הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"פ 60588-12-18

לפני
כב' השופט חאלד כבוב, סגן נשיא

המאשימה

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד מפרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה)
מרח' מנחם בגין 154, תל אביב 6492107
טל': 073-XXXX084; פקס: 03-XXXX093

נגד

הנאשם

אביב (בן בנימין) טלמור
ע"י ב"כ עוה"ד איריס שמואלי ומשה שמיר
מדרך בן גוריון 2, מגדל ב.ס.ר. 1 רמת גן, 52573
טל': 03-XXXX529; פקס: 076-XXXX603

החלטה
בפניי בקשה מקדמית שהוגשה ביום 17.11.2019 על ידי ב"כ הנאשם לפיה הוא מתנגד להעדתם של עדי התביעה שמספריהם 42 – 262 מטעם התביעה ומבקש להורות על מחיקת עדים אלה מרשימת עדי התביעה, הואיל ולא נחקרו ע"י הרשות החוקרת, ולא נגבתה מהם הודעה בהתאם לדין, משום שהודעתם ניתנה בדרך של מענה על שאלון שנשלח אליהם באמצעות הדואר האלקטרוני. לשיטת הנאשם, העדת עדים אלה מבלי שנגבתה מהם הודעה כדין היא מחוסרת סמכות ועומדת בניגוד להוראות סעיפים 2-3 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) (להלן: " פקודת העדות").
הנאשם מוסיף וטוען שהשאלונים שהוצגו לעדים לוקים בהיותם מגמתיים ומכוונים. כך, השאלות שהוצגו להם הן שאלות סגורות, מטעות, מכווינות ומכוונות את השואל אל התשובה המתבקשת. משכך , מדובר במחדל חקירה של ממש החוטא לחקר האמת. לגישת הנאשם, יש בכך משום פגיעה לא רק בחקר האמת אלא גם פגיעה אנושה ב זכותו של הנאשם להליך הוגן.
לאחר שבחנתי את הבקשה, הוריתי למאשימה להגיש תגובתה לאמור.
המאשימה הפנתה את בית המשפט לדיון שנערך בהרחבה באותה סוגיה של גביית עדויות בדרך של שאלונים בפני מותב זה בפרשת ברמלי (ת"פ ( ת"א) 52446- 06-16 מדינת ישראל נ' ברמלי (14.5.2017) (להלן: " עניין ברמלי")), כאשר שם בית משפט זה דחה טענות הדומות לטענות שמועלות ע"י הנאשם, וקבע כי אין חובה לבצע חקירה רק בדרך המתוארת בסעיף 2 לפקודת העדות. עוד נקבע באותו עניין כי עריכת חקירה בעל פה היא סמכות המוקנית לחוקר , וכי בנסיבות מסוימות יכול החוקר לבחור בחקירה באמצעות מילוי שאלונים תחת חקירה פרונטלית. בנוסף נקבע כי ניתן לראות בשאלון מעין הוד עת עד בחקירה כאמור בסעיף 77(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 ומשכך ניתן לכלול את ממלאי השאלון ברשימת עדי התביעה. המאשימה מוסיפה וטוענת שבקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטת בית משפט זה נדונה בהרחבה בבית משפט העליון ונדחתה על ידו (בש"פ 4804/17 ברמלי נ' מדינת ישראל (9.8.2017) (להלן: " ערעור ברמלי")).
המאשימה סבורה שהדברים שנקבעו על ידי בית משפט זה בעניין ברמלי יפים גם לענייננו , והנאשם כשל בהוכחת קיומן של נסיבות המצדיקות סטי יה מקביעות אלה. זאת מאחר שגם בענייננו מדובר במעש י מרמה , הונאה וגניבה חמורים שבוצעו כלפי מאות קורבנות , כאשר האמור בכתב האישום מייחס לנאשם עבירות של גניבה בידי מורשה בסכום של כ-60 מיליון ש"ח, ריבוי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירות על חוק איסור הלבנת הון וכן ניהול תיקי השקעות ללא רישיון.
