הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 25947-09-18

מספר בקשה:18
לפני
כב' השופט חאלד כבוב, סגן נשיא

מבקשים

אופקו הלת' אינק
ע"י ב"כ עו"ד: ארדינסט, בן נתן, טולידאנו ושות', עורכי דין
מרח' ברקוביץ 4 (מגדל המוזיאון), תל אביב
טל': 03-XXXX111; פקס: 03-XXXX101

נגד

משיבים

דליה אברהם
ע"י ב"כ עו"ד: יצחק אביר ם ושחר בן מאיר
מבית חוגי, אבא הלל סילבר 12, רמת גן
טל': 03-XXXX878; פקס: 03-XXXX979

החלטה
פתח דבר
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת תשובה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן – בקשת האישור), כתלות בהכרעת בית המשפט בבקשה לסילוק על הסף (להלן – בקשת הסילוק), שהוגשה על ידי המשיבה, אופקו הלת' אינק (להלן – המשיבה), כנגד התובעת, דליה אברהם (להלן- התובעת), בגדרי ההליך שבכותרת (להלן – הבקשה או בקשת העיכוב).
אציין כי בנוסף, הוגשה מטעם המשיבה בקשה להארכת מועד להגשת התשובה לבקשת האישור וזאת עד ובכפוף להכרעת בית המשפט בבקשה לעיכוב או עד להכרעה בבקשת הסילוק, כך שבמקרה שבקשת העיכוב תדחה, תשובה לבקשת האישור תוגש תוך 30 ימים ממועד זה (להלן – בקשת הארכה). במסגרת החלטתי מיום 11.11.2020, קבעתי כי בקשת הארכה מתקבלת במובן זה, שהמועד להגשת תשובה לבקשת האישור יחול בהתאם למועדים שייקבעו בהחלטתי בבקשת העיכוב.
בהתאם לכך, הרי שהכרעתי זו רלוונטית הן לבקשת העיכוב, הן לבקשת הארכה, שהוגשו מטעם המשיבה.
לטענת המשיבה, בהתאם לפסיקת בתי המשפט, שעה שעניינה של בקשת האישור הוא בטענות לאחריותה של המשיבה, חברה אמריקאית דואלית, ביחס לדיווחיה לבורסות בארה"ב ובישראל – הרי שהדין החל על כללי האחריות של חברות דואליות לדיווחיהן בבורסה הוא הדין הרלוונטי, ובעניינו הדין האמריקאי. עניין זה, מהווה לטענתה עילה מובהקת לסילוק על הסף של בקשת האישור כבר בשלב מקדמי זה, שכן שאלת הדין הזר היא שאלה שבאופן מובהק צריכה להתברר כבר בשלב המקדמי, בטרם יש להידרש לבירור בקשת האישור לגופה [רע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' קדמי, פס' 5 (02.04.2009) (להלן – עניין קדמי); ת"צ (כלכלית) 44775-02-16 כהן נ' טאאור סמיקונדטור בע"מ, פס' 39-41 (07.11.2017) (להלן – עניין כהן)].
יתרה מכך, לטענת המשיבה ממילא גם התנאים שנקבעו ברע"א 10227/06 בובליל נ' עו"ד אינדיג (05.02.2007) (להלן – עניין בובליל), מתקיימים בענייננו – זאת, בשים לב לסיכויי הבקשה המקדמית להתקבל (ולאור האמור ביחס לאי התייחסות המבקשת לדין הזר במסגרת בקשת האישור); ולאור ההכבדה אשר עשויה להיגרם באם תאלץ המשיבה להגיש תשובתה בטרם הכרעה בבקשת הסילוק. בתוך כך נטען, כי בשים לב לסכום התביעה הגבוה (20,000,000 ש"ח), ולאור העובדה שהמשיבה היא חברה זרה שמקום מושבה בארצות הברית, אזי המשאבים הנדרשים לצורך התגוננות מפני בקשת האישור, אינם מבוטלים.
