הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 8278-07-12

לפני
כבוד ה שופטת (בדימוס) דניה קרת-מאיר

התובעת 1 בת.א 8278-07-12
הנתבעת בתא"ק 2064/09

התובעת 2 בת.א. 8278-07-12
1.יוניטרוול בע"מ

2.שמרום בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד ברם, סלוקי ושות'
וכן ע"י עוה"ד פרופ' מיגל דויטש

- נגד -

הנתבע בת.א 8278-07-12
התובע בתא"ק 2064/09
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ב. לוינבוק ושות', משרד עורכי דין

פסק - דין

1. הצדדים וההליכים בין הצדדים

התובעת 1 בת"א 8278-07-12 והנתבעת בתא"ק 2064/09, חברת יוניטרוול בע"מ (להלן: " התובעת" או "יוניטרוול"), היא חברה פרטית אשר פעלה במשך עשרות שנים בענף התיירות היוצאת והנכנסת.
התובעת 2 בתיק 8278-07-12, שמרום בע"מ (להלן: " התובעת 2" או "שמרום"), מחזיקה ב-100% ממניות יוניטרוול (להלן יחד: "התובעות").
שמרום היא חברה פרטית בבעלות מר שמואל מרום (להלן: "מרום") ורעייתו.
הנתבע בת.א 8278-07-12 והתובע בתא"ק 2064/09, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: " הבנק"), הוא תאגיד בנקאי רשום בישראל.
התובעות פעלו בענף התיירות יחד עם חברה נוספת בבעלות שמרום, יוניתורס בע"מ (להלן: " יוניתורס").
התביעה מתייחסת לארבעה חשבונות שהתנהלו בבנק.
החשבונות שמספריהם 306207 ו-313890 התנהלו על שם יוניטרוול והחשבונות שמספריהם 335150 ו-317063, התנהלו על שם שמרום (להלן יחד: "חשבונות התובעות").

בשנת 2004 מוזגה פעילות התיירות של התובעות עם חברת דיזנהויז בע"מ (חברת בת של כלל תיירות בע"מ) ושמרום הפכה להיות בעלים של 30% ממניות החברה הממוזגת.
בעקבות המיזוג נכנסו לקופת התובעות עשרות מיליוני ₪ וההון הנזיל שלהן עמד בשנת 2004 ע ל סך של 45 מיליון ₪.
התביעה מתייחסת לפעילות אותה כינו התובעות "פעילות השקעה" אשר התנהלה בחשבונות התובעות בין השנים 2004 ל- 2008.
במהלך שנת 2009 שלח הבנק לתובעות דרישות לפרעון חוב בגין יתרות חובה בחשבונות.
התובעות ביקשו להקפיא את הדרישות עד להשלמת בירור טענות שהועלו על ידן בקשר לנזקים שנגרמו להן - ולהותיר את שיעור הריבית כפי שהיה בעת הפעילות בחשבונות.
בנוסף, ב יקשו התובעות לקבל דו"ח ביקורת של הבנק ומסמכים נוספים הקשורים לבירור טענותיהן בעניין נזקים שנגרמו להן .
ביום 4.10.2009 הגיש הבנק כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד יוניטרוול בסך של כ-3.7 מיליון ₪ בגין יתרות חובה בשני חשבונותיה (להלן: "תביעת הבנק").
במשך כשנתיים וחצי התנהל בין הצדדים הליך גישור בפני כב' השופט בדימוס בעז אוקון ומאוחר יותר הצטרף להליך גם כב' הנשיא בדימוס השופט אורי גורן.
הליך הגישור לא צלח ו ביום 12.12.2011 הגישה יוניטרוול בקשת רשות להתגונן בפני תביעת הבנק.
ביום 4.7.2012 הגישו יוניטרוול ושמרום כתב תביעה כנגד הבנק בסכום של כ-73 מיליון ₪, בטענה כי התנהלותו של הבנק במשך השנים 2008-2004 גרמה להן נזק.
ביום 5.7.2012 התקיים דיון בבקשת רשות להתגונן כנגד תביעת הבנק בפני כב' השופט חגי ברנר. לתובעות ניתנה רשות להתגונן, בהסכמת הבנק ובכפוף להפקדת סכום התביעה או ערבות בנקאית בקופת בית המשפט.
ביום 14.10.12 אוחדו שתי התובענות ולאורך תקופה ארוכה התנהלו בין הצדדים הליכים מקדמיים ונדונו בקשות הדדיות לגילויי מסמכים.

2. טענות הצדדים
א. טענות התובעות
לטענת התובעות, התנהל הבנק כלפיהן שלא כדין לאורך השנים 2008-2004.
התנהלות הבנק גרמה לנזק בסכום של כ-73 מיליון ₪ כערכם ביום הגשת התובענה.
התובעות טענו כי הבנק ניצל את אמונן, העניק להן ייעוץ וניהל את תיקי ההשקעות שלהן בניגוד לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995 (להלן: " חוק הייעוץ") ובניגוד לתקנות הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (רישום עסקאות ורישום פעולות ייעוץ), תשס"ח-2007 (להלן: " תקנות הייעוץ"). זאת, באופן העולה כדי עבירה פלילית.
עוד טענו התובעות, כי הבנק ייעץ להן באופן שוטף אילו השקעות לבצע בעוד שלכלל היועצים מטעמו לא היה רישיון ייעוץ ומבלי לידע אותן בכך.
זאת ועוד, הבנק יזם, שידל, ניהל, ייעץ וביצע פעולות השקעה בחשבונות התובעות ברמות סיכון גבוהות אשר התאפיינו בסיכוי קלוש בלבד לרווח. זאת, תוך אי גילוי החבויות וההפסדים העצומים שנגרמו לתובעות ומבלי ליידע אותן בסיכוי הקלוש לרווח.
עוד נטען, כי נציגי הבנק נקטו דרכי תחבולה מתוחכמות שימנעו מהתובעות להיות מודעות לכך שהן כבר ניזוקו בצורה בלתי הפיכה וכי סיכוייהן להרוויח פוחתים מיום ליום; הבנק ביצע אלפי פעולות תוך מחזור עסקאות של למעלה מ-12 מיליארד דולר וגבה עמלות עתק ועלויות עסקה אחרות, בשיעור של לפחות מחצית מההפסדים העצומים שנצברו.

להלן פירוט עיקר הטענות:
- יצירת יחסי אמון מיוחדים עם הבנק
לטענת התובעות, הן פעלו במשך שנים ארוכות יחד עם יוניתורס בתחום התיירות ואת עיקר פעילותן הבנקאית ביצעו באמצעות הבנק בחשבונות נשוא התביעה .
נטען, כי במהלך השנים פעלו התובעות גם בתחום המט"ח כפועל יוצא מתחום עיסוקן.
על מנת לשמר על ערך המטבעות ולהקטין את החשיפה לשינויים בשערי המטבע השונים התבצעה פעילות גידור בתחום המט"ח בחשבונות התובעות.
בשנת 2004 מוזגה, כאמור, פעילות התיירות של התובעות עם חברה השייכת לקבוצה עסקית גדולה.
כתוצאה ממיזוג זה נכנסו לקופת התובעות מיליוני ₪ והפעילות העסקית בתחום התיירות פסקה.
צוין כי לאחר המיזוג פסק הכסף בו החזיקו התובעות כבטחונות, סכום של כ- 45 מיליון ₪ נכון לשנת 2004, מלגדר פעילות תיירות .
התובעות טענו כי הבנק, אשר ראה בכספי התובעות כר פורה לגביית עמלות ו ליצירת רווחים לעצמו, החל להפעיל על התובעות מסכת שכנועים ומצגים שמטרתה הייתה הגדלת נפח פעילות ההשקעות במט"ח.
בהקשר זה נטען כי הבנק ניהל את פעילות ההשקעה בחשבונות וייעץ לתובעות באמצעות פקידים נטולי רישיון והכשרה. הבנק אף קיים הדרכה בת מספר שעות לחשבת התובעות, גב' דונרה רוזנצוויט (להלן: " דונרה"), בעניין פעילות השקעה במט"ח .

בתחילה התמקד הבנק בעיקר בעסקאות בחוזים עתידיים (עסקאות פורוורד) ובהמשך הגה הבנק רעיון "יצירתי" של כתיבת אופציות.
עוד נאמר, כי המשנה למנכ"ל הבנק וראש אגף שוקי הון ומט"ח מר זאב גוטמן (להלן: " גוטמן"), הפך לחברו הקרוב של מרום; ייעץ לתובעות לגבי פעילות השקעה כדאית כביכול ; ביקר במשרדי התובעות; אכל עם מרום במסעדות ושוחח איתו באמצעות הטלפון מידי יום.
התובעות טענו, כי חלק נכבד מהפעילות בחשבונות התבצע מול חדר העסקאות המרכזי של הבנק (להלן: "חדר העסקאות" ).
לתובעות הוצג מצג לפיו מחולק חדר העסקאות למספר דסקים כאשר כל דסק אחראי על תחום פעילות אחר.
הדסקים העיקריים אשר היו מעורבים בפעילות בחשבונות התובעות הם: דסק מט"ח-מט "ח; דסק שקל-דולר ודסק אופציות.
התובעות מנו את בעלי התפקידים בבנק אשר ייעצו להן, לטענתן, בניגוד לדין.
בין היתר, צוינו גוטמן, מר יוסי פרנק (להלן " פרנק") - מנהל השיווק, מר אריה טוקמן (להלן: " טוקמן") - מנהל חדר עסקאות מט"ח, מר דרור זקש (להלן: "זקש") - מנהל חדר עסקאות מט"ח; שוקי חי (להלן: "חי") - מנהל דסק אופציות בחדר עסקאות ומר רונן יפה (להלן: רונן") - מנהל דסק החברות בחדר עסקאות המט"ח ומאוחר יותר מנהל דסק נגזרות ומוצרים אסטרטגיים.

- תיאור העובדות הרלוונטיות על ידי התובעות:
פרק ד' של כתב התביעה נושא את הכותרת "עיקרי העובדות".
בפרק זה מתוארות העובדות המבססות את עילות התביעה.

* הפרת חוק הייעוץ
התובעות טענו כי בפעילות ההשקעה בעסקאות עתידיות ובאופציות נהג הבנק לתכנן את אסטרטגיית ההשקעה עבור התובעות ולאחר מכן שוחח עם נציגיהם והורה להם כיצד לפעול.
עוד נטען, כי עובדי הבנק הנחו את התובעות כיצד לבצע "גלגולים" של אופציות שהגיעו למועד פקיעתן.
פעילות זו נועדה לנסות לשמור על תזרים מזומנים מאוזן ולהסוות את ההפסדים העצומים אשר נוצרו בחשבונות כתוצאה מכתיבת האופציות .
לאותם עובדי בנק לא היה, כאמור , רישיון כדין.
עוד נטען, כי עובדי הבנק קיימו שיחות ייעוץ וניהול רבות באמצעות הטלפונים הניידים שלהם בידיעה ששיחות המבוצעות באופן זה אינן מוקלטות.
התובעות פירשו קיום שיחות אלה כשירות טוב ויעיל יותר.
הייעוץ התבטא, לטענת התובעות, בהנחיות מפורטות לביצוע פוזיציות - הן במענה לפניות התובעות; הן כיוזמה של גוטמן ופרנק והן כיוזמה של הדילרים בחדר העסקאות .
הבנק עקב באופן יומיומי אחר פעילות התובעות ובתקופות בהן זיהה ירידה בכמות העסקאות - נהג ליזום שיחות שידול עם נציגי התובעות, מרום ודונרה, במטרה לעודדם לבצע עסקאות.

* חשיפת התובעות לסיכונים עצומים והסוואת המצב הפיננסי האמיתי
התובעות טענו, בהסתמך על חוו"ד פרופ' אבנר קלעי מטעמן (להלן: "קלעי"), כי הבנק חשף אותן לסיכונים ללא סיכוי ממשי לרווח.
מדובר בשוק בו מרוויחים רק "שחקנים מקצועיים" אשר נשענים על מודלים מתמטיים הולמים ותוכנות מחשב ייעודיות.
בין היתר, טענו התובעות כי המשמעות המעשית של הפעילות הייתה שהבנק העניק לתובעות הלוואות בריביות מופרזות.
הבנק לא הסביר לתובעות כי גלגול אופציות, כלומר דחיית מועד פרעונן לתקופה נוספת, פירושה קבלת הלוואה ללא הצגת תנאיה.
עוד טענו התובעות כי לא נדרשו מהן כל בטחונות לפעילות בחשבונות . עובדה זו מייצגת למעשה מינוף בלתי מוגבל.
התובעות לא היו ערות למצבן הפיננסי הקשה בזמן אמת לאור השיטה הפסולה אותה הגה הבנק - כתיבת אופציות "עמוק בתוך הכסף" באופן המזרים סכומי כסף גדולים (פרמיות) לחשבונות - סכומים המכסים לכאורה את הנזקים שנגרמו בגין פעילות קודמת.
האופציות גולגלו מחודש לחודש סמוך למועד פקיעתה של כל אופציה, בניגוד להיגיון כלכלי, כאשר הקו המנחה היה איפוס היתרה השלילית בחשבונות העו"ש.
כך, בחודש האחרון לפעילות התובעות באופציות, בין סוף חודש דצמבר 2007 לבין סוף חודש ינואר 2008, הכניס הבנק את התובעות לפוזיציה ממנה לא יכלו להרוויח כלל.
למעשה, טענו התובעות, סכום המזומנים בחשבונותיהן היה יציב כמעט לכל אורך תקופת הפעילות.
רק כאשר הבין הבנק שההפסד האמיר עד לגובה ההון הנזיל שהעמידו התובעות בתחילת הדרך - עצר הבנק את הפעילות ואף דרש מהתובעות תשלום של מיליוני שקלים אשר נגבו בפועל.

* ניגוד עניינים
נטען, כי פעילותו של הבנק בחשבונות התובעות העמידה את הבנק בניגוד עניינים אותו לא חשף בפני התובעות.
התובעות ציינו מספר נושאים היוצרים ניגוד עניינים. בין היתר, נאמר כי הבנק שימש כצד נגדי לאופציות דולר-שקל ולעיתים קרובות אף שימש כעושה שוק בעסקאות של חוזים עתידיים. זאת, ללא ידיעת התובעות וללא הסכמתן.
נטען, כי הפסדו של הלקוח משמעו רווח של הבנק.
ניגוד עניינים נוסף נובע מאינטרס הבנק בריבוי פעולות על מנת להפיק רווחים ממרווחי שער.
נטען, כי שידול התובעות לבצע עסקאות רבות לטובתן לכאורה - חייב בגילוי כי הבנק מרוויח מכל פעולה שכזו.
מחוות דעת קלעי עולה כי בוצעו מספר פעולות בלתי סביר בנפח כולל של כ-12.6 מיליארד דולר.
מספר פעולות בלתי סביר זה הוביל לכך שהסתברות ההפסד הפכה קרובה לוודאית, עקב עלויות העסקה הנלוות המתבטאות בין היתר בהפרשי שער ועמלות.
עוד נטען, כי ריבוי הפעולות יצר ניגוד עניינים בין האינטרסים של התובעות - לבין האינטרסים של עובדי הבנק בחדר העסקאות (להלן: "הדילרים").
לדברי התובעות, קיבלו הדילרים והמנהלים בונוסים בהתאם לרווחיו של חדר העסקאות. אי לכך, דירבן הבנק את לקוחותיו לבצע פעולות ע"י שליחת סקירות יומיות; ייזום של שיחות טלפון ללקוחות; פגישות עם לקוחות ועוד.

- עילות התביעה
בפתיח לפרק זה נאמר כי בנקים "נתפסים" בפסיקה כ"סוכנויות חברתיות" ומוטלת עליהם חובת אמון וחובת תום לב מוגברת. על הבנקים חל משטר של דואליות נורמטיבית והם נושאים בחובות הן מהמגזר הפרטי והן מהמגזר הציבורי.
כלפי התובעות פעל הבנק באופן מובהק על מנת להשיא את רווחיו על חשבונו הישיר של הלקוח. הבנק לא גילה לתובעות את הסיכונים האדירים אליהם כלא את התובעות אלא הכניס את התובעות למצב בו אין להן כל סיכוי ריאלי כנגד סיכונים אלה.

עילות התביעה שפורטו הן כלהלן:
ייעוץ וניהול אסורים – המקנ ים לתובעות עילת תביעה, בין היתר, בגין הפרת חובה חקוקה על פי סעיף
63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ובעוולת רשלנות.
ניהול תיקי השקעות העולה כדי ביצוע עבירות פליליות על פי חוק הייעוץ – מקנה אף הוא עילת תביעה
על פי דיני הנזיקין – הן בעוולה של הפרת חובה חקוקה והן בעוולת רשלנות.
עוד נאמר, כי פעילות הבנק בניגוד לחוק הייעוץ מהווה הפרת חובת אמון; הפרת חובת תום לב והפרת חוזה.
מעשיי הטעיה לרבות הפרה של חובות גילוי.
הפרת חובת אמון – נאמר כי חובת האמון נובעת, בין היתר, מדיני האמון הכללים; מדיני הנאמנות
ומדיני השליחות. חובת האמון הופרה על ידי הפ רת חובת הגילוי על ידי הבנק באי גילוי הסיכונים;
העמדת התובעות בפוזיציות שאין להן כל אפשרות אלא להפסיד כספים; טשטוש מצב החשבון
האמיתי באמצעות טכניקה של גלגול אופציות; פעילות בניגוד עניינים ועוד.
כמו כן, נאמר כי הבנק שימש כנאמן של התובעות על פי חוק הנאמנות תשל"ט – 1979 (להלן: " חוק הנאמנות"). בידי הבנק הופקדו כספי התובעות אשר היה עליהם להחזיקם ולפעול לגביהם לטובת התובעות.
עילת תביעה מכוח הוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות") וההוראות הקבועות בתקנות הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) תשנ"ב – 1992.
עילות תביעה בגין הפרת חובת תום הלב; הפרת חוזה ו התעשרות שלא כדין.

- הסעד התבקש
התובעות טענו כי הן זכאיות לפיצוי שיחזירן למצב כפי שהיה טרם תחילת ההשקעות באופציות ובחוזים העתידיים.
בכל מקרה, בגין הפרות האמון של הבנק, זכאיות התובעות לפיצויי ביטול אשר יעמידו אותן במצב טרם תחילת ההשקעות.
התובעות הוסיפו וטענו כי הן זכאיות להשבת התעשרותו של הבנק על חשבונן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. לכך, טענו התובעות, יש להוסיף את הרווחים שהפיק הבנק בגין עלויות העסקה (עמלות והפרשי שער).
התובעות טענו כי הן זכאיות לבחור במסלול המקנה להן את הסכום הגבוה מבין השניים – פיצוי כמפורט לעיל או השבה.
לחילופין, זכאיות התובעות להשבת הסכומים ששילמו לבנק עקב כך שהחוזה עמו נכרת תוך הטעיה, טעות או השפעה בלתי הוגנת.

- טענת התובעות בדבר היפוך נטל ההוכחה
התובעות טענו כי יש להפוך את נטל ההוכחה ולהעבירו אל הבנק על פי הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין , בגין הסתרת ראיות רלוונטיות על ידי הבנק.
יש לציין, כי לאחר הגשת כתבי הטענות ניתנו החלטות בעניין גילוי מסמכים וקלטות.
כמו כן, ניתנה החלטה בעניין גילוי דוח הביקורת הפנימית אותה ערך הבנק.

ב. טענות הבנק
בכתב ההגנה טען הבנק מספר טענות מקדמיות:
לטענתו, עניינה של התביעה בניסיון נפסד של מרום "לגלגל" לפתחו של הבנק פעולות ועסקאות שנעשו על ידו או על ידי מורשים אחרים של התובעות, אשר נתנו הוראות מפורשות לבנק בידיעה מלאה ובהרשאה של התובעות ומרום.
צוין, כי התובעות הן חברות הנכללות בקבוצת חברות המונה חברות נוספות שהיו בבעלותו או בשליטתו של מרום וניהלו חשבונות בסניף האופרה של הבנק (להלן: "הסניף") החל משנות ה- 90'.
כבר החל משנות ה-90 נוהלה, הן בחשבונות התובעות בסניף והן בחשבונות הפרטיים של מרום , פעילות מגוונת ורבת היקף בשוק ההון . פעילות זו כללה, בין היתר , ניירות ערך אשר נרכשו בבורסה; פעילות בניירות ערך זרים; פעילות בתחום המכשירים הפיננסים הנגזרים הנסחרים בבורסה לניירות ערך וכן פעילות מגוונת ורחבת היקף בתחום המט"ח.
הפעילות בתחום המט"ח כללה, בין היתר, ביצוע פעולות באופן ישיר מול חדר העסקאות של הבנק; מתן הוראות בהיקפים גדולים לביצוע עסקאות פורקס ובכלל זה עסקאות פורוורד ועסקאות ספוט, בצמדי מטבעות שונים וכן רכישה, מכירה ו" כתיבת אופציות" על נכסי בסיס שהם מטבעות שונים.
הכל בפעילות ענפה - הן במטבעות שקל-מט"ח והן במ טבעות מט"ח-מט"ח (להלן יחד: " הפעילות במט"ח").

לטענת הבנק, התובעות מנסות ליצור מצג שווא לפיו החל הבנק בשנת 2004 להפעיל עליהן לחץ במטרה להגדיל את נפח הפעילות במט"ח. אולם, התובעות מתעלמות במכוון מכך שעוד משנות ה-90 ועד לשנת 2003, פעלו התובעות ומרום בחשבונותיהם בהיקפים גדולים בשוק ההון לרבות במט"ח.
מכאן עולה, כי בשנת 2004 היו התובעות ומרום בעלי ניסיון, מיומנות ובקיאות בביצוע עסקאות בתחום.
הבנק הדגיש כי מעולם לא שכנע את התובעות או את נציגיהן לפעול בתחום המט"ח או להגדיל את היקף הפעילות במט"ח – הכל נעשה ביוזמת התובעות, על פי בקשתן ובהוראתן המפורשת.
הבנק הוסיף כי התובעות נעזרו ביועצים מקצועיים חיצוניים לבנק, ברוקרים או מנהלי תיקים שונים, אשר אף ניהלו חלק מהחשבונות במהלך התקופה כמיופי כוח.
כמו כן, הסתייעו נציגי התובעות באמצעים שונים המספקים מידע בזמן אמת העשוי להשפיע על המגמות בשווקי המט"ח, וכן במידע עדכני באשר לשערי המטבעות השונים.
בתקופה הרלוונטית ואף שנים רבות קודם לשנת 2004, נוהלה הפעילות במט"ח בחשבונות התובעות על ידי מרום ודונרה.
השניים הציגו בפני הבנק מצגים לפיהם הם מתואמים ביניהם באשר לפעילות וערים לסיכונים שהם נוטלים ולעובדה שמדובר בפעילות ספקולטיבית במט"ח.
לטענת הבנק, פעלו התובעות בחוסר תום לב ובמכוון עת תיארו את העובדות בכתב התביעה באופן מגמתי ושגוי. זאת, תוך העלמת עובדות מהותיות הידועות להן, כמו למשל בקיאותו וניסיונו עתיר השנים של מרום בפעילות ספקולטיבית במט"ח.
עוד נאמר, כי חלק מפעילותו של מרום במט"ח בחשבונות התובעות נשאה רווחים וחלקה נשאה הפסדים.
לטענתם, מרום היה מודע היטב בכל המועדים הרלוונטיים לכל הרווחים וההפסדים. פעמים רבות ביקש להמשיך ולפעול במט"ח למרות ההפסדים, על מנת להחזיר לעצמו את הכספים שהפסיד. כך עשה בינואר 2008 ואף במחצית השנייה של שנת 2008, באמצעות חברת גיפט לניהול השקעות בע"מ (להלן: "גיפט").
יתרה מכך, הפסדי התובעות הופיעו בדוחות השנתיים של התובעות עליהם היה חתום מרום.
עוד ציין הבנק, כי נציגיו מעולם לא ניהלו בפועל תיקי השקעות עבור התובעות ולא ייעצו להן במסגרת פעילותן במט"ח.
הפעילות במט"ח נעשתה על סמך הוראות מפורשות של מרום ודונרה, אשר ידעו כי מדובר בפעילות ספקולטיבית בה טמון סיכון ליצירת הפסדים.
נזקי התובעות נגרמו בשל מעשיהן או מחדליהן של התובעות אשר ביצעו פעולות בחשבון בהתאם להסכמים עליהם חתמו.
בהסכמים אלה הצהירו והתחייבו התובעות, בין היתר, כי הן מודעות לסיכונים הכרוכים בביצוע הפעולות והעסקאות נשוא התביעה וכי יש להן את הידע הנדרש לביצוע הפעילות ואת היכולת הכספית לשאת בהפסדים.
לדברי הבנק, התביעה הוגשה שכן יוניטרוול חייבת לבנק סכום נכבד בגינ ו הוגשה תביעת הבנק.
כתב התביעה איננו כולל עובדות והוא מנוסח בצורה כוללת ביותר. כך למשל, אין בכתב התביעה זכר לשמו של מרום ואף לשמה של דונרה.
התובעות העלו ערב רב של טענות סותרות ומופרכות.
הבנק ציין כי מלבד החשבונות אליהם מתייחסת התביעה התנהלו על ידי יוניטרוול ושמרום 4 חשבונות נוספים שגם בהם התבצעה פעילות מט"ח.

הבנק התייחס באופן פרטני לסעיפי כתב התביעה.
בין היתר, נאמר כי הבנק לא הפעיל כל מסכת שכנועים ולא הציג לתובעות מצגים במטרה להגדיל את נפח הפעילות במט"ח.
נציגי הבנק הזהירו את התובעות מספר פעמים בדבר הסיכונים הכרוכים בפעילות המט"ח ואף הציעו לא פעם לנציגי התובעות להפחית את היקף הפעילות או למתן את אופי הפעילות.
במקרים בהם נכתבו אופציות בחשבון התובעות היה זה מיוזמתם של נציגי התובעות.
ככל שנעשתה בחשבונות פעילות של גלגול אופציות – הרי ש פעילות זו נעשתה ביוזמתן המלאה של התובעות בתקווה לשינוי מגמה בשערי המטבעות השונים, או ציפייה כי הערכות התובעות לגבי השתנות שערי המטבעות – תתקיימנה במציאות.
בזמן אמת היו התובעות מוכנות ליטול על עצמן סיכונים גבוהים במטרה לגרוף רווחים גבוהים.
כאשר נוצרו הפסדים בחשבונות - פעלו התובעות בתקווה להחזיר את ההפסדים באמצעות פוזיציות נוספות.

הבנק ציין כי גוטמן מעולם לא העניק לתובעות ייעוץ בהשקעות.

בכל הנוגע להשקעה במט"ח – נהגו נציגי התובעות לתכנן בעצמ ם את אסטרטגית ההשקעה .
עוד נאמר, כי התובעות היו מודעות היטב לעלויות אשר נגבו מהן בהתאם להסכמות בין הצדדים ובהתאם לכל דין ועל כן מנועות מלהעלות טענות בעניין.
הבנק הכחיש את כל הטענות שהועלו כלפיו וטען כי גם אם נפל פגם במעשיו - הרי שהתנהגות התובעות עולה כדי רשלנות רבתי או רשלנות תורמת בשיעור של 100%. לחלופין, נטען, כי מדובר בנזקים רחוקים ועקיפים שהבנק לא צפה ולא יכול היה לצפות.
הבנק הדגיש כי לתובעות לא ניתן ייעוץ השקעות כמשמעו בחוק הייעוץ שכן מטבע חוץ איננו נכלל בגדר "נייר ערך" או "נכס פיננסי" כהגדרתם בחוק הייעוץ.
הבנק טען כי השאלה האם הוא "עושה שוק" ביחס לעסקאות שביקשו התובעות לבצע בחשבונותיהן או לא, כמו גם השאלה האם הבנק " מתכסה" כנגד העסקאות שהוא מבצע לבקשת הלקוחות - אינן רלוונטיות.
יתרה מכך, הבנק טען כי התובעות ידעו שייתכן שהבנק הוא שעומד בצד השני של העסקה כ"עושה שוק" וכי הדבר מקובל בחדרי העסקאות של הבנקים בישראל.

עוד הוסיף הבנק וטען כי חוות הדעת שצירפו התובעות מתבססת על אדנים עובדתיים ונתונים שגויים, בלתי רלוונטיים ולא מלאים וכי שיטות החישוב מטעות.
שאלת קיומם של "שחקנים מקצועיים" ו-"תוכנות מחשב ייעודיות" בשוק המט"ח, כנטען בכתב התביעה, כלל אינה רלוונטית לתביעה ולבחינת פעולות התובעות בשוק על רקע מטרותיהן בביצוע הפעולות.
הבנק צירף חוו"ד מומחה של פרופ' רוני עופר (להלן: " עופר"), בה נאמר, בין היתר, כי מרום הוא שחקן מנוסה ומתוחכם וכי היו לו את כל הכלים והידע לדעת על ההפסדים בחשבונות התובעות.

הבנק כפר בטענות בדבר נזק ראייתי שנגרם כביכול לתובעות. החל משנת 2008 הוצף הבנק ע"י התובעות בבקשות לקבלת מסמכים בהיקפים אדירים, אשר היוו למעשה "ציד ראיות".
לדברי הבנק, המציא לתובעות מסמכים שונים, לפנים משורת הדין, לרבות תמלילי 43 שיחות אשר התקיימו בין דונרה לבין חדר העסקאות בבנק, לפי מועדי שיחות ספציפיות שהתבקשו ואותרו.

3. דיון והחלטה
א. התפתחות עמדת התובעות באשר לדרישתן כלפי הבנק
על מנת להתייחס לדרישות התובעות כלפי הבנק, כפי שנכללו בכתב התביעה, יש מקום לבחון את עמדתן בשלבים שקדמו להגשת כתב התביעה.
אף אם אין לראות את התובעות כמושתקות מלהעלות את הטענות אשר נכללו בכתב התביעה – יש בהחלט לראות בעמדתן הקודמת כאינדיקציה למהות הטענות בכתב התביעה.
בכתב התביעה, אשר הוגש ביולי 2012, נטען כי נגרם לתובעות נזק בגין התנהלות שלא כדין של הבנק במשך מספר שנים רצופות בין שנת 2004 לש נת 2008.
סכום הנזק שצוין בכתב התביעה הוא כ- 73 מיליון ₪ כערכם בעת הגשת התביעה.
התובעות הדגישו בכתב התביעה כי הבנק פעל בניגוד גמור להוראות חוק הייעוץ.
בכתב התביעה נדרש פיצוי כולל בגין הפסדים נטענים בנגזרי מט"ח לרבות בעסקאות פורוורד מט"ח-מט"ח.
עמדתו של מרום בעניין זה לפני הגשת התביעה , כפי שעולה מתמליל שיחה שהתקיימה בינו לבין אנשי מחלקת הביקורת של הבנק ביום 26.11.08, הייתה שונה.
תמליל שיחה זו צורף לתצהירו של מר יאיר שלום (להלן: "שלום") אשר משמש בתפקיד ראש צוות בנקאות במערך הביקורת הפנימית של הבנק.
בתצהירו נאמר כי בנובמבר 2008 או בסמוך לכך הופנתה למחלקת הביקורת הפנימית של הבנק, על ידי ראש אגף עסקים של הבנק, תלונתו של מרום לפיה על הבנק לפצות אותו בגין חלק מההפסדים שנגרמו לו, לטענתו, בחשבונות התובעות המתנהלים בבנק.
מונה צוות בדיקה מיוחד עליו נמנו מר קובי בן שושן (להלן: "בן שושן" ) וגב' לימור רוזנבאום.
בתצהיר שלום נאמר כי נמסר לו על ידי חברי צוות הבדיקה כי מרום ביקש מיוזמתו פגישה עם אנשי מחלקת הביקורת - כדי למסור להם את גרסתו לאירועים הרלוונטיים.
בעקבות זאת התקיימה פגישה במשרדי הבנק. שלום נכח בשיחה ואף תמלל אותה.
בן שושן הבהיר בתחילת השיחה "חשוב לנו באמת לשמוע ממך את הדברים... אנחנו רוצים לשמוע ממך יותר על איזה חשבונות אנחנו מדברים מי הישויות שעובדות בחשבון" (עמ' 1 לתמליל).
מרום השיב כי שמע ממר אילן צברי שהתיק עבר למחלקת ביקורת ואמר לו כי לא ייתכן שלא ישמעו אותו "כלומר המפגש הזה בא ממני לא מכם" (עמ' 1 לתמליל).
מרום ציין בשיחה כי ניתנה לדונרה הרשאה לעבוד בחשבונות של החברות וכי קיבלה הרשאה לנהל את התיקים "היא הייתה שחקן ראשי בכל ה- בוא נקרא לזה האירוע המצער הזה" (עמ' 2 לתמליל).
מרום הבהיר כי שכנעו אותם לעשות פעילות בתחום הפורקס ובתחום השקל-דולר "אני וודאי לא מבין בשקל-דולר ולא באופציות אני יותר פעלתי בפורקס בדולר-יורו בדולר-ין... כל הדברים האלה זו הייתה פעילות מאוד נרחבת... הפעילות בשנים הקודמות הגיעו לרמות של שני מיליארד ואפילו שלושה מיליארד בפעילות שנתית... בפורקס ובשקל" (עמ' 4 לתמליל).
באותה שיחה אף נאמר במפורש על ידי מרום כי הפעילות בפורקס ובשקל-דולר התחילה "משנות
ה- 90' מתי שהוא".
מרום חזר והדגיש כי יענה על כל שאלה שישאלו אותו וכי "אני גם אומר לכם את הדברים כהווי יתם האמיתי, אני לא מסתיר כלום. אנחנו באיזשהו מקום נגררנו לזה גם דונרה וגם אני. אני יותר בפורקס ודונרה חזק מאוד חזק מאוד בשקל –דולר וזהו. אנחנו גם קיבלנו הטבה מהבנק אני שקוף איתכם... האירוע שלשמו אני כאן מתחיל בינואר 2007. אנחנו בינואר 2007 פעלנו בשקל-דולר חזק מאוד וגם בפורקס חזק מאוד. אתה יודע מה נגררנו ואני מדגיש את המילה נגררנו דורבנו והיינו מן בית השקעות קטן עצמאי כזה של שני אנשים... היו לנו יתרות נזילות של חברות ברמות של קרוב ל- 50 מיליון ₪ וזה היה בעצם הביטחונות שלכם לאפשר לנו לעבוד... דרבנו אותנו... בכל שיחה שהיה, אז תמיד דחפו אותנו לעשות דברים."(עמ' 6 לתמליל).
מרום אף התייחס להכשרה הנטענת אותה עברה דו נרה כשלוש שנים לפני השיחה.
מרום ציין כי במהלך הזמן ביקשו התובעות להרחיב את האשראי מ- 50 מיליון ש"ח לכ- 80 מיליון ₪.
בהמשך נאמר על ידי מרום "...וכשהברוך קרה לנו בינואר 2008 ואני אגיע לזה אנחנו נסגרנו ב-110 כלומר הייתה פה חריגה של עוד 30 שדונרה ידעה יחד עם חנית ואני לא ידעתי. היה כל הזמן דרבון מצידו של יוסי פרנק להיכנס בשקל –דולר ברמות ש – שמע אפילו בנק לא היה עושה ." (עמ' 9 לתמליל).
מרום ה דגיש "ואני אומר את כל האמת למרות שאני לא בבית משפט".
מרום העלה טענות כלפי הבנק "כולכם מכירים אותי, הייתם באירועים שלי... למה לא צלצלתם אלי במהלך החודשים להגיד לי אדוני היקר, משהו לא בסדר במערכת שלך. מה, דונרה היא הבעלבתית ... את יודעת מי פה בעל בית... למה לא הודעתם לי, למה לא באתם... נכשלתי בענק הכשילו אותי הובילו אותי לכישלון הזה... כי באיזשהו מקום היה צריך לעצור ולהגיד לי אדוני עד כאן... יש פה רשלנות צורמת זועקת על פי חוות הדעת המשפטיות שאני קיבלתי... אני בא לומר לכם שתעשו את חשבון הנפש שלכם גם... אני עשיתי את חשבון הנפש למדתי הרבה מאוד באירוע הזה... אני 40 ומשהו שנה בעסק הזה לא בכסף, בתיירות,... או.קי אני לוקח על עצמי אני אשם אני אשם שלא השגחתי ולא ראיתי אבל... אתם גררתם אותי" (עמ' 15-16 לתמליל).

אחת האופציות שהועלו באותה שיחה על ידי מרום היא כי תוגש על ידו תביעה "במקרה כזה אנחנו נתבע באופן אישי את האנשים שייעצו לנו."
מרום התבקש לפרט מי האנשים שייעצו לו. לכך ענה "פירטתי אלה האנשים שייעצו לדונרה לא לי, כל האנשים שמוזכרים כאן".
בהמשך נשאל מרום האם הוא מסר הוראות לאנשי הבנק. תשובתו הייתה כי בשקל–דולר לא נתן הוראות אבל בפורקס כן "מאוד אפילו" (עמ' 30 לפרוטוקול).
"אני פעלתי אמרתי תקנו לי זה תקנו לי זה... אני ידעתי בגדול מה המסגרת הכללית... אני ידעתי שיש עד 80 מיליון" (עמ' 31 לפרוטוקול).
באשר למהות הפעילות – נאמר על ידי מרום "בשורה התחתונה היא הייתה ספקולטיבית לא, בתחילת הדרך היא לא הייתה ספקולטיבית... אני אמרתי לך היא הייתה ספקולטיבית ... היא התחילה בהגנות שהגנו על התשלומים מול ספקים ואז נגררנו שוב לא אחזור על כל השמות אני מניח שזה היה ספקולציה מתוך מטרה להרוויח עוד פה ולהרוויח עוד שם" (עמ' 32 לתמליל).

מרום אף הבהיר כי ההפסד של 42 מיליון ₪ ה וא בגין הפעילות לשנים 2007-2008 וכי בשנים הקודמות היו עודפים. מרום אישר כי ההפסד נובע גם מהפעילות בפורקס.
מרום נשאל האם על זה הוא לוקח אחריות. לכך ענה "תראה, אני אדם שמציב לעצמו קריטריונים מאוד גבוהים ואני אומר רק את האמת. אני פעלתי בפורקס, פעלתי לא נכון בפורקס. קיבלתי ייעוץ מאנשים שלכם נגררתי לא מעט אבל אני בהחלט חושב שחלק לא קטן זה אחריות שלי."
מרום אישר כי בעניין הפורקס דונרה עסקה פחות וכי הוא היה "ממש בכל הפעילות היום יומית" והיה מודע לעובדה כי מדובר בספקולציות (עמ' 34 לתמליל).
מרום חזר וציין "אני ממקד מ- 1.1.07 ועד היום. ואני גם אומר לך שבסיבוב השני אני פה אני דרבנתי את הבנק לתת לי אשראי... אבל אני בא אליך בטענות של ינואר 2007 עד דצמבר 2008... ואני אומר לך שפה נעשו, הבנק עשה מספר פעולות שעל פי כל חוקי בנק ישראל על פי המומחי ם שמייעצים לי הוא חרג חד וחלק" (עמ' 36 לתמליל).

אינני רואה מקום לטענות הרבות שהועלו על ידי התובעות באשר לאותו תמליל.
התובעות עצמן טענו בתוקף רב כי אין מקום לטענת הבנק לפיה בדיקת טענותיו של מרום במסגרתה נערכה השיחה - נערכה כהכנה לצורך הליכים משפטיים אפשריים וכי לפיכך דוח הביקורת הוא סודי.
התנגדותן של התובעות בעניין זה התקבלה ובהחלטה מיום 26.11.13 – חויב הבנק לגלות לתובעות את דוח הביקורת.
אין לכן מקום לטעון כעת כי הבדיקה נעשתה כהכנה להליכים משפטיים או כחלק ממו"מ לפשרה.
בהחלטה מיום 7.10.14 נקבע על ידי כי תמליל השיחה קביל להגשה כראייה ואינני רואה מקום לשינוי החלטה זו בשלב הנוכחי.

אין גם כל מקום לדברים שנאמרו בסיכומי התשובה של התובעות, לפיהם מדובר "בשיחה מבישה" במסגרתה "הובילו את מרום בכחש" וכי ניסו "לחלוב ממנו" הודאות - או כי הבנק טמן מלכודת כלשהי למרום על ידי הבטחה כי דבריו לא ישמשו את הבנק במסגרת הליכים עתידיים.
כפי שפורט לעיל, הפגישה נערכה לבקשתו של מרום אשר אף אמר במהלך השיחה "אני מדבר לאט כדי שתרשמי".
מרום אף הדגיש, כאמור , כי הוא אומר את כל האמת למרות שהוא לא בבית משפט.
קשה לקבל את הטענה המשתמעת מהתנגדות התובעות לאמור בתמליל – כי אילו היה מרום יודע שהוא מוקלט או כי י יעשה שימוש כלשהו בדברים שנאמרו על ידו – היה מוסר גרסה אחרת.
אין לכן כל מקום שלא להתייחס לדברים שנאמרו על ידי מרום בשיחה - כמבטאים את עמדתו לפני הגשת התביעה.
עוד יש לציין, כי גם בשיחה שהתקיימה עם פרנק ביום 11.3.10 (נספח י"ט לתצהיר מרום) ציין מרום במפורש "מה שגרם לנו ליפול זה האופציות שעשו, אגב, לאחר שאתה עזבת כשאתה עוד היית היה קונטרול איכשהו".
פרנק העיד בחקירתו הנגדית כי בתחילת שנת 2008 כאשר נצברו ההפסדים לא היה יותר בבנק (עמ' 169 לפרוטוקול).

מכל האמור לעיל עולה כי עד להגשת התביעה לקח על עצמו מרום אחריות לפעילות הפורקס במט"ח-מט"ח ודרש פיצוי בגין הנזקים שנגרמו בתקופה הממוקדת של 1.1.07 עד דצמבר 2008.

ב. ניהול חשבונות הבנק של התובעות עד שנת 2004
- טענת התובעות לפיה הייתה הפעילות בבנק עד שנת 2004 פעילות גידור
כפי שצוין לעיל, טענו התובעות בכתב התביעה כי הפעילות שנעשתה בחשבונות בתחום המט"ח עד שנת 2004 הייתה פעילות גידור - אשר מטרתה לשמור על ערך המטבעות ולהקטין את החשיפה של התובעות לשינויים בשערי המטבעות השונים.
צוין כי פעילות זו מקובלת ונפוצה בחברות העוסקות בתחום התיירות שכן כחלק מפעילותן השוטפת הן מקבלות מט"ח ומשלמות במט"ח.
כאמור, נטען כי בשנת 2004 פסקה הפעילות העסקית בתחום התיירות וכי מאותו מועד, לאחר המיזוג, פסק הכסף בו החזיקו התובעות מלגבות ולגדר פעילות תיירות. מאותו מועד החלו התובעות לעשות שימוש בכספים אלה ל"פעילות השקעתית".
פעילות זו הוסברה בתצהירו של מרום כפעילות במסחר במט"ח מעבר לצרכים העסקיים המידיים "פעילות השקעה באמצעות מכשירים פיננסיים מתוחכמים" (סעיף 24 לתצהיר).
על הטענה בדבר הפסקת פעילות התיירות בשנת 2004 - חזרו התובעות בסיכומים וציינו כי הגבילו את התביעה לתקופה שבין 2004 ל- 2008, שכן בתקופה זו פסקה הפעילות הריאלית של התובעות בתחום התיירות אשר דרשה גידור ; שינתה את אופציה והפכה להשקעות שכולן למטרות רווח.

עולה מהראיות כי בפועל פסקה הפעילות העסקית של התובעות, במסגרתה נדרש ו לבצע פעילות גידורית בתחום המט"ח , זמן ניכר לפני שנת 2004.
שמרום הוקמה כחברת אחזקות ולמעשה לא ניהלה אף פעם פעילות עסקית בתחום התיירות.
בחקירתו הנגדית אישר מרום כי הקים את שמרום בסוף שנות ה- 90'.
מרום נשאל:
"ש. איזה פעילות עסקית התבצעה בחברת שמרום באותן שנים שאתם פעלתם בעסקי תיירות?
ת. לא הייתה שום פעילות עסקית בחברת שמרום היא הייתה חברת אחזקות שהחזיקה את יוניטרוול ואת יוניתרס" (עמ' 386 לפרוטוקול).

באשר ליוניטרוול – בתצהיר מענה לשאלון השיב מרום באופן ברור וחד משמעי " יוניטרוול הוקמה כחברת תיירות, בשנות ה- 90' עברה להיות חברת אחזקות" (נ/55).
בחקירתו הנגדית העיד מרום כי בשלב כלשהו הוקמה יוניתורס אשר פעלה במקביל ליוניטרוול "ובשלב מסוים יוניתורס הייתה חברה שהפעילה את התיירות ויוניטרוול הפכה להיות חברת אחזקות... משהו סביב שנות ה- 90'".
בשלב זה עלתה גרסה חדשה, שלא הופיעה קודם לכן , לפיה הייתה בין יוניטרוול לבין יוניתורס אינטרגציה כמעט מוחלטת. עם זאת, אישר מרום מיד בהמשך החקירה הנגדית כי לשתי החברות היו חשבונות נפרדים בבנק וכי בשנות ה- 90' המאוחרות – התבצעה פעילות התיירות כולה באמצעות חשבונה של יוניתורס (עמ' 385 – 386 לפרוטוקול).
מרום אף אישר בחקירתו הנגדית כי יוניטרוול לא הייתה צד להסכם המיזוג בשנת 2004.
מרום נשאל:
"ש. זאת אומרת, אז הפסקת הפעילות העסקית של יוניטרוול, זה כמו שאני מבינה, בתחום התיירות זה נעשה עוד קודם ולא קשור למיזוג הזה מ- 2004?
ת. נכון." (עמ' 389 לפרוטוקול).
מרום אף אישר כי מרגע שיוניטרוול הפסיקה לעסוק בתחום התיירות היא לא הייתה צריכה לעשות פעולות גידור או פעולות הגנה (עמ' 444 לפרוטוקול).
מרום נשאל פעם נוספת באופן מפורש:
"ש. אמרת לנו בתחילת העדות שיוניטרוול החל מסוף שנות ה- 90'.... היא הפכה להיות חברת אחזקות?
ת. נכון.
ש. זאת אומרת, אז פעילויות הגידור שלה לא היו גבוהות. לא היו, לא היו לה בכלל?
ת. נכון." (עמ' 486 לפרוטוקול).

גם מעדותה של דונרה עולה כי מסוף שנות ה- 90 בוצעה פעילות גידור בחשבונות יוניתורס ואילו בחשבונות התובעות בוצעה פעילות למטרת רווחים.
דונרה נשאלה:
"ש. ... אם מרכזים בישות משפטית שקוראים לה יוניתורס את פעילות התיירות, אז ביוניטרוול ושמרום לא היה מה לגדר, את מסכימה איתי?
ת. אבל כיוון שביוניתורס היו שיחות של מיזוג או של מכירה של החברה ולהכניס כאילו שותפים, היא לא כל כך היה רצון שאם הפעילות הזאת לא תהיה כמו שצריך אז את האפשרות או את הרווחים, לשים בעצם במקום אחר...
ש. כשאת אומרת לי רווחים בחשבונות אחר [צ"ל – אחרים – ד.ק.] , אז זאת אומרת בחשבונות אחרים אתם ניסיתם לעשות פעילות ליצירת רווחים בשנים אלה ביוניטרוול ובשמרום, נכון? נכון?
ת. נכון" (עמ' 877 לפרוטוקול).

בהקשר זה יש לציין כי הפעילות אותה כינו התובעות " פעילות השקעתית" בכתב התביעה ובתצהירו של מרום – כונתה על ידי מרום בתצהיר אשר תמך בבר"ל כ" פעילות ספקולטיבית".
בחקירתו הנגדית נשאל מרום האם אותה פעילות השקעתית זהה לפעילות אליה התייחס במסגרת התצהיר אשר תמך בבקשת הרשות להגן כאל "פעילות ספקולטיבית".
תשובתו לכך, בסופו של דבר, הייתה "אני מניח שכן" (עמ' 432 לפרוטוקול).
בהמשך החקירה נשאל מרום פעם נוספת:
"ש. האם נכון שעוד לפני שנת 2004, החברות שלך התובעות שילבו בתוך הפעילות שלהן, גם פעילות ספקולטיבית בהיקפים אלו או אחרים?
ת. התשובה – כן. " (עמ' 477 לפרוטוקול).

במהלך החקירה הנגדית הופנתה דונרה לתצהירו של זקש אליו צורף דיסק בו נכללות ל מעלה מ- 1000 עסקאות מט"ח אשר בוצעו בשנת 2003.
בתשובה לכך העידה דונרה כי מדובר בפעולות שנעשו בגין העיסוק של החברות "הפעולות שנעשו ביוניתורס הכל היה גידור".
משנאמר לה כי מדובר בעסקאות שנעשו בחשבונות התובעות ולא ביוניתורס טענה "כן, אבל כמו שאת יודעת זה פעילות מינורית, אי לכך, היא לא נזכרה באמת. אני לכן לא זכרתי אותה גם" (עמ' 872 לפרוטוקול).
בהמשך החקירה הנגדית חזרה וטענה דונרה כי יחסית לתקופה שהחלה בשנת 2004 הפעילות שנעשתה בשנים הקודמות "זה היה ממש מינורי. אם במשך שנה נעשו 30 פעולות או 40 פעולות שזה מה שלדעתי הדפים האלה משקפים זה מינורי לעומת אלפי פעולות שנעשו לכך [צ"ל – לאחר מכן – ד.ק]".
ב"כ הבנק חזרה והפנתה את דונרה לעובדה כי בשנת 2003 נעשו 1000 פעולות - הן עסקאות פורוורד והן אופציות.
דונרה נשאלה פעם נוספת:
"ש. זה מינורי בעינייך 1000?
ת. 1000 פעולות לא.
ש. לא מינורי נכון?
ת. 1000 פעולות לא." (עמ' 876 לפרוטוקול).

פרנק אישר בחקירתו הנגדית כי ידע לפני הפגישה עם מרום בשנת 2004, כי מרום עסק בעסקאות
ספקולטיביות במט"ח.
פרנק הופנה אף הוא לפירוט עסקאות במט"ח בשני החשבונות על שם יוניטרוול מהם עולה כי נעשו
בשנת 2002 למעלה מ- 600 עסקאות בנגזרי מט"ח ובשנת 2003 למעלה מ- 1000 עסקאות.
פרנק נשאל:
"ש. זה היקפים גדולים מאוד נכון מר פרנק?
ת. זה היקפים יפים"
פרנק נשאל על ידי בית המשפט האם פעולות אלה כוללות כתיבת אופציות.
בעקבות זאת, נשאל פרנק על ידי ב"כ הבנק:
"ש. ...כשאני מדבר איתך על עסקאות בנגזרי מט"ח זה יכול להיות מה? עסקאות פורוורד?
ת. כן, כן זה יכול להיות הכל... גם זה וגם זה.
ש. יכול להיות אופציות?
ת. הכל... גם לפני הפגישה שלנו הם עסקו באופציות... באופציות מט"ח ובעסקאות פורוורד".

בהמשך החקירה הנגדית העיד פרנק כי למיטב זכרונו לא נעשו אופציות במט"ח – מט"ח אלא פעולות
פורוורד.
הוצג לפרנק דו"ח עסקאות בחשבונות מט"ח (נ/1).
לאחר שפרנק עיין בדו"ח אישר כי נכתבו גם אופציות מט"ח-מט"ח בשנים שקדמו לשנת 2004. (עמ'
110 – 119 לפרוטוקול).

בסיכומים חזרו התובעות וטענו כי יש הבדל משמעותי בין פעילותן בעולם הפורקס עובר לתקופת
התביעה, שהייתה פעילות גידורית של גוף תיירותי ענק הפועל באופן עולמי – לבין פעילותן במהלך
תקופת התביעה.

טענה זו כבר נדחתה לעיל, בין היתר, על בסיס עדותם של מרום ודונרה לפיה החל מסוף שנות ה- 90'
בוצעה פעילות גידור בחשבון יוניתורס ואילו בחשבון התובעות בוצעה פעילות למטרת יצירת רווחים
– פעילות אותה כינה מרום "פעילות ספקולטיבית" ו-"פעילות השקעתית".
גם העובדה כי מחזור הפעילות הכולל בספטמבר 2007 הגיע לכדי יותר מפי 15 ממחזור הפעילות
בתחילת שנת 2004 – אינה משנה את העובדה כי התובעות ביצעו פעילות השקעתית, ללא קשר
לפעולות גידור, כבר משנת 98' כפי שתואר לעיל.

מכל האמור לעיל עולה בבירור כי לניסיון התובעות לקשר באופן ישיר בין הפסקת פעילויות גידור הנובעות, לכאורה, מתחום עיסוקן בתיירות - לבין מעבר לפעילות אותה כינו "פעילות השקעתית" בעת המיזוג בשנת 2004 - אין כל בסיס.

- טענת התובעות בעניין המעבר לחדר העסקאות
בתצהיר העדות הראשית של מרום, בפרק הנושא את הכותרת "מערכת היחסים עם הבנק ומנהליו", העיד מרום כי בסביבות אמצע שנות ה- 90' , כאשר נפתח חדר עסקאות מט"ח של הבנק, שוכנע על ידי אנשי הבנק לעבוד באמצעות חדר העסקאות.
מנספח א/1 אשר צורף לתצהירו עולה כי יוניטרוול התקשרה עם הבנק בהסכם תנאים מיוחדים לביצוע עסקאות ישירות עם חדר עסקאות בפברואר 98'.
הסכם זהה צורף כנספח ג/2 לתצהירו של אלפרד אמסיס (להלן: " אמסיס") אשר כיהן כמנהל סניף האופרה בתל-אביב בין השנים 2004 -2011, בו התנהלו חשבונות התובעות.

עדותו של מרום לפיה שוכנע על ידי אנשי הבנק לעבור לעבוד באמצעות חדר העסקאות - אינה אמינה עלי ואף אינה עולה בקנה אחד עם עדותו בחקירה הנגדית.
משנשאל מרום בחקירתו הנגדית בעניין המעבר לחדר העסקאות, טען באופן כללי כי הוא לא עסק בפעילות היומית ו כי ניזון "ממה שדונרה נתנה לי" .
מרום העיד: "מה שקרה, ואני לא יודע איך זה קרה, אם שכנעו אותה או לא, הרי אתה לא רוצה שאני ארחיב, התוצאה הסופית – ייעצו לנו לעשות את זה בחדר העסקאות ואז נגשנו לחדר העסקאות, ככה אני מבין, לא אני, דונרה עשתה את הפעולה..." (עמ' 427 לפרוטוקול).
מעדות זו עולה בבירור כי אין יסוד לדבריו של מרום בתצהירו לפיו "שוכנעתי על ידי אנשי הבנק לעבוד באמצעות חדר עסקאות" וכי מרום אף אינו יודע אם דונרה שוכנעה או לא.
מעדותו עולה כי המעבר לחדר העסקאות נבע למעשה מהעובדה כי המחירים בהם רכשו התובעות ומכרו מט"ח באמצעות הבנק דרך חדר העסקאות - היו טובים יותר לעומת המחירים אותם נהגו לשלם כאשר פעלו באמצעות הסניף (סעיף 13 לתצהיר).
מרום הסביר בחקירתו כי בחדר העסקאות "כאילו יש פחות מתווך, המתווך הוא הסניף... דונרה עשתה את הפעולה ונכנסו לחשבונות שלנו פערים יותר קטנים. חד וחלק.
התשובה – כן בחדר עסקאות קיבלנו מחירים טובים יותר מאשר בסניף" (עמ' 427 לפרוטוקול).
בהמשך, אישר מרום כי את המידע אשר נכלל בסעיפים 12-13 בתצהירו קיבל מדונרה : "אני, דונרה מאוחר יותר אמרה לי... שדונרה אמרה לי שהשגנו שער טוב יותר בחדר העסקאות, אז מדוע שאני אעצור בעדה? ההיפך, אמרתי – לבריאות.
ש. לא בדקת את זה בעצמך?
ת. מעולם לא." (עמ' 428 לפרוטוקול).

