הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"פ 39345-03-20

לפני
כבוד השופט יוסי טופף

המאשימה:

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד נורית פרחי
מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי)

נגד

הנאשמים:
1. יאיר סבג
ע"י ב"כ עו"ד שחר מנדלמן
2. אריה ברכה
ע"י ב"כ עו"ד אורלי פרייזלר

הכרעת דין

כתב האישום ותשובת הנאשמים

1. ביום 19.3.2020 הוגש נגד הנאשמים כתב אישום, המייחס לכל אחד מהם את העבירות הבאות: ירי מנשק חם באזור מגורים בצוותא חדא, לפי סעיף 340א(ב)(1) ו-(2) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); נשיאה והובלת נשק שלא כדין בצוותא חדא, לפי סעיף 144(ב) רישא יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין. נוסף לכך, לנאשם 1 יוחסה עבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

2. לפי כתב האישום, בין הנאשמים לבין אלי דהן (להלן: "אלי") התגלע סכסוך שטיבו אינו ידוע למאשימה.

ביום 9.3.2020, בשעה 14:50 לערך, הגיעו הנאשמים, יחד עם אדם נוסף שזהותו אינה ידועה, ברכבו של נאשם 2, מסוג "סובארו B4" שמספרו 17-356-75 (להלן: "הרכב" או "הסובארו"), אל סמוך לביתו של אלי, ברחוב שמעון אבידן 18 בחולון (להלן: "המקום" או "הזירה"). באותה עת, הנאשמים היו מצוידים באקדח מסוג FN חצי אוטומטי בקליבר 9 מ"מ (להלן: "האקדח"), ובנוסף החזיק נאשם 1 בסכין מתקפלת בעלת מנגנון קיבוע בכיס מכנסיו.

באותה העת שהה אלי במקום, יחד עם אנשים נוספים, אשר זהותם אינה ידועה למאשימה (להלן: "החבורה").

נאשם 2, אשר נהג ברכב, חנה על המדרכה, ומיד החלו חילופי צעקות, כגון: "בוא, בוא, אני אזיין אותך", בין הנאשמים לבין החבורה.

הנאשמים יצאו מהרכב והתקרבו אל החבורה, כאשר נאשם 1 אחז בידו את האקדח, ואחד מבני החבורה אחז אף הוא אקדח בידו (להלן: "האחר").

בשלב זה דקר אחד מבני החבורה את נאשם 1 ברגלו ובגבו.

בהמשך, נעמד נאשם 1 מאחורי הרכב, דרך את האקדח וירה ירייה אחת. מיד לאחר מכן נאשם 1 והאחר החלו לרוץ זה לכיוון זה, תוך כדי צעקות, והאחר ניסה אף הוא לירות, אלא שהמחסנית נפלה מאקדחו פעם אחר פעם, והדבר לא עלה בידו.

האחר התרחק מנאשם 1 ורץ לכיוון גינה סמוכה, או אז אדם נוסף שהיה במקום אחז בנאשם 1 והכניסו חזרה אל הרכב. בשלב זה, אלי רץ אל הרכב ופתח את דלתו האחורית הימנית, כשהוא אוחז בידו בחפץ כלשהו.

נאשם 2, אשר חזר אף הוא אל הרכב, התניע אותו, ובעת נסיעה פנה ימינה אל סמטת שלום הסמוכה ועצר את הרכב. בשלב זה הוציא נאשם 1 את ידו הימנית, אשר אחזה באקדח, אל מחוץ לחלון הרכב, וכיוון את הנשק אל עבר האחרים.

במהלך כל האירוע שהו במקום אנשים רבים, לרבות ילד בן תשע, אביו אמו, שהיו ברכב שחנה במרחק של כעשרה מטרים מהמיקום בו עמד נאשם 1 וירה. למראה האקדחים ולמשמע הירייה נאלצו כל בני המשפחה להתכופף בתוך רכבם.

לאחר מכן, נסע נאשם 2 לכיוון בית החולים "וולפסון". בסמוך לבית החולים, נעצר הרכב על ידי כוחות משטרה, ובאותן הנסיבות החזיקו הנאשמים באקדח, כשהמחסנית עדיין בתוכו, כשהוא מתחת לשטיח שלרגלי מושב הנהג שבו ישב באותה העת נאשם 2.

נוכח כל האמור, נטען כי הנאשמים, בצוותא חדא, נשאו והובילו נשק מסוג אקדח, ללא רשות על פי דין, וכן ירו שלא כדין מהאקדח, אשר הינו נשק חם, באזור מגורים, באופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם. בנוסף, הנאשם 1 החזיק בסכין שלא למטרה כשרה ומחוץ לשטח ביתו.

3. ביום 21.10.2020 מסרו הנאשמים תשובתם לכתב האישום.

נאשם 1, באמצעות ב"כ עו"ד שחר מנדלמן, כפר בקיומו של סכסוך בינו לבין אלי. נאשם 1 הודה שהגיע למקום מגוריו של אלי, ואף עלה לדירתו בבניין מגוריו. נאשם 1 כפר בכך שהיה מצויד באקדח ובסכין. הנאשם 1 כפר בכך שאחז באקדח ושלל את הטענה כי ירה באקדח. הנאשם 1 אישר כי מי מבני החבורה האחרת אחז באקדח. לטענת הנאשם 1, במהלך המאבק המתואר בכתב האישום, הוא חטף אקדח ממי מבין החבורה האחרת ואחז בו. הסכין המתוארת הינה הסכין שבאמצעותה אותו אחר פצע אותו ברגלו ובגבו.

נאשם 2, באמצעות ב"כ עו"ד אורלי פרייזלר, כפר מחוסר ידיעה קיומו של סכסוך עם אלי. הנאשם 2 הודה כי היה במקום ובזמן המפורטים בכתב האישום. נאשם 2 כפר בכך שהצטייד באקדח, החזיק אקדח או ידע על קיומם של אקדח או סכין. נאשם 2 כפר בכך שעלה לדירתו של אלי, ומסר שהיה ברכבו או בסמוך לו. נאשם 2 אישר שראה קטטה, אך לא ידע מה טיבה, לא השתתף בה והופתע לראותה. נאשם 2 מסר כי רק לאחר שהכניס את נאשם 1 לרכבו, על מנת להסיעו לבית החולים, הבחין לראשונה באקדח.

תמצית טענות המאשימה

4. המאשימה, באמצעות ב"כ עו"ד נורית פרחי, טענה כי יש להרשיע את הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום. נטען כי עובדות כתב האישום נסמכות על שילוב של מספר ראיות, חלקן ישירות וחלקן נסיבתיות, הכוללות: עדויות עדי ראיה; סרטונים המתעדים חלקים מהאירוע; ראיות שנאספו מהזירה על ידי צוותי מז"פ, ובהן כדור על הכביש בסמוך למקום שחנה רכבו של נאשם 2, תרמיל על רכבו של נאשם 2 וכתם דם בסמוך למקום בו חנה רכבו של נאשם 2; התאמה בין האקדח שנתפס ברכבו של נאשם 2 לבין הכדור והתרמיל; דנ"א של נאשם 1 על גבי האקדח; חוות דעת מומחה לשרידי ירי; ראיות שנלקחו מהטלפון של נאשם 2; התנהגות הנאשמים לפני ואחרי מעצרם ותפיסת האקדח המוסתר ברכבו של נאשם 2; שתיקת הנאשמים בחקירותיהם במשטרה; הגרסה הכבושה שמסר נאשם 2 בחקירתו האחרונה במשטרה; עדויות הנאשמים בבית המשפט, הסתירות ביניהן והסתירות ביניהן לבין עדויות עדי ההגנה.

ב"כ המאשימה הפנתה אל עדותו של יוסי פיקס, עד ראיה לאירוע, ולמסדר הזיהוי שבוצע עמו, שבמהלכו זיהה את נאשם 1 כמי שירה באקדח. ב"כ המאשימה התייחסה אל טענת ב"כ נאשם 1, לפיה מסדר הזיהוי בוצע לאחר שהוצג ליוסי סרטון המתעד את האירוע בזירה, וטענה כי בתחילה, העד מסר בעדותו כי הסרטון לא הוצג לו בזירה. עוד נטען כי מסרטון מצלמות הגוף נראה שהשוטר בן אפגן הציג ליוסי שנייה אחת מתוך הסרטון ונשאל אם "זה עם הכחול קשור", כאשר אין מחלוקת שנאשם 1 לבש חולצה שחורה. צוין כי השוטר בן אפגן העיד כי בזירת האירוע הציג לעד תמונה מוקפאת מתוך הסרטון משום שכאשר הגיע לזירה הבחין באזרחים שעמדו בסמוך, כאשר אחד מהם לבש חולצה כחולה, ונצפה בסרטון. נטען כי יוסי שלל שהסרטון הוצג לו בתחנת המשטרה בטרם מסדר הזיהוי, ואישר באופן לקוני ולא מפורט את הנחת ב"כ נאשם 1 לפיה קודם הוצג לו הסרטון בתחנת המשטרה ולאחר מכן בוצע מסדר הזיהוי. נטען כי בשל חוסר הבהירות שנותר בעקבות תשובת העד, ולאחר שניתן אישור בית המשפט לכך, זומנה בשנית החוקרת הילה נשיא, שגבתה את הודעות העד, ובעדותה המשלימה הבהירה כי הסרטון שצילמה השכנה נטליה הוצג בפני העד רק לאחר ביצוע מסדר הזיהוי. נטען כי העד העיד כי לאחר הירי, היורה שעמד ליד הסובארו הוכנס אל הרכב על ידי הבחור עם השיער הלבן. כמו כן, נטען כי בסרטון נראה נאשם 1, אשר אוחז בידו באקדח, כאשר מחוות דעת הנשק עולה כי זהו הנשק שירה את התרמיל שהיה על הרכב של נאשם 2, ועל כן לא ניתן להגיע למסקנה אחרת מלבד זו שנאשם 1 הוא שירה אותה ירייה. נטען כי הגרסה החלופית אותה הציעה ההגנה, שאותה לא שלל העד, לפיה ברגע שבו כיוון נאשם 1 את האקדח, נשמע "בום" כתוצאה מירייה של אחר בגינה, שלאחריה האקדח עבר לידיו של נאשם 1, היא בלתי אפשרית.

ב"כ המאשימה הפנתה לעדותה של נטליה סטפנסקי, שהייתה עדה לאירוע ממרפסת ביתה שבשמעון אבידן 22, אשר מסרה בעדותה, לא אחת, כי הבחור המקריח בסרטון אותו צילמה, אשר זוהה כנאשם 1, החזיק את האקדח בידו במשך האירוע כולו ותיארה אותו כמי שהיה הדומיננטי יותר במהלך האירוע. נטען כי אמנם העדה מסרה שבתחילת האירוע, כאשר הבחינה בשני גברים מתקוטטים, היא לא הבחינה ברכב שלאחר מכן האדם עם האקדח נכנס אליו, ושלא ראתה את הרכב מגיע למקום, אולם מדובר באירוע מהיר, מלחיץ מאד, שבמהלכו העדה לא ראתה פרטים משמעותיים רבים, לדוג' קיומו של אקדח נוסף, האנשים הדתיים שהיו באירוע מתחילתו ולא שמעה את הצעקות ובפרט אלו שהופנו לאלי כדי שישוב לביתו, והסבירה שהייתה המומה מהמתרחש.

ב"כ המאשימה הפנתה אל הכדור והתרמיל שנמצאו בזירה, על הכביש סמוך למקום שבו עמד רכב הסובארו ועל על גבי רכב הסובארו בהתאמה, וטענה כי מיקומם של אלו עולה בקנה אחד עם עדותו של העד יוסי פיקס. נטען כי מיקומם של הכדור והתרמיל עומדים בסתירה לגרסתו של נאשם 1, שטען שהירייה נורתה בעומק הגינה, וכן לעדותו של עד ההגנה רפי לוי, לפיה הבחין באקדח בידו של נאשם 1 כשהיה מספר מטרים בתוך הגינה. נטען כי מיקומו של התרמיל על רכבו של נאשם 2 סותר את גרסתו של נאשם 2, לפיה הירייה נורתה כאשר רכבו עמד, לכאורה, בקצה השני של הגינה, שם חנה רכבו בתחילת האירוע.

ב"כ המאשימה הפנתה לחוות דעת מומחה ממעבדת הנשק, לפיהן האקדח שנאשם 1 נראה אוחז בסרטון ואשר נמצא ברכבו של נאשם 2 הוא זה שירה את התרמיל שנמצא על גבי הרכב (ת/82) והכדור שנמצא על הכביש נפרק באותו אקדח (ת/83). ב"כ המאשימה הפנתה גם לחוות דעתה של מומחית הדנ"א (ת/81), לפיה דנ"א של נאשם 1 נמצא על האקדח שנתפס ברכבו של נאשם 2, במספר מיקומים רבי משמעות – על פסי הדריכה, על הפטיש ועל מחסנית האקדח.

ב"כ המאשימה הפנתה גם לחוות דעת המומחית לשרידי ירי, ד"ר ישראלזון (ת/46), ממנה עולה כי נמצא שריד ירי אחד על מכנסי נאשם 1, והפנתה לעדותה לפיה ישנם גורמים רבים המשפיעים על הימצאותם או היעדרם של שרידי ירי על בגד, ובהם חלוף הזמן, ביצוע פעולות על ידי היורה, ניעור הבגדים, נתוני הרוח בעת הירי ואף דם שעשוי לשטוף את שרידי הירי. נטען כי לפי עדותה, כאשר נמצאים שרידי ירי על בגדים, הם יכול להגיע משלושה מקורות, ללא קשר לכמות שרידי הירי שנמצאו: לובש הבגדים ירה באקדח; לובש הבגד עמד ליד אדם שירה באקדח; או שהבגד בא במגע עם דבר מה מזוהם. נטען כי נאשם 1 ביקש להיתלות בכך שעל מכנסיו נמצא שריד ירי אחד בלבד כדי לבסס את טענתו שהוא אינו היורה, אך אין בטיעון זה כדי להועיל לו משטען כי עמד בצמוד לאקדח כשנורתה הירייה, כאשר שרידי הירי עפו לכיוון אחר וטען כי ראה לאיזה כיוון עפו.

נטען כי מהדיווחים למוקד 100 עולה כי הירייה נורתה בסביבות השעה 14:50, וכי נאשם 1 העיד כי האירוע כולו, מרגע שהנאשמים הגיעו למקום ועד שנורתה הירייה, נמשך כ-10 דקות, כך שהנאשמים הגיעו סמוך לביתו של אלי דהן בסביבות השעה 14:40. ב"כ המאשימה הפנתה אל הנתונים שהופקו מהטלפון הנייד של נאשם 2, לפיהם התקיימה תקשורת בין הנאשמים בתדירות גבוהה בין השעות 9:31 ועד 14:28, ובין היתר שיחות שנמשכו בין מספר שניות ועד שיחה בת כ-3 דקות בשעה 9:38. נטען כי נתונים אלו אינם מתיישבים עם גרסאות הנאשמים, לפיהן השניים היו יחד משעות הבוקר או הצהרים המוקדמות ולא נפרדו זה מזה. נטען כי הנאשמים לא סיפקו כל הסבר לכך ששוחחו אחד עם השני בטלפון פעמים רבות אם אכן היו יחד. צוין כי במהלך החקירה נעשה ניסיון לחדור אל מכשיר הטלפון של נאשם 1, אולם הדבר לא צלח משום שנאשם 1 סירב למסור את הקוד לפתיחת הטלפון (ת/80).

ב"כ המאשימה הפנתה להתנהגות הנאשמים לפני ואחרי מעצרם, ותפיסת האקדח כשהוא מוסתר ברכבו של נאשם 2, לרבות אמירתו של נאשם 1 בבית החולים "בסדר, לא משנה, העיקר שאצבע עובדת" תוך שהוא סימן עם אצבעו סימן של לחיצה על הדק וקרץ. כן הפנתה לגרסתו של נאשם 2 שנמסרה לשוטרים שעצרו אותו בבית החולים, לפיה לא הייתה היכרות מוקדמת בינו לבין נאשם 1, וכי מדובר באדם פצוע שקפץ לרכבו וביקש שיסיעו לבית החולים.

ב"כ המאשימה טענה כי נאשם 1 בחר לשתוק בחקירותיו באופן גורף, על אף שהועמד על משמעות בחירתו לשתוק ונועץ בעורך דינו, וכי נאשם 2 שתק בשתי חקירותיו הראשונות, ובחר למסור את גרסתו בחקירתו השלישית, כשבוע לאחר האירוע ולאחר שכל הראיות הוצגו בפניו. נטען כי הנאשמים מסרו בעדותם הסברים מתפתלים שאינם מניחים את הדעת לבחירתם לשתוק.

נטען כי מעדויות הנאשמים עלו שקרים וסתירות מהותיות. נטען כי נאשם 1 מסר בעדותו כי ביקש מנאשם 2 להמתין לו למטה בזמן שעלה לדירתו של אלי, אך גם העיד כי התקשר למכר בשם יעקב בוסקילה והציע לו להצטרף לביקור, וכן הציע לחבר נוסף שפגש במעלית בבניין בו אלי מתגורר להצטרף לביקורו. נטען כי נאשם 1 לא ציין כי כאשר הוא ואלי ירדו מהדירה ללובי הבניין הם פגשו שם את רפי לוי, כפי שעלה מעדותו של רפי. נטען כי על פי עדותו של נאשם 1, בזמן שנדקר, צעק אלי "לא לא", וזאת בסתירה לגרסתו בבית המשפט. נטען כי נאשם 1 לא סיפק כל הסבר לטענתו כי לקח עמו את הסכין איתה נדקר לאחר שהדוקר זרק אותו עליו, למרות שהתוקף ברח מהמקום כשאקדחו בידי נאשם 1. נטען כי כשנשאל מה עשה עם סכין פתוחה בידו האחת כשבידו השנייה אקדח ואיך קיפל את אותה הסכין, השיב נאשם 1 כי "הייתי מעולף, בטראומה", וזאת למרות שהוא נראה בסרטון (ת/52), שניות לאחר מכן כשהוא מפוקס ונאבק על האקדח ולאחר מכן כיוון את האקדח כשהיה ברכב. נטען כי לפי גרסתו של נאשם 1, כאשר הוא נדקר, נאשם 2 היה ברכבו במרחק 7-8 מטרים, ואילו לפי גרסתו של נאשם 2, בעת הדקירה הוא היה בשביל שבתוך הגינה הציבורית הסמוכה. נטען כי נאשם 1 אישר שכיוון את הנשק מחוץ לחלון הרכב ובתחילה הסביר שכיוון אותו אל רכב הסקודה, אשר נסעה אחריהם ובתוכו היו אנשים שאחזו באקדח. אולם לאחר שעומת עם אמירתו הקודמת כי היה בזירה אקדח אחד בלבד, טען נאשם 1 כי יושבי רכב הסקודה החזיקו חפץ כלשהו. נטען כי נמסרו גרסאות שונות לגבי מעשיו של התוקף לאחר האירוע ולגבי זהותו של האדם שנראה בסרטון פותח את הדלת הימנית האחורית של רכבו של נאשם 2, ובין היתר האם מדובר באלי דהן. נטען כי האמביוולנטיות של נאשם 1 והגרסה המבולבלת שלו לגבי אלי דהן ניכרה לכל אורך עדותו, ובין היתר כאשר הטיח בתובעת כי אם היו בודקים את איכוני הטלפון של אלי דהן היו יודעים איך הוא הגיע למקום.

נטען כי נאשם 1 מסר גרסאות סותרות לגבי היותו בהכרה במהלך הנסיעה לבית החולים. נטען כי שליטתו של נאשם 1 במתרחש ניכרה גם במעשיו בעת שכיוון את האקדח אל מחוץ לרכב, ובפרט לפי גרסתו כשהיה ברכב הוציא את המחסנית מהאקדח, בדק שאין כדורים והחזיר אותה. נטען כי לאור דברים אלו, גרסת נאשם 1, לפיה הוא ונאשם 2 לא דיברו כלל אודות האירוע במהלך הנסיעה הינה מופרכת.

נטען כי נאשם 1 שלל את גרסתו של יוסי פיקס, לפיה שני אנשים עם אקדחים ניצבו אחד מול השני, אולם כאשר נאשם 1 נשאל מי הוא האדם שעמד בגינה וניסה להשיב ירי, השיב כי "אין לי מושג... גם אם הייתי יודע לא הייתי אומר לך". נטען כי בכך, מבלי משים, למעשה אישר, או לכל הפחות לא הכחיש, את התיאור העובדתי עליו העיד יוסי פיקס. צוין כי נאשם 1 שלל את האפשרות שהוצגה לו כי האירוע התרחש כפי שתיאר יוסי פיקס וכי הוא היורה אך פעל מתוך הגנה עצמית. נטען כי כאשר נאשם 1 עומת עם ממצאים מהזירה, כגון התרמיל על רכבו של נאשם 2 וכדור האקדח על הכביש, המתיישבים היטב עם גרסתו של יוסי פיקס, נאשם 1 טען כי "המודיע הניח את התרמיל על הווישר".

ב"כ המאשימה עמדה על הבדלים העולים בין עדותו של נאשם 1 לבין עדותו של רפי לוי, באשר לחלקו ומעורבותו של רפי באירוע. כך, בין היתר, נטען כי נאשם 1 מסר כי מישהו ניסה לחטוף ממנו את האקדח על מנת שידקרו אותו, וזאת בניגוד לגרסתו של רפי לוי לפיה לא ניסה לקחת את האקדח אלא ניסה להכניס את נאשם 1 לרכב על מנת שיסע מהמקום.

ביחס לגרסת נאשם 2, נטען כי על אף שטען כי הוא סובל מבעיות זיכרון קשות, נאשם 2 זכר היטב פרטים שהיו נוחים לו. נטען כי נאשם 2 לא סיפק הסבר לפער שבין אמירתו בחקירתו השלישית, לפיה "יאיר הוא כמו הילד שלי", לעומת עדותו בבית המשפט בה סירב להגדיר את הקשר ביניהם כחברים טובים. ב"כ המאשימה הצביעה על שורת סתירות בין גרסאות הנאשמים, ובין היתר: טענתו של נאשם 1 לפיה בדרך לביתו של אלי דהן קיים שיחות עם אשתו של אלי ועם יעקב בוסקילה על אודות הביקור, לעומת גרסתו של נאשם 2 שלא שמע דבר אודות אלי במהלך הנסיעה; נאשם 1 תיאר כי כאשר נדקר, אלי דהן צעק "לא לא", ואילו נאשם 2 מסר שלא ראה את אלי דהן במקום. כמו כן הפנתה ב"כ המאשימה לסתירות בין גרסתו של נאשם 2 במשטרה לעומת עדותו בבית המשפט וכן סתירות בעדותו, וביניהן: הכחשתו ששמע קול ירי בחקירתו לעומת עדותו לפיה שמע "בום" כשהיה ברכבו; נאשם 2 מסר כי מכיר את רפי לוי, אך טען כי אינו מכיר את האדם שנאשם 1 נצפה בסרטון נאבק עמו, הוא רפי לוי; נאשם 2 הציג בעדותו גרסאות שונות לגבי המועד הראשון שבו ראה את האקדח בידי נאשם 1; השיב שאינו זוכר כאשר נשאל ועומת עם חומרי חקירה שונים שאינם מתיישבים עם גרסתו.

ב"כ המאשימה טענה כי הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמים ביצעו את המיוחס להם בכתב האישום.

נטען כי הראיה הישירה המרכזית הינה עדותו הסדורה, הקוהרנטית והעקבית של העד יוסי פיקס. נטען כי אם בית המשפט ייבחר לתת אמון בעד זה, ולקבל את גרסתו לאירוע, הרי שרק מטעם זה יש להרשיע את הנאשמים. נטען כי עדותו של עד זה נתמכת בראיות חפציות: מיקומם של הכדור שנמצא בזירה; התרמיל שנמצא על רכבו של נאשם 1 והמיקום בו נמצא כתם הדם של נאשם 1.

נטען כי ראיה מרכזית נוספת היא עדותה של העדה נטליה, ממנה לא ניתן להסיק אחרת מלבד המסקנה שנאשם 1 ירה באקדח.

עוד נטען, כי ראיות אלו קיבלו חיזוק ראייתי מזיהוי דנ"א של נאשם 1 במיקומים אסטרטגיים על גבי האקדח, וההתאמה בין התרמיל והכדור שנתפסו בזירה לאקדח שנתפס ברכבו של נאשם 2.

נטען כי ראיות נסיבתיות נוספות לחלקם של הנאשמים באירוע ניתן למצוא בסרטון שצילמה העדה נטליה, ובהן התנהגותו האגרסיבית של נאשם 1 בעת שנאבק עם רפי לוי על האקדח, וכן הפנייה ימינה ב"אין כניסה" שביצע נאשם 2, אשר אפשרה לנאשם 1 לכוון את האקדח אל עבר המעורבים האחרים.

נטען כי התנהגות הנאשמים לאחר האירוע, לרבות הסלקת האקדח ברכב על ידי נאשם 2; האמירות שמסר נאשם 1 לשוטר דוד ליפקין; שקריו של נאשם 2 בפני השוטרים ובחירתו שלא לחשוף את האקדח גם בשלב זה, מחזקים את התמונה הראייתית הקיימת. נטען כי באופן דומה, גם בחירתו של נאשם 1 לשמור על שתיקה בכל חקירותיו במשטרה, ובחירתו של נאשם 2 לשמור על שתיקה בשתיים מהחקירות, בהן נחשף לכלל הראיות, ולמסור גרסה רק בחקירתו השלישית, מחזקות אף הן את הראיות נגדם.

נטען כי עדותם של הנאשמים הייתה רצופה תמיהות, תשובות לא הגיוניות, סתירות מהותיות בין גרסאות הנאשמים, ובינם לבין עדות עדי ההגנה מטעמם.

נטען כי לאור הסתירה העמוקה שבין עדויות שני עדי ההגנה, אלי דהן ורפי לוי, לבין זו של הנאשמים, קשה להתייחס לעדויות עדי ההגנה באופן ענייני והתבקש לדחות את האמור בהן.

נטען כי הנאשמים נמנעו מלזמן עדים שלכאורה יכלו לחזק את גרסאותיהם.

לשיטת המאשימה הוכח כי נאשם 1 הוא זה שירה באקדח. נשיאת האקדח והירי מיוחסים גם לנאשם 2 מכוח דיני השותפות, תוך שנטען כי הראיות בתיק מוכיחות שהנאשמים פעלו יחד כגוף אחד מתחילת האירוע ואף עוד קודם לכן, בשים לב לתקשורת המוקדמת בין השניים ובשים לב לחלקו של נאשם 2, אשר מילט את נאשם 1 מהאירוע והסליק את האקדח.

תמצית טענות ההגנה

5. הנאשם 1, באמצעות ב"כ עו"ד שחר מנדלמן, טען כי יש לזכותו מהמיוחס לו בכתב האישום. נטען כי כלל הראיות, לצד מחדלי החקירה הרבים, אינם מובילים למסקנה כי הונחה תשתית ראייתית מספקת להרשעת הנאשם 1.

נטען לאמיתות גרסת נאשם 1 באשר לדרך הגעת הנשק לידיו, לפיה הוציאו מידי תוקפו, וכי בנסיבות אלה לא הונח בסיס להרשיעו בעבירה של נשיאת נשק שלא כדין. נטען כי לא הובאו ראיות לכך שנאשם 1 הוא זה שירה בנשק. תוצאות חוות הדעת של שרידי הירי אינן מתיישבות עם טענת המאשימה, לפיה נאשם 1 הוא היורה. נטען כי הסכין שנתפסה בכליו של נאשם 1 לא נבדקה במעבדה ביולוגית, לא ברור מה נעשה בה בבית החולים, וכי בדיקות לאיתור טביעות אצבע לא העלו ממצאים.

נטען כי מכלל הראיות עולה כי נאשם 1 לא הגיע ברכב היישר לקרות הקטטה, אלא נאשם 2 החנה את הרכב בתחילת הרחוב ורק לאחר הקטטה חבר לנאשם 1. נטען כי לא הובאו ראיות הסותרות את גרסת נאשם 1, לפיה הוא עלה לדירתו של אלי דהן ושב ממנה יחד עמו אל הרחוב. נטען כי עדותו של רפי לוי הייתה אמינה ותיארה את האירוע בשלמותו, מבלי שנסתרה.

נטען כי אין זה סביר שנאשם 1 הגיע לזירה במטרה לתקוף, וזאת, בין היתר, בשל הגעתו בשעות האור, ברכב שזהותו ידועה, בפנים גלויות, בלי כפפות ומבלי שנעשו ניסיונות להרחיק עצמו או את הנשק, בשילוב העובדה שמישהו אחר היה זה שתקף אותו בדקירות.

נטען כי עדויותיהם של נטליה ויוסי פיקס אינן מתיישבות זו עם זו מבחינה כרונולוגית ואף אינן מתיישבות עם עדויות אחרות, ובהן של העדים הילה שמש ורפי לוי. נטען כי יוסי פיקס מסר גרסה לא מדויקת, בין היתר משום שהיה נסער, ולא ראה את כל אירוע משום שהתכופף ברכבו. נטען כי גרסתו של יוסי פיקס, לפיה נאשם 1 ירה בעמדו לצד החלק קדמי ימני של הרכב אינה מתיישבת עם הסרטון, שכן השלב בו נאשם 1 עמד במקום זה תועד בסרטון, וניתן לראות כי נאשם 1 לא ירה באותו השלב. נטען כי משהוצג ליוסי פיקס אותו סרטון המתעד את האירוע, הרי שהדבר "זיהם ראייתית" את ביצוע מסדר הזיהוי שהוצג לו לאחר מכן.

נטען כי עדותה של נטליה אינה מתיישבת עם עדותו של יוסי פיקס, שכן מסרה שראתה זריקת להב, ולאחר מכן ראתה שאותו אדם הוציא אקדח, כאשר היחיד שנפצע כתוצאה מסכין באירוע הוא נאשם 1. נטען כי גרסתה מתיישבת עם גרסתו של נאשם 1, לפיה נזרקה עליו סכין, וכן עם העובדה שהסכין נמצאה בכליו. נטען כי נטליה תיארה את מי שזרק את הסכין כמי שירה, ובהינתן שנאשם 1 נדקר בגבו וברגלו, ומשלא נמצאה סכין נוספת בזירה, לא ייתכן שמדובר בנאשם 1. נטען כי גרסת נאשם 1 מתיישבת עם עדותה של הילה שמש, שתיארה שמיעת קול של ירי הרבה לפני ההתרחשות ליד הרכב שצולמה על ידי נטליה.

נטען כי השוטר בן אפגן, שהגיע לזירה, מסר שראה תרמיל, ולא כדור על הכביש, וכי לא ניתן הסבר הכיצד הגיע כדור לכביש או כיצד מתיישבים דבריו עם דו"ח המז"פ לפיו נמצא כדור. נטען כי מיקום הכדור והתרמיל מתיישבים עם גרסאותיהם של נאשם 1 ורפי לוי, לפיהן הירי בוצע בכניסה לגינה כאשר הרכב היה בנסיעה, שכן על פי עדות מומחה הירי, סרגיי בורוכוב, תרמיל יכול לעוף כ- 5-6 מטרים ממקום הירי.

נטען כי תוצאות חוות הדעת בעניין שרידי הירי מתיישבת עם גרסת נאשם 1, לפיה הוא אינו היורה. ב"כ נאשם 1 הפנה לאמור בחוות הדעת, לפיה יש משקל ראייתי מוגבל לשריד ירי אחד, אך נטען כי למעשה ניתן לומר שאין לכך שום משקל. נטען כי ד"ר ישראלזון אישרה שמקור שריד הירי יכול להיות מכל זיהום אחר ולא בהכרח מירי, ומסרה כי בכל אירוע ירי יש פליטה של מאות ואפילו אלפי חלקיקים של שרידי ירי כך שהימצאות שריד ירי אחד אינה מתיישבת עם הטענה שנאשם 1 ירה בנשק.

נטען כי ישנן עדויות סותרות באשר למספר היריות שהיו באירוע, כאשר מספר עדים תיארו מספר יריות באירוע, וניסיונה של המאשימה ליישב זאת בטענה שמדובר ברעשים אחרים אינו משכנע.

נטען כי בהינתן מצבו הרפואי של נאשם 1 בבית החולים, לאחר שנדקר בגבו וברגלו והיה תחת השפעת מורפיום, הרי שאין לתן משקל לאמירתו בפני השוטר דוד ליפקין ש"האצבע עוד יורה". עוד צוין כי דוד ליפקין מסר שבעת מעצרו של נאשם 1, הוא טען שלא ירה באקדח.

ב"כ נאשם 1 טען לשורה של מחדלי חקירה, אשר לשיטתו יש בהם כדי לסייע להגנת הנאשם תוך שהפנה לפסיקה, לפיה חובתה של רשות החקירה לאסוף את כל הראיות שיש להן קשר ישיר לפרשה הנחקרת. נטען כי הייתה רשלנות באיסוף סרטים ממצלמות אבטחה, וביניהן מצלמות חברת הניהול ומצלמות בבית משפחת סולימנוב, לגביהן הוצא צו, אשר יכלו לסייע בעניין זה. נטען כי לו הייתה מתבצעת בדיקה רצינית בנוגע לקיומן של מצלמות נוספות בזירה, ואיסוף הסרטים מהבתים מסביב לזירה ומעיריית חולון, אפשר היה לבחון את האירוע מפרספקטיבה שונה.

מחדל חקירה נוסף אליו התייחס ב"כ נאשם 1 כתוצאה מכך שלא נערכה בדיקת דנ"א לסכין שנתפסה. נטען כי בדיקה שכזו יכלה ללמד האם מדובר בסכין באמצעותה נדקר נאשם 1, בעוד שמיוחסת לו עבירה של החזקת סכין אסורה בגין סכין זו. נטען כי אין תיעוד על הנעשה עם הסכין לפני שהאחות, אשר זהותה אינה ידועה, העבירה אותה לחוקר, לרבות האפשרות שבוצעו פעולות שיכלו לפגוע בבדיקתה, כגון ניגוב או שטיפה. צוין כי לא נערכו בדיקות דנ"א לתרמיל ולכדור שנמצאו, אשר יכלו אף הן ללמד על מי אחז או הטעין את הכדורים, וכי נמסר שבדיקות אלו לא בוצעו מטעמי תעדוף.

נטען כי האקדח ובגדיו של נאשם 1 נתפסו באופן לא סטרילי ובניגוד להנחיות, כאשר הבגדים נתפסו כשהשוטר היה בידיים חשופות ואישר שנשא נשק. נטען כי העובדה שלא נבדקו הימצאותם של שרידי ירי על בגדי כל המעורבים הינה מחדל נוסף. כך גם העובדה שלא בוצעו חיפושים בבתיהם, על אף שזהותם הייתה ידועה למשטרה. עוד נטען כי לא נעשה כל מאמץ לבצע זיהוי כלשהו בנוגע לרכב הסקודה, ולא נתפסו מכשירי הטלפון הסלולריים של יתר המעורבים.

נטען כי לא נעשה מאמץ מספיק לזהות מי דקר את נאשם 1.

נטען כי התביעה בחרה שלא לזמן את ראש הצח"מ, חיים חמו, ועל כן תהיות הנוגעות לאופן ביצוע החקירה נותרו ללא מענה.

נטען כי בסעיף 1 לכתב האישום נטען לסכסוך, שבין אלי דהן לבין נאשם 1, מבלי שהמאשימה הציגה ראיות פוזיטיביות בדבר קיומו. נטען כי היעדרו של סכסוך שכזה נלמד מעצם הגעתו של אלי דהן להעיד כעד הגנה, ומדבריו המפורשים לפיהם לא קיים סכסוך בינו לבין נאשם 1.

נטען כי ההגנה ויתרה על עדותם של יעקב בוסקילה ודוד ברוך כיוון שעדותם נדרשה לצורך הוכחת היעדרו של סכסוך בין אלי דהן לבין נאשם 1 וכן לצורך הוכחת עלייתו של נאשם 1 לדירתו של אלי ביום האירוע, ומשהעיד על כך אלי בעצמו לא נדרשה עוד עדותם.

באשר לשתיקתו של נאשם 1 בחקירותיו, נטען כי הדבר נבע מחוסר האמון שלו במערכות האכיפה, תוך שצוין כי נאשם 1 בחר אף שלא למסור גרסה ביחס לדוקר או מי שהחזיק את האקדח. עוד צוין כי כמעט כל המעורבים שתקו בחקירתם.

נטען כי האירוע החל בדקירת הנאשם 1 בשני אזורים בגופו, ועל כן חשש שהחבורה שנכנסה לסקודה תמשיך לפגוע בו. נטען כי התנהלות הנאשם 1 לאחר מכן, במהלכה הניף אקדח מחוץ לחלון הרכב, מתיישבת עם ההיגיון באותן נסיבות.

6. ב"כ נאשם 2, עו"ד אורלי פרייזלר, הצטרפה לטיעוני ב"כ נאשם 1, וטענה כי יש לזכות גם את נאשם 2 מהמיוחס לו.

נטען כי תיאור האירוע בכתב האישום הינו כוללני, ואינו מתיישב עם הראיות שהוצגו בבית המשפט, בכללן הסרטונים ועדויות הראיה. נטען כי רב הנסתר על הנגלה ועל כן המאשימה גיבשה כתב אישום כוללני, כך שקיימת אי בהירות באשר לעובדות ולנסיבות המתוארות. כך למשל, חסרה התייחסות לשאלה הכיצד נדקר נאשם 1 בגבו; מועדי יציאתו וחזרתו של נאשם 2 לרכב, מסלולי נסיעתו, עיתוי התגודדות האנשים והצעקות שנשמעו בזירה וכד'.

נטען כי נאשם 2 כמעט ולא מוזכר בכתב האישום, אלא רק כמי שהגיע עם הרכב, נתון שאינו שנוי במחלוקת. עוד מיוחסת לנאשם 2 יציאה מהרכב ולאחר מכן חזרה אליו, מבלי שמיוחסות לו פעולות נוספות. לא יוחסה לנאשם 2 פעולה פוזיטיבית כלשהי, למעט הנסיעה לבית החולים, שאיננה מעשה עבירה, ועל אף זאת יוחסה לו שותפות מלאה בכל מעשי העבירות. נטען כי רק אם ייקבע שנאשם 1 ירה באזור מגורים ניתן יהיה לבחון האם נאשם 2 היה מודע לירי והסכים לו, תוך שנטען כי אשמתו של נאשם 2 לא הוכחה, שכן לא הוכחה מודעותו לגבי עצם החזקת הנשק ולא הוכחה החזקה קונסטרוקטיבית. נטען כי המאשימה לא הוכיחה קיומם של התנאים הדרושים בסעיף 144(א) לחוק העונשין, שהוא סעיף מקל יותר מסעיף 144(ב) שעניינו נשיאה והובלה. נטען כי לצורך הוכחת החזקה קונסטרוקטיבית נדרשת הוכחת ידיעה והסכמה כאשר לא הובאו ראיות להוכחת אלו בעניינו של נאשם 2.

