הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 10506-05-18

מספר בקשה:17
לפני
כבוד ה שופטת עידית ברקוביץ

מבקשת

קרן לופו
ע"י ב"כ עו"ד ענבר פדלון ו/או ב"כ עו"ד טלי לופו

נגד

משיבה

שופרסל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דנה אמיר

פסק דין

לפניי בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") המוגשת מטעם המבקשת והמשיבה (להלן: "בקשת ההסתלקות").

במוקד ההליך - תותים ודובדבנים של מותג הבית "שופרסל FRESH " המסומנים במחיר ל-100 גרם.

לטענת המבקשת, המשיבה הפרה את הוראות הדין, עת הציגה בשילוט את מחיר המוצרים האמורים ל-100 גרם ולא ל-1 ק"ג, כנדרש.

רקע

המבקשת (לעיל ולהלן: "המבקשת"), צרכנית מן השורה, אשר רכשה משופרסל בע"מ (לעיל ולהלן: "המשיבה") מצרכים שונים.

ביום 7.5.2018, הגישה המבקשת כנגד המשיבה תובענה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית (להלן בהתאמה: "התובענה" ו"בקשת האישור").

ליבת בקשת האישור נעוצה בטענת המבקשת, לפיה המשיבה מסמנת תותים ודובדבנים של מותג הבית שלה "שופרסל FRESH" (להלן: "המוצרים") במחיר ל-100 גרם במקום במחיר ל-1 ק"ג.

לטענת המבקשת, המשיבה נוהגת כך בפירות עונתיים יקרים לכאורה, מתוך הנחה שחלק מהצרכנים לא ישים לב כי המחיר המוצג הוא ל-100 גרם, אלא יטעה לחשוב שהמחיר הוא ל-1 ק"ג וכך לא ייבהל מהמחיר ויימנע מרכישת המוצר.

כך, המבקשת, רכשה מוצרים אצל המשיבה. בשלט המציג את מחיר התות סומן 2.7 ₪, ואולם התברר לה על פי חשבונית הרכישה, כי המחיר לפי 1 ק"ג הינו 27 ₪.

נוכח האמור, טענה המבקשת כי המשיבה הפרה חובה חקוקה, בהתאם לס' 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הפרה ס' 2-4 חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; הפרה ס' 1,4 לתקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפרסום מחירי נכסים ושירותים), התשנ"א-1991; התרשלה בהתאם לס' 35-36 לפקודת הנזיקין; הפרה ס' 56 לפקודת הנזיקין; ועשתה עושר לא במשפט.

חברי הקבוצה הוגדרו: "כלל הצרכנים שרכשו מוצרי ירקות ופירות טריים בסניפי המשיבה (בפרט תותים ודובדבנים של המותג הפרטי שופרסל FRESH) אשר מחירם סומן לפי 100 גרם חלף סימון מחיר ל-1 ק"ג מוצר. "

הסעד שנתבקש בבקשת האישור היה מתן פיצוי אישי על סך מוערך של 23.64 ₪; פיצוי אומדני לכלל חברי הקבוצה על סך של 5,000,000 ₪; וכן צו עשה לתיקון הליקויים והתחייבות להצגת המחיר הכולל של הטובין בהתאמה למחיר בקופה (לפי 1 ק"ג).

המשיבה דחתה את טענות המבקשת. בין היתר, טענה כי, לא מדובר בהטעייה, וכי אין חובה על המשיבה לסמן המוצר במחיר ל-1 ק"ג. נטען, בין היתר, כי המוצר המדובר אינו מוצר בתפזורת אלא מוצר ארוז מראש ועל כן הוראות הדין החלות על המוצר מאפשרות למשיבה להציג המחיר ל-100 גרם.

מעבר לכך, אין כל הטעייה שכן בשילוט לצד המוצרים מושא התובענה נכתב באופן בולט וברור כי המחיר הוא ל-100 גרם.

מה גם שהצגת המחיר ל-100 גרם במוצר שמשקלו מטבע הדברים קטן מ-1 ק"ג, מקלה על חישוב מחירו הסופי.

המבקשת בתגובה לתשובה לבקשת האישור, טענה, בין השאר, כי המוצרים מושאי בקשת האישור הינם מוצרים הנמכרים בתפזורת ולא כטענת המשיבה, שכן אלו אינן נמכרים כיחידת אריזה במחיר כולל כי אז מחירם היה מסומן ליחידת אריזה. מכל מקום, ירקות ופירות אינם מסוג המוצרים המהווים מזון ארוז מראש, וכך גם בהוראות הדין הרלוונטיות.

בקשת ההסתלקות
התקיימו שני קדמי משפט בסיומם הופנו הצדדים להידברות.