לטענת המבקשת, אין מקום להיעתר לבקשה. בתוך כך נטען, כי בקשת העיכוב הוגשה בשיהוי ואיחור ניכר (למעלה משנתיים מן המועד המקורי בו צריכה הייתה המשיבה להגיש תשובתה); וכן כי המשיבה לא הוכיחה טענותיה לעניין הדין החל, ואף לא צירפה תצהיר ביחס להוכחתה. כן נטען, כי סילוק בקשה לאישור תובענה כייצוגית על הסף, הוא חריג יוצא דופן השמור רק למקרים קיצוניים, ואילו המקרה דנן אינו חריג ואינו מצדיק סטייה מן הכלל [ע"א 6887/03 חיים רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות (07.05.2015)].
כן נטען על ידי המבקשת, כי לפי המבחנים שנקבעו בעניין בובליל הנזכר לעיל, ובשים לב לכך שאין בבקשת העיכוב נסיבות בלתי רגילות ואין חומרה מיוחדת בנזק שעשוי לכאורה להיגרם למשיבה מעצם הגשת התשובה [רע"א 7202/18 יוסף קוזליק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ]; כך גם, סיכויי הבקשה המקדמית להתקבל, אינם גבוהים ממילא; ובנוסף לכל אלו, המשיבה לא הרימה את הנטל להוכחת הכבדה. בנסיבות אלו סבורה המבקשת כי אין מקום לסטות מן הכלל אשר נקבע בעניין בובליל, ובהתאם הרי שאין להורות על דחיית המועדים כמבוקש. כן נטען על ידי המבקשת, כי ההכרעה בסוגיית הדין החל דורשת בירור עובדתי של מהות העוולה והזיקות הרלוונטיות בכללי ברירת הדין, וזו צריכה להתברר בדיון לגופה של בקשת האישור.
אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה, כי לאחר שקראתי את כתבי הטענות, נתתי דעתי לטיעוני הצדדים, ושקלתי את מכלול השיקולים הדרושים, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת העיכוב להתקבל, ואבאר מדוע.
דיון והכרעה
כפי שנקבע בעניין בובליל , המקרים בהם ראוי יהיה ליתן ארכה לבעל דין להגשת טענותיו לגופם של דברים, עד להכרעה בבקשה מקדמית, הם אותם מקרים בהם ייווכח בית המשפט כי (1) סיכויי הטענה הדיונית המקדמית אינם מבוטלים, ו-(2) כי יש בדחיית הבקשה להארכת מועד כדי להכביד על המשיבים באופן משמעותי ולא פרופורציונאלי, ולהשקיע משאבים רבים ביותר על מנת להתגונן לגופם של דברים, ובטרם הוכרעה טענתם המקדמית – כאשר בין שני מבחני משנה אלה קיים יחס של מקבילית כוחות.
בהקשר הזה נקבע לא אחת, כי הרציונל העומד בסיס הכרעת הנשיא (בדימ') גרוניס בעניין בובליל נוגע לשאלה מה הוא האופן היעיל וההוגן ביותר לנהל את ההליך, כך שזכויות הצדדים לא תפגענה, בית המשפט יוכל להכריע באופן ראוי בבקשה המקדמית, והמשאב השיפוטי ינוצל בצורה מיטבית [ת"א (כלכלית) 22726-07-17 אגם נ' BNP PRIBS SA, פסקה 7 וההפניות שם (30.10.2019) (להלן: עניין אגם )].
לשם יישומו של רציונל זה, כפי שגם ציינתי בהחלטתי בת.א. (ת"א) 46916-12-19 Joint Stock Company Commercial Bank PrivatBank נ' איגור ולריביץ (17.05.2020) (להלן – עניין ג'וינט) ובהחלטתי בה"פ 31828-03-20 ברק נ' כפיר מעליות (30.05.2020) (להלן – עניין כפיר מעליות), וכן בהתאם לקביעות כב' השופטת רונן בעניין אגם, אני סבור, כי על בית המשפט להידרש למספר שאלות משנה, ובהן: השאלה האם הגשת כתב התשובה תסייע לבית המשפט להכריע בטענות המקדמיות הצריכות הכרעה; האם הגשת כתב התשובה לפני ההכרעה בבקשה המקדמית תסייע לניהול הדיון וייעולו; מה הן משמעויות העיכוב הצפוי בהגשת התשובה; וכן מה היא משמעות חיוב המשיבים להגיש את התשובה עובר להכרעה בבקשה המקדמית במקרה הקונקרטי.
