הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 8370-12-09

התובעת
נחמיה לחוביץ בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מ. קפלנסקי ואח'

נגד

הנתבעים
1. הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ש. קין ואח'
2. השמירה טכנולוגיות מיגון (1971) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד נ. קפשוק
3. יורם שמואלי
ע"י ב"כ עוה"ד ש. קין ואח'
4. רות מנדלאוי נציגת עיזבון המנוח חזי מנדלאוי ז"ל
ע"י ב"כ עוה"ד א. אטיאס ושות'

נ ג ד
הצד השלישי
השמירה טכנולוגיות מיון (1979) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד נ. קפשוק

פסק דין

מבוא

תביעה זו עניינה דרישה לתגמולי ביטוח ופיצויים בגין נזקי פריצה שעל פי הנטען, ארעה בעסקה של התובעת, בלילה שבין ה- 22-23.4.09 ואשר במהלכה, נגנב מלאי בשר בהיקף רב.

התובעת, נחמיה לחוביץ בע"מ ( להלן: "התובעת" או "החברה"), הינה חברה רשומה ומאוגדת בישראל, אשר עוסקת ביבוא ושיווק של מוצרי בשר ודגים קפואים ומפעילה את עסקה באזור התעשייה עד הלום.

הנתבעת 1, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ( להלן: "הפניקס" או "המבטחת"), הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את התובעת בפוליסת ביטוח מסוג " אש מורחב" בכפוף לתנאי " פיסגה" ינואר 2007, במסגרת פוליסה שמספרה 08-019-001-XXXX382 ואשר הייתה בתוקף בזמנים הרלוונטיים לאירוע (להלן: "הפוליסה").

הנתבעת 2, השמירה טכנולוגיות מיגון (1971) בע"מ ( להלן: "חברת המוקד"), הינה חברה העוסקת במתן שירותי התקנה, מוקד, שמירה ואבטחה. חברת המוקד התקינה אצל התובעת, עובר לאירוע הפריצה, מערכת אזעקה וסיפקה לתובעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה, שירותי מוקד וסיור.

הנתבע 3, המהנדס מר יורם שמואלי, הינו סוקר סיכונים מטעם הפניקס ( להלן: "מר שמואלי").

הנתבעת 4, הגב' רות מנדלאוי, נציגת עיזבון המנוח חזי מנדלאוי ז"ל, מי שהיה בזמנים הרלוונטיים לתביעה סוכן הביטוח של התובעת, לרבות במהלך ניהול המו"מ לקראת כריתת הפוליסה והפקתה ( להלן: " סוכן הביטוח" או "מר מנדלאוי ז"ל").

התביעה הוגשה תחילה כנגד סוכן הביטוח, אלא שבמהלך ניהול התיק נפטר לצערי סוכן הביטוח ומשכך תוקן כתב התביעה והתביעה הוגשה כנגד נציגת עיזבונו .

בלילה שבין ה - 22-23.4.09, נפרץ עסקה של התובעת. במהלך אירוע הפריצה, פרצו אלמונים את חומת הבלוקים המקיפה את בית הקירור של התובעת. דרך הפרצה שעשו בקיר, חדרו הפורצים לחצר בית הקירור ומשם פרצו לבית הקירור תוך שהם מתגברים על מערכות המיגון שהגנו על בית הקירור מפני פריצה. לאחר שהצליחו לפרוץ את החומה קדחו חור בדופן הקיר הדרומי של מבנה בית הקירור, בין שתי מכולות שהוצבו במקום, חדרו לבית הקירור וגנבו ממנו מלאי בשר ( להלן: "אירוע הפריצה").

בבוקר שלמחרת, עם היוודע דבר הפריצה, מינתה התובעת מטעמה את חברת השמאות " כפתורי את דבי בע"מ" (להלן: "השמאי כפתורי"), את חברת החקירות " קאופמן חקירות" וכן את מומחה האזעקות מר יהודה הלפרין ( להלן: "מר הלפרין"), על מנת שיבדקו את נסיבות אירוע הפריצה ויעריכו את גובה הנזקים שנגרמו לתובעת .

לאור הממצאים כפי שעלו מהבדיקות, העביר השמאי כפתורי, ביום 1.6.09, להפניקס מכתב דרישה לקבלת תגמולי הביטוח המגיעים לתובעת, מכוח הפוליסה שהוציאה הפניקס, בסך של 3,853,236 ₪ ( ראה מוצג 30 למוצגי התובעת).

בימים 15.7.09 ו- 20.8.09 שלחה הפניקס אל התובעת שני מכתבים, הדוחים את דרישתה של התובעת לקבלת תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה.

משנדחתה תביעתה של התובעת, לקבלת תגמולי הביטוח מכוח הפוליסה שהוצאה לה על ידי הפניקס, הוגשה התביעה שבפניי.

התביעה כנגד הפניקס הינה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח, על פי הפוליסה שהוצאה לתובעת.

התביעה כנגד חברת המוקד הינה תביעה שעילתה רשלנות נטענת של חברת המוקד אשר לטענת התובעת, התרשלה בהתקנת מערכת המיגון שהתבקשה וכן התרשלה בביצוע התחייבויותיה על פי הסכם השירותים. התרשלותה זו אפשרה ו/או לא סיכלה את אירוע הפריצה.

התביעה כנגד שמואלי הינה תביעת נזיקין שעילתה רשלנות נטענת של סוקר הסיכונים מטעם המבטחת, אשר קבע כי מערכת האזעקה הקיימת בעסק עונה על דרישות הפוליסה, כאשר המערכת לא עמדה לטענת הפניקס בדרישות המיגון שנדרשו על ידי הסוקרים מטעמה לרבות שמואלי עצמו.

התביעה כנגד מנדלאוי הינה תביעת נזיקין שעילתה רשלנות נטענת של סוכן הביטוח, אשר לטענת התובעת התרשל בכל הקשור להליך הוצאת פוליסת הביטוח לתובעת, אצל הפניקס, הן באשר לגובה הכיסוי הביטוחי והן באשר לתנאי פוליסת הביטוח. לטענת התובעת מנדלאוי ז"ל לא הסביר לתובעת מהו כיסוי לנזק ראשון ולא פעל על פי בקשתה לבטח נזק בסכום של 3,000,000 ₪.

הפניקס שלחה הודעת צד ג' כנגד חברת המוקד בטענה כי התנהלותה והתנהגותה של חברת המוקד, עובר לאירוע הפריצה, היא אשר גרמה לנזקים הנטענים של התובעת.

מטעם התובעת העידו מר גל לחוביץ',הבעלים והמנכ"ל של התובעת (להלן: "מר לחוביץ'"), מנהל בית הקירור של התובעת ,מר משה בן יצחק (להלן: "מר בן יצחק"), חשבת התובעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה ,הגב' מירב דננברג (להלן: "הגב' דננברג"), מר יהודה הלפרין, נותן חוות הדעת בעניין בדיקת מערכת האזעקה לאחר אירוע הפריצה (להלן: "מר הלפרין"), השמאי מר ראובן כפתורי, נותן חוות הדעת השמאית בגין נזקי התובעת (להלן: "מר כפתורי"), והחוקר, מר אהרון קאופמן, אשר ביצע את דו"ח החקירה אודות אירוע הפריצה מטעמה של התובעת (להלן: "מר קאופמן").

מטעם הפניקס ושמואלי העידו מר שמואלי, הגב' איריס קירשנבוים, ראש צוות תביעות עסקים במחלקת רכוש ב"הפניקס" (להלן: "הגב' קירשנבוים"), מר יוסי לבנה, מנהל יחידת הסוקרים ושמאות של "הפניקס" החל משנת 1990 (להלן: "מר לבנה"), מר שמואל ברזני, חתם ב"הפניקס" החל משנת 2000 (להלן: "מר ברזני"), נותן חוות הדעת בנושא החיתומי, החתם, מר דב דביר (להלן: "מר דביר"), הגב' לימור הראל, עורכת חוות הדעת השמאית מטעם א.ק. זכאי שמאים בע"מ (להלן: "הגב' הראל"), ומר שוקי חביב, עורך חוות הדעת מטעם א. מערכות בטחון ותקשורת, אשר בדק את מערכת האזעקה בבית העסק בעקבות אירוע הפריצה (להלן: "מר חביב").

מטעם חברת המוקד העידו מר טל רוסו, מנהל מבצעים ארצי בחברת המוקד (להלן: "מר רוסו"), מר מאור צור, אשר שימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כאיש מכירות בחברת המוקד (להלן: "מר צור"), מר ערן אייזיק, נותן חוות הדעת מטעם חברת המוקד בנושא תפקוד מערכת האזעקה, פעולת חברת המוקד ושיחזור אירוע הפריצה (להלן: "מר אייזיק") ומר גיא ביטון, אשר עבד בזמנים הרלוונטיים לתביעה כסייר בחברת המוקד (להלן: "מר ביטון").

מטעם מר מנדלאוי ז"ל העיד יועץ הביטוח, מר יהודה אשד (להלן: "מר אשד" ו/או "יועץ הביטוח").

רקע ועובדות

בחודש ינואר 2007 החלה התובעת בהקמת מבנה, המשתרע על שטח של 1,100 מ"ר, להפעלת עסקה באזור התעשייה " עד הלום" באשדוד. האתר נועד לשמש את התובעת לצרכי אחסון והקפאה של מוצריה.

יש לציין שעד אותו מועד אחסנה התובעת את מוצריה ושילמה בעבור שירותי אחסון אלה לחברה חיצונית בעורף של נמל אשדוד.

עם הקמת מבנה בית הקירור החדש, ולצורך בניית מערך ביטוחי מסודר לתובעת, פנה מר לחוביץ', למר אשד, יועץ ביטוח, לקבלת ייעוץ ביטוחי. מר אשד נדרש לערוך ולנסח מפרט ביטוח ולערוך מכרז לקבלת הצעות לביטוח ממספר מבטחות שונות. כן התבקש ליתן הסברים ולהמליץ על רכישת ההצעה הטובה ביותר.

לאחר החלפת מספר טיוטות בין מר אשד למר לחוביץ', סוכם על מפרט סופי אשר הופץ למספר חברות ביטוח על ידי סוכן הביטוח, מר מנדלאוי ז"ל, לשם קבלת הצעות לביטוח.

רק שתי חברות ביטוח השיבו הצעות סבירות לביטוח: כלל חברה לביטוח בע"מ והפניקס. מר מנדלאוי ז"ל העביר את ההצעות למר אשד ובהמלצתו של מר אשד קיבלה התובעת את ההצעה שניתנה על ידי הפניקס.

לצורך קבלת כיסוי ביטוחי לרכוש התובעת, התבקשה התובעת למגן את האתר במערכת מיגון שתתאים לממצאים בשטח. לשם כך שלחה הפניקס סוקר מטעמה.

ב- 30.4.07 ביקר באתר התובעת סוקר מטעם הפניקס, המהנדס חיים פליישר ( להלן: "מר פליישר"), אשר ערך סקר מידע ביטוחי במסגרתו הציג את דרישותיו למיגון האתר לצורך מתן כיסוי ביטוחי לאתר התובעת. חלק מדרישות המיגון שהתבקשו היו:
"...
3. נדרש להתקין מע' אזעקה בשטח מבנה בית הקירור. נדרש להתקין מתגים מגנטים על דלתות חיצוניות ופנימיות לרבות דלתות של חדרי אחסון בשר, גלאי נפח מסוג אנטי מאסק מול דלתות ופתחים במבנה, גלאי קרן חיצוניים בהיקף כל מבנה בית הקירור.
4. נדרש לחבר את הגלאים לרכזת ראשית שתוצב במקום נסתר ותחובר לשתי חב' מוקד באמצעות תקשורת קווית אלחוטית דו כיוונית.
...
...
11. נדרש כי במקרה ויתקבל קוד הפעלת מע' האזעקה בחב' המוקד, תמסר הודעה מיידית לנציג המבוטח אשר ידרש להגיע לאתר ולבצע בדיקה מסביב ובתוך בית הקירור לבדיקת מקור הפעלת האזעקה." ( ראה מוצג 3 לתיק מוצגי התובעת).

בעקבות דרישת סקר זו הזמין מר לחוביץ' ביום 9.5.07 מערכת אזעקה ושירותי מוקד מחברת המוקד וביום 27.6.07 הותקנה מערכת אזעקה אצל התובעת ( ראה נספחים ב' ו-ג' לתצהירו של מר צור).

ביום 4.7.07 הזמינה התובעת מחברת המוקד שדרוג ותוספת למערכת האזעקה וביום 5.7.07 הותקנה התוספת אצל התובעת ( ראה נספחים ה' ו- ו' לתצהירו של מר צור).

לאחר התקנת המערכת הגיע סוקר מטעם הפניקס ביום 15.11.07 . הפעם הזו היה זה הסוקר מר שמואלי. הוא הגיע לצורך בדיקת יישום המלצות המיגון כפי שפורטו בסקר של הסוקר פליישר מיום 30.4.07.

מר שמואלי בדק את מערכת המיגון באתר התובעת ועל פי ממצאי הדו"ח שלו מיום 18.11.07 בסעיף 4 לדו"ח: "הותקנה מערכת אזעקה אך היא אינה עונה על כלל הדרישות. לא הותקנו גלאים מסוג אנטי מסק מול דלתות חיצוניות ופנימיות" (ראה מוצג 8 למוצגי התובעת).

בהערות לחתם ציין מר שמואלי כי: " בבדיקתנו במקום נוכחנו כי חלק ניכר מהדרישות לא קוים, יחד עם זאת, נמסר לנו כי בין השעות 17:00 ועד לשעות הבוקר, מוצב במקום שומר מטעם חברת השמירה.". (ראה סעיף 3).

ובהמשך ציין כי: "במידה ולא יוצב במקום שומר כמפורט בסעיף קודם, יש לקיים את כלל דרישות הפוליסה אחת לאחת ולהתקין אמצעי מיגון במלגזות כמפורט.". ( ראה סעיף 12).

בעקבות דרישתו של מר שמואלי, כפי שפורטה בדו"ח הנ"ל , שלחה התובעת, ביום 13.1.08, מכתב לסוכן מנדלאוי ז"ל לפיו התחייבה להציב שמירה קבועה באתר עד שיושלמו כל דרישות המיגון שנדרשו ע"י חברת הביטוח ( ראה מוצג 9 למוצגי התובעת).

לאחר ביקורו הראשון של מר שמואלי באתר התובעת, הציבה התובעת שתי מכולות בקיר הדרומי של בית הקירור. הצבת שתי המכולות חסמה את גלאי הקרן האקטיביים שהותקנו בצד הדרומי של המבנה. משכך, ביום 13.2.08 הזמינה התובעת מחברת המוקד שני גלאים חלופיים לאזור המכולות וביום 27.2.08 הותקנה על ידי חברת המוקד המערכת אשר נועדה ליתן מענה למיגון באזור זה ( ראה נספחים ז' ו- ח' לתצהירו של מר צור).

ביום 17.9.08, הגיע מר שמואלי פעם נוספת לאתר התובעת לצורך בדיקת יישום המלצות המיגון אשר פורטו בסקר מיום 30.4.07 ובדו"ח מיום 18.11.07.

מר שמואלי בדק את מערכת המיגון באתר התובעת ופירט ממצאיו בדו"ח וידוא ביצוע מיום 18.9.08 ( להלן: "דו"ח וידוא ביצוע" מוצג 15 למוצגי התובעת).

בסעיף 4 לדו"ח וידוא ביצוע קבע מר שמואלי כך :
"הותקנה מערכת אזעקה העונה על מרבית הדרישות, לרבות התקנה של גלאים חיצוניים בהיקף המבנה, גלאים א.א. פסיביים סמוך לפתחים... המערכת הקיימת עונה על הדרישות".

עם זאת, בהמשך הדו"ח, בהערות לחתם ציין כי:

"הוצב במקום שומר אשר אמור ללוות את תחילת הפעילות באתר החדש. אין בכוונת המבוטחים כוונה להעסיק את השומר בעתיד. כפי שצויין בסקר, חלק מדרישות המיגון טרם קויימו. אין כל מניעה להתחיל ולאייש את המקום למרות שטרם קויימו כלל המלצות המיגון ובלבד שהשמירה תיוותר." ( ראה סעיפים 2-3).

ביום 25.11.08 הזמינה התובעת מחברת המוקד מערכת דו כיוונית וביום 13.1.09 הותקנה המערכת הדו כיוונית ומנעול רתק.

ביום 5.2.09 הופסקה השמירה באתר התובעת.

ביום 20.2.09 בוצע ניסיון פריצה לאתר התובעת ( להלן: "ניסיון הפריצה הראשון"). על פי ממצאי בדיקת חברת המוקד לא נגרם נזק, למעט שינוי כיוון באחד הגלאים ומספר גלאים שרוססו בצבע. על פי אישור ביצוע תיקונים של חברת המוקד כיוונה חברת המוקד את הגלאי והצבע נוקה על ידי התובעת.

ביום 6.3.09 בוצע ניסיון פריצה נוסף לאתר התובעת ( להלן: "ניסיון הפריצה השני"). על פי ממצאי בדיקת חברת המוקד לא נגרם נזק למעט חיתוך קו הטלפון, השחתת גלאי והטיית מספר מצלמות מכיוונן. נזקי הפריצה שנגרמו תוקנו מיד לאחר מכן על ידי חברת המוקד.

ביום 18.3.09, הורחבה מערכת האזעקה והותקנו 5 גלאי נפח חיצוניים נוספים על ידי חברת " ניוטון" (ראה מוצג 26 למוצגי התובעת).

בלילה שבין ה- 22-23.4.09, אירע אירוע הפריצה ונגנבה תכולת בשר גדולה. תביעתה של התובעת לקבלת תגמולי ביטוח נדחתה על ידי הפניקס.