דונרה העידה כי את הפעילות של רכישת מט"ח ומכירתו במסגרת עסקי התיירות של התובעות ביצעה מול הסניף עד אשר נפתח חדר העסקאות.
לדבריה: " הסניף באיזשהו שלב עדכן אותנו שבעצם יותר זול ויותר כדאי לעבוד מול חדר עסקאות... ואותו מטבע הזר שאני קונה בסניף... הוא הרבה יותר יקר מאשר לקנות ישירות ממול חדר העסקאות" (עמ' 846-847).
דונרה המשיכה והעידה כי הסניף פנה לתובעות "שהם רוצים שאנחנו נכיר את חדר העסקאות... ואז גם היפנו אלינו את יוסי פרנק" (עמ' 847 לפרוטוקול).
המעבר לחדר העסקאות נעשה, לדבריה, בתקופה בה עסקו רק בפעילות גידור (עמ' 849 לפרוטוקול).
אם כי לדבריה לא ידעה באותו זמן "שקוראים לזה גידור".
דונרה הסבירה כי באותה תקופה ביצעה רק פעולות של רכישות מט"ח - מכירת דולרים; יורו ; פרנק שוויצרי ופרנק צרפתי ו כי עסקה רק "במטבעות זרים" (עמ' 852 לפרוטוקול).
דונרה נשאלה האם נכון כי היא דיווחה למרום על כך שהיא מקבלת מחירים טובים יותר בחדר העסקאות. תשובתה הייתה: " נכון... זאת הסיבה שרכשנו דרך חדר העסקאות" (עמ' 861 לפרוטוקול).

מעדויות אלה עולה כי לתובעות היה אינטרס עסקי ברור לעבור לחדר העסקאות בסוף שנות ה-90' וכי זו הייתה הסיבה למעבר - ולא פעולת שכנוע של אנשי הבנק.
מרום ציין בתצהירו כי בשנים הראשונות לעבודה מול חדר העסקאות הוכיח המעבר את עצמו כמהלך נכון מבחינה עסקית.
קשה שלא להתרשם כי טענתו של מרום לפיה שוכנע על ידי אנשי הבנק לעבור לחדר העסקאות – נועדה להוות בסיס היסטורי לטענה בעניין בניית האמון בינו לבין אנשי הבנק.

- ההסכמים עליהם חתמו התובעות
בהקשר זה יש לציין כי בינואר 98' חתמה יוניטרוול על הסכם תנאים כללים לביצוע עסקאות במט"ח (נספח ג/1 לתצהירו של אמסיס).
הסכם זה מתייחס לחשבון 306207.
במסגרת ההסכם מוגדרים, בין היתר, רכישה; מכירה; עסקה עתידית; יחידה; סל מטבעות; מועד עתידי ושער מוסכם.
ההסכם מתייחס באופן מפורש גם לאופציות; רוכש אופציה; כותב אופציה; תקופת האופציה; יום פקיעה האופציה; פרמיה; תמורת מימוש וכדומה.
סעיף 28 להסכם נושא את הכותרת "סיכון מביצוע העסקאות".
בסעיף זה נאמר כי הלקוחות מאשרים כי ידועים וברורים להם הסיכונים הנובעים מעסקאות מט"ח.
בין היתר, נמנו הסיכונים הבאים: "כל עסקה מוקדמת עסקה עתידית... ועסקת אופציה היא עסקה בעלת סיכון מיוחד כהגדרתה בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (ייעוץ להשקעות) התשמ"ו – 1986, וזאת נוכח השינויים הבלתי צפויים בשווקי המטבע הבינלאומי".
עוד הובהר, כי יש להבחין בין רכישת אופציה לבין מכירתה/כתיבתה "ברכישת אופציה יש פחות סיכון מאשר במכירת/כתיבת אופציה, מאחר ואם השער ישתנה לרעת הרוכש, הוא פשוט ימנע מלממש את האופציה".
באשר לכתיבת אופציה נאמר "בכתיבת אופציה מקבל על עצמו הכותב התחייבות לרכוש או למכור מטבע מסוים... כתיבת אופציה עלולה להביא לנזק גבוה בהרבה מהפרמיה שניתנת לכותב, וגם כאן עלול הכותב לאבד את מלוא הבטוחות שהפקיד להבטחת העסקה".
בסוף הסעיף הובהר הסיכון פעם נוספת "הלקוחות מצהירים כי יש להם את מלוא המידע בכל הנוגע לעסקאות נשוא כתב זה, וכי לקחו על עצמם ביודעין הסיכונים הנובעים מעסקאות אלו ויש להם היכולת הכספית לשאת בהפסדים העלולים להיגרם מביצוע עסקאות, כאמור".

כפי שעולה מתצהירו של אמסיס קיימים סעיפים דומים בכל ההסכמים עליהם חתמו התובעות בקשר לפעילות במט"ח ולפעילות בנגזרים בבורסה (כך למשל סעיף 5 בהסכם תנאים לניהול חשבון מעוף וביצוע עסקאות מעוף מיום 5.10.97 אשר צורף כנספח ג/3 לתצהיר אמסיס).
התובעות עצמן לא צירפו את כל ההסכמים והמסמך היחיד אשר צורף הוא, כאמור, נספח א/1 לתצהירו של מרום – שאינו קשור לחשבונות נשוא התביעה.
מרום אישר אומנם בחקירתו הנגדית כי חתם על ההסכם נספח ג/1 לתצהיר אמסיס.
עם זאת טען, כי ברוב המקרים אינו קורא הסכמים בנקאיים עליהם הוא חותם ".. כשאני פותח חשבון בנק ומגישים לי, אני יודע מה? 20 דפים וצריך לחתום על השורה התחתונה אז אני חותם ללא בדיקה".
מרום הופנה לאמור בסעיף 28 להסכם אשר פורט לעיל הדן בסיכון בביצוע עסקאות.
מרום טען כי הוא רואה את הסעיף בפעם הראשונה וקורא אותו בפעם הראשונה.
"תראי, אני בדרך כלל, ברגע שיש חתימה כמי שמוסמך מטעמי, אני חותם אוטומטית דונרה חתמה לפניי... זה כלל אצלי... כלל אצלי שאני חותם מס' 2 למרות שאני, גם אם יש לי זכות חתימה בלעדית תמיד מתמנה מישהו אצלי שהוא אחראי על הנושא והוא חותם... אני יוצא מתוך נקודת הנחה שמי שחתם על זה קרא את זה ויודע על מה הוא חותם" (עמ' 472 לפרוטוקול).
ניסיונו של מרום, שהוא איש עסקים ותיק ומנוסה, להעביר את האחריות לקריאת המסמך על מי ש התמנה על ידו ומבצע את מלאכת הקריאה – הינו ניסיון לא ראוי.
לגופו של עניין, אין בו כמובן כדי לפטור את מרום מאחריות וחזקת ידיעה בדבר תוכן המסמך.
אינני רואה גם כל בסיס לדברים שנאמרו על ידי מרום באשר לתוכן הסעיף.
מרום נשאל:
"ש. כשאתה רואה מה כתוב פה לגבי סיכון מביצוע עסקאות מט"ח אלו דברים שהיו ידועים לך?
ת. לא. ההבנה הייתה שהבנק שומר עלינו... אני לא ירדתי לפרטים. אני נתתי את הביטחון המוחלט שלי שהבנק משגיח והבנק יהיה השומר שומר הסף שומר הגדר.
ש האם ידעת שעיסוק באופציות מטח הוא עיסוק שניתן להפסיד בו כספים?
ת. אני מניח שבכל, בכל פעולה כלשהי יש את הסיכון הזה, אבל אני אומר הייתה הבנה... שהבנק מלווה אותי ואני פעלתי בהתאם למה שהבנק אמר...
ש. האם אתה ער להבדל בסיכון... של משקיע שקונה אופציה לבין הסיכון המוטל על משקיע שכותב אופציה?
ת. לא... זה לא תחום שאני מבין בו" (עמ' 473 לפרוטוקול).

מעבר לעובדה כי החתימה על ההסכם יוצרת חזקה כי מרום מכיר את תוכן המסמכים עליהם חתם וכי האמור בהם מחייב אותו – הרי שאין לקבל כאמינה את עדותו לפיה איננו מכיר את הסעיף או את הסיכון אשר פורט בו ; כי הסתמך על חתימתה של דונרה או כי סמך על כך שהבנק י היה שומר הסף.
מכאן עולה, כי הסיכונים בביצוע עסקאות מט"ח כולל ולרבות אופציות הובהרו למרום ודונרה אשר חתמו על ההסכמים באופן ברור וחד משמעי עוד בסוף שנות ה- 90'.

- מהות פעילות ההשקעה של התובעות עד שנת 2004
בסיכומים טענו התובעות כי אין משמעות לכך שהייתה פעילות ספקולטיבית מסוימות ומוגבלת בחשבונות גם לפני שנת 2004 ובעיקר בשנים 2002 ו- 2003.
נטען, כי פעילות זו הייתה בעיקרה פעילות אליה גרר הבנק את התובעות תוך ייעוץ וניהול שלא כדין.
איני רואה מקום לטענות אלה.

* מתן ייפויי כוח ל יועצים חיצוניים
ביום 24.2.98 ניתן על ידי יוניטרוול ייפוי כוח לגיפט אחזקות 1986 בע"מ (להלן: " גיפט") לשם ניהול תיק השקעות באמצעות מנהל תיקים בחשבון 313890 (נספחים ד/1-ד/3 לתצהיר זקש).
ייפוי הכוח ניתן הן לביצוע פעולות בניירות ערך ובמטבע ישראלי ו הן לביצוע פעולות במטבע חוץ, כולל ולרבות , עסקאות פורוורד ועסקאות אופצי ות לרבות כתיבה ויצירה של אופציה במט"ח.
מהודעות הביצוע בחשבון זה שנשלחו לתובעות בשנת 98' (נספח א' לתצהיר זקש) עולה כי עיקר הפעילות בחשבון הייתה באופציות מט"ח-מט"ח.
פעילותה של גיפט גרמה לתובעת הפסדים בסכום של כ- 2 מיליון ₪.
מרום אישר בחקירתו הנגדית כי דרש מגיפט פיצוי בסכום זה בטענה כי חרגה מהרשאה שניתנה לה, וכי הסכום שולם לו. (עמ' 597 לפרוטוקול).

ייפוי כוח נוסף לביצוע עסקאות מט"ח ניתן על ידי יוניטרוול בפברואר 2003 למר רון טנא (להלן: "טנא"), כפי שעולה מנספח ה/1 לתצהירו של זקש (נ/26).
ייפוי כוח זה בוטל על ידי יוניטרוול כשלושה ימים לאחר שניתן.
מרום אישר בחקירתו הנגדית את חתימתו על ההסכם עם טנא , אולם טען כי איננו זוכר פרטים.
עם זאת, הניח מרום כי מדובר בדילר או ברוקר שנתן לתובעות ייעוץ "ושוב הכל מתוך הרצון להגן על המטבעות שלנו בעבודת התיירות" (עמ' 493 לפרוטוקול).
כפי שכבר נקבע לעיל, יוניטרוול חדלה מלעסוק בעסקי תיירות שנים מספר לפני שנת 2003, מועד ההתקשרות עם טנא.
מרום טען גם כי איננו זוכר שייפוי הכוח בוטל שלושה ימים לאחר שניתן.
מרום נשאל האם נכון כי טנא הספיק לעשות עסקה אחת במסגרת ייפוי הכוח אשר לא מצאה חן בעיניו ו כי ביטל באופן מידי את ייפוי הכוח.
"כן סביר להניח, בהחלט. סביר להניח שלא הייתי מרוצה או שלא נראה לי אני לא זוכר גם את התהליך הזה" (עמ' 496 לפרוטוקול).
לאחר מספר לא מבוטל של שאלות באשר לסיבת הפסקת ההתקשרות עם טנא, השיב מרום "אני אומר לך שכנראה לא מצא חן בעיני".
מרום נשאל:
"ש. ... אני רוצה לדעת מה לא מצא חן בעיניך. האם העיניים היפות שלו? הבוקר טוב שלו בבוקר, או האם השירות המקצועי שהוא נתן לך?
ת. אני מניח שוב, את לא אוהבת את המילה מניח, ששלושת הדברים שאמרת הם קבעו... שילוב, בהחלט..." (עמ' 449 לפרוטוקול).

לאחר ביטול אותו ייפוי כוח התקשרה יוניטרוול ביום 2.3.03 עם חברת אס. איי פורקס בע"מ (להלן: "פורקס") בהסכם לייעוץ וביצוע עסקאות במט"ח (נ/27).
על פי ההסכם לא היה לפורקס שיקול דעת והיא נדרשה לקבל את אישורה של יוניטרוול לפני ביצוע כל עסקה.
עדותו של מרום בעניין הסכם זה לא רק שהייתה מתחמקת אלא שהייתה בלתי סבירה לגופה.
בשלב ראשון נשאל מרום האם נכון כי מדובר בחברה שנמצאת בבעלותו של מר שלמה טננבויים (להלן: "טננבויים").
תשובתו הייתה "לא יודע, זה חדש בשבילי. אני יודע את השם שלמה טננבויים... עכשיו שאת מזכירה לי אני זוכר ששלמה טננבויים לא עבד בשם שלמה טננבויים הוא עבד בשם חברה כלשהי זה חברה שהבנק הבינלאומי ייעץ לי לעבוד איתם" (עמ' 501 לפרוטוקול).

יש לציין, כי לשם הכנת חוות הדעת מטעם התובעות ציין המומחה קלעי כי השתמש במסד נתונים אותו בנה טננבויים.
קלעי העיד בחקירתו הנגדית כי הוא אינו מכיר באופן אישי את טננבויים "הוא איש מקצועי ואני לא מכיר אותו אני קיבלתי את הנתונים האלה ובדקתי אותם".
על רקע זה קשה לקבל את העדר זכרונו של מרום באשר לזהותו של טננבויים.
מרום נשאל האם סעיף שיקול הדעת היה בגדר דרישה שהוצבה על ידו .
תשובתו לכך הייתה "אני לא זוכר".
עוד נאמר על ידו כי מי שהכיר לתובעות את טננבויים היה הבנק "מר גוטמן הוא הכיר לנו אותו, ושאת מרעננת את זכרוני היו הרבה פעולות שהבנק אמר לשלמה טננבויים לעשות עבורנו" (עמ' 502 לפרוטוקול).
מרום הופנה לסעיף בהסכם בו נאמר באותיות מודגשות כי בחתימה על ההסכם מאשר הלקוח לבצע עבורו עסקאות הכרוכות בסיכון מיוחד (חוזים עתידיים ואופציות) - לאחר שהבין את הסיכונים המיוחדים הכרוכים בביצוע עסקאות אלה (סעיף3 לפרק ג' בהסכם הנושא את הכותרת " עסקאות הכרוכות בסיכון מיוחד").
בתגובה לכך ענה: "אני הבנתי שהבנק עומד מאחורי ההשגחה של הדבר הזה, ולכן הבנתי שיש סיכון... אני הבנתי שהבנק עומד מאחורי כל עסקה" (עמ' 504 לפרוטוקול).
כלומר, טענתו של מרום היא כי יוניטרוול חתמה על ההסכם עם פורקס, חודש לאחר שבוטל ייפוי הכוח שניתן לגיפט תוך העלאת טענות באשר לפעולות שבוצעו על ידו, כאשר נקבעה בהסכם הוראה מפורשת לפיה הפעולות יבוצעו על פי שיקול דעת יוניטרוול ובאישורה בלבד – במחשבה כי הבנק עומד "מאחורי ההשגחה של הדבר הזה".
מרום נשאל על ידי בית משפט האם חשב שהבנק נותן לו ערובה שלא יהיה סיכון בעסקאות.
תשובתו לכך הייתה "הם נתנו לי את הבטחון שהכל בסדר".
מרום נשאל פעם נוספת על ידי בית משפט מה היה הלך רוחו – "... מדובר בעסקאות שבהגדרה הן בעלות סיכון גבוה, האם אדוני סבר שהבנק... יכסה לו כל הפסד? או יגרום לזה שלא תהיה פעולה מסוכנת?
ת. אני בטחתי בבנק... אני האמנתי שאין לי סיכון למרות שפה כתוב סיכון... אבל הם הובילו אותנו ואמרו לנו שאנחנו נשגיח עליכם, לא הייתה הבטחה אבל הייתה הבטחה שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים ויהיה בסדר" (עמ' 504-505 לפרוטוקול).
עדות זו אינה אמינה עלי בדרך כלשהי ואינה סבירה לגופו של עניין.
דונרה העידה כי חתמה יחד עם מרום על ההסכם וכי "אני מניחה ששנינו קראנו ביחד".
דונרה הופנתה לסעיפים 2 ו- 3 בפרק ג' להסכם עם פורקס בו צוינו הסיכונים.
דונרה אישרה כי קראה את הסעיפים לפני שחתמה על ההסכם.
דונרה נשאלה:
"ש. זאת אומרת, את היית מודעת לסיכונים, אנחנו מדברים על שנת 2003, שכרוכים בביצוע העסקאות האלה וכי ידעת כי זה כתוב פה שזה עסקאות בסיכון מיוחד. נכון?
ת. נכון
ש. זאת אומרת, זה סיכונים שאת ומר מרום הייתם מוכנים לקחת על עצמכם בשם החברות. נכון? סיכונים שלקחתם במודע
ת. החברות לקחו במודע. אני לא לוקחת סיכונים אני שכירה בחברה.
ש. כמיופה כוח נכון... אבל זה סיכונים שהחברות לקחו במודע נכון?
ת. ברגע שהם חתמו על זה הם לקחו במודע". (עמ' 883 לפרוטוקול).

קשה להניח כי בעוד שדונרה הייתה מודעת לסיכונים שהתובעות לקחו על עצמן – סבר מרום שאין כל סיכון וכי הבנק ישמור עליו.
מרום אף נשאל בחקירתו הנגדית האם התובעות ביקשו להכניס להסכם את הסעיפים המצויים בפרק ו'.
בסעיפים אלה נקבע כי עסקאות של כתיבת אופציות יגודרו בקניית הגנות וכי בעסקאות הפורוורד יינתנו לבנק הוראות סטופ לוס.
תשובתו לכך הייתה כי הוא מניח שהנייר היה על דעתם של שלושה גורמים "אנחנו, הבנק והחברה... אני לא מבין בטכניקה ואני לא מבין במונחים המקצועיים נתתי את זה כנראה, אני מדגיש לבנק, לקרוא" (עמ' 506 לפרוטוקול).
מרום התבקש להסביר את המשמעות של הוראת סטופס לוס בעסקת פרוורד ואישר כי מדובר בהוראות שנועדו לתחום את ההפסדים.
מרום נשאל מי ניסח את ההסכם ותשובתו המידית הייתה הבנק. לאחר מכן העיד "והחברה ואנחנו שלושה גורמים" (עמ' 507 לפרוטוקול).
משנשאל באופן מפורש האם גוטמן, אשר הפנה אותו לטענתו לטננבויים , היה נוכח בזמן החתימה השיב "אני לא זוכר פרטים".
משנשאל על ידי בית משפט מדוע נטען על ידו כי הבנק היה שותף לניסוח השיב " אני הראיתי את זה לבנק בלי כל ספק כי יש פה, יש פה אלמנט של אשראי גבוה".
מרום נשאל פעם נוספת מי הציג בפניו טיוטה של ההסכם. תשובתו הייתה "אני לא מקצוען בתחום הזה... אז אני לא יודע, אני לא זוכר... אני מניח שגם אני הייתי חלק מהעניין".
מרום חזר וטען כי העביר טיוטה אותה קיבל מטננבויים לבנק ולאחר שקיבל את חוות הדעת של הבנק במונחים המקצועיים אישר אותה.
מרום נשאל האם קיבל הערות כלשהן מהבנק על נוסח ההסכם והשיב "אני לא יודע, אני מניח שכן, זה מונחים מקצועיים כאן".
עוד טען מרום "אני לא זזתי בלי גוטמן, היצירה הזאת היא יצירה של גוטמן" (עמ' 508-510 לפרוטוקול).

אין לקבל את ניסיונו של מרום להרחיק את עצמו לחלוטין מאותם מונחים מקצועיים ודרישות ספציפיות באשר להפעלות שיקול דעת בלעדי של יוניטרוול במסגרת הסכם זה – תוך טענה כי הבנק או גוטמן הם אלה שאחראים לניסוחו של ההסכם ולתוכן ההתקשרות עם חברת פורקס.

מרום לא היה מרוצה אף מביצועיה של פורקס וביטל את ייפוי הכוח כשלושה חודשי ם לאחר ההתקשרות (נ/28).
מרום העיד כי הוחלט לסגור את החשבון שכן " הוא העמיד לנו הפסדים" (עמ' 511 לפרוטוקול).
מרום נשאל:
"ש. סביר להניח שההפסדים שנוצרו בחשבון שבו ניתן לו ייפוי כוח, נוצרו באותן עסקאות ספקולטיביות זה נכון?
ת. כן. אני זוכר שהתלוננתי בפני גוטמן... פניתי לגוטמן והתלוננתי שההצעה שלו לעבוד איתו גרמה לנו לנזקים ואני לא זוכר את הסכומים" (עמ' 513 לפרוטוקול).

יש לזכור, כי על פי ההסכם בוצעו כל הפעולות בהוראתו ובאישורו של מרום מבלי שניתן שיקול דעת לטננבויים ולפורקס.

* פעילות התובעות בבנק לאומי
בתצהיר משלים לשאלון (נ/31), בתשובה לשאלה מס' 31, פירט מרום את החשבונות בהן ניהלו התובעות פעילות פורקס מחוץ לבנק בין השנים 1998 ל- 2008.
בין היתר, צוין בנק לאומי לגביו נאמר כי הפעילות בוצעה בתחילת שנות ה- 2000.
בחקירה הנגדית נשאל מרום האם נכון שהתובעות ניהלו פעילות פורקס בבנק הלאומי.
תשובתו הייתה "לא זכור לי. התשובה היא לא, אני חושב שלא, לא זכור לי בכל אופן... בלאומי זה היה חשבון של העובר ושב" (עמ' 580 לפרוטוקול).
משהוצג לו נ/31 והתשובה שניתנה על ידו בתשובה לשאלה מס' 31 – נשאל האם הוא חוזר בו מהתשובה.
תשובתו לכך הייתה "אני לא חוזר בי".
לאחר שהוגש תצהיר התשובה ונאמר למרום "... אחרי שאנחנו נזכרנו וראינו שכן הייתה לכם פעילות פורקס בבנק לאומי" חזר והשיב מרום "אני אמרתי שהייתה?" (עמ' 581).
מרום המשיך והעיד כי איננו זוכר מול מי עבד בבנק לאומי "כי אני לא עבדתי מולם".
דונרה העידה כי יכול להיות שפעילות התובעות בפורקס בבנק לאומי התבצעה בשנת 2005 או 2006. דונרה גם העידה כי מדובר היה בפעילות מינורית.
דונרה אישרה כי אותן פעולות פורקס אשר נעשו על ידה בחשבונות התובעות בבנק לאומי מול חדר העסקאות - הן פעולות שנעשו על ידה בהתאם להוראות שניתנו לה על ידי מרום. (עמ' 863-864 לפרוטוקול).
זאת בניגוד גמור לעדותו של מרום אשר הכחיש, כאמור, בחקירתו הנגדית פעילות פורקס כלשהי בחשבון בבנק לאומי.
דונרה אף אישרה כי לצורך ביצוע פעילות פורקס בבנק לאומי, אותה כינתה כ"מינורית", עמדה מסגרת האשראי שניתנה לתובעות על סכום של 10 מיליון ₪ (עמ' 868 לפרוטוקול).

* פעילות מרום ודונרה בחשבון חברת יוניתורס
מטעם הבנק הוגש תצהירו של מר שי דתיקה (להלן: " דתיקה") שהוא מנכל ובעלים של חברה העוסקת בין היתר בתיווך במסחר בין בנקים בארץ ובעולם.
דתיקה הוא בעלים במשותף של חברת איטריידר בע"מ המספקת זירות מסחר מכוונות באופציות דיגיטליות.
בתצהירו נאמר כי בשנות ה- 90 הוקמה על ידו חברה בשם טריפל וי השקעות בע"מ (להלן: "טריפל וי") אשר פעלה בין השנים 98' – 97' ועסקה בניהול תיק י השקעות של לקוחות.
במחצית השנייה של שנת 98' פנתה אליו דונרה כנציגת יוניתורס בבקשה להתקשר בהסכם למתן שירותיי ייעוץ לעסקאות פורקס במט"ח.
יוניתיורס הוצגה כחברה הפועלת בתחום התיירות בניהולו של מרום אשר מעוניינת לפעול בתחום עסקאות הפורקס במט"ח וחשבונה מתנהל בבנק לאומי.
טריפל וי התקשרה עם יוניתורס בהסכם בו נקבע כי ההחלטה על ביצוע או אי ביצוע העסקה יתקבל על ידי יוניתורס בלבד והעסקה תבוצע על ידה בלבד.
ההתקשרות נמשכה מספר חודשים במהלכה עמד דתיקה בקשר שוטף עם דונרה ורוב השיחות התנהלו עמה בטלפון.
את מרום לא פגש. אולם, לדבריו, פעמים רבות בהן שוחח בטלפון עם דונרה לגבי פעילות במט"ח היה מרום " על קו הטלפון" עם דונרה, והתקיימה ביניהם שיחה במקביל תוך תיאום וקבלת הנחיות ממרום.
דתיקה העיד כי, למיטב זכרונו , התרשם כי מדובר במשקיעים מנוסים ומיומנים המבינים את תחום עסקאות הפורקס, בקיאים בעסקאות פורוורד , רכיש ת וכתיבת אופציות על מט "ח ומכירים את המונחים הרלוונטיים.
דונרה ריכזה את נתוני הפעילות ושלטה בכל הפוזיציות הפתוחות והקיימות בחשבון.
דתיקה התרשם כי הפעילות מונעת מאהבת סיכון ולא נעשתה רק לצרכי גידור סיכונים.
דונרה ומרום נהגו "לייעץ" ליועץ; לא קיבלו בחלק מהמקרים את הייעוץ שנתן להם ובמקרים אחרים פעלו באופן עצמאי מבלי להתייעץ איתו.
בנסיבות אלה החליט דתיקה כי אינו מוכן להמשיך ולתת ייעוץ ליוניתורס והתקשרות הסתיימה לאחר מספר חודשים.
בחקירתו הנגדית העיד דתיקה כי ההתקשרות המקורית שלו עם יוניתורס הייתה דרך דונרה.
דרור זקש מהבנק היפנה אותה אליו בזמנו בשנת 98' או 99' "הוא המליץ לה להתייעץ עם יועץ חיצוני".
דתיקה העיד כי מאז שנת 98 או 99' לא שמע את שמם של דונרה ומרום. עדות זו הייתה אמינה עלי.
מחקירתו הנגדית של דתיקה עלה כי משנת 2001 ניתן על ידי החברה בבעלותו שירות שוטף לבנק. (עמ' 1874 לפרוטוקול).
באשר לקשר עם יוניתורס – העיד דתיקה כי הייעוץ התייחס לפעילות בתחום הפורקס "של עסקאות מט"ח... עסקאות ספוט ו פורוורד... היה בתוך התיקים שלהם גם אופציות... עד כה שאני זוכר אבל, היה להם איזשהו תיק מובנה כשהם הגיעו". (עמ' 1877 לפרוטוקול).
"כשהם הגיעו עד כמה שאני זוכר, זה היה אחרי משבר LTCM ... שקרסה בשנת 98' והיה שם איזשהו תוהו ובוהו בשווקים והיה להם איזשהו מבנה של תיק שהיה בעייתי והם חיפשו איך לצאת מהתסבוכת שלו ואיך לגדר את ההפסדים הפוטנציאליים העתידיים שיכולים להיות... והיה להם תיק בנוי כבר שהיה מורכב למעשה מפוזיציות וחשיפות יזומות שהן לא רק פעולות הגנתיות שחברות עושות כייבוא ייצוא וכשיש להן חשיפות מטבעיות מובנות כתוצאה מהפעילות שלהם, התיק היה מורכב מהרבה דברים שהם לא רק חשיפות מאזניות" (עמ' 1878 לפרוטוקול).

למרות הקשר המתמשך של דתיקה עם הבנק הבינלאומי, אותו הדגישו התובעים בסיכומים, אינני רואה כל סיבה שלא לקבל כאמינה את תיאור מבנה התיק אשר הועבר אליו על ידי מרום ודונרה במסגרת יוניתורס - מספר שנים רב לפני עדותו .
התייחסותו של דתיקה למבנה התיק הייתה עניינית ומקצועית. אף ניתן על ידו הסבר לבעייתיות של מבנה התיק אשר הועבר אליו ולרצונם של מרום ודונרה "לצאת מהתסבוכת" .
מקובלת עלי גם עדותו לפיה התיק היה מורכב מפוזיציות וחשיפות יזומות וכי דונרה שלטה בכל הפוזיציות הפתוחות והקיימות בחשבון.

דתיקה אישר בחקירתו הנגדית כי לא דיבר עם מרום. אולם, הסביר במפורש מה הבסיס להבנתו לפיה דונרה ומרום הבינו בעסקאות מט"ח.
"...אבל כשאני מדבר עם דונרה ואני אומר לה יש לך פוזיציה פורוורד כלשהי ומוסיף לזה covered
call באופציה והשיחה מתנהלת וברור על מה אתה מדבר אז אתה מבין שהבן אדם ברור לו מה זה call covered או מה זה עסקת פורוורד".
דתיקה הדגיש כי הוא זוכר את השיחה ואת המונחים אם כי אינו יכול לתאר את השיחה הספציפית מתאריך מסוים "זאת הייתה התחושה והאווירה שהאדם שעומד מולך הוא אדם שמבין על מה אתה מדבר. שגם עשה את זה, זאת אומרת קיבלתי תיק קיים לא קיבלתי לא יצרתי תיק חדש" (עמ' 1879 לפרוטוקול).
נפח הפעילות באותה תקופה היה, לדבריו, בין מיליונים בודדים של דולרים עד עשרות בודדות – 8, 10 או 12.
מספר העסקאות בתיק היה פחות מ- 100 ויותר מ- 10. דתיקה חזר והבהיר כי "התחושה הייתה ממה שזכור מתוך כל ההתנהלות איתם שבערך רוצים לעשות עסקה כל יום, כל הזמן... התחושה הייתה שכל הזמן כאילו יש מן רצון כזה להיות חלק מהעניין" (עמ' 188 0 לפרוטוקול).
דתיקה אף הסביר כי מרום ודונרה לא קיבלו בחלק מהמקרים את הייעוץ שלו וכי "קשה לקום בבוקר ולקבל אקסל של פעולות שפתאום אתה רואה שם דברים שאתה לא מבין מאיפה הם באו" (עמ' 1884 לפרוטוקול).

בעניין התחושה והאווירה אותה הבהיר, לדבריו, בתצהירו לפיה "שבערך רוצים לעשות עסקה כל יום" – הסביר דתיקה "זאת אומרת, יצא פתאום נתון בארה"ב שהשפיע באמת, השפיע בככה, טלפון, מה אתה אומר? מה עושים? כדאי לעשות משהו? לא כדאי? זה לא.. . יש מיליון נכסים ב עולם שזזים כל הזמן לא על דבר שקורה משהו וצריך להיות שמה... התחושה הייתה שכל הזמן יש מעין רצון כזה להיות חלק מהעניין". (עמ' 1880 לפרוטוקול).

אף אם "תחושה" באשר להבנת מרום ודונרה בתחום המט"ח ותחום הפורקס אינה בסיס לקביעה עובדתית – הרי שמקובלת עלי עדותו לפיה היה מרום מעורב במתן ההוראות באמצעות דונרה; כי כאשר שוחח עם דונרה בטלפון שמע את דונרה משוחחת עם מרום; כי דונרה הייתה בקיאה במונחים המקצועיים; כי פנו אליו כדי לברר השפעת נתונים שהתפרסמו על ניהול התיק וכי נהגו לבצע פעולות באופן עצמאי ולהתעלם מחלק מעצותיו.
לאור האמור לעיל, אין כל מקום לטענת התובעות בסעיף 418 לסיכומים כי הפעילות הספקולטיבית
הקודמת, לפני שנת 2004, התבצעה בהסתמך על ניהול תיקים וייעוץ השקעות חיצוניות, ללא כל
מומחיות בתחום המסחר הספקולטיבי מצד מרום ודונרה.

באשר לניהול התיקים - כפי שצוין לעיל, עולה מהסכם הייעוץ בין יוניטרוול לפורקס כי הוא נחתם
במתכונת לפיה אין לפורקס שיקול דעת והיא נדרשה לקבל מראש את אישורה של יוניטרוול לפני
ביצוע פעולה כלשהי.
גם מעדותו של דתיקה עלה כי במקרים רבים לא קיבלו מרום ודונרה את הייעוץ אשר ניתן על ידו ואף
נתנו הוראות עצמאיות בחשבון אליו התייחס ההסכם.

טענה נוספת אשר הועלתה במסגרת סעיף 418 בסיכומי התובעות היא כי פעילות ספקולטיבית אשר
התקיימה לפני שנת 2004 נוהלה על ידי פרנק.
הבנק טען כי מדובר בשינוי חזית. לדברי הבנק, נטען בכתב התביעה כי הפעילות במט"ח לפני שנת
2004 הייתה פעילות גידורית בלבד.
הבנק טען בכתב ההגנה כי הפעילות הספקולטיבית של התובעות במט "ח החלה עוד בשנות ה- 90'.
התובעות לא הגישו כתב תשובה.
לכן, טען הבנק, אין התובעות רשאיות לשנות את חזית המחלוקת שהיא – האם בוצעה על ידן פעילות
ספקולטיבית באופציות לפני שנת 2004 - ולטעון כי הייתה פעילות ספקולטיבית אך להעלות טענה
עובדתית חדשה לפיה פעילות זו בוצעה בניהולו של פרנק.

התובעות התייחסו לפעילות הספקולטיבית עד לשנת 2004 בתצהירים. אולם, גם בהם לא קיים זכר
לטענה כי הפעילות שבוצעה באופציות לפני שנת 2004 - בוצעה בניהולו או בייעוצו של פרנק.
טענה זו הועלתה לראשנה במסגרת חקירתה הנגדית של דונרה, לאחר שפרנק כבר העיד.
טענה זו היא אכן טענה מהותית שלא נזכרה בכתב התביעה או בתצהירים ולא היה מקום להעלותה
לראשונה במסגרת החקירה הנגדית.
אולם, הטענה כי חלק מהפעילות הספקולטיבית נוהלה על ידי פרנק - אינה משנה את העובדה כי בוצעה פעילות מסוג זה וכי ניתן לה אישור על ידי התובעות .
פרנק אישר בחקירתו הנגדית כי לא נעשתה על ידו כל פעולה יזומה בחשבונות התובעות ללא אשרור ומתן הוראה של דונרה ומרום (עמ' 104 לפרוטוקול).
פרנק נשאל האם בתקופה בה עבד בצמוד לדונרה לפני שנת 2004 הייתה דונרה מודעת למצב הפוזיציות ותשובתו הייתה "בוודאי... לאורך כל הדרך" (עמ' 105 לפרוטוקול).
עוד יש לציין בהקשר זה, כי התובעות היו מרוצות מטיפולו של פרנק בתקופה שלפני שנת 2004 .
פרנק עצמו העיד כי בתקופה בא עבד מול דונרה "היו רווחים... רווחים יפים אפילו" בתחום של הדולר – שקל (עמ' 105 לפרוטוקול).
לתובעות אין למעשה טענות כלשהן בגין הייעוץ או הטיפול שניתן להן על ידי פרנק בשנים אלה.

מכל האמור לעיל, עולה בבירור כי התובעות עסקו בפעילות ספקולטיבית גם בשנים שקדמו לשנת 2004.

* פעילותה של דונרה בחשבון האישי שלה
בחקירה הנגדית של דונרה הסתבר כי התנהלה פעילות ספקולטיבית גם בחשבון הפרטי שלה בין השנים 2001-2004. זאת, הן באופציות הנסחרות בחדר העסקאות (נ/56), כאשר לשם פעילות זו ניתן לדונרה אישור לפעול באופן אישי בחדר העסקאות בחשבון הפרטי שלה (עמ' 889 לפרוטוקול) - והן באופציות מט"ח ומעוף הנסחרות בבורסה (בשנים 2003-2004) (עמ' 904 – 907 לפרוטוקול).

לפעילות זו אין כל זכר בתצהירה של דונרה.
באשר לפעילות שבוצעה בחשבון הפרטי באמצעות הבורסה – העידה דונרה כי מדובר בפעילות שבוצעה על פי ייעוץ שניתן לה על ידי יועץ ההשקעות של התובעות ד"ר איתי גלילי (להלן: " גלילי"), במקביל לייעוץ שניתן על ידו לתובעות (עמ' 905 לפרוטוקול).
"אני חושבת שזה היה גלילי, איתי גלילי , ובזכות ייעוץ גם עשיתי, אני חושבת שזה היה עם ייעוץ" .
בהתאם לאמור בתצהיריהם של מרום ודונרה ייעץ גלילי לתובעות בחשבונות בעניין ניירות ערך רק החל מאמצע שנת 2005.
לכן, אין מקום לטענתה של דונרה בדבר פעילות על פי ייעוץ של גלילי ביחס לעסקאות שבוצעו בחשבונה הפרטי בשנים 2003-2004.
המסקנה היא, כפי שטען הבנק בסיכומים, כי העסקאות בוצעו על ידה באופן עצמאי.

באשר לפעילות באופציות אשר בוצעה בחשבון הפרטי של דונרה בקשר ישיר עם חדר העסקאות – טענה דונרה כי הפעילות בוצעה על ידי פרנק.
מאחר ולא היה לחשבון זה זכר בתצהירי התובעות ומאחר ופרנק העיד ראשון מטעם התובעות – לא הייתה לבנק הזדמנות כלשהי לחקור את פרנק בעניין זה.
יש לציין, כי חשבונה הפרטי של דונרה אינו חלק מעילת התביעה.
הדיון בעניין זה נעשה אך ורק בהקשר לטענתה של דונרה כי כלל לא ידעה לפעול באופציות עד שנת 2004.
דונרה העידה כי הפסידה בגין הפעילות בפורקס סכום של כ- 250,000 או 300,000 ₪ וכי הפסיקה את הפעילות בשנת 2004 או בשנת 2004.
לדבריה, נאלצה למכור את כל ניירות הערך שלה ולכסות את ההפסד ואף לקחת הלוואה (עמ' 908 לפרוטוקול).
דונרה נשאלה:
"ש. ... אפשר לסכם שבאזור 2004 או סוף שנת 2004... תחילת 2005 כבר נכווית מפעילות בפורקס במובן זה שבחשבון שלך היו הפסדים שמן הסתם לאישה שכירה כמוך זה לא משהו בטל ב-60... אותה פגישה שאת ומר מרום קיימתם עם מר יוסי פרנק בבנק... שהייתה סמוכה לנושא של המיזוג, שאמרנו שזה היה באזור סוף 2004 אותה פגישה שאתם הלכתם וששם לפי התצהיר שלך יוסי פרנק סיפר לך על השיטה שלך באופציות זה לא חידש לך נכון גב' דונרה?
ת. יוסי פרנק חידש לי על האופציות מזמן ואי לכך הוא עשה כפיילוט את החשבון שלי להראות לי כמה כסף אפשר להרוויח.
ש. אבל הפיילוט לא הצליח נכון?
ת. ואי לכך הפיילוט, לא, אבל יוסי פרנק, אז אולי פספסתי פה את השנה המדויקת... אז יוסי פרנק הגיע אלינו כשהחשבון שלי עדיין היה מאוד מרווח ואני לא זכרתי באיזה תקופה זה היה או.קי " (עמ' 910 לפרוטוקול).

הסברה שלי דונרה בעניין הפיילוט היה "והוא [פרנק] ניסה שנים ללחוץ שנעשה אופציות ואני לא מכירה את הכלי הזה ואני לא יודעת... ואז הוא עשה אצלי בחשבון הוא אמר אני אראה לך כמה כסף אפשר לעשות מזה... כי הוא נורא ניסה לעשות את זה בחברות ואני מאוד חששתי מזה, ושמואל, לא רציתי להביא את הנושא הזה לשמואל כי מאוד פחדתי מזה. הוא הציע שאני אעשה את זה אצלך בחשבון את תראי כמה כסף תרוויחי" (עמ' 910-911 לפרוטוקול).

מקובלת עלי בעניין זה תמיהת הבנק לפיה, אם אכן חששה דונרה מביצוע פעילות זו בחשבון התובעות ואף חששה להציע את הפעילות למרום - אין היגיון לבצע פעילות מעין זו כפיילוט בחשבונה הפרטי.
מכאן עולה כי אותה פעילות כבר הייתה מוכרת לדונרה מפעילותה הקודמת של התובעות בשנים
98-2001. לא היה צורך בפיילוט כלשהו כדי לשכנע לא את דונרה ולא את התובעות לבצע פעילות באופציות – פעילות שהייתה מוכרת להם.
חוסר ההיגיון בגרסת הפיילוט והניסיון לקשר בין אותו פיילוט לבין שידול או שכנוע כלשהו של פרנק במהלך השנים לבצע פעילות מט"ח נרחבת יותר בחשבון התובעות – נובע אף מעובדת ההפסד הכספי שנגרם לדונרה בגין אותו פיילוט.
דונרה העידה בשלב ראשון כי בגין ההפסד היא איננה מדברת עם פרנק מאז שנת 2003 או שנת 2004.
דונרה נשאלה על ידי בית משפט: "אז אם את לא מדברת איתו מאז למה התחלת את הפעילות עם החברות...?"
אם בגין הפיילוט הנטען נגרמו לדונרה הפסדים בגינם היא איננה מדברת עם פרנק – אין היגיון בטענה כי פנתה למרום כדי להרחיב את הפעילות באופציות על פי הצעתו של פרנק בשנת 2004 – כפי שטענו התובעות.
בשלב זה, לאחר שאלת בית משפט שינתה דונרה את גרסתה וטענה כי איננה זוכרת מתי הפסידה "אני זוכרת שהפסדתי באותה שנה כמו 2006, 2007".
עדות זו אינה נכונה שכן הפעילות בפורקס בחשבונה הסתיימה כבר בשנת 2004.
באותו מועד נלקחה ההלוואה על ידי דונרה ומאז היא משלמת אותה.
בהמשך נשאלה דונרה מדוע, לאחר כל ההפסד והכעס שלה על פרנק והפסקת פעילות הפורקס בחשבונה הפרטי בשנת 2004 – פנתה למרום על מנת להרחיב את הפעילות לפיה המלצה נטענת של פרנק.
בשלב זה, עלתה גרסה נוספת לפיה האשימה דונרה את עצמה בהפסדים ולא את פרנק וכי כעסה על פרנק מסיבה אחרת וכי פרנק "הפיל" עליה את הנזק שנגרם בחשבון. זאת, בטענה כי לא נתנה לו אפשרות לבצע פעולות נרחבות יותר או " בגלל שהבנק לא אישר כבר כי לא היו לי מספיק בטחונות, אז בעצם לא כל כך אפשר היה להאשים אותו בקטע הזה".
בהמשך עדות זו עלה שמו של גוטמן אשר הבטיח למרום "שבעצם יוסי פרנק יעשה ליווי צמוד כמו שצריך". (עמ' 912 –916 לפרוטוקול).

חוסר העקביות וחוסר ההיגיון בגרסותיה של דונרה בעניין זה – מביאות לפחות למסקנה אחת ברורה – דונרה ביצעה בחשבונה הפרטי פעילות מט"ח כולל אופציות מט"ח מספר שנים לפני שנת 2004.
אף אם ההוראות לביצוע העסקאות ניתנו על ידי פרנק אין ספק כי דונרה הכירה את הפעילות באופציות והייתה מודעת באופן אישי לסיכון הכרוך בביצוע פעולות מסוג זה.

בנסיבות אלה, אין כל מקום לטענת התובעות בסיכומי התשובה לפיה מדובר בפיילוט אשר פרנק ביצע באמצעות דונרה - על מנת להגיע אל "הכסף הגדול" של התובע ות.
אותו "כסף גדול" של התובעות הגיע רק בסוף שנת 2004. אין דרך לקשר בי ן הרצון להגיע אליו - לבין פעולות שידול נטענות באמצעות פיילוט שנעשה בשנים 2002-2004 אשר הסתיים בהפסד משמעותי.

* פעילות התובעות בפורקס באמצעות איזי פורקס ומט"ח 24
ראייה נוספת למסקנה לפיה לא הגיעו התובעות לשנת 2004 ללא ניסיון באופציות מט"ח או כי שודלו להרחיב פעילות זו על ידי אנשי הבנק בשנת 2004 – יש למצוא בעובדה כי באותה תקופה התקשרה יוניטרוול בהסכם עם איזי פורקס לשם ביצוע פעילות בנגזרי מט"ח.
מהמסמכים שהוצגו במהלך הדיון עולה כי יוניטרוול החלה לעבוד עם איזי פוקרס בפברואר 2004 הפסיקה את הפעילות עמה ועברה לעבוד עם מט"ח 24 לתקופה של מספר חודשים.
לאחר מכן, חזרה יוניטרוול לעבוד עם איזי פורקס. (נספחים י"ב ו-י"ג לתצהיר זקש).
דונרה אישרה בחקירתה הנגדית את הפעילות לעיל במהלך השנים 2004-2005.
משנשאלה מדוע אין זכר לעובדה זו בתצהיר השיבה "אני לא יודעת לא חשבתי שזה חשוב" (עמ' 924 לפרוטוקול).
דנורה נשאלה מה הייתה הסיבה בגינה פנתה יוניטרוול לחברות אלה.
לכך ענתה: " אני אגיד לך... ברגע שלפעמיים היה קורה מצב ששמואל היה תופס כביכול הבנק מרמה אותנו בציטוטים אז הוא היה מתעצבן והיה אומר – או.קיי אנחנו עכשיו לא נעשה אצלם את הפעילות הזו... כדי שהם יבינו שאנחנו לא, לא רוצים להיות במצב שהם גם מרמים אותנו במחירים" (עמ' 922 לפרוטוקול).
למרות הטענה של "לסדר אותנו בציטוטים" והאכזבה מן הבנק - לא הפסיקה יוניטרוול את הפעילות בבנק הבינלאומי והיא נמשכה במקביל לפעילות עם איזי פורקס .
דונרה נשאלה:
"ש. אז המשכתם לרוץ על פלטפורמות מקבילות נכון?
ת. יש מצב.
ש. וככה זה גם איפשר לך להשוות מחירים בפלטפורמות המקבילות נכון?
ת. יכול להיות שכן... השוויתי אבל לא תמיד עשיתי את זה.
ש. לפעמים?
ת. כן". (עמ' 922 לפרוטוקול).

דונרה העידה בחקירתה הנגדית כי היא ומרום ניהלו מו"מ עם מנכ"ל איזי פורקס בי חס לתנאי ההסכם כאשר חזרו לעבוד איתה במאי 2005. (עמ' 927 לפרוטוקול).
באותו הסכם, נספח יב/1 לתצהיר זקש, נקבע כי מסגרת האשראי של יוניטרוול באיזי פורקס תעמוד על סכום של 6 מיליון דולר וכי יוניטרוול תקבל החזרי מרווחים של 5 פיפס במטבעות ראשיים ו- 50 פיפס בשקל-דולר.
בינואר 2006 ביקשו מרום ודונרה להכניס שינוי להסכם. סוכם, בין היתר, כי איזי פורקס תאפשר ליוניטרוול לפתוח עסקה או להזיז סטופ לוס גם במצב של חריגה נקודתית בביטחונות.
דונרה אישרה נתונים אלה בחקירתה הנגדית (עמ' 928 לפרוטוקול).
דונרה אף העידה כי הפעילות שבוצעה באיזי פורקס בוצעה באופן עצמאי באמצעות הוראות ביצוע שהיא נתנה בתיאום עם מרום (עמ' 926 לפרוטוקול).

הפעילות במט"ח 24 בוצעה בין השנים 2004-2005.
מעדותה של דונרה עולה כי ההוראות לביצוע פעולות בפורקס ניתנו על ידה בתיאום עם מרום; כי מסגרת הפעילות הייתה כ- 10 מיליון דולר וכי היא ומרום היו עצמאיים בפעילות שלהם מול מט"ח 24. (עמ' 924 לפרוטוקול).
גם על מט"ח 24 כעס מרום, שכן "הם סגרו איזושהי עסקה בלי שאנחנו ידענו שהיא נסגרה" ולכן בוטלה ההתקשרות (עמ' 924 לפרוטוקול).
התנהלות זו -המצביעה בבירור על פעילות ספקולטיבית מקבילה לפעילות אשר בוצעה בבנק – הופכת לבלתי סבירה את גרסת התובעות לפיה הפעילות שבוצעה על יד ן בבנק בתקופת התביעה נבעה מדרבון ושידול של הבנק.
גרסתו של מרום בעניין זה – אינה אמינה לחלוטין ואף סותרת את עדותה של דונרה אשר פורטה לעיל.
מרום נשאל:
"ש. ...למה אתה פנית לאורך כל התקופה לפלטפורמות מסחר או לבנק לאומי כדי לנהל פעילות פורקס במקביל למה?
ת. הרי, הפעילות שלנו במטבע חוץ הייתה גדולה מאוד. נשענו על הבנק הבינלאומי ומידי פעם לא היינו מרוצים מהתפקוד של המערכת ופנינו לבנק ובקשנו שייעצו לנו איך לפעול ולא פעם אנשי הבנק הציעו לנו וקישרו אותנו עם חברות.
כב' השופטת: אני רוצה להבין כשאתם לא הייתם מרוצים מהבנק פניתם לבנק והבנק שלא הייתם מרוצים ממנו הפנה אתכם לפלטפורמה אחרת?
ת. כן גברתי הבנק היפנה אותי.
...
כב' השופטת: ולאיזי פורקס?
ת. אנחנו קבלנו את זה מהבנק" (עמ' 588 לפרוטוקול).
בהמשך, נשאל מרום מי המליץ לו על איזי פורקס.
בתשובה לכך ענה מרום "אחד מכל 15 הדילרים שעבדו בבנק הבינלאומי... כל מיני שמות...
ש. לא זוכר מי?
ת. לא."(עמ' 589 לפרוטוקול).
מרום נחקר גם באשר להתקשרות השנייה עם איזי פורקס, לאחר שהופסקה ההתקשרות בין יוניטרוול לבין מט"ח 24.
מרום טען כי אינו זוכר את הפנייה השנייה אבל לפי המכתב הייתה אכן פנייה.
דונרה העידה שאת המו"מ עם מנכ"ל איזי פורקס במאי 2005 ניהלו היא ומרום יחד.
מרום נשאל האם פעמיים המליץ לו אחד מאותם 15 דילרים בבנק, שאת שמם הוא לא זכר , לעבוד עם איזי פורקס . תשובתו לכך הייתה "לא רק פעמיים, גם ארבע וחמש ושש פעמים".

מרום נשאל:
"ש. ... אני רוצה להבהיר. אתה זוכר, שאחרי התקופה הראשונה עם איזי פורקס שעמד על הפרק רצון או ניסיון לחדש פעילות דרכם, הבנק הבינלאומי המליץ לך – לך תעבוד איתם פנית וביקשת?
ת. אני זוכר, כל תנועה שעשינו, או כל מצב שעשינו, פנינו לבנק להתייעץ איתם. מאוד יכול להיות שהבנק הנחה אותנו או עזר לנו. התשובה היא – כן. אני לא זוכר שעבדנו פעמיים עם איזי פורקס. לפי המכתב – כן. אני לא זוכר" (עמ' 593-594 לפרוטוקול ).

ניסיונו של מרום לטעון כי הפעילות בפלטפורמות המקבילות נעשתה על פי ייעוץ הבנק וכי כל תנועה שנעשתה על ידי התובעות הייתה לאחר ייעוץ עם הבנק – אינו אמין ואינו סביר.
ניסיון זה נוגד באופן ברור את עדותה של דונרה לפיה ההתקשרות הייתה החלטה עצמאית. "שהם יבינו שאנחנו לא, לא רוצים להיות במצב שהם גם מרמים אותנו במחירים...". כלומר, כפי שטען הבנק בסיכומים – כדי " ללמד את הבנק לקח".

מקובל עלי הסברו של גוטמן בתצהיר (סעיף 73) , כאשר בעניין זה לא נחקר כלל, לפיו נבעה פעילות התובעות בגופים חיצוניים במקביל לפעילותן בבנק , מרצונו של מרום לקבל אשראי נוסף לביצוע פעילות ספקולטיבית במט"ח . זאת, מעבר לאשראי אותו הסכים הבנק לתת למרום ולחברות קבוצת מרום .
הסבר זה עולה בקנה אחד עם סכומי הפעילות אותן ציינה דונרה לגבי איזי פורקס ומט"ח 24 - 6 מיליון דולר ו- 10 מיליון דולר - בהתאמה . זאת בנוסף למסגרת הפעילות בבנק לאומי שהייתה אף היא בסכום של 10 מיליון דולר.

ג. טענת התובעות בעניין היחסים בין מרום לבין גוטמן
בכתב התביעה טענו התובעות, כאמור, כי במהלך השנים נוצרו בין מנהלי הבנק לבין התובעות ומנהליהן יחסים אישיים קרובים וטובים אשר הקנו לתובעות תחושת אמון גבוהה בבנק ובמנהל יו.
נטען, כי הבנק החל להפעיל על ה תובעות מסכת שכנ ועים ומצגים לשם הגדלת נפח ה השקעות במט"ח וכי התובעות שמו מבטחן ואמונן בבנק.
המועד הרלוונטי בהקשר זה אשר צוין בכתב התביעה הוא שנת 2004 - מועד מיזוג פעילות התיירות של התובעות עם חברה השייכת לקבוצה עסקית גדולה במשק.
בעקבות אותו מיזוג נכנסו לקופת התובעות מיליוני שקלים.
התובעות ציינו, כאמור, כי ההון הנזיל אותו צברו נכון לשנת 2004 עמד על סדר גודל של 45 מיליון ₪.
נטען, כי מאותו מועד התנהלה בחשבונות התובעות פעילות השקעה רחבת היקף בתדירות ובסכומים שהבנק מנהל ומכוון (סעיף 17 לכתב התביעה). כלומר, מדברים אלה בכתב התביעה עולה כי הטענה בדבר "מסע השכנועים" אשר צוין בסעיף 16 לכתב התביעה החל בשנת 2004.
בסעיף 18 לכתב התביעה, בהמשך ישיר לטענה כי מאותו מועד בשנת 2004 התנהלה פעילות השקעה רחבה לאור מסע השכנועים של הבנק – ציינו התובעות כי גוטמן הפך להיות חברו הטוב של מרום; ביקר במשרדי התובעות; ביקר בביתו של מרום; אכל איתו במסעדות; שוחח איתו בטלפון מידי יום וכן ייעץ לתובעות ל גבי פעילות השקעה כדאית כביכול .
בכתב ההגנה הכחיש הבנק את האמור בסעיף 17 לכתב התביעה.
באשר לאמור בסעיף 18 לכתב התביעה הדגיש הבנק כי גוטמן מעולם לא העניק לתובעות ייעוץ בהשקעות.

