הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"פ 66313-12-15

לפני
כבוד ה שופטת לימור מרגולין-יחידי

בעניין:

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשמים

  1. יקותיאל יהודה עליאש
  2. משה יעקב חברוני
  3. אברהם סבוני
  4. אור יצחק בע"מ
  5. אור שלמה שיווק והפצה בע"מ
  6. מסיבי - קידום בריאות בע"מ
  7. ש.ב.ר. שיווק וכח אדם בע"מ
  8. א.נ. אור החסד 2005 בע"מ
  9. עתיד ע.ש.ר שרותי רפואה בע"מ
  10. מאיר יוסף סניור
  11. סניור קפיטל בע"מ
  12. אביעד לוי
  13. נחמן בן דוד
  14. פרדי גד פיטוסי
  15. אליהו ארוש

הכרעת דין

תוכן עניינים
הקדמה 10
לוז כתב האישום 10
אישום ראשון – מרמה בצירוף מבוטחים חדשים לקופה 13
תמצית האישום הראשון 13
תשובת הנאשמים 13
גורמים בקופה שהעידו במסגרת ההליך 14
המאפיינים המיוחדים (החריגים) בתשתית הראייתית הנוגעת לאישום הראשון 16
אישום ראשון – מרמה בצירוף מבוטחים חדשים לקופה (פרק ראשון) 19
המגבלות בהתאם להוראות הדין ביחס לצירוף חברים לקופה 19
הסוגיה העקרונית 20
טענת עליאש שהבין את הוראות הדין כמתירות צירוף אגב שב"ן 24
הלכה למעשה לא התאפיינה פעילות חברות השיווק בצירוף אגב שב"ן 27
העבירה של רישום כוזב בחשבוניות בקשר לצירוף החברים החדשים 31
ההנחייה של עליאש לגבי תבנית הדיווח והדיווחים השוטפים 32
הסתרה שראשיתה בהתקשרויות בין הקופה לחברות השיווק 35
עובדת צירוף מבוטחים חדשים לא מקבלת ביטוי מחוץ לאגף השיווק 37
הסתרה מפני רוה"ח המבקרים מטעם המאסדר באמצעות התוכן הכוזב של החשבוניות 39
מודעות הנאשמים לכזב ומטרה להטעות 40
רישום כוזב בכוונה להטעות - סיכום 41
עבירה של קבלת דבר במרמה מהקופה 41
מדיניות הקופה ורוח המפקד 42
הרובד הראשון - מצג של קיום המגבלות 44
הרובד השני - גיוס המוני של חברים לקופה כנגד תמורה ובאמצעות חברות השיווק 46
הרובד השלישי - הסתרה מצד הקופה של פעילות הצירוף 48
סיכום ביניים – מתכונת הפעילות של הקופה 53
המנכ"ל סלנט 54
סיכום 69
המשנה למנכ"ל והמנכ"ל מועלם 69
מאירי - מנהל שיווק בתקופת מועלם 70
סמנכ"ל הכספים - חיימוביץ 71
יו"ר ההנהלה – בויאר 73
מנהל מחוז דרום - הרץ 74
טענה להטעיית מנגנוני הביקורת 74
עבירת קבלת דבר במרמה מהקופה - סיכום 75
מרמה והפרת אמונים בתאגיד 77
סיכום – אישום ראשון – פרק ראשון 79
אישום ראשון – אלחיאת (פרק שני) 81
תמצית טענות המאשימה ותשובת הנאשמים 81
הנושאים המוסכמים והסוגיות שבמחלוקת 82
המאפיינים (המיוחדים) של פרשת אלחיאת 83
תחולת התקנות על מזרח ירושלים 85
הכרעה בטענות המהותיות 86
תפקידם וחלקם של המעורבים בהתקשרות הכוללת עם אלחיאת 86
תוכן ההסכמות עם אלחיאת 88
התייחסות המעורבים בהתקשרות לתוכן ההסכמות 89
פעילות אלחיאת להעברת מבוטחים למאוחדת בסמוך לאחר ההסכם והתשלום עבורה 95
דרישות נוספות מאוחרות מאלחיאת לשווק שב"ן 96
אין ממש בגרסת עליאש וחברוני בעדות שהתשלום לאלחיאת היה עבור צירוף לשב"ן 100
סיכום ביניים 101
השימוש בחברות השיווק להעברת התשלומים 101
העברת התשלומים לאלחיאת דרך חברות השיווק וטענת הביטוח 102
האם חברוני ידע שנעשה שימוש בחברות השיווק 106
עבירת המרמה כלפי הקופה 112
מודעות הקופה לתשלום לאלחיאת בגין צירוף מבוטחים 112
דיוני הקופה בעסקת אלחיאת ומודעותה לתנאי העסקה 113
מסמכים מזמן אמת 113
עדויות המעורבים 120
סיכום - מודעות הקופה לתשלום לאלחיאת עבור הצירוף 127
המרמה – האם הקופה ידעה על השימוש בחברות שיווק והתמורה שקיבלו 127
מרמה כלפי הרגולטור – עליאש 130
עבירה של הפרת אמונים בתאגיד 131
עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד 132
סיכום – אישום ראשון – פרק שני - אלחיאת 133
האישום השני 134
ניגוד עניינים מול חברות השיווק (פרק ראשון) 134
העסקת בני משפחה 135
עליאש לא דיווח לאחראי עליו על העסקת המקורבים 136
שירות משפטי אישי מצד עו"ד גיא רון 137
אופי ניגוד העניינים בו מצוי עליאש 137
השפעת אינטרסים חיצוניים על שיקול הדעת העסקי 137
אישום שני - בקשת שוחד (פרק שני) 141
אישום שלישי 145
מבוא – מסגרת האישום 145
מסלול הכסף 147
הפן המשפטי 148
על סוגי החשבוניות הכוזבות 148
דגשים בעניין חלוקת הנטלים בעבירות המס 149
על מנהל פעיל ועל איש קש 150
ניכוי בחברות סיבוני של חשבוניות מטעם סניור (פרק ראשון) 151
תמצית האישום 151
טענות לאי בהירות ולכפילות עובדתית בניסוח האישום 151
תשובת הנאשמים 153
מעמדו הנטען של סניור כמשווק, סוכן משנה מול סיבוני, ואופי פעילותו 154
התרחישים האפשריים ביחסי סיבוני מול סניור 154
גרסת סיבוני ביחס למעמד סניור מולו 155
גרסת סניור ביחס למעמדו מול סיבוני 157
פעילותו הנטענת של סניור כמשווק בגינה הוצאו החשבוניות 158
צירוף מבוטחים מהמגזר החרדי והערבי – פעילות מול ראשי קהילה 158
גרסת סיבוני בנוגע לתחומי הפעילות של סניור במגזר החרדי והערבי 158
הערכת גרסת סיבוני 159
טענה לתיעוד מאמת של פעילות סניור במחשב אור יצחק ולנזק ראייתי 160
גרסת סניור ביחס לתחומי פעילותו כסוכן במגזר החרדי והערבי 161
שלב החקירה 161
טענה לקיום אסמכתאות לפעילות שנעלמו בפריצה למשרד 163
גרסת סניור בעדות לגבי פעילותו 164
הערכת גרסת סניור 166
ראיות ההגנה בקשר לפעילות סניור בקהילות ובישיבות חרדיות 167
הרב כהן 167
קהילת שומרי אמונים 169
הרב רפאל 169
ראיות נוספות 170
העדר ראיות הגנה שאינן סתמיות בקשר ליתר מרכיבי הפעילות 171
פעילות סניור כסוכן במגזר החרדי והערבי - סיכום ביניים 171
טענת סניור לפעילות עבור סיבוני בצירוף בני 18 לשב"ן 174
גרסת סיבוני 174
גרסת סניור 175
הערכת הראיות 175
מסלול הכסף 181
בחינת הטענות שהכספים הוצאו ושימשו לתשלום עבור הפעילות 182
קיומה של תבנית כללית של הותרת עמלה קבועה ברשות סניור 182
נייר העזר ביחס לחשבון הבנק של סניור 182
פתק התחשבנות שרשם סניור 184
השליטה בכספים שנמשכו מהחשבון 186
השבת הכספים לסיבוני 187
ביצוע בצוותא של עבירות המס 188
שימוש במסמך מזויף – שיקים עם חתימות הסבה מזויפות 191
גרסת רובין 191
גרסת סניור 192
סיכום 193
פעילות סניור עבור סיבוני באמצעות אביעד (פרק ראשון) 194
בחינת הראיות 195
ראיות לביצוע פעילות של צירוף מבוטחים וצירוף לשב"ן 196
ראיות הגנה 197
רשימות המצטרפים 197
היומן 198
פעילות אביעד – סיכום ביניים 199
תפקידו ומעמדו של אביעד מול סניור וסיבוני ובפעילות לצירוף מבוטחים 199
המסלול הסיבובי של הכספים והחשבוניות 201
מודעות סיבוני להתנהלות האמיתית 202
סיכום 203
ניכוי חשבוניות מזויפות בחברות סיבוני (פרק שני) 205
תמצית האישום ותשובת הנאשמים 205
גרסת סיבוני 206
גרסת בן דוד 210
בחינת הראיות לצירוף מבוטחים במגזר החרדי בהקשרן של החשבוניות 211
על הספקים בחשבוניות ועל זיקת החשבוניות לסיטון 213
שימוש בחשבוניות מזויפות 214
חלקו של סיבוני וחלקו של בן דוד 215
פריטת השיקים 217
גרסת נפתלי רובין 218
השימוש בשיקים עם חתימת הסבה מזויפת בעת הפריטה 220
סיכום 221
ניכוי חשבוניות כוזבות של חברות סיבוני ואור החסד באור יצחק (פרק תשיעי) 222
תמצית האישום 222
תשובת סיבוני 222
הכזב בחשבוניות ותכלית ההתחמקות ממס 223
סיכום 224
ניכוי חשבוניות מזויפות באור החסד (פרק רביעי) 225
תמצית האישום 225
תשובת הנאשמים 225
הסוגיות שבמחלוקת 226
המנהלים הפעילים באור החסד 226
עדות פידא שייח 227
גרסת הנאשמים לגבי מעמדם ומעמד סונה באור החסד 229
סיבוני 229
בן דוד 230
ארוש 231
ראיות הקושרות את ארוש ובן דוד - ת.פ. 2077/06 231
הזיקה של ארוש לרכב של אור החסד 233
גרסת קנפלמכר הקושרת את סיבוני 233
ראיות הנוגעות למעמדו של צדוק סונה 235
סיכום ומסקנות לגבי מעמד המעורבים באור החסד 236
בחינת המעשים – הטענה לפעילות שיווק מבוטחים 237
אמיתות פעילות השיווק הנטענת של אור החסד מול אור יצחק 238
סיכום ביניים – הטענה לפעילות שיווק של אור החסד מול אור יצחק 242
טענת אמיתות פעילות אור החסד מול הספקים בחשבוניות 243
החשבוניות הן חשבוניות מזויפות 244
חשבוניות זינה 245
סיכום 247
ניכוי חשבוניות פיקטיביות בשבר (פרק שלישי) 248
תמצית האישום 248
תשובת הנאשמים 250
בחינת הראיות לגבי מעמד הנאשמים בשבר 250
עדות ד"ר יונס 250
ההליכים המשפטיים בין הצדדים 251
גרסת הנאשמים 253
גרסת סיבוני 253
גרסת בן דוד 254
גרסת פיטוסי 254
עדות אסף דיין 255
עדויות מנהח"ש של יתר ושבר 256
מעמד הנאשמים בשבר – סיכום ביניים 256
המעשים – הפעילות הנטענת 258
פעילות שבר לצירוף מבוטחים 259
ניתוח חשבוניות הספקים – חשבוניות כוזבות שרובן מזויפות 261
שימוש במסמך מזויף – שימוש בשיקים שחתימות ההסבה עליהם מזויפות 265
סיכום 267
ניכוי חשבוניות של סניור במסגרת חברות שסיבוני בעל עניין בהן 269
ניכוי חשבוניות סניור בהר הזיתים (פרק חמישי) 269
תמצית כתב האישום 269
תשובת הנאשמים 270
הערות מבוא ביחס לעמדת המאשימה 270
ניתוח הראיות והערכתן 271
קיומה של פעילות צירוף מבוטחים 272
היקף הפעילות והתמורה 275
סיכום 277
ניכוי חשבוניות סניור בעתיד (פרק שביעי) 278
תמצית האישום 278
תשובת הנאשמים 278
התשתית הראייתית בכל הנוגע לפעילות עתיד ולהעברת הפעילות לצד ג' 279
התשתית הראייתית בכל הנוגע לעבירות הנטענות 280
המשמעויות הנגזרות מהמתואר 282
פעילות שיווק נטענת 284
סיכום 285
ניכוי חשבוניות סניור בגשר לחיים (פרק שמיני) 285
תמצית האישום 286
תשובת הנאשמים 286
הערכת הראיות 287
פעילות צירוף המבוטחים הנטענת 288
ניהול ואחזקה בדרך של הובלת דמים 290
ציוד רפואי ומשרדי 291
חשבונית בטוליט 291
מעמדו של סיבוני כמנהל פעיל 292
סיכום 293
פעילות סניור ללא קשר לסיבוני 295
ניכוי חשבוניות בשליטת סניור בקידס (פרק שישי) 295
תמצית האישום ותשובת הנאשמים 295
גרסת הנאשמים בכל הנוגע לפעילות שמאחורי החשבוניות 295
אביעד 297
עדויות וראיות נוספות 299
מנהלי קידס 299
מנהח"ש של קידס 300
הרופא חוסאם טורק 301
ניתוח החשבוניות 301
היומן 305
שליטת סניור בפעילות אביעד ובחשבוניותיו 307
סיכום 307
עבירות מס בחברות סניור (פרק עשירי) 309
הלבנת הון (פרקים ראשון, שני, שלישי, רביעי, שישי, שביעי, שמיני ותשיעי) 313
דגשים משפטיים בקשר לעבירות הלבנת ההון 314
עבירות הלבנת ההון המיוחסות לנאשמים בפרקים השונים 315
עבירות המקור, הרכוש האסור והפעולות ברכוש האסור 317
מיפוי הרכוש האסור 320
מיפוי הפעולות ברכוש האסור 322
חברות סיבוני (פרק ראשון, פרק שני ופרק תשיעי) 322
עבירות הלבנת הון בקשר לניכוי חשבוניות חברות סניור בחברות סיבוני (פרק ראשון) 322
עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק 322
עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק ועבירת קבלת דבר במרמה בהקשרה 324
קבלת דבר במרמה מהבנק 325
עבירות הלבנת הון בקשר לניכוי חשבוניות מזויפות בחברות סיבוני (פרק שני) 328
עבירות הלבנת הון בקשר לחשבוניות כוזבות של אור החסד וחברות סיבוני (פרק תשיעי) 330
שבר (פרק שלישי) 331
קידס (פרק שישי) 333
עתיד (פרק שביעי) 333
גשר לחיים (פרק שמיני) 334
טענות נוספות 336
טענת ההבטחה – סניור 336
טענות הגנה מן הצדק ביחס לכלל האישומים 340
שיהוי 341
אכיפה בררנית 342
העדר אכיפה ביחס לקופות חולים אחרות 342
העדר אכיפה ביחס לנושאי משרה נוספים במאוחדת 343
אכיפה בררנית כלפי סוכנים ובעלי מרפאות 343
הטענה להעדר אזהרה 344
סוף דבר 345

פתח דבר
אני מזכה נאשמים 2, 12 ו- 15 מכל המיוחס להם מחמת הספק.
אשר לנאשמים 1, 3, 10, 13, ו – 14 אני מרשיעה את הנאשמים במרבית העבירות ומזכה אותם מחלקן, הכל כמפורט בהרחבה בהכרעת הדין בכל אחד מהאישומים.
אני מרשיעה את החברות הנאשמות בהתאמה להרשעת מנהליהן הפעילים.

הקדמה
במהלך כמאה ישיבות בהן נשמעו ראיות נפרשה בפני ביהמ"ש מציאות של גיוס מבוטחים חדשים לקופת חולים מאוחדת בכל מחיר, ובניגוד לדין, לרבות בדרך של תגמול בכסף או בשווה כסף של ראשי קהילות, בעיקר במגזרים החרדי והערבי, וכן תשלום כסף למבוטחים החדשים, והכל תוך שימוש, שהוסתר, במגייסי מבוטחים והסוואת התשלום ששולם לצורך גיוס מבוטחים חדשים. הפעילות של צירוף מבוטחים כנגד תשלום תכונה בהכרעת הדין "קניית" מבוטחים.

תחילת החקירה בהחלטת מבקר המדינה להעביר חומרים שנאספו במסגרת ביקורת ליועהמ"ש בשל חשדות לביצוע עבירות פליליות בהקשר של גיוס המבוטחים. בסופו של דבר לאחר ביצוע חקירה ממושכת הוגש כתב האישום שלפניי.

לוז כתב האישום
כתב האישום עוסק במסכת ענפה של עבירות פליליות שנעברו על פי הנטען במישרין ובעקיפין במהלך ביצוע פעילות אסורה של גיוס מבוטחים חדשים לקופת חולים מאוחדת (להלן: "גיוס מבוטחים" ו"מאוחדת"/"הקופה") בניגוד להוראות הדין ותוך הסתרת המעשים. המעשים בוצעו במהלך השנים 2002-2010 (להלן: "התקופה הרלבנטית").

כתב האישום מתמקד בשני היבטים עיקריים: היבט אחד, באישום הראשון, שעניינו עבירות שנעברו על ידי מנהלים בקופה, עליאש וחברוני, חלקן בצוותא חדא עם הנאשם סיבוני, הבעלים של חברות שיווק, שתכליתן לקדם את הפעילות של גיוס מבוטחים חדשים תוך ביצוע עבירות כלפי הקופה, המאסדר-משרד הבריאות והציבור. היבט שני, באישום השלישי, שעניינו עבירות מס והלבנת הון שנעברו על ידי גורמי שיווק וגורמים מטעמם, שמטרתן להתחמק ממס על ההכנסות הקשורות בגיוס המבוטחים ולהסוות את הפעילות ואת מקור הכספים. בנוסף, באישום השני מתוארות עבירות הפרת אמונים ולקיחת שוחד, שביצע לפי הנטען עליאש שיש להן זיקה לנושא.

כתב האישום כולל שלושה אישומים המחולקים לארבעה עשר פרקים.

בכתב האישום מנויים חמישה עשר נאשמים.

נאשמים 1-2 הם עובדי הקופה: נאשם 1, יהודה עליאש, שימש כראש אגף שיווק עד שנת 2008 ומנהל מחוז ירושלים משנת 2008. נאשם 2, משה חברוני, היה מנהל מחוז ירושלים עד ראשית שנת 2008.

נאשם 3, אבי סיבוני, שימש כגורם המשווק העיקרי עבור הקופה והיה שותף במיזמים של הקמת מרפאות עצמאיות. סיבוני פעל באמצעות חברת השיווק אור יצחק, נאשמת 4 וכן באמצעות שתי חברות נוספות אור שלמה ומסיבי, נאשמות 5-6.

סיבוני והחברות הנזכרות וכן נאשמים 7-15, הקשורים לאישום השלישי בלבד, התייצגו כמשווקי פעילות גיוס מבוטחים, הוציאו חשבוניות מס וניכו בספריהם חשבוניות של מי שהוגדרו כספקיהם. נאשמים אלה כוללים את: נאשם 10, יוסף סניור, ונאשמת 11, חברה בשליטתו; נאשם 12, אביעד לוי; נאשמים 13-15, נחמן בן דוד, פרדי פיטוסי ואליהו ארוש, נאשמת 7, החברה באמצעותה פעלו שני הראשונים, ונאשמת 8, החברה באמצעותה פעלו שני האחרונים. לטענת המאשימה, עיקר תפקידם של הנאשמים המקורבים לסיבוני התמצה בביצוע עבירות מס והלבנת הון, ומכל מקום הם לא ביצעו את הפעילות המתוארת בחשבוניות שהוציאו.

הנאשמים יכונו גם: "עליאש", "חברוני", "סיבוני, "סניור", "אביעד לוי", "בן דוד", "פיטוסי" ו"ארוש" בהתאמה.

למען שלמות התמונה יצוין כי בפרשה בכללותה הואשמו שמונה נאשמים נוספים, שניים מהם, חברת שיווק ג.פ. אפיקי שיווק והעומדת בראשה, כנרת פרי גיא רון (להלן: "ג.פ." ו"כנרת"), במסגרת כתב אישום נפרד בהליך שהסתיים, וששת האחרים הקשורים לאישום השלישי הואשמו תחילה בכתב האישום שלפניי ומשפטם הופרד וביחס לחלקם הוא הסתיים וביחס לאחרים הוא תלוי ועומד.

בהליך שלפניי קיימת מחלוקת ממשית בין הצדדים בכל הנוגע למסכת העובדתית והראייתית ומשמעותה, ואילו מבחינה משפטית מתעוררות שאלות משפטיות תחומות, שיבוררו ויוכרעו בגדרו של האישום הרלבנטי.

לאור ריבוי האישומים והנאשמים והמורכבות הראייתית, אני מוצאת לנכון לסכם את מסקנותיי בפתח הכרעת הדין ולפרטן בהמשכה.

בכל הנוגע למעשים הפליליים באישום הראשון, המיוחסים לעליאש וכן בחלקם לסיבוני וחברוני, שבגינם יוחסו להם עבירות מרמה, הפרת אמונים ורישום כוזב במסמכי תאגיד, שבוצעו לפי הטענה במהלך פעולות גיוס המבוטחים לצורך קידום הפעילות האסורה, הגעתי למסקנה כי לא ניתן לקבל את טענת ההגנה לפיה גיוס המבוטחים היה חלק ממהלך גיוס לביטוחים משלימים, שהוא לגיטימי, שלא היה צורך להסתירו והוא לא הוסתר. ואולם לצד זאת, בהתבסס על המסכת הראייתית שהוצגה, הגעתי למסקנה שקיים ספק סביר שהתנהלות הנאשמים אינה אלא ביטוי למדיניות הקופה ו"רוח המפקד" של בכיריה, עד כי לא ניתן לקבוע כי נעברו עבירות מרמה כלפי הקופה על ידי הנאשמים. לעומת זאת, שוכנעתי כי עבירות שנמעניהן הן צדדים שלישיים חיצוניים לקופה, היינו משרד הבריאות והציבור, ובכללן רישום כוזב במסמכי תאגיד, ומרמה כלפי המאסדר, והפרת אמונים בהיבטים מסויימים הוכחו על ידי המאשימה, ובהקשרן אין במדיניות הקופה ובכיריה כדי להשפיע על אחריות הנאשמים לעבירות.

בכל הנוגע לאישום השני המיוחס לעליאש בלבד, אשר עוסק בבקשת שוחד והמצאות במצב של ניגוד עניינים אסור והפרת אמונים בתאגיד, התשתית הראייתית שהוצגה הותירה ספק סביר בדבר ביצוע עבירת השוחד וביססה מעבר לספק סביר את עבירת הפרת האמונים בהיבטים מסויימים שיפורטו.
אשר למעשים הפליליים באישום השלישי, המיוחסים לסיבוני ולחברות השיווק שלו, וכן לנאשמים 7 – 15, כשבמוקד אותם מעשים עומדות על פי הנטען עבירות מס חמורות, הכוללות שימוש בחשבוניות פיקטיביות, ועבירות הלבנת הון, שוכנעתי כי נעברו עבירות מס ועבירות הלבנת הון בנוגע לחלק מהפרקים ולחלק מהנאשמים, הכל כמפורט בהכרעת הדין.
להלן אפרט את מסקנותיי.

אישום ראשון – מרמה בצירוף מבוטחים חדשים לקופה
תמצית האישום הראשון
האישום הראשון כולל שני פרקים, האחד כללי, בו מואשמים עליאש וסיבוני, והשני קונקרטי, פרשת אלחיאת, בו מואשמים עליאש, חברוני וסיבוני, כל אחד כדי חלקו.

הפרק הכללי עוסק בפעילות שיטתית נטענת לגיוס מבוטחים חדשים באמצעות חברות שיווק, הסתרת הפעילות האסורה, וקבלת הנחת הדעת של הקופה וכספים מהקופה, במרמה בנסיבות מחמירות, ותוך עריכת רישומים כוזבים בחשבוניות במטרה להטעות, כשהעבירות מיוחסות לעליאש וסיבוני. כמו כן, מיוחסת לעליאש מרמה כלפי המאסדר והפרת אמונים בתאגיד. ההיקף הכספי הכולל בפרק זה עומד על קרוב ל – 40 מיליון ₪, כשמתוך סכום זה למעלה מ- 37 מיליון ₪ שולמו לחברות סיבוני.

הפרק הקונקרטי, עוסק במעבר של עשרות אלפי מבוטחים למאוחדת במסגרת סניף אלחיאת במזרח ירושלים, ובתשלום לאלחיאת עבור כל מבוטח שעבר למאוחדת. לשם ביצוע התשלום נעשה שימוש בחברות השיווק כצינור להעברת הכספים, כשההיקף הכספי הכולל בפרק זה עומד על כ – 17 מיליון ₪, ומתוך סכום זה כ – 14 מיליון ₪ שולמו לחברות סיבוני. לעליאש, חברוני וסיבוני מיוחסת קבלה במרמה בנסיבות מחמירות של הנחת הדעת והכספים מהקופה, תוך הסוואת התשלומים ואופיים, ולעליאש מיוחסת קבלה במרמה של הנחת הדעת של משרד הבריאות. לעליאש וחברוני מיוחסת גם הפרת אמונים. לעליאש וסיבוני מיוחסת עריכת רישומים כוזבים בחשבוניות במטרה להטעות.

תשובת הנאשמים
בתשובתם לאישום לא חלקו עליאש, סיבוני וחברוני על כך שגוייסו מבוטחים חדשים לקופה, תמורת תשלום, ולא חלקו על הסכומים הנקובים באישום הראשון. לטענתם, מדובר היה בגיוס לקופה אגב שיווק שב"ן ולמטרת שיווק שב"ן, פעולה משולבת שאינה מוגבלת מבחינה מהותית או תקציבית בדין, וכי למצער זו הייתה הבנתם באותה עת לגבי המצב הנוהג, ההיתרים והאיסורים. עוד אישרו עליאש וסיבוני שהפעילות בוצעה באמצעות חברות שיווק, אלא שלטענת עליאש לא חל איסור על פעילות חברות השיווק, בשל העובדה שהדגש היה על צירוף לשב"ן וגיוס המבוטחים היה אגבי. סיבוני הוסיף וטען כי האיסורים בדין אינם מופנים כלפיו.

לצד טענות אלה, טען עליאש שפעולות המרמה הנטענות כלפי הקופה נעשו בעידוד ובידיעה של הנהלת הקופה שלא רומתה.

סיבוני הוסיף שפעל לפי הנחיות עליאש מבלי שגרף כל רווח כספי מהפעילות.

לעניין הרישומים בחשבוניות, נטען על ידי עליאש וסיבוני כי הרישומים בחשבוניות שיקפו את הפעילות כהווייתה ולא היו כוזבים.
סיבוני הוסיף והבהיר כי פעל לפי הוראות עליאש, וכי בדיווחיו שנלוו לחשבוניות צורף מידע מפורט על אודות המבוטחים החדשים.

בהתייחס לפרשת אלחיאת, נטענו טענות דומות, בשינויים ובהתאמות הנוגעים לפרק זה.

אשר לחברות השיווק, אישרו עליאש וסיבוני את השימוש בחברות השיווק, כשהטענה הייתה שחברות השיווק לקחו על עצמן את הסיכון הכספי ושימשו כמעין מבטחות. סיבוני גם טען כי בוצעה פעילות הלכה למעשה של טלמרקטינג בגינה היו זכאיות חברות השיווק לתשלום.

חברוני מצדו טען כי כלל לא ידע על השימוש בחברות השיווק.

שלושת הנאשמים כפרו בטענות המרמה המיוחסות להם, כשעליאש וחברוני טענו כי כל פעולות המרמה המיוחסות להם מול הקופה נעשו בעידוד ובידיעה של הנהלת הקופה.

לעניין הרישום בחשבוניות, הטענות היו דומות לטענות שנטענו ביחס לפרק הראשון.

בנוסף, העלו הנאשמים טענות ממשפחת ההגנה מן הצדק, שהעיקריות בהן נוגעות לאכיפה בררנית ולשיהוי בהליך.

זה המקום להעיר כי בעוד שעליאש וחברוני שיתפו פעולה בחקירותיהם ומסרו גרסה, שתק סיבוני לאורך חקירותיו וגרסתו נמסרה רק לאחר שחומר הראיות נפרש לפניו.

גורמים בקופה שהעידו במסגרת ההליך
בליבת האישום הראשון ניצבות טענות המרמה כלפי הקופה.

לשם בחינת טענות אלה, תחילה בשלב ניהול החקירה ובהמשך בשלב הוכחת האישום, מצופה היה שתיגבה גרסה בחקירות ותוצג גרסה בהליך של כל הגורמים הרלבנטיים בקופה.

בכל הנוגע לסוגיית המרמה הנטענת כלפי הקופה הופיעו ברשימת עדי התביעה: יו"ר ההנהלה, בויאר, המנכ"ל משנת 2007 שהיה קודם סמנכ"ל, שמואל מועלם, היועץ המשפטי, מומי דהן וסמנכ"ל הכספים, גיל חיימוביץ (להלן:, "בויאר", "מועלם", "דהן" ו"חיימוביץ" בהתאמה).

העד המרכזי, שהעדרותו בלטה כבר בשלבים הראשונים, היה המנכ"ל עוזי סלנט, שכיהן לאורך רוב התקופה הרלבנטית עד אמצע שנת 2007 (להלן: "סלנט"). מטבע הדברים בשלבים הראשוניים של ההליך לא ניתן היה להעריך את המשמעות של נפקדותו מרשימת עדי התביעה.

עד נוסף, שנזכר בגוף האישום, אך לא נמנה על רשימת עדי התביעה הוא משה מאירי, מי שהחליף את עליאש בתפקיד בשנת 2008 ומי שלפי הנטען הפסיק את שיטת המרמה שהוריש לו עליאש זמן קצר אחרי כניסתו לתפקיד (להלן: "מאירי"). כפי שהובהר עד זה כלל לא נחקר.

דהן, בויאר וחיימוביץ העידו בתחילת פרשת התביעה, כשהתמונה הגלויה בפני ביהמ"ש הייתה מצומצמת מאד.

בויאר, שניתן היה לצפות שיהיה עד בעל חשיבות ממשית בשל תפקידו הבכיר כיו"ר ההנהלה לאורך כל התקופה הרלבנטית, מסר עדות תמציתית מאד, והרבה להשיב שאינו זוכר את הפרטים מחמת גילו ומחמת הזמן שחלף. מעדותו ניתן היה להבין שתוכן דומה של תשובות ניתן על ידו גם בחקירתו במשטרה שבוצעה רק בשנת 2015 בשלב השלמות חקירה.

חיימוביץ הדגיש בגרסתו את חוסר הקשר והמעורבות שלו להיבטי השיווק, והיה נחרץ בגרסתו בכל הנוגע לאיסורים ולהיתרים הקשורים לגיוס חברים חדשים וגיוס אגב שב"ן.

דהן היועץ המשפטי החיצוני תיאר את העמדות המשפטיות הברורות שביטא בסוגיית השיווק, שהיו מחמירות אף מפרשנות המאסדר, ורמז בעדותו על כך שהקופה ניסתה למצוא דרכים עוקפות לגיוס חברים חרף עמדותיו המשפטיות.

בעת שמיעת העדויות דלעיל לא ניתן היה להתעלם מן העובדה שהפרשה הגיעה לביהמ"ש רק לאחר שיצא דו"ח מבקר המדינה בשנת 2010 שעסק בנושא גיוס חברים חדשים לקופה. כפי שצויין בעקבות הממצאים שנאספו לקראת עריכת הדו"ח, הועברו החומרים ממשרד המבקר ליועהמ"ש, ונפתחה החקירה שסופה בכתב האישום הנוכחי. דו"ח מבקר המדינה קבע ממצאים קונקרטיים ביחס לבכירים בקופה (נ/224), ואולם הדו"ח אינו קביל כראיה לתוכנו בהליך שלפניי.

עד נוסף, עובד הקופה שהעיד בפרשת התביעה, הוא יגאל נחומי, שהיה עוזרו של עליאש במחלקת השיווק והיה אחראי על בדיקת דיווחי חברות השיווק לצורך התחשבנות איתן (להלן: "נחומי"). אמנם אין מדובר בעובד בכיר בקופה, אך מדובר בעובד ותיק, שעסק לאורך התקופה הרלבנטית בפעילות השוטפת והיומיומית הכרוכה בשיווק, ועבד בצמידות לעליאש ובהתאם להנחיותיו. עדותו הייתה מפורטת, עקבית ומעוררת אמון, הן בכל הנוגע לפרטים שזכר, והן בנוגע לנושאים שלא היו בידיעתו או בזכרונו. נחומי אמנם נחקר במשטרה באזהרה, אך למשמע עדותו אני מתרשמת כי אזהרתו באה בשלבים שבהם התמונה הראייתית של החשדות לא הייתה ברורה דיה, וכי אין מדובר במי שמעמדו היה אמור להיות של חשוד אלא של עד בלבד. בשונה מעדים רבים מהקופה שהתרשמתי כי עדותם מושפעת במידה כזו או אחרת משיקולים לא ענייניים, בין מהחשש שיפגעו באינטרסים אישיים שלהם אם ימסרו עדות מלאה ובין משיקולים אחרים, הרי שעדות נחומי הייתה מנוטרלת משיקולים כאלה, והייתה עניינית ומשכנעת ואני מייחסת לה משקל מלא.

המאפיינים המיוחדים (החריגים) בתשתית הראייתית הנוגעת לאישום הראשון
רק בשלב מתקדם יותר של פרשת התביעה החלו להתחוור לביהמ"ש המאפיינים המיוחדים של מסכת הראיות הקשורה לאישום הראשון, והחלה להצטייר מסכת עובדתית חלופית, שיש צורך לבחון אם היא מעוררת לכל הפחות ספק סביר.

בהתאם למסכת עובדתית זו, פעולות המרמה הנטענות כלפי הקופה בוצעו בידיעת אורגניה הבכירים של הקופה ובעידודם, והוסתרו והוסוו מפני המאסדר ביודעין בזמן אמת, כשהגרסה הרשמית בזמן אמת הייתה שפעילות צירוף חברים חדשים אינה מבוצעת בקופה, ואם מתגלית פעילות כזו הרי מדובר בתקלה נקודתית.

אעיר כבר עתה כי חלק מהעדים המעורבים, בעיקר כאלה שעלולים היו לעמוד בסיכון אישי בשל המפורט לעיל, דבקו בעת עדותם בביהמ"ש בגרסה הרשמית מזמן אמת (גרסה שניתן לשער שהוצגה גם בפני מבקר המדינה).

בסוף פרשת התביעה המסכת הראייתית של התביעה הורכבה מראיות שלא כללו את גרסת שני הגורמים הבכירים בקופה, המנכ"לים סלנט ומועלם, כשהמאשימה לא כללה, כאמור, את סלנט ברשימת עדיה הגם שנחקר באזהרה, וויתרה על מועלם שהופיע ברשימת העדים לאחר שנחקר בשנת 2015 במסגרת השלמות החקירה. יצוין כי בשלב זה של סיום פרשת התביעה, טענות ההגנה ביחס למדיניות הקופה היו ברורות ומפורטות יותר, הוצגו לעדים שונים וקיבלו התייחסות ואישור ולו בעקיפין, עד כי חסרונו של סלנט בלט יותר מאשר בשלבים ההתחלתיים.

בפרשת ההגנה הובאו ראיות לא מעטות בסוגיה האמורה, לרבות עדותו של מועלם המנכ"ל, עדות מבקר הפנים דוד סומך (להלן: "סומך"), מנהל מחוז דרום צביקה הרץ, חבר הועד המפקח צבי למברגר ועוד.

לעומת עדים אלה, סלנט לא הובא גם בפרשת ההגנה.

בשלב הזה יצר חסרונו של סלנט קושי שהיה ניתן להתמודד איתו, כמובן, בהיבט הראייתי של נטלי ראייה ושכנוע, אך נוצר הרושם שחלק מהותי מהמארג הראייתי, שיש לו חשיבות לשם הכרעה נכונה וצודקת, חסר. לפיכך, הצעתי לצדדים שסלנט יזומן בהסכמה כעד מטעם ביהמ"ש. משהתנגדה לכך ההגנה, סברתי שאין זה נכון בנסיבות העניין לכפות את הבאתו כעד בהחלטה שיפוטית. אלא שסמוך לאחר מכן נמלכה בה ההגנה ושני הצדדים הסכימו להעדתו של סלנט כעד מטעם ביהמ"ש וכך היה.

עדות סלנט הייתה בעלת חשיבות מכרעת מבחינתי לגיבוש המסקנות הנובעות מהתשתית הראייתית שהוצגה בהליך.

סלנט שיתף פעולה עם זימונו על ידי ביהמ"ש, ושיתף את ביהמ"ש בקושי עמו הוא מתמודד כשבמועד עדותו הוא נתבע כצד ג' בתביעה אזרחית מצד הקופה באותו נושא, והודעותיו כמו גם חומרי החקירה אינם ברשותו והוא לא רענן את זכרונו טרם עדותו. אציין כי הקושי איתו נדרש סלנט להתמודד במעמדו כעד מטעם ביהמ"ש הוא ברור. עם זאת, כפי שפירטתי לעיל מדובר היה בעד חיוני מבחינת ביהמ"ש, ומששני הצדדים לא העידו אותו, אך לא התנגדו להצעה שיובא כעד מטעם ביהמ"ש, זו הייתה התוצאה. עוד אציין כי סלנט היה מלווה על ידי עורכי דין המייצגים אותו בהליך האזרחי, וכי הוא לא ביקש בשום שלב שיתאפשר לו לעיין בהודעותיו. ויודגש, סלנט אינו נאשם בהליך שלפניי, והקביעות העובדתיות והמסקנות הנובעות מעדותו נועדו רק לצורך הכרעה בשאלת אחריות הנאשמים למיוחס להם, אין בהן משום קביעת ממצאים מחייבים בעניינו של סלנט והן מוגבלות להשקפתי בשימוש שניתן לעשות בהן.

אקדים ואציין שבסופו של דבר, לאחר שמיעת הראיות, איני מקבלת את גרסת עדי התביעה ובעלי התפקידים הבכירים בקופה, כפי שהציגוה בכל הנוגע למדיניות הקופה ביחס לגיוס חברים חדשים.

אותם בעלי תפקידים נחקרו והעידו לאחר שנערכה, כאמור, הביקורת של מבקר המדינה, עובר לחקירתם במשטרה הם גיבשו והציגו גרסה, כשהמשמעויות הנובעות מתשובותיהם וסיכונים בפניהם הם עמדו ועומדים ברורים להם.

בנוסף, אינני מקבלת את הגרסה המלאה של מי מהצדדים, שכן ממכלול הראיות עולה סיפור שלישי חלופי, והוא בעיניי הסיפור המבוסס על האמת המשפטית ומשקף ככל הניתן את האמת העובדתית. מסקנתי, כאמור, היא שבוצעה בעידוד ובידיעת הקופה פעילות קניית מבוטחים אסורה באמצעות חברות שיווק שהוסתרה והוסוותה מהמאסדר ומצדדי ג' פוטנציאלים.

בפרקים הבאים אבחן את הראיות בהתאם לגרסאות המאשימה והנאשמים וכן בהתאם לסיפור הנוסף שהוא שילוב בין שתי הגרסאות.

אישום ראשון – מרמה בצירוף מבוטחים חדשים לקופה (פרק ראשון)
עליאש, סיבוני וחברות סיבוני

24. סיפורו של האישום הראשון, כפי שהוא מתואר בכתב האישום, הוא פשוט וברור:
קיימים איסורים ברורים בדין ביחס לצירוף חברים לקופה.
מנהל השיווק עליאש (ביחד עם מנהל המחוז חברוני בפרק השני) החליט לעקוף את האיסורים ולצרף חברים חדשים, בשיתוף פעולה עם מנהלי חברות השיווק שקיבלו תמורה על כל חבר שצורף.
הפעילות האסורה הוסוותה על ידי רישומים כוזבים.
הגורמים הרלבנטיים בקופה לא היו מודעים לפעילות האסורה ולעקיפת האיסורים, וממילא לא הנחו לבצעה, לא היו מעורבים בה ואף לא נתנו לה את ברכתם.
הפעילות האסורה הוצגה במרמה בפני הגורמים הרלבנטיים לשם קבלת הסכמתם והנחת דעתם במרמה לפעילות ולהעברת הכספים הכרוכים בכך והם אפשרו אותה עקב המרמה.

בפרקים הבאים אבחן כל אחת מהטענות המבססות את האישום הראשון.

המגבלות בהתאם להוראות הדין ביחס לצירוף חברים לקופה
הנושא הראשון הטעון הכרעה עניינו מהות ההגבלות על פעילות גיוס מבוטחים. המאשימה טוענת כי מדובר בהגבלות ברורות שאינן משתמעות לשתי פנים, לפיהן נאסר לבצע פעולות לגיוס חברים חדשים באמצעות חברות שיווק ובתמורה. ההגנה טוענת כי הייתה אי בהירות ביחס למשמעות ההגבלות והיקף התפרשותן, וההגבלות לא חלו על צירוף חברים חדשים אגב שיווק שב"ן באמצעות חברות השיווק (להלן: "צירוף אגב שב"ן"). הצדדים חלוקים גם בשאלה הראייתית המעשית, היינו אם בפועל בוצע צירוף אגב שב"ן כפי שטוענת ההגנה. אפתח בשאלה העקרונית.

הסוגיה העקרונית
מכוח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד – 1994, שמסמיך את משרד הבריאות לפקח על פעילות קופות החולים, נחקקו בשנת 1998 תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (פרסום שיווק וקידום מכירות), תשנ"ח – 1998 (להלן: "החוק", "התקנות" בהתאמה).

ברקע להתקנת התקנות עמדה התחרות הפרועה בין הקופות להעברת חברים לשורותיהן, השימוש בסוכני מכירות, בעיקר חברות שיווק, וקניית החברים בטובות הנאה שונות, כמו גם קניית קבוצות חברים כגון קהילות סגורות, מטופלי מרפאות וכיוצא באלה. משרד הבריאות ביקש לשרש את התופעה או למצער להקטינה באופן משמעותי בהטלת איסורים ומגבלות על דרכי הפעילות, וכן בהגבלה דרסטית של המשאבים הכספיים המשמעותיים שהשקיעו הקופות בהקשר זה (ליפשיץ ע' 93, 172-173).

27. התקנות מגדירות בסעיף 1 "שיווק עצמי", כדלקמן:
"פעילות של קופת חולים, במישרין או בעקיפין, בעניין שיווק וקידום מכירות, לרבות פרסום, לשם גיוס מבוטחים לקופה או לתכנית לשירותי בריאות נוספים, או כדי להביא להישארותם של מבוטחים בקופה או בתכנית כאמור, למעט פעילות של מסירת מידע למבוטחיה בלבד, בין בדיוור ישיר ובין באמצעות מוקד טלפוני...

בהתאם להגדרה, כל פעילות שיווק של הקופה במישרין או בעקיפין לשם גיוס מבוטחים לקופה או לתכנית שב"ן, מהווה שיווק עצמי.

ודוק, לא נאסר על הקופות לבצע שיווק עצמי, אלא הוטלו עליהן מגבלות כמפורט בתקנות להלן.

התקנות קובעות בסעיפים 3-4 מגבלת תקציב שנתית לשיווק עצמי שמבצעת הקופה וחובת דיווח למשרד הבריאות על סכום ההוצאה לשיווק עצמי. יצוין כי מדובר בסכום של עשרות מיליונים בודדות, סכום שגם הקופות וגם משרד הבריאות ראו אותו כמצומצם מאד (ליפשיץ ע' 230).

בנוסף,

מיום 8.12.1998
תק' תשנ"ט-1998
ק"ת תשנ"ט מס' 5940 מיום 8.12.1998 עמ' 227

הנוסח הקודם:
בסעיף 2 קבועות מגבלות על דרכי שיווק עצמי, חלקן נוגעות לפעולות שיווק עצמי של הקופה עצמה ואחרות לשימוש בסוכני מכירות. וזו לשון ההוראה:
"דרכי שיווק עצמי של קופת חולים (להלן – הקופה) לא יכללו –
פעילות של סוכני מכירות ותועמלנים, הסעות מאורגנות, הבטחה או חלוקה של דברי שי, ארגון של הגרלות נושאות פרסים, וכן הבטחה או מתן, במישרין או בעקיפין, של תשלום או כל טובת הנאה אחרת למבוטח, שמטרתם להביא להצטרפותו או להישארותו בקופה.
פעילות, מכל סוג שהוא, בסניף של רשות הדואר או לידו".

הנה כי כן, בכל הנוגע לשיווק עצמי המבוצע על ידי הקופה – נקבעה מגבלת תקציב. בנוסף, חל איסור על הענקת מתנות וכל טובת הנאה שמטרתן להביא להצטרפות או השארות של חבר בקופה.
בכל הנוגע לשיווק עצמי באמצעות סוכני מכירות – פעילות זו נאסרה לחלוטין.

בסעיף 5 נקבעה סנקציה, לפיה במקרה של הפרת התקנות מוסמך משרד הבריאות להפחית את התקציב השנתי של הקופה עד מחצית הסכום או מחצית החריגה.

אלה הן הוראות הדין.

בהמשך לאמור בתקנות, הפיץ משרד הבריאות בשנת 2000 מכתב למנהלי הקופות ובו פירוט של דרכי שיווק עצמי אסורות, תוך ציון מפורש כי קיים איסור להסתייע במגייסי מבוטחים, וכן נאסר לסכם עם ראשי קהילות או עם רופאי מרפאה על מעבר קבוצת מבוטחים כנגד תמורה או טובת הנאה. עוד צוין מפורשות כי האיסור חל גם על גורם הקשור לקופה ולא רק על הקופה (ת/3א).

מדובר במכתב ברור ומפורט, שהגיע אל הנהלת הקופה ולעליאש ואף הופץ או הוזכר במסמכים משנת 2004 כפי שיפורט בהמשך. לא נטען כי תוכן האיסורים היה לא בהיר או כי הופנו שאלות ובקשות הבהרה למשרד הבריאות ביחס למכתב האמור.

בשונה מהאיסורים הברורים הנוגעים לשימוש בסוכנים למיניהם, לא היו התקנות בהירות דיין בשאלה אם מגבלת השיווק העצמי חלה על מידע שהקופה מוסרת למבוטחיה ביחס לשירותי השב"ן. אציין שמבחינה לשונית האיסור היה ברור, אך מבחינת תכליתית לא הייתה לו הצדקה עניינית, ולכן היה צורך בהבהרת התקנות באותו נושא. ההבהרה נעשתה במסגרת פרסום כללים (ולא בדרך של תיקון התקנות) (ליפשיץ ע' 94, 249).

ואכן, שבע שנים לאחר התקנת התקנות, בשנת 2005, פורסמו "כללים לתכניות לשירותי בריאות נוספים (שב"ן)" (להלן: "הכללים" (ת/1)). הכללים נדרשים לכלל היבטי השב"ן, והתייחסותם לנושא השיווק מצומצמת ונפרשת על פני חצי עמוד בלבד. בכללים יש התייחסות לנושא הדיוור הישיר שנזכר בתקנות. כזכור, התקנות קבעו מהו שיווק עצמי והוציאו מההגדרה: "פעילות של מסירת מידע למבוטחיה בלבד, בין בדיוור ישיר ובין באמצעות מוקד טלפוני...". בכללים צוין כי משרד הבריאות מוצא לנכון לתת למונח "דיוור ישיר" פירוש רחב, כך ש"כל פעילות הממוקדת למבוטחי הקופה בלבד" תחשב בגדר דיוור ישיר, ולא תהווה חלק משיווק עצמי. בהתאמה נקבע בכללים כי פעילות של דיוור ישיר במסגרת השב"ן, כשדיוור ישיר מוגדר כ"מסירת מידע בלבד" אינה כפופה לתקנות מבחינת סכום ההוצאה ומבחינת דרכי השיווק (זולת בהיבט של הבטחת מתנות).

לצד הוראה זו, למניעת ספקות, הובהר שפעילות לשיווק שב"ן למי שאינו מבוטח הקופה הייתה ונותרה בגדר שיווק עצמי, שנאסר ביחס אליו שימוש בסוכנים ומתן תמורה או טובת הנאה. וכך צוין מפורשות בסיכום הכללים:
"ברור כי פעילות לשיווק השב"ן, הפונה לכלל המבוטחים ולא מוגבלת למבוטחי הקופה, כפופה לכל הסייגים בתקנות לרבות סייג ההוצאה. כשלעניין זה תקרת ההוצאה כוללת הן את הוצאות שיווק שב"ן והן את הוצאות שיווק הסל הבסיסי...

איני מקבלת את טענת ההגנה שמהמובאה דלעיל ניתן להבין שפרקטיקה של שיווק שב"ן באמצעות סוכנים למי שאינו מבוטח הקופה וצירופו לשם כך לקופה, מותרת, משום שכתוב שתקרת ההוצאות כוללת עלויות של צירוף חברים חדשים ושיווק שב"ן.

כעולה מן המקובץ, האיסור בתקנות ביחס לצירוף חברים חדשים באמצעות סוכנים ובתמורה הוא חד משמעי, והכללים מדגישים את הכפפת הפעילות במפורש לסייגים בתקנות. אין בהיבט של המגבלה התקציבית, שהוא היבט נפרד מההיבט של דרכי השיווק האסורות, כדי לשנות מהמסקנה האמורה. לפיכך, לא ניתן לקבל את הפרשנות האמורה לכללים, לא בהתאם ללשון הדברים ובעיקר לא בהתאם לתכליתם, לאור האיסור הברור בתקנות. אחזור ואזכיר כי תכלית התקנות הייתה הקטנת התחרות הפרועה בין הקופות, ופרשנות לפיה אגב שיווק שב"ן ניתן לצרף חברים, פרשנות המסירה את המגבלה של שימוש בחברות שיווק וכן מגבלות נוספות הנוגעות לדרכי השיווק, עומדת לכאורה בסתירה חזיתית לתכלית זו.

אכן, הכללים, אינם אלא מסמך של הנחיות מנהליות מטעם הרגולטור, ואכן, מי שחתומה על הכללים לא העידה. עם זאת, ליפשיץ שנכנס לתפקיד זמן לא ארוך לאחר פרסום הכללים, התייחס למשמעותם ולכך שפרשנותם לא השתנתה.

בכל הנוגע לתקנות ולכללים העיד ליפשיץ, כי האיסורים בתקנות וההגמשה בכללים ביחס לשיווק תכניות שב"ן למי שהם מבוטחי הקופה בלבד, היו ברורים, והוא חזר עליהם בכתב ובע"פ בדיונים עם הנהלות הקופות (ע' 103-104). איני מוצאת בהפנייה לדו"חות שנתיים של משרד הבריאות ביחס לתכניות שב"ן של כלל הקופות, וההבדלים בין דיווחי הקופות ביחס לנושא זה, או להתייחסות בדו"חות לחריגות בתקציב או לדיווח של קופ"ח מכבי לגבי גיוס חברים (פעילות שכשלעצמה כזכור אינה אסורה אלא מוגבלת במגבלות שונות) כדי ללמד על אי בהירות או על הדרגתיות ביישום ובהטמעה של האיסורים בידיעת משרד הבריאות ובהסכמתו.

בשנת 2005 קיימת גם פניה לסלנט ובה מובהר מפורשות כי קשרים של הקופה, ככל שישנם, עם נציגי קהילות לשם גיוס קבוצות מבוטחים מהווים פעולה אסורה לפי התקנות ולפי כל הנחיות משרד הבריאות (נ/7). גם מכתב זה הוגש מבלי שהכותבת הסמנכ"לית בויאנג'ו העידה, אך לאור העובדה שהוגש על ידי ההגנה וליפשיץ התבקש להתייחס לתכתובת, אני מוצאת להדרש לתוכנו.

לביהמ"ש הוגש תיעוד בכתב של דיון ממחצית 2007, במסגרתו התייחס ליפשיץ ממשרד הבריאות למדיניות משרד הבריאות, לפיה לא תהא סובלנות להפרת התקנות. בהקשר זה צוין כי נציגי הקופות, כשעליאש שימש כנציג מאוחדת, הציגו בדיון את הנעשה בקופות והתייחסו לנהלים והנחיות שניתנו וינתנו בקופות. אין בסיכום כל התייחסות קונקרטית לתוכן האיסורים מעבר להצהרות הכלליות של שני הצדדים. ההתייחסות הקונקרטית היחידה נוגעת לרצונו של משרד הבריאות לנקוט הליכים פליליים בקשר להפרת התקנות, לרבות בדרך של הוספת עבירות פליליות לתקנות (ת/2). נתון אחרון זה מלמד על עמדת משרד הבריאות שיש להחמיר בסנקציות על הפרת המגבלות, לתקן את החוק ולקבוע שהפרות מסוימות הן פליליות ולא מנהליות (דבר שלא ארע), אך אין הוא רלבנטי לאישומים הפליליים בכתב האישום שאינם עוסקים, כידוע, בהפרת המגבלות כשלעצמן, אלא בעבירות מרמה נטענות שונות הסובבות את המעשים. גם העובדה שתחנת משטרה כזו או אחרת לא מצאה לנכון לטפל בתלונות משרד הבריאות כל עוד לא הוצגו בפניה להבנת השוטרים חשדות לביצוע עבירות פליליות, להבדיל מהפרת תקנות, אינה משנה מהמסקנות האמורות.

עדות ליפשיץ מוגבלת, כמובן, לתקופה בה כיהן בתפקיד. עם זאת, מעדותו עלה שלא חלו שינויים ושלא נתקל בטענות לאי בהירות האיסורים המפורטים בהנחיות ובתכתובות המאוחרות.

כעולה מן המקובץ, לשונן של התקנות אינה מורכבת, תכליתן פורטה, והאיסורים והמגבלות במסגרתן ברורים, כשאין בפרסום הכללים כדי ללמד על אי בהירות ואף לא על שינוי כולל בתקנות, אלא יש בהם הקלה נקודתית בנושא מגבלות שיווק שב"ן למבוטחי הקופה בלבד, הא ותו לא. בנסיבות אלה, איני מקבלת את הטענות לאי בהירות בתקנות בכל הנוגע לאפשרות שימוש בסוכנים לשם צירוף חברים לקופה או את הטענות לשינוי במשטר הנורמטיבי שדרש זמן להטמעה, עד כי אין הצדקה להאשים בעבירות פליליות של מרמה הנוגעות להפרת התקנות.

טענת עליאש שהבין את הוראות הדין כמתירות צירוף אגב שב"ן
שאלה נוספת היא אם עליאש הבין בזמן אמת בתום לב את הוראות הדין כמאפשרות צירוף אגב שב"ן, אם היה בסיס סביר להבנה נטענת כזאת, ואם הוא הניח תשתית מבחינה ראייתית לסייג של טעות במצב הדברים ו/או טעות בדין.

אציין כי הטענה האחרונה לא נטענה על ידי ההגנה, שטענה כי הוראות הדין אפשרו פרשנות של צירוף אגב שב"ן, ולא טענה לטעות בהבנתו של עליאש. עם זאת, כפי שציינתי במבוא, מצאתי כי יש מקום לבחון גם חלופות עובדתיות נוספות בנסיבות המיוחדות של המסכת הראייתית שהובאה בתיק זה. עם זאת, לאור העובדה שעליאש לא העלה את הטענה, לא ארחיב בה מבחינה משפטית.

אשר למיקומו ומעמדו של עליאש מול ההנהלה או מול כפיפיו, לא מצאתי בטענות ההגנה בנושא זה כדי להשפיע על היקף אחריותו של עליאש לנושא גיוס החברים והבנתו את התחום. עליאש, שהיה ותיק בתפקיד, נחשב בקופה כבר סמכא בתחומו וכגורם האחראי על נושא השיווק ועל כל האופרציה של צירוף החברים לקופה ו/או לשב"ן. אין בעובדה שמעמדו לא הוגדר בתואר של סמנכ"ל או מנהל אגף כדי למעט מתפקידו ומעמדו.

החל מהחקירות במשטרה טען עליאש כי להבנתו המגבלות של שימוש בחברות השיווק אינן חלות מקום שהגיוס הוא אגב שיווק שב"ן (ת/19). על אותה טענה חזר עליאש בעדותו (ע' 4048-4052).

עצם העובדה שעליאש העלה את הטענה, אין בו כדי להצביע בהכרח על כך שאכן בזמן אמת האמין וסבר כי ההתנהלות של צירוף אגב שב"ן מותרת בהתאם להוראות הדין.

על מנת לבחון את טענתו זו, יש לבדוק אם היו בידיעתו של עליאש נתונים שיכולים היו לבסס באופן סביר מסקנה כזאת.

בבוחני את המקורות מזמן אמת, אני נדרשת למצגים רשמיים, לתיעוד בכתב, לפניות או הצהרות שאין לגביהן מחלוקת, ויש בהן כדי ללמד אם ניתן ואם סביר היה להבין שצירוף אגב שב"ן מותר.

בהיבט של תום הלב בנוגע לטענה, יש חשיבות, כמובן, לבחינת ההתנהלות במציאות, שכן התנהגות שיטתית וגלויה של צירוף אגב שב"ן יכולה ללמד על תוכן ההבנה בזמן אמת, ולהיפך.

לעניין תיעוד בכתב, בתחילת שנת 2004, טרם פרסום הכללים, שלח המנכ"ל סלנט לכל מנהלי המחוזות ולעליאש מכתב בנושא. המכתב נכתב בעקבות כתבת תחקיר, ואין בו התייחסות קונקרטית למותר ולאסור, אלא הפנייה למכתבה של הסמנכ"לית בויאנג'ו משנת 2000, שהוא מסמך ברור וחד משמעי שתוכנו הובא בפרק הקודם, ודרישה לקיים את ההנחיות ככתבן וכלשונן. הנושא של צירוף אגב שב"ן כלל לא עלה במכתב (ת/3).

בסמוך לאחר מכן, בחודש מרץ 2004, הומצאה לקופה חוו"ד של עו"ד יורי גיא-רון שהוזמנה על ידי עליאש ישירות מגיא-רון (ת/60).

למעלה משנה לאחר מכן, בחודש יולי 2005, נמסרה התייחסות היועצים המשפטיים של הקופה לאמור בחווה"ד (ת/61). יצוין כי באותו שלב כבר פורסמו הכללים, אך ההתייחסות הייעוץ המשפטי ניתנה בהתעלם מהם.

בחודש דצמבר 2005 נמסרה תגובתו של עו"ד גיא – רון לתגובת הייעוץ המשפטי (ת/62).

עו"ד גיא – רון לא העיד במשפט, כך ששתי חוות הדעת מטעמו אינן קבילות לתוכנן. עם זאת, יש להן משקל ככל שעליאש טוען כי פעל לפיהן, ויש להן חשיבות לשם בחינת טענותיו בנוגע להבנתו בזמן אמת. מבלי למעט מן האמור, היות ששני הצדדים נדרשו לתוכן הכתוב, ולצורך בחינת ההיתכנות של טענות עליאש ביחס להבנתו, לא אתעלם מתכני המסמכים.

עיון בחוות הדעת שערך עו"ד גיא - רון (ת/60), מעלה כי הוזכרו בה בראש המסמך כל האיסורים שפורטו במכתב משנת 2000.

בנוסף יש בפרק שעניינו "ניתוח מגבלות הדין – הלכה למעשה" התייחסות מפורשת בסיפא של סעיף א.2), לכך ש"חל איסור לערוך פעילות של שיווק עצמי אסור באמצעות שירותי הבריאות הנוספים, ולא ניתן להציעם בדרך זו גם לצד אלמנט השכנוע המרכזי – המעבר בין הקופות". באותו פרק, בסעיף ג.4) מתייחסת חווה"ד לאיסור לפעול באמצעות סוכני מכירות.

בתשובת הייעוץ המשפטי של הקופה לחווה"ד של גיא רון, תשובה שהופנתה לעליאש, צוין שגם כל פעילות שיווק לשב"ן לחברי הקופה באמצעות סוכני מכירות היא אסורה. תשובתם זו ניתנה לאחר הפצת הכללים (ת/61). ברי שמעמדה זו לא יכלה לנבוע הבנה שהפעילות של צירוף אגב שב"ן היא מותרת. מובן גם שעצם העובדה שהייעוץ המשפטי החזיק בעמדה מחמירה, ואולי אף הורה על הגבלות מיותרות אינה מסייעת לטענה שהייתה אי בהירות שאפשרה הבנה כי מותר צירוף אגב שב"ן.

גם בתגובתו (ת/62) חוזר עו"ד גיא רון ומתייחס לנושא שיווק השב"ן למבוטחי הקופה ומציין בסעיף 4. לתגובתו את ההגבלות שהוטלו על שידול לקוחות של קופות אחרות, ומדגיש כי שיווק של שב"ן למבוטחים של קופה אחרת כחלק משכנועם לעבור לקופה הוא אסור.

עליאש אמנם טען בעדותו כי מבחינתו חווה"ד נתנה גושפנקא חוקית להבנתו שצירוף אגב שב"ן הוא מותר (ע' 4205), ואולם, הוא התקשה להצביע על המרכיבים בחווה"ד שהביאו אותו למסקנה האמורה, וכאמור, לא העיד את עו"ד גיא-רון מטעמו, אם וככל שרצה לבסס טענה שהסתמך על עצתו, ולמעשה גם לא טען ששוחח עמו וקיבל ממנו הנחיות המאשרות את התזה של צירוף אגב שב"ן, תזה שבשני המסמכים של עו"ד גיא רון נשללת. כפי שפורט לעיל אין בחווה"ד אמירות מובהקות שמהן ניתן היה להסיק את המסקנה, להיפך. בנסיבות אלה, ומשעו"ד גיא רון לא העיד, אין בסיס לטענת עליאש בדבר הסתמכות על חווה"ד לצורך ביסוס הבנתו בדבר הלגיטימיות של צירוף אגב שב"ן.

אני מפנה גם לסיכום הדיון משנת 2007 (ת/2), שאמנם נערך חמש שנים לאחר תחילת התקופה הרלבנטית בכתב האישום, עם זאת, יש משמעות לכך שעליאש נכח בדיון ולא העלה כלל את האפשרות של צירוף אגב שב"ן.

להשלמת התמונה תצוין גם עובדת פרסום דו"ח מבקר המדינה 56ב לשנת 2005 במחצית 2006, שעסק בין היתר בהפרת התקנות, לרבות התייחסותו לשימוש האסור בחברות שיווק (נ/181 ע' 517). בהתאם להוראות הדין דו"ח זה, על הטענות המופיעות בו, לרבות התשובות שניתנו ומסקנת המבקר, אינו קביל כראיה לתכנו, אך יש לו משמעות להבהרת התנהגויות או הבנות שבאו בעקבותיו. לא נטען על ידי עליאש שלא היה מודע למסקנות הדו"ח, ולא נטען כי האמור בדו"ח אפשר מבחינת עליאש את ההבנה הנטענת בדבר תקינות המהלך של צירוף אגב שב"ן.

בכל הנוגע לאינדיקציות נוספות להבנתו של עליאש בזמן אמת, יש משמעות לעדות נחומי, עד שהמשקל שאני מייחסת לדבריו, כאמור, הוא מלא. מדובר בעוזרו של עליאש, מי שעמד בקשר עם מנהלי חברות השיווק והיה אחראי על בדיקת נתוני ההצטרפות שהעבירו חברות השיווק לקופה.

נחומי ציין שהבין מעליאש כי יש צורך להציג את הפעילות בדרך שונה המציאות, משום שלא ניתן להציגה כהווייתה, ודרך ההצגה הייתה של המרת פעילות הצירוף לפעילות אחרת שהיא ברובה שיווק שב"ן.

נחומי לא העיד ששמע מעליאש בזמן אמת שצירוף אגב שב"ן הוא מהלך מותר ולגיטימי, כשחזקה על עליאש שאילו הוא עצמו סבר שמדובר בפעילות מותרת ולגיטימית היה עוזרו יודע על כך. הוא גם לא העיד בתור האחראי על בדיקת הפעילות שזה היה אופי הפעילות. אכן, בעדות התייחס נחומי במענה לשאלה להבנתו לגבי חוקיות הפעילות, ואולם לצורך בחינת השאלה הנוגעת להבנת עליאש, אין זה מעלה או מוריד מה הייתה הבנתו האישית של נחומי לגבי חוקיות הפעילות כפי שהיא בוטאה במשפט (ע' 1168).

בסיכומו של פרק זה, לא הוצגו ראיות שמכוחן ניתן לטעון לאי בהירות ואי הבנה של הוראות הדין ושל משמעות ההגבלות בנושא האפשרות לצרף מבוטחים אגב שיווק שב"ן, לא מצד הקופה ולא מצדו של עליאש, לא הוצגו ראיות לפנייה למשרד הבריאות כדי לברר סוגיות לא ברורות בכל הנוגע לאפשרות כזאת, ולא הוצגו ראיות להצהרות גלויות ופומביות של גורמי ההנהלה לפיהן מותר לצרף אגב שב"ן. לטענות הנוגעות לעמדת בכירי הקופה ומדיניות הקופה אתייחס בהמשך בהרחבה.

הלכה למעשה לא התאפיינה פעילות חברות השיווק בצירוף אגב שב"ן
טענה נוספת של עליאש היא כי במציאות פעילות חברות השיווק הייתה פעילות שיטתית של צירוף אגב שב"ן, ואולם, כפי שיפורט בפרק זה, לא הונחה תשתית ראייתית לביסוס טענה זו, אף לא ברמה המעוררת ספק סביר.

עליאש אמנם העלה את הטענה, ומנהלי חברות השיווק, סיבוני וכינרת, כמו גם עדים שהיו סוכני משנה או רופאי קהילה אישרו שהציפיה מהם הייתה לפעול גם לצירוף לשב"ן, עם זאת, מלבד דברי עליאש עצמו בעדותו לא הוצגו ראיות לכך שהלכה למעשה במתכונת הפעילות הרגילה צורפו חברים לקופה אגב שיווק שב"ן.

ודוק, למרות שהוגשו לביהמ"ש חלק לא מבוטל מהדיווחים מזמן אמת, לא הציגה ההגנה ראיות להתאמה הנטענת בין זהות המצטרפים החדשים לבין זהות המצטרפים לשב"ן, או בין מספרי הנפשות בקבוצות אלה, לא באופן כללי ואף לא באופן מדגמי.

חלף זאת הפנתה ההגנה לנתונים הסטטיסטיים שהוצגו בפרסום של משרד הבריאות שכותרתו "חוק ביטוח בריאות ממלכתי קובץ נתונים סטטיסטיים 1995-2009" (נ/146). ההגנה הצביעה על אחוזי הצטרפות גבוהים של חברי הקופה לשב"ן במהלך השנים הרלבנטיות קרוב ל-70%, וטענה שאלה מלמדים על כך שרוב מוחלט של המצטרפים לקופה הצטרפו לשב"ן. אלא שהנתונים הכלליים אינם יכולים לבסס את ההוכחה הנדרשת לטענת ההגנה, שכן אין הם מלמדים כלל על האופן ועל העיתוי שבו הצטרפו החברים לשירותי השב"ן, הסיבות שהניעו אותם לעשות כן, והמעורבות, אם בכלל, של סוכני המשנה וחברות השיווק בצירוף לשב"ן.

יש לזכור בהקשר זה כי ההצטרפות לשב"ן, למצער בחלק מהתקופות ולחלק מהמצטרפים, הייתה מלווה בתקופה שלא הייתה כרוכה בעלות, פעולה שיווקית שמטבע הדברים תמרצה חברים בקופה להצטרף לשב"ן. בנוסף, במסגרת פעילות הטלמרקטינג, ובמסגרת פעילות לחברי הקופה בלבד, בוצע שיווק שב"ן נטו, ללא קשר לצירוף חברים, ולא ניתן לבודד במסגרת הדיווח הכללי הסטטיסטי מתוך כלל המצטרפים לשב"ן את אחוז החברים שעברו לקופה והצטרפו לשב"ן באותה נשימה עקב פעילות שיווק של סוכני מכירות.

ודוק, היות שמדובר בטענה שאינה מתחייבת כלל ועיקר מן הנתונים והנסיבות שהוצגו בפני ביהמ"ש, אזי אם וככל שההגנה מבקשת לטעון שבמציאות בהתנהלות היומיומית באופן שיטתי בוצע צירוף אגב שב"ן, מוטל עליה הנטל לבסס טענה זו, או לכל הפחות להניח תשתית ראייתית מספקת ההופכת את טענתה מטענה סתמית לטענה שיש לה אחיזה בראיות. זאת לא נעשה.

זה המקום לציין שעליאש לא הסתפק בטענה לפרקטיקה נוהגת, אלא בעדותו טען לראשונה שהקופה כרכה מבחינת תשלום לחברות השיווק בין הצירוף לקופה לבין הצירוף לשב"ן. לטענתו, הקופה ערכה מעקב בנושא, ובמקרים ששיעור החברים החדשים שלא הצטרפו לשב"ן היה משמעותי, לא שילמו לחברות השיווק עבור צירוף חברים חדשים, ורק אם הפער היה זניח לפנים משורת הדין שילמו לחברות השיווק גם על חברים חדשים שלא הצטרפו לשב"ן (ע' 4139, 4165).
טענה חדשה זו אין בה כל ממש, ומעבר לאמירות כלליות על השאיפה לכרוך בין הפעילויות לא הוצגו כל ראיות לבדיקה ולפיקוח מצד הקופה בכל הנוגע לשיעור המצטרפים לקופה ולשב"ן במקשה אחת, ואף לא הוצגו דוגמאות למצב שבו חברות השיווק לא תוגמלו על צירוף חברים חדשים.

יצוין כי בעוד שהיה כאמור תמחור שונה לחלוטין לצירוף חבר חדש ולצירוף חבר קיים לשב"ן, כשעבור צירוף לשב"ן שולם פחות מרבע מאשר עבור צירוף לקופה, לא נקבע תמחור למהלך של צירוף משולב לקופה ולשב"ן, כשמתבקש שאם הייתה זו הפעולה העיקרית והמטרה האמיתית של הפעילות, היא הייתה זוכה לתמחור כולל בהתאם.

לא זו אף זו, העדים הרלבנטיים, נחומי, סיבוני, וכנרת לא עומתו עם טענה זו ותיאורם היה שונה.

כך, אישר סיבוני בגרסה שנמסרה לראשונה בתמציתיות בתשובה לאישום ובהרחבה בעדות כי הפעילות הראשית והעיקרית הייתה של צירוף חברים חדשים לקופה. עוד אישר סיבוני כי סוכני המשנה תוגמלו במאות שקלים עבור צירוף חברים. סיבוני הוסיף ותיאר פן נוסף של הפעילות באמצעות אור יצחק בלבד של מתן שירותי טלמרקטינג לצירוף מבוטחים של הקופה לשב"ן. סיבוני אמנם טען בעדותו כי סוכני המשנה פעלו במקביל גם לצירוף מבוטחים חדשים לשב"ן, והונחו לכרוך את הפעילות זו בזו, אך הלכה למעשה, כפי שיפורט בהמשך, לא ניתן לראות קשר בין שתי הפעולות.

בהקשר זה אציין שבסיכומים מטעם סיבוני נרשם מפורשות כי סיבוני הגיש טפסי צירוף חברים חדשים רבים שלא נלווה אליהם צירוף שב"ן (סעיפים 230-231) ובזהירות דומה שניתן לקבוע בהסתמך על הראיות שהוצגו שלרובם ככולם של טפסי מצטרפים חדשים שהוגשו לא נלוו הוראות קבע לשב"ן.
כנרת אף היא אישרה שמדובר בפעולות שונות שהתגמול עבורן שונה, ואין תשלום אחד תלוי ברעהו (ע' 1012-1013, 1017). בעדותה הובהר כי על כל חבר שהצטרף תוגמלה ג.פ. בהתאם למוסכם (ע' 1019-1021).

המאשימה הפנתה לרישומי ג.פ. מזמן אמת (ת/105-130) והצביעה על כך שלא נראית כל זיקה בין המצטרפים החדשים למצטרפים לשב"ן. ואכן, באותן הפניות לא ניכרת התאמה בין החברים החדשים לבין המצטרפים לשב"ן, לא מבחינה מספרית ולא מבחינה שמית וההגנה לא הצביעה על זיקה כזאת בחומרים שהוגשו לביהמ"ש (לדוגמא: ת/105 נומרטורים 384-387, 392-395, 399-400, ת/108 נומרטורים 563-564, 574-575).

עיון בקלסרים של אור יצחק (ת/180-190) מעלה אף הוא כי ההתחשבנות עם הקופה היא בעיקרה עבור הצטרפות חברים חדשים ללא קשר לשב"ן (לדוגמא: ת/181 נומרטורים 4-8, 267-274, ת/184 7-9, ת/189 לילית טייבר 19.11.10 נומרטורים 9, 9א, ת/190 לילית טייבר 19.11.10 נומרטורים 1, 1א, ת/190 נומרטורים 7-8).

המאשימה גם הפנתה לסוכני משנה משמעותיים שעבדו מול סיבוני, יורם דניאלי ומאיר גבעוני (להלן: "דניאלי" ו"גבעוני" בהתאמה). הראשון תיאר תגמול בסך 300 ₪ לכל מצטרף חדש לקופה, וציין בחקירתו ובעדותו כי למעלה מ - 80% מעיסוקו היה צירוף חברים חדשים ללא קשר לשב"ן, כשהתגמול עבור צירוף היה נפרד מהתגמול עבור שב"ן (ע' 2647-2648, ת/301 שו' 47-61). השני מסר שכלל לא התעניין בשיווק שב"ן אלא רק בצירוף חברים חדשים (ת/288 שו' 28-44). שני סוכני המשנה הבהירו כי פעילות הצירוף לקופה ופעילות הצירוף לשב"ן היו מובחנות ותוגמלו בנפרד ובאופן שונה (ע' 2298-2300, 2634-2637).

כעולה מן המקובץ, במציאות היומיומית מתכונת העבודה לא הייתה של צירוף אגב שב"ן, אלא עיקר הפעילות היה צירוף חברים חדשים לקופה באמצעות חברות שיווק ובתמורה כספית נכבדת. לצד זאת, ללא קשר ישיר לפעילות של צירוף חברים, בוצעו פעולות של שיווק שב"ן כנגד תגמול כספי נמוך בהרבה, מבלי לכרוך פעילות אחת בשניה, לא על ידי הקופה, לא על ידי חברות השיווק ולא על ידי סוכני המשנה של חברות השיווק.

אין בדברים שנאמרו כדי לכוון לכך שלא נלקחה בחשבון בגדר התועלת הצומחת לקופה בצירוף חברים חדשים, גם התועלת הכספית שעתידה לצמוח מאותם חברים שהצטרפו ואשר יצטרפו לשב"ן, תכנית שהיא רווחית לקופה. עם זאת, כפי שפורט לעיל במוקד הפעילות של חברות השיווק עמד צירוף החברים החדשים לקופה, ללא קשר לצירופם לשב"ן.

להשלמת התמונה בהקשר זה אציין שלאור הדגש שניתן לצירוף חברים חדשים לקופה, היה התעריף ששולם על ידי אור יצחק לסוכן המשנה עבור פעולות הצירוף לקופה משתנה לפי אופי הפעילות שנדרשה, כשעליאש היה נפגש באופן אישי עם סוכני המשנה שהעסיק סיבוני וקובע מולם את התגמול לכל מצטרף חדש, וכן מאשר במקרים מסוימים תוספות כאלה ואחרות שהוגדרו כתקורה, משכורת או תקציב פרסום. באותם מפגשים לא תואר שנדונו תעריפים שונים לשב"ן או נושא התשלום לשב"ן בכלל (עליאש 4148, סיבוני ע' 5802, 5827-5834).

עליאש, אם כך, לא רק קבע כמה מקבלת כל חברת שיווק עבור צירוף חבר חדש לקופה, אלא גם כמה מקבל סוכן המשנה שעושה את העבודה בפועל אצל סיבוני, וקבע למעשה את כלל מרכיבי התשלום.

יתרה מכך, חברות השיווק בידיעת עליאש ביצעו פעולות שנאסרו ברחל בתך הקטנה בתקנות, דוגמת תשלום אגרת הדואר בקשר למעבר. היות שהיה ברור שהפעולה העיקרית היא הצירוף, התבקש ואושר החזר עבור טיפול בדואר במעבר מבוטחים ותשלום עבור טפסי הדואר, וכן תשלום כסף מזומן למבוטחים שעזבו כדי להחזירם. זאת, בנוסף, לתשלומים הקבועים לראשי קהילות ולתשלומים שכונו משכורות.

העבירה של רישום כוזב בחשבוניות בקשר לצירוף החברים החדשים
אין מחלוקת מצד ההגנה לגבי תוכן הרישומים בחשבוניות שהגישו חברות השיווק, וכללו: "שיווק עדיף", "ביטוחים משלימים", "שיווק שב"ן", "טיפול במועמדים לעזיבה", "טיפול בעוזבים", "טיפול בשוהים בחו"ל", "קידום מכירות שב"ן ושימור לקוחות". בכל הנוגע לחשבוניות המעטות שתכנן היה "החתמת חברים חדשים על הוראות קבע", הרי שבניגוד לטענת ההגנה אין באזכור חברים חדשים כדי ללמד על צירוף חברים חדשים לקופה, אלא על צירופם לביטוחים משלימים שבהקשרם בלבד חותמים על הוראות קבע וסיבוני אף אישר זאת בעדותו (ע' 5496).

הרישומים שצויינו היו קבועים ושיטתיים, כשאין מחלוקת שחברות השיווק לא רשמו בחשבוניות "צירוף חברים חדשים לקופה" או "צירוף חברים חדשים לקופה ולשב"ן".

זאת ועוד, אין מחלוקת מצד ההגנה כי אופן הרישום בחשבוניות היה בהתאם לתבניות שחזרו על עצמן בחברות השיווק ביחס לכל החשבוניות שהוגשו.

ודוק, משמעותה של התבנית היא שנקבע והופעל מנגנון המרה של הפעילות האמיתית שבוצעה של צירוף מבוטחים חדשים לפעילות שדווחה בחשבוניות שהייתה שונה, כשהסכום הכולל לתשלום נותר זהה.

כך, בשלב הראשון דווחו על ידי חברות השיווק הנתונים בדבר מספר הנפשות שצורפו לקופה כפול התשלום פר נפש, נבדקו הנתונים ונקבע הסכום המוסכם לתשלום. בשלב השני הוצגה הפעילות בהתאם לתבנית, כך שמלבד הסכום לתשלום שנותר זהה, הומרה הפעילות של צירוף חברים חדשים לקופה מבחינת אופייה ותוכנה לפעילות שב"ן, שונה סכום התשלום פר נפש עבור הפעילות, כך שיתאים לפעילות שתוארה ושונה מספר הנפשות, כדי שהתוצאה תתאים לסכום התשלום המוסכם. בשלב השלישי הגישו חברות השיווק חשבוניות בהתאם לתבנית הנזכרת וקיבלו תשלום.

נחומי, שהיה הגורם האחראי על ריכוז ההתחשבנות מול חברות השיווק, התייחס לתבניות ההמרה שאותן הוא עצמו מילא בהתאם להוראות שקיבל מעליאש ולפיהן הוגשו החשבוניות של כל חברות השיווק (ע' 1165-1169, 1196-1199).

עיון בקלסרי ההתחשבנות שהוגשו לביהמ"ש, מעלה כי אכן ההתחשבנות כוללת שלושה מסמכים:

האחד, דיווח שמי ו/או כמותי מטעם חברת השיווק על מספר המצטרפים החדשים לקופה.

השני, מסמך המרה שנערך על ידי נחומי וכן על ידי עובדת בשם מלכה לוי שלא העידה (לאחר שהמאשימה גילתה בשלב מאוחר מאד של פרשת התביעה כי שמה נשמט מרשימת עדי התביעה ובקשתה לתיקון כתב האישום נדחתה).

השלישי, חשבונית שהתוכן שלה נרשם בהתאם לתבנית ההמרה.

למען שלמות התמונה, יוער כי בכל ההתחשבנויות המוקדמות מופיעים שלושת המסמכים, ואילו בהתחשבנויות מאוחרות יותר לא נשמר הדיווח המפורט של חברת השיווק לגבי המצטרפים החדשים, לדברי נחומי בהוראת עליאש שציין שאין צורך בשמירת החומרים מעבר לשלושה חודשים.

עם זאת, נחומי ציין כי גם הדיווחים המאוחרים היו מבוססים על אותה מתכונת של המרת המצטרפים החדשים בהתאם לתבניות, ואין סיבה לפקפק בדבריו (ע' 1263). לא עלתה טענה מצד ההגנה כי הדיווחים המאוחרים לא עסקו בצירוף חברים חדשים לקופה.

ההנחייה של עליאש לגבי תבנית הדיווח והדיווחים השוטפים
כנרת עמדה בהרחבה על שיטת ההמרה והדגימה אותה בעדותה בשורה של דיווחים אל מול הרישומים בחשבוניות. כנרת ציינה כי הונחתה לבצע את ההמרה ופעלה בהתאם לתבנית ההמרה על פי הנחיות של עליאש (ע' 1017-1021).

בהתאם לתבנית ההמרה שפעלה ביחס לדיווחי ג.פ., הפעילות לצירוף חברים לקופה חולקה בין מרכיבי פעילות אחדים, שחלקם ביטאו גם פעילות שבוצעה בפועל וחלקם נועדו רק למטרת ההמרה (ע' 1067-1069).

סיבוני הבהיר כי את ההנחיות לפיהן החשבוניות ירשמו בהתאם לנוסחאות ההמרה בתבנית קיבל מעליאש, מדובר היה בשיטת עבודה שלא דרשה התייחסות והנחיה של עליאש לכל חשבונית, אך כשהיה שינוי גורף מבחינת תכני החשבוניות ההנחייה לשינוי באה אף היא מעליאש (ע' 5805, 5807).

סיבוני תיאר כי הוא היה רושם את החשבוניות על סמך ההנחיות בדף התבנית שקיבל מידי חודש מנחומי וכן מעובדת נוספת בשם מלכה לוי. לדבריו, מול מלכה לוי נערכה ההתחשבנות בעיקר בקשר לצירוף חברים חדשים על ידי מנהלי סניפים ומרפאות שבעליהן תוגמלו על צירוף מבוטחים (ע' 5796-5798).

כאמור, על עצם קיומן של תבניות ההמרה ועל מתכונת הפעולה אין מחלוקת בין הצדדים. המחלוקות בין הצדדים הן שתיים, הראשונה, מחלוקת על כך שההתנהלות מבססת עבירה של רישום כוזב. השניה, מחלוקת לגבי שאלת אחריותו של עליאש לקביעת התבניות ושיטת ההמרה, כמו גם מתן ההנחייה הגורפת, כלשונו, לחברות השיווק לגבי שיטת ההמרה ואופן ביצועה.

באשר לנושא השני, לטענת עליאש, נהג בהתאם להשקפתו לפיה רישום בחשבוניות של שיווק שב"ן בקשר לחברים חדשים הוא דיווח תקין המשקף צירוף אגב שב"ן, וכשנשאל שאלה פרטנית השיב לשואל באותה הרוח (ת/19 שו' 156, 453, ע' 4069). לדבריו, הוא ידע בכלליות שבחשבוניות רשום שיווק שב"ן, אך הוא לא נתן את ההנחייה הגורפת לגבי אופן הרישומים בחשבוניות, ולגבי תבניות ההמרה וההתחשבנות (ע' 4068). לטענת עליאש, הוא לא עיין ברשימות המצטרפים החדשים שהועברו לקופה, עיסוקו התמקד בווידוא כמנהל של תקינות הסכומים בחשבוניות ובחישוב התקורה, בדיקותיו היו מדגמיות לכל היותר ונעשו מעת לעת, והוא סמך על עוזרו נחומי שהיה מי שטיפל בכל התהליך שבוצעה ההתחשבנות כנדרש (ע' 4063-4068, 4073-4074). עוד טען עליאש כי אינו שולל את מעורבותו בתחילת הדרך בבניית התבניות, אלא שהפעולות בוצעו עוד לפני שנכנסו המגבלות בתקנות לתוקף.

טענות עליאש עומדות בסתירה חזיתית לראיות, הן נטענו על ידי עליאש בלבד, ללא כל תמיכה נוספת, ועדותו בעניין זה הייתה מתחמקת ולא עוררה אמון.

ראשית, עליאש ציין שהוא זה שחישב את התקורה בחשבוניות וחישוב זה נוגע רק לפעילות של צירוף חברים חדשים לקופה ונגזר ממנו, כך שהוא מחייב בדיקה של מספר המצטרפים.

שנית, לפי תיאורו של עליאש אותו לא קיבלתי, הוא מסר ששילם לחברות השיווק רק לאחר שבדק שחלק הארי של הפעילות כלל צירוף אגב שב"ן, ובכך תיאר לשיטתו בדיקה של רשימות ההצטרפות שמסרו חברות השיווק כדי לוודא שאכן נעשה צירוף אגב שב"ן, וטענתו זו כמובן אינה מתיישבת עם הטענה שככלל לא ראה או לא בדק את רשימות ההצטרפות שהיוו בסיס לחשבוניות.

שלישית, קיימים בקלסרי ההתחשבנות שלל מסמכים המעידים על מעורבותו הפעילה והשוטפת של עליאש בתשלומים ובהתחשבנות (נ/58, נ/59, נ/104, נ/158, נ/160 – נ/163).

רביעית, בניגוד לטענת עליאש, טען נחומי שהוא קיבל את ההנחיות לדרך העבודה מעליאש, ויישם את ההנחיות של עליאש, והוא עצמו לא היה נוהג כך ללא הוראה מפורשת (ע' 1167, 1294). נחומי ציין שעליאש היה מעורב בפעילות בשלביה השונים ואישר אותה וכל החומר באופן קבוע הועבר לעיונו (ע' 1168, 1294). נחומי גם אישר שנכח במפגשים של עליאש עם סיבוני (ע' 1294) ועם כינרת בהם הבהיר עליאש את שיטת העבודה ותבניות ההמרה, והנחה מה תוכן הרישומים בחשבוניות (ע' 1165-1169, 1179-1181, 1197, 1202-1205, 1209-1214).

אציין כי לאור העובדה שמדובר בדרך התחשבנות שאינה שגרתית ומחייבת שימוש בתבניות ההמרה, אזי טענת נחומי, עובד שלא היה בדרג של מקבלי ההחלטות אלא של מבצעי ההחלטות, לפיה פעל כך רק משום שהונחה, מתיישבת עם ניסיון החיים והשכל הישר. עדותו שהייתה ברורה ומפורטת והתיישבה עם המסמכים מעוררת אמון ואני מייחסת לה משקל מלא.

חמישית, בהתאמה לעדות נחומי העידו גם כינרת (ע' 1016-1022) וסיבוני על קבלת ההנחייה מעליאש ופעולה לפי הוראותיו (ע' 5805). בהתאם לעדותם, בתקופות שונות שונו ההנחיות שקיבלו מעליאש לגבי הרישום בחשבוניות והם פעלו לפי ההנחיות שקיבלו ובהתאם לתבנית ההמרה (ע' 5807, 1067-1069, 1135).
שישית, המתכונת השיטתית והגורפת של תבניות ההמרה הייתה נהוגה לא רק אצל נחומי, אלא גם בהתחשבנות שנערכה אצל מלכה לוי, כשהשניים פועלים באופן נפרד וכפופים שניהם לעליאש. מלכה לוי אמנם לא העידה אך מסמכי ההתחשבנות שערכה כולל אלה המתעדים שימוש בתבנית המרה הוגשו לביהמ"ש ומדברים בעד עצמם (ת/180 נומרטורים 483-486), וכן עדות סיבוני בהקשר זה ע' 5799).

אשר לטענה נוספת של עליאש, לפיה מדובר בשיטת התחשבנות ישנה שהמשיכה, היות שלא מתקבל על הדעת שבשנים שלא היו איסורים על צירוף חברים חדשים, בוצעו פעולות המרה שהובילו להצגה שונה של הפעילות בתיאור בחשבונית, נדרשה הנחת תשתית ראייתית שאינה סתמית לביסוס הטענה וזאת לא נעשה.

בנוסף, מהראיות ניתן לראות בבירור שתבניות ההמרה שנקבעו היו שונות לסיטואציות שונות ולחברות שיווק שונות. בנסיבות אלה מכיוון שהקשר עם חברות השיווק של סיבוני החל בתקופה שהמגבלות בתקנות כבר היו קיימות, נדרש היה מעליאש להציג דוגמאות להתחשבנות דומה עם חברת השיווק הקודמת של אלעזרא, אם אכן היה ממש בטענתו, וזאת לא נעשה.

הנה כי כן, באופן שיטתי וקבוע הדיווח של חברות השיווק היה במתכונת שפורטה לעיל, כשדרך ההתחשבנות, השימוש בתבניות המרה ואופן הרישומים בחשבוניות, נקבעו ושונו על ידי עליאש, והם אינם משקפים כלל את הפעילות לא מבחינת סוג הפעילות, לא מבחינת התשלום עבור כל מבוטח ולא מבחינת כמות המבוטחים, ותואמים רק בסכום ובמועד.

הסתרה שראשיתה בהתקשרויות בין הקופה לחברות השיווק
לא רק הרישומים בחשבוניות היו כוזבים, אלא שגם המעיין בהסכמי השיווק עם חברות השיווק אור יצחק וג.פ., לא יכול היה לדעת שאותן חברות עוסקות בצירוף מבוטחים חדשים, פעילות שאינה נזכרת בחוזים.

בכל הנוגע להתקשרות עם ג.פ., בחוזה משנת 1994, כשלא היו מגבלות על פי דין, פורטה בסעיף 3.3 פעילות חברת השיווק בצירוף חברים חדשים לקופה, ובסעיף 4.1 צוין תשלום תמורה עבור "מצטרף חדש לקופה" (ת/104). לעומת זאת, מהחוזה משנת 1998, שנערך לאחר שפורסמו התקנות (ת/104), נעלמה פעולת צירוף החברים החדשים לקופה, תוך שצוין בהקשר זה כי הדין השתנה. התגמול שפורט בחוזה המאוחר מקורו רק בשיווק שב"ן לחברי הקופה ובשעות טלמרקטינג וכנסים. זאת, חרף העובדה שפעילות ג.פ. המשיכה לכלול צירוף חברים חדשים לקופה, וחברת השיווק קיבלה על כך תגמול כמפורט לעיל.

לעניין אור יצחק, בחוזה ההתקשרות משנת 2002 (נ/154), המאוחר להתקנת התקנות, לא נזכרת כל פעילות של צירוף מבוטחים חדשים לקופה, אלא מופיע המונח "שיווק מדלת לדלת", שהוא מונח מעורפל מאד. בהמשך מפורטת התמורה עבור פעילות שב"ן לחברי הקופה, וכן תשלום שערכו לא קבוע בגין "הוצאות שיווק הנקבעות על ידי הקופה".

בהתאם לעדותו של סיבוני, אזכורים מעורפלים אלה באו להסדיר את התשלום בגין המרכיב העיקרי של הפעילות, הוא מרכיב צירוף החברים החדשים לקופה, והניסוח של ההסכם באופן המעורפל האמור בוצע על ידי הקופה ולא על ידו (ע' 5820-5823).

לצד הנתונים שפורטו, היה במבנה של חברות השיווק, ובאופן פעילותם המוצהר והרשמי, כדי להקשות על זיהוי הפעילות העיקרית של חברות השיווק בצירוף חברים חדשים, ולאפשר את הצגתן כמי שפועלות במגבלות התקנות.

כך, אור יצחק פעלה בשני כובעים נפרדים ומובחנים: האחד, ביצוע פעולת שיווק של שב"ן בלבד לחברי הקופה באמצעות טלפנים בשיטת טלמרקטינג ממשרדי החברה ברחוב הרטום 9 ירושלים. השני, צירוף חברים חדשים לקופה, כשבמשרדי אור יצחק לא בוצעה עבודת הצירוף של המבוטחים אלא רק פעילות לוגיסטית אדמיניסטרטיבית בלבד של ריכוז הנתונים ועריכתם ברשימה מרוכזת שהועברה מידי חודש לקופה לצורך התחשבנות מול נחומי ועליאש. פעילות הטלמרקטינג הייתה גלויה, פומבית, הוזכרה בחוזה ההתקשרות, ובוקרה על ידי חברת תפן מטעם הקופה באופן שגרתי (ת/243 שו' 1-24, 55-62, ע' 1711), ולעומתה כל המערך של צירוף מבוטחים לקופה באמצעות סוכני משנה, שהיווה את עיקר פעילותה של אור יצחק מול הקופה, לא היה גלוי למבקרים במשרדי אור יצחק, לא היה בידיעת תפן (עליאש 4286, 4290, סיבוני 6021) וממילא לא בוקר מעולם, ולא נזכר, כאמור, בחוזה עמה.

אשר לג.פ, חברת שיווק זו הושיבה את עובדיה בסניפי הקופה, והציגה אותם כעובדי כוח אדם שהם חלק אינטגרלי מהקופה (וכך גם הוצגו הדברים בחווה"ד של עו"ד גיא רון בפרק חיי המעשה בסעיף ג. – ת/60). עובדי ג.פ. עסקו בעיקר בשיווק טלפוני, על פי רוב מסניפי הקופה, כשהשיווק כלל בפועל גם צירוף חברים חדשים וגם צירוף של מבוטחי הקופה לשב"ן. בעוד שהפעילות של שיווק שב"ן למבוטחי הקופה הובלטה והוצגה כפעילות העיקרית, הכמעט בלעדית, היא פורטה בחוזה עם ג.פ. ופורטה בהרחבה בתיאור הפעילות של חברת השיווק בחווה"ד של עו"ד גיא רון (בפרק חיי המעשה בסעיף א. מנויות תשע פעולות, שמונה מהן קשורות לשיווק שב"ן למבוטחי הקופה או לטיפול במבוטחי הקופה – ת/60), הרי שהפעילות של צירוף חברים לקופה הוצנעה לחלוטין, כונתה על ידי כנרת בעדותה כשיווק פאסיבי בלבד, היא אינה מוזכרת מפורשות בחווה"ד (רק הפעולה התשיעית מתייחסת לצירוף חברים חדשים, אם כי מפירוט הפעילות עולה שהיא כוללת מתן הסברים וזימון לסיורים של חברים חדשים ולא צירוף שלהם– ת/60). כך, ההצגה הרשמית של ג.פ. היא של חברת כ"א המועסקת על ידי הקופה לביצוע שיווק עצמי, בהתאם למה שמותר לעובדי הקופה לבצע (וכך מוצגת ג.פ. בחווה"ד בפרק ההיתרים בהיתר השני), וזאת הגם שמנהלי המחוז והנהלת הקופה היו מודעים לפעילותם המלאה. בהקשר זה אני מפנה לעדות מנהל מחוז דרום הרץ שהתייחס למשווקים שישבו בסניפים ועסקו בשיווק שב"ן, ואישר שבמהלך עבודתם פנו אותם משווקים גם לאנשים מספר הטלפונים שאינם חברי הקופה (ע' 5004 – 5005), וכנרת ציינה מפורשות שמנהלי המחוז ומנהלי הסניפים ידעו שפעילותה כוללת צירוף מבוטחים לקופה מתוך הסניפים (ע' 1074).

יוקדם ויוער, שסלנט בהתייחסו למה שלטענתו ידע לגבי חברות השיווק, תיאר במדויק את אותו מצג רשמי, היינו חברות כוח אדם שסיפקו עובדים לסניפים (ע' 8307, 8309).

וכך, שתי חברות השיווק האמורות ביצעו גם פעילות המותרת על פי התקנות וגם פעילות אסורה, כשהמותרת גלויה ומפורטת והאסורה חבויה ומוצנעת. ודוק, אין באמור לעיל כדי להצביע על כך שהפעילות הגלויה והמוצהרת לא התקיימה או לא הייתה אמיתית וממשית. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שאת שתי החברות ניתן היה להציג במידת הצורך, אם וככל שתתעוררנה שאלות או תהיות, בכובען הרשמי הגלוי הפומבי, שמצדיק ומכשיר התחשבנות כספית עמן, ואת התשלומים ששולמו להן בקשר לשיווק שב"ן, ואינו מלמד על פעילותן לצירוף חברים חדשים.

עובדת צירוף מבוטחים חדשים לא מקבלת ביטוי מחוץ לאגף השיווק
החשבוניות של חברות השיווק הועברו לאחר שאושרו לאגף הכספים לצורך תשלום.

בהתאם לעדות נחומי, החשבוניות הועברו לאגף כספים ללא מסמכי הדיווחים על אודות צירוף החברים החדשים שהעבירו חברות השיווק וללא דף התחשיב של מנגנון המרת הדיווחים (ע' 1174). עליאש אמנם טען בעדותו כי לאגף הכספים הועבר כלל החומר הנלווה (ע' 4151), אלא שדבריו אינם מתיישבים עם עדות נחומי, בה אני נותנת אמון מלא, ואף לא עם העובדה שהחומר הנלווה נשאר באגף השיווק, חלקו עד מועד תפיסתו על ידי גורמי החקירה (ת/180 – ת/181) וחלקו עד מועד גריסתו על ידי נחומי בהוראת עליאש בעת העברה של המשרדים (ע' 1175-1176, 1215).

אציין כי מאגף כספים העיד חיימוביץ בלבד שלא ידע להתייחס באופן קונקרטי לנושא (ע' 634-635), ואילו פיני וקנין מנהח"ש שטיפל בתשלומים לחברות השיווק לא הוזמן כעד.

לאור המפורט לעיל, והאמון המלא שאני נותנת בדברי נחומי, המתיישבים עם החומרים שנותרו, אין בהעדרו של וקנין כדי לסייע לטענת עליאש, וככל שרצה להתבסס על גרסת וקנין היה עליו לזמנו כעד מטעמו.

לא למותר לחזור ולציין כי בשל אופן הרישום של החשבוניות, המעיין בהן בלבד לא יכול היה לדעת כי התשלום לחברות השיווק הוא עבור צירוף מבוטחים חדשים לקופה, וכעולה מהראיות, באגף הכספים היו מצויות החשבוניות לבדן, והחומר הנלווה לחשבוניות היה מתויק, ככל שנשמר, באגף השיווק בלבד.

אשר לדיווחים בספרי הקופה, החשבוניות של חברות השיווק הועברו לאגף כספים ושם בהתאמה לתכני החשבוניות, הן נרשמו בסעיף תקציבי של שב"ן. וכך, סכומים של עשרות מיליוני שקלים נרשמו בספרי הקופה כהוצאות שיווק שב"ן, ללא קשר לצירוף חברים חדשים, והמבקר את ספרי החשבונות לא יכול היה לדעת שיש פעילות של צירוף חברים חדשים על ידי חברות השיווק כנגד תשלום המכונה בחשבוניות פעילות שב"ן, כשהחשבוניות, כאמור, מסווגות בהתאמה בספרים.

למען שלמות התמונה יצוין שבעדותו הבהיר חיימוביץ שבהנהח"ש של הקופה לא היה קיים כלל סעיף תקציבי של גיוס חברים חדשים, ואם הגיעו חשבוניות שזה תוכנן הוא הורה למנהח"ש הכפופים לו להחזירן ולא לשלמן (594-596).

נושא נוסף אליו התייחס חיימוביץ, ועדותו בעניין זה מתקבלת על הדעת ולא נסתרה, הוא מידת הפיקוח המועטה על תכני התשלומים השוטפים שהגיעו אל אגף הכספים ובהם התשלומים לחברות השיווק. חיימוביץ הבהיר שהוא עצמו לא עסק בטיפול השוטף, ומנהל החשבונות פיני וקנין, שלא העיד, הוא זה שקיבל את החשבוניות וטיפל בהן. עוד ציין חיימוביץ כי אישור מנהל האגף הרלבנטי ובמקרה של חשבוניות חברת השיווק אישורו של עליאש מהווה אסמכתא לתשלום ואגף הכספים אינו מתחקה אחר תוכן הפעילות אלא רק אחר סבירות התשלום (ע' 663, 745-746). יצוין כי חיימוביץ העיד שלא ידע מה גובה התשלום עבור צירוף שב"ן, ואין ראיות סותרות המוכיחות אחרת. לפיכך, אין בעובדה שבחשבוניות נזכרו תעריפים גבוהים שלא תאמו את התעריפים ששולמו עבור פעילות שיווק שב"ן, כדי ללמד על מודעותו (ע' 766).

הנה כי כן, מהראיות שנסקרו עולה בבירור התנהלות מוסכמת בין חברות השיווק לקופה, ושתיקה מוסכמת והסכמה להמיר את הפעילות האמיתית למונחים מכובסים חלופיים, כששני הצדדים מודעים לפעילות האמיתית והתגמול המוסכם בהקשרה, וכל הצדדים השלישיים לא יכולים לדעת על כך.

הסתרה מפני רוה"ח המבקרים מטעם המאסדר באמצעות התוכן הכוזב של החשבוניות
מטעם משרד הבריאות מונו רואי חשבון מלווים, רו"ח קובי גינזבורג בשנים 2004-2006 ורו"ח אורי אילן בשנים 2007-2009, אשר תפקידם היה להגיש דו"חות למשרד הבריאות. הביקורות והדו"חות שערכו עסקו בנושא התקנות באופן כללי, ואדרש מתוכם רק לנושא הדיווח והמידע, ככל שהיו, לגבי צירוף חברים חדשים.

רו"ח גינזבורג ציין שקיבל מידע מאנשי הקופה ובחן את הספרים. כאמור, ברישומים בספרי החשבונות אין אזכור לפעילות חברות השיווק בצירוף חברים חדשים לקופה כנגד תשלום. עם זאת, גינזבורג העיד כי העלה תהיות בפני סלנט, חיימוביץ ועליאש לגבי ההיתכנות של הסכומים הגבוהים ששולמו לחברות השיווק עבור פעילות שב"ן. לדבריו, היה זה עליאש שבשיחה עמו הניח את דעתו שמדובר בפעילות לצירוף לשב"ן הקשורה למבוטחי הקופה בלבד, ולא בפעילות לצירוף חברים, ובעקבות זאת הוא אישר את התנהלות הקופה כתקינה (ע' 538, 540, 543, ת/74- ת/76).

רו"ח אילן ציין כי נסמך על ספרי החשבונות, סמך על הכתוב בהם, ולא בדק אם הדיווחים משקפים את המציאות (ע' 343). בנוסף, שוחח עם חיימוביץ ועם יניב קורן מהקופה. בהתאם לספרי החשבונות, שלא כללו תיעוד של פעילות לצירוף חברים חדשים לקופה, לא התייחסו ממצאיו של רו"ח אילן לתשלום לחברות שיווק עבור צירוף חברים חדשים, למעט בעניין אחד (ת/51 – ת/53, ע' 326, 343).

בדו"ח לשנת 2008 גילה רו"ח אילן חשבוניות של חברת שיווק א.י.מ., שבהן נרשמה פעילות של גיוס חברים חדשים שסווגה בהוצאות שיווק שב"ן. בתגובה לגילוי החשבוניות טען רו"ח אילן בעדותו כי אינו זוכר אם הגיעו לחשבונית של חברת השיווק א.י.מ. בצורה מדגמית או בעקבות ממצא בעייתי, וכי אין לו דרך לדעת שהרישום בחשבוניות אכן נכון (ע' 341-342). יצויין כי מהדו"ח לשנת 2008 עלה כי הנתונים עלו במהלך בדיקה מדגמית. בסופו של דבר הביקורת בדו"ח התמקדה בסעיף הרישום של ההוצאה, היינו בסיווג, ולא התריעה לגבי תוכן הפעילות, כאשר רו"ח אילן מסר בעדותו כי הסתפק בהצגה ונימוק של הבדיקה שנערכה (ע' 366, ת/53 ס' 4.3).

יצוין שפעילות חברת השיווק א.י.מ., לפי עדויות נחומי ועליאש, הייתה דומה לפעילות חברות השיווק הנזכרות בכתב האישום, ואף היא עסקה בצירוף חברים חדשים לקופה ותוגמלה על כך בדומה לחברות השיווק האחרות (נחומי ע' 1167-1169, 1295-1296), כשהיקף פעילותה עמד על 3,830,977 ₪ לשנה (ת/53). במהלך השנים תכני החשבוניות של חברת א.י.מ. נקבעו אף הם על פי תבניות ההמרה הנזכרות.

לדברי רו"ח אילן בעקבות הממצאים בדו"ח, נמסר לו שנערך חוזה חדש עם חברת השיווק א.י.מ., לפיו חברת השיווק לא תפעל לגיוס חברים חדשים (ע' 338-339).

כעולה מעדות נחומי, חברות השיווק, לרבות א.י.מ., המשיכו ופעלו לאורך כל הדרך במתכונת דומה של גיוס חברים חדשים מבלי שתוכן פעילותם דווח בחשבוניות כמו שהוא (ע' 1240-1241, 1295-1296).

הנה כי כן, למעט ביחס לחשבונית האמורה, היה במנגנון ההתחשבנות כדי להסתיר לגמרי מעיני המבקרים את אופי הפעילות האמיתית. מהערות רו"ח אילן ניתן להסיק שהרישום בחשבוניות היה בעל משמעות.

ב"כ נאשם 3 טוען שכל הטענות הנוגעות להסוואה של פעילות חברות השיווק מפני גורמי ביקורת הן טענות שצריכות היו להופיע בכתב האישום, ככל שהמאשימה מבקשת להתבסס עליהן. איני מקבלת את הטענה, שכן מדובר בטענה ראייתית בתוך פסיפס הראיות שהמאשימה מבקשת להתבסס עליו, וכידוע החובה בכתב האישום היא לפרט את העובדות ולא את הראיות להוכחתן.

מודעות הנאשמים לכזב ומטרה להטעות
אשר למשמעות הרישומים הכוזבים והכוונה להטעות באמצעותם, סיבוני (ע' 5806-5807) וכנרת (ע' 1047) טענו שמה שחשוב מבחינתם היה ההתאמה של הסכום הכולל לגובה ההוצאה המאושרת ואופן הרישום בחשבוניות היה טפל וחסר משמעות. גם נחומי אישר שמבחינתו החשיבות הייתה בעצם הצירופים ולא בדרך כתיבת הדיווחים (ע' 1286).

אני נכונה לקבל שמבחינת סבוני וכנרת מה שחשוב היה הוא התשלום ולא תכני החשבוניות. עם זאת, מהראיות שוכנעתי ברמה הנדרשת, שהן סיבוני והן כנרת, שהודתה והורשעה, הבינו היטב את התכלית שבבסיס הניסוח הכוזב של תכני החשבוניות, ניסוח שהיווה המשך ישיר להסכמה להסתיר כפי שהתגבשה בחוזה ההתקשרות עמם, הכירו את האיסורים וההגבלות בתקנות, ובשיתוף פעולה עם הקופה עקפו את האיסורים מצד אחד והסתירו זאת באמצעות החשבוניות הכוזבות וחוזה ההתקשרות, באופן שיטתי ומתמשך מצד שני. אותן מסקנות נכונות מקל וחומר לגבי עליאש, כשלא למותר לציין שמה שהיה חסר משמעות למקבלי התשלום או לעובד שאינו בכיר, אינו חסר משמעות לגורם בכיר בקופה האחראי על השיווק, ועצם העלאת הטענה מצד עליאש מעורר תמיהה (ע' 4161).
רישום כוזב בכוונה להטעות - סיכום
בכל הנוגע לעבירה של עריכת רישומים כוזבים בכוונה להטעות, מתקיימים כל יסודות העבירה, כשמדובר ברישומים כוזבים מהותיים בכל ההיבטים, ובשיטת התנהלות מתמשכת, מתוכננת ומוסכמת מתחילת ההתקשרות, המבוצעת בצוותא חדא, בשיתוף פעולה מלא כשלשני הצדדים יש אינטרסים ברורים לבצעה, ואין בעובדה שלא היה כזב לגבי הסכום הסופי המגיע לתשלום, כדי למעט מהמטרה המשותפת של הטעיית צדדים שלישיים ומההבנה והיכולת לצפות את ההשלכות של רישום כוזב שכזה ואת פוטנציאל ההטעייה שלו, לגבי הרישומים בספרים ולגבי הדיווחים למאסדר בכלל ובהתחשב במגבלות התקנות בפרט.

לעניין הגורם מבצע העבירה, מעמדו של עליאש בקופה עונה על הדרישה בסעיף העבירה, ובהתחשב ביחסי השותפות בין עליאש לבין סיבוני וכנרת, והביצוע בצוותא, ובהתאם להלכות המקובלות, אין מניעה לייחס את העבירה גם לסיבוני, שאינו בעל מעמד בקופה. בנוסף, סיבוני כמנהל בחברות סיבוני שערך רישומים כוזבים במסמכי החברות שלו, במודעות למטרות והתכליות שצוינו ומתוך רצון לקדמן, אחראי לעבירה הנדונה גם באופן אישי ישיר, שלא מכוח יחסי השותפות.

אשר לרישום או גרימת הרישום הכוזב במסמך של הקופה, הנהח"ש של הקופה וספריה הם כמובן מסמך של הקופה. גם החשבוניות שמתקבלות מספק ומוכללות בספרים, כאשר יש חבירה בין מוציא החשבוניות למנהל ביחס לעריכת חשבוניות כוזבות, והחשבוניות נרשמות כפי שנרשמו לקידום ענייני הקופה, נחשבות בנסיבות אלה כמסמך של התאגיד.

כידוע, אין מדובר בעבירה תוצאתית, עם זאת, מצאתי לנכון להעיר כי הדגש בהטעייה היה כלפי צד ג' מחוץ לקופה, אשר הוטעה הלכה למעשה, ולא כלפי הגורמים האחראים על הרישומים בתוך הקופה, שכפי שאפרט להלן לא ניתן לשלול שהיו מודעים לכזב בכללותו.

עבירה של קבלת דבר במרמה מהקופה
כעולה מן המקובץ, הטענה כי הייתה אי בהירות בתקנות שאפשרה פרשנות לפיה התקנות מאפשרות פעילות של צירוף אגב שב"ן על ידי חברות השיווק, כמו גם טענה משתמעת שעליאש הבין את התקנות ככאלה המאפשרות צירוף אגב שב"ן, נדחו על ידי בפרקים הקודמים.

יתרה מכך, לא הונחה כלל תשתית ראייתית לטענה בדבר פרקטיקה שיטתית, גלויה ופומבית של צירוף אגב שב"ן.

לכך יש להוסיף את הממצאים הנוגעים להסוואת פעילותן של חברות השיווק לצירוף חברים חדשים מפני צד ג' שאינו מכיר את פעילותן ומודע לה, ונסמך רק על ספרי החשבונות, מסמכי ההתקשרות והמצגים הפומביים על אודות פעילות אותן חברות.

האם מסקנת הביניים האמורה מובילה גם כמסקנה מתחייבת לקביעה שעליאש (בצוותא חדא עם סיבוני) רימה את קופת החולים, פעל שלא בידיעתה, והסתיר מהאורגנים הרלבנטיים שלה את המציאות כהווייתה כדי להניח את דעת הקופה ולקבל את הכספים למימון פעילות חברות השיווק במרמה?

התשובה לכך היא מורכבת.

כפי שצוין בפרקי המבוא, התמונה הראייתית שנפרשה לפני ביהמ"ש טיפין טיפין, לא מעט בפרשת ההגנה, ולאחריה בעת עדות מנכ"ל הקופה שהוזמן בהסכמה באופן חריג כעד מטעם ביהמ"ש, הותירה אצלי ספק סביר ביחס לאפשרות שבזמן אמת הפעילות המתוארת לעיל בהקשר של העסקת חברות השיווק במטרה לצרף חברים חדשים, והסוואת הפעילות כשיווק שב"ן, כמו גם הכחשת הפעילות מול צדדים שלישיים, בוצעו כולם בהתאם לאינטרסים הברורים של הקופה, בידיעה של הנהלת הקופה, בעידודה ובהתאם ל"רוח המפקד", כמו גם בהעלמת עין או שתיקה או בחירה שלא לבדוק להתעמק ולהתעמת מצד מנגנוני הביקורת, הכל כפי שיפורט להלן.

מדיניות הקופה ורוח המפקד
נקודת המוצא לבחינת הראיות היא שלאחר חקיקת חוק הבריאות שררה בין הקופות תחרות פרועה בניסיון לצרף לשורותיהן חברים חדשים, להגדיל בכך את תקציבן ואת המוניטין שלהן (ליפשיץ ע' 92), והן פעלו למימוש מטרות אלה באמצעות חברות השיווק וכן בתגמול של ראשי קבוצות – ראשי קהילות ובעלי מרפאות ובתגמול יחידים. כפי שצוין במבוא, משרד הבריאות ביקש לשרש את התופעה, להגביל את התחרות ולפקח עליה, והתקין את התקנות. עם התקנת התקנות נאסרו רוב שיטות הפעילות שהיו מקובלות במסגרת התחרות והוגבל מאד תקציב הפעילות המותרת.

עם התקנת התקנות עמדו בפני הקופה האפשרויות הבאות:

לקיים את מגבלות התקנות ככתבן וכלשונן, להמנע מגיוס בהיקפים ניכרים בדרכים אסורות ובהתאמה להקטין משמעותית את קצב הגדילה (מעבר לגידול הטבעי).

להתעלם מהמגבלות בתקנות, להמשיך בגיוס המוני באמצעות חברות שיווק באופן גלוי, ולהחשף לסנקציות מכבידות, פגיעה ניכרת בתקציב ועיצומים כספיים בסכומים גבוהים.

להציג כלפי חוץ מצג של קיום של המגבלות בתקנות, אך בפועל להמשיך בגיוס המוני באמצעות חברות השיווק ובכל דרך, תוך הסתרת הפעילות האסורה, הצגתה כפעילות אחרת או כפעילות שניתן לטעון שהיא בתחום האפור, ותוך התייחסות לכל מקרה שבו נחשפת הפעילות האסורה כאל תקלה נקודתית. התנהלות כזאת היא קשה לגילוי בהיקפיה האמיתיים, ומקטינה את הסיכון לסנקציות מכבידות.

בהתאם לראיות שיסקרו מתחייבת המסקנה שהקופה בחרה באפשרות השלישית, ולכל הפחות קיים ספק סביר שזו הייתה התנהלותה.

התקנות, כאמור, יצרו משטר של איסורים וסנקציות שהקופה מטבע הדברים חפצה להמנע מהן, אך לא היה בהן כדי ליצור שינוי מהותי תפישתי במאוחדת בכל הנוגע לצורך בתחרות עם הקופות האחרות, והרצון לגדול ולהגדיל את מספר החברים היה ונותר יעד ראשון במעלה (סלנט ע' 8554, מועלם ע' 6231, דהן ע' 507).

כך, נרשם בפרוטוקול של ישיבת הנהלה מיום 13.12.05, שהאסטרטגיה השיווקית של הקופה היא גידול נטו של 5% במספר המבוטחים בכל שנה (נ/167). מדובר בגידול שאינו יכול להיות תולדה של ילודה טבעית, והוא בשיעור של פי שלושה מהילודה (ת/413), שהיה ברור שאינו " צומח מן השמיים", כהגדרתו של מנהל מחוז דרום צביקה הרץ (ע' 5010, 5013, 5014).

האסטרטגיה השיווקית האמורה שיקפה את תפישת העולם של הקופה, לפיה:
"היתרון שלנו הוא הגידול. מה שמחזיק אותנו זה היכולת שלנו להגדיל את ההכנסות מצירוף חברים חדשים" (נ/167).

אותו מוטו חזר על עצמו גם בפרוטוקול של ישיבה מיום 5.12.06, בה הובהרה חשיבות הגידול במספר החברים "כדי להשאר עם הראש מעל למים" (ת/419).

בהתייחס לאמירה בפרוטוקול ישיבת הנהלה מיום 9.1.07 כי "עלינו להגדיל את מספר המבוטחים" (ת/69), ציין הרץ כי מנהלי המחוזות נמדדו בשיעורי צירוף החברים החדשים (הרץ ע' 5006, חברוני ע' 5076).

הנה כי כן, האיסורים בתקנות עמדו בהתנגשות חזיתית עם האינטרס הברור והמובהק לצמוח בשיעור ממשי, אינטרס שנתפש באותה עת כאינטרס חיוני וקיומי מבחינת הקופה. מקורות הגידול, למעט הילודה הטבעית, הם בהכרח נגיסה בנתח של הקופות האחרות, שכן בהתאם לחוק בריאות כל אזרחי המדינה מבוטחים, היינו חברים באחת מקופות החולים. הדרך בה בחרה הקופה לפעול במצב דברים זה הייתה להציג כלפי חוץ קיום של המגבלות שפורטו בתקנות, אך בפועל להמשיך לפעול לגיוס המוני באמצעות חברות השיווק תוך הסתרת הפעילות האסורה.

כפי שצוין בפרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום 23.5.06 בהתייחס לממצאי דו"ח מבקר המדינה שעסקו בהפרת תקנות השיווק ושימוש בגורמים משווקים:
"חלק פיטרנו וחלק איימנו. במקביל הוספנו 6,000 נפשות במעבר האחרון, ולדעתי נוביל גם במעבר הזה. יכולת ההשרדות שלנו להתפאר בה ובמה שאנחנו עושים לא לאומית גדלה ולא כללית. אנחנו מופיעים בדו"ח אך אנחנו גדלים." (ת/415).

המובאה האמורה משקפת את כל התורה כולה על כל מרכיביה, כשאפילו את "המחיר" של ממצאים בדו"ח מבקר המדינה הייתה הקופה נכונה לשאת.

פעילות הקופה, אם כן, כללה שלושה רבדים: הראשון, הצגת מצג של קיום התקנות, השני, המשך פעילות לגיוס חברים חדשים, בעיקר באמצעות חברות השיווק, והשלישי, הסתרת הפעילות לגיוס החברים החדשים.

הרובד הראשון - מצג של קיום המגבלות
המצג של קיום המגבלות בתקנות התבטא בהצהרות פומביות של ראשי הקופה כי אין פעילות גיוס אסורה של חברים לקופה וכי יש להקפיד על קיום התקנות (ת/3).

בנוסף, בכל עת שהועברו תלונות על הפרות הוקעו בפומבי הגורמים המפרים וההפרות הוצגו כתקלות נקודתיות המטופלות בחומרה. לעניין מפרים שמשרד הבריאות התלונן לגביהם: קנפלמכר ונצח בורי, אלה ננזפו, ולכאורה טופלו ביד קשה. אלא שבחינה של כלל הראיות מעלה כי שניהם המשיכו באותה פעילות בדיוק וקנפלמכר רק הורחק מהקופה ועבר לעבוד כסוכן משנה של אור יצחק (נ/156, סיבוני ע' 6027).

לצד ההצהרה בדבר הקפדה על מגבלות התקנות, נעשה שימוש גם בתיאור הפעילות כצירוף אגב שב"ן, תיאור שכאמור לא שיקף את המציאות מבחינת אופי הפעילות, אך אפשר הצגה שהיא מעורפלת יותר גם בפורומים חיצוניים.

ליפשיץ תיאר שהגם שהדברים לא היו מקובלים עליו ולא בוררו מולו מעולם באופן ישיר, הייתה טענה שנזרקה לחלל האוויר לפיה לא ניתן להצטרף לשב"ן אם המבוטח לא הצטרף לקופה, ולכן נכון להגדיר את הפעילות כשיווק שב"ן (ליפשיץ ע' 146-148).

