הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 66253-03-18

בקשה מס' 7
לפני
כבוד השופט דורון חסדאי

המבקשים/הנתבעים 1 ו־3

  1. בוריס קומיסרוק
  2. מיכאל בלנטר

ע"י ב"כ עו"ד אתי בר־מימון

נגד

המשיב/התובע
גדליה קושניר
מרח' החורשים 23, כניסה ג, צור משה, מיקוד 42810
דוא"ל gedaliaku@gmail.com

החלטה

רקע כללי בתמצית
לפניי בקשת המבקשים לחיוב המשיב בהפקדת ערובה.

במבוא הבקשה נטען בין היתר כי מדובר בתובענה שהתיישבה ואשר היא למעשה תביעה כספית המוגשת במסווה של תביעה למתן חשבונות, כשכל רצון המשיב הוא להתחמק מתשלום אגרה ולנהל הליכים משפטיים מורכבים על חשבון הקופה הציבורית, וזאת לאחר שתביעתו הכספית בת"א 33301-08-15 נמחקה (ר' נספח 4).

לדברי המבקשים, כבר ביום 17.6.15 הגיש המשיב תביעה כספית כנגד הנתבעים 1 ו־2 באותו עניין ממש על סך של 24,000,000 ₪, ובמסגרתה הגיש בקשה לפטור אותו מתשלום אגרה
(ר' נספחים 1–2). לדבריהם, לכל אורך ניהול ההליך הראשון נהג המשיב בחוסר תום לב ואף בית המשפט העליון עמד על כך בהחלטתו מיום 16.2.16 במסגרת רע"א 6206/15 אשר דחתה את הבר"ע על החלטות בית המשפט מיום 17.8.15 ו־20.8.15 אשר דחו בקשתו למתן עיקולים זמניים במעמד צד אחד (ר' נספח 3).

לטענת המבקשים, לאור התנהלותו של המשיב בחוסר תום לב אף מחק בית המשפט ביום 6.1.16 את בקשתו לפטור מתשלום אגרה וכן את תביעתו הראשונה לעיל, נוכח העובדה כי הוא נקט בהליך בעת היותו תחת צו כינוס, בעיצומו של הליך פש"ר ובלא קבלת היתר של בית המשפט של פש"ר (ר' נספח 4). לדברי המבקשים, כיום משקיבל המשיב הפטר בתיק הפש"ר, ברור לו כי סיכויו לקבל פטור מתשלום אגרה בתביעה על סך 24,000,000 ₪ אפסיים ולפיכך בוחר הוא להגיש תביעה כספית במסווה של תביעה למתן חשבונות (ר' בהרחבה סעיפים 9–21).
לדברי המבקשים, המדובר בתביעה בעלת סיכויים נמוכים להתקבל ובהליך מורכב וסבוך. תביעתו נסמכת על מסמכים אשר הוגשו במסגרת התביעה הראשונה, אשר לגביה אף הביע בית המשפט העליון את דעתו כי "כפי שציין גם בית המשפט המחוזי בהחלטותויו, קושניר לא הציג אסמכתה ראויה לחוב כספי שחבים לו המשיבים וסיכויי התביעה להתקבל, על פני הדברים, אינה מן המשופרים" (ר' נספח 3, עמוד 3, פסקה 7). עוד טוענים המבקשים כי המשיב לא צירף ולו בדל ראיה לקיומה של שותפות בינו לבין הנתבע 1 ולקיומם של יחסים מיוחדים כלשהם בינו לבין הנתבע 3 (ר' בהרחבה סעיפים 22–30).

עוד מפנים המבקשים להליך שהתקיים בין מדינת ישראל לבין חברת ב.י.ס.ט והנתבע 2, במסגרת ת"פ 40082/05, שם הציג עצמו המשיב כ"איש הקשר" של הנתבע 2 (ר' בהרחבה סעיף 31). לדבריהם, כיום ובחלוף למעלה מעשר שנים, מנסה המשיב לשנות את מצגיו ביחס לטיב היחסים שנהג בינו לבין המבקשים (ר' בהרחבה סעיפים 32 –38).

