הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 10261-04-14

לפני
כבוד ה שופט רחמים כהן

מבקש
מרדכי בן עזרא
ע"י ב"כ עוה"ד גיל קלר

נגד
משיבה
הראל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ברק טל, עידו חיטמן ואידן רגב

החלטה
בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה, שהמשיבה, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן – המשיבה), אינה משלמת את מלוא תגמולי הביטוח להם זכאים לקוחותיה, המבוטחים בפוליסת ביטוח חיים משתתפת ברווחים, כמתחייב מחוזי הביטוח.
בשנת 1994 רכש המבקש מחב' ציון חברה לביטוח בע"מ פוליסת ביטוח "חיונית" – ביטוח גמול אי כושר עבודה וסיעוד, ביטוח משתתף ברווחי תיק השקעות (להלן – הפוליסה).
המשיבה רכשה את חברת הביטוח ציון והמבקש הפך למבוטח אצל המשיבה.
הפוליסה היא פוליסת "ריסק" המשתתפת ברווחי תיק ההשקעות ומעניקה למבוטח כיסוי ביטוחי במקרה של אובדן כושר עבודה עד הגיעו לגיל 65; וביטוח סיעודי מגיל 65 ואילך. ההשתתפות ברווחי תיק ההשקעות באה לידי ביטוי הן בתקופת תשלום הפרמיה והן בתקופה של קבלת תגמולי ביטוח.
הצדדים חלוקים על פרשנות המונחים והוראות הפוליסה ועל אופן חישוב רכיבי תשלום תגמולי הביטוח להם זכאים המבוטחים:
"הפיצוי החודשי" – סכום הפיצוי החודשי הנקוב בדף פרטי הביטוח - 12,000 ₪ לפי מדד בסיס 5,857 נקודות, מדד ביטוח חיים, האחרון הידוע ב- 1.4.1994 (להלן – הפיצוי החודשי המוסכם).
"יתרת הבונוס המצטבר" – יתרה תחשיבית של בונוס מצטבר, אשר תעמוד לזכות או לחובת בעל הפוליסה כמוגדר בסעיף 12 לפוליסה. בונוס כאמור יכול ויהיה גם שלילי (להלן – יתרת הבונוס המצטבר).
"הפיצוי החודשי לתשלום" – הפיצוי החודשי אשר המוטב זכאי לקבל אם יחול מאורע הביטוח המזכה אותו בקבלת הפיצוי החודשי וזאת, כמוגדר בסעיף 14 לפוליסה (להלן – הפיצוי החודשי לתשלום או תגמולי הביטוח).
הפוליסה מבחינה בין שתי תקופות רלוונטיות לצורך חישוב יתרת הבונוס המצטבר: התקופה הראשונה – החל מתום 23 חודשים ממועד תחילת תקופת הביטוח ועד מועד תשלום גמול הביטוח החודשי הראשון (להלן – התקופה הראשונה); התקופה השנייה – החל ובהמשך רציף לתקופה הראשונה, החל ממועד תשלום תגמול הביטוח החודשי הראשון ועד לתום תקופת זכאות המבוטח לקבלת תגמולי ביטוח או עד פטירת המבוטח, המוקדם מביניהם (להלן – התקופה השנייה). הבחנה זו מוסכמת על הצדדים.
בין הצדדים התגלעה מחלוקת על רקע תגמולי הביטוח שקיבל המבקש מהמשיבה. לטענת המבקש, המשיבה אינה משלמת את מלוא תגמולי הביטוח כנדרש לפי הפוליסה.
תמצית טענות המבקש
החל מחודש מאי 2006 שילמה המשיבה למבקש תגמולי ביטוח בגין אבדן כושר העבודה. סכומי תגמולי הביטוח ירדו בהתמדה מחודש יוני 2008 ובחודשים 12/2008 ו- 01/2009 אף היו נמוכים בשיעור של למעלה מ- 20% ביחס לפיצוי החודשי המוסכם בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן.
המבקש טוען לנזקים ממוניים שנגרמו לו ולחברי הקבוצה בגין חישובים שגויים, אי הצמדה ואי תשלום של רכיבים שונים המרכיבים את תגמולי הביטוח וכן, בגין גביית תשלום מהמבוטחים עבור רכיבים שאינם מנויים בפוליסה. אף על פי שהפוליסה נושאת כותרת "ביטוח משתתף ברווחי תיק השקעות", המשיבה לא שילמה למבוטחים את חלקם ברווחים, לא בגין התקופה הראשונה ולא בגין התקופה השנייה. המבקש טוען שבדק ומצא, שברוב התקופה בה המשיבה שילמה לו תגמולי ביטוח, החל מחודש מאי 2006 ועד סוף 2013, תגמולי הביטוח החודשיים ברוטו היו פחותים מסכום "הפיצוי החודשי" + הצמדה למדד המחירים לצרכן.
המשיבה אינה משלמת את יתרת הבונוס המצטבר לה זכאי המבוטח במועד תשלום תגמול הביטוח החודשי הראשון. לטענת המבקש, בקרות מקרה ביטוח, על המשיבה לשלם למבוטח את כל סכום יתרת הבונוס שהצטבר לזכותו במשך התקופה הראשונה שעד לקרות מקרה הביטוח. זכאות כאמור היא "ללא כל סייג וללא כל תנאי". הבונוס עבור התקופה הראשונה מחושב מסכום הפיצוי החודשי המוסכם בפוליסה ויתרת הבונוס המצטבר אמורה להיות משולמת בתשלום אחד ובמלואה במועד תשלום תגמול הביטוח החודשי הראשון.
המשיבה חישבה את שיעור התשואה של ההשקעות באופן מוטעה ולא לפי הנוסחה המתאימה לכך הקבועה בפוליסה (להלן – נוסחת Rm) והחסירה סכומים מהתשלומים להם זכאים המבוטחים בגין חלקם ברווחים.
בתקופה השנייה, המבוטח זכאי להשתתפות ברווחים (או בהפסדים) מדי חודש בחודשו. החל מתגמול הביטוח החודשי השני ועד לתום תקופת הזכאות, תגמול הביטוח החודשי כולל שלושה רכיבים: סכום הביטוח הבסיסי + הצמדה למדד + בונוס חודשי שיחושב בהמשך רציף לשיעור הבונוס החודשי כפי שחושב עד תגמול הביטוח החודשי הראשון. פועל יוצא של אי תשלום יתרת הבונוס המצטבר ולחלופין, חישוב שגוי של הבונוס לאורך התקופה הראשונה הוא שתגמולי הביטוח, ששולמו במהלך התקופה השנייה היו נמוכים מסכום הזכאות שעל פי הפוליסה. שיעור הבונוס החודשי צריך להתעדכן בחישוב מסוג ריבית דריבית ביחס לשיעור הבונוס שהצטבר עד למועד התשלום הראשון. המבוטחים זכאים להגדלת תשלומי תגמולי הביטוח החודשיים שהמשיבה שילמה להם במשך כל התקופה השנייה. מדובר בסכומים גדולים שהמשיבה גורפת לכיסה בעשיית עושר ולא במשפט.
המשיבה אינה משלמת את מלוא סכום ההצמדה בתשלום תגמול הביטוח הראשון וביתר תגמולי הביטוח החודשיים עד תום תקופת הזכאות.
בהתאם לכל האמור טוען המבקש, שתגמולי הביטוח החודשיים שהמשיבה שילמה למבוטחים – חברי הקבוצה, שולמו בחסר. כך שגם מבלי להיכנס לעניין גובה הנזק באשר לכל רכיב, המשיבה גרמה נזק ממוני וודאי לחברי הקבוצה.
מדי חודש, במשך כל תקופת הביטוח, מנכה המשיבה תשלום בשיעור של 2.5% משיעור התשואה השנתית נטו, אותו היא מכנה בשם ריבית תעריפית (להלן – ריבית תעריפית). בפוליסה אין זכר לזכות זו של המשיבה, לא לביטוי ריבית תעריפית וגם לא למספר 2.5%. ניכוי הריבית בשיעור 2.5% מהתשואה נטו על ידי המשיבה מנוגד ל"חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א – 1981 וכן, בניגוד להוראות סעיף 2 וסעיף 39(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981. גם אם לשיטת המשיבה היא זכאית לגביית אותה ריבית תעריפית בשיעור של 2.5%, הרי שתנאי זה היה חייב להופיע במפורש בתנאי הפוליסה והיא אינה יכולה לשנות את תנאי הפוליסה באופן חד צדדי. לפיכך, ניכוי הריבית נעשה בניגוד לתנאי הפוליסה ולהוראות הדין ועל המשיבה להשיב את כל סכומי הניכוי שגבתה, הן בתקופת תשלום תגמולי הביטוח והן בתקופה שקדמה לה.
על פי מנגנון חלוקת הרווחים הקבוע בפוליסה, בחודשים בהם שיעור התשואה החודשית גבוה משיעור מדד המחירים לצרכן החודשי היינו, מהתשואה הריאלית החיובית, נוצר רווח המחולק בין הצדדים. כך ש- 85% מהתשואה הריאלית החיובית שייך למבוטח והיתרה, בשיעור של 15% שייך למשיבה, שהם דמי הניהול המשתנים. מכאן עולה, לטענת המבקש, שבחודשים בהם התשואה הריאלית חיובית, חלקו של המבוטח ברווחים הוא פי 5.66 מחלקה של המשיבה. בחודשים בהם שיעור התשואה החודשית קטן משיעור המדד החודשי היינו, התשואה הריאלית שלילית, נותר הפסד, המיוחס במלואו למבוטח. במקרה של הפסד, המבוטח סופג את מלוא 100% שיעור התשואה הריאלית השלילית. חרף טענת המשיבה, שהמבוטחים זכאים לחלקם ברווחים גם בתקופה השנייה, במאזן התשלומים, החל מחודש מאי 2006 ועד סוף שנת 2013, המשיבה לא שילמה למבוטחים את מלוא תגמולי הביטוח להם הם זכאים. זאת, למרות שבאותה תקופה, ההשקעות הניבו רווחים בשיעור תשואה של פי 3 משיעור עליית המדד ולמרות, שהמשיבה גבתה את חלקה ברווחים הנאמד במאות מיליוני שקלים ואף חילקה דיבידנדים לבעלי מניותיה. יוצא אפוא, שבעוד שהמשיבה חסינה מפני הפסדים ונהנית מרווחים, תגמולי הביטוח החודשיים של המבוטחים תלויים בתוצאות ההשקעה – תלויים בשיעור התשואה, לטוב ולרע.
המשיבה אינה מאפשרת למבוטחים לבצע בקרה על התשלומים המשולמים על ידה. בדף פירוט תשלום החשבון החודשי שהמשיבה שולחת למבוטחים כתוב סכום כללי לתשלום, ללא פירוט של רכיב הצמדה למדד המחירים לצרכן ושל רכיב הרווחים/הבונוס (חיוביים או שליליים הנובעים מהתשואה החודשית הריאלית). המשיבה אינה מודיעה למבוטחיה, אחת לשנה, מהו "סכום יתרת הבונוס המצטבר" הנזקף לזכותם ובניגוד להוראות הפוליסה, אינה מאפשרת לבעלי הפוליסה לעיין או לקבל את הנתונים לפיהם מחושבת התשואה החודשית של ההשקעות שמבצעת המשיבה.
החסרת תשלומים, חישובים מוטעים ואופן התנהלות המשיבה כלפי המבוטחים בפוליסה, מקימים לחברי הקבוצה עילות בגין הפרת חוזה; הפרה של חובת גילוי מוגברת ביחסים החוזיים; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת חובת תום הלב; הטעיה והפרת חובה חקוקה.
הסעד המבוקש בבקשת האישור הוא תשלום הסכומים להם זכאים המבוטחים מכוח הפוליסה וכן, השבה של תשלומים ששולמו על ידם ונגבו שלא כדין. המבקש צירף לבקשת האישור חוות דעת מטעמו של הכלכלן ישראל גביש, שערך עבורו חישוב של סך הכספים להם זכאים המבקש וחברי הקבוצה, לטענתו (להלן – חוות דעת גביש).
תמצית טענות המשיבה
המשיבה, פועלת ומבצעת תשלומים בהתאם להוראות הפוליסה ולמנגנוני התשלומים הקבועים בה. טענות המבקש וחישוביו בדבר התשלומים המגיעים לו לטענתו, מבוססים על פרשנות והנחות שגויות של הוראות הפוליסה. חוות דעת גביש אף היא מבוססת על פרשנות מוטעית של הוראות הפוליסה ולפיכך, הנתונים והמסקנות בחוות הדעת שגויות ואין לחוות הדעת כל נפקות ראייתית.
המשיבה אינה חולקת על הטענה בדבר חובתה לתשלום יתרת הבונוס המצטבר בגין התקופה הראשונה. לטענתה, עוד קודם לבקשת האישור, החלה בפרויקט שעניינו איתור מבוטחים שלא שולמה להם יתרת בונוס בגין התקופה הראשונה עקב תקלה והעברת התשלום לו הם זכאים (להלן – פרויקט תשלום הבונוס).
