הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"פ 59453-07-19

המאשימה:

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד עידן שוורץ ועדי לוי מפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה)

נגד

הנאשמים:

  1. אבי מוטולה
  2. אביהו איבשיץ
  3. גלית בן מאיר דורי
  4. שאול משיח
  5. ורה יופה

6.משיח דוד
ע"י ב"כ עו"ד קובי סודרי

7.תומר כובאני
8.אברהם יעקב ראוכורגר
9.גבריאל קליין
10.יעקב גרוהר
11.מאירה בן יוסף
12.אפריקה ישראל תעשיות בע"מ
13.נגב קרמיקה בעמ
14.ויה ארקדיה לעיצוב הבית בע"מ
15.סופר קרמיק מוצרי גמר לבית

גזר דין בעניינו שלך הנאשם 6 – משיח דוד

נאשם 6, מר משיח דוד (להלן: נאשם 6 או מר דוד), הודה והורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן בעניינו, במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעה עם המאשימה, ב-13 עבירות של פרטים מטעים בדוחות כספיים – עבירות על פי סעיף 53(ב)(5א) לחוק ניירות ערך; עבירות רבות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות על סעיף 423 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

טרם אפרט את העובדות בהן הודה הנאשם 6, ואת מסגרת כתב האישום, במסגרתו הואשמו 15 נאשמים, אדגיש כי בגזר דינו של הנאשם 6, אתייחס רק לעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש בעניינו (להלן: כתב האישום המתוקן) ובעובדות בהן הודה. כפי שציינתי גם במסגרת גזר דינה של הנאשמת 3 שניתן זה מכבר, ככל שאתייחס בגזר הדין לנתונים עובדתיים הנוגעים ליתר הנאשמים, יהיה הדבר אך כדי להבהיר את חלקו של הנאשם 6 במסגרת כתב האישום הכולל. אין בכך משום קביעת ממצא או הבעת עמדה כלשהי לגבי נכונות האמור בכתב האישום, בנוגע לנאשמים אחרים (למעט נתונים הנוגעים לחברות, סחירותן, בעלות בהן וכו', וכן נתונים הנוגעים לנאשמים 3, 13, 14 ו-15, שגם הם הודו והורשעו על פי הודאתם).

1. תמצית כתב האישום
כתב האישום, המיוחס לכל הנאשמים (תוקן לאחרונה ביום 16.1.2020 בעניינו של הנאשם 8, להלן: כתב האישום), פורש יריעה רחבה של עבירות דיווחים ורישומים כוזבים על מנת להציג מצגי שווא על אודות עמידה ביעדים של קבוצת נגב קרמיקה (בבעלות אפריקה ישראל תעשיות (בפירוק)). כתב האישום מייחס לנאשמים השונים, לרבות לנאשם 6, ריבוי עבירות לאורך השנים 2014-2011.

על הנאשמים
תיאור הנאשמים, והמיוחס להם, כולו, כאמור בכתב האישום, ומבלי שיהיה בכך להביע עמדה כלשהי בדבר נכונות האמור בו, למעט לעניין הודאת הנאשם 6 (והנאשמים האחרים שהודו והורשעו).

1.1.א. הנאשמות החברות
הנאשמת 12, אפריקה ישראל תעשיות הינה חברה ציבורית (להלן: אפריקה ישראל תעשיות), שנסחרה בשנים 2015-2011, בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

הנאשמת 13, נגב קרמיקה בע"מ (להלן: נגב קרמיקה) הייתה, בין השנים 2012-1987 חברה ציבורית שמניותיה רשומות למסחר בבורסה. 90% ממניותיה הוחזקו בידי אפריקה ישראל תעשיות. ביום 5.2.12 נמחקה נגב קרמיקה מהמסחר בבורסה והפכה לחברה פרטית בבעלותה המלאה של אפריקה ישראל תעשיות. נאשמת זו הודתה והורשעה.

הנאשמת 14, ויה ארקדיה לעיצוב הבית בע"מ (להלן: ויה ארקדיה), היא חברה פרטית, הנמצאת בבעלותה המלאה של נגב קרמיקה, החל מיום 31.12.12. נאשמת זו הודתה והורשעה.

הנאשמת 15, שותפות כללית סופר קרמיק מוצרי גמר לבית (להלן: סופר קרמיק), הוקמה ביום 31.12.12, והייתה בבעלות מלאה של נגב קרמיקה וויה ארקדיה. גם נאשמת זו הודתה והורשעה.

נגב קרמיקה, ויה ארקדיה וסופר קרמיק, עסקו בפעילות בתחום הייצור, השיווק וההפצה של מוצרי גמר לעיצוב הבית, וביחד עם חברות בת נוספות של נגב קרמיקה הרכיבו את קבוצת נגב קרמיקה (להלן: קבוצת נגב קרמיקה). הדוחות הכספיים של כל החברות בקבוצת נגב קרמיקה אוחדו בדוחותיה הכספיים המאוחדים של חברת נגב קרמיקה. בתקופה הרלוונטית לאישום, הוחזקה קבוצת נגב קרמיקה בבעלות מלאה, ישירה ועקיפה של אפריקה ישראל תעשיות, ודוחותיה הכספיים אוחדו בדוחותיה הכספיים של אפריקה ישראל תעשיות.

מכאן, אבחין בין הנאשמים העיקריים, לנאשמים המשניים, על פי החלוקה שערכה המאשימה במסגרת הסדר הטיעון עם הנאשמת 3, כאשר המאשימה טענה באשר לנאשם 6 כי גם הוא בין הנאשמים המשניים, והראשון מביניהם שהורשע בעבירות ללא יסוד נפשי של כוונה (סעיף 53(ב)(5א).

1.1.ב. הנאשמים העיקריים
מר אבי מוטולה – נאשם 1
טרם אתאר את הנאשם 1 והעבירות המיוחסות לו, אדגיש כי הנאשם 1 כופר בכל המיוחס לו בכתב האישום, אך מאשר את הדברים האמורים בסעיף זה של גזר הדין לגביו.

מר אבי מוטולה (להלן: מר מוטולה או הנאשם 1) כיהן כמנכ"ל קבוצת נגב בין השנים 2015-2007. בשנים 2015-2012, כיהן מר מטולה בנוסף גם כמנכ"ל אפריקה ישראל תעשיות ויו"ר הדירקטוריון של ויה ארקדיה. בנוסף, החל משנת 2013 כיהן כיו"ר הדירקטוריון של נגב קרמיקה. מר מוטולה הינו בעל הבנה עסקית וחשבונאית כמשמעותם בדין. מתוקף תפקידיו, חתם מר מוטולה על הדוחות הכספיים של אפריקה ישראל תעשיות, נגב קרמיקה, ויה ארקדיה וסופר קרמיק.

על פי הנטען בכתב האישום, משך תקופת כהונתו של מר מוטולה, שכרו, הבונוס השנתי שלו והאופציות שניתנו לו הושפעו מביצועי קבוצת נגב קרמיקה ואפריקה ישראל תעשיות ומעמידת קבוצת נגב קרמיקה ביעדיה.

מר אביהו איבשיץ – נאשם 2
טרם אתאר את הנאשם 2 והעבירות המיוחסות לו, אדגיש כי הנאשם 2 כפר בכתב האישום, בחלק מהמקרים לגבי העובדות, ובאחרים לגבי טיעונים משפטיים. על כן כל האמור להלן, הבא לתאר את חלקו של הנאשם 6 בפרשיה, מובא מתוך האמור בכתב האישום, מבלי שיהיה בכך להביע דעה לא לגבי האמור בכתב האישום, ולא לגבי כפירתו של הנאשם 2. מכל מקום, לנאמר בסעיף זה לגזר הדין, מסכים הנאשם 2.

