הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 66253-03-18

מספר בקשה:9 ו- 13
לפני
כבוד ה שופטת יעל בלכר

המבקש
התובע

גדליה קושניר
ע"י ב"כ עו"ד חנוך ארליך

נגד

המשיבים
הנתבעים 1-3

1. בוריס קומיסרוק
ע"י ב"כ עו"ד אתי בר מימון

2. מיכאל קומיסרוק

3. מיכאל בלנטר
ע"י ב"כ עו"ד אתי בר מימון

המשיבה 4. אמיליה קושבטסקי
ע"י ב"כ עו"ד אפרת ויגלמן

החלטה

לפניי שתי בקשות שהוגשו על ידי המבקש, התובע בתיק העיקרי (המבקש), שעניינן המצאת כתב התביעה לנתבע 2, מיכאל קומיסרוק ( הנתבע).
בבקשה מס' 9 מבוקש להורות כי המצאת כתב התביעה לידי המשיבה 4, הגב' קושבטסקי (המשיבה) היא המצאה כדין לנתבע.
בבקשה מס' 13 מבקש המבקש להורות, כי המצאת כתב התביעה לידי המשיבים 1 ו-3 ( המשיבים) היא המצאה כדין לנתבע; ולחלופין, להורות כי בנסיבות העניין חל "כלל הידיעה" לעניין המצאה זו.
ככל שתידרש התייחסות נפרדת יכונה המשיב/הנתבע 1 - בוריס; והמשיב/הנתבע 3 - מר בלנטר.

בין היתר, מתעוררת שאלת משמעותו של תנאי "אותו עסק או אותה עבודה" שבסעיף 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (התקנות), שעניינה המצאה למורשה בהנהלת עסקים.

כללי - התביעה והצדדים
לפי האמור בתביעה, הנתבעים 1 ו- 2 הם אב ובנו (הנתבעים).
האב, הנתבע 1, מתגורר בישראל. הבן, הנתבע, מתגורר באוקראינה.
לפי האמור בתביעה, הנתבע נמלט מהארץ לאוקראינה, בשנת 2003, לאחר שהוגש כתב אישום כנגדו וכנגד חברת ב.י.ס.ט ביזנס אינפורמיישן סיסטמס טכנולוג'י בע"מ, שהנתבע 2 רשום כבעל מניות ומנהל בה (ראו הנסח בנספח ב' לתביעה, להלן: חברת ב.י.ס.ט).
הנתבע רשום גם כבעל מניות בחברת נטלינק איי.טי. פתרונות בע"מ ( חברת נטלינק), שהמשיבה, גב' קושבטסקי, היא הדירקטורית בה (ראו הנסח בנספח א').

אין זו התביעה הראשונה שהמבקש מגיש כנגד הנתבעים. מכתב התביעה (נספח כז) עולה כי תביעת פיצויים בסך 24,000,000 ₪ שהגיש המבקש כנגד הנתבעים באוגוסט 2015, נמחקה על ידי כב' השופט חסדאי עת המבקש הגיש את תביעתו ללא קבלת אישור בית משפט של פש"ר בהיותו בהליך (החלטה מיום 6/11/16).

הליך זה עניינו תביעה חדשה שהגיש המבקש כנגד אותם נתבעים, לסעד של מתן חשבונות בקשר לשותפות במיזם אינטרנטי. לפי הטענה, לאחר שהמבקש הקדיש מירב מרצו וזמנו לפיתוח ולהקמת המיזם ובטיפול בעניינים שונים של הנתבעים, הם החליטו להפר את כל ההסכמות שהיו בין הצדדים ובשנת 2010 החליטו לנשלו מן השותפות. לאחר מו"מ הוסכם בשנת 2010 על ניתוק הקשרים העסקיים תוך שה מבקש יקבל פיצוי כספי עבור חלקו בשותפות, אך הנתבעים לא עמדו בהסכמה זו, לא שילמו לתובע דבר וממועד זה ואילך מ ידרו אותו מכל הנעשה בשותפות. בדיעבד גם התברר לתובע כי שווי עסקי השותפות גדול בהרבה מזה שדווח לו. כיוון שמעולם לא שילמו לו את חלקו כשותף, גם לא את הסכום הזעום שהתחייבו לו, והעלימו ממנו נתונים כספיים של השותפות, בין בדרך של הצגת דו"חות כוזבים ובין באי המצאת דו"חות כלל, הוגשה כנגד הנתבעים, תביעה למתן חשבונות.

החשבונות המבוקשים הם חשבונות עסקי המדיה באוקראינה הידועים בשם UKR.NET, המשמש סיומת של עסקי המדיה השונים של השותפות הכוללים בין היתר "שם תחום" (דומיין) בשם זה, אתרי אינטרנט שונים ועסקי עיתונות.