נטען כי החזקת הסכין מיוחסת רק לנאשם 1, בשונה מהחזקת האקדח והירי, וזאת לטענת ב"כ המאשימה משום שהסכין הייתה סמויה. נטען כי לא ייתכן שנאשם 1 הסתיר את הסכין אך לא את האקדח. עוד נטען כי לנאשם 2 לא יוחסה עבירה של קשירת קשר, דבר המלמד על כך שגם לשיטת המאשימה נאשם 2 לא תכנון מראש שייעשה שימוש בנשק ויבוצע ירי באזור מגורים. נטען כי אם לא הייתה קשירת קשר הרי שמדובר באירוע פתאומי שלא ניתן לייחס לנאשם 2 ביצוע של עבירה בצוותא במסגרתו.

נטען כי גרסת נאשם 2 מתיישבת עם גרסתה של העדה נטליה, עם הסרטון ועם תיעוד נתוני זירת האירוע, כפי שעולה מתמונות וסרטי וידאו שהוצגו לבית המשפט.

נטען כי מול הבניינים שברחוב שמעון אבידן 18 ו-22 נמצאת הגינה, ולה שתי כניסות, ביניהן גדר ברזל וגדר חיה. כניסה אחת לגינה היא מול הכתובת שמעון אבידן 22 והשנייה סמוכה ל-3 מפרצי חניה, כאשר באחד מהם חנה נאשם 2 את רכבו. נטען כי משהבין נאשם 2 שמתקיימת התרחשות לא תקינה הוא רצה לאסוף את נאשם 1 ולנסוע מהמקום. נטען כי גרסה זו משתלבת עם עדותה של נטליה סטפנסקי, לפיה כאשר היא שמעה את ההתרחשות והסתכלה מבעד למרפסת, היא לא ראתה את הרכב, וכשראתה את האקדח לראשונה נאשם 2 כלל לא היה במקום, ובעקבות זאת הלכה להביא את הטלפון הנייד כדי לצלם. נטען כי בזמן שנטליה הלכה להביא את הטלפון היא שמעה את הירייה וכשחזרה הבחינה בנאשם 2 וברכב.

נטען שמעדותה של נטליה עלה כי בתחילה האקדח לא היה גלוי והוצאת האקדח הובילה אותה להביא את הטלפון עם המצלמה, אך לא הוכח שנאשם 2 ראה כי נאשם 1 היה מצויד באקדח. עוד נטען כי גם אם נאשם 1 הוציא את האקדח סמוך לאחר היציאה מהרכב, בשלב זה נאשם 2 היה ברכבו בכניסה האחרת של הגינה וראה את האקדח רק לאחר שהתפתחה ההתרחשות והאקדח נשלף. נטען כי מנסיבות אלה לא ניתן ללמוד על אודות הסכמתו של נאשם 2 להתרחשות הפתאומית שנוצרה, וכי לא ניתן לייחס לו החזקה קונסטרוקטיבית.

נטען כי בזמן המאבק בין נאשם 1 לבין רפי לוי, נאשם 2 ישב ברכב, ויצא ממנו לשתי שניות לאחר שאלי דהן פתח את הדלת האחורית ולאחר שראה שאין דבר מה שצריך להיזהר ממנו חזר אל הרכב ונסע מהמקום אל בית החולים.

נטען כי אילו נאשם 2 היה מגיע למקום, במודע ומתוך הסכמה לבצע ירי בשטח מגורים, במטרה משותפת לבצע זאת בצוותא חדא, הרי שלא היה עושה זאת בשעת צהרים הומה אדם, עם רכבו הרשום על שמו ובפנים גלויות.

ב"כ נאשם 2 הפנתה לע"פ 4800/11, אשר נטען כי נסיבותיו דומות לענייננו, שם נקבע שאם לא יוחסה קשירת קשר לנאשם שלא ביצע את הירי, אותו נאשם לא ידע על הירי ולא יכול להיות אחראי לו. ב"כ נאשם 2 הפנתה לפסיקה המלמדת לשיטתה כי לא די בנוכחות של נאשם במקום על מנת לבסס את מעורבותו.

נטען כי הגרסה שמסר נאשם 2 בחקירתו השלישית היא מדויקת, מלאה, תואמת את הסרטון ואת עדותה של נטליה. נטען כי בניגוד לטענת ב"כ המאשימה, לפיה באותו השלב נחשף נאשם 2 לכלל חומרי הראיות, הרי שחקירתה של נטליה לא הוצגה בפניו. נמסר כי נאשם 2 שתק בחקירותיו בשל חששו מהמעורבים האחרים ולא בשל מעורבותו באירוע, והוא מסר את גרסתו לאחר שנודע לו מעוה"ד שלו מי מהמעורבים נעצר ונחקר.

נטען כי עדותו של יוסי פיקס אינה מדויקת בשל היותו נסער ובשל כך שהוריד את ראשו בחלק מהאירוע, וכי נטליה ראתה את האירוע בצורה מסודרת וללא חשש.

נטען כי מהסרטון נראה בבירור כי נאשם 1 הוא שהחזיק באקדח כשנכנס לרכב, והמשיך להחזיק בו, שהרי נצפית תנועת ידו מחוץ לרכב כשהוא מחזיק באקדח, וכי נראה שמדובר בתנועה שנעשתה מתוך רצון להגן על עצמו בהיותו דקור. נטען כי נאשם 2 נתקל במשאית זבל ברחוב חד סטרי ונאלץ לחזור אל המקום ממנו הגיע, ולא ראה מה נאשם 1 עשה באותה עת, ותנועותיו לא נראו מהזווית בה היה מצוי.

נטען כי בשלב הנסיעה לבית החולים נאשם 2 ראה את הנשק, אך לא מילט אותו או זרק אותו בדרך, ונסע הישר לבית החולים הקרוב ביותר בשל פציעתו של נאשם 1, אשר ככל הנראה איבד דם רב, ואף התמוטט סמוך למיון. נטען כי העובדה שנאשם 2 לא מילט את עצמו ונסע הישר לבית החולים בפנים גלויות ברכבו הן ראיות נסיבתיות אשר מלמדות על כך שנאשם 2 לא ידע שנאשם 1 הגיע עם נשק, לא ראה את הנשק וגילה את הנשק ברכבו כאשר נאשם 1 היה פצוע והתעלף לסירוגין. נטען כי נאשם 2 נבהל מהנשק והכניס אותו מתחת לכיסא ועסק רק בהבאת נאשם 1 לבית החולים.

נטען כי מדובר בהתרחשות ארוכה ולא נקודתית, וכי הייתה תהלוכה של אנשים מהגינה ואליה, ועל בתים רבים באזור מותקנות מצלמות אבטחה, אך המשטרה הסתפקה רק בפניה למשפחת סולימנוב.

נטען כי הימצאות התרמיל על שמשת הרכב מתיישבת עם גרסת נאשם 2 שכן על פי עדותו של סרגיי בורוכוב, התרמיל יכול לעוף למרחק של 5-6 מטרים קדימה ונאשם 2 היה בנסיעה.

נטען כי לא ניתן ללמוד משיחות הטלפון בין הנאשמים שהשניים היו יחד ברכב באותה עת וכי המאשימה יכלה להוציא איכונים על מנת להוכיח את מיקום הנאשמים בזמן שיחות הטלפון ביניהם ובכך לסתור את גרסת נאשם 2.

נטען כי לא ניתן לזקוף לחובת נאשם 2 את העובדה שלא הזעיק את המשטרה משום שהוא הבהיל את נאשם 1 לבית החולים, כאשר היה ברור לו שיתושאל על אודות האירוע ושהאירוע ידווח.

תמצית פרשת התביעה

עדי ראיה

7. נטליה סטפנסקי (להלן: " נטליה"), שכנה המתגוררת עם משפחתה בדירה שבקומה השישית בבניין מגורים, שברחוב שמעון אבידן 22 בחולון. נטליה מסרה בעדותה, בין היתר, כך: "חזרתי מהלימודים ויצאתי קרוב ל-3 (שעה שלוש – י.ט.) למרפסת לפתוח פרגולה ושמעתי צעקות ממש צעקות והתקרבתי לחלון וראיתי ששני גברים רבים מכות. ואחד מהם זרק על השני כזה תנועה כמו, נו, חזקה, והיה לו ראיתי שהיה ביד משהו כזה כמו להב, מין כזה סכין קטן. ואחר כך ראיתי שהוא הוציא את האקדח, אז כשראיתי שהוא יש לו נשק רצתי להביא טלפון ולצלם, בזמן שהלכתי לסלון להביא טלפון שמעתי ירי אבל לא ראיתי, כשחזרתי לחלון ראיתי ששני אנשים, היה שמה גבר אחד מבוגר עם שיער לבן, מנסה להרגיע את השני ולהכניס לאוטו. כי בהתחלה כשהם רבו לא היה אוטו רכב. כנראה בזמן שהלכתי להביא טלפון הגיע אוטו. אז הגבר הזה עם שיער לבן מנסה להכניס אותו לרכב, וזהו" (פרוט' מיום 8.11.2020, בעמ' 57).

נטליה נשאלה על המאבק הפיזי שראתה, וכך סיפרה: "רק מכות הם רבו, פשוט אחד מהשני הוא הוציא איזה שהוא נשק ונתן לו מכה חזקה. ש: עם איזה חפץ? מה זה נשק? ת: זה היה מין סכין קטן כמו להב. פשוט קשה לי להסביר בדיוק. ... ש: סיפרת שהוא זרק את החפץ השחור, ת: כן. ש: מה אחר כך? ת: ואחר כך ראיתי את האקדח ואז שראיתי, ש: אז רגע, אז ראית את האקדח, תספרי איך פתאום צץ. אקדח. ת: אז הוא הוציא אקדח. ש: מי זה הוא? ת: זה היה בחור מקריח כזה גבוה עם שיער שחור אבל מקריח, חולצה שחורה" (שם, בעמ' 58).

נטליה מסרה כי בתחילה לא ראתה את הרכב, אלא הוא הגיע בשלב מאוחר יותר, ככל הנראה בעת שיצאה את מהמרפסת לתוך הדירה כדי להביא את הטלפון במטרה לצלם את ההתרחשות.

נטליה מסרה כי לאחר שהבחור המקריח נכנס לתוך הרכב "הם נסעו לכיוון הלא נכון כי זה היה רחוב הפינתי יש חד סתרי, וראיתי את האיש הזה שהיה עם אקדח מהחלון היה לו יד, חצי מהגוף בחוץ. אחר כך הם כבר עשו פרסה ונסעו לכיוון הנכון ונעלמו" (שם, בעמ' 58).

בעדותה התייחסה נטליה ל"בחור מקריח" עם שיער שחור בצדדים, אשר לדבריה החזיק בידו סכין, מן להב עם ידית שחורה, ולאחר מכן אחז גם באקדח. לדבריה הוא היה הדומיננטי בהתרחשות המתוארת. נטליה סיפרה כי הבחור המקריח זרק את הסכין על "בחור עם שיער כהה מקריח" עמו התקוטט, "הם רבו מכות". לאחר שנטליה שבה לחלון עם מכשיר הטלפון כדי לצלם את ההתרחשות, היא ראתה "בחור אחר מבוגר כזה עם שיער לבן", שמנסה להרגיע את הבחור המקריח, הכניסו לתוך הרכב, במושב הקדמי שליד הנהג, ולאחר מכן הלך. נטליה לא ידעה לומר מי נהג ברכב, אך תיארה כך: "אני ראיתי שהיה שמה עוד שלישי, איש עם קרחת קרחת חלק, הוא יצא מהאוטו, וזהו לא זוכרת לאן הוא הלך. ומי נהג את האוטו" (שם, בעמ' 60).

נטליה מסרה בעדותה כי הבחור המקריח אחז באקדח לאורך כל ההתרחשות שראתה. וכך מסרה: "ש: האקדח מרגע שראית אותו עד הרגע שהאירוע הסתיים איפה ראית אותו? בידיים של מי ראית את האקדח? מהרגע שהתחיל עד הרגע שהסתיים. ת: ראיתי אצל בחור עם שיער כהה המקריח אצלו ראיתי, ועד שהוא נסע עלה לאוטו ונסע, כל הזמן היה אקדח ביד " (שם, בעמ' 59).

בהמשך עדותה תיארה נטליה כי הרכב עזב את המקום בנסיעה, ובו הנהג ו"הבחור המקריח" אשר ישב במושב הקדמי לצדו. הרכב פנה בנסיעה לרחוב חד סטרי, כאשר חצי מגופו של הבחור המקריח היו מחוץ לחלון ובעודו ממשיך לאחוז את האקדח בידו. לאחר מכן, הרכב שב על עקבותיו, ככל הנראה משום שנסע בניגוד לכיוון התנועה המותר, והמשיך בנסיעה בהמשך הרחוב בכיוון המותר.

נטליה ציינה כי לא ראתה כלי נשק נוספים מלבד האקדח שהחזיק הבחור המקריח. בתום האירוע, ראתה נטליה קבוצה של 5-6 אנשים, שלא ראתה בתחילת האירוע. נטליה העריכה כי האירוע כולו נמשך כ-10 דקות.

לנטליה הוצגה תמונה מתוך סרטון, שבה נראה אלי דהן מחזיק חפץ אשר נראה כמו להב או סכין (צורפה לת/4). כשנשאלה האם האדם שראתה מחזיק בסכין הוא האדם בתמונה שמתוך הסרטון, השיבה: "יכול להיות לא יודעת" (שם, בעמ' 75).     

במהלך עדותה, הוצגו לנטליה שני הסרטונים שצילמה (ת/52), המתעדים חלק מהאירוע, הראשון תיעד את ההתקוטטות בין נאשם 1 לבין רפי לוי ועזיבת הנאשמים את הזירה (להלן: "הסרטון"), והשני אירועים לאחר שהנאשמים עזבו את הזירה. נטליה מסרה כי חוקרי המשטרה העבירו את הסרטונים באמצעות כבל USB כשהגיעו לזירת האירוע, וההעברה בוצעה עוד באותו היום מבלי שהיא ערכה את הסרטונים.

8. בשל חשיבות הסרטון לענייננו (ת/52), אתאר בקצרה את הנראה בו, לרבות זיהוי הדמויות. המדובר בסרטון שאורכו שתי דקות ושש שניות. בתחילת הסרטון נראה רכב הסובארו הכסוף של נאשם 2 חונה ליד מעבר חציה, כאשר נאשם 1 ורפי לוי התקוטטו, ונאשם 1 אחז אקדח בידו ואף העבירו מידו האחת לאחרת. נאשם 2 ישב ברכב במושב הנהג כשדלת הנהג פתוחה. המאבק בין השניים נמשך בעודם מתקדמים לאורך חלקו הקדמי של הרכב עד שנאשם 1 הגיע סמוך לדלת הנוסע שבמושב הקדמי. במהלך המאבק נראה אדם נוסף, שזוהה בהמשך כאלי דהן, אשר פתח את הדלת הימנית האחורית של הרכב, הסתכל פנימה ואז סגר את הדלת. בידו החזיק להב או סכין. כמו כן, נשמע אדם אחר אומר: "אלי לך מפה". ברקע, נשמעו צעקות של אישה, פעם אחר פעם, באומרה: "אלי בוא לפה". נאשם 2 יצא מהרכב, דרך דלת הנהג, לכיוון הצד האחורי של הרכב ואז שב למקומו. נאשם 1 נכנס לרכב וצעק לנאשם 2: "תתניע! תתניע!". לאחר שנאשם 1 נכנס לרכב, רפי לוי חדל להיאבק בו ונראה אומר לו דבר מה. במהלך המאבק נראה דם על רגלו של נאשם 1, וכתמי דם על המדרכה ועל דלת הנהג של רכב הסובארו (לפני שהנאשמים נסעו מהמקום). בדקה 00:44 נראה רכב הסובארו בנסיעה כשהוא פונה ימינה, אז ישב נאשם 2 במושב הנהג ברכב ונאשם 1 הוציא את ידו דרך חלון מושב הנוסע שלצד הנהג בעודו אוחז באקדח. לאחר מכן, מונית שעמדה מאחורי רכב הסובארו נסעה מהמקום. נראו אנשים רצים ונשמעו צעקות. רכב הסובארו חזר בנסיעה מהכיוון ממנו הגיע, והמשיך בנסיעתו ימינה על רחוב שמעון אבידן. אלי דהן נראה הולך על המדרכה ולאחר מכן רץ לכיוון הבניינים במספרים הנמוכים שברחוב שמעון אבידן, וכן נראים אנשים נוספים רצים לכיוון רכב סקודה לבן, ולאחר מכן החבורה התגודדה סביב רכב הסקודה. אלי התקדם חזרה לכיוון ביתו ולאחר מכן לגינה, ועמו אנשים נוספים, לרבות רפי לוי. יצוין כי רבים מהאנשים שנצפו בסרטון היו לבושים בבגדים שחורים.

9. יוסי פיקס (להלן: " יוסי"), עד ראיה שישב ברכבו סמוך לזירת האירוע, לשם נקלע בעת שהגיע לאסוף את גרושתו ובנו בן ה-10 מבית קרובת משפחתם, ברח' שמעון אבידן. יוסי מסר כי היה במרחק של כעשרה מטרים מהאירוע. בתחילה, בעת שהחלה "התגודדות" של הרבה אנשים הוא שהה מחוץ לרכבו ועישן סיגריה, אך כשהאירוע הסלים, הוא גרושתו ובנו, נכנסו לתוך הרכב והסתתרו בתוכו. בהקשר זה מסר כי בעת שרכב הסובארו הגיע החלה תנועה רבה של אנשים ש"הלכו וחזרו הלכו וחזרו", מהגינה ואליה, נשמעו צרחות צעקות וקללות, כגון: "אני אזיין אותך" וכד'.

יוסי מסר בעדותו, בין היתר, כך "... באתי חיכיתי לו למטה ותוך כדי שאני מחכה למטה אני שם לב להתגודדויות של אנשים כאילו משהו לא טבעי, הבחנתי בזה אבל הנחתי את זה. ותוך כדי שכביכול אני מחכה אז כאילו גרושתי ירדה למטה עם הילד ושניות כאילו ממש כמו בסרט אימה אני בתוך האוטו ואני רואה צעקות ואני רואה התפרצויות של אנשים..." (פרוט' מיום 15.11.2020, בעמ' 93). בהמשך, תיאר: "רואה התגודדות של אנשים, אומר לגרושתי שאני מריח פה משהו לא בסדר. וממש בשניות הגיע איזה שהוא רכב וכאילו עקף אותי ועמד על המדרכה ואז היה איזה שהוא המולה וצעקות ומריבות ובשניות כאילו נשלפו אקדחים, צרחות תוך כדי הכול היה המולה שמה" (שם, בעמ' 94).

יוסי מסר כי אין בידו לתאר את מלוא האירוע בפרטי פרטים מכיוון שהדברים אירעו במהירות, נשמעו הרבה צעקות והייתה המולה גדולה, ובחלק מהזמן הסתתר ברכב מחשש שהוא ומשפחתו יפגעו, אך מעת לעת הרים את ראשו לראות את המתרחש מתוך סקרנות ודאגה. בהקשר זה מסר ש"תוך כדי שזה קרה אני דחפתי את גרושתי ואת הבן שלי לאזור הבלמים למטה שמה. כי היה שמה יריות, ירייה כאילו לצורך העניין אבל היה שמה מעשה לא שגרתי במהלך יום. וזהו כאילו אני נלחצתי את האמת ממש גם כן תוך כדי הסיטואציה של הפרשה. חיכיתי שהאירוע הזה יסתיים מהר כדי לברוח מאותה זירה. אתה יודע קורים דברים שנפלטים דברים וזהו כאילו מאז אני מנסה לתפקד ולשקם את הבן שלי" (שם, בעמ' 93).

עם זאת, יוסי העריך בעדותו כי הרכב שהגיע היה מסוג סובארו דגם B4, ומתוכו יצאו שלושה אנשים, והיו הרבה התרוצצויות מסביב. יוסי העריך כי מהרגע שרכב הסובארו הגיע ועד שנשלף האקדח חלפו כחצי דקה - דקה. האקדח היה בידו של זה שיצא מרכב הסובארו. יוסי מסר שיצאו מרכב הסובארו 3 אנשים, והוא ראה אנשים נוספים בגינה שממול. יוסי מסר: "אני מסתכל בחצי עין אני רואה אנשים מהאזור של הסובארו שמה יורים לכיוון הגינה שהייתה שמה בסמוך... כאילו בן אדם, אדם שיורה, לא אנשים, אדם שיורה לכיוון הגינה שממול תוך כדי שהבן אדם שבגינה מנסה להשיב גם כן ירייה אבל הוא לא צלח בעקבות תקלה בנשק" (שם, בעמ' 95). בהמשך פירט כי אדם אחר, ששהה בגינה, לבוש שחור ובציצית, ניסה לירות בחזרה לכיוונו של היורה מרכב הסובארו, אך כאמור לא הצליח בשל תקלה בנשק.

יוסי תיאר את האדם שירה כ"טיפה גבוה כזה, כהה עור קצת, טיפה כהה, שיער טיפה מגולח כזה קצוץ. הוא היה עם חולצה שחורה אני זוכר. כאילו תווי פנים וכאלה בזווית ראיתי אותם, זהו" (שם, בעמ' 96). ובהמשך: " כהה טיפה וטיפה שיער מגולח מקריח טיפה" (שם, בעמ' 119). עוד מסר, כי לפני שהיורה ירה, אדם אחר ניסה למנוע ממנו לעשות זאת והחזיק אותו בכוח מאחור, אך היורה הצליח לדרוך את הנשק ולירות. הירייה בוצעה בעת שהיורה עמד סמוך לדלת הנהג של רכב הסובארו.

יוסי הבהיר בעדותו כי ראה את הירייה ושמע את ההדף, והוסיף: "את הירייה שיורים שומעים בום רציני. ... יש לך את ההדף טיפה אחורה, יש לך את העשן של הקליע שרף מה שזה לא נקרא הדבר הזה כאילו מירייה יוצא לך טיפה עשן, אתה מבחין בזה כאילו תשמעי אני עברתי שירות צבאי אני יודע מזה ירייה" (שם, בעמ' 96-97). לדבריו, הירייה הייתה מכיוון הסובארו, ומנגד זה שניסה להגיב מאזור הגינה נתקל בתקלה בנשק.

יוסי מסר כי בסך הכל ראה שני אקדחים באירוע, אך שמע רק ירייה אחת, ולא ראה פציעה כלשהי. מעבר לכך, יוסי מסר כי לא ראה כלי נשק נוספים. לדבריו, גרושתו זיהתה גם אחיזת סכין. יוסי אישר שמסר בהודעתו במשטרה כי ראה סכין אצל אחד מבני החבורה שמנגד לאלו שהגיעו בסובארו, אך בעדותו בבית המשפט לא זכר זאת. כמו כן נאמר לו שבהודעתו במשטרה זיהה פציעות דקירה אצל זה שאחז באקדח ונכנס לרכב הסובארו, אך לא שב על כך בעדותו, אלא אישר כי ראה מישהו מדדה המוכנס לתוך הרכב, והזכיר את פרק הזמן שחלף מאז האירוע.

לאחר שהוצג ליוסי הסרטון, הוא זיהה את נאשם 1, הנצפה בסרטון, כ"יורה" ומסר כי האדם שנראה נאבק עמו בסרטון, שזוהה כרפי לוי כפי שפורט לעיל, אשר יצא גם הוא מהסובארו. עוד מסר כי הירי בוצע מאזור הגלגל הקדמי של רכב הסובארו. יוסי מסר כי ההתרחשות המתועדת בסרטון ארעה לאחר שבוצע הירי, ירייה בודדת אחת. נמסר כי במהלך האירוע ראה 8 אנשים בסך הכל, ואלו הלכו בקבוצות קטנות מהגינה ואליה, וכי הצעקות נשמעו כשהגיע רכב הסובארו. הוצג תיעוד ממצלמות הגוף של השוטר בן אפגן (בעניינו יורחב בהמשך), לפיו הסרטון הוצג לו בזירת האירוע, ואז זיהה את "זה עם השחור עם הציציות" כאדם הנוסף שעמד על העשבייה ליד הגינה והחזיק נשק. יוסי מסר כי הסרטון הוצג לו פעם נוספת ככל הנראה במהלך חקירתו השנייה במשטרה, ולאחר מכן בוצע מסדר הזיהוי, אך לא זכר האם הוצג לו פעם נוספת בשטח, מלבד אותה פעם שתועדה בסרטון מצלמת הגוף של השוטר.

יוסי השתתף במסדר זיהוי תמונות, שבמהלכו זיהה את תמונת היורה כנאשם 1 (ת/5). יוסי סיפר שבמסדר הזיהוי התלבט בין שתי תמונות כיוון שהמצולמים בהן דומים, ולבסוף זיהה את נאשם 1, אך ציין כי "אפשר להגיד שניחשתי כאילו בין 1 ל-2 אבל הם היו די דומים. זאת אומרת זה הייתה הזהות שלהם פחות או יותר" (שם, בעמ' 97). יוסי הבהיר כי זיהה את נאשם 1 על פי צבע העור, השיער ותווי הפנים. נמסר כי בוצע מסדר זיהוי נוסף במטרה לזהות את האדם השני באירוע שנשא אקדח, אך יוסי לא זיהה אותו במסגרת מסדר הזיהוי ( ת/6).

יוסי סיפר על ההשפעות הקשות של ההתרחשות האלימה שחווה בנו הקטן, בעת שהיה עמו ברכב במהלך האירוע, בשלהן הוא עדיין מטופל אצל פסיכולוג ומתקשה לישון בלילות.

הוגשו שני סרטונים קצרים המתעדים חלקים מהאירוע, אשר לדברי יוסי צולמו על ידי גרושתו, בעת שהתחבאו ברכב המונית שלו. ארכו של הסרטון הראשון הוא 7 שניות, ובו נראה רכב הסוברו ויוסי נשמע אומר "צלמי את המספר רכב כבר! מהר מהר!". ארכו של הסרטון השני הוא 18 שניות, ובו נראים בשנייה הראשונה נאשם 1 ורפי לוי בסמוך לדלת הנהג של רכב הסובארו. לאחר מכן, לא ניתן לראות דבר. יצוין כי ברקע ניתן לשמוע אישה שצעקה "אלי בוא לפה!" וכן את בכיותיו ומצוקתו של בנו של יוסי ואת יוסי מורה לו "תוריד את הראש כבר!".

10. הילה שמש (להלן: "הילה"), מנהלת מעון לפעוטות הסמוך לזירת האירוע. הילה מסרה כי בזמן האירוע שהתה במשרדה, בקומת קרקע הפונה לכיוון רחוב סמטת השלום, המתחבר לרחוב שמעון אבידן. הילה סיפרה כי: "התקשרה אליי המזכירה של המעון, אמרה לי הייתה ירייה. ביקשתי ממנה להישאר במעון ולהגיד לכולם לא לצאת מהכיסאות, ואני יצאתי תוך כדי שאני מתקשרת למוקד 100, יצאתי מחוץ למעון ותיארתי מה אני רואה ... יצאתי מהשער הראשי של המעון שפנה לסמטת השלום, בסוף הרחוב בפגישה של סמטת השלום ושמעון אבידן ראיתי קבוצת גברים, התקרבתי, התרחקתי מהשער של המעון כ-20 מטר לכיוון מעבר חצייה ובצומת ראיתי רכב עם שני נוסעים נהג ונוסע, ולאחר כמה זמן ראיתי יד שאוחזת באקדח יוצאת מהחלון של הנוסע מכוונת כלפי אחורה והרכב נסע" (פרוט' מיום 24.12.2020, בעמ' 221). הילה הדגימה את תנועת אחיזת האקדח שראתה. העדה סימנה על גבי מפה של זירת האירוע (ת/9) את מיקומה, מיקום בלה המזכירה ומיקום הדמויות שראתה (המפה סומנה ת/49). הילה מסרה כי לפני שהמזכירה התקשרה וסיפרה לה שנשמעה ירייה, הילה עצמה שמעה "בום", אך לא ייחסה לכך חשיבות כיוון שהיא רגילה לשמוע קולות כאלו מאתרי בנייה סמוכים. הילה תיארה כי ראתה ברכב שני גברים, נהג ונוסע, אותם לא ראתה באופן מדויק, אך תיארה כי הנוסע לבש חולצה כהה והיה לו שיער קצוץ או קירח. הילה לא זכרה את תיאורם של הגברים האחרים שהיו מעורבים באירוע. עוד מסרה כי לפני שראתה את הרכב "ראיתי בוודאות לפי שאני זוכרת אחד מהגברים כן, סוג של רודף או מפריד מישהו, אני זוכרת שאת זה ראיתי, או מרחיק" (שם, בעמ' 224). ביחס לגברים האחרים שנכחו בזירת האירוע מסרה הילה כי: "שמעתי צעקות מהכיוון שמה אבל לא דברים ברורים, הצעקות והעובדה שראיתי מישהו מרחיק או מפריד, זה גרם לי להבין שהם חלק מהאירוע" (שם, בעמ' 225). הילה מסרה כי ראתה כ- 7-8 גברים שאינה מכירה, ולא זכרה את תיאורם, בעת שעמדו על הדשא לכיוון הצד האחורי של הרכב, מול הכתובת שמעון אבידן 22. לדבריה, חלפה כדקה מרגע ששמעה את ה"בום" ועד שיצאה וראתה את ההתקוטטות, וכדקה או שתיים נוספות מהרגע שיצאה ועד שהרכב נסע. הילה לא זכרה לאלו מכוניות ולכמה מכוניות נכנסו קבוצת הגברים.

במהלך עדותה, הושמעה להילה שיחת המוקד שלה עם המשטרה, ולגביה העידה כי בשנייה 0:27 ראתה את הרכב ובשנייה 00:42 ראתה את האקדח (במסגרת ת/50 נכללו השיחות של הילה עם המשטרה). הילה הבהירה כי מסרה למוקדנית שראתה מישהו עם אקדח בטרם ראתה את האקדח, משום שבלה המזכירה אמרה לה שהייתה ירייה וכך הילה הבינה שהרעש ששמעה היה מירייה.

מעצר הנאשמים בבית החולים "וולפסון"

11. רס"ר דוד ליפקין (להלן: " דוד"), לוחם יס"מ, ביצע את מעצרו של נאשם 1 ומילא דו"ח מעצר (ת/41). על פי דו"ח המעצר, נאשם 1 נעצר בשל חשד לקשירת קשר לעשות פשע לפי סעיף 449(א)(1) לחוק העונשין וירי מנשק חם באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק העונשין. הודע לנאשם 1 על זכויותיו, ובתגובה למעצרו אמר נאשם 1: "לא יודע מה קרה". השוטרים שהשתתפו במעצר, נוסף לדוד, היו אסף שרוני וירוסלב לוצוק. נעשה חיפוש על גופו, בגדיו וכליו של נאשם 1. על פי דו"ח המעצר, נערך דו"ח פעולה, תפיסה וסימון של החפצים שנתפסו ואלו נמסרו לשוטרת הילה נשיא.

דוד מסר בעדותו כי: " אנחנו באותה משמרת עבדנו בבת ים עבודה פלילית רגילה והתקבל אירוע בחולון בכתובת... שמעון אבידן בחולון, ירי, זה התפקיד שלנו לדברים כאלה אנחנו מושכים לאירוע ומבת ים נסענו על רחוב יוספטל וממש אחרי שניות דיווחו על זה שרכב מסוג סובארו וגם אמרו מספר רכב שהוא ברח מהמקום לכיוון קוממיות, כשמדובר ברכב שנמלט מהמקום עם ירי אז ייתכן שיש פצועים, אז אני חשבתי שצריך אולי לא ללכת למקום עצמו לשמעון אבידן אלא ללכת לבית חולים אולי אם יש פצועים או משהו כזה, ללכת לבית חולים להתחיל משם, ירדנו במחלף יוספטל ונסענו לכיוון צפון לכיוון בית חולים וולפסון תוך כדי שאני סורק באיילון אני סורק רכבים אולי אני אזהה את הרכב הזה, שעלינו למחלף וולפסון אז מרחוק ראיתי סובארו אפורה וכשהתקרבנו באמת המספר של הרכב היה דומה למה ששידרו בגל, איך שהתקרבנו אני דרך הכריזה כרזתי לרכב לעצור ואמרתי לשותפי שהוא ייצמד לרכב, איך שהסובארו עצרה אני ירדתי נעמדנו ליד הרכב ואיך שפתחתי את הדלת ראיתי את החלון של הנהג וראיתי שם שני אנשים, שני חשודים שאחד מהם היה מלא דם בפנים, הוא תפס את הרגל, זה שיש ליד הנהג, הוא תפס את הרגל והיה מלא דם, ישר שאלתי את הנהג מה קרה הוא אמר הוא נדקר, בשלב הזה אמרתי לו טוב בגלל שהיינו ממש היינו במחלף וולפסון זה ממש קרוב לכניסה של בית החולים אמרתי לו תיסע בזהירות לבית החולים אני אחרייך שלא תעז לברוח, למתן טיפול בפצוע, אני עולה לניידת נוסעים אחריו צמוד, מגיעים לטיפול נמרץ בחוץ, אני יוצא מהניידת והחשוד שהיה ליד הנהג פתח את הדלת וניסה לצאת והתמוטט התעלף הוא פשוט נפל על הרצפה ובדיוק בזמן הזה ראיתי שנפל לו הטלפון, לקחתי לו את הטלפון שמתי אצלי את הטלפון ובאו צוות של האחיות התחילו לטפל בו הרימו אותו ולקחו אותו לטיפול נמרץ, כל זה אני צמוד אליו כל הזמן, אמרתי גם לשותפי אסף שרוני וירוסלב שאני תמיד לידו, נכנסנו לטיפול נמרץ איך שהתחילו לטפל בו וגזרו לו את הבגדים הגיעה אלי האחות ואמרה יש פה סכין, היה לו במכנס סכין מתקפלת, אמרתי לה טוב תיקחי שקית ותשימי את הסכין בתוך השקית ותביאי לי, היא עשתה את זה כמובן ראיתי את זה זה היה מולי, הכנסתי את הסכין, הרופא הגיע אלי ואמר לי שהמצב הוא דקור בגב וברגל והמצב שלו יציב ואז לקחו אותו לעוד טיפולים צילומים אני כבר לא זוכר איזה טיפולים עשו לו שם, אני כל הזמן צמוד אליו, בשלב אחרי זה שעשו לו את כל הטיפולים הגענו לחדר טראומה, זה לא חדר סגור אבל במסדרון פשוט עם וילון, אני הייתי אתו תמיד ברגע הזה שהוא כבר התייצב, הוא היה מעורפל בואי נגיד ככה, הוא היה קצת, יכול להיות שהרופאים נתנו לו משהו הוא כל הזמן דיבר אלי, כל מיני דברים בשביל לזהות אותו ברשותי יש פנקס תמיד שאת כל הדברים אני רושם, פרטים, כל מיני דברים שאנשים אומרים אני אוהב לרשום כדי לא לשכוח אחרי זה ולרשום את זה אחר כך בדו"חות, כשביקשתי ממנו להזדהות רשמתי את זה והוא המשיך לדבר, מיוזמתו הוא פשוט המשיך לדבר ואמר לי ששאל אותי תגיד לי הרגל שלי עוד תלך משהו כזה, אני עוד אלך, כמובן אני לא עונה לו, לא עניתי לו ואז הוא אמר שבסדר לא משנה העיקר האצבע עובדת והוא עשה לי עם האצבע המורה ככה וכיווץ אותה וקרץ לי, הוא הסתכל עלי וקרץ לי, אחרי זה הוא אמר שהרגל אם הרגל תלך אז ילכו עוד הרבה רגליים אחריה, בשלב מסוים ממש איך הוא אמר את זה הגיע שוטר מז"פ בשביל לקחת דגימות או לא יודע מה הוא רצה לקחת התחיל לטפל בו, לקחת לו את כל הדגימות כמובן כל הדברים האלה חשובים אני רושם את זה בפנקס והוא לא הפסיק לדבר גם עם איש המז"פ ואחד הדברים שהוא אמר זה איזה מה אני משהו החזקתי אקדח לא החזקתי אקדח, משהו על אקדח אני לא זוכר כבר אבל רשמתי את זה בדו"ח פעולה, זה ציטוט שרשמתי בפנקס... כן, שלא החזיק אקדח, כמובן רשמתי את זה, בסיום איך שהשוטר מז"פ סיים את העבודה אני הודעתי לו שהוא עצור בגין ירי בשטח בנוי, הקראתי לו את זכויותיו ובתשובה לזה הוא אמר שאיזה ירי אני לא יודע בכלל מה קרה או משהו כזה לא יודע איך בכלל הגעתי לפה או משהו כזה, זהו בסוף בא צוות סיור החליף אותי בשמירה על העצור אני לקחתי חברתי לצוות שלי שהיה בחוץ עם הרכב, מישהו אמר לי לא זוכר מי אמר לי לתפוס את הרכב הסובארו, נסעתי לתחנת בת ים שם רשמתי דו"חות תפסתי את המוצגים וזהו" (פרוט' מיום 11.11.2020, בעמ' 268-270).

דוד הדגים בידו את תנועת הירי שהציג בפניו הנאשם 1 בבית החולים מספר פעמים, באומרו לו: "הכי חשוב האצבע עובדת", בפני השוטרת הילה נשיא, והדברים צולמו בסרטון (ת/40). כמו כן, השוטרת הילה נשיא מילאה על כך דו"ח פעולה (ת/34).

דוד הבהיר כי לא הודיע לנאשם 1 על מעצרו מיד וזאת בשל מצבו הרפואי. נמסר כי לבסוף הגיע צוות סיור שהחליף את דוד בשמירה על הנאשם 1. לאחר מכן, מסר דוד כי הוא נסע לתחנת המשטרה בבת ים, שם מילא דו"ח פעולה, בין היתר על יסוד אמרות של נאשם 1 שתיעד בפנקסו, וכן את דו"חות תפיסת המוצגים.

דוד מסר כי הפנקס שבו כתב את הדברים הוא פנקס אישי, שהושמד, וכי העתיק מתוכו אל דו"ח הפעולה מילה במילה את התכנים הרלוונטיים. עוד מסר כי אינו יודע מי האחות שמסרה לו את הסכין ואין לו הסבר מדוע לא תיעד זאת לצורך "שרשרת מוצג".