באשר למצבו הכלכלי של המשיב, נטען כי הוא שומר באדיקות על עמימות (ר' נספח 7) ותמיד נמנע מלמסור פרטים מלאים על אודות הכנסותיו, הוצאותיו, רכושו, ונמנע מלהציג לפני בתי המשפט (ואף בזמן היותו נתון בהליך פש"ר) אסמכתאות חיוניות להוכחת מצבו הכלכלי האמיתי והעדכני. לדברי המבקשים, בית המשפט העליון הביע בעבר באופן מפורש הסתייגותו ותהיותיו בעניין המשיב בהחלטתו מיום 21.2.12 במסגרת ע"א 9146/11 (ר' נספח 8). עוד נטען כי בין אם מצבו הכלכלי של המשיב יציב ובין אם גרוע, קיים חשש ממשי כי המבקשים יישארו בחסרון כיס אם תביעתו תידחה (ר' בהרחבה סעיפים 39–47).

עוד מציינים המבקשים כי המשיב הוא תובע סדרתי אשר מזלזל בהכרעות בית המשפט
(ר' סעיפים 48–50) וכי ראוי להורות לו לשלם את ההוצאות שבהן חויב לטובת הנתבע 1 בהתאם להחלטה מיום 6.11.16 בסך 5,000 ₪ (ר' סעיפים 51 –52).

המשיב בתשובתו טען בין היתר ובתמצית כי תביעתו אינה תביעת סרק כלל ועיקר והיא נוגעת למיזם אינטרנט משותף בשם ukrnet שהוא היה שותף לו מתחילתו והמבקשים נישלו אותו מזכויותיו במיזם זה. לדבריו, בינו לבין הנתבעים נכרת הסכם אשר כונה "מכתב כוונות" שלפיו היה על המבקשים לשלם לו 550,000 דולר תמורת השתתפותו במיזם. מדובר בהסכם חתום אשר הופר על ידי המבקשים והוא לא קיבל תשלום כלשהו, ומטעם זה טוען כי שותפותו במיזם שרירה וקיימת עד עצם היום הזה ולפיכך זכאי לחלקו בו על סמך חשבונות שנדרשו המבקשים להמציא, כמפורט בכתב התביעה, ו" זוהי התביעה כולה על רגל אחת" (ר' סעיפים 6–7).

לדברי המשיב, הובאו הרבה מעבר ל"בדל ראיה" לקיומה של השותפות, בדמות דו"חות כספיים שצורפו לכתב התביעה לשנים 2006, 2007 ו־2008 (ר' נספחים ח–י), שהם דו"חות כספיים של המיזם בו הוא שותף. לדבריו, טענתו של הנתבע 3 נסתרת משיחה שהוא קיים עמו ואשר תמלול שלה צורף כנספח א, וממנה עולה שהנתבע 3 מודע למעמדו שלא היה של "איש קשר" אלא שותף לכל דבר ועניין (ר' סעיפים 8–9).

לדברי המשיב, ההליך הקודם שנקט בו ואשר הסתיים במחיקה היה מבוסס על יעוץ משפטי שגוי שעליו הוא הסתמך, וזכותו לנקוט בהליך חדש אף נקבעה בהחלטה מיום 6.11.16 (אישור בדבר ההפטר צורף כנספח; ר' בהרחבה סעיפים 10–17).

לדברי המשיב, התביעה דנן אינה מסווה לתביעה כספית לפי שהוא אכן אינו יודע "מהו הסכום המדויק המגיע לי ודורש חשבונות לשם כך". לדבריו הוא דורש לקבל חשבונות לגבי שווי השתתפותו במיזם ukrnet וכיוון שמלוא המסמכים מצויים בידי המבקשים, לרבות נתבע 3, הסעד המתבקש והנכון הוא סעד למתן חשבונות (ר' בהרחבה סעיפים 18 –31).

