הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 25274-10-16

מספר בקשה:19
לפני
כבוד ה שופטת עידית ברקוביץ

מבקש

יניב נאוגאוקר
ע"י ב"כ עו"ד לופו ועו"ד פדלון

נגד

משיבות

  1. סופר-פארם (ישראל) בע"מ
  2. קימברלי קלארק ישראל שיווק בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד הירש

פסק דין

לפני בקשה מוסכמת להסתלקות מהבקשה לאישור תובענה כייצוגית על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") מטעם המבקש והמשיבות (להלן: "בקשת ההסתלקות").

רקע
המבקש (להלן: "המבקש") הגיש ביום 25.10.2016 תובענה ובקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית (להלן בהתאמה: "התובענה" ו"בקשת האישור"), כנגד המשיבות (להלן: "המשיבות").

בבקשת האישור צוין כי המבקש, צרכן מן השורה, רכש אצל המשיבה 2, מגבות נייר ממותג "ויוה" (להלן: "המוצר"), אשר מיוצר ומשווק על ידי המשיבה 1 ונמכר על ידי המשיבה 2; המשיבה 1 הינה יבואנית ומשווקת המוצר והינה חברה מובילה בישראל למוצרי צריכה שאינם מזון. בין היתר, משווקת "מגבות חוזק" תחת המותג "ויוה" ו"ניקול"; המשיבה 2 הינה רשת בתי המרקחת הגדולה בישראל, במסגרתה נמכרים תרופות מוצרי טבע קוסמטיקה טואלטיקה ומוצרים לתינוקות.

בבסיס התובענה ובקשת האישור, טענת המבקש לפיה המשיבות הפרו את דיני הגנת הצרכן כאשר הטעו את הלקוחות עת צוין על אריזת המוצר בשפה האנגלית הכיתוב , " 33% תוספת" (להלן: "הכיתוב").

מכיתוב זה עולה כי קיימת תוספת שטח של 33% עבור כל הגליל, ביחס למוצר הרגיל. עם זאת, אין בנמצא כל גליל "רגיל", כך שלא ניתן לדעת האם מדובר בתוספת כדאית לצרכן, או שזהו המחיר הרגיל. אם הצרכן יכול היה לדעת מהי העלות של גליל רגיל, הוא היה יכול לבחון את כדאיות המוצר ולראות אם יש בו הטבה.

לכאורה, כך נטען, הביטוי האמור נתפס בעיני הצרכן כהבטחה כי מתקבלת תכולת מוצר רגילה עם תוספת ללא תשלום נוסף. בפועל, ניכר כי אותה הטבה מובטחת לא הוענקה לציבור הצרכנים, שכן אין בנמצא מוצר מקביל בגודל רגיל. משמע, הסימון הינו מטעה ומהווה מצג שווא. מעבר לכך, השוואה בין שני מוצרי מגבות חוזק של המשיבה 1, מלמדת כי דווקא ניקול משתלמת לצרכן, לפי חישוב מחיר ביחס למ"ר של מוצר.

בהתאם לכך, טען המבקש כי המשיבה הטעתה את ציבור הצרכנים לפי ס' 2-4, 6 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; הפרה הוראות ס' 12, 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973; הפרה חובה חקוקה בהתאם לס' 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש); התרשלה בהתאם לס' 35-36 לפקודת הנזיקין; קיימה את יסודות עוולת התרמית לפי ס' 56 לפקודת הנזיקין; פגעה באוטונומיה של הפרט; ועשתה עושר ולא במשפט.

הסעדים שנתבקשו בבקשת האישור היו: מתן צו הצהרתי בדבר הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן, צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (איכות מזון) התשי"ח-1958, ואי קיום החובות בפקודת בריאות הציבור (מזון) (נוסח חדש) התשמ"ג- 1983, וכן הפרת הוראות החוק המצוינות לעיל; מתן צו עשה המורה למשיבות להציע אריזה קטנה בשליש, על מנת לאמוד את כדאיות העסקה; וכן פיצוי על הנזק האישי למבקש ולחברי הקבוצה, על סך 3,000,000 ₪.

