הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 21500-06-18

לפני
כבוד השופט דורון חסדאי

המבקש

אליהו מושקוביץ
ע"י ב"כ עו"ד צביקה מצקין

נגד

המשיבות

  1. בנייני א. זיתוני 2002 בע"מ
  2. משה ויגאל גינדי פרוייקטים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד נועם רונן

פסק דין

מונחית בפני בקשה מוסכמת להסתלקותו של המבקש, מר אליהו מושקוביץ (להלן: "המבקש") מבקשתו לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה 1, בנייני א. זיתוני 2002 בע"מ, ח.פ. 513341479 (להלן: "המשיבה 1") וכן כנגד המשיבה 2, משה ויגאל גינדי פרויקטים בע"מ ח.פ. 5133551106 (להלן: "המשיבה 2") (יכונו יחד בהתאמה: "המשיבות") וזאת בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") ותקנה 11 לתקנות תובענות ייצוגיות תש"ע 2010 (להלן: "התקנות")

רקע עובדתי בקצירת האומר
ביום 27.8.2018 רכש המבקש מהמשיבות דירת מגורים בת 6 חדרים בפרויקט "נווה עוז הירוקה" בפתח תקווה בסך כולל של 2,245,000 ₪. הסכם המכר עיגן את אופן תשלום התמורה ומועדי התשלום.
סעיף 5.3 לנספח א' להסכם המכר קבע כי במעמד חתימת ההסכם ישלם הקונה למשרד גורניצקי ושות' את הסך הקבוע בתקנות המכר (דירות) (הגבלת גובה הוצאות משפטיות) (להלן: "תקנות המכר הוצאות משפטיות") כהשתתפות בהוצאות החברה בקשר לרישום הזכויות בדירה.
בהתאם, המבקש שילם סך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הוצאות הטיפול ברישום הזכויות של המבקש בלשכת רישום המקרקעין כאשר הסכום האמור שולם ישירות למשרד גורניצקי.
בנוסף לסכום האמור גבו המשיבות, מכוח סעיף 7.7 להסכם המכר, סכום נוסף בשיעור של 0.25% מהתמורה ששולמה עבור הדירה, בתוספת מע"מ והצמדה וסה"כ 6,566 ₪ לצורך "השתתפות בהכנת תוכניות ותשריטים". עוד נטען לעניין זה כי בהתאם לסעיף 5.1 לנספח התשלומים והמועדים בהסכם המכר יש לשלם סכום זה למשיבות לא יאוחר מ-7 ימים לפני המסירה.
לטענת המבקש חל איסור לגבות סכומים מעבר לסך הקבוע בתקנות המכר הוצאות המשפטיות שכן סכום זה כולל שכר טרחת עורך דין וכן כל הוצאה אחרת בקשר לרישום הזכויות, לרבות הכנת תשריטים ותוכניות לצורך רישום הדירה בלשכת המקרקעין.
ביום 25.3.2018 השלים המבקש את מלוא התמורה החוזית. ביום 27.5.18 העבירו המשיבות למבקש, מסמך 'מצב חשבון' במסגרתו נכתב כי יתרה החוב של המבקש עומדת על 0. על המסמך האמור צוין בכתב יד כי על המבקש לשלם סך של 6,565 ₪.
ביום 30.5.2018 פנה המבקש למשיבות וביקש לברר עד מתי עליו לבצע את התשלום האמור. לטענתו נאמר כי רצוי לשלם כמה שיותר מהר כדי להתחיל מסירה. על מנת שלא לעכב את מסירת הדירה העביר המבקש ביום 31.5.2018 את הסכום הנדרש לעניין "תוכניות ותשריטים".
ביום 3.6.2018 פנה המבקש למשיבות בכתב וציין כי אין עליו חובה חוקית לשלם את הסכום האמור, וכי הוא יודע בדבר לקוחות נוספים שפנו בעניין.
ביום 4.6.2018 הגיע המבקש למשרדי המשיבות כדי לקבל את אישור מסירת הדירה. המבקש חזר על טענותיו לעניין התשלום שנגבה בגין "תוכניות ותשריטים" תוך שהוא מציין כי מדובר בדרישת תשלום בלתי חוקית וכי הוא יודע בדבר רוכשים נוספים שהתלוננו. לטענת המבקש נציגת המשיבות השיבה כי היא מכירה את התלונות בעניין.
בנוסף לתשלומים האמורים ביום 14.5.2018 קיבל המבקש מבאי כוחן של המשיבות מכתב במסגרתו צוין כי המשיבות עתידות לשלם עבור המבקש סך של 126 ₪ אגרה עבור רישום הערת אזהרה וכי הוא יחויב להשיב את הסכום האמור במסגרת ההתחשבנות הסופית וכתנאי למסירת הדירה. עוד התבקש המבקש לשלם סך של 126 ₪ עבור רישום הערת אזהרה לטובת הבנק אשר העניק את המשכנתא לרכישת הדירה.
לעניין זה טען המבקש כי אין בהסכם המכר כל אזכור לתשלום עבור רישום הערת אזהרה וכי ממילא הוא אינו אמור לשלם סכום זה. לחילופין, גם אם סכום זה היה מופיע בהסכם המכר, הרי שמדובר בהוצאה שקשורה לרישום זכויות והיא נכללת בהוצאות המשפטיות שכבר שולמו. יחד עם זאת, לאור העובדה שהמשיבות התנו את מסירת הדירה בתשלום האמור, שילם המבקש ביום 15.5.2018 סך של 126 ₪ בגין רישום הערת אזהרה. במעמד התשלום ציין המבקש כי הוא סבור שאין עליו חובה לשלם סכום זהו כי הסכום שולם כדי למנוע עיכוב ברישום הזכויות בנכס.
ביום 27.5.2018 נשלח למבקש מכתב "מצב חשבון", במסגרתו דרשו המשיבות שוב לקבל סך של 147 עבור אגרת רישום הערת אזהרה למשכנתא. המבקש השיב כי המדובר בדרישה שאינה ברורה שכן הוא כבר שילם בעצמו אגרה בגין רישום הערת אזהרה למשכנתא לטובת הבנק בסך של 126 ₪. יחד עם זאת כדי למנוע עיכובים במסירת הדירה שילם המבקש את הסכום האמור.