בתצהיר עדות ראשית של מרום הופיעה גרסה חדשה לפיה כבר באמצע שנת 2000, במסגרת שכנועי הבנק להרחיב את פעילות ההשקעה בחשבונות התובעות, הכיר מר ישראל טראו (להלן: " טראו"), שהיה בעת הרלוונטית מנהל סניף האופרה של הבנק בו התנהלו חשבונות התובעות, בין מרום לבין גוטמן.
בתצהיר נאמר כי גוטמן היה עד לשנת 2002 מנהל אגף שוקי הון ומט"ח בבנק ולאחר מכן כיהן כמשנה למנכ"ל הבנק.
לדברי מרום בתצהיר, הקשר בינו לבין גוטמן הי ווה חלק מהותי בפעילות ההשקעה של התובעות.
"החיבור" בינו לבין גוטמן היה הרבה מעבר לרמה עסקית ותוך זמן קצר יחסי של היכרות החשיב מרום את גוטמן לחבר קרוב.
מרום העיד בתצהירו כי נהג להזמין את גוטמן לארוחות על חשבונו; להזמין אותו לביתו ול תת לו הנחות משמעותיות ברכישת כרטיסי טיסה.
עוד נאמר, כי גוטמן נהג לייעץ למרום בעניינים עסקיים שונים; לשוחח איתו על מגמות כלכליות ולהציע לו הזדמנויות עסקיות שונות .
מרום טען כי גוטמן ליווה את פעילות החברות בתחום המט "ח.
לדברי מרום, בשלב מוקדם של ההכרות החל גוטמן לשוחח איתו על האופן בו נכון לדעתו להשקיע את רווחי הקבוצה בפעילות שוק ההון - באופן מתוחכם ומקצועי ובמנותק מהצרכים הכרוכים בהתנהלות העסקית השוטפת של הקבוצה.
גוטמן נהג לציין באוזניו כי כדאי לקבוצת החברות לראות בעיסוק במט"ח כ"יחידת רווח נפרדת".
גוטמן טען בפניו כי הבנק מתמחה בתחום המט"ח וכי הוא מעסיק בחדר העסקאות את מיטב המומחים למסחר במט"ח.
עוד נאמר למרום על ידי גוטמן, כי בליווי ובהנחיית מומחי הבנק תשיא פעילות המסחר המתוחכמת במט"ח רווחים לקבוצה.
לדברי מרום, השילוב בין האמון בבנק ובעיקר בגוטמן וההשפעה החיובית שהייתה להמלצת הבנק כי הקבוצה תעביר את פעילותה בתחום המט"ח לחדר העסקאות - הביאו אותו לאמץ את המלצות הבנק ולהרחיב את פעילות הקבוצה במסחר ב מט"ח, אל מעבר לצרכים העסקים המיידים , לפעילות השקעה
באמצעות מכשירים פיננסים מתוחכמים.
כך התנהלו הדברים, לדברי מרום, במשך מספר שנים נוספות, החל משנת 2000 או 2001 עד לשנת 2004 . הפעילות ההשקעתית נעשתה בהיקפים קטנים יחסית ונמהלה בעיסוק הכללי במט"ח ובפעילות העסקית הרגילה של הקבוצה בתחום התיירות.
בהמשך התצהיר העיד מרום, כי כאשר החלה הפעילות ההשקעתית של התובעות , לגרסתו של מרום בשנת 2004, הקשר עם גוטמן הלך וגבר ו כמעט בכל יום היה מרום בקשר עם גוטמן.
לדברי מרום, השיחות עם גוטמן עסקו בחלקן במגמות השוק כגון כיוונים צפויים של מטבעות ובחלקן היו בגדר שיחות מוטיבציה - בהן הסביר לו גוטמן מדוע חשובה ההשקעה בשוק ההון ומדוע חשוב כי ירחיב אותה.
גוטמן אף הציע לו תדיר הזדמנויות עסקיות בהן לקח הבנק חלק.
מרום ציין כי ברור שהבנק ראה בו מעין שותף פוטנציאלי לעסקיו.
מרום הזכיר בהקשר זה מיזם בו הציע לו גוטמן בשנת 2004 להיכנס כשותף.

עוד נאמר על ידי מרום כי גוטמן המליץ לו בעזרת מי לנהל את הכספים.
בהקשר זה ציין מרום, בין היתר, את גלילי שהיה מנהל המרכז לבנקאות הפרטית של הבנק.
נטען, כי גוטמן הפך ליועץ צמוד של התובעות להשקעות בשוק ההון שאינן מט"ח וזאת עד סוף שנת 2007.
לדברי מרום, גוטמן חזר פעמים רבות על "המנטרה" לפיה "צריך פעם אחת שהשוק ילך בכיוון שלך כדי לפצות על כל ההפסדים ואף יותר מכך וכך זה קורה, בסופו של דבר אם מתמידים בפעילות".
מרום העיד כי לעיתים קרובות הייתה לגוטמן המלצה לעסקה קונקרטית ואף ציין כי הוא מבצע עבור הבנק עסקה זהה .
התנהלות זו חיזקה אצל מרום את תחושת "שותפות הגורל" של התובעות עם הבנק ואת זהות האינטרסים.
מרום נתן בעניין זה שתי דוגמאות, אליהן אתייחס בהמשך.

בתצהירו של גוטמן נאמר כי החל לעבוד בבנק בחודש אפריל 2000.
ממועד זה כיהן בתפקיד ראש אגף שוקי הון ומט"ח. בין המחלקות בבנק עליהן היה ממונה נמנה חדר עסקאות מט"ח של הבנק.
בינואר 2006 יצא חדר העסקאות מתחום אחריות אגף נכסי לקוחות ובנקאות בינלאומית בבנק ועבר לכפיפות ראש אגף ניהול פיננסי וניהול סיכונים בבנק.
במרץ 2007 מונה גוטמן לתפקיד ראש אגף זה וחדר העסקאות חזר להיות תחת אחריותו.
גוטמן הכחיש את טענות מרום לפיהן שידל אותו לבצע פעילות ספקולטיבית במט"ח בחשבון התובעות; כי עודד אותו להרחיב את הפעילות במט"ח וכי ליווה את התובעות במסגרת פעילות זו.
גוטמן הדגיש כי מרום החל את פעילותו במט"ח שנים לפני שהכיר אותו . החלט ותיו של מרום להתחיל בפעילות זו או להרחיבה – נעש ו על ידו באופן עצמאי.
לדברי גוטמן, מעולם לא אמר למרום כי פעילות ספקולטיבית במט"ח היא הדרך האולטימטיבית להשקיע את הכספים אותם קיבלו התובעות כתוצאה מהמיזוג.
גם כאשר חדר העסקאות היה תחת אחריותו לא טיפל באופן שוטף בלקוחות או בניהול השוטף של חדר העסקאות.
גוטמן אף לא היה מודע באופף שוטף להיקף פעילות התובעות במט"ח; למצב הפוזיציות ולהפסדים או לרווחים שנוצרו.
מתוקף תפקידו בבנק אף לא קיבל דיווחים שוטפים בנושאים אלה.

גוטמן העיד כי הקשר בינו לבין מרום נוצר ביוזמתו של מרום, כאשר במהלך השנים התפתח הקשר לידידות קרובה אותה ראה גוטמן בזמן אמת כידידות אמת.
בשנים 2004 – 2007 החשיב את מרום כידיד אישי שלו.
מרבית השיחות שהתקיימו באותה תקופה היו שיחות חבריות סביב שלל נושאים.
לדבריו, ניסיון התובעות להציג את הקשר בינו לבין מרום כקשר המושתת על ייעוץ וליווי במסגרת פעילות התובעות בתחום המט"ח – הינו מסולף ושגוי.
גוטמן העיד כי בסוף שנת 2001 התקשר אליו מרום והציג את עצמו כלקוח גדול של הבנק אשר מבצע עסקאות ספקולטיביות במט"ח שגרמו לו גם הפסדים.
מרום אמר לו כי קיבל המלצות ביחס אליו מלקוח של בנק איגוד, בו עבד גוטמן לפני שהחל את תפקידו בבנק .
גוטמן הסכים להיפגש עם מרום. מכיוון שלא הכיר אותו ביקש מטוקמן , אשר היה באותה תקופה מנהל מחלקת עסקי מט"ח, כי יצטרף לפגישה.
בפגישה הצטייר בעיניו מרום כאיש עסקים נבון, מצליח ועשיר וכאדם אשר מבין עניין ובקיא בתחום המט"ח.
בפגישה סיפר לו מרום כי הוא פועל במט"ח מאמצע שנות ה- 90' אך אינו רואה הרבה רווחים .
מרום אף סיפר לו כי העניק לגיפט ייפוי כוח לפעול כמנהל תיקים בחשבונות הקבוצה, כאשר במקביל ניתנו גם על ידי מרום הוראות לביצוע עסקאות שונות באותם חשבונות.
מרום סיפר לו כי גיפט חרג מההרשאה שניתנה לו וכי הוא דרש ממנהל החברה שיפצה אותו בגין ההפסדים.
כמו כן סיפר לו מרום כי לאחר שאיים שאם לא יקבל פיצוי תוגש על ידו תביעה נגד גיפט, הסכימה גיפט לשלם לו סכום של 2.5 מיליון ₪.
מרום אמר לו כי הוא מעוניין להמשיך לבצע עסקאות ספקולטיביות במט"ח בעצמו וכי הוא מבקש לעמוד עם גוטמן בקשר. גוטמן הסביר לו כי מתוקף תפקידו אין הוא עומד בקשר יום יומי ושוטף עם לקוחות העובדים מול חדר העסקאות של הבנק. אולם, הוא ישמח לשוחח עם מרום מידי פעם בנושא י שוק ה מט"ח.
בהמשך, נוצר קשר בינו לבין מרום במסגרתו שוחחו על מגמות בשוק ההון. דעתו של גוטמן, כפי שנאמר על ידו למרום, היא שעל גורמים שבוחרים לבחור בספקולציה בתחום המט"ח לנסות לזהות מגמות ולפעול לפיהן.
בשיחה שקיים עם מרום אמר לו כי שערי החליפין של המטבעות השונים אינם סטטיים, אלא זזים באופן תמידי לכיוונים שונים. לכן, קשה מאוד לצפות מתי והאם שער המטבע ישנה את כיוונו בטווח הקצר. לפעמים ניתן לזהות מגמה של עליה או ירידה של שער המטבע לאורך טווח ארוך של הזמן.
עוד נאמר על ידו כי לדעתו בעיה של חלק מהמשקיעים הספקולטיביים היא שהם "נתקעים" על הפוזיציה שלהם. משקיע צריך לדעת מתי להכיר בהפסדים ואם מגמה מסוימת מתבררת כלא נכונה יש "לחתוך" את ההפסדים כמה שיותר מהר.
משיחות שקיים עם מרום הבין גוטמן כי מרום פעל בשיטה הפוכה של מסחר יומי – עסקאות שמטרתן להרוויח מתנודות שערי חליפין בטווח קצר.
מרום ביקש מגוטמן כי יהיה איתו בקשר וכי יתקשר אליו במקרה שגוטמן יזהה מגמה כלשהי בתחום המט"ח.
במועד כלשהו לאחר הפגישה הראשונה והשיחות הראשונות עם מרום, זיהה גוטמן מגמה של התחזקות הדולר לעומת השקל ושוחח על כך עם מרום. מרום פעל לפי מגמה זו והרוויח כספים.

גוטמן הדגיש כי מעולם לא הציע למרום לבצע עסקה במט"ח בסכום ספציפי ואף לא בדק את מצב הפוזיציות בחשבונות של התובעות או של מרום.
גוטמן ציין כי מלבד אותה מגמה עליה שוחח עם מרום התקשר אליו עוד פעם או פעמיים במהלך תקופה של שנתיים ואמר לו כי הוא מזהה מגמה כלשהי במט"ח.
שיחות אלה יצרו אצל מרום ציפייה שגוטמן ייתן לו כיוונים ומגמות נוספים. אולם, במשך תקופה ארוכה לא זיהה גוטמן מגמות נוספות. באותה תקופה מרום היה מתקשר אליו הרבה ו"לוחץ" עליו שייתן לו "כיוונים" לביצוע העסקאות.
בשנים שלאחר מכן, ובמקרים בודדים בלבד לאורך שנים, כאשר זיהה גוטמן מגמות במט"ח התקשר למרום על מנת לשוחח איתו בעניין זה.
פעמים רבות היה מרום מסתייג מדעתו של גוטמן ואף התברר לגוטמן כי במהלך השיחות מרום כבר נמצא בתוך פוזיציה.
גוטמן הבין כי מרום מנהל פעילות בהיקפים גדולים באופן עצמאי ואין הוא נוהג על פי המגמות אותן זיהה גוטמן ועליהן שוחח עימו.
בשלב מסוים, עקב לחציו של מרום כי גוטמן ייתן לו רעיונות לעסקאות חדש ות, הציע לו גוטמן פעם אחת להשקיע במיזם שעניינו בפיתוח תוכנה המסייעת במסחר במט"ח.
מרום נפגש עם היזמים והחליט לא להשקיע במיזם.

גוטמן ציין כי מרום היה מתקשר למזכירתו ולחץ עליה לתאם פגישות ולעיתים התקשר אליו לטלפון הנייד וביקש להיפגש.
פגישותיו של גוטמן עם מרום התקיימו בתדירות של אחת למספר חודשים, פעמים רבות בלובי של מלון דן בת"א בשעות הבוקר לפני שהגיע גוטמן למשרדו בבנק.
בחלוף הזמן הפכו השיחות בינו לבין מרום להיות שיחות חבריות לחלוטין.
בתחילה שוחחו הרבה על נושאים מקרו כלכליים ובהמשך גם על נושאים אישיים.
כאשר הרגיש גוטמן כי החברות מעמיקה פנה בעניין זה למנכ"ל הבנק והודיע כי הוא רואה את עצמו מצוי ב מצב של ניגוד עניינים .
גוטמן ביקש שלא להיות מעורב בכל החלטה עקרונית הנוגעת לענייניו של מרום.
למיטב זכרונו, היה הדבר עוד לפני שנת 2004.
גוטמן הכחיש את הטענה כי קיבל הנחה על כרטיסי טיסה וטען כי למעט פעם אחת - לא היה מצב דברים בו מרום שילם עבור ארוחה שלו.
גוטמן אף הכחיש את טענתו של מרום לפיה היפנה אותו ואת התובעות לעבוד עם גופים חיצוניים לבנק המספקים פלטפורמת מסחר ב מט"ח.
גוטמן חזר והדגיש כי לא נתן לתובעות ייעוץ השקעות במט"ח.

יש לדון עתה בטענות שפורטו לעיל:
- טענת התובעות בדבר שידול והשפעה של גוטמן על פעילות התובעות
בסיכומים טענו התובעות כי הבנק משך אותן לניהול פעילות מסיבית בנפח עצום ובנגזרי פורקס, וכי גוטמן ופרנק עמדו מאחורי המהלך מתחילתו. זאת, תוך יצירת קשר אישי ויחסי חברות מיוחדים עם מרום ודונרה.
לטענות באשר ליחסים בין פרנק לדונרה אתייחס בהמשך.
בעניין גוטמן, חזרו התובעות וטענו בסיכומים כי גוטמן יצר עם מרום יחסים מיוחדים אשר הגיעו לידי חברות הדוקה ונטע במרום תחושה כי התובעות הן מעין שותפות לבנק.
התובעות היפנו לדברי מרום בתצהיר בעניין השיחות שהתקיימו, לטענתו, בשלב המוקדם של ההיכרות כפי שפורט לעיל.
עוד נטען על ידי התובעות בסיכומים, כי הבנק הפעיל השפעה בלתי הוגנת על התובעות על מנת למשוך אותן לפעילות מסיבית בפורקס.
גורם מרכזי בתמרוץ הכניסה לפעילות המסיבית מול חדר העסקאות היה גוטמן אשר הפך עצמו לידיד אישי של מרום.
בהקשר זה צוינו שוב הפגישות התכופות, נסיעות משפחתיות משותפות ומתן תחושה לתובעות שהן לקוח מועדף.
התובעות הדגישו כי גוטמן הודה ביחסי החברות עם מרום וכי הציע לו להקים חברה משותפות עם הבנק.

אינני רואה כל מקום לטענת התובעות כי למערכת היחסים בין מרום לבין גוטמן הייתה השפעה על המעבר לחדר העסקאות או לתחילת פעילות ההשקעה הספקולטיביות.
כפי שכבר קבעתי לעיל, המעבר לחדר העסקאות נעשה בשנת 98' לאור המלצת סניף האופרה של הבנק וקבלת מחירים טובים יותר מאשר בסניף .
במועד זה, כאמור, כבר לא הייתה לתובעות פעילות בתחום התיירות והפעילות ב מט"ח אשר נעשתה על יד ן לא הייתה לצורך גידור.
כפי שגם עלה מהראיות, כאמור לעיל , עסקו התובעות בהשקעות ספקולטיביות בסוף שנות ה-90' לא רק באמצעות הבנק - אלא גם באמצעות גיפט, רון טנא ופורקס - כ אשר על פי ההסכם בין פורקס לבין יוניטרוול לא היה ל ה שיקול דעת בביצוע עסקאות במט"ח.
פעילות נוספת נעשתה בבנק לאומי על ידי דונרה על פי הוראות של מרום .
כלומר, בקשר שנוצר בין גוטמן לבין מרום בשנת 2001 לא היה כדי להשפיע או כדי לשדל את התובעות להתחיל בפעילות ההשקעה שלהן או לעבור לחדר העסקאות.

אינני רואה גם כל מקום לטענת התובעות לפיה הורחבה והתפתחה פעילות ההשקעה שלהן בין השנים 2001 – 2004 בגין שידול או השפעה בלתי הוגנת מצידו של גוטמן.
אין מחלוקת כי בין גוטמן לבין מרום נוצרו יחסי חברות.
הדבר נאמר במפורש בתצהירו של גוטמן. לכן , אין למעשה משמעות לטענת התובעות בסיכומים כי גוטמן "הודה" בחקירתו הנגדית ביחסים אלה.
אף אם קיים קושי ביחסי חברות קרובים בין משנה למנכ"ל בנק בו מתנהל חשבון התובעות - לבין מנהל אותן תובעות - אין ביחסי חברות כשלעצמם כדי להוות בסיס לקביעה בדבר השפעה בלתי הוגנת של גוטמן על מרום או שידול של גוטמן להרחיב את פעילות התובעות במט"ח – בה כבר היה מרום פעיל מסוף שנות ה- 90'.

אין מחלוקת בין מרום לבין גוטמן כי הפגישה הראשונה התקיימה במשרדי מרום בשנת 2001.
עדותו של גוטמן בעניין יוזמת הפגישה על ידי מרום סבירה בעיני יותר מ אשר עדותו של מרום, לפיה הכיר טראו בינו לבין גוטמן במסגרת השכנועים להרחיב את הפעילות.

כפי שכבר ציינתי לעיל, גוטמן העיד כי בפגישה סיפר לו מרום על ייפוי הכוח שהעניק לגיפט לצורך ביצוע פעילות ספקולטיבית במט"ח ועל סיום יחסיו עם גיפט.
רצונו של מרום לבצע עסקאות מט"ח תוך עמידה בקשר עם גוטמן, עליו שמע דברים טובים מלקוח של בנק איגוד – תומך במסקנה כי הוא ביקש להיפגש עם גוטמן ולכן יזם את הפגישה.

תהיה היוזמה לפגישה של מי שתהיה – לא הייתה זו חברות קרובה בתקופה הראשונה שלאחר שנת 2001 אלא חברות שהתפתחה במהלך השנים .
מרום נשאל האם נכון כי לפי מה שנאמר על ידו בתצהיר היה הקשר בינו לבין גוטמן חברי "ואתה תוך זמן קצר החשבת אותו לחבר קרוב?"
תשובתו לכך הייתה "הוא היה, הוא היה מן ידיד חבר, שפעל, ששני הצדדים פעלו מתוך אינטרס כלשהו. כלומר, אני בהחלט נשענתי על מעמדו ועל תפקידו והוא נשען על מעמדי ותפקודי כלומר זו הייתה חברות מותנית... הייתה ידידות שהתפתחה מתוך אינטרסים הדדיים" (עמ' 601- 602 לפרוטוקול).
עוד העיד מרום כי במהלך השנים התפתחה ביניהם ידידות קרובה והם אף נסעו לטיול עם הנשים לעמק האלה, וכי סיפר לגוטמן על פריצה שהייתה בביתו.
מרום תיאר את היחסים "זה היה הדדי הוא שפך את דבריו ואני שפכתי את דבריי, שיתפתי אותו והוא שיתף אותי" (עמ' 602-603 לפרוטוקול).
לאחר מכן סייג מרום את דבריו והעיד כי לא מדובר בשיתוף אלא "החלפת דעות, על דברים שאני עברתי והוא עבר... בהחלט היינו מיודדים והחלפנו חוויות" (עמ' 604 לפרוטוקול).

מרום נשאל על האמור בתצהירו בקשר לשיחות אותן ניהל עם גוטמן, לדבריו, במהלך השנים עד לשנת 2004, כפי שפורט לעיל.
מתשובותיו בעניין זה בחקירה הנגדית – התברר כי השיחות הנטענות בדבר מגמות כלכליות היו למעשה שיחות כלליות.
מרום העיד "תראה, השיחות ביני לבין גוטמן היו בעיקר בעניינים כלכליים פיננסיים, קרי לאן הולך המט"ח בגדול ולאן הולכת הבורסה בגדול, הוא שיתף אותי גם בפעילות הבנק באופן כללי" (עמ' 614 לפרוטוקול).
מרום העיד כי גוטמן היה סוקר בפניו נתונים המתייחסים לבורסה ולמט"ח "מה הולך לקרות בעולם".
עם זאת, מיד לאחר מכן טען מרום כי זאת לא הייתה החלפת דעות אלא מדובר היה בייעוץ והכוונה.
טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הדברים שנאמרו מספר שניות קודם לכן לפיהן התנהלו שיחות "לאן הולך המט"ח, בגדול" .
שיחות הן בוודאי החלפת דעות ולא ייעוץ והכוונה.
מרום נשאל האם היו מקרים בהם אמר לו גוטמן כי הוא מעריך שהוא מזהה מגמה של עלייה או ירידה בשער של מטבע מסוים, לאורך טווח של זמן , והאם גם נאמר לו על ידי גוטמן כי הוא מחפש נתונים כלכליים שמצטרפים ותומכים באותה מגמה ארוכת טווח.
לשתי השאלות ענה מרום כי הוא איננו זוכר ספציפית אבל הוא "מניח שכן".
מרום נשאל האם נכון שהוא הביע בפני גוטמן תחזיות אישיות שלו או הערכות.
בתחילה ענה באופן חד משמעי "לא" ולאחר מכן שינה את תשובתו "לא זוכר".
תשובה זו של "לא זוכר" - אינה אמינה בעיני.
מרום זכר לכאורה באופן ברור מה גוטמן אמר לו בשיחה – אך טען שאיננו זוכר מה הוא אמר באותה שיחה.
למרום היו דעות משלו בענייני מגמות בשערי המטבע. יש לצאת מהנחת עבודה כי בשיחות עם גוטמן בעניינים כלכליים פיננסיים היה גם מרום צד לשיחה ולהבעת הדעה.
עוד הסתבר בחקירתו הנגדית של מרום, כי האמירה המיוחסת לגוטמן לפיה כדאי לקבוצה לראות את העיסוק במט "ח כ"יחידת רווח נפרדת" וכי בעקבות המלצה זו עברו התובעות לפעילות השקעתית - לא נאמרה, לטענתו, בתקופה שבין 2001 ל-2004 כפי שעולה , לכאורה, מהתצהיר בניסי ון ברור של התובעות להקדים את הטענה בדבר השפעה ושידול מצידו של גוטמן על מרום - לשנים שבין 2001
ל-2004.
מרום נשאל:
"ש. ... האם אתה קיבלת את האמירה, הצעה, ההצעה הזאת? האם אתה ראית או התייחסת למסחר במט"ח כיחידת רווח נפרדת של התובעות?
ת. עד לאותה תקופה, לא. לאחר התקופה הזאת, קרי אחרי 2004 בהחלט התייחסתי במשקל, כובד משקל, וקיבלתי את הערכה שלו...
ש. ...אני רוצה להבין שההמלצה הזאת שגוטמן נתן לך או ההצעה הזאת היא בשנת 2004?
ת. משהו כזה, אני לא זוכר... אני לא זוכר במדויק, סביב השנים האלה, כן שנות ה- 2000... אם זה היה 2001 או 2004 אני לא יודע לענות לך."
משנאמר למרום:
"ש. אז תראה, תראה, יש הבדל אתה אומר שב- 2004 יישמת את זה?
ת. אני אומר שהתייחסתי למה שהוא אמר ואני בהחלט קיבלתי את הערכה שלו וזו הייתה המגמה שקיבלנו עלינו.
ש. אבל לפני דקה אמרת שעד 2000 לא ומ- 2004 כן?
ת. אני לא אמרתי את זה... אני מניח שזה היה סביב כן סביב 2004 פחות או יותר." (עמ' 615-616 לפרוטוקול).

לאור העדות לפיה נקודת הזמן לביצוע הנטען של ההמלצה שניתנה לכאורה על ידי גוטמן בשנת 2001 היא שנת 2004 - נאמר למרום כי עולה מכך "שלא קיבלת את מה שגוטמן אומר לך כהוראה מגבוה".
תשובתו לכך הייתה שלילית "מערכת היחסים של גוטמן התחילה בתחילת שנות ה-2000 או סוף שנות ה- 90' בהדרגה ובעיקר לקראת שנת 2004 הוא ייעץ לי להתייחס... מה שכתבנו כאן להקים יחידת רווח נפרדת כי באיזשהו שלב הפעילות של התיירות ירדה... גוטמן ייעץ לי ליצור יחידת רווח פעילה בנושא מט"ח ולהרוויח מעוד מסלול" (עמ' 616- 617 לפרוטוקול).
את הפעילות במסלול של רווח ממט"ח כבר תכנן מרום, כפי שצוין מספר פעמים לעיל, עוד לפני שהכיר את גוטמן בשנת 2001 וללא כל עזרה או הכוונה מצידו.
מכל האמור לעיל עולה בבירור כי תשובותיו של מרום הן תשובות מתחמקות. הן אינן עולות בקנה אחד עם הניסיון שנעשה בתצהיר לייחס לגוטמן השפעה ושידול בין השנים 2001 ל- 2004.
אין ספק כי השיחות בין מרום לבין גוטמן היו ונשארו בגדר שיחות כלליות בנושאים פיננסיים ושיחות אישיות ככל שהחברות התהדקה.
היחסים בין מרום לבין גוטמן, אשר תוארו על ידי מרום "ששני הצדדים פעלו מתוך אינטרס כלשהו" - אינם יוצר ים בסיס ראייתי ל שם קבלת טענת התובעות בדבר שידול והשפעה מצידו של גוטמן על מרום, לבצע פעולות ספקולטיביות במט"ח והרחבת פעילות זו בין השנים 2001 לשנת 2004.

יש לכן לדחות את טענת התובעות לפיה נעשו על ידי הבנק, באמצעות גוטמן, פעולות שידול תוך יצירת קשר אישי ובניית יחסי אמון והשפע ה בלתי הוגנת – לשם ניהול פעילות מסיבית בנפח עצום בנגזרי פורקס עוד לפני שנת 2004.

במסגרת סעיף זה, הדן בטענות התובעות באשר ליחסים בין מרום לבין גוטמן, יש להתייחס לטענה בעניין מתן ייעוץ על ידי גוטמן .
בהקשר זה יש לציין כי גוטמן היה בעל רישיון ייעוץ בתקופה הרלוונטית בניגוד לאמור בסעיף 9 לסיכומי התובעות.
כפי שכבר פורט לעיל, העיד מרום כי שיחותיו עם גוטמן היו בעיקר שיחות כלליות על מגמות וענייניים כלכליים פיננסיים. שיחה על מגמות אינה מהווה בגדר ייעוץ במיוחד שלכל אחד מהצדדים יש דעה משלו בעניינים אלה.

בסיכומים הפנו התובעות לאמור בסעיפים 53 ו- 54 לתצהירו של מרום בהם נאמר, כי לעיתיים קרובות הייתה לגוטמן המלצה לעסקה קונקרטית וכי גוטמן היה יוצר עם מרום קשר ומציע לו לבצע עסקה.
ברוב המקרים, כך טען מרום, היה גוטמן אומר לו כי הוא מבצע עבור הבנק עסקה זהה לזו שהוא מציע כי התובעות יעשו בחשבונן.
במקרים אלה היה מרום אומר לגוטמן שיבצע בחשבונות התובעות את אותה עסקה רק בגודל עסקה קטן יותר.
עוד טען מרום, כי בחלק מהמקרים היה גוטמן מתקשר אליו כשהוא בחדר העסקאות ואומר לו כי הוא מבצע עסקה במט"ח עבור הבנק וכי הוא עושה את אותה עסקה בחשבונות התובעות.
בדרך כלל היה מרום סומך על גוטמן והיה אומר לו לבצע את העסקאות עבור התובעות לפי הבנתו.
אינני רואה לקבל כאמינה עדות זו של מרום.
מקובלת עלי עדותו של גוטמן כי מתוקף תפקידו לא עקב באופן שוטף אחר הפוזיציות שנפתחו בחדר העסקאות אשר השתנו מרגע לרגע.
את הטענה בדבר מתן ייעוץ על ידי גוטמן תמכו התובעות בעדותו של פרנק.
בתחילת החקירה הראשית בעניין זה נשאל פרנק מה יש לו לומר על התיאור שניתן על ידי מרום בדבר היחס בינו לבין גוטמן כחברי וקרוב.
לכך השיב: "את זה כולנו ידענו... גוטמן ומרום היו נוהגים להיפגש באופן תדיר גם ברמה האישית... הרבה מעבר למערכת היחסים שבין מנהל לקוח" (עמ' 29 לפרוטוקול).

בהמשך נשאל פרנק מה תגובתו לטענת מרום כי גוטמן נוהג לייעץ לו באופן תדיר כיצד לפעול בשוק המט"ח.
לכך ענה: "אני הייתי עד לדברים האלה. אני ראיתי את זה גוטמן היה משוחח איתי על הדברים האלה, הוא היה עושה את זה, גם מתוך חדר עסקאות גם מתוך חדרו, הוא היה מדבר על זה בישיבות איתנו... זאת אומרת, הדברים האלה היו ידועים..." (עמ' 30 לפרוטוקול).
שאלת ב"כ התובעים הייתה כללית וגם תשובתו של פרנק אשר התייחסה "לדברים האלה" ו-"עושה את זה" - הייתה כללית ביותר ועמומה, כפי שטען הבנק בסיכומים.
יש לציין בהקשר זה כי פרנק העיד כי הקשר היה למעשה בינו לבין דונרה ולא בינו לבין מרום. לכן, לא ניתן לייחס משקל רב לעדות בדבר מתן ייעוץ ספציפי לעסקאות על ידי גוטמן בחדר העסקאות על בסיס שיחה כלשהי שהצד השני לה לא נמצא בחדר העסקאות.

אמירת התובעות בעניין הייעוץ נותרה למעשה כאמירה כללית מלבד שלושה מקרים אשר צוינו בתצהירי מרום ודונרה, אליהם אתייחס להלן:
* עסקת מגדלי התאומים
בתצהירו של מרום נאמר כי קשה לו לזכור את המקרים הספציפיים בהם היה גוטמן מציע לו לבצע עסקה זהה לעסקה אשר נעשית על ידו עבור הבנק בחדר העסקאות.
מקרה אחד הזכור לו, לטענתו, הוא מקרה אשר אירע ביום 11.9.01 נפילת מגדלי התאומים.
לדבריו, התקשר אליו גוטמן אמר לו שהוא נמצא בחדר העסקאות; כי שער הדולר הולך להתרסק וכי כדאי לעשות מיד עסקה למכירת דולרים.
מרום העיד כי אמר לגוטמן שיפעל לפי שיקול דעתו וגוטמן ביצע בחשבונות הקבוצה, בעצמו, דרך חדר העסקאות, עסקאות של מכירת דולר.
בתצהירו של גוטמן נאמר כי סביר שדיבר עם מרום ביום נפילת מגדלי התאומים. שכן, באותו יום שרר בחדר העסקאות "טירוף מערכות" והוא התקשר לחלק מהלקוחות באופן אישי על מנת לוודא שהם מודעים לאירועים. גוטמן העיד כי לא ביצע באותו יום עסקה כלשהי על פי שיקול דעתו.
במהלך חקירתו הנגדית נשאל מרום האם לפני שחתם על התצהיר ביקש לראות מסמכים של אותה עסקה נטענת ותשובתו לכך הייתה שלילית.
נאמר למרום כי נעשתה בדיקה בחשבונות התובעות הנתבעים במסגרת התביעה ולא נמצאה כל עסקה למכירת דולרים אשר בוצעה ב- 11.9.01 ואף לא נמצאו עסקאות כלל.
מרום נשאל האם יש לו הסבר לכך. תשובתו הייתה: "אני לא מסביר את זה. הפעולה נעשתה".
בהעדר כל תשתית ראייתית בחשבונות התובעות לביצוע הפעולה אין מקום לקבל את טענתו של מרום. דפי החשבון של התובעות היו בפני התובעות ואותו חיפוש שנערך על ידי ב"כ הבנק יכול היה להיערך גם על ידן.
האמור בסיכומי התשובה, לפיו לא גילה הבנק את חשבונות יוניתורס וכי באותה תקופה התייחס הבנק לכל חשבונות הקבוצה במקשה אחת – אין בו כדי לענות על אי חיפוש הפעולה במסמכי הבנק על ידי התובעות – בין בחשבונות נשוא התביעה ובין בחשבון של יוניתורס.

* עסקת הדולר מול הלירה שטרלינג
בסעיף 56 לתצהירו ציין מרום כי בשנת 2006, כאשר שהה בלונדון , התקשר אליו גוטמן ואמר לו כי לדעתו הלירה שטרלינג עומדת להיחלש מול הדולר . לכן , מבצע גוטמן עבור הנוסטרו של הבנק עסקת מכירה של לירה שטרלינג מול דולר בסך 10 מיליון.
גוטמן הציע לתובעות, לטענת מרום, לבצע עסקה דומה במחצית הסכום.
לדברי מרום, הוא היה באמצע פגישה ולא יכול היה לדבר ולכן ביקש מגוטמן לדבר עם דונרה ולהסביר לה את העסקה .
דונרה אמרה לו יותר מאוחר כי גוטמן התקשר אליה ואמר לה שהוא הולך לבצע את העסקה המדוברת וכי מרום אישר לו לבצע את העסקה אך ביקש כי יעדכן אותה.
אמירה כללית בעניין זה מופיעה בתצהירה של דונרה.
בחקירה הנגדית חזר ואישר מרום את האמור בתצהירו.
מרום נשאל האם העסקה בוצעה בסופו של דבר ותשובתו לכך הייתה: " אני חושב שכן.
"ש. אתה בדקת את זה?
ת. לא... אם אתה שואל אותי אם בדקתי אז אני מניח שכן.
ש. אני שואל, לפני שהתביעה הוגשה לפני שהתצהיר הוגש בדקת שעסקה כזו נעשתה?
ת. אני מניח שכן." (עמ' 625 לפרוטוקול).
מרום נשאל האם הוא זוכר מה סדר הגודל של העסקה בה מדובר. מרום השיב: "נדמה לי שכתבתי כאן... 10 מיליון" .
לאחר מכן, משהובהר לו שהשאלה מתייחסת לגודל העסקה שלו ולא לעסקה בנוסטרו של הבנק אמר: "אני חושב שזה היה 5 מיליון דולר מול השטרלינג".
מרום נשאל האם מסמכים אשר מעידים על ביצוע העסקה בחשבונות התובעות היו בפניו כאשר חתם על התצהיר. מרום השיב כי איננו זוכר אם המסמכים היו בפניו "אבל המסמכים היו אצל עורכי הדין".
נאמר למרום כי נעשתה בדיקה על ידי ב"כ הבנק ובשנת 2006 התבצעו שתי עסקאות בלבד בחשבונות התובעות בתיק הנוכחי לרכישת דולרים ולמכירה של לירה שטרלינג (נ/39 ו- נ/40).
העסקה הראשונה בוצעה ביום 3.7.06 בחשבון 313890 לרכישת כ- 79848.41 דולר ומכירת 43,290 לירה שטרלינג.
בחשבון 306207 קיימת עסקה מיום 14.12.06 לרכישת כ- 250,000 דולר ומכירת כ- 131,000 לירות שטרלינג.
מרום נשאל האם הוא טוען כי אחת מעסקאות אלה היא העסקה שנעשתה בעקבות השיחה עם גוטמן.
תשובתו לכך הייתה "אני לא יכול לזכור את זה".
נאמר למרום כי מדובר בעסקאות בסכומים יחסית קטנים ולא בסכומים עגולים וכי עסקאות מהסוג עליהן הוא טוען כי גוטמן דיבר איתו - אינן עולות בקנה אחד עם עסקאות בשברי אגורות וסכומים לא עגולים. גם לכך השיב "אני לא זוכר".
לתשובתו כי בזמן אמת ראה את הפעולה אין כל בסיס בדפי החשבונות של התובעות.
מרום נשאל על ידי בית משפט: "אדוני, חבל לדבר על סכומים שגוטמן היה יש דפי חשבון אדוני ראה את זה או אדוני לא ראה את זה"
תשובתו הייתה: "אני לא זוכר את זה". (עמ' 329 לפרוטוקול).
מרום התעקש כי מדובר בעסקה בסכום של 5 מיליון דולר למרות שלא צירף כל מסמך בעניין, ואף העיד כי לא ביקש מעורכי הדין שלו שיראו לו אסמכתא של העסקה. (עמ' 631 לפרוטוקול).
אין משמעות ראייתית לשאלה מה מרום חושב שהוא זוכר. פעולה לגביה נטען כי התבצעה בחשבון התובעות אמורה לקבל ביטוי בדפי החשבון שלהן.
ב"כ התובעות הסכים לכך במהלך הדיון: "גברתי, אם אין את זה בדפי החשבון סימן שלא הייתה פעולה. בואו נתחיל בזה" (עמ' 632 לפרוטוקול).
בשלב זה עלתה טענה כי בתצהיר לא נאמר שהעסקה בוצעה בפועל.
משנשאל ב"כ התובעים על ידי בית משפט מה הגרסה מעל דוכן העדים - האם העסקה נעשתה או לא נעשתה השיב: "זה העד יכול להעיד".
העד, מרום, נשאל מיד לאחר מכן:
"שאלת בית משפט: עכשיו אני מבקשת שהעד, מעל דוכן העדים, נכון להיום, יגיד לנו האם הוא חושב שהעסקה נעשתה או שלא נעשתה?
ת. "אני לא חושב, אני בטוח שהיא נעשתה".
העד לא זכר מתי בשנת 2006 נעשתה העסקה.
מאחר והגרסה היא שהעסקה בוצעה הרי ברור שאותה עסקה הייתה אמורה לקבל ביטוי בדפי החשבון בשלב כלשהו בשנת 2006.
בהעדר כל ראייה לביצוע העסקה בדפי החשבון – אין בסיס לטענה כי העסקה נעשה או כי ניתן ייעוץ לגביה.

* העסקה השלישית
בסעיף 30 לתצהיר דונרה נאמר כי זכורה לה פעם שמרום התקשר אליה מחו"ל ואמר לה שגוטמן עדכן אותו וכי יש עסקה שפרטיה אינם זכורים לה שכדאי לבצע באותו רגע. מרום הורה לדונרה ליצור קשר עם כנפו, דילר בחדר העסקאות, ולבצע את העסקה.
מרום אמר לה כי גוטמן נמצא ליד כנפו ומחכה לטלפון ממנה.
כאשר התקשרה לחדר העסקאות נאמר לדונרה על ידי כנפו כי העסקה בוצעה והיא רק צריכה לאשר אותה בדיעבד.
עדות זו יכולה לכל היותר להוות עדות ישירה לדברים שמרום אמר לדונרה לכאורה - ובוודאי שלא לדברים שגוטמן אמר לכאורה למרום.
למרות שבתצהיר נאמר על ידי דונרה במפורש כי איננה זוכרת את פרטי העסקה, נזכרה, לטענתה, בפרטים מדויקים יותר במהלך חקירתה הנגדית.
לדבריה, הייתה בחופשה בים המלח עם אורח מחו"ל . מרום אמר לה כי גוטמן אמר לו שהוא פתח את העסקה לבנק בשלושה מיליון דולר בשער של 4.20 ומשהו ואמר למרום "תפתחו חמישה".
דונרה העידה כי שאלה את מרום למה אמר לו גוטמן לפתוח את העסקה בחמישה מיליון אם הוא פתח לבנק בשלושה מיליון.
מרום ענה לה "גוטמן אמר תפתחו חמישה. אני מתקשרת לחדר אז גוטמן נמצא עם דילר ואומר כבר פתחתי לכם עסקה, רק תאשרי לדילר שיש עסקה". (עמ' 972 לפרוטוקול).

גם לעסקה זו אין כל תיעוד בדפי החשבון של התובעות בבנק – וזאת גם לא לאחר שדונרה נזכרה לכאורה במועד בו בוצעה העסקה.
גם בפרטים שניתנו על ידי דונרה בחקירה הנגדית - אין כדי להוות ראייה לכך שהעסקה נעשתה על פי ייעוץ שניתן על ידי גוטמן - ולא בהתאם להוראה אשר ניתנה על ידי מרום.

התוצאה היא כי אין בסיס ראייתי לטענתו של מרום כי ניתן לו ייעוץ השקעות על ידי גוטמן.
יש אכן לצאת מהנחת עבודה כי השניים שוחחו ביניהם מספר רב של פעמים, כאשר שיחות אלה התייחסו גם למגמות מט"ח שונות.
אולם, נראה כי השיחות היו בהחלט על בסיס שוויוני בין שני אנשים הבקיאים בשוק המט"ח אשר מחליפים ביניהם דעות במסגרת יחסי חברות שנוצרו ביניהם.
יש לציין, כי גוטמן העיד בתצהירו כי מרום נהג להתקשר למזכירתו וללחוץ עליה לתאם פגישה עימו.
טענה זו לא נסתרה בחקירה הנגדית. יש בה כדי להצביע על רצונו המובהק של מרום והאינטרס מצידו לשמור על קשר עם גוטמן ולא על תלות לשם קבלת ייעוץ .
תמיכה במסקנה זו ניתן למצוא באופן ברור מפלטי השיחות לשנת 2004 אותן צירף מרום כנספח ז' לתצהירו.
במהלך החקירה הנגדית היפנה ב"כ הבנק ל- 203 שיחות יוצאות ממרום למשרדו של גוטמן בפלט שיחות יוצאות של בזק (עמ' 607 לפרוטוקול).
נאמר למרום כי לפחות מחצית מהתקשרויות אלה למספרו של גוטמן הן שיחות של 7, 11, 17, 22 שניות – שהן לא בגדר שיחה. (עמ' 611 לפרוטוקול).
מרום נשאל:
"ש. כשאני אמרתי לך שיחות 9 שניות 17 שניות זה שיחות שאתה התקשרת המזכירה אמרה לך הוא בישיבה הוא איננו... זה לא שיחה?
ת. זה גם.
ש. היו כאלה?
ת. זה גם זה וגם זה.
ש. האם היו שיחות כאלה?
ת. היו שיחות כאלה בוודאי" (עמ' 612 לפרוטוקול).
כלומר, מדובר בניסיון חוזר ונשנה של מרום ליצור קשר מיוזמתו עם גוטמן.
גם מניסיון זה של מרום לשמור על הקשר עם גוטמן עולה במפורש כי מדובר במערכת יחסים בה לשני הצדדים היו אינטרסים.
לא הונחה תשתית ראייתית לטענה כי גוטמן יצר אצל מרום תחושה של לחץ או שידול.
נראה כי היה שיתוף פעולה מלא בין הצדדים, אשר נבע מהאינטרסים ההדדיים של כל אחד מהם.

ד. טענות התובעים באשר למאמצי השכנוע של הבנק באמצעות פרנק בשנת 2004
כל האמור לעיל, באשר לפעילות התובעות בשנים שקדמו לשנת 2004, פורט בהרחבה על מנת להבהיר את דרך התנהלות התובעות בשוק נגזרי המט"ח עוד לפני המועד הרלוונטי לתביעה.
התובעות טענו, כאמור, כי לאחר המיזוג בשנת 2004 הגביר הבנק את מאמציו לשכנע את מרום להמשיך ולהגדיל את נפח הפעילות ההשקעתית במט"ח באמצעות מכשירים נגזרים ולהפוך פעילות זו ל"יחידת רווח נפרדת".
במסגרת טענה זו הועלתה הטענה כי פרנק הסביר לתובעות שצריך לכתוב אופציות ואם לא מרוויחים בחודש מסוים צריך רק "לגלגל" את האופציות עד שמרוויחים.

בתמיכה לטענה זו הזמינו התובעות את פרנק להעיד מטעמם.
מאחר ועדותו של פרנק הינה עדות משמעותית מטעם התובעות – נראה כי זה השלב הנכון להתייחס אליה.
בחקירתו הראשית העיד פרנק כי עבד בבנק מינואר 94' עד ינואר 2008.
בתחילת שנת 2000 החל לנהל את מערך השיווק בחדר העסקאות של הבנק, שכלל טיפול בלקוחות גדולים במשק וטיפול בלקוחות שמוגדרים כלקוחות ספקולנטים כבדים.
פרנק אף היה אחראי על נגזרים פיננסיים במחלקת השיווק.
כיום פרנק מנהל חברה לייעוץ בעיקר בנושא מט"ח; הוא בעל טור קבוע בגלובס ופרשן כלכלי ברדיו.
בתחילת עדותו הבהיר פרנק כי סירב לתת תצהיר מטעם התובעות.
לדבריו, יש לו הכרות רבת שנים עם שני הצדדים ושני הצדדים ביקשו ממנו לבוא ולהעיד מטעמם.
פרנק נפגש הן עם התובעות והן עם הבנק "ואחת הסיבות שבאמת לא רציתי להעיד כיון שיש לי מערכות יחסים עדיין היום עם שני הצדדים. גם, גם עם משרדי עורכי הדין שאני מכיר אותו שנים ובטח ובטח עם הבנק ששם חברים הכי טובים שלי היום, עובדים שלי... אני עובד עם הבנק באופן צמוד " (עמ' 3 לפרוטוקול).
בחקירתו הנגדית העיד פרנק כי נפגש כארבע פעמים עם ב"כ התובעות לשם ריענון זכרונו בשנה האחרונה.
לקראת העדות התקיימו שתיים מפגישות אלה בהן אף התכונן למשפט.
מרום לא נכח באותן פגישות.
עוד נאמר על ידי פרנק כי לאחר שסירב לתת תצהיר מטעם התובעות נפגש עם ב"כ הבנק "ואז אמרו לי למעשה שיכולים לחייב אותי לבוא אמרתי אם יחייבו אותי לבוא אז אני אבוא".
הפגישה עם הבנק התקיימה בנובמבר 2013.
פרנק אישר כי בפגישה סיפר לו ב"כ הבנק על הטענות אשר מופיעות כלפיו במסגרת התביעה.
ב"כ הבנק שאל את פרנק:
"ש. ... אני רוצה לומר לך משהו, אני מציע לך אדון פרנק אתה יודע כבר הרבה זמן, אמרת 4 פגישות בשנתיים, אתה ידעת הרבה זמן שאתה הולך לשתף פעולה עם התובעות זה נכון?
ת. לא.
ש. לא. או.קי. אבל לא בפרונט רק מאחורי הקלעים?
ת. ... מאחורי הקלעים אני לא יודע... אני לא יודע מה, ההגדרה לשתף פעולה היא קצת לא יודע..."
בהמשך נשאל פרנק:
"ש. ... עכשיו, תראה, הסיבה שאתה לא נתת תצהיר זה כי לא רצית להיות בפרונט זה נכון?
ת. לא רציתי להיות בפרונט מטעם אף אחד מהצדדים... הסברתי את זה... בעדות שלי בישיבה הקודמת כאן." (עמ' 84-85 לפרוטוקול).
פרנק הופנה לתמליל שיחה ממרץ 2010 – נספח יט/1 לתצהירי התובעים.
במסגרת השיחה אמר מרום לפרנק: "בסדר, אני אגיד לאסף. אני אגיד לאסף שאתה תהיה מוכן לנתח את התיק, בוא תגיד לי מה להגיד לו שאני אדע בדיוק מה להגיד, שאני לא אטעה".
לכך השיב פרנק: "כל מה שהוא צריך שאני אסייע לו, בלי שזה יופיע בפרונט, בשמחה. אם הוא רוצה שאני אשב אנתח אתן חוות דעת מקצועית שתהיה לצרכיו או שתועבר אחרי זה למישהו אחר וזה. לא יודע, אני לא יודע איך מה" (עמ' 12 לתמליל).
פרנק נשאל בחקירתו הנגדית למה התכוון כשאמר שהוא לא בפרונט וכי יעשה ניתוח או חוות דעת מקצועית שתועבר למישהו אחר.
תשובתו לכך הייתה כי באותה עת סיפרו לו כי הבנק נמצא בדיונים עם מרום ועורכי הדין בניסיון להגיע לפשרה וכי נבחר בורר, שופט בית משפט לשעבר, שמוסכם על שני הצדדים.
"מבחינת הבורר אני לא הסכמתי להיות בפרונט מהסיבה שאמרתי כאן בפגישה הקודמת... מערכת יחסים עם הבנק... זה הקונטקסט".
פרנק העיד כי דיברו איתו גם על אפשרות כי יופיע בפני הבורר בעל פה ובכתב "ואמרתי כל עוד אני לא בפרונט כל עוד זה לא מופיע יוסי פרנק אמר X אמר Y אין לי שום בעיה עם זה".
פרנק נשאל האם נכון שהסיבה שהוא לא רצה להיות בפרונט זו ההתחייבות שלו כלפי הבנק, כ אשר סיים את עבודתו, שלא יס ייע בעתיד בעקיפין או במישרין לכל גורם שנמצא במחלוקת עם הבנק.
תשובתו לכך הייתה " אם הייתה התחייבות כזו? זה אני לא זוכר אבל יכול להיות... יכול להיות יכול להיות שכן יכול להיות שלא אני לא זוכר". (עמ' 87-88 לפרוטוקול).

קשה לקבל את עדותו של פרנק לפיה איננו זוכר קיומה של התחייבות מעין זו אותה לא שלל למעשה. מתן ההתחייבות אף מסביר את חוסר רצונו להיות "בפרונט" - אל מול נכונותו לעזור למרום.
מרום הבטיח לפרנק במהלך השיחה במרץ 2010 כי ידבר עם לקוח פוטנציאלי של פרנק שהתחיל לעבוד באותה עת עם לקוחות ואף אמר לו כי "אלחץ אותו" (עמ' 1 לתמליל).
יש לציין, כי בחקירה הנגדית העיד פרנק כי לא נקשר בסופו של דבר קשר עם אותו לקוח או עם חברה כלשהי של מרום.

פרנק הכחיש את דברי ב"כ הבנק לפיהם יש לו "בטן מלאה" על הבנק.
"שום בטן מלאה, היה היה ויכוח מאוד גדול ביני לבין הבנק אבל זה הסתיים... בדרכים מקובלות והגיוניות עם הסכם גם". (עמ' 89 לפרוטוקול).
פרנק אישר כי בפגישה שהתקיימה בינו לבין ב"כ הבנק בנובמבר 2013 לא הסכים לתת תצהיר מטעמו של הבנק.
פרנק נשאל האם נכון כי מנה בפני ב"כ הבנק שתי סיבות עיקריות לכך שאינו מוכן לתת תצהיר.
פרנק אישר כי סיבה אחת היא כי הוא ניזון ממשרדו של עו"ד אסף ברם, נותן לו חוות דעת ועובד איתו.
פרנק נשאל האם נכון כי הסיבה השנייה בה נקב בפגישה עם הבנק הייתה שיש לו "בטן מלאה" על הבנק וכי אמר שיש מישהו שקוראים לו יוסי לוי שהוא מבחינתו הבנק ו כי לא ייתן תצהיר בשם הבנק.
לכך ענה "אמרתי את זה, אבל לא, לא רק את זה, אמרתי שאני לא... זה היה השלישית... הסיבה השנייה שאמרתי והיא הסיבה שאמרתי פה אני עובד הבנק לשעבר אני עובד עם הבנק היום יש לי לקוחות בבנק... אישתי לשעבר עובדת בבנק... כולם מכירים אותי עובדים שלי מנהלים היום את חדר העסקאות" (עמ' 90 לפרוטוקול).
פרנק טען כי לא ציין בחקירה הראשית שיש לו "בטן מלאה" על הבנק וכי יש לו עניין עם יוסי לוי שהוא הבנק מבחינתו, שכן "זה היה הרבה פחות רלוונטי.... זה שזה דובר ביננו בשיחה פרטית זה הרבה פחות רלוונטי לצורך העניין". (עמ' 91 לפרוטוקול).

באשר ליוסי לוי - אישר פרנק כי בתקופה הרלוונטית לסיום עבודתו בבנק היה יוסי לוי ראש אגף משאבים ומחשוב בבנק.
פרנק נשאל האם נכון שהנהלת הבנק החליטה לפטר אותו ותשובתו הייתה שלילית.
פרנק אף הוסיף ואמר "כשמפטרים מישהו יש מכתב פיטורין נכון?".
לדבריו, הוא רצה להתפטר ולסיים את עבודתו בבנק.
פרנק נשאל האם נכון שנעשה לו הליך של שימוע במסגרת הליך שהבנק פתח לקראת פיטוריו.
לכך ענה: "בין היתר, כן... נעשה לי, אם זה נקרא לי הליך שימוע, כן".
פרנק אישר כי היה מיוצג באותו הליך על ידי עו"ד אזני.
פרנק הופנה למכתב אותו כתב עו"ד אזני לבנק עם העתק אליו.
במכתב נאמר "לאור החלטת ההנהלה לפטר את יוסי פרנק".
במסגרת המכתב הועלו טענות שונות כנגד הבנק.
פרנק נשאל האם בא כוחו בדה משהו.
תשובתו לכך הייתה: "זה לא עניין של בודה. עניין של... תראה עניין של הגדרה משפטית אני לא יכול להגיד זה לא הגיע לטענה משפטית.
ש. זה לא הגדרה משפטית, שאלתי אותך שאלה עובדתית... האם זה נכון שהנהלת הבנק החליטה לפטר אותך?
ת. הנהלת הבנק רצתה לא החליטה רצתה... עובדה שהנהלת הבנק לא פיטרה אותו." (עמ' 92-93 לפרוטוקול).
בהמשך החקירה הנגדית נשאל פרנק האם נכון, שבין היתר, מה שעמד ברקע רצון ההנהלה לפטר אותו
היה ג'יפ שנרכש עבור אישתו בשנת 2004.
פרנק נשאל:
"ש. זה נכון שנרכש ג'יפ עבור אישתך לשעבר אני חושב זה נכון"
ת. כן.
ש. 250,000 ₪ בערך?
ת. כן.
ש. ... זה נכון מי ששילם בפועל לסוכנות הרכב היה לקוח בנק שאתה טיפלת בו הוא שילם במישרין לסוכנות הרכב זה נכון?
ת. זה נכון.
ש. ... וכשבבנק עלו על הסיפור הזה אתה טענת שאתה העברת לאותו לקוח שניהלת או טיפלת בחשבונות שלו מזומן מכספים שהיו לך בקנדה זה נכון?
ת. נכון.
ש. ואתה אמרת שעשית את זה כי לא רצית שמישהו ידע על הכספים שלך מחו"ל, הביקורת או מישהו אחר זה נכון?
ת. נכון." (עמ' 96 לפרוטוקול).
פרנק אף נשאל האם נכון שאותו לקוח נתן לו טלפון סלולרי לשימוש אותו לקוח ולשימוש שלו, למרות שהיה לפרנק טלפון של הבנק.
פרנק אישר עובדה זו. פרנק הסביר כי מדובר באחד מ- 10 לקוחות שהיו בטיפולו האישי והבנק ידע על כך במסגרת עקיפת הנוהל של בנק ישראל. (עמ' 97 לפרוטוקול).
פרנק נשאל כמה שנים לאחר שעזב את העבודה בבנק לא איפשר לו הבנק לעבוד באמצעותו.
לטענת פרנק הבנק איפשר לו מהיום הראשון לעבוד עם לקוחות של הבנק אך היו תקופות שהבנק ניסה להקשות ולא איפשר לו לעבוד באופן ישיר.
בימים הראשונים של פעילות העסק שלו ניפגש פרנק עם יוסי לוי אשר אמר לו כי קיים נוהל כלשהו של תקופת צינון בה לא יוכל פרנק לעבוד ישירות מול חדר העסקאות. לדברי פרנק , לא היה מדובר בתקופה מוגדרת.
פרנק נשאל:
"ש. עכשיו, זה נכון שהיה לך עניין בזה שאדון מרום והגופים שקשורים אליו יהיו לקוחות שלך?
ת. ...יש לי עניין שכל לקוח שיש לו נגיעה במט"ח יהיה לקוח שלי.
ש. ... אתה גם רצית שהוא יחבר אותך ללקוחות פוטנציאלים הוא היה אדם עם קשרים נכון?
ת. הוא הציע, הוא הציע... במהלך אחת הפגישות שלנו הוא הציע הוא אמר שיש לו"
פרנק העיד כי באחת הפגישות שהתקיימה לאחר הפגישה שתומללה קיבל תצהיר עליו ביקשו התובעות כי יחתום. לדבריו , "ראיתי שהוא לא קשור לשום דבר שאמרתי שם, ואמרתי רבותיי אני לא מוכן לחתום על התצהיר הזה... אי אפשר לשתול לי דברים, שמה, לטעמי, לטעמי לפחות נשתלו דברים שלא אמרתי ולכן לא הייתי מוכן שהם יוצגו בצורה כזאת. "(עמ' 102 לפרוטוקול).
פרנק גם העיד כי לא הכין עבור התובעות טיוטות של ניירות עבודה או ניתוחים של פוזיציות.
בסופו של דבר, ניפגש פרנק, כאמור, עם ב"כ התובעות 4 פעמים לפני הדיון והתייצב לעדות מטע מן.