המאשימה מוסיפה וטוענת שזימון לחקירה של מאות נפגעים צפוי להימשך זמן רב ולהביא לעיכוב משמעותי ב ניהול ההליך, ועל כן מצב זה מחייב את רשויות החקירה להתמודד עם ניהול הליכים מורכבים כהליך דנא ולמצוא נקודת איזון הולמת שתאפשר ניהול הליך משפטי באופן יעיל וממוקד. המאשימה מפנה עוד לאמור בהחלטה בעניין ברמלי ועותרת לדחיית הבקשה.
המבקש עתר לבית המשפט וקיבל אישור להגשת השלמת טיעון, ואכן הוגשו ט יעונים מפורטים ביותר ע"י הנאשם, במסגרתם ביקש לאבחן בין הפרשה הנוכחית לפרשת ברמלי; ביקש לטעון שבפ רשת ברמלי לא נקבע כלל משפטי לפיו בית המשפט הכשיר את הפרוצדורה של גביית הודעות עדים על דרך משלוח שאלונים בכל מקרה ועניין; ביקש להצביע על הצורך בבחינה זהירה תוך התמקדות בתכלית שלשמה נגבית ההודעה; ביקש לבחון את מידת הפגיעה בזכות הנאשם להליך הוגן אל מול אינטרסים אחרים ; וביקש להדגיש את העובדה כי מתקיימת הטעייה בפועל בשאלות שהוצגו בשאלון.
בפרק העוסק בפגיעה בזכות להליך הוגן ביקש הנאשם להדגיש כי מדובר בזכות יסוד שזכתה אף למעמד של זכות חוקתית אף שאין מדובר בזכות אבסולוטית, ועל כן מתקיים הצורך לאזן בינה לבין זכויות אחרות. כמו כן, הדגיש הנאשם את העובדה שמדובר ב-220 עדים ולא בכ-370 עדים כפי שהיה בפרשת ברמלי, כך שלעמדתו גביית הודעה מהעדים לא הייתה אורכת יותר מחודשיים.
בנוסף, ביקש הנאשם להדגיש את הצורך בניהול חקירה תוך שמירה על עקרון חוקיות המינהל המגביל את יכולת הרשות לסטות מהוראות הנקבעות בדין ואף הפנה בעניין זה למספר החלטות מתחום המשפט המנהלי , בין באמצעות הצורך לחקור עדים ע"י קצין משטרה, עבור לכלל לפיו הודעת עד צריכה להירשם בכתב על פי פקודת העדות שקובעת את המסגרת הנורמטיבית לגביית עדות, ועבור לטענה שפרקטיקה של משלוח שאלונים לעדים רחוקה מגבולות הגזרה שהתווה החוק .
בהתייחסו לפרשות דומות שנדונו בעבר, בין היתר בפני מותב זה, דוגמת פרשת טפירו ובירמן ( ת"פ (ת"א) 32229-11-17 מדינת ישראל נ' בירמן ואח' (28.10.18)) ו פרשת מדרכי כהן (ת"פ 23327-09-18 מדינת ישראל נ' כהן (31.1.2019) (להלן: " פרשת מרדכי כהן ")), ביקש הנאשם לטעון שיש למתוח קו גבול על שיקול הדעת של הרשות מתי לפעול בדרך של משלוח שאלונים לבין זימון העדים למסירת הודעה בפני חוקר מוסמך.
הנאשם ביקש להדגיש את העובדה שמדובר בשאלון מגמתי, מוטה ומטעה שסותר את העיקרון המנחה לפיו מטרת חקירה משטרתית או של חקירת רשות נועדה לגלות את האמת , ולא לבסס את גרסת המאשימה או את גרסת החשוד, אלא חייבת היא להיות מוכוונת לגילוי העובדות לאשורן.