ודוק – המשקל אותו ייחס בית המשפט לתשובה לכל אחת מהשאלות האמורות עשוי להשתנות ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו, וכל זאת בשים לב לכך שרשימת שאלות זו איננה סגורה, ואפשר כי בית המשפט יימצא כי קיימים שיקולים נוספים המצדיקים להורות על דחיית המועד להגשת כתב הטענות בהליך העיקרי עד להכרעה בבקשות המקדמיות.
בנסיבות העניין שלפניי, מצאתי כי בהתאם למבחנים שנקבעו בהלכת בובליל כמו גם מבחני המשנה מעניין אגם, יש להורות על דחיית המועד להגשת תשובה לבקשת האישור, עד להכרעה בבקשה לסילוק על הסף אשר הוגשה מטעם המשיבים. אפרט.
אשר למבחן הראשון בדבר סיכויי הטענה הדיונית המקדמית להתקבל, הרי שמבלי לקבוע מסמרות, השתכנעתי בנסיבות העניין כי לאור טיבו של הטיעון המשפטי העומד ביסוד בקשת הסילוק, ובשים לב לדין והפסיקה הקיימת בכל הנוגע לתחולת הדין ביחס לחברה דואלית, הרי שבוודאי לא ניתן לומר כי סיכויי הבקשה להתקבל, מבוטלים.
בתוך כך, ומבלי לקבוע מסמרות, אציין כי אכן ההלכה הפסוקה, לרבות פסיקתו של בית משפט זה בסוגיות דומות שהונחו לפניו, היא כי הדין החל על כללי האחריות לדיווחים בבורסה של חברה דואלית, כגון המשיבה, הוא הדין הזר הרלוונטי לאותה חברה [ראו למשל: ת"צ (כלכלית) 44775-02-16 כהן נ' טאאור סמיקונדטור בע"מ, פס' 39-41 (07.11.2017)]. אולם, בקשת האישור שלפניי אינה מבססת את עילות התביעה הנטענות בה על הדין האמריקאי כלל, וכל עילותיה מושתתות על הדין הישראלי בלבד. משכך, ומבלי להכריע בדבר, הרי שאם תתקבל טענת המשיבה לעניין זה, תישמט הקרקע תחת בקשת האישור במתכונתה.
אשר להתקיימותו של המבחן השני, הוא מבחן ההכבדה – הרי שגם לעניין זה, מקובלת עלי טענת המשיבה לפיה הגשת התשובה לבקשת האישור, כרוכה בנטל משמעותי, ולמצער בהשקעת משאבים לא מועטים כלל. על כך עמדתי עוד בהחלטתי מיום 18.08.2019, שם קבעתי כי על פניו, נראה כי תידרש השקעת משאבים לא מבוטלים לצורך התגוננות מפני בקשת האישור.
אציין כי במכלול השיקולים שהבאתי בפניי, נתתי דעתי לכך שמדובר בחברה זרה שמקום מושבה בארצות הברית – ומשכך, כל מסמכיה הם באנגלית, נושאי המשרה בה דוברי אנגלית, והמשאבים הכרוכים בניהול תביעה במקרה זה, הם גבוהים יותר; כך גם, סכום התביעה הגבוה, העומד סך של 20,000,000 ₪, מהווה אינדיקציה להיקף המשאבים שיידרשו למשיבה לצורך התגוננותה במסגרת הליך כאמור; וכך גם, בשים לב לריבוי עילות התביעה המובאות במסגרת הבקשה, יש כדי להעיד על מורכבות ההגנה הנדרשת.