12. יצוין כי הוגש בהסכמה דו"ח פעולה שערך רס"ר ירוסלב לוצוק (להלן: " ירוסלב"), שותפו של דוד (ת/84). על פי הדו"ח, השוטרים ירוסלב, דוד ואסף שרוני קיבלו דיווח על ירי בשטח פתוח ברח' שמעון אבידן בחולון. השלושה מיהרו לכיוון בית החולים "וולפסון" על מנת לבדוק האם הגיע פצוע או קורבן מהזירה. בכניסה למחלף וולפסון, הבחין ירוסלב ברכב הסובארו שנמלט מהזירה על פי הדיווחים שהתקבלו, ולפי שאילתות נמצא כשייך לאריה ברכה, הנאשם 2. שותפו הורה לנהג לעצור בצד הכביש, והוא עשה זאת. ירוסלב ציין כי ניגש לנהג הרכב וזיהה אותו כבעלים של הרכב. כמו כן, ציין כי נראו סימני דם על דלת הנהג ולידו ישב אדם שדימם מרגלו הימנית, מכנס הג'ינס שלו היה ספוג דם וזוהה דם על רצפת הרכב. ירוסלב ציין ששאל את יושבי הרכב מה קרה, והשניים השיבו שהנוסע פצוע. ירוסלב הורה לנהג (הנאשם 2) להיכנס לבית חולים וולפסון על מנת שהפצוע יקבל שם עזרה ראשונה, כאשר הם ילווה אותם בנסיעה אחריהם בניידת. בכניסה לחניית המיון ירוסלב ניגש לפצוע ונראה כי הוא עומד להתעלף. בשלב זה הזעיק צוות רפואי על מנת שיפנו את הפצוע, ולאחר שפונה ביקש מהנהג לחנות בחנייה הקרובה. כששאל את הנהג מה קרה, הנהג השיב שהוא לא מכיר את הפצוע, אלא רק ניסה לעזור לו. ירוסלב הודיע לנהג שהוא מעוכב לצורך מתן עדות והורה לו להתרחק מהרכב עד להגעת צוות מז"פ. הנהג, נאשם 2, שיתף פעולה. ירוסלב ראה דם על ידיו של נאשם 2 ושאל אותו אם הוא זקוק לטיפול רפואי והוא השיב בשלילה. נכתב כי בוצע חיפוש ברכב וכי נאשם 2 נכח במהלכו. בשלב מסוים של החיפוש אליק בריצ'קה (אשר חלקו יפורט להלן) הודיע לנאשם 2 שהוא עצור וכבל אותו, ולאחר מכן אליק בריצ'קה ביקש מירוסלב להחליף את האזיקים לאזיקון לצורך שמירת סימני מתכת על הידיים. בסיום החיפוש ליווה ירוסלב את נאשם 2 אל תוך הניידת, תפס את הטלפון הסלולרי שלו, תעודת הזהות ורישיון הנהיגה. בסיום ביצוע פעולות על ידי טכנאי מז"פ שהגיע למקום, העביר ירוסלב את הכבילה של נאשם 2 לאזיקי יד ממתכת וליווה אותו לתחנת המשטרה בבת ים. בתחנה, ביצע ירוסלב חיפוש נוסף על גופו של נאשם 2, אך לא נתפס דבר.

13. רס"ר אליק בריצ'קה (להלן: " אליק"), לוחם יס"מ אשר הגיע אל בית החולים "וולפסון", בעקבות דיווח על אירוע הירי ונסיעת רכב מזירת האירוע לכיוון בית החולים, ושם פגש בנאשמים. אליק ביצע את מעצרו של נאשם 2 ומילא על כך דו"ח (ת/12). אליק מסר כי "ביום האירוע אני ושותפי היינו רכובים על אופנוע יס"מ מקבל אירוע במוקד, אירוע דווח על ירי באזור חולון רחוב שמעון אבידן ואנחנו משכנו לאירוע בנסיעה מבצעית. כאשר הגענו למקום שזה רחוב שמעון אבידן איפה שהיה האירוע, במקביל גם דווח על רכב שבו החשודים או החשוד היו נוכחים. בעקבות שודר מספר הרכב הצוות המקביל שלנו נסע לכיוון בית חולים וולפסון ולאחר מספר דקות בודדות הוא דיבר שהוא מזהה את הרכב נוסע לכיוון וולפסון והוא אחריו על איילון דרום. בעקבות כך כאשר אני ושותפי כבר הגענו למקום משכנו זריז לכיוון בית החולים וולפסון, שם בכניסה פגשנו ברכב נהג הרכב בכניסה למיון ומוצאים פצוע שיושב ליד הנהג. באותו זמן ברגע שמתנהל האירוע מתקבל טיפול רפואי ביקשתי מנהג הרכב הודעתי לו שהוא מעוכב כעד כרגע. שותפי ירוסלב שהיה בצוות השני של הסוואנה, ביקשתי ממנו שהוא ימתין איתו. אני לקחתי ממנו תעודת זהות מהנהג..." (פרוט' מיום 8.11.2020, בעמ' 43), ומסר ששמו של הנהג היה אריה. אליק המשיך ופירט: " וזהו הוא התיישב על הספסל, גם הבאתי לו מים, הלכתי להביא לו מים והתחלתי אחרי זה לשאול אותו אחרי שכבר הכול נרגע פחות או יותר מה היה ומה קרה. הוא סיפר לי שהוא נסע לתומו באזור רחוב משה דיין ג'סי כהן שזה גובל עם ראשון, לפתע קפץ אדם פצוע על הרכב שלו, וביקש שיסיע אותו לבית החולים וולפסון. וזהו ואז אני שאלתי אותו למה במקביל שהוא נוסע לבית חולים וולפסון לא התקשר למשטרה? לא הודיע שיש לו פצוע אולי הפצוע ימות לו בדרך, שלא יאשימו אותו. הוא אומר במצבי לחץ לא תפעלתי כאילו לא התקשרתי. אמרתי בסדר שימתין כאן. חיכיתי שיגיעו חוקרים כל הדברים כל הפרוצדורה הרלוונטית, ולאחר מספר דקות, לא יכול להגדיר טווח זמן מיידי אבל עבר מספר דקות הגיע סרטון לאנשי המודיעין ובסרטון ראיתי חשוד שמבצע ירי או לפחות אוחז באקדח ומכוון אותו כלפי אדם אחר, והחשוד אריה זה שסיפר לי שהוא לא היה באירוע שלפתע מישהו קפץ לו לאוטו רואים אותו שמה עם האוטו הזה ספציפית בזמן האירוע. בעקבות כך עלה לנו החשד שכנראה שאקדח ברכב כי נראה בסרטון שהחשוד נכנס כן עם האקדח לאוטו. והודעתי לאריה שאנחנו הולכים לעשות חיפוש ברכב. וכאשר ניגשנו לרכב לעשות חיפוש ברכב במהלך החיפוש אני הייתי ליד אריה תוך כדי שאריה צופה בחיפוש הנערך ובעקבות כך שבוצע החיפוש נמצא אקדח ברכב. מיד הודעתי כמובן לאריה שהוא עצור. כל הזכויות שלו. וזהו מפה בשלב הזה אני כבלתי אותו באזיקים, ולאחר דקה בערך החלפנו לאזיקון לצורך בדיקת פרופן. זהו משם החשוד אריה הועבר לסוואנה לניידת יס"מ השנייה, ונלקח לתחנת בת ים וגם מסרו לי בגדים של החשוד הפצוע וגם אותם העברתי אחרי זה בתחנה לחוקרת בצח"ם".

אליק מסר כי נאשם 2 סיפר לו בבית החולים כי כלל אינו מכיר את הנוסע, נאשם 1, שהיה עמו ברכב. אליק מסר בעדותו כי האקדח נמצא מתחת למושב הנהג. אליק הבהיר כי בתחילה נאשם 2 היה מעוכב כעד ולא הודעו לו זכויותיו, והוא הוזהר רק לאחר שהתגלתה מעורבותו באירוע בעקבות הצפייה בסרטון. נמסר כי בעקבות הדיווח שקיבל מהמוקד ידע שהרכב היה מעורב באירוע אך לא הזהיר את הנהג, נאשם 2, מיד משום שידע שהחשוד בירי נמלט ברכב אך לא ידע מתי החשוד עלה לרכב.

באשר לבגדיו של נאשם 1 מסר כי אלו נמסרו לו בשקית על ידי אחת האחיות והוא העבירה לחוקרת הילה מבלי להסתכל מה יש בה.

אליק מסר כי כאשר הגיע לזירת האירוע ברחוב שמעון אבידן, ראה שוטרי סיור אשר סגרו את הזירה באמצעות סס"ל אדום.

14. רס"ב אליהו (אלי) דורי (להלן: " דורי"), היה באותה עת מפקד יחידת האופנועים במרחב איילון, ביצע את החיפוש ברכבו של נאשם 2 וערך דו"ח פעולה בין היתר אודות החיפוש (ת/39). על פי הדו"ח, בתגובה לאירוע ירי, דווח שנמלט מהזירה רכב מסוג סובארו B4 שמספרו 17-356-75, ונראה נוסע על נתיבי איילון לכיוון בית החולים "וולפסון". עוד עולה מהדו"ח כי צוות יס"מ נסעו אחרי הרכב ועצרו אותו בכניסה לבית החולים. דורי הגיע למקום יחד עם שוטרת נוספת, טליה אברהם, וכן הגיע קצין הבילוש שוורץ. נהג הרכב עוכב במקום והפצוע שהיה איתו הורד לקבלת טיפול במיון. על דלת הנהג היו כתמי דם. על פי הדו"ח, לאחר שעלה חשד כי הנשק ברכב, הנהג נעצר ונערך חיפוש בנוכחות הנהג, והוא צפה על כל שלבי החיפוש. דורי תיאר בדו"ח כי הוא חיפש במקומות שונים ברכב, וכשחיפש בעזרת פנס מתחת למושב הנהג הבחין בקצה קנה של נשק מוסלק מתחת לשטיח הרכב שמתחת למושב. דורי ציין בדו"ח כי הזיז את השטיח והוציא את האקדח, כשעל ידיו כפפות. האקדח הוצג לקצין הבילוש שוורץ, שביצע פריקה והאקדח הוכנס לשקית. עפ"י הדו"ח, לא נתפס דבר נוסף.

בעדותו, הבהיר דורי כי בתחילה הנהג, נאשם 2, היה מעוכב ואז הוחלט לעצרו לאחר שהתקבל הסרטון והנאשם 2 נצפה בו והועלתה האפשרות לקיומו של אקדח ברכב. דורי מסר כי החיפוש ברכב בוצע לאחר שהודע לנאשם 2 על מעצרו. עוד נמסר כי השטיחון שמתחתיו נמצא האקדח היה השטיחון של המושב האחורי שככל הנראה נדחף קדימה, לכיוון המושב הקדמי מתחת למושב הנהג.

יצוין בהקשר זה כי דו"ח הפעולה שמילא רס"ר אסף שרוני (להלן: "אסף"), אשר השתתף בחיפוש ברכב יחד עם דורי, הוגש בהסכמה ( ת/71), ממנו עולה כי דורי מצא את האקדח מתחת למושב הנהג ואסף לא מצא דבר.

15. רס"ב סרגיי בורוכוב (להלן: " סרגיי"), חוקר זירה במחלקה לזיהוי פלילי (מז"פ) וכן משמש כמדריך ירי, אשר ביצע את בדיקות הפירופרינט לנאשם 1 ולנאשם 2 (ת/44 ו-ת/43 בהתאמה) וכן ביצע חקירת מז"פ ופיתוח טביעות אצבע מרכב הסובארו ( ת/42 ו- ת/45). על פי הדו"חות, בדיקות הפירופרינט שבוצעו לנאשמים, אשר נועדו לאתר שרידי מתכת על ידיהם, היו ללא תוצאות חיוביות. נמסר כי נאשם 2 סירב בתחילה לבצע את הבדיקה, אולם לבסוף נתן הסכמתו. על פי הדו"ח בעניין הרכב ( ת/42), נמצאו על גבי דלת הנהג כתמים החשודים ככתמי דם, בתוך תעלת ניקוז המים בין מכסה המנוע לשמשת תשקיף הרכב נמצא תרמיל נקור 9 מ"מ קצר ועותקו טביעות אצבע על גבי הרכב. נוסף לכך, סרגיי השתתף בתפקיד טכני במסדר זיהוי התמונות שבוצע ליוסי, שבה זיהה את תמונתו של נאשם 1 (ת/5).

בעדותו, הסביר סרגיי כי משמעות האמור בדו"ח שערך לעניין הרכב (ת/42), לפיו נמצא תרמיל נקור על הרכב, היא שמדובר בתרמיל מכדור שנורה. סרגיי מסר כי המרחק אליו יכול להינתז תרמיל בזמן ביצוע ירי באקדח תלוי בסוג הנשק וכי המרחק המקסימלי שראה תרמיל עף בעקבות ירי הוא כ-5-6 מטרים.

סרגיי מסר כי התנגדותו הראשונית של נאשם 2 לבדיקת הפירופרינט הייתה פסיבית, ובאה לידי ביטוי בכך שאמר שלא מעוניין בביצוע הבדיקה. נמסר כי לאחר שקצין הבילוש שוחח עמו, הסכים נאשם 2 לביצוע הבדיקה, כאשר צוין כי תוצאת הבדיקה הייתה שלילית. באשר לנאשם 1, סרגיי מסר כי כאשר ביקש את הסכמתו לביצוע הבדיקה, נאשם 1 ביקש להטיל מימיו, כאשר בורוכוב ציין כי בקורס חוקרי זירה הוסבר לו כי חומציות בשתן עשויה להעלים את חלקיקי המתכת. עוד נמסר כי לאחר כמה דקות של שכנוע, ראה נאשם 1 שסרגיי נחוש בדעתו לבצע את הבדיקה והסכים לביצועה. צוין כי לאחר ביצוע הבדיקה, נאשם 1 כבר לא חזר על בקשתו להטיל את מימיו. בעדותו של סרגיי עלה כי בקשתו של נאשם 1 להטיל את מימיו בטרם הבדיקה הועלתה לראשונה על ידו בריענון שנערך לו טרם עדותו, ולא בא זכרה בדו"ח שערך על אודות האירוע. הובהר כי סרגיי לא ביקר בזירת האירוע, אלא הגיע אל בית החולים לצורך ביצוע בדיקות הפירופרינט לנאשמים בהנחיית קצין שביקר בזירה. נמסר כי ההחלטה למי לבצע את הבדיקה מתקבלת על ידי ראש הצח"מ או קצין הזיהוי ולא נתונה לשיקול דעתו.

שוטר שהגיע לזירת האירוע

16. רס"ר בן אפגן (להלן: " בן"), שוטר סיור שהגיע לזירה. בן ערך דו"ח פעולה על אודות האירוע (ת/51). על פי דו"ח הפעולה, בן הגיע יחד עם שותפתו אל זירת האירוע, ובסריקה במקום איתר כתמי דם על הכביש ועל המדרכה. עוד נכתב כי הביא סס"ל על מנת לתחום את הזירה. על פי דו"ח הפעולה, פנה אל בן, יוסי פיקס, בהיותו נסער ומסר כי היה עד ראיה לאירוע כולו. יוסי מסר לו כי שני אנשים הוציאו אקדחים ולאחד מהם נפלה המחסנית, הוא הכניסה שוב וירה, ואמר שהם רצו לכיוון השיחים. יוסי מסר שאשתו צילמה בנייד שלה סרטונים וכן את מספר הרכב שנראה בסרטון. על פי הדו"ח, בן צפה בסרטונים שצולמו ע"י אשתו של יוסי ותיאר את הנצפה בו. עוד עולה מהדו"ח כי שותפתו של בן, שקד, מסרה כי איתרה תרמיל על הכביש ובן הורה לה לשמור על התרמיל. לאחר מכן, נטליה פנתה אל בן, ומסרה כי היא צילמה את האירוע ושלחה לו את הסרטון. הדו"ח כולל גם תיאור של הנצפה בסרטון. לאחר שהגיעו החוקרים לזירה, בן הפנה אותם אל עדי הראיה, סגר את הזירה והרחיק את הקהל. לאחר מכן, על פי הדו"ח, פנתה אל בן גם הילה שמש, ומסרה שהיא התקשרה למשטרה והייתה עדת ראיה. בן הפנה גם אותה אל החוקר שהיה במקום על מנת שייגבה ממנה עדות. לאחר שמז"פ הגיעו לזירה, נערכה להם חפיפה וכשיהודה חוקר הזי"ט הגיע הועבר לו הסרטון. בן ושקד נשארו במקום לשמור על הזירה ולאחר שהתקבל אישור לפתוח את הזירה, הטיפול הועבר לחקירות.

בן מסר בעדותו כי הגיע לזירה יחד עם שותפתו. בן הוסיף בעדותו, על סמך צפייה בתיעוד ממצלמת הגוף שנשא על גופו, כי שותפתו הפנתה את תשומת ליבו לתרמיל על הכביש והוא הורה לה לשמור עליו על מנת שלא יעלימו ראיות. בן ציין כי כשמז"פ הגיעו לזירה, הפנה אותם לתרמיל שנמצא בזירה ולכתמי דם על הכביש. בן מסר כי התרמיל היה בין בניין מספר 18 או 22. יובהר כבר עתה כי לפי דו"ח מסכם חקירת מז"פ (ת/68), המדובר היה בכדור ולא בתרמיל, אשר נמצא על הארץ באותו מקום. בן הוסיף כי פגש במקום עד ראיה לאירוע, יוסי פיקס, ובירר עמו האם יש לו כרטיס זיכרון במצלמה של המונית, אך נענה בשלילה. בן העיד כי לא הציג ליוסי את הסרטון שצילמה נטליה במלואו, אלא תמונה מתוכו, על מנת לשאול אותו אם הוא מזהה את הדמות המופיעה בסרטון. בן מסר כי אינו זוכר איזו דמות הופיעה בתמונה שהראה ליוסי מתוך הסרטון, והאם היה זה הנאשם 1. בן מסר כי יוסי סיפר לו שהיו שני אנשים עם אקדחים וכי לאחד מהם נפלה המחסנית, אך לא זכר אם יוסי מסר מי הם היו או למי מהם נפלה המחסנית.

חוקרי זירה טכנית (זי"ט)

17. יהודה גרינברג (להלן: " יהודה"), חוקר זי"ט, אשר ערך דו"ח ביקור בזירה לחוקר זי"ט ביום האירוע (ת/47), לפיו ביצע סריקה לאיתור מצלמות אבטחה וקיבל מידי השוטר בן אפגן את הסרטון שצולם על ידי נטליה שהייתה כאמור עדת ראיה.

יהודה הבהיר כי כאשר הוא בודק זירה הוא מציין בדו"ח רק את המצלמות שנמצאו כרלוונטיות, ואם נמצאת מצלמה רלוונטית הוא מוריד ממנה סרטונים. עוד הסביר כי סריקת אזור לאיתור מצלמות אבטחה נעשית ע"י הסתכלות ויזואלית האם נראית מצלמה הפונה לאזור הרלוונטי, וככל שנמצאות מצלמות כאלה נעשית פנייה לבעליהן. עוד חידד כי לא נעשית פניה לוועדי בית לצורך בירור לגבי קיומן של מצלמות אבטחה, ופנייה לוועדי בית או לגורמים הרלוונטיים נעשית לאחר איתור מצלמה רלוונטית. עוד מסר כי מצלמה באזור מסוים לא בהכרח תהיה רלוונטית וכי הדבר תלוי בכיוון אליו היא מופנית. לדבריו, לעיתים בעקבות התפתחויות בחקירה נשלחים חוקרי זי"ט פעם נוספת לזירה.

יהודה מסר כי כשהגיע לזירה ביום האירוע בדק את מצלמות האבטחה באזור, אך לא מצא מצלמות רלוונטיות, ומנה שורה של בתים שבדק האם מותקנות בהם מצלמות אבטחה. לדבריו, הוא צפה בסרטון שצילמה נטליה במהלך הסריקות, ולאור מה שראה בחן את הזירה והימצאותן של מצלמות רלוונטיות.

יהודה מסר כי ערך בדיקה גם במעגל הקרוב וגם במעגל הרחוק, באזור רח' שמעון אבידן 18-22 וביציאה מהרחוב, לכיוון היציאה מהשכונה. עוד מסר כי ראה בבניין סמוך מצלמה, בשמעון אבידן 18, שמולו התרחש האירוע, ושם הוא מכיר את המשפחה האחראית על מצלמות האבטחה, משפחת סולימנוב, מעבודתו המשטרתית בעניינים אחרים. עוד מסר כי שלח שוטר סיור אל משפחת סולימנוב, ונמסר לו כי מכשיר ה-DVR לא עובד. יהודה העיד כי באירוע אחר דיירי הבניין מסרו לו שהמצלמות בבניין הן של משפחת סולימנוב והוא הסתמך על דברי הדיירים ולא בירר שוב. יהודה מסר כי לא ידע ששניים מבני משפחת סולימנוב נחקרו בתיק זה וכי סולימנוב זוהה על ידי איש מודיעין בזירה, ומסר כי הסתמך על אמירת אשתו של סולימנוב כי ה-DVR לא עובד. יהודה מסר כי סרק ובדק קיומן של מצלמות במקום ובזמנו לא היו מצלמות אבטחה של עיריית חולון. יהודה מסר כי ביקש מראש הצח"מ שיוצא צו לקבלת ה-DVR, וכי אם היו תופסים את ה-DVR סביר שהיה יודע על כך כיוון שהוא היה מובא אל משרדו לבדיקה, אך ה-DVR לא התקבל אצלו.

18. יורי ברגמן (להלן: " יורי"), חוקר זי"ט, אשר ביצע גיבוי לסרטון שצילמה נטליה וביצע סריקה לאיתור מצלמות אבטחה, אך לא נמצאו מצלמות רלוונטיות (ת/48).

יורי הסביר כי הכשרתם של חוקרי זי"ט נוגעת ליכולת לקבל אישור לגשת למכשירי DVR ולבצע גיבוי בלי לתפוס את המכשיר, ולא ליכולת האיתור והזיהוי של מצלמות אבטחה. עוד מסר יורי כי באירוע גדול שבו מספר שוטרים בשטח, לרוב הם מכווינים את חוקרי הזי"ט אל המצלמות הקיימות בזירה או בסמוך לה, וחוקרי הזי"ט מבצעים את הגיבוי. לדבריו, הבלשים והסיירים באים במגע עם האנשים בזירה ותפקידו כחוקר זי"ט הוא לבצע פעולות טכניות של חדירה למחשבים וגיבויים. לדבריו, רק במקרה היפותטי שלא הגיעו שוטרים נוספים לזירה, עבודת איתור המצלמות תעשה על ידו כחוקר זי"ט. עוד מסר כי דו"ח הביקור בזירה לחוקר זי"ט הוא פורמט קבוע שבו נכתבים רק ממצאים רלוונטיים. יורי מסר כי נעשית פניה לוועדי בתים על מנת לקבל מצלמות אבטחה רק אם נראו מצלמות בבדיקה וויזואלית. הובהר כי ככל שיש התפתחויות בחקירה לעיתים נשלחים חוקרי זי"ט בשנית לזירות, וכי חוקרי הזי"ט לא מקבלים עדכונים אודות החקירה. יורי חידד כי גם אם קיימות מצלמות בזירת אירוע הן לא בהכרח תהיינה רלוונטיות, כך למשל במקרים שהן מכוונות בזווית לא תואמת או שהן כלל לא מצלמות, וכי לרוב במקרים כאלה יתעד בדו"ח את המצלמה כדי למנוע מצב שבו אדם אחר שב ובודק אותה.

יורי התייחס לאירוע המדובר, ומסר כי מדובר בזירה נקודתית סטטית, ולא "מתגלגלת", ולכן התבצע איסוף מצלמות ברדיוס קטן יחסית כיוון שממצלמות רחוקות ממילא לא ניתן יהיה לראות את האירוע.

באשר לסרטון שצילמה נטליה, מסר יורי כי הסרטון נשלח לחלק מהשוטרים, אך הוא ביקש ממנה לבצע את הגיבוי ישירות מהטלפון הנייד למחשב שלה ואז לדיסק על מנת להגיע לנתונים המקוריים. אחרי שהוריד את הסרטון, דיבר עם יהודה, שאמר לו איזה אזור נבדק ויורי עשה סריקה מסביב על מנת לברר האם יש מצלמה שמישהו פספס, אך לא מצא דבר. כפי שכתוב בדו"ח יורי מסר כי אינו זוכר האם שאל את נטליה בקשר למצלמות אבטחה בבניין שבו גרה, אך אם היה מקבל ממנה תשובה חיובית היה ניגש לבדקן. עוד מסר כי אינו זוכר הם ראה מצלמות בחזית שמעון אבידן 18 אך הבניין היה בחלק מהזירה שהוא לא סרק. יורי מסר כי למיטב זכרונו, חלוקת הזירה בינו לבין יהודה הייתה שהבניינים שמשמאל ליציאה משמעון אבידן 22 נבדקו ע"י יהודה והוא בדק את הבניינים שמימין. לדבריו, זירת האירוע מבחינתו הייתה המקום שבו צולם האירוע על ידי נטליה ועד 50 מטרים משם. יורי מסר כי התרחק מאזור הזירה כ-20 מטרים ומשלא ראה מצלמות, הפסיק את הבדיקה.

יורי מסר שאינו מכיר את משפחת סולימנוב, ולא ידע כי נשלח לביתם שוטר על מנת לתפוס מכשיר DVR.

יורי מסר כי לא בדק האם היו מצלמות בגינה או במבנה ציבורי שבקצה הגינה, בשל המרחק מזירת האירוע.

לדבריו, לפי חלוקת העבודה בצוותם, יהודה אחראי באופן שוטף על אזור חולון ובאירועים חריגים מגיעים חברי צוות נוספים; והוא עצמו לרוב עובד במעבדה. יורי מסר כי אינו זוכר האם במקרה הזה היו מצלמות אבטחה מטעם העירייה, וציין כי אין תיעוד האם נעשתה פניה לעירייה והתקבלה תשובה שלילית, אלא רק תשובות חיוביות מתועדות.

גביית הודעות מהנאשמים ופעולות חקירה נוספות

19. רס"מ אושר הולצמן (להלן: " אושר"), אשר שימש בעת האירוע כחוקר בצח"מ, גבה הודעות מנאשם 1 מימים 9.3.2020 ו- 16.3.2020 (ת/3 ו- ת/4); הודעות נאשם 2 מימים 9.3.2020 ו-16.3.2020 (ת/1 ו- ת/2 בהתאמה, תיעוד חזותי של חקירות הנאשמים סומן ת/11); ביצע מסדרי זיהוי תמונות ליוסי פיקס, אשר כללו תמונות של נאשם 1 ואלי דהן (ת/5 ו- ת/6); לקח דגימות באמצעות מטושים מהאקדח שנמצא ברכבו של נאשם 2 (ת/7); נטל דגימות טביעות אצבע וצילם את אלי דהן (ת/8); נטל דגימת רוק מנאשם 1 (ת/10) והפיק מתוך המערכת המשטרתית מפות המתארות את זירת האירוע ונתיב הנסיעה של הרכב (ת/9).

אושר מסר כי הגיע לזירה כחצי שעה לאחר שהאירוע הסתיים. לדבריו, הקטטה שארעה הייתה בין שתי חבורות, כשבצד אחד היו הנאשמים, עם מעורבות של רפי לוי, ובצד השני יתר המעורבים. אושר נשאל שאלות שונות בין היתר על אודות ההחלטה לשחרר את אלי דהן לאחר שנחקר מספר פעמים, על בדיקת הסכין שנתפסה אצל נאשם 1 ועל מצלמות האבטחה שנבדקו, אך מסר כי מדובר בשאלות על החלטות שאינן בסמכותו וכי הוא יכול להעיד רק בנוגע לפעולות אותן ביצע. נמסר כי האירוע התרחש בסמוך לגינה ציבורית גדולה וכי השוטרים במקום שמרו על כל הזירה, לרבות על הגינה הציבורית. עוד נמסר כי בוצעה סריקה של כל האזור, וכן סריקה של הרחוב סביב המתחם על מנת לחפש מצלמות. אושר מסר כי ההחלטה היכן לחפש מצלמות היא של ראש הצח"מ והטיפול מבוצע ע"י צוות זי"ט. עוד מסר כי אינו זוכר האם חיפשו עדים נוספים מלבד אלו שנחקרו.

20. רס"ר יוני אביטבול (להלן: " יוני"), אשר שימש חוקר בצח"מ במרחב איילון, חקר את נאשם 2 ביום 12.3.2020 (ת/13) וכן ערך דו"חות צפייה של סרטונים מיום האירוע ומתיעוד מצלמות הגוף (ת/17-ת/18). יוני תמלל מס' שיחות שבוצעו למוקד 100 אודות האירוע (ת/19). נוסף על כך, יוני חתם על בקשות לצווי חיפוש בבתי הנאשמים ובטלפונים הניידים של הנאשמים ושל אלי דהן (ת/14-ת/16), יוני הבהיר כי חשוד 2 המוזכר במזכרים הוא נאשם 1 וחשוד 4 הוא נאשם 2.

יוני מסר כי לא זיהה את המעורבים בסרטונים, בשל היותו חדש בצח"מ באותה תקופה, ועל כן מספר אותם כחשודים 1-4, אך ציין כי אילו הסרטון היה מוצג לו כיום הוא מאמין שיוכל לזהות את המעורבים. יוני אישר שראה את חשוד מספר 2, הוא נאשם 1, מדמם בסרטון והעביר את המידע לקצין החקירות על כך שחשוד 3, הוא אלי דהן, החזיק סכין. עוד מסר כי ניסה לברר את זהותה של האישה שצועקת בסרטון "אלי בוא לפה" אך לא זכר לומר מי זו. יוני מסר כי אינו יודע מדוע ליאת דהן לבדה הובאה לחקירה מכלל הנוכחים בזירה והבהיר כי אינו מעורב בהחלטה שכזו. יוני מסר כי לא הוא חקר את אלי דהן, אלא אושר הולצמן, וכי שמו מופיע על החקירה ככל הנראה בשל טעות של אושר שעשה שימוש ב"יוזר" שלו, וכאשר נכח בטעות זו, שינה לשמו בכתב ידו.

21. רס"מ הילה נשיא (להלן: " נשיא"), שימשה כחוקרת ורכזת בצח"מ, אשר ערכה את הבקשות להוצאת צו חיפוש בבית משפחת סולימנוב (ת/22 ו- ת/23), שבעקבותיהן ניתן צו החיפוש מיום 10.3.2020 (ת/24). נשיא החתימה את ליאת דהן וסאן ביטון, אשתו ובתו של אלי דהן בהתאמה, על הסכמה לחיפוש במכשירים הסלולריים שלהן (ת/25 ו- ת/26). בעקבות זאת, ערכה מזכר אודות החדירות לטלפונים שלהן (ת/27), לפיו בטלפון של ליאת דהן אותרו מספר שיחות שבוצעו בסמוך לשעת האירוע ומיד לאחריו עם בחורה בשם שרית סולימנוב וכן שיחה עם רפי לוי. בטלפון של סאן ביטון דהן אותרו שיחות עם שרית סולימנוב וכן פניה בשעה שש בערב בשאלה האם יש לה את הסרטון, וזו השיבה כי אין לה אבל יש לשכנה. כמו כן, נטלה נשיא מטושים מהמונית של יוסי (ת/28), צילום וטביעות אצבע של רפי לוי (ת/29), דגימת רוק של נאשם 1 (ת/30), וחתמה על מסמכים הנוגעים לשרשרת המוצג של הכדור והתרמיל שנמצאו וכן בגדיו של נאשם 1 (ת/31- ת/33). נוסף על אלו, וכפי שפורט לעיל, ערכה נשיא מזכר באשר להדגמת התנועות שעשה נאשם 1 בבית החולים על ידי דוד כפי שכתב בדו"ח הפעולה מטעמו (ת/34).

בעדותה, מסרה נשיא כי היא אינה המחליטה אילו פעולות חקירה יבוצעו, וכי החלטה זו מתקבלת ע"י ראש הצח"מ. באשר למזכר שערכה שעניינו הדגמת תנועות והקלטתן ע"י השוטר דוד ליפקין כפי שרשם בדו"ח הפעולה מיום 15.3.2020 (ת/34), מסרה נשיא כי זימונו של ליפקין לצורך ההדגמה בוצע בין היתר לבקשת הפרקליטות, נוכח מעורבותה בחקירה בשלב יחסית מוקדם.

בהמשך המשפט, זומנה נשיא ברשות בית המשפט להשלמת עדות, ביחס להצגת הסרטון המתעד את האירוע בפני יוסי. נשיא מסרה בעדותה המשלימה כי מסדר הזיהוי בהשתתפות יוסי נערך בטרם הוצג לו הסרטון במסגרת גבית עדותו. לדבריה, היא לא ידעה שבזירת האירוע הוצג ליוסי קטע קצר או תמונה מתוך הסרטון שבו נראה נאשם 1.

22. רס"ר נתנאל הושיר (להלן: " נתנאל"), אשר שימש באותה עת חוקר בצח"מ, גבה את הודעת נאשם 1 מיום 12.3.2020 (ת/35), צילם את נאשם 2 ואת אלי דהן ביום מעצרם (ת/36 ו-ת/37). כמו כן, נתנאל ערך דו"ח תובנות לאחר החיפוש בטלפון של נאשם 2 (ת/38), לפיו קיימות שיחות רבות עם "יאיר" מיום האירוע; צ'ט בין נאשם 2 ליאיר הכולל שיחות קוליות שלא נענו; ב-9.3.20 שעה 9:31 הודעה קולית מיאיר: "אריה כפרה תתקשר אליי דחוף קצת אחי"; בשעה 10:26 שיחה קולית שלא נענתה ב"ווטצאפ" לאחריה נאשם 2 שלח ליאיר פרטים של שלושה אנשי קשר: אלי דהן חדש, יעקב בוסקילה וליאת אלי; ואותרה במכשיר תמונה של רכב הסובארו הקשור לאירוע. נוסף לאלו הוגש בהסכמה מזכר עם המודיעה גלי טובול ( נ/18), ובו נכתב כי היא מסרה שלא ראתה את האירוע, אך שמעה צעקות ו"בומים". בתחילה חשבה שמדובר בנפצים, אך ששמעה שוב צעקות חזקות ו"בומים" נוספים הבינה שזה ירי והתקשרה למשטרה משום שחשבה שמדובר במחבל. צוין במזכר כי נמסר שנשמעו בסך הכל 3 "בומים".

בעדותו, מסר נתנאל כי ההחלטות הנוגעות לביצוע פעולות חקירה, או הימנעות מביצוען, התקבלו ע"י ראש הצח"מ. נתנאל לא זכר הכיצד נפתחה הקריאה במשטרה, או כיצד הגיעו למעורבים ספציפיים שנחקרו באזהרה, בין היתר אלי דהן ושי סולימנוב. עוד מסר כי הוא זוכר שהיה סרטון המתעד את האירוע ובו נשמעו קריאות ל"אלי", אך לא זכר כיצד הגיעו לאלי דהן, והוא חקר אותו בהוראת ראש הצח"מ.

23. רס"ב ראובן בקייב (להלן: " ראובן"), ראש צוות בילוש במרחב איילון, ביצע חיפוש וערך דו"ח חיפוש אחר DVR בביתו של שייקה סולימנוב בכתובת שמעון אבידן 18 (ת/53), על יסוד צו בית משפט (ת/54). על פי דו"ח הפעולה, במסגרת החיפוש בבית סולימנוב לצורך איתור ה-DVR, פתח ראובן ארון תקשורת במטבח והבחין במספר רב של כבלים למצלמות אך ללא מכשיר DVR. נכתב כי סולימנוב מסר כי ה-DVR נלקח על ידי המשטרה תקופה מסוימת לפני כן, וכשהושב סולימנוב לא חיבר אותו בחזרה. בסיום החיפוש, עיכב ראובן את סולימנוב לצורך חקירה והודיע לו את זכויותיו. כמו כן, הגיע ראובן לדירה על שם נאשם 1, ברחוב התותחנים 5 בחולון, בעקבות צו חיפוש. על פי דו"ח החיפוש (ת/55), לא היה מענה בדירה לגביה ניתן הצו, אך ראובן ידע שחמתו של נאשם 1 מתגוררת במקום ופנה אליה, וזו מסרה שנאשם 1 ובתה התגרשו, וכי נאשם 1 מתגורר עם אחיו ברמלה.

בעדותו, מסר ראובן כי הוא הכיר את סולימנוב במסגרת עבודתו, וכי במסגרת החיפוש חיפשו את ה-DVR בכל בית משפחת סולימנוב עד שהגיעו לארון התקשורת במטבח. עוד מסר כי לא ידע שפנו אל שרית סולימנוב, אשתו של שייקה, ביום האירוע לגבי מצלמות האבטחה וכי נוסף למצלמות שבביתם, בני משפחת סולימנוב היו אחראיים על חדר המצלמות של הבניין. ראובן הבהיר כי אין זה מתפקידו לערוך בירור לגבי מצלמות נוספות והגיע לביתה של משפחת סולימנוב לצורך ביצוע צו החיפוש.

24. רס"ב אלברט אברני (להלן: " אלברט"), חוקר זירה במחלקה לזיהוי פלילי, צילם את בגדיו המגואלים בדם של נאשם 1 (ת/21), ביצע בדיקת פרופרינט לזיהוי שרידי מתכת על ידיו של אלי דהן, שתוצאתה נמצאה שלילית (ת/22), והשתתף בעריכת מסדר הזיהוי השני שבוצע עם יוסי, ובו אשר לא הצביע על תמונה כלשהי ביחס לאלי דהן (ת/6).

25. ד"ר אסנת ישראלזון אזולאי (להלן: "ד"ר ישראלזון"), קצינת מעבדת סימנים וחומרים ומומחית בתחום שרידי הירי, ערכה חוות דעת בקשר להימצאות שרידי ירי על בגדיו של נאשם 1 (ת/46), ולפיה נמצא שריד ירי אחד על מכנסיו.

ד"ר ישראלזון מסרה כי בכל תרמיל יש פיקה שבה תערובת המאתחלת את תהליך הירי, ובתוכה שלוש מתכות – אנטימון, בריום ועופרת. בתהליך הירי נוצר ענן, המכיל את השרידים מהפיקה, שרידי אבק שריפה ושרידים מהנקש, כאשר הענן מתפזר ליורה ולחפצים סביבו ושוקע כמו אבק. לדבריה, בתהליך הירי נוצרים חלקיקים רבים מאד, אשר נפלטים מכל מיני פתחים בנשק ומתפזרים ברדיוס של מטרים ספורים. באשר להליך הדגימה, טענה כי המכנסים נדגמו בחדר סטרילי, כאשר נלקח מדגם ביקורת מחדר הדגימה ומחדר הבדיקה. הוסבר כי הדגימה מבוצעת באמצעות דבק דו צדדי באופן עיוור, כיוון ששרידי הירי הם קטנים ולא ניתן לראותם. הדגימה נבחנת ע"י מיקרוסקופ אשר בוחן את קיומן של שלוש המתכות כאמור, וככל שהן נמצאות, מופק פלט ראשוני שעל בסיסו מבוצעת בדיקה חוזרת שהיא ארוכה יותר. נמסר כי כאשר נמצאות בבדיקה הארוכה שלוש המתכות, ייקבע שמדובר בשרידי ירי. לדבריה, לעיתים בגלל ריבוי ברזל, קשה לראות את העופרת ובמצב שכזה לא ניתן להגדיר את החלקיק כשריד ירי. ד"ר ישראלזון מסרה כי על מכנסיו של נאשם 1 נמצא חלקיק אחד שניתן לזהות כשריד ירי. הובהר כי ברגע שמוצג מוכנס למעטפה מאובטחת אין משמעות לחלוף הזמן מרגע איסופו למועד ביצוע הבדיקה, וכי בשל עומס העבודה המוטל על מעבדת שרידי הירי יש וחל עיכוב בקבלת תוצאות הבדיקה. לדבריה, על אף שנלקחים מדגמי ביקורת כדי לראות שסביבת הבדיקה נקיה, כאשר יש שריד ירי אחד ייתכן שהשריד הגיע ממקור אחר, כאשר המשמעות הראייתית נוגעת למקור שריד הירי ולא לזיהויו ככזה. צוינו גורמים שונים שיכולים להצביע על הימצאותם או היעדרם של שרידי ירי, ובין היתר סיפרה שמחקרים שפורסמו הצביעו על כך ש-90% משרידי הירי נושרים מבגדים בשעה הראשונה שלאחר הירי; מדובר בבדיקה עיוורת כך שייתכן שישנם שרידי ירי במקום שלא נבדק; תנאי מזג אוויר אשר עשויים להשפיע על נשירת שרידי הירי מהבגדים; וכן פעולות שונות שיכולות להיות מבוצעות על ידי היורה. לדבריה, מאז שנת 2012, אז החלו לערוך מדגמים לאיתור שרידי ירי, נמצא כי כרבע מהמדגמים החיוביים מכילים שריד אחד או שניים בלבד. נמסר כי במעבדת שרידי הירי מבוצעת השוואה בין הרכב שרידי הירי לבין סוג התרמיל במעבדת הנשק, ומעבדת שרידי הירי תוכל לבדוק האם שרידי הירי יכולים להתאים לתרמיל במקרה המסוים. נמסר כי במקרה זה לא הייתה התייחסות להתאמה זו כיוון שהיה רק שריד ירי אחד, וכי מדובר בתערובת מערבית מודרנית, כאשר 95% מהנשקים בישראל הם נשק מערבי מודרני. ד"ר ישראלזון הבהירה כי שרידי ירי יכולים להגיע לאדם אף אם הוא בא במגע עם חפץ מזוהם, וכי ייתכן שזיהום יגיע ממעבדה, אף אם נלקחו מדגמי ביקורת, ועל כן כתבה בחוות דעתה כי יש לתת לממצא ערך ראייתי מוגבל. נמסר כי חוקרים שאוספים מוצגים מונחים לעשות זאת כשהם ממוגנים ולכן הסיכון לזיהום הוא קטן, אך בהינתן שהשוטר שקיבל את הבגדים לא הונחה על נושא זה, הרי שלא ניתן לשלול זיהום על ידו. נמסר כי זרימה של דם רב יכולה להשפיע על הימצאותם או היעדרם של שרידי הירי, בדומה למים. עוד מסרה כי המכנסיים נדגמו באופן אקראי כ-300 פעמים בכל מקום בחזית שלהם, בלי קשר להימצאותו או היעדרו של דם.