לפי הטענה, לצורך קידום העסקים המשותפים, הועמדו לרשות השותפות שלושה נכסים: שם הדומיין UKR.NET שבאותו שלב היה רשום על שם הנתבע 1; חברת יוקרנט , שאף היא הייתה אז בשליטת הנתבע 1 (חברה שהתאגדה באוקראינה. מסמך שנטען כי הוא תמצית המרשם ותרגום, צורף בנספח ז') (חברת יוקרנט); חברת סטרטיגו בע"מ (חברת סטרטיגו) שבשליטתו של המבקש, שלגביה נטען כי הנתבע שימש כמנהל בפועל וסוכם הנתבעים יהיו אחראים לכל התשלומים שסטרטיגו תישא בהם לטובת ניהול המיזם האינטרנטי. עוד נטען , כי רוב הפעילות העסקית של השותפות נוהלה באמצעות סטרטיגו, שגויסו לה עובדים ו היא רכשה ציוד טכנולוגי.

לפי כתב התביעה, הנתבע 3, מר בלנטר, היה בזמנים הרלבנטיים ועד להגשת התביעה מנהל הכספים בשותפות שבין הצדדים וגם של עסקי הנתבעים 1-2. לפי הטענה, נתבע 3 נטל חלק מרכזי בפברוק הדו"חות שהומצאו למבקש תוך שינוי מכוון של נתונים כספיים במטרה להמעיט מזכויותיו. נוכח האמור סבור המבקש, כי הנתבע 3 הוא בעל דין דרוש ונכון בתובענה לשם קבלת חשבונות נכונים ומלאים של עסקי השותפות בין הצדדים.

אציין כי המשיבים - הנתבע 1 (בוריס) והנתבע 3 (מר בלנטר) - המיוצגים על ידי אותה ב"כ, עו"ד בר מימון, הגישו זה מכבר כתבי הגנה לתיק, אך לצורך העניין שלפניי, אין צורך בפירוט נוסף של טענות התביעה וההגנה.

הבקשה שבנדון וטענות הצדדים
בכתב התביעה צוין מתחת לשמו של הנתבע 2 בכותרת המסמך: "ע"י נציגתו הגב' אמה קושבטסקי ו/או ע"י נתבע 1 ו/או ע"י נתבע 3".
בהמשך לכך, ביום 10/4/18 הגישה המשיבה הודעה כדלקמן: " אני מבקשת להודיע לבית המשפט הנכבד, כי אינני נציגתו המורשית של הנתבע 2, לא ניתן להמציא לידיי כתבי בית דין לנתבע 2, וכתובתי אינה מהווה כתובת להמצאת כתבי בי דין לנתבע 2. למיטב ידיעתי, נתבע 2 חי ומתגורר בחו"ל."
כמו כן, במסגרת בקשות להארכת מועד שהגישו המשיבים צוין, כי כתובתם אינה מהווה כתובת להמצאת כתבי בי-דין לנתבע.

בהמשך לכך, הגיש המבקש בקשה לראות בהמצאת כתב התביעה למשיבה המצאה כדין לנתבע (בקשה 9); ובקשה לראות בהמצאת כתב התביעה למשיבים (הנתבעים 1 ו- 3), המצאה לנתבע ולחלופין, להחלת "כלל הידיעה" (בקשה 13). לפי הבקשה, הנתבע נמלט מן הארץ כשהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות של הלבנת הון והעלמת מיסים. המבקש מבקש לעשות שימוש בתקנה 482 לתקנות ולראות במשיבה ו/או במשיבים "מורשה בהנהלת עסקים" כאמור בתקנה.

בעניין המשיבה
המבקש טוען, כי המשיבה עובדת עבור הנתבע בישראל תחת פיקוחו, מאז שנמלט מן הארץ בשנות התשעים של המאה הקודמת, ועד היום נמצאת בקשר שוטף עמו. כתב התביעה הומצא למשיבה במקום עבודתה, שהוא נכס בכפר שמריהו, שרשום על שמו של בוריס, אביו של הנתבע, שנתבע בעצמו (נתבע 1). כתובת הנכס היא הכתובת שעולה במאגר לאיתור דומיינים, כאשר מחפשים דומיין הרשום על שמו של הנתבע. המבקש מבקש לראות במשיבה נציגתו המורשית של הנתבע לצורך קבלת כתבי בי-דין גם לנוכח נסח חברת נטלינק שלפיו הנתבע בעל השליטה בחברה והמשיבה רשומה כדירקטורית היחידה. בנוסף, המבקש טוען כי מחקירתה של המשיבה במשטרה עולה, כי בינה לבין הנתבע מתנהל קשר אינטנסיבי מאוד אשר יש בו כדי לאפשר המצאת כתב התביעה באמצעותה. המבקש צירף תכתובת דוא"ל, אשר מצורפים לה מסמכים הקשורים, לטענתו, בתביעה דנן וגם ממנה ניתן ללמוד, לשיטתו, על אינטנסיביות הקשר שבין המשיבה לנתבע.