מכל האמור לעיל, נראה כי מצד אחד יש אכן לפרנק "בטן מלאה" על הבנק וכי מצד שני מנסה פרנק לשמור על מערכת יחסים תקינה - עם הבנק הן מסיבות אישיות ובעיקר מסיבה עסקית – כדי שיוכל לפעול בבנק עבור לקו חותיו במסגרת העסק בו הוא פועל כיום.
סביר להניח, כי אלמלא אותה "בטן מלאה" על הבנק לא היה פרנק מעיד באופן פומבי על התנהלות הבנק ובעיקר על דרך הפעילות של חדר העסקאות.
מנגד – הרצון לשמור על יחסים טובים עם הבנק מהווה בוודאי חסם מפני עדות שאינה נכונה בעליל.
לכן, בעיקרון נראה כי יש לקבל כאמינה את עדותו של פרנק בזהירות הראויה .
יש לציין כי עדותו של פרנק התייחסה, בין היתר, גם לכך שניתן ייעוץ על ידי הבנק במיוחד על ידי הדילרים בחדר העסקאות. ל נושא זה אתייחס בהמשך.

פרנק העיד בחקירתו הראשית כי בתקופה בה הגיע לחדר העסקאות מקומו של הבנק היה חמישי במערכת.
עד שנת 2003 הוגדר חדר עסקאות מט"ח של הבנק "בתור אימפריה מכיוון שברוב הפרמטרים הבנק הבינלאומי היה בין שני הראשונים בפעילות כמעט מידי חודש בחודשו" (עמ' 8 לפרוטוקול).
בשנת 2003 פורסמה, לדבריו, כתבה בדה-מרקר ופרסם נתונים של חדרי עסקאות בבנקים.
הבנק היה במקום ראשון. "... כל המערכת הזדעזעה... ספגנו מזה, אני אומר ספגנו שהייתי בבינלאומי הרבה מאוד ר יקושטים ומאז באמת מתחיל איזשהו תהליך ירידה שמשנה לשנה הבינלאומי איבד את חלקו כמוביל מהרבה סיבות" (עמ' 9 לפרוטוקול).
הבנק ניסה להגדיל את נתח השוק בעיקר על ידי גיוס לקוחות.
הנהלת הבנק הייתה בודקת אחד לחודש את הלקוחות ואת פעילותם (עמ' 10 לפרוטוקול).
המחלקה של פרנק הייתה אחראית להוציא דף מידע ללקוחות שתאפשר להם לראות את שוקי המט"ח בעולם וכן ניתוחים כלכליים וניתוחים פיננסיים.

פרנק העיד כי ניהול מערך השיווק כלל טיפול בלקוחות הגדולים במשק בנושא מאזני הצמדה; מטבע חוץ; חשיפות ומכשירים פיננסיים של הבנק "טיפול בלקוחות שמוגדרים כלקוחות ספקולטיביים כבדים" (עמ' 4 לפרוטוקול).
פרנק נשאל מה היו מאפייני הלקוחות אותם נהג הבנק לגייס לפעילות מט"ח ישירות מול חדר העסקאות.
תשובתו הייתה "מי שכן גויס ישירות, הפרמטר העיקרי המרכזי למעט חריגים, היה היקף פעילות... לקוח בפעילות בהיקף X ומעלה מעובר ישירות לטיפול חדר עסקאות מטיפול הסניף" (עמ' 16 לפרוטוקול).
באשר לתובעות – העיד פרנק " בהגדרות של הבנק הלקוח הזה נחשב לקוח גדול עם פוטנציאל גדול להיקף פעילות ובטח בשנים האלו 2004 צפונה".
עוד הבהיר פרנק כי "הלקוחות האלה היו לקוחות מאוד כבדים, בעגה הבנקאית ולכן למעשה כל דבר... שאפשר היה לתת להם הם קיבלו החל ממידע, דרך, דרך הדרכה, דרך פגישות חוזרות ונשנות עם כל מיני גורמים בין אם זה אני בין אם זה מנהל האגף.... זאב גוטמן" (עמ' 17 לפרוטוקול).

כפי שכבר צוין לעיל, החלה פעילות התובעות בנגזרי מט"ח עוד בשנת 98' ואין לראות בשנת 2004 בגדר נקודת מפנה משמעותית מבחינת התובעות לגבי סוג פעילות זה. זאת, גם אם נעשתה על ידי הבנק באופן כללי פעילות שיווקית מהותית כדי לגייס או לשמר לקוחות.
האירוע המשמעותי שאירע בשנת 2004 מבחינת התובעות אינו מאמצי שידול או שכנוע של הבנק אלא, כפי ש עולה מעדותה של דונרה בתצהירה, הוא כי בשנת 2004 היה לתובעות "הרבה יותר זמן פנוי והרבה יותר כסף נזיל" (סעיף 37 לתצהיר).
בחקירתה הנגדית חזרה דונרה על דברים אלה ואף הסבירה כי היה יותר זמן פנוי שכן באותו שלב כבר לא היה צורך לנהל 400-500 עובדים (עמ' 842 לפרוטוקול).
נראה כי הזמן הפנוי והכסף הנזיל הם אלה אשר הביאו להמשך הרחבת הפעילות הספקולטיבית של התובעות לאחר המיזוג בשנת 2004 .
אינני רואה כל מקום לקישור אותו עשו דונרה ומרום בין קיומו של הכסף הנזיל לאחר המיזוג - לבין ניסיון כלשהו של הבנק ללחוץ על התובעות לבצע יותר ויותר עסקאות מט"ח.
הרצון לבצע סוג זה של העסקאות כבר היה קיים אצל התובעות קודם לכן – הזמן ו קיומו של הרבה כסף נזיל איפשרו את מימוש הרצון ביתר שאת.

טענתם העיקרית של מרום ושל דונרה בהקשר זה כלפי פרנק היא, כאמור, ההסבר הנטען שניתן להם על ידו באשר לשיטת מסחר של כתיבת אופציות שקל-דולר - אשר תביא לאורך זמן בוודאות לרווחים.
גרסאות מרום ודונרה בעניין זה סותרות האחת את השנייה ואינן אמינות.
בתצהיר עדות ראשית של מרום – העיד מרום כי בשנת 2004 ציינה בפניו דונרה כי פרנק ממליץ להתחיל לפעול בתחום אופציות על מטבעות בצורה רחבה יותר וכי הוא מבקש להיפגש איתו כדי להסביר את הנושא.
בסעיף 78 לתצהירו העיד מרום כי ניפגש עם פרנק ו כי פרנק טען בפניו כי הוא סוחר כבר שנים רבות באופציות שקל-דולר ותמיד מרוויח בסופו של דבר.
פרנק טען אז כי ככל שיש לך יותר סבלנות ותתמיד בביצוע הפעולות "כך תבטיח שתראה רווחים".
מרום העיד עוד כי פרנק הסביר לו כי צריך לכתוב אופציות "כי כשאתה כותב אתה קודם כל מקבל כסף ואם לא הרווחת בחודש מסוים צריך רק לגלגל עד שמרוויחים".
מרום טען בתצהיר כי התיאורים של פרנק והבטחתו להנחות את התובעות לאורך כל הדרך יצרו תחושה שמודבר בדרך מתוחכמת להרוויח כסף.
פרנק גם חזר בפניו על הביטוי "יחידות רווח נפרדת".
מרום חזר פעם נוספת והעיד כי ההסברים הנחרצים של פרנק, לפיהם הוא מיישם כבר שנים בהצלחה שיטה בטוחה למסחר באופציות שקל-דולר לאורך זמן, כך שגם אם בדרך יש הפסדים הם רק על הנייר וכל עוד ממשיכים בפעילות (" מגלגלים") בסופו של דבר מרוויחים – גרמה לו לאשר להתחיל לפעול באמצעות אופציות.
גם דונרה העידה בתצהירה כי בפגישה שהתקיימה עם פרנק – הסביר פרנק לה ולמרום את אותה שיטה שיטת מסחר אשר לאורך זמן תביא בוודא ות לרווחים.
בחקירתו הנגדית של מרום הסתבר כי בניגוד לעדותו החד משמעית בתצהיר, עליה חזר במספר סעיפים , לגבי ההסבר שניתן לו על ידי פרנק באשר לשיטת המסחר בה מרוויחים בסופו של דבר כל עוד ממשיכים בפעילות ו" מגלגלים" את העסקאות – כלל לא נאמרו לו הדברים על ידי פרנק.
בחקירתו הנגדית נשאל מרום בעניין המונח "גלגולי אופציה" אותו הזכיר בתצהירו.
מרום השיב: "תראה, בשבילי המילה או המונח גלגול זה מונח כימי. אני לא ידעתי מה זה גלגול לא נחשפתי לגלגול. מי שאמר לי ל גלגל זו הייתה דונרה שקיבלה את ההמלצה מיוסי פרנק שאמר לה – תגלגלי, במונחים שאנחנו הבנתי שהיום אני מבין אותם זה היה מן אקמול לתקופה לעבור את הזה " (עמ' 762 לפרוטוקול).
מרום הדגיש בהמשך חקירתו הנגדית: "אני ידעתי מה זה לגלגל בגלגל לא ידעתי מה זה לגלגל באופציה. למדתי את זה והבנתי שלגלגל אופציה, זה לא לסגור אותה היום, אגב, מאוחר יותר למדתי שאין את המונח הזה גלגול. אתה סוגר ופותח וסופג את ההפסד אבל מקבל תמורה... עד אז אני הבנתי שזה גולה קטנה" (עמ' 764 לפרוטוקול).
מרום הופנה לכך שבתצהירו נאמר כי הוסבר על ידי אנשי הבנק שאם הפוזיציה לא פקעה לטובתם מגלגלים אותה כך שההפסד נמנע ובסופו של דבר זה מביא לרווח בשורה התחתונה אם מתמידים בכך.
מרום נשאל האם פרנק אמר לו את זה או דונרה. לכך ענה: "הוא לא אמר הוא עשה ולדונרה".
מרום נשאל פעם נוספת:
ש. האם יוסי פרנק אמר לך שאם תמשיך לגלגל בטוח שאתה מרוויח בסוף?
ת. מעולם לא אמר לי"
בהמשך חזר והדגיש מרום: "עניתי לך על זה אדוני יוסי לא דיבר איתי מעולם על הגלגול... כשאני אומר לנו אני מתכוון לי ולדונרה או לדונרה ולי... אז אני נשען על דונרה... יוסי פרנק הסביר לדונרה אני קבלתי את זה כעובדה מוגמרת" ( עמ' 767-765 לפרוטוקול).
מרום אישר גם בהמשך כי דונרה מסרה לו "שיוסי פרנק המליץ לא לסגור ולגלגל" (עמ' 770 לפרוטוקול).

דונרה, בניגוד לעדותו של מרום, טענה כי הדברים נאמרו בפגישה אם כי שמעה על השיטה הרבה פעמים קודם "מאדון יוסי פרנק" - כאשר פועלים לפי הייעוץ שלו "בסופו של דבר בתחנה הסופית מרוויחים הרבה מאוד כסף" .

פרנק עצמו הכחיש בחקירתו הנגדית כי אמר למרום שהוא סוחר שנים באופציות שקל-דולר וכי הוא תמיד מרוויח וכי צריך רק לגלגל ובסוף מרוויחים.
פרנק העיד בחקירתו הנגדית כי הסביר שאפשר להרוויח.
עדותו לפיה לא נאמרו הדברים למרום עולה בקנה אחד עם עדותו של מרום בחקירתו הנגדית.
גם אם הדברים נאמרו לכאורה למרום על ידי דונרה, שעדותה, כאמור, אינה עולה בקנה אחד לא עם עדותו של מרום ולא עם עדותו של פרנק – הרי שאין כל מקום לטענה כי על בסיס אותו הסבר אישר מרום להרחיב את פעילות התובעות בנגזרי מט"ח וכי הרחבת הפעילות נעשתה על בסיס שידול או שכנוע של פרנק.

גם לגופו של עניין, הבטחה מעין זו אינה סבירה.
התובעות עצמן כבר ידעו בפועל שניתן להפסיד בפעילות באופציות אותה החלו לבצע עוד בשנת 98', כאשר לדונרה כבר נגרמו הפסדים כתוצאה ממסחר באופציות בחשבונה הפרטי לפני שנת 2004.
דונרה אישרה בחקירתה הנגדית כי בשנת 2004 ידעה כי מדובר בפעילות אשר כרוכה בסיכון.
דונרה נשאלה:
"ש. אבל את הסיכון, תראי, בואי את הסיכון בעסקאות האלה את הבנת נכון? ידעת שיש סיכון בואי לא ניתמם עד כדי כך?
ת. אני לא מיתממת.
ש. אז בואי. אז רגע רק אני רוצה לדבר איתך על הסיכון... את הבנת שיש סיכון נכון?
ת. נכון... לא אמרתי שלא" (עמ' 921 לפרוטוקול).

יש לציין, כי התובעות היפנו בסיכומים (סעיף 253) למשפט אותו אמר שוקי לדונרה בשיחה מס' 8 מיום 26.6.06 - בתמיכה לטענה בדבר הבטחת אנשי הבנק – לפיה , אם ימשיכו התובעות לגלגל את ה אופציות בסוף ירוויחו.
התובעות היפנו למשפט "אם תופסים את הכיוון הנכון הוא מצדיק את זה".
דונרה היפנתה לאותה שיחה ולאותו משפט בסעיף 95 לתצהירה כדוגמא לטענתה בסעיף 94 לפיה אנשי הבנק, בפניהם חשפה את הפחדים שלה ואת תחושת חוסר האונים , נהגו להרגיע אותה ; להציע לבצע עוד עסקאות ולהבטיח שהרווח עוד מעט יבוא " כשאנחנו רק צריכים להמשיך לגלגל ובסוף זה ישתלם".

מקובלת עלי טענת הבנק כי המשפט הוצא לחלוטין מהקשרו.
בתחילת השיחה אומרת דונרה לשוקי "... וגם הדולר-שקל טפו טפו ברוך השם... לא מתנהג כמו דולר, כמו דולר טורקי, ממול טורקי, חס וחלילה... אני הייתי בולעת כדורים והייתי מתאבדת."
שוקי מזהיר את דונרה מפני הדולר הטורקי ואומר לה "והטורקי זה רצח, אסור לגעת בזה בינתיים".
דונרה מסכימה עם שוקי כי "מה זה חולי..."
מיד בהמשך השיחה מספרת לו דונרה כי באותו בוקר קראה שבלילה הקודם העלו את הריבית בטורקיה והיא שקלה לקנות אופציות פוט על הלירה הטורקית.
אמרתי: "וואלה דונרה אם יש לך ביצים ככה מיליון דולר תקני אופציית פוט, תקני פוט".
שוקי שאל אותה: "פוט, את יודעת כמה זה יקר".
מסתבר כי דונרה ידעה והשיבה לו: "אז אחר כך עשיתי חשבון, אתה יודע למה לא קניתי? ככה, אחוז אחד פרד בין קנייה למכירה ... אז שאני קונה אותו אחד אחוז אני במקום מפסידה".
דונרה מסבירה לשוקי: "כשאני מוכרת אותו, אחד אחוז אני מפסידה במקום. אז בעצם אני צריכה... אז להרוויח שלושה אחוז בשביל להרוויח אחד אחוז".
שוקי אומר לדונרה "מיום שישי הוא זז חמישה ומשהו אחוז.
דונרה: אני יודעת אני יודעת מאמה.
שוקי: אז אפילו אם היית משלמת שתיים
דונרה: אני ראיתי שבעים ושלוש.
שוקי: היית מקבלת שלוש וזה הרבה.
דונרה: בסדר אז זהו. אז אני צחקתי. אבל תראה הוא עכשיו
שוקי: אבל הוא את יודעת בסופו של דבר הוא מצדיק את זה. אם תופסים את הכיוון הנכון, הוא מצדיק את זה.
דונרה: נכון אם עושים את הכיוון תראה, אם הוא בסופו של דבר יחזור חזרה מתוך השלושים אחוז
שהוא פוחת אפילו חמש עשרה וואלה מי שיעשה עם זה עסקה..."

עיון בשיחה הרלוונטית בכלולתה מראה לא רק את בקיאותה של דונרה במטבע זר, אלא גם את
העובדה שהמשפט הספציפי אליו הפנתה דונרה בתצהיר והתובעות בסיכומים כלל לא מתייחס
להתמדה בגלגול אופציות המביאה לרווח.
השיחה כולה מתייחסת למצב בו אם השוק יזוז לכיוון עליו דיברו הצדדים – ביוזמת של דונרה ועל פי
מידע שהיה בידה - תהיה השקעה משתלמת.
דונרה אישרה בחקירתה הנגדית כי כל השיחה על אופציית פוט על הלירה הטורקית היא שיחה
תיאורטית.
דונרה טענה אומנם שאינה זוכרת אם עשתה עסקה בלירה הטורקית . אולם, מהשיחה ברור כי העסקה
לא נעשתה לאחר חישוב שדונרה ערכה בעצמה.
דונרה אישרה בסופו של דבר כי שיחה זו - אשר הובאה כדוגמא לדברים שנטענו בסעיף הקודם
בתצהיר – אינה קשורה לדברים אלה אם כי לדבריה "זה קשור להלך רוח ופעילות שוטפת ועבודה
שוטפת מול הבנק" (עמ' 958 לפרוטוקול).
כפי שכבר צוין לעיל, הקישור שנעשה בתצהיר ובסיכומים בין אותה שיחה לטענה בדבר הבטחת הבנק
לפיה גלגול יבטיח רווח בסופו של דבר - היה קישור ישיר.
לקישור מעין זה אין כל בסיס וכל הצדקה.

התוצאה מכל האמור לעיל, היא כי אין מקום לטענת התובעות בדבר שידול או שכנוע מצידו של הבנק להרחיב את הפעילות בנגזרי מט"ח בשנת 2004 לאחר המיזוג .

ה. התייחסותו של מרום להשקעות בנגזרי מט"ח
תמיכה נוספת במסקנה כי אין בסיס לטענת התובעות בדבר יצירת אמון מיוחד על ידי הבנק בשנים שקדמו לשנת 2004 ושידול, שכנוע ודרבון מצידו אשר היוו את הבסיס להרחבת הפעילות - ניתן למצוא בהתייחסותו של מרום להשקעות ספקולטיביות המצביעה על רצון עצמאי לחלוטין לבצע אותן על מנת להשיא רווחים.

עדות נרחבת בעניין זה ניתנה בחקירתו הנגדית של טוקמן.
עדותו של טוקמן הייתה אמינה בעיני.
התרשמתי במהלך חקירתו הארוכה כי טוקמן מעביר באופן כן ואמיתי את העובדות הידועות לו ואת התרשמותו מהתנהלותו של מרום .
טוקמן שימש, כאמור, בתפקיד מנהל מחלקת עסקי מט"ח בבנק משנת 98' ועד שנת 2008.
טוקמן ציין כי שוחח רק מספר פעמים עם מרום במהלך תפקידו כמנהל מחלקת מט"ח וכי לא עמד בקשר יום יומי ושוטף עם לקוחות חדר העסקאות.
עיקר הקשר שלו עם התובעות נבע מטיפול בדרישותיו ותלונותיו הרבות של מרום אשר נהג לדרוש קבלת יחס מועדף, אישי וקרוב.
בתצהיר נאמר כי במהלך השנים התרשם טוקמן כי מרום כרוך אחר ביצוע עסקאות ספקולטיביות במט"ח ומוכן ליטול סיכונים רבים, בשאיפה להצליח ביצירת פוזיציות אשר יביאו בסופו של דבר למצב בו יגרוף רווחים גדולים.
טוקמן העיד כי לאחר שפעילות התובעות בפורקס התרחבה באופן משמעותי הציע למרום להוריד הילוך ולהנמיך את רמת הפעילות אך מרום בחר להמשיך בדרכו.
בחקירה הנגדית העיד טוקמן כי עיקר הפעילות של קבוצת מרום הייתה פעילות ספקולטיבית "מאז שאני זוכר אותם".
לדבריו: "כל הזמן הם היו מקושרים לשערים של המטבע חוץ כל הזמן התעניינו באלטרנטיבות אחרות כל הזמן שאלו שערים של מטבעות אחרים כל הזמן התעניינו במכשירים כאלה או אחרים וכל הזמן היו שאלות על הרבה מאוד תחומים ." (עמ' 1330 לפרוטוקול).
טוקמן העיד כי בתחילה עשו התובעות פחות פעילות וכי לאחר מכן הגדילו את הפעילות "ואחר כך הם הגדילו עוד את הפעילות עד לרמה שלא יכול לעבור יום בלי 10 שיחות טלפון, או של מר מרום או של גב' דונרה, שהיו מתקשרים עשרות פעמים ביום מדברים איתנו על הנתון שאמור להתפרסם מדברים איתנו על זה שלמה לא פרסמנו נתון כזה או אחר בתוך הדף היומי... למה לא אמרנו שהנגיד אמור לדבר על הריבית... כל הנתונים המקצועיים שאתה יכול להעלות על דעתם כן? הם ידעו אותם זאת אומרת הם פנו אלינו והם ידעו אני אומר לך, כל פעם אני אמרתי הוא, עכשיו הוא ישאל אותי מה האבטלה בניוזילנד... מבחינתו זה היה חשוב לדעת כמה התחלות בנייה היו באוסטרליה" (עמ' 1331 לפרוטוקול).
טוקמן הוסיף והעיד: "הם עקבו אחרי השווקים הם ביקשו ממני חמישה מכשירי רויטרס כדי לקבל נתונים בכל רגע ורגע, היו מחוברים... לא נעים לי להגיד את זה זה כאילו שמישהו... מכור כזה"
טוקמן גם הסביר שהפריע לו "שכל העולם, כל עולמם זה היה באותו רגע, זה היה עסקאות במטבע חוץ" (עמ' 1332 לפרוטוקול).

באשר לסדר גודל הפעילות – העיד טוקמן כי המסגרת ההתחלתית הייתה בסביבות כמה מיליוני דולרים ספורים בין 3-5 מיליון דולר. המסגרת התפתחה עד לסכום של כ- 70-80 מיליון דולר לקראת סוף הפעילות.
"החל משנת 99-2000 הם החלו להיות לקוחות מאוד מאוד פעילים" (עמ' 1335 לפרוטוקול).
בתחילה היו שיחות של כמה פעמים בשבוע עד שבשלב מסוים זה הפך להיות כמה פעמים ביום.

גם פרנק התייחס בחקירתו הנגדית לאופי פעילותו של מרום.
פרנק אישר כי בפגישה שהתקיימה בינו לבין באי כוח הבנק אמר על מרום כי בפעילות שלו במט"ח הוא "מכור" (עמ' 120 לפרוטוקול).
בהמשך החקירה הנגדית נשאל פרנק למה התכוון כאשר אמר "מכור".
לדבריו "...זה הגדרה קצת שונה מהמכור הרפואי, אבל גם בה – גם בתחום שלנו, זה ידוע ויש גם... אפילו מוסדות לגמילה... יש לקוחות שלמעשה משתעבדים לנושא הזה הרבה גם בעידוד ה צד השני... הכוונה בנקים.... ברגע שלקוח עושה הרבה פעולות ביום הוא הופך להיות מכור... אין בעיה עם להיות מכור בנושא הזה אם באמת יש לך הבנה מאוד עמוקה בתחום. ולטעמי האישי, עוד פעם, יכול להיות שאני טועה לא לשמואל ולא לדונרה היו את ההבנה המאוד מקצועית".
אבחנה זו באשר למידת מקצועיותם של מרום ודונרה נעשתה, לדבריו, מניתוח הפעולות שנעשו על ידם. אולם, בפועל הסתבר כי פרנק לא ניתח את העסקאות. (עמ' 122-123 לפרוטוקול).

מתצהירו של זקש עולה כי מרום נהג לפתוח עסקאות רבות מידי יום במגוון רב של מטבעות.
פעילותו הענפה, העצמאית והבלתי נפסקת של מרום - מקבלת ביטוי גם בעובדה כי נהג לתת הוראות לדילרים של בנק HSBC בניו-יורק כאשר חדר העסקאות בבנק היה סגור.
מרום נשאל בחקירתו הנגדית האם נכון כי לתובעות הייתה הרשאה לתת הוראות לביצוע עסקאות לבנק HSBC בניו-יורק בשעות בהן היה חדר העסקאות סגור – שישי בערב ובחגים.
תשובתו של מרום הייתה חיובית והוא אף אישר כי עשה שימוש בשירות זה.
מרום אישר כי מי שנהג להתקשר באותם ימי שישי ובחגים היה דווקא הוא ולא דונרה (עמ' 555 לפרוטוקול).
מרום הופנה לפלטי שיחות בטלפונים הניידים שלו ושל דונרה אשר צורפו לגילוי המסמכים של התובעות. מרום אישר כי מספר טלפון נייד שהוצג בפניו "זה מכשיר שלי" (עמ' 556 לפרוטוקול).
לאור זאת, נאמר למרום כי מפירוט השיחות היוצאות (נ/29) עולה כי נעשו מאות שיחות טלפון מהטלפונים הניידים ל- HSBC בניו-יורק.
בתגובה לכך אמר מרום: "לא זוכר, אני מניח שכן... אנחנו שוחחנו עם ניו-יורק בהחלט" (עמ' 558 לפרוטוקול).
מרום חזר ואישר כי מדובר היה בפעילות שנעשתה בעיקר ביום שישי בלילה, אם כי לדבריו מדובר היה בהמשך פעילות ש נעשתה ביום שישי.
מרום נשאל האם ניתן לו ייעוץ לגבי השקעות במט"ח על ידי הדילרים של HSBC.
תשובותיו בעניין זה היו מתחמקות "בדרך, לפעמים כן
ש. ולפעמים לא?
ת. אם זה לפעמים כן אז גם לא".
עם זאת, משנשאל מאוחר יותר האם פתח פוזיציות וסגר פוזיציות מול HSBC באופן עצמאי, הייתה תשובתו: "נכון" .
בהמשך טען מרום כי למרות שפעל באופן עצמאי מול חדר העסקאות בניו-יורק - הרי שברוב המקרים הסתמך על ייעוץ שקיבל מהבנק.
מרום נשאל: "אז אתה רוצה להגיד לי ומקודם אמרת שהיו חלק מהדברים שעשית מתוך שיקול דעתך וחלק מה שייעצו לך או המשך כך אני מבין. האם נכון שמול HSBC היו פעולות עצמאיות שניתנו על ידך על המקום בלי רקע קודם בלי ייעוץ מוקדם בלי משהו מהבוקר? כי השווקים רצים.
ת. ברוב המקרים עם רקע של הבוקר... זה תמיד היה עם רקע של מה שהיה ביום שישי" (עמ' 562 לפרוטוקול).
גרסה נוספת שעלתה בנושא זה היא מרום קיבל ייעוץ גם מהדילרים בניו-יורק. זאת , בנוסף לייעוץ שקיבל בבוקר מ חדר העסקאות בתל-אביב, מרום ביקש ייעוץ מהדילרים של HSBC ולאחר מכן היה מחליט אם הוא מבצע את הפעולה או לא (עמ' 563 לפרוטוקול).
עדות זו בדבר "הייעוץ הכפול" שהיה מרום מקבל בימי שישי הן מחדר העסקאות בתל-אביב ובהמשך מחדר העסקאות בניו-יורק – אינה אמינה עלי לחלוטין .
יש לקבוע כי העדות היחידה הרלוונטית והאמינה של מרום לעניין זה - היא עדותו הראשונית לפיה היה מתקשר לחדר העסקאות של HSBC בימי שישי בערב, פותח פוזיציות סוגר פוזיציות ונותן הוראות לאור המצב בשוק אחריו עקב במשך היום.
כלומר, מרום דאג לכך שתהיה לו אפשרות להמשיך בפעילות המט"ח הספקולטיבית באופן שוטף, רציף וללא הפסקה הן בתל-אביב והן בניו-יורק.

גם דונרה התייחסה לרכישת המט"ח על ידי מרום בשיחה מס' 40 מיום 25.7.07, כאשר סיפרה לשוקי על שיחה שקיימה עם מרום בה אמרה לו, לדבריה : "אנחנו מתפזרים במיליון מטבעות ... זה פדיחה זה טירוף חושים מי צריך את זה? רוצה לעשות את זה בקטן".
בשיחה מס' 24 מיום 22.1.07 אמרה דונרה לשוקי : "האמת שהוא גם כן יושב לי כמו קרצייה... אבל לא, באמת, הוא לא נותן לי להירגע כל היום, אני באה בגלל הפוזיציות המפגרות האלה שיש לי, תאמין לי אם לא היה לי אותם לא הייתי באה לפה בכלל (בגין מחלתה – ד.ק.) . והייתי חנוקה, כאילו כל הזמן נתקף באיזשהו טירוף רוצה לפתוח עוד פוזיציות, פתאום הוא רוצה עוד פוזיציה ועוד הוא לא שבע זה משהו" (עמ' 3 לתמליל).
במהלך אותה שיחה התקשר אליה מרום ודונרה אומרת לשוקי: "עכשיו הוא לא יניח לי הוא לא יניח לי עכשיו עד שאני לא אענה".
בחקירתה הנגדית אישרה דונרה את הדברים שאמרה וכי דבריה התייחסו למרום.
באשר לאמירתה כי מרום מתנהל בטירוף חושים בהקשר למטבעות - התבקשה דונרה להסביר מה הפריע לה. תשובתה לכך הייתה: "הפריע לי שהיה במשך היום היה נפתח הרבה מאוד פוזיציות וגם מבחינת מעקב, היה קשה גם לעקוב אחרי כל זה אחרי כל הסטופ לוסים ועסקאות תופסות... " (עמ' 1079 לפרוטוקול).

בשיחה עם לירז מיום 26.7.06 (שיחה מס' 11) מדווחת דונרה כי מרום חזר מחו"ל ו"לא התרשם מזה שאני עשיתי כולה 4 פוזיציות" .

גם מהאמור לעיל עולה במפורש כי התובעות לא נדרשו לדרבון או לשידול כלשהו כדי לבצע את הפעולות הספקולטיביות אשר בוצעו על ידן בחשבונות נשוא התביעה.

ו. איסוף מידע מגורמים שונים על ידי התובעות
מחומר הראיות עולה כי התובעות עסקו באופן שוטף באיסוף מידע ממקורות שונים על מנת לנהל ולכוון את פעילותן בחדר העסקאות .
במסגרת זו ביקשו מרום ודונרה, גם במהלך השיחות עם הדילרים בחדר העסקאות, מידע וייעוץ באשר למגמות וכיוונים של שערי המטבע השונים.
אולם, התובעות לא הסתמכו דווקא על אותו מידע ועל אותו ייעוץ של הדילרים אלא נראה כי הוא היווה חלק ממארג נתונים, דעות ותחזיות אותו אספו התובעות מגורמים שונים.
מרום קיבל מידי יום בפקס לביתו ובפקס למשרדי התובעות דף סקירה יומית אשר הוכן על ידי מחלקת עסקי מט"ח אשר כלל מידע כללי לגבי אירועים בשוק ההון; מידע בקשר לשערי חליפין של מטבעות שונים וניתוחים טכניים.
סקירה מעין זו סומנה כמוצג י"ז לתצהירו של זקש.
כמו כן, נשלחו לתובעות סקירות וניתוחים אשר היו מתקבלים בחדר העסקאות מגורמים חיצוניים לבנק כגון דויטשה בנק, יו.בי.אס וסאקסו בנק.
בחקירתו הנגדית אישר מרום כי קיבל את ההערכות של יו.בי.אס מהבנק הבינלאומי וכן הערכות של דויטשה בנק וסאקסו (עמ' 654 – 656 לפרוטוקול).
מרום הסכים אומנם כי לא מדובר בייעוץ של הבנק. עם זאת, טען מיד לאחר מכן שהייעוץ של הבנק הוא בעצם שליחת ה סקירות (עמ' 656 לפרוטוקול).

לטענה זו אין בסיס:
טוקמן העיד כי הבנק קיבל אכן סקירות של גופים שונים וכי אם לקוחות היו מבקשים לקבל סקירות אלה היה הבנק מעביר להם אותן.
מכאן עולה, כי עצם משלוח הסקירות של הגופים השונים למרום מלמד על כך שהסקירות התבקשו על ידו.
מהתמלילים אף עולה כי מרום התלונן כאשר סקירה כלשהי לא הגיעה אליו בזמן.
מתמליל שיחה מס' 9 מיום 28.6.06 בין דונרה ללירז עולה כי יום קודם לכן התקשר מרום לחדר העסקאות כדי לדבר עם זקש, על מנת להתלונן בפניו כי לא קיבל כבר יומיים בפקס את הסקירה היומית של חדר העסקאות.
לירז שאלה את דונרה אם זקש חזר אליהם אתמול . דונרה ענתה לה :"האמת היא שלא אבל לא משנה דיברתי עם אריה כי ההוא הרי שנכנס בקריזה הוא לא... מידי חייב תשובה" . ברור כי " ההוא" מתייחס למרום.

כפי שעולה מעדותו של טוקמן, מרום אף נהג להתלונן על תוכן הסקירות ועל אי דיוקים שנפלו בהם.
כך עולה גם משיחה מס' 24 בין שוקי לדונרה ביום 22.1.07 – דונרה אמרה לשוקי כי איזי פורקס כתבו שמדד כלשהו בו מרום מתעניין אמור להתפרסם באותו יום בשעה 17:00 . דונרה אף אמרה : "נראה לי שגם אתם כתבתם אותו אחרת שמואל היה מעיר לכם".

מחקירתו של מרום עולה כי התובעות נהגו לבחון נתונים באתרי אינטרנט של בנקים להשקעות בעולם – אם כי עדותו בעניין זה הייתה מתחמקת ביותר.
מרום אישר אומנם כי קיימות תוכנות מסוג זה וכי אפשר "להיכנס אליהם". אולם, לדבריו, הוא לא נכנס לתוכנות אלה ולא השווה את מה שמציעים אותם בנקים למה שהציע הבנק.
לדבריו: "אני לא אמרתי שנכנסתי אמרתי שהייתה לנו אפשרות להיכנס".
מרום נשאל על ידי בית משפט: "אז לא עשיתם את זה?... לא נכנסתם לתוכנות של בנקים שכל אחד יכול להיכנס אליהם?
ת. מידי פעם כן, דונרה ואני".
לאחר מכן, נשאל מרום פעם נוספת על ידי ב"כ הבנק:
"ש. מעת לעת נהגתם להסתכל שם בתוכנה הזו?
ת. מעת לעת כן.
ש. ... זה נתן לכם אינדיקציה על מה? מה ראיתם שם?
ת. אני מניח שראינו... אנחנו נכנסו וכנראה אנחנו נכנסים אני לא זוכר במדויק לראות את מה שקורה בבנקים בהמלצות שלהם" (עמ' 666 – 667 לפרוטוקול).
למרות זאת, טען מרום כי לא גיבש כל הערכה על סמך תוכנות אלה וכי הסתכל בהן מידי פעם בשביל
"לדעת ולהחכים".
תשובה זו היא תשובה מיתממת ומתחמקת.
אין ספק כי אותה בדיקה נעשתה על ידי מרום על מנת להשוות בין תחזיות הבנקים הזרים לבין
תחזיות הבנק.
דוגמא בולטת להסתמכות על מידע ממקור חיצוני עולה משיחה מס' 50 בין דונרה לשוקי מיום
22.10.07.
דונרה סיפרה לשוקי כי ביצעה עסקה באופציית יורו-דולר לאחר שקיבלה גרף מגורם חיצוני.
בשלב מסוים לאחר סקירת נתוני הגרף אומרת דונרה לשוקי: "יאללה בוא נגיד, בוא ננסה לנסות
לנסות להרוויח לפי הגרף הזה".
דונרה אף אומרת לשוקי: "תדע לך שאתה האדם היחידי שנתתי לו את הגרף הזה... שאלוהים יתן
לי בריאות אין אף אחד. סיפרתי בצחוק לכל מיני שיש לי איזשהו מישהו שמכין לי גרף ואני רוצה
לעקוב אחרי הגרף... אני רוצה לעקוב אחרי הגרף קודם כל כדי לראות אם זה נכון, אחר כך אני כבר
אתן".
בהמשך אומרת דונרה: " בוא, בוא נחכה יום יומיים נעשה בוחטה ונצא... לפי הגרף מחכה לנו
בוחטה" (עמ' 5 לתמליל).
בחקירה הנגדית טענה דונרה כי היא לא זוכרת איזו אופציה זו הייתה "אבל אני זוכרת שהוא המליץ
לי משהו כזה בקטן בשביל הכיף שנעשה".
דונרה גם טענה: "זה גרף שהוא בטוח הוא שלח לי, חד משמעי".
כאשר "הוא" הכוונה לשוקי איתו ניהלה את השיחה. (עמ' 1068-1069 לפרוטוקול).
משהופנתה לדברים שנאמרו על ידה בשיחה ונשאלה מי ערך את הגרף ענתה: "אין לי מושג".
דונרה נשאלה האם היא מסכימה שהגרף לא נשלח לה על ידי הבנק . תשובתה הייתה : "אחרי שאני קוראת את השורה הזאת אין לי מושג מי זה".
גם אם נכונה טענתה של דונרה כי אין לה מושג מי שלח לה את הגרף - ברור כי הגרף לא נשלח לה על ידי שוקי כפי שטענה בתוקף בתחילת חקירתה הנגדית.

דוגמא נוספת ממנה עולה כי דונרה ליקטה מידע בקשר למטבעות ממקורות חיצוניים – עולה מהשיחה שהתקיימה בינה לבין ברוך ביום 27.3.06 (שיחה מס' 3).
דונרה שואלת את ברוך: "טוב, מותק אז מה אתה אומר לאן?... לאן היום?"
ברוך אומר לה את דעתו באשר לדולר-שקל.
דונרה מספרת לברוך כי מרום בחו"ל " ואני פוחדת להתפרע... אני מפחדת להתפרע עם כל הכבוד היה לי פוזיציה שחשבתי שהיא טובה אז נשארתי איתה, האמת היא שרציתי יחד איתך למכור אבל לא הגיע לרמות שאתה אמרת לי למכור... אז הייתה לי פוזיציה שפתחתי בעשרים שלושים עשרים ואחת שלושים אז חיכיתי כבר איתה, אתה זוכר את זה ... אז אני חיכיתי לרמות שכולם אמרו לי ".
דונרה חוזרת ושואלת את ברוך מה עם היורו. ברוך עונה לה: "אמרתי שאין ספק שהנטייה שלי למכור יורו" ודונרה מסכימה איתו.
דונרה שואלת את ברוך אם היא מבינה נכון שגם הוא חושב כמו אחרים שהיורו יתחזק יותר.
דונרה מתווכחת עם ברוך על עמדתו ומציינת כדוגמא את התנהגות הדולר הניוזילנדי, תוך התייחסות למאזן השלילי והאטה בניוזילנד ובאוסטרליה.
דונרה אף מתייחסת לשיחה שניהלה בעניין זה עם יועץ ההשקעות גלילי.
מהשיחה עולה באופן ברור כי דונרה חולקת על דעתו של ברוך על יסוד מידע עצמאי שיש לה לגבי הדולר הניוזילנדי.
בחקירה הנגדית, לאחר מספר רב של שאלות, א ישרה בסופו של דבר דונרה כי באותה שיחה היא מספרת לברוך מה היא חושבת וכי מה שהיא מספרת - הפוך למה שהוא חושב. (עמ' 1004 לפרוטוקול).

בקיאותה של דונרה בנושאי מט"ח ממקורות חיצוניים ושלא על פי מידע או ייעוץ שקיבלה מהבנק עולה גם משיחה מס' 60 מיום 26.11.07.
דונרה שואלת מה הסיבה שהדולר-שקל עולה.
מריה משיבה לה כי כל ה- Emerging markets עלו וזה מה שגרם לעלייה.
דונרה אומרת לה באופן חד משמעי: "אבל אצלנו אנחנו לא מתנהגים כמו מרג'ינג (צריך להיות Emerging – ד.ק) אנחנו מתנהגים כמו היורו".
דונרה חוזרת ומסבירה לה: " אנחנו פעם [ צ"ל אף פעם – ד.ק.] לא מתנהגים כמו המרג'ינג, חמודה שלי, אנחנו בדרך כלל צמודים ליורו לפי מה שאני מבינה נכון?".
בהמשך אומרת דונרה: " נכון, כרגע כן, אז אתם לא יודעים מה הסיבה".
בחקירה הנגדית, משהופנתה דונרה לשיחה זו התבקשה להסביר את המושג Emerging.
דונרה טענה שמריה מסבירה את המושג בשיחה וכי היא אינה יודעת מה פרוש המילה.
דונרה אף אמרה שהיא מוכנה להישבע שהיא לא ידעה מה ה כוונה במושג.
דונרה הופנתה לדברים הברורים שנאמרו בתמליל, כפי שצוטטו לעיל, מהם עולה במפורש שדונרה יודעת מה משמעות המושג וכי היא מסבירה למריה, תוך שימוש בביטוי "חמודה שלי", כי השוק בארץ צמוד בדרך כלל ליורו ולא מתנהג כמו Emerging markets.
תשובתה של דונרה לפיה: " אני אומרת את אותם מילים שהיא משתמשת בזה" – אינה עולה בדרך כלשהי עם השימוש הברור והעצמאי בו עשתה דונרה במונח במהלך השיחה.
בכל מקרה דונרה מאשרת בחקירה הנגדית כי היא חולקת על דעתה של מריה .
ברור כי לדונרה הייתה דעה עצמאית משלה באשר להתנהגות השוק אותה הביעה בשיחה - שלא על פי ייעוץ אותו קיבלה ממי מעובדי הבנק.

מהאמור לעיל עולה כי התובעות עסקו באופן שוטף באיסוף מידע באופן עצמאי ואף כי אין בסיס לטענת התובעות לפיה לא היה לדונרה ניסיון או ידע בעניין המטבעות וכי הייתה תלויה לחלוטין בדילרים בחדר העסקאות.

ז. טענת התובעות כי דונרה עברה הכשרה במט"ח בחדר העסקאות
בכתב התביעה, במסגרת הפרק בו הועלו על ידי התובעות טענות בדבר יחסים אמון מיוחדים עם הבנק – נטען כי כחלק ממסעי השכנוע להרחיב את פעילות ההשקעה במט"ח ובאופציות קיים הבנק הדרכה בת מספר שעות לנציגת התובעות על פעילות ההשקעה במט"ח.
צוין, כי פעילות השקעות מקצועית בפרט במט"ח מחייבת רישיון, הכשרה ארוכה, ניסיון פרקטי וכדומה.
טענה זו בדבר הכשרה עלתה גם בתצהירו של מרום ובתצהירה של דונרה תוך הוספת עובדות נטענות.
בתצהירו של מרום נאמר כי בשלב מסוים אמרה לו דונרה כי היא מרגישה שהיא לא מבינה איך עובד תחום האופציות. בשיחה עם טוקמן הציע טוקמן להעביר את דונרה הדרכה בסחר במט"ח " כדי להכשיר אותה כסוחרת מיומנת".
לדברי מרום, עברה דונרה הדרכה בסדרה של מספר מפגשים בחדר העסקאות.
בתצהירה של דונרה נאמר כי בשנת 2005 סיכמו מרום וטוקמן כי הבנק יעביר אותה הדרכה במספר מפגשים כדי להכשיר אותה לעסוק בעיסוק האינטנסיבי במגזרים.
הפגישה הראשונה הייתה עם טוקמן אשר ישב איתה כשלוש שעות והסביר לה מושגים ואסטרטגיות באופציות.
לאחר זמן מה נפגשה עם הדילר רפאל עמנו (להלן: " רפאל") וישבה איתו כשעתיים בחדר העסקאות. ניתנה לה הדרכה לגבי מושגי יסוד במסחר במט"ח בעיקר באופציות.
רפאל גם נתן לה חוברת עם הסברים בסיסים על מסחר במט"ח.
פגישה נוספת נערכה עם דילרים אחרים בה הרחיבו את ההסברים ולימדו אותה את השפה.
לדברי דונרה בתצהירה, לאורך כל הפגישות חזרו נציגי הבנק ואמרו שהם ימשכו ללוות את התובעות וכי אין לה מה לפחד.
בסיכומים חזרו התובעות וטענו מספר פעמים כי הבנק נטע בדונרה תחושה כי היא מומחית בתחום באמצעות " הכשרה" בת שעות בודדות, למרות שלא הבינה דבר וחצי דבר בתחום האופציות.

בתצהירו העיד טוקמן כי טענת מרום לפיה הציע הוא להעביר את דונרה הדרכה בסחר במט"ח כדי להכשיר אותה כסוחרת מיומנת – "לא הייתה ולא נבראה".
ההזמנה של דונרה לבקר בחדר העסקאות נעשתה ביוזמתו של מרום ולבקשתו וגם ברור כי לא נאמר למרום כי דונרה תוכשר להיות סוחרת מיומנת.
אין הבנק מכשיר לקוחות לפעילות בחדר עסקאות.
באשר לדבריה של דונרה – לפיה ם נאמר ל ה על יד ו כי אין לה מה לדאוג בקשר לפעילות מט"ח – הרי שהדברים לא נאמרו וגם לא הובטח לה כי הבנק ילווה אותה בכל הנוגע לפעילות מט"ח.
באשר לחוברת אליה התייחסה דונרה – מדובר בחוברת המודפסת במאות עותקים אשר כוללת, בין היתר, מושגים בסיסיים לגבי שוק המט"ח העולמי וסוגי עסקאות.
בחוברת מובהר הבדל הסיכון אותו לוקח על עצמו רוכש האופציה - לבין רמת הסיכון אותו לוקח על עצמו כותב האופציה.

בחקירתו הנגדית העיד טוקמן כי הוא זוכר שמרום פנה אליו וביקש שדונרה תבוא אליהם ותשמע את המונחים המקצועיים.
לדבריו, אמר לו מרום: "אני רוצה שהיא תשב אצלכם כמה שעות שהיא תשמע איך אתם עובדים. היא גם רוצה לבוא".
טוקמן הסביר כי זו לא הייתה בקשה חריגה של לקוח שביקש לבוא לחדר העסקאות לשמוע איך עובדים ולראות את הפעילות.
"זה מטבע הדברים זה מקום שמאוד מסקרן את הלקוחות. חדר העסקאות זה מקום מלא אקשן זה מקום שאנשים רוצים להגיע אליו... חמישה מסכים לדילר, מערכות, צעקות פתאום קורה משהו השוק משתולל... כל הדברים האלה הם דברים שמעניינים את הלקוחות... זה קורץ להם לבוא לחדר עסקאות לשמוע מה קורה שם". (עמ' 1412- 1413 לפסק הדין).
טוקמן לא זכר את השנה ולא יכול היה להתייחס לטענתה של דונרה כי אותה פגישה אירעה בשנת 2005.
טוקמן הופנה לאמירתו בחקירה לפיה קיים בחדר העסקאות "ז'רגון" שנשמע מבחוץ כמו "ג'יבריש".
טוקמן נשאל כיצד ייתכן שדונרה מתחילה ללמוד את "השפה" שבע שנים לאחר שלטענת הבנק היא כבר עובדת מול חדר העסקאות כספקולנטית .
טוקמן השיב כי גם השומר יכול לעבוד מול חדר עסקאות וגם ד"ר במתמטיקה והם יכולים להרוויח או להפסיד. "את זה שהיא לא יודעת איך קוראים למשהו מסוים, זה לא אומר שהיא לא מבינה מה זה ספקולציה. היא אולי לא יודעת איזשהי מילה, היא לא יודעת איך קוראים לזה אבל היא כן יודעת להתייחס לזה מבחינת הפעילות שלה מבחינת הקניה של העסקה, מבחינת המכירה של העסקה והיא יודעת לעשות את זה".
טוקמן הוסיף כי מדובר היה בפגישה של שעה או לכל היותר של שעתיים.
דונרה שאלה אותו בפגישה על דברים מסוימים שלא היו לה ברורים מדברים ששמעה מדילרים, כמו ציטוט של "פרפר" ולגבי "הדלתא של אופציה".
"...אבל זה לא אומר שהיא לא ידעה מה זה קול דולר זה לא אומר שהיא לא ידעה מה זה פוט יורו... זה לא אומר שהיא לא ידעה כמה ניוז ילנדי מול הין.... יש הרבה מאוד דברים והדברים האלה שהיא שאלה אותי זה לא אומר שהיא צריכה לדעת את כל הדברים האלה כדי לעשות עסקה" (עמ' 1416 לפסק הדין).

עדותו של טוקמן הן בתצהיר והן בחקירה הנגדית אמינה עלי וסבירה לגופה.
מקובלת עלי עדותו כי מדובר היה במפגש על פי בקשתו של מרום שנועד לערוך לדונרה סיור בחדר העסקאות , וכי לא הייתה כל כוונה להכשיר את דונרה כדילרית בחדר העסקאות.
כמו כן, מקובל עלי לחלוטין הסברו כי העובדה שדונרה לא ידעה מושגים מסוימים לא הפריעה לה לבצע את הפעילות הספקולטיבית של מכירה וקניה.
דונרה עצמה העידה כי נפגשה עם טוקמן; עם אדם בשם דויד ועם רפאל וכי הם הראו לה דוגמאות והסבירו לה מושגים מסוימים.
דונרה זכרה את המילה "ונילה" ואמרה כי הציגו בפניה כל מיני מושגים וכי קיבלה חוברת.
עדות זו עולה בקנה אחד עם עדותו של טוקמן.
העובדה כי דונרה לא הייתה מומחית במושגים השונים, לא הפחיתה כהוא זה מיכולתה לבצע את העסקאות השונות אותן ביצעה מספר פעמים ביום במשך מספר רב של שנים.
נראה כי הטענה של התובעות לפיה נועדה אותה הכשרה, לכאורה, להפוך את דונרה ל סוחרת מיומנת במסחר במט"ח - נולדה במסגרת התביעה בלבד.

עדותו של מרום בעניין הייתה רצופה סתירות.
מרום נשאל בחקירתו הנגדית האם את צמד המילים "סוחרת מיומנת" אמר לו טוקמן או שמדובר בפרשנות שלו.
תשובתו של מרום הייתה: "אני לא אמרתי לא את זה ולא את זה... זה לא שלי ואני לא יודע אם טוקמן".
מרום נשאל הן על ידי בית משפט והן על ידי ב"כ הבנק של מי האמירה ולכך השיב כי אינו יודע.
מרום חזר על טענתו כי טוקמן הציע להעביר את דונרה קורס.
בסופו של דבר אמר מרום, כי הוא מניח שלא הוא עצמו ולא טוקמן דיברו על הכשרה שנועדה להפוך את דונרה לסוחרת מיומנת אלא כדי להעביר אותה הכשרה.
מיד לאחר מכן חזר ואמר: "כנראה זה טוקמן אמר לי ואני השתמשתי בזה... אלה לא מונחים שלי זה מונחים של הבנק" (עמ' 708 לפרוטוקול).
בסופו של דבר, אמר שאינו זוכר.
מרום אישר, בתשובה לשאלת בית משפט, כי בשלושה ימים או ביומיים אי אפשר להפוך לסוחרת מיומנת. לדבריו: "בהחלט שלא וזו הטענה שלי גברתי".
בשלב זה, טען מרום כי הוא התקומם נגד ההכשרה.
הסתבר כי, לטענתו, אותה התקוממות הייתה בזמן שהוועדה בבנק "חקרה אותו".
לדבריו "אני אמרתי... אני אמרתי שלא יכול להיות שיעבירו קורס הכשרה של יומיים ושלושה והיא תהיה מוכשרת. אני לא יודע אם השתמשתי במילה סוחרת אבל בוודאי מוכשרת היא לא הייתה ." (עמ' 709 לפרוטוקול).
בהמשך חקירתו, העיד מרום כי המילים "סוחרת מיומנת" הם מילים שלו, אבל אלו מילים שהבנק השתמש בהם – בניגוד גמור לעדותו קודם לכן לפיו אין מילים אלה שלו או של טוקמן.

גרסה חדשה שהועלתה בהמשך על ידי מרום היא כי הביע מחאה כבר בזמן אמת על אותה הכשרה לכאורה. מרום העיד כי אינו זוכר אם מדובר בהצעה שלו או בהצעה של טוקמן "אני לא זוכר אם יוזמתו או יוזמתי זה מה שסוכם". (עמ' 712 לפרוטוקול).
מרום נשאל מדוע בשיחה שהתקיימה בשנת 2008 במחלקת הביקורת הפנימית של הבנק אמר שאינו זוכר אם הבנק פנה אליו בעניין ההכשרה או שהתובעות פנו לבנק – ואילו שש שנים מאוחר יותר , כאשר חתם על התצהיר , כתב בצורה ברורה כי טוקמן הציע להעביר את דונרה הדרכה.
תשובתו לכך הייתה: " יש הרבה דברים שאני למדתי אותם ונחשפתי אליהם במהלך השנים שעבדתי מול עורכי הדין שלי ולא ידעתי".
מרום נשאל על ידי בית משפט האם עורכי הדין שלו גרמו לו להבין שטוקמן הציע את ההכשרה.
תשובה של ממש לא הייתה למרום לשאלה זו.
בהמשך הופנה מרום ל- נ/47 – בו ענה בסעיף 2 כי גוטמן הציע לתובעות שדונרה תעבור הכשרה בסיסית בבנק.
תשובתו של מרום בחקירה הייתה: "התשובה שגם גוטמן וגם זאב וגם אריה דחפו לכיוון להכשיר את דונרה" (עמ' 720 לפרוטוקול).

מכל האמור לעיל, עולה כי גרסתו של מרום בעניין זה השתנתה והתפתחה ויש לקבל את גרסתו של טוקמן כגרסה האמינה.
ברור בכל מקרה כי כוונת אותה פגישה לא הייתה להפוך את דונרה לסוחרת מיומנת הבקיאה בכל המונחים המקצועיים .

ח. הטבת החזרי המרווחים בחשבונות התובעות
במסגרת הפרק הדן בהשפעת הבנק על פעילות התובעות בשוק ההון, ציין מרום בתצהירו כי בשלב מסוים הוצע לו על ידי מנהל הסניף בו התנהלו החשבונות לפנות בבקשה להנהלה הראשית בבקשה לקבל החזרים על עמלות ששולמו.
לדברי מרום, שוחח על כך עם טוקמן ולאחר זמן לא רב בפגישה איתו ועם מנכ"ל הבנק סוכם כי התובעות יקבלו החזר עמלות.
הבנק החזיר אכן עמלות בסכומים של עשרות אלפי שקלים בשנה ואף יותר מכך.
סיכום פגישה בעניין ומסמכים המעידים על החזרי עמלות צורפו לתצהירו של מרום.
לעניין זה לא היה זכר בכתב התביעה. אולם, כאמור, הנושא צוין בתצהירו של מרום בתמיכה לטענה בדבר השפעת הבנק ויצירת יחסים מיוחדים עם התובעות.

לטענתו של מרום - ממנה עולה לכאורה כי הבנק הציע לו הטבה כדי ליצור יחסים מיוחדים – אין בסיס.
טוקמן התייחס לנושא זה בתצהירו והעיד כי במהלך שנת 2002 פנה אליו גוטמן ואמר לו שמרום העלה בפניו בקשה שהבנק יעניק לחברות בקבוצת מרום הטבה בדמות החזרי מרווחים בגין פעילותם במט"ח.
גוטמן ציין בפני טוקמן כי עקב ידידותו עם מרום הוא אינו מעונין לטפל בנושא והעביר את הנושא לטיפולו של טוקמן.
מדובר היה בבקשה חריגה ביותר אשר דרשה את טיפולו של מנכ"ל הבנק.
טוקמן ניהל במשך מספר חודשים מו"מ עם מרום בקשר לבקשה זו.
במסגרת המו"מ טען בפניו מרום כי קיבל הצעות לקבלת החזרי מרווחים מבנק אחר וממספר חברות פרטיות העוסקות בתחום המסחר במט"ח. מרום איים כי אם הבנק לא ייעתר לבקשתו הוא יפסיק את הפעילות בבנק ויעבור לעבוד עם גופים מתחרים.
מאחר והיה חשוב לבנק לשמר את פעילות התובעות המליץ טוקמן בסופו של דבר למנכ"ל הבנק להסכים לבקשה החריגה.
הבנק יצר דוח אקסל מיוחד באמצעותו היה ניתן לחשב את מחזורי פעילות המט"ח שבוצעו בחשבונות שנכללו בהסכם ההחזרים.
ההחזרים ניתנו הן בגין פעילות החברות במט"ח-מט"ח והן בפעילות החברות בשקל-מט"ח.
במהלך השנים פנה מרום מספר פעמים בדרישה לשפר ולהיטיב את תנאי הסכם ההחזרים ואף חזר ואיים לעבור לעבוד עם גופים אחרים - אם דרישותיו לא תענינה.
מרום נהג לבדוק בדקדקנות את סכומי ההחזרים בגין כל סוגי העסקאות.
בתצהירו של גוטמן נאמר כי הפנייה בעניין זה הייתה של מרום אליו.
גוטמן ציין כי חש אי נעימות כתוצאה מכך שמרום העלה בקשה לקבלת הטבה חריגה במהלך שיחה חברית.
גוטמן עדכן את מנכ"ל הבנק בדבר הבקשה אך הודיע לו כי עקב יחסי החברות הקרובים הוא מבקש לא לקחת חלק בהחלטה ולהעביר את הטיפול לטוקמן - כפי שהעיד טוקמן בתצהירו.