בתשובתן, טענו המשיבות כי תחת מותג ויוה, קיימים מספר מוצרים כאשר כל אחד מיוצר במספר גדלים. הגליל ה"גדול" גדול מהגליל ה"רגיל" ב-33%, והגליל ה"ענק" גדול מהרגיל ב-50%.
נטען, כי אין בייצור גדלים שונים כדי ללמד על הטבה כלכלית כלשהי ותכליתה נוחות בלבד, בהתאם לשימוש הנדרש. בישראל, מיובא ונמכר הגודל הגדול בלבד, בהתאם לדרישות השוק, כאשר המוצר עם הכיתוב "33%" משווק משנת 2014.

לגופו של עניין, הכיתוב האמור מלמד על שטח המוצר של גליל גדול, ביחס לגליל רגיל, הוא אינפורמטיבי בלבד ואין בו כדי ללמד על הטבה לצרכן. על גבי אריזת המוצר צויין במפורש שטח המגבת הכולל באריזה, שהוא אכן גדול ב-33% מגודל הגליל הרגיל. אין חובה לשווק את הגליל הרגיל לצד הגליל הגדול. על כן, אין יסוד לציפיית המבקש לקבלת הטבה. אין המדובר בהטעייה ולצרכן לא נגרם כל נזק.

לעניין ההשוואה למוצר ניקול, המדובר במוצר שונה המאפשר שימוש חוזר במטלית, בניגוד לויוה. מכל מקום, מטלית מסוג ניקול גדולה יותר ולכן אם הכמות הייתה הפרמטר החשוב למבקש, הרי שהיה רוכש מלכתחילה את המוצר החלופי, ללא קשר לקיומה של הטבה.

בתשובת המבקש, נטען, בין היתר, כי הכיתוב האמור, אשר נכתב באותיות של "קידוש לבנה" (בהשוואה לכיתוב "ביחס לאריזה רגילה"), גרם לו לרכוש מוצר שאינו משתלם לו כלכלית. כמו כן, לא משווקת בישראל אריזה "ללא תוספת", ולא ניתן להשוות את מחירי המארז עם התוספת לאלו ללא התוספת. המשיבה אף הודתה כי לא קיימת בעולם אריזת מוצר רגילה הנמכרת בתצורה בודדת.

בקשת ההסתלקות
בבקשת ההסתלקות צוין כי בעקבות קדם המשפט, באו הצדדים בדברים, אשר הובילו להסדר מוסכם כדלקמן:
המשיבה 1 תכסה את הכיתוב "33% MORE", המופיע על גבי האריזות נשוא הליך זה, באמצעות מדבקה.
בתוך 60 יום מיום אישור ההסדר, המשיבה 1 תרים תרומה במוצרים בשווי 130,000 ₪, בחלוקה שווה לעמותות הבאות:
בית איזי שפירא – לילדים ובוגרים עם מוגבלויות
עמותת בית השנטי – בית חם לנוער בסיכון, עמותה לנערים במצוקה
עמותת עלם – לנוער במצבי סיכון
כפר הילדים והנוער "נווה יהודה" בנס ציונה
נוכח הטרחה שטרחו המבקש ובאות כוחו בהגשת הבקשה לאישור, הסיכון שנטלו על עצמם, החסכון שייווצר בזמן השיפוטי, נוכח נכונותה להסתיר הכיתוב כאמור, ובשים לב לתרומה שתתרום המשיבה 1, והתועלת שתיווצר לציבור כתוצאה מכך, תשלם המשיבה למבקש גמול בסך של 2,000 ₪, ושכר טרחה לבאי כוחו על סך של 40,000 ₪, בצירוף מע"מ.