לטענת המבקש מתקיימים לגבי המשיבה תנאי תקנה 482 - תנאי אינטנסיביות הקשר ותנאי "אותו העסק", שהוא משני בחשיבותו. עוד מפנה המבקש לתקנה 477 אשר מאפשרת, לטענתו, המצאה למשיבה אף בהיעדר תנאי "אותו העסק" וזאת על סמך אינטנסיביות הקשר שבין המשיבה לבין הנתבע בלבד.

לטענת המשיבה, היא אינה חבה ביידוע הנתבע בענייניו האישיים, היא לא קיבלה הרשאה לקבל לידיה, כמורשה לקבלת כתבי בי-דין, תביעה זו בעבורו; אין לה כל קשר להליך דנן; ועם עזיבתו את הארץ הבהיר לה הנתבע כי כל תפקידה מתמצה בענייני החברה שבטיפולה, חברת נטלינק ולא בעניינים אחרים, כך שלא מתקיים תנאי "אותו עסק" כנדרש בתקנה 482 לתקנות.

לטענת המשיבה, המבקש טועה בטענותיו לגבי אינטנסיביות הקשר, תוך שהוא מבסס טענותיו על חקירה במשטרה משנת 2003 כשהנתבע עדיין שהה בישראל; על תכתובת דוא"ל משנת 2013; ועל העובדה שהנכס המשמש כמקום עבודתה, רשום על שם הנתבע 1, אביו של הנתבע, שבכתובתו נעשה שימוש על מנת לחדש דומיין בשנת 2007. אין לראות באמור קשר אינטנסיבי כנדרש לפי דין על מנת לראות באדם "מורשה" וממילא האינדיקציות אותן מציג המבקש אינן רלבנטיות לעת הזו. בתשובתה הוסיפה המשיבה וטענה, כי המבקש עושה כל שאל ידו, על מנת להביא להמצאת כתב התביעה לנתבע שלא בדרך המלך, שהיא המצאה בדרך של המצאה מחוץ לתחום באמצעות תקנה 500 לתקנות, וסיבותיו עמו.

בתגובתו חוזר המבקש על טענותיו. לשיטתו, התביעה עוסקת ביחסי עסקים שבין המבקש לנתבע אשר למשיבה יש קשר אליהם, באופן שמאפשר להחיל את תקנה 482 לתקנות בענייננו. המבקש מוסיף וטוען לקשר אינטנסיבי, תוך צירוף תכתובות דוא"ל נוספות בין המבקש לבין המשיבה וכן, תמלול שיחה בין המבקש לבין המשיבה מיוני 2009. לטענתו, לאור הפסיקה שקבעה כי מדובר במבחן משני למבחן אינטנסיביות הקשר, יש לדחות את טענת המשיבה שמדובר בעסק אחר באופן שלא מתקיימים תנאי התקנה.

בעניין המשיבים 1 ו-3
לטענת המבקש, יש לראות בהמצאה למשיבים כהמצאה לנתבע. לשיטתו, ניתן להבין מבקשות אחרות שהוגשו בהליך זה (הבקשה לסילוק על הסף והבקשה לערובה להוצאות) שהמשיבים הם ידו הארוכה של הנתבע, שכן הם מעלים טענות שיכולות להישמע מפיו בלבד. יש לראות בעובדה שהמשיבים לא הגישו כל התנגדות להמצאת כתב התביעה - שבו צוין בכותרת שההמצאה לנתבע היא באמצעות גב' קושבטסקי ו/או המשיבים 1 ו-3 - משום הסכמה לקבלת כתב התביעה בעבור הנתבע. במיוחד כאשר הוגשה הודעת הסתייגות כזו מטעם המשיבה. יתר על כן, העובדה שבידיהם מסמכים מתוך התיק הפלילי המתנהל כנגד הנתבע מעידה על קשר אינטנסיבי ביניהם, שכן בעל הגישה היחיד לתיק הפלילי, בוודאי כאשר מדובר בתיק נייר בלבד, הוא הנאשם (הנתבע) ובא כוחו.

על יסוד האמור, מבקש המבקש לראות במשיבים מורשים בהנהלת עסקים, ולאפשר המצאה לנתבע באמצעותם תוך שימוש בתקנה 482 לתקנות. בבקשה 13 מבקש המבקש לחלופין, להחיל את כלל הידיעה, לאור העובדה שהמשיבים צירפו מסמכים שלטענתו היו יכולים לקבל רק מהנתבע, כאמור לעיל.