מר אביהו איבשיץ (להלן: מר איבשיץ, או נאשם 2), רו"ח במקצועו, עבד בנגב קרמיקה משנת 1998. בתקופה הרלבנטית לאישום שימש מר איבשיץ כסמנכ"ל הכספים והפיתוח העסקי של קבוצת נגב קרמיקה והיה חבר הנהלה בקבוצה. מתוקף תפקידו חתם מר איבשיץ על הדוחות של נגב קרמיקה. שכרו של איבשיץ הושפע מביצועי קבוצת נגד קרמיקה ומעמידת הקבוצה ביעדיה.

1.1.ג. הנאשמים המשניים
הנאשמת 3, גב' גלית בן מאיר דורי, שהודתה והורשעה על פי הודאתה, שימשה כמנהלת שירות לקוחות החל משנת 2006. בתקופה הרלבנטית לאישום הייתה אחראית מחלקת חשבוניות בקבוצת נגב קרמיקה. במסגרת זו הייתה אחראית על הפקת החשבוניות ללקוחות פרטיים ולקבלנים בכל קבוצת נגב קרמיקה.

הנאשם 4, מר שאול משיח (להלן: מר משיח או הנאשם 4), שכפר במיוחס לו בכתב האישום, החל לעבוד בנגב קרמיקה החל משנת 1995. החל משנת 2013 היה חבר הנהלה בקבוצת נגב קרמיקה וכיהן כמנהל תפעול ולוגיסטיקה של הקבוצה. במסגרת תפקידו היה אחראי על עמידת קבוצת נגב ביעדי האספקה ועל הפקת תעודות משלוח. שכרו הושפע מעמידת קבוצת נגב קרמיקה ביעדים אלו.

הנאשמת 5, גב' ורה יופה (להלן: גב' יופה או נאשמת 5), כפרה בכתב האישום, אך היא מאשרת את האמור בפסקה זו בגזר הדין. גב' יופה עבדה בנגב קרמיקה משנת 2008. בתקופה הרלבנטית לאישום כיהנה כמנהלת המחלקה הכלכלית בקבוצת נגב קרמיקה. במסגרת תפקידה, בצעה אנליזות של קבוצת נגב קרמיקה בענפים השונים, והייתה שותפה לבניית התקציב ולמעקב אחר יישומו. גב' יופה עבדה תחת ניהולו הישיר של מר איבשיץ והשתתפה בישיבות הנהלה.

הנאשם 6, שהודה , כאמור, במיוחס לו והורשע, עבד בנגב קרמיקה משנת 2008 כמנהל בקרת איכות ואמינות מלאי. במסגרת תפקידו היה אחראי, בין היתר על ביצוע ספירות מלאי בסניפים, ביצוע בקרה על תעודות העברה בין מחסנים ובדיקת איכות מלאי.

הנאשם 7, מר תומר כובאני, הגיע להסדר טיעון, שאמור להיות מוצג לבית המשפט, מר כובאני החל לעבוד בנגב קרמיקה משנת 1998. כובאני כיהן כמנהל מחלקת הסוחרים בקבוצה החל משנת 2011, והיה חבר הנהלה בקבוצת נגב קרמיקה משנת 2014. במסגרת תפקידו היה אחראי על עמידת מחלקת סוחרים ביעדי המכירות והגבייה שלה. שכרו הושפע מעמידת קבוצת נגב קרמיקה ביעדים אלה.

הנאשם 8, מר יעקב ראוכורברג (להלן: מר ראוכורברג או הנאשם 8), גם הוא הגיע עם המאשימה להסדר טיעון שיוצג לפני בית המשפט. מר ראוכורברג עבד בנגב קרמיקה החל משנת 1997, מר ראוכורבגר היה חבר הנהלה בקבוצת נגב קרמיקה משנת 2000 וכיהן כמנהל מערכות מידע בקבוצה. במסגרת תפקידו היה אחראי על מערכת ה-ERP, הכוללת את המודולים המרכזיים הנוגעים לפעילות החברה, כגון: לוגיסטיקה, מכירות, מלאי, וסחר; ונערכת ה-CRM, המרכזת את נושא שירות הלקוחות והמכירות.

הנאשם 9, מר גבריאל קליין (להלן: מר קליין או הנאשם 9), השיב לאישום וכפר במרבית המיוחס לו, אך אישר את האמור בפסקה זו. מר קליין כיהן כמנכ"ל ויה ארקדיה וסופר קרמיק משנת 2013 והיה חבר בהנהלת קבוצת נגב קרמיקה. מתוקף תפקידו חתם על דוחותיהן הכספיים של ויה ארקדיה וסופר קרמיק. שכרו של מר קליין הושפע מביצועי ויה ארקדיה, שהיה ממקימיה, כמו גם מביצועיה של סופר קרמיק ומעמידתן ביעדי המכירה והאספקה שלהן.

הנאשם 10, מר יעקב גרוהר (להלן: מר גרוהר או הנאשם 10), גם הוא השיב לכתב האישום וכפר במרבית המיוחס לו, ואישר את האמור בפסקה זו. מר גרוהר, רו"ח במקצועו, כיהן כסמנכ"ל הכספים של ויה ארקדיה וסופר קרמיק לכל אורך התקופה שהיו בבעלותה של נגב קרמיקה. מר גרוהר החל לשמש כסמנכ"ל הכספים של ויה ארקדיה עוד לפני שנרכשה ע"י נגב קרמיקה. מתוקף תפקידו חתם על דוחותיהן הכספיים והיה אחראי, בין היתר, על גביית כספים מלקוחותיהן.

גב' מאירה בן יוסף, הנאשמת 11 (להלן: גב' בן יוסף או הנאשמת 11) עבדה בנגב קרמיקה משנת 1992 וכיהנה כסמנכ"לית משאבי אנוש בקבוצת נגב קרמיקה ובאפריקה ישראל תעשיות, החל משנת 2013. דיון בעניינה קבוע להיום.

על העבירות המיוחסות לנאשמים
שוב אזכיר, כי העבירות המיוחסות לנאשמים הן על פי הכתוב בכתב האישום, ועל פיו בלבד, בכפוף להודאות או כפירות כאמור לעיל.

בתקופה הרלוונטית לאישומים ניצלו מר מוטולה ומר איבשיץ את מעמדם בקבוצה על מנת להורות לכפופים להם לבצע פעולות מרמתיות שיציגו מצגי שווא על אודות תוצאות קבוצת נגב קרמיקה ועל עמידתה ביעדים הגבוהים שנקבעו לה.

מר מוטולה, שניהל את קבוצת נגב קרמיקה ואפריקה ישראל תעשיות, העמיד את שיפור ביצועי החברה ועמידתה ביעדים בראש סולם העדיפויות. מר מוטולה הנחה את עובדיו, ובראשם את מר איבשיץ, לנקוט בכל האמצעים להשגת מטרה זו.

מר איבשיץ היה מנהל בכיר ודומיננטי בקבוצת נגב קרמיקה, פעל כיד ימינו של מר מוטולה וניצל את מומחיותו החשבונאית, כך על פי כתב האישום, בו כפר מר איבשיץ, לשם תכנון וביצוע עבירות כמפורט. מר איבשיץ הפעיל עובדים התלויים בחברה לפרנסתם לביצוע העבירות ובהנחיתו.

מר מוטולה השיג את שיתוף הפעולה של הכפופים לו בביצוע העבירות הנטענות, תוך שהנהיג מדיניות של מתן הטבות אישיות לעובדיו על חשבון קבוצת נגב קרמיקה. בין היתר הורה מר מוטולה על מימון חופשות פרטיות בארץ ובחו"ל לנאשמת 3 ולמשפחתה בשווי עשרות אלפי שקלים, על מימון חופשות פרטיות בארץ ובחו"ל, טיפולי שיניים ומטבח לגב' בן יוסף ומשפחתה בשווי של כ-200,000 ₪, על מתן הלוואה בסך 100,000 ₪ ועל מימון טיסה לחו"ל עבור מר איבשיץ ואשתו, בסכום של למעלה מ-20,000 ₪.

להלן אפרט את כל האישומים, כדי להבהיר את התמונה הכוללת ואת חלקו של הנאשם 6, אך ארחיב רק לגבי אישום 4, שהוא האישום היחיד המיוחס לנאשם 6.