הודעות נאשם 1 במשטרה

26. נאשם 1 נחקר שלוש פעמים באזהרה, במועדים: 9.3.2020; 12.3.2020 ו-16.3.2020 (ת/3, ת/35 ו- ת/4 בהתאמה). בכל שלוש חקירותיו שתק נאשם 1.

יצוין כי מצפייה בתיעוד החזותי של חקירת הנאשם 1 מיום 9.3.2020, עלה כי החוקר הביע עניין ודאגה באשר למצבו הרפואי, ונאמר לו שמדובר בחקירה ראשונית וקצרה בלבד. לנאשם 1 ניתנה שתיה והוא אף נלקח מחדר החקירות ביושבו על כיסא, לפי בקשתו, בשל פציעתו.

הודעות נאשם 2 במשטרה

27. נאשם 2 נחקר אף הוא שלוש פעמים באזהרה.

בחקירתו הראשונה, מיום 9.3.2020 (ת/1) שמר נאשם 2 על זכות השתיקה.

בחקירתו השנייה מיום 12.3.2020 (ת/13) השיב נאשם 2 על אודות רכבו ודירתו, אולם לאחר שנשאל על מקור פרנסתו השיב כי: "בוא נעשה את זה קצר יש לי ארבעה דברים להגיד, אחד אני לא גנבתי את האקדח, דבר שני לא יריתי באקדח, דבר שלישי אני לא מסוכסך עם אף אחד, דבר רביעי לגבי הכלי פריצה הייתי במשא או מתן על מנת להירשם לקורס מנעולניות אינטרנטי ובסופו זה לא הסתדר, וקניתי את הערכה הזאת בעלי אקספרס להתאמן אבל אני לא עשיתי בו שימוש מעולם" (ת/13, עמ' 2 ש' 16-19). לאחר מכן שמר נאשם 2 על זכות השתיקה. יצוין כי החוקר יידע את נאשם 2 כי מדובר בחקירת חילוט, וזאת בשל מעורבות רכבו של נאשם 2 בביצוע העבירה, וכי אמר לו שיש סרטון המתעד זאת. בהמשך החקירה, החוקר אמר לנאשם 2 שהסרטונים יוצגו לו, נאשם 2 אמר כי הוא ישמח לראות אותם, ולאחר שהחוקר הסביר לו מהי עדות כבושה, נאשם 2 ביקש לשנות את תגובתו ל"שומר על זכות השתיקה". במהלך חקירתו הוצג לו הסרטון (ת/12, דיסק החקירות מימים 9-12.3.2021, חקירת נאשם 2 מיום 12.3.2021 נומרטור 11:14:30), תמונת האקדח שנמצא ברכבו וצילום כתמי הדם שעל רכבו. נאשם 2 מסר כי הוא מזהה את עצמו בסרטון אך לא מזהה דמויות אחרות. יצוין כי לאחר מכן, כשהתבקש ע"י החוקר לאשר שהסרטון הוצג לו וכי זיהה את עצמו, שמר על זכות השתיקה (ת/13, עמ' 5 שורה 114). נאשם 2 נשאל "מה חבר שלך עושה? מה הוא מחזיק ביד" והשיב "אני לא רואה" (נומרטור 1:17:08- 1:17:14).

28. ביום 16.3.2020 נגבתה מנאשם 2 הודעה שלישית באזהרה (ת/2), ובה מסר, בין היתר, כך:

"בבוקר יום שני יאיר התקשר אלי וביקש ממני לאסוף אותו מרמלה. בשעות הבוקר לא זוכר מתי אספתי אותו מדרך בן צבי ברמלה מבית אחיו. זה בית שגם הוא גר שם מאז שיאיר התגרש. אספתי אותו ונסעתי אלי לבית. הוא עשה כמה טלפונים אני לא יודע למי. אמר לי הוא יוצא לפגישה. ראיתי אותו מחוק מסמים מסומם תחת. מאז שהוא התגרש הוא כל היום בסטים וסמים. אמרתי לו אני אקח אותך. נסענו לקרית רבין. הוא אמר לי תחנה את האוטו בתחילת הרחוב או בסוף הרחוב אני לא זוכר זה היה ליד גינה ציבורית. הוא ביקש ממני לחכות לו באוטו. חיכיתי הרבה זמן. בשלב מסוים יצאתי לגינה הציבורית וראיתי אותו מדבר עם שני אנשים אני לא מכיר אותם. בשלב מסוים הוא סימן לי עם היד לבוא אליו עם הרכב. באתי ועצרתי לידו והוא ביקש שאחנה על המדרכה קצת קדימה. חיכיתי על המדרכה ובשלב מסוים הוא נאבק עם מישהו על האוטו. ניסיתי לפתוח את הדלת או שהם נשענו עליה. לא הצלחתי לפתוח את הדלת ואז ראיתי אותו מתקדם לקדימה של האוטו ומקיף אותו מקדימה ואז שמעתי דפיקה באוטו. לא יודע מה זה היה. יצאתי החוצה לראות מה קרה. הוא אמר לי כנס לאוטו. נכנסו לאוטו והוא אמר לי סע מפה. בטעות נכנסתי ברחוב הראשון ימינה ללא כניסה וחזרתי אחורה וראיתי שהוא פצוע ויוצאים לו ליטרים של דם. נסעתי לבית החולים בדרך ראיתי שיש לו אקדח ביד. האקדח נפל לו על הרצפה לקחתי את האקדח המחסנית נראה לי נפלה. שמתי את זה מתחת לכיסא שלי נסעתי לבית חולים. בירידה לפני וולפסון עצרה אותי ניידת אמרתי להם יש לי פצוע באוטו. נכנסנו פנימה מלא רופאים ושוטרים הגיעו לשם הוא התעלף בחוץ. שוטרים אמרו לי להחנות את הרכב בצד וישבתי עם השוטרים" (ת/2, בעמ' 2-3).

כשנשאל מדוע לא מסר את גרסתו בחקירותיו הקודמות, השיב כי לא רצה לסבך אף אחד והוסיף: "יאיר הוא כמו הילד שלי היה פעם בסמים והוצאתי אותו מזה וגם עכשיו אני עוזר לו וזה הקשר בינינו" (ת/2, בעמ' 3). נאשם 2 הכחיש שלאחר שנחשף לראיות נוח לו יותר להציג גרסה שתואמת אותן.

נאשם 2 מסר כי הוא ואלי דהן חברים ומכירים מזה מספר שנים, שמעולם לא היו שותפים עסקיים וכי אלי דהן מעולם לא היה חייב לו כספים. נאשם 2 מסר כי לא ראה את אלי דהן בזירה, כי לא יודע היכן אלי דהן גר וכי לא מכיר את אשתו. נמסר כי נאשם 1 לא אמר לו עם מי הוא עתיד להיפגש. נאשם 2 טען כי אינו זוכר ואינו יודע מדוע שלח לנאשם 1 בבוקר האירוע שלושה אנשי קשר, שהם: אלי דהן, אשתו ליאת ויעקב בוסקילה.

ביחס לאירוע, מסר נאשם 2 כי אינו יודע מיהו האדם שפתח את הדלת האחורית ברכבו ולאיזו מטרה. מסר שלא הזעיק את המשטרה מכיוון שנבהל מהדם של נאשם 1 ורצה לנסוע לבית החולים. עוד מסר כי "אם הייתי רוצה הייתי נפטר מהאקדח" (ת/2, עמ' 5). נאשם 2 מסר כי לא שמע ירי, וציין כי הקשיב למוזיקה ברכבו, והניח כי לו היה מבוצע ירי, הוא היה מבחין בכך.

כשנשאל אם ראה אדם נוסף, מלבד נאשם 1 מחזיק בנשק, מסר כי "אני ראיתי את יאיר נאבק עם מישהו מקדימה ברכב וזה הקטע שראיתי את הנשק" ו-"ראיתי רק את האדם שנאבקו איתו על הנשק מקדימה של האוטו" (ת/2, עמ' 5).

נאשם 2 נשאל מתי ראה את הנשק ברכב והשיב "כשפניתי ימינה כשפניתי לרחוב ללא מוצא זה היה האקדח של יאיר, ראיתי אותו אוחז בנשק לא זוכר באיזה יד. הוא אמר לי תחזור אחורה. נסעתי אחורה ויצאתי מהשכונה" ( ת/2, עמ' 6). נאשם 2 מסר כי במהלך הנסיעה נאשם 1 התמוטט, אז נאשם 2 לקח את האקדח מרצפת הרכב בסמוך למקום מושבו של נאשם 1, והניח אותו מתחת לכיסאו (מושב הנהג), כך: "שלב מסוים הוא התמוטט באוטו לקחתי את האקדח מהרצפה של הרכב איפה שהוא ישב ושמתי אותו מתחת לכיסא שלי וזה הכל". נאשם 2 מסר כי לא בוצע ירי מרכבו וכי לא יודע איך הגיע תרמיל של אקדח על הרכב. עוד נמסר כי לא ראה את נאשם 1 מכוון את האקדח מתוך הרכב. נאשם 2 מסר כי לא יודע מי הדמויות האחרות שהיו מעורבות באירוע וכי אינו מכיר את שייקה וניסן סולימנוב. עוד מסר כי הוא ונאשם 1 הובלו יחד באותו רכב במהלך מעצרם אך כי לא שוחחו על האירוע.

ראיות שהוגשו בהסכמת הצדדים

29. בנוסף לאמור, הגישה המאשימה, בהסכמת ההגנה, את הראיות הבאות:

(א) תוצרי מצלמות הגוף של בן המתעדות את הגעתו ופעולותיו בזירת האירוע (ת/56).

(ב) זיהוי דנ"א של נאשם 1 מיום 15.3.2020 מתוך המאגר המשטרתי (ת/57).

(ג) דו"ח מסכם חקירת מז"פ מיום 10.3.2020 (ת/58), הכולל צילומים של אקדח, מחסנית, כדורים וסכין, ולפיו בוצעו דגימות של חומר ביולוגי מהאקדח, המחסנית והכדורים וכן בוצעה בדיקה לאיתור טביעות אצבעות מהאקדח והמחסנית, כאשר על הסכין לא נמצאו טביעות אצבעות.

(ד) מסמכים מטעם שוטרים שונים שעניינם שרשרת מוצג של האקדח, המחסנית, הכדורים והסכין (ת/59, ת/60 ו- ת/65); וכן שרשרת המוצג ביחס לדגימות הדנ"א (ת/66 ו- ת/67).

(ה) דו"ח תיעוד פיתוח טביעות אצבע מיום 10.3.2020 (ת/61), לפיו תועדו טביעות אצבע בחלקו האחורי של אקדח בכת האחיזה ושתי טביעות אצבע על המחסנית. כמו כן הוצגה בדיקת טביעות אצבעות וזיהוי ט.א מיום 11.3.2020, לפיהם נמצאה זהות במעתק 2.0 עם נאשם 1 וזהות במעתק 5.0 עם נאשם 2 (ת/62-ת/64).

(ו) דו"ח מסכם חקירת מז"פ מיום 9.3.2020, אותו ערך שלמה הלבוס (ת/68), לפיו אותר בזירה כדור שלם של אקדח ללא סימן נקירה, בוצעו בדיקות מטוש לחומר החשוד כדם ונלקחה דגימה ממראת המונית שעמדה במקום. לדו"ח צורפו תמונות מהזירה.

(ז) דו"ח פעולה מיום 12.3.2020, מאת אנטון אור (ת/69), לפיו נסע לכתובתו של נאשם 2 יחד איתו, כשהוא אזוק, וכן עם ראובן בקייב ודניאל אמיתי, לצורך ביצוע חיפוש בביתו על סמך צו. לבקשת נאשם 2, אנטון אור התקשר לאחיו של נאשם 2 על מנת שיהיה עד לחיפוש. נאשם 2 מסר כי לא רצה עדים נוספים. הנ"ל המתינו מספר דק' עד להגעת האח ולאחר הגעתו בוצע החיפוש. במהלך החיפוש לא נמצא דבר. לבקשת נאשם 2, הוא לקח עמו בגדים להחלפה ומסמכים רפואיים בחזרה אל התחנה. בנוסף, בוצע חיפוש ברכבו של נאשם 2, שהיה תפוס. נמצאו בו ערכת פריצה, מסמכים שונים ושיקים בסכומים שונים שהסתכמו לעשרות אלפי שקלים.

(ח) דו"ח פעולה מיום 12.3.2020, אותו ערך אנטון אור (ת/70), לפיו ביצע חיפוש בבית אחיו של נאשם 1 על יסוד הסכמתו. האח סירב לנוכחות עדים במהלך החיפוש וביקש לבצעו ללא עדים. נתפס מכשיר טלפון סלולרי עם מסך מנופץ בחדר השינה שנאשם 1 ישן בו לפני מעצרו.

(ט) דו"ח פעולה מיום 9.3.2020, אותו ערך ניסים אברהמי (ת/72), לפיו הגיע לזירת האירוע וביצע סריקה בפחי האשפה ברחוב שמעון אבידן 18 ובכל קומות הבניין לרבות החניון, מבלי שנמצאו ממצאים. לבקשת שגיא שולמן, פנה ניסים אברהמי לרחוב בית לחם 12 על מנת לעצור את רפי לוי, אולם אימה של גרושתו נכחה בכתובת הנ"ל ומסרה שהוא לא מתגורר במקום מזה 13 שנה ואינה יודעת היכן הוא מתגורר. אברהמי ביצע סריקה בביתה על מנת לוודא שרפי לא נמצא במקום. לאחר מכן, הוביל את ליאת דהן בחזרה מתחנת המשטרה אל ביתה ברחוב שמעון אבידן 18. במקביל, התבקש ע"י חיים חמו לעכב את בתה של ליאת, סאן ביטון. לאחר שסאן עוכבה והוזהרה, ליאת אמרה לסאן: "אל תגידי כלום, גם אם שואלים אותך איך קוראים לך תגידי שאת לא יודעת". אברהמי הזהיר את ליאת שלא תשבש את החקירה. בהמשך, קיבל שיחה מרפי לוי, וזה התבקש על ידו להגיע לתחנה.

(י) דו"ח פעולה מיום 11.3.2020, שערך ניסים אברהמי (ת/73), לפיו הגיע אל רחוב שנקר 6 בחולון, יחד עם ראובן בקייב אלון אלטר ודניאל אמיתי, על מנת לבצע חיפוש על פי צו בכתובתו של נאשם 2. כאשר הגיע אל דלת הדירה, ביצע האזנה שקטה, ולא נשמעו קולות מהדירה. אברהמי דפק על דלת הדירה אך נותר ללא מענה. בנסיבות אלה, עזב אברהמי את המקום מבלי שהצו בוצע.

(יא) דו"ח פעולה מיום 16.3.2020, שערך ניסים אברהמי (ת/74), לפיו הגיע אל כתובתו של אלי דהן, ברחוב שמעון אבידן 18, על מנת לבצע את עיכוב לאחר שאלי דהן לא התייצב לחקירה במועד שנקבע לו. אברהמי הקיש על דלת הדירה, וכעבור מספר דקות אלי דהן פתח אותה ואמר שיבוא איתו. אברהמי הודיע לאלי כי הוא מעוכב בגין קשירת קשר לביצוע פשע ואי התייצבות לחקירה והזהיר אותו בדבר זכותו לשתוק. מולא דו"ח עיכוב (ת/75).

(יב) דו"ח פעולה מיום 9.3.2020, שערכה טליה אברהם (ת/76), לפיו צורפו סרטוני מצלמת הגוף שלה עם תיעוד הדם על דלת רכב מספר 17-356-75 בצדו של הנהג ופרטיו של הנהג.

(יג) דיסק ובו פלטי החדירה לטלפון של נאשם 2 (ת/77) וכן דו"ח פעולה בנוגע לחדירה לטלפון (ת/78).

(יד) דו"חות הפעולה בנוגע לחדירה לטלפונים של אלי דהן ושל נאשם 1 (ת/79 ו-ת/80 בהתאמה).

(טו) חוות דעת מומחה ממעבדת דנ"א וביולוגיה מיום 18.3.2020 (ת/81), לפיה התקבל פרופיל בר השוואה ממטוש אשר דגם את כתמי הדם על הכביש לפרופיל הדנ"א המיוחס לנאשם 1. עוד נמצא כי במטושים שבאמצעותם נדגמו פסי הדריכה ופטיש האקדח התקבלה תערובת פרופילי דנ"א שמקורה ביותר מפרט אחד, ובה הפרופיל הבולט תואם לפרופיל הדנ"א המיוחס לנאשם 1. נמצא כי מהחומר שנדגם מהמטושים שדגמו את המחסנית התקבלה תערובת פרופילי דנ"א שמקורה ביותר מפרט אחד, ובה פרופיל בולט ב-14 מתוך 15 אתרים, התואם לפרופיל הדנ"א המיוחס לנאשם 1. באתר בו לא התקבל פרופיל דנ"א בולט לא ניתן לשלול את תרומתו של נאשם 1 לתערובת שהתקבלה. עוד על פי חוות הדעת, שכיחות הפרטים שהנם בעלי פרופיל דנ"א כפי שהתקבל בחומר שנדגם מהמטושים נאמדת באחד ליותר ממיליארד פריטים.

(טז) חוות דעת מומחה ממעבדת הנשק מיום 16.3.2020 (ת/82), לפיה האקדח הוא כלי נשק יורה ובכוחו להמית וכי אקדח זה ירה את התרמיל שנבדק.

(יז) חוות דעת מומחה (חומר חוזר) ממעבדת הנשק מיום 18.3.2020 (ת/83), לפיה הכדור שנבדק נטען ונפרק מהאקדח.

תמצית פרשת ההגנה

30. מטעם ההגנה נשמעה עדותם של שני הנאשמים, אלי דהן ורפי לוי.

31. הנאשם 1 סיפר בעדותו על נסיבות חייו, על היותו בן 34, גרוש ואב ל-4 ילדים. הנאשם 1 פירט על ההיסטוריה התעסוקתית שלו, ומסר כי מזה 4 שנים הוא שקוע בעבודתו ומנותק מהעולם העברייני. הנאשם 1 מסר כי הוא ואלי דהן חברים טובים, אך לא עלה בידו לבקרו במשך תקופה ארוכה משום שעבד בלילות בחנות ירקות. לדבריו, נאמר לו שבמשך תקופה זו אלי חיפש אותו וביקש שיבוא אליו. נאשם 1 מסר כי לאחר שעזב את עבודתו בחנות הירקות, הלך לבקר את אלי משום שנודע לו שהוא חולה קשה. נאשם 1 תיאר את הקשר בינו לבין אלי כקשר קרוב, בדומה לאחים ומשפחותיהם אף נהגו לבלות יחדיו והם היו לנים זה בביתו של זה. נאשם 1 הכחיש כל סכסוך בינו לבין אלי, וטען כי ליאת דהן, אשתו של אלי, היא כמו אחותו. נאשם 1 סיפר כי נאשם 2 הוא חבר שלו, אך גם ממנו התנתק תקופה משום שהשקיע את זמנו בעבודה. ביחס לאחים סולימנוב מסר כי הוא אינו מכיר את שייקה סולימנוב, אך מכיר את ניסן סולימנוב משום שקנה ממנו מדי פעם בגדים.

נאשם 1 מסר כאמור כי הלך לבקר את אלי דהן משום שנודע לו שימיו ספורים וניסה ליצור עמו קשר לקראת ביקורו. לדבריו, לאלי יש שני מספרי טלפון, אחד מהם ישן ואלי לא מסתובב איתו. נאשם 1 הגיע לביתו של אלי, עם נאשם 2, אך נאשם 2 לא עלה איתו לדירה של אלי, משום שנאשם 1 רצה לשוחח עמו ביחידות.

הנאשם 1 סיפר כי בעת שנכנס לדירה של אלי, פגש באשתו ליאת דהן ובשני ילדיהם, אותם לא פגש תקופה ארוכה. הנאשם 1 ביקש מליאת להכין לו קפה, אך אלי אמר לו שהם ירדו לדבר למטה, ולכן הם יצאו מהדירה וירדו במעלית אל לובי הבניין.

נאשם 1 פירט בעדותו כי לאחר שהוא ואלי ירדו מהדירה ללובי, לבקשתו של אלי, כך היה: "איפה שהלובי היה אופנוע, אני נשענתי ככה על האופנוע ואלי עמד מולי. אני אומר לו אלי, כפרה עליך, איך נהיית ככה? ממתי? הבן אדם, כולו נפוח, הוא אומר לי אני בטיפולים אבל איך, מתי הגיע אליך, מתי איך הגיע אליך הדבר הזה? אומר לי יאיר בעזרת השם יהיה בסדר, אני מתחיל את הטיפולים ואני שותה, אני שותה חלבונים ואני שותה קפסולות ויהיה בסדר וזה, אמרתי לו שתהיה בריא. הוא אומר לי יאיר, אנחנו עומדים פה בכניסה, עומדים פה בכניסה של הלובי, בוא נלך 6 מטר, יש גן, מגלשה, יש שיח, שיחים, ומגלשה, שש מטר, מפה עד לאיפה שהבן אדם הזה, יש מדרכה וגן שעשועים, קטן, מיני, קטן. אמרתי לו בוא, אני מתקדם איתו, ואני מסתובב אחורה אני רואה 2 מפה, אני מסתובב לשם אני רואה באים לי עוד 2, אז אני ממשיך רגיל, כאילו, לא עלה לי חשיבה שאלי יביא אותם או שהם ראו אותי, לא היה לי חשיבה על דעתי, אני באתי במטרה אחת לדבר עם אלי. פתאום בן אדם קופץ עלי על הגב ודוקר אותי בגב. עשו לי 6 סיכות, הדקירה שנתנו לי בגב סנטימטר הרופא אמר לי ... מילימטר מעמוד השדרה ואתה נכה. עשו לי סיכות. איך שהוא דקר אותי, אלי בעצמו צעק לא, לא, לא, אלי בעצמו צעק לא, לא, למה לא, למה לא, הבן אדם הוציא אקדח, אני לא יודע מהטראומה, אני לא יודע עד היום אני מודה לאלוהים עד היום אני מודה לאלוהים איך אני הצלחתי לקפוץ לו על האקדח. בזמן שאני קופץ לו על האקדח, הכדור יצא כבר ... הוא בא להוציא את האקדח, אני באתי קפצתי על האקדח. לפני שחטפתי לו כבר הייתה ירייה, אני לא יכול להגיד לך לאן הייתה הירייה, למעלה, למטה, לצד, הייתה ירייה אני שמעתי, הייתה לי באוזן ירייה. תפסתי את האקדח, הבן אדם התחיל לרוץ, הבן אדם התחיל לרוץ, אני בעצמי לא ידעתי לאן ללכת. לאיזה כיוון ... הבן אדם מסתובב, הוא זרק עליי את הסכין שהוא דקר אותי בגב, נתקע לי ברגל,... אני לא יכולתי ללכת. לא, גם אם הייתי רוצה לרדוף אחרי מישהו ולירות עליו אני לא יכולתי ללכת " (פרוט' מיום 16.2.2021, בעמ' 319-321).

מטעם נאשם 1 הוגשו מסמכים רפואיים מיום האירוע (נ/1 ו- נ/2), מהם עולה כי נאשם 1 סבל מפצעי דקירה בבית חזה אחורי מתחת לעצם השכם משמאל ובירך שמאל. לנאשם 1 בוצעו בדיקות והדמיות רבות, פצעיו חוטאו, בוצע קירוב שולי החתכים על ידי סיכות והוא שוחרר עוד באותו היום.

הנאשם 1 פירט כי אחרי שהסכין נזרקה עליו ופצעה את רגלו, היא נפלה ארצה והוא אסף אותה אליו, וכך אמר: "אני את הסכין אני הרמתי אותו מהרצפה ושמתי אותו בכיס " (שם, בעמ' 326; 328). בדרך זו, כך טען, הסכין נמצאה בבגדיו על ידי האחות שטיפלה בו בבית החולים.

הנאשם 1 המשיך לתאר בעדותו כך: "היה חבורה של 4, אחד דקר אותי בגב, הוא הוציא את האקדח, אני מהטראומה קפצתי לו על האקדח, ברגע שאני קופץ לו הוא כבר לחץ את הכדור, אני לא יכול להגיד לך לאיזה כיוון הוא ירה או לאוויר או לצדדים, אני לא יודע לאן הכדור יצא. ... האקדח אצלי ביד ". "זה בערך השניות שאני חטפתי לו את האקדח, עכשיו יוסי פיקס טוען שמישהו ברח, ושבר לו, ושבר לו את, ושבר לו את המראה, אתה יודע מי זה היה? זה שנחטף לו האקדח. זה שזרק עליי את הסכין. כי הוא יודע שיש אצלי אקדח ביד, אז מן הסתם הוא חשב שאני ארה בו אז הוא ברח" (שם, בעמ' 323-324).

נאשם 1 מסר גרסאות שונות זו מזו באשר למספר כלי הנשק שראה במהלך האירוע. בתחילה, מסר הנאשם 1, כך בחקירתו הראשית, כי היו שני אקדחים, כלומר אקדח אחד נוסף מלבד זה שחטף לדבריו, שהוחזק בידי מי מטעם החבורה השנייה. כך בלשונו: " אין מחלוקת שנדקרתי ואין מחלוקת שהיה עוד אקדח באירוע חוץ מהאקדח שחטפתי, היו 2 אקדחים ובזה אין מחלוקת" (שם, בעמ' 321). ברם, בהמשך עדותו, בחקירה הנגדית, שינה הנאשם 1 את גרסתו וטען כי לא ראה שני אקדחים באירוע, אלא אקדח אחד בלבד, שהוא האקדח שלדבריו חטף (שם, בעמ' 352). עוד מסר בחקירתו הנגדית כי ארעה במקום ירייה אחת והיורה עמד על המדרכה, מול מעבר החצייה ומאחורי רכב. בהקשר זה הוסיף נאשם 1 כי הירייה האחת שנורתה באירוע כולו, שלאחריה חטף לדבריו את האקדח מידי היורה, ארעה בגינה הציבורית שמעבר לכביש (פרוט' 4.3.2021, בעמ' 531). ברם לנאשם 1 לא היה כל הסבר הכיצד התרמיל היחיד שנמצא בזירה היה על הרכב סובארו עמו הוא והנאשם 2 הגיעו למקום.

נאשם 1 סירב למסור מי דקר אותו מחשש שייפגעו בבני משפחתו ולא יהיה מי שיגן עליהם, תוך שמסר כי ניסן סולימנוב יכול היה להגיד מי הדוקר ומי היורה.

נאשם 1 טען בעדותו הראשית כי האדם שנראה בסרטון כמי שפתח את הדלת הימנית אחורית של רכב הסובארו, חפץ להיכנס לרכב על מנת להמשיך ולדקור אותו, והטעים כי לא בכדי הוא פתח דווקא את הדלת האחורית ולא הקדמית משום שלדבריו ידע שהנאשם 1 מחזיק אקדח בידו. וכך בלשונו: "למה הוא בא להיכנס לאוטו? אתה יודע למה? הוא בא להיכנס לאוטו לראות אם אני חי או לא? לא. הוא בא להיכנס לאוטו בשביל להמשיך לדקור אותי. ... הוא ניסה לפתוח כי הוא יודע שיש לי אקדח ביד והוא ראה אקדח ביד, הוא לא יבוא יפתח את הדלת הקדמית, הוא יבוא ינסה בשקט לבוא לפתוח את הדלת מאחורה ולדקור אותך מאחורה בלי שאתה תראה " (פרוט' מיום 16.2.2021, בעמ' 325-326). הנאשם 1 טען פעם אחר פעם כי אותו אדם שפתח אותה דלת היה הדוקר והיורה ולא אלי דהן. כך בעדותו: "זה לא אלי דהן, זה שפתח את הדלת מאחורה זה לא אלי דהן, זה שפתח את הדלת מאחורה זה הדוקר והיורה" (שם, בעמ' 330-331).

ברם, בהמשך עדותו, כך בחקירתו הנגדית, שינה הנאשם 1 לחלוטין את גרסתו וטען ביחס לאותו אדם שנצפה בסרטו כך: "אני לא אמרתי לך שהוא הדוקר" (פרוט' מיום 4.3.2021, בעמ' 435). הנאשם 1 שב על דבריו אלה מספר פעמים לאחר שהוצג בפניו הסרטון שוב ושוב, וטען: "לא, זה לא דקר אותי, זה לא הוא, זה לא הוא", עד שהבהיר: "זה אלי, זה לא הדוקר. ... זה לא הדוקר, אלי דהן לא דקר", ושב חזר על הדברים כי מדובר באלי דהן, וכי הוא מזהה אותו, אך לדבריו לא הוא הדוקר אלא ה"מודיע" דקר אותו (שם, בעמ' 437-438).

הנאשם 1 נשאל לגורל האקדח שתפס לדבריו, וכך השיב: "האקדח היה, אני כבר הייתי מעולף, האקדח היה באוטו אבל את הנושא עם האקדח אתם צריכים לשאול את אריה. אולי אריה היה מוריד אותי בבית חולים והיה הולך להחזיר אותו למשטרה, את זה לא שאלתם אותו, תשאלו אותו. ואני חושב, אני בטוח שאריה היה מחזיר אותו למשטרה ולא היה מחזיר לי את האקדח שהוא לא שלי " (שם, בעמ' 327).

נאשם 1 פירט בחקירתו הנגדית כי הוא ואלי דהן ירדו יחד מדירתו של אלי ושוחחו מתחת לבניין מגוריו של אלי ברחוב שמעון אבידן 18. לפי הנאשם 1, אלי ביקש שידברו בגינה שממול כיוון ששכנים עברו במקום. השניים החלו ללכת יחד לכיוון הגינה. לאחר שהתחילו ללכת, ראה נאשם 1 3 או 4 אנשים, אשר הגיעו מאחוריו, הקיפו אותו מכל עבר ונכנסו אחריהם לגינה. נמסר כי אותם אנשים דקרו אותו לפתע וכי "מישהו בא מאחורי... ודוקר אותי בגב... אני מסתובב אליו, ... והוא מוציא את הנשק, ... אני באתי לקפוץ, הוא כבר ירה, את הכדור הוא הוציא, ... חטפתי לו את הנשק" (פרוט' מיום 4.3.2021, בעמ' 429). נאשם 1 תיאר כי קפץ על הנשק לאחר שהדוקר ירה אך לא זכר לאן האקדח היה מכוון; "הוא הוציא את הנשק בקפיצה של הנשק הוא כבר הוציא את הכדור, אני לא יודע לאן, לאיזה כיוון. מהלחץ שלו, הוא בא למשוך אולי, הוא בא להתנגד, הכדור יצא כבר, כבר חטפתי לו את הנשק, ואז הוא רץ". ושוב תיאר בעדותו: "אני בא לקפוץ על האקדח, ואני לא יודע, הוא עשה תנועה, או שהוא בא לברוח ממנו, להזיז אותו, והכדור יצא, הוא הוציא כדור. ... נפלט לו כדור או שהוא ירה בכוונה להפחיד אותי, אני לא הבנתי, אני הייתי בטראומה, אני מסביר לך, הייתי בטראומה. אני אכלתי דקירה בגב, בעובי כזה, סנטימטר הייתי נכה, עוד טיפה שמ אלה אני נכה במקום, אני מת במקום. ... איך שהוא ירה אני כבר לקחתי את האקדח" (שם, בעמ' 430).

נאשם 1 מסר כי היה במרחק חצי מטר מהתוקף בעת שירה ושניות בודדות לאחר הירי הוא "קפץ על האקדח" ונטל אותו מידי היורה. נאשם 1 מסר שאינו יודע מדוע הותקף ולא בירר זאת. עוד מסר כי המודיע הוא זה שדקר וירה. נאשם 1 לא זכר מה אלי דהן עשה במהלך התקיפה.

הנאשם 1 מסר כי אחרי שהתוקף ירה, הוא ברח כמה צעדים, הסתובב אליו, זרק עליו את הסכין, והיא נתקעה ברגלו, ואז התוקף ברח. לאחר מכן הנאשם 1 כבר לא ראה אותו לדבריו. ובלשונו: "הוא ברח כמה צעדים, הסתובב אלי, זרק עלי את הסכין, נתקע לי ברגל וברח" (פרוט' מיום 4.3.2021, בעמ' 435). הנאשם 1 טען כי הוא הרים את הסכין מהרצפה, ואסף אותה למרות שהאקדח היה ברשותו משום שלא רצה לירות בו. נאשם 1 טען כי הסכין שנתפסה עם בגדיו בבית החולים "זו הסכין שזרקו עלי והרמתי אותה, שמתי אותה בכיס. ... לא דקרו אותי, זרקו אותה עליי והיא פגעה לי ברגל. ... לקחתי אותה, שמתי אותה אצלי בכיס. פתוחה, סגורה, לא זוכר מה היה, אני הייתי מעולף. ... הסכין שזרקו עליי נתקעה לי ברגל, נפלה על הרצפה, הרמתי אותה, שמתי אותה אצלי בכיס" (שם, בעמ' 448-449). נאשם 1 מסר כי ייתכן שזו גם הסכין שבאמצעותה דקרו אותו בגבו.

נאשם 1 מסר כי התוקף לבש ג'ינס שחור, ותיאר אותו כמעט מקריח ובעל גוון עור שחום. עוד מסר כי הוא ראה את היורה בורח, לאחר שזרק את הסכין. הנאשם 1 מסר כי הוא עצמו לא יכול היה לרדוף אחרי התוקף כיוון שנדקר ברגלו. לדבריו, התוקף אינו נראה בסרטון.

נאשם 1 מסר כי אילו הוא היה מגיע עם אקדח כדי לפגוע באחרים הוא לא היה מגיע בפנים גלויות. הנאשם הבהיר בעדותו כי הוא לא ירה באקדח, ועמד על כך כי לא הוא היורה.

נאשם 1 שלל כל סכסוך בינו לבין מי מהאנשים המופיעים בסרטון.

לדברי הנאשם 1, "האישה מקומה שישית היא לא אמרה שאני נדקרתי בגב, היא אמרה שהיה ויכוח אבל את הדקירה הראשונה אני אכלתי בגב. בזמן שהיא הולכת להביא את הטלפון לצלם את האירוע, המכות כביכול מכות אבל אני כבר דקור, והיא אמרה כמה שניות, זה בערך השניות שאני חטפתי לו את האקדח, ..." (פרוט' מיום 16.2.2021, עמ' 323). נאשם 1 מסר כי נאשם 2 נסע ברכבו אליו לאחר שראה שנקר וכי נאשם 1 לא ידע לאן ללכת ורצה להיכנס לרכב אך מישהו סגר את דלת הרכב בפניו.

נאשם 1 מסר כי מי שנצפה בסרטון דוחף אותו כדי להכניסו לתוך הרכב הוא רפי לוי, שגם הוא חבר שלו. הנאשם 1 לא ידע להסביר הכיצד רפי לוי הגיע למקום, שכן לדבריו הוא הגיע בנסיעה רק עם נאשם 2. הנאשם 1 צפה בסרטון והוסיף כי רפי לוי ניסה למעשה להוציא מידו את האקדח, אך הוא התעקש להמשיך ולאחוז בו. לשאלה מדוע נלחם כך ברפי לוי כדי להחזיק באקדח השיב: "כי הוא רוצה לקחת לי את האקדח ". הנאשם 1 התבקש ליישב דבריו אלו עם טענתו שרפי לוי הוא חבר שלו, והשיב: "הוא מנסה לתפוס אותי ולקחת לי את הסכין שהחברים שלו יבואו וידקרו אותי. אל תגידי לי מנסה להכניס אותי לאוטו" (פרוט' מיום 4.3.2021, בעמ' 491). ובהמשך: "הוא רוצה לקחת לי, ככה אני ראיתי, שהוא רוצה לקחת לי את האקדח. אם אני לא אחזיק אקדח, והאקדח לא יהיה אצלי, הם יירו בי" (שם, בעמ' 492).

נאשם 1 מסר כי "אישה בדיון שעבר אמרה שאני נסעתי ואני הוצאתי את היד מהחלון. עכשיו, גברתי תראה לנו את הסרטון ואנחנו נרא ה שהחבורה השנייה הייתה עם אוטו, עם עוד אקדח, ונכנסו לתוך הסקודה עוד 3 אנשים. אני עצרתי, לא עצרתי את האוטו בשביל להוציא את היד ולירות עליהם, הייתה משאית, זה כביש חד סטרי, הייתה משאית היינו חייבים לעצור, אני מסתכל מהמראה אני רואה את הסקודה עם אקדח, הבן אדם עם האקדח, עולה לתוך האוטו עם עוד 3 אנשים, יוצאים לכיוון שלי" (פרוט' מיום 16.2.2021, בעמ' 322). בהמשך חזר על כך שהיה אקדח נוסף באירוע, מלבד האקדח אותו חטף, וכי כיוון את האקדח מחוץ לרכב כשנסעו משום שהנוסעים בסקודה החזיקו חפץ, שייתכן והיה אקדח.