לטענת המשיבים, דין הבקשה להידחות על הסף משלא נתמכה בתצהיר כנדרש. כמו כן, נשמטה הקרקע מתחת לטענת המבקש שהמסמכים שצורפו לבקשתם מצויים בידי הנתבע בלבד, לאור תצהיר של מר בלנטר ולפיו, המסמכים התקבלו אצל באת כוחם מידי עו"ד שוחט, שהוא ב"כ חברת ב.י.ס.ט, הנאשמת ביחד עם הנתבע באותו כתב אישום (התצהיר צורף לבקשות 6 ו-7). גם לגופו של עניין, אין לראות בהם "מנהל" או "מורשה בהנהלת עסקים" של הנתבע על פי התקנה ודין הבקשה להידחות גם מבלי שתיבחן כלל אינטנסיביות הקשר. הנטל להוכחת קיום התנאים לא הורם ע"י המבקש. העובדה שהנתבע הוא בנו של בוריס או העובדה שמר בלנטר עובד בחברת נטלינק, אין בה כדי לענות על תנאי תקנה 482 לתקנות. עוד נטען כי אין להחיל את כלל הידיעה בנסיבות העניין וכי מקום מגוריו של הנתבע ידוע למבקש. המשיבים טוענים לשיהוי ולכך שעצם הגשת הבקשה כחמישה חודשים לאחר פתיחת ההליך מלמדת, שאין כל בסיס להגשתה. המבקש אינו אמין ונעדר נקיון כפיים מקום שהוא מעלה טענות סותרות בבקשות שונות כאשר הדבר משרת בכל פעם אינטרס אחר של המבקש.

עוד ציינו המשיבים כי בניגוד לטענת המבקש, התנגדותם להמצאה לנתבע באמצעות מסירה לידיהם, עלתה כבר בבקשתם להארכת מועד להגשת כתב הגנה מיום 3/5/18. כמו כן, העובדה שטענו טענות לגיטימיות שיש להעלותן בהזדמנות הראשונה, אינה מבססת המצאה לנתבע באמצעותם, מכוח תקנה 482 לתקנות.

המבקש הגיב, כי תשובתם של המשיבים היא שלא נתמכה בתצהיר ודי בכך כדי לקבל את הבקשה שמבוססת על טענות ומסמכים שהם הגישו לתיק בית המשפט. המבקש טוען כי המסמכים מהתיק הפלילי מעולם לא נמסרו לידי עו"ד שוחט, דבר שאמור להיות ידוע לב"כ המשיבים שעובדת במשרדו ומחזק את טענתו שהמסמכים היו יכולים להתקבל אצל המשיבים רק מידי הנתבע. כמו כן, עצם העובדה שהקדישו בתשובתם חלק שלם לטענת המבקש בעניין החלת כלל הידיעה מלמד שהנתבע עומד מאחורי כתבי הטענות ויש לקבל את בקשתו. לעניין טענת השיהוי - אין מדובר בשיהוי שגרם נזק למי מהמשיבים. כן חוזר הוא על טענותיו אשר לאינטנסיביות הקשר וטוען, כי המשיבים בעצמם מודים בקשר זה.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפניי, אני דוחה את הבקשות. אין מקום לראות בהמצאות למשיבה או למי מהמשיבים כהמצאה כדין לנתבע. אין מקום גם להחיל בנסיבות העניין את "כלל הידיעה". על המבקש לבקש היתר המצאה אל מחוץ לתחום.

המסגרת הנורמטיבית
תקנה 482(א) לתקנות קובעת:
482(א). היתה התובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה באותו אזור שיפוט (ההדגשה שלי - י'ב').

התקנה תוקנה לנוסחה הנ"ל בתיקון מס' 2 לתקנות משנת 2013, שבמסגרתו הוספו המילים נקבע כי במקום "בהנהלת העסק או העבודה" יבוא "בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה" (ההדגשה שלי - י.ב).

ברע"א 7804/17 כרמל דיירקט בע"מ נ' R.H Peterson Co. (ניתן ביום 28/12/17) סוכמה ההלכה בקצרה, כדלקמן:
"9. [...] תקנה זו מאפשרת לתובע להמציא כתב תביעה לידי 'מורשה בהנהלת עסקים' של נתבע, אשר נמצא מחוץ לתחום השיפוט שבו מוגשת התביעה, ואף מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל; זאת, בתנאי ש'המורשה' מצוי בשעת ההמצאה בשטח ישראל. אם בוצעה המצאה כדין לפי תקנה זו, המבקש אינו נדרש לבקש היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה 500 לתקנות [...].

10. בפסיקה נקבעו כאמור שני מבחנים מצטברים לצורך הגדרת 'מורשה': על-פי המבחן הראשון - החשוב והעיקרי מבין השניים - 'מורשה' הוא 'מי שדרגת האינטנסיביות של הקשר שבינו לבין הנתבע הגיעה לרמה כזו, שמותר להניח, כעניין שבדין, שהוא יעביר לידיעתו של הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו' [...]. אינטנסיביות זו, כך נקבע, היא 'עניין של דרגה', לא ניתן לטעת בה מסמרות מראש ויש לבחון אותה מנקודת מבט נורמטיבית, כל עניין על-פי נסיבותיו [...].

11. המבחן השני מכונה מבחן 'אותו העסק'. בשנת 2013 תוקן נוסח התקנה, כך שבמקום 'בהנהלת העסק או העבודה', נכתב 'בהנהלת אותו העסק או אותה העבודה' [...]. גם לאחר התיקון נותר מבחן זה משני בחשיבותו למבחן אינטנסיביות הקשר..."