גם בעניין זה הייתה עדותו של טוקמן אמינה ועניינית בעיני.
טוקמן העיד בחקירתו הנגדית כי בקשתו של מרום הייתה בקשה חריגה וכי הוא הראשון וגם האחרון, למיטב ידיעתו של טוקמן, שבקשתו נענתה.
טוקמן אישר כי הפנייה בעניין הגיעה אליו מגוטמן.
במהלך המו"מ נאמר לטוקמן על ידי מרום כי הוא רוצה להתחיל לעבוד מול בנק לאומי או שהוא כבר עובד מול בנק לאומי וכי הוא מקבל פניות מאיזי פורקס ומט"ח 24 – אשר מציעים לו פיפס אחד החזר בעסקאות מט"ח-מט"ח.
מרום ביקש מטוקמן לקבל את אותו החזר.
טוקמן הסביר כי זאת לא הייתה דרך העבודה המקובלת בבנק "אנחנו לא רצינו לנהל את הדבר הזה, אנחנו נתנו ציטוט ללקוח וכאשר נתנו את הציטוט מבחינתו הדבר הזה זאת אומרת נגמרה העסקה" (עמ' 1352 בפרוטוקול).
טוקמן העיד כי מלכתחילה שהוא לא רוצה להיענות לבקשתו של מרום.
כאשר הגיע לשלב שהבין כי אם הוא לא יענה לבקשה של מרום הוא יעזוב.
מנכ"ל הבנק קיבל החלטה לתת למרום בתחילת הדרך חצי פיפס החזר במט"ח ושישה פיפסים בשקל-מט"ח.
מרום ביקש את ההטבה בהתאם למחזורים – פיפס על כל מיליון דולר.
חצי שנה לאחר הסיכום הראשון נערכה פגישה נוספת: מרום ביקש והמשיך לבקש הטבה של פיפס שלם וכי במקומות אחרים נותנים לו הטבה זו והמשיך לאיים שהוא עוזב את הפעילות של הבנק. (עמ' 1357 לפסק הדין).
בעקבות דרישה נוספת זו ההחזר הוגדל ל- 0.8 פיפס במט"ח.
טוקמן הדגיש כי הפנייה הייתה של מרום אליו "ברור לי שלא מיוזמתי באתי ופניתי אליו ואמרתי לו... הוא פנה אלי ואמר לי שהוא רוצה עוד פעם... והוא כל הזמן נדנד נותנים לי פיפס נותנים לי פיפס" (עמ' 1373 לפרוטוקול).

גם בעניין זה עברה עדותו של מרום מספר גרסאות:
בתצהיר נאמר על ידו, כאמור, כי ההצעה לפנות בדרישה לקבלת החזרים נעשתה על ידי מנהל הסניף בו התנהלו חשבונות התובעות.
בחקירתו הנגדית טען מרום כי טוקמן ייעץ לו לפנות למנכ"ל הבנק לבקש החזרים "והוא אמר לי לא להגיד את זה למנכ"ל שזה בא ממנו ואז בקשתי פגישה עם המנכ"ל לפי הצעתו של טוקמן".
מרום נשאל האם ניהל מו"מ עם טוקמן ואמר לו כי קיבל הצעות מגופים חיצוניים לבנק להחזרי פיפסים. לכך ענה : "אני לא זוכר, ייתכן וכן".
מרום אף נשאל האם המו"מ התבסס על עובדות אמיתיות או שמרום המציא שהוא קיבל את ההצעות. תשובתו לכך הייתה: "אין לי תשובה לכך". (עמ' 780 לפרוטוקול).
כלומר, אין למרום גרסה עקבית באשר לגורם ההצעה בעניין החזרי המרווחים.
יש לקבוע כי הגרסה הנכונה היא גרסתו של טוקמן לפיה הדרישה הייתה של מרום; התנהל מו"מ וכי "ייתכן" ובמהלך אותו מו"מ טען מרום כי קיבל הצעות מגופים אחרים – בין אם אכן היו הצעות כאלה ובין אם לאו.
מרום התבקש לאשר כי עקב אחרי ביצוע בפועל של ההחזרים בחשבונות. תשובתו לכך הייתה : "סביר להניח".
משנשאל האם המעקב בקשר להחזרים היה גם בקשר לפעילות במט"ח – מט"ח וגם בקשר לפעילות בדולר – שקל השיב בסופו של דבר , ולאחר שאלת בית משפט , "אז התשובה היא כן כי אנחנו הייתה פעילות גדולה ואנחנו דרשנו החזרים על כל הפעילות . גם של המט"ח וגם של האופציות וגם פעילות רגילה" (עמ' 784 לפרוטוקול).
ברור אם כן שמדובר בדרישה ובפניה של מרום בשם התובעות.

אין לכן כל בסיס להצגת הנושא של החזרי המרווחים כהטבה אשר הוצעה לתובעות על ידי הבנק כחלק מיוזמתו - במסגרת בניית האמון והשידול לביצוע פעולות בנגזרי מט"ח.
מרום פעל כאיש עסקים מנוסה וותיק ופנה לבנק באמצעות גוטמן איתו נוצרו, כאמור, יחסים חברתיים אשר שיקפו אינטרסים הדדיים.
שידול או הפרת אמון בוודאי שלא היו כאן.
אין לכן גם כל בסיס לטענתו של מרום לפיה היוו החזרי המרווחים חלק מתכנית העל של הבנק ליצור תחושה של שיתוף או תלות.

י. טענת התובעים בדבר הפרת חוק הייעוץ
יש לבחון עתה את טענת התובעות בדבר הפרת חוק הייעוץ.
התביעה מתייחסת, כאמור, לשנים 2004 - 2008. אולם, הדגש הוא על הנזק שנגרם מפעילות שהחלה בשנת 2007.
בשלב זה, כבר פעלו התובעות מספר שנים בפעילות ספקולטיבית נרחבת והיו בקשר ישיר עם חדר העסקאות, כאשר אפיון הפעילות ודרך התנהלותן של התובעות פורטו בהרחבה לעיל.

- חוק הייעוץ - המסגרת הנורמטיבית
"ייעוץ השקעות" מוגדר בסעיף 1 לחוק ייעוץ השקעות: "מתן ייעוץ לאחרים בנוגע לכדאיות של השקעה, החזקה, קניה או מכירה של ניירות ערך או של נכסים פיננסיים...".
"ייעוץ" מוגדר בסעיף 1: "לעניין זה, "ייעוץ" – בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות באמצעות פרסום, בחוזרים, בחוות דעת, באמצעות הדואר, הפקסימיליה או בכל אמצעי אחר, למעט פרסום בידי המדינה או בידי תאגיד הממלא תפקיד על פי דין במסגרת תפקידו".
סעיף 2(א) לחוק קובע: " לא יעסוק אדם בייעוץ השקעות אלא אם כן הוא בעל רישיון יועץ; יחיד בעל רישיון יועץ רשאי לעסוק בייעוץ השקעות כיחיד או כעובד בחברה שהיא בעלת רישיון יועץ, או בעלת רישיון מנהל תיקים העוסקת גם בייעוץ, כעובד או שותף בשותפות שהיא בעלת רישיון יועץ או כעובד באגודת פיקדון ואשראי".
סעיף 2(ב) לחוק קובע: "לא יעסוק אדם בניהול תיקי השקעות אלא אם כן הוא בעל רישיון מנהל תיקים, ואם הוא יחיד - הוא בעל רישיון ועובד בחברה שהיא בעלת רישיון מנהל תיקי השקעות".

הבנק טען בסיכומיו כי חוק הייעוץ בא להגן בעיקר על "משקיעים קטנים ולא מתוחכמים" (פרק 7.2 לסיכומי הבנק) וכי מרום ודונרה, נציגי התובעות, היו בזמנים הרלוונטיים "לקוח מתוחכם במיוחד" ומשכך חוק הייעוץ אינו חל על התובעות.
הרקע לחקיקת חוק הייעוץ תואר בהצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1994 (ה"ח 2320, 92) (להלן: " הצעת חוק הייעוץ "):
"נוכח התפתחות שוק ההון בישראל, נועד החוק המוצע להסדיר את העיסוק בניהול תיקים וביעוץ השקעות, הן מבחינת הכישורים של מי שיורשו לעסוק ביעוץ ובניהול תיקים והן לעניין היחסים בין היועצים ומנהלי התיקים לבין לקוחותיהם, לרבות דרכי פעולה בתחום העיסוק, חובת נאמנות, חובת זהירות ומניעת ניגודי עניינים... החוק המוצע כולל שינויים ביחס להצעת החוק שעברה בכנסת ה־ 11 קריאה ראשונה, זאת בין היתר לאור שינויים שחלו בפועל בתחום זה בשנים האחרונות".
בבג"צ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל ואח' נ' שר האוצר ואח' פ"ד נט(4) 367 (להלן:
"בג"ץ לשכת מנהלי ההשקעות") נקבע כי חוק הייעוץ נועד לתת מענה להתפתחות שוק ההון, ריבוי דרכי ההשקעה ועלייה בהתעניינות בתחום. החוק נועד להבטיח מתן שירותי ייעוץ וניהול השקעות על ידי גורמים כשירים ובעלי רמה מקצועית נאותה, וזאת לאור פעילותם של גורמים בלתי מתאימים ובלתי כשירים שפעלו בתחום. עוד נקבע כי הגנה על אינטרסים של המשקיעים נועדה להגביר את ההשתתפות בשוק ההון, שגודלו וחוסנו הוא אינטרס של המדינה (פסקה 20).
כלומר, עפ"י הצעת החוק ועפ"י בג"ץ לשכת מנהלי ההשקעות, עונה החוק על הצורך להגן על כלל ציבור המשקיעים, לקוחותיהם של יועצי ההשקעות ומנהלי התיקים, לאור התפתחות שוק ההון בישראל.
עיון בפסיקה מצביע אף הוא על כך שכלל ציבור המשקיעים זכאי להגנת חוק הייעוץ: בת"צ (ת"א) 25282-06-10 שמואל רוזובסקי נ' איזי פורקס בע"מ (פורסם בנבו, 19.8.14) ע' 10, להלן: " עניין רוזובסקי") נאמר כי חוק הייעוץ חוקק "בראש ובראשונה לטובת ציבור המשקיעים ולהגנה על כספם".
בת"א (ת"א) 2425/01 אלי שירי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו 23.7.07), עמ' 42, נאמר כי תכלית החוק היא " להגן על ציבור המשקיעים ולהבטיח את רמת השירות המקצועי של מנהלי תיקי השקעות ויועצי השקעות".
בעש"א (ת"א) 25968-03-11 פלונית (חסוי) נ' מדינת ישראל, עמ' 23, פורסם בנבו, 4.11.12, להלן: "עניין פלונית", עמ' 23) נקבע: "חוק הייעוץ נועד להגן על ציבור המשקיעים, מחד גיסא, ולהקנות להם בטחון בנותני השירות, מאידך גיסא".

לדברי הבנק מתקיימות במרום, "ללא ספק", אמות המידה בהיבטן הכלכלי-פיננסי הקבועות בהגדרת "לקוח כשיר", כאמור בתוספת ראשונה לחוק הייעוץ. לכן, לטענתו, אין לראות במרום ובתובעות את קהל היעד שהמחוקק ראה לנגד עיניו כשחוקק את חוק הייעוץ.
עד לתיקון 13 לחוק הייעוץ (חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 13) התש"ע- 2010) היפנה חוק הייעוץ לתוספת ראשונה בחוק ני"ע שכללה רשימה המתארת לקוחות העונים להגדרת "לקוח כשיר".
תיקון מס' 13 הוסיף, בין היתר, הגדרה של "לקוח כשיר" המפנה לתוספת ראשונה לחוק הייעוץ שגם היא נוספה במסגרת התיקון.
התוספת הראשונה כוללת קבוצה של 11 לקוחות כשירים. בין היתר, נכללו בקבוצה זו יחיד בעל עושר פיננסי או מומחיות וכישורים בתחום שוק ההון וכן תאגיד הנמצא בבעלות מלאה של " משקיעים המנויים בתוספת".
השוואה בין הצעת חוק הייעוץ לבין תיקון מס' 13 בנוסחו הסופי - מראה כי הוספתו של יחיד לרשימת "לקוח כשיר" עברה שינויים שיש בהם כדי להגן על משקיע יחיד.
בהצעת החוק נקבע מבחן אחד בלבד להגדרתו של יחיד כ"לקוח כשיר" - בעל נכסים נזילים בסך של 15 מיליון ₪. לעומת זאת, בנוסח הסופי של התוספת הראשונה לחוק הייעוץ, בסעיף 9, נדרש יחיד לעמוד ב-2 מתוך 3 מבחנים, אמות מידה כלכליות פיננסיות, כדי להיחשב " לקוח כשיר": מבחן הנכסים הנזילים - בסכום של 12 מיליון ₪; מבחן מספר העסקאות- היקף פעילות של 30 עסקאות בממוצע ב-4 רבעונים שקדמו להתחלת הפעילות; מבחן המומחיות- בעל מומחיות וכישורים בשוק ההון או מי שהועסק לפחות שנה בתפקיד שדורש מומחיות בשוק ההון. בנוסף, נדרש יחיד לתת מראש את הסכמתו בכתב לכך שייחשב "לקוח כשיר".

אין מחלוקת כי תיקון מס' 13 לחוק הייעוץ אינו חל בעניינינו היות והוא נכנס לתוקף רק בשנת 2010.
עוד יש לציין, כי מרום ודונרה אינם התובעים בתביעה.
עם זאת, אין ספק ואף לא נטען כך במפורש ע"י הבנק, כי מרום או דונרה אינם עומד ים במבחן המומחיות, הדורש הכשרה בתחום או ניסיון בתפקיד מקצועי של מומחה .
יש להדגיש כי כאמור, יחיד (המעוניין להיחשב לקוח כשיר), חייב לתת את הסכמתו מראש ובכתב. כלומר, יחיד העומד באמות המידה הכלכליות-פיננסיות אינו הופך ל"לקוח כשיר" באופן אוטומטי, אלא עליו להסכים מראש ובכתב לשינוי הגדרתו ל"לקוח כשיר".

מרום לא חתם על הסכמה מעין כזו.
גם אם היה מקום לצאת מהנחת העבודה כי בחשבונו הפרטי של מרום היה העושר הפיננסי וכי התקיימה הדרישה לפיה ביצע בממוצע 30 פעולות בנגזרי מט"ח ב- 4 הרבעונים שקדמו לתחילת פעילות התובעות בנגזרי מט"ח - היה על הבנק להוכיח כי התובעות עומדות במבחנים הקבועים לתאגיד בתוספת הראשונה (סעיף 8).
אין ראיה כי נכון למועד תחילת הפעילות היה לתובעות בחשבונן סכום של 50 מיליון ₪ נזילים.
כפי שכבר צוין לעיל, נכנס לחשבונן סכום של כ- 45 מיליון ₪ בשנת 2004 – כאשר מועד הפעילות הרלוונטי בנגזרי מט"ח שלא בגדר פעילות גידור – היה כבר בסוף שנות ה- 90'.
אומנם, בתקופה שלפני המיזוג הייתה שמרום בבעלות מלאה של מרום ורעייתו ושמרום החזיקה
ב- 100% ממניות יוניטרוול.
אולם, מאחר ומרום לא נתן את הסכמתו מראש לכך שייחשב כלקוח כשיר לעניין החוק, הרי שלא מתקיימים בו כל התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 9 לתוספת הראשונה – שניים מהתנאים המצוינים בס"ק (1) – (3) והתנאי הנוסף: "ואשר נתן מראש הסכמתו בכתב לכך שיחשב כלקוח כשיר...".

התוצאה היא כי הוראות חוק הייעוץ חלות על התובעות.

החוק קובע, כאמור, כי ייעוץ השקעות מתייחס, בין היתר, לנכסים פיננסיים.
"נכסים פיננסיים" מוגדרים בסע יף 1 לחוק הייעוץ: " יחידות כהגדרתן בחוק השקעות משותפות, מניות או יחידות של קרן הרשומה מחוץ לישראל, אופציות, חוזים עתידיים, מוצרים מובנים..." .

הבנק טען כי לתובעות לא ניתן ייעוץ השקעות "כמשמעו בחוק הייעוץ", כיון שעל פי הגדרת המונח "נכסים פיננסיים" בסעיף 1 לחוק הייעוץ: "מט"ח - נכס הבסיס בעסקאות הפורקס - איננו נכנס בהגדרת "נכס פיננסי". מט"ח ושערי חליפין אינם חוסים תחת חוק הייעוץ"" (פרק 7.2 לסיכומי הבנק. הדגשים – במקור).
כאסמכתא לטענתו ה יפנה הבנק לפסק הדין בעניין ת"א (מרכז) 181-06-08 עדן רוזנשטיין נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 19.1.12, להלן: " עניין רוזנשטיין").
בעניין זה נאמר: " מצאתי, כי יש ממש בטענת הנתבעים...מט"ח כנכס בסיס (בשונה מאופציה על מט"ח או חוזה עתידי במט"ח) אינו נכס פיננסי שחוק הייעוץ חל עליו ולכן מתן מידע על שערי מט"ח, תחזיות לגבי תנודתיות בשער וכיוצ"ב – אינו מהווה ייעוץ השקעות ".
המונח "נכס בסיס" בו עושה הבנק שימוש בטיעון לעיל, מופיע בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך") ולא בחוק הייעוץ.
סעיף 52א לחוק ניירות ערך מגדיר "נכס בסיס": "נכס בסיס-הנכס נושא ההתחייבות בנייר ערך".
כלומר, בעסקה בנגזרים במט"ח, כגון אופציות או חוזים עתידיים –הנכס, המטבע הזר, הופך לנכס בסיס בגין קיומה של התחייבות לגביו בנייר ערך.
חוק ניירות ערך מגדיר בסע יף 52טו "נכס בסיס" – " כהגדרתו בסעיף 52א; לעניין זה "נכס": "נכס- נייר ערך, ריבית, מטבע, סחורה, מדד, או כל שילוב של אלה".
לכן, נגזרים שנכס הבסיס שלהם הוא מט"ח כגון אופציות או חוזים עתידיים - נכללים בהגדרת "נכס פיננסי" עלי ו חל חוק הייעוץ.

טענתו של הבנק רלוונטית ככל שהיא מתייחסת למטבע זר כ"נכס" באופן עצמאי . אולם, היא אינה נכונה כאשר המטבע הוא בגדר "נכס בסיס", כמו בעסקאות אליהן מתייחסת התביעה.
המגמה להרחיב הסדרי פיקוח על מגוון רחב של פעולות נגזרות במטבע זר עולה מקביעתה של רשות ני"ע מיולי 2017.
הרשות קבעה כי שני שירותים בעסקאות מט"ח - רכישה ממונפת של מטבעות וכן מסחר במטבעות באמצעות יתרות חובה וזכות - שהוצעו על ידי אינטראקטיב ברוקרס בע"מ (להלן: " אינטראקטיב"), יסווגו תחת הגדרת "מכשיר פיננסי" בסעיף 44יב(4) לחוק ניירות ערך .
כתוצאה מכך חייבה הרשות את אינטראקטיב בקבלת רישיון זירת סוחר לחשבונו העצמי. אינטרקאטיב עתרה לבית המשפט בעניין זה.
בפסק הדין קבעה כב' השופטת רות רונן, כי מסחר במטבעות באמצעות יתרות חובה וזכות (השירות מאפשר ללקוחות שיש להם יתרות זכות במטבע מסוים, להיכנס ליתרת חובה במטבע אחר -באמצעות הלוואה עד לגובה יתרות הזכות- כדי לרכוש מטבע מסוג שלישי) ייחשב "מכשיר פיננסי" כאמור בחוק ני"ע (עתמ (ת"א) 19803-08-17 INTERACTIVE BROKERS LLC נ' רשות לניירות ערך תל אביב, פורסם בנבו 20.6.18. להלן: "עניין אינטראקטיב").

מכל האמור לעיל עולה כי מתן ציטוט או תחזית שער במט"ח על ידי הבנק ללקוח שתיק ההשקעות שלו כולל אופציות, חוזים עתידיים או מוצר מובנה שנכס הבסיס שלו הוא מט"ח - הוא בגדר מתן ייעוץ בעניין נכס פיננסי, עליו חל החוק.

- האם ניתן ייעוץ על ידי הבנק?
יש לבחון עתה את טענת התובעות כי ניתן להן ייעוץ השקעות על ידי הבנק בניגוד לחוק הייעוץ.
אינני רואה צורך להידרש לשיחות באופן פרטני שכן מקריאת התמלילים עולה על פניו באופן ברור כי דילרים בחדר העסקאות נתנו, בעיקר לדונרה, ייעוץ באשר לכיווני מט"ח ואף ייעוץ באשר לדרך ביצוע עסקאות.
אין מחלוקת כי הדילרים בחדר העסקאות של הבנק למעט רונן לא היו בעלי רישיון ייעוץ.
הדילרים הם אלו שהיו בקשר יומיומי עם דונרה ומרום בקשר לפעילות התובעות בנגזרי מט"ח.

כפי שעולה מעדותו של גוטמן – עמדת הבנק הייתה כי מסירת מידע מכל סוג שהוא בקשר למטבע, לרבות תחזיות לפי הערכות ש ל נותן המידע, אינם בגדר ייעוץ.
בהקשר זה נטען כי ניתן לבנק ייעוץ משפטי לפיו לא מדובר בייעוץ לגביו נדרש רישיון .
ייעוץ משפטי נטען זה לא הוצג בפני בית משפט. כפי שנקבע בסעיף הקודם - מתן תחזיות בקשר למטבע בעסקאות עתידיות ובעסקאות אופציות – נכלל באופן ברור בהגדרת " ייעוץ" על פי חוק הייעוץ.
בהתאם לעמדת הבנק והייעוץ המשפטי הנטען - גם לא ניתנה הנחיה לדילרים בחדר העסקאות שלא לתת את אותו סוג של ייעוץ.
פרנק העיד בחקירתו הראשית כי המדיניות בבנק הייתה שמט"ח הוא מחוץ להגדרה של חוק הייעוץ ולכן הדילרים במט"ח לא צריכים להיות בעלי רישיונות ייעוץ.
פרנק העיד באופן חד משמעי "כל דילר בחדר עסקאות נותן ייעוץ במט"ח" (עמ' 12 לפרוטוקול).
פרנק נשאל האם בין השנים 2000 עד 2008 גם דילרים בחדר העסקאות שאין להם רישיון ייעוץ נתנו ייעוץ בפועל.
תשובתו לכך הייתה, לאחר מספר התנגדויות בעניין זה של ב"כ הבנק "את העובדה כפי שאני רואה אותה. כל דילר בחדר עסקאות מט"ח נתן ונותן ייעוץ" (עמ' 15 לפרוטוקול).
עובדה זו מקבלת ביטוי ברור בעדותו של שוקי לפיה: "בהנחיות שקיבלתי וכמו שאני הבנתי אותם, אין בעיה לדבר ולתת תחזית על שער הספוט וכנגזרת של זה בעצם... שער הספוט מתמחר את המחיר של האופציה והוא קשור באופן ישיר למחיר שלה. .."(עמ' 2487 לפרוטוקול).

שוקי אף הבהיר בהמשך חקירתו כי לפי הבנתו את ההנחיות לא ניתן לנתק בין שאלת עיתוי גלגול האופציה לבין מרכיב שער הספוט. לכן, אמירה כלשהי בדבר גלגול האופציות בגין התחזית על הספוט היא " בסדר". (עמ' 2488 לפרוטוקול).

כאמור, במהלך השיחות הרבות ביותר אשר התקיימו בין דונרה לדילרים, שיחות אשר הוגשו כראייה במהלך הדיון – ניתן להצביע באופן נקודתי על מספר רב של מקרים בהם ניתן לדונרה ייעוץ אשר התבטא בדרך כלל בתחזית באשר לכיווני מט"ח ובמתן הנחיות לביצוע פעולות שונות, לרבות, בעניין דרך גלגולי האופציות.
כמו כן, ניתן להצביע על מקרים מסוימים בהם ניתן לכאורה ייעוץ למרום.
עם זאת, יש לציין כי דונרה העידה באופן חד משמעי כי בכל הקשור לעסקאות פורוורד מט"ח-מט"ח - היה למרום כיוון משלו וידיעה משלו וכי הוא היה מי שנתן לה הוראות לעניין עסקאות פורוורד (עמ' 1017 לפרוטוקול).
בעניין זה מקובלת עלי לחלוטין טענת התובעות כי ייעוץ מעין זה אשר ניתן על ידי דילרים שאין להם רישיון ייעוץ - הינו בניגוד לחוק הייעוץ. עם זאת אין בקביעה זו כדי להוכיח את תביעת התובעות.

- האם הוכח קיומו של קשר סיבתי
התובעות טענו כי בגין מתן הייעוץ בהעדר רישיון בניגוד לחוק הייעוץ קמות להן מספר עילות תביעה. בין היתר, בגין הפרת חובה חקוקה; רשלנות; הפרת חוזה והפרת חובות אמון שונות.
הוכחת קיומו של קשר סיבתי נדרשת בתביעה המבוססת על כל אחת מעילות אלה.
ברע"א 3800/15 טי.אר.די אינסטרום בע"מ נ' זאב זאבי (להלן: "פסק דין אינסטרום") דן בית משפט העליון בתביעה בגין הפרת חובת דיווח וגילוי, באי הגשת דוח מידי על שינוי במדיניות ההשקעות עליה הצהירה המבקשת, בניגוד לחוק ניירות ערך.
בהתייחס לכך כי קיימות עילות תביעה אפשריות נוספות לעילת התביעה על פי חוק ניירות ערך, מכוח הדין הכללי, קבע בית משפט "... יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי ככל שהתביעה נשענת על עילות מדיני הנזיקין; החוזים או דיני עשיית עושר ולא במשפט" (סעיף 33 לפסק הדין).

הוכחת קשר סיבתי מורכבת משני נדבכים:
בשלב ראשון – על התובע להוכיח כי קיים קשר סיבתי עובדתי בין הנזק שנגרם לו לבין התרשלותו של הנתבע. קשר סיבתי עובדתי מתקיים במקום בו ניתן לומר כי ההתנהלות הרשלנית של הנתבע מהווה סיבה בלעדיה אין לקרות הנזק .
(ראה לעניין זה ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה האיזורית בית שמש ואח').
בשלב שני – משנקבע כי קיים קשר סיבתי עובדתי בוחן בית משפט את הקשר הסיבתי המשפטי.
במסגרת זו נבחנת השאלה האם ראוי להטיל אחריות משפטית בגין אותו גורם או מספר גורמים המהווים סיבה בלעדיה אין - או אם יש מקום לנתק את הקשר הסיבתי משיקולים של סיבתיות משפטית.

בהיבט המשפטי – על הנזק להיות קשור סיבתית על פי אחד משלושת המבחנים שנקבעו בפסיקה: מבחן הצפיות; מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר.
ראה לעניין זה ע"א 3518/16 פוגל נ' עיריית טבריה (סעיף 22 לפסק הדין) וע"א 3496/13 פיינגולד מתכות נ' גילצנטר (סעיף 28 לפסק הדין ואסמכתאות המופיעות שם).
מבחנים אלה רלוונטים, באנלוגיה, גם לשאלת הקשר הסיבתי בין הפרת חיוב חוזי לבין הנזק שנגרם כתוצאה מההפרה.
סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970 קובע כי "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש בעת כריתת החוזה, כתוצאה מצטברת של ההפרה".
בע"א 3523/15 מפעלי תרנ"א מלונות ונופש נ' רשות מקרקעי ישראל הבהיר כב' השופט פוגלמן "בפסיקתנו הוטעם כי הנטל בעניין זה הוא על הנפגע, שעליו להוכיח כי הפרת החוזה גרמה לו לנזק שהוא נזק שבעת כריתת החוזה ניתן היה לצפותו כתוצאה מצטברת של ההפרה... על כן על התובע המבקש לקבל פיצוי להוכיח כי קיים קשר סיבתי – על פי מבחני הסיבתיות והציפיות – בין הפרת החוזה לבין הנזק הנטען על ידו". (סעיף 22 לפסק הדין).
ראה גם ע"א 1226/11 ישראל פור נ' אליהו.

כלומר, מתן ייעוץ כשלעצמו אינו מקנה לתובעות עילות תביעה כנגד הבנק. על התובעות היה להוכיח קיומו של קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי בין הייעוץ האסור - לבין הנזקים הנטענים שנגרמו להם.
באשר לקשר הסיבתי העובדתי – על התובע להראות כי הפרת החובה מהווה גורם אשר " בלעדיו אין".
נטל השכנוע בעניין זה מוטל על התובע ואין כל מקום לטענת התובעות בדבר הקלה כלשהי בעניין הוכחת הקשר הסיבתי.

* האם הייעוץ מהווה גורם "בלעדיו אין".
התובעות לא טענו למעשה כי כל הפעולות אשר נעשו על ידן במהלך השנים הרלוונטית לתביעה בחשבונות נשוא התביעה – נעשו על פי ייעוץ של הבנק.
נטען, כי בחלק מהפעמים קיבלו התובעות את הייעוץ שניתן להן. עם זאת, לא נעשתה על ידי התובעות כל התייחסות לעסקאות ספציפיות לגביהן נטען כי נגרם בגינן נזק כתוצאה מהייעוץ או כי אותן עסקאות שנעשו בהתאם לייעוץ – הן העסקאות שהביאו בסופו של דבר להפסדים.
מקובלת עלי טענת הבנק בסיכומים לפיה הטענה העיקרית של התובעות בהקשר זה אינה הסתמכות על הייעוץ. מדובר למעשה בטענה לפיה הייעוץ של הבנק " דרבן" את התובעות ושידל אותן לפעול ו"שימר אותן על גלגל העסקאות".

אינני רואה מקום לטענות התובעות בהקשר זה – למרות הייעוץ הספציפי אשר ניתן לדונרה בחלק נכבד של השיחות עם הדילרים כפי שעולה, כאמור, מהתמלילים.
יש לציין, כי בתצהירה אישרה דונרה כי מדובר אומנם " בקמצוץ" מהשיחות אשר התנהלו בינה לבין חדר העסקאות בשנים אליהם מתייחסת התביעה, אך כי הן מייצגות את אופן התנהלות הבנק ואת דפוס השיחות - גם של אלה שלא הוצגו.
בתצהירה טענה דונרה כי נשענה על הדילרים באופן מלא וסמכה על שיקול דעתם עד כדי כך שבדרך כלל העדיפה שיקול דעת זה על שיקול דעתה. לדבריה , הרגישה לא נוח לבצע פעולות מבלי שהם מנחים ומאשררים את מה שהיא ומרום חשבו לעשות.
במהלך הסיכומים הדגישו התובעות מספר פעמים כי בין דונרה לדילרים היו יחסי תלות; כי דונרה לא ידעה מה לעשות וכי הדילרים השפיעו עליה בקלות.

אינני רואה כל מקום לטענות בדבר תלותה של דונרה בדילרים וביטול שיקול דעתה בפני שיקול דעתם.
מעבר לשפה המיוחדת בה עשתה דונרה שימוש בשיחותיה עם הדילרים השונים, נראה כי דונרה בחרה להציג את עצמה כמי שנזקקת לעזרת הדילרים ולחוות דעתם - במסגרת חיפוש אין סופי של מידע לגבי השוק מכל מקור אפשרי.
אינני רואה גם מקום לטענה לפיה הייתה דונרה תלויה בדילרים.
קריאת התמלילים מצביעה על כך שדונרה התקשרה מספר פעמים רב לחדר העסקאות, לפעמים אף מספר פעמים באותו יום, וכי חלק ניכר מהשיחות שיזמה עם הדילרים הוקדשו על ידה לנושאים כלליים, פוליטיים ואישיים .
עוד עולה מחלק ניכר של התמלילים כי דונרה היא זו שמושכת את הדילרים לשיחה ובמהלך אותן שיחות ארוכות מתבקש על ידה ייעוץ והכוונה – כאשר חלק ניכר מבקשות אלה הן למעשה בקשות תמיכה במחשבותיה ובפעולות אשר תוכננו על ידה.
הבנק טען בסיכומים כי דונרה ביקשה משוקי עזרה כאשר היא מפעילה עליו "מניפולציות רגשיות".
נראה כי הביטוי מניפולציה הינו מרחיק לכת.
עם זאת, אין ספק כי דונרה עשתה שימוש בלשונה המיוחדת ובשיחות האישיות שיזמה כדי ליצור אצל הדילרים תחושה של צורך בתמיכה ועזרה.
כך למשל, בשיחה מס' 5 מיום 24.4.06 – אומרת דונרה לשוקי : "חשבתי שאתה לא שמח לשמוע אותי".
בהמשך אותה שיחה מדווח דונרה לשוקי על פוט אותו ביצעה יחד עם מרום "בלב שלם".
עם זאת, אומרת דונרה לשוקי "אבל עכשיו אני לא יודעת מה לעשות עם זה, מה אתה חושב מאמי? מה אני צריכה לעשות עם זה?" (עמ' 4 לתמליל).
כלומר, גם לפעולה אשר בוצעה באופן חד משמעי יחד עם מרום מבקשת דונרה את חוות דעתו של שוקי לאחר מעשה, בדרך המציגה אותה כחסרת אונים.
את שיחה מס' 18 מיום 29.11.06 עם שוקי פותחת דונרה במילים "תגיד לי מאמי, אני לא יודעת, אני, אני צריכה שתרגיע אותי (צוחקת)".
בשיחה מס' 35 מיום 25.6.07 אומרת דונרה לשוקי "זנחת אותי ואתה לא אוהב אותי, זהו אני בוכה כל היום... ככה בימים טרופים כאלו אתה אפילו לא מדבר איתי פויה תהיה בריא" (עמ' 1 לתמליל).
אותו נוסח דיבור והפעלת מניפולציות לא נעשו רק כלפי שוקי.
בשיחה מס' 3 מיום 27.3.06 אומרת דונרה לברוך: "... חיכיתי אתמול שתרים אלי טלפון... היית חסר לי היום ... היה חסר לי את הדאגה שלך... בקיצור הייתי לבד מסכנה וגלמודה".

למרות השאלות הרבות שנשאלו על ידי דונרה בעניין שערי המטבע וכיווני השוק והייעוץ שניתן בעקבות זאת על ידי הדילרים במהלך השיחות בחדר העסקאות – עולה באופן חד משמעי מהראיות כי דונרה ומרום נהגו להשוות מחירים ולהתמקח עם הבנק לגבי המחירים.
דונרה אישרה בחקירתה הנגדית כי היו מקרים בהם בדקה את המחירים בחדר העסקאות אל מול בנק לאומי (עמ' 861-862 לפרוטוקול) וכי הפעילות בפלטפורמות מקבילות במט"ח 24 ובאיזי פורקס אפשרה לה להשוות מחירים בפל טפורמות אלה "השוויתי אבל לא תמיד עשיתי את זה.
ש. לפעמים?
ת. כן". (עמ' 923 לפרוטוקול).

דונרה אישרה כי התובעות רכשו תוכנה של חברת אי און ליין קפיטל בע"מ, כפי שעולה מ- נ/42 – מאזן בוחן של יוניטרוול לשנת 2006 תחת הכותרת " ספקים".

דונרה נשאלה:
"ש. ובתוכנה הזו של אותה אי.און ליין אתם השתמשתם כדי להשוות ציטוטים גם של בנקים אחרים?
ת. כן.
ש. ולראות מה המצב בכלל?
ת. נכון". (עמ' 1083 לפרוטוקול).

כפי שעולה מתצהירו של זקש, סיפק הבנק לתובעות על פי דרישתן, מספר מכשירי פוקט מובייל של חברת רויטרס בהם מצוטטים שערי חליפין של מטבעות שונים.
מרום ודונרה נהגו להתמקח עם הדילרים בחדר העסקאות על מחירי העסקאות שביקשו לבצע הן בעסקאות פורוורד והן בעסקאות אופציות.
בשיחה מס' 17 מיום 29.8.06 מבקש מרום ציטוט לאוסטרלי-דולר מהדילר רפאל.
רפאל מצטט את השוק. מרום מפנה אותו למכשיר ומתמקח באופן נמרץ על המחיר.
"תסתכל על הקטן תסתכל על המכשיר... אם אני לא מדייק, הנה ירד 33.36.
רפאל: יש לי 32 אם אתה רוצה גם.
מרום: תן 33 יאללה סגור... מה נריב על הנקודה... תסגור 33 באמצע, לא אני לא אתה יאללה תסגור".
בהמשך ממתינים מרום ורפאל על הקו ובשלב מסוים אומר מרום לרפאל: "הנה 34, 39, מה למה אתה עושה לי את זה
רפאל: עכשיו 33 באמת
מרום: טוב תן לי 34... אתה ילד רע אתה רפאל... תאמין לי יש כבר יותר גבוה".

בשיחה מס' 51 מיום 22.10.07 - מתמקח מרום עם ג'יל על שער הדולר האוסטרלי ומבקש ממנו שישיג לו מחיר יותר גבוה.
בשיחה מס' 52 מיום 23.10.07 – מבקש מרום מסוניה ציטוט לדולר האוסטרלי. סוניה נותנת לו ציטוט "תשעים תשעים וחמש".
מרום אומר לה: " למה? למה? כל המערכות מראות תשעים ושלוש תשעים ושמונה סוניה... אני מאוד מבקש להיות הגונים אני לא אוהב שעושים לי... הנה כל המערכות, זה לא פייר פשוט לא פייר."

מרום נחקר באשר לנוהג שלו להתמקח על המחירים בחדר העסקאות.
גם בעניין זה היו תשובותיו מתחמקות.
מרום נשאל האם כאשר דילר נתן לו ציטוט היה מתסכל גם במקומות אחרים כגון בביפר או באינטרנט.
תשובתו הייתה: "יכול להיות, אני לא זוכר יכול להיות.
ש. אחרת על איזה בסיס אתה מתווכח?
ת. סליחה, יכול להיות אני לא זוכר.
ש. ... האם נכון מר מרום כשאתה הלכת לדבר על עסקאות מול חדר עסקאות אתה דאגת שיהיו לפניך ציטוטים ממקומות אחרים כשדילר יציע לך מספר, ציטוט תוכל להגיד לו – לא אבל יש לי כזה וכזה, זה נכון?
ת. לא יודע... זה לא אומר. זה לא אומר שאני ישבתי מול מסך או ראיתי... אני לא יודע... יכול להיות, יכול להיות שראיתי ויכול להיות שלא, אני לא יודע ספציפית לגבי העסקה הזו" (עמ' 693 לפרוטוקול).
בית המשפט הבהיר למרום כי השאלה היא עקרונית: האם כאשר ביקש ציטוט כדי לבצע עסקה היה לו מקור אחר כדי להשוות את המח ירים. לכך ענה : "ייתכן והיה לי ייעוץ ייתכן שראיתי, ייתכן שזה לא זה ו לא זה... היה לי ייעוץ על איזה מטבע" .
ב"כ הבנק הבהיר למרום כי השאלה היא לגבי ציטוט. לכך ענה מרום : "קרוב לוודאי או שראיתי במערכת נוספת, או שראיתי את זה בביפר הקטן.
ש. אחת משניים או שאתה עמדת מול דילרים בעסקאות והתווכחת על ציטוטים בלי שום נתונים זרקת מספרים?
ת. בהחלט.
ש. או שנראה לי שהיה לך מספרים ואמרת להם – רק שנייה, אני רואה בשוק זה ככה למה את ה אומר לי ככה?
ת. גם זה וגם זה אדוני.
ש. זאת אומרת היו מקרים שאתה המצאת מספרים בשביל מסחרה...?
ת. לא, אתה משתמש במונחים שאני לא מכיר אותם... התשובה היא שלפעמים נשענתי על מה שהדילר אמר והשתמשתי בזה כדי להשיב לו. מאוד יכול להיות שהוא אמר לי 96.18 ולא ראיתי כלום והתווכחתי איתו. כן, גם זה היה וגם זה היה" .

מחיר הבורסה היווה מדד להשוואה על ידי דונרה כאשר הייתה מבצעת עסקאות באופציות בחדר העסקאות.
כך למשל, בשיחה מס' 18 מיום 29.11.06 – מפנה שוקי את דונרה למחיר הבורסה ושולח אותה להסתכל מה היה מחיר הבורסה.
דונרה בודקת ומאשרת את דבריו של שוקי לפיהם המחיר בבורסה נסגר ב- 130 ואילו הוא נותן לה מחיר של 125.

בשיחה מס' 90 מיום 24.12.07 אשר מתייחסת לאופציות – אומר ארז לדונרה כי התאמץ לתת לה את המחירים הכי טובים.
ארז מפנה אותה למחיר שהיה בבורסה 660 ו- 670 ואומר לה כי היא מכרה ב- 670.
דונרה מתייחסת לדברים אלה ואומרת: "חמוד, אני יודעת מתי זה בסדר ואני מודה לך ומעריכה מאוד מאוד את כל המאמץ שעשית...".
דונרה אישרה בחקירתה הנגדית כי עולה מהשיחה שבזמן שגלגלה את אופציות הקול קיבלו התובעות מחירים טובים אפילו ביחס למחירים של הבורסה (עמ' 1143 לפרוטוקול).

למשמעות ההשוואה למחיר הבורסה התייחס פרנק בחקירתו הראשית.
פרנק נשאל:
"ש. ...בוא נניח רגע שיש לקוח שעושה בחדר העסקאות עסקת אופציה לתאריכים מקבילים לתאריכים של האופציות הנסחרות בבורסה... לקוח כזה יכול להשוות את המחיר שנותנים לו בחדר העסקאות בבנק למחיר שבו אותה אופציה נסחרת בבורסה נכון? הוא יכול להשוות?
ת. כן.
ש. זה כלי שיש לו אותו?
ת. תיאורטית.
...
ש. אתה יודע שדונרה היו מקרים שהיא פעלה באופציות לתאריכי פקיעה שהם מקבילים לאופציות סחירות בבורסה היו מקרים כאלה נכון?
ת. כן. גם במכוון דרך אגב... כדי שיהיה עוד איזשהי אינדיקציה.
...
ש. היא השוותה בפועל אתה יודע שהיא השוותה בפועל מחירים שהיא מקבלת?
ת. היא השוותה בפועל, אני הייתי עוזר לה להשוות אבל לפעמים זה היה בלתי אפשרי גם". (עמ' 168 לפרוטוקול).

משיחה מס' 39 מיום 23.7.07 – עולה כי דונרה התמקחה עם שוקי על מחיר גלגול אופציות פוט שהיו
כתובות סטריק של 4.41. דונרה ניתחה את מחיר האופציות הנסחרות בבורסה בסטריק דומה.
עולה מן התמליל כי באותן אופציות לא התקיים מסחר בבורסה באותה עת ודונרה לקחה את מחירי
שער הפתיחה לצורך התמקחות.
בתחילת השיחה שאלה דונרה את שוקי: " יאללה אנחנו מוכנים?" ומתחילה לגלגל אופציות פוט.
דונרה מציינת בפני שוקי את מצב הפוטים שלה ושואלת אותו: " כמה אני מקבלת על הגלגול של ארבע
ארבעים ואחד חמוד? או שאצלך אני רק משלמת ?
שוקי: לא, לא משלמת מקבלת מה פתאום.
דונרה: לפי הבורסה אני צריכה לקבל בסביבות מאה, מאה שקל... אני עשיתי אני האמת שעשיתי על פוט ארבע, ארבע ארבעים לחודש הזה ופוט ארבע כי אין לי ארבעים ואחד אז אני סתם בשביל המוצג עשיתי ארבע, פוט ארבע ארבעים, ופוט לחודש הזה ופוט ארבע ארבעים לחודש הבא, פחות או יותר ההפרש צריך להיות אותו דבר, אז לפי זה הגעתי בסביבות ה מאה ש"ח הפרש. עכשיו אתה תגיד לי מה?
שוקי: אלף תשע מאות ועשר ואלף תשע מאות שבעים וחמש – שישים וחמש שקלים .
דונרה: כן. יש שישים חמש אם זה הכי טוב שאתה יכול לתת לי?
שוק: כן
דונרה: אז שישים וחמש אתה לא יכול לתת לי יותר... טוב אני לא אתווכח איתך אתה יודע... אני לקחתי את מה שנותנים לחודש הבא מאמי... ואתה מה שזה עולה לחודש הזה והורדתי... בשביל... את המושג מכיוון שלא היה מסחר בחלק מהם...אז לקחתי את הפתיחה בעצם אתה מבין? כי לא ראיתי אני לא אשקר לך, הנה, למשל ארבע ארבעים לא בוצעה שום עסקה.
שוקי: אבל זה תיאורטי לגמרי.
דונרה: לא בוצעו שום עסקאות אז בגלל זה, אני לא יכולה איך זה נסחר, אז לקחתי את הבסיס בעצם את הפתיחה שלו. זהו" (עמ' 2-3 לתמליל).

מדובר בשיחה מקצועית ומיומנת בה מסבירה דונרה לשוקי כיצד עשתה את חישוב המחיר באופן יחסי
למחיר הפתיחה של האופציות בבורסה.
טענת התובעות בסיכומים, לפיה עולה מהשיחה כי דונרה אינה יודעת אם היא משלמת או מקבלת
כסף באותה עסקה - אינה טענה ראויה - שכן במשפט שקדם לשאלה כבר אמרה דונרה: "אני צריכה
לקבל בסביבות מאה ₪." (עמ' 1 שורה 25 לתמליל).
כלומר, דונרה ידעה בדיוק שהיא צריכה לקבל כסף.
השאלה נשאלה אכן בנימה צינית כלפי שוקי.

בדיקת המחירים וההשוואה למחיר הבורסה עולה גם משיחה מס' 28 מיום 27.3.07 ממנה עולה כי
דונרה העדיפה להימנע מביצוע עסקאות לפני פתיחת המסחר בבורסה.
בעמ' 5 לתמליל אומרת דונרה לשוקי כי תבצע את הפעולה של גלגול ארבע ארבעים ושתיים וחצי עם
שוקי מסוגל לתת לה מחירים טובים - בלי שיש את מחירי הבורסה.
עוד אומרת דונרה: "אני באמת רוצה שתהיה מספיק הוגן איתי אם אתה מרגיש שיותר קל לך וגם
לי שהבורסה יש את המחירים נחכה לבורסה, אם לא נעשה עכשיו...".
שוקי עונה: "או.קי. אז תני לי אני אעשה פה זה ואני אחזור אליך, בסדר?
דונרה: "אז תעשה לך מאמי עבודת בית אם תחליט שכדאי לשנינו לחכות אז נחכה בסדר?"
גם משיחה זו עולה השוואת המחירים שנעשתה על ידי דונרה.

אינני רואה כל מקום לטענת התובעות בסיכומים לפיה יש לראות בשיחה זו כשיחת ניהול לאור דבריה
של דונרה בעניין עבודת בית של שוקי.
ברור מעצם קריאת התמליל כי דונרה מבקשת משוקי לבדוק את האפשרות לתת לה מחירים טובים
יותר לפני פתיחת המסחר - ולא כדי לנהל את החשבונות.
דונרה אף אישרה את הדברים במפורש בחקירתה הנגדית.
דונרה אישרה כי השיחה באותו חלק אליו התייחסתי לעיל היא על גלגול אופציות "כי אני מניחה שזה
היה יום של פקיעת אופציות לפי התאריכים בדרך כלל זה בסוף החודש".
דונרה אף אישרה כי השיחה מתקיימת ב- 08:44, 16 דקות לפני פתיחת הבורסה.
דונרה נשאלה האם נכון שהיא למעשה מעדיפה לחכות לפתיחת הבורסה "אלא אם שוקי י יתן לך
כאלה מחירים טובים שיהיה כדאי לך עכשיו?
ת: יכול להיות.
ש: ואת אומרת לו אז, אז תעשה לך, בשורה 15 תעשה לך מאמי עבודת בית אם כדאי שתחליט לשנינו לחכות אז נחכה. מה שאת מתכוונת פה זה לבדוק אצלו אם הוא יכול לתת לך מחירים יותר טובים או מחירים שאפשר לעשות עסקה בהם?
ת. או לחכות, כן."

בהמשך היום, בשיחה מס' 29 אשר מתקיימת בשעה 10:38, מנהלת דונרה מו"מ עם שוקי באשר
למחירים, כאשר ברור שהיא משווה את המחירים אותם נותן לה שוקי למחירי האופציות בבורסה.
דונרה אומרת לשוקי: "אז בוא נפתח ארבע עשרים על עשירייה בוא נעשה ככה... עשירייה על ארבע
עשרים אבל במקביל אני רוצה לקנות לו הגנה מאמי. איזה מחיר אתה נותן לי פה על ארבע עשרים
איזה מחירים... מה אתה יכול לתת לי הכי טוב?
שוקי: שנייה ארבע עשרים קול כן?
דונרה: כן, שנייה שוקי.
שוקי: או.קיי אני מחכה דונרה כן
דונרה: כן שוק שוק
שוקי: אז אנחנו ארבע עשרים קול מאה חמישים וחמש
דונרה: לא יותר טוב חומד? אפילו מהבורסה זה יותר גבוה
שוקי: מה יותר טוב?
דונרה: מהשבעים [צ"ל מאה שבעים] האחרון
שוקי: מאה שישים אחרון שהיה
דונרה: כבר מאה שישים כבר... האחרון או.קיי אז כמה? מאה חמישים וחמש?
שוקי: כן".

ההבדל בין מאה שישים למאה שביעים יכול אכן להצביע על העובדה כי שוקי ודונרה לא מסתכלים
על המסך באותו זמן .מסקנה זו נתמכת מהעובדה כי שוקי מחכה למעשה בזמן שדונרה מסתכלת על
המסך.
ייתכן, כפי שטען הבנק, שגם דונרה ציטטה מחיר לצורך המיקוח בלבד כפי שנהג מרום לעשות.
בהמשך אותו יום בשיחה מס' 30 התקשרה דונרה לשוקי הסבירה לו כי הייתה צריכה לקבל כסף ולא
לשלם שכן הפרשי הריבית הם לטובתה וכי ארגנה את כל החומר.
דונרה ממשיכה ומנהלת עם שוקי מו"מ ארוך למדי באשר למחיר אותו אמורה הייתה לקבל, לטענתה,
עבור העסקה שהתבצעה כבר קודם לכן . דונרה אף נותנת לשוקי הסבר מפורט בקשר להצדקה לקבלת
הפרמיה.

אין לכן בסיס לטענת התובעות לפיה הייתה דונרה חסרת ישע ותלויה לחלוטין בעצות שניתנו לה על
ידי הדילרים.
מסקנה זו משמיטה את הבסיס לטענה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הייעוץ - לבין פעילות התובעות ולנזק שנגרם להן.
לכן, אין לראות בבנק כמי שמהווה את הסיבה בלעדיה אין - לא לביצוע העסקאות על ידי התובעות ולא לנזק הנטען .

המסקנה כי התובעות לא הוכיחו קיומו של קשר סיבתי עולה גם מהראיות המצביעות בבירור על כך שהתובעות היו מודעות לחלוטין לסיכון שהן נוטלות על עצמן – הן בתחילת הפעילות בשנות ה-90' והן במהלך הפעילות כולה עד להפסד שנגרם בתחילת שנת 2008.

כבר התייחסתי לעיל להסכמים עליהם חתמו התובעות עם המעבר לחדר עסקאות בסוף שנות ה- 90' ולהוראות השונות בהסכמים אלה המתייחסות לסיכון הכרוך בביצוע העסקאות.
ציינתי לעיל גם את העובדה כי במהלך השנים הפסידו התובעות כספים כתוצאה מהפעילות הספקולטיבית בפורקס - ובכל זאת בחרו להמשיך בפעילות זו הן בבנק והן בזירות אחרות .
מספר התבטאויות של דונרה בשיחותיה עם הדילרים מצביעות אף הן על תפיסתה את מהות הפעילות הפורקס ואת הסיכון הכרוך בפעילות זו.
בשיחה מס' 3 מיום 27.3.06 אומרת דונרה לברוך כי היא לא יכולה לעבודה עם כמה אנשים שכן "כל יהודי יש לו דעה משלו... ולא בא לי לעבוד עם כולם".
ברוך מסכים איתה שצריך ללכת בצורה אחידה עם מישהו, אך מסביר לה כי השיקולים מגיעים מאותו מקום.
דונרה אומרת לו: "אנחנו כולנו מהמרים".
על עמדה זו בדבר הימור חזרה דונרה בשיחה אותה קיימה עם לירז ביום 27.6.06 (שיחה מס' 11).
במהלך השיחה אומרת דונרה ללירז: "אתם לא אשמים מה? זה הימור... לפעמים אתם צודקים לפעמים לא... אני יכולה, יש לי זכות לבוא למישהו בטענה? חס וחלילה, תראה כיוון שאני יודעת מה זה אין לי זכות אני לא באה לאף אחד אף פעם בטענות... אני יודעת שפה זה הכל פוקס כמו שזרקת מטבע יצא לך או עץ או פלי".

גם בסוף תקופת הפעילות, בשיחה בין דונרה לבין הדילר אבי ביום 29.11.07 (שיחה מס' 84), אומרת דונרה לאבי : "מה אתם נביאים?".

דחיתי כבר לעיל את טענת התובעות בדבר הבטחה שניתנה להם בסמוך למיזוג ואף לכאורה בשנת 2006 (שיחה מס' 8 אליה התייחסתי לעיל) - לפיה המשך גלגול פוזיציות יביא בסופו של דבר לרווח.
עם זאת, יש להתייחס בהקשר זה לטענת התובעות בסיכומים , לפיה ניתן ללמוד ממספר שיחות שהתקיימו בין דונרה לבין דילרים בסוף התקופה - בשנת 2007 - כי הדילרים טיפחו בדונרה תקוות נטולות יסוד בדבר רווח מידי.
לטענה זו אין בסיס ונראה כי לא חל שינוי בידיעתם הברורה של דונרה, מרום והתובעות לפיה אין רווח בטוח בעסקאות ספקולטיביות.
לשיחות אלה הפנתה דונרה בתצהירה.
לדבריה, בסעיף 111 לתצהירה, כחצי שנה לפני הקריסה הסופית נטע אצלה הבנק את התחושה כי מהלך הגלגול הוא חיובי וטיפח אצלה אשליה כי תוך מספר חודשים "הפרשה" נגמרת והתובעות ירוויחו בחזרה את הכסף שהפסידו.
בין היתר, הפנתה דונרה לשיחה מס' 46 מיום 18.9.07 – בה אמר ה דונרה לשוקי: "היה לי פוטים לפני שבועיים, לפני שבועיים קניתי פוטים קניתי חצי מנה אמרתי לשמואל.
שוקי: היום תרוויחי היום תרוויחי".