לטענת המשיבה, עלתה על התקלה ביחס לאי תשלום יתרת הבונוס המצטבר לגבי התקופה הראשונה ביוזמתה וללא קשר לבקשת האישור והיא פועלת לשם העברת התשלום למבוטחים הזכאים לכך . כך, שהמחלוקת שנותרה בין הצדדים, נוגעת לאופן חישוב הבונוס ולאופן תשלומו (פסקאות 82-71 לסיכומי המשיבה).
בניגוד לטענת המבקש, אין לחשב את יתרת הבונוס המצטבר ביחס לסכום הפיצוי החודשי המוסכם, אלא ביחס לחלק הפרמיה המיועד לכיסוי הסיכון הביטוחי העתידי. חישוב יתרת הבונוס המצטבר על פי הוראת הפוליסה, נעשה כתחשיב בלבד ולא לצורך תשלום. חישוב כאמור נעשה רק במהלך תשלומי הפרמיה, החל מהחודש ה- 24 לתקופת הביטוח וכל עוד לא אירע מקרה הביטוח.
טענת המבקש לפיה, יש לשלם את יתרת הבונוס המצטבר, ככל שיש יתרה כזו, בתשלום אחד, יחד עם הפיצוי החודשי הראשון, כמו גם הטענה שהוא זכאי לצבירת בונוס במהלך התקופה בה הוא מקבל תגמולי ביטוח אינן נכונות ואין להן כל עיגון בפוליסה. לטענת המשיבה, החל ממועד תשלום תגמולי הביטוח עם קרות מקרה הביטוח "מתגבשת" יתרת הבונוס שהצטברה, שחושבה עד לחשבון החודשי האחרון שלפני קרות מקרה הביטוח ונפסק החישוב של יתרה זו. תגמולי הביטוח המשולמים למבוטח מורכבים מסכום הפיצוי החודשי המוסכם בפוליסה בתוספת סכום החלק החודשי של יתרת הבונוס שהצטבר עד לקרות מקרה הביטוח, אותו יש לפרוש על פני תשלומי הפיצוי החודשי. צירוף שני הסכומים מוצמד לתיק ההשקעות ומשתנה מדי חודש בהתאם לתוצאות תיק ההשקעות ומהווה כאמור את תגמולי הביטוח החודשיים. לפיכך, בתקופה בה מקבל המבקש תגמולי ביטוח אין הוא זכאי לצבירת בונוס ובוודאי שלא לצבירת בונוס המחושב על בסיס סכום תגמולי הביטוח.
המשיבה דוחה את טענת המבקש, שאינה עושה שימוש בנוסחת Rm לצורך חישוב הבונוס. לטענתה, נוסחת Rm נועדה לחישוב התשואה נטו שהיא אחד הפרמטרים לחישוב הבונוס, אך היא אינה הנוסחה הרלוונטית היחידה וישנה נוסחה אחרת לחישוב הבונוס.
המשיבה דוחה את טענות המבקש לעניין הצמדת הפיצוי החודשי לתשלום למדד. על פי הוראות הפוליסה, ההצמדה למדד של דמי הביטוח ושל הפיצוי החודשי המוסכם, נעשית במהלך תשלום הפרמיה וכל עוד לא אירע מקרה הביטוח. מעת שאירע מקרה הביטוח ומשולמים תגמולי הביטוח, מוצמד הפיצוי החודשי לתשלום לתיק ההשקעות (ולא למדד). ההצמדה לה טוען המבקש כך, שהסכומים המוצמדים לתיק ההשקעות יוצמדו גם למדד המחירים לצרכן היא אפוא הצמדה כפולה שכן, מלבד ההצמדה לרווחי ההשקעות עותר המבקש לקבל בונוס נוסף בגין כלל תגמולי הביטוח ששולמו לו (לאחר שהוצמדו כאמור לרווחי ההשקעה), המהווה למעשה תשואה הנובעת מהצמדה לרווחי ההשקעה.
לעניין הריבית התעריפית טוענת המשיבה, ששיעור הריבית התעריפית אמנם אינו נקוב בפוליסה, אך הפוליסה כוללת מנגנון חוזי של הפניה לתכנית הביטוח (להלן – תכנית הביטוח), הכוללת את הנוסחאות והתחשיבים הרלוונטיים, כפי שהיה נהוג בימים בהם הפוליסה הונפקה.
הפוליסה מפרטת את כל המידע המהותי אשר נועד לאפשר למבוטחים לכלכל את צעדיהם באופן מודע ומושכל. לטענת המשיבה, כל אדם סביר אשר קורא את הפוליסה מבין, שהפוליסה אינה מציגה את מלוא הנוסחאות והתחשיבים עליהם היא מבוססת ועל מנת לבחון נוסחאות ותחשיבים אלה עליו לפנות למשיבה.
באשר לניהול ההליך הייצוגי טוענת המשיבה, שבקשת האישור אינה מקיימת את הרציונאל של ההליך הייצוגי והמבקש אינו מייצג הולם. בקשת האישור, שנראה כי נכתבה כלאחר יד, אינה סדורה ונפלו בה פגמים רבים, באופן המעורר חשש שהמבקש אינו ראוי לשמש תובע ייצוגי. נוסף על כך, סכום התביעה האישי של המבקש עומד על מאות אלפי שקלים. מעבר לעובדה שסכומים אלה "מופרכים לחלוטין", הנזק האישי הנטען, שנגרם למבקש ולכל אחד מחברי הקבוצה מעלה, שטענות אלה צריכות להתברר במסגרת תובענות פרטניות ואין לומר , שמתקיים לגביהן הרציונאל של תת אכיפה המצדיק את ניהול התובענה כייצוגית.
לצד זאת טוענת המשיבה, שככל שקיימת קבוצה, היא יכולה לכלול אך ורק מבוטחים כדוגמת המבקש, המחזיקים בפוליסה "חיונית" בנוסח הספציפי בו מחזיק המבקש ואשר אירע להם מקרה הביטוח בדומה למבקש. מדובר במספר מצומצם של חברי קבוצה.
עילות התביעה בבקשת האישור התיישנו. תקופת ההתיישנות בתובענה לתגמולי ביטוח היא 3 שנים מיום קרות מקרה הביטוח (חודש מאי 2006 אצל המבקש). מכאן, שתובענת המבקש התיישנה לפני זמן רב.
לחלופין, בקשת האישור לוקה בשיהוי וויתור קשים, המעמידים בפני המבקש מחסום דיוני של השתק ומניעות. הבסיס לטענות המבקש היה ידוע לו כבר בשנת 2006 עם תשלום תגמולי הביטוח הראשונים, המבקש אף פנה בשנת 2009 למשיבה וקיבל את התייחסותה לטענותיו. המבקש לא עשה דבר בהתייחס לטענות אלה ורק לאחר שהמתין 5 שנים נוספות הגיש את בקשת האישור. בנסיבות אלה יש לראות במועד הגשת בקשת האישור, שיהוי אשר עולה כדי ויתור המבקש על טענותיו.

דיון
טענות מקדמיות
לטענת המשיבה, בשים לב לכך, שתקופת ההתיישנות בתובענה לתגמולי ביטוח היא 3 שנים מיום קרות מקרה הביטוח והמועד הרלוונטי להולדת עילות התביעה, ככל שהן נוגעות למבקש, הוא בשנת 2006, התובענה התיישנה ולחלופין, לוקה בשיהוי וויתור, המעמידים בפני המבקש מחסום דיוני של השתק ומניעות.
טענות המשיבה הן לעניין ההתיישנות והן לעניין שיהוי ומניעות – נדחות.
סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (להלן – חוק ההתיישנות) שכותרתו "התיישנות שלא מדעת" קובע כדלהלן:
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."
כלל הגילוי המאוחר הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות משהה את מרוץ ההתיישנות במקרה בו העובדות המהוות את עילת התובענה לא היו ידועות לתובע, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה יכול למנוע אותן. במקרים אלה תחל תקופת ההתיישנות עם גילוי העובדות והמועד בו יש בידי הניזוק לעמוד על כוח התובענה שבידו. הסעיף כולל בחובו מבחן סבירות אובייקטיבי - על התובע להראות, שנעלמו מעיניו העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן. התנהגות התובע נבחנת על רקע הנסיבות החיצוניות המיוחדות של המקרה, להבדיל מנסיבותיו האישיות של התובע (ע"א 2919/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל, מיום 19.9.2010, פסקה 52).
המחלוקת בענייננו נוגעת לפרשנות הפוליסה ולנוסחת Rm המופיעה בפוליסה ואשר על בסיסה מחושב ים רכיבים לתשלום תגמולי הביטוח. לטענת המבקש, המשיבה שילמה את תגמולי הביטוח שלא לפי נוסחת Rm. נוסף על כך טוען המבקש, שמידע רלוונטי הנוגע לאופן חישוב תגמולי הביטוח ובכלל זה מידע לגבי ריבית תעריפית שגובה המשיבה מהמבוטחים, אינו קבוע בפוליסה והמשיבה אינה מאפשרת לעיין בנתונים ובמידע רלוונטי הנוגע לפרמטרים המרכיבים את נוסחת Rm.
עולה אם כן השאלה – האם מבוטח סביר יכול היה להסיק מקריאת הפוליסה את העובדות שבגינן הוגשה בקשת האישור. סבורני, שיש להשיב על שאלה זו בשלילה.
טענות הצדדים מעלות מחלוקת פרשנית לגבי הוראות הפליסה, שלעצמן דורשות בירור והבנה מעמיקה יותר. נראה, כפי שאף עולה מטענות המשיבה עצמה, שמידע הנוגע לאופן חישובי תגמולי הביטוח ולרכיבים לתשלום שנגבו מהמבוטחים, נעדר מהפוליסה ובחלקו אף לא דווח חרף הוראות הפוליסה המורות על חובת דיווחו:
"ש. נכון שע"פ הפוליסה המבטחת הייתה צריכה להודיע בדוחות השנתיים ששלחה להם את יתרת הבונוס המצטבר שהם היו זכאים לו?
ת. נכון.
ש. נכון שהדבר הזה, לא נעשה?
ת. לא נעשה, נכון... (עמ' 49 לפרוטוקול).
...
ש. תראה לי היכן בפוליסה מופיע המספר 2.5 אחוז.
ת. לא מופיע בפוליסה מספר שתיים וחצי.
ש. כלומר אתה יכול להסכים איתי שאותו שיעור של ניכוי שאתם טוענים שאתם זכאים לו איננו מופיע בפוליסה?
ת. הייתה הפניה." (עמ' 52 לפרוטוקול, הדגשה הוספה).
עיון בפוליסה אינו מעלה תמונה ברורה באשר להוראות הפוליסה ולפירושן. סעיפים רבים בפוליסה מפנים לתכנית הביטוח שלא הונחה בפני בית המשפט וייתכן שמידע רלוונטי לא נמסר למבוטחים.
בין השנים 2009 ועד 2014, לאחר שחלה ירידה משמעותית בסכום הפיצוי החודשי שקיבל במסגרת הפוליסה, ניהל המבקש שיחות טלפון והתכתבויות עם נציגי המשיבה. במסגרת התנהלותו מול נציגי המשיבה עמד המבקש על טענתו, שהמשיבה אינה משלמת את מלוא תגמולי הביטוח וביקש לעיין בנתונים המרכיבים את נוסחת Rm הכתובה בפוליסה (נספחים ג-ז, יד-טו). המבקש והמשיבה התדיינו ביניהם באשר לפרשנות הוראות הפוליסה ולהיקף תגמולי הביטוח במשך מספר שנים. במסגרת ההתכתבויות אלה נוכח המבקש לדעת, שהמשיבה גובה תשלומים שאינם מנויים בפוליסה וכי לא שילמה לחלק מהמבוטחים את יתרת הבונוס המצטבר בגין התקופה הראשונה. כפי שעולה ממכתב המשיבה למבקש:
"יובהר כי במקביל מתנהל פרויקט בחברה לבחינת סכום הבונוס למועד התחלת תשלומי הפיצוי החודשי. במידה ותמצא באוכלוסיה שזכאית לתוספת תשלום יועבר לך הפיצוי רטרואקטיבית וסכום הפיצוי העתידי יגדל בהתאם." (פסקה 9, נספח טו לבקשת האישור המתוקנת).
המחלוקת בין הצדדים לעניין פרשנות הוראות הפוליסה ואופן חישוב תגמולי הביטוח, לא נפתרה והיא מצויה בליבה של בקשת האישור.