תיאור הפעילות כצירוף אגב שב"ן אפשר התייחסות אליה כאל פעילות בתחום האפור, והקשה על הטלת סנקציות מכבידות ונרחבות בגינה.

ואכן, רו"ח אילן המבקר מטעם משרד הבריאות תיאר שהזכיר בדו"ח שערך את הבעייתיות בחשבונית שהתגלתה של חברת השיווק א.י.מ., שצויינה בה פעילות של צירוף מבוטחים חדשים, הוסיף שהנושא לא עלה כאייטם בפני עצמו משום שמדובר היה בחברת שיווק אחת בלבד, כשאצל האחרות תיאור הפעילות לא כלל גיוס מבוטחים חדשים, אם כי "הייתה מן סוג של "ידיעה" שכולם עוסקים באותו דבר וזה מה שמעניין את קופות החולים וצובעים את זה במושגים אחרים. זה כל הזמן היה באוויר" (ע' 388). בשל אופן ההצגה המעורפל, והכחשת הקופה, וחרף אותה "ידיעה" כללית, לא ננקטו צעדים אופרטיביים ממשיים נגד הקופה והיא יכולה הייתה להמשיך בהתנהלותה.

בהקשר זה יש לציין את העובדה שליפשיץ שלל שגורמי הפיקוח ידעו על הפרות שיטתיות והתעלמו מהן, אלא טען שהמידע היה נקודתי והתגובות של הנהלת הקופה היו שההפרה נקודתית והיא תטופל (ע' 211, 219).

מכלול מרכיבי ההתנהגות שפורטו הביא לכך שההתנהלות האמיתית לא התגלתה בהיקפיה הממשיים ולא טופלה בהתאם לסמכויות משרד הבריאות על פי התקנות.

הרובד השני - גיוס המוני של חברים לקופה כנגד תמורה ובאמצעות חברות השיווק
כפי שפורט לעיל, לאחר התקנת התקנות המשיכה הקופה להעסיק את חברות השיווק לצורך צירוף חברים חדשים לקופה ובפועל גויסו באמצעותן כמויות נכבדות ביותר של חברים חדשים.

מבחינת היקפי הפעילות ועלות הפעילות לקופה, הסכומים המפורטים בכתב האישום אינם במחלוקת והם עומדים על כארבעים מיליון שקלים במהלך התקופה הרלבנטית. יוער כי המאשימה מפנה בסיכומיה לסכומי כלל החשבוניות של חברות השיווק של סיבוני: אור יצחק, אור שלמה ומסיבי ומצביעה על כך שהיקף הפעילות לצירוף חברים חדשים גדול פי שניים מהסכום שיוחס בכתב האישום, אם כי אינה מבקשת לתקן את כתב האישום בהתאמה. נתונים אלה לא הוכחשו על ידי עליאש וסיבוני בסיכומיהם. מכל מקום, הסכומים בכתב האישום שאינם במחלוקת משקפים צירוף עשרות אלפי חברים חדשים בכל שנה. להשלמת התמונה יצוין כי גם חברת השיווק א.י.מ. שההסכם עמה נכרת בשנת 2003, עסקה בצירוף חברים חדשים לקופה כנגד תשלום על כל מצטרף, לכל הפחות עד השלב שרו"ח אילן עלה על פעילותה בביקורת (ליפשיץ ע' 265, רו"ח אילן ע' 338, ת/53).

בנוסף, בוצע גיוס המוני של חברים לקופה באמצעות רופאים ו/או נציגי וראשי קהילות חרדיות או חמולות ערביות שפעלו להעברת מסות של מבוטחים לקופה בתמורה.

בהתאם לראיות שהוצגו בפרשת ההגנה, בחלק מהמקרים הקשר של אותם גורמים עם הקופה היה ישיר.
בביהמ"ש העיד יצחק קויפמן (להלן: "קויפמן") על הסכמות שגובשו בשנת 2000 בינו, באמצעות עמותת מקדים רפואה, לבין הנהלת הקופה לצירוף חברים חדשים לקופה על בסיס קשריו עם קהילות חרדיות כנגד תשלום חודשי קבוע של 26 ₪ עבור כל חבר חדש שצירף. לדבריו, היעד שהוצב לו היה צירוף של 10,000 חברים חדשים, ובשנות הפעילות, החל משנת 2000 ועד שנת 2003, הוא צירף 3,686 חברים עד שהתגלעה מחלוקת בין הצדדים. לביהמ"ש הוגשו מסמכים התומכים במתואר על ידו (נ/182- נ/190). מהחומר שהוצג בקשר להליכי הבוררות עם הקופה עולה כי הקופה לא חלקה על פעילותו לגיוס מבוטחים לקופה ועל ההסכמות הכספיות הקשורות אליה (ע' 5730, נ/185).

בנוסף, באותן שנים פעל ערן הוכברג (להלן: "הוכברג"), באמצעות חברת א.ב.ר.ג, לצירוף חברים חדשים לקופה מהקהילה החרדית של חסידי ברסלב של הרב ברלנד אליה השתייך, כנגד תשלום חודשי קבוע, כשהיעד לצירוף עמד על 2,000 מבוטחים (ע' 8710). מעדותו עולה שגייס אלפי מבוטחים חדשים (ע' 8706), הוא תבע את מאוחדת בדרישה לקבל את התשלום המוסכם עבור 5000 מבוטחים (ת/278), וקיבל בסופו של דבר את התגמול המוסכם (ת/279).

גורם נוסף שעסק בצירוף חברים חדשים לקופה בהיותו מנהל מרפאה וגורם המקורב לקהילה החרדית בירושלים הוא צבי למברגר (להלן: "למברגר"). למברגר פעל מול הקופה במישרין במסגרת מרפאה ששמה "למען ירושלים" ועוד בשנת 1993 סוכם בינו לבין הקופה על קבלת תגמול חד פעמי בסך 300 ₪ עבור כל חבר חדש שהצטרף לקופה באמצעותו (ע' 4010-4011). לאחר מכן נקבעו בשנת 1998 המגבלות בתקנות, אלא שלפי עדותו של למברגר פעילותו לצירוף חברים לא הופסקה ולא השתנתה והוא המשיך להיות מתוגמל. יצוין כי המרפאה מנתה כ – 20,000 חברים, אם כי לא ניתן לקבוע במדויק כמה מתוכם הם חברים חדשים וכמה הועברו מסניף אחר, כשלדברי למברגר הרוב הועברו מסניפים אחרים (ע' 4011).

למברגר הואשם במסגרת כתב האישום המקורי באישום השלישי בהקשר אחר, ולא מצאתי בנתון זה כשלעצמו כדי לפגוע באמינות דבריו, מה גם שעדותו עומדת לכאורה בניגוד לאינטרסים שלו ועלולה לפגוע בו. למברגר הוא חבר הועד המפקח בקופה, נכח בישיבות הועד המפקח, מכיר ומקורב להנהלת הקופה.

ודוק, במקרים לא מעטים הנהלת הקופה היא שסיכמה את התנאים עם הגורמים המגייסים מטעם הקהילות ו/או הגורמים הרפואיים, ואולם הפעילות או העברת התמורה מצד הקופה בגינה בוצעו בהוראת הקופה באמצעות חברות השיווק. הדוגמא הבולטת לכך היא ההתקשרות עם אלחיאת, אליה אדרש בנפרד, במסגרתה הועברו תוך פרק זמן של כשנה, החל משלהי 2006, קרוב לארבעים אלף מבוטחים כנגד תשלום של קרוב ל – 17 מיליון ₪.

בנוסף, באישום השלישי, העוסק בעבירות מס והלבנת הון, מתוארת פעילות צירוף מבוטחים בסילוואן, שגב שלום, הר הזיתים, אבו גוש, סניף פנים מאירות, מרפאות ד"ר דובינר ועוד, שכללה תגמול לרופאים בגין צירוף מבוטחים ותשלום של מאות שקלים עבור כל מבוטח שהצטרף לקופה.

נוכח העובדה שהתקצוב השנתי של משרד הבריאות בגין כל חבר חדש נע בין 2,600 ל – 3,000 ₪ (ליפשיץ ע' 90, סלנט ע' 8555), השתלם לקופה לשלם באופן חד פעמי עבור צירוף חבר חדש לקופה סכומים שנעים בממוצע בין 300 – 450 ₪ ובמקרים מסויימים אף מעבר לכך.

וכך התייחס בויאר לנושא:
"היה לנו אינטרס שיהיו מה שיותר חברים... לקופה היה חישוב גם שיש לנו יותר חברים ברגע שיש לנו יותר חברים החישוב הקפיטציה של משרד הבריאות והאוצר הוא לטובתנו ואז אנחנו הסכמנו לשלם בהתאם" (ע' 774).

חרף הכחשת בכירי הקופה ובהם בויאר לגבי מודעותו לחברות השיווק, הממצאים העולים במובהק מהראיות הם שהשימוש בחברות השיווק כגורם שתפקידו להביא לגיוס משמעותי של חברים חדשים לקופה היה מוטמע בפעילות הרציפה של הקופה, עובר לתקופה הרלבנטית, במהלכה, ואף לאחריה עד להתפוצצות הפרשה מושא כתב האישום, כשאין מדובר בפעילות שולית, צדדית או זניחה, אלא במנוף הצירוף המשמעותי והעיקרי של הקופה.

בהקשר זה אישר מועלם כי אותה מתכונת של פעולה המשיכה ונהגה גם בתקופת כהונתו ועד מחצית שנת 2010 (ע' 6245), כשבשנת 2009 צוטט מועלם מאשר ש:
"...יש אצלנו מאעכרים...קופות החולים קוראות להם משווקים..." (ע' 6243-6244)

הרובד השלישי - הסתרה מצד הקופה של פעילות הצירוף
הרובד השלישי בהתנהלות הוא ההסתרה של פעילות הצירוף של חברים חדשים.

כפי שצוין, הקופה המשיכה לאורך כל התקופה הרלבנטית, ואף לפניה ואחריה, לקדם פעילות של גיוס חברים חדשים בתשלום באמצעים אסורים בהיקפים אדירים, אך יצרה חייץ בין פעילותה הגלויה והמוצהרת לבין הפעילות האמיתית.
בשלבים הראשונים, בתחילת שנות האלפיים עמדה הקופה בקשר ישיר עם נציגי קהילות ומתווכים לקהילות ותגמלה אותם על צירוף חברים, אך הסוותה את הקשר במערכת חוזית כפולה ונסתרת או בהסכמות בע"פ הסותרות את ההצהרות בכתב.
בהתקשרות עם קויפמן קיים הסכם פורמלי בין עמותת מקדים רפואה לבין הקופה לניהול סניף של הקופה בבני ברק על ידי קויפמן כנגד תשלום של 60,000 ₪ לחודש (נ/182). עיון בהסכם הפורמלי לא מרמז על פעילות של גיוס חברים חדשים לקופה.

לצד ההסכם הפורמלי קיים מסמך שכותרתו "הסכם שבע"פ בני ברק" (!), שבו מוסדרת פעילות גיוס החברים לקופה על ידי קויפמן, ללא שום קשר לסניף הנזכר, כשלדברי קויפמן המצטרפים החדשים גויסו בירושלים (קויפמן ע' 5734, 5739). ההסכם שבע"פ מפרט את התגמול שצוין בגין צירוף חברים לקופה, וכן את העובדה שהסכום המשולם בהסכם הפורמלי משקלל בתוכו גם את מרכיב התמורה עבור הגיוס ומסדיר את דרך ההתחשבנות השוטפת בין הצדדים.

בהתקשרות עם הוכברג קיים הסכם פורמלי לניהול מרפאה, שנוסח בהתאם לעדותו של הוכברג על ידי עורכי הדין של הקופה (ע' 8706), בו לא קיים אזכור לגיוס מבוטחים חדשים (נ/273).

לצד ההסכם קיים סיכום בע"פ (!) על תשלום בגין כל מבוטח שהוכברג צירף, סיכום שאין לו אזכור בכתובים, אך הקופה לא התכחשה לו ושילמה להוכברג לפי אותו סיכום (נ/273 – נ/299?).

אשר להתקשרות עם למברגר ממרפאת פנים מאירות, תחילתה, כאמור, טרם חקיקת החוק והתקנות, בעת שלא נאסר תשלום עבור צירוף מבוטחים חדשים. בהתאם לעדות למברגר, שלא נסתרה, הפעילות המשיכה באותה מתכונת לאחר התקנת התקנות ורק בשנת 2004 נחתם עמו חוזה חדש (נ/272, נ/273). גם בחוזה זה מוזכר תשלום חודשי למרפאה בסך 67,500 ₪, ואין שום אזכור של פעילות לצירוף חברים חדשים ותשלום עבורה. גם בהתקשרות זו הוסוותה הפעילות האחרונה והתשלום בגינה, הגם שהייתה התחשבנות ישירה בהיקפים לא מבוטלים (נ/142 – נ/143, למברגר – ע' 4014). התקשרות זו בין חבר הועד המפקח לבין הנהלת הקופה ואופן הסוואתה מצביעים על קיומה של שיטת פעולה שחזרה על עצמה.

בשנים מאוחרות יותר עברה הקופה למתכונת של העברת כל פעילות צירוף המבוטחים החדשים לחברות השיווק, והסוואתה, כשחברות השיווק המשיכו בפעילות השוטפת לצירוף מבוטחים, וכן טיפלו עבור הקופה בהתחשבנות עם גורמים שהקופה סיכמה עמם על תגמול לכל מבוטח שידאגו לצרף לשורותיה.

וכך, הקופה היא שסיכמה עם נציגי קהילות ו/או הגורמים הרפואיים שיבצעו פעילות צירוף החברים לקופה והתגמול בגינה, אך סיכומים אלה לא באו לידי ביטוי פורמלי בהסכם כתוב, והעברת התמורה בוצעה באמצעות חברות השיווק, שהציגו את הפעילות כשיווק שב"ן וכפעילות מותרת.

מתכונת זו של התנהלות החלה בתחילת ההתקשרות עם אור יצחק ביחס לשתי מרפאות בירושלים, בהן היה קיים סיכום בין הקופה לבין בעלי המרפאה, לתגמול עבור כל מבוטח שהצטרף לקופה (ת/180 נומרטורים 442-443, 477-478, סיבוני – ע' 5796, פידא שייח – ע' 2684-2687).
מתכונת זו בולטת בעיקר בהקשר של אלחיאת, שם היה סיכום לתשלום עבור כל מבוטח שיצורף לקופה, כשהסיכום הוא בע"פ והחוזה הכתוב בין אלחיאת לקופה לא מאזכר אותו ולו ברמז (ת/63), והתגמול המוסכם בע"פ הועבר לבעלי אלחיאת באמצעות סיבוני וג.פ., ואני מפנה גם למרפאות באישום השלישי, כאמור.

בנוסף, הקופה המשיכה לעמוד בקשר עם חברות השיווק שפעלו לפני התקנת התקנות, דוגמת ג.פ., והתקשרה עם חברות שיווק לאחר התקנת התקנות, חברות בניהול סיבוני לדוגמא. חברות השיווק עסקו בצירוף חברים חדשים, אך חוזי ההתקשרות עמן הסתירו מרכיב זה, והציגו באופן פורמלי רק את תחומי הפעילות המותרים שנחזו כמשקפים את כלל הפעילות, כפי שפורט לעיל.

ודוק, מדיניות ההסתרה המתוארת לא הוגבלה לתקופה הרלבנטית לאישום הראשון, בשנים 2002-2008. כפי שפורט הוצגו בביהמ"ש ראיות להסתרה בשנת 2000 בהתקשרויות המוסוות עם קויפמן והוכברג, והמשך ההסתרה הוא בשנים 2009 – 2010, לאחר שעליאש כבר אינו מנהל אגף השיווק והוא מוחלף על ידי מאירי.

וכך, בשנת 2009 חודש ההסכם עם ג.פ., במסגרתו נקבע תשלום קבוע חודשי בסך 50,000 ₪ בגין החזר הוצאות (ת/133). הגם שכנרת שללה שתשלום זה מסתיר תגמול גלובלי עבור צירוף מבוטחים (ע' 1026), הרי שהיא התקשתה להסביר עבור מה שולם סכום זה, לרבות תשלום רטרואקטיבי (ע' 1141, 1143), וטענתה כי המשיכה בגיוס חברים חדשים ללא תמורה אינה מעוררת אמון.

אני מקבלת ומעדיפה את עדות נחומי שפעילות ג.פ. בצירוף מבוטחים חדשים נמשכה גם באותן שנים (ע' 1300-1301).
באותו אופן, בשנת 2009 חודש ההסכם עם אור יצחק ונקבע בו החזר הוצאות חודשי בסך 100,000 ₪ (נ/216). בהתאם לעדות סיבוני מדובר בסכום גלובלי ששולם עבור צירוף מבוטחים חדשים והוסווה (ע' 5936-5937). עוד תיאר סיבוני הסוואה של התשלום עבור צירוף מבוטחים חדשים בתשלום עבור שעות עבודה של טלפן, כשבהקשר זה יש לחזור ולהזכיר שעבודת הטלפנים לא נגעה לצירוף מבוטחים חדשים אלא לשיווק טלפוני של שב"ן בלבד (ע' 5935-5936).

נחומי העיד שפעילות הצירוף של אור יצחק נמשכה גם באותה תקופה ומסר דברים דומים לדברי סיבוני (ע' 1188, 1200-1202, 1214).

בנוסף, הקופה באמצעות מאירי הסוותה תשלומים לד"ר יונס עבור צירוף מבוטחים בהלוואה שהקופה העמידה למרפאה.

בהמשך, בעיצומה של הביקורת בדו"ח מבקר המדינה, לא היוותה עוד אור יצחק לשיטת הקופה חייץ מספיק בין הקופה לבין פעילות צירוף החברים החדשים, אך לקופה היה עניין בפעילותה של אור יצחק לצירוף חברים לקופה. בשלב זה בשנת 2010 הפסיקה הקופה לעבוד עם אור יצחק על פי המצג הרשמי. אלא שבמציאות הקופה ממשיכה לקבל את שירותי גיוס המבוטחים של אור יצחק, והכפיפה את אור יצחק לשמש כסוכן משנה תחת חברת תקשוב, עמה הייתה לקופה התקשרות שלא כללה פעילות רשמית של צירוף חברים חדשים לקופה. וכך, בהתאם לדרישת הקופה, הוציאה אור יצחק חשבוניות עבור שיווק שב"ן, בקשר לפעילות של צירוף מבוטחים חדשים (נ/217), וקיבלה את התגמול דרך חברת תקשוב, שהיוותה חייץ בין הקופה לבין פעילות אור יצחק (סיבוני ע' 5937-5939,). לביהמ"ש הוצגה טיוטת חוזה בין תקשוב לאור יצחק המסדיר את יחסיהן הפורמליים, חוזה שלדברי סיבוני לא הספיק להחתם עקב התפוצצות הפרשה (נ/218). מתכונת זו של המשך פעילות והסוואתה תוארה גם על ידי נחומי (ע' 1225, 1228).

אציין שגישת ההסוואה וההסתרה הייתה מוטמעת במידה כזאת בקופה, עד כי באופן שיטתי בוצעה פעילות של גיוס חברים חדשים לקופה על ידי עובדי הסניפים ומנהלי הסניפים, והובטח להם תגמול עבור כל מצטרף (נ/151, הרץ – ע' 5016-5017, נחומי – ע' 1292), אך העברת התגמול הוסוותה בתלוש משכורת פיקטיבי לרעיותיהם (!) של מנהלי סניפים, וזאת עבור תגמולי הצירוף להם היו הם זכאים בהתאם לסיכום עם הקופה (נ/192, סיבוני ע' 5794).

בנוסף, בשנת 2009 מתקשרת הקופה בהסכם פורמלי ישיר עם דניאלי, מחברת מדיקל נחלי שיווק, אחד ממשווקי המשנה הגדולים שעבד מול אור יצחק (נ/105). עניינו של ההסכם הפורמלי בשיווק ביטוחים משלימים וארגון כנסים וסדנאות, ואין בו כל אזכור של צירוף מבוטחים לקופה. בהתאם לעדות דניאלי, בה אני נותנת אמון, ההסכם הסווה תגמול של 15,000 ₪ לחודש בגין צירוף מבוטחים לקופה, וזאת לאחר שדניאלי סגר את תנאיו מול מאירי (ע' 2651).

לכך יש להוסיף את כל שפורט בנוגע לתיעוד הפעילות וההתחשבנות בגינה, והסוואת הפעילות האמיתית בחשבוניות ובספרים מפני צדדים שלישיים.

הנה כי כן, הסקירה דלעיל ממחישה את מדיניות הסתרת האופי האמיתי של התקשרויות הקופה עם נותני השירותים, והסוואת והסתרת הפעילות השיטתית והמאסיבית לצירוף חברים חדשים, פעילות שהתבצעה לאורך כל השנים, ואף לפני ואחרי תקופת כתב האישום, ומבטאת את חוסר נכונותה של הקופה להשלים עם המגבלות שהוגבלה בהתאם לתקנות, מגבלות בהן ראתה גזרות שפוגעות באינטרס המרכזי שלה לגדילה משמעותית.

למשמע העדויות, ועל אף הכחשות מצד בכירי הקופה וגורמי המקצוע שלה, עלה לכל הפחות בין השורות, שהמציאות של הסוואת הפעילות האמיתית והסיבה להסתרה, היו ברורות וידועות לכל המעורבים.

וכך, היועהמ"ש עו"ד דהן התייחס לפער בין ההתקשרות הפורמלית לבין טענות שנשמעו, ואישר ולו במשתמע את ההסוואה בחוזים, וכדבריו:
"...היו בזמנו טענות כבדות משקל גם נגד הקופה שלנו על פעולות שיווק שהקופות עושות בטענות שקופה אחת כלפי רעותה על פעולות לא כשרות, כך הן נדמה לי הוגדרו, בצירוף מבוטחים. בין היתר דיברו על זה שהולכים לרבנים והולכים לאנשי חמולות ומצרפים ומעסיקים אחרים.... להגיד שהדבר הזה היה בהסכמים או באופן פורמלי זה אני אומר בצורה ברורה לא. אם היו טענות לגבי זה כן. השאלה אם המנהלים ידעו אני לא יודע לומר, את זה אתה צריך לשאול אותם מה הם ידעו" (דהן ע' 484).

נחומי שתשובותיו היו מפורשות יותר, היטיב לתאר מה עמד מאחורי פעולות ההסוואה:

"ת:... אבל פשוט היה צריך להציג את הדברים בצורה שהתבקשו להציג אותם... זאת אומרת שהיו צריכים להציג את זה כביטוחים משלימים... מבחינת החוקיות של הדברים... בעיקרון הפעולה של גיוס לקוחות הייתה פעולה כביכול לא חוקית... אז היה צריך להציג את זה כביטוחים משלימים.
ביהמ"ש: ... מי היה צריך להציג את זה?
ת: הקופה" (ע' 1167).

דברים באותה רוח נאמרו כבר בחקירות על ידי הנאשמים. כך ציין עליאש בחקירתו:

"... הס מלהזכיר את העובדה שזה צירוף. מדיניות ההסתרה של לא לקרוא "לילד בשמו" הייתה מדיניות ברורה..." (ת/22 שו' 160?).

ובחקירה נוספת מסר:
"...עניין הצירוף של מבוטחים חדשים לא נסתר ואף היה גלוי ונקרא לילד בשמו של שב"ן במשך שנים" (ת/23 שו' 234).

סיבוני שמסר את גרסתו לראשונה בביהמ"ש תיאר:
"אני הבנתי שזה לא נרשם במפורש הנושא הזה של מצטרפים חדשים ובכוונה זה נשאר בצורה מעורפלת על ידי מאוחדת משיקולים שלה מול משרד הבריאות" (ע' 5824).

סיכום ביניים – מתכונת הפעילות של הקופה
כעולה מן המקובץ, הקופה פעלה להמשך צירוף חברים חדשים בדרכים אסורות, תוך הסתרת התנהגותה ויצירת מצג כלפי חוץ של קיום התקנות.

האם האופי האמיתי של הפעילות המתוארת, היקפיה והסוואתה היו בהנחיית גורמי ההנהלה באישורם או בידיעתם? על סמך הראיות שאפרט מסקנתי בעניין זה חיובית ולכל הפחות התעורר אצלי ספק סביר שזהו מצב הדברים.

הקופה היא גוף שמתפקד במישור המשפטי באמצעות אורגניו הרלבנטיים ואת ידיעתם, מעורבותם ועידודם של אלה צריך לבחון. מבחינה משפטית, לצורך ביסוס ההטעיה והקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי, יש להוכיח שהקופה הלכה שבי אחר המצגים המטעים שהוצגו לה, וביצעה פעולות בעקבות אותם מצגים. יש לבסס הטעייה שהולידה טעות ויצרה תמונת מציאות שגויה, והכל כשאותה הטעיה מילאה תפקיד ממשי ומשמעותי בהנעת המוטעה לפעולה.

בכל הנוגע לסוגיית הידיעה של הקופה על אודות המציאות כהווייתה, עשויה להתעורר שאלה הנוגעת לעצימת עיניים מצד הגורם שנטען שהוטעה ומשמעותה. אכן, עצימת עיניים בחוק העונשין מיוחסת לעבריין ולא לקורבן, ומעמדם של השניים שונה לחלוטין. עם זאת, בהיקש מאותו עקרון ובהתחשב בכך שההטעייה צריכה להיות גורם ממשי שהוביל להליכה עיוורת אחריה, אזי אם הגורם המוטעה, בהיותו מודע לנסיבות כאלה ואחרות במציאות, חשד שהמצב במציאות הוא שונה מזה שמוצג לו ונמנע מלבדוק זאת, ובחר להתעלם מנתונים שידע, דומה בעיניי שמבחינת תכלית העבירה והאינטרסים המוגנים בה, ימצא המרומה עצמו אחראי לשלילת חופש הבחירה שלו במידה לא מבוטלת, עד כי לא תהא הצדקה להטיל אחריות פלילית על הגורם המטעה.

הראיות הנוגעות למודעות ולמעורבות ההנהלה בעצם צירוף החברים החדשים והשימוש בחברות השיווק וכן המוטיבציה האדירה של הקופה להגדיל את שורותיה עומדות בבסיס הניתוח הראייתי וההכרעה אם לקבל את גרסת בכירי הקופה ששללו ידיעה על צירוף חברים חדשים ושימוש לשם כך בחברות השיווק.

הדמות המרכזית שיש לבחון את מעורבותה היא כמובן סלנט, מי שהיה מנכ"ל הקופה במשך עשרות שנים, לרבות בתקופת חקיקת החוק והתקנת התקנות, ולאורך מרבית התקופה הרלבנטית לאישום הראשון עד 2007.

דמות נוספת היא המשנה למנכ"ל ולאחר מכן המנכ"ל מועלם, שהפעילות המתוארת בכתב האישום בשנים 2007 ואילך הייתה בתקופתו.

דמות שלישית חשובה היא יו"ר הנהלת הקופה במשך שנים ארוכות בויאר.

יש חשיבות גם למנהל השיווק מאירי שהחליף את עליאש וכן לסמנכ"ל הכספים חיימוביץ שסוגיית ידיעתם ומעורבותם מלמדת אף היא על מדיניות הקופה ובכיריה. גם מהתנהלות מנהלי המחוזות הרץ וחברוני אפשר ללמוד על מה שהיה ידוע ונהוג.

המנכ"ל סלנט
דמותו של סלנט כמנכ"ל דומיננטי מאד, ריכוזי ומעורב בפרטי הפרטים בקופה קטנים כגדולים, בעל השכלה משפטית, הצטיירה מעדות כל העדים בקופה ומחוצה לה שהכירו אותו (דהן ע' 452, 483, בויאר ע' 779, חיימוביץ ע' 608, 674, מועלם ע' 6230, 6239).

סלנט לעומת זאת טען כי התיאור דלעיל נכון לגבי נושאים מסוימים בהם התמקד, ואילו בנושאים אחרים, ובכללם נושא השיווק, לא טיפל ולא היה מעורב, אם כי קיבל עדכונים מהגורמים הכפופים לו שהיו אחראים על הנושא (ע' 8295-8296).

בכל הנוגע לצירוף חברים לקופה, טען סלנט כי הוראות משרד הבריאות והמגבלות בתקנות היו ברורות, הוא הורה בעקביות לפעול לפיהן, ואף הורה ליועהמ"ש דהן ולעליאש להוציא מכתבים בנושא בנוסף למכתבים שהוא כתב. לדבריו, בפועל לא הייתה מדיניות של צירוף חברים חדשים לקופה שלא במסגרת החוק, הוא לא ידע על פעילות חברות השיווק בנושא של צירוף חברים חדשים לקופה, וידיעתו הוגבלה להעסקת עובדי כ"א מטעם חברות השיווק בסניפי הקופה לשם ביצוע פעולות מותרות (ע' 8301, 8312-8313, 8319, 8355). סלנט ביטל כבלתי אפשרית את האפשרות שבכירי הקופה נהגו בדרך מפרה בהנחייתו והסוו את התנהלותם (ע' 8617-8619).

אל מול טענת סלנט, הדגיש עליאש כבר בחקירות במשטרה כי סלנט היה מעורב בכל נושא השיווק לפרטיו. הוא ציין שכל ההתנהלות הקשורה לצירוף חברים חדשים הייתה בהנחיית סלנט, בידיעתו ובאישורו, ובלשונו:
"כל התעריפים היו מדווחים למנכ"ל הקופה עוזי סלנט... כל אשר עשיתי היה ברשותו ובסמכותו...אני לא יודע אם עודכן על אופן הרישום בספרים. אני כן יודע שהיה מודע ויודע על פעילות צירוף המבוטחים החדשים" (ת/20 שו' 196 ואילך).

לאור צבר הראיות שאפרט, התרשמתי שתיאורו של עליאש בנושא צירוף מבוטחים חדשים אכן משקף את המציאות, סלנט נטל חלק בהסוואת הפעילות והיה מודע להסוואה, ומתעורר לכל הפחות ספק שסלנט היה מעודכן, ולו באופן כללי, אף לאופן רישום החשבוניות ושיטת ההמרה שתוארה ביחס לחשבוניות, אליהן התייחס בעדותו בביהמ"ש כאל "חשבוניות פיקטיביות", וטען שלא היה מרשה לעשותן (ע' 8325).

אפרט את הנימוקים למסקנותיי אלה.

ראשית, בפרקים הקודמים תוארו ההתקשרות עם קויפמן לצירוף חברים חדשים והסוואתה במערכת חוזית כפולה, כשצירוף החברים נעשה בירושלים והסניף שנוהל הוא בבני ברק, ההתקשרות עם הוכברג לצירוף חברים חדשים והסתרתה בתוך חוזה שעניינו ניהול סניף, וההתקשרות עם למברגר לצירוף חברים חדשים והסתרתה בתוך תשלום עבור ניהול מרפאה. כל ההתקשרויות הללו בהתאם לעדויות קויפמן, הוכברג ולמברגר בוצעו מול סלנט, והוא גם חתום על ההסכמים שבהם מוסתרת הפעילות של צירוף חברים. מדובר בשלושה הסכמים שפעלו לפיהם במשך שנים, שהביאו לצירוף של אלפים רבים של מבוטחים, הכל בתשלום עבור כל מבוטח שצורף, והכל באופן מוסווה ובהסתרה. העדים לא נשאלו לגבי דרך ההתחשבנות ואם היא כללה הגשה של רשימות מצטרפים ובדיקתם, אך עולה מעדותם ומהסכמי ההתקשרות עמםו בבירור שהחשבוניות שהגישו לא שיקפו את הפעילות האמיתית וגילמו בתוכן תשלום עבור צירוף חברים חדשים.

לא זו בלבד שסלנט היה הגורם שמולו נכרתו ההסכמים, אלא שקויפמן מתאר בעדותו שההסכם הפורמלי נחתם לבקשת סלנט, שביקש להסוות את התכלית האמיתית של התשלומים ולהכשירם, שכן בהתאם לעדות קויפמן, אמר לו סלנט כי:
"יש לו בעיה והוא לא רוצה להציג את נושא התשלומים פר חברים וביקש ממני בתוך ההסכם להציג את זה כהסכם לניהול אדמיניסטרטיבי של סניף" (ע' 5726).

תיאורו של הוכברג מצביע אף הוא על מעורבותו הפעילה של סלנט במלאכת ההסוואה. לדבריו, לאחר שהתגמול עבור כל מצטרף חדש סוכם מול סלנט, וחרף העובדה שהוכברג רצה שההסכם ישקף את פעילותו לגיוס מבוטחים, הוא הופנה לעורכי דין שניסחו את ההסכם הפורמלי, וזאת משום ש:
"נאמר לי מעוזי סלנט בפירוש בהתחלה שהנושא לא לגמרי, שהנושא המדויק של גיוס מבוטחים בתשלום זה לא כך הם צריכים לפעול, אז בגלל זה, זה לא היה פרטני, ההסכם היה כלי שהתוצאה הכלכלית שלו הייתה צריכה לתת את התוצאה" (ע' 8706).

סלנט אמנם טען בעדותו שהוא הורה על הפסקת ההתקשרות עם הוכברג ועם קויפמן בעקבות ההבהרות במכתבה של סמנכ"לית משרד הבריאות בחודש פברואר 2002 (ת/7), ובהוראתו נאסר עליהם להוסיף ולגייס חברים לקופה, אלא שטענה זו אינה משכנעת ואין קשר ישיר מבחינת זמן ותוכן בין המכתב הנזכר לבין ההתנהלות מול השניים. עם זאת, אינני שוללת את האפשרות שבאותה תקופה בהוראת סלנט הופסקו התקשרויות ישירות של הקופה עם גורמים מצרפי מבוטחים, וניתנה הנחייה שצירוף החברים החדשים יעשה דרך חברות השיווק ויווצר חייץ בין הקופה לפעילות.

שנית, חלק לא מבוטל מהעדים שהיו חברי ההנהלה בקופה ו/או מי שנשאו בתפקידים ניהוליים בכירים העידו על מעורבות סלנט בנושא צירוף חברים חדשים לקופה, על ידיעת סלנט ועל הידיעה הכללית בקופה שחברות השיווק פועלות באופן שיטתי לגיוס חברים חדשים לקופה בתמורה.

מועלם, המשנה למנכ"ל שהחליף כמנכ"ל את סלנט בשנת 2007, ציין שסלנט התעסק בנושא השיווק ולמעשה פיקח על עליאש. לדבריו, העסקת חברות השיווק הייתה בהתאם למדיניות שהתווה סלנט שהנחה את עליאש לגייס מבוטחים חדשים לקופה באמצעות חברות השיווק (ע' 6234-6236). הוא אישר שהיה ידוע בקופה שהתגמול לחברות השיווק הוא עבור כל מבוטח שהצטרף (ע' 6240). לעניין מדיניות הקופה וכפיפותו של עליאש להנחיות סלנט, ציין מועלם בעדותו ובהודעה, שעליאש הוא מי שהפעיל את חברות השיווק:
"אך לא על דעתו. הוא העסיק את חברות השיווק לגיוס חברים חדשים בהנחיית המנכ"ל. זו הייתה המדיניות" (ע' 6234).

לדברי מועלם הנושא של גיוס חברים חדשים לקופה ושימוש בחברות השיווק לתכלית זו עלה על ידי סלנט ומול סלנט בהקשרים רבים. זאת, הן בשיחות אישיות בינו לבין סלנט ערב העברת התפקיד, בהן הביע סלנט את העמדה שהמשווקים אחראים לגידול במספר החברים (ע' 6236), הן בישיבות בהן נדונו תלונות שהפנה משרד הבריאות בנושא כשעמדת סלנט הייתה שכל הקופות נוהגות באותו אופן (ע' 6238), הן בישיבות בהן חזרה ועלתה חשיבות הגידול במספר החברים, והן בהנחיות שנתן סלנט לחיימוביץ שנגעו לאישור התשלום עבור פעילות השיווק (ע' 6236). לדברי מועלם, השימוש בחברות השיווק לשם צירוף חברים חדשים בתשלום, כמו גם העבודה עם אור יצחק למטרה זו, היו ידועים בקופה, הוא עצמו הכיר את סיבוני כאחד המשווקים הטובים, ומאירי שהחליף את עליאש כמנהל שיווק ידע על כך (ע' 6243).

אעיר כי עדות מועלם בכללותה לא הייתה מרשימה, וניכר היה שגם הוא כמו בכירים נוספים מבקש להרחיק את עצמו מכל אזור סכנה ממשי. עם זאת, אני סבורה שיש לייחס משקל לתיאוריו שהובאו לעיל, שהיו מפורטים, קונקרטיים, התייחסו לארועים והוראות ספציפיים ועוררו אמון.

הרץ, מנהל מחוז יהודה ומחוז דרום התייחס אף הוא למדיניות סלנט לצירוף מבוטחים חדשים לקופה, ציין כי תכנית העבודה של סלנט כללה גידול נכבד במספר החברים, כי הגידול במספר החברים אינו צומח יש מאין, וכי אמנם לא נאמרו אמירות מפורשות, אך הבנתו הברורה מתוקף תפקידו הייתה שסלנט מודע לכך שנעשית פעילות לצירוף חברים חדשים לקופה באמצעות חברות השיווק ובתשלום (ע' 5013, 5014).

אציין שכמו יתר העדים גם הרץ שמר על עצמו, ומקובלות עליי טענות ההגנה בכל הנוגע לניסיונו של הרץ להרחיק את עצמו מהנושא של צירוף חברים חדשים בתמורה ובאמצעות חברות השיווק, שאינו מתיישב עם נתונים מזמן אמת המעידים על מודעות ומעורבות בנושא. ההגנה מפנה למכתב שהופנה להרץ והועבר על ידו לאישור עליאש ונוגע לבקשה להחזר הוצאות של סוכן משנה ששילם למבוטחים עבור השבתם לקופה. הרץ אישר כי הבין את משמעות המכתב (נ/162, ע' 5037). גם מעדותם של ד"ר יונס מסעד ובן דוד עולה מודעותו ומעורבותו בצירוף חברים חדשים (בן דוד - ע' 7650, 7653, ד"ר יונס מסעד- ע' 2051-2052).

למברגר, חבר הועד המפקח, שעסק בעצמו בגיוס חברים חדשים לקופה וסגר את התנאים מול סלנט, מסר שסלנט ידע על כך שמשולמים כספים עבור גיוס חברים חדשים (ע' 4017-4019).

למברגר, כאמור, היה נאשם בכתב האישום המקורי ומשפטו הופרד, אלא שהאישום נגדו קשור לעבירות מס ולא מצאתי סיבה לפקפק בתיאוריו בכל הנוגע לצירוף מבוטחים.

שלישית, סיבוני תיאר באופן מעורר אמון מפגש בינו לבין סלנט במרפאת הטורים בירושלים במסגרתו החמיא לו סלנט על גיוס אנשי ישיבת המתמידים כחברים בקופה ואמר שהוא מצדיע לו על כך (סיבוני ע' 5804, 5814).

תיאורו של סיבוני משתלב עם המכתב שנשלח אליו על ידי חברוני, בשלהי שנת 2003, מכתב שאליו היה סלנט מכותב, ובו שיבח חברוני את סיבוני וחברת אור יצחק על המאמצים הבלתי נלאים "למען מטרה אחת – הגדלת מספר המבוטחים" (נ/53, ע' 5207-5208). מועלם ועליאש שהיו אף הם מכותבים אישרו שקיבלו עותק מהמכתב (ע' 6242, 4150). סלנט לעומתם לא רק שלא זכר שקיבל את המכתב אלא גם טען שלא ניתן להבינו ואישר שמדובר בעוד מסמך "שאני לא יודע להתייחס אליהם" (ע' 8586). לא זו בלבד שהתייחסות סלנט הייתה מוקשית ולא עוררה אמון, אלא גם שההכחשה אינה מתיישבת עם העובדה שיתר המכותבים קיבלו את המכתב, כשמבחינת חברוני הייתה חשיבות שהמכתב יגיע לסלנט, שכן הוא מפרט את הישגי מחוז ירושלים בנושא צירוף חברים חדשים, נושא שכאמור עליו נמדדו מנהלי המחוזות. לפיכך, אני מקבלת את טענת ההגנה שהמסקנה המתבקשת היא שהמכתב הגיע לסלנט.

חשיבותו של המכתב היא בכך שכבר בשנת 2003 מצוינת בו מפורשות שיטת השימוש באור יצחק למטרה אחת של הגדלת מספר המבוטחים. היות שסלנט לא הכחיש שידע מי זו אור יצחק ומיהו סיבוני, הרי שאם נכונה טענתו שסבר שמדובר בחברת כוח אדם שיושבת בסניפים ולא ידע כלל על פעילותה לצירוף חברים חדשים, מוען אליו המכתב הנזכר והבהיר את המציאות כהווייתה. אילו סבר שמציאות זו היא אסורה ויש לשרשה, היה עליו להורות לחברוני להפסיק את שיטת הפעילות ולפנות לעליאש בנזיפה. זאת לא נעשה, והתנהלות זו תומכת במסקנה לפיה סלנט היה מודע לכל אורך הדרך לאופן ההתנהלות של צירוף חברים חדשים באמצעות חברות השיווק.

רביעית, לסלנט הופנו תלונות מטעם משרד הבריאות בהן עלו טענות לשימוש בסוכנים, במאעכרים, ולתשלום תגמול עבור צירוף מבוטחים חדשים (נ/7 מיום 2.6.05, ת/8). בנוסף, הוגשה התביעה מצד קופ"ח לאומית בטענה לתשלום עבור העברת מבוטחי אלחיאת (נ/161- בקשה לצו מניעה).

ליפשיץ ציין בכל הנוגע לתלונות ולבירורים מול הקופה:
"כשהתחלנו ביקורות של רואי חשבון והתחלנו לבדוק את ההוצאות שלהם התחלנו לגלות שחלק מההוצאות שלהם על פרסום קידום ושיווק מכירות הרבה יותר גבוה, גם החלק שמדווח כפרסום שיווק וקידום מכירות וגם היו הוצאות נוספות ששויכו לכל מיני סעיפים אחרים ואנחנו, הם סיווגו אותם לא כהוצאות פרסום שיווק וקידום מכירות, ואנחנו בהחלט חשבנו שהם נופלים תחת ההגדרה הזאתי, מצאנו שמה כל מיני העברה של כספים לגופים שאנחנו סברנו שהם אמורים להיות מוגדרים כמיזמים, הם צריכים לקבל אישור מראש ואי אפשר לבצע אותם בצורה שהם בוצעו, וכמובן גם דברים יותר חמורים של העברת כספים לתועמלנים, ולסוכני מכירות, וגם למוקדים טלפוניים שהם לא היו מוקדים שרק דיוורו למבוטחי הקופה עצמה אלא הם עסקו בצורה אקטיבית בהעברת מבוטחים מקופות אחרות." (ליפשיץ ע' 106).

דהן תיאר:
"...היו בזמנו טענות כבדות משקל גם נגד הקופה שלנו על פעולות שיווק שהקופות עושות בטענות שקופה אחת כלפי רעותה על פעולות לא כשרות, כך הן נדמה לי הוגדרו, בצירוף מבוטחים. בין היתר דיברו על זה שהולכים לרבנים והולכים לאנשי חמולות ומצרפים ומעסיקים אחרים.... אם היו טענות לגבי זה כן " (דהן ע' 484).

לאור אופיו הריכוזי של סלנט ולאור קיומן של תלונות חוזרות ונשנות, מתבקשת המסקנה שסלנט נדרש לביצוע בירורים מעמיקים, וכל טענה לפיה כלל לא נדרש לנושא או טענה לפיה ערך בירורים אבל הוסתרו ממנו העובדות כהוויתן, מעוררת לאור יתר הנתונים המפורטים סימני שאלה כבדים.

חמישית, בהתאם לעדות מבקר הפנים של הקופה במשך עשרות שנים, דוד סומך (להלן: "מבקר הפנים") הוא ערך בשנת 2006 דו"ח ביקורת (או טיוטא סופית של דו"ח), שבחן את ההסכמים עם שלוש חברות השיווק: אור יצחק, ג.פ. וא.י.מ. בנושא שירותי טלמרקטינג (נ/268).

טיוטת הדו"ח פירטה את עובדת השימוש בחברות השיווק לשם צירוף מבוטחים חדשים לקופה (ע' 15, 16, 19), את פעילות חברות השיווק בנושא זה וכן את אופן הדיווח, לרבות העברת דו"חות לגבי המצטרפים החדשים, ופנייה למגזר הדתי והערבי לשם צירוף חברים חדשים לקופה.

כמו כן מפרט המסמך את אופן הרישום והתשלום עבור צירוף החברים החדשים לקופה, לרבות ביצוע ההמרה. במסמך מופיעה דוגמא ברורה מתוך חשבונית של אור יצחק לאופן הקונקרטי שבו מבוצעת פעולת ההמרה, על כל הנתונים המספריים:
"בחשבונית שסכומה 178,000 ₪ לפני מע"מ נכתב כי היא עבור 510 חברים לפי ערך של 350 ₪ כ"א, והטופס המרכז בגין החשבונית הנ"ל מפרט כי אותם 178,000 ₪ מחושבים לפי ערך של 400 ₪, וכן 12 ₪ עבור 153 טפסים".

הנה כי כן, לא זו בלבד שמתוארת שיטת ההמרה, אלא נזכרת גם עובדת תשלום אגרת הדואר בסך 12 ₪ עבור המבוטחים, שנאסרה מפורשות בתקנות.

מסקנתו של מבקר הפנים בטיוטת הדו"ח בהתייחס לפעילות של צירוף חברים חדשים לקופה:
"לסיכום האמור, ישנו הבדל מהותי בערך המשולם עבור כל החתמה בין הדו"ח המרכז לבין החשבונית ולבין ההסכם עם אור יצחק" (ע' 18).

לדברי מבקר הפנים, בהתאם לכללי הביקורת הועברה טיוטת הדו"ח ישירות לסלנט ולבויאר (ע' 8239-8242). עוד תיאר מבקר הפנים במענה לשאלות ביהמ"ש, כי הוא שמע ויכוחים בצעקות בין סלנט למועלם לגבי תוכנו של הדו"ח ולגבי צירוף חברים חדשים באמצעות חברות השיווק והעובדה שההתנהלות אסורה לפי התקנות (ע' 8252-8253).

יצוין שלא נגבתה מסומך הודעה במהלך חקירת התיק, הגם שהוא נמנה על מנגנוני הביקורת, והמסמך הגיע לידי ההגנה כחלק מגילוי מסמכים של הקופה במסגרת תביעה אזרחית שהיא מנהלת מול חלק מהנאשמים, כך שמדובר במסמך שהיה שמור בקופה ואיני מפקפקת באותנטיות שלו. כמו כן, מקובלת עליי הערת ההגנה כי השאלה אם מדובר בטיוטא שהועברה להתייחסות הגורמים הרלבנטיים, סלנט ובויאר, או בדו"ח סופי אינה מעלה או מורידה, מקום שקיומו של המסמך רלבנטי בהיבט של מודעות סלנט להתנהלות המתוארת בו. דומה בעיניי כי גם התייחסותו של עליאש בחקירתו לקיומו של מסמך ביקורת של מבקר הפנים, מסמך שעליאש זלזל מאד בתוכנו (ת/22 שו' 107-120, 154-163), מחזקת את המסקנה שאכן היה מסמך בזמן אמת.
תגובת סלנט לפיה מדובר בדו"ח שלא הגיע לידיו, אולי נגנז, אולי הוכן בדיעבד (ע' 8323-8324), מעוררת תמיהה, ומלמדת על הבנתו את החשיבות בנתונים המפורטים בטיוטת הדו"ח להכרעה בדבר מודעותו.

לעניין מודעותו של סלנט לטיוטת הדו"ח, אציין שסלנט עצמו חודשים ספורים לפני שהטיוטא נערכת, הודיע לסמנכ"לית משרד הבריאות כי הנחה את מבקר הפנים לערוך ביקורת בנושא תקנות השיווק וליתן לכך עדיפות (נ/7). ההנחה שהביקורת נערכה בהתאם לכך והטיוטא הוכנה והועברה לסלנט ובויאר עם השלמת הביקורת, היא ההנחה המתבקשת בהעדר הסבר אחר. עצם העובדה שסלנט הודיע כי ניתנת עדיפות לעריכת הביקורת בנושא, מוביל אף הוא למסקנה מתבקשת שהורה לערוך את הביקורת והתעניין בתוצאותיה.

לעומת זאת, ההנחה שמבקר הפנים הוא בעל עניין להשחיר את פניו של סלנט כי היה איש של מועלם יריבו של סלנט, היא ספקולטיבית ולא מצאתי לה בסיס משכנע בראיות ובהתרשמותי ממנו. בהתחשב בכך שבמסמך אין כלל ביקורת לגבי ההתנהלות או התייחסות לחוקיותה, לא ברורה גם הטענה כי המסמך נועד לסייע למועלם ולפגוע בסלנט או שהוא נערך לקראת דו"ח מבקר המדינה.

חשיבותה של טיוטת דו"ח המבקר היא בעובדה שיש בה פירוט של שיטת ההסוואה של התשלומים לחברות השיווק עבור מצטרפים חדשים. לעניין טענת המאשימה כי אין במסמך התייחסות לחוקיות פעילות השיווק, סומך טען כי נושא זה מסור לגורמים המשפטיים, הגם שמתפקידו לומר מה תקין ומה לא (ע' 8248, 8251). אכן, הרושם מעדותו של מבקר הפנים היה שהוא בחר שלא להביע עמדה בנושאים הבעייתיים כשנכח בישיבות בהן הם עלו, ולא מובנת בחירתו של סומך בטיוטא להמנע מהתייחסות ערכית לפעילות שנחשפה.

עם זאת, איני סבורה כי חשיבות הטיוטא היא בהיבט של התרעה לגבי חוקיות הפעילות, אלא בעובדה שיש בתוכה פירוט של אופן ההתחשבנות, דרך ההסוואה ושיטת ההמרה, והעובדה שנתונים קונקרטיים אלה הובאו לידיעת סלנט.

סלנט לא נזעק, לא ביקש הבהרות, לא ערך בירור, לא קרא לסדר, ולכך כמובן משמעות יתרה.

לאור הכחשתו הגורפת של סלנט כי ראה את טיוטת הדו"ח, הכחשה שאני מתקשה לקבל, אין גם חשיבות של ממש לטענה שהפירוט האמור בדבר אופן ההמרה וההתחשבנות לא הופיע בתקציר הטיוטא, אלא רק בגוף המסמך.

שישית, על רקע כל הנתונים שפורטו לעיל, מתבהרת המשמעות של דבריו המרומזים של סלנט בישיבות ההנהלה ובמסמכים כתובים, שנכתבו ב"קודים", אך דומה שלא רק שהיו ברורים לכל הנוכחים, אלא גם היה ברור שהם משקפים את "רוח המפקד" ומדיניות ההנהלה הן ביחס לאופן שבו צריך לנהוג בנושא של צירוף מבוטחים חדשים והן ביחס לצורך להצניע את דרך ההתנהגות האמורה.
דבריו של סלנט בישיבת הנהלה שדנה בממצאי דו"ח מבקר המדינה בשנת 2006 והפרת התקנות, לרבות בדרך של שימוש בסוכני שיווק, מלמדים על רוח המפקד:
"חלק פיטרנו וחלק איימנו. במקביל הוספנו 6,000 נפשות במעבר האחרון, ולדעתי נוביל גם במעבר הזה. יכולת ההשרדות שלנו להתפאר בה ובמה שאנחנו עושים לא לאומית גדלה ולא כללית. אנחנו מופיעים בדו"ח אך אנחנו גדלים." (ת/415 מיום 23.5.06)

סלנט, אם כן, מודע לקיומם של משווקים, ולהערות בדו"ח הביקורת בקשר לפעילותם, ובהנחייתו הטיפול באותם משווקים הוא רק כלפי חוץ, במה שהוא מכנה איומים, או פיטוריהם וגיוסם באמצעות חברת שיווק, כמו במקרה של קנפלמכר, שכן האינטרס המרכזי הוא הגדלת מספר המבוטחים. בנוסף, האמצעים למימוש היעד מוכרים לנוכחים, ודי לכנותם במרומז כ"מה שאנחנו עושים" כדי שדברי המנכ"ל יהיו ברורים.

אין מדובר בהתבטאות יחידה או בדברים שהוצאו מהקשר, שכן מרבית הציטוטים שהובאו בפרק שהתייחס לאינטרס הקופה לצרף מבוטחים נאמרו על ידי סלנט.

כך, בפרוטוקול של ישיבת הנהלה מיום 13.12.05, היה זה סלנט שאמר:
"היתרון שלנו הוא הגידול. מה שמחזיק אותנו זה היכולת שלנו להגדיל את ההכנסות מצירוף חברים חדשים" (נ/167).

סלנט הוא גם מי שהתבטא בישיבה מיום 5.12.06, שחשוב לדאוג לגידול במספר החברים:
" כדי להשאר עם הראש מעל למים" (ת/419).

ובישיבת הנהלה מיום 9.1.07 אמר סלנט כי:
"עלינו להגדיל את מספר המבוטחים" (ת/69).

כל אחת מהצהרות תמציתיות אלה מגלמות את השקפת העולם בדבר חשיבות הצירוף ההמוני של חברים חדשים לקופה.

ובאשר לשיטות הפעולה לקידום צירוף מבוטחים חדשים לקופה, והשימוש בחברות שיווק לשם כך, הוצגו בביהמ"ש תכניות עבודה שנתיות בתחום השיווק ודיונים בנושא, אשר בהם באה לידי ביטוי מעורבותו הפעילה של סלנט בנושא השיווק, בהקשר של צירוף מבוטחים חדשים לקופה, מודעותו לשימוש בחברות שיווק לשם צירוף חברים חדשים, לרבות שליטתו באזורי הפעילות של כל חברת שיווק והתנהלותו להסוואת השימוש בחברות שיווק בתיעוד כתוב.

המסמך הראשון, שעניינו קווים לתכנית שיווק 2005-2006, הוא טיוטא שעליה תיקונים ומחיקות בכתב יד. בטיוטא המודפסת מוגדרת אוכלוסיית יעד. במסמך לא מצויין שמדובר באוכלוסיית יעד לצורך צירוף לקופה, אך דומה שמסקנה זו מתבקשת מסוגי האוכלוסיה הנמנים על אוכלוסיית היעד, וכן ומההתייחסות המפורשת לעידוד עובדי הקופה לפעול לצירוף מבוטחים חדשים תמורת תשלום. בפרק השיטות מצויינות שלוש שיטות פעולה לקידום תכנית השיווק, כשהראשונה היא "טלמרקטינג באמצעות חברות שיווק לאוכלוסיות ממוקדות בשכונות ובישובים". במסגרת התיקונים המילים "באמצעות חברות שיווק" נמחקו, ואין בטיוטא אזכור לפעילות חברות השיווק בצירוף חברים חדשים, הגם שנותר על כנו נספח הנוגע לפעילותן (נ/144).

עליאש העיד כי העביר לסלנט את טיוטת המסמך וכי התיקונים בכתב יד הם של סלנט (ע' 4056). אציין בהקשר זה כי עוד בחקירה, כשהמסמך לא היה לנגד עיניו, זכר עליאש את עצם ביצוע התיקונים על ידי סלנט, אם כי סבר שהתיקון כלל מחיקה של יעד של צירוף מבוטחים חדשים (ת/22 שו' 154 ואילך), בעוד שבפועל התיקון כלל השמטה של עובדת קיומן של חברות שיווק. מקובלת עליי בהקשר זה טרוניית ההגנה כי היה מקום לעמת את סלנט עם המסמך עוד בשלב החקירה, במיוחד לאור התייחסותו המפורשת של עליאש אליו.

סלנט שלל שראה את המסמך ושכתב ידו מופיע על גבי המסמך (ע' 8328-8329).

בהתאם לחווה"ד גרפולוגית שנערכה על ידי קרן רווה מטעם ההגנה, מדובר בתיקונים בכתב ידו של סלנט (נ/276). לאור ההסברים המפורטים שמסרה המומחית מטעם ההגנה, וההדגמות בחווה"ד ובעדות (ע' 8685-8700), כמו גם התרשמותי מניסיונה של המומחית ומתשובותיה, ובהעדר חווה"ד נוגדת לעניין זיהוי כתב היד, אני מקבלת את מסקנות חווה"ד. אכן, העובדה שהמומחית טענה שמדובר במסמך מקורי בעוד שמחווה"ד של המז"פ עולה כי מדובר בצילום (ת/420), פוגעת במידת מה במקצועיותה, ובהתאמה במשקל מסקנות מומחית ההגנה. עם זאת, בעת העדות הבהירה המומחית כי לא ביססה ממצאים על היבטים של לחץ בכתיבה, שטף וכיוצ"ב, היבטים שמחייבים בחינה של כתב מקורי, כך שהשאלה אם מדובר במסמך מקורי או בצילום לא הייתה עבורה מהותית (ע' 8685-8687). לא פחות חשוב, משמצאה המאשימה להזים את עדות מומחית ההגנה, היה מקום שתעשה זאת ביחס לסוגייה המהותית של זיהוי כתב היד ושיוכו לסלנט, ולא ביחס לסוגיה צדדית הנוגעת למהימנות בלבד, וקיומה של חווה"ד נוגדת שאינה עוסקת בזיהוי כתב היד עשוי להצביע על כך שלא ניתן היה לקבל מהמז"פ חווה"ד לפיה כתב היד אינו שייך לסלנט.

מסמך הטיוטא והתיקונים בכתב ידו של סלנט ואופי התיקונים, תומכים במסקנה שסלנט היה מעורב בנושא השיווק בניגוד להצהרתו, היה בקיא לפרטי פרטים בתחומי השיווק השונים, והעיר שלל הערות לחידוד ולתיקון בטיוטת המסמך.

בנוסף, מסמך זה, לאו דווקא כשהוא ניצב לבדו, אלא כשהוא מצטרף לשלל הראיות, תומך במסקנה שסלנט היה מודע לפעילות צירוף המבוטחים באמצעות חברות השיווק, פעילות אותה ביקש להצניע בכתובים אף בתכניות עבודה פנימיות של אגף השיווק ולכן הורה על מחיקת המילים "באמצעות חברות השיווק".

המסמך השני, מסכם דיון בנוכחות סלנט, מועלם, עליאש וסומך לגבי תכנית עבודה לשיווק ופרסום שנידונה בשלהי 2006 (נ/145 דיון מיום 15.11.06).

בפרק שעניינו מבצעי השיווק לא נזכרות חברות השיווק וחלף זאת רשום "מבצעים ייעודיים לפי נושאים ולפי מגזרים", כשלמעשה מדובר בפעילות השיווק שמבצעות חברות השיווק.

בנוסף נקבע כי "מר עליאש יכין נייר אסטרטגי שיפרט באיזה שיטה נשווק באוכלוסיות השונות: ערבים, חרדים, ירושלים  רוסים וכו', כמה עולה השיווק לחבר פוטנציאלי שנקלט וכו'...".

מדובר באותם מגזרים ייעודיים שבהם התמקדו חברות השיווק, וגם השימוש בביטוי חבר פוטנציאלי שנקלט, אינו אלא לשון מכובסת לתיאור מצטרף חדש לקופה.

המסמך השלישי, עוסק בדיון עם אותם נוכחים בתכנית העבודה לשיווק, ונחזה לפי כותרתו כדיון המשך לדיון הקודם בראשית 2007 (נ/145 דיון מיום 15.2.07).

בדיון זה נזכרות חברות השיווק, ונזכרת הפעילות של חברות השיווק אור יצחק וכנרת (ג.פ.) לצירוף חברים חדשים במחוז ירושלים ובאזורי השפלה (סעיף 8).

במסמך נלווה שכותרתו "שיווק לשנת 2007" בתוך נספח של "משימות ויעדים כלליים לשנת 2007" המשימה הראשונה הנזכרת היא "צירוף מבוטחי[ם] חדשים בשנת 2007", כשהיעד הוא צירוף 41,000 מבוטחים, פעילות בהיקף נכבד מאד, ש"במפתיע" אינה כרוכה בכל עלות כספית.

יצוין כי נתון זה אינו מתקבל על הדעת הן לאור פעילות חברות השיווק שהוזכרה והן לאור פעילות עובדי הקופה לצירוף מבוטחים כנגד קבלת תגמול לכל מצטרף, שנזכרה בתכנית העבודה.

המספר שצויין וההתייחסות למחוז ירושלים עשויים ללמד על כך שבנתונים מגולמת התייחסות להצטרפות מבוטחי אלחיאת, כמפורט בחלק השני של האישום הראשון, להלן.

עליאש העיד שמדובר בישיבות על תכנית העבודה מול סלנט ומועלם (ע' 4055-4056).

מועלם אישר שהדיונים הנזכרים נערכו בנוכחותו, ושהנושא של שימוש בחברות השיווק לצירוף חברים חדשים לא היה סוד (ע' 6239).

גם סומך אישר שכתב את סיכומי הדיון הנזכרים, ששיקפו את תוכן הדיונים, וציין כי הוא היה שותף לישיבה רק מבחינת רישומה ולא מבחינת תוכנה, אם כי הנתונים שעלו במהלכה לעניין השימוש בחברות שיווק לצירוף מבוטחים חדשים היו ידועים ולא הפתיעו אותו (ע' 8245-8248, 8250).

בשונה מיתר המשתתפים בדיון טען סלנט שהפורום לא מוכר לו, ובהתאמה שלל כל קשר לדיונים הנזכרים ולאמור במסמכי סיכום הדיונים (ע' 8329-8330).

לאחר עדות סלנט הגישה המאשימה אסופת פרוטוקולים מישיבות ההנהלה בשנים 2006-2007 (ת/415, ת/419). בתוך הישיבות, במועדים המתאימים לסיכומי הדיון שנזכרו, התייחס סלנט לדיוני תכנית העבודה (23.5.06, 31.10.06, 5.12.06).

לאור תוכן המסמכים, עדות יתר המעורבים ואזכור דיוני תכניות העבודה בישיבות ההנהלה, איני מקבלת את הכחשת סלנט בדבר קיומם של הדיונים, ואת התרחקותו מתוכן סיכומי הדיון, ויש במסמכים אלה כדי להצביע על העניין בצירוף חברים חדשים לקופה, ומודעות סלנט לשיטות השיווק השונות, וביניהן השיטה העיקרית של צירוף חברים חדשים באמצעות חברות אור יצחק וג.פ., וכן על הסוואת העובדה שיש עלויות לפעילות חברות השיווק.

ואכן, בהתאמה, בסמוך לאחר הדיון הנזכר בישיבת הנהלה מיום 13.3.07 אמר סלנט:

"אנחנו מכירים את נושא השיווק ואני יודע איך מביאים חברים" (נ/281ד).

בהתייחס לדרך הדיבור בקודים, מסר מועלם:
"עוזי היה מוסר דיווח קצר, תמציתי ביותר, שיש משווקים. הוא אף פעם לא אמר להנהלה מה הם מקבלים אבל יש משווקים ואחד המשפטים שאני זוכר אותו תמיד בלי חברות שיווק אין לנו זכות קיום" (מועלם ע' 6240).

מועלם הוסיף וציין כי לא כל מה שנאמר בדיונים גם נכתב (ע' 6241), ודבריו נתמכים בדברי הרץ (ע' 5005).

על מודעותו של סלנט לכך שהפרוטוקולים נחשפים לעיני צדדים שלישיים, ובהם משרד הבריאות, המאסדר, ניתן ללמוד מדבריו שלו בישיבת דירקטוריון, אשר לאור כלל הראיות שנסקרו מקבלים משמעות שונה:
"כידוע לכם ביקש משרד הבריאות את הפרטיכלים של השנה האחרונה ולא בכדי. בסופו של עניין משרד הבריאות יקבל את הפרטיכלים... ולכן כל מה שיאמר כאן יהא בסיכומו של עניין לעיני הציבור ובכללו לעיני מ. הבריאות" (ת/418).

כעולה מן המקובץ, החשש מהאפשרות שהדברים יגיעו לידיעת משרד הבריאות, כמו גם הדיבורים הלקוניים, המצומצמים והמרומזים, ואופן רישומם, תומכים אף הם במסקנה בדבר הרצון להסתיר ולא לנקוב במפורש במה שידוע ומובן לכל הנוכחים.

שביעית, והחשוב מכל, במועד לא ידוע בעת העדרות ממושכת של עליאש, ביקש סלנט מסמכים ופירוט של התחשיב שהיווה בסיס לתשלום לג.פ. עבור חשבונית מסוימת.

לפי עדותו של נחומי, בה אני נותנת אמון מלא, נחומי הציג בפני סלנט קלסר ובו ריכוז כל המסמכים הרלבנטיים ביחס לאותו חודש. נחומי תיאר בצורה מפורטת וחיה כי הסביר לסלנט לבקשתו מה עומד מאחורי המסמכים, היינו שהתשלום לג.פ. כולל תגמול עבור מצטרפים חדשים, וחשוב מכך שמרכיב המצטרפים החדשים תורגם והומר בחשבונית לתכנים של מועמדים לעזיבה, שב"ן ושעות טלמרקטינג (ע' 1215-1218).

מפאת חשיבות הדברים אני מוצאת להביא את התייחסות נחומי לפגישה עם סלנט בהרחבה:
"עד, מר נחומי : ... והצגתי לו על דף מסוים גם את הדרך של החישוב של הדברים ומה המשמעויות שלהם... זה היה חשבונית של ג' פ' והיה שמה את הפירוט של ה, זה נרשם שם בשורה כמועמדים לעזיבה ואני אישית הסברתי לו שזה כולל חברים חדשים.
כב ' הש ' מרגולין יחידי : פירוט של המצב כהווייתו ואז את מה שרשום בחשבונית?
עד, מר נחומי : נכון.
עו”ד גיורא אדרת : ששונה מהמצב בפועל. נכון?
עד, מר נחומי : מה הכוונה?
כב ' הש ' מרגולין יחידי : בתוכן.
עו”ד גיורא אדרת : אותה נוסחה,
עד, מר נחומי : אה כן, הייתה שמה הנוסחה,
עו”ד גיורא אדרת : והסברת לו את הנוסחה.
עד, מר נחומי : כן....
כב ' הש ' מרגולין יחידי : שיש תוכן שהוא שונה.
עד, מר נחומי : כן.
כב ' הש ' מרגולין יחידי : שיש דברים שקרו אבל הם לא מוצגים בחשבונית?
עד, מר נחומי : זה לא שלא מוצגים בחשבונית. זה לקוחות חדשים תורגמו חלק לשעות וחלק לשב"נים.
עו”ד גיורא אדרת : ואלה דברים שאמרתם במפורש לסלנט.
עד, מר נחומי : אני כן.
עו”ד גיורא אדרת : ואחרי ההסבר שנתתם סלנט אישר את ה,
עד, מר נחומי : שחרר את החשבונית כן...
עו”ד גיורא אדרת : הוא לא העלה תמיהות, שאלות, מה זה מצטרפים חדשים, הרי לפי החוק אסור לצרף מצטרפים חדשים.
עד, מר נחומי : לא....
עו”ד גיורא אדרת : עכשיו, שאלה כבוד השופטת אם אתה זוכר את התגובה של סלנט.
עד, מר נחומי : אני לא זוכר, לא זוכר תגובה מסלנט.
עו”ד גיורא אדרת : כן אבל מעצם זה שאתה לא זוכר תגובה בטוח שסלנט לא קפץ מהכיסא ואמר שומו שמיים והיכה את ראשו מה זה מצטרפים חדשים.
עד, מר נחומי : לא. אני לא יודע אם אני צריך להגיד את זה אבל אני תמיד הנחתי ש, שהוא יודע כל מה שקורה, לא יכול להיות שלא...
כב ' הש ' מרגולין יחידי : הוא לא הביע בפניך השתוממות.
עד, מר נחומי : לא".

על עצם הארוע שבמהלכו בהעדרו של עליאש ביקש סלנט לקבל פרטים לגבי חשבונית של חברת שיווק, אין מחלוקת. סלנט אישר אותו (ע' 8313-8315)ף ועליאש הזכיר אותו עוד בחקירותיו כארוע ששמע עליו בשעתו, בסביבות שנת 2005 (ת/19 שו' 444, ת/20 שו' 196).

קלסר המסמכים לא אותר על ידי נחומי במהלך החקירה (נ/100), ושנים לאחר מכן אותר על ידי נחומי רק דף חישוב שבו לא מופיעים נתוני ההמרה שצויינו (ת/192, ע' 1310). עם זאת, היות שעבור נחומי שיחת עבודה עם המנכ"ל סלנט הייתה ארוע מיוחד ולא שגרתי, הרי שאך טבעי שהוא זכר את פרטי השיחה, את מה שהתבקש לבצע ואת ההסברים שנתן למנכ"ל בצורה מפורטת, ובהעדר כל מניע מצדו לתאר את תוכן הפגישה שלא כפי שהתרחשה, אני מייחסת משקל מלא גם לדבריו בעניין זה.

המאשימה אמנם טוענת שתיאורו של נחומי לא הוכח בכל דרך, ומדגישה שהעלה אותו בעת שנחקר כחשוד. ואולם, לאחר ששמעתי את עדות נחומי במשך זמן ארוך, התרשמתי כי מדובר באחד העדים הבודדים מתוך הקופה שלא ניסה להסתיר דבר, ושניתן לסמוך על כל שתואר על ידו, וכפי שציינתי לעיל, אני נותנת אמון מלא בדבריו.

בנוסף, לאור מעמדו כעד רגיל תיאורו אינו מחייב תמיכה ראייתית כדי להתבסס עליו, ודומה שדווקא מגורמי החקירה היה מצופה לבדוק מול מנהל החשבונות פיני וקנין שהיה מעורב במהלך אם דבריו של נחומי מדויקים.

מבלי למעט מן האמור, אזכיר כי נחומי שיתף את עליאש בהתרחשות בסמוך לאחר שקרתה, ועליאש תיאר אותה בחקירתו בפירוט כולל התייחסות להכנת מסמכים מפורטים וטבלאות השוואה, ועצם תיאורו של נחומי בזמן אמת בפני עליאש מהווה כשלעצמו תמיכה למהימנות דבריו ולכך שלא המציאם בדיעבד כטענת המאשימה.

מן המתואר עולה שלאחר שקיבל סלנט הסבר מפורט על אופן ההסתרה בחשבוניות של התשלום לחברות השיווק עבור צירוף מבוטחים חדשים, הוא לא פנה לעליאש, לא ערך בירור, לא ביקש לקבל הסברים מהמנהלים, לא הורה על הפסקה של הפעילות ובפרט של ההמרה וההסתרה, והפעילות נמשכה תחתיו כמנכ"ל עוד כשנתיים באותה מתכונת.

העובדה שסלנט לא השתומם ולא נרעש בעת קבלת ההסברים המפורטים מנחומי, ולאחר מכן המשיך באותה דרך פעילות, לא רק שהיא מלמדת על מודעותו לכך, אלא יש בה לכל הפחות כדי לעורר ספק שהפעילות מתחילתה היא בהנחייתו ובאישורו.

סיכום
צבר הראיות שפורטו מלמד, ולמצער מעורר ספק סביר, שבניגוד להכחשתו, סלנט היה מעורב באופן פעיל בהתנהלות של צירוף חברים חדשים בכלל, ובאמצעות חברות השיווק בפרט, היה מודע לכך, אישר זאת ואף התווה את מדיניות הקופה בנושא.

מן הראיות עולה גם שסלנט בהיותו מודע לאיסורים בתקנות ולפיקוח של הרגולטור, היה שותף פעיל בהסוואת הפעילות. בכל הנוגע למרכיבי ההסוואה, אני מפנה לעמימות המכוונת, לדיבור המרומז, שפורט לעיל.

בנוסף, לאור מסקנתי שסלנט הוא שעמד מאחורי ההוראה להמשיך לצרף מבוטחים חדשים באמצעות חברות השיווק, אזי מתחייבת המסקנה שהוא היה מודע להסתרת הנתונים הכספיים בספרים, מבחינת העדרו של סעיף תקציבי של צירוף מבוטחים חדשים, והעדר תקצוב רשמי של פעילות זו חרף העובדה שחברות השיווק אינן פועלות לשם שמים. בהקשר זה אני חוזרת ומפנה לנספח לתכנית העבודה וליעדי השיווק, כשלצד הפעילות של צירוף עשרות אלפי חברים חדשים אין עלות תקציבית.

הראיות אינן מלמדות שסלנט היה שותף בקביעת תבניות ההמרה, או שפיקח אחר האופן המדויק של הרישומים המוסווים בחשבוניות, ואולם הראיות מצביעות על כך שהוא זה שהתווה את עקרונות הפעולה של צירוף חברים חדשים באמצעות חברות השיווק ובתמורה, והיה מודע לכל המאוחר בעיצומה של התקופה הרלבנטית לכתב האישום לשיטת ההמרה וההסתרה בחשבוניות, ובשתיקתו לכל הפחות אפשר ואישר אותה.

המשנה למנכ"ל והמנכ"ל מועלם
כפי שתואר לעיל, מועלם אישר שעובדת צירוף החברים החדשים לקופה בתשלום, באמצעות חברות השיווק, הייתה ידועה לכל המעורבים. הוא אישר שהשיטה פעלה לכל אורך התקופה הרלבנטית כשסלנט היה מנכ"ל. הוא אמנם טען שהוא סבר שיש להסתפק בגיוסי חברים על ידי העובדים וניהל על כך ויכוחים עם סלנט, אך אישר כי מתחילת כהונתו בשנת 2007 ועד תום התקופה הרלבנטית לכתב האישום, ואף שנים לאחר מכן עד מחצית 2010, מתכונת הפעולה של צירוף חברים חדשים באמצעות חברות השיווק המשיכה לפעול (ע' 6245).

כפי שכבר הוזכר מועלם התראיין בעיתון בזמן אמת במחצית שנת 2009, ופירט שימוש במאעכרים לשם גיוס חברים חדשים במגזרים הערבי והחרדי, ותשלומים נכבדים לצורך זה למשווקים (ע' 6242-6243).

זאת ועוד, בתקופה של מועלם חל שינוי בשיטת ההסתרה, כשנקבע סכום גלובלי בחוזים מול חברות השיווק, כביכול בגין החזר הוצאות, ולמעשה כתשלום עבור צירוף מבוטחים חדשים, ומדובר בטכניקת הסתרה שמזכירה את דרכי ההסתרה בהן נקט סלנט בחוזים המוקדמים עם קויפמן והוכברג. מועלם הוא גם מי שאישר את הסכם ההתקשרות עם אור יצחק בשנת 2009, לדבריו לאחר שעודכן על ידי מאירי שאור יצחק גייסה את מספר החברים הגבוה ביותר (ע' 6245).

אשר למועלם, המאשימה מבקשת שלא להאמין לעד, וטוענת שעדותו נובעת מיחסי האיבה בינו לבין סלנט. לאחר ששמעתי את מועלם ובחנתי את הראיות הנוגעות למודעותו ומעורבותו, ובהתחשב בראיון שנתן בשנת 2009, איני סבורה כי מועלם תיאר מציאות שאין בה ממש. אכן, בין מועלם לסלנט היו יחסים מתוחים לקראת סיום כהונת סלנט, כשמועלם רצה לתפוס את כס המנכ"ל וסלנט התמהמה בפינויו. עם זאת, מועלם הודה כנגד האינטרס האישי שלו, שבתקופתו במשך יותר משלוש שנים פעלה אותה מדיניות של צירוף חברים חדשים באמצעות חברות השיווק והסוואת הפעילות. גרסתו בחקירה נגבתה ממנו בשנת 2015 ושם טען את אותן הטענות. אינני מקבלת את הטענה כי עדותו כעת קשורה בדרך כלשהי להליך האזרחי.

מאירי - מנהל שיווק בתקופת מועלם
בנוסף, הוצגו ראיות להמשך שימוש בתבנית ההמרה והסתרת פעילות הצירוף בתקופת מועלם תחת ניהולו של מאירי את אגף השיווק לאחר עליאש (חשבוניות שאושרו ע"י מאירי באותה מתכונת של המרה - ע' 1188, 1267-1268, נ/52, נ/66, נ/214 חשבוניות 512, 587).

בכתב האישום אמנם נטען שמאירי פעל להפסקת ההתנהלות זמן לא ארוך אחרי כניסתו לתפקיד, ולא היה חלק מהשיטה. ואולם, משהוצגה לנחומי האפשרות שמאירי לא ידע על דיווחים על מצטרפים חדשים שהומרו בחשבוניות בהתאם למתכונת ההמרה, הבהיר נחומי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים:
"הוא ידע בדיוק על מה הוא חותם, זה לא, אני לא מכיר שהוא לא ידע" (ע' 1304).

בנוסף, בתקופת מועלם ומאירי חזרה הקופה לעבוד במישרין מול סוכני משנה של חברות השיווק, ודוגמא לכך הוא דניאלי שאל ההסתרה בחוזה ההתקשרות עמו התייחסתי לעיל. דניאלי העיד שעמד בקשר ישיר לעניין החוזה עם מאירי שאישר את התשלומים שקיבל (ע' 2643, 2650). עדותו זו מתיישבת עם תיאוריו בחקירה במשטרה כי עד שנת 2009 הקשר שלו היה מול סיבוני. אמנם דניאלי טען בחקירה כי מאירי סירב לבקשתו לעבוד במישרין מול מאוחדת ואולם חוזה ההתקשרות הישיר עמו משנת 2009 מלמד אחרת, ולאחר ששמעתי אותו איני מפקפקת בעדותו.

זאת ועוד, מועלם ומאירי היו מודעים גם להתנהלות ברמה הקונקרטית של חלק מסוכני המשנה, לדוגמא סוכן המשנה נצח בורי. כשנחשפה בתלונה פעילותו המפרה של הסוכן ביחד עם פקידה בדואר, אזי בעוד הפקידה פוטרה, הבחירה של הקופה בראשות מועלם ומאירי הייתה להמשיך ולהעסיקו "מתוך הבנת יכולותיו במגזר החרדי" (נ/159, ע' 8259).

מאירי, שהיה מנהל מחוז מרכז, שם פעלה ג.פ, ולאחר מכן מנהל השיווק וחבר ההנהלה, לא העיד, כך שהראיות המצביעות על מודעותו ומעורבותו נותרו בפני ביהמ"ש ללא כל הסבר מצדו.

סמנכ"ל הכספים - חיימוביץ
עדות חיימוביץ שנשמעה בתחילת פרשת התביעה הייתה חד משמעית, והוא הרחיק את עצמו מכל מודעות, ומקל וחומר מעורבות, בפעילות אגף השיווק, וטען כי מדיניות הקופה הייתה של קיום התקנות והתנגדות להפרתן ולצירוף חברים חדשים באמצעות חברות שיווק. הראיות שהובאו בהמשך המשפט ציירו תמונה שונה ביחס למודעות של חיימוביץ.

סוכן המשנה דניאלי תיאר שיחות שהיו לו עם חיימוביץ בעת שהגיע לאגף כספים, וציין כי חיימוביץ ידע כי משולם לו עבור פעילות צירוף מבוטחים חדשים (ע' 2637-2638).

סומך העיד שחיימוביץ היה מודע בוודאות לתשלום עבור גיוס חברים חדשים לקופה (ע' 8255).

למברגר ציין שההסכם עמו משנת 2004 בו הוסוו התשלומים שקיבל עבור צירוף מבוטחים חדשים חתום על ידי חיימוביץ וסלנט, וחיימוביץ ביחד עם יניב קורן טיפל באישור התשלומים מולו (ע' 4010, 4012).

ראיות אלה עומדות בסתירה חזיתית לטענותיו הנחרצות והחד משמעיות של חיימוביץ.

בכל הנוגע למעורבות חיימוביץ בתשלום לחברות השיווק, אחזור ואזכיר את תיאורו של מועלם כי שמע את סלנט אומר לחיימוביץ לא לערער על מה שהוא מקבל מעליאש, ותיאורו כי חיימוביץ התנהל בהתאם (ע' 6236).

חיימוביץ אישר שהוא בקיא בסעיפי התקציב, והדגיש שלא היה קיים כלל סעיף תקציבי לתשלום בגין מבוטחים חדשים (ע' 596). הוא הוסיף והדגיש כי הוא הנחה להחזיר לספק חשבונית שמפורטת בה פעילות של צירוף חברים חדשים (ע' 594, 596).

נתון זה, התואם גם את הצגת יעדי השיווק לסלנט, כשלצד צירוף המבוטחים החדשים אין עלויות (נ/145), נדמה היה תחילה כמלמד על העדר מודעות של חיימוביץ להתנהלות הקופה. ואולם, עם סיום הבאת הראיות, ולאור פסיפס הראיות שפורט, דומני שלא ניתן לשלול את המסקנה שעצם העדרו של סעיף תקציבי בגין צירוף חברים חדשים, כמו גם ההוראה בהנהח"ש להחזיר לספק חשבונית שמפורטת בה פעילות ממין זה, אינם אלא חלק מכל שיטת ההסוואה ומלמדים על מודעות חיימוביץ ולא להיפך.

לעניין העדרו של סעיף תקציבי עבור צירוף חברים חדשים, בהתחשב בעשרות מיליוני השקלים ששולמו לחברות השיווק, ובנתונים והדיווחים שנמסרו על אודות היקף המצטרפים לקופה מבלי שנלווית לכך עלות, והיקף המצטרפים לשב"ן, לא יעלה על הדעת שסעיפי ההוצאות של שב"ן וסכומי ההוצאות עבור שב"ן התקבלו על דעת מאן דהוא מבכירי הקופה, לרבות מנהל אגף הכספים, ומי שבחר לקבלם טמן ראשו בחול ובחר לעצום את עיניו.
לעניין החזרת החשבונית אם צוינה בה פעילות של צירוף מבוטחים חדשים, הרי כשהשתרבבה חשבונית ובה תיאור של צירוף חברים חדשים של חברת השיווק א.י.מ., עלתה על כך הביקורת מטעם משרד הבריאות, נשאלו שאלות והיה צורך לספק תשובות ולהציג שינוי בהתקשרות, והרצון בקופה היה להמנע ממצב כזה. לפיכך, המסקנה המתבקשת היא שבמסגרת התנהלות של הסוואת הפעילות האמיתית, ההנחייה הייתה להחזיר לספק את החשבונית, כשלא צוין על ידי חיימוביץ שהספק לא קיבל כלל תשלום לאחר שחזר והגיש חשבונית מתוקנת התואמת את התנהלות הקופה.

יו"ר ההנהלה – בויאר
מעדותו של בויאר עלתה החשיבות הרבה שייחסה הקופה לשיקולי הרווחיות שלה, ובלשונו:
"קופת חולים כל הקופות חולים הם יכולות להציג את עצמם שהם דואגים לחברים ולמובטחים הם דואגים קודם לקופה שהקופה תהיה איתנה ויציבה. כשמציגים לנו מה שנקרא רווח והפסד מה אנחנו יכולים להרוויח מה אנחנו יכולים להפסיד וזה הנתונים" (ע' 775).

בויאר גם הדגיש שהקופה פעלה תחת ההנחה של פיקוח מצד המאסדר, כדבריו:
"יש תקציב והתקציב הוא תקציב שיווק... ואני רוצה לומר שהתקצוב של הדברים האלה היה בביקורת רצופה של הרגולציה של משרד הבריאות באמצעות יואל ליפשיץ שהוא הסמנכ"ל היה לענייני קופות חולים, וברגע שחרגנו משהו פופ פופ" (ע' 785).

בויאר אישר שידע על תשלום לרופאים עבור צירוף מבוטחים בהקשר של אלחיאת:
"אני ממרום שנותיי על מה אנחנו משלמים, אנחנו משלמים על כך שהם מביאים לנו חברים שהחברים האלה יהיו גם כן בביטוחים משלימים" (ע' 773).

בעוד שבויאר אישר ששולם תשלום לרופאים עבור צירוף מבוטחים, הוא שלל בכל תוקף ידיעה על תשלום לאחרים עבור צירוף מבוטחים, וטען:
"אני לא ידעתי על שום דבר שהיה תשלומים לאנשים שהביאו, זה לא הובא לפנינו"
(ע' 777).

בויאר לא הסביר מה ההבדל מבחינתו בין תשלום לרופאים לבין תשלום לגורמים אחרים עבור צירוף מבוטחים.

במקטע נוסף של עדותו בו התייחס באופן כללי, השיב:
"ש: משהו בנושא של צירוף מבוטחים או צירוף לשב"ן או שימוש בחברות שיווק עלה במהלך דיונים שאתה נכחת בהם?
העד, מר בוייר: בהחלט כן, אנחנו היינו מעוניינים לקבל דיווח על הצטרפות קו נטוי עזיבת חברים. יש לזה משמעות כספית מאוד רצינית אז וודאי וודאי שאם קיבלנו דיווח שהצטרפו חברים השמחה הייתה רבה, קיבלנו דיווח שעזבו חברים אז כמובן האווירה הייתה אחרת.
כב’ הש’ מרגולין: והאם משהו עלה ביחס לדרכים שבהם מצטרפים חברים?
העד, מר בוייר: לא לא,
כב’ הש’ מרגולין: שימוש בחברות שיווק?
העד, מר בוייר: לא לא לא" (ע' 791).

התרשמותי מבויאר הייתה שתוך שנסמך על טענות לחוסר זיכרון וגיל מבוגר, ובהיותו מודע לכל ממצאי מבקר המדינה, הוא הקפיד להרחיק את עצמו מכל אזור סכנה.

מנהל מחוז דרום - הרץ
הרץ מנהל מחוז יהודה אישר תחילה שהייתה פעילות לצירוף מבוטחים חדשים, אלא שלדבריו היא לא בוצעה כנגד תשלום ולא באמצעות חברות השיווק שישבו בסניפים ועסקו אך ורק בשיווק שב"ן (ע' 5005-5006).

בהמשך עדותו אישר כי היה תשלום עבור צירוף מבוטחים, אך טען שהתשלום הוא לעובדי הקופה לרבות תשלום למנהלי סניפים (שאל דרך הסוואתו באמצעות תלושי משכורת התייחס סיבוני לעיל), ולא לחברות שיווק.

לאחר מכן, כשהוצג לו מכתב שהופנה אליו על ידי סוכן בשם אליעזר סברדלוב, ובו נדרש אישור לתשלום למבוטחים עצמם כדי לשכנע אותם לחזור לקופה, אישר כי העבירו לטיפול עליאש (נ/162). מהמכתב האחרון, אם כך, עולה כי הרץ עמד בקשר עם הסוכן שפנה אליו וידע על תשלום עבור צירוף מבוטחים בניגוד לעדותו.

גם מעדות ד"ר יונס מסעד ועדות בן דוד שפורטו עולה כי הרץ הוא שטיפל בהסוואת התשלום עבור צירוף מבוטחים בדרך שלהצגת הכספים כהלוואה להקמת הסניף.

טענה להטעיית מנגנוני הביקורת
לטענת המאשימה, גם אם גורמים שונים בקופה היו מודעים להתנהלות, היא הוסתרה ממנגנוני הביקורת. לשיטת המאשימה מנגנוני הביקורת כוללים את היועץ המשפטי ואת סמנכ"ל הכספים.

לא ברור מדוע המאשימה רואה במנהל אגף הכספים, אשר טען כי לא התעסק כלל בתחום השיווק בכללותו ולא היה מעורב בו או מפקח עליו, כגורם ביקורת רלבנטי. כך או כך, בהתאם למפורט לעיל, ובניגוד להכחשתו הנחרצת, מסקנתי מסקירת הראיות הייתה שחיימוביץ ידע על הנושא במידה מספקת כדי שלא יוכל להחשב כמי שהולך שולל בשל התנהלות עליאש.

לעניין היועץ המשפטי, אכן יועץ משפטי הוא שומר סף וגורם ביקורת. עם זאת, מדובר במשרד חיצוני, שנתן שירותים לקופה, והיה מעורב רק באותם היבטים שהופנו אליו. עוד אציין שעו"ד דהן היה שותף לניסוח התגובה לעתירת קופ"ח לאומית ביחס למבוטחי אלחיאת בה עלתה טענה קונקרטית ומפורטת לעניין צירוף מבוטחים בתשלום והסוואתו, ואפשר את ניסוחו של התצהיר באופן העמום שבו נוסח. את התייחסותו לחוזים הפורמליים שהוא ניסח והיו באחריותו, יש לקרוא על רקע נתונים אלה.

לעניין מה שידע עו"ד דהן, אני חוזרת ומפנה לדבריו:
"כדי לא להיות נאיבי מדי אני אומר ככה, היו בזמנו טענות כבדות משקל גם נגד הקופה שלנו על פעולות שיווק שהקופות עושות בטענות שקופה אחת כלפי רעותה על פעולות לא כשרות, כך הן נדמה לי הוגדרו, בצירוף מבוטחים. בין היתר דיברו על זה שהולכים לרבנים והולכים לאנשי חמולות ומצרפים ומעסיקים אחרים... היו טענות כאלה. להגיד שהדבר הזה היה בהסכמים או באופן פורמלי זה אני אומר בצורה ברורה לא. אם היו טענות לגבי זה כן. השאלה אם המנהלים ידעו אני לא יודע לומר, את זה אתה צריך לשאול אותם מה הם ידעו...אני יכול להגיד שכן, שהבהרתי שהדבר הזה הוא אסור. כשהנושא עלה" (ע' 488).

להשלמת התמונה אעיר כי המאשימה לא מנתה את גורם הביקורת על פי חוק מבקר הפנים שאל מה שידע התייחסתי לעיל.

עבירת קבלת דבר במרמה מהקופה - סיכום
על סמך שלל הראיות שנסקרו, המסקנה היא שמטעמי תחרותיות וכדאיות כלכלית, הגורמים הרלבנטיים בקופה, בהנחיית מנכ"ל הקופה, החליטו חרף המגבלות בתקנות להמשיך בפעילות לצירוף מבוטחים לקופה באמצעים שנאסרו בתקנות, להסוותה במידת האפשר, להכחישה באופן רשמי, ולהציג מקרים שיתגלו כתקלה, כשבפועל ההתקשרות עם אותם גורמים סוררים נמשכה אך במתכונת שונה ובהסוואה אחרת, וכן להציג במידת הצורך במענה לשאלות ככל שיתעוררו עמדה של שיווק אגב שב"ן, שמשקפת לכל היותר התנהגות שגויה בתחום האפור וראויה לתגובה סלחנית.

התנהלות עליאש מטעם הקופה אכן הביאה לתוצאות המתוארות בסעיף 55 לאישום ובהן עקיפת האיסורים והמגבלות, לרבות אלה הקשורים לתקרת ההוצאות, והמנעות מהטלת סנקציות, אלא שכמתואר לעיל, לא שוכנעתי מעבר לספק סביר שעליאש הכשיל את הקופה בכך, אלא ההתנהלות בכללותה הייתה ברוח גבית ברורה של הנהלת הקופה ולקידום האינטרסים הישירים והמובהקים של הקופה שעמדו בראש סדרי העדיפויות של מנהליה הבכירים. בנסיבות אלה אני סבורה כי לא נדרש מהלך של פירוק לגורמים של כל מרכיבי הידיעה השונים לפרטי פרטיהם כדי לברור מתוכם מה בדיוק ידע מי מבכירי הקופה, והתמונה המצטיירת היא בעייתית במידה שמצדיקה מסקנה כללית.

בנסיבות מיוחדות אלה, לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר שהוצגו בפני הקופה מצגי מרמה שהיוו את הגורם היעיל והדומיננטי בהנחת דעתה לגבי נתונים שלא היו בידיעתה, והובילו אותה לאשר העברת כספים לחברות השיווק בניגוד להוראות הדין.

בשולי פרק זה אעיר כי המאשימה טוענת שאפילו היה גורם בתאגיד מודע לכזב במצג, ואפילו הסכים לו, אין בכך כדי לאיין את המרמה, ומדגישה שבעיקר חשובה ידיעתם של הממונים על הכספים וגורמי הביקורת. המאשימה מפנה לפסיקה, אלא שבנסיבות המיוחדות של התיק שלפניי, אני סבורה שאין הנדון דומה לראייה. בתיק שלפניי, אין מדובר בגורם אחד שידע, אלא בהנהלת הקופה כולה או רובה ככולה, ואין מדובר בגורם צדדי או לא בכיר שחבר לגורם המרמה, אלא באורגניה הבכירים של הקופה. מעבר לכך, הקופה כאמור אינה ישות שרומתה כשלעצמה, אלא היא מרומה רק באמצעות אורגניה, המשמשים כ"אני האחר" שלה, ואין בטענות שמאחורי הקופה עומד הציבור כדי לשנות ממסקנה משפטית זו. אין בנמצא אורגן שביחס אליו נוכחתי כי הייתה מרמה שלא בידיעתו שהניעה אותו לאפשר את המרמה ונותרו ספקות סבירים כאמור בהקשר זה.

להשלמת התמונה, אציין ששקלתי מה המשמעות של העובדה שדחיתי את גרסת עליאש לעניין מסקנותיי בכל הנוגע לאחריותו לעבירה, והגעתי למסקנה שהיות שהזיכוי אינו מבוסס על אותם מרכיבים בגרסה שלהם לא האמנתי ואותם דחיתי, לא מתעורר קושי קונספטואלי בזיכויו של מי שנותר ספק ביחס לאחריותו הפלילית לעבירה.

אזכיר עוד את ההלכות המוכרות לפיהן: "שומה על בית המשפט לבחון תזות חלופיות לתזה המפלילה – אף ביוזמתו. תנאי לכך, כמובן, הוא כי יש להן עיגון ואחיזה בחומר הראיות". ועוד נקבע כי ביהמ"ש נדרש לא רק לבחון תרחישים חלופיים, אלא גם לבחון את האפשרות של שילובים שונים בין התרחישים שהוצגו (ע"פ 5270/14 אולמרט נ' מדינת ישראל).

אשר לסיבוני, אחריותו הפלילית הנטענת נובעת משותפותו עם עליאש והביצוע בצוותא, ומשאני מוצאת לזכות את עליאש ממילא מתייתר הצורך להכריע בעניינו של סיבוני.

לפיכך, אני מזכה את עליאש וסיבוני מחמת הספק מעבירת קבלת הדבר במרמה בנסיבות מחמירות המיוחסת להם.

מרמה והפרת אמונים בתאגיד
ההלכות הקשורות בעבירה מוכרות וידועות ומוסכמות על הצדדים, המחלוקת היא רק בקשר ליישומן.

טרם בחינת טענות המאשימה ועמדת עליאש, אקדים ואעיר שהניסוח בכתב האישום בכל הנוגע לחלוקה בין העבירות השונות המיוחסות בו בפרק זה, אינו מיטבי, במובן זה שלא ברורה לחלוטין החלוקה של המאשימה בין מרכיבי עבירת קבלת הדבר במרמה למרכיבי עבירת הפרת האמונים בתאגיד.

זאת, בקשר לסעיף 55 לאישום שדומה שאמור היה להוות חלק ממרכיבי הפרת האמונים, אך הוא מופיע כחלק מההתייחסות לקבלת הדבר במרמה.

בנוסף, במסגרת עבירת הפרת האמונים בתאגיד יש חזרה על טענה של מרמה בדרך של הסתרה ממנגנוני הביקורת, שהיא חלק בלתי נפרד מהטענה לקבלת דבר במרמה, ואין מקום להתייחס אליה בהקשרן של שתי העבירות בכפילות.

לשתי הטענות הללו נדרשתי בפרק הקודם ואין צורך להוסיף לגביהן.

זאת ועוד, במסגרת סיכומיה מייחסת המאשימה לעליאש מרמה כלפי המאסדר במסגרת הדיון שלה בעבירת קבלת הדבר במרמה, וזאת למרות שבכתב האישום מיוחסת לעליאש המרמה כחלק מהפרת אמונים ולא כחלק מקבלת דבר במרמה. יודגש, כי בשונה מהפרק השני לאישום הראשון שבו מיוחסת לעליאש בצורה מפורשת וברורה עבירה של קבלת דבר במרמה מהמאסדר, הניסוח בפרק הראשון שונה, ולפיכך, את טענות המרמה כלפי המאסדר אבחן בגדר הטענה הכללית להפרת אמונים.

הפרת האמונים שנותר להכריע בה, אם כן, כוללת מרכיבים אלה:

הסתרה במרמה של עובדות מהותיות מהמאסדר.

גרימה לפגיעה כלכלית בקופה בכך שכספים שנועדו למטרות רפואיות הוצאו למטרות שיווקיות.

גרימה לפגיעה כלכלית במבוטחי השב"ן ע"י שימוש בכספים ייעודיים לתכני השב"ן לתשלום עבור שיווק.

גרימה לפגיעה בתדמית הקופה ובאמון הציבור בקופה בשל העובדה שהוצאו כספים שנועדו לשירות רפואי עבור פעולות שיווק אסורות.

בכל הנוגע לטענות להפרת אמונים בהתנהגות מצד עליאש שהביאה לפגיעה בקופה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה תדמיתית ובהקשר של אמון הציבור, הרי שבהמשך לכל הממצאים הקודמים, אני סבורה שבמישור היחסים של עליאש מול הקופה, ונוכח כל מה שנאמר, לא ניתן לייחס לו התנהגות שיוצרת עבירה מצידו כלפי הקופה, וכי הקופה הביאה על עצמה את התוצאות המתוארות. לפיכך, אני מזכה את עליאש מחמת הספק מהמרכיב השני שעניינו פגיעה כלכלית בקופה, ומהמרכיב הרביעי שעניינו פגיעה בתדמית הקופה.

מצב הדברים שונה ביחס לטענת המרמה כלפי המאסדר, בהסתרת עובדות מהותיות ממנו. מדובר ברגולטור, אשר פעילות קונקרטית של עליאש, כמתואר לעיל, הביאה לכך שלא יכול היה לדעת על דרך ההתנהלות הפסולה והאסורה של הקופה אף לא באמצעות ביקורת בקופה. בהקשר של המאסדר, אני לוקחת בחשבון את תפקידו המרכזי של עליאש ביצירת מנגנון ההמרה, ובקידום ההסתרה השיטתית, כשאמנם סלנט נחשף לדוגמא לדרך ההמרה וההתחשבנות, אך אין טענה שסלנט, או גורם בכיר אחר בקופה, היה מעורב בכך או עודד את עליאש, ולבטח לא קבע את מנגנון ההמרה והרישום הכוזב בחשבוניות, ואף עליאש הודה שלא ידוע לו על ידיעה מפורשת של בכירי הקופה על המנגנון באופן שיטתי.

מהראיות עולה שלעליאש היה ברור שההתחשבנות והדיווח בחשבונית הם כלי מרכזי בביקורת והוא אף נוכח שיש תגובה מצד המאסדר כשבביקורת מתגלית חשבונית בחריגה (עניין א.י.ם. לעיל), וחרף זאת המשיך באותה מתכונת.

שילובם של נתונים אלה מוביל למסקנה חד משמעית שבאופן עצמאי ונפרד תרם עליאש תרומה אישית משמעותית להסתרת עובדות מהותיות מפני המאסדר וגורמי הביקורת מטעמו. התנהלות זו, העומדת בסתירה חזיתית למצופה ממנהל שיווק בכיר בגוף המפוקח על ידי המאסדר ופועל על פי חוק, מבססת הפרת אמונים בעלת מרכיבי חומרה ברורים שיש בה פגיעה מהותית ביכולת הפיקוח של משרד הבריאות וכפועל יוצא מכך פגיעה בתאגיד.

בהקשרו של מרכיב זה לא מצאתי בעובדה שמאירי לפי הראיות המשיך באותה דרך של הסתרה כדי לבסס טענה לאכיפה בררנית שמצדיקה תוצאה אופרטיבית. כידוע אכיפה בררנית מבוססת על יחס שונה לשווים בנסיבות דומות, ולא הונחה בפניי תשתית ראייתית מספקת כדי לקבוע שגם מאירי התנהל באופן מתמשך ושיטתי וביצע פעולות אקטיביות להסתרה מפני המאסדר, כשלא ניתן לשלול שחלק נכבד מפעולותיו לא היו אלא המשך של דרכי הפעולה שהתווה עליאש.

אשר לפגיעה הכלכלית במבוטחי השב"ן, אני נוטה לראות בפגיעה זו, אם וככל שהיא מוכחת, מרכיב עצמאי ונפרד מהפגיעה בקופה, אשר עליאש מתוקף תפקידו עשוי להיות אחראי ביחס אליו לרבות אחריות בפלילים בגין הפרת אמונים. עם זאת, במישור הראייתי, לא הובאו ראיות בעניין זה, ואם וככל שהובאו הן דווקא לא תמכו במסקנת המאשימה ואיני סבורה שדי בטענה שהיא הגיונית כדי לאפשר דילוג על הצורך להוכיחה. לפיכך, אף ממרכיב זה מזוכה עליאש.

בשולי פרק זה אדגיש כי המאשימה הכבירה מילים על אודות חשיבותו של תאגיד המספק שירות לציבור, הקושי של הציבור להבחין בינו לבין המדינה והחשיבות היתרה של טוהר המידות בתאגיד ממין זה לשם שמירה על אמון הציבור. ברמה העקרונית אני שותפה לכל שנאמר, ואולם ברמה הפרקטית עומדים נאשמים מסויימים לדין, ומעורבים אחרים אינם בגדר נאשמים, ומתפקיד ביהמ"ש לבחון בזהירות יתרה אם העובדות מבססות אחריות פלילית של הנאשמים שבפניו ולתת להם להנות מכל ספק סביר, ואין זה מתפקידו של ביהמ"ש לכתוב מסמך ציבורי על נפסדות התנהלות הקופה מול מבוטחיה והשלכותיה.

סיכום – אישום ראשון – פרק ראשון
אני מזכה את עליאש וסיבוני מחמת הספק מהעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

אני מרשיעה את עליאש וסיבוני בעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד.

אני מרשיעה את עליאש בעבירה של מרמה והפרת אמונים ביחס למאסדר, ומזכה אותו מיתר המרכיבים מחמת הספק.

אישום ראשון – אלחיאת (פרק שני)
עליאש, חברוני וסיבוני וחברות סיבוני

תמצית טענות המאשימה ותשובת הנאשמים
כפי שפורט במבוא, הפרק השני באישום הראשון, שעניינו פרשת אלחיאת, עוסק בצירוף כ - 38,000 מבוטחים לקופה, במסגרת סניף אלחיאת במזרח ירושלים, והעברת אותם מבוטחים, ש"הלכו" אחרי רופאיהם, מקופת חולים לאומית למאוחדת, הכל כנגד תשלום לאלחיאת עבור כל מבוטח, באמצעות חברות השיווק, ותוך הסוואת המהלך השיווקי כתשלום מקדמות עבור שיווק שב"ן.

לעליאש חברוני וסיבוני מיוחסת קבלה במרמה בנסיבות מחמירות של הנחת הדעת בדבר אופי ההסכם והתשלומים הקשורים אליו, כמו גם קבלת הכספים במרמה מהקופה, תוך הסוואת התשלומים ואופיים. לעליאש וחברוני מיוחסת בנוסף הפרת אמונים ומרמה בתאגיד. לעליאש וסיבוני מיוחסת עריכת רישומים כוזבים בחשבוניות במטרה להטעות, ולעליאש מיוחסת גם קבלת דבר במרמה - הנחת הדעת של משרד הבריאות במרמה.

במענה לפרק של פרשת אלחיאת נטענו טענות דומות לאלה שנדונו והוכרעו ביחס לפרק הראשון הכללי, אשר פורטו בפרק המבוא, עליהן לא אחזור, וכן ונטענו מספר טענות ייחודיות לפרשת אלחיאת שיפורטו כעת.

עליאש וחברוני טענו בתשובתם לאישום, כי הסיכום מול אלחיאת היה מלכתחילה שישולם לאלחיאת עבור פעילות כוללת ומשולבת של צירוף חברים לקופה ביחד עם צירופם לשב"ן, באופן שאינו ניתן להפרדה, כשההתחשבנות היא אחת וכוללת את שני מרכיבי הפעילות וכן כוללת מנגנון של התחשבנות וקיזוז אם חלילה לא תעמוד אלחיאת בהתחייבותה הכוללת.

עוד נטען כי הקופה לא רומתה וכי בפני ההנהלה הוצגה ההסכמה כהווייתה, הסכמה שכללה תשלום מקדמות לאלחיאת עבור פעילות הצירוף ביחד עם השב"ן, מקדמות שנועדו לממן את פעילות השיווק, כשהמקדמות עתידות היו להיות מקוזזות במידת הצורך אם לא יהיה צירוף לשב"ן במסגרת התחשבנות עתידית.

בנוסף, טען חברוני כי הוראות החוק ומגבלות התקנות לא חלות במזרח ירושלים, ולכן לא קיימת כל הגבלה על פעילות השיווק באזור זה.

לעניין השימוש בחברות השיווק, חברוני, כאמור, טען כי לא ידע על מעורבותן ולא ידע על תשלום נוסף מעבר לסך של 275 ₪ שסוכם ישירות מול אלחיאת.

לצד טענתם שפעילות חברות השיווק אינה שונה בפרשת אלחיאת מפעילותה בהתחשבנות מול גורמים משווקים אחרים, טענו עליאש וסיבוני שבפרשת אלחיאת חברות השיווק לקחו על עצמן את הסיכון הכספי ביחס לפעילות, מולן הייתה אמורה להתבצע ההתחשבנות במקרה של ביטולים וקיזוזים, אם וככל שאלחיאת לא יעמדו בהתחייבותם הכוללת, והן שימשו כמעין מבטחות.
סיבוני הוסיף וטען כי בוצעה פעילות טלמרקטינג לשיווק שב"ן ופעילות של טלפנים להצגת הקופה בפני המבוטחים החדשים בסניף אלחיאת, טענה אותה זנח הלכה למעשה בעדותו בכל הנוגע לתשלום.

הנושאים המוסכמים והסוגיות שבמחלוקת
אין מחלוקת כי אלחיאת קיבלה מהקופה תשלום מוסכם של 275 ₪ + מע"מ עבור כל מבוטח שעבר למאוחדת ובסך הכל כ– 10.5 מיליון ₪ + מע"מ.

יש מחלוקת בין הצדדים אם התשלום היה עבור צירוף המבוטחים ותו לא או עבור צירופם במשולב לקופה ולביטוחים המשלימים.

אין מחלוקת שעובדת התשלום לאלחיאת על מעבר המבוטחים לא באה לידי ביטוי בהסכם בכתב בין הקופה לאלחיאת (ת/63) או בכל מסמך אחר בין הצדדים והיא תולדה של הסכמות בע"פ.

יש מחלוקת אם בהנהלת הקופה היו מודעים לאותן הסכמות בע"פ ואישרו אותן.

אין מחלוקת שלשם ביצוע התשלום נעשה שימוש בחברות השיווק להעברת הכספים.

יש מחלוקת בכל הנוגע למודעות חברוני לשימוש בחברות השיווק של סיבוני לשם העברת התשלום לאלחיאת (אין מחלוקת שלא היה מודע לשימוש בג.פ.), כמו גם למודעותו שחברות השיווק מקבלות תשלום, כך שהסכום שמשלמת הקופה עבור כל מבוטח אינו עומד על 275 ₪ אלא על 400 ₪ + מע"מ.

יש מחלוקת אם בהנהלת הקופה היו מודעים לשימוש בחברות השיווק ולתשלום הנוסף שקיבלו.

אין מחלוקת שההיקף הכספי הכולל ששילמה הקופה עומד על 16.8 מיליון ₪ + מע"מ, ומתוך סכום זה סך של 5.65 מיליון ₪ +מע"מ נותר בחברת השיווק של סיבוני וסך של כ – 720,000 ₪+ מע"מ נותר בג.פ, ובסה"כ נותרו אצל חברות השיווק כ-6.3 מיליון ₪ + מע"מ.

יש מחלוקת אם חברות השיווק שימשו כצינור להסוואת העברת הכספים לאלחיאת וקיבלו עבור כך עמלה או שמא הן ביצעו פעילות שזיכתה אותן בהכנסות, וכן יש מחלוקת אם טענת המאשימה בהקשר זה היא במישור האזרחי או שיש לה השלכה על הנושא הפלילי.

המאפיינים (המיוחדים) של פרשת אלחיאת
פרשת אלחיאת היא מקרה קונקרטי של ההתנהלות המפורטת בחלק הכללי ובחלק הראשון באישום הראשון, בנוגע למסה נכבדת ביותר של מבוטחים, ולא במקרה מורכב האישום הראשון משני חלקים: כללי ופרשת אלחיאת.

עם זאת, יש לפרשת אלחיאת גם מאפיינים מיוחדים.

כפי שצוין, אין מחלוקת שמעבר המבוטחים מקופת חולים לאומית למאוחדת, כלל תגמול כספי לאלחיאת עבור כל מבוטח, תגמול שלא בא לידי ביטוי בכתובים.

ודוק, עצם המתכונת של הסכם שיווק בע"פ, שהוא נפרד מההסכם בין הקופה לבין הסניף, ואין לו תיעוד בכתובים, אינו ייחודי לפרשת אלחיאת, והיווה דרך פעילות מקובלת בקופה. כך, התאפשרה הסוואת התשלום עבור צירוף חברים לקופה בפני ביקורת ובפני צדדים שלישיים ובראשם משרד הבריאות.

בנוסף, כפי שפורט בהרחבה לעיל, עצם יצירת חייץ בין הקופה לבין הפעילות לצירוף חברים לקופה, בין היתר באמצעות חברות השיווק, אף הוא היווה דרך פעילות מקובלת בקופה. חברות השיווק שימשו כגורם אמצע בכלל הפעילות השיווקית, בין אם פעילותן הייתה רבה ובין אם העסיקו סוכני משנה ורק ריכזו את הפעילות, בין אם הפעילות הייתה ביוזמתן ובין אם קיבלו הוראה מהקופה לשלם באמצעותן לגורמים שסגרו את תנאי התשלום ישירות מול הקופה ולהן לא הייתה שום פעילות מלבד ריכוז הנתונים והעברת התשלומים. החייץ התבטא בראש ובראשונה בהיבט של העברת התשלום עבור הפעילות, כשעל בסיס הפלטפורמה השיווקית הרשמית והמוצהרת של שיווק שב"ן בחברות השיווק, נרשמו כשיווק שב"ן גם החשבוניות שמאחוריהן עמדה פעילות של צירוף מבוטחים חדשים, באופן שלא הדליק נורה אדומה לגבי הפעילות.

במקרה של אלחיאת חברות השיווק שילמו לאלחיאת, אותה לא הכירו ומולה לא פעלו, וזאת רק לאחר שאלחיאת סגרה את נושא התגמול עבור צירוף מבוטחים ישירות מול עליאש וחברוני.

מכלל הראיות שהוצגו ביחס לכל חלקי כתב האישום, עולה שההסכמות השיווקיות עם רופאים שעברו לעבוד עם מאוחדת, כללו ברוב המקרים תגמול על צירוף חברים חדשים בלבד. גם במקרים בהם שולם לרופאים, או לנציגי קהילות, או למשווקים תגמול גם על צירוף חברים חדשים וגם על צירוף שב"ן, התגמול לכל פעילות היה נפרד ושונה מהותית בערכו ועמד על מאות שקלים למצטרף ועשרות שקלים לשב"ן.

בפרשת אלחיאת סוכם על תגמול אחד בלבד של 275 ₪ + מע"מ עבור מעבר של כל מבוטח לקופה, ששולם בעת המעבר של המבוטח.

המחלוקת החזיתית בין הצדדים נוגעת לשאלה מה כולל סכום זה ומה סוכם בין עליאש וחברוני לבין אלחיאת בשלב גיבוש ההסכמות.

אציין שבשלב מסוים, כשבעניין זה יש מחלוקת ברורה בין הצדדים אם מדובר בשלב הסיכום הראשוני בעת גיבוש ההסכמות או בשלב מאוחר בהרבה, הופנתה מטעם הקופה דרישה לאלחיאת לשווק למבוטחים החדשים שב"ן.

בתגובה לכך אלחיאת התחייבו לעשות מאמץ, לטענת הנאשמים התחייבו לצרף לשב"ן.

אין מחלוקת שהתוצאות בסופו של דבר בכל הנוגע לשיווק השב"ן היו דלות מאד ואחוז המצטרפים לשב"ן היה נמוך.

לאור המפורט ובהמשך למסקנותיי במסגרת הפרק הראשון, השאלות העיקריות הטעונות בירור והכרעה בפרשת אלחיאת, בכל הנוגע למרמה כלפי הקופה, הן אלה:

ראשית, האם בפרשת אלחיאת סוכם מלכתחילה שהתמורה לאלחיאת עבור כל מבוטח כוללת צירוף לשב"ן.

שנית, האם המצג של עליאש וחברוני בפני הנהלת הקופה היה כפי שנטען בכתב האישום שהתשלומים לאלחיאת הם מקדמות לצורך שיווק שב"ן, והאם מדובר במצג אמיתי או מרמתי.

שלישית, ככל שלא שולמו מקדמות לשיווק שב"ן, והתשלומים נועדו עבור צירוף מבוטחים, האם הנהלת הקופה ידעה זאת או שמא הקופה רומתה.

רביעית, האם חברוני ידע על השימוש בחברות השיווק והתגמול שהן מקבלות והאם הנהלת הקופה ידעה על כך או שמא הקופה רומתה.

יתר העבירות, כמו בפרק הראשון, שלובות בסוגיית המרמה.

בטרם דיון בסוגיות המהותיות, אבחן את טענת חברוני שהתקנות אינן חלות על מעבר מבוטחים במזרח ירושלים, טענה שאם יש בה ממש היא משליכה על מעשי העבירה המיוחסים לנאשמים.

תחולת התקנות על מזרח ירושלים
במסגרת הטענות המקדמיות נדחתה טענת חברוני שהמדינה הביעה עמדות סותרות ביחס לתחולת הדין ומגבלות התקנות על מיזמים במזרח ירושלים (החלטה מיום 21.12.16).

בסיכומי ההגנה הועלתה הטענה בשנית, הפעם בדגש על ההיבט המהותי, היינו שבתקופה הרלבנטית הייתה עמדת המדינה שהאיסור להתקשר במיזמים לא חל במזרח ירושלים, וכפועל יוצא מכך לא חלות המגבלות על שיווק במזרח ירושלים.

לצד הטענה המהותית הנזכרת, העלה חברוני בסיכומיו שתי טענות חלופיות, האחת, שגם אם הדין חל על מזרח ירושלים הרי שהייתה מדיניות של אי אכיפתו, והשניה, שגם אם המציאות הייתה שונה, כך הבין אותה חברוני בתקופה הרלבנטית.

לאחר ששמעתי את הראיות, מסקנתי היא שאין ממש בטענה לאי תחולת מגבלות התקנות על מיזמים במזרח ירושלים בכלל ועל נושא צירוף מבוטחים במזרח ירושלים בניגוד לתקנות בפרט.
אעיר שהסוגיה של דרישה בחוק לאישור מיזמים והמגבלות על פעולתם, והסוגיה של גיוס מבוטחים בניגוד לתקנות הן סוגיות שונות, כשאין בעובדה שבחלק מהמיזמים הייתה גם פעילות אסורה של גיוס מבוטחים כדי ללמד על קשר מתחייב בין נושא המיזמים לנושא הפרת התקנות.

זאת ועוד, כל נימוקי ההגנה מבוססים על עמדת משרד הבריאות, כפי שהובעה בפני גורמים שונים ובפורומים שונים, בדבר אי אכיפת האיסורים לנהל מיזמים ללא אישור במזרח ירושלים בהעדר חלופות למיזמים. כידוע, אי אכיפה של הדין אין בה ככלל כדי לבסס היתר לביצוע הפעולה, וממילא אי האכיפה הנטענת עוסקת בנושא אישור מיזמים ולא בנושא של גיוס מבוטחים בניגוד לתקנות.

לא מצאתי בהפניות של ההגנה לתגובת משרד הבריאות לטיוטת דו"ח מבקר המדינה (נ/260ב) ובדברי העד בועז ענר ביחס לעמדת משרד הבריאות (ע' 5778) כמבססים מסקנה אחרת.

להשלמת התמונה ומעבר לנדרש, אציין שלא הוכחה במידה הנדרשת הטענה לאי אכיפה שיטתית של איסורי התקנות במזרח ירושלים או הטענה שקיימת מדיניות של אי אכיפה כלפי מיזמים במזרח ירושלים שיש לה השפעה על תחולת התקנות. בהקשר זה אני מפנה לדבריו של ליפשיץ (ע' 118-120, 290), ת/6- ת/8) וכן להחלטתי הנזכרת.

בכל הנוגע לטענות הנוגעות להבנתו של חברוני, אלה אינן רלבנטיות לפרק זה.

עם דחיית הטענה המקדמית המשלימה אפנה לטענות המהותיות.

הכרעה בטענות המהותיות
בפרקים הבאים אעמוד על מעמדם של הגורמים הישירים שהיו מעורבים בגיבוש ההסכמות, תוכן ההסכמות עם אלחיאת, פעילות אלחיאת בהתאם להסכמות, דרישות נוספות מאלחיאת ואופן ביצוען, חלקן של חברות השיווק וההסכמות עימן, ולבסוף שאלת מודעות הקופה לפעילות כפי שהייתה במציאות.

לשם הנוחות בלבד אשתמש בפרקים הבאים במילה "הקופה" בתיאור התקשורת עם אלחיאת ומול חברות השיווק. אין בכך, כמובן, כדי לבטא מסקנה שהקופה הייתה מעורבת ומודעת לכל המהלכים, ונושא זה ידון ויוכרע בנפרד במסגרת הפרקים שיעסקו בשאלת מודעות הקופה.

תפקידם וחלקם של המעורבים בהתקשרות הכוללת עם אלחיאת
המו"מ נוהל תחילה בין חברוני לבין ד"ר באסם אבו עסב, שהפעיל מרכזים רפואיים במזרח ירושלים מטעם קופת חולים לאומית, נקלע מולם לסכסוך ושקל מעבר של המרפאות על מטופליהן למאוחדת (להלן: "ד"ר באסם"). בשלב מתקדם של המו"מ, לבקשת סלנט הוכנס לתמונה עליאש.

חברוני תיאר בחקירות ובעדות את עצמו כמי שהיה אחראי ליוזמה ולמהלך, כשלטענתו כל נושא התשלומים והשיווק היה באחריות עליאש אשר קבע את כל התנאים (ת/153 שו' 38, 402). לדברי חברוני, עליאש קבע שהתשלום עבור צירוף המבוטחים לא ירשם בהסכם הכתוב (שו' 92).

עליאש מצידו תיאר שהצטרף בשלב מתקדם מאד, לא חלק על כך שהוא זה שקבע את גובה התשלומים לרבות דמי השיווק, אך התייחס לחברוני כמי שהיה מעורב בפרטי ההסכמות, וציין כי התמחור נעשה גם על ידי מנהל המחוז חברוני (ת/23 שו' 31). כפי שצויין במבוא יש מחלוקת בכל הנוגע למידת מעורבותו של חברוני, בעיקר בהיבט של מודעותו לשימוש בחברות השיווק, ולכך אתייחס בהמשך בהרחבה.

המו"מ נוהל וסוכם מול ד"ר באסם. במו"מ נכח ד"ר ניהאד אבו אסד, שחברת מרכזי אלחיאת הרפואיים בע"מ הייתה רשומה בבעלותו והוא גם מי שחתום על ההסכם בשמה, כשבמעמד חתימת ההסכם נכח ד"ר באסם. ד"ר באסם אמנם ציין שד"ר ניהאד היה הגורם הדומיננטי בהליך המו"מ והוא זה שניהל אותו בנוכחותו, אך בהמשך ציין שד"ר ניהאד היה בחזית ההתקשרות באופן פורמלי בגלל הסכסוך עם קופ"ח לאומית, והוא זה שהיה מעורב מאחור בכל המהלך של המעבר מלאומית למאוחדת, כשלמעשה הוא עצמו הבעלים של אלחיאת (ע' 1771, 1786, 1793, 1805-1806).

