הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 68131-12-15

בקשה מס' 17
לפני
כבוד השופט דורון חסדאי

המבקש (הנתבע 2)
רן מרון
ע"י ב"כ עו"ד רונן הורוביץ

נגד

התובעת

נתבעים 1 ו-3

המשיבים
מנופי יהודה פנחסי בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד נתן שמואל נחשון

  1. סקרין לייט בע"מ
  2. אודי סמוכה

ע"י ב"כ עו"ד דותן שעיה

החלטה

רקע כללי וטענות הצדדים בקצירת האומר
1. לפניי בקשת המבקש (הנתבע 2) מיום 22.2.16 לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 14.2.16 כנגד הנתבעת 1, חברת סקרין לייט בע"מ (להלן: "החברה" או " סקרין לייט").

2. בבקשה נטען בין היתר ובתמצית, כי ביום 14.2.16 אישר בית המשפט הסכם פשרה בין התובעת (חברת מנופי יהודה פנחסי בע"מ) לבין החברה, במסגרתו ניתן פסק דין כנגד החברה על מלוא סכום התביעה ( 8,986,921 ₪).

3. המבקש מציין כי בעלי המניות בחברת מנופי יהודה – התובעת, הם מר יהודה פנחסי והגב' תמי פנחסי סמוכה בתו של מר יהודה פנחסי ואשתו של הנתבע 3. לדברי המבקש, בעלי המניות בסקרין לייט הם התובעת, אודי סמוכה והמבקש עצמו, כאשר מר יהודה פנחסי ומר אודי סמוכה (להלן: "הנתבע 3" או "סמוכה" ) שימשו כמנהליה של החברה.

4. לטענת המבקש, מנהל התובעת מר יהודה פנחסי וסמוכה חתנו של פנחסי, פעלו בדרך ־לא־דרך על מנת להסב לו נזק ולהשתלט על החברה. לשיטתו, המצב בתיק הינו אבסורדי. התובעת בעצם תובעת "את עצמה" (כבעלת מניות בחברה) ומסכימה שיינתן פסק דין כנגד החברה.

5. המבקש טוען כי לא יעלה על הדעת שהתובעת, באמצעות מנהלה מר יהודה פנחסי (אשר משמש גם כמנהל החברה- סקרין לייט), תגיש תביעה כנגד החברה ותחליט יחד עם חתנו של מר פנחסי – הנתבע 3 – כי החברה לא תתגונן בפני התביעה. לטענתו, המדובר בניגוד עניינים מוחלט, בחוסר תום לב ובניסיון להשתלט באופן עוין על החברה.

6. לטענת המבקש, כל הטענות שטוענת התובעת כלפי החברה צריכות להיבדק ולהיות מוכחות ויש לבדוק בקפידה את הפער העצום בין טענות מר פנחסי בתצהיר שהגיש למדינה (בקשר עם הלוואה שהתקבלה מהמדינה) לבין מה שנטען כיום על ידי התובעת (ר' נספח 6). המבקש בדעה כי מר יהודה פנחסי והנתבע 3, סמוכה, פעלו שלא בתום לב וניצלו לרעה את כוחם המשותף בחברה כאשר אישרו כי זו לא תתגונן בפני התביעה.

7. לטענת המבקש, מר פנחסי והנתבע 3 מקפחים אותו כבעל מניות מיעוט בחברה והם השתמשו בזכויות ההצבעה שלהם לצורך קביעת החלטה אשר מרעה את מצבה של החברה או את מצבו שלו כבעל מניות בה תוך שהם פועלים בניגוד לאינטרס התובעת. לטענת המבקש, מר פנחסי פעל שלא בהגינות כלפי החברה ובניגוד לקבוע בסעיף 193 לחוק החברות, בייחוד כאשר ידע שאופן הצבעתו יכריע בעניין התגוננות החברה בתביעה שהגישה התובעת.

8. עוד טען המבקש כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למצב אבסורדי שבו יהא עליו להוכיח שהחברה אינה חייבת וייווצר למעשה "מצב הפוך" שבו הוא, אשר נטען כנגדו שהינו ערב, צריך לנהל תיק שבו החייבת העיקרית (החברה) אינה מתגוננת.

9. התובעת בתשובתה לבקשה טענה בין היתר , כי מדובר בבקשה מופרכת וחסרת יסוד משפטי. לדבריה, פסק הדין שביטולו מתבקש ניתן בהסכמה כאמור בפרוטוקול אסיפת בעלי המניות מיום 10.2.16 ולא מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד . פסק הדין נוגע למערכת היחסים שבין התובעת לבין החברה והוא לא ניתן כלל כנגד המבקש, והמבקש מוגבל אך להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגדו. עוד טענה התובעת כי למבקש, כבעל מניות בחברה, אין כל מעמד בדין להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד החברה והוא מעולם לא הוסמך לייצגה בהליך זה או בכלל.

10. התובעת טוענת כי הצעת המבקש שהחברה תטען להגנתה כי חתמה על "הסכמים פיקטיביים" היא טענה על גבול העבירה הפלילית וסיכויי הצלחת טענה זו קלושים ביותר. כמו כן, לדברי התובעת, פסק הדין קובע כי למבקש תינתן גישה לכל המידע והמסמכים המצויים ברשות החברה לצורך הוכחת טענותיו וכן קובע פסק הדין כי ככל שתתקבל איזה מטענותיו של המבקש במסגרת הגנתו שלו כנגד התביעה, הרי שתביעות אלו יחייבו כמעשה בית דין גם במערכת היחסים שבין התובעת לבין החברה. מכאן שאם יש ממש באיזו מטענות ההגנה של המבקש, אזי ממילא התובעת לא תיפגע כלל ועיקר ממתן פסק הדין.

11. עוד טוענת התובעת כי על פי דין, לכל היותר רשאי היה המבקש להגיש בקשה להתיר לו לנהל הגנה נגזרת בשם החברה (סקרין לייט בע"מ) והוא לא הגיש בקשה מתאימה עד למתן פסק הדין וממילא הוא גם אינו עומד בתנאים הקבועים בדין לניהול הגנה נגזרת.

12. ביום 17.11.17 ניתנה החלטת בית המשפט (בפתקית) בה נאמר בין היתר כי מכתבי הטענות שהוגשו בעניין בקשה 51 נמצא בית המשפט למד כי טרם ניתנה החלטה בבקשה 17 (הבקשה דנן) ואף לא נמצאה כל החלטה מקדמית בקשר עם בקשה זו. לפיכך, בשים לב כי הוגשה תגובת התובעת לבקשה כבר ביום 3.3.16, ניתנה זכות תשובה למבקש בתוך 20 ימים.

13. תגובת המבקש הוגשה ביום 7.12.17 ונטען בה בין היתר כי בשל העובדות והנסיבות החמורות מבוקש שבית המשפט יבטל את פסק הדין שניתן בהסכמה על מנת לאפשר למבקש לפנות בבקשה להגנה נגזרת. לטענת המבקש, התובעת ניצלה שלא כדין את שליטתה המלאה בחברה ובנתבע 3 כדי להשיג הסכמה למראית עין לתביעה המופרכת שהגישה על סכום כספי שכלל לא מופיע בספרי החשבונות של החברה והומצא רק כדי לנסות ולחייב בו את המבקש – הערב לחובות החברה.

14. עוד טען המבקש כי זהות הצדדים והקשר האמיתי ביניהם הוסתרו מבית המשפט ובפועל התובעת, אשר בבעלות ובניהול מר פנחסי, היא בעלת המניות העיקרית בחברה ובעלת השליטה המלאה בה ומר פנחסי הוא גם הדירקטור היחיד בה. לשיטת המבקש, התובעת והחברה הן שתי ידיים של אותו גוף ולהן אותו ראש ששולט בהן ואשר הורה לתובעת ולנתבע 3 (חתנו של מר פנחסי) לפעול בניגוד לאינטרסים שלהן ולהסכים לתביעה ולחוב הפיקטיבי, וזאת רק על מנת לפגוע במבקש. לדברי המבקש, מאחר שפסק הדין מונע מהחברה להתגונן בפני התביעה באופן אובייקטיבי, כפי שבוודאי הייתה עושה אלמלא הייתה נשלטת על ידי בעל השליטה בתובעת עצמה, יש מקום לבטל את פסק הדין ולאפשר למבקש להתגונן אף בשם החברה (סקרין לייט) במסגרת הגנה נגזרת.