באישום הראשון (שאינו מיוחס לנאשם 6 אך מובא לשלמות התמונה), נטען כי בהוראת מר מוטולה ומר איבשיץ, ביצעו הנאשמת 3, גב' דורי, הנאשם 4, מר משיח והנאשם 7, מר כובאני רישומים כוזבים במסמכי קבוצת נגב קרמיקה, שהובילו לכך שקבוצת נגב קרמיקה ואפריקה ישראל תעשיות הקדימו את מועד ההכרה בהכנסות בדוחותיהן הכספיים, וכל זאת על מנת להציג מצגי שווא על אודות עמידת קבוצת נגב קרמיקה ביעדיה. כתוצאה ממעשי הנאשמים, כך על פי כתב האישום, כללו הדוחות הכספיים של אפריקה ישראל תעשיות פרטים מטעים בין השנים 2014-2011. הנאשמת 3 הודתה בחלקה במעשים.

באישום השני (שגם הוא אינו מיוחס לנאשם 6 אך מובא לשלמות התמונה), נטען כי בהוראת מר מוטולה ומר איבשיץ, ביצעו הנאשמת 3, גב' דורי והנאשמת 5, גב' יופה רישומים כוזבים במסמכי קבוצת נגב קרמיקה, שהובילו לכך שקבוצת נגב קרמיקה ואפריקה ישראל תעשיות, דיווחו בדוחותיהן הכספיים על הכנסות כפולות, וכל זאת על מנת להציג מצגי שווא על אודות עמידת קבוצת נגב קרמיקה ביעדיה. הנאשמת 3 הודתה בחלקה באישום זה.

באישום השלישי (שגם הוא אינו מיוחס לנאשם 6, אך מובא למען שלמות התמונה), נטען כי מר קליין ומר גרוהר היו מודעים לקיומם של פרטים מטעים בדוחות הכספיים של ויה ארקדיה וסופר קרמיק, וכן היו מודעים לכך שהדוחות הכספיים שלהם מאוחדים לדוחותיה השנתיים והרבעוניים של אפריקה ישראל תעשיות. למרות זאת חתמו על דוחותיהן הכספיים ואישרו את הנתונים הכספיים שלהן. כתוצאה ממעשי הנאשמים, כך על פי כתב האישום, כללו הדוחות הכספיים של אפריקה ישראל תעשיות, פרטים מטעים בין השנים 2014-2012.

על פי האישום הרביעי, האישום המיוחס לנאשם 6, הוגדלו פיקטיבית ערכי המלאי בקבוצת נגב. על פי כתב האישום, הנחה מר איבשיץ, בידיעת ובהסכמת מר מוטולה, את מר דוד, הנאשם 6, שהודה במיוחס לו, ואת גב' יופה, לבצע רישומים כוזבים במסמכי קבוצת נגב קרמיקה, שהביא לכך שקבוצת נגב קרמיקה ואפריקה ישראל תעשיות דיווחו בדוחותיהן הכספיים על מלאי ביתר. זאת, על מנת להציג מצגי שווא על אודות עמידת קבוצת נגב קרמיקה ביעדיה. כתוצאה ממעשי הנאשמים, כך על פי כתב האישום, כללו הדוחות הכספיים של אפריקה ישראל תעשיות, פרטים מטעים בין השנים 2014-2011.

הנאשם 6 הודה במעורבותו בהגדלת מלאי באופן פיקטיבי, במחסן 911. מחסן זה שימש כמחסן רישומי וירטואלי בקבוצת נגב, ללא מלאי פיזי, לעסקאות אספקה ישירה בהן קבוצת נגב משמשת כמתווכת בלבד בין הלקוח לבין צד שלישי ואינה מחזיקה בפועל את המלאי שנמכר. הנאשם 6 הודה כי על פי הנחית מר איבשיץ (בה כופר מר איבשיץ), פעל להגדיל את מלאי קבוצת נגב באופן פיקטיבי, על מנת להציג מצגי שווא על עמידת קבוצת נגב ביעדיה. עוד הודה הנאשם 6 כי העביר באופן רישומי וכוזב מלאי וירטואלי ממחסן 911 למחסני קבוצת נגב האחרים, גם זאת כדי שיחזה שהקבוצה עומדת ביעדים. עוד הודה הנאשם 6 כי כדי להסתיר את ההגדלה הפיקטיבית של ערכי המלאי, בתום כל תקופת דיווח העביר באופן רישומי את המלאי שהועבר למחסני קבוצת נגב, חזרה למחסן 911. במסגרת זו, הודה הנאשם 6, כי הפיק מאות תעודות "ניפוק" ו"קבלה" , שכללו כ-15,000 תנועות של פרטי מלאי בין מחסן 911 ל-45 מחסנים אחרים בקבוצה, הנספרים כחלק מהרכב המלאי של החברה בדוחות הכספיים, בשווי של כ-10 מיליון ₪, בכל רבעון, ובכך שיפרו בצורה משמעותית את נתוני הרווח הגולמי של הקבוצה. הנאשם 6 הודה כי עשה את הדברים בתאום עם מר איבשיץ וגב' יופה, שניהם מכחישים את הדברים.

על פי כתב האישום, פנה הנאשם 6 למר איבשיץ וביקש ממנו מספר פעמים לחדול מהגדלות המלאי המלאכותיות, וכפי שטען במסגרת הטיעונים לעונש, מר איבשיץ הורה לו להמשיך ולבצע את המעשים.

באישום החמישי (שגם הוא אינו מיוחס לנאשם 6), נטען כי במסגרת בדיקת רואי החשבון המבקרים שנערכה לקראת פרסום הדוחות הכספיים לשנת 2014, זיהו רואי החשבון המבקרים חלק מהרישומים הכוזבים שפורטו באישומים 1 ו-2. על כן מר מוטולה, מר איבשיץ, הנאשמת 3, גב' דורי ומר ראוכורגר, הציגו מצגי שווא לרואי החשבון המבקרים, במטרה להסוות את הרישומים הכוזבים ובמטרה לתארם כרישומים שגויים שנעשו בשגגה ובמטרה להסתיר רישומים כוזבים נוספים בדוחותיהן הכספיים של קבוצת נגב קרמיקה ואפריקה ישראל תעשיות. כתוצאה מכך הונחה דעתם של רואי החשבון המבקרים, והם אישרו את הדוחות הכספיים של קבוצת נגב קרמיקה ואפריקה ישראל תעשיות.

באישום הששי (שגם הוא אינו מיוחס לנאשם 6 אך מובא לשלמות התמונה), נטען כי בתחילת 2015 ולאחר פיטוריו של מר מוטולה, הגיעו לידי אפריקה ישראל תעשיות ידיעות הנוגעות לאי סדרים חשבונאיים, שנבחנו על ידי החברה. לנוכח בדיקות אלו פעלו מר מוטולה, מר איבשיץ וגב' דורי, מתוך כוונה להכשיל הליך שיפוטי צפוי. במסגרת זו נטען כי מר איבשיץ ביקש מגב' דורי לומר לגורמים הבודקים כי הוא אינו קשור לאי הסדרים, וכי תזכיר רק את שמו של מר מוטולה, וכי מר מוטולה ביקש ממנה כי תייחס הכל למר קליין.

האישומים השביעי והשמיני נוגעים אישית למר מוטולה וגב' בן יוסף אינם קשורים לתכנית הכוללת המיוחסת לנאשמים, ועל כן לא אפרט לגביהם בגזר דין זה.

התמונה המצטיירת לגבי הנאשם 6 היא של מי שהונחה לבצע עבירות פליליות כדי להציג מצג של עמידה ביעדי הקבוצה, ולהסתיר רישומים כוזבים אלו, כאשר מי שהנחה אותו לפעול כך היה, על פי הנטען, מר איבשיץ.

הסדר הטיעון
הסדר הטיעון אינו משנה פרטים משמעותיים במיוחס לנאשם 6 ולאישומים שיוחסו לו. על פי הסדר הטיעון הנאשם 3 הודה והורשע במעשים ובעבירות שיוחסו לה בכתב האישום המתוקן בעניינו, והצדדים עותרים לעונש של 7 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, לצד קנס של 40,000 שקלים.