המבקש העריך את נזקו האישי בסך כולל של 6,829 ₪, כאשר סכום זה מורכב מסך של 6,565 ₪ ששולם עבור "תוכניות ותשריטים" וכן סך של 273 ₪ ששולם עבור אגרות.
באשר לנזק לחברי הקבוצה, ציין המבקש כי לעניין פרויקט "נווה עוז הירוקה" הוא מעריך את סכום הנזק רק עבור פרויקט זה בסך של 660,000 ₪. לאור העובדה שלמשיבות פרויקטים רבים ובהם נמכרו דירות בתקופה הרלוונטית הרי ששיעור הנזק עולה על סך של 2.5 מיליון.
באשר לחברי הקבוצה הרי שבמסגרת בקשת האישור בית המשפט התבקש להגדיר את הקבוצה כ: "כל מי שרכש דירה (כהגדרתה בחוק המכר) מהמשיבות, יחד או לחוד, מיום 10.1.2015 ושילם עבור הוצאות משפטיות (כהגדרתן בסעיף 6ג(א) בחוק המכר) סכום הגבוה מהסכומים שנקבעו בתקנה 2 בתקנות המכר".
לטענת המבקש עילות התביעה הן בין היתר: הפרת סעיף 6ג לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: " חוק המכר דירות"). לעניין זה טען המבקש כי הסעיף קובע את סכום ההוצאות המשפטיות שהמשיבות רשאיות לגבות מהרוכשים, לרבות כל ההוצאות הקשורות לרישום זכויות הקונה בנכס. כמו כן קובע הסעיף כי יש לשלם את ההוצאות ישירות לעורכי הדין.
עוד נטען כי המשיבות אף הפרו את תקנה 2 לתקנות המכר הוצאות משפטיות, אשר קובע כי גבוה הסכום שניתן לגבות הוא 4,960 ₪. לעניין זה טען המבקש כי המשיבות ערכו פיצול מלאכותי בין הוצאות משפטיות לבין הוצאות נדרשות לצורך הכנת תשריטים. רישום הזכויות לפי חוק המכר מחייב שימוש בתוכניות ותשריטים ולכן המדובר בהוצאה אינהרנטית לצורך הרישום והיא באה בגדר סעיף 6ג(3) לחוק המכר.
המבקש צירף כנספח 14 לבקשת האישור את החלטות ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין לעניין פרשנות סעיף 6ג לחור המכר דירות, כאשר במסגרת אותן החלטות צוין כי לא ניתן לגבות סך גבוה מזה אשר קבוע בתקנות, כאשר סכום זה כולל גם הוצאות בגין תשריטים. כמו כן צירף המבקש כנספח 15 לבקשת האישור את עמדתו של משרד השיכון לעניין פרשנות סעיף 6ג לחוק המכר דירות. שם נאמר כי לא ניתן לגבות תשלום עבור רישום בטאבו מרוכש מעבר לסכום הקבוע בתקנות.
עוד טען המבקש להפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין התשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"), רשלנות לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין. כמו כן נטען כי המשיבות הפרו את חובת תום הלב לפי סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: " חוק החוזים") וכן כי המשיבות הפרו את סעיף 30 לחוק החוזים כאשר לעניין זה טען המבקש כי סעיף 7.7 להסכם המכר וסעיף 5.3 לנספח התשלומים הם סעיפים פסולים שדינם בטלות לפי סעיף 30 לחוק החוזים. עוד נטען כי המשיבות הפרו את הוראות סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 כאשר לעניין זה נטען כי הסכם המכר שנחתם בין המשיבות לבין המבקש הוא חוזה אחיד וכי סעיף 7.7 הסכם וסעיף 5.3 לנספח התשלומים הם בגדר סעיפים מקפחים בחוזה אחיד.
עוד נטען כי המשיבות התעשרו שלא כדין וזאת תוך הפרה של חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט").
המבקש אף טען להטעיה וזאת בניגוד לאמור בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן. נטען כי המשיבות מנצלות את פערי הכוחות הקיימים בין יזמים וקבלנים לבין רוכשי דירות כדי לקפח את זכויות לקוחותיהן.
בשולי בקשת האישור ציין המבקש מספר בקשות אישור נוספות שהוגשו בעניינים דומים. הראשון זה ת"צ 49268-03-17 מור ברגר ואח' נ' אחים דוניץ בע"מ בבית המשפט המחוזי מרכז. והשני, ת"צ 58611-02-18 סיני נ' רמי שבירו הנדסה בנייה והשקעות בע"מ.
ביום 27.12.2018 הגישו המשיבות את תשובתן לבקשת האישור. בפתח תשובתן ציינו המשיבות כי טרם החתימה על הסכם המכר הצדדים ניהלו משא ומתן ארוך, עם ריבוי טיוטות כאשר המבקש ניהל מו"מ ביחס לכל רכיבי התמורה עבור הדירה שרכש. כמו כן המבקש היה מיוצג במהלך המשא ומתן.
הסכם המכר קבע מספר הוראות לעניין גביית התשלום. הראשונה, גביית תשלומים בגין הוצאות משפטיות בהתאם לחוק המכר. השנייה, סעיף 7.7 להסכם המכר שעניינו גביית 0.25% ממחיר התמורה בגין השתתפות בהוצאות להכנת תוכניות ותשריטים. השלישית, סעיף 9.9 להסכם המכר שבמסגרתו הסכים המבקש לשאת בכל ההוצאות והאגרות הכרוכות ברישום דירה. לטענת המשיבות המבקש מעולם לא עמד על טענותיו כנגד סעיפים אלו במהלך המו"מ בין הצדדים.
כמו כן נטען כי המבקש נעדר עילת תביעה אישית. באשר לחיוב בגין "תוכניות ותשריטים" טענו המשיבות כי עוד בטרם הוגשה בקשת האישור חיוב זה הושב למבקש וזאת משיקולים אשר בעיקרם שיקולים מסחריים. לעניין החיוב באגרות טענו המשיבות כי סכום זה נגבה בהתאם להוראות הדין שכן המדובר באגרות שמשולמות לרשויות המדינה ולא בשכר טרחה לעורך דין.