דמות נוספת שהייתה פעילה מטעם אלחיאת היא נביל אבו עסב שהיה המנהל האדמיניסטרטיבי של אלחיאת והיה מעורה מאד ביישום ההסכם בעיקר בהיבט השיווק (ע' 1786) (להלן: "ד"ר ניהאד" ו"נביל").

ד"ר ניהאד לא העיד ולא נגבתה גרסתו במשטרה בעת תקופת החקירה. אציין כי ניתנו הסברים מספקים לאי חקירתו בשעתו בשל שהותו מחוץ לישראל (ת/348), ולאור גרסתו של חברוני בחקירה שחלקו של ד"ר ניהאד היה פורמאלי בלבד (ת/153 שו' 110), כמו גם התייחסותם של ד"ר באסם ושל נביל בעדות לכך שמעורבות ד"ר ניהאד נבעה בעיקר מהסכסוך מול לאומית ולא משיקולים מהותיים (ע' 1807-1808), ולאור העובדה שד"ר באסם אישר שהוא נכח בכל המו"מ (ע' 1771), איני סבורה שיש בהעדרו של ד"ר ניהאד כדי ליצור חסר ראייתי משמעותי, ודומה שגם ההגנה לא הרחיבה בטענותיה בנקודה זו.

תוכן ההסכמות עם אלחיאת
ההסכם הכתוב בין אלחיאת לקופה נחתם במהלך חודש ספטמבר 2006, בתאריך לא ידוע, ותוקפו היה החל מיום 1.10.06 (ת/63). ההסכם הכתוב הוא הסכם נפש רשומה המפרט את השירותים שנותנת אלחיאת למבוטחי הקופה ואת התשלום החודשי שמקבלת אלחיאת מהקופה עבור כל מבוטח.

כפי שכבר צוין, מעבר לתגמול המפורט בחוזה הכתוב, הוסכם בין עליאש וחברוני לבין אלחיאת בע"פ שאלחיאת תקבל תגמול כספי חד פעמי בסכום של 275 ₪ + מע"מ עבור כל מבוטח שמצטרף למאוחדת.

מסקנותיי ביחס לתוכן ההסכמות הנוגעות לתשלום זה, מבוססות על הגרסאות הראשונות של כל המעורבים, בהן מצאתי לתת אמון, ועל המסמכים מזמן אמת.

מהראיות הללו עולה בבירור שההסכמות המקוריות בין אלחיאת לקופה כללו תגמול עבור צירוף המבוטחים לקופה. בשלב ההסכמות הוזכר נושא שיווק השב"ן רק בהקשר של הדרך שבה תוצג ההסכמה להנהלה וכלפי חוץ. בנוסף, איני שוללת שעליאש ציין בפני אלחיאת כבר בשלב גיבוש ההסכם את רצונו שאלחיאת יצרפו את המבוטחים גם לשב"ן, ולא מן הנמנע שאלחיאת ציינו כי יש פוטנציאל שיווקי כזה או אחר גם בתחום זה. ואולם, היבט זה של צירוף לשב"ן, לבטח במועד גיבוש ההסכמה, וגם לאחר מכן, לא היווה חלק מההסכמה השיווקית, לא בהיבט של התשלום לאלחיאת ולא בהיבט של מחוייבות אלחיאת לבצע פעולות שיווקיות.

רק חודשים ארוכים לאחר החתימה על ההסכם בכתב וגיבוש ההסכמות בע"פ, ולאחר שחלק הארי של המבוטחים כבר עברו למאוחדת וכבר שולם התגמול בגינם, כשהתגלתה המורכבות בכדאיות הכלכלית של ההתקשרות בכללותה עבור הקופה, הופעל על ידי הקופה לחץ על אלחיאת לתרום את חלקה לצמצום ההפסדים. הקופה דרשה מאלחיאת לסייע לשיפור האטרקטיביות של ההסכם על ידי צירוף לשב"ן של מבוטחים שעברו זה מכבר למאוחדת.

ברקע לדרישה או במקביל אליה עמד האיום מצד הקופה של הורדת התעריפים לנפש רשומה ודרישה להחזר מיידי של ההלוואות שנטלה אלחיאת מהקופה, שעלול היה לגרום פגיעה כלכלית ניכרת באלחיאת. לפיכך, הודיעה אלחיאת שתעשה מאמץ לשווק את השב"ן למבוטחיה, ואף הצהירה על יכולתה לשווק שב"ן ל- 50% ממבוטחיה, כשיש ראיות סותרות ביחס לשאלה אם אלחיאת דרשה תגמול נוסף בגין הפעילות הנוספת.

בסופו של דבר, אלחיאת לא הצליחה לשווק שב"ן למבוטחיה, ודומה שהפחתת התעריף לנפש בשלב מאוחר יותר מ – 100 ₪ ל – 85 ₪ לנפש, הייתה התגובה של הקופה לאי ההצלחה.

מכל מקום, ברור שאין בהסכמה המאוחרת שלא עלתה יפה, כדי ללמד על כך שמלכתחילה כללה ההסכמה תשלום במשולב עבור צירוף לקופה ולשב"ן.

פרשת אלחיאת היא מקרה קונקרטי של הפרק הראשון הכללי.

בהכרעתי ביחס לפרק הראשון, קבעתי כי איני מקבלת את טענת ההגנה שהפעילות של חברות השיווק לצירוף מבוטחים הייתה בכללותה פעילות של שיווק אגב שב"ן, ואני מפנה למסקנותיי שם.
גם בפרשת אלחיאת מסקנתי היא דומה (בפרשה זו בדגש על פעילות אלחיאת ולא חברות השיווק), היינו, אינני מקבלת את טענת ההגנה שפעילות אלחיאת הייתה אמורה להיות והייתה פעילות משולבת כרוכה זו בזו, שתכליתה ומהותה היא שיווק שב"ן, ואף לא התעורר ספק בהקשר זה.

ויודגש, אילו הייתה מונחת תשתית ראייתית מעוררת אמון להתחייבותה של אלחיאת מלכתחילה לצרף כל מבוטח לשב"ן בעבור התגמול המוסכם, ניתן היה לנסות לעורר ספק שבמקרה זה הפעילות בכללותה כללה שיווק שב"ן. ואולם, לאור הראיות שהוצגו בפניי שוכנעתי מעבר לספק סביר כי ההסכמות המקוריות עסקו בתשלום על כל מבוטח שהצטרף לקופה, ובנושא זה בלבד, והתשלום לא גילם הסכמות והתחייבויות נוספות.

התייחסות המעורבים בהתקשרות לתוכן ההסכמות
הגרסא המוקדמת ביותר השופכת אור על מהות ההסכמות היא גרסת חברוני במסגרת תצהיר שעליו חתם מטעם קופת חולים לאומית ב- 29.10.09 (נ/171, להלן: "התצהיר"). אין חולק ששושבין העסקה היה חברוני, אשר תיאר בהרחבה בתצהיר את מעורבותו בהתקשרות (סעיפים 9, 15). לגרסתו של חברוני יש, לפיכך, חשיבות רבה.

בתצהיר התייחס חברוני למענק של מיליוני שקלים שקיבל ד"ר באסם אשר שולם:
"בתמורה למעבר המסיבי של מבוטחים מלאומית למאוחדת" (סעיף 10).

ובהמשך הבהיר חברוני את אופי ההתחייבות, כדלקמן:
"ד"ר באסם הבטיח והתחייב אישית להעברת המבוטחים מלאומית למאוחדת, ואכן הוא עמד בדברו" (סעיף 13).

חברוני תיאר את פעולת העברת המבוטחים וצירופם למאוחדת כהעברה חסרת תקדים, שיכולה להתרחש רק כשהמבוטחים סרים למרותו של הרופא, ד"ר באסם, וציין בקשר לכך שמחודש אוקטובר 2006, מועד תחילת ההסכם, ועד סוף הרבעון הראשון של 2007:
"הושלם המעבר של רובם המכריע של המבוטחים למאוחדת" (סעיף 8).

כעולה מן התצהיר, הפעולה בגינה שולמו לאלחיאת כספים היא צירוף המבוטחים למאוחדת, ובלשון התצהיר מעבר המבוטחים, פעולה שהושלמה בהצלחה עוד בסוף הרבעון הראשון של 2007.

חברוני אמנם לא התייחס בתצהיר לכך שהתשלום חושב בהתאם לכל מבוטח שהצטרף, אך עניין זה כלל אינו מצוי במחלוקת. בנוסף, האמור בתצהיר אמנם עומד בסתירה לתצהיר קודם של חברוני משנת 2006, כמנהל המחוז בתגובה להליכים המשפטיים שנקטה בשעתו קופת חולים לאומית, אז הוכחש כל תשלום שהוא (נ/170), אך גם נושא זה אינו מצוי במחלוקת, כך שהתצהיר הקודם בהקשר הזה הוא חסר משמעות.

למתואר בתצהיר יש חשיבות בהיות התצהיר מוקדם לחקירה.
אכן, התצהיר נחתם על ידי חברוני, במהלך שיש בו מימד של נקמנות כלפי מאוחדת, לאחר שחברוני נאלץ לעזוב את הקופה בנסיבות לא נעימות כשנה וחצי קודם לכן, ולכן יש לבחון אותו בזהירות. ואולם, עסקינן בגרסא שיש בה סיכון לפגיעה בחברוני עצמו, והיא ניתנה כנגד האינטרס האישי שלו. עובדה זו ביחד עם העובדה שחברוני חזר על הדברים בהמשך בכל חקירותיו, מביאות אותי למסקנה שיש לתת לה משקל נכבד.

להשלמת התמונה, אציין כי איני מקבלת את הסבריו המגומגמים של חברוני בעדותו, לפיהם האמור בתצהיר שונה מהמידע שהוא מסר לעורך הדין שערך את התצהיר. חברוני לא הצליח להסביר מדוע בכל זאת חתם על התצהיר בנסיבות אלה (ע' 5092-5094), ומדובר בהסברים מאוחרים שאינם מתיישבים עם השכל הישר ולא עוררו אמון. לכך מתווספת אי העדתו של עורך הדין על כל המשתמע מכך.

בהמשך, במסגרת חקירותיו, התייחס חברוני בהרחבה להסכמות שגובשו מול אלחיאת ולמהותו של התשלום.

גרסתו המוקדמת ביותר בחקירות ניתנה סמוך מאד לאחר התצהיר ב – 6.1.10 כעד ולא כחשוד, ובה תיאר את התשלום בו זכו אלחיאת וד"ר באסם עבור כל מבוטח שהצטרף למאוחדת, ובלשונו:
"...הוא קיבל סכום כסף חד פעמי בגין כול פציינט שעבר עימו..." (ת/151 שו' 119).

מדובר בגרסא זהה לזו שנמסרה בתצהיר אך מפורטת יותר, במסגרתה הבהיר חברוני כי התשלום, אותו כינה בתצהיר מענק, חושב בהתאם למספר המצטרפים, כפי שאין מחלוקת שאכן היה.

חודשים ארוכים לאחר מכן, ב–2.8.10, במסגרת חקירה נוספת שאינה באזהרה, חזר חברוני על אותם דברים ופירט יותר. לדבריו, בהתאם להסכמות קיבלה אלחיאת 300 ₪ לכל מבוטח שהועבר למאוחדת, כשהתשלום התבסס על העברת טפסי הדואר של המבוטחים מד"ר באסם לקופה (ת/152 שו' 12-13). חברוני אף חזר על מה שציין בתצהיר לגבי התקופה שבה בוצע עיקר פעילות הצירוף, וציין כי מהלך הצירוף של המבוטחים למאוחדת נמשך פרק זמן של כשלושה חודשים בלבד עד ראשית שנת 2007 (שו' 15).

כעבור חודשים רבים נוספים, ב–7.4.11, כשנחקר לראשונה באזהרה, חזר חברוני על אותו תיאור, בציינו שההסכמה מול ד"ר באסם הייתה שידאג שתבוצע העברה למאוחדת בסניף הדואר, ויקבל 300 ₪ עבור כל מבוטח שיצטרף, ובלשונו של חברוני "300 ₪ לכל גולגולת" (ת/153 שו' 50, 64, 117).

בתשובותיו בחקירה זו ציין שלקופה היה חשוב:
"להספיק להעביר את המבוטחים לפני המפקד שמקיים המוסד לביטוח לאומי" (שו' 62).

את אותן תשובות מסר חברוני גם בחקירה האחרונה מיום 19.12.11 (ת/155), בחוזרו שוב על כך שהתשלום שקיבלה אלחיאת הוא עבור עצם העברת המבוטחים (שו' 14).

גרסתו של עליאש, בעיקר בחקירותיו הראשונות, הייתה דומה מאד.

כך, בחקירה מיום 11.11.10 (ת/19) התייחס עליאש לכך שאלחיאת גייסו מבוטחים חדשים למאוחדת כנגד תשלום ובחר לתאר את פעילות אלחיאת כך:
"הצטרפות במזרח ירושלים שהגיע כסף בעבורה" (שו' 241).

תשובתו המפורטת של עליאש בתמליל מפרטת את ההסכמה במלואה:
"הם לא עשו בהתנדבות. עובדה שהם קיבלו כסף. ... מרפאות אלחיאת שהעסיקו אנשים ששכנעו בטלפון ובלבלו להם את המוח על מנת שיצטרפו לקופת חולים מאוחדת... המטרה המשותפת הינה, כמה, מספר מבוטחים רב ככל שאפשר ...אלחיאת מפעילה מערך שיווק כדי לשכנע ולגרום למבוטחים לעבור למאוחדת. בעבור זה... הגיעה אליהם תמורה" (ת/19א ע' 84 שו' 34 עד ע' 85 שו' 26).

עליאש חזר על אותם הסברים בחקירות נוספות, תוך ירידה לפרטים, ובמענה לשאלה שבה התבקש לתאר את "תהליך הצטרפות של מבוטח חדש לקופה באמצעות אלחיאת", פירט את כל התהליך והתייחס להעברת טפסי הדואר המוכיחים את מעבר המבוטחים ואת מספר המצטרפים לצורך ביצוע ההתחשבנות (ת/21 שו' 66 ובהרחבה ת/21א ע' 17 שו' 32 עד ע' 19 שו' 11).

בחקירה נוספת התייחס עליאש לסיכום הכספי:
"סוכם שהם יקבלו כ – 300 ₪ (280 ₪ +מע"מ) לכל ראש, שנרשם ואושר על ידי המל"ל" (ת/22 שו' 203).

מדובר בחקירה שבה התייחס עליאש באופן כללי לפלטפורמה של שיווק למבוטחים חדשים תוך מאמץ לצרף לשב"ן (ת/22 שו' 436), אך הוא לא קשר הסבר זה לתגמול שקיבלה אלחיאת עבור צירוף מבוטחים לקופה ולא התייחס להתחייבות מצד אלחיאת לצרף לשב"ן.

בחקירה מיום 1.12.10 התייחס עליאש ללחצים מצד אלחיאת לקבל את התשלום עבור רשימות המצטרפים שהעבירו עוד לפני קבלת אישור מהמל"ל, וציין שאפשר זאת, אך הורה שהתשלום ייחשב כמקדמה עד להצלבת הנתונים מול המל"ל (ת/23 שו' 118, 137), וגם התייחסות זו מצטרפת ליתר תיאוריו לפיהם התשלום ניתן עבור צירוף מבוטחים בהתאם לרשימות ולבדיקות המצטרפים מול נתוני המל"ל.

לצד זאת, הזכיר עליאש לראשונה הבטחה של אלחיאת שיצרפו לפחות חצי מהמבוטחים גם לביטוח משלים, וציין ששוחח על כך ארוכות עם אלחיאת בנוכחות עורכי הדין שלהם במשך אותה תקופה והדברים באו לידי ביטוי בפרוטוקולים וסיכומים עם אלחיאת (ת/23 שו' 106, ת/23א ע' 15 שו' 33).
אקדים ואבהיר כי אין בנמצא מסמכים מוקדמים בזמן, היינו צמודים או סמוכים למועד חתימת ההסכם הכתוב, בהם נזכר נושא הצירוף לשב"ן.

גם במסמכים המאוחרים, אותם אפרט בהמשך, אין התייחסות לכך שהמאמץ שתעשה אלחיאת לצרף לשב"ן קשור לתגמול שהיא קיבלה מהקופה בשעתו עבור צירוף המבוטחים לקופה.

בנוסף, ההגנה לא העידה אף אחד מאותם גורמים שלפי הטענה היו מודעים בזמן אמת לתוכן המלא של ההסכמות בע"פ.

ההסכמות תוארו גם על ידי העדים הקשורים לאלחיאת: ד"ר באסם ונביל.

ד"ר באסם טען שמבחינתו התשלום של השיווק היה דבר משני, שלא הקדיש לו הרבה מחשבה ולא עסק בפרטיו, והוא התעסק בעיקר במתן השירות הרפואי ובתשלום החודשי לנפש (ע' 1778, 1800). בכל הנוגע לתשלום על כל מבוטח שעבר, הוא הפנה לנביל לשם התייחסות מפורטת יותר (ע' 1777).

לצד הסתייגויות אלה ולצד הבעת פליאה, לטענתו, על כך שנושא התשלום עבור שיווק לא הופיע בהסכם הכתוב, מסר ד"ר באסם התייחסות להסכמות ולמהות התשלום, התייחסות שלא הייתה אחידה.

מצד אחד מסר ד"ר באסם בעדותו שהתשלום על השיווק בסך 275 ₪ היה קשור בשיווק ביטוח משלים, כשלדבריו היה סיכום משולב שאלחיאת תעשה את כל המאמצים ותביא שב"ן, כפי שאישר במענה לשאלות בחקירה נגדית:
"ש: לכן אמרו לכם שהם משלמים לכם 275 ש"ח וזה עבור צירוף מבוטחים גם לשב"ן לביטוח משלים, זה כולל, נכון?
ת: כן.
ש: ואתם התחייבתם לעשות כל מאמץ לשווק ולהביא אנשים לשב"ן.
ת: כן. שניהם שיווק,
...
ש: אבל הסיכום היה שאתם תנסו לצרף את כל המבוטחים לשב"ן ותעשו כל מאמץ לעשותאת זה. נכון?
ת: כן, נכון" (ע' 1790-1791).

מצד שני, טען ד"ר באסם שהתשלום אמנם ניתן עבור שני המרכיבים, אך לא הייתה חובה שהמבוטח יצורף גם לשב"ן, והתשלום ניתן עם צירופו של מבוטח לקופה וללא קשר לצירופו לשב"ן (ע' 1776). העד הבהיר במענה לשאלת ביהמ"ש:
"ביהמ"ש: ...על כל מטופל שיצטרף למאוחדת ועבר לעדיף או. סי. (צ"ל: או שיא – ל.מ.י) קיבל ניהאד, כלומר אלחיאת 275 ש"ח.
העד: כן.
...
ביהמ"ש: אני שואלת אותך עכשיו מה קורה עם מטופל שהצטרף למאוחדת ולא עבר לעדיף או.סי. (צ"ל: או שיא – ל.מ.י) מבחינת תשלום.
העד: זה היה אותו דבר" (ע' 1818) .

מצד שלישי, ציין ד"ר באסם שהתשלום ניתן על כל חבר חדש שעבר למאוחדת (ע' 1777). ד"ר באסם אף העיר מיוזמתו:
"הם היו משלמים עבור אנשים חדשים, זה התשלום הזה תשלומים של שיווק" (ע' 1813).

נביל שליווה את הפעילות היומיומית, ניהל את מהלך המעבר של המבוטחים, וטיפל בדיווחים על המצטרפים ובקבלת התשלום, העיד שבהתאם להנחיות שקיבל ולפיהן פעל, התשלום שסוכם נגע רק לעלויות של צירוף מבוטחים לקופה, ובלשונו:
"אלחיאת... הפעילה שיווק והפעילה מוקדי טלפונים וכל מיני סוגי שיווק לגייס עוד ועוד מבוטחים ...לכל העבודות שיווק והעובדים שעבדו איתנו בשיווק בשטח ובטלפון אנחנו קיבלנו תמורה לזה, מקופת חולים מאוחדת. ...זה כמו אתה מפעיל אנשים שעובדים בשטח, שמשווקים, שמדברים, ושהם מנסים לשכנע את האנשים לעבור לקופה, ולתת להם שירות יותר טוב, אז זה עולה כסף, אז אתה מקבל תמורה לזה לעשות את העבודה הזו" (ע' 1642).

בהקשר זה הבהיר נביל כי הפעולה של שכנוע המבוטחים לעבור מלאומית למאוחדת הייתה כרוכה באופרציה מורכבת ועלותה הייתה גבוהה, כשלדבריו הסך של 275 ₪ הספיק בדיוק לשם ביצועה (ע' 1645-1646, 1703). למען שלמות התמונה אציין שגם עליאש התייחס לצוות של אנשים שפעלו מטעם אלחיאת לקדם ולבצע את העברת המבוטחים (ע' 4362) וגם ד"ר באסם נדרש לכך.

בהמשך לכך הסביר נביל כי התגמול שקיבלה אלחיאת לא היה קשור לצירוף לשב"ן:
"ש : אוקיי, עכשיו התשלום הזה של 275 יש קשר בינו לבין צירוף לשב"ן?
ת: לא, זה למבוטחים שעוברים מקופה לקופה" (ע' 1642).

להשלמת התמונה אתייחס גם לגרסתו הכבושה של סיבוני בנושא בפרשת ההגנה.

סיבוני טען שבעת שעליאש פנה אליו בשנת 2006 לאחר חתימת ההסכם, ותיאם איתו שהפעילות של ההתחשבנות תעבור דרכו, הוא פירט בפניו שאלחיאת יעבירו את החברים וגם יעשו להם שב"ן, ויקבלו תשלום שכולל גם שיווק שב"ן ולא יקבלו על השב"ן תשלום נוסף. לצד זאת, סיבוני ציין כי לצורך ההתחשבנות מול הקופה ומול אלחיאת מה שעניין אותו זה טופס ההצטרפות לקופה, והוא לא התעניין כלל בפעילות השב"ן (ע' 5888-5889). לאור העובדה שמדובר בגרסא כבושה, כמו גם העובדה שעליאש עצמו לא תיאר כי מסר לסיבוני את הפרטים הנוגעים לשב"ן, ומכיוון שסיבוני עצמו מתאר שכלל לא התעניין בשב"ן אלא רק בטפסי ההצטרפות, אני מתקשה לתת אמון בגרסתו בהקשר זה שנולדה לראשונה לאחר שמיעת כל הראיות.

הנה כי כן, מהראיות שנסקרו עולה שההסכמה כללה תשלום לאלחיאת עבור מעבר המבוטחים מלאומית למאוחדת, היינו עבור צירופם לקופה. כפי שכבר הערתי, אינני שוללת שעליאש הביע בפני אלחיאת, יתכן שעוד בשלב המו"מ, את העניין של מאוחדת בצירוף מבוטחים חדשים גם לשב"ן. זאת, הן לאור העובדה שד"ר באסם ונביל אישרו שהיה ברור להם האינטרס של הקופה בצירוף לשב"ן, והן לאור העובדה שהנושא עלה ולו בעקיפין בשלב גיבוש ההסכמות, כשלפי תיאורו של חברוני הבהיר עליאש לד"ר באסם שהתשלום עבור השיווק יוצג בהנהלה "כהתחייבות של ד"ר באסם להעביר את כל מבוטחי אלחיאת לביטוח עדיף (שב"ן)" (ת/153 שו' 66, 97, ת/155 שו' 13, 269).

יוער, כי דרך הצגה של צירוף מבוטחים כהתחייבות לצרף לשב"ן דומה מאד לאופן שבו הוצגו בדרך כלל כלפי חוץ התשלומים עבור צירוף מבוטחים לקופה כצירוף אגב שב"ן, כמפורט בחלק הראשון לעיל.

ואולם, אף לאחר שלקחתי בחשבון שלפי אחת מגרסאות ד"ר באסם, הסיכום כלל מלכתחילה תשלום גם עבור שיווק שב"ן, וגם עליאש בגרסה האחרונה טען זאת, שוכנעתי ממכלול הגרסאות הראשוניות שנסקרו כמו גם מהתנהגות הצדדים מיד לאחר חתימת ההסכם ובשלבים מאוחרים, וכן מאופן ההתחשבנות ביניהם, כמו גם ממסמכים מעטים משלבים מאוחרים יותר שאפרט להלן, שהתשלום היה עבור עצם צירוף מבוטח למאוחדת, ואין אף ראיה ממשית המעוררת ספק שמא הסיכום הכספי מול אלחיאת גילם גם תשלום ותגמול עבור צירוף המבוטחים לשב"ן.

פעילות אלחיאת להעברת מבוטחים למאוחדת בסמוך לאחר ההסכם והתשלום עבורה
לשם ביצוע הפעילות של העברת מבוטחי לאומית למאוחדת הפעילה אלחיאת צוות עובדים. בהתאם לתיאוריהם של ד"ר באסם ונביל מן העבר האחד ושל עליאש מן העבר השני שולמה לאלחיאת תמורה שעמדה על 275 ₪ לכל מבוטח שהצטרף לקופה, וחושבה לפי הצלחה בלבד ולא לפי פעילות או מאמץ, וכונתה על ידי ד"ר באסם ונביל "דמי שיווק".

בסמוך לאחר מועד תחילת ההסכם החל מעבר המוני של מבוטחים למאוחדת. בחודש אוקטובר 2006 עברו 12,000 מבוטחים למאוחדת, בחודש נובמבר עברו עוד 5,500 מבוטחים, עד סוף שנת 2006 עברו 19,500 מבוטחים ועד סוף ינואר 25,000 מבוטחים שכבר אושרו ברישומי המל"ל ועוד 3,000 מצטרפים שטפסיהם הועברו למאוחדת וטרם הוצלבו מול המל"ל, ובסה"כ כ – 28,000 מבוטחים (נ/152). נכון לסוף חודש יוני 2007 עברו 32,000 מבוטחים לקופה (ת/88).

הדיווחים מצד אלחיאת על מספר המצטרפים לקופה התבססו על רשימות המצטרפים החדשים לקופה שערכה אלחיאת, אליהם צירפה את טפסי המעבר של המבוטחים בדואר, כפי שתיאר נביל בהרחבה בעדותו (ע' 1647-1657, ת/238, ת/239, ת/242). התשלום אושר על ידי הקופה לאחר ששמות המצטרפים שדווחו הופיעו ברישומי המל"ל, כשנחומי תיאר את הבדיקה שערך בהקשר זה שהייתה זהה לבדיקה הנוגעת למצטרפים חדשים באופן כללי באמצעות חברות השיווק (ע' 1286).
אין בדיווחים שהועברו, בנתונים שנמסרו ובנתונים שנבדקו כל התייחסות שהיא לנושא השב"ן.

בדיווחים שנשמרו ונתפסו במהלך החקירה יש רק התייחסות למצטרפים חדשים (ת/238). אין במסמכים אחרים שהוצגו כל התייחסות להצטרפות לשב"ן של מי מהמבוטחים שעברו למאוחדת, ולא מתועדת שום דרישה מצד מאוחדת להעברת נתונים בנושא זה.

כל המעורבים בפרשת אלחיאת, לרבות חברות השיווק תיארו מחד גיסא מנגנון של התחשבנות המבוסס רק על מספר המצטרפים לקופה, ומאידך גיסא העדר תיעוד ודיווח על צירוף לשב"ן במסגרת ההתחשבנות בין הקופה לאלחיאת.

דרישות נוספות מאוחרות מאלחיאת לשווק שב"ן
הפעם הראשונה בה מוזכר במסמכים נושא שיווק שב"ן למבוטחי אלחיאת היא ב–21.1.07 וזאת בדיון בתוך הקופה ולא מול אנשי אלחיאת.

בפרוטוקול הישיבה שנערכה בהשתתפות סלנט, בויאר, מועלם, חיימוביץ ועליאש נאמר שמאושרת מקדמה בגין צירוף לביטוחים משלימים בסכום של 8.5 מיליון ₪ +מע"מ.

באותו מועד בפעם הראשונה מופיעה גם התייחסות לדיון שיתקיים ב – 31.3.07 ובו יבחן היקף הצירוף לביטוחים משלימים (נ/16).

לעניין השימוש במונח "מקדמה", מונח זה מצביע לכאורה על כך שמדובר בתשלום על פעילות צופה פני עתיד שטרם התבצעה, אלא שהישיבה מתקיימת לאחר שאלחיאת כבר צירפו 25,000-28,000 מבוטחים לקופה, שהם קרוב לשלושת רבעי מכלל המבוטחים, ונערכה התחשבנות ואלחיאת קיבלה תשלום עבורם.

זאת ועוד, בחשבונית מס' 4 של מסיבי למאוחדת מיום 3.12.06, בקשר לתשלום לאלחיאת, הרבה לפני שנושא המקדמה בגין צירוף לביטוחם משלימים נזכר, כבר מופיע המונח "מקדמה". עליאש טען בחקירתו שהרישום מקדמה משקף את העובדה שטרם בוצעה הצלבה בין רשימות המצטרפים שהעבירה אלחיאת לבין הנתונים הרשומים במל"ל, כך שאין מדובר במקדמה במובן של תשלום על פעולה עתידית ודבריו מתיישבים עם התיאור של התחשבנות מול אלחיאת בהתאם לדיווחים שנקלטו במל"ל לגבי מצטרפים חדשים.

הפעם הראשונה בה נזכרת בכתובים דרישה שמופנית לאלחיאת לצירוף מבוטחים לשב"ן, היא בחודש מרץ 2007 בישיבה עם אלחיאת ובמכתב מסכם שיוצא בעקבותיה (נ/70, נ/173).

בהמשך רק בחודש ספטמבר 2007, במסגרת מכתב מחברוני לעליאש, יש תיעוד של חברוני להסכמות עם אליחאת, כשאין התייחסות של אלחיאת לנושא והיא אף לא מכותבת למכתב (נ/71).
הפעם הבאה שבה קיים תיעוד בכתב להסכמות מול אלחיאת היא בחודש נובמבר 2007. המפגש תועד במכתב ששלח חברוני לאלחיאת ובדיווח של חברוני למנכ"ל מועלם (ת/241, ת/96).

בחינה של המסמכים הכתובים הנזכרים מעלה שבפגישה הראשונה במרץ 2007, כחצי שנה לאחר תחילת ההסכם, ולאחר שאלחיאת צירפו למאוחדת 29,646 מבוטחים חדשים (נ/173 ס' 4), הוצהר לראשונה כי אלחיאת תעבוד בכל המאמץ לגייס מבוטחים לביטוח המשלים בשיעור שלא יפחת מ – 50% מהמצטרפים (ס' 7).

יצוין כי המכתב נוסח על ידי חברוני ותוקן על ידי ד"ר באסם, ונשלח בסופו של דבר מאלחיאת לחברוני ועליאש, כשבנוסח המקורי נרשם "אנחנו מתחייבים" ואלחיאת תיקנו זאת בכתב יד ל"נעבוד בכל המאמץ" (חברוני ע' 5115-5116, 5560-5561, נביל ע' 1679-1681).

לצד זאת, באותו מכתב הצהירו אלחיאת על יכולתם להמשיך ולצרף חברים חדשים למאוחדת (ס' 8). בסיום המכתב מבקשת אלחיאת מקדמה בסך מיליון ש"ח כדי לשלם לעובדיה "ע"ח האמור למעלה" (ס' 9).

להשלמת התמונה יוער כי בתרשומת פנימית שערך נביל במהלך הפגישה צוין בראשי פרקים: "ביטוחים משלימים", "50% מחצית השנה", "35%" "אנחנו התחייבנו שנגיע ל 50%. אנחנו מאמינים ששני הצדדים צריכים להרוויח" (נ/70). נביל טען בעדותו כי מדובר בתרשומות פנימיות שלו, וכי מה שמחייב הוא התיקון שנערך במכתב המסכם הרשמי. מבלי למעט מטענתו, יש ברישום הפנימי כדי ללמד על כך שבאותה פגישה הוזכרו נתונים מספריים, לוחות זמנים והתחייבויות עתידיות, וזאת בהקשר לטענות של הקופה על ההפסדים הנגרמים לה מההתקשרות, כאמור.

הפגישה ומה שסוכם בה, מתרחשים למעלה מחמישה חודשים לאחר חתימת ההסכם, וכחודשיים לאחר שהקופה אישרה את אותן מקדמות עבור שב"ן.

המפגש הבא עם אנשי אלחיאת שבו יש התייחסות לנושא הביטוחים המשלימים הוא מתחילת חודש ספטמבר 2007. המפגש תועד רק על ידי חברוני במכתב, שעותק ממנו לא הועבר לאלחיאת. חברוני ציין שסוכם שהחל מחודש ספטמבר ייכנסו באלחיאת לקצב מואץ בגיוס לשב"ן, כשלדבריהם הפוטנציאל גדול (נ/71). אין התייחסות של אלחיאת לסיכום, וממילא אין הצהרה לגבי התחייבות של אלחיאת לפעולה.

בחודש נובמבר 2007 נערכת פגישה נוספת עם אלחיאת בה עולה נושא השב"ן. במכתב שנשלח לאלחיאת סיכם חברוני את ההסכמה במילים: "אלחיאת יעשו מאמץ לצרף לשב"נים בין 1,200 ל – 1,500 נפשות..." (ת/241). אותו מפגש וההסכמות שהתקבלו במסגרתו תואר על ידי חברוני מול הנהלת הקופה במילים: "אלחיאת התחייבו לצרף..." (ת/96). חברוני התקשה להסביר את ההבדל בין הניסוחים ביחס לזמן שבו מתבצע השב"ן ולדרגת המחוייבות בפני המעורבים ובפני ההנהלה (ע' 513_-5138, 5615-5619).
למען שלמות התמונה, ראוי לציין שבדיון בסוף חודש אוקטובר 2007, ציין עליאש שעד אותו מועד כלל לא בוצע על ידי אלחיאת שיווק שב"ן (ת/67).

הנה כי כן, כשנה לאחר תחילת מעבר המבוטחים ולאחר שהושלם מעבר המבוטחים לקופה ואלחיאת קיבלה את מלוא התשלום עבור מעבר המבוטחים, כלל לא בוצעה פעילות של שיווק שב"ן.

מעבר לכך וכפי שכבר צוין, לא הוצגו ראיות המלמדות על דיווח מאלחיאת לקופה ביחס לצירוף מבוטחים לשב"ן או על דרישה מצד הקופה בנושא זה או על כל מעקב שיטתי ומסודר אחר הצטרפות מבוטחי אלחיאת לשב"ן בשום שלב, לא במישרין ואף לא באמצעות חברות השיווק (ע' 1157, ע' 5889).

ההתנהלות העולה מהמסמכים תואמת לתיאורו של נביל שטיפל באופן יומיומי בכל הקשור בנושא מעבר המבוטחים מטעם אלחיאת.

נביל תיאר שבשלב מאוחר יותר, באה פניה ממאוחדת לאלחיאת שישווקו שב"ן למבוטחים שצורפו למאוחדת (ע' 1651). נביל הבהיר ששכנוע של מי שלא היה לו שב"ן, שהם הרוב המכריע מבין מבוטחי אלחיאת, תבע עבודת שיווק ומשאבים, והוא אמר לנציגי הקופה כי לא יוכל לבצע זאת ללא תקציב ותגמול נוספים.

דומה שדבריו של עליאש בחודש נובמבר 2007, לפיהם אלחיאת התרכזו עד אותה שעה בצירוף לקופה ולא בצירוף לשב"ן, וכי הם יכולים בעת אחת לעסוק רק בשיווק מסוג אחד (ת/68), מתיישבים עם תיאורו של נביל. בעדותו אישר עליאש את המאמץ הרב שצריך היה להשקיע לשם שיווק שב"ן במגזר אוכלוסיה שכלל לא הכיר את השב"ן (ע' 4362).

נביל עמד על כך שהקופה הציעה לאלחיאת תשלום כסף עבור שיווק השב"ן. הוא תיאר שהיה מנגנון של תשלום דרך המזכירות של הסניפים עבור שיווקים לשב"ן שצלחו. הוא אישר כי הנושא לא תועד בכתובים (ע' 1689).

לא הוצגו ראיות אחרות בנושא זה, אם כי התיאור של אופן התשלום מזכיר בהחלט דרכי פעולה מקובלות של הקופה כמפורט בפרק הראשון לעיל.

נביל הבהיר שמעט מבוטחים הצטרפו לשב"ן, שכן: "במזרח ירושלים אנשים לא כל כך עושים שב"נים כמו במערב העיר או במגזר הכללי. כי ההכנסות שלהם פחות", ושאחוזי ההצטרפות נמוכים ואף זניחים. כשנשאל כמה מבוטחים הצטרפו לשב"ן, השיב ש"אין הרבה" (ע' 1642, 1644, 1651, 1660-1661, 1666, 1677-1683, 1685 -1688, ת/241).

גם עליאש תיאר בעדותו שהשיווק היה מועט וחלש (ע' 4361).

להשלמת התמונה יצוין כי בהתאם לעדות נביל באותה תקופה הייתה פניה אליהם להורדת גובה התשלום החודשי לנפש מ – 100 ₪ ל - 85 ₪, ומאוחדת כפו עליהם הלכה למעשה את שינוי ההסכם הכתוב (ע' 1668). לדבריו, עבור אלחיאת שהתמודדה עם קשיים כלכליים משמעותיים, הורדת המחיר הייתה קטסטרופה (ע' 1669). בחינה של מסמכי הקופה מעלה כי החל משלהי שנת 2007 הוזכרו שני הנושאים של צירוף מבוטחים לשב"ן והקטנת התשלום לנפש זה לצד זה (ת/92, ת/94, נ/15, נ/81). עליאש בעדותו תיאר את הדרישה לצירוף לשב"ן את אי עמידת אלחיאת בדרישה ואת "העונש" שקיבלה אלחיאת בדמות הורדת התעריפים (ע' 4362).

אין ממש בגרסת עליאש וחברוני בעדות שהתשלום לאלחיאת היה עבור צירוף לשב"ן
בסתירה לראיות שפורטו, לרבות אלה שמקורן בנאשמים עצמם, בחרו הן עליאש והן חברוני לטעון בעדותם שהתשלום היה עבור הצירוף לשב"ן, הם חזרו על הגרסא הזו בשלל ורסיות ואף הרחיקו לכת וטענו שהתשלום היה רק עבור הצירוף לשב"ן.

כך, באותה נשימה טען עליאש שהתשלום כלל גם צירוף לקופה וגם לשב"ן, ומיד טען בתוקף שלא היה בכלל תשלום עבור צירוף מבוטחים למאוחדת והתשלום היה רק עבור ביטוחים משלימים (ע' 4358 וכן ע' 4090). והנה, חרף העובדה שלשיטתו זו הייתה מהות התשלום ותכלית התשלום, ציין עליאש כי אם מבוטח ביטל את חברותו בשב"ן, לא הייתה התחשבנות על כך, אך אם ביטל את חברותו בקופה חודשים ספורים לאחר שהצטרף, קוזז התשלום עבורו בהתחשבנות הבאה (ע' 4359), וכי כלל לא הייתה התחשבנות או נתונים שקשורים לשב"ן (ע' 4372).

חברוני חזר על אותה טענה ממש, ואף הוסיף וטען שאם מבוטח עבר למאוחדת ולא הצטרף לשב"ן הייתה אלחיאת אמורה להחזיר את מלוא התשלום ששולם לה (ע' 5255, 5260), טענה שאפילו עליאש לא טען. לצד אמירה זו ציין חברוני בעדותו כי הניח שתהיה הצטרפות לשב"ן של כל המבוטחים (ע' 5116-5117), טענה שהיא חסרת בסיס בכל קנה מידה ועומדת בסתירה חזיתית לכל הנתונים הנוגעים לשב"ן במגזר הערבי (ע' 188).

לא למותר לחזור ולציין שאחוז המצטרפים לשב"ן בקרב מבוטחי אלחיאת היה נמוך מאד, לא הוצגו לביהמ"ש דיווחים מצד אלחיאת לקופה בקשר לצירוף לשב"ן, לא בוצעה כל התחשבנות, ובשום שלב לא נעשה קיזוז מלא או חלקי של התשלומים בגין המבוטחים שלא הצטרפו לשב"ן, ואף לא הוצגה מעולם דרישה ממין זה לאלחיאת והנושא לא עלה במו"מ (ע' 5261, 5263).

גם ההתייחסויות בישיבות ההנהלה לקיזוז, עליהן נתלתה ההגנה בהקשר זה, לא קשורות להבנתי לנושא התשלום עבור צירוף מבוטחים, אלא לנושא של מפרעות אחרות שניתנו לאלחיאת במישרין על ידי הקופה (נ/27, ת/68, ת/80 ות/85, ע' 694).

הגרסא המאוחרת לפיה התשלום היה גם עבור צירוף לשב"ן או אף רק עבור צירוף לשב"ן, וזאת כשהתשלום ניתן במועד ההצטרפות לקופה, על סמך טפסי ההצטרפות בלבד, כשאין מעקב ופיקוח אחר ההצטרפות לשב"ן ואין נתונים כמותיים שקשורים להתחשבנות, היא גרסא שלא רק שאינה מתיישבת עם הגרסאות האחרות שהובאו לעיל ועם הראיות, אלא היא גם אינה מתיישבת עם השכל הישר ואינה מעוררת אמון.

גם הטענה המאוחרת שהייתה הנחה שיהיה צירוף לשב"ן של 100% מהמבוטחים, הרבה יותר משיעור ההצטרפות לשב"ן של כלל המבוטחים במאוחדת, והרבה מעבר לשיעור המבוטחים הערביים שיש להם שב"ן, וזאת מבלי שהוצגו כל נתונים כאלה על ידי אלחיאת, ולצידה הטענה הנוספת שקיימת אפשרות להתקזז בעתיד, טענה שגם לה אין זכר בשיח בין אלחיאת לקופה בזמן המו"מ ובעת גיבוש ההסכמות, הן טענות מופרכות שאין בהן ממש.

סיכום ביניים
כעולה מן המקובץ, הגעתי למסקנה שההסכמה בין הקופה לאלחיאת הייתה לתשלום עבור כל מבוטח שמצטרף לקופה, במועד מעברו לקופה וקליטתו ברישומי המל"ל, ללא כל קשר למהלכים מאוחרים יותר בהם הופעל לחץ על אלחיאת לצרף את המבוטחים לשב"ן, לחץ שהוביל להתחייבות מצדה לעשות מאמץ, אך לא נחל כל הצלחה ולא הביא לתוצאות.

השימוש בחברות השיווק להעברת התשלומים
לשם ביצוע התשלום עבור צירוף המבוטחים נעשה שימוש בחברות השיווק להעברת הכספים.

לפי עדותם של עליאש וד"ר באסם (ע' 4340 וע' 1778-1779), נושא השימוש בחברות השיווק נקבע במהלך המו"מ.

ד"ר באסם תיאר שעליאש קבע שהתשלום יתקבל דרך חברת שיווק ולא במישרין מהקופה. בהתאם לתיאורו של נביל, עליאש היה גם מי שנתן לו הנחיות אופרטיביות לאיזו חברת שיווק לפנות ולהעביר את רשימות המצטרפים הטפסים, כשחלק מהטפסים הועברו דרך עליאש עצמו וחלק נמסרו במישרין לחברות השיווק (ע' 1645-1646, 1654).

אציין בהקשר זה כי לפי עדות נביל, לא היה בכך חידוש מבחינתו שכן מדובר היה בדרך התנהלות והתחשבנות על צירוף מבוטחים שהכיר מהעבר מפעילות של מרפאות אחרות שהפעילו רופאים ערביים בירושלים מול מאוחדת.

כזכור, בעוד שלפי הסיכום קיבלה אלחיאת מהקופה 275 ₪ +מע"מ עבור כל מצטרף, קיבלו חברות השיווק מהקופה כ- 400 ₪+ מע"מ, וההפרש בין הסכומים הנזכרים נותר ברשותן כתשלום עבור פעילותן.

בנושא חברות השיווק עולות שתי שאלות: אחת, נוגעת לטענת המאשימה שלא הייתה הצדקה להעברת הכספים דרך חברות השיווק וטענת הביטוח שהעלתה ההגנה, והשניה עוסקת במודעות חברוני למתואר.

העברת התשלומים לאלחיאת דרך חברות השיווק וטענת הביטוח
ההתחשבנות מול אלחיאת והתשלום עבור צירוף מבוטחים בוצעו באמצעות חברת השיווק מסיבי הנשלטת על ידי סיבוני ובאמצעות חברת השיווק ג.פ..

מבחינת סיבוני, במהלך חודש אוקטובר 2006, ימים לאחר חתימת ההסכם עם אלחיאת מוקמת מסיבי והחלה פעילות החברה (נ/87). ב- 1.11.06 נחתם הסכם שיווק בין מסיבי לקופה (נ/157).

החשבונית הראשונה שהוציאה מסיבי לקופה היא מיום 2.11.06 (ל.ט. 1 19.11.10, חלק מת/23).

על כל דרישות התשלום עד ליום 2.1.07 נרשם שמדובר במצטרפים חדשים צור באחר, וניתן פירוט של מספר המצטרפים לקופה וכן מספר טפסי הדואר בגינם התבקש החזר. בעקבות כל דרישת תשלום יצאה חשבונית של מסיבי עליה רשום "מקדמה עבור שב"ן" (ל.ט. 1 ואילך, חלק מת/23).

מסמכי ההתחשבנות נתפסו בקלסר במשרדו של נחומי עליו רשום "צור אלחיאת" (ת/189). נחומי העיד בהקשר זה כי ההתחשבנות נוגעת לעסקת אלחיאת (ע' 1183-1187). עליאש בחקירתו התייחס לחשבוניות אלה של מסיבי כחלק מההתחשבנות בעניין אלחיאת (ת/23 שו' 128 ואילך).

אשר לג.פ., נסיבות השימוש החד פעמי בחברת השיווק ג.פ., שנהגה לפעול באמצעות עובדים שעשו את עבודת השיווק ולא עמדה בקשר עם סוכני משנה וצדדי ג', ולא עם רופאים שהקימו מרפאות או העבירות את מטופליהם לקופה, והעברת ההתחשבנות גם דרכה, הן תמוהות ומעוררות סימני שאלה.

לכך מצטרף תיאורו של עו"ד ארנון ביחס למעורבותו בהפיכת ג.פ. אף היא לחברת שיווק שדרכה מועברים תשלומים לאלחיאת, תיאור המעורר לכל הפחות, אי נוחות של ממש.

בהקשר זה גם מופיעה תשובתו של עליאש בחקירה במשטרה בה הרחיק את עצמו מהקשר בין אלחיאת לג.פ. (ת/19 שו' 296), תשובה שאינה אמיתית.

בפועל, ב – 5.12.06 יוצאת החשבונית הראשונה מחברת השיווק ג.פ. למאוחדת. בחשבונית נרשם "מקדמות עבור שב"ן" (ת/130 חשבונית מס' 21421). בסמוך לכך מורה עליאש לנביל להוציא מיידית באותו יום חשבונית של אלחיאת לג.פ. בקשר להתחשבנות עבור מבוטחים שאלחיאת צירפה למאוחדת, ולרשום עליה "ע"ח ביטוחים משלימים" (ת/239, ע' 1652, 4417). כמו בהקשר של סיבוני גם בהקשר של ג.פ. הרישום האמור נמשך עד ינואר 2007 (ת/145), ולדברי כנרת פעלה כך בהוראת עליאש (ע' 1042).

שתי החברות, מסיבי וג.פ. פעלו בהקשר של אלחיאת באותה מתכונת שתוארה בפרק הראשון של שימוש בתבניות המרה כפי שהונחו ורישום בחשבוניות של התוכן של שיווק שב"ן (כנרת – ע' 1033-1044, ת/130, ת/135- ת/144, סיבוני ע' 5892-5893, 5888-5889, ת/189, נחומי ע' 1179-1185).

אציין כי גם בפרק זה חזר עליאש על הטענה הלא משכנעת שהוא לא היה מעורב ברישומים, אך גם כאן לא הצליח לספק שום הסבר חלופי מניח את הדעת ומעורר אמון (ע' 4420-4422).

בסיכומי נאשם 1 מצוין מפורשות שעליאש הוא שהחליט שפעילות השיווק של אלחיאת והתשלום שהעבירה הקופה יעשו באמצעות חברות השיווק. עוד צוין כי חברות השיווק קיבלו עמלה עבור כל מבוטח שעבר ונשאר במאוחדת בהיותן מעין חברות ביטוח. לטענת ההגנה, מצבה הכלכלי הקשה של אלחיאת ובקשת המקדמות השונות על ידה, תמכו בצורך לערב את חברות השיווק כמעין חברות ביטוח שלקחו על עצמן תמורת פרמיה את הסיכון בהשבת כספים לקופה במקרה של עזיבה המונית של מבוטחים, כספים שצפוי קושי לגבות בחזרה מאלחיאת (סעיפים 139-141 לסיכומי נאשם 1).

טענה זו עלתה עוד בחקירות עליאש במשטרה, כשעליאש תיאר שבמחצית שנות התשעים היה מעבר המוני של מבוטחים במזרח ירושלים ולאחריו ביטול המוני שאותו ספג המשווק דאז אילן עזרא, ובעקבותיו יצאה הנחיה בע"פ שהסיכון במזרח ירושלים ייפול על חברות השיווק (ת/21 שו' 90-98).

הטענה אמנם נטענה כבר בחקירה במשטרה, כך שהיא אינה כבושה, ואולם אין בה ממש להשקפתי, הן במובן זה שלא הוצג אימות להנחיה והן לגופם של דברים.

כפי שפורט בהרחבה ביחס לחלק הראשון, הקופה נהגה באותן שנים לשלם עבור צירוף המבוטחים לגורמים שהביאו מבוטחים (סוכני משנה ונציגי קהילות או רופאים) במקרים לא מעטים לא במישרין אלא באמצעות אור יצחק, חברת השיווק של סיבוני. באותם מקרים אור יצחק לא ביצעה פעילות שיווק, אף לא במובן של איתור סוכני המשנה שפעלו עבורה, אלא קיבלה הנחיה לעמוד בקשר עם סוכן משנה פלוני או עם גורם אלמוני, ובעיקר שימשה צינור להעברת הכספים ממאוחדת לאותו גורם משווק, וקיבלה תגמול על כך, היינו על יצירת החייץ בין הפעילות לבין הקופה וכן על ריכוז הנתונים.

בפרשת אלחיאת ההתנהלות מול חברת השיווק של סיבוני (מסיבי) הייתה דומה.

בהתייחסו להעברת הכספים באמצעות חברת שיווק בשליטתו, הסביר סיבוני:
"הם (אלחיאת – ל.מ.י) ביצעו עבודה כמו כל נפש רשומה שעבדה כמו אל קודס, כמו ראס אל עמוד, כמו אחרים שראינו, שקיבלו עבור העבודה שלהם לפי ההנחיות שקיבלתי, זה דבר ראשון, זה היה המהות של העבודה שלי, אם מאוחדת יכלה לכתוב שיווק בהסכם איתם ולשלם להם את זה ישירות אז הם לא צריכים אותי... הם צריכים את חברת השיווק לשלם את השיווק. מה אני אעשה, בהתנדבות?" (ע' 5893).

סיבוני, אם כן, הבהיר, בישירות, שהסיבה לתשלום דרך חברת השיווק, פעולה שלא הייתה ייחודית לאלחיאת, הייתה העובדה שהקופה לא יכלה לשלם בגלוי על צירוף חברים והסוותה זאת דרך החייץ של חברת השיווק.

סיבוני אמנם התייחס בהמשך תשובתו לעוד שני יתרונות עבור הקופה, אך מדבריו לא עלה כי נושאים אלה סוכמו מראש והיוו בסיס להסכמה הכספית בינו לבין הקופה, אלא הנושאים הנוספים עלו במהלך הפעילות המשותפת והוא נענה לפניות הקופה אליו (ע' 5893-5894).

סיבוני התייחס לפניה אליו מטעם הקופה לסיוע לאלחיאת בשיווק שב"ן תקופה ארוכה אחרי שהחלה הפעילות. יוער כי נביל אישר שאכן הייתה פעילות של סיבוני בנושא לצד פעילות מצומצמת של אלחיאת (ע' 1701). סיבוני הגדיר זאת כפעילות של מחווה ללא תשלום, שממילא לא צלחה.

בנוסף, תיאר סיבוני את הדרישה ממנו ב – 17.12.06 להעמיד לאלחיאת הלוואה בסך 3 מיליון ₪, ואת הסיכון שלקח על עצמו בהקשר זה ובהקשר הכללי של ביטול ההסכמים והפניית דרישות כספיות אליו מצד הקופה.

מדובר בפניה שהגיעה חודשיים וחצי לאחר שהחלו להיות מועברים התשלומים לאלחיאת באמצעות מסיבי, ומובן שהיא לא היוותה שיקול לצורך ההתקשרות.

עליאש אמנם טען שניתנו מקדמות על ידי סיבוני עוד בטרם מעבר מבוטחים, אך סיבוני לא טען זאת, המסמכים אינם מאשרים זאת, והזמן שחלף, כמו גם הכמות הגדולה של המבוטחים שכבר עברו עד לאותה עת שעליהם הגיע לאלחיאת תשלום, עומדים בסתירה לטענת עליאש.

ההלוואה הנזכרת ניתנה בשמונה שיקים דחויים שיצאו מאור יצחק לאלחיאת שמועד פרעונו של הראשון ביום 8.1.07 והאחרון ב – 26.2.07 (נ/45). סיבוני הדגיש בסיכומיו את הסיכון שהיה מוטל עליו בקשר לסכומים אלה נוכח תביעתה התלויה ועומדת של קופ"ח לאומית לביטול מעבר המבוטחים, והסיכון שתשלומים שהעביר לאלחיאת לא יוחזרו ולא יהיה מנין לגבות אותם.

בטענה זו עשוי להיות ממש בכל הנוגע לסכום של 3 מיליון ₪ אם סיבוני היה מראה שהקופה לא העבירה לו כספים בהתאמה עובר למועדי התשלום, כך שהוא נשא בסיכון. ואולם, זאת לא הוצג, ובשל העובדה שחשבוניות שקשורות לאלחיאת יצאו לא רק ממסיבי אלא גם מאור יצחק (לדוגמא חשבוניות 417, 418, 423 של אור יצחק, וכן ע' 6084, 6087), ומכיוון שבאותה תקופה העבירה הקופה לסיבוני סכומים נכבדים, אין בפני ביהמ"ש ראיה שסיבוני נשא בסיכון ביחס לסכום זה, ולא קיבל מהקופה כספים בסכומים המכסים את ההעברות, ועל הטוענים את הטענה היה מוטל להראות לביהמ"ש שאכן מדובר בהלוואה מכיסו של סיבוני ובסיכון שנשא בו, ולא להסתפק ברמה ההצהרתית בלבד.
מעבר לכך, בניגוד לטענה המתוארת, מגרסת עליאש עולה כי מדובר היה בסכומים שהועברו בקשר למבוטחים שכבר עברו אך טרם אושרו מול המל"ל, כך שלגביהם לא היה אמור להיות סיכון והקופה הסכימה לשלם עבורם (ת/23 שו' 183-198).

גם לגוף הטענה אעיר כי בהתנהלות הכספית השוטפת קיימת התחשבנות שוטפת בין הקופה לאלחיאת, דרך חברות השיווק, ולא אמורה להיות בעיה בביצוע התקזזות במידת הצורך, כשהסיכון, אם בכלל, עלול היה להתקיים רק בשלב הסופיים של מעבר המבוטחים, ועד אז ניתן היה לבצע קיזוז והתחשבנות בתוך תשלומי השיווק עצמם דרך חברות השיווק ובכל עת ניתן היה להתקזז ישירות מול אלחיאת מול התשלומים השוטפים.

בנוסף, יש בעובדה שהנושא לא עלה כלל מול אלחיאת כדי לתמוך במסקנה שלא היה מדובר בסיכון אמיתי ובקניית סיכון ביטוחית.

ואחרון, מהציטוטים שהובאו לעיל עולה שההנחה הייתה שהמבוטחים מעוניינים בשירותיו של הרופא שלהם ויעברו אחריו, כשהמעבר מבחינתם אינו כרוך בעלויות והוא מהווה תנאי לכך שימשיכו לקבל את הטיפול הרפואי במרפאות. מדובר בסיטואציה שהיא שונה ממצב של קניית מבוטחים שיש להם אינטרס להמשיך ולנדוד מקופה לקופה. בנסיבות כאלה, תשלום עמלה בשיעור נכבד כל כך בשביל סיכון תיאורטי ביחס להיקף מצומצם של מצטרפים, אם בכלל, אינו מתקבל על הדעת.

סיכומו של דבר, לא היה משהו מיוחד או יוצא דופן בשימוש בחברות השיווק להעברת תשלומים עבור צירוף מבוטחים למי שעמם סוכם על תשלום, וזה היה אופי התשלום גם במקרה של אלחיאת. ודוק, התייחסותי בפרק זה נוגעת רק לעצם השימוש בחברות השיווק ולא לעבירות נלוות נטענות שהמאשימה מייחסת לנאשמים.

האם חברוני ידע שנעשה שימוש בחברות השיווק
בין המאשימה לבין חברוני יש מחלוקת חזיתית בכל הנוגע לידיעתו של האחרון שנעשה שימוש בחברות שיווק בתהליך העברת התשלום לאלחיאת.

כזכור, בהתאם להחלטת עליאש נעשה שימוש בשתי חברות שיווק: חברת שיווק של סיבוני וג.פ..

אין מחלוקת שחברוני לא ידע על השימוש בחברת ג.פ., והמחלוקת נוגעת לשימוש בחברת השיווק מסיבי שבשליטת סיבוני.

בעוד שחברוני טוען שלא ידע כלל על שימוש בחברות השיווק, הרי שלטענת המאשימה חברוני ידע שנעשה שימוש בחברת שיווק של סיבוני שקיבלה תשלום, כך שהסכום ששילמה הקופה עבור כל מבוטח אינו עומד על 275 ₪ אלא הוא גבוה יותר, אף אם חברוני לא ידע מה הסכום המדויק.

מעבר לעצם האיסור לפי התקנות לשווק באמצעות חברות שיווק, איסור שהפרתו היא מנהלית, טענת חברוני שלא ידע על שימוש בחברות שיווק עשויה להיות בעלת משמעות גם בהקשר של מרמת הקופה בכל הנוגע להסתרת השימוש בחברות השיווק, אם וככל שהמסקנה היא שנותר ספק שבקופה ידעו על עצם התשלום לאלחיאת עבור צירוף מבוטחים. בהקשר של מרמת הקופה, מרכיב התשלום לחברות השיווק הוא מרכיב נפרד, והמרמה ביחס אליו עשויה להתקיים גם אם לא הייתה מרמה בקשר למצגים לגבי סכום התשלום שסוכם עם אלחיאת.

אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את הראיות שמקורן בכל המעורבים וכן במסמכים מזמן אמת, הגעתי למסקנה, לא בלי התלבטות, ובעיקר בשל חוסר מובהקות הראיות המסבכות מחד גיסא, ותגובותיו הראשוניות של חברוני בנושא מאידך גיסא, שנותר בי ספק אם חברוני ידע על השימוש בחברות השיווק ועל התשלום דרכן ולהן.

ודוק, מהראיות עולה שחברוני היה מעורב בפעילות הכספית ובהתחשבנות בין אלחיאת לקופה, ואינני שוללת שהיה מעורב גם בהתחשבנות בין אלחיאת לקופה הנוגעת לשיווק. עם זאת, שאלת מעורבותו של חברוני בפעילות הכספית היא שאלה נפרדת משאלת ידיעתו על העברת הכספים דרך חברות השיווק ועל התשלום הנוסף לחברות השיווק. הראיות שהוצגו לביסוס ידיעתו בהקשר האחרון, הן אמנם משמעותיות, אך אינן מובהקות ומשכנעות בדרגה שלא נותר ספק, כשתגובתו של חברוני עוד לפני שנחקר במשטרה כחשוד, ביחד עם מספר נתונים נוספים שאפרט, הם המעוררים את הספק הסביר.

המאשימה מבססת את הטענה שחברוני ידע על השימוש בחברת השיווק של סיבוני, על השילוב בין העובדה שחברוני נכח במו"מ עם אלחיאת, שם נסגרה לפי טענתה עובדת השימוש בחברות השיווק, ביחד עם המפגש שנערך בתיווכו של חברוני בין סיבוני לבין ד"ר באסם, מפגש שלשיטת המאשימה עסק בנושא העברת הכספים דרך חברת השיווק, ולא יכול היה אלא לעסוק בנושא זה. בנוסף, היא מסתמכת על העברת שיקים, שהיוו תשלום מקדמה על חשבון תשלומי השיווק, מסיבוני לד"ר באסם דרך חברוני, ועל התכתבות בין חברוני לחיימוביץ בה מוזכרת מסיבי, חברת השיווק של סיבוני.

לעניין אזכורן של חברות השיווק במהלך המו"מ, המאשימה נסמכת על דברי עליאש בחקירה ובעדותו שהסיכום במו"מ שהשיווק והתשלומים יבוצעו מול אור יצחק נעשה בנוכחותו ובנוכחות חברוני (ת/22 שו' 226, ע' 4340, 4341, 4348-4349).

בניגוד למרבית מרכיבי גרסתו של עליאש, אותם דוחה המאשימה כשקריים, המאשימה מבקשת ליתן אמון בגרסת עליאש בעניין מעורבות חברוני, ורואה את גרסתו כמהימנה בנקודה זו. עמדתה זו מבוססת לשיטתה על הגיון הדברים ועל ההתאמה הנטענת בין גרסתו לבין עדות ד"ר באסם.
בחינה של גרסת ד"ר באסם מעלה שעדותו בעניין זה אינה מובהקת. ד"ר באסם אמנם העיד בחקירה ראשית שבמו"מ הקופה, כלומר עליאש וחברוני, אמרו לו שהתשלומים יעברו דרך חברת שיווק של סיבוני (ע' 1779), ואולם בחקירה נגדית ציין ד"ר באסם שבמו"מ באופן כללי היו עליאש וחברוני, אך בכל הנוגע לנושא השיווק הוא לא זוכר אם עליאש היה לבד או שחברוני היה איתו (ע' 1796).

בנוסף הבהיר ד"ר באסם שד"ר ניהאד, שהכיר את ההתחשבנות דרך סיבוני וחברת השיווק, הוא זה שאמר לו על כך, ולא היה צורך שהדברים יאמרו על ידי גורם נוסף, והוא לא שמע אותם מחברוני (ע' 1802-1803).

מדובר אם כך בגרסא שלאו דווקא תומכת בתיאורו של עליאש לגבי המו"מ, ולא הוצגו בפניי טעמים שבהגיון לקבלת גרסת עליאש בנושא הזה בלבד כאמינה, מלבד עצם נוכחותו של חברוני בכל המו"מ.

יש לזכור כי היחסים בין עליאש לחברוני היו יחסים טעונים בשלב החקירה, לאחר שחברוני עזב בנסיבות לא נעימות את הקופה, לאחר שחברוני נתן תצהיר לטובת לאומית, כשחוסר האמון הוא כזה שחברוני חשש שעליאש עומד להפלילו באשמת שווא, כעולה מהשיחה שניהל עם עו"ד ארנון ונחום (ת/289). בנוסף, לעליאש היה אינטרס לטעון שחברוני היה מעורב בהחלטה לעשות שימוש בחברות השיווק, ובכך להקדים תרופה לטענה עתידית שבחירתו להעביר כספים לחברות השיווק הייתה נגועה בשיקולים אישיים של קרבה לגורמים בחברות השיווק, טענה שנחלשת בהכרח אם חברוני, שאין לו כל קשר לחברות השיווק, היה מעורב בהחלטה.

לפיכך, בניגוד לטענת המאשימה, לא נובעות מהשילוב בין עליאש לד"ר באסם מסקנות מובהקות לגבי מעורבות ומודעות חברוני בשלב המו"מ.

לעניין המפגש בין סיבוני לבין ד"ר באסם אצל חברוני, ד"ר באסם תיאר בחקירתו במשטרה שהיה מפגש או שניים בינו לבין סיבוני אצל חברוני, במהלכם חברוני אמר שהטפסים של המבוטחים יעברו דרך חברה של סיבוני והתשלום יעבור דרך אותה חברה (ע' 1783).

בעדותו לפניי לא זכר ד"ר באסם בחקירה הראשית את פרטי הפגישה (ע' 1780), והמאשימה מבקשת להעדיף את המקטע מהחקירה שהוקרא לפרוטוקול כאמרת עד מחוץ לכותלי ביהמ"ש על פני העדות, וטוענת שבשנת 2010 זכר העד את ההתרחשות טוב יותר.

אני מתקשה לקבל את עתירת המאשימה במקרה זה, משום שגם בחקירה וגם בעדות גרסתו של ד"ר באסם אינה מציגה תמונה אחת ברורה וקוהרנטית, ולא הוצגו טעמים משכנעים אחרים להעדפת האמרה על פני העדות, כשבחקירה עצמה יש התייחסויות שמשמעותן שונה, כפי שאפרט להלן.

בד בבד עם הדברים שצוטטו מחקירתו של ד"ר באסם, ביחד עם הערתו שחברוני אמר לו שהתשלומים של השיווק יתבצעו דרך סיבוני (ע' 1796), מסר ד"ר באסם שאמנם פגש את סיבוני אצל חברוני, אבל לא דיבר איתו על שיווק, כי שיווק זה לא עניין שלו (ע' 1802). בנוסף, תיאר ד"ר באסם שהמפגש אצל חברוני, בו פגש את סיבוני, היה מרובה משתתפים, וכלל בין היתר את סגנית מנהל המחוז ו – 7-8 אנשים נוספים (ע' 1798-1799). ד"ר באסם תיאר שהפגישה נועדה למטרות אחרות שאינן קשורות לשיווק, וחזר וציין שלא זכור לו אם חברוני אמר לו משהו לגבי תשלומים דרך סיבוני (ע' 1800).

להשלמת התמונה יצוין שעוד בחקירה במשטרה הדגיש ד"ר באסם מיוזמתו שלפני התקשרות אלחיאת עם מאוחדת הוא שמע מד"ר ניהאד שבמרפאות בהן פעל ד"ר ניהאד מול מאוחדת הוא קיבל את דמי השיווק דרך חברת השיווק של סיבוני ולא במישרין מהקופה (ע' 1796-1797, 1800).

אציין שסיבוני תיאר בעדותו שהמפגש עם ד"ר באסם היה במסגרת ישיבה מרובת משתתפים (ע' 5948), ולא עסק בנושאי העברת הטפסים והתשלומים. בהמשך עדותו מסר סיבוני כי במפגש דובר על שיחת ברוכים הבאים למאוחדת שחברת השיווק של סיבוני תבצע למבוטחי אלחיאת לאחר הצטרפותם (ע' 6214-6215). לצד זאת, סיבוני התייחס לשיחות עם ד"ר באסם באמצע 2007 על כך שחברת השיווק תפעל לקידום שיווק שב"ן למבוטחי אלחיאת (ע' 6194).

יוער כי נביל בעדותו התייחס אף הוא לפעולות שיווק שב"ן של חברת השיווק של סיבוני בשלב שבו הקופה לחצה על אלחיאת לבצע שיווק שב"ן ממרץ 2007 (ע' 1701) ועדותו תואמת את המתואר על ידי סיבוני.

לאור כל המתואר, נדמה שעולה מתיאוריו של סיבוני שהמפגש של עם ד"ר באסם בנוכחות חברוני היה בעיצומה של ההתקשרות עם אלחיאת, לאחר תקופת פעילות, ולא סביר בנסיבות אלה שבאותו שלב הוזכרה ונידונה בין ד"ר באסם לסיבוני אופרציית ההתחשבנות שכבר פעלה במשך חודשים. מכל מקום, לאור תיאוריהם של נביל וד"ר באסם שהאחרון לא טיפל בכל ההתנהלות מול חברות השיווק ובהתחשבנות הכספית, כמו גם העובדה שד"ר באסם ידע על חברת השיווק ועל סיבוני מד"ר ניהאד עוד בטרם ההתקשרות, לא ניתן לקבוע כמסקנה מתחייבת שהנושא עלה במפגש.

למען שלמות התמונה אציין שבחקירה במשטרה מסר חברוני גרסא ששללה את המפגש עצמו (ת/153 שו' 124-141), ובעדות בביהמ"ש אישר שהיה מפגש ביוזמתו שנועד לאפשר לד"ר באסם להסתייע בסיבוני בשירותי השב"ן ולא עסק כלל בנושא התחשבנות (ע' 5145). אמנם מדובר בשינוי של הגרסא, ועל כך לא יכולה להיות מחלוקת, עם זאת, ככל שאכן מדובר היה בהיכרות אגב אורחא, תוך כדי מפגש מרובה משתתפים שעסק בשלל נושאים, כפי שתיאר זאת ד"ר באסם, אזי העובדה שחברוני לא זכר זאת בחקירה והכחיש את הנושא אינה מעידה במקרה זה על שקר מהותי.

לעניין העברת השיקים דרך חברוני, הפקס מיום 17.12.06 ובו ההנחיה לסיבוני להעביר שיקים דחויים לאלחיאת מטעם אור יצחק דרך חברוני, אינו ממוען לחברוני (נ/45).

לפי עדותו של סיבוני הוא העביר מעטפה סגורה דרך חברוני וביקש להעבירה לאלחיאת (ע' 5890, 6198, 6201-6202),
עליאש הגדיר את חברוני כשליח שאינו מעורב (ע' 4091).

נביל שטיפל בפעילות ברמה היומיומית העיד שאלחיאת לא פנו לחברוני בענייני השיווק והכל התנהל מול עליאש (ע' 1647, 1677).

גם חברוני העיד כי העביר מסמך סגור שלא ידע מה תוכנו (ע' 5365-5368).

אין, אם כך, כל אינדיקציה לכך שחברוני ידע על ההוראה של עליאש או על תכולת המעטפה.

אינני מקבלת בהקשר זה גם את ההנחה של המאשימה שעל גבי המעטפה רשום היה "מפרעות ע"ח שב"ן", שכן רישום זה בפקס הנזכר נועד להבהיר לסיבוני מה צריך להיות רשום בחשבוניות ולא על גבי השיקים ו/או המעטפה שהכילה אותם, וסיבוני לא אישר רישום כזה על המעטפה.

נתון נוסף עליו נסמכת המאשימה, הוא הטענה למעורבות חברוני בנושא שיווק שב"ן, במיוחד בתכתובת בין חיימוביץ לחברוני בה נזכר סך של 7.7 מיליון שהועבר למסיבי ₪, המשקף גידול בהוצאות השיווק (ת/92 – ת/94). המאשימה מלינה על כך שחברוני לא בדק מי זו מסיבי ועל מה קיבלה תשלום. חברוני מצידו טען שחשב שמסיבי היא אלחיאת ולא התעמק בנושא. תגובתו של חברוני בעת שהוצגה לו ההתכתבות בחקירה הייתה "מי זה מסיבי?" (ת/155 שו' 232). אין להתעלם מהעובדה ששמה של מסיבי לא עורר אצל אף אחד מהנמענים להתכתבות סימני שאלה, כשחיימוביץ אף הוא ראה במסיבי זרוע של אלחיאת (ע' 607, 627). בנוסף, עיון בנספח ב' למכתב (ת/94) מעלה שהסכום הוזכר כתשלום לרופאים ולא לחברת שיווק, ונתון זה יכול לתמוך בטענת חברוני לגבי הבנתו. משכך, גם התכתובת האמורה אינה מלמדת בהכרח את שטוענת לו המאשימה.

להשלמת התמונה אציין כי המאשימה אמנם לא נסמכת על דברי עו"ד ארנון בכל הנוגע למודעות חברוני לשימוש בחברות השיווק, אך אני סבורה שיש מקום להעיר שבהודעת עו"ד ארנון שהוגשה במהלך החקירה הראשית כתחליף לחקירה ראשית, יש התייחסות לנושא שאף היא אינה חד משמעית. כך, מצד אחד טען עו"ד ארנון כי ידע מחברוני שחברות השיווק מקבלות סכום כסף על העברת התשלומים דרכן (ת/290 שו' 327), ואילו בהמשך ציין עו"ד ארנון במענה לשאלה ישירה לגבי ידיעתו על שימוש בחברות שיווק בתהליך כי לא זכור לו אם ידע על כך מעוה"ד של אלחיאת עמו עמד בקשר, או מעליאש או מחברוני (שם, שו' 347). עוד בהמשך כשנשאל עו"ד ארנון לגבי מודעות חברוני לשימוש בחברות השיווק השיב שהוא לא חושב שחברוני היה מעורב בפעילות עצמה ולא יודע על ידיעה של חברוני על הפעילות של עליאש מול חברות השיווק (שם, שו' 391, 396). גם דבריו של עו"ד ארנון אם כן אינם חד משמעיים.

לכל אלה יש להוסיף את התייחסות חברוני בשלבים המוקדמים לנושא חברות השיווק.
שתי ראיות הוצגו בהן מובאת גרסת חברוני שהיא מוקדמת לחקירה הפלילית: התצהיר שנתן לטובת קופ"ח לאומית ותגובתו המופתעת בשיחה המוקלטת עם עו"ד ארנון.
לעניין התצהיר, כבר ציינתי כי התצהיר ניתן במידה מסויימת של נקמנות כלפי הקופה שבגדה בחברוני לתחושתו. חזקה על חברוני שאילו היה מודע לשימוש בחברות השיווק, היה מזכיר במסגרת התצהיר שלא זו בלבד ששולם כסף עבור צירוף מבוטחים חדשים בניגוד להוראות הדין, אלא שגם נעשה שימוש בחברות השיווק ואף שולם להן כסף נוסף על כך, ואף זאת בהפרה נוספת של התקנות. שתיקתו של חברוני במסגרת התצהיר בנוגע לחברות השיווק, זמן ארוך לפני החקירה הפלילית, תומכת בטענתו בחקירה הפלילית והיום שלא ידע על השימוש בחברות השיווק.

אשר להקלטת השיחה עם עו"ד ארנון (ת/289), מן השיחה ניכרת תגובתו המופתעת של חברוני למידע שמוסר עו"ד ארנון. אכן, המידע עוסק בג.פ., ולגביה אין טענה שחברוני היה מודע, עם זאת, הפליאה שנשמעת היא אותנטית.

בהקשר של שיחתו עם עו"ד ארנון, אציין שעוד לפני שחברוני מוסר עדות כעד, וכן בעדות שמסר כעבור ימים ספורים באותו נושא הנוגע לשיחה עם עו"ד ארנון, הוא מתאר ששמע מהאחרון על כך שעליאש דאג להעביר למקורביו בחברות השיווק כסף תמורת העברה לכאורה של המבוטחים, ומתיאורו עולה שהוא לא ידע על כך (ת/280 מזכר מיום 3.1.10, ת/151 שו' 123, ת/152 שו' 23).

על אותה גרסא חזר חברוני בעקביות גם כשנחקר באזהרה וגם לאורך עדותו.

סיכומו של דבר, הראיות שהציגה המאשימה להוכחות ידיעתו של חברוני על השימוש בחברת השיווק של סיבוני אינן דלות כלל, אך גם אין מדובר בראיות חד משמעיות כשלעצמן שדי בהן לבסס את טענתה, ואף לא בצבר ראיות נסיבתיות שמתחייבת מהן מסקנה אחת בלבד, כשמהעבר השני יש משמעות להתייחסות חברוני לסוגיה טרם חקירתו כחשוד. בנוסף, המאשימה בהגינותה לא ייחסה לחברוני שותפות במסגרת ביצוע בצוותא של עבירת הרישום הכוזב, ובכך הביעה את עמדתה על הריחוק בינו לבין העובדות הנוגעות לעבירה זו. גם העובדה שבסופו של יום המאשימה אינה טוענת שסיבוני היה מודע לשימוש בג.פ., כשאין כל סיבה שידע על חברת שיווק אחת ולא ידע על האחרת, מחזקת את הספקות. לפיכך, מכלול הנסיבות שתוארו יוצר במקרה זה את הספק הסביר.

עבירת המרמה כלפי הקופה
כזכור, מייחס כתב האישום לנאשמים קבלת דבר במרמה מהקופה בנסיבות מחמירות, כשהדבר שהתקבל כלל הן את הנחת הדעת של הקופה והן את הכספים שהועברו דרך חברות השיווק לאלחיאת, כשבהיבט האחרון יש שני מרכיבים: אחד, הכספים שעברו לאלחיאת, ושני, השימוש בחברות השיווק לשם כך ותשלום ששולם להן עבור כך.

מודעות הקופה לתשלום לאלחיאת בגין צירוף מבוטחים
כפי שציינתי בפתח הדיון, אין מדובר באישום העומד בפני עצמו, אלא בפרשה קונקרטית שהיא חלק מתוך התנהלות כללית. לנתון זה יש השלכה על מסקנותיי לגבי ידיעת הקופה על התשלום לאלחיאת עבור צירוף מבוטחים לקופה.

כזכור, בחלק הראשון הכללי הגעתי למסקנה לפיה לכל הפחות קיים ספק שהקופה ידעה על צירוף מבוטחים באופן כללי, על התשלומים בגין הצירוף ועל הסוואתם כתשלומי שב"ן או הסוואתם בדרכים אחרות, לרבות ידיעה מסויימת נקודתית לגבי ההיבטים הרישומיים.

למקרא הפרוטוקולים, המכתבים והמסמכים, ובחינת הדברים שנאמרו בזמן אמת, לרבות הדברים שנרמזו, כמו גם הדברים שלא נאמרו במקום שמצופה היה שיאמרו, המסקנה היא שגם בפרשת אלחיאת קיים ספק סביר שהייתה ידיעה של הנהלת הקופה, על כך שאלחיאת מקבלת תשלום עבור צירוף מבוטחים לקופה, והסכמה שבשתיקה להציג זאת באופן פורמלי כמקדמות עבור שיווק עתידי של שב"ן.

הן המאשימה והן הנאשמים ייחדו נתח נכבד מסיכומיהם בפרק זה לניתוח הפרוטוקולים מדיוני ועדת הכספים וישיבות ההנהלה. המאשימה למדה מהפרוטוקולים כיצד רומתה ההנהלה, משהוצג לה שהיא מאשרת תשלומים עבור שיווק שב"ן עתידי, וההגנה טענה על סמך הפרוטוקולים, שאכן היה מדובר במקדמות כפי שהן הוצגו ושלא הייתה כל מרמה. טענות דומות טענו שני הצדדים לגבי משמעות עדויות חברי ההנהלה.

למשמע הראיות במסגרת ההליך, אין מנוס מהמסקנה שעדויות חברי ההנהלה עוררו סימני שאלה רבים, ומן העבר השני גרסאות הנאשמים בעדותם ביחס למשמעות של הפרוטוקולים והמסמכים לא היו מעוררות אמון.

גם בפרק זה, בדומה לפרק הראשון, מסקנותיי אינן מבוססות על קבלת טענות מי מהצדדים.

על יסוד מכלול הראיות ובהמשך לממצאים מהפרק הראשון, הגעתי למסקנה שעסקת אלחיאת והצגתה הן חלק מהתנהלות מתואמת, ידועה ומוסכמת בין עליאש בלוויית חברוני לבין הנהלת הקופה, כשהקופה הייתה מודעת לתוכן האמיתי של ההסכמות עם אלחיאת, היינו צירוף מבוטחים לקופה, ואף לכך שכרוך בהן תשלום לרופאים, בדומה לתשלום לגורמים אחרים שצירפו מבוטחים לקופה ותוגמלו על כך, אך זאת ללא ירידה לפרטים, כשהמצגים בישיבות, אותן ישיבות שסלנט התריע שתיעודן מגיע לעיני משרד הבריאות, שיקפו עובדה זו ברמיזה בלבד.

בנסיבות אלה, לא השתכנעתי במידה הנדרשת שהקופה רומתה בכל הנוגע לתשלום לאלחיאת עבור צירוף המבוטחים, או שהונחה דעתה במרמה, או שהיא אישרה את העברת הכספים במרמה, ונותר אצלי ספק סביר בהקשר זה, ממנו יהנו הנאשמים חרף גרסתם השקרית בעדות בפניי.
מסקנתי לעניין ידיעת הקופה לגבי השימוש בחברות השיווק ובעיקר התשלום הנוסף לחברות השיווק, היא שונה ואדרש אליה בפרק נפרד.

אפרט את טעמיי.

דיוני הקופה בעסקת אלחיאת ומודעותה לתנאי העסקה
מסמכים מזמן אמת
אפתח בהתייחסות תמציתית ללוחות הזמנים והשתלשלות הארועים מבחינה כרונולוגית ולהשתקפות הארועים במסמכים שהוגשו.

המו"מ עם אלחיאת התנהל במחצית 2006 בניצוחו של חברוני.

בקיץ 2006 פנה מנכ"ל קופ"ח לאומית לסלנט והתריע על העברת מבוטחיו למאוחדת (סלנט ע' 8499-8500).

זמן קצר לאחר מכן, הורה סלנט לעליאש להצטרף למו"מ (ע' 5803, ע' 4407). עליאש, כידוע, אחראי לא רק על התקציב, אלא גם על נושא השיווק, וצירופו של עליאש מלמד לכאורה על מודעות גם לקיומו של היבט שיווקי בהתקשרות.

ההסכם עם אלחיאת נחתם במהלך חודש ספטמבר ותוקפו מיום 1.10.06 (ת/63). כזכור, בהסכם לא נזכר נושא השיווק, כפי שנושא זה לא הוזכר באף הסכם כתוב שערכה הקופה.

הבקשה לצו מניעה נגד מעבר המבוטחים הוגשה על ידי לאומית ב–30.10.06 (נ/169).

בבקשה נטען מפורשות כי מאוחדת משלמת לאלחיאת עבור כל מבוטח שמצטרף למאוחדת.

סלנט חתם על יפ"כ בקשר לצו המניעה ב – 5.11.06, ואישר לעו"ד דהן לעמוד מאחורי ההסכם בתגובת מאוחדת ללאומית (ע' 431). סלנט אמנם שלל שיחה בינו לבין עו"ד דהן בנושא (ע' 8502), אך ברור שהיה מודע לבקשה לצו המניעה מכוח יפ"כ שחתם.

במסגרת התגובה חברוני חתם על תצהיר ב – 6.11.06, ותשובת מאוחדת הוגשה ב – 7.11.06 (נ/170).

לפי עדויותיהם של חברוני, עליאש ומועלם, בדיון שנערך לצורך מתן התשובה השתתפו סלנט, מועלם, עליאש, חיימוביץ ועו"ד דהן, ובמסגרת הדיון עלה נושא התשלום עבור המבוטחים לאלחיאת (ע' 5087, 5248-5249, 5351, 5427, 4486-4487, 6275).

עו"ד דהן מסר בהקשר זה תגובה מתחמקת לפיה הכיר את הכתוב בהסכם ולא ידע על משהו נוסף (ע' 432). סלנט הכחיש כל מעורבות בדיון האמור (ע' 8506), והכחיש שהיה מודע לטענת קופ"ח לאומית חרף מהותיותה (ע' 8501-8505). חיימוביץ שלל ידיעה לגבי ההליכים המשפטיים בין לאומית לבין מאוחדת מלבד הידיעה כי הוגשה תביעה על ידי לאומית (ע' 761).

לאור העובדה שהטענה בדבר תשלום עבור מעבר מבוטחים נזכרה באופן מפורש מצדה של לאומית, הטענה לפיה הנושא עלה בדיון הפנימי המקדים לקראת מתן תשובה לביהמ"ש היא סבירה מאד.

לעניין מודעות בכירים נוספים להסכם עוד בטרם נערך דיון בוועדת הכספים ב- 5.12.06, קיים תיעוד לכך שסמוך ל - 9.11.06 פנה עליאש בדחיפות לחיימוביץ, תוך יידוע של מועלם וחברוני, וציין שלקופה יש הסכם למתן שירותים ע"י ד"ר ניהאד, ופירט את הצורך בתשלום מקדמות על חשבון נפש רשומה. על פי הרישום, חיימוביץ לאחר שיחה עם מועלם אישר תשלומים שונים בתנאים המפורטים באותה התכתבות (נ/21). בעקבות זאת ב – 9.11.06 מאוחדת העבירה לאלחיאת מקדמה בסך 800.000 ש"ח (נ/21), ב – 16.11.06 תשלום בסך 1 מיליון ₪ (נ/22) וב – 30.11.06 הועבר סך של 577,500 ₪ (נ/24).

הקופה, אם כן, פעלה בידיעת חיימוביץ ומועלם ליישום ההסכם על אלחיאת עוד בנובמבר.

ב- 5.12.06 מתקיימת ישיבה ראשונה בוועדת הכספים בנושא ההסכם (ת/64). אין בפרוטוקול תיעוד להתייחסות לנושא צירוף חברים לקופה. כאמור, בתחילת חודש נובמבר 2006, כבר הייתה הפניה של עליאש בעניין תשלומים לאלחיאת לפי ההסכם, ומועלם וחיימוביץ אשרו העברת כספים, כך שמכתבו של עו"ד דהן מיום 10.12.06 בדבר אישור לבצע תשלומים לאלחיאת בעקבות ישיבת ועדת הכספים הוא יותר פורמלי (ת/73), והתייחסותו של חיימוביץ כי ראה את ההסכם לראשונה שעות לפני ישיבת ועדת הכספים אף היא נבחנת בהתחשב בכך שידע על עצם קיומו של הסכם (ת/81), מה גם שחיימוביץ זכר דיון ביחס להסכם המוקדם לישיבה בוועדת הכספים (ע' 693).

בעקבות הדיון נשלח ב – 2.1.07 מכתב מחברוני לכל הנוכחים, סלנט, בויאר, חיימוביץ, מועלם ועו"ד דהן, בו הוא הלין על כך שהפרוטוקול לא משקף את תוכן הישיבה וביקש לתקן את תוכן הפרוטוקול (נ/18). חברוני כתב שבישיבה צוינו יתרונות ההסכם, ואף הייתה התייחסות למעורבותו בהסכם של עליאש:
"שאין כמוהו אומן בתחום גיוס חברים חדשים".

ממכתבו של חברוני עולה שנושא של "גיוס חברים חדשים" לקופה נדון בישיבה ולא נרשם.

בהקשר זה אפנה לעדות עו"ד דהן שברישום הפרוטוקולים של וועדת הכספים הייתה מגמה של צמצום, והיה מי שחשב שיש דברים שאולי לא צריכים להיות כתובים אלא בכלליות (ע' 438).

כמו כן אני מפנה לעדות מועלם שהתייחסה באופן קונקרטי לכך שככלל מה שנאמר בישיבות בעניין עלויות השיווק של אלחיאת לא נרשם (ע' 6241, 6274-6276).

גם המאשימה אינה שוללת מצב שבו נושא שעלה לדיון בישיבות לא בא לידי ביטוי בפרוטוקולים (סעיף 844 לסיכומי המאשימה). המאשימה אמנם מייחסת זאת למקדמות ע"ח שב"ן, אך הערתה היא כללית.

ב – 9.1.07 מתקיימת ישיבת הנהלה ראשונה בה מתועדת התייחסות להסכם (ת/69). בישיבה אומר סלנט שנעשה צעד גדול במזרח ירושלים ומדובר בפעילות ברוכה, ומבהיר ש:
"...עלינו להגדיל את מספר החברים ויכולתנו לשרוד ולהתמודד עם התקצוב הדל והגזירות ".

ב – 15.1.07 מתקיימת ישיבת ועדת כספים שעוסקת בעיקר בהסכם עם אלחיאת (ת/65). סלנט מזכיר את הצורך בקבלת אישור ממשרד הבריאות להסכם ההתקשרות, ואומר שההסכם:
"מבורך ושיווקית".

בויאר בהתייחס להתקשרות אומר:
"אחרי שנה ההסכם יבדק לגבי כדאיותו לגבי חברים חדשים יבוצע מקצה שיפורים ".

עליאש מגיב לדבריו ומציין:
"סוכם שהאגרה שלהם, ואחרי שנה יבדק ההסכם – באופן הדדי".

חיימוביץ אף הוא מציין כי:
"העסקה ברמה השיווקית הינה מבורכת".

דומה שכל ההתייחסויות שצוטטו מתארות במרומז, בקודים, את המרכיב של צירוף חברים חדשים לקופה, ההיבט השיווקי, האגרות עבור טפסי הדואר (ת/23 שו' 90) והצירוף עצמו, והן לכל הפחות מעוררות ספק שהדוברים היו מודעים להסכמה שבע"פ לצירוף חברים חדשים לקופה על ידי אלחיאת, ודנו בישיבה על פרטיה.

ב – 21.1.07 נערכת ישיבה שנוכחים בה סלנט, מועלם, בויאר, חיימוביץ ועליאש (נ/16). אין במסמך פירוט של הדיון, אלא רק סיכום אופרטיבי, וכפי שכבר צוין מאושרת מקדמה בגין צירוף לביטוחים משלימים בסכום של 8.5 מיליון ₪, ונקבע דיון ל – 31.3.07 בו יבחן היקף הצירוף לביטוחים משלימים. ממסמך נוסף עולה שהסכום שאושר הוא 8.5 מיליון ₪+ מע"מ (ת/84).

ודוק, עצם העמדת תשלום לאלחיאת בגין פעולה שיווקית כלשהי, מלמד שכל חברי ההנהלה, גם אלה שהכחישו זאת, היו מודעים לנכונות של הקופה לשלם לרופאים עבור הגדלת מספר המבוטחים, לכל הפחות בתחום השב"ן.

הסכום הנזכר במקרה או שלא במקרה מכסה תשלום לאלחיאת וחברות השיווק עבור למעלה מ – 20,000 מבוטחים, כשנכון לסוף דצמבר 2006 היו 19,500 מבוטחים, כך שיש התאמה כמעט מלאה בין הסכום שהועבר כביכול כמקדמה לבין הסכום שהועבר דרך חברות השיווק כתשלום לאלחיאת עבור צירוף מבוטחים.

לעומת זאת, אם סכום של 8.5 מיליון ₪, נועד עבור תשלום לשב"ן, הוא אמור היה לממן הצטרפות לשב"ן של כמעט 70,000 מבוטחים, בערך פי שניים מכלל כמות המבוטחים שעליה דיברה אלחיאת. גם ללא עריכת חישובים מדויקים מדובר בסכום אסטרונומי שבלתי מתקבל על הדעת שישולם עבור שיווק שב"ן ובלתי מתקבל על הדעת שיעבור בשתיקה או מבלי לתת אליו את הדעת אצל כל חברי ההנהלה, גם אלה שאינם בקיאים בפרטי הפרטים.

נתונים אלה ביחד עם חוסר היכולת של מי מהמשתתפים להסביר את סכום המקדמה (ע' 733, 766, 8343, 8523, 8527, 8533), מחזקים את המסקנה שמעבר לכך שהמשתתפים אישרו תשלום לרופאים מעבר למפורט בחוזה, הרי שמתעורר ספק שבמציאות המשתתפים ידעו עבור מה מועברים הכספים, ידעו שאין מדובר במקדמה כלל ושהתשלום הוא לא עבור שב"ן.

ב – 11.2.07 שולחים עליאש וחברוני מכתב לבויאר. בסעיף 7 מתוארת פעילות אלחיאת במסגרתה "העבירה אלחיאת למאוחדת את המבוטחים" ואלה מכונים במכתב "מועברים" (נ/152). שוב הדגש הוא על העברת החברים החדשים.

ב – 13.2.07 נערכת ישיבת הנהלה בה נזכר ההסכם, תוך ציון העובדה שהוא מלווה על ידי ועדת כספים. אין התייחסות לנושא השיווק (ת/70). ב – 29.3.07 נערכת ישיבת ועדת כספים ובה מצוין כי התקיים דיון על ההסכם ומורכבותו ואין התייחסות לנושא השיווק (ת/66). ב – 12.4.07 נערכת ישיבת ועדת כספים נוספת ללא התייחסות לנושא השיווק (ת/77).

ב – 17.4.07 נערכת ישיבת הנהלה במסגרתה חוזר סלנט על המנטרה (ת/71):
"יכולתנו לשרוד נעוצה ביכולתנו לגדול באוכלוסיה".

סלנט מוסיף ואומר:

"רכשנו את החברים... נקווה שהתוספת תוכיח את עצמה כלכלית".

סלנט לא הצליח להסביר את האמירה "רכשנו" (ע' 8347-8348), ולא ניתן הסבר מניח את הדעת לאמירה זו גם מצד מי שנכחו בישיבה.

באותו דיון התייחס בויאר לכך שהצטרפו 30,000 מבוטחים למאוחדת, וציין שברצונה של אלחיאת לצרף עוד 20,000 מבוטחים. בהקשר זה ציין בויאר:
"עצרנו את הצירוף הנוסף כדי להתייצב בהיבטי השירות ו ההוצאה הכספית הנלווית להסכם ".

דבריו של בויאר ביחד עם דבריו של סלנט, מלמדים על מעורבות מאוחדת במהלכים לצירוף מבוטחים אליה וההתייחסות לעלויות הנלוות להסכם מתקשרת על פני הדברים לרכישת החברים.

ב– 22.8.07 וב – 21.10.07 נערכו ישיבות ועדת כספים תוך התייחסות להפסדים באלחיאת וללא התייחסות לנושא השיווק (ת/78, ת/79).

בחודש ספטמבר 2007 נערך על ידי אגף הכספים– חיימוביץ מסמך שכותרתו "ניתוח פעילות סניפי אלחיאת" (ת/91). בהערות למסמך מצוין כי הניתוח אינו כולל:
"תשלומים עבור שימור לקוחות ושיווק ביטוחים משלימים ".

כפי שעלה בחלק הראשון לאישום הראשון, המונח "שימור לקוחות" הוא מילה "מכובסת" המשמשת לתיאור פעולות לצירוף חברים (ע' 1175, 1200). חיימוביץ שהתבקש להתייחס למונח, התחמק ממתן תשובה (ע' 626).

בחודש אוקטובר 2007 בהמשך למסמך ניתוח הפעילות של אלחיאת, קיימת תכתובת בין חיימוביץ לחברוני עם העתק למועלם המנכ"ל, לעו"ד דהן ולמכותבים נוספים, בה נזכר סך של 7.7 מיליון שהועבר למסיבי ₪, המשקף גידול בהוצאות השיווק (ת/92 – ת/94). אותן הוצאות שיווק הוגדרו על ידי חברוני במכתב לחיימוביץ ובישיבה ביום 21.10.07 כהוצאות חד פעמיות שראוי לפחת על פני תקופה (ת/93, ת/94). בסיכום שנערך באותו יום הוכרו ההוצאות הללו כתשלום לרופאים, הגם שהיו רשומות כתשלומים למסיבי, וסוכם על הפחתתן לאורך תקופה של 5 שנים (ת/94 נספח ב). אין כל קישור במסמכים הנזכרים בין הסכום של 7.7. מיליון ₪ לבין המקדמה, כהגדרתה, לאלחיאת מחודש ינואר, אך שוב ברור שהיה ידוע על תשלומים לרופאים החורגים מתשלומי נפש רשומה.

כשהתבקש חיימוביץ להתייחס לנתונים ולקשר שלהם, אם בכלל, לסכום של 8.5 מיליון ₪ שהוגדר כמקדמה, העלה השערות שונות, ספקולטיביות לדבריו, ולא יכול היה להבהיר את הרישומים (ע' 731-733)

ב – 30.10.07 בישיבת ועדת כספים ציין עליאש שעד כה לא בוצע שיווק של שב"ן (ת/67). איש מהנוכחים לא העלה את נושא המקדמות. ב – 6.11.07 בישיבת הנהלה ציין מועלם שהפתרון להפסד הוא הורדת התעריף לנפש רשומה או צירוף לשב"ן, נושא שאלחיאת לא עמדו בו עד כה (ת/72).

בתגובה, בהתייחס להפסדים, ציין בויאר כי:
"היו הוצאות שיווק גדולות".

לאור העובדה שברור לנוכחים באותה ישיבה שלא בוצע כל שיווק שב"ן, מתחייבת המסקנה שהתייחסות בויאר להוצאות שיווק גדולות, אינה עוסקת בנושא השב"ן, ואמירה זו תומכת בקיומן של הוצאות שיווק גדולות לצירוף מבוטחים.

ב – 20.11.07 בישיבת ועדת כספים לאחר שעליאש ציין שלא היה צירוף לשב"ן, נדון החוב של אלחיאת העומד על 1.4 מיליון ₪ (ת/68). אין קשר בין סכום זה לבין התשלומים שקיבלה אלחיאת עבור צירוף מבוטחים לקופה.

לגבי היקף הצירופים לשב"ן ציין מועלם בפרוטוקול שבעת החתימה על ההסכם הייתה התחייבות ל – 50% צירוף לשב"ן. מועלם לא נכח כידוע במו"מ, ובעדותו השיב כי הוא ביסס את דבריו לגבי ההתחייבות האמורה על מכתבו של נביל מיום 14.3.07 (נ/70) (ע' 6257-6258).

חיימוביץ התריע על הבנות בע"פ, ולא הבהיר על אלו הבנות דיבר (ע' 669-670).

בויאר סיכם וציין שיש להבהיר לאלחיאת את החובה שיצרפו 1,500 מבוטחים לחודש לשב"ן ואם תוך שישה חודשים לא יעמדו בכך תקוזז הדלתא.

בויאר בעדותו התקשה לזכור מה מהות אותו קיזוז (ע' 783).

מועלם בעדותו ציין שאם אלחיאת לא יעמדו במטלה של צירוף לשב"ן צריך להיות מקוזז להם משהו אולי המע"מ (ע' 6257, 6259). מדובר בתשובה שלהתרשמותי מבטאת השערה בלבד ולא מענה מתוך זיכרון.

כפי שכבר הערתי, הקיזוז קשור למקדמות שניתנו לאלחיאת במישרין על ידי הקופה, שאין להן שום קשר לפעילות השיווק, וכעולה מהדיון מ - 16.6.10 נותר חוב של אלחיאת לקופה בגין אותן מקדמות בסך 3.8 מיליון ₪ והוסכם לדחות את תשלומו (נ/27, ת/68, ת/80 ות/85, ע' 694).

בחינה של השתלשלות הארועים, מעלה כי יש במסמכים המפורטים שלל היבטים המעוררים את הספק, שבמציאות בזמן אמת העובדה שאלחיאת מקבלת תשלום עבור כל מבוטח שעובר למאוחדת הייתה ידועה לכל המעורבים והוצנעה, כאמור.

עדויות המעורבים
לצד המסמכים העידו העדים המעורבים: סלנט, מועלם, בויאר, עו"ד דהן וחיימוביץ וכן עליאש וחברוני.

בויאר נחקר במשטרה לראשונה בשנת 2015, כתשע שנים לאחר תחילת פרשת אלחיאת, וזכר, לדבריו, באותו מועד מעט מאד מפרטי הפרטים של הפרשה. גם בעדותו לפניי בשנת 2017, אחת עשרה שנים לאחר תחילת הפרשה, הבהיר העד כי זכרונו בנושא אינו רב. לצד הסתייגויות אלה, ולצד הסבריו כי הנושא כלל לא אמור היה להיות בטיפול ההנהלה, ציין בויאר בכלליות לגבי ההסכמות הזכורות לו עם אלחיאת, כדלקמן:
"הם אמרו שמאחר והם מביאים כמות כזאת גדולה של חברים הם מבקשים סכום גלובאלי עבור הכניסה של החברים" (ע' 772).
"ההסכם היה שהם מביאים את החברים שלהם את הנדוניה שלהם ואנחנו נותנים להם בהתאם למה שהם מביאים" (ע' 773).

בויאר ציין כי:
"הוצג לנו באופן גלובלי כמה שזה יעלה. יעלה לנו איקס, אנחנו מקבלים Y... ואנחנו אישרנו" (ע' 775).

ובהמשך:
"היה לנו אינטרס שיהיו מה שיותר חברים... לקופה היה חישוב גם שיש לנו יותר חברים ברגע שיש לנו יותר חברים החישוב הקפיטציה של משרד הבריאות והאוצר הוא לטובתנו ואז אנחנו הסכמנו לשלם בהתאם" (ע' 774).

וכן:
"ש: ולכן מבחינה אסטרטגית זה הסכם מצוין לקופת חולים מאוחדת,
ת: אמת זה היה חלק מהתחשיב הכללי שאנחנו נציג גם כן גידול במספר החברים בקופה.
ש: שיש לזה משמעות מבחינת אסטרטגית והתחרות בין הקופות?
ת: אמת" (ע' 780).

לצד אמירות אלה, מסר בויאר גם התייחסויות הנוגעות לביטוחים המשלימים:
"על מה אנחנו משלמים? אני ממרום שנותיי על מה אנחנו משלמים, אנחנו משלמים על כך שהם מביאים לנו חברים שהחברים האלה יהיו גם כן בביטוחים משלימים ואיך היה החישוב למה נתנו סכום כזה או למה נתנו סכום כזה לא זוכר" (ע' 773).

בויאר זכר שבשלב מסוים אלחיאת גם ביקשו מהם מקדמה עבור שב"ן (ע' 774), והתייחס לערך המוסף של הביטוחים המשלימים עבור הקופה:
"הביטוחים המשלימים זה ביטוח עדיף ביטוח סי (צ.ל. "שיא" – ל.מ.י), זה תוספת של ביטוחים זה בעצם עיקר הרווח של הקופות כי בדרך כלל הקופות מקבלות ממשרד הבריאות לא עבור הביטוחים המשלימים ולכן הביטוח המשלים זה היה הדבר הרווחי של הקופה והם התחייבו להביא את כל החברים האלה פרט לחבותם הבסיסית לביטוחים משלימים והם קיבלו גם על זה מקדמה" (ע' 777-778).

ובהמשך הבהיר:
ש: ואז צורפו לקופה אמרנו כבר כ-38 אלף איש. עכשיו יש לקופה אינטרס כלכלי רציני מאוד שאותם אנשים מתוך ה-38 אלף ככל שניתן שיותר מהם יצורפו לשב"ן כן ייטב נכון?
ת: אמת.
...
ש: ועל רקע זה אני רוצה להזכיר לך אם אתה זוכר שכשמדובר על מקדמה עבור שב"ן הכוונה שהם דרשו בגלל מצבם הכלכלי לקבל כסף מראש בעניין של השב"ן וככל שצרפו אנשים לשב"ן לפי תחשיב שייעשה זה יקוזז מהמקדמה?
ת: אני הייתי אומר ככה המקדמה ניתנה בגין צירוף חברים לשב"ן. ...כלומר הם באו לבקש עוד כסף אמרנו לו אין לנו אז הם אמרו אנחנו נדאג שהם יירשמו כולם בשב"ן ואז על חשבון זה אנחנו נתנו להם מקדמה" (ע' 783-784) .

מתשובותיו הראשונות הספונטניות של בויאר עולה כי ידע על כך שהקופה מתגמלת את אלחיאת עבור צירוף מבוטחים לקופה, וכי הגדלת מספר המבוטחים בקופה קידמה שורה של מטרות ואינטרסים חיוניים עבור הקופה.

בנוסף, מתיאורו האחרון של בויאר עולה שהנושא של תשלום מקדמה עבור שב"ן צץ רק בשלב מאוחר יותר, לאחר צירוף של עשרות אלפי מבוטחים למאוחדת.

אשר למועלם, בעדותו בפניי מסר תחילה מועלם גרסה שנשמעה דומה לגרסה שהעלו הנאשמים עליאש וחברוני בעדותם, לפיה הסיכום עם אלחיאת כלל מלכתחילה הסכמה על תשלום בקשר לצירוף לשב"ן, ובלשונו:
"שסוכם עם אלחיאת עבור צירוף חברים חדשים לשב"ן, הם יקבלו תשלום. ... במועד שבו הציגו את ההסכם. ...שיש הסכם גם עם אלחיאת שהם יקבלו תשלום עבור צירוף מבוטחים שלהם לביטוחים המשלימים" (ע' 6253).

ואולם בהמשך, במקטעים רבים מאד לאורך חקירתו הממושכת, תיאר מועלם שנמסר להנהלה על ההסכמה הקשורה לצירוף חברים חדשים למאוחדת כנגד תשלום, ושנושא הצירוף לשב"ן של מבוטחים היה התפתחות מאוחרת (ע' 6273, 6274, 6275, 6281, 6285-6286, 6305):
"התשלום היה לדעתי על הבאת חברים חדשים. בהתחלה הוא לא כלל את הביטוחים המשלימים. לאחר מכן הוסיפו להם איזה שהוא סכום שזה שהם יביאו גם לביטוחים משלימים".

וכן:
"ש. שילמו פר ראש כסף כדי לצרף מבוטחים. נכון?
ת. נכון".

מועלם הבהיר בעדותו שעובדת התשלום עבור צירוף מבוטחים הייתה ידועה בהנהלה, אם כי לא הייתה ירידה לפרטי התשלום:
"כב' הש' מרגולין-יחידי: זאת אומרת אם אני מבינה אותך נכון ההנהלה ידעה אבל לא פרטי הפרטים.
ת. כן, הוצג לנו שיביאו לנו חברים אבל פרטי פרטים לא היו.
כב' הש' מרגולין-יחידי: שיביאו חברים וישלמו עבור העברת החברים פר חבר?
ת. אבל לא פרטי פרטים.
...
כב' הש' מרגולין יחידי: ... זאת אומרת שאני מבינה ממך שהנוכחים בישיבת ההנהלה הרב בויאר, עוזי סלנט, יודעים את מה שאתה יודע בישיבת ההנהלה.
ת. הם יודעים יותר ממני.
כב' הש' מרגולין יחידי: אבל לפחות הם יודעים את מה שאתה שומע בישיבת ההנהלה.
ת. כן.
...
ש. שכולם ראו כחלק מהעניין גם שבסדר לשלם עבור צירוף מבוטחים חדשים פר ראש.
ת. ראו, ידעו מזה. כן" (ע' 6277, 6278).

מועלם גם העיד כי הנושאים האמורים שנידונו בישיבות ההנהלה לא קיבלו ביטוי בפרוטוקולים:
"כב' הש' מרגולין יחידי: ואם אני לא רואה את מה שאתה מתאר לי פה בשום פרוטוקול מאותה תקופה, זה מה שאתה זוכר שעלה בישיבות ההנהלה?
ת. כן.
...
כב' הש' מרגולין: רגע, ואם אני לא רואה את זה בפרוטוקולים, אם אני לא רואה את זה בפרוטוקולים יש לך משהו מתוך ההיכרות שלך עם קופת חולים מאוחדת ותפקידיך לומר לי בעניין הזה?
ת. יכול להיות שסעיף מסוים הוצא מהפרוטוקול.
כב' הש' מרגולין: וזה אתה אומר על סמך ניסיונך ועל מה שתיארת קודם בתחילת העדות?
ת. מניסיוני בעבר, כן.
כב' הש' מרגולין: אני אשאל עוד שאלה כדי להבהיר את העניין הזה, שוב, בתור מי שיושב בישיבות ההנהלה, הנושא הזה של הסכם שההיקף שלו הוא גדול ומשלמים בו פר ראש עבור הצטרפות הוא נושא מהותי או נושא שהוא לא חשוב?
ת. נושא מהותי, בוודאי" (ע' 6286).

כעולה מן המקובץ, מעדותו של מועלם בפניי עלה שתחילה סוכם על תשלום עבור צירוף מבוטחים לקופה, והמידע נמסר בהנהלה ולא קיבל ביטוי בפרוטוקולים, לאחר מכן ביקשה אלחיאת כספים נוספים לצורך הפעילות, ואז כשהקופה לא רצתה לשלם עוד, עלה הנושא של צירוף המבוטחים לשב"ן ומתן המקדמה (ע' 6254, 6257).

לבית המשפט הוגשה על ידי המאשימה הודעת מועלם (ת/406) והיא ביקשה להעדיפה על פני העדות.

בהודעה תיאר מועלם שחברוני הציג לו בסיור את ההתקשרות עם אלחיאת כספינת דגל של הקופה "שמביא חברים חדשים" (ת/406 שו' 39, 43). מועלם ציין שמעורבותו בהסכם הייתה מועטה וכי התנגד לו, אך ציין כי חברוני, עליאש וסלנט ראו בהתקשרות הזדמנות מצוינת להביא כמות גדולה של חברים למאוחדת (שו' 57). לדבריו, סלנט התייחס להסכם כאל גולת הכותרת של מחוז ירושלים משום שהקופה זקוקה לחברים חדשים (שו' 137) והציג את נושא אלחיאת כאילו אין לקופה זכות קיום ללא מצטרפי אלחיאת (שו' 150).

לעניין תשלום עבור צירוף המבוטחים, ציין מועלם שדובר על כך שאם תועבר כמות מסוימת של מבוטחים, אלחיאת יקבלו בונוס כלשהו (שו' 84). מועלם ציין כי לא ידוע לו גובה התשלום, ואם התשלום היה בסך מאות שקלים לכל מבוטח, הוא לא ידע על כך, ולא יתפלא אם הנושא נסגר בין סלנט לעליאש וחברוני (שו' 90).

כשהוצג לו פרוטוקול הדיון מיום 21.1.07 בו אושרה המקדמה בסך 8.5 מיליון ₪ בגין צירוף לביטוח משלים, הבהיר מועלם כי: "אלחיאת הביאו חברים ללא ביטוחים משלימים. אנחנו מקבלים תשלומים ממשרד האוצר, אלחיאת ביקשו שנשלם להם פר נפש ואלחיאת יעבירו אותם גם לביטוחים המשלימים, אני בכל מקרה הייתי אנטי הנושא" (שו' 125).

לאור העובדה שבהודעתו התייחס מועלם להיבט של צירוף מבוטחים ותשלום על כך, ובהתחשב באופן שבו תיאר את ההתרחשות הן בחקירה והן בעדות, לא מצאתי שמתקיימים התנאים להעדיף דווקא את האמור בהודעה.

יתר גורמי הקופה שללו ידיעה, אך עדותם וגרסתם מעוררות סימני שאלה כבדים ויש קושי לקבלן.

סלנט בעדותו הכחיש כל ידיעה ולו ברמיזה על כך שהקופה משלמת לאלחיאת עבור צירוף חברים. הוא גם הכחיש מעורבות כלשהי בתגובה לצו המניעה, אם כי הודה שחתם על יפ"כ ושעליאש דיווח לו על ההליכים (ע' 8506-8508). סלנט התקשה מאד במתן תשובות. הוא טען שהתנגד להסכם ולכן הביאו לוועדת הכספים לאישור, הוא טען שההסכם נכפה עליו הר כגיגית, הוא טען שכלל לא קרא את ההסכם, וטען שהניח שנושא השיווק של שב"ן הופיע בהסכם הכתוב.

סלנט לא הצליח להסביר כלל את אישור המקדמה ואת סכום המקדמה ואת תכליתה. הוא מסר תשובה בלתי סבירה לפיה חשב שמדובר בכספים ששולמו כחלק מההסכם (ע' 8359), אותו כאמור טען שלא קרא. יוער שמפרוטוקול וועדת הכספים (ת/65) עלה שסלנט התייחס לסעיפי ההסכם, ובעדותו התקשה להסביר איך הדברים מתיישבים עם טענתו לפיה לא כלל קרא את ההסכם (ע' 8594-8596).

סלנט לא יכול היה להסביר אף אחת מאמירותיו שצוטטו לעיל, לגבי התועלות הגלומות בהעברת החברים המסיבית לקופה ובמיוחד לגבי רכישת החברים (ע' 8341-8349).

אעיר כי סלנט היה מודע כבר בעת מתן התשובות שהתשובות שהוא נותן הן לא תשובות טובות, כהגדרתו (ע' 8343).

חיימוביץ הכחיש בתוקף ידיעה כלשהי על סיכום לתשלום עבור צירוף מבוטחים ושלל כל התייחסות לנושא זה במסגרת ישיבות הנהלת הקופה, וטען כי הסתייג מההסכם עם אלחיאת (ע' 676, 752-753).

את טענותיו הנחרצות של חיימוביץ יש לבחון בזהירות נוכח העובדה שנקבעו ממצאים בעניינו בדו"ח מבקר המדינה והאינטרס שלו להרחיק את עצמו מהפרשה.

לעניין הסתייגות חיימוביץ מההסכם, אכן במסמכים עולה ביקורת של חיימוביץ לכלכליות של ההסכם עצמו, הגם שכאמור היה מודע להסכמה להתקשר עם אלחיאת עוד לפני שהוצגה בוועדת הכספים, ואישר בתחילת נובמבר תשלומים (נ/21).

בהתייחסות יחידה של חיימוביץ להיבטי השיווקית ציין ש"העסקה ברמה השיווקית הינה מבורכת" (ת/65), וכידוע, השימוש במילה שיווק בקופה שימש כמילת קוד לצירוף מבוטחים לקופה.

הערה זו , המוקדמת לדיון בו דובר על תשלום המקדמה, היא בעלת משמעות.

לעניין מודעות חיימוביץ לגבי מרכיב התשלום עבור צירוף מבוטחים, קיימים מספר נתונים נוספים המכרסמים בטענתו הנחרצת של חיימוביץ כי לא ידע דבר. ראשית, חרף העובדה שחיימוביץ ציין שסכום המקדמה היה חריג, כשבהתאם לנתונים הוא עמד על מחצית מתקציב השיווק (נ/4), ותשלום מקדמה לפני ביצוע הפעילות אף הוא היה בלתי שגרתי, הוא לא ערך כל בירור שהוא, אלא רק דרש שסלנט יחתום על אישור הסכום (ע' 616-617). שנית, כפי שכבר צוין, ב"ניתוח פעילות סניפי אלחיאת", שנערך על ידי אגף כספים, נרשם שהניתוח אינו כולל תשלומים עבור שימור לקוחות. חיימוביץ שהתבקש להסביר מהו התשלום עבור שימור לקוחות בהקשר של אלחיאת, התחמק ממתן תשובה (ע' 626). שלישית, מועלם תיאר שהנוכחים בישיבות, כולל חיימוביץ, היו מודעים לתשלום עבור צירוף מבוטחים חדשים לקופה.

בהקשר לחיימוביץ אחזור ואעיר שאין בעובדה שבמסמכים הפורמליים לא מוזכר תשלום עבור צירוף מבוטחים חדשים כדי ללמד על כך שהתשלום לא היה ידוע, וזאת בהמשך למסקנתי בחלק הראשון לעיל, לפיה התשלומים עבור צירוף מבוטחים הוסוו בידיעת הנהלת הקופה ובעידודה.

עו"ד דהן שלל באופן נחרץ את האפשרות שנושא של תשלום עבור מעבר מבוטחים לקופה עמד על הפרק. הוא עמד על כך שאף פעם לא עלה נושא של תשלום עבור צירוף מבוטחים (ע' 446), וטען שאם הנושא היה עולה הוא היה מרעיד את אמות הסיפים (ע' 450).

לעניין הקושי בטענה שתלונתה המהותית של לאומית לא בוררה לעומק בשלב המענה לצו המניעה, התייחסתי לעיל. בסופו של דבר, יש בתגובה לבקשה לצו המניעה הכחשה של כל תשלום נוסף מעבר לתשלומי נפש רשומה, וניתן לראות שהתגובה מתחמקת ומתחכמת ומתמקדת בהכחשת התשלום לנמען הנטען.

אשר לטענת עו"ד דהן שלא היה מאפשר תשלום בניגוד לתקנות, אעיר כי חודשים מאוחר יותר כשעלה נושא תשלום של מיליונים עבור שיווק שב"ן לכאורה, והגם שעו"ד דהן טען בפני ההנהלה שפעילות כזו אסורה לפי התקנות (ת/67), הוא לא עשה דבר.

לעניין המכתב שהוציא עו"ד דהן ביום 10.12.06 לאחר ישיבת ועדת הכספים, בו ניתן אישורו לתשלום לפי ההסכם "כפי שאושר בוועדת הכספים". לדברי עו"ד דהן מדובר היה במכתב שרשם כמקובל ולבקשת סלנט שנתן גושפנקא לביצוע התשלומים על פי ההסכם הכתוב (ע' 449). אציין כי נוסח זה של המכתב יכול להתפרש הן כאישור לתשלום על פי ההסכם שאושר בוועדת הכספים והן כאישור לתשלום על פי ההסכם באופן שאושר על ידי ועדת הכספים, שאז לא מן הנמנע שאותו אישור בוועדת הכספים כלל מרכיבים שאינם זהים להסכם.

למשמע עו"ד דהן ולמקרא דבריו במסמכים בהם היה מעורב, ניתן להתרשם שעו"ד דהן אמנם העיר הערות, אך בהיותו עו"ד חיצוני שעיקר עיסוק משרדו היה מאוחדת, נמנע עו"ד דהן מעימותים עם בכירי הקופה, העיר את ההערות, ככל שהעיר בנימוס, נמנע מעיסוק יתר בהתנהלות הבעייתית ולא הרעיד את אמות הסיפים.

לצד עדויות חברי ההנהלה ניצבות גרסאות הנאשמים: עליאש שטען בחקירותיו כי ההסכמות עם אלחיאת לתשלום עבור צירוף מבוטחים היו ידועות לסלנט וגלויות בפני חברי ההנהלה (ת/25 שו' 70-83, 99-105, 124-142), וחזר בעדותו על אותה גרסא שההנהלה הייתה מודעת (ע' 4122-4124), אלא שבעדות תיאר את תוכן ההסכמות באופן שונה, כאמור.

אשר לחברוני, הוא התייחס בחקירותיו לכך שעליאש אמר לד"ר באסם שהתשלום יוצג בהנהלה כהתחייבות להעביר את כל המבוטחים לשב"ן (ת/153 שו' 65). ועוד הבהיר חברוני שעליאש הסביר לד"ר באסם שלא יקראו לתשלום שיווק אלא הקדמת תשלום על חשבון שב"ן (ת/155 שו' 13).

תיאורים אלה מתיישבים עם האפשרות שמדובר היה בהצגה לצורך הפרוטוקול שמשתתפיה היו מודעים לה. אכן, לא ניתן להתעלם מהעובדה שבאותה חקירה אישר חברוני את שאלות החוקרים לפיהן עליאש תכנן מראש להציג באופן כוזב את ההתקשרות בפני ההנהלה כדי שהעסקה תאושר ולהטעות את ההנהלה ולרמותה (ת/155 שו' 14-20, 85-86, 136-137, 264-269). אמירות אלה תומכות בתזה של המאשימה, אך לאור התרשמותי ממורכבות אישיות של חברוני, ביחד עם העובדה שאין מדובר בחקירה מוקלטת אלא בהודעה כתובה, ומרבית תשובות חברוני מהוות הסכמה לתיזות של החוקרים, איני רואה בדבריו אלה אמירה מובהקת שונה.

כך או כך, גם ביחס לפרק השני ממצאיי הם שהגרסה שהציגו בפניי הנאשמים בעדותם וטעמיהם עמם אינה משקפת את שארע במציאות. גם בפרק זה הגעתי למסקנה שאם התמונה הראייתית הנפרשת בפניי על סמך כלל הראיות היא כזאת המותירה ספק סביר ביחס לעבירה מסויימת או לנאשם מסויים, אין הצדקה שבשל הגרסה שמסר ובגלל ששיקר, יורשע הנאשם.