טיעוני הצדדים לעונש
הסדר הטיעון שהוצג לבית המשפט הוא הסדר טיעון סגור, ששני הצדדים עתרו לכך שבית המשפט יכבדו כלשונו.

3. א. טיעוני המאשימה
ב"כ המאשימה הבהיר בפתח דבריו, כי הסדר הטיעון עם נאשם 6 הוא אחד מתוך קבוצה של הסדרים שנחתמו מול מי שהמאשימה רואה בהם כנאשמים משניים בתיק, קרי: אותם שכירים בחברות שקיבלו את ההנחיה לבצע את העבירות מהנאשמים המרכזיים, מנהליהם, נאשמים 1 ו-2, וכי השיקולים בעניינו של נאשם 6, או לפחות חלקם המכריע יפה גם לנאשמים המשניים האחרים עמם הגיעה המאשימה להסדרי טיעון. ב"כ המאשימה עמד על כך שחלק מהנאשמים המשניים (כמו הנאשמת 3 שהודתה במסגרת הסדר טיעון, הורשעה ואף ריצתה את עונשה), הואשמו בעבירות לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, שהוא הסעיף המחמיר יותר, הואיל והוא כולל בחובו יסוד נפשי של כוונה, ואילו חלקם האחר, כוללם נאשם 6, הואשמו בעבירות לפי סעיף 53(ב)(5א) לחוק ניירות ערך, שאינו כולל יסוד נפשי של כוונה.

ב"כ המאשימה עמד על כך שהמאשימה איזנה, כנדרש לטעמה, בין שני שיקולים נוגדים. מחד, את החומרה הרבה שבמעשי נאשם 6 שמצאו ביטויים בכמות העבירות הרבות שביצע, משכן הארוך ומידת התחכום והתכנון שליוותה אותם, המתבטא בשימוש במחסנים הוירטואליים באופן עקבי, והניסיונות להם היה שותף להסתיר רישומים כוזבים אלו, ואת ניפוח המלאי. מאידך, לקולא, חלקו היחסי של נאשם 6 בביצוע העבירות והשפעתו של הנאשם 2, אחד מהנאשמים המרכזיים עליו, כמו גם על הנאשמים המשניים האחרים.

לטענת ב"כ המאשימה, מידת ההשפעה של נאשם 2 אחד מהנאשמים המרכזיים, על נאשם 6 וחלקו היחסי המופחת של הנאשם 6, ביחס לנאשם 2, מקל עמו בשני אספקטים מרכזיים: הראשון, נובע מכך שמדובר בנסיבה מקלה שיש בה כדי להפחית את מתחם העונש לפי תיקון 113, סעיף 40ט(א)(2). ב"כ המאשימה עמד על כך שנאשם 6, ניהל את מערך המחסנים, בכפוף לנאשם 4 שהיה מנהל הלוגיסטיקה, כשכל העבירות שביצע, בוצעו כולם על פי הוראותיו של הנאשם 2.

עוד טען ב"כ המאשימה כי נלקחה בחשבון העובדה שאמנם הנזק שנגרם מביצוע העבירה גדול, אך את מרביתו לא ניתן לייחס לנאשם 6 וכן כי נאשם 6 נטול השכלה חשבונאית. עוד נזקפה לטובתו העובדה שפנה פעמים מספר לנאשם 2 וביקש לחדול מביצוע המעשים.

ב"כ המאשימה עמד גם על החשיבות בהודאתה ובחרטה שהביע הנאשם 6 , לא רק בתחילת ההליך המשפטי, אלא קודם לכן, כאשר שיתף פעולה עם אנשי הביקורת הפנימית בחברה ולאחר מכן עם אנשי הרשות לניירות ערך. משקל נוסף נתנה המאשימה לכך שפעולותיו של הנאשם 6, סייעו באופן ממשי ומשמעותי לחשיפת העבירות וקידום החקירה שבעקבותיה הוגש כתב האישום. בכתב האישום המתוקן אין טענה שנאשם 6 קיבל טובות הנאה בשל ביצוע העבירות.

בהתייחס לענישה הנוהגת, הציג ב"כ המאשימה פסיקה בה הוטלו עונשים חמורים יותר בשל עבירות דומות.

לאור הפסיקה, מתחם הענישה צריך להיות לדעת המאשימה בין 3 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות לבין 6 חודשי מאסר בפועל, שירוצו מאחורי סורג ובריח. על כן, כך לטענת המאשימה, עונש של 7 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, לצד 40,000 שקל קנס הוא עונש ראוי.

3. ב. טיעוני הנאשם 6
ב"כ נאשם 6, עו"ד סודרי, חזר על דברי ב"כ המאשימה לעניין תפקידו המשני של נאשם 6 במעשים המיוחסים לכלל הנאשמים בכתב האישום, והדגיש כי הנאשם 6 שיתף פעולה כבר עם הביקורת, מיד בשלב הראשון. לטענתו, יש לזקוף לזכות הנאשם 6 את העובדה שכאשר החל הליך הביקורת הפנימית והנאשם זומן, הביקורת לא היתה מודעת להיקף המעשים שנאשם 6 היה מעורב בהם. הנאשם 6 ביקש לדבר עם אנשי הביקורת הפנימית, ללא ששקל מה יהיה עליו, מבלי שנועץ בעו"ד, וחשף את כלל המעשים בהם היה מעורב. בכך, סייע הנאשם 6 בקידום החקירה והבאת הנאשמים העיקריים לדין.

ב"כ נאשם 6 הדגיש את מעמדו הזוטר של הנאשם 6 בחברה, ואת העובדה שהעז ופנה לנאשם 2 וביקש, ביזמתו, להפסיק את ביצוע העבירות. לטענתו, הציות נעשה לאור פערי המעמד וההשכלה, מתוך חשש שסירוב, ובוודאי דיווח עלולים להביא להשלכות קשות מאוד.

ב"כ הנאשם 6 הדגיש כי מדובר באדם לא צעיר בימים, ללא עבר פלילי קודם, שזו לו ההסתבכות הראשונה. ב"כ הנאשם 6 עמד על העונשים החיצוניים מהם כבר סבל הנאשם 6 בכך שפוטר בשל חלקו במעשים עוד קודם להגשת כתב האישום, ומצא לו מקום עבודה אחר, בקושי רב, כמחסנאי, או לדבריו של הנאשם עצמו , כסבל, העובד עבודה פיזית קשה (והוא קרוב לששים), המשתכר כ-8,000 ₪. עוד עמד ב"כ הנאשם 6 על כך, שככל שיתקבל הסדר הטיעון והנאשם 6 ירצה עונש מאסר בעבודות שירות הוא יאבד גם את עבודתו זו, ויקשה עליו לאור גילו, כישוריו, ומשבר הקורונה, למצוא לאחר מכן עבודה חלופית.

לאחר דברים אלו חזר הנאשם והביע חרטה על מעשיו. הנאשם 6 הדגיש כי חרד למקום עבודתו, וכי ניסה לפנות לנאשם 2 אך העימותים עמו היו קשים.

דיון והכרעה
בפתח הדברים אציין כי הסדר הטיעון במקרה זה ראוי, אף אם אינו על הצד המחמיר. אני סבורה כי יש לתת משקל משמעותי לנסיבות ביצוע העבירות, היינו, שעל פי המתואר בכתב האישום, בוצעו על פי הוראות מפורשות של הנאשם 2, במצב דברים בו על הנאשם לבחור בין מילוי הוראות, גם אם לא חוקיות, תוך ריצוי הממונה עליו, לבין פניה לממונים או לרשויות, מה שהיה מביא ככל הנראה לפיטוריו ואבדן מקור פרנסתו, מה שהיה קורה גם אם היה עוזב את עבודתו כדי להימנע מביצוע העבירות. עמדתי על הדברים גם לגבי הנאשמת 3, והם יפים עוד יותר במקרה של הנאשם 6, שלא קיבל כל טובת הנאה בעבור ביצוע המעשים האסורים, ואף עשה ניסיון להפסיקם ופנה לצורך כך לנאשם 2. מדובר בבחירה קשה. הנאשם מבין כי עשה בחירה שגויה, אולם יש לזכור את מעמדו מזה, ומעמדו של נאשם 2 מזה. על אף התואר של "מנהל בקרת איכות ואמינות מלאי" מדובר ב מנהל המחסנים, בתפקיד זוטר יחסית בחברה, שעם זאת מתפרנס יפה וחרד לעבודתו. המנהלים הבכירים, הבוחרים בעובדים מנצלים את חולשתם ואת הפחד מאבדן הפרנסה. על כן, על אף שהבחירה הערכית שבחר הנאשם 6 לא הייתה ראויה ועליו להיענש, הרי שהנסיבות מצדיקות התחשבות במסגרת העונש.