נאשם 1 תיאר כי לאחר שהחלו בנסיעה מהזירה "ממקום האירוע עד הבית חולים זה 4 דקות נסיעה. על הכביש הראשי בין הקוממיות לוולפסון, למחלף וולפסון שזה הבית חולים, נצמדו אלינו אני חושב אריה זה היה משטרה, היה משטרה, יס"מ, ההוא יבוא לו מה אתה עושה הוא, השוטר אומר, אני עוד הייתי קצת בהכרה, אז הוא אומר יש לך פצוע באוטו, יש לך פצוע באוטו, אני אומר לו כן אני פצוע, אני פצוע, אני חייב להגיע לבית חולים, אני פצוע. הוא ליווה אותנו, הוא הכניס אותנו מהמחסום הנגדי עד המיון, אני פותח את הדלת אני עם הרגל הזו יוצא, שם את הרגל השנייה מתעלף..." (פרוט' מיום 16.2.2021, בעמ' 326).

מטעם נאשם 1 הוגשה מפה הכוללת את מסלול הנסיעה מרח' שמעון אבידן 18 ועד לבית החולים וולפסון (נ/3).

נאשם 1 הבהיר כי בשלב זה האקדח היה ברכב וכי לא ביקש מנאשם 2 להחביא את האקדח. נאשם 1 מסר כי הוציא את המחסנית מהאקדח או שהיא נפלה. כשעומת עם העובדה שהאקדח נתפס כשהוא לא מפורק, השיב שהוא הוציא את המחסנית והחזיר אותה כדי לראות שיש עוד כדורים ואז החזירה.

כשנשאל כיצד גרסתו, לפיה הירי בוצע בגינה מתיישבת עם העובדה שנמצא תרמיל על שמשת הרכב וכדור על הכביש בסמיכות לרכב, באופן התואם את גרסתו של יוסי, לא השיב תשובה של ממש, ולאחר מכן טען כי המודיע הניח שם את התרמיל.

הנאשם 1 מסר כי השיח שקיים עם דוד בבית החולים, לאחר שפונה לקבלת טיפול רפואי, התקיים בעת שהיה תחת השפעת מורפיום, והוא לא זוכר את אמירתו על כך שהעיקר שהאצבע יכולה לירות.

נאשם 1 מסר כי כאשר הגיע שוטר לבצע בדיקה ובתגובה "אמרתי לו אני חייב להשתין. יש לי פיפי, אני חייב להשתין. הוא אמר לי קודם כל את הבדיקה. אמרתי אוקיי" (פרוט' מיום 16.2.2021, בעמ' 327). נאשם 1 מסר כי השוטרים אמרו לרופאים שהוא היורה וזירזו את הטיפול בו ולכן לא בוצעו לו כל הבדיקות הדרושות. נמסר כי בדרך מבית החולים לתחנת המשטרה, אמר לשוטר שהוא מעורפל ולכן לא יענה לשאלותיו בחקירה, וביקש שיחזירו אותו לקבלת טיפול. עוד מסר כי נגרר לחדר החקירות על כיסא כיוון שלא יכול היה ללכת, וכי בלילה שלאחר חקירתו הראשונה איבד את ההכרה בתחנת המשטרה, הוזמן אמבולנס והוא פונה מתחנת המשטרה לבית החולים.

נאשם 1 נימק את שתיקתו בחקירותיו בכך שהוציאו אותו מבית החולים מוקדם מדי לשיטתו ולא זכה לטיפול רפואי מספק, כפי שגם אמר לשוטרים שהסיעו אותו מבית החולים לתחנת המשטרה. נאשם 1 מסר בעדותו כי לא זכור לו שאמר שזהו הנימוק לשתיקתו בהזדמנות נוספת מלבד אותה הפעם במהלך הנסיעה. עוד מסר כי לא סיפר לחוקרים את גרסתו, למרות שלשיטתו הוא הקורבן, בגלל יחסם אליו. נאשם 1 הטעים כי שתק בחקירתו השנייה משום שלא נלקח לבית החולים ומשום שלא רצו לתת לו נעליים. נאשם 1 הבהיר כי סירב לענות גם על שאלות פשוטות משום שהיה נחוש לדבר רק מול שופט. נמסר כי אינו זוכר שסירב לתת את הקוד לטלפון הנייד שלו על מנת שניתן יהיה לבדוק אותו.

במהלך מסירת עדותו של נאשם 1 בבית המשפט הוצג בפניו הסרטון שצילמה נטליה, והוא זיהה את עצמו בסרטון ואישר שהוא זה שהחזיק את האקדח בידיו (שם, בעמ' 348). נאשם 1 גם אישר שהוא זה שהוציא את ידו מחלון הרכב בעת שאחז באקדח, במהלך נסיעתו עם נאשם 2 ברכבו מהזירה. הנאשם 1 הטעים את מעשיו בכך שלדבריו ארבעה אנשים דלקו אחריהם ברכב סקודה, על אף שלא נצפתה בסרטון נסיעת רכב מסוג סקודה אחריהם (פרוט' מיום 4.3.2021, בעמ' 512).

נאשם 1 מסר כי בחקירתו במשטרה נמנע מלאשר שהוא מזהה את עצמו בסרטון משום ששמר על זכות השתיקה.

נאשם 1 מסר כי לנאשם 2 לא היה קשר לאירוע, וכי הוא היה ברכבו בזמן הירייה והדקירה. נמסר כי נאשם 2 חנה מול הגינה באזור המספרים הנמוכים ברחוב שמעון אבידן, במרחק של כ-7-8 מטרים מנאשם 1 בזמן שהותקף. נאשם 1 הסביר כי נאשם 2 לא הסיע אותו עד לכניסה לבניין של אלי דהן, שמעון אבידן 18, משום שלא היה מקום בו יוכל להעמיד את רכבו ולכן חנה בחניון עירוני, בהמשך עדותו הצביע על החניה בה החנה נאשם 2 את רכבו.

הנאשם 1 התבקש לספר את השתלשלות מעשיו ביום האירוע וסיפר כי התקשר לנאשם 2 על מנת לבקש את מספרי הטלפון של אלי או של ליאת אשתו, ונאשם 2 שלח לו את מספרי הטלפון של אלי, ליאת ויעקב בוסקילה. לדבריו, לאחר שקיבל את מספר הטלפון הוא חייג לטלפון של אלי. בהמשך חידד כי ביקש מנאשם 2 את מספר הטלפון של אלי כיוון ששלושתם היו חברים וחשב שיהיה לו את מספר הטלפון, וביקש גם את מספר הטלפון של יעקב בוסקילה כיוון שגם הוא היה חבר שלהם ורצה שיעקב בוסקילה יצטרף אליו לביקור אצל אלי. עוד מסר הנאשם 1 כי לאחר שאלי לא ענה לו, הוא חייג לתמיר חיים משום שידע שאלי ותמיר נהגו להסתובב יחדיו.

נאשם 1 מסר כי נאשם 2 אסף אותו מבית אחיו בשעות הבוקר, וכי על פי הנתונים מהטלפון הנייד חייג אל נאשם 2 בסביבות השעה 9:30, והעריך כי נאשם 2 הגיע אליו כחצי שעה עד 40 דקות לאחר מכן. נאשם 1 מסר כי לאחר שנאשם 2 אסף אותו הם נסעו יחדיו הישר לביתו של אלי ללא עצירות משמעותיות, אולי מלבד עצירה לרכישת אוכל או סיגריות, או לביתו של נאשם 2. נאשם 1 מסר כי יש לו רישיון נהיגה אך באותו היום לא עמד לרשותו רכב, משום שלמיטב זכרונו מכר אותו. נאשם 1 מסר שהתקשר לנאשם 2 על מנת לבקש שיסיע אותו כיוון שהוא חבר שלו, וגם בעבר ביקש מנאשם 2 להסיע אותו למקומות שונים. לדברי הנאשם 1, הוא ביקש מנאשם 2 להסיע אותו לביתו של אלי כדי שיוכל לדבר איתו, אך לא אמר לנאשם 2 מדוע הוא מעוניין לדבר עם אלי ולא ידע לומר האם נאשם 2 ידע על אודות מצבו הרפואי של אלי. לדברי הנאשם 1, מהרגע שנאשם 2 אסף אותו, השניים היו יחדיו, אולם לאחר שעומת עם שיחות טלפון שקיימו ביניהם הנאשמים, כפי שעלה בפלטים בשעות בהן טען שהיה ביחד עם נאשם 2, הוא מסר כי לא זוכר אם הם היו יחד במהלך היום כולו, וייתכן שחייג אליו על אף שהיה לידו. נאשם 1 הכחיש כי היה תחת השפעת סמים במהלך האירוע, ויתכן שנאשם 2 חשב כך, כפי שמסר בהודעתו, כיוון שנאשם 1 התעורר משנתו.

נאשם 1 אישר שהנסיעה מביתו ברמלה לביתו של אלי דהן בחולון ארכה כ-25 דקות ולא זכר כמה זמן שהה בביתו של נאשם 2 לפני שנסעו לחולון. עוד מסר כי הם הגיעו לביתו של אלי בסביבות השעה 12:00 וכי חלפו כ-10 דקות מהגעתם למקום ועד שירד עם אלי מדירתו. לדבריו הוא התקשר לאלי כ-30 פעמים משום שהיה בדרכו אליו. נאשם 1 הכחיש שבפעם הראשונה שהתקשר לאלי היה בראשון לציון, אף לאחר שעומת עם נתוני איכון המאמתים זאת.

הנאשם 1 נשאל על אודות קשריו עם אלי ומסר כי אינו זוכר מתי פגש באלי עובר לאירוע, והם שוחחו בטלפון כשנה קודם לכן. הנאשם 1 מסר כי אינו יודע על הקשר בין נאשם 2 לבין אלי, אך סבר שהם חברים קרובים. לדבריו, שלושתם בילו יחד במלון עם הילדים. נאשם 1 מסר כי הוא חבר טוב של אלי וחבר טוב של נאשם 2, משנת 2016 לערך. נאשם 1 מסר כי אינו מגדיר את עצמו כאדם שלו סכסוכים רבים וכי בעבר הסתכסך עם אחרים, אך מאז מאסרו הקודם "ניקה שולחן".

32. נאשם 2 סיפר בעדותו כי הוא בן 54, גרוש ואב ל-2 בנות. הנאשם 2 בחר לשתף בפתח עדותו כי לפני כשנתיים חווה אירוע מוחי, אשר השפיע על תפקודו הפיזי, על זכרונו ועל יכולת הדיבור שלו. נאשם 2 מסר כי הוא ונאשם 1 חברים "מהשכונה", והוסיף כי הם מכירים מזה כ-6-7 שנים, כאשר היה ביניהם נתק למשך 3-4 שנים, שלאחריו נפגשו פעמיים או שלוש לפני האירוע המתואר בכתב האישום. מדובר היה בפגישות מקריות ולא מתוכננות. נאשם 2 מסר כי מדי פעם הסיע את נאשם 1 למקומות שונים.

לדברי הנאשם 2, ביום האירוע נאשם 1 התקשר אליו מספר פעמים וביקש ממנו לשלוח לו מספרי טלפון. לדברי הנאשם 2 הוא העביר לו את מספרי טלפון של אלי דהן ויעקב בוסקילה בסביבות השעה 11:30. אולם, משלא היה מענה באותם מספרים, שלח לו את מספר הטלפון של ליאת דהן, אשתו של אלי, בסביבות השעה 12:00. בהמשך ביקש ממנו הנאשם 1 לאסוף אותו ברכבו מרמלה. הנאשם 2 סיפר כי נענה בחיוב ואסף את נאשם 1 מרמלה אל ביתו שבחולון. לנאשם 2 הוצגו התכתבויות בינו לבין נאשם 1, מהן עלה כי ההודעה האחרונה נשלחה בשעה 12:00 ביום האירוע. הנאשם 2 מסר כי אסף את נאשם 1 לאחר השעה 12:30. נאשם 2 מסר כי מהרגע שאסף את נאשם 1 הם היו ביחד. תחילה נסעו לביתו של נאשם 2, שם ישבו ושוחחו. בהמשך נאשם 1 אמר לו שיש לו פגישה או שהוא צריך לראות מישהו, וביקש ממנו להסיע אותו. נאשם 2 נעתר לבקשתו, אך השיב שקודם עליו לאסוף את בתו מביתה ולהסיעה לקניון. וכך היה. הנאשם 2 מסר כי סיכם עם בתו שיחזיר אותה מהקניון כעבור כחצי שעה, והמשיך בנסיעה עם הנאשם 1. בדרך לפגישה, נאשם 1 ביצע מספר שיחות טלפון קצרות אך נאשם 2 לא ידע לומר בכמה שיחות מדובר ומה היה תכנן. נאשם 2 מסר כי נאשם 1 הדריך אותו לאן לנסוע. כשהגיעו למקום, הנאשם 1 ביקש ממנו להחנות, וירד מהרכב.

וכך מסר בעדותו: "... נכנסנו לרחוב, הוא אמר לי תחנה פה, חניתי שם, הוא ירד מהאוטו, ש: ידעת לאן אתה הולך? למי אתה הולך? ת: לא לא. ש: הוא לא אמר לך? ת: לא. ש: אוקי. למה חנית שם דווקא? ת: כי זה אין שם הרבה חניה ברחוב הזה ויש שם 3 מפרצים כאילו, וכנראה שהוא ראה חניה ואמר לי תחנה פה כאילו על מנת שלא נשאר בלי חניה. חיכיתי באוטו איזה 10 דקות רבע שעה אני יודע, תוך כדי זה שאני יצאתי מהאוטו והתחלתי להתהלך לאורך זה גינה ציבורית ויש לה שביל כזה של גן ילדים כזה וטיילתי שם ככה הלכתי הלוך חזור כזה, נדמה לי שהתקשרתי אליו אפילו ליאיר. בשלב מסוים כאילו פתאום ראיתי מקיפים אותו אנשים אני לא, לא ראיתי שהוא הגיע לגינה, ראיתי פתאום מקיפים אותו אנשים, התחילו צעקות שם, התחילו התרחשות כאילו, קלטתי שמשהו לא בסדר קורה, נכנסתי לאוטו והתקדמתי קדימה, יאיר היה כבר מכופף כשהגעתי, נדמה לי, אני חושב שהוא היה מכופף כבר, הוא עשה לי סימן ככה עם היד ככה תחנה פה על המדרכה, חניתי על המדרכה, פתאום תוך שניות כאילו ההתרחשות שרואים אותה בסרטון ליד הרכב, ממש כמה שניות כאילו 10, 15 שניות ההתרחשות הזאת, נדמה לי שניסיתי לפתוח את הדלת שראיתי אותם רבים על איזה חפץ. שהבחור השני מנסה, לא יודע, לא יודע, רבו כאילו שניהם. באיזה שהוא שלב שמעתי מכה מאחורי האוטו, יצאתי מהרכב לכמה שניות, חזרתי, כבר ראיתי שחזרתי ראיתי כבר שכל האוטו מלא דם, כל שם נכנסתי כבר ממש לפאניקה רצינית. ראיתי דם כשחזרתי לאוטו בחזרה ראיתי כבר את הדלת שלי ואת כל המדרכה בדם. התחלתי כבר להילחץ מאד, יאיר אמר לי תיסע מפה ראיתי כבר שהרגל שלו כמו ברז, ממש כאילו פתחו לו את הברז, דם בכמויות, בליטרים. אני פניתי ימינה לרחוב, רציתי לברוח משם, ראיתי שיש משאית של פח זבל או אני לא יודע איזה משאית בקצה הרחוב, חזרתי אחורה ונסעתי משם לכיוון הבית חולים... וולפסון" (פרוט' מיום 7.3.2021, בעמ' 546-547).

נאשם 2 מסר כי במהלך האירוע, כשהיה ברכבו במהלך הנסיעה לכיוונו של נאשם 1 שמע "בום" שנשמע, לדבריו, כמו "שעושים תריסים שאקדח סיכות", אך לא ידע אם זו הייתה ירייה. נאשם 2 לא שלל את האפשרות ששמע את ה"בום" בשלב ההתגוששות ליד רכבו, כאשר חנה ליד מעבר החצייה. נאשם 2 מסר כי לא ראה את התוקף רץ לכיוונו במהלך הנסיעה כשקירב את הרכב לכיוון נאשם 1, וזאת משום שהיה בפאניקה. נאשם 2 לא ידע לומר מדוע לא התקשר למשטרה והוסיף כי ממילא לא יכול היה לעזור באיתור התוקף כיוון שלא ראה אותו.

נאשם 2 הכחיש כי ידע האם נאשם 1 הביא עמו אקדח בעת שאסף אותו ברכבו. לדבריו, נודע לו על קיומו של האקדח רק במהלך האירוע וכאשר הנאשם 1 נכנס עמו לרכבו בעת שנסעו מהמקום.

נאשם 2 תיאר את כמות דם משמעותית שאיבד נאשם 1 כאשר שב לרכבו בשל פציעותיו, כך: "כמויות של דם שהן בלתי נתפסות כאילו, כאילו פתחו לו את הברז, זה ממש נזל בכמויות, לא טפטוף, בשפריצים. הוא התעלף באוטו, בשלב מסוים כאילו נפל עם הראש שלו, לקחתי את האקדח שמתי אותו מתחת למושב שלי והמשכתי לנסוע לבית חולים. לקראת הבית חולים ממש בכניסה לבית חולים עצרה אותנו ניידת, אמרתי לו יש לי פצוע באוטו, והוא ליווה אותנו לבית חולים ושם יאיר התעלף שם כבר לגמרי" (שם, בעמ' 548).

נאשם 2 הסביר בעדותו שלא סיפר לשוטר שעצר אותו את האמת על שארע, אלא מסר שמדובר ב"טרמפיסט" שאסף בדרך, לאחר ש"קפץ" על רכבו ברחוב ג'סי כהן וביקש הסעה לבית החולים, משום ש"אני לא זוכר שסיפרתי את זה אבל יכול להיות שסיפרתי את זה כי הייתי מבוהל ברמות, מבועת ממש, יושב לי בנאדם באוטו שאני לא יודע אם הוא יחיה, פתאום אני מוצא את עצמי עם אקדח בתוך האוטו, לא יודע של מי, לא יודע של מה, לא יודע שום דבר, פחדתי את עצמי, פחדתי על עצמי, פחדתי על הילדות שלי, פחדתי " (שם, בעמ' 548). בהמשך עדותו הסביר הנאשם 2 כי חשש לדבר משום שהיה מבועת ופחד מאותם אנשים שתקפו את נאשם 1.

נאשם 2 לא זכר שסירב תחילה לביצוע בדיקת הפרופרינט, ומסר שבהמשך הסכים לביצועה. נאשם 2 אישר כי נגע באקדח וכי בזמן שהמתין עם השוטרים מחוץ לרכב, האקדח היה מתחת למושב הנהג לאחר שהוא שם אותו שם. נאשם 2 מסר כי לא סיפר לשוטרים על האקדח משום שחשש שייתפס כמי ששיתף פעולה עם המשטרה ופחד מהמעורבים באירוע. נאשם 2 מסר שידע שהשוטרים יימצאו את האקדח, אך לא רצה להיות מקור המידע אודותיו, בשל פחדו מהמעורבים באירוע. נאשם 2 הבהיר כי פחד מאחרים ולא מנאשם 1. נאשם 2 לא זכר אם המחסנית הייתה באקדח כאשר הניח אותו מתחת למושב הנהג ולא זוכר ש"התעסק" עם המחסנית.

נאשם 2 צילם מספר תמונות וסרטונים של זירת האירוע ואלו הוגשו (נ/4-נ/11). כמו כן הוגשו תמונות של בתים סמוכים בסמטת השלום (נ/13) ותמונת החזית של שמעון אבידן 18 (נ/14).

נאשם 2 זיהה עצמו בסרטון כמי שישב בכיסא הנהג של רכב הסובארו. נאשם 2 אישר כי רכב הסובארו שלו ורשום על שמו.

נאשם 2 מסר כי נאשם 1 התקשר פעמים רבות בעבר כדי לבקש מספרי טלפון כדבר שבשגרה, והוצגו צילומי מסך של התכתבויות בין הנאשמים ובהן שיחות רבות מ"יאיר" ובתשובה נשלחו לו מספרי טלפון של אנשים שונים (נ/12). עוד מסר כי רבים פונים אליו על מנת לקבל ממנו מספרי טלפון כיוון שיש לו "את הטלפונים של כל העיר" והוא לא מחליף טלפונים ואנשי הקשר שמורים.

נאשם 2 הכחיש את כל האמור בעדותו של יוסי, ובין היתר את הטענה כי יצאו מרכבו שלושה אנשים כשהוא חנה ליד מעבר החציה וכי נאשם 1 יצא מהרכב ובידו אקדח, אך אישר שהיו צעקות וצרחות. לדבריו, אילו נאשם 1 היה יורה ליד רכב הסובארו הוא היה שם לב לכך כיוון שבשום שלב לא התרחק מרכבו. נאשם 2 לא ראה אדם שנפלה לו מחסנית מאקדח ליד הגינה. לטענתו, התיאור של נטליה, לפיו הרכב לא חנה ליד מעבר החציה לפני צילום הסרטון, מתיישב עם המציאות בצורה טובה יותר.

נאשם 2 מסר כי הבחין בדם על הכביש לפני שנאשם 1 נכנס לרכבו, אך ראה לראשונה שנאשם 1 נפצע רק לאחר שנכנס לתוך הרכב.

נאשם 2 מסר כי לא שמע מנאשם 1 על כך שהגיע לזירה עם אקדח ולא ראה אותו נושא אקדח, וגרס כי אילו היה מגיע עם אקדח אזי לבטח היה מבקש ממנו לאסוף אותו מביתו ולא בעת שנאשם 1 המתין לו בחוץ ליד כביש. נאשם 2 שב וטען כי לא ראה את האקדח בשום שלב לפני האירוע, וכי ראה את האקדח לראשונה רק כנאשם 1 אחז בו, ונאבק עליו עם אדם אחר מחוץ לרכב, ולא ראה אקדח נוסף. נאשם 2 אישר כי הנאשם 1 נכנס חזרה לרכב בעודו אוחז באקדח. נאשם 2 מסר כי לא ידע שהוא עתיד להגיע אל אירוע תקיפה, לא היה קשור לתקיפה וכי אילו היה מתוכנן אירוע תקיפה לא היה מגיע ברכבו שלו. נאשם 2 לא זכר מה עשה נאשם 1 עם האקדח, והאם כיוון אותו אל מחוץ לרכב.

נאשם 2 מסר כי סבר שהרחוב אליו נכנס בנסיעה ב"אין כניסה" היה סמטת השלום וכי נסע לשם משום שלא הכיר את האזור, ועצר לאחר שראה משאית.

נאשם 2 מסר כי הוא ונאשם 1 נסעו מזירת האירוע הישר לבית החולים, והנסיעה ארכה כרבע שעה.

נאשם 2 לא זכר את שיחות הטלפון בינו לבין נאשם 1 בין השעות 14:27- 14:28 ומסר כי השניים לא שוחחו כשהיו בדרך לזירת האירוע ולא נפרדו מהרגע שאסף את נאשם 1 ברכבו. נאשם 2 נשאל על אודות שיחת טלפון בינו לבין נאשם 1 שהתקיימה בשעות הבוקר ונמשכה כשלוש דקות, אך השיב כי אינו זוכר על מה הייתה השיחה ומסר כי באחת השיחות ביניהם ביקש נאשם 2 את מספר הטלפון של אלי דהן, אך לא זכר אם זה היה במהלך אותה השיחה.

נאשם 2 זיהה את עצמו בסרטון ומסר כי אחרי ששמע מכה בחלקו האחורי של הרכב, בסביבות השנייה ה-00:15 לסרטון, יצא מהאוטו ואז חזר אליו בסביבות השנייה ה-00:25.

נאשם 2 מסר כי שמר על זכות השתיקה בחקירתו הראשונה משום שפחד מיתר המעורבים. בחקירתו השנייה החל לשתף פעולה עם החוקרים משום שהם אמרו לו שהם יודעים שאינו מעורב ושכדאי לו לספר את שאירע, אולם לאחר ששאלו אותו על מקורות פרנסתו חשש שהחוקרים ניסו לגרום לו לדבר על אחרים ולכן שתק. נאשם 2 הדגיש שלא השיב גם לשאלות בסיסיות שנשאל בחקירותיו כיוון שהיה חשוב לו שהמעורבים האחרים יידעו ששתק בחקירותיו, וזאת מחשש לשלום בנותיו. כך, מסר כי גם לאחר שהסרטון הוצג לו בחקירתו השנייה לא השיב לשאלות שנשאל כיוון שרצה שיצוין שלא שיתף פעולה עם חוקריו.

הנאשם 2 מסר כי בחקירתו השלישית הבין שכל המעורבים נחקרו וכי יש תיעוד מצולם והכל גלוי והוא יכול לספר את חלקו. עוד אישר כי הגרסה שמסר בחקירתו השלישית היא גרסת אמת. נאשם 2 מסר כי לא ידע מה חלקו של כל אחד מהמעורבים באירוע וכי גם כשמסר את גרסתו לא הזכיר את שמות המעורבים כיוון שלא הכיר אותם. נאשם 2 מסר כי על אף הקרבה המתוארת לנאשם 1, הדבר לא השפיע על גרסתו ולא חשש לסבך את נאשם 1, אלא חשש לסבך את יתר המעורבים ובעיקר את עצמו, כיוון שלא רצה שיחשבו שהוא מסר את הנשק ולא רצה כל חלק באירוע. עוד מסר כי חשב שהסיפור כולו ייצא מפיו של נאשם 1, אולם לאחר שנודע לו שנאשם 1 לא סיפר את גרסתו החליט שהוא עצמו ידבר. לדבריו, נודע לו על שתיקתו של נאשם 1, על אף שהשניים לא דיברו במהלך מעצרם משום ששמע שאמר לאחרים שלא ידע מי תקף אותו, אך לא ידע מה מסר בחקירותיו.

נאשם 2 מסר כי בחקירתו השלישית אמר שנאשם 1 היה מסומם משום שהיה מכונס בתוך עצמו, כשבדרך כלל הוא צוחק ופעיל, וכי היו שמועות מאנשים בשכונה שמאז גירושיו נאשם 1 עשה שימוש בסמים מידי יום, אך הוא עצמו לא ראה אותו מעולם צורך בסמים.

באשר להיכרותו עם אלי דהן, מסר נאשם 2 כי לפני האירוע הם היו מכרים, אך בשנה שקדמה לאירוע לא ראה אותו כלל ולא שוחחו בטלפון. לדבריו, הוא ואלי היו יחד בחופשה אחת שבה נפגשו במקרה. נאשם 2 מסר כי הוא חושב שנאשם 1 ואלי חברים טובים כיוון שראה אותם יושבים יחד וצוחקים. נאשם 2 נשאל על הודעה ששלח לפי הוא שותף של אלי דהן (ת/38), והשיב כי מעולם לא הייתה לו שותפות עם אלי דהן וכי הציג עצמו כשותף של אלי בפני אדם שהיה חייב לו כסף כיוון שחשב שזה יעזור לו לגבות את חובו בשל מעמדו של אלי. עוד מסר כי לא זוכר האם אלי נתן את אישורו שייעשה שימוש בשמו וכי לא פנה אליו ישירות בנושא זה בשל מצבו הרפואי. הנאשם 2 סירב נחרצות לזהות את אלי דהן בסרטון.

33. מטעם ההגנה העיד אלי דהן, אשר בפתח עדותו הובהר לו כי תינתן לו חסינות ביחס לפרטים שימסור במהלך עדותו.

אלי הכחיש קיומו של סכסוך בינו לבין נאשם 1, ושלל את הטענה כי קיימים ביניהם חובות כספיים. אלי הוסיף כי גם אם בעבר היה חייב כסף לנאשם 1, הרי שפרע את חובו לפני אירוע כתב האישום. אלי סיפר כי הוא ונאשם 1 היו שכנים וגדלו ביחד, ואף קיימת היכרות בין נשותיהם. אלי תיאר את הקשר בינו לבין נאשם 1 כ"קשר רגיל טוב מכירים וזהו", כידידים טובים. אלי סיפר כי הוא ונאשם 1 שהו יחדיו בעבר בבית מלון ולמיטב זכרונו יום האירוע הייתה הפעם הראשונה שנאשם 1 ביקר בדירתו, אך יתכן שביקר אותו בעבר בדירות קודמות בהן התגורר. אלי לא זכר האם חיפש את נאשם 1 וביקש ממנו לבקרו.

אלי מסר בעדותו כי הוא מכיר את נאשם 2 מהשכונה כפי שהוא "מכיר את כל חולון", והגדיר את מערכת היחסים ביניהם כמכרים או ידידים. לדברי אלי, ייתכן שנאשם 2 ביקר בביתו בעבר וכי השניים שוחחו מידי פעם בטלפון. אלי הכחיש קיומה של שותפות עסקית בינו לבין נאשם 2 או קיומו של חוב כספי ביניהם.

אלי תיאר כי במועד האירוע היה בשלבי מחלתו הראשונים ולכן קיבל משככי כאבים, דבר אשר השפיע על זכרונו ביחס לאותה תקופה. לדבריו, נאשם 1 הגיע לבקרו בביתו משום ששמע שהוא חולה. אלי העיד כי נאשם 1 הגיע לבקרו בשעות הצהרים, אולם לא זכר אם נאשם 1 תיאם את הגעתו או כיצד הגיע לביתו.

אלי העיד כי כאשר נאשם 1 הגיע לביתו, אשתו של אלי הייתה בעיצומם של ניקיונות ולכן השניים ירדו מדירתו אל הרחוב. לדברי אלי, ייתכן שאשתו ראתה את נאשם 1 אך לא נמסרה גרסה ברורה בעניין זה.

אלי פירט כי כאשר הוא ונאשם 1 ירדו מדירתו לרחוב, הם שוחחו ליד דלת הבניין, ואז ארעה קטטה במקום. אלי סיפר כי בשל הקטטה, אשתו קראה לו לשוב לביתו, אך ילדיו שהו גם הם ברחוב, ולכן רצה לעלות הביתה עימם. בהמשך, מסר אלי כי אשתו ירדה מדירתם אל הרחוב על מנת לעזור לו לחפש את ילדיהם. אלי תיאר כי במהלך השיחה בינו לבין נאשם 1, התהלך באזור וחיפש את ילדיו, בין היתר גם בגינה שנמצאת מול בניין מגוריו, כל זאת בזמן שהתנהלה אותה תגרה. לדבריו, חיפש את ילדיו גם ליד הרכב וקרא בשמותיהם ולאחר שמצא אותם עלה עמם לדירתו. בהמשך עדותו, אלי סירב לענות על השאלה האם היה בגינה בזמן האירוע. אלי לא זכר מה עשה נאשם 1 בזמן שהוא חיפש את ילדיו ולא זכר אם הוא עזר לו לחפש אותם.

אלי לא זכר האם הקטטה התקיימה בגינה או על הכביש, לא זכר אם התקרב אל הקטטה או אל הגינה, וגרס כי אם התקרב עשה זאת על מנת למצוא את ילדיו. אלי לא זכר כמה אנשים היו מעורבים בקטטה ומסר כי לא ראה במהלכה סכין או אקדח בידי אף אחד מהמעורבים. כמו כן, לא זכר ששמע ירייה במהלך הקטטה ולא ראה שנאשם 1 התקרב אל הקטטה או נפצע במהלכה. בהמשך לכך, אלי לא זכר שראה במהלך האירוע אקדח בידיו של נאשם 1 והעריך כי אם היה רואה אקדח היה זוכר זאת.

אלי העריך את משך הזמן מרגע שירד לרחוב יחד עם נאשם 1 ועד שובו לביתו בכ- 5-7 דקות, וסיפר כי כ-5 דקות לאחר שובו הביתה, המשטרה הגיעה לביתו והוא נעצר ביום האירוע אך לא ידע מדוע. אלי לא ידע מה קרה לנאשם 1 לאחר שהוא נפרד ממנו לשלום ועלה לביתו, והטעים כי שב לביתו משום שלא היה מעוניין להיות מעורב בקטטה ולא רצה להדאיג את אשתו הן בנוגע אליו והן בקשר לילדיהם.

אלי לא זכר אם ראה את נאשם 2 משום שהיה עסוק בחיפוש אחר ילדיו.

אלי העיד כי גילה שנאשם 1 נעצר בעקבות ידיעות על האירוע שהתפרסמו בעיתון למחרת היום.

אלי עומת עם גרסת אשתו, לפיה היה ברחוב במשך כשעה וחצי, בין השעות 12:30- 14:00, וגרס כי ייתכן שירד לגינה בשעה 12:30, וייתכן שאשתו לא זכרה מה אירע כיוון שהייתה עסוקה בניקיונות, לא ידעה באיזו שעה ירד או התבלבלה בשעה.

אלי הטעים את שתיקתו בחקירותיו בכך שסבל מהמשטרה במהלך חייו, ואף נשלח לבית הסוהר כשהוא חף מפשע. על כן, לדבריו, בחר לשתוק בחקירותיו באופן גורף ולמסור את גרסתו רק בבית המשפט.

במהלך עדותו בבית המשפט הוצג לאלי הסרטון, אך הוא לא זיהה הדמויות המופיעות בו. אלי אישר כי ייתכן שהאישה שנשמעת צועקת: "אלי תעלה הביתה" זו אשתו או בתו. בהמשך, זיהה אלי את עצמו ואת בתו בסרטון. אלי שב ומסר כי הוא נראה רץ בסרטון משום שחיפש את ילדיו, ומסר כי אולי פתח את דלת הרכב משום שחיפש בתוכו את ילדיו, שכן מדובר בילדים שובבים וייתכן שנכנסו לתוך הרכב. הוצגה לאלי תמונתו המוקפאת מתוך הסרטון שבו נראה בידו חפץ חד, והוא מסר כי מדובר בטלפון, סיגריות או חתיכת פלסטיק, וכי הוא נוהג לשחק עם חתיכות פלסטיק או קרשים.

אלי סיפר שלא ראה בזמן אמת שנאשם 1 כיוון אקדח מחוץ לחלון הרכב.

אלי העיד כי לא הכיר את האנשים שנראו סביב מכונית הסקודה הלבנה המופיעה אף היא בסרטון, וכי חשב שמדובר במכונית של חברו רמי חכם ולכן התקרב אליה. עוד העיד כי לא הכיר את האנשים שנראה הולך עמם בסרטון וכי הם הלכו יחד רק במקרה.

34. לבסוף, העיד רפי לוי. רפי מסר כי אינו קשור לעולם העברייני וכי הרשעתו האחרונה היא משנת 2000. יצוין כי בחקירתו הנגדית עומת עם הרשעה נוספת, משנת 2006, בגין אחזקת סכין והחזקת סמים.

רפי מסר כי הוא חבר של אלי מזה למעלה מ-30 שנה, מאז שהוא היה בן 18, למעט נתק שחל ביניהם בתקופה שאלי ריצה עונש מאסר בכלא. לאחר שחרורו הם חידשו את הקשר. לדברי רפי, הוא ואלי היו בקשר יום יומי בשנה וחצי - שנתיים האחרונות על רקע מחלתו של אלי. רפי מסר כי במועד הרלוונטי לכתב האישום נהג לבקר את אלי כשלוש - ארבע פעמים בשבוע, ושוחח עמו בטלפון מספר פעמים ביום. רפי מסר כי מחלת הסרטן של אלי השפיעה על זכרונו וייתכן שדברים רבים הוא אינו זוכר.

רפי מסר כי הכיר את נאשם 1 דרך אלי משום שבא אתו מספר פעמים כשאלי הגיע לבקרו לפני שחלה; והוא גם הכיר את נאשם 2 משום שהוא מחולון.

רפי תיאר כי "באותו יום הגעתי לאלי לביקור, כמו שהייתי נוהג לבוא כל הזמן בתקופה הזאת שהוא היה חולה, התפניתי בסביבות הצהריים, אני לא זוכר את השעה המדויקת, החלטתי שאני נוסע אליו הביתה, הלכתי, נכנסתי לכניסה, ללובי של הבית, כשאני באתי לאלי, אם אני זוכר נכון, ואני זוכר נכון, החניתי את האוטו ברחוב משה דיין. יש שתי כניסות. אני אסביר לך. יש שתי כניסות לבניין של אלי. יש אחת מרחוב דוד אבידן, אחד מרחוב משה דיין. ברחוב דוד אבידן ב-99% מהמקרים אין שם חניות, אף פעם אין חניה, אז אני הייתי דואג ברוב המקרים לבוא מדוד אבידן, שם תמיד הייתי מוצא חנייה ומסתדר. סליחה במשה דיין. אז באותו יום גם באתי ממשה דיין. ... הגעתי ללובי, רציתי לעלות לאלי הביתה, ונתקלתי למטה בלובי באלי ויאיר. הם בדיוק היו עם הכיוון לצאת מהכניסה. לכיוון דוד אבידן, הם הלכו, הם ראו אותי, הם התקדמו אבל קדימה, אני באתי אחריהם וכשיצאנו לדוד אבידן יש בדיוק במעבר הכביש, חוצים כביש, ויש גינה ציבורית. ראיתי שהם מתקדמים לכיוון הגינה הציבורית, ואני פשוט נשארתי אחריהם קצת. הייתי אחריהם. הם הלכו איזה 10 מטר לפני, 8 מטר לפני, אני כזה באיטיות נשארתי אחריהם... ראיתי שהם משוחחים ויוצאים מהכניסה לכיוון הכביש וחוצים את הכביש.
...
כשהם התקדמו לכיוון הדירה, הגינה, אני רציתי לבוא אחריהם ולהדביק אותם. רק שהם התקדמו, ראיתי התקהלות בגינה של כמה אנשים וכמה דמויות, אין לי מושג כמה בדיוק, אבל היו לפחות 5-6 אנשים עוד בגינה הזאת בלעדיהם. וכשראיתי אותם שהם מתקדמים לכיוון הגינה, אז התחלתי ללכת יותר, אני מטבעי לא אוהב המוניות, ראיתי גם אנשים שאני לא מכיר, ואז נשארתי ככה בעמדה מאחורה. וממש אחרי זמן קצר, פתאום העניינים ככה השתלשלו לכדי זה שהיה שם איזה וויכוח, היו צעקות, ראיתי את יאיר נאבק עם מישהו, המישהו הזה שאני לא מכיר אותו, אין לי מושג מי זה, כאילו לא זיהיתי אף אחד מהנוכחים שם חוץ מיאיר ואלי. ראיתי את יאיר נאבק שם עם מישהו, הבחור הזה החזיק כנראה אקדח, זה היה אקדח, מסתבר, וראיתי את יאיר שהוא נאבק אתו, והצליח לחטוף ממנו את האקדח, ורץ לכיוון הכביש, לכיוון שמעון אבידן, לכיוון הכניסה... יאיר רץ לכיוון הכניסה, אבל שם היה איזה אוטו, הוא רץ לכיוון האוטו. אני בשלב שראיתי אותו רץ לכיוון הרכב, קודם כל נהייתה שם היסטריה, היו אנשים, והיו שם ילדים והיו שם צעקות, וכשראיתי את יאיר עם האקדח לא כל כך הבנתי מה הולך שם, אבל מתוך אינסטינקט מצאתי לנכון ישר לרוץ לכיוון יאיר ולנסות לתפוס לו את האקדח, ולנסות להכניס אותו לאוטו, ושיסע מהמקום" (פרוט' מיום 11.5.2021, בעמ' 707-710).

