הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 855-10-20

מספר בקשה:1
לפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיא אליהו בכר

מבקשים

  1. VERSO AMERICA LLC
  2. VERSO ISRAEL LLC
  3. דיוויד עמר

כולם ע"י ב"כ עו"ד אסא קלינג, עמית מור, אורי אגר, מתן קובץ' ואח'

נגד

משיבה
פי.איי.אי פרודקשן אדם אינבסטמנט בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אלטשולר

החלטה
(בבקשות לעיכוב הליכים)

לפני בקשת ורסו לעיכוב הליכים מחמת תניית בוררות זרה ובשל הליך תלוי ועומד; כמו כן לפני בקשת פאי להורות לורסו שלא לקדם את הליכי הבוררות עד הכרעה בבקשה לעיכוב הליכים.
רקע בתמצית
הרקע להליכים כבר תואר במספר החלטות שיפוטיות, בכלל זה החלטתי מיום 6.1.2021 בעניין סעד זמני וצירוף פאי כנתבעת, והיטיב לסכמו כב' השופט גרוסקופף בהחלטתו מיום 13.4.2021 ברע"א 1895/21. אחזור על הדברים רק בתמצית הנדרשת לצורך הכרעה בבקשות דנן.
חברות ורסו ישראל ו-ורסו ארה"ב שבשליטת משפחת עמר, הן בעלות סימן מסחר רשום ב ישראל של מותג משקפי השמש ומשקפי הראיה "ורסו" ( VERSO) (לעיל ולהלן ביחד: "ורסו"). חברת פי.איי.אי פרודקשן אדם אינבסטמנט בע"מ, היא חברה בבעלות משפחת הזמר עומר אדם והיא בעלת זכויות השימוש בשמו ודמותו (לעיל ולהלן: " פאי").
תחילת הסאגה בפגישה בקיץ 2018 בין הזמן עומר אדם (פאי) ובין מר דיוויד עמר (ורסו) , בעקבותיה חתמו ורסו ופאי ביום 18.11.2018 על הסכם לפיו הצדדים ישתפו פעולה למכירת משקפי ורסו בישראל ומיתוגן באמצעות עומר אדם תמורת 50% מהרווחים לכל חברה (להלן: " הסכם פאי"). הצדדים ניסו לשווק את המשקפיים באמצעות האינטרנט בלבד, אך ללא הצלחה. בהמשך, נחתם עם חברת אופטיקנה הסכם הפצה בלעדית מיום 14.5.2019 במסגרתו ימכרו משקפי ורסו בחנויות הרשת (להלן: "הסכם אופטיקנה"). ורסו ואופטיקנה חתמו גם על נספח להסכם לפיו "כחלק מהסכם רכישת המשקפיים על ידי אופטיקנה עומר אדם ישמש כפרזנטור של המותג ורסו" ובמסגרת שיתוף פעולה זה, בין היתר , ירכיב עומר אדם משקפי ורסו בהופעות ובקליפים, ישתתף בימי צילום להפקת תוכן שיווקי למשקפי ורסו וכיו"ב (להלן: "נספח הפרזנטור"). אופטיקנה אכן מכרה משקפי ורסו ועומר אדם שימש כפרזנטור בקמפיינים מטעמה, בידיעת ורסו. לאחר שלא הו שגו התוצאות העסקיות המקוות על פי הסכם אופטיקנה, מסוף שנת 2019 ועד אמצע שנת 2020 התנהל מו"מ לחתימת הסכם משולש בין הצדדים (ורסו, פאי ואופטיקנה), במסגרתו יהיו החברות שותפות במותג בישראל ותינתן לאופטיקנה הרשאה לעצב ולייצר מוצרים שימכרו תחת מותג ורסו בישראל (להלן: "ההסכם המשולש"). אין מחלוקת כי ההסכם המשולש מיום 2.6.2020 נחתם רק על ידי פאי, אולם פאי ואופטיקנה טוענות כי הוא בעל תוקף מחייב לאור אישורה של ורסו והבטחתה כי תחתום על ההסכם המשולש , טענה אותה ורסו דוחה מכל וכל . לימים התברר לורסו כי אופטיקנה החלה לפעול על פי ההסכם המשולש, לעצב, לייצר ולשווק משקפי ורסו, לטענת ורסו ללא ידיעתה והסכמתה.
על רקע האמור, ביום 11.8.2020 הגישה ורסו בקשה דחופה למתן סעדים זמניים נגד אופטיקנה, שעיקרם צווים שימנעו מאופטיקנה לעשות שימוש בסימן המסחר הרשום של ורסו. ביום 18.8.2020 הוגש כתב התביעה בתובענה, במסגרתו התבקשו, בין היתר, סעד כספי נג ד אופטיקנה ע"ס 13,600,000 ₪, תביעה למתן חשבונות, סעדים הצהרתיים בדבר זכויות בלעדיות במותג ורסו והעדר תוקף ל הסכם המשולש, וכן צווי מניעה קבועים להימנע מעשיית שימוש במותג ובחומרים השיווקיים ולהימנע מהתקשרות עם עומר אדם וחברת פאי לפרסום המשקפיים (ת"א 23275-08-20 ; להלן: "תביעת ורסו").
ביום 29/30.9.2020 הגישה ורסו דרישת לפתיחת הליך בוררות בפלורידה נגד פאי ועומר אדם (להלן: "כתב הבוררות" ו-"הליך הבוררות" בהתאמה ) (יצוין כי לטענת ורסו הדרישה הוגשה ביום 29.9.20 ואילו על גבי טופס אישור ההגשה מצוין התאריך 30.9.2020 ; נספח 3- עמ' 66 לבקשה לעיכוב הליכים). בכתב הבוררו ת תואר הרקע העובדתי, לרבות הסכם אופטיקנה , ו נטען שהצדדים ניהלו מו"מ ל הקמת שותפות (ס' 16 לכתב הבוררות) אך המו"מ בין הצדדים לא צלח (ס' 18 לכתב הבוררות). נטען כי פאי, עומר אדם ואופטיקנה פעלו יחד בצורה בלתי חוקית לייצר , לשווק ולמכור משקפי ורסו ללא אישורה ועשו שימוש לא מאושר בשמה ודמותה לצרכי פרסום ובכך פאי ועומר אדם הפרו את הסכם פאי (לדוגמה ס' 14, 15, 17, 27 ו-32 ל כתב הבוררות) .
אופטיקנה ופאי לא שקטו על שמריהן ונקטו אף הן הליכים מצידן. כך, ביום 1.10.2020 הגישה פאי תביעה נגד חברות ורסו ודיוויד עמר (ת"א 855-10-20; להלן: " תביעת פאי") במסגרתה התבקשו סעדים הצהרתיים לבעלות של 33% ולחילופין 50% במותג ורסו , סעדים כספיים של כ-8 מיליון ₪ בשל פגיעה במוניטין ואובדן רווחים וכן סעד למתן חשבונות. ביום 20.10.2020 הגישה אופטיקנה בקשה לאיחוד תביעת ורסו ותביעת פאי, ולצירופה של פאי כנתבעת נוספת בתביעת ורסו, בקשה אליה הצטרפה גם פאי. ביום 28.12.2020 הגישה אופטיקנה כתב תביעה שכנגד בתביעת ורסו במסגרתו נתבעו בין היתר סעדים הצהרתיים כי ההסכם המשולש נכנס לתוקף וכי לאופטיקנה 1/3 מהזכויות במותג.
