הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 7720-01-18

מספר בקשה:18
לפני
כבוד ה שופטת נועה גרוסמן

תובעות

  1. אקו"ם בע"מ
  2. American Society of Composers Authors and Publishers
  3. BROADCAST MUSIC, INC
  4. PERFORMING RIGHT SOCIETY LIMITED
  5. Societe des Autheurs Compositeurs et de Musique

ע"י ב"כ עו"ד הילה עוז-מאיר

נגד

נתבעת

עיריית רמת השרון
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל בלום ועו"ד קרן ג'קמן מזרחי

החלטה

1. קם הצורך להכריע בסוגית הסמכות העניינית בתיק זה.

2. נושא הסמכות העניינית הינו נושא שבית המשפט מוסמך ואף חייב להעלות מיוזמתו.
ראו :
ע"א 3901/11 דוד מחקשווילי ואח' נ' רשות המיסים בישראל ואח' ( ניתן ביום 7.8.2012, בהרכב כב' השופטים רובינשטיין, דנציגר, ברק-ארז, שם, פסקה 11).
ע"א 7791/19 שלה נ' מדינת ישראל – משרד המסחר והתעשייה (ניתן ביום 3.6.2020, בהרכב כב' השופטים סולברג, מינץ, שטיין).

3. סמכות עניינית בשונה מסמכות מקומית - אינה ניתנת להתניה . פסק דין שניתן בחוסר סמכות עניינית הוא נטול ערך. ראו בספרו של המלומד ד"ר יואל זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית, 1995, שם בעמ' 415:
"...בית המשפט אשר אין לו שיפוט, אינו רשאי לדון בתביעה, ואחת היא אם חוסר השיפוט מתגלה מיד לעין, או אם יתברר רק אחרי גביית עדויות שעל פיהן ניתן לשום את סכום התביעה".

4. התביעה בענייננו הוגשה ביום 3.1.2018 והוגדרה כדלקמן: "תביעה בקניין רוחני, צו מניעה קבוע, צו חשבונות ופיצוי סטטוטורי". סכום התביעה הוערך כדלקמן: 200,000 ₪ (לצרכי אגרה בלבד).

5. הצדדים הקדישו זמן רב לקיום הידברות מחוץ לכותלי בית המשפט, אשר לא הועילה לסיום הסכסוך ויש צורך לקדם את התיק .

6. טרם נשמעו ההוכחות, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון מיום 7.5.2020 בתיקים מאוחדים רע"א 6500/19 גבריאל נ' אשד ו-רע"א 7052/19 וטורי נ' טבע הדברים החברה לחקר האדם והסובב בע"מ ואח' (להלן: "עניין אשד"). פסק הדין ניתן מפי כבוד השופט גרוסקופף בהרכב כבוד השופטים סולברג, מזוז וגרוסקופף (פורסם בנבו). שם נדונה משמעות סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.
נקבע שם, כי אין כדי לראות כל הליך, הנושא בכותרתו את המילים "קניין רוחני" כמנותב אוטומטית אל בית המשפט המחוזי. תוך עשיית שימוש ב"מבחן הסעד", נמצא כי תובענות בסכומים הנמוכים מגדר תחום סמכותו של בית המשפט המחוזי, ראוי כי ינותבו אל בית משפט השלום. כאשר מצד אחד יש צו מניעה סטטוטורי ששוויו אינו ניתן להערכה בכסף והיקפו הכולל עשוי לעלות על היקף סמכותו של בית משפט השלום, דהיינו מעל 2.5 מיליון ₪, ומצד שני פיצוי סטטוטורי בסכום נמוך מסכום סמכותו של בית המשפט המחוזי, ראוי להימנע מפיצול דיוני בין הערכאות ולמזג את הדיון לפני ערכאה אחת.

7. אביא מדברי כבוד השופט גרוסקופף בפסק דינו בעניין אשד לעיל, סעיפים 29 - 31 והדברים יפים וטובים גם לענייננו.

