הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 16683-08-18

מספר בקשה:27
לפני
כבוד ה שופטת מיכל עמית - אניסמן

המבקשת

שירי שרון

נגד

המשיבות

1.קופיקס גרופ בע"מ
2.ריקושט 3000 בע"מ
3. טיב טעם רשתות בע"מ
4. דור אלון ניהול מתחמים קמעונאיים בע"מ
5. גוד פארם בע"מ
6. קנדי פלוס בע"מ
7. ק.א. שוקולד בע"מ

פסק דין חלקי בעניין המשיבות 3 ו-7

לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בהתאם לסעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").
בקשת האישור וטענות הצדדים
ביום 8.8.2018 הגישה המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבות (להלן: "בקשת האישור").
במסגרת בקשת האישור, טענה המבקשת, כי רכשה ב-2 סניפים שונים של המשיבה 3 מוצר בשם DANISH ROYAL BUTTER COOKIES, המיובא על ידי המשיבה 7 (להלן: "העוגיות" או "המוצר"). לטענת המבקשת, אריזת המוצר הינה קופסת פח בצבעי כחול וזהב, והיא נושאת דמיון מובהק לאריזה הקלאסית של עוגיות חמאה דניות.
לטענת המבקשת, היא מקפידה על אכילת מוצרים ללא שומן צמחי וחומרי לוואי, ומשכך שמחה לרכוש את העוגיות האמורות לעיל במחיר של 8.5 ₪ או של 7.9 ₪ (תלוי בסניף) ל-180 גר' ובמחיר של 11.9 ₪ ל-340 גר'. אלא שלאחר הרכישה, ולאחר שפתחה את קופסת העוגיות, עיינה המבקשת ברשימת הרכיבים שבגב הקופסה וגילתה כי העוגיות כלל אינן מכילות חמאה, אלא כוללות שומן צמחי וחומרי טעם וריח בטעם חמאה- כלומר, מדובר בעוגיות נטולות חמאה.
לטענת המבקשת, התנהלות זו של המשיבה עולה כדי הטעיה צרכנית המנוגדת להוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א -1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"). עוד נטען, כי התנהלותן של המשיבות עולה כדי הפרת חובות חוזיות, הפרת חובה חקוקה, עשיית עושר שלא במשפט, ופגיעה באוטונומיה של המבקשת ושל יתר חברי הקבוצה.
חברי הקבוצה הוגדרו על ידי המבקשת כ: "כל מי שבמהלך שבע השנים הקודמות להגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, רכש מאת המשיבות עוגיות הנושאות את השם: DANISH ROYAL: BUTTER COOKIES, או כל שם דומה אחר, הן בקופסאות בנפח 180 ו/או 340 גרם והן בקופסא בנפח אחר בה נמכרו העוגיות".
המבקשת העריכה את נזקה הממוני והבלתי הממוני בסך של 194.9 ₪, ואת נזקה הממוני של הקבוצה על הסך של 29,000,000 ₪, על דרך האומדנה.
לאחר הגשת בקשת האישור, הוגשו על ידי המבקשת בקשות שונות להסתלקות מבקשת האישור כלפי המשיבות 2,4 ו-5, ובעניינן ניתנו פסקי דין בימים 1.4.209, 7.4.2019 ו- 14.4.2019.
לאחר שהוגשו תשובות המשיבות 3 ו-7 לבקשת האישור הוגשה הבקשה דנן לאישור הסכם פשרה.
כפי שעולה מהבקשה דנן, במענה לטענות המבקשת, טענה המשיבה 3, בין היתר, האחריות בכל הקשור לסימון מזון מוטלת על היצרן או היבואן, ובענינננו- על המשיבה 7.
כמו כן, טענה המשיבה 3, כי סימון המוצר בעברית נעשה כדין, הכיל מידע מלא ומדויק של המוצר, ותיאר אותו תיאור נכון ולא מטעה, ובעניין זה אף למבקשת אין כל טרוניה. בנסיבות אלה, טענה המשיבה 3, כי לא ניתן לומר כי המבקשת הוטעתה אך על סמך מסקנותיה הסובייקטיביות בשל הכיתוב באנגלית.