הנאשם ביקש גם להדגיש את העובדה שהשאלון יכול ויפתיע את הנאשם הואיל והוא לא כולל את גרסת הנאשם, אלא מדובר בתשובות לשאלות סגורות שהופנו אל העדים ע"י המאשימה ונועדו למלא צורך שהמאשימה סברה שהוא משרת את מטרתה , אך דרך זו לבטח אינה מקדמת את הערך של גילוי האמת, את המטרה של מסירת גרסה מלאה של העד, ופוגעת ביכולת הנאשם להליך הוגן שעה שאין בפני הנאשם גרסה מלאה של העד.
כפי שציינו הצדדים, ביום 14.5.2017 ניתנה על ידי ה החלטה בעניין ברמלי, שעסקה בסוגיה דומה אם לא זהה.
באותו עניין מדובר היה בכתב אישום מורכב, בדומה לכתב האישום הנוכחי. כך, בכתב האישום שם נכללו מספר אישומים בעבירות של קבלת דבר במרמה של כספים ממאות משקיעים, גניבת כספם והלבנתם, ועבירה של הצעה לציבור ללא תשקיף. כמו כן, נכללו בכתב האישום מספר אישומים נוספים שיוחסו לנאשמים. מדובר בעבירות דומות אף אם לא זהות לאלה שמיוחסות לנאשמים בהליך דנא .
כאמור, בעניין ברמלי נטענו טענות דומות לטענות שהועלו כאן, ולאחר שבחנתי את הסוגיה ובהתבסס על הוראות החוק והפסיקה הרלוונטיות, קבעתי שהסוגיה כבר נדונה והוכרעה בבתי משפט , בין היתר ע"י השופט גורפינקל ב-ת"פ (מחוזי ת"א) 40207/04 מדינת ישראל נ' כהן (12.1.2005) (להלן: "פרשת אלון כהן"), שם נקבע כי דרך של גביית הודעה באמצעות שאלון היא לגיטימית, אך מתאימה למספר מצומצם של עבירות ועל כן יש לבחון סוגיה זו בזהירות , תוך מתן דגש לתכלית לשמה נגבתה ההודעה ועד כמה זו פוגעת בזכות הנאשם להליך הוגן.
בפרק נוסף של אותה החלטה התייחסתי לטענות שהועלו ע"י ב"כ הנאשם בדבר זכות הנאשם להליך הוגן, זכותו של הנאשם שלא להיות מופתע מגרסת העדים, והוראות החוק שמצדיקות את גביית ההודעה מהעדים בדרך של זימונם לחקירה בפני הרשות . עם זאת, ציינתי שיש לערוך איזון בין זכויות הנאשם והוראות החוק לבין מקרים בהם מתקיים צורך לחקור מאות עדים שהם קורבנות עבירה כדי לבחון את עמדתם הראשונית והבסיסית בנוגע לשאלה האם הם נפלו קורבן למעשה מ רמה או הונאה כפי שנעשה במקרה זה. זאת ועוד, עמדתי על כך שגם בפרשת אלון כהן נקבע שכאשר התביעה אינה מפתיעה את הנאשם, ודואגת למסור לו מבעוד מועד את כל ומלוא חומר הראיות לרבות העדויות שנגבו בדרך של שאלונים, הרי לא ניתן לטעון שהנאשם הופתע .
עוד הוספתי וציינתי שהחקירה בהליך הפלילי נועדה לשמש כלי לגילוי האמת וזהו האינטרס שבית המשפט מייחס לו חשיבות, ועל כן השאלה היא האם מקרה זה, בו יש צורך לחקור מאות עדים, 220 במספר , מצדיק סטייה מדרך המלך של גביית עדות עד .
בעניין ברמלי קבעתי שהתופעה של גיוס כספים ממשקיעים באמצעות תקשורת המונים מחייבת את רשויות החקירה, התביעה, ההגנה ובתי המשפט להיערך לניהול הליכים מורכבים מאוד שמצדיקים מציאת נקודת איזון הולמת שמאפשרת לבית המשפט לנהל הליך משפטי כזה באופן יעיל וממוקד תוך מתן אפשרות למאשימה להוכיח את שנטען על ידה ומאידך לוודא שלא תיפגע במידה לא ראויה זכותו של הנאשם להליך הוגן.
