הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 752-06-15

לפני
כבוד ה שופטת חדוה וינבאום וולצקי

התובעים

  1. עזבון המנוח צ.ת. ז"ל
  2. מ. ת.
  3. א. ת.
  4. ע. ת.
  5. ד. ת. ל.

ע"י ב"כ עוה"ד דרור וידוצ'ינסקי ואח'

נגד

הנתבעות

1.לידה גל אור
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד נ. גיצה ואח'

פסק דין-מתוקן

1. מר צ.ת. ז"ל, יליד 1.1.1943 (להלן: "התובע" ו/או "המנוח"), והתובעת 2, ילידת 5.1.1947 (להלן: "התובעת"), היו בעל ואשה כאשר נפגעו כהולכי רגל בתאונת דרכים, כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"), ביום 10.10.14. הרכב הפוגע היה נהוג ע"י הנתבעת 1 והשימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעת 2.

2. במהלך ניהול התיק, וללא קשר לתאונה, הלך התובע לבית עולמו. כתוצאה מכך תוקן כתב התביעה ושלושת ילדיהם של התובעים 1 ו-2 צורפו לכתב התביעה בהתאם לצו ירושה של המנוח, לפיו כל אחד מהילדים יורש 1/6 מהעיזבון ואילו התובעת יורשת מחצית מהעיזבון. אלה התובעים 3-5.

3. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והמחלוקת נסבה בשאלת גובה הנזק בלבד.

4. מטעם התובעים העידו שניים מילדיהם של התובעים 1 ו-2, התובע 4 מר ע.ד (להלן: "ע.ד"), והתובעת 5 הגב' ד.ת.ל (להלן: "ד.ת.ל"). כן העידו הפיזיותרפיסטית המטפלת בתובעת, הגב' שרה פיין (להלן: "הגב' פיין") והמטפלת של התובעת בריפוי ועיסוק, הגב' ליאת פלג (להלן: "הגב' פלג").

5. מטעם התובעים הוגשו חוות דעת מקצועיות של הגב' מוריה כובשי - בעניין צרכי השיקום ועלותם (להלן: "הגב' כובשי") , הגב' רינה רמות - בתחום הסיעוד (להלן: "הגב' רמות"), מר תמיר לוי- בתחום האקטואריה (להלן: "מר לוי"), מר יעקב טל- בתחום המעליות (להלן: "מר טל"), ומר עמית זיו- בתחום שמאות מקרקעין (להלן: "מר זיו").

6. מטעם הנתבעות הוגש תיק מוצגים וחוות דעת מקצועיות של מר גדעון הס- בעניין צרכי השיקום ועלותם (להלן: "מר הס"), הגב' רותי שפירא- בתחום הסיעוד (להלן: "הגב' שפירא"), מר אייל בוכבינדר- בתחום האקטואריה (להלן: "מר בוכבינדר"), מר מיכאל קרבצ'יק- בתחום המעליות ושמאות מקרקעין (להלן: "מר קרבצ'יק" ) ומר בועז מוגילבקין- בתחום הניידות (להלן: "מר מוגילבקין").

7. הצדדים הסכימו כי חוות הדעת המקצועיות יוגשו ללא צורך בחקירת עורכיהן, תוך שהם יתייחסו אליהן בסיכומים.

8. מומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה והשיקום, פרופ' ישראל דודקביץ (להלן: "פרופ' דודקביץ"), זומן לחקירה על חוות הדעת.

תביעת התובעת

הפגיעה והנכות הרפואית

9. התובעת נפגעה פגיעה רב מערכתית קשה, איבדה את ההכרה, הונשמה בשטח על ידי צוות של מד"א ופונתה לבית החולים תל-השומר כשהיא מונשמת ומורדמת.

בבית החולים אובחנו אצל התובעת בין היתר, חבלת ראש עם דימום תוך מוחי גבוה בשני הצדדים, שברים מרובים בחלקי הגוף השונים לרבות, שברים בצלעות, שבר מרוסק של הרמוס פוביס העליון והתחתון מימין, שבר בסקרום ימין ושברים בחוליות. התובעת הייתה מחוסרת הכרה במשך 14 שבועות, כאשר הרופאים לא יכלו לומר אם ומתי תחזור להכרה. בהמשך, כאשר פקחה את עיניה היא לא הגיבה לסביבה.

במהלך אשפוזה אובחנו פגיעות בשתי הברכיים, לרבות אי יציבות ופגיעה רחבה ושבר תלישה בפיבולה ובטיביה, שטופלו בגבס.

עוד אובחנה פגיעה נרחבת באגן, אך בשל מצבה של התובעת באותו הזמן פגיעה זו לא היה ניתנת לטיפול ניתוחי.

בהמשך הועברה התובעת להמשך שיקום במרכז השיקומי רעות.

10. בקבלתה ברעות צוין כי התובעת לא מתקשרת, לא משתפת פעולה, לא מגיבה לקריאת שמה ונמצאה כניסת אוויר מופחתת בשתי הריאות. התובעת החלה לקבל טיפול שיקומי רב מקצועי כאשר בהמשך חל שיפור חלקי ביכולותיה הקוגניטיביות ושיפור קל ביכולות המוטוריות.

בשחרורה של התובעת מרעות ביום 16.4.15, נכתב כי התובעת זקוקה לעזרה רבה בכל תפקודי היום יום, 24 שעות ביממה. הוגשה בקשה לאישור קבלת עובד זר.

לאור אופי הפגיעות מונו לתובעת שלושה מומחים: בתחום הנוירולוגי, בתחום האורתופדי ובתחום השיקום.

הנכות הנוירולוגית

11. פרופ' מנחם שדה, שמונה כמומחה בתחום הנוירולוגי, בדק את התובעת ביום 3.12.15.

המומחה קבע בחוות דעתו כי מדובר בחבלת ראש קשה עם דימומים תוך גולגולתיים מרובים וחוסר הכרה ממושך.הגם שבמהלך הטיפול השיקומי, חל שיפור במצבה, עדיין נותרו לתובעת ליקויים קוגניטיביים קשים שכוללים חוסר התמצאות, הפרעה בזיכרון לטווח הקצר והארוך, הפרעת קשב, יכולת קריאה מוגבלת מאוד, חוסר יכולת לבצע פעולות חשבון פשוטות וחשיבה קונקרטית ללא יכולת הפשטה. בנוסף ציין כי התובעת אינה שולטת על הסוגרים.

המומחה העריך את נכותה של התובעת בשיעור של 100% לפי סעיף 32א' 1 (ו) למבחני המל"ל.

עוד קבע המומחה כי התובעת זקוקה להשגחה ועזרה בכל פעולות היום-יום ולכל אורך שעות היממה.

המומחה לא זומן לחקירה על חוות הדעת ועולה כי אין הצדדים חלוקים על מסקנות חוות הדעת.

הנכות האורתופדית

12. פרופ' דודקביץ, שמונה כמומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובעת ביום 14.3.16.

בחוות דעתו קבע המומחה כי בבדיקתו נמצאה מגבלה קשה בניידות. התובעת משתמשת בכיסא גלגלים והליכתה טיפולית בעזרת סד תומך לברך ימין וצורך בעזרה מלאה במעברים. עוד מצא הגבלת תנועה בגב, אי יציבות בולטת בכל המישורים בברך ימין, אי יציבות קלה יותר בברך שמאל, רגישות במפרקי הירכיים, רגל ימין נמצאה במנח חיצוני, אך טווחי התנועה בפרקי הירכיים היו זהים. כן נמצא אקווינוס בשתי הרגליים עם קושי להגיע לניוטרל- גם פסיבית.

המומחה העריך את נכויותיה של התובעת כדלקמן:

נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 37(2)א' בהתאמה, בשל מצב לאחר קיבוע עמוד השדרה הגבי בזווית נוחה.

נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 37(8)א' בהתאמה, בשל מצב לאחר שבר בגוף חוליה D11.

נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 37(8)א' בהתאמה, בשל מצב לאחר שבר בגוף חוליה D12.

נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 37(8)א' בהתאמה, בשל מצב לאחר שבר בגוף חוליה D9.

נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 37(8)א' בהתאמה, בשל מצב לאחר שבר בסקרום מימין.

נכות בשיעור של 30% לפי סעיף 48(2)א' בהתאמה, בשל אי יציבות קשה בברך ימין וצורך בשימוש קבוע במכשיר KAFO לייצוב הברך.

נכות בשיעור של 20% לפי סעיף 35(1)ג' בהתאמה, בשל מצב לאחר שברים במשטח הטיביאלי ובראש הפיבולה בברך שמאל המתבטא בארטרוזיס, באי יציבות ובהגבלת בתנועה.

נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 75 (1)ב' בהתאמה , בשל צלקת שאינה משתלבת בצבע העור ודבוקה.

נכות בשיעור של 30% לפי סעיף 48(3)ב' בהתאמה, בשל אקווינוס בקרסול שמאל שלא ניתן לתיקון לניוטרל.

נכות בשיעור של 30% לפי סעיף 48(3)ב' בהתאמה, בשל אקווינוס בקרסול ימין שלא ניתן לתיקון לניוטרל.

המומחה ציין כי הנכות בשיעור של 30% בגין המגבלה בקרסוליים, היא משנית לפגיעה הנוירולוגית כפונקציה של פגיעה בכוח השרירים ושכיבה ממושכת ולכן מדובר בנכות חופפת לנכות הנוירולוגית.

סה"כ העריך המומחה את נכותה המשוקללת של התובעת בשיעור של 63%.

בתשובה לשאלת הבהרה שנשלחה אליו על ידי ב"כ הנתבעות, באשר לתוחלת חייה של התובעת, השיב כי תוחלת החיים הצפויה של התובעת הינה לעוד 13.5 שנים, ממועד בדיקתו את התובעת, היינו עד הגיעה של התובעת לגיל 82.5.

חוות הדעת לעניין הצרכים השיקומיים

13. פרופ' דודקביץ מונה לשמש גם כמומחה בתחום השיקום. בחוות דעתו מיום 29.9.16 קבע את צרכיה השיקומיים של התובעת.

בבדיקתו מצא כי התובעת נזקקת לעזרה מלאה במעברים בין עמידה ,שכיבה וישיבה ; יושבת ומשתמשת קבוע בכיסא גלגלים שמונע ע"י המטפלת; הליכה טיפולית בלבד עם עזרה ושימוש בהליכון אמות וב- KAFO לרגל ימין. קיימת הגבהה של כ- 3 ס"מ לרגל שמאל כדי לאפשר קלירנס בשל הסד ברגל ימין; ללא שליטה על הסוגרים. לובשת טיטול ויש ריח של שתן; רחצה מתבצעת באופן מלא על ידי המטפלת בכיסא שירותים במקלחון המותאם לכך ; נעזרת בצורה מלאה לפשיטת ולבישת בגדיה; האוכל מוכן ומוגש במלואו על ידי המטפלת. היא אוכלת עצמאית הן בידיים והן במזלג אך יש צורך לחתוך לה את האוכל; מצליחה להחזיק מברשת ולהסתרק, להחזיק עט ולכתוב בשפת האם שלה בכתב קריא אך אינו הומוגני; הדיבור אינו ברור; הקוגניציה ירודה ביותר וקיימת פגיעה קוגניטיבית קשה בכל התחומים: התמצאות, קשב, חישוב, חזרה על מילים ויכולת שפתית.

14. המומחה קבע כי התובעת זקוקה לדירה מותאמת עם מעלית רחבה במידה מספקת לכניסת ויציאת כיסא גלגלים; כיסא גלגלים קל משקל בהתאמה אישית, כרית לכיסא הגלגלים למניעת פצעי לחץ, וכיסא גלגלים לרחצה; הליכון אמות , סד KAFO, נעליים מותאמות עם הגבהה נגדית למעבר, מיטה עם מנגנון הפעלה חשמלי עם מזרון למניעת פצעי לחץ. כן היא זקוקה למכונת כביסה ומייבש; טיטולים; מעקב שיקומי אחת לחצי שנה; פיזיותרפיה משמרת פעם בשבועיים עם הנחייה והפעלה על ידי המטפלת האישית, טיפול דו שבועי ע"י מרפאה בעיסוק במשך 6 חודשים נוספים ולאחר מכן הערכת הצורך על ידי רופא שיקומי. המשך טיפולים למשך חצי שנה עד שנה ולאחר מכן ניתן להסתפק בתרגול על ידי המטפלת בהנחיה מדי פעם של המרפאה בעיסוק; עזרה והשגחה מלאה בכל הפעולות היום יומיות.

15. ילדיה של התובעת דאגו לטיפול אינטנסיבי בה שבא לידי ביטוי בטיפולי פיזיוטרפיה וריפוי בעיסוק. כתוצאה מכך הושג שיפור משמעותי בתפקודה לאחר בדיקת המומחה. משכך, נשלחו למומחה סרטונים, בהם נראה תפקודה של התובעת, המעידים על השיפור בתפקודה של התובעת והמומחה זומן לחקירה על חוות הדעת.

16. שני נושאים עיקריים עמדו בבסיס חקירתו של המומחה והם שנויים במחלוקת בין הצדדים. הראשון, הצורך במתן הטיפולים הפרא רפואיים שניתנים לתובעת מעבר לסל הבריאות באופן פרטי. השני, נושא שיעור תוחלת החיים. נושאים אלו יידונו כל אחד בפרק נפרד תוך התייחסות לעדותו של המומחה.

תוחלת החיים

17. התובעים טענו כי נוכח פריצות הדרך הצפויות בשנים הקרובות עם התקדמות חקר הד.נ.א, האפשרות למתן תרופות מותאמות אישית, ובין היתר ההתפתחות בתחום של ננו טכנולוגיה שתאפשר השתלת אמצעי מרפא בגוף, תוחלת החיים צפויה לעלות עוד בשנים הקרובות.

לכך הוסיפו את ההתקדמות שעשתה התובעת ושהיא עוד צפויה להתקדם מבחינת תפקודה.

