הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 71893-05-19

לפני
כבוד ה שופט ישעיהו שנלר, סג"נ

התובעת

שירלי פרידמן
ע"י ב"כ עו"ד קאשי

נגד

הנתבעת
לשכת רישום מקרקעין - מחוז ת"א
ע"י ב"כ עו"ד משרקי ב"כ מפרקליטות מחוז ת"א אזרחי

פסק דין

1. התובעת, הינ ה בעל ת הזכויות בדירת מגורים הידועה כחלקה 15/207 בגוש 6948 (להלן: הדירה), הגיש ה תביעה כנגד הנתבעת ולפיה עתרה להורות לנתבעת למחוק מפנקסי המקרקעין את הערת האזהרה הרשומה על זכויות התובעת לטובת יחזקאל דוידוף ז"ל (להלן: המנוח) להימנע מעשיית עסקה בנכס לפי שטר 20267/1988/4 (להלן: הערת האזהרה).
 
2.         הנתבעת טענה בכתב ההגנה מטעמה כי אינה מוסמכת למחוק הערה, אשר נושאת בחובה התחייבות לעשיית עסקה במקרקעין אלא בצו בית משפט ו/או בהסכמת כל הצדדים לפי סעיף 132 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין).
 
3. בדיון אשר התקיים ביום 30.12.2019 הגיעו הצדדים להסכמה לבחינה מחודשת של תיק התובעת.
בהודעה מטעם רשמת המקרקעין (להלן: הרשמת) אשר הוגשה ביום 15.1.2020 נמסר כי התובעת הגישה בקשה לרישום הורשה אשר נסתיימה ברישום וזאת ללא בקשה למחיקת הערת אזהרה בהתאם לסעיף 132 לחוק המקרקעין ולפיכך נטען כי אין בידי הרשמת לקבוע אם בקשת התובעת עומדת במסגרת סמכותה לפי סעיף 132 לחוק המקרקעין.
באותה הודעה נמסר כי מעת שהוגשה על ידי התובעת תובענה למחיקת הערת האזהרה לבית המשפט הרשמת מותירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט.
בתגובת התובעת מיום 19.1.2020 נטען כי הוגשה בקשה למחיקת הערת האזהרה ביום 9.1.2019 ונדחתה ומכאן שלא ראויה להישמע הטענה שהנתבעת לא בדקה משפטית את ענין התובעת בהעדר בקשה מנהלית ו/או טכנית למחיקת הערת אזהרה.

4. דין התובענה להתקבל.
מדובר בהערה בהתאם לסעיף 128 לחוק המקרקעין, הערת על צורך בהסכמה של המנוח.
בהתאם לסעיף 132 לחוק המקרקעין הערה שכזאת תימחק על פי צו של בית המשפט או אם הוכח להנחת דעתו של הרשם כי עילת ההערה בטלה או הצדדים המעוניינים הסכימו למחיקה.

5. התובעת הינה בתו של אביה המנוח (להלן: האב המנוח) אשר הלך לעולמו ביום 9.1.2014
ואשר היה בעל הזכויות בדירה ובהתאם לצו ירושה.
ההערה נרשמה עוד בשנת 1988 ובהתאם למסמך בין האב המנוח ולמנוח, לפיו המנוח עזר לאב המנוח לרכוש את הזכויות בדירה וכי האב המנוח התחייב שלא למכור את זכויותיו בדירה ללא הסכמת המנוח.

6. לתובעת לא היה קשר עם האב המנוח ורק לאחר פטירתו החלה לברר אודות ההערה האמורה והסתבר כי המנוח היה קרוב משפחה של האב המנוח, אשר היה חרש אילם, וככל הנראה הצורך בהסכמת המנוח נבע מחשש שהאב המנוח לא ייפול קורבן לניצול.
עוד פעלה התובעת לאתר את בני המשפחה של המנוח שהלך לעולמו עוד בשנת 2008 והותיר צוואה וכאשר הדירה לא צויינה בצוואתו.
מכל מקום התובעת איתרה את יורשי הנוחלים השונים על-פי הצוואה אשר המנוח ציווה להם רכוש ואלו הביעו הסכמתם למחיקת ההערה.
יוער כי האמור אינו כולל יורשת אשתו המנוחה, אשר לא ציווה לה מאומה למעט זכות מגורים וקבלת דמי שכירות ואשר היורשת בחו"ל .

7. משכך ביקשה התובעת לרשום את זכויותיה תוך מחיקת הערת האזהרה, אולם נתקלה בסירוב הגם שלאחר מכן לאחר שנדרשה להצהיר כי אין ברישום צו הירושה להביא למחיקת ההערה התחייבה לכך ואזי הזכויות בדירה נרשמו על שמה.

8. דומה כי בנסיבות הספציפיות של המקרה דנן , עת נפטר המנוח גם עילת ההערה בוטלה, שכן לא מדובר בזכויות אשר עוברות בירושה ליורשיו של המנוח , אלא ממסמך ההתחייבות עולה במובהק כי מדובר בהתחייבות פרסונאלית אישית כלפי המנוח לקבל את הסכמתו לביצוע עסקה בנכס.
כאשר המנוח נפטר לא ניתן יותר לקבל את הסכמתו ועל כן היא אינה נדרשת עוד, ובהתחשב בכך שמדובר בזכות פרסונאלית של המנוח, הזכות בוטלה עם פטירתו, ובהתאם בוטלה עילת ההערה.
ודוק, במסמך יוצר ההערה צויין רק המנוח כמי שדרושה הסכמתו ואין כל הוראה אודות הצורך בהסכמת יורשיו או בני משפחה אחרים.
יתר על כן, ההערה נרשמה עוד בשנת 1988 דהיינו לפני למעלה משלושים שנה, כשאין חולק כי לא באה כל דרישה מהצד השלישי. כך גם הוברר כי בניגוד לטענת הנתבעת כי יכול ומדובר בעזרה כספית אשר בגינה נצרכה ההסכמה הוברר כי לכאורה אין הדבר כן.
לאמור יש להוסיף כי גם החבות לקבל הסכמה אף היא פרסונלית ואין כל תלות ביורשת שתיזקק להסכמה שכזאת.

9. כאמור, הדברים יפים אף ביתר שאת עת הנתבעת הותירה את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט.

10. אשר על כן, דין התובענה להתקבל ואני מורה לנתבעת למחוק מפנקסי המקרקעין את הערת האזהרה הרשומה על זכויות התובעת במקרקעין לטובת המנוח וכמובא לעיל .

11. לבסוף דומה כי ניתן היה להתנהל מול התובעת באופן שלא הייתה נצרכת לפעולות הרבות שנדרשה להן, ובמיוחד לאחר קבלת הסכמת המעורבים אשר התבקשה הסכמתם, כאשר יש ספק אם בכלל נצרכה שכזאת. כך גם, לאור אשר נטען בתביעה ונוכח החלטת בית המשפט שניתנה בזמנו, היה מצופה מהנתבעת כי תתייחס לאשר הוצע כבר אז, ואשר הוסכם על ידה לאחר הדיון שלא היה צורך בו.
עם זאת, ונוכח הותרת ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט, נחסך הצורך בניהול התובענה.
משכך, כל צד יישא בהוצאותיו.
 
12.         המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
5129371
5467831

ניתן היום, ט"ז שבט תש"פ, 11 פברואר 2020.