ביום 6.1.2021, לאחר ניסיונות שלא צלחו להביא את הצדדים להסכמות, ניתנו סעדים זמניים בתביעת ורסו, שימנעו מאופטיקנה לעשות שימוש בסימן המסחר הרשום על שם ורסו ולחדול ממכירת משקפי המותג ושימוש בחומרים שיווקיים הקשורים אליו. בקשות רשות ערעור על החלטה זו נדחו בהסכמה בכפוף למספר הבהרות (רע"א 626/21 מיום 17.3.2021). עוד הוריתי על צירוף פאי כנתבעת נוספת בתביעת ורסו מהטעם שיש בתביעת ורסו בקשה לסעד הקשור לזכויות פאי ועומר אדם וכן מהטעם שהתביעות עוסקות בשאלת תוקפו של ההסכם המשולש – שפאי היא צד לו . בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה (רע"א 1895/21 מיום 13.4.2021). ביום 19.1.2021 הוריתי על איחוד תביעת פאי ותביעת ורסו. על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור.
על אף ניסיונות רבים לייתר את ההליכים המשפטי ים, למרבה הצער הצדדים לא השכילו להגיע להסכמות והמחלוקות המשיכו להעסיק את בית המשפט כפי שיפורט להלן.
בקשת ורסו לעיכוב ההליכים בבית המשפט
טענות ורסו
ורסו טענה כי ההסכם בינה ובין פאי כולל תניית בוררות זרה, בלעדית, בקשר לכל מחלוקת שתתעורר בקשר להסכם פאי או להפרתו , וכי 26 שעות קודם להגשת תביעת פאי הוגשה דרישה לפתיחת הליך בוררות בפלורידה – שהובאה לתשומת לבו של ב"כ פאי 6 שעות בטרם הוגשה תביעת פאי לבית המשפט באישון לילה בשעה 1:47, ומכאן שפורמלית הוגשה תביעת פאי רק ביום 1.10.2020 בשעה 07:00 . נטען שכתב התביעה שהגישה פאי לא הביא לידיעת בית המשפט עובדת קיומה של תניית בוררות והגשת דרישת הבוררות, בחוסר תום לב , וכי נקיטת ההליך בישראל הוא רצון פאי להימלט מתניות דין ובוררות.
נטען כי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1965 (להלן: " חוק הבוררות") קובע שיש לעכב הליכים לפי בקשת בעל דין מקום בו מוגשת תובענה לבית המשפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות, וכי סעיף 6 לחוק הבוררות קובע כי מקום בו על הסכם הבוררות חלה אמנה בינלאומית שישראל צד לה, תופעל סמכות בית המשפט בהתאם ובכפוף להוראות האמנה. נטען, כי במקרה דנן נחתם הסכם בין חבר ה מישראל לחברות מארה"ב, והוא עוסק בבוררות במדינת פלורידה שבארה"ב, ומכאן חלה אמנת ניו יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1985 (להלן: "אמנת ניו יורק"). עוד נטען כי על פי הפסיקה, כדי שהאמנה תחול, נדרשים אחד משני תנאים – לפחות , אחד מהצדדים הוא לא תושב המדינה בה מתבקש עיכוב הליכים או שהעסקה העומדת במקור הסכסוך היא בינלאומי ת. נטען כי בענייננו ורסו ישראל שחתומה על ההסכם מול פאי אינה תושבת ישראל וכי ההסכם הוא בינלאומי וחולש על כל מכירה לישראלים באמצעות האינטרנט. נטען כי שיקול הדעת של בית המשפט שלא לעכב הליכים על פי אמנת ניו יורק הוא מצומצם וחל רק אם מצא ביהמ"ש כי "ההסכם האמור בטל ומבוטל, או משולל כוח פעולה או איננו בר ביצוע" (ס' 2.3 לאמנת ניו יורק).
עוד נטען, כי יש לפרש את תניית הבוררות בהרחבה, וכי ב"כ פאי הודה כי תביעת פאי ו כתב הבוררות עוסק ים באותו עניין. כן נטען כי בהסכם הבוררות נקבע שהוא יתפרס על פני כל סכסוך שיתעורר מהסכם פאי או כזה שיהיה קשור אליו או להפרת ו. נטען כי פאי טוענת בתביעתה שורסו הציגה לה מצגי שווא ביחס לזכויותיה בסימן המסחר ובאופן ייצור המשקפיים וכי ורסו לא עמדה בחובותיה ע"פ ההסכם, וכי פאי ביקשה בין היתר סעדים בגין פגיעה במוניטין של מר אדם כתוצאה מטיב המצרים, השקעת חסר במותג ומכירות אסורות. נטען כי הקישור בין מר אדם למותג ורסו נובע אך ורק מהסכם פאי ומשכך טענות פאי נובעות ממנו או למצער קשורו ת אליו. עוד נטען כי גם טענות שלהסכמים אחרים יש תוקף נכנסות לגדר תניית הבוררות שכן הבקשה להצהיר על תוקף ההסכמים אינה אלא בקשה להצהיר על בטלות הסכם פאי, כיוון ששתי מערכות ההסכמים לא יכולות לחיות זו לצד זו – לפי הסכם פאי רק ורסו היא בעלת הסימן המסחר ולפי הטיוטות סימן המסחר הוא בבעלות משותפת.
כמו כן נטען שכל השיקולים מצביעים על כך שיש לעכב את ההליך דנן לאור ההליך התלוי ועומד בפלורידה, ובהם: (1) הבוררות והתביעה עוסקות בחיובים מכוח אותו חוזה ומעמדו של ההסכם היא סוגיה מהותית משותפת לשני ההליכים; (2) הצדדים אינם זהים במלואם אך קרובים מאד – עומר אדם הוא בעל מניות היחיד בפאי והוא מושא הסכם פאי, ואילו ורסו אמריקה היא חברה אחות של ורסו ישראל ומר דיוויד עמר מכהן בה כנושא משרה. עוד נטען שמטרת צירופם של ורסו אמריקה ומר עמר היא ניסיון נפסד להתחמק מתניית הבוררות; (3) הצדדים מלכתחילה התכוונו לנהל את הסכסוכים ביניהם בפלורידה שבארה"ב, ומשכך מובן כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הנתבעים שכולם תושבי פלורידה.