קביעה זו יפה גם למקרה הנוכחי. מדובר באישום של עבירות מרמה ביחס למאות נפגעים, שעקב מספרם הרב לא זומנו לחקירה פרונטלית אלא תוחקרו באמצעות השאלון, כאשר טענת הנאשם שיש לפסול אותם כעדים במשפט אינה מתבססת על כך שהם מסרו עדות שקר אלא מתבססת על העמדה שהגרסה לא נגבתה בהתאם להוראות פקודת העדות, ולא הוצגה שום ראיה לכך שמדובר בשאלון מוטה.
מדובר בשאלון שנועד לקבל מאותם עדים תשובה לשאלות שבאות לבחון באופן אובייקטיבי וניטרלי את גרסת העד. אומנם מדובר בשאלון שנוסח על ידי רשויות החקירה , אך לשאלון ייעוד של קבלת גרסת העד האם הוא נפל כקורבן למעשה מרמה אם לאו, הא ותו לא.
הוספתי וציינתי באותו עניין שבצוק העתים בית המשפט יאפשר למאשימה להשתמש בדרך זו שעה שמדובר באחד מאותם מקרים יוצאי דופן של צורך בחקירת מאות עדים שהטענה היא שהם נפלו קורבן לעבירות מרמה שעה שהתפתו להשקיע את כספם במה שמכונה "גיוס המונים" דרך המרשתת . באותם מקרים , בשלב ראשון על הרשות החוקרת לבדוק האם מאות המשקיעים שהסכימו להשקיע את כספם באותם גופים ומוסדות נפלו קורבן למעשה הונאה או מרמה אם לאו. הדרך שבחרה הרשות החוקרת היא הדרך היעילה והאפקטיבית ביותר לבירור סוגיה זו ואינני רואה כל פגם או פסול בדרך פעולה זו שנועדה לבירור ראשוני כאמור לעיל.
סוגיה אחרת היא עד כמה זימונם של מאות עדים כאלה למשרדי הרשות לשם חקירה פוגמת ופוגעת ביכולת רשויות החקירה להמשיך ולתפקד באורח תקין? ב"כ הנאשם מעלים את הטענה שהואיל ומדובר רק ב – 220 עדים כמפורט בכתב האישום , הרי ניתן היה לזמנם לחקירה וחקירתם של אלה לא הייתה אורכת יותר מחודשיים.
דומני שהנחה זו של ב"כ הנאשם היא יומרנית במידה לא מבוטלת ואינה מבוססת על אדנים מוצקים או על ניסיון שלהם בחקירה של עדים בפרשייה כה מורכבת.
אם לא די בכל אלה, הרי שהחלטת בית משפט בפרשת ברמלי עמדה במבחן בהחלטת כב' השופט מזוז שם דן בית המשפט העליון בעיקר בשאלה המשפטית האם ניתן להשיג על החלטת בית משפט בערכאה דיונית שעה שהוא קובע את אופן ניהול הדיון בפניו , שהרי מדובר בהחלטת ביניים בהליך פלילי שבה ערכאת הערעור אינה מתערבת למעט במקרים מפורשים בהם נקבעה זכות ערעור.