המשיב אף מציין כי טענת המבקשים בדבר היותו איש קשר, כמלמדת על מעמדו ביחסים עמם, היא טענה מופרכת. לדבריו, המבקשים מסתמכים על פרוטוקולים בהליך הפלילי שהתנהל כנגד הנתבע 2 ומנסים לטעון באופן מופרך כי הדבר מלמד על מערכת היחסים המשפטית בינו לבין נתבע זה. לדבריו, לאחר שהנתבע 2 נמלט מן הארץ נמשכו ההליכים הפליליים נגדו ובאותו שלב הוא אכן התייצב לדיונים והבהיר לבית המשפט כי "הוא משמש איש קשר לנתבע 2" והוא תמה "מה למען השם בין כך ובין היחסים המשפטיים שביני לבין הנתבע 2?" (ר' בהרחבה סעיף 32).

לטענת המשיב, אין בפי המבקשים טענה של ממש בנוגע למצבו הכלכלי (ר' סעיפים 33–38) והגדרתו כ"תובע סדרתי" הנוהג לזלזל בבתי המשפט אין בה ממש והיא בבחינת בדותא (ר' סעיפים 39–41). עוד נטען כי אין ממש בדרישת המבקשים להורות על חיובו בתשלום בסך 5,000 ₪ מאחר שבהחלטה נקבע כי הוצאות ההליך בסך זה "יילקחו בחשבון בהמשך ככל שהמבקש יגיש תובענה/בקשה חדשה" (ר' סעיפים 42–44).

המבקשים בתשובתם טענו בין היתר ובתמצית כי אין בתשובת המשיב כל מענה ענייני לבקשתם וכי לכל אורך התשובה טוען המשיב באופן מכוון טענות הקשורות בנתבע 2 אשר כלל אינן רלוונטיות למבקשים (ר' סעיפים 1–6).

לדבריהם, כאשר מבודדים את "רעשי הרקע המלאכותיים שמייצר המשיב", הרי שהוא אינו מתגבר בתגובתו, בין היתר, על העובדות המגובות באסמכתאות, דלהלן:
א. כי בית המשפט מחר ביום 6.11.16 את בקשתו לפטור מאגרה ואת התביעה הראשונה באותו עניין, תוך שנקבע כי מדובר בתובע בלתי מהימן (ר' נספח 4).
ב. כי בית משפט העליון דחה ביום 16.2.16 את רע"א 6206/15 תוך שקבע כי הוא נהג בחוסר תום לב (ר' נספח 3).
ג. כי הוא גרר את הנתבע 1 בת"א 33301-08-15 להליך משפטי אשר נפתח בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים ובשל עובדה זו נמחקה הבקשה לפטור מאגרה, בהחלטה מיום 6.11.16, ונקבע כי ישולמו לנתבעים הוצאות ככל שהמשיב יגיש תביעה חדשה (ר' נספח 4).
ד. כי תביעתו התיישנה, כעולה אף מטענותיו בכתב התביעה.
ה. כי המשיב אינו מספק הסבר כלשהו מדוע השתהה בהגשת תביעתו כאן למעלה משנה וחצי מאז ניתן לו ההפטר.
ו. המשיב מותיר את סוגיית מצבו הכלכלי לוטה בערפל, אינו טוען כי הוא בעל איתנות פיננסית מחד וגם אינו טוען כי מצבו הכלכלי ירוד מאידך.
ז. התביעה כאן מבוססת על התביעה הראשונה ונסמכת על מסמכים אשר הוגשו במסגרתה, מסמכים שלגביהם נקבע על ידי בית המשפט העליון כי סיכויי התביעה אינם מן המשופרים (ר' נספח 3).
ח. המשיב יודע להעריך ולכמת את תביעתו והוא עשה כן בעבר. התביעה הראשונה, עליה נסמכת התביעה הנוכחית, כומתה והוערכה על ידו בשווי של 24,000,0000 ₪, וזאת פעמיים – במסגרת התביעה המקורית ובמסגרת כתב התביעה המתוקן שהוגש בהליך הנ"ל (ר' נספחים 1 ו־5). לטענת המבקשים, השוואה בין כתב התביעה הנוכחי לבין כתבי בית הדין שהוגשו בהליך הקודם באותו עניין ממש נעשתה בסעיף 81 של בקשה מס' 6 לסילוק התביעה על הסף.
ט. המשיב מחזיק באזרחות ונצואלית, בעל כתובת ליצירת קשר בוונצואלה ומחזיק בחשבונות בנק בחו"ל ובוחר לעשות באלה שימוש בהתאם לצרכיו (ר' נספחים יא, יב ו־יג לכתב התביעה) כך שהסיכוי שניתן יהיה להיפרע מנכסיו קלוש (ר' בהרחבה סעיף 7).