טענות פאי
פאי טענה כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים. לטעמה, אין הליך תלוי ועומד בין הצדדים כיוון שבהליך הבוררות לא התמנו בוררים, לא החל ה"הליך" וכן כי פאי ועומר אדם כופרים בסמכות מוסד הבוררות בפלורידה; כי מר עמר וחברת ורסו אמריקה אינם צד להליך הבוררות ולא צורף על ידם תצהיר לעניין נכונותם או רצונם לגשת להליך בוררות בטרם הוגשה הבקשה לעיכוב הליכים; כי מר עומר אדם, הנתבע בבוררות, אינו צד להליכים בביהמ"ש בישראל; נטען כי לא ניתן לייחס קדימות להגשת דרישת הבוררות על פני הגשת תביעת פאי, כי מדובר בהפרש של שעות בודדות וכי תביעת פאי הוגשה בשעה 1 בבוקר בלילה שבין 30.9.2020 ובין 1.10.2020 – ועל פי שעון ארה"ב ביום 30.9.2010. נטען שההמצאה של דרישת הבוררות לב"כ פאי בדוא"ל אינה מהווה המצאה כדין, וכי זו בוצעה רק בתחילת חודש נובמבר למשרדי התובעת, ומכל מקום ברור שכתב תביעת פאי, על כלל מסמכיו וטיעוניו, לא נוסח ואושר בתוך 5 שעות.
עוד נטען כי ורסו מושתקת מלטעון לקיומה של תניית בוררות ולקיומו של הליך בוררות תלוי ועומד כשהיא זו שהגישה תביעה בישראל נגד חברת אופטיקנה באותה פרשה, טענה במסגרת תביעת אופטיקנה בפירוט נרחב לעניין מערכת היחסים שלה עם פאי והעמידה למבחן בית המשפט מספר רב של פלוגתות נשוא מערכת היחסים החוזית בין ורסו לפאי, וכי בתביעת הבוררות יש טענות זהות לטענות שנטענו בתביעת אופטיקנה. פאי הפנתה לס' 22-23 לכתב התביעה בבוררות, אליו צורפו תמונות של עומר אדם ועדן בן זקן ביחס לפרס ום שורסו טענה כי הוא פרסום מפר, המשויך לחב רת אופטיקנה, וכן נטען בכתב התביעה בבוררות (בתרגום חופשי – א.ב.) כי (1) הסכם אופטיקנה פקע ואופטיקנה מנועה משימוש במותג ורסו, (2) כי המשקפיים יוצרו ללא אישור ורסו ולא עומדים בסטנדרטים שלה ו-(3) גם אם הסכם אופטיקנה היה בתוקף והמשקפיים היו מקוריים, המחיר המבוקש נמוך ממחיר המינימום המוסכם של 350 ₪; נטען כי ורסו הייתה הראשונה לנקוט בצעדים כלשהם בנושא הסכסוך והיא יזמה התדיינות משפטית בישראל נגד אופטיקנה כחודשיים לפני הגשת דרישת הבוררות ותביעת פאי; עוד נטען כי ורסו ניהלה הליך גישור בישראל עם פאי ועם אופטיקנה, בקשר עם כלל המחלוקות – המהווה הודאת בעל דין בעניין הדין החל וסמכות השיפוט; עוד נטען כי כל הכרעה שיפוטית שתינתן בבית המשפט בישראל ביחס לתביעת ורסו נגד אופטיקנה תהיה קשורה באופן ישיר והדוק למערכת היחסים בין ורסו לפאי , וכי בתביעת הבוררות שזורות טענות הקשורות למחלוקות בישראל מול אופטיקנה, שאין בסמכות מוסד הבוררות להכריע בהן, כגון שימוש פסול בזכויות הקניין הרוחני ונזקים שנגרמו לורסו.
פאי הכחישה שהסתירה מידע כלשהו מבית המשפט, וטענה כי ורסו היא זו שמנסה להתחמק מבירור משפטי ועובדתי של המקרה שלפנינו – שצריך להידון לפי הדין הישראלי. נטען ש הפורום הנאות לבירור הסכסוך הוא בישראל – מדובר על שיווק מוצר לשוק הישראלי, בישראל, באמצעות פרזנטורים ישראליים, אתר אינטרנט ישראלי, עובדים ישראליים וחברת הפצה ישראלית (אופטיקנה) . כלל העדים הפוטנציאלים הם ישראלים, למעט מר עמר שהגיע להעיד בדיון בצו המניעה בתביעת ורסו ואף שהה בישראל כחודשיים לשם קיום הליך הגישור והוא בקיא בשפה העברית. הסימן המסחרי של המותג נרשם בישראל, הקמפיינים השיווקיים של המותג נעשו בישראל ו ההפרות הנטענות נעשו בישראל. טענות ורסו כלפי אופטיקנה, העוסקות בעוולות עפ"י דיני מדינת ישראל, קשורות קשר הדוק למערכת היחסי ם ההסכמים והשוטפת בין ורסו לפאי. כמו כן נטען כי אין כל זיקה בין ענייננו לבין מוסד הבוררות ו/או הדין במדינת פלורידה.
נטען שהסכם פאי בטל ומבוטל או לפחות תניית השיפוט שלו שונתה באופן מהותי, עת נכרת הסכם ההפצה ע"י כלל הצדדים וקל וחומר עת נכרת ההסכם המשולש ביוני 2020 – המעניקים סמכות שיפוט בלעדית בישראל . נטען כי לא ניתן להחיל תניית שיפוט מחוזה מוקדם כשהחוזה המאוחר קבע תניית שיפוט ייחודית בישראל. בהקשר זה נטען כי נספח א' להסכם אופטיקנה הוא הסכם שירות בעברית לפיו מר עומר אדם ישמש כפרזנטור של אופטיקנה עבור מותג ורסו – ההופך את פאי ועומר אדם לצד להסכם אופטיקנה , וכי תניית פתרון הסכסוכים בהסכם אופטיקנה מגדירה תביעות באופן רחב וכוללת גם תביעות נגד צדדים שלישיים. עוד נטען , שתניית השיפוט בהסכם אופטיקנה המחילה את הדין הישראלי ו הבוררות בישראל, שונתה ע"י ב"כ פאי והתקבלה ע"י ב"כ ורסו וכי פאי היא זו שעמלה על חיבור הצדדים ו הוצאת ההתקשרות אל הפועל אחרי שהבינה שורסו הפרה את התחייבויותיה ולא תוכל לעמוד בהן. כמו כן נטען כי ההסכם המשולש תקף על אף שלא נחתם פורמלית, כיוון שהיו תכתובות המעידות על קיבול וכי בהסכם זה כללו הצדדים תנייה המעניקה את סמכות השיפוט הבלעדית לבית המשפט בת"א; עוד נטען כי גם אם היה מדובר בתניית שיפוט זרה בתוקף , הקנה בית המשפט העליון סמכות שיפוט לבימ"ש בישראל כאשר היה ברור שפיצול הדיון עלול לגרום לבעיה מהותית בניהול התיק, ובענייננו ורסו כאמור הגישו תביעה בישראל נגד אופטיקנה הקשורה קשר ישיר לפאי. נטען כי קיים טעם מיוחד המצדיק את המשך בירור התובענה בבית משפט זה, כי צירופן של ורסו אמריקה ומר עמר הוא צירוף אותנטי וכי פיצול הדיון עלול ליצור מצב של הכרעת סותרות והותרת פאי ללא יכולת לה יפרע מכלל הנתבעים, וזאת גם אם נבחנים הדברים על פי סעיף 6 לחוק הבוררות, שפאי אינה מודה בתחולתו.