יש, אפוא, להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים להגדרת "מורשה" על מנת שתהא זו המצאה כדין לנתבע לפי תקנה 482 לתקנות - מבחן אינטנסיביות הקשר ומבחן אותו העסק. נטל ההוכחה לקיום התנאים, מוטל על המבקש (ראו לעניין זה ע"ר 46733-02-17 בטר פלייס לישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ נ' HSBC Bank plc , כב' השופט ויצמן (11/7/17) וההפניות שם (להלן: פסק דין בטר פלייס).

המועד לבחינת קיום התנאים הוא מועד ההמצאה למורשה הנטען. ראו ע"א (ת"א) 2094/05 Philip Morris USA Inc. נ' אלרואי יובל (23/11/2005):
"את טיב הקשר בין המרשה למורשה יש לבחון במועד ההמצאה הן לאור נוסח התקנה המתייחס לסוכן 'אותה שעה' והן על פי הפירוש שניתן לתקנה ולפיו בדיקת טיב הקשר נועדה להבטיח כי דבר ההליך יובא לידיעת הנתבע הזר."

לשלמות התמונה אציין כי בר"ע על פסק הדין הנ"ל נדחתה בהחלטת כב' השופט רובינשטיין ברע"א 11822/05 מיום 8/5/06 ובכל מקרה, סוגיית המועד לא עלתה שם.

לצד הקביעה כי מבחן אינטנסיביות הקשר הוא המבחן המרכזי הקבוע בתקנה 482, נקבע כי אין תנאי זה עומד לבדו וכי יש צורך גם בעמידה בדרישות הנוספות הקבועות בתקנה, לרבות התנאי בדבר "אותו העסק". כך נקבע בפסק דין בטר פלייס:

"14. ...אלא שבכך (תנאי אינטנסיביות הקשר - י.ב) לא די ויש להקפיד ולעמוד אף בתניות הנוספות המפורטות באותה תקנה, כפי שיובהר להלן -

15. התקנה תוקנה, כאמור, ביום 21.12.13 והוספה בה הדרישה לפיה המורשה יהא -

'עוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה באותו אזור שיפוט.'

מילים אחרות מחוקק המשנה הדגיש את הצורך בכך שהמורשה יעסוק באותו עסק בו עובק התושב הזר וכי עסק האמור הוא העסק נושא התביעה.

הדברים הובהרו וחודדו בדברי ההסבר לתיקון האמור -

'...מוצע להבהיר כי ניתן להמציא תובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם אל מחוץ לתחום המדינה, למנהל או למורשה באותו אזור שיפוט, ובלבד שהוא עוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו העסק או אותה העבודה שנגדם הוגשה הבקשה. דהיינו, אם למשל הוגשה תובענה נגד חברה X, ואותה חברה עוסקת במספר תחומי פעילות (מכירת רכבים - מחד, ומכירת משחקי מחשב - מאידך), הרי שלא ניתן להמציא את התביעה למורשה מטעם העסק למכירת רכבים אם הבקשה הוגשה נגד החברה בשל משחק מחשב פגום' (דברי הסבר לתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס'2) התשע"ג - 2013)"

ובהמשך:

"18. ... אכן אין לכחד, מים רבים עברו בפסיקת בתי המשפט בכל הקשור להרחבת הגדרתו של אותו 'מורשה' נושא תקנה 482(א) לתקנות ואולם לטעמי אין לפרוץ את הפרשנות מעבר לתניות הברורות המפורטות בלשון התקנה שכן, כאמור, לא בזוטרתי מילים עסקינן אלא בתפיסת סמכות שיפוט, ממילא מידת האיפוק והזהירות נדרשת בכל הקשור לבחינת תנאיה של תקנה זו."

לשלמות התמונה יש לציין כי על פסק דין בטר פלייס הוגשה בר"ע, שנדחתה מבלי שבית המשפט העליון נדרש לכל קביעות בית המשפט המחוזי ביחס לתקנה 482(א) (רע"א 74691/17 , החלטת כב' הש' מזוז מיום 10/12/17).

יפים לענייננו גם דברי כב' השופטת פלינר בתא (ת"א) 31872-04-15 Burleigh Inc. Co נ' נט פיי בע"מ , כדלקמן:

"...למעשה, דומה כי תקנה זו אימצה את הדרך בה נהגה הפסיקה עד כה לפיה עצם העובדה שקיים יחס בין חברות ב"אשכול חברות", או שקיימת זהות בין נושאי משרה או כל קשר עסקי בעניינים שונים אינו מצביע בהכרח על כך שקיים "קשר אינטנסיבי" (עניין ארבל, פס' 15) וכל מקרה יוכרע על פי נסיבותיו (עניין טנדלר, פס' 6). גם היום ניתן אם כן להסתפק לצורך דיון בשאלת ההמצאה בפעילות עסקית מסוימת של הנתבע בישראל, ובלבד שהמורשה יהיה מורשה בניהול אותו תחום פעילות. ובהתייחס לדוגמה בדברי ההסבר, הרי שאם אדם הינו מורשה אך ורק לעניין תחום פעילות מסוים, כך שמתקיים מבחן האינטנסיביות רק לגבי אותו תחום הרי שלגבי תחום פעילות אחר הוא אינו מורשה כנדרש בתקנה 482."
(ההדגשות אינן במקור - י'ב').