סיכום - מודעות הקופה לתשלום לאלחיאת עבור הצירוף
בסופו של דבר, בהתחשב בכל הראיות שנסקרו, ובהתחשב בכך שמדובר במקרה פרטי של הפרק הראשון, על כל הממצאים שנקבעו בו, הגעתי למסקנה שיש בשילוב בין המסמכים לעדויות כדי לעורר את הספק ביחס למודעות ההנהלה לכך שההסכמה כוללת גם סיכום בע"פ לשלם לרופאים עבור צירוף המבוטחים, והסכמתה ואישורה לכך, תוך הצנעת כל ההיבטים הללו מכל מסמך פורמלי ומכל דיון שעשוי להגיע למאסדר. אישור הקופה היה בהתאמה מלאה לאינטרסים החיוניים של הקופה, ובדומה להתנהלות הקופה במקרים קודמים מול גורמים רפואיים או גורמי ניהול רפואי כשהשוני הוא רק בהיקף האדיר של המובטחים שהצטרפו, שוני שפועל דווקא לטובת המסקנה בדבר קיומו של אינטרס ראשון במעלה בצירופם.
אין ראיות שהתקיימו דיונים לגבי גובה התשלום לאלחיאת עבור כל מבוטח, ודמה שלאור התנהלות קודמת במהלך השנים לא היה חיוני לנהל דיון קונקרטי, כשברור שבכירי הקופה היו מודעים לכך שמדובר בסכומים נכבדים ביותר, גם אם לא ידעו מה הסכום המדויק.

המרמה – האם הקופה ידעה על השימוש בחברות שיווק והתמורה שקיבלו
שאלה עצמאית היא אם הנהלת הקופה הייתה מודעת לשימוש בחברות השיווק ולעובדה שחברות השיווק מקבלות סך של כ-6.3 מיליון ₪ + מע"מ בעבור מעורבותן.

בשונה מהמסקנה הקודמת, ביחס לסוגייה זו אין שום ראיה המלמדת על כך שהמידע גולה להנהלת הקופה, וממילא לא ניתן אישור של הקופה ואף לא הסכמה במשתמע.

אדגיש כי אמנם מצאתי בפרק הראשון שהשימוש בחברות השיווק היה ידוע לבכירי הקופה. לצד זאת, הקופה נהגה להתנהל ישירות במצבים בהם הקשר של הקופה היה מול רופאים או מנהלים רפואיים, שהעבירו את ציבור מבוטחיהם, ועמדה בעבר בקשר ישיר עם עם גורמים שפעלו להקמת סניף או מרפאה. משכך, מבחינת מה שהיה מוכר, ידוע ונהוג בקופה, לא מתחייבת מסקנה שמעצם הידיעה על התשלום לאלחיאת נגזרת גם ידיעה על העברתו דרך חברות השיווק.

בעניינו של חברוני, שהיה מעורב בהתקשרות, מצאתי שיש לקבל את טענתו שלא ידע על שימוש בחברות השיווק, ונותר ספק סביר בעניין. מסקנה נוספת אליה הגעתי היא שבישיבות ובדיונים מול בכירי הקופה בהם הוא היה מעורב לא עלה הנושא. אעיר כי הקישור שעשו חיימוביץ וחברוני בין מסיבי לבין רופאי אלחיאת, תומך במסקנה שלא ידעו על מהותה של מסיבי כחברת שיווק, כאמור.

כשנשאל עליאש בחקירותיו אם בהנהלה ידעו על השימוש בחברות השיווק בהקשר של אלחיאת, לא טען שהמידע האמור היה ידוע וגלוי בפניהם. בהודעה כשהוטחו בו טענות סלנט בהקשר זה, לא רצה עליאש להגיב, ביקש לשמור על זכות השתיקה וציין שכל הנתונים היו ידועים לסלנט וזסאת מבלי לפרט (ת/25 ע' 6 שו' 124-142). גם בעדותו לא טען טענה ממין זה ורק ציין שחיימוביץ ידע שמועבר תשלום לחברת מאסיבי עבור השיווק (ע' 4128).

אין אף מסמך שמלמד על ידיעה כזו, וכל המעורבים שללו אותה, אפילו מועלם שאישר ידיעה על תשלום לאלחיאת הדגיש כי נושא השימוש בחברות השיווק לא היה ידוע:
"כב' הש' מרגולין-יחידי:את הפרטים האלה של הסכום שעובר ממאוחדת לחברת שיווק, של המעורבות של חברת שיווק ושל ההעברה מחברת השיווק לאלחיאת, אתה ידעת?
ת. לא, לא.
כב' הש' מרגולין-יחידי: הנושא הזה לא עלה בישיבות ההנהלה?
ת. לא.
ש. ובוודאי לא את הסכום?
ת. לא, גם סכום לא" (ע' 6312).

זה המקום להזכיר את הנסיבות התמוהות מאד בלשון המעטה של שילובה של ג.פ. בפעילות, את השמועות שהיו בקופה לגבי העסקת מקורבים לעליאש בחברות השיווק או בגופים המקורבים אליהם, וגם נתונים אלה תומכים במסקנה שלא היה לעליאש כל עניין להעלות לסדר היום את השימוש בחברות השיווק, את הסכומים שמשולמים להן ואת ההנאה שהן נהנות מכך, ולעורר שאלות מיותרות מבחינתו.

כעולה מן המקובץ, הטענה לפיה עובדת השימוש בחברות השיווק הוסתרה מהקופה, כמו גם הטענה שהקופה לא הייתה מודעת כלל לתשלום לחברות השיווק, באשרה את התשלום לאלחיאת, הוכחה מעבר לספק סביר.

איני סבורה שמדובר בהתנהגות של עליאש במחדל, כלומר בשתיקה ואי מסירת פרטים, אלא בהצגה פוזיטיבית מצדו שהכספים דרושים למטרת תשלום לאלחיאת עבור המצטרפים, הא ותו לא.

בהתחשב בסכומים הניכרים שהעבירה הקופה בהקשר של עסקת אלחיאת, שהכבידו על הקופה מאד והעסיקו אותה מאד, כעולה מפרוטוקולי הישיבות, ובהתחשב בכך שמדובר בכמעט שליש מהעלויות, ובהתחשב בכך שלחברות השיווק לא הייתה פעילות ממשית מעבר להיותן צינור לתשלומים וגורם מרכז של העברת הטפסים, מתחייבת המסקנה שהקופה לא הייתה מאשרת תשלום שהוא יותר בבחינת עמלה בכאלה היקפים לחברות השיווק, ואף לא בהיקפים דומים, גם אם הייתה מאשרת את עצם העברת הכספים דרכן.

היות שבכירי הקופה שללו רובם ככולם גם את עצם האישור לתשלום לאלחיאת הם לא נדרשו בנפרד לסכום לחברות השיווק, כך שלא ניתן להציג ראיות פוזיטיביות בנושא זה, אך המסקנה היא ברורה ומתחייבת. לאור העובדה שאין ראיות כלל על מודעות הקופה לשימוש בחברות השיווק בהקשר של אלחיאת, ואין ראיות לכך שלו הייתה יודעת הייתה מסכימה לכך, הרי שלא ניתן ולא נדרש גם לאמוד סכום שהייתה הקופה מאשרת לו הייתה יודעת על כך ומסכימה לכך, ולפיכך הסכום כולו התקבל במרמה.

לעניין הנסיבות המחמירות, מדובר בסכום נכבד של כ – 6.3 מיליון ₪, ובהסתרה של עצם השימוש בחברות השיווק, כשהמצגים הוצגו על ידי מנהל השיווק הבכיר ואיש האמון, עליאש, בנסיבות שפורטו, ומטעם זה בוססו הנסיבות המחמירות.

לעניין הביצוע בצוותא חדא עם סיבוני, איני סבורה שיש תשתית ראייתית מספקת למסקנה שסיבוני, אשר התנהל מול הקופה במתכונת התנהלות דומה במשך שנים, ידע או אמור היה לחשוד ונמנע מלבדוק את האפשרות שבמקרה זה בשונה ממקרים אחרים לא יודעים בכירי הקופה על עצם השימוש בחברותיו למטרת חייץ בין הקופה לבין התשלומים. משכך, לא שוכנעתי שביחס למרכיב זה פעל סיבוני בצוותא חדא עם עליאש, ואין לו למעשה כל מעורבות בפעילות ההסתרה מצד עליאש.

מרמה כלפי הרגולטור – עליאש
בתיקון שהתווסף לכתב האישום מייחסת המאשימה לעליאש עבירה של קבלת דבר במרמה מול המאסדר, בכך שבעקבות בירור שנערך במקביל למעבר המבוטחים מאלחיאת, בירור שהופנה לעליאש וחברוני וטופל על ידי עליאש, השיב עליאש מפורשות כי אין תשלום לאלחיאת עבור מעבר מבוטחים, תשובה שהיא כוזבת ובכך קיבל את הנחת הדעת של המאסדר לגבי הנושא.

עליאש, בשפה רפה, כופר במיוחס לו.

אציין כי אין מחלוקת לגבי חלופת המכתבים, ולגבי שורת הפניות של ליפשיץ הסמנכ"ל לעליאש בנושא: תחילה ב – 23.10.06 בבקשה לקבל פרטים על העסקה, בהמשך ב – 24.10.06 בבקשה לדעת: "האם הקופה משלמת כסף פר כל מבוטח העובר לקופה למנהלי המרפאה ... או לכל גורם מתווך אחר", ולבסוף ב – 14.11.06 בהתראה על ההמתנה לקבל מענה (ת/9, ת/10, ת/12).
אין גם מחלוקת שעליאש השיב לראשונה מבחינה מהותית לפניות כחודש וחצי לאחר הפנייה הראשונה (וזאת לאחר שבנובמבר שלח הודעה על קיומו של הליך משפטי מול לאומית), ומסר ביום 4.12.06:
"אבקש להבהיר, לבקשתך, כי מאוחדת אינה משלמת כסף פר ... מבוטח העובר לקופה, למנהלי מרפאה או לכל גורם מתווך אחר".

עליאש הוסיף והבהיר בתכתובת נוספת שהתמורה המשולמת לרופא היא רק זו המופיעה בהסכם בכתב עם אלחיאת (נ/2, נ/3).

בעדותו התייחס ליפשיץ לחלופת המכתבים, לעניין שהיה למאסדר בשאלה אם מבוצעת הפרה בוטה של התקנות בנוגע למעבר מבוטחי אלחיאת, עניין שבא לידי ביטוי גם בתכתובות פנימיות (ת/14-ת/16), ולכך שהתשובות שניתנו לאחר ההבהרות הניחו את דעת המאסדר שמאוחדת באמצעות מנהל השיווק שלה מצהירה שלא אלה הם פני הדברים, ואין תשלום עבור צירוף מבוטחים (ע' 123-127, 179, 289-290).

עליאש, שהמסמכים הוצגו לו לראשונה בעדותו, טען שאינו בטוח שהוא החתום עליהם, אך הוא עומד מאחורי הדברים, והפנה לכל הטענות הנוגעות למקדמת שב"ן. עליאש גם טען שלדעתו התשובה נוסחה על ידי היועהמ"ש, נושא שלא בורר מול עו"ד דהן. במהלך עדותו הודה עליאש שתשובתו אינה משקפת את המציאות לה הוא טוען (ע' 4412).

מעבר לכך שמקדמת השב"ן כלל לא הוזכרה בתשובותיו, הנקודה החשובה היא שכלל לא קיבלתי את הטענות הנוגעות למקדמת השב"ן וקבעתי שהיה תשלום עבור צירוף מבוטחים. בנסיבות אלה, כשזהו בדיוק הנושא שלגביו ביקש ליפשיץ תשובה, וכשהתשובה שניתנה הייתה כוזבת ומטעה, שוכנעתי מעבר לספק סביר שמדובר במצג כוזב ביחס לנושא מהותי, שהשפעתו על הנחת הדעת של המאסדר, לאחר שיזם בירור מול עליאש, היא ברורה ומובהקת. עליאש היה מודע לכל הנסיבות ומתקיימים כל מרכיב העבירה. לפיכך, אני מרשיעה את עליאש בקבלת דבר במרמה מהמאסדר.

להשלמת התמונה אעיר שתי הערות: האחת, שהעובדה שעליאש הורשע בעבירה מייתרת את הדיון לגבי אותם מרכיבים במסגרת עבירה של הפרת אמונים בתאגיד. השנייה, שעל אף שלא נטענה טענה בהקשר זה מצד ההגנה, מצאתי לנכון להבהיר שבמצב דברים בו הפנייה הייתה באופן אישי וישיר לעליאש והוא גם זה שנתן את התשובות וכאשר אין כל ראיות לכך שבכירי הקופה היו מעורבים או מיודעים לגבי הנושא מטעם המאסדר או עליאש, אזי אין לשיטתי כל קושי לייחס לו ורק לו את עבירת המרמה האמורה.

עבירה של הפרת אמונים בתאגיד
בכתב האישום ביחס לפרק השני לא פירטה המאשימה מהי הפרת האמונים המיוחסת לעליאש וחברוני. לא ניתן לדעת אם המאשימה מכוונת לאותם מרכיבים אליהם התייחסה בפרק הראשון אם לאו, והיה מקום להתייחסות ברורה במסגרת האישום עצמו.

בסיכומיה התייחסה המאשימה בתמציתיות רבה למספר מרכיבים, אותם אבחן כעת.

לעניין הסתרת עובדות מהותיות מהקופה, והוצאת מיליוני שקלים מהקופה במרמה. לאור העובדה שמיוחסת לנאשמים עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בדיוק בשל התנהלות זו, הרי שמדובר בכפילות שלא ניתנו לה כל טעמים ענייניים ולא הוצגו ערכים מוגנים שונים בהקשרה.

לעניין הפגיעה הכלכלית, גם פגיעה זו מגולמת בהוצאת הכספים במרמה במסגרת העבירה החמורה יותר, ולא הובהר מדוע יש להדרש אליה פעמיים.

בכל הנוגע להתנהלות עליאש מול המאסדר, עניין זה מהווה בסיס לעבירת מרמה נוספת, ואין הצדקה שיחזור על עצמו.

אשר לפגיעה בתדמית הקופה, לצערי לא מעשי הנאשמים הביאו לאותה פגיעה אלא התנהלות הקופה ולא אחזור על הדברים. אכן, מצאתי שהקופה לא ידעה על השימוש בחברות השיווק והתשלום להן, אך בהתחשב במה שהקופה ידעה, עודדה ונתנה לו יד, אותו תשלום הוא מרכיב קטן יחסית ובהתאמה עוצמת תוספת פגיעתו באמון הציבור לאור מכלול הנסיבות היא מועטה.

הנושא היחיד שבו מצאתי התנהלות של עליאש שהיא עצמאית למצגי המרמה בהם הורשע בכל הנוגע לשימוש בחברות השיווק והתשלום להן, נוגעת לקשרים השונים שהיו לעליאש עם מקורבים לג.פ., עו"ד יורי גיא רון ועו"ד ארנון, שהביאו להתנהלות מיוחדת וחריגה ביותר מצדו כלפי ג.פ. בהקשר של עסקת אלחיאת, ולהעברה דרכה של תשלומים לאלחיאת שהותירה ברשותה למלה מ – 700,000 ₪, והכל מבלי שהדבר היה ידוע. נושא זה מהווה חלק מתוך עבירת הפרת האמונים המיוחסת לעליאש בלבד באישום השני בפרק הראשון, ובנסיבות אלה, כשגם באישום הראשון העבירה רלבנטית רק כלפי עליאש, אין מקום לבחינה כפולה ואבחן את הסוגיה במסגרת האישום השני.

לפיכך, בכל הנוגע למרכיבי הפרת האמונים שנדונו לעיל מזוכים עליאש וחברוני, כשמרכיב הפרת האמונים הנוגע לחברות השיווק וקרבת עליאש אליהן יבורר באישום השני.

עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד
לעניין העבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד במטרה להטעות, אני מפנה לפרק הסוקר את השימוש בחשבוניות, ההוראות שנתן עליאש לסיבוני וכנרת, והסכמתם ושיתוף הפעולה המלא של האחרונים עם הרישום הכוזב.

עסקינן בהתנהלות שהיא זהה לזו המתוארת בפרק הראשון, ואף המסקנות לגביה זהות.

בנוסף, יש ברישום הנוגע לצור באחר בתחילת הדרך כדי לנתק לכאורה קשר בין חברת השיווק לבין אלחיאת, אם כי הנושא לא בורר מול הגורמים המעורבים לעומק.

כמו כן, האינטרס ברישומים הכוזבים מצד סיבוני גובר נוכח סכומי העתק שנהנה מהם במסיבי העומדים על למעלה מ – 5.5 מיליון ₪, כל זאת על עבודה מועטה ביותר ועל היותו חייץ בין הקופה לתשלומים.

לפיכך, שוכנעתי מעבר לספק סביר שהוכחה העבירה ביחס לעליאש וסיבוני.

בהמשך לאמור בפרק הראשון הרשעת סיבוני היא הן בהקשר לרישומיו במסיבי, אשר הוא האחראי עליהם בהיותו בעל השליטה המובהק בחברה, והן בהקשר של הרישומים בקופה מכוח מעמדו כשותף של עליאש.

סיכום – אישום ראשון – פרק שני - אלחיאת
אני מזכה את חברוני וסיבוני מחמת הספק מהעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

אני מרשיעה את עליאש בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות מהקופה בקשר לסכום ששולם לחברות השיווק, ומזכה אותו מחמת הספק מיתר מרכיב המרמה כלפי הקופה.

אני מרשיעה את עליאש בקבלת דבר במרמה מהמאסדר.

אני מרשיעה את עליאש וסיבוני בעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד.

אני מזכה את חברוני ועליאש מעבירה של מרמה והפרת אמונים מחמת הספק.

בכל הנוגע למרכיב של השימוש בחברות השיווק בקשר לעליאש, בהקשר של עבירת הפרת אמונים, אני מפנה לפרק השני להלן.

האישום השני
ניגוד עניינים מול חברות השיווק (פרק ראשון)
בפרק הראשון של האישום השני מיוחסת לעליאש עבירה של הפרת אמונים בתאגיד.

ניגוד העניינים החמור שבו העמיד את עצמו עליאש על פי הנטען הוא בין חובתו לדאוג לאינטרסים של הקופה וציבור מבוטחיה לבין מחוייבותו לאינטרסים של חברות השיווק ובעליהן, כשהטענה היא שבין הצדדים הנזכרים הייתה מערכת יחסי תן וקח.

מן העבר האחד, עליאש כמנהל השיווק עמד בקשר הדוק ומתמשך עם חברות השיווק אור יצחק וג.פ., וקיבל החלטות שיש להן השלכה ישירה על פרנסתן, לרבות על היקף פעילותן, בהיקפים כספיים של מיליוני שקלים. בנוסף, עליאש חתם על הסכם לאספקת שירותי פרסום עם SBC חברה שעו"ד גיא רון בעלה של כנרת, היה אחד מבעליה, וקיבל החלטות שהן להן השלכה גם על עניינה של חברה זו.

מן העבר השני, לפי הנטען, הייתה לעליאש מחוייבות אישית כלפי חברות השיווק ו- SBC , משום שזוגתו רוזית כהן – סניור הועסקה כל השנים ב – SBC. בנוסף, אחיה של רוזית, הנאשם סניור, ואחותה, מירב סניור, הועסקו באור יצחק לבקשת עליאש. כמו כן נטען למערכת יחסים של עליאש עם עו"ד גיא רון, בעלה של כנרת, שנתן שירותים משפטיים אישיים לעליאש ללא תמורה.

אציין שבסיכומי המאשימה, טענה לראשונה המאשימה טענות נוספות הנוגעות לקשר הנגוע, לשיטתה, בין עו"ד גיא רון לבין עליאש, במסגרת הטענה הכללית שלה לניגוד עניינים בין ענייני הקופה לאינטרסים של ג.פ.. זאת הן בקשר למעורבותו כעו"ד או מגשר בענייני אלחיאת, והן בקשר לכתיבת חווה"ד, שתי פעולות שלא בוצעו בדרך ההתנהלות הרגילה הרשמית והמקובלת של הקופה. הגם שבסיכומיה טוענת המאשימה כי אלה ההתנהלויות החמורות ביותר, המאשימה לא מצאה לנכון להזכירן בכתב האישום, לא ביקשה בשום שלב לתקן את כתב האישום, לא הודיעה על כוונתה לבקש להרשיע בהפרת אמונים הנובעת ממעשים אלה ואף לא הבהירה במסגרת סיכומיה מדוע הטענות עולות באותה עת לראשונה. ודוק, לשיטת המאשימה מדובר במרכיבי העבירה הנטענת, והיה מקום לפרטם בכתב האישום וליתן לעליאש הזדמנות אמיתית לדעת מה מיוחס לו ולהתגונן כראוי. זאת לא נעשה, ומקובלת עליי טענת ב"כ נאשם 1 שבנסיבות המתוארות אין מקום להעמיד את עליאש לראשונה בסיכון בשלב המאוחר של סיכומי המאשימה. מבלי למעט מן האמור, בהיבט הראייתי בלבד, ניתן לקחת בחשבון בהקשר של שירות אישי שנתן עו"ד גיא רון גם את הראיות לשירותים אישיים לעליאש במסגרת תפקידו.

לצד ניגוד העניינים הכללי שתואר, נטען באופן ספציפי לניגוד עניינים חמור, בהעברת התשלומים הנוגעים לאלחיאת בהיקפים כספיים ניכרים דרך חברות השיווק, כשהטענה היא שחברות השיווק לא נדרשו לכל פעילות ובלשון כתב האישום נתנו "שירותים שאין בהם דבר", וההחלטה להעביר את התשלומים דרך שתי חברות השיווק הנזכרות, החלטה שהייתה לה משמעות כלכלית נכבדת עבורן, נבעה ממערכת היחסים שצויינה ולא משיקולים ענייניים.
ניגוד העניינים הנטען, הכללי וזה הנוגע לפרשת אלחיאת, התעצם על רקע הפעילות העבריינית המשותפת של עליאש עם חברות השיווק בהקשר של הרישומים הכוזבים בחשבוניות.

עליאש כופר במיוחס לו. הוא אינו כופר בעצם העסקת אותם גורמים, אם כי טוען שהיוזמה להעסקת רוזית לא באה ממנו, ומדגיש את מידת מעורבותו המינימלית ועניינו האפסי בהעסקת סניור ומירב סניור. לטענתו לא היה נוהל שחייב לדווח על העסקה ובכירי הקופה ידעו על כך. עליאש כופר בכך שנתונים אלה, או השירות האישי התחום שקיבל מעו"ד גיא רון השפיעו על החלטותיו ושיקול דעתו, וטוען שפעל לטובת הקופה והאינטרסים שלה.

להלן אבחן את מרכיב העבירה הנטענת.

העסקת בני משפחה
אין מחלוקת שסניור הועסק באור יצחק לבקשת עליאש בשנים 2003-2005 כאסיר משוחרר ברישיון (ע' 4303, 5835, 6685). לגבי התקופה המאוחרת יותר, שבה היחסים בין סיבוני לסניור לא היו יחסי עובד מעביד, תקופה זו מתאפיינת בקשרים קרובים והדוקים בין סניור לסיבוני, כמתואר באישום השלישי, מרביתם פליליים וחלקם לגיטימיים. אין אינדיקציה לקשר של עליאש להתקשרות המחודשת, ואף לא לידיעתו על הקשר, ובעיקר לא על עוצמת הקשר, וממילא סניור לא הועסק על ידי אור יצחק וסיבוני.

אין מחלוקת שמירב סניור הועסקה באור יצחק לבקשת עליאש החל משנת 2005 (ע' 4300, 6204). מירב סניור שלא העידה בפניי הייתה אחראית על שיווק השב"ן באור יצחק ושכרה היה גבוה מאד (ת/325).

אציין כי מירב וסניור הם אחיה של רוזית, והם אינם קרובי משפחה של עליאש, אם כי אין מחלוקת מעצם פנייתו לסיבוני בהקשרם שהיה לו עניין אישי לסייע להם בפרנסתם.

אין מחלוקת שרוזית הועסקה ב – SBC שבבעלות גיא רון משנת 1998 או 1999 (ע' 576-578, 928, 4441). יש מחלוקת עד כמה תרם עליאש להעסקתה, כשטענת ההגנה היא שבין עליאש ורוזית לבין משפחת גיא רון יחסים חבריים ארוכי שנים (ע' 1045), ושילובה של רוזית בחברה לא נבע מבקשה של עליאש אלא מיוזמה של כינרת וגיא רון (ע' 4101. לאור העובדה שרוזית לא העידה, כשהמאשימה הייתה מנועה להעידה, ולאור העובדה שגיא רון לא זומן כעד על ידי המאשימה, ולאור תשובותיה של כינרת, אין תשתית ראייתית מספקת למסקנה שרוזית הועסקה בחברה לבקשת עליאש. מבלי למעט מן האמור אין מחלוקת שעליאש היה מודע להעסקת רוזית ב - SBC.

רוזית ושני אחיה הועסקו באור יצחק וב – SBC , שעל פעילות שתיהן מול הקופה חלש עליאש כמנהל השיווק, כשמבחינת אור יצחק הפעילות מול הקופה היוותה את עיקר אם לא כל פעילותה. גם ג.פ. התפרנסה בעיקר מהקופה. עם זאת, סניור ומירב סניור אינם קרובים של עליאש, לא מבחינה פורמלית ולא מבחינת קרבת היחסים כשאין ראיות שהם היו מקורבים אליו, ושניהם התחילו לעבוד באור יצחק אחרי שכבר הייתה פעילות של אור יצחק מול הקופה.

עליאש לא דיווח לאחראי עליו על העסקת המקורבים
אני מקבלת את טענת עליאש שמהראיות שהוצגו עולה שלא הייתה לקופה באותה עת מדיניות ברורה ומוצהרת לפיה נדרש אישור או לפחות דיווח על העסקת קרובים (ע' 159, 6262). בנוסף, מהראיות שהוצגו התגלתה תמונה שבה בכירים בדרגה דומה לעליאש, דוגמת הרץ, ובכירים מעליאש בקופה, דוגמת מועלם, דאגו לתעסוקת בני משפחתם בחברות קשורות, כשלא נדרש לכך אישור ולא נמסר על כך דיווח (ע' 5033, 6235), וגם בהקשר זה אני מקבלת את עמדת ההגנה.

לעומת זאת, איני מקבלת את טענת ההגנה שעליאש דיווח על מקורביו המועסקים באור יצחק וב – SBC לאחראי עליו, ומהראיות שהוצגו הגורמים האחראים, לא דווחו, אלא לכל היותר נחשפו לשמועות, לא התבקשו לאשר ולא אישרו את ההתנהלות (ע' 4445-4446, 6324-6327, 8349, 8661-8663).

מבלי למעט מן המסקנה האמורה, אציין כי העדר הדיווח, במצב שבו לא הוכחה חובת דיווח, אינו מרכיב ממרכיבי העבירה אלא ראיה להסתרה ולניסיון להצניע את מצב ניגוד העניינים.

שירות משפטי אישי מצד עו"ד גיא רון
אין מחלוקת שעו"ד גיא רון טיפל בעניין אישי של עליאש ולא גבה שכ"ט. כפי שצויין לעיל, בין המשפחות היו קשרי חברות. להשלמת התמונה, בהיבט הראייתי של השירות המשפטי מצד גיא רון, אני מפנה גם לחווה"ד שערך גיא רון לבקשת עליאש ונדונה בהרחבה באישום הראשון בפרק הראשון.

אופי ניגוד העניינים בו מצוי עליאש
את הקונפליקט בו היה מצוי עליאש ניתן לתאר בשני אופנים: הראשון, קונפליקט בין האינטרסים האישיים שלו שרוזית, אחותה ואחיה ימשיכו להיות מועסקים, לבין האינטרסים העסקיים של הקופה בקשר מול מחברות השיווק. בהקשר הזה, אני מתקשה לראות באינטרסים האישיים שהוצגו, שהם בעיקר, אם בכלל, בהקשר של רוזית, כאינטרסים אישיים בעלי משמעות ומשקל עד כי יש בהם כדי להטות כשלעצמם את שיקול הדעת ולהעמיד את עליאש בניגוד עניינים חמור.

לעומת זאת, ניתן לתאר את הקונפליקט באופן מורכב יותר, כשעל מערכת היחסים בין הצדדים חולשת עובדת השותפות העבריינית בין הצדדים, והיחסים הקרובים והמחוייבות הבינאישית שהיא יוצרת, וזאת בנוסף להיבטים האישיים מבחינת עליאש שפורטו ולצורך ולתלות של חברות השיווק בעליאש, שאף הם פורטו. במצב דברים זה הקונפליקט שמצוי בו עליאש אינו פורמלי או טכני או בעל משמעות מועטה, אלא מהותי ועמוק ונוגע למכלול התנהלותו.

לאור כל המפורט באישום הראשון, מצב ניגוד העניינים בו מצוי עליאש הוא בהתאם לסצנריו השני, והוא אינו ניגוד עניינים של מה בכך. כידוע אין די בדרך כלל בעצם ההמצאות במצב של ניגוד עניינים ונדרש מרכיב חומרה נוסף לשם ביסוס עבירת הפרת האמונים.

השפעת אינטרסים חיצוניים על שיקול הדעת העסקי
באישום הראשון בפרק הראשון ניתחתי בהרחבה את מערכת היחסים שבין הקופה לחברות השיווק, והגעתי למסקנה שאמנם עליאש, כמנהל השיווק הוא מי שעמד בחזית מערכת היחסים, אך תוכן ההסכמות אותן גיבש מול חברות השיווק היו ככלל בידיעת הקופה והנהלתה ובברכתה.

אשר לשימוש בחברות השיווק של סיבוני כחייץ בין הקופה לבין פעולת "קניית" המבוטחים באמצעות ראשי קהילות, נציגי קבוצות ורופאים, שימוש זה נועד לקדם את האינטרס של הקופה ונעשה בידיעת הקופה ובעידודה. לפיכך, עצם קיומן של חברות השיווק, כמו גם העובדה שחברות סיבוני קיבלו תגמול, לא רק על פעולה ישירה שלהן לגיוס מבוטחים, שהוסוותה כפעילות לצירוף לשב"ן, אלא גם עבור ריכוז פעילות דומה של גורמים אחרים שהקופה לא רצתה ולא יכלה לעמוד מולם בקשר ישיר, היה ידוע ומוסכם בהתאם לשיטה שפעלה.

בכל הנוגע לאישום הראשון בפרק הראשון מתבקשת המסקנה שהשימוש בחברות השיווק נבע משיקולים עסקיים של הקופה וכחלק מההתנהלות הכללית של תגמול עבור צירוף מבוטחים, ולא עליאש הוא שקבע את המנגנון של הסוואת הקשרים של הקופה עם אותם גורמים, בעיקר בדרך של שימוש בחברות השיווק כצינור לתגמול. משכך, בהקשר הזה לאינטרסים האישיים של עליאש לא הייתה השפעה על התנהלות הקופה.

מבלי למעט מן האמור, עליאש, במעמדו כמנהל השיווק, היה אחראי על היקף הפעילות של כל חברת שיווק, ובנגזרת זו שהיא משמעותית עשויים היו השיקולים האישיים של עליאש להיות בעלי משקל.
אלא שבכל הנוגע לפרק הראשון באישום הראשון, לאור כל הראיות שהוצגו, המסקנה היא שהחלוקה בין חברות השיווק של סיבוני, כנרת וחברות נוספות, נבעה מתוך שיקולים ענייניים של אזורי פעילות ואופי פעילות, ולא הוצגו בפניי ראיות המלמדות על הכנסת שיקולים אישיים מצד עליאש בהקשר זה או על מעורבות מצדו. משכך, גם בהקשר זה אף אם היה פוטנציאל תיאורטי לניגוד עניינים מהותי וחמור, הוא לא התקיים בהתנהלות עליאש.
מסקנתי עשויה הייתה להיות שונה לגבי מרכיבים נוספים שהופיעו בחשבוניות, כגון תקורה, משכורות ועוד, שהיו בשליטה מוחלטת של עליאש ובאישורו הבלעדי, ולא ברור מה עמד מאחוריהם, זולת רצון להיטיב עם חברות השיווק על חשבון הקופה. אלא שמרכיבים אלה לא נטענו בכתב האישום באופן נפרד ומפורש, לא בוררו לעומק בפרשת הראיות, גם לא מול עליאש, ולא התרשמתי שעליאש אמור היה להבין שעליו להתגונן מפניהם והוא אף לא התגונן מפניהם. רק מטעם זה, לא אדרש למרכיבים אלה.

שונה המצב ביחס לפרשת אלחיאת ולשימוש בחברת ג.פ. להעברת תשלומים לאלחיאת.

בפרשת אלחיאת קבעתי שהקופה לא ידעה כלל על השימוש בחברות השיווק והתשלום להן. בהקשר זה ציינתי באישום הראשון בפרק השני שהעבירה של הפרת אמונים נבלעת בעבירת המרמה בה הורשע עליאש, גם בהקשר של עצם השימוש בחברות השיווק, גם בהקשר של התשלום לחברות השיווק וגם בהקשר של גובה הסכום.
אלא שכפי שציינתי במסגרת ניתוח עבירת הפרת האמונים באישום הראשון בפרק השני, לשימוש בחברות השיווק יש מרכיב נוסף, הקשור רק לג.פ., שבו התנהלות עליאש היא נפרדת ועצמאית ממצגי המרמה בהם הורשע בכל הנוגע לשימוש בחברות השיווק והתשלום להן, ואותו אבחן כעת.

בפרשת אלחיאת עליאש הפגין התנהלות מיוחדת, לא מוסברת ולא עניינית, כלפי ג.פ., בכך שהורה להעביר דרכה תשלומים לאלחיאת, תוך שג.פ. הותירה ברשותה למלה מ – 700,000 ₪, יותר משליש מהסכום, והכל מבלי שהדבר היה ידוע.

ודוק, את ההתנהגות בניגוד עניינים חמור אני מייחסת לעליאש רק בקשר לג.פ. ולא בקשר לחברות סיבוני.

זאת, משום שסיבוני וחברות השיווק שלו היוו את גורם השיווק הגדול והמצליח של הקופה, וחלשו על מרבית הפעילות, בין היתר באזור ירושלים שהוא אזור פעילות מרכזי וגדול של הקופה. בנוסף, לסיבוני היו קשרים לראשי קהילות, חמולות וקבוצות, ובעבר שימשה אור יצחק כצינור להעברת כספים לאותם גורמים, כשחברות סיבוני תוגמלו על עצם יצירת החייץ ועל ריכוז הנתונים. משכך, אף לאחר שלקחתי בחשבון את הרווח הכספי העצום מבחינת סיבוני, ובהתחשב במאפייני פעילותו המפורטים לעיל, לא מצאתי כי קיים ניגוד עניינים חמור בהקשר של השימוש בחברות סיבוני..
לעומת זאת, העברת הכספים דרך ג.פ. הייתה חד פעמית בפרשת אלחיאת בלבד. בשונה מחברות סיבוני, חברת השיווק ג.פ. הייתה חברת שיווק קטנה, שנהגה לפעול באמצעות עובדים שעשו את עבודת השיווק ולא עמדה בקשר עם נציג קהילות או עם רופאים שהקימו מרפאות או העבירו את מטופליהם לקופה שתוגמלו על כך. גם האזור הגיאוגרפי שבו פעלה ג.פ. לא היה במזרח ירושלים. לא הייתה שום סיבה להשתמש בג.פ. בכל הנוגע לריכוז והעברת התשלומים לאלחיאת, לא הייתה שום היכרות לאנשי אלחיאת עם ג.פ., ולא עליאש ואף לא כינרת הצליחו להסביר את נסיבות העברת התשלומים דרכה.

בנוסף מהראיות עלו קשריו של עליאש לא רק עם עו"ד גיא רון, שהייתה לו נגיעה קונקרטית בענייני אלחיאת, אלא גם עם עו"ד ארנון, שטען שהיה מעורב מול עליאש בכך שג.פ. קיבלה את העברת התשלומים לאלחיאת דרכה, בהתאם לדרישתו, תיאור המעורר לכל הפחות, אי נוחות של ממש.

נתונים אלה, ביחד עם העובדה שרוזית זוגתו של עליאש מועסקת בחברה בשליטת גיא רון ומשתכרת סכומים ניכרים במשך כל התקופה הרלבנטית (ת/326), וכאשר גיא רון מספק לעליאש שירותים משפטיים אישיים ללא עלות (ע' 4104, 4391) ואת חווה"ד (ת/60), מצביעים על עומק הקשרים והשיקולים האישיים והלא ענייניים. דומה שלא במקרה הרחיק את עצמו עליאש בחקירה במשטרה מקשר בין אלחיאת לג.פ. (ת/19 שו' 296), תשובה שאינה אמיתית.

משכך, בכל הנוגע להיבט של שימוש בג.פ. כצינור להעברת כספים לאלחיאת, וקביעת היקף הסכומים שעברו דרכה, פעל עליאש מתוך ניגוד עניינים חמור ופסול.

לעניין הפגיעה בתאגיד, במצב שבו מנהל בתאגיד מצוי בניגוד עניינים עמוק וחמור בפעילותו, ופועל לשם הטבת מקורבים לו או מתוך שיקולים אישיים הקשורים לקרובים אליו, ולא רק שמעמיד את עצמו בפוטנציאל לניגוד עניינים, אלא פועל בהתאם לשיקולים אישיים, הרי שיש בהתנהלותו פגיעה טבועה בתאגיד ובתדמיתו, גם אם מבחינת הקופה והציבור אין משמעות אם את הפעילות מבצעת רק אור יצחק או אור יצחק וג.פ..

להשלמת התמונה אציין שבהקשרה של SBC לא הונחה תשתית ראייתית מספקת המלמדת על הטייה מצד עליאש או התערבות המבססת ניגוד עניינים חמור, כשההתקשרות עם SBC קדמה להעסקת רוזית, ואין די בעצם העסקת רוזית, כשלא נטען שעיסוקה נגע לקופה, אלא להיפך שהייתה הפרדה גמורה, וכאשר לפי הראיות יכולותיה המקצועיות היו משמעותיות, ולראיה היא המשיכה בתפקידה עד קריסת החברה, גם לאחר שעליאש לא היה עוד מנהל השיווק, כדי לבסס את ניגוד העניינים החמור הנטען. לא נוכחתי גם כי הונחה תשתית ראייתית להטבות מיוחדות בהתקשרויות עם החברה.

לפיכך, אני מרשיעה את עליאש בהפרת אמונים בתאגיד ביחס לג.פ..

אישום שני - בקשת שוחד (פרק שני)
על פי הנטען בפרק השני, לאחר שנמסרה הודעה לאלחיאת בחודש אפריל 2008 על הפחתת התעריף החודשי לנפש רשומה מ – 100 ₪ ל – 85 ₪ החל מחודש אוגוסט 2008, במועד לא ידוע סמוך פנה עליאש לעו"ד ארנון, שהיה עורך הדין של אלחיאת, בהצעה לפיה עו"ד ארנון יפנה בשם אליחאת בבקשה להעלות בחזרה את התעריף, עליאש יגרום להעלאת התעריף ל – 95 ₪ לחודש, ואלחיאת, עו"ד ארנון ועליאש יחלקו את פירות התוספת האמורה בסך 10 ₪ לנפש לחודש. עו"ד ארנון דחה את ההצעה. לעליאש מיוחסת עבירה של לקיחת שוחד על בסיס בקשתו השקולה בהתאם לחוק ללקיחת שוחד ממש (סעיף 294(א) לחוק העונשין.

עליאש בחקירתו, בתשובתו לאישום ובעדותו דחה מכל וכל את המתואר ואת המיוחס לו.

אישום זה מבוסס כל כולו על גרסת עו"ד ארנון, כפי שהוקלטה במפגש בנוכחות חברוני, עו"ד ארנון ועו"ד גדעון נחום ממשרד ארנון (ת/289), ועל תשובות עו"ד ארנון בחקירה במשטרה, במקטע המאוחר של החקירה, לאחר שהושמעה לו ההקלטה. אציין שבהסכמה הודעת עו"ד ארנון ותרשומת ראיון עמו הוגשו חלף חקירה ראשית (ת/290, ת/291).

עו"ד ארנון העיד בפניי כשהוא חולה מאד, ומטופל תרופתית, ואיני שוללת שהתרופות פגעו בזכרונו, יתכן שבאופן ניכר. עם זאת, לא ניתן היה שלא לחוש שעו"ד ארנון באופן מכוון עושה שימוש בחוסר הזכרון הנובע ממחלתו. עדותו הייתה מאד לא עקבית, וכשהיא נשמעת מפי עורך דין ותיק מאד, המודע למשמעות של עדותו בביהמ"ש ובפני רשויות החקירה והתביעה, אף במידת מה מקוממת. התבטאויותיו לגבי אמירת שקרים למשטרה ולנציגי המאשימה, והמילים הבוטות בהן השתמש לתיאור עוצמת הזלזול ברשויות אלה, גרמו אי נוחות. התרשמותי מעדותו, ממהימנותו ומניעיו הייתה שלילית. בהקשר זה מצאתי כרלבנטית את ההפנייה למקרים אחרים בהם לא בחל העד בהעללת עלילות שווא או בהפעלת לחץ על עד וניסיון לייצור ראיות בפרשת איציק מרדכי ובפרשיה נוספת (ע' 2316, 2353-2355).

אשר להקלטה שמסר חברוני, מתוכן ההקלטה ברור שמדובר במקטע חלקי מתוך שיחה שהחלה קודם לכן ונמשכה אחר כך(ת/289). עם זאת, נושא המפגש היה אחר והתמקד בכך שחברוני מודאג מהאפשרות שעליאש יהפוך לעד מדינה וינסה לקשור אותו לעבירות, ולא התרשמתי שהמקטע שנוגע לדברי עו"ד ארנון היה קטוע, כך שמבחינה זו להקלטה יש משקל.

לעומת זאת, לגבי אופי המפגש, ההקשר שבו סיפר עו"ד ארנון את שסיפר והמניעים שעמדו בבסיס תיאורו, כמו גם הרצינות שייחס לכך עו"ד גדעון נחום, עו"ד פלילי שנכח בפגישה, קיימים סימני שאלה לא מבוטלים, המעמידים את המתואר בשיחה בספק כבד.

סיכומו של דבר, הבסיס הראייתי הוא הקלטתו של עו"ד ארנון, גרסתו במשטרה שהוגשה חלף חקירה ראשית, ראיון רענון עם העד ועדותו בביהמ"ש, היינו עדות יחידה של עו"ד ארנון.

כידוע, בעבירת שוחד, די בעדות הצד השני לעבירה מבלי שיש צורך בתוספת ראייתית. זאת, כמובן, בתנאי שאותה עדות מעוררת אמון, ויש בה כדי לבסס את התשתית הראייתית הנדרשת לכל יסודות העבירה.

בהליך שלפניי, לאחר שלקחתי בחשבון את גרסתו ההפכפכה ואת התרשמותי השלילית מהעד, ולאחר שלקחתי בחשבון שמדובר בעד יחיד, ובהתחשב בנתונים נוספים שאפרט, הגעתי למסקנה שלא ניתן לבסס על גרסתו באף אחד מהשלבים והפורומים תשתית ראייתית שדי בה לבדה, וללא כל תמיכה ראייתית להספיק כדי לבסס הרשעה, וכי אין באף אחת מגרסאותיו כשלעצמה די כדי לבסס מסקנה בפלילים.

אציין כי על אף שהגיוני ששיחה על שוחד תתקיים בארבע עיניים, תמוה בעיניי שלא נמצאו עדים שיכולים היו לספק תמיכה למסגרת של הסיפור.

כך, הייתה אמורה להיות תמיכה ראייתית לכך שעליאש ועו"ד ארנון נמצאו בעת האמורה בפגישות משותפות בהן יכול היה עליאש לפנות לעו"ד ארנון בהצעה האמורה. מפיהם של העדים המעורבים שכן העידו לא נשמע תיאור כזה, וד"ר באסם ונביל לא הזכירו את עו"ד ארנון כמי שנכח בפגישות.

כך, אם הפגישה על פי הטענה נערכה במשרד עו"ד גיא רון, מצופה היה שעו"ד גיא רון יתייחס לכך.

אשר לפגישה המשולשת בה חשף עו"ד ארנון את הסיפור, מצופה היה שאם עו"ד גדעון נחום שהוא עו"ד פלילי שעבד במשרד והכיר את עו"ד ארנון היה מתרשם שיש ממש במתואר, אזי הוא היה זוכר את המתואר שכן לכאורה מדובר בסיפור מרעיש, ואף יש להניח משוחח על כך עם עו"ד ארנון, אך זאת לא ארע.

זה המקום להעיר כי בסופו של דבר העד היחיד הוא חברוני שהקליט את עו"ד ארנון, אך עדותו אינה תורמת דבר נוסף, זולת ההקלטה.

אציין שלאור התרשמותי השלילית מהקלות הבלתי נסבלת שבה זרק עו"ד ארנון לחלל האוויר האשמות חמורות וחזר בו מהן, לאור התנהלותו בפרשיות אחרות, ולאור המידע שידע על עליאש משמועות לפיו הוא "חתך קופונים בכל מקום", וכן לאור רוח השיחה והקשרה, כשחברוני מודאג מהאפשרות שעליאש יהפוך לעד מדינה וינסה לקשור אותו לעבירות, איני יכולה לשלול שבאותה שיחה החליט עו"ד ארנון לתאר בפני חברוני את פניית עליאש אליו, גם אם לא התרחשה בכלל או לא התרחשה כפי שתיאר, כשלמשמע הדברים התיאור שלו את השיחה הוא אגבי מאד, ולא קדמה לו ולא הייתה אחריו התייחסות נוספת מצד עו"ד ארנון לארוע עד שנקרא למשטרה.

גם מבחינת הגיון הדברים יש קושי. אזכיר שבחודש אפריל 2008 מי שמודיע לאלחיאת על השינוי הצפוי בתעריף הוא אכן עליאש (ת/95), כשכבר קודם לכן בחודש פברואר מסר עליאש הודעה דומה (נ/81). יש להניח שכך נעשה עקב העובדה שאלחיאת הכירו את עליאש וחברוני, האחרון כבר לא היה בקופה ולכן נותר עליאש. לעומת זאת, מבחינת התפקיד שלו, עליאש לא היה יותר מנהל השיווק, אלא מנהל מחוז ירושלים, וטענה מצדו שהוא יכול לגרום להעלאה של התעריף ל – 95 ₪, זמן קצר לאחר שהתעריף ירד מ – 100 ל – 85 ₪, אחרי התדיינויות ממושכות, לא רק שהיא נשמעת בלתי מתקבלת על הדעת בכלל, אלא גם שהיא בלתי אפשרית מצדו של מי שאינו אחראי עוד על הנושא. המאשימה מייחדת פרק בסיכומיה לטענתה שלעליאש הייתה שליטה על גובה התעריף, ומפנה בהקשר זה למעורבותו הפעילה של עליאש בדיוני וועדות הכספים שעסקו בנושא זה (ת/67, ת/68). אלא שמדובר בדיונים משלהי שנת 2007 בעת שעליאש היה עדיין בתפקיד מנהל השיווק, ולא ניתן ללמוד ממעורבותו באותה תקופה על יכולתו להשפיע כשהוא בתפקיד אחר.
קיימים פערים בין תוכן הדברים בהקלטה והאופן שעו"ד ארנון תיאר אותם בחקירה, בנוגע לעיתוי שבו נערכה השיחה, האם אחרי שהייתה החלטה אך לפני שהורד התעריף, כפי שעולה מההקלטה, או שמא לאחר שהורד התעריף, כפי שעולה מהחקירה.

לאור כל המתואר, איני מוצאת צורך להדרש למהלך של חקירתו של העד במשטרה, והשינוי בגרסתו ואף לא לפרטי הפרטים של הגרסה, שכן גם אם הייתי מעדיפה את גרסת עו"ד ארנון בתיאורו כפי שפורט בחקירה בחלקה המאוחר ובשיחה שהוקלטה, וזה אינו בהכרח מצב הדברים, מדובר בגרסה שאינה יכולה לעמוד לבדה בשום אופן.

בנסיבות המתוארות, כשהתמיהות לגבי גרסת עו"ד ארנון הן רבות, גם בהתאם לגרסתו בחקירה המשטרתית, וכשעליאש חולק לחלוטין על המתואר, הייתה חשיבות לביצוע עימות, ואכן הוצע לעליאש לבצע עימות והוא הסכים לכך, אלא שעימות לא נעשה. אמנם הרשות החוקרת אינה מחוייבת לערוך עימות ומדובר בפעולת חקירה שמצויה בשיקול דעתה, ואולם במקרה הנוכחי מתבקש עימות, והוא עמד על הפרק ולא בוצע ואף לכך יש משמעות.

מקובלת עליי גם טרוניית ההגנה ביחס לקצב האיטי עד מאד של הטיפול בחקירת העבירה האמורה בנושא שהוא נקודתי ותחום, כשחברוני מסר את ההקלטה בחודש ינואר 2010 ורק בחודש אפריל 2011 נחקר עו"ד ארנון וחודש לאחר מכן נחקר על כך עליאש בחקירה יחידה (ת/26).

לאור כל המתואר, לא הונחה תשתית ראייתית מספקת ואני מזכה את הנאשם מהמיוחס לו.

אישום שלישי
מבוא – מסגרת האישום
האישום השלישי מקבץ עשרה פרקים שעניינם עבירות מס ועבירות הלבנת הון, שנעברו כולן, על פי הנטען, בזיקה לפעילות צירוף המבוטחים למאוחדת.

נקודת המוצא של אישום זה היא שפעילות צירוף המבוטחים לקופה הניבה לחברות סיבוני הכנסות בעשרות מיליוני שקלים, לגביהן בוצעה פעולת ההתחשבנות מול הקופה ותשלום מצד הקופה עבור כל מבוטח שצורף, וזאת כנגד חשבוניות של חברות סיבוני ורישום מלא של ההכנסות מהפעילות. יובהר ויודגש בפתח הדברים כי הגם שהחשבוניות שהוציאו חברות סיבוני לקופה לא היו נכונות בתכניהן, הן מבחינת אופי הפעילות והן לעניין מספר הנפשות, כאמור באישום הראשון, הרי שהן שיקפו תשלום עבור פעילות מדידה ומוגדרת כפי שהוסכמה בין הקופה לחברות סיבוני, שעיקרה תגמול עבור צירוף מבוטחים חדשים, והיו מסמכים נלווים שאפשרו מעקב מדוייק לצורך התחשבנות. בהתאמה אין טענה שחברות סיבוני קיבלו מהקופה תשלומים שאינם משקפים את כמות החברים שצורפו לקופה.

פעילות צירוף המבוטחים לקופה, עליה תוגמלו חברות סיבוני, בוצעה בעיקר בדרך של פעילות ל"קניית" קהילות או קבוצות גדולות של מבוטחים פוטנציאלים, כנגד תגמול בכסף או בשווה כסף לראשי הקהילה או הקבוצה, לעיתים לנציגים עצמם ולעיתים עבור הקהילה, וכן במקרים מסויימים כנגד תגמול ישיר למבוטח שהצטרף לקופה (חלק בטל בשישים מפעילות השיווק שעליה שילמה הקופה לחברות סיבוני כלל פעולות שכנוע מול יחידים לעבור לקופה בשל יתרונות הקופה שלא נלוותה אליה טובת הנאה).

והנה, בעוד שהסכומים ששולמו על ידי הקופה לחברות סיבוני עבור כל חבר שהצטרף ידועים וברורים, וקיימת בקשר אליהם תשתית ראייתית, הרי שבמישור היחסים שבין חברות סיבוני לבין הגורמים שקיבלו תגמול על צירוף חברים לקופה, המצב הוא מורכב יותר ושונה.

וכך, ביחס לחלק מהתשלומים ששילמו חברות סיבוני עבור פעולת הצירוף, יש תשתית ראייתית ברורה ומדידה. אלה הם פני הדברים בכל אותם מקרים שמדובר היה במעבר של מבוטחים אחרי רופאיהם, לדוגמא, כשהקופה משיקוליה (שפורטו באישום הראשון) העבירה את הנושא לטיפול סיבוני מבחינת ריכוז, רישום, דיווח והתחשבנות, וחברות סיבוני קיבלו כנגד התשלום ששילמו לרופאים עבור כל מבוטח שצורף חשבוניות מסודרות ששיקפו את ההוצאות כהווייתן ונכללו בספרי חברות סיבוני כהוצאות. במקרים ממין זה, הגם שתכני החשבוניות לא היו נכונים, הרי שהן שיקפו תשלום עבור כמות החברים שצורפו בפועל ואין על כך מחלוקת, והנתונים בהתחשבנות היו ידועים ברורים, ניתנים למעקב ויש ביחס אליהם תשתית ראייתית. הדוגמא הבולטת לסוג כזה של התקשרויות היא אלחיאת. התחשבנות מסודרת יכולה הייתה להתקיים גם בכל אותם מקרים שמשווקים שפעלו באמצעות גופים משפטיים מסודרים, כמו אצל המשווקים גבעוני ודניאלי (ת/288, ת/301), הם העבירו לחברות סיבוני מבוטחים שצירפו, קיבלו תשלום על כל מבוטח שצורף והוציאו חשבוניות על מלוא הסכום לחברות סיבוני. אעיר כי בדוגמא זו, בשונה ממעבר של קהילת מטופלים אחרי הרופא שלהם, שאז המספר ידוע ומדיד ומופיע בנתוני הקופה, נדרש תיעוד ורישום כדי לוודא שאכן החשבוניות משקפות את מספר המבוטחים שצורפו ואת התשלום ששולם.

לעומת זאת, חלק אחר מפעילות הצירוף בהיקף לא ידוע, בוצע על ידי סוכני משנה או גורמים שונים, לרבות גורמים פרטיים, ולרבות מאכערים, המקושרים לקהילות. כל הגורמים הללו לא פעלו בצורה מסודרת, וההעברות הכספיות לראשי הקבוצה והקהילה או לנציג שכונה או "בלוק" או ראש משפחה, בין במישרין ובין דרך המתווכים השונים, בוצעו ללא תיעוד חשבונאי כדין, לא הוצאו חשבוניות כלל על ידי מקבלי הכספים ואף אין מסמכי תיעוד מסודרים המאפשרים כל התחקות שהיא אחר התשלומים והמפתח לתשלומים והיקף המבוטחים שצורפו.

לוז טענת המאשימה באישום השלישי הוא כי סיבוני לבדו וביחד עם נאשמים אחרים, בעיקר בחברות סיבוני, וגם בחברות שלטענת המאשימה הוקמו כדי לשמש חייץ בין הגורמים מצרפי המבוטחים לבין חברות סיבוני, דאגו לקבל חשבוניות כוזבות ומזויפות, ולנכותן בספרי חברות סיבוני וחברות החייץ. על פי הנטען חלק בלתי ידוע מאותן חשבוניות נועד לכסות על תשלומים ששולמו לגורמים שונים עבור צירוף חברים מבלי שהיו לאותם גורמים חשבוניות, וחלק אחר לא היה קשור כלל להוצאות אמיתיות וכל תכליתו הייתה הגדלה במרמה של הוצאות חברות סיבוני.

האישום השלישי כולל שתי קבוצות עיקריות של חשבוניות שבהן נעשה שימוש בחברות סיבוני, ואינן משקפות פעילות אמיתית ו/או את הפעילות המפורטת בהן, כדלקמן:

חשבוניות של גופים בשליטת סניור – סניור קפיטל ועוסק מורשה דניה.ה.ס. (יכונו לשם הנוחות: "חברות סניור") (פרק ראשון, חמישי, שישי, שביעי, שמיני), וכן חשבוניות של עוסק מורשה לוי אביעד, שפעל לפי הנטען בהתאם להוראות סניור (פרק ראשון, שישי). חשבוניות אלה הוצאו לחברות סיבוני ולחברות הר הזיתים, עתיד, גשר לחיים, שעל פי הנטען היו בשליטת סיבוני (פרקים חמישי, שביעי ,שמיני).

חשבוניות של ספקים שונים, אשר לפי הנטען זויפו או נרשמו בכזב. חשבוניות אלה הוצאו לחברות סיבוני וכן לחברות החייץ הנאשמות אור החסד וש.ב.ר, שלפי הנטען היו בשליטת סיבוני (פרק שני, שלישי, רביעי).

בנוסף, מיוחסות לחברות סיבוני ולסיבוני עבירות בכך שכללו בספרי חברות סיבוני חשבוניות של אור החסד ושל מי מחברות סיבוני האחרות, שלא עמדה מאחוריהן פעילות (פרק תשיעי).

כמו כן, מיוחסות לסניור ולחברות סניור עבירות ביחס לחברת קידס (פרק שישי), ביחס להכנסות החברות (פרק עשירי) וכן מיוחסות לסניור עבירות מרמה כלפי הבנק (פרק ראשון).

בהכרעת הדין אדרש לפרקים באישום השלישי גם בהתייחס להבחנות הנזכרות תוך מתן דגש לזיקה התכנית בין הפרקים בהתחשב בנפשות הפועלות ולאו דווקא על פי סדר הפרקים.

בנוסף, חרף העובדה שכתב האישום וכן סיכומי הצדדים עוסקים בכל פרק בכללותו על כלל העבירות שבו בנפרד, מצאתי לנכון לבחון בשלב הראשון את כלל הטענות הנוגעות לעבירות המס ועבירות נלוות אליהן, ובהמשך לבחון במאוחד את הטענות הנוגעות לעבירות של הלבנת ההון, שנעברו על פי הנטען באותה שיטה ומול אותן דמויות מעורבות.

מסלול הכסף
במסגרת הכרעת הדין אדרש כמובן גם לפעילות הכספית ומסלול הכסף. לנושא זה יש חשיבות ראייתית במספר מישורים שונים:

ראשית, במישור שאלת ביצוע עבירות המס הנטענות, לאור טענות ההגנה שמדובר בעבודה אמיתית, ובהעדר מסמכי הנהח"ש מסודרים, יש משמעות לשאלה אם מההכנסות שהתקבלו הוצאו כספים בשיעורים התואמים את דרך ההתנהלות של הנאשמים בהתאם לעדותם ואם ההוצאות תואמות את הפעילות הנטענת.

שנית, בהקשר של אופי היחסים בין מוציאי החשבוניות למקבליהן, למסלול הכסף ולפעילות עשויה להיות משמעות לצורך הכרעה אם בביצוע העבירות פעלו הצדדים בצוותא חדא או שפעילות כל אחד מהם היא עצמאית. בנוסף, בפרקים שמיוחס שימוש בשיקים מזויפים למסלול הכסף חשיבות רבה.

שלישית, בהקשר של עבירות הלבנת ההון יש, כמובן, משמעות לפעילות בכספים.

במהלך הכרעת הדין, ככל שמוזכרים סיבוני או סניור, והאישום עוסק גם בחברות שלהם, אזי באזכורם של השניים יש גם אזכור משתמע של החברות שבשליטתם, אף אם לא הייתה לכך התייחסות מפורשת.

טרם בחינת הראיות אדרש בתמצית שבתמצית לפן המשפטי, ובעיקר לשאלת נטלי ההוכחה והשכנוע, בהיותה שאלה המשליכה מטבע הדברים על בחינת התשתית הראייתית ודיותה.

הפן המשפטי
חלק קטן מסיכומי הצדדים הוקדש לפן המשפטי, הן משום שבמרבית הנושאים ההלכות המשפטיות כמו גם יסודות העבירות ידועים וברורים ואין לגביהם מחלוקת ממשית בין הצדדים, והן משום שהמחלוקת האמיתית היא עובדתית כשלשני הצדדים ברור שקביעת הסיפור העבודתי היא המכרעת והמשמעות המשפטית נגזרת ממנו.

לפיכך, גם אני איני מתכוונת לעמוד בהרחבה על יסודות העבירה וההיבטים המשפטיים.

לאור חשיבותן של מספר סוגיות להבנת הכרעת הדין, אדרש אל אותן סוגיות בתמצית.

על סוגי החשבוניות הכוזבות
האישום השלישי עוסק במעשי עבירה שונים הקשורים בשימוש ו/או בהוצאה ושימוש בחשבוניות פיקטיביות, ובמסגרת האישום, וסיכומי הצדדים הייתה התייחסות לחשבוניות פיקטיביות, חשבוניות כוזבות, חשבוניות מזויפות וחשבוניות זרות.

על מנת שהמסקנות בהכרעת הדין יהיו ברורות, אגדיר מונחיים אלה.
שני המונחים הראשונים – חשבוניות פיקטיביות וחשבוניות כוזבות - הם זהים ובאים לתאר חשבונית שהוצאה אמנם על ידי מי שמורשה להוציאה, אך היא לא משקפת את הפעילות האמיתית, כשהפגמים בחשבונית יכולים להיות מגוונים, מחשבונית שמשקפת עבודה אמיתית, אך לא על ידי מוציאי החשבונית, עבור בחשבונית שמתוארת בה עבודה מנופחת וכלה בחשבונית לניפוח הוצאות שאין מאחויה דבר. החשבונית המזויפת היא סוג של חשבונית כוזבת, אלא שהיא דוברת שקר על עצמה, במובן זה שמי שנחזה כמוציא החשבונית לא הוציא אותה הלכה למעשה. החשבונית המזויפת יכולה להיות מסוגים שונים בקשת האפשרויות שתוארה לעיל. החשבונית הזרה אף היא סוג של חשבונית כוזבת, המאופיינת בכך שהייתה פעילות אמיתית כפי שמשקפת החשבונית, אלא שהחשבונית לא יצאה על ידי מי שביצע את הפעילות.

לעניין העבירה של הוצאת חשבוניות מבלי שנעשתה עסקה, עבירה על סעיף 117(ב3) לחוק המע"מ, עבירה זו נעברת בנסיבות מחמירות שמהותן קבועה בחוק בס"ק (ב2). בגדר הנסיבות המחמירות נכללת הגשה של יותר משישה אישומים בעבירות של התחמקות ממס בשלוש שנים, ודי בכך שכתב האישום כולל יותר משישה אישומים, וכן שסכום המס שבהקשרו נעברה עבירה עולה על כפל סכום הקנס, היינו עולה על 452,000 ש"ח.

דגשים בעניין חלוקת הנטלים בעבירות המס
לעניין כלל עבירות המס, כידוע מדובר בעבירות שכוונתן להתחמק ממס, עבירות המחייבות הוכחת מטרה של התחמקות ממס. בין הצדדים מחלוקת ביחס לחלוקת הנטלים ביניהם. אציין שלאור העובדה שאין מחלוקת שתוכן כל החשבוניות אינו נכון (שיווק שב"ן ולא צירוף חברים), ועל אף שהיבט זה אינו ההיבט המהותי בגינו מייחסת המאשימה לנאשמים את עבירות המס החמורות, דומה שדי בפגם זה בתקינות כדי להוביל למסקנה שהנטל מועבר לכתפי ההגנה להוכיח את אמיתותן.

עוד אבהיר, בהתייחס לנושא נטלי ההוכחה והשכנוע כי אמנם ככלל נטל הראיה והשכנוע מוטל על כתפי המאשימה, ואולם בהנתן העובדה שאין מחלוקת שהתוכן של החשבוניות לא משקף את הפעילות אף כטענת ההגנה, ביחד עם העובדה שאין בחומרים שנתפסו מהנאשמים תיעוד לפעילות הנטענת ובהתחשב בכך שהטענות מצויות בידיעתם האישית של הנאשמים, אזי המאשימה נדרשת להצגת ראיות ראשוניות ונטל הבאת הראיות לביסוס הפעילות עובר לכתפי הנאשמים.

לטענת ההגנה, די בהוכחת הכנסות כדין וקבלת חשבוניות שיש לגביהן אישור ניהול ספרים כדי שהנטל יהיה על התביעה להוכיח את כל יסודות העבירה מבלי להחזיר את הנטל לכתפי הנאשמים. בהקשרה של טענה זו, אציין כי מעבר לכך שמבחינה ראייתית מותנית הטענה בהוכחת אמיתות העבודות והיותן של ההכנסות כדין, הרי שבמישור הבדיקות הנדרשות איני שותפה לעמדת ההגנה, ואני רואה בבדיקות הטכניות פורמליות בדיקות לא מספקות, וסבורה שהחובה המוטלת על צד בהתקשרות היא לוודא שעומד מולו מי שמבצע את העבודה, קשור לחשבוניות ומוסמך להוציאן.

עוד בהקשר עבירות המס, כידוע, נקבע בפסיקה שהחלופות השונות של העבירות, אינן מוציאות זו את זו, ואף לא עבירת הסל, והתכלית של כל חלופה שונה והיא עומדת בפני עצמה.
לעניין האפשרות להאשים בעבירת מס שעניינה זיוף חשבונית ובעבירה של שימוש במסמך מזויף הוא החשבונית המזויפת, כידוע כל עבירה מקדמת ערכים מוגנים מסוימים, ונקבע בהלכה הפסוקה שאין מניעה להעמיד לדין ולהרשיע בשל עבירות שחלקן ספציפיות וחלקן כלליות, והמגבלות הן רק במישור הענישה (ע"פ 3336/12 רבי נ' מדינת ישראל).

על מנהל פעיל ועל איש קש
המבחן לניהול פעיל הוא מבחן פונקציונלי, שתכליתו זיהוי אותם גורמים פורמליים ובלתי פורמליים בחברה, שיש להם אחריות על פעילות החברה ועל קבלת ההחלטות בה, בין באופן כללי ובין ביחס להיבטים מסויימים, ויש להם מעמד ויכולת השפעה על התנהלות החברה, כך שביכולתם למנוע התרחשותן של עבירות ולקדם פעילות חוקית מול רשויות המס. אין חובה שהמנהל הפעיל יהיה מנהל רשום או בעל מניות, או ישא בתפקיד פורמלי והשאלה היא שאלת המעמד המהותי הפונקציונלי. מן העבר השני לא כל בעל מניות הוא בהכרח גם מנהל פעיל. בפסיקה פורטו שיקולים שונים, ובהם מעורבות בפעילות הכספית והחשבונאית, קשר עם מנהח"ש, אחריות כספית או על תחום ועוד, ואלה הם מבחני עזר שאינם מחייבים, כשהמהות כאמור היא הקובעת.

איש קש הוא מי שמתייצג כלפי חוץ כבעל תפקיד ומעמד בחברה, כחזית של החברה, והוא אף רשום על פי רוב כבעלים של החברה או כמנהל. אלא שאיש הקש הוצב במעמדו זה על ידי אחר, שהוא השולט באופן מהותי בחברה ומנהל את ענייניה, אחר אשר יש לו אינטרס שלא להיות מזוהה כבעל העניין והוא מפעיל לשם כך את איש הקש. איש הקש יכול לתת את שמו ולא להיות מעורב כלל בפעילות החברה, והוא יכול לקחת חלק בפעילות לקידום המצג שהוא הגורם הפעיל בחברה. לשם הכרעה אם מדובר באיש קש השאלה המכרעת היא אם הוא מופעל ונשלט על ידי אחר לצרכי האחר.

לאור ההלכות האמורות אבחן כעת את התשתית הראייתית בהתאמה לחלוקה שצויינה לעיל.

ניכוי בחברות סיבוני של חשבוניות מטעם סניור (פרק ראשון)
נאשמים: סיבוני וסניור והחברות בשליטתם

תמצית האישום
בהתאם למפורט בכתב האישום, בשנים 2005-2010 הוצאו על ידי סניור לחברות סיבוני חשבוניות של חברות סניור בסך 24,729,875 ₪ ללא מע"מ, וביחד עם אביעד חשבוניות של ע.מ. אביעד לוי בסך 1,421,234 ₪ ללא מע"מ, ובסך הכל הוצאו חשבוניות בשליטת סניור לחברות סיבוני בסכום העולה על 26 מיליון ₪, שכנגדן לא עמדה פעילות כלל או לא עמדה הפעילות המתוארת בחשבוניות.

טענות לאי בהירות ולכפילות עובדתית בניסוח האישום
בכתב האישום נטען בסעיפים 96 ו-105, שסניור ו/או אביעד והגופים המשפטיים שבשליטתם לא סיפקו לחברות סיבוני שירותים בכלל או את השירותים המתוארים בחשבוניות.

ההגנה טוענת לאי בהירות בניסוח כתב האישום בכל הנוגע למעשי העבירה המיוחסים לנאשמים, ומלינה על כך שמדובר בניסוח שיש בו שתי חלופות עובדתיות. מדובר בשתי טענות נפרדות ששתיהן נופלות במסגרת טענות לפגם בניסוח כתב האישום, אשר לא נטענו בשלב הטענות המקדמיות.

לגוף העניין, מושכלות ראשונים הם שיש לנסח את כתב האישום תוך הצגת סיפור מעשה העבירה מבחינה עובדתית בצורה בהירה, כשהמאשימה נדרשת להציג תזה ברורה בכל הנוגע לטענות העובדתיות המיוחסות לנאשמים, וזאת כדי להביא בפני ביהמ"ש מסגרת עובדתית ברורה ומתוחמת ובעיקר לאפשר להגנה לדעת בפני מה עליה להתמודד.

לאחר שבחנתי את טענות ההגנה בכל הנוגע לתזות החלופיות, הגעתי למסקנה שהשימוש במילה "או" לא נועד לבטא חלופות עובדתיות שונות ביחס לאותן עובדות, אלא לשקף את העובדה שלשיטת המאשימה החשבוניות הנזכרות כוללות גם חשבוניות פיקטיביות, שאין להן כל קשר להוצאה אמיתית שהוצאה, וגם חשבוניות זרות, שכיסו הוצאות אמיתיות אך הוצאו שלא על ידי מי שביצע את הפעילות, כשחלקן של אלה או אלה מכלל החשבוניות בלתי ידוע.

אשר לטענת ההגנה כי הביטוי בסעיפים 96 ו-105 לכתב האישום "שירותים כמתואר בחשבוניות", מכוון לתוכן שנרשם בחשבוניות של שיווק שב"ן כשהפעילות הייתה של צירוף מבוטחים חדשים, אני מתקשה לקבל טענה זו. דומה בעיניי כי לאורך כל ההליך ובמהלך ניהול פרשת הראיות היה ברור שלא לכך מכוונת המאשימה, והתרשמתי מהבנה ברורה מצד ההגנה שאלה הם פני הדברים. בהקשר זה אציין כי בצדק הדגיש ב"כ נאשם 3 בפרק המבוא לסיכומיו בסעיף 25, כי המהות של האישום השלישי, להבדיל מהאישום הראשון, נוגעת לשאלת אמיתות העסקאות ולא לשאלת המלל בחשבוניות. להתרשמותי, בהתאמה לדברי הסנגור שהובאו לעיל, לכל אורך ההליך מתחילתו היה ברור לכל המעורבים, כי האישום השלישי אינו נסוב על השאלה אם בחשבוניות נרשם שב"ן במקום צירוף חברים חדשים, אלא אם הייתה בכלל פעילות של צירוף מבוטחים ואם כן אם מוציאי החשבוניות הם אלה שביצעו את הפעילות.

לפיכך, בעוד שטענה לפיה לא הייתה פעילות כלל משמעה שלא היו כלל הוצאות, והחשבוניות אינן אלא פיסת נייר (מזויפת או כוזבת לפי העניין), שהוצאה במטרה ליצור במרמה הוצאות פיקטיביות ולהקטין את חבות המס, הרי שהטענה שלא ניתנו שירותים כמתואר בחשבוניות מכוונת למצב בו הוצאו בפועל הוצאות, אלא שלא ניתן לקבל כנגדן חשבוניות כדין, והחשבוניות שהוצאו ונכללו בספרים ניתנו במטרה לכסות חשבונאית במרמה על הוצאות אמיתיות.

את הוצאת החשבוניות מייחסת המאשימה לסניור, ובהתאמה לחלוקה זו טוענת בסעיף 168 כי תפקידו של סניור היה לספק לסיבוני חשבוניות הנראות תקינות, לעיתים כדי לכסות על הוצאות שסיבוני לא יכול היה לקבל בגינן חשבוניות – חשבוניות זרות) ולרוב כדי לנפח באופן פיקטיבי את ההוצאות, כשבפועל לא היו כלל הוצאות כספיות (חשבוניות פיקטיביות).

כידוע, להבחנה בין שני סוגי החשבוניות אין השפעה על עצם ההכרעה אם נעברה עבירה. עם זאת, בעוד שמהזווית של מקבל החשבוניות יכולה להיות להבחנה האמורה בנסיבות מסוימות השפעה על חומרת העבירות, כשכמובן שפוטנציאל החומרה של שימוש בחשבוניות פיקטיביות שאין מאחוריהן כל הוצאה גבוה מזה של שימוש בחשבוניות כיסוי זרות, הרי שמהזווית של מוציאי החשבוניות בשתי החלופות לא בוצעה על ידי מוציאי החשבוניות כל פעילות שהיא המזכה בתשלום, והחשבוניות אינן אלא פיסת נייר, שאין לה קשר לפעילות אמיתית עסקית.

בעניינם של הנאשמים שלפניי, לאור טענת המאשימה הן בכתב האישום והן בסיכומיה שסניור ואביעד לא סיפקו כל שירותים לחברות סיבוני, אף לא כאלה השונים בתכניהם או בהיקפיהם מהמפורט בחשבוניות, אזי הניסוח "לא סיפקו שירותים כמתואר בחשבוניות" הוא בעייתי ונכון יותר היה לציין כי "לא סופקו שירותים כמתואר בחשבוניות". עם זאת, בסופו של דבר, הגם שהיה מקום לניסוח מדוייק ומוקפד יותר, לאור העובדה שהתרשמתי לאורך כל ההליך הארוך שעמדת המאשימה הייתה ברורה להגנה, שלא עלו כל תהיות ושאלות מהותיות בהקשר זה, ושההגנה התגוננה מפני הטענה שמצד מוציאי החשבוניות לא הייתה כלל פעילות, איני סבורה שיש בעיתוי הזה בפגם הניסוחי המסוים כדי להיות בעל תוצאות אופרטיביות על ההליך.

אשוב, אם כך, לליבת הטענות ולתשובת הנאשמים ביחס אליהן.

תשובת הנאשמים
בתשובתם לאישום הנאשמים שללו את הטענה שלא סופקו שירותים כלל לחברות סיבוני ואף שללו את הטענה שלא סופקו שירותים כמפורט בחשבוניות.

הנאשמים טענו שסניור שימש כסוכן משנה של סיבוני בדומה לסוכני משנה אחרים, והשירותים שסופקו היו בעיקר של צירוף מבוטחים לקופה וכן שירותים של שיווק שב"ן. הודגש שהתכנים בחשבוניות נכתבו כשיווק שב"ן בהמשך לדרישות הקופה מסיבוני כמפורט באישום הראשון, וטענה זו מקובלת עליי, ונטען שיתר הנתונים לגבי ההיקפים הכספיים והמועדים המפורטים בחשבוניות הם מדויקים ומשקפים את השירותים שסופקו.

הנאשמים שללו את הטענה כי מדובר בחשבוניות כיסוי במרמה להוצאות שלא היה ברשות סיבוני תיעוד בגינן או חשבוניות פיקטיביות שתכליתן הגדלה במרמה של מרכיב ההוצאות ללא קשר להוצאות שהוציאו חברות סיבוני בפועל.

במהלך המשפט התברר שטענת הנאשמים היא שסניור שימש כסוכן משנה של סיבוני לצורך צירוף חברים לקופה ולשב"ן, שפעילותו התמקדה בשני תחומים עיקריים: האחד, צירוף המוני לקופה באמצעות ראשי קהילה בעיקר במגזר החרדי וגם במגזר הערבי, והשני, צירוף לשב"ן של בני 18, כשהפעילות מבחינת היקפים כספיים התחלקה שווה בשווה (ע' 6451).

יוקדם ויוטעם כי במהלך חקירותיהם לא תוארה הפעילות הנטענת של צירוף באמצעות ראשי קהילה באופן בו הנאשמים תיארו אותה בעת שמיעת הראיות, וכפי שיפורט מדובר בעדויות כבושות ביחס לחלק לא מבוטל ממרכיביהן. בנוסף, פעילות הצירוף של בני 18 לשב"ן לא הוזכרה כלל. בנסיבות אלה, לצד בחינת הגרסאות כשלעצמן והתמיכות שהוצגו ביחס אליהן יש לבחון גם אם ניתנו הסברים לכבישת הגרסה בשעתו להעלאתה במהלך שמיעת הראיות לראשונה.

בבחינת הטענות אדרש תחילה למעמדו הנטען של סניור, לאחר מכן אבחן את תחומי פעילותו על פי הנטען, ובהמשך אתייחס לפעילות הכספית ולמסקנות הנגזרות ממנה, כמו גם לשאלת אחריות כל אחד מהנאשמים למיוחס להם.

מעמדו הנטען של סניור כמשווק, סוכן משנה מול סיבוני, ואופי פעילותו
התרחישים האפשריים ביחסי סיבוני מול סניור
בטרם אדרש ליחסים הקונקרטיים בין השניים, אעמוד על התרחישים האפשריים ביחסיו של סיבוני עם סוכני המשנה, במקרה זה לפי הטענה סניור, ועם נציגי הקבוצות שמקבלים תשלום עבור צירוף מבוטחים לקופה. ואלה התרחישים העיקריים:

הראשון, הנוח ביותר לסיבוני, שהוא לא פעל בעצמו לגיוס מבוטחים אלא רק דרך סוכני משנה, משווקים, הם אלה שביצעו את פעילות קניית המבוטחים, תוך שקיים נתק אמיתי בין סיבוני לבין פעילות סוכני המשנה. במקרה כזה, שהוא התרחיש לו טוען סיבוני בסיכומיו, הוא אינו אחראי לפעילות של סוכני המשנה מול נציגי הקבוצות, ואין לו נגיעה ואף לא אחריות לכך שאותה פעילות מתוארת נעשתה ללא תיעוד חשבונאי כדין. לטענת סיבוני זה היה מצב הדברים ביחסיו מול סניור שהיה סוכן משנה אמיתי. בתרחיש זה סיבוני וסניור הם גורמים נפרדים לחלוטין. סיבוני לא עבר כל עבירת מס בקשר לצירוף מבוטחים, ובלבד שאכן צורפו מבוטחים, והוא אינו מודע ואף אינו אחראי למעשיו של סניור אם וככל שסניור עבר עבירות במהלך הפעילות של צירוף מבוטחים.

השני, דומה לראשון בחלקו הראשון, אך שונה במובן זה שסיבוני ידע שפעילות סוכני המשנה בהכרח תכלול עבירות מס או לכל הפחות חשד בכך בדרגת וודאות גבוהה. בתרחיש זה עולה שאלת אחריותו של סיבוני בכך שעצם את עיניו מבדיקת הנושא, הגם שמדובר בגוף עצמאי ומנותק ממנו.

השלישי, שבניגוד לטענת סיבוני, הפעילות לצירוף מבוטחים בדרך של "קניית" קבוצות בוצעה מלכתחילה מול סיבוני והוא היה מעורב בה. במצב כזה סיבוני הוא מי שעומד מול הקושי שאין לו אפשרות לקבל חשבוניות מנציגי הקבוצות כנגד תשלומים שהוא נותן, והפתרון שלו הוא ליצור חברת חייץ, ולהעביר את מרכיב ההתחשבנות הכספית בלבד לטיפול סניור, כך שסיבוני סוגר את עצם ההתקשרות ותנאיה ואילו סניור מטפל בהעברת התשלום בהוראת סיבוני לנציגי הקבוצה. בתרחיש זה סניור מוציא לסיבוני חשבוניות שיכסו על התשלומים וההוצאות, פועל תמורת עמלה, הכספים מועברים אל סניור מסיבוני לצורך תשלומם לנציגי הקבוצות, סניור אינו מקבל חשבוניות מנציגי הקבוצה וסיבוני מודע ושותף להתנהלות סניור.

הרביעי, דומה לשלישי בחלקו הראשון, אך שונה במובן זה שסיבוני הוא מי שמבצע את ההתחשבנות מול נציגי הקבוצה, הוא גם מי שמשלם להם. סבוני רוכש כנגד עמלה מסניור חשבוניות כיסוי. בתרחיש זה הכספים שמשלם כביכול סיבוני לסניור מוחזרים אליו והוא זה שעושה בהם שימוש מול נציגי הקבוצות וסניור וסיבוני שותפים לפעילות.

החמישי, ובו ללא קשר לתשלום עבור צירוף מבוטחים, אלא לשם הגדלה פיקטיבית של הוצאותיו, רכש סיבוני מסניור חשבוניות כנגד עמלה. בתרחיש זה הכספים שמשלם כביכול סיבוני לסניור מוחזרים אליו.

כדי לקבוע מי מבין התרחישים משקפים את ההתנהלות בין סיבוני לסניור יש לבחון את כלל הראיות ביחס לפעילות של השניים וההתחשבנות הכספית ביניהם.

ודוק, אין מניעה שבמערכת היחסים בין סיבוני לסניור החזיק סניור ביותר מכובע אחד, ולצד היותו סוכן משנה ביחס לפעילות מסוימת, הוא גם שימש כמקור של סיבוני להוצאת חשבוניות, חלקן מבחינת סיבוני הן חשבוניות כיסוי על הוצאות אמיתיות שהוציא ולא ניתנו בגינן אסמכתאות, והאחרות חשבוניות פיקטיביות מוחלטות שלא עמד מאחוריהן דבר.

גרסת סיבוני ביחס למעמד סניור מולו
סיבוני שתק לאורך חקירותיו, אך בהתייחסויותיו הספורות, רובן באופן לא פורמלי, לא במסגרת ההודעה הכתובה אלא בשיחה המוקלטת, מסר גרסה טלגרפית ביחס לצורך בסניור, המגלמת במשפטים ספורים ובתשובות מרומזות את התורה כולה. מדבריו, משתמע שלסניור היה תפקיד שונה מתפקידו של משווק שגייס מבוטחים, אלא הוא היה מי שנשלח לעמוד בקשר עם כל הגורמים שלא יכלו לספק אסמכתא כנגד תשלום.

כך, לאחר שהחוקרים הציגו לו את טענתם שלא סניור (ולא ראש טוב) הם אלה שגייסו את המבוטחים אלא "מישהו אחר גייס", השיב סיבוני: "הבנתם" (ת/35א ע' 58).

סיבוני הדגיש שהוא מתנהל רק כנגד חשבוניות, והרחיק את עצמו מהיתר, ובלשונו:
"אתה סוכן, אתה מביא לי חשבונית, אני יודע החשבונית הזאת טובה, מבחינתי מה אתה תגלגל אחרי זה שבעים גלגולים, זה לא מעניין אותי" (ת/35א ע' 58).
סיבוני תיאר למעשה פעילות מול חברת חייץ, ובלשונו:
"אני אור יצחק לא יכול עבוד מולך... אנשים שיש להם חברות, שהם ילכו יסתדרו, זה לא עניין שלי כבר איך הם יביאו, מה הם יגלגלו אחרי זה מקדימה, מאחורה, מלפנים או מאחור, אני צריך לשמור על הפרונט טוב" (ת/35א ע' 57, וכן ת/32א ע' 58).

ובמקום נוסף כשהוטח בו שדרך סניור הוא שילם לגורמים שקיבלו תשלום עבור הצירוף ההמוני אך לא יכלו להתחשבן עמו בהעדר חשבוניות, לא שלל סיבוני את הטענה, אלא השיב ש"זה לא בדיוק". סיבוני המשיך והסביר מה לא בדיוק נכון בתיאור של החוקרים ואיפה השוני, כשלדבריו:
"אני לא עובד מול הסוכנים [שאין להם חשבוניות – ל.מ.י]. אני אשלח אותם אליך, אתה תדאג לסדר את זה, אני לא מתערב בזה" (ת/35א ע' 59).

בהתאמה לגרסתו זו, הדגיש סיבוני כי הוא לא גייס בכלל ופעל רק באמצעות סוכני המשנה (ת/35א ע' 42). סיבוני שלל מכל וכל שלא היו הוצאות מאחורי החשבוניות (ת/35א ע' 58).

סיבוני אם כך בתשובתו לא שלל את טענת החוקר שסניור היווה ערוץ התשלום לאותם גורמים ללא חשבוניות, אלא שלל את הטענה שהוא זה ששילם דרך סניור, ולכן השיב שזה לא בדיוק כך. במילים אחרות סיבוני אישר בתשובתו ששולם באמצעות סניור לאותם גורמים שלא היו להם חשבוניות, אך הדגיש שהוא לא קשור לאותם תשלומים והאחריות היא של סניור.
בנוסף, סיבוני ציין שמבחינת סניור "הנושא שלו רגיש" (ת/35א ע' 59).
ב"כ נאשם 3 מבקש לספק הסבר לאמירה בכך שלא היה ידוע בקופה שסניור הוא סוכן משנה, אלא שסיבוני לא טען שזו הייתה הסיבה לאמירתו הנזכרת, אלא ציין בפני החוקרים את הרגישות בעניין של סניור משום שהוא סבור שהוא עד מדינה והוא לא יודע מה הוא אומר (שם ע' 60). התייחסות זו מתיישבת עם אמירותיו של סיבוני ביחס לסיכונים שלקחו על עצמם סוכני המשנה, כשדבריו ביחס למצבו של סניור ברורים בהקשר של מכלול אמירותיו.

בעדותו תיאר סיבוני את סניור כסוכן הפועל מולו לצירוף מבוטחים. לדבריו, סניור חזר לעבוד אצלו כסוכן עצמאי לאחר שהפסיק את עבודתו אצלו כשכיר בשנת 2005 לצורך לימוד למבחנים לקראת תואר במנהל עסקים. סיבוני תיאר את סניור כסוכן מוצלח שהפך לאחד הבולטים, בעל חשיבה יזמית וראש גדול.

גרסת סניור ביחס למעמדו מול סיבוני
את הטענה שהוא משמש כסוכן משנה של סיבוני העלה סניור עוד בראשית חקירותיו (ת/157א ע' 23, 24, 45). סניור גם ציין כי ההתחשבנות מול סיבוני הייתה לפי תחשיב של תשלום עבור כל מצטרף (ת/157א ע' 91).

לצד הצהרות אלה, מסר סניור לחוקר רשות המיסים אבישי אליהו כממתיק סוד בלחישה, כי "בשום חברה שנתנו שירותים באור יצחק לא היו גיוסים" (ת/163א שו' 985). הוא הוסיף וציין כי רק מחלקת הטלמרקטינג באור יצחק היא אמיתית (שם, שו' 1136). סניור שיתף את החוקר בתסכול בכך שהפעילות של גלגול מיליוני שקלים תמשך בעתיד, אך תתבצע בלעדיו. סניור הגדיר את עצמו בהקשרה של אותה פעילות כ"כושי" ש"עשה את שלו" ויכול מבחינת אור יצחק ללכת (שם שו' 989 ואילך).

יודגש כי צפייה במקטע החקירה מעלה שהאמירות לא נאמרו על ידי סניור בדרך של שאלה וניסיון להטיל ספק בטענות החוקר, אלא באופן פוזיטיבי ברור ובלחש. בנוסף, בניגוד להגנה אשר טוענת שלא מתקבל על הדעת שסניור טען שאין גיוסים, שהרי כל הצירופים לקופה לא צמחו יש מאין, דומה בעיניי שמכלול דבריו של סניור במקטע זה הוא ברור וקוהרנטי, וההבחנה שהוא עורך בין פעילות הטלמרקטינג שהיא אמיתית לבין הגיוסים שלא היו, משקפת את ההבדל בין עבודה שבוצעה בתחום הטלמרקטינג, לבין שיתוף החוקר בכך שלא נדרשה עבודה ממשית לצורך צירוף מבוטחים, שכן הפעילות הייתה בעיקרה "קנייה" של נציגי המבוטחים וראשי הקהילות בכסף ואיסוף והעברת הטפסים. אמירות אלה, מתיישבות הן עם התייחסותו לגלגולי עשרות מיליונים והן עם דבריו לגבי האופן שבו הקופה הגדילה במהירות את מצבת חבריה בירושלים וסביבתה והפניית החוקרים לבחון את התנהלותה (ת/157א ע' 42-43). איני מקבלת גם את הטענה שמדובר בהצהרה שקרית מכוונת מצד סניור שנועדה לרצות את החוקרים ולספק את הסחורה כדי לזכות בחסינות, ואתייחס לנושא זה בהמשך בפרק נפרד. אשר לטענת סניור כי התייחס לעצמו כאל הכושי משום שבתחילת הדרך נחשב כחשוד העיקרי, מדובר בכל הכבוד בטענה שאין בה ממש והיא אינה מתיישבת עם השימוש המוכר והידוע בביטוי זה.

המאשימה בסיכומיה טוענת שיש באמירות אלה הודיה מצד סניור בכך שמאחורי החשבוניות שהוציא לא עמד דבר. סניור הכחיש שאמר את הדברים במשמעות המיוחסת להם, וטען, כאמור, ששאל שאלה מטילת ספק. לאור המפורט לעיל, מסקנתי היא שמכלול דבריו של סניור עשוי להתיישב הן עם פרשנות המאשימה שתפקידו של "הכושי" התמצה בהספקה פיקטיבית של חשבוניות, והן עם פרשנות לפיה סניור התייחס להעדר פעילות אמיתית במובן של "קניית" המבוטחים, אישר שהוא היה חוליה בשרשרת הפעילות של תשלום לקניית מבוטחים, ואישר שסיבוני היה זקוק לו באותה שרשרת, אך לא אישר חוסר קשר שלו לפעילות המתוארת. משכך, דבריו של סניור בחקירה כשלעצמם, הניתנים ליותר מפרשנות אחת, אינם מבססים הודיה מצדו.

כעולה מן המקובץ, שילוב תשובותיהם של סיבוני וסניור בחקירתם עשוי לתמוך בתזה של המאשימה בחלופה לפיה מאחורי החשבוניות לא עמד שירות כמתואר בחשבוניות, במובן זה שחשבוניות סניור באו לכסות על הוצאות שלא היה להן כיסוי חשבונאי. במקרה כזה ברור מדוע סיבוני מציין שהנושא של סניור רגיש. מן העבר השני תשובות השניים עשויות להתיישב גם עם גרסת ההגנה שסניור באמת ריכז פעילות מול אותם גורמים והחשבוניות שלו מול סיבוני הן חשבוניות אמיתיות, והרגישות בעניינו של סניור קשורה לכך שמבחינת סניור ברור שאין תיעוד חשבונאי להוצאותיו מול הגורמים שקיבלו כספים.

פעילותו הנטענת של סניור כמשווק בגינה הוצאו החשבוניות
כפי שצוין, בסופו של הליך הוברר כי הטענה של סניור היא שמחצית מההכנסות צמחו בגין פעילותו לצירוף מבוטחים במגזר החרדי והערבי, והמחצית האחרת מצירוף בני השמונה עשרה לשב"ן.

בחינת הראיות תהא בהתאמה בחלוקה לשני תחומי הפעילות הנפרדים.

צירוף מבוטחים מהמגזר החרדי והערבי – פעילות מול ראשי קהילה
גרסת סיבוני בנוגע לתחומי הפעילות של סניור במגזר החרדי והערבי
בחקירותיו שתק סיבוני ולא מסר כל גרסה ביחס לפעילות סניור.

בעדותו תיאר סיבוני את סניור כסוכן מוצלח שהפך לאחד הבולטים, בעל חשיבה יזמית וראש גדול. את עבודת סניור תיאר סיבוני כהתערבבות של סניור עם ראשי הקהילות וחברי הקהילות החרדיות, פעילות במגזר הערבי שהתבססה על רשימות שמיות שקיבל לפי אזורים וכן הפעלה של סוכני משנה (ע' 5896-5898). סיבוני התייחס לפעילות סניור במרפאות במגזר הערבי בהן היה סיבוני מעורב באבו גוש ובהר הזיתים ובמרפאות ד"ר דובינר, פעילות החורגת מפרק זה. סיבוני ציין כי ידיעתו לגבי פעילות סניור מבוססת על הדברים שאמר לו סניור (ע' 5957). סיבוני מסר שסניור תוגמל ב – 300 ₪ לכל מצטרף ו – 70 ₪ לכל מצטרף לשב"ן (ע' 5896), שההתחשבנות הייתה בהתאם לדרישת סניור על בסיס שבועי, ושסיבוני נתן שיקים דחויים כנגד חשבוניות מצד סניור (ע' 5896).

וכך תיאר סיבוני את פעילות סניור:
"... היה מפעיל, מדבר, זה בדרך כלל באזורים חרדים כל הסניפים האלה, התערבב שמה עם בחורים, עם ראשי קהילות, אברכים, עם ראשי כוללים, סוכנים מתחתיו הוא הפעיל, כל זה הוא עשה והוא הביא הישגים ".
"... הוא התערבב עם מנהלי סניפים, גם עם ראשי ישיבות, אדמו"רים, אנשים מהשטח, הפעיל סוכנים תחתיו, היה לו את כל הרשימות, את כל היכולת, כל התקציב, כל מה שנדרש. הוא גם היה בחור שמבין בתחום הזה, הוא עבר על כל הסוכנים" (ע' 5893-5895).

הערכת גרסת סיבוני
גרסת סיבוני ביחס לאופי הפעילות של סניור היא גרסה כבושה. כידוע, בהקשרה של גרסה כבושה נדרשת מצד ביהמ"ש זהירות יתר ועליו לבחון אם ניתנה סיבה לכבישת הגרסה ולהעלאתה בעת הזו ואם הגרסה הכבושה מתיישבת עם שאר הראיות. מעבר לטענות הכלליות על אובדן אמון כלפי החוקרים ומטרת החקירה, לא ניתן הסבר לכבישת הגרסה, מה גם שסיבוני כאמור התייחס באופן לא פורמלי לסניור אך נמנע מפירוט פעילותו הנטענת.
גם בהתעלם מהעובדה שהגרסה כבושה, אין בעדותו של סיבוני פירוט החורג מהתיאור הכללי של סניור בחקירותיו, מלבד התייחסותו לפעילות סניור במרפאות, אליה אתייחס בפרקים הרלבנטיים.

בהקשר זה יש לציין שחרף העובדה שקלסרי ההתחשבנות מול הקופה מ – 2005 עד סוף 2008 (ת/180- ת/190) זמינים והם רלבנטיים גם לחלק משנות הפעילות הנטענות של סניור, והגם שבאותם קלסרים נכללות מאות רשימות של מבוטחים, לא תמך סיבוני את טענותיו ביחס לפעילות הענפה מול סניור באופן קונקרטי וספציפי תוך התבססות על אותן רשימות, וזאת למרות שנושא הצגת הקלסרים לסיבוני עלה במהלך חקירתו הראשית (ע' 5903).

ודוק, שמו של סניור לא נזכר באותן רשימות, ועובדה זו בהתחשב בכך שלפי הטענה הוא היה הסוכן הגדול ביותר של סיבוני היא מתמיהה. עם זאת, לא ניתן לשלול את הטענה שלא כל סוכני המשנה נזכרו בשמם ברשימות שהועברו להתחשבנות עם הקופה, אלא רק אותם סוכנים שהקופה הכירה או העבירה לטיפול סיבוני. ללא קשר לזיהוי שמו של סניור ברשימות, הרי שהרשימות כוללות התייחסות ברורה למקומות, לישיבות ולאנשים, ולמרות זאת סיבוני לא זיהה בתוך אותן רשימות שום פעילות שהוא זוכר ומייחס לסניור, ולא ניתן לכך כל הסבר.

טענה לתיעוד מאמת של פעילות סניור במחשב אור יצחק ולנזק ראייתי
לטענת ההגנה הרישום וההתחשבנות עם סוכני המשנה נעשה במחשבי אור יצחק, ושם הופיע הפירוט של כל הפעילות של סניור וההתחשבנות הקונקרטית עמו, אך לא ניתן להסתייע בחומרים היום לאור הנזק שנגרם למחשבים ששכבו במחסני המשטרה. לטענת ההגנה מחדל המשטרה מבסס נזק ראייתי הפועל לטובת ההגנה ויש בו כדי להוביל למסקנה שהחומר הנטען היה נמצא במחשב לו היה מופק במהלך החקירה.

אפתח ואעיר כי את הטענה האמורה לא העלה סיבוני בחקירות, הוא לא הפנה למחשבי אור יצחק, ולא ביקש שיופקו מתוכם חומרים. ודוק, גם אם בחר סיבוני לשתוק, אין בפנייה של מי שייצג אותו אל רשויות החקירה בבקשה להפיק חומרים או לאפשר העתקה של המחשב כדי לפגוע בבחירתו לשתוק. סיבוני בעדותו לא נתן כל הסבר לכך שבשום שלב לפני ההליך המשפטי לא הופנו גורמי החקירה לחומרים הקיימים במחשב. זאת ועוד, מהראיות עלה שמתוך כלל המחשבים של אור יצחק שנתפסו, הוחזרו רובם זולת אותו מחשב, ולא ניתן הסבר גם באותו עיתוי לכך שמטעם סיבוני לא נדרשה השבת המחשב או העתקתו. בנוסף, גם לאחר סיום החקירה לא פנה סיבוני בבקשה לקבל את המחשבים ואף לא בבקשה שיופקו מהם חומרים. סיבוני אמנם טען בעדותו שבמסגרת ההליך האזרחי דרש לקבל את המחשב וסורב, אך לביהמ"ש אין פרטים לגבי מהות ההליך האזרחי והמועד בו התקיים, זולת העובדה שנמסר שנערך הסדר פשרה, ולא הוצגה פניה שסורבה. טענה כזו גם אינה מתיישבת לכאורה עם עדות החוקרת אושרה אבירם כי הפניה הראשונה בנושא באה מטעמו של עו"ד עשת, כשהתיעוד הראשון של פניה לקבלת המחשב הוא מראשית שנת 2017 (ע' 2428).
יתרה מכך, סיבוני הזכיר את מרים מזכירתו כמי שהייתה אחראית על הקלדת כל הנתונים במחשב, ומה פשוט יותר מהבאתה לעדות כדי שתתאר את התיעוד וההקלדה השיטתיים של המצטרפים שהביא סניור וההתחשבנות הנוגעת לכך, אך מרים לא הובאה וגם לכך לא ניתן הסבר.

עוד אעיר כי לטענת סניור בעדותו היה מצוי קלסר מסודר ובו רשימת המצטרפים שסניור צירף גם במשרדי סיבוני (ע' 6459). סיבוני לא הזכיר כלל חומר מחוץ למחשב, כשברור לחלוטין שאם היה קלסר כמתואר על ידי סניור המתייחס באופן קונקרטי לעילות סניור, אזי חשיבות הטענות הנוגעות למחשב מועטה או לכל הפחות פחותה.

לגוף הטענה, סיבוני הבהיר לביהמ"ש בעדותו שהחומר במחשב נועד להוכיח שהייתה עבודה ולסתור את טענת המאשימה בהקשר זה (ע' 5903), סיבוני לא טען כלל בעדותו שבמחשבי אור יצחק יש תיעוד מלא של פעילותו מול סניור, הגם שהתייחס בכלליות לכך שהיה תיעוד של כל פעילות עם כל סוכן (ע' 5900).

ההגנה הגישה חוו"ד מומחה, רענן יעיש, שמצא שלמחשב נגרם נזק והצליח לשחזר ממנו שלושה קבצים ובהם בסך הכל כ – 47,000 שמות של מצטרפים (ע' 8144, נ/265). הקבצים הוגשו לביהמ"ש (נ/266, נ/267). הקבצים קשורים לשנת 2003, שאינה רלבנטית וכן לשנת 2005, כשבחלק מהרשימות אין פירוט של שנה. שמו של סניור לא נכלל בין הסוכנים.

סיבוני או סניור לא קישרו בין מי מהשמות או האזורים שהוזכרו בקבצים לבין פעילותו של סניור באותם מקומות או מול אותם גורמים. משכך, אין בחומרים שהופקו כדי לסייע לטענות ההגנה ביחס למעמד סניור ואופי פעילותו מול סיבוני.

אשר לטענת ההגנה שעקב המחדל החקירתי באי הפקת החומרים בזמן אמת ובאי שמירה על המחשב, מתחייבת המסקנה שבנתונים שנפגמו, שלא ניתן היה לשחזרם, היה נמצא גם תיעוד של פעילות סניור, מדובר בטענה מרחיקת לכת. זאת היות שבנסיבות שתוארו, בהן לא הייתה כלל הפנייה למחשב ולתוצרים שבו, כאשר הייתה בדיקה של המחשב שבשעתו הניבה שני מסמכים, גם אם נעשתה שלא על ידי חוקר מיומן, כאשר לא היו כלל מהלכים במהלך התקופה להעתקת החומר, וכאשר לראשונה נטען על ידי הסנגור שיש חומרים במחשב רק כשנה אחרי הגשת כתב האישום והייתה פניה למשטרה רק לאחר מכן, איני סבורה שיש בעובדה שהמחשב נפגם כדי לבסס מחדל מצד המשטרה לבטח לא מחדל מהותי היורד לשורש העניין. ההסבר שהמחשב שלא התבקש נותר בידי המשטרה בשל כלל הראיה הטובה ביותר לאחר שהופקו ממנו שני מסמכים אינו מופרך במיוחד כשלא הייתה עתירה להשבתו או להעתקתו. עוד אדגיש כי מחוו"ד המומחה לא עולה קביעה שהחסנה רשלנית גרמה לפגם במחשב.

גם בהקשר התוכני, כפי שכבר צוין, חרף העובדה שסניור היה גדול הסוכנים כהגדרת סיבוני וחרף העובדה שאותרו קרוב ל – 50,000 שמות, לא נמצא שמו של סניור ואף לא נטען שמי מהרשומות קשורה אליו. במצב דברים זה, לא זו בלבד שאיני מקבלת את הטענה שהיה מחדל ראייתי באי פיתוח כיוון חקירה שהסב נזק ראייתי, אלא שגם לו הייתי רואה מחדל כלשהו, שהוא מינורי בחומרתו ובוודאי לא מכוון, ולא זה מצב הדברים, לא הייתי גוזרת ממנו מסקנה שברשומות החסרות היה מופיע שמו של סניור והיו מופיעים כל הנתונים הנוגעים לפעילותו.

גרסת סניור ביחס לתחומי פעילותו כסוכן במגזר החרדי והערבי
שלב החקירה
בחקירותיו מסר סניור כי פעל בירושלים ובמזרח ירושלים ובהמשך באזור השפלה ובדרום הארץ. הוא ציין שפעל במגזר הערבי והחרדי, תיאר שעמד בקשר עם הראיס של המשפחה במגזר הערבי ופעל במתכונת דומה מול משפחות חרדיות (ת/162א ע' 17-18).

בכל הנוגע לפעילותו במגזר הערבי, סניור תיאר שפעל במזרח ירושלים בנושא אלחיאת והוא זה שישב עם המצטרפים (ת/157א ע' 87). לדבריו, היה בקשר עם נוסיראת וסעיד לצורך גיוס המבוטחים באלחיאת (שם). בנוסף, ציין סניור שפעל לבקשת סיבוני בכפר בדואי בדרום שבו רצתה הקופה להקים מרפאה וביקשה להגדיל את מספר המבוטחים ממאתיים ל – 1,500 כדי ליצור כדאיות כלכלית (ת/162א ע' 34).

אשר למגזר החרדי, הגם שטען שפעל באותה דרך, הוא לא מסר שמות של הקהילות החרדיות מולן פעל, הישיבות, הגופים או הרבנים או הנציגים שמולם עמד בקשר (ת/162א ע' 29). בנוסף, ציין שהוא עצמו יכול היה להגיע לבלוק בביתר ולצרף משפחה שצירפה את הבלוק כולו (ת/162א ע' 18).

סניור טען שהתבסס בפניות הראשונות אל נציגי הבלוק, המשפחה או החמולה על מאגר שמות שסירב למסור את מקורו ואך ציין כי אין מקורו בקופה (ת/157א ע' 63). לדבריו, לאחר מכן ראשי המשפחות והחמולות וכן אנשים בקהילות הפכו בעצמם להיות ספקים שלו ודאגו לצרף את המקורבים אליהם ופעילות הצירוף פעלה בשיטה של שרשרת (ת/157א ע' 46, 47, 49, ת/162א ע' 17-18). סניור טען שהיו לו מאות סוכני משנה (ת/162א ע' 27). כשהתבקש לפרט שמות של סוכני משנה, השיב שהם אינם זכורים לו בע"פ, אך הם מתועדים בקלסרים במשרדו (ת/158א ע' 49).

בעוד שבחקירות הראשונות לא ציין סניור שהיה תשלום לנציגים, הרי שבחקירה מאוחרת יותר תיאר שהפך את הנציג לסוכן משנה וסיכם עמו שכל מי שיצרף הוא יקבל עבורו סכום מוסכם של כסף", וזאת כנגד קבלת טפסי ההצטרפות (ת/162א ע' 17-18).

למקרא גרסת סניור בחקירות עולה שאמנם הוא טען מתחילת החקירות שהוא משמש כסוכן משנה של סיבוני לצירוף חברים לקופה, והוא פועל באמצעות נציגים אותם הוא הופך לסוכני משנה שלו ולהם הוא משלם עבור כל מצטרף סכום מסוים, ואולם מעבר לטענה כללית זו, לא מסר סניור כל פרטים נוספים ו/או פרטים נכונים.

כך, דומה שאין מחלוקת שביחס למגזר הערבי אישר סניור בעדותו ששני סוגי הפעילות שטען בחקירות שביצע, באלחיאת ובכפר הבדואי, כלל אינם מהווים חלק מהפעילות המסיבית של צירוף מבוטחים עליה קיבל לטענתו מסיבוני תגמול.

כפי שפורט באישום הראשון פעילות אלחיאת לצירוף מבוטחים בוצעה ללא כל קשר לסניור וסניור הודה בכך בעדותו (ע' 6833), ואף טענתו המאוחרת בעדות שהכוונה היא לפעילות לצירוף שב"ן (ע' 6833), אין בה כדי לסייע לו, שכן סניור עצמו ציין שהתוצאה לא הייתה טובה, והתגמול, כידוע, ניתן עבור תוצאה ולא עבור מאמץ.

אשר לכפר הבדואי, המאשימה ניסתה לקשר בין תיאורו המצומצם של סניור בחקירה לבין הפעילות בשגב שלום ולהראות שלא עשה פעולות צירוף באותו כפר, ואולם לאור העובדה שסניור לא מסר גם בעדותו פרטים נוספים ממשיים בהקשר זה, איני סבורה שיש צורך להדרש לאותן השערות, מה גם ששמו של סניור כלל לא נזכר בהקשר של שגב שלום על ידי איש מהמעורבים.

ודוק, עצם העובדה שסניור עשה שימוש בקרבתו לסיבוני ובנגישותו למידע ביחס לפעילות אלחיאת ופעילות להקמת סניף בכפר בדרום, וניכס באופן שקרי פעולות אלה אל עצמו, כמו גם הקלות שבה מסר לחוקרים שני שמות ביחס לאלחיאת שאין להם קשר למציאות, מחייבים התייחסות זהירה וחשדנית לטענותיו, ובחינה מדוקדקת של התשתית הראייתית התומכת באותה טענה, ככל שקיימת, בעת קביעת משקל דבריו של סניור בחקירה ובעדות.

אשר לטענה שהמידע על משווקי המשנה לא נמסר במהלך החקירות משום שמדובר בסוד מסחרי וסניור לא רצה לחשוף את שיטות עבודתו, בהניחו שאחרי המעצר ימשיך באותה שיטת עבודה, ככל שהטענה נוגעת לדרך הצירוף בפנייה לנציגי קהילות ומשפחות, הרי שלא היה כל חידוש או שיטת עבודה ייחודית בהתנהלותו הנטענת של סניור וסוכני המשנה האחרים פעלו לפניו ובמקביל אליו באותה שיטה של קניית מבוטחים. בנוסף, בניגוד לטענת סניור בעדות, הוא מסר בזמן החקירה שסיים את ההתקשרות עם סיבוני והכושי עשה את שלו, וטענותיו המאוחרות שאין להן זכר בזמן החקירות בנוגע לציפיותיו להמשך עבודה ורצון לשמור על סוד מסחרי אינן מעוררות אמון.

טענה לקיום אסמכתאות לפעילות שנעלמו בפריצה למשרד
סניור לא מסר בשום שלב בחקירה נתונים ומידע על סוכני המשנה מולם פעל לטענתו, והפנייתו לקלסרים במשרדו התגלתה כנתון שאין מאחוריו דבר, שכן לא נמצאו כל קלסרים במשרדו או בכלל.

לעניין הטענה שהחומר נלקח בפריצה למשרדו בסמוך למועד תחילת החקירה, אציין כי אמנם יש תיעוד לפריצה ביום 6.11.10 ואף הוגשה תלונה במשטרה וסניור קיבל פיצוי מחברת הביטוח (נ/242), ואולם השילוב שבין העובדה שהפריצה ארעה יומיים לפני הפרוץ, כשבאותו מועד שסניור ידע על החקירה הסמויה ואף הזהיר או עדכן את עליאש (ת/22 שו' 121-153), ביחד עם העובדה שהפריצה הייתה רק במשרדי סניור ולא במשרדי אור יצחק המצויים קומה מתחת להם (ע' 6606), ביחד עם העובדה שנגנבו מחשבים וציוד בסכום המתקרב ל – 80,000 ₪, ואין שום הגיון שפורצים ייקחו קלסרי תיעוד חשבונאי וחומר פרסומי, חומרים כבדים ומכבידים שאין להם כל ערך כלכלי, מעמידים את הטענה בסימן שאלה כבד.

אוסיף בהקשר זה כי לא נמצאו בחיפוש אצל סניור, וסניור לא הפנה בחקירתו ואף לא הציג בהמשך בעדותו מסמכים שוטפים הקשורים לפעילותו מול סוכני משנה וראשי קבוצות. לא אותרו רשימות מצטרפים, לא אותרו מסמכי התחשבנות, אישורי תשלום וכיוצא באלה מסמכים, וגם מנהח"ש איגור רוזין שלפי הנטען אצלו היו חומרים נעלם (ע' 6748-6749).

גרסת סניור בעדות לגבי פעילותו
לראשונה בעדותו מסר סניור גרסה ובה פירט את פעילותו, כשמרבית הפרטים נמסרו לראשונה בעדותו בגרסה כבושה. לעניין ההסבר לכבישת הגרסה, הסברו המאוחר של סניור ששתק משום שסבר שניתנה לו הבטחה לחסינות ומשום שהגן על סוד מסחרי, אינו משכנע, כשאל נושא הסוד המסחרי התייחסתי ואילו לנושא הבטחת החסינות אתייחס בנפרד.

סניור התייחס לתארים שלו במשפטים ובמנהל עסקים שיווק, סיפר על הראש היזמי שלו ועל ביצועיו הטובים בעבודתו כשכיר באור יצחק בשנים 2003-2005. בהתאם לעדותו הוא חזר לעבוד מול סיבוני כסוכן משנה עצמאי בעקבות מפגש מקרי עם סיבוני והצעת סיבוני, והנאשמת סניור קפיטול נפתחה למטרת הפעילות (ע' 6436), כשסיבוני דרש ממנו אישורי ניכוי מס במקור וניהול ספרים. סניור תיאר שסוכם בינו לבין סיבוני על תגמול בסך 300 ₪ למצטרף לקופה ו – 70 ₪ למצטרף לשב"ן. הוא עמד על כך שפעל כדין, ושסך כל החשבוניות משקף את כלל התשלומים שהגיעו לו מחברות סיבוני עבור עבודתו.

סניור טען שהסך הכולל של כ- 25 מיליון ₪ נחלק שווה בשווה בין שני תחומי פעילותו: הגיוס בקהילות וצירוף בני השמונה עשרה (ע' 6451).

בכל הנוגע לנושא צירוף החברים לקופה מהמגזר החרדי והערבי באמצעות נציגי הקהילות. בהקשר זה מסר סניור כי שיטת העבודה שלו הייתה להגיע לראשי הקהילות לסכם מולם על הצירוף מתוך הבנה שהם יוכלו להביא לצירוף המוני של חברי אותה קהילה וכנגד תגמולם במזומן (ע' 6445-6456, 6527). סניור ציין כי לפני הגיעו לישיבה היה בודק את צרכי הקהילה והרופאים הרלבנטיים שפעילים במרחק קרוב לקהילה (ע' 6754). סניור תיאר שהיה מגיע לאסוף את טפסי ההצטרפות והשב"ן. סניור הבהיר כי שילם לכל היותר 200 ₪ על כל מצטרף, הוא לא הזכיר סכום ששילם עבור מצטרף לשב"ן. הוא ציין שהתשלום היה במזומן, לרבות באמצעות שיקים שפרט אצל רובין, ויכול היה להתבצע גם בדרך של נשיאה בהוצאות ישיבה, תשלום ישיר עבור הסעות והוצאות אחרות (ע' 6737, 6738, 6741, 6743, 6744, 6751). לדבריו, האסמכתאות שקיבל כללו בעיקר אסמכתאות על תרומות לקהילה וכן חשבוניות של נותני שירותי הסעה או הסעדה ששילם להם במישרין (ע' 6744- 6746).
סניור התייחס ליצירת הקשר עם הרב כהן, שפתח לו דלת ליצירת קשרים עם ראשי קהילות (ע' 6445), ומנה את קהילת שומרי אמונים, הישיבה בפסגת זאב של הרב כהן, חסידות הרב אלבז בישיבת אור החיים, קהילת קרליין בירושלים, חסידות גור, קהילה של הרב קוק בטבריה וישיבת כתר דוד.

לגבי שומרי אמונים, לדברי סניור מדובר היה בקהילה שמנתה כ- 30,000 איש, כשלטענתו תוך שלוש שנים הצטרפו לקופה 5,000-6,000 חברים (ע' 6475, 6773). סניור תיאר את קשריו עם האדמו"ר ועוזריו, כשלדבריו עם האדמו"ר נסגר התשלום באופן כללי, וההתחשבנויות השוטפות היו מול העוזרים מהם אסף טפסים (ע' 6737-6738). לבקשת התובעת הוא ציין שלושה שמות של עוזרים, אחד מהם אהרון כהן העיד כעד הגנה (ע' 6773).

סניור התייחס לקהילה של הרב כהן בפסגת זאב וציין כי חלק מחברי הקהילה היו חברים במאוחדת והפעילות הייתה העברתם לסניף של דובינר (ע' 6827). מהתייחסותו זו עולה שמספר לא ידוע מתוך החברים שצוינו היו חברים בקופה ורק עברו סניף ולא הצטרפו באותו עיתוי לקופה. בהתאמה, סיבוני לא שילם לסניור בגין צירוף אותם חברים לקופה. סניור לא ידע להעריך כמה חברים צורפו למרפאה של ד"ר דובינר ובנוסף ציין שבחלק מהזמן קיבל תשלום ישירות מד"ר דובינר (ע' 6831), כך שאותם צירופים נטענים חורגים מפרק זה שעוסק בהתחשבנות מול סיבוני.

תיאוריו את פעילותו ביתר הקהילות שהזכיר היו מצומצמים אף יותר. תשובותיו בחקירה הנגדית היו שהישיבה של הרב אלבז היא כמו שומרי אמונים וישיבת גור היא כמו הישיבה של הרב אלבז (ע' 6732, 6750). רק כשהמאשימה לא הסתפקה בתשובה מסר פירוט מסוים כדלקמן.

לגבי הרב אלבז טען שסגר את הפרטים לגבי הצירוף והתגמול הכספי מול עוזר של הרב שאת שמו לא זכר (ע' 6740). סניור מסר שהגיע לישיבה בניסיון להתחקות אחר האנשים לצורך הבאתם, אך גם לאחר הביקור לא זכר שמות (ע' 6752). סניור לא מסר כמה חברים הצטרפו באמצעותו. יוער כי חרף העובדה שהרב כהן הוא תלמידו של הרב אלבז כמתואר על ידי סניור, לא נשאל הרב כהן אם קישר את סניור אליו, כפי שטען סניור.

לגבי ישיבת כתר דוד מסר שמדובר בקהילה של 3,000-4,000 איש, באזור שכונת הדר בחיפה. הוא לא זכר מה שם הרב, לא זכר עם מי דיבר וסגר פרטים (ע' 6752-6753), וטען שניהל מו"מ שבו הסכים תחילה לממן הוצאות ב – 170 ₪ והקהילה דרשה יותר ובסוף הסכימו על 200 ₪ (ע' 6757). סניור לא מסר כמה חברים הצטרפו באמצעותו.

לגבי הרב קוק, ציין שהקהילה בטבריה, הוא טען שניסה לקדם מוקד שבת לקהילה ללא הצלחה. סניור לא מסר כמה חברים הצטרפו באמצעותו.

לגבי ישיבת קרליין טען תחילה שפגש את הרב, ולאחר מכן ציין שהרב היה בחו"ל והוא פגש את סגנו מנחם (ע' 6771). סניור לא מסר כמה חברים הצטרפו באמצעותו. הפניית המאשימה לקלסרי אור יצחק, והעובדה שמופיע בהם תיעוד לתשלום עבור אנשי קשר עם הקהילה שנתיים לפני תחילת פעילותו של סניור, הופכת את הגרסה הסתמית לבלתי הגיונית (ת/180 נומרטור 270-275).

הערכת גרסת סניור
בהערכת גרסתו של סניור אני לוקחת בחשבון את הזהירות המתחייבת מהעובדה שללא קושי שיקר בחקירות לגבי פעילותו וקשריו, וכן את העובדה שעדות סניור הכבושה ביחס לפרטיה נשמעת לראשונה שנים רבות אחרי הארועים באופן שאינו מאפשר לבדוק אותה.

הרושם שנותר בעקבות שמיעת עדותו של סניור במשך ימים ארוכים ושעות רבות הוא של עד שיש לו כשרון לשנות את דבריו ומשמעותם ולהתאימם לנסיבות, ככל שהוא מעומת עם נתונים שאינם מתיישבים עם גרסתו הקודמת, של מי שמרבה מאד לדבר ויוצר מסך ערפל באמצעות הדיבור המרובה, המכסה לעיתים על גרעין של אמת ומנפחו, שנטייתו להפריז בכל היבט ניכרת לעין, בעיקר באותם חלקי עדות שאינם ניתנים לבדיקה ולאימות ושל מי שנכון למסור עדות כשהאמת אינה נר לרגליו.

לקחתי בחשבון את מחלת סניור וטענותיו להשפעה על הזיכרון, אך התרשמותי היא שלא היה מדובר בקשיי זיכרון.

בסופו של דבר, מסקנתי היא שעל העדות הכבושה של סניור כשלעצמה לא ניתן לבסס ממצאים, אף לא לצורך יצירת תשתית ראייתית לביסוס ספק סביר, ונדרשת תמיכה ראייתית חיצונית לדבריו, שאין מקורה בעדות סיבוני שהייתה כבושה אף היא ולגופה כללית ונעדרת פירוט וכמובן מונעת מאינטרס משותף של שני הנאשמים.

תמיכה לגרסה באה מראיות ההגנה, שביססו תשתית ראייתית מעוררת ספק ביחס לעצם פעילותו של סניור מול קהילות מסוימות לצירוף מבוטחים ואופי פעילותו וכן תשתית ראייתית קונקרטית ביחס לקהילות ספציפיות והיקפי הפעילות מולן. התמיכה במסגרת ראיות ההגנה מוגבלת רק לפעילות מול ראשי קבוצות במגזר החרדי.

ראיות ההגנה בקשר לפעילות סניור בקהילות ובישיבות חרדיות
מהמגזר החרדי העידו עדי ההגנה, הרב יגאל כהן, הרב מרדכי רפאל ואהרון כהן (להלן: "הרב כהן", "הרב רפאל" ו"אהרון").