לטענת המשיבות יש לדחות את פרשנות המבקש להוראות סעיף 6ג לחוק המכר דירות. תיקון מס' 7 לחוק המכר (דירות) אשר במסגרתו חוקק הסעיף האמור נועד להגביל את סכום שכר הטרחה שעורך הדין של הקבלן רשאי לגבות מרוכשי הדירות בגין טיפול ברישום בדירה. במסגרת התיקון לחוק נקבע כי הסכום שניתן לגבות יעמוד על על 4,960 ₪ או 0.5% ממחיר הדירה, ללא תוספת מע"מ, לפי הנמוך ביניהם. יום התחולה של התיקון הוא החל מיום 10.1.2015. עוד טענו המשיבות כי אין בהוראות הסכם המכר כדי לסתור את הוראות הדין.
הלכה למעשה במסגרת בקשת האישור מעוניין המבקש לקבל עבורו ועבור כל יתר חברי הקבוצה פטור מתשלום בהתאם לסעיף 7.7 להסכם המכר (הוצאות בגין תוכניות ותשריטים) וכן פטור מתשלום עבור רישום הערת אזהרה וזאת בטענה כי כאמור כי כלל הסכומים האמורים נכללים במסגרת התשלום בגין "הוצאות משפטיות".
לטענת המשיבות תשלום עבור "תוכניות ותשריטים", אינו חלק מההגדרה של "הוצאות משפטיות" כפי שהוגדרו בסעיף 6ג(א) לחוק המכר. למרות שבמסגרת בקשת האישור קיים עירוב מסוים בין המונח "שכר טרחת עו"ד" לבין המונח "הוצאות" הרי שמדובר בשני מונחים שונים. שכר טרחה הוא התשלום שמשלם הלקוח לעו"ד על מנת שזה יבצע עבורו פעולות משפטיות. מנגד הוצאות הן עלויות אשר נדרשות לשם קיום התחייבויותיו של הלקוח של עורך הדין ואינן יכולות להיות שכר טרחה. המדובר בעלויות "חיצוניות" אשר ממילא לא מגיעות לידי עורך הדין. לעניין זה מפנות המשיבות לסעיף 85 לחוק לשכת עורכי הדין וכן לנוסח החדש של תקנות סדר הדין האזרחי. תיקון 7 לחוק המכר דירות נועד להגביל את גובה שכר הטרחה ולא את גובה ההוצאות.
עוד טענו המשיבות כי הכנת "תוכניות ותשריטים" אינן עולות כדי עבודה משפטית. עבודה זו מבוצעת על ידי אנשי מקצוע כגון אדריכלים, ומודדים מוסמכים כאשר חלק מהתוכניות אף נערכות בשלבים המוקדמים של הפרויקט הרבה לפני שמתחיל הטיפול המשפטי בהליך הרישום. על אף העובדה שתוכניות אלו משמשות לצורך הרישום בשלכת המקרקעין, הכנתן אינה חלק מהפעולות המשפטיות המצומצמות שהוגדרו בחוק המכר דירות.
באשר לסעיף 6ג(3) לחוק המכר דירות, עניינו של הסעיף הוא בפעולות משפטיות שאינם רישום כגון הכנת אישורי זכויות לבנקים, רישום משכנתאות וכולי. אין לקרוא לתוך סעיף זה הגבלה בגין הכנת "תוכניות ותשריטים".
באשר להחלטת ועדת האתיקה אשר הובאה במסגרת בקשת האישור (נספח 14) טענו המשיבות כי אין המדובר בהחלטה מחייבת. המדובר בוועדה וולנטרית אשר לא מהווה מקור מוסמך ליתן פרשנות של הדין וכן היא אינה מוסמכת ליתן פרשנות ביחס לחובות המוטלות על הקבלן.
יחד עם זאת, לאור שינוי החקיקה ומשיקולים מסחריים נוספים החל מחודש ינואר 2017 שונה נוסח הסכם המאסטר של המשיבות כך שהרכיב בגין "תוכניות ותשריטים" נכלל כחלק ממחיר הדירה.
לעניין הסכמי מכר שנחתמו בין השנים 2015 ועד לחודש ינואר 2017 ניתן לחלקם לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה, הסכמים אשר טרם הגיע מועד התשלום בגין רכיב זה. באשר להסכמים אלו ציינו המשיבות כי הן לא יגבו את הסכום האמור. באשר להסכמי המכר אשר נחתמו וכבר נגבה הסכוך האמור הרי שסכום זה יושב לרוכשי הדירות. המשיבות טענו כי ההחלטה בדבר השבת הכספים התקבלה טרם הומצאה בקשת האישור למשיבות וכי לבקשה לא הייתה כל השפעה ביחס לעמדתן.
ראיה לכך היא העובדה שכבר בחודש ינואר 2017 המשיבות שינו את נוסח הסכם המאסטר כך שלא יכלול רכיב של השתתפות בגין הכנת תשריטים. כמו כן ביום 30.5.2018 החליטו המשיבות כי ביחס לרכיב של תוכניות ותשריטים, הם לא יגבו את הרכיב האמור במקרים שטרם הגיע מועד התשלום.
המשיבות מציינות שורה של מקרים שבהם היא הודיע לדיירים ששילמו עבור רכיב זה כי הסכום יומר לתשלום על חשבון התמורה עבור הדירה או לחילופין כי הסכום האמור לא ייגבה כלל. כמו כן צירפו המשיבות צילומי מסך של הודעות אשר נשלחו בקבוצת הוואטספ של רוכשי הפרויקט במסגרתם צוין כי לא יגבה תשלום בגין הרכיב האמור.
באשר לסוגיית החיוב באגרות, המשיבות טענו כי האגרות המשולמות נלוות לעבודתו המשפטית של עו"ד וכי סכומים אלה אינם מגיעים לידי עורך הדין אלא לרשויות המדינה. כמו כן רישום הערת אזהרה אינו חלק מטיפול עורך הדין מטעם הקבלן ברישום הדירה.
גם אם ברישום הערת אזהרה כדי להוות חלק מפעולות "הרישום" הרי שיש יתרון בכך שתשלום כלל האגרות ירוכזו על ידי עו"ד אשר מייצג את הקבלן. עוד נטען כי במסגרת עסקאות מכר יד שנייה מקובל כי הקונה יישא בכל האגרות, לרבות אגרות על רישום הערת אזהרה.
באשר למבקש הרי שהוא סבר בזמן אמת כי עליו לשאת בעלות של אגרה בגין רישום הערת אזהרה לטובת הבנק המלווה. לעניין זה ציינו המשיבות כי המשמעות של אחד מהשינויים שביקש המבקש לערוך בהסכם המכר היא שהוא יישא באגרה עבור רישום הערת אזהרה לטובת הבנק ומכאן שהמבקש מושתק מלטעון כעת כל טענה אחרת.