עוד יש לציין בהתווית המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית לבקשות שבנדון, כי במסירה למורשה יש בנסיבות העניין גם כדי לרכוש סמכות שיפוט בינלאומית כלפי הנתבע, שהוא נתבע זר. דרך המלך להמצאת כתב בי דין לנתבע זר היא באמצעות תקנה 500 ואילו שימוש בתקנה 482 הוא חריג לכללי ההמצאה הרגילים ולפיכך, יש לשקול את קיום התנאים בכובד ראש (רע"א 1182/05 Philip Morris USA inc נ' אל רואי , כב' הש' רובינשטיין מיום 8/5/06).

מן הכלל אל הפרט
ביישום הדין לענייננו, נמצא כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שביצע המצאה ל"מורשה בהנהלת עסקים" ודין בקשותיו להידחות.

ההמצאה למשיבה
מקובלת עלי טענת המשיבה, כי המבקש מבסס את טענותיו לגבי אינטנסיביות הקשר על מסמכים ישנים, שאין בהם כדי להוכיח התקיימותו של קשר אינטנסיבי גם כיום. כאמור לעיל, המועד שבו נבחנת אינטנסיביות הקשר הוא מועד ההמצאה למורשה (כאן , בסביבות מרץ-אפריל 2018).

המבקש צירף לבקשתו תמליל חקירות של המשיבה במשטרה כשהאחרונה היא מיום 4/1/04. גם אם אניח שהיה במסמכים אלו לבסס קשר אינטנסיבי סמוך למועד החקירה, אין בכך כדי לבסס קיומו של קשר אינטנסיבי גם כיום, כחמש עשרה שנים לאחר מכן. עוד צורפה תכתובת דוא"ל משנת 2013, מלפני 5 שנים, שאף היא אינה מבססת קשר אינטנסיבי במועד ההמצאה למורשה, כנדרש על פי התקנה. אציין עוד, כי רוב תכתובות הדוא"ל שצורפו כמו גם מסמכים נוספים, כתובים בשפה הרוסית (כך שלא ניתן להידרש להם), חלקם גם בצירוף תרגום Google Translate לאנגלית, שאינו תרגום מאושר שניתן להסתמך על האמור בו בבית משפט. מכל מקום, כאמור, המסמכים אינם נוגעים לתקופת זמן הרלבנטית לצורך הוכחת קיום התנאים לפי התקנה.

גם המסמכים האחרים שצורפו לתגובת המבקש אינם מעידים על קשר אינטנסיבי בין המשיבה לנתבע ולעת הזו (מדובר בתכתובות דוא"ל שבין המבקש למשיבה , בין השנים 2009 ועד 2014, למעט הודעה אחת מיום 10/5/18, שאינה אלא גלגול של התכתובת הישנה).

גם אם אניח קיומו של קשר אינטנסיבי בין המשיבה לנתבע במועד ההמצאה למשיבה, אין בידי לקבל את בקשת המבקש. תנאי "אותו העסק" לא הוכח. ככל שקיים קשר אינטנסיבי כיום (ולא כך קבעתי) הרי שהוא מתקיים בקשר לחברת נטלינק, שהמשיבה משמשת כדירקטורית בה והנתבע הוא בעל המניות; ולא בקשר לחברות הקשורות בהליך זה לפי כתב התביעה - חברת יוקרנט וחברת סטרטיגו. כאמור לעיל, על מנת להחיל את התקנה יש צורך בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים, שלא הוכחו בענייננו. אמנם התנאי המרכזי הוא תנאי אינטנסיביות הקשר (אשר כשלעצמו לא הוכח), אך לא ניתן לבטל את התנאי הנוסף - "אותו עסק" או "אותה עבודה" - כאילו לא היה כלל.

למען הסדר הטוב אני דוחה את טענת המבקש, שלפיה לאור נסח החברה שצורף לבקשתו, יש לראות במשיבה מורשה בהנהלת עסקים של הנתבע. מדובר בנסח של חברת נטלינק, בעוד שהתביעה עוסקת במתן חשבונות בקשר לשותפות הנוגעת לחברת יוקרנט ולחברת סטרטיגו. כך שאין בכך לסייע בהוכחת תנאי "אותו עסק" או "אותה עבודה".

המסקנה המתבקשת מן האמור עד כאן היא כי המבקש לא עמד בנטל להוכחת תנאי תקנה 482(א) בנוגע למשיבה.