לטענת המבקשים, באיזון כלל השיקולים המנחים לחיוב תובע בהפקדת ערובה, נוטה הכף לזכותם ולפיכך יש לחייב את ה משיב בהפקדת ערובה בסכום של עשרות אלפי שקלים להבטחת הוצאותיהם ויש אף מקום להורות על תשלום ההוצאות שנקבעו בת"א 33301-08-15 כתנאי להגשת התביעה החדשה (ר' בהרחבה סעיפים 8 –16).

ביום 15.1.20 ולאחר מספר דחיות התקיים דיון בבקשה. לבקשת ב"כ המבקשים תצהירים של המבקשים אשר תמכו בבקשה הוצאו מתיק בית המשפט, לאור אי־התייצבותם. המשיב נחקר על ידי ב"כ המבקשים, כמתועד בעמודים 2–8 לפרוטוקול. עם תום הדיון ניתן צו להגשת סיכומים קצרים בכתב. סיכומי התשובה מטעם המבקשים הוגשו ביום 23.3.20. במקביל הגיש המשיב ביום 10.3.20 בקשה (מס' 30) למחיקת סיכומי המבקשים בבקשה למתן ערובה. הצדדים הגישו סיכומיהם אף בבקשה זו ותשובת המשיב נתקבלה ביום 6.4.20. משכך בשלה העת למתן החלטה בבקשה שלפניי.

ואלה תולדות תובענת המשיב
בראשית הגיש המשיב ביום 17.8.15 תובענה כספית כנגד הנתבע 1, בוריס, וכנגד הנתבע 2, מיכאל, על סך 24,000,000 ₪. בכתב התביעה נטען בין היתר ובקצירת האומר כי המשיב, יזם עסקים, התקשר בחוזים עם הנתבעים הנ"ל, בין השאר למיזם אינטרנט, הנתבעים הפרו את ההסכמים שחתמו עמו "ונותרו חייבים המון רב לתובע". לטענת המשיב, תביעתו מוגשת על מנת שהנתבעים ישלמו לו את המגיע לו, כאמור בתביעה זו (ר' סעיף 7). המשיב מפנה להשתלשלות העניינים באופן תמציתי המתוארת במכתבו מסוף שנת 2006 (ר' נספח ד). לדבריו הוא היה בעל רעיון להקמת מיזם אינטרנט ועל פי המוסכם חלקו במיזם כלל את חלקו היחסי בדומיין ukr.net. לדברי המשיב, החקירה שהתקיימה כנגד הנתבעים על ידי היאחב"ל בשנת 2003, אשר הבשילה בסופו של יום לכתב אישום בנושא מיסים והלבנת הון (ר' נספח ז) הקשתה על הנתבעים לנהל את עסקיהם בארץ והתעורר צורך ליזום עסקים חדשים (ר' סעיפים 16–18). לשם כך גיבש הוא רעיון לפתוח עסק בתחום חדש, והוא "פיתוח פורטל אינטרנט באוקראינה" ובתמורה ליוזמתו ולניהול קיבל המשיב 10% ממיזם האינטרנט, מיזם ששוויו הלך וגדל עד שהגיע לשווי של 100,000,000 דולר (ר' נספח ח). לדברי המשיב, בנוסף ל־10% ממיזם האינטרנט שקיבל בתמורה ליוזמתו, סוכם כי יקבל גם תשלומים והשתתפות ברווחים ובנוסף תשלום שנתי קבוע בסך 50,000 דולר (ר' סעיפים 19–23).