באשר לכיתוב באנגלית טענה המשיבה 3, כי מדובר ב"שם המוצר" שהינו כינוי מסחיר, להבדיל משם המזון, כאשר שם מסחרי הינו שם דמיוני, כינוי, או שם שיווקי שאין חובה שישקף את שם המזון ומידע אודות רכיביו.
המשיבה 7 טענה מצדה, כי פנתה ליצרן העוגיות לצורך שינוי הכיתוב באנגלית עוד בטרם הוגשה בקשת האישור, לאחר שנוכחה לגלות כי אותו המוצר משווק על ידי יבואנים אחרים תחת הכיתוב "BUTTER FLAVORED", זאת למען הזהירות ועל אף שלא סברה כי יש בעיה כלשהי בכיתוב.
עוד טענה המשיבה 7, כי הסימון בעברית על גבי המוצר, וכן סימון רשית הרכיבים, היו מלאים, מדויקים ולא מטעים, ובעניין זה אין כל מחלוקת.
אף המשיבה 7 טענה, כי הכיתוב באנגלית אינו שם המזון אלא לוגו או סימן מסחר.
ממילא, טענה המשיבה 7, חובות הסימון חלות עליה כיבואן, ואינן חלות על המשיבה 3.
המשיבה 7 פירטה, כי בסך הכל יובאו על ידה 58.032 יחידות מהמוצר, מתוכן 18,312 יחידות במשקל 180 גר' ו-29,720 יחידות במשקל 340 גר'.
כפי שעולה מתמונות שצורפו כנספח 4 לבקשה דנן, המשיבה 8 שינתה את הכיתוב באנגלית המופיע על אריזת המוצר, ובאריזות העדכניות מופיע הכיתו BUTTER FLAVORED COOKIES. הצדדים מציינים בבקשה דנן, כי המשיבה 7 חדלה מלייבא את המוצר באריזתו הישנה, עם הכיתוב BUTTER COOKIES.
הבקשה לאישור הסדר פשרה
במסגרת הבקשה לאישור הסדר פשרה, טוענים הצדדים, כי אף שלא השתכנעו זה מטענותיו של רעהו, לאחר שהציגו את טענותיהם הגיעו הם למסקנה כי בנסיבות העניין, חלף ניהול ההליכים המשפטיים עד תומם והסבת הוצאות נכבדות, וכדי לחסוך בזמן שיפוטי, נכון להגיע להבנות שיסיימו את המחלוקות בין הצדדים בדרך של פשרה.
בין הצדדים הוסכם, כי:
המשיבות תענקנה לציבור פיצוי בדמות הנחות על המוצר מושא התובענה וכן על מוצרים נוספים מאותה הקטגוריה- ממתקים/ עוגיות, בהיקף מצטבר של 175,000 ₪.
רשימת המוצרים שעליהם תינתן הנחה מצורפת כנספח 5 לבקשה לאישור הסדר הפשרה, ולגבי כל אחד ממוצרים אלו תינת הנחה בשיעור של 20% ממחיר המוצר הממוצע בסניפי המשיבה 3, עד להענקת פיצוי/הטבה לציבור בשווי מצטבר של 175,000 ₪.
המשיבה 7 מתחייבת כי כל יחידות המוצר שתייבא בעתיד יביו עם האריזה המתוקנת, שבה יופיע הכיתוב "עוגיות בטעם חמאה" או כיתוב דומה, ממנו ברור כי העוגיות אינן עוגיות חמאה.
הצדדים מסכימים כי אין צורך במינוי בודק.
הצדדים המליצו לבית המשפט על תשלום גמול למבקשת בסך של 5,800 ₪ ועל תשלום שכ"ט לב"כ המבקשת בסך של 26,250 ₪ בתוספת מע"מ כדין כנגד חשבונית מס.
ביום 3.12.2019 הוגשה עמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה לפיה אין התנגדות לבקשת אישור הסדר הפשרה, וזאת מבלי להביע עמדה לגופה של הבקשה.
דיון
מינוי בודק
בסעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות נקבע, כי:
"בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר".
בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ה"ח הממשלה 234 מיום 26.1.06 בעמ' 269) נאמר בהתייחס לסעיפים 18 ו-19 לחוק התובענות הייצוגיות:
"מטרת סעיף זה וסעיף 19 היא להסדיר מקרים שבהם מיישבים הצדדים את הסכסוך ביניהם בדרך של הסדר פשרה, והסדר זה מחייב את כל חברי הקבוצה. החשש במקרים אלו הוא מפני קנוניה בין התובע המייצג לבין הנתבע, כך שהתובע המייצג יפיק תועלת אישית מן הפשרה על חשבון חברי הקבוצה. למעשה, במצבים שבהם מושג הסדר פשרה, נוצר אצל התובע ניגוד עניינים בין טובתו האישית ובין האינטרסים של הקבוצה, דבר המצדיק פיקוח מוגבר הן על ידי בית המשפט והן על ידי חברי הקבוצה".
[עוד על השיקולים שבמינוי בודק ראו רע"א 1644/15 גור נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1998) בע"מ (פורסם בנבו, 27.05.2015)].
בנסיבות העניין שבפני, סבורתני כי אין צורך במינוי בודק. בחינת הסדר הפשרה אינה מצריכה חישוב אריטמטי מורכב או מיומנות מיוחדת שאינה בידי בית המשפט, ובהינתן העלויות הכלכליות של מינוי בודק, אשר אף היועץ המשפטי לממשלה לא עמד על מינויו, אינני ממנה בודק לבחינת הסדר הפשרה מושא הבקשה דנן.
אישור הסדר הפשרה
אופן אישור הסדר פשרה והנתונים שעל בית המשפט לבחון בעת אישורו מוסדרים בסעיפים 19(א) ו-19(ג) לחוק תובענות ייצוגיות:
סעיף 19(א):
"19.(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין.
...
(ג)(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:
(א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;
(ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;
(ג) עיקרי הסדר הפשרה.
(2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:
(א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;
(ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;
(ג) השלב שבו נמצא ההליך;
(ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);
(ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;
(ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר".
הגדרת הקבוצה, עילות התובענה, הסעדים שנתבעו ועיקרי הסדר הפשרה הינם כפי שפירטתי לעיל.
כמו כן, קיימות לכאורה שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, וביניהן השאלות האם פעלו המשיבות או מי מהן בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן, והאם כתוצאה מהתנהלותן נגרם לצרכניהן נזק ממוני או בלתי ממוני.
בנסיבות העניין, לאחר עיון בהסדר הפשרה המוצע, בהיעדר התנגדות היועץ המשפטי לממשלה ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהתאם לסעיף 19(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, סבורתני כי מדובר בהסדר שהינו ראוי וסביר בנסיבות העניין.
הסדר הפשרה מביא לתיקון המחדלים המיוחסים למשיבות, במובן זה שהסדר הפשרה מביא לתיקון עתידי של התנהלות המשיבות. כך, כפי שעולה מהבקשה דנן, המשיבה 7 מתחייבת כי ככל שתייבא בעתיד את העוגיות, תוודא כי שם המוצר שיופיע על גבי אריזתן יהיה "עוגיות בטעם חמאה" או כיתוב דומה ממנו ברור כי העוגיות אינן עוגיות חמאה. בנוסף, מודיעה המשיבה 7, כי חדלה מלייבא את המוצר באריזתו הישנה, עם הכיתוב BUTTER COOKIES.
תיקון עתידי זה עולה בקנה אחד עם מטרת חוק תובענות ייצוגית בדבר "אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו" (סעיף 1(2) לחוק תובענות ייצוגיות).
נוסף על האמור, הרי שכמפורט לעיל, המשיבות מתחייבות להעניק הטבה לציבור בשווי של 175,000 ₪. בנסיבות העניין, בהן לקוחותיהן של המשיבות כוללים, לפחות בחלקם, את חברי הקבוצה כפי שהוגדרה בבקשת האישור, סבורתני כי הטבה זו מהווה סעד הולם.
אמנם, קיים פער משמעותי בין הסכום שנתבע, שהוערך על ידי המבקשת בסך של למעלה מ-29,000,000 ₪ לבין סכום ההטבה, אולם כאמור, הערכת הנזק במסגרת בקשת האישור נעשתה על דרך האומדנה בלבד מבלי שהיו בידי המבקשת הנתונים המדויקים הרלוונטיים, וכן התייחסה ל-7 משיבות שונות, ונראה כי הערכתה הכללית של המבקשת בדבר נזק בסך של מיליוני שקלים נטענה ללא ביסוס. משכך סבורתני שאין לייחס משקל של ממש לפער זה.