הרב כהן
הרב כהן שהוא ראש ישיבת פסגת החיים בשכונת פסגת זאב ושימש כנציג הציבור בוועד המפקח של הקופה בעת הרלבנטית, התייחס להיכרותו עם סניור במשרדי אור יצחק לשם הגיע פעם בשבוע כדי לתת שיעור תורה. הרב כהן הגדיר את סניור כמשווק. כן תיאר שראה סוכנים מכל רחבי הארץ שהגיעו עם טפסים לצורך התחשבנות מול סיבוני (ע' 6409, 6414). הרב כהן תיאר פנייה של סניור אליו בשנת 2005 בבקשה שיקשר בינו לבין ראשי קהילות לצורך קידום פעולות השיווק. בפועל, סניור הסיע את הרב כהן לשיעורי תורה שנתן, והאחרון קישר בין סניור לבין ראשי קהילות, כשמדובר היה בקישור ראשוני של יצירת מפגש עם ראשי הקהילה בנוכחות הרב כהן, במסגרתו גם ציין כי סניור יוכל לייצג את צרכי הקהילה מול הקופה, והוא שמע שהיו תוצאות לאותו קישור והיה צירוף מבוטחים בכמויות גדולות (ע' 6409-6410). באופן כללי אישר הרב כהן כי מניסיונו כשראש הקהילה מנחה את חברי הקהילה הנחיה כזו מובילה למעבר של חברי הקהילה בהתאם להנחיה (ע' 6424-6425).

בהתייחס לישיבה שלו, מעדות הרב כהן עולה שסניור צירף את חברי הקהילה. הרב כהן התייחס ל – 5,000 חברים שהצטרפו בקהילתו בעקבות הפעילות של סניור, כשבד בבד התייחס גם לפתיחת סניף קרוב של הקופה שתרם למעבר (ע' 6411). הוא תיאר שראה את תלמידי הישיבה מעבירים לסניור את הטפסים (ע' 6418-6419). לעניין אופן התגמול עבור המעבר, הרב כהן ציין שהוא עצמו לא ביקש תשלום אישי, אך ביקש מסיבוני וסניור שיעזרו לתלמידי הישיבה חתנים וכלות נזקקים וידאגו לסלי מזון לחלוקה לנזקקים וזה היה כהגדרתו מה שקיבלו מהם (ע' 6412), היינו טובות הנאה בשווה כסף, כששאלת מעורבותו של סיבוני מעבר לאמירה לקונית זו לא בוררה מול העד בעדותו. אשר להתנהלות פעילות הצירוף מסר הרב כהן כי לא היה שותף בפעילות השוטפת ולא נכח על פי רוב כשהדברים התבצעו (ע' 6418).

זה המקום להזכיר שסניור הודה שחלק מחברי הקהילה היו חברים במאוחדת והפעילות הייתה העברתם לסניף של דובינר, וסיבוני לא שילם לו בגין צירוף אותם חברים לקופה, אלא הוא קיבל תשלום ישירות מד"ר דובינר (ע' 6831), כך שאותם צירופים נטענים חורגים מפרק זה שעוסק בהתחשבנות מול סיבוני.

בהתייחס לישיבות או קהילות חרדיות אחרות, הרב כהן ציין שקישר את סניור לקהילת שומרי אמונים, אור תורה ונווה יעקב.

בכל הנוגע לקהילת שומרי אמונים, אמד הרב כהן את גודל הקהילה בכ – 20,000-30,000 איש בירושלים בני ברק אשדוד ובית שמש (ע' 6410, 6415). הרב כהן ציין כי חיבר בין סניור לבין הקהילה בבני ברק לאחר שמזכירו של האדמו"ר הביע נכונות להעברת חברי הקהילה למאוחדת (ע' 6410). הרב כהן ציין כי ראה את סניור מספר פעמים בקהילה בבני ברק והוא היה כבן בית שם (ע' 6411). הוא התייחס גם לבקשה קונקרטית להקמת מוקד שבת ולכך שהוא הפנה את הבקשה לסניור וכעבור תקופה המוקד הוקם (ע' 6422-6423). מעבר לכך לא ידע הרב כהן למסור מידיעה אישית פרטים נוספים.

אשר לקהילות אור תורה ונווה יעקב התייחסותו של הרב כהן הייתה מצומצמת וזולת העובדה שהוא קישר את המפגש הראשוני של סניור, לא ידע להעיד מידיעה אישית דבר נוסף (ע' 6411-6412, 6415).

בהתייחס לדבריו של הרב כהן, יש להבחין בין תיאוריו לגבי פניית סניור אליו, התנהלותם המשותפת, וכל פעולה בנוכחותו, כמו גם עדותו על הקהילה שהוא עומד בראשה, כשלעדות על נושאים אלה יש ערך ראייתי ומשקל. לעומת זאת, האמירות הנוגעות לדברים ששמע, כשאין לו מעורבות בפעילות מעבר ליצירת הקשר הראשוני שתיאר, ואין לו ידיעה ממקור ראשון, הן עדות מפי השמועה שאין לה ערך לאמיתות תוכן ואותם דברים נכונים גם לגבי הסקת מסקנות מצדו.

בניגוד לטענות המאשימה, עדות הרב כהן עוררה את אמוני ואני סבורה שהייתה ברורה ומפורטת, כשלחלקים שאינם עדות מפי השמועה או הסקת מסקנות אייחס משקל מלא. משכך, יש בעדות כדי לבסס תשתית ראייתית המעוררת ספק סביר ביחס למעורבות סניור בקהילה של הרב כהן בצירוף של אלפי חברים, כשלאור דברי סניור על כך שחלק מהאנשים כבר היו חברים בקופה, מדובר במספר לא ידוע הנופל מ – 5,000 חברים.

קהילת שומרי אמונים
אני מפנה לתיאורו של הרב כהן ביחס להיותו של סניור בן בית בישיבה בבני ברק.

יתרה מכך, הוצגה בביהמ"ש תעודת הוקרה ותודה גדולה וממוסגרת שקיבל סניור מקהילת שומרי אמונים על הירתמותו ועזרתו למימון הוצאות הישיבה (נ/253). מתעודת ההוקרה על הפעילות של סניור בתרומה לישיבה, ניתן ללמוד על הקשר שלו מול הקהילה אך לא על היקף הפעילות. אין על התעודה תאריך ולא ידוע על איזו תקופה מדובר. אעיר כי אילו היו אינדיקציות ראייתיות להיקף ההוצאות ניתן היה לגזור מכך באומדן גם את היקף המצטרפים, אך בהעדר אינדיקציות כאלה לא תורמת תעודת ההוקרה לקביעת מספר המצטרפים.

בנוסף העיד אהרון, איש קהילת שומרי אמונים, שתיאר כי נכדו של האדמו"ר הציע לו במהלך שנת 2010 עבודה באיסוף וריכוז טפסים בקשר עם מעבר חברי הקהילה לקופה והבאת הטפסים לישיבה תמורת תשלום יומי, והוא פעל בכל רחבי הארץ. אהרון ציין כי עבד מספר חודשים ולהערכתו צורפו במסגרת פעילותו כ – 80 איש בשבוע (ע' 7764, 7768). אהרון תיאר שקיבל מנכדו של האדמו"ר רשימות של אנשים שצריך לאסוף מהם טפסים (ע' 7765, 7767), הוא היה מגיע למשפחות, ודיבר איתם על הצטרפות לקופה וכן לביטוח עדיף וכן אסף טפסים.

אהרון הכיר את סניור כנציג הקופה, הוא קיבל מסניור חומר פרסומי לחלוקה, שוחח עמו מספר פעמים כשהיו שאלות, וראה את סניור מגיע לאסוף טפסים (ע' 7764). אהרון גם התבקש פעם אחת להעביר מסניור לאיש הקשר בישיבה מעטפה שסניור ציין שיש בה כסף, הוא לא ראה את תוכן המעטפה והעביר אותה (ע' 7765).

אמנם אהרון תיאר שרוב הקשר היה עם נכדו של האדמו"ר, אך עדיין התייחס לסניור כנציג הקופה, תיאר קבלת חומר פרסומי ממנו ומעורבות מצד סניור. במידה פחותה תומכת העדות גם בטענה להעברת כסף לנכדו של הרב.

הראיות שפורטו מבססות תשתית ראייתית לטענה בדבר צירוף באמצעות סניור של מספר לא ידוע של חברי הקהילה, שלפי התיאור הכללי והאומדנה שאינה נתמכת בנתונים קונקרטיים ניתן להעריכו בכ- 1,000 נפשות בשנת 2010. ביחס ליתר השנים לא ניתן לדעת אם סניור היה מעורב בצירוף מבוטחים אם לאו.

הרב רפאל
הרב רפאל הציג את עצמו כבנו של ראש ישיבת פאר השלום הנוהג להעביר שיעורי תורה לציבור ברחבי הארץ. הרב רפאל תיאר שסניור פנה אליו בשנת 2007 – 2008 בסוף שיעור שנתן, הציג את עצמו כמשווק וביקש שהרב יפעל לצירוף חברים כנגד עזרה של סניור לישיבה (ע' 8054-8055). בעקבות זאת, הרב רפאל בהרצאות ובשיעורים שנתן מול קהל של עשרות אנשים נהג להמליץ על מעבר (ע' 8066-8067) ושומעיו שהבינו את הלך הרוח כיבדו זאת (ע' 8060). הרב רפאל תיאר מעבר לקופה של מבוטחים, ריכוז של הטפסים בישיבה, באמצעות אנשים בישיבה בהתאם להוראתו ואיסופם על ידי סניור (ע' 8057, 8068). הוא העריך באומדן גס שהצטרפו בעקבות דבריו עשרות מבוטחים בחודש על פי תקופה של כשנתיים (ע' 8060, 8069). הרב רפאל תיאר שבאותה תקופה סניור סיפק מוצרי מזון לישיבה (ע' 8062).

מעדות הרב רפאל עולה מעורבותו של סניור בפעילות בשנים 2007-2008, כשלא נמסר מספר מדיד של חברים שצורפו אלא הערכות גסות ומכלילות, ולא הוצגו ראיות קונקרטיות המלמדות על היקף הצירופים. חרף זאת, לא בלי התלבטות, הגעתי למסקנה שיש בתשתית הראייתית הדלה יחסית לבסס ספק סביר ביחס לכ – 2,000 חברים.

ראיות נוספות
ביחס לטענת ההגנה שסניור פעל כסוכן משנה מטעמו של סיבוני, מעבר לדבריהם של סניור וסיבוני, קיימות ראיות הגנה מהן עולה שהייתה פעילות של סניור מול מספר ישיבות בנושא קניית המבוטחים כנגד תשלום. גם תעודת ההוקרה שקיבל סניור עבור נשיאה בהוצאות הישיבה ליום בחודש (נ/235), תומכת במעמדו ובתשלום. בנוסף, מעדות אהרון עולה שלסניור כפי שהעיד היו מסמכים פרסומיים והא מסר אותם לאהרון שאסף טפסים.

אשר לחוברת של דרכי פעילות שיווק (נ/231), היות שהחוברת לא נתפסה אצל סניור בחיפוש ולא הוצגה על ידו בשעת החקירה, ואין בה כל התייחסות לשנת הפרסום, אין לביהמ"ש כל ידיעה ממתי ובאילו נסיבות מצויה החוברת ברשות סניור ואין אינדיקציה כי שימשה אותו כסוכן משנה בתקופה הרלבנטית.

אשר למסמכים בדבר השכרת רכב ותשלומים לקו טלפון (נ/232, נ/233), אין בעובדה שהושכר רכב על שם סניור כדי ללמד לאיזו תכלית הושכר הרכב, ואין בחשבונות הטלפון כדי ללמד על הפעילות, בעיקר לאור העובדה שסניור תיאר שעיקר פעולותיו בהגעה לישיבות באופן פיזי ועדותו שלא עשה שיווק טלפוני ולא החזיק טלפנים.
גם העובדה שסניור שכר משרדים מעל אור יצחק משנת 2008 אין בה כדי ללמד מה עשה באותם משרדים, אם כי יש הגיון בטענה שלעסק שכל תכליתו הוצאת חשבוניות פיקטיביות שהן ניירת כוזבת, אין צורך במשרד.

העדר ראיות הגנה שאינן סתמיות בקשר ליתר מרכיבי הפעילות
בכל הנוגע לעדות סניור ביחס לגיוס נציג בבלוק לשם החתמת כל היתר והפנייתו לפעילות בביתר כדוגמא או בשכונות חרדיות אחרות, לא הובאו כל ראיות תומכות.

בכל הנוגע למגזר הערבי, עדותם של אסחק כאריש ושל חאג' יחיא ותמימי אמנם עוסקת בפעולות של סניור לצירוף חברים לקופה, אך היא עוסקת רק בפעילות בהר הזיתים הנוגעת לפרק החמישי. לפיכך, אתייחס לעד הגנה זה ולעדותם של חאג' יחיא ותמימי בפרק הרלבנטי. יוער כבר עתה כי אותם דברים נכונים גם ביחס לשורה של פעולות שיווק שתואר שסניור ביצע בהקשר של הר הזיתים, שכללו כנסים וחלוקת מוצרים פרסומיים. ודוק, העדויות הנזכרות רלבנטיות בכל הנוגע לעצם העובדה שהייתה לסניור פעילות של שיווק גם במגזר הערבי, אך לאור העובדה שהן תחומות רק לפעילות מרפאת הר הזיתים, אין בהן כדי ללמד שסניור עסק בגיוס מבוטחים במגזר הערבי באופן כללי, ואין בהן כדי לסייע לטענתו בהקשרן של חשבוניות סניור לחברות סיבוני.

פעילות סניור כסוכן במגזר החרדי והערבי - סיכום ביניים
בראיות ההגנה שנסקרו יש כדי לבסס ספק סביר ביחס למעמדו של סניור כסוכן שעסק מול ישיבות מסוימות בצירוף מבוטחים כנגד תשלום לישיבה. עם זאת, נוכח היקפן המצומצם של אותן ראיות, אין בהן כדי לבסס תשתית ביחס לפעילות החורגת מעבר לאותן ישיבות שנסקרו.

ביחס לאותה פעילות אעיר כי פעילותו של סניור באותן קהילות אינה פחותה מהפעילות המתוארת בראיות שנשמעו שבוצעה על ידי גורמים אחרים, ואיני רואה בסניור שליח טכני של סיבוני הנעדר מעמד עצמאי.

כזכור, לשיטתו של סניור היקף פעילותו כולל עשרות אלפי חברים שהצטרפו, וזאת, בהתאמה לסכום העתק שלדבריו קיבל עבור פעילותו – 12.5 מיליון ש"ח.

כאמור, סניור וסיבוני בעדויותיהם לא הפנו לכל אסמכתאות התומכות בטענה, לרבות לא בדרך של זיהוי ולו חלקי של רשימות מצטרפים ושיוכם לסניור. על יסוד התשתית הראייתית שהוצגה על ידי ההגנה, יש בראיות כדי לבסס ספק סביר ביחס לפעילות צירוף בישיבה של הרב כהן, כשמהראיות יש אי בהירות בנוגע לשאלה אם מדובר היה בצירוף לקופה או בהעברה מסניף לסניף שעליה אין תגמול מצד סיבוני, עם זאת, נוכח עדות של הרב כהן והאמון שאני נותנת בה, אני נכונה לקבל שנוצר ספק סביר ביחס לצירוף חברים בכמות לא ידועה הנופלת מ - 5,000 חברים. בקהילת שומרי אמונים ההיקף לא ידוע ובהתאם לראיות שהובאו יש ספק רק ביחס למצטרפים בכמות שאינה עולה על 1,000 מצטרפים. מהפעילות של הרב רפאל באומדן גס הצטרפות של עד 2,000 חברים. בנוסף, קיימת התייחסות של הרב כהן לעצם עריכת המפגש הראשוני עם ראשי ישיבות אור תורה ונווה יעקב, אלא שהרב לא ידע דבר מעבר לכך וסניור לא הזכיר כלל קהילות אלה.

בנושא השב"ן אין כל ראיות קונקרטיות הנוגעות לצירוף לשב"ן, מלבד הערה של אהרון שאין בה די, ולבטח אין בה כדי לבסס מספרים, כשגם סניור עצמו לא נקב במספר המצטרפים מהקהילות לשב"ן וכמעט ולא נדרש לעניין זה של הצטרפות לשב"ן באמצעותו. אכן, עשוי להיות הגיון בהנחה הכללית שמי שהצטרף לקופה שוכנע להצטרף לשב"ן, ככל שהוצע לו ביטוח בחינם, ואולם לא הובאו כל ראיות שהן בהקשרה של הנחה כללית זו, ומובן שבנסיבות אלה אין בהנחה הכללית כדי לבסס ספק סביר שאכן צורפו באמצעות סניור מבוטחים לשב"ן, ולבטח לא לגבי היקף המצטרפים לשב"ן.

ראיות ההגנה סיפקו, אם כן, תשתית ראייתית המבססת ספק סביר, גם אם בדוחק, לצירוף של עד 8,000 חברים באומדן גס מאד ובהתאם להערכה כללית מאד של עדי ההגנה שלא גובתה במסמכים ולא כללה זיהוי. מדובר בכמות שאינה משויכת לחשבוניות מסוימות, שסכום התקבולים המתקבל עבורה עומד על כ – 2.4 מיליון ₪.

לגבי יתרת 10 מיליון ₪ שאותם ייחס סניור לאותה פעילות, אין ראיות שיכולות לבסס ספק סביר ביחס לפעילות של סניור שהניבה את הצירופים לקופה, שכן התיאורים הם כלליים וסתמיים, ראיות ההגנה ביחס לפעילויות הנוספות הן מועטות מאד וראשוניות, ואין כל ראיות חפציות תומכות.

בנוסף, אין כל תשתית לפעילות סניור עבור חברות סיבוני במגזר הערבי או לפעילות סניור לצירוף משפחות ובלוקים באמצעות נציג.

אזכיר כי סניור טען שהפעילות האמורה הייתה בקשר למחצית מהכנסותיו מחברות סיבוני, היינו 12.5 מיליון ₪, המשקפים פעילות צירוף של למעלה מ – 40,000 מבוטחים. לא הובאו כל ראיות על כמות המבוטחים שצירפה אור יצחק באותה תקופה, ועל הכמויות המיוחסות ומזוהות בהקשרם של סוכנים אחרים כדי לבדוק אם בכלל קיימת היתכנות עקרונית לטענת סניור.

המסקנה המתחייבת היא שמבחינת סניור רק ביחס לחמישית מהסכום הכולל שטען הונחה תשתית ראייתית המבססת ספק סביר לפעילותו כסוכן משנה לצירוף חברים בדרך של קניית ראשי קהילות, ואילו לגבי 80% מהסכום, 10 מיליון ₪, מדובר בחשבוניות שהוצאו על ידי סניור ללא כל קשר לפעילותו, חשבוניות פיקטיביות.

אשר לסיבוני, הוא לא טען כלל שמחצית מהסכום הכולל בלבד שולמה עבור צירוף חברים והמחצית השניה עבור צירוף בני שמונה עשרה לשב"ן, ומן העבר השני לא הציג תשתית ראייתית לטענה שבאותה תקופה הוא צירף מהקהילות החרדיות 40,000 מבוטחים כגרסת סניור.

בחנתי אם ניתן לגזור מהסכומים באישום הראשון ולהסיק מסקנות לגבי היקפי פעילותו בצירוף מבוטחים והכנסותיו, אלא שהאישום הראשון עוסק בשנים 2002-2008 ולא בשנים 2005-2010, ובנוסף אין בו פירוט שמאפשר לדעת מאיפה הגיעו החברים, ואין לביהמ"ש ידיעה כמה מהחברים הצטרפו בשל פעילות של סוכני משנה שעבדו מול סיבוני והוציאו לו חשבוניות עבור עבודתם.

ההגנה לא הניחה את התשתית הראייתית שהיה מצופה שתציג בנושא זה, וניתן היה לקבוע שדי בעובדה זו, כשהנטל להציג ראיות לטענת ההגנה מוטל על ההגנה, כדי להוביל למסקנה שכל הסכום שולם כנגד חשבוניות פיקטיביות לניפוח הוצאות שלא עמד מאחוריהן דבר.

אציין שחרף מחדלה של ההגנה ניסיתי לבחון אם ניתן לחלץ נתונים מתוך קלסרי הנהח"ש של אור יצחק מול הקופה שנמשכים עד סוף 2008, והאם די בהם כדי לבסס מסקנות, הגם שאין בהקשרם עדות קונקרטית וראיות תומכות. אכן, קיימות בקלסרים רשימות שקשורות לערים ויישובים חרדיים או לישיבות או לדמויות מזוהות מהישיבות, ולגבי צירוף מבוטחים אלה, שיש להניח שאף הוא בוצע בדרך של קניית מבוטחים, היו הוצאות של תשלום לנציגי הקהילות. ואולם, ללא ראיות נוספות לא ניתן לדעת אם בהקשרם של אותם מצטרפים הייתה לסיבוני התחשבנות עם משווק אחר שהוציא לו חשבוניות או שחשבוניות סניור נועדו לכסות על הוצאות עבור אותם מצטרפים. בהעדר ראיות אין, כמובן, כל דרך לדעת אם הכספים שהועברו לסניור נועדו בחלקם לתשלום הוצאות או לא. אוסיף ואציין שככל שמדובר בכספים שחלקם שימש לתשלום הוצאות לקניית מבוטחים, יש אפשרות שסניור בהוראת סיבוני ובשליחותו העביר תשלומים לראשי הקהילות ויש אפשרות שהכסף חזר מסניור לסיבוני והוא שהתחשבן עם ראשי הקהילה, כשבשתי האפשרויות המשמעות של ההתנהלות דומה, והכסף שנפרט על ידי סניור מהווה רכוש של סיבוני שנועד ומשמש לצרכיו, לרבות לשם תשלום עמלה לסניור.

בנסיבות אלה, אין באפשרותי לקבל טענת הגנה חלופית, שמדובר בחשבוניות כיסוי להוצאות אמיתיות שהוצאו שלא היה להן תיעוד, ושוכנעתי מעבר לספק סביר כי ביחס ל – 10 מיליון ₪ הוכחה טענת המאשימה שמדובר בחשבוניות שאינן משקפות פעילות שביצעו חברות סניור עבור חברות סיבוני.

טענת סניור לפעילות עבור סיבוני בצירוף בני 18 לשב"ן
גרסת סיבוני
חרף הטענה שמחצית מהתשלומים שהועברו מסיבוני לסניור בשנים 2005-2010, סכום עתק של כ – 12.5 מיליון ₪, היא בגין צירוף בני 18 לשב"ן, בעקבות רעיון שהגה סניור ופניה למאוחדת לקבלת אישור, לא הזכיר סיבוני אף לא ברמז כל קשר של סניור לפעילות של צירוף בני 18 לשב"ן בחקירות.

יתרה מכך, גם בחקירה הראשית שלו בביהמ"ש בתשובה לסנגורו לא הזכיר סיבוני כלל את הנושא, ומעדותו הראשית עד לסיומה ניתן היה להבין שהכספים שהועברו לסניור שולמו לו בעיקר על צירוף מבוטחים חדשים לקופה ובאופן נלווה גם על צירופים של אותם מבוטחים לשב"ן (ע' 5893-5895).
בדיון שלאחר מכן סיבוני השלים את חקירתו הראשית לסנגורו ולא הזכיר כלל את נושא בני השמונה עשרה.

גם בחקירה לסנגורו של סניור כשנשאל סיבוני שאלות כלליות על תפקידו של סניור, התייחס אך ורק להיבט של גיוס קהילות חרדיות, וכשנשאל על השב"ן קישר את תשובתו למצטרפים החדשים:
"ש: אתה יכול להסביר את הסיבה הזאת שאנשים שבעצם הצטרפו, למה הם גם הצטרפו לביטוחים המשלימים? יש איזה,
ת: אני הסברתי את זה ש-, א' הביטוח תמיד בן אדם כדאי שיהיה לו, זה אחד. ב' הם קיבלו חצי שנה עד שנה חינם, יכלו בסוף התקופה לבטל, אז בינתיים אין לו שום סיבה לא לעשות את זה.
"איך, איך השיווק היה נעשה?
ת: הוא צירף אותו למאוחדת? אז הוא מקבל על זה 300 שקל, על המצטרף".
"העד, מר סיבוני: הוא פנה לראשי קהילות, לרבנים, היו לו סוכנים תחתיו שעבדו, כל מיני חרדים, כל מיני אנשים," (ע' 5956 – 5957)

והנה, רק כשסנגורו של סניור העלה את הנושא "נזכר" בכך סיבוני אחרי שנשאל:
"ש: עכשיו תספר לי קצת על איזשהו נושא של[א] נגעת אליו. אני, אני רוצה איזשהן הבהרות כי אתה מכיר אותו, הסיפור של בני 18. מה, מה קורה עם בני 18? אדם שמגיע לגיל 18, עד גיל 18 הוא מבוטח באמצעות ההורים. מה קורה מגיל 18?" (ע' 5960).

דומה שדי בהשתלשלות הארועים המתוארת כדי להעלות סימני שאלה כבדים ביותר בכל הנוגע לגרסה הכבושה ולאפשרות של תיאום עדויות בין ישיבה אחת לזו שאחריה.

הנה כי כן, לפניי גרסה כבושה מוחלטת, שאף לא עלתה בחקירה הראשית של סיבוני לסנגורו, והיא צצה לראשונה רק בשלב של שאלות סנגורו של סניור. לא ניתן מצד סיבוני כל הסבר שהוא לכבישת הגרסה בכלל עד אותו שלב מאוחר, במיוחד כשהטענה היא שהפעילות הזו הניבה עשרות אלפי מצטרפים בשנה ותשלומים של מיליוני שקלים לסניור. התייחסות סיבוני לנושא, אם כך, אינה מעוררת כל אמון והמשקל שאני מייחסת לתיאוריו הכבושים הוא אפסי.

גרסת סניור
לא רק סיבוני כבש את הגרסה אלא גם סניור שהשיב לשאלות החוקרים וגרסתו בחקירות ביחס לפעילותו כסוכן התמצתה בתיאור הצירוף באמצעות ראשי קהילות במגזר החרדי והערבי. סניור שתק בנושא זה בחקירות ולא הזכיר, אף לא ברמיזה, את הנושא.

בעדותו בפניי, לא הצליח סניור לספק כל הסבר שהוא לכבישת הגרסה בכלל עד אותו שלב מאוחר, במיוחד כשהטענה היא שהפעילות הזו הניבה עשרות אלפי מצטרפים בשנה ו – 12.5 מיליון ₪ בכל התקופה. לא זו בלבד שמדובר בעדות כבושה על כל המשתמע מכך, אלא שגם לגוף הטענה חלו שינויים והתפתחויות והתאמה לנתונים, בין שלב החקירה הראשית לשלב החקירה הנגדית ובינה לבין שלב עדותו כמענה לראיות ההזמה. עדותו בנושא זה בכללותה עוררה אי אמון, הייתה סתמית וכללית והמשקל שאני מייחסת לתיאוריו הכבושים הוא אפסי.

הערכת הראיות
במצב דברים שכזה רק קיומן של ראיות אובייקטיביות ישירות וחד משמעיות, יכול היה לבסס את הספק הסביר ביחס לטענה שסניור תוגמל על צירוף בני שמונה עשרה לשב"ן ב – 12.5 מיליון ש"ח, אך ראיות כאלה לא הוצגו כלל. אדגיש כי גם הראיות הנסיבתיות שהציגה ההגנה אינן מובילות בשום דרך למסקנה אחת מתחייבת, ואין בהן כדי לבסס תשתית ראייתית המעוררת ספק סביר ביחס לטענה בדבר צירוף כ – 170,000 בני שמונה עשרה לשב"ן באמצעות סניור.

אקדים ואבהיר טרם סקירת הנתונים הרלבנטיים, שהגעתי למסקנה שלא זו בלבד שלא הונחה תשתית ראייתית לעורר ספק בנוגע לפעילות הנטענת, אלא שגרסת שני הנאשמים בהקשרה היא שקרית מתחילתה ועד סופה.

אפרט את מסקנותיי.

ראשית, סניור טען בעדותו: "זה רעיון שלי" (ע' 6703) וסיבוני כינה את הרעיון "ספינת הדגל" של סניור ותיאר איך העביר את הרעיון לאישורו של עליאש מבלי לספר שזה רעיון של סניור. לא למותר לציין כי אין כל התייחסות של עליאש לתיאור זה לא כשהעיד כנאשם ולא בשלב שהוזמן במענה לראיות ההזמה.

להיפך, מהראיות הבודדות שקיימות בפני ביהמ"ש עולה כי פעילות לצירוף בני שמונה עשרה בוצעה בקופה עוד בשנים עברו. לפי עדות ההזמה של נחומי, שלא ניתן כל הסבר למה לא נשאל בנושא קודם לכן, במשך שנים ארוכות עבדו בדרך של העברת רשימות של בני שמונה עשרה לחברות השיווק לצורך צירופם לשב"ן, והחידוש בשנת 2005-2006 היה הוראה של עליאש להוציא את הנתונים בדיסק ולא ברשימות וכן להוסיף את השנתונים שמעל ככל שהתפספסו (ע' 8227-8228).

היות שהטענה הועלתה לראשונה בשלב חקירתו של סיבוני לסנגורו של סניור, לא ניתן היה להציגה בפני העדים הרלבנטיים, לרבות כנרת. בנסיבות אלה, אני מייחסת משקל לעובדה שבסקירת פעילותה של ג.פ. בראשית שנת 2004 נכתב: "פנייה למבוטחי הקופה טרם גיוסם... והחתמתם על הוראות קבע" וכן: "פנייה למבוטחי הקופה הקטינים לקראת הגעתם לבגרות משפטית וזימונם לקופה להסדרת תהליך קליטתם כבוגרים בה" (ת/60 סעיפים א.4. ו – א.3.). אעיר כי נוכח העובדה שבחוק מוסדרת השארות באופן אוטומטי של קטין שהגיע לבגרות בקופה בה היה חבר, ולאור ההתייחסות להחתמה על הוראת קבע, ברור שהתיאור נוגע לשירותים הנלווים של שב"ן ולא לעצם החברות בקופה.

הטענה של סניור כי זהו רעיון שלו, אם כן, היא טענה שאין בה ממש.

שנית, סניור טען בעדותו: "זה רעיון שלי ואני ביצעתי את זה אף אחד אחר לא" (ע' 6703) ובהמשך עדותו תיאר כיצד עשה הכל לבד, מפנייה לבית הדפוס, דרך הכנת המכתבים ושליחתם וקבלת אישורי הוראות הקבע בחזרה אליו והעברתם לשם התחשבנות לאור יצחק. כשעומת סניור עם העובדה שנדרשת עבודה מרובה כדי לשלוח מידי חודש כ – 5,000 מעטפות, טען שהוא נעזר בבנותיו ובעובדת מאור יצחק. לא למותר לציין שבנותיו לא הובאו כעדות הגנה חרף הקלות הרבה שבהבאתן. מקובלת עליי גם טענת המאשימה ביחס לאי העדת המזכירה באור יצחק, שלפי הנטען עמדה בקשר עם סניור בכל הנוגע לפעילותו הנטענת, כך שיכלה בנקל לשפוך אור על הפעילות ומהותה ולתמוך בגרסה, אם היה בה ממש.

כעולה מן המקובץ, לא זו בלבד שאין שום ראיות לביצוע עבודה כאמור על ידי סניור, ולא זו בלבד שלסניור לא היו עובדים ולא היה מנגנון ליצירת קשר עם אלפי אנשים, אלא גם ש"במפתיע" דווקא לסיבוני בחברת אור יצחק היה מנגנון טלמרקטינג פעיל ומנוסה שזה היה עיסוקו. בנוסף, את רשימות בני השמונה עשרה העבירה הקופה לסיבוני ולא לסניור, ולפי דברי סיבוני הקופה כלל לא ידעה שהרעיון הוא של סניור ושהעבודה נעשית על ידי סניור. בנוסף, לפי תיאורו של סיבוני את המדבקות למשלוח הפיקו באור יצחק, ולפי תיאורו של סניור הוא הסתייע בעובדת של אור יצחק לשם ביצוע הפעילות, כך שגם בהקשר זה ניכרת לפי הגרסה של הנאשמים עצמם מעורבות של אור יצחק.

לא זו אף זו, מירב סניור, אחותו של סניור, שגם אותה ניתן להעיד בנקל, לא הוזמנה, וזאת חרף העובדה שהייתה אחראית על נושא השב"ן באור יצחק, ויכלה להבהיר בקלות אם עיקר הפעילות בוצע על ידי אחיה, ורק מה שלא הצליח לשווק הוחזר לאור יצחק, כטענתו, או שמא אור יצחק ביצעה עבור הקופה את הפעילות האמורה. חסרונה של מירב סניור, במיוחד בהיותה אחותו של הנאשם, זועק והמסקנות המתחייבות ממנו ברורות.
אעיר כי אין בעדות עד ההזמה נאור נג'תי שקיבל רשימות מצומצמות ממירב סניור לצורך צירוף לשב"ן (ע' 8203), כדי להועיל, שכן מדובר בעד זוטר עובד באור יצחק, שיכול להעיד רק לגבי היקף פעילותו שלו ואינו יכול להחליף את מירב סניור בהתייחסות הכוללת לפעילות והיקפה ותפקידו הנטען של סניור באותה פעילות. אל מול עדות נג'תי עומדת עדות של עובדת זוטרה נוספת במוקד של אור יצחק, לילך נודלמן, שתיארה שלאורך תקופת עבודתה מראשית שנת 2005 במשך כשלוש שנים, התקבלו רשימות שמיות והיא התקשרה והציעה צירוף לשב"ן והיו צירופים רבים (ת/412). גם עדה זו מתארת את הדברים מנקודת מבטה הצרה, אך הם סותרים את המתואר על ידי נג'תי ומלמדים שעובדים שונים במוקד קיבלו משימות שונות בהיקפן לגבי השב"ן לבני שמונה עשרה.

מסקנה זו מתחזקת דווקא לפי גרסת סניור עצמו שהצלחתו עמדה על כ – 60% מהמכתבים והוא החזיר לטיפול אור יצחק את היתר, כך שאור יצחק נדרשה לטפל בכל חודש בכ – 2,000 בני שמונה עשרה, ובוודאי שלא בבודדים.

כל הראיות שנסקרו, אם כך, תומכות במסקנה שהפעילות בוצעה על ידי אור יצחק ולא על ידי סניור.

שלישית, גרסתו של סניור אינה מתיישבת עם העובדה שלא נמצאו במשרדו טפסי הוראת קבע ודף נלווה ואף לא מעטפות או מדבקות, וזאת למרות טענתו שהפעילות הייתה שוטפת, שהיקפיה היו באלפי מכתבים לחודש ושתמיד החזיק מלאי נוסף. יש גבול לאפשרות השימוש בטענת הפריצה כהסבר להעדרם של מסמכים, ולא מתקבל על הדעת בשום אופן שהפורצים לקחו מעטפות וטפסי הוראות קבע ריקים.

גרסתו של סניור גם הייתה אמורה להיות מוכחת, אם היה בה ממש, בראיות מבית הדפוס בו הודפסו במהלך השנים עשרות אלפי טפסים, ובראיות לגבי הוצאות הדואר והפניה לקופירייטר. חזקה על סניור שבמקום שיש לו אסמכתאות חוקיות להוצאות כגון קניות מהדואר בסכומים מצטברים של עשרות אלפי שקלים בשנה, שיכלול סכומים אלה בהוצאותיו המדווחות, אך סניור לא הציג בפני ביהמ"ש אסמכתאות כאמור.
סניור אמנם הציג אסמכתא לכך ששכר ת.ד. גדול מסחרי בראשית שנת 2006 (נ/247), אך נתון זה כשלעצמו אינו מלמד דבר קונקרטי ואף אינו נוגע לשנת 2005, שנה שבה לפי הטענה הייתה פעילות דומה לשנים האחרות.
אשר למעטפה המבוילת עליה הודפס מספר הת.ד., ואליה נלווית מעטפה של הקופה (נ/246), הרי שסניור לא העיד מי הדפיס את הת.ד. על גבי המעטפה. מקובלות עליי טענות המאשימה שמדובר בהדפסה פשוטה על גבי מעטפה סטנדרטית שניתן להדפיס גם במהלך המשפט עצמו. העובדה שסניור טען תחילה טען שאין ברשותו מעטפות (ע' 6702) ובהמשך הציג מעטפה כזאת מעוררת תמיהה ולא ניתן לה הסבר וסניור לא הסביר את נסיבות מציאת המעטפה. בנוסף, המכתב הנלווה שנשלח לא הוצג.

רביעית, הנאשמים מסרו גרסה לא עקבית ביחס לקהל הפוטנציאלי של בני שמונה עשרה אליהם הופנה המכתב. בהתאם לעדות סיבוני מדובר אך ורק בצעירים לקראת גיוס, ובלשונו:
"היה לו, ליוסי, רעיון כשמבוטח מגיע לגיל 18 להורים יש ביטוח, נגיד עדיף, אז זה כולל את האבא, האמא וכל הילדים. ברגע שהוא מגיע לגיל 18 הוא נפלט מהמערכת של ההורים והוא כבר מופיע במחשב בתור בן אדם נפרד ואין לו ביטוח. יכול להיות שעד הגיוס יכול להיות לו לפעמים חצי שנה, 4 חודשים, 7 חודשים... אז הרעיון שלו היה כדי שכשהם ישתחררו הם לא יזלגו לקופה אחרת, לעשות להם, לתת להם נגיד חצי שנה, כמה זמן עד הגיוס לעשות להם ביטוח חינם ואז הוא היה שולח להם רשימות "אתה יצאת מההורים ואתה עכשיו בפני עצמך והקופה רוצה להעניק לך ביטוח עד הגיוס ללא תשלום. האם אתה מעוניין, לא מעוניין?" היה שם מעטפה..."
"...ואז כשהחייל היה רושם, מה אכפת לו להיות, הרי הוא לא משלם אז הוא היה מעוניין, רוב האנשים רצו להיות בביטוח עד הגיוס, שיהיה להם בכל זאת ביטוח".

גם סניור בעדותו בחקירה ראשית התייחס לצעירים לקראת גיוס בלבד (ע' 6449).

רק בחקירה הנגדית למאשימה, כשעומת עם נתונים לפיהם גרסתו אינה אפשרית, הוסיף סניור גרסה נוספת, שסיבוני כאמור כלל לא הזכיר, שהפנייה הייתה לכלל בני השמונה עשרה לרבות אלה מהמגזר החרדי והערבי שאינם מתגייסים. לא הוסברו השינוי וההתפתחות בגרסה, והרושם שנוצר למשמע גרסתו של סניור, שלא נתמכה בכל ראיה שהיא, הוא שסניור תיקן את גרסתו כדי שתסתדר עם הנתונים וניסה תוך כדי תנועה להתמודד עם חוסר ההיתכנות של הגרסה.

חמישית, גרסת סניור שהיו כ – 60,000 (5,000X12) בני שמונה עשרה בשנה, מהם צירף כ – 35,000 צעירים כל שנה, שנאמרה על ידו כדי להתאים לסכום של 12.5 מיליון ₪, אינה יכולה להתיישב בשום דרך עם הנתונים שהובאו ועם העדויות.

בסופו של יום, אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לנתוני המל"ל והלמ"ס ביחס למספר בני השמונה עשרה ואלה שחברים בקופה (נ/280, ת/413). מנתוני המל"ל עולה שבשנת 2005 היו 13,474 חברים, בשנת 2006 14,394 חברים, בשנת 2007 15,076 חברים, בשנת 2008 15,667 חברים, בשנת 2009 16,401 חברים ובשנת 2010 16,877 חברים. לתוצאה דומה מגיעים גם מנתוני הלמ"ס וגזירה מהנתונים הכלליים את חלקה של הקופה (נ/4). מדובר בנתונים קשיחים שלא יכולה להיות מחלוקת לגביהם. למען שלמות התמונה יצוין שנתונים אלה תואמים פחות או יותר את מה שזכר נחומי לגבי השנים 2006 – 2010, כשציין שכמות בני השמונה עשרה לא עלתה על 2,000 בחודש (ע' 8226). גם עליאש זכר מספרים דומים שנעו בין 16,000 – 20,000 מבוטחים בשנה (ע' 8196).

הנה כי כן, לפי הנתונים מדובר בכ – 15,000 מבוטחים בממוצע בשנה. אציין שלפי העדויות הנוחות ביותר להגנה, שנסמכו על זיכרון רחוק בלבד, מדובר במספרים שהם לכל היותר בשנים אחדות גבוהים יותר באלפים בודדים.

כזכור, סניור טען שקיבל 5,000 שמות ומתוכם חזרו 3,000, היינו הוא צירף לשב"ן כ- 60% מהצעירים אליהם פנה. סניור הגביל אם כך את מספר המצטרפים מטעמו ל – 60% מסך כל המבוטחים. מדובר לפיכך לכל היותר, ואם סניור הוא היחיד שמטפל בנושא, בכ-10,000 מבוטחים בממוצע בשנה, ולפי העדויות במספר גבוה מעט יותר של בני שמונה עשרה. מספר זה רחוק מאד מהמספרים שהפריח סניור לחלל האוויר, שנועדו להתאים לסכומים שציין שקיבל מסיבוני.

לנתונים אלה יש להוסיף שלוש הערות:

האחת, שסנגורו של סניור במסגרת עדויות ההזמה ביקש מהעדים התייחסות רק לשנים 2006 ואילך (ע' 8195, 8225), וזנח בשאלותיו את שנת 2005. על אף שלכאורה עולה שסנגורו של סניור זנח את הטענה לגבי שנת 2005, לאור העובדה שבסיכומים חזרה ועלתה הטענה גם לגביה אבחן גם שנה זו. עם זאת, ראוי לציין שבשנת 2005 כלל חשבוניות סניור עומד על 225,500, וגם אם בשונה מטענת סניור ממנה משתמע שמחצית מהפעילות הייתה של צירוף שב"ן, ואתייחס לכל הסכום כמשקף פעילות לצירוף שב"ן, אין מדובר אלא ב – 3,221 חברים בלבד , מספר נמוך בהרבה מטענות ההגנה בהקשר זה. גם בשנת 2006 סך כל החשבוניות עומד על כ – 1.5. מיליון ₪, ובהתאם לטענה שרק מחצית הפעילות מיוחסת לבני השמונה עשרה אזי צירוף הצעירים לשבן עמד על כ – 10,000 חברים.

השניה, שנחומי תיאר שבשנת 2005 או 2006 כשעברו לעבוד עם דיסק במקום רשימות, הורה עליאש לפנות גם לשנתונים שעד גיל 21 ולבחון שמא הם התפספסו. לדבריו בשלוש השנים הראשונות לא היו 2,000 חברים בחודש אלא 3,000 (ע' 8225). אציין כי התיאור של נחומי, המבוסס על זכרונו ללא בדיקת נתונים, תיאור שלא הוצג לעליאש להתייחסותו, מעלה כי החברים הנוספים אליהם פנו משלושת השנתונים הנוספים ביחד הגיעו לכמות של כ–1,000 חברים נוספים בחודש, שהם כ – 50% מסך החברים בשנתון של בני השמונה עשרה. ברור שלאחר השנה הראשונה, אין מדובר עוד בשלושה שנתונים נוספים אלא רק בשניים ובשנה שלאחר מכן רק שנתון אחד והמספרים קטנים בהתאמה. תוספת זו אינה נוגעת בכל מקרה לשנים 2008, 2009, 2010.

השלישית, שלאור העובדה שגם כנרת פעלה באותו תחום ממש, אך היא לא נחקרה על כך, לא ניתן לדעת מה היה היקף הצירופים באמצעותה לשב"ן מכלל בני השמונה עשרה, אך ברור שככל שהיא צירפה חברים לשב"ן, וכזכור הפעילות הוזכרה כאחת מפעילוית ג.פ., הרי שפעילותה מורידה את פוטנציאל הצירוף דרך אור יצחק.

סיכומו של דבר, גרסתם הכבושה של הנאשמים שסניור הוא אשר יזם וביצע את הפעילות שהלכה למעשה בוצעה הרבה קודם לכן על ידי כל חברות השיווק היא גרסת בדים שאינה מעוררת אמון ואינה נתמכת בכל תשתית ראייתית.

לפיכך, ביחס למחצית הסכום שוכנעתי מעבר לספק סביר שאין כל פעילות של סניור מול סיבוני, מדובר בחשבוניות פיקטיביות שתכליתן ניפוח הוצאות ללא קשר לכל פעילות.

אעיר כי תמיכה מסוימת למסקנה האמורה יש בדברים שתועדו במזכר שסניור אמר לחוקר במהלך הפסקה מחוץ לחדר, לפיהם גלגל בצעירותו חשבוניות פיקטיביות בסכומים גבוהים (ת/343 ע' 3162). למזכר איני מייחסת משקל מלא לאור העובדה שניתן היה לתעדם באמצעי אודיו, הגם שהחוקר מסר שמדובר היה בהתנהלות לא מתוכננת ולא צפויה.

מסלול הכסף
בכל הנוגע למסלול הכסף אפתח במה שאינו שנוי במחלוקת: אין מחלוקת שסיבוני הוציא שיק כנגד כל חשבונית והעביר את השיקים לסניור שהפקידם בבנק. דומה שאין גם מחלוקת שסניור משך כספים בהיקפים נכבדים מאד מהחשבון, חלקם במזומן וחלק בשיקים עצמיים ולפקודת צדדים שלישיים.

לטענת המאשימה, סניור בשיטתיות משך מהסכומים שקיבל מסיבוני לאחר שניכה מע"מ כ – 90%, והותיר בחשבונו כ- 10% כעמלה, וזאת בשמשו כמוציא חשבוניות פיקטיביות תמורת עמלה. לטענת המאשימה בהתאם לתכנית עבריינית מוסכמת, ובמסגרת פעילותם של השניים בצוותא חדא, השיב סניור את יתרת הסכומים שמשך לסיבוני.

ההגנה חולקת על הנטען וטוענת שסניור משך כספים לשם מימון הפעילות שלו כסוכן ובהתאם לצורך, ללא קשר לסיבוני, ללא מעורבותו וידיעתו ולא השיב את הכסף שמשך לסיבוני ואף לא שילם באמצעותו לגורמים בהוראת סיבוני.

אילו הייתה בנמצא הנהלת החשבונות של סניור ניתן היה להסתייע בה ולבחון בדרך המקובלת ובהתאם להוראות הדין את הוצאותיו של סניור, שיכולות היו כמובן ללמד גם על אופי הכנסותיו והיקפן. הנהלת החשבונות, ככל שהייתה קיימת, לא אותרה בחיפוש, לא נמסרה לאחר מכן, וגם רוה"ח איגור רוזין שברשותו אמורה הייתה לפי הטענה להמצא חומר הנהח"ש נעלם ולא מסר חומרים.

בנסיבות אלה, נותר לבחון את חשבון הבנק, כשלאור העובדה שסניור לא טען שהיו לו הכנסות והוצאות שאינן קשורות לצירוף מבוטחים לקופה או לשב"ן, אזי הפעילות בחשבון הבנק משקפת את פעילות סניור הנטענת בהקשר של הקופה, בין אם מדובר בפעילות אמיתית או פיקטיבית. בהתאמה, תבנית משיכותיו, אופי המשיכות, יעד המשיכות כמו גם סכומיהן אמורים להתיישב עם גרסאותיו ותיאוריו, ובנוסף הסכום שנותר בחשבון אמור להתיישב בהתאם לטענות ההגנה עם הפעילות הנטענת בהקשרה של הקופה.

בחינת הטענות שהכספים הוצאו ושימשו לתשלום עבור הפעילות
לצורך בחינת טענת ההגנה בדבר קיומן של הוצאות אמיתיות שעבורן משך סניור כספים מחשבונו, והיתכנותה של טענה זו, אני מתעלמת כרגע ממסקנתי שבכל הנוגע לצירוף בני השמונה עשרה לשב"ן מדובר בחשבוניות פיקטיביות שלא עמדה מאחוריהן כל עבודה ובוחנת את טענת ההגנה בהתאם לאופן שבו נטענה.

בכל הנוגע להוצאותיו הנטענות של סניור לפי גרסתו שלו, יש לחזור ולהזכיר כי סניור חילק את הכנסותיו מסיבוני לשני מקורות שונים שההוצאות הקשורות בהם הן שונות באופן ברור. כך, ביחס למחצית מהסכום – 12.5 מיליון ₪ ששולם לטענתו עבור צירוף לקופה באמצעות ראשי הקהילות, טען סניור, כאמור, שקיבל 300 ₪ מסיבוני, שילם לכל היותר 200 ₪ והותיר בידיו לפחות שליש מההכנסה. לעומת זאת, לגבי 12.5 מיליון ₪ נוספים שהתקבלו לטענתו מפעולות הצירוף לשב"ן של בני השמונה עשרה, לא הוצגו כמעט הוצאות בכלל, זולת הטענה להוצאות דואר עבור קניית המעטפות והוצאות עבור הדפסה באלפי שקלים בודדים בחודש. משכך, ועל אף שסניור נמנע מהתייחסות לנושא, המסקנה הברורה מטענות ההגנה היא שהרווחיות של סניור מפעילות השב"ן, אמורה הייתה להיות משמעותית מאד. במאמר מוסגר אציין כי אותה מסקנה נכונה גם ביחס למרכיב של צירוף לשב"ן בקרב קהילות חרדיות, אשר נטען בכלליות שהיווה חלק מהפעילות מול הקהילות.

סיכומו של דבר, לפי טענות ההגנה בלבד, ובהתעלם מממצאיי בנושא, ביחס למחצית הסכום שקשור לצירוף מבוטחים מהקהילות הדתיות, אליבא דגרסת סניור עצמו, אמור היה להיוותר בידי סניור כשליש מההכנסה וביחס למחצית האחרת של צירוף בני 18 לשב"ן אמור היה להשאר רוב הסכום.

קיומה של תבנית כללית של הותרת עמלה קבועה ברשות סניור
בהעדר תיעוד חשבונאי, יש לדלות ממצאים מהחומרים הקיימים: חשבונות בנק של סניור, מסמכי הנהח"ש של אור יצחק וכן תיעוד פעילות אצל חלפני כספים.

נייר העזר ביחס לחשבון הבנק של סניור
לביהמ"ש הוגש נייר עזר שערך החוקר אבישי אליהו בו ניתח את נתוני הבנק בחשבון של סניור (ת/331, ת/332) בהתייחס להנהח"ש של אור יצחק ונתונים נוספים.

מסקנת עורך נייר העזר הייתה שפעילות משיכת הכספים הסמוכה למועד כניסתם ולמועד החשבוניות מתאפיינת בהותרת סכומים של כ – 10% מכלל התקבולים (ת/339).

ההגנה מצביעה על שלל פגמים והטיות של החוקר בעריכת נייר העזר, מלינה על כך שהוא לא הוצג לנאשמים בחקירה, טוענת למגמתיות ומדגישה כי חשבון הבנק לא מגלה עמלה של 10% כנטען, אלא עמלות בסכומים משתנים ואף עמלות שליליות, וכי החוקר עירב גם חשבוניות שאינן קשורות ליחסי סניור מול חברות סיבוני, אלא לפרקים האחרים. בנוסף היא טוענת שהנייר הוכן בשלב מאוחר מאד לאחר סיום החקירות הפרונטליות ולאחר שכבר התגבשה מסקנה אצל המאשימה להעמיד את הנאשמים לדין. לאור שלל הפגמים בנייר העזר מבקשת ההגנה לא ליתן לו כל משקל.

אעיר כי חרף הגרסה הכללית בלבד שמסר סניור בחקירותיו היה מקום לעמת אותו עם הנתונים בצורה פרטנית יותר וליתן לו את ההזדמנות להתייחס אליהם בזמן החקירות. לעומת זאת, לאור שתיקת סיבוני בחקירות המשמעות שלא הוצג לו נייר העזר היא מועטה. כך או כך, בהתחשב באופן שבו השיבו שני הנאשמים, כל אחד בדרכו שלו, איני סבורה שמחדל זה יורד לשורש העניין.

נייר העזר, כשמו כן הוא, וכל תכליתו לסייע לביהמ"ש בחילוץ נתונים מהמסמכים שהוזכרו ומאלפי השורות בחשבון. מדובר במסמך שאינו חף מטעויות ויש בו בחירות של החוקר הנוגעות למועדים שבהם זוהו משיכות שונות ככאלה הקשורות להפקדות מסויימות. חלק מהטענות לגבי פער ימים בבדקת הנתונים ניתנות להסבר סביר בנקל, לדוגמא העובדה שהמשיכות מגיעות לאחר שלושה ימי עסקים מהפקדת השיק, בחלק אחר מההתאמות שערך החוקר ניתן היה לבחור להוסיף עוד נתונים כספיים והתמונה הייתה עשויה להשתנות במידת מה. עם זאת, לא ניכרת מגמתיות שיש בה הטיה ממשית, לבטח לא סילוף מכוון של הנתונים במטרה להשפיע על הממצאים. עוד אציין כי אמנם יש ממש בטענה שהתחשיב כלל גם חשבוניות שקשורות לפעילות החורגת מפרק זה, מול הר הזיתים, עתיד, וקידס, בה אין מדובר בהתקשרות ישירה מול סיבוני, אולם בהיבט של עצם קיומן של הוצאות אמיתיות כטענת ההגנה, מול הטענה שמדובר בפיקציה שכנגדה שולמה עמלה בלבד, התבנית היא אותה תבנית התנהלות, כשמכל מקום ההשפעה של הוספת חשבוניות שסכומיהם הכוללים אינם גבוהים אינה יכולה לגרום לשינוי משמעותי בתוצאה הכללית. עוד אציין, כי חרף הטענות הנקודתיות שהעלתה ההגנה, היא לא מצאה לנכון להגיש לביהמ"ש נייר עזר חלופי מצידה המחלץ מדפי החשבון נתונים ומסקנות באופן כללי שהם שונים מאלה אליהן הגיע החוקר.

מעבר לכך, וזה הנתון החשוב והמשמעותי, מעיון בדפי החשבון עצמם ניתן להבחין בבירור שלא ניכרת משיכת כספים התואמת בסכומיה את ההוצאות שהיה צריך סניור לגרסתו ולגרסת סיבוני לשלם לראשי הקהילות, אלא משיכה שיטתית נכבדת ומשמעותית של כספים והותרת סכומים נמוכים, המתאימים באומדן כללי לשמש כעמלה בשיעור של כ – 10%, וזאת בחוסר התאמה מוחלט לגרסת הנאשמים.

לא למותר לציין כי הממצאים מדפי החשבון מתחזקים אף יותר נוכח מסקנתי כי לגבי 12.5 מיליון ₪ מדובר בחשבוניות פיקטיביות לכל דבר ועניין שאינן יותר מפיסת נייר, ובהתאמה אין לגבי חשבוניות אלה כל הוצאות זולת עמלה. אותם הדברים נכונים גם לגבי סכום של 10 מיליון ₪ שלא נמצאו כל ראיות תומכות בטענה שהתקבל בקשר לפעילות במגזרים החרדי והערבי. הנה כי כן, ניתוח חשבונות הבנק כשלעצמו תומך בתזת המאשימה בכללותה בהקשר לנושא העמלה.

פתק התחשבנות שרשם סניור
בחיפוש אצל סניור נתפס פתק צמוד לפנקס חשבוניות (ת/337א, ת/337). בפתק מצוינים עשרה תאריכים ולצידם סכומים. בתשעה מהמקרים רשום "לאבי" או "אבי". כל הרישומים מחוקים בקו (קיימת בפתק רשומה נוספת לגביה צוין "א-טור", שאינה קשורה להתחשבנות עם חברות סיבוני).

לעניין הסכומים המצוינים בפתק, מדובר בסכומים שהם שווי ערך ל– 90% מסכומי החשבוניות ללא מע"מ וזאת ביחס לשמונה מבין הרישומים (ת/337א, ת/337, ת/338). בשני הרישומים הנותרים הסכום הרשום בפתק אינו מהווה 90% אלא פעם אחת 93% ופעם שניה 88%. ואולם, צירוף של שני סכומים אלה שנרשמו בפתק והשוואתם לסכום הכולל של שתי החשבוניות מעלה שגם במקרה זה הסכום הכולל מהווה כ – 90%.

בנוסף, קיים על גבי הפתק כיתוב הממחיש את דרך החישוב לצורך הגעה לסכומים שצוינו: מסכום של 68,750 הוחסר סך של 6,875, שהם 10% במדויק.

הסבריו של סניור שרשם לצרכיו את המשיכות שנועדו לתשלום לראשי הקהילות (ע' 7033), ושההפרשים בין סכומי החשבוניות ובין סכומי המשיכות משקפים את מה שהחליט להותיר לעצמו כרווח כשאת השאר היה מפזר (ע' 7033-7034), הם הסברים בלתי אפשריים ובלתי מתקבלים על הדעת, בהתחשב בכך שסניור היה אמור להותיר ברשותו לפי גרסתו שליש מהסכומים ולא כ- 10%.

רק כשנשאל סניור ע"י ביהמ"ש כיצד הנתונים שציין מתיישבים עם הסכומים שתיאר שהעביר לראשי הקהילות, שינה והתאים את גרסתו והשיב כי לפעמים השאיר ברשותו מזומנים שמשך לצורך תשלומים עתידיים ולרוב השאיר בחשבון בין 15-20% (ע' 7034). בהמשך מסר תשובה נוספת לפיה היום הוא לא יודע לומר מהן המשיכות (ע' 7035). אציין שהסכומים שנותרו בחשבון אינם מתאימים ל–15-20%, ובראייה ארוכת טווח, כשההוצאות מהוות שני שליש בלבד מההכנסות, אין משמעות להסבר של החזקת מזומנים לשם תשלום, שכן במקרה כזה בתקבול הבא היה אמור סניור להוציא פחות במזומן, אך לא כך נהג.

יוער כי כל הסבריו של סניור ניתנו לגבי הוצאות הקשורות לראשי קהילה, ולא ניתנו כל הסברים הנוגעים למשיכות כספים לצורך צירוף בני השמונה עשרה לשב"ן, על אף שעל פי המוצהר מדובר במחצית מהפעילות שביצע.

הסבריו המתפתחים של סניור אינם מתיישבים עם הראיות והותירו רושם עגום.

ביחס לרישומים יש משמעות גם לקו המחיקה, המבטא סיום של פעילות ביחס לאותו רישום, ולטענת המאשימה סיום ההתחשבנות בין סניור וסיבוני. סניור לא סיפק הסבר חלופי מניח את הדעת למחיקת הסכומים.

אוסיף ואעיר כי לא השתכנעתי שסניור הוביל את החוקרים לדירה בה נתפס הפתק בזוכרו כי פנקס החשבוניות והפתק משלהי שנת 2006, בגין התחשבנות שהסתיימה, מצויים בדירה.

ההגנה מפנה לנ/114 פתק נוסף שנמצא בחיפוש אצל סניור ובו יש התייחסות שונה ופירוט סכומי החשבוניות. החוקר אישר שלא התייחס לפתק זה בעורכו את ניירות העזר. לשיטת ההגנה עיון בפתק נ/114, מלמד שיש בו ביטוי להתחשבנות אמיתית תוך ציון של נתונים ועלויות.

אציין כי בשלב שהעיד החוקר, בטרם נשמע סניור, כשניתן היה להבין שהדף נוגע ליחסי סיבוני – סניור ולא לנושאים אחרים, הבעתי תמיהה על ההתעלמות ממנו. ואולם, סניור מסר בעדותו שדף זה כלל לא קשור להתחשבנות עם סיבוני, אלא לנושא יחסיו מול הר הזיתים, והסכומים בו אכן תואמים ברצף חשבוניות שיצאו להר הזיתים (נספח יב לכתה"א). בנסיבות אלה, ברי שמדובר בפתק שונה במהותו, פתק שבו מתורגם צירוף של 1,412 נפשות, לסכום כולל, ומבטא התחשבנות מול הר הזיתים, שאל טיבה ומהותה אתייחס בפרק הרלבנטי. אציין עם זאת, כי לאור אופיו של נ/114 לא מופיע ולא אמור להופיע בו שמו של סיבוני, וכצפוי אין עליו מחיקות של סכומים. משכך, הפתק נ/114 אינו משליך ומשפיע על הפתק הנדון שכן מדובר ברישומים שונים.

כעולה מן המקובץ, בכל הנוגע לשימוש בכסף, מדובר בראיה הנוגעת אמנם לתקופה קצרה מחודש נובמבר 2006 ועד פברואר 2007, אך יש לה משמעות לא מבוטלת לתמיכה בגרסת המאשימה בדבר התחשבנות בכלל ונוכח גרסת הנאשמים בפרט. ראיה זו כשהיא מצטרפת לתמונה הכללית של ההתנהלות כעולה מנייר העזר ומהמסמכים שבבסיסו, תומכת בקיומה של תבנית התנהלות הכוללת הותרת סכום קבוע ברשות סניור, שאינו מתאים לסכומים אליהם התייחס בעדותו, אך הוא כן יכול להתאים לסכומים מקובלים של עמלה בקשר להוצאת חשבוניות פיקטיביות.

השליטה בכספים שנמשכו מהחשבון
לטענת המאשימה סניור החזיר את כל הכספים שמשך לסיבוני. המאשימה מבססת את מסקנתה זו על שילוב של הנתונים לפיהם הסכומים שנותרו בחשבון סניור תואמים סכומי עמלה, יתר הסכומים נמשכו או נפרטו למזומן, הסכומים שנפרטו למזומן לא הועברו לצדדים שלישיים ובפתק הנזכר נרשמה העברה של הכספים לאבי.

ההגנה כופרת לחלוטין בטענה.

לגבי הסכומים בחשבון, המשיכה מהחשבון והותרת סכום ששיעורו כ – 10%, אני מפנה לממצאיי לעיל.

לגבי משיכות של סניור מהחשבון במזומן או בשיקים עצמיים עד אמצע שנת 2007, ומשיכות בשיקים לפקודת מוטבים שונים החל מאוגוסט 2007, כשאת שני סוגי השיקים פרט סניור אצל נפתלי רובין (ת/221, ת/339), אני מפנה לנייר העזר, לעיל, ודומה שסניור אינו חולק על נתון זה.

אעיר שבעוד שניתן היה תחילה להבין שסניור טוען שאותם מוטבים הם גורמים ששילם להם עבור הוצאות הישיבות, הרי שבסיום ההליך התברר שטענת סניור היא שאין לו קשר לרישום המוטבים, והוא מסר שיקים פתוחים (ע' 6466, 6602). משכך, בכל הנוגע למסלול הכסף, להבדיל משאלת זיוף חתימות הספקים אליה אדרש בנפרד, אישר סניור שהשיקים נפרטו לטובתו והוא קיבל מרובין הן את המזומן כנגד שיקים עצמיים והן את המזומן כנגד שיקים פתוחים, ובמילים אחרות, כספי פריטת כל השיקים הושבו לידיו.

הכספים, אם כן, הוחזרו לסניור והשאלה היא מה עשה איתם.

אקדים ואעיר כי לאור העובדה שמסקנתי היא שמרבית החשבוניות הן פיקטיביות, כאמור, ולאור העובדה שמסקנתי היא שסניור וסיבוני פעלו במסגרת תכנית עבריינית משותפת ומתוכננת, אזי השאלה מה בדיוק נעשה בכסף, ואם הונחה תשתית ראייתית לכך שהוא הוחזר לסיבוני או שנעשה בו שימוש בהתאם להוראות סיבוני, היא פחותה בחשיבותה. זאת, משום שבנסיבות המתוארות ברור שהכסף אינו במסגרת פעילות עסקית אלא במסגרת שותפות עבריינית, ואופן ההנאה מפרי השותפות העבריינית אינו חיוני לשם ההכרות הנזכרות.

עם זאת, היות שבכתב האישום נטען שכל הכסף הוחזר לסיבוני, אבחן טענה זו.

השבת הכספים לסיבוני
כזכור, בפתק, מתוך עשרה סכומים רשום לצד תשעה "לאבי" והנתונים מחוקים בקו (ת/337א).

בהתייחסותו לפתק טען סניור תחילה שמדובר בדף עבודה לגבי החשבוניות שהוציא לסיבוני והוא היה צריך לזכור למי להוציא חשבונית ואין הוא קשור למשיכות כספים (ע' 6469). בחקירה הנגדית לעומת זאת, התפתחה הגרסה, וסניור טען שרשם את השם אבי כי החשבונית יועדה לאבי (ע' 7035), וכי לא רשם את סכום החשבונית שכן זו הייתה בפנקס החשבוניות והיה לו תיעוד לגביה. עוד טען שהסכומים שנרשמו שיקפו את המשיכות לצורך תשלום לראשי הקהילות.

גרסה זו אינה מתקבלת על הדעת, לא רק משום שלא מצוינים בפתק סכומי החשבוניות אלא סכומים אחרים, אלא גם לגוף העניין משום שבשנת 2006 שרוב הרישומים נוגע אליה, בכלל לא עמד סניור בקשר עם גורמים נוספים שאינם סיבוני. משכך, לא היה כל צורך לציין שהחשבוניות הן לאבי.

סיבוני לא ידע להסביר את הפתק שלא הכיר, ולא מצופה היה ממנו להסביר פתק שלא הכיר. סיבוני שלל מתן עמלה לסניור וטען שלא נתפסו אצלו כספים (הגם שלדבריו העביר מיליוני שקלים מחו"ל לישראל לצורך הסדר הפשרה האזרחי ולביהמ"ש לא ידוע מהם כספים אלה). סיבוני לא יכול היה לספק הסבר חלופי לעצם הרישומים האמורים.

בהעדר הסבר סביר אחר, ובהתחשב בהסברו של סניור לנושא שהיה בלתי סביר ולא עורר אמון, אזי אזכורו של סיבוני כשנכתב "לאבי" על גבי נייר שבו מחושב סכום החשבונית פחות המע"מ בניכוי עמלה בשיעור של כ – 10% ואותן רשומות מחוקות, מצביע על מסקנה מתחייבת שמדובר היה בעמלה שהועברה בין סיבוני לסניור כשיתרת הסכום הושבה לסיבוני.

שאלה אחרת היא אם הפתק בהתחשב ביתר הנסיבות מהווה ראייה מספקת לביסוס טענת המאשימה שמדובר בתבנית התנהגות שחזרה על עצמה, ושהמסקנה המתחייבת היא ש – 90% מכלל הכספים הוחזרו בתנועה סיבובית לסיבוני, או שמא אין בו כדי לבסס מסקנה מתחייבת ביחס להתנהלות בכללותה.

כפי שתואר בפירוט התרחישים לעיל, יכולים להתקיים תרחישים שונים בקשר לשימוש בכסף, שבחלקם נעשה שימוש בכסף לתשלום למשווקי המשנה בין על ידי סיבוני ובין על ידי סניור, וקיימים תרחישים אחרים אם המסקנה היא שלא בוצעה פעילות של צירוף מבוטחים לקופה.

בכל הנוגע לפעילויות נטענות שהגעתי למסקנה שהן פיקטיביות לחלוטין, היינו ביחס לצירוף בני שמונה עשרה לשב"ן, מתחייבת המסקנה שהכספים שנמשכו במזומן הוחזרו לסיבוני, שכן בכלל לא הייתה פעילות שיש לה קשר כלשהו לסניור ובכלל לא היו הוצאות, כשהכסף שנשאר בחשבון הוא העמלה לה היה זכאי סניור.

אשר לכספים לראשי הקהילה, ביחס לסכום הכולל שלגביו התעורר ספק, סכום שהוא באומדן בלבד, ושלא ניתן לשייכו למועדים קונקרטיים ולחשבוניות מסוימות, אזי בהתאם לספק הסביר שנוצר, עסק סניור בפעילות עצמאית מול ראשי הקהילה הרלבנטיים למטרת קניית חברים כנגד תשלום לקהילה, הוא היה זכאי לתשלום מסיבוני, כמו שהיו זכאים סוכני המשנה האחרים שפעלו אף הם בשיטות דומות, ושאלת שימושו בתקבולים אינה עומדת כסוגיה להכרעה, שכן הוא זכאי לעשות בתקבוליו כל שימוש שהוא מוצא לנכון.

סיכומו של דבר, בהתאם לראיות שפורטו שוכנעתי מעבר לספק סביר שכל הסכומים (למעט אלה לגביהם התעורר ספק סביר כאמור לעיל) עברו לסניור, כשסניור היה זכאי לעמלה בלבד ויתר הכספים היו שייכים לסיבוני ובשליטתו וחזרו אליו או שימשו בהתאם להנחיותיו.

ביצוע בצוותא של עבירות המס
לעניין אופי היחסים בין סיבוני לסניור ושאלת אחריותם כשותפים, אדגיש שאין הכרח שיחסי השניים יהיו בעל אופי אחד בלבד ושההתנהלות ביחס לחשבוניות ולכספים תהיה אחידה, ואין מניעה שהיחסים בין סיבוני לסניור כללו הסכמות והתקשרויות שונות, ובהתאמה סכומים שיצאו מסיבוני הוצאו או ניתנו למטרות שונות וההתנהלות לגביהם הייתה שונה. אדגיש כי דווקא העובדה שלסניור יש כובע של סוכן לשיווק מבוטחים מקילה על קידום התכנית העבריינית, שכן היא צובעת על פני הדברים, אם לא נעשית בדיקה מעמיקה, את כל הפעילות בצבע של פעילות עסקית לגיטימית.

בהמשך לממצאים ולמסקנות לעיל, בכל הנוגע לחשבוניות הפיקטיביות בסכום כולל של 12.5 מיליון ₪, כביכול עבור שיווק שב"ן לבני השמונה עשרה, מתחייבת המסקנה שמערכת היחסים בין סיבוני לסניור היא של שניים שרוקמים ביחד תכנית עבריינית מתמשכת שעניינה הוצאת חשבוניות פיקטיביות ושימוש בהן, תוך סיכום על עמלה מוסכמת לסניור ועל מסלול השבת הכסף והסוואתו, ומוציאים אותה אל הפועל בתחכום ובשיטתיות.

מן העבר השני, בכל הנוגע להתנהלות שבה נותר ספק ביחס לעצם הפעילות של סניור כסוכן משנה מול סיבוני בסכום כולל של 2.4 מיליון ₪ שקשורים לצירוף בקהילה החרדית, לא נעברו עבירות.

באשר ליתרת הסכום – 10 מיליון ₪ שנטען שקשורים לצירוף בקהילה החרדית, מצאתי שלא הונחה תשתית ראייתית מספקת לטענת ההגנה. אציין שגם אם הייתי מגיעה למסקנה שלא ניתן לשלול שחלק בלתי ידוע מתוכם אכן קשור לצירוף, אך לא באמצעות סניור, עדיין סניור יכול היה לשמש כשליח מטעם סיבוני להעברת כספים לראשי קהילה כנגד עמלה, או להשיב את כל הכספים לסיבוני במזומן בקיזוז עמלה, כשסיבוני שילם לראשי הקהילה. בשני המקרים מדובר בהשערות, שגם אם הן סבירות, אין לגביהן ראיות. כך או כך, המסקנה החד משמעית היא שפעילות סיבוני וסניור היא משותפת, מתואמת ומתוכננת שמבוצעת בצוותא חדא.

שאלה נוספת שהיא משפטית וראייתית משולבת נוגעת להכרעה אם יש מקום לייחס לסיבוני בנוסף לעבירות המס הקשורות בהכללת החשבוניות בספרים ובדו"חות, מכוח הביצוע בצוותא, גם את העבירה של הוצאת חשבוניות כוזבות בנסיבות מחמירות.

המאשימה מתבססת בטענתה על קביעת ביהמ"ש בע"פ 5783/12 גלם נ' מדינת ישראל וכן על פסיקת ביהמ"ש המחוזי בת.פ. 46849-03-13 מדינת ישראל נ' רוסלן. פסק הדין השני הוא במסגרת גזר דין שניתן בעקבות הסדר טיעון וממילא אין בו בנסיבות אלה קביעות עקרוניות נרחבות.
לטענת ההגנה מדובר בנסיבות שאינן דומות לנסיבות שבהליך הנוכחי ואין ללמוד מהן על האפשרות לייחס למי שמקבל את החשבוניות הכוזבות שותפות בהוצאתן.

אציין שבעניין גלם נקבע באופן מפורש ומנומק שבנסיבות מתאימות כאשר פעילות הוצאת החשבוניות היא על ידי שותף של מקבל החשבוניות והפעילות נעשית רובה ככולה לטובת מקבל החשבוניות שיש לו עניין לקדמה עבור עצמו, יש לראות לא רק במוציא החשבוניות אלא גם במקבל החשבוניות שותף לעבירה של הוצאת חשבוניות אף אם לא נטל חלק בביצוע הפעילות הפיזית, ובלבד שהוצאת החשבוניות מהווה חלק מהתכנית העבריינית וההסכמה הכוללת בין השותפים.

ההגנה לא הציגה פסיקה שונה, אלא רק טענה שמדובר בקונסטרוקציה מרחיקת לכת, וכן שהנסיבות הראייתיות בעניין גלם היו שונות והצביעו על שותפות בין הנאשמים ומעורבות של מקבל החשבוניות אף בכתיבת החשבוניות.

אני מרשה לעצמי לשער שהקונסטרוקציה שהתווה ביהמ"ש המחוזי בעניין גלם ואושרה מפורשות על ידי ביהמ"ש העליון, נועדה להתמודד עם המגבלה של עבירות המקור בתחום המס לצורך ייחוס עבירות של הלבנת הון, מגבלה שאינה קיימת עוד כיום לאחר תיקון 14 לחוק. ייתכן גם שניתן לראות בתוצאה מהלך שיש בו אלמנט של מלאכותיות ושבא להתמודד עם האילוץ הנזכר. עוד אעיר כי נוכח העובדה שבעבירות המס מעמדו של העוזר לאחר להתחמק ממס הוא זהה למעמדו של המתחמק ממס, אזי ניתן היה לכאורה לשקול להסתפק בהוראות אלה ולא היה צורך בבחינת יחסי השותפות.

עם זאת, מדובר בהלכה ברורה ומפורשת שנקבעה בביהמ"ש העליון והיא מחייבת, ולא הוצגה פסיקה מחייבת אחרת שמכרסמת בתחולתה במישרין או בעקיפין.

בנסיבות אלה אין שום חשיבות למארג הראייתי שסיפק את ביהמ"ש בעניין גלם, אלא הנתון החשוב הוא הקביעה שמתקיימים יחסי שותפות ושהוצאת החשבוניות היא חלק מתכנית עבריינית סדורה בין הצדדים, שנעשית לקידום ענייניו של מקבל החשבוניות.

אלה הן בדיוק מסקנותיי בכל הנוגע ליחסי סניור וסיבוני, כשלא רק שהייתה ביניהם שותפות מתחילת פעילותו של סניור, אלא שגם עיקר השימוש בחשבוניות והקמת כל המערך של הפעילות מצד סניור נעשו בהתאם להסכמה משותפת בין השניים, והתכנית כולה התבססה על הפלטפורמה של פעילות חוקית של שיווק, ואפשרה להוציא ולקזז חשבוניות כוזבות בעשרות מיליוני שקלים.

משכך, בהתאם להלכה המחייבת בעניי גלם, ובהתאם לראיות שנסקרו, אני קובעת שסיבוני וסניור פעלו בצוותא חדא בהוצאת החשבוניות.

הסוגייה האחרונה עניינה בייחוס לסניור של עבירות של עזרה לאחר להתחמק ממס בקשר לפעולות ההכללה של החשבוניות הכוזבות בספרים, ניהול הספרים והדיווח עליהן שבוצעו על ידי סיבוני בחברות סיבוני. דומה בעיניי שמקום שעבירת הוצאת החשבוניות הכוזבות נעשית מתוך יחסי שותפות במטרה ברורה להביא להתחמקות ממס של סיבוני, אזי בנסיבות אלה, שבהן ברורה וידועה התכנית לכלול את החשבוניות הפיקטיביות בספרים ולנכות את המע"מ כדי להתחמק ממס, יש בעבירה של הוצאת החשבוניות הכוזבות כדי להכיל בתוכה גם את הפעולות הנוספות הנובעות מהחשבוניות, ואין מקום לייחס לסניור עבירה נפרדת של עזרה לאחר. מסקנה זו נכונה לנסיבות המתוארות ואין בה כדי להשפיע על ההלכה הכללית לפיה כל אחת מהעבירות עומדת בפני עצמה ותכליותיה שונות.

שימוש במסמך מזויף – שיקים עם חתימות הסבה מזויפות

בהתאם לכתב האישום מיוחסת לסניור בלבד עבירה של שימוש במסמך מזויף, שיקים של אור יצחק שנרשמו בהם שמות מוטבים בדויים, זויפה בהם חתימת ההסבה של המוטבים הבדויים ונעשה בהם שימוש בפריטתם אצל רובין. אציין כי בעוד שבעובדות הפרק מתוארת עבירה של שימוש במסמך מזויף, ואף בסיכום המעשים זו העבירה הנטענת, אזי באי התאמה בהוראות החיקוק נרשם כי החלופה היא מחמירה יותר של שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל דבר. גם במקרה זה, כמו גם במקרים נוספים של אי התאמות (רובם יפורטו בפרק הלבנת ההון), מצאתי לנכון מהטעמים שיפורטו בהמשך ללכת לקראת הנאשמים ולבחון את החלופה המקילה. לפיכך, מיוחסת לסניור עבירה של שימוש במסמך מזויף סתם.

החל מאוגוסט 2007 משיכותיו של סניור מתבטאות בהוצאת שיקים שאותם פרט אצל נפתלי רובין (ת/221, ת/339). סניור אינו חולק על נתון זה. המוטבים שנרשמו בכל השיקים הם מוטבים בדויים וגם על עובדה זו אין בסיום ההליך מחלוקת. על השיקים מתנוססות חתימות וחותמות של המוטבים הבדויים (ת/378 – ת/378ה).

הטענה היחידה שמעלה סניור היא שהוא נתן לנפתלי רובין את השיקים כשהם פתוחים ואין לו ידיעה או מעורבות מי ובאלו נסיבות הוסיף את המוטבים הבדויים, אך לא מדובר בו ולא בפעולה שנעשתה בידיעתו או במעורבותו, כשאף הציג אסמכתא לנוהגו לתת שיקים פתוחים (ע' 6466, 6602, נ/ 240).

שני מעורבים יכולים להיות בפעילות המתוארת: סניור שהוציא את השיקים ומסר אותם לפריטה לנפתלי רובין, או נפתלי רובין שקיבל את השיקים והוא או גורם שאליו העביר את השיקים ללא שם הנפרע הוא זה שהוסיף את שמות המוטבים.

גרסת רובין
בחקירתו, כשהוצגו לו השיקים הנדונים, מסר רובין שסניור הביא לו את השיקים מלאים ואף ציין כי הוא מזהה את כתב היד על גבי השיקים ככתב ידו של סניור. רובין נשאל לגבי כל המוטבים שצויינו על גבי השיקים ומסר שהוא לא מכיר אף אחד מהם (ת/234 4/17 ואילך). בעדותו חזר רובין על אותה גרסה, כך שבהקשר זה אין מדובר באמרת עד מחוץ לכתלי ביהמ"ש ולא נדרשת תמיכה ראייתית לדברים. רובין הוסיף והתייחס בעדותו גם לחותמות ומסר שאין לו קשר אליהן (ע' 1570). רובין לא עומת בחקירה נגדית עם שום גרסה חלופית על כל המשתמע מכך ועדותו בנושא זה הייתה עקבית.

ההגנה מבקשת שביהמ"ש יקבע כי דבר מגרסתו של רובין לא ראוי לאמון ובכלל זה טענות רובין שהשיקים היו מלאים. אינני מקבלת טענה זו, ואני מפנה לפרק השני, שם נבחנת גרסת רובין בהרחבה. אעיר כבר עתה שעל אף הבעייתיות שניכרה במהלך עדותו של רובין, וניסיונו בנושאים מסויימים, לא אלה הקשורים לסניור, למסור תשובות מתחמקות, הרי שמרכיבים רבים בגרסתו כלל אינם שנויים במחלוקת או שיש להם תמיכה ראייתית נוספת. לפיכך, ככל שההגנה חלקה על גרסתו הברורה והמפורטת של רובין ביחס למוטבים בשיקים מחובתה היה להציג זאת ולהטיח את טענותיה ברובין.

בחקירה המשטרתית זיהה רובין את כתב היד של סניור על השיקים (ת/234 4/ 25) ואך טבעי הדבר לאור כמות השיקים והתקופה הממושכת של הפעילות שרובין הכיר את כתב ידו של סניור. כידוע, זיהוי כתב יד יכול להתבצע גם על ידי מי שיש לו היכרות עם כתב היד ולאו דווקא על ידי מומחה, ובנסיבות העניין, הזיהוי של רובין, המתיישב עם השכל הישר, די בו, במיוחד שההגנה לא פעלה כדי לכרסם בתוקף הזיהוי. מקובלת עליי גם טענת המאשימה שלא הייתה חייבת בנסיבות שהיו לפניה לבדוק את כתב היד על ידי מומחה להשוואת כתבי יד.

גרסת סניור
סניור, הגם שלא שמר על זכות שתיקה מלאה כאמור, בחר לשתוק כשהוצגו לו השיקים האמורים וכן הטענה שמדובר במוטבים בדויים (ת/163). בעדותו נשמעה לראשונה טענתו הכבושה שהוא כתב את השיקים ומסר אותם לרובין אך המוטבים בשיקים היו ריקים, טענה שלא הוצגה בפני רובין כאמור (ע' 7221). סניור טען שזו הייתה שיטת העבודה שלו (ע' 6602). מדובר בטענה סתמית וסיסמתית שלא הוצגו לה עוגנים ממשיים, ואין בעובדה שנמצאו שיקים אחרים של סניור פתוחים (נ/240), כאשר התשלומים נועדו למשכיר הנכס, כדי ללמד שבמקרה זה, כאשר המוטבים הם בדויים והכספים חוזרים לידי סניור, כדי לשנות מהמסקנה שכן הנסיבות שונות במובהק.

משכך, אני מעדיפה את גרסת רובין וקובעת שהשיקים נמסרו לרובין כשהם מלאים בשם המוטב.

בגב השיקים מופיעה חתימת הסבה, ומשנתתי אמון בגרסת רובין שקיבל את השיקים מלאים מתחייבת גם המסקנה שבעת קבלתם התנוססה חתימת ההסבה בגב השיקים, אחרת לא ניתן היה לעשות בהם שימוש ולפרוט אותם.

לסניור לא מיוחסת עבירת זיוף אלא העבירה של שימוש בשיקים המזויפים בכך שמסר אותם לפריטה.

לעניין העובדה שהשיקים דוברים שקר על עצמם, שכן חתימת ההסבה הנחזית כחתימה של המוטבים אינה חתימתם, הראיות הן ברורות וחד משמעיות. לעניין השימוש באותם שיקים מזויפים, די במסכת הנסיבתית שתוארה, כשההסבר החלופי נדחה, כדי להביא למסקנה מתחייבת.

אדגיש כי האינטרס בפעולה שתוצאתה קבלת כסף מזומן מבלי למשוך את הכסף מהבנק באופן מעורר חשד היה של סניור, לאחר פגישת הבירור בבנק והדרישה שהופנתה אליו, כפי שפורט בפרק שעניינו הלבנת ההון. העובדה שבסמוך לאחר מכן, החל סניור למשוך את הכספים באמצעות שיקים שהמוטבים בהם בדויים, מתיישבת עם האינטרס המתואר. גם הציון של מוטבים שונים, שבשמותיהם מופיע עיסוקם בדפוס, שליחויות או בהסעות, משרת את האינטרסים של סניור בהפגת חשד, שכן מדובר לכאורה בספקים שונים מתחומים שונים הרלבנטיים לעיסוקו. לכך מצטרף גם תיאורו של רובין בחקירתו שבדק מול סניור לגבי תקינות השיקים למוטבים הבדויים ונענה שהכל בסדר ויש חשבוניות בקשר לשיקים (ת/234 12/ 37), מה שכמובן אינו נכון.

כעולה מן המקובץ, מהראיות שפורטו עולה שמי שעשה את השימוש בשיקים ביודעו שהמוטבים בהם בדויים, וקיבל את הכספים בחזרה הוא סניור, והוכחה מעבר לספק סביר עבירת השימוש במסמך מזויף.

סיכום
ממכלול הראיות שהוצגו עולה בבירור שבמערכת היחסים בין סיבוני לסניור החזיק סניור ביותר מכובע אחד, ולצד היותו סוכן משנה ביחס לפעילות שנסקרה, פעילות בהיקף תחום, הוא בעיקר שימש כמקור של סיבוני להוצאת חשבוניות פיקטיביות.

שוכנעתי מעבר לספק סביר כי מתוך חשבוניות בסכום כולל של כ – 25 מיליון ₪, חשבוניות לא מסוימות בסכום של כ – 22.5 מיליון ₪ הן כוזבות. ביחס לסכום זה, שוכנעתי מעבר לספק סביר שכל יסודות העבירות הוכחו בדרגה הנדרשת.

680. לפיכך, אני מרשיעה את סניור וחברת סניור בהוצאת חשבוניות כוזבות בנסיבות מחמירות ביחד עם סיבוני ובמרמה ותחבולה במטרה להתחמק ממס בקשר לסכום שבאומדן עומד על כ – 22.5 מיליון ש"ח.

אני מרשיעה את סיבוני וחברות סיבוני בכך שכללו את החשבוניות בחברות סיבוני, וכך גרמו לניהול פנקסי חשבונות כוזבים, לניכוי התשומות ללא חשבוניות כדין, להגשת דו"חות כוזבים לרשויות מס"ה ומע"מ, והכל במרמה ומתוך כוונה להתחמק ממס.

אני מזכה את סניור מעבירות נוספות של עזרה לאחר בקשר למעשים הללו.

אני מרשיעה את סניור בשימוש במסמך מזויף.

לעבירות הלבנת ההון ועבירת המרמה אתייחס בפרק שעניינו הלבנת הון.

פעילות סניור עבור סיבוני באמצעות אביעד (פרק ראשון)
נאשמים: סיבוני, סניור ואביעד וחברות בשליטתם

בנוסף לחשבוניות בסכום כולל של כ – 25 מיליון ₪ שהוציא סניור לאור יצחק, נטען שבשנת 2010 סיפק סניור ביחד עם אביעד לסיבוני חשבוניות של אביעד בסכום של 1,421,234 ₪, מבלי שאביעד העניק לסיבוני את השירותים המתוארים בהן או שירותים בכלל (נספח ז' – ת/205).

סיבוני כפר באשמה ותשובתו דומה לתשובה ביחס לחשבוניות של סניור, תוך שציין כי הוא לא היה מעורב ביחסים הפנימיים בין סניור לאביעד.

סניור כפר באשמה, ציין שמדובר בפעילות מול חברי קהילות חרדיות מרוחקות בדרום, כשלטענתו אביעד ביצע פעולות ממשיות בהתאם להנחיותיו והיה לאביעד מעמד עצמאי מול סיבוני.

אביעד טען שביצע עבודה אמת ממשית, בעלת אופי שליחותי, היה זכאי בגינה לעמלה מוסכמת קבועה בסך 7% ואת היתרה העביר לסניור. לטענתו, הוא זה שהגיש את החשבוניות לאור יצחק ולאחר מכן העביר את הכספים בניכוי העמלה לסניור משום שרצה להציג מחזורים גדולים ונפח פעילות בבנק בהקשר של עיסוקו העיקרי בסחר במכוניות.

השאלות המחייבות הכרעה בהקשרן של חשבוניות אביעד הן אחדות:

ראשית, יש לבחון אם יש בראיות כדי לעורר ספק שהייתה פעילות של צירוף מבוטחים המזכה בתשלום של כ – 1.5 מיליון ₪ ללא קשר למיהות הגורם שמבצע אותה.

שנית, אם התשובה חיובית, יש לבחון אם הראיות מעוררות ספק שאביעד ביצע פעילות כסוכן משנה מול סיבוני והיה זכאי מסיבוני לתשלום עבור צירוף מבוטחים במנותק מסניור או שמא כל ההתנהלות היא בשליטת סניור.

שלישית, אם יש ראיות לפעילות צירוף, אך בהתאם לראיות לא אביעד היה זכאי בגינה לתשלום מסיבוני, אלא הוא היה זכאי לעמלה מסניור בלבד וסניור הוא הגורם הפעיל, יש לבחון את ידיעת כל אחד מהנאשמים לגבי נתונים אלה, וכן יש להכריע אם ההתנהלות הסיבובית מבססת מחשבה פלילית וכוונה ומטרה להתחמק ממס אצל כל אחד מהנאשמים.

בחינת הראיות
אקדים ואציין שבעוד שסיבוני וסניור שתקו בחקירותיהם בכל הנוגע לאביעד, כך שגרסאותיהם בעדויות הן כבושות, על כל המשתמע מכך, אביעד מסר גרסה והשיב לכל שאלות החוקרים.

את הראיות בכללותן משלב החקירה ובשלב המשפט אבחן בהתאמה לסדר השאלות שצויינו.

ראיות לביצוע פעילות של צירוף מבוטחים וצירוף לשב"ן
לדברי אביעד בחקירה, הוא קיבל רשימות עם כתובות וטלפונים של אנשים פרטיים מסניור, והתבקש לאסוף טפסים של ביטוחים ומצטרפים חדשים באזור הדרום באשקלון, אופקים, נתיבות ושדרות ואת הטפסים העביר לאור יצחק (ת/38 שו' 12-17, 59-61, ת/40 שו' 25-35). אציין כי התיאור האמור יכול בהחלט להתיישב עם פעילות של איסוף טפסי צירוף ואיסוף טפסי שב"ן אותם כינה "ביטוחים". אביעד הוסיף וציין ביחס לפעילות כי לא הוא גייס את המבוטחים וכבר יצרו איתם קשר קודם לפנייתו (ת/38 שו' 24-26). הוא תיאר כי את רשימות האנשים היה מקבל פעם בחודש מסניור ואת הטפסים היה מעביר לסיבוני באור יצחק (ת/38 שו' 70-72). אביעד ציין כי נתן את הרשימות ובהן פירוט המצטרפים לסיבוני שערך את התחשיב ולו לא היה צורך בהן (ת/38 שו'140-141). אביעד התייחס להיקף של 300-400 מבוטחים חדשים בכל חודש וציין שהמספר השתנה מחודש לחודש (ת/38 שו' 143). ביחס לתוכן החשבוניות ציין אביעד כי המזכירה באור יצחק מילאה את החשבוניות ומבחינתו לא שינה מה היה כתוב בהן (ת/38 שו' 158). אביעד ציין כי מחודש אוקטובר 2010 הפסיק לקבל רשימות מסניור והגם שתיאר שפנה לסניור לברר את הנושא, לא מסר הסבר להפסקת הפעילות (ת/38 שו' 159-164).

במהלך המשפט חזר אביעד על דבריו בחקירות עם הרחבות מסוימות. הוא פירט איסוף של טפסים גם מסניפים וגם מהדואר. בהקשר זה מקובלות עליי הערות ההגנה שהמציאות של ההתנהלות לגיוס חברים לקופה בתקופה הרלבנטית הייתה כזאת שכללה מגוון של פעולות לא מקובלות ותמוהות, לרבות שיתופי פעולה הקשורים לפקידי הדואר (נ/159). אציין גם שבאחד מניירות הפירוט מופיעות הוצאות רישום דואר (נ/222 - חשבון 2 במרץ 2010). איני רואה בדברים גרסה כבושה אלא גרסה מפורטת יותר לאחר שהייתה התייחסות למעבר בדואר, גם אם השתמע שהקשרה שונה.

גרסת אביעד תוארה בפשטות ובחוסר תחכום.

סיבוני ששתק בחקירות ביחס לאביעד, התייחס בעדותו לראשונה לאביעד והגדיר אותו כסוכן משנה, שהובא אמנם על ידי סניור, אבל היה עצמאי והקשר היה בינו לבין סיבוני במישרין. יש לציין כי תיאורו זה של סיבוני אינו מתיישב עם תיאורו של אביעד, כשמעדות סיבוני השתמע שהתרשם שאביעד בעל יכולות לדאוג לצירוף חברים, וברור מגרסת אביעד שלא זה מצב הדברים ושאף לא הציג את עצמו כך בפני סיבוני או כל גורם אחר.

סניור ששתק בחקירות ציין בעדותו כי לאביעד לא היה קשר לחברי הקהילה, הוא קיבל את הרשימות ואמור היה לאסוף טפסים, רוב תפקידו היה באיסוף של חומר מוכן אך הוא גם הסביר למי שטרם חתם על השב"ן שיש לחתום והחצי שנה הראשונה היא בחינם וניתן בהמשך לבטל את החברות, ובמקרים מעטים הלך עם אנשים לדואר לבצע מעבר. עוד טען סניור שכל ההתחשבנות הייתה ישירות בין סיבוני לאביעד. עם זאת, לדבריו, הוא שימש כשליח של אביעד להעברת טפסים לסיבוני באותם מקרים שביקר בבית המשפחה בדרום ולקח מאביעד את הטפסים (ע' 6486-6489).

ראיות הגנה
בנוסף הוצגו בביהמ"ש שתי ראיות חפציות: יומן (נ/251) ורשימות פירוט מצטרפים (נ/222). מדובר בראיות שלא נתפסו בחיפוש אצל אביעד, שנערך שלא בנוכחותו, ולא נמסרו לגורמי החקירה. אביעד ציין כי התבקש להביא את הנהח"ש ולא מעבר לכך וגרסתו לא נסתרה.

רשימות המצטרפים
בהתייחס לרשימות המצטרפים, הרשימות המודפסות מופנות לאור יצחק מאביעד. כותרתן "פירוט חשבון חודש..." והן מתעדות 2 תשלומים בחודש, כשקיימת חלוקה בין התעריפים המשולמים עבור צירוף מבוטחים בתעריפים שבין 300-400 ₪ לצירוף לשב"ן בתעריפים שבין 80- 100 ₪. על גבי המסמכים קיימים רישומים בכתב יד עם תאריך של הקלדת החשבונית ומספרה, תוך ציון שמה של המזכירה באור יצחק מרים ואישור מצד סיבוני, וכן מצוין "שולם". בסה"כ על פי הניירות צורפו 2,479 חברים חדשים וצורפו לשב"ן 6,056 חברים בעשרה חודשי פעילות.

המאשימה מבקשת להתעלם מרשימות המצטרפים משום שלא נתפסו בחיפוש ולא הוצגו אלא במהלך המשפט והיא רואה בהן ראיה שצצה יש מאין. אעיר כי אכן תמוה מדוע לא התייחס סיבוני לרשימות האמורות שהיו זמינות, אך מצידו של אביעד אני נכונה להסתפק בהסבר שהרשימות לא היו ברשותו ושלא הבין כבחור צעיר, ללא ניסיון, שיש להן חשיבות. בנוסף לכך, הרישומים בכתב יד שסיבוני זיהה ואימת, רישומים שמבחינת תוכנם מתאימים לרישומים המקובלים בהנהח"ש, מחזקים את המסקנה שמדובר במסמכים אמיתיים, שלא נוצרו לצורך ההליך. לכך יש להוסיף את העובדה שהפירוט במסמכים, הכולל 5 נושאים שונים, תואם את הסכומים הסופיים בחשבוניות, ודומה שהיה נדרש מאמץ גדול כדי לבצע בדיעבד התאמה שכזאת. כמו כן, אביעד התייחס להעברת טפסי צירוף של מספר מאות של מבוטחים חדשים בחודש, ונתון זה מתיישב עם התוצאה הסופית שצוינה. המאשימה גם לא מצאה לנכון לבקש להציג ראיות הזמה בהקשרה של הראיה האמורה, כשיכולה הייתה לזמן את מרים המזכירה שתתייחס לאותנטיות של המסמכים אם לשיטתה מדובר בפברוק.

אשר להערת המאשימה כי מספר צירופי המבוטחים לשב"ן בלתי מתקבל על הדעת ואף אינו מתיישב עם העובדה שאביעד לא הזכיר כלל שב"ן, אני מקבלת את הטענה באופן חלקי בלבד. מבחינת אביעד, הוא הזכיר בתמציתיות את השב"ן, ומקובלת עליי טענת ההגנה שלא ניתן לשלול את האפשרות שהיות שהוא גזר עמלה קבועה ומוסכמת המהווה אחוז מסך הכספים, הרי שהתעניינותו הייתה בעיקר בתוצאה הסופית ופחות במרכיביה, ולכן אין בעובדה שציין את הסכומים עבור הצטרפות ולא ציין את הסכומים עבור צירוף לשב"ן, שגם היו נמוכים בהרבה, כדי ללמד שלא היה כלל צירוף לשב"ן. יש משמעות כמובן לכך שהתמיהה האמורה לא הוצגה לאביעד ולא ניתנה לו ההזדמנות להתייחס אליה.

לעניין טענתו של סניור כי הוסיף טפסי שב"ו נוספים ממקורות אחרים כדי להנות מתשלום גבוה יותר, אציין כי מבחינה כלכלית נוכח העובדה שהתשלומים אצל אביעד בגין שב"ן נעים בין 80-100 ₪, הטענה יכולה להתקיים, ואולם מדובר בגרסה כבושה עד לשלב שבו הוטחה בו הטענה, וגם אז מסר אותה בסתמיות מבלי להציג כל ראיה מאמתת, ולפיכך, קשה לי לקבל את הטענה כממשית ומשכנעת. עם זאת, מהתייחסותו זו של סניור ניתן להסיק שבזמן אמת הוא הורה לאביעד לדווח על טפסי שב"ן מעבר לאלה שאותם אסף בפועל ואביעד רשם את הדיווחים ודיווח. במכלול הנסיבות איני זוקפת נתון זה לחובת אביעד שלא התבקש להתייחס אליו בחקירה הנגדית.

לאור כל האמור, מדובר בראיה התומכת בטענה לקיומה של פעילות אמיתית של איסוף טפסי הצטרפות לקופה ובאופן חלקי גם טפסי שב"ן, המסייעת לביסוס הספק.

היומן
הראיה השניה היא היומן (נ/251). לפני שאדרש לתוכנו יש להתייחס לאמיתותו. למקרא חקירתו של אביעד השתמע שלא נותרו אצלו חומרים התומכים בטענותיו, והוא לא הזכיר את היומן בחקירותיו ולא מסר אותו לחוקרים. לדבריו, בשעתו התבקש להביא את הנהח"ש ולא מעבר לכך ובזמן אמת לא הבין את המשמעות של הרישומים ביומן. הגם שניתן היה לצפות מאביעד להציג את היומן לחוקרים בעת החקירות או לאחריהן, וחרף תשובותיו שהובאו לעיל, וסימני השאלה המתעוררים מהשילוב בין שני הגורמים, איני מקבלת את טענת המאשימה שמדובר ביומן מפוברק שאין לו כל ערך ראייתי, ואני סבורה שיש מקום לבחון את היומן ותוכנו ולהעניק לו משקל מסוים. זאת, בשל שילוב של שלושה גורמים: הראשון, והמשמעותי מכולם הוא עדותה של עו"ד רוזנברג שייצגה את אביעד בהליכי ערעור שומה בשנת 2013, ותיארה שבאקראי בעת שתשאלה אותו אם אין לו רישומים, ורק בתגובה לשאלותיה, השיב אביעד שיש לו יומן, והביא לה אותו למחרת היום (ע' 8047). לא זו בלבד שהצגת היומן לא הייתה יזומה, אלא שכשהתבקש, הציג אביעד את היומן לשנת 2010 באופן מיידי, הגם שהשנה הייתה 2013 וביומן מופיעים רישומים רבים שספק אם היה לאביעד זמן להכינם תוך יום. הגורם השני, נוגע לכך שאביעד לא ערך שימוע. אילו היה מתקיים שימוע ובמהלכו לא היה מוצג היומן למרות שכבר הוצג בהליך אזרחי היה בכך כדי לעורר תמיהה וסימני שאלה כבדים, אך זה לא המצב. הגורם השלישי נוגע לכך שהמאשימה לא ביקשה לעשות כל בדיקה של מומחי מז"פ בקשר ליומן ואף נמנעה מחקירה מקיפה של אביעד לגבי האותנטיות שלו.

עיון ברישומים ביומן מעלה כי קיים תיעוד ביומן התואם לרשימות, ולנתון זה יש משקל מסוים כראיה תומכת.

פעילות אביעד – סיכום ביניים
לאור המקובץ, התעורר אצלי ספק שהייתה פעילות מצד אביעד של איסוף טפסים עבור הצטרפות לקופה, וביחס לצירוף לשב"ן, התעורר אצלי ספק שהיה צירוף לשב"ן, אך בהיקפים מצומצמים יותר, שיש קושי לכמתם, ואיני שוללת שאביעד קיבל דיווחים נוספים מסניור ונדרש לדווח עליהם מבלי שבדק אם אכן היו כנגדם המסמכים הדרושים, כשהמוקד מבחינתו, כאמור, הוא העמלה שהוא גוזר, אשר גדלה ככל שהיקף הפעילות גדל.

תפקידו ומעמדו של אביעד מול סניור וסיבוני ובפעילות לצירוף מבוטחים
אביעד תיאר בחקירות שהעבודה הוצעה לו על ידי סניור, בן זוגה של אחותו, שאמר לו שיבצע עבודה וירוויח כמה גרושים (ת/38 שו' 19). עד אותו שלב אביעד שהיה בן 25 עבד בעבודות מזדמנות לאחר שהשתחרר מהצבא בו שירת במסגרת פרויקט נערי רפול. ב – 2009-2010 פתח עסק לסחר ברכבים וגם בו לדבריו נעזר בסניור. מדובר, אם כך, בצעיר שמבחינת קשריו וכישוריו התאים לשמש כשליח. ואכן, בעדותו הגדיר אביעד את עצמו כסוג של שליח (ע' 7148).

אביעד בחקירותיו תיאר, כאמור, שלא הוא ביצע את פעולת ההתקשרות אלא רק קיבל רשימות מסניור והתבקש לאסוף טפסים. הוא הבהיר שלא ידוע לו מי גייס את המבוטחים וצריך לשאול את סניור (ת/38 שו' 27-28). הוא הדגיש כי הוא לא היה צד בעניין, כלומר בפעולת הגיוס, ורק בא ולקח טפסים וכשיצר קשר עם המבוטחים הם ידעו במה מדובר (ת/38 שו' 83-84).

אביעד ציין כי בהתאם להסכם בינו לבין סניור הוא ניגש לקבל שיק מאור יצחק והוציא לאור יצחק את החשבוניות (ת/38 שו' 88-91). אביעד ידע מה היה גובה התגמול שהתקבל מסיבוני עבור כל מצטרף (ת/38 שו' 24-25) בגינו גם הוציא את החשבוניות לאור יצחק, אך הוא הבהיר שעל פי המוסכם מראש בינו לבין סניור הוא היה זכאי לכ – 8% -7 מהסכום הכולל שהתקבל בלבד, והיתרה הועברה בהתאם להסכמה לסניור (ת/38 שו' 27-32, 61-68, 110-111, ת/40 שו' 30). כשנשאל עבור מה קיבל חשבוניות מסניור בסכום עתק העולה על מיליון ₪, השיב שאת החשבוניות קיבל על הרשימות שסניור הביא לו ורק על זה (ת/38 שו' 98-102). אביעד התקשה להסביר איך בוצעה ההתחשבנות מעבר לקבלת האחוז שצוין .

בעדותו חזר אביעד על מרבית התיאורים.

סניור בעדותו מסר שתפקידו של אביעד היה איסוף טפסים של אנשים שכבר סוכם על הצטרפותם מול ראשי קהילות, על סמך רשימות שסניור היה מקבל. הוא אישר שהוא היה מי שסגר מול סיבוני את התגמול עבור הפעילות והוא קבע מול סיבוני את הסכומים, אם כי טען שהסגירה נערכה בנוכחות אביעד וניסה לשוות לתפקידו של אביעד מעמד נכבד יותר. סניור אישר שהוא זה שקבע מול אביעד את גובה העמלה מהסכום הכולל, והוא אישר שהיה נותן לאביעד משימות ואביעד דיווח לו כשבוצעו ולא שלל את הגדרתו כמעין שליח. לדבריו, על פי רוב תפקידו של אביעד התמצה באיסוף טפסים מוכנים, כאמור. בנוסף, סניור אישר שחלק מהטפסים הועברו על ידו לסיבוני.

עדותו של סיבוני ביחס לאביעד הייתה תמציתית מאד. הוא תיאר שאביעד הובא על ידי סניור, אך הגדירו כסוכן משנה שהביא טפסים בעצמו או בהעברה של מעטפה ובא לקבל את הכסף ולתת חשבונית.

מהראיות שנסקרו עולה בבירור שכל הפרטים הנוגעים לפעילות ולתשלום בגינה, תואמו בין סיבוני לסניור. מן העבר השני, ההחלטה על העמדת אביעד בחזית הפעילות כסוכן משנה היא של סניור, כשלאביעד אין כל כישורים לשמש כסוכן משנה, גם לא קשרים עם ראשי קבוצות, ותפקידו הלכה למעשה לא דמה לתפקיד של סוכן משנה, כפי שתיאר סניור את התפקיד, אלא לתפקיד של שליח. בנוסף, סניור הוא שהכתיב לאביעד לא רק את חלוקת משימות האיסוף, אלא גם את אופן ההתחשבנות ואת גובה העמלה שקיבל אביעד. סניור כפי שיפורט להלן, הוא גם מי שיזם את המסלול של הכסף ואביעד הפנה את השאלות בעניין זה אליו.

זאת ועוד, קיימות ראיות נסיבתיות המצביעות על הקשר ההדוק של סניור למכלול פעילות אביעד. אביעד ביקש עם תחילת פעילותו להעביר את תיק השומה מאשקלון לירושלים כשהכתובות שמסר הן של סניור, ומתבקשת המסקנה שעשה כן בהוראת סניור. אביעד פתח חשבון בנק בירושלים בסניף בו פעל סניור זמן קצר לפני תחילת פעילותו (ת/408), וכשרוני בן דוד מהבנק התקשר לאביעד חזר אליו סניור (ע' 1482). נתונים אלה אף הם תומכים בשליטתו של סניור בפעילות של אביעד.

המסלול הסיבובי של הכספים והחשבוניות
בהתאם לראיות, אביעד הוציא חשבוניות על מלוא הסכומים לאור יצחק (ת/205) וקיבל מאור יצחק שיקים (ת/217). חלק מהשיקים נפרטו אצל נפתלי רובין למזומן ולא נכנסו לחשבונו (ת/217) והשיקים החל מיוני 2010 הופקדו בחשבונו של אביעד (ת/344). במקביל הוצאו חשבוניות של סניור לאביעד (ת/346) וכל הכספים למעט העמלה בסך של כ – 7-8% לה היה זכאי אביעד, הועברו לסניור, בין בכך שסניור היה מי שפרט את השיקים אצל רובין ובין במשיכה של אביעד מהבנק (ת/345).

היחיד שהתייחס בחקירות למסלול הסיבובי הוא אביעד, שכשנשאל בחקירה הראשונה מדוע היה צורך בהתנהלות הסיבובית, השיב שהוא לא יודע ויש לשאול את סניור (ת/38 שו' 38-40).

די בגרסאות שלושת הנאשמים שפורטו לעיל, בתיאור הפעילות וההתחשבנות בגינה על ידם, כדי להוביל למסקנה שהמסלול האמיתי של הפעילות המתוארת היה הוצאת חשבוניות של סניור לסיבוני על מלוא הסכום ותשלום מסיבוני לסניור, והוצאת חשבוניות מאביעד לסניור על סכום העמלה ותשלום העמלה לאביעד על ידי סניור. לעומת זאת, המסלול של הוצאת חשבוניות מאביעד לסיבוני והעברת מלוא התשלום לאביעד, ובשלב השני הוצאת חשבוניות מסניור לאביעד והותרת עמלה מוסכמת בשיעור כ – 8% בלבד, הוא לכל הפחות מסלול מלאכותי, שאינו משקף את ההתנהלות האמיתית המהותית בין המעורבים, הגם שהוא משקף את תנועות הכסף. ההכרעה אם המסלול האמור שאינו משקף את ההתנהלות האמיתית הוא גם פיקטיבי ומבסס עבירה תושפע מהתכלית וכוונת ההתחמקות ממס של כל אחד מהצדדים ומידת ידיעתם את הנתונים והעובדות.

אשר לטענה של אביעד שהועלתה לראשונה רק במשפט כי הוא זה שביקש לבצע את המהלך הסיבובי כדי להגדיל בבנק את המחזור, לצורך הגדלת העסק של הרכבים, איני יכולה לשלול שאביעד נהנה מהעובדה שהוצגה פעילות כספית משמעותית בחשבונו ואף הוצגו ראיות לגבי גדילת עסק הרכבים באותה שנה (נ/252). עם זאת, אם אכן מדובר היה ברעיון וביוזמה של אביעד, הרי שהוא היה עומד על הפקדת השיקים בחשבונו בחמשת החודשים הראשונים חלף פריטתם על ידי סניור באמצעות רובין מבלי שעברו במערכת הבנקאית, והתנהלותו בקשר לקידס הייתה שונה. גם הבקשה שהשיקים לא יהיו למוטב בלבד, אינה מתיישבת עם התנהלותו של מי שרוצה להציג מחזור פעילות בבנק ומתעתד להפקיד את השיקים, וההסבר המאוחר שנתן אביעד בעדותו שהדבר היה לבקשתו כי היה צריך מזומן אינו מתיישב עם העובדה שחלקו התמצה בעמלה קטנה בלבד.

לאחר ששמעתי את אביעד והתרשמתי מנתוניו ומגילו בעת ביצוע המעשים, וכן ממידת התחכום שלו אז ובמועד מסירת העדות, אני מתקשה לקבל את עדותו הכבושה בהקשר זה ואיני שוללת שהוא מסר אותה שלא ביוזמתו.

נתון נוסף המלמד על אופי מעורבותו של סניור ושליטתו במסלול הסיבובי, נוגע לשיקים שהתקבלו מאור יצחק ונפרטו על ידי סניור אצל נפתלי רובין שפרט אותם בצ'יינג' רודה ברכה (ת/217). בהתאם לראיות, בכל חמשת חודשי העבודה הראשונים קיבל סניור את השיקים של אור יצחק ופרט אותם. אף בהנחה שאביעד בהתאם להנחיית סניור קיבל מסיבוני ביד את השיקים, אינני מקבלת את גרסתו הכבושה של סניור, שנמסרה לאחר שנחשף לראיות, כי הוא אמנם פרט את השיקים, אך עשה זאת עבור אביעד. לא זו בלבד שהגרסה כבושה, ולא זו בלבד שבחקירה טען אביעד שיש לשאול את סניור למה בוצעה הפעולה הסיבובית, אלא שלאור העובדה שממילא למעלה מ- 90% מהסכום אמור היה בהתאם למוסכם לעבור לסניור, אין בגרסה זו כל הגיון. אינני מקבלת גם כלל את גרסתו הכבושה של סניור שאביעד היה עמו או הלך לבד לנפתלי רובין כדי לפרוט שיקם, והטענה לא זכתה לאישורו של רובין. לא מצאתי בעובדה שאביעד בעדותו התאים את עצמו לדברי סניור וטען שמעת לעת פרט סניור עבורו שיקים למזומן כדי לשנות ממסקנותיי לעיל, ומאותם טעמים שפירטתי בפסקה הקודמת, אני מעדיפה את גרסתו בחקירה בהקשר זה.

כעולה מן המקובץ, לאחר שלקחתי בחשבון את גילו של אביעד, הרקע שלו והתרשמותי ממידת הבנתו ומדרך חשיבתו, הגעתי למסקנה שאין לאביעד את היכולות והכלים להגות תכנית סיבובית שכזאת, שהתועלת שהוא מפיק ממנה, אם בכלל, היא אפסית והסיכון שבמעורבות בפעילות לא חוקית הוא גדול.

לעומת אביעד, לסניור לאור התרשמותי ממנו יש את כל היכולות הן להגות את התכנית, והן לשכנע את אביעד שכדאי לו לבצעה.

מודעות סיבוני להתנהלות האמיתית
לצורך בחינת מודעותו של סיבוני, אני לוקחת בחשבון את מסקנתי שקיים ספק סביר שהפעילות בוצעה.

אכן, בהתאם למערכת היחסים הכוללת בין סיבוני לסניור כמפורט בחלק הראשון של הפרק, עולה חשד כבד שסיבוני וסניור רקמו ביחד את המהלך של שימוש בחשבוניות של אביעד, כשלשניהם אינטרס שהמצג יהיה שלסיבוני יש הוצאות ממקורות שונים, סוכנים שונים המבצעים את הפעילות.
עם זאת, כזכור, קבעתי שבין סיבוני לסניור יש מרכיבי פעילות שיש ספק סביר שהם אמיתיים, וזאת לצד פעילות לא חוקית. בנסיבות אלה, כשאין שום ראיה המצביעה בבירור על מודעות סיבוני להסכמות ולדרכי הפעולה של סניור ואביעד, וגם אם מתעורר חשד, אין ראיה ממנה ניתן ללמוד מעבר לספק סביר שסיבוני צריך היה לדעת וידע שאביעד אינו משווק משנה והפעילות היא למעשה של סניור, ואין ראיה שסיבוני ידע על העמלה שמקבל אביעד, וכשלא נטען כלל שהכספים חזרו לסיבוני, די בכך כדי לעורר את הספק לכך שסיבוני לא היה מודע להתנהלות האמיתית, ואני מוצאת לזכותו מחמת הספק ביחס לחלק זה.

סיכום
בכל הנוגע לעצם ביצוע פעילות לצירוף מבוטחים בהקשרו של הסכום הנטען נותר ספק, כשאמנם מצאתי שככל הנראה פעילות השב"ן הייתה מצומצמת יותר אך אין מדובר בסכומים ניכרים ויש קושי לכמת את הפעילות, ולפיכך הגעתי למסקנה שיש ספק לגבי הפעילות בכללותה. בהמשך לסקירת הראיות לעיל, אני נכונה להניח שיש ספק גם שהפעילות היא תולדה של הקשר של סניור עם ראשי קהילות והפעילות היא אמיתית.

נתון זה אין משמעו בהכרח שההתנהלות היא חוקית שכן נותרה עובדת השימוש בחשבוניות אביעד.

לפיכך הבעייתיות טמונה בכזב לגבי העושים ולא לגבי המעשים, כשאל המסלול הסיבובי הכוזב ואל המסקנה שהפעילות היא פעילותו של סניור ואביעד השליח היה זכאי בגינה רק לעמלה, כבר התייחסתי לעיל.

לעניין אחריותם הפלילית של סניור ואביעד למצג החשבונאי הכוזב, השאלה היא אם יש ראיות המבססות במידה מספקת מטרה של התחמקות ממס מצד השניים.

ביחס לאביעד, כאמור התרשמתי שמדובר בבחור צעיר, לא מתוחכם, שנוצל על ידי סניור, לא הבין ולא נתן את דעתו, ככל שיכול היה להבין, למשמעויות של התנהלותו. לכך אני מוסיפה את העובדה שאביעד מבחינתו ביצע את הפעילות שסוכמה עמו של שליח, סכום הכנסתו האמיתית מעבודתו היה קטן מאד, הוא דיווח כדין על הפעילות במישור ההכנסות וההוצאות, והוא שילם את המס, מבלי שנהנה מהפחתת מס כלשהי.

שקלתי אם יש מקום לראות בו אחראי לפעילות הפלילית בשל מעמדו בעוסק המורשה. החלטתי שהגם שהשימוש באביעד מזכיר במידת מה שימוש באיש קש, ואיש קש עשוי להמצא אחראי בפלילים, בעניינו של אביעד נוכח כל שפורט ביחד עם העובדה שמבחינתו הוא ביצע עבודה, ואני בספק שירד לסוף משמעות השימוש בו ומעמדו, כאמור, אין מקום לכך.

משנותר אצלי ספק בדבר מעורבותו המהותית, כמו גם המטרה להתחמק ממס מצידו, אני מזכה את אביעד מחמת הספק.

מסקנה זו פוטרת אותי מהצורך להדרש ליתר טענותיו של אביעד ביחס לאישום זה. אעיר רק שיש ממש למצער בתחושת אי הנוחות בקשר לנסיבות החיפוש בהעדרו של אביעד, ולעומת זאת, לא מצאתי בסיס לטענה שהופרה זכות לשימוע באופן שיש לו השלכות אופרטיביות על ההליך או בכלל.

אשר לסניור, כל המהלך הסיבובי וכל ההתנהלות היא פרי "יצירתו" של סניור, וניתן לקבוע שצומחת לו תועלת מצמצום הסכום שהוא חשוף אליו בשל פעילות הפצת החשבוניות שלו מול סיבוני, גם אם אין מדובר בסכום ניכר. ואולם, סניור הוציא חשבוניות לאביעד והמאשימה מטעמיה, לא מצאה לייחס לסניור עבירות ביחס לאותן חשבוניות, כשההתחשבנות מול אביעד אינה נזכרת גם בפרק העשירי העוסק בהשמטת הכנסות מצד סניור. בנוסף, אותן חשבוניות שהוצאו חושפות את סניור לסיכון, כך שהתועלת הנצמחת לו מצומצמת מאד ומטרת ההתחמקות ממס אינה מובהקת. לפיכך, לא בלי התלבטות, הגעתי למסקנה שגם ביחס לסניור נותר ספק סביר.

אשר על כן אני מזכה את שלושת הנאשמים מחמת הספק בכל הנוגע לחשבוניות אביעד.

ניכוי חשבוניות מזויפות בחברות סיבוני (פרק שני)
נאשמים: סיבוני וחברות סיבוני ובן דוד

תמצית האישום ותשובת הנאשמים
עניינו של הפרק השני בחשבוניות מזויפות שכלל לפי הנטען סיבוני בספרי חברות סיבוני מיולי 2005 ועד יולי 2008 (בכתב האישום צויין בחוסר דיוק שהעבירות התבצעו עד שנת 2010) בסכום כולל של 6,041,812 לא כולל מע"מ. החשבוניות הן של שבעה ספקים שונים שלפי הנטען לא הפיקו את החשבוניות ולא עשו כל פעילות מול חברות סיבוני ואף לא קיבלו שום כספים מחברות סיבוני (בכתב האישום הוזכר ספק שמיני שלא מופיע בראיות). סיבוני על פי הנטען הוציא שיקים מחברות סיבוני לפקודת אותם ספקים פיקטיביים, השיקים הוסבו תוך זיוף חתימת הספקים, כשלסיבוני מיוחסת עבירה של שימוש במסמך מזויף. השיקים נמסרו לפריטה על פי הנטען על ידי סיבוני או בן דוד מטעמו ותמורתם הוחזרה להם במזומן עבור סיבוני.

אין מחלוקת מצד סיבוני שחשבוניות הספקים התקבלו אצלו והוא כלל אותן בספריו. אין גם מחלוקת בדיעבד שהחשבוניות אינן תקינות. ואחרון, אין מחלוקת שסיבוני הוציא שיקים לפקודת אותם ספקים. מסיבה לא ברורה, מלבד שיקים ספורים, לא הוצגו השיקים של חברות סיבוני לאותם ספקים כמוצגים בביהמ"ש (השיקים שהוצגו חלק מת/217 ות/235).

סיבוני כופר ביתר הטענות. הוא טוען שהתשלומים ניתנו כנגד פעילות גיוס שעליה היה אחראי בן דוד. בנוסף, הוא טוען שהוטעה בתום לב לסבור שהחשבוניות ניתנות לו כדין על ידי הגורם המורשה לפעול מטעם הספקים יוסי סיטון שפעל בשותפות עם בן דוד. סיבוני מדגיש שהכספים יצאו מחברות סיבוני ולא חזרו אליו ושולל את הטענה לפעולה סיבובית בכספים.
הגרסה הנזכרת נמסרה לאחר שסיבוני שתק בחקירות ומסר גרסה לא מפורטת בתשובתו לאישום.