התשתית העובדתית שהונחה בפני בית המשפט מלמדת, שהמבקש וחברי הקבוצה הנטענת לא יכלו לדעת מבחינה אובייקטיבית את העובדות המהוות את עילות התובענה. הפוליסה בענייננו היא פוליסה משתתפת ברווחים ובהפסדים ונראה, שהמבוטח הסביר יתקשה לעמוד על חישובים המצויים בתחום התמחותו של אקטואר, כפי שהסביר נציג המשיבה, מר יצחק בסון (להלן – מר בסון), מנהל אגף ביטוח חיים במשיבה:
"ש. אז תעיין ואז אני אגיד לך מה שזה אומר. המסמך הזה מראה שהתשלומים לכל התקופה היו פחותים ב-20 אלף ₪ מאשר עליית המדד.
ת. אגיד לך למה. קודם כל אני לא מכיר את החישוב, אנחנו נטען את החישובים של אותו הזה. כעיקרון הוא לא לקח את הנושא של ריבית 2 וחצי, הוא לא לקח את התשואה ברוטו והתשואה נטו ולא לקח דמי ניהול קבועים ומשתנים.
...
ת. המבוטח קיבל את מלוא כספו לפי תנאי הפוליסה, נקודה. אני יכול, הרי אם המבוטח הגיע למשרדי החברה הוא היה רואה ברחל בתך הקטנה שהוא היה מקבל את מלוא כספו ולא היינו נמצאים פה. אני אומר לך. אם היינו מראים ליועץ או יושבים עם אקטואר שלנו הוא היה רואה ברחל בתך הקטנה שהוא קיבל כל שקל שהוא מכיר. חוץ, חוץ ממה שאמרנו, שהבונוס החלוקה ולא שילמנו. זה בוודאות, זה בוודאות. אני יש לי גם את הסכום שמגיע לו.
ש. אם כך הוא לא קיבל את כל מה שמגיע לו.
ת. אמרתי, חוץ, אמרתי חוץ מהבונוס לחלוקה של הפיצוי החודשי, אמרתי וגם כתבנו במכתב ב- 2012, רותי פרומקין כתבה לו. אני מצטער שעד, שלא סיימנו, ביוני 16 זה יסתיים. מתנצל, אני, זה נכון, מה אני אעשה?" (עמ' 71 לפרוטוקול, הדגשות הוספו).
מהאמור עולה, שנדרש חישוב של מומחה על מנת להבין את אופן תשלום תגמולי הביטוח והמבוטח הסביר לא יכול היה לדעת בזהירות סבירה מהן העובדות המהוות את עילת התובענה.
סעיף 9 לחוק ההתיישנות שכותרתו "הודאה בקיום זכות" תומך אף הוא במסקנה , שטרם חלפה תקופת ההתיישנות:
"הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" – למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות."
המשיבה עמדה במסגרת בסיכומיה על כך, שלחלק ממבוטחיה לא שולמה יתרת הבונוס המצטבר בגין התקופה הראשונה (פסקאות 81-72 לסיכומי המשיבה).
בנסיבות העניין ובהסתמך על סעיפים 8 ו-9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, לא ניתן לקבל את טענת ההתיישנות.
באשר לטענת השיהוי שהעלתה המשיבה יצויין, שדחיית התובענה מחמת שיהוי בהגשתה, תיעשה במקרים חריגים. איחור בהגשת תובענה כשלעצמו אינו מעיד על ויתור התובע על זכות התביעה. על הטוען לשיהוי להוכיח, שמלבד ההשתהות בהגשת התובענה, התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו או שבמהלך הזמן הנתבע שינה את מצבו לרעה, אם במובן הראייתי ואם במובנים אחרים ולחלופין, שהשיהוי נגרם עקב חוסר תום לבו של התובע (ע"א 8141/12 מרכז תורני לאומי ע"ר נ' הרב קפלן , מיום 28.10.2015, פסקה כג').
כאמור, בין הצדדים התנהלה התדיינות בשיחות טלפון ובמכתבים באשר לפרשנות הראויה של הוראות הפוליסה ולטענות אחרות שהעלה המבקש באשר לאי תשלום מלוא תגמולי הביטוח. המשיבה ציינה במכתביה למבקש, שהיא מנהלת פרויקט תשלום בונוס להשבת תשלומים שלא שולמו וייתכן, שהמבקש אף הוא יהיה זכאי לתשלומים (נספח ט"ו לבקשת האישור המתוקנת). ההתנהלות בין המבקש למשיבה מעלה, שהמבקש לא זנח את התובענה וכי השתהותו בהגשת בקשת האישור, ככל שלטענת המשיבה יש כזו, נובעת מהתנהלות המשיבה.
התנאים לאישור תובענה ייצוגית
בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא הליך מקדמי במסגרתו בית משפט נדרש להכריע בשאלה, האם יש מקום לדון בתובענה שהובאה לפתחו במסגרת תובענה ייצוגית.
לשם כך, על בית המשפט לבחון את התנאים לאישור התובענה כייצוגית.
סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות) קובע, שתנאי להגשת תובענה ייצוגיות הוא קיומה של עילת תובענה הנמנית על העילות המוזכרות בתוספת השנייה לחוק.
בקשת האישור הוגשה לפי פרט 2 בתוספת השנייה. בעניין זה אין מחלוקת בין הצדדים.

סעיף 8(א) מקנה לבית המשפט שיקול דעת האם לאשר את הגשת התובענה כייצוגית בהתקיים מספר תנאים נוספים:
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.
לצורך הדיון בענייננו נודעת חשיבות מרכזית לתנאים המנויים בסעיפים 8(א)(1) ו-8(א)(2).
בקשת האישור מעוררת שאלות שעניינן פרשנות הוראות הפוליסה וכן אופן חישוב תגמולי הביטוח. זאת במטרה לבחון, האם המשיבה אינה משלמת את מלוא תגמולי הביטוח להם זכאים המבוטחים בפוליסת ביטוח חיים משתתפת ברווחים כמתחייב מחוזי הביטוח, כנטען בבקשת האישור.
תגמולי הביטוח להם זכאים חברי הקבוצה
יתרת הבונוס המצטבר בגין התקופה הראשונה
המבקש טוען, שכל מבוטח שאירע לו מקרה ביטוח, זכאי לתשלום יתרת הבונוס המצטבר לתקופה הראשונה "ללא כל סייג וללא כל תנאי". לטענתו, יתרת הבונוס המצטבר מחושבת מסכום הביטוח הבסיסי (הפיצוי החודשי המוסכם בפוליסה) ומשולמת בתשלום אחד ובמלואה במועד תשלום תגמול הביטוח החודשי הראשון.
המשיבה אינה חולקת על הזכאות לקבל את יתרת הבונוס המצטבר בגין התקופה הראשונה אך טוענת, שיתרה זו מחושבת מסכום חלק הפרמיה המיועד לכיסוי הסיכון הביטוחי העתידי, שצמוד לתיק המשתתף ברווחים ומשולמת בתשלומים חודשיים, שיתפרשו לאורך כל התקופה השנייה במסגרת תגמולי הביטוח החודשיים.
לטענת המשיבה, הבונוס למבוטח נצבר ככל שהתשואה המצטברת נטו מרווחי ההשקעות עולה על 2.5% תשואה שנתית ריאלית (זוהי הריבית התעריפית אשר על בסיסה חושב תעריף הפרמיה בתכנית הביטוח של הפוליסה).
ככל שבמהלך חיי הפוליסה יתרחש מקרה ביטוח בגינו יהיה זכאי המבוטח לקבלת תגמולי הביטוח, יתווסף לפיצוי החודשי המוסכם סכום חודשי נוסף, שמקורו בבונוס שנצבר למבוטח במהלך תקופת תשלום הפרמיות. אולם, במקרים בהם התשואה המצטברת נטו מרווחי ההשקעות נמוכה מ-2.5% תשואה שנתית ריאלית, נוצר כביכול גירעון בסכום שנצבר מחלק הפרמיה המיועד לכיסוי הסיכון העתידי (להלן – מאלוס). על מנת שגם במצב של גירעון ניתן יהיה להבטיח למבוטח את סכום הפיצוי החודשי המוסכם (סכום הצמוד למדד בהתאם להוראות הפוליסה), זכאית המשיבה לגבות מהמבוטח תוספת פרמיה. לפיכך, יתרת הבונוס המצטבר (מנגנון הבונוס/מאלוס), מחושבת על בסיס חלק הפרמיה המיועד לכיסוי הסיכון הביטוחי העתידי ועל חלק זה בלבד ולא ביחס לכלל הפרמיה או לפיצוי החודשי המוסכם בפוליסה. הטעם לכך הוא, שיתר רכיבי הפרמיה נועדו לכסות את הוצאותיה של חברת הביטוח ואת הרווחים להם היא זכאית בגין הפוליסה, כך לטענתה.
יתרת הבונוס המצטבר מוגדרת בפוליסה כדלהלן:
"יתרה תחשיבית של בונוס מצטבר, אשר תעמוד לזכות או לחובת בעל הפוליסה כמוגדר בסעיף 12 להלן. למען הסר ספק, מובהר בזה שבונוס מצטבר כאמור יכול ויהיה גם שלילי." (הדגשה הוספה).
לעניין אופן חישוב יתרת הבונוס המצטבר, הן המבקש והן המשיבה נסמכים בטענותיהם על סעיף 12 לפוליסה, שכותרתו "חישוב הבונוס המצטבר" , הקובע כדלהלן:
"א. אחת לחודש, ביום העסקים האחרון, תערוך החברה חשבון מצטבר של הבונוסים (חיוביים או שליליים), הנובעים מ'ההשקעות' (להלן – 'החשבון החודשי').
ב. 'החשבון החודשי' ייערך בהתאם לנוסחאות המצוינות ב'תכנית הביטוח', ובמהלכו תקבע החברה את 'יתרת הבונוס המצטבר'. תמצית הוראות 'תכנית הביטוח' לעניין זה הינה כדלקמן:
(1) במסגרת 'החשבון החודשי' תקבע החברה מדי חודש את השווי המשוערך של 'ההשקעות' ליום הקבוע על פי סעיף קטן א' בחודש לגביו נעשה החשבון (להלן – 'השווי המשוערך החודשי').
(2) החברה תגבה מתוך 'ההשקעות' דמי ניהול חודשיים בשיעור של 1/20% מ'השווי המשוערך החודשי'.
(3) במסגרת עריכת 'החשבון החודשי' ייקבע ע"י החברה שיעור התשואה החודשית של 'השקעות', אשר יחושב על פי הנוסחאות הרלוונטיות שלהלן והמופיעות ב'תכנית הביטוח', (להלן – 'התשואה החודשית' שתסומן Rm בחודש ה- m).

נגדיר:
A = השווי המשוערך של ההשקעות בסוף החודש השוטף.
B = סכומי פדיון ותום תקופה ששולמו במשך החודש והרזרבה הצילמרית שהשתחררה בגין מקרי מוות ששולמו במשך החודש.
C = השווי המשוערך של ההשקעות בסוף החודש הקודם.
D = סכומים שהושקעו בתיק ההשקעות במשך החודש.
E = דמי ניהול – החלק ה- 12 של 0.60% מ- A.
למען הסר ספק, ההשקעות כוללות הלוואות שניתנו במסגרת ערך פדיון הפוליסות, פרמיות בפיגור ומזומנים השייכים לאותו תיק השקעות.
אזי: (A+B-C-D-E) = Rm ( C+D-B/2)
(4) 'התשואה החודשית' תיוחס לחברה ולפוליסה לפי הכללים כדלקמן:
(אא) אם 'התשואה החודשית' קטנה (או שווה) מ'השיעור החודשי של עליית המדד' היא תיוחס במלואה לפוליסה.
(בב) אם 'התשואה החודשית' גדולה מ'השיעור החודשי של עליית המדד' היא תיוחס לפוליסה ולחברה כדלקמן: חלק 'התשואה החודשית' שייוחס לפוליסה יהיה זה השווה ל'שיעור החודשי של עליית המדד' בצירוף 85% מההפרש בין 'התשואה החודשית' לבין 'השיעור החודשי של עלית המדד' – ויתרת 'התשואה החודשית', תהיה שייכת לחברה ותיגבה על ידה.
חלק 'התשואה החודשית' המיוחס לפוליסה על פי ס"ק (אא) או (בב) לעיל יכונה להלן – 'התשואה החודשית לייחוס'.
לעניין סעיף קטן (4) לעיל זה – 'השיעור החודשי של עליית המדד' משמעו שיעור העלייה או הירידה של המדד לפי השיעורים הידועים מיום עריכת 'החשבון החודשי' הקודם ועד ליום עריכת 'החשבון החודשי' בו נעשה חישוב התשואה.
(5) 'התשואה החודשית לייחוס' תושווה מדי חודש עם השיעור החודשי האחרון של ההצמדה למדד והריבית על פיהם חושב 'הפיצוי החודשי'.