לעניין זה אף יש לתת את הדעת לעובדה כי חלק גדול מהנזק הנטען הוא נזק בלתי ממוני, אשר ממילא הינו נזק הקשה להערכה ולכימות [ראו ע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל, פס' 43-53 לפסק דינה של כב' הנשיאה א. חיות (פורסם בנבו, 4.12.2011)].
כמו כן, מקובלת עלי טענת הצדדים, לפיה הסדר הפשרה מבטא ומגלם את סיכוני הצדדים וסיכוייהם, ובפרט את החיסכון בעלויות שיהיו כרוכות בניהול ההליך.
גמול ושכר טרחה
סעיף 19(ו) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כך:
"אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה".
במסגרת סעיפים 22-23 לחוק תובענות ייצוגיות נקבעו הקריטריונים שעל בית המשפט לשקול בעת קביעת גמול ושכר טרחה.
בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (פורסם בנבו, 23.05.2012) (להלן: "עניין שמש") קבע בית המשפט העליון כי אין המדובר ברשימה סגורה של שיקולים, תוך שהוא מונה שיקולים נוספים שהוכרו בפסיקה במהלך השנים:
"עינינו הרואות, כי אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים. בפסיקת בית המשפט הוכרו שלושה סוגים עיקריים של שיקולים אותם יש להביא בחשבון במסגרת ההחלטה בעניין שכר טרחה וגמול בתובענה ייצוגית. סוג ראשון של שיקולים עוסק במערכת התמריצים הנוגעת להגשת התביעה ייצוגית. על בית המשפט לאזן בין הרצון לעודד הגשת תביעות ראויות לבין הרצון למנוע הגשת תביעות סרק. בהקשר זה יש ליתן משקל לאינטרסים שהוגשמו על ידי התובענה, הן מבחינת הקבוצה המיוצגת הן מבחינת הציבור בכללותו. לעניין זה, על בית המשפט לבחון, מחד גיסא, את היקף ההשקעה של עורך הדין המייצג וכן את מידת הסיכון בתובענה ומאידך גיסא את היחס בין הסעד שנתבע לבין הסעד שאושר. נקודה זו היא ייחודית לתובענה הייצוגית. זאת, נוכח העובדה כי הגשת הבקשה לאישור התביעה הייצוגית אינה מחייבת תשלום אגרת בית משפט בהתאם לסכום הנתבע. היינו, בעת פתיחת ההליך לא קיים חסם על התובע מתביעת סעדים כספיים בסכומים משמעותיים. על כן, קיימת חשיבות מיוחדת להתחשב בפער בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק בעת פסיקת שכר הטרחה. בהקשר זה אף שומה על בית המשפט לבחון את השאלה האם על מנת לזכות בסעד המבוקש היה צורך להגיש תביעה ייצוגית... סוג שיקולים שני עליו הצביעה הפסיקה נוגע להתנהלותו של בא-כוח התובע המייצג. שכר הטרחה משמש תמריץ לניהול ההליך בצורה יעילה... בהליך הייצוגי, בא-הכוח המייצג הינו בעל השפעה מהותית על האופן בו יתנהל ההליך. לפיכך, ישנה חשיבות מיוחדת למתן דגש למהלכיו של הפרקליט לעניין שכרו. סוג נוסף של שיקולים מתייחס ליחס בין שכר הטרחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה. על בית המשפט להימנע מפסיקת שכר טרחה שיפחית באופן בלתי סביר מהתועלת הצומחת לקבוצה...".
שיקול נוסף שהוכר בפסיקה הינו מידת ההצלחה שנחל התובע המייצג בהליך [לעניין זה ראו ע"א 7685/12 גרשט נ' תשובה יצחק (שרון) (פורסם בנבו, 13.04.2014), וכן ע"א 471/15 אברהמי נ' סלקום בישראל בע"מ (פורסם בנבו, 11.04.2016)].
בכל הנוגע לדרך חישוב שכר הטרחה שיש לפסוק, נקבע בעניין שמש כי כעקרון, יש לבכר את שיטת האחוזים:
"סיכומם של דברים עד כה הוא, כי אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן".
