הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 7077-03-21

לפני
כבוד ה שופטת סיגל רסלר-זכאי

מבקש/משיב

פרופ' עמוס רולידר
ע"י ב"כ עו"ד פוזנר

נגד

משיבים/מבקשים

1.חברת איי.ג'י.טי. השכלה בע"מ
2.צחי כהן
ע"י ב"כ עו"ד חן אגבלי ואח'

פסק דין

לפני בקשה, מטעם פרופ' עמוס רולידר (להלן: "המבקש") בהתאם לסעיף 23 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), לאשר את שני פסקי הבוררות – פסק הביניים מיום 22.10.17 והפסק הסופי מיום 20.12.20 (להלן: "פסק הביניים", "הפסק הסופי", בהתאמה ושניהם ביחד "פסק הבוררות"), אשר ניתנו על ידי כב' הבורר, עו"ד רונן קצף (להלן: "הבורר").

חברת איי.ג'י.טי. השכלה בע"מ וצחי כהן (עו"ד) (להלן: "המשיבים"), מתנגדים לבקשה לאישור פסק הבוררות. הליך נפרד הוגש על ידם בעניין זה וזאת בהתאם לסעיף 24 לחוק הבוררות, לאור הגשת ערעור על פסק הבוררות.

בהחלטת כב' סגנית הנשיא, השופטת יהודית שבח, מיום 4.4.21 ההליכים אוחדו.

רקע בתמצית וטענות הצדדים

בין משיבה 1 למבקש נחתם ביום 25.7.10, הסכם מייסדים, להקמת חברת מכון רולידר. בהסכם המייסדים נקבע בין היתר כי כל סכסוך בין הצדדים יובא להכרעתו של בורר. ביום 20.2.13 מונה עו"ד רונן קצף לבורר, על ידי ראש לשכת עוה"ד והצדדים הופנו למוסד לבוררות של לשכת עוה"ד. (הסכם הבוררות מיום 20.2.13 צורף נספח 1002 לבקשת המשיבים).

לטענת המשיבים, בהתאם לסעיף 7 להסכם הבוררות, נקבע כי פסק הבוררות יהיה ניתן לערעור לפני בורר לפי סעיף 21 א' לחוק הבוררות והתוספות לחוק: לעניין הערעור נקבע כי יחול ו בנוסף גם כללי המוסד לבוררות. לטענת המשיבים, ביום 20.12.20 התקבל לידיהם הפסק הסופי. ביום 6.1.21 פנו המשיבים למוסד לבוררות על מנת שימונה בורר לדון בערעור. ביום 15.3.21 התקבל כתב מינוי מטעם יו"ר לשכת עוה"ד, עו"ד אבי חימי, למינוי עו"ד עקיבא לקסר כבורר בערעור. להתנגדות לבקשה לאישור פסק הבוררות, צורפה תכתובת בין המשיבים למוסד לבוררות, ללשכת עוה"ד ויו"ר לשכת עוה"ד. נטען כי העתקי המכתבים נשלחו למבקש. (נספחים 6564-6570 ו- 6573-6574) ).

לפיכך, נטען כי הבקשה לאישור פסק הבוררות הוגשה בחוסר תום לב, כאשר המבקש מודע לבקשה למינוי בורר לצורך הערעור ולתכתובת המפורטת לעיל, אשר העתקים ממנה, בהתאם לנטען, נשלחו אליו. בנסיבות אלו נטען כי יש לדחות את הבקשה לאישור פסק הבוררות תוך חיובו של המבקש בהוצאות.

בתשובת המבקש להתנגדות לאישור פסק הבוררות, התבקש בית המשפט לדחות את ההתנגדות תוך חיוב בהוצאות ולהיעתר לבקשה לאישור. לטענת המבקש, הליך הבוררות בין הצדדים החל בשנת 2013. בהסכמת הצדדים, פוצל ההליך באופן שתחילה תוכרע סוגיית "החבות". לאחר מכן, ככל שיידרש, יידונו התביעות הכספיות של הצדדים. פסק הביניים ניתן באוקטובר 2017 במסגרתו נדחתה תביעת המשיבים בשלמותה והתקבלה תביעת המבקש "בחלקה הארי". התביעה הכספית הוגשה בינואר 2018. פסק הבוררות הסופי ניתן ביום 20.12.20. לטענת המבקש, מאז החלו הליכי הבוררות, המשיבים עשו כל שלאל ידם כדי לדחות, לסרבל ולהאריך את ההליכים. בהקשר זה, לטענת המבקש, נאלץ אף לשאת בתשלום שכר טרחת הבורר, בגין חלקם של המשיבים, לצורך השלמת כתיבת פסק הבוררות ובכדי להביא את הליך הבוררות לכדי סיום.

לטענת המבקש, המשיבים הפרו את הסכם הבוררות, שנחתם בין הצדדים. בנסיבות אלו, הרי שאין הם רשאים "לבחור" מתוך הסכם הבוררות, הוראות הנוחות להם, לרבות אכיפתו של סעיף 7 להסכם הבוררות ולפיו פסק הבוררות יהיה ניתן לערעור. זאת, בעת שבהתאם לסעיף 8 להסכם הבוררות, התחייבו לשאת בשכר הבורר ולא עמדו בחובתם זו. לטענת המבקש, התנהלות המשיבים שומטת את הקרקע תחת זכותם הנטענת לערער על פסק הבוררות. בהקשר זה, טען המבקש כי ככל ותתקבל התנגדותם של המשיבים לאישור פסק הבוררות, יש להורות למשיבים וכתנאי להגשת הערעור לשלם את שכר טרחת הבורר.

דיון והכרעה

על מנת שניתן יהא להכריע בבקשה לאישור, יש להכריע קודם לכן בטענת המשיבים בדבר זכות ם למינוי בורר בערעור, שכן אם זכות זו קיימת, לא יהא מנוס מהמסקנה שטרם הבשילה העת לדון בבקשה לאישור.

סעיף 21א(ב) לחוק הבוררות מורה כי:

" הוראות חוק זה החלות על בורר, על הליך לפני בורר ועל פסק בוררות, יחולו בשינויים המחויבים על בורר בערעור, על הליך הערעור לפני בורר ועל פסק הבוררות בערעור, ובלבד שפסק הבוררות לעניין ההגדרה 'פסק בוררות' יהיה פסק הבוררות בערעור או פסק הבוררות של הבורר הראשון, אם לא הוגש ערעור או בחלוף המועד להגשתו".

הכלל הוא, אם כן, כי:

"...כאשר הצדדים מסכימים על בוררות דו-שלבית, הפעלת הביקורת השיפוטית העיקרית על פסק הבוררות, הנעשית באמצעות ביטולו, אישורו או תיקונו, 'נכנסת לפעולה' בשלב בו הליך הבוררות כולו הסתיים; קרי - מועדה בשלב בו ניתן פסק בוררות בערעור או בשלב בו בחרו הצדדים שלא למצות את זכות הערעור עליה הסכימו... פועל יוצא הוא, כי כל אותם סעיפים בחוק הבוררות המקנים לבית המשפט הסמכות לאשר 'פסק בוררות' (סעיף 23) או לחלופין לבטלו, לתקנו או להחזירו לבורר(סעיפים 26-24) חלים אך ורק על פסק הבוררות בערעור - או על פסק הבוררות הראשון שלא הוגש ערעור עליו. האמור מתיישב עם הגיונם של דברים, שכן העמדת פסק בוררות שערעור עליו תלוי ועומד או שלצדדים קיימת אפשרות לערער עליו לביקורת בית המשפט, יוצרת מסלול מקביל למסלול הביקורת שעליו הסכימו הצדדים ומרוקנת מתוכן הסכמה זו, בנוסף להעמסת-יתר על בית המשפט... סיכומם של דברים, אין ניתן להגיש בקשה לאישור פסק בוררות ראשון (או לביטולו) בבוררות דו-שלבית קודם למיצוי הליך הערעור (או לויתור עליו, כמובן). "
(רע"א 7115/11 יערי נ' מנוסביץ, פסקות יא ו-יג, ניתן ב-24.11.11).

טענתו של המבקש היא כי לאור העובדה שהמשיבים לא שילמו לבורר את שכר טרחתו לא עומדת להם הזכות להגיש ערעור על פסק הבוררות. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק הבוררות:- "בעל-דין רשאי לשלם לבורר לחשבון שכרו כל סכום שבעל-דין אחר מפגר בתשלומו, ומשעשה כן זכאי הוא בכל עת לחזור על בעל-הדין האחר ולהיפרע ממנו מה ששילם". אין בהתנהלות המתוארת בעובדה שהמבקש שילם את שכר טרחת הבורר כדי לפגוע בזכות ם של המשיבים להגיש ערעור על פסק הבוררות. זכותו של המבקש לתבוע מהמשיבים את התשלום אשר בהתאם לנטען שילם ביתר או עבור ם.

כאשר למשיבים קנויה זכות לערער על פסק הבוררות, זכות אותה מימשו. לא הסתיימו הליכי הבוררות, ולא מתקיימים התנאים להגשת בקשה לאישורו של פסק הבוררות . (בהקשר זה ראו גם , החלטתה של כב' השופטת (כתוארה אז) י. שבח בהפ"ב (ת"א) 871-09-13 ליאור שליו נ' וידד בע"מ (מיום 17.12.13)

לפיכך, הבקשה לאישור פסק הבוררות נדחית וההתנגדות מתקבלת. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ח' סיוון תשפ"א, 19 מאי 2021, בסמכותי כרשמת, בהעדר הצדדים.