הטענות כלפי הפניקס ומר שמואלי
טענות הפניקס
הפניקס שלחה לתובעת שני מכתבים הדוחים את דרישתה של התובעת לקבלת תגמולי ביטוח עפ"י הפוליסה. במכתבה של הפניקס מיום 15.7.09 נכתב:

"...מבדיקתנו עולה כי עובר לאירוע הנדון לא קויימו כל התנאות המיגון כנדרש בפוליסה.
תנאי מוקדם לקיום גלאי קרן חיצוניים בהיקף כל המבנה בית הקירור לא קויים כנדרש.
גלאים שהותקנו לאורך הקיר הדרומי במבנה בוטלו ביוזמת המבוטחים.
באם הגלאים הנ"ל היו משולבים במערכת כנדרש בפוליסה, ניתן היה לסכל את אירוע הפריצה הנדון.
לאור האמור לעיל, ומבלי לפגוע ביתר טענותינו החילופיות, אנו דוחים תביעתכם."

במכתב מיום 20.8.09 נכתב:
"בהמשך למכתבנו מתאריך 15.7.09 התקבל ערעור על דחיית התביעה. נערך דיון ובדיקה נוספת.
מבדיקתנו עולה כי בחודשים 2-3.2009 ארעו שתי פריצות לחצרי המבוטח, לא נגנב דבר אך מערכת האזעקה חובלה. דבר האירועים לא הובא לידיעת הסוכן וחברת הביטוח.
כמו כן גלאים שהותקנו לאורך הקיר הדרומי במבנה בוטלו ביוזמת המבוטחים.
חלק מהגלאים היו מוסתרים ע"י מכולה שהועמדה במקום, נוצר שינוי במצג שראה סוקר המיגונים מטעמנו, מצב זה מהווה שינוי מהותי בסיכון.
בניגוד לדרישת הסוקר היה חיבור למוקד אחד במקום לשני מוקדים. מורשה כניסה שקיבל הודעה על אזעקה לא הגיע למקום לעריכת בדיקה פנימית.
נוסיף ונציין כי עפ"י תנאי הפוליסה סכום בטוח לפריצה נזק ראשון הוא 497,664 ₪.
לאור מכלול האמור אנו דוחים התביעה."
(ראה מכתבי הדחייה - מוצג 31 א, ב למוצגי התובעת).

בהתאם למכתבי הדחייה, נימוקיה של הפניקס לדחיית התביעה הם:

אמצעי המיגון שהותקנו בעסקה של התובעת לא תאמו את דרישות הסוקר והפוליסה.

משלא מולאו דרישות המיגון של הפניקס במלואם, התאפשרה הפריצה.

באתר התובעת בוצעו שני ניסיונות פריצה זמן קצר עובר לאירוע הפריצה עליהם לא דיווחה התובעת להפניקס או לסוכן, חרף העובדה כי ניסיונות אלה מהווים החמרת הסיכון, וגם מטעם זה פטורה הפניקס מחבותה.

אפילו היה כיסוי לפריצה בנסיבות העניין, הרי גבול ההכיסוי הקבוע בפוליסה בגין פריצה הינו 500,000 ₪ בלבד. סכום כיסוי זה נקבע בהתאם לבקשתה של התובעת , אשר הייתה מודעת היטב לסכום הכיסוי בגין הסיכונים השונים המכוסים בפוליסה. משסכום הכיסוי בגין פריצה מוגבל לסך של 500,000 ₪, בכל מקרה אין התובעת זכאית לפיצוי בסכום גבוה מכך מאת הפניקס ושמואלי.

טענות התובעת
כל תנאי המיגון שנדרשו ממנה על ידי הפניקס קוימו על ידה ואף למעלה מכך.

מר שמואלי, אשר נשלח מטעם הפניקס לאתר התובעת לצורך בדיקת יישום דרישות המיגון, קבע בדו"ח ממצאי וידוא הביצוע בצורה מפורשת אשר אינה משתמעת לשני פנים כי: "המערכת הקיימת עונה על הדרישות" ומשכך מנועה הפניקס לטעון כל טענה ביחס לאי התאמת מערכת המיגון ומרכיביה לדרישות המיגון .

חרף הבדיקה שערך שמואלי באתר התובעת ביום 17.9.08 וחרף מומחיותו כסוקר סיכונים, לא הבחין שמואלי בכך שהגלאים שהותקנו באתר התובעת אינם גלאים מסוג " אנטי מאסק", כפי שדרשה הפניקס בדרישות המיגון לצורך הכיסוי הביטוחי, אלא למעשה גלאים פסיביים כפולים רגילים, דבר שנודע לתובעת רק בדיעבד .

לטענת התובעת לא היה בהימצאותם של גלאי הקרן לסכל את אירוע הפריצה. כלל המומחים מסכימים כי ניתן לעקוף את קווי הגילוי של גלאי הקרן על ידי מעבר מתחתם.

יתרה מכך טוענת התובעת כי עובדת חסימת גלאי הקרן בצד הדרומי והתקנת גלאים חלופיים במכולות באתר התובעת, נעשתה בתיאום עם חברת המוקד והייתה בידיעת הפניקס. זאת מאחר וההתקנה בוצעה עוד לפני ביקורו השני של הסוקר שמואלי אשר אישר כי " המערכת עונה על הדרישות".

לטענת התובעת עצם הוצאת הכיסוי הביטוחי לפריצה, בתוספת 1 לפוליסת הביטוח, תוך ציון כי המערכת מחוברת למוקד שמירה יחיד, מוכיחה כי הפניקס הסכימה להוצאת הפוליסה בהתאם לאמצעי המיגון הקיימים שפורטו בפוליסה ובדו"ח וידוא הביצוע. למעשה הפניקס הסכימה כי המערכת תחובר למוקד שמירה יחיד.

מעבר לכך, טענה התובעת כי על פי הפסיקה, אף אם לא הוכח קיומו של מיגון ו/או הפעלתו עובר לאירוע הביטוחי, עדיין אין בכך כדי להביא לשלילת הכיסוי הביטוחי במלואו.

בהקשר זה הפנתה התובעת לרע"א 3260/10 חתמי לוידס נ' אליהו סלוצקי, מיום 15.9.13, שם נקבע כי בין אם מדובר במקרה שבו לא הותקנו אמצעי המיגון ובין אם מדובר במקרה שבו המבוטח לא עשה שימוש באמצעי המיגון אלו, חל ההסדר הקבוע בסעיפים 18 ו- 21 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

דרישת התובעת על פי מפרט הביטוח הייתה לכיסוי ביטוחי בסך של 1 מיליון $ ולא כפי שנרשם בסופו של יום בפוליסה .

דיון
הטענה לאי קיום דרישות המיגון במערכת האזעקה

גלאי קרן חיצוניים - החלפתם בקיר הדרומי
בהתאם לדו"ח הסוקר פליישר נדרשה התובעת להתקין, כחלק מאמצעי המיגון, גלאי קרן חיצוניים בהיקף כל מבנה בית הקירור ( ראה מוצג 3 למוצגי התובעת).

בתחילה, עם הקמת מערכת האזעקה, הותקנו גלאי קרן חיצוניים בהיקף כל מבנה בית הקירור, אלא שבהמשך, כפי שתואר לעיל, הציבה התובעת מכולה בצמוד לקיר בית הקירור בצד הדרומי של המבנה.

אין מחלוקת כי הצבת המכולה בצמוד לקיר המבנה לא אפשרה לגלאי הקרן החיצוניים, בצד הדרומי של המבנה לפעול ועל כן בוטל גלאי הקרן בצד זה ובמקומו הזמינה התובעת, גלאים חלופיים כפתרון לחסימת גלאי הקרן שהותקנו בקיר הדרומי.

מר הלפרין, המומחה מטעם התובעת העיד בעניין זה:

"ת: אתה שואל כשאני כותב שגלאי זה מותקן במקום המערך האקטיבי המנוטרל, האם אנחנו מדברים על כך שהדופן הדרומית של מחסן הקירור הייתה מוגנת באמצעות גלאי קרן אקטיבי והוא נוטרל ותחתיו הותקן אותו גלאי א.א. פסיבי של בוש שרואים את החשבוניות שלו, אני משיב לך שכן." (ראה עמ' 112 לפרוטוקול).

כך עולה גם מחוות דעתו של מר שוקי חביב:

"מעיון בהתנאות הפוליסה, נדרשה התקנת גלאים אקטיביים בהיקף כל מבנה בית הקירור, בפועל הותקנו הגלאים אולם, כאמור זוג גלאים רלוונטי נחסם במכולות ולא היה פעיל." ( ראה סעיף 5.13 לחוות הדעת).

ואף מעדותו של מר מאור צור מחברת המוקד:

"ת: אתה מפנה אותי לנספח ח' ומבקש שאקריא לך את ההערה בתחתית אישור ההתקנה ואני מקריא לך: "ביטול ( אזור 11) גלאי קרן כניסה(קו חסום) חיבור לאזור 11- שני גלאים בגנרטורים" ושואל אותי איפה הגנרטורים נמצאים, אני משיב לך, מה שהיה שם זה גלאי קרן חיצוני. הלקוח בא ושם מכולה שחסמה את הקרן ואז הוא הזמין אותנו, ביטלנו את הקרן/הגלאי והתלבשנו על אותו אזור ושמנו גלאי פסיבי חיצוני וגלאי פנימי בתוך המכולה שחסמה את הקרן..." (ראה עמ' 236 לפרוטוקול)

ובהמשך,

זה נכון שכאשר הובאה המכולה נתבקשנו לבטל גלאי אחד ( גלאי מורכב ממשדר ומקלט שהם זוג ולא מדובר בשני גלאים כי הם לא יכולים לעבוד אחד בלי השני), אני משיב לך שנכון." ( ראה עמ' 240 לפרוטוקול).

מתוך עדויות המומחים עולה כי גלאי אקטיבי הינו גלאי המורכב ממשדר ומקלט, אשר ביניהם עוברת קרן. כאשר הקרן נחסמת מסיבה כלשהי, מופעלת האזעקה. פעולת הגלאי חולשת על כל אורך דופן המבנה עליו הוא מותקן- ממקום המשדר ועד מקום המקלט. אם ההפרעה לקרן נוצרת בטרם דריכת האזעקה, לא ניתן יהיה לדרוך את האזעקה מבלי לקבל התראה במערכת (להלן: "גלאי קרן").

לעומת זאת, חבלה בגלאי א.א. פסיבי בטרם דריכת מערכת האזעקה, לא תמנע את דריכת המערכת.

על ההבדלים בין גלאים אקטיביים לגלאים פסיביים העידו המומחים והעדים מטעם הצדדים, כך למשל העיד מומחה האזעקות מטעם התובעת, מר הלפרין:

"... גלאי פסיבי עובד על שינוי טמפרטורה. חום הגוף של האדם תמיד חם יותר מהטמפרטורה הסביבתית. אם אני אכנס לתחום הגילוי הטמפרטורה של הגוף שלי תגרום לשינוי שיפעיל את הגלאי. אבל אם אני דוחף לוח פח שהוא קר מהצד כשהמערכת דרוכה או לא דרוכה, הגלאי ייחסם ולא יגלה וזה מה שקרה. כך אני מניח.
ת: אם אתה שואל אותי לגבי גלאי אקטיבי, אני משיב לך שכל חסימה של גלאי אקטיבי תגרום להפעלת המערכת בתנאי שהיא דרוכה. כשהגלאי האקטיבי במערכת לא דרוכה, האזור ייחסם אבל לא תהיה קריאה.
ת: אתה מבקש שאאשר לך שגלאי אקטיבי הוא גלאי קרן, אני משיב לך שנכון.
ת: יש אינטראקציה בין שני גופים משדר ומקלט. אם חוסמים את הקרן הווירטואלית שבין אותם שני גלאים אז זה יחסום את המערכת ואם המערכת תדרך מישהו יקבל התראה שהגלאי חסום, אני משיב לך שנכון. יתקבלו שתי התראות. האחת על צג המערכת שהאזור הבעייתי פתוח והשני, במידה ואני אדרוך את המערכת באזור פתוח תתקבל התראה במוקד שהאזור בעייתי ופתוח.
זה משתנה מדגם לדגם, אבל ברמה העקרונית זה כך." (ראה עמ' 115 לפרוטוקול).

הסוקר מטעם הפניקס, מר שמואלי העיד :

"... יש שוני בין גלאי קרן לגלאי פסיבי. במידה וגלאי קרן " מופרע" לא ניתן לדרוך את המערכת וצריך לבצע פעולות מסוימות כדי לאפשר דריכה של המערכת ואז ברור שהקו לא מוגן. אם יש שם גלאים א.א. פסיביים יש אפשרות בסוג מסוים של גלאים כאלה לחסום אותם ואז ההגנה פחותה, כי יהיו אזורים שלא יהיו מכוסים.
אתה שואל במה ההגנה פחותה, אני משיב לך שכבר הסברתי אבל ארחיב. כאשר גלאי קרן נחסם על ידי חפץ כלשהו והקרניים לא הולכות כמו שצריך, אי אפשר לדרוך את המערכת. גלאי א.א. אפשר לחסום ועדיין תדרך המערכת. אני לא יודע איזה סוג של גלאים הותקנו פה...." ( ראה עמ' 140 לפרוטוקול - ההדגשה שלי - ח.ו.ו. ).

מר צור מחברת המוקד:

"ת: אתה אומר לי שכמה מומחים העידו כאן ואחד המרכיבים שקיים בגלאי קרן לא קיים בגלאי א.א. פסיבי ואם גלאי קרן מכוסה באופן מכוון, אזי אם המערכת דרוכה היא תינתן (צ"ל: תיתן – ח.ו.ו) קריאה ואם המערכת לא דרוכה והגלאי הזה יכוסה אזי כשתדרך המערכת תתקבל קריאה אני משיב לך כך. אם המערכת דרוכה וגלאי קרן מכוסה תתקבל קריאה ואם המערכת אינה דרוכה וגלאי קרן מכוסה, כאשר יבקשו לדרוך את המערכת היא לא תדרך ואז האחריות היא על הלקוח לראות למה הוא לא יכול לדרוך ואיזה אזור חסום ולבדוק מה חוסם. אם הוא לא פותר את הבעיה הוא צריך להתקשר לשרות.
אתה אומר לי שזה בשונה מגלאי א.א. פסיבי שאותו אפשר לכסות כאשר המערכת לא דרוכה ותתאפשר דריכה , אני משיב לך שכן." ( ראה עמ' 240- 241 לפרוטוקול).

ובהמשך, מר טל רוסו מחברת המוקד :
"ת: אתה מבקש שאאשר לך שגלאי הקרן מסוגלים לתת התראה גם כשהם מכוסים באופן יזום גם כשהמערכת דרוכה ופורץ פוטנציאלי יכסה את הגלאי תתקבל קריאה במערכת, אני משיב לך שכן.
ת: אתה שואל אותי אם המערכת אינה דרוכה ופורץ פוטנציאלי יכסה אותו, אזי לא ניתן יהיה לדרוך את המערכת, אני משיב לך שנכון, כי יש אזור שהוא חסום, כלומר הקרן חסומה.
ת: אתה אומר לי שגלאי א.א. פסיבי דוגמת זה שהוצב במקום גלאי הקרן, אם ייחסם באותה צורה ניתן יהיה לדרוך את המערכת אם הוא כוסה לפני שהמערכת נדרכה, אני משיב לך שנכון." (ראה עמ' 246 לפרוטוקול).

שוכנעתי מהראיות והעדויות שהובאו בפניי, כי יעילותו של גלאי א.א. הפסיבי הייתה פחותה מיעילותו של גלאי הקרן האקטיבי שבוטל, וכי דרישת הפניקס להתקנת גלאי קרן בכל ההיקף החיצוני של בית המבנה, הייתה מושכלת והגיונית.

כאמור, אין מחלוקת כי דרישת הפניקס להתקנת גלאי קרן חיצוניים בהיקף כל המבנה לא קויימה על ידי התובעת, שכן עם הצבת המכולות בצד הדרומי הוחלף גלאי הקרן החיצוני בגלאי א.א. פסיבי.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם הסוקר, מר שמואלי, ידע כי גלאי הקרן, שהותקנו בתחילה לאורך הקיר הדרומי, הוחלפו עם הצבת המכולות לגלאים פסיביים ולמרות זאת אישר כי " המערכת הקיימת עונה על הדרישות"?

כאמור, על פי עדותו שצוטטה לעיל לא ידע מר שמואלי אילו גלאים הותקנו כאשר בא לאותה בדיקה שהייתה אמורה לבחון האם המערכת שהותקנה באתר אכן עומדת בדרישות דו"ח הסוקר שלו עצמו, ושל הסוקר פליישר בשעתו . נושא זה יידון בהמשך.

מועד הצבת המכולות
מר שמואלי העיד כי במועד ביקורו השני באתר התובעת, ביום 1 7.9.08, לא הייתה מוצבת באתר מכולה בצמוד לקיר הדרומי של בית הקירור ולא היה דבר אשר הפריע לפעילות גלאי הקרן האקטיביים בהיקף המתחם ( ראה סעיפים 5-12 לתצהירו).