15. עוד טען המבקש כי התובעת כלל לא פעלה לאכיפת פסק הדין והחובות מהחייבת העיקרית – החברה – וזה מהווה סימן לפיקטיביות של ההסכם ושל פסק הדין (ר' סעיפים 25 –27) ולדבריו, התובעת והחברה הסתירו מבית המשפט עובדות מהותיות בנוגע לקנוניה אשר לו היו ידועות לו, לא היה ניתן תוקף של פסק דין להסכם (ר' סעיפים 28–35). עוד הדגיש המבקש כי לפסק הדין יש השלכה ישירה עליו, הוא מנוגד לאינטרסים של החברה וביטולו הכרחי לניהול התיק ולחקר האמת על מנת שהוא יוכל להגיש בקשה להגנה נגזרת (ר' סעיפים 36–40).

16. בהחלטה מיום 7.12.17, טרם מתן החלטה מתאימה , הוקנתה זכות תגובה לנתבעים 1 ו־3 (סקרין לייט וסמוכה).

17. החברה (סקרין לייט) בתגובתה מיום 28.12.17 בדעה כי יש מקום לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. לטענתה, האינטרס שלה הוא כי פסק הדין יוותר על כנו והיא אף מפנה להסכם שבינה לבין התובעת, הקובע כי אם המבקש יצליח להוכיח את טענות ההגנה שלו באופן שיהא בהן להשפיע על גובה סכום החיוב שלה הרי שפסק הדין כנגדה יופחת בהתאם. מכאן, לשיטתה, אין כל נפקות לביטול פסק הדין זולת הוצאות משפטיות שייגרמו לה עקב הצורך במימון הגנתה (ר' בהרחבה סעיפים 1–14). עוד טענה החברה כי פסק הדין לא ניתן במעמד צד אחד אלא רק במערכת היחסים שבינה לבין התובעת והוא אינו מחייב את המבקש, ובכל מקרה מדובר בפסק דין שניתן בהסכמה ועל המבקש היה לנקוט בהליך של תובענה נפרדת (ר' סעיפים 15–19). עוד טענה החברה כי המבקש כלל לא זכאי לבקש את הסעד המבוקש ובמיוחד כאשר הצד האחר – החברה – אינו מעוניין כלל בביטול פסק הדין (ר' סעיפים 20 –24). עוד נטען על ידי החברה כי פעולותיו המשפטיות של המבקש ננקטו שלא במועד המתאים וכי היה עליו להגיש בקשתו להגשת הגנה נגזרת בטרם ניתן פסק הדין (ר' סעיפים 25–27).

18. המבקש בתגובתו מיום 11.1.18 התייחס לתשובת החברה. לטענתו בקליפת האגוז, מדובר בתגובה לקונית וטכנית אשר אי נה מתייחסת לטענות לגופן בנוגע לפעולות לריקון החברה מנכסיה. עוד טען המבקש כי החברה כלל לא התייחסה או הסבירה את הסיבה לכך שאין היא פורעת את חובה לתובעת למרות הודאתה בחוב וההצהרה כי היא סולובנטית. עוד הדגיש המבקש כי החברה עצמה טוענת בתשובתה כי מדובר במקרה חריג (ר' סעיף 4 לתשובה) אך הוא טוען כי המדובר במקרה חריג ופסול כאשר החברה והתובעת הופכות למעשה את היוצרות ומטילות עליו את ניהול ההליך וההגנה בפני החובות הנטענים, למרות היותו ערב בלבד. לשיטת המבקש, אין לאפשר את המצב הפסול לפיו החייבת העיקרית – החברה – "יושבת בחיבוק ידיים" וממתינה לראות האם הוא יוכיח כי המדובר בקנוניה כנגדו או יחויב בחוב נמוך מהנטען ואז תחול "ההסכמה" שקביעות אלו יחולו אף על החברה. המבקש אף טען כי במסגרת הקנוניה מתנגדת החברה לביטול פסק הדין כנגדה על מנת למנוע ממנו את האפשרות להגיש בקשה להגנה נגזרת כדי שההגנה בפני התביעה תיעשה על ידי צד שאינו נגוע בניגוד אינטרסים ואשר דואג לטובת החברה.

19. בהחלטה עם תום הדיון ביום 12.12.17 נקבע כי לאחר שיתקבלו כלל טענות הצדדים לעניין בקשה 17 יבחן בית המשפט אם יש מקום לתת החלטה בבקשה על סמך כתבי הטענות או לקיים דיון קצר. בהחלטה על גבי פתקית מיום 11.1.18 נכתב על תגובת המבקש כי הבקשה תידון במועד הקבוע. בהחלטה מיום 11.2.18 נקבע כי דיון " בכלל הבקשות שבמחלוקת (לרבות סיכומים בעל"פ) ליום 20.3.18 שעה 10:00 ". המועד נדחה בהחלטה מיום 18.3.18, ליום 19.7.18.
בפתח הדיון שהתקיים ביום 19.7.18 ציינו ב"כ התובעת וב"כ הנתבעים 1 ו־3 כי הם אינם ערוכים לדיון בבקשה דנן ולפיכך נקבע בה דיון ליום 6.9.18.

20. ביום 6.9.18 התקיים דיון בבקשה (מס' 17). המבקש רן מרון נחקר על תצהירו והשיב לשאלות ב"כ התובעת והנתבעים 1 ו־3. בהתאם להחלטת בית המשפט הגישו הצדדים סיכומים בכתב. ב"כ המבקש ביום 15.11.18, ב"כ הנתבעת 1 ביום 15.1.19, ב"כ התובעת ביום 24.2.19 וסיכומי תשובה מטעם המבקש הוגשו ביום 13.3.19. משכך, בשלה העת למתן החלטה בבקשה.

פסק הדין מושא הבקשה
21. ביום 14.2.16 הוגשה בקשה לאישור הסכם פשרה בין התובעת (מנופי יהודה פנחסי בע"מ) לבין הנתבעת 1 ( החברה - סקרין לייט בע"מ). בבקשה נטען בין היתר כי ביום 10.2.16 התקיימה אספת בעלי מניות של החברה, במהלכה נדונו טענות המבקש, עד כמה שהן יכולות להיטען על ידי החברה (הפרוטוקול צורף כנספח 1). עוד נאמר בבקשה כי לאחר דיון החליטה החברה שלא להתגונן מפני התביעה בטענה כי חתמה על הסכמים פיקטיביים, ותחת זאת החליטה לחתום על הסכם הפשרה במסגרתו תודה בתביעת התובעת ללא תשלום הוצאות ושכר טרחה.

22. עוד נאמר בבקשה כי החברה תעניק למבקש גישה מלאה לכל המידע והמסמכים הנחוצים לו לשם הוכחת איזו מטענותיו שיכול ותעמודנה לחברה, לפיהן החברה אינה חייבת את הכספים למנופי יהודה "ובלבד שיפנה לחברה בכתב ויפרט את המסמכים הנחוצים לו ויסביר בתמצית את דרישתו..."(ר' עמוד 4 לפרוטוקול אסיפת בעלי המניות מיום 10.2.16, סעיף 2). כן הוסכם כי ככל שתינתן למבקש רשות להתגונן מפני התביעה וככל שתתקבל בהליך המשפטי שינוהל בין התובעת לבין המבקש טענה כלשהי מטענותיו הנוגעות לחובה של החברה לתובעת ואשר יהא בהן כדי להפחית את סכום החוב מושא הסכם הפשרה או לאיינו, תחייב קביעה שיפוטית זו במערכת היחסים שבין התובעת לבין החברה כמעשה בית דין הגובר על פסק הדין המוסכם שאישורו נתבקש בגדרי הבקשה.