עם זאת, בפסיקה מאוחרת יותר, עע"מ 2978/13 מי הגליל -תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס (פורסם בנבו, 23.7.2015), הבהיר בית המשפט העליון, כי אינו מחויב לשיטת האחוזים, אלא בנסיבות מסוימות:
"נקודת המוצא היא אם כן, כי השיטה המקובלת בישראל לחישוב שכר טרחה וגמול בתובענות ייצוגיות היא שיטת האחוזים, החלה כאשר נפסק סעד כספי לטובת חברי הקבוצה המיוצגת. אמנם, אין משמעות הדבר כי בית המשפט חייב לפסוק בשיטה זו, אלא כי אם יבקש לנקוט בשיטת חישוב מסוימת, מעבר לשיקולים הכלליים המנויים בסעיפים 23-22 לחוק, שעניינם גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא-כוחו, יש לעשות זאת בדרך של שיטת האחוזים".
בנסיבות העניין שלפניי, ולאחר בחינת הקריטריונים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, מצאתי לאשר את הגמול ושכר הטרחה כפי שהומלצו על ידי הצדדים.
ראשית, אין ספק כי מהסדר הפשרה צומחת תועלת הן לחברי הקבוצה והן לציבור, זאת נוכח התחייבות המשיבות למתן הטבה לציבור לקוחותיהן, כמו גם התחייבות המשיב 7 לוודא כי הכיתוב על גבי אריזת העוגיות יבהיר כי אין מדובר בעוגיות חמאה.
שנית, סבורתני כי אין חולק כי ניסוח והגשת התובענה הייצוגית ובקשת האישור הצריכו מהמבקשת ובאי כוחה השקעת זמן ומשאבים, וכן כי המבקשת ובאי כוחה נטלו על עצמם סיכון מסוים כי התובענה דנן תידחה.
שלישית, התובענה הייצוגית תביא בסופו של יום להגשמת תכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות, בפרט בשים לב לשינויים שהמשיבות התחייבו לערוך בהתנהלותן מעתה ולהבא.
בהינתן כל האמור, כמו גם בשיקולים אותם מנה בית המשפט העליון בעניין שמש, ושעה ששכר הטרחה והגמול המומלצים הינם סבירים בנסיבות המקרה, ובהתאם לתוצאה שהתקבלה, גובה שכר הטרחה והגמול מאושרים כמבוקש.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.
עם מכירת מלוא היחידות שבהנחה תגיש המשיבה 3 הודעה על כך בצירוף תצהיר מטעם מנכ"ל המשיבה או רואה חשבון מטעמה, במסגרתו יפורט על אילו מוצרים ניתנה הנחה ומה היה שיעור ההנחה על כל מוצר.
בהתאם להסכמות הצדדים, המשיבה 7 תשלם למבקשת את הגמול בסכום של 5,800 ₪ ואת שכר טרחת באי כוחה בסך של 26,250 ₪ בצירוף מע"מ.
הגמול למבקשת ישולם תוך 30 יום ממועד אישורו של הסדר הפשרה, ושכר הטרחה לבאי כוחה ישולם על ידי המשיבה בשני תשלומים שווים, כאשר התשלום הראשון ישולם תוך 30 יום ממועד אישורו של הסדר הפשרה והתשלום השני ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת החלטת בית המשפט בדבר השלמת הסדר הפשרה, אשר תינתן לאחר הגשת הודעה מטעם המשיבה 3, כאמור בסעיף 41 לעיל.
בהתאם להוראות סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות אני מורה על פרסום ההודעה השנייה, אשר צורפה כנספח נ2 להסדר הפשרה, בעיתונים "הארץ" ו"גלובס". גודל האותיות בפרסום ההודעה השניה לא יפחת מ-2 מילמטרים.
בהתאם להסכמות הצדדים, המשיבה 7 תישא בעלויות הפרסום.
הצדדים ימציאו העתק מפסק הדין בצירוף הסדר הפשרה ובצירוף ההודעה השנייה למנהל בתי המשפט לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות, בהתאם להוראת סעיף 19(ה) לחוק תובענות ייצוגיות. כמו כן יש לשלוח העתק מההודעה ליועץ המשפטי לממשלה בהתאם לתקנה 16 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010.
פסק דין זה מסיים ההליכים בתיק. המזכירות תסגור התיק.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו כסלו תש"פ, 24 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.