בן דוד כפר בתשובתו כפירה כללית, וכעולה מעדותו הוא כופר בכל קשר לפעילות הקשורה לשיקים ולפריטתם. כמו כן, הגם שלא מיוחסות לבן דוד עבירות הקשורות לחשבוניות, בן דוד כופר בקשר שלו לחשבוניות האמורות או לפעילות הקשורה אליהן.

גרסת סיבוני
בחקירותיו שמר סיבוני על זכות שתיקה כמעט מלאה בהקשר לאישום זה, זולת העובדה ששלל שמדובר בספקים פיקטיביים, אם כי בהקשרה של תשובה זו אני מפנה לציטוט בנוגע לספק ראש טוב בהמשך. סיבוני לא הזכיר את בן דוד או את סיטון או את פיטוסי או כל גורם אחר כמי שקשורים לחשבוניות האמורות (ת/35 ע' 13-14). סיבוני אמנם טען בחקירות שהייתה פעילות של בן דוד ופיטוסי בגיוסים, אך ציין זאת בהקשרים קונקרטיים דוגמת שבר (שם, ע' 9, ת/35א ע' 45-48), וכלל לא בהקשרן של חשבוניות הספקים הנדונות. בנוסף, באותה חקירה שלל סיבוני שהוא או בן דוד פרטו אצל רובין את השיקים של חברות סיבוני בקשר לאותן חשבוניות (שם, ע' 13-15).

לצד תשובות אלה, ובהתייחס לקבלת חשבוניות של ספקים שאינם הבעלים של החברות מוציאות החשבוניות או שאינם הגורמים מבצעי העבודות, ולבדיקות שביצע, מסר סיבוני:
"בעצת מנהל החשבונות איציק בן [ג'ויה – ל.מ.י] התבקשתי, שכל חברה שאני עובד מולה, יהיה בה ניכוי מס, ניהול ספרים...תקין ובתוקף... אם עבדתי מול סוכן שהוא לא הבעלים של החברה ביקשתי ממנו להציג לי כתב הסמכה מטעם החברה שלו... חתום על ידי עורך דין ש(לא ברור) החברה שלו מייפה את כוחו.... להגיש חשבונות , לקבל צ'קים, ו(לא ברור) חשבוניות של החברה" (ת/30א ע' 26).

בנוסף, סיבוני אישר שנמנע מלבדוק את מקור החשבוניות שקיבל, ובלשונו:
"אני לא מדבר איתך עכשיו תגיד לי הוא הביא חשבונית כזאת. ני אומר ת'כלס עבודה בשטח. אתה עכשיו אומר לי אבי תחפור לי קו באדמה, מפה עד שם....אני בא רואה שחפרת קו מפה עד שם, אני משלם לך כסף. עכשיו תגיד לי הסוכנים ההם וההם זה לא מעניין אותי. אני ראיתי את האנשים שעובדים. אני ראיתי את האנשים שמזיעים. בסדר, תגיד לי הבן אדם הזה שהזיע, הוא בעל החשבונית, אני לא יודע. אתה מבין מה אני רוצה להגיד לך? עבודה הייתה. אנשים היו....תגיד לי עכשיו זה שעשה, חפר את הבור, הוא בעל החברה?" (ת/35א ע' 46-47).

וכן:
"יש כאלה שעשו, אבל לא יודע איך להסביר לך את זה, עשו. נגיד אני עכשיו, סתם לדוגמא, דוגמא, אני הבאתי אותך ציפי....גייסתי אותם. את אומרת תשמע, אני יש לי משפחה עשרה ילדים. את גרה נגיד סתם דוגמא נווה יעקוב, קשת יום. אם אני מקבל ארבע מאות שקל לראש ואת עשרה נפשות, נכון? אני אומר לך קחי אלפיים שקל. תעברי או לא תעברי? בואי נגיד אפילו לחצי שנה, בסדר?...אני, אור יצחק, לא יכול לעבוד מולך....כי את חברה?... אנשים שיש להם חברות, שהם ילכו יסתדרו, זה לא עניין שלי כבר איך הם יביאו, מה הם יגלגלו אחרי זה מקדימה, מאחורה, מלפנים או מאחור. אני צריך לשמור על הפרונט טוב...אני נבדק ממבקר המדינה, אני נבדק על ידי משרד הבריאות ששמים עליי עשר עיניים כל השנים. אני עובד נקי (ת/35א ע' 57).

יתרה מכך, בשני מקטעי חקירה מסר סיבוני התייחסות המהווה לפחות ראשית ראיה בכל הנוגע לקבלת חשבוניות זרות:
"הנחקר, אבי סיבוני : ... מה עכשיו עשתה אור יצחק? אור יצחק עשתה טוב להרבה.
חוקרת, ציפי בן עמי : השאלה אם בדרך חוקית או לא חוקית.
הנחקר, אבי סיבוני : לא יודע עכשיו, לא יכול להגיד לך שהכול זה סרגל ישר. ...לא יודע להגיד, אני לא אגיד לך שמפה עד פה זה הולך... אבל אני השתדלתי כמו שאמרתי לך, שזה לא ייגע אליי באופן. אני יודע שאת משפחה עשרה ילדים את רוצה, אני לא יכול לשלם לך. לא יכול. אותו חברה, לא יכול לשלם לך. תמצאי לך חברה שתסדר את הילדים שלך. (ת/35א ע' 62).

ובהתייחסות קונקרטית לספק הפיקטיבי ראש טוב, השיב סיבוני:
"החוקר, אליהו אבישי : ראש טוב לא גייס.
הנחקר, אבי סיבוני : בסדר. יכול להיות.
החוקר, אליהו אבישי : מישהו אחר גייס.
חוקרת, ציפי בן עמי : על זה אנחנו מדברים.
החוקר, אליהו אבישי : אתה מבין?
הנחקר, אבי סיבוני : הבנתם" (ת/35א ע' 58).

בהתאם לגרסה המצומצמת שמסר סיבוני בחקירות ביחס לחשבוניות מושא פרק זה, טענתו היא שמדובר בעבודות גיוס מבוטחים אמיתיות, שבוצעו על ידי גורמים עלומים שלא נקב בשמם.

לא ברור מגרסתו אם אותם גורמים הם ראשי משפחות אותם שלח סיבוני לדאוג לחשבונית בהתאם לדוגמא שחזר עליה, או סוכני משנה קבועים שלא פעלו באמצעות חברה מסודרת. כך או כך, החשבוניות נמסרו על ידי אותם גורמים, אך היו שייכות לחברות שאינן בבעלות אותם גורמים.

אינני מקבלת את הפרשנות המאוחרת של ההגנה לפיה מדובר בתשובות היפותטיות שהן רק במענה לטענת החוקר, טענה שלא נטענה כלל על ידי סיבוני, ודומה שהתשובות שחזרו על עצמן מספר פעמים מדברות בעד עצמן.

עוד עלה מדברי סיבוני שבהתנהלותו ידע והבין שבשל אופי התשלומים לקניית מבוטחים, ברור שלא יכול להיות תיעוד כדין לאותם תשלומים, ולפיכך, דאג שהפעילות תבוצע באמצעות "אנשים שיש להם חברות, שהם ילכו יסתדרו, זה לא עניין שלי כבר איך הם יביאו, מה הם יגלגלו אחרי זה מקדימה, מאחורה, מלפנים או מאחור", כאמור. באופן קונקרטי בהתייחסו לראש טוב, טען סיבוני שמדובר בחשבונית שאינה של מי שביצע את העבודה.

בתשובה לאישום חזר סיבוני על טענתו בחקירות שמדובר בחשבוניות שעמדה מאחוריהן פעילות ממשית אמיתית. סיבוני מסר לראשונה ממי קיבל את החשבוניות, ונקב בשמו של פיטוסי, לגביו ציין שעבד בשיתוף עם בן דוד. סיבוני למעשה קשר לראשונה בין פיטוסי לחשבוניות האמורות, וזאת לאחר שלא הזכיר בחקירותיו את פיטוסי ואת בן דוד כמי שקשורים לאותן חשבוניות. סיבוני פירט שפיטוסי כפושט"ר לא יכול היה לפתוח חברה ולכן התקבלו חשבוניות מהשותפים של פיטוסי ובן דוד שבשמם לא נקב. סיבוני טען שבפגישה עם אותם שותפים הם הוצגו כבעלי החברות שנתנו את החשבוניות וכי הוא דאג לבדוק את אישורי הניכוי ממס וניהול ספרים. סיבוני שלל מעורבות בפריטת השיקים ושלל את הטענה שהכספים חזרו אליו או לבן דוד מטעמו.

בעדותו חזר סיבוני על כך שמדובר בעבודת אמת מול גורם אמיתי שביצע את העבודה, אשר לו ניתנו התשלומים, כשהכספים יצאו מחברות סיבוני ולא שבו אל סיבוני, וסיבוני סבר בתום לב בזמן אמת שהוא משלם למי שמוסמך לקבל כספים מטעם אותן חברות ומקבל חשבוניות ממי שמוסמך להוציאן.

סיבוני טען לראשונה שאת החשבוניות קיבל מבן דוד ולא מפיטוסי. לא ניתן כל הסבר בעדות לכך ששמם של פיטוסי ובן דוד הועלה לראשונה בגרסה כבושה בתשובה לאישום, ולא ניתן הסבר לשינוי בהקשר זה ולאי ההתאמה לתשובות בחקירות. בנוסף, ההסבר לשינוי הגרסה הכבושה כשלעצמה בנוגע לגורם מולו עבד מפיטוסי לבן דוד הוא תמוה ביותר וטענה בדבר חוסר הבנה של עורך דינו את גרסתו מעוררת תהיה של ממש (ע' 6046-6048).

מעבר לכך, בעדות סיבוני הוזכר לראשונה יוסי סיטון. הסנגור טוען כי השם הועלה גם בפני עד התביעה יניב ניזרי, אלא שניזרי שלל את שנטען בפניו ביחס למפגש של סיטון סיבוני ובן דוד (ע' 1128), ומעבר לכך לא נאמר דבר. סיבוני לא סיפק הסבר מניח את הדעת מדוע נמנע מלנקוב בשמו של סיטון בחקירות או לכל הפחות בתשובתו לאישום.

סיבוני טען בעדותו שבן דוד הציג את עצמו כשותף של סיטון בביצוע פעילות של צירוף מבוטחים. לדבריו, בן דוד אמר לו שסיטון שולט בחברות השונות, ופותח וסוגר שותפויות, והוא לא ערך בדיקה נוספת אלא רק קיבל את אישורי ניהול הספרים וניכוי המס במקור (ע' 5869, 5871-5872, 5985-5986). הסברו בחקירה הנגדית היה שבן דוד אמר לו שחתם על ההסכם מול עו"ד, והוא סמך על כך (ע' 5941), אלא שמדובר על הסכם שותפות, אף לגרסתו, ולא מדובר על ההסמכה להוציא חשבוניות, וההסבר הוא חדש, שונה ולחלוטין ולא משכנע. מעבר לכך, היות שבן דוד אינו נאשם בקשר לפרק זה בכל הנוגע להוצאת החשבוניות או שימוש בהן, הרי שאמרותיו בפני סיבוני אינן אמרות נאשם אלא אמרות עד, וככאלה אין סיבוני יכול להעיד עליהן לתוכנן.

מתיאוריו בעדות עולה שהשקים עבור הספקים נמסרו לבן דוד. סיבוני חזר והכחיש כל קשר לפריטת השיקים וחזרה של כספים אליו או לבן דוד מטעמו (ע' 5868-5871).

לעניין הקשר בינו לבין בן דוד בהקשרה של הפעילות שלפי טענת סיבוני משתקפת בחשבוניות מושא פרק זה, תיאר סיבוני את ההיכרות שלו עם בן דוד, דרך הרב שלום ארוש ראש ישיבת חוט של חסד, ואת פעילות בן דוד לצירוף 2,000 מחברי הקהילה בברכת הרב, תוך שהפנה לרשימת מצטרפים (ע' 5864 ונ/48). יצוין כי מדובר ברשימה מחודש מאי 2005 עליה נרשם "נ נח נחמן" המוקדמת לתקופת החשבוניות מושא פרק זה, כך שאין בה כשלעצמה כדי ללמד בכל דרך על פעילות של בן דוד בתקופה הרלבנטית לפרק זה. הפניה נוספת של ההגנה נוגעת לרשימת צירופים מאוקטובר 2004 בקשר לישיבת חוט של חסד, ששמו או כינויו של בן דוד לא נזכר בה (נ/257), וממילא אף היא מוקדמת לתקופה הרלבנטית לפרק זה. כל שנותר ביחס למעורבות בן דוד הוא ההפניה לנ/45א מיום 17.12.06 במסגרתו מזכיר עליאש את בן דוד (ע' 4168), בתקופה הרלבנטית לפרק זה, אלא שאין במסמך כלל פרטים לגבי פעילות בן דוד, ועליאש לא זכר דבר בהקשרה.

בהתאם לגרסת סיבוני, פעילות בן דוד בגיוס חברים במגזר החרדי הניבה בשנים הרלבנטיות מאות מצטרפים בחודש (ע' 5866), וזאת, ללא קשר לפעילות באור החסד ובשבר (ממילא תקופות החפיפה של פעילות שתי החברות אל מול חשבוניות פרק זה היא קצרה – 8.05-11.05, 3.08-7.08).

לדברי סיבוני בן דוד עבד מולו כסוכן מסוף שנת 2004 או תחילת שנת 2005 וקיבל משכורת בתחילת הדרך משום שלא הייתה לו אפשרות לפתוח חברה והוא היה מוגבל בשל הסתבכות בחובות. לביהמ"ש הוצגו אסמכתאות המעידות על משכורת של אלפי שקלים בודדים שקיבל בן דוד בין 12.05-6.06, אך לא קודם לכן, וזאת, למרות שסיבוני הפנה לרשימות מצטרפים מתקופה מוקדמת. לאור ההיקפים להם טען סיבוני ברור שהמשכורת אינה מבטאת תגמול על צירוף המבוטחים הנטען, שכן היא משקפת תגמול על צירוף של מבוטחים בודדים בלבד. לדברי סיבוני, לאחר מועדים אלה דאג בן דוד להמציא את החשבוניות מושא פרק זה (ע' 5864, 5871, נ/198). אקדים ואעיר כי חשבוניות הספק אל גל הן מתקופה שבה בן דוד קיבל משכורת כשכיר.

לדברי סיבוני הוא שילם לבן דוד בין 300-500 ₪ על מצטרף ו – 70 ₪ על שב"ן וכן תקורה או משכורת (ע' 5867).

גרסת בן דוד
בחקירותיו לא נחקר בן דוד כלל לגבי החשבוניות מושא פרק זה ו/או לגבי קשר שלו עם סיבוני ואור יצחק שלא במסגרת אור החסד, שבר ויתר. היות שהמאשימה לא מייחסת לו עבירות בפרק זה הקשורות לחשבוניות מושא הפרק, הנפקות של העדר החקירה מצומצמת מאד.

כשנשאל בן דוד ביחס לאחדים מהספקים, אשר חשבוניותיהם הופיעו בספרי שבר ויתר, והם מופיעים אף ברשימת החשבוניות לחברות סיבוני מושא פרק זה, זיהה את אותם ספקים: צמתים, ראש טוב, נחשולי הים, כספקים שביצעו לטענתו גיוס מבוטחים בשבר וביתר. התייחסותו בכל הנוגע לקשר שלו עם אותם ספקים הייתה עמומה, כשמצד אחד טען שהוא לא נתן להם כסף ולא קיבל מהם חשבוניות ומצד שני תיאר את ההתחשבנות עם אותם ספקים (ת/41 ע' 6 ואילך). בהקשרם של אותם ספקים הזכיר בן דוד את אורי פרנק, מומו, אסף.

בתשובה לאישום כפר בן דוד בלקוניות במיוחס לו.

בעדותו נדרש בן דוד לראשונה לאותן חשבוניות, לאחר שלא נחקר על הנושא קודם לכן. בן דוד כפר בכל קשר לאותן חשבוניות או להתחשבנות בגינן, וטען במענה לטענת ההגנה של סיבוני, שלא ביצע כסוכן שום פעילות של גיוס מבוטחים לסיבוני מעבר לפעילות הקשורה לאור החסד, שבר ויתר. בן דוד ציין שב – 2005 היה עדיין הבעלים של עסק ההסעדה ולאחר מכן עבד באור החסד ותקופה קצרה באור יצחק (ת/43 ע' 4). טענות אלה מתיישבות עם מועדי הפעילות באור החסד בשנת 2005, ועם תלושי המשכורת שהוצאו לו מאור יצחק מסוף 2005 ועד מחצית 2006.

בן דוד אישר כי הפגיש את סיבוני עם בעלי אותן חברות, שלטענתו פנו אליו ורצו לעבוד בשיווק, וזאת לאחר שלטענתו ראה מסמכים שאימתו את מעמדם בחברות ואת זהותם (ע' 7618-7624). הוא אישר מפגש של סיבוני עם סיטון ואחרים. לדברי בן דוד לאחר מכן נמשך הקשר בין סיבוני לבין אותה קבוצה ללא מעורבות שלו (ע' 7626), ולו אין כל קשר לחשבוניות, לשיקים או לפריטת הכספים. אציין שטענתו של בן דוד שראה מסמכי זיהוי ואימות נעדרת כל תשתית ראייתית והיא אינה סבירה. בנוסף, אם אכן באותה תקופה לא פעל בן דוד מול אותם אנשים, שכן מדובר במפגש שנערך זמן ארוך לפני הפעילות של שבר, ואם אכן לא היה מעורב בפעילותם מול סיבוני, על שום מה ולמה שידאג לאימות וזיהוי? בן דוד לא סיפק לתמיהה זו מענה. עם זאת, כפי שיש לחזור ולציין בן דוד אינו מואשם בקשר לחשבוניות ולכן לתמיהות הקשורות לגרסתו יש בעיקר נפקות לעניין השימוש באותן חשבוניות במסגרת שבר, כמפורט בפרק הבא.

בחינת הראיות לצירוף מבוטחים במגזר החרדי בהקשרן של החשבוניות
טענת סיבוני, כאמור, היא שמדובר בחשבוניות שקיבל כנגד פעילות גיוס אמיתית במגזר החרדי שביצע בן דוד עם שותפיו מקבוצת סיטון.

בשונה מהפרק הקודם שעסק בחשבוניות סניור, כששני הנאשמים טענו שמדובר בפעילות אמיתית במסגרת יחסי סוכן וסוכן משנה, ואף הובאו ראיות מסוימות לגבי חלקים מהפעילות, הרי שבהקשרן של החשבוניות מושא הפרק הנוכחי, ניצבת טענת סיבוני, שהיא כאמור טענה כבושה ביחס למרבית מרכיביה, בבדידותה. בן דוד, סוכן המשנה שלפי הנטען ביצע את הפעילות, הכחיש ומכחיש כל קשר לאותה פעילות. אציין שזולת עדותו הכבושה של סיבוני, אין ראיות ישירות הקושרות את בן דוד לחשבוניות. גם יוסי סיטון השותף הנטען של בן דוד בפעילות ובחשבוניות מכחיש מכל וכל קשר לחשבוניות וקשר לפעילות של צירוף מבוטחים.

ודוק, בניגוד לטענת הסנגור, גם אם אקבע שהכחשת אחד מהשניים או שניהם ביחס למעורבותם אינה מעוררת אמון והיא שקרית, אין בכך כדי להוביל למסקנה מתחייבת או אפילו מתבקשת שהייתה פעילות אמיתית של גיוס מבוטחים, בניגוד להכחשתם. דווקא האפשרות שכלל לא הייתה פעילות וסיטון ו/או בן דוד רוצים להרחיק את עצמם מהפעילות העבריינית ולכן הם משקרים, היא הסבירה יותר מאשר האפשרות שהשניים מרחיקים את עצמם מפעילות לגיטימית במהותה. במצב דברים זה, כדי לבסס תשתית ראייתית המעוררת ספק סביר בדבר ביצוע פעילות גיוס אמיתית באמצעות בן דוד וסיטון, מוטל על סיבוני נטל מכביד להציג ראיות ממשיות ממקורות עצמאיים לביסוס טענת ההגנה.

ודוק, סיבוני העלה טענה כללית, סתמית ובלתי מפורטת, ואפילו לא הצביע על פעילות צירוף מבוטחים שאור יצחק קיבלה עליה תשלום מהקופה, המתאימה בהיקפיה ובסכומה לחשבוניות. מובן שאין די בהצהרה סתמית, שכמובן שהייתה פעילות ושהקופה שילמה עשרות מיליוני שקלים לאור יצחק, ולכל הפחות מצופה היה מסיבוני להציג את אותה פעילות קונקרטית נטענת ולהראות כיצד מאותה התחשבנות נגזרת גם הפעילות הנטענת שבהקשרה הוצאו הוצאות.

חלף זאת הסתפקה ההגנה בטענה כללית נטולת כל פרטים שהם, לגבי מהות הפעילות הנטענת, המקומות הספיציפיים בהם בוצעה הפעילות, הקהילות, הישיבות, הישובים, היקפי הפעילות, אופיה והחלוקה בין ביטוחים ישירים לשב"ן ועוד. ההגנה אף נמנעה מהצגת חשבוניות אור יצחק לקופה הקשורות לאותה פעילות באופן שיצביע על התאמה וזיקה בין חשבוניות אור יצחק (לאחר קיזוז חלקו הנטען של סיבוני) לבין חשבוניות הספקים.

אשר לטענה שמדובר בפעילות צירוף מבוטחים שבן דוד היה אחראי עליה, חרף העובדה שרשימות מצטרפים של בן דוד, שהיו קלות מאד לזיהוי ואיתור, אמורות היו להמצא בחומרים הקיימים, ההגנה נמנעה מהפנייה אליהן. רשימות כאלה אם היו קיימות יכולות היו להניח תשתית ראייתית לקיומה של פעילות אמיתית והוצאות הקשורות אליה.

סיבוני אמנם הפנה בסיכומים לרשימות מבוטחים, אלא שהן אינן רלבנטיות לתקופות של החשבוניות מושא פרק זה. בנוסף, ביהמ"ש הופנה לרשימות מצטרפים ששמו של בן דוד לא נזכר בהן אלא שמו של "שלום" או של "חוט של חסד", ואין באלה כדי ללמד כשלעצמן על מעורבות של בן דוד בפעילות ואף לא על כך שהפעילות קשורה לחשבוניות מושא פרק זה (נ/51, נ/155, נ/158).

גם בתכתובת של עליאש, שלא זכר את פרטיה אין כדי ללמד על אופי הפעילות של בן דוד, אם כי היא מלמדת לכאורה על כך שהיה לו קשר לענייני הקופה בשלהי 2006. אין גם בטענת סיבוני שבן דוד שיקר ביחס לתקופת ההיכרות והפעילות עמו, כדי להוביל למסקנה שהייתה פעילות של בן דוד בתקופה הרלבנטית בכלל ובהתאמה לסכומי החשבוניות בפרט, מה גם שבן דוד מסר פרטים על פעילותו באור החסד ועבודתו באור יצחק התואמים את הראיות, כמפורט לעיל.

בסופו של דבר, מלבד אמירתו של סיבוני שהייתה עבודה בהקשרן של כל החשבוניות, ומלבד עדותו הכבושה של סיבוני שהעבודה בוצעה על ידי בן דוד, אין כל ראיות.

להשלמת התמונה אציין שאף אם לא היה מדובר בעדות כבושה ואף אם הייתי מסתפקת בעדות יחידה שאין לה כל תמיכה, עדותו של סיבוני לגוף הדברים אינה עדות שניתן לבסס עליה ממצאים מספקים, שכן הוא מסר עדות כללית, סתמית, נעדרת כל פרטים שהם שלא עוררה אמון.

אשר על כן, לא קיימת כל תשתית ראייתית לטענה שהייתה פעילות אמיתית וממשית מאחורי החשבוניות, ואף לא קיימת תשתית ראייתית לכך שיש קשר בין הפעילות הנטענת לבין פעילותו של בן דוד כסוכן משנה במגזר החרדי. ממצאים אלה מובילים ככלל למסקנה שהחשבוניות הנדונות נועדו ליצור הוצאות יש מאין.

עם זאת, לאור עמדת המאשימה שצוינה לעיל, לא נשללת האפשרות שחלק בלתי ידוע מהחשבוניות הכוזבות עשוי להיות חשבוניות כיסוי לפעילות של בן דוד שלא היו לו חשבוניות.

על הספקים בחשבוניות ועל זיקת החשבוניות לסיטון
החשבוניות יצאו משבע חברות. בהתאם לראיות שש מבין שבע החברות, זולת חברת אל גל, שפעלה רק בשנת 2005, קשורות בזיקה הדוקה יותר או פחות ליוסי סיטון. היות שקיימת הסכמה בין המאשימה להגנה ביחס לקשר של סיטון לראש טוב, ספא מול הים, עבודה בכפר ונחשולי הים, אין צורך בפירוט ואני מפנה לסיכומי הצדדים בנושא. אשר למיקס מרקטינג וצמתים, כתב ידו של סיטון זוהה על ידי מומחית ההגנה על גבי החשבוניות של חברות אלה (ושלוש נוספות) (נ/227). בנוסף, אני מקבלת את טיעוני הסנגור ביחס לשתי חברות אלה, ובתמצית מסתפקת בעובדה שעידן יוליוס שהעיד בקשר למיקס מרקטינג מסר שהוא מכיר את סיטון, הפנה לאחד בשם ירון ימין אותו הכיר לו סיטון ומסמכי החברה נחתמו והוגשו ע"י עוה"ד שטיפלה קודם לכן בעבודה בכפר הקשורה לסיטון (ע' 1652, 1762, 1764). אשר לצמתים, גם לגבי חברה זו שרשור הראיות דרך שי ארביב מוביל לזיקה עקיפה לסיטון (ע' 2748, 2750). אעיר שבנסיבות אלה לא מצאתי כל צורך להעמיק בבחינת הראיות ביחס למעמדו של ציגי דיקשטיין וגורמים נוספים שאף הרושם מהם לא היה חיובי, שכן התרשמותי הברורה היא שבראש כל המערך האמור ניצב סיטון.

סיטון הוא עבריין מורשע בהוצאת חשבוניות פיקטיביות שריצה מאסר בקשר לפעילותו בהפצת חשבוניות שנים מעטות לפני התקופה הרלבנטית לפרק זה. סיטון תיאר בעדותו כי התבקש בעבר דרך חברה אחרת שלו, י. סיטון, להוציא חשבוניות לאור יצחק לכיסוי תרומות וטלמרקטינג (ע' 6995,6916), והגם שתיאורו בעניין זה היה בלתי עקבי, יש בעצם המתואר בכל הנוגע לחשבוניות כיסוי לאור יצחק כדי ללמד על אופי ההתנהלות מולו. סיטון גם מסר שפתח חברות כדי למכור אותן לאחרים שירשמו אותן על שם אחרים (ע' 6940-6941), ואף זו התנהלות קלאסית המאפיינת את ספקי החשבוניות הפיקטיביות. עדותו עוררה רושם עגום בלשון המעטה, ולא עוררה אמון.

סיבוני התייחס לפגישה קצרה עם סיטון במשרדים בספא, וציין שהוא נראה כאיש עסקים. סיבוני ציין שבפגישה נכחו יניב ניזרי, בן דוד ופיטוסי, הוא לא התייחס לתכנים של אותה פגישה (ע' 5869). סיטון אישר שראה את סיבוני מסתובב בספא אך הכחיש קיומה של פגישה איתו (ע' 6974), ניזרי שלל היכרות עם סיבוני, ובן דוד ונוכחות בפגישה, פיטוסי מסר שלא נכח בפגישה.

בסופו של דבר, לא קיימות ראיות לגבי פגישה, שכללה שיחה עם תוכן. אף אם נערכה פגישה קצרה, לא התרשמתי בכל דרך שסיבוני יכול היה בתום לב לסבור, שסיטון הוא מי שמוסמך לפעול בגיוס חברים ובהוצאת החשבוניות של שבע החברות השונות, כפי שנטען על ידי ההגנה. לא התרשמתי שמצג כזה הוצג לו, לא התרשמתי שדובר על פעילות, לא התרשמתי שדובר על שותפות עם בן דוד ולא נוכחתי שסיבוני ערך כל בדיקות שהן אם וככל שנמסרו לו נתונים כלשהם.

אציין עוד שהעובדה שהחברות פעלו ברובן חודשים בלבד והוחלפו (אל גל – 7-12.05, מיקס מרקטינג 6.06-4.07, עבודה בכפר 12.06-9.07, ספא מול הים 4.07-1.08, ראש טוב 6.07-7.08, נחשולי הים 1-5.08, צמתים 2-7.08), כמו גם העובדה שבמשך המחצית הראשונה של 2006 לא הייתה כל פעילות שהיא, מעוררות חשד ומצביעות על הצורך בבחינה זהירה וקפדנית של אמיתות החברות ותקינות פעילותן, ככל שהפועל מולן נוהג בתום לב ובתמימות. הטענה שחילופי החשבוניות מחברה לחברה לא עוררו אצל סיבוני חשד, הגם שכל החשבוניות כביכול שייכות לחברות של אותו אדם, אינה מעוררת אמון בלשון המעטה.

לכך יש להוסיף את ההסברים שמסר סיבוני בחקירות וצוטטו לעיל, כמו גם את העובדה שסיבוני לא ערך שום בדיקות ביחס לסיטון והחברות, חרף ההנחייה שקיבל וטען שפעל לפיה ולא היה לו הסבר סביר לכך, כשטענתו שקיבל הסברים מבן דוד וסמך עליהם, לא אושרה על ידי איש ואף היא אינה ראויה לאמון.

טענת סיבוני שהוטעה בתום לב על ידי סיטון בשילוב בן דוד, אינה משכנעת בלשון המעטה.

גם בחלופה לפיה היו הוצאות אמיתיות על צירוף חברים שלא היה להן כיסוי חשבונאי, חלופה שלא בוססה ראייתית כלל, כאמור, אין כל ראיה שהיא להתאמה בין הוצאות אמיתיות לבין החשבוניות שהוצאו על ידי קבוצת סיטון.

סיכומו של דבר, מדובר בחשבוניות כוזבות, שנמסרו על ידי גורם שעיסוקו היה באותה עת הפצת חשבוניות פיקטיביות, אשר לא ביצע פעילות שיווק לצירוף מבוטחים לקופה, וסיבוני בקבלו את החשבוניות של הספקים השונים מאותו גורם, כשאותו גורם לא היה סוכן משווק שלו, קיבל ביודעין חשבוניות פיקטיביות במטרה להתחמק ממס.
אשר לחשבוניות אל גל, לא סופקה כלל גרסה מצד סיבוני כיצד הגיעו חשבוניות אלה לידיו, מלבד אותה טענה שהגיעו דרך בן דוד. לעניין הכזב שבחשבוניות אני מפנה לעדות אליצור (ע' 946-948). לא מצאתי גם בעובדה שאליצור העביר את החברה לאחר, כשאין טענה של סיבוני שאותו אחר ביצע פעילות שיווק והוציא את החשבוניות, כדי לשנות מהמסקנה.
שימוש בחשבוניות מזויפות
לסיבוני מיוחסת עבירה של שימוש במסמך מזויף הן ביחס לחשבוניות והן ביחס לשיקים. בפרק זה אתייחס לחשבוניות. אקדים ואעיר שגם בהקשרו של סיבוני יש אי התאמה בין ייחוס עבירה של שימוש במסמך מזויף סתם לבין ציון בהוראות החיקוק של החלופה המחמירה יותר של שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל דבר. גם במקרה זה, מצאתי לנכון לבחון את החלופה המקילה. לפיכך, מיוחסת לסיבוני עבירה של שימוש במסמך מזויף סתם.

כפי שצויין בוססה זיקה של סיטון לכל החשבוניות ואף זוהה כתב ידו על חלקן. הממצא הנוסף הברור הוא שהחשבוניות כוזבות ושהחברות האמורות, ואף סיטון או מי מטעמו, לא ביצעו כל פעילות שיווק מול סיבוני. מסקנה נוספת הנובעת מהראיות היא שהחשבוניות כולן מזויפות, דוברות שקר על עצמן, בכך שהן נחזות כאילו הוצאו על ידי בעלי הרשות באותן חברות, בעוד שבפועל אלה העידו וברור שלא היה להם קשר להוצאת החשבוניות. אף אם היו ממצאים שכל החשבוניות הוצאו על ידי סיטון אין בעובדה זו כדי להעלות או להוריד לעניין עובדת זיוף החשבוניות, שכן אין כל ראיות שסיטון היה מוסמך להוציא את החשבוניות של החברות האמורות וסיטון שלל שעשה כן. משכך, מתחייבת המסקנה שמדובר בחשבוניות כוזבות שהן מזויפות.

אותה מסקנה נכונה גם לגבי חשבוניות אל גל, שאליצור העיד שלא הוציא אותן.

לסיבוני מיוחסת עבירה של שימוש במסמך מזויף בעצם קבלת החשבוניות המזויפות והכללתן בספריו. כפי שציינתי לעיל, סיבוני ידע שהוא מקבל חשבוניות שלא התקבלו מאת בעלי הזכוית להוציא חשבוניות באותן חברות, ולכל הפחות חשד ונמנע מלברר זאת, בדרך של עצימת עיניים. בכך בוססה גם עבירה זו.

חלקו של סיבוני וחלקו של בן דוד
כפי שכבר צוין בן דוד אינו נאשם בנושא החשבוניות והסוגיות הנוגעות אליו נבחנות בעיקר בהקשרן של טענות ההגנה של סיבוני.

בן דוד כאמור שלל שפעל כסוכן משנה של סיבוני בפעילות ישירה מול חברות סיבוני (היינו לא במסגרת שבר, יתר ואור החסד). בן דוד אישר פעילות בשנת 2004 במסגרת חוט של חסד, אלא שלטענתו כנגד הטיפול קיבל מסיבוני משכורת שהשתנתה מ – כ – 3,000 – 7,000 ₪, והוא לא פעל כסוכן משנה עצמאי (ע' 7606-7610).

אציין בהקשר זה כי מצויים בחומר ריכוזים שכותרתם "חוט של חסד", אך הם לא משוייכים בשום דרך לבן דוד, ומי שמופיע בחלק מאותם רישומים כמקבל משכורת הוא דווקא "שלום" בנו של הרב. בן דוד הוסיף וטען כי באותה תקופה מעמדו כסוכן היה רק בהקשר של אור החסד וכך אף הוצג בפני עליאש (ע' 7617).

לעניין פעילותו כנגד משכורת בין 2004 ועד 6.06, הרי שבעוד שלתקופה שתחילתה ב – 12.05 ועד 6.06 קיימים תלושי שכר, אין תלושי שכר ביחס לתקופה שקדמה לה. לאור גרסת סיבוני ובן דוד, תוגמל בן דוד על ידי סיבוני באופן שאינו גלוי, פורמלי ומדווח. בן דוד עומת עם הרישומים בדיווחים לקופה על זקיפת משכורת ותקורה והוצאות, המיוחסים אליו, אלא שמקובלת עליי תגובתו כי מדובר במסמך בין אור יצחק לקופה שאינו קשור אליו, והוא לא יכול לזהותו מעבר לזיהוי הכללי, ולא הוצגה מטעם סיבוני כל אינדיקציה לכך שבן דוד ידע על דיווחים וחיובים אלה וקיבל אותם מאור יצחק.

לגבי התקופה שתחילתה במחצית 2006, עת הפסיק לקבל תלושי שכר, וסיומה בראשית 2008, עם תחילת הפעילות ביתר ושבר, מקובלת עליי תמיהת סנגורו של סיבוני לגבי גרסת בן דוד שבאותה תקופה כמעט ולא פעל לצירוף מבוטחים. זאת, בין היתר, לאור אזכורו של בן דוד במכתבו של עליאש בשלהי שנת 2006, ולאור נוכחותו של בן דוד בפגישה בין סיטון לבין סיבוני בשנת 2006, והסברו שנכח שם לא רק כמי שהכיר בין סיטון לסיבוני, אלא גם כמי שעבד בשיווק. לפיכך, יש קושי לקבל את טענת בן דוד שכמעט ולא עבד במשך שנתיים.

בהקשר זה בולט הקשר בין הפסקת תשלום המשכורת לבן דוד ביוני 2006, ובין התחלת השימוש בחשבוניות הספקים הקשורות לסיטון אף היא ביוני 2006, ואפשרית, אם כי לא מתחייבת, המסקנה שאין מדובר בהתאמה מקרית.

בכל הנוגע למעמדו של בן דוד והיקף עיסוקו בתחום השיווק, אפנה גם לדבריו של פיטוסי, שהעיד על חברות קרובה ביניהם באותה תקופה, טרם הפעילות המשותפת בשבר, וציין כי בן דוד היה ידוע כמשווק פעיל ומצליח בישיבת חוט של חסד ובישיבות נוספות, עם זאת, פיטוסי ציין כי לא ידוע לו באיזו מתכונת פעל בן דוד מול סיבוני (ע' 7743-7744, 7801, 7844). אציין כי לדבריו של פיטוסי איני מייחסת משקל נכבד נוכח האינטרס האישי שלו בעניינו שלו להציג את בן דוד כגורם הפעיל והדומיננטי.

בן דוד שלל מכל וכל מעורבות שלו בהספקת החשבוניות של הספקים הפיקטיביים לחברות סיבוני, כמו גם את מעורבותו בקבלת השיקים ופריטתם.

בן דוד אמנם אישר, כאמור, שהקשר עם קבוצת סיטון נוצר באמצעות היכרותו מילדות עם סיטון, ואישר שהוא קישר בין סיבוני לסיטון, ונכח בפגישה בה הציע סיטון לבצע עבודות טלמרקטינג וצירוף מבוטחים מול סיבוני, אך טען כי לו לא הייתה מעורבות באותה פעילות, ואם היה קשר עסקי הוא התקיים בין סיבוני לקבוצת סיטון במישרין. יצוין כי מהראיות עולה שבן דוד שיקר בחקירותיו כשלא הזכיר את סיטון ואף הנחה את פיטוסי לשקר, וכן נקב בדמות בדיונית בשם מומו שיניב ניזרי זיהה אותה כסיטון (ע' 1089, 7617-7621, 7626-7627).

יש משמעות לעובדה ששלושה מהספקים המזויפים סיפקו חשבוניות גם בשבר. מן העבר השני ספק נוסף, אל גל, שאינו קשור לקבוצת סיטון, מופיע בספרי אור החסד, ועובדה זו יכולה להצביע דווקא על סיבוני כמי שמעורב בקבלת החשבוניות.

בן דוד לא הכחיש שנכללו חשבוניות של אותם ספקים בשבר, אך טען שאותן הוצאות שהן אמיתיות לא קשורות לפעילות שבוצעה בשגב שלום בדרום, אלא בפעילות שדווחה בשבר נוכח היבטים הקשורים לתשלום תעריפים שונים על ידי הקופה באזורים גיאוגרפיים שונים וכן לרצון לעקוף מגבלות באזורים בהם אור יצחק אינה מורשית לפעול כמו אזור ת"א. כשמשתמע מדבריו, ההחלטה על כך לא הייתה שלו (ע' 7624-7625). תיאורו זה מתיישב עם דברי פיטוסי (ע' 7754).

עוד אציין כי פיטוסי טען בהקשר של אותם ספקים כי פגש אחדים מהם אצל סיבוני. טענתו נטענה אמנם בהקשר של שבר, וברור מהראיות שהיא שקרית, ופיטוסי גם חזר בו ממנה וטען שאת הספקים הכיר דרך בן דוד, אך עצם הטענה במגבלותיה קושרת לכאורה את סיבוני לפעילות מכיוון נוסף בכך שהיא מצביעה על מעורבותו בנושא החשבוניות.

פריטת השיקים
בן דוד הדגיש בעדותו כי מעולם לא נגע בשיקים של סיבוני ולא התעסק עם החברות של סיבוני (ע' 7551-7553, 7555). הוא הבחין בין פעילותו מול ספקי קבוצת סיטון בהקשר של שבר לבין העדר כל קשר עמם בפעילותם מול סיבוני. הוא ציין בהקשר של ספקי שבר, שהוא הפנה אותם לבקשתם לצ'יינג'ים ואישר טלפונית בפני בעלי הצ'יינג'ים את אמיתות השיקים של שבר, אך הספקים הלכו לפורטים לטענתו ללא כל קשר אליו ומעולם לא הלך לפרוט שיק עבור אחר (ע' 7554).

גם סיבוני שולל מעורבות כלשהי בפריטת השיקים שהוציאו חברות סיבוני, הן במישרין והן במשלוח של בן דוד.

גרסת נפתלי רובין
אל מול ההכחשות האמורות מסר נפתלי רובין בחקירותיו כי הוא הכיר את בן דוד במשך שנים, ואף הגיע לפגוש אותו ליד ביתו ומסר כתובת נכונה.

בהקשר של חברות סיבוני ציין רובין שהוא חושב שבן דוד הביא לו שיקים של החברות, וציין כי עבד מולו לפני עבודתו מול סניור (היינו לפני 2008).

רובין ציין כי בן דוד הוא שהכיר לו את סיבוני, ומסר ששיקים של אור יצחק, אור שלמה ומסיבי נפרטו אצלו על ידי סיבוני או בן דוד למזומן אותו החזיר לידיהם (ת/234 5/ 17, 6/ 10, 7/ 37, 8/ 33-35, ת/235 4/ 7).

באופן קונקרטי בהתייחס לספקים מיקס מרקטינג, עבודה בכפר, ראש טוב, ספא מול הים, צמתים ונחשולי הים, מסר שאת השיקים לפקודתם קיבל מסיבוני או בן דוד והחזיר להם מזומן (ת/234 9/ 31 – 12/ 30).

בחקירה נוספת מאוחרת יותר מסר רובין כי בן דוד פרט אצלו שיקים של אור יצחק, וזאת לאחר שסיבוני דיבר איתו ושלח את בן דוד. בנוסף, פרט בן דוד שיקים של שבר. לדבריו, בהתחלה הגיע בן דוד כשליח של סיבוני ובהמשך הגיע לבד (ת/235 3/ 17 – 4/ 3). רובין חילק את התקופה בה פרט שיקים של חברות סיבוני לשתיים: הראשונה מ – 2005-2007 בה פעל לדבריו מול סיבוני, והשניה, בשנים 2008 ואילך, בה פעל מול בן דוד (וסניור) כשליחים של סיבוני (ת/235 4/ 18).

יצוין כי נוכח העובדה שרוב החשבוניות יצאו לפני שנת 2008, יש משמעות לחלוקה האמורה.

יוער כי בחקירותיו של רובין הוצגו לו רשימות איתור שיקים מהצ'יינג' ועל סמכן נתן את תשובותיו, וכן הוצגו לו לזיהוי השיקים של חודשים יוני ויולי 2008 בלבד. באותם דו"חות אין פירוט של שמות הנאשמים או פרטים אחרים שרובין יכול היה לצטט, ומשכך, ניתן להתרשם שהתשובות ניתנו על סמך זכרונו שהיה חי וברור.

בעדותו טען רובין לראשונה שבתקופה שפעל מול סיבוני קיבל ממנו רק שיקים באלפי שקלים בודדים ולא שיקים בסכומים גדולים (ע' 1580). רובין לא ידע לומר מי פרט אצלו את השיקים בסכומים הגדולים בתקופה הראשונה. רובין לא הסביר את השיקים הגדולים שיצאו לספק אל גל בשנת 2005, לפני שסיבוני אף לשיטתו פעל מול בן דוד כסוכן. עוד יצוין כי קיימים שיקים רבים מאד בתקופה המוקדמת שרובין בהודעותיו ייחס לסיבוני ולכך לא ניתן הסבר.

הודעותיו של רובין הוגשו לביהמ"ש על ידי המאשימה נוכח סתירות מהותיות בינן לבין העדות, והיא מבקשת להעדיף את האמור בהודעותיו על פני העדות. ההגנה לעומת זאת, מבקשת להתעלם כליל מהודעות רובין נוכח העובדה שנחקר תחת אזהרה בחשד לביצוע עבירות הלבנת הון המחייבות תיעוד אודיו, אך חקירתו לא תועדה. ההגנה הפנתה לפסיקה המציינת את חשיבות התיעוד וההשלכות שעלולות לנבוע במקרים המתאימים ממחדל בתיעוד. בהליך שלפניי, נוכח העובדה שרובין הוא עד ולא נאשם, והודעותיו הוגשו כאמרת עד, לא מצאתי כי יש במחדל האמור כדי לבסס פגם היורד לשורש העניין ומאיין את קבילות ההודעות. לעניין משקל ההודעות, אני לוקחת בחשבון שמדובר בשתי הודעות שנמסרו בפערי זמן ארוכים ובשתיהן נמסרה גרסה אחידה. כמו כן למקרא ההודעות לא התרשמתי כי החוקרים במגמתיות ניסו לשרבב שם זה או אחר, ודווקא נערך בירור כדי להבין אם נחמן ארוש שהוא דמות ממשית הוא אכן אותו נחמן אליו כיוון רובין ובהודעה השניה הוא מסר בהקשר זה הבהרה מפורשת (ת/235 4 / 22-26). בנוסף, בניגוד לטענת ההגנה כי רובין מסר תשובות שחזרו על עצמן, ניתן להבחין שהוא זיהה בצורה מדויקת את הגורמים הרלבנטיים לכל חברה – סניור, סיבוני, בן דוד, פיטוסי, וזאת הגם שלא היו לו רישומים שיכול היה לסמוך עליהם. העובדה שמסר תשובה זהה לגבי ספקים של אותה חברה נובעת מתיאורו שההתנהלות באותה חברה חזרה על עצמה, כשניתן היה להפנות אליו שאלה כללית אחת לגבי כל הספקים, אך החוקרים בחרו לשאול על כל ספק וספק. אשר לטענות רובין כי עקב לחץ, כאב ראש ורצון לסיים השיב בהתאם לציפיות החוקרים, הרי שהתיעוד בכתב במגבלותיו אינו משקף התנהלות כזו, מה גם שכאמור מדובר בתשובות שחזרו על עצמן בשתי חקירות מרוחקות בזמן.

בנוסף, בסופו של דבר כשמחלצים את הבר מהתבן בעדותו הארוכה והנפתלת של רובין בפניי, הרי שביחס לחלק לא מבוטל מהדברים שאמר בהודעותיו הוא חזר על אותם דברים, והשינויים הם בעיקר במקטעים שבעטיים ביקשה המאשימה להגיש את הודעותיו.

כעולה מן המקובץ, אני מייחסת משקל לאמור בהודעות רובין, וככל שלא חזר על הדברים בעדותו טעונים דבריו כמובן חיזוק או יכולים לשמש ראיה תומכת לראיות אחרות.

מגרסת רובין עולה שגם סיבוני וגם בן דוד פרטו אצלו את השיקים של חברות סיבוני באותה תקופה. עוד עולה שבבן דוד ראה כשליח של סיבוני למטרת הפריטה של אותם שיקים. ואחרון, עולה מדבריו שאת כספי הפריטה מסר לשניים.

התייחסותו של רובין מוגבלת מטבע הדברים רק לשיקים שהתקבלו אצלו ונפרטו על ידו, וניסיונה של המאשימה לייחס את תשובותיו לכלל החשבוניות והשיקים אינו במקומו. בהתאם לנספח שהגיש ב"כ בן דוד לראשונה כנייר עזר בסיכומיו, בהקשרו לקחתי בחשבון מספר טעויות ואי דיוקים, לרבות חזרה כפולה על מספר חשבוניות, וייחוס בטעות של חשבוניות לחברה לא נכונה, עולה שההיקף של השיקים שנפרטו אצל רובין הוא יחסית קטן.

השימוש בשיקים עם חתימת הסבה מזויפת בעת הפריטה
במסגרת הצגת הראיות, המאשימה הציגה שישה שיקים בלבד, (ת/235 נ.ר. 8, 9, 13, 14, 17, 18) של הספקים צמתים וראש טוב בסכום כולל של 212,920 ₪ ללא מע"מ. כזכור הסכום הכולל עומד על כ – 6.2 מיליון ₪, כך שהשיקים מהווים כ- 3% מהסכום הכולל באישום בלבד.

ביחס לשיקים הללו, הטענה היא שחתימת ההסבה בהם זויפה, ונעשה בהם שימוש מול רובין בפריטתם. היות שהשיקים היו לפקודת הספקים, הייתה הסבתם חיונית, ובהתחשב במסקנה שהספקים היו בדויים במובן זה שלא היה להם קשר לשיקים, ממילא מתחייבת המסקנה שלא הספקים חתמו את חתימת ההסבה.

לסיבוני מיוחסת עבירה של שימוש במסמך מזויף ולא מיוחסת לו עבירה של זיוף ואכן אין ראיות לגבי מי שביצע את זיוף חתימת ההסבה. עם זאת, מקובלת עליי מסקנת המאשימה שסיבוני חייב היה לדעת וידע שחתימות ההיסב בנסיבות המתוארות מזויפות, ובמודע עשה בשיקים שימוש בכדי לפרוט את השיקים ולקבל את המזומן. בנוסף, אף אם מי שפרט את השיקים ועשה שימוש בהם הוא בן דוד, במקרה זה בהתחשב בעובדה שבן דוד לא הואשם בעבירה, ובהתאם לדברי רובין, הרי שבן דוד פעל בשליחות סיבוני ובהוראתו. לפיכך, שוכנעתי שסיבוני עשה שימוש במסמך מזויף.

המסקנה האמורה מוגבלת רק לאותם שיקים שהוצגו, ואין ראיות מספקות בדרגת ההוכחה הנדרשת לשימוש בשיקים נוספים עם חתימת הסבה מזויפת, חרף החשדות הכבדים שכך נעשה וההתנהלות שסביר שחזרה על עצמה. ודוק, דו"חות האיתור של הצ'יינג' וכן מסמכי הנהח"ש של אור יצחק מאששים את הטענה שיצאו שיקים ואלה נפרעו ונפרטו דרך רובין בצ'יינג'. אלא שעל נתונים אלה אין מחלוקת, והם אינם מבססים את השימוש בשיקים עם חתימת הסבה מזויפת, עבירה שלשם הוכחתה נדרשים השיקים עצמם ונדרש שניתן יהיה להיווכח שהשיקים הוצאו לטובת הספקים הבדויים ושמופיעות בגב השיקים חתימות הסבה מזויפות.

סיכום
כעולה מן המקובץ, שוכנעתי מעבר לספק סביר כי סיבוני לא הוטעה על ידי בן דוד ביחס למיהותו של סיטון ופעילותו של סיטון, כפי שניסה לטעון. אכן, ההיכרות הראשונית הייתה בין בן דוד לבין סיטון כחברי ילדות, ובן דוד לא שלל שהכיר בין השניים, וחשבוניות שלושה ספקים נכללו בספרי שבר ויתר, כך שבהחלט יתכן שלבן דוד מעורבות וקשר לחשבוניות. עם זאת, בהקשר של טענת ההגנה של סיבוני, וכזכור, לא מיוחסות לבן דוד עבירות הקשורות לחשבוניות, לא קיימת שום תמיכה לטענת סיבוני שהוא חשב שניתנות לו חשבוניות תקינות בקשר לפעילות צירוף, ומדובר בטענה כבושה שאינה מעוררת אמון. מהמסכת הראייתית עולה בבירור שסיבוני היה מעורב במהלך של קבלת החשבוניות המזויפות ולקח בו חלק פעיל, כשההתנהלות הפלילית כולה נועדה לקדם את האינטרסים הישירים שלו. סיבוני היה מעורב במפגש, ידע שאין פעילות של קבוצת סיטון ונמנע מכל בירור מהותי אלמנטרי אף לגרסתו שלו.

ודוק, כפי שציינתי אלמלא עמדת המאשימה הייתי קובעת ללא היסוס כי כלל לא הוכחה פעילות שהיא מאחורי חשבוניות אלה, אך גם בהתאם לאפשרות שהייתה פעילות ולו חלקית, סיבוני ידע שהפעילות אינה של קבוצת סיטון, והוא קיבל את החשבוניות בהיותו מודע לכל שתואר לעיל, ועשה בהן שימוש במטרה להקטין את חבות המס שלו ולהתחמק ממס.

במעשים שתוארו, סיבוני וחברות סיבוני כללו את החשבוניות המזויפות בחברות סיבוני וכך גרמו לניהול פנקסי חשבונות כוזבים, לניכוי התשומות ללא חשבוניות כדין, להגשת דו"חות כוזבים לרשויות מס"ה ומע"מ, והכל במרמה ומתוך כוונה להתחמק ממס.

בנוסף, סיבוני עשה שימוש במסמך מזויף בקשר לחשבוניות המזויפות שכלל ובקשר לשיקים עם חתימות ההסבה המזויפות שפרט אצל רובין.

לעבירות הלבנת ההון אתייחס בפרק שעניינו הלבנת הון.

ניכוי חשבוניות כוזבות של חברות סיבוני ואור החסד באור יצחק (פרק תשיעי)
סיבוני וחברות סיבוני

הפרק התשיעי מהווה מבחינה מהותית המשך לשני הפרקים הראשונים, כשבשלושת הפרקים הללו הטענה החוזרת על עצמה היא שסיבוני ביצע עבירות מס מגוונות, שכללו כולן הכללת חשבוניות פיקטיביות בספרי חברות סיבוני והכל במטרה להתחמק ממס. כך, בפרק הראשון החשבוניות הפיקטיביות הנטענות הן של חברות סניור, בפרק השני של ספקים בדויים ובפרק התשיעי של אור החסד ושל חברות שבשליטת סיבוני. לפיכך, מצאתי לנכון להדרש לפרק זה שלא לפי סדר הפרקים בכתב האישום.

תמצית האישום
על פי הנטען בפרק התשיעי, סיבוני שהוא הבעלים של אור יצחק, ושלט באור שלמה, מסיבי ובאור החסד, גרם בשנים 2005-2006 להוצאת חשבוניות כוזבות של אור החסד, באמצעות בן דוד וארוש, בסכום כולל של 1,143,158 ₪ לא כולל מע"מ, כביכול עבור שירותי שיווק מבוטחים לאור יצחק, כשבפועל לא בוצעו על ידי אור החסד פעולות שיווק או כל פעולות עבור אור יצחק.

בנוסף, בשנים 2009 – 2010 גרם סיבוני להוצאת חשבוניות כוזבות של אור שלמה, באמצעות נחמן ארוש, ומסיבי באמצעות יניב אילוז, בסכום כולל של 4,331,516 ₪ לא כולל מע"מ, כביכול עבור שירותי שיווק מבוטחים לאור יצחק, כשבפועל לא בוצעו על ידי אור שלמה ומסיבי פעולות שיווק או כל פעולות עבור אור יצחק.

שני חלקי האישום בפרק זה הם שונים בנוגע למיהות החברות ספקיות החשבוניות הכוזבות, השנים בהן בוצעו העבירות, אופי הפעילות הנטענת של החברות ושליטתו של סיבוני בהן.

לפעילות אור החסד מול אור יצחק הקשורה לפעילות אור החסד מול הספקים אתייחס בפרק הרביעי העוסק באור החסד להלן.

תשובת סיבוני
בכל הנוגע לאור שלמה ולמסיבי, אין מחלוקת מצד סיבוני על שליטתו באור שלמה ובמסיבי, ואין מחלוקת על התיאור העובדתי האמור. אין גם טענה מצד סיבוני ששתי החברות האמורות שימשו כמשווקות ביטוחים עבור אור יצחק, להיפך. מהתיאור העקבי עלה שאור שלמה ומסיבי היו דומות במהותן לאור יצחק, הן עמדו מול הקופה בקשר ישיר, בין לעניין התחשבנות עבור שיווק מבוטחים (בפרשת אלחיאת לדוגמא) ובין לעניין שותפות במרפאות (מרפאות ד"ר דובינר לדוגמא).

ההגנה ממקדת את טענותיה בכך שנחמן ארוש ויניב אילוז לא היו לשיטתה אנשי קש, והיו טעמים ושיקולים אישיים אותנטיים בהקמת החברות הללו באמצעותם. עוד מודגש שהקופה הייתה מודעת לשתי החברות, עמדה מולן בקשר וידעה שהן בשליטת סיבוני, כך שלא הייתה כל הסתרה של מעמדו בחברות ושליטתו המהותית בהן.

טענת ההגנה כלל לא ברורה לי, ואף לא הרלבנטיות שלה לאישום בפרק הנוכחי. בין אם נחמן ארוש ויניב אילוז הם אנשי קש מובהקים, ובין אם הייתה סיבה אותנטית להקמת החברות באמצעותם, אין כל מחלוקת מצד סיבוני לגבי שליטתו בחברות אלה, ואין טענה מצד ההגנה שאילוז ונחמן ארוש הם שהחליטו לבדם על הוצאת החשבוניות, ואף אין כל טענה שאור שלמה ומסיבי ביצעו עבור אור יצחק פעילות שיווק.

הכזב בחשבוניות ותכלית ההתחמקות ממס
השאלה המרכזית, אם כך, היא מה המשמעות של הוצאת חשבוניות, שתוכנן שיווק מבוטחים, בין חברות שכולן בשליטה מהותית של סיבוני, כשגם תוכן החשבוניות לא נכון וגם לא מתוארת מצד סיבוני כל פעילות אמיתית אחרת שהצדיקה הוצאות אותן חשבוניות.

בהקשר זה יודגש כי סיבוני במהלך עדותו במענה לשאלות ביהמ"ש אישר כי ביצע תנועות שונות בשלוש החברות ושילם למשווקים שונים בהתאם לתזרים המזומנים בחשבונות החברות. עוד אעיר כי בניגוד לטענה זו, התמונה שמצטיירת היא בכיוון אחד בלבד, היינו חשבוניות של אור שלמה ומסיבי, כביכול בגין הוצאות, יוצאות לאור יצחק, ולא קיימת תנועה דומה בין מול אור שלמה או מול מסיבי.

ברור בנסיבות אלה שהחשבוניות כוזבות בתכניהן.

מעבר לנדרש, אציין שאין גם שום ראיה שמדובר בחשבוניות שעמדה מאחוריהן פעילות שיווקית אמיתית שבוצעה מול אור יצחק על ידי גורמים עלומים, אשר לא היו לאור יצחק אסמכתאות בהקשרה, ולא הונחה כל תשתית ראייתית שהיא לביסוס טענה כזאת. ודוק, אף אם הייתה מונחת תשתית ראייתית לטענה כזו, היא לא יכולה הייתה לסייע לסיבוני, שכן בפרק זה הוא מחזיק בשני כובעים, הן של מי שגרם להוצאת החשבוניות והן של מי שקיבל אותן וניכה אותן. במצב הדברים המתואר סיבוני לא יכול היה לטעון, ואכן לא טען, כי בתום לב סבר שמדובר בחשבוניות תקינות של מי שביצע את הפעילות, ומשכך אין שום משמעות לטענה זו.

ההגנה מקשה וטוענת שלא ניתן לייחס לסיבוני מטרה של התחמקות ממס, שכן כל שלוש החברות בשליטתו ובכולן כל הדיווחים תקינים ומלאים. לכאורה מדובר בטענה שובת לב, ואולם במציאות, העובדה המשמעותית היא שאור יצחק הגדילה את סך הוצאותיה הנחזות כהוצאות חוקיות בסכום נכבד של 4.3 מיליון ₪ בהתבסס על חשבוניות כוזבות של אור שלמה ומסיבי, והקטינה בכך בהכרח את חיובי המס ששילמה, כך שמטרת הפעילות ברורה ומובהקת מחד גיסא, ולא ניתן לה כל הסבר ממשי חלופי שיש בו כדי לעורר ספק ביחס למטרת ההתחמקות ממס מאידך גיסא. אעיר שלא הוצגה בפני ביהמ"ש תמונה ראייתית לפיה התנהלות זו הביאה לתשלום מס על הכנסות מסיבי ואור שלמה באותו גובה של המס שנחסך באור יצחק, ואף אם הייתה מוצגת תמונה ראייתית ברורה בהקשר זה, היה קושי עם טענה כזו במישור דיני המס כשמדובר בחברות שבעליהן שונים, אם כי היא הייתה יכולה להשליך על שאלת המחשבה הפלילית והמטרה להתחמק ממס.

סיכום
בכל הנוגע לחשבוניות מסיבי ואור שלמה, שוכנעתי מעבר לספק סביר שכל החשבוניות הן כוזבות והוצאו ונעשה בהן שימוש למטרת התחמקות ממס.

במעשים שתוארו, הוציא סיבוני, אור שלמה ומסיבי חשבוניות כוזבות של אור שלמה ומסיבי בנסיבות מחמירות במטרה להתחמק ממס.

סיבוני ואור יצחק כללו את החשבוניות הכוזבות באור יצחק סיבוני וכך גרם לניהול פנקסי חשבונות כוזבים, לניכוי התשומות ללא חשבוניות כדין בספרי אור יצחק, להגשת דו"חות כוזבים לרשויות מס"ה ומע"מ, והכל במרמה ומתוך כוונה להתחמק ממס.

לעניין חשבוניות אור החסד אני מפנה לפרק שדן באור החסד להלן.

לעבירות הלבנת ההון אתייחס בפרק שעניינו הלבנת הון.

ניכוי חשבוניות מזויפות באור החסד (פרק רביעי)
נאשמים: סיבוני, בן דוד וארוש וחברות בשליטתם

תמצית האישום
אור החסד היא חברה שהבעלים הרשום שלה הוא צדוק סונה, אשר הייתה מעורבת בשנת 2005 בהקמת מרפאה בסילוואן בשיתוף פעולה עם פידא שייח שפעל באמצעות חברת זינה לשירות רפואי בע"מ. על פי הנטען בכתב האישום, אור החסד נשלטת על ידי סיבוני ומנוהלת על ידי סיבוני, מנהלה הפעיל, באמצעות בן דוד וארוש שאף הם מנהלים פעילים, בעוד שצדוק סונה היה איש קש.

עניינו של הפרק הרביעי, על פי הנטען, בחשבוניות מזויפות של חמישה ספקים, שהוצאו כביכול בגין שיווק, שכללו שלושת הנאשמים באור החסד בשנת 2005 בסכום כולל של 663,823 ש"ח לא כולל מע"מ. לפי הנטען הספקים לא הפיקו את החשבוניות ולא עשו כל פעילות מול אור החסד ואף לא קיבלו תשלום.

בנוסף, כללו הנאשמים באור החסד חשבוניות של זינה בסך של 171,902 ש"ח, אשר על פי הנטען הן כוזבות משום שזינה לא העניקה את השירותים המפורטים בהן.

תשובת הנאשמים
שלושת הנאשמים כופרים במעמד המיוחס להם באור החסד, וממילא כופרים בכל מעורבות ואחריות שהיא לפעולות הקשורות לחשבוניות הספקים ולחשבוניות זינה.

סיבוני הוסיף וטען שארוש ובן דוד היו סוכני משנה שלו.

בן דוד הוסיף וטען שעבד תקופה כשכיר באור החסד ועסק בגיוס מבוטחים במזרח ירושלים. עוד טען שהספקים נתנו שירות של העברת מבוטחים לקופה ושולמה להם על כך התמורה בחשבוניות. בן דוד טען שפעל בתום לב מול הספקים ובכלל ואם נפל פגם אצל אחד מהם הוא לא ידע על כך.

ארוש הוסיף וטען שעבד כשכיר באור החסד תחת סונה וכפר במעמדו כמנהל פעיל. ארוש כפר מחוסר ידיעה במרבית מרכיבי האישום, אך ציין שככל הידוע לו שיקים של אור החסד נמשכו מחשבונה.

הסוגיות שבמחלוקת
המחלוקת נוגעת הן לעושים והן למעשים.

לעניין העושים, היינו מי שמעורבים ואחראים לעבירות הנטענות, אין מחלוקת בין הצדדים שסונה הוא בעל המניות הרשום באור החסד. ואולם, בעוד שהמאשימה טוענת שמדובר באיש קש, טוענים הנאשמים שסונה היה הבעלים והמנהל האמיתי והיחיד של החברה, שלט במעשיה והיה אחראי להם.

עוד בהקשר העושים, ובהמשך לאמור לעיל, קיימת מחלוקת ביחס לטענה שסיבוני היה בעל שליטה ומעמד של מנהל פעיל באור החסד. אשר לארוש ובן דוד, דומה שהיה מקום לניסוח מוקפד יותר כאשר המאשימה בסעיפים 14-15 הגדירה את ארוש ובן דוד, כמקורביו של סיבוני, שלוחיו ומי שפעלו עבורו ובשמו, וכמי שבאמצעותם פעל סיבוני כמנהל פעיל, ואילו בסעיף 151 הגדירה את שלושת הנאשמים כמנהלים פעילים באור החסד. עם זאת, הטענה לא נטענה על ידי ההגנה, ומהסיכומים עולה שכל הנאשמים הבינו מפני מה עליהם להתגונן והם חולקים על מעמדם הנטען.

לעניין המעשים, הפרק הרביעי משתלב בפרק התשיעי, כשהתזה של המאשימה היא שאור יצחק העבירה לאור החסד תשלומים כנגד חשבוניות כוזבות בסכום כולל של 1,143,158 ₪ לא כולל מע"מ, כביכול בגין פעילות שיווק, כשבפועל לא בוצעה על ידי אור החסד פעילות כזאת (חלק מהפרק התשיעי). אור החסד מצדה קיבלה בהמשך למתואר חשבוניות מזויפות של ספקים בסכום כולל של 663,824 ₪, כביכול עבור שיווק שכלל לא בוצע (הפרק הרביעי), ובפועל לשם הקטנת חיובי המס של אור החסד ושל סיבוני.

ההגנה חולקת על המתואר בשני חלקיו וטוענת שבוצעו עבודות שיווק של צירוף מבוטחים, בגינן קיבלה אור החסד תשלום מאור יצחק בסכום שנזכר, כשפעולות הצירוף בוצעו על ידי סוכני משנה שנתנו את חשבוניות הספקים וקיבלו את התשלום הנזכר מאור החסד.

לעניין המעשים, מחלוקת נוספת היא אם חשבוניות זינה הן חשבוניות כוזבות.

המנהלים הפעילים באור החסד
המאשימה כזכור טוענת שסיבוני שלט בחברה וששלושת הנאשמים היו בה מנהלים פעילים.

ההגנה טוענת שסונה שלט בחברה, לסיבוני אין קשר אליה ובן דוד וארוש היו עובדים שכירים ולא היו מנהלים פעילים.

ביחס למעמד הנאשמים וסונה באור החסד קיימת גרסת הנאשמים עצמם, התייחסותו של פידא שייח שהיה שותף במרפאה, התייחסות רו"ח מטלוב ובנו שטיפלו באור החסד, עדות שמעון אזולאי שעבד בחברה, והתייחסותו של יוסף קנפלמכר, סוכן לגיוס מבוטחים של אור יצחק.

צדוק סונה אמנם נחקר באזהרה, ואף היה רשום כעד תביעה, אלא שהמאשימה לא הצליחה היה לאתרו, והוא גם לא הובא גם כעד הגנה על ידי מי מהנאשמים. גרסתו בחקירה אינה מונחת בפניי.

עדות פידא שייח
אקדים ואציין שאני מייחסת משקל נכבד לעדותו של פידא שייח. מדובר בשותף במרפאה שהקשר שלו לנאשמים ולאור החסד ברמה המהותית של הפעילות היה הדוק. למשמע עדותו התרשמתי מעד אותנטי ואמין, שאינו נגוע באינטרס להרע למי מהנאשמים ואינו מעיד באופן מוטה כדי להגן על עצמו. לא מצאתי בעובדה שבעקבות רענון זכרונו על ידי מי מהצדדים שינה העד את תשובתו כנתון המלמד על חוסר עקביות, והתרשמתי דווקא מניסיון לדייק ולשחזר את הארועים, כששאלת מיהות הגורמים שמולם פעל ותפקידם המדויק לא היוותה מבחינתו בזמן אמת נושא בעל חשיבות יתרה.

פידא שייח תיאר שבהמשך לפניית הקופה אליו, הוקמה המרפאה בשותפות בינו לבין סיבוני. פידא שייח ציין שהוא היה אמור לטפל במרפאה וסיבוני אמור היה להיות אחראי על נושא השיווק, והם חלקו בהוצאות ההשקעה. פידא שייח ציין שמהצד שלו הוא היה בעל 50%, ומהצד של סיבוני, 25% הוחזקו על ידי סיבוני, וסיבוני הביא את בן דוד וארוש להם היו 25% הנותרים (ע' 2674). פידא שייח תיאר ששמע מסיבוני שיש לו שותף הוא חברת אור החסד שבעליה הם בן דוד וארוש (ע' 2678).

מעדותו של פידא שייח עלה בבירור שהוא מודע לקיומן של החברות אור יצחק ואור החסד, אך הוא פחות עסק בנושאים הפורמליים ובנושאי המשרה בחברות ובעיקר עמד בקשר עם האנשים – הנאשמים.

פידא שייח תיאר מפגשים ושיחות עם סיבוני לבדו, ומפגשים עם סיבוני, בן דוד וארוש, שנערכו במשרדי אור יצחק (ע' 2704). לדבריו, גם הסכם הפירוק שנחתם בינו לבין בן דוד וארוש נערך במשרדי סיבוני (ע' 2712-2713).

בהתייחסותו לדומיננטיות של כל אחד מהנאשמים, פידא שייח התייחס לסיבוני כגורם המרכזי בהתקשרות, מולו עמד בקשר בהיבטים הכספיים ובהיבטי ההתחשבנות לאורך הדרך. הוא ציין שסיבוני זה אור יצחק, כשתחילה קשר אותו גם לאור החסד, אך בהמשך תיקן. הוא מסר שסיבוני הוא מי שהנחה אותו מה לרשום בחשבוניות זינה ובהמשך תיקן וציין כי בחשבוניות לאור החסד ההנחיה הייתה מבן דוד. אעיר בהקשר זה שהרישום שב"ן חוזר על עצמו בכל החשבוניות, וכעולה מעדויות פידא שייח וסיבוני, כך הונחה פידא שייח לרשום בפעילות של צירוף מבוטחים שעליה התחשבן מול סיבוני עוד בקשר לסניף בראס אל עמוד שניהל אביו במשך שנים.

לפי תיאורו של פידא שייח, מלבד העובדה שפירוק השותפות בוצע במשרד סיבוני, ההחלטות והתנאים נקבעו בינו לבין הצד השני ללא קשר לסיבוני, התשלומים הועברו בהתאמה, וסיבוני המשיך להוות שותף שלו עוד תקופה.

אין בגרסת פידא שייח התייחסות למעמד סיבוני של בחברת אור החסד, אלא רק למעמדו המרכזי בפעילות ובשותפות בעת הקמתה ובניהולה השוטף. אציין כי פידא שייח תיאר את הקשר שהיה לו בנושא שיווק בהקשר של המרפאה הנוספת שהפעיל אביו, ואף ציין כי בתקופת השותפות התחשבן מול אור יצחק גם על גיוסים לאותה מרפאה ולא רק על החזר ההשקעה בסילוואן, ההגנה טוענת שזו הסיבה שפידא שייח ראה בסיבוני גורם דומיננטי ומרכזי. לאחר ששמעתי את העד אני מתקשה לקבל את ההסבר, שכן העד הפריד בצורה ברורה בין הפעילויות השונות בתקופות השונות במרפאות השונות, ותשובותיו לגבי מרכזיות סיבוני ניתנו ביחס למרפאה בסילוואן ולשותפות שם.

את בן דוד וארוש קשר פידא שייח בהבנתו לאור החסד באופן כללי וכן בהקשר של הסכם פירוק השותפות. יצוין שההסכם נחתם בין האנשים פידא שייח מצד אחד ובן דוד וארוש מצד שני ולא בין החברות זינה ואור החסד (ת/306). את בן דוד תיאר כגורם מרכזי ופעיל מולו באופן ישיר וכן מולו ומול סיבוני. פידא שייח תיאר כי הסיכום על ההשקעה במרפאה היה מול סיבוני ובהמשך מולו ומול בן דוד (ע' 2739-2740), כשלדבריו בן דוד היה מי שנתן לו הוראות לגבי תכני חשבוניות זינה לאור החסד (ע' 2721) ומסר לו שיקים (ע' 2713).

לגבי ארוש מסר פידא שייח שהוא הניח שהייתה לו השפעה על קבלת ההחלטות ביחסים בינו לבין בן דוד מכיוון שהם היו שותפים להבנתו (ע' 2740). עוד ציין שהוא שוחח עמו טלפונית מספר פעמים על נושאים הקשורים לפירוק השותפות, ובקיאותו ומעורבותו היו פחותות (ע' 2740). לדבריו, ראה אותו פעמים ספורות.

פידא שייח מסר שאינו יודע כלל מיהו סונה והיה חד משמעי ועקבי בעדותו זו (ע' 2722, 2733).

גרסת הנאשמים לגבי מעמדם ומעמד סונה באור החסד
סיבוני
בחקירתו מיום 11.9.11 לאחר שקודם שתק כשנשאל בנושא, אישר סיבוני את מעורבותו במרפאה בסילוואן בשותפות עם פידא שייח. כשנשאל סיבוני לגבי חלקה של אור החסד בשותפות, טען סיבוני כי אור החסד היא סוכן משנה שסיפק לו שירותי גיוס מבוטחים. בהקשר של אור החסד ושל צירוף מבוטחים הזכיר סיבוני את בן דוד. סיבוני שלל כל קשר שלו לאור החסד ואת הטענה שהוא למעשה מי ששולט בחברה (ת/35א ע' 42-45).

כשהוטח בו שהבעלים הרשום באור החסד הוא צדוק סונה, הגיב סיבוני שהוא אינו מכיר אדם בשם זה (ת/35א ע' 38, 41).

בעדותו טען סיבוני לראשונה שבן דוד וארוש פנו אליו וציינו שיש להם קשרים עם ראשי חמולות בסילוואן, ורק אחרי שפגש את אותם אנשים, פנה לקופה ונוצר הקשר עם פידא שייח ביוזמת הקופה (ע' 5875). הוא תיאר את ההסכמות והשותפות בינו ובין בן דוד מטעם אור החסד מצד אחד לבין פידא שייח מזינה מצד שני.

לעניין אור החסד, הוא מסר שלבן דוד לא הייתה אפשרות חוקית לפתוח חברה ולכן הביא חבר בשם צדוק שפתח את החברה וסיבוני לא יודע מה ההתחשבנות ביניהם (ע' 5875-5876). לדבריו, בן דוד מימן את חלקה של אור החסד בהשקעה – 25%, ולמיטב ידיעתו מקור המימון בתשלומים שקיבל בן דוד מאור יצחק עבור גיוס מבוטחים (ע' 5878). אעיר כי בהתאם לראיות אין אינדיקציה לכך שבמחצית 2005 יש לבן דוד מקורות מימון לתשלום חלקו בהשקעה, ולא הוצגו ראיות לגבי פעילות של גיוס מבוטחים על ידי בן דוד שהניבה את המקורות הכספיים הדרושים.

לגבי פירוק השותפות, סיבוני מסר כי ידע שבן דוד ביקש לצאת מהשותפות, אך לא היה מעורב בכך, מעבר לכך שהוא החליט להשאר בשותפות. הוא שלל שהסכם פירוק השותפות נחתם במשרדו (5878-5879).

בחקירה הנגדית הזכיר סיבוני לראשונה את סונה כמי שביחד עם בן דוד החזיק ב – 25%, הגם שעדיין המשיך לטעון שלא ידועה לו החלוקה בין בן דוד לסונה (ע' 6143-6144). במענה לשאלות נוספות, הודה סיבוני שסונה לא נכח במפגשים הראשונים איתו ועם פידא שייח, שאין לו מושג מה תפקידו של סונה, שסונה לא הציג כל יכולות, אלא רק התלווה לבן דוד בחלק מהמפגשים, ושכל הקשר שלו היה לטענתו רק עם בן דוד (ע' 6145-6146). חרף זאת, בחר לחזור ולהזכיר את שמו של סונה לצד בן דוד.

כשעומת סיבוני עם תשובתו בחקירה שכלל אינו מכיר אדם בשם סונה ולא היה מעורב בכל קשר איתו, טען סיבוני שזה לא נכון, ולא הצליח לספק הסבר כלשהו לתשובתו בחקירה, עד שמסר שאין לו הסבר (ע' 6158-6159).

אשר לארוש, סיבוני אישר שאחרי שארוש ובן דוד הציגו לו לדבריו את אנשי החמולות מולם יעשו גיוס, הוא ציפה שהם גם יעסקו בגיוס, אך בפועל לא ידוע לו מה עשה ארוש (ע' 6149). סיבוני טען שפידא שייח היה בקשר רק מולו ומול בן דוד (ע' 6151-6152), וממה שהוא יודע ארוש לא קשור (ע' 6160).

בנוגע לפירוק השיתוף, אישר סיבוני שההסכם משקף את רצונה של אור החסד לצאת מהשותפות (ע' 5888), ובכך קשר בין ההסכם והחתימות האישיות לבין אור החסד.

כעולה מגרסת סיבוני, סונה הוא דמות חסרת ממשות ומשמעות. עוד עולה כי אור החסד ופעילותה מקושרות מבחינת סיבוני עם בן דוד ובמידה מסוימת מועטה גם עם ארוש.

בן דוד
בחקירתו, כשנשאל על אור החסד, מסר בן דוד שהיה שכיר בחברה ותפקידו היה לשווק ביטוחים לקופה, כשאדם בשם צדוק סונה שניהל את החברה קיבל אותו לעבודה. בן דוד ציין שארוש גם הוא עבד בה ולא ידוע לו אם היו עובדים נוספים (ת/42 ע' 1-2). בן דוד עמד על כך שפידא שייח מכיר את צדוק סונה ונפגש עמו מספר פעמים, ובהתייחס להסכם פירוק השותפות שהוא וארוש צד לו ללא סונה, תיאר שסונה רצה לסיים את השותפות " ואז אני באתי וסידרתי את העניינים" (שם ע' 4-5). בן דוד אישר שהוא רשם שיקים וחשבוניות באור החסד, לדבריו בשל שגיאות כתיב של סונה (שם, ע' 6). עוד ציין כי הוא עשה את כל הבדיקות מול הספקים שהפעילות מולם תקינה גם בהקשר של ההתחשבנות, והתקשר לבעלי החברה לוודא שנותן החשבונית מורשה להוציאה (ת/43 ע' 3).

בעדותו חזר בן דוד על טענתו שהיה רק שכיר באור החסד ועסק בשיווק בשטח, בעוד שהבעלים היה סונה. לצד זאת, בן דוד אישר שהיה מנוע מלפתוח חברה באותה תקופה. בנוסף, בן דוד טען שיכולות השיווק היו שלו, הוא חזר וקשר את עצמו לרישום החשבוניות והשיקים (להבדיל מחתימה עליהם), ולבדיקות הנאותות מול ספקי המשנה. אשר למהלך של פירוק השותפות, הטענה שבהסכם נרשמו בן דוד וארוש חלף סונה, הגם שההסכם היה של סונה בלבד שכלל לא נכח (ע' 7520-7521), אינה מתקבלת על הדעת, במיוחד לאור תיאורו של פידא שייח בו נתתי אמון. סיכומו של דבר, בן דוד לא הצליח לספק הסבר או להציג ראיות שיובילו למסקנה שלא היה לו קשר הדוק לאור החסד ומעמד של מנהל פעיל בחברה כגורם המשפיע על פעילותה והחלטותיה.

ארוש
בחקירתו טען ארוש שהיה שכיר באור החסד ושימש כנהג של צדוק סונה הבעלים, אותו הגדיר כמי שלא היה לו הרבה שכל. לטענתו, במעמדו כנהג ניהל מו"מ מטעם אור החסד בשל כישוריו המוגבלים של סונה. כמו כן, ציין כי יתכן שטיפל בכספים ובהתחשבנות (ת/48 ע' 2). ארוש אישר כי היה במשרדי אור יצחק, לא זכר לאיזו מטרה וציין כי אולי התבקש להביא חשבוניות (ע' 3). ארוש טען כי עשה כל מה שסונה ביקש ממנו לעשות (ע' 3-4). אעיר כי אין ראיות המעידות על מעורבות של ארוש במי מן הפעולות שתיאר זולת אמירותיו שלו.

ארוש לא נשאל בחקירה לגבי נוכחותו ומעורבותו בהסכם הפירוק.

בעדותו טען ארוש שהיה עובד שכיר שעסק בשיווק והסיע את סונה שהיה הבעלים והמנהל. הוא סיפר שנורה ב – 5.11.05 ומאז הופסקה עבודתו ותשלום המשכורת. ארוש התייחס להסכם פירוק השותפות, אישר שנכח והיה צד וטען שהוזכר כדי לעזור לסונה ולהבטיח שסונה יקבל את כספו מפידא שייח. ארוש לא היה מסוגל להסביר מדוע לתכלית זו הוא רשום כשותף במרפאה ביחד עם בן דוד בעוד שסונה כלל לא מוזכר ולא נוכח (ע' 7970-7972). יצוין שהסכם פירוק השותפות וכן מכירת הרכב שבו השתמש, התרחשו שניהם בשלהי חודש דצמבר 2005, לאחר שלדבריו של ארוש כבר לא עבד באור החסד. לעניין מעמד האחרים בחברה, למעט סונה שאותו הגדיר ארוש כבעלים והמנהל לא אישר ארוש שבן דוד היה מנהל בחברה וטען שלסיבוני אין קשר לפעילות.

ראיות הקושרות את ארוש ובן דוד - ת.פ. 2077/06
בשנת 2007 מסר ארוש במעמדו כנאשם בת.פ. 2077/06 בביהמ"ש מחוזי בירושלים, עדות בה התייחס למעמדו וקשריו עם חברת אור החסד, במסגרת טענת ההגנה שלו לאישום שיוחס לו, כשמסר מעין טענת אליבי לשיחה שנקלטה בהאזנות סתר באותו תיק, לה ביקש לתת הסבר חלופי. אין ספק שההסבר שניתן לאותה שיחה היה שקרי, השאלה הנשאלת היא אם התייחסותו של ארוש למעמדו באור החסד גם היא הייתה שקרית לשם יצירת האליבי לשיחה, כטענתו, או שמא יש בה הודיה במעמדו הנטען באור החסד, כטענת המאשימה.

אציין כי בתמיכה לטענותיו העיד ארוש את בן דוד כעד הגנה, ובן דוד התייחס בעדותו באותו הליך למעמד ארוש ולמעמדו שלו באור החסד, והשאלות בהקשרו הן זהות.

בעדותו בהליך האחר מסר ארוש שבן דוד, סונה והוא היו שותפים באור החסד (ת/384 ע' 3906). הוא מסר שהחברה הייתה רשומה על שם סונה, וארוש עמד מאחורי החברה ולא היה בחזית (שם, ע' 3961), הוא תיאר את פעילות החברה שכללה שיווק לקופה דרך אור יצחק ואף פירט שאור החסד, החברה שלו מחזיקה 25% ממרפאה (ע' 3970). אציין שלצד נתונים אלה, התואמים את המציאות הראייתית, מסר ארוש פרטים שעשויים להיות מתאימים לתיאור המסגרת, אך הם אינם מתאימים. כך, ארוש הפנה לרו"ח של החברה יואב מטלוב (ע' 3962), טען שעמד עמו בקשר, טענה שלפי עדות מטלוב בה נתתי אמון מלא, אין בה ממש. כך, ארוש ציין שאור החסד ביצעה פעילות שיווק בהיקף של 11 מיליון ₪ בהקשר של הקופה, טענה שאין לה שחר. כך, ארוש, התייחס לקשריו ההדוקים עם הפרופסור שמנהל את המרפאה, טענה שאין בה ממש. וכך, ארוש תיאר העסקת עובדים ופעילות של החברה גם לאחר שאור החסד חדלה מפעילות מעשית.

בן דוד העיד כעד הגנה ותיאר את הקמת אור החסד בעקבות פניה של אור יצחק אליו ואל ארוש שהיו בישיבה כדי שיעשו שיווק לקופה (ת/385 ע' 5238). לדבריו, באור החסד היו שלושה שותפים: ארוש סונה והוא עצמו, כשהיה ביניהם הסכם של חלוקת הרווחים לשלושתם אם יהיו רווחים ומשיכת משכורת מהחברה (שם, ע' 5239). בן דוד ציין כי הם החליטו לשים את סונה כמנכ"ל וכמי שיעמוד מול הרשויות ומול המיסים (שם, שם). יצוין שבן דוד מסר פרטים לגבי החשבוניות והספקים בהקשרה של פריטת השיקים שנועדה להוות מעין אליבי לשיחה (שם, ע' 5248), והפרטים שמסר מתיישבים עם נתונים מתוך הנהח"ש של אור יצחק (ת/196).

עדויות השניים שניתנו מבחירה, מסבכות אותם בהודיה במעמדם באור החסד, לא רק כשותפים אלא גם כגורמים פעילים ומעורבים שמעמדם הוא של מנהלים פעילים, מעמד שאותו הם מכחישים בהליך שלפניי.

איני מקבלת כל טענה שיש צורך בפרוטוקולים נוספים או בכתב האישום או בכל ראיה אחרת מתוך ההליך האחר כדי להבין את דבריהם הברורים והפשוטים ביחס למעמדם באור החסד, נושא שאין לו נגיעה ליתר הראיות בהליך האחר.

ארוש ובן דוד טוענים שהיה הכרח להציג את ארוש כבעלים של אור החסד כדי להסביר את אותם שיקים שניתנו בשלב מאוחר יותר, שבאמצעותם ניסו ליצור אליבי לשיחות, ואני מקבלת שלו היו טוענים שעבדו כשכירים לא היו יכולים להסביר את האמור בשיחות ואף לא את תשלום השיקים הנטענים ששולמו להם לטענתם בגין פירוק השותפות במרפאה. בנוסף, לאור העובדה שמעורבותו של בן דוד בפעילות היא ברורה, ולאור העובדה שבן דוד וארוש העידו באופן מתואם, איני יכולה לשלול את האפשרות שהיה מידע שבן דוד מסר לארוש לצורך הגנתו, לדוגמא לגבי רו"ח מטלוב. עם זאת, השניים מסרו גרסה מפורטת מאד, התייחסו לפרטי הפרטים ולהסכמות בינם לבין סונה, ועדותם בהליך האחר, שבהליך לפניי הם טוענים שהייתה שקרית, מסבכת אותם.

הזיקה של ארוש לרכב של אור החסד
רכב ג'יפ טויוטה של חברת אור החסד הוצמד לארוש ושוויו נזקף במשכורתו (ת/411). בהליך האחר התייחס ארוש לכך שנהג במכונית מפוארת (ת/384 ע' 3961). ארוש הודה שהרכב שימש אותו גם לאחר שעות העבודה (ע' 7994). לא ניתן הסבר ברור מדוע הרכב היה ברשות ארוש, אם לא לשימושו. אציין שאם השתמש ברכב כנהג של סונה, כטענתו, הרכב לא אמור היה להזקף במשכורתו, ואם שימשו גם לאחר העבודה לא היה אמור להיות בשימוש של סונה, כטענתו. להשלמת התמונה אציין שמעדותו של אשר חקימיאן שעסק במכירת רכבים, עולה שפנו אליו סונה וארוש בדצמבר 2005 למכור את הרכב, שהיה רשום על שם סונה וחקמיאן ידע שהוא נוהג בו וארוש נהג בו מעת לעת ואת התמורה לעסקה נתן לסונה (נ/258).

גרסת קנפלמכר הקושרת את סיבוני
קנפלמכר הוא אחד ממשווקי המשנה שעסק בצירוף מבוטחים בדרך שתוארה לעיל, ועמד תחילה בקשר ישיר עם הקופה, עד שהתנהלותו נחשפה בתקשורת ואז הורתה לו הקופה להגיש את טפסיו דרך אור יצחק.

קנפלמכר כלל שלוש חשבוניות של אור החסד בספריו בחודשים מאי – יוני 2005, והוציא נגדן שיקים.

בהודעתו שהוגשה במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות, מסר קנפלמכר שהוא אינו מכיר את אור החסד, ואף לא את צדוק סונה. לדבריו, הוא כלל שלוש חשבוניות של אור החסד בספריו בחודשים מאי – יוני 2005, והוציא נגדן שיקים לסיבוני, לאור דרישה של סיבוני ממנו במסגרת התחשבנות כוללת מול הקופה, שבמסגרתה העביר לו סיבוני רשימות מבוטחים לצורך הגשתן, ובידיעה שהוא צריך לבצע את דרישות סיבוני (ת/249 שו' 59 ואילך).

קנפלמכר העיד בביהמ"ש באופן מתחמק ומתחכם. הוא טען שדבר אינו זכור לו, והחקירה אינה מזכירה לו דבר והיה נכון למסור בעיקר תשובות תיאורטיות נפתלות. גם חקירתו כעד עויין לא שינתה את אופי תשובותיו (ע' 1888). במסגרת זו, קנפלמכר חזר על כך שאינו מכיר את אור החסד (ע' 1890), אך טען שלא זכור לו ממי קיבל את חשבוניות אור החסד (ע' 1889). בסופו של דבר, אין מחלוקת שהחשבוניות כלולות בספרים וקנפלמכר בעדותו לא מסר הסבר חלופי להסברו בחקירה.

אעיר כי ההגנה טוענת שהתיאור של קנפלמכר בחקירה אינו אפשרי, בין היתר בשל פער זמנים, היינו שהחשבוניות הן מחודשים מאי – יוני 2005 בעוד שקנפלמכר החל לעבוד דרך אור יצחק רק באוגוסט 2005. ועוד מקשה ההגנה וטוענת שאין סיבה לעשות את כל המהלך של העברת טפסים דרך קנפלמכר. אלא ששתי התהיות אינן פוגמות בהיתכנותה של גרסת קנפלמכר. קנפלמכר בחקירתו תיאר שההתנהלות של העברת רשימות דרכו לא הייתה ייחודית למקרה המתואר, אלא סיבוני פעל בדרך זו גם בקשר לרשימות נוספות שהוא לא יכול היה להתחשבן עליהן מול הקופה דרך אור יצחק (ת/249א שו' 30 ואילך). ההגנה לא חקרה על כך ולא חלקה על המתואר. יוער כי מהזווית של אור יצחק מול הקופה ואור יצחק מול סוכני המשנה, יכולים להיות הרבה טעמים הגיוניים להתנהלות המתוארת, לרבות רצון להכשיר טפסים שאין להם אסמכתאות כדין או שנאספו מאזורי פעילות שאור יצחק לא אמורה לעבוד בהם. בנוסף, דווקא העובדה שעניינו של קנפלמכר התפוצץ בתקשורת ונחשף במחצית הראשונה של 2005, ובהתאמה תחילה יוצאות חשבוניות של אור החסד לטובתו, ובאופן רציף מיד לאחר שהן מפסיקות מתחילה ההתקשרות עם אור יצחק, מלמדת על דרך פעולה שמתיישבת עם תיאורו של קנפלמכר.

לא מצאתי גם בעובדה שכתב ידו של בן דוד מופיע על שתיים מבין החשבוניות כדי להוביל למסקנה שהפעילות לא בוצעה בהוראת סיבוני. אמנם בן דוד טען בעדותו בגרסה כבושה שיתכן שמדובר היה בספק משנה, אלא שהיות שמדובר בחשבוניות אור החסד אזי אם אור החסד הוציאה חשבונית משמע שהיא הייתה ספק המשנה של קנפלמכר ולא להפך, ועצם התשובה מלמדת על הבדיה שבה.

יודגש, קנפלמכר לא הכיר את אור החסד ואת בן דוד, ולא תיאר פעילות שיווק בגינה התחשבן מול אור החסד, ותשובתו המאוחרת והסותרת בעדות, לפיה אולי שמו של סיבוני השתרבב ואולי היה מזהה את בן דוד, כשכלל לא הסביר באיזה הקשר, הייתה ספקולטיבית וסתמית ולא מעוררת אמון, וזאת גם לאחר שלקחתי בחשבון שבן דוד לא נכח באותו דיון.

היות שבהודעתו מסר גרסה ברורה, מפורטת ונרחבת, ונוכח התרשמותי שגרסה זו לא נמסרה תחת לחץ בהיותו עד שאף לא נחקר באזהרה, אני מעדיפה את אמרתו מחוץ לכתלי ביהמ"ש. אני רואה בעובדה שיתר המעורבים אינם מכירים את קנפלמכר ואת החשבוניות ואינם יודעים להסביר את המצאות חשבוניות אור החסד ברשותו, כתוספת מאמתת ומחזקת כנדרש.

אציין שסיבוני טען בחקירה שקנפלמכר משקר אם כי לא יכול היה לספק כל הסבר חלופי לחשבוניות (ת/35א ע' 40-41). בעדותו חזר סיבוני על כך שהגרסה של קנפלמכר לא נכונה והדגיש שהחשבוניות קדמו לתקופת העבודה של קנפלמכר מול אור יצחק (ע' 5880-5881).

בן דוד בחקירותיו ציין שאינו מכיר את קנפלמכר והחברה שלו, אך שלל את האפשרות שסיבוני נתן את ההוראה להוציא את החשבוניות וטען שאין לסיבוני קשר לאור החסד מלבד קשרי העבודה בין שתי החברות (ת/43 ע' 1, 4). בעדות מסר גרסה שונה כבושה כאמור.

כעולה מן המקובץ, הכללת חשבוניות של אור החסד על ידי קנפלמכר, הגם שהלה לא היה בשום קשר עם אור החסד או בן דוד וארוש, אך כן הכיר את סיבוני ואור יצחק והיה עמם בקשר, ביחד עם גרסת קנפלמכר, מובילה למסקנה בדבר יכולתו של סיבוני לעשות שימוש בחשבוניות אור החסד כרצונו, ושליטתו בה, ומלמדת בנוסף על השימוש שנעשה בחשבוניות אור החסד ללא קשר לפעילות אמיתית.

ראיות הנוגעות למעמדו של צדוק סונה
סונה הוא הבעלים והמנהל הרשום של אור החסד. סונה הוא בעל החשבון ומורשה החתימה היחיד בחברה. סונה פתח את תיק המס של החברה והוא גם חתום על דיווחי המס שהוגשו. סונה כלל את רכוש אור החסד בהצהרת ההון שהגיש ל – 31.12.05 (נ/111).
בהתאם לתיאוריו של יועץ המס מטלוב ובנו, כל הקשר החשבונאי היה מול צדוק סונה, הוא חתם על הדו"חות, הביא את החשבוניות ועמד בקשר מולם. השניים לא הכירו את בן דוד וארוש ואף לא את סיבוני (ע' 3340-3342, 3349-3350).

בהתאם לעדות שמעון אזולאי שעבד כמשווק באזור בית שמש מטעם אור החסד בחודשים 3-10.05, סונה קיבל אותו לעבודה, שילם לו את השכר, והיה מבחינתו המנהל היחיד, כשכלל לא הכיר את ארוש ובן דוד (ע' 8281-8282, נ/269). לעניין מהימנות העדות אדרש בפרק המעשים להלן.

בהתאם לעדויות בן דוד וארוש בהליך האחר, השלושה היו שותפים שווי מעמד באור החסד, והם החליטו משיקולים של קשר מול הרשויות ומיסים להעמיד את סונה כמנכ"ל. יש לזכור בהקשר זה את תיאורו של ארוש בהליך האחר כיצד כל עסק שנרשם על שמו טרפדו הרשויות, ואת העובדה שבן דוד היה מוגבל מפתיחת חברות באותה עת.

בהתאם לגרסת סיבוני, בן דוד היה מוגבל ולא יכול היה לפתוח חברה על שמו. בהתאם לגרסתו הראשונית את סונה כלל לא הכיר.
פידא שייח לא שמע על סונה ולא נתקל בו והסכם פירוק השיתוף נערך מול בן דוד וארוש בלבד.

סונה שנחקר כאמור תחת אזהרה לא היה ניתן לאיתור ולא העיד.

סיכום ומסקנות לגבי מעמד המעורבים באור החסד
לאחר בחינת כל הראיות שוכנעתי מעבר לספק סביר שבן דוד וארוש היו שותפים סמויים באור החסד, כשלאור הראיות שנסקרו נותר בי ספק אם הייתה שותפות משולשת, בה סונה הוא החזית של החברה והאחראי על הקשרים עם הרשויות ורשום כבעלים וכמנהל. ממכלול הראיות עולה שחלוקת התפקידים בין השותפים הייתה שסונה נותן את שמו ועומד בחזית הרישומית ומול רשויות המס, בן דוד אחראי לכל הפעילות ועומד בקשר עם סיבוני ועם פידא שייח. תפקידו של ארוש בשותפות אינו ברור דיו, ואיני יכולה לשלול את הטענה שנוכחותו נועדה בעיקר להבטיח הוצאה לפועל של פעילות לרבות גביית כספים, וזאת בשל הרקע שלו, ו"שמו" שהיה ידוע, הן לפי תיאורו שלו והן לפי דברי חקמיאן.

האם שלושת השותפים היו גם מעורבים בפעילות נושא ההליך שלפניי באופן ישיר או היו אחראים לפעילות מכוח מעמדם כמנהלים פעילים? אשר לסונה, אינני סבורה כי יש חיוניות בהכרעה אם סונה היה בעל מעמד של מנהל פעיל באור החסד מתוקף הפעילויות שעשה אם לאו, שכן מעמדו של סונה שאינו נאשם בפניי אינו מוציא ואינו שולל את מעמדם של אחרים כמנהלים פעילים.

לעניין בן דוד, הראיות מצביעות בבירור על מעורבותו האקטיבית באור החסד, ובקבלת ההחלטות הנוגעות אליה, הן באופן כללי והן בכל ההקשרים הנוגעים לפעילות, לחשבוניות, לשיקים ולקשר הנטען עם ספקים, ושוכנעתי מעבר לכל ספק שמעמדו המהותי והפונקציונלי הוא מעמד של מנהל פעיל.

לעניין ארוש, כאמור מצאתי שמדובר בשותף סמוי. עם זאת, לא בלי התלבטות, הגעתי למסקנה שנותר ספק סביר אם היה מנהל פעיל מבחינה פונקציונלית ומהותית, ואם היה שותף בקבלת החלטות או בעל השפעה על פעילות החברה, בנושא של הפעילות מול ספקים ומול צדדים שלישיים, בהקשר של חשבוניות ותשלומים בכלל, ובכל מה שעשוי להשפיע על תשלום מס כחוק בפרט. מקובלת עליי טענת ההגנה שאין שום ראיות על מעורבותו בנושאים הנושקים לנושאים אלה, זולת דבריו שלו בחקירתו, דברים שאין להם תמיכה ראייתית. אכן ארוש חתום על הסכם פירוק השותפות, אך בהיותו שותף סמוי אין בעובדה זו כדי להכריע בדבר מעמדו הפונקציונלי, מה גם שלפי תיאורו של פידא שייח לא הייתה לארוש מעורבות בקבלת ההחלטות, ולא ניתן, כאמור, לשלול את האפשרות שנוכחותו ומעורבותו היו כדי להבטיח שפידא שייח אכן יפעל בהתאם להסכם הפירוק. בהקשר זה אעיר כי הסכם השותפות עם פידא שייח לא נמצא ולא הוצג, וארוש הכחיש שהיה לו קשר לאותו הסכם. איני סבורה גם שלראיות הנוגעות לרכב יש השפעה כלשהי על ההכרעה לגבי מעמדו כמנהל פעיל. נותרת, אם כך, הודיית ארוש במעמדו בהליך הפלילי בעניינו בביהמ"ש המחוזי בירושלים, שיש בה כמובן די כדי לבסס את שותפותו הסמויה באור החסד, אך לאור כל שפורט לעיל, ספק בעיניי אם היא מספקת לביסוס מעמדו כמנהל פעיל. לאור נתונים אלה, כמו גם פציעתו הקשה והפסקת תשלום המשכורת, ביחד עם העובדה שאזולאי לא הכיר את ארוש (כמפורט להלן וחרף הסייגים ביחס לאותה עדות), הגעתי למסקנה שנותר ספק סביר בדבר מעמדו כמנהל פעיל.

אשר לסיבוני ולטענה שהוא שלט הלכה למעשה באור החסד לצרכיו שלו, מעורבותו כפי שתוארה לעיל, ביחד עם ההוראה הנוגעת להכללת חשבוניות אור החסד בספרי קנפלמכר, מבססות תשתית ראייתית ממשית. לכך יש להוסיף את הכללת חשבוניות אל גל גם בספרי חברות סיבוני וגם בספרי אור החסד, באותה תקופה יכולה ללמד על שליטת סיבוני גם באור החסד, כשאל גל אינה חלק מקבוצת סיטון, ולגביה לא טען סיבוני מפורשות שמקור החשבוניות בפעילות של בן דוד, מה גם שכאמור בן דוד כלל לא הואשם בקשר לאותן חשבוניות. עוד אציין כי באופן מתמיה סונה וגם בן דוד עברו לעבוד באור יצחק מיד לאחר הפסקת פעילות אור החסד (נ/112), נתון שמחייב הסבר כשלעצמו ומלמד לכאורה על קשר של סיבוני לסונה ולא רק לבן דוד החורג משותפות לצדם במרפאה או היותם סוכני משנה עצמאיים, כפי שניסה סיבוני לתאר זאת. כל הנתונים הללו להם לא ניתנו הסברים מספקים מצביעים על סיבוני כבעל שליטה באור החסד.

בסופו של דבר הגעתי למסקנה חד משמעית שלא מדובר במי שמצוי בקשר הדוק עם אור החסד נוכח הפעילות המשותפת במרפאה ויחסי סוכן וסוכן משנה בין אור יצחק לאור החסד, אלא במי שמפעיל את אור החסד לצרכיו ומסווה את שליטתו בה, בשל העובדה שהשתכנעתי מעבר לספק סביר כפי שיפורט בפרק הבא שמאחורי יחסי אור יצחק ואור החסד בעיקרם לא עמדה פעילות שיווק ביטוחים ורוב החשבוניות שיצאו היו חשבוניות פיקטיביות.

בחינת המעשים – הטענה לפעילות שיווק מבוטחים
כפי שצוין שאלת אמיתותה של פעילות השיווק הנטענת שנרשמה כהוצאות באור החסד, שלובה בשאלת אמיתות פעילות השיווק של אור החסד מול אור יצחק. מובן שאם המסקנה מהראיות היא שאור החסד לא ביצעה כלל פעילות שיווק לצירוף מבוטחים, לא נדרשת כל בדיקה נוספת לעניין אמיתות הוצאותיה לספקים בהקשרה של פעילות זו. גם אם קיימות ראיות לפעילות של אור החסד בצירוף מבוטחים, יש לבחון את מהותן והיקפן, במישור שמול סיבוני ואור יצחק (פרק תשיעי), ובהתאמה למסקנות מול הספקים הנטענים בפרק זה. במישור שבין אור החסד לספקים, יש כמובן משמעות להכרעה אם החשבוניות הוצאו בהתאם לראיות על ידי החברות הרשומות בהן אם לאו, ואם ניתנו לאור החסד על ידי הספקים הרשומים בהן או על ידי גורמים מורשים אחרים אם לאו.

לאור העובדה שאם אכן הייתה עבודת אמת, והוצאות והכנסות אמיתיות באור החסד, היו הנתונים בהקשר זה מצויים בראש ובראשונה אצל הנאשמים, אזי די למאשימה להציג מסכת ראייתית מינימלית כדי להעביר את נטל הבאת הראיות בנושאים שבידיעתם האישית לכתפי הנאשמים.

אמיתות פעילות השיווק הנטענת של אור החסד מול אור יצחק
בהתאם למפורט בפרק התשיעי אור יצחק קיבלה מאור החסד מחודש אפריל 2005 ועד נובמבר 2005 חשבוניות בסכום כולל של כ – 1.1 מיליון ₪ (חשבונית נוספת בינואר 2006 כשאור החסד כבר כלל לא פעילה אך הסכום בטל בשישים). חשבוניות אלה אם הן אמיתיות משקפות תשלום עבור מצטרפים לקופה בהיקף של למעלה מ- 3,500 מבוטחים.

במישור הדיווחים של אור יצחק לקופה, מקובל עליי שרשימות המצטרפים שהעבירה אור יצחק לקופה ונבדקו ואושרו, משקפות את המצטרפים במציאות.

השאלה היא אם קיימות ראיות לצירוף מבוטחים בהיקף הנזכר באמצעות אור החסד שביצעה פעילות שיווק אמיתית.
לטענת סיבוני אור החסד ביצעה עבודת שיווק אמיתית. עם זאת, סיבוני אישר שהצלחת השיווק בסילוואן הייתה מועטה, שבשיאה היו במרפאה 1000 חברים, כשגם פידא שייח שיווק ותוגמל על כך (ע' 5878), ושבן דוד וסונה הביאו כמה מאות מבוטחים בלבד, שזה כלום, כהגדרתו (ע' 5878, 6150). הנה כי כן עבודת השיווק בסילוואן אינה יכולה לספק כל הסבר למספר המבוטחים שצוין.

כשעומת סיבוני עם העובדה שהתשלום מאור יצחק משקף קרוב ל– 4,000 מבוטחים חדשים, כאמור, אל מול המאות הבודדות שלדבריו שיווקה אור החסד בסילוואן, טען שאור החסד לא פעלה רק בסילוואן אלא גם במקומות נוספים (ע' 6162-6163). סיבוני לא פירט מהם המקומות האחרים, ולא התייחס להיקפי הפעילות במקומות האחרים, ולא מסר נתונים קונקרטיים כלשהם. סיבוני גם התקשה מאד להסביר מדוע פעילות אור החסד הופסקה כליל עם סיום השותפות עם פידא שייח במרפאה, אם יש ממש בתשובתו שעיקר הפעילות היה במקומות אחרים, ועדותו לא עוררה אמון.

בן דוד טען בחקירתו ששיווק בשבטי ישראל ובמזרח ירושלים, ואני מניחה שכוונתו הייתה למרפאה בסילוואן (ת/42 שו' 30-31). בחקירה נוספת תיאר שהעבודה במזרח ירושלים התמצתה בכך שהגיעו אליהם ספקי מבוטחים עם טפסים כדי להזדכות על הטפסים (ת/43 שו' 45-48). מדבריו של בן דוד בחקירה אישר בן דוד שלא היו היכרות ויחסי עבודה בין אור החסד לבין גורמים שהביאו להם טפסים, אלא שהם היו נשלחים לאור החסד, מביאים חשבונית ומזדכים על הטפסים. בן דוד לא סיפק הסבר מדוע אותם ספקי מבוטחים נשלחו להזדכות על הטפסים באור החסד ולא במישרין מול אור יצחק, במיוחד על רקע טענת בן דוד באותה חקירה שהחשבוניות שקיבל מהספקים, היו אמיתיות ותקינות לא רק בהיבט הפורמלי, אלא הוא וידא שמי שנתן לו חשבונית מורשה להוציא את החשבונית (שם, משו' 49). בן דוד גם לא ציין מי שלח אליהם את הספקים ולא נקב במפורש בשמו של סיבוני.

לאור החשיבות מבחינת אור יצחק שהתנהלותה בספרים תהיה תקינה ומגובה באסמכתאות, כמוצהר על ידי סיבוני פעם אחר פעם, ובהעדר הסבר אחר, ברורה התשובה מדוע לא ניתן היה להזדכות על הטפסים מול אור יצחק ומי שלח את הספקים לאור החסד.
זאת ועוד, הגם שמדובר היה בספקים מעטים, חמישה בלבד, לא ידע בן דוד למסור שום פרטים על אף אחד מהם, לא בהיבט פעילותם, לא בהיבט של מספר המבוטחים שצירפו, ולא בהיבט של בדיקת תקינות ואמיתות החשבוניות או מיהות הגורם שמולו עמד בקשר ושקיבל ממנו את התשלום (שם, שם).
כל הנתונים הללו תומכים אף הם במסקנה שלפי גרסת בן דוד אור החסד שימשה מול אותם משווקים מזדמנים כנתיב להזדכות על טפסים, הא ותו לא.

בעדותו טען בן דוד שעמד בקשר מול אותם ספקים, שלדבריו כולם היו ספקים ממזרח ירושלים, אך לא מסר שום פרטים ממשיים על אותם ספקים, לא זכר את שמותיהם אזורי פעילותם, היקפי פעילותם וכיוצ"ב (ע' 7514, 7703).

בן דוד שעמד על כך שהייתה עבודת שיווק אמיתית, אישר שלרוב הספקים לא היו חברות מסודרות והם לא יכלו לספק חשבוניות שלהם ולדבריו:
"תמיד הם היו צריכים להביא חשבוניות ממישהו שיגבה אותם, תמיד הם היו אומרים לנו אל תדאג, אנחנו נביא לך חשבונית, אנחנו נסתדר..." (ע' 7514).

גרסתו של בן דוד התפתחה מהחקירה, שכן מדבריו בחקירה עלה שתפקידה של אור החסד התמצה בהזדכות מולה על טפסים, ואילו בעדות טען שמדובר היה במשווקי משנה שפעלו מול אור החסד אך לא יכלו לתת חשבונית שלהם.

אוסיף ואציין שבעדות העלה לראשונה בן דוד את הטענה שפעילות השיווק שביצעה אור החסד הייתה בשת"פ עם פידא שייח (ע' 7703), אלא שטענה זו סותרת את עדות פידא שייח וסיבוני שפידא שייח תוגמל באופן נפרד עבור השיווק שביצע, ואת דברי פידא שייח שכלל לא היה מעורב בפעילות של אור החסד.

בסופו של דבר, לא ניתן היה לחלץ מגרסתו הכללית והסתמית של בן דוד מידע קונקרטי כלשהו על פעילות של אור החסד מול אור יצחק, ואף לא על פעילות של אור החסד מול הספקים שבחשבוניות.

ארוש תיאר בעדותו בגרסה כבושה שביצע באופן אישי פעולות שיווק בבית שמש אצל אנשים שהוא מכיר, וכן צירף את האחיות שלו שגרות בירושלים. לדבריו הוא צירף בבית שמש עשרות אנשים בחודש כולל נרקומנים שרשם לקופה (ע' 7964, 7983, 7986, 7990).

ארוש אף העיד כעד הגנה את מאיר בן חמו ששמו ושם בני משפחתו מופיע ברשימת המצטרפים לחודש מאי 2005 (נ/48), אשר תיאר כי הם הצטרפו בעקבות פעילות שיווק של ארוש (ע' 8158). העד זיהה שני מכרים נוספים שאף הם צורפו בפעילות של ארוש.

מעדות ארוש עולה בבירור שהצירופים הקשורים אליו הם של אנשים שהכיר מבית שמש ושל בני משפחתו. הגם שארוש התייחס לעשרות רבות של אנשים כל חודש, אין לכך כל תשתית ראייתית. איני יכולה לקבל את גרסת ארוש שצירף עשרות רבות בחודש של אנשים שהוא מכיר, מבלי שהוא זיהה את אותם אנשים ברשימות המצטרפים שהגישה בסופו של דבר אור יצחק לקופה, אשר היו אמורות להיות מבוססות בין היתר על דיווחיו אם וככל שאכן צירף את הכמות לה טען. ארוש זיהה אנשים בודדים בלבד ואין ראיות החורגות מהיקף זה בקשר לפעילותו בבית שמש.

שמעון אזולאי שהעיד כעד הגנה ועבד באור החסד בין מרץ לאוקטובר 2005 העיד שעסק בשיווק באזור בית שמש. אציין שמדובר במי שהיה נער בן 14 בלבד בזמן הפעילות ובאופן לא מוסבר קיבל שכר קבוע המתקרב ל – 25,000 ₪ לתקופה של 8 חודשים, ללא קשר להצלחתו בצירוף מבוטחים, כשהוא העיד על עצמו שכלל לא הצליח במשימה ולמרות זאת לא פוטר (ע' 8288-8289). עדותו כמו גם המסמכים לגבי התשלומים ששולמו לו מעוררים תהייה.

כך אן כך, אף אם אייחס משקל מלא לעדות, עולה ממנה שהעד עבד ללא הצלחה בגיוסים, ועדותו לכל היותר מלמדת שהיו פניות לאנשים לעשות גיוסים בקהילה החרדית בבית שמש, אך בוודאי שאינה מלמדת על פעילות גיוס ממשית שבוצעה בהצלחה בבית שמש מטעם אור החסד.

ודוק, אקדים ואעיר שעדות ארוש ואזולאי ממילא עשויה להיות רלבנטית רק ביחסים שבין אור החסד לאור יצחק ולא ביחסים שבין אור החסד לספקיה הנטענים, שכן לא עלתה כל טענה שארוש ואזולאי פעלו באמצעות משווקי משנה להם שילמו, אלא שהם פעלו מול אנשים פרטיים במעבר מדלת אל דלת, כך שחשבוניות הספקים בהכרח אינן קשורות לפעילותם.

מבחינת אסמכתאות לביסוס פעילותה של אור החסד, התשתית הראייתית דלה ביותר. אין כל תיעוד לפעילות של אור החסד, כשחשבוניות אור החסד לאור יצחק סתמיות לחלוטין ומציינות שיווק ביטוחים משלימים או שימור חברים, ללא כל פרט נוסף ולא נלווה להן כל חומר נוסף. לא הוצגו כל מסמכים שהם למרות שהפעילות מול אור יצחק היוותה את כל פעילותה של אור החסד.

ההגנה לא הצביעה על רשימות וריכוזי תשלום שהוגשו על ידי אור יצחק לקופה, ואשר נקשרים לטענתה לתשלומים ששילמה אור יצחק לאור החסד עבור אותן פעילויות, וזאת למרות קיומן של דרישות תשלום מסודרות מאור יצחק לקופה לאותה תקופה (ת/181-ת/182). ההגנה הגישה באופן אקראי ארבעה ריכוזי תשלום ורשימות מתוך החומרים (נ/47-נ/50), אך אין בהם להאיר את מערכת היחסים הנטענת בין אור החסד לאור יצחק. זאת, משום רשימות אלה נוגעות למאות מבוטחים בעוד שהתגמול ניתן על קרוב ל - 4,000 מבוטחים. בנוסף, בשלוש מתוך הרשימות מופיעים ישובים כגון ראס אל עמוד, אל קודס ועוד, שלא ידוע לביהמ"ש אם הם קשורים למרפאה בסילוואן אם לאו, והעדים הרלבנטיים לא נדרשו לכך. רשימה נוספת עוסקת במבוטחים מירושלים, בית שמש, וישובים רבים ומגוונים, שעליה רשום כינויו של בן דוד "נ נח נחמ" והיא עשויה להיות רלבנטית.

בדיקה עצמאית של קלסרי אור יצחק, שהיא מוגבלת מאד מטבעה, העלתה שלא ניתן למצוא התאמות בין דרישות התשלום לקופה לבין החשבוניות של אור החסד, וזאת לאחר שלקחתי בחשבון את גובה הסכומים שסיבוני קיבל מהקופה, המופיעים בריכוזים אל מול הסכומים שטען ששילם לאור החסד. יש קושי גדול לבצע במקום ההגנה את הבדיקה וההשוואה, במיוחד כשחשבוניות אור החסד סתמיות לחלוטין ולא נלווה להן מסמך מבאר, כאמור.

הממצאים היו דלים ביותר. בנוגע לסילוואן זוהו בכל התקופה בכל דרישות התשלום באוקטובר 34 מבוטחים ובנובמבר 22 , כשבאוגוסט מצוין שהיו מצטרפים מסילוואן אך לא ידוע מספרם (ת/182- ת/183).

אשר לשבטי ישראל נמצאו 29 מצטרפים בחודש מרץ 2005, 19 מצטרפים בחודש אפריל (ת/181).

אציין כי קיימות דרישות תשלום מוקדמות לתקופת פעילותה של אור החסד, כגון דרישת תשלום מיום 2.3.05 שהיא בקשר לחודש פברואר 2005, כשאור החסד התאגדה רק בחודש מרץ 2005 (ת/365), לאחר אותו מועד, כך שבהכרח אין מדובר בפעילות הקשורה לאור החסד.

קיימות רשימות מצטרפים שקשורות גם לבית שמש ולשלל ישובים נוספים, כשממילא, כאמור, בהתאם לראיות אין קשר בין הפעילות הנטענת בבית שמש, אף אם בוצעה באמצעות אור החסד, לבין הספקים בחשבוניות.

לעניין דרישות על שם "נ נח נחמ", שלפי הנטען אמורות להיות מזוהות כדרישות של אור החסד, נמצאו רשימות ספורות בלבד עם הכותרת האמורה (אפריל 2005 ויוני 2005).
אין, אם כן, בחומרים כל נתונים שניתן להעזר בהם כדי לבחון שמא יש ממש בטענות ההגנה, והטענות היו ונותרו סתמיות לחלוטין.

אשר לדברי פידא שייח שהוא אמנם לא התערב כלל בשיווקים בתקופה שאור החסד הייתה אחראית על כך, אבל מבחינתו הצטרפו מבוטחים והוא מסיק שכך ארע בעקבות פעילות אור החסד, הרי שלאור הצהרתו כי לא הייתה לו כל מעורבות בשיווק שנעשה אם נעשה על ידי אור החסד, אין פידא שייח יכול לשפוך אור על הסוגיה. אציין כי אם חפצה ההגנה יכולה הייתה להציג לו את רשימות המצטרפים על מנת שיזהה מתוכם חברים במרפאה, אך זאת לא נעשה.

סיכום ביניים – הטענה לפעילות שיווק של אור החסד מול אור יצחק
סיכומו של דבר, הראיות הקיימות לפעילות שעשויה להיות משוייכת לאור החסד נעות בין צירוף מבוטחים בודדים ועד לצירוף מאות בודדות של מבוטחים לכל היותר.

לפיכך, במישור שבין אור החסד לאור יצחק, אני נכונה לקבל שקיים ספק סביר שאור החסד ביצעה פעילות בנפח של מאות בודדות של מבוטחים, שהתגמול בגינה לא עולה על כ-150,000 ₪, כשלא ניתן לשייך חשבוניות מסוימות לפעילות, ואילו לגבי יתרת הסכום כ – 1 מיליון ₪, המסקנה החד משמעית היא שלא הונחה כל תשתית ראייתית לפעילות של אור החסד בגינה התחשבנה מול אור יצחק, והחשבוניות הן חשבוניות כוזבות.

מסקנה זו רלבנטית כמובן לנטען בפרק התשיעי.

אעיר שבשונה מן האמור לגבי החלק השני של הפרק התשיעי שנדון בפרק הקודם לעיל, אזי בקשר לחלק הראשון שעוסק באור החסד, לא ברור לביהמ"ש מה בדיוק ייחסה המאשימה ולמה, ולא ניתן היה להסתייע בסיכומי המאשימה בהקשר זה שהתפרשו על פחות מעמוד לגבי שני חלקי הפרק. כך, לא הובהר מדוע אור החסד ויתר מנהליה, לא הואשמו בפרק התשיעי בהוצאת חשבוניות כוזבות (סעיף 235.א.). כמו כן, אור החסד ויתר מנהליה הפעילים לא הואשמו בפרק התשיעי בסיוע לסיבוני לבצע את העבירות. עוד אציין שהנסיבות המחמירות אינו נובעות מסכום המס אלא מריבוי האישומים.