23. ב"כ התובעת עדכן את בית המשפט כי בעקבות ההחלטה שהתקבלה, חתמה התובעת על הסכם הפשרה שאישורו נתבקש ואשר צורף כנספח 2. בהסכם הפשרה מיום 11.2.16 בין התובעת לבין החברה נאמר בין היתר כי התובעת הגישה תביעה כנגד החברה והערבים על סך 8,986,921 ₪, כי המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן כנגד התובענה וכי באספת בעלי המניות מיום 10.2.16 החליטה החברה שלא להתגונן מפני התביעה. לפיכך הוסכם בין הצדדים כי החברה מודה בחוב בלא שתחויב בהוצאות או בשכר טרחה, המבקש יקבל גישה מלאה לכל הנתונים והמסמכים של החברה הנחוצים לו לצורך הוכחת הגנתו וככל שייקבע סכום חוב שונה מהסכום מושא הפשרה, הרי שזה יחייב במערכת היחסים שבין התובעת לבין החברה.

24. בפרוטוקול אספת בעלי המניות מיום 10.2.16 שצורף כנספח 1 להסכם הפשרה, נרשם מפי ב"כ התובעת (עו"ד נתן שמואל נחשון) כי הנושא הראשון שעל הפרק הוא תביעת מנופי יהודה כנגד החברה. הובהר כי המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן ובה פירט שלושה סוגי טענות: ההסכמים עליהם חתמו הצדדים הינם פיקטיביים ואינם תקפים; סכום התביעה אינו נכון; טענות קיזוז שפורטו בסעיף 46 לתצהיר המבקש. בהצבעה שהתקיימה לאחר דיון קצר הוחלט כי החברה לא תתגונן מפני תביעת התובעת בטענה שחתמה על הסכמים פיקטיביים. לעניין הטענה השנייה נרשמו דברי ב"כ המבקש כי "לחברה אין חוב" נרשמו דברי הנתבע 3, סמוכה, כי הוא לא ראה שגיאה בסכומים, ובהצבעה שנערכה לאחר מכן הוחלט כי החברה לא תתגונן בטענה שהסכומים לא נכונים, וכך אף ביחס לטענות הקיזוז שפורטו בסעיף 46 לתצהירו של המבקש שתמך בקשתו לרשות להתגונן. בסופו של דיון קצר הוחלט כי החברה לא תתגונן כנגד תביעת התובעת בטענות הקיזוז הנ"ל.

המסגרת המשפטית

25. תביעה נגזרת מוגדרת בסעיף 1 לחוק החברות כ"תובענה שהגיש תובע בשם חברה בשם עילת תביעה שלה". מנגנון התביעה הנגזרת וההגנה הנגזרת מוסדר בסימן א לפרק השלישי בחוק החברות. סעיף 198(א) לחוק החברות קובע:
תביעה נגזרת טעונה אישור בית המשפט והוא יאשרה אם שוכנע כי לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב.

(ר' תנ"ג (ת"א) 28887-07-12 ורדניקוב נ' אלוביץ (פורסם בנבו, 30.4.13).

בת"א (ת"א) 48851-02-12 יוסף גורביץ נ' מטרת מיזוג חברות בע"מ (פורסם בנבו, 20.5.12), נפסק בין היתר כי:
סעיף 203 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") עוסק במקרים בהם תתאפשר הגנה נגזרת:
 "203.      (א) הוגשה תובענה נגד חברה, רשאי בית המשפט לבקשת בעל מניה או דירקטור (בפרק זה - מתגונן), להתיר לו להתגונן בשם החברה (להלן - הגנה נגזרת) ובלבד שהשתכנע, כי ניהול ההגנה הנגזרת הוא לטובת החברה, וכי המתגונן אינו פועל בחוסר תום לב.
(ב)  הוראות סימן זה בענין תביעה נגזרת יחולו, ככל שלא נקבעו הוראות
על ידי השר, על הגנה נגזרת, בשינויים המחויבים."
 
26. בע"א 273/85 גיל נ' בנק דיסקונט לישראל, פ"ד מא(2) 294, הוכר הליך ההגנה הנגזרת קודם שעוגן בחוק החברות. נקבע בפסק הדין, בין היתר, כי:
בית המשפט רשאי לשקול כל עניין ועניין הבא לפניו בגדר תביעה נגזרת, על פי נסיבותיו, ולקבוע, אם טעמים של צדק מחייבים סטייה מכלל הישות הנפרדת של תאגיד כולו, ולשם כך אין לסווג עניינים בקטגוריות מסוימות...

עוד נפסק בהמשך:
אין די באפשרות העומדת לבעל המניות לתבוע את מנהלי החברה בשל רשלנותם – אם אכן התרשלו בכך שלא התגוננו בשם החברה ועקב כך נגרם נזק לחברה – כדי לשלול את הגנה הנגזרת (כסברת השופט א' גורן בת"א (ת"א) 3559/84 [בנק דיסקונט לישראל נ' אינטלקט אינווסטמנט, פ"מ תשמ"ז חלק שני 240] ). ראשית דבר התביעה בגין רשלנות המנהלים תוכל לקום, רק לאחר שהחברה תפסיד בתביעה בה נתבעה. אין גם ודאות, כי יהא בידי המנהלים לעמוד בתשלום הפיצוי, כשם שיתכנו מקרים שהנזק שייגרם חברה לא יהא ניתן עוד לתיקון. האפשרות הנוספת שהועלתה בפסק הדין הנזכר כתרופה שבידי בעל המניות, המצדיקה שלא להיזקק להגנה נגזרת, היא לכפות על מנהלי החברה את ההתגוננות בתביעה. דא עקא, כי אפשרות דומה קיימת בתביעה נגזרת ואף על פי כן אין בית המשפט מחייב את בעל המניות לכפות את התביעה על המנהלים אלא מאפשר לו להגיש את התביעה ולנהלה. הגיונם של דברים הוא אחד. שאם החליטו המנהלים, שלא בתום לב, כי החברה לא תגיש תביעה או שלא תתגונן, עדיף הוא שההתדיינות לא תיכפה עליהם, בעל המניות הוא שיפעל בשם החברה למען האינטרסים שלה.

27. בע"א 1938/11 מגדל זוהר לבנין בע"מ ואח' נ' גוב גיא בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 1.12.12), התייחס בית המשפט לאפשרות להגיש הגנה נגזרת, בקובעו בין היתר:
הגנה נגזרת (כתביעה נגזרת) היא החריג לעקרון אי ההתערבות של בעל מניות בניהול החברה. הבסיס לדוקטרינה זו הוא בכך שיש פעמים בהם פועלת הנהלת החברה נגד טובתה של החברה. או אז יכול בעל המניות לבקש להיכנס לנעליה של החברה, וזאת בשל ההנחה כי אין בידי בעל המניות כל מנגנון אחר שיכול להעניק לו את הסעד המבוקש, ולמנוע את הפגיעה בו בשל ניהולה הלקוי של החברה. דוקטרינה זו חלה אף בבקשת הגנה נגזרת במקרים של ערעור על מתן צו פירוק לחברה. יפים לעניין זה דברי השופט א' גולדברג בפרשת גיל:

הצורך בהגנה נגזרת עשוי להתעורר במקרים דומים לאלה בהם מותרת תביעה נגזרת. כלומר, מנהלי חברה, שאמורים להחליט אם להתגונן מפני תביעה שהוגשה נגד החברה וכיצד להתגונן, מקבלים החלטה שלא בתום-לב ושלא לטובת החברה בכללותה, בכל הנוגע לעמדת החברה בתובענה שהוגשה נגדה. ומדוע לא נאפשר לבעל מניות למנוע נזק שעלול להיגרם לחברה בשל החלטתם של מנהלים שאינה לטובת החברה, כשם שמתירים אנו לבעל מניות, מאותו טעם ממש, להגיש תביעה נגזרת? נהפוך הוא, החשש הקיים בתביעה נגזרת מפני תביעות סרק מצד בעל מניות אינו קיים במקרה של הגנה נגזרת. שהרי היוזמה לפתיחת ההליך לא הייתה של בעל המניות, ובקשתו של זה היא להצטרף בשם החברה להליך שכבר נפתח כדי למנוע נזק מהחברה אם לא תתגונן נגד התביעה'. (פסקה 5).