בשים לב להמלצת בית המשפט ולמשא ומתן בין הצדדים, פעלה שופרסל לשינוי השילוט המוצב לצד המוצרים מושא בקשת האישור, במסגרת זו הגדילה את גודל האותיות במילים "מחיר ל-100 גרם" (להלן: "השילוט המוגדל").

וכך נראה השילוט הנוכחי, שהוגדל בעקבות בקשת האישור:

מימין- השילוט טרם התיקון . משמאל- השילוט המוגדל לאחר התיקון.

נכון להיום, עושה המשיבה שימוש בשילוט המוגדל בסניפיה השונים, בהם "שופרסל דיל", "שופרסל שלי" ו"שופרסל אקספרס".
לאור האמור, ובאיזון בין סיכונים וסיכויים הוסכם, כי אין טעם להמשך ניהול ההליך ועל כן, הוסכם כי המבקשת תסתלק מבקשת האישור ותביעתה האישית תידחה.

הצדדים מבקשים לאשר גמול על סך של 3,000 ₪ למבקשת; וכן שכר טרחה לבאות כוחה על סך של 30,000 ₪, בתוספת מע"מ.

כמו כן, בנסיבות העניין, מבקשים הצדדים לפטור אותם מפרסום ומשלוח הודעה אודות הגשת הודעת הסתלקות.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בתובענה, בבקשת האישור ובבקשת ההסתלקות, מצאתי כי דין בקשת ההסתלקות להתקבל.

המסגרת הדיונית
הליך ההסתלקות המוסדר בסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות מורכב משני שלבים:
בשלב ראשון נדרש בית המשפט לבחון האם יש לאשר את בקשת ההסתלקות על כל רכיביה תוך התייחסות לסוגיית תשלום טובות הנאה למסתלקים, בשלב שני, על בית המשפט להתייחס לסוגיית מינוי החליף וכן לסוגיית הפרסום בהתאם להוראות תקנה 11ב' לתקנות תובענות ייצוגיות תש"ע-2010 (להלן: "התקנות").

תכליתו של הפיקוח השיפוטי על הליך ההסתלקות היא להתמודד עם בעיות אשר הסדרים הנערכים בין הצדדים לתובענה ייצוגית, עלולים ללקות בהן:

בצידו האחד של המתרס- קיים החשש מפני הגשת תביעות סרק, המוגשות מתוך מחשבה שהנתבעים יסכימו להעניק למגישי התביעות טובות הנאה כנגד ויתור עליהן, אם בהסדר פשרה או הסדר הסתלקות. בצידו האחר של המתרס- קיים החשש מהסתלקות מתביעות ראויות, כנגד קבלת טובת הנאה שמוכנים הנתבעים לשלם (ת"צ (מחוזי ת"א) 1469-02-13 לוי נ' פסטה נונה בע"מ (26.11.14), וכן אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא (2011)).

אם כן, בבואו לדון בבקשת ההסתלקות, על בית המשפט לבחון את סיכויי בקשת האישור והתובענה.
ככל שמדובר בבקשה בעלת סיכוי גבוה להתקבל, יתכן שבית המשפט יורה על החלפת התובע המייצג ו/או באי כוחו. מאידך גיסא, ככל שמדובר בבקשה שהייתה מלכתחילה בקשת סרק, אשר ממילא לא היה מקום להגישה, יתכן שבית המשפט לא ייעתר לפסיקת גמול למבקש והוצאות שכ"ט עו"ד לבאי כוחו.

אישור בקשת ההסתלקות
כאמור, עניינה של בקשת האישור בטענה, כי המשיבה הפרה את הוראות הדין, עת הציגה בשילוט לצרכן את מחיר התותים והדובדבנים ל-100 גרם ולא כנדרש, על פי הנטען, במחיר ל-1 ק"ג.

המשיבה, מצידה, הכחישה טענות המבקשת.

בהינתן כי המשיבה הגדילה את הכיתוב ה מציין כי המדובר במחיר ל-100 גרם, נראה כי הושגה מטרתו העיקרית של ההליך, הלה מוצה ומתייתר הצורך בהמשך בירורו.

קבלת בקשת ההסתלקות בשלב זה תייתר את הצורך בניהול ההליכים, תחסוך טרחה ועלויות משמעותיות לצדדים ותפחית מהעומס המוטל על בית המשפט.

לאור האמור, נחה דעתי כי ההסדר מהווה פתרון הוגן, הולם וראוי לסיום המחלוקת.

על כן, הריני מקבלת את בקשת ההסתלקות.

גמול ושכר טרחה
כאמור לעיל, החוק קובע כי כל טובת הנאה בקשר להסתלקות טעונה אישור של בית המשפט.