תשובת ורסו
נטען שורסו עמד ה בנטל הקבוע בחוק הבוררות – כי קיים הסכם בוררות חתום בין ורסו ישראל לפאי, כי הסכסוך בגינו הוגשה תביעת פאי נופל בהגדרה הקבועה בתניית הבוררות וכי הם מוכנים לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות – כשורסו ישראל פתחה בהליך בוררות בפלורידה לפני הגשת תביעת פאי וורסו אמריקה ומר עמר נותנים הסכמתם להשתתף בהליך; נטען שפאי לא עמדה בנטל להוכיח כי יש טעם מיוחד שלא לעכב הליכים או שהסכם הבוררות אינו בתוקף – ובכלל זה נטען כי פאי אינה צד להסכם אופטיקנה, אינה מוזכרת בנספח הפרזנטור וכי ההסכם המשולש לא נכרת כיוון שדיוויד עמר הודיע כי נדרשת הסכמת אביו, מר ג'קי עמר, שלא ניתנה.
נטען כי פאי כלל לא טענה שמתקיים אחד מהחריגים הקבועים באמנת ניו יורק – ומכאן שלא מתקיים חריג כאמור, וכי גם הטעם המיוחד שהוכר בפסק דין סימנס אליו הפנתה פאי – הוא קיומו של אינטרס ציבורי בבירור פרשת שוחד חמורה בחברת החשמל, וכך גם בעניין טבע שעסק באישור ניסוי רשלני בבני אדם – בעוד ענייננו עוסק בטענות פרטיות ואין בו "תיקון עולם".
נטען כי תניית הבוררות היא ייחודית וברורה ומעבירה כל מחלוקת (any unresolved controversy or claim) הקשורה להסכם (arising out of or relating to this contract or breach thereof) להכרעה בבוררות (shall be settled by arbitration), וכי גם אם לבית המשפט סמכות לדון בתובענה – אין פירוש הדבר שיש להתעלם מתניית הבוררות.
עוד נטען שהליך הבוררות מהווה הליך תלוי ועומד ביחס לתביעת פאי – הבוררות בפלורידה קדמה בזמן, מתבררות בה שאלות מהותיות דומות והצדדים במהותם הם אותם צדדים (ורסו אמריקה היא חברה אחות של ורסו ישראל, ומר עמר הוא אחד ממנהליה) . נטען כי הליך הבוררות החל עם פתיחת ההליך ואינו תלוי במינוי בורר, כי בורר מטעמה של ורסו מונה כבר ביום 23.10.2020, וכי פאי גררה רגליים במכוון במינוי בורר מטעמה ולפיכך מושתקת.
נטען כי הדין אינו מכיר בטענת "פורום לא נאות" ביחס להליך בוררות, וכי נאותות הפורום אינו טעם להימנע מעיכוב הליכים. למען השלמת התמונה נטען כי הפורום הנאות הוא בפלורידה – שם מצויים שלושה מתוך ארבעת בעלי הדין, כי המהלכים להתקשרות נעשו בפלורידה והדין שהוסכם להחיל על ההסכם הוא דין פלורידה.
דיון והכרעה
הרקע הנורמטיבי לעניין עיכוב הליכים על פי סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות, לרבות הוראות אמנת ניו יורק, פורט ברע"א 3331/14 Siemens AG (חברה זרה) נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (13.8.2014) מפי כב' השופט עמית בדן יחיד (להלן: "עניין סימנס"). בתמצית, סוכמה ההלכה כי לבית המשפט סמכות "להימנע מעיכוב ההליך אם מצא 'טעם מיוחד' לכך. מעצם טיבו, 'טעם מיוחד' זה אינו מתוחם לרשימה סגורה של חריגים, ויש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו. עם זאת, יש לזכור כי עיכוב ההליך הוא הכלל, והימנעות מעיכוב – החריג. הדברים נכונים בדיון לפי סעיף 5 לחוק, והם נכונים שבעתיים תחת סעיף 6 לחוק, לאור ההיבט הבינלאומי הנלווה לבוררות " (שם, בס' 16; ר' גם רע"א 1817/08 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' Pronauron Biotechnologies ,Inc, פס' י"ח-כ"א (11.10.2009) (להלן: " עניין טבע"). יצוין כי נדחתה בקשה לדיון נוסף בעניין טבע בשאלת קיומו של שיקול דעת לביהמ"ש שלא לעכב הליכי בוררות עליהם חלה אמנת ניו יורק – דנ"א 8511/09 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' ‏Proneuron Biotechnologies, Inc (24.1.2010)).
בענייננו, מצאתי כי מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות אי עיכוב הליכים , וזאת גם בהינתן שחל על ענייננו סעיף 6 לחוק.
אמנם, אין חולק כי " הכלל המנחה לגבי עיכוב הליכים בשל תניית בוררות זרה הוא כיבוד הסכמת הצדדים" (עניין טבע, פס' כ"ב; ר' גם רע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ, מח(1) 397 (1993) (להלן: " עניין אלרינה")) ובענייננו, אמנם ישנה תניית בוררות הקבוע ה בהסכם פאי . אולם, לאחר חתימת הסכם זה, חלו שינויים משמעותיים במערכת היחסים בין הצדדים שהביאו לסיכול רצונם המקורי של הצדדים להעברת הסכסוך שביניהם לבוררות.
ראשית, ורסו התקשרה עם חברת אופטיקנה, על מנת שאופטיקנה תשווק את משקפי ורסו בחנויות הרשת בישראל . ההסכם בין ורסו ובין אופטיקנה כלל נספח פרזנטור שהתייחס במפורש לעומר אדם ופעולות שונות שמצופה שיבצע לצורך קידום המותג. כמו כן כלל ההסכם סעיף הקובע כי הדין החל הוא הדין הישראלי וכלל תניית בוררות בישראל (ס' 14 להסכם אופטיקנה). אם כן, ורסו מיוזמתה הכניסה שחקן נוסף למערכת היחסים בינה ובין פאי, כשורסו מודעת היטב לכך שבינה ובין אופטיקנה לא קיימת תניית בוררות זרה ולהפך – תניית השיפוט עליה הסכימו ורסו ואופטיקנה החילה את הדין הישראלי וכי סכסוכים יידונו בישראל. ההסכם אף חיזק את הזיקה לישראל כך שבניגוד לכוונה המקורית של ורסו ופאי לשיווק באינטרנט , עם כניסת אופטיקנה לעניינים הוסכם כי משקפי ורסו ימכרו בחנויות אופטיקנה פיזית בישראל כשאופטי קנה ועומר אדם ישתפו פעולה לפרסום המותג (ס' 6, 9 ו-10 לנספח הפרזנטור), לרבות השתתפות בפתיחת חנויות (ס' 8 לנספח הפרזנטור). יודגש כי ורסו הסכימה לשימוש בדמותו של עומר אדם בקמפיינים שהופקו ובוצעו ע"י אופטיקנה לפחות ממאי 2019 ועד מאי 2020 (ר' חקירת מר דיוויד עמר בבקשה לסעדים זמניים מיום 22.10.20 עמ' 7 ש' 12-14).