מקובלת עלי טענת הבנק כי הדברים שנאמרו הוצאו מהקשרם.
מעמודים 5-4 לתמליל עולה כי יום קודם קנתה דונרה "פוטים על השוק" כלומר פוטים מחוץ לחדר העסקאות.
דונרה מדווחת לשוקי כי סיפרה למרום על רכישה זו.
דונרה אומרת לשוקי כי היא מעריכה שהבורסה תיפתח בירידות למרות שטרום המסחר הראה עליות "לאור מה שעשינו בסוריה".
שוקי מעריך אף הוא כי הבורסה תיפתח בירידות. מיד לאחר דברים אלה, מספרת לו דונרה על אותה רכישה של פוטים יום קודם ולפני שבועיים ושוקי אומר לה: "היום תרוויחי היום תרוויחי".
אין ספק כי אמירה זו אינה בגדר הבטחה או הרגעה אלא התייחסות לפעולה שכבר נעשתה על ידי דונרה מחוץ לחדר העסקאות לפיה אם הבורסה תפתח בירידות - הפוטים על המעוף אותם רכשה דונרה שווים יותר ולכן היא תרוויח.
בחקירה הנגדית אישרה דונרה, לאחר מספר היסוסים, כי כאשר התייחסה לשוק שפותח בעליות שלא מסתדר ות לה לאור האירועים הביטחוניים - כוונתה הייתה לבורסה.
דונרה הופנתה ל עובדה כי בעמוד 5 לשיחה היא מדברת עם שוקי על טרום מסחר. דונרה אישרה כי טרום מסחר יש רק בבורסה לניירות ערך וכי השיחה מתייחסת לבורסה.
דונרה גם מסכימה שהיא ושוקי חושבים שהשוק ייפתח בירידות וכי דיברה איתו קודם לכן על רכישת "פוטים על השוק".
דונרה אישרה כי היא מדברת עם שוקי על פוטים על מדד המעוף אותם קנתה יום קודם לכן וכי רכישה זו כלל אינה קשורה לחדר העסקאות.
דונרה נשאלה במפורש:
"ש. ... ולכן, כששוקי אומר לך בעמ' 5 שורה 17 – היום תרוויחי היום תרוויחי – הוא אומר את מה שהוא אומר לאור הערכה המשותפת שלכם שהבורסה... אמורה לפתוח בירידות?
ת. נכון.
ש. שהפוטים אמורים להסב לכם רווח מה שקניתם יום קודם?
ת. נכון".
דונרה הופנתה לדברים שנאמרו על ידה בתצהירה בעניין זה שאינם עולים בקנה אחד עם הדברים אותם אישרה בחקירה הנגדית.
דונרה השיבה כי מאז אותה תקופה היא לא עוסקת בעסקאות והיא לא שמה לב כשקראה את המילים "טרום מסחר" שהכוונה למניות.
לדבריה, נזכרה בכך בחקירה הנגדית.
בעקבות זאת נשאלה דונרה:
"ש. הדוגמא שאת נותנת לא קשורה לטענה שלך בכלל?
ת. חד משמעי."
מעדותה של דונרה עולה כי למעשה לא קראה את התמליל כאשר עברה על התצהיר .
לדבריה, גם כשקראה את התמליל במהלך החקירה הנגדית לא חשבה לרגע שמדובר על מניות עד שב"כ הבנק הסב את תשומת ליבה.
קשה להניח שבאי כוח התובעות אשר ציינו את השיחה בתצהיר לא קראו את השיחה.
אף לא ברור מדוע חזרו בסיכומים על הטענה בדבר הבטחת רווח, לאחר שדונרה הבהירה את הדברים באופן חד משמעי בחקיר ה הנגדית.

לא רק שהתובעות היו מודעות לסיכונים שנטלו על עצמן אלא שהתברר כי הן בחרו לקחת הסיכון ואף לא שעו לאזהרות אנשי הבנק בעניין הסיכון.
בתצהירו ציין זקש כי נהג להמליץ ללקוחות ספקולנטים של חדר העסקאות ובכלל זאת למרום ולדונרה להמעיט מלהזיז את הוראות הסטופ לוסים לאחר נת ינתם. זאת, על מנת לעודד אותם לפעולה בצורה מושכלת ולתחום את הסיכונים מראש.
למרות המלצה זו נתן מרום לחדר העסקאות הוראות ביוזמתו להזזת סטופ לוסים, כאשר שער המטבע בו בוצעה העסקה התקרב לשער הסטופ לוס באופן שהצביע על הפסד צפוי וקיבוע ההפסד.
באמצעות הזזת הוראת הסטופ לוס איפשר מרום לתובעות ליהנות מהסיכוי לפיו כיוון שער המטבע ישתנה לטובתן לפני מועד פרעון העסקה, אך מנגד חשף אותן לסיכון גדול יותר מהסיכון אותו תכנן מראש.
כך, הגדיל מרום את הפסדי התובעות בכל אותם מקרים בהם שער המטבע הרלוונטי המשיך במגמה לרעתו.
תמיכה בעדותו של זקש ניתן למצוא ב שיחה מס' 19 מיום 30.11.06 בין דונרה לזקש.
כפי שעולה מעמ' 1 לתמליל השיחה מתייחסת לדולר-שקל.
זקש אומר לדונרה : "תגידי לשלמה, לשמואל, שלא, הוא מזיז את הסטופ לוסים שלו הוא יכל לקנות למכור בעשרים ושבע בסטופ לוס
דונרה: אני יודעת עשרים ושבע יכולנו למכור
זקש: ועשרים וארבע לקחת ... הוא רוצה עוד פעם לונג? שישב עוד פעם לונג?
דונרה: נכון, אמרתי לו אמרתי לו אתמול
זקש: אבל, לא מזיזים ככה את הסטופים
דונרה: אמרתי לו מאמי שאם היינו סוגרים אתמול בעשרים ושבע היום היינו קונים בעשרים ושלוש וחצי... הוא לא רצה לשמוע, מה אתה רוצה שאני אעשה? אז הוא ביקש שאני אוריד לעשרים ושניים. איפה הטריגר שאמרת לי בעשרים ושלוש או בעשרים ושתיים."

דונרה אישרה בחקירתה הנגדית כי מסרה את הדברים שנאמרו על ידי זקש למרום וכי הוא "לא
שמע לי" (עמ' 1029 לפרוטוקול).
התובעות טענו כי הנוהג של הזזת סטופ לוסים מעיד על גישה שהיא לא מקצועית.
אין ספק כי הבחירה של מרום להגיע להסדר עם הבנק בעניין הזזת סטופ לוסים – היא בחירה מדעת .
אין מקום לטענה כי יש בה כדי להצביע על חוסר הבנת משמעות הפעולה והתוצאה האפשרית שלה.
התנהלות זו של מרום מצביעה על לקיחת סיכון גבוה ונכונות לעמוד בתוצאות של אותו סיכון.
זאת, במיוחד לאור עדותה של דונרה, לפיה מרום לא הקשיב לה כאשר מסרה לו את אזהרותיו של
זקש בעניין.
ראייה נוספת לנכונותו של מרום לקחת סיכונים עולה מהשיחה שהתקיימה בין דונרה ללירז (שיחה
מס' 11 מיום 26.7.06 ).
בתחילת אותה שיחה התלוננה דונרה בפני לירז על עסקה שעשתה שהייתה "על הפנים... אני העליתי
את זה לשבעים כי ראיתי שזה פתאום רץ ואמרתי רגע, זה יעלה עוד פעם לשבעים וחמש... הוא לא
הגיע לשם... ואני עשיתי פדיחה"
לירז אומרת לה: "לא נורא ... פעם אחרת, לקחת סיכון .
דונרה: אבל הטעות שלי הייתה... כי אם אני החלטתי שזה ירוץ למעלה אז הייתי צריכה להעלות את זה לשמה... להשאיר את זה שמה אבל בסדר..." (עמ' 1-2 לתמליל).
בשלב מאוחר יותר של השיחה אומרת דונרה כי היא אוהבת לעבוד באופן איטי "אני לא, אני לא רצה
לעשות כמויות ומספרים... הוא נתן לי מסגרת עד חמישה אפילו שישה אפילו לפתוח כמה פוזיציות
שאני רוצה ... עד שישה מיליון. בכל מקרה המוטו שלי זה פוזיציה אחת ביום קטנה".
דונרה מתלוננת שאין לה חיים כי היא לא רוצה לעבוד בימי שישי אלא אם יש משהו מאוד אטרקטיבי.
דונרה מסבירה גם כי להרוויח בסוף החודש 20, 30 אלף דולר "זה מספיק לי".
לירז אומרת לדונרה כי היא לא עובדת בגדול והיא לא רוצה להרוויח מיליונים או להפסיד מיליונים.
לכך עונה לה דונרה: "את רואה שגם אני לא פותחת פוזיציות של שמונה עשרה מיליון אני פותחת
פוזיציה של שניים.
לירז: כן, אבל הוא לא מתנהג ככה מבינה
דונרה: נכון".

דונרה אישרה בחקירתה הנגדית כי בשיחה דיברו על מרום.
ברור מהשיחה כי מרום מוכן לקחת סיכונים ולפתוח פוזיציות בסכומים גדולים .

כסיכום ביניים ניתן כבר עתה לומר כי התובעות לא הוכיחו קיומו של קשר סיבתי בין הייעוץ שניתן על ידי הבנק לבין הנזק הנטען.
ההתנהלות הכוללת של התובעות אשר תוארה לעיל – היא למעשה הסיבה בלעדיה אין לביצוע העסקאות בחשבון התובעות, ויש לראות בהן כאחראיות לנזק שנגרם להן.

במסקנה בדבר העדר קשר סיבתי בין הייעוץ שניתן על ידי הבנק לבין הנזק ובדבר העדר שידול, דרבון או שכנוע לביצוע העסקאות הספקולטיביות בנגזרי המט"ח – תומכים גם נושאים נוספים המסבירים את הסיכון אותו לקחו התובעות במודע תוך רצון ותקווה להשיא רווחים:

אמונת התובעות בהתחזקות הדולר מול השקל וגלגול הפוזיציות
בתצהירו של זקש נאמר כי התקופה שבין אמצע 2006 ועד שנת 2008 התאפיינה בתנודות רבות וחדות שאירעו בשער דולר-שקל בעיקר כלפי מטה.
תקופה זו כונתה על ידו "תקופת ההתדרדרות של הדולר".
התובעות פתחו בתקופה זו פוזיציה בחשבונות שלהן אשר ניתן לסווג אותה באופן כללי כמהמרת על התחזקות הדולר מול השקל.
בהתאם נאמר על ידי זקש כי בחלק מהזמנים האמינו התובעות כי הדולר יישאר באותה רמה ולא יעלה בטווח הקצר אלא רק בטווח הארוך וניהלו את הפוזיציות בהתאם.
עוד נאמר על ידי זקש, כי זכור ל ו כ י במועדי הפקיעה של הפוזיציות בחשבונות - במקרים בהם נוצרו הפסדים באותה פוזיציה - בחרו התובעות שלא לממש את ההפסד אלא לגלגל את הפוזיציה מתוך אמונה בפוזיציה, ומתוך תקווה שבסופו של דבר המגמה תתהפך וכי ה ם ירוויחו כספים אשר יקזזו הפסדים שנוצרו.

נראה אכן כי ההפסדים שנוצרו לתובעות בצמד המטבעות שקל-דולר בתקופה זו – לא נוצרו עקב ייעוץ של הבנק אלא עקב הימור של דונרה ומרום על כיוון המטבע.
בשיחה מס' 4 מיום 29.3.06בין דונרה לרונן, לאחר שיחה ארוכה ביותר על פוליטיקה ובני משפחה, אותה יזמה דונרה, שאלה דונרה את רונן : " לאן אתה חושב מאמא הולך הדולר?
רונן: אני יופתע מאוד אם זה לא ילך לאזור שבעים ושניים שבעים ושניים וחצי
דונרה: גם אני חושבת.
רונן: בסופו של דבר השורט בינתיים בבוקר מגיב
דונרה: שהוא מינימום הולך לשם... אני גם מסכימה איתך"
לאור אמונה זו לפיה שער הדולר–שקל הולך כלפי מעלה מסבירה דונרה לרונן: "אחד הסיבות שפתחתי פוט שישים ושניים שישים ושלוש לפני... יום הפקיעה".
מדובר בפעולה עצמאית אותה ביצעה דונרה, כאשר רונן מגיב למידע זה ואומר "וואלה פנטסטי".
עוד אומרת דונרה "רק חבל שפתחתי רק על עשר כי כולם דיברו שזה הולך למטה... ולי לא הייתה הרגשה טובה על הבחירות אמרתי לך".
מדברים אלה עולה כי אותה פעולה של כתיבת אופציית פוט בסטריק של 4.63 נעשתה על ידי דונרה למרות הערכות של דילרים איתם דיברה שהיו פחות משלה.
שיחה זו מצביעה לא רק על אמונתה של דונרה בכיוון הדולר - אלא גם על קבלת החלטה עצמאית לאחר ששמעה דעות של דילרים בחדר העסקאות.

בשיחה מס' 16 מיום 29.8.06 אומרת דונרה לשוקי כי ראתה שהוא חיפש אותה.
שוקי אומר לה: "פשוט השוק ירד את יודעת לארבע שלושים ותשע ארבעים... אז אמרתי אולי את רוצה לעשות איזה קולים
דונרה: קולים עדיין? אתה לא חושב שהוא עולה קצת למעלה
שוקי: לא, אמרתי לך לא בדרמתיות
דונרה: כן, אבל מאמי אני חייבת לעשות קולים על ארבע ארבעים וחמש נשבעת לך ...
שוקי: לא חבל להיתקע רק עם זה רק עם פוטים, עוד פעם השוק יהיה שלושים וארבע שלושים וחמש בטעות"
שוקי ממליץ לה: " בכל זאת אז ארבע חמישים ארבע ארבעים וחמש".
דונרה אומרת לו: "אז בוא נעשה ארבע ארבעים וחמש בסדר... אני לא יודעת אני חושבת שהשוק
יהיה צריך להיות למעלה אני לא יודעת, הוא כרגע מתנהג הפוך אבל אני חושבת שבאיזשהו שלב
הוא יעשה את הדבר הזה ואז הוא יעשה את זה בצורה אגרסיבית אתה מבין?
שוקי: הבנתי"
משיחה זו עולה כי שוקי התקשר אכן לדונרה לאחר שראה שהשוק ירד לארבע שלושים ותשע ארבעים
ושאל אותה אם היא רוצה לעשות קולים.
לאור העובדה כי דונרה אומרת לו באופן חד משמעי כי היא חייבת לעשות קולים על ארבע ארבעים
וחמש ברור כי לא מדובר בשכנוע של שוקי את דונרה לבצע את אותם קולים - אלא שכבר דובר ביניהם
על הסטריק הספציפי בשיחה קודמת.
גם לא מדובר, כפי שטענו התובעות, בדרבון לבצע עסקה שעוד מעט תעלם מהשוק .
דונרה חשבה שהשוק אמור לעלות באופן אגרסיבי ובהתאם לכך נתנה הוראות לביצוע חלקי של אותם קולים: "כיוון שככה אני חושבת אולי אני טועה אז בוא נעשה בחשבונות של ההשקעות ומה שיהיה יהיה נעשה את זה בחשבון".
דונרה חוזרת בהמשך על תקוותה או אמונתה כי הדולר יתחזק מול היורו, לאור הודעה שאמורה להינתן באותו לילה על ידי הפד (עמ' 6 לתמליל).

בשיחה מס' 18 מיום 29.11.06 בין דונרה לשוקי – אומר שוקי לדונרה כי אם שער הדולר ימשיך להתדרדר לשער של מתחת ל- 4.25 כדאי לשים סטופ לוס ולמכור דולרים.
בסוף השיחה חוזר שוקי ואומר: " את רואה 4.25 תמכרי דולרים אל תחכי, אל תחכי" (עמ' 8 תמליל)
דונרה לא מקבלת את הייעוץ הברור שניתן לה על ידי שוקי.
כפי שעולה משיחה מס' 19 לעיל, בין דונרה לבין זקש, שהתקיימה יום למחרת השיחה עם שוקי, לא מכרה דונרה דולרים למרות ששער הדולר אכן ירד מתחת לשער של 4.25 – מאחר שמרום הורה לה להזיז את הסטופ לוס.
כזכור, במסגרת שיחה זו הזהיר זקש את דונרה באשר לנוהג של מרום להזיז את הסטופ לוס.
בחקירתה הנגדית אישרה דונרה כי אילו הייתה פועלת על פי הוראותיו של שוקי ועושה את מה שהוא אומר לה, הייתה צריכה למכור ב- 4.25 וכי בפועל לא נעשה הדבר.
הסיבה שניתנה לכך על ידי דונרה "כי הזזנו את הסטופ לוס".
דונרה נשאלה:
"ש. מי הזיז? מי נתן לך הוראה להזיז את הסטופ לוס?
ת. שמואל, כתוב פה, כתוב פה באמת. כי אני לא זכרתי שהוא נתן לפני השיחה ".
(עמ' 1224- 1225 לפרוטוקול).

הזזת הסטופ לוס מבטאת את האמונה לפיה הדולר צפוי להתאושש.
בסופן של אותן שיחות נשארו התובעות עם פוזיציות הלונג.
לאור עדות זו אין גם כל מקום לאמור בסיכומי התובעות לפיהן שיקול דעתו של שוקי התקבל על ידי דונרה "ללא ערעור".
בשיחה 21 מיום 26.12.06 מתחילה דונרה את השיחה בשאלה לשוקי מה התחושה שלו ומה הוא חושב לקראת הפקיעה.
שוקי עונה לדונרה: "נראה שזה הולך כלפי מטה... הייתי מתחיל לגלגל את הפוטים האמת"
דונרה עונה לשוקי: " הבנתי, אז לגלגל אותם לא".
אולם, מההוראות המפורשות אשר ניתנות על ידה מאוחר יותר - ברור כי ההחלטה לגלגל כבר התקבלה אצלה לפני השיחה.
דונרה אומרת לשוקי: "אז תשמע מותק מה אנחנו עושים כרגע קודם את ה- 28 שיש לי על ארבע ארבעים... אחר כך אני אעשה חשבון... אז תראה מה אנחנו עושים אנחנו קודם כל קונים 28 מהיום אבל תהיה פייר מאמי... בשבילי, תהיה הכי פייר...".
שוקי שואל את דונרה אם לגלגל " AS IS". דונרה עונה לו : "לינואר לא, אני מורידה אותו " ומבקשת משוקי ציטוטים על המחיר.
דונרה מסבירה לשוקי באופן מפורש: "אז תראה מה נעשה... תן לי ככה אני סוגרת להיות יש לי פקיעה של היום ואני מפחדת פשוט להשאיר את זה ... של 15 מיליון לונג, לונג יש לי 15 שאני צריכה לגלגל אותו אז במקום לגלגל אותו אני אסגור אותו ואני אפתח במקום זה ארבע שלושים ושבע וחצי במקומו... את העשרים ושמונה ארבע ארבעים אני מגלגלת לארבע שלושים ושבע וחצי, בוא נתחיל קודם כל את זה".
דונרה מתווכחת עם שוקי על המחיר ומפנה לבנקים אחרים לשם ההשוואה – לאומי, פועלים ומזרחי . בסופו של דבר אומרת דונרה : "או.קיי סגרנו את ה- 28 עכשיו בוא תן לי ציטוט טוב תוך כדי שאני אסגור את זה... אז קנינו ב-17 עשרים ארבע ארבעים 28 מיליון להיום ומכרנו ארבע שלושים ושבע וחצי עשרים ושמונה מיליון במקביל מה שאנחנו עושים תן לי ציטוט טוב 15 מיליון.
שוקי: על מה?
דונרה: להיום אני מוכרת 15 מיליון דולר וקונה שקלים ובמקום זה... קודם כל אני סוגרת את הלונג להיום ובמקום זה הופכת אותו לפוטים לחודש הבא לארבע שלושים ושבע וחצי , הבנת? כי אני חושבת שחודש הבא שלושים ושבע וחצי זה לא בשמים לא?".
דונרה מסבירה שיש לה לונג: "שפתחנו אותו בארבע שלושים... עכשיו אם אני סוגרת אותו היום ומגלגלת אותו היום נכנס לי נזק לחשבון".
דונרה ממשיכה ומסבירה את הסיבה לסגירת עסקת הפורוורד לקניית דולר ביחס לשער השקל של ארבע שלושים וכתיבה של אופציות פוט דולר – שקל בסטר יק של 4.375 במקום אותה עסקה: "אז שאלתי את שמאל איפה היית סוגר את הלונג הזה? איפה אתה חושב שהוא הולך להגיע אז הוא אמר לי לפחות ארבע שלושים ושבע חמישים הייתי סוגר. אז אמרתי לו בוא נכתוב פוט ארבע שלושים ושבע חמישים לחודש הבא ונסגור את הלונג היום וזהו. הבנתי מה? מה אני עושה?
שוקי: או.קי"
בהמשך ממשיכה דונרה ומסבירה שהיא סוגרת פוזיציה וכותבת פוטים .
כלומר, משיחה זו עולה לא רק שההחלטה לגלגל את הפוזיציה הייתה החלטה של דונרה ומרום וכי דונרה נותנת הוראות מדויקות לשוקי בעניין זה - אלא שהיא מסבירה לו כי הבסיס להחלטה הוא האמונה שלה ושל מרום לפיה שער הדולר צפוי להתחזק בחודש שלאחר מכן, לפחות עד לשער של 4.375.
בחקירתה הנגדית אישרה דונרה כי באותו מועד העריך מרום כי חודש מאוחר יותר הדולר יעלה
ל- 4.375. לכן , התקבלה החלטה לכתוב פוטים לחודש לאחר מכן בשער זה במקום הלונג שהיה להם (עמ' 1163 לפרוטוקול, עמ' 1165 לפרוטוקול).
לאור עדותה החד משמעית של דונרה כי ההחלטה התקבלה בינה לבין מרום לפני השיחה עם שוקי, וכפי שעולה מהתמליל לעיל מדובר בשיחת הוראות והסברים לשוקי – אין כל מקום לטענת התובעות בסיכומים לפיה המילים שנאמרו על ידי שוקי בתחילת השיחה "הייתי מתחיל לגלגל את הפוטים האמת" - הם בגדר ייעוץ בוטה לעניין כדאיות עשיית עסקה.
שוקי מתייחס אכן לשער הדולר אלא שהדברים מתייחסים לעיתוי ביצוע העסקה אותה החליטו כבר מרום ודונרה לבצע לפני קיומה של השיחה, לאור אמונתם בהתחזקות הדולר בחודש הבא.

אמונתה של דונרה במהלך התקופה בהתחזקות הדולר עולה גם מהדברים שנאמרו על ידה בשיחה מס' 24 מיום 22.1.07.
דונרה אומרת לשוקי "אני כועסת על עצמי שאני לא קראתי נכון את המפה המצב בארץ כנראה מעולה ואני כל הזמן פסימית סתם... תשמע, אתמול יצאו נתונים ראית מה עם המדד המשולש? וואלה טירוף חושים... המדינה הזו לא מפסיקה לצמוח...אני אגיד לך בכנות אני כבר לא יודעת... כאילו איך שאתה זז כולם מנסים לשכנע אותך ששקל צריך להיות חזק כי המצב יהיה עוד יותר טוב... אני כל הזמן כל הזמן חשבתי שזה צריך להיות הפוך עכשיו אני מתחילה לחשוב שוואלה אולי הם צודקים. אולי כל האופטימיים צודקים ואני מבין הפסימיים ואני רק טעיתי לאורך כל הדרך"
שוקי אומר לדונרה: "לא יודע, הוא יציב פה, את רואה שלא יורד מארבע עשרים בינתיים" .

הדברים המפורשים אשר נאמרו על ידי דונרה בשיחה מצביעים על אמונתה בהתחזקות הדולר "לאורך כל הדרך" והיא מביעה, כאמור , כעס על עצמ ה שהיא לא קראה נכון את המפה.
בחקירה הנגדית אישרה דונרה את הדברים שנאמרו על ידה בשיחה.
עם זאת, כאשר נשאלה האם נכון שהסיבה שהפוזיציה של התובעות בשקל-דולר הייתה פוזיציה לונג מכיוון שהיא ומרום העריכו שהדולר יעלה ענתה: "לא מסכימה איתך... אני לא מסכימה איתך כיוון שזה לא רק אנחנו האמנו... האמת שבבנק המון פעמים קיבלנו צלצולים ממר גוטמן לפתוח פוזיציות לונג כי הדולר הולך לעלות. אז אנחנו לא סתם האמנו, אנחנו נזונו מאנשים יותר חכמים מאיתנו".

דברים אלה אינם אמינים בעליל; אין להם כל בסיס עובדתי והם סותרים עדות קודמת של דונרה בדבר אמונתה ואמונתו של מרום בהתחזקות הדולר בתקופה הרלוונט ית לתביעה.
התובעות המשיכו לגלגל את פוזיציות הלונג גם לאחר אותה שיחה בה הביעה למעשה דונרה מחשבה לפיה טעתה בהערכת התחזקות הדולר – וזאת על יסוד ד בקותו של מרום בהערכה המקורית שלו באשר לכיון הדולר לעומת השקל.

בשיחה מס' 31 שהתקיימה בין דונרה לרונן מיום 27.3.07 – מבקשת דונרה ביוזמתה לגלגל עסקה של קניית דולרים ומכירת שקלים בסכום של 7 מיליון דולר.
דונרה אומרת לרונן: "תשמע, יש לי לונג לצערי 7 דולר שקל... התאריך שלו היום... מה אתה חושב שכדאי הרי לגלגל אתם יכולים לעשות לי גם... אם אני רוצה 19 או 17 נכון? בינ ינו את השערים שהיו היום... אם אני מגלגלת לחודש הבא".
רונן אומר לה כי מבחינת הספוט אי אפשר לגלגל ב- 19 "לגלגל צריך בשוק 10 אגרות לפה לשמה".
עוד אומר רונן לדונרה כי השער הגבוה ביותר בו הוא יכול לגלגל הוא 18.5.
דונרה אומרת לו: "אז בוא בוא נעשה לפי 18".
דונרה שואלת את רונן: "איפה השוק עכשיו?" וגם אומרת לו: " חשבתי שהנמוך גם מעל שמונה עשרה".
כאשר דונרה מבקשת מרונן לבצע את הגלגול של אותם שבעה מיליון דולר של פוזיצית הלונג – אומר לה רונן כי הוא חוזר על מה שאמר לה בבוקר " זה לא נראה מתהפך פה.
דונרה: אף אחד לא אמר שזה מתהפך.
רונן: לא, לא, סתם אני אומר חושב לי להדגיש את זה
דונרה: אני יודעת, לצערי הרב, אתה לא מנחם אותי. אני אמרתי לבוס שלי שאני הייתי מעדיפה לסגור שזה היה 19 ובכלל לקחת את ה...
רונן: בקיצור הוראה שלו זה מה שאת אומרת
דונרה: הוא רצה לגלגל אבל בסדר".
בחקירתה הנגדית נשאלה דונרה בהקשר לשיחה זו:
"ש. והסיבה שאת ביקשת מרונן לגלגל את עסקת הלונג באותה שיחה, לאור ההוראה של שמואל, הייתה כי שמואל האמין כי הדולר הולך להתאושש כלפי מעלה נכון?
ת. אני מניחה שזה היה הרושם שלו.
ש. אחרת הוא לא היה נותן
ת. לא רצינו לסגור את העסקה... מן הסתם".

משמעות דברים אלה היא חד משמעית – מרום המשיך להאמין בהתחזקות הדולר; לא רצה לסגור
את העסקה ונתן הוראה לגלגל אותה.
ראיה להמשך אותה אמונה משותפת של דונרה ומרום כי שער הדולר יעלה בטווח הארוך, תוך גלגול
פוזיציית הלונג עמוק אל תוך הכסף – עולה מהדברים שנאמרו על ידי דונרה לשוקי בשיחה מיום
29.5.07 – שי חה מס' 33.
במסגרת שיחה זו נותנת דונרה לשוקי הוראות לגלגול פוזיציות.
בשלב מסוים בשיחה מתייחסת דונרה ל- 53 מיליון ב- 4.28.
דונרה נותנת הוראות מפורשות: "אנחנו קודם כל, קודם כל אנחנו נוריד אותו, זאת אומרת אני קונה
חמישים ושלוש על ארבע עשרים ושמונה ואני אמכור על ארבע 23.
שוקי: על ארבע?
דונרה: עשרים ושתים וחצי... ארבע עשרים ושתים וחצי אני מוכרת ארבע עשרים ושתים וחצי... אני אוריד את הפוטים כי יש לי פוטים מאמי שלוש ושלושה מיליון על ארבע אפס ושבע חמישים... אז אני אסגור אותם אני אקנה כמובן חדשים על נגיד ארבע, ארבע אפס אחד קצת קשה לי אני לא יודעת מאיפה.
שוקי: את תצטרכי עוד במימון לדבר הזה
דונרה: אני יודעת אז אני אכתוב קולים."
בהמשך השיחה חוזרת דונרה ואומרת: "בסדר, אבל אני רוצה לפתוח קולים במקביל".
דונרה מסבירה לשוקי: "אז אם הוא יהיה טיפה למעלה (השוק) אז אני אמכור קולים שינסו לממן
לי לפחות חמישים אחוז שבעים אחוז מהקניה הזו של הפוטים אתה מבין?
שוקי: או.קיי
דונרה: אין לי ברירה אני לא יכולה ברמות האלה להישאר בלי הגנה במיוחד שכולכם חושבים שהשוק למטה. אני חושבת שהוא לא צריך להיות למטה."

יש לציין, כי במסגרת אותה שיחה בה נותנת דונרה הוראות רבות ושונות לביצוע עסקאות וגלגולי
פוזיציות – מציין שוקי, כאשר ניתנות על ידה הוראות לקניית פוטים , "זה סיכון אדיר דונרה את
מבינה?" (עמ' 17 לתמליל).

בשיחה נוספת מיום 25.7.07 (שיחה 40) – מאשרת דונרה לשוקי כי הכיוון של מרום הוא קניית דולר.
בעמ' 2 לשיחה מדברת דונרה עם שוקי על עסקאות פורוורד במטבעות שונים אותן מבצע מרום.
דונרה מספרת לשוקי איזה סוגי מטבעות יש למרום עכשיו דולר אוסטרלי, דולר ניוזילנדי, דולר קנדי,
יורו-דולר.
שוקי שואל "איפה הבעיה?... שתמיד הכיוון הוא אחד אם אני זוכר ויודע נכון.
דונרה: כן.
שוקי: הכיוון הוא קונה דולר
דונרה: נכון
שוקי: מה הרעיון?
דונרה: טוב. תראה הוא יהיה גם מוכן למכור דולר אין עם זה בעיה".
מהמשך השיחה עולה כי גם דונרה מאמינה באותה עת ששער הדולר-שקל אינו עומד להתרסק.
לאחר השיחה הארוכה בענייני פורוורד במטבעות שונים שואלת דונרה את שוקי:
"דונרה: תגיד לי נשמה ומה אתה מתרשם דולר שקל?
שוקי: יציב.
דונרה: יציב?
שוקי: כן.
דונרה: נהדר מצידי שיתקע פה לא מפריע לי... עוד יותר טוב שיתקע. אני כל הזמן אעשה לי את הארבע עשרים וחמש זה יכניס לי כל הזמן כסף ואני קצת אשלם קצת אקבל... רק שלא ירד ולא יעלה בפראות
שוקי: כן תשמעי הוא יעשה מובים אלימים עוד... שלא תחשבי שזה
דונרה: גם למטה?
שוקי: כן.
דונרה: הבנתי".

לדונרה דעה משלה, אותה היא מעלה בתגובה לעמדתו של שוקי לפיה ייתכן והדולר יבצע תנועות גם
כלפי מטה.
דונרה אומרת לשוקי: "בסדר, תראה אני אגלה לך גם סוד יש שני דברים... שלדעתי נותנים לי נחמה
שדולר לא יכול להתרסק אצלנו. קודם כל השווקים המתמוטטים בעולם... שיקרינו גם לפה. דבר
שני העלו אצלנו ריבית והבורסה לא אוהבת ריבית עולה מסכים איתי... ודבר שלישי לדעתי חודשי
קיץ בדרך כלל דולר עולה. אני, זאת, זאת התחושה שלי בחודשי הקיץ בדרך כלל דולר לא יורד אצלנו
אף פעם... אני חושבת שזה הדברים. טוב, נקווה לטוב".

העובדה כי התובעות סברו במהלך כל התקופה כי הדולר יתחזק וכי אמונה זו היוותה בסיס לדרך
פעילותן עולה גם במפורש מעדותו של פרנק.
בחקירה הנגדית נשאל פרנק האם נכון כי מרום היה ידוע גם לו וגם לבנק כמי שהיה מאוד פרו דולר.
בתחילה השיב פרנק כי הוא צריך לרענן את הזיכרון ומיד לאחר מכן אמר: "זה נשמע סביר".

בהמשך נשאל פרנק:
"ש. אני שואל האם זה נכון שהוא האמין שתמיד הדולר יעלה בסופו של דבר, זה נכון?
ת. זה הייתה האמונה.
ש. זו הייתה האמונה שלו?
ת. זה, זה, זה הייתה האמונה" (עמ' 128 לפרוטוקול).

פרנק העיד כי דונרה המשיכה להיות איתו בקשר.
פרנק נשאל:
"ש. היא חשבה שהדולר יעלה?
ת. היא חשבה שהדולר יעלה וזה יתקן... זו הייתה עד כמה שאני זוכר זו הייתה פוזיציה שגרמה להפסד כתוצאה מירידת שער הדולר והיא חשבה שהדולר יעלה אז "בוא נגלגל את זה עד שבאמת זה יעלה"".

הגלגול הסופי של הפוזיציות
מקובלת עלי ההתייחסות הנפרדת שנעשתה על ידי הבנק בסיכומים לטענות התובעות בדבר החודשים האחרונים לפעילות בדולר-שקל.
כפי שכבר ציינתי בתחילת פסק הדין, התייחס מרום לפני הגשת התביעה לתקופה זו כתקופה אשר גרמה לנזק.
באותה שיחה שהתקיימה עם אנשי מחלקת הביקורת נאמר על ידי מרום: " באותה עת רק להזכיר לך, הדולר היה בספטמבר 4.28 אם אני לא טועה או 4.30 והוא נחת ל- 25 ו- 4.18 ונחת ל- 4 והם נתפסו עם זה. אנחנו כן? זה העסק שלי נתפסנו עם זה... הנפילה של הדולר מנובמבר עד סוף ינואר הייתה דרמתית."
בהקשר זה יש להתייחס לפוזיציה שנפתחה ביום 27.11.07 לתאריך 24.12.07 ולפוזיציה שנפתחה ביום 24.12.07 לתאריך פקיעה של 29.1.08.

הפוזיציה שנפתחה ביום 27.11.07
בשיחה 57 מיום 26.11.07 בין דונרה לשוקי – עוסקת דונרה בניחושים באשר להורדת או אי הורדת הריבית באותו יום, תוך הפניה לכתבות בעיתון עניין זה.
דונרה מבקשת משוקי לעזור לה להחליט מה צריך לעשות ואומרת לו שתהיה איתו בקשר למחרת וכי
"אנחנו מהבוקר נתארגן".
דונרה שואלת מספר פעמים את שוקי האם הוא היה פותח קולים על 3.75 או על 3.80.
שוקי עונה לה שהדבר התחיל להיות ממוצה ודונרה מסכימה איתו שהירידה תבלם מתישהו.
לאור הסכמה זו של דונרה, דונרה מסבירה לשוקי : " אז לכן תראה, במקום לקנות, הרי שיש לו
שורטים השורטים הם חלק מההגנה שלי או.קי? עכשיו במקום לקנות הגנות חשבתי זה גם חלק
מההגנה בצורה אחרת אם אני בעצם כותבת קולים על שלוש שמונים אז אני עושה לי הגנה כאילו עד
שלוש שמונים."
במאמר מוסגר, יש לציין כי שיחה זו מצביעה על סיטואציה תדירה בה שואלת דונרה את שוקי או
אחד הדילרים את דעתו בקשר לביצוע פעולה מסוימת, כאשר למעשה החליטה בעצמה לבצע את
הפעולה עוד קודם לכן. במקרה הזה, כתיבת קולים על 3.80.
שוקי עונה לה: "לא הבנתי".
דונרה ממשיכה ומסבירה לו: "לכתוב קולים ולקנות פוטים הרי יש לי על חצי מהפוזיציה יש לי
שורטים אז אני לא צריכה הגנה. והשורט שהוא בעצם הגנה חלק מהפוזיציה חשוף אני לא יכולה
להשאיר חשוף אני לא יודעת לאן השוק הולך... אז חשבתי במקום לכתוב קולים על שלוש שמונים
ושבע ולקנות פוטים על שלוש שמונים וחמש אז חשבתי אולי אני אפתח רק קולים על שלוש שמונים
ואז הם נותנים פרמיה ובסך הכל זה בעצם גם איזשהי הגנה שכאילו אם השוק יורד אז אני מרוויחה
בעצם את הפרמיה שקיבלתי מה דעתך על זה?
שוקי: לא, אני דווקא חושב שצריך להשקיע בזה קצת יותר... כסף בפוזיציה וללכת יותר על זה ... על הלמעלה ואז לנסות וללכת על מוב שילך למעלה לדעתי החודש."(עמ' 4-5 לתמליל).

משיחה 57 עולה במפורש כי הדעה אשר מובעת על ידי שוקי היא כי כדאי לתובעות להשקיע כסף כדי
לקנות הגנות. זאת, במקום מכירת אופציות קול כהגנה כפי שהציגה בפניו דונרה וכפי שעשתה בסופו
של דבר – בניגוד לדעתו של שוקי.
בחקירתה הנגדית הופנתה דונרה לאותה שיחה והתבקשה להבהיר מספר מושגים:
דונרה נשאלה:
"ש. כשמדברים על הגנות הכוונה לרכוש אופציות נכון?
ת. נכון, לרכוש כן.
ש. זאת אומרת אם למישהו יש פוזיציית לונג הדרך להגן עליה זה רכישת אופציות פוט נכון? פוזיציית לונג – הגנה אופציית פוט?
ת. כן.
...
ש. לעומת את כתיבת אופציית קול לא נחשבת הגנה לפוזיציית לונג נכון?
...
ת. אני חשבתי שכן בגלל זה אני שואלת אותו אם כדאי לעשות את זה."
באשר לתשובה זו, יש לציין כי מהתמליל עולה כי דונרה לא שאלה את שוקי אם כדאי לפעול כך אלא
הציגה בפניו את התוכנית שלה כאשר מי ששואל את מי שאלות ומבקש הסברים לתוכנית - זה שוקי
את דונרה.
בהמשך החקירה נשאלה דונרה:
"ש. שנייה, אז אני מציע לך שאת ידעת שזה לא הגנה אלא זה אמצעי להקטין נזק למקרה ששער הדולר ירד נכון?
ת. כאילו הגנה חלקית... כן הגנה חלקית כן
ש. ועל ידי זה שאת מקבלת גם פרמיה?
ת. כן, זה הגנה חלקית"
דונרה מתבקשת להסביר: "זה במקום לקנות הגנות ולהשקיע כסף היינו אופציות פוט לכתוב קול
לכתוב אופציות קול?
ת. נכון".
דונרה נשאלה:
"ש. האם נכון כי שוקי אמר לה שלדעתו שער הדולר אמור לעלות באותו חודש ולכן צריך להשקיע קצת יותר כסף בפוזיציה ללכת על MOVE שילך למעלה החודש?
ת. כן.
ש. הכוונה בדברים האלה שלדעתו לא כדאי לך למכור אופציית קול אלא להשקיע בפוזיציה לקנות אופציית פוט בתור הגנה נכון?"
לאחר מספר תשובות מתחמקות הסכימה דונרה כי יכול להיות ששוקי מתכוון "לרכוש משהו".

ברור לחלוטין כי דונרה הייתה מודעת לכך שכאשר שוקי אמר שיש להשקיע קצת יותר בפוזיציה
כוונתו הייתה לקנות אופציית פוט כהגנה.
אין לכן כל מקום לטענת התובעות כי באותה שיחה ניסה שוקי לשכנע את דונה להעמיק את ההשקעה
בפוזיציה.
ההיפך הוא הנכון - שוקי המליץ לדונרה להשקיע כסף בפוזיציה כלומר, לקנות הגנות במקום מכירת
אופציית קול כהגנה, כפי שאישרה בסופו של דבר דונרה בחקירתה הנגדית.

דונרה לא קיבלה ייעוץ זה ופעלה בסופו של דבר על פי אותה פוזיציה אותה הסבירה קודם לכן לשוקי.
בשיחה 64 שהתנהלה למחרת היום - 27.11.07 בשעה 09:39 – חזר שוקי ואמר לדונרה שצריך להתחיל
לדלל את הקולים ואת השורטים וללכת קצת בכיוון למעלה.
דונרה אמרה לו שהיא מבינה מה הוא אומר אבל אין לה כסף לקנות הגנות.
דונרה חוזרת ושואלת את שוקי את אותה שאלה ששאלה יום קודם לכן באשר לאפשרות לקנות קולים
ב- 3.80.
שוקי עונה לה פעם נוספת: "לא, אני לא הייתי עושה את זה".
דונרה אומרת לו שהיא בדילמה ומחליטה לגלגל אופציות אחרות שהיו בחשבון התובעות: "...או.קיי
בוא נגלגל בדיוק, בוא נעשה את הגלגול... של כל האחרים. נשאיר, אתה יודע מה נשאיר? את
השלושים מיליון של הארבע עשרים את זה נשאיר" (עמ' 7 לתמליל).
בחקירתה הנגדית אישרה דונרה כי המחשבה שעמדה מאחורי הרעיון למכור אופציות פוט בסטריק
של 3.80 הייתה הפרמיות שיתקבלו בחשבונות ויהוו מעין תחליף לקניית הגנות. בדרך זו היא לא
תצטרך להוציא כסף על רכישת הגנות.
דונרה נשאלה:
"ש. ... ואת היית מצוקה כאן כי לא היה לך כסף נוסף להוסיף לא היה לך בטחונות?
ת. אני הייתי במצוקה מכל הבחינות.
ש. אבל באספקט של כסף נוסף להוסיף לא היה לך נכון?
ת. כן.
ש. או.קי מה שאת חשבת לעשות כי לא היה לך מספיק כסף לרכוש הגנות נוספות היה למכור אופציות קול בסטריק של 3.80 נכון?
ת. זה מה שכתוב כאן כן.
...
ש. והרעיון שהיה תאשרי לי בבקשה שהרעיון שעמד מאחורי הרעיון שלך הזה... נבע מהמחשבה שאם שער הדולר ירד אז הפרמיה שתקבלי על האופציות האלה תתקזז עם הנזקים שיהיו מהלונג נכון?
ת. כן". (עמ' 1120 לפרוטוקול).

התובעות טענו בסיכומים כי בשיחה זו שוקי מעודד את דונרה להוריד הגנות ומשכנע אותה להימנע
מסגירת פוזיציה בניגוד לדעתו של מרום. זאת כאשר מדובר בשיחה המתנהלת זמן קצר לפני
ההתמוטטות.
לדברים אלה אין מקום – כפי שעולה במפורש מהתמליל שוקי לא חלק על מרום אלא הסכים איתו כי
כדאי לסגור את פוזיציית השורט.
דונרה העידה בחקירתה הנגדית "אבל גם שוקי אומר לי אחר כך שכביכול שמואל צודק, צריך
באיזשהו מקום להתחיל להוריד את ההגנות" (עמ' 1113 לפרוטוקול).
ההגנות היו פוזיציית שורט ולא אופציה קנויה.
כפי שכבר צוין לעיל, אישרה דונרה בחקירתה הנגדית כי פוזיציית שורט אינה מהווה הגנה מלאה
לפוזיציית לונג, וכי הדרך להגן על פוזיציית לונג היא רכישת אופציית פוט.
מקובלת עלי טענת הבנק כי כאשר שוקי אומר באותה שיחה: " צריך להוריד טיפה את ההגנות" כוונתו
הייתה בסגירת פוזיציית השורט וקניית אופציות פוט.

כך גם נאמר על ידו בהמשך השיחה באופן מפורש: "תראי, אני הייתי קונה יותר פוטים מדלל
מהשורטים... גם אם זה עולה קצת כסף... אין מה לעשות אם רוצים לקחת איזשהו כיוון לפעמים
צריך לשלם על זה" (עמ' 4 לתמליל השיחה).
דונרה אישרה בחקירתה הנגדית כי באותה שיחה אומר לה שוקי: " תקני יותר פוטים תדללי את
השורטים".
דונרה נשאלה:
"ש. אבל לא היה לך כסף כי שמואל הפסיד בפורוורד עם מט"ח-מט"ח נכון?
ת. נכון."
בעקבות דברים אלה הופנתה דונרה לאמור בסעיף 121 לתצהירה בו נעשתה הפנייה לשיחה 64, בטענה
כי שוקי מעודד אותה להוריד הגנות - כפי שנטען גם בסיכומים.
דונרה נשאלה:
"ש. אז את מסכימה איתי שהאמירה בפתח הסעיף הזה לעומת השיחה שקרתה שם לא רק שהוא לא עודד אותך להוריד הגנות אלא הוא המליץ לך לרכוש הגנות זה נכון?
ת. תראה, בשורות האלה שהסתכלנו – כן בשורה הזאת בהמשך למה שכתוב כאן... אז באמת אין פה זה לא משתמע, זאת אומרת, אם בסעיף מסוים הוא אמר ככה בהמשך השיחה הוא אמר משהו אחר".

שוקי לא אמר משהו אחר . עמדתו החד משמעית הייתה כי יש לרכוש הגנות בדרך של קניית פוטים.
בכל מקרה, כפי שכבר נאמר קודם לכן, דונרה לא קיבלה את עצתו של שוקי.
כפי שעולה משיחה מס' 71, אותה ניהלה דונרה עם שוקי ביום 27.11.07 בשעה 15:28 – חזר ה דונרה
ואמרה לשוקי שהיא לא יודעת מה לעשות שכן היא לא יכולה להוציא כסף מהכיס: "ואני פשוט לא
יודעת איך לעשות להיות מוגנת בצורה כזו שאני לא אספוג מכה".
שוקי שואל אותה: "אז משחק חדש? כאילו את רוצה לכתוב קולים ול קנות פוטים?
דונרה: נכון.
שוקי: ולהיות בריק איוון?
דונרה: לפחות בריק איוון כן."
בהמשך שואל שוקי את דונרה: "למה את קונה את הפוטים רק להגנה נטו?
דונרה: בוודאי, מה חשבת? וכל הפוטים האלה זה הגנה נטו נשמה שלי כי אני לא יכולה להישאר חשופה כי אני כבר גם ככה כל כך עמוק בכסף שיהיה לי בעיה עם בטחונות...
שוקי: אז מה? מה את רוצה לעשות זה, קול ופוט שלוש שמונים ושבע וחצי?
דונרה: כן, כן זה מה שיש לי יש לי ברירה זה אותו מחיר?
שוקי: ברור שלא כי יש עוד מתחת לשמונים ושבע וחצי".
כאשר מסתבר לדונרה כי מחיר אופציות הפוט יקר מהפרמיה שתקבל בתמורה למכירת אופציות הקול
בסטריק של 3.8750 - היא מורה לשוקי למכור אופציות קול בסטריק של 3.85, כפי שתכננה
מלכתחילה.
שוקי שואל את דונרה: "אז רגע, בואי, בואי רק ניישר, בינתיים פוטים אנחנו עוזבים?
דונרה: בינתיים אנחנו קנייה של פוטים עוזבים אלא אם כן זה יקפוץ למעלה ואז אתה חושב שכן כדאי לקנות ואז אני אקנה עוד פעם" (עמ' 7 לתמליל).

גם משיחה זו עולה בבירור דרכה של דונרה לגבש לעצמה עמדה ולאחר מכן לבקש את התייחסות
הדילרים לעמדה זו ובסופו של דבר לבצע את מה שחשבה לנכון בעצמה.

ראייה ברורה לדרך התנהלותה של דונרה באשר לעסקאות שבוצעו על ידה ביום 27.11.07 – עולה
מהדיווח שניתן על ידי דונרה לדילרית יעל ביום 28.11.07 בשיחה 81.
דונרה אומרת ליעל כי את השורטים גלגלה כמו שהם לא ברמה טובה: "אז בשלושים ושבע ארבעים
גלגלתי את הארבעים ושמונה מיליון. עכשיו הארבעים וחמש מיליון שהייתי צריכה להגנ ה במקום
למכור קולים על שלוש שמונים ושבע ולקנות קולים על שלוש שמונים וחמש לא יכולתי להרשות
לעצמו את ההפרש פוטים, בפוטים בהגנה של המאתיים חמישים הפיפס האלה פשוט לא יכולתי
להרשות לעצמי את ההפרש הזה אני צריכה הגנה מאותו הרגע שאני מגלגלת את הפוזיציה. אז
בעצם מה שדיברתי גם עם דרור ו גם עם רונן והם חשבו שזה יותר נכון. שוקי חשב אחרת האמת
היא שגם אם הייתי עושה מה ששוקי אמר עדיין כרגע הייתי מוצאת את עצמי בבעיה למה? כי הייתי
צריכה למכור קולים על שלוש שמונים ושבע חמישים בשביל לקנות פוטים על שלוש שמונים וחמש
את מבינה?
יעל: כן.
דונרה: וגם זה בקושי היה מממן לי את זה אז, אז עוד פעם הייתי את עצמי מוצאת בברוך כי השוק כרגע עולה למעלה... אז אמר לי גם רונן חשב וגם דרור חשב... הם אמרו לי שלדעתם המגמה היא עדיין למטה כי צלצלתי לדרור... אז הוא חשב שזה חכם לפתוח קולים על שלוש שמונים וחמש .
יעל: או.קי
דונרה: אם אני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי שיהיה לי הפרש בהגנה מהשוק אז הוא אומר לי תפתחי את השלוש שמונים וחמש זה נותן לך בעצם כלפי מעלה כמעט על שלוש תשעים הגנה כי קיבלתי פרמיה גבוהה... ומהצד השני אם השוק יורד אז בעצם הארבע מאות חמישים, הארבע מאות שמונים שקל שקיבלת הוא אומר זה נשאר לך אצלך הוא מגן עליך עד לפחות שמונים ואחד שמונים ושתיים".
משיחה זו עולה כי דונרה מאשרת כי פעלה בניגוד לעצתו של שוקי לקנות אופציות פוט.
לטענה לפיה קיבלה מזקש ייעוץ בקשר לפתיחת קולים במחיר מסוים כפי שטענו התובעות בסיכומים
אין בסיס.
כפי שעלה מהשיחות הקודמות ברור לחלוטין כי מדובר ברעיון של דונרה כתוצאה מהעובדה שאין לה
כסף לקנות הגנות - רעיון אותו חזרה והסבירה לשוקי.
אף אם זקש, אשר העיד כי לא זכר שאמר את הדברים אמר אותם בפועל – אין כל ראיה לכך שהדברים
לא נאמרו קודם לכן לזקש על ידי דונרה מיוזמתה, שוב בניסיון לקבל תגובה או תמיכה לעמדתה.
באשר לדבריה של דונרה בשיחה עם יעל לפיהם הסכים גם רונן עם מכירת הקולים בסטריק של 3.85
הרי שבדברים אלה אין כל אמת.

משיחה שקיימה דונרה עם רונן ביום 29.11.07 (שיחה 82) עולה בבירור כי רונן לא הבין כלל שדונרה
הייתה מעוניינת לכתוב את אותן אופציות קול כהגנה במקום קניית אופציות פוט.
רונן אף ציין כי הוא לא קורא לפתיחת קולים ב- 3.85 כהגנה.
אין גם מקום לטענת התובעות כי שיחה 82 חושפת את חוסר הבנתה של דונרה ביחס למהותן של
הגנות.
כפי שכבר ציינתי לעיל, הבהירה דונרה בחקירתה הנגדית את מהות המושגים השונים ואישרה כי ידעה
שכתיבת אופציית קול היא רק הגנה חלקית וכי בחרה לפעול כך - מכיוון שלא היה לה כסף לקנות
הגנה מלאה כלומר אופציות פוט.

הפוזיציה שנפתחה ביום 24.12.07 - מדובר בגלגול הפוזיציה לחודש נוסף.
בשיחה מס' 87 מיום 24.12.07 בין דונרה לבין ארז – אומרת דונרה לארז : " דולר-שקל לא מוכן
לנוח" וכי "אבל לא נותנים לו להעלות נכון?".
ארז עונה לה: "לא נותנים ל ו להעלות הוא נראה יותר כבד ממה שהוא נראה קליל .
דונרה: נכון הוא נראה יותר למטה נכון חומד?
ארז: נכון נראה יותר כבד".
לאחר החלפת דעות זו בעניין מצבו של הדולר-שקל שואלת דונרה את ארז: "טוב תגיד לי מה דעתך
שנגלגל פוטים מותק?"
ארז אומר לדונרה כי הסתכל בסוף השבוע על מצב החשבון של התובעות "יש לנו סך הכל פוטים
שהולכים לגלגל תשעים וחמש מיליון דולר".
דונרה עונה לו: " נכון".
ארז משלים את הדיווח על מצב החשבון ואומר: "יש לנו קולים שבעים ואחד מיליון דולר. ויש לך
שורט של עשרים ושלוש דולר".
ארז גם מסביר לדונרה כי לאחר הגלגול דונרה הופכת להיות בפוזיציית לונג "את צריכה לדעת רק
שאת חשופה כלפי מטה כשאת אחרי הגלגול הופכת להיות עשרים ושתים לונג".

בחקירתה הנגדית אישרה דונרה כי היא ביקשה מארז להתחיל לגלגל את הפוטים וכי ארז הבהיר לה
שלאחר שהסתכל על מצב החשבונות בסוף השבוע, יהיו התובעות לאחר הגלגול בלונג של 22 מיליון
כאשר השוק הוא בסביבות 3.90.
דונרה גם אישרה כי ידעה אז מה מצב הקולים הפוטים והשורט - כפי שנאמר לה על ידי ארז , למרות
שטענה כי היא לא בטוחה שהבינה את כל הדלתאות עליהן דיבר ארז.
דונרה העידה: " בזמן אמת באותו זמן אני חושבת שידעתי מה הפוזיציה שהוא מתכוון שאני אשאר
LONG אבל זה שהוא פה מספר לי דלתאות... לפעמים לא נעים לנו להודות שאנחנו לא מבינים משהו.
ש. או.קיי, אבל את הפוזיציות שלכם פוט, קול , שורט , לונג ידעת?
ת. כן בהחלט ידעתי... אז ידעתי... בוודאי שידעתי." (עמ' 1125 – 1126 לפרוטוקול).
דונרה אף אישרה כי בחלק זה של התמליל מתנהלת שיחה על מצב החשבונות של התובעות ומה הולך
לקרות לאחר הגלגול.
דונרה טענה כי שאלה לדעתו ש ל ארז.
בעקבות זאת נשאלה דונרה: " אני שואל שאלה האם בשיחה הזאת עד עכשיו ארז אומר לך – תגלגלי
את האופציות?
ת. לא. בשיחה הוא מסביר לי... הוא רק מסביר הוא עד לרגע הזה הוא רק מסביר לי מה המשמעות של כל הפוזיציה כביכול
ש. ומי שאומר לו שהוא רוצה לגלגל זה את לא הוא?
ת. נכון
...
ש. וכל מה שהוא אומר לך זה שאחרי הבדיקה שלו אתם תהיו אחרי הגלגול בפוזיציות לונג זה מה שהוא אומר
ת. הוא אומר לי
ש. את מבינה מה המשמעות של ל היות בפוזיציית לונג?
ת. באותו זמן כן..." (עמ' 1128 לפרוטוקול).

עוד נאמר על ידי דונרה בחקירתה הנגדית כי יום קודם עברה עם ארז על הפוזיציות וביקשה שהוא
יבדוק "ושיבנה תכנית איך אני צריכה לעשות את זה ביום הגלגול".
דונרה נשאלה :
"ש. הכנת אותו מראש לזה שאת הולכת לעשות גלגול?
ת. הכנתי אותו לזה שהוא חייב לעזור לי לעשות מה הפוזיציות האלה בהחלט... אני עשיתי רשימות שלי וביקשתי ממנו לבדוק את כל הפוזיציות.
ש. את, היה לך את הפוזיציות שלך את הרשימות שלך?
ת. נכון.
ש. הוא יושב בבנק את יודעת שיש מועד פקיעה?
ת. נכון ורציתי שהוא
ש. ואת רוצה לגלגל?
ת. בהחלט.
ש. וכדי לדעת מה לגלגל רצית שמי שיושב מולך
ת. כדי לדעת מה ואיך לעשות.
ש. שזה ירוץ?
ת. בהחלט". (עמ' 1130 לפרוטוקול).

כלומר, דונרה בדקה בעצמה את מצב הפוזיציות לפני יום הפקיעה ב- 24.12.07; תכננה לבצע גלגול
ובהעדרו של שוקי בחודש דצמבר מבקשת מארז לבדוק את הפוזיציות - לאחר שכבר עשתה רשימות
משלה - כדי לדעת איך לגלגל.
ההחלטה היא של דונרה והעזרה שהיא מבקשת היא למעשה עזרה טכנית תוך מתן הוראות על ידה.

לאחר שדונרה מגלגלת את אופציות הפוט היא מבקשת לגלגל גם את אופציות הקול ולשנות את
הסטריק של חלק מהם מסטריק של 3.80 לסטריק של 3.85.
בעמ' 13 לתמליל אומרת דונרה לארז: " ... אז את השלוש שמונים אני אתן לו לפקוע ובמקומו אני
אפתח שמונים וחמש חדש. אז בעצם אני קונה ממך, רק דקה הקולים דווקא השלוש שמונים וחמש
יש לנו מסודר... יש לי שישים ושש על שלוש שמונים וחמש בוא נגלגל אותם אבל במקום שישים
ושש אני קונה ממך שבעים ואחד על שלוש שמונים וחמש ומוכרת שישים ושש בעצם או.קיי".
ארז אומר לדונרה כי חייבים להודיע לסניף על כל הגלגול ושואל את דונרה עם מי לדבר.
דונרה עונה לו: "אז תודיע לעליזה".
דונרה שואלת את ארז: "אתה לא רוצה שנגלגל קולים".
ארז עונה לה: "לא אני חייב קודם לקבל את האישור מעליזה כי אנחנו משנים את הסטריק" (עמ' 14
לתמליל).
דונרה אישרה בחקירה הנגדית כי באותה שיחה ביקשה מארז לשנות את הסטריק של אופציות הקול
שהיו כתובות בחשבון התובעות על שלוש שמונים ולפתוח במקומן אופציות קול לחודש הבא על 3.85
(עמ' 1134 לפרוטוקול).