בחקירתו בבית המשפט העיד מר שמואלי כך:

"ת: אתה שואל האם נכון למועד ביקורי באתר ב- 17.9.08 היו מוצבות מכולות בסמוך לקיר הדרומי של מבנה בית הקירור, אני משיב לך שלא היו מוצבות מכולות שחסמו גלאי קרן כלשהו. גלאי הקרן צריכים לראות אחת את השני כדי לעבוד ולא היה שום דבר שהפריע לו.
ת: אתה שואל אם היו מכולות שלא הפריעו, אני משיב לך שאני חושב שהייתה מכולה שהייתה רחוקה מהקיר.
ת: אתה שואל מה המרחק מהמכולה לקיר בערך, אני משיב לך שאני לא יכול להגיד לך, כי לא מדדתי. גם לא התייחסתי לזה כי זה לא הפריע לאמצעי המיגון. לו זה היה מפריע לאמצעי המיגון הייתי מתייחס לזה." ( ראה עמ' 138 -139 לפרוטוקול).
ובהמשך,
"ת: אתה מפנה אותי לעמ' 2,סעיף 4, שם ציינתי שהמערכת שהותקנה עונה על הדרישות, אני משיב לך שאני מציין מפורשות שבין היתר יש גלאים על היקף המבנה מה שמסביר שאני אכן ראיתי אותם והם היו בסדר, כי אני בודק אותם מהבחינה הזו שהם יכולים לעבוד ובאשר למכולות כמו שאמרתי קודם, מכולה לא הפריעה לקו הקשר בין הגלאים.
ת: אתה מפנה אותי למוצג 27 ח' למוצגי התובעת ואני כבר אומר לך שהמכולה הלבנה מרוחקת מהקיר. באשר למכולה השנייה ( החומה) אני לא יכול לראות אם היא מרוחקת מהקיר.
ת: אתה מבקש שאסכים איתך שאת המראה שמופיע בתמונה ראיתי כשהייתי במקום, אני משיב לך שאני אומר מהזיכרון שאת המכולה הלבנה המרוחקת מהקיר, אני זוכר. את המכולה החומה אני לא זוכר." ( ראה עמ' 139 לפרוטוקול).

כאשר הוצגו בפני מר שמואלי מסמכים, המלמדים כי המכולות שהוצבו בסמוך לקיר הדרומי לרבות הגלאים שהותקנו בהן כפתרון לחסימת גלאי הקרן בקיר הדרומי, היו באתר התובעת חצי שנה לפני ביקורו, הוא לא שלל את האפשרות שהן היו מוצבות כבר במועד ביקורו במקום וטען שמדובר במסמכים אשר הוצגו לו לראשונה ( ראה עמ' 139 לפרוטוקול).

מעיון במוצגי התובעת עולה כי ביום 13.02.08, הזמינה התובעת מחברת המוקד תוספות לאזעקה מסוג גלאי נפח פסיבי לתנאי חוץ למכולת גנרטור וגלאי נפח פנימי למכולה שנייה ( ראה מוצג 10). ביום 27.2.08, התקינה חברת המוקד באתר התובעת גלאי פנימי וגלאי חיצוני מסוג " בוש" וציינה בהערות כי: "ביטול ( אזור 11) גלאי קרן כניסה ( קו חסום) חיבור לאזור 11- 2 גלאים בגנרטורים." ( ראה מוצג 14). ביום 31.8.08 הובלה מכולה לאתר התובעת ( ראה מוצג 13).

המסקנה היא כי המכולות הוצבו באתר התובעת קודם לביקורו של מר שמואלי באתר התובעת ביום 1 7.9.08.

עוד ברור כי מר שמואלי לא היה ער להחלפת הגלאים בקיר הדרומי מגלאי קרן לגלאים פסיביים וציין בדו"ח מיום 18.9.08 (לאחר הביקור ביום 17.9.08) כי "המערכת הקיימת עונה על הדרישות".

בהמשך תידון המשמעות של אותו ממצא עובדתי.

התקנת גלאי נפח רגיל במקום גלאי אנטי מאסק

דרישת מיגון נוספת שנקבעה בסקר ההגנות היא התקנת "גלאי נפח מסוג אנטי מאסק מול דלתות ופתחים במבנה".

הצדדים אינם חלוקים כי מול הדלתות והפתחים במבנה הותקנו גלאים פסיביים כפולים רגילים ולא גלאי אנטי מאסק. ( ראה סעיף 91 לסיכומי התובעת).

מכאן שגם דרישה זו של סקר ההגנות לא קוימה במלואה.

הדרישה להתייצבות מורשה הכניסה

דרישה נוספת שנקבעה בסקר ההגנות הינה כי בכל מקרה בו יתקבל קוד הפעלת מערכת אזעקה בחברת המוקד, תימסר הודעה מיידית לנציג המבוטח. זה האחרון יידרש להגיע לאתר התובעת ולבצע בדיקה מסביב ובתוך בית הקירור לבדיקת מקור הפעלת האזעקה ( ראה סעיף 8 להערות לחתם בנספח ג' לתצהיר שמואלי ).

מעיון בפוליסה עולה כי דרישה זו מהווה תנאי לחבות הפניקס.

ואולם, כפי שעולה מהסכם המנוי שבין התובעת לחברת המוקד נדרשת חברת המוקד להודיע על קריאה שהתקבלה רק " במידת הצורך" (זיהוי סימני פריצה ו/או פגיעה ברכוש) . (ראה סעיף ד' לתנאי ההתקשרות, נספח א' לתצהירו של מר מאור צור).

מר צור הבהיר בעדותו כי:

"ת: אתה אומר לי למשל אם הלקוח מבקש שבכל מקרה של אות מערכת האזעקה הוא יקבל קריאה מהמוקד לטלפון הסלולרי שלו אנחנו נספח (צ"ל נספק- ח.ו.ו) את השירות הזה, אני משיב לך שבדרך כלל לא מבקשים אלא אם יש דרישה מיוחדת מטעם חברת הביטוח שהלקוח יהיה מעורב בכל קריאה, אבל זה חריג. אני מכיר מצבים כאלה. יש נוהל מבצעי או שחברת הביטוח מבקשת שכל קריאה הבעלים יצאו למקום עם מפתחות, שזה חריג. ויש את הנוהל שאם מתקבלות קריאות מכמה אזורים, אנחנו יוזמים שיחה ללקוח.
...
...
ת: אתה מפנה אותי לסעיף ד', שורה שנייה מהסוף להסכם, נספח א' ואומר לי שעל פי ההסכם שלנו עם התובעת אנחנו נדרשים להודיע לה רק אם יש זיהוי של פריצה, סימני פגיעה ברכוש, אני משיב לך שנכון.
...
ת: אתה אומר לי שבפוליסה שלכם כתוב " במקרה ויתקבל קוד הפעלת מערכת אזעקה בחברת המוקד, תימסר הודעה מיידית לנציג המבוטח..." ומבקש שאאשר לך שזה המקרה שדיברתי עליו קודם שהוא חריג יחסית שבו יש דרישה שבכל הפעלה של המערכת יש לקרוא ללקוח, זו הדרישה שמופיעה בפוליסה שקראת לי, אני משיב לך שאני לא ידעתי שזו דרישת חברת הביטוח" (ראה עמ' 239 לפרוטוקול).

מר טל רוסו, מנהל המבצעים הארצי של חברת המוקד הבהיר:

"...לפי המוסכם עם התובעת, התחייבותה של הנתבעת הינה לשגר סייר, עם קליטת אזעקה מהמערכת, על מנת לבצע בדיקה ויזואלית חיצונית ורק במקומות בהם ישנה גישה סבירה ובטיחותית. במידת הצורך ( זיהוי סימני פריצה ו/או פגיעה ברכוש), תינתן הודעה מתאימה בהתאם לשירותים שבגינם שילם המנוי בהתאם להזמנה ולהסכם..." ( ראה סעיף 8 לתצהירו).

בעדותו בבית המשפט כאשר ביקש להתייחס לסוג השירות שניתן לתובעת השיב טל רוסו כי:

"לשאלת בית המשפט- האם יכול להיות שבמוקד ידעו שצריך להזעיק את משה בכל מקרה של התראת אזעקה, אני משיב שאני לא יודע מה היה כתוב בכרטיס של הלקוח. אם הייתה דרישה כזאת זה היה מופיע במחשב וגם בהסכם מול הלקוח. זה לא מייקר את השירות." ( ראה עמ' 244 לפרוטוקול).
ובהמשך בתשובה לחקירת ב"כ הפניקס:
"אתה אומר לי שבמקרה הזה לא נדרשתי לזמן בעל מפתח בכל מקרה של קריאת אזעקה, אני משיב לך שנכון." ( ראה עמ' 246 לפרוטוקול).

מכאן שרק מתנאי הסכם ההתקשרות שבין התובעת לחברת המוקד, ניתן ללמוד כי התובעת לא עמדה בדרישת מיגון זו.

מעבר לכך, כפי שעולה מטענות התובעת, התובעת עצמה מלינה על כך שחברת המוקד לא הזעיקה את נציג התובעת עם הפעלת מערכת האזעקה בשעה 04:40 כנדרש ממנה. היינו, התובעת עצמה מודה ומסכימה כי ידעה על דרישת הפניקס וכי דרישת הפניקס לא קוימה.

יתרה מכך, מר לחוביץ' אישר בחקירתו כי :

אתה אומר לי שאני ידעתי כאשר מיניתי את בן יצחק שהסיבה שהוא נדרש להגיע לבית העסק בכל קריאת אזעקה כיוון שהוא בעל המפתחות והוא יכול לבחון את העסק גם מבפנים, אני משיב לך שלא ניתחתי את זה כל כך עמוק, אבל כן." (ראה עמ' 38 לפרוטוקול).

גם הגב' דננברג אישרה בחקירתה את דרישתה זו של הפניקס:

"ש. את ידעת שבכל קריאת אזעקה צריך להתייצב מישהו מהחברה עם מפתח ולבדוק את המחסן?
ת. כן." (ראה עמ' 64 לפרוטוקול)
ובהמשך,
"ש. אמרת שבכל מקרה שיש קריאה צריך להגיע מהחברה לבדוק? איך ידעת על זה?
ת. במקרה דיברתי עם משה והוא אמר לי שהוא היה אתמול בלילה.
לשאלת בית המשפט:
ש. איך ידעת שזה היה תנאי, שברגע שיש אזעקה מהמוקד, צריך מישהו להתייצב ולבדוק את המחסן?
ת. לאחר שבית המשפט מקריא לי את התשובות הקודמות שלי בעניין הזה, אני יודעת שמשה היה.
ש. איך ידעת שבכל מקרה שהייתה קריאה, היה צריך לבוא מישהו מהחברה אם לא קראת את ההסכם עם חברת המוקד?
ת. שמעתי את זה." ( ראה עמ' 65 לפרוטוקול).
מר משה בן יצחק אישר והודה כי ידע שכאשר הוא מקבל קריאה מחברת המוקד הוא נדרש להגיע למקום ( ראה עדותו בעמ' 68, 70 , 74 לפרוטוקול).

במסגרת תצהירו העיד כי ביום 22.4.09 בשעה 20:20 קיבל שיחת טלפון מחברת המוקד ונמסר לו כי הייתה אזעקה באתר התובעת וכי הסייר מטעמם שנשלח למקום לא דיווח על כל ממצא חריג ועל כן לא התבקש להגיע ( ראה סעיפים 5 ו- 6 לתצהירו של מר בן יצחק- סומן ת/5). זאת הגם שידע כי על פי דרישות חברת הביטוח הוא נדרש להגיע לבדיקה באתר.

בחקירתו כאשר נשאל מדוע לא הגיע לאתר התובעת חרף קריאת חברת המוקד השיב:

"ש. מה אמרו לך בשיחה הזו מהמוקד?
ת. שהייתה אזעקה בעסק, לא מצאו משהו חריג, וזהו.
ש. שאלת אותם למה הם מתקשרים אליך?
ת. לא.
לשאלת בית המשפט:
ש. שאלת אותם אם אתה צריך לבוא?
ת. לא.
...
ש. לא היה לך מוזר שהם התקשרו אליך?
ת. לא.
ש. הרי מקודם אמרת שהם מתקשרים רק כדי להגיד לך לבוא לבדוק.
ת. לא אמרתי את זה.
ש. למה הם התקשרו אליך?
ת. כדי לעדכן אותי שהייתה אזעקה.
ש. ומה אתה אמור לעשות עם העדכון הזה?
ת. הייתי צריך להתייחס לזה כאילו הכל בסדר." ( ראה עמ' 76- 77 לפרוטוקול).

תשובתו של מר בן יצחק כפי שעולה מעדותו אינה מספקת ואינה נותנת טעם מדוע לא הגיע לבצע בדיקה פנימית באתר התובעת, כאשר חברת המוקד התקשרה אליו והודיעה לו כי הופעלה מערכת האזעקה.

כפי שניתן ללמוד מדרישות הפוליסה, על נציג מטעם התובעת היה להתייצב באתר התובעת כאשר חברת המוקד פותחת קריאה. משהתקשרה חברת המוקד למר בן יצחק, היה עליו להגיע לבית העסק ולבצע בדיקה פנימית וההחלטה האם להגיע לעסק אם לאו לא הייתה נתונה לשיקול דעתו.

מכל האמור לעיל הוכח כי תנאי זה אשר נדרש בפוליסה לא קוים על ידי התובעת.

אי דיווח על שני אירועי ניסיון פריצה נוספים

אין מחלוקת כי עובר לאירוע הפריצה נשוא התביעה בוצעו ביום 20.2.09 וביום 6.3.09 ניסיונות פריצה כושלים למבנה אתר התובעת.

סעיף 17 לחוק חוזה הביטוח דן בחובתו של מבוטח להודיע למבטחת בכתב מיד על כל שינוי מהותי במושא הביטוח.

ברשימה לפוליסה נקבע במפורש כי:

"שינוי בעובדות מהותיות
ככלל, חוזה הביטוח נכרת לאחר סקר שערך המבטח בחצרים המבוטחים ואשר ממצאיו מהווים עובדות מהותיות בשיקול דעתו של המבטח.
בכל מקרה של שינוי בעובדות מהותיות אלה, לעניין הסיכונים המבוטחים, על המבוטח להודיע למבטח אודותיו." ( ראה עמ' 5 לרשימה, תוספת 1 לפוליסה).

התובעת לא כפרה בעובדה כי ניסיונות הפריצה היוו שינוי מהותי שחייב את התובעת לדווח עליהם להפניקס. נהפוך הוא, לטענת התובעת חשבת החברה, הגב' דננברג הודיעה מיד לאחר כל אחד מניסיונות הפריצה, למר מנדלאוי ז"ל על ניסיון הפריצה ונמסר לה כי אין צורך בדיווח מעבר לדיווח שנעשה. זאת בהתבסס על כך שלא נגרם נזק למעט נזקים קלים למערכת המיגון ( ראה סעיף 14 לתצהיר הגב' דננברג).

בחקירתה בבית המשפט עומתה העדה עם דבריה אלו והעידה:

"ת: אתה שואל מה עשיתי בניסיונות הפריצה הקודמים, אני משיבה לך שפניתי למשטרה, הודעתי לחזי באותו היום. דיברתי איתו אישית פעמיים. אני לא זוכרת אם גל היה לידי. חזי שאל אותי מה עשיתי, מה הנזק ומה קרה בדיוק. הוא התבסס על הדברים שאמרתי לו ואמר לי שאין מה לעשות יותר מעבר לזה.
ת: אתה שואל למה לא הודעתי בכתב על ניסיונות הפריצה, אני משיבה לך שההתנהלות מול מרין וחזי הייתה במיילים, בפקסים ובע"פ וטלפונים לנייד של חזי. התקשרתי אליו מהנייד שלי. אני מאמינה שגם לאחר ניסיונות הפריצה צלצלתי לחזי מהנייד שלי.
...
...
ת: אתה שואל איפה התלונות שהודענו למשטרה על ניסיונות הפריצה, אני משיבה לך שאני חושבת שיש. באחת מהן אפילו אני חושבת שחזי אמר לי שלא צריך לפנות למשטרה..." (ראה עמ' 56- 57 לפרוטוקול).
ובהמשך,
"ת.... הטלפון הנייד שלי היה למעשה הטלפון של החברה. גל נתן לי מספר טלפון לשימוש החברה אבל רוב הפעמים אני השתמשתי עם הנייד האישי שלי.
ש. אם אנחנו נבקש מחברת התקשורת את פירוט השיחות של הטלפון הפרטי שלך מאותו בוקר של למחרת ניסיון כל פריצה, נקבל שיחת טלפון שבוצעה לנייד או למשרד של חזי?
ת. אני מאמינה ואולי ניהלתי גם את השיחה דרך קו בזק. או דרך הנייד שלי או דרך בזק.
ש. חזי נתן תצהיר שהוא מעולם לא שמע על ניסיונות הפריצה האלה.
ת. אני דיברתי אישית עם חזי אחרת איך החלטנו מה לעשות הרי לי אין את הידע ואני לא מבינה בביטוחים. יש שליח מטעמנו של חברת הפניקס שהוא חזי והוא ידוע (צ"ל: יודע- ח.ו.ו.) בדיוק מה לעשות וגם סמכנו עליו. התקשרתי לשאול מה לעשות ואם יש מה לעשות מעבר למה שעשינו והוא אמר שלא." ( ראה עמ' 61 לפרוטוקול).

לטענתה של התובעת, בהתאם לסעיף 35 לחוק חוזה הביטוח, משהודיעה חשבת החברה לסוכן הביטוח על ניסיונות הפריצה הכושלים, הפניקס אינה יכולה להישמע בטענה כי לא ידעה על כך.

איני מקבלת טענת התובעת בעניין זה.

כפי שעלה מעדויות התובעת, התובעת מקפידה לתעד מהלכים ו/או אירועים בחברה; כך עלה מעדותו של מר לחוביץ' עצמו:

"ת: אתה אומר לי שאני משתדל שכל דבר כמעט יהיה מתועד, אני משיב לך שאני מנהל החברה ומטבע הדברים החברה מתנהלת במכתבים ואני שוהה הרבה בחו"ל ומי שבפועל מנהל את העסק אלה העובדים ומטבע הדברים אני תמיד מבקש שיהיה תיעוד של המהלכים שלהם.
ת: אתה שואל אותי אם אני מתכוון התנהלות מול ספקים, סוכני ביטוח, עורכי דין, אני משיב לך שביום יום רוב התקשורת שלנו היא בעל פה ואתה לא מכתיב מכתב על כל אחד שניהלת איתו שיחה. מכתבים אתה מוציא כשאתה רואה לנכון להוציא אותם כי כדאי שיהיה מכתב.
ת: אתה שואל אותי מי האוכלוסייה הזו, אני משיב לך אנשים שאתה מרגיש שאולי מחר לא תוכל לסמוך עליהם.
ת: אתה שואל אם אחד מהם הוא חזי, אני משיב לך במיוחד חזי." (ראה עמ' 15 לפרוטוקול).
וכך עלה גם מעדותה של הגב' דננברג:
"ש: את ההודעות האלה את עושה בכתב או בעל פה?
ת: חלק בכתב, חלק בעל פה וחלק בפקס או במייל.
...
...
ש: בעניינים מהותיים את שולחת פקס או מייל?
ת: גם וגם. מה זה מהותי?
...
ש: נכון שהנוהל הכללי שיש לך מאת גל זה לעשות הכל בכתב והחריג הוא לא לעשות בכתב?
ת: גל מאוד מקפיד שהדברים יהיו כתובים ומתועדים." ( ראה עמ' 62 לפרוטוקול).