"29. בבסיס טענותיהם של המבקשים חבויה ההנחה כי סעד שאיננו כספי בתחום הקניין הרוחני הוא סעד שבהכרח לא ניתן להעריך את שוויו. הנחה זו לא ניתן לקבל.
אכן, הפסיקה הכירה בכך שבמצבים בהם לא ניתן לשום את שווי התביעה, נתונה הסמכות לבית המשפט המחוזי מכוח סמכותו השיורית. ואולם, עצם העובדה שנתבעו סעדים שאינם כספיים, אין בה כדי ללמד שלא ניתן לקבוע את שווי התביעה. מלשונו של סעיף 51 (א) (2) לח וק בתי המשפט עולה כי כאשר נתבעים סעדים שאינם כספיים יש להעריך את שווי התביעה לפי " שווי הנושא". על כן, כאשר ניתן להעריך, ולו על דרך האומדנה, כי שווי נושא התביעה אינו עולה על הסכום הנמצא בסמכותו של בית משפט השלום 2.5) מיליון ₪), בית משפט השלום יהיה הערכאה המוסמכת לדון בעניין. אבהיר עניין זה.
30. במקרה הרגיל, מטרתו של סעד שאינו כספי המתבקש בהלכים אזרחיים, לרבות צו מניעה, היא להגן על זכויותיו של התובע בנכס כלשהו, בין אם מוחשי ובין אם ;(5.12.2005) ערטילאי ( ע"א 2287/00 שוהם מכונות ומבלטים בע"מ נ' הרר, פסקה 27 יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 571 ( מהדורה שביעית, (1995 משכך, ככל שניתן לאמוד את הערך הכלכלי של האינטרס עליו מבקש התובע להגן באמצעות הסעד הלא כספי, הרי שמשווי זה ניתן לגזור גם את ערכו של הסעד המבוקש עצמו, ובדרך זו לקבוע האם שווי התביעה נופל לגדר סמכותו של בית המשפט השלום או לגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי. כך למשל, תביעה להשבת נכס מיטלטלין היא תביעה לסעד שאינו כספי, ועל כן אין משמעות למונח "סכום התביעה". ואולם, פשיטא כי תביעה כזו צריך להגיש בהתאם ל"שווי הנושא "דהיינו שווי המיטלטלין שהשבתם נתבעת.בדומה, ברי כי שוויו של צו מניעה שמטרתו לאסור ביצוע פעולות בחשבון בנק מסוים, ייגזר משווי הנכסים המוחזקים באותו חשבון הבנק. לפיכך, ככל שהיתרה בחשבון עו"ש, או שווי המניות המוחזקות בתיק ניירות ערך, אינם עולים על 2.5 מיליון ש"ח , יש להגיש את התביעה לצו מניעה לבית משפט השלום. היטיב לתאר זאת השופט ניל הנדל בעניין Three D :Investments

ישנם מקרים בהם סעד שאינו כספי, כגון סעד הצהרתי, גורר עמו עגלה עליה מונחת זכות אשר ניתן בבירור לאמוד את שוויה. המשא המונח על העגלה הוא למעשה הסעד המהותי. כלי הרכב הגורר את העגלה הינו הסעד ההצהרתי. יתכן כי במבט ראשון לא נראה הסעד ההצהרתי ככזה שניתן לאמוד את שוויו, אולם ברגע שפותחים עבורו את השער, הוא נכנס ומכניס אחריו גם את העגלה הנושאת את הסעד המהותי, בר אומדן השווי. [...] אם כך המצב, ניתן לגלות את שווי התובענה על פי מבחן הסעד.
(ההדגשה הוספה. עניין Three D Investments, פסקה 3. ראו גם עניין פוקס, בעמ' 256).
31.עקרון זה תואם לא רק את לשונו של חוק בתי המשפט, אלא גם את התכלית העומדת בבסיס חלוקת הסמכות העניינית. כפי שתואר לעיל, הרציונל המרכזי עליו מושתתים כללי חלוקת הסמכות העניינית בין בית המשפט המחוזי לבין בית משפט השלום הוא ניתוב יעיל של תביעות בין הערכאות הדיוניות, בהתאם לרמת מורכבותן וחשיבותן. בעניינים אזרחיים, השווי הכלכלי של האינטרס עליו מבקש הסעד להגן מהווה אינדיקציה מספקת מבחינת דיני הסמכות העניינית לרמת המורכבות והחשיבות של התביעה".

8. בענייננו, שני הצדדים חפצים להישאר תחת קורת גגו של בית המשפט המחוזי.
הנתבעת סברה, כי העברת התיק בשלב זה תהווה סרבול.
לכך התייחסתי בהחלטתי מיום 4.6.2020, כאשר ציינתי כי עיקר הפעילות בתיק זה בוצעה עד כה מחוץ לכותלי בית המשפט ולא בין כתליו. בפועל התקיימו שתי ישיבות קדם משפט בלבד. בראשונה פנו הצדדים להידברות ובשנייה ניתנו הוראות לקידום ההליך בעקבות כישלון ה הידברות. הא ותו לא. מעבר לכך סמכות עניינית אינה נקנית על דרך של הסכמה ואלמנט הסרבול הנטען - שכלל אינו קיים בענייננו – אינו אינדיקציה להותרת התיק בבית המשפט המחוזי.

9. התובעות אקו"ם טענו, כי מלבד הפיצוי והדו"חות נתבעים גם צווי מניעה אשר אם יתקבלו ימנעו מרשויות מקומיות במדינת ישראל לעשות שימוש בשני מיליון יצירות מוגנות הכוללות יצירות עבריות וזרות. על כן שווי כלכלי של הצווים שבהם מדובר הינו שוויו של כל רפרטואר אקו"ם, הישראלי והזר, לאורך שנים בהן יימנע מרשויות מקומיות לעשות שימוש בו . זהו שווי גבוה ביותר העולה על גבול סמכותו העניינית של בית משפט השלום. לפיכך, סברו כי יש להפעיל את סעיף 40( 4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 ולדון בתובענה בבית המשפט המחוזי.