28. לסיכום – נראה כי לפי חוק החברות והפסיקה שהובאה לעיל, ניתן לאשר לבעל מניות להתייצב בפני בית המשפט בשם החברה, בהליך "הגנה נגזרת", ובית המשפט יבחן אם יותר לו לעשות כן, בהתאם למדדים הקבועים בחוק בעניין תביעה נגזרת (ר' פרשת גורביץ לעיל) .
כן נקבע כי הרציונל העומד בבסיס דוקטרינת ההגנה הנגזרת, בדומה לתביעה הנגזרת, הוא למנוע מצב בו פועלת הנהלת החברה נגד טובתה. בעוד שהליך התביעה הנגזרת הוא הליך שנפתח ביוזמת מי שמבקש לייצג את החברה בתובענה, הרי שכפי שעולה מהוראת מסעיף 203(א) לחוק החברות בקשה לאישור הגנה נגזרת מוגשת לאחר שנפתח הליך כנגד החברה. סעיף 203 אינו משווה לחלוטין בין מעמדה של התביעה הנגזרת למעמדה של ההגנה הנגזרת. נראה כי הסעיף נועד להחיל באופן ספציפי את הוראות חוק החברות על דוקטרינת ההגנה הנגזרת ולא את כלל הוראות הדין החלות על תביעה נגזרת ומכאן שלשון סעיף 203, כמו גם תכליתו, תומכים בפרשנות לפיה הערכאה הדנה בהליך העיקרי המתנהל נגד החברה היא גם הערכאה המוסמכת לדון בבקשה להתיר הגנה נגזרת (ר' ת"א (ת"א) 20071-01-16 הרצל דבש נ' א.ד. חברה קבלנית לבניין והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 21.11.16) ; סע"ש (ת"א) 19348-07-16 דרורי נ' אפ.סי.יהלומים ( פורסם בנבו, 11.6.17)).

דיון והכרעה

29. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, בחנתי את כל התיעוד שהובא בפניי ובהינתן כל האמור לעיל ולהלן , באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המבקש להתקבל.

30. אין חולק כי התובעת (מנופי יהודה פנחסי בע"מ) הינה בעלת מניות בנתבעת 1 – חברת סקרין לייט בע"מ – יחד עם המבקש ועם הנתבע 3 סמוכה, אשר הינו חתנו של מר יהודה פנחסי, מנהל התובעת. המבקש העיד כי התובעת הייתה זו שניהלה את חברת סקרין לייט (ר' עמוד 54 למוצג מש/1, פרוטוקול הדיון מיום 18.7.16, שורות 32 –34; עמוד 55, שורות 1–3).
בגדרי החלטה זו לא מצאתי להידרש עד תום לטענת המבקש (אשר ראוי לה כי תתברר לגופה בהמשך, אם כי לא ניתן להתעלם ממנה לחלוטין) ולפיה 204 המניות הרשומות על שם סמוכה הינן למעשה מניות של התובעת המוחזקות על ידי סמוכה בנאמנות עבור התובעת (ר' מוצג מש/1, עמוד 40, שורות 13 –15; מוצג מש/2, פרוטוקול הדיון מיום 19.9.16, עמוד 2, שורות 21–33; עדות המבקש בדיון מיום 6.9.18 במסגרת בקשה זו, עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 22 –27; עמוד 7, שורות 20–27; עמוד 8, שורות 1–9; עמוד 9, שורות 2–7).

31. כך למשל, ציין המבקש בדיון מיום 19.7.18 (ר' מש/3) בין היתר כי "...אתם כל הזמן טוענים שאודי בעל מניות ולכן אתם מטעים את בית המשפט בזה שיש ערב שמודה בחובו ויש לזה השלכות כלפיי. אבל הוא לא ישלם אגורה מכיסו, כי הכיס שלו זה הכיס של יהודה ואין לו מניה בחברה. כל המניות הן של יהודה, ואודי הוא בובת קש עושה דברו של יהודה... אז זאת אומרת שהוא עושה דברו של יהודה. הוא שותף לקנוניה" (עמוד 11, שורות 12–22).

32. עיון בפרוטוקול אסיפת בעלי המניות של חברת סקרין לייט מיום 10.2.16, אשר צורף לבקשה לאישור הסכם הפשרה ומתן תוקף פסק דין, מלמד כי ברשימת הנוכחים נכללו מר יהודה פנחסי " בשם חברת מנופי יהודה פנחסי בע"מ ( התובעת – ד"ח) ובא כוחו עו"ד נתן שמואל נחשון ועו"ד עידן סרי ". כן הוסכם כי עו"ד נחשון "ייצג באסיפה זו את מנופי יהודה פנחסי בע"מ". מטעם המבקש (רן מרון) התייצב עו"ד ניב סופר. לא התייצב כל עורך דין או רואה החשבון בלתי תלוי ועצמאי מטעם חברת סקרין לייט, היא הנתבעת מס' 1.

33. כך, במענה לשאלות עו"ד שעיה מטעם הנתבעים 1 ו־3, נשאל המבקש לגבי אסיפת בעלי המניות, בה יוצג הוא על ידי עו"ד סופר, האם הוא ניסה לשכנע את בעלי המניות האחרים שהחברה צריכה להתגונן, או שמא הסתפק בלא מעוניין להגיב, או מעדיף בסוף, והשיב כדלקמן:
ת. אסיפת בעלי המניות בפברואר הייתה הצגה לבית המשפט ותו לא.
ש. ועורך הדין שלך לא השתמש בזכותו לפחות שיועלו על הכתב טענותך?
ת. באותה אסיפת בעלי מניות לא הוצג מאזן תומך לחברה, לא התייצב רוה"ח של החברה, לא הוצג שום נייר אותנטי בגובה חובות החברה הנטענים בתביעה. כיצד ניתן להתייחס ברצינות לאסיפת בעלי מניות "מכורה" שכזו? ! (עמוד 14, שורות 10–16).

34. נושא ראשון שעל הפרק בישיבה זו, כפי שהוצג על ידי עו"ד נחשון (ב"כ התובעת), היה תביעת מנופי יהודה כנגד סקרין לייט. עו"ד נחשון ציין כי המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן ובה פירט שלושה סוגי טענות. מכאן עבר עו"ד נחשון והעלה את השאלות שעל הפרק, שבעיקרן הינן האם בכוונת סקרין לייט (הנתבעת) להתגונן באותן שלוש טענות שהעלה המבקש. יודגש – הדיון התמקד בטענות ההגנה שהעלה המבקש . לא התקיים כל דיון בטענות הגנה עצמאיות אפשריות שיש או יכול שיהיו לסקרין לייט כנגד מנופי יהודה ובעיקר ביחס לחוב המיוחס לה בסך של כ־8.9 מיליון ₪.

35. למעשה, באסיפה הכללית הנ"ל לא נבחנה בצורה אמיתית האפשרות כי לסקרין לייט טענות הגנה נוספות כחייבת עיקרית (לה ערב המבקש) או טענות הגנה שונות מאלה שהעלה המבקש בבקשתו ( ר' סעיף 8 לסיכומי התובעת).
כך למשל נרשם מפי עו"ד נחשון ( ב"כ התובעת) , כשהוא פונה אל ב"כ המבקש עו"ד סופר, בשאלה "האם יש עילת הגנה נוספת שלא מופיעה בתצהירו של רן מרון שאתה סבור שהחברה צריכה להתגונן בפני התביעה? אם ישנה, אנא אמור" (עמוד 4 לפרוטוקול למעלה). שאלה שכזו לא צריך לשאול ב"כ התובעת (?) את ב"כ הערב. שאלה כזו היה צריך להפנות , אם בכלל , לנציג בלתי תלוי של הנתבעת (סקרין לייט) אשר מכיר את כל פרטי הת נהלותה הכספית של הנתבעת אל מול התובעת!