לדברי המשיב, הוא והנתבעים החלו בהפעלת המיזם בישראל, דאגו לגייס כוח אדם בין היתר באמצעות חברה בשם סטרטיגו בע"מ. כתוצאה מיוזמתו ומפועלו התקדם והתפתח המיזם במידה רבה. כעבור שלוש שנים עקב סכסוך בין מנכ"ל סטרטיגו מצד אחד והתובע והנתבעים מצד שני, הוגשה נגד סטרטיגו תביעה כספית על סך 600,000 ₪, רוב התביעה נדחתה וכך גם התביעה האישית נגד התובע. עוד נטען כי עקב פסק דין שניתן נגד חברת סטרטיגו בשנת 2011, החלו הזוכים בהליכי פירוק של חברה זו, שהייתה בבעלותו המלאה של התובע, דבר שהסב לו נזקים היות שהחברה הייתה חייבת לו למעלה ממיליון ₪ (ר' סעיפים 24–29).

עוד נטען בכתב התביעה כי בהדרגה הפך המיזם לתוכן העסקי והעיקרי של חברת ukrnet. בהמשך התברר למשיב כי הנתבעים ביצעו פעולות שונות בחברה בכך שהעבירו 25% של חברת ukrnet לקבוצת קליצ'קו, למשיב נודע על אודות המניפולציות בהנהלת החשבונות רק בשנת 2008, הוא דרש לתקן את כל הרישומים הכוזבים. בסוף שנת 2008 הנתבעים טענו שהמשיב וקליצ'קו לא הסתדרו ביניהם והציעו, כדי להוציא את המשיב מהמיזם, לשלם לו עבור כל אחזקתו ב־ ukrnet 1.8 מיליון דולר. לטענת התובע, בשנת 2009 התברר לו שהנתבעים מתחמקים מהסיכום לשלם לו את התמורה שהובטחה וכן מהתשלום הקבוע בסך 50,000 דולר לשנה, ולבסוף הודיעו הנתבעים כי הם חוזרים בהם מההסכם ולא ישלמו לו את התשלום השוטף (ר' סעיפים 30 – 35). בהמשך כתב התביעה מתאר התובע את "פרשת סטרטיגו" (ר' סעיפים 46 –60). בהמשך כתב התביעה מתאר התובע את נסיעתו השנייה לאוקראינה, את אירועי השנים 2013–2014 (ר' סעיפים 93–108).

בפרק הסעדים המגיעים לו מפרט התובע כדלקמן:
א. בגין אי־תשלום שכרו, תובע הוא 4,853,016 ₪ (ר' סעיף 109);
ב. בעבור פיצוי ונזקים בגין פירוק חברת סטרטיגו, וחוב נוסף של החברה כלפיו (385,438 ₪) והפסד צבור בסך 350,000 ₪, תובע הוא 1,571,210 ₪ (ר' סעיף 110);
ג. בגין רווחים אשר נצברו אצל הנתבעים ונגזלו על ידם ולא הועברו לו, תובע הוא 4,701,813 ₪ בגין שנת 2009, כאשר ביחס לשנים 2005–2008 לא ברור סכום התביעה, אם כי נטען שחלקו של התובע ברווח מסתכם בסך של 544,619 דולר (ר' סעיף 111);
ד. בגין אי־תשלום היתרה עבור חלק מעסקת 2008, תובע הוא 855,651 ₪ (ר' סעיף 112);
ה. בגין גזילת חלקו של התובע ב־ukr.net תובע הוא 34,560,000 ₪ (ר' סעיף 113).
התובע מגדיר את הסכום המגיע לו בסך 45,686,039 ₪ את הוא העמיד את תביעתו על הסך של 24,000,000 ₪ (ר' סעיף 116).