דונרה נשאלה:
"ש. עכשיו רק כדי שנבהיר את זה הסיבה שהוא צריך לקבל אישור של הסניף לשינוי הסטריק זה כי באותה תקופה לאור ההפסדים המצטברים בחשבונות של התובעות מי שפיקח על האשראים רצה לפקח מקרוב על מה שקורה בחשבונות האלה זה נכון?
ת. יש, יש סיכוי שכן.
ש. ... זאת אומרת מה שאני מציע לך ואני מניח שאת גם זוכרת... שבתקופה הזו יש כבר פיקוח הדוק של הסניף על מה שאתם עושים?
ת. לא. היה לנו מסגרת.
ש. כי היה חריגות מהאשראי?
ת. היה, לא. היה לנו מסגרת אני חושבת של מאה מיליון וברגע שהיה לנו גם פוזיציות של פורקס אז אי אפשר היה לפתוח דברים נוספים אז לכן היה צריך אישור... יש חריגה כי היה לנו בנוסף לאופציות פורוורדים שכל הזמן היו נפתחים ונסגרים."

שעה לאחר מכן התקיימה שיחה נוספת (שיחה מס' 89) בין ארז לבין דונרה.
ארז אומר ל דונרה כי עליזה התקשרה אליו ואמרה לו שהיא דיברה עם דונרה ואמרה לה שהיא צריכה
לקנות פוטים כדי להוריד את המסגרת.
דונרה מאשרת ואומרת: "אני יודעת, כן. אבל אני עושה את זה בסוף היום תמיד חמוד. אין שום
בעיה".
מתמליל אותה שיחה גם עולה כי לתובעות היו אופציות קול בסכום כולל של 71 מיליון דולר מתוכם:
66 מיליון על סטריק של 3.85 וחמישה מיליון על סטריק של 3.80.
ארז שואל את דונרה האם נכון שבסופו של דבר הכל צריך להיות מגולגל על 3.85 ודונרה עונה לו:
"נכון".
בחקירה הנגדית אישרה דונרה את הנתונים ואת הבקשה לכתוב את האופציות מחדש לחודש הבא
בסטריק של 3.85.
דונרה נשאלה האם ברור מהשיחה כי עבור גלגול מרבית אופציות הקול שהיו בסטריק של 3.85
התובעות גייסו כסף, שכן עבור הקניה שלהם שילמו 470 ₪ ועבור המכירה קיבל ו 670 ₪.
דונרה אישרה את קיומו של ההפרש.
דונרה הופנתה לשיחה מס' 90 שהתקיימה באותו יום בשעה 12:08 בינה לבין ארז.
שיחה זו מתבצעת לאחר שהעסקאות כבר בוצעו.
דונרה מתקשרת לארז ואומרת לו שהיא בטוחה שהוא עשה קודם את הכל נכון "אבל אם אתה רוצה
נעבור ביחד בכיף".
דונרה מוסיפה ואומרת: "אני מוכרחה להגיד לך... שעברנו את הפקיעה הזאת ביחד מה זה בקלות
ומזה אני מאושרת".
דונרה גם מסבירה שהיא חיה בשלום עם גלגולי הפוזיציה "אני אוספת כסף כל חודש כי פעם הייתי
אוספת והיו מפסידים לי עכשיו אני אוספת כסף כל חודש וסך הכל בתחנה הסופית אני
חושבת שזה יהיה נהדר, נכון?... גייסתי כן דרך הקולים יופי של כסף... סך הכל גייסתי כסף וזה
בסך הכל נחמד." (עמ' 2 לתמליל).
דונרה וארז עוברים על הפעולות שבוצעו בעמ' 4 לתמליל ועושים למעשה ספירת מלאי של
העסקאות.
בסוף השיחה מזכיר ארז לדונרה כי מבחינתה של עליזה צריך לסגור חלק מהפוטים.
דונרה מסבירה לו כי היא צריכה לקנות חלק מהפוטים כהגנה "כן, כן, אני תמיד עושה את זה
ככה... אין שום בעיה אני יודעת את זה. גם קולים אני קונה הגנה... זה מה שאני עושה. תמיד אני
לוקחת איזשהו זה ואז החשבון מסודר אין לי חריגות אתה מבין?" (עמ' 9 לתמליל).
בשיחה מס' 104 אשר מתנהלת ביניהם בערב של אותו יום מזכיר ארז פעם נוספת לדונרה כי עליה
לדאוג להורדת החריגה מהמסגרת.
באותו שלב חוזרת ואומרת דונרה שהיא יודעת שעליה לעשות זאת ומבקשת לקנות פוטים: "תן לי
מחיר טוב לפוט שלוש שמונים או שלוש שבעים וחמש, תגיד לי , תגיד לי מחיר לשניהם... ואז אני
סוגרת איתך עשירייה".
התיאור המפורט לעיל מצביע פעם נוספת על תכנון מראש של דונרה בקשר לגלגול הפוזיציות לגביו
ניתנות על ידה הוראות שונות לארז בהעדרו של שוקי.

בשלב זה יש להתייחס לטענות שונות שהועלו על ידי התובעות בסיכומים באשר לשיחות 90 ו- 104.
בסעיף 95 לסיכומים טענו התובעות כי בשיחה 90 מודיע ארז לדונרה כי הכין בביתו "תכנית עבודה"
וכי עבר על כל הפוזיציות. עוד נאמר כי ארז מייעץ לדונרה לא לעשות שינוי לאור הסיכויים לרווח
גדול כיון שהיא "בלונג יפה".
כפי שכבר צוין לעיל, עולה בבירור משיחה 87 שהתנהלה בבוקרו של אותו יום כי ארז עבר למעשה
על תדפיסים של החשבונות כדי לראות מה מצב הפוזיציות. ארז הציג בפני דונרה " רשימת מלאי"
של הפוזיציות. דונרה אישרה בשיחה את הפוזיציות אשר צוינו בפניה על ידו ואמרה לארז: "אני גם
יודעת את זה" (עמ' 1 לתמליל שיחה מס' 87).
באשר לאמור בשיחה 90 - הופנתה דונרה בחקירה הנגדית לדברים שנאמרו על ידה קודם לכן
בחקירה לפיהם "אפילו הוא לקח הביתה את הניירות" ונשאלה:
"ש. עכשיו, תראי הסיבה, אני מציע לך מאחר והיה לכם פוזיציות פתוחות רבות, כמו שאמרת בצדק לא רק בחשבון אחד אלא בארבעה חשבונות זה היה כמות מאוד גדולה של עסקאות הוא הוציא תדפיסים כדי שהוא יוכל לבדוק את זה ולהיערך לשיחה איתך?
ת. נכון... חד משמעי."

אין גם מקום לטענה כי בשיחה מס' 90 מייעץ ארז לדונרה לא לבצע שינוי לאור הסיכויים לרווח גדול
כיון שהיא בלונג יפה.
אותה שיחה התקיימה לאחר שהפעולות כבר בוצעו וחלקן אף בוצע תוך שינוי חלק מהסטריק של
האופציות.
האמירה כי דונרה ב"לונג יפה" היא אמירה עובדתית לפיה, לאחר שהתובעות גלגלו את האופציות ,
הן בלונג יפה כלומר עמוק ואם השוק יעלה יהיה לתובעות רווח.
בהקשר ספציפי זה לא נאמר על ידי ארז כי השוק יעלה. אלא אף אמר לה בתחילת היום לגבי הדולר
כי נראה שהוא "יותר כבד ממה שהוא נראה קליל".
דונרה אישרה בחקירתה הנגדית כי לא מדובר בהמלצה אלא בתיאור מצב אם השוק יעלה.
"ש. מה שהוא אומר לך בשורות 5 ו- 6 (עמ' 3 לתמליל שיחה 90) את אומרת לו אני לונג אז הוא אומר לך – זאת אומרת אם השוק עולה מפה אז התיקים בסך הכל צריכים להראות כסף והרבה כסף כי את לונג יפה...?
ת. כן, זה מה שהוא אומר.
ש. עכשיו, זה לא שארז בא ואומר לך – תראי את הולכת לעשות הרבה כסף יש לך פוזיציה מצוינת תישארי איתה. הוא אומר לך את בפוזיציית לונג אם השוק יעלה את תעשי כסף?
ת. כן.
ש. אין פה הבטחה שלו – את הולכת להרוויח הרבה כסף. זה נכון?
ת. לא, אין לו פה הבטחה. הוא אומר שהוא חושב
ש. אין פה הבטחה הוא בעצם, הוא אומר את מה שהוא חושב שאם השוק יעלה למעלה אז התיק יעשה טוב".

מקובל עלי הסברו של זקש למונח " לונג יפה" אשר ניתן על ידו בחקירה הנגדית במסגרת תשובה
שהתייחסה לדבריו של ארז באותה שיחה: "מאוד יכול להיות שהוא אומר לה שאם השוק עולה וזה
מה שהוא מעריך כרגע והתיקים שלהם הם במצב של לונג יפה, הם לונג הרבה מאוד..." (עמ' 2243
לפרוטוקול).

אינני רואה צורך להתייחס לניתוח הדברים שנאמרו על ידי ארז על ידי זקש בחקירתו הנגדית.
ההתייחסות היא רק להסבר המקצועי למונח "לונג יפה" שניתן באופן ספונטני על ידי זקש - כלומר
"לונג הרבה מאוד" במובן של לונג עמוק.
מונח טכני זה מקובל ואמין עלי.
כלומר, לא מדובר בהבטחות רווח או בשיווק אגרסיבי של הבנק, אלא באמירה המתייחסת לתוצאה
אפשרית של פוזיציה אשר נעשתה על ידי התובעות קודם לכן באותו יום על פי הוראותיה של דונרה.
גם הדברים שנאמרו על ידי ארז באשר לגיוס הרבה כסף דרך הקולים – אינם דברי עידוד אלא
ציון של הדברים שנעשו באותו יום כפי שפורטו לעיל – במסגרת העסקאות הרבות אשר נעשו על
ידי דונרה ובהנחייתה ביום 24.12.07.

עוד נטען על ידי התובעות כי לקראת סוף תקופת הפעילות של התובעות הסניף התערב בשיקול
הדעת בביצוע העסקאות וכי ניתנו הנחיות מסניף הבנק באמצעות עליזה לדילרים בחדר המסחר - אלו
פוזיציות צריך לעשות בחשבונות התובעות.
כפי שעולה מהשיחות לעיל, נאמר על ידי דונרה כי היא תמיד נוהגת לקנות פוטים כדי לכסות את
החריגות.
בחקירתה הנגדית הופנתה דונרה לסעיף 125 לתצהירה בו נעשתה הפנייה לשיחה מס' 104, בתמיכה
לטענה כי הסניף התערב בשיקול הדעת בביצוע העסקאות.
שיחה מס' 104 הינה המשך לשיחות הקודמות באותו יום שהתייחסו לעניין החריגה וסגירת חלק
מהפוטים.
דונרה נשאלה:
"ש. מהתצהיר שלך נוצר הרושם שאת באה ומלינה על כך שהסניף התערב לגבי העסקאות שאתם רציתם לעשות מול חדר העסקאות האם זו הייתה הכוונה שלך?
ת. הוא התערב בקטע הזה שאני צריכה לעשות את מה שנאמר כאן לעשות את ההגנות מהפוטים המסוימים כדי שהמסגרת תהיה מסודרת.
ש. או.קי מה שעניין את הסניף שלא תהיה חריגה ושאת תסדירי אותה, באמצעות למשל קניית פוטים?
ת. הסניף כן. מה שעניין אותם זה רק שהמסגרת תהיה מסודרת.
ש. לא עניין אותו אם יש לך קול 3.8 או 3.7 ?
ת. לא עניין אותו... לא את הסניף לא עניין כלום... רק שהמסגרת תהיה מסודרת."

אין לכן כל בסיס לטענת התובעות לפיה הכתיב הבנק את הפעולות שיש לבצע על מנת להסדיר את
המסגרת.

מכל האמור לעיל, עולה בבירור כי התובעות הן שגלגלו את הפוזיציות בחשבונות עד למצב בו היו
בתחילת ינואר 2008 ואין להן להלין אלא על עצמן.
כלומר, התובעות הן אלה המהוות באופן חד משמעי את הסיבה בלעדיה אין לקרות הנזק.
לכן, אין כל בסיס לקביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הייעוץ שניתן על ידי הבנק בניגוד לחוק
הייעוץ - לבין הנזקים הנטענים.

לאור מסקנה זו, אין גם כל צורך לדון בטענת התובעות כי מדובר בפוזיציה הפסדית וודאית.
גם אם נצא מהנחת עבודה כי זו הייתה מהות הפוזיציה - הרי שהתובעות, כאמור, גרמו לקיומה.

אין גם מקום לקביעה כי לבנק היה חלק בשידול או דרבון התובעות לביצוע הפעילות הספקולטיבית
או שעודדו אותן לגלגל את האופציות.

* טענת התובעות בדבר הפרת חובות אמון ושאלת הוכחת הקשר הסיבתי במקרה של הפרת חובות אמון
התובעות טענו בסיכומים כי במעשיו הפר הבנק חובות אמון המוטלות עליו.
במסגרת זו נטען כי כאשר מדובר בהפרת אמון מתחייבת גישה מקלה על הנפגע בהקשרים שונים. בין היתר, במצבים אלה אין לדרוש את הדרישות הרגילות בדיני הסיבתיות אלא להסתפק במבחן כולל ובסיסי של "שכל ישר".
בהקשר זה היפנו התובעות לע"א 3654/94 קרטין נ' עטרת ניירות ערך (2000) בע"מ (להלן: פסק דין " קרטין").
נטען, על ידן, כי בפסק דין קרטין פיתח בית המשפט דוקטרינה המקנה לתובע, משקיע ההשקעות, פיצויי ביטול המשיבים את מצבו למצב טרם הפעילות מפרת האמון - גם ללא צורך בהוכחת התקיימותם של מבחני הסיבתיות.
כלומר, התובעות טענו כי יש לפסוק להם פיצויי השבה במלוא סכום ההשקעה שבוצעה על ידם.

לאור הקביעה לעיל כי יש לראות בתובעות כסיבה בלעדיה אין לקרות הנזק – אין למעשה מקום לדון בטענה בדבר קיומה של דוקטרינה שאינה דורשת את הדרישות הרגילות בדיני סיבתיות.
לא מדובר במקרה שלפניי בתובעות שלא עמדו בנטל הראיה להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי – אלה בתובעות שנקבע לגביהן באופן חד משמעי כי הן הסיבה בלעדיה אין לקרות הנזק.
יתרה מזאת, פסק דין קרטין התייחס לסיטואציה בה יש לראות את הנפגע כמי שהרים את נטל ההוכחה בדבר קיום קשר סיבתי בנסיבות של ריבוי פעולות ומחדלים במצב של ניגוד עניינים לאורך זמן.
הסיטואציה שנידונה בפסק הדין היא מקרה בו הפעולות והמחדלים שנעשו במצב של ניגוד עניינים - נעשו בסיטואציה של ניהול השקעות באמצעות מתן ייפוי כוח לחברה העוסקת בניהול תיקי השקעות בניירות ערך.
בית המשפט העליון, כב' השופט אנגלרד, הבהיר כי ההיקף המוחשי של חובת הנאמנות המוטלת על שלוח אינו זהה בכל המקרים.
באשר להשקעות בניירות ערך חובות הסוכן, היועץ או מנהל תיק ההשקעות כלפי הלקוח - נקבעות בעיקר על ידי מידת השליטה הנתונה לראשון בביצוע ההשקעות "ככל ששליטתו רבה יותר כך האמון הניתן לו גדל יותר ואיתו גדלה חובת האמון המוחשית כלפי לקוחו".
באותו מקרה נקבע כי ההשקעה בוצעה על ידי מי שהייתה לו שליטה מלאה בחשבונות המערערים.
על רקע קביעה זו של שליטה מלאה בחשבונות המערערים - בחן בית המשפט את שאלת קיומו של הקשר הסיבתי.
בית המשפט סקר את הפעולות אשר בוצעו במצב של ניגוד ענייניים וקבע, כי לאור ניגוד ענייניים לאורך כל תקופת השליחות הרי כל הפעולות שנעשו בניירות ערך חשודות כפעולות שלא בוצעו לטובת המערערים.
"משמעות הדברים היא כי בנסיבות אלה, הנפגע הרים את נטל ההוכחה בדבר קיום הקשר הסיבתי".
גם בע"א 345/03 רייכרט נ' יורשי המנוח שמש ז"ל (להלן: פסק דין "רייכרט") ביקש התובע להסתמך על פסק דין קרטין לעניין שיטת הפיצוי של ביטול.
כב' השופט עדיאל הבהיר כי אין בפסק דין קרטין כדי לסייע לתובע שכן פסק הדין לא עסק בהטעיה בניירות ערך אלא "נסב על הפרת חובות נאמנות של יועץ השקעות... ועילת התביעה של התובע הייתה עילת תביעה חוזית המבוססת על הפרות מתמשכות של חובת הנאמנות של שולחו (יועץ ההשקעות) כלפיו...." (סעיף 86 לפסק הדין).

בת"צ 14144-05-09 הראל פיא קרנות נאמנות בע"מ נ' לנדמרק גרופ בע"מ היפנה כב' השופט גרוסקופף לקביעה שנקבעה בפסק דין רייכרט - לפיה יש לצמצם את השימוש בפיצויי השבה למקרים בהם הפיצוי מתחייב ממהות התביעה ואופי היחסים בין הצדדים.
עוד נקבע על ידי כב' השופט גרוסקופף: "בפסיקה ניתן למצוא רמזים לכך שבנסיבות חריגות כגון מקרים של תרמית או הפרה של חובות אמון יכול בית משפט לאמוד את הפיצויים על דרך של פסיקת פיצויי השבה..." (סעיף 155).

בנסיבות מעין אלה, די יהיה, כאמור, בעצם קיומה של העוולה כדי להצביע על קיומו של קשר סיבתי.
נסיבות אלה אינן מתקיימות במקרה שלפניי שכן לא מדובר במקרה בו חשבון התובעות ופעילותן בנגזרי מט"ח היו בדרך כלשהי בשליטה של הבנק. התובעות עצמן שלטו בחשבונות הבנק שלהן וניהלו את הפעילות הספקולטיבית בחשבונות באמצעות חדר העסקאות.
לכן, גם לצורך הוכחת קיומה של עילת תביעה הנובעת מטענות של הפרת חובות אמון – אין התובעות יכולות לעקוף את הדרישה להוכחת קיומו של קשר סיבתי.

אתייחס להלן לטענות העיקריות של התובעות בעניין הפרת חובות אמון – טענות אשר חזרו על עצמן בצורה זו או אחרת בפרקים השונים של הסיכומים:
ניגוד עניינים - הבנק שימש כצד שכנגד לחוזה עם הלקוח ללא ידיעת התובעות
התובעות טענו כי הן לא ידעו שהצד שכנגד לעסקה אותה ביצעו הוא הבנק וסברו שהבנק גורם נטרלי או מתווך.
אין למעשה מחלוקת כי הבנק הוא עושה שוק במט"ח ומעצם מהותו כעושה שוק מרוויח מהמרווח שבין מחיר הקנייה למחיר המכירה.
גוטמן הסביר בתצהירו כי מתוקף תפקידו של הבנק כעושה שוק הבנק קובע את המחיר בו הוא מוכן לבצע עסקאות בצמדי מטבעות שונים.
שאיפת עושי השוק היא להרוויח מההפרש בין מחיר הקנייה לבין מחיר המכירה.
ברור לכן כי קיים ניגוד עניינים בין מוכר לבין קונה.
כפי שציין הבנק בסיכומים, מרום ודונרה לא טענו - לא בתצהירים ולא בחקירה הנגדית - כי לא ידעו שהבנק הוא הצד השני מול חדר העסקאות.
מרום רק טען שלא הסבירו לו שהבנק עומד מולו כצד נגדי לעסקאות רבות שבוצעו בחשבונות התובעות.
לטענה זו אין כל בסיס.
התנהלותו של מרום כלפי הבנק בעניין החזרי המרווחים, אשר כבר תוארה על ידי לעיל, מצביעה על ידיעה ברורה של מרום לפיה הבנק הוא הצד השני לעסקה.
מרום פנה, כאמור, בדרישה לבנק לקבלה הטבה על דרך החזרי חלק ממרווחי הבנק בגין הפעילות בפורקס ואף עקב באופן מסודר אחר ביצוע ההחזרים לגביהם הוסכם.
מקובלת עלי עמדתו של הבנק כי דרישה יזומה של מרום לקבל החזרי מרווחים, תוך ניהול מו"מ ארוך למדי בעניין זה, מצביעה על ידיעה ברורה כי הבנק הוא הצד השני לעסקאות.
נראה כי על מנת להתגבר על המסקנה הברורה העולה מהדרישה של מרום כלפי הבנק, כלומר הידיעה כי הבנק הוא הצד השני לעסקה ולכן יש משמעות להתמקח איתו על החזרי המרווחים – הועלתה על ידי התובעות הטענה אשר נדחתה על ידי - לפיה הבנק הוא זה שהציע את ההצעה לתובעות.

הידיעה בדבר היותו של הבנק צד שני לעסקה - עולה גם מהעובדה כי דונרה ומרום נהגו להתמקח עם הדילרים בחדר העסקאות על מחירי העסקאות, כפי שפורט על ידי לעיל.
מקובל עלי הסברו של הבנק כי ברור וידוע שכאשר לקוח מבקש לקנות באמצעות הבנק נייר ערך הנסחר בבורסה, אין באפשרותו להתמקח על המחיר. בעסקה מסוג זה הבנק הוא אכן רק מתווך והמחיר אותו הוא מצטט ללקוח לא נקבע על ידו.
כאשר לקוח מבצע עסקה בחדר עסקאות והבנק הוא הצד השני לעסקה קיימת אפשרות מיקוח, שכן המחירים נקבעים על ידי הבנק.
מרום אישר בתצהירו כי הרווח של הבנק נובע מהמרווח בין מחיר הקנייה לבין מחיר המכירה.
עוד יש לציין בהקשר זה, כי בהסכם תנאים כללים לביצוע עסקאות במט"ח עליו חתמה יוניטרוול ביום 1.1.98, הסכם אליו הפניתי בפרק הקודם של פסק הדין, מתייחס סעיף 7, הנושא את הכותרת "עסקאות באופציה" למונח "אופציה" – "התחייבות נסחרת מעבר לדלפק (ושאינה נסחרת בבורסה כשלהי) המקנה לרוכש אותה...".
הסעיף אף מגדיר את תקופת האופציה "התקופה שממועד קשירת עסקת האופציה בין הבנק לבין הלקוחות ועד לשעת פקיעת האופציה".
כלומר, כבר בעת התקשרות המקורית בין הבנק לבין התובעות היו התובעות ערות לכך שהבנק הוא הצד השני לעסקאות ולא הועלו על ידן טענות כלשהן בעניין זה.
אין לכן מקום לטענה בדבר הפרת חובת אמון.
אין גם טענה או ראיה לקשר סיבתי כלשהו בין ניגוד העניינים הנטען – לבין הנזק שנגרם לתובעות.

אינטרס הבנק לריבוי פעולות לשם הפקת רווח ממרווחי שער
טענה זו נובעת למעשה מהטענה בדבר שידול ודרבון לביצוע פעולות הפורקס בחשבונות התובעות.
משדחיתי את טענת הדרבון והשידול – אין מקום גם לטענה זו.
יתרה מזאת, טענה זו הינה למעשה טענה בדבר פעולות מיותרות של "חיבוץ" לשם ריבוי עמלות – פעולה שנזכרה אף היא בפסק דין קרטין במסגרת הפעולות אותן ביצע יועץ ההשקעות אשר שלט בחשבון המערערים.
תנאי לקביעת קיומה של פעולה מעין זו היא היותו של החשבון בשליטת מבצע ה"חיבוץ" – מצב שלא קיים במקרה הנוכחי.
ראה לעניין זה ת.א 2425/01 אלי שירי נ' בנק דיסקונט, בו צוין על ידי כב' השופטת ענת ברון כי אחד הרכיבים הנדרשים כדי לבסס עוולה של "חיבוץ" הוא רכיב השליטה (סעיף 26 לפסק הדין).
טענת התובעות בדבר "דחיפת" עסקאות על מנת לשחרר את הבנק מפוזיציות בנוסטרו
לטענה זו אין כל תשתית ראייתית על פיה ניתן לקבוע כי הבנק כיסה פוזיציה בזמן זה או אחר באמצעות עסקה שיזם מול התובעות, או כי הדילרים נהגו "לדחוף" לתובעות עסקאות על מנת "להשתחרר" מפוזיציה.
כפי שכבר פורט בהרחבה לעיל ניהלו התובעות פעילות יזומה, נרחבת ועצמאית על פי הוראות דונרה ומרום.
לא מצאתי צורך לנהל דיון תיאורטי בשאלה שכן התובעות לא הצביעו על מקרה ספציפי כלשהו ביחסים בינן לבין הבנק על מקרה ספציפי כלשהו המצדיק את העלאת הטענה.

הטענה בדבר הובלת התובעות בחודשים האחרונים לפוזיציות בהן מפסידים בכל מקרה ואי יידוע מרום על ההתדרדרות החמורה ונטילת סיכוני הענק
טענה זו כוללת גם היא בחובה את טענת הדרבון והשידול בחודשים האחרונים לפעילות – טענה בה דנתי כבר קודם לכן. הגעתי, כאמור, למסקנה כי התובעות הן אלה שהובילו את עצמן לפוזיציות כפי שהיו בסוף התקופה.
לכן, גם לא מצאתי צורך לדון בטענות בדבר מהותה של הפוזיציה – האם היא הפסדית בכל מקרה אם לאו.

אינני רואה גם כל מקום לטענה כי הבנק הפר חובת אמון כלשהי באי יידוע מרום בדבר ההתדרדרות.
התובעות הדגישו כי מרום ידע על הפסדים מסוימים בשלבים מוקדמים יותר לפגישה שהתקיימה בין פלד, אמסיס ודונרה ביום 14.10.07. פגישה לגביה טענו התובעות כי הבנק נמנע מלזמן את מרום.
עוד נטען, כי תופעת הגלגול יצרה פער עצום בין ההפסדים בעסקאות לבין המצב התזרימי בחשבון – בעוד שההפסדים הצטברו המצב בחשבון לא השתנה באופן מהותי. זאת, עד אשר נוצרה התלכדות בינואר 2008 בין ההפסדים לבין המצב התזרימי בחשבון.
במהלך חודש ינואר 2018, עקב פקיעת אופציות מדצמבר 2007, חויבו החשבונות בסכום של כ- 54 מיליון ₪.
נטען גם, כי לקראת סוף שנת 2007 החזיקו התובעות בפוזיציות בהיקף מצרפי של כ- 110 מיליון דולר תוך חריגה מהמסגרת שהוגדרה כ- 80 מיליון דולר.
לדברי התובעות, חייב היה הבנק לזמן את הבעלים לדיון נוקב ולומר לו כי המשך הפעילות יוביל בעליל לתהום כלכלי.
עוד טענו התובעות בסיכומים כי דונרה, אשר נקלעה ללחצים קשים כתוצאה מהפסדים, ביצעה לא אחת עסקאות ענק באופציות ללא ידיעת מרום כאשר הפוזיציות הפסידו על מנת לכסות את החיובים בחשבונות.
אינני רואה מקום לטענות אלה.
מהראיות עולה באופן ברור כי מרום היה ער לכל פעולה שבוצעה בחשבונות ולהפסדים שנצברו.
כפי שנאמר בתצהירו של אמסיס סירב מרום לכך שהתובעות יערבו האחת להבטחת התחייבויות השנייה ללא הגבלת זמן.
מרום עמד על כך שהערבויות תוגבלנה לשנה קלנדרית הבנק נענה לבקשה זו.
כתוצאה מכך חתמו התובעות מחדש באמצעות מרום ודונרה על כתב ערבות אחת לטובת השנייה וכן על הודעה לערב - בה פורט הסכום המדויק של החברה הנערבת (סעיף 17 לתצהיר אמסיס).
מרום אישר דברים אלה בחקירתו הנגדית (עמ' 737 לפרוטוקול).
במסגרת החתימה על כתבי הערבות נחתמה גם הודעה לערב בה פורט סכום החוב העדכני של החברה הנערבת באותו מועד.
בחקירה הנגדית הוצגה למרום הודעה לערב מיום 23.1.07 (נ/51) - בה צוין כי החוב של יוניטרוול לבנק ליום 23.12.06 הוא כ- 14.8 מיליון ₪.
מרום אישר כי חתם על המסמך. אולם, גם בהקשר זה טען "אני לא שמתי לב אליו אני חתמתי... כי כל חטאי בעניין הזה, שאני האמנתי בבנק ובדונרה. חתמתי על זה ללא תשומת לב לסכום שאתה נוקב לפני." (עמ' 739 לפרוטוקול).

עדות זאת בלתי אמינה לחלוטין – מחקירתו של מרום עולה כי גם אם אינו קורא בעיון מסמכים שונים הרי שמספרים הוא קורא, בודק ומתלונן במידה ונמצאת על ידו טעות.
טענתו כי חתם על המסמך ולא שם לב כי סכום החוב המצוין בו עומד על מעל 14 מיליון ₪ תוך הסתמכות על דונרה והבנק - הינה בלתי סבירה בעליל.

אין גם מחלוקת כי מרום ודונרה חתמו יחד על הדוחות הכספיים של התובעות.
בדוחות הכספיים של התובעות נעשתה אבחנה בין תוצאות של מכשירים פיננסים נגזרים המוחזקים לצורכי הגנה - לבין מכשירים פיננסים נגזרים שלא יועדו להגנה.
האחרונים הוצגו בשווי הוגן והשינויים בשווי ההוגן נזקפים לדוח רווח והפסד בתקופה בה אירעו.
כך עולה מסעיף ט' לביאור 2 בנ/17.
קלעי, המומחה מטעם התובעות, אישר בחקירתו הנגדית כי "גם מן הסתם מנהלי החברה, יצטרכו למסור מידע עובדתי לרואי החשבון שלהם ולאבחן את העסקאות האם הן לצורכי הגנה או שהן לא לצורכי הגנה..." (עמ' 303 לפרוטוקול).

מנ/17 – הדוח הכספי של יוניטרוול לשנת 2005 - עולה כי בשנים 2005 ו- 2004 הפסידה יוניטרוול ממסחר במכשירים פיננסים נגזרים סכום מצטבר של למעלה מ- 19 מיליון ₪ (ביאור 12).
בחקירה הנגדית אישר מרום כי מדובר בהרבה מאוד כסף. אולם, טען כי עובדת ההפסד לא הדליקה אצלו נורה אדום.
מרום נשאל:
"ש. חשבת אולי צריך לראות את המשך הפעילות לצמצם קצת?
ת. ההיפך אמרתי לך הגברנו את הפעילות.
ש. הגברת את הפעילות?
ת. נכון." (עמ' 759 לפרוטוקול).
אותה "הגברת" פעילות הביאה את התובעות לפוזיציות בחשבונן בסוף 2007.

לתובעות נשלחו על ידי הבנק מידי שנה אישורי ניכוי מס במקור בגין מכשירים פיננסיים לא סחירים (טפסי 867ב').
באישורים אלה פורטו רווחים והפסדים שנוצרו בשנה החולפת בחשבונות השונים כתוצאה מעסקאות שמומשו במכשירים פיננסים נגזרים.
מסמכים אלה לא כוללים הפסדים מפוזיציות פתוחות.
(ראה לעניין זה הדברים שנאמרו בסעיף 102 לחוות דעת קלעי).
קלעי אישר בחקירתו הנגדית כי ההפסדים המשתקפים בטופסי המס לשנת 2006, אשר נשלחו כולם לתובעות ביום 28.3.07 כפי שעולה מ-נ/11 – נ/14 הוא סכום של כ- 12 מיליון ש"ח.
מדובר, כאמור, בהפסדים שמומשו (עמ' 299 לפרוטוקול).
קלעי אף אישר בהמשך כי ב–נ/15 דוחות המס לשנים 2004-2005 – משתקפים הפסדים לצורכי מס בסכום כולל של למעלה מ- 8.5 מיליון ₪.
קלעי העיד "אז יחד הוא יוצא בערך 20".
קלעי נשאל:
"ש. אנחנו בערך במעל 20 מיליון ₪ כשהלקוח בתחילת 2007 יכול היה לדעת נכון?
ת. בזמן שהוא קיבל את הנתונים.
ש. בזמן שהוא קיבל את המסמכים?
ת. כן.
ש. וזה לא כולל פוזיציות פתוחות פרופ' קלעי?
ת. זה רק מה שמומש". (עמ' 301 לפרוטוקול).
כלומר, בסוף מרץ 2007 היו התובעות מודעות להפסדים ממומשים מצטברים של כ- 20 מיליון ₪ לפחות, ואין כל מקום לטענתו של מרום כי לא היה מודע להפסדים בזמן אמת.

עוד יש לציין, כי לתובעות נשלחו באופן קבוע דוחות פירוט פוזיציה (נספחים י-יג לתצהיר פלד).
בדוחות אלה מפורטות כלל העסקאות הפתוחות לכל חשבון נכון לתאריך הדוח.
לצד תיאור כל עסקה ועסקה פתוחה מפורטים ההפסדים/הרווחיים המשוערכים בגינם שטרם באו לידי ביטוי בחשבון.
משהוצגה דונרה דוגמא של דוח פוזיציה (נ/64) טענה: "אני בהחלט ראיתי אותם מתויקים אני באמת לא ייחסתי לזה חשיבות".
משנשאלה האם הערות אשר הופיעו על הדוח, שגולה על ידי התובעות בגילוי מסמכים, נכתבו על ידה - טענה כי איננה זוכרת אם זה כתב ידה (עמ' 1082 לפרוטוקול).
תשובה זו הינה לפחות תשובה תמוהה.
לתובעות גם אושרה גישה לחשבונות באמצעות התחברות ישירה באינטרנט למאגר הנתונים הממוחשב של הבנק.
באותה מערכת עמדה לרשות התובעות אינפורמציה מלאה לרבות ביחס למצב הפוזיציות בפורקס ולהפסדים/רווחים בעסקאות פתוחות שטרם הגיע מועד פרעונן.
התובעות טענו בסיכומים כי בשיחות שנערכו בין הדילרים לבין דונרה – אין מקרה בו הדילר עורך לדונרה טבלת רגישות לשינוי שער מט"ח באופן שיצביע על היקף ועוצמת הסיכון, בהינתן תנודה כזו או אחרת בשער המט"ח.
אולם, באפשרותה של דונרה הייתה להפיק טבלת רגישות זו בעצמה באמצעות מערכת האינטרנט והדבר אף נעשה על ידה בפועל.
באמצעות שאילתת עסקאות פורקס – ניתן היה לחשב את הרווח וההפסד המשוער בפוזיציות הפתוחות בחשבון התובעות, משוערך ליום הפקת השאילתה, בשקלול הפרמיות שהתקבלו או שולמו בגין העסקאות יחד עם הסכום הכולל של הרווח/ההפסד המשוער בעסקאות.

הסברה של פלד בחקירתה הנגדית בעניין זה היה מקצועי ואמין ולא נסתר בדרך כלשהי (עמ'
1807-1809 לפרוטוקול).
מנספח כ' לתצהיר פלד עולה כי בין השנים 2006-2007 נכנסו התובעות מספר רב פעמים לשאילתה הנ"ל אשר מצוינת בדוחות הפעילות כ-"דוח 93 עסקאות פורקס".
דונרה אישרה בחקירתה הנגדית כי אושרה לתובעות גישה למאגר הנתונים הממוחשב של הבנק דרך האינטרנט.
דונרה נשאלה האם התחברה באופן רציף והסתכלה בחשבונות על בסיס יומי וענתה: "יש מצב שכן" (עמ' 1038 לפרוטוקול).
דונרה הופנתה בחקירתה הנגדית לדוחות שצורפו כנספח כ/2 לתצהיר פלד ובאופן ספציפי לדוח 93 עסקאות פורקס ליום 9.2.06 בו מצוין שמה. (מסמך זה כבר הוגש כמוצג נ/2 בחקירתו של פרנק).
דונרה נשאלה:
"ש. אלה מסכים, אלה שאילתות שאת נכנסת דרכם באופן שוטף לחשבון זה נכון?
ת. כן, מתי, ברגע שהתוכנה הזאת הייתה אני לא זוכרת באיזה שנה."
משהופנתה לעובדה כי הדוח מתחיל ביום 1.1.06 השיבה "יכול להיות שכן".
לאור אישורה של דונרה כי נכנסה לשאילתה באופן שוטף – אין מקום לטענתה כי לא הייתה יכולה לשערך את שווי האופציות הפתוחות לצורך הכנת דוחות הפירוט השבועיים אותם הגישה למרום.
שערוך, כאמור, הוצג באותן שאילתות.

בסיכומים טענו התובעות כי דונרה העידה כי לא הייתה לה נגישות לאותם שערוכים וכי העדר ידיעתה בדבר הפוזיציות הפתוחות - קיבל גיבוי בעדותו של פרנק לפיה הרישום במסמכים של "שער השערוך" אינו רלוונטי.
אומנם, פרנק העיד ביחסי למסכי שאילתות עסקאות פורקס – כי לא ברור מהם שיש הפסד בפוזיציה שכן אותו שער שערוך אינו רלוונטי והמסמכים הם " קצת בעייתיים".
עם זאת, העיד פרנק "באופן עקרוני הם נותנים תמונה, אם מסתכלים עליהם הם יתנו תמונה והתמונה אומרת רווח או הפסד באופן כללי" (עמ' 173 לפרוטוקול).
באשר לשאילתה אחרת אותה ניתן להפיק באמצעות מערכת האינטרנט של הבנק – שאילתת עסקאות פורקס עם שווי הוגן (נ/3) – העיד פרנק: "אפשר לראות אם יש הפסד בפוזיציות" (עמ' 174 לפרוטוקול).

עוד עולה מהראיות כי דונרה הכינה למרום דוחות אקסל שבועיים אשר כללו עדכון בדבר עסקאות הפורקס שנעשו באותו שבוע ובדבר הרווחים וההפסדים שנוצרו מהפעילות.
כפי שציין הבנק בסיכומים, הייתה סתירה חזיתית בין עדותו של מרום לבין עדותה של דונרה בעניין זה.
מרום העיד כי הדוחות כללו הן פירוט של ההפסדים או הרווחים שנעשו כתוצאה מעסקאות שנסגרו - וכן מידע ממנו יכול היה לדעת מה ההפסדים או הרווחים מהפוזיציות הפתוחות.
מרום נשאל:
"ש. היו בכל עת ועת במקרה שלכם לא מעט עסקאות פתוחות נכון מר מרום?
ת. נכון.
ש. ובעסקאות הפתוחות האלה, עוד לא הגיע מועד פירעונן, נכון?
ת. נכון.
ש. אבל אפשר היה לראות לאן השער הולך, אם הוא עולה או יורד או אם העסקה מורווחת או אם היא מופסדת. נכון, מר מרום?
ת. נכון." (עמ' 252 לפרוטוקול).
בהמשך נשאל מרום על ידי בית משפט: "... השאלה אם הדיווח שקיבלת מהגב' דונרה היה מצוין
מה האופציות הפתוחות".
תשובתו הייתה: "כן".
אולם, מרום טען כי בדיעבד הסתבר לו שהייתה אופציה של 50 מיליון ₪ שדונרה הסתירה ממנו
ולא פירטה בדוחות את קיומה.
מרום טען: "...הייתה אופציה של 50 מיליון ₪ שהבנק ודונרה ידעו ואני לא ידעתי מזה. מכאן התחיל כל הסבב האחרון עם הבנק... הבנק אמר לה לא לומר את זה".
לדברי מרום, הייתה תקופה ארוכה של כמה חודשים או אפילו שנה לקראת סוף התקופה שהאופציה הזו התגלגלה והוא לא ידע עליה.
"ש. 50 מיליון ₪ לא ידעת?
ת. לא ידעתי" (עמ' 568 לפרוטוקול).

מנגד – העידה דונרה כי הדוחות השבועיים שיקפו את המציאות כפי שהייתה במועד כל דוח.
דונרה נשאלה במפורש:
"ש. ואת לא הסתרת ממר מרום חלילה בדוחות האלה פרטים לגבי פעילות קיימת זו או אחרת שהייתה באותו רגע של הכנת הדוח האם זה נכון?
ת. אני לא זוכרת שהסתרתי... למה שאני אסתיר.
ש. למיטב זיכרונך, כל הפעולות כל הדוחות שאת הכנת שיקפו את מלוא התמונה?
ת. אני הרי הסברתי לך ששיקפו את מלוא התמונה את האופציות אני לא יכולתי לשערך אי לכך זה לא שיקף את השערוכים של האופציות לרגע נתון.
ש. נכון זה מה שאמרת. ואת עצם קיומן של האופציות זה שיקף?
ת. כן". (עמ' 940 – 941 לפרוטוקול).
כלומר, דונרה העידה כי לא הסתירה קיומה של אופציה כלשהי. אולם, לדבריה, לא היה באפשרותה לשערך את ההפסדים.
מנגד - מרום העיד כי ניתן היה לדעת מה ההפסדים או הרווחים מהעסקאות אך דונרה הסתירה ממנו אופציה של 50 מיליון ₪ בשנת 2007.

במאמר מוסגר, יש לציין כי מרום העיד שעקב בעצמו אחר עסקאות האופציות הפתוחות.
מרום נשאל בקשר לסקירות אותן קיבל והעיד כי גם אם עבר עליהן כל יום עשה זאת ברפרוף.
מרום נשאל מדוע היה לו חשוב כי הסקירות יגיעו בזמן.
לכך ענה: "תראה, מפני שהיינו כנראה באופציה כלשהי ורציתי לדעת את מצבה.
ש. זאת אומרת, אתה ידעת שיש לך אופציות פתוחות או שיש להן תאריך פקיעה והיה חשוב לך לראות מה המצב לאן השוק הולך מהסקירות?
ת. נכון" (עמ' 642 לפרוטוקול).

דונרה העידה כי דוחות העדכון השבועיים עדיין מתויקים במשרדי התובעות למרות שעזבה את עבודתה שם.
מרום העיד כי דונרה שמרה את הדוחות וכי הניירת הועברה לעורכי הדין.
הדוחות לא הוצגו בפני בית משפט.
הימנעות מהצגת אותם דוחות שהיה בהם כדי לבחון את המידע אותו הציגה דונרה למרום בזמן אמת, במיוחד בשנת 2007, יוצרת הנחה לפיה לא היו הדוחות תומכים בטענת ההסתרה אותה העלה מרום ואף לא בטענתה של דונרה - לפיה לא ניתן היה לשערך או להעריך את ההפסדים במסגרת הדוחות.
יש לציין, כי בחקירתו הנגדית העיד מרום כי פרנק הוא זה שעומד מאחורי אותה אופציה של 50 מיליון ₪ וכי פרנק אמר לדונרה "לא להגיד לי" (עמ' 776 לפרוטוקול).
קשה ליישב בין האשמה חמורה זו כלפי פרנק - לבין רצונו של מרום להיעזר בפרנק כדי לסייע לתובעות ולהכין חוות דעת לצורך הליכי הגישור שהתקיימו בינן לבין הבנק.
פרנק התייחס לפגישה שהתקיימה בינו לבין מרום בשנת 2008 ולפוזיציות שמתגלגלות כל חודש "זה פוזיציות שעושים לחודש מגיע סוף החודש מגלגלים אותם קדימה... זאת אומרת אתה לוקח את כל הפוזיציה כדי להסתיר למעשה".
פרנק נשאל על ידי בית משפט: "אז אני מנסה להבין מרום לא ידע על הפוזיציות
ת. אני לא יכול להגיד כן או לא. זו התמונה שצוירה לי על ידי דונרה הוא לא יודע על הפוזיציה הזאת כל לא רואים את ההפסד את לא רואה אותו. את רואה, את רואה פוזיציה את לא רואה את החשבון שלך במינוס 70 מיליון ₪ את רואה את החשבון שלך באפס מאוזן... ואז למעשה את לא מודעת להפסד.
אם זה היה, עוד פעם אני אומר פה את דעתי, אני לא יודע אם הוא באמת לא ידע או שזה היה הסיפור שמכרו לכולנו בבנק שדונרה עושה ושמואל אין לו מושג מה קורה ואם הוא ידע היא לא יודעת מה קורה...
ש. מי זה מכרו מי מכר את הסיפור הזה?
ת. זה, לא, אני אומר אם דונרה מכרה לנו סיפור ששמואל לא יודע.
ש. את זה, את הגרסה הזאת שמעת מדונרה?
ת. את הגרסה הזו שמעתי מדונרה, לא רק אני, כל הבנק ידע שהפוזיציה של הדולר –שקל זה פוזיציה שדונרה עשתה ושמואל לא יודע מהפוזיציה ואוי ואבוי אם הוא ידע..." (עמ' 56 לפרוטוקול).

גם אם מדובר בגרסה אותה הפיצה דונרה בבנק, תוך תיאור ציורי כפי שהעיד פרנק "היא לא יודעת מה קורה הוא הורג אותה קודם ואחר זה מתאבד או קודם מתאבד ואחרי זה הורג אותה" (עמ' 56 לפרוטוקול) – הרי שאין בגרסתו של פרנק זכר כלשהו לטענתו של מרום - לפיה הוא זה שנתן לדונרה הוראה להסתיר את הפוזיציה.
אין בגרסה כדי לשלול את עדותה החד משמעית של דונרה בבית משפט לפיה לא הסתירה ממרום דבר.

אינני רואה גם כל מקום לטענת התובעות לפיה הפער התזרימי מנע ממרום להבין כי התובעות מופסדות בעשרות מיליוני שקלים, שכן בעוד שההפסדים הצטברו המצב בחשבון לא השתנה מהותית.
בין התובעות לבין הבנק הוסדרה מסגרת האשראי לשם ביצוע פעולות בפורקס והבטחונות הנדרשים לצורך כך בצורה מיוחדת.
הן אמסיס והן פלד העידו בתצהירם כי בדרך כלל לקוחות הבנק אשר מבקשים לקבל מסגרת אשראי לצורך ביצוע עסקאות פורקס במט"ח, נדרשים להפקיד בבנק מרווח בטחונות בשיעור של עשרה אחוז מסכום המסגרת המבוקשת על ידם.
לבקשתו של מרום, על בסיס פעילותן הנרחבת של החברות מקבוצת מרום ומעמדו של מרום כאיש עסקים מוכר ועושרו הפיננסי – אושרה מסגרת אשראי לצורך פעילות פורקס במט"ח שאינה כוללת דרישה להפקדת מרווח בטחונות בשיעור של 10% מהמסגרת.
סוכם בין מרום והחברות לבין הבנק כי עליהם להעמיד בטחונות אך ורק בגובה ההפסדים בפוזיציות הקיימות בחשבונות אשר טרם מומשו בפועל (הפסדי שוק).
לאור זאת, נדרשו התובעות להחזיק בחשבונות בכל מצב נתון יתרות כספיות שיהיו לפחות בגובה הפסדי השוק שנוצרו. יתרות כספיות אלה הוקפאו בדרך כלל על ידי הסניף ושימשו לצורך הבטחת הפסדי שוק.
פלד העידה כי הייתה למרום "הנחה מיוחדת הוא קיבל את כל המסגרת שלו ללא בטחונות... זה מקובל ללקוחות מאוד גדולים עם חוסן פיננסי ועם מאזנים כל כך טובים... דבר שני שהיה זה היה איתו הסכם שכל פעם שיש איזשהו הפסד הוא אמור להשלים אותו במידי. עכשיו, היו לו בחשבון פיקדונות שבעצם נתן לנו נוחות שבכל רגע שיש צורך הוא משלים את הבטחונות בכסף הזה שנמצא בחשבון... לא דווקא ספציפי בחשבון שבו הייתה הפעילות, אבל בעקרון היה שם כסף ששימש להפסדי השוק וזה מה שהיה. הוא היה רק צריך להשלים הפסדי שוק".
אמסיס העיד כי כאשר הגיע לסניף הסדר זה כבר פעל "כי שמואל היה אחד הלקוחות הטובים שלנו, והוא גם התעקש לא להחזיק בטחונות של 10% בדרך כלל מה שאנחנו מחזיקים" (עמ' 1903 לפרוטוקול).

מקובלת עלי לחלוטין עדותו של אמסיס כי לא מדובר "בהתנדבות" של הבנק אלא בדרישה של מרום שלא להפקיד מרווח בטחונות בשיעור של 10%.
פלד העידה כי התובעות עבדו אכן באופן מסודר וכל פעם שהיה חוסר בטחונות "הביאו את הכסף במידי" (עמ' 1756 לפרוטוקול).
פלד הביאה בתצהירה דוגמא ליתרות אשר הופקדו בחשבונות התובעות בהתאם לאותו הסדר, אשר שימשו להסדר הפסדי השוק בעסקאות בפורקס.
יתרות אלה צורפו כנספחים א/3-א/9 לתצהירה.
פלד הסבירה כי פקדונות לידם מצוינת בדפי ריכוז היתרות סולמית או שנאמר כי החשבון מוקפא - משקף הדבר יתרות אשר שימשו להבטחת התחייבות התובעות לבנק.
דפי ריכוז אלה נשלחו ללקוח.
בחקירה הנגדית הסבירה פלד כי לקחה דוגמא מסוף ספטמבר 2007 "כי שם כבר היו סכומים גדולים... שמוקפאים" (עמ' 1772 לפרוטוקול).
בהמשך הבהירה פלד: "רציתי להראות שהפקדונות שהכספים פה כל הפקדונות וכל היתרות האלה היו מוקפאות" (עמ' 1778 לפרוטוקול).
אותן יתרות שסומנו בסולמית שיקפו את הפסדי התובעות בפורקס.
פלד העידה כי הכסף אומנם קיים בחשבון אך הלקוח לא רשאי למשוך אותו מכיוון שהוא משועבד לצורך הבטחת ההפסדים - הן אלה שמומשו כבר והן אלה שטרם מומשו.
מאחר ומרבית היתרות בנספחים א/3-א/9 היו מסומנים בסולמית ברור שמרום היה יכול לראות כי חשבונות התובעות כבר מאופסים בקירוב. גם מטעם זה אין מקום לטענה בדבר אי ידיעת ההפסד.

בסיומם של הדברים, יש לקבל את דברי הבנק בסיכומים לפיהם הייתה דונרה מיופת כוח בכל חשבונות התובעות ואף בחשבונו הפרטי של מרום. דונרה פעלה בשמו של מרום באופן שוטף כלפי הבנק.
אין טענה כי דונרה עצמה לא הייתה מודעת לפסדים ולמצב הפוזיציות. לכן, אף אם היה מדובר במקרה בו מרום אינו מודע למצב הפוזיציות או להפסדים – ואין הדבר כך, הרי ידיעתה של דונרה היא כידיעתו שלו.
בנסיבות אלה, אין כל בסיס לטענת התובעות בדבר הפרת חובת אמון כלשהי מצידו של הבנק בגין אי יידוע מרום על ההתדרדרות בחשבונות ועל נטילת סיכוני הענק.

טענת התובעות בדבר הפגישה בבנק מיום 14.10.07
בתצהיר פלד נאמר כי במחצית השנייה של שנת 2007 הפסדי השוק בחשבונות התובעות הלכו וגדלו.
כתוצאה מכך וכתוצאה ממצב הפוזיציות בחשבונות התובעות באותה עת – התעורר אצלה חשש כי עקב הפסדים עתידיים אפשריים בפוזיציות הפתוחות - לא יהיה די בבטחונות שהופקדו על ידי
התובעות בחשבונותיהן כדי לכסות על הפסדים עתידיים.
פלד החליטה לזמן את הלקוחות לשיחה במשרדה על מנת להתריע כי עלולה להיווצר בעיית בטחונות בחשבונות.
הפגישה התקיימה במשרדה ביום 14.10.07.
לפגישה הגיעה דונרה כנציגת החברות, אמסיס מנהל הסניף ופקידה שעבדה עם פלד באגף העסקים.
פלד צירפה תרשומת של הפגישה כנספח ג' לתצהיר.

אינני רואה כל מקום לטענת התובעות לפיה לא היה רשאי הבנק להסתפק בהעברת המידע למיופה
הכוח בלבד – דונרה – וכי היה עליו לפנות לגורם אשר הבנק ידע היטב שהוא בעל החשבונות.
מרום אישר במפורש בחקירתו הנגדית כי דונרה הייתה יד ימינו בענייני כספים, השקעות, ביטוח מס הכנסה וכדומה.
מרום נשאל:
"ש. אתם הייתם המון שנים בקשר עם הבנק הבינלאומי והיו לכם הרבה שנות פעילות ואנשי הבנק גם ידעו שאתה סומך עליה ושאתה נותן בה אמון ושהיא מיופת הכוח שלך נכון?
ת. נכון" (עמ' 405 לפרוטוקול).

אמינה עלי עדותו של אמסיס אשר העיד כי כאשר היה מתקשר למרום, נהג מרום להפנות אותו לדונרה (עמ' 1943 לפרוטוקול) והאמור בתצהירו לפיו בקשות התובעות להגדלת מסגרות האשראי הועברו לסניף באמצעות דונרה (סעיף 11 לתצהיר).
לא הייתה לאמסיס ולפלד סיבה כלשהי להניח כי מרום אינו מודע למצב הפוזיציות בחשבון ולהפסדים.
לגופו של עניין, נקבע על ידי לעיל, כי אין ספק כי מרום היה מודע למצב החשבונות ולפוזיציות הפתוחות.
גם אם הייתי מתייחסת לעדותו של מרום לפיה סמך בעיניים עצומות על דונרה והבנק הרי שהדבר מעיד על אדישות ועצימת עיניים, אשר אינה מאפשרת טענה בדיעבד על כך שהבנק לא היפנה את תשומת ליבו ולא דיווח לו על מצב החשבונות.
יתרה מזאת, מקובלת עלי טענת הבנק כי אין כל בסיס או ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין אי יידוע מרום בדבר ההפסדים לפני 9.1.08 - לבין הנזק שנגרם.
זאת, לאור עדותו של מרום שצוינה קודם לכן, לפיה כאשר ידע על הפסדים של 9 מיליון ₪ בשנת 2005 – לא צמצם את פעילותו אלא הגביר אותה.
כך גם, כפי שאפרט בהמשך, בחר מרום לחדש את הפעילות הספקולטיבית מספר חודשים לאחר שההפסדים שנוצרו בחשבונות התובעות מומשו.
דונרה טענה בקשר לפגישה זו כי מדובר היה בפגישת הכרות בלבד וכי לא הייתה בפגישה אווירה של חירום או בעיה.
טענה זו נסתרת מרישום הפגישה שנעשה על ידי פלד - בו צוין כי נאמר על ידי דונרה שבבעלות יוניטרוול בניין ברחוב הירקון אותו היא מתכוונת למכור וכי הכסף מיועד להיות מופקד בבנק.
פלד שאלה את דונרה האם מרווחי ההון של הבניין אפשר לקזז את ההפסדים של הפורקס.
דונרה השיבה כי זה המהלך שהם רוצים להעביר ואף הוסיפה כי לדעתה עד סוף השנה הדולר יעלה.
עצם ציון הבניין ברחוב הירקון והכוונה למכור אותו על מנת לקזז את ההפסדים של הפורקס והתייחסות לעליית הדולר – מצביעים על כך כי לא היה מדובר בפגישת הכרות אלא בפגישה שהתייחסה למצב החשבונות.

טענת התובעות כי היה על הבנק לעדכן את מסגרת האשראי לממדים צנועים בלבד
בהקשר לטענה זו צוין כי בזמן הפגישה עם פלד ביום 14.10.07 הייתה מסגרת האשראי המאושרת של התובעות 81 מיליון דולר.
הפגישה זומנה שכן ההון העצמאי של התובעות נשחק לחלוטין באותו מועד והגיע לאפס.
התובעות טענו כי הדאגה היחידה של פלד ושל הבנק הייתה האם יהיה לתובעות כסף לכסות את ההפסדים והוא לא שינה את מסגרת האשראי.