36. המבקש נשאל בחקירתו מה תועלת תצמח לחברת סקרין לייט מעצם ביטול פסק הדין. תשובתו:
התקבל פס"ד כנגד החברה שרק מרע את מצבה גורם לה לנזק בלתי הפיך, שהתקבל במרמה ללא שהיא תגן על עצמה. ככל ופסה"ד יבוטל החברה לא תהא חייבת סכום מופרך ודמיוני שבעל השליטה החליט שהיא חייבת לו, ללא שום אסמכתאות וללא שום ביטוי בספרים. בניגוד גמור למאזנים שלה שזו עבירה פלילית שאם היא חייבת 9 מיליון ואין לכך ביטוי בספרים שלה אלה צריכים להיפסל. החברה תוכל להיות רווחית חזרה, לעמוד על רגליה (עמוד 14, שורות 24–30).

ובהמשך:
ש. אז מה אינטרס של החברה שיבוטל פסה"ד אם ממילא היא אינה משלמת?
ת. איזה אינטרס יש לגוף משפטי לחברה, שיהיה כנגדה פס"ד של חוב בסך 9 מיליון ₪ , הרי לאיזה התניה החברה מחכה, שאם אוכיח שזו קנוניה אז היא לא תשלם את החוב לבעל השליטה בה, מבלי שהוא ינזק וישלם איזשהו קנס על כך שניסה לרקום קנוניה, איזה הסכם זה ? הוא לא משרת את אינטרס החברה, ולא את אינטרס הערב שלה.
ש. האם ההחלטה לא להתגונן נעשתה על ידי בעלי משרה בכובעם בעלי משרה, או ע"י בעלי המניות?
ת. מנופי יהודה בעלת השליטה בחברה היא שקיבלה את ההחלטות שלא להתגונן כנגד התביעה שהיא הגישה (עמוד 15, שורות 3 –10).

(ר' גם עדותו בעמוד 10, שורות 17–25).
37. עוד נשאל המבקש בהמשך חקירתו כדלקמן:
ש. אתה בעצם מבקש שהחברה תתגונן בטענה שהמסמכים עליהם היא חתמה אינם משקפים את האמת, וזאת בטענה של הסכמים פקטיביים?
ת. כן, אותם הסכמים שיהודה אישר בחקירתו, כי נועדו לרמות את מס הכנסה להתחמק מתשלומים בהיקף של 6 מיליון ₪ אלו ההסכמים הפקטיביים שאני רוצה שהחברה תתגונן בפניהם.
ש. אתה מבקש שהחברה תתגונן בטענה שהיא דיווחה דיווחים שאינם אמת לרשם החברות כמו למשל שאודי אינו בעל מניות בחברה?
ת. הטענה היא בדיוק הפוכה אם לא יצאו חשבוניות לחב' סקרין לייט העובר על החוק הוא ראשית התובע עצמו.
ש. הדיווחים לרשם החברות לעניין בעלי המניות לא על הדו"חות הכספיים?
ת. אין לי או לחברה מידע על שום הסכם בין סמוכה לבין פנחסי על ההחזקה מאחורי הקלעים של המניות בסקרין לייט שבבעלות מנופי יהודה. אין לי מידע שחתמתי על איזה נייר בזמנו ידעתי שהוא מחזיק בנאמנות וכך הוצגו הדברים על ידי רוה"ח ועוה"ד של החברה.
ש. הטענה שלך היא שלסקרין ליין אין בכלל חוןב למנופי יהודה אתה רוצה שסקרין ליי תתגונן בטענה שאין לה בכלל חוב למנופי יהודה.
ת. כן, כפי שראינו שנערכו מספר מאזנים באותה שנה, שהוצגו בםפני בתי משפט שונים על אותו עניין האחד מראה רווח, השני מראה הפסד של סקרין לייט, באותה שנה. רוה"ח של החברה כתב מכתב שטעויות קורות, ולכן, אני רוצה שהחברה תתגונן בכך שאין לה בכלל חוב למנופי יהודה.
ש. ידוע לך שבמרוצת השנים בדו"חות הכספייים בכל 7 שנים האחרונות, רשום חוןב לסקרין לייט, האם ידוע לך שזה רשום חובות במיליוני שקלים שהם רשומים?
ת. ידוע לי שנרשמו חוחות בדו"חות שלא נבדקו על ידי שום צד מהימן.
ש. במיליוני שקלים.
ת. כן (עמוד 11, שורות 1 –23).

38. כך גם במוצג מש/1, העיד המבקש בין היתר כי "כוונתי שיש מסמכים שאתם טוענים שיש שם 8.9 מיליון שקל חוב למנופי יהודה, שאין אותם בספרים, לא היו בספרים, המצאה פיקטיבית שהגיעה פתאום מאי שם. מה שאני חתמתי במאזנים, מה שיש בתוך המאזנים קיים, זה מה שראיתי, אני לא עבדתי על פי כרטסות של מנופי יהודה, עבדתי על פי כרטסות ומאזנים מבוקרים של סקרין לייט" (עמוד 50, שורות 1–6). המבקש נשאל בהמשך האם נכון שהוא מסכים שיש חוב של סקרין לייט כלפי מנופי יהודה והמחלוקת היא רק על גובה החוב, והשיב " אני מסכים שיש חוב למנופי יהודה שכתוב בספרים שגם אותו צריך לבדוק.
ש. למה צריך לבדוק?
ת. כי אם רואה חשבון של יהודה רושם פעם אחת שהחברה הפסידה ופעם שהיא הרוויחה, וחותם על אותה שנה, כנראה שיש פה רמאות גדולה מאוד...ושיבדקו את זה לעומק" (עמוד 52, שורות
14–23).

39. עוד נשאל המבקש האם הוא יודע שמנופי יהודה השקיעה בחברת סקרין לייט סכומי כסף והענקת שירותים כגון משרדים, רכבים שסופקו, מחסנים שהשתמשו בהם, שירותי חשבונאות ורכישת ציוד, והוא השיב כדלקמן:
ת. ידוע לי כי מנופי יהודה רכשה ציוד עבור עצמה . אין רכישת ציוד עבור סקרין לייט. יש רכישת חציוד במיליוני שקלים בשנה, מחשבון הבנק של סקרין לייט עבור סקרין לייט. סקרין הייתה חברה רווחית רכשה בעצמה את הציוד.
ש. מה ששאלתי אותך אתה לא יודע שהעבירו כספים ,ושניתן ציוד, אתה לא ידוע שמנופי יהודה מימנה את פעילות סקרין לאורך השנים.
ת. ידוע לי שמנופי יהודה עשקה את סקרין לייט, והוציאה חשבוניות לקוחות סקרין עבור פרוייקטים שבוצעו על ידי סקרין לייט, םפרוייקטים ששוקו על ידי, ידוע לי שמנופי יהודה מנסה להציג את סקרין לייט כחדלת פרעון בתביעה, אולי כאשר הגשתי פירוק, הציגה את החברה כרווחית ביותר, וכסולובנטית.
ש. התשובה היא אינני יודע שהיא השקיעה כספים ?
ת. מנופי יהודה לא השקיעה בסקרין לייט, אלא השקיעה במנופי יהודה (עמוד 12, שורות 2 –15).

40. לא למותר לציין אף בגדרי החלטה זו, בשים לב לעובדה כי התובענה הוגשה בראשיתה בסדר דין מקוצר, כי הרף הדיוני אשר היה עומד אל מול סקרין לייט בהגנתה, ככל שהייתה מגישה בקשת רשות להתגונן – בכל טענות ההגנה שהיו בפיה, תוך שהיא אינה מוגבלת רק לאלו שהעלה המבקש בבקשתו, היה כזה שבקשתה הייתה נדחית " רק כאשר ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ר' בהרחבה המסגרת המשפטית אשר פורטה בסעיפים 20–24 להחלטה מיום 6.4.17 בבקשה מס' 9).

41. בהצבעה שנערכה אחרי כל שאלה שהועלתה, כמפורט בפרוטוקול, הצביעו שניים בעד ההצעה שסקרין לייט לא תתגונן בפני תביעת מנופי יהודה, והם בעלי המניות מנופי יהודה והמנהל (החתן) מר אודי סמוכה. נרשמו דברי עו"ד סופר בסיפת עמוד 4 לפרוטוקול, כי הוא מתנגד להצעת ב"כ התובעת שהוגדרה כהצעה "מאוד הוגנת" מן הטעם ש" ההחלטה מנוגדת לאינטרס החברה".