עוד טענו המשיבות כי גם מבחינת סכום התביעה אין כל מקום לנהל את התביעה כייצוגית. לאור מספר הרוכשים בפרויקט וכן בשים לב לגובה אגרות רישום הערת אזהרה הרי שלכל היותר במדובר בסך של 27,573 ₪. סכם זה אינו מצדיק ניהול תובענה ייצוגית.
גם אם תתקבל טענת המבקש כי יש לכלול במסגרת בקשת האישור פרויקטים נוספים, אשר לגביהם הוא נעדר כל עילת תביעה אישית, הרי שעדיין מדובר בסכומים לא משמעותיים אשר אינם בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי.
ביום 7.2.2019 המבקש הגיש תגובה מטעמו לתשובת המשיבות. לטענת המבקש מתשובת המשיבות עולה כי בעקבות בקשת האישור החלו המשיבות להשיב כספים לרוכשים בפרויקט. לטענת המבקש המועד הקובע לעניין הקשר בין הגשת בקשת האישור לבין השבת הכספים הוא מועד ההשבה בפועל.
מכאן שכל מה שנותר הוא להורות למשיבות להשיב את הכספים בגין "תוכניות ותשריטים" גם בפרויקטים אחרים אשר הם מנהלים, וכן לקבוע כי החיוב באגרות הוא בניגוד לדין ולהורות עלה השבת סכומים אלה.
עוד טען המבקש כי לא ברור מתשובת המשיבות כיצד הם התנהלו בפרויקטים אחרים. כמו כן, לא ברור מה התרחש בפרק הזמן שבן ינואר 2017 שבו שינו המשיבות את נוסח הסכם המכר לבין חודש מאי 2018 שבו היא הוחלט להשיב את הכספים.
באשר לטענות המשיבות לעניין החלטת ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין הרי שבניגוד לנטען על ידי המשיבות המדובר בעמדה פרשנית חשובה בקשר להוראות החוק, לגבי גוף רגולטורי העוסק ומכריע בכל הנושא הוצאות ושכר טרחה וכי אין מקום להתווכח עם עמדה זו. עוד נטען כי אופן תשלום האגרות במסגרת עסקאות יד שנייה אינו רלוונטי לעניינו שכן כאן מדובר ברכישת דירה מקבלן.
יש אף לדחות את הטענה כי הכנת תשריטים היא אינה עבודה משפטית. חוק המכר קבע מגבלה על "הוצאות משפטיות" ואין זה כלל משנה מי ביצע את העובדה ומתי היא בוצעה. כל פרשנות אחרת תוביל לריקון הסעיף מתוכן. כמו כן יש לדחות את טענת המשיבות כי סעיף 6ג(א)(3) כולל רק פעולות שונות של עורכי דין שאינם נכללות בסעיפים הקודמים לו. הסעיף האמור הוא סעיף רחב הכולל את כל ההוצאות המשפטיות כאמור וכי אין הוצאה משפטית אחת שוללת הוצאה משפטית אחרת. דברים אלה נכונים גם לעניין סוגיית האגרות.
באשר לטענת המשיבות לעניין עמדת משרד השיכון הרי שבניגוד לנטען על ידי המשיבות הרי שבאותה עמדה צוין במפורש כי אין מדובר בשכר טרחת עורכי דין אלא כל הוצאה אחרת. גם העובדה שהמשיבות פיצו את המבקש אין בכך כדי לייתר את בירור התובענה ביחס לכלל חברי הקבוצה.

המשך ההליכים
ביום 9.7.2019 התקיים דיון במעמד הצדדים. בתום הדיון הגיעו הצדדים לכדי הסכמה כי המשיבה תגיש תצהיר משלים לעניין הבהרות אשר התבקשו על ידי ב"כ המבקש, בין היתר לעניין השבת הכספים או אי גביית כספים בגין הכנת תוכניות ותשריטים בפרויקטים נוספים של המשיבות. ביום 25.10.2019 וכן ביום 27.10.2019 הגישו המשיבות תצהירים משלימים. מן התצהירים המשלימים עולה כי ביחס לפרויקטים של המשיבות בעיר כפר סבא נגבה סכום בגין הרכיב "תוכניות ותשריטים" ולכאורה נראה כי סכום זה לא הושב לרוכשי הפרויקטים האמורים. באשר ליתר הפרויקטים ציינו המשיבות כי אכן נכלל סעיף חיוב בגין רכיב זה אולם אין בכוונת המשיבות לגבות אותו.
ביום 25.11.2019 הגיש המבקש תשובה מטעמו להודעת המשיבות. המבקש טען כי אין בהודעת המשיבות כל הוראה אופרטיבית המחייבת שלא לגבות את הסכומים האמורים ואין דבר המונע מהמשיבות להתכחש להתחייבותם זו שמעולם לא הובאה לידיעת רוכשי הדירות.
בהתאם התבקש בית המשפט ליתן תוקף משפטי מחייב להתחייבות המשיבות שלא לגבות בעתיד תשלום בגין "תוכניות ותשריטים" בכל הנוגע לאותן פרויקטים וזאת באמצעות פסק דין חלקי.
ביום 15.12.2019 הגישו המשיבות תשובה מטעמם לתגובת המבקש. לטענת המשיבות יש לדחות את הסעדים אשר התבקשו בתשובת המבקש. בין היתר טענו המשיבות כי יש לדחות את הבקשה למתן פסק דין חלקי וזאת מן הטעם שאין אפשרות למתן פסק דין חלקי במסגרת הליך של בקשה לאישור תובענה כייצוגית. לגופם של דברים אין מקום ליתן פסק דין חלקי בסוגיית הכנת ה"תוכניות והתשריטים" שכן החלטת המשיבות שלא לגבות בגין רכיב זה היא החלטה מסחרית שהתקבלה לפנים משורת הדין.
כמו כן ציינו המשיבות כי ביום 5.12.2019 פורסמה עמדת הממונה על חוק המכר ביחס לסעיף 6ג לחוק המכר דירות, במסגרתה נקבע כי פעולות מדידה והכנת תשריטים וכן תשלום אגרות לא נכללות במגבלה הקבועה בסעיף 6ג לחוק המכר.