אם יתברר מההשוואה כאמור בפסקה האחרונה, כי 'התשואה החודשית לייחוס' גדולה מהשיעור החודשי האחרון של ההצמדה למדד בצירוף הריבית האמורה, יחושב בונוס חודשי על פי הנוסחאות הרלוונטיות ב' תכנית הביטוח' אשר ייזקף לפוליסה ויצורף ל'יתרת הבונוס המצטבר'. אולם, אם יתברר אגב ההשוואה האמורה שה'תשואה החודשית לייחוס' קטנה מהשיעור החודשי האחרון של ההצמדה למדד בצירוף הריבית האמורה בס"ק זה לעיל, יחושב הפסד חודשי, על פי הנוסחאות הרלוונטיות ב 'תכנית הביטוח', אשר ייזקף לחובת הפוליסה ויופחת מ'יתרת הבונוס המצטבר' .
(6) מובהר בזה, כי בין אם הבונוס החודשי שיש לצרפו הינו חיובי ובין אם שלילי תשוערך 'יתרת הבונוס המצטבר' בשיעור 'התשואה החודשית לייחוס'.
ג. 'יתרת הבונוס המצטבר' הינה יתרה תחשיבית, אשר נזקפת לזכות הפוליסה או לחובתה ואינה עומדת לחלוקה, אלא מתווספת (או נגרעת) לסכומים שיגיעו על פי פוליסה זו בעת תשלומם.
ד. האמור בסעיף ב(1) עד ב(6) יפורש בהתאם לנוסחאות המופיעות ב'תכנית הביטוח' ו החישוב בפועל לקביעת זכויות הצדדים, ייעשה על פי הנוסחאות וההוראות ב'תכנית הביטוח'.
ה. על אף האמור לעיל תחשב 'יתרת הבונוס המצטבר ב-23 החודשים הראשונים לתקופת הביטוח כשווה לאפס." (הדגשות הוספו).
סעיף 12 לפוליסה מעלה כאפשרות, שיתרת הבונוס המצטבר תהיה שלילית ותיגרע מתגמולי הביטוח שישולמו למבוטח (סעיף 12(ג) לפוליסה). מכאן, שלא ניתן לקבל את טענת המבקש לפיה, כל מבוטח זכאי לתשלום יתרת הבונוס המצטבר לתקופה הראשונה "ללא כל סייג וללא כל תנאי".
המשיבה טוענת, שיתרת הבונוס המצטבר מחושבת מסכום חלק הפרמיה המיועד לכיסוי הסיכון הביטוחי העתידי שצמוד לתיק המשתתף ברווחים. אולם, גם לטענותיה לא ניתן למצוא עיגון מפורש בפוליסה וכטענת המבקש, אין אזכור למונח "ריבית תעריפית" או לשיעורה בסך 2.5%. ייתכן, כפי שטוענת המשיבה, שאלה קבועים בתכנית הביטוח, אלא שמסמכי תכנית הביטוח לא הוצגו לבית המשפט.
המשיבה קושרת בין יתרת הבונוס המצטבר לבין חלק הפרמיה המיועד לכיסוי הסיכון הביטוחי העתידי. לטענתה, הפוליסה המסוימת בענייננו נבנתה כ"עסקת חבילה" שנקבעה מראש: המבוטח מתחייב לשלם פרמיה קבועה בתשלומים חודשיים, עבור סכום ביטוח שנקבע מראש, אותו יקבל המבוטח כפיצוי חודשי בקרות מקרה הביטוח (אובדן כושר עבודה או סיעוד בהתאם לגילו). כיוון שמדובר בפרמיה קבועה (הצמודה למדד בלבד), שאינה משתנה לאורך חיי הפוליסה, אזי למעשה, בשנים הראשונות המבוטח משלם פרמיה גבוהה יותר מזו שהיה משלם אילו הייתה הפרמיה משתנה (היינו, פרמיה גבוהה מהסיכון הנוכחי) ובשנים מאוחרות יותר הוא משלם פרמיה נמוכה מזו שהיה משלם אילו הפרמיה הייתה משתנה (היינו פרמיה נמוכה מהסיכון הנוכחי). על פי טענת המשיבה, "עודף" הפרמיה שנגבה מהמבוטח בגין השנים הראשונות, משמש כרזרבה עבור הסיכון הביטוחי שיעלה בגילאים מבוגרים יותר בהן תיוותר הפרמיה על כנה ותהיה נמוכה מזו ההולמת את הסיכון בגילאים אלה. הסכום שנצבר מ"עודף" הפרמיה הוא למעשה "חלק הפרמיה המיועד לכיסוי הסיכון הביטוחי העתידי".
המשיבה מבקשת לתמוך את הקשר שבין יתרת הבונוס המצטבר לבין תוספת הפרמיה, בסעיף 13 לפוליסה שכותרו "תוספת לפרמיה":
"א. בכל עת שיתברר לאחר עריכת החשבון החודשי, כי 'יתרת הבונוס המצטבר' הינה שלילית, תחול על בעל הפוליסה, בכפוף לאמור להלן, החובה לשלם לחברה תוספת לפרמיה החלה אותה עת (להלן – 'התוספת לפרמיה').
התוספת לפרמיה תקבע ע"י החברה כדי להבטיח את תשלומו של 'הפיצוי החודשי' בכפוף לתנאי פוליסה זו.
ב. דינה של 'התוספת לפרמיה' כדין הפרמיה והוראות פוליסה זו על הפרמיה יחולו גם על 'התוספת לפרמיה'.
ג. אם יתברר לאחר ששולמה התוספת לפרמיה, כי 'יתרת הבונוס המצטבר' הינה חיובית וכי בהתחשב בתוספות לפרמיה, אשר כבר שולמו, מובטח תשלומו של 'הפיצוי החודשי', תבטל החברה את תשלום 'התוספת לפרמיה'.
למען הסר ספק, כל עוד לא בוטלה התוספת לפרמיה כאמור להלן, מחויב בעל הפוליסה בתשלום התוספת לפרמיה עד לתום תקופת תשלום הפרמיות או עד ליום מאורע הביטוח, לפי המוקדם ביניהם.
הוטלה על בעל הפוליסה 'תוספת לפרמיה' על פי סעיף קטן (א) לעיל, יהיה בעל הפוליסה זכאי לבקש בכתב מהחברה להפסיק את תשלום תוספת הפרמיה ולהקטין באופן חלקי את הביטוח.
ד. גבתה החברה תוספת לפרמיה גם לאחר שכבר הובטח תשלומו של 'הפיצוי החודשי', תוחזר הפרמיה המיוחדת כשהיא צמודה לתיק ההשקעות ממועד הגביה ועד למועד ההחזר.
ה. אם לאחר שבעל הפוליסה חויב 'בתוספת לפרמיה' על פי ס"ק א לעיל, התברר כי התוספת לפרמיה עלתה על 15% מהפרמיה לפי ערכה הריאלי, אשר חלה בינואר האחרון או במועד האחרון שבו חל תשלום פרמיה (לפי המוקדם ביניהם), תשלח החברה הודעה בכתב לבעל הפוליסה (ולמוטב הבלתי חוזר אם קיים מוטב שכזה בפוליסה) בדבר הטלת התוספת לפרמיה וסכומה, ובעל הפוליסה יהיה חייב לשלם תוספת לפרמיה בשיעור 15%, ואילו יתרת התוספת לפרמיה תיזקף לחובת הפוליסה.
בתוך 60 יום ממועד משלוח ההודעה רשאי בעל הפוליסה לבקש בכתב מהחברה לגבות אף את התוספת העודפת לפרמיה שמעל 15% (להלן – 'התוספת העודפת'), ממועד האישור ואילך. אם לא ביקש בעל הפוליסה בתקופה האמורה לשלם את התוספת העודפת לפרמיה, תחול הקטנה חלקית של הפוליסה המשקפת את התוספת העודפת ולא תהיה חזרה מהקטנה זו. סכום הפיצוי שיוקטן כאמור יהיו שווים ליחס שבין התוספת העודפת לבין הפרמיה הדרושה לשמירת סכום הפיצוי סמוך לפני ההקטנה, מוכפל בסכום הפיצוי שהיה קיים בטרם נקבעה התוספת העודפת.
לעניין זה 'פרמיה בערכה הריאלי' משמעו – הפרמיה בס"ק זה כשהיא גדלה באותו יחס שבו עלה המדד מהמדד הידוע ביום ה- 1 בינואר האחרון או במועד האחרון שבו חל תשלום פרמיות (לפי המוקדם ביניהם) ועד המדד האחרון הידוע ביום הטלת התוספת לפרמיה.
ו. אם בעל הפוליסה יבקש בכתב את ההקטנה החלקית כאמור בסעיף ה' לעיל, תוך 60 יום ממועד משלוח ההודעה על פי סעיף קטן ה' לעיל, יהיה בעל הפוליסה זכאי להחזר של תוספת הפרמיה ששולמה ממועד משלוח ההודעה האמורה, ובכפוף להיקף ההקטנה שיבקש.
ז. הודיע בעל הפוליסה, כאמור בס"ק (ו) לעיל, כי אינו חפץ בתשלום התוספת לפרמיה. תקטין החברה אותו חלק מהביטוח, אשר שקול לתוספת הפרמיה שהוקטנה וסכום הפיצוי יוקטן בהתאם – ולא תהיה חזרה מהקטנה זו." (הדגשות הוספו).
מעיון בסעיף 13 עולה, שבמקרים בהם מתברר לאחר עריכת החשבון החודשי, שיתרת הבונוס המצטבר - שלילית, המשיבה זכאית לגבות תוספת פרמיה מהמבוטח, לצורך השלמה של סכום הפיצוי החודשי הבסיסי על מנת שבקרות מקרה הביטוח, ישולם לו סכום תגמולי הביטוח המוסכמת במסגרת הפוליסה. מכאן, שבמקרים בהם הושגה תשואה גבוהה מזו הנדרשת להבטחת הכיסוי העתידי, נוצר למבוטח סכום ביטוח נוסף, הנובע מתשואה "עודפת" – סכום זה הוא הבונוס ואילו מרגע שנקבע בחודש מסוים שיתרת הבונוס המצטבר - שלילית, ניתן לגבות תוספת פרמיה על מנת להבטיח את הכיסוי הביטוחי הנרכש. תימוכין לקשר האמור בין מנגנון הבונוס/מאלוס לתוספת הפרמיה עולה, בין היתר, מסעיף 13(ג), המאפשר למבוטח להפסיק את תשלום תוספת הפרמיה ולהקטין באופן חלקי את הביטוח וכן, לאור קביעת הסעיף האמור לפיה "אם יתברר לאחר ששולמה התוספת לפרמיה, כי 'יתרת הבונוס המצטבר' הינה חיובית וכי בהתחשב בתוספות לפרמיה, אשר כבר שולמו, מובטח תשלומו של 'הפיצוי החודשי', תבטל החברה את תשלום 'התוספת לפרמיה'".
יחד עם זאת, אין להסיק מהקשר בין יתרת הבונוס המצטבר לתוספת הפרמיה, שיתרת הבונוס המצטבר מחושבת (או אמורה להיות מחושבת) בהכרח מחלק הפרמיה המיועד להבטחת הסיכון הביטוחי העתידי. העובדה, שככל שיתרת הבונוס תהיה שלילית, יידרש המבוטח לשלם תוספת פרמיה אינה מסבירה או נותנת מענה לשאלה – מדוע הבונוס צריך להיות מחושב רק מחלק הפרמיה המיועד לתוספת הסיכון הביטוחי. באותה מידה כך נראה, המשיבה יכולה הייתה לקבוע סכום אחר או חלק אחר מתוך הפרמיה לצורך השקעה אשר ממנו יחושב הבונוס.
הפרשנות שמציעה המשיבה לאופן חישוב יתרת הבונוס המצטבר אמנם "סבירה" יותר מזו שמציע המבקש אולם, פרשנותה זו, בדיוק כפי פרשנות המבקש, לא מוצאת ביטוי מפורש בהוראות הפוליסה.
הוראות הפוליסה קובעות שיתרת הבונוס המצטבר משוערכת בשיעור "התשואה החודשית לייחוס" (סעיף 12(6) לפוליסה), המושווית מדי חודש עם השיעור החודשי האחרון של ההצמדה למדד והריבית על פיהם חושב הפיצוי החודשי המוסכם בפוליסה. לפיכך ובהתאם לסעיף 12(ב)(5) לפוליסה, ככל שיתברר אגב ההשוואה האמורה שהתשואה החודשית לייחוס גדולה מהשיעור החודשי האחרון של ההצמדה למדד בצירוף הריבית האמורה, יחושב בונוס חודשי שייזקף לפוליסה ויצורף ליתרת הבונוס המצטבר. אולם, אם יתברר אגב ההשוואה האמורה שהתשואה החודשית לייחוס קטנה מהשיעור החודשי האחרון של ההצמדה למדד בצירוף הריבית האמורה, יחושב הפסד חודשי, אשר ייזקף לחובת הפוליסה ויופחת מיתרת הבונוס המצטבר.