42. הצעת ב"כ התובעת כפי שתועדה בעמוד 4 לפרוטוקול באמצע הייתה שחברת סקרין לייט תחתום על הסכם הפשרה עם מנופי יהודה "ובו תסכים לתביעה...ההסכם מקבל תוקף של פסק דין בבית משפט " (סעיף 1). כן הוסכם כי תינתן למבקש גישה מלאה לכל ספרי סקרין לייט ונתוניה ובתנאי שיפנה בכתב ויסביר את פנייתו בתמצית.

43. כבר כאן יש מקום לצאת חוצץ כנגד התנאי למתן לגישת המבקש למסמכי החברה כפי שנקבע מעלה (ר' גם סעיף 22 לעיל). סבורני כי אין מקום להגביל את גישת המבקש למסמכי סקרין לייט והתנהלותה הכספית והחשבונאית אל מול התובעת. הגבלה כזו פוגעת משמעותית ביכולו להתגונן. ביטול פסק הדין כנגד החברה המתחייב בנסיבות העניין, אף הוא ישרת תכלית זו נאמנה.

44. בפועל, באמצעות המנגנון שהוצע בפרוטוקול ובהסדר הפשרה שצורף אליו מיום 11.2.16 ואשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 14.2.16 , פטרה עצמה התובעת (שהיא בעלת מניות בנתבעת 1) מלהוכיח את תביעתה, לרבות את סכומה. סקרין לייט מסכימה, למעשה, שחובה לתובעת עומד על סכום התביעה, כ־8.9 מיליון ₪, וזאת מבלי שהתובעת נדרשה להוכיחו הלכה למעשה בראיות של ממש. לא למותר לציין למשל כי עיקול זמני שנתבקש אושר עד לסכום של כ־3.7 מיליון ₪ ולא על מלוא סכום התביעה (ערעורי הצדדים שהוגשו על החלטה זו – ע"ר 10038-02-17 וע"ר 7929-05-17 – נדחו בפסק דין מיום 22.6.17).

45. בנקודה זו למשל יכול ויש מקום להפנות תשומת הלב לעדות מנהל התובעת (מר יהודה פנחסי) בדיון מיום 18.7.16 בה ציין בין היתר:
ת. תשמע, במנופי יהודה אם הייתי צריך לרשום את, במנופי יהודה, במאזן של מנופי יהודה, את החובות שסקרין לייט חייב לי הייתי מזמן הולך לגור באוהל היום.
ש. כן, טוב.
ת. לא הייתי עומד בזה, לא שילמתי את המיסים על החובות של, זה ידוע שסקרין לייט חייבת כספים, אבל במאזנים אנחנו לא הכנסנו את זה בשביל לשלם את המס על זה.
ש. טוב. מר פנחסי, בוא נמשיך. אני מפנה אותך לסעיף-,
ת. זה הכל לפי ההוראות של הרואה חשבון , איך שהוא ניהל את הדברים (עמוד 15 לפרוטוקול המתומלל, שורות 28–34; עמוד 16 , שורות 1–9).

46. זאת ועוד, באותו פרוטוקול אסיפה והסכם פשרה אף צוין , כי ככל שהמבקש יקבל רשות להתגונן בפני התביעה ופסק הדין שיינתן בתביעת התובעת כנגדו יפחית " מטעם כלשהו מסכום החוב הנטען של סקרין לייט כלפי מנופי יהודה...קביעה זו שבפסק הדין... תהווה מעשה בית דין גם ביחסים שבין מנופי יהודה וסקרין לייט..." (שם, סעיף 3). הנה כי כן, הצדדים מסכימים למעשה כי פסק הדין שניתן כנגד סקרין לייט לא יהיה 'פסק דין סופי' (במיוחד ביחס לסכום התביעה) וככל שהגנתו של המבקש תצליח וסכום החוב שייפסק כי הוא חב בגינו וערב לו יפחת מ־8.9 מיליון ₪ , הרי שסקרין לייט תהנה מהפחתה זו (ר' גם סעיף 56 לסיכומי המבקש).

47. כפי שעלה מהראיות שהובאו בפני בית המשפט ומהעדויות השונות, הגם שפסק הדין כנגד סקרין לייט וסמוכה ניתן כבר ביום 14.2.16, הרי שהתובעת לא נקטה כנגד נתבעים אלו בהליכי הוצל"פ ובפעולות למימוש פסק דינה. לכל הפחות ניתן לומר כי לא הוצגו בפני בית המשפט על ידי התובעת פעולות מימוש כלשהן שהיא ביצעה כנגד סקרין לייט וסמוכה , לגביית החוב מושא פסק הדין.

48. למעשה, ההחלטה שהתקבלה באסיפת בעלי המניות שוללת כאמור מחברת סקרין לייט את האפשרות להתגונן כנגד התובענה ומונעת ממנה להעלות כלפי התובעת ( אשר שולטת בה) טענות כלשהן ביחס לעצם קיומו של חוב ובאשר לגובהו. כך למשל ציין המבקש במש/2 כי הוא חתם על הדו"חות הכספיים מתוך אמונה " שגם השותפים שלי וגם רואה החשבון של החברה מציגים לי את האמת. היום... ולאחר שבדקתי טוב מאוד את כל החומר שיש לי, אני מגלה פער מאוד מאוד גדול בין האמת לבין מה שרשום בדו"חות..." (עמוד 3, שורות 19–23; ר' גם עמוד 4, שורות 1–5; עמוד 5, שורות 8–15).
המבקש נשאל האם הוא חתם על הדו"חות הכספיים במהלך השנים על החלק או שנהג להיוועץ עם רואה החשבון טרם החתימה, והשיב "עניתי על כך, כשהגישו לי את הדו"חות לחתימה היה זה שהביאו לי דו"ח מוכן, כשיהודה אודי ורוה"ח היו בחדר, לא הוסבר לי הדו"ח, כל הדו"חות נערכו בין יהודה לבין רוה"ח שהיה גם רוה"ח של חברת מנופי יהודה" (עמוד 5 לפרוטוקול הדיון מיום 6.9.18, שורות 12–21).

49. לא למותר להדגיש כי המבקש העיד ש"נודע לי שסקרין לייט היא חברה סולובנטית, מיהודה... הוגש לי על ידך מאזן שהחברה מפסידה. שהגשתי פירוק הוגש מאזן שהחברה מרוויחה. כן, זה נתון חדש שפתאום החברה מרוויחה, זה הוגש בפירוק" (עמוד 13, שורות 2–7; עמוד 4, שורות 2–15). כך אף נשאל המבקש האם עד לאותו מועד שנקב בשנת 2014 לגרסתו חברת סקרין לייט הצליחה בתחומה, תשובתו:
החברה הצליחה מאוד, הייתה חברה מובילה בתחום, הראית מאזנים עם רווחים קרוב למיליון ₪ בשנה. בסוף 2014 חתמנו על הלוואה בערבות המדינה עם תכנית עיסקית מוגדרת שעמדה אחד לאחד עם התזרים והנה"ח והביצועים שלה חברה, נחתמה על ידי כל בעלי המניות, יהודה, אני ואודי שמחזיק בנאמנות עבור מנופי יהודה, התכנית נחתמה על ידי רוה"ח של החברה שהחברה הולכת לפני גדילה משמעותית עוד (עמוד 3, שורות 22 –27).

50. אין חולק כי מנופי יהודה (התובעת) שולטת בסקרין לייט (הנתבעת 1), וזאת באמצעות מנהלה של התובעת, מר יהודה פנחסי, ובאמצעות חתנו, הנתבע 3 מר סמוכה. התובעת היא אף המחזיקה הבלעדית בארבע מניות ההנהלה של סקרין לייט, כמתועד במוצגים מש/7 ו מש/8. כפי שפורט במוצג מש/7, הסכם מיום 7.9.11, לבעל מניית הנהלה תהא הזכות למנות ולפטר מנהל אחד מטעמו בחברה, וקול אחד בלבד בכל הצבעה שתיערך באסיפה כללית של החברה. בהינתן העובדה שסקרין לייט הינה חברה הנשלטת על ידי התובעת. קיום אסיפה כללית אשר תכריע בגורל תביעת התובעת כנגדה נגוע מראש ובהגדרה בניגוד עניינים.