ביום 5.1.2020 הגיש המבקש את תשובתו לתגובת המשיבות. לטענת המבקש יש לדחות את האמור בנייר העמדה אשר פורסם ביום 5.12.2019 זאת בין היתר לאור העובדה שלא ברור מה הרקע לפרסום נייר העמדה והוא אינו כולל נימוקים כיצד הוחלט על קבלת העמדה האמורה. עוד נטען כי הוא פורסם בחוסר סמכות וכי החתום עליו הוא הממונה על חוק המכר (דירות) הבטחת השקעות של רוכשי דירות, תשל"ח-1974. המדובר בחוק שאין לו שום נגיעה לבקשת האישור ובהתאם אין לממונה סמכות להחליט בנושאים מושא בקשת האישור. עוד נטען כי העמדה אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק.
ביום 12.1.2020 הגישו המשיבות בקשה לקבלת עמדת המאסדר בהליך. במסגרת הבקשה טענו המשיבות כי בשים לב לטענות המבקש בהמשך לעמדת הממונה על חוק המכר מיום 5.12.2019, יהיה זה נכון באם תונח בפני בית המשפט עמדתו המוסמכת והמנומקת של המאסדר הרלוונטי.
ביום 22.1.2020 הגיש המבקש את תשובתו לבקשה לקבלת עמדת המאסדר. המבקש התנגד לבקשה כאשר בין היתר נטען על ידו כי השאלה העיקרית אשר נותרה לדיון היא האם המשיבות הפסיקו את הגבייה בין רכיב "תוכניות ותשריטים" טרם הוגשה בקשת האישור או בעקבות בקשת האישור. באשר להכרעה במחלוקת לעניין אופן התשלום בגין אגרות עבור רישום הערת אזהרה טען המבקש כי אין מקום לקבל את עמדת המאסדר בשאלה זו שכן בית המשפט הוא הפרשן המוסמך של החוק והוא הגורם המתאים ביותר להכריע בנושא חוק המכר.
ביום 11.2.2020 הגישו המשיבות את תגובתם לתשובת המבקש. בין היתר טענו המשיבות כי מכלול טענותיו של המבקש נמסכות למעשה על המשקל שיש לייחס לעמדת המאסדר, אולם עמדה זו טרם הוגשה. אין בטענותיו (המוכחשות) של המבקש כדי להוות הצדקה למניעת קבלת העמדה מראש. עוד טענו המשיבות כי בעוד בית המשפט הוא האמון על פרשנותם של דברי חקיקה אין בכך כדי לעקר לחלוטין את עמדתו של משרד הבינוי והשיכון.
ביום 12.5.2020 הגישו המשיבות הודעה מטעמן. במסגרת ההודעה טענו המשיבות כי בחודש אפריל 2020 פורסמה החלטה של ועדת שכר הטרחה של לשכת עורכי הדין במסגרת גיליון מס' 69 אשר הפכה את ההחלטה הקודמת שפורסמה וצורפה לבקשת האישור. על פי האמור בהודעת המשיבות ועדת שכר הטרחה אימצה באופן מלא את עמדת הממונה על חוק המכר מיום 15.12.19.
ביום 17.5.2020 הודיעו הצדדים כי בהמשך להידברות ביניהם הגיעו לכדי הסכמה בדבר סיום ההליך במסגרת בקשת הסתלקות מתוגמלת. ביום 6.9.2020 הגישו הצדדים לבית המשפט בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשת האישור ולדחיית התביעה האישית.
בקשת הצדדים לאישור הסדר הסתלקות
בשים לב לאמור לעיל, ובהמשך להידברות בין הצדדים, הוגשה כאמור הבקשה המוסכמת להסתלקות. בין הצדדים הוסכם כדלקמן:
תביעתו האישית של המבקש תדחה.
המבקש ו/או מי מטעמו ובאי כוחם יסתלקו מבקשת האישור.
המבקש ו/או מי מטעמו מוותר באופן מוחלט ובלתי חוזר על כל תביעה, זכות, טענה או דרישה מכל מין וסוג שהוא כלפי המשיבות ו/או כל אחת מחברות הבנות שלה ו/או חברות האחות של החברה ו/או חברות הקשורות לחברה בכל שיעור אחזקה (במישרין או בעקיפין) ו/או מי מטעמה בקשר עם הטענות שבהליך שבכותרת לרבות ומבלי לגרוע בבקשת האישור ו/או בתובענה ו/או בתגובה לתשובה ו/או בכל מסמך אחר שהוגש בהליך שבכותרת (להלן: "הטענות בהליך"). מובהר למען הסר ספק בלבד, כי אין באמור כדי לגרוע מזכויותיו של המבקש כלפי המשיבות ככל שאינן חלק מהטענות בהליך זה ו/או הנובע ממנו.
המבקש ו/או מי מטעמו וכן באי כוח המבקש בעת ניהול בקשת האישור ו/או בהווה מתחייבים בזאת כי הם לא היו מעורבים בעבר, אינם מעורבים בהווה ולא יהיו מעורבים בעתיד, במישרין ו/או בעקיפין בנקיטת הליכים משפטיים, לרבות אך מבלי לגרוע, הגשת תביעה אישית ו/או בקשה להכיר בתובענה כייצוגית אחרת כנגד המשיבות ו/או מי מטעמה ו/או כל אחת מחברות הבנות שלה ו/או חברות האחות של החברה ו/או חברות הקשורות לחברה בכל שיעור אחזקה (במישרין או בעקיפין) בקשר עם הטענות בהליך שבכותרת. עוד הם מתחייבים כי הם לא שידלו ו/או סייעו ו/או ישדלו ו/או יסייעו במישרין או בעקיפין, כל אדם אחר להגיש תביעה ו/או בקשה להכיר בתובענה כייצוגית כלפי המשיבות ו/או מי מטעמן ו/או חברות אחריות ו/או חברות בנות ו/או חברות קשורות עמן בקשר עם הטענות בהליך שבכותרת.
אין בהסכמה לבקשת הסתלקות זו משום קבלה (ולו חלקית אפילו) של טענותיו בעובדה ו/או במשפט כפי שהופיעו בבקשתו, וכי הודע והוסכם כי המשיבות תמשכנה לפעול בעתיד כפי שיקול דעתן הבלעדי, לרבות שיקוליהן המסחריים, ביחס לגביה של תשלומים מרוכשי דירות לרבות בגין "תוכניות ותשריטים" ו/או "אגרות ממשלתיות" מעבר לתשלום הקבוע בסעיף 6ג(א) לחוק המכר דירות שישולם לעורכי הדין של המשיבות ובכפוף לכל דין.