10. שקלתי עמדה זו של התובעות בכובד ראש ובאתי לכלל מסקנה, שאין בה כדי להותיר את ההליך הנדון במסגרת סמכותו של בית המשפט המחוזי.
ראשית, התובעות עצמן הגדירו את סכום התביעה כעומד על סך של 200,000 ₪ בלבד ושילמו אג רה בהתאם. אני מוצאת כי בכך גילו דעתן שזהו סכום התב יעה ואין בילתו. שאם לא כן היו מעריכות את סכום התביעה כמשמעותי, מעל גובה סכום סמכותו של בית משפט השלום ומשלמ ות אגרה בהתאם.
ראו : החלטתי מיום 1.12.2019 ב-ת.א. (ת"א) 36443-11-19 רולקס ואח' נ' פולו פרסום וסחר בע"מ (פורסמה בנבו).
אמנם, האגרה אינה חזות הכל והיא משקפת פרוצדורה בלבד, אך ראינו כי ההגדרה הפרוצדוראלית יוצרת את המסגרת הדיונית וככזו היא בעלת חשיבות. ראו בספרו של המלומד ד"ר ש. לוין "תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד" ירושלים, תשנ"ט- 199 שם בעמ' 6.
כאשר התובעות כאן, בחרו להגדיר את תביעת ן ככזו שסכומה על עומד על 200,000 ₪ בלבד ובהתאם שילמו את האגרה, הרי בכך גיל ו דעת ן שזוהי ההערכה המשוערת של שווי ההליך.

ראו :
רע"א 3385/08 מרקט -פלייס מערכות בע"מ נ. טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (פורסם בנבו , 25.09.08); דברי כב' השופט רובינשטיין שם בפסקה כ"ד:
"הבוחר להקטין את תביעתו משיקולי אגרה, עושה כן בשעה שאינו בטוח בתוצאה, ואינו רוצה להשקיע סכומים גבוהים באגרות; הוא נוטל כמובן סיכון מסוים, וככלל אין לראות בעין טובה שינויים בגובה התביעה בשעה שנדמה כי הסיכויים גוברים."

11. האלמנט השני אליו התייחסו התובע ות בתגובתן, הוא כי לתוצאות ההליך הנוכחי תהא השפעה לא רק על הנתבעת דכאן, עיריית רמת-השרון אלא על רשוי ות מקומיות רבות אחרות. משכך ראו את היקף תביעתה כנרחב מעבר לסכום של 200,000 ₪ בגינו תבעה את עיריית רמת-השרון.
לפנינו הליך אזרחי ללא סעד הצהרתי אשר אינו מחייב כלפי כולי עלמא. אינני מקבלת את עמדת התובעות, כי ההליך אשר ננקט כנגד רשות מקומית ספציפית, בענייננו רמת- השרון, יגרור אחריו חיוב וציווי כלפי רשויות מקומיות אחרות שלא ניתנה להן ההזדמנות להשמיע את קולן ואינן בעלות דין בהליך הנוכחי.
לצורכי עמדת התובעת, ההנחה הינה כי רשויות מקומיות אחרות יבקשו ללמוד ולהסיק מסקנות, לכאן או לכאן, כתוצאה מן ההכרעה שתינתן בהליך דנן. אך מכאן ועד לומר כי יש לשום ולשערך את שווי התביעה הנוכחית לצורך בחינת נושא הסמכות העניינית, על בסיס ההשלכות הת יאורטיות שיכול ויהיו לה על רשויות מקומיות שאינן בעלות דין בענייננו – הדרך ארוכה. זוהי הנחה גרידא שאין לדעת כיצד תמצא ביוי מעשי בשטח, ואם לא תימצאנה רשויות מקומיות אשר יטענו, ובצדק, כי אין להקיש אליהן מפסק דין שנגזר ספציפית, לפי נסיבות התובענה כלפי רמת השרון.
ברי כי זו לא כוונת ההלכה שנפסקה בעניין אשד הנ"ל. לכן, עמדת התובעת לפיה יש לקחת בחשבון בנושא הסמכות העניינית גם השפעה ת יאורטית של ההליך שיכול ותהא גם על רשויות מקומיות אחרות, בכל ארסנל היצירות בחזקתה של התובעת ולאורך תקופה, אינה מקובלת עלי ואינה רלוונטית לטעמי לצורך בחינת נושא הסמכות העניינית.

12. מן הטעמים האמורים לעיל ולאור קביעתו הברורה של בית המשפט העליון בעניין אשד לעיל, אני מוצאת כי הסמכות העניינית להידרש לתובענה הנוכחית אינה לבית המשפט המחוזי לפי מבחן הסעד, כי אם לבית משפט השלום.

סיכום :

13. מן המקובץ לעיל, אני מורה על העברת הדיון בהליך הנוכחי אל בתי משפט השלום במחוז תל-אביב.
עד לשלב הנוכחי, ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תש"פ, 14 יוני 2020, בהעדר הצדדים.