51. אין גם חולק שקיום אסיפת בעלי המניות במתכונת שהתקיימה, מלמד באורח מובהק על קיום מצב של ניגוד עניינים אסור בקבלת ההחלטה הנוגעת ל גורל התביעה בהיבט חברת סקרין לייט, שהרי מי מסכים לכך שהחברה לא תתנגד – התובעת, שהיא בעלת מניות בה; וכן בעל מניות בה שהינו חתנו של מנהל התובעת. המדובר במצב שעל הסף נראה כבלתי הגיוני ובלתי "נסבל" מבחינה משפטית. כך למשל באותו מעמד של אסיפה אין כל ייצוג משפטי בלעדי נטול פניות לחברת סקרין לייט, ומי שמנהל את כל האירוע הוא בא כוחה של התובעת, אשר אף מגדיר את השאלות שעל הפרק אשר הועלו להצבעה .

52. ההתנהלות באסיפת בעלי המניות מיום 10.2.16 נראית על פניה כהתנהלות בלתי אפשרית, חסרת תום לב ושאינה ראויה לגיבוי משפטי. באמצעות ההחלטות שהתקבלו, אשר אין בינן ובין טובת סקרין לייט (הנתבעת 1) ולא כלום, "סונדל" למעשה המבקש וכעת עליו לפעול לבדו – כערב – כאשר לכאורה קיים כבר פסק דין המחייב את סקרין לייט – החייבת העיקרית – על מלוא סכום התביעה.

53. בזיקה לטענת התובעת (ר' למשל בסעיף 9 לעיל; ר' גם סעיפים 31-26 לסיכומי הנתבע 3) ניתן לומר כי פסק הדין מיום 14.2.16 נוגע גם נוגע למבקש – אשר הינו ערב לחובות סקרין לייט לתובעת, כך שהשפעתו ופועלו המשפטי של פסק הדין, הינם מעבר ליחסי תובעת –נתבעת 1 (ר' גם סעיף 51 לעיל).

54. הוצג למבקש כי הוא טוען שסקרין לייט זה בעצם רק מנופי יהודה והוא, כי יש מחלוקת בינו לבין מנופי יהודה מה גובה החוב, כל הטענות שהוא העלה הוא קיבל רשות להתגונן לאורן, והיות ועמדתו נשמעת ועמדת מנופי יהודה נשמעת, מדוע הוא מרגיש שאם יתנו לו לטעון את טענות חברת סקרין לייט מצבו ישתפר. תשובתו, "לא מתקבל על הדעת שערב כביכול יגן על חייב שהוא גם "התובע" לא תהא לו את אותה יכולת הגנה שניתן לחיב העיקרי" (עמוד 14, שורות 3 –7).

55. המבקש נשאל בחקירתו, בין היתר, כדלהלן:
ש. למה אתה רוצה בביטול, ממה אתה ניזוק, למה אתה צריך את הבקשה הזו, מציג לך כעת בפסק הדין בית המשפט מפנה במיוחד בסעיפים 7.2 ו-7.3 להסכם, שם כתוב שתינתן לך הגישה מלאה לכל הנתונים שלהחברה, ושכל מה שייקבע במערכת היחסים איתך יחייב גם במערכת היחסים בין התובעת לבין סקרין לייט – ואני שואל - בית המשפט מפנה לסעיפים הללו שמגינים על הזכויות שלך ושל החברה, ומאפשרים לך להעלות כל טענה בצורה מושכלת מבלי שביקשתך – איפה חוסר ההוגנות ביחס כלפיך, ומה תרוויח אם ינתן ביטול ללפסק הדין כנגד סקרין לייט ותתגונן בטענות שאתה טוען?
ת. אחלק את התשובה לשניים, ראשית לא ניתן להתגונן כערב בתביעה כנגד חייב עיקרי באותה הדרך באותה גישה למסמכים, באותה נכונות לחקר האמת, באותה קלות שמנופי יהודה ניפקה מסמכים כוזבים כגון המאזנים. ערב לא יכול לבדוק את אמיתות הדברים, הוא חייב להתגונן כחייב עיקרי זה סקרין לייט, החייב העיקרין הוא זה שצריך להתגונן. כל ההליך הזה של הסכם הפשרה התקבל תוך הצגת מרמה לבית המשפט, גם בבעלי המניות, גם במצב החברה בפועל, גם בחוסר תום לב מוחלט, בכך שהציגו תביעה בסד"מ, שלא איפשרה לי להתגונן בכלל. הסכם הפשרה הזה לא היה נותן לי יכולת להתגונן אילוליא הייתי מקבל רשות להתגונן. הוא פוגע לי.
שנית, חוסר ההוגנות היא בכך שכל ההסכם הזה הוא לא מתייחס לספרי החברה כלל וכלל. שואלים באותה אסיפה את אדון סמוכה האם ראית שגיאה בחוב שמוצג כלפי של 9 מיליון, והוא עונה לא מצאתי שגיאה. שבועיים קודם לכן, פנחסי וסמוכה חותמים על מאזן שהחברה הרוויחה ואין זכר לחוב המופרך הזה, שאותו מסמך הוצג על ידי פנחסי כמאזן הנכון ואמיתי של החברה – איך יתכן שמצביעים על חוב שלא קיים ושהחברה תודה בו ותקבל על עצמה פס"ד של 9 מיליון ששבועיים קודם לכן... (עמוד 12, שורות 29–31; עמוד 13, שורות 1–17).

56. כן יצוין כי כבר בהחלטה מיום 6.4.17 בבקשה מס' 9 נקבע בין היתר כי מכוח האמור בבקשה לאישור הסדר הפשרה ובפרוטוקול האסיפה הכללית "מן הראוי לאפשר למבקש להתגונן כנגד התובענה, ויכול והתנגדותה של המשיבה (התובעת) ליתן לו רשות להתגונן הינה בגדר התנגדות בחוסר תום לב ובניגוד למצג שהוצג במסמכים הנ"ל ובניגוד לאינטרס סקרין לייט, כפי שנעשה ניסיון להגן עליו" (שם, סעיף 42). בהמשך, בסעיף 43 להחלטה, אף נקבע כי נכון יהיה להעניק למבקש – הערב לחובות סקרין לייט – רשות להתגונן כנגד התובענה " בשים לב למערכת הקשרים בסקרין לייט, זיקתה למנהל המשיבה ולמשיבה ולאור השליטה בה בפועל ובכוח, כאשר נתבע אחר הינו חתנו של מנהל המשיבה... בנסיבותיו החריגות משהו של תיק זה, מצאתי כי "זעקת ההגינות" כמו גם הצורך בשקיפות ובבחינת העובדות והנסיבות לגופן ולעומקן, תומך במסקנה כי יש להיעתר לבקשה, לא לחסום דרכו של המבקש על המפתן אלא לאפשר לו יומו בבית המשפט".

57. הדברים שנאמרו בהחלטה לעניין בקשת הרשות להתגונן של המבקש נכונים ומקבלים משנה תוקף, ככל שהמדובר בסקרין לייט וביחס לבקשה זו לביטול פסק הדין שניתן כנגדה, בשים לב לנסיבות ואופן הינתנו כפי שפורטו מעלה.

58. לכאורה ומבלי לטעת מסמרות, גם הסכמתו של הנתבע 3 (סמוכה) למתן פסק דין כנגד החברה בה הוא מנהל ובעל מניות, מעלה חשש שהוא פעל בניגוד עניינים, שלא לטובת חברת סקרין לייט ובחוסר תום לב וזאת על מנת להביא את החיוב שבפסק הדין לפתחו של המבקש (נתבע 2) בלבד, כאשר כלפי סקרין לייט וכלפיו (הקשור בקשרי משפחה למנהל התובעת) לא מתקיימת כל אכיפה של פסק הדין. "הסכמתה" של בעלת המניות בסקרין לייט – התובעת, מנופי יהודה פנחסי בע"מ – למתן פסק דין כנגד סקרין לייט אינה החלטה תקינה וראויה כאמור לעיל ומן הראוי שלא לאפשר אותה ושלא ליתן לה תוקף והכשר שיפוטי, וזאת על דרך ביטול פסק הדין מושא הבקשה.