בחקירתו הנגדית, מסר רפי כי החליף מספר מילים עם אלי בלובי הבניין כשפגש בו ובנאשם 1 וכי רפי יצא בעקבותיהם לאחר שאלי אמר לו "בוא החוצה" או משהו דומה. רפי חידד כי אלי ונאשם 1 היו בגינה הציבורית כשהמאבק החל, כמה מטרים מהכניסה אליה שמול ביתו של אלי. רפי תיאר כי ראה "מספר אנשים, אלי דהן ויאיר מתקדמים לכיוון הגינה הציבורית, נכנסים, אני רואה שם מספר אנשים. ברגע שראיתי מספר אנשים ובפרט שאני לא מכיר, מצאתי לנכון לא להיכנס לגינה, כי אני מטבעי לא אוהב המוניות, לא אוהב התקהלויות, תכננתי להגיד לאלי אלי, אני הולך, הייתי בטוח זה חברים שלו, משהו, רציתי להגיד לאלי אלי, לא מסתדר, כאילו באתי לבקר אותך, ואני רואה שאתה עסוק, אני הולך, לא הספקתי אבל להגיד לו את זה, ואז כבר ראיתי את יאיר נאבק עם הבחור ומוציא ממנו את האקדח" (שם, בעמ' 725).

רפי הוסיף כי בני החבורה השנייה היו בתוך הגינה ואלי ונאשם 1 התקדמו לכיוונם. "ראיתי את יאיר פתאום נאבק עם איזה בחור, שאין לי מושג מי זה, לא ראיתי גם בדיוק מה קרה, ראיתי באיזה שהוא שלב שהם מרימים ידיים, יאיר מוציא ממנו את האקדח ורץ לכיוון האוטו. לכיוון שלי ולכיוון האוטו. וכשהסתובבתי, פתאום ראיתי את האוטו כי לפני זה לא ראיתי את האוטו בכלל. ואז האוטו נעמד מאחורי. אני הייתי עם הפנים לגינה, האוטו היה מאחורי בשמעון אבידן. ואז יאיר רץ לכיוון האוטו, וכשראיתי אותו רץ לכיוון האוטו וראיתי את האקדח ביד שלו, ישר קפצתי לו על היד" (שם, בעמ' 725).

רפי מסר כי האקדח שנאשם 1 החזיק בידו נלקח על ידו מהאדם שעמו נאבק קודם לכן, והוא עצמו אינו מכיר אותו, וכי אילו היה זה אלי, הרי שהיה מזהה אותו. רפי מסר כי הבחין במאבק של הנאשם 1 עם היורה, שלדבריו במהלכו חטף ממנו את האקדח, בעמדו במרחק של 5-10 מטרים בלבד מהמקום. רפי גרס שלא שמע או ראה כל ירייה במהלך האירוע.

רפי מסר כי הסתבר לו רק בשלב מאוחר, בעת שקרא על אודות האירוע באינטרנט, כי הנאשם 1 נדקר במהלך אותו אירוע.

רפי מסר כי כאשר ראה את נאשם 1 רץ לכיוון הרכב, נאשם 2 ישב בתוכו והוא עצמו לא ראה את הרכב קודם לכן משום שהיה עם הפנים לכיוון גינה בעוד הרכב היה מאחוריו. רפי מסר כי ברגע שראה את האקדח בידו של נאשם 1 קפץ על ידו ורצה שנאשם ייכנס לאוטו וייסע מהמקום, וכי לא שם לב למצבו הגופני כאשר נאבק בו. רפי נשאל מה אמר לנאשמים כאשר נצפה בסרטון מדבר עימם והשיב כי אמר להם משהו כמו "תעופו מפה, תיסעו מפה".

רפי מסר כי לאחר שהנאשמים נסעו מהמקום הוא הלך לראות אם אלי מרגיש בסדר משום שידע שהוא חולה, ואמר לאלי שהוא הולך והסתלק מהמקום. עוד מסר כי התקשר לאלי כבר בדרך הביתה לשמוע אם הכל בסדר. בתחילה אלי לא ענה לו לטלפון, אך לאחר מכן אלי ענה לו ומסר שעלה לביתו והכל נרגע. רפי מסר כי לא נשאר במקום עם אלי מפני שמשפחתו ואנשים רבים היו שם וסמך על אלי שיסתדר ויעלה לביתו. לדבריו, לאחר האירוע הוא לא מצא לנכון להמשיך את הביקור המתוכנן אצל אלי, אך מאז האירוע הוא פגש את אלי מספר פעמים אך הם לא שוחחו אודותיו.

רפי מסר כי אינו מכיר את האנשים האחרים שראה בגינה וכי אינו יודע מדוע התפתחה הקטטה. לטענתו, בשל ההיסטריה שהיה מצוי בה הוא לא שמע דבר, לרבות ירייה. רפי מסר כי הוא לא התקשר למשטרה בשל ניסיונותיו לתפוס את נאשם 1 ולמנוע אסון, ולאחר שהנאשמים עזבו את המקום הבין שכבר התקשרו למשטרה, לאחר מכן נשאר במקום כדקה ועזב. רפי הטעים זאת בכך ש"אמרתי עוד פעם? עשיתי משהו טוב, עוד פעם אני אוכל אותה?".

לדברי רפי, האקדח היה בידיו של נאשם 1 כאשר הכניס אותו לרכב. רפי הבהיר כי לא ניסה לקחת את האקדח מידיו של נאשם 1 כיוון שלא רצה לגעת באקדח. רפי מסר כי תפס את היד בה החזיק נאשם 1 את האקדח על מנת שלא ייפלט כדור, כאשר מטרתו הייתה שנאשם 1 ייכנס לרכב וייסע ולכן לא עזב אותו עד שנסע מהמקום.

לדבריו, רפי לא ראה את נאשם 1 מכוון את האקדח מחוץ לרכב בזמן אמת, ככל הנראה משום שגבו היה מופנה לכיוונו של נאשם 1.

רפי מסר כי לא ידוע לו על סכסוך בין אלי לבין נאשם 1, ונוכח הקרבה ביניהם בתקופה הרלוונטית, הרי שלו היה סכסוך שכזה, אלי לבטח היה משתף אותו בכך.

רפי הכחיש כי הגיע למקום יחד עם הנאשמים ברכבו של נאשם 2, כפי שתיאר יוסי בעדותו.

רפי נימק את שתיקתו בחקירותיו, הן בזו שבוצעה באזהרה כחשוד והן בזו שנחקר בה כעד, בכך שכשנתיים קודם לכן נעצר, למרות ששיתף פעולה עם המשטרה, בגין קטטה שכל מעורבותו בה הייתה ניסיונו להפריד בין הניצים. בעקבות זאת חשש שייעצר גם הפעם ולא היה מוכן לשתף פעולה עם המשטרה. צוין כי התיק בגין אותה קטטה נגנז בעילה של חוסר עניין לציבור. רפי סיפר כי קצין המודיעין עודד אותו למסור גרסה כיוון שהיו בידיו סרטונים, וכי אין בכוונתו לעצרו, שכן במעשיו מנע אסון ואף סיכן את עצמו.

רפי מסר כי לא היה בקשר עם נאשם 1 מאז האירוע, לא התקשר אליו ולא דיבר איתו.

במהלך עדותו הוצג לרפי הסרטון, והוא זיהה את אלי כמי שהגיע לכיוון הדלת הימנית האחורית של הסובארו בשנייה ה-00:11. רפי חזר על כך שבשנייה ה-00:35, כשנצפה מדבר עם נאשם 1, אמר לו לנסוע מהמקום. על אף שרפי נצפה בסרטון כשפניו לכיוון הנאשם 1, בעת שכיוון את האקדח מחוץ לחלון הרכב, הוא מסר כי לא ראה זאת בזמן אמת. רפי מסר כי התיעוד העולה מהסרטון לפיו אלי נראה עם שאר בני החבורה ליד הגינה מתיישב עם גרסתו לפיה הוא שוחח עם אלי לאחר האירוע כשאלי היה עם החבורה ואז הוא עצמו הלך מהמקום. רפי מסר כי אינו יודע האם אלי חיפש את ילדיו ולא ראה אותו מחפש את ילדיו או אף אחד אחר.

רפי זיהה את עצמו בסרטון שצולם לאחר האירוע (הסרטון הרביעי ב-ת/52) ולא זיהה את האדם שנראה עומד לידו. רפי זיהה את עצמו ואת אלי הולכים יחד לכיוון הבניין ומסר שלאחר מכן הוא עזב את המקום.

35. נוסף לאמור, הוגשו על ידי ההגנה, בהסכמת המאשימה הראיות הבאות:

(א) מזכר מיום 11.3.2020 שכותרתו "שיחה עם העדה בלה", אותו ערך נתנאל הושיר (נ/15), לפיו בלה סירבה להגיע לתחנת המשטרה ולמסור עדות בשל פחדיה. בלה מסרה כי: "היא משמשת כמזכירה בגן הילדים, הייתה מחוץ לגן וראתה קבוצה של אנשים בשמעון אבידן 22, ראתה עימות פיזי בין הרבה אנשים לא יכולה להצביע בדיוק מה ראתה מאחר והייתה המולה, מיד חזרה לתוך הגן מאחר ופחדה ואמרה להילה (שמש - י.ט) להזמין משטרה כי יש קטטה, לאחר מכן שמעה ירי אחד בודד, לא הבחינה בנשק ולא ראתה מי ירה כי הייתה בתוך הגן. לשאלתי כמה גברים ראתה בקטטה מסרה 6 בערך. לשאלתי האם מכירה את המעורבים מסרה שלא. לשאלתי האם שמעה צעקות או משהו אחר, השיבה כי היה צעקות אך לא הבינה מה נאמר".

(ב) מזכר מיום 10.3.2020, אותו ערך אבישי כהן (נ/16), לפיו זיהה בסרטון את שיקה סולימנוב, לבוש בחולצה קצרה לבנה, מכנס שחור ארוך וציצית, אשר נראה נס מהמקום ולאחר מספר שניות חוזר עם אלי דהן.

(ג) דו"ח פעולה מיום 9.3.2020, אותו ערך נג'יב זועבי (להלן: "זועבי") (נ/17), לפיו התבקש ע"י יהודה חוקר הזי"ט לגשת לבית משפחת סולימנוב על מנת לבקש את המפתחות של חדר המצלמות. זועבי עלה אל דירת משפחת סולימנוב בשמעון אבידן 18 יחד עם שותפו. זועבי דפק על דלת הדירה, ולאחר מספר דקות ניגשה אל הדלת שרית סולימנוב ומסרה כי המצלמות א עובדות כחודש ימים. הדבר דווח ליהודה.

דיון והכרעה

36. המשפט הפלילי מחייב את התביעה להוכיח את אשמתו של נאשם בפלילים בדרגה שמעל לספק סביר, ועל בית המשפט להשתכנע כי האשמה הוכחה בהתאם לנטל זה כתנאי להרשעה. בבסיסו של כלל זה הכרעה ערכית, המכירה בעצמתה של הרשעה בפלילים, בתיוג החברתי ובעונשים הנלווים לה, ומוסיפה ומכירה במגבלותיו של הליך הבירור העובדתי בבית המשפט, שמטבע הדברים מבוצע בדיעבד, על סמך ראיות שהובאו לפני בית המשפט. בדרך זו ניתנת העדפה למצב שבו אדם שביצע עבירה יזוכה בשל קשיי הוכחה, על פני מצב בו אדם יורשע על לא עוול בכפו (סעיף 34כב(א) לחוק העונשין; ע"פ 6295/05 וקנין נ' מדינת ישראל (25.01.2007); ע' גרוס ומ' עורקבי "מעבר לספק סביר" קרית המשפט א 229 (2001)).

37. אקדים אחרית לראשית ואציין כי לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, מהעדויות והראיות שהוצגו לפניי, ממכלול נסיבות העניין ומאותות האמת והשקר שנתגלו במהלך הדיונים ביחס לכל אחד מהעדים, ובכללם הנאשמים, באתי למסקנה שהמאשימה הניחה מסה ראייתית מספקת באופן שניתן לקבוע ממצאים מרשיעים לחובת הנאשם 1, במידת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי, ביחס לכל העבירות שיוחסו לו. באשר לנאשם 2, הגעתי למסקנה דומה בנוגע לביצועה של עבירת נשיאה והובלת נשק שלא כדין בצוותא חדא מצדו, אך לא כך בנוגע לעבירה של ירי מנשק חם באזור מגורים בצוותא חדא - בגינה מצאתי לזכותו ולו מחמת הספק. להלן אבאר מסקנותיי.

פירוט יסודות העבירות

עבירת ירי מנשק חם באזור מגורים

38. סעיף 340א(א)(ב) שכותרתו "ירי מנשק חם" קובע כך: "היורה מנשק חם שלא כדין, באחד מאלה, דינו – מאסר חמש שנים: (1)  באזור מגורים, או במקום אחר שיש בירי בו כדי לסכן חיי אדם; (2)  באופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם".

39. סעיף חיקוק זה תוקן ביום 26.7.2018, במסגרת תיקון 134 לחוק העונשין, וזאת על רקע ע"פ 4595/13 זובידאת נ' מדינת ישראל (6.7.2017), שם נקבע כי העונש בצד העבירה הקבועה בסעיף 340א לחוק העונשין, שנת מאסר, אינו הולם את חומרתה, הן לנוכח הסיכון לחיי אדם הגלום בה, הן בשים לב לעונש בצד עבירות הנשק האחרות הקבועות בחוק העונשין והן כצעד נוסף למלחמה בתופעת השימוש בנשק ופוטנציאל הנזק הכרוך בכך (ראו: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 132) (ירי מנשק חם), התשע"ח-2018, ה"ח 1223)). בשורה של פסקי דין עמד בית המשפט העליון על הסיכון הטבוע בשימוש בירי באופן מסכן חיי אדם ובכלל, ובסיכון שנוצר בעקבות ירי, אף אם לא בוצע בכוונה לפגוע ואף אם לא אירעה פגיעה בפועל (ראו למשל: ע"פ 32/14 עמאש נ' מדינת ישראל (17.9.2015); ע"פ 1414/17 עריאן נ' מדינת ישראל (6.11.2017)).

במסגרת תיקון 134 לחוק העונשין, הוחמר אם כן העונש הקבוע לצד עבירת ירי מנשק חם שלא כדין לתקופה מרבית של שנתיים מאסר, ונוספה חלופה שעניינה ירי מנשק חם שלא כדין בנסיבות מחמירות שיש בהן כדי לסכן חיי אדם, לרבות ירי באזור מגורים או כל מקום אחר שטומן סיכון לפגיעה בחיי אדם, שלצדה עונש מרבי של 5 שנות מאסר, כך שמדובר בעבירה מסוג פשע.

40. עבירת הירי מנשק חם שלא כדין באזור מגורים מיועדת למנוע העמדה בסיכון של פגיעה בגוף האדם או בשלמות הגוף. אופי השימוש בנשק חם טומן בחובו גם חוסר יכולת מוחלטת לשלוט בתוצאות הירי, ובכך עצם הירי מעמיד בסכנה את הקרובים לאירוע הירי בסכנה של פגיעה בגוף האדם ובשלמות גופו. העמדה זו בסכנה את גוף האדם הנה עיקרה של עבירה זו, גם בהיעדר פגיעה בפועל במאן דהוא (ראו: גבריאל הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ד', עמ' 610).

41. היסוד העובדתי הוא ביצוע ירי בנשק חם באחת הנסיבות המנויות בסעיף. דרישת היסוד העובדתי בעבירה זו אינה כוללת רכיב תוצאתי. בהתאם לכך, אין נדרשת התקיימות של פגיעה בפועל בגופו של אדם או אף יצירה של סיכון מסוים דווקא. די בעצם הירי באזור מגורים, בנסיבות הרלוונטיות, כדי שייחשב הדבר להעמדה בסכנה כאמור, ובכך יש לספק את דרישת היסוד העובדתי בעבירה זו.

42. דרישת הרכיב הנסיבתי בעבירה זו הינו ביצוע הירי שלא כדין באזור מגורים או באופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם.

43. עסקינן בעבירה התנהגותית ועל כן היסוד הנפשי הדרוש הוא מחשבה פלילית. ככל עבירה התנהגותית של מחשבה פלילית, כהגדרתה בסעיף 20(א) לחוק העונשין, היסוד הנפשי הנדרש לקיומה הינו מודעות לטיב המעשה ולקיום הנסיבות. על המודעות להיות קיימת בעת עשיית המעשה (ראו: י' קדמי, "על הדין בפלילים, חוק העונשין", תשס"ו-2006, חלק שלישי, בעמ' 1516, 1520). המודעות תוארה על ידי הנשיא שמגר כ"יסוד הדומינאנטי של המחשבה הפלילית" (ע"פ 172/88 מרדכי וענונו נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 266. רכיבי המודעות להתנהגות ולנסיבות ניתנים להוכחה באמצעות חזקת העיוורון המכוון.

בנוסף לכך, יאמר כי אחת הדרכים המקובלות להוכחת היסוד הנפשי מצויה בחזקת המודעות הכללית, אשר משמעותה כי אדם מודע, בדרך כלל, למשמעות התנהגותו מבחינת טיבה הפיזי, קיום נסיבותיה, וכשמדובר בעבירה תוצאתית גם מודעות לאפשרות גרימת התוצאות הטבעיות העשויות לצמוח ממנה. זוהי חזקה עובדתית שאינה מוחלטת ואשר מוסקת מן הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה, וכדי להפריכה די בכך שהנאשם יעורר ספק סביר (ע"פ 2832/10 אלמוג בוחבוט נ' מדינת ישראל (5.9.2011); ע"פ 9815/07 אליהו רון נ' מדינת ישראל (26.11.2008)).

נשיאה והובלה של נשק שלא כדין

44. סעיף 144(ב) לחוק העונשין שכותרתו "עבירות בנשק", קובע כך: "הנושא או מוביל נשק בלא רשות על פי דין לנשיאתו או להובלתו, דינו - מאסר עשר שנים. אולם אם היה הנשק חלק, אבזר או תחמושת כאמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2), דינו - מאסר שלוש שנים".

בענייננו יוחסה כאמור לכל אחד מהנאשמים העבירה מפורטת ברישת הסעיף.

סעיף 144(ג) לחוק העונשין קובע כך:

"בסעיף זה, "נשק" –

(1) כלי שסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם, וכולל חלק, אבזר ותחמושת של כלי כזה;
(2) כלי שסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת לכלי כאמור ולרבות מכל המכיל או שסוגל להכיל חומר כאמור ולמעט מכל גז מדמיע כהגדרתו בחוק כלי היריה, תש"ט-1949;
(3) ..."

45. העבירות בנשק המנויות בסעיף 144 לחוק העונשין הן עבירות מנע, המתייחסות להחזקה, רכישה, נשיאה, הובלה, ייצור, ייבוא, ייצוא, מכירה וכד' של נשק בתור שכזה, ואין נפקא מינה לאיזו תכלית נעשה ה"מעשה". האיסור הקבוע בסעיף זה נועד להגן על ערך חיי האדם, שלמות גופו ונפשו, כמו גם לקדם את השמירה על הסדר הציבורי ואורח חיים תקין, שלו ובטוח (ע"פ 5522/20 נזאר חלייחל נ' מדינת ישראל (24.02.2021); ע"פ 147/21 מדינת ישראל נ' ביטון (14.02.2021); ע"פ 8017/20 מדינת ישראל נ' גריפאת (22.12.2020)). ההנחה העומדת בבסיס עבירות אלה היא, כי גורם, אשר אינו מבצע פעולות אלו לא יבוא לידי ביצוע עבירת הליבה של השימוש בנשק כאמצעי לכפיית ציות או כל שימוש אסור אחר (גבריאל הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ד', עמ' 211; י' קדמי, "על הדין בפלילים, חוק העונשין", תשס"ו-2006, חלק רביעי, בעמ' 1953-1962).

46. בעבירות בנשק אין נדרשת תוצאה ספציפית מסוג מסוים, שכן מדובר בעבירות מנע במהותן, אשר נועדו להימנע מיצירתם של תנאים אפשריים למצב מסוכן. בהתאם לכך, העבירות בנשק הן עבירות התנהגות. לשם גיבוש העבירה, נדרשת, אפוא, נשיאה של הנשק, מרכיב שאותו יש לפרש במשמעותו הלשונית המקובלת – קרי המחזיק נשק, על גופו או בהישג ידו כך שיוכל לעשות בו שימוש מידי כשיבקש לעשות כן, הריהו נושא נשק כאמור בסעיף 144(ב) לחוק העונשין.

47. הגם שכל נשיאת נשק מהווה גם החזקה שלו, המסקנה ההפוכה איננה הכרחית, ולא כל המחזיק בנשק גם נושא אותו. משכך, הגדיר המחוקק את הנשיאה כעבירה נפרדת, ובכך הגביר את הממד ההרתעתי הכרוך בה, ואף ייחד לה גמול עונשי פרטני (ע"פ 11068/08 מדינת ישראל נ' אמיר סנקר (12.07.2010)). בע"פ 8416/09 מדינת ישראל נ' חרבוש (9.6.2010) התייחס בית המשפט להבדל בין "נשיאה" לבין "החזקה", ומבהיר כי ס' 144(א) מדבר על החזקה, וכי "העבירה של החזקת נשק מטילה אחריות פלילית על מי שברשותו ותחת החזקתו מצוי נשק בלא היתר - זאת מעצם ההחזקה בנשק, ואפילו לא נעשה בו שימוש פעיל". לעומת זאת סעיף 144(ב) מדבר על נשיאה וכי - "לשם גיבוש העבירה, נדרשת אפוא, נשיאה של הנשק, מרכיב שאותו יש לפרש במשמעותו הלשונית המקובלת - קרי, המחזיק נשק, על גופו או בהישג ידו כך שיוכל לעשות בו שימוש מידי כשיבקש לעשות כן, הריהו נושא נשק כאמור בסעיף 144(ב) לחוק העונשין". הנה כי כן, נדרש שזיקתו הפיסית של הנאשם אל הנשק תהיה קרובה ומידית, כך שהוא נושא את הנשק בעצמו או "שהנשק מצוי תחת הישג ידו", ובדרך זו הורחב במידת מה רכיב ה"נשיאה" "למצבים שאין ביניהם לבין נשיאה הבדל ממשי".

48. לצד האמור, נדרש יסוד נפשי של המחשבה הפלילית. עבירות מנע אלה, המיועדות למנוע את היווצרות התנאים לגיבושו של המצב המסוכן, מחייבות מודעות לתנאים הרלוונטיים (מודעות להתנהגות ומודעות לנסיבות). את רכיבי המודעות להתנהגות והמודעות לנסיבות ניתן להוכיח באמצעות חזקת העיוורון המכוון.

החזקת סכין שלא כדין

49. סעיף 186(א) לחוק העונשין שכותרתו "החזקת אגרופן או סכין שלא כדין", קובע כך: "המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו - מאסר חמש שנים".

50.  האיסור הפלילי שעבירה זו נועד לסייע במיגור התופעה השלילית שהביאה עמה "תת תרבות הסכין", לפיה "צעירים נושאים עימהם סכינים למיניהן, משל המדובר היה בפריט לבוש הכרחי כממחטה או כדבר אחר שאדם נושא בכיסו כמפתח או כמכשיר טלפון נייד" (ע"פ 9133/04  דוד גורדון נ' מדינת ישראל (20.12.2004)).

51.  היסוד העובדתי מתמצה בהחזקת הסכין, ואין דרישת הוכחה כי נעשה שימוש פסול בסכין, או כל שימוש אחר. איסור זה נועד להקטין את הסיכוי לשליפת סכין מכיס בעליה לצורך שימוש פסול ופוגעני בה.

סעיף 34כד לחוק העונשין מגדיר את המושג "החזקה", באופן הבא: "שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו; ודבר המצוי בידם או בהחזקתם של אחד או כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר יראו כמצוי בידם ובהחזקתם של כל אחד מהם ושל כולם כאחד;".

52.  היסוד הנסיבתי דורש נוכחות של "סכין" או "אולר", לפי הגדרתם בסעיף 184 לחוק העונשין:

"סכין" - כלי בעל להב או כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך;
"אולר" - סכין מתקפלת שאורך להבה אינו עולה על עשרה סנטימטרים ושלא ניתן להפכה, בעזרת קפיץ או באמצעי אחר, לסכין שלהבה קבוע;"

53.  בבחינת היסוד הנפשי הרי שמדובר בעבירה התנהגותית, שאין בהגדרתה דרישה של "כוונה". ככל עבירה התנהגותית של מחשבה פלילית, כהגדרתה בסעיף 20(א) לחוק העונשין, היסוד הנפשי הנדרש הינו מודעות לטיב המעשה (ההחזקה) ולקיום הנסיבות (היות ה"דבר" המוחזק סכין).

54. הגנה טובה לעבירה של החזקת סכין הינה ההוכחה שהנאשם החזיק את הסכין למטרה כשרה ואין הוא יוצא ידי חובתו אלא אם הוכיח טענה זו במידה של עמידה במאזן ההסתברויות. על הנאשם להוכיח אם כן כי החזקת הסכין או האגרופן במקום אסור, הייתה למטרה כשרה, קרי "שלא לצרכי ביצוע עבירה (אחרת) כלשהי". קיימת גם גישה הדורשת מהנאשם שיוכיח כי החזיק את הסכין או האגרופן במקום אסור בתום לב ולמטרה ראויה המצדיקה את החזקתה על אף האיסור (ראו: רע"פ 7484/08 פלוני נ' מדינת ישראל (22.12.2009); י. קדמי, על הדין בפלילים, חוק העונשין, הדין בראי הפסיקה, חלק רביעי, מהדורה מעודכנת תשס"ו-2006, עמ' 2106).

ההתרחשות ברחוב שמעון אבידן שבחולון וסביבתו

55. נקל להיווכח כי כתב האישום לא פרס מלכתחילה את מלוא פרטי ההתרחשות שארעה ברחוב שמעון אבידן בחולון במועד הרלוונטי, ככל הנראה בשל קשיים באיסוף ראיות במסגרת חקירת המשטרה ביחס לכלל המעורבים שנכחו במקום ואחרים. אולם, במהלך שמיעת עדויות עדי התביעה וההגנה, על רקע מכלול הראיות שהוצגו מטעם שני הצדדים, התקבלה תמונה ראייתית מפורטת יותר, בכל הנוגע לזהות המעורבים המרכזיים ומעשיהם, ובדרך זו הושלמו חסרים מסוימים ב"פאזל" האירוע האלים מושא כתב האישום.

56. הנה כי כן, הכרעת הדין בתיק שלפניי נשענת בעיקרה על קביעת ממצאי מהימנות העדים, לצד ראיות נסיבתיות וממצאים פורנזיים. קביעת הממצאים נשענת הן על שקילת כל עדות, כשהיא עומדת בפני עצמה, הן עימותה עם עדויות ועם ראיות אחרות ובחינת התמונה הכוללת. מטעמים שונים שיובהרו בהמשך, יש עדויות שלגביהן מצאתי כי ניתן לתת אמון רק בחלק מהעדות, ובחלקה האחר לא. בהתאם, פעלתי לפי כלל "פלגינן דיבורא", "עיקרון העפרון הכחול", ולאחר בחינה זהירה, דחיתי את אותם חלקים בעדויות שמעלים ספק וקיבלתי חלקים אחרים בהן (ע"פ 10152/17 מדינת ישראל נ' ח'טיב, פס' 17 (10.5.2018)).

57. שני העדים המרכזיים מטעם התביעה, שהיו למעשה עדי ראיה להתרחשות, הינם נטליה סטפנסקי ויוסי פיקס, אשר כל אחד מהם הותיר רושם חיובי, רציני ומהימן במהלך מסירת עדותם בבית המשפט, מבלי שדבריהם נסתרו. מדובר בשני עדים שאין להם כל מעורבות או היכרות מוקדמת עם מי מהמעורבים, ובכללם הנאשמים. שוכנעתי, ודומני כי אין חולק, כי הן לנטליה והן ליוסי, לא היה כל אינטרס לטפול על מי מהנאשמים אשמת שווא או רצון להעליל עליהם דבר מעשה פלילי. נחה דעתי כי האינטרס האחד והיחיד שהניע כל אחד מהם היה גילוי של אזרחות טובה ואחראית מצדם למען הגנה על שלום וביטחון הציבור נוכח ההתרחשות האלימה והמבעיתה שארעה לנגד עיניהם, ועל אף חששם כי חשיפתם כעדי ראיה עשויה להעמידם בסיכון מסוים מפני מאן דהו. שני העדים הללו מלבד תיאור המעשים הציגו גם תיעוד חזותי חלקי של האירוע. נטליה צילמה בעצמה חלק מההתרחשות, ממבט על בעמדה במרפסת דירתה שבקומה השישית, וסרטון זה שימש למעשה כעוגן ראייתי מרכזי במהלך המשפט. סרטונים נוספים הוגשו אף הם לבית המשפט באמצעות יוסי, הגם שצולמו על ידי גרושתו שישבה לצדו ברכב המונית.

58. אמנם, אין לכחד כי גרסאותיהם של נטליה ויוסי, כפי שנשמעו בעדותם בבית המשפט, וכפי שפורטו בהרחבה לעיל, לא "חפפו" האחת את השנייה באופן מושלם, כך שנתגלעו פערים, הגם שלא ניכרים, בתיאור ההתרחשות. יובהר כי לא מצאתי כל קושי לקביעת ממצאים שבעובדה ביחס לנאשמים אך בשל אותם הפערים בתיאור ההתרחשות מפי עדי הראיה מטעם התביעה. כאמור עסקינן בהתרחשות אלימה ומהירה, שכללה מספר לא מועט של משתתפים (ואף רצה הגורל שמרביתם לבשו בגדים שחורים), ובמהלכה נעשה שימוש בנשק חם ובנשק קר, נצפה מגע פיזי כוחני, ונשמעו קללות, גידופים ואיומים. נטליה חזתה באירוע ממרפסת דירתה שבקומה השישית, בעוד שיוסי צפה במתרחש בעודו ישוב ברכבו מטרים ספורים מרכב הסובארו, אך מעת לעת הוריד ראשו מחשש לשלומו ולשלום בני משפחתו שישבו לצדו, כך ששדה הראיה שלו היה מוגבל. כל זאת, ובהינתן חלוף הזמן, הרי שאך ברי, טבעי ומובן, כי יתגלעו פערים מסוימים בגרסאות עדי הראיה, בעיקר בנוגע לסדרת השתלשלות האירועים. כך למשל, נמצאו פערים בתזמון הגעת רכב הסובארו נהוג על ידי הנאשם 2 בעת שהתקרב לנאשם 1; וכן, בקשר להימצאות סכין בידי נאשם 1.

אולם, בהסתכלות כוללת ובהביאי בחשבון את מיקומם השונה של כל אחד מהעדים, הרי שלא מצאתי כי השוני בין הגרסאות יורד לשורש העניין. יוזכר, שסעיף 57 לפקודת הראיות קובע כי "סתירות בעדותם של עדים אין בהן, כשלעצמן, כדי למנוע את בית המשפט מקביעת עובדות שלגביהן חלו הסתירות". בהקשר זה קבעה הפסיקה: "מהימנותו של עד תיפגע רק מקום בו נפלו בעדותו סתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין שלא ניתן להן הסבר מניח את הדעת... הטעם לכלל זה נעוץ ב'טיבו של המין האנושי שאין בן תמותה מכשיר דיוק אוטומטי', על כן, כדבריו של השופט מ"מ הנשיא ז"ש חשין, 'לא ייפלא, אפוא, שסתירות ואי-דיוקי-לשון שכיחים הם לא רק בדברי עדים שונים... כי אם גם בדבריו של עד אחד גופו, בתשובותיו בחקירה הראשית ובחקירה הנגדית, ובהתחשב בדברים אשר בא כוח הצד האחד או הצד האחד (הטעות במקור – י.ט.) משתדלים לשים בפיו' " (ע"פ 5853/12 פלוני נ' מדינת ישראל (14.1.2013)).

הנה כי כן, נחה דעתי כי ממרחק הזמן, אי דיוקים כלשהם בהשוואת עדותם של נטליה ויוסי בכל הנוגע לאירוע המתואר הינם שוליים. מצאתי אפוא כי ליבת עדותם של נטליה ויוסי מתיישבות זו עם זו וכך התאפשרה הרכבת תמונה ראייתית מהימנה ומספקת על שארע במקום. עדויותיהם של נטליה ויוסי, להן מצאתי לתן משקל רב כעדויות מהימנות, קיבלו גם חיזוקים ראייתיים נוספים מראיות וממצאים אחרים כפי שאפרט בהמשך.

לנוכח העובדה כי שני העדים, נטליה ויוסי, היו עקביים בתיאור ליבת אירוע הירי, והצביעו בביטחון לאורך כל הדרך על הנאשם 1 כמבצע הירי, אני קובע כי עדות השניים בעניין הירי וביחס לזהות היורה - מהימנה, אותנטית ומשקפת את תודעתם הן בזמן הירי והן בזמן עדותם בבית המשפט.

59. חשוב לציין - שני הנאשמים, אלי דהן ורפי לוי – כל אחד מהארבעה, שהעידו בפרשת ההגנה, זיהה עצמו בסרטון שצילמה נטליה. למעשה ארבעתם זיהו לא רק את עצמם אלא גם האחד את השני. כאמור סרטון זה הוקרן באופן תדיר באולם בית המשפט בכל דיוני ההוכחות ומשמש נדבך מרכזי במארג הראייתי. מכאן, במהלך הדיונים התבהרה סוגיית זיהוי הדמויות הפועלות, למצער אלה שנצפו בסרטון, ובכל הנוגע למיוחס להם בתיאור העדים.

60. מנגד, לא מצאתי לתן אמון במרבית הדברים שנשמעו בעדויותיהם של הנאשמים, ועדי ההגנה: אלי דהן ורפי לוי. עדויותיהם היו רוויות בסתירות, וחלקים רבים מהם לא התיישבו עם מבחני שכל ישר והגיון בריא. ואפרט.

61. נאשם 1 בחר כאמור שלא למסור גרסה מטעמו במהלך חקירותיו במשטרה ושמר על זכות השתיקה. נאשם 1 הסביר את שתיקתו, בפרט בשתי חקירותיו הראשונות, בכך שלשיטתו לא קיבל טיפול רפואי הולם משום שהשוטרים האיצו בצוות הרפואי לשחררו (פרוט' מיום 16.2.2021, בעמ' 331-332). נאשם 1 טען כי אילו היה מובא לקבלת טיפול היה שוטח גרסתו כבר בחקירתו הראשונה (שם, בעמ' 338). בהמשך עדותו, הטעים את שתיקתו בחקירה השנייה, לאחר שנועץ בעו"ד, בכך שלא לקחו אותו לבית החולים ובגלל שלא נתנו לו את נעליו (שם, בעמ' 340).

62. לעובדה כי גרסת הנאשם 1 נשמעה לראשונה בבית המשפט יש משמעות משפטית; על התנהגות דומה לזו של הנאשם 1 נקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון, הנוגעת לסירובו של חשוד למסור מידית הסבר לראיות מסבכות שמוצגות נגדו: ההתנהגות האמורה הינה "כבישת גרסה", פשוטה כמשמעה. כך בע"פ 437/82 אבו נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 85, 97; כבישת הגרסה מלמדת כי משום מה לא היה נוח לחשוד להביא לידיעת המשטרה את גרסתו, עדותו הכבושה של עד "לא רק שאינה מסייעת לגרסתו אלא הסתרת גרסה זו לשלב כה מאוחר של ההליך מחזקת את החשד והראיות כנגדו", ע"פ 597/88 אנג'ל ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(5) 221, 247, 252; כבישת הגרסה מלמדת שמדובר בסיפור "מפוברק" שהיה דרוש לנאשם זמן כדי להמציאו, "החשש הטבעי שהכבישה נועדה להתאמת הגרסה הכבושה לראיות התביעה ולסיכול האפשרות לבחון את מהימנותה, על ידי חקירתם של העדים שהעידו לפני חשיפתה", ע"פ 5730/96 גרציאני נ' מדינת ישראל, תקדין עליון כרך 98 (2) 843, 850; כבישת גרסתו של נאשם יוצרת לפיכך חיזוק לראיות התביעה, ע"פ 365/89 אשר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 113, 129; כבישת הגרסה מצדיקה החלטה של בית המשפט לדחות את הגרסה הכבושה, ע"פ 3062/92 אסולין ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 221, 225.

63. כידוע, הלכה היא שערכה הראייתי של עדות כבושה הינו מועט בהעדר הסבר משכנע לכבישתה (ע"פ 2854/18 משה נ' מדינת ישראל (27.08.2019)‏‏), שכן מדובר בגרסה אותה מעלה נאשם לאחר שבחן את מלוא חומר הראיות והייתה לו הזדמנות להתאימה לחומר זה, מבלי שניתנה למשטרה אפשרות ממשית לבדוק אותה בזמן החקירה, וללא חשש לתיאום עדויות וסיכול פעולות החקירה.

64. בהקשר זה אפנה לספרו של יעקב קדמי, על הראיות, חלק א', מהדורת תש"ע-2009, עמ' 501):

"הכלל הוא: עדות כבושה, ערכה ומשקלה מועטים ביותר, משום ש'הכובש עדותו' חשוד, מטבע הדברים, על אמיתותה. זאת, כל עוד אין בפיו הסבר משכנע: על שום מה נכבשה העדות עת רבה; ומדוע החליט העד לחשפה. ניתן הסבר מתקבל על הדעת ל'כבישת' העדות, רשאי בית המשפט ליתן בה אמון ולהעניק לה את המשקל הראייתי המתחייב בנסיבות".

ובהמשך בעמ' 504 נכתב כך: "ויודגש: ההסבר חייב להתייחס לשתי השאלות כאחד - הן לעניין סיבת הכבישה, והן לעניין עילת הגילוי. 'ההסבר שעל בית המשפט להשתכנע הימנו הוא לגבי שני עניינים: האחד - על שום מה שתק ... וכבש...; והשני, מה נשתנה עתה ומהו הנימוק שהניעו לשבור את שתיקתו..."

ובעמ' 505: "ויודגש: ... הכללים הנוהגים בקשר ל'עדות כבושה' של עד - נוהגים גם לעניין הערכת מהימנותה ומשקלה של עדותו של הנאשם. ולא למיותר לציין, כי ב-ע"פ 365/81 מצא בית המשפט בכבישת העדות מצד הנאשם 'חיזוק' לראיות התביעה...

ובעמ' 506: "יש הגורסים כי אפשר והעלאת 'גרסה כבושה' תפעל לחובת הנאשם כאילו המדובר ב'שקר מהותי'. ולא למיותר להזכיר את ההשלכה שיש ל'עדות כבושה' של נאשם, במקום שזו נכבשה עד למתן עדותו; ולא הוצגה על כן בפני עדי התביעה הרלוונטיים".