התשובה לשאלה – כיצד יש לחשב את יתרת הבונוס המצטבר והפרשנות המתאימה לאופן חישובה ולקביעת זכויות הצדדים צריכה להיעשות על פי הנוסחאות וההוראות בתכנית הביטוח (סעיף 12(ד) לפוליסה). המשיבה לא הציגה את תכנית הביטוח או את הנוסחאות וההוראות הרלוונטיות לחישוב יתרת הבונוס המצטבר ולא ניתן לדעת אם יש בהן ביטוי לטענותיה.
אף אם נלך בדרך הפרשנית שהציעה המשיבה, היה עליה להראות את השינוי בחלק הפרמיה ממנו חושבה יתרת הבונוס המצטבר, שכן, "עודף" הפרמיה שנגבה מהמבוטח בגין השנים הראשונות משמש כרזרבה עבור הסיכון הביטוחי שיעלה בגילאים מבוגרים יותר. כפי שעולה מדבריו של מר בסון בחקירתו הנגדית:
"כתוב שיש עודף פרמיה, בסדר? העודף פרמיה הזה הוא רזרבה, אלא זה פרמיה בעצם שהיא הפרמיה העודפת כמו שאני מסביר כאן, הפרמיה העודפת הזאת מושקעת, זה החלק של הרזרבה, וככל שהאדם עולה בגיל, שהאדם בן 80 כבר יש פחות רזרבה ויש פחות בונוס כי כבר אין הרבה עודף, כמעט העודף שואף לאפס, אז בגלל זה אדוני שואל אם זה אותו דבר, אני אומר זה לא אותו דבר. לבן עזרא שהוא נפגע הוא היה בן 52 והיה רזרבה, יכול להיות שאותו אדם שיגיע ל- שהיה בן 80, סכום הרזרבה, סכום העודף לחלוקה יהיה כמעט שואף לאפס, כי בעצם השתמשנו בכל העודף."
מן הראוי היה, שהמשיבה תעמיד בפני בית המשפט ראיות או חישובים המצביעים על המנעד בסכום הרזרבות מהן חושבה יתרת הבונוס המצטבר לאורך תקופת הביטוח, שיתמכו בפרשנות המשיבה.
המבקש העלה טענה לפיה, המשיבה אינה עושה שימוש בנוסחת Rm שבפוליסה בעוד המשיבה טוענת, כי היא עושה שימוש בנוסחת Rm על מנת לחשב את התשואה נטו בפוליסה שהיא אחד הפרמטרים לחישוב הבונוס וישנה נוסחה אחרת לחישוב הבונוס. אלא שהמשיבה לא הציגה את אותה "נוסחה אחרת" ולא נתונים אחרים המצביעים על כך שהמשיבה שילמה בפועל את הבונוס.
יתרה מכך, אף אם נוסחת Rm היא נוסחה לצורך חישוב התשואה בלבד, הרי שהיא משמשת בסיס לחישוב הבונוס, הנגזר מחישוב התשואה. נציג המשיבה, מר בסון, אינו חולק על הטענה, שהתשואה היא בסיס לחישוב הבונוס (עמ' 41 לפרוטוקול). אף על פי כן, המשיבה אינה מציגה את אופן חישוב תגמולי הביטוח, כך גם היא אינה מציגה נתונים או ראיות הנתמכות בתצהיר או בחוות דעת, מהם ניתן יהיה ללמוד כיצד חושבו תגמולי הביטוח כמכלול וכל פרמטר המרכיב את תגמולי הביטוח בנפרד.
באשר למועד תשלום יתרת הבונוס המצטבר ולשאלה, אם יש לשלמה כסכום אחד בעת תשלום תגמול הביטוח הראשון או שמא יש לפרושה על פני חודשי הפיצוי לתשלום, הן המבקש והן המשיבה מוצאים עיגון לטענתם בסעיף 14 לפוליסה שכותרו "סכום הפיצוי החודשי":
"א. במקרה בו זכאי המוטב ל'פיצוי חודשי' על פי פוליסה זו, הרי יחושב 'הפיצוי החודשי לתשלום' המבוסס על 'הפיצוי החודשי' ויתרת הבונוס המצטבר, כפי שחושבה בחשבון החודשי האחרון ובהתאם להוראות (כולל הנוסחאות) ב'תכנית הביטוח'. ואולם לא יפחת 'הפיצוי החודשי לתשלום' בחודש הראשון מ'הפיצוי החודשי' וזאת אף אם יתרת 'הבונוס המצטבר' שלילית.
ב. החל המוטב לקבל 'הפיצוי החודשי לתשלום' על פי סעיף א' לעיל ישתנה סכומו מידי חודש בחודשו על פי תוצאותיהן של השקעות וההוראות המתאימות לעניין זה ב'תכנית הביטוח'.
ג. הפיצוי הינו חודשי ואולם אם לא שולם בגין חודש מלא יחושב הפיצוי החלקי כ-1/30 מהפיצוי החודשי כפול מספר ימי הפיצוי בפועל." (הדגשות הוספו).
מכותרת הסעיף ולשונו עולה, שתגמולי הביטוח משולמים מדי חודש ומורכבים (מבוססים) משני רכיבים: האחד - הפיצוי החודשי המוסכם בפוליסה הנקוב בדף הביטוח בסך של 12,000 ₪; השני – יתרת הבונוס המצטבר. הוראות הסעיף קובעות, שסכום תגמול הביטוח הראשון לא יפחת מ- 12,000 ₪, שהוא כאמור, סכום הפוליסה המוסכם וסכום יתר תגמולי הביטוח החודשיים לאחר מכן, ישתנו בהתאם לתוצאות ההשקעות.
מנוסח הסעיף עולות, לכאורה, שתי אפשרויות לאופן תשלום תגמולי הביטוח: האחת היא, שתגמול הביטוח החודשי יורכב מהפיצוי החודשי המוסכם של 12,000 ₪ בתוספת יתרת הבונוס המצטבר (כולה) והסכום המצרפי יוצמד לתיק ההשקעות ויהווה מדי חודש את תגמול הביטוח. השנייה היא שתגמול הביטוח החודשי יורכב מהפיצוי החודשי המוסכם של 12,000 ₪ בתוספת החלק היחסי של יתרת הבונוס המצטבר לפי יתרת החודשים בגינם זכאי המבוטח לקבל תגמולי ביטוח והסכום המצרפי יוצמד לתיק ההשקעות ויהווה מדי חודש את תגמול הביטוח. מבין שתי אפשרויות אלה עדיפה, על פי הגיונה הכלכלי ובאופן העולה בקנה אחד עם יתר הוראות הפוליסה - האפשרות השנייה.
יתרת הבונוס המצטבר מוגדרת בפוליסה כיתרה "תחשיבית", שלא משולמת בפועל אלא מתווספת לסכומים להם יהיה זכאי המבוטח בעת תשלומם. מרגע קרות הביטוח, חישוב יתרת הבונוס המצטבר מופסק, שכן החל מתשלום תגמול הביטוח השני "סכום הפיצוי החודשי לתשלום" ישתנה מידי חודש בחודשו על פי תוצאותיהן של השקעות וההוראות בתכנית הביטוח (סעיף 14(ב)). לפיכך, מקרות מקרה הביטוח כאשר המבוטח מקבל בפועל את תגמולי הביטוח, חישוב בונוס ככל שיהיה, נעשה לצורך תשלומו בפועל במסגרת הצמדת הפיצוי החודשי לתיק ההשקעות ולא לצורך חישוב יתרה מצטברת. על כן, סעיף 12 שעניינו "חישוב יתרת הבונוס המצטבר" אינו רלוונטי בתקופה בה משולמים תגמולי הביטוח.
כמו כן, הפרשנות שמציע המבקש לפיה, על המבוטח לקבל את יתרת הבונוס המצטבר במלואה במועד תגמול הביטוח הראשון, אינה עולה מלשון הסעיף. ככל שיתרת הבונוס המצטבר תשולם כולה כתשלום אחד במועד תגמול הביטוח הראשון, הוראת סעיף 14(א) רישא המגדירה את "הפיצוי החודשי לתשלום" כסכום המורכב משני רכיבים: "הפיצוי החודשי" ו"יתרת הבונוס המצטבר", תרוקן מתוכנה.
זאת ועוד, פרשנות לפיה, יתרת הבונוס המצטבר משולמת בפרישה חודשית, עולה בקנה אחד עם סעיף 8 לפוליסה שקובע, כי אם חזר המבוטח לכושר עבודה, ישוב לשלם פרמיות וככל שהמשיבה, שילמה למבוטח פיצוי חודשי (כולל חלק הבונוס) בעד התקופה שלאחר החזרת כושר העבודה שלו, יהיה חייב המבוטח בהשבת הפיצוי החודשי למשיבה וממועד זה תחול על בעל הפוליסה החובה לשלם תוספת פרמיה כדי להבטיח את תשלום הפיצוי החודשי. בהתאם לכך, ככל שהמבקש החל לקבל תגמולי ביטוח בשל אובדן כושר עבודה ולאחר תקופת זמן חזר לכושר עבודה ואז פעם נוספת איבד את כושר עבודתו ושב לקבל תגמולי ביטוח, יוסיף המבוטח לקבל בונוס לו הוא זכאי, שכן הבונוס שניתן לו בפעם הראשונה שאיבד את כושר עבודתו וקיבל תגמולי ביטוח, היה חודשי ולא הועבר לו כסכום אחד כולל. פרשנות אחרת לפיה, יתרת הבונוס המצטבר תשולם במלואה בתשלום אחד תרוקן את מנגנון צבירת הבונוס מתוכנו במקרים מעין אלה, בהם המבוטח יהיה מספר פעמים באופן לא רציף במצב של אובדן כושר עבודה.
לפיכך, הפרשנות הסבירה היא, שיתרת הבונוס המצטבר משולמת בפרישה חודשית. כך שאם יתרת הבונוס המצטבר חיובית יש לחלקה במניין החודשים שנותרו לסיום הזכאות וככל שיתרת הבונוס המצטבר שלילית, תגמול הביטוח הראשון, יעמוד על סך של 12,000 ₪ שהוא הפיצוי החודשי המוסכם בפוליסה. בין כך ובין כך, הסכום האמור מוצמד לתיק ההשקעות של המשיבה וישתנה מדי חודש בהתאם לתוצאות ההשקעות ומהווה את תגמול הביטוח החודשי.
מכל מקום, במסגרת סיכומיה ציינה המשיבה, שאינה חולקת על הטענה בדבר חובתה לתשלום הבונוס בגין התקופה הראשונה. בכלל זאת מציינת המשיבה, שהבהירה למבקש עובר להגשת בקשת האישור כי "...במקביל מתנהל פרוייקט בחברה לבחינת סכום הבונוס למועד התחלת תשלומי הפיצוי החודשי. במידה ותמצא באוכלוסיה שזכאית לתוספת תשלום יועבר לך הפיצוי רטרואקטיבית וסכום הפיצוי העתידי יגדל בהתאם." (פסקאות 72-71 לסיכומי המשיבה). בעקבות ממצאי הבדיקות שערכה במהלך חודשים יוני ויולי 2016, המשיבה שלחה למבוטחים בפוליסה אשר אירע להם מקרה הביטוח ונמצאו זכאים לתשלום בונוס, מכתבים בדבר זכאותם לכספים נוספים מהמשיבה. בהתאם לפרויקט הבונוס לתשלום שמנהלת המשיבה, מבוטחים אשר עודם מקבלים תגמולי ביטוח חודשיים מהמשיבה יקבלו תשלום חד פעמי בעבור העבר (קרי עבור אותה תוספת לתגמולי הביטוח החודשיים שהייתה אמורה להינתן להם בשל מנגנון הבונוס) וכן, תוספת לתשלומים החודשיים המשולמים להם מעתה ואילך. למבוטחים שאינם מקבלים עוד תגמולי ביטוח מהמשיבה, ישולם תשלום חד פעמי. כמו כן, המשיבה עודנה מבצעת בדיקות כדי לבחון, האם ישנם מבוטחים נוספים בפוליסה שאירע להם מקרה ביטוח אשר עשויים להיות זכאים לכספים בגין מנגנון הבונוס. עד כה איתרה המשיבה 128 מבוטחים זכאים להם נשלחו מכתבים כאמור, כאשר להערכתה השבת הכספים תבוצע למספר דומה של מבוטחים נוספים, אשר עשויים להימצא זכאיים (פסקאות 82-76 לסיכומי המשיבה).
מעבר להעלאת הטענות האמורות, המשיבה לא הבהירה – כיצד ועל סמך אלו פרמטרים נקבעה הזכאות לתשלום ולא הציגה מסמכים מתאימים או נתונים הנתמכים בתצהיר בדבר היקף ההשבה שבוצעה ושעתידה עוד להתבצע.