18. משכך יש לטענתם לחשב את תוחלת חייה בהערכה שהיא יותר אופטימית ואשר לא תוביל את משפחתה להתמודד לבד עם צרכי התובעת. הם מבקשים לקבוע את תוחלת חיי התובעת לעוד 14.5 שנים למן מועד הגשת הסיכומים (היינו מיום 13.2.18) וסה"כ עד הגיעה של התובעת לגיל 85.5 שנים.

19. הנתבעות טוענות כי יש להעמיד את תוחלת חייה של התובעת על 9 שנים. לטעמן אין מקום לקביעה של המומחה בחוות הדעת, לפיה העריך את תוחלת חייה של התובעת ב - 13.5 שנים ממועד חוות הדעת (היינו 29.9.16). קביעה זו לא הביאה בחשבון את התחלואים הנוספים מהן סובלת התובעת שאינם קשורים לתאונה. החישוב של תוחלת חייה בחוות הדעת הביא בחשבון אשה יהודיה בריאה בגילה. כך גם הפגיעות שסבלה התובעת לרבות הפגיעה הקוגניטיבית אף הן יגרמו לקיצור תוחלת חייה.

הן הוסיפו וטענו כי מאחר ומדובר בהערכה בלבד נכון יהיה במקרה זה לפסוק פיצוי עיתי בכל חודש עד תום תוחלת חייה של התובעת בפועל.

דיון

20. כאמור, במסגרת תשובתו של המומחה לשאלת ההבהרה שנשלחה אליו על ידי ב"כ הנתבעות, העריך המומחה את תוחלת החיים הצפויה של התובעת ב- 13.5 שנים מיום הבדיקה. הערכה זו נעשתה לפני שהוצגו לו סרטונים שבהם נראה תפקודה של התובעת לאחר בדיקתו אותה.

21. בחקירתו, מיום 28.12.17, כאשר התבקש להתייחס לנושא של קביעת תוחלת החיים, השיב המומחה כי מדובר באלמנט סטטיסטי, אשר אינו מדויק ויש להתייחס לקביעתו כהערכה בלבד. (ראה עמ' 60- 61 לפרוטוקול).

22. בהמשך נדרש להתייחס למשמעות של ההתקדמות שעשתה התובעת במהלך השנה ושלושה חודשים מאז שנבדקה על ידו והשיב כי בהתאם לחישובים שביצע היה מגיע לתוחלת חיים של 14.5 שנים:

"אתה שואל בהתחשב שהתובעת אוכלת לבדה ובהתחשב בשיפור שראיתי, אני משיב לך שלצורך העניין זה יכנס לעמודה חמישית של יכולת הליכה מסוימת באותה טבלה שהצגתי.
אתה שואל האם אוכל לומר לפי אותו ערך שעשיתי אני משיב לך שהייתי מגיע היום ל- 14.5 שנים". (ראה עמ' 61 לפרוטוקול).

23. בחקירתו הנגדית, התבקש המומחה להתייחס להשפעת מצב רפואי קודם של התובעת על תוחלת החיים שלה והשיב כי "מחלות פנימיות עלולות להשפיע על תוחלת החיים וכי זה תלוי באיזון ובסיבוכים, אם קיימים" (ראה עמ' 63 לפרוטוקול).

אך בהמשך הסביר כי מאחר והתובעת עבדה עד בסמוך לתאונה במשרה מלאה בעבודה שמצריכה עבודה מדויקת, הוא מעריך כי הרמה התפקודית הייתה שמורה ולכן ההשפעה של הגורמים שצוינו לעיל, אם קיימת, היא מינימלית בנוסף לקיצור בתוחלת החיים עקב הפגיעה. (ראה עמ' 64 לפרוטוקול).

24. המומחה אישר את טענת ב"כ הנתבעות לפיה בהתאם למחקרים של שבל, חיי חולים סיעודיים בעקבות פגיעה מוחית טראומטית קצרים יותר בהשוואה לאדם בריא בגלל הפגיעה הקוגניטיבית.יחד עם זאת הסביר כי יש חוקרים נוספים, פרט לשבל, כאשר כל אחד אוחז באסכולה אחרת. המומחה במסגרת הערכתו ניסה לעשות סיכום והתאמה למקרה כאן (ראה עמ' 66 לפרוטוקול).

25. אין חולק כי הערכת תוחלת חיים אינה מדע מדויק וכי גורמים רבים ושונים משפיעים על ההערכה.

26. בנסיבותיו של תיק זה, לאחר שקראתי את טענות הצדדים, צפיתי בסרטונים של התובעת, המעידים על התקדמות מאוד משמעותית בתפקודה ושמעתי את חקירתו של המומחה, אני קובעת כי יש להעמיד את תוחלת חייה של התובעת על 14.5 שנים ממועד חקירתו של המומחה, כפי שקבע במסגרת חקירתו. לא ברור לי על מה נסמכת בקשת התובעים לקביעת מועד ההערכה ממועד הגשת סיכומיהם דווקא. המועד האחרון בו ניתנה התייחסות המומחה למצבה של התובעת היה בעת חקירתו בבית המשפט לאחר הצגת הסרטונים.

27. המומחה הציג בחקירתו את הטבלה אשר באמצעותה ביצע את ההערכה של תוחלת החיים והסביר בצורה מפורטת ומפורשת את דרכי החישוב.

התרשמתי כי הגם שמדובר בכלי הערכה, אשר אינו מדויק, יש בו כדי ליתן בסיס לקביעתו של המומחה.

28. איני מקבלת את טענת הנתבעות כי המומחה לא הביא בחשבון את הרקע הרפואי הקודם של התובעת בשקלול הערכתו. במסגרת חקירתו נשאל על כך והשיב. הסברו מניח את הדעת ומתיישב עם השכל הישר.

29. כך גם בנוגע לכל יתר גורמי הסיכון כמו זיהומים בדרכי השתן, אספירציות והפרעות בבליעה, פצעי לחץ ועוד. המומחה אישר כי התובעת יכולה לסבול מהם כתוצאה ממצבה, והם יכולים להביא לפגיעה בתוחלת החיים. חרף זאת לא ראה המומחה לשנות מקביעתו בשל גורמים אפשריים אלו והעיד כי הערכתו בוצעה על בסיס סיכום והתאמה. (ראה עמ' 66 לפרוטוקול).

עמדתו זו של המומחה מקובלת עלי ולו מן הטעם שהנתבעות לא הוכיחו זיהומים חוזרים ונשנים שחייבו טיפול רפואי או אירועים של אספירציות ופצעי לחץ שדרשו טיפול שלא צלח.

30. אשר על כן, אני קובעת כי יש לערוך את החישובים לעתיד עד לשנת 2032, עד הגיעה של התובעת לגיל 85.5 שנים.

שיעור ההיוון

31. הצדדים הגיעו לידי הסכמה כי יעלו את טענותיהם בשאלת שיעור ההיוון במסגרת הסיכומים.

32. ב"כ התובעים ביקש לקבוע את שיעור ההיוון על 2% ריבית וזאת לאור העובדה שבקובץ התקנות 7669 מיוני 2016 של הביטוח הלאומי, היוון גמלאות המל"ל נעשה לפי ריבית של 2%. הפסיקה כפי שהשתרשה במשך שנים וטרם שונתה, קובעת כי את ניכויי המל"ל לעתיד יש להוון על פי תקנות ההיוון של המל"ל ולכן נדרשת סימטריה.

כך גם הפנה לעמדת המדינה כפי שניתנה בת.א 56872-11-13 פלוני ואח' נ' משרד הבריאות ואח', המתנהל בפני כבוד השופט דראל ולמספר פסקי דין אשר ניתנו לאחרונה בעניין זה, בהם נקבע כי הגיעה העת לשנות את שיעור ריבית ההיוון לחישוב הפיצוי לעתיד ולהעמידה על 2%.

33. ב"כ הנתבעות טוען מנגד כי יש לפסוק את הפיצוי לעתיד לפי ריבית היוון של 3% וזאת בהתאם להלכה הפסוקה, אשר לא שונתה, כפי שנקבעה בע"א 2099/94 ציון חיימס נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 21.5.97 מפי כב' השופט אור, ואשר קובעת כי מן הראוי כי שינוי אחוז ההיוון ייעשה על ידי המחוקק.

עוד מפנה הוא לת.א (מחוזי י-ם) 53143-09-12 ש' ב' נגד המאגר הישראלי לביטוחי רכב – "הפול", ניתן ביום 28.3.17 מפי כבוד השופט דראל, שם נפסק כי כל עוד לא הוכח אחרת יש להוון את הפיצוי על יסוד הנחת עבודה של 3% ריבית.

ב"כ הנתבעות הוסיף כי הסוגיה עומדת להכרעת בית המשפט העליון בע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נגד פלוני, ע"א 4268/17 פלוני נגד המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול), ומשאין החלטה סופית בערעור אין לסטות מההלכה המחייבת של בית המשפט העליון ויש להעמיד את ריבית ההיוון על 3%.

דיון

34. במקרה דומה, בו עלתה שאלת שיעור ריבית ההיוון שיש לחשב על פיה את הפיצויים ואת הניכויים, קבעתי כי "הטענה עלתה מבלי שהובאו בעניין זה ראיות וחוות דעת מומחים. בנסיבות הללו משטרם אמר בית המשפט העליון את דברו בסוגיה זו הרי שלא ראיתי לסטות מן ההלכה הנוהגת והחישובים ייערכו, גם אם באופן גלובלי, על בסיס מקדם היוון של 3%."
ת.א. (ת"א) 43473-07-11 י.פ.ו. נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, מיום 11.1.18.

35. הנושא של שיעור ריבית ההיוון תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון ודומה כי נכון להמתין ולראות מה תהא קביעתו באשר לשיעור ההיוון שצריך לנהוג היום.

36. אין בהודעת המדינה בתיק אחר, שאף אינה צד בתיק זה, כדי ללמד על שינוי הלכה או כדי לחייב את הנתבעות.

ניתן למצוא פסקי דין של ערכאות שונות, אשר מביאים כל אחד גישה שונה לגבי שיעור ריבית ההיוון. מצב זה אינו ראוי שכן הוא פוגע בעקרון ההסתמכות של צדדים בכל הנוגע לאופן חישוב הפיצויים לעתיד.

לאור כל האמור אני קובעת כי החישובים ייעשו על פי היוון של 3%.

37. אלא שלמול קביעה זו של חישוב הנזקים לעתיד על בסיס היוון של 3% נדרשת סימטריה גם בחישוב הניכויים לעתיד.

מקום שהנתבעות עומדת על עריכת חישובי עתיד לפי ריבית של 3% הן אינן יכולות ליהנות מניכוי על בסיס ריבית היוון שונה שכן בכך יהיה חוסר צדק משווע ופגיעה לא מידתית בתובעת. (ראו על דרך ההיקש את דבריו של כב' השופט עמית בע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל, מיום 12.3.18).

על כן הניכויים של קצבאות המל"ל ייעשו על פי אותו מקדם היוון.

נזקי התובעת

עזרת צד ג'

טענות התובעים:

38. התובעת הייתה מחוסרת הכרה במשך 14 שבועות. בתקופה זו הקפידו בני המשפחה כי תמיד מישהו ישהה ליד מיטתה על מנת להשגיח עליה. בתקופה זו שכרו עזרה ושילמו למטפלות.

39. בהמשך, בתקופת אשפוזה של התובעת בבית חולים רעות, פעלה המשפחה לפי הכוונת הצוות הרפואי לקבל אישור העסקה של עובד זר ובינתיים התקשרה המשפחה עם מטפלת זרה אשר הגיעה לבית החולים מדי יום, הוציאה את התובעת לחצר, עשתה איתה תרגילים ובשעות אחה"צ הייתה חוזרת לביתם של התובעים ומסייעת לתובע 1.

בנוסף לסיוע של העובדת הזרה, ילדיהם של התובעים 1 ו-2 היו מגויסים לטובת הוריהם באופן אינטנסיבי. עזרה זו הינה ברת פיצוי ויש להעמידה על סך של 6,000 ₪ לחודש לכל שלושת הילדים יחד. כאשר לטענתם יש להוסיף פיצוי נוסף לבת ד.ל.ת בגין הפסדי שכרה עקב ההיעדרות מעבודתה בשל התאונה, הפסד המסתכם בסך של 110,435 ₪.

40. מיום שחרורה של התובעת מבית החולים הסיעודי פאלס, מפנים התובעים לע"א 3375/99 אריה אקסלרד ואח' נ' צור שמיר, חברה לביטוח בע"מ ואח', ניתן ביום 5.9.00 מפי כב' השופט אור (להלן: "הלכת אקסלרד"), לפיה שווי עלות העזרה שיש לפסוק הינו בגובה של 15,713 ₪ משוערך להיום.

טענות הנתבעות:

41. בגין עזרת בני המשפחה, החורגת מהמקובל, בתקופת האשפוז ועד מועד חזרתה של התובעת לביתה יש לפסוק פיצוי בסך של 700 ₪ לחודש ובסך הכל 3,500 ₪.

אין מקום לפסוק פיצוי בגין העסקת מטפלת זרה בתקופת האשפוז בבית החולים השיקומי רעות, או בית החולים הסיעודי פאלס, שכן בתקופות אלה בתי החולים סיפקו לתובעת את כל צרכיה הסיעודיים.

יתרה מכך, מדובר במטפלת זרה שאושרה בעבור התובע ז"ל, ולא בעבור התובעת, ועל פי הנטען היא לנה בבית התובעים וטיפלה בצרכי התובע.

42. מיום שחרורה של התובעת מבית החולים הסיעודי פאלס ועד היום יש להעמיד את הפיצוי על 7,000 ₪ לחודש.

43. התובעת אינה משותקת ואינה קוודראפלגית ולכן יש לאבחן את עניינה מהלכת אקסלרד ולדחות את טענת התובעים לפיצוי בהתאם לסכום שנפסק שם.

44. מדובר בנזק מיוחד שיש להוכיח בעין.