טענת המבקש כי ניתן לעשות שימוש בתקנה 477 לתקנות במקרה דנן ולהתיר כך המצאה לנתבע באמצעות המשיבה מבלי להידרש למבחן האינטנסיביות, נדחית אף היא.
זו לשון התקנה: "ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה – דיה ההמצאה למורשה ... והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת." מכאן, שיש להוכיח קיומו של מור שה לפי התקנות.

למען הזהירות, שמא כיוון המבקש להמציא את כתב התביעה לנתבע באמצעות המשיבה מכוח תקנה 478 שעניינה מורשה לקבלת כתבי בי-דין, אני קובעת כי לא ניתן לבצע המצאה לנתבע גם מכוח תקנה זו. ס"ק (ב) לתקנה 478 קובע, כי "מינוי כאמור יכול שיהיה מיוחד או כללי וצריך שיהא בכתב חתום בידי המרשה; הכתב, או העתק מאושר ממנו אם היה המינוי כללי, יוגש לבית המשפט. " משלא צורף כתב מינוי ולאור טענת המשיבה כי אינה מורשית לקבלת כתבי בי דין (הן בתשובתה לבקשה והן בהודעתה מיום 10/4/18), לא מתקיימים תנאי תקנה 478 בענייננו.

ההמצאה למשיבים
כאמור, סבורני כי המבקש לא עמד גם בנטל המוטל עליו להוכיח כי התקיימו תנאי תקנה 482 לתקנות בדרך של המצאה לידי המשיבים.

ראשית, לבקשתו של המבקש לא צורף תצהיר לתמיכה כנדרש על פי התקנות. רק מטעם זה דינה להידחות. לטענת המבקש, אין צורך בצירוף תצהיר משום שהבקשה נסמכת על מסמכים שהגישו המשיבים לתיק ועל טענות משפטיות, אך מעיון בבקשה, לא כך הדבר. נראה, כי גם המבקש סבור היה שיש צדק רב בטענה זו של המשיבים, שכן בפועל, לתגובה שהגיש לתשובת המשיבים צורף תצהיר, בעודו חוזר על האמור בבקשתו.

גם לגופם של דברים, דין בקשת המבקש להידחות. המבקש מבקש להסתמך על המסמכים שצורפו לבקשות המשיבים, שלטענתו היו יכולים להתקבל בידם רק מהנתבע, ולצורך הגשתם לתיק זה. המשיבים טוענים כי המסמכים שצורפו על ידם התקבלו אצל באת כוחם מידי עו"ד שוחט, ב"כ חברת בי.ס.ט ומפנים לעניין זה גם לתצהירו של מר בלנטר (הנתבע 3) שניתן בתמיכה לבקשה לחייב את ה מבקש בהפקדת ערובה; שם הצהיר, כי מכוח עבודתו בחברת ב.י.ס.ט שהתנהל כנגדה וכנגד הנתבע הליך פלילי שמספרו 40082/05 והליך בש"א 21475/05 שבו יוצגה החברה ע"י עו"ד שוחט - הוא מגיש את המסמכים שב"כ המשיבים עו"ד בר מימון קיבלה מעו"ד שוחט. מאידך, טענות המבקש בעניין זה הן בגדר השערה בלבד של המבקש שאינה מבוססת על ראיות. ממילא אין במסמכים כשלעצמם, שכולם משנת 2005, כדי להעיד על קשר אינטנסיבי בין המשיבים או מי מהם לבין הנתבע, כיום; או כדי להעיד שהועברו לידי המשיבים או מי מהם ע"י הנתבע לאחרונה ולצורך הגשתם במסגרת כתבי הטענות שהגישו בתביעה זו.

טענה נוספת של המבקש היא, כי המשיבים מעלים טענות כגון פורום לא נאות ותניית שיפוט זר "השמורות לנתבע 2" ומכאן שברור, לשיטתו, כי הוא זה שעומד מאחורי כתבי הטענות מטעמם. אין בטענה זו ממש. מבלי להיכנס לגופן של טענות אלו, שאין זה המקום לדון בהן, מדובר בטענות שיש בהן כדי להשפיע על ההתדיינות בתביעה כולה, שכידוע המשיבים צד לה כנתבעים. יתר על כן, מדובר בטענות שיש לטעון בהזדמנות הראשונה ולפיכך, סביר שיועלו על ידם (כפי שנעשה), ולו למען הזהירות בלבד.

אציין, כי גם תשובת המשיבים לא נתמכה בתצהיר, אך שלא כטענת המבקש, אין בכך כדי להורות על קבלת בקשתו. הנטל הוא על המבקש להוכיח את טענותיו וזה לא הורם על ידו, כמפורט לעיל.