אין חולק כי ניסיונות פריצה הינם אירועים משמעותיים ומהותיים כפי שאף הודתה עדת התובעת, הגב' דננברג בחקירתה:

"ת: אתה שואל בעיני שני ניסיונות פריצה זמן קצר לאחר שנכנסנו למקום האם זה לא נראה לי מהותי, אני משיבה לך שבוודאי שזה נראה לי מהותי." ( ראה עמ' 56 לפרוטוקול).

חרף העובדה שמדובר באירועים מהותיים, לא הציגה התובעת כל אסמכתא בכתב לדיווח עליהם. כל שהעידה הגב' דננברג הוא שהודיעה טלפונית בלבד על ניסיונות הפריצה "דרך הנייד שלי או דרך בזק" ( ראה חקירתה של הגב' דננברג בעמ' 61 לפרוטוקול). זאת בניגוד לעדותה היא באשר לנהלי התובעת לתיעוד של עניינים מהותיים בכתב .

גם מר לחוביץ' הודה כי לא כתב באופן אישי מכתב אודות ניסיונות הפריצה להפניקס או למר מנדלאוי ז"ל ואף לא קיבל העתק מייל או מכתב כלשהו שנשלח על ידי הגב' דננברג בעניין זה (ראה עמ' 31 לפרוטוקול).

מנגד, לאחר אותם שני ניסיונות הפריצה ידעה התובעת לשגר מכתבים לחברת המוקד לצורך קבלת התראות שהתקבלו במערכת ( מוצגים 19 ו- 21 למוצגי התובעת). בקשות אלו יכלו גם הן להתבצע טלפונית, אולם לאור הנהלים הנהוגים בתובעת הן הוצאו בכתב.

אל מול טענת התובעת כי הודיעה למר מנדלאוי ז"ל על ניסיונות הפריצה הכושלים, עמדה עדותו של מר מנדלאוי ז"ל אשר הצהיר, במסגרת התשובות לשאלון שהופנה אליו, באופן חד משמעי, כי לא נמסרה לו כל הודעה על ניסיונות הפריצה:

"שאלה 36: האם נכון שהתובעת הודיעה לך על 2 ניסיונות פריצה כושלים למבנה בתחילת פברואר ובתחילת מרץ 2009?
תשובה: לא נכון. התובעת או מי מטעמה לא הודיעו לי דבר ולא חצי דבר אודות ניסיונות פריצה.
שאלה 36.7: מתי וכיצד גילית על 2 ניסיונות הפריצה הכושלים?
תשובה: לא ידעתי על כך, ואני גם היום לא יודע אם היו באמת ניסיונות אלה. לי לא נאמר על כך דבר.
שאלה 36.8: האם על פי תנאי הפוליסה היה על התובעת לדווח לפניקס על 2 ניסיונות הפריצה הכושלים, הגם שלא נגרם כל נזק, למעט נזקים קלים למערכת המיגון...?
תשובה: כן, לפי תנאי הביטוח.
שאלה 36.9: האם דיווחה לך התובעת על תיקון הנזקים הקלים...?
תשובה: לא.
שאלה 36.10: האם דיווחה לך התובעת על הרחבת מערכת האזעקה באמצעות התקנת 5 גלאים נוספים...?
תשובה: לא.
שאלה 36.11: האם דיווחת לפניקס על 2 ניסיונות הפריצה הכושלים הנ"ל?...
תשובה: לא דיווחתי לפניקס כי לא ידעתי על כך דבר.". ( ראה נ/2- שאלון ותצהיר תשובות לשאלון).

מתוך כל העדויות באתי למסקנה כי התובעת כשלה בהוכחת טענתה כי מסרה דיווח למר מנדלאוי ז"ל או להפניקס על שני אירועי ניסיון הפריצה לאתר ומכאן שלא עמדה בדרישות הפוליסה והחוק בעניין זה.

משמעות אי העמידה בדרישות הפוליסה
משמעות אי העמידה בדרישות הגלאים במערכת האזעקה

מר הלפרין קובע בחוות דעתו כי:

"לסיכום, מכלול ממצאי בדיקתנו עולה כי, מחד, חברת המוקד לא התקינה באתר המבוטח את אמצעי הגילוי המתבקשים ואשר הוזמנו ושולמו על ידי המבוטח בכלל זה גלאי אנטי מסק ( + הסלולרי!) שהיה מחייב הפעלת המערכת במהלך הנטרול המקדים שביצעו הפורצים בגלאי שהותקן על דופן חדר החשמל, בעוד על דופן חדר חשמל זה הותקן גלאי רגיל." ( ראה סעיף 6.3 לחוות הדעת).

בחקירתו בבית המשפט הסביר כי:

"אתה שואל למה זה משנה אם זה גלאי אנטי מסק או לא, אני משיב לך שאם זה היה מותקן שם גלאי אנטי מסק, החבלה בגלאי הייתה גורמת להתראה במוקד ובמערכת שמדובר בחבלה. יש גלאי אחד שחובל לחלוטין והוכנס בו מברג שהגן מול הקומפרסורים ליד אחרון (צ"ל ארון- ח.ו.ו) החשמל. מדובר היה בגלאי חיצוני... מדובר היה באותו גלאי שחובל עם מברג. את החבלה מצאתי את הקרטון לא. מדובר באותו גלאי מול חדר הקירור. מדובר בגלאי חיצוני." (ראה עמ' 118 לפרוטוקול).

ברי, שאם מר שמואלי לא היה ער לשינויים במערכת האזעקה שבוצעו לאחר הצבת המכולות, הרי שלא ניתן לדרוש זאת מהתובעת.

התובעת קיבלה דרישות מיגון מסוימות והפנתה אותן לחברת המוקד. משהציבה מכולות פנתה בשנית לחברת המוקד וביקשה לקבל פתרון מיגון מתאים לאור השינוי שבאתר. לאחר שהותאם מיגון התייצב הסוקר מטעם הפניקס לבדיקה ווידוא כי המערכת עומדת בדרישות שהוא עצמו העמיד.

איני מקבלת את הטענה כי הנטל רובץ על התובעת - המבוטחת ליידע את המומחה מטעם הפניקס כי נעשה שינוי במערכת האזעקה עם הצבת המכולות.

לא הייתה זו הפעם הראשונה שמר שמואלי ביקר במקום והיה עליו להבחין בשינוי שחל במקום, בעת ביקורו השני. זאת בעיקר על רקע העובדה שהיה ברור כי מדובר באתר חדש שאכלוסו נעשה בשלבים. אם היה מר שמואלי בודק את כלל הדרישות שבדו"ח ההגנות היה מבחין שהמכולות חוסמות את גלאי הקרן שאמור היה להגן על הקיר הדרומי.

כך גם אם מצא מר שמואלי לכתוב, בדו"ח ביקורו הראשון מיום 18.11.07 (נספח ב' לתצהירו) , כי "לא הותקנו גלאי אנטי מסק מול דלתות חיצוניות ופנימיות", כי אז הכיצד לא בדק אילו גלאים הותקנו בעת ביקורו השני? מה יותר פשוט היה מלבקש אישור של חברת המוקד להתקנה שבוצעה בין הביקור הראשון של מר שמואלי לביקורו השני?

בכל הנוגע להבדל בין גלאי קרן לגלאי א.א. פסיבי העיד מר שמואלי במפורש שהוא יודע לזהות את ההבדל שבין שני הגלאים וכדבריו:

"לשאלת בית המשפט - כאשר אני מבקר בשטח אני יודע לזהות אם מדובר בגלאי קרן או בגלאי א.א. פסיבי. קשה לי יותר להבחין מהו סוג הגלאי א.א. פסיבי" ( ראה עמ' 141 לפרוטוקול).

באשר לאי עמידה בדרישה לגלאי נפח מסוג אנטי מאסק מול הדלתות - הרי שגם מחדל זה לא רובץ על כתפי התובעת שכן היא הפנתה את דרישות המיגון לחברת המוקד והאחרונה לא פעלה להתקנת גלאים אלו. אם מר שמואלי העיד הוא מתקשה להבחין בין סוגי הלגאים הללו - הכיצד ניתן לבקש זאת מהתובעת?!

משציין מר שמואלי בדו"ח לאחר ביקורו הראשון כי לא הותקנו גלאי אנטי מאסק - הכיצד לא בדק ולא העיר כי גלאים אלו לא הותקנו גם בעת ביקורו השני? תחת זאת ציין כי המערכת עונה על הדרישות.

לסיכום נקודה זו, בהתנהגותו של מר שמואלי, שהיה נציגה של הפניקס, היה משום אישור שהמערכת עונה על הדרישות של הפניקס והיא מחייבת את הפניקס בהיותו שלוחה.

מכאן שאי העמידה של התובעת בדרישות המיגון הנוגעות לסוג הגלאים אינה רובצת לפתחה ואילו הפניקס מנועה מלדחות תביעת התובעת מטעם זה.

משמעות אי העמידה בדרישת ההתייצבות של נציג התובעת

הוכח כי התובעת ואנשיה ידעו כי על נציגם, מר בן יצחק , היה להתייצב באתר בכל עת שקיבל קריאה מחברת המוקד על הפעלת האזעקה.

אין חולק כי עובר לגילוי אירוע הפריצה קיבל מר בן יצחק הודעה טלפונית על התראה ממערכת האזעקה ולא יצא לאתר לבחון את סיבת הפעלת המערכת. מכאן שלתובעת אחריות על אי קיום דרישה זו בדרישות המיגון בפוליסה.

מתוך חוות דעתו של מר אייזיק מטעם חברת המוקד, הקריאה במערכת נעשתה עוד ביום 22.4.09 שעה 19:58 והודעה טלפונית נמסרה למר בן-יצחק, לאחר שסייר של חברת המוקד דיווח שלא מצא כל ממצא חשוד. אלא שעל פי דרישות המיגון היה על נציג התובעת לצאת לאתר מיד ולא הייתה כל רלוונטיות לממצאי הסייר של חברת המוקד.

מספר שעות לאחר מכן, ב - 23.4.09 שעה 04:39, התקבל אות אזעקה נוסף מהאתר בחברת המוקד ושוב יצא סייר לשטח ולא מצא דבר . שעתיים לאחר מכן עם הגעת העובד הראשון לאתר התגלתה הפריצה והגניבה שהושלמה כבר.

קיימת סבירות גבוהה ביותר שלו היה מר בן יצחק מגיע לאתר מיד עם קבלת ההודעה על התראה במערכת האזעקה והיה נכנס למבנה ומבצע בדיקה פנימית מקיפה, היה מגלה את הפריצה או היערכות אליה. זאת מאחר ומדובר בגניבה בהיקף עצום שדרשה הכנה וזמן רב לצורך השלמתה. כמות הבשר שנגנבה הצריכה שימוש במספר משאיות לפחות.

מטעם זה לא ראיתי לקבל את עמדתו של מר הלפרין כי ניתן להניח שההתראה למוקד בשעה 19:58 הייתה אזעקת שווא. זאת מעבר לנטען על ידי המומחים מטעם התובעת והפניקס שהיו התראות נוספות במערכת שלא דווחו על ידי חברת המוקד.

על כן בכל הנוגע לאי עמידה בדרישה להתייצבות נציג מטעמה, הפרה התובעת את דרישות הפוליסה ונותר לדון בהמשך מהי המשמעות של אי העמידה בדרישה זו .

תחולת סעיפים 18 ו- 21 לחוק חוזה הביטוח

סעיף 18 לחוק חוזה הביטוח קובע:
"(א) תוך שלושים ימים מהיום שנמסרה למבטח הודעה על שינוי מהותי או מהיום שנודע לו עליו בדרך אחרת, לפי המוקדם יותר, וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, רשאי המבטח לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח.
(ב) ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה; לא ביטל המבטח את החוזה, רואים אותו כמסכים להמשך קיומו על אף השינוי.
(ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:
(1) לא ניתנה הודעה לפי סעיף 17, והדבר נעשה בכוונת  מרמה;
(2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר השינוי; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר השינוי.".

סעיף 21 לחוק קובע:

"הותנה שעל המבוטח או על המוטב לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית ואותו אמצעי לא ננקט תוך הזמן שנקבע לכך, יחולו הוראות סעיפים 18 ו - 19 בשינויים המחויבים.

תנאי המיגון אשר נדרשו בפוליסה כתנאי לכיסוי הביטוחי, הינם אמצעי להקלת הסיכון של המבטחת כאמור בסעיף 21 לחוק חוזה הביטוח. משלא עמדה התובעת ב חלקם של האמצעים שנדרשו להקלת הסיכון יש לבחון האם זכאית הפניקס לתרופות שבסעיף 18 לחוק חוזה הביטוח.

הוא הדין באשר למחדלה של התובעת להודיע להפניקס אודות ניסיונות הפריצה הכושלים.

ברע"א 3370/14 דיין מוצרי קירור בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, מיום 23.7.14 מפי כבוד השופטת דפנה ברק ארז, דן בית המשפט בשאלת תחולת סעיפים 18 ו- 21 לחוק חוזה הביטוח. במקרה שם מערכת האזעקה בעסק לא הופעלה בטרם הפריצה, וזאת בניגוד לתנאי מוקדם בפוליסה. בית המשפט קבע:

"התשתית הנורמטיבית הנוגעת לענייננו כבר נפרשה בהרחבה בעניין סלוצקי, ולכן נחזור עליה רק בקצרה: העמדה הגורסת שהפעלת אמצעי מיגון היא " תנאי מוקדם" שאי עמידה בו שוללת באופן אוטומטי את זכותו של המבוטח לקבל את תגמולי הביטוח מרוקנת מתוכן את ההסדר החקיקתי הקבוע בסעיפים 18 ו-21 לחוק חוזה הביטוח, ונוגדת הן את לשונו והן את תכליתו ( שם, בפסקה 25). בהתאם לכך, מקרים שבהם לא הופעל אמצעי להקלת הסיכון בידי מבוטח יידונו על פי סעיף 18 לחוק חוזה הביטוח, שבמרכזו עומד הסדר התשלום היחסי, הסדר שיש להבינו כמקנה תרופה למבטח ולא למבוטח. הסדר זה מאפשר למבטח לשלם למבוטח במצבים מסוימים רק חלק מתגמולי הביטוח מקום בו קיימת חלופה ביטוחית יקרה יותר, שאינה כוללת דרישה לאמצעי להקלת הסיכון, וזאת לפי סעיף 18( ג) לחוק חוזה הביטוח. כן ישנם מקרים שבהם המבטח יופטר כליל מחובתו לשלם תגמולי ביטוח, מקום בו פעל המבוטח בכוונת מרמה ( סעיף 18( ג)(1) לחוק חוזה הביטוח) או כאשר מבוטח סביר לא היה מתקשר בחוזה ביטוח עם מבוטח שאינו נוקט באמצעי להקלת הסיכון, אף בעבור תשלום דמי ביטוח גבוהים יותר ( סעיף 18( ג)(2) לחוק חוזה הביטוח) (ראו: עניין סלוצקי, בפסקאות 34-31). נטל ההוכחה בכל הנוגע לקיומה של פוליסה חלופית שעל בסיסה ישלם המבטח למבוטח תגמולי ביטוח יחסיים בלבד ובנוגע לטענה לפיה מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח לו ידע את העובדות לאשורן ולכן יש לפטור את המבטח מתשלום תגמולי הביטוח כולם, מוטל על המבטח ( שם, בפסקאות 42-41).

ומהכא להתם: המבקשת כשלה בהפעלת מערכת האזעקה. אולם, קביעה זו אינה מסיימת את הדיון בנוגע לזכאותה של המבקשת לקבל את תגמולי הביטוח. על מנת לפטור את עצמה מן החובה לשלם תגמולי ביטוח למבקשת היה על המשיבה להוכיח כי מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה ביטוח עם המבקשת לו ידע כי מערכת האזעקה לא תופעל..." (ראה סעיפים 19- 20 לפסק הדין).

ברע"א 3260/10 חתמי לוידס נ' אליהו סלוצקי, מיום 15.9.13, מפי כבוד השופטת דפנה ברק ארז, קבע בית המשפט את נטלי ההוכחה בכל הנוגע לקיומה של פוליסה חלופית כמו גם בכל הנוגע לסטנדרט המקובל אצל מבטח סביר:

"נטל ההוכחה בכל הנוגע לקיומה של פוליסה חלופית – ממשית או היפותטית – כמו גם בכל הנוגע לסטנדרט המקובל אצל מבטח סביר – מוטל על חברת הביטוח. תוצאה זו מתחייבת מכך שתרופת התשלום היחסי היא תרופה של המבטח, ולא של המבוטח. היא מתחייבת גם מכך שהמידע אודות חוזי הביטוח האחרים שמציע המבטח או חוזי ביטוח מתחרים נמצא ברשות המבטח, ולא ברשות המבוטח. למען הסר ספק – נטל השכנוע שמוטל על המבטח בעניינים אלה אמנם אינו מבוטל אך גם אינו מכביד יתר על המידה. על מנת להוכיח שאף מבטח סביר לא היה נכון לבטח ללא האמצעי להקלת הסיכון שעליו נסב הדיון יכול להיות די בהגשת תצהיר של אקטואר או איש מקצוע אחר הבקיא בתחום הביטוח, לפיו, למיטב ידיעתו, לא מוצעת בשוק הביטוח בישראל פוליסה מסוג זה." (ראה סעיף 42 לפסק הדין).