שנית, ורסו ניהלה עם אופטיקנה ופאי מו"מ להסכם משולש במשך חודשים . תניית השיפוט בהסכם המשולש מפנה את הסכסוך לבית המשפט המוסמך בת"א (ס' 8.3 להסכם המשולש) . ההסכם המשולש מעגן ביתר שאת את היות שלושת הצדדים קשורים זה בזה ומחלק את הבעלות במותג 1/3 לכל אחד. אמנם, ישנה מחלוקת אודות תוקפו של ההסכם המשולש, שתתברר בתביעה העיקרית , אולם לצרכי החלטה זו לא ניתן להתעלם מכך ש בין היתר, מר דיוויד עמר – מי שעמד בחזית מטעם ורסו, כתב לב"כ פאי ביום 2.6.2020 "I will sign and send back today" (נספח 17 לתביעת פאי) וביום 9.9.2020 כתב לב"כ פאי כי הייתה הסכמה שהבעלות בפרויקט החדש תהיה 1/3 לכל חברה (פאי, אופטיקנה וורסו) (נספח 19 לתביעת פאי).
כבר נפסק כי "פן נוסף של עקרון חופש החוזים הוא כי יש לכבד את רצונם של הצדדים לסכסוך כפי שזה משתקף בפועלם, בהתנהגותם – זאת אף לאחר חתימת ההסכם" (רע"א 8613/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC AEROAVIT AIRLINES, בפס' 27 (11.10.2012) ). בענייננו, ההסכם בין פאי לורסו הק ובע את תניית הבוררות, נחתם בעת שסברו כי יוכלו לקדם ולנהל את המותג במשותף ללא צורך בגורמים נוספים . ברם, בהמשך נכנסה אופטיקנה ל מערכת היחסים העסקית בין הצדדים, ביוזמה משותפת של ורסו (ס' 32 ו-35 לתביעת ורסו; ס' 43 לתביעת פאי). המעורבות של צד ג' (אופטיקנה) לא הייתה צפויה במועד חתימת הסכם הבוררות, ובהסכמים מול אופטיקנה לא קיימת תניית בוררות דומה, אלא הוחל הדין הישראלי בישראל. התנהלות ה המאוחרת של ורסו מלמדת על "סיכול" הכוונה להעביר את הסכסוך לבוררות בפלורידה. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט חשין: " במקום שצדדים להסכם בוררות לא חזו מראש אפשרות של פיצול הליכים, ומעורבותו של צד שלישי באה כמו במפתיע. במקרה מעין זה ניתן יהיה לומר (כאחד השיקולים במערכת הכוללת), כי כוונת הצדדים בכוננם את הליך הבוררות כמו 'סוכלה', שהרי מה טעם יסכימו מראש על פיצול הליכים שאינו נוח, מעיקרו, לאיש?" (עניין אלרינה, עמ' 412, פס' 17 לחוו"ד המיעוט של כב' השופט חשין). "סיכול" זה נתמך גם בשיקולים פרקטיים שכן צירופה של אופטיקנה – חברה ישראלית הפועלת בישראל – הוסיף למערכת היחסים בין הצדדים זיקות לישראל, כדוגמת מכירה בחנויות בישראל וכיו"ב.
לאור האמור לעיל מצאתי כי במקרה דנן השיקול כי יש לכבד את רצון ורסו ופאי בהסכם המקורי לקיים בוררות בפלורידה הוא שיקול בעל משקל נמוך שכן רצון זה סוכל עם כניסת שותפה חדשה למערכת היחסים עליה לא חלה תניית הבוררות .
בנוסף, בענייננו לשיקול יעילות הדיון כחריג לכלל עיכוב הליכים יש משקל ממשי (להכרה בשיקול זה ר' עניין סימנס בפס' 18 וכן עניין אלרינה בעמ' 402, פס' 7 לחוו"ד של כב' השופט גולדברג).
אזכיר כי בנסיבות העניין שבפניי, ורסו, פאי ואופטיקנה – הן גם תובעות וגם נתבעות, כדלקמן: פאי ואופטיקנה הגישו תביעות נגד ורסו, בהן מבוקש בין היתר להצהיר כי ההסכם המשולש בתוקף ויש לכל חברה 1/3 בזכויות המותג (פאי במסגרת תביעת פאי – אותה מבוקש לעכב, ואופטיקנה במסגרת כתב תביעה שכנגד בתביעת ורסו); ורסו הגישה תביעה נגד אופטיקנה, אליה צורפה גם פאי כנתבעת, בה מבוקש בין היתר להצהיר כי טיוטות ההסכם המשולש אינ ן בתוקף, כי ורסו היא הבעלים היחיד בסימן הרשום וכי על אופטיקנה לחדול מכל התקשרות עם עומר אדם ופאי בקשר לפרסום מוצרים בתחום המשקפיים. כמפורט לעיל, התובענות אוחדו, ערעור על החלטת הצירוף נדחה בבית המשפט העליון ולא הוגש ערעור על איחוד התובענות. עוד יוזכר, כמפורט לעיל, כי אופטיקנה היא במכוון ובמודע לא צד להסכם הבוררות ועל מערכת היחסים עימה חל הדין הישראלי בישראל .
נפסק, כי במצב בו בעל דין אינו צד להסכם הבוררות, יש לבחון האם קיימת נחיצות דיונית ונחיצות מהותית בקיום הליך אחד בבית המשפט. בענייננו, השתכנעתי כי אמנם כך הדבר. אשר לנחיצות הדיונית, צירופה של פאי כנתבעת לתביעת אופטיקנה הוא צירוף של אמת ולא נועד רק כדי לחמוק מהליך הבוררות. אשר לנחיצות המהותית, ש"עניינה החשש מפני קביעת ממצאים, מסקנות או תוצאות סותרים בשני ההליכים, באופן העלול לפגוע ביכולתו של התובע לזכות בסעד אפקטיבי" (עניין סימנס, פס' 18) – מצאתי כי זו קיימת במקרה דנן ולא בכדי אף צורפה פאי לתביעת ורסו כנתבעת (ר' ס' 35 להחלטה מיום 6.1.2021). השאלות הקשורות לתוקפו של ההסכם המשולש ולזכותן של פאי ואופטיקנה לפרסם, לשווק ולמכור את מוצרי ורסו צפויות להיות מוכרעות ממילא בתביעת ורסו, כשאף ורסו עצמה סבורה כי החלטה בתוקפו של ההסכם המשולש משמעה בטלותו של הסכם פאי (ס' 37-38 לבקשה לעיכוב הליכים). במצב דברים זה יש חשש ממשי מקביעות סותרות – כגון מצב בו בית משפט זה יקבע שההסכם המשולש בתוקף ומכאן לכל צד זכויות במותג ולפיכך לא נעשה שימוש מפר בסימן המסחר, ואילו בבוררות יקבע שלפאי אין זכויות במותג והיא הפרה את הסכם פאי . אופיה של המחלוקת בענייננו רחבה יותר מהשאלה האם הופר או לא הופר הסכם פאי, ועניינה בשאלת תוקפה של מערכת היחסים המשולשת – לא ניתן להפריד בין עניינה של אופטיקנה (עליה לא חל הסכם הבוררות) לעניינה של פאי. מכאן, ועל מנת שפאי ואופטיקנה יוכלו לזכות בסעד אפקטיבי בנושא זכויותיהן במותג , חיוני שהדיון לא יפוצל אלא יתנהל כמקשה אחת (ר' גם עניין אלרינה, עמ' 402).