כפי שציינתי בת"א (ת"א) 29929-05-17 אזורים חברה להשקעות בפתוח ובבניין בע"מ נ' קבוצת אל. אר בע"מ מיום 9/4/18: "... במסירה למורשה יש בנסיבות העניין גם כדי לרכוש סמכות שיפוט בינלאומית כלפי הנתבע 2, שהוא נתבע זר. דרך המלך להמצאת כתב בי דין לנתבע זר היא באמצעות תקנה 500 ואילו שימוש בתקנה 482 הוא חריג לכללי ההמצאה הרגילים ... בהתאם, יש להתייחס לכך בכובד הראש הראוי. על המבקשת להניח תשתית עובדתית מתאימה לקיומו של קשר אינטנסיבי כנדרש בין המורשה הנטען לבין הנתבע הזר. אין מקום להסיק מסקנות בדבר קיומו של קשר אינטנסיבי כנדרש מה'אין' שבטענות המורשה הנטען ולקבוע כי יש בריק זה כדי למלא את החסר בבקשת המבקשת. אם תתקבל טענת המבקשת בעניין זה, התוצאה (הבלתי רצויה) היא שלמעשה, יעבור הנטל לשלול קיומו של קשר אינטנסיבי אל כתפי המורשה הנטען, רק משום שטענה שהינו מורשה הועלתה ע"י המבקשת; ואף שהמבקשת לא הציגה תשתית ראייתית לקיומו של קשר כאמור". הדברים יפים לענייננו בשינויים המחויבים.

בנסיבות בהן לא הוכח תנאי הקשר האינטנסיבי ולאור העובדה שמדובר בתנאים מצטברים; התייתר הצורך לדון בקיומו של תנאי "אותו העסק" לגבי המשיבים. יחסיהם העסקיים של הצדדים, ככל שקיימים, לא הובהרו, שכן בקשת המבקש כלל אינה מתייחסת לתנאי זה. בהקשר זה אדגיש כי אין בכך שבוריס (הנתבע 1) הוא אביו של הנתבע כדי להוביל למסקנה שמתקיים מאליו תנאי אינטנסיביות הקשר. קשרי משפחה, אין די בהם לבדם (ראו למשל: ת"א (מרכז) 54566-06-13 אוברסיז דיאמונדס אי. אל 1998 בע"מ נ' לאפא, כב' הש' פורג 4/9/15: "גם אם בנסיבות מקרה זה קיימת תחושת אי נוחות ביחס לתוצאה, בשל העובדה שמדובר בבני משפחה, עדיין, הנטל להוכיח קיומם של קשרים אינטנסיביים בין ב"כ הנתבע 1 ו/או הנתבע 1 לנתבעים 3-5 כנדרש בתקנה 482 לתקנות, מוטל על התובע ומשלא הרים התובע נטל זה, לא ניתן להמציא באמצעות מי מהם את כתבי הטענות לנתבעים 3-5 ועל התובע לפעול בהתאם לתקנה 500 לתקנות"). כאמור, הנתבע מתגורר בחו"ל. גם אילו התגורר בארץ, אין המצאה לבן משפחה מהווה המצאה כדין לפי התקנות, אלא אם בן המשפחה מתגורר עם בעל הדין שמבוקש לבצע לו מסירה, כאמור בתקנה 481 לתקנות "המצאה לבן משפחה או למזכיר יישוב" (ראו גם רע"א 8204/16 גלמור נ' בר לב, כב' הש' דנציגר מיום 5/12/16; שם הובהר, כי כאשר מגורי הנמען אינם בישראל לא ניתן להסתמך על הוראת תקנה 481 לתקנות מבלי שניתנה תחילה רשות להמצאה אל מחוץ לתחום לפי תקנה 500).

אני דוחה גם את הבקשה החלופית להחלת כלל הידיעה על הנתבע, באופן המייתר המצאה כדין אל מחוץ לתחום. ראשית, לא הוכחה ידיעה בפועל של הנתבע. שנית, אין בכלל הידיעה כדי להקנות לבית המשפט סמכות בינלאומית (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה 12 (2015), עמ' 76-77; בר"ע 415/13 Hect נ' שפירא , כב' הש' סולברג מיום 10/4/13; ת"א (ת"א) 44747-03-10 נגר כדורי וזמירה בע"מ נ' Atlas Estates, כב' הש' נחליאלי חיאט, מיום 21/6/11).

סוף דבר
לאור כל האמור, בקשת המבקש לראות בהמצאה למשיבה כהמצאה כדין לנתבע 2 ובקשת המבקש לראות בהמצאה לנתבעים 1 ו-3 כהמצאה כדין לנתבע 2 - נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בבקשה 9 בסך 7,500 ₪ ובהוצאות המשיבים 1 ו-3 בבקשה 13 בסך 7,500 ₪.

באפשרות המבקש להגיש בקשה כדין להיתר המצאה לפי התקנות, בתוך 30 ימים מהיום. אם לא יעשה כן, תימחק התביעה כנגד הנתבע 2 מחוסר מעש ללא התראה נוספת.

למען הסר ספק, אין בהחלטה זו ובאמור בה כדי לקבוע מסמרות או משום הכרעה בבקשתם של המשיבים 1 ו-3 לסילוק התביעה נגדם על הסף, שתידון ותוכרע כמקובל.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשמת.

המזכירות תדוור לצדדים.
ניתנה היום, כ"א בשבט תשע"ט, 2 7 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.