מעיון בהלכות אשר צוטטו לעיל, הרי שהפניקס אי ה יכול ה להסתפק בהוכחה כי ה תובעת כשלה בהפעלת אמצעי המיגון. על הפניקס הנטל להוכיח קיומה של פוליסה אחרת בשוק ושיעור הפרמיה שהייתה נדרשת בגינה או כי מבטח סביר אחר לא היה מסכים לבטח את התובעת אפילו בדמים מרובים .

לטעמי לא עמדה ה פניקס בנטל זה.

במקרה שבפניי לא הציגה הפניקס כל ראיה שמבטחת סבירה אחרת, שפעלה במשק בזמנים הרלוונטיים , לא הייתה מוכנה לבטח את התובעת אפילו בעבור דמי ביטוח גבוהים יותר.
לצורך הוכחת טענת הפניקס לפיה לו ידעה כי התובעת אינה מקיימת את דרישות המיגון ו/או מודיעה על שני ניסיונות הפריצה הכושלים, הייתה נמנעת מלבטח את התובעת בפוליסה האמורה, הגישה הפניקס את חוות דעתו של המומחה החיתומי, מר דב דביר.

בחוות דעתו בפרק הסיכום לסעיף 3, שעניינו אי הדיווח על ניסיונות הפריצה, מצהיר מר דביר כך:
"אין ספק שלו היה מידע כמפורט לעיל, מובא לידיעתי כחתם, היה הדבר מדליק נורות אזהרה: הייתי שולח מיד סוקר ומומחה למערכות אזעקה, לבדיקת המערכות בהדגשת אמצעים לתגבור המערכות הקיימות. יתר על כן מאחר ומבחינתי בית העסק "מסומן" הייתי מתנה את המשך קיום הפריצה בקיום שמירה באתר... בנוסף, הייתי מציב דרישה להעלאת המיון לפרמיה בצורה משמעותית כנהוג במקרים כאלה, כדי לשקף את חשיפת היתר לסיכון שנוצר בגין ניסיונות הפריצה. אמצעי נוסף שהייתי נוקט הוא הגדלה משמעותית של סכום ההשתתפות העצמית במקרה של פריצה."

לא ניתן להסתפק בעדותו של מר דביר בחקירתו כי עסק כדוגמת עסקה של התובעת הוא עסק שמבטחות אינן ששות לבטחו. ובמילותיו הוא "עסק שלא "אהבנו" לבטח אותו...".
זאת מאחר ומיד לאחר מכן הסביר מר דביר בחקירתו כי היה נכון לבטח את העסק אך בגבולות מלאי מסוימים (במקרה שבפניי של 500,000 ₪) ובהגנות מתאימות כפי שדרש . אך הוסיף: "אני יודע שבחברות אחרות חתמים אחרים לפעמים כן לקחו את הסיכונים האלה." (ראה עדותו בעמ' 132 לפרוטוקול).

מר שמאול ברזני ששימש כחתם בהפניקס מצהיר בתצהירו:
"ככל מבטחת סבירה, לו "הפניקס" הייתה יודעת כי התובעת לא תעמוד ו/או אינה עומדת בתנאי המיגון שידרשו ו/או שנדרשו ממנה, ייתכן והייתה מציגה דרישות מיגון נוספות (כגון: שמירה) אולם בכל מקרה, לא הייתה מבטחת את התובעת בהעדר מיגונים."
...
"במידה והתובעת הייתה מדווחת על ניסיונות הפריצה, "הפניקס" הייתה שולחת סוקר מטעמה למתחם ובודקת את החמרת הסיכון, ושוקלת את המשך הביטוח." (סעיפים 14,17 לתצהירו).

מר שמואלי מצהיר בתצהירו כי אם היה יודע על ניסיונות הפריצה, היה מציע להגדיל ולעבות את דרישות המיגון (ראה סעיף 14 לתצהירו). משמע לא היה מציע לחדול מלבטח את האתר.

כך גם העיד בתצהירו מר יוסי לבנה, שמשמש מנהל יחידת השמאות והסוקרים של הפניקס.
"לו הפניקס היתה יודעת על ניסיונות הפריצה שנעשו לבית העסק של התובעת, סביר להניח כי היה בנתון זה כדי לשנות את דרישות המיגון אותן הציבה לתובעת". (ראה סעיף 12 לתצהירו).
ובחקירתו העיד:
"על פי ההלכה אצלנו במחלקה כאשר אנחנו מקבלים מידע על פריצה, או נסיון פריצה אנחנו יוצאים לבית העסק מתחקרים אותו ואם אנחנו מגבשים תובנות חדשות אנחנו מעדכנים את הדרישות שלנו, גם אם הפריצה צלחה". (ראה עמ' 168 לפרוטוקול).

לא בכדי ראיתי לפרט את עדויותיהם של עדי הפניקס. אף אחד מן העדים לא העיד קטגורית כי לא היה מבטח את התובעת אף לא בדמים מרובים . נהפוך הוא, מרבית העדים, לרבות החתם שהגיש חוות דעת בעניין זה, העידו כי היו מחמירים את דרישות המיגון ומעלים את גובה הפרמיה אך לא שללו את עצם עריכת ביטוח גם בנסיבות אלו. מכאן שהפניקס לא הוכיחה כי חל בענייננו סעיף 18 (ג) סיפא בצירוף סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח.

כך גם אף אחת מן העדויות לא ביססה כל נתון בכמה באופן יחסי הייתה הפניקס מייקרת את הפוליסה ועל כן אין בידי כל בסיס לעריכת חישוב תגמולי ביטוח מופחתים בהתאם לסעיף 18 (ג) לחוק חוזה ביטוח.

לסיכום הדיון בנקודה זו אני קובעת שחרף העובדה שהתובעת לא עמדה בדרישות הפוליסה הן בכל הנוגע לאי התייצבות נציגה באתר מיד עם קבלת התראה על הפעלת המערכת מחברת המוקד והן באי מתן הודעה על שני ניסיונות הפריצה - הרי שהפניקס לא הוכיחה מהו שיעור התגמולים המופחתים וכשלה בהוכחה כי אף מבטח סביר לא היה מבטח את התובעת.

על כן זכאית התובעת לתשלום תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה.

סכום הביטוח

טענות התובעת

לטענת התובעת בתחילת הדרך ביקש מר לחוביץ' מיועץ הביטוח אשד לבטח את מלאי התובעת בגין נזקי פריצה ושוד בסכום של 1,000,000$ על בסיס נזק ראשון, אולם מר אשד שינה את סכומי הביטוח ל- 500,000 ₪ על דעתו בלבד, בניגוד לדרישת התובעת ומבלי שהתובעת הייתה מודעת לכך.

ביום 16.10.08, עם כניסתו הראשונה של מלאי לבית העסק, פנתה התובעת לסוכן מנדלאוי ז"ל לצורך קבלת כיסוי למלאי בגובה של 11,000,000$.

לאחר פגישה שהתקיימה בין מר לחוביץ' לבין מר מנדלאוי ז"ל, בה הוסכם כי הכיסוי בגין נזקי פריצה יהיה על סך של 3,000,000 ₪, הועברה, ביום 26.11.08 , תכתובת ממר לחוביץ' למר מנדלאוי ז"ל, המפרטת את אותה הסכמה.

מיד לאחר אירוע הפריצה, הופתעה התובעת לגלות לראשונה כי סכום הביטוח הנקוב בדפי הרשימה של הפוליסה לכיסוי נזקי פריצה הינו 497,664 ₪ על בסיס נזק ראשון, ולא בהתאם לתכתובת שהעביר למנדלאוי ז"ל על סך 3,000,000 ₪.

מר לחוביץ', אשר אינו מכיר את מונחי הביטוח השגורים בפיהם של אנשי הביטוח, שאל במספר הזדמנויות את מר מנדלאוי ז"ל לגבי המושג " נזק ראשון" ומר מנדלאוי ז"ל השיב כי זו תוספת לטובתו כי מדובר בנזק שיעשה ע"י פורצים למבנה, וכי התובעת מכוסה על סכום גדול יותר משביקשה.

התובעת הוטעתה על ידי מר מנדלאוי ז"ל, אשר לא טרח להסביר למר לחוביץ' את המשמעות האמיתית של המושג ואת השלכותיו מרחיקות הלכת בנוגע לנזקי פריצה. במידה ומר לחוביץ' היה מודע למשמעותו של מושג זה, הוא לא היה מסכים מלכתחילה לסכום הביטוח הנקוב בדפי הרשימה של הפוליסה לכיסוי נזקי פריצה.

מר מנדלאוי ז"ל כלל לא דאג או פעל לבטח את התובעת באופן נאות והולם מפני נזקי פריצה ואף לא בהתאם לדרישות התובעת ובכך יצר מצג שווא בפני התובעת והוליכה שולל כי הביטוחים בהם בוטחה יתנו לה מענה בכל מקרה ביטוחי.

סוכן הביטוח הוא שלוח של חברת הביטוח ורשלנותו בתהליך המו"מ לכריתת הפוליסה מהווה רשלנות של חברת הביטוח ולפיכך יש לראות את ידיעת הסוכן לגבי העובדות הנכונות של עניין מהותי - כידיעת חברת הביטוח. מכאן שיש לראות את ידיעתו בדבר גובה הכיסוי לפריצה, שהתבקש על ידי התובעת על סך של 3,000,000 ₪ כידיעת חברת הביטוח.

טענות מנדלאוי ז"ל

התובעת ביקשה לבטח את רכושה מפני סיכוני פריצה עד לתקרת סכום ביטוח של 500,000 ₪.

התובעת העסיקה את יועץ הביטוח , מר אשד, לצורך הכנת מפרט ביטוחים, העברתו לסוכני ביטוח ומבטחות ומתן המלצות לתובעת באשר לכלל דרישות הביטוח .

על פי מפרט הביטוחים שהועבר לסוכן הביטוח, תקרת השיפוי מפני סיכוני פריצה הועמדה על - 500,000 ₪, מתוך סכום הביטוח הכללי מפני נזקי אש.

פוליסת הביטוח שהופקה לתובעת, הופקה בהתאם למפרט האמור, לאחר שהתובעת קיבלה את שתי ההצעות הרלוונטיות לביטוח מאת המבטחות שניאותו ליתן הצעות לביטוח. בשתיהן הוצע כיסוי מפני נזקי פריצה עד לתקרת שיפוי של 500,000 ₪. התובעת קיבלה טבלת השוואה ואת המלצת מר אשד לקבל את הצעתה של הפניקס .

התובעת ידעה ,עוד טרם קרות אירוע הפריצה והגניבה, על תקרת השיפוי, קיבלה יותר מפעם אחת הן את הצעות המבטחות וטבלת ההשוואה, הן את הפוליסה והן את התוספות לה.

דיון

אין מחלוקת כי התובעת שכרה את שירותיו של מר אשד על מנת שייעץ לה בביטוח העסק במקומו החדש. בין היתר נשכרו שירותיו של מר אשד לצורך הכנת מפרט ביטוחים, העברתו לסוכני ביטוח ומבטחות שונות ומתן המלצות לתובעת איזו הצעה היא הטובה ביותר עבורה.

כפי שעלה מהעדויות, שירותיו של מר אשד נשכרו מאחר ומר לחוביץ' לא היה בקיא בתחום הביטוח ובעיקר לא סמך על מר מנדלאוי ז"ל.

כך למשל העיד מר לחוביץ' כי:

"ומאחר ולא הייתי שלם עם הפקדת מלוא נושא הביטוח הרחב והמקיף שנדרש רק בידיו של הסוכן מנדלאוי , פניתי בראשית שנת 2007 (...) ליועץ הביטוח מר יהודה אשד להכנת מפרט ביטוחי לבית העסק של התובעת." (ראה סעיף 74 לתצהירו).

ובמסגרת חקירתו אישר:
"ת: אתה אומר לי שאתה מבין שכשהתחלנו במהלכים לעבור למבנה החדש לא סמכתי על חזי ורציתי יועץ ביטוח, אני משיב לך שהנושא היה חדש לי ורציתי להיות בטוח שאני עושה את הדבר הנכון ואת חזי ראיתי בתור אינטרסנט ולכן רציתי חוות דעת נוספת ופניתי ליועץ ביטוח בשם יהודה אשד.
ת: אתה שואל האם זה נכון שלא הייתי שלם להפקיד את כל נושאי הביטוח של בית העסק בידי חזי ולכן פניתי לאשד, אני משיב לך כפי שאמרתי חזי דיבר לא ברור ולא הצלחתי להבין את האיש הזה ורציתי לקבל את האינפורמציה ממישהו שיסביר לי יותר ברור ולכן גם עשיתי הסכם עם אשד שייתן לי תמונה ברורה איך אני צריך לבטח." ( ראה עמ' 16- 17 לפרוטוקול).

היועץ מר אשד העיד בסעיף 15 לתצהירו:
"מר לחוביץ' הוסיף כי אין הוא מעוניין להשאיר את ענייני הביטוח לסוכן הביטוח עימו הוא עובד והוא מעוניין בייעוץ חיצוני של מי שיהיה אמון עליו ויטפל בצרכיו הביטוחיים.".

בחקירתו חזר על הדברים :
"ת: אתה שואל האם הוא אמר לי שבמקרה הזה הוא לא סומך על הסוכן, אני משיב לך שהוא אמר שהוא לא סומך על סוכנים באופן כללי והוא מבקש שאני בעין מקצועית, הוא לא אמר את זה באופן ספציפי לגבי חזי ז"ל. הוא אמר שהוא עובד איתו משנת 1997, כלומר שנים לפני כן.". ( ראה עדותו בעמ' 190 לפרוטוקול).

בהסכם שכר הטרחה שנחתם בין מר לחוביץ' לבין היועץ אשד, הוסכם כי על היועץ אשד ליתן שירותי יעוץ ביטוחי לתובעת בכל קשת הסיכונים הישירים ו/או העקיפים כדלקמן:
"3.
3.1 עריכת מפרט ביטוחי בהתאם לצרכי הלקוח.
3.2 קבלת הצעות לביטוח מחברות ביטוח/סוכנים לפחות 4 לכל פוליסה.
3.3 עריכת טבלת השוואה בין ההצעות שהתקבלו.
3.4 המלצות בגין בחירת ההצעה הטובה ביותר והסבר הסיבה לה " בשפה ברורה".
3.5 טיפול שוטף בכל הקשור בעייני ביטוח ובשינויים שיחולו במהלך השנה בפוליסה.
3.6 יעוץ לגבי תביעות ביטוח במהלך כל השנה כאמור בסעיף 7 להלן".

מכאן עולה כי היועץ אשד הופקד על מלאכת עריכת מפרטי הביטוח לרבות קביעת סכומי הביטוח, בהתאם לדרישות התובעת.

לאחר שקיבל מר אשד את המידע אודות הכיסויים המבוקשים ממר לחוביץ', ערך אשד טיוטה ראשונית למכרז " להזמנת הצעות לביטוח נחמיה לחוביץ' בע"מ לשנת 2007". הטיוטה הועברה לקבלת הערותיו של מר לחוביץ' (ראה נספחים ג'1-ג'3 ל מוצגי מנדלאוי ז"ל) .

על גבי הטיוטה הראשונית נערכו תיקונים ושינויים. כפי שעלה מהעדויות, הערותיו ושאלותיו של מר לחוביץ' מופיעות בצבע כחול ותשובותיו / הערותיו של מר אשד מופיעות בצבע אדום, על אותו המסמך.

בהתאם להערות ולתיקונים נערכו והועברו מספר טיוטות, עד תיקון הסכומים הסופי על ידי מר אשד בטיוטה השלישית.

בין יתר השינויים שבוצעו היה שינוי סכום הכיסוי הביטוחי במקרה של פריצה כאשר בתחילה הופיע סכום של 3,000,000$ ובסופו של דבר בטיוטה הסופית שנשלחה להפצה הופיע סך של 500,000 ₪.

מר אשד ביקש ממר מנדלאוי ז"ל להמציא לו הצעות מאת מבטחות שונות כאשר סכום הביטוח מפני נזקי פריצה, הועמד על - 500,000 ₪ על בסיס נזק ראשון למבנה ולתכולה .

בהתאם למפרט שהופץ, הועברו על ידי מר מנדלאוי ז"ל למר אשד שתי הצעות לביטוח: האחת, הצעת כלל חברה לביטוח בע"מ והשנייה, הצעת הפניקס.

התובעת, בהמלצתו של מר אשד, קיבלה את הצעתה של הפניקס.

אין חולק כי על פי מפרט הביטוחים מיום 8.7.07, אשר הועבר על ידי היועץ אשד לסוכן הביטוח מנלדאוי ז"ל , עמד סכום הביטוח בגין נזקי פריצה על בסיס נזק ראשון על סך של 500,000 ₪.

אין גם מחלוקת כי בפוליסת הביטוח אשר הוציאה הפניקס לתובעת מופיע סכום הביטוח בגין סיכוני פריצה ושוד על סך - 500,000 ₪, על בסיס נזק ראשון.

במחלוקת שבין התובעת לבין הפניקס ומנדלאוי ז"ל, בשאלה מהו סכום הביטוח לנזקי פריצה ושוד שהתבקש על ידי התובעת, אני סבורה כי התובעת כשלה בהוכחת טענתה.

ראשית, מר לחוביץ' אישר בעדותו כי מעולם לא קיבל הצעת מחיר מהפניקס לביטוח תכולה מפני פריצה בסכום העולה על 500,000 ₪ ( ראה עמ' 34 לפרוטוקול).