65. אעיר כי אין בדברים אלה כדי לחלוק כל עיקר על זכותו של נאשם כחשוד לשתוק בחקירתו, בהיותה זכות מהותית בהליך הפלילי, אך בנסיבות שונות יש לכך מחיר מסוים. כאשר הראיות עומדות לחובת הנאשם והוא בוחר בשתיקה, מטבע הדברים מתחזק כוחן הלכאורי של אותן ראיות והדבר עלול להכביד על גרסת הנאשם עת הוא בוחר לדבר (ע"פ 8959/14 דניאל בן סימון נ' מדינת ישראל (24.6.2015)). וכך ציין השופט קדמי בע"פ 5730/96 ראובן גרציאני נ' מדינת ישראל (18.5.1998):

"אכן, עומדת לו לחשוד זכות שתיקה מוחלטת בשלב החקירה וזכות בחירת קו ההגנה במהלך הדיון במשפטו; ואין הדעת סובלת שעשיית שימוש בזכות השתיקה או בזכות בחירתו של קו ההגנה, יהיו לו - כשלעצמם - לרועץ.
 
ברם, לעשיית שימוש בזכות השתיקה על ידי חשוד ישנו 'מחיר' טבעי מן ההיבט הראייתי. חשוד הבוחר בשתיקה גורם לכך, שהראיות העומדות לחובתו נותרות ללא 'משקל שכנגד'; ובכך מתחזק, מטבע הדברים, כוחן הלכאורי של אותן ראיות והדבר יכביד עליו כאשר יעלה את גרסתו בעדותו במהלך הדיון. הוא הדין בכבישת גרסה מצדו של נאשם עד לאחר סיום פרשת התביעה, מטעמים הנעוצים בבחירת קו הגנה: כאשר גרסה זו מכוונת להשמטת הבסיס מתחת לקיומה של עובדה חיונית שהתביעה הביאה ראיות להוכחתה, מקימה השהיית החשיפה, מטבע הדברים, בסיס לחשש, שמא כבישת הגרסה עד לאותו שלב נועדה ל'התאמתה' - אם לא למעלה מזה - לראיות שהובאו מטעם התביעה, ול'הכשלה' מלכתחילה של האפשרות לבדוק את אמיתותה על ידי הצגתה בפני עדי התביעה.
 
ה'השלכות' האמורות שיש לשתיקת חשוד במהלך החקירה ולהשהיית חשיפה של גרסת נאשם עד לאחר תום פרשת התביעה כעניין שבטקטיקה, הינן השלכות הצומחות בדרך הטבע מהתנהגותו של הנאשם; ואין בהן, על כן, כדי לפגוע או לכרסם בזכויות הבסיסיות, לשתוק במהלך חקירתו כחשוד ולבחור בקו ההגנה הנראה לו במשפטו. ההשלכות האמורות, מהוות תופעות לוואי, המלוות, מטבע הדברים, את עשיית השימוש בזכויות הנ"ל; ויש לראותן כ'סיכונים' הנעוצים בטבע האנושי, ובתור שכאלה לא ניתן להימנע מהשלכותיהם".

66. הנה כי כן, שתיקת נאשם בחקירה משהתבקש הסבר, וזה לא ניתן על ידו, אינו עולה בקנה אחד עם ציפיותיו שיאמינו לו כשיעלה את גרסתו לראשונה בבית המשפט, בשלב עדויות ההגנה. כך נקבע בע"פ 230/84 חג'בי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(1) 785, 789: "המערער שתק לאורך כל הדרך וסירב להגיב תגובה כלשהי ולתת הסבר כלשהו...אכן, זכות השתיקה עומדת לנאשם, אולם מששתק במקום שנתבקש הסבר, אין שתיקתו זו עולה בקנה אחד עם ציפיותיו שיאמינו לו, כאשר יעלה את גרסתו לראשונה בשלב של עדויות ההגנה, כאשר נאשם טוען לחפות מוחלטת והוא מעומת על ידי חוקריו במשטרה עם חומר המעיד על מעורבותו בפשע, כיצד יצפה שיאמינו לו אם נמנע מלפקוח עיני חוקריו שכמטיחים הם בפניו את העובדות הידועות להם... בנסיבות כאלו יש בשתיקתו כדי להוות חיזוק מה לעדויות התביעה".

67. נוכח המפורט לעיל אודות השתלשלות חקירותיו של נאשם 1, שוכנעתי כי גרסתו של נאשם 1 שהוצגה בבית המשפט, באופן חלקי בעת מתן המענה מטעמו לכתב האישום ולאחר שנחשף לכלל חומר הראיות בתיק, ובעדותו לאחר תום פרשת התביעה, הינה גרסה כבושה. גרסתו לפיה שתיקתו נבעה בשל מניעת טיפול רפואי אינה משכנעת, וזאת ראשית משום שאף לשיטתו נאשם 1 לא הביא לידיעת חוקריו שזה הנימוק לשתיקתו, אלא אמר זאת אך לבלשים איתם נסע אל תחנת המשטרה. בחקירתו הראשונה נאשם 1 נשאל מפורשות ע"י החוקר האם הוא שותק בגלל שכואב לו או כמדיניות, אך נאשם 1 לא השיב לשאלה זו והתמיד בשתיקתו. בהמשך, סיפק נאשם 1 נימוק אחר לשתיקתו, והוא העובדה שלא נתנו לו את נעליו. זאת ועוד, מעיון בסיכום הביקור של הנאשם 1 במחלקה לרפואה דחופה בבית החולים וולפסון עולה כי עוד בבית החולים, בטרם שוחרר, סירב הנאשם 1 לקבל חלק מהטיפול שהוצע לו, וצוין ב"סיכום הביקור" כי הנאשם 1 סירב לכך "למרות הסבר על ידי צוות כירורגי אורתופדי סיעודי" (נ/2).

אף אם אניח כי נאשם 1 שתק בחקירתו הראשונה בשל מצבו הרפואי הקשה, כאשר ניכר שלא היה במיטבו וסבל מכאבים, הרי שהנאשם 1 עצמו מסר כי פונה לקבלת טיפול רפואי באותו הערב בעקבות החמרה במצבו, כך שניתן לו טיפול רפואי כנדרש. מכאן, שלכאורה לא היה עוד טעם בשתיקתו. זאת ועוד, בחקירתו השלישית, מיום 16.3.2020, נראה נאשם 1 נינוח ולא נראה כי הוא סובל מכאבים, ועל אף זאת דבק בשתיקתו.

68. אף בשל תוכן גרסתו של נאשם 1 לא מצאתי לתת בה אמון, וזאת בשל קיומן של סתירות בעדות עצמה וכן סתירות בין גרסת נאשם 1 לבין גרסאות עדי ההגנה האחרים וממצאים ראייתיים נוספים.

כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה, יש לבחון משקלן של עדויות במספר מישורים: האחד, ההתרשמות הישירה והבלתי אמצעית של בית המשפט מהעד והתנהגותו על דוכן העדים (מבחן ההתרשמות); השני, השוואת דבריו של העד אל מול ראיות אחרות שהוצגו לפני בית המשפט, אם ראיות חיצוניות ואם אמרות נוספות, שנמסרו מפיו של אותו עד ("מבחן ההשוואה החיצונית"); השלישי, העמדת דברי העד במבחן של היגיון, שכל ישר וניסיון החיים ("מבחן ההשוואה הפנימית); הרביעי, בדיקת השלכותיהם של אופיו של העד ומידת נגיעתו לעניין על מהימנות דבריו ("מבחן האישיות") (ראו: יעקב קדמי, על הראיות, חלק ד', בעמ' 1833). כפי שאפרט להלן, לא מצאתי לתן אמון במרבית הדברים שנשמעו בעדויות הנאשמים ויתר עדי ההגנה, בשל סתירות מהותיות ביניהן, חוסר הגיון פנימי בכל אחת מהן, חוסר הלימה לראיות אחרות ובכללן התיעוד המצולם, ולבסוף, זיהוי אינטרס מובהק של כל אחד מהם לחלץ עצמו מאחריות פלילית.

69. נאשם 1 תיאר בעדותו קשר קרוב מאד לאלי דהן ולמשפחתו, על אף שתקופה ארוכה קודם למועד האירוע לא פגש אותו והם שוחחו בטלפון כשנה קודם לכן. והנה פתאום דווקא ביום האירוע המתואר בכתב האישום גילה הנאשם 1 רצון אובססיבי ונחוש לבקר את אלי דהן בביתו, עד כי פנה לנאשם 2 וביקש ממנו את הטלפונים של אלי דהן, רעייתו וחבר משותף. הנאשם 1 אף ביקש מנאשם 2 לאסוף אותו ברכבו מבית אחיו שברמלה על מנת שיסיע אותו לחולון. בדרכם לאלי, כך העיד הנאשם 1, הוא התקשר אליו כ-30 פעמים. הנאשם גרס כי נכנס לבדו לדירה של אלי ופגש בו, ברעייתו בשני ילדיו הקטנים. ברם, אלי החליט שהם יידברו ברחוב ומיד עזבו השניים את הדירה.

70. לדברי הנאשם 1, בעת שהוא ואלי שוחחו והוא דרש בשלומו, הם הלכו יחדיו לכיוון הגינה הציבורית שמעבר לכביש, ולפתע פתאום החלו להגיע אנשים נוספים ולפתע אחד מהם דקר אותו בגבו וגרם לו לפציעה שאך בנס לא גרם לו לנכות. לדברי הנאשם 1, בשלב זה שמע את אלי זועק: "לא, לא, למה לא, למה לא". אך בכך לא היה די, לפי גרסתו של הנאשם 1, אותו אדם לא הסתפק בדקירתו בגב אלא "הבן אדם הוציא אקדח". או אז, כך סיפר הנאשם 1: "אני לא יודע מהטראומה, אני לא יודע עד היום אני מודה לאלוהים עד היום אני מודה לאלוהים איך אני הצלחתי לקפוץ לו על האקדח. בזמן שאני קופץ לו על האקדח, הכדור יצא כבר ... הוא בא להוציא את האקדח, אני באתי קפצתי על האקדח. לפני שחטפתי לו כבר הייתה ירייה, אני לא יכול להגיד לך לאן הייתה הירייה, למעלה, למטה, לצד, הייתה ירייה אני שמעתי, הייתה לי באוזן ירייה. תפסתי את האקדח, הבן אדם התחיל לרוץ, הבן אדם התחיל לרוץ, אני בעצמי לא ידעתי לאן ללכת. לאיזה כיוון ... הבן אדם מסתובב, הוא זרק עליי את הסכין שהוא דקר אותי בגב, נתקע לי ברגל,... אני לא יכולתי ללכת. לא, גם אם הייתי רוצה לרדוף אחרי מישהו ולירות עליו אני לא יכולתי ללכת" (פרוט' מיום 16.2.2021, בעמ' 319-321). ובהמשך: "הוא ברח כמה צעדים, הסתובב אלי, זרק עלי את הסכין, נתקע לי ברגל וברח" (פרוט' מיום 4.3.2021, בעמ' 435). הנאשם 1 טען כי הוא הרים את הסכין מהרצפה, ואסף אותה למרות שהאקדח היה ברשותו משום שלא רצה לירות בו. נאשם 1 טען כי הסכין שנתפסה עם בגדיו בבית החולים "זו הסכין שזרקו עלי והרמתי אותה, שמתי אותה בכיס. ... לא דקרו אותי, זרקו אותה עליי והיא פגעה לי ברגל. ... לקחתי אותה, שמתי אותה אצלי בכיס. פתוחה, סגורה, לא זוכר מה היה, אני הייתי מעולף. ... הסכין שזרקו עליי נתקעה לי ברגל, נפלה על הרצפה, הרמתי אותה, שמתי אותה אצלי בכיס" (שם, בעמ' 448-449). נאשם 1 מסר כי ייתכן שזו גם הסכין שבאמצעותה דקרו אותו בגבו.

71. ומה באשר לאלי? בהקשר זה יש לציין כי גם אלי מצדו הציג את קשריו עם הנאשם 1 מתבטאים בחברות קרובה. לדבריו, כאשר הוא ונאשם 1 ירדו מדירתו לרחוב, הם שוחחו ליד דלת הבניין, ואז ארעה קטטה במקום. אלא שאז, לפי גרסת אלי, הוא היה טרוד בחיפושים אחר ילדיו, אותם תיאר כילדים שובבים, ולכן התהלך באזור וחיפש אחריהם, בין היתר בגינה הציבורית הסמוכה, וכל זאת בזמן שהתנהלה אותה תגרה אלימה, שלדבריו כלל לא היה קרוב אליה. אלי מסר כי בשל אותם חיפושים אחרי ילדיו, הוא לא זכר האם שמע ירייה או האם ראה אקדח בידיו של נאשם 1 והעריך כי אם היה רואה אקדח היה זוכר זאת. אלי אף לא שלל שהנאשם 1 סייע לו בחיפוש אחר ילידיו, אך למעשה לא זכר אם כן. ברם, גרסה זו אינה מתיישבת עם גרסת הנאשם 1, אשר העיד כי אך דקות ספורות קודם לכן, פגש בילדיו של אלי, בעת שנכנס לדירתו של אלי, ואף שוחח עמם; וכך סיפר: "היו 2 ילדים, משה-אור ודור, הקטנים, שאני זוכר אותם תינוקות, משה-אור מה שלומך, דור מה שלומך? בוא תן כיף " (פרוט' 16.2.2021, בעמ' 319). יתר על כן, תמוהה הגרסה כי אלי לא ראה או ידע שהנאשם 1 נפצע בגבו, שהרי לפי גרסת הנאשם 1 הוא עמד לצדו וצעק: "לא לא ...". לבסוף, אלי נשאל מדוע רץ לפתוח את דלת הסובארו, כפי שנראה בסרטון, והשיב שעשה כן משום שחיפש את ילדיו גם בתוך אותו רכב. ברם, לאלי לא היה הסבר לכך שבאותה עת ממש שפתח את דלת הרכב, הוא לפת בידו סכין, באחיזה שיש בה ללמד על אפשרות זמינה לנעיצת הסכין. אלי טען מצדו כי מדובר ב"טלפון, סיגריות או חתיכת פלסטיק", וכי הוא נוהג לשחק עם "חתיכות פלסטיק או קרשים". יצוין כי לאחר שהנאשמים נסעו מהמקום, אלי נצפה חובר לאותם אנשים שהתגודדו ברחוב, שוחח עמם והלך לצדם, ומשום מה לא נצפה כלל כמי שמחפש את ילדיו.

72. עד הגנה הנוסף, רפי לוי, אשר הציג עצמו כחבר ותיק וקרוב של אלי, ודרכו גם הכיר את נאשם 1, הגיע למקום באותו היום כהרגלו לבקר את אלי. רפי מסר בעדותו, כפי שפורט לעיל, כי ראה את אלי ונאשם 1 מהלכים בחוץ לכיוון הגינה הציבורית, והוא הלך בעקבותיהם במרחק של 8-10 מטרים. רפי סיפר כי: "כשהם התקדמו לכיוון הדירה, הגינה, אני רציתי לבוא אחריהם ולהדביק אותם. רק שהם התקדמו, ראיתי התקהלות בגינה של כמה אנשים וכמה דמויות, אין לי מושג כמה בדיוק, אבל היו לפחות 5-6 אנשים עוד בגינה הזאת בלעדיהם. וכשראיתי אותם שהם מתקדמים לכיוון הגינה, אז התחלתי ללכת יותר, אני מטבעי לא אוהב המוניות, ראיתי גם אנשים שאני לא מכיר, ואז נשארתי ככה בעמדה מאחורה. וממש אחרי זמן קצר, פתאום העניינים ככה השתלשלו לכדי זה שהיה שם איזה וויכוח, היו צעקות, ראיתי את יאיר נאבק עם מישהו, המישהו הזה שאני לא מכיר אותו, אין לי מושג מי זה, כאילו לא זיהיתי אף אחד מהנוכחים שם חוץ מיאיר ואלי. ראיתי את יאיר נאבק שם עם מישהו, הבחור הזה החזיק כנראה אקדח, זה היה אקדח, מסתבר, וראיתי את יאיר שהוא נאבק אתו, והצליח לחטוף ממנו את האקדח, ורץ לכיוון הכביש, לכיוון שמעון אבידן, לכיוון הכניסה... יאיר רץ לכיוון הכניסה, אבל שם היה איזה אוטו, הוא רץ לכיוון האוטו. אני בשלב שראיתי אותו רץ לכיוון הרכב, קודם כל נהייתה שם היסטריה, היו אנשים, והיו שם ילדים והיו שם צעקות, וכשראיתי את יאיר עם האקדח לא כל כך הבנתי מה הולך שם, אבל מתוך אינסטינקט מצאתי לנכון ישר לרוץ לכיוון יאיר ולנסות לתפוס לו את האקדח, ולנסות להכניס אותו לאוטו, ושיסע מהמקום" (פרוט' מיום 11.5.2021, בעמ' 707-710).

הנה כי כן, רפי אשר מסר עדותו בבית המשפט רק לאחר שנשמעה עדותו של נאשם 1, אישר כי נאשם 1 חטף את האקדח מאדם אחר. אולם, להבדיל מנאשם 1, רפי גרס שכלל לא שמע או ראה כל ירייה במהלך האירוע, ואף לא ראה שהנאשם 1 נפצע, אלא הדבר נודע לו רק בשלב מאוחר, בעת שקרא על אודות האירוע באינטרנט.

רפי מסר כי האקדח היה בידי נאשם 1 כאשר דחף אותו לתוך הרכב. רפי הבהיר כי לא ניסה לקחת את האקדח מידיו של נאשם 1 כיוון שלא רצה לגעת באקדח. רפי מסר כי תפס את היד בה החזיק נאשם 1 את האקדח על מנת שלא ייפלט כדור, כאשר מטרתו הייתה שנאשם 1 ייכנס לרכב וייסע מהמקום.

73. אציין כי שני עדי ההגנה, אלי דהן ורפי לוי, לא הותירו רושם מהימן וקשה היה שלא לזהות את מאמציהם לחלץ עצמם מהשתתפות בהתרחשות האלימה שארעה במקום. השניים מסרו עדותם בצל אינטרס אישי להרחיק מהם כל פעילות שעשויה להיחשב כזו שתחייב אותם בפלילים.

על מנת להבין את רצונם של עדים אלו לסייע לנאשם 1, על רקע חששם הניכר לבל תיוחס להם פעילות פלילית במהלך אותו אירוע, די בציון התייחסות הנאשם 1 עצמו לכל אחד מהם, כדלקמן:

ביחס לאלי דהן גרס הנאשם 1 בעדותו הראשית, בין היתר, כי האדם שנראה בסרטון כמי שפתח את הדלת הימנית אחורית של רכב הסובארו, חפץ להיכנס לרכב על מנת להמשיך ולדקור אותו, והטעים כי לא בכדי הוא פתח דווקא את הדלת האחורית ולא הקדמית משום שלדבריו ידע שהנאשם 1 מחזיק אקדח בידו. וכך בלשונו: "למה הוא בא להיכנס לאוטו? אתה יודע למה? הוא בא להיכנס לאוטו לראות אם אני חי או לא? לא. הוא בא להיכנס לאוטו בשביל להמשיך לדקור אותי. ... הוא ניסה לפתוח כי הוא יודע שיש לי אקדח ביד והוא ראה אקדח ביד, הוא לא יבוא יפתח את הדלת הקדמית, הוא יבוא ינסה בשקט לבוא לפתוח את הדלת מאחורה ולדקור אותך מאחורה בלי שאתה תראה" (פרוט' מיום 16.2.2021, בעמ' 325-326). הנאשם 1 טען פעם אחר פעם כי אותו אדם שפתח את הדלת האחורית היה הדוקר והיורה ולא אלי דהן. כך בעדותו: "זה לא אלי דהן, זה שפתח את הדלת מאחורה זה לא אלי דהן, זה שפתח את הדלת מאחורה זה הדוקר והיורה" (שם, בעמ' 330-331). ברם, בחקירתו הנגדית, שינה הנאשם 1 לחלוטין את גרסתו וטען ביחס לאותו אדם שנצפה בסרטו כך: "אני לא אמרתי לך שהוא הדוקר" (פרוט' מיום 4.3.2021, בעמ' 435). הנאשם 1 שב על דבריו אלה מספר פעמים לאחר שהוצג בפניו הסרטון שוב ושוב, וטען: "לא, זה לא דקר אותי, זה לא הוא, זה לא הוא", עד שהבהיר: "זה אלי, זה לא הדוקר. ... זה לא הדוקר, אלי דהן לא דקר", ושב חזר על הדברים כי מדובר באלי דהן, וכי הוא מזהה אותו, אך לדבריו לא הוא הדוקר אלא ה"מודיע" דקר אותו. (שם, בעמ' 437-438). ואכן כאמור מצפייה בסרטון נראה אלי דהן כשהוא פותח את הדלת הימנית אחורית של רכב הסובארו. אלי זוהה לא רק על ידי הנאשם 1, אלא אלי עצמו זיהה ואישר שהוא זה שנצפה בסרטון. ויודגש, בעת שאלי פתח את אותה דלת של רכב הסובארו הוא נראה בברור אוחז בידו סכין או להב, מבלי שנשמע כל הסבר לכך.

ביחס לרפי לוי גרס הנאשם 1 הוא זה שנצפה בסרטון דוחף אותו כדי להכניסו לתוך הרכב, הגם שמדובר בחבר שלו. הנאשם 1 טען כי רפי לוי ניסה למעשה להוציא מידו את האקדח, אך הוא התעקש להמשיך ולאחוז בו. לשאלה מדוע נלחם כך ברפי לוי כדי להחזיק באקדח השיב: "כי הוא רוצה לקחת לי את האקדח". הנאשם 1 התבקש ליישב דבריו אלו עם טענתו שרפי לוי הוא חבר שלו, והשיב: "הוא מנסה לתפוס אותי ולקחת לי את הסכין שהחברים שלו יבואו וידקרו אותי. אל תגידי לי מנסה להכניס אותי לאוטו" (פרוט' מיום 4.3.2021, בעמ' 491). ובהמשך הוסיף: "הוא רוצה לקחת לי, ככה אני ראיתי, שהוא רוצה לקחת לי את האקדח. אם אני לא אחזיק אקדח, והאקדח לא יהיה אצלי, הם יירו בי" (שם, בעמ' 492).

74. הנה כי כן, אין בידי לקבל כמהימנה את גרסת הנאשם 1 לפיה, לאחר שנדקר באופן פתאומי בגבו, ולאחר שאותו תוקף אף שלף אקדח וירה כדור, הוא אזר אומץ לקפוץ על האקדח ולחטוף אותו מידי התוקף. בהמשך, תיאר כי נזרקה לכיוונו סכין אשר פצעה קשה את רגלו וגם את הסכין אסף לכיסו. בכל הכבוד, דומני כי תרחיש אקרובטי שכזה, על ידי מי שאך נדקר בגבו, בדרך של קפיצה על נשק חם ומסוכן שניות לאחר שנורה ממנו כדור חי, חטיפתו מידי התוקף, והתמודדות עם סכין המתעופפת לעברו ופוצעת את רגלו דומה יותר ככזה הלקוח מתסריט של סרט פעולה הוליוודי, שאף לגביו דומני כי הצופה הסביר היה מפקפק באמינותו. ודוקו, לא נשמע כל הסבר הכיצד עלה בידי נאשם 1 לחטוף אקדח מידי התוקף שניות לאחר שנורה ממנו כדור. המדובר באקדח מסוג FN חצי אוטומטי בקליבר 9 מ"מ עם ידית אחיזה מצופה עץ (תמונות האקדח צורפו ל- ת/58). לא בכדי ידית האחיזה מצופה בעץ, משום שלאחר ירי, ודומני כי הדברים הם מן המפורסמות, הקנה שממנו נורה הקליע מתחמם עד מאד, בשל שריפת חומר הבעירה ששחרר את הקליע מהתרמיל. כך שלו הנאשם 1 היה תופס בידו את הקנה הלוהט, על מנת לחטוף את האקדח שאך עתה נורה ממנו כדור, לבטח היו נותרים סימנים על עורו ואף סביר יותר שהיה נזקק לטיפול רפואי בידיו, אך לא כך היה. כאמור, בהמשך טען הנאשם 1 כי התוקף, שאך עתה חטף ממנו את אקדחו, התרחק מעט מהנאשם 1 וזרק לעברו סכין, אשר חדרה את מכנסיו ופצעה את רגלו. בהקשר זה יש לציין כי הנאשם 1 לבש מכנס ג'ינס ארוך (צילום הבגדים – ת/21). לפי סיכום הביקור של הנאשם 1 במחלקה לרפואה דחופה בבית החולים וולפסון עולה כי נגרמו לו שני פצעי דקירה, בגב וברגל, כשכל אחד מהם באורך 4 ס"מ (נ/2). מכאן, תרחיש לפיו, התוקף שלדברי הנאשם 1 כבר התרחק ממנו בעקבות חטיפת האקדח מידו, הסתובב לכיוונו וזרק לעברו סכין, באופן שזו חתכה את מכנסיו, על אף שמדובר בבד עבה מסוג ג'ינס, ואז פגעה ברגלו כך שנגרם חתך באורך 4 ס"מ, עד שלבסוף נפלה הסכין ארצה והנאשם 1 טרח להרימה והטמינה בכיסו - אינו סביר בעליל. בכל הכבוד אין בידי לקבל תרחיש שכזה, וסבורני כי אין לו כל היתכנות הגיונית. סכין שנזרקת בעצמה כה רבה עד כי יש בכוחה לחתוך בד מסוג ג'ינס לבטח הייתה ננעצת ברגל, ולא גורמת לחתך של 4 ס"מ, המלמד על תנועתיות הסכין לאורך הגוף, ולבסוף נופלת ארצה. ככל שננסה לדמות לנגד עיננו את התרחיש שתיאר הנאשם 1 נגיע למסקנה כי מדובר בבדיה. ויובהר, אין חולק כי הנאשם 1 אכן נפצע בגופו, כפי שצוין, אך אין בידי לקבל את התיאור של אותה סכין מתעופפת שקרעה את מכנסיו, חתכה את רגלו ולבסוף הגיע לכיסו.

75. בהקשר זה יש לציין כי נטליה, שלא מצאתי להטיל דופי במהימנותה, מסרה כי זיהתה סכין בידו של הנאשם 1 עוד קודם לשמע קול הירייה. וכך העידה: "... ראיתי שהיה ביד משהו כזה כמו להב, מין כזה סכין קטן. ואחר כך ראיתי שהוא הוציא את האקדח, אז כשראיתי שהוא יש לו נשק רצתי להביא טלפון ולצלם, בזמן שהלכתי לסלון להביא טלפון שמעתי ירי אבל לא ראיתי, כשחזרתי לחלון ראיתי ששני אנשים, היה שמה גבר אחד מבוגר עם שיער לבן, מנסה להרגיע את השני ולהכניס לאוטו..." (פרוט' מיום 8.11.2020, בעמ' 57). נטליה נשאלה על המאבק הפיזי שראתה, וכך סיפרה: "רק מכות הם רבו, פשוט אחד מהשני הוא הוציא איזה שהוא נשק ונתן לו מכה חזקה. ש: עם איזה חפץ? מה זה נשק? ת: זה היה מין סכין קטן כמו להב. ... ואחר כך ראיתי את האקדח ... הוא הוציא אקדח. ... זה היה בחור מקריח כזה גבוה עם שיער שחור אבל מקריח, חולצה שחורה" (שם, בעמ' 58).

76. מכל האמור, הן בשל כבישת הגרסה ואין בשל חוסר הגיונה, אני דוחה את גרסת הנאשם באשר לחטיפת האקדח מידי אחר ולקיחת הסכין שפצעה את ברגלו.

77. בנוסף לכך, נאשם 1 מסר גרסאות שונות באשר למספר כלי הנשק שראה במהלך האירוע. בתחילה, מסר בעדותו כי היו שני אקדחים: אקדח אחד שחטף לדבריו ואחר שהוחזק בידי מי מטעם החבורה השנייה (פרוט' מיום 16.2.2021, בעמ' 321). ברם, בהמשך עדותו, שינה הנאשם 1 את גרסתו וטען כי לא ראה שני אקדחים באירוע, אלא אקדח אחד בלבד, שהוא האקדח שלדבריו חטף (שם, בעמ' 352). עוד מסר בחקירתו הנגדית כי ארעה במקום ירייה אחת והיורה עמד על המדרכה, מול מעבר החצייה ומאחורי רכב. בהקשר זה הוסיף נאשם 1 כי הירייה האחת שנורתה באירוע כולו, שלאחריה חטף לדבריו את האקדח מידי היורה, ארעה בגינה הציבורית שמעבר לכביש (עמ' 4.3.2021 לפרוט', בעמ' 531).

ברם לנאשם 1 לא היה כל הסבר הכיצד התרמיל היחיד שנמצא בזירה היה על רכב הסובארו עמו הוא והנאשם 2 הגיעו למקום. כאמור, התרמיל נמצא ככזה שתואם את האקדח שנתפס בידי הנאשמים, כך לפי חוות דעת מומחה ממעבדת הנשק מיום 16.3.2020 (ת/82), ואף הכדור שנמצא על הארץ בקרב מקום נבדק ונמצא ככזה שנטען ונפרק מהאקדח שאחז הנאשם 1, לפי חוות דעת מומחה (חומר חוזר) ממעבדת הנשק מיום 18.3.2020 (ת/83).

78. עוד יש לציין כי הנאשם 2, כך בחקירתו במשטרה מיום 16.3.2020, התייחס לאקדח וכינה אותו "האקדח של יאיר", כך: "כשפניתי ימינה כשפניתי לרחוב ללא מוצא זה היה האקדח של יאיר, ראיתי אותו אוחז בנשק לא זוכר באיזה יד. הוא אמר לי תחזור אחורה. נסעתי אחורה ויצאתי מהשכונה" ( ת/2, עמ' 6).

79. לבסוף, נשמעה עדותו של יוסי פיקס, כעד ראיה מהימן וניטרלי, אשר חזה במתרחש ביושבו ברכבו מטרים בודדים בלבד מרכב הסובארו. וכך העיד מבלי שנסתר: "אני מסתכל בחצי עין אני רואה אנשים מהאזור של הסובארו שמה יורים לכיוון הגינה שהייתה שמה בסמוך. כאילו בן אדם, אדם שיורה, לא אנשים, אדם שיורה לכיוון הגינה שממול תוך כדי שהבן אדם שבגינה מנסה להשיב גם כן ירייה אבל הוא לא צלח בעקבות תקלה בנשק" (פרוט' מיום 15.11.2020, בעמ' 95). יוסי הדגיש בעדותו כי ראה את הירייה ושמע את ההדף, והוסיף: "את הירייה שיורים שומעים בום רציני. ... יש לך את ההדף טיפה אחורה, יש לך את העשן של הקליע שרף מה שזה לא נקרא הדבר הזה כאילו מירייה יוצא לך טיפה עשן, אתה מבחין בזה כאילו תשמעי אני עברתי שירות צבאי אני יודע מזה ירייה" (שם, בעמ' 96-97).

לדבריו, הירייה הייתה מכיוון הסובארו, ומנגד זה שניסה להגיב מאזור הגינה נתקל בתקלה בנשק. בהמשך הוסיף ופירט כי אדם אחר, ששהה בגינה, לבוש שחור ובציצית, ניסה לירות בחזרה לכיוונו של היורה מרכב הסובארו, אך כאמור לא הצליח בשל תקלה בנשק.
יוסי מסר, כי לפני שהיורה ירה, אדם אחר ניסה למנוע ממנו לעשות זאת והחזיק אותו בכוח מאחור, אך הוא הצליח לדרוך את הנשק ולירות. הירייה בוצעה בעת שהיורה עמד סמוך לדלת הנהג של רכב הסובארו. לאחר שהוצג ליוסי הסרטון, הוא זיהה את נאשם 1, כ"יורה" ומסר כי האדם שנראה נאבק עמו בסרטון זוהה כרפי לוי. עוד מסר כי הירי בוצע מאזור הגלגל הקדמי של רכב הסובארו וכי הנצפה בסרטון ארעה לאחר שבוצע הירי. יוסי מסר כי בסך הכל ראה שני אקדחים באירוע, אך שמע רק ירייה אחת, ולא ראה פציעה כלשהי.

80. בנוסף לכך, יוזכר כי על מכנסיו של הנאשם 1 נמצא שריד ירי אחד (החולצה נותרה ככל הנראה בבית החולים), כפי שעלה מחוות הדעת של ד"ר ישראלזון, קצינת מעבדת סימנים וחומרים ומומחית בתחום שרידי הירי (ת/46). כמו כן, נמצאו טביעת אצבע על המחסנית והאקדח (ת/61-ת/64). ברם, אין בממצאים פורנזיים אלה כשלעצמם כדי להכריע שכן אין חולק כי הנאשם 1 אחז באקדח, ובכל מקרה גם לשיטתו עמד בקרת מקום בעת שנוא ממנו הכדור.

81. לבסוף, יאמר כי לעיתים קרובות התנהגות או אמירה של נאשם לאחר מעשה, מלמדת או מחזקת את המסקנה, לעתים בדמות הודאה או ראשית הודאה, בדבר מעשיו ו/או ההלך הנפשי שנלווה אליהם. במקרה דנא, דוד ליפקין אשר עצר את הנאשם 1 מסר כי בעת שהאחרון שכב על מיטתו בחדר הטיפולים שבבית החולים, פנה אליו מיוזמתו ושאל אם עוד ילך על רגלו. דוד ליפקין מסר שלא השיב על כך, ואז נאשם 1 אמר לו: "בסדר לא משנה העיקר האצבע עובדת והוא עשה לי עם האצבע המורה ככה וכיווץ אותה וקרץ לי, הוא הסתכל עלי וקרץ לי, אחרי זה הוא אמר שהרגל אם הרגל תלך אז ילכו עוד הרבה רגליים אחריה" (פרוט' מיום 11.11.2020, בעמ' 268-270). במסגרת איסוף חומרי החקירה דוד שב והדגים בידו את תנועת הירי שהציג בפניו נאשם 1 בבית החולים, בעת שאמר לו: "הכי חשוב האצבע עובדת", בפני השוטרת הילה נשיא, והדברים צולמו בסרטון (ת/40). ומולא על כך דו"ח פעולה (ת/34).

82. מכל המקובץ, לאחר שמצאתי לתן את מלוא המשקל הראוי לעדויות עדי הראיה, נטליה ויוסי, לצד מיקום מציאת התרמיל והכדור, ומנגד מצאתי כי אין מקום לתן אמון בעדי ההגנה, ובעיקר אין מקום לאמץ את גרסתו המופרכת של הנאשם 1 כמי קפץ על האקדח שניות לאחר שנורה ממנו כדור וחטף אותו מידי היורה, בעודו פצוע מדקירה בגבו, ומיד לאחר מכן נדקר ברגלו כתוצאה מסכין שעפה לעברו. כך גם לא מצאתי לאמץ גרסה אחרת שנשמעה מטעם הנאשם 1 לפיה בעת שאחז באקדח נורתה ירייה על ידי אחר, ובשל כך סבר יוסי כי הירי בוצע על ידי הנאשם, וזאת נוכח עדותו הברורה והמשכנעת כי זיהה את פעולת הירי, לרבות העשן ותנועת ההדף.

83. מכאן אני קובע כי הנאשם 1 החזיק באמתחתו סכין ואקדח, בעת ששהה ברחוב שמעון אבידן בחולון, כפי שנצפה על ידי נטליה. הנאשם 1 לא חטף כלי נשק אלו מאחרים, אלא להיפך נלחם על מנת להמשיך ולהחזיקם ברשותו. הנאשם הוא זה שירה באקדח בעמדו בסמיכות לרכב הסובארו של נאשם 2, וזו למעשה הייתה הירייה היחידה שהתבצעה במהלך האירוע המתואר.

84. עדויות רבות נשמעו במהלך המשפט בנוגע ליחסים שבין אלי לנאשם 1, והאפשרות כי יחסים אלו היוו את הרקע והמניע למעשים המיוחסים לנאשם 1 בכתב האישום. כאמור, כתב האישום ייחס לשניים סכסוך שטיבו לא ידוע למאשימה. ברם, כלל העדים ניסו להציג חזית מפויסת ושלווה של חברות טובה וקרובה ביניהם. לצד זאת, אין ספק כי בעדותו של הנאשם 1 נשמעו טענות קשות כלפי מי שזיהה בהמשך כאלי, באשר לרצונו לפגוע בו. כמו כן, לא נשמע כל הסבר לרצון האובססיבי של הנאשם 1 לפגוש דווקא באותו המועד את אלי, שעה שהם לא התראו קודם לכן במשך תקופה ממושכת. כך או כך, המניע אינו יסוד מיסודות העבירות בהן עסקינן, ואין הוא תנאי להרשעה. כפי שנקבע לא אחת: " אי-הוכחתו של מניע שעמד מאחורי הירי במתלונן אינה מעלה ואינה מורידה לאחר שהוכח, מעבר לספק סביר, כי המערער - בעצמו או בצוותא חדא עם שותפו לדבר עבירה - ירה מאקדח לכיוון המתלונן וגרם לחדירת רסיסי הירי לתוך רגלו. מניע אינו מהווה חלק מיסודות העבירות בהן עסקינן והמדינה אינה נדרשת להוכיח את קיומו" (ע"פ 9306/20 מארון ברגות נ' מדינת ישראל, פס' 15 (29.4.2021), מפי כב' השופט שטיין). עם זאת, לקיומו או היעדרו של מניע עשוי להיות משקל ראייתי. המניע עשוי לשמש כראיה נסיבתית.

85. מכל המקובץ, הוכח כי הנאשם 1 ירה שלא כדין מנשק, מסוג באקדח מסוג FN חצי אוטומטי בקליבר 9 מ"מ, באזור מגורים – ולכן, מתקיימות הוראות סעיף 340א(ב)(1) לחוק העונשין, אף ללא צורך לבחון את הסיפא של סעיף קטן (1), כלומר, את השאלה אם הירי היה "באופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם". בהקשר זה אפנה לדברי ההסבר עובר לתיקון מספר 134 לחוק העונשין, אז תוקן והוסף סעיף 340א, (הצ"ח מס' 1233, ט"ו באייר התשע"ח, 30.4.2018, עמ' 914, בעמ' 915, כדלקמן:

"לסעיף קטן (ב) -
מוצע לקבוע עבירה בנסיבות מחמירות, אם הירי בוצע באזור מגורים או בנסיבות שיש בהן כדי לסכן חיי אדם ... יובהר כי העבירה המוצעת ... נועדה להרחיב את גבולותיה, כך שהן ירי באזור מגורים והן ירי במקום אחר או באופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם, יהוו עבירה לפי הסעיף. בדרך זו, כאשר נעשה מעשה הירי באזור מגורים ומכיוון שמעשה כזה טומן בחובו סיכון לחיי אדם, נוכח היותו של האזור אזור מגורים, לא יהיה צורך להוכיח כי היה בכך באותו מקרה כדי לסכן חיי אדם ...".

מעבר לצורך, נחה דעתי כי הירי במקרה הנוכחי היה "באופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם", היות והירי התבצע ברחוב הומה אדם, כשלכל ארכו בניינים רבי קומות, ובהמשכו בתים פרטיים, כאשר מעבר לכביש גינה ציבורית לרווחת דיירי וילדי השכונה, ואף קיים בסמיכות מקום מעון לפעוטות. ודומני כי די בכך כדי ללמדנו על הסכנה שיש בירי שכזה.