תגמולי הביטוח בתקופה השנייה
המבקש טוען, שהוא זכאי לבונוס בכל התקופה השנייה. המשיבה דוחה את טענותיו וטוענת, שבתקופה בה מקבל המבוטח תגמולי ביטוח אין הוא זכאי לקבל בונוס כלשהו ובוודאי שלא לקבל בונוס המחושב על בסיס סכום תגמולי הביטוח שקיבל. המשיבה מסבירה, שחישוב הבונוס נעשה לאורך התקופה שבחלוף עשרים ושלושה חודשים עד לקרות מקרה הביטוח – הבונוס המצטבר לאורך תקופה זו הוא "יתרת הבונוס המצטבר". בעת מקרה הביטוח, מתגבשת יתרת הבונוס לצורך תשלום ויש לחלק את סכום היתרה בחודשי הזכאות שנותרו לתשלום תגמולי ביטוח. תגמולי הביטוח החודשיים מורכבים מצירוף סכום "הפיצוי החודשי המוסכם" בפוליסה וסכום "החלק היחסי החודשי של יתרת הבונוס המצטבר". צירוף זה משתנה מרגע זה ואילך מדי חודש בהתאם לתוצאות תיק ההשקעות ומהווה את תגמול הביטוח החודשי. לפיכך טוענת המשיבה, בתקופה השנייה בה משולמים תגמולי הביטוח, לא מחושב בונוס.
טענת המשיבה באשר לאופן חישוב הבונוס כמו גם לאופן חלוקת יתרת הבונוס המצטבר – מתקבלת. כאמור, סעיף 12 שכותרתו "חישוב בונוס מצטבר" קובע את הכללים לחישוב יתרת הבונוס המצטבר. עיון בסעיף 12(ג) לפוליסה מעלה, שמנגנון הבונוס/מאלוס אינו מחושב בתקופה שלאחר שאירע המקרה הביטוחי ומשולמים למבוטח תגמולי ביטוח ויתרת הבונוס שהצטברה תתווסף או תיגרע מהסכומים שיגיעו על פי הפוליסה בעת תשלומם (הפיצויים החודשיים). עיגון למסקנה זו ניתן למצוא בסעיף 14 לפוליסה שקובע, שהפיצוי החודשי לתשלום (תגמולי הביטוח) מתבסס על הפיצוי החודשי ויתרת הבונוס המצטבר – זהו כאמור, תגמול הביטוח החודשי אשר סכומו יכול להשתנות מדי חודש בהתאם לתוצאות ההשקעות.
עיגון נוסף למסקנה האמורה עולה מקריאה של הוראת סעיפים 7(א)(1) וסעיף 13(א) לפוליסה: בהמשך לסעיף 13(א) אשר קובע שככל שיתרת הבונוס שלילית, יידרש המבוטח לשלם תוספת פרמיה, כך יש לשים לב, שלפי סעיף 7(א)(1), בקרות מקרה הביטוח משוחרר בעל הפוליסה מתשלום פרמיות. משכך, עם קרות מקרה הביטוח המשיבה אינה יכולה לגבות תוספת פרמיה אשר נועדה לחול במקרים בהם יתרת הבונוס המצטבר שלילית.
טענת המבקש לפיה, הוא זכאי לבונוס חודשי שיחושב בהמשך רציף לשיעור הבונוס החודשי כפי שחושב עד תגמול הביטוח החודשי הראשון – נדחית.
יחד עם זאת, אין מחלוקת, שהמבוטח זכאי לרווחים (או להפסדים) במהלך התקופה השנייה בה משולמים תגמולי הביטוח. רווחים (או הפסדים) אלה נגזרים מתוצאות ההשקעות ובלשון סעיף 14(ב): "החל המוטב לקבל 'הפיצוי החודשי לתשלום' על פי סעיף א' לעיל ישתנה סכומו מידי חודש בחודשו על פי תוצאותיהן של השקעות וההוראות המתאימות לעניין זה ב'תכנית הביטוח'".
המשיבה לא הציגה נתונים בדבר אופן חישוב ותשלום הרווחים של תגמולי הביטוח על פי תוצאות ההשקעות. גם בהקשר זה לא הציגה המשיבה את ההוראות וההשקעות המתאימות שב"תכנית הביטוח".
זאת ועוד, יש טעם בטענת המבקש לפיה, אי תשלום יתרת הבונוס המצטבר בגין התקופה הראשונה במועד תשלום תגמול הביטוח הראשון, אשר המשיבה מודה בחבותה לשלמו, ישפיע בהכרח על סכום יתר תגמולי הביטוח. לטענת המבקש, מאחר שכל תשלומי תגמולי הביטוח החודשיים נגזרים מסכום התשלום הראשון, הרי ככל שסכום תגמול הביטוח החודשי הראשון גדול יותר, כן יגדל סכומם של יתר תגמולי הביטוח (ובהתייחס לתוצאות ההשקעות). לפיכך, משהחסירה המשיבה את סכום יתרת הבונוס מתגמול הביטוח הראשון, כך סביר שהופחתו סכומי יתר תגמולי הביטוח.
משנה תוקף לטענות המבקש ניתן למצוא בדברי נציגי המשיבה. כך למשל, במכתב נציגת המשיבה, רותי פרומקין למבקש צוין, כי המשיבה מנהלת פרויקט לבחינת סכום הבונוס וככל שהמבקש יימצא זכאי, יועבר לו סכום הפיצוי רטרואקטיבית ו"סכום הפיצוי העתידי יגדל בהתאם" (פסקה 9, נספח טו לבקשת האישור המתוקנת). כך גם, מר בסון בחקירתו הנגדית העיד שככל שסכום תגמול הביטוח הראשון גדול יותר, יגדלו בהתאמה יתר תגמולי הביטוח בכפוף לתשואה חיובית:
"ש. תסכים איתי שבהתאם לעמדה של המשיבה, ככל שסכום תגמול הביטוח החודשי הראשון שישולם למבוטח יהיה יותר גדול, אזי בחודשים שבהם התשואה תהיה חיובית, סכומי תגמולי הביטוח החודשיים יהיו גדולים יותר?
ת. כן. כן, בוודאות. זה המטרה של הפוליסה" (עמ' 50 לפרוטוקול).
מר בסון בחקירתו הנגדית אישר, שבמהלך התקופה הרלוונטית לבקשת האישור, שיעור התשואה היה גבוה משיעור עליית המדד:
"ש. אוקי. תסכים איתי שבתקופה שאליה מתייחסת הבקשה, כלומר בין 2006 ל- 2013, שיעור התשואה לאורך כל התקופה הזאת היה גדול בהרבה משיעור עליית המדד?
ת. עוד פעם?
ש. בתקופה שאליה מתייחסת הבקשה בין השנים 2006 לסוף 2013,
ת. היה גבוה משיעור ה-,
ש. שיעור התשואה היה גבוה מפי 3 מאשר שיעור עליית המדד?
ת. לא זה, זה כבר אמירה, יותר מפי 3? מאיפה הבאת את זה? יותר מפי 3? באיזה מדינה אנחנו חיים? יותר מפי 3?
ש. במדינה ש -, במדינה שבה חברות ביטוח גורפות 2 מיליארד ₪ בתקופה הזאת.
ת. עוד פעם,
ש. של חלוקת דיבידנדים.
ת. יותר מפי 3? עוד פעם? יותר פי, ה- זאת אומרת, הסכום היה 1,000? יותר מ- 3,000?
ש. לא.
ת. אני לא מבין מה אתה אומר.
ש. השיעור של התשואה עלה יותר מאשר המדד. לא אמרתי ש-, ששיעור ה- ,
ת. אמרת.
ש. הנכסים, לא אמרתי שהנכסים.
ת. אני רוצה להבין מה אתה אומר, אני רוצה להבין מה אתה אומר, שיעור התשואה, אני רוצה להבין, תסביר לי במפרים. אתה, היה 1,000, זה נהייה 3,000, אני רוצה להבין מה שאתה אומר.
ש. לא, אני אומר שאם המדד,
ת. לא באמת, אני רוצה להבין מה, מה, מה,
ש. אני אומר שאם המדד בתקופה עלה ב- 20.9 אחוז,
ת. כן.
ש. הרי ששיעור התשואה ברוטו עלה ב- 71.68 אחוז, כלומר פי 3.
ת. אני לא,
ש. אנחנו מדברים על פי 3.
ת. אני לא זוכר את המספר הזה אבל אולי, סביר, לא יודע.
ת. סביר? כן, ברוטו. ברוטו, יכול להיות, אוקי. כמה שנים? כמה שנים? תן לי רגע, כמה שנים?
ש. מ- 2006 עד סוף 2013,
ש. בוא נעשה,
ש. אמצע 2006, אנחנו מדברים על 7 וחצי שנים.
ת. שניה תן לי, תן לי, יכול להיות, אבל יכול להיות. יכול להיות, אין בעיה, יכול להיות.
ש. אוקי.
ת. זה מפורסם באתר.
ש. נכון, משם לקחנו את זה.
ת. נכון.
ש. נכון שהמבוטחים זכאים להשתתף ברווחי ההשקעה גם במהלך תקופת תשלומי תגמולי הביטוח? כלומר בתקופה השנייה?
ת. המילה להשתתף ברווחי ההשקעה, בהחלט, הם מקבלים את מרבית רווחי ההשקעה." (עמ' 55-54 לפרוטוקול, הדגשות הוספו).
לאור הדברים האמורים מתעוררת השאלה – כיצד ניתן להסביר את הפער, שבין רווחי ההשקעות ושיעור התשואה שהיה גדול משיעור עליית המדד (כפי שאישר מר בסון בחקירתו) להפחתות שבוצעו בתגמולי הביטוח ששולמו למבקש. זאת, שעה שהוראות הפוליסה קובעות שכשהתשואה החודשית לייחוס גדולה משיעור המדד, קמה זכאות לבונוס. המשיבה לא הציגה מענה לשאלה זו. אמנם, קיימת אפשרות שבוצעו הפחתות בתגמולי הביטוח על רקע הפסדים של ההשקעות, שהרי מדובר בפוליסה משתתפת ברווחים ובהתאם גם בהפסדים. אולם, מן הראוי היה שהמשיבה, שבידיה המידע, תפרוש תמונה ברורה לגבי אופן התשלומים וחלוקת הרווחים לאורך השנים, כדי להבין כיצד ובאילו שנים, היו הפסדים בפוליסה באופן שהביא להפחתת תגמולי הביטוח של המבקש בעוד, שלאורך אותה תקופה התשואה החודשית הייתה גדולה פי 3 מהמדד.
הצמדת רכיבי תשלום תגמולי הביטוח
לטענת המבקש, המשיבה אינה מחשבת נכון ואינה משלמת את מלוא סכום ההצמדה למדד של סכום הביטוח הבסיסי ובהתאם, אינה משלמת את תגמול הביטוח הראשון ואת יתר תגמולי הביטוח החודשיים במלואם.
המשיבה טוענת, שההצמדה למדד של דמי הביטוח ושל תגמולי הביטוח (המוסכמים), היינו הפיצוי החודשי המוסכם, נעשית במהלך תשלום הפרמיה וכל עוד לא אירע המקרה הביטוחי. החל מרגע תשלום תגמולי הביטוח, הפיצוי החודשי המוסכם בתוספת החלק היחסי החודשי של יתרת הבונוס המצטבר, יהיו צמודים לתיק ההשקעות ואינם צמודים עוד למדד.
שני הצדדים תומכים טענותיהם בסעיף 10 לפוליסה שכותרתו "תנאי הצמדה למדד המחירים לצרכן":
"כל התשלומים לחברה ועל ידי החברה יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן כמפורט להלן:
א. 'מדד המחירים לצרכן' – משמעו מד המחירים לצרכן (כולל פירות וירקות) שקבעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אף אם יתפרסם על ידי כל מוסד ממשלתי אחר, לרבות כל מדד רשמי אחר שיבוא במקומו, בין שהוא בנוי על אותם נתונים שעליהם בנוי המדד ובין אם לאו: אם יבוא מדד אחר במקום המדד הקיים, תקבע השלכה המרכזית לסטטיסטיקה את היחס בינו לבין המדד המוחלף.
ב. היום הקובע –
(1) לגבי תשלום 'הפיצוי החודשי' הוא יום התשלום ע"י החברה (בכפוף לסעיף 14 לפוליסה זו).
(2) לגבי תשלום הפרמיה – יום תשלום הפרמיה.
הפרמיה תשולם בתוספת הפרשי הצמדה למדד בין המדד הידוע ביום ביצוע כל תשלום בפועל ובין המדד הידוע ביום התחלת הביטוח.
לעניין זה, יום ביצוע התשלום הוא המאוחר מבין אלה: המועד הנקוב בהמחאה או המועד שבו הגיעה ההמחאה למשרדי החברה.