כפי שכבר קבעתי לעיל, מרום ודונרה היו מודעים להפסדים שנוצרו בחשבונות.
הבנק אף היה בקשר רציף עם התובעות על מנת להשלים כספים להפסדי שוק בכל פעם שההפסדים עלו על סך היתרות הכספיות שהיו בחשבונות.
אין ספק כי התובעות יכלו לפעול בכל רגע להפסיק את הפעילות או למכור ניירות ערך ולהעביר כספים לצורך כיסוי הפסדי השוק.
יש לראות בתובעות כמי שמוטלת עליהן האחריות לצמצם את הסיכון; לממש הפסדים ולהקטין את נתח הפעילות ולא להגדיל את האשראי.
הבנק, כפי שנטען על ידו בסיכומים, אינו אחראי לשמור על התובעות מפני עצמן.
עולה מחקירתה של פלד כי משיחות שקיימה עם דונרה בחודשים שלאחר הפגישה באוקטובר 2007, ביקשה ממנה לסגור חלק מהפוזיציות ולהפחית את החשיפה בחשבונות התובעות.
פלד נשאלה האם הבנק צמצם או סגר את מסגרת האשראי.
תשובתה הייתה שלילית: "הסברתי לך כל פעם היא הביאה עוד כסף... אני כבר אמרתי את זה בפעם הקודמת היא הביאה כל פעם שהיה חסר כסף, היא השלימה. היא לא רצתה לסגור... היא לא רצתה לצמצם, היא הביאה כסף...".
פלד העידה כי לא הגדילה את מסגרת האשראי: "אני נשארתי באותה פוזיציה אבל לא צמצמתי.
ש. או.קי אבל הייתה לך אפשרות להגיד להם – אני לא מוכנה יותר לחשיפה הזו צמצמו את המסגרת אני אוכפת עליכם?
ת. תראה, הם האמינו לפחות דונרה ולכן היא לא רצתה שאני אסגור. היא האמינה שהיא יכולה לתקן. אם הפוזיציה חיה אז יותר קל לתקן מאשר שהפוזיציה מתה זה היה הטיעון שלה.. אז אני הלכתי איתה אם זה אפשרי והיא מביאה לי את כל הבטחונות שאני מבקשת."
דרך פעולה זו של דונרה ואמונתה באפשרות לתקן את הפוזיציות אשר הביאו לגלגולן עד סוף שנת 2007 תוארה כבר לעיל ועולה באופן חד משמעי בקנה אחד עם עדותה של פלד.
נראה כי המונחים "לסגור פוזיציות" או " לממש הפסדים" - לא היו במתחם האפשרויות מבחינתם של דונרה או מרום.

בשולי סעיף זה יש להתייחס לטענת התובעות כי בפגישה מיום 14.10.07 ביקשה דונרה להוריד את מסגרת האשראי ל- 30 מיליון דולר וכי פלד העידה כי לא טיפלה בכך.
לטענה זו אין בסיס.
כפי שעולה מתרשומת הפגישה נאמר על ידי דונרה כי היא "שואפת להיות פתוחה רק ב- 30 מיליון".
פלד העידה כי: "היא רצתה להוריד את המסגרת מ- 81 ל- 30 כאילו לצמצם...
ש. טיפלתם בבקשה זו?
ת. לא. זה היא צריכה להוריד. קודם כל היא צריכה להוריד את החשיפה שלה, ואז להקטין מסגרת. היא הייתה צריכה להוריד זה אומר לסגור... זה אומר להגיע לסוף החודש לפקוע את כל האופציות ואז לחדש רק 30 " (עמ' 1827 לפרוטוקול)

עדותה בעניין זה הגיונית, מקצועית ואמינה בעיני.
לגופו של עניין, האפשרות של סגירה לא ננקטה על ידי דונרה ומרום.

אין גם מקום לטענות התובעות בדבר העברת הסכום של 1.5 מיליון ₪ מהחשבון הפרטי של מרום לחשבונות התובעות ובכך שהבנק הכיר באי חוקיות הפעולה, בכך שהשיב את הסכום לחשבון של מרום.
אין מחלוקת כי דונרה הייתה מיופת כוח בחשבונו של מרום ולכן על פניו לא מדובר בפעולה שהיא בלתי חוקית.
דונרה נשאלה האם העברת סכום זה וסכום נוסף של 700,000 ₪ נעשתה כדי לחזק את הבטחונות לפי דרישת הבנק.
תשובתה לכך הייתה חיובית.
דונרה אף נשאלה האם הסכומים היו על דעתו והסכמתו של מרום.
לכך השיבה: "אני לא זוכרת את זה. בכל מקרה היה לי ייפוי כוח לעשות את הדבר הזה".
דונרה אף העידה כי הכספים הועברו חזרה לחשבונו של מרום "כפי שכולנו יודעים המטבע זז וברגע שכביכול לא הייתה בעיה מבחינת הבטחונות אז הם נלקחו חזרה" (עמ' 1197 לפרוטוקול).
כלומר, הסיבה להחזרת הכספים הייתה העובדה שהם לא נדרשו להשלמת בטחונות בשלב זה, ולא הכרה כלשהי של הבנק באי חוקיות העברה המקורית.

התוצאה מכל האמור לעיל היא כי אין מקום לטענות התובעות בדבר הפרות חובות אמון מצדו של הבנק.
יתרה מזאת, גם אילו היו מוכחות הטענות בדבר הפרת חובות האמון, דבר שלא נעשה, הרי מאחר וקבעתי לעיל כי בנסיבות העניין לא חל החריג שנקבע בפסק דין קרטין - ואין לקבל את טענת ההקלה בעניין דרישות קיומו של קשר סיבתי – היה על התובעות, כאמור, להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הפרת חובות האמון לבין הנזק, והתובעות לא עמדו בנטל זה.

יש לחזור ולציין כי התובעות הן אלה אשר יזמו את הפעילות הספקולטיביות בחשבונות התובעות עוד מספר שנים לפני שנת 2004.
התובעות האמינו לאורך כל התקופה בהתחזקותו של הדולר והיו מוכנות לקחת כל סיכון אפשרי על מנת לנסות ולהרוויח מהפוזיציות שנפתחו תוך אמונה בהתחזקות זו.
התובעות היו מודעות לסיכון בעסקאות בנגזרי מט"ח ולהפסדים שנגרמו או שיכולים להיגרם כתוצאה מפעילות זו.
התובעות היו אם כן הסיבה בלעדיה אין לכך שבסופו של דבר נגרמו להן הפסדים שכן אמונתן בכיוון שער הדולר – נכזבה.
התובעות לא נדרשו לכל דרבון או שכנוע לשם ביצוע הפעילות הספקולטיבית עתירת הסיכון.
נראה כי גם במקרה הנוכחי, כפי שקבע בית המשפט בפסק דין שירי, היו התובעות "מונעות על ידי דחף כמעט בלתי נשלט לשחק..." בשוק נגזרי המט"ח.

התוצאה היא כי לא הוכח קשר סיבתי בין התנהלות כלשהי של הבנק לבין ההפסדים שנגרמו לתובעות ודין טענותיהן - להידחות.
לאור תוצאה זו, אין כל צורך לדון בטענות השונות אשר העלו הצדדים באשר לנזק שנתבע ולחוות הדעת של המומחים בעניין זה.
בבחינת אפילוג לכל מה שנאמר עד עתה בעניין העדר קשר סיבתי – יש להתייחס להתנהלות התובעות בשנת 2008.
בתצהירו העיד מרום כי ביום 9.1.08 התברר לו משיחה עם אמסיס כי נגמר האשראי, כי האופציות נמחקו או עומדות להימחק, כי הכסף בחשבון נגמר וכי העסקאות הפתוחות הן בהיקף של כ- 110 מיליון דולר.
לדברי מרום, הוא היה המום מהדברים שנאמרו לו ולא הבין לאן נעלם הכסף.
עוד באותה שיחה עם אמסיס אישר מרום העברה של מיליון ₪ לחשבונות, בעיקר כדי להרוויח זמן ולנסות להבין מה קורה.
הפעולות שבוצעו על ידי מרום בסמוך למועד בו התברר לו לטענתו היקף ההפסד – אינן מצביעות על פעולות המתבצעות על ידי אדם המום שלא הבין לאן נעלם הכסף:
ביום 21.1.08 התקיימה פגישה במשרדי שמרום בנוכחות: מרום, דונרה, בוצר, פלד ואמסיס.
תרשומת הפגישה אשר נערכה על ידי פלד צורפה על ידה כנספח ד' לתצהירה.
בתרשומת נאמר כי מרום הציג את הפעילות בפורקס ואמר כי הוא מודע לכך כי התובעות טעו בגדול בשיקול הדעת והלכו נגד הכיוון, מה שיצר הפסדים ניכרים בפוזיציה.
מרום אמר שהוא נושא באחריות "וכל מה שהוא רוצה היום לתקן את המצב ולנסות להחזיר את ההפסדים".
גם באותה ישיבה ציין מרום כי הנחת הבסיס שלו היא כי הדולר צפוי לעלות.
נרשם בתרשומת כי מרום אמר שהוא מודע לאפשרות כי תחזיותיו יתבדו ולכן ייעשה גם הגנה כלפי מטה.
מרום הודיע כי הוא מעביר 3 מיליון ₪ כדי לאזן את הפסדי השוק.
באותה פגישה הציע מרום לשעבד את הנכס ברחוב הירקון ולקבל כנגד בטוחה זו מסגרת להלוואות לטווח של שנה, אשר ינוצלו אך ורק אם יצטרך להשלים הפסדי שוק בפוזיציה.
מרום אף מסר לאנשי הבנק נסח טאבו של הבניין.
מרום ציין כי פנה ליועץ חיצוני מטעם גיפט שהכין עבורו הצעה לגלגול הפוזיציה.
במקביל לפניה לגיפט פנה מרום גם לפרנק וביקש ממנו לנתח את הפוזיציה בדולר-שקל בחשבונות התובעות.
פרנק הציע למרום תכנית משלו להמשך פעילות.
כלומר, מדובר בהתנהלות של "עסקים כרגיל" בניסיון של מרום להמשיך בפעילות בנגזרי מט"ח; להעביר כספים ולשעבד נכס - על מנת לאפשר את המשך הפעילות.

בסופו של דבר, החליט מרום כי איננו מעוניין לשעבד את הנכס.
מעדותו בחקירה הנגדית עולה כי מרום החליט לא לשעבד את הנכס שכן הייתה לו תכנית עסקית להפוך אותו לבניין מגורים (עמ' 795 לפרוטוקול).
לאור זאת, בסמוך לאחר הפגישה הפסיקו התובעות את פעילותן והפוזיציות הפתוחות בחשבונן פקעו.
בהקשר זה העיד מרום "אני לא החלטתי לממש שום הפסד. ההפסד קרה ב- 28.1 הכל קרס".
לאור עדות זו אין כל מקום לטענת התובעות בסעיף 260 לסיכומים, לפיה המחשבה כי אם רק מתמידים בסוף מרווחים - מחשבה אותה נטע הבנק בתובעות - הובילה את מרום להמשיך בהשקעות גם לאחר ההתמוטטות.
מעבר לעובדה כי כבר דחיתי לעיל את הטענה לפיה נטע הבנק את אותה מחשבה אצל התובעות, הרי ברור שלאחר שהפוזיציות הפתוחות פקעו ו"ההפסד קרה" - אין יותר מקום לטענה בדבר קיומה של מחשבה כי "אם ממשיכים אז מרוויחים".
כהמשך ישיר לקביעה זו אינני רואה גם כל מקום לטענת התובעות בסעיף 614 לסיכומים לפיה מרום, שהיה המום ובמצב בריאותי לא קל עקב ההלם מהחיובים העצומים בינואר 2008 ביצע פעולות על מנת להקטין את נזקו – ניסיון שלא צלח.
רק מספר חודשים לאחר שהאופציות מהפעילות הקודמת פקעו החלה הפעילות המחודשת של התובעות באמצעות גיפט.
נראה כי מרום החליט לחדש את פעילות הפורקס לא בגין הלם בו היה נתון אלא מתוך רצון להמשיך את הפעילות הספקולטיבית.
מרום נשאל:
"ש. אני אומר לך שאתה אחרי שההפסדים מומשו בחשבונות שלכם, ההפסדים מומשו, אתה ביקשת מהבנק ואישרו לך מסגרת אשראי לפעילות בפורקס באמצעו גיפט?
ת. נכון.
ש. ... עכשיו זה נכון שגיפט או אתה, בעצם אתה זה גיפט, אתה התחלת לבצע פעילות ספקולטיבית גם במט"ח מטח וגם בשקל דולר באמצעות גיפט?
ת. נכון.
ש. זאת אומרת שלושה חודשים אחרי שגילית לשיטתך בפעם הראשונה את עומק המשבר אתה עושה בדיוק את אותו הדבר וממשיך את אותה פעילות ספקולטיבית זה נכון?
ת. נכון מתוך מטרה לשקם."
לאחר מימוש ההפסדים כבר אין פוזיציות אותן ניתן לשקם – נותר אם כן הרצון המתמשך של מרום לבצע פעילות ספקולטיבית.
רצון עצמאי זה ויוזמתו של מרום להמשיך באותה פעילות, עולים באופן ברור מדבריו בשיחה עם אנשי מחלקת הביקורת אשר צוינו כבר לעיל "אני גם אומר לך שבסיבוב השני אני פה אני דרבנתי את הבנק לתת לי אשראי..." (עמ' 36 לתמליל).
מי שמדרבן את הבנק לתת לו אשראי כדי להתחיל מחדש בפעילות ספקולטיבית לאחר הפסד מהותי – אינו פועל כאדם המום אלא כאדם אשר ממשיך להיות כרוך אחרי פעילות הפורקס – כפי שהיה לפני ובמהלך כל התקופה הרלוונטית לתביעה .

דחיית הטענות כפי שפורט עד עתה בפסק הדין מביאה למסקנה נוספת, לפיה אין כל מקום לטענות התובעות בדבר הטעיה; התעשרות שלא כדין ועשיית עושר שלא במשפט.

4. תביעת הבנק
א. התביעה בסדר דין מקוצר
כפי שכבר צוין לעיל הוגשה תביעת הבנק כנגד יוניטרוול ביום 4.10.09, לפני שהוגשה תביעת התובעות.
התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר על סך של 3.7 מיליון ₪.
בכתב התביעה נאמר כי יוניטרוול ניהלה חשבון בסניף האופרה שמספרו 306207 (להלן: " החשבון הראשון").
יוניטרוול חתמה על חוזה דביטורי כללי (להלן: "ההסכם הראשון") בו ביקשה מהבנק להקציב לה מפעם לפעם אשראי על ידי משיכת יתר או הלוואות.
זאת כנגד התחייבותה להחזיר לבנק את הסכומים בתוספת ריבית בנקאית בשיעור הנהוג מעת לעת אצל הבנק לרבות ריבית חריגה בשיעור מקסימאלי הנוהג מעת לעת אצל הבנק במקרה של משיכת יתר לא מאושרת או במקרה של העמדת החוב לפרעון מידי.
העתק ההסכם הראשון והתוספת להסכם זה (להלן: "התוספת") צורפו כנספחים א' ו-ב' לכתב התביעה.
עוד נאמר בכתב התביעה כי יוניטרוול נשארה חייבת לבנק בחשבון הראשון סכום של כ- 3.6 מיליון ₪ בגין יתרת חובה נכון ליום 21.9.09.
סכום זה כולל ריבית עד ליום 1.7.09 כאשר חישוב הריבית נעשה מידי שלושה חודשים והחישוב האחרון נעשה ביום 30.6.09.
תדפיס החשבון צורף כנספח ג' לכתב התביעה.
אישור על שיעור הריבית המקסימאלית בבנק בחשבונות המוגדרים בבנק כחשבונות "קשיי גבייה" - צורף כנספח ד' לכתב התביעה.

יוניטרוול פתחה חשבון בנק נוסף שמספרו 313890 (להלן: "החשבון השני").
גם בחשבון זה חתמה יוניטרוול על חוזה דביטורי כללי ועל תוספת (להלן: "ההסכם השני").
הסכם השני והתוספת להסכם (להלן: "התוספת") צורפו כנספחים ה' ו- ו' לכתב התביעה.
בחשבון השני נותרה יוניטרוול חייבת סכום של כ- 100,000 ₪ נכון ליום 21.9.09.
סכום זה כולל ריבית רבעונית עד ליום 1.7.07.
בסעיף 8 לכתב התביעה נאמר כי בהתאם למוסכם בין הצדדים ספרי הבנק וחשבונותיו נאמנים על יוניטרוול וישמשו כראיה לכאורה לכל פרטיהם.

בכתב התביעה התבקש בית המשפט לחייב את יוניטרוול בתשלום סכום החוב בתוספת הריבית הבנקאית החריגה המקסימאלית הנהוגה בבנק החל מיום 1.7.09 ועד ליום התשלום בפועל.

כאמור, במשך שנתיים וחצי התנהל בין הצדדים הליך גישור. אולם, הליך הגישור לא צלח.

ביום 12.12.2011 הגישה יוניטרוול בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה הבנק.
ביום 5.7.2012 נתנה לתובעות רשות להתגונן.
ביום 14.10.12 אוחד הדיון בתביעת הבנק ובתביעת התובעות.

ב. בקשת הרשות להתגונן
במסגרת בקשת הרשות להתגונן העלתה יוניטרוול את כל הטענות אשר פורטו על ידה במסגרת התביעה כנגד עצם החוב – טענות בהן דנתי לעיל.
יוניטרוול טענה כי אם לא תתקבל טענתה לפיה מעשיי הבנק ומחדליו מהווים טעם למתן רשות להתגונן מפאת היותם גורם ישיר לחוב - יש לקזז את הנזקים שנגרמו ליוניטרוול כנגד מלוא החוב הנטען.
בדיון בבר"ל שהתקיים ביום 5.7.12קיבלו הצדדים את הצעת בית משפט והצהירו לפרוטוקול:
"אנו מקבלים את הצעת בית משפט לפיה מבלי שאיזה מבין הצדדים יודה בטענות הצד שכנגד, תינתן לנתבעת רשות להתגונן בכפוף לכך שהנתבעת תפקיד בקופת בית משפט, עד ליום 5.10.12 את סכום התביעה. ככל שהנתבעת תבקש להפקיד חלף הפקדת מזומן ערבות בנקאית, הרי שתהא זו ערבות בנקאית אוטונומית נושאת הפרשי הצמדה וריבית כמקובל בגזברות בית המשפט במקרה של הפקדת מזומן. כנגד הפקדת הערבון האמור יוסר העיקול הזמני שהוטל על נכסי הנתבעת".
בהתאם לאותה הסכמה הופקדה ערבות בנקאית אוטונומית בגובה החוב והוסר עיקול זמני שהוטל על הנכס ברחוב הירקון.

ג. טענות הצדדים בסיכומים
בהתאם לסיכום בין הצדדים התייחסו התובעות במסגרת הסיכומים שהוגשו על ידן לתביעתו של הבנק.
גם בסיכומים חזרה יוניטרוול והעלתה את כל הטענות אשר נטענו על ידי התובעות בכתב התביעה כנגד הבנק.
נטען כי אלמלא ביצע הבנק את העבירות והעוולות שהוכחו בתביעת התובעות - לא היה נוצר החוב הנטען בכתב תביעתו של הבנק.
כמו כן, חזרה יוניטרוול על טענת הקיזוז.
יוניטרוול אף העלתה בסיכומים, לראשונה, טענות באשר לזכאות הבנק לריבית הנדרשת.

מאחר ודחיתי את טענות התובעות בתביעתן כנגד הבנק כמפורט לעיל – הרי שאין מקום לטענות אלה גם במסגרת הגנה מפני תביעת הבנק.
יש לכן לראות ביוניטרוול כמי שחבה בחוב כלפי הבנק על פי ספרי הבנק.

הדיון יתמקד בטענות הצדדים בעניין הריבית:
- טענות יוניטרוול בעניין הריבית
לדברי יוניטרוול, הריבית הנדרשת על ידי הבנק היא ריבית מקסימאלית בחשבונות "קשיי גבייה" החל מיום 1.7.09.
שיעור הריבית על פי האמור בנספח ד' לכתב התביעה היה בשיעור של 17% לשנה נכון ליום 26.3.09.
הריבית באותו מועד לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה עמדה על שיעור של פחות מ- 5% לשנה.
נטען, כי התוספת אשר באה במקום סעיף 4 להסכם הדביטורי, מציינת כי הריבית תקבע על פי ריבית הפריים הנקבעת לכלל הלקוחות כשאליה מצטרפת תוספת סיכון אשר נקבעת באופן פרטני עבור כל לקוח.
על הבנק להודיע ללקוחות על השינויים בשיעור הריבית הבסיסית (ריבית פריים כפי שנקבע בסעיף א.1 לתוספת) וכן על שיעור התוספת שהיא תוספת הסיכון.
התוספת אף קובעת כי על יתרות חובה מעבר למסגרת המאושרת תשולם גם ריבית חריגה אשר תקבע מעת לעת ותפורסם בהתאם לאמור בסעיף א.2.
סעיף 5 קובע כי אם לא נקבעה ללקוח מסגרת למשיכת יתר או בוטלה המסגרת – שיעור הריבית על יתרות חובה בחשבון העו"ש יהיה בגובה הריבית הבסיסית (ריבית פריים כפי שנקבע בסעיף א.1 לתוספת), בתוספת תוספת הסיכון המירבית הנהוגה בבנק ובתוספת ריבית חריגה.
יוניטרוול טענה כי ההתייחסות בתוספת למושג "מירבית" מופיעה בסעיף 5 בקשר לתוספת הסיכון ולא בקשר לריבית החריגה.
יוניטרוול הדגישה כי דרישת הבנק היא לתשלום ריבית מקסימאלית אשר נגבית בחשבונות "קשיי גבייה".
כתב התביעה מעגן את עילת התביעה בתוספת ובהסכם, כאשר התוספת מחליפה, כאמור, את ההוראות בכל הנוגע לריבית.
אומנם, בתנאים כלליים לניהול חשבון אשר צורפו לנספח ב'4 לתצהיר אמסיס מופיעה בהגדרות "ריבית מירבית" הכוללת ריבית בסיסית בצירוף תוספת סיכון מירבית (אף אם סוכמה עם בעל החשבון תוספת סיכון בשיעור נמוך מכך) ובצירוף תוספת ריבית חריגה.
אולם, כתב התביעה אינו מתבסס על הסכם זה והוא אף לא צורף לכתב התביעה.
בכל מקרה, טענה יוניטרוול, כי יש להעדיף את האמור בתוספת שהיא מסמך מיוחד ונפרד.
לכן, אין אחיזה לדרישת הבנק ביחס לריבית חריגה מירבית.
עוד נטען כי נספח ד' כמו גם ההסכם עצמו והתנאים הכלליים לחשבון - אינם מתייחסים לחשבונות "קשיי גבייה".
לטענת יוניטרוול, הבנק לא הציג כל מקור משפטי אשר מזכה אותו בגביית ריבית כזו או אחרת בגין חשבונות "קשיי גבייה", ואף לא הצביע על מהותן של חשבונות אלה ואופן סיווגם.
יתרה מזאת, הבחנה פנימית בין סוגים שונים של ריבית חריגה בלתי מאושרת פוגמת בציפיות הלגיטימיות של הלקוח.
אמסיס לא הבהיר בעדותו מה מוביל את הבנק לסיווג חשבון כלשהו כ"קשיי גבייה" ולא הובהרו הקריטריונים בעניין זה.
אין בנק יכול ליצור בעצמו באופן חד צדדי ריביות כאוות נפשו.
בכל מקרה יש לפרש חוזה לרעת המנסח.
הבנק אף לא טען כי הדגיש; הסביר או גרם להבנת הלקוח בעניין הריבית.
יוניטרוול טענה כי מרום הצהיר בתצהיר המשלים אשר הוגש במסגרת התשובה לתביעת הבנק – כי חובות אלה לא מולאו וכי הבנק לא הפנה אותו לקיומה של ריבית חריגה.
מרום לא נחקר על דברים אלה.
גם אילו הייתה הסכמה חוזית כלשהי לתביעת ריבית – הבנק אינו זכאי להכתיב ריבית כהבנתו.
ריבית חריגה בגין חשבונות "קשיי גבייה" מהווה ניסיון של הבנק להטיל סנקציה בגין הפרה.
נאמר בסיכומים כי אף אם היה בסיס בהסכם לגבי חיוב בריבית בגין חשבונות "קשיי גבייה" – הרי שאין יסוד לטענת הבנק בדבר תחולתו בעניין הנוכחי.
מרום לא "נעלם" לבנק והבנק ידע שאין כל קושי בגביית החוב.
אי התשלום נובע ממחלוקת באשר לקיומו של חוב.
נאמר כי אמסיס הודה בחקירתו כי למרום חוסן פיננסי גם היום.
כך העידה גם פלד בחקירתה הנגדית.
אמסיס אף אישר כי ידע על הנכס ברחוב הירקון אשר שוויו עולה עשרות מונים על החוב.
לאורך כל התקופה מאז הגשת התביעה ועד הדיון בבר"ל, ביולי 2012, התנהלו הליכי גישור ממושכים דבר אשר דחה את תחילת הדיונים.
משהופקדה הערבות הבנקאית ביולי 2012 נעשה הדבר באמצעות הסדר מול הבנק באופן המשקף את שביעות רצון הבנק מהאופי הבטוח של גביית החוב.
הבנק ראה את הבטוחה שסופקה לו, הערבות הבנקאית, כשקולה לעיקול נכס אשר שוויו לפחות 10 מיליון דולר.
לכן, הבנק מושתק מכל ניסיון לגבות תשלום ריבית בגין חשבונות "קשיי גבייה".

על פי ההסכם אליו הגיעו הצדדים במסגרת הדיון בבר"ל – קיבל למעשה הבנק את שיטת תחשיב הריבית כך שיכלול רק הצמדה וריבית כחוק.
עוד נאמר, כי ריבית הבנק, מורכבת, מריבית הפריים בתוספת תוספת סיכון.
כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי נגבית ריבית חריגה.
לגרסת הבנק, כאשר קיים חשבון קשה גבייה נגבית ריבית גבוהה יותר.
הריביות החריגות חלות כאשר חורגים מהמסגרת המאושרת.
אמסיס ניסה להסביר את מהותה של הריבית ואמר כי מדובר בריבית פיגורים לאחר שהגיע מועד החזר ההלוואה.
יוניטרוול ציינה כי ריבית פיגורים היא בגדר פיצוי מוסכם גם בהקשר של חוזים בנקאיים.
יוניטרוול הפנתה בעניין זה לע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים (להלן: "פסק דין זאבי").
בין היתר, ציינה יוניטרוול כי המשך מרוץ של ריבית עושק גם בתקופת ניהול הליך משפטי אשר חולק על זכאות הבנק – מהווה פגיעה חמורה בזכות הגישה לערכאות.
עוד נטען כי התניה בדבר ריבית פיגורים בטלה שכן היא תנאי מקפח בחוזה אחיד; כי השיעור השערורייתי של הריבית מהווה חוסר תום לב וכי החיוב בריבית יעשיר את הבנק שלא כדין.

עוד הפנתה יוניטרוול לסמכות הנתונה לבית משפט מכוח סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות) התשל"א – 1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות").

בהתאם לפסק דין זאבי יש לקצר את תקופת החיוב בריבית על יסוד שני קריטריונים:
- מידת הציפיות מראש ביחס להתמשכות חיובי הריבית.
- מידת קיומם של סיכוני גבייה.

- טענות הבנק בעניין הריבית
הבנק הפנה לאמור בהסכמים ולתוספת אשר קובעים, לדברי הבנק, כי כל יתרת חובה בה לא אושרה המסגרת - תישא ריבית מירבית כנהוג בבנק.
הבנק התייחס לאישור הריבית המירבית בחשבונות המוגדרים בבנק כחשבונות "קשיי גבייה" (נספח ד' לכתב התביעה).
הבנק ציין כי טענות יוניטרוול בעניין הריבית כלל לא הועלו בבקשה לרשות להתגונן או בתצהיר שתמך בה.
כבר בשלב זה יש לציין כי הצדדים התייחסו לטענת הריבית במסגרת החקירות הנגדיות ולכן יש לדון בה לגופה.
למען הזהירות התייחס הבנק לגופן של הטענות.
באשר לטענת יוניטרוול כי המושג חשבונות "קשיי גבייה" לא מצוין בהסכמים – טען הבנק כי בהסכמים צוין באופן מפורש כי יתרות חובה בחשבונות בהן לא קיימת מסגרת אשראי מאושרת יישאו את הריבית המירבית בבנק.
אמסיס העיד כי הריבית המירבית היא הריבית המשולמת בחשבונות המוגדרים "קשיי גבייה".

באשר לטענה כי מדובר בתנייה מקפחת – הרי שבית הדין לחוזים אחידים אישר סעיף לגבי ריבית מירבית בתקופת הפיגור - לגבי הלוואה שלא נקבע לה שיעור ריבית מירבי על פי החוק.
נטען על ידי הבנק, כי אין כל מקום לטענת יוניטרוול לפיה מרום אינו מבין את משמעות ההסכמים עליהם חתם.
אין כל מקום לטענה זו מפי איש עסקים מתוחכם ומנוסה אשר ניהל קבוצת חברות שהמחזור הכספי שלה הגיע ל- 100 מיליון ₪ בשנה.
עוד טען הבנק, כי אין מקום לטענה לפיה החשבונות אינם "קשיי גבייה" שכן יוניטרוול היא סולבנטית.
אין מחלוקת כי הבנק מתקשה לגבות את החוב והחוב טרם נגבה, ולכן יש לראות בחשבונות כחשבונות "קשיי גבייה".

עוד נאמר כי בית הדין לחוזים אחידים קבע כי תנאי בהסכם תנאים כלליים הקובע ריבית מירבית
גם כאשר מתנהל הליך משפטי בין הצדדים - אינו תנאי מקפח.

אין מקום להחלת הקביעה בע"א 7420/11 גרומן שירותי דלק בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, אליו הפנתה יוניטרוול בסיכומים, שכן שם צמצם בית המשפט את ריבית הפיגורים ההסכמית לאור הקביעה כי הנושה התמהמה במשך 4 שנים להגיש את תביעתו.

בעניין היותה של ריבית בשיעור 17% ריבית בלתי סבירה – הרי מדובר בטענה דמגוגית.
שיעור זה היה נכון למועד הגשת התביעה שנת 2009, מועד בו הריביות היו גבוהות באופן משמעותי מאשר בימים אלו.
אין גם מקום לטענה לפיה על בית המשפט להתערב ולהפחית את הריבית מכוח סעיף 15(א) לחוק החוזים תרופות.
מרום הוא זה שביקש במהלך שנת 2008 לחדש את הפעילות בפורקס.
יוניטרוול לקחה סיכון לפיו עדיף לא לשלם את החוב שאינו שנוי במחלוקת, גם במחיר הצטברות ריבית מירבית עליו.
אין בסיכומי יוניטרוול אסמכתא לפיה, בין המקרים החריגים בהם בית משפט עשוי להתערב בשיעורי הריבית, נמנה מקרה של לקוח מתוחכם מנוסה בעסקים אשר מתנהל באופן טאקטי ומעדיף להפקיד ערבות בנקאית צמודה למדד – חלף פרעון חוב הצובר ריבית בנקאית מירבית.

- סיכומי התשובה של יוניטרוול
בסיכומי התשובה חזרה וטענה יוניטרוול כי הבנק אינו זכאי לריבית פיגורים.
צוין, כי הטענות בסיכומים ביחס לקרן וריבית הן טענות משפטיות אשר אין מניעה להעלותן בסיכומים.
גם הבנק עצמו ניסה לבסס בתצהירו של אמסיס את הריבית המבוקשת על ידו.
ריבית ביחס לתקופה שלאחר הגשת התביעה אינה טעונה הכחשה ובכל מקרה על התובע להוכיח את זכאותו לריבית.
עוד נאמר כי נקבע בפסיקה כי בהינתן השינויים הנהוגים בשיעורי הריבית על התובע להוכיח את שיעורי הריבית המשתנים עד למועד מתן פסק הדין, אחרת יש לפסוק הצמדה וריבית כחוק.
בהקשר זה הפנתה יוניטרוול לע"א 10136/05 אליהו ליברמן נ' תדביק בע"מ (להלן: "פסק דין ליברמן").
במקרה הנוכחי הגיש הבנק ראיה באשר לריבית הבנקאית הנטענת רק עד ליום 29.3.09.
אין מקום לפסיקת ריבית בכלל ובוודאי שאין לפסוק ריבית בשיעור זה בהעדר ראיה לאחר 29.3.09.
הבנק נמנע מהצבת מספר כלשהו שכן הוא מודע לשיעורים הבלתי הגיוניים של הריבית.
עוד נאמר, כי הבנק מבחין בין שיעור הריבית בחשבון "קשה גבייה" לבין שיעור הריבית בחשבון אחר.
כאשר ההסכם מתייחס לריבית מירבית באופן סתמי - אין לומר כי ההסכם מניח מראש שהתובעות תהיינה בהכרח קשות גבייה בעתיד.
הפירוש הסביר היחיד הוא כי מדובר בריבית המירבית הנוהגת ביחס לקטגוריה העניינית בה מצוי הלקוח.
על מנת לפרש הסכם כמתיימר להקנות לבנק זכות לגבות ריבית מירבית בחשבון "קשה גבייה" - על הבנק להצביע על כך שאותו חשבון הוא אכן "קשה גבייה". על הבנק גם לפרסם מראש את הקריטריונים להגדרת חשבון כ"קשה גבייה".
גם אמסיס העיד על חשבונות שהוגדרו כחשבונות "קשיי גבייה".
אולם, לא כל חשבון מוגדר ככזה. השאלה מי מגדיר? מדוע? וכיצד תימסר הודעה ללקוחות.
הבנק לא טען כי ניתנה הודעה ללקוחות אלא כי ניתנה על ידו הודעה לגבי ריבית מירבית באופן כללי.
עוד ציינה יוניטרוול כי המושג "קשיי גבייה" שונה לחלוטין מהמושג של "חוב במחלוקת".
קיום סיכון לאי סולבנטיות הוא הגורם שבאמצעותו מבקש הבנק להצדיק מבחינה כלכלית קבלת ריבית חריגה מירבית.
הבנק לא חולק כי במקרה הנוכחי אין קושי בגבייה מבחינת האיתנות הכלכלית של יוניטרוול.
עוד נאמר, כי באוקטובר 2009 הייתה הריבית האפקטיבית של בנק ישראל בשיעור של 0.75% בלבד. מאז ועד היום הגיעה ריבית זו לתקרה של כ- 3% רק במשך חודשים בודדים.
התובעות הוסיפו וטענו כי אין לפרש את ההסכם כהסכם המתייחס לניהול הליך משפטי כמו במקרה הנוכחי - להבדיל ממקרה של נקיטת הליכי גבייה למשך זמן קצר.
יוניטרוול ציינה כי התקיים בין הצדדים הליך גישור ומו"מ ארוך בין 2009 ליולי 2012 - תקופה בה נמנע הבנק מגבייה באופן מוסכם.
כאשר נושה מסכים לדחיית הגביה אין הוא זכאי לגבות ריבית פיגורים בגין תקופת השהייה.
הבנק גם הסכים למתן רשות להתגונן כך שקיימת הסכמה להקפאת הגבייה עד להחלטה שיפוטית.
אין זה מתקבל על הדעת כי בתקופה זו תמשיך להיגבות ריבית בנקאית חריגה או כל ריבית שאינה על פי חוק.
בעניין הנוכחי קיים פער עצום בין ריבית הפיגורים הנדרשת על ידי הבנק - לבין הנזק הצפוי הן באשר לגובה הריבית והן באשר לתקופת הריבית. אין לעניין זה כל רלוונטיות לטענה כי מדובר בלקוח מנוסה ומתוחכם.
אין ספק כי ריבית פיגורים חריגה בסכומים עצומים של מיליוני ₪ במשך תקופה של 8 שנות התדיינות – חורגת בכל קנה מידה שהוא מהנזק שהיה צפוי לבנק כתוצאה מפיגור בתשלום.

ג. דיון והחלטה
- טענת התובעות בדבר העדר בסיס הסכמי לגביית הריבית המירבית בחשבונות "קשיי גבייה".
עיון בהסכמים עליהם חתמו התובעות, ההסכם והתוספת וכן התנאים הכלליים לניהול חשבון אשר לא צורפו לכתב התביעה אלא לתצהירו של אמסיס, מעלה כי המונח "חשבונות קשיי גבייה" או ריבית המתייחסת ל" חשבונות קשיי גבייה" - אינם מופיעים בהם.
המונח "קשיי גבייה" מופיע, כאמור, באישור נספח ד' לתביעת הבנק.
בסעיף 1 לנספח ד' נאמר: "הננו לאשר בזה כי בחשבונות המוגדרים בבנק כחשבונות קשיי גבייה, הריבית המקסימלית אשר הייתה נהוגה ונוהגת בבנק, במועדים כמפורט להלן, היא כדלקמן:..."
לאור זאת, מקובלת עלי טענת התובעות כי המסמכים המסדירים את היחסים בין הבנק לבין התובעות – אינם מתייחסים כלל למונח חשבונות "קשיי גבייה" - עליו השתית הבנק את תביעתו כאשר צירף אליה את נספח ד'.
הבנק לא הצביע על מהות חשבונות אלה; על אופן סיווגם או על קבלת החלטה בדבר סיווג חשבונה של יוניטרוול כחשבון "קשה גבייה" ועל הקריטריונים לקבלת החלטה מעין זו.
אמסיס לא הבהיר בתצהירו מה הקריטריונים לקביעתו של חשבון כחשבון "קשה גבייה".
למעשה, אף לא התייחס אמסיס כלל למונח זה בתצהירו.
צוין על ידו כי יתרת החוב בחשבונות יוניטרוול בהן לא אושרה מסגרת למשיכת יתר - תישא ריבית חריגה בשיעור המקסימאלי (המירבי) שנהוג בבנק.
בחקירתו הנגדית העיד אמסיס: "יש הבדל בין ריבית פיגורים לריבית שהיא על חריגה בעו"ש. אנחנו צריכים להבדיל, כי ברגע שאני מעביר חשבון לקשה גבייה הוא משלם ריבית פיגורים שהריבית החריגה המקסימאלית. זה בחח"ד אז יש ריבית שאם יש משיכת יתר אז זה כולל את הריבית של משיכת היתר ואם הייתה חריגה זה מן הסתם כולל חריגה".
לאחר מכן טען אמסיס כי מדובר בריבית פיגורים על הלוואה וכי בעו"ש אין פיגורים.

אמסיס נשאל במפורש:
"ש. אין אתה מגדיר את הריבית לאחר שהועבר החשבון של יוניטרוול לחשבון שאתה אמרת עכשיו, העברתי לקשיי גבייה?
ת. לקשיי גבייה.
ש. ואז יש הבדל בריבית שמחילים על
ת. נכון.
ש. יופי, אז איך קוראים לריבית הזאת אצלכם בבנק?
ת. הגדרתי את זה... אז אמרתי אני חוזר ואומר את זה עוד פעם... ריבית בעו"ש עוד לפני שהחשבון עובר לטיפול משפטי יש ריבית ככה במסגרת משיכת יתר זה ריבית החובה אם יש מעל זה זה ריבית חריגה ואם אין משיכת יתר אז זה ריבית חריגה על כל היתרה שיש בחשבון. כשמעבירים את זה לטיפול משפטי זה עובר לריבית הפיגורים המקסימאלית שקיימת בבנק" (עמ' 2128 – 2129 לפרוטוקול).

גם בעדות זו אין הגדרה של חשבון "קשה גבייה" ולא נאמר מה הקריטריונים לקבלת החלטה להעביר את החשבון לחשבון זה.
כל מה שנאמר בעדות הוא כי בשלב מסוים התקבלה בבנק החלטה להעביר את החשבון לחשבון "קשה גבייה" וכי הריבית החלה באותו חשבון - היא ריבית הפיגורים המקסימאלית שקיימת בבנק.
לא די בקבלת החלטה של מנהל סניף בעניין זה ללא הסכמה מראש עם הלקוח בדבר אפשרות קביעתה של ריבית מסוג זה והתנאים לקביעתה – דבר שלא נעשה בהסכמים עם התובעות.
בהקשר זה יש לדייק ולומר כי גם בתנאים הכלליים לניהול חשבון (נספח ב'4 לתצהיר אמסיס), בהגדרת "ריבית מירבית", נאמר רק באופן כללי כי אם נקבעו על ידי הבנק מספר שיעורים לתוספת סיכון מירבית או לתוספת ריבית חריגה – תחושב הריבית המירבית על פי השער הגבוה מבניהן.
המונח חשבון "קשה גבייה" איננו מופיע גם בהגדרה זו ואף לא מצוין בה קריטריון כלשהו על פיו נקבעים שיעורים שונים לתוספת ריבית חריגה בחשבונות מסוג זה.
אין לכן בסיס הסכמי כלשהו לחיובה של יוניטרוול בריבית מקסימאלית בחשבון המוגדר כ"חשבון קשה גבייה".
יש לקבל את טענת יוניטרוול לפיה אין לשמוע מפיו של הבנק, אשר לא הבהיר את הקריטריונים לקביעתו של חשבון כחשבון "קשה גבייה" מלבד עצם העברתו לחשבון מסוג זה - כי יש לראות בחשבונה כחשבון "קשה גבייה".
אומנם, אין בית משפט אמור ליתן פירוש משלו למונח שלא הוגדר במערכת היחסים ההסכמית בין הצדדים. עם זאת, מהראיות שנשמעו במהלך הדיון עולה בבירור כי התובעות הן לקוח בעל נכסים וכי בכל מקרה בו היה צורך בכך פעלו באופן מידי כדי לכסות חריגה בחשבון.
העובדה כי החוב לא שולם איננו הופך את החשבון ל- "קשה גבייה" בהגדרה.
זאת במיוחד לאור העובדה כי הבנק היה מודע לקיומו של הנכס ברחוב הירקון - אותו הציע מרום לשעבד בתחילת שנת 2008 ואף מסר לבנק את המסמכים לצורך כך.
אין למעשה מחלוקת כי שוויו של נכס זה עולה בהרבה על החוב בחשבון.
בכל מקרה, משהוגשה התביעה והוטל עיקול על אותו נכס – ברור לחלוטין כי הסיכון של הבנק בגביית החוב קטן באופן משמעותי ביותר אם לא התבטל לחלוטין.

גם אם ניתן היה להגיע בדרך כלשהי למסקנה כי על פי המערכת ההסכמית בין הצדדים היה הבנק רשאי לגבות ריבית מקסימאלית הנהוגה אצלו בחשבונות "קשיי גבייה" – ואין הדבר כך - הרי שהבנק לא הוכיח את שיעור הריבית בדרך הראויה.
כפי שצוין לעיל, האסמכתא היחידה אשר הוצגה על ידי הבנק באשר לשיעור הריבית המקסימאלית בחשבונות "קשיי גבייה" – הוא נספח ד'.
בסעיף 2 לנספח ד' נאמר: "אישורינו זה ניתן להצגה כראייה בבית משפט בדבר שיעורי הריבית המקסימאלית הנהוגה בבנק". אולם, אישור זה אינו יכול לשמש כראיה, כיון שהוא איננו מתייחס לתקופה הרלוונטית לתביעה: הבנק תובע מיוניטרוול ריבית החל מיום 1.7.2009 ועד למועד התשלום, ואילו נספח ד' כולל את שיעור הריבית עד סוף חודש מרץ 2009 בלבד.
לתצהירו של אמסיס, אשר הוגש ביום 27.4.14, צירף הבנק אישור ריבית מקסימאלית (נספח ע"ה) שהוא זהה לנספח ד'.
זאת, למרות שעברו כחמש שנים מיום הגשת כתב התביעה ואין ספק ששיעורי הריבית המקסימאלית בחשבונות "קשיי גבייה" התעדכנו בשנים אלו, כפי שאף טען הבנק בסיכומיו.
בכל מקרה, על מנת להוכיח את שיעור הריבית כפי שנדרש בכתב התביעה - היה על הבנק להגיש אישורים עדכנים של הריבית המקסימאלית אשר הייתה נהוגה בבנק מיום 1.7.09 ואילך.

בפסק דין ליברמן נקבע כי על המשיבה לשלם למערערים חוב כספי.
התעוררה השאלה מה הם שיעורי הריבית שיש להוסיף לסכום החוב.
בית המשפט העליון חילק את התקופה למספר תקופות רלוונטיות:
האחת – עד ליום הגשת התביעה.
השנייה – מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין.
השלישית – החל מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
באשר לתקופה השנייה – נקבע כי לא הוכחו ברמה הנדרשת שיעורי הריבית ההסכמית, שיעור המשתנה מעת לעת.
נפסק, בקשר לתקופה השנייה, כי על מנת לבסס את שיעור הריבית אותה דרש ליברמן היה עליו "להמציא נתונים עדכניים בהקשר זה ולהוכיח מהם אל נכון שיעורי הריבית ההסכמית במהלך התקופה האמורה, על מנת שניתן יהיה לקבוע בהתאם להם מה הוא סכום הריבית ההסכמית המגיעה לו מיום הגשת התביעה ועד יום מתן פסק הדין". (פסקה 21).

בדנ"א 7440/08 ליברמן ואח' נ' תדביק בע"מ נטען על ידי העותרים כי ההלכה אשר נקבעה על ידי בית המשפט העליון היא הלכה חדשה וקשה הקובעת שעל התובעים להוכיח שיעורי ריבית משתנים במהלך ניהול המשפט. זאת, גם מקום בו הנתבעים לא הכחישו את שיעורי הריבית שבכתב התביעה.
מדובר לטענתם בגזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. שכן, אין אפשרות מעשית להוכיח את שיעורי הריבית המשתנים במהלך ניהול המשפט עצמו ובוודאי שכך לאחר סיום הדיונים וההוכחות - או בפרק הזמן שבין סיום ההוכחות ועד למתן פסק הדין.
נקבע על ידי בית המשפט העליון כי לא מדובר בפסק דין בו נפסקה הלכה בעלת חשיבות, קושי או חידוש הסותרת הלכה קודמת אשר תצדיק דיון נוסף: "אין להבין מפסק הדין כי הוא בא לקבוע הלכה חדשה באשר לדרך פסיקת הריבית ובאשר לאופן הוכחת שיעורי הריבית שתתווסף לחוב פסוק בתקופות השונות." (סעיף 5 לפסק הדין).

אם נחיל בהתאמה את ההלכה שנקבעה בפסק דין ליברמן, הרי שאין בנספח ד' או במסמך הזהה אשר צורף לתצהירו של אמסיס כדי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל על הבנק לעניין הוכחת שיעור הריבית.
לא היה כל מקום להגשת אישור ריבית מקסימאלית בחשבונות "קשיי גבייה" בלתי מעודכן על ידי הבנק בכתב התביעה ואף לא לצירופו בפעם השנייה לתצהיר אמסיס.

- זכותו של הבנק לריבית חריגה

אין ספק כי הבנק רשאי לגבות ריבית כפי שנקבעה בסעיף 5 לתוספת, תוספת אשר באה במקום סעיף 4 להסכם, החוזה הדביטורי הכללי.
כלומר, ריבית בסיסית בתוספת תוספת הסיכון המירבית הנהוגה בבנק ובתוספת ריבית חריגה.
ריבית זו שנקבעה בתוספת היא גם ריבית אשר נמצאת בתחום הציפייה הלגיטימית של התובעות.
אין בהקשר זה כל מקום לטענת התובעות על פיה לא הופנתה תשומת ליבו של מרום לריבית זו.
מרום חתם על מסמכי ההתקשרות ואף אם לא קרא את המסמך הרי שהיה ער לקיומה של הריבית החריגה אשר צוינה בדפי החשבון אשר נשלחו לתובעות.
(ראה לדוגמא דף חשבון מס' 5/2009 אשר צורף במסגרת נספח ו' לתצהיר אמסיס).
אין גם ספק כי מרום לא נזקק להסבר ספציפי בדבר קיומה של ריבית חריגה ביחסי התובעות עם הבנק.

שני הצדדים לא התייחסו לריבית זו – הבנק דרש, כאמור, ריבית מקסימאלית בחשבונות "קשיי גבייה" ויוניטרוול התייחסה לדרישה זו בלבד במסגרת טיעוניה.
גם בעניין הריבית החריגה לא הציג הבנק אישורים בדבר שיעורי הריבית החריגה אשר היו נהוגים במהלך התקופה הרלוונטית.
יש לזכור, כי בהתאם לסעיף 2 לתוספת אמור הבנק להודיע מפעם לפעם לכלל לקוחותיו גם על הריבית החריגה שתקבע על ידי הבנק ולפרסם אותה.
בפני בית משפט לא הוצגו, כאמור, כל ראיות לעניין ריבית זו לתקופה כלשהי.
התוצאה מהאמור עד כה הוא כי הבנק לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת הריבית – הן ריבית שנדרשה על ידו בכתב התביעה בהתאם לנספח ד' והן הריבית החריגה בהתאם לסעיף 5 לתוספת.

לאור קביעה זו אין למעשה כל צורך, ואף אין אפשרות בהעדר ראיות, לבחון את טענות התובעות באשר לסמכותו של בית משפט להפחתת הריבית או לעניין אורך תקופת החיוב בהתאם להלכה שנקבעה בפסק דין זאבי.

- הוראות אופרטיביות באשר לחיובי הריבית:
* התקופה הראשונה – עד יום הגשת התביעה
כפי שצוין לעיל, כלל סכום התביעה ריבית בהתאם לריבית שנדרשה על פי נספח ד' עד יום 30.6.09.
למרות שהבנק לא הוכיח כי מדובר בריבית הסכמית אשר חלה עד יום הגשת התביעה (ובמקרה הנוכחי עד יום 30.6.09) – יכלול סכום החוב את הריבית שחושבה בהתאם לשיעור הנקוב בנספח ד'.
בעניין ליברמן נקבע כי על פי ההלכה נדרשות התובעות להכחיש באופן מפורש את שיעור הריבית על פיו חישב הבנק את הסכומים שתבע בכתב התביעה: " טענתה של תדביק לעניין חיובי הריבית שנוספו לחוב הפסוק לגבי התקופה שעד ליום הגשת התביעה דינה להידחות משום שבכתב הגנתה לא נכללה ההכחשה לעניין שיעור הריבית שעל פיו חישב ליברמן את הסכומים שתבע בהקשר זה והלכה היא כי נדרשת הכחשה מפורשת לעניין שיעור הריבית ואין די בהכחשה כללית לעניין עצם החוב על מנת להקים פלוגתא גם לעניין שיעור הריבית".
במקרה שלפניי לא התייחסו התובעות בבקשת הרשות להגן ובתצהיר שתמך בו לשאלת הריבית בכלל.
גם בתצהיר המשלים התייחס מרום לעניין הריבית אשר נדרשה על יתרת החוב המתוארת בכתב התביעה - עד ליום סילוקה בפועל.
כלומר, לא הוכחשה הריבית שחושבה בגין התקופה שקדמה להגשת התביעה.
לאור זאת, יוותר סכום התביעה הכולל חישובי ריבית בהתאם לנספח ד' עד ליום 30.6.09 – על כנו.

* התקופה השנייה – מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין
גם בעניין תקופה זו יש להפנות לקביעת בית המשפט העליון בפסק דין ליברמן.
במסגרת הקביעה המתייחסת לתקופה השנייה, כפי שצוטטה על ידי לעיל בעניין חובת הוכחת שיעורי הריבית, צוין על ידי כב' השופטת חיות (כתוארה אז): "כידוע, שיעוריה של הריבית הבנקאית הנוהגת לגבי יתרות חובה חריגות משתנים מעת לעת ואינם קבועים. משכך היה על ליברמן להמציא נתונים עדכניים בהקשר זה ולהוכיח מה הם אל נכון שיעורי הריבית ההסכמית... המגיעה לו מיום הגשת התביעה ועד יום מתן פסק הדין".
המנגנון ההסכמי בין הצדדים באותו עניין קבע כי אישורים מתאימים של בנק הפועלים ישמשו ראיה מספקת לקביעת שיעור הריבית.
אישורים כאלה לא הוגשו והמסמך האחד אשר הוגש אינו עונה על הנדרש. בין היתר, מכיוון שלא ברור לאלו תקופות הוא מתייחס.

במקרה שלפניי לא הוכיח הבנק, כאמור, לא את הריבית המקסימאלית בחשבונות "קשיי גבייה" ואף לא את הריבית החריגה בהתאם לסעיף 5 להסכם.
הבנק לא עמד אם כן בנטל המוטל עליו להוכיח את שיעורי הריבית במהלך התקופה שבין הגשת התביעה לבין מועד פסק הדין – נטל עליו חזר בית המשפט העליון בדיון הנוסף.
לכן, גם במקרה שלפניי, כפי שנעשה בפסק דין ליברמן תוך אישור פסק דינו של בית המשפט המחוזי, יש לקבוע כברירת מחדל כי לסכום התביעה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין.
קביעה זו, ככל שהיא מתייחסת לתקופה מאז הפקדת הערבות הבנקאית על ידי התובעות ועד למתן פסק הדין – הייתה נקבעת על ידי בכל מקרה בהתאם להסכמת הצדדים באשר לתנאיי אותה ערבות.
כאמור, ביום 5.7.12 נתן בית המשפט תוקף של החלטה להסדר הדיוני בין הצדדים בו הסכימו הצדדים על מתן רשות להתגונן לתובעות וביטול העיקול הזמני - תמורת הפקדת סכום התביעה בקופת בית המשפט.
נקבע: "ככל שהנתבעת תבקש להפקיד חלף הפקדת מזומן ערבות בנקאית, הרי שתהא זו ערבות בנקאית נושאת הפרשי הצמדה וריבית כמקובל בגזברות בית המשפט במקרה של הפקדת מזומן." (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 5.7.12).
מכאן עולה כי הצדדים הסכימו להקפיא את תקופת החיוב בריבית על פי ההסכמים עד למועד מתן פסק הדין.

התוצאה היא שסכום החוב המצוין בכתב התביעה יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק במהלך התקופה השנייה.

* התקופה השלישית – מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל
בכל הנוגע לתקופה שמיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל – מדובר בריבית עתידית אשר אמורה לחול על החוב הפסוק אם לא ישולם בהתאם לפסק הדין.
לגבי ריבית זו יש לקבוע כי סכום החוב יישא ריבית חריגה בהתאם להוראת סעיף 5 לתוספת. תצהירו של פקיד מטעם הבנק ישמש הוכחה לעניין שיעורי הריבית ויוגש ללשכת ההוצאה לפועל, כפי שנפסק לגבי התקופה השלישית בפסק דין ליברמן.

קבעתי לעיל כי ריבית חריגה בהתאם לסעיף 5 לתוספת היא הריבית המוסכמת בין הבנק לתובעות אותה היה עליהן לצפות לשלם אם יפרו את הוראות ההסכם.
קיימת הצדקה מלאה להחיל הוראה הסכמית זו למשך התקופה שבין מועד מתן פסק הדין לבין מועד התשלום בפועל.
בהקשר זה יש לחזור ולציין כי בדיון הנוסף לא קיבל למעשה בית המשפט העליון את טענת העותרים, לפיה אין אפשרות מעשית להוכיח את שיעורי הריבית במיוחד לאחר סיום הדיונים וההוכחות. נקבע, כאמור, כי אין להבין מפסק הדין שהוא בא לקבוע הלכה חדשה באשר לדרך פסיקת ריבית ובדבר אופן הוכחת שיעורי הריבית שתתווסף לחוב הפסוק בתקופות השונות.

5. סיכום

תביעת התובעות נגד הבנק – נדחית.

תביעת הבנק נגד יוניטרוול – מתקבלת, בהתאם לחישובי הריבית אשר פורטו לעיל.

באשר לחיוב התובעות בהוצאת הבנק בגין דחיית תביעתן – מצאתי לנכון לקחת בחשבון את הקביעה בפסק הדין לפיה נתן הבנק ייעוץ בניגוד לחוק הייעוץ - נושא אליו נדרשו הצדדים ארוכות הן בהליכים המקדמיים; הן במסגרת שמיעת הראיות והן בסיכומים.
לאור זאת, יישאו התובעות, ביחד ולחוד, בהוצאות הבנק ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 500,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

באשר לחיוב יוניטרוול בהוצאות הבנק בגין קבלת תביעת הבנק – יוניטרוול תישא בהוצאות הבנק ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל בשיעור 10% מסכום פסק הדין – בהתאם לחישוב שנקבע במסגרת פסק הדין – בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

מובהר כי סכומי ההוצאות ושכר הטרחה שנקבעו כסכום כולל – כוללים מע"מ כדין.

ניתן היום, כ"ב אדר א' תשע"ט, 27 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.