רוב החשבוניות של אור החסד הוצאו על ידי בן דוד ואני מניחה שאלה הם פני הדברים גם ביחס לחשבוניות אלה. עם זאת, בהיות בן דוד שותפו של סיבוני באור החסד, לאור מעמדו של סיבוני באור החסד, ולאור העובדה שהחשבוניות ההלו יצאו לטובת קידום האינטרסים של סיבוני, הרי שסיבוני שותף להוצאת החשבוניות. בהתחשב במטרה הברורה של התחמקות ממס בהוצאת חשבוניות כוזבות של אור החסד לאור יצחק, אני מרשיעה את סיבוני בהוצאת חשבוניות כוזבות בקשר לאור החסד בהיקף שלא נופל ממיליון ש"ח.

טענת אמיתות פעילות אור החסד מול הספקים בחשבוניות
אשר לחשבוניות הספקים, אור החסד ניכתה חשבוניות של חמישה ספקים: הפסגה, אל גל, חלום, שפה ואבו שקרה, בסכום כולל העולה על 650,000 ₪.

לאור העובדה שהראיות מצביעות על מבוטחים מעטים שצורפו בפעילות של אור החסד, ובדוחק ניתן לקבל צירוף של מאות בודדות של מבוטחים, אזי ההוצאות לספקים בהיקף העולה על פי ארבעה מההכנסות כלל אינן מתקבלות על הדעת.

בנוסף, כפי שצויין, אין שום ראיות ביחס לאותם ספקים, אזורי פעילותם, זולת דבריו של בן דוד שהספקים הגיעו ממזרח ירושלים, אופן פעילותם, היקפי פעילותם, דרך ההתחשבנות איתם, או כל נתון אחר ביחס לקשר עמם.

בהתבסס על עדותו של פאוזי חסונה מהפסגה (ע' 1319- 1323), עדות אליצור לעיל מאלגל, הודעתו של יואל צור משפה (ת/103) ועדות פאיז אבו שקרה (ע' 1622-1627), עולה בבירור שמדובר בחשבוניות לא כשרות שלא הוצאו במסגרת הפעילות של אותן חברות, ככל שהייתה להן בכלל פעילות, כשחלק מהעדים תיארו שימוש בחשבוניותיהם למטרות לא כשרות ואחרים העידו שהחשבוניות אינן שלהם. כעולה מהראיות הנזכרות החשבוניות לא הוצאו על ידי מי שמורשים להוציאן, הפורמט שלהן אינו הפורמט של החשבוניות האמיתיות, חלקן הוצאו אחרי הפסקת פעילות החברות ובאל גל תאריכי החשבוניות אינם תואמים לרצף המספרים הסידוריים שלהן.

באמצעות ראיות אלה, ובהתחשב ביתר הראיות שנסקרו, שוכנעתי שהמאשימה הציגה ראיות מספקות לכך שהחשבוניות אינן כשרות ואינן תקינות.

החשבוניות הן חשבוניות מזויפות
לעניין זיוף החשבוניות, דומה בעיניי, גם לאחר ששקלתי טענות כאלה ואחרות שהעלתה ההגנה ואפשרויות היפותטיות יותר או פחות לפיהן החשבוניות הוצאו על ידי גורם שיש לו הרשאה, שהמאשימה עמדה בנטל הראייתי המוטל עליה להראות שהמסמכים הנוגעים לחברות שפה אבו שקרה ואל גל, דוברים שקר על עצמם, כשהם נחזים כחשבוניות של אותן חברות, ולפיכך עבר נטל הראיה אל ההגנה להעיד את אותם גורמים מהם התקבלו לפי הנטען החשבוניות, כדי שיספקו הסבר, או להציג ראיות אחרות שיישבו את כל סימני השאלה, ככל שהטענה היא שהחשבוניות אינן מזויפות. משלא עשתה כן, המסקנה המתחייבת היא שכל חשבוניות הספקים הוצאו שלא במהלך הפעילות והעסקים הרגילים והן כוזבות, כשלגבי שלוש החברות הנזכרות מדובר בחשבוניות מזויפות הנחזות כאילו הוצאו על ידי הגורם המוסמך באותן חברות בעוד שלמעשה הו דוברות שקר על עצמן.

אין כל ראיות לשאלה מי ביצע את הזיוף והמאשימה לא ייחסה לנאשמים עבירת זיוף, אלא עבירה של שימוש בחשבוניות המזויפות.

על עצם העובדה שנעשה בחשבוניות שימוש בדרך של הכללתן בספרי אור החסד אין מחלוקת, ומכל מקום בדומה לטעמים שפירטתי ביחס לעבירה זו בפרקים הקודמים גם בפרק הנוכחי המסקנה היא זהה. ברור גם שמי שהכניס את החשבוניות לספרי אור החסד הוא בן דוד ולא סיבוני. בהיות בן דוד וסיבוני בעלי שליטה בחברה, ולאור יחסי השותפות העבריינית ביניהם בכל הנוגע לפעילות בחשבוניות, היה מקום לכאורה לייחס לשניהם בצוותא חדא את השימוש במסמך המזויף -הכללת החשבוניות המזויפות בספרי אור החסד, הגם שהפעולה בוצעה על ידי בן דוד שניהל את ספרי אור החסד ולא על ידי סיבוני. עם זאת, מסיבה בלתי מוסברת בחרה המאשימה לייחס לנאשמים עבירה זו, בשונה מיתר העבירות באופן עצמאי ולא מכוח ביצוע בצוותא, וזאת חרף טענתה בסיכומים שהביצוע מיוחס בצוותא, תוך התעלמות גם במקרה זה מהניסוח בכתב האישום. בשל אי התאמה זו, ובהמשך להערותיי הקודמות, בנסיבות אלה, אין סיבוני אחראי למעשי בן דוד ואני מזכה אותו משימוש במסמך מזויף. את בן דוד לעומתו אני מרשיעה בשימוש במסמך מזויף.

גם בפרק זה יש אי התאמה לעניין דרגת החומרה של העבירה וגם בפרק זה אייחס את העבירה במתכונתה הבסיסית.

למען שלמות התמונה אציין שבפרק הנוכחי לא מיוחסת עבירה של שימוש בשיקים מזויפים, אין בכתב האישום כל התייחסות למה שנעשה בשיקים שהוצאו לספקים והשיקים גם לא הוצגו.

חשבוניות זינה
קבוצה נוספת של חשבוניות הן חשבוניות זינה, חברה שבבעלות פידא שייח, בסכום כולל של 171,902 ₪ לא כולל מע"מ שהוצאו לאור החסד בגין שיווק שב"ן (ת/328, ת/329, ת/305).

טענת המאשימה, כזכור, היא שהחשבוניות של זינה נרשמו בגין שיווק שב"ן בעוד שבפועל היוו החזר השקעה. לשיטתה, כמפורט בכתב האישום, החשבוניות היו כוזבות שכן לא שיקפו את השירותים המפורטים בהן.

פידא שייח העיד שהתחשבן מול אור יצחק משנת 2001 הרבה שנים לפני השותפות הקשורה למרפאה ואף אחריה. עוד העיד פידא שייח כי הונחה על ידי סיבוני לרשום שיווק שב"ן בגין פעולות צירוף המבוטחים.

אשר לחשבוניות זינה לאור החסד, תחילה זכר פידא שייח כי אלה ניתנו חלקן בגין שיווק שעשה וחלקן בגין החזר השקעה על המרפאה בו נשאו השותפים, כשבכל החשבוניות רשם שב"ן בהוראת סיבוני (ע' 2674-2685). בהמשך לאחר שרוענן מהודעתו, מסר שכל התחשבנות שלו על צירוף מבוטחים הייתה מול אור יצחק בלבד, כך שחשבוניות זינה לאור החסד אינן קשורות לנושא השיווק אלא רק להחזר ההשקעה.

פידא שייח תיאר בעדותו את ההתחשבנות שהייתה לו עם שותפיו לגבי החזרי ההשקעה, כספים שהוא שילם עבור הקמת המרפאה והם היו אמורים לשאת במחציתם. בהתאם לתיאורו הוא הגיש בסוף כל חודש דרישה לתשלום לסיבוני וזה דאג לתשלום (ע' 2679). הכספים הועברו לו וכנגדם הוציא חשבוניות של זינה עליהן רשם שיווק שב"ן. בעוד שמעדותו הראשית עלה שכל כספי ההתחשבנות הגיעו מאור החסד (ע' 2686, 2691), הרי שבחקירה הנגדית הבהיר שחלק מהתשלומים הגיעו מאור יצחק וחלק מאור החסד ולשתי החברות הוציא חשבוניות של זינה (ע' 2719). פידא שייח מסר שעל החשבוניות שמוענו לאור החסד רשם שיווק שב"ן, הגם שהיה מדובר בחשבוניות עבור החזר השקעה, וזאת לאור הוראה של בן דוד (ע' 2720), ובאותה דרך נהג מול אור יצחק בהוראה של סיבוני הן ביחס להחזר ההשקעה והן ביחס להתחשבנות על צירוף מבוטחים בסניף של אביו (ע' 2716-2719). אציין כי בחקירה הראשית זכר פידא שייח כי את ההוראה לגבי חשבוניות אור החסד קיבל מסיבוני ובחקירה הנגדית הבהיר שקיבל אותה מבן דוד אך הוא לא משוכנע בכך (ע' 2719).

אשר לטענת ההגנה כי ההחלטה לרשום שיווק שב"ן נבעה מהתנהלותו השוטפת של פידא שייח מול סיבוני מהעבר ולא מהוראה שקיבל ביחס לחשבוניות הקונקרטיות של אור החסד, פידא שייח אמנם העיד אחרת, אך למשמע הסבריו, ובהתחשב בכך שתוכן החשבוניות זהה לחשבוניות שרשם לסיבוני במשך שנים, לא אשלול את האפשרות שפידא שייח אינו זוכר היטב את ההתרחשות והוא לא קיבל הוראה ספציפית לגבי חשבוניות החזר ההשקעה. פידא שייח, כאמור, זכר שקיבל הוראה, אך הוא קשר תחילה את סיבוני גם לחשבוניות זינה לאור החסד, ובסופו של דבר סבר ש קיבל הוראה מבן דוד לרשום שיווק שב"ן אך לא היה משוכנע ממי קיבל את ההוראה.

בנוסף, אמנם אני מתקשה לקבל את התיאור של תוכן החשבוניות כעניין טכני, אך גם לא הוכחה בפניי על ידי המאשימה הנפקות של הרישום הלא נכון בהיבטי ההתחמקות ממס. אכן, בשונה מרישום של מצטרפים חדשים או של שיווק שב"ן, שאין לו שום השלכות במישור המיסוי, הרי שרישום של שיווק שב"ן הוא שונה באופן מהותי מרישום של הוצאה עבור החזר השקעה. יתרה מכך, בעוד ששיווק שב"ן הוא פעילות קלאסית בייצור ההכנסה, החזר השקעה לא בהכרח יהווה הוצאה מוכרת עבור חברה שעיסוקה בצירוף מבוטחים, ועשויות להיות לכך השלכות שונות על האפשרות לנכות הוצאות. ואולם, המאשימה בחרה שלא להתייחס כלל לסוגיה זו, לא בכתב האישום, לא בעת הבאת הראיות ולא בסיכומיה. חסר זה, ביחד עם העובדה שתמורת החשבוניות שילמה אור החסד את מלוא הסכום לזינה, וזינה שילמה את המס המוטל עליה במלואו, מביאים אותי למסקנה שהמאשימה לא עמדה במוטל עליה בהקשרן של חשבוניות אלה, ושאין די במקרה זה בעובדה שהתוכן לא שיקף את הפעילות כהווייתה לבסס את הנדרש בעבירה שתכליתה התחמקות ממס.

עוד אעיר כי הגם שחשבוניות זינה יצאו גם לאור יצחק, בהיקף גדול פי שלושה, והן גילמו בתוכן גם החזר השקעה, המאשימה בחרה לא לייחס לאור יצחק עבירה הנוגעת לניכוי הוצאות אלו על סמך חשבוניות כוזבות, ויש לכך משמעות והשלכה גם על החשבוניות מושא פרק זה. למען שלמות התמונה אציין כי גם לפידא שייח לא יוחסה עבירה בגין הרישום של חשבוניות זינה שנועדו עבור החזר השקעה כשיווק שב"ן וגם לכך השפעה על מסקנתי הסופית.

לאור כל האמור, איני סבורה כי קיימת תשתית ראייתית לביסוס עבירה שמטרתה התחמקות ממס ביחס לחשבוניות זינה ואני מזכה את הנאשמים מהיוחס להם מחמת הספק.

סיכום
אני מזכה את ארוש מחמת הספק מהמיוחס לו.

אני מזכה את סיבוני ובן דוד מחמת הספק מהמיוחס להם בקשר לחשבוניות זינה.

אני מרשיעה את בן דוד בעבירה של שימוש במסמך מזויף בקשר לחשבוניות הספקים ומזכה את סיבוני.

אני מרשיעה את סיבוני ובן דוד ואת אור החסד בכך שכללו את החשבוניות באור החסד וכך גרמו לניהול פנקסי חשבונות כוזבים, לניכוי התשומות ללא חשבוניות כדין, להגשת דו"חות כוזבים לרשויות מס"ה ומע"מ, והכל במרמה ומתוך כוונה להתחמק ממס.

לעבירות הלבנת ההון אתייחס בפרק שעניינו הלבנת הון.

ניכוי חשבוניות פיקטיביות בשבר (פרק שלישי)
נאשמים: סיבוני, בן דוד ופיטוסי וחברות בשליטתם

תמצית האישום
שבר היא חברה שהבעלים הרשום שלה הוא אסף דיין, אשר הייתה מעורבת בשנת 2008 בהקמת מרפאה ביישוב הבדואי שגב שלום שבדרום בשיתוף פעולה עם ד"ר מסעד יונס. על פי הנטען בכתב האישום, שבר נשלטת על ידי סיבוני ומנוהלת על ידי סיבוני, מנהלה הפעיל, באמצעות בן דוד ופיטוסי שאף הם מנהלים פעילים, בעוד שאסף דיין היה איש קש.

הפעילות המשותפת במרפאה הופעלה תחילה מול הקופה על ידי חברה בשם יתר שירותי בריאות בע"מ, שבה היו שותפים ד"ר יונס ומשה קאלו, שלטענת המאשימה היה נציג שלושת הנאשמים. לאור הוראה של הקופה שהקשר חייב להיות עם רופא ולא עם חברה, הוקם על ידי ד"ר יונס עוסק מורשה יתר שפעל מול הקופה. בחודש פברואר 2008 הוקמה שבר. שבר פעלה מול אור יצחק, שבר פעלה מול יתר בשני גלגוליו, ולטענת המאשימה שבר ניכתה חשבוניות ספקים מזויפות.

עניינו של הפרק השלישי, על פי הנטען, בחשבוניות מזויפות של 13 ספקים, שהוצאו לשבר, כביכול בגין שיווק, בשנים 2008 - 2010 בסכום כולל של 2,088,943 ש"ח לא כולל מע"מ. לפי הנטען הספקים לא הפיקו את החשבוניות ולא עשו כל פעילות מול שבר ואף לא קיבלו תשלום. על פי הנטען בן דוד ופיטוסי הוציאו שיקים לפקודת הספקים, זייפו את חתימותיהם של הספקים ופרטו את השיקים באמצעות נפתלי רובין, כשתמורתם הוחזרה להם במזומן עבור סיבוני.

המאשימה מייחסת לשלושת הנאשמים אחריות לעבירות בשבר, הגם ששלושתם אינם בעלי קשר פורמלי לחברה, כשאחריותם היא במעמדם הנטען כמנהלים פעילים השולטים בשבר וכמבצעי העבירות.

אציין כי המאשימה בהתנהלות באור החסד ובשבר תבנית שיטתית של פעילות, שתכליתה, מאפייניה והדמיון בה על פי הנטען הם כה משמעותיים עד שיש בהם כדי לבסס ראיה לגבי זהות המעורבים (שיטת ביצוע) וכוונתם הפלילית (מעשים דומים).
שוני משמעותי בולט בין שני הפרקים הוא שבעוד שביחס לפרק הרביעי העוסק באור החסד, הציגה המאשימה בכתב האישום את התזה הכוללת שלה, כלומר ייחסה לחברות סיבוני עבירות הקשורות להכללת חשבוניות אור החסד בספרי אור יצחק, ולאור החסד עבירות הקשורות להכללת חשבוניות הספקים המזויפות, הרי שבשבר, הגם שמשתמעת טענה דומה, ואף נטען מפורשות שהתמורה שיצאה משבר כביכול לטובת הספקים, נפרטה למזומן וחזרה לשליטת סיבוני, לא מיוחסות כל עבירות לחברות סיבוני בקשר עם חשבוניות של שבר שהוצאו להן. לא ניתן לכך הסבר וההגנה טוענת בסיכומים שיש משמעות לכך שהמאשימה אינה מייחסת לשבר כל עבירה בהקשר של הכנסות משיווק, אך טוענת שלא בוצעה פעילות שיווק.

עוד אציין כי דומה שאין מחלוקת בין הצדדים ש – 14 הספקים המופיעים בחשבוניות מחולקים ל- 3 קבוצות נפרדות:
א. ספקים הקשורים לסיטון (ראש טוב, צמתים, נחשולי הים ויקיר הבר). חשבוניות של אותם ספקים סופקו לשבר מחודש מרץ 2008 ועד דצמבר 2008 וסכומן הכולל עומד על כ – 640,000 ₪.
ב. ספקים הקשורים לאריק דעדוש (אילן ד., רוני ב. ואר.דע). חשבוניות אלה סופקו לשבר מחודש אפריל 2008 ועד חודש ספטמבר 2009, וסכומן הכולל עומד על כ – 730,000 ₪, כשבין אפריל לנובמבר 2008 סופקו חשבוניות אילן ד., בין דצמבר 2008 לינואר 2009 חשבוניות רוני ב. ומפברואר 2009 ועד ספטמבר 2009 חשבוניות אר.דע..
ג. ספקים בחשבוניות ממוחשבות (מלין, החברה המאוחדת, בן אשר, הולצמן, עמירם עיני, פורום ארט). חשבוניות של אותם ספקים סופקו לשבר מדצמבר 2009 ועד אוקטובר 2010 וסכומן הכולל עומד על כ – 715,000 ₪.

בכל החשבוניות התכנים דומים או זהים ועוסקים בשיווק ביטוחים ואין בהן כל פירוט. עם זאת, לאור העובדה שאין מחלוקת שהקשר עם ד"ר יונס והמרפאה בשגב שלום הסתיים לכל המאוחר בדצמבר 2009, אזי מתחייבת המסקנה שהקבוצה השלישית של החשבוניות בהכרח אינה קשורה לשיווק בשגב שלום.

אשר לקבוצה הראשונה של החשבוניות, חשבוניות של ספקים הקשורים לסיטון: ראש טוב, צמתים ונחשולי הים מופיעות בספרי חברות סיבוני משנת 2007 ועד חודש יולי 2008 (הפרק השני), כך שקיימת חפיפה של מספר חודשים בהכללתן בספרי חברות סיבוני ובשבר. אין מדובר בהתנהלות מקרית. סיבוני אמנם טען: "...שמאמצע 2008 אני הפסקתי, הודעתי לו [לבן דוד – ל.מ.י] שאני מוכן לשלם שיווק רק לשבר...כל מה שהוא הביא לי בנספח ח' הופסק, העבודה שהוא עשה, הכל שולם לשבר " (ע' 6123-6124), ואולם לאור מסקנתי בפרק השני שאין ראיות מספיקות לביסוס טענת ההגנה של סיבוני שהחשבוניות הובאו על ידי בן דוד, הרי שנקודת הפתיחה של סיבוני בניסיונו לבסס טענת הגנה שאין לו קשר לחשבוניות היא קשה.

תשובת הנאשמים
הנאשמים כופרים במיוחס להם, הן מבחינת מעמדם בשבר והן מבחינת המעשים המיוחסים להם.

סיבוני כפר במעורבות בשבר ובשליטה בה בכלל ובאמצעות בן דוד ופיטוסי. יצוין כי בתשובתו לאישום ציין סיבוני כי בן דוד ופיטוסי פעלו כסוכני משנה שלו. הוא כפר בטענה שכספים שיצאו משבר בהקשרן של חשבוניות הספקים נפרטו עבורו והושבו לו.

פיטוסי כפר במעמדו בשבר, טען שלא היה לו כל מעמד בחברה, ושבעל המעמד הוא בן דוד שניהל את שבר. אציין כי בתשובתו לאישום טען פיטוסי שהפעילות בשבר בוצעה על ידי אסף דיין ביחד עם סיבוני ובן דוד (ס' 4). לטענתו, הוא היה שותף במיזם המרפאה שהקימו ד"ר יונס, סיבוני, בן דוד והוא, כשהוא שימש כאיש שיווק וגיוס מבוטחים, וביצע הוראות שנתן לו בן דוד, אך לא היה מעורב בפעילות מעבר לכך באופן עצמאי. עוד נטען שהחל מסוף 2009 היה פיטוסי במעצר בית ולא השתתף עוד במיזם המרפאה ובפעילות כלל. לעניין הספקים וחשבוניות הספקים, טען פיטוסי שפעל בהנחיית בן דוד, קיבל מהספקים טפסים ובדק את תקינות החברות מבחינת אישורי ניהול ספרים. גם מעורבותו בפריטת השיקים נעשתה בהוראת בן דוד, והוא התלווה לספקים לסייע להם לפרוט עבור עצמם את השיקים. יצוין כי בתשובתו לאישום טען הנאשם שכלל לא ביצע פריטה של שיקים.

בן דוד כפר בתשובתו לאישום בכל המיוחס לו. לעניין מעמדו בשבר, טען שהיה שכיר ועסק בגיוס מבוטחים, עם זאת, בעדותו אישר בן דוד את מעמדו בשבר. לעניין הספקים והחשבוניות טען שהכספים שולמו לספקים בגין שירות של צירוף מבוטחים והוא לא ידע על פגם בחשבוניות הספקים.

בחינת הראיות לגבי מעמד הנאשמים בשבר
גם בפרק זה הסוגיות שבמחלוקת נוגעות הן לעושים והן למעשים, וגם בפרק זה אבחן את הראיות בשתי הסוגיות בנפרד, כשאפתח בעושים.

עדות ד"ר יונס
ד"ר יונס תיאר את הרקע להתקשרות, את רצונו לעבור מקופת חולים כללית למאוחדת ואת התנאי שהתנו בפניו בכירי הקופה שהקמת המרפאה בשגב שלום תעשה ביחד עם סיבוני, פיטוסי ובן דוד שהוצגו בפניו כבעלי ניסיון והבנה בהקמת מרפאות ובשיווק.

לביהמ"ש הוגש הסכם השותפות בין הצדדים מיום 13.1.08 (ת/273). על ההסכם חתומים מצד אחד ד"ר יונס ומהצד השני סיבוני, בן דוד ופיטוסי. ההסכם מבחין בין ההשקעה של שלושת הנאשמים להשקעה של ד"ר יונס, ובין ההנאה מהרווחים של השלושה לבין אחוז הנאתו של ד"ר יונס, כששלושת הנאשמים מוזכרים כדבוקה אחת. בהסכם מוזכר גם תשלום עבור צירוף מבוטחים שישולם לד"ר יונס על ידי שלושת הנאשמים (ס' 3). בהסכם יש התייחסות להקמה עתידית של עוסק מורשה לשם הפעלת המרפאה שינוהל על ידי הצדדים. אציין כי באותה עת כלל לא הייתה קיימת חברת שבר שהוקמה רק באמצע חודש פברואר 2008 (נ/85), כך שהעובדה שהחברה אינה מוזכרת היא חסרת משמעות.

ד"ר יונס תיאר כיצד בשלב הראשון לצורך ביצוע השותפות הוקמה חברת יתר, כשמצדו הוא בעל המניות ומטעם שלושת הנאשמים נרשם כבעל מניות משה קאלו. לדבריו את פעילות חברת יתר ביצעו הנאשמים. ד"ר יונס תיאר שחברת יתר פעלה תקופה קצרה שכן הקופה דרשה להתקשר עם רופא ולא עם חברה ולכן פתח את העוסק המורשה של יתר. בעוסק המורשה הוא היה הגורם הרשמי היחיד, אך מי שניהלו את כל הפעילות הכספית וההתחשבנויות ביתר היו שלושת הנאשמים, כשעם סיבוני דיבר ונסגרו הנושאים הגדולים ופיטוסי ובן דוד ביצעו והיו במרפאה (ע' 1995-1996).
לדבריו, הוא מסר לבן דוד שיקים ריקים חתומים של יתר לשם מילויים ומסירתם לספקים, לא היה מעורב בהתחשבנות הכספית ובהוצאת החשבוניות וקבלתן, אך ידע על ההוצאות לפי דיווחיהם וממה שראו עיניו (ע' 2000). ד"ר יונס ציין ששוחח עם סיבוני ופגש אותו כחמש פעמים ושכל החישובים של העברות הכספים בשותפות ביניהם בוצעו מול סיבוני, פיטוסי ובן דוד (ע' 2005). עם זאת אישר שפיטוסי לא היה מעורב מולו בקבלת השיקים הפתוחים (ע' 2005, 2069, 2112-2113) ואף לא נכח עמם בישיבות מול הקופה (ע' 2114).

אשר לשבר, ד"ר יונס מסר ששבר הייתה להבנתו שייכת לשלושת הנאשמים, הם אמרו לו שהיא שלהם, אך כשבשלב מאוחר יותר הוא ביקש מסמכים כדי לראות איך הם קשורים, הוא לא קיבל (ע' 1996-1997).

ההליכים המשפטיים בין הצדדים
ד"ר יונס תיאר את חוסר שביעות רצונו מהשותפות ואת החלטתו להפסיקה. הוא התייחס לתביעה שהוגשה נגדו על ידי השלושה בשלהי 2009, שבוררות מוסכמת נערכה לגביה בפני צביקה הרץ מהקופה, ובסיומה נוסח הסכם פשרה שאושר בביהמ"ש, אשר כלל העברת תשלומים ממנו לשבר ותשלום נוסף ישירות מטעם הקופה.

לביהמ"ש הוגשו החומרים הרלבנטיים מתוך ת.א. 3525/09 סיבוני ואח' נ' ד"ר יונס שנדון בביהמ"ש מחוזי בירושלים (ת/272-ת/ 276).

מטיוטת כתב התביעה עולה שהתובעים: סיבוני, בן דוד ופיטוסי, טענו שחברת יתר היא חברה של השותפים, כלומר שלהם ושל ד"ר יונס (ת/272 ס' 6), היינו בהתאם לתביעה אכן קאלו היה ב"מ ביתר בשם הנאשמים. עוד עולה כי הוצהר ששבר היא חברה בשליטת סיבוני, פיטוסי ובן דוד (סעיף 14). בנוסף, תוארה מתכונת הפעילות בין השותפים כשמלוא ההכנסות מהמרפאה בניכוי הוצאות ישירות מועברות לשבר ומשם מחולקים הרווחים (סעיף 14).

הבוררות נערכה בפני צביקה הרץ והושגה בה פשרה. במסגרת הסכם הפשרה שילם ד"ר יונס כסף לשלושת הנאשמים עבור החזר השקעתם וזאת דרך שבר (ת/274, ת/276).

צביקה הרץ, מנהל מחוז דרום שהיה מעורב בהתקשרות וניהל את הבוררות, תיאר את מעורבותו בתחילת ההתקשרות, כשהגיעו אליו פיטוסי ובן דוד, אותם הגדיר כנציגיו של סיבוני, וסיבוני, כהגדרתו, הציע לו את ההתקשרות עם ד"ר יונס, בדיוק בתקופה בה המנכ"ל רצה להגביר את האחיזה ביישובים ערבים (ע' 5021). לדבריו, ביקר במרפאה ביחד עם שלושת הנאשמים. עוד ציין שהתקיימו פגישות של ד"ר יונס ושלושת הנאשמים במשרדו לליבון מחלוקות (ע' 5039-5040). הרץ מסר כי פיטוסי ובן דוד הציגו את עצמם כעובדים של סיבוני (ע' 5043).

הרץ אישר את מעורבותו בנושא הבוררות, אם כי טען שהיה מודע לפרטים מועטים ביחס להתקשרות, לדוגמא טען שלא קרא את כתב התביעה. לדבריו, היה זה סיבוני עמו ישב ודן בהיבטי המהות ועמו סגר את פרטי ההסכם (ע' 5060, 5063).

נתונים אלה מצביעים על מעורבות ושליטה של שלושת הנאשמים בשבר וקודם לכן בחברת יתר והם מלמדים על חוסר הפרדה בין ההשקעה במרפאה לבין חברת שבר וכן על חוסר הפרדה בתוך הצד של הנאשמים.

וכך, מאור יצחק עברו כספים לשבר ומשבר לד"ר יונס עבור צירוף המבוטחים. מאור יצחק עבר חלקה בהשקעה במרפאה בכך שהעבירה לשבר את כל הסכום שקיבלה מהקופה עבור צירוף המבוטחים מבלי להותיר נתח ברשותה. שבר העבירה את ההפרש בין הסכום שקיבלה עבור צירוף מבוטחים לסכום ששילמה לד"ר יונס בתור חלקה בהשקעה, כשלמעשה, כאמור, הוא גילם גם את חלקו של סיבוני באמצעות אור יצחק. דרך שבר קיבלו שלושת הנאשמים את החזרי חלקם בהשקעה (סיבוני רק באופן חלקי). בנוסף, חלקם של הנאשמים ברווחי המרפאה הועבר לשבר, כך שעל פניו נוצרת לכל הפחות זיקה, אם לא מעבר לכך, בין שבר לבין שלושת הנאשמים, ונתונים אלה מחייבים הסבר של ממש.

גרסת הנאשמים
גרסת סיבוני
סיבוני שלל בחקירה את הטענה שהוא מנהל פעיל או שותף בשבר וטען שאין לו שום קשר לחברה (ת/35א ע' 12-13, 29). בהתאם לתשובות שנתן באותה חקירה, הקשר עם יונס נולד בעקבות רצונה של הקופה ליצור לעצמה דריסת רגל בדרום ופעולות של פיטוסי ובן דוד לאיתור רופא מתאים בדרום, עד שאיתרו את ד"ר יונס והציגו אותו בפני מנהל מחוז דרום הרץ (שם, ע' 32-33). אשר להליכי התביעה ולמשתמע מהם, סיבוני ציין שהתביעה הייתה אישית ואין בה כדי להצביע על קשר שלו לשבר (שם, ע' 10).

בעדותו חזר על אותו הסבר. סיבוני אישר את היותו שותף בנושא המרפאה בשגב שלום כמשקיע בהיבט של מימון ורכישת ציוד, כמו גם הנאה מרווחים, אך שלל כל קשר לשבר, וציין שלא היה לו קשר ליתר ולניהול המרפאה (ע' 5925). לדבריו, אין לו קשר לחשבון החברה, למנהח"ש שלה, נתונים שאינם במחלוקת, וכן אין לו קשר להתחשבנויות בין שבר ליתר (ע' 5912-5913).

בהתייחס לחשבוניות של יתר בהן מופיע כתב ידו, למרות טענתו שאין לו כל קשר ליתר, מסר סיבוני שהוא סייע ברישום בנוכחות בן דוד וקאלו עבור חשבוניות התחשבנות על ציוד שרכש. יצוין כי לביהמ"ש הוצגו אסמכתאות לרכישת הציוד (נ/207, ע' 5910-5911). גם בהתייחס לחשבוניות של שבר בהן מופיע כתב ידו, מסר סיבוני הסבר דומה, כשהפעם טען שסייע לבן דוד שנכח בחישוב הסכומים ורשם זאת (ע' 5913). ההסברים לגבי כתיבת החשבוניות על ידי סיבוני בגופים שאין לו, לטענתו, שום זיקה אליהם, כשהמעורבים באותם גופים נוכחים, אינם מניחים את הדעת ועשויים לתמוך במסקנה בדבר זיקת סיבוני ליתר ושבר החורגת מיחסי צדדים נפרדים.

בכל הנוגע למפורט בכתב התביעה שהוא אחד התובעים בו, טען שהדברים נכתבו רק לצורך התביעה והם אינם נכונים (ע' 5925-5926). סיבוני אישר את מעורבותו בבוררות ואת הסיכום שכלל תשלום של ד"ר יונס לשבר ותשלום של הקופה לאור יצחק (ע' 5926). סיבוני ציין שאת חלקו בעקבות הסכם הפשרה קיבל גם מהקופה וגם משבר (ע' 5926-5927). סיבוני לא הבהיר כיצד אם אין לו מעמד בשבר שילם ד"ר יונס גם את חלקו בתשלום לסיבוני באמצעות חברת שבר, וכיצד אם אין לו שליטה מהותית יכול היה להבטיח את קבלת חלקו משבר ולבצע את הקיזוז של הכספים.

טענת ההגנה בהקשר זה לפיה הגשת התביעה באופן אישי מקעקעת את הטענה שהיה לסיבוני מעמד מהותי בשבר אינה מדויקת, משום שהתביעה הוגשה בהתבסס על ההסכם שהיה אף הוא אישי, ואילו בתוך התביעה נטען ששלושת הנאשמים הם בעלי השליטה בשבר.

לעניין בעלי המעמד בשבר, סיבוני ציין ששיתף את בן דוד ברצונה של הקופה להרחיב אחיזה בדרום, ובן דוד מסר לו שפיטוסי ירד לשטח בחיפוש אחר רופא עד שאיתר את ד"ר יונס. סיבוני טען שכשסוכם על שותפות במרפאה, סיכם עם בן דוד ופיטוסי שינהלו את הסניף והם אכן הגיעו פעמים רבות לדרום (ע' 5905, 5907). סיבוני ציין שבן דוד הוא שהקים את שבר (ע' 5912). סיבוני ציין כי הניהול בוצע על ידי בן דוד שהיה מעורב פעיל בהחלטות העסקיות (ע' 5913). סיבוני זיהה את בן דוד כמי שכתב את החשבוניות, כמי שביצע את ההתחשבנות מול יתר וד"ר יונס, כמי שהתלווה לקאלו וביצע ניהול שוטף של המרפאה וגיוס מבוטחים (ע' 5914-5916).

בכל הנוגע לפיטוסי, ניכר היה שסיבוני ממעט באזכורו בעדותו, והוא תיאר אותו כמי שנלווה בן דוד אך לא היה מעורב כלל בפעילות ובקבלת ההחלטות (ע' 5913, 5866). סיבוני נמנע מתיאורו של פיטוסי כסוכן משנה שלו, כפי שתיאר אותו בתשובתו לאישום, ולא נתן כל הסבר לשינוי בעמדתו.

גרסת בן דוד
בן דוד מסר בחקירותיו כי היה רק עובד שכיר בשבר, וטען ששבר הוקמה על ידי אסף דיין אליו פנה פיטוסי. בתשובתו לאישום מסר גרסה דומה. לעומת זאת, בעדותו אישר שדיין הוא גיסו וששבר נפתחה ביוזמה שלו ושל פיטוסי והם ניהלו אותה (ע' 7539). מעדותו, אם כן, עולה שבן דוד ופיטוסי שלטו בשבר והיו מנהליה הפעילים.

לעניין מעמדו של סיבוני, בן דוד בעדותו הציג את סיבוני כמי שהיה מנותק משבר ואין לו קשר לחשבוניותיה ולהתחשבנויותיה (ע' 7540, 20.3.18).

גרסת פיטוסי
פיטוסי בחקירות לקח על עצמו את כל האחריות בכל הנוגע לשבר, להקמתה ולניהולה, לרבות בשנת 2010 עת נפל לסמים והיה במעצר בית (ת/45, ת/46). בתשובתו לאישום טען פיטוסי שדיין שהקים את שבר פעל בה יחד עם פיטוסי, בן דוד וסיבוני (סעיף 4).

בעדותו הבהיר פיטוסי כי שוכנע על ידי בן דוד לשקר בכל הנוגע למעמדו בשבר ומעמדו של בן דוד. לדבריו, הוא עצמו היה שותף במיזם המרפאה באופן אישי בהתאם להסכם והיה זכאי לרווחים, אך ממילא לא היו רווחים כי כל התקבולים הושקעו במרפאה (ע' 7891-7894). לדבריו, לא היה לו קשר ליתר ובשבר היה שכיר בלבד, כשכל פעולותיו בוצעו בהנחיית בן דוד. פיטוסי לא הכחיש רישום חשבוניות ושיקים והגעה למסירת חומר למנהח"ש, אך לדבריו הכל בהתאם להוראות שקיבל.

פיטוסי לא הצליח לספק הסבר לאופן שבו קיבל את החזר ההשקעה, לאופן שבו היה אמור לקבל את הרווחים לאחר שהמרפאה הפכה לרווחית, וכעולה מכתב התביעה הייתה רווחיות במהלך 2009 של 100,000 ₪ לחלוקה (ת/272 סעיף 16). פיטוסי בעדותו, בשונה מתשובתו לאישום, אישר שהגיע לרובין לצורך פריטת שיקים של ספקים, אך טען לראשונה כי מדובר בספקים שנכחו איתו ושהפריטה התבצעה עבורם.

פיטוסי שלל כל קשר שהוא לפעילות שלא במסגרת מרפאת שגב שלום וכן שלל כל קשר לפעילות בשנת 2010 עת היה במעצר בית והדגיש שאפילו לא קיבל משכורת באותה שנה.

לעניין מעמד סיבוני, טען פיטוסי, בניגוד גמור לתשובתו לאישום שלסיבוני לא היה שום מעמד בשבר (ע' 7806). באותה רוח שינה פיטוסי את תשובתו מהחקירה לפיה הכיר את אנשי קבוצת סיטון חלקם אצל סיבוני במשרד וחלקם באמצעות בן דוד (ת/47 ע' 6), לתשובה בעדות לפיה ההיכרות איתם הייתה רק באמצעות בן דוד. לא ניתן הסבר לשינוי התשובות. הרושם שנותר הוא שהשינוי בעדות סיבוני והשינוי בעדות פיטוסי אינם ארועים מקריים שאינם קשורים זה בזה.

עדות אסף דיין
דיין, קרוב משפחתו של בן דוד, העיד שפתח את שבר לבקשת בן דוד, וזאת בעקבות הצהרת האחרון ששבר תופעל על ידי בן דוד ופיטוסי, שהפעילות תהיה של שיווק וצירוף לקופה באזור הדרום, כשתפקידו שלו יתמצה בחתימה על מסמכים ובהתנהלות מול הבנק והוא לא היה מעורב בשיווק (ע' 1841-1842, 1847). דיין ציין כי בן דוד ופיטוסי לא יכלו לפתוח חברה ולכן הייתה הפניה אליו. דיין העיד שבן דוד לקח אותו לרו"ח לשם פתיחת החברה (ע' 1864-1865). הוא מסר שבפועל ניהלו את שבר בן דוד ופיטוסי, כשהחברה התנהלה מביתו של בן דוד, והוא חתם להם על חשבוניות ושיקים ריקים, משך לבקשתם כספים מהחשבון ומסר להם את הכסף (ע' 1842- 1845, 1847, 1854). דיין תיאר שלא היה מעורב בשום דרך בפעילות או בקבלת ההחלטות.

בעדות הבהיר דיין שהגם שהשניים היו מנהלי שבר, היה בן דוד הדומיננטי יותר, ופיטוסי עבד איתו, כשהוא לא יכול לעמוד על חלוקת התפקידים המדויקת ביניהם (ע' 1845). הוא הבהיר כי בעת שמסר אחרת בחקירתו עשה כן לאור בקשת בן דוד (ע' 1866). דיין, שידע מיהו סיבוני, לא קישר אותו לשבר בכל דרך אלא רק לאור יצחק (ע' 1856-1857).

עדויות מנהח"ש של יתר ושבר
מנהח"ש של שבר, סיימון מונאייר העיד כי פנו אליו בן דוד ופיטוסי שהגיעו עם דיין כדי שינהל את ספרי שבר ואת החומר קיבל לסירוגין מבן דוד ומפיטוסי (ע' 1345-1346). מונאייר ציין כי את פיטוסי הכיר לפני כן (ע' 1350).

מנהח"ש של יתר, מוטי מזרחי העיד שהקשר שלו היה עם בן דוד וממנו קיבל את חומרי הנהח"ש (ע' 2120, 2124).

מעמד הנאשמים בשבר – סיכום ביניים
ביחס לבן דוד ניתן לקבוע בדרגת וודאות שמעבר לספק סביר כי הוא ניהל את חברת שבר, היה מעורב בכל החלטותיה העסקיות ופעולותיה, לרבות כל הפעולות הקשורות בקבלת החשבוניות והכללתן בספרים, והגם שלא היה רשום כב"מ וכמנהל, הרי שמעמדו המהותי בשבר כמנהל פעיל הוא ברור ומובהק, ולמעשה אף הוא לא חלק עליו.

באותו אופן ברור לחלוטין לאחר שמיעת עדות דיין, כי מדובר באיש קש מובהק, ובניגוד לניסיון ההגנה להציג אותו ואת מעמדו כחלק מפסיפס של בעלי תפקידים, הרי שלא הייתה לו כל מעורבות שהיא מלבד מתן שמו הכשר לפתיחת חברה ושימוש בחתימתו, שמו ומעמדו המוצהר בפעילות החשבונאית, הכספית ובדיווחי המס. בכך שונה דיין בבירור מסונה שלגביו נותר אצלי ספק. כך או כך, דיין אינו אחד הנאשמים ולא נדרשת הרחבה בהכרעה בעניינו.

אשר לסיבוני ולפיטוסי, הראיות שנסקרו מבססות את האינטרסים הברורים של השניים בשבר, את זיקתם לשבר, ואת היות שבר משום צינור להעברת כספים מהם ואליהם.

סיבוני אמנם מנותק מכל היבטים פורמליים הקשורים לשבר ולהפעלתה היומיומית, אין לו מעמד או זכות חתימה ואין לו מעורבות בחשבון הבנק או בדיווחים לרשויות. עם זאת, התכלית של שבר, כפי שסיבוני עצמו תיאר אותה במובאה לעיל, הייתה התקזזות על חשבוניות בהקשר של אור יצחק, בין אם הן משקפות עבודה כלשהי ובין אם לא, ולשם כך היה חייב סיבוני להיות מנותק לחלוטין באופן פורמלי משבר ויתר כפי שאכן היה. בהמשך לכך, העובדה ששבר מקבלת לתוכה את ה"פעילות" שקודם לכן הייתה במישרין בחברות סיבוני, ביחד עם הזהות בספקים, ביחד עם העובדה שהמרפאה בשגב שלום אינה אלא נתח פעילות מסוים, וביחד עם מעורבות סיבוני בהחלטות העסקיות, בישיבות ובדיונים, ברישום החשבוניות ובהסכם הפירוד והבוררות, מובילים אותי למסקנה חד משמעית שסיבוני היה בעל מעמד ויכולת השפעה של ממש על החלטות החברה, לרבות היכולת לוודא שלא יתרחשו עבירות בחברת שבר, וככזה הוא מנהל פעיל.

אציין שלא מצאתי בעובדה שבן דוד טען שסיבוני לא היה בעל מעמד בשבר כדי להשפיע על מסקנתי, שכן לאור התרשמותי מבן דוד, ותשובותיו, הרי שתיאורו התמקד בהיבטים הפורמליים של שבר ואיני משוכנעת שהבין את המשמעות של שליטה שהיא מעבר להיבטים הפורמליים. לאותה מסקנה אני מגיעה ביחס להתייחסות פיטוסי , כשביחס אליו, בנוסף, התרשמותי היא שפיטוסי וסיבוני נדברו ביניהם להציג זה את זה במעורבות מינימלית, בניגוד לתשובתו לאישום בה כרך את סיבוני בתוך הפעילים בשבר. גם דברי דיין אינם מעוררים ספק, שכן אין חולק שלסיבוני לא היה קשר לשבר מבחינה פורמלית ולא הייתה אמורה להיות לו כל השקה עם דיין איש הקש.

לעניין פיטוסי, ברור מתוך הראיות שמעמדו זוטר יותר משל בן דוד וסיבוני. עם זאת, בכל הנוגע לפעילות שבר בהקשרה של המרפאה בשגב שלום, ניכרת מעורבות של פיטוסי, הן ביצירת המיזם הראשוני, הן בתפעול היומיומי של שבר ולפניה יתר, הן ברישום חשבוניות, הן בהבאת חומרי הנהח"ש למנהח"ש, והן בפריטה של השיקים. פיטוסי גם נזכר כמעורב פעיל על ידי ד"ר יונס, הרץ ובמסמכי התביעה.

משכך, שוכנעתי מעבר לספק סביר כי מבחינה מהותית ופונקציונלית הייתה לפיטוסי מעורבות והשפעה על פעילות שבר, ועל אף שאיני רואה בו כמי ששלט בשבר, עדיין בבירור הייתה לו נגזרת פעילות ואחריות, המעניקה לו מעמד של מנהל פעיל בשבר, וזאת בעת הקמתה ובהקשר לפעילותה הראשונה, הרשמית והמוצהרת – המרפאה בשגב שלום.

כפי שהוזכר, טענת הנאשמים היא ששבר עסקה בנושא שגב שלום ובגיוס מבוטחים בהקשרים ובמקומות אחרים. לעניין זיקתו של פיטוסי לפעילות נוספת של שבר שאינה קשורה לשגב שלום, בין במהלך התקופה בה הופעלה המרפאה ובין לאחר שהסתיימה ההתקשרות, קיימות ראיות למעורבות מסוימת של פיטוסי עם אנשי קבוצת סיטון, אך לא ניתן לשלול את הסבריו לפיהם ההיכרות נובעת מכך שהתלווה לבן דוד ולא בשל מעורבותו המהותית בפעילות (ע' 7754, 7899). לגבי קבוצת החשבוניות השלישית, שבן דוד קושר אותה לדודו קרדיש, ולגבי שנת 2010 שבה פיטוסי התדרדר לסמים, היה במעצר ובמעצר בית, ולא קיבל אפילו משכורת בשבר, אין תשתית ראייתית ממשית למעורבותו.

כעולה מן המקובץ, אני רואה בפיטוסי מנהל פעיל ואחראי בשבר ביחס לפעילות בשגב שלום בלבד, בשנים 2008-2009, נותר בי ספק סביר ביחס לאחריותו לכל פעילות אחרת שבוצעה דרך שבר באותן שנים, ואיני רואה בו אחראי כלל לפעילות שבר בשנת 2010.

המעשים – הפעילות הנטענת
הנאשמים חולקים כאמור על הטענה שחשבוניות הספקים היו מזויפות וכן חולקים על הטענה שלא עמדה מאחוריהם פעילות אמיתית.

אין בנמצא כל תיעוד ורישום של הפעילות הנטענת מול אותם ספקים, והחשבוניות הן כלליות וסתמיות ללא כל פירוט. בהתחשב בנתונים אלה ובעובדה שהנתונים על אודות הפעילות מצויים בראש ובראשונה בידיעתם האישית של הנאשמים, הנטל מוטל על הנאשמים להציג ראיות קונקרטיות לפעילות, וזאת לא נעשה. חלף זאת, הסתפקו הנאשמים בהצהרות כלליות על פעילות שבוצעה בדרום ובמרכז, ללא מספרים, ללא נתונים וללא אסמכתאות. הנאשמים אפילו לא טרחו להפנות את ביהמ"ש לחומרים שהוגשו לתיק ביהמ"ש כגון קלסר ההתחשבנות בין אור יצחק לקופה, ביחס לשנת 2008 ממנו ניתן לחלץ מידע ונתונים יותר ברורים.

התנהלות זו יכולה הייתה להצדיק מסקנה שכלל לא הייתה פעילות. עם זאת, כמו בפרקים אחרים מצאתי לנכון לבחון אם טענת ההגנה בכלל אפשרית ויש לה פוטנציאל לבסס ספק סביר, וזאת על סמך ניתוח הפעילות הנטענת במסגרת שבר שבהקשרה נוצרו אותן הוצאות נטענות.

לא למותר להזכיר שלשם ביסוס ספק סביר יש צורך להראות תשתית ראייתית גם לקיומה של פעילות צירוף מבוטחים בהיקפים התואמים או קרובים להוצאות הנזכרות, וגם לקיומו של קשר בין ההוצאות הנזכרות לבין הספקים בחשבוניות, שכן אף אם הייתה פעילות עדיין קיימת אפשרות שמדובר בחשבוניות כיסוי להוצאות ללא אסמכתאות.
אפנה תחילה לניתוח פעילות שבר ככל שניתן לחלץ לגביה מידע ונתונים.

פעילות שבר לצירוף מבוטחים
לפי האישום בפרק זה שילמה שבר לספקים סך כולל של כ – 2 מיליון ₪. סכום זה, אם הוא אמיתי ומשקף פעילות של צירוף מבוטחים לקופה אמור לשקף תשלום עבור אלפים רבים של מבוטחים.

הנאשמים לא פירטו את מספר המבוטחים שעברו, לטענתם, באמצעות פעילות הספקים בחשבוניות ואף לא את הסכום שלטענתם קיבלו הספקים עבור כל מבוטח, וטענתם הייתה כללית וסתמית על אודות עבודות שיווק וטפסים שהועברו אליהם. עם זאת, הנאשמים התייחסו לשני סוגי פעילות: פעילות בשגב שלום ופעילות נוספת באזור המרכז.

בהתייחס לפעילות בשגב שלום, בהתאם לראיות, שמקורן בתכתובות מזמן אמת ובעדויות, ד"ר יונס הביא לפחות את 1,500 המבוטחים הראשונים, וזאת עד לשלב שנחתם ב- 1.4.08 הסכם בינו לבין הקופה לגבי המרפאה (נ/92). אני מפנה בהקשר זה למסמך העקרונות מחודש פברואר 2008 בו מצוין המספר 1,550 מבוטחים (נ/168) ולמסמך התחשבנות מחודש אפריל 2008 בו מצוין אותו מספר וכן מספר עדכני נכון לסוף חודש אפריל של כ – 1900 מבוטחים (נ/212). יצוין כי על המבוטחים הללו שילמה הקופה ישירות לד"ר יונס במסווה של הלוואה לשם הקמת המרפאה וסכום זה לא עבר דרך אור יצחק ושבר (נ/88 ע' 5923).

בהתאם לעדות ד"ר יונס, בסוף 2009 כשהתפרקה השותפות היו כ – 2,700 מבוטחים במרפאה (ע' 2007, 2099).

שבר, אם כך, יכולה להיות מעורבת בצירוף של כ - 1,200 מבוטחים בשגב שלום לכל היותר.

היות שכל ההתחשבנות על צירוף מבוטחים וכל התשלומים שהקופה שילמה דרך אור יצחק עברו דרך שבר, אזי תקבוליה של שבר מאור יצחק כוללים גם מבוטחים שלפי טענת ההגנה הגיעו בשל פעילות שיווק של שבר וגם מבוטחים שהגיעו בעקבות פעילות של ד"ר יונס, והתגמול עבורם הועבר משבר לד"ר יונס. רק ביחס לקבוצה הראשונה עשויה להיות פעילות שיווק של הספקים בחשבוניות, בעוד שלגבי מבוטחים שהגיעו דרך ד"ר יונס והמרפאה לא בוצעו פעולות שיווק באמצעות ספקים שהם צדדים שלישיים.

בהתאם לראיות שאפרט להלן, רק חלק וניתן אף לומר רק חלק קטן מתוך 1,200 המבוטחים עשוי להיות קשור לפעילות של שבר בשגב שלום ויכול להיות קשור לאותם ספקים בחשבוניות.

בחקירתו תיאר סיבוני שאת רוב המבוטחים גייס ד"ר יונס. הוא הבהיר שאור יצחק קיבלה מהקופה כסף על אותם מבוטחים, העבירה אותו לשבר ושבר שילמה לד"ר יונס (ת/35א ע'34, 38). לדבריו, גם בן דוד עשה עבודת שיווק במרפאה באמצעות עובדת בדואר שגייסה לו מבוטחים ולא הכל עשה ד"ר יונס (שם, ע' 37).

מתיאורו של סיבוני בחקירה, אם כך, נובעות שתי מסקנות ברורות: האחת, שאת הרוב המכריע של פעילות השיווק במרפאה ביצע ד"ר יונס. השניה, כי ביחס לכל פעילות השיווק שתיאר סיבוני אין לחשבוניות הספקים נגיעה, כך לגבי פעילות ד"ר יונס, שהספקים בוודאי אינם קשורים אליה וכך לגבי פעילות בן דוד שקשורה לעובדת בדואר, שיש להניח שבן דוד שילם לה, אך תשלום זה אינו קשור לספקים שבחשבוניות.

בעדותו ציין סיבוני מספר של 2,000 מבוטחים שעברו למרפאה בגלל ד"ר יונס (ע' 5904). בהתאם לעדותו, שבר יכולה להיות קשורה למעבר של כ – 700 מבוטחים בלבד.

בן דוד בחקירותיו מסר:
"יונס בעצמו הביא את המבוטחים. יונס היה מביא אנשים מהכפר שלו בשגב שלום" (ת/44 ע' 3).

ד"ר יונס תיאר את הצטרפות המבוטחים באופן דומה. לדבריו עד פברואר 2008 כבר היו 1,500 מבוטחים שהצטרפו בגלל השם שלו ופתיחת המרפאה (ע' ע' 2007-2008, 2031). ד"ר יונס הזכיר אנשי שיווק מטעמו ומטעם המרפאה בשם יאסר ויפעה שעמדו בקשר גם בן דוד, כשעם האחרונה הוצג הסכם (ע' 2007, 2009, נ/90). אציין שגם פיטוסי התייחס לשתי הדמויות הללו (ע' 7753). בין אם אותם אנשים עבדו ישירות מול ד"ר יונס ובין אם תוגמלו על ידי שבר, ברור שאין מדובר באנשי שיווק שמסרו את חשבוניות הספקים שבמחלוקת.

ד"ר יונס שאמר תחילה כי הנאשמים לא עשו דבר בתחום הגיוס, הבהיר שהם נכחו במרפאה, כשפיטוסי הגיע כל יומיים שלושה, ובן דוד ופיטוסי באו לאסוף את הטפסים, והם באו והסתובבו בשטח (ע' 2020, 2109-2110). ד"ר יונס העריך שבן דוד ופיטוסי עשו פעילות שהניבה מצטרפים כי היו מצטרפים, אם כי להבנתו רבים המשיכו להצטרף בגלל שמו והמרפאה, ולאחר שהשותפות התפרקה המרפאה הכפילה את מספר המבוטחים ללא פעילות שיווק. מלבד השערתו של ד"ר יונס שיש אנשים שגייסו בשמם של בן דוד ופיטוסי הוא לא ידע לומר כל דבר שהוא קונקרטי יותר.

פיטוסי שלדבריו היה אחראי על השיווק בשגב שלום, תיאר את עבודתו, את הבאת המבוטחים לדואר, ההמתנה עמם, איסוף הטפסים מהדואר ומהמרפאה. גם בן דוד תיאר פעילות שלו מדלת לדלת (ע' 7545, 7751-7752). אינני שוללת שבן דוד ופיטוסי אספו טפסים, הסתובבו ונכחו במרפאה, ובן דוד עמד בקשר עם יאסר ויפעה, אלא שלא אלה הן הפעולות שבהקשרן היו לשבר לפי הטענה את ההוצאות שבחשבוניות הספקים.

לצד זאת, ציין פיטוסי שאריק דעדוש היה אחד הספקים היחידים מאזור הדרום והוא קיבל ממנו כמה פעמים טפסים (ע' 7794). מעבר לכך לא ניתן כל פירוט נוסף.

עיון בקלסרי ההתחשבנות שכוללים את הרשימות עד סוף שנת 2008, מעלה כי קיימים דיווחים של אור יצחק לקופה על צירופים בשגב שלום, שתחילתם רק בחודש אוגוסט 2008, כשהיקפי הצירופים אינם נכבדים ועומדים על עשרות מבוטחים בלבד בחודש. כך, באוגוסט 2008 יש 70 צירופים הקשורים לשגב שלום. בספטמבר 2008 יש 40 צירופים הקשורים לד"ר יונס, באוקטובר 124 צירופים שוב על שם ד"ר יונס, בנובמבר 72 צירופים על שם יונס, ובדצמבר 75 צירופים על שם יונס, וזאת בהתעלם מביטולים שקוזזו בחלק מהחודשים. בנוסף הוגשה רשימת מצטרפים על שם יונס לחודש מאי 2009 ובה 162 מבוטחים (נ/223)

להשלמת התמונה אציין שלא הייתה בגרסאות הנאשמים התייחסות קונקרטית ומובחנת לפעילות שבר בשגב שלום, תוך הבחנה בין פעילות זו לבין קבלת טפסים מספקים לגבי אזור המרכז.

משלל הנתונים החלקיים שפורטו עולה שמספר המבוטחים שצורפו בקשר לשגב שלום נע בין מאות מבוטחים לבין 1,200 מבוטחים, כשהראיות מצביעות על כך שפעילות שבר לצירוף המבוטחים הוגבלה רק לחלק מאותם מבוטחים, ושאותה פעילות כלל לא דרשה שימוש בספקים שבחשבוניות.
אשר לפעילות נוספת שאינה קשורה לשגב שלום מעבר לאמירות כלליות לגבי ריכוז טפסים מאזור המרכז, לא נמסרו ולא אותרו כל נתונים שהם.

ניתוח חשבוניות הספקים – חשבוניות כוזבות שרובן מזויפות
כפי שצוין קיימות שלוש קבוצות של חשבוניות ממקורות שונים. קבוצות החשבוניות זו מול זו וכל אחת בתוך עצמה מתאפיינות במאפיינים של חשבוניות פיקטיביות, כשבכל פעם נעשה בעיקר שימוש בחשבוניות של חברה אחת לתקופה קצרה. החשבוניות כולן לקוניות ונעדרות כל פרטים, וזאת בהתעלם מהעובדה שהתוכן שלהן הוא שיווק שב"ן שברור שאינו נכון.

מבחינת סוג הפעילות אליו משוייכות החשבוניות, אזי ברור שחשבוניות קבוצה ג', שהן לאחר סיום הפעילות במרפאה, אינן שייכות לפעילות בשגב שלום. לגבי קבוצה ב' נטען שאריק דעדוש ביצע פעילות שיווק בדרום עבור המרפאה בשגב שלום, כך שהחשבוניות אמורות להיות קשורות למבוטחים שצורפו על ידי שבר בשגב שלום. לגבי קבוצה א' – החשבוניות של סיטון, נמסר שאלה קשורות לפעילות באזור המרכז וכן לפעילות בדרום.

חשבוניות קבוצה ג' הן חשבוניות כוזבות מובהקות. בן דוד אמנם טען שקיבל אותן מאחד דודו קרדיש, אך אותו אדם לא העיד ולא קיימות שום ראיות לקיומו ולקשר שלו לאותן חשבוניות, והטענה היא סתמית ואינה מעוררת כל אמון. לאור טענות ההגנה, לא למותר להבהיר כי הנטל להעיד את אותו קרדיש היה מוטל על ההגנה, והעובדה שבן דוד הזכיר את השם דודו באחת מחקירותיו ללא כל פירוט נוסף לא יצרה אצל גורמי החקירה כל חובות חקירה שהן. בנוסף, מדובר בבירור בחשבוניות מזויפות. כל בעלי הזכויות האמיתיים באותן חברות העידו שמדובר בחשבוניות מזויפות שהוצאו ללא כל הרשאה וכי לחברות אין כל קשר לעיסוק בשיווק ביטוחים (ת/166, ת/256, ע' 908, 916, 920, 939).

אשר לחשבוניות קבוצה ב', אריק דעדוש העיד בביהמ"ש וההתרשמות מעדותו הייתה שלילית ביותר. מדובר בעבריין שהורשע בהפצת החשבוניות הספציפיות שבקבוצה זו וזאת לצד חשבוניות רבות נוספות (ע' 2492-2494). אמנם אריק דעדוש טען בביהמ"ש שמדובר בהודיית שווא ולמעשה ביצע פעילות אמיתית בדרום, אך יש משמעות ראייתית של ממש לבחירתו של אדם מיוצג להודות ולקבל עונש, ולא בנקל ניתן לקבל את התכחשותו המאוחרת לאותה הודיה. בנוסף, למשמע העד לא ניתן היה אלא להתרשם שמדובר בעדות שקרית מוזמנת של מי שלמד מספר הצהרות וחזר עליהן כמו מנטרות, אך מעבר לכך לא ידע דבר לגבי פעילות הגיוס בדרום, לא היה מסוגל למסור פרטים או שמות של קבלני המשנה שפעלו עבורו ואין לו שום אסמכתאות (ע' 2486-2499). אציין עוד כי היקף החשבוניות של דעדוש עומד על 731,000 ₪, סכום התואם תשלום עבור צירוף של 2,500 מבוטחים לכל הפחות, כשבהקשרה של הפעילות בשגב שלום מספר המבוטחים שיכול שצורפו על ידי שבר עמד על מאות ולכל היותר על 1,200 מבוטחים, היינו לכל היותר חצי מהכמות בלבד. נתון זה, ביחד עם ההודיה וההרשעה, וביחד עם ההתרשמות השלילית מהעד, מובילים למסקנה חד משמעית שהעד שיקר על דוכן העדים, ואין ממש בטענתו שמדובר בחשבוניות הקשורות לפעילות, כמו שאין ממש בטענתו שהוא היה מורשה להוציא את החשבוניות האמורות (למעט אילן ד.). דעדוש טען אמנם שהיה מורשה גם בחברת רוני ב., אך בעדות רוני בבוג'אנוב, הבעלים של חברת רוני ב., הבהיר העד שהחשבוניות לא הוצאו על ידו, לא בהרשאתו, ואין לחברה קשר לפעילות בתחום גיוס מבוטחים. העד גם לא הגדיר את דעדוש כמורשה מטעמו להוצאת חשבוניות וזאת בסתירה חזיתית לגרסת דעדוש, בה לא נתתי כאמור כל אמון (ע' 1983).

אשר לחשבוניות קבוצת סיטון, אשר גם חשבונית יקיר הבר נמנית עליהן (שי ארביב ע' 6958), נמסרה על ידי בן דוד ובמידת מה גם על ידי פיטוסי גרסה כללית ולא מעוררת אמון לפיה קבוצה זו ביצעה פעילות גם בשגב שלום וגם באזור המרכז. גרסה זו אינה נתמכת על ידי אף אחד מהמעורבים בקבוצת סיטון, ואני מפנה בהקשר זה להכחשה של המעורבים מקבוצת סיטון שהייתה להם מעורבות בביצוע פעילות גיוס מבוטחים לקופה בכלל לרבות באזור הדרום. כפי שציינתי בפרק השני, שוכנעתי שהחשבוניות כוזבות ושהחברות האמורות, ואף סיטון או מי מטעמו, לא ביצעו כל פעילות שיווק. בנוסף, שוכנעתי שהחשבוניות בפרק השני כולן מזויפות, ואני מפנה לממצאיי בפרק השני שרלבנטיים גם לכאן ואין צורך לחזור על הדברים. לעניין יקיר הבר, לאור עדות ארביב לא ניתן לשלול שסיטון היה מנהל פעיל ומורשה חתימה באותה חברה, כך שקיים ספק שהחשבוניות הן רק כוזבות ולא מזויפות.

סיבוני שלדבריו לא היה מעורב בפעילות, טען שלא ידוע לו דבר על הגורמים מולם פעלה שבר בשגב שלום. עם זאת, סיבוני בחקירתו טען שלבן דוד היו סוכנים וסיבוני אף מכיר חלק מהם, כשלא מסר במי מדובר. מתיאורו עלה שסיבוני ידע שאותם סוכנים אינם אלה שמסרו לשבר את חשבוניות הספקים, ובלשונו:
"עכשיו תגידי לי הוא הביא חשבונית כזאת. אני אומר ת'כלס עבודה בשטח. ... אני ראיתי את האנשים שעובדים. אני ראיתי את האנשים שמזיעים. בסדר, תגיד לי הבן אדם הזה שהזיע, הוא בעל החשבונית, אני לא יודע. אתה מבין מה אני רוצה להגיד לך? עבודה הייתה. אנשים היו" (ת/35א ע' 47-48).

מדובר בהתייחסות כללית לשבר ללא הפרדה בין פעילותה הנטענת בשגב שלום לבין קבלת טפסים מגורמים שונים והתחשבנות לגביהם.

גם בן דוד הודה בעדותו כי (ע' 7514-7516):
"רוב האנשים שהתעסקנו איתם... אין להם חברות בע"מ או עוסק מורשה על השם שלהם ותמיד הם היו צריכים להביא חשבונית ממישהו שיגבה אותם"
וכן:
"יכול להיות שבהכרח זה לא משקף את המציאות...של חברת שיווק אבל זה מה שהיא נתנה לנו בפועל".

גם בהתייחסותו זו של בן דוד אין הבחנה בין אזורי ותחומי פעילות שונים.

לעניין שלוש קבוצות החשבוניות, בן דוד טען לראשונה בעדותו שאת חשבוניות קבוצה ג' קיבל מרו"ח דודו קרדיש בנוכחות אנשים שהציגו את עצמם כבעלי החברות ודודו שהציג את עצמו כשותף שלהם. אציין שקודם לכן בחקירות מסרו בן דוד ופיטוסי גרסה מתואמת לגבי קשרים עם אותם ספקים, שהודו בביהמ"ש שאין בה ממש. בן דוד טען בלקוניות שהפעילות של הקבוצה הייתה באזור המרכז (ע' 7862), ולא הוסיף נתונים פרטים ואסמכתאות, ומדובר בעדות כבושה ומתפתחת, סתמית שאינה מעוררת כל אמון. איני מקבלת את הטענה שגורמי החקירה נדרשו להתחקות אחרי מקור החשבוניות כשבן דוד הזכיר בסתמיות את השם דודו ללא פרטים נוספים, ומנגד מקובלת עליי הטענה שנדרש מבן דוד להעיד את אותו דודו לאימות טענתו וזאת לא עשה על כל המשתמע מכך.

לגבי קבוצה ב' העיד שהחשבוניות התקבלו מאריק דעדוש, אותו טען בחקירות שכלל אינו מכיר. בן דוד בעדותו טען תחילה שדעדוש לא קשור בכלל לפעילות בשגב שלום, וקשר אותו לחשבוניות בקריית מלאכי וקריית גת (ע' 7555) ורק בהמשך שינה את גרסתו, וזאת בניגוד לדברי דעדוש ופיטוסי, ולא מסר כל פרטים ממשיים לגבי החברות. גם עדותו זו לא עוררה אמון.

אשר לקבוצת סיטון, בן דוד טען שמדובר בפעילות שבוצעה באזור המרכז, אך גם בהקשרה של קבוצה זו לא נמסרו כל פרטים ולא הוצגו כל ראיות. לא מצאתי בעובדה שבמשרדי הספא היו 10 עמדות לא מאויישות של טלפנים כדי לתמוך במתן אמון בחשבוניות מחברות אלה, כפי שמבקש בן דוד לטעון, שהרי כידוע הפעילות לא הייתה קשורה בשום דרך לטלמרקטינג.

פיטוסי שטען שכל מעורבותו היא בשגב שלום (ע' 7751), ציין שאריק דעדוש היה משווק בדרום והוא קיבל ממנו חשבוניות (ע' 7794, 7900, 7921, 7924). היות שמדובר בחשבוניות כוזבות ומזויפות, אין ממש בדברי פיטוסי, להיפך, הם מעידים על כך שהיה מעורב בקבלת החשבוניות הפיקטיביות ומעידים על נכונותו לשקר. לעניין חשבוניות קבוצת סיטון עלה מעדותו כי מדובר בטפסי צרופים על פעילות באזור המרכז שאליה לא היה לו קשר (ע' 7753).

אין מחלוקת שהחשבוניות כולן נכללו בספרי שבר.
בן דוד, פיטוסי וסיבוני הם בעלי השליטה בחברה, ולאור יחסי השותפות העבריינית ביניהם, וכן לאור העובדה שהמאשימה מייחסת להם ביצוע בצוותא של העבירה אין זה מעלה או מוריד שבן דוד הוא שטיפל בעיקר בהנהח"ש של שבר, ופיטוסי עזר לו וסיבוני לא היה מעורב, וכל השלושה אחראים מכוח הביצוע בצוותא לשימוש בחשבוניות המזויפות.
שימוש במסמך מזויף – שימוש בשיקים שחתימות ההסבה עליהם מזויפות
מחשבון שבר יצאו שיקים לפקודת הספקים בחשבוניות.

לסיבוני, בן דוד ופיטוסי מיוחסת העבירה של שימוש במסמך מזויף, שיקים של שבר שנרשמו בהם שמות מוטבים בדויים, זויפה בהם חתימת ההסבה של המוטבים הבדויים ונעשה בהם שימוש בפריטתם אצל רובין.

בגב השיקים מופיעה חתימת הסבה, איש מהנאשמים לא קשר את עצמו לחתימה, אך בניגוד לסניור בגרסתו ביחס לפרק הראשון, איש מהנאשמים גם לא טען שהשיקים נמסרו פתוחים, ולאור העובדה שהשיקים נרשמו לפקודת אותם ספקים, מתחייבת מסקנה גם שלצורך פריטתם בוצעה הסבה באמצעות חתימות כביכול של הספקים. מסקנה זו מתיישבת עם גרסתו הכללית של רובין שקיבל את השיקים מלאים.

אין ידיעה מי זייף את החתימה ולא מיוחסת עבירת זיוף.

לעניין העובדה שהשיקים דוברים שקר על עצמם, שכן חתימת ההסבה הנחזית כחתימה של המוטבים אינה חתימתם, הראיות הן ברורות וחד משמעיות. כפי שפירטתי דחיתי את הטענה שמאחורי סיטון ודעדוש עמדה פעילות אמת, אך גם אם הם אלה שהוציאו את החשבוניות ואף אם לא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות שהם חתמו בגב השיקים, ובהקשר זה אני מפנה לטענת דעדוש שהגיע עם בן דוד לרובין, אם כי בנסיבות העניין מדובר באפשרות בסבירות נמוכה מאד, עדיין החתימות בשיקים נחזות כחתימותיהן של החברות השונות ושל מורשי החתימה באותן חברות, וזו כמובן אינה המציאות (למעט ביחס לשתי החברות שיתכן שהשניים מורשי חתימה בהן, כמפורט לעיל), ולפיכך החתימות מזויפות והשיקים דוברים שקר על עצמם.

לעניין השימוש באותם שיקים מזויפים, גם בהקשר זה המסקנה המתחייבת היא ברורה, מודעות המעורבים לכזב שבחשבוניות ובהתאמה לבדיה שבשיקים ברורה, זוהי מהות התכנית העבריינית, הם יודעים שהשיקים יוצאים לטובת הספקים, הם יודעים שהשיקים לא מיועדים לספקים, הם יודעים שלצורך פריטה ננדרשת חתימת הסבה, וממילא הם יודעים שחתימת ההסבה אינה אמיתית, והסברם החלופי נדחה.

לפי תיאורו של נפתלי רובין, בן דוד פרט אצלו שיקים של שבר (ת/235 3/ 17). בנוסף, בן דוד אמר לו שיש לו שותף בשבר בשם פיטוסי ופיטוסי היה מגיע לפרוט שיקים של שבר ויתר (שם 4/ 1-4). רובין מסר שפרט את השיקים ונתן לבן דוד ולפיטוסי את התמורה במזומן (שם ע' 7-8). אותו תיאור מסר רובין גם לגבי יתר. בעדותו לא מסר רובין גרסה פוזיטיבית שונה בעניין זה.

פיטוסי ובן דוד קשרו את עצמם להליך הפריטה הגם שלא הודו מפורשות בפריטת השיקים האמורים.

כך, בן דוד אישר שפרט אצל רובין שיקים, אך שלל שהם קשורים לשבר. בנוסף, טען בו דוד כי שלח את הספקים לרובין ונתן את אישורו לפריטת השיקים אך לא התלווה אליהם והם ביצעו את הפריטה לבדם (ע' 7590). אעיר כי עדות זו סותרת הן את גרסת רובין והן את גרסת בעל הצ'יינג' ניסים סיעה שתיאר שקיבל את השיקים של שבר מבן דוד ומפיטוסי (ע' 1456). משכך, בניגוד לטענת בן דוד, הוא מסר גם לרובין וגם לסיעה שיקים של שבר לפריטה.

למען שלמות התמונה אציין שסיעה תיאר שהתלווה לבן דוד אדם שאותו זכר כבעל השיק שמוציא אותו בתור משכורת (ע' 1460). סיעה לא נשאל לגבי האפשרות שמדובר בסיטון, דעדוש וקרדיש וכל צד מניח הנחות לגבי אותו גורם עלום. כך או כך, משקבעתי שלא בוצעה כל פעילות שהצדיקה תשלום לספקים או לסיטון, דעדוש וקרדיש או לכל גורם אחר שקשור לחשבוניות, אזי גם אם מי מהשלושה הצטרף לפריטה כדי לשוות לה חזות של מהלך תקין, אין בכך כדי לשנות בכהוא זה ממסקנתי הכללית, לא לגבי הפעילות ולא לגבי השימוש בשיקים המזויפים, שכן ברי כי הגעתם של אותם גורמים, ככל שאכן התלוו לנאשמים, הייתה בהוראת הנאשמים וכחלק מהתכנית העבריינית הכוללת, כשהנאשמים נלוו אליהם.

אשר לפיטוסי, הוא מסר תחילה בחקירות שפרט בעצמו אצל רובין וסיעה את השיקים ועשה זאת כטובה לספקים (ת/47 ע' 4). בעדות הוסיף וטען כי היה מגיע לפרוט את השיקים בהוראת בן דוד, לאחר שבן דוד יצר קשר עם רובין ועדכן אותו שפיטוסי מגיע עם ספק (ע' 7922-7923, 7948). יוער כי גם לגבי פיטוסי מסר סיעה תיאור דומה.
עוד יצוין כי הנאשמים לא עימתו את רובין עם טענתם שהפריטה נעשתה בנוכחות הספקים.
אריק דעדוש תיאר שהגיע עם פיטוסי ובן דוד לפרוט שיקים והוא זה שקיבל את תמורת הפריטה במזומן. לדבריו, היה צריך את השניים כי היה פושט רגל (ע' 2515-2517). במסגרת חוסר האמון המוחלט לגרסת דעדוש, איני מאמינה לו גם לתיאורו זה, כשחזקה עליו שבהיותו עבריין של הפצת חשבוניות פיקטיביות, הוא יודע ששאלת היעד של הכסף היא משמעותית ולכן ענה מה שענה, ואף מסר שהשיקים נרשמו על שמו, נתון שאינו נכון, שכן הם נרשמו על שם רובין.

אציין שאיש מקבוצת סיטון לא אישר שקיבל את השיקים ואיש לא אישר מעורבות בפריטה או קבלת התמורה במזומן. בקבוצה השלישית כלל אין עדים וממילא אין ראיה שמאן דהוא אחר זולת מי שהגיע לפרוט קיבל את כספי המזומן.

בן דוד, פיטוסי וסיבוני הם בעלי השליטה בחברה, ולאור יחסי השותפות העבריינית ביניהם, וכן לאור העובדה שהמאשימה מייחסת להם ביצוע בצוותא של העבירה אין זה מעלה או מוריד מי מהשלושה פרט בפועל אצל רובין כל שיק ושיק, ואף לא אם התלווה אליהם לשם קידום התכנית העבריינית אחד הגורמים מספקי החשבוניות. משכך, הגם שרק בן דוד ופיטוסי ביצעו את הפריטה מול רובין, אחראים כל השלושה מכוח הביצוע בצוותא לשימוש בכל השיקים המזויפים, למעט השיקים של יקיר הבר ואילן ד, לגביהם נותר ספק אם החתימה זויפה.

גם בפרק זה יש אי התאמה לעניין דרגת החומרה של העבירה וגם בפרק זה אייחס את העבירה במתכונתה הבסיסית.

סיכום
בפעילות השיווק בשגב שלום הייתה שבר מעורבת לכל היותר בהיקפים של מאות מבוטחים ובכל מקרה לא מעבר ל – 1,200, כך שסך הכנסותיה מאור יצחק בגין פעילות זו עמד על מאות בודדות של אלפי שקלים לכל היותר. אציין כי סיבוני התייחס לתשלום בסך 400 ₪ שהועבר כולו לשבר, אלא שלפי הניירות שהציגה ההגנה הקופה שילמה 350 ₪ בלבד. סכום הכנסותיה של שבר שיש ספק שמקורו מפעילות שיווק נע אם כך בין 245,000 ₪ לבין 480,000 ₪.

בהתאם למתכונת שתוארה לאורך כל פרשת הראיות, לא קיבלו הגורמים שדאגו לטפסים יותר מאשר שני שליש מהתקבולים, כך שבכל מקרה סכום ההוצאות ששילמה שבר למשווקי משנה שיכול היה להתקשר לשיווק בשגב שלום בשנים 2008-2009 נע בין 160,000 – 315,000 ₪.

אשר לקשר בין הפעילות לבין חשבוניות הספקים, החשבוניות שיכולות להיות קשורות לפעילות בשגב שלום שייכות לקבוצות סיטון ודעדוש. אשר לקבוצת סיטון, אין כל תשתית ראייתית לפעילות שיווק שלהם בשגב שלום והנושא הוכחש לחלוטין על ידי העדים מטעם הקבוצה וסיטון. בשל כל הטעמים שפירטתי הגעתי למסקנה שהחשבוניות הן כוזבות ומזויפות, כאמור.

אשר לקבוצת דעדוש, סכומן גבוה פי כמה מסך כל הסכום שיכולים היו ספקים לקבל על כל הפעילות הקשורה לשגב שלום. מדובר בעבריין מקצועי שהורשע ביחס לאותן חשבוניות וחשבוניות קבוצת דעדוש כוזבות ומזויפות ברובן.

לפיכך, המסקנה המתחייבת היא שמדובר בחשבוניות כוזבות, רובן ככולן מזויפות.

אשר לטענה לפעילות שיווק באזור המרכז או בכל הקשר אחר שאינו נוגע לשגב שלום, בין על ידי קבוצת סיטון ובין בהקשרן של החשבוניות הממוחשבות המזויפות, בנושא זה לא הוצגו כל ראיות שהן, והטענות הסתמיות אינן מעוררות כל אמון.

אין מחלוקת שהחשבוניות נכללו בספרי שבר ונוכה המע"מ ואין מחלוקת שיצאו שיקים שנפרטו אצל רובין.

לעניין מעמד הנאשמים וקשריהם, שוכנעתי כי מדובר בשותפות עבריינית מתוכננת ומתמשכת, כשפיטוסי מעורב רק בהקשר של שגב שלום.
על יסוד מכלול הראיות שנסקרו אני מרשיעה את סיבוני, בן דוד, ופיטוסי כדי החלק המיוחס לו, וכן את שבר בכך שכללו את החשבוניות בשבר וכך גרמו לניהול פנקסי חשבונות כוזבים, לניכוי התשומות ללא חשבוניות כדין, להגשת דו"חות כוזבים לרשויות מס"ה ומע"מ, והכל במרמה ומתוך כוונה להתחמק ממס.

בנוסף, אני מרשיעה את סיבוני, בן דוד, ופיטוסי כדי החלק המיוחס לו, בשימוש במסמך מזויף, הן ביחס לחשבוניות המזויפות והן ביחס לשיקים המזויפים.

פיטוסי מזוכה מאחריות לעבירות ביחס ליתרת הסכום.

לעבירות הלבנת ההון אתייחס בפרק שעניינו הלבנת הון.

ניכוי חשבוניות של סניור במסגרת חברות שסיבוני בעל עניין בהן
לטענת המאשימה לסיבוני שליטה ו/או שותפות רשמית או סמויה עם אחרים במספר חברות נוספות: הר הזיתים, עתיד, גשר לחיים, אור החסד, שבר ויתר (שאינה נאשמת).

לטענת המאשימה בהקשרן של שלוש החברות הראשונות: הר הזיתים (פרק חמישי), עתיד (פרק שביעי), גשר לחיים (פרק שמיני), מעורב סניור בהוצאת חשבוניות באותה מתכונת שתוארה בפרק הקודם.

ניכוי חשבוניות סניור בהר הזיתים (פרק חמישי)
נאשמים: סיבוני וסניור וחברות בשליטתם

תמצית כתב האישום
עניינו של הפרק החמישי בעבירות שנעברו על פי הנטען על ידי סיבוני וסניור ביחד עם הרופאים תמימי וחאג' יחיא, שהיו במקור נאשמים 16, 17 והאישום בעניינם הופרד, בהקשרה של חברת הר הזיתים, שבבעלות הרופאים, שהקימה וניהלה מרפאות בהר הזיתים. לסיבוני שהיה מעורב בין היתר במימון הקמת המרפאות בהר הזיתים החל משנת 2004, היה הסכם לפיו הוא זכאי ל – 12% מהכספים שהתקבלו מהקופה עבור המרפאות. יוער שבעוד שהמאשימה הגדירה את סיבוני כשותף ברווחים, הרי שעל פי ההסכם שהוצג בביהמ"ש בין אור יצחק להר הזיתים, האחרונה מחוייבת להעביר לאור יצחק 12% מכל סכום שישולם על ידי הקופה, ולא מרווחי החברה (נ/129).

על פי הנטען, החל מינואר 2007, סניור, אותו הכיר סיבוני לרופאים למטרה שלהלן, סיפק חשבוניות כוזבות להר הזיתים בסכום כולל של 1,222,915 ש"ח, כביכול עבור שיווק – צירוף מבוטחים, כשבפועל לא התקיימה כל פעילות עסקית בין הר הזיתים לבין סניור. העבירות מיוחסות לסיבוני וסניור כמבצעים בצוותא.

תשובת הנאשמים
הנאשמים סיבוני וסניור ששתקו בחקירותיהם בכל הנוגע להר הזיתים, אינם חולקים על הנתונים המספריים וסניור אינו חולק על הוצאת החשבוניות, אך השניים חולקים על הטענה שמדובר בחשבוניות כוזבות ועל הטענה שלא הייתה פעילות עסקית, טוענים שהחשבוניות הוצאו והכספים הועברו בגין פעילות שיווק אמיתית. עוד נטען כי לסיבוני אין כל קשר ומעורבות לפעילות סניור והוא אינו אחראי לה בשום דרך.

הערות מבוא ביחס לעמדת המאשימה
למקרא סיכומי המאשימה עולה שבסופו של יום, הגם שהמאשימה אינה זונחת את טענותיה בכתב האישום ביחס לפרק זה, אין היא טוענת עוד באופן חד משמעי כי לא הייתה פעילות עסקית כלל, אלא לטענתה ככל שהייתה פעילות היא הייתה בהיקף מצומצם יותר, שסכומו נע בין 830,000 לבין 1,000,000 ₪ (סעיפים 1113, 1126, 1153). בהתאם לעמדה מצומצמת זו, היקף הפעילות הכוזבת נע בהתאמה בין כ - 200,000 ל – 400,000 ₪.

באשר למהותה של הפעילות הכוזבת הנטענת, מתיאורי הרופאים בעדותם ביחס לחקירותיהם, עולה שהחוקרים חשדו שמדובר בכסף שיצא מהר הזיתים, עבר דרך סניור, והוא מיועד לסיבוני במסגרת התחשבנות כספית בין סיבוני לרופאים, ושהחשבוניות נועדו לכסות על ההעברה הכספית האמורה (ע' 3731, 3918). אמנם ניתן להעלות השערות כאלה ואחרות ביחס להסכמות הנוגעות לחשבוניות ולכספים, אך הטענה הנזכרת לא נטענה על ידי המאשימה בכתב האישום, וכל אותן השערות, שלא בוררו במשפט כלל ואין להן תמיכה ראייתית, אינן אלא ספקולציות. היות שאין טענה מצד המאשימה שהרופאים שילמו למבוטחים במזומן והיו זקוקים לכיסוי על הוצאות אמת שלא היו להם אסמכתאות בהקשרן, ואף אין ראיות התומכות בטענה כזו, הרי שברור גם שאין מדובר בחשבוניות זרות לכיסוי על הוצאות ממשיות בהקשרה של המרפאה.

לכאורה, האפשרות היחידה הנותרת היא שמדובר בחשבוניות פיקטיביות קלאסיות, פיסות נייר שאין להן קשר לפעילות כלשהי, שכל תכליתן ניפוח במרמה של הוצאות שכלל לא הוצאו והקטנה בהתאמה של תשלומי המס. הקושי ביחס לאפשרות זו, מעבר לעובדה שכל המעורבים כמובן שוללים אותה, נובע מעמדת המאשימה, אשר גם בכתב האישום וגם בסיכומיה לא חולקת על כך שהכספים יצאו בשיקים מהר הזיתים, ואין היא טוענת שהכספים בניכוי מע"מ ועמלה או בכל מתכונת אחרת חזרו להר הזיתים, אלא היא מתארת את פריטתם על ידי סניור והותרתם בידיו.

בהעדר ראיה המצביעה על החזרת הכספים להר הזיתים, ובהעדר טענה כזו מצד המאשימה, כשההוצאות הוצאו בפועל מקופת הר הזיתים ולא נטען שחזרו, לא ברורה טענת ההתחמקות ממס שמייחסת המאשימה להר הזיתים, והטענה להגדלת הוצאות בכזב, בהתאמה לא ברורה טענת הסיוע להתחמקות ממס. מצופה היה מהמאשימה להבהיר את עמדתה בנסיבותיו של אישום זה, ואת מהלך הטיעון שלה וזאת לא נעשה במידה מניחה את הדעת. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי במידה הנדרשת כי נעברה עבירת המס הנטענת, ולנתון זה יש משמעות לא מבוטלת בהכרעתי הסופית.

ניתוח הראיות והערכתן
לאחר שבחנתי את כלל הראיות, ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שאמנם טענות סיבוני וסניור כי מדובר בפעילות שיווק אמיתית, הן כבושות, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת לכבישתן, ולפיכך, משקלן חסר. עם זאת, יש בתשתית הראייתית שהוצגה בקשר לפעילות צירוף מבוטחים בהר הזיתים כדי לעורר ספק סביר לגבי עצם ביצוע פעולות שיווק באחריות סניור, עליהן היה זכאי לתשלום. אשר להיקף הפעילות ולתמורה לה היה זכאי סניור בגינה, אין בראיות ההגנה כדי לבסס ספק סביר ביחס לכל סכום החשבוניות, אלא רק ביחס לחלק לא ידוע מהסכום, שאינו עולה על 1 מיליון ש"ח.

אשר ליתרת הסכום, על פניו מתבקשת המסקנה שמדובר בחשבוניות שנועדו לנפח הוצאות וליצור אסמכתא להוצאות יש מאין. עם זאת, לאור העובדה שהר הזיתים העבירה את הכסף ולא קיבלה אותו בחזרה, היינו הוציאה הוצאות מלאות, אין בפעילות האמורה, על סמך הראיות שבפניי, כל הגיון עברייני, לא בהקשר של התחמקות ממס ולא בהקשר עברייני אחר. משכך, על בסיס הראיות שהוצגו בפניי, ומבלי לנחש ניחושים ולשער השערות, אין אפשרות לקבוע ממצאים ברורים ביחס לסכום זה, והנאשמים רשאים להנות ממצב דברים זה.

מסקנות אלה פוטרות אותי מן הצורך להדרש למעמדו של סיבוני. למעלה מן הצורך אעיר שגם אם הייתי מגיעה למסקנות אחרות ביחס לפעילות, אזי בנוגע לאחריות סיבוני, השילוב בין העובדה שהוא שותף באחוז מכלל הכספים שמעבירה הקופה, ללא קשר לרווחיה או הפסדיה של הר הזיתים וללא מעמד בהר הזיתים, ביחד עם העובדה שאין ראיה לכך שלסיבוני הייתה מעורבות ביחסי סניור – הר הזיתים מעבר להיכרות הראשונית, ואין ראיה הנוגעת למעורבות סיבוני בכספים שקיבל סניור, מוביל למסקנה כי לא הוכח כל אינטרס שהוא של סיבוני בנושא הוצאת החשבוניות מצד סניור, ונותר אצלי ספק סביר בדבר מעורבותו הפלילית של סיבוני בעובדות פרק זה, כך שמצאתי לזכותו מחמת הספק.

אפרט את מסקנותיי.

קיומה של פעילות צירוף מבוטחים
בהתאם להסכם (נ/129) ולעדותו, סיבוני העביר 250 ₪ להר הזיתים עבור כל מצטרף, כנגד חשבוניות של הר הזיתים, דיווח לקופה על המצטרפים, וקיבל ממנה תשלום כנגד חשבוניות של אור יצחק.

לעניין פעילות סניור מול הר הזיתים, סיבוני תיאר בעדותו, לראשונה, שהכיר לרופאים את סניור לאחר שאלה מיצו את יכולות צירוף המבוטחים באמצעיהם בשלהי שנת 2006. סיבוני תיאר שלא הייתה לו מעורבות מעבר לכך (ע' 5859-5861). סיבוני תיאר בעדותו על פרטים ששמע מהרופאים לגבי ההסכמות מול סניור בהן לא היה מעורב, וממילא עדותו בנושא זה היא עדות מפי השמועה.

סניור תיאר בעדותו, לראשונה, שהכיר את תמימי וחאג' יחיא מתקופת עבודתו כשכיר באור יצחק. סניור מסר שהופנה אל הרופאים על ידי סיבוני שאמר לו שהם מיצו את יכולת הצירוף, וציין שנפגש עמם. סניור טען שסוכם על שיווק מצדו כנגד תשלום של 300 ₪ למצטרף חדש. כן התייחס לפעילות פרסומית קהילתית להעלאת המודעות למרפאות שסוכם שיבצע ותשלום קבוע חודשי על שימור לקוחות (ע' 6533-6536, 6545-6546).

מדובר, כאמור, בשתי עדויות כבושות, שלא ניתן הסבר לכבישתן, במיוחד נוכח טענת הנאשמים שמדובר בפעילות אמיתית, ולפיכך משקלן מועט.

בתמיכה לעדות סניור שבוצעה פעילות אמיתית, הוגשה לביהמ"ש דרישת תשלום של סניור להר הזיתים עבור 170 מצטרפים חדשים בחודש אפריל 2009, אליה נלווית רשימה של 170 חברים (נ/131). הנתונים תואמים את חשבונית 1284. ביחס לשנת 2007 נתפסה תרשומת אצל סניור לגבי החשבוניות להר הזיתים, שיש בה התייחסות למספר קונקרטי של 1,412 נפשות שצורפו ותחשיב מסכם בכתב יד של ההתחשבנות הכוללת (נ/114). הנתונים בתרשומת תואמים את התחשיבים החודשיים של מספר המצטרפים לשנת 2007 שהוגשו להר הזיתים (ת/392). הגם שלדיווחים לא נלוות רשימות מצטרפים, וכפי שציינתי לעיל התרשומת והדיווחים יכולים להשתלב הן עם פעילות אמיתית והן עם מסווה לפעילות פיקטיבית, עדיין יש בהם תמיכה מסוימת בטענת ההגנה שהייתה פעילות ממשית בגינה נערכה ההתחשבנות (לעניין הפער מול נתוני האמת אתייחס בהמשך).

לצד טענות הנאשמים, נשמעו גם עדויות תמימי וחאג' יחיא, שבניגוד לסיבוני וסניור שיתפו פעולה בחקירותיהם ומסרו גרסאות מפורטות. השניים, שהיו נאשמים בכתב האישום המקורי, וכעת תלוי ועומד בעניינם כתב אישום נפרד, הם מטבע הדברים בעלי עניין בהליך ובתוצאותיו ונדרשת בחינה זהירה של גרסתם. עם זאת, אין בעובדה שמדובר במי שמעמדם הוא של נאשמים בפרשה כדי לאיין כליל את משקל עדותם. לאור התרשמותי מעדות שני העדים, השוואת הגרסה שהשמיעו בעדותם בפניי אל מול הגרסה שהוצגה בפניי מחקירותיהם והתאמת גרסתם ליתר הראיות, הגעתי למסקנה שיש ממש בגרעין עדותם ולגבי מקטעים המתיישבים עם ראיות נוספות ניתן לתת בהם אמון ולראות בהם ראיות תומכות. כך, אני מייחסת משקל לעדות הרופאים בדבר עצם ההתקשרות שלהם עם סניור.

הרופאים אישרו את הצורך בצירוף מבוטחים למרפאות ובמיצוי אמצעי הגיוס שלהם, ותיארו את פנייתם לסניור למטרה זו ואת התוצאות בשטח של צירוף מבוטחים. הסברם של הרופאים ששללו בחקירותיהם פעילות של צירוף מבוטחים מתוך חשש מכך שהנושא עומד במוקד הביקורת של מבקר המדינה והחקירה המשטרתית, אינו מופרך או בלתי מתקבל על הדעת (ע' 3606, 3728-3730).

במאמר מוסגר אעיר שאף שהרופאים ציינו שאין להם כל ידיעה על שיטות הצירוף של המבוטחים באמצעות סניור, לא אוכל לשלול כי הייתה להם ידיעה ולו כללית כי המבוטחים או ראשי המשפחות קיבלו תשלום תמורת הצטרפותם, והם הרחיקו את עצמם בזמן אמת וגם במהלך החקירות והעדות מהתנהלות זו בשל חששם מחוקיותה.

העובדה שלאחר מעצרו של סניור החלו הרופאים להעסיק צוות שיווק פנימי (ע' 3699-3670, 3774-3777, 3892), תומכת אף היא במידת מה בטענה שקודם גורם חיצוני טיפל בשיווק.

לעומת זאת , כשההגנה מפנה לדברי הרופאים לגבי מה ששמעו ממטופלים על אודות צירופם, מדובר בעדות מפי השמועה שאין לה ערך ראייתי לתוכנה.

הרופאים אישרו את פעילויות ההסברה שביצע סניור במסגרת כנסים וימי עיון ופעילויות מיוחדות קהילתיות אותן ראו במו עיניהם (ע' 3815-3817, 3725-3727, 3894- 3899, 3908).

משמעותית יותר בעיניי היא עדות אסחק כאריש. אכן, העובדה ששמו לא עלה קודם לכן, ואף לא הוצג בפני תמימי וחאג' יחיא, מעוררת סימני שאלה. עם זאת, איני סבורה שעצם העובדה שהעד עובד במרפאות משלהי שנת 2009 ועד מועד עדותו (ע' 7530, נ/256) הופכת אותו בהכרח לעד נגוע שעדותו היא עדות שקר, ולאחר ששמעתי אותו מצאתי שעדותו מפורטת ומעוררת אמון ויש ליתן לה משקל.

כאריש תיאר את הרקע להיכרות עם סניור דרך פעילות גיוס חברים שביצע סניור מול אביו. כאריש תיאר שעבד עבור סניור משנת 2008. את פעילותו תיאר כפנייה לראשי המשפחות והחמולות בהצעה כספית לשלם לכל מי שעובר למאוחדת סך של 100 ש"ח. כאריש מסר שקיבל פליירים פרסומיים של מאוחדת מסניור לצורך זה, וזיהה את הניירות (נ/133). כאריש תיאר כי הוא אסף את טפסי המעבר והעבירם לסניור (נ/255), וציין כי היה מגיע למשרדיו של סניור בהר החוצבים לשם כך. לאחר מכן הועברו הכספים במזומן לראש המשפחה והחמולה על ידו או על ידי סניור. כאריש ציין כי הוא עצמו קיבל 30 ₪ עבור כל מצטרף בהתאם לסיכום שלו מול סניור. לדבריו, במהלך שלוש שנות פעילותו להערכתו הצטרפו דרכו בין 1,500 – 2,000 איש (ע' 7524-7529, 7558). עדות כאריש הייתה מפורטת ועקבית ועוררה אמון. מדובר בעד שלפי המתואר ביצע חלק נכבד מפעילות הגיוס בשם סניור, ולפיכך מדובר בעד מרכזי. העובדה ששמו הועלה באיחור אכן מעוררת חשד, אך עדותו לא עוררה אצלי חשד אלא אמון, ולא התרשמתי גם מתיאום עם הרופאים, שכלל לא נדרשו אליו. עוד אעיר כי דברי הסיכום של המאשימה לפיהם אם כאריש עסק בשיווק ברור לחלוטין שלא סניור הפעיל אותו וסניור שימש רק צינור להוצאת כספים מהר הזיתים שעה שלא ניתן היה לקבל חשבוניות עבור אותן הוצאות (סעיף 1139), הם בבחינת ספקולציה שלא הוצגה לעד, ואף לא ליתר הנוגעים בעניין, כשאף לא התבקשה העדת עדי הזמה. היות שבהכרעת הדין איני מקבלת את טענתה הגורפת של המאשימה שסניור אינו יותר מפנקס חשבוניות, ומצאתי בפרקים נוספים שיש מקטעים שיש לגביהם ספק לביצוע פעילות אמיתית, אזי אין בסיס להשערה ממין זה מבלי שהמאשימה מניחה לה בסיס ראייתי, ובנסיבות אלה מדובר בהשערה שאין לה ביסוס ראייתי שהוא.

אציין כי לביהמ"ש הוגשו תמונות המתעדות ארועי פרסום והסברה (נ/133, נ/134, נ/136, נ/137), שכאריש והרופאים אישרו שקשורות למרפאות בהר הזיתים וטענו שסניור ארגן אותן. כאריש הוסיף ותיאר פעילות שיווקית בבתי ספר וכנסים שארגן סניור (ע' 7531, 7561-7562).

בנוסף, יש תמיכה בטענות ההגנה בעדותה של רו"ח רנין ג'אבר שטיפלה בענייני הר הזיתים עד סוף שנת 2009 וייצגה את הר הזיתים בדיונים מול רשויות המס ביחס לשנת 2009. היא מסרה כי אמנם לא פגשה את סניור (ואף לא הייתה אמורה לפגוש אותו), אך הבינה בזמן אמת שהוא מבצע פעילות שיווק, והייתה מקבלת את החשבוניות עם פירוט של רשימה ידנית של שמות ומסמך מודפס של תחשיב, ובלשונה:
"אני גם כן מקבלת עם זה פירוט של השמות....וגם כן פירוט של שמות הלקוחות. בדרך כלל הייתי מקבלת את החשבונית עם פירוט שמות של, שמות ההתחשבנות כביכול, איך התחשבנו בשביל להגיע לסכומים האלה.... יש רשימות של קופת חולים מאוחדת, אבל בעיקר זה רשימות לא, רשימה ידנית לא,... ממחושבת סליחה.... כמה לקוחות לשימור. כאילו יש  לקוחות שימור כפול כמות,... בדיוק, כמות כפול מספר וזה הפירוט של החשבונית" (ע' 1946).

תיאור זה מתיישב עם המסמכים לחודש אפריל 2009 שנזכרו לעיל (נ/131).

רו"ח ג'אבר התייחסה גם לדיוני השומה בקשר לדו"ח לשנת 2009, שם התעוררו שאלות והיא הציעה למפקחים לבדוק, ובסופו של דבר 80% מהוצאות הר הזיתים אושרו (ע' 1944-1945). חאג' יחיא בעדותו חידד שההוצאות שלא הוכרו בסופו של דבר אינן קשורת לשיווק (ע' 3724-3725). יצוין כי סניור בעדותו הכבושה מסר שנקרא למסור הבהרות לרשויות המס וההבהרות הניחו את דעת המפקח (ע' 6550-6551), אם כי גם זו עדות כבושה כשבמסמך הסכם השומה שהוגש אין לכך אזכור (נ/132).

המאשימה מבקשת ללמוד שלא הייתה פעילות בה מעורב סניור מעדויותיהם של ארבעה מבוטחים שהצטרפו למאוחדת ולא הכירו את סניור ואף לא פנו אליהם. שלושה מתוכם תיארו נסיבות מסוימות של הצטרפות, העדה הרביעית, לעומת זאת, התייחסה לשתי פניות אליה לעבור למאוחדת להן סירבה, וציינה כי להבנתה היא חברת קופת חולים כללית ומסמכי העברתה למאוחדת הם מזויפים. העדה כמובן לא ידעה מי היה הפונה ומי אחראי לזיוף. העדות האחרונה דווקא מתיישבת עם פעולות גיוס אגרסיביות (ת/282, ת/283, ת/284, ת/286). בנסיבות האמורות, העדויות הנקודתיות אינן משפיעות על התמונה הראייתית לכאן או לכאן.

המאשימה מציינת בסיכומיה כי לא יעלה על הדעת שסניור ביצע פעילות ואין לו כל תיעוד, אלא שביחס לפרק זה הוצגו ראיות וקיים תיעוד מסוים ולא ניתן לומר שאין כל תיעוד, והעדים שמציעה המאשימה אינם בעלי פוטנציאל לשפוך אור על הפעילות יותר מהראיות שהובאו. איני סבורה גם שהיה צורך להעיד את הגורמים שבראש החמולות שכן אלה יכלו לשפוך אור על החמולה שלהם בלבד ולא על כלל הפעילות.

סיכומו של דבר, די בשילוב הראיות שנסקרו, אף בהתעלם מעדויות הנאשמים, כדי לבסס את הספק הסביר בדבר עצם ביצוע פעילות צירוף לקוחות על ידי סניור.

היקף הפעילות והתמורה
בהתאם לחישוב אריתמטי, סך של 1.2 מיליון ₪, בהתחשב בטענה לתשלום קבוע של כ – 5,000 ₪ בחודש, ובתעריף של 300 ₪ למצטרף, משקף צירוף של קרוב ל – 4,000 מבוטחים.

חיבור הנתונים המפורטים במסמך הפנימי בדבר צירוף 1,412 מבוטחים בשנת 2007 (נ/114), ביחד עם עדות כאריש לגבי צירוף באמצעותו של 1,500 – 2,000 מבוטחים בשנים 2008- 2010 מביא לכמות המתקרבת ל – 3,500 נפשות, כשהפער עומד על מאות בודדות של מבוטחים, ולכאורה הנתונים מתיישבים זה עם זה ומחזקים זה את זה.

הקושי ביחס לנתונים אלה נובע דווקא מנתונים שסיפקו עוה"ד של הרופאים בהליכי השימוע לגבי שיעורי ההצטרפות למרפאות (ת/391), ומנתונים אלה עולה שבארבע השנים 2007-2010 הצטרפו קרוב ל – 2,800 מבוטחים ולא קרוב ל – 4,000.

הפער בולט במיוחד ביחס לשנת 2007 בה על פי התרשומת הנזכרת הצטרפו 1,412 מבוטחים ואילו על פי נתוני האמת מעט יותר מ – 700. גם בשנת 2009 קיים פער של כ – 300 מבוטחים. בשנים 2008 ו – 2010 הפערים הם שוליים.

בהתייחס לפער בשנת 2007, לביהמ"ש הוגשו שתי רשימות מצטרפים שהעביר סיבוני למאוחדת תחת הכותרת תמימי (ת/394, ת/395). רשימות אלה אינן קשורות לסניור. עם זאת, לאור העובדה שידוע שהנתונים שדווחו לקופה, נבדקו, אומתו ותוקנו במידת הצורך, ולאור הפער הדרמטי בשנה זו, יש ברשימות אלה לחזק את אי ההתאמה ביחס לנתוני האמת, ונדרש הסבר ממשי לנושא.

סניור והרופאים לא הצליחו לספק הסבר קוהרנטי ומתקבל על הדעת והסבריהם סתרו זה את זה ולא היו עקביים. ודוק, לא הייתי שוללת כמופרכת טענה שהשתלם לרופאים לשלם לסניור תגמול כלשהו עבור מעבר מסניף לסניף כדי לקבל באופן קבוע תגמול חודשי מהקופה עבור נפש רשומה, וזה המקור לפער בין הדיווחים לקופה, שכמובן אינה מתגמלת על מעבר בין הסניפים, לבין ההתחשבנות עם סניור המתוגמל גם על נושא זה. ואולם, יש קושי לקבל שסניור מתוגמל באותו סכום על שתי הפעולות השונות במהותן, ויש קושי בטענה שחרף העובדה שהרופאים קיבלו מסיבוני 250 ₪ עבור מצטרף, הם הסכימו לשלם לסניור 300 ₪ לכל מצטרף, גם כזה שעובר מסניף אחד למשנהו, לגביו הם לא מקבלים דבר, וגם כזה שאין לו כל קשר לפעילות סניור. זאת ועוד, בעוד שהרופאים טענו ששילמו לסניור גם על מעבר מסניף לסניף וגם על מעברים שכלל אינם קשורים בו (ע' 3592-3595, 3604-3605, 3830), סניור שלל שקיבל תשלום עבור העברה כזאת ובנוסף שלל שקיבל תשלום על העברות שאינן קשורות אליו וטען שהתשלום היה לפי רשימה (ע' 7072-7073). משכך, לא ניתן הסבר מניח את הדעת להתנהלות המתוארת והתקשיתי להשתכנע שכך אכן נהגו הצדדים.

עוד עולה מנתוני האמת, שלא ניכרת עצירה בהיקף הגיוסים בשנת 2006, ובהתאם לגרף, ובשונה מהחשבוניות, לא ניכר צירוף מסיבי עם תחילת פעילותו של סניור ב – 2007.

סקירת הנתונים מבססת חשד כבד שחרף קיומה של פעילות אמיתית, הרי שהיקפיה אינם אלה שדווחו בחשבוניות. ואולם לאור העובדה שאין מחלוקת שהר הזיתים העבירו את מלוא הכספים לסניור ולא קיבלו אותם חזרה, ואף אין טענה להתחשבנות אחרת חיצונית ונסתרת שנערכה בין הצדדים, ולאור העובדה שהאישום אינו מייחס פעילות כספית בהקשר של הר הזיתים שתחילתה בסיבוני וסיומה בסיבוני, אזי חרף החשדות והתמיהות, בהעדר ראיות לביסוס החשדות, לא מתחייבת מסקנה לפיה החשבוניות כוזבות.

סיכום
כעולה מן המקובץ, בהתחשב בכך שקיים ספק סביר בדבר ביצוע פעילות שיווק של קניית מבוטחים על ידי סניור ביחס להיקף לא מבוטל מכלל הפעילות, ובהתחשב בכך שכל הכספים יצאו מהר הזיתים לסניור ולא חזרו אליה או לסיבוני, הגעתי למסקנה שנותר ספק סביר ביחס לטענות המאשימה, גם לאחר שלקחתי בחשבון את אי ההתאמות ביחס להיקפי הפעילות וסימני השאלה המתעוררים מאי התאמות אלה, ואני מזכה את הנאשמים מחמת הספק.

ניכוי חשבוניות סניור בעתיד (פרק שביעי)
נאשמים: סיבוני וסניור וחברות בשליטתם

תמצית האישום
עניינו של הפרק השביעי בעבירות שנעברו על פי הנטען על ידי סיבוני וסניור ביחד עם חאג' יחיא (שמשפטו הופרד), בהקשרה של חברת עתיד, שהקימה וניהלה מרפאה באבו גוש. סיבוני היה שותף ב – 40% מעתיד ומימן את הקמת המרפאה, חאג' יחיא, תמימי ורופא נוסף החזיקו ביתר המניות.

העבירות נעברו בין השנים 2008 – 2010, כשסניור סיפק על פי הנטען חשבוניות כוזבות לעתיד בסכום כולל של 1,220,843 ש"ח, כביכול עבור שירותים, כשבפועל על פי הנטען לא התקיימה כל פעילות עסקית בין עתיד לבין סניור.

יצוין שחשבוניות סניור ניתנו בשתי תקופות: שתי חשבוניות בחודשים פברואר ומרץ 2008 בהן נרשם "שיווק ביטוחים", "צירוף חברים", "שימור חברים" וכן "הדפסות והפצות".

שאר החשבוניות ניתנו מידי חודש החל מספטמבר 2008 ובהן נרשם "ניהול מרפאה", "ניקיון", "אחזקה". כמו כן מלבד בשלוש החשבוניות הראשונות, בכל יתר החשבוניות (החל מחשבונית 1260) לצד התוכן של ניהול מרפאה צוינה גם פעילות של "שימור חברים", "ביטוחים", "שיא ועדיף" (ת/213).

המאשימה בסיכומיה טוענת שלסניור לא היה כל תפקיד מול עתיד והוא שימש צינור להעברת כסף וכסות חשבונאית בלבד. לטענתה, סניור סיפק לסיבוני את השירות של הוצאת חשבוניות כוזבות ותו לא (סעיף 1278, 1287). מהזווית של עתיד שבניהול סיבוני, טוענת המאשימה שיתכן שהשימוש בחשבוניות סניור נועד כדי לשלם לעובדי המרפאה במזומן, כשהגם שהדברים לא נאמרו מפורשות הכוונה הברורה היא שהתשלום לעובדים היה מצד סיבוני. עוד טוענת המאשימה שיתכן שחלק מהסכומים שימשו לתשלום לעובדים בעוד שהיתרה היא חשבוניות מנופחות ללא קשר להוצאות.

תשובת הנאשמים
הנאשמים סיבוני וסניור ששתקו בחקירותיהם בכל הנוגע לעתיד, אינם חולקים בעדותם על הנתונים המספריים, וסניור אינו חולק על הוצאת החשבוניות, אך השניים חולקים על הטענה שמדובר בחשבוניות כוזבות ועל הטענה שלא הייתה פעילות עסקית. הם טוענים שהחשבוניות הוצאו והכספים הועברו בגין פעילות אמיתית של שיווק וניהול מרפאה. יצוין כי בתשובתו לאישום טען סיבוני שהחשבוניות הוצאו בגין שירותי ניהול ולא התייחס לחשבוניות שיווק, ואילו סניור התייחס לפעילות שיווק ולא הזכיר כלל שירותי ניהול שהם לטענת הנאשמים עיקר הפעילות.

בעדותם, נטען ששתי החשבוניות הראשונות עוסקות בפעילות צירוף מבוטחים שביצע סניור כדי לשכנע משקיע חדש ד"ר ג'אפל לרכוש את זכויות המרפאה. אשר ליתר החשבוניות, הן הוצאו לדברי הנאשמים בקשר לפעילות ניהול המרפאה, שביצע סניור תמורת עמלה. עוד נטען כי לסיבוני אין כל קשר ומעורבות לפעילות סניור ולחשבוניות סניור והוא אינו אחראי לכך בשום דרך.
בהקשרה של המרפאה באבו גוש ושל חברת עתיד נשמעו הנאשמים סיבוני וסניור והעד וחאג' יחיא. לא נשמעו עדים מטעם ההגנה.

התשתית הראייתית בכל הנוגע לפעילות עתיד ולהעברת הפעילות לצד ג'
מהראיות שהוצגו במשפט עולה שסיבוני היה אחראי מטעם עתיד על תשלום משכורות הרופאים, האחיות והמזכירות, בהתאם לדיווחים חודשיים שנמסרו לו על ידי חאג' יחיא (נ/ 123, ע' 1-3). סיבוני תיאר כי הנתונים הועברו לרו"ח שהכין את תלושי השכר, ואלה הועברו לרופאים השותפים לשם חלוקתם לעובדים (ע' 5841). כעולה מהדיווחים ומחומר הנהח"ש, היקף ההוצאות החודשי עבור הרופאים, האחיות והמזכירות נע סביב 40,000 ₪ (נ/123, ע' 1-3). בנוסף, חאג' יחיא ותמימי הוציאו חשבוניות חודשיות מחברת קידס שבבעלותם לעתיד עבור השירותים הרפואיים והניהול של מרפאת אבו גוש עד סוף 2007 (נ/ 124, ע' 3682).

בהתאם לראיות, חאג' יחיא ותמימי המשיכו בשירותי ניהול המרפאה עד סוף 2007, כשרצונם היה להפסיק את מעורבותם במרפאה באבו גוש (נ/124).

בראשית 2008 סוכם עם רופא בשם ד"ר ניאז ג'אפל מחברת המרכז לרפואת המשפחה (אף.אם.סי) על רכישת הזכויות במרפאה מעתיד החל מיום 1.3.08 כנגד תשלום של כ – 1 מיליון ₪ בתשלומים (נ/120, נ/122), ובהתאמה הועברה ביום 1.3.08 שכירות המבנה למרכז לרפואת המשפחה (נ/121).

אקדים ואציין שד"ר ג'אפל לא העיד, אך בכל הנוגע לעצם רכישת הזכויות במרפאה, יש בהתייחסות של סיבוני וחאג' יחיא בעדותו, ביחד עם המסמכים כדי לבסס תשתית ראייתית מספקת.

בהתאם לטענת סיבוני, פעלה המרפאה בניהול ד"ר ג'אפל מספר חודשים עד שבוטלה ההתקשרות עמו משום שהוא לא עמד בתנאי התשלום והייתה בעייתיות ביחסיו מול הקופה (ע' 5849). לצד עדותו של סיבוני בנושא, ביהמ"ש הופנה להתראת פינוי מהמבנה שנשלחה לד"ר ג'אפל בחודש יולי 2008 (נ/122). בנוסף, העיד חאג' יחיא עדות התומכת במתואר (ע' 3671).

לטענת סיבוני באותם חודשים ספורים דאג ד"ר ג'אפל לצוות רפואי ומנהלי, והיה אחראי על תשלום כל ההוצאות במרפאה. לא הוצגו בביהמ"ש ראיות פוזיטיביות בהקשר זה, אך ניתן להיווכח שההוצאות הקבועות לצוות פסקו באחת בהנהח"ש של עתיד (נ/126).

הנה כי כן, קיימת תשתית ראייתית מעוררת ספק בדבר העברת פעילות ניהול המרפאה ותשלום השכר לצוות לאחריות ד"ר ג'אפל, ופעילותו כבעל הזכוית במרפאה במשך תקופה של מספר חודשים.

התשתית הראייתית בכל הנוגע לעבירות הנטענות
סיבוני תיאר שכשהסתיימה ההתקשרות עם ד"ר ג'אפל, היות שהמרפאה המשיכה לפעול, ומכיוון שחאג' יחיא ותמימי יצאו מהתמונה הניהולית, היה עליו למצוא פתרון לניהול השוטף של המרפאה. סיבוני הבהיר שהיה מחוייב להמשיך לדאוג להפעלת המרפאה, הן בשל ההשקעה הכספית שהשקיע והן לאור אופי יחסיו עם הקופה ומחוייבותו ארוכת הטווח לאינטרסים ההדדיים שלו ושל הקופה, וההסבר מתקבל על הדעת.

לטענת סיבוני, הציע לסניור לנהל את המרפאה כנגד החזר הוצאות המרפאה ועוד 20%. סניור הסכים להצעה. סיבוני תיאר את עבודתו של סניור כאחראי על כל השיבוצים והתיאומים והתשלומים לצוות, הוא טען שעם העברת הניהול לסניור לא התערב בפעילות השוטפת, כפי שגם לא התערב קודם לכן והוא לא יודע כיצד בוצעו התשלומים. סיבוני ציין עם זאת כי כשהיו תלונות על אי הגעת רופאים, הפנתה הקופה את התלונות אליו והוא טיפל בהן (ע' 5845, 5856). סיבוני הגדיר את הניהול על ידי סניור כניהול טוב, אם כי לא פירט במה התבטאה איכות הניהול (ע' 5855). סיבוני התבקש על ידי ביהמ"ש להציג אסמכתאות כלשהן לאופן שבו נקבע סכום הוצאות המרפאה, וטען שסניור העביר לו רשימות אבל הוא לא שמר את התיעוד (ע' 5850).

לטענת סניור, פניית סיבוני אליו נבעה מהעובדה שסיבוני לא רצה לעמוד בקשר ישיר עם ד"ר ג'אפל לאחר הפרת החוזה, ולכן הציע לסניור להיות איש הקשר תמורת עמלה של 20%. סניור נפגש עם ד"ר ג'אפל וסיכם איתו שהצוות הרפואי והמנהלי שהביא ימשיך לעבוד במרפאה, וד"ר ג'אפל ידאג לניהול ולשיבוצים שלהם, כנגד עמלה חודשית קבועה בשיעור 10%. סניור הוסיף ותיאר כי סיכם עם ד"ר ג'אפל על מנגנון של קנס במקרה של תלונות על הצוות. וכך, לטענת סניור, הוא קיבל מסיבוני תשלום המשקף את כל הוצאות הניהול בתוספת 20%, והותיר ברשותו 10%, כשהיתר הועבר לד"ר ג'אפל ששילם לצוות המרפאה והותיר ברשותו עמלה עבור פעילותו (ע' 6563-6564). סניור אישר שאם התעוררו בעיות במרפאה סיבוני טיפל בהן (ע' 7160). סניור הגדיר את עצמו כמי שהיה ב"פרונט", מתווך וגורם ביניים בין סיבוני לד"ר ג'אפל (ע' 7161), וכלשונו:
"ש:  ...מה אתה עשית במרפאה?
ת:     מה אני עשיתי במרפאה הזאת? ... מה עשיתי? מה אני צריך לעשות במרפאה?
...קיבלתי דיווחים מד"ר ג'אפל א', ב', ג', ד', מה קורה במרפאה, אם יש בעיה, אם אין בעיה. העברתי את הבעיות האלה שיש לאבי שיטפל בהן, אבי חזר אלי, חזרתי לד"ר ג'אפל, זה הכול. על זה גזרתי את הכסף, על זה שאני הוצאתי את החשבונית והיה איזשהו אחוז מסוים של רווח שלי על זה גזרתי את הכסף ומותר לי. לא, לא בניגוד  לחוק, סליחה. מותר על כל דבר להרוויח כסף, זה הכול. על כל דבר.
...
ש:     כי הוא, כי הוא ניהל את המרפאה ולא אתה.
ת:     ברור שהוא ניהל את המרפאה, סליחה.
ש:     אז אני עדיין לא מצליחה להבין מה אתה עשית.
ת:     מה אני עשיתי? הייתי בפרונט, מה אני עשיתי?" (ע' 7160-7161).

אציין שבאישום אין כל התייחסות לפעילות הכספית מעבר לאמירה שהשיקים לפקודת סניור נמשכו מחשבון עתיד.

בהתאמה לתיאורו של סניור, חאג' יחיא שמתוקף היותו מנהל פעיל המשיך לחתום על השיקים של עתיד, אישר שהוא ראה בשיקים לסניור ביטוי להוצאות של המרכז הרפואי עבור משכורות והוצאות אחזקה שלא שולמו יותר במישרין (ע' 3687).

ודוק, לאורך התקופה הרלבנטית לפרק זה, בעת שהמרפאה הייתה פעילה (ע' 3670), ובהכרח עבדו בה רופאים, אחיות וצוות ניהולי, שלא בהתנדבות, פסק כל תיעוד בהנהח"ש של עתיד בקשר לתשלום לצוות הרפואי והניהולי. חלף זאת, מופיעות חשבוניות מידי חודש שהוצאו על ידי סניור בגין ניהול, שסכומן גבוה יותר אולם יכול להיות מותאם בהערכה גסה לסכומי המשכורת לצוות ששולמו בעבר בתוספת 20% (נ/121 מול ת/213).

המשמעויות הנגזרות מהמתואר
שני הנאשמים מתארים לראשונה בשלב המשפט, לאחר ששתקו בחקירות, שסניור לבקשת סיבוני לקח על עצמו את פעילות הניהול של המרפאה, אלא שהתיאור שמסרו לגבי מהות הניהול הוא שונה באופן מהותי, כשטענת סיבוני אינה מתקבלת על הדעת ואילו טענת סניור אינה מופרכת ומעוררת ספק.

טענת סיבוני, שסניור שאין לו כל ניסיון בניהול מרפאה והיכרות עם התחום, יכול היה להחליף והחליף בפעילות הכוללת את ד"ר ג'אפל ואת ד"ר חאג' יחיא ותמימי שהיו לפניו, היא טענה בלתי מתקבלת על הדעת. יש קושי גם בטענת סיבוני שסניור הוא זה שדאג לקשר עם צוות המרפאה, שיבוצים ותיאומים, ולכלל התנהלות המרפאה, וזאת, מבלי שמעורב שום גורם רפואי שאחראי על הפעילות במרפאה. אינני מקבלת גם כסביר את תיאורו של סיבוני, שסניור פנה לחאג' יחיא ותמימי לקבל סיוע בפעילות במידת הצורך (ע' 5855), שכן טענה זו כלל לא הוצגה לרופאים. מעבר לכל הטעמים הללו, סניור לא אישר בכלל ניהול מהסוג ובאופן שניסה סיבוני לצייר, וברור שסניור לא ניהל את מרפאת עתיד כפי שניסה סיבוני לטעון.

בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את גרסת סיבוני לגבי העברת האחריות לניהול הסניף לסניור.

אשר לסניור, לטענתו, מלכתחילה פנה אליו סיבוני כדי שסניור יעמוד בקשר עם ד"ר ג'אפל במקומו, כשצוות הרופאים יישאר וד"ר ג'אפל יהיה אחראי על התפעול השוטף, וזאת עקב העימות של סיבוני עמו בשל הפרת ההתקשרות. סניור תיאר שעבודת הניהול שנדרשה הייתה בעיקר להיות איש האמצע בין הצדדים, לדאוג להעביר זה אל זה וזה מזה את הדרוש, לרבות תלונות וצרכים, ולדאוג להתחשבנות ולתשלומים. פעילות כזו, שהיא מינימלית מבחינת ניהול רפואי, יכולה הייתה להתבצע על ידי סניור, ולא נדרשת בשבילה הבנה בתחום הרפואי והמרפאתי, ותגובותיו של סניור שצוטטו לעיל עשויות להתיישב עמה.

גרסה זו אינה נקייה מקשיים וסימני שאלה.

כך, לא הוסבר מדוע שתק סניור בהקשר זה בחקירה וגם בשלב התשובה לאישום, שהרי לא הייתה סיבה שיציג את פעילותו כשיווק ויסתיר את הניהול.
בנוסף, לא הוצגו ראיות ישירות התומכות במתואר, ובעיקר לא הובא ד"ר ג'אפל כעד הגנה לאימות הטענות הנוגעות להסכמות בינו לבין סניור ואופי הניהול וההתחשבנות בגינו. אעיר כי בחלוקת הנטלים בין הצדדים, הצד ששתק עד לשלב העדות, ותיאר את עבודת הניהול באמצעות ד"ר ג'אפל לראשונה בעדותו, הוא שאמור היה לבסס את דבריו באמצעות עד ההגנה. עם זאת, ללא קשר להתנהלות סניור בחקירה, מצופה היה מגורמי החקירה לאתר את ד"ר ג'אפל בשל המסמכים שנתפסו בהקשרו והתייחסות הרופאים אל ד"ר ג'אפל והתקשרותו מול עתיד.

קושי נוסף, נובע מכך שסניור לא סיפק הסבר למרכיבים הנוספים של שיווק, ולמרכיב זה בחשבוניות אתייחס במסגרת הפרק שעוסק בשתי חשבוניות השיווק.

חרף קשיים אלה, הגעתי בסופו של דבר למסקנה שיש בראיות הנסיבתיות בקשר לדימיון בין סכומי המשכורות לצוות הרפואי ששולמו עד לכניסת סניור לבין התשלומים ששולמו לסניור, ביחד עם הפסקת תשלומי השכר לצוות, כשאין מחלוקת שהצוות המשיך לעבוד במרפאה והיו הוצאות ניהול, כדי לתמוך בגרסת סניור.

לכך אני מוסיפה את העובדה שלשיקים ששולמו יש תבנית מסודרת מבחינת עיתוי התשלום וסכומם, כשבאישום אין כאמור טענות להשבת הכספים לסיבוני, וגם נתונים אלה תומכים במסקנה שהראיות מבססות ספק סביר שסניור שימש כאיש אמצע בפעילות הניהול כפי שתיאר.

אכן, אותה התנהלות יכולה לבטא גם הסכמה בין סיבוני לסניור לפיה סניור כנגד עמלה הוציא חשבוניות כיסוי לסיבוני, בעוד שסיבוני הוא ששילם לד"ר ג'אפל או לצוות, שלא באמצעות תלושי משכורת וללא דיווח לכל הרשויות הרלבנטיות, תוך הפחתת עלויות השכר לסיבוני וכיסוי להוצאות, פעולה שסיבוני לא יכול היה לעשות בעצמו בהקפידו על תקינות ספריו. ואולם, מדובר בחשד בלבד, כשנושא השימוש בכסף לא עלה בכתב האישום ואף לא בחקירות הנאשמים, ואיש אינו מואשם בהקשרו.

לעניין גובה הסכומים הקשורים לפעילות הניהול לגביה נותר אצלי ספק, אלמלא הרישומים בחשבוניות בדבר שיווק מבוטחים, יתכן שהייתי מקבלת את הסכומים במלואם. עם זאת, בשל החזרה השיטתית בכל החשבוניות מלבד השלוש הראשונות על הפעילות האמורה, ולאור המפורט להלן, מסקנתי היא שהספק לגבי פעילות הניהול אינו ביחס לכל הסכום, וכי בחשבוניות קיים מרכיב ברור של ניפוח הסכום בקשר לפעילות שיווק כביכול, שלא ניתן לכמתו.

סוף דבר, בקשר לחשבוניות הניהול נותר אצלי ספק ואני מזכה את הנאשמים מחמת הספק.

פעילות שיווק נטענת
החלק הנוסף של האישום בפרק זה נוגע לשתי החשבוניות המוקדמות, לגביהן נטען כי הן עבור שיווק. אעיר כי בפועל נוכח הרישום בחשבוניות הניהול, נוגע פרק זה גם לעבודת ניהול נטענת נוספת בהיקף לא ידוע משלהי 2008 ועד סוף התקופה.

לפי גרסתם הכבושה של סניור וסיבוני, בפברואר ומרץ 2008 לבקשת סיבוני פעל סניור לצירוף מבוטחים למרפאה כדי לשכנע את ד"ר ג'אפל לבצע את העסקה, ובפועל צורפו תוך חודשיים כ – 200 אנשים, ועל כך תוגמל סניור בשתי החשבוניות. יצוין שסיבוני וסניור לא תיארו כל פעילות שיווק נוספת בחודשים מאוחרים. כשעומת סניור עם רישום התוכן של שיווק בחשבוניות הניהול המאוחרות הגיב כי בפועל לא נעשתה כל עבודת שיווק וכי הרישום בחשבוניות לגבי השיווק אינו נכון (ע' 7163-7165). סיבוני לא עומת עם הרישום בחשבוניות המאוחרות.

הכשלים בגרסה זו הם רבים.

סיבוני תיאר שלא רק הרופאים עסקו בשיווק אלא גם לו היה משווק בשם חוסאם, כך שכלל לא ברורה הפנייה לסניור (ע' 5841).

מעבר לכך, כפי שפירטתי בפרק קודם, בשונה מראיות שיש בהן כדי לעורר ספק סביר ביחס לקשרים של סניור עם המגזר החרדי, לא הוצגו שום ראיות המלמדות על קשרים דומים עם המגזר הערבי. אעיר בהקשר זה כי לפי ראיות ההגנה, כשביקש סניור לבצע שיווק במרפאות הר הזיתים הוא נעזר בכאריש, ואילו בהקשר של אבו גוש לא תואר שנעשה דבר. בכל הכבוד, בהעדר תשתית ראייתית מתחייבת המסקנה שאין לסניור שום ערך מוסף במגזר הערבי, ונדרשת הנחת תשתית ראייתית מוצקה כדי לעורר ספק בדבר קיום פעילות שיווקית על ידי סניור באבו גוש.

גם לגוף הגרסאות הכבושות הן אינן מעוררות אמון. אין בגרסאות הכבושות כל פרטים מנין הגיעו המבוטחים, מי פעל לגיוסם, מול מי נסגר התעריף המשולם ועוד, ואף אין רשימות ומסמכים התומכים בטענת הגיוס, גם לא כאלה שמקורן בהתחשבנות בין אור יצחק לקופה בקשר לאותן חשבוניות. לא הובהר גם מדוע הפעילות נמשכה חודשיים בלבד והופסקה.

בהקשר של צירוף המבוטחים הנטען באותה תקופה על ידי סניור, ניתן היה לחקור את הרופאים אך זאת לא נעשה. גם עדותו של ד"ר ג'אפל שיכלה לאמת או להפריך את הטענות התבקשה, אך הוא לא זומן כאמור. לא הוצגו גם דיווחים שקשורים לעתיד לקופה באותה תקופה לגבי צירוף מבוטחים שיכלו לאשש את הטענה אם היה בה ממש.

בהעדר ראיות תומכות טענות סניור הן סתמיות לחלוטין.

אותה מסקנה חלה גם לגבי מרכיב השיווק בחשבוניות הניהול, כאמור.

אשר לעובדה שהכסף הועבר לסניור ואין טענה שהושב לסיבוני, שקלתי את המשמעות של נתון זה, והגעתי למסקנה שלאור העובדה שבין סיבוני לסניור יש מערכת יחסים כוללת ומתמשכת באפיקים ובהקשרים רבים, אין בנתון זה כדי לשנות ממסקנותיי.

סיכום
כעולה מן המקובץ, ביחס לשתי חשבוניות השיווק האמורות שוכנעתי למעבר לספק סביר כי מדובר בחשבוניות שלא עמדה מאחוריהן פעילות שיווק מצד סניור. אותם הדברים נכונים ביחס למרכיב השיווק בהיקף לא ידוע במרבית חשבוניות הניהול. סכום חשבוניות השיווק עומד על קרוב ל – 70,000 ₪ ואליו מצטרף סכום נוסף לא ידוע.

בנוסף, שוכנעתי כי סיבוני אחראי להכללת החשבוניות הללו ולכל העבירות הנלוות, לא רק מכוח מעמדו כמנהל פעיל, אלא מכוח התכנית העבריינית המשותפת שלו ושל סניור.

לפיכך, במעשים שתוארו, הוציאו סיבוני וסניור במסגרת ביצוע בצוותא חשבוניות כוזבות במטרה להתחמק ממס. הנסיבות המחמירות באישום זה אינן נובעות מסכום המס אלא ממספר האישומים הנוספים המיוחסים לסניור וסיבוני.

סיבוני, שהוא הנאשם היחיד הקשור לעתיד בהליך שלפניי, כלל את החשבוניות בעתיד וכך גרמו סיבוני ועתיד לניהול פנקסי חשבונות כוזבים, לניכוי התשומות ללא חשבוניות כדין, להגשת דו"חות כוזבים לרשויות מס"ה ומע"מ, והכל במרמה ומתוך כוונה להתחמק ממס.

מהטעמים שתיארתי בפרקים הקודמים איני סבורה שיש לייחס בנוסף לסניור עבירה של עזרה להתחמק ממס.

לעבירות הלבנת ההון אתייחס בפרק שעניינו הלבנת הון.
ניכוי חשבוניות סניור בגשר לחיים (פרק שמיני)
נאשמים: סיבוני וסניור וחברות בשליטתם

תמצית האישום
עניינו של הפרק השמיני בעבירות שנעברו על פי הנטען על ידי סיבוני וסניור ביחד עם צבי למברגר (שמשפטו הופרד), בהקשרה של חברת גשר לחיים, שהקימה וניהלה את מרפאת פנים מאירות בירושלים. סיבוני החזיק ב – 50% מחברת גשר לחיים ומימן את הקמת המרפאה, למברגר החזיק ביתר המניות וניהל את פעילות המרפאה.

העבירות נעברו בין השנים 2008 – 2010, כשסניור על פי הנטען סיפק חשבוניות כוזבות לגשר לחיים בסכום כולל של 1,862,030 ₪ לא כולל מע"מ, כביכול עבור שירותים, כשבפועל לא התקיימה כל פעילות עסקית בין גשר לחיים לבין סניור. העבירות מיוחסות לסיבוני וסניור כמבצעים בצוותא ומיוחסות לסיבוני גם כמנהל פעיל בגשר לחיים.

בנוסף, בפרק זה מיוחסות לסיבוני עבירות הנוגעות להכללת חשבוניות כוזבות של חברת בטוליט בסכום כולל של 83,000 ש"ח לא כולל מע"מ.

תשובת הנאשמים
הנאשמים סיבוני וסניור ששתקו בחקירותיהם בכל הנוגע לגשר לחיים, אינם חולקים על הנתונים המספריים וסניור אינו חולק על הוצאת החשבוניות, אך השניים חולקים על הטענה שמדובר בחשבוניות כוזבות ועל הטענה שלא הייתה פעילות עסקית, טוענים שהחשבוניות הוצאו והכספים הועברו בגין פעילות שיווק אמיתית, הובלת דמים ורכישת ציוד וריהוט למרפאה. בכל הנוגע לחשבוניות בטוליט טוען סיבוני כי הן משקפות פעילות שיפוץ אמיתית שביצע גיסו.

לעניין מעמדו ומעורבותו, סיבוני מאשר את שותפותו בגשר לחיים, אך עומד על כך שלא היה מנהל פעיל ואינו אחראי למעשי החברה. עוד נטען כי לסיבוני אין כל קשר ומעורבות לפעילות סניור והוא אינו אחראי לה בשום דרך.

בהקשרו של פרק זה העידו סיבוני וסניור וכן למברגר שהיה נאשם בכתב האישום המקורי ומשפטו הופרד. אציין שהמאשימה בסיכומים ביקשה ליידע את ביהמ"ש בתוצאות משפטו ועמדתו של למברגר בהליך הפלילי בעניינו שהסתיים לאחר שהעיד בפניי, אלא שלא הוגשו כל ראיות בעניין זה, ובנסיבות אלה, וחרף הרלבנטיות של המידע על אודות עמדה מאוחרת של העד במעמדו כנאשם, מקובלת עליי הסתייגות ההגנה, ולא אדרש למידע שנמסר בעניינו של העד.

הערכת הראיות
לאחר שבחנתי את הראיות הגעתי למסקנה חד משמעית שבכל הנוגע לחשבוניות הקשורות לפי הטענה לצירוף מבוטחים, החשבוניות שהוציא סניור הן חשבוניות כוזבות, פיקטיביות לחלוטין, שאינן קשורות לכל פעילות שהיא מצדו.
כמו כן, הגעתי למסקנה חד משמעית כי הוצאת החשבוניות על ידי סניור היא בהתאם להסכמה משותפת בין סניור לסיבוני ותכנית עבריינית משותפת, ונעשתה בידיעת סיבוני ובמעורבותו. בנסיבות אלה, אין בעובדה שאין טענה בכתב האישום ואין ראיה לכך שהמזומנים שקיבל סניור תמורת שיקים של גשר לחיים שפרט אצל רובין הגיעו לידי סיבוני בחזרה, כדי למעט מהמסקנה הברורה, שכן מדובר בשני שותפים לפעילות העבריינית, שבהקשר זה קופתם היא אחת.

אותם הדברים נכונים גם ביחס לטענה שנולדה לראשונה במהלך פרשת הראיות לפיה סניור תוגמל על הובלת דמים מהמרפאה, ואף זו טענת סרק כבושה ונעדרת בסיס עובדתי או סבירות.

אציין כי בפרק זה השתלבו להן יחדיו גרסאות כבושות, בלתי סבירות, סותרות, ביחד עם הודיה של הנאשמים במעורבות אקטיבית בהכנת רישומים כוזבים בכוונה להטעות, ביחד עם תיאורים סתמיים, נעדרי כל תמיכה ראייתית. כל אלה במשולב, כמו גם הרושם העגום שעוררו עדויות סיבוני, סניור ולמברגר ביחס לפרק זה, מובילים למסקנה חד משמעית, שאין לגביה ספק ולו קל שבקלים.

בהקשר זה אציין כי למברגר שהוא אדם חרדי נחשב ומקושר בקהילה החרדית, המכהן כחבר בועד המפקח של הקופה בשל מעמדו וקשריו עם הציבור החרדי, היה פעיל במשך שנים לפני הקמת מרפאת פנים מאירות בצירוף מבוטחים לסניף למען ירושלים, היה בעל ניסיון עשיר בתחום הגיוסים, ואף עבד מול סיבוני, הגיש דרישות תשלום עם רשימות מצטרפים ותוגמל (ע' 5927, נ/142, נ/143). למברגר גם תיאר את רצונה של הקופה להרחיב את דריסת הרגל שלה בשכונות החזקות ואת הפניה אליו להקים מרפאה בשכונת רוממה בשל היכרותו את הקהילה החרדית באותן שכונות (ע' 3951).

בנסיבות האלה הטענה שנדרש למרפאה גורם משווק חיצוני, כשכידוע השיווק אינו אלא קניית מבוטחים באמצעות ראשי קהילה, היא טענה תמוהה, ותמוהה ממנה הטענה שנדרשו דווקא שירותיו של סניור בגשר לחיים שבראשה ניצב למברגר, כאמור. משכך, משנטענו טענות שאינן מתיישבות עם השכל הישר, נדרשת בהקשרן תשתית ראייתית מפורטת, ברורה וממשית כדי שניתן יהיה לשקול אם יש בהן ממש, וזאת לא נעשה כלל ועיקר.

לא זו בלבד שיצירת קשרים עם ראשי קהילות כלל לא הייתה דרושה במקרה של למברגר וגשר לחיים, אלא שגם סניור לא היה מסוגל לומר דבר וחצי דבר קונקרטי על פעילותו במשך כשנתיים. כל שהוצהר באופן סיסמתי וסתמי הוא שסניור יצר קשר עם אדמו"רים וראשי קהילות, הא ותו לא (ע' 6178-6180). אוסיף ואעיר כי בעוד שסיבוני הציג את למברגר כמי שקישר בין סניור לבין ראשי קהילות, למברגר ציין שכלל לא היה בקשר עם סניור, והתקשורת שלו בהקשרה של פעילות השיווק הייתה מול סיבוני בלבד (ע' 3964-3966). משכך, גם הטענה האחרונה היא שקרית.

גם טענת הנאשמים שנחומי העביר לסיבוני רשימות של אנשים שמתגוררים בסמוך (ע' 5931), טענה שלא הוצגה לנחומי בזמן עדותו בפרשת התביעה, אינה מעוררת אמון. לפי הטענה, אליבא דסיבוני, הרשימה כללה שמות של חברי הקופה ושל אלה שאינם חברי הקופה. סניור לעומתו טען שמדובר רק בחברי הקופה (ע' 6569). מובן שלקופה אין שום אינטרס למסור את שמות חבריה לצורך העברת מסניף אחד של הקופה למשנהו, ואילו ביחס לאנשים שאינם חברי הקופה, לא ברור כלל כיצד מצויה רשימה כזו ברשות הקופה. מעבר לכך, אם אכן התקבלו באופן שיטתי באור יצחק, חברה שהיא מסודרת, רשימות כאלה, היה מצופה שהן תוצגנה וזאת כמובן לא נעשה.

סיכומו של דבר, לא צויינו שמות, לא נמסרו פרטים, לא הוצגו רשימות וכמובן שלא הובאו עדים.

פעילות צירוף המבוטחים הנטענת
בנוסף, קיימים כשלים מובנים גם ביחס למהות הפעילות הנטענת, ללא קשר לעובדה שאין כל ראיות לביסוסה. כך, בספריה של גשר לחיים נמצאו דרישות תשלום שעיקרן טיפול בחברים קיימים, ביחס לאלפי מבוטחים בחודש, בתעריף של 35 ₪ ובהתאמה אלה הם גם תכני החשבוניות של סניור לגשר לחיים (ת/396).

למברגר בחקירותיו ובעדותו עמד על כך שאלה הן הפעולות שידוע לו שבוצעו (ע' 3956-3959).

סיבוני וסניור, לעומת זאת, טענו שהפעילות הייתה של צירוף מבוטחים, והפעולות המפורטות בדיווחים ובחשבוניות כלל לא בוצעו.

יתרה מכך, בעדות כבושה, שלמברגר לא עומת איתה, טענו סיבוני וסניור שדרישות התשלום שנלוו לחשבוניות והוגשו לרוה"ח, הן כוזבות. לטענתם, היה זה למברגר שביקש מהם לערוך דרישות תשלום בכזב לצורך הצגתן לרוה"ח כדי שלא יוודע שהפעילות היא של צירוף מבוטחים (ע' 6176-6178). למברגר, כאמור, לא עומת כלל עם טענה חדשה מהותית הנוגעת ישירות אליו, על כל המשתמע מכך, כשדבריו של למברגר שהובאו מפי הנאשמים, כשלמברגר הוא עד ולא נאשם הם עדות מפי השמועה שאין לה משקל לאמיתות תוכן.

לא זו אף זו, סיבוני טען בעדותו שהיו במקביל דרישות תשלום אחרות, אמיתיות, ששימשו בסיס להתחשבנות, אך לא הציג דבר. סניור במהלך עדותו הציג לראשונה שבע דרישות תשלום בגין צירוף מבוטחים לחודשים 8.09, 10-12.09, 2-4.10, אליהן נלוו רשימות של מבוטחים (ע' 6578-6581, נ/236). גם חומרים מהותיים אלה לא הוצגו ללמברגר והוא לא עומת עמם.

ויודגש, תיאורם של הנאשמים מבסס הלכה למעשה הודיה לשיטתם בעריכת מסמכים כוזבים שתכליתם להטעות את רשויות המס.

אציין שהרשימות צצו יש מאין, לא הוצגו להתייחסות למברגר, כאמור, ואף לא להתייחסות סיבוני, ולא ניתן הסבר היכן הן היו במהלך כל השנים.

לגוף המסמכים, כל הרשימות אינן כוללות כותרת, כפי שמקובל ברשימות שהוגשו, ולא ניתן לזהותן בכל דרך שהיא ככאלה הקשורות למרפאת פנים מאירות. לו היו הרשימות מוצגות ללמברגר יתכן שהיה יכול להתייחס ולזהות אנשים מתוכן, אם יש בטענה ממש, ואילו היו מעידים עדים מתוך הרשימה ניתן היה לבסס את הזיקה בין הרשימות למרפאה, אך דבר מאלה לא נעשה. אעיר כי חלק נכבד מהרשימות נראות מצולמות וקטועות בחלק העליון (רשימה אחת אף קרועה באותו מקטע), וכלל לא ברור טיבן. לא ניתן הסבר גם מדוע הוגשו רק שבע רשימות מתוך תקופה של כשנתיים.

לאור כל האמור אינני מייחסת משקל לטענה ולראיה הכבושה שכשלעצמה אינה מעוררת אמון.

ההגנה מבקשת לטעון שהעובדה שהמרפאה החלה מאפס והגיעה לכ – 5,000 מבוטחים מחייבת מסקנה שמדובר בגידול שהוא תולדה של פעילות סניור. נוכח מיקומה של המרפאה, קשריו של למברגר במגזר החרדי והפעילות שהוא עצמו הודה שביצע לצירוף חברים, אותה הגדיר כפעילות קטנה בתחילת הדרך, ולאור העדר כל ראיות שהן לגבי פעילות של סניור, איני מקבלת את הטענה שהגידול במספר החברים נבע מפעילות של סניור, ולא התעורר אצלי כל ספק בהקשר זה.

בנסיבות אלה, נוכח מופרכותה של הטענה והעדר כל תשתית ראייתית של ממש בהקשרה, איני סבורה שיש להדרש גם לטענות השונות ביחס לסבירות של תשלום אותו סכום על צירוף חבר חדש, שלגביו משולם תגמול מהקופה, ועל מעבר מסניף לסניף, שלגביו אין כמובן תשלום מהקופה, ואף לא לתמיהות שהועלו ביחס ליכולת לדעת בכלל על חברים שעוברים מסניף לסניף. אין גם צורך לתהות לעומק על העובדה שאותו סכום שמועבר מהקופה לאור יצחק בסך 300 ₪ לאדם, מועבר במלואו לפי הטענה לסניור. מעבר לצורך ובמאמר מוסגר אני מפנה גם לתיאורו של סיבוני שכלל לא העביר לגשר לחיים תשלומים עבור השיווק, בעוד שגשר לחיים שילמה את הוצאות השיווק לסניור, וזאת משום שלטענתו התקזז בהתחשבנות כנגד השקעתו במרפאה. גם נושא לא הופנה להתייחסות למברגר. הרושם שנותר הוא שכל המהלך של קבלת הכספים באור יצחק ומימון ההוצאות מגשר לחיים נועד בדרך סיבובית לקדם את ההתחשבנות של סיבוני על השקעותיו ואין לו קשר לפעילות צירוף מבוטחים ע"י סניור. עם זאת, מדובר בהערה שהיא למעלה מן הצורך להכרעה.

ניהול ואחזקה בדרך של הובלת דמים
טענה כבושה נוספת נוגעת להובלת דמים על ידי סניור. על פי הנטען בכל מקום שכתוב בחשבוניות ניהול ואחזקה הכוונה היא לפעילות האמורה (ע' 5931, 7178). יצוין כי הכיתוב האמור מופיע בחשבוניות לא מעטות באסופת חשבוניות סניור (ת/396).

מבלי להדרש לתוכן הטענה, מדובר בטענה שיש לדחותה, שהרי הנאשמים טענו שאותן חשבוניות הן כוזבות ותיאור השירותים בהן אינו נכון, וטענו שהייתה מערכת חשבוניות כפולה ואף הציגו חשבוניות אמיתיות כטענתם (נ/213). לא ברור, אם כך, כיצד חוזרים הנאשמים ונסמכים לפתע על החשבוניות שאינן נכונות.

יובהר כי במה שהנאשמים מכנים חשבוניות אמיתיות לא מופיעה פעילות של ניהול ואחזקה (מלבד בחשבונית אחת שם צוין אחזקה ושירותים). די בנתון זה שלא זכה להבהרה כדי לייתר את המשך הדיון.

מעבר לכך, מדובר בטענה שהיא תמוהה בכל היבטיה.

ראשית, לא ברור מדוע סניור במעמדו מטפל בנושא, שמתאים לשליח זוטר ללא כל הכשרה. שנית, כאריש שהועסק בהר הזיתים במשרה מלאה שכללה את הובלת הדמים קיבל 2,500 ₪ בחודש, ולא יתכן שסניור יקבל על פעילות של שליח פעמים ספורות בשבוע סך של 6,000 ₪. שלישית, לפי הראיות לא היה לסניור כל קשר עם המרפאה ולכן לא ברור כלל איך נפל לידיו העיסוק האמור. רביעית, אם סניור היה מגיע בתכיפות של מספר פעמים בשבוע למרפאה, לא ברור כיצד למברגר לא פגש אותו ויותר מכך, לא ברור מדוע לא ערך התחשבנות ישירה מול למברגר לגבי השיווק.

כל אחד מהנתונים הללו, ביחד עם סתמיותה של הגרסה והיותה בבחינת גרסה כבושה, מוביל למסקנה שאין ממש בטענה.

ציוד רפואי ומשרדי
אשר לחשבונית סניור הנוגעות לציוד רפואי ולמעשה לריהוט משרדי (חשבונית 1139), איני שוללת את טענת סיבוני ואישורו של למברגר שציוד אכן הגיע למרפאה (ע' 3974), אלא שאין כל בסיס ראייתי לטענה הכבושה שהועלתה על ידי הנאשמים, שאותו ציוד סופק באמצעות סניור שרכש אותו במחיר אטרקטיבי יותר מזה שסיבוני יכול היה להשיג ומכר אותו לחברת גשר לחיים לאחר שהוסיף עמלת רווח בשיעור של 20% (ע' 6566-6569).

העובדה שקיימת דרישת תשלום ובה פירוט של הריהוט ועלותו, כשאין כל חשבוניות התומכות בכך, כשסניור במקביל טוען שהיו חשבוניות לכל פריט (ע' 6568), וטוען שהוא לא יודע איפה החשבוניות ובמקביל טוען שהן בספריו (ע' 7172), אך לא מציג בדל של ראיה, מצביעה אף היא על העדר קשר של סניור לרכישה, כשמבחינת סניור מדובר בחשבונית פיקטיבית מובהקת.

לאור ההיכרות בין סניור לסיבוני, לאור אופי הקשר הפסול ביניהם בכל הנוגע לחשבוניות השיווק והניהול, ובהעדר כל אינדיקציות שהן ביחס לטענה שלסניור היו קשרים לרכישת הציוד, או שרכש את הציוד, אין בסיס לטענה שסיבוני בתום לב סבר שסניור הוא שסיפק את הציוד.

חשבונית בטוליט
בהתייחס לחשבוניות בטוליט (ת/397), איני שוללת את הטענה שבוצע שיפוץ רחב היקף במרפאה במימון סיבוני (ע' 3996-3997, 3984). מגרסתו הכבושה של סיבוני עולה שלטענתו גיסו אודי דיין הוא שביצע את השיפוץ בעצמו ובאמצעות קבלני משנה. לדברי סיבוני דיין נתן לו חשבוניות שלא היו שלו אלא של קבלני משנה אותם לא הכיר סיבוני (ע' 5929, 6182). סיבוני טען שחברת בטוליט הייתה אחד מקבלני המשנה. עוד הפנה לחשבוניות נוספות בקשר לשיפוץ של שני קבלני משנה נוספים, האחד בתחום החשמל והשני בגבס (נ/213). כמו כן הוגשו הצעות מחיר ביחס לעבודה בהיקפים של 300,000 ₪ (נ/140). יצוין שהגיס היה רשום כעובד שכיר באור יצחק באותה תקופה ונושא מעמדו כקבלן שיפוצים לא הובהר דיו (ע' 6183).

למען שלמות התמונה יובהר כי מנהל בטוליט העיד שהחשבוניות מזויפות, הודעתו הוגשה בהסכמה ואין על כך מחלוקת (ת/167). עוד יצוין כי הודעת מנהח"ש מינצרב שאליה נלוות הכרטסות והחשבוניות הוגשה אף היא בהסכמה (ת/171).

בעוד שדי בתשתית הראייתית כדי לבסס את הספק בדבר ביצוען של עבודת שיפוץ במרפאה שהיקפן הכספי גבוה יותר מסך החשבוניות שהוצגו, אין תשתית ראייתית מספקת לביסוס טענה של סיבוני, ככל שזו אכן הייתה טענתו, שהוא סבר בתום לב שהחשבוניות משקפות את פעילות השיפוצים על ידי מי שביצע את השיפוצים, וזאת על סמך ההסברים שקיבל מדיין.

כדי לבסס טענה כזו, מצופה היה לכל הפחות שהגיס יתייצב ויבהיר את הטעון הבהרה. לא ניתן כל הסבר להימנעות מהעדתו ואין בניירת שהוצגה (נ/140) כדי להחליף את העדות או להפחית את הצורך בהבהרות.

לעניין הניירת שהוצגה אסב את תשומת הלב לתאריך של הצעת המחיר – 28.4.08, כשחשבוניות בטוליט המופיעות בכתב האישום מוקדמות ברובן לתאריך זה, וממילא הטענה שניתנו על ידי דיין עבור עבודה שביצע לא מתיישבת עם תאריכיהן. עיון בכרטסת מעלה ששלוש מחשבוניות בטוליט (אחת מהן שלא נכללה בכתב האישום) נרשמו באותו יום ב – 1.5.08, הגם שתאריכיהן מוקדמים יותר (ת/171). עוד אציין למען שלמות התמונה, כי קיימות חשבוניות נוספות של בטוליט שנתפסו (ת/397) מתאריכים מוקדמים אף יותר שאינן חלק מכתב האישום ולא הובהר לביהמ"ש מדוע.

משכך, גם בהקשרן של חשבוניות בטוליט הוכיחה המאשימה מעבר לספק סביר שמדובר בחשבוניות מזויפות, אשר מבחינת סיבוני הן לכל הפחות חשבוניות זרות, שלא ניתנו על ידי מי שביצע את העבודות.

סיבוני כלל את החשבוניות המזויפות של בטוליט בספרי גשר לחיים ובכך עשה שימוש במסמך מזויף. גם באישום זה אני מייחסת את החלופה המקילה של העבירה.

לביהמ"ש לא הוצגו השיקים לבטוליט ולפיכך לא אבחן טענות זיוך בהקשר לשיקים.

מעמדו של סיבוני כמנהל פעיל
כפי שכבר צוין המבחן לניהול פעיל הוא מבחן פונקציונלי, שתכליתו זיהוי אותם גורמים פורמליים ובלתי פורמליים בחברה, שיש להם אחריות על פעילות החברה, בין באופן כללי ובין ביחס להיבטים מסויימים, ובעיקר שיש להם מעמד ויכולת השפעה על התנהלות החברה, כך שביכולתם למנוע התרחשותן של עבירות ולקדם פעילות חוקית מול רשויות המס.

סיבוני עונה מבחינה מהותית על הגדרה זו. הוא שותף ב – 50% בחברה ממועד הקמתה, הוא רשום כדירקטור (ת/368, ע' 5927-5928), הוא הגורם שמימן את פעילות החברה בהקמת המרפאה בסכומים נכבדים, הוא האחראי על פעילות השיווק שלה (ע' 3951, 3958, 6176).

בנוסף, לדבריו הוא זה שהחליט לא להעביר מאור יצחק לגשר לחיים כספים שהקופה שילמה עבור צירוף מבוטחים, ולא לרשום כספים אלה כהוצאות, לטענתו במסגרת התחשבנות עבור החזר השקעתו (ע' 6176), והוא שהחליט במקביל לשלם לסניור, קיבל מידיו את החשבוניות ומסר לידיו את השיקים.

אכן, סיבוני לא עסק בניהול המרפאה, והוא אף לא היה שותף בחשבון הבנק של החברה, לא הוציא חשבוניות, לא היה בעל זכות חתימה והוא אף אינו חתום על דו"חות המס, ולמברגר שלהשקפתו ניהול חברה משמעו מעורבות בחשבונאות בלבד, אף טען שסיבוני אינו מנהל (ע' 4000). ואולם, אין בנתונים האחרונים כדי למעט מחשיבותו, מעמדו והשפעתו של סיבוני, ולאור כל שפורט לעיל, כמו גם העובדה שכל החשבוניות הגיעו באמצעותו ושולמו באמצעותו, מובן שבכוחו של סיבוני היה למנוע את כל הפעילות העבריינית מושא פרק זה.

סיכום
במעשים שתוארו, הוציאו סיבוני וסניור במסגרת ביצוע בצוותא חשבוניות כוזבות בנסיבות מחמירות במטרה להתחמק ממס. הנסיבות המחמירות אינן נובעות מסכום המס אלא ממספר האישומים המיוחסים לשניים.

סיבוני, שהוא הנאשם היחיד הקשור לגשר לחיים בהליך שלפניי, וגשר לחייים כללו את החשבוניות בגשר לחיים וכך גרמו לניהול פנקסי חשבונות כוזבים, לניכוי התשומות ללא חשבוניות כדין, להגשת דו"חות כוזבים לרשויות מס"ה ומע"מ, והכל במרמה ומתוך כוונה להתחמק ממס.

בהמשך למסקנותיי בפרק הראשון, איני סבורה שבנסיבות המתוארות יש לייחס לסניור גם עבירה של עזרה לאחר להתחמק ממס לצד העבירה של הוצאת חשבוניות כוזבות.

את סיבוני אני מרשיעה בשימוש במסמך מזויף בקשר לחשבוניות.

לעבירות הלבנת ההון אתייחס בפרק שעניינו הלבנת הון.

פעילות סניור ללא קשר לסיבוני
ניכוי חשבוניות בשליטת סניור בקידס (פרק שישי)
נאשמים: סניור ואביעד וחברות בשליטתם

תמצית האישום ותשובת הנאשמים
הרופאים תמימי וחאג' יחיא הם הבעלים של קידס, חברה שהפעילה מוקדי שבת עבור מאוחדת. על פי הנטען, בשנים 2007-2010 סיפק סניור חשבוניות כוזבות של חברות סניור ושל אביעד, שכן בפועל לא התקיימה כל פעילות עסקית בין הגורמים הנזכרים. סך כל החשבוניות עומד על 420,811 ₪ ללא מע"מ. חשבוניות סניור ניתנו בתקופה שבין 4.07 – 11.09 וחשבוניות אביעד בין 4.10 – 11.10 וסכומן עומד על 121,901 ש"ח. עוד נטען שהשיקים שהתקבלו מקידס לפקודת סניור ואביעד נפרטו על ידי סניור למזומן אצל רובין. המאשימה מייחסת לשניים ביצוע בצוותא ביחס לחשבוניות אביעד.

הנאשמים אינם חולקים על הנתונים המספריים ועל הוצאת החשבוניות, אך חולקים על הטענה שמדובר בחשבוניות כוזבות ושלא הייתה פעילות עסקית, טוענים שהחשבוניות הוצאו והכספים הועברו בגין פעילותם במוקדי השבת בשכונות החרדיות. סניור חולק על מעורבותו בקשר לחשבוניות אביעד.

גרסת הנאשמים בכל הנוגע לפעילות שמאחורי החשבוניות
סניור
בחקירותיו שתק סניור בכל הנוגע לקידס, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת לשתיקה, במיוחד בהינתן שטענתו היא לביצוע פעילות במוקדי השבת שבשום הקשר אין סיבה להסתירה.

בתשובתו לאישום טען סניור שסיפק "שירותי שיווק גם לנאשמת זו", וגם בשלב זה לא הוזכר כלל נושא מוקדי השבת. בהתייחס לחשבוניות אביעד, טען סניור בתשובתו כי אין לו כל מעורבות בחשבוניות אלה.

בעדותו הכבושה זנח סניור את תשובתו לאישום, ולא טען עוד שסיפק שירותי שיווק. סניור התקשה להסביר מדוע מסר בתשובה לאישום שביצע שיווק כמו בחברות אחרות (ע' 7135).

גרסתו של סניור בעדות הייתה שהשירותים שסיפק היו קשורים כולם למוקדי שבת שהפעילה קידס בשכונות חרדיות, וכללו הסעות הרופאים למוקדי השבת בסופ"ש, וניקיון בסיסי בתום הפעילות וכן קשר עם ראשי הקהילה. אעיר כי הגם שלפי החשבוניות פעל סניור עצמו בכל נושא מוקדי השבת במשך למעלה משנתיים וחצי, תיאורו בחקירה הראשית את פעילותו, לאו דווקא שיקף זאת, כשאמר: "בפועל תקופה מסוימת אני דאגתי לזה עם מן הסתם אדם כזה או אחר" (ע' 6554). באותה רוח אפנה גם לדבריו שלא הוא עשה את ההובלות (ע' 6557).

סניור טען בעדותו שהרעיון של הקמת מוקדי השבת היה שלו. גרסה כבושה זו אינה מתיישבת עם הראיות בדבר קיומם של מוקדי שבת באותן שכונות, בהם עבדו רופאים ערבים, לרבות חאג' יחיא עצמו, בעבר, ואף לא עם תיאורו של חאג' יחיא שהחברה הוקמה כדי לגשת למכרז שפרסמה הקופה בנושא (ע' 3557-3558). אציין עוד שמקובלות עליי הערות המאשימה שההגנה נמנעה מהצגת גרסתה זו לעדים רלבנטיים מהקופה ולסיבוני, שלטענת סניור אליו פנה כדי לשווק את הרעיון.

לעניין עצם הפעילות, סניור תיאר שהסיע את הרופאים למוקדים ועשה שימוש בשלט של מגן דוד ששם על הרכב כדי לא לעורר כעס בשל חילול השבת. סניור הפנה את ביהמ"ש למסמכי שכירת רכב (נ/233), אך מדובר על מסמכים לתקופה קצרה יחסית במהלך שנת 2009, שאליהם כבר הפנה בהקשרים אחרים.

בכל הנוגע לניקיון המרפאה, תיאר סניור פעילות מינימלית של ריקון פחים וטאטוא במידת הצורך.

אשר למרכיב שנזכר בחשבוניות של קשר עם ראש הקהילה, מסר סניור גרסה לא עקבית ומאד לא מפורטת. כך, טען בחקירה הראשית במקום אחד שקיבל תשלום קבוע של אלפי שקלים בחודש עבור פעילות זו ובמקום אחר שכלל לא גבה על כך תשלום (ע' 6553-6555). בחקירה נגדית הבהיר שלא תוגמל על הקשר עם ראשי קהילות (ע' 7123-7124) ולאחר שעומת עם העובדה שבחקירה הראשית ציין שכן תוגמל, מסר שאולי כן הכניס זאת לחשבון (ע' 7141), ושאותו חיוב המשיך גם בתקופת אביעד למרות שלאביעד לא היה קשר לכך. בחקירה הנגדית מסר סניור שראשי הקהילה הם האדמו"ר של שומרי אמונים והרב אלבז, ששניהם לא העידו ואף לא העיד גורם מטעמם.

כשנשאל לגבי תעריפים, טען סניור שהיה תעריף קבוע לנושא הניקיון וההסעות. בחקירה נגדית טען שעל הניקיון היה תעריף גלובלי והנסיעות שולמו פר נסיעה (ע' 7118). סניור לא זכר אף אחד מהתעריפים.

כשהתבקש להסביר מדוע על פעילות חזרתית וקבועה מופיעות חשבוניות בסכומים משתנים שאינן בתדירות קבועה, טען שלפני שהתקבל התשלום נערך בקידס בירור מול הרופאים לוודא שאכן היו הסעות וזה לקח זמן וכן טען לחבלי קליטה קשים, כהגדרתו (ע' 6557). אלא שסניור תיאר לאורך עדותו שהיה מקבל באופן קבוע מחאג' יחיא מקידס פקס עם רשימה של רופאים שיש לאסוף ומקום האיסוף (ע' 6556), כשממילא לא ניתן להפעיל את המוקד ללא אותם רופאים, כך שכל המידע היה בידי קידס ולא נדרש כל בירור.

סניור אישר שלא עשה דבר מלבד הסעות, ניקיון וקשר עם ראשי קהילה (ע' 7131). הוא התקשה מאד להסביר את שלל הפעולות שצויינו בחשבוניות שלא היה להן כל קשר לפעילויות הנזכרות, והתקשה להסביר מדוע לא צויינו הסעות וניקיונות בחשבוניות (ע' 7137).

סניור ציין שמתחילת 2010 הפעילות עברה לאביעד והוא המשיך לעמוד בקשר עם הרופאים לצורך קבלת רשימות האיסוף (ע' 6556). סניור לא הצליח לספק כל הסבר הגיוני מדוע אם הפעילות עברה ממנו לאביעד, לא היה לאביעד כל קשר ישיר עם קידס, והוא המשיך לעמוד בקשר עם הרופאים, לקבל את הרשימות לטפל בתקלות, להעביר את החשבוניות ואת השיקים, והכל לדבריו בהתנדבות וללא עמלה (ע' 7127-7128, 7152).

אביעד
אביעד ששיתף פעולה בחקירותיו, לא מסר מיוזמתו דבר לגבי פעילותו בקידס, וכשנשאל למי נתן שירותים ציין שרק לאור יצחק (ת/39 שו' 8). רק כנשאל לגבי מעורבותו מול קידס, השיב שסיפק להם שירות הסעות וניקיונות במספר מרפאות, ונקב בשמות כיכר השבת, בית וגן, ביתר עילית ועוד (ת/39שו' 40). בחקירה נוספת תיאר אביעד שקיבל רשימות מסניור וקיבל הוראות מהיכן ולהיכן להסיע רופאים, אך טען שלא זכורים לו פרטים נוספים (ת/40א ע' 9-10, 19-20). בהתייחסו להיקפי הפעילות מסר אביעד שהיה מבצע הסעות לפעמים בשבתות ולפעמים בחגים (ת/40א ע' 19, 60), כשמתשובותיו שחזרו על עצמן עלה שלא מדובר היה בעבודה קבועה ושיטתית. בכל הנוגע לתיעוד הפעילות, ציין אביעד בחקירה בשנת 2011 שלא נותרו לו שום רישומים כי מדובר בהיסטוריה. עוד אמר לחוקר שלא עשה פירוט מה היה כי היה חדש ונאיבי ומאז למד מטעויות (ת/40א ע' 18-19).

כשנשאל לעניין אופי הקשר בינו לבין סניור, והעברת שיקים של קידס לסניור, מסר אביעד:
"זה ליוסי. ...אני הייתי אוסף, אבל הוא היה מפנה. הייתי נותן לו את מה שמגיע לו. כמו באור יצחק" (ת/40א ע' 60).

כזכור, בקשר לחשבוניותיו לאור יצחק טען אביעד כי לא ביצע את הפעילות שבחשבוניות, אלא רק פעילות של שליחויות, והיה זכאי לעמלה מוסכמת של 7-8% מסניור, וזאת הגם שחשבוניותיו יצאו על מלוא הסכום. על פניו דומה שמדובר במהלך זהה, כשהפעם במקום שליחויות מבצע אביעד הסעה מפעם לפעם של רופאים, והסכום לו זכאי אביעד הוא בהתאם. אציין שבעדותו שלל אביעד שקיבל מסניור עמלה והעביר לו את היתר (ע' 7463) ולא עומת עם המובאה.

אביעד מסר בחקירותיו תחילה שאת החשבוניות נתן לסניור וממנו קיבל את השיקים, לאחר מכן מסר שאת השיקים קיבל מאדם ערבי במרפאה ולו גם מסר את החשבוניות. בעדותו חזר לגרסה המוקדמת יותר.

בתשובה לאישום טען אביעד שסיפק את השירותים הרשומים בחשבוניות.

בעדות טען אביעד שהפעילות כללה הסעות וניקיונות ולא ניתנו שירותים נוספים שהיו רשומים בחשבוניות. הוא ציין שהרישום בחשבוניות היה בהתאם להוראות שקיבל מסניור. לגבי התעריפים, אביעד נסמך בתשובותיו על רישומיו ביומן, אליו אתייחס בנפרד בהמשך, אביעד ציין כי את התעריפים קבע סניור (ע' 7404). לדבריו, עבור ההסעות קיבל תעריף קבוע של 360 ₪ לכיוון לכל מרפאה. בנוסף קיבל למעלה מ – 3,000 ₪ לחודש עבור ניקיון שכלל איסוף ניירות, טאטוא וריקון פחים, אביעד ציין כי הניקיון נמשך 5-10 דקות בכל מרפאה (ע' 7403-7405, 7451-7453). הוא תיאר את איסוף הרופאים בגבעה הצרפתית ואת הבאתם לביתר עילית ולכיכר השבת, כשעל רכבו שלט שעלו רשום בשירות קופ"ח ומצויר מגן דוד (ע' 7407-7408).
אביעד הבהיר שכל הקשר שלו היה מול סניור, הן מבחינת המשימות, הן מבחינת התעריפים והן מבחינת ההתחשבנות, היינו הגשת החשבוניות וקבלת השיקים (ע' 7406).

ודוק, מתוך חמישה תשלומים שני התשלומים עבור חשבוניות 1037 ו – 1049, בסך של כ – 50,000 ש"ח הופקדו בחשבון סניור וכלל לא עברו בחשבון אביעד (ת/331, ת/345). שני תשלומים עבור חשבוניות 1042 ו – 1046 בסך של כ – 57,000 ₪ נפרטו על ידי סניור למזומן באמצעות רובין, שהכיר את סניור ולא הכיר את אביעד, ומסר שפרט לסניור את השיקים של קידס (ת/234 7/ 12, ת/235 6/ 5-12, ת/223). משכך, סך של 107,000, שהוא חלק הארי של הסכום הכולל כלל לא עבר דרך אביעד בשום שלב.

גרסת אביעד לגבי אותם שיקים, היא תמוהה ובלתי עקבית.

כך, טען בחקירתו הראשונה בעניין קידס שקיבל מסניור שיקים של סניור שאותם הפקיד בחשבונו או פרט למזומן. כשהוצגו לו השיקים של קידס לפקודתו, טען שהוא בכלל לא מכיר את השיקים הללו והוא לא קיבל אותם אלא קיבל שיקים מסניור של סניור (ת/39 שו' 56-57, 118-120, 150-154). העובדה שאביעד כלל אינו מכיר את השיקים עשויה להתיישב עם הנתונים שפורטו לעיל.

בחקירה הבאה השתנתה גרסתו במובן זה שטען שכן קיבל שיקים מקידס מאדם ערבי. בחקירה זו טען שלא נתן לסניור לפרוט עבורו שיקים (ת/40א ע' 20, 32). גרסה זו היא שקרית בשני חלקיה.

בעדותו מסר גרסה שלישית לפיה קיבל את השיקים מסניור ולא מאדם ערבי, אך השיקים לא היו של סניור אלא של קידס (ע' 7430). אביעד שלא יכול היה לחלוק על הנתונים לפיהם ארבעה מכלל התשלומים התקבלו אצל סניור, טען בעדותו שתחילה קיבל את השיקים לידיו מסניור, ואז מסר אותם לסניור (ע' 7439-7400, 7406-7407) טענה שהיא בלתי מתקבלת על הדעת. כשהתבקש להבהיר מדוע התשלומים במלואם עוברים לסניור, טען באופן סתמי שהוא החזיר לסניור הלוואה שקיבל ממנו. לא למותר לציין שלהלוואה אין תיעוד, לא ללקיחתה, לא למועדיה, לא לסכומה ולא להחזר התשלומים בגינה, והטענה כולה בנסיבות אלה אינה מעוררת אמון. התמיהה מתחזקת דווקא על רקע היומן שממנו עולה שאביעד פעל באופן מסודר ורשם את פעילותו, כשלפי עדותו גם בעיסוקו בסחר ברכבים היה לו יומן שתיעד את כל הפעילות.

אציין בהקשר זה שסניור אישר שהוא פרט אצל רובין את שני השיקים של קידס. לטענתו, נהג כך לבקשת אביעד שרצה מזומן. אין כל אימות להעברת המזומן לאביעד. בהמשך עדותו טען סניור שאביעד נלווה אליו לפריטה, הגם שהיא התבצעה במפגשים אקראיים. סניור התקשה להסביר למה נדרשה פריטה למזומן של השיקים חלף הפקדתם לחשבון הבנק של אביעד (ע' 7148, 7151-7153). סניור עומת עם הפקדת שני שיקים במישרין לחשבונו, והעלה אף הוא את הטענה להלוואה, טענה שגם מצדו הייתה נעדרת כל פירוט ותיעוד ונותרה סתמית ולא מעוררת אמון (ע' 7157). סניור שלל מכל וכל את הטענה שאביעד לא הכיר את השיקים של קידס כי הם כלל לא עברו דרכו (ע' 7155).

עדויות וראיות נוספות
מנהלי קידס
בחקירותיו מסר חאג' יחיא שסניור סיפק בקידס מעט שירותי הסעות, כשאסף רופא ואחות ברכב פרטי (ת/387 שו' 174-178), הוא לא הזכיר שירותי ניקיון, ועיקר התייחסותו הייתה ליחס"צ וטלמרקטינג שסניור ביצע (ת/387 שו' 217-220, ת/388 7/ 25).

בעדותו, תיאר חאג' יחיא את המכרז להפעלת מוקדי שבת בו זכו ואת פנייתו לסניור. לדבריו, סיפק סניור הסעות, פתיחה של המרפאה וניקיון בסיום הפעילות. לא ניתן היה להבין מעדותו אם מדובר בפעילות קבועה בכל סוף שבוע או מפעם לפעם, ולא ניתן היה להבין מה משך הפעילות. לא ניתן הסבר להתפתחות הגרסה.

חאג' יחיא חזר על טענתו מהחקירות לפיה קיבלו מסניור שירותים נוספים בהתאמה לתוכן החשבוניות, כולל טלמרקטינג, שימור חברים מול הקופה, מזכירות. מדובר בפעילויות שאין מחלוקת שכלל לא בוצעו.

חאג' יחיא מסר שהתשלום החודשי לסניור עמד על 6,000 – 8,000 ₪ (ע' 3647, 3744-3745). יוער כי לפי המספרים שציין חאג' יחיא, אף אם השירותים ניתנו ברציפות מאפריל 2007 ועד אוקטובר 2010, סכום החשבוניות גבוה בכ – 100,000 ₪ מהסכומים שמסר חאג' יחיא ולא ניתן לכך הסבר.

אשר לאביעד, חאג' יחיא ציין שהפעילות התנהלה מול סניור, את אביעד לא הכיר אישית, אלא רק נתקל בו בהסעה אחת, וכשסניור הביא לו חשבוניות שונות כולל של אביעד הוא שאל אותו, וסניור אמר לו שכל החברות הן שלו ושהוא נותן השירות (ע' 3650).

גרסת חאג' יחיא תומכת בכך שסניור ביצע הסעות, כשמבחינת היקפן יש חשיבות לטעמי לגרסה הראשונית שהתייחסה למעט שירותי הסעות. גרסתו לגבי פעילות הניקיון היא גרסה כבושה, וטענתו לגבי תשלום על מרכיבים נוספים אינה בהתאמה לדברי סניור שמרכיבים אלה לא בוצעו, אם כי לא ניתן לשלול שסניור אמר לחאג' יחיא שהוא מבצע אותן. מגרסתו, כאמור, לא ברור כלל לגבי איזו תקופה מעיד חאג' יחיא, ואני מפנה גם להערתי לגבי סכומי התשלום החודשיים.

בחקירותיו התייחס תמימי לפעילות יחס"צ שעליה שולם לסניור, ולא הזכיר שירותי הסעות וניקיון בקשר למוקדי השבת (ע' 3861). בעדותו ציין תמימי שהייתה תקופה שסניור הסיע את הרופאים, עשה יחס"צ מול הרבנים וסידר את המרפאה, וציין שלא עסק בכך והפרטים לא ידועים לו (ע' 3859-3860, 3916). לא ניתן הסבר לשינוי הגרסה ולכבישתה. אעיר שגם מגרסת תמימי הכבושה עולה שפעילות סניור הייתה רק במשך תקופה מסויימת.

מנהח"ש של קידס
מנהח"ש של קידס, כאמל טיבי, מסר שהוא קיבל הסבר שהספק סניור נותן שירותי שיווק וטלמרקטינג, יחס"צ, מזכירות וניהול (ע' 1918). כמו כן הוא ציין שלפי מה שהוא יודע הכל היה תקין (ע' 1920). היות שהעד אינו שותף לפעילות וניזון ממה שנמסר לו, כשדבריו לגבי תקינות הפעילות מכוונים להיבטים הטכניים של ניהול ספרים ואישור ניכוי מס במקור ולא למהות, אין בעצם אישור התקינות של הפעילות כדי לסייע לנאשמים. מבחינת המהות עולה שנמסרו לו פרטים שאינם משקפים את הפעילות במוקדי השבת. עם זאת, אין מדובר באמרת נאשם אלא באמרת עד והיא מוגבלת לעצם האמירה, שיש לה משמעות כשלעצמה.

הרופא חוסאם טורק
חוסאם טורק הוא רופא שעבד מטעם קידס במוקדי השבת במועדים הרלבנטיים לאישום, החל מחודש מרץ 2009 ועד חודש מאי 2010 (נ/253). עדותו מוגבלת כמובן לתקופה זו בלבד. טורק תיאר את סניור כנהג שאסף את הצוות הרפואי וסידר את המרפאות בסיום העבודה (ע' 7484). טורק זיהה את אביעד כמי שהחליף את סניור (ע' 7485). טורק תיאר שאספו אותו מצומת הגבעה הצרפתית ותיאר את השימוש בשלט עם סימן מגן דוד על הרכב. טורק הסביר כי בשל העובדה שמדובר בשכונות חרדיות לא ניתן היה להכנס לבד (ע' 7484-7485).

טורק ציין כי לאחר שסניור ואביעד הפסיקו לבצע את הפעילות, ביצע אותה דאוד תמימי, קרוב משפחתו של תמימי, שעבד כאיש אחזקה בהר הזיתים משנת 2007, והאיסוף התבצע באמצעות רכב של הר הזיתים (ע' 3774-3775). אציין כי עיון בכרטסת הנהח"ש של קידס לשנת 2010 מעלה שבחודשים נובמבר – דצמבר מופיע תשלום שלא הופיע קודם לכן לחוסאם שאהב עבור אחזקה בסכומים נמוכים בהרבה (ת/250). אין לביהמ"ש ידיעה אם יש קשר בין רישום זה לבין הפעילות במוקדי השבת.

לאור התרשמותי מהעד איני מקבלת את טענת המאשימה שמדובר בעד מטעם הרופאים שלא מסר אמת בעדותו. אציין עוד כי היקף פרנסתו של העד מהמוקדים הוא שולי ולא היו בעדותו סימנים לכך שהוא בודה גרסה. עדות העד רלבנטית רק לתקופה שבה עבד. מעדות העד עולה שסניור אכן הסיע את הצוות וסידר את המרפאה ואחריו עשה זאת אביעד.

ניתוח החשבוניות
באפריל 2007 יצאה החשבונית הראשונה על ידי סניור (ת/250 - חשבונית 1161). תוכן החשבונית: "שיווק טלמרקטינג, הפצת פליירים, חומר פרסומי שימור". סניור ביצע לטענתו פעילות במוקדי השבת, אלא שאין זכר לפעילות כזו. אעיר, כי בניגוד לרישום של שיווק שב"ן בעת שלפי הנטען צורפו מבוטחים, שנרשם כך בשל אי החוקיות שבפעולות הצירוף והרצון להסוות פעולות אלה, כל הפעילות הקשורה למוקדי השבת היא פעילות חוקית וגלויה, ואין כל סיבה להסוותה במסגרת החשבונית. לא ניתן כל הסבר להתנהלות זו מצד סניור. בנוסף, סכום החשבונית עומד על 33,000 ₪ ללא מע"מ. סניור אמנם טוען שהחשבונית הייתה על 3 חודשי עבודה, אך אין תמיכה לטענה זו. אציין כי רק בינואר 2007 הוקמה קידס ואין לביהמ"ש מידע מתי היה המכרז להפעלת מוקדי השבת, ומתי החלה הפעלתם על ידי קידס, אך מתחייבת מסקנה שזכייתה ותחילת הפעלת מוקדי השבת היו מאוחרות לחודש ינואר 2007.

החשבונית הבאה יצאה שמונה חודשים מאוחר יותר בדצמבר 2007 (חשבונית 1199). גם במקרה זה תוכן החשבונית הוא שימור לקוחות, הפצה וניהול, ללא כל קשר לפעילות במוקדי השבת. סכום החשבונית ללא מע"מ עומד על 22,000 ₪. בחשבונית לא מוזכרת תקופת פעילות. היות שלפי תיאורו של סניור החשבוניות יצאו עבור עבודה קבועה של הסעות הרופאים וניקיון המרפאות, פעילות שחזרה על עצמה, אזי יש לצפות לכך שהתשלום החודשי יהיה זהה או דומה מאד. והנה בעוד שבחשבונית הראשונה הסכום בחלוקה חודשית עומד על כ – 10,000 ₪, בחשבונית השניה עומד הסכום על פחות מ- 3,000 ₪ לחודש.

החשבונית השלישית יוצאת כעבור חודש בינואר 2008 (חשבונית 1208). התוכן שלה הוא ניהול, שיווק ופרסום, ללא כל קשר לפעילות שנטען שבוצעה. סכומה 16,500 ₪, סכום שאין לו קשר לאף אחד מן הסכומים הקודמים.

החשבונית הבאה לא הוגשה לביהמ"ש, וכל שידוע לגביה הוא שהיא יוצאת באפריל 2008, סכומה 25,410 ₪, וגם לסכום זה בחלוקה למספר החודשים שחלפו אין כל קשר לסכומים הקודמים.

בחודש אוגוסט 2008 יצאו שתי חשבוניות של שתי חברות סניור, האחת על סך 43,200 ₪ (חשבונית 1241), והשניה 4 ימים מאוחר יותר על סך 26,900 ₪ (חשבוניות סניור קפיטל 1132). תכני החשבוניות הם: שיווק חברים וניהול מרפאות בחשבונית הראשונה ושיווק, יעוץ, הדפסות והפצת חומר הסברה ופרסום בשניה. גם במקרה זה כל הפעילויות המתוארות אינן תואמות להפעלת מוקדי השבת מבחינת הסעות וניקיון במרפאה. הסכום הכולל של החשבוניות עומד על כ – 70,000 ₪, היינו כ- 17,000 ₪ לחודש, ושוב מדובר בסכום תמוה, לא מוסבר ולא עקבי.

שש החשבוניות האמורות, אינן כוללות ולו ברמז התייחסות לפעילות הסעות וניקיונות במרפאות, והתמיהות לגביהן פורטו לעיל. כעולה מסקירת העדויות, זולת טענתו הסתמית של סניור בעדות כבושה שמדובר בחשבוניות עבור פעילות הסעות וניקיון, אין שום ראיה ואף לא בדל ראיה תומכת לטענה. לפיכך ביחס לקבוצת חשבוניות אלה ולתקופה האמורה, לא הצליח סניור להניח תשתית ראייתית כלשהי לטענתו בדבר ביצוע פעילות אמיתית בגינה התקבל התשלום הכולל בסך כ - 167,000 ₪, ושוכנעתי שמדובר בחשבונית כוזבת.

באוקטובר 2008 יוצאת חשבונית (חשבונית 1132) בה צוין לראשונה לצד ניהול מרפאות גם מוקדי לילה. אף שנרשם מוקדי לילה ולא מוקדי שבת, אני נכונה לקבל שמדובר בתוכן התואם לפעילות המוצהרת. סכום החשבונית 22,000 ₪ ובתחשיב חודשי עומד התשלום על 11,000 ₪.

לאחר מכן במשך שנה שלמה לא יוצאת שום חשבונית.

באוקטובר ובנובמבר 2009 יוצאות שתי חשבוניות (חשבונית 1166, 1173), הראשונה מוגדרת כחשבון חלקי 1-10.09 והשניה גמר חשבון עד 31.10.09. בחשבוניות נרשמת לראשונה הפעילות הנטענת "ניהול מרפאות שבת", ובנוסף נרשם ללא כל הסבר "שימור חברים ואחזקה", פעילות שלא נטען שבוצעה. הסכום הכולל של החשבוניות עומד על 110,000 ₪, בתחשיב חודשי 11,000 ₪.

יצוין כי לא ניתן שום הסבר לכך שרק בתום התקופה יוצאות חשבוניות על פעילות שהיא קבועה ושוטפת. בנוסף, לא הובהר אם סניור טוען שביצע את הפעילות גם בנובמבר – דצמבר 2008, תקופה לגביה לכאורה אין כלל התחשבנות.

ביחס לשלוש החשבוניות הללו, חלף התמיהות שצויינו, אני נכונה לקבל שיש בראיות שפורטו כדי לעורר ספק ביחס לטענת סניור שקיבל תשלום עבור מה שכונה בחשבוניות ניהול מרפאות שבת. זאת, בהתחשב בעדות ד"ר טורק שרלבנטית ביחס לחלק מהתקופה, ביחד עם דברי חאג' יחיא, ביחד עם תוכן החשבוניות וביחד עם הסכום שחוזר על עצמו. קשה יותר להגיע למסקנה שקיים ספק סביר ביחס לסכומים ששולמו על פי החשבוניות, שסכומן הכולל עומד על כ- 132,000 ₪, שכן מדובר בסכומים חודשיים נכבדים מאד עבור הפעילות הבסיסית, כשחאג' יחיא התייחס לסכום חודשי נמוך בהרבה מצד אחד ורשומים מרכיבים נוספים של פעילות בחשבוניות, שלא בוצעו במציאות, מצד שני. בשנת 2010 החל מאפריל, בפער של 5 חודשים מהחשבונית הקודמת, יצאו כאמור חמש חשבוניות של אביעד שסכומן הכולל עומד על כ – 122,000 ₪, ואם הן משקפות פעילות במשך 10 חודשים הרי שסכום התשלום החודשי הממוצע עומד על כ – 12,000 ש"ח.

בכל החשבוניות של אביעד מופיע תוכן הקשור לפעילות של מוקדי השבת. לצד זאת מופיעה פעילות שאין לה כל קשר לפעילות בכלל ולפעילות של אביעד בפרט, כגון שימור חברים, טיפול מול הקופה במבוטחים.

מתחת לצילום של שתיים מהחשבוניות, ניתן לראות חלק מדף דרישת תשלום שנלווה לחשבונית (חשבוניות 1042, 1046). אציין שעצם העובדה שקיים דף נלווה, אין בו כדי ללמד בהכרח על אמיתות הפעילות, והנתון היחיד שנלמד ממנו בבירור הוא שהחשבונית הוגשה ולצידה דרישת תשלום המסכמת את הפעילות הנטענת. מעיון בשני החלקים הקטועים ניתן לראות שדרישת התשלום כוללת שני סכומים נפרדים לתשלום. אמנם לא נראה הכיתוב, אך מתבקשת המסקנה שחלק מהסכום הוא עבור המוקדים והחלק השני הוא עבור המבוטחים, וכשבאחת מהדרישות מופיעים הסכומים 18,500 ו – 16,150, נדרש הסבר על מה נדרש תשלום שאינו קשור כלל למוקדים, כשלא היה טיפול בשימור מבוטחים בכלל מול קידס ולבטח לא טיפול שביצע אביעד. לא ניתן הסבר לכל הנתונים הללו.

בנוסף, אצל אביעד מדובר בחשבוניות חודשיות ומצופה היה שסכומן יהיה זהה או דומה. למרות זאת כל סכום שונה ממשנהו.

זאת ועוד, סניור אמנם טען שאביעד החליף אותו בחודש ינואר 2010 והחשבונית הראשונה היא עבור הרבעון כולו, אלא שמעבר לכך שעובדה זו לא מתועדת בחשבונית עצמה, הרי שגם סכום החשבונית העומד על 27,500 לא מתיישב עם הסכומים, בין אם הוא משקף תשלום לחודש אחד ובין אם התשלום הוא עבור 3-4 חודשים. בין יולי 2010 לנובמבר 2010 יש הפסקה בחשבוניות, כשהחשבונית בנובמבר על פי הרשום בה היא עבור חודשים ספטמבר - אוקטובר וחרף זאת סכומה עומד רק על 17,000 ₪, היינו 8,500 ₪ לחודש. אין הסבר לכך שלא הייתה לפי הרישומים בחשבוניות התחשבנות על החודשים יולי ואוגוסט 2010.

והחשוב מכל, בחינה של מספרי החשבוניות שהוציא אביעד מעלה שרובן הוצאו מחוץ לרצף החשבוניות של אביעד במועד מאוחר בהרבה מהמועד שנרשם עליהן (חשבוניות ההשוואה כולן בת/205). כך, למרות שעל החשבונית הראשונה שהוציא אביעד לקידס (חשבונית 1037) התאריך הרשום הוא 12.4.10, אזי בהתחשב בתאריכי החשבוניות הקודמת (חשבונית 1036 מיום 6.5.10) והמאוחרת (חשבונית 1038 מיום 23.5.10), חשבונית זו יצאה בהכרח בין 6.5.10 – 23.5.10 ולא כפי שנרשם בה. כך, החשבונית הבאה שרשום עליה שהוצאה ביום 5.5.10 (חשבונית 1042), יצאה בהכרח בין התאריכים 28.6.10 – 22.7.10 (חשבונית 1041 מיום 28.6.10 וחשבונית 1045 מיום 22.7.10). כך חשבונית שרשום עליה שהוצאה ביום 5.6.10 (חשבונית 1046), יצאה בהכרח בין התאריכים 22.7.10 – 10.8.10 (חשבונית 1045 מיום 22.7.10 וחשבונית 1047 מיום 10.8.10). ואחרונה, חשבונית שרשום עליה שהוצאה ביום 16.7.10 (חשבונית 1049), יצאה בהכרח בין התאריכים 17.8.10 – 12.9.10 (חשבונית 1048 מיום 17.8.10 וחשבונית 1051 מיום 12.9.10). הסיבות לדרך התנהגות זו שלא הוצגה לאביעד להתייחסותו, יכולות להיות שונות, וביהמ"ש לא יעלה השערות, אך מתבקשת המסקנה שאין מדובר בהתנהלות בסדר ההתנהלות השגרתי והמקובל.

בהקשרן של חשבוניות אביעד, חלף התמיהות שצויינו, אני נכונה לקבל שיש בראיות שפורטו כדי לעורר ספק ביחס לטענת ההגנה שהתקבל תשלום עבור מה שכונה בחשבוניות מוקדי שבת. זאת, בהתחשב בעדות ד"ר טורק שרלבנטית ביחס לחלק מהתקופה, ביחד עם דברי חאג' יחיא, ביחד עם תוכן החשבוניות. אשר לסכומים ששולמו על פי החשבוניות עבור הפעילות החודשית, הסכום הכולל של החשבוניות עומד על כ- 122,000 ₪. מהתיעוד החלקי של ריכוזי הדרישות משתמע שחלק מהדרישה הייתה עבור פעילות אחרת שאינה מוקדי השבת, ונתון זה מצטרף ליתר הנתונים שצויינו בהקשרן של חשבוניות סניור המאוחרות.

אוסיף ואציין כי מתיאורו הראשון של אביעד לגבי התנהלותו מול סניור, כמו גם תשובתו לגבי זכויות סניור בכספים וזכותו שלו לנתח בלבד, ביחד עם העובדה שרוב התשלומים בכלל לא עברו דרכו, ובהתחשב בממצאים לגבי מספרי החשבוניות וחוסר התאמתן לתאריכים ברצף החשבוניות של אביעד, ובהתחשב בהתרשמותי מאביעד, שאין צורך לחזור עליה, מתבקשת המסקנה שגם בהקשר של קידס הופעל אביעד על ידי סניור, מבלי שלו עצמו הייתה מעורבות אמיתית בהתנהלות הכוללת, אלא הוא ביצע שליחויות של הסעות רופאים בהתאם להוראות מדוקדקות שקיבל, ולא מעבר לכך. תמיכה למסקנה זו מצויה בפליאתו של אביעד כשהוטח בו בחקירה שחשבוניות אלה, בשונה מיתר החשבוניות שלו, לא הוגשו בספריו ולא נרשמו כהכנסה. ככל שאכן מדובר בחשבוניות שנמסרו מראש לסניור חתומות, וסניור הוא שעשה בהן שימוש, אזי מטעם זה הן גם לא דווחו. בהקשר זה אני מפנה לחשבוניות ולכתבי היד השונים לכאורה שנראים בהן בעין לא מקצועית (ת/251). כאמור, מדובר בהשערות ובמסקנות שלא הוצגו לנאשמים ולכן משקלן מוגבל. עם זאת, היות שההשערה המתוארת פועלת לזכות אביעד, הגעתי למסקנה שבלתי אפשרי להתעלם ממנה בהקשרו. לעומת זאת, ביחס לסניור כשההשערה פועלת לחובתו ולא ניתנה לו הזדמנות להתייחס אליה, לא אתבסס על השערה זו בקביעת הממצאים הסופיים בעניינו.

היומן
בעוד שמחקירתו של אביעד השתמע שלא נותרו אצלו חומרים התומכים בטענותיו, הרי שבעדותו הציג אביעד יומן לשנת 2010 המתעד לטענתו את פעילותו השגרתית במוקדי השבת (נ/251). אציין כי הגם שניתן היה לצפות מאביעד להציג את היומן לחוקרים בעת החקירות או לאחריהן, וחרף תשובותיו שהובאו לעיל, וסימני השאלה המתעוררים מהשילוב בין שני הגורמים, איני מקבלת את טענת המאשימה שמדובר ביומן מפוברק שאין לו כל ערך ראייתי, ואני סבורה שיש מקום לבחון את היומן ותוכנו ולהעניק לו משקל מסוים. למסקנה זאת הגעתי בשל שילוב של שלושה גורמים: הראשון, והמשמעותי מכולם הוא עדותה של עו"ד רוזנברג שייצגה את אביעד בהליכי ערעור שומה בשנת 2013, ותיארה שבאקראי בעת שתשאלה אותו אם אין לו רישומים, ורק בתגובה לשאלותיה, השיב אביעד שיש לו יומן, והביא לה אותו למחרת היום (ע' 8047). לא זו בלבד שהצגת היומן לא הייתה יזומה, אלא שכשהתבקש הציג אביעד את היומן לשנת 2010 באופן מיידי, הגם שהשנה הייתה 2013 וביומן מופיעים רישומים רבים שספק אם היה לאביעד זמן להכינם תוך יום. הגורם השני, נוגע לכך שאביעד לא ערך שימוע. אילו היה מתקיים שימוע ובמהלכו לא היה מוצג היומן למרות שכבר הוצג בהליך אזרחי היה בכך כדי לעורר תמיהה וסימני שאלה, אך זה לא המצב. הגורם השלישי נוגע לכך שהמאשימה לא ביקשה לעשות כל בדיקה של מומחי מז"פ בקשר ליומן ואף נמנעה מחקירה מקיפה של אביעד לגבי האותנטיות שלו.

משכך, יש משקל ליומן ולנתונים המפורטים בו.

אשר לתוכן היומן, בתאריך 11.4.10 מתועדת התחשבנות עבור החודשים ינואר – מרץ, וזאת לפי תעריף של 360 ₪ לנסיעה ובהתאם למספר הנסיעות שרשומות ומתועדות ביומן, בתוספת 3,292 ₪ עבור ניקיון בכל חודש. ברישום מצוין הסכום של החשבונית (מס' 1037) והיתרה לתשלום. חודש לאחר מכן ב – 4.5.10 נערך תחשיב זהה לחודש אפריל, לפי מספר הנסיעות באותו חודש בתוספת ניקיון ובתוספת היתרה מההתחשבנות הקודמת. בנוסף, מצוין סכום החשבונית (מס' 1042) והיתרה החדשה. בתחילת חודש יוני נערך תחשיב זהה לחודש מאי, המשקלל את היתרה הקודמת, מצויין סכום החשבונית (מס' 1046) והיתרה החדשה. ב – 15.7.10 נערך תחשיב זהה ליוני, המשקלל את היתרה הקודמת, כשהחשבונית (חשבונית 1049) משקפת את הסכום לתשלום.

ב- 11.8.10 נערך תחשיב לחודש יולי שסכומו כסכום החשבונית (חשבונית 1056). אציין כי התאריך על החשבונית האחרונה הוא 11.11.10, חודשיים מאוחר יותר, על החשבונית כתוב שהיא מהווה חשבון לחודשים 9 – 10.10, בעוד שלמעשה ההתחשבנות היא עבור חודש יולי. אחרי חודש יולי 2010 אין תיעוד ביומן של כל הסעות נוספות או פעילות נוספת שמשוייכת לקידס.

כפי שציינתי אני מייחסת משקל ליומן ולרשום בו, ונכונה לקבל שיש בו כדי לעורר ספק סביר שהנסיעות שצויינו בו אכן בוצעו.

לעניין תעריפי הנסיעות והסכומים עבור ניקיון, אלה נקבעו לדברי אביעד על ידי סניור.

בהמשך לכל שנאמר לעיל, ולאור התרשמותי מאביעד איני שוללת שאביעד רשם ביומן את הנתונים המספריים שהכתיב לו סניור, כשמבחינתו הנתון היחיד בעל המשמעות נוגע להסעות. גם השערה זו לא הוצגה לסניור ואביעד, ולפיכך, אנהג לגביה בדומה לאופן ההתנהלות ביחס להשערה הקודמת.

שליטת סניור בפעילות אביעד ובחשבוניותיו
מכלול הנתונים שנסקרו לעיל מוביל למסקנה חד משמעית וברורה, לפיה בניגוד לטענות סניור שעם כניסת אביעד העביר אליו את הפעילות, בפועל מדובר בהתנהלות שנשלטה כולה מאלף ועד תו על ידי סניור וכל תפקידו של אביעד במסגרתה היה תפקיד של נהג הסעות פרטי. למסקנה זו הגעתי על סמך גרסת הרופאים לגבי הקשר עם סניור, תיאורם של אביעד ושל סניור עצמו, הממצאים לגבי החשבוניות וההתנהלות הכספית.

אשר לאביעד, אין ספק שהוא מי ששולט פורמלית בחשבוניות העוסק המורשה שלו, אלא שבנסיבות המתוארות, ספק בעיניי אם הוא זה ששלט מהותית בפעילות, בחשבוניות ובדיווחים בגינן, כשממילא לא מיוחסת לו השמטת הכנסות במסגרת כתב האישום.

סיכום
כעולה מן המקובץ, סניור שלט בהתנהלות הקשורה לחשבוניות שניתנו לקידס.

לאור הראיות שנסקרו, שוכנעתי מעבר לספק סביר שעיקר החשבוניות שהוצאו אינן קשורות לפעילות של מוקדי שבת ואף לא לשום פעילות אחרת שיווקית שמצדיקה את התשלום, ואילו ביחס לחלק מהחשבוניות בכל הנוגע למרכיב של מוקדי שבת בלבד מתעורר ספק סביר.

למסקנה זו הגעתי לאחר שלקחתי בחשבון את העובדה שיצאו לחברות סניור ואביעד שיקים בסכום החשבוניות מקידס, ושסניור פרט את תמורת השיקים שהתקבלו מקידס אצל רובין למזומן. אכן, כתב האישום אינו מיחס לסניור פעולה של השבת הכספים לקידס או כל פעולה קונקרטית אחרת בכספים, אך לאור מכלול הנסיבות שפורטו, לא מצאתי שנתון זה פוגם או מכרסם בממצאים החד משמעיים שפורטו.

לפיכך שוכנעתי מעבר לספק סביר שהחשבוניות בשנת 2008 במלואן הן כוזבות והוצאו במטרה לסייע לקידס להתחמק מהוצאות.

לגבי התקופה שתחילתה בשנת 2009 מתעורר ספק סביר שבוצעה פעילות בקשר למוקדי השבת באחריותו של סניור, כשאביעד ביצע את ההסעות בפועל בשנת 2010.

לאורך תקופה זו יוצאות חשבוניות של סניור או של אביעד בשליטת סניור, הכוללות שני סוגי פעילות: מוקדי שבת ופעילות שיווקית. בעוד שהתעורר ספק סביר לגבי מוקדי השבת, כאמור, ברור לחלוטין מכלל הראיות שהמרכיב השני של הפעילות הוא בדוי ואין בו ממש, ואף הנאשמים אישרו זאת. משכך, ביחס לחלק מתוך החשבוניות יש תשתית ראייתית לטענת ההגנה, וביחס לחלק האחר אין. שקלתי אם לראות בחשבוניות כחשבוניות כוזבות במלואן לאור העובדה שהן כוללות מרכיב מרכזי שאין בו ממשות. בסופו של דבר, החלטתי שאין הצדקה להרשיע את סניור ביחס למרכיב שיש ספק סביר שהייתה בו פעילות.

בהעדר כל נתונים שיסייעו לחלץ מתוך סכומי החשבוניות את הסכומים הקשורים לפעילות המוקדים, מצאתי לנכון, באופן שהוא שרירותי במידה לא מבוטלת, להתבסס על הסכום החודשי שציין חאג' יחיא בחלקו הנמוך. משכך ביחס לתקופה זו של 22 חודשים, שסכומה הכולל עומד על כ – 254,000 ₪, אפחית סכום משוער של 132,000 ₪, כך שהיתרה שאינה קשורה למוקדי השבת והיא כוזבת עומדת על כ – 122,000 ₪.

סכום זה מצטרף לסכום של כ - 167,000 ₪ ביחס לחשבוניות בתקופה הראשונה.

הסכום הכולל עומד על כ – 289,000 ₪ לא כולל מע"מ, ומהיתרה מזוכה סניור מחמת הספק.

אשר לאביעד, בנסיבות שתוארו, ולאור המסקנות שפירטתי, התעורר אצלי ספק בדבר אחריותו להתנהלות העבריינית, ומצאתי לנכון לזכותו מחמת הספק.

אשר לסניור, במעשים שתוארו, הוציא סניור חשבוניות כוזבות במטרה להתחמק ממס. אין מדובר בסכום המבסס נסיבות מחמירות, אך הנסיבות מחמירות בשל מספר האישומים שיוחסו לסניור.

מהטעמים שתיארתי בפרקים הקודמים איני סבורה שיש לייחס בנוסף לסניור עבירה של עזרה למנהלי קידס להתחמק ממס.

לעבירות הלבנת ההון אתייחס בפרק שעניינו הלבנת הון.

עבירות מס בחברות סניור (פרק עשירי)
נאשמים: סניור וחברות בשליטתו

בהתאם למפורט בפרק העשירי ביצע סניור בחברות סניור עבירות מס של השמטת הכנסות ואי דיווח למע"מ על מלוא העסקאות, הגשת דו"חות כוזבים ו/או אי הגשת דו"חות למס"ה ולמע"מ וכן קיזוז מס תשומות ללא מסמך כדין, הכל במטרה להתחמק מתשלום מס.

העבירות בוצעו בדניה בין השנים 2005 – 2010 בקשר להכנסות מחברות סיבוני, הר הזיתים, קידס, עתיד וגשר לחיים.

סניור הגיש דו"חות לפ"ש בשנים 2006-2008 ולא הגיש דו"חות בשנים 2005, 2009, 2010.

בשנת 2005, בה לא הוגש דו"ח, הושמטה הכנסה בסך 225,000 ₪.

בשנת 2006, דווח בדו"ח על הכנסה בסך 823,336 ₪ חלף הכנסה בסך 895,016 ₪ והושמטה הכנסה בסך 71,680 ₪.

בשנת 2007, דווח בדו"ח על הכנסה בסך 716,601 ₪ חלף הכנסה בסך 4,433,014 ₪ והושמטה הכנסה בסך 3,716,413 ₪.

בשנת 2008, דווח בדו"ח על הכנסה בסך 987,157 ₪ חלף הכנסה בסך 4,577,084 ₪ והושמטה הכנסה בסך 3,589,927 ₪.

בשנת 2009, בה לא הוגש דו"ח, הושמטה הכנסה בסך 4,907,359 ₪.

בשנת 2010, בה לא הוגש דו"ח, הושמטה הכנסה בסך 3,717,507 ₪.

בסה"כ הושמטה הכנסה בסכום של 16,228,388 ₪.

לעניין הגשת דו"חות למע"מ, בשנת 2005 לא הוגשו דו"חות ובשנים האחרות הוגשו דו"חות כוזבים.
בשנת 2005 לא הוגשו דיווחים, ולא דווח על מע"מ בסכום של 37,707 ₪ הנובע מהעסקאות שבוצעו.

בשנת 2006 לא דווח על מע"מ בסכום של 17,115 ₪ הנובע מהעסקאות שבוצעו. בנוסף קוזז מס תשומות שלא כדין בסכום של 129,127 ₪.

בשנת 2007 לא דווח על מע"מ בסכום של 551,982 ₪ הנובע מהעסקאות שבוצעו. בנוסף קוזז מס תשומות שלא כדין בסכום של 97,583 ₪.
בשנת 2008 לא דווח על מע"מ בסכום של 537,831 ₪ הנובע מהעסקאות שבוצעו. בנוסף קוזז מס תשומות שלא כדין בסכום של 134,149 ₪.

בשנת 2009 לא דווח על מע"מ בסכום של 605,689 ₪ הנובע מהעסקאות שבוצעו. בנוסף קוזז מס תשומות שלא כדין בסכום של 173,285 ₪.

בשנת 2010 לא דווח על מע"מ בסכום של 509,643 ₪ הנובע מהעסקאות שבוצעו. בנוסף קוזז מס תשומות שלא כדין בסכום של 211,203 ₪.

בסה"כ הושמט מע"מ בסכום 2,259,967 ₪ וקוזז מס תשומות ללא מסמך כדין בסך 745,000 ₪.

העבירות בוצעו בסניור קפיטל בין השנים 2006 – 2010 בקשר להכנסות מחברות סיבוני, קידס, עתיד וגשר לחיים.

בסניור קפיטל הגיש סניור דו"חות לפ"ש בשנים 2006-2009 ולא הגיש דו"חות בשנת 2010.

בשנת 2006, דווח בדו"ח על הכנסה בסך 123,817 ₪ חלף הכנסה בסך 625,965 ₪ והושמטה הכנסה בסך 502,148 ₪.

בשנת 2007, דווח בדו"ח על הכנסה בסך 354,526 ₪ חלף הכנסה בסך2,670,155 ₪ והושמטה הכנסה בסך 2,315,629 ₪.

שנת 2008, דווח בדו"ח על הכנסה בסך 579,228 ₪ חלף הכנסה בסך 3,102,723 ₪ והושמטה הכנסה בסך 2,523,495 ₪.

בשנת 2009, דווח בדו"ח על הכנסה בסך 2,401,072 ₪ חלף הכנסה בסך 2,581,837 ₪ והושמטה הכנסה בסך 180,765 ₪.

בשנת 2010, בה לא הוגש דו"ח, הושמטה הכנסה בסך 1,509,200 ₪.

בסה"כ הושמטה הכנסה בסכום של 7,031,238 ₪.

לעניין הגשת דו"חות למע"מ:

בשנת 2006 לא דווח על מע"מ בסכום של 77,840 ₪ הנובע מהעסקאות שבוצעו. בנוסף קוזז מס תשומות שלא כדין בסכום של 18,119 ₪.

בשנת 2007 לא דווח על מע"מ בסכום של 357,645 ₪ הנובע מהעסקאות שבוצעו. בנוסף קוזז מס תשומות שלא כדין בסכום של 49,423 ₪.

בשנת 2008 לא דווח על מע"מ בסכום של 391,132 ₪ הנובע מהעסקאות שבוצעו. בנוסף קוזז מס תשומות שלא כדין בסכום של 78,516 ₪.

בשנת 2009 לא דווח על מע"מ בסכום של 293,186 ₪ הנובע מהעסקאות שבוצעו. בנוסף קוזז מס תשומות שלא כדין בסכום של 101,599 ₪.

בשנת 2010 קוזז מס תשומות שלא כדין בסכום של 221,529 ₪.

בסה"כ הושמט מע"מ בסכום 1,119,963 ₪ וקוזז מס תשומות ללא מסמך כדין בסך של 469,186 ₪.

בעוד שבתשובה לאישום כפר סניור במיוחס לו, הוא הודה בכל הסכומים ובכל הפרטים הנוגעים לסכומי ההשמטה, הדו"חות והספרים (ע' 6618-6630).

טענת ההגנה היחידה שהעלה סניור היא שאחריותו לכל ההתנהלות היא של מנהל בחברות סיבוני ולא אחריות ישירה, שכן ההתנהלות הבעייתית הייתה של יועץ המס איגור רוזין, לו העביר את מלוא החומרים בזמן אמת, והאחרון רימה אותו והטעה אותו, כך שלא הייתה לו כל מטרה להתחמק ממס (ע' 6631-6633). אציין כי הטענה לפיה יש לסניור אסמכתאות לכל הפעילות היא במובהק חסרת בסיס, שכן אף לשיטתו שלו מרבית התשלומים שלו היו לראשי קהילות ללא אסמכתאות, כשאישור על תרומה ממילא לא מהווה הוצאה בייצור ההכנסה.

כאמור, איגור רוזין הוא דמות עלומה, שכלל לא ברור שיש לה ממשות, הוא לא אותר במאגרי המחשב של רשויות המס (ע' 3880, ת/322) והוא לא העיד בהליך שלפניי, ואין כל אינדיקציה שיש בסיס כלשהו לטענות סניור בהקשרו (ע' 7256). לא נוכחתי שאיגור רוזין הוא ששילם את תשלומי המע"מ שכן שולמו (ת/356, ת/357), ולא נוכחתי שאיגור רוזין קיבל שכר טרחה מסניור, גם לאחר שעיינתי ברשימת התשלומים (נ/250 ע' 7262). מובן שהנטל להציג ראיות ובראש ובראשונה להעיד את איגור רוזין מוטל על הטוען להעדר מטרת התחמקות ממס בשל הסתמכות על יועץ המס שהכשילו, ובהעדרו אין כל בסיס לגרסת סניור.

למען שלמות התמונה גם מנהח"ש בשם חנה דואק לא אותרה ולא הובאה על ידי סניור לתמיכה בטענותיו, כפי שנדרש לעשות אם היה בטענותיו ממש ואם העדה הייתה יכולה לסייע לו בהנחת תשתית ראייתית בהקשרן של אותן טענות. אציין עוד כי אינני סבורה שבהתחשב באופן שבו העלה סניור בחקירות את טענותיו הייתה מוטלת על החוקרים חובה לנסות ולאתר את הגורמים המקצועיים שלא נמסרו כל פרטים לגביהם, ובהליך עצמו, הנטל, כאמור, מוטל על סניור.

אני מפנה בנוסף להתייחסותי לעיל לטענה בדבר העלמות חומרי הנהח"ש בפריצה. מעבר לכל שנאמר, טענה שהיו ברשות סניור חומרים רלבנטיים במשרד, כשבמקביל טען שהעביר את החומרים לאותו איגור רוזין, משמעה לכל היותר שהוא מתכוון לחומרי הנהח"ש של החודשים האחרונים בשנת 2010 בלבד ולא מעבר לכך.

יתרה מכך, מבחינה מהותית התכנית העבריינית וההתנהלות הכוללת של סיבוני וסניור חייבה אי הגשת דיווחים אמיתיים על ההכנסות והגדלה שלא כדין של ההוצאות וזאת בהמשך להוצאת חשבוניות פיקטיביות על ידי סניור כמתואר לעיל.

אחריות סניור למיוחס לו היא אחריות ישירה, של מי שהשמטת הכנסותיו הייתה חלק מתכנית ארוכת טווח ברורה ומאורגנת שכל תכליתה התחמקות ממס.

לפיכך, אני מרשיעה את סניור בעבירות של השמטת הכנסה מדו"ח, לגבי השנים בהם הוגשו דוחות, מסירת ידיעות כוזבות בכל הדוחות בהם דיווח על מס עסקאות ללא בסיס, ניכוי מס תשומות ללא מסמך כדין, וכן מרמה עורמה ותחבולה בהקשר של מס"ה ומע"מ, הכל במטרה להתחמק ממס.

הלבנת הון (פרקים ראשון, שני, שלישי, רביעי, שישי, שביעי, שמיני ותשיעי)
נאשמים: סיבוני, סניור, בן דוד, פיטוסי

סיבוני לבדו או ביחד עם נאשמים נוספים הורשעו בעבירות מס ועבירות נלוות בקשר לסכומים כדלקמן:

בפרק הראשון שעניינו ניכוי חשבוניות פיקטיביות של חברות סניור בחברות סיבוני, הורשעו סיבוני וסניור וחברותיהם בסכום של כ- 22.5 מיליון ₪ ללא מע"מ.

בפרק השני שעניינו ניכוי חשבוניות מזויפות בחברות סיבוני, הורשעו סיבוני וחברות סיבוני בסכום של כ – 6 מיליון ₪ ללא מע"מ.

בפרק השלישי שעניינו ניכוי חשבוניות מזויפות בשבר, הורשעו סיבוני, בן דוד, פיטוסי ושבר בסכום של כ – 2 מיליון ₪ ללא מע"מ, כשפיטוסי הורשע בחלק מהסכום.

בפרק הרביעי שעניינו ניכוי חשבוניות מזויפות באור החסד, הורשעו סיבוני, בן דוד ואור החסד בסכום של כ – 660,000 ₪ ללא מע"מ.

בפרק השביעי שעניינו ניכוי חשבוניות פיקטיביות של חברות סניור בעתיד, הורשעו סיבוני, עתיד, סניור וחברותיו בסכום לא ידוע שאינו נופל מ - 70,000 ₪ ללא מע"מ.

בפרק השמיני שעניינו ניכוי חשבוניות פיקטיביות של חברות סניור בגשר לחיים, הורשעו סיבוני, סניור וחברותיו בסכום של כ – 1.8 מיליון ₪ ללא מע"מ. בנוסף, הורשע סיבוני בסכום של כ – 83,000 ללא מע"מ.

בפרק התשיעי שעניינו ניכוי חשבוניות פיקטיביות של חברות סיבוני ושל אור החסד בחברות סיבוני, הורשעו סיבוני וחברותיו בסכום של כ – 1.4 מיליון ₪ ללא מע"מ בקשר לחשבוניות אור החסד ובסכום של 4.3 מיליון ש"ח בקשר למסיבי ואר שלמה.

בנוסף, הורשע סניור בפרק השישי שעניינו ניכוי חשבוניות פיקטיביות של חברות סניור בקידס בסכום של כ – 290,000 ₪ ללא מע"מ.

דגשים משפטיים בקשר לעבירות הלבנת ההון
ההלכות הנוגעות ליסודות העובדתיים והנפשיים הנדרשים בעבירות הלבנת ההון מוכרות ואינן חדשות, הצדדים התייחסו אליהן בסיכומיהם, ולא ראיתי צורך לחזור על מושכלות ראשונים בהרחבה, ואציין רק דגשים שרלבנטיים להכרעה בפרק זה.

הראשון, אין בהכרח זהות בין העבריין המבצע את הלבנת ההון לבין עבריין עבירת המקור, כשיכולה להיות שורה של עברייני הלבנת הון ביחס לעבירת מקור אחת. באותו אופן עבירת מקור אחת יכולה להניב מספר פעולות הלבנת הון שכל אחת תבסס עבירה עצמאית (ע"פ 4980/07 כהן נ' מדינת ישראל).

השני, לא נדרש נתק בין הפעולות המבססות את עבירת המקור לאלה המבססות את עבירת הלבנת ההון, כשאותה פעולה יכולה בו זמנית לבסס את שתי העבירות: "הארוע העברייני יכול להיות ארוע שחוליותיו שזורות זו בזו...אין צורך כי הפעולה ההופכת את הרכוש לרכוש אסור תושלם לפני שתתבצע הפעולה המהווה את פעולת ההלבנה" (ע"פ 8325/05 בלס נ' מדינת ישראל, ע"פ 8265/13 מלכיאל נ' מדינת ישראל).

השלישי, לעניין היסוד הנפשי והדרישה של כוונה להסתיר, מדובר בעבירת של כוונה מיוחדת עבירת מטרה, כשבפסיקה נקבע שמטרת ההסתרה יכולה להיות מכל גורם שהוא, לאו דוקא מהרשות לאיסור הלבנת הון או מהרשויות (ת.פ. (ת"א) 4202/09 מדינת ישראל נ' רכט, ע"פ 4980/07 כהן נ' מדינת ישראל).

הרביעי, בע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל הדגיש ביהמ"ש כי לצורך ביסוס כוונת ההסתרה בעבירת הלבנת ההון צריך להוכיח שמטרת ההסתרה הייתה לאפשר את ההנאה מפירות עבירת המקור, ואין רלבנטיות להסתרה שנועדה למנוע גילוי של עבירת המקור או לאפשר להמשיך ולבצע את עבירת המקור. מבלי למעט מן האמור, כשעבירת המס, שהיא עבירת מטרה, היא עבירת מקור, דומה שהנסיבות שמלמדות על הכוונה להתחמק ממס, הכוללות פעולות הסתרה, הסוואה וטשטוש, עשויות לבסס הן את כוונת ההתחמקות ממס, והן את הכוונה להסתיר.

החמישי, אשר לשימוש בהלכת הצפיות, היינו המודעות להתממשות המטרה כאפשרות הקרובה לוודאי, שדי בה כדי לבסס את הרצון בהתממשות המטרה, בעבירה של הלבנת הון נקבע בפסיקה כי יש תחולה להלכת הצפיות (ע"פ 8235/05 בלס נ' מדינת ישראל), אם כי בפסקי דין אחרים נקבע שאין צורך להכריע בעניין זה (תענך וסלכגי).

בנוסף, אעיר שתי הערות נוגעות לשינויים ותיקונים מאוחרים בחוק.

העבירות נעברו בתקופה שקדמה לתיקון 14 לחוק איסור הלבנת הון, ועבירות המס כעבירות מקור הוגבלו לעבירה של הוצאת חשבוניות כוזבות בנסיבות מחמירות, וזאת בהיותה של עבירה חמורה זו קשורה לעולם הפעילות של עבריינים שיטתיים ומלביני הון בניגוד ליתר עבירות המס (וכן עבירה נוספת הקשורה לייבוא שאף היא קשורה לאותו עולם).

לעניין התיקון בסעיף 3(ב) לחוק שאין מחלוקת שהוא מאוחר למעשים שלפניי, דומה בעיניי שהדיון הוא אקדמי ולא דרוש. סעיף 3 (ב) לחוק בנוסחו המקורי לא הבחין בין רכוש סתם לרכוש אסור, וקבע עבירה חמורה שהעונש לצידה הוא של עשר שנות מאסר, גם למי שעושה פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח. בתיקון לסעיף זה פוצלה העבירה לשתי חלופות, אחת מקלה יותר הנוגעת לפעולה ברכוש סתם והעונש לצידה בהתאמה הוא קל יותר, והשניה, זהה לעבירה המקורית, ביחס לרכוש אסור בלבד. וכך למעשה בכל הנוגע לטענות המפורטות בכתב האישום, הנוגעות כולן לפעולות ברכוש שהוא אסור, לא חל שום שינוי, ולבטח אין הצדקה לראות בסיטואציה זו מצב בו הדין שונה באופן המקל עם הנאשמים. לפיכך, אבחן התקיימותה של עבירה זו בהתאם ליסודות סעיף 3(ב) המקורי.

עבירות הלבנת ההון מיוחסות לאותם נאשמים שהורשעו בכל פרק. בנוסף, בפרק השני בלבד, שעניינו ניכוי חשבוניות מזויפות בחברות סיבוני, מיוחסות גם לבן דוד, שאינו מואשם בעבירות אחרות, עבירות הלבנת ההון.

עבירות הלבנת ההון המיוחסות לנאשמים בפרקים השונים
לטענת המאשימה נעברו על ידי הנאשמים עבירות הלבנת הון הבאות:

עבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, במטרה להסתיר את מקור הכספים ואת זהות בעלי הזכויות.

בחלק העובדות בכל הפרקים מיוחסות עבירות הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק לכל הנאשמים הרלבנטיים לכל פרק.

אלא שעיון בכתב האישום מעלה שבהוראות החיקוק לא מיוחסת לסיבוני עבירה בקשר לאור החסד ושבר, אלא רק בקשר לחברות סיבוני, עתיד וגשר לחיים (סעיף 256).

אשר לסניור, לא מיוחסת לו עבירה בקשר לעתיד, אלא רק בקשר לחברות סיבוני, קידס וגשר לחיים (סעיף 276). בסיכומי המאשימה מיוחסת לסניור העבירה בעתיד.

אשר לבן דוד, לא מיוחסות לו עבירות בקשר לחברות סיבוני ואור החסד, אלא רק בקשר לשבר (סעיף 287). אעיר כי לפיטוסי מיוחסת עבירה זו בשבר ובהקשרו אין אי בהירות.

לא ניתנה כל הבהרה להתנהלות הבלתי עקבית והלא ברורה של המאשימה.

עבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק, במטרה לגרום לדיווח שאינו נכון.
בכתב האישום מיוחסות עבירות הלבנת הון לפי סעיף 3(ב) לחוק בכל הפרקים העובדתיים לכל הנאשמים הרלבנטיים, למעט בפרקים הקשורים לאור החסד (סעיף 162) ועתיד (סעיף 204).

בהוראות החיקוק, לעומת זאת, מיוחסות עבירות אלה גם לפרק של אור החסד (סעיף 256) .

בסיכומי המאשימה, לא טענה המאשימה לביצוע עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק באור החסד (ע' 277) ו בעתיד (ע' 307), וזנחה את טענתה לביצוע עבירות אלה גם בגשר לחיים (ע' 315).

לא ניתנה כל הבהרה להתנהלות הבלתי עקבית והלא ברורה של המאשימה.

ב"כ נאשם 13 במסגרת הטענות המקדמיות שהעלה טען כי ניסוחו של כתב האישום אינו ברור דיו והשתמעו מדבריו אי התאמות בין המרכיבים העובדתיים להוראות החיקוק (סעיף 3.2 לטענות המקדמיות). בתגובה נענה ב"כ הנאשם שכתב האישום ברור, ושהחלוקה בין הוראות החיקוק לעובדות היא לשם הנוחות בלבד (סעיפים 81-82 לתגובת המאשימה). חרף טענת הסנגור, המאשימה לא בחנה באופן קונקרטי אם יש אי התאמות ולא עתרה לתיקון טעויות בכתב האישום, ככל שאכן מדובר בטעויות טכניות. מרבית הנאשמים נדרשו לאישומי הלבנת ההון בעניינם בהתאם לנוסח המצמצם ביותר.

התלבטתי אם מדובר באי התאמות טכניות, שיש מקום שביהמ"ש יתייחס אליהן כאילו הוגשה בקשה לתיקון טעויות סופר בכתב האישום, או שמא מדובר באי התאמה במהות, כשהנאשמים התגוננו מפני החלופות המקלות עמם וכל התייחסות מרחיבה יותר תהווה פגיעה בזכויותיהם.

בסופו של דבר, בשל העובדה שהמאשימה נקראה למעשה לבדוק את עצמה עוד בשלב הטענות המקדמיות, ביחד עם העובדה שגם בין הסיכומים לבין כתב האישום קיים פער ללא כל הסבר, וביחד עם העובדה שחלק מהנאשמים התייחסו בסיכומיהם למיוחס להם לפי החלופות המצומצמות, הגעתי למסקנה שיש לבחון את עבירות הלבנת ההון בהתאם לחלופות המצומצמות והנוחות ביותר לנאשמים.
וכך, לגבי אור החסד, לא מתקיימות עבירות הלבנת הון כלל. זאת, משום שלגבי סיבוני, קיימת אי ההתאמה בין הטענה בסיכומי המאשימה לעבירה לפי סעיף 3(א) לבין העובדה שעבירה כזו לא יוחסה בהוראות החיקוק, וכן קיימת אי ההתאמה בין ייחוס עבירה לפי סעיף 3(ב) בהוראות החיקוק, אך לא בעובדות ולא בסיכומים. אשר לבן דוד, לא מיוחסת לו בהוראות החיקוק כל עבירה.

לפיכך, בהתאם לניסוחו של כתב האישום והערותיי ומסקנותיי לעיל, יש לבחון אם מתקיימות עבירות הלבנת ההון בפרקים הבאים:

בקשר לחברות סיבוני (פרק ראשון, פרק שני ופרק תשיעי) - העבירות המיוחסות לסיבוני (בשלושת הפרקים) ולסניור (בפרק הראשון) הן לפי סעיפים 3(א) ו – 3(ב) לחוק, והעבירה המיוחסת לבן דוד (בפרק השני) היא לפי סעיף 3(ב) לחוק בלבד.

בקשר לשבר (פרק שלישי) - העבירה המיוחסת לסיבוני היא לפי סעיף 3(ב) לחוק בלבד. העבירות המיוחסות לבן דוד ופיטוסי הן לפי סעיפים 3(א) ו – 3(ב) לחוק.

בקשר לאור החסד (פרק רביעי) – לא אבחן התקיימות עבירות הלבנת הון מהטעמים שפורטו לעיל.

בקשר לקידס (פרק שישי) – מיוחסות לסניור עבירות לפי סעיפים 3(א) ו – 3(ב) לחוק.

בקשר לעתיד (פרק שביעי) – מיוחסת לסיבוני בלבד עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק.

בקשר לגשר לחיים (פרק שמיני) – מיוחסות לסיבוני ולסניור עבירות לפי סעיף 3(א) לחוק בלבד.

עבירות המקור, הרכוש האסור והפעולות ברכוש האסור
בטרם אדרש לראיות הנוגעות לכל פרק, תוך הפנייה לנתונים שכבר צויינו בפרקים הקודמים לעיל, אני סבורה שיש למפות בהקשרם של הפרקים השונים את עבירות המקור בכל פרק, הרכוש האסור שנצמח מהן והפעולות שבוצעו באותו רכוש אסור. אעיר כי כתב האישום טען את כל הטענות ביחד, ולאו דווקא הקפיד על ההפרדות הנדרשות ועל הדיוק, לא רק בעניין העובדות, העבירות והוראות החיקוק כמפורט לעיל, אלא גם ביחס לרכוש האסור ולפעולות ברכוש האסור, ואף בסיכומים לא ניכרת הקפדה על התייחסות קונקרטית לכל פרק ומאפייניו ואף לא התאמה מלאה להוראות החיקוק בכתב האישום.

עוד אני מוצאת להעיר בהקשר של סכומי עבירות המקור, שבחלק מהאישומים זוכו מי מהנאשמים מחלק מהסכומים על סמך קבלת טענת הגנה כזו או אחרת, כשהסכומים הנוגעים לזיכוי היו באומדן ולא ניתן היה לשייכם לחשבוניות אלה או אחרות. בנוסף, באישומים אחרים הזיכוי נוגע למרכיב מסויים ממרכיבי החשבוניות. במצב דברים זה בהקשר של עבירה של הלבנת הון ניתן להחמיר ולהתייחס לכל החשבוניות ככאלה שמבססות עבירות מקור, שכן הפעילות שהתעורר ספק לגביה שלובה בחשבוניות פיקטיביות. לחילופין, ניתן להקל ולהסתפק בסכום לגביו הייתה הרשעה בלבד. הצדדים, שאף אחד מהם לא החזיק בגישת ביניים, מטבע הדברים לא נדרשו לסוגייה. בסופו של דבר, הגם שמרכיב פיקטיבי בתוך החשבוניות שאינו ניתן לזיהוי "צובע" את החשבוניות כולן, ולא בלי התלבטות, מצאתי לנכון להסתפק בחלופה המצומצמת והמקילה.

עבירות המקור המפורטות בכתב האישום הן אלה:

הוצאת חשבוניות כוזבות במטרה להתחמק ממס בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 117(ב)(3) +(ב2)(3) לחוק מע"מ.

כפי שקבעתי בפרקים הקודמים, הוצאת החשבוניות הכוזבות בוצעה על ידי סניור, במסגרת תכנית עבריינית משותפת עם סיבוני, והחשבוניות הכוזבות הוצאו לחברות סיבוני (בפרק הראשון) וגשר לחיים (בפרק השמיני).

בנוסף, הוציא סניור חשבוניות כוזבות של חברות סניור לקידס (בפרק השישי) ולעתיד (בפרק השביעי), כשהנסיבות המחמירות נובעות מריבוי האישומים ולא מהסכום.

בנוסף, הוציא סיבוני חשבוניות כוזבות של חברות סיבוני והורה להוציא חשבוניות של אור החסד לחברות סיבוני (בפרק התשיעי).

שימוש במסמך מזויף, שיקים שחתימת ההיסב של הספקים עליהם מזויפת – עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין.

כפי שקבעתי לעיל, העבירות בוצעו בחברות סיבוני (בפרק השני) ושבר (בפרק השלישי) – בשיקים שהוצאו כביכול לספקים, ובהם זויפה חתימת ההיסב של הספקים, ונעשה בהם שימוש בעת פריטתם. הגם שבן דוד מואשם בעבירות הלבנת ההון בחברות סיבוני, לא מיוחסת לו עבירת המקור, אלא רק לסיבוני. בשבר מיוחסת עבירת המקור לסיבוני, פיטוסי ובן דוד.

אעיר שהעבירות הללו נעברו גם באור החסד, שבהקשרה הגעתי למסקנה שהמאשימה לא מייחסת בסופו של דבר עבירות הלבנת הון ולכן איני נדרשת לעבירות בהקשרה.

בנוסף, בוצעו עבירות של שימוש במסמך מזויף גם במסגרת הפרק הראשון – בשיקים שהוציא סניור מחברות סניור, כביכול לספקים אך בפועל לספקים בדויים, ובהם זויפה חתימת ההיסב של הספקים הבדויים, ונעשה בהם שימוש בעת פריטתם.

סניור הורשע בשימוש במסמך מזויף בקשר לשימוש בשיקים עם חתימת ההיסב המזויפת.

לא ים הנטען בכתב האישום שסיבוני היה מעורב ומודע למעשי הזיוף של חתימות ההיסב והשימוש בשיקמזויפים. המאשימה אינה נדרשת לנקודה זו בסיכומיה.

שימוש במסמך מזויף, חשבוניות מזויפות של הספקים הבדויים– עבירה על סעיף 420 לחוק העונשין.

העבירות בוצעו בחברות סיבוני (בפרק השני) ו שבר ביחס לחלק מהחשבוניות (בפרק השלישי) בעצם מסירת החשבוניות המזויפות של הספקים הבדויים ובהמשך הכללתן בספרי החברות.

אעיר שהעבירות הללו נעברו גם באור החסד, שבהקשרה הגעתי למסקנה שהמאשימה לא מייחסת בסופו של דבר עבירות הלבנת הון ולכן איני נדרשת לעבירות בהקשרה.
באשר לעבירת המקור של שימוש בחשבוניות מזויפות של ספקים, ב"כ בן דוד טוען שייחוס עבירה של שימוש במסמך מזויף המבוססת על חשבונית מזויפת אשר הוכנסה לספרים, היא דרך לא לגיטימית לעקוף את ההגבלה שקבע המחוקק עד לתיקון 14 לחוק, לפיה עבירת המקור היחידה בתחום עבירות המס היא של הוצאת חשבוניות פיקטיביות בנסיבות מחמירות, וזאת בהיותה של עבירה חמורה זו קשורה לעולם הפעילות של מלביני הון בניגוד ליתר העבירות. הוא מפנה באופן קונקרטי לעבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ שעניינה בין היתר במי שזייף מסמך שנדרש למוסרו או שהרשה או לא מנע מאחר לעשות זאת. לפיכך, לשיטתו אין מקום לראות בעבירה האמורה כעבירת מקור בהקשר של החשבוניות המזויפות.

על אף שככלל אין מניעה לייחס ולהרשיע בעבירה כללית ובעיברה ספיציפית, כאמור לעיל, יש לטעמי ממש בטענות הסנגור, שכן בהקשר של שימוש בחשבונית מזויפת בדרך של הכללתה בספרים, אני מתקשה למצוא ערכים מוגנים שהם שונים בעבירת השימוש במסמך מזויף לעומת עבירת המס, ודומה שאכן מדובר במקרה קונקרטי של שימוש במסמך מזויף, כשתכלית הייחוס של העבירה הכללית היא כדי שתשמש כעבירת מקור. אציין שטענות דומות לפיהן ייחוס עבירות מרמה, זיוף, ורישום כוזב במסמכי תאגיד, שהן עבירות מקור, הוא מלאכותי, ותכליתו עקיפת הכוונה שלא לכלול את עבירות המס ברשימת עבירות המקור, נטענו בעבר ולא זכו לאוזן קשבת בערכאה המבררת, עם זאת, הטענות לא הוכרעו בבית המשפט העליון (ראו: ת.פ. (ת"א) 40210/06 מדינת ישראל נ' גבאי. ערעור שהוגש לביהמ"ש עליון בין היתר ביחס לטענה זו לא הוכרע בשל הגעה להסכמות ע"פ 6495/08 גבאי נ' רשות המיסים. כמו כן, צ"א 30939-06-11 מדינת ישראל נ' גאון החלטה מיום 24.7.11). בעת הזו אין מדובר עוד בטענות רלבנטיות לתיקים שלאחר תיקון 14. בסופו של דבר, אני נוטה לקבוע שבנסיבות המתוארות יש קושי בייחוס העבירה של שימוש בחשבוניות מזויפות כשימוש במסמך מזויף. אעיר כי נפקותה של מסקנה זו מוגבלת שכן ממילא מיוחסת גם עבירה של שימוש בשיקים המזויפים בשני הפרקים האמורים.

סיכומו של דבר, הוכחו עבירות מקור ביחס לחברות סיבוני (בפרק הראשון, השני, והתשיעי), שבר (בפרק השלישי), קידס (בפרק השישי), עתיד (בפרק השביעי) וגשר לחיים (בפרק השמיני) ורק ביחס לפרקים אלה יש לבחון את הרכוש האסור והפעולות שבוצעו בו.

מיפוי הרכוש האסור
מביצוע עבירות המקור צמח רכוש, שמקורו בעבירות המקור, שהוא רכוש אסור , כדלקמן:

בקשר עם עבירת המקור של הוצאת חשבוניות פיקטיביות בנסיבות מחמירות, יצאו שיקים למוציאי החשבוניות, (בפרקים הראשון, שישי, שביעי, שמיני, תשיעי).

כתוצאה משימוש בשיקים המזויפים התקבלו כספים במזומן (בפרקים השני, השלישי, וכן הפרק הראשון ביחס לסניור בלבד).

המאשימה מבקשת שביהמ"ש יקבע שגם הזכות לניכוי סכום המע"מ הנקוב בחשבוניות הפיקטיביות , שמקורה בעבירת המקור של הוצאת חשבוניות פיקטיביות, היא בבחינת רכוש אסור. המאשימה מתבססת על ההחלטה בע"פ 5140/13 מדינת ישראל נ' אוסקר. מדובר בהחלטה שעסקה בשאלת היקף הרכוש במסגרת סעדים זמניים לחילוט וביהמ"ש נדרש שם לטענות לגיטימיות אפשריות משפטיות שהעלתה המאשימה כדי לבסס את בקשת החילוט, כשהוא לא הכריע בהן, אלא רק קבע אם יש היתכנות שיתקבלו בהליך העיקרי. במסגרת זו התייחס ביהמ"ש גם להגיון שבטענה זו, אם כי לא קבע בהקשרה מסמרות. למען שלמות התמונה אציין שהתחקות אחר גורלו של התיק העיקרי העלתה שהוא הסתיים בהסדר טיעון, כך שבית המשפט לא נדרש לטענה האמורה. לא הופניתי ולא מצאתי אסמכתאות נוספות לטענה. לצד זאת, קיימת קביעה של ביהמ"ש המחוזי בעניין גבאי לעיל שכספים שנחסכו במרמה מהווים רכוש אסור. הנושא לא בורר עקב גיבוש הסכמות בביהמ"ש עליון.

כשלעצמי אני סבורה, כי מכיוון שבגדר רכוש נכללות גם זכויות, והיות שהוצאת חשבונית פיקטיבית מאפשרת את ניכוי המע"מ, שלא ניתן היה לנכותו בדרך אחרת, אזי יש לראות בזכות האמורה משום רכוש אסור, כשאין לבלבל בין הזכות לניכוי המע"מ שהיא הרכוש האסור ובין עבירה של ניכוי חשבוניות שלא כדין, שכלל אינה קשורה לחוק עובר לתיקון 14, ואף אין לבלבל בין מימוש הזכות וניכוי הכספים, המשקפים פעולה ברכוש לבין עבירה של שימוש במסמך מזויף שהיא עבירת מקור.

לעניין הזכות לניכוי סכום המע"מ, מסיבה לא ברורה מצאה המאשימה לנכון לציין רכוש אסור זה בכל אחד מפרקי האישום, הגם שרכוש זה צומח כאמור רק מעבירת מקור של הוצאת חשבוניות פיקטיביות בנסיבות מחמירות, ועבירה זו מתקיימת כאמור, רק בפרקים הראשון, השישי, השביעי, השמיני, התשיעי.

כעולה מן המקובץ, הוכח קיומו של רכוש אסור הנובע מעבירת מקור בחברות סיבוני (פרקים ראשון, שני, ותשיעי), בשבר (פרק שלישי) בקידס (בפרק השישי), ב עתיד (בפרק השביעי) ובגשר לחיים ( פרק שמיני).

מיפוי הפעולות ברכוש האסור
לאחר שמופו עבירות המקור הרלבנטיות לפרקים השונים, והרכוש האסור שצמח מהן, יש לבחון את הפעולות ברכוש האסור, הכוללות:

ביחס לשיקים שיצאו כנגד החשבוניות הפיקטיביות (פרקים ראשון, שישי, שביעי, שמיני, תשיעי) - הפקדתם, משיכת הכספים שהם מייצגים, פריטתם ועשיית שימוש במזומנים לכל מטרה שהיא או העברתם.

ביחס לזכות לניכוי סכום המע"מ בחשבוניות הפיקטיביות (פרקים ראשון, שישי, שביעי, שמיני, תשיעי) – הכללת החשבוניות בספרים, דיווח לרשויות וניכוי וקיזוז סכומי המע"מ.

ביחס לכספים שהתקבלו משימוש - פריטה של - השיקים המזויפים (פרקים ראשון, שני, שלישי) – כל העברה של המזומנים ותשלום באמצעות אותם מזומנים, וכן עצם השימוש ברובין כמבצע הפריטה מול הצ'יינג' תוך הסוואת זהות בעל הזכויות.

על בסיס עבירות המקור, הרכוש האסור, והפעולות שבוצעו ברכוש האסור, אפנה לבחון את התקיימות העבירות בכל אחד מהפרקים הרלבנטיים.

חברות סיבוני (פרק ראשון, פרק שני ופרק תשיעי)
עבירות הלבנת הון בקשר לניכוי חשבוניות חברות סניור בחברות סיבוני (פרק ראשון)
בהמשך לממצאי הפרק הראשון, עבירות המקור הן הוצאת חשבוניות כוזבות של חברות סניור, בנסיבות מחמירות המבוססות על סכום החשבוניות, כשכנגד אותן חשבוניות כוזבות הוצאו שיקים של אור יצחק לפקודת חברות סניור, שהם הרכוש האסור, וכן קמה הזכות לניכוי המע"מ הנקוב בחשבוניות הכוזבות, שאף היא בבחינת רכוש אסור.

בנוסף, קיימות עבירות מקור של שימוש על ידי סניור, בדרך של פריטה, בשיקים עם חתימת הסבה מזויפת, מהם נצמחו המזומנים שקיבל מהפריטה שהם הרכוש האסור.

עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק
בפרק הראשון הגעתי למסקנה שבמסגרת תכנית עבריינית משותפת של סניור וסיבוני, הוציא סניור בעיקר חשבוניות פיקטיביות לסיבוני, וזאת לצד פעילות ממשית שלו כסוכן שיווק בנפח קטן של כעשירית מהפעילות, שלגביה זוכו שני הנאשמים מהמיוחס להם מחמת הספק.

בהתאם לתכנית העבריינית של השניים, הוציא סניור את החשבוניות הפיקטיביות, סיבוני שילם כנגדן לסניור בשיקים מחברות סיבוני, כך שהמתבונן מהצד ראה עסקה בין ספק לסוכן שכנגדה הועבר תשלום.

במציאות, לעומת זאת, סניור המיר את השיקים של חברות סיבוני למזומן, בין בהפקדתם לחשבונו ומשיכת מזומן, בין במשיכת שיקים עצמיים מחשבונו ובין בפריטת השיקים אצל רובין. וכך, מהעבירה של הוצאת חשבוניות פיקטיביות צמח רכוש אסור שהוא השיקים של אור יצחק לסניור. ברכוש האסור שמקורו בעבירה ביצע סניור שלל פעולות, עד שלא נותר עוד קשר בין השיקים של חברות סיבוני לבין הסכומים במזומן שהיו ברשות סניור ואף לא נותר קשר בין סיבוני וחברות סיבוני לאותם כספים.

כפי שקבעתי בפרק הראשון, ביחס למזומנים שהתקבלו שמקורם בחשבוניות הכוזבות, סניור, שכלל לא היה זכאי לאותם סכומים, השיב את הכספים בחזרה לסיבוני או עשה בהוראת סיבוני פעולות אחרות בכספים שמהותם לא ידועה. בידי סניור נותר סכום מוסכם בגין פעילותו המתוארת.

כל הפעולות הללו נעשו במטרה להסתיר את בעל הזכויות האמיתי בכספים – סיבוני, ולהסתיר את המקור של אותם כספים. כפי שניתן לראות מי שביצע בפועל את הפעולות ברכוש האסור הוא סניור, ואולם כל הפעולות שפורטו בוצעו בהתאם להסכמה ולתכנית עבריינית עם סיבוני, ולקידום ענייני סיבוני, ואף אם סיבוני לא היה מודע לשאלה אם סניור מפקיד את השיקים בבנק ופורט שיק עצמי או פורט את השיקים בדרך אחרת, הוא ידע שהפעולות שמבצע סניור תכליתן להפוך את השיק מחברות סיבוני למזומן חסר שיוך.

לפיכך, ככלל, סיבוני כמבצע בצוותא שותף ואחראי לפעולות ברכוש שביצע סניור כששנ