לאור האמור לעיל וקיומה של אופטיקנה כצד מהותי לסכסוך עליה לא חלה תניית הבוררות, לא מצאתי לדון בטענות הקשורות לצירופם של עומר אדם, דיוויד עמר וורסו אמריקה. יוער בהקשר זה כי אכן מדובר בצדדים קרובים לצדדים המקוריים לתניית הבוררות וספק אם יש בצירופם לתביעת או לבוררות כדי להוות טעם מיוחד בגינו לא יעוכבו הליכים (ר' רע"א 3925/12 רונן נ' כהן (17.06.2013) ).
זאת ועוד – ורסו היא שבחרה איזה הליך "יפתח" את הסכסוך המשפטי בין הצדדים והיא בחרה להגיש תביעה נגד אופטיקנה בבית משפט זה , בה התבקשו גם סעדים הרלוונטיים לזכויות פאי, וזאת כחודשיים קודם להגשת דרישת הבוררות נגד פאי. התנהלות זו מחזקת את הטעם בניהול הדיון בבית המשפט בישראל . לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט עמית: "המבקשות עצמן הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבים 4-3 ואוקפילד בעניינים הקשורים לפרשה נושא תביעתה של חברת החשמל... יוצא, אפוא, כי המבקשות ממילא צפויות לנהל את תביעתן בבית המשפט בגין אותה מסכת עובדתית. גם בכך יש כדי לחזק את הטעם בניהול הדיון כולו בבית המשפט..." (עניין סימנס, סעיף 19 ). יודגש כי הבקשה לצווים זמניים נגד אופטיקנה הוגשה ביום 11.8.2020, לאחר שורסו כבר ידעה כי יש לה טענות גם כלפי פאי, וזאת בגין אותה מסכת עובדתית (ר' תכתובות ב"כ ורסו מיום 24.7.2020 וב"כ פאי מיום 29.7.2020 – נספח 8 לתגובת פאי). דרישת הבוררות נגד פאי הוגשה רק ביום 30.9.2020, לאחר שהיו אמורים להתקיים דיונים בבקשה לסעדים זמניים בתביעת ורסו (הדיונים נדחו בשל אילוצים שונים שנבעו ממגיפת הקורונה), ויממה קודם לקיום הדיון. התנהלות זו של ורסו מחזקת את המסקנה כי בנסיבות העניין דנן אין מקום לעיכוב הליכים.
אשר לטענות פאי כי אין מקום לעיכוב הליכים לאור הסכמת ורסו להעביר את הסכסוך לגישור משולש, לא מצאתי בה ממש. ההסכמה לגישור נעשתה מבלי לגרוע מיתר טענות הצדדים ובכלל זה עמידת ורסו על רצונה בבוררות . קבלת טענת פאי עלולה להוות חסם להסכמה עתידית לניהול מו"מ - ובכך יצאו הצדדים ובית המשפט מופסדים. ( ר' לעניין זה גם סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל 266-267 (מהדורה רביעית, 2005) (להלן : "אוטולונגי")).
אשר לטענה כי יש לעכב הליכים עקב קיומו של הליך תלוי ועומד – הוא תביעת הבוררות, לא מצאתי בה ממש. יצוין כי דרישת הבוררות ותביעת פאי הוגשו בהפרש של שעות בודדות, כשגם לגישתה של ורסו – מדובר ב-6 שעות בלבד ממועד המצ את דרישת הבוררות לפאי ועד להגשת תביעת פאי, וזאת מבלי להיכנס למחלוקות בנוגע לתוקף ההמצאה. לא מצאתי כי פער שעות מינורי זה מצדיק עיכוב הליכים מחמת קיומו של הליך תלוי ועומד, ובפרט לנוכח המפורט לעיל – כשתלויה ועמדה תביעת ורסו נגד אופטיקנה – תביעה שהוגשה קודם לדרישת הבוררות והיא עוסקת באותה מסכת עובדתית ונדרשים בה סעדים הנוגעים גם לזכויות פאי, שצורפה כנתבעת. עיכוב תביעת פאי בעוד תביעת ורסו ממשיכה להתברר, לא תוביל ליעילות וחסכון בזמן שיפוטי ואף להפך .
בקשת פאי לעיכוב הליכי הבוררות
אסקור בתמצית את הרקע וטענות הצדדים. יובהר כבר כעת כי גם כאן בית המשפט הלך כברת דרך עם פאי בעניין זה, בתקווה שהצדדים ישכילו לסיים את ההליך מחוץ לכותלי בית המשפט, אולם הדבר לא צלח.
ביום 21.1.21 הגישה פאי בקשה "למתן הוראות" " להורות לורסו לעצור כל פעולה הקשורה בקידום... הבוררות בפלורידה ... עד לקבלת הכרעה בבקשה לעיכוב הליכים " (ס' 16 לבקשה). במקביל התבקש גם צו ארעי עד לקבלת תגובת ורסו. נטען, כי ורסו מבקשת לקדם את הליך הבוררות בארה"ב, על אף החלטות שניתנו בבקשה לצירוף פאי כנתבעת ואיחוד התובענות ועל אף שטרם הוכרעה הבקשה לעיכוב הליכים. עוד נטען, כי פאי ועומר אדם לא נוטלים חלק בהליך הבוררות, למעט טענה כי אין למוסד הבוררות סמכות. בו ביום, הבקשה הועברה לתגובה ולא ניתן צו אר עי. פאי לא הסתפקה בכך, והגישה בקשה לעיון מחדש ביום 26.1.21 בטענה כי ורסו ממשיכה לקדם את הבוררות, ואף ביקשה לזמן את עומר אדם למתן עדות, וזאת על אף שטרם מונו הבורר השני והשלישי והליך הבוררות טרם החל . לאור בקשת פאי, הבקשה נקבע לדיון דחוף ליום 1.2.21.
