הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 26205-01-21

מספר בקשה:8
לפני
כבוד ה שופט עודד מאור

המבקשות

1.מירב קילשטוק
2.רות קילשטוק
ע"י ב"כ עוה"ד משה בן דרור ואשר אביטן

נגד

המשיבות

1.פיסנטרה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מירב אליהו זך

2.אדום תחבורה חכמה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד תום אלקלעי

פסק דין

לפני בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית, בהתאם להוראת סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק תובענות ייצוגיות").

העובדות הצריכות לעניין

ביום 28.4.19 הגישו המבקשות, מירב קילשטוק ורות קילשטוק (להלן: " המבקשת 1" ו-"המבקשת 2" בהתאמה וביחד "המבקשות"), בקשה לאישור תובענה כייצוגית ולצדה תובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור" ו"התובענה" בהתאמה), נגד המשיבות, "פינסטרה בע"מ" ו"הופ און מוביליטי בע"מ" (להלן: "המשיבה 1" ו-"המשיבה 2" בהתאמה וביחד "המשיבות").

על פי הנטען, המשיבות אינן מאפשרות לבעלי כרטיס רב-קו, אשר נותר להם "ערך צבור" כלוא בכרטיס אגב מעבר מפרופיל משלם לפרופיל לא משלם, לפדות את הסכום הצבור לרשותם, ואינן מאפשרות להעביר את הערך הצבור לאדם אחר, וזאת בניגוד להוראות משרד התחבורה, ובכך גורמות לנזק לחברי הקבוצה.

עוד נטען, כי המבקשת 1, התגייסה לשירות לאומי, ונותר לה יתרה כלואה בסך 77.3 שקלים בכרטיס הרב-קו שלה, וכי המבקשת 2, השתחררה משירות לאומי, ונותרה לה בכרטיס הרוב-קו יתרה כלואה בסכום של כ-600 שקלים.

המבקשות ביקשו לנהל את בקשת האישור בשם שתי תתי קבוצות:
תת קבוצה א': "כל אדם שנותר לו ערך צבור בכרטיס הרב-קו שלו (או כרטיסיות שלא ניתנות לשימוש) בסכום שמתחת ל-5 ₪ או מעל 300 ₪, אשר עבר לפרופיל של נסיעות ללא עלות או אחר, ולא קיבל מהמשיבות השבה של הערך הצבור ה'כלוא' (או ערך הכרטיסיות) או לא היה באפשרותו להעבירו למשתמש אחר, בשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור ועד למועד אישור הבקשה לאישור".
תת קבוצה ב': "כל אדם שנותר לו ערך צבור בכרטיס הרב-קו שלו (או כרטיסיות שלא ניתנות לשימוש) בסכום שבין 5 ₪ לבין 300 ₪, אשר עבר לפרופיל של נסיעות ללא עלות או אחר, ולא קיבל מהמשיבות השבה של הערך הצבור ה'כלוא' (או ערך הכרטיסיות) או לא היה באפשרותו להעבירו למשתמש אחר, בשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור ועד למועד אישור הבקשה לאישור".

המבקשות ביססו את תביעתן ואת בקשת האישור על עילות שונות, ובכללן התעשרות שלא כדין מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979; הפרת חובת תום הלב מכח סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים"); הטעיה מכח סעיף 15 לחוק החוזים; הטעיה מכח סעיף 3(א) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981; התרשלות לפי סעיפים 35,36 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") והפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין.

במסגרת בקשת האישור ביקשו המבקשות כי בית המשפט יורה למשיבות, בין היתר, להשיב ללקוחות את הערך הצבור כאשר הסכום הוא מתחת ל- 5 שקלים או מעל ל-300 שקלים; יורה למשיבות לתקן את התקנון והמידע שלהן בציבור באופן שיידע הציבור על אודות זכאותו באופן מלא, לרבות האפשרות לפדות את הכסף במקרים הרלוונטיים, ולרבות כך שקיימת האפשרות שהכסף יישאר כלוא במשך מספר שנים (במקרים של גיוס לשירות לאומי, למשטרה וכיוצ"ב); יורה למשיבות לפצות את חברי הקבוצה בסכום הנזק שנגרם להם או בכל סכום אחר. המבקשות הסתמכו בבקשת האישור, בין היתר, על התשובה שקיבלו ממשרד התחבורה לאור פנייתן מכח חוק חופש המידע.