אשר לטענת המבקשת בדבר שיהוי וחוסר תום לב ביחס לאופן ומועד הגשת בקשת הסילוק (והעיכוב) על ידי המשיבה, מצאתי לציין כי אכן, בת"צ 47153-05-20 קופרשמידט אביב נ' חברת החשמל ורכבת ישראל (24.09.2020) (להלן – עניין קופרשמידט), עמדתי בהרחבה על הפרקטיקה שהשתרשה ביחס להגשת בקשות ארכה (או עיכוב) כאמור, במובן זה שנעשה על ידי הצדדים שימוש חסר תום לב בזכויותיהם הדיוניות, תוך חתירה תחת זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין שכנגד, ובפרט – זכותם לקיום דיון מהותי בהליך העיקרי שמוגש על ידם, בפרק זמן סביר.
אולם, בנסיבות העניין שלפניי, לא מצאתי כי נפל פגם מהותי בהתנהלות המשיבה לעניין זה, וזאת בשים לב לכך שאכן, ממועד מתן ההחלטה בערעור על ההחלטה בבקשת המצאה בתיק, הרי שמניין הימים עד להגשת בקשת הסילוק כלל גם את חגי תשרי, פגרות בתי המשפט ומגבלות תקופת הקורונה. לכך יש להוסיף את העובדה שהמשיבה היא חברה אמריקאית, דבר שכרוך מטבע הדברים במורכבות נוספת.
למען שלמות התמונה אציין גם, כי אכן נקודת המוצא לדיון בבקשת ארכה (או עיכוב) המוגשת במסגרת תובענה ייצוגית, היא שאנו נמצאים בשלב מקדמי ביותר בהליך, ב"פרוזדור לטרקלין" בלבד, וכפי ההלכה הידועה "אין להפוך את הפרוזדור למשכן קבע" [רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, מט(5) 774 (1996); עניין שליידר, פס' 35]. בתוך כך, כפי שעמדתי בהרחבה בהחלטתי בת"צ (ת"א) 39355-06-19 הייט נ' איירפורט סיטי בע"מ (28.07.2020) (להלן- עניין הייט), הרי שנוכח ההסדר הייחודי הקבוע בעניין תובענות ייצוגיות, הכולל ממילא שלב דיוני מקדמי, הכלל הוא שטענות סף בתובענות מסוג זה תשמענה בטרם שלב הבקשה לאישור, רק במקרים חריגים.
אולם, בנסיבות העניין שלפניי, בין היתר, בהתאם למבחני המשנה שנקבעו בעניין אגם עליהם עמדתי לעיל, קיימים בעניין שלפניי שיקולים נוספים, ובפרט שיקולים של יעילות דיונית, אשר מצדיקים חריגה מן הכלל כאמור. בתוך כך אדגיש, כי שעה שבקשת הסילוק נסמכת על טיעון משפטי המעורר סוגיה מהותית לצורך הכרעה בבקשת האישור נשוא ההליך דנן; והואיל וקבלת טענת המשיבה בעניין זה, תביא בהכרח לייתור ההליכים בכללותם, הרי שיש מקום בנסיבות העניין להיעתר לבקשת העיכוב, וכי ההכרעה בבקשת הסילוק תעשה קודם להגשת התשובה מטעם המשיבה ובטרם שלב הדיון בבקשת האישור.
לאלו יש להוסיף גם שיקולים של יעילות דיונית, חיסכון במשאבים ובזמן שיפוטי יקר אשר עמדו אף הם לנגד עיני [ראו לעניין זה רע"א 1120/06 לאאור נ' ע.מש חברה לבנין ופתוח בע"מ (בפירוק) (16.04.2007)].
מכל אלה מצאתי, כי היעתרות לבקשת העיכוב היא התוצאה היעילה וההוגנת ביותר לניהול ההליך, כך שזכויות הצדדים לא תפגענה, וכך גם המשאב השיפוטי ינוצל בצורה מיטבית.

סוף דבר
הבקשה למתן ארכה להגשת תשובה לבקשת האישור עד להכרעה בבקשת הסילוק, מתקבלת.
ככל שבקשת הסילוק תדחה, תשובת המשיבה לבקשת האישור תוגש תוך 60 ימים ממועד מתן ההחלטה בבקשת הסילוק.
הדיון הקבוע לפניי ליום 26.01.2021 יוותר על כנו, אולם במועד זה תידון בקשת הסילוק.
הצדדים יתאמו הקלטה למועד הדיון הקבוע והמצהירים מטעמם יתייצבו לדיון.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשפ"א, 15 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.