בתגובת ורסו נטען כי מדובר למעשה בבקשה למתן צו חוסם – המורה לאדם להימנע מליזום או לקדם הליך משפטי , הפוגע פגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, ושימוש בו שמור למקרים קיצוניים ונדירים במיוחד, כאשר הוכח שהתביעה שהוגשה בפורום הזר היא קנטרנית או שהוגשה בכוונה רעה. נטען, כי בענייננו תבי עת הבוררות בפלורידה הוגשה על בסיס הסכם חתום ומחייב בין פאי וורסו ישראל ולא מתקיימים התנאים הקיצוניים למתן צו חוסם. ורסו הפנתה לעניין רע"א 2459/20 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' פיקארד (25.06.2020) (להלן: " עניין פיקארד") שם נפסק כי האמצעי הראוי הוא פנייה לערכאה הזרה בבקשה מתאימה לסילוק על הסף או עיכוב הליכים. נטען כי הליך הבוררות מתנהל ומתקדם ואין אפשרות להפסיקו ומתן צו חוסם יפגע פגיעה קשה בזכותה של ורסו ולחריגה רבתי מכללי כיבוד ערכאות זרות. לתגובתה צירפה ורסו מכתב מבא כוחה בהליכי הבוררות, עו"ד shaw, המפרט את סטטוס ההליכים ובכלל זה פניות מוסד הבוררות לפאי למינוי בורר מטעמה, מינוי שפאי סירבה לשתף עימו פעולה, ומינוי הבורר בסופו של דבר על ידי מוסד הבוררות.
בתשובה לתגובה נטען כי ורסו הסתירה בתגובתה מידע מהותי ממנו עולה כי הבוררות טרם החלה, וכי רק ביום 27.1.21 מונה בורר שני (מתוך שלושה) על ידי מוסד הבוררות . כן נטען שאין מדובר בצו חוסם כיוון שפאי "לא ביקשה לחסום את ורסו מלנהל הליכים בארה"ב. כל מה שPAI- ביקשה זה להורות לורסו שלא לקדם כל הליך בבוררות ארה"ב עד להכרעה של ביהמ"ש הנכבד בבקשתה של ורסו עצמו לעיכוב הליכים " (ס' 10) . פאי הוסיפה וטענה כי "אם בקשת ורסו לעיכוב הליכים תידחה, לא יהיה בידה לקדם כל הליך מקביל בארה"ב " (ס' 11). נטען, כי לא היה צורך בבקשה אם ורסו עצמה הייתה מתנהלת בניקיון כפיים, ולא הייתה מגישה בקשה לעיכוב הליכים מצד אחד ומצד שני אצה לקדם באופן מלאכותי הליך בארה"ב כדי ליצור מעשה עשוי לקראת הדיון בבקשה לעיכוב הליכים.
בדיון ביום 1.2.21 הוסכם פעם נוספת לנסות ולפתור את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט.
אלא שביום 4.3.21 הודיעה פאי כי הליכי הגישור לא צלח ו וכי ורסו ה משיכה לקדם את הליכי הבוררות , כמו כן שוב ביקשה פאי צו ארעי במעמד צד אחד לעצירת הליכי הבוררות, עד לקיום דיון במעמד הצדדים שנקבע זה מכבר ליום 24.3.21 (ס' 4 לבקשה) . צו ארעי לא ניתן וניסיונות לקבוע דיון מוקדם יותר בבקשה לא צלח. ביום 11.3.21 הגישה פאי בקשה בהולה נוספת להורות לורסו לעכב את הליך הבוררות עד לקיום הדיון וזאת כיוון שביום 9.3.21 ניתנה החלטה של מוסד הבוררות לפיה ניתן להגיש השגות על זהות הבורר עד ליום 12.3.21. נטען כי ורסו פועלת מא חורי גבו של בית המשפט על מנת לבצע מחטף וליצור מעשה עשוי, על אף שורסו היא זו שהגישה הליך נגד אופטיקנה בישראל ונהנית מצו המניעה שניתן במסגרתו. פאי הבהירה כי "אין אנו עוסקים ב'צו חוסם'. צו חוסם הוא סעד עיקרי שנועד לעצור לגמרי הליך כזה או אחר הבקשה דנא היא בקשה לסעד זמני המונע מורסו באופן זמני להמשיך את ההליכים בארה"ב, זאת עד אשר בקשתה שלה (ולא בקשת PAI), לעיכוב הליכים תישמע ותוכרע בביהמ"ש" (ס' 12 שם). פאי שבה והדגישה כי היא "איננה יכולה ליטול כל חלק בהליך הבוררות בארה"ב, עת עמדתה הבסיסית היא כי סמכות השיפוט הבינלאומית מוענקת לבית המשפט הישראלי" (ס' 14 שם) .
לנוכח טענות פאי לדחיפות, הועברה הבקשה לתגובה דחופה. משתגובת ורסו לא הוגשה במועד, ביום 12.3.21 ניתן צו ארעי. בהמשך, הובהר כי תקלה טכנית במערכת מנעה הגשת תגובת ורסו במועד והתבקש עיון חוזר בהחלטה למתן צו ארעי. פאי התנגדה לביטול הצו הארעי וטענה כי ורסו התעלמה מהצו ולא הצביעה על נזק ממשי שיגרם לה מעיכוב הליך הבוררות.
לגופו של עניין טענה ורסו שוב כי מדובר למעשה בצו חוסם הניתן במקרים קיצוניים בלבד וכי אין רלוונטיות לעובדה כי מבוקש סעד זמני או סעד עיקרי. נטען כי הבוררות אינה קנטרנית אלא מתבססת על הסכם פאי בו התחייבה פאי כי עומר אדם לא יעניק שירותי פרזנטור לתקופת ההסכם ותקופה של שנתיים אחרי, אלא שפחות משנתיים מאז כריתת הסכם פאי, פאי ועומר אדם התקשרו עם אופטיקנה לקדם מוצרים המפרים את סימן המסחר של ורסו. נטען, כי ככל שלפאי יש טענות בדבר סמכות מוסד הבוררות, עליה לעלות אותן בפני מוסד הבוררות, אולם פאי מזלזלת באופן מכוון ומושכל בהליך הבוררות ואף שלחה הודעה למוסד הבוררות לפיה היא מנקה את ידיה מנקיטת פעולה בבוררות. נטען כי על אף ניסיונות פאי להכשילו, הליך הבוררות נפתח בחודש ספטמבר 2020 ללא קשר לשאלה אם מונו בוררים, והוא ממשיך ומתקיים , ומתן צו חוסם יפגע פגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות של ורסו. נטען כי " הבקשה לעיכוב הליכים לא תוכל להשפיע בכל מקרה על הבוררות בפלורידה" (ס' 43; ר' גם דברי ב"כ ורסו בדיון מיום 24.3.21).
ביום 15.3.21 קבעתי כי בהינתן שהתיק קבוע לדיון ליום 24.3.21 ומעת שמדובר בפרק זמן קצר ביותר ומשכלל ההליכים עוכבו עד לאחרונה בניסיון לפתור את הסכסוך "נכון יהיה להותיר את הצו על כנו עד למועד הדיון".
ביום 22.3.21 הגישה פאי בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, בה התבקש ביהמ"ש לכוף על ורסו לציית להחלטות בדרך של הטלת קנס כספי מהותי. לטענתה, הן ביום 12.3.21 והן ביום 16.3.21 פנתה ורסו למוסד לבוררות בבקשה למינוי בורר שלישי, בטענה כי הצו אינו חל על מינוי זה. נטען כי כפועל יוצא, מוסד הבוררות אכן אישר את מינוי הבורר השני והורה לבוררים להמשיך במלאכת מינוי הבורר השלישי. יצוין כבר עתה כי בקשה זו התייתרה ביום 24.3.21 עת פק יעת הצו הארעי.
ביום 22.3.21 הגישה ורסו חוו"ד מומחה לדין הזר מטעמו של עוה"ד ליאור פיין. המומחה קבע כי (1) בפלורידה בוררות תחשב כהליך תלוי ועומד ממועד הגשת דרישה לקיום בוררות בית הצדדים. בענייננו הוגשה דרישה, שולמה אגרה, וההודעה פתיחת הליך נשלחה לצד שכנגד ולפיכך סטטוס הליך הבוררות הוא הליך פתוח, תלוי ועומד; (2) הבוררות יכולה להימשך בלי השתתפותה הפעילה של פאי ופסק הדין יהיה אכיף; ( 3) מוסד הבוררות רשאי לקבוע כי גם מי שאינו חתום על הסכם הבוררות, כמו מר עומר אדם, מחויב להשתתף כצד לבוררות.
ביום 24.3.21 התקיים דיון בבקשות. כאמור, ניסיון להביא את הצדדים להסכמות שוב לא צלח. ביום 26.3.21 הגישה פאי בקשת הבהרה לפיה הצו הארעי יחול עד למועד מתן הכרעה בבקשה לעיכוב הליכים. ורסו התנגדה לבקשה וטענה כי הבקשה לא הועלתה קודם למועד הדיון או במהלכו, אלא הוגשה לאחר שפקע הצו ולמעשה מבוקש לשוב ולהטיל את הצו. נטען כי גם אם קודם לכן מוצדק היה לעכב את ההליך לצורך קידום פתרון לסכסוך, כעת הצדקה זו כבר אינה קיימת ואין מקום לצו חוסם.
דיון והכרעה
לכאורה, לאור האופן בו נוסחה הבקשה – עצירת קידום הבוררות עד להכרעה בבקשה לעיכוב הליכים – היא ההחלטה דנן, אין עוד צורך להכריע בבקשת פאי. עם זאת, להשלמת התמונה ועל מנת שאף צד לא י ימצא חסר ובהינתן כמות הטיעונים והבקשות שהוגשו לעניין זה (שרק מקצתם הובאו לעיל), מצאתי לייחד מספר מילים לעניין זה.
ראשית, בשאלה עד מתי חל הצו הארעי. ההחלטה מיום 15.3.21 מדברת בעד עצמה ונכתב בה במפורש כי הצו הארעי יחול עד לדיון ולא עד להכרעה בבקשה . הנימוק מלכתחילה למתן הצו הארעי, היה הרצון לשוב ולנסות להגיע להסדר כולל בין הצדדים ובהתחשב בעובדה כי עד אותו שלב הסכימו הצדדים לעכב את כלל ההליכים ביניהם לצורך מו"מ כזה , ולאור פרק ה זמן הקצר של ימים ספורים לעיכוב ההליכים עד למועד הדיון. לאחר שלמרבה הצער הניסיון להגיע להסכמות בדיון לא נשא פרי, אין מקום "להאריך" את הצו בכלל, ובפרט לא בדרך של בקשת הבהרה. הדברים מקבלים משנה תוקף מעת שפאי לא העלתה כל טרוניה בנוגע לתוקף הצו הארעי לאחר מתן ההחלטה ואף לא במועד הדיון, אלא רק לאחר שהצו פקע.
שנית, בשאלת עיכוב הליך הבוררות לגופו, מצאתי כי אכן מבוקש למעשה צו חוסם. טענות פאי כי אין מדובר בצו חוסם אלא בצו מניעה זמני היו אולי יכולות לה ישמע ככל שבפני בית המשפט היה הליך עיקרי הנוגע לבוררות גופה (ר' לדוגמה רע"א 5114/05 מינהל מקרקעי ישראל נ' חאן מנולי בע"מ (23.08.2005) ; רע"א 8833/03 מאגנוס הנדסה ואחזקה בע"מ נ' אינגביר הנדסה בע"מ (24.12.2003) ). ברם, בענייננו, בית משפט זה אינו דן בהסכם הבוררות, סמכות הבורר וכיו"ב, ופאי עצמה קשרה את בקשתה לבקשת עיכוב ההליכים מטעם ורסו ולא לכל הליך אחר.
לא יכול להיות חולק כי פאי הגישה בקשה שנועדה לחסום את ורסו מקידום הליך הבוררות בפלורידה ונוסח הסעד המבוקש מדבר בעד עצמו . כמפורט בעניין פיקארד אליו הפנתה ורסו, צו כזה יינתן רק בנסיבות קיצוניות, שאינן מתקיימות בעניינו . פאי לא הוכיחה כי תביעת הבוררות הוגשה מתוך קנטרנות או כוונה רעה, אלא שהיא עומדת על זכותה לברר את הסכסוך בבוררות כפי שמורה תניית הבוררות בהסכם המקורי בין הצדדים. יצוין שנפסק " כי אין בעצם הגשתה של תביעה בערכאה זרה במקביל להליך משפטי המתנהל בישראל, כדי להעיד על כך שהתביעה הזרה מוגשת מתוך קנטרנות או מכוונה רעה" (עניין פיקארד, פס' 19). זאת ועוד, לא מצאתי שתגרם לפאי פגיעה ממשית מניהול הבוררות – לרבות ניסיונות לסלקה על הסף או לגופה בערכאה המתאימה, ובעניין זה נפסק כי " ברי אמנם שניהול הליך משפטי בארצות הברית, במקביל לבירורה של התביעה הישראלית, עלול להכביד על המבקשים ולהסב להם נזק כלכלי במידה זו או אחרת. הכבדה זו מתחזקת אף לנוכח השלב המתקדם בו מצויה התביעה הישראלית ולאור המשאבים הרבים אשר נראה כי הושקעו בבירורה עד לעת הנוכחית. ואולם, אין די בהכבדה הכלכלית הכרוכה מטבע הדברים, כאמור, בניהולם של הליכים מקבילים בישראל ומחוצה לה, כדי להצדיק סעד קיצוני וחריג כמתן צו חוסם" (עניין פיקארד, פס' 22).
לאור האמור ולמען הסר ספק, אין צו המונע מורסו לקדם את הליך הבוררות, וכל צד יפעל על פי חכמתו בעניין זה.
סוף דבר
הבקשות לעיכוב ההליכים נדחות.
בנסיבות העניין, לאור דחיית בקשת ורסו מצד אחד ופאי מצד שני, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשפ"א, 28 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.