בענייננו, מדובר בבקשת הסתלקות מתוגמלת, במסגרתה הוסכם כי המשיבה תשלם למבקשת סך כולל של 3,000 ₪; וכן שכר טרחה לבאות כוחה על סך של 30,000 ₪, בתוספת מע"מ.

דיון
סוגיה זו, של הסתלקות מתוגמלת, נדונה רבות בפסיקה והדעות לגביה נחלקו.

קיימת גישה המתנגדת לתגמול המסתלק ופסיקת שכר טרחה לבא כוחו, וזאת על מנת שלא לתמרץ הגשת תביעות סרק במטרה להגיע להסכמי הסתלקות. טעם אחר שבבסיס גישה זו, נעוץ בחשש כי תובעים יסתלקו מתביעות מבוססות לכאורה שראוי היה לבררן עד תומן (ת"צ (מחוזי חי') 4013-10-15 מלכה נ' בני גרםורגרם שוקחה בע"מ (6.1.16)).

מנגד, קיימת גישה הדוגלת במתן גמול ושכר טרחה, וזאת על מנת לתמרץ חיסכון בניהול הליכים משפטיים הכרוכים בהוצאות משפטיות ובזמן שיפוטי יקר (ע"א 4714/13 דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ (29.9.13)).

זה מכבר, ניתן פסק דין בבית המשפט העליון, אשר מסדיר סוגיה זו וקובע מהן אמות המידה לפסיקת הסכומים במסגרת בקשת הסתלקות מתוגמלת (ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול נ' סונול בע"מ (5.8.18), להלן: " עניין סונול").

בעניין סונול נקבע כי ככלל, אין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ובא כוחו במסגרת בקשת הסתלקות, אולם יהיו מקרים חריגים, בהם בנסיבות המתאימות יהיה אפשרי להיעתר לבקשת הסתלקות מתוגמלת. ממשיך בית המשפט העליון וקובע, כי בבוא בית המשפט לפסוק גמול ושכר טרחה, עליו לשקול את שני השיקולים העיקריים שצוינו לעיל: עילת תביעה לכאורה ותועלת לחברי הקבוצה, כאשר על התועלת להיות ממשית ורלוונטית לחברי הקבוצה. כמו כן יש לבחון את הפער בין הסעדים שהתבקשו בבקשת האישור לבין הסעד שניתן לקבוצה במסגרת בקשת ההסתלקות, וכן לבדוק את שאלת נחיצות ההליך הייצוגי לתוצאה שהושגה. במקביל, על בית המשפט לבחון גם שיקולי רוחב, היינו כיצד ההכרעה בבקשת ההסתלקות תשפיע על מוסד התובענה הייצוגית, לרבות שימת לב לשאלת הנציג, שכן משהגיע התובע הייצוגי להסכמה, אין עוד מי שישמיע את קולם של חברי הקבוצה שההסדר אינו משרת את עניינם (סעיף 27 לפסה"ד בעניין סונול).

בית המשפט העליון הבהיר כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בשאלה אם יש מקום בנסיבות המקרה הקונקרטי לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת הסתלקות. נקבע כי יש לעשות כן לאורם של העקרונות המנחים הקבועים בסעיפים 22 ו- 23 לחוק תובענות ייצוגיות, תוך שהובהר, כי אין הכוונה ל"רשימת מכולת" מחייבת. פרט לתועלת שהסב ההליך הייצוגי לחברי הקבוצה, ניתן וראוי להביא בחשבון את הטרחה שטרחו התובע המייצג ובא כוחו, הסיכון שנטלו על עצמם בהגשת ההליך ובניהולו, ומידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך.
כאשר מדובר בפסיקת שכר טרחה ניתן להביא בחשבון אף את ההוצאות שהוציא בא כוח המייצג, האופן בו ניהל את ההליך, והפער שבין הסעדים שהתבקשו לבין אלה שנפסקו בסופו של יום לטובת חברי הקבוצה (סעיף 29 לפסה"ד בעניין סונול).

לעניין שיעור הסכומים שיש לפסוק כגמול ושכר טרחה, נקבע, כי יש משמעות אף ליצירת מדרג מבחינת שיעור הסכומים, בהתאם לשלב בו הסתיים ההליך וכן בהתאם למידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך. המטרה היא "להשיא את התועלת לקבוצה מההליך הייצוגי, ולעודד הגשתן של תובענות ייצוגיות בעלות ערך ציבורי" (סעיף 29 סיפא לפסה"ד בעניין סונול).

מן הכלל אל הפרט
לאחר ששקלתי את הדברים, ראיתי לנכון לפסוק גמול ושכר טרחה.