ביום 21.3.21 הגישה המשיבה 2 בקשה לסילוק בקשת האישור על הסף, וביום 31.3.21 הגישה המשיבה 1 בקשה לסילוק בקשת האישור על הסף. המשיבות טענו במסגרת בקשות הסילוק, בין היתר, כי בקשת האישור הוגשה תוך נקיטת הליך לא נכון וכי בקשת האישור תוקפת את "נוהל החזרים כספיים בתחבורה ציבורית" שפרסם משרד התחבורה (להלן: "נוהל משרד התחבורה"); כי תקיפת נוהל משרד התחבורה צריכה להיות מופנית כנגד משרד התחבורה (ולא כנגד המשיבות) ויכולה להתבצע רק במסגרת הליך מנהלי (ולא הליך ייצוגי); כי נוהל משרד התחבורה, מנחה את מפעילות התחבורה הציבורית ביחס להחזר הכספים, וקובע בין היתר, כי החזר יתרה כלואה בכרטיס הרב-קו יינתן על ידי "מרכזי שירות/מסלקה של מפעילי תחבורה ציבורית", קרי בעמדות "על קו" שמפעיל משרד התחבורה באמצעות מפעילות תחבורה ציבורית; כי המשיבות אינן מרכז שירות/מסלקה; כי המשיבות אינן מוסכמות לבצע החזר כספי או העברה לאחר של "יתרה כלואה" בכרטיס הרב קו; כי משרד התחבורה קבע כי היתרה היא אישית ולא ניתנת להעברה לאחר, אלא על ידי צו ירושה, כפי שצוין במענה בכתב של משרד התחבורה אל המשיבות (נספח 14 לבקשת האישור).

עוד טענו המשיבות, כי המבקשות מודעות היטב שקיים נוהל ספציפי של משרד התחבורה בנושא והוא מוזכר פעמים רבות בבקשת האישור; המשיבות אף פנו אל משרד התחבורה בנושא, וזה העמיד אותן על דבר קיומו של הנוהל ועל הדרכים שבאפשרותן לממש זכאות ליתרות כלואות לפיו (סעיף 9 לבקשת האישור).

בנוסף טענו המשיבות, כי המבקשות רכשו חוזה נסיעה של מפעילת התחבורה הציבורית "אגד" (נספחים 10 ו-11 לבקשת האישור) וכי באתר האינטרנט של "אגד" מפורטים הכללים למתן החזר/זיכוי שיבוצע בעמדות "על הקו" של משרד התחבורה, וכי המבקשות לא פנו בדרישה מתאימה לאגד. בנוסף, המשיבה 1 טענה כי המבקשת 2, לא הטעינה את הכרטיס ב"אמצעות רב-קו אונליין" ומשכך יש לסלק את בקשתה על הסף גם בגין העדר עילת תביעה אישית.

עוד טענו המשיבות, כי בקשת האישור מעלה טענות כנגד הנחיות והוראות שלטוניות מפורשות מטעם משרד התחבורה ביחס לאופן השבת היתרות הכלואות בנוהל משרד התחבורה, וכי הלכה למעשה, הנטען בבקשת האישור מהווה ניסיון ל"תקיפה עקיפה", באמצעות בקשה לאישור תובענה ייצוגית, את הוראות נוהל משרד התחבורה ואת מדיניות הרגולטור, משרד התחבורה, ובהתאם להלכה שנקבעה בע"א 4291/17 עו"ד מוטי אלפריח נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו, 6.3.19), תקיפת סבירותו של אקט שלטוני מהווה "תקיפה עקיפה" ואין לאפשרה במסגרת תובענה ייצוגית שאינה האכסניה המתאימה ואינה הדרך היעילה וההוגנת לכך.

כן טענו המשיבות, כי במקרה בו מגיעה אל המשיבות פנייה בנוגע להחזר בגין יתרה כלואה, הן מפנות את בעל הכרטיס אל מרכזי השירות של "על קו" אשר הם הגורם האחראי והמוסמך מטעם משרד התחבורה לטיפול בהחזרי יתרות כלואות; כי לא קיימת יריבות בין המבקשות לבין המשיבות, כי בקשת האישור הוגשה כנגד המשיבים הלא נכונים וכי הטענות שבבקשת האישור היו צריכות להיות מופנות בזמן אמת למדינה, בתקיפה ישירה בהליך מנהלי או אל מפעילי התחבורה הציבורית, אולם בכל מקרה לא כנגד המשיבות; כי המשיבות הן רק צינור גבייה עבור המדינה ולא גובות כסף עבור עצמן ומשכך אין כל בסיס לסעד הפיצוי המתבקש.