כן אישר כי הוא זה אשר חתם על הצעת הביטוח שהועברה להפניקס ביום 10.9.07 ואשר מסתמכת על המפרט מיום 8.7.07 של מר אשד:
"אתה מפנה אותי למוצג 2 של מוצגי הפניקס, הצעת הביטוח, ומבקש שאאשר לך שבסוף המסמך הזה יש חתימה וחותמת של לחוביץ, אני משיב לך שזו חתימה שלי". (ראה עמ' 33 לפרוטוקול).

ובהמשך,
"אתה אומר לי שאפשר לסכם שאם היום אני מסתכל על הצעת הביטוח ועובר על כל השאלות , הייתי משיב עליו אחרת, אני משיב לך שלא כתבתי את מה שרשום בהצעה, רק החתימה שלי מופיעה שם. המפרט של יהודה אשד מספק אותי." (ראה עמ' 36 לפרוטוקול).

מכאן שאין בידי לקבל את טענת התובעת כי לא ידעה, שסכום הכיסוי הביטוחי בגין סיכוני פריצה ושוד על בסיס נזק ראשון, עומד על סך של 500,000 ₪.

שנית, התובעת שכרה את שירותיו של היועץ אשד לצורך טיפול בנושא הביטוח. יועץ הביטוח הינו שלוח של המבוטח וסכומי הביטוח שהתבקשו על ידי היועץ אשד מחייבים את התובעת. ככל שהיו לתובעת טענות לגבי טיפולו ומקצועיותו של מר אשד, היה על התובעת להפנות טענותיה אליו. באורח פלא לא כוללת רשימת הנתבעים את מר אשד, הגם שהיה מצופה כי התובעת תגיש את התביעה גם נגדו לאור טענותיה אלו. משלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה.

שלישית, ראיתי ליתן משקל לעובדה כי הן למר אשד והן למר מנדלאוי ז"ל לא היה אינטרס בהקטנת סכום הכיסוי הביטוחי . מר אשד העיד על כך :

"אתה אומר לי שליועץ הביטוח ולסוכן יש גם אינטרס כלכלי וגם למען השקט הנפשי שלהם שהמבוטח יבוטח בסכומים גבוהים יותר, אני משיב לך שנכון. אין ספק שזה המצב. זה מעלה לסוכן את העמלה במידה והסכומים גבוהים יותר וליועץ שהציע סכומים גבוהים יותר כדי שלא יבואו אליו בטענות לאחר מכן.
ת. אתה אומר לי שאם כאשר הטיחו בפניי שמדובר היה במשחק מכור , האינטרס למכור " משחק" כזה הוא בדיוק הפוך, אני משיב לך שנכון." (ראה עדותו בעמ' 203 לפרוטוקול).

רביעית, מר אשד הצהיר בתצהירו כי הקטנת סכום הכיסוי הביטוחי שונתה לבקשתו של מר לחוביץ' וזאת לאחר שהעריך כי לא ניתן יהיה בפריצה אחת להעמיס יותר ממשאית אחת.

עוד העיד כי למרות שכנועיהם שלו ושל ומר מנדלאוי ז"ל להגדיל את הכיסוי הביטוחי, מר לחוביץ' התנגד לכך ( ראה סעיפים 19, 20 לתצהירו של מר אשד). טענה זו מתיישבת עם ההערה של מר אשד על גבי המפרט הראשון - נספח ג' 1 למוצגי מנדלאוי ז"ל שם נרשם: " מה מקסימום הנזק שאתה צופה שיגרם בפריצה אחת." וזאת בתגובה לשאלות של מר לחוביץ על גבי אותו מפרט. היא גם מתיישבת עם עדותו לפיה רצונו של מר לחוביץ' היה "שמישהו יכין את המפרט בצורה מקצועית ושהוא יוכל לחסוך בעקבות זה פרמיה." (ראה עדותו בעמ' 189 לפרוטוקול).

בחקירתו בבית המשפט העיד מר אשד:

"...היות ולחוביץ' שכנע אותי שאין שום אפשרות שייגנב יותר מחצי מיליון שקל. הוא גם הוכיח לי את זה במחירים ובכמות שניתן להעמיס על משאית וטען שגג אפשר לגנוב רק משאית אחת ולכן סכום של חצי מיליון שקל הוא מעל ומעבר בניגוד למה שכתבתי בתחילה והצעתי 3 מיליון." ( ראה עמ' 197 לפרוטוקול).

מר אשד העיד כי ביום 8.7.07, העביר למר מנדלאוי ז"ל מייל ובו המפרט שנדרש לצורך קבלת הצעות לביטוח, וכי המפרט מ- 8.7.07 שנשלח בדוא"ל הוא המפרט הסופי שמר לחוביץ' אישר ( ראה סעיף 21 לתצהירו של מר אשד וכן עדותו בעמ' 202 לפרוטוקול).

מר אשד כאמור לא היה בעל דין בתביעה, ועל כן לא היה לו כל אינטרס בתוצאותיה של התביעה. תביעתו לתשלום שכר טרחתו מהתובעת הסתיימה זמן רב עובר למתן עדותו בפניי ולשביעות רצונו.

יתרה מכך לגרסתו של מר אשד מצאתי תמיכה בעדותו של מר לחוביץ' אשר העיד כי הפריצה לבית הקירור הייתה מהראשונות בתחום הבשר ( ראה עמ' 24 לפרוטוקול), ומכאן שסביר כי לאור ידיעותיו אלה של מר לחוביץ' הוא העריך את הסיכון לפריצה וגניבה כנמוך וביקש לבטח את התכולה מפני פריצה בסכום נמוך יחסית, סכום שממנו נגזרת כמובן גם הפרמיה.

חמישית, טענתה של התובעת כי מר לחוביץ' נפגש בחודש נובמבר 2008 עם מר מנדלאוי ז"ל ובפגישה זו סוכמו עיקרי הכיסוי הביטוחי הנדרש, אינה מתיישבת עם ההיגיון והעובדות שהוכחו במהלך הדיון.

אין מחלוקת כי מר לחוביץ' שכר את שירותיו של מר אשד לצורך הכנת מפרט ביטוחי לבית העסק של התובעת ושבגין שירותים אלה התחייב מר לחוביץ' לשלם שכר טרחה למר אשד.
כפי שהוכח בפניי מר לחוביץ' לא סמך על סוכני הביטוח ובמיוחד לא על מר מנדלאוי ז"ל ואף חש שדבריו של מר מנדלאוי ז"ל אינם ברורים לו. לכן פנה ליועץ ביטוח מטעמו .

מכאן שעדותו של מר לחוביץ' כי לא סמך על מר מנדלאוי ז"ל אינה עולה בקנה אחד עם טענתו כי הגיע להסכמות עם מר מנדלאוי ז"ל לגבי סכומי הביטוח..

בנוסף, עיון במוצג 40, עליו מבקשת התובעת להסתמך לצורך הוכחת טענתה בדבר ההסכמה אליה הגיעו מר לחוביץ' ומר מנדלאוי ז"ל באשר לשינוי סכום הכיסוי הביטוחי, מלמד כי מדובר בתדפיס של סכומים שאינו מופנה לנמען, אינו חתום, אינו נושא תאריך או כותרת , אינו מלווה במכתב נלווה כלשהו. אין מדובר במסמך שנכתב על גבי נייר פירמה של התובעת.

גם הגב' דננברג לא יכלה להסביר בחקירתה הנגדית התנהלות זו כאשר מנגד כל יתר פניותיה של התובעת אל סוכן הביטוח נעשו על גבי נייר הפירמה , בצירוף נושא, תאריך, חתימה וכו' (ראה עדותה בעמ' 57 לפרוטוקול). זאת ועוד אין אישור כי המסמך התקבל אצל מאן דהוא - משכך לא ראיתי ליחס כל משקל לאותו מסמך.

יתרה מכך, בגרסאותיו של מר לחוביץ עלו סתירות רבות. מחד גיסא , לטענת התובעת במהלך הפגישה שהתקיימה בין מר לחוביץ' לבין הסוכן מנדלאוי ז"ל בנובמבר 2008, סוכם כי סכום הביטוח בגין נזקי פריצה יעמוד על סך של 3,000,000 ₪ ( ראה סעיף 81 לתצהירו של מר לחוביץ' ועמ' 26 לפרוטוקול). מאידך גיסא , בעמ' 22 לפרוטוקול מעיד מר לחוביץ' כי במהלך הפגישה כלל לא סוכמו סכומים:

"אתה מבקש שנסכם את מה שאני מעיד לגביו בסעיפים 77 ו- 78 בתצהיר ואומר לי שמה שאני אומר שם הוא: שקבלתי פוליסות ולא הבנתי מה שכתוב שם, בקשתי את חזי לבוא ולהסביר, הוא בא, סיכמנו סכומים ואז שלחתי את המכתב נספח 40 ושואל אותי מה לא נכון ממה שציינת כרגע, אני משיב לך שלא הגענו להסכמה על סכומים.".

שישית, ביום 26.10.08 נשלח דוא"ל ממרין לנציג הפניקס עודד אדלר ובו בקשה לתקן את הפוליסה של לחוביץ' "היות ולא בוצע לפי המפרט" (ראה מוצג 33 למוצגי הנתבעים). בין היתר התבקש תיקון בגין גביית פרמיה עודפת בגין פריצה נזק ראשון:
"6. פריצה נזק ראשון לפי מפרט 12,000 ₪ - החיוב שנעשה הינו 82,875 ₪. הפרש זיכוי: 70,875 ₪.".
בדוא"ל מיום 5.12.08 למיכל רוט חתמת הפניקס ( מוצג 35 למוצגי הנתבעים) חוזרת מרין על בקשתה לתיקון החישוב ומפרטת את החישוב הנכון לפרמיה. בין התיקונים הנדרשים, נדרש תיקון הפרמיה בגין כיסוי ל"פריצה על בסיסי נזק ראשון בהתאם להצעה – 12,000 ₪ לחיוב."

מכאן ניתן להגיע למסקנה ברורה כי התובעת הייתה מודעת כל העת לסכומי הכיסוי שהתבקשו מהפניקס ולפרמיה שנדרשה עבורם.

166. שביעית, עיון בטיוטות המפרט שצורפו כנספחים ג' 1- ג' 3 לתצהירו של מר אשד מלמדות כי מר לחוביץ' ערך תיקונים ושינויים בטיוטות המפרט, באופן דווקני ומדוקדק, תוך שימת לב לכל רכיב ורכיב במפרט. על כך גם העיד מר אשד:

"אציין בהקשר זה כי מר גל לחוביץ' נפגש עימי ביחס למכרז במשרדי לפחות פעמיים ( באחת הפעמים הוא הגיע אף חבול ונעזר במקל הליכה), יחד עברנו על כל הפרטים. מדובר באדם מחושב שהיה מעורב באופן פעיל ובדק כל מסמך וכל סכום ביטוח שנרשם במפרט וכל השינויים שנעשו, נעשו על פי הנחיותיו ובאישורו.". (ראה סעיף 22 לתצהיר מר אשד).

167. שמינית, לתובעת הועברו 5 תוספות לפוליסה נשוא התביעה. בכל אחת ואחת מהתוספות נכתב כי סכום הביטוח בגין נזקי פריצה על בסיס נזק ראשון הינו בסך של 500,000 ₪ ( ליתר דיוק 497,664 ₪, ראה מוצג 1 למוצגי הנתבעים 1 ו-3).

הגב' דננברג העידה בחקירתה כי :

"ת. אתה שואל אם הפוליסות היו מתוייקות במשרד, אני משיבה לך שכן.
ת. אתה שואל אם התהליך היה שקיבלתי מחזי פוליסה העברתי אותה לעיונו של גל ואחר כך היא תויקה, אני משיבה לך שבדרך בדקנו אותה ווידאתי שבוצע תשלום של הפרמיות..." (ראה עמ' 56 לפרוטוקול).

ובהמשך,

"ש. כשמגיעה הפוליסה הרלבנטית מבחינת התוקף, את מעבירה אותה מיד? ת. כן.
ש. אמרת שאת לא משלמת את הפרמיה בגין הפוליסה לפני שגל מאשר לך את התשלום, נכון?
ת. נכון" (ראה עמ' 60 לפרוטוקול).

מכאן כי מעדותה של הגב' דננברג ניתן להגיע למסקנה כי מר לחוביץ' היה מעורב באופן אישי בכל ענייני הביטוח וכי פוליסות הביטוח בהן הופיע סכום הביטוח היו ידועות לתובעת.

168. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי ביקשה לבטח את העסק בגין נזק ראשון בסכום העולה על 500,000 ₪.

169. למעלה מכך, אומר כי שוכנעתי כי התובעת ידעה כי היא מבוטחת בגין נזק ראשון בסך של 500,000 ₪.

הטענות כנגד מר מנדלאוי ז"ל :

שינוי סכום הביטוח לנזקי פריצה

170. הטענה של התובעת כלפי מר מנדלאוי ז"ל מופנית בעיקר לסכום הביטוח בגין נזקי פריצה.

אלא שבסעיף 17 לסיכומיה טוענת התובעת כי : "... בסופו של יום היועץ אשד הוא אשר תיקן והפחית על דעת עצמו את סכום הביטוח לסך של 500,000 ₪... הוכח כי בסופו של יום היועץ אשד הוא אשר מחק את סכומי הביטוח של 3,000,000$ ובמקומו כתב סכום של 500,000 ₪... היועץ אשד הוא אשר שינה את סכומי הביטוח ל- 500,000 ₪ על דעתו ובניגוד לדרישת התובעת ו/או למפרט הביטוחי שהוכן על ידו בהתאם לדרישות התובעת.".

180. סעיפים 1- 3 לחוק השליחות קובעים:

1".(א) שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי.
(ב) כל פעולה משפטית יכולה לשמש נושא לשליחות, חוץ מפעולה שלפי מהותה או על פי דין יש לבצעה אישית.

2. שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח.

3.(א). השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם.
(ב)נדרש אדם להיזקק לפעולת שלוח, רשאי הוא שלא להכיר בשליחות כל עוד לא הוצגה לפניו הרשאה בכתב ולא נמסר לו העתק ממנה."

181. כפי שעלה מן העדויות יועץ הביטוח פעל כשלוח של התובעת ולשם כך נשכרו שירותיו. משכך כל פעולותיו ומצגיו מחייבים אותה מכוח דיני השליחות ואין היא רשאית לבוא בטרוניה בעניין זה אלא כלפי יועץ הביטוח אשר נבחר על ידה, לאור טענותיה הנ"ל.

182. התובעת לא נתנה כל הסבר מדוע בחרה להגיש את התביעה דנן דווקא כנגד סוכן הביטוח מר מנדלאוי ז"ל ולא כנגד יועץ הביטוח, שאת שירותיו כאמור שכרה.

מר לחוביץ' העיד כי לא סמך על מר מנדלאוי ז"ל ומתוך עדותו עלה כי הקשר של מנדלאוי ז"ל היה בעיקר עם היועץ אשד. משמר אשד הורה על תיקון סכומי הביטוח יכול היה מר מנדלאוי ז"ל להניח כי הדבר נעשה באישורו של מר לחוביץ'.

מכאן שלא מצאתי להטיל אחריות כלשהי בעניין זה על מר מנדלאוי ז"ל.

183. הימנעותה של התובעת מלהגיש תביעה כנגד יועץ הביטוח, לצרפו כבעל דין לתביעה או לכל הפחות להבהיר מדוע היא נמנעה מלהגיש תביעה כנגדו, פועלת לחובתה.

הטענה להטעיית מר לחוביץ ע"י מנדלאוי ז"ל באשר למשמעות הכיסוי הביטוחי בגין סיכוני פריצה

184. לטענת התובעת, מר לחוביץ' שאל במספר הזדמנויות את מר מנדלאוי ז"ל מהו המושג " נזק ראשון" ומנדלאוי ז"ל השיב לו כי זו תוספת לטובתו, וכי מדובר בנזק שייעשה ע"י הפורצים למבנה, וכי הוא מכוסה על סכום גדול יותר משביקש.

185. בסעיף 80 לתצהירו הצהיר מר לחוביץ' כי: "אדגיש כי במהלך הפגישה הנ"ל כאשר ביקשתי מהסוכן מנדלאוי הסבר ומשמעות המונח " נזק ראשון", מנדלאוי השיב כי מדובר בתוספת לטובתי, וכי מדובר בסכום ביטוח נוסף בגין נזק שיעשה על ידי הפורצים כתוצאה מהפריצה, וכי הכיסוי הביטוחי בגין פריצה הינו לכל המלאי המבוטח עד לסך 25,000,000 ₪".

186. במסגרת השאלון שנשלח למר מנדלאוי ז"ל, הוא התבקש להתייחס לטענתו זו של מר לחוביץ' והשיב:

"ש. האם הסברת לתובעת את נושא הכפיפות לנזק ראשון? האם הסברת לתובעת כי אין לה כיסוי על כל המלאי שבבית העסק שלה בין נזקי פריצה, אלא רק עד לגובה הכיסוי בגין נזק ראשון?"
"ת. ראשית, הסברתי לגל לחוביץ היטב מהו הכיסוי, ניסיתי אף לשכנע אותו להגדיל את תקרת הכיסוי מ- 500,000 ₪. הוא סירב וטען שהוא בכלל לא זקוק לכיסוי הזה. בנוסף, המגעים היו מול יועץ הביטוח יהודה אשד, שהסביר למבוטח את כל מה שהיה צריך להסביר לו." (ראה תשובה לשאלה מס' 18 בנ/2 ).