לפיכך, המבקש והמשיבות מבקשים לקבל את בקשת ההסתלקות, להורות על דחיית התביעה האישית של המבקש כנגד המשיבות, ולאשר את תשלום הגמול למבקש ושכר הטרחה לבאי כוחו.

כמו כן, בנסיבות העניין, מבקשים הצדדים שלא להורות על איתור מבקש חליף וכן לפטור אותם מפרסום בעיתונות אודות הגשת הודעת הסתלקות.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בתובענה, בבקשת האישור ובבקשת ההסתלקות, נחה דעתי כי דין בקשת ההסתלקות להתקבל.

המסגרת הדיונית
הליך ההסתלקות מוסדר בסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות:

סעיף 16(א) לחוק קובע כדלקמן:
"מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט...".

סעיף 16(ד) לחוק קובע:
"אישר בית המשפט את הסתלקותם של כל המבקשים או כל באי הכוח המייצגים מבקשה לאישור או שבית המשפט מצא שנבצר מהם להמשיך בתפקידם בבקשה לאישור, רשאי בית המשפט לקבוע כי ניתן להגיש בקשה למינוי תובע מייצג או בא כוח מייצג במקומם, לפי הענין, בתוך תקופה שיקבע, וכן רשאי בית המשפט להורות על פרסום הודעה על כך, והכל אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין ובהתחשב בשלב שבו מצוי הדיון בבקשה לאישור;

הנה כי כן, הליך ההסתלקות מורכב משני שלבים:

בשלב ראשון נדרש בית המשפט לבחון האם יש לאשר את בקשת ההסתלקות על כל רכיביה תוך התייחסות לסוגיית תשלום טובות הנאה למסתלקים, בשלב שני, על בית המשפט להתייחס לסוגיית מינוי החליף וכן לסוגיית הפרסום בהתאם להוראות תקנה 11ב' לתקנות תובענות ייצוגיות תש"ע-2010 (להלן: "התקנות").

תכליתו של הפיקוח השיפוטי על הליך ההסתלקות היא להתמודד עם בעיות אשר הסדרים הנערכים בין הצדדים לתובענה ייצוגית, עלולים ללקות בהן:

בצידו האחד של המתרס- קיים החשש מפני הגשת תביעות סרק, המוגשות מתוך מחשבה שהנתבעים יסכימו להעניק למגישי התביעות טובות הנאה כנגד ויתור עליהן, אם בהסדר פשרה או הסדר הסתלקות. בצידו האחר של המתרס- קיים החשש מהסתלקות מתביעות ראויות, כנגד קבלת טובת הנאה שמוכנים הנתבעים לשלם. (ת"צ (מחוזי ת"א) 1469-02-13 עידן לוי נ' פסטה נונה בע"מ (26.11.14), וכן אלון קלמנט, "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית", משפטים מא (2011)).

אם כן, בבואו לדון בבקשת הסתלקות, על בית המשפט לבחון את סיכויי בקשת האישור והתובענה. ככל שמדובר בבקשה בעלת סיכוי גבוה להתקבל, יתכן כי בית המשפט יורה על החלפת התובע המייצג ו/או באי כוחו. מאידך גיסא, ככל שמדובר בבקשה שהייתה מלכתחילה בקשת סרק, אשר ממילא לא היה מקום להגישה, יתכן כי בית המשפט לא ייעתר לפסיקת גמול למבקש והוצאות שכ"ט עו"ד לבאי כוחו.

אישור בקשת ההסתלקות
כאמור, עניינה של הבקשה לאישור בטענה, כי המשיבה הטעתה, לכאורה, את חברי הקבוצה לחשוב כי הם ייהנו מהטבה בקניית המוצר מסוג ויוה, בדמות תוספת בשטח המוצר או הנחה כספית.