בד בבד הגיש התובע בקשה לעיקולים זמניים במעמד צד אחד (בקשה מס' 2), בגדרה נתבקש בית המשפט להטיל עיקול זמני על הערות אזהרה הרשומות לטובת המשיבים (שם) על נכסי מקרקעין "וזאת להבטחת סכום התביעה בסך של 24,000,000 ₪". עוד צוין במבוא הבקשה כי "כמפורט בכתב התביעה הסכום המגיע לתובע עומד על סך של 45,686,039 ₪ ובגלל סיכויי התביעה שאינם ודאיים, מעמיד התובע את תביעתו על הסך של 24,000,000 ₪".

עוד יצוין כי ביום 17.8.15 הגיש התובע בקשה לעיכוב פרסום זמני של דבר הגשת התביעה (בקשה מס' 3), בה נאמר בין היתר כי "המשיבים להלן גם הנתבעים חייבים לי להלן גם המבקש, ממון רב מעל 10 מיליון דולר בגין חלקו במיזם אינטרנט משותף, ועילות נוספות. הנתבעים חייבים למבקש תשלום עבור שכרו, התחייבויות אחרות בגין עבודתם המשותפת רבת השנים והשתתפות ברווחים של מיזם האינטרנט" (ר' סעיף 2 לתצהירו של המשיב התומך בבקשה).
זאת ועוד, ביום 22.3.16 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה, כאשר בראשית הדברים במבוא הבקשה ביקש הוא להדגיש "כי בקשה זו לתיקון כתב התביעה מוגשת נעוצה בצורך, כי כתב התביעה ישקף את השאלות ששנויות במחלוקת בין הצדדים ואת העובדות כהווייתן". התובע ציין בין היתר כי התיקון המבוקש הינו הוספת טענות משפטיות, כך שיתאפשר לו לתקן את תביעתו באופן "שהחוק הנוסף עליו מסתמך יהיה פקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח – 1968" (ר' סעיף 6) וכן ביקש הוא להוסיף סעדים כגון גזל, תרמית, רשלנות והפרת חובה חקוקה הנובעים לדבריו מהעילה המקורית ומהעובדות כהווייתן בכתב התביעה. כן נתבקש בית המשפט להורות על תיקון סכום התביעה בסך 43,153,269 ₪ "ולהעמידו על סכום מתוקן של 44,945,335 ₪" אשר לצורכי אגרה מועמד על סך של 24,000,000 ₪ (ר' סעיף 7 לבקשה; סעיף 11 לתצהיר התובע התומך בבקשה). לבקשה אף צורף נוסח של כתב התביעה המתוקן.

בהחלטה שניתנה ביום 6.11.16 במסגרת בקשת התובע לפטור אותו מתשלום אגרה, נמחקה התובענה וזאת נוכח הבהרת הנאמן בהליך פשיטת הרגל שננקט כנגד התובע ולפי שהתובע נקט בהליך (ת"א 33301-08-15) בהיותו תחת צו כינוס, בעיצומו של הליך פש"ר ובלא קבלת היתר בית המשפט של פש"ר.

המסגרת המשפטית
תקנה 519 (א) לתקסד"א קובעת: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

ברע"א 7386/16 לוי נ' עו"ד אמסטר (פורסם בנבו, 27.11.16) נפסק בין היתר :
ככלל, השאלה אם להורות על מתן ערובה וגובה סכומה מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (רע"א 3943/14 טוגו - הלבשה והנעלה בע"מ נ' River Light V L P. (21.7.14) בהכרעתו, על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע או המערער לבין זכויות הנתבעים או המשיבים להגנה מפני חסרון כיס, הטרדה ואובדן זמן, והבטחת יכולתם לגבות את הוצאות ההליך במידה ואלו ייפסקו לטובתם (רע"א 7450/14 פלוני נ' חב' מעדני כרמל בע"מ, פסקה 21 (‏23.12.2014)). אמות המידה להכרעה בבקשה שונות במעט בין אם עסקינן בהליך בפני הערכאה הדיונית (תקנה 519) ובין אם בהליך בפני ערכאת הערעור (תקנה 427) (שם, בפסקה 19), אך מכל מקום מוענק לבית המשפט שיקול דעת רחב בבואו להכריע במקרה שלפניו (רע"א 1481/13 גבעון נ' לוי, פסקה 7 (‏3.4.2013); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1049 (מהדורה שתים עשרה, 2015)). מבין השיקולים שיש לשקול, יש לוודא כי דרכו של אדם לשערי המשפט אינה נחסמת רק בשל היותו דל אמצעים (רע"א 3088/13 פלקסר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע''מ, פסקה 6 (‏3.4.2014)