וכעת אפנה לגזירת הדין על פי הוראות חוק העונשין.

4. גזירת הדין על פי סימן א'1 לפרק ו' בחוק העונשין (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה)
4.1. אופן גזירת הדין – כללי
סימן א'1 לפרק ו' בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: סימן א'1 ו- חוק העונשין, בהתאמה), עוסק בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. סימן זה הוסף לחוק העונשין במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין (ס"ח תשע"ב 2330, מיום 10.1.12, להלן: תיקון 113). התיקון התבסס על מסקנות הועדה לענייני דרכי ההבניה של שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין – דין וחשבון (1997) בראשות השופט (בדימוס) א' גולדברג (להלן: דו"ח ועדת גולדברג). סעיף 40א לחוק קובע את מטרת התיקון והיא: "לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה". מכוח התיקון (סעיפים 40א-40טו לחוק העונשין), על בית המשפט לקבוע תחילה את מתחם הענישה הראוי בגין העבירה בנסיבותיה, ורק אז, ולאחר שנלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות של הנאשם, על בית המשפט לגזור את דינו בתוך מתחם הענישה (למעט מקרים חריגים בהם ניתן לסטות ממתחם זה). חשיבות התיקון היא בהבחנה שיש לעשות בין האשם והגמול הראוי לעבירה כשלעצמה (שיקולים אובייקטיבים) לבין שיקולים אינדיבידואליים הנוגעים לנאשם (לניתוח החוק ומטרותיו ראו: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו-2006, ה"ח הממשלה 241; רות קנאי, "הבניית שיקול הדעת של השופט בקביעת העונש בעקבות דוח ועדת גולדברג ", מחקרי משפט ט"ו (תשנ"ט-1999) 147 (להלן: קנאי, הבניית שיקול הדעת) וכן סיגל קוגוט, אפרת חקאק ואיתמר גלבפיש, "מי מפחד מהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה? על ערכאת הערעור ותיקון 113" בתוך: משפט צדק? ההליך הפלילי בישראל – כשלים ואתגרים, 267 (בעריכת אלון הראל, מתוך הסדרה: משפט חברה ותרבות, בעריכת אסף לחובסקי, להלן: קוגוט, חקאק וגלבפיש, הבניית הענישה ו- משפט צדק? ההליך הפלילי בישראל – כשלים ואתגרים, בהתאמה ( תשע"ח-2017).

החוק קובע מבחן דו שלבי בגזירת עונשו של נאשם. בשלב הראשון, על בית המשפט לקבוע מהו מתחם הענישה ההולם, בהתחשב בחומרת העבירה ובנסיבות ביצועה. מבחן נורמטיבי-אובייקטיבי. בשלב השני על בית המשפט לבחון אם מתקיימים שיקולים חריגים הנוגעים לנאשם ומצדיקים לסטות מהמתחם שנקבע בשלב הראשון –פוטנציאל שיקום מיוחד (שאז ניתן לחרוג מהמתחם לקולא) או הגנה על הציבור (שאז ניתן לחרוג מהמתחם לחומרא), ובשלב השלישי על בית המשפט לבחון את נסיבותיו של הנאשם שלפניו (לקולא ולחומרא), ולאורן לגזור את עונשו (על חשיבות ההבחנה בין השלבים ומהותם ראו דבריו של כב' השופט ע' פוגלמן בע"פ 2918/13 אחמד דבס נ' מדינת ישראל (2013) בפסקה 6 לפסק דינו).

במקרה שלפניי עונשו של הנאשם 6 הוצג כעונש מוסכם במסגרת הסדר טיעון. במקרה כזה אין לפרט בהרחבה את מתחם הענישה, ואין מקום לעמוד על היחס בין מתחם הענישה להסדר הטיעון (לפירוט בעניין זה ראו פסק דיני בעניינו של הנאשם 6 בתיק אחר, מיכאל קרמר בת"פ (ת"א-יפו) 18772-01-17 מדינת ישראל נ' ליבוביץ' (פורסם בנבו, 18.2.18). זאת, כיון שעל פי פסיקת בית המשפט העליון יש לעמוד על מתחם הענישה רק כאשר בית המשפט שוקל להתערב בהסדר הטיעון, שנראה על פני הדברים כנופל מחוץ למתחם הענישה.

בע"פ 6943/16 גנדי גלקין נ' מ"י (מיום 28.1.18, להלן: עניין גלקין), קבע כב' השופט נ' הנדל (בפסקה 3 לפסק דינו):

"הקשר בין תיקון 113 לבין הסדרי טיעון אינו ברור. די לומר כי התיקון אינו מתייחס למצב של הסדר טיעון. צודק בית משפט קמא כי על פי גישה אחת של בית משפט זה, בתיק מעין זה על בית המשפט לקבוע מתחם. בית המשפט המחוזי עשה את המלאכה בהרחבה כמקובל בתיקים שמסתיימים ללא הסדר טיעון עם טווח ענישה מוסכם. עם זאת, אין לשכוח כי ישנן גם גישות אחרות באשר לנדרש מן הערכאה המבררת ביחס לקביעת עונש במסגרת הסדר טיעון הכולל טווח ענישה מוסכם.
לטעמי, אין זה נכון או ראוי – ודאי במקרה כזה – להרחיב בקביעת המתחם. כאמור יש לאבחן בין רכיבי תיקון 113 לבין מידת ההתערבות של בית המשפט בהסדרי טיעון. בית משפט זה בהרכב מורחב קבע את הכללים הרלוונטיים בנדון (ראה: ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז 621-620, 577 (1) פסקה 24 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש)(2002) להלן: הלכת פלוני)). זהו המוקד. זאת, במיוחד בתיק מסוג זה, אשר על פני הדברים טווח הענישה המצוי בהסדר הטיעון לא נופל מחוץ למתחם הענישה. הדיון הנדרש אינו נסוב סביב דחיית ההסדר, אלא סביב כימות העונש הסופי בתוך הטווח שנקבע. במקרים כאלה אינני סבור כי יש צורך להרחיב במלאכת קביעת מתחם הענישה. אין צורך להידרש למקרים קשים יותר בהם בית המשפט שוקל, על פי הלכת פלוני, האם להתערב בהסדר הטיעון."

עם זאת, אעמוד בקצרה על השיקולים לקביעת מתחם הענישה במקרה זה, כדי להבהיר שהעונש אכן נופל במתחם הענישה.

ואקי ורבין, הבניית הענישה, עמדו על שלושה רכיבי פעולה בהם ניתן לעשות שימוש לצורך קביעת מתחם הענישה (שם, בעמ' 430):

"רכיב ראשון – קביעת החומרה המושגית של מעשה העבירה באמצעות בחינת הערך החברתי המוגן; רכיב שני – קביעת החומרה הקונקרטית של העבירה באמצעות בחינת הנסיבות הקשורות לביצועה; רכיב שלישי – שמירה על מידת מה של רצף עונשי על ידי התחשבות במצב שקדם לחקיקת תיקון מס113 , באמצעות בחינת מדיניות הענישה הנהוגה."

לכך אפנה עתה.