86. ממכלול הנסיבות, נחה דעתי כי בעת מעשה הירי, הנאשם היה מודע היטב למעשהו ולנסיבות המעשה. בהקשר זה אף יצוין כי הנאשם 1 נלחם עם רפי לוי להמשיך ולהחזיר אצלו את האקדח, ובעת נסיעת של הנאשמים מהמקום, הנאשם 1 הוציא את האקדח מחלון הרכב לכיוון האנשים שנכחו ברחוב. כידוע, קמה החזקה כי בני אדם המבצעים פעולה מודעים לרוב לטיב הפיזי של מעשיהם, ובכלל זה לתוצאה הטבעית של פעולותיהם (ע"פ 2148/13 פלוני נ' מדינת ישראל (16.12.2014). הרי נקבע לא אחת כי לא נוכל לחדור לצפונות ליבו של העבריין, להוכיח בראיות ישירות את אשר התרחש בנבכי נפשו שעה שביצע את המיוחס לו.

87. כנגזרת מהקביעות לעיל, מתבקשת המסקנה כי הנאשם 1 ביצע גם עבירה של נשיאה והובלה של נשק שלא כדין לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין. כאמור, נוכח האמור לעיל במצטבר, הוכח מעבר לספק סביר כי הנאשם 1 נשא את הנשק במועד הנטען, היות והוא ירה באמצעות הנשק, ואף הוכח כי הנשק מסוגל לירות כדור שבכוחו להמית אדם. יתר על כן, הנאשם 1 המשיך והחזיק בנשק גם לאחר מכן, בעת שנאבק ברפי לוי לבל ייקח ממנו את האקדח ונסע עמו מהמקום ברכבו של הנאשם 2. בנסיבות העניין מלמדות כי התקיים הרכיב הנפשי הדרוש להרשעה.

88. לבסוף, נחה דעתי כי יש מקום להרשיע את הנאשם 1 גם בעבירה שיוחסה רק לו והיא החזקת סכין שלא כדין. כאמור, לא מצאתי לקבל את גרסתו של הנאשם, הכבושה כשלעצמה, באשר לכך שהסכין שנמצאה על גופו בבית החולים וולפסון בעת שהופשט מבגדיו לשם קבלת טיפול רפואי, היא הסכין שבאמצעותה נדקר בגבו וברגלו והוא אסף אותה מהרצפה, לאחר שחטף את האקדח ממנו נורה כדור חי. בהקשר זה נתתי אמון מלא בעדותה הקוהרנטית של נטליה לפיה ראתה כי הנאשם 1 החזיק בידו סכין ואקדח עוד בטרם נשמעה ירייה. גם בהקשר זה נסיבות העניין מלמדות על מודעותו של הנאשם 1 בביצוע מעשה של החזקת הסכין שלא כדין.

חלקו של נאשם 2

89. ועתה לחלקו של הנאשם 2, שלגביו ביקשה המאשימה להרשיעו בביצוע עבירות של ירי מנשק חם באזור מגורים ונשיאה והובלה של נשק שלא כדין, בצוותא חדא עם נאשם 1. כאמור לא נטען כי הנאשם 2 ירה בעצמו באקדח, כך שהעבירות יוחסו לו על דרך של "מבצע בצוותא". נשאלת אם כן השאלה האם הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם כ"מבצעים בצוותא" ?

90. חוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), תשנ"ד-1994, הסדיר את אחריותם של הצדדים לעבירה - המבצע, המשדל והמסייע. סעיף 29 לחוק העונשין קובע כך:

"(א) מבצע עבירה - לרבות מבצעה בצוותא או באמצעות אחר.
(ב) המשתתפים בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, הם מבצעים בצוותא, ואין נפקה מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או אם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר.
(ג) ...
(ד) ..."

91. באחריות בפלילים יישאו אפוא מקורבים שונים לביצוע העבירה – המבצעים בצוותא, המשדלים והמסייעים – ואין היא מצטמצמת למי שנטלו בפועל חלק בביצוע העבירה. השאלה אם אדם יישא באחריות בפלילים ומהו סיווגו הנכון ביחס לביצוע העבירה נקבעת על בסיס זיקתו לעבירה ולמבצע העיקרי ולמידת קרבתם ל"גרעין הקשה" של ביצוע העבירה. הביצוע בצוותא מחייב תכנון משותף ומבוסס על חלוקת עבודה בין המבצעים. בהקשר זה נבחן מעמדו של משתתף בהתאם למידת הקרבה של מעשהו למשימה המשותפת של המבצעים בצוותא. על חלקו של המבצע בצוותא להיות מהותי להגשמת התכנית המשותפת, עליו להיות "חלק פנימי של המשימה העבריינית", ולא מתחייבת נוכחות פיזית של כל אחד מן המבצעים בעת ביצוע העבירה (ראו: דנ"פ 1294/96 משולם נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 1, 20 (1998); ע"פ 4389/93 מרדכי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 239, 254).

92. מבצעים בצוותא הם מי שנטלו חלק ישיר בביצוע העיקרי של העבירה. הם "משמשים גוף אחד לביצוע המשימה העבריינית" הפועל באמצעות זרועות שונות ((ע"פ 2796/95 פלונים נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3) 388, 401 (1997)). יחדיו הם מהווים את ה"גרעין הקשה" של ביצוע העבירה. הם "המעגל הפנימי" של הביצוע. הביצוע בצוותא מחייב כי במישור הנפשי יהיה לכל אחד מן המבצעים בצוותא היסוד הנפשי של העבירה וכן מודעות לכך שפועלים הם בצוותא. עוד נקבע כי אין זה מתחייב כי כל אחד מן המבצעים יבצע את כל יסודותיה העובדתיים של העבירה וכי אין זה נדרש כי מעשהו של כל אחד מן המבצעים בצוותא יהווה עבירה מושלמת כשלעצמו.

בע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל קבע השופט י' עמית, בפסקה 22 לפסק דינו, כי:

"בקליפת אגוז, סיווגם של הצדדים לעבירה נעשה על פי תפקידם של השותפים השונים בהגשמת המזימה העבריינית, על פי תפקידם בתכנית העבריינית ועל פי מידת קרבתם ל'גרעין הקשה' של ביצוע העבירה. מבצע בצוותא הוא מי שלוקח חלק בביצוע עבירה על ידי עשיית מעשה הדרוש להגשמת התכנית הפלילית, כאשר היסוד הנפשי הנדרש זהה ליסוד הנדרש בעבירה העיקרית ומודעות לפעולה בצוותא עם האחרים".

93. היסוד העובדתי הנדרש בעבירת קשירת הקשר הוא הסכמה שהתגבשה בין שני אנשים או יותר לביצוע עבירה פלילית. היסוד הנפשי מתגבש בד בבד עם ההסכמה לפעול יחד, למען המטרה הפלילית, תוך הוכחת כוונתו של הקושר לממש את המטרה הפסולה שלשמה נוצר הקשר (ע"פ 2681/15 גדי בן שטרית נ' מדינת ישראל (14.2.2016); ע"פ 4770/14 אגייב נ' מדינת ישראל (5.11.2015); ע"פ 11068/08 סנקר נ' מדינת ישראל (12.7.2010); ע"פ 611/80 מטוסיאן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 85 (1981)).

משהוכח יסוד נפשי, קרי המודעות, אין עוד חשיבות לחלוקת התפקידים בין המעורבים באירוע ולהיפך, ככל שמידתו של היסוד העובדתי אצל עושה העבירה, מבחינת איכות תרומתו לביצועה, רבה יותר, כן ניתן להסתפק בדרגה נמוכה יותר של היסוד הנפשי (ע"פ 8710/96 הלדשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 481, 544-545; עניין מרדכי, בעמ' 259).

94. כניסתו של אדם ל"מעגל הפנימי" של ביצוע העבירה אמנם כוללת על פי רוב תכנון מוקדם במסגרת מטרה משותפת. אולם, הפסיקה הכירה אף במקרים בהם שותפות רגעית, מבלי שהתקיים תכנון מוקדם, או הסכמה מפורשת מראש לביצוע העבירה, תסווג גם היא כביצוע בצוותא (ע"פ 259/97 סובחי נ' מדינת ישראל (28.4.1998); פרשת ימיני, בפסקה 22).

בע"פ 3293/09 חטיב נ' מדינת ישראל (15.10.2009) נקבע:

"לעניין הביצוע בצוותא, אין הכרח כי יערך תכנון מוקדם משותף של העבירה לפרטי פרטיה, ואף אין זה נחוץ כי ביצועה בפועל יתאם במדויק את כוונתם המקורית של המשתתפים. "אכן, הבוחר להשתתף כמבצע בצוותא בביצוע של עבירה מקורית... חייב להביא בחשבון את העובדה שהדברים עלולים להסתבך, והוא עלול למצוא עצמו מעורב גם בעבירה נוספת... שאינה בשליטתו".

95. בנקרה דנא, כך מעדויות הנאשמים, הנאשם 1 ביקש את הנאשם 2 להסיעו למקום ברכב הסובארו שלו. הנאשם 2 נעתר לבקשה ואסף את הנאשם 1 מסמוך לבית אחיו של הנאשם 1 שברמלה. תחילה נסעו לדירתו של נאשם 2, שם ישבו יחדיו ושוחחו, ולאחר מכן הגיעו לזירה, ברח' שמעון אבידן בחולון, לא לפני שנאשם 2 הסיע את בתו לקניון המקומי.

96. למעשה מוקדם יותר באותו היום התבקש נאשם 2 על ידי נאשם 1 להעביר לו את פרטי הטלפונים של אלי דהן, רעייתו ליאת דהן ויעקב בוסקילה, הכל כדי לשוחח דווקא באותו היום עם אלי דהן, על אף שמזה תקופה ארוכה השניים לא התראו או שוחחו. נאשם 1 אף מסר כי הוא התקשר לאלי כ-30 פעמים בדרכם אליו.

מעיון בת/77, המתעד את הנתונים שהופקו ממכשיר הטלפון הנייד של נאשם 2, עולה כי ביום האירוע התקיימו ההתקשרויות הבאות בין הנאשמים באמצעות יישומון Whatsapp: בשעה 09:31 - שיחה שלא נענתה מנאשם 1 לנאשם 2; בשעה 09:38 - שיחה באורך של 02:59 בין נאשם 2 לנאשם 1; בשעה 09:42 - שיחה באורך של 00:24 בין נאשם 1 לנאשם 2; בשעה 09:46 - שיחה באורך של 00:31 בין נאשם 2 לנאשם 1; בשעה 10:26 - שיחה שלא נענתה מנאשם 1 לנאשם 2; בשעה 10:31- שיחה באורך של 00:29 בין נאשם 2 לנאשם 1; בשעה 11:27 - שיחה באורך של 00:33 בין נאשם 1 לנאשם 2; בשעה 11:34 - שיחה באורך של 00:18 בין נאשם 1 לנאשם 2; בשעה 11:36- שיחה באורך של 00:08 בין נאשם 1 לנאשם 2; בשעה 12:06 - שיחה באורך של 00:13 בין נאשם 1 לנאשם 2; בשעה 12:16 - שיחה באורך של 00:39 בין נאשם 1 לנאשם 2; בשעה 12:36 - שיחה באורך של 00:12 בין נאשם 1 לבין נאשם 2; בשעה 14:27 - שיחה באורך של 00:36 בין נאשם 1 לנאשם 2; בשעה 14:28 - שיחה באורך של 00:16 בין נאשם 2 לנאשם 1.

97. נמצא אפוא כי באותו הבוקר הייתה תכונה רבה והתקשרויות תכופות בין הנאשמים, במקביל לניסיונות אובססיביים של נאשם 1 לשוחח עם אלי דהן או עם מקורבים לו, עד להגעת הנאשמים למקום מגוריו. הנאשם 2 הכחיש כי כלל ידע לאן הוא הסיע את הנאשם 1 או את מטרת הביקור. בעניין זה אין בידי להאמין לגרסת הנאשם 2 לפיה כלל לא ידע את היעד שאליו הוא נהג ברכבו עם הנאשם 1. טענה שכזו הינה מיתממת ומתחמקת. ככלות הכל הנאשם 1 העביר את פרטי ההתקשרויות של אלי דהן ומקורביו לנאשם 1 באותו הבוקר, השניים שוחחו רבות הן בטלפון והן בדירתו של נאשם 2, והוא ידע שהנאשם 1 נחוש לשוחח עם אלי דהן דווקא באותו היום. הטענה כי הנאשם 2 הסיע את הנאשם 1 ברכבו כסומא בעלטה אינה מהימנה בעיני ואין בידי לקבלה. על כן אני קובע כי הימצאותו של הנאשם 2 בזירה לא הייתה מקרית.

98. המאשימה עתרה כאמור להרשעת הנאשם 2 בביצוע עבירות של נשיאת והובלת הנשק והירי שהתבצע על ידי הנאשם 1 בזירה שברחוב שמעון אבידן. ברם, חרף הקושי ליתן אמון בגרסת הנאשם 2, והגם שנחה דעתי כי הנאשם 2 לא הגיע אך במקרה למקום, עדיין על המאשימה כמי שנושאת בנטל ההוכחה הנדרש להרשעה בפלילים ברף של מעבר לספק סביר, לשכנע בכך שנאשם 2 היה מודע להימצאות האקדח באמתחתו של הנאשם 1. סבורני כי המאשימה לא עמדה בנטל זה. לא הוצגה לפני כל ראיה, אף לא נסיבתית שניתן להסיק ממנה, ברף הראייתי הדרוש, קיומה של מודעות מצד הנאשם 2 להימצאות האקדח בזירה, עד לרגע שבו נשלף. כך גם, דומני שלא בכדי נמנעה המאשימה מלייחס מלכתחילה עבירה של החזקת סכין שלא כדין לנאשם 2, להבדיל מהנאשם 1. בהקשר זה דין העדר המודעות מצד הנאשם 2 באשר להימצאות הסכין יפה גם לעניין מודעותו באשר להימצאות האקדח ברשות הנאשם 1.

99. אשר על כן, כדי להרשיע את נאשם 2 בעבירות הנשק המיוחסות לו בהתרחשות שארעה ברחוב שמעון אבידן והסביבה, כמפורט בחלק הראשון של כתב האישום, היה עלי להשתכנע כי נתקיים בו היסוד הנפשי הדרוש לעבירות אלו של מודעות להימצאות האקדח. כמו כן, לא הוכח מעבר לספק סביר כי הנאשמים יחדיו רקמו תכנית מוקדמת, ואף אם הייתה תכנית כזו מצד הנאשם 1, לא הוכח כי נאשם 2 ידע עליה או כי היה לו יד בה או כי הסכים לה. בהיעדר אינדיקציה כלשהי להסכמה מצדו של נאשם 2, בדרך כזו או אחרת, להביא אקדח למקום ולעשות בו את השימוש שנעשה בו מצד הנאשם 1, אין בידי לקבוע כי הוכח מעבר לספק סביר היסוד הנפשי הנדרש לעבירות הללו. לנוכח האמור, אני סבור כי לא ניתן לראות בנאשם 2 כ"מבצע בצוותא" ביחס לעבירות שבוצעו מצד נאשם 1 בחלק הראשון של כתב האישום שארע ברחוב מגוריו של אלי דהן.

100. על כן, אני מזכה את הנאשם 2, ולו מחמת הספק, מביצוע עבירה של ירי מנשק חם באזור מגורים.

101. אולם, בכך לא הסתיימו אירועי אותו היום. כאמור הנאשם 1 נכנס, או שמא הוכנס, לרכבו של הנאשם 2, כאשר הוא אוחז את האקדח בידו, והשניים מיהרו לנסוע לבית החולים וולפסון משום פציעותיו המדממות של נאשם 1.

102. בשלב זה, אין חולק כי הנאשם 2 היה מודע להימצאות האקדח ברכבו. לכאורה, ככל שהיה מדובר בקרבנות תמימים, מצופה היה מנאשם 2, למצער ממנו, להזעיק בשלב זה את המשטרה; ברם, נכון אני להבין כי נסיבות העניין, ההתרחשות האלימה המהירה, הלחץ והחרדה שאחזו בנאשם 2 למראה פציעותיו וסבלו של נאשם 1, בעודו מדמם ברכבו, מיקדו אותו אך בנסיעה היישר לבית החולים וולפסון.

103. אולם, במהלך הנסיעה, עוד בטרם הגיעו הנאשמים לבית החולים, התבקשו על ידי המשטרה, אשר עודכנה בנוגע לירי שבוצע, לעצור את הרכב בצד הדרך, במחלף וולפסון. באותו המעמד התקיים שיח בין השוטרים לבין הנאשמים.

השוטר דוד ליפקין מסר בעדותו, בין היתר כי: " ... התקבל אירוע בחולון בכתובת... שמעון אבידן בחולון, ירי, ... נסענו על רחוב יוספטל וממש אחרי שניות דיווחו על זה שרכב מסוג סובארו וגם אמרו מספר רכב שהוא ברח מהמקום לכיוון קוממיות, כשמדובר ברכב שנמלט מהמקום עם ירי אז ייתכן שיש פצועים, אז אני חשבתי שצריך אולי לא ללכת למקום עצמו לשמעון אבידן אלא ללכת לבית חולים ... מרחוק ראיתי סובארו אפורה וכשהתקרבנו באמת המספר של הרכב היה דומה למה ששידרו בגל, איך שהתקרבנו אני דרך הכריזה כרזתי לרכב לעצור ואמרתי לשותפי שהוא ייצמד לרכב, איך שהסובארו עצרה אני ירדתי נעמדנו ליד הרכב ואיך שפתחתי את הדלת ראיתי את החלון של הנהג וראיתי שם שני אנשים, שני חשודים שאחד מהם היה מלא דם בפנים, הוא תפס את הרגל, זה שיש ליד הנהג, הוא תפס את הרגל והיה מלא דם, ישר שאלתי את הנהג מה קרה הוא אמר הוא נדקר, בשלב הזה אמרתי לו טוב בגלל שהיינו ממש היינו במחלף וולפסון זה ממש קרוב לכניסה של בית החולים אמרתי לו תיסע בזהירות לבית החולים אני אחרייך שלא תעז לברוח, למתן טיפול בפצוע, אני עולה לניידת נוסעים אחריו צמוד, מגיעים לטיפול נמרץ בחוץ...".

השוטר ירוסלב לוצוק, שותפו של דוד ליפקין, ציין בדו"ח שערך והוגש בהסכמה (ת/84), בין היתר כי הם מיהרו לכיוון בית החולים "וולפסון" על מנת לבדוק האם הגיע פצוע או קורבן מהזירה. בכניסה למחלף וולפסון, הבחינו ברכב הסובארו שנמלט מהזירה על פי הדיווחים שהתקבלו, ולפי שאילתות נמצא כשייך לאריה ברכה, הנאשם 2. שותפו הורה לנהג לעצור בצד הכביש, והוא עשה זאת. ירוסלב ציין כי ניגש לנהג הרכב וזיהה אותו כבעלים של הרכב. כמו כן, ציין כי נראו סימני דם על דלת הנהג ולידו ישב אדם שדימם מרגלו הימנית, מכנס הג'ינס שלו היה ספוג דם וזוהה דם על רצפת הרכב. ירוסלב ציין ששאל את יושבי הרכב מה קרה, והשניים השיבו שהנוסע פצוע. ירוסלב הורה לנאשם 2 להיכנס לבית חולים וולפסון על מנת שהפצוע יקבל טיפול רפואי כאשר הם ילווה אותם בנסיעה אחריהם בניידת. בכניסה לחניית המיון ירוסלב ניגש לפצוע ונראה כי הוא עומד להתעלף.

הנאשם 2 מסר כי בעדותו כי: "לקראת הבית חולים ממש בכניסה לבית חולים עצרה אותנו ניידת, אמרתי לו יש לי פצוע באוטו, והוא ליווה אותנו לבית חולים ושם יאיר התעלף שם כבר לגמרי" ( פרוט' מיום 7.3.2021, בעמ' 548).

הנה כי כן, באותה נקודת זמן, ניתן כבר היה לצפות כי נאשם 2 יעדכן את השוטרים בדבר הימצאות אקדח ברכבו, אך בשל הדחיפות בהבאת הנאשם 1 לקבלת טיפול רפואי, נוכח הדימום המאסיבי המתואר מרגלו, ומכלול הנסיבות, אדון לכף הקולה את שתיקת הנאשם 2 בנקודת זמן זו ביחס להימצאות האקדח.

104. עם הגעת הנאשמים למתחם בית החולים וולפסון, פונה כאמור הנאשם 1 לקבלת טיפול רפואי, שם נגזרו בגדיו, נמצא הסכין שברשותו, ופצעיו טופלו.

הנאשם 2, אשר כאמור כלל לא נזקק לטיפול רפואי, נשאר בקרבת רכבו מחוץ למבנה בית החולים. במעמד, זה נאשם 2 מסר לשוטרים גרסה שקרית לחלוטין, לפיה הוא כלל אינו מכיר את נאשם 1, אלא הביאו לבית החולים לאחר שהאחרון קפץ על רכבו בשכונת ג'סי כהן שבחולון וביקש ממנו הסעה לבית החולים לקבלת טיפול בפציעותיו. ואילו הנאשם, כשומרוני טוב, אסף את הנאשם 1 לרכבו ומיהר להביאו לבית החולים. הנאשם 2 לא סיפר כאמור דבר אמת, ובדרך זו הסתיר מהשוטרים את העובדה כי האקדח, שאך דקות לא רבות קודם לכן, נעשה בו שימוש שכלל ירי באזור מגורים הומה אדם.

השוטרים מצדם נתנו בתחילה אמון בסיפור המעשה של הנאשם 2 ואף ביקשו ממנו לקדם את רכבו לכיוון החנייה.

ברם, שמחלפו הדקות, והסרטון שצילמה נטליה הופץ בקרב השוטרים, זיהו השוטרים את הנאשם 2 בזירת האירוע ליד רכבו. בשלב זה, נוכחו השוטרים להבין כי הנאשם 2 הוליך אותם שולל בגרסתו השקרית, והתעורר החשד כי האקדח נמצא עודנו ברכבו. על כן, הוחלט להזהיר את הנאשם 2 בזכויותיו, לעצרו ולערוך חיפוש ברכב, בנוכחותו, שבמהלכו נמצא האקדח המדובר כשהוא מוסלק מתחת לכיסא הנהג, היינו מקום מושבו של הנאשם 2 ברכבו, כשעליו שטיחון שנמשך מהמושב האחורי של הרכב.

וכך נאמר מטעם השוטרים:

רס"ר אליק בריצ'קה, אשר הגיע כאמור לבית החולים "וולפסון", בעקבות דיווח על אירוע הירי, מסר כי ביצע את מעצרו של נאשם 2 ומילא על כך דו"ח (ת/12). אליק מסר, בין היתר, כי נאשם 2 "התיישב על הספסל, גם הבאתי לו מים, הלכתי להביא לו מים והתחלתי אחרי זה לשאול אותו אחרי שכבר הכול נרגע פחות או יותר מה היה ומה קרה. הוא סיפר לי שהוא נסע לתומו באזור רחוב משה דיין ג'סי כהן שזה גובל עם ראשון, לפתע קפץ אדם פצוע על הרכב שלו, וביקש שיסיע אותו לבית החולים וולפסון. וזהו ואז אני שאלתי אותו למה במקביל שהוא נוסע לבית חולים וולפסון לא התקשר למשטרה? לא הודיע שיש לו פצוע אולי הפצוע ימות לו בדרך, שלא יאשימו אותו. הוא אומר במצבי לחץ לא תפעלתי כאילו לא התקשרתי. אמרתי בסדר שימתין כאן. חיכיתי שיגיעו חוקרים כל הדברים כל הפרוצדורה הרלוונטית, ולאחר מספר דקות, לא יכול להגדיר טווח זמן מיידי אבל עבר מספר דקות הגיע סרטון לאנשי המודיעין ובסרטון ראיתי חשוד שמבצע ירי או לפחות אוחז באקדח ומכוון אותו כלפי אדם אחר, והחשוד אריה זה שסיפר לי שהוא לא היה באירוע שלפתע מישהו קפץ לו לאוטו רואים אותו שמה עם האוטו הזה ספציפית בזמן האירוע. בעקבות כך עלה לנו החשד שכנראה שאקדח ברכב כי נראה בסרטון שהחשוד נכנס כן עם האקדח לאוטו. והודעתי לאריה שאנחנו הולכים לעשות חיפוש ברכב. וכאשר ניגשנו לרכב לעשות חיפוש ברכב במהלך החיפוש אני הייתי ליד אריה תוך כדי שאריה צופה בחיפוש הנערך ובעקבות כך שבוצע החיפוש נמצא אקדח ברכב. מיד הודעתי כמובן לאריה שהוא עצור. כל הזכויות שלו...".

רס"ב אליהו (אלי) דורי מסר שביצע את החיפוש ברכבו של נאשם 2 וערך דו"ח פעולה בין היתר אודות החיפוש ( ת/39). על פי הדו"ח, לאחר שעלה חשד כי הנשק ברכב, נערך חיפוש בנוכחות הנהג, והוא צפה על כל שלבי החיפוש. דורי תיאר בדו"ח כי הוא חיפש במקומות שונים ברכב, וכשחיפש בעזרת פנס מתחת למושב הנהג הבחין בקצה קנה של נשק מוסלק מתחת לשטיח הרכב שמתחת למושב. דורי ציין בדו"ח כי הזיז את השטיח והוציא את האקדח, כשעל ידיו כפפות. האקדח הוצג לקצין הבילוש שוורץ, שביצע פריקה והאקדח הוכנס לשקית. עפ"י הדו"ח, לא נתפס דבר נוסף. בעדותו, הבהיר דורי כי בתחילה הנהג, נאשם 2, היה מעוכב ואז הוחלט לעצרו לאחר שהתקבל הסרטון והנאשם 2 נצפה בו והועלתה האפשרות לקיומו של אקדח ברכב. דורי מסר כי החיפוש ברכב בוצע לאחר שהודע לנאשם 2 על מעצרו. עוד נמסר כי השטיחון שמתחתיו נמצא האקדח היה השטיחון של המושב האחורי שככל הנראה נדחף קדימה, לכיוון המושב הקדמי מתחת למושב הנהג.

105. הנאשם 2 אישר בחקירתו במשטרה מיום 16.3.2020 (ת/2), בין היתר, כך: "... נסעתי לבית החולים בדרך ראיתי שיש לו אקדח ביד. האקדח נפל לו על הרצפה לקחתי את האקדח המחסנית נראה לי נפלה. שמתי את זה מתחת לכיסא שלי נסעתי לבית חולים. בירידה לפני וולפסון עצרה אותי ניידת אמרתי להם יש לי פצוע באוטו. נכנסנו פנימה מלא רופאים ושוטרים הגיעו לשם הוא התעלף בחוץ. שוטרים אמרו לי להחנות את הרכב בצד וישבתי עם השוטרים" ( ת/2, בעמ' 2-3).

בעדותו בבית המשפט מסר הנאשם 2 בהקשר זה, כך:

"ראיתי דם כשחזרתי לאוטו בחזרה ראיתי כבר את הדלת שלי ואת כל המדרכה בדם. התחלתי כבר להילחץ מאד, יאיר אמר לי תיסע מפה ראיתי כבר שהרגל שלו כמו ברז, ממש כאילו פתחו לו את הברז, דם בכמויות, בליטרים. אני פניתי ימינה לרחוב, רציתי לברוח משם, ראיתי שיש משאית של פח זבל או אני לא יודע איזה משאית בקצה הרחוב, חזרתי אחורה ונסעתי משם לכיוון הבית חולים... וולפסון" (פרוט' מיום 7.3.2021, בעמ' 546-547). ובהמשך: "כמויות של דם שהן בלתי נתפסות כאילו, כאילו פתחו לו את הברז, זה ממש נזל בכמויות, לא טפטוף, בשפריצים. הוא התעלף באוטו, בשלב מסוים כאילו נפל עם הראש שלו, לקחתי את האקדח שמתי אותו מתחת למושב שלי והמשכתי לנסוע לבית חולים..." (שם, בעמ' 548).

נאשם 2 הסביר בעדותו שלא סיפר לשוטר שעצר אותו את האמת על שארע, אלא מסר שמדובר ב"טרמפיסט" שאסף בדרך, לאחר ש"קפץ" על רכבו ברחוב ג'סי כהן וביקש הסעה לבית החולים. והוסיף: "אני לא זוכר שסיפרתי את זה אבל יכול להיות שסיפרתי את זה כי הייתי מבוהל ברמות, מבועת ממש, יושב לי בנאדם באוטו שאני לא יודע אם הוא יחיה, פתאום אני מוצא את עצמי עם אקדח בתוך האוטו, לא יודע של מי, לא יודע של מה, לא יודע שום דבר, פחדתי את עצמי, פחדתי על עצמי, פחדתי על הילדות שלי, פחדתי" (שם, בעמ' 548).

בהמשך עדותו הסביר הנאשם 2 כי חשש לדבר משום שהיה מבועת ופחד מאותם אנשים שתקפו את נאשם 1. נאשם 2 מסר כי לא סיפר לשוטרים על האקדח משום שחשש שייתפס כמי ששיתף פעולה עם המשטרה ופחד מהמעורבים באירוע. נאשם 2 מסר שידע שהשוטרים יימצאו את האקדח, אך לא רצה להיות מקור המידע אודותיו, בשל פחדו מהמעורבים באירוע. נאשם 2 הבהיר כי פחד מאחרים ולא מנאשם 1. נאשם 2 לא זכר אם המחסנית הייתה באקדח כאשר הניח אותו מתחת למושב הנהג ולא זוכר ש"התעסק" עם המחסנית.

106. נחה דעתי אם כן כי בנקודת הזמן המתוארת התגבשו ביחס לנאשם 2 כל רכיבי העבירה של נשיאה והובלת נשק שלא כדין בצוותא חדא, לפי סעיף 144(ב) רישא יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

הנאשם 2 פעל באופן אקטיבי בכך שבמהלך אותה נסיעה, מרחוב שמעון אבידן לבית החולים וולפסון, נטל את האקדח מידי הנאשם 1 והסליק אותו מתחת למושב כיסא הנהג, תוך שהעביר שטיחון מהמושב האחורי כדי להסתיר באמצעותו את האקדח. כל זאת ארע, בעוד הנאשם 1 יושב ברכב סובל ומדמם "ליטרים של דם", כפי תיאורו של הנאשם 2.

הנאשם 2 עוכב כאמור על יד השוטרים במחלף וולפסון ומשם המשיך בנסיעה לבית החולים. באותה נקודת זמן, הנאשם 2 היה מודע שהמשטרה בעקבותיו וכמובן ידע על הימצאות האקדח ברגעו. במשך אותן דקות, היה לנאשמים "זמן איכות" יחד, שבמהלכו לבטח שוחחו על דרכי פעולתם. עם הגעת הנאשמים לשטח בית החולים, ולאחר שהנאשם פונה לקבלת טיפול, לבטח חלה החובה על הנאשם 2 באותה נקודת זמן, אם לא קודם לכן, להודיע לשוטרים על הימצאות האקדח ברכבו. משלא עשה כן הנאשם 2, ובחר לספר דברי שקר, הוא למעשה פרש את חסותו על האקדח, ו בכך למעשה החזיק בו במישרין, ובכלל זאת ביצע במודע פעולות של נשיאה והובלה של האקדח בצוותא חדא, בשיתוף פעולה מלא עם הנאשם 1. אשר על כן, מצאתי להרשיע גם את נאשם 2 בעבירה זו.

מחדלי חקירה

107. טרם חתימה, אתן דעתי לטענות שנשמעו מטעם ההגנה בדבר שורה של מחדלי חקירה ובהם טיפול לקוי בתפיסת מצלמות האבטחה בזירה ורשלנות בביצוע צו בית המשפט; אי ביצוע בדיקת דנ"א מהסכין; טיפול לקוי בתפיסת הסכין והנשק; אי ביצוע בדיקות שונות הנוגעות ליתר המעורבים, ובין היתר דגימת בגדיהם לשרידי ירי, ביצוע חיפושים בבתיהם ותפיסת מכשירי הטלפון הניידים שלהם; המשטרה לא שקדה כראוי בעניין חקירת זהותו של הדוקר של נאשם 1; לא נחקר בעל ה"סקודה" אליה נראים נכנסים בין החבורה השנייה; ולא נלקחו טביעות אצבע ולא בוצעו בדיקות דנ"א לתרמיל ולכדור שנמצאו בזירה. עוד נטען בהקשר זה כי המאשימה לא זימנה את ראש הצח"מ, חיים חמו, לחקירה ועל כן לא ניתן מענה לשאלות הנוגעות למחדלי החקירה.

108. בית המשפט העליון קבע לא אחת כי אין בקיומם של מחדלי חקירה כדי להוביל בהכרח לזיכוי:

"אמנם, הלכה היא מקדמת דנן, כי אין במחדלי חקירה כשלעצמם כדי להביא לזיכויו של נאשם, אם למרות המחדלים הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו בעבירות שיוחסו לו (ע"פ 8447/11 סולימאן נ' מדינת ישראל (24.9.2012); ע"פ 8187/11 פלוני נ' מדינת ישראל (19.8.2013); ע"פ 8050/17 פלוני נ' מדינת ישראל (31.10.2018)). השאלה היא האם מחדלי החקירה מקימים חשש כי הגנתו של הנאשם קופחה, מכיוון שנוצר לו קושי להתמודד עם חומר הראיות נגדו או להוכיח את גרסתו שלו (ע"פ 2694/14 חדאד נ' מדינת ישראל (6.9.2016); עניין ניאזוב, פסקה 73). יש אפוא לבדוק את מכלול הראיות ואם עומדת לפני בית המשפט תשתית ראייתית מהימנה ורחבה המובילה להרשעת הנאשם, חרף קיומם של מחדלי החקירה (ע"פ 8680/11 פלוני נ' מדינת ישראל (5.6.2013); ע"פ 8148/11 מנשה נ' מדינת ישראל (15.4.2013); ע"פ 3947/12 סאלח נ' מדינת ישראל (21.1.2013))". (ע"פ 8978/18 פלוני נ' מדינת ישראל (4.2.2020)).

בעניין זה, חזר בית המשפט העליון אינספור פעמים על כך ש"... אם נסכם, 'נפקותו של המחדל תלויה בתשתית הראייתית שהניחה התביעה ובספקות אותם מעורר הנאשם'. במילים אחרות: בהינתן מחדלי חקירה, מידת פגיעתם ביכולת הנאשם להתגונן מפני הראיות נגדו נגזרת מההסתברות להיתכנותם של הסברים סבירים אחרים לראיות, מלבד התזה המפלילה, כשעל הסתברות זו מבוססת ההכרעה בשאלת הספק הסביר" (ע"פ 4039/19 נחמני נ' מדינת ישראל, פס' 82 (17.3.2021)).

עוד נקבע כי יש לפעול בשני שלבים:

"בהינתן תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו של נאשם, הרי שאין בקיומם של מחדלי חקירה, כשלעצמם, כדי להביא לזיכויו של הנאשם. בחינת טענות הנוגעות למחדלי חקירה תעשה בשני שלבים: תחילה יש לבחון האם מדובר כלל במחדל חקירה. רק אם המענה לשאלה הראשונה הוא בחיוב, יש לבחון את השאלה, האם בשל מחדלי החקירה הנטענים, נפגעה יכולתו של הנאשם להתמודד כראוי עם חומר הראיות אשר עמד נגדו, עד כי קיים חשש ממשי כי הגנתו קופחה, כמו גם זכותו להליך הוגן. בחינה זו נעשית, תוך שקלול המחדלים הנטענים אל מול התשתית הראייתית שהונחה בפני הערכאה הדיונית..." (ע"פ 5633/12 און ניימן נ' מדינת ישראל (10.7.2013)).

וכן: "על פי אמת מידה זו, על בית המשפט להכריע מה המשקל שיש לתת למחדל לא רק כשהוא עומד לעצמו, אלא גם בראיית מכלול הראיות... העדרה של ראיה, שמקורו בחקירת המשטרה, ייזקף לחובת התביעה בעת שיישקל מכלול ראיותיה, ומאידך גיסא, הוא יכול לסייע לנאשם כשבית המשפט ישקול האם טענותיו מקימות ספק סביר... נפקותו של המחדל תלויה בתשתית הראייתית שהניחה התביעה ובספקות אותם מעורר הנאשם, והשלכותיו תלויות בנסיבותיו של כל עניין ועניין: 'אכן, יש נסיבות שבהן כרוכה אי עריכת בדיקה או רישום הודעה על ידי המשטרה, באבדן ראיה חשובה, ולעתים אף חיונית, הן לתביעה והן להגנה. כאשר 'חסרה' ראיה כאמור לתביעה - נזקף ה'מחדל החקירתי' לחובתה, שעה שנערך מאזן הראיות ונדונה השאלה האם הרימה התביעה את נטל ההוכחה המוטל עליה. ואילו מקום שהעדרה של הראיה 'חסר' להגנה, תוכל זו להצביע על ה'מחדל' כשיקול בדבר קיומה של ה'אפשרות' הנטענת על ידה, הכול בהתאם לנסיבות המיוחדות של העניין הנדון'... מהאמור עולה, כי על מחדלי החקירה להימדד בדרך כלל במישור הראייתי..." (ע"פ 5386/05 בילל אלחורטי נ' מדינת ישראל (18.5.2006)).

109. לאחר שנתתי דעתי לנטען, סבורני כי אין ממש במרבית הליקויים עליהם הצביעה ההגנה. יתר על כן, לא נשקף מהנאשמים רצון כן ואמיתי לתרום לחקר האמת מצדם, ובכלל זאת להצביע על מי שלשיטתם ביצעו את העבירות שיוחסו להם. הנאשם 1 טען כאמור כי בידיעתו מי עשה שימוש בנשק במהלך האירוע, אך סירב לפרט.

יתר על כן, גם אם נפלו פגמים מסוימים במלאכת החקירה, בשל כך למשל שלא בוצעה בדיקת דנ"א של הסכין, או שניתן היה לצפות למאמץ רב יותר באיתור מצלמות נוספות באזור, אני סבור שאין מדובר בפגמים היורדים לשורשו של עניין ואין בהם כדי להביא לזיכויו של נאשם 1, בהינתן מכלול הראיות שהוצגו בפני בית המשפט. אמנם, יש מקום לתהות הכיצד לא הוגשו כתבי אישום נגד מעורבים נוספים שנצפו בזירה, והראיות שנאספו מאז. אולם, דומני כי בהקשר זה יש לזקוף לזכות המאשימה, כמי שחזקת התקינות לצדה וכמי שמחזיקה בפררוגטיבה להגשת כתבי אישום, כי שקלה היטב האם בידה די ראיות לשם הגשת כתבי אישום כנגד מעורבים נוספים, ולא מצאתי כי הונחה לפני תשתית ראיית מספקת לקבוע מסמרות אחרות בקשר לכך.

סוף דבר

110. על יסוד המסכת הראייתית והטעמים המפורטים לעיל, אני מרשיע בזאת הנאשמים בביצוע העבירות הבאות:

נאשם 1 – ירי מנשק חם באזור מגורים בצוותא חדא, לפי סעיף 340א(ב)(1) ו-(2) לחוק העונשין; נשיאה והובלת נשק שלא כדין בצוותא חדא, לפי סעיף 144(ב) רישא יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין והחזקת סכין שלא למטרה כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

נאשם 2 – נשיאה והובלת נשק שלא כדין בצוותא חדא, לפי סעיף 144(ב) רישא יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

ניתנה היום, כ"ג חשוון תשפ"ב, 29 אוקטובר 2021.