59. זאת ועוד, הימנעות התובעת משך למעלה משלוש שנים מלגבות חובה הפסוק מסקרין לייט ומהנתבע 3 מלמדת כי בפועל יכול ואכן מדובר 'בהסכם פשרה' למראית עין או כזה שאין כוונה של ממש לאוכפו (אלא בבוא היום רק כלפי המבקש), והתובעת ממתינה לתוצאת הדיון בתיק זה על מנת להיווכח מהו הסכום בו יחויב המבקש ( אם בכלל), כאשר סכום זה מקרין ישירות גם על חוב החברה (הנשלטת) לתובעת (השולטת) (ר' גם סעיפים 10 סיפה, 23 סיפה ו ־44 סיפה לעיל; סעיף 50 לסיכומי המבקש). ככל שאלו אכן פני הדברים הרי שלא יגרם לתובעת כל עיוות דין או עוול מביטול פסק הדין.

60. כך למשל ניתן לגרוס, תוך השוואת המצב כאן למצב של ניגוד עניינים של דירקטוריון, כי החלטת אסיפת בעלי המניות של סקרין לייט, בהרכבה המתואר מעלה כשהיא נשלטת על ידי התובעת, שלא להתגונן כנגד התביעה, נגועה מראש בניגוד עניינים מובנה, שכן בעלי המניות נדרשים לקבל החלטה הסותרת את טובת הנתבעת – שהיא כאמור חברה הנשלטת על ידי התובעת (השווה לת"א (ת"א) 48851-02-12 מטרת מיזוג חברות נ' אולטרה שייפ מדיקל (פורסם בנבו, 16.7.12); ת"א (כלכלית - ת"א) 43013-03-17 חסין ואח' נ' בלובבנד ואח' (פורסם בנבו, 19.6.18)).

61. נוכח כל המתואר לעיל, נעלה מכל ספק כי רק 'החלטה' אחת יכולה הייתה להתקבל באסיפת בעלי המניות שהתקיימה ביום 10.2.16 – החלטה לטובת התובעת, החלטה שאין בינה ובין טובת סקרין לייט ולא כלום, כזו שעל פניה נראה שהתקבלה בניגוד עניינים, ולכאורה בחוסר תום לב ומשיקולים זרים, כך שתביעת בעלת השליטה בנתבעת, כנגד הנתבעת ע ל סך של כ ־8.9 מיליון ₪, מתקבלת במלואה, תוך שהנתבעת מוותרת על זכותה להתגונן . סבורני כי פסק הדין שניתן במצב דברים זה כנגד סקרין לייט, מכוח ההחלטות שנתקבלו באסיפת בעלי המניות הנ"ל, ראוי לו שיבוטל.

סוף דבר

62. בהינתן כל האמור לעיל, לא מצאתי ממש בטענת התובעת והנתבע 3 כאילו אין למבקש עילה להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין מאחר והוא אינו צד להסכם הפשרה ולפסק הדין (ר' למשל סעיפים 6–9 לסיכומי התובעת 1 ; פרק א לסיכומי הנתבע 3). כמי שהינו בעל מניות בסקרין לייט ודירקטור בה (ר' מש/8) וכמי שערב לחובות החברה כלפי התובעת באופן אישי, קיימת למבקש עילה וזכות (ואולי אף מוטלת עליו החובה) לבקש ביטולו של פסק הדין, בשים לב לנסיבות השגתו, ועל רקע התנהלותה של אסיפת בעלי המניות מיום 10.2.16, על כלל הפגמים המהותיים שנפלו בה.

63. בנסיבות התובענה דנן ונוכח כל המפורט לעיל, באתי לכלל מסקנה כי אף שורת הצדק מחייבת ביטולו של פסק הדין אשר ניתן כנגד סקרין לייט. כפי שנפסק בין היתר, "הרשות השופטת אינה אך חבר שופטים וספר חוקים ושולחן וכיסא ומנורה. המושג רשות שופטת הינו רחב – רחב ועמוק – מאלה. בית משפט הוא צדק ויושר, ערכים ומנהגות, מוסכמות ומושכלות, עקרונות ועיקרים " (ר' ע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 265). לעניין הזיקה בין עשיית משפט לצדק ראו גם בהרחבה עש"א (ת"א) 45432-11-16 דאר נ' יצחק ואחרים (פורסם בנבו, 18.6.17).

64. גם אם ימצא כי המבקש לא דקדק בכללים הדיונים ויכול ולא נקט בפרוצדורה המתאימה בהגשת הבקשה דנן (ר' למשל הנטען בפרק ב' לסיכומי הנתבע 3), הרי שנוכח כל המפורט מעלה, מתגמד הפסול הדיוני ככל שקיים בבקשתו ונמצא מקום ואף הכרח להתייחס למהות הגלומה בבקשה ובליבתה ו להחיל לגביה ככל שנדרש את הגישה לפיה "אין הפרוצדורה ' מיטת סדום". כך גם נפסק זה מקרוב באופן שמצאתי לאמצו בגדרי החלטה זו בין היתר כי "הפרוצדורה המשפטית איננה בגדר מארח נוקשה" (ר' רע"א 8625/18 דבורה הוניגמן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח' ( פורסם בנבו,28.2.19)).

65. נוכח כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות על ביטולו של פסק הדין אשר ניתן ביום 14.2.16 כנגד חברת סקרין לייט בע"מ, ולאפשר למבקש (הנתבע 2) להיכנס לנעלי החברה ולהתגונן אף בשמה כנגד התביעה . סבורני כי ניהול ההגנה הנגזרת יהא לטובת חברת סקרין לייט. עוד יצויין כי לא התרשמתי שהמבקש פועל בחוסר תום לב.

66. אחד הרציונאליים העומד בבסיס הדוקטרינה של ההגנה הנגזרת הינו למנוע מצב בו פועלים הנהלת החברה או בעלי המניות בה נגד טובתה, מצב שמאפיין בצורה מובהקת את ענייננו אנו ואת מהלך הדברים שהוביל למתן פסק הדין כנגד סקרין לייט .

67. בנסיבותיו החריגות של תיק זה, כפי שפורט לעיל, ונוכח השליטה המוחלטת של התובעת בחברת סקרין לייט (החייבת העיקרית), מצאתי כי נכון וצודק יהיה להתיר לסקרין לייט להתגונן כנגד התובענה ולאפשר לבעל המניות (המבקש – רן מרון) להגיש הגנה נגזרת בש מה של החברה. מצאתי כי ניהול הגנה זו מתחייב בנסיבות העניין ויהא לטובת אינטרס סקרין לייט.

68. אשר על כן, פסק הדין מיום 14.2.16 כנגד חברת סקרין לייט מבוטל.

69. בנסיבות העניין על רקע כל האמור לעיל, בשים לב אף להחלטה מיום 6.4.17 בבקשה מס' 9 ומטעמי יעילות וצדק, יגיש המבקש בשם ומטעם חברת סקרין לייט כתב הגנה בתוך 60 ימים ממועד המצאת החלטה זו. לתיק בית המשפט יומצא עותק כרוך ומדוגל של כתב הטענות.

70. מאליו ברור כי לסקרין לייט (הנתבעת 2) באמצעות המבקש, תהא גישה בלתי מסויגת לכל ניירותיה, לכל מסמכי הנהלת החשבונות שלה, לנתונים ולדוחות הכספיים (שלה) הקשורים בעסקיה השונים ובקשריה המסחריים והמשפטיים אף עם התובעת וכיוצ"ב .

71. הוצאות בקשה זו בסך כולל של 18,000 ₪ לטובת המבקש, ישולמו לו על ידי התובעת בתוך 30 ימים מהיום, וממועד זה ואילך ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד תשלומם המלא בפועל.

ניתנה היום, י"ז אדר ב' תשע"ט, 24 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.