בהינתן כי ההליך לא התברר עד תומו, לא ניתן להעריך בוודאות את סיכוייה של בקשת האישור.

עם זאת, ומבלי לקבוע כי המשיבה הפרה את הוראות הדין עת ציינה לצד מארזי התותים והדובדבנים כי מחירם הוא ל- 100 גרם, הרי שראוי היה לציין את יחידת המשקל "100 גרם" (שאינה שגרתית) באותיות קידוש לבנה ולא באותיות טל ומטר, כפי שהיו קודם להליך זה.

הצגת מחיר התותים והדובדבנים במחיר ל-100 גרם ולא במחיר ל-1 ק"ג, בשילוט שאינו מובלט ואף מוקטן באופן שכמעט ולא ניתן להבחין בו, עלולה להטעות את ציבור הצרכנים, בכל הנוגע לעלות המוצר הנרכש בפועל. נוכח הכיתוב הזעיר, לא מן הנמנע שצרכן ירכוש את המוצר מתוך מחשבה (מוטעית) כי המדובר במחיר ל-1 ק"ג, כשאר הפירות והירקות הנמכרים בחנות, ובהתאם ייחשב את כדאיות רכישתו.

מכל מקום, נראה כי ההליך הניב תועלת.

בהתאם לפסיקה, התועלת שהניב ההליך הייצוגי צריכה להיות ממשית ורלבנטית לחברי הקבוצה. אחת מאמות המידה העשויה לסייע בעניין זה היא שאלת נחיצותו של ההליך הייצוגי לתוצאה שהושגה (ס' 26 לפסה"ד בעניין סונול, לעיל).

כאמור בבקשת הסתלקות, במסגרת ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, תוקן הכיתוב שעל גבי השילוט באופן שהוגדל הכתב המציין כי המדובר במחיר ל-100 גרם. בכך, יש כדי להביא תועלת לחברי הקבוצה.

בהינתן השינוי שהשיגה בקשת האישור, נוכח עבודת ההכנה של המבקשת ובאות כוחה ולאור החיסכון במשאבי המערכת השיפוטית, יש מקום לאשר גמול ושכר טרחה.

בהתחשב בנסיבות העניין, נראה כי שיעור הגמול ושכר הטרחה עליהם המליצו הצדדים בבקשת ההסתלקות, הינו שיעור סביר, התואם לתוצאות תובענה זו.

על כן, הריני נעתרת לבקשת הצדדים לעניין שיעור הגמול ושכר הטרחה.

חליף ופרסום
הדעה הרווחת בפסיקה קובעת כי כאשר ההסתלקות היא לפני אישור בקשת האישור, ההחלטה האם להחליף את המבקש המסתלק נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. היינו, בית המשפט רשאי לפעול למציאת מבקש תחת המבקש שהסתלק, אולם אין הוא חייב לעשות כן. לעומת זאת, כאשר בקשת ההסתלקות מוגשת לאחר אישור התובענה כייצוגית, בית המשפט חייב לפרסם הודעה על מנת לבחון את האפשרות להחליף את המבקש (ת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (22.12.10)).

במקרה הנדון, סבורתני כי אין הצדקה להטיל על הצדדים עלויות נוספות הכרוכות בפרסום. מדובר בבקשה שהוגשה בשלב מקדמי, בטרם נערך דיון מהותי בבקשה לאישור, פסק הדין אינו יוצר מעשה בית דין ואינו מונע מאחרים להגיש תביעה כנגד המשיבה.

לא מצאתי כי בקשת ההסתלקות פוגעת באינטרס כלשהו של חברי הקבוצה או הציבור. ההיפך הוא הנכון – על פני הדברים, נוכח התיקון בשילוט המוצב לצד המוצרים האמורים, ובשים לב לתועלת בה זכו חברי הקבוצה, כאמור, מצטייר כי בקשת ההסתלקות הינה במקומה, באשר אין מקום לניהול הליך זה.

מהטעמים האמורים, איני רואה מקום לפעול לאיתור מבקשים אחרים חלף המבקשת ונחה דעתי כי אין להורות על פרסום בקשת ההסתלקות.

סוף דבר
הריני מאשרת את הסתלקות המבקשת מבקשת האישור ומורה על מחיקת בקשת האישור.

התביעה האישית של המבקשת, נדחית.

המשיבה תשלם למבקשת גמול על סך של 3,000 ₪, ושכר טרחה לבאות כוחה על סך של 30,000 ₪, בתוספת מע"מ.

הגמול ושכר הטרחה ישולמו בתוך 30 יום.

ב"כ המבקשת תמצאנה העתק מפסק הדין למנהל בתי המשפט לצורך עדכון פנקס התובענות הייצוגיות.

התיק ייסגר.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשפ"א, 03 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.