ביום 22.3.21 נקבע על ידי בית המשפט דנן כי "על פניו נראה שהמדובר בתקיפה ישירה של נוהל משרד התחבורה". בנוסף נקבע, כי על המבקשות להגיש את תשובתן לבקשת הסילוק ובין היתר, להבהיר במסגרת תשובתן "מדוע הוגשה הבקשה לאישור כנגד המשיבות- שאינן 'המפעיל'- כהגדרתו בנוהל, שהוא זה המחויב לתת לנוסע זיכוי/החזר על פי נהלי משרד התחבורה".
כמו כן וביחס למבקשת 2, התבקשו המבקשות להתייחס לסוגיה כי "מאחר וצבורים לזכותה כ-600 שקלים בכרטיס 'רב קו'..., ולכאורה זכאית להחזר במזומן (לפי נוהל "החזרים כספיים בתחבורה ציבורית") ויכולה היתה לקבל את הכספים אם היתה פועלת על פי הנוהל. לא נטען שכך עשתה".

בהתאם להחלטת בית המשפט דנן מיום 18.4.21 הוארך המועד להגשת תשובת המבקשות לבקשות לסילוק על הסף עד ליום 3.5.21 והוארך בהתאמה המועד להגשת תשובות המשיבות לבקשת האישור עד ליום 26.5.21.

בטרם הוגשו תשובות מטעם המבקשות לבקשות לסילוק על הסף, הצדדים באו בדברים, במסגרתם ראו המבקשות שלא לעמוד על בקשת האישור (חרף כך שהן סבורות שהמידע שסיפקו המשיבות לציבור לא היה ברור דיו, ולא עמד בחובת הגילוי הנדרש מהן), זאת בכפוף לכך שהמשיבות יקבלו את הצעת הייעול שהציעו המבקשות ויוסיפו הבהרה באתר האינטרנט כמפורט להלן. ביום 25.5.21 הוגשה הבקשה המוסכמת שלפניי להסתלקות המבקשות מהבקשה לאישור התובענה כייצוגית (להלן: "בקשת ההסתלקות").

לבקשת ההסתלקות צורפו תצהירי המבקשות ובאי כוחן, המלמדים כי אלה לא קיבלו תמורה או טובת הנאה מהמשיבות בקשר עם הסתלקותם מהתובענה ומבקשת האישור.

במסגרת בקשת ההסתלקות טענו המשיבות, כי הן חולקות על האמור בבקשות הסילוק. המבקשות מבהירות כי לא ביקשו לתקוף את הנחיית משרד התחבורה. הסעדים שנתבקשו בבקשת האישור, לא ביקשו לסתור את הוראות משרד התחבורה או לעקוף אותן, ולא נתבקש כל סעד המאתגר את הוראות משרד התחבורה, אלא סעדים שביקשו לעלות בקנה אחד עימן (ראו סעדים א'- יג' למבוא לבקשת האישור, עמ' 2-3).

הסעד שנתבקש לתת קבוצה א', להשבת הסכומים שמתחת ל-5 שקלים או מעל ל-300 שקלים, נבע מתשובת משרד התחבורה שמסר למבקשות כי "במקרים בהם מדובר על החזר בסך 5 ₪ ומטה או 300 ₪ ומעלה ניתן לקבל החזר במזומן" (נספח 14 לבקשת האישור); הסעד שנתבקש עבור תת קבוצה ב', בגין הסכומים שבין 5 שקלים לבין 300 שקלים, היה בקשר לגילוי אצל המשיבות באשר לאפשרות שהכספים הצבורים יישארו כלואים לאורך שנים, זאת מבלי לדרוש מהמשיבות להשיב כספים אלה (אלא רק לחייבן בגין הנזק שנגרם לאור היעדר הגילוי).

עוד טענו המשיבות, כי לאור בקשות הסילוק מטעם המשיבות, למדו המבקשות כי משרד התחבורה נתן להן תשובה שגויה במענה לפניה מכח חוק חופש המידע באשר לאפשרות לקבל החזר כספי במזומן, דהיינו לא ניתן לקבל החזר במזומן על סכומים בסך של 5 שקלים ומטה או 300 שקלים ומעלה.
כמו כן, למדו המבקשות כי עמדות השירות "על הקו", אשר מופעלות על ידי משרד התחבורה, הן הגורם האמון על השבת הכספים. עוד טענו המבקשות כי פנו למשיבות קודם להגשת בקשת האישור, ושמה של "על הקו" לא נזכר בתשובת המשיבה 1, כאשר המשיבה 2 כלל לא השיבה למבקשות לפניה המוקדמת, ובאתרי המשיבות לא נזכר שמה של "על הקו" והמבקשות הגישו את בקשת האישור בין היתר על סמך ההבנה (השגויה בדיעבד) כי המשיבות הן המפעילות של מרכז השירות/מסלקה של "רב-קו" (כפי שמוקד המידע לתחבורה ציבורית מסר בתשובתו למבקשות, כי ניתן לקבל החזרים ב"מרכזי השירות"), שעה שהמפעילה של מרכזי השירות היא "על הקו" ולא המשיבות.

כך גם בקשר לסעיף 3 להחלטה מיום 22.3.21 באשר לניסיון של המבקשת 2 לקבל השבה כספית במזומן בגין הכספים, הרי שהמבקשת 2 ניסתה לבקש לקבל את הכסף של בחזרה, ונמסרה לה כי היא אינה רשאית לעשות כן (בדיעבד המבקשות למדו כי נמסר לה על ידי "על הקו" כי היא לא זכאית להשבה, ולא על ידי המשיבות, כפי שסברה קודם להגשת בקשת האישור).

דהיינו, בקשת האישור לא הוגשה בניסיון לעקוף את נהלי משרד התחבורה, אלא בגין תשובה שגויה שנמסרה על ידי משרד התחבורה, והבנה שגויה של המבקשות באשר לזהות של מפעיל מרכזי השירות אליהן פנו המבקשות מספר פעמים קודם להגשת בקשת האישור (ראו נספחים 5-9, 17-19 לבקשת האישור). המשיבות הבהירו כי הן אינן נוקטות עמדה ביחס להבנת המבקשות של תשובה זו של משרד התחבורה, הגם שהפנו בבקשת הסילוק לשלל תשובות אחרות שניתנו בהקשר זה.

עוד נטען, כי הגיעו הצדדים להסכמה כי המבקשות יסתלקו מבקשת האישור וזאת ללא צו להוצאות, וכי תביעתן האישית של המבקשות תדחה. בנוסף הגיעו הצדדים להסכמות כדלהלן:

פרסום מידע באתר המשיבות- המשיבות הסכימו, לפנים משורת הדין ומבלי שחלה עליהן חובה כלשהי, ומבלי להודות בטענה כלשהי, לקבל את הצעת הייעול שהציעו המבקשות ובאי כוחן להוסיף באתר האינטרנט שלהן, תחת העמוד "שאלות נפוצות" (אצל המשיבה 1) ו"שאלות ותשובות" (אצל המשיבה 2) את הפסקה הבאה: "האם ניתן לקבל החזר בגין יתרה כלואה? החזרים יבוצעו בהתאם לנוהל משרד התחבורה ובאמצעות מרכזי השירות "על הקו" של משרד התחבורה".

שיפוי המבקשות בגין מחצית חלקה הראשון של האגרה- המשיבות הסכימו, לפנים משורת הדין, לשפות את המבקשות בתשלום מחצית חלקה הראשון של האגרה, אשר שולמה על ידי המבקשות עם הגשת בקשת האישור, כך שכל אחת מהמשיבות תשפה את המבקשות בסך של 1,386 שקלים בלבד (סה"כ 2,7772 שקלים משתי המשיבות יחדיו).

במסגרת בקשת ההסתלקות הובהר, כי הסכמותיהן של המשיבות נובעות מרצונן להימנע מהמשך ניהול ההליכים, דבר שיהא כרוך בהוצאות כספיות לא מבוטלות ובדמות שכר טרחת עורכי דין והוצאות, בפרט כאשר לשיטתן התובענה ייצוגית אינה ההליך הנכון, הן אינן הגורם הנתבע הנכון ולא קמה למבקשות ולחברי הקבוצה עילת תביעה נגדן.