במקרה של תשלום על פי העברה בנקאית לזכות חשבון החברה, ייחשב יום זיכוי חשבון החברה בבנק כיום ביצוע התשלום בפועל. מועד גביית הפרמיה בשרות שקיים יהיה על פי קביעת החברה בימים 1 עד 15 בחודש או ב- 4 הימים האחרונים של החודש.
ג. המונח המדד הקובע לגבי כל התשלומים הנזכרים בסעיף 10(ב) לעיל הוא המדד האחרון שפורסם לפני היום הקובע.
ד. התשלומים הנזכרים בסעיף קטן ב לעיל למעט 'יתרת הבונוס המצטבר' וכן התשלומים הנזכרים בסעיף 13 להלן, יוצמדו לשיעור עליית המדד מן המדד היסודי הנקוב בפוליסה ועד המדד שפורסם לאחרונה לפני היום הקובע.
ה. המדד היסודי של הפוליסה מותאם למדד הבסיסי של 1,000 נקודת מחודש ינואר 1959, כשהוא מחולק ל- 1,000." (הדגשות הוספו).
עיון בסעיף 10 לצד יתר הוראות הפוליסה מעלה, שיש לקבל את טענות המבקש באשר לחישוב השגוי שביצעה המשיבה באופן ההצמדה.
המשיבה כאמור וכפי שעולה מטענותיה, לא מבצעת הצמדה של "הפיצוי החודשי" (המוסכם בפוליסה) לשיעור עליית המדד, אלא מצמידה את כל סכום "הפיצוי החודשי לתשלום" לתיק ההשקעות. אולם הוראות הפוליסה מבחינות בין "הפיצוי החודשי" (המוסכם) לבין "הפיצוי החודשי לתשלום" ובהתאם להוראת סעיף 10 לפוליסה, את תשלום "הפיצוי החודשי" יש להצמיד לשיעור עליית המדד מן המדד היסודי הנקוב בפוליסה ועד המדד שפורסם לאחרונה לפני היום הקובע, שהוא יום התשלום על ידי המשיבה. סעיף 10(ד) מחריג מההצמדה האמורה את יתרת הבונוס המצטבר ואת תשלומי תוספת הפרמיה – תשלומים המשולמים עד לקרות מקרה הביטוח. עם זאת, הפיצוי החודשי המוסכם (שהוא רכיב אחד מבין שני הרכיבים המרכבים את "הפיצוי החודשי לתשלום" – סעיף 14(א)) , יהיה צמוד למדד מיום תחילת הביטוח ולאורך כל תקופת הביטוח וזאת, ללא קשר לחלוקה לתקופת או לצבירת הבונוס שמתחילה רק לאחר 23 חודשים . כך למשל, במקרה שבו אירע המקרה הביטוחי (לאחר תקופת המתנה) בטרם חלפו 23 חודשים ממועד תחילת תקופת הביטוח, המבוטח כלל לא יהיה זכאי לבונוס אולם, יהיה זכאי לתשלום הפיצוי חודשי המוסכם (סעיף 7 לפוליסה) בתוספת הצמדה למדד.
הפרת חובות גילוי על ידי המשיבה
לטענת המבקש, המשיבה מנכה שלא כדין, מדי חודש במשך כל תקופת הביטוח, תשלום בשיעור של 2.5% משיעור התשואה השנתית נטו, אותו היא מכנה בשם ריבית תעריפית. זאת, אף על פי שבפוליסה אין זכר לזכות זו של המשיבה, לא לביטוי ריבית תעריפית וגם לא למספר 2.5%.
אין מחלוקת, שהמונח ריבית התעריפית אינו כתוב בפוליסה וכך גם השיעור של 2.5% אינו נקוב בפוליסה. מר בסון אישר את האמור בחקירתו הנגדית (עמ' 52 לפרוטוקול). טענת המשיבה בעניין זה היא שהפוליסה אמנם אינה נוקבת באופן מפורש בשם ריבית תעריפית או בסכום האמור, אך בפוליסה קיימת הפניה בדבר אלה לתכנית הביטוח.
המשיבה כאמור, לא הציגה את תכנית הביטוח ולא ניתן להיווכח שבתכנית הביטוח מצויינת הריבית התעריפית ושיעורה, כפי שטוענת המשיבה. בהקשר זה ראוי להזכיר, שלטענת המשיבה, כל אדם סביר אשר קורא את הפוליסה "מבין לבטח", שהפוליסה אינה מציגה את מלוא הנוסחאות והתחשיבים עליהם היא מבוססת ועל מנת לבחון נוסחאות ותחשיבים אלה, עליו לפנות למשיבה (פסקה 177 לסיכומי המשיבה). לאור טענתה זו, תמוהה בחירת המשיבה , שלא להציג בפני בית המשפט את תכנית הביטוח ויתר הנוסחאות והתחשיבים עליהם היא מבססת את טענותיה.
גישת הפסיקה היא שחוזה הביטוח מחייב חובת גילוי מוגברת:
"על חוזה הביטוח חלים הן העקרונות הכלליים של דיני החוזים והן כללים מיוחדים של דיני הביטוח. ככלל, שתי מערכות דינים אלו גם יחד מטילות על המבטח חובות מוגברות של אמון, תום-לב וגילוי. בשל אופיו המיוחד של חוזה הביטוח, כחוזה שנעשה בין צד "חזק" ומיומן, שהוא "שחקן חוזר", לצד שהוא, על-פי רוב, חלש יותר ובלתי-מיומן, חלה על המבטח חובת גילוי מוגברת. חובות אלה זכו לעיגון ספציפי בסעיף 55 לחוק הפיקוח, בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח ובתקנה 3 לתקנות צורת הפוליסה שהותקנו מכוח סעיפים 39-38 לחוק הפיקוח. חובת הגילוי המוגברת שבה חבות חברות הביטוח זכתה להכרה נרחבת בפסיקתו של בית משפט זה, ובכלל זה הוכרה חובת הגילוי האקטיבית של חברות הביטוח בכל הנוגע לסייגים והגבלות החלים על אחריותן בקרות אירוע ביטוחי. " (רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, מיום 11.4.2013, פסקה 48, הדגשות הוספו).
ובמקום אחר:
"נהוג לראות את חוזה הביטוח כמחייב חובת גילוי מוגברת ( fidei uberrimae) – 'לא רק שנדרש מן הצדדים שיפעלו בגילוי לב יותר מסוגי חוזים אחרים, אלא גם מקפידים אתם בכל הנוגע לדיוק ולדווקנות בניסוח הדברים וכמובן גם בכיבודם'... אין צריך להכביר מלים על הרציונל לכך, שהוא דבר הלמד מעניינו ומן השכל הישר: אדם שם מבטחו הכלכלי המעשי לעת צורך או חלילה לעת משבר, ועל כן כדי שיופטר הגורם המבטח על התמונה להיות, כאמור חדה... אוסיף בהקשר זה, ולאו דווקא ביחס למקרה הקונקרטי, כי אין די, לעתים, בעצם היידוע לצורך העמידה בחובת היידוע. בעניין זה יפים דבריה של ד"ר  אורנה דויטש, כי: "המידע יהיה מידע עודף אשר העברתו לצרכן איננה רצויה, כאשר הוא בלתי רלוונטי או כאשר חשיבותו מועטת. העברת כמויות גדולות של מידע לצרכן יוצרת קשיים גוברים בעיבוד המידע ובעיכולו אצל הצרכן, בהתחשב גם בכך שהעוסק לעתים קרובות מציג מידע זה לצרכן באופן סבוך. בסופו של יום, הגורם המכריע אינו איזה מידע גולמי מצוי בידי הצרכן, אלא מה הן תוצאות העיבוד של המידע על-ידיו. לא חומר הגלם האינפורמטיבי מכתיב את ההתנהגות, אלא התהליך המנטלי המתנהל ביחס לאותו חומר. חובת גילוי עדיין איננה פותרת חלק חשוב מן הבעיה, ולעתים היא עלולה אף להחמיר אותה" (א' דוישט, מעמד הצרכן במשפט 363-362 (2002)). בהקשר של חוזה הביטוח בפרט מוטלת, בנוסף לחובת היידוע, אף חובת ההדגשה (ראו שם, בעמ' 364-363), ואם נרצה - יידוע בהיר וקליט." (רע"א 4897/07 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' צבי בן עדי, מיום 9.3.2008, פסקאות יב' ו- יד', הדגשות הוספו).
בנסיבות העניין עולה השאלה, האם המשיבה אינה נדרשת לציין במפורש במסגרת הפוליסה את התשלום אותו נדרשים המבוטחים לשלם עבור ריבית תעריפית ודי בהפניה לתכנית הביטוח.
סבורני, שמידע בדבר הריבית התעריפית אינו בגדר מידע "שולי". המשיבה נסמכת בטענותיה על הריבית התעריפית כנתון מרכזי לבחינת אופן חישוב יתרת הבונוס המצטבר. הפוליסה נוקבת במונח ריבית ולא ניתן לדעת מהי ההבחנה (ככל שקיימת כזו) בין הריבית הקבועה בפוליסה לבין הריבית בה נוקבת המשיבה כריבית תעריפית. הריבית התעריפית היא חלק בלתי נפרד מהתשלומים בהם מחויב המבוטח ומהחישובים המבוצעים לצורך קביעת שווי תגמולי הביטוח. לפיכך, מדובר במידע מהותי שראוי ויהיה גלוי וברור למבוטח בפוליסה ואין די בהפניה לתכנית הביטוח.
לטענת המבקש, המשיבה אינה מאפשרת למבוטחיה לבדוק, האם שיעורי התשואה שיש לחשבם לפי נוסחת Rm באמצעות הפרמטרים הכתובים בפוליסה, הם אותם שיעורי תשואה שהמשיבה מפרסמת ואשר לפיהם היא מחשבת ומשלמת את תגמולי הביטוח. לטענתו, המשיבה סירבה לבקשתו לקבל לידיו את החישובים שביצעה לצורך תשלום תגמולי הביטוח המופחתים שקיבל.
לטענת המשיבה, הפוליסה אינה כוללת את כל הנוסחאות לפיהן מחושבים תגמולי הביטוח, אך היא מפרטת את כל המידע המהותי אשר נועד לאפשר למבוטחים לכלכל צעדיהם באופן מודע ומושכל. לטענתה, הטעם לכך שהפוליסה לא מפרטת את כל הנוסחאות המתמטיות, נעוץ ברצון שלא להציף את המבוטח במידע, שעל מנת להבינו נדרש ידע מקצועי ושממילא אינו יכול לסייע למבוטח.
מורכבותה של הפוליסה בענייננו, הנוסחאות והפרמטרים השונים המרכיבים את תגמולי הביטוח הם אלו המקימים את חובת הגילוי ובכלל זה, חובת הפירוט והדיווח של המשיבה והצגת המידע באופן ברור ונהיר, אשר לפיו, ניתן המבוטח יוכל לעשות בחירה מושכלת באשר להתאמת הפוליסה לצרכיו תוך הבנת מנגנון ההפסדים והתשלומים הנלווים להם בהם הוא חייב כלפי המשיבה. מקובלת עלי טענת המשיבה לפיה, אין טעם להציף את המבוטח במידע מקצועי. אולם, מן הראוי שהמידע המצוי בפוליסה יהיה נהיר וברור דיו. נוסף על כך, הוראות הפוליסה מטילות על המשיבה חובה לעדכן בדוחות השנתיים את סכום הבונוס המצטבר (סעיף 11(ג) לפוליסה). המשיבה לא עמדה בחובתה זו. מר בסון בעדותו אף אישר את האמור בחקירתו הנגדית (עמ' 49 לפרוטוקול). המשיבה לא השכילה לשכנע מהו אותו תוכן שאינו רלוונטי ואינו נחוץ, כך גם לא השכילה לשכנע מדוע מידע בדבר הריבית התעריפית ושיעורה כמו גם ונוסחאות והוראות הנוגעות לשיעור הבונוס אינם נחוצים ואינם רלוונטיים לפוליסה. בהקשר זה יצוין, שמר בסון הסכים בחקירתו הנגדית להנחת ב"כ המבקש לפיה, התשואה היא בסיס לחישוב של הבונוס המצטבר וכדבריו: "בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים" (עמ' 41 לפרוטוקול). מכאן, שנוסחת Rm על רכיביה רלוונטית גם לבונוס ולא רק לצורך חישוב התשואה.
בשלב זה, אין צורך להידרש לנסיבות הפרטניות בעניינו של המבקש באשר לבקשתו לעיין בפרמטרים המרכיבים את נוסחת Rm, באשר המשיבה בחרה מטעמיה, שלא להציג את "תכנית הביטוח", נוסחאות אחרות או נתונים אחרים כלשהם.
לסיכום האמור עד כאן ובשים לב, שענייננו בשלב מקדמי ובית המשפט אינו נדרש להכריע בשאלות שבמחלוקת באופן סופי סבורני, שהתובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה המשותפות למבוטחי המשיבה.