(ר' גם רע"א 5868/18 צבי יעקב נ' עדית הוכהאוזר ואח' (פורסם בנבו, 23.12.18)).

שיקולים רלוונטיים בהכרעה על הפקדת ערובה הם סיכויי התביעה ומורכבות ההליך; מועד הגשת הבקשה ומועד הדיון בה בהתאם לשלב שבו מצוי ההליך (ר' רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן (פורסם בנבו, 16.1.13), פסקה 5); זהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם (ר' רע"א 5488/16 נתנאל נ' רישן בנין והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 17.7.16), פסקאות 9–10; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 679–683 (מהדורה שתים עשרה, 2015)); מצבו הכלכלי של התובע, בשים לב לכך שאף יכולת כלכלית נמוכה אינה מצדיקה התעלמות מאינטרס הנתבע ( ר' רע"א 1572/14 עזר נ' אמריקה-ישראל רמת אביב החדשה השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 14.7.14), פסקה 6; רע"א 5104/10 בן דוד נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר (פורסם בנבו, 17.11.10)).

בבע"מ 1171/16 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 18.2 .16) נפסק בין היתר:
נער הייתי וגם זקנתי וראיתי תביעות-סרק, ועל כן בעיניי התשובה היא האיזון הקונקרטי שעל בית המשפט לערוך במאזניים עדינות. עיקר העיקרים הוא שלא תיחסם דרכו של התובע הלגיטימי, וישנה מעין "מקבילית כוחות" בין סיכויי ההליך מזה, יכולת התובע מזה, וזכות הגישה לערכאות שברקע הנורמטיבי. לבית המשפט מסור שיקול דעת רחב, ועליו לשקול בכל מקרה, על פי נסיבותיו, את סיכויי ההליך, מורכבותו, מיהות הצדדים ותום ליבם (רע"א 321/07 רבינוב גושן נ' עו"ד אבי גיא (2007), [פורסם בנבו] בפסקה ה(5); וכן רע"א 5740/15 אברבוך נ' Otkritie Internetional Investment Management Ltd [פורסם בנבו] (2015) בפסקה ט'-י' וההפניות שם; רע"א 8575/14 גודה חאמד נ' חברת אלוואטן בע"מ [פורסם בנבו] (2014), בפסקה 10 וההפניות שם) (שם, פסקה ט).

שופט בית המשפט העליון בדימוס, ד"ר ש' לוין, בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (מהדורה 2, תשס"ח –2008), עמודים 46–47, נדרש לנושא זה באספקלריית חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, והוא מציין כי תקנה 519 עומדת במבחן החוקתיות, אך על בית המשפט לשקול את זכות הגישה לערכאות ו" מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרת התקנה - הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבית המשפט לשם הגנה על זכויות" (עמ' 47) (כן ראו ד' שוורץ , סדר דין אזרחי, חידושים תהליכים ומגמות (תשס"ז), 112; יששכר רוזן-צבי , ההליך האזרחי (תשע"ה–2015), 136–139).