הצדדים אף הביאו לאישורו של בית המשפט את הסכמתם כי המשיבות תישאנה בהוצאות כדלקמן: סך של 3,000 ₪ ישולם כגמול למבקש וסך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, ישולם לבא כוח המבקש.
בית המשפט אף נתבקש לפטור את הצדדים מההליכים הקבועים בסעיף 16(ד)(1) לעניין מינוי תובע חילופי וכן להורות כי אין מקום לפרסום בקשת ההסתלקות והעברתה לעיון היועץ המשפטי לממשלה וזאת בהתאם לתקנה 11 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע, 2010.
כמו כן נתבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 7א(א)(4)(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז ולפטור את המבקש מתשלום חלקה השני של אגרת בית המשפט. נטען כי קיימים נימוקים כבדי משקל המצדיקים מתן פטור זה, ובראשם השלב המקדמי של ההליך (מבלי שהתקבלה עמדת המאסדר), העובדה כי נערך רק קדם משפט קצר, התועלת שהביא ההליך לציבור, וכל זאת בטרם הושקעו משאבים רבים מצד המערכת המשפטית.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשת הצדדים, מצאתי את הסדר ההסתלקות אשר גובש במסגרת הליך ההידברות בין הצדדים כסביר והולם ומכאן שאני מאשר את בקשת ההסתלקות ואפרט.
בסעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות קבע המחוקק תנאים לאישור הסתלקות צדדים מתובענה ייצוגית או מבקשה לאישורה, כהאי לישנא:
מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט; בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה כאמור, ישקול בית המשפט את אלה:
(1) אם הבקשה לאישור ההסתלקות הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה;
(2) התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה.

יוער, כי ס"ק 1 וס"ק 2 הוספו לחוק התובענות הייצוגיות במסגרת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10 ), התשע"ו -2016, במטרה למנוע תופעות של תביעות סרק "מתוגמלות", שהן למעשה תביעות סרק שהגוף הנתבע מעדיף לסלקן תמורת תשלום שכר טרחה וגמול תובע בהיקפים נמוכים למדי, חלף לנהל הליך שלם, גם כאשר אין ממש בתובענה הייצוגית.
כך נכתב בדברי ההסבר להצעת חוק זו (הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10) (הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ו–2016, פורסם ברשומות ביום 30.05.2016):
סעיף 16 לחוק מתנה הסתלקות מתובענה ייצוגית או קבלת טובת הנאה בקשר להסתלקות כאמור באישור בית המשפט. במקרים רבים הנתבע מסכים לתת לתובע טובת הנאה כדי לחסוך מעצמו את ניהול ההליך; בקשות כאלה מטילות עומס על מערכת המשפט, כרוכות בעלויות מיותרות לנתבעים ואינן משרתות את עניינם של חברי הקבוצה המיוצגת ושל הציבור . לפיכך מוצע לקבוע כי בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה לתובע המייצג או בא כוחו יידרש בית המשפט לשקול את התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה. עוד מוצע לקבוע כי אם בקשת ההסתלקות מוגשת לפני שהתובענה אושרה כייצוגית, יבחן בית המשפט, במסגרת שיקוליו אם לאשר טובת הנאה כאמור, גם אם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה.

דומה, כי במסגרת תיקון זה ביקש המחוקק לאמץ את גישתם של בתי המשפט לעניין אי אישור בקשת הסתלקות "מתוגמלת" במצב בו התובענה אינה מגלה עילה ראויה, תוך התווית קריטריונים ברורים שעל בית המשפט לבחון בבקשות אלו. ראו לעניין זה דברי בית המשפט העליון במסגרת ע"א 4714/13 מרון דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ (פורסם בנבו, 2013):
לעניין זה נפסק, כי "אף שהחוק מותיר פתח לפסוק גמול לתובע גם אם לא זכה בתובענה, בהתקיים הצדקה מיוחדת לכך, אין מקום לפסוק גמול לתובע מייצג או שכר טרחה לבא כוחו כאשר התביעה שהוגשה אינה ראויה, וכאשר אין לקבוצה או לציבור ענין לעודדה" (עע"ם 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל – מנהל המכס ומס בולים, [פורסם בנבו] פיסקה 20 (27.12.2010); וראו גם, ע"א 8430/99 אנליסט אי.אמ.אס. ניהול קרנות בנאמנות (1986) בע"מ נ' ערד השקעות ופיתוח תעשיה בע"מ, פ"ד נו(2) 247, 259 (2001)). בהקשר זה הובעה הדעה בספרות המשפטית, כי אין מקום לפסוק גמול למבקש להסתלק מבקשה לאישור תובענה ייצוגית (או שכר טרחה לבא-כוחו), כשמדובר בהליך שסיכוייו היו קלושים (ראו, אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 89-87 (תשע"א) (להלן – קלמנט)); כן ראו, ע"א 1384/11 ז'טלני נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] (‏30.1.2013) (להלן – עניין ז'טלני)). זאת, על מנת שלא לתמרץ את הגשתן של בקשות לאישור תובענות ייצוגיות מסוג זה.

למעשה, עניין התועלת המתקבלת במסגרת בקשת הסתלקות היוותה עוד קודם לכן אבן בוחן בעת אישור גמול ושכר טרחה בבקשות כגון דא, וראו דבריו של פרופ' א. קלמנט במאמרו בעניין זה כי "כאשר הבקשה הביאה לשינוי בהתנהגות הנפגע ולפיצוי הנפגעים, התובע ועורך-הדין זכאים לגמול ושכר טרחה עבור זמנם, הוצאותיהם והיוזמה לפעולה כנגד הנתבע" ( א. קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 88 (תשע"א)). יחד עם זאת נקצב שיעור הגמול ושכר הטרחה בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ובהתחשב בתועלת הספציפית המתקבלת בכל מקרה ומקרה (ר' עוד: ת"צ 11784-12-11 דורפמן נ' טיב טעם רשתות בע"מ (פורסם בנבו, 13.06.2012); ת"צ 39068-11-12‏ ‏ דרור אביטל נ' זוגלובק שיווק בע"מ (פורסם בנבו, 24.03.2013); ת"צ 48191-11-13 בירגר נ' מי עדן ייצור (2007) בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 17.08.2014); ת"צ 27043-06-14 ברוך חזן נ' יעד חברה לדלק בע"מ (פורסם בנבו, 09.12.2014); ת "צ 15843-01-15 סנקוב נ' ארד הרצל בע"מ (פורסם בנבו, 01.03.2015); ת"צ 13306-06-14 ציון נ' יפאורה - תבורי בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 10.03.2015).
בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ ואח' נ' סונול ישראל בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 5.8.18) (להלן: " פס"ד מרקיט") דן בית המשפט העליון בהרחבה בסוגיית תוקפם של הסדרי הסתלקות מתוגמלת. בית המשפט התייחס לסכנות הגלומות בהסדרי הסתלקות מתוגמלת (ר' סעיף 22 לפסק הדין), בחן את הסדרי ההסתלקות בראי החקיקה והפסיקה (ר' סעיפים 23–25), קבע קווים מנחים לדיון בבקשה לאישור הסדר הסתלקות מתוגמלת (ר' סעיפים 26–31). בית המשפט, כב' השופטת ע' ברון, סיכמה את הדברים בקובעה בין היתר כי :
שומה על בית המשפט הדן בבקשה לאישור הסתלקות מתוגמלת לעשות שימוש זהיר בכלי של פסיקת גמול ושכר טרחה; תוך מודעות לסכנות הגלומות בהסדרים מסוג זה לקבוצה, לציבור ולמוסד התובענה הייצוגית; ובמטרה מצד אחד לקדם הגשת תובענות ייצוגיות ראויות, ומצד שני למנוע הליכי סרק [...] ואולם לא מדובר באריתמטיקה ואין "נוסחאות בית ספר" לעניין זה. בסופו של יום ההכרעה בנדון מסורה לערכאה הדיונית בהתאם לשיקול דעתה בנסיבות המקרה הקונקרטי....

כב' השופט נ' סולברג בסיפת פסק הדין קבע, כי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות מציין שני שיקולים שעל פיהם יכריע בית המשפט בבקשת תובע מייצג או בא כוח מייצג אם לאשר קבלת טובת הנאה בקשר להסתלקות (הסתלקות מתוגמלת): א- קיומה של עילת תביעה לכאורה; ב- תועלת לחברי הקבוצה, כאשר שני השיקולים הללו יפים לא רק לצורך החלטת בית המשפט בגדרי סעיף 16 לחוק אם לאשר הסתלקות אלא גם לגבי החלטת בית המשפט להורות על תשלום גמול לתובע המייצג וקביעת שכר הטרחה של בא כוח המייצג (ר' סעיפים 22 ו־23 לחוק).
בנסיבות העניין, ומבלי לקבוע מסמרות, ובשים לב לעמדת הממונה במשרד השיכון וכן לאור הצהרת המשיבות בדבר אי חיוב נפרד בגין רכיב "תוכניות ותשריטים" במסגרת הסכמי המכר שיחתמו החל מינואר 2017 וכן השבה של הסכומים אשר נגבו, הרי שטוב עשו הצדדים משבאו ביניהם בדברים והגיעו להסכמה בדבר הסתלקות המבקש מבקשת האישור.
באשר לקיומה של עילת תביעה לכאורה, הרי שלעניין פרשנות סעיף 6ג לחוק המכר נראה כי טרם נתנה עמדת הממונה במשרד השיכון, אכן הייתה קיימת שאלה לעניין הרכיבים אשר ניתן לחייב בגינם במסגרת "הוצאות משפטיות" בעת רכישת דירה מקבלן וזאת לאור האמור במסגרת סעיף 6ג לחוק המכר ותקנות המכר.
למען שלמות הדברים יצוין כי במסגרת ת"צ 9961-09-18 אליאור חסון נ' גינדי ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 31.8.2020) אשר נדון בפני מותב זה הוגשה עמדת המאסדר לעניין פרשנות סעיף 6ג לחוק המכר. לדעת המאסדר סעיף 6ג לחוק המכר אינו כולל עלויות חיצוניות כגון הכנת תוכניות ותשריטים וכן אינו כולל עלות אגרות. (ולעניין זה ר' סעיף 52 לפסק דין חסון) יצוין כי הליך זה הסתיים במסגרת הסדר הסתלקות מוסכמת שהוגשה על ידי הצדדים, וזאת בין היתר בהמשך לעמדת המאסדר.
לאור האמור כאמור נראה כי טוב עשו הצדדים משבאו ביניהם בדברים והגיעו להסכמה בדבר הסתלקות המבקש מבקשת האישור.
כמו כן מצאתי לנכון לקבל את המלצת הצדדים בדבר גובה הגמול ושכר הטרחה שישולם משאלו נראים סבירים בעיני.
משאין בהסתלקות המבוקשת משום מעשה בית דין, ובהיעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, לא מצאתי כי יש צורך באיתור תובע חלופי או בפרסום הודעת ההסתלקות [לעניין אי פרסומן של הסתלקויות בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ר': ת"צ (ת"א) 13675-03-09 דניאל מישורי נ' דקלה חברה לבטוח בע"מ (פורסם בנבו, 28.12.2010); ת"צ (מרכז) 24356-04-10 בלהה הר-עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 22.12.2010)].
בקשת המבקש לפטור מתשלום חלקה השני של האגרה
כפי שפורט לעיל הרי שבמסגרת הסדר ההסתלקות התבקש בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום מחציתה השנייה של האגרה. בין היתר טען המבקש כי בשים לב לשלב המקדמי שבו מצוי ההליך, וכן לאור העובדה כי נערך קדם משפט קצר ולאור התועלת שהביא ההליך לציבור יש מקום למתן פטור זה.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן בפסקי הדין אשר הובאו לתמיכה בטענותיהם, מצאתי כי אין מקום לפטור את המבקש מתשלום מחציתה השנייה של האגרה, ואפרט.
תקנה 7א לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז 2007 קובעת את חובת תשלום האגרה במסגרת תובענה ייצוגית שאינה נגד רשות. עת המדובר בתובענה ייצוגית אשר מסתיימת במסגרת הסדר הסתלקות רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום חלקה השני של האגרה וזאת משיקולים מיוחדים שישקלו. וכך נקבע בסעיף 7א(4)(ב):
"...(4)ניתן פסק דין המאשר הסדר הסתלקות לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות ישלם המבקש את חלקה השני של האגרה; על אף האמור רשאי בית המשפט –
(א) להורות כי המשיב ישלם את חלקה השני של האגרה וישפה את המבקש על סכום האגרה ששילם בעד חלקה הראשון של האגרה בתוספת הפרשי הצמדה למדד;
(ב) לפטור את המבקש מתשלום חלקה השני של האגרה לפי פסקה זו, כולה או חלקה, מטעמים מיוחדים שיירשמו."