במסגרת בקשת ההסתלקות, התחייבה המשיבה להסתיר את הכיתוב האמור ובכך למנוע אפשרות של הטעיית הצרכן. כמו כן הסכימה המשיבה להרים תרומה למספר עמותות.
בהינתן האמור, הושגה מטרתה העיקרית של התובענה, מוצה ההליך ומתייתר הצורך בהמשך בירורו.

לאור האמור, הריני מקבלת את בקשת ההסתלקות.

גמול ושכר טרחה
כאמור לעיל, החוק קובע כי כל טובת הנאה בקשר להסתלקות טעונה אישור של בית המשפט.

בענייננו, מדובר בבקשת הסתלקות מתוגמלת, במסגרתה הוסכם כי המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 2,000 ₪; וכן תשלם לב"כ המבקש שכר טרחה בסך של 40,000 ₪, בתוספת מע"מ.

סוגיה זו, של הסתלקות מתוגמלת, נדונה רבות בפסיקה והדעות לגביה נחלקו.

קיימת גישה המתנגדת לתגמול המסתלק ופסיקת שכר טרחה לבא כוחו, וזאת על מנת שלא לתמרץ הגשת תביעות סרק במטרה להגיע להסכמי הסתלקות. טעם אחר שבבסיס גישה זו, נעוץ בחשש כי תובעים יסתלקו מתביעות מבוססות לכאורה שראוי היה לבררן עד תומן (ת"צ (מחוזי חי') 4013-10-15 מלכה נ' בני ג'ורג' שוקחה בע"מ (6.1.16)).

מנגד, קיימת גישה הדוגלת במתן גמול ושכר טרחה, וזאת על מנת לתמרץ חיסכון בניהול הליכים משפטיים הכרוכים בהוצאות משפטיות ובזמן שיפוטי יקר (ע"א 4714/13 דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ (29.9.13)).

לאחרונה, ניתן פסק דין בבית המשפט העליון, אשר מסדיר סוגיה זו וקובע מהן אמות המידה לפסיקת הסכומים במסגרת בקשת הסתלקות מתוגמלת (ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול נ' סונול בע"מ (5.8.18), להלן: " עניין סונול").

מספרן ההולך וגדל של תובענות ייצוגיות אשר הסתיימו בהסדרי הסתלקות מתוגמלת, והחשש מפני תביעות סרק הביא את המחוקק לתקן בשנת 2016 את סעיף 16 לחוק.

על פי התיקון, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה, במסגרת בקשת הסתלקות, על בית המשפט לבחון שתי שאלות: האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה, ומהי התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה (סעיף 25 לפסה"ד בעניין סונול).

בסופו של יום, קבע בית המשפט העליון בעניין סונול, כי ככלל, אין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ובא כוחו במסגרת בקשת הסתלקות, אולם יהיו מקרים חריגים, בהם בנסיבות המתאימות יהיה אפשרי להיעתר לבקשת הסתלקות מתוגמלת:
"הכלל הוא שאין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבא הכוח המייצג במסגרת של הסתלקות מבקשת אישור תובענה כייצוגית. דרך המלך שבה יש לתמרץ ולעודד הגשתן של תובענות ייצוגיות וראויות, היא פסיקת גמול ושכר טרחה במקרים שבהם ההליך הייצוגי הוכרע לטובת הקבוצה (הסדר פשרה, קבלת בקשת האישור או התובענה הייצוגית). עם זאת הסתלקות מתוגמלת היא אפשרית – ואולם מדובר בחריג לכלל, ומשכך יש להיעתר לבקשות בנדון רק במקרים מתאימים." (סעיף 26 לפסה"ד בעניין סונול, ההדגשה במקור, ע.ב).