עוד הובהר, כי המבקשות מוותרות בזאת ויתור סופי, מלא, מוחלט ובלתי חוזר על כל טענה, זכות או דרישה, מכל מין וסוג, כלפי המשיבות או מי מטעמן בקשר עם הטענות, כולן או חלקן, שנטענו בבקשת האישור או בתובענה, בין שהן יודעות כיום ובין שייוודעו בעתיד או על כל תביעה שנובעת במישרין או בעקיפין מן המעשים או המחדלים הנטענים לכאורה כלפי המשיבות.

כן הובהר, כי המבקשות או מי מטעמן וכן באי כוחן או מי ממשרדיהם, מתחייבים כי הם לא היו מעורבים בעבר, אינם מעורבים בהווה ולא יהיו מעורבים בעתיד, במישרין או בעקיפין בנקיטת הליכים משפטיים כלשהם, לרבות אך מבלי לגרוע, הגשת תביעה אישית או בקשה להכיר בתובענה כייצוגית אחרת כנגד המשיבות או מי מטעמן, במישרין או בעקיפין, בקשר עם הטענות שהועלו בהליך. עוד הם מתחייבים כי הם לא שידלו או סייעו או ישדלו או יסייעו, במישרין או בעקיפין, לכל אדם אחר להגיש תביעה או בקשה להכיר בתובענה כייצוגית כלפי המשיבות או מי מטעמן, במישרין או בעקיפין, בקשר עם הטענות שהועלו בהליך.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשת ההסתלקות שלפני ובחנתי את המתווה המוסכם המפורט בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי ראוי להיעתר למבוקש, בייחוד בהתחשב בכך שמדובר בהסתלקות ללא גמול למבקשות או לבאי כוחן וללא פסיקת הוצאות.

בהתאם להוראת סעיף 16(א) לחוק: "מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט...".

בנסיבות בהן התברר כי הצדדים הסכימו, בהינתן מהותה של הבקשה והטעמים שנזכרו בה, על כך שהגשת בקשת אישור והתובענה הוגשו בגין תשובה שגויה שנמסרה למבקשות על ידי משרד התחבורה, והבנה שגויה של המבקשות באשר לזהות של מפעיל ומרכזי השירות (מבלי שהמשיבות נוקטות עמדה ביחס להבנתן של המבקשות ביחס התשובה של משרד התחבורה), וכי המדובר בבקשת הסתלקות ללא פסיקת הוצאות, ושעה שבנסיבות אלה, הודיעה המבקשות כי הן אינן רואות רואה צורך להמשיך בניהול ההליכים, אני סבור כי התקיימה תכלית החוק ואין יתרון בהמשך ניהול ההליך. לפיכך דין בקשת ההסתלקות להתקבל.

איני רואה טעם להורות על איתור תובע מייצג או בא כוח מייצג חלופיים וכן איני רואה לנכון להורות על פרסום הודעה בדבר ההסתלקות, דבר שיהא כרוך בהכרח בהוצאות ניכרות ובסרבול ההליך שלא לצורך. הדברים אמורים במיוחד, שעה שאין בבקשת ההסתלקות כדי ליצור מעשה בית דין כלפי מי מחברי הקבוצה, למעט המבקשות עצמן.

סוף דבר
אשר על כן, ניתן בזאת תוקף של פסק דין למתווה המפורט בבקשה.
כמו כן, אני מאשר את הסתלקות המבקשות מבקשת האישור ומורה על מחיקתה.
תביעתן האישית של המבקשות – נדחית.

בהתאם להסכמת הצדדים, המשיבות ישפו את המבקשות בגין תשלום מחצית חלקה הראשון של האגרה, כך שכל אחת מהמשיבות תשפה את המבקשות בסך של 1,386 שקלים (סה"כ 2,772 שקלים משתי המשיבות יחדיו), ללא צו לפסיקת הוצאות.

בהתאם להוראות תקנה 7א(א)(4)(ב) לתקנות האגרות, תשס"ז- 2007, אני פוטר את המבקשות מתשלום חלקה השני של אגרת בית המשפט, מהטעמים המיוחדים שבקשת ההסתלקות הוגשה מוגשת בשלבי מקדמי, קודם להגשת תשובות המשיבות לבקשת האישור, קודם להגשת תשובות המבקשות לבקשות לסילוק בקשת האישור על הסף, וטרם קיום דיון ראשון.

ניתן היום, ט"ו סיוון תשפ"א, 26 מאי 2021, בהעדר הצדדים.