4.2. השיקולים לבחינת מתחם הענישה
4.2.א. הערך החברתי המוגן וחומרת העבירה - קביעת החומרה המושגית של מעשה העבירה
הנאשם 6 הורשע בפרטים מטעים בדוחות כספיים (ללא כוונה), ועבירות על סעיף 423 לחוק העונשין, רישום כוזב במסמכי תאגיד. מדובר בעבירות על חוק ניירות ערך, וחוק העונשין, שעניינן דיווח ושקיפות בדוחות הכספיים של תאגידים בכלל, ותאגידים ציבוריים בפרט. הערך המוגן בעבירות אלו הוא תקינות הפעילות המסחרית ותקינות שוק ההון, המהווה בסיס לפעילות הכלכלית של המשק כולו. במקרה זה פגעה הנאשם 6 בערכים המוגנים בבסיס עבירות אלו.

4.2.ב. קביעת החומרה הקונקרטית של העבירה באמצעות בחינת הנסיבות הקשורות לביצועה שיש להתחשב בהן בקביעת מתחם הענישה
סעיף 40 ט' לחוק העונשין מונה רשימה לא סגורה של נסיבות הנוגעות לביצוע העבירה, בהן על בית המשפט להתחשב בעת קביעת מתחם הענישה. היינו, בשלב זה יש לבחון את חומרת העבירות הקונקרטיות שבוצעו, במקרה שלפניי, ע"י נאשם 6, לאור נסיבות שאינן נמנות עם יסודות העבירה, אך התקיימו במקרה הקונקרטי. להלן אתייחס לנסיבות הרלבנטיות לעניינו של הנאשם 6 .

התכנון שקדם לביצוע העבירה (סעיף 40ט (א)(1))
יש לקחת בחשבון לעניין חומרת המעשים האם קדם תכנון לביצוע העבירה. שכן, ככל שעבירה מתוכננת יותר חומרתה עולה, כיוון שלא ניתן לייחס את ביצועה ליצר או פיתוי רגעי. במקרה שלפניי, כפי שעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם 6 אמנם ביצע עבירות רבות על פני מספר שנים, אולם, עשה זאת, על פי כתב האישום לפי הוראות הנאשם 2. התכנון לא היה של הנאשם 6 אלא של אחרים, הוא עצמו רק ביצע ולא היה שותף לתכנון.

חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה (סעיף 40(ט)(א)(2))
כפי שציינתי בפתח הדברים, קביעת חלקו היחסי של הנאשם 6 ביחס לנאשם 2 נגזרת אך ורק מכתב האישום, כאשר הנאשם 2 מכחיש את הדברים. אני חוזרת ומדגישה כי האמור לעיל ולהלן לגבי הנאשם 6, הוא על פי עובדות כתב האישום, הא ותו לא. אין בכך כדי להביע עמדה כלשהי לגבי נכונות העובדות הנטענות בכתב האישום, כאשר עניינם של הנאשמים האחרים טרם נדון, ונאשם 2 כופר במיוחס לו.

לענייננו, מדובר בנאשם משני, ובסוג הפחות חמור של העבירות (עבירות ללא יסוד נפשי של כוונה). מדובר בנאשם המצוי בתחתית הסולם מבחינת מעמדו ותפקידו, כשביצע הוראות של הממונים עליו, ואף ניסה להניא את הנאשם 2 מהמשך המעשים. בהחלט ייתכן שדווקא לאור מעמדו של הנאשם 6 בחברה, בשל תלותו במקום העבודה, וחוסר היכולת שלו, לאור נתוניו (לרבות גילו), למצוא עבודה חלופית בחברה בסדר גודל דומה ובשכר דומה, אולי דווקא בשל כך בחרו בו כדי לבצע את העבירות בפועל.

הנזק שנגרם מביצוע העבירה (סעיף 40ט (א)(4))
ככל שהנזק מביצוע העבירה עולה, כן מדובר בעבירה חמורה יותר. במקרה זה אין מחלוקת כי הנזק בדיווחים כוזבים הוא גדול, אולם בשל חלקו היחסי הקטן של נאשם 6, ולאור העובדה שביצע הוראות, לא ניתן לייחס לו את מרבית הנזק.

4.2.ג. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת והראויה
השיקול השלישי אותו יש לשקול בבחינת העונש הראוי הוא רצף בענישה או התייחסות לענישה בנסיבות דומות, ולעמוד על מדיניות הענישה הראויה.

בדברי ההסבר להצעת החוק, במסגרתה נחקק סימן א'1 לחוק העונשין (תיקון 113) נאמר כי יש לעשות שימוש במדיניות הענישה הנוהגת, רק אם "המדיניות הנוהגת משקפת את עקרון ההלימות...ואילו כאשר יש פער בינה לבין המדיניות הראויה תועדף המדיניות הראויה". אמנם המילים "המדיניות הראויה" הושמטו מהחוק, אך נראה, כי כפי שמציינים ואקי ורבין, הבניית הענישה, ממילא על בית המשפט לקבוע את המתחם על פי עקרון ההלימה. לדבריהם (בעמ' 437):

"'מדיניות הענישה הראויה' משמעה ענישה בהתאם לעקרון ההלימה, שממילא מחויבת. לאור כך, אם מצא בית המשפט שגזר הדין שניתן לפני התיקון (מדיניות הענישה הנהוגה) מבטא את עקרון ההלימה, הלה ישתמש בו כדי לגזור את מתחם העונש ההולם. אם מצא בית המשפט שגזר הדין שניתן לפני התיקון מבטא עיקרון אחר, עליו להתעלם ממנו ולקבוע מתחם על פי המדיניות הראויה הנגזרת מעקרון ההלימה. נמצא אפוא שהמדיניות הנוהגת נועדה לשמש כלי עזר לקביעת המתחם רק כאשר היא ניתנה מתוך גישה גמולנית".

בע"פ 1323/13 רך חסן נ' מ"י (פורסם בנבו, 2013, להלן: עניין חסן, בפסקה 11 לפסק דינה), עמדה כב' השופטת עדנה ארבל על כך ש: " אין זהות בין מתחם העונש לבין טווח הענישה המקובל", שכן טווח הענישה המקובל מבטא את מדיניות הענישה הנהוגה, וכאמור זו התחשבה רק במקצת השיקולים המשפיעים על עיצובו של המתחם (עוד ראו לעניין זה ע"פ 4115/08 אבנר גלעד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 2011), פסקה 37 לפסק דינו של כב' השופט , לימים הנשיא, אשר גרוניס.

בהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 128) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשע"ו-2016 (ה"ח הממשלה, 1052 (2016 ), להלן: הצעת החוק לתיקון הבניית שיקול הדעת), מוצע לתקן את סימן א'1, בין השאר לעניין מדיניות הענישה המקובלת. על פי דברי ההסבר, מאז תיקון החוק בעניין זה נצבר ניסיון שהציף כמה בעיות וקשיים, שאחת מהן היא אי השוויון בענישה, גם לאחר תיקון 113. על כן מוצע להקים וועדה מייעצת לענייני ענישה, שתפקידה יהיה לאסוף מידע ולערוך מחקרים על מדיניות הענישה, וממצאיה ישמשו את בית המשפט בבואו לקבוע את מדיניות הענישה הנהוגה, לצורך קביעת העונש ההולם (דברי ההסבר להצעת החוק, בעמ' 1078). מהאמור לעיל עולה שיש להתייחס לעניין הענישה הנוהגת.

ב"כ המאשימה עמד על הפסיקה בהקשר זה. אין הרבה פסיקה בעבירות בהן הורשע הנאשם בנסיבות דומות. ב"כ המאשימה סבר כי יש להשוות תיק זה לעניין שנדון בת"פ (ת"א-יפו) 54711-11-17 מדינת ישראל נ' אילן מלכה (2017, להלן: עניין אילן מלכה) ות"פ (ת"א-יפו) 37820-11-17 מדינת ישראל נ' מירב גת (2017, להלן: עניין מירב גת). בעניין אילן מלכה הורשע הנאשם בעבירות לפי סעיף 53ב' לחוק ניירות ערך, בדומה לנאשם 6 שלפניי, עבירות ללא יסוד נפשי של כוונה. שם דובר בנאשם, שהפך לבעל עניין (ברכישת מניות בעיקר עבור אביו) ללא דיווח מתאים על כך. אילן מלכה לא היה איש שוק ההון וסחר באופן פרטי במניות. במסגרת הסדר טיעון הוא הודה והורשע ונגזרו עליו 8 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי של 50,000 ₪. מדובר היה באי דיווח על הפיכתו לבעל עניין.

בעניין מירב גת מדובר גם כן בדיווח על מלאים, בדומה לענייננו. הנאשמת שם, שימשה כמנהלת הכספים בחטיבה של חברת טלדור, שהיא חברה ציבורית, מדובר בעבירות שבוצעו לאורך השנים 2007-2014. מירב גת הייתה אחראית בשעתה על ריכוז הנתונים הכספיים של החטיבה לקראת עריכת דוח"ות כספיים וביצעה פעולות שונות שהביאו לכך שדו"חות המלאי לא שיקפו נכונה את ערך המלאי של החטיבה ויצרו מצג מטעה לגבי תוצאותיה הכספיות של החטיבה. הפער עמד שם על 22 מיליוני שקלים. גם בעניין מירב גת לא הפיקה הנאשמת כל טובת הנאה מביצוע העבירות, פוטרה מעבודתה וספגה נזקים כלכליים משמעותיים. במסגרת הסדר טיעון נגזרו על הנאשמת 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס של 250,000 שקלים.

כפי שציין בצדק ב"כ המאשימה, חומרת המעשים במקרה שלפניי, המהותיות של הפרטים המטעים בעניינו של נאשם מס' 6 עולה לאין שיעור על הפרטים המטעים שבעניין אילן מלכה. מנגד, העבירות פחותות בחומרתן מעניין מירב גת, שכן שם היה מדובר במנהלת כספים האמונה על הדיווחים. בנוסף, בעניינה של מירב גת, נקבע כי היה מקום לפסוק עונש חמור יותר, והעונש שנגזר עליה לקח בחשבון שילדה, כאם יחידנית, בסמוך למשפטה.

עוד יש לזכור את גזר דינה של הנאשמת 3, שבמסגרת הסדר טיעון סגור נגזרו עליה 4 חודשי מאסר לריצוי בפועל וקנס של 100,000 ₪. אמנם גם שם מדובר היה בעובדת שנוצלה ע"י מנהליה, אך שם היא הורשעה בעבירה על חוק ני"ע הכוללת יסוד נפשי של כוונה, ואף בעבירות בה ניסתה להעלים ולטשטש את העבירות לאחר מעשה.

על כן אני סבורה כי הרף הגבוה של המתחם שעמדה עליו המאשימה, של 6 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח הינו סביר. אני סבורה שהרף התחתון שציין ב"כ המאשימה, של 3 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות הינו נמוך. אני סבורה כי הרף התחתון הוא 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, כאשר אין מדובר בעבירות עם יסוד נפשי של כוונה ובנסיבות של מילוי הוראות כמפורט ללא טובת הנאה.

4.3. השלב השני: נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ויש להתחשב בהן בגזירת הדין
לאחר שנקבע מתחם הענישה ההולם למעשה העבירה, יש לגזור את העונש המתאים לנאשם בתוככי אותו מתחם שנקבע בשלב הקודם (או בחריגה ממנו במקרים המנויים בחוק). בגזירת העונש בשלב זה, על בית המשפט להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, אלא לנאשם, כאמור בסעיף 40ג(ב) לחוק העונשין. סעיף 40יא מונה רשימה לא סגורה של נסיבות בהן יש להתחשב בעת גזירת עונשו של נאשם בתוך מתחם העונש שנקבע. מדובר בנסיבות המתמקדות בעבריין, בנאשם, ולא בעבירה. הבסיס הרעיוני לכך הוא האינדיבידואליות של הענישה כנגזרת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו בהרחבה לעניין זה ואקי ורבין, הבניית הענישה, בעמ' 452).

להלן אעמוד על הנסיבות הרלבנטיות לנאשם 6.

4.3.א. נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו כבר לפני אנשי הביקורת (סעיף 40יא (4))
סעיף 40יא(4) קובע כי לעניין זה ניתן להתחשב בין היתר ב: "נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב". במסגרת זו יש לקחת בחשבון את העובדה שנאשם 6 חשף לפני הביקורת את כלל המעשים שביצע, שעה שאלו לא היו ידועים להם, ונטל אחריות על אף שידע שהיה מעורב בביצוע מעשים אסורים.

הפסיקה הכירה ברכיב "נטילת האחריות" כרכיב המצדיק מתן הקלה משמעותית בשלב העונש. משקלה המרכזי של ההודאה טמון בהבעת החרטה שהיא מגלמת, בהפנמת הפסול במעשים ובהרכנת ראש (ראו לעניין זה: איתי ליפשיץ ורינת קיטאי סנג'רו, "מקומה הראוי של חרטה בענישה הפלילית", מחקרי משפט כח 69, 89-90 (2012). עמד על כך בית המשפט העליון בעניין מצגר, שם קבע כב' השופט ע' פוגלמן (בפסקה 23 לפסק דינו): ""נטילת האחריות של נאשם על מעשיו והבעת חרטה, הוכרו לאורך השנים בפסיקתנו כשיקול לקולה בגזירת עונשו". קנת מן, במאמרו: "סדר דין פלילי מנהלי: הסדרי טיעון, הרשעות שווא של נאשמים ופיקוח שיפוטי" בתוך: משפט צדק? ההליך הפלילי בישראל – כשלים ואתגרים, 217 (להלן: מן, סדר דין פלילי-מנהלי), עומד בהרחבה על השאלה של הודאה כלקיחת אחריות וכנסיבה שיש לקחת בחשבון לטובת הנאשם בגזירת עונשו. בעמ' 243, מציין המחבר כי התפיסה של בית המשפט (העומדת ביסוד הגישה לגבי הסדרי הטיעון, היא כי: " הודאה באשמה תורמת או משקפת שיקום חלקי או מלא של הנאשם, מפחיתה את הסיכון שהנאשם יעבור עבירה בעתיד ומחזקת את הסולידריות החברתית (עוד באשר לערכה של הודאה באשמה, ראו שם, בעמ' 260, והאסמכתאות שם, בה"ש 90).

על כן יש להתחשב בכך לטובת הנאשם 6.

4.3.ב. העדר עבר פלילי (סעיף 40יא (11))
עוד יש לקחת בחשבון לטובת הנאשם 6 את העובדה שאין לו עבר פלילי, אם כי, ככלל, בעבירות מסוג זה, אין מדובר ככלל בעבריינים בעלי עבר פלילי, בעיקר כאשר היוזמה לביצוע העבירות לא הייתה של הנאשם.

4.3.ג. שיקולי הרתעה בעבירות כלכליות
במסגרת קביעת העונש בתוך המתחם, מאפשר החוק להתחשב בשיקולים של הרתעה אישית וכללית. סעיפים 40ו' ו-40ז' לחוק העונשין קובעים כי בית המשפט רשאי להתחשב בשיקולי הרתעה, ובלבד שבית המשפט לא יחרוג ממתחם הענישה לעניין זה. על כן יש לבחון זאת כעת, לאחר קביעת מתחם הענישה. כאמור, העקרון המרכזי המנחה את גזירת הדין הוא עקרון ההלימה.

ההפחתה במעמדו של שיקול ההרתעה נבע משניים. אשר להרתעת הרבים, זו נבעה מהקושי החוקתי להשתמש באדם ככלי ליצירת השפעה על התנהגותם של אחרים. אולם, הנימוק המרכזי לירידת קרנו של שיקול ההרתעה בענישה נבע מההבנה שאין ראיות אמפיריות לכך שהחמרה בענישה תורמת להרתעה (ראו לעניין זה: דו"ח ועדת גולדברג, בעמ' 12 וכן: אורן גזל-אייל, "חריגה ממתחם העונש ההולם", בתוך: ספר דורית בייניש, 539 והאסמכתאות בעמ' 544 ה"ש 21 (קרן אזולאי, איתי בר סימן טוב אהרן ברק ושחר ליפשיץ עורכים, 2018, להלן: גזל-אייל, מתחם העונש ההולם).