187. מר אשד התייחס בתצהירו לטענה זו שהועלתה על ידי מר לחוביץ והצהיר כי:

"מכל מקום, אני הסברתי למר לחוביץ היטב ולא פעם אחת, שביטוח על בסיס נזק ראשון מפני סיכוני פריצה משמעו שהסכום המירבי לשיפוי במקרה של פריצה הוא הסכום המבוטח מפני נזק זה, כאשר חישובי תת ביטוח נעשים על בסיס מלוא סכום הביטוח מפני נזקי אש. זו גם הסיבה שדרשתי ממר לחוביץ, אשר מכיר את עסקו טוב מכולם להעריך מהו הסכום המכסימלי שניתן לגנוב באירוע אחד ולולא לחצים שהפעלתי עליו הוא היה מבטח את המלאי אף בסכום הנמוך מ- 500,000 ₪". (ראה סעיף 8 לתצהיר).

188. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את העדויות מצאתי כי איני יכולה לקבל טענתו של מר לחוביץ' כי הוטעה בקשר עם משמעות הכיסוי הביטוחי בגין סיכוני פריצה וזאת ממספר טעמים מצטברים :

189. הראשון, מאחר ו מדובר בגרסה יחידה של בעל דין אשר יש לו אינטרס בתוצאות התביעה.

190. השני, כי למול גרסתו של מר לחוביץ', עומדת גרסתו של יועץ הביטוח מר אשד אשר אינו בעל דין בתיק ואין לו כל אינטרס בתוצאות התביעה, אשר העיד כי הסביר למר לחוביץ' את המשמעות של הכיסוי הביטוחי ואת המשמעות של המונח " נזק ראשון".

191. השלישי, מאחר ולא הובא כל הסבר מה היה האינטרס של מר מנדלאוי ז"ל או של יועץ הביטוח להטעות את התובעת, בעיקר כאשר מדובר בפרשנות אשר אינה נכונה.

192. הרביעי, מאחר ועמלות סוכן הביטוח נגזרות מגובה הפרמיות ואלה נגזרות מסכומי הביטוח בהתאם למקדם שנקבע. האינטרס של סוכן הביטוח הוא כי סכומי הביטוח יהיו גבוהים ככל הניתן , הן על מנת שהלקוח יזכה לכיסוי ביטוחי רחב ככל האפשר והן בשל ההשלכות על גובה העמלות. מבחינת יועץ הביטוח מטרתו היא להשיג עבור לקוחותיו את הכיסוי הביטוחי הרחב ביותר אשר ניתן להשיג כנגד תשלום פרמיה שהלקוח מוכן לשלם.

193. בסעיף 11 לתצהירו של מר אשד הוא טען כי: "לחזי ז"ל היה אינטרס לבטח סיכוני פריצה (המיון לגבי סיכון זה גבוה), בסכום מירבי , גם לצורך השקט הנפשי של הלקוח וגם בשל העמלות הנגזרות מהפרמיה. אני יודע שאני וחזי ז"ל ניסינו בשעתו לשכנע את מר גל לחוביץ להגדיל את הסכום ככל שניתן ואולם, הוא סירב ובקושי הסכים ל- 500,000 ₪ שלשיטתו שיקף " סכום אסטרונומי" ו"מבצע צבאי", כך ממש והוא טען שאין זה הגיוני שתיגנב לו סחורה בערך שכזה.".

194. מכאן שגם טענה זו כלפי מר מנדלאוי ז"ל דינה דחייה.

195. לאור כל האמור לעיל, ראיתי לדחות את תביעת התובעת כנגד מר מנדלאוי ז"ל אשר שוכנעתי כי פעל כמתווך במערכת היחסים שבין היועץ אשד לבין הפניקס וכל עבודתו נעשתה בהנחיית מר אשד והעברת הדרישות של התובעת להפניקס. על כן גם אם שימש באופן תיאורטי כשלוחה של הפניקס לצורך כריתת חוזה הביטוח, לא נפל כל פגם בהתנהלותו אל מול התובעת וככל שלתובעת היו טענות היה עליה להפנותם ליועץ הביטוח.

סיכום ביניים

196. לאור דבריי אלו מצאתי את הפניקס אחראית כלפי התובעת מכוח הפוליסה שהוצאה על ידה, היינו בתשלום תגמולי ביטוח בגובה הסכום שבו ביטחה את התובעת על בסיס נזק ראשון. משאין מחלוקת כי שווי המלאי שנגנב עולה משמעותית על הסך של 500,000 ₪ אין צורך לדון בשיעור הנזק המלא בפועל .

197. בהיותו של מר שמואלי סוקר המועסק בהפניקס הרי שהוא חב כלפי התובעת ביחד ולחוד עם הפניקס בגובה סכום הביטוח המופיע בפוליסה.

198. לא ראיתי לחייב את מר מנדלאוי ז"ל בנזקי התובעת שכן לא מצאתי שהתובעת הוכיחה כי היה בהתנהלותו משום התרשלות כלשהי כלפיה.

התביעה כנגד חברת המוקד -

טענות התובעת

199. לאחר אירוע הפריצה מינתה התובעת את המומחה למערכות אזעקה, מר הלפרין. ממצאי הבדיקה של מר הלפרין פורטו בדו"ח מיום 22.5.09 ומלמדים כי חברת המוקד התרשלה כלפי התובעת, הן בהתקנת אמצעי המיגון והן ביחס לפעולות המוקד.

200. חברת המוקד התרשלה בהתקנת אמצעי המיגון שנדרשה להתקין, בהתאם לדו"ח הסוקר, ובכך הפרה את תנאי הסכם ההתקשרות בין הצדדים. היא גם התרשלה בכך שלא תחזקה את המערכת ולא בדקה ומצאה כי היחידה הסלולרית שהתקינה כלל לא מחוברת.

201. אין לקבל את טענת חברת המוקד כי גם אם תימצא אחראית הרי שאחריותה מוגבלת על פי ההסכם לסכום של 60 תשלומים חודשיים של דמי מנוי.

טענות חברת המוקד

202. היא פעלה במדויק בהתאם לדרישת התובעת וחברת הביטוח.

203. היחידה הסלולארית, שהינה מתאם סלולרי, הותקנה אצל התובעת. המתאם סופק וחובר למערכת ומכל מקום אין קשר בין המתאם לבין אירוע הפריצה.

204. חברת המוקד אינה עוסקת במתן שירותי שמירה, אלא במתן שירותי מוקד. לפי המוסכם עם התובעת, התחייבותה של חברת המוקד הינה לשגר סייר עם קליטת אות אזעקה במערכת, על מנת לבצע בדיקה ויזואלית חיצונית ו רק במקומות בהם ישנה גישה סבירה ובטיחותית. במידת הצורך ( זיהוי סימני פריצה ו/או פגיעה ברכוש), תינתן הודעה מתאימה בהתאם לשירותים שבגינם שילם המנוי בהתאם להזמנה ולהסכם.

205. בהתאם לחוות הדעת של המומחה מטעם חברת המוקד, מר אייזיק, לקריאות שהתקבלו בחברת המוקד אין כל קשר לאירוע הפריצה.

206. התובעת נמנעה מלשלוח למקום מורשה כניסה למרות הודעה על אות קריאה בשעה 19:58 שנמסרה לה. חברת המוקד שלחה סייר בעקבות אות זה, הסייר ביצע בדיקה חיצונית כמתחייב בהתאם להסכם ולא זיהה דבר חריג. הודעה על כך נמסרה למורשה הכניסה.

207. התובעת ביצעה פעולות בניגוד להסכם. התובעת הזמינה 5 גלאים מחברת ניוטון, אשר גם התקינה את הגלאים הנ"ל , נכנסה למערכת של חברת המוקד ופעלה במערכת זו, ללא תאום עמה.

208. אחריות חברת המוקד מוגבלת על פי ההסכם. בהסכם נכתב במפורש כי אין היא משמשת כחברת שמירה או כמבטחת וכי אחריותה מוגבלת לכל היותר למכפלה של דמי המנוי החודשיים בשלושת החודשים האחרונים ב - 60.

דיון

209. לצורך קבלת כיסוי ביטוחי לעסק התובעת, נדרשה התובעת להתקין אמצעי מיגון באתר בהתאם לסקר הגנות שהוצא לה על ידי הסוקר פליישר.

210. לצורך התקנת אמצעי המיגון, פנתה התובעת לחברת המוקד.

212. בהתאם לתנאי ההתקשרות בין התובעת לחברת המוקד, התחייבה חברת המוקד להתקין את המערכת שהוזמנה על פי כתב ההזמנה ( ראה סעיף 1 לנספח ב' לתצהירו של מר צור) (להלן: "תנאי ההתקשרות").

213. בהתאם לסקר של הסוקר פליישר נדרשה התובעת בין היתר להתקנתם של אמצעי המיגון הבאים:

"3. נדרש להתקין מע' אזעקה בשטח מבנה בית הקירור. גלאי נפח מסוג אנטי מאסק מול דלתות ופתחים במבנה, גלאי קרן חיצוניים בהיקף כל מבנה בית הקירור.
...
...
11. נדרש כי במקרה ויתקבל קוד הפעלת מע' האזעקה בחב' המוקד, תמסר הודעה מיידית לנציג המבוטח אשר ידרש להגיע לאתר ולבצע בדיקה מסביב ובתוך בית הקירור לבדיקת מקור הפעלת האזעקה.".

התקנת גלאי אנטי מאסק

214. בהתאם לדו"ח הסוקר נדרשה התובעת להתקין גלאי נפח מסוג אנטי מאסק מול דלתות ופתחים.

215. בכתב ההזמנה מיום 9.5.07, ובאישור ההתקנה מיום 27.6.07 ( נספחים ב' ו - ג' לתצהירו של מר צור) צוין "תיאור פריט: גלאי נפח פאסיבי אנטי מאסק. כמות: 2.".

216. מר צור אישר כי לא הותקנו גלאי נפח חיצוניים מסוג אנטי מאסק, אלא פנימיים בלבד ( ראה סעיף 12 לתצהירו). לטענתו חברת המוקד לא נדרשה לכך בהתאם לסקר הביטוחי וכי התובעת מעולם לא הזמינה מחברת המוקד גלאים חיצוניים פסיביים מסוג אנטי מאסק ( ראה סעיף 16 לתצהירו).

217. גם המומחה מר ערן אייזיק קובע בחוות דעתו כי התובעת הזמינה גלאי אנטי מאסק פנימיים בלבד וכי גלאים אלו סופקו לה. מר אייזיק מבהיר כי לא הייתה הזמנה לגלאי אנטי מאסק חיצוניים ( ראה סעיף 6.6 לחוות הדעת).

218. עיון בדו"ח הסוקר פליישר מלמד, כי לא צוין באם התובעת נדרשה להתקין גלאי אנטי מאסק פנימיים או חיצוניים. כל שנכתב שם:

"... גלאי נפח מסוג אנטי מאסק מול דלתות ופתחים במבנה, גלאי קרן חיצוניים בהיקף כל מבנה בית הקירור".

219. בתוספת 1 לפוליסה מיום 9.12.08 בעמ' 4 מופיעה אותה דרישה בפירוט ההגנות הנדרשות.

220. מתוך דו"ח הסוקר ומתוך נוסח הדרישות בפוליסה עולה כי גלאים מסוג אנטי מאסק נדרשו רק מול דלתות ופתחים ואילו בכל הנוגע לגלאים החיצוניים צוין כי נדרשים גלאי קרן. אין פירוט מעבר לכך.

221. ככל שזהו המפרט שהועבר לחברת המוקד היא יכלה להניח שהדרישה לגלאי אנטי מאסק היא לגלאים הפנימיים בעוד שלגלאים החיצוניים לא צורפה דרישה זו.

222. אלא שלדעתי זו אינה המחלוקת. המחלוקת עוסקת בהתקנת גלאים חדשים לאחר שהוצבו המכולות. לאחר הצבת המכולות ברור היה שהותקנו גלאים פסיביים חיצוניים וגלאים פנימיים שאינם מסוג אנטי מאסק. זאת בניגוד לדרישות סקר ההגנות. בכל הנוגע לגלאים הפנימיים הרי שחברת המוקד ידעה כי הדרישה גם לשיטתה הייתה לגלאי נפח מסוג אנטי מאסק. מכאן שלא ברור מדוע לא התקינה גלאים פנימיים כאלה במכולות.

התקנת גלאי קרן חיצוניים בהיקף כל המבנה

223. אין מחלוקת כי נטרול הגלאים האקטיביים נעשה לבקשת התובעת.

224. אין גם מחלוקת כי במקום הגלאים האקטיביים הותקנו גלאים פסיביים.

225. על ההבדל בין יעילותו של הגלאי האקטיבי לגלאי הפסיבי עמדתי בדיון בעניין עמידת התובעת בדרישות המיגון.

226. כפי שעלה מעדותו של מר צור, חברת המוקד פעלה בהתאם לאמור בסקר מידע ביטוחי מיום 30.4.07 ( ראה סעיף 12 לתצהירו של מר צור), מכאן שעם החלפת אמצעי המיגון באזור הצבת המכולות, היה על חברת המוקד להביא לידיעתה של התובעת את המשמעות שבהחלפת סוגי המיגון ולהצביע בפניה על כי הצבת המכולות אינה מאפשרת התקנת גלאים אקטיביים ועל כן לא ניתן לעמוד בדרישות סקר ההגנות כלשונו.

227. חברת המוקד היא הגוף המקצועי אליו פנתה התובעת. היא זו שבידה הידע להבחין ולהבין את המשמעות של ויתור על גלאי אקטיבי. משלא מילאה חברת המוקד את חובתה להסביר לתובעת את המשמעות שבנטרול הגלאי האקטיבי והתקנתם של גלאים פסיביים במקומו, הרי שיש לקבוע כי חברת המוקד הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובעת.

הדרישה לקריאה לנציג מטעם התובעת

228. על פי דרישות הסוקר והפוליסה נדרשה התובעת לתנאי מיגון נוסף והוא כי בעת שיתקבל קוד הפעלת מערכת האזעקה בחברת המוקד, תימסר על כך הודעה מידית לנציג התובעת, אשר יידרש להגיע לאתר ולבצע בדיקה מסביב ובתוך בית הקירור לבדיקת מקור הפעלת האזעקה.

229. אין חולק כי חברת המוקד הייתה ערה או הייתה צריכה להיות ערה לדרישה זו שכן סקר ההגנות הוצג לה ועל פיו ביצעה את התקנת המערכת (ראה עדותו של מר צור בסעיף 12 לתצהירו).

כך גם אין חולק כי חברת המוקד נותנת שירות זה אם היא מתבקשת, כפי שעלה מעדותו של מר צור אלא שהוא לא ידע לטענתו שזו דרישת חברת הביטוח. (ראה עדותו בעמ' 239 לפרוטוקול).

230. חרף זאת, עיון בסעיף ד' הסכם למנוי מוקד ( להלן: "ההסכם"), מלמד כי הוסכם בין הצדדים כי :

"עם קבלת האות במוקד החברה, תשוגר ניידת של החברה שתגיע לאובייקט במהירות סבירה, בכפוף לאפשרות הגישה לאובייקט לרבות ומבלי למעט: מצב התנועה ומזג אוויר. הסייר יבדוק את האובייקט בבדיקה ויזואלית חיצונית בלבד בעין בלתי מזוינת, ורק במקומות שבהם ישנה גישה סבירה ובטיחותית ומבלי להיכנס לאובייקט. רק במידת הצורך ( זיהוי סימני פריצה ו/או פגיעה ברכוש) יודיע המוקד למנוי או לעובדיו או למי שהוסמך לכך, על דבר קבלת הקריאה...".

231. מפליא, שה גם שלא הייתה סיבה לשיטתה של חברת המוקד להודיע למר בן יצחק על קריאה שהתקבלה במוקד ביום 22.4.09 שעה 20:20, היא בכל זאת מצאה להודיע לו.

מנגד כאשר הגיעו הודעות נוספות מספר שעות לאחר מכן - בחרה חברת המוקד שלא לחזור ולעדכן את מר בן יצחק.

232. יתרה מכך, כפי שעלה מהראיות ומהעדויות שהוצגו בפניי, חברת המוקד ניסתה להסוות קריאות שהתקבלו אצל חברת המוקד במועד האירוע.

233. במסגרת מכתבה הראשון של חברת המוקד לתובעת בעקבות אירוע הפריצה, פירטה חברת המוקד את הקריאות שנרשמו במערכת בקשר עם אירוע הפריצה:

"ביום 22 לאפריל 2009 בשעה 15:56 נרשמה במוקד קריאה בקוד סגירה.
בשעה 16:06 התקבלה במוקד קריאת אזעקה, הסייר שנשלח למקום בעקבות קריאת האזעקה לא דווח על ממצא חריג.
בשעה 19:58 התקבלה במוקד קריאת אזעקה נוספת, הסייר שנשלח בעקבות הקריאה לא דווח על ממצא חריג.
בשעה 20:19 דיווח על כך המוקד למחזיק מפתחות בשם משה, שהתבקש לצאת למקום לבדיקה פנימית.
בתאריך 24 לאפריל בשעה 10:00 משה יצר קשר עם המוקד ודווח כי אירעה באתר פריצה." ( ראה מוצג 32 למוצגי התובעת).

234. חרף האמור במכתב זה, בדו"ח פירוט שיחות הטלפון של קו הבזק של התובעת לימים 22.4.09 ו- 23.4.09 (ראה מוצג 33 למוצגי התובעת). ומדו"חות קריאות למערכת האזעקה המתייחסים ל-2 מס' מנוי שונים באתר התובעת מאותם תאריכים (ראה מוצג 36 למוצגי התובעת), עולה כי נרשמו קריאות נוספות אשר לא פורטו במכתב.

235. מר הלפרין מציין בחוות דעתו כי :

"משחזור זיכרונות מערכת המצלמות וזאת ממצלמה מס' 7' הצופה לכוון דלת חדר הקיר מאגף המשרדים נמצא כי ביום 23/04/09 בשעה 04:40 נראתה מנורת סימון האדומה של גלאי מס' 10 נדלקת, נתון המעיד על הפעלת האזעקה בשעה זאת ואשר נתמך בתדפיס הבזק שתואר לעיל אך מסיבה עלומה לא דווח מחברת המוקד!?. לצערי לא ניתן היה לזהות את הגורם שגרם להפעלת גלאי זה." (ראה סעיף 5.6 לחוות הדעת).