באשר להגדרת הקבוצה, שלגביה יש להחיל את התובענה טוען המבקש, שיש לכלול בהגדרת הקבוצה את כל המבוטחים, או שהיו מבוטחים בפוליסת ביטוח חיים משתתפת ברווחים בה מופיעה נוסחת Rm, אשר שולמו להם תגמולי ביטוח בחסר בשל חישובים שגויים, אי הצמדה ואי תשלום של רכיבים שונים המרכיבים את תגמולי הביטוח וכן, בגין גביית תשלום מהמבוטחים עבור רכיבים שאינם מנויים בפוליסה.
המבקש טוען, כי הנתונים הרלוונטיים לענייננו שבפוליסה מושא בקשת האישור, זהים ומשותפים לאלו המצויים ביתר פוליסות ביטוח חיים משתתפות ברווחים שמנהלת המשיבה ונתונים אלה אף כרוכים זה בזה. לטענתו, נוסחת Rm המהווה את לב ליבה של הפוליסה בהיותה הבסיס לחישוב הבונוס, תגמולי הביטוח החודשיים למבוטחים ושיעור התשואה בכל הפוליסות האמורות זה ים לחלוטין וזאת בשים לב לכך, שתיק ההשקעות שממנו מחושב שיעור התשואה החודשית משותף לכל פוליסות ביטוח החיים משתתפות ברווחים. בהתאם לכך המבקש סבור, שיש להגדיר את הקבוצה באופן רחב המתייחס לכלל המבוטחים בפוליסות ביטוח חיים משתתפות ברווחים המתנהלות אצל המשיבה.
המשיבה לא סתרה את טענות המבקש וטענתה באשר להיקף הקבוצה היא, שככל שקיימת קבוצה, היא יכולה לכלול אך ורק מבוטחים כדוגמת המבקש, המחזיקים בפוליסה "חיונית" בנוסח הספציפי בו מחזיק המבקש ואשר אירע להם מקרה הביטוח בדומה למבקש. לטענתה, מדובר במספר מצומצם של חברי קבוצה.
המשיבה לא השכילה להציג נתונים רלוונטיים באשר להיקפה של הקבוצה המוגדרת על ידה כ"מצומצמת" . התנהלות זו של המשיבה מצטרפת לבחירת המשיבה, מטעמיה, שלא להציג את "תכנית הביטוח", נוסחאות או נתונים אחרים כלשהם אשר יהיה בהם כדי לתמוך את טענותיה בדבר אופן ביצוע התשלומים אותם ביצעה. לא ניתן לבחון מהם התשלומים שביצעה המשיבה ואם ביצעה אותם בהתאם לנוסחאות שבתכנית הביטוח. כך ובאופן דומה, טענות המשיבה באשר לפרויקט תשלום הבונוס אותו היא מבצעת לא גובו בתצהיר או נתונים אחרים, שניתן יהיה ללמוד, מהו היקף ההשבה שביצעה, ככל שביצעה, ומהו היקף הקבוצה הזכאית לתשלום סכום הבונוס ואופן הגדל ת התשלומים העתידיים. ככל שהמשיבה טוענת, כי פרויקט תשלום הבונוס אינו מצדיק את בירור התובענה כייצוגית , היה עליה להציג נתונים ומסמכים רלוונטיים.
טענת המשיבה להיעדר רלוונטיות של הפוליסות האחרות לטענות שהעלה המבקש בבקשה האישור – נדחית.
בשלב זה נראה, שנוסחת Rm זהה בכל הפוליסות ביטוח חיים משתתפות ברווחים של המשיבה וכי שיעור התשואה החודשית מחושב מדי חודש עבור אותן פוליסות מתיק השקעות המשותף לכולן. מר בסון אישר בעדותו שתיק ההשקעות ממנו מחושב שיעור התשואה משותף לכלל פוליסות ביטוח חיים משת תפות ברווחים שנמכרו עד 2003 והמשיבה גובה את חלקה ברווחים מכלל הפוליסות ביחד (עמ' 67 לפרוטוקול).
משהמשיבה בחרה מטעמיה, שלא להראות את השוני בין הפוליסות ככל שהן נוגעות לאופן חישוב הרכיבים השונים המרכיבים את תגמולי הביטוח, הרי שהשאלות שמעוררת התובענה, משותפות לכלל המבוטחים בפוליסות ביטוח חיים משתתפות ברווחים אשר במסגרתן תגמולי הביטוח משולמים על יסוד על נוסחת Rm.
השלב הדיוני בו אנו נמצאים אינו דורש להיכנס בעובי הקורה לגבי טענות הנוגעות לנזק שנגרם לחברי הקבוצה הנטענת. אף שאין לקבוע מסמרות בשאלות הנוגעות לפרשנות הפוליסה, בשלב זה, די בראיות שהונחו בפני בית המשפט כדי לשכנע שהמשיבה לא עמדה בחובותיה על פי הוראות הפוליסה והתנהלה שלא כדין. אף אם נקבל את טענות המשיבה לגבי אופן הפרשנות בדבר הוראות הפוליסה. המשיבה לא הניחה תשתית ראייתית מספיקה באשר לאופן ביצוע התשלומים הנטענים על ידה.
המבקש הניח תשתית לכאורית שיש בה כדי לשכנע, שנגרם נזק ממוני לקבוצה רחבה של אנשים. הבקשה אינה עוסקת בפרשנות לבדה. אמנם, ייתכן כי החישובים שביצע המבקש אינם נכונים ו המשיבה העלתה טענות שיש בהן כדי לסתור את הפרשנות שהציע המבקש. אולם, מעבר לפרשנויות שעל פיהן יש לטענתה לפעול, המשיבה ל א הציגה תימוכין לכך, שפעולות אלו אכן בוצעו. מכלול ההיבטים הצריכים לסוגיית הנזק יידון באופן מפורט במסגרת ההליך העיקרי.
בנסיבות העניין ולאור האמור עד כה נראה, שהתובענה מעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה ויש אפשרות סבירה, שהן תוכרענה לטובת הקבוצה בעיל ה של הפרה חוזה ובכלל זה הפרה של חובת גילוי מוגברת ביחסים החוזיים; עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובה חקוקה.
עם זאת סבורני, שאין לאשר את בקשת האישור בעילה של הטעיה.
המבקש השווה בין מספר פוליסות של המשיבה הדומות עד כמעט זהות לפוליסת הביטוח בה הוא מבוטח (הפוליסה המקורית) ועמד באריכות על השינויים שביצעה המשיבה בפוליסות האחרות בהשוואה לפוליסה המקורית. על יסוד השוואה זו טוען המבקש, שהמשיבה שינתה את תנאי הפוליסות באופן חד צדדי ומבלי להודיע על כך למבוטחים. כך למשל, "נעלם" חלקם של המבוטחים ברווחים מהתשואה הריאלית; חלק מהסעיפים שונה לחלוטין מהסעיפים שבפוליסה המקורית, באופן ש מבטל את הבונוס למבוטחים.המשמעות של שינויים אלה היא , שהמשיבה עקרה משורש את מהות הפוליסה המקורית , שהבטיחה השתתפות ברווחים ובשיעורים מוגדרים מראש ביחס לתשואה החודשית הריאלית. השינויים שביצעה המשיבה הם שינויים מובהקים של שינוי תנאי הפוליסה באופן חד צדדי על ידי המשיבה ובאופן המנוגד להוראות הדין.
המשיבה הדגישה, שענייננו בפוליסה של המבקש וההשוואה ליתר הפוליסות והשינויים שבוצעו ביתר הפוליסות אינו נדרש לענייננו .
סבורני, שהפוליסה הרלוונטית לבחינת טענות המבקש, ככל שהן נוגעות לעילת ההטעיה , היא הפוליסה נשוא בקשת האישור. על כן , טענות המבקש לעניין הטעיה ושינוי חד צדדי שביצעה המשיבה בהוראות הפוליסה אינן רלוונטיות. יתרה מכך ובהתייחס לפוליסה מושא בקשת האישור, המבקש לא השכיל לשכנע שהמשיבה הציגה מצג כוזב. אמנם, המשיבה הפרה לכאורה את חובת הגילוי המוטלת עליה, אולם, לא ניתן לומר כי המשיבה הציגה מידע אחד בעוד שהמציאות הייתה אחרת, באופן שיש בו להטעות את המבוטחים. אמנם, חלק מ המידע אינו קבוע בפוליסה, אך ייתכן שקבוע בתכנית הביטוח לצד נוסחאות נוספות. המשיבה לא הציגה ראיות לכך, שהדברים קבועים בתכנית הביטוח, אך לצד זאת יש להביא בחשבון שלא הונחה תשתית ראייתית לכאורית ממנה ניתן ללמוד שלו המשיבה הייתה מציגה את הריבית התעריפית והנוסחאות , יכול היה המבוטח הסביר להבין ללא חישוב אקטוארי את פשרן ולהחליט החלטה מושכלת באשר לטיבה של הפוליסה ובאשר להחלטתו, האם ברצונו להתקשר עם המשיבה בחוזה ביטוח, אם לאו. כך גם לא הונחה תשתית לכאורית ממנה ניתן ללמוד, שגילוי מידע כאמור היה מוביל את מי מחברי הקבוצה שלא להתקשר עם המשיבה בשל אותן נוסחאות שלא הוצגו בפוליסה או בשל שיעור ריבית התעריפית שלא צוינה בפוליסה.
התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין
המשיבה טוענת, שתובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת משום, שהשאלות העיקריות הניצבות בבסיס הבקשה לאישור מחייבות בדיקה פרטנית של הנסיבות הייחודיות של כל אחד מחברי הקבוצה וכי בשל סכומן של כל אחת מהתובענות הדרך היעילה וההגיונית לניהול ההליך תהא באמצעות הגשת תובענות אישיות למיצוי זכויות ולא הליך ייצוגי.
אין בידי לקבל את טענת המשיבה. גובה סכום התובענה האישית הוא רק שיקול אחד מבין שיקולים רבים , שבית המשפט שוקל בבואו לאשר תובענה ייצוגית. בנסיבות ענייננו, בקשת האישור מעוררת שאלות עובדתיות ומשפטיות בדבר מדיניות המשיבה, שהיא חברת ביטוח המנהלת מדיניות כלפי קבוצה רחבה של מבוטחים, המשקיעים את כספם בידי המשיבה ואשר סביר להניח, שרבים ממנה כלל אינם מודעים לעצם האפשרות שהמשיבה ניהלה את כספים שלא כדין ולא העבירה להם את מלוא התשלומים להם הם זכאים. לפיכך, ניהולה של התובענה בדרך של תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה יותר להכרעה במחלוקות שהתעוררו.
עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב
נראה שהמבקש ובא כוחו ניהלו עד כה את ההליך בצורה הולמת ושבכוחם לנהל את התובענה בדרך ראויה ונכונה. לפיכך ניתן לקבוע, שההליך ינוהל לטובת חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב.
סוף דבר
מהטעמים האמורים עד כאן, בקשת האישור מתקבלת, בהתאם למפורט להלן:
עילות התובענה בגינן מאושרת הגשת תובענה ייצוגית: הפרה חוזה ובכלל זה הפרה של חובת גילוי מוגברת ביחסים החוזיים; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת חובת תום הלב והפרת חובה חקוקה.
הגדרת הקבוצה: כלל המבוטחים בפוליסות ביטוח חיים משתתפות ברווחים המנוהלות במשיבה, אשר במסגרתן תגמולי הביטוח משולמים על יסוד נוסחת Rm.
הסעדים הנתבעים: סעד כספי של השבת תשלומים שהמשיבה החסירה מתגמולי הביטוח להם זכאים המבוטחים וכן השבת כספים שנגבו על ידי המשיבה, שלא כדין.
התובע המייצג: מרדכי בן עזרא.
באי הכוח המייצגים: עוה"ד גיל קלר ואברהם קלר.
באי כוח הצדדים יפרסמו הודעה בדבר אישור התובענה כייצוגיות, כאמור בסעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות. נוסח ההודעה יכלול את הפרטים הנדרשים על פי סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות בהתאם להחלטה זו וכן הבהרה בדבר זכותו של כל חבר בקבוצה לצאת מהקבוצה לפי סעיף 11 לחוק תובענות ייצוגיות.
נוסח ההודעה יתואם בין באי כוח הצדדים ויוגש לאישור תוך 14 ימים מהיום. גודל האותיות לא יפחת מ- 3 מילימטרים. המשיבה תישא בעלויות הפרסום. ההודעה תפורסם בעיתונים: "הארץ" ו- "גלובס.

המבקש יגיש כתב תביעה בהתאם לאמור בהחלטה זו עד ליום 1.5.2019.
המשיבה תגיש כתב הגנה עד ליום 1.7.2019.

המשיבה תשלם לב"כ המבקש שכר טרחה חלקי בסך של 35,100 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, ‏כ' אדר ב, תשע"ט, ‏27 מרץ, 2019, בהעדר הצדדים.