מבלי להרחיב בעניין זה אציין, כי על אף שמדובר בעבירות כלכליות, הרי שלפי כתב האישום המתוקן, פעל הנאשם תוך שהוא ממלא, בחוסר רצון, הוראות שקיבל, כשלצידן לא הייתה כל הטבה, למעט שמירה על מקום עבודתו. על כן הנאמר לעניין זה לגבי הרתעה בעבירות כלכליות אינו בהכרח ישים למקרה שלפניי.

4.4. סיכום ביניים – גזירת הדין
בשלב זה על בית המשפט לגזור את עונשו של הנאשם. הקושי לכבד הסדר טיעון המצוי ברף התחתון של מתחם הענישה, כפי שהיה גם בעניינה של הנאשמת 3, הינו להימנע מהעברת מסר לפיו מילוי הוראות, לצורך שמירה על מקום העבודה, פוטר מעונש או גורם באופן אוטומטי להפחתתו. על אף הקושי בבחירה, ועל אף שהנאשם 6 נוצל בידי הממונים עליו, דווקא לאור מעמדו ומצבו, היה על הנאשם 6 לפנות לממונים על הנאשם 2 (יתכן כי במקרה זה, ועל פי עובדות כתב האישום גם פניה לנאשם1 לא הייתה מסייעת) או לרשויות. לחלופין, ולכל הפחות, היה עליו לעזוב את מקום העבודה, על אף הפגיעה בפרנסה, ולהימנע מביצוע עבירות בעצמו.

אולם, כאמור, לפני הסדר טיעון ובו נקבו הצדדים בעונש שבית המשפט מתבקש לגזור על הנאשם 6 – 7 חודשי מאסר שירותו בעבודות שירות, ו-40,000 שקלים קנס. לפני גזירת הדין ברצוני לחזור על דברים שאמרתי גם בעניינה של הנאשמת 3 לעניין הסדרי טיעון, וזאת לאור חשיבות הדברים.

5. הסדרי טיעון
כיום מרביתם של התיקים הפליליים בכל הערכאות מסתיימים בהסדרי טיעון (ראו לעניין זה: אורן גזל אייל ואבשלום תור "השפעת החפות על הסדרי הטיעון: ממצאים אמפיריים, תובנות פסיכולוגיות והשלכות נורמטיביות", משפטים לט 115, 116 (1999); אורן גזל-אייל, "הסדרי ענישה- הצעה להליך חדש" עיוני משפט ל 125 (2006); דינה צדוק, " הסדרת השימוש בהסדרי טיעון במשפט הפלילי – סקירה משווה", מרכז המחקר והמידע של הכנסת (2010); אליהו מצא, " הסדרי טיעון – עבר ועתיד" הסניגור, 171, 175-174 (2011); אורן גזל-אייל וקרן וינשל-מרגל "כוחה של התביעה בהליכים פליליים – מחקר אמפירי", משפטים מד, 835 (תשע"ה-2014); מיכל טמיר ויוני לבני, "הסדר טיעון הוא הסדר טיעון: עבר, הווה, עתיד ", חוקים ו' 49 (2014, להלן: טמיר ולבני, הסדר טיעון); מן, סדר דין פלילי-מנהלי, שם בעמ' 219, ובעיקר ה"ש 3)). נתון זה עולה גם בשיטות משפט אחרות (ראו דו"ח העוסק בהסדרי טיעון או הסדרים אחרים לויתור על ההליך הפלילי. בדו"ח נבחנו הסדרים מסוגים שונים בהם יש הסכמה על ענישה או ויתור על משפט, בלמעלה מ-90 מדינות, וממנו עולה כי מאז שנות התשעים עלה השימוש בהסדרים מסוג זה בכ-300% וכי מדובר במגמה כלל עולמית: The Disappearing Trial, Towards a right-based approach to trial waiver systems (April 2017) ).

הכלל בעניין הסדרי טיעון הוא כי בית המשפט יכבד הסדרים אלו. ההלכה המרכזית בתחום הסדרי הטיעון נקבעה בהרכב מורחב בבית המשפט העליון בע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י (פורסם בנבו, 2002), בו נקבע אופן הבחינה של הסדרי טיעון בבתי המשפט. בפסק הדין נקבע כי בתי המשפט אינם מתייחסים עוד להסדרי הטיעון כאל הכרח לא יגונה, אלא מכירים הם בערכם ובתרומתם, לא רק כצורך מעשי, אלא גם כמוסד שיש לו הצדקה רעיונית כחלק מהשיטה האדוורסרית, ושיש אינטרס ציבורי בקיומו. בהקשר זה צוינה תרומתם של הסדרי הטיעון להרתעה אפקטיבית של עבריינים, בכך שהם מביאים להרשעתם של נאשמים רבים יותר, ובהליך קצר יותר; וכן ההקלה הנגזרת מהם לקרבנות העבירות שאינם נדרשים להעיד ויכולים להתמסר להליכי שיקומם.

במקרה שלפניי, העונש שמוצע לבית המשפט לאמץ במסגרת הסדר הטיעון מקל מאד עם נאשם 6. עם זאת העונש נמצא בתוך מתחם הענישה והמאשימה פעלה על מנת להשיג מטרות ראויות (במסגרת נוסחת האיזון שנקבעה לבחינת הסדרי טיעון – ההטבה או ההקלה לנאשם לעומת היתרונות הציבורים-חברתיים בהסדר). במסגרת הסדר הטיעון לקח הנאשם 6 אחריות על מעשיו, הודה והורשע, העובדה שמבחינתו מדובר בעונש קשה, שעלול לפגוע בפרנסתו בטווח הארוך, לצד הקנס המשמעותי, וכן העובדה, שכעת, לאחר שהורשע ודינו נגזר, יוכל לשמש כעד תביעה נגד הנאשמים האחרים, די בהם לענות על הטעם החברתי-ציבורי בהסדר.

הגורם שהכריע את הכף לעבר קבלת הסדר הטיעון, בעניינו של הנאשם 6, כמו גם בעניינה של הנאשמת 3 היו נסיבותיו של הנאשם 6, והעובדה כי בכירים בחברה ניצלו את מעמדו והקושי להתפרנס ולמצוא עבודה חדשה בגילו, וכן כי ניסה להפסיק את ביצוע העבירות ואף התעמת לצורך כך עם הנאשם 2. במצב דברים זה האיזון שעשתה המאשימה הינו סביר. גם הקנס שישולם, כאשר הנאשם 6 לא קיבל כל טובת הנאה מביצוע העבירות, תומך באימוץ הסדר הטיעון.

על כן, למרות שהעונש עליו הוסכם מקל במיוחד, וכיון שהעונש מתאים גם לעונש שסוכם בהסדר עם הנאשמת 3, שאושר על ידי, מצאתי לנכון לכבד את הסדר הטיעון.

6. סוף דבר
אני מאשרת את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים וגוזרת על הנאשם 6, את העונשים הבאים:
עונש מאסר של שבעה חודשים שירוצה בעבודות שירות באתר יד לשריון בלטרון. הנדון יחל בביצוע עבודות השירות ביום 13.8.20, כאמור בחוות דעת הממונה על עבודות שירות ויתייצב לצורך קליטה והצבה במועד זה במשרדי הממונה על עבודות שירות בשעה 08:00, ביחידת עבודות השירות, מפקדת מחוז מרכז.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לממונה על עבודות שירות.

תשלום קנס של 40,000 שקלים שישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, התשלום הראשון ישולם לא יאוחר מיום 1.9.2020 .

מאסר על תנאי של 12 חודשים, שלא יעבור בתוך 3 שנים את העבירות בהן הורשע.

ניתן והוקרא היום, א' באב תש"פ, 22 ב יולי 2020, במעמד הצדדים.

חתימה