מן האמור מעלה עולה, אם כן, כי תקנה 519 באה אם כן לאזן בין שני אינטרסים חשובים: מחד ניצבת זכות הגישה של התובע לערכאות, זכות אשר זכתה למעמד חוקתי (ר' ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות פ"ד נ"א (3) 577, 629). מאידך, עומדת החובה למנוע תביעות סרק ולהבטיח כי יהא לנתבע ממי להיפרע את הוצאותיו באם תדחה התביעה (ר' רע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין (פורסם בנבו, 13.11.14), פסקה 6). בית המשפט הדן בבקשה להפקדת ערובה נדרש אם כן לאזן בין האינטרסים המנוגדים של התובע ושל הנתבע. מחד עליו לדאוג כי גם תובע עני וחברה בקשיים יוכלו לזכות לסעד משפטי המגיע להם, ומאידך על בית המשפט לשוות לנגד עיניו גם את הנתבע אשר בסופו של הליך יקר ומייגע עלול למצוא עצמו לפני שוקת שבורה ובחוסר יכולת לממש את ההוצאות שתפסקנה לזכותו (ר' רע"א 10671/08 cme devices נ' קיסריה אלקטרוניקה ( פורסם בנבו, 2.3.09)).

דיון והכרעה
לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובהינתן כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים.

עיון בכתב התביעה שהוגש בתיק זה, מלמד למעשה כי המדובר ב'אותה גברת (התביעה הכספית הקודמת) בשינוי אדרת (תביעה למתן חשבונות) '.

עניינו של ההליך הראשון (שנמחק) היה בהפרה נטענת של חוזים שנכרתו בין הצדדים, בהתאם להם הם הקימו יחדיו מיזם אינטרנטי (ukr.net) ובהפרה של הסכמים הנוגעים לשירותים שנתן המשיב לנתבעים במשך שנים (ר' מבוא כתב התביעה המתוקן). עניינה של התביעה כאן בתמצית, היא "מיזם אינטרנט משותף שהיה ידוע בשם כולל ukrnet" שהמשיב שותף לו מתחילתו והנתבעים נישלו אותו מזכויותיו במיזם זה (ר' סעיפים 4–5 לתצהיר המשיב התומך בתשובתו לבקשה כאן).

בבקשת המבקשים דנן נטען בין היתר כי ה משיב שומר באדיקות על "עמימות באשר למצבו הכלכלי". במסגרת ת"א 33301-08-15 הגיש המשיב ביום 17.8.15 בקשה לפטור מאגרה. בתצהירו התומך בבקשה, מיום 18.6.14 טען המשיב כי הוא עומד בשני התנאים הנדרשים למתן פטור מאגרה, לרבות חוסר יכולת כלכלית לשלם את סכום האגרה (ר' סעיף 3). לדבריו, האירועים שנגרמו לו עקב התנהגות הנתבעים הביאו אותו לשנים של סבל ומצוקה כלכלית והוא נקלע לקשיים כספיים ולהליכי פשיטת רגל (ר' סעיף 4). עוד ציין המשיב כי הוא נמצא בהסדר למתן הפטר בהליך פשיטת הרגל (ר' סעיף 8 ונספח ב). לדברי המשיב, אין לו יכולת לשלם את אגרת התביעה (ר' סעיף 10). במסגרת פרק נושא הכותרת "יכולת כלכלית" התייחס המשיב למצבו הכלכלי. לשיטתו, הכרזתו כפושט רגל שנתיים טרם הגשת הבקשה מהווה ראיה לכאורה לחוסר יכולתו לשלם את האגרה והוא ציין כי אין לו חשבון בנק פעיל, אין לו כרטיסי אשראי, אין לו פיקדונות כספיים או רכוש כלשהו שניתן למכור למעט מניות במספר חברות, שכולן לא פעילות למעט חברת סטרטיגו. המשיב אף התייחס למצבו הבריאותי (ר' סעיפים 11–17).

עיון בתיק הפש"ר שהתנהל בעניינו של המשיב בבית המשפט המחוזי מרכז (תיק פש"ר 18640-02-11) מלמד כי ביום 26.2.14 אושר הסדר נושים שהחייב עמד בכלל תנאיו ביום 18.8.16 ופסיקתה להפטרו נחתמה ביום 31.8.16. הנאמן, בבקשתