הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 70406-01-17

מספר בקשה:3
לפני
כבוד ה שופטת עינת רביד

מבקשים

  1. תומר לשר
  2. ידין חסון

נגד

משיבים

  1. אוהד איתן נורי
  2. רועי אמויאל

החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת המבקשים לתיקון כתב התביעה.

המבקשים הגישו כתב תביעה למתן צו מניעה קבוע וכן תביעה כספית בסך של 100,000 ₪.
בכתב התביעה נטען כי המשיבים, העוסקים בעיצוב שמלות כלה, הפרו את זכויותיהם של המבקשים, שהם צלמים מקצועיים, בכך שעשו שימוש בתמונות שצילמו המבקשים במסגרת חתונות של מזמיני שמלות הכלה (להלן: המזמינים), וזאת על ידי פרסום התמונות בחשבון האינסטגרם של המשיבים, מבלי לאזכר את שמם של המבקשים, ומבלי לשלם להם תמלוגים על השימוש בתמונות, ובכך הפרו את זכויות המבקשים בהתאם לחוק זכויות יוצרים.
במסגרת פרוטוקול דיון מיום 12.9.17 העלו המבקשים הטענה לפיה קיימים הסכמים בין המצולמים למזמינים לפיהם הזכויות נשארות אצל הצלמים וכי זה הבסיס לתביעה שלהם, הזכות הכלכלית.
לאחר שניסיון בית המשפט להביא את הצדדים לפשרה לא צלח הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב התביעה.
בבקשה נטען כי מפאת טעות אנוש לא צורפו ההסכמים, שנחתמו בין המבקשים לבין למזמינים. לטענתם בהסכמים מופיעים סעיפים, אשר קובעים בצורה מפורשת כי זכויות היוצרים בתמונות שצילמו המבקשים בחתונת המזמינים שייכים למבקשים.
לטענת המבקשים, הטעות התגלתה כבר בשלב מקדמי ובא כוחם התריע על כך במועד קדם המשפט, וכי התיקון המבוקש נועד לסייע לצדדים להגיע לגיבוש השאלות האמתיות השנויות במחלוקת.
המשיבים הגישו תשובתם לבקשה וטענו כי יש לדחותה. לטענתם בכל הפניות שנעשו למשיבים אין כל אזכור לקיומם של הסכמים, אשר חתמו המבקשים עם המזמינים, ואף בהליכים המקדמיים לא הצהירו המבקשים על קיומם של הסכמים אלו. עוד טוענים המשיבים שאין המדובר בטעות אנוש, כנטען על ידי המבקשים, שכן ככל שהיה מדובר בטעות ההסכמים היו מאוזכרים במסגרת כתב התביעה, וכי המדובר בהסתרה המהווה התנהלות בחוסר תום לב וניצול ההליכים לרעה.
עוד טוענים המשיבים כי בצירופם של ההסכמים עם המזמינים חושפים המבקשים את המזמינים לתביעה ומעמידים את המשיבים במצב, שאין הם יכולים לפנות לאותם מזמינים ולברר את סוגיית ההסכם, אשר כלל לא הייתה ידועה להם. עוד הם טוענים כי לא בכדי המבקשים לא הגישו תביעה נגד המזמינים, שכן ברור להם כי צד שיגיש תביעה נגדם מסכן את מקור פרנסתו.
המבקשים הגישו תגובה לתשובה וטענו כי התנגדות המשיבים נעדרת כל נימוק ענייני וכן נעדרת כל תימוכין משפטי או עובדתי.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים אני מקבלת את בקשת המבקשים לתיקון כתב התביעה.
התקנה הרלוונטית לעניינו היא תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: התקנות), הקובעת כי בית המשפט רשאי להתיר בכל עת תיקון כתבי טענות "... כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין...".
הלכה היא כי בית המשפט ינהג ברוחב לב ובגישה ליברלית בדונו בבקשה לתיקון כתב טענות, לעניין זה ראו רע"א 1819/11 עיריית חולון נ' מנשה אלינובקו (11.5.11):
"סמכות בית המשפט להתיר תיקון של כתבי טענות מעוגנת בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מלשון התקנה ומהפרשנות שניתנה לה בפסיקה עולה, כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב-תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין - נעתרים לו ברוחב לב (ראו למשל: ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214). ואולם, לגישה הליברלית הנהוגה, בדרך כלל, בסוגיית תיקון כתב תביעה, קיימים חריגים. בין חריגים אלה נמנים התנהגות המבקש, כגון אם נהג בשיהוי רב או בחוסר תום לב, השלב בו מוגשת הבקשה, והאפשרות שהתיקון המבוקש ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת התביעה מחדש - דוגמת טענת התיישנות (ראו: ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4), 126; רע"א 1118/06 סימי הראש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.7.2006)). כך גם לא יתיר בית המשפט תיקון של כתב טענות שאין תועלת בצידו, כגון שהתיקון אינו מראה עילה..."
לעניין זה ראו אף דבריו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי, פ''ד מו(3) 214 (1992):
"הגישה הנקוטה על ידינו בכגון דא היא ליברלית ביותר, ולפיה איפשרו תיקונים אף במקרים שבהם כתב התביעה המקורי כלל לא הקים עילה (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 328). כן איפשרו תיקון כתב תביעה בשלבים מתקדמים של הדיונים, ואפילו בשלב הערעור. ..........
לא תמיד יאפשר בית המשפט תיקון כתב תביעה. במקרים שבהם נקט המבקש שיהוי רב או נהג בחוסר תום לב, לא ייעתר בית המשפט לבקשת התיקון. כמו כן לא יאפשר בית המשפט תיקון כתב תביעה, אם התיקון ימנע מהצד שכנגד הגנה, שהייתה קמה לו לו הייתה מוגשת הבקשה מחדש. דוגמה לכך היא טענת התיישנות".
במקרה הנדון עותרים המבקשים לצירופם של הסכמים עם מזמיני הצילום, במסגרתם נקבע כי זכויות היוצרים בתמונות שייכות למבקשים.
באשר לטענת המבקשים לפיה אי צירוף ההסכמים לכתב התביעה מקורו בטעות אנוש, אעיר, כי בנסיבות אלו אין זה סביר כי עסקינן בטעות אנוש, שכן ההסכמים לא רק שגולו במסגרת הליכי גילוי המסמכים בין הצדדים, כפי שטוענים המשיבים, והדבר לא הוכחש, הם אף לא אוזכרו על ידי המבקשים במסגרת כתב התביעה שהוגש, נתונים המצביעים על כך, שלא סביר כי המדובר בטעות כנטען על ידי המבקשים.
על אף האמור, ונוכח הליברליות בה נוקט בית משפט בבקשות לתיקון כתב תביעה וכן למועד בו הוגשה הבקשה, ונוכח מהות התיקון, ושעה שאין בתיקון המבוקש כדי לשלול מהמשיבים הגנה, אשר הייתה עומדת להם ללא התיקון המבוקש אני סבורה כי יש מקום לאפשר התיקון.
אשר לטענת המשיבים לפיה צירוף ההסכמים פוגע בהם, שכן הם אינם יכולים לתבוע את המזמינים, שכן תביעה שכזאת תפגע בעסקיהם, אזי אין לטענה זו כדי לסייע להם, שכן המשיבים אינם טוענים כי חסומה בפניהם האפשרות לעשות כן, שהוא השיקול אשר יכול להילקח בחשבון במסגרת הבקשה לתיקון כתב תביעה.
על כן אני מקבלת הבקשה ומתירה הגשת כתב התביעה המתוקן.
בנסיבות העניין, המבקשים ישלמו הוצאות הבקשה בסך של 3,500 ₪.
כתב הגנה מתוקן יוגש עד ליום 7.12.17.
המבקשים יגישו ראיותיהם עד ליום 7.1.18.
המשיבים יגישו ראיותיהם עד ליום 7.2.18.
נקבע קדם משפט ליום 15.2.18 בשעה 11:30.
נקבע דיון הוכחות ליום 15.3.18 בשעה 10:00.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ח, 08 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.