בית המשפט העליון בשולי החלטתו המפורטת התייחס גם לסוגיה העקרונית לפיה האם הודעת עד לעולם צריכה להיות בדרך המלך של גביית הודעה בכתב מעד היושב מול חוקר לפי פקודת העדות וקבע:
"פרשנות מהותית ותכליתית של הפקודה מחייבת לשים את הדגש על התכליות, הערכים והזכויות שהוראות הפקודה, יחד עם הוראות סעיף 77 לחסד"פ, נועדו להבטיח, ולא על הדרך הטכנית של אופן גביית העדות. ואכן, בית משפט קמא בחן את טענות העורר לגופן ולא מצא כי בנסיבות הענין נפגעה הגנתו של העורר בשל אופן גביית העדויות של חלק מעדי התביעה באמצעות שאלונים, אך יחד עם זאת מצא להוסיף, כפי שכבר ציינתי לעיל, כי כאשר עדים אלה יתייצבו בפני בית משפט וייחקרו, יוכל לבית המשפט לבחון את השלכות אופן גביית ההודעות על המשקל שיש לייחס להן" ( ערעור ברמלי, פסקה 23).
כפי שציינתי בפרשת ברמלי והדברים אושרו בבית משפט העליון, אין בעצם קביעות אלה כדי להשליך במידה זו או אחרת, על המשקל שיינתן לגרסת העדים בבית המשפט, כאשר לעולם על בית המשפט לבחון את המשקל שראוי לתת לעדים אלה תוך בחינת ההשלכות של אופן גביית העדות מהעד באותו שאלון. הווה אומר, אין לקשור בכל דרך שהיא בין דחיית עתירת הנאשם למחיקת אותם עדים מרשימת עדי התביעה לבין המשקל שיינתן על ידי בית המשפט לעדים אלה שעה שעדותם תיבחן בבית המשפט.
חזקה על בית המשפט שישקול מחד את כל השיקולים שהועלו ע"י ההגנה בדבר זכות הנאשם להליך הוגן, זכותו שלא להיות מופתע מגרסת העדים, והחובה דרך כלל לגבות עדות פרונטלית מעד אל מול הצורך לנהל את הליך החקירה באופן יעיל וממצה מבלי שהדבר יפגע ביכולתה של הרשות החוקרת להמשיך ולנהל את ענייניה השוטפים, החשש מפני השבתת פעילות הרשות החוקרת באם זאת תחויב לחקור מאות עדים בפרשה מורכבת ומסובכת, הצורך לנהל את ההליך המשפטי באופן ממוקד ויעיל וכיוצ"ב.
כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון, הוראות פקודת העדות נקבעו לפני עשרות שנים, כאשר המציאות שבה נתקל בית המשפט בשנים האחרונות שונה בתכלית מזו שהייתה נוהגת לפני שנים רבות , במובן זה שבפני בית המשפט מוגשים מידי שנה מספר הליכים פליליים שבמסגרתם נחקרים מאות עדים בפרשיות מורכבות וסבוכות שכור כות בחובן מאות אלפי מסמכים ואף מיליוני מסמכים, מספר רב של נאשמים ומספר רב של אישומים, במה שנהוג לכנות "מגה תיקים".
טיפול בתיקים אלה מחייב היערכות ייחודית וכאשר הזרקור חייב להיות מופנה אל התכליות, הערכים והזכויות שבהוראות פקודת העדות, ולא אל הדרך הטכנית של דרך גביית העדות (כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון בערעור ברמלי).
ציינתי ואחזור ואדגיש, כי בית המשפט יוכל לעמוד מ קרוב על מידת הפגיעה בזכות הנאשם להליך הוגן רק לאחר שאותם עדים שמסרו את גרסתם באותו שאלון יתייצבו בפני בית המשפט, כולם או חלקם וייחקרו על ידי ב"כ הנאשם. אז , ורק אז , יוכל לבית המשפט להתרשם מאותן טענות שהועלו על ידי ב"כ הנאשם ולתת את המשקל הראוי לגרסת העדים בסוף ההליך המשפטי.
אשר על כן, מצאתי לדחות את עתירת הנאשם למחיקת העדים 42 – 262 מרשימת עדי התביעה.
באשר לעתירת המאשימה להוספת עדי תביעה (הגב' מעיין טלמור – אשת הנאשם), אשמע את טענות הצדדים לעניין זה במועד הדיון הקבוע.
ניתנה היום, ה' טבת תש"פ, 02 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.