במסגרת תזכיר חוק תקנות בתי המשפט (אגרות) (תובענה יצוגית) התשע"ז- 2017 נאמר במסגרת דברי ההסבר כי אחת מתכליות החוק הינה להביא להפחתת תובענות סרק וצמצום שיעורן וזאת בין היתר בשל שיעורם הרב של הסדרי הסתלקות:
"התכלית השנייה היא הפחתת תובענות סרק וצמצום שיעורן ביחס לכלל התובענות הייצוגיות המוגשות לבתי המשפט. לא ניתן לקבוע מה שיעורן של תובענות הסרק המוגשות כיום, אולם ניתן ללמוד על קיומן ממספר הסדרי ההסתלקות הרבים, בהם לעיתים נטען במפורש כי בקשת ההסתלקות נובעת מהיעדר עילת תביעה..."
לאחר שדנתי בטענות הצדדים ובשים לב להוראות הדין מצאתי כי אין מקום לפטור את המבקש מתשלום המחצית השנייה של האגרה. הכלל הקבוע במסגרת תקנה 7א לתקנות בתי המשפט אגרות עניינו חיוב המבקש בתשלום אגרה, כאשר החריג לכלל הוא מתן פטור על ידי בית המשפט וזאת כאמור מטעמים מיוחדים שירשמו. ולעניין זה ר' תצ (ת"א) 66090-05-18 חיה שיר נ' י.ד. אריאל השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 21.11.2018) (להלן: "פס"ד אריאל").
כאמור, לטענת הצדדים, הטעמים המיוחדים אשר מתקיימים בעניינו הינם סיומו המוקדם של ההליך וכן העובדה כי הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית תרמה להבהרת המצב המשפטי, ובכך התועלת הציבורית שצמחה מעצם הגשתה מצדיקה את מתן הפטור. לעניין זה נסמכים הצדדים על פסק הדין אשר ניתן בעניין ת"צ (ת"א) 41767-04-19 כליפזאדה נ' שטראוס פריטו ליי (פורסם בנבו, 26.3.2020), בעמ' 26.
לא מצאתי לנכון לקבל את טענות הצדדים לעניין זה. ראשית, אין מקום לקבל את טענת הצדדים בדבר סיומו המוקדם של ההליך. במסגרת ההליך התקיים דיון מקדמי בבקשת האישור. בהמשך לדיון המקדמי הוגשו מטעם המשיבות תצהירים משלימים לעניין אופן התנהלותה לעניין גביית הרכיב בדמות "תוכניות ותשריטים" בפרויקטים נוספים. הצדדים השלימו את טענותיהם בכתב ביחס לתצהירים אלו וכן המשיבות הגישו בקשה לקבלת עמדת המאסדר.
מכאן, שבהליך זה הושקעו משאבים שיפוטיים ולכן אין מקום להורות על פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה ולעניין זה ר' תצ (ת"א) 27976-07-19 ליובוב ספקטור נ' אל-כל סחר אלקטרוני בע"מ (פורסם בנבו, 13.4.2020), תצ (ת"א) 35762-07-18 עדי שניצקי נ' גולן טלקום בע"מ (פורסם בנבו, 12.11.2018), וכן ר' תצ (ת"א) 15001-09-18 ירון בכר נ' מיניסו ישראל בע"מ ( פורסם בנבו, 24.1.2019) , וכן ר' תצ (ת"א) 61730-05-19 אופיר פרימר נ' מגה קמעונאות בע"מ (פורסם בנבו, 23.8.2020). וכן ר' פס"ד חסון כהגדרתו לעיל.
כמו כן, לא מצאתי לנכון לקבל טענת הצדדים כי יש בתועלת הציבורית שצמחה מעצם הגשת הבקשה כדי להצדיק את מתן הפטור. ולעניין זה ר' פס"ד אריאל כהגדרתו לעיל. כמו כן במסגרת החלטה שנתנה לאחרונה לעניין בקשה למתן פטור מאגרה במסגרת תובענה ייצוגית ציין בית המשפט כי שאלת קיומה או היעדרה של עילת תביעה עת נבחנת בקשה לפטור מאגרה היא שאלה בעלת חשיבות משנית. ולעניין זה ר' תצ (י-ם) 15323-09-19 אנה קלמברג נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 30.12.2019) (כב' השופטת תמר בר אשר) (להלן: "פס"ד חברת חשמל") כי:
"נמצא אם כן, כי על פי ההסדר המיוחד הקבוע לעניין האגרות המשולמות בשל תובענות ייצוגיות, זהותו של מי שיישא בפועל בתשלום האגרה – מעבר למימון הביניים הראשונה של חלקה הראשון של האגרה – נקב בסופו של ההליך על פי תוצאות התובענה הייצוגית. לפיכך, השאלה אם ההליך מגלה עילה היא בעלת חשיבות משנית, אם בכלל..."
מן האמור עולה כי סיכוי התביעה אינם בהכרח שיקול ראשון במעלה לעניין השאלה בדבר מתן פטור מתשלום מחצית שנייה של אגרה בתובנות ייצוגיות. כמו כן, אין גם בעובדה כי ההליך הגיע לכדי סיום בשלב מוקדם יחסית כדי לפטור את המבקש מתשלום המחצית השנייה של האגרה.
סוףּ דבר
ההסתלקות מבקשת האישור שבכותרת מאושרת בזאת.
תביעתו האישית של המבקש כנגד המשיבות נדחית.
הגמול ושכה"ט מאושרים כמפורט לעיל.
המבקש ישא בתשלום חלקה השני של אגרת בית המשפט וזאת בהתאם לאמור בתקנה 7א(4) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז 2007.
בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לאיתור מייצגים חילופיים כאמור בסעיף 16(ד)(1) לחוק. כפועל יוצא מכך נמחקת בקשת האישור.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים וכן למנהל מערכת בתי המשפט לצורך רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום, ה' תשרי תשפ"א, 23 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.