ממשיך בית המשפט העליון וקובע, כי בבוא בית המשפט לפסוק גמול ושכר טרחה, עליו לשקול את שני השיקולים העיקריים שצוינו לעיל: עילת תביעה לכאורה ותועלת לחברי הקבוצה, כאשר על התועלת להיות ממשית ורלוונטית לחברי הקבוצה. כמו כן יש לבחון את הפער בין הסעדים שהתבקשו בבקשת האישור לבין הסעד שניתן לקבוצה במסגרת בקשת ההסתלקות, וכן לבדוק את שאלת נחיצות ההליך הייצוגי לתוצאה שהושגה. במקביל, על בית המשפט לבחון גם שיקולי רוחב, היינו כיצד ההכרעה בבקשת ההסתלקות תשפיע על מוסד התובענה הייצוגית, לרבות שימת לב לשאלת הנציג, שכן משהגיע התובע הייצוגי להסכמה, אין עוד מי שישמיע את קולם של חברי הקבוצה שההסדר אינו משרת את עניינם (סעיף 27 לפסה"ד בעניין סונול).

בית המשפט העליון הבהיר כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בשאלה אם יש מקום בנסיבות המקרה הקונקרטי לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת הסתלקות. נקבע כי יש לעשות כן לאורם של העקרונות המנחים הקבועים בסעיפים 22 ו- 23 לחוק תובענות ייצוגיות, תוך שהובהר, כי אין הכוונה ל"רשימת מכולת" מחייבת. פרט לתועלת שהסב ההליך הייצוגי לחברי הקבוצה, ניתן וראוי להביא בחשבון את הטרחה שטרחו התובע המייצג ובא כוחו, הסיכון שנטלו על עצמם בהגשת ההליך ובניהולו, ומידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך. כאשר מדובר בפסיקת שכר טרחה ניתן להביא בחשבון אף את ההוצאות שהוציא בא כוח המייצג, האופן בו ניהל את ההליך, והפער שבין הסעדים שהתבקשו לבין אלה שנפסקו בסופו של יום לטובת חברי הקבוצה (סעיף 29 לפסה"ד בעניין סונול).

לעניין שיעור הסכומים שיש לפסוק כגמול ושכר טרחה, נקבע, כי יש משמעות אף ליצירת מדרג מבחינת שיעור הסכומים, בהתאם לשלב בו הסתיים ההליך וכן בהתאם למידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך. המטרה היא "להשיא את התועלת לקבוצה מההליך הייצוגי, ולעודד הגשתן של תובענות ייצוגיות בעלות ערך ציבורי" (סעיף 29 סיפא לפסה"ד בעניין סונול).

וכך סוכמו עיקרי הדברים:
"ניתן לסכם ולומר, כי שומה על בית משפט הדן בבקשה לאישור הסתלקות מתוגמלת לעשות שימוש זהיר בכלי של פסיקת גמול ושכר טרחה; תוך מודעות לסכנות הגלומות בהסדרים מסוג זה לקבוצה, לציבור ולמוסד התובענה הייצוגית; ובמטרה מצד אחד לקדם הגשת תובענות ייצוגיות ראויות, ומצד שני למנוע הליכי סרק" (סעיף 31 לפסה"ד בענין סונול).

מן הכלל אל הפרט
באשר לעילת התביעה-
בענייננו, נראה כי בקשת האישור גילתה עילה לכאורה, באשר המשיבות ציינו ע"ג אריזת המוצר " 33% תוספת". כיתוב זה מצביע כביכול על מתן הטבה ברכישת המוצר , בדמות תוספת במוצר ללא תשל ום נוסף, או בדמות הנחה כספית, בעוד שלא כך הדברים לאמיתם. בכך, לכאורה, הופרו סעיפים ההטעיה והגילוי בחוק הגנת הצרכן והופרו סעיפים 12ו- 15 בחוק החוזים וסעיפים 35,36 ו 63 בפקודת הנזיקין.

באשר לתועלת שהביא ההליך לחברי הקבוצה-
בהתאם לפסיקה, התועלת שהניב ההליך הייצוגי צריכה להיות ממשית ורלבנטית לחברי הקבוצה. אחת מאמות המידה העשויה לסייע בעניין זה היא שאלת נחיצותו של ההליך הייצוגי לתוצאה שהושגה (ס' 26 לפסה"ד בעניין סונול, לעיל).

בענייננו, נראה כי המתווה שהוצע על ידי הצדדים מניח את הדעת, ויש בו כדי להסב תועלת לקבוצה, כמו גם לציבור.

במסגרת הסדר ההסתלקות, התחייבה המשיבה להסתיר הכיתוב האמור ובדרך זו למנוע תקלות עתידיות. ואכן, יש בכך, כדי תועלת עבור חברי הקבוצה והציבור כולו.

כמו כן, התחייבות המשיבה לתרום תרומה לטובת מספר עמותות לנוער ולילדים, יש בה בוודאי תועלת לציבור בכללותו.
עוד יש להביא בחשבון את חשיבות הסוגיה שהועלתה במסגרת ההליך וכן את הטרחה בניהול ההליך ובסיומו באופן שהביא הישג ראוי.

משכך, ובהתחשב בנסיבות העניין, ניכר כי שיעור הגמול ושכר הטרחה עליהם המליצו הצדדים בבקשת ההסתלקות, הינו שיעור סביר, התואם לתוצאות תובענה זו. לפיכך, אני נעתרת לבקשת הצדדים לעניין שיעור הגמול ושכר הטרחה.

לפיכך, ולאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים, הריני מעמידה את הגמול למבקש על סך של 2,000 ₪ ואת שכר טרחת באי כוחו על סך 40,000 ₪ בצירוף מע"מ,

חליף ופרסום
הדעה הרווחת בפסיקה קובעת כי כאשר ההסתלקות היא לפני אישור בקשת האישור, ההחלטה האם להחליף את המבקש המסתלק נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. היינו, בית המשפט רשאי לפעול למציאת מבקש תחת המבקש שהסתלק, אולם אין הוא חייב לעשות כן. לעומת זאת, כאשר בקשת ההסתלקות מוגשת לאחר אישור התובענה כייצוגית, בית המשפט חייב לפרסם הודעה על מנת לבחון את האפשרות להחליף את המבקש (ת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (22.12.10)).

במקרה הנדון, סבורני כי אין הצדקה להטיל על הצדדים עלויות נוספות הכרוכות בפרסום. אמנם, המדובר בבקשה שהוגשה לאחר שנתקיימו שני דיונים בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, אולם, אלו היו דיונים מקדמיים וטרם אושרה התובענה כייצוגית.

כמו כן, פסק הדין אינו יוצר מעשה בית דין ואינו מונע מאחרים להגיש תביעה כנגד המשיבות. לא מצאתי כי בקשת ההסתלקות פוגעת באינטרס כלשהו של חברי הקבוצה או הציבור.

מהטעמים האמורים, איני רואה מקום לפעול לאיתור מבקשים אחרים חלף המבקש ונחה דעתי כי אין להורות על פרסום בקשת ההסתלקות.

סוף דבר
הריני מאשרת את הסתלקות המבקש מבקשת האישור.

הריני מורה על מחיקת בקשת האישור ועל דחיית התביעה האישית של המבקש.

המשיבה 1 תשלם למבקש גמול בסך 2,000 ₪ ; וכן תשלם לב"כ המבקש שכר טרחה בסך של 40,000 ₪, בתוספת מע"מ.

הגמול ומחצית שכר הטרחה ישולמו בתוך 60 יום.

יתרת שכר הטרחה תשולם לאחר המצאת אישור כי בוצעה התחייבות המשיבה, הן לעניין הסתרת הכיתוב , והן לעניין מתן התרומה.

ב"כ המבקש ימציאו העתק מפסק הדין למנהל בתי המשפט לצורך עדכון פנקס התובענות הייצוגיות.

הדיון הקבוע יבוטל.

התיק ייסגר.

ניתן היום, י"א שבט תשע"ט, 17 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.