התובעת הציגה ראיות וסרטונים מהם עולה כי חל שיפור במצבה התפקודי וכי כיום היא הולכת ברחוב עם הליכון, מצליחה לעזור קצת בקיפול כביסה, מסוגלת להכניס ולהוציא סכו"ם מהמגירה, פותחת ארון צלחות וסוגרת, עוברת בהליכה בסיוע המטפלת לכיסא שליד השולחן, עונה לשאלות ומנהלת שיחה. התובעת משתמשת בשתי ידיה והיא איננה מרותקת למיטתה ומסוגלת להתנייד בעזרה/ תמיכה.

45. גם כאשר המטפלת טיפלה בשני ההורים עמדו סה"כ ההוצאות בפועל עבור העסקתה של העובדת הזרה (לפי עדות התובעים והראיות) כולל השלמה של בני המשפחה על סך - 7,200 ₪ לחודש. לכן, יש לדחות את דרישת התובעים בסיכומיהם לקבלת סכום גבוה יותר.

46. בהתאם לראיות שהוצגו העלות המקסימלית של המטפלת בתובעת בלבד מסתכמת ב- 6,800 ₪ לחודש.

לו הייתה מעסיקה התובעת מטפלת דרך המל"ל, העלות הייתה נמוכה ב- 800 ₪ לחודש, ומדובר בהפרת חובת הקטנת הנזק המוטלת על התובעת.

47. העלויות המוצאות בפועל עבור המטפלת בתובעת משקפות את ההוצאה הנדרשת כדי לספק את כל צרכי העזרה לה זקוקה התובעת ולכן אין לקבל בעניין זה גם את החישוב של העלות בגין עזרה שפורטה בחוות הדעת של הגב' רמות מטעמם של התובעים.

48. על בית המשפט להעמיד את הפיצוי בגין עזרת הזולת בהתאם להוצאה שהוצאה בפועל על ידי התובעים בסך של 6,800 ₪ לחודש. לחילופין, יש לקבל את חוות הדעת של הגב' שפירא, שחוות דעתה הוגשה מטעם הנתבעות, ולהעמיד את עלות העזרה הכוללת לה נזקקת ותזקק התובעת בסכום של 7,700 ₪ לחודש.

יש להביא בחשבון גם את העובדה כי לאור מחלות הרקע של התובעים הם היו נזקקים לעזרה אף ללא קשר לתאונה.

דיון

49. התובעת 5, הגב' ד.ל.ת, העידה בתצהירה על העזרה שניתנה על ידה, על ידיי אחיה ועל ידי המטפלת הזרה בתקופת אשפוזה של התובעת בבית החולים תל השומר ובבית החולים רעות. עדותה הייתה אמינה עלי ועל פיה הם שהו לאורך שבועות ארוכים ליד התובעת באופן שתמיד אחד הילדים היה במקום וזאת עד למועד העסקת העובדת הזרה שהייתה מגיעה בבוקר ועוזבת בשעות אחה"צ כשאחד מהילדים הגיע להחליף אותה. הם דאגו תחילה שהצוות ידאג לשנות לה תנוחה ולוודא כי כל המכשירים עובדים כראוי כל עוד התובעת הייתה מחוסרת הכרה ולאחר מכן בשיקום דאגו ליצור גירויים לתובעת גם אם טרם הגיבה וזאת בהנחיית הצוות. הם אלה ששילמו את הוצאות הנסיעה המוגברות של המטפלת הזרה כל יום מבית התובעים בנתניה לרעות וחזרה (ראה סעיפים 6, 10, 12 ו – 52 לתצהיר התובעת ועדותה בעמ' 42 לפרוטוקול).

50. עדותה של הבת נתמכה בעדות הבן א.ת., התובע 3, וכן במסמכים שצורפו לתיק המוצגים שמעידים על תשלום למטפלות ושעות שבהן השגיחו על התובעת.

51. על עלות העסקתה של המטפלת הזרה, לאחר שחרורה של התובעת לביתה, הצהירו הן התובעת 5 והן התובע 4:

"אנחנו משלמים למטפלת באמצעות חברת הסיעוד שבח, אליה מופנים ישירות תגמולי המוסד לביטוח לאומי סיעוד של אמא ובעת היותו של אבי ז"ל בחיים, גם תגמולים שהוא קיבל מביטוח לאומי...העסקה דרך שבח כרוכה בעלות ששבח גובים כעמלה וכך יוצא שמתוך 54 ₪ לחודש שמעביר הביטוח הלאומי שבח זוקפת לזכות המטפלת 31 ₪. העסקה דרך שבח חשובה לנו משום שהם דואגים לתלוש משכורת ודואגים להפריד או ליידע אותנו כמה נדרש לשלם עבור הבראה חופש וחגים, עליה בשכר לפי החוק וכן יש אחריות שלהם למציאת מטפל חליפי במקרה שהמטפלת הקיימת לא תוכל להמשיך. מעת שאבא נפטר והגימלה שקיבלה שבח עבורו מביטוח לאומי הופסקה, אנו נדרשים לשלם למטפלת את ההפרש שכן שבח הורידה את התשלום שהיא מעבירה למטפלת בשיעור הגימלה של אבא שהופסקה. לפיכך אנו משלמים למטפלת באופן עצמאי ולא דרך שבח, כ- 2,100 ₪ לחודש בנוסף. (ראה סעיף 9 לתצהיר התובע 4 וסעיף 33 לתצהיר התובעת 5).

52. לעלות זו יש להוסיף תשלומים בגין סופי שבוע שהמטפלת נשארת או בגין מטפלת מחליפה, דמי כיס שבועיים למטפלת, דמי ביטוח לאומי עבורה וביטוח רפואי וכן הוצאות הכלכלה שלה (ראה סעיף 34 לתצהיר התובעת 5 וכן עדות התובע 4 בעמ' 51 לפרוטוקול)).

53. התובעים 4 ו-5 אישרו בעדותם כי לא ניסו לפנות למל"ל לצורך העסקה ישירה של המטפלת הזרה וכי מיד פנו לחברת שבח על מנת להעסיק את המטפלת הזרה דרכם. זאת בעקבות המלצה שקיבלו. ד.ל.ת הסבירה בחקירתה כי בדרך זו של העסקה, הם מקבלים הנחיות כמה לשלם עבור המשכורות, עבור עבודה בסופי שבוע, עבור חופשות וימי מחלה ועבור תנאים סוציאליים. ובעיקר בשל העובדה כי דרך העבודה מול חברת כוח האדם יותר קל להם למצוא מטפלת מחליפה למטפלת הקבועה (ראה עמ' 33 לפרוטוקול).

54. באשר לתקופה שלאחר פטירת התובע העידה ד.ל.ת כי הם ממשיכים לבוא אל התובעת באופן שמידי יום מי מהם נמצא אצלה וכי בסופי שבוע שבהם המטפלת בחופשה ונמצאת מטפלת מחליפה, מישהו מהם נותר לישון אצל התובעת מאחר ואותה מטפלת לא מכירה את האם וצרכיה (ראו עדותה בסעיף 44 לתצהיר). תמיכה לעדותה מצאתי בעדות הבן ע.ת. (ראה סעיפים 12-14 לתצהירו) וכן בעדות הבן א.ת., התובע 3:

"מאז שאבא נפטר, מדי יום כולל סופי שבוע מישהו מאיתנו מגיע לבית של האמא ונמצא שם לפחות שעתיים ביום. עם כל הכבוד למטפלת, זו מטפלת זרה עם מנטליות שונה והיא אינה יכולה לתת מענה לניהול היומיומי של הבית. אנחנו מרגישים כי יש הכרח להיות שם מדי יום על מנת להרגיע את האמא, לעודד גם את המטפלת שלא קל לה, להכניס קצת שמחת חיים לבית.
...
המטפלת הקבועה יוצאת לאורך החודש לעיתים לחופש בסופשבוע ואז נדרש להביא מטפלת מחליפה, כל פעם מי שניתן למצוא. לא תמיד המטפלת המחליפה מיומנת מספיק בעבודה עם נכה סיעודי ולכן במהלך הסופשבוע אחד מאיתנו נמצא עם אמא כל אותו הסופשבוע משעה 15:00 ביום ו' ועד מוצ"ש כולל לינה.
...
אני מגיע בין פעמיים לשלוש בשבוע אל אמא, פרט לסופשבוע שאז נפגשים או אצלה או אצל דניאלה או אצלי בקיבוץ שפיים". (ראה סעיפים 10, 12 ו- 14 לתצהיר).

55. בנוסף העידו התובעים 4 ו-5 גם על הפגיעה בהכנסתם כתוצאה מהעזרה היומיומית הנדרשת מהם לצורך טיפולים בעניינים של התובעת, כך למשל העידה ד.ל.ת:

"... אני מתפרנסת מעיסוקי כמתווכת נדל"ן עצמאית באמצעות חברה שבבעלותי. בעקבות התאונה ובמיוחד מאז התאונה ולאורך שנת 2015 צמצמתי את הפעילות שלי בעבודה. כמובן שלאור ההתגייסות שנדרשת ממני לטיפול בעניינים של ההורים מאז התאונה, היכולת שלי להיות פנויה לעבודתי הצטמצמה, דבר הפוגע בהכנסותיי. ... ניתן לראות כי בפרט בשנת 2015, נפגעה מאוד הכנסתי בשל התאונה של ההורים." (ראה סעיף 45 לתצהיר).

וכך גם העיד מר ע.ת כי הוא בעלים של חברה סלובנית שעוסקת ביבוא של אבן טבעית למזרח אירופה. עבודה שמטבעה כרוכה מדי פעם בנסיעות לחו"ל. מאז התאונה ולאור היקף המאמץ שנדרש ממנו להשקיע בטיפול בהורים, יש לו פחות זמן להשקיע בעבודה. (ראה סעיף 11 לתצהירו). זאת הגם שאישר שאינו יכול להצביע על ירידה שמוצאת ביטויי בדוחות הכספיים של החברה.

56. לתיק המוצגים צורף אישורו של רואה החשבון של ד.ל.ת, ממנו עולה כי בשנת 2015 מחזור העסקאות של החברה, הנמצאת בבעלותה הבלעדית היה נמוך באופן משמעותי ממחזור ההכנסות של השנים הקודמות ואף שלאחר מכן. כך עלה כי בשנת 2013 מחזור ההכנסות עמד על 539,962 ₪, בשנת 2014 מחזור ההכנסות עמד על סך של 390,304 ₪, בשנת 2015 מחזור ההכנסות עמד על סך של 59,879 ₪ ובשנת 2016 מחזור ההכנסות עמד על סך של 585,853 ₪. (ראה עמ' 35 לתיק המוצגים).

57. לאחר ששמעתי את עדויות התובעים, קראתי את טענות הצדדים ובחנתי את הראיות, מצאתי לקבוע כי מדובר במשפחה מאוד תומכת, אשר התגייסה לשקם את התובעת בכל דרך אפשרית ולא חסכה מאמצים ומשאבים לשם כך. כפי שייבחן בהמשך אכן השקעה זו נשאה פרי שכן שיקומה של התובעת הפתיע גם את המומחה בתחום זה.

שוכנעתי כי בתקופת האשפוז עזרת הילדים חרגה מהעזרה המצופה מבן משפחה ויש לפסוק לילדים פיצוי בגין כך.

יתרה, הוכח במסגרת הראיות כי השתכרותה של הבת ד.ל.ת נפגעה במהלך שנת 2015.

58. באשר למטפלת הזרה שהגיעה לשמור ולהשגיח על התובעת בעת שהתובעת הייתה מאושפזת, הבאתי בחשבון את העובדה כי מדובר בעובדת אשר הייתה ככלל אמורה לטפל בתובע, אולם נוכח הצורך המיידי שנוצר לטיפול גם בתובעת, היא הייתה מגיעה לטפל בתובעת. איני סבורה כי התובעת זכאית לפיצוי בגין העזרה שניתנה לה על ידי המטפלת של התובע ז"ל שכן התובע היה זכאי לקבל את שירותיה בשל מצבו הוא ואף קיבל בגין השירותים הללו קצבה. לכן הגם שבסופו של יום המטפלת הגיעה לסייע לתובעת, אין מדובר בהוצאה שהוצאה עבור התובעת בלבד.

יחד עם זאת, ראיתי להביא בחשבון את התשלום אותו היו צריכים לשאת בני המשפחה בגין הוצאות הנסיעות של המטפלת לבית החולים וחזרה לבית בנתניה. כן הבאתי בחשבון את עלויות המטפלות שהגיעו לבתי החולים למשך מספר שעות.

59. בשוקלי את הראיות והמוצגים שהוצגו ראיתי לפסוק עבור עזרת בני המשפחה והמטפלות הזרות סך של 6,000 ₪ לחודש לכל תקופת האשפוז.

60. באשר לצורך במטפלת זרה לאחר שחרורה של התובעת מבית החולים, אין למעשה מחלוקת כי התובעת נדרשת לעובדת סיעודית 24 שעות ביממה. המחלוקת הינה רק בשיעור עלות העסקתה.

61. לצורך הוכחת עלות העסקת עזרה סיעודית, המציאו הצדדים חוות דעת. מטעם התובעת, הוגשה חוות דעתה של הגב' רמות, הבעלים והמנהלת של חברת מתן שירותי בריאות מתקדמים בע"מ.

מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתה של הגב' שפירא, הבעלים והמנהלת של חברת "יד ולב"- חברה לשירותי סיעוד. הצדדים הסכימו על הגשתן של חוות הדעת ללא צורך בחקירה.

62. בחוות דעתה מפרטת הגב' רמות את עלות העסקת העובד הזר וכוללת בו שכר מינימום, תשלום נוסף עבור שבתות, תוספת תנאים סוציאליים והוצאות המעביד, עלות מטפל מחליף ישראלי ועוד. חישוב הפרטים המובאים בחשבון בחוות דעתה מעמיד את העלות החודשית הממוצעת על בין 11,500-12,000 ₪ לחודש.

63. מטעם הנתבעות הוגשו שתי חוות דעת של הגב' שפירא. בחוות דעתה הראשונה מיום 27.2.17, היא מפרטת את העלויות הנדרשות לצורך העסקת העובד הזר ומעמידה את השכר הכולל על – 6,571 ₪. לטענתה הסכום הזה במלואו מכוסה על ידי חברת הסיעוד.

בחוות דעתה השנייה מיום 17.12.17, התייחסה להערותיה של הגב' רמות בקשר לחוות דעתה הראשונה. היא מסכימה שיש להוסיף תוספות שונות לסכום הראשוני שקבעה כך שעלות העסקה חודשית מסתכמת בסך של – 7,670 ₪ לחודש.

64. לאור העדויות ששמעתי הן של התובע 4 והן של התובעת 5, תלושי השכר שהוצגו לי במסגרת תיק המוצגים של התובעים והאישורים של המטפלות המחליפות, באתי למסקנה כי יש להעמיד את העלות הכוללת של העסקת העובדת הזרה על – 7,700 ₪ לחודש.

65. לסכום זה ראיתי להוסיף סכום נוסף בגין עזרת הילדים אשר אני סבורה כי היא חורגת מהמקובל וראיתי להעמידה על סך של 600 ₪ בחודש.

לא ראיתי להוסיף פיצוי בגין מועדון קשישים שכן לא ראיתי המלצה מהמומחה ואף איני סבורה שיהיה בכך משום המועיל לתובעת במצבה.

מכאן שסה"כ שיעור הפיצוי בגין העזרה לאחר גיוס העובדת הזרה עומד על 8,300 ₪ לחודש.

66. לאור קביעותיי שלעיל ראיתי לפסוק פיצוי כדלקמן:

לעבר

עבור העזרה שניתנה לתובעת מיום התאונה 10.10.14 ועד ליום שחרורה מפאלס (3.5.15) לפי עלות של 6,000 ₪ X 7 חודשים = 42,000 ש"ח ובתוספת ריבית מאמצע תקופה סך של – 43,730 ₪.

עבור העזרה שמיום שחרורה של התובעת מפאלס ועד היום לפי עלות של 8,300 ₪ X 45 חודשים = 373,500 ₪ ובצירף ריבית מאמצע תקופה סך של – 380,500 ₪.

לעתיד

מהיום ועד לתום תוחלת חייה של התובעת כפי שראיתי לקבוע, עד גיל 85.5, ראיתי לפסוק סך של 8,300 X 132.40 = 1,098,920 ₪.

סה"כ הפיצוי בגין עזרת הזולת עומד על 1,523,150 ₪.

דיור

טענות התובעים

67. לקראת שחרורה של התובעת מהמרכז הרפואי רעות, התברר כי רוחב המעלית בבית בו התגוררו התובעים לפני התאונה אינו מתאים לכיסא גלגלים ולכן נדרש דיור חלופי.

68. לנוכח הקושי לאתר דירה מתאימה להשכרה, שוכנו התובעים בדירה בנתניה השייכת לבנם מר ע.ת.. הדירה מצויה בבניין עם מעלית שניתן להכניס אליה כיסא גלגלים. הדירה התפנתה משוכרים בסמוך לקראת שחרורה של התובעת לביתה ולכן הייתה זמינה.

69. לטענת התובעים, התובעת מתגוררת היום בדירתו של הבן ומשלמת את דמי שכירות ששילמו הדיירים הקודמים. במהלך הדיון הם טענו כי במידה וע' יינשא ויהפוך אבא לילדים, הוא עשוי להיזקק לדירתו ולכן קיימות שתי אופציות: האחת, ביצוע העבודות הנדרשות לצורך החזרת התובעת לדירה בה התגוררה עובר לפגיעה, בעלות נדרשת של 611,000 ₪ ובנוסף פיצוי בגין דמי השכירות העודפים לתקופה של כשנתיים עד להסדרת רישיון וביצוע בפועל.
השנייה, מכירת הדירה של התובעת ורכישה של דירה אחרת, מתאימה, בעלות של כ- 594,000 ₪ ובתוספת הפרש שכר דירה בגין תקופה שעד לביצוע ההחלפה.

70. החל מיום שחרורה של התובעת מפאלס, שילמו התובעים לבנם דמי שכירות עבור דירתו בסך של 6,000 ₪.דירת התובעים ברח' איתמר בן אב"י מושכרת בשכר חודשי של 4,000 ₪ לחודש החל מיום 14.6.15. מכאן כי חודש אחד נדרשו התובעים לממן שכר דירה מלא עד למציאת שוכר לדירתם ומאז משולמת תוספת של 2,000 ₪ כל חודש בגין המגורים בדירת הבן.

בנוסף שילמו התובעים סך של 4,000 ₪ בגין העברת התכולה מדירתם לדירת בנם.

בשל המעבר לדירת הבן קיימת תוספת תשלום בגין מיסי ועד הבית וארנונה המסתכמים בסך של 600 ₪ לחודש.

בנוסף, לצורך התאמת הדירה למצבה של התובעת נרכשו מספר רב של אביזרים בסך של 6,000 ₪.

טענות הנתבעות

71. התובעת זכאית לפיצוי רק בגין הוצאות שהוצאו בפועל בעד התאמת דיור, אך לא בעבור שיפור הדיור לאחר התאונה.

72. ברור כי המעבר של התובעים 1 ו-2 מדירתם לדירת בנם, דירה חדשה וגדולה יותר בת 5 חדרים, מהווה שיפור דיור ולא התאמת דיור.

73. עלו סתירות בעדויות של ע.ת. בקשר לסכום דמי השכירות, כאשר בפועל הדירה הושכרה בסכום של 5,400 ₪.

74. דירת ההורים הושכרה בסכום של 4,000 ₪ לחודש, כך שבפועל ההפרש הינו בסך של 1,400 ₪. אולם גם הפרש זה משקף שיפור הדיור ומעבר לדירה גדולה וחדשה יותר ולא בצורך בהתאמת דיור.

75. לאחר פטירת המנוח, התובעת אינה זקוקה לדירת 5 חדרים למגוריה ומגורי המטפלת ולכן היא אינה זכאית להפרש שכר הדירה שבין דירת המגורים הקודמת שלה לבין דירת המגורים של הבן.

התובעת יכולה למצוא באותו הסכום, שבו היא משכירה את דירתה, דירה בבניין עם מעלית רחבה של 3- 4 חדרים.

76. יש לדחות את טענת התובעת למתן פיצוי להתקנת מעליות חיצוניות מתאימות למצבה בבניין בו היא התגוררה עובר לתאונה. התובעת אינה מחויבת בהשבחת הבניין כולו ואף אין ערובה כי ניתן לבצע זאת. מנגד קיימות דירות הנמצאות בקרבת מקום למגורי התובעת ואשר תואמות לצרכיה וזאת אף מבלי לשלם תוספת תשלום עבור המעבר.

77. הקביעה של מר קרבצ'יק, כי עלות התאמת פנים הדירה של התובעת למצבה הינה 60,000 ₪, אינה רלוונטית שכן הקביעה התייחסה לדירת התובעת עובר לתאונה אילו ניתן היה להתאים את הבניין למצבה ולא לדירת הבן בו היא מתגוררת היום.

78. יש לדחות את טענת התובעים כי בכוונת הבן לגור בעתיד בדירה מה שיגרום לתובעת הוצאות נוספות בגין הצורך לעבור לדירה אחרת בעתיד. מדובר בטענה שאין לה ביסוס והינה השערה בלבד. בנוסף, ע.ת אישר בעדותו כי הוא מעולם לא גר בדירה וכי הדירה הייתה פנויה מספר שבועות עובר לכניסת התובעים לדירה.

79. התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין החלטתם לשכור את דירת הבן שהינה גדולה ומעבר לצרכיהם ובסכום הגבוה מדמי השכירות אותו הם מקבלים עבור דירתם.

לחילופין , בהתאם לחוות הדעת של מר קרבצ'יק, ניתן לשכור דירה נגישה למצבה של התובעת בת 4 חדרים ואז ההפרש בדמי השכירות בין הדירה אותה התובעת משכירה לדירה אותה היא שוכרת יהיה כ- 500 ₪ לחודש.

דיון

80. בחוות דעתו קבע פרופ' דודקביץ כי הדירה של התובעת "צריכה להיות בבית צמוד קרקע או בבית דירות עם מעלית רחבה במידה מספקת לכניסת ויציאת כסא גלגלים וללא מכשולים אל המעלית או מהמעלית לדירה. הדירה חייבת להיות מותאמת לנגישות על כסא גלגלים, כולל דרכי הגישה מהמכונית וכן לחדרי השירותים ולמקלחת. כיום הדירה מונגשת.".

81. כאמור, מאז שחרורה של התובעת מבית החולים הסיעודי פאלס, עברה להתגורר בדירת בנה.
מדובר בדירה חדשה וגדולה בת 5 שנים אשר כאמור מותאמת לצרכיה של התובעת.

הבת ד.ל.ת העידה אודות הקושי במציאת דירה המותאמת לצרכיי התובעת לקראת שחרורה מפלאס ועל קבלת ההחלטה להעביר את הוריה לדירת האח:

"... תחילה הסתובבתי עם מתווכים בנתניה בנסיון לאתר דירה פחות או יותר באזור סביבת המגורים המוכרת להורים... ראיתי מספר דירות בבנינים עם מעלית אך לא הצלחנו למצוא משהו שיתאים בעיקר בגלל מגבלה של המעלית ורוחב פתחים.
בבעלות אחי ע. דירה בנתניה שהיתה מושכרת במועד התאונה. מדובר בדירה בבניין חדש יותר עם נגישות המתאימה לכיסא גלגלים על פי התקנים החדשים כמו גם פתחים בתוך הדירה ברוחב שכיסא הגלגלים פחות או יותר יכול לעבור בו ומקום מתאים למטפלת. בנסיבות אלה כאשר אמא במצב סיעודי מלא, ונדרשת דירה מותאמת עם אפשרות להשכרה לטווח ארוך, הפיתרון ההגיוני היה שההורים ישכרו את הדירה מאחי ע. כמובן שאחי לא יכול היה לוותר על הכנסה משכר דירה שנדרשת גם לכיסוי משכנתא שנטל לצורך רכישת הדירה. (ראה סעיפים 16- 17 לתצהירה).

82. על פי הצהרתו של ע.ת., שניתנה בתמיכה לבקשה לתשלום תכוף שהוגשה בשעתה, הצהיר ע.ת. כי הדייר הנוכחי משלם שכר דירה בשיעור של 5,750 ₪ לחודש (ראה סעיף 14 לתצהיר עמ' 11 לתיק המוצגים).

כך גם מדו"ח פירוט הפקדות שהמציא עלה כי ההפקדות שבוצעו לחשבונו על ידי השוכרים עמדו על 5,750 ₪ לחודש לתקופה שעד 1.4.15.

על כן ראיתי להביא בחשבון שהתובעים נדרשו לשלם 250 ₪ יותר מהדייר הקודם, הגם שייתכן כי דמי שכירות בסך 6,000 ₪ היוו דמי שכירות שניתן היה לקבל בגין השכרת דירה כזו.

83. הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים בנושא שמאות מקרקעין ועלויות דיור.

84. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של מר זיו. מר זיו ביקר בדירה בה התגוררו התובעים במועד התאונה. בחוות דעתו ציין כי לא ניתן להרחיב את פתח המעלית הקיים היום בדירת ההורים ולכן יש לבצע מעלית חיצונית נגישה לדירה. מר זיו אמד את עלות התיקונים הנדרשת בדירת התובעים בסך של 421,000 ₪. עוד אמד את עלות ההפרש של דמי שכירות בין דירת ההורים לבין דירה נגישה בסך של כ- 1,700 ₪.

85. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של מר קרבצ'יק. המומחה ציין בחוות הדעת כי ניתן להתאים את המעלית הקיימת בבניין שבו מצויה דירת ההורים והוא מעריך את עלות התיקון בסך של כ- 50,000 ₪. עוד הוא העריך כי שווי דמי השכירות הראויים בגין הדירה של הבן הינם בשיעור של 5,600 ₪ בלבד כאשר את הפער בין העלויות בין דירת התובעת לדירת הבן יש לזקוף לגודלה של הדירה. אילו הייתה התובעת שוכרת דירה כפי צרכיה, בשטח של 100 מ"ר ו- 4 חדרים, שווי דמי השכירות היה עומד על 4,400 ₪ בלבד.

86. נוכח קביעתו של מר קרבצ'יק, כי ניתן להקים מעלית בבניין, פנו התובעים למר יעקב טל, מומחה למעליות ולהנדסת חשמל. המומחה קבע בחוות דעתו כי טענת השמאי קרבצ'יק בדבר החלפת שתי דלתות במעלית הקיימת אינה ישימה כלל. מר טל קבע כי עלות התקנת מעלון חיצוני לבניין מסתכמת בסך של 320,000 ₪ כולל בניית פיר, הכנות בניה ואישור העירייה לחריגת בניה. כאשר משקללים את העלות של התקנת המעלית החיצונית לסכומים אותם העריך השמאי עמית זיו, העלות של התאמת הדירה הקיימת מסתכמת לסך של 611,000 ₪. ובנוסף יש לפצות עבור התקופה עד לקבלת האישורים, התקנת המעלית וזמן הביצוע.

87. כאן המקום לציין כי לאחר הגשת הסיכומים ובסמוך למתן פסק הדין הוגשה הודעת התובעים כי הבן שבדירתו מתגוררת התובעת, מבקש למכור את דירתו לאחר שזכה בבן עם זוגתו.

בהקשר זה ראיתי לציין כי הגם שבתצהירו המאוחר של הבן הוא ציין כי בכוונתם לרכוש לתובעת דירה, הרי שהמהלך טרם הושלם וידרוש גם קבלת אישור של בית משפט לענייני משפחה.

88. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחוות הדעת המקצועיות, בחנתי את הראיות ושמעתי את העדויות, אני סבורה כי בנסיבותיו של תיק זה נכון יהיה לפסוק פיצוי אשר יהיה בו לשקף את הפער שבין דמי השכירות אותם מקבלת התובעת עבור דירתה ובין דמי השכירות שהייתה אמורה לשלם על דירה מתאימה, בסך של - 1,600 ₪ כולל הפרש מיסי עירייה ווועד.

89. מסקנתי זו נובעת ממספר טעמים:

ראשית, הסכם השכירות הקודם של הבן, אשר הומצא לעיוני, עולה בקנה אחד עם קביעת המומחה מטעם התובעים, אשר קבע כי יש להעמיד את הפער על סך של 1,700 ₪.

שנית, אין חולק שהתובעת אינה זקוקה לדירה בת 5 חדרים וגם בתקופה שהתובע ז"ל היה בין החיים לא היה צורך בדירה גדולה כל-כך.

שלישית מנגד, דירות בבניינים עם מעליות רחבות הינן בדרך כלל דירות חדשות יותר מזו שבה התגוררו התובעים עובר לפגיעה. מטבע הדברים מדובר בדירות שדמי השכירות גבוהים יותר גם ביחס לגודל דירה זהה בבניין ישן.

רביעית, בדירות אלה מיסי הוועד יקרים יותר.

חמישית, פתרון של התקנת מעלית בבניין בו התגוררו התובעים עובר לפגיעה, אינו ישים על פי העדויות.

שישית, לאור ההתפתחות האחרונה כי יש להעביר את התובעת לדירה חלופית מדירתו של הבן, ממילא לא יעמוד יותר הטיעון כי נכון שלא לטלטל את התובעת לדירה חלופית על מנת לחסוך בדמי השכירות.
על כן יהיה נכון לשכור כעת דירה בת 4 חדרים בלבד.

90. לאור האמור אני קובעת כי בגין התקופה שמיום שחרורה של התובעת מבית החולים פאלס (3.5.15) ועד היום, היינו 45 חודשים, יש לפסוק פיצוי בסך של 1,600 ₪ X 45 = 72,000 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע תקופה (1.3.17) סה"כ – 73,357 ₪.

מהיום ועד להגיע התובעת לגיל 85.5 בסוף יוני 2032, כפי שראיתי לקבוע בפרק הדיון של תוחלת החיים, עומד הסכום בגין הפרש השכירות על - 1,600 ₪ X 132.40 = 211,840 ₪.

לסכום זה ראיתי להוסיף פיצוי גלובלי בגין ההובלה של החפצים, שדרוגים והתאמות קטנות שנדרשו בבית הבן וכן תוספת נוספת עבור התאמת הדירה כאשר התובעת תידרש לעבור לדירה שכורה חדשה, נוכח ההתפתחויות.

כן יש להביא בחשבון שבחודש הראשון לאחר צאתה של התובעת מפאלס טרם הושכרה דירת התובעים ולכן הם זכאים גם לפיצוי בגין הפסד זה.

על כן ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין התאמת דיור על סך של - 302,000 ₪ במעוגל.

טיפולים רפואיים

טענות התובעים

91. התובעת קיבלה טיפולי פיזיותרפיה במסגרת ביתית פרטית, 3 טיפולים בשבוע בעלות של 250 ₪ לטיפול, עד סוף יוני 2017. מיולי 2017 היא מקבלת את הטיפולים בתדירות של פעמיים בשבוע בלבד.

92. בנוסף, התובעת קיבלה ומקבלת טיפולי ריפוי בעיסוק בתדירות של פעמיים בשבוע ובעלות של 300 ₪ לטיפול.

93. לטענת התובעים יש לפסוק לתובעת בגין הטיפולים לעבר סך של - 126,830 ₪ .

94. באשר לעתיד, לאור הערכת המומחה באשר להתקדמותה של התובעת כתוצאה מהטיפולים, יש לטענתם להמשיך ולהעניק לתובעת את אותה מסגרת טיפולים ובאותה תדירות למשך תקופה של לפחות 3 שנים. לאחר מכן יש לפסוק פיצוי בגין טיפולים משמרים בתדירות נמוכה יותר, כאשר הם מעריכים את העלות עבור סה"כ הטיפולים בסך של - 228,485 ₪.

95. בנוסף יש לטענתם לפסוק פיצוי בגין פעילות המתקיימת במועדון לקשישים ועבור העסקת סטודנט אשר יקריא לתובעת סיפורים פעמיים בשבוע והם מעריכים פיצוי זה בסך של 150,000 ₪.

טענות הנתבעות

96. בתביעות מכוח החוק, הקביעות באשר להיקף הטיפולים הרפואיים הנדרשים, נתונות לקביעת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט.

97. המומחה המליץ בחוות דעתו על פיזיותרפיה משמרת פעם בשבועיים עם הנחיה והפעלה ע"י המטפלת האישית.

עוד המליץ המומחה על טיפול דו-שבועי ע"י מרפאה בעיסוק במשך 6 חודשים עד שנה ולאחר מכן בהתאם להערכת הרופא השיקומי.

98. במסגרת חקירתו בבית המשפט התייחס המומחה אך ורק לצורך של התובעת בטיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק ולכן יש לדחות את טענת התובעים כי היא זקוקה לסטודנט שיקריא לה פעמיים בשבוע סיפורים.

99. לאור חוות הדעת של המומחה ולאור עדותו בבית המשפט יש צורך בהמשך טיפולי פיזיותרפיה וטיפולי ריפוי בעיסוק לתקופה של שנה אחת נוספת בלבד, ממועד ישיבת ההוכחות, היינו עד ליום 28.12.18.

100. תצהיריהן של המטפלות אינן קבילות כראיה בעניינים שברפואה וממילא אין להן כל נפקות בכל הנוגע לסוג הטיפולים להן נזקקת התובעת והיקפם.

101. לאור חקיקת חוק ההתייעלות הכלכלית החל מ- 1.1.10, נפגעי תאונות דרכים זכאים לקבלת הטיפולים הכלולים בסל שירותי הבריאות שמכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, מקופת החולים בה הם חברים וזאת ללא תשלום ואף ללא תשלום השתתפות עצמית.

מעקב רפואי, תרופות וטיפולים פרא-רפואיים שונים, לרבות טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, הינם שירותים הכלולים בסל הבריאות.

102. התובעת לא הוכיחה כי פנתה לקופת החולים בעניין זה .

103. אין לתובעת עילת תביעה בגין טיפולים אותם בחרה לקבל באופן פרטי הגם שהם כלולים בסל הבריאות.

לחילופין, התובעת נמנעה מלפעול בהתאם לחובתה להקטנת הנזק ומשכך דין תביעה זו להידחות.

עוד לחילופין, בתה של התובעת אישרה בחקירתה כי הם קיבלו למעשה החזר מהביטוח הפרטי בגין טיפולי הריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת ולכן לא נגרם להם כל נזק בגין טיפולים אלה.

דיון

104. בחוות הדעת התייחס פרופ' דודקביץ לטיפולים הפרא רפואיים אותם הוא ממליץ לתובעת לקבל והם: פיזיותרפיה משמרת פעם בשבועיים עם הנחיה והפעלה ע"י המטפלת האישית. טיפול דו-שבועי ע"י מרפאה בעיסוק במשך 6-12 חודשים ולאחר מכן, בהתאם להערכת רופא שיקומי.

105. בפועל, ניתנו לתובעת טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק בהיקף רחב יותר בשיעור משמעותי. ואכן, כפי שאישר המומחה בחקירתו, חל שיפור ניכר במצבה של התובעת (ראה עדותו בעמ' 56 לפרוטוקול).

106. המומחה נדרש להסביר את ההשפעה של הטיפולים הפרא-רפואיים אותם קיבלה התובעת, על השיפור במצבה האורתופדי, הקוגניטיבי והשפתי .

המומחה אישר כי כדי להגיע לשיפור כפי שניתן לראות בתפקודה של התובעת, נדרשו טיפולים מקצועיים בתדירות מספקת. בהמשך העיד כי אין לו ספק כי השיפור שחל ביכולותיה הקוגניטיביות של התובעת, ואפילו ביכולות תפקודיות מסוימות כמו למשל מוטוריקה עדינה, נובע מהטיפולים שקיבלה. (ראה עדותו בעמ' 57 לפרוטוקול).

107. כאשר התבקש המומחה להעריך מהי תדירות הטיפולים שיש לתת לתובעת, השיב כי כל זמן שיש התקדמות תפקודית יש ערך לטיפולים בתדירות שבה הם ניתנים. אולם ברגע שמגיעים לנקודת הפלטו (היינו לנקודה שממנה כבר לא נצפה המשך שיפור - ח.ו.ו.), הצורך בטיפולים יורד והתדירות המתבקשת היא יותר קטנה (ראה עדותו בעמ' 58 לפרוטוקול).

בתחילה ציין כי להערכתו בשנה הקרובה (הכוונה לשנת 2018 לפי מועד עדותו) יהיה ערך לטיפולים באותה תדירות. לעומת זאת בטווח של עוד שנתיים שלוש הוא לא סבור כי יהיה לטיפולים ערך, מכיוון שאז התובעת תגיע לנקודה שבה נעצרים (ראה עמ' 60 לפרוטוקול ).

בהמשך העיד כי להערכתו בטווח של עוד כ- שלוש שנים מיום חקירתו, תגיע התובעת למצב פלטו ואז לא יהיה כבר צורך בטיפול של ריפוי בעיסוק ויהיה צורך רק לשמר את הטווחים ולשמר ניידות וזאת בתדירות של פעם בשבועיים. אולם הוא ציין כי הטווח שבין השנה לשלוש שנים קשה מאוד לכימות, מתי וכמה טיפולים תצטרך (ראה עמ' 63 לפרוטוקול).

108. לאחר שצפיתי בסרטונים של התובעת, שמעתי את חקירתו של המומחה, ועיינתי בטענות הצדדים אני סבורה כי יהיה נכון בנסיבות העניין לפסוק פיצוי בראש נזק זה על דרך האומדנה.

פיצוי אשר יהיה בו מצד אחד, לשכלל את ההוצאות הרפואיות הרבות אשר הוציאו התובעים על מנת להביא לשיפור כה משמעותי במצבה של התובעת, ומצד שני יביא בחשבון את החובה של התובעים לפעול להקטנת הנזק על דרך פנייה לקופת החולים לקבלת החזרים בגין הטיפולים, ולו החזרים חלקיים, דבר אשר לא הוכח שנעשה על ידם.

109. לטעמי רק בזכות תדירות הטיפולים שניתנו לתובעת ומקצועיותם, היא הגיעה למצב בו היא נמצאת היום, מצב אשר אפילו המומחה מטעם בית המשפט הגדיר כיוצא דופן ולא צפוי.

110. לאור כל האמור לעיל ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי בסך של - 220,000 ₪.

הוצאות רפואיות ואביזרים רפואיים

טענות התובעים

111. במהלך אשפוזה של התובעת בבית החולים רעות, הם נדרשו לשלם עבור השלמת טיפולים שאינם ניתנים במסגרת הטיפול השוטף בבית החולים, אלא במסגרת של טיפולי רפואה משלימה בתשלום, טיפולים שהסתכמו בסך נומינלי של -3,862 ₪.

112. עוד נטען כי לאחר שחרורה של התובעת מבית החולים רעות, ביום 15.4.15, לא ניתן היה להחזיר את התובעת לביתה הקודם שכן המעלית לא התאימה להכנסתו של כיסא גלגלים, ועל כן הועברה התובעת לאשפוז סיעודי במחלקה הסיעודית בפאלס, אשפוז אותו נאלצה התובעת לממן באופן פרטי, עד לשחרורה ועד לפינוי הדיירים שהתגוררו בדירת הבן ביום 4.5.15.

113. נוכח מצבה של התובעת הונחו ילדיה לרכוש עבורה ציוד רפואי לרבות מיטה חשמלית מיוחדת, השכרת מנוף, מזרן למניעת פצעי לחץ, כיסא מיוחד ועוד. סה"כ הוציאה התובעת בגין אביזרי העזר סך של - 29,661 ₪ נומינלי.

114. בהתאם לחוות דעתו של פרופ' דודקביץ, בה קבע את צרכיה השיקומיים של התובעת וחוות הדעת של הגב' כובשי בעניין העלויות, התובעת נזקקת לאביזרי שיקום, להחלפתם ולעלות אחזקתם. העלות החד פעמית לאביזרים שטרם נרכשו הינה - 27,563 ₪. העלות החודשית לצורך החלפה והחזקה של אביזרי העזר מסתכמת לסך של - 997 ₪, היינו החישוב לעתיד עומד על - 150,481 ₪.

115. ביום 20.11.17, רכשו התובעים כורסא מותאמת לתובעת המאפשרת ישיבה ותמיכה בעת העמדה שעלותה - 6,300 ₪.

116. בגין תרופות ההוצאה החודשית ע"פ קבלות נאמדת בממוצע על - 400 ₪ לחודש. בגין רכישה של חומר מסמיך מיום שחרורה של התובעת מאשפוז עלותו כ- 100 ₪ לחודש. סה"כ עלות הינה 91,968 ₪.

117. נוכח העובדה כי התובעת אינה שולטת על הסוגרים, נדרשת החלפת סדינים ובגדים בתדירות גבוהה ובשל כך נגרמים הוצאות כביסה מוגברת. בנוסף נגרמות הוצאות חשמל ובלאי מוגברות. בהתאם לחוות הדעת של הגב' כובשי העלות החודשית הממוצעת היא 1,186 ₪.

118. יש צורך בהחלפת מכונת כביסה ומייבש כאשר סכום ההוצאה החודשי - 34 ₪ לחודש.

119. בגין נעליים מותאמות עם הגבהה נגדית נדרש פיצוי בסך של 34 ₪ לחודש.

120. מר גדעון האס, המומחה מטעם הנתבעות מצא לפרט בחוות דעתו מחירים של המוצרים הזולים ביותר שניתן למצוא באינטרנט, ומדובר במוצרים באיכות ירודה התואמת למחיר.

121. גם האביזרים הניתנים על ידי משרד הבריאות הם ברמה בינונית שאינה מאפשרת שימוש באביזרים שיש בכוחם להקל בשימוש היומיומי שנעשה על ידי המטפל ובני המשפחה.

טענות הנתבעות

122. לפי קבלות שצירפה התובעת, במסגרת אשפוזה בבית חולים רעות נגרמו לה הוצאות בסך של 5,000 ₪ ובגין דיור מוגן בפאלס נגרמו לה הוצאות בסך של 17,960 ₪. סה"כ - 23,000 ₪ במעוגל, שיש להשיב לתובעת.

123. באשר לעלות הציוד הרפואי, הסיעודי והאביזרים נטען כי סה"כ עלויות הרכישה בפועל לפי קבלות מגיעות לסך של - 11,600 ₪ ולעתיד לפי עלות חודשית בסך של - 224 ₪, ובסה"כ 25,975 ₪ במימון פרטי מלא.

124. בהתאם לתוספת השלישית של חוק ביטוח בריאות ממלכתי זכאית התובעת לקבל מכשירי שיקום הניתנים באמצעות לשכות הבריאות.

125. הציוד המסופק על ידי משרד הבריאות מוחלף ומתוקן על ידו. כאשר במקרה שהפגיעה היא כתוצאה מתאונת דרכים, משרד הבריאות מספק את הציוד לאחר מתן פסק הדין בתביעת הנפגע.

126. בגין הציוד המתכלה, בגין חוסר שליטה על הסוגרים מעריכות הנתבעות את ההוצאה בסכום של 518 ₪. מכאן כי לעבר יש לפצות את התובעת בסכום של 18,700 ₪ ולעתיד בסכום של 60,193 ₪.

127. יש לאמץ את חוות הדעת של מר הס ולהעדיפה על פני חוות הדעת של הגב' כובשי.

128. התובעת אינה זכאית להחזר בגין הוצאות עבור רכישת כורסא או ריהוט וציוד עליו לא המליצו המומחים, בגין ביצוע פעולות ועבודות שהמומחים לא ציינו שנדרשות בגין התאונה שכן מדובר בהוצאות שהוצאו בהקשר לא ברור וללא קשר לתאונה ולכן אין להתייחס לקבלות אלה.

דיון

129. התובעים צרפו קבלות על הוצאות אותן הוציאה התובעת בתקופת אשפוזה בבית החולים רעות. התובעים בסיכומים טוענים כי הקבלות מגיעות לסך של - 3,862 נומינלי.

130. עוד צירפו התובעים חשבוניות וקבלות אשר הוצאו במסגרת שהותה של התובעת בפאלס. מעיון בחשבוניות עולה כי התובעת שילמה סך נומינלי של 17,960 ₪. בסיכומים נדרש סכום גבוה יותר ללא שמצאתי לו הסבר.

131. אשר לאביזרי השיקום, במסגרת חוות הדעת של פרופ' דודקביץ, קבע המומחה את צרכיה השיקומיים של התובעת:

"חוסר שליטה על הסוגרים עלול לגרום לצרכי כביסה רבים ולכן היא זקוקה למכונת כביסה ולמייבש. כמובן שיש לקחת בחשבון את הבלאי של אביזרים אלו בתכיפות גדולה מהממוצע וזאת בשל השימוש הרב. כמו כן, יש להתחשב במלאי בגדי החלפה. בנוסף יש צורך בטיטולים באופן קבוע.
...
זקוקה לכיסא גלגלים קל- משקל בהתאמה אישית (המתבלה כל 5 שנים). תזדקק גם לכרית לכיסא הגלגלים למניעת פצעי לחץ (המתבלה כל 3 שנים). כמו כן זקוקה לכיסא גלגלים לרחצה (המתבלה כל 5 שנים).
...
תזדקק להליכון אמות, סד KAFO (המוחלף בהתאם לבלאי כל 3-4 שנים), נעליים מותאמות עם הגבהה נגדית למעבר ( תדירות החלפה פעם בשנתיים) ולמיטה עם מנגנון הפעלה חשמלי עם מזרן למניעת פצעי לחץ."

132. הצדדים המציאו חוות דעת של מומחים בנושא עלויות של אביזרים. מעיון בחוות הדעת עולה כי קיימים פערים מאוד גדולים בסכומים שהעריכו כל אחד מהמומחים.

בנוסף, המציאו התובעים קבלות שהוצאו עבור רכישת חלק מהאביזרים עליהם המליץ המומחה.

התובעים טענו גם לעלות התקנת מצלמות בדירה בה מתגוררת התובעת. לא ראיתי כי יש מקום לפצות את התובעים בנפרד בגין עלות זו וכללתי הוצאה זו בתוספת להתאמת דיור.

133. אין חולק כי התובעת זכאית להוצאות שהוציאה עבור אביזרים שנדרשה לרכוש שכן טרם התגבשה זכאותה לקבלם ממשרד הבריאות. ראיתי לאשר את העלויות בגין אותם אביזרים שנרכשו.

לאחר ההוצאה הראשונה ולאחר מתן פסק דין תהיה התובעת זכאית אביזרים נוספים שטרם נקנו על ידה וכן להחלפות של האביזרים ולתיקונם ככל שיידרש בהתאם לסל הבריאות. לא מצאתי כי לתובעת זכות לקבל פיצוי בגין אביזרים אחרים מאלה שאמור לספק משרד הבריאות בעתיד שכן הטענה כי מדובר באביזרים "ברמה בינונית" אינה מלמדת שהם אינם מספקים ומכל מקום הטענה נטענה בעלמא.

134. מכאן שראיתי להביא בחשבון את ההוצאות שהוציאה התובעת על אותם אביזרים שהמומחה מטעם בית המשפט מצא כי היא נדרשת להם והיא רכשה אותם או שכרה אותם.

135. עיון בקבלות מלמד כי התובעת שילמה עבור הרכישה הראשונית של אביזרי העזר, סך נומינלי של 22,505 ₪. סכום זה אינו כולל את ההוצאות שהוצאו עד היום בגין הציוד המתכלה, בגין הוצאות הכביסה והייבוש המוגברות ובגין הנעליים המוגבהות.

136. בהביאי בחשבון את הסכומים בגין הציוד המתכלה כפי שהוצגו לי במסגרת תיק המוצגים של התובעים, בגין הוצאות הכביסה המוגברות והוצאות חשמל מוגברות ובגין הוצאות עבור נעליים (שלא הוצגה קבלה על שיעור הרכישה), אני מעריכה את ההוצאות הנוספות בסכום גלובלי של כ - 600 ₪ לחודש , לעבר ולעתיד.

137. באשר לעלות התרופות והמסמיך ראיתי להביא בחשבון סכום גלובלי נמוך נוסף שכן התובעת זכאית להחזר של התרופות שניתנות לה בגין הפגיעה בתאונה וכן של המסמיך, במסגרת חוק ההתייעלות במשק, ללא עלות של השתתפות עצמית.

138. מכאן שראיתי להעמיד את הפיצוי בגין האביזרים שנרכשו, עלות חודשית של ציוד מתכלה ותרופות בסך של - 200,000 ₪.

אפוטרופסות

139. לטענת התובעים נוכח מצבה של התובעת פנו התובעים 2 -5 לעורכת דין על מנת שתטפל במינויים כאפוטרופסים על אימם. בגין הטיפול בקבלת צו האפוטרופסות מבית הדין לענייני משפחה, שילמו התובעים 5,616 ₪.

140. התובעים נדרשים לדווח לאפוטרופוס הכללי ולהגיש דוחות ופרטה, עיסוק שגוזל זמן רב.

לשיטתם, יש לפסוק פיצוי בשיעור של 120,000 ₪.

141. הנתבעות מתנגדות. לטענתן, משנפסק לתובעים פיצוי בגין עזרת הזולת, הפיצוי כולל גם את הטיפול בכל צרכי התובעת כולל עניינה הכספיים, הרפואיים וכו' ואין לפסוק פיצוי נוסף.

לחילופין, טענו כי הסכום הקבוע בחוק לעניין זה הינו בסך של 1,047 ₪ לחודש ואין לפסוק אותו בכל מקרה באופן אוטומטי אלא לבדוק כל מקרה לגופו.

לטענתן במקרה דנן לא פורטו היקף ענייניה המיוחדים של התובעת בהם מטפלים הילדים ואין ספק כי מדובר בפעולות בודדות בשנה הקשורות לעניינים כספיים או רפואיים ולכן לשיטתה יש להעמיד את הפיצוי על סך של 100 ₪ בלבד.

142. איני מקבלת את טענת הנתבעות כי הפיצוי שנפסק לתובעת בגין עזרת צד ג', מכיל בתוכו את הפיצוי המגיע לילדי התובעת בגין היותם אפוטרופסיה החוקיים.

143. בהתאם לצו המינוי שניתן ביום 18.5.17, ילדיה של התובעת מונו כאפוטרופסיים חוקיים על גופה ורכושה של התובעת.

144. שוכנעתי לאחר ששמעתי את עדותם של שניים מילדיה של התובעת כי הם אלו שמטפלים בכל ענייניה הרפואיים והכספיים ואף שוכנעתי כי חרף התקדמותה הרבה של התובעת אין היא יכולה לטפל בעניינים אלה ללא עזרתם.

145. בנסיבות העניין אני סבורה כי נכון יהיה להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של - 100,000 ₪.

146. לא מצאתי לפסוק סכום נוסף עבור הטיפול שניתן על ידי עורכת הדין בהגשת הבקשה.

ייעוץ רפואי פרטי

147. לטענת התובעים הם נועצו ונאלצים להיוועץ מדי פעם עם רופא פרטי שמגיע לביתה של התובעת כדי לקדמה ועל מנת לאזן אותה מבחינת התרופות. גם פרופ' דודקביץ המליץ על מעקב של רופא שיקומי אחת לחצי שנה.

יש לפסוק פיצוי גלובלי בסך של 70,000 ₪.

148. הנתבעות מתנגדות שכן לשיטתן מדובר בטיפולים המצויים בסל הבריאות וכן כי מדובר בדרישה למתן כפל פיצוי שהרי נפסק לתובעת פיצוי בגין טיפולים עליהם המליץ פרופ' דודקביץ.

149. מקובלת עליי טענת הנתבעות כי מדובר בייעוצים אשר יכולים להינתן לתובעת במסגרת סל הבריאות ולכן לא ראיתי לפסוק פיצוי נוסף ברכיב זה.

ניידות

טענות התובעים

150. התובעת אינה ניידת ונזקקת להסעה באמצעות רכב מיוחד בכל יציאה מביתה. לטענת התובעים יש להעמיד את הפיצוי בגין ניידות על סך של 2,500 ₪ לחודש.

טענות הנתבעות

151. הנתבעות מסכימות לפצות את התובעת בגין הוצאות נסיעה במונית מותאמת לצרכיה ולנכותה ובניכוי ההוצאות שהיו לה עובר לתאונה לצרכי ניידות. לטענתן לא ברור מדוע נדרשת הסעה באמבולנס כאשר ניתן להסיע את התובעת ברכב המותאם לנכה.

152. בהתאם לקבלות שהוצגו מדובר בהוצאות בסך של 5,920 ₪ לעבר כאשר אם נחלק את ההוצאה לתקופה בת 12 חודשים מדובר בהוצאה ממוצעת בסך של 270 ₪ לחודש ולפנים משורת הדין מסכימות הנתבעות להעמיד את הפיצוי בעתיד על סכום של 300 ₪ לחודש.

לחילופין, ככל שייקבע כי התובעת זכאית לרכישת רכב הרי שיש לפסוק פיצוי בהתאם לחוות דעת המומחה, מר מוגילבקין סכום של כ- 816 ₪ לחודש ומסכום זה לנכות את שווי הוצאות הניידות של התובעת בגין מוניות עובר לתאונה, אותן העריך המומחה בכ- 600 ₪.

דיון

153. מקובלת עליי טענת הנתבעות כי יש לפצות את התובעת רק בגין הוצאות הנסיעה העודפות להן היא נזקקת.

154. כפי שעלה מחוות הדעת של הגב' כובשי, התובעת נהגה עובר לתאונה לצאת מביתה באופן קבוע והשתמשה במוניות לנסיעות עירוניות ובין עירוניות, לביקור ילדיה ונכדיה ומפגש עם חברות.

מכאן עולה שעובר לתאונה ובלי קשר אליה, התובעת היתה עושה שימוש במוניות.

155. יחד עם זאת, יש לזכור כי התאונה ארעה לתובעת עת הלכה ברגל עם המנוח ומכאן שלא בכל יציאה מביתה הייתה עושה שימוש במוניות אלא גם בהליכה רגלית.

היום אין לתובעת אפשרות להתנייד אלא רק באמצעות רכב המותאם לצרכיה.

156. התובעים צירפו לתיק המוצגים מטעמם חשבוניות וקבלות רבות עבור נסיעות אותן ביצעה התובעת.

מעיון בקבלות עולה כי התובעת נעזרת בשירותיו של "מחלב גדי שירות הסעות בע"מ".

157. מתוך הקבלות שצורפו עולה כי מדובר בקבלות ספורדיות של מספר חודשים בכל שנה ולא ברור מהו גובה ההוצאה לה נדרשה התובעת בחודשים האחרים.

158. בנסיבות העניין, ראיתי להביא בחשבון סך של - 800 ₪ בחודש בגין ההוצאות העודפות עבור נסיעות, לאחר הפחתה של הסכומים שהתובעת הייתה ממילא מוציאה על נסיעות עובר לתאונה.

159. הפיצוי המגיע לתובעת בגין הוצאות הניידות לעבר הינו בהתאם לקבלות שצורפו אשר מגיעות לסכום נומינלי של 10,660 ₪ . סכום זה משוערך להיום ובתוספת ריבית מאמצע תקופה מגיע לסך של - 11,000 ₪ במעוגל.

לעתיד, בהתאם לקביעתי שלעיל 800 ₪ X 132.40 = 105,920 ₪ במעוגל.

160. סה"כ הפיצוי בגין הוצאות ניידות עומד על – 117,000 ₪.

כאב וסבל

161. התובעת שהתה באשפוז במשך 187 ימים ונכותה הרפואית עומדת על 100%. חישוב הפיצוי בראש נזק זה עומד על –182,640 ₪.

162. סה"כ הפיצוי המגיע לתובעת בגין תאונת הדרכים מיום 10.10.14 עומד על – 2,644,790 ₪.

ניכויים:

תשלומים תכופים:

163. התובעת קיבלה מספר תשלומים תכופים. סכומם הנומינלי מסתכם בסך של – 601.234 ₪. ב"כ התובעים אינו חולק על הסכומים המופיעים בהודעתה של הנתבעת.

יחד עם זאת, סכומים אלו כוללים גם שכר טרחת עורך דין ועל כן נכון יהיה לנכותם לאחר חישוב סכום פסק הדין בצירוף שכר טרחת עורך דין, ולאחר שלסכומים אלו יצורפו הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומם.

ניכויי המל"ל

טענות התובעים

164. לטענת התובעים אין לקזז מהפיצוי המגיע לעיזבון את גמלת הסיעוד שקיבל המנוח שכן המנוח היה זכאי לקבלם עוד לפני התאונה.

הגימלה של המנוח (שאינה ברת ניכוי) הופנתה גם היא לחברת הסיעוד שבח אשר זקפה את שתי הגמלאות בגין שני התובעים ומתוכם זיכתה את העובדת הזרה.

ניתן לנכות רק את תגמולי הסיעוד המשולמים לחברת שבח בגין התובעת .

165. בהתאם לחוות הדעת של האקטואר מטעם התובעים, מר תמיר לוי, סך הניכוי מסתכם לסכום כולל של 417,160 ₪. כאשר היוון הגמלאות נעשה לפי ריבית של 2%.

טענות הנתבעות

166. הנתבעות הגישו במסגרת תיק המוצגים מטעמן את חוות הדעת של האקטואר מר אייל בוכבינדר.

167. בהתאם לחוות דעתו האקטוארית מיום 2.11.17, מסתכמים התגמולים בסך של - 688,580 ₪. בחוות דעתו חישב המומחה את התגמולים שהיו אמורים להשתלם לתובעת עד לתום תוחלת חייה, כפי שנקבעו על ידי מומחה בית המשפט, ולפי ריבית היוון בשיעור של 3%.

168. במסגרת הסיכומים ונוכח ההלכה שנפסקה בע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל , ניתן ביום 12.03.2018 מפי כבוד השופט עמית (להלן: "עניין פלונית"), צירפו הנתבעות חוות דעת מעודכנת מיום 11.4.18 לפיה ערך המומחה את החישוב לפי תוחלת החיים על פי תקנות המל"ל וסכום התגמולים הגיע לסך של 456,460 ₪.

169. לטענת הנתבעות יש לדחות את טענת התובעים כי אין לנכות את תגמולי המל"ל בגין חלקו של המנוח עובר לפטירתו, שכן מהפיצוי שנפסק לתובעת בגין עזרת המטפלת שטיפלה בשני התובעים יש לנכות את מלוא תגמולי המל"ל.

תגובת התובעים

170. במסגרת התייחסותם של התובעים לחוות הדעת המעודכנת של מר בוכבינדר, טענו התובעים כי חוות הדעת אינה תואמת את הפסיקה בעניין פלונית שלעיל, על פיה נקבע כי ההלכה בענין ע"א 74531/12 פארס אלחבאנין ואח' נ' כריסי אברהם ואח', מיום 9.9.14, הינה חד סטרית. לפיכך, כשתוחלת החיים של הניזוק גדולה יותר מזו הקבועה בתקנות ההיוון של המל"ל , יש לערוך את ניכויי המל"ל על פי תקנות ההיוון של המל"ל – "תקנות הביטוח הלאומי היוון – קובץ תקנות 7669 מחודש יוני 16".

עוד טענו התובעים כי ריבית ההיוון שבחר מר בוכבינדר אינה לפי תקנות ההיוון.

לטענתם מר בוכבינדר לא ביסס את ההנחות שבחוות דעתו על אישור של המל"ל בדבר גובה גמלת הסיעוד ששולמה בפועל.

על כן לטענת התובעים יש להתעלם מחוות הדעת של מר בוכבינדר, אשר צורפה לסיכומים ללא קבלת רשות, ולהתייחס לחוות הדעת האקטואריות שהגישו הצדדים כחלק מתיק המוצגים.

171. לאחרונה פנה ב"כ הנתבעות בבקשה להוספת ראיה חדשה לאור התיקון לחוק ההתייעלות הכלכלית במשק (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2019), שפורסם ביום 22.3.18 ובמסגרתו תוקן פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי שדן בביטוח סיעוד. על פי אותו תיקון יעלה שיעור גמלת הסיעוד בשלוש פעימות.

לטענתו מאחר והתובעת זכאית על פי דרגתה לגמלה הגבוהה ביותר והיא מעסיקה עובדת זרה, כי אז שיעור הגמלה לה תהיה זכאית, לאור הרפורמה, עומדת על - 4,912 ₪ לחודש לעומת שיעור הגמלה הקודמת שעמדה על - 4,290 ₪.

מכאן לשיטתו, יש לעדכן את חוות הדעת האקטוארית כך שתביא בחשבון את אותה רפורמה.

לבקשה הוא צירף שתי חוות דעת אקטואריות. האחת, לפי תוחלת החיים שנקבעה לתובעת ע"י המומחה מטעם בית המשפט והשנייה, על פי לוחות החיים לנכים בנכות כללית שעל פיהן תוחלת החיים נמוכה יותר.

172. ב"כ התובעים מתנגד לבקשה בטענה כי חוות הדעת שצורפו לבקשה אינן עומדות בקביעות שבהלכת פלונית שלעיל. לטענתו יש לחשב את הניכויים בהתאם לתוחלת החיים לפי לוחות החיים שמחייבות את המל"ל וכן כי ריבית ההיוון צריכה להיעשות בהתאם לתקנות ההיוון.

בתגובתו אין התייחסות לעצם התיקון של גובה הגמלה החודשית ומכאן שאין מחלוקת באשר לשיעור הגמלה בהתאם לרפורמה בגמלאות הסיעוד.

דיון

173. אומר כבר עתה כי איני מקבלת את טענת התובעים לפיה המומחה, במסגרת חוות הדעת המעודכנת, לא יישם את ההלכה שנפסקה בעניין פלונית אשר קובעת:

"מסקנה: הלכת אלחבאנין חלה רק במקרים שבהם נקבע כי תוחלת הנזק התקצרה באופן שניכוי תגמולי המל"ל לפי תקנות ההיוון – יקפח את הניזוק. ביתר המקרים, הניכוי ייעשה בהתאם לתקנות ההיוון."

174. בעניינינו, משתוחלת החיים שנקבעה על ידי המומחה אומנם קוצרה, אך עדיין הינה גבוהה יותר מתוחלת החיים שקבועה בתקנות ההיוון, הרי שיש לבצע את חישוב הניכויים לפי לוחות ההיוון של המל"ל אשר מביאים בחשבון קיצור תוחלת חיים משמעותי, כפי שעשה המומחה מטעם הנתבעות בחוות הדעת המעודכנת השנייה.

175. זאת ועוד, כפי שכבר קבעתי בסעיף 37 לעיל יש לערוך את החישובים של ריבית ההיוון לפי 3%. עוד ראיתי לקבוע כי נדרשת סימטריה ועל כן גם הניכויים של גמלת המל"ל ייעשו על אותו בסיס היוון. מכאן שחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעות הינה בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה.

176. אשר לגובה גמלת הסיעוד, על פי חוות הדעת העדכנית של מר בוכבידנדר מטעם הנתבעות, לא עלתה התנגדות ועל כן ראיתי לקבלה.

177. לאור כל האמור לעיל עומד שיעור ניכוי תגמולי המל"ל על סך של - 512,360 ₪.

178. סה"כ הנזק לאחר ניכוי גמלת המל"ל עומד על - 2,132,430 ₪ (מסכום זה לאחר צירוף שכר טרחת עורך דין, יהיה מקום לנכות את התשלומים התכופים כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום).

תביעת העיזבון של צ.ת. ז"ל

179. התובע פונה לאחר התאונה לבית החולים לניאדו, שם אובחן כי נחבל בפלג גוף שמאל. בבדיקת אורתופד ובצילומי אגן ופרק ירך שמאל היה חשד לשבר עם תזוזה של האצטבלום ושבר ברמוס פוביס של האגן משמאל. כמו כן נמצאה בבדיקתו חבלה עם שפשוף חיצוני של יד שמאל.

180. נוכח רצונו של התובע לשהות ליד התובעת, הוא הועבר לבית החולים תל השומר, שם אושפז במחלקה האורתופדית במשך 13 ימים ואז הועבר למחלקה הגריאטרית שיקומית של בית החולים למשך 3 שבועות נוספים.

181. נוכח פגיעותיו של ההתובע מונו בעניינו שני מומחים: האחד בתחום האורתופדי והשני בתחום הנוירוגריאטרי.

הנכות האורתופדית

182. פרופ' דודקביץ, מונה לצורך בדיקתו של התובע. בבדיקתו מיום 10.11.15 ציין המומחה כי התובע הולך בצליעה על רגל שמאל ומשתמש במקל ביד ימין כאמצעי עזר, מתקשה קלות ונזקק לעזרה במעבר בין עמידה, שכיבה וישיבה. מתקשה בחליצת ונעילת נעליו, בפשיטת ולבישת בגדיו ונזקק לעזרה.

183. המומחה העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 15% לפי סעיף 35 (1) ב' – ג', בהתאמה בשל מצב לאחר שבר באצטבלום ובעצם הבושת משמאל שהתחברו בעמדה טובה אך מלווים בכאב, בצליעה, בחולשת אבדוקטורים, בקושי במעברים ובלבוש פלג גוף תחתון ובהגבלה קלה ביותר בתנועות מפרק הירך.

המומחה קבע את נכותו הזמנית בשיעור של 100% למשך 3 חודשים ובשיעור של 30% לתקופה של 6 חודשים נוספים.

הנכות הנוירוגריאטרית

184. ד"ר דניאל גוטליב, מומחה בתחום הנוירוגריאטרי, בדק את התובע ביום 5.10.16.
בחוות דעתו סקר המומחה את ההיסטוריה הרפואית של התובע ממנה עולה כי עוד קודם לתאונה סבל התובע מסוכרת ויתר לחץ דם. בתיק מרפאה גריאטרית של קופת החולים בחודש אפריל 2014 נכתב כי התובע החל לסבול מירידה משמעותית בתפקוד היומי בשילוב עם ירידה קוגניטיבית על רקע מחלת אלצהיימר ודיכאון, הוא מוגבל בתפקוד היום יומי, זקוק לפיקוח בתרופות, זקוק לסיוע מביטוח לאומי.

185. המומחה קבע כי גם ללא קשר לתאונה, היה מצבו של התובע ממשיך להידרדר באופן הדרגתי במישור של הליקוי הקוגניטיבי. יחד עם זאת, לשיטתו, התאונה גרמה לירידת מדרגה במצב הקוגניטיבי כאשר במקרה של התובע היא לא הייתה מהירה.

המומחה ציין כי ירידת המדרגה נוצרה בשני מנגנונים: הראשון, קשור לכך שקודם לתאונה הייתה בת הזוג מנהלת עבורו את ענייני היום-יום המתקדמים ומאחר והתאונה הפכה את בת הזוג לסיעודית בעצמה, הוא הפך לבלתי עצמאי בתחום זה באופן גלוי. השני, קשור בהוצאתו של התובע משגרת חייו והקושי שלו להתמודד עם הנסיבות החדשות על רקע הקושי שלו ללמוד מידע חדש.

186. המומחה העריך כי נכותו הקוגניטיבית של התובע בגין הדמנציה לפני התאונה הייתה בשיעור של 40% לפי סעיף 32א(1)(ד) ואחרי התאונה נכותו מתאימה לסעיף 32א(1)(ה) שקובע נכות בשיעור 60% נכות.

את ההפרש של 20% בין מצבו לפני התאונה למצבו אחרי התאונה יש לייחס בחלקו להתקדמות איטית של מחלתו שהייתה צפויה גם ללא התאונה, ובחלקו ל"ירידת המדרגה" כתוצאה מהתאונה. את "ירידת המדרגה" כתוצאה מהתאונה יש לייחס בחלקה להפסקת הטיפול התומך של בת הזוג ובחלקו לחשיפה לנסיבות חדשות בלתי שגרתיות שלא היה מסוגל להתמודד איתן וגרמו לו לתפקוד לקוי.

187. המומחה ציין כי רק הסעיף האחרון הוא תוצר של התאונה החל על התובע באופן ישיר והנכות הקשורה אליו היא בשיעור של 25% מהפרש הנכות לפני ואחרי התאונה, כלומר רבע מתוך 20 אחוזי נכות וסה"כ 5% נכות כתוצאה ישירה מהתאונה.

188. המומחה לא זומן לחקירה על חוות דעתו.

189. התובעים טענו בסיכומיהם כי המומחה נתפס לטעות משפטית כשסבר כי הפסקת הטיפול של בת הזוג (אובדן היד המכוונת של תומך עיקרי) אינו קשור בתאונה ולשיטתם מתוך הפרש הנכות בשיעור של 20% בשל המצב הקוגניטיבי, יש לייחס מחצית לתאונה ולא רק רבע.

190. עוד נטען כי המומחה לא התייחס לפן נוסף של הפגיעה בתובע עליו דיווחו בני המשפחה. לטענתם הסימנים של שינוי התנהגות, שהתבטאו ברגזנות, חוסר סבלנות ודיכאון, שהחלו אצל התובע עוד עובר לתאונה, החמירו מאוד לאחר התאונה.

191. לטענת הנתבעת על פי בדיקת MMSA , המעריכה את הקוגניציה באופן גלובלי, אותה עבר התובע כחמישה חודשים עובר לתאונה, צבר התובע ציון 24/30, כאשר בבדיקת MMSA שעבר לאחר התאונה צבר 23/30, כלומר נמצאה ירידה בנקודה אחת. בבדיקת המומחה במבחן מינימנטאל צבר התובע ציון טוב יותר של 26/30. מכאן לשיטתה שלא חל שינוי מבחינת חומרת הליקוי הקוגניטיבי בעקבות התאונה, והוא נותר בדרגה קלה ללא שינוי בתפקוד היומיומי ובתפקודי ADL.

192. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחוות הדעת אני סבורה כי אכן היה מקום לייחס את הפסקת הטיפול של בת הזוג לתאונה. על פי העדויות הייתה זו אשתו של התובע שאותה הכיר והיא הכירה אותו לאורך שנים ארוכות, שטיפלה בו ודאגה לכל צרכיו. משזו נעלמה מחייו באופן שתחילה כלל לא הייתה נוכחת ולאחר מכן לא הייתה מסוגלת לשוב לתפקידה הקודם, ברי שהיה בכך משום השפעה על התובע דווקא בשל מצבו והקושי בהתמודדות עם שינוי. לכן יש לייחס מחצית מהפרש הנכות שממנה סבל התובע לאחר התאונה, לתאונה. משמע ראיתי לייחס 10% נכות בתחום הנוירולוגי לתאונה.

פרט לנתון זה, לא מצאתי מקום להתערבות נוספת בהערכת המומחה את נכותו של התובע.

נזקי העיזבון

עזרת צד ג'

טענות התובעים

193. בכל תקופת האשפוז של המנוח והמשך האשפוז הממושך של התובעת, לא ניתן היה להשאיר את המנוח לבדו והוא נזקק לסיוע של מטפלת שנשכרה הן לסייע לתובעת בבית החולים והן לסייע למנוח עם שחרורו מאשפוזו ולשהות בביתו במיוחד בשעות הלילה.

194. התובעת, אשר הייתה הדמות האחראית ודאגה לניהול ענייני הבית, הקפידה שהתובע ייטול תרופות שנזקק להן, ידעה להיכן הוא יוצא ומתי הוא חוזר וידעה גם להפעיל אותו לתרום למטלות הבית. התאונה גרמה לאובדן שירותי אישה והילדים הם אלו שנדרשו כמיטיבי נזק להיכנס בנעלי האם ולקחת אחריות על התובע שבינתיים צרכיו גברו ומצבו הוחמר בעקבות התאונה.

195. כפי שבמקרה מוות של אישה מפצים את הבעל שהיה תלוי בה מכוח הזכות שלו, בראש הנזק של אובדן שירותי אישה, כך זכאי התובע לפיצוי בגין העזרה שנגרמה כפועל יוצא של פגיעתו ופגיעת רעייתו.

196. יש להעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד ג' לתובע על סך של 4,000 ₪ מיום התאונה ועד לתום הנכות הזמנית שנקבעה על ידי פרופ' דודקביץ (6 חודשים) ולאחר מכן ועד ליום פטירתו של יש להעמיד את הפיצוי על סך של 3,000 ₪.

197. סה"כ יש להעמיד את הפיצוי לתובע על סך של - 96,000 ₪.

טענות הנתבעות

198. מאחר ולתובעת נפסק פיצוי בגין עזרת המטפלת הסיעודית, אין מקום למתן פיצוי גם לתובע בגין עזרת אותה המטפלת שכן הוא לא נזקק לעזרה נוספת.

199. ללא קשר לתאונה התובע זכאי לעזרה סיעודית מירבית מהמל"ל גם כניצול שואה. אך למעשה הוא לא היה זקוק לעזרה סיעודית אלא לעזרה בתפקוד המתקדם בקניות, סידורים וכו', לה היה זקוק גם קודם לתאונה, והוא לא מנצל את זכאותו האישית.

200. נכותו הנוירולוגית של המנוח איננה תפקודית. נכותו האורתופדית לא הגבירה את הצורך בעזרה והתובע נותר עצמאי בתפקוד היומיומי.

201. אין מקום לפיצוי בגין עזרת הזולת בשכר.

202. באשר לעזרה המוגברת של בני משפחה בתקופת האשפוז וההחלמה לאחר מכן, עד תום הנכות הזמנית ( 9 חודשים ממועד התאונה), מוצע פיצוי בסך של 700 ₪ לחודש ובסה"כ 6,300 ₪.

מתום תקופת הנכות הזמנית ועד למועד פטירת התובע, אין מקום לפיצוי בגין עזרת הזולת.

דיון

203. ראשית, ראיתי לציין כי בדיון שערכתי לגבי פיצוי התובעת בגין עזרת צד ג' בתקופת אשפוזה בבית החולים, כאשר המטפלת של התובע הייתה מגיעה לטפל בתובעת, לא פסקתי פיצוי שכן סברתי כי ההוצאה הוצאה דווקא לטובת התובע ובשל צרכיו.

על כן אין מדובר בפיצוי שנפסק.

204. לתיק המוצגים צורפו 2 קבלות עבור הטיפול שניתן על ידי המטפלת נינה לתקופה שמיום 9.11.14 ועד ליום 9.1.15. סך הקבלות הינו 12,000 ₪ נומינלי.

יחד עם זאת , התובע היה זכאי לקבל עזרה של עובדת זרה וזאת עוד עובר לתאונה ונוכח מצבו שאינו קשור לתאונה.

לא צורפו קבלות נוספות עבור שכר ששולם בגין עזרת צד ג'.

205. בנסיבות העניין, משהוכח כי הסכום הוצא, אך יחד עם זאת התובע כבר נדרש לקבלת העזרה עובר לתאונה, ראיתי לפסוק סכום גלובלי של 10,000 ₪.

206. מעבר לעזרה שניתנה למנוח על ידי העובדת הזרה, ניתן לו גם סיוע על ידי ילדיו.

הבת, הגב' ד.ל.ת העידה בתצהירה על העזרה שניתנה לאביה ז"ל על ידה ועל ידיי אחיה:

"בשחרורו מהשיקום בתל השומר אבא נזקק לעזרה כפי שעולה מהמלצות בית החולים ולהמשך טיפול במסגרת הקהילה. אבא סבל מכאבים, בין היתר התהלך בצליעה על רגל שמאל, השתמש במקל, נזקק לעזרה במעבר בין עמידה, שכיבה וישיבה. אבא התקשה בחליצת ונעילת נעליים, היה קושי בפשיטה ולבישת בגדים ונזקק לעזרה בהכנת אוכל ובדברים נוספים ובין היתר לדאוג שיטול תרופות, נזקק לתמיכה ועידוד ופיקוח.
מכיוון שהמטפלת הייתה עסוקה באמא בצורה אינטנסיבית ולא יכולה לטפל באבי נדרשה נוכחות של אחד מאיתנו כמעט מדי יום כדי לסייע לאבא ולטפל בענייני ההורים. אבי נזקק לעזרה בין היתר כשהיה קם מהמיטה בבוקר ולקח לו זמן עד שהיה מסוגל לעמוד יציב ויכול ללכת. בפרק זמן זה, צריך היה להשגיח עליו. אבא סבל ממחלת הסכרת, והיה מזריק אינסולין. בשל מחלת הסכרת היינו חייבים להשגיח שיאכל בצורה מסודרת ויטול את הטיפול התרופתי. עד לתאונה אמא כאמור היתה אחראית לכך, אולם מאז התאונה נוצר קושי ממשי. אני ושני אחי נדרשנו לסייע להורים מאז התאונה ברמה יומיומית ובצורה אינטנסיבית.

היה חשוב להגיע לבית ולהוציא את אבא מהבית לשוחח עימו ולהיות לצידו שכן הוא היה לחוץ ועצבני מהמצב ונזקק לתמיכה רבה..." (ראה סעיפים 40- 42 לתצהירה)

207. בחקירתה כאשר נשאלה לשם מה נשכרה המטפלת הראשונה בתקופה שבה התובע השתחרר מבית החולים והתובעת עוד הייתה בשיקום השיבה:

"המטפלת גרה עם אבא בבית, היא דאגה לשמוע אם בלילה הוא קם כי הוא לא יכול היה לקום לבד והיה חשש שיפול . היא טיפלה בכל מה שקשור בבית ובנטילת התרופות. בבוקר אחרי שהיא ראתה שאבא אכל ארוחת בוקר שהכינה לו ונטל את התרופות ויושב בכורסא מול הטלוויזיה, נסעה לבית החולים רעות ובהמשך לפאלס והייתה עם אימא 8 שעות...אחר הצהריים המטפלת חזרה לאבא לדירה ואחד מאיתנו החליף אותה." (ראה עמ' 42 לפרוטוקול).

208. מכאן, שנוכח העזרה שניתנה למנוח על ידי ילדיו, עזרה החורגת מהעזרה הניתנת על ידי בן משפחה, ראיתי לפסוק סכום נוסף גלובלי ומעבר לסכומים שנפסקו בגין העזרה שנדרשו לתת לתובעת ובסה"כ הפיצוי בראש נזק זה עומד על - 20,000 ₪.

הוצאות רפואיות

209. לטענת התובעים בעקבות התאונה נגרמו לתובע הוצאות עבור רכישת אביזרי עזר אורתופדיים, תרופות, משככי כאבים, דמי השתתפות בביקורים רפואיים וטיפולים רפואיים.

לטענת התובעים יש להעמיד את הפיצוי באב נזק זה בשיעור גלובלי של 35,000 ₪.

210. לטענת הנתבעות מדובר בנזק מיוחד שלא הוכח ודי בכך כדי להביא לדחיית התביעה בראש נזק זה על הסף.

יתרה מזאת, הוצאותיו של המנוח היו כלולות ב"סל הבריאות" ואף מטעם זה התובע אינו זכאי לפיצוי.

זאת ועוד, אף המומחים הרפואיים לא קבעו כי התובע נזקק לאביזרים כלשהם בתפקוד היומיומי.

211. מקובלת עליי טענת הנתבעות כי מדובר בנזק מיוחד המצריך ראיות של ממש.

לא הומצאו קבלות עבור רכישת האביזרים או עבור מתן טיפול רפואי בתשלום.

212. ברי כי התובע נזקק לטיפולי פיזיותרפיה, אך מדובר בטיפולים הניתנים במסגרת סל הבריאות ולכן אין מקום לפצות את התובע בראש נזק זה.

הוצאות נסיעה והוצאות ניידות בגין נסיעה מוגברת

213. התובעים טוענים כי פרופ' דודקביץ ציין בחוות דעתו כי התובע התהלך בצליעה וכי סבל מהגבלת הליכה וכאבים בזמן הליכה.

בעקבות הפגיעה עבר התובע בדיקות רבות וטיפולים לרבות נסיעה לטיפולי פיזיותרפיה ונסיעה לביקורים אצל התובעת בכל התקופה בה היתה מאושפזת .

התובע היה מועד לנפילות ונזקק לתמיכה ולא נסע לאחר התאונה ברכב ציבורי, כפי שנהג לנסוע בעבר.

בעקבות התאונה התובע היה מסוגל להתנייד למרחקים קצרים בלבד ונזקק להסעה ברכב.

214. התובעים עותרים לפיצוי גלובלי בסך של 25,000 ₪.

215. הנתבעות מתנגדות לפיצוי התובע באב נזק זה שכן לשיטתן התובע לא היה מוגבל בניידותו בגין התאונה והוא התנייד לאחר התאונה באופן עצמאי עד למועד פטירתו.

216. איני מקבלת את טענת הנתבעות.

217. בעקבות התאונה סבל התובע משבר באצטבלום ובעצם הבושת משמאל שהתחברו בעמדה טובה אך נותר עם כאב, צליעה, חולשת אבדוקטורים, קושי במעברים ובלבוש פלג גוף תחתון והגבלה קלה ביותר בתנועות מפרק הירך.

מכאן שלא ניתן לומר כי התובע לא היה מוגבל בניידותו בגין התאונה.

בנוסף, נוכח הצורך הרב של התובע לשהות ליד מיטת התובעת, הוא נזקק להסעות מרובות על ידי ילדיו.

218. הגם שלא הוצגו קבלות, שכן ברי כי את חלקן לא היה ניתן להציג כאשר מדובר ברכבם של ילדי התובע, סביר בעיני כי היו לתובע הוצאות ניידות מוגברות ואני מעמידה את הפיצוי על סך גלובלי של - 15,000 ₪.

כאב וסבל

219. התובע היה מאושפז במשך 33 ימים ונכותו הרפואית כפי שראיתי לקובעה עומדת על 23.5%. חישוב הפיצוי בראש נזק זה עומד על – 37,377 ₪.

סה"כ הפיצוי המגיע לעיזבון בגין תאונת הדרכים מיום 10.10.14 עומד על - 77,377 ₪.

ניכויים:

תשלום תכוף:

220. למנוח שולם תשלום תכוף בסך נומינלי של 10,000 ₪.

סכום זה כולל גם שכר טרחת עורך דין ועל כן נכון יהיה לנכותו לאחר חישוב סכום פסק הדין בצירוף שכר טרחת עורך דין ולאחר שגם סכום זה יחושב בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומו.

סוף דבר

221. ראיתי לקבוע את שיעור ההפיצוי לתובעת בגין נזקיה תולדת התאונה בשיעור של - 2,132,430 ₪. סכום זה הינו לאחר ניכוי תגמולי המל"ל.

לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד כחוק ומן הסכום שיתקבל לנכות את התשלמוים התכופים ששולמו לתובעת כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

222. ראיתי להעמיד את שיעור הפיצוי לעיזבונו של התובע בשיעור של - 77,377 ₪.

לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד כחוק ומן הסכום שיתקבל לנכות את התשלום התכוף ששולם לתובע ז"ל כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

223. לסכומים שיתקבלו יש להוסיף תשלום בגין הוצאות כנגד קבלות שהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומם.

224. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' אדר ב' תשע"ט, 12 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.