236. גם מחוות דעתו של מר חביב עלה כי:

"בבדיקת זיכרונות המערכת, נרשמו האירועים כדלקמן:
(...)
ביום 23.4.2009:
בשעה 4:46 אזעקה אזור 10. בעקבות האמור, סרנו בשנית לבדיקת תוכנת המצלמות במועד הנ"ל ומצאנו באותו מועד, כי נורית הגילוי של הגלאי ( בצבע אדום) נדלקה.
כלומר נוצר גילוי בגלאי הנ"ל אולם סביבת הגלאי לא נצפתה כל סיבה לכך. לפיכך, סבורים כי מדובר בגילוי שווא או בתנועה בלתי חוקית ( של פורצים) שאינה תחת תחום כיסוי המצלמות." (ראה סעיף 5.8 לחוות הדעת).

ובהמשך,

"פנינו למבוטח לקבלת פלט השיחות היוצאות מבית העסק עובר לאירוע ( דו"ח " בזק"). בדו"ח זה שנשלח למשרדנו ( מצ"ב) נרשמו חיוגים למסופי המוקד במועדים כדלקמן:
(...)
ביום 23.4.2009:
(...)
בשעה 4:43 לא מאוזכר במכתב המוקד. מדובר בקוד אזעקה מאזור 10 ( ע"פי תוכן מאגר הזיכרונות של המערכת ". ( ראה סעיף 5.11 לחוות הדעת).

237. גם המומחה מטעם חברת המוקד מציין בחוות דעתו את הקריאות שנרשמו למערכת האזעקה ( ראה סעיפים 5.3.1- 5.3.5) ובסעיף 8.2 מציין כי:
" בשעה 4:39 נוצר גילוי מאזור מס' 10 (כניסה דרומית), אינו רלוונטי לאירוע."

238. מר רוסו מאשר בסעיף 13 ( ב) לתצהירו את התרחשותה של הקריאה האמורה בשעה 4:40 ובחקירתו בבית המשפט מעיד כי: "... אני משיב לך שזה נכון שבשעה 4:40 כשנשלח סייר האזור היחיד שלגביו קיבלנו קריאה הוא אזור 10 ובעצם לא היינו אמורים להזעיק איש קשר, את משה." ( ראה עמ' 244 לפרוטוקול).

239. איני מקבלת את טענת חברת המוקד, אשר הועלתה לראשונה במסגרת שלב הגשת הראיות, כי הגלאי אשר התריע בשעה 4:39 אינו רלוונטי לאירוע.

240. כפי שעלה מכל העדויות, הראיות וחוות הדעת, אירוע הפריצה התרחש באזור הדרומי של אתר התובעת, מכאן כי לא יכולה לקום מחלוקת כי הגלאי שהתריע מאזור 10 בשעה 04:39 היה רלוונטי ביותר לאירוע.

241. יתרה מכך גם אם לא היה מדובר באזור רלוונטי ומר בן יצחק היה מקבל קריאה והייתה ניתנת לו האפשרות להגיע - יתכן שהייתה הפריצה מתגלית באיבה והנזק היה קטן יותר. אין לשכוח שמדובר היה בגניבה רחבת היקף שדרשה ככל הנראה מספר משאיות לצורך שינוע כמות גדולה כל כך של סחורה שנגנבה. הוצאת הסחורה מן האתר והעמסתה בוודאי דרשו זמן נכבד. כך גם אופן החדירה למבנה מצביע על צורך במספר פעולות כמו פריצה של חומת הבלוקים שמסביב לבית הקירור נטרול המערכת וקדיחת חור בקיר הדרומי של בית הקירור .

242. מכאן שהוכח לטעמי שחברת המוקד לא מילאה אחר דרישת המיגון של מתן קריאה למורשה כניסה כפי שהוצגה בפניה במסגרת סקר ההגנות. בניסיון ההסתרה של חברת המוקד במכתבה הראשוני על אותן קריאות נוספות יש כדי ללמד כי חרף העובדה שחברת המוקד ידעה על דרישה זו היא התרשלה באי דיווח לנציג התובעת בשתי הקריאות הנוספות שנרשמו במערכת עובר לגילוי הפריצה.

משקבעתי שקיימת סבירות שהנזק היה נמנע או קטן אם לא הייתה התרשלות מצד חברת המוקד, הרי שהיא חבה כלפי התובעת ברשלנות ובאי עמידה בהתחייבויותיה כלפי התובעת.

תקינות היחידה הסלולארית

245. על פי הוראת סעיף 2 להסכם ההתקשרות עם חברת המוקד היה על חברת המוקד לוודא תקינות היחידה הסלולארית שהוזמנה.

246. על פי הוראות סעיף 8 לתנאי ההתקשרות, עם תשלום מלוא ההזמנה של היחידה הסלולארית, חברת המוקד היא האחראית על תפקוד המערכת לרבות היחידה הסלולארית שהותקנה על ידה ולתת שירות עבורה.

247. על פי סעיף ה' ("אחזקת המערכת ותקינותה") להסכם למנוי מוקד בין הצדדים ( נספח א' לתצהירו של מר צור), היחידה הסלולארית שסופקה והותקנה על ידי חברת המוקד תתוחזק ותתוקן על ידי חברת המוקד לאחר שנה בתמורה לדמי שירות תקופתיים.

248. המומחה מטעם התובעת, מר הלפרין קובע בחוות דעתו כי מבדיקה שערך לאחר אירוע הפריצה, היחידה הסלולארית שהותקנה על ידי חברת המוקד, נמצאה מנותקת מרשת החשמל, סוללת הגיבוי נמצאה מנותקת, כך גם ספק הכוח ומגעי היחידה אשר לא חוברו כלל למערכת האזעקה.

עוד עלה מחוות דעתו כי היחידה מעולם לא הופעלה ולא פעלה.

249. מר שוקי חביב, המומחה מטעם חברת המוקד, העיד כי לא ניתן לדעת ממתי המערכת הסלולארית מנותקת. הוא הוסיף כי חברת המוקד יכולה לדעת כי היחידה הסלולארית לא פועלת רק בבדיקה יזומה בשטח . יחד עם זאת לדבריו חברת המוקד לא בודקת את תקינותה של היחידה הסלולארית במהלך העבודה השוטפת מרחוק, ואין לה סיבה לבדוק זאת שכן היחידה צריכה להיכנס לפעולה כאשר קווי הטלפון מנותקים ( ראה עדותו בעמ 214-215 לפרוטוקול).

250. הגם ששוכנעתי כי היחידה הסלולארית לא פעלה בזמנים הרלוונטיים לאירוע, הרי שכפי שעלה גם מדבריו של מר הלפרין, עניין המתאם הסלולרי אינו רלוונטי לעניין הנדון ( ראה עמ' 120 לפרוטוקול).

251. נוכח עובדה זו לא ראיתי כי לדון בהתנהלות חברת המוקד בכל הנוגע ליחידה הסלולרית .

סיכום ביניים

252. מכל האמור עולה כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה להוכיח כי חברת המוקד התרשלה כלפיה הן בכל הנוגע להתקנת הגלאים החלופיים שבאו להחלף את גלאי הקרן החיצוניים, עם הצבת המכולות , והן בכל הנוגע לדרישה לקריאה למורשה כניסה.

253. סביר שלו הייתה חברת המוקד מזהירה את התובעת כי התקנת גלאים פסיביים חיצוניים בלבד באזור המכולות אינה נותנת מענה זהה לזה שנתנו קודם גלאי הקרן, הייתה התובעת פועלת לבחינת מערכת המיגון ולכל הפחות הייתה מודעת לכך שאינה עומדת בדרישות המיגון על פי הפוליסה ופועלת למול חברת הביטוח עובר לאירוע הפריצה. מתוך העדויות עלה כי הסוקרים לא היו מסתפקים בגלאים פסיביים והיו מבקשים לעבות את מערכת המיגון.

254. בה במידה לו היה מר בן יצחק מקבל התראה נוספת מחברת המוקד מספר שעות לאחר שקיבל את הקריאה הראשונה, ייתכן כי הצטברותן של שתי קריאות הייתה מביאה אותו לצאת לאתר וייתכן שהנזק היה נמנע או שניתן היה להקטינו.

מכאן שהתרשלותה של חברת המוקד מקימה עליה אחריות כלפי התובעת.

הגבלת אחריות חברת המוקד

255. הבסיס ליחסים שבין חברת המוקד לבין התובעת הוא הסכם תנאי ההתקשרות וההסכם למנוי מוקד.

סעיף 9 להסכם תנאי ההתקשרות קובע:

"לאור זאת, אם יימצא כי החברה אחראית לפצות את הלקוח ו/או מי מטעמו ו/או צד שלישי בגין נזק שנגרם למי מהם, תהיה אחריותה המירבית של החברה- למעט ביחס לנזק גוף- מוגבלת לתשלום סכום השווה לכפולת סכום התמורה ששילם המזמין לחברה בגין המערכת.".

256. סעיף טו' להסכם למנוי מוקד קובע בין היתר כי:

"טו. 2. המנוי מודע לכך כי התקנת המערכת ו/או שרותי החברה אינם באים להעניק למנוי חיובי ביטוח או חיובי ו/או שירותי שמירה אלא חיובי שירות בגבולות ובדרגה כפי שהוסכם עליהם בהסכם זה...
...
טו. 3. לפיכך, מוצהר ומוסכם בין המנוי לבין החברה כי החברה לא תיחשב ולא תיראה כמבטחת של המנוי לכל דבר ועניין לרבות בגין תכולה ו/או....
...
טו.4. בהתאם לאמור לעיל, מוסכם ומותנה במפורש, כי אם ימצא כי החברה אחראית לפצות את המנוי ו/או מי מטעמו ו/או צד שלישי בגין כל פגיעה ו/או נזק למנוי או לרכושו, למעט נזקי גוף, שנגרם למי מהם בקשר עם ביצועו ו/או אי ביצועו של הסכם זה מכל סיבה שהיא ( להלן: "האירוע"), תהיה אחריותה המרבית של החברה והסכום שיהיה עליה לשלם – מוגבלת עד לסכום ממוצע דמי המנוי החודשי ששילם או היה אמור לשלם המנוי בשלושת החודשים האחרונים קודם לאירוע כפול 60. סכום זה יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן כשהמדד הבסיסי הוא זה הידוע ליום האירוע והקובע הוא זה הידוע ליום עריכת החשבון וקביעת תקרת הפיצוי. האמור יחול אף ביחס להתקנה שנקבע כי אינה תקינה....".

257. עיקרם של שני סעיפים אלה הוא בהגבלת אחריותה של חברת המוקד לנזק אשר ייגרם לתובעת כתוצאה ממעשיה ו/או מחדליה ו/או רשלנותה של חברת המוקד.

258. התובעת מבקשת להפנות לפסקי דין שונים בהם מצאו בתי המשפט לקבוע כי חברת המוקד אינה רשאית ליהנות מהגבלת האחריות כאשר פעולותיה נוגעות להתקנת מערכת האזעקה, בהשוואה לפעולות הנוגעות לשירותי המוקד. כך למשל מפנה התובעת לע"א 4525-08-07 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' השמירה טכנולוגיות מיגון (1971) בע"מ, ניתן ביום 24.2.08 מפי כב' הש' שילה וכב' השופט יפרח (להלן: "פרשת השמירה טכנולוגיות" ) ולע"א 1193/95 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סגל פרזול בע"מ, ניתן ביום 15.2.06.

259. חברת המוקד מצידה מפנה לשורת פסקי דין אשר דנו בסעיף הגבלת האחריות של חברת המוקד ואשר קבעו כי אין מדובר בתנאי מקפח וכי יש לקיימו. כך למשל היא מפנה לע"א 11628/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מאגר ציוד למשרד ולמחשב בע"מ ואח', ניתן ביום 27.12.07 מפי כב' השופט דנציגר ( להלן: "פרשת המאגר").

260. גם אם יש הגיון מאחורי העמדה שמובעת בפרשת השמירה טכנולוגיות להבחין בין השירותים השונים ולהוציא מכלל תניית הגבלת האחריות את אותם מעשים או מחדלים שעניינם באי התקנת מערכת שהוזמנה או אי התקנת מערכת תקינה וכו', הרי שבית המשפט העליון שב וחזר על ההלכה בעניין ת.ח.א 7-8/86 גילמור בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, מיום 8.9.89, בפרשת המאגר. בית המשפט שב ובחן את הטענות לכאן ולכאן ומצא כי התנאים שנקבעו בפרשת גילמור סבירים ו מהווים איזון נכון לבעייתיות שבהטלת אחריות על חברות מוקד.

261. בעניינינו חברת המוקד התקינה את המערכת אך התרשלה בהתאמתן של דרישות המיגון, לאחר שנדרשה למצוא פתרונות חדשים עם הצבת המכולות, וכן ובשליחת התראה לנציג התובעת. כל אלו הן הפרות הקשורות בקיום התחייבויותיה לפי ההסכם ולא הפרות שהביאו לידי מצב שהחוזה כלל לא השתכלל, כפי שהקביעה בפרשת השמירה טכנולוגיות.

262. על כן אני מקבלת את טענת חברת המוקד כי אחריותה מוגבלת ל - דמי המנוי הממוצעים בשלושת החודשים שקדמו לאירוע במכפלת 60.

263. כפי שעלה מהראיות, שירותי המוקד שניתנו על ידי חברת המוקד ניתנו בעלות של 134.18 ₪ בצירוף מע"מ לחודש ( ראה נספח ו' לתצהירו של מר צור).

אחריות חברת המוקד מתמצית בסך של 134.18X 60= 8,051 ₪ כשלסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית ממועד קרות האירוע ועד התשלום בפועל.

הודעת צד ג'- הפניקס נגד חברת המוקד

264. הפניקס הגישה הודעת צד ג' כנגד חברת המוקד בטענה כי הפריצה התאפשרה כתוצאה מנטרול הגלאים האקטיביים בקיר הדרומי, מהתקנת גלאי נפח רגילים במקום גלאי אנטי מאסק ומאי דיווח לנציג התובעת על קבלת התראה במוקד בפע ם השנייה ביום 23.4.09 שעה 04:40.

265. לטענת הפניקס, ככל שייקבע כי על הפניקס לשפות את התובעת בגין נזקיה, הרי שיש להטיל את החיוב על חברת המוקד אשר אפשרה ברשלנותה את אירוע הפריצה.

266. לאור קביעתי כפי שמובאת לעיל, לפיה חברת המוקד הפרה את חובתה כלפי התובעת והתרשלה בהתקנת אמצעי המיגון כמו גם באי שליחת התראה לנציגה של התובעת כשהתקבלו אותות מן המערכת, יש לקבל את ההודעה לצד ג' ולהטיל על חברת המוקד לשפות את הפניקס .

267. אלא שגם כאן עומדת לחברת המוקד טענת הגבלת האחריות כפי שפורטה לעיל ולא יהיה מקום לחייב את חברת המוקד מעבר לסכום בו חויבה מכוח הפרת חובתה כלפי התובעת.

268. חיובה של חברת המוקד כלפי התובעת אינו מוגבל לסכום הביטוח על פי הפוליסה אלא לסכום ההגבלה המופיע בהסכם בינה לבין התובעת.

מכאן שחיובה של חברת המוקד כלפי התובעת הוא נפרד ומתווסף לחובה של הפניקס מכוח הפוליסה.

269. אלא שאם מחויבת חברת המוקד ישירות למול התובעת, לא ניתן לחייבה פעמיים גם למול חברת הביטוח. על כן הדיון בהודעה לצד ג' לא תהיה לו משמעות כספית בסופו של יום.

סוף דבר

270. מצאתי כי הגם שהתובעת לא עמדה במלוא דרישות המיגון אין בכך כדי לפטור את הפניקס - הנתבעת 1 -מתשלום תגמולי ביטוח.

271. מצאתי כי יש לדחות את טענת התובעת לפיה סכום הביטוח לנזקי פריצה עמד על 3,000,000 ₪ וראיתי לקבוע כי הסכום הוא בהתאם לנקוב בפוליסה על בסיס נזק ראשון בסך - 500,000 ₪.
272. הנתבעת 1 והנתבע 3 אחראים ביחד ולחוד כלפי התובעת בגובה הסכום הנקוב בפוליסה.

מסכום זה יש לנכות השתתפות עצמית בהתאם לפוליסה ולהוסיף עליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד קרות הנזק ועד התשלום המלא בפועל.

273. מצאתי כי התובעת כשלה בהוכחת טענותיה כלפי מר מנדלאוי ז"ל ועל כן התביעה כנגד הנתבעת 4 נדחית.

274. מצאתי כי חברת המוקד אחראית כלפי התובעת לאחר שהפרה את הסכם השירות ואף לא טרחה ליידע את התובעת כי הגלאים שהתקינה לאחר הצבת המכולות אינם עונים על דרישות סקר ההגנות.

עוד ראיתי לקבוע כי אחריותה זו של חברת המוקד מוגבלת כמפורט בהסכם שבין הצדדים ועומד על 8,051 ₪ כאשר גם לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד האירוע ועד התשלום המלא בפועל.

275. מאחר ואין חולק כי נזקה של התובעת עלה בהרבה על הסכומים המבוטחים, לרבות הסכום בר התביעה מחברת המוקד, לא ראיתי לקיים דיון בשאלת גובה הנזק.

276. לסכומים אותם חבים הנתבעים 1 ו - 3 והנתבעת 2 יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ מסכום החיוב של כל אחד מקבוצות הנתבעים וכן הוצאות משפט, כנגד קבלות , כשהסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד התשלום המלא בפועל.

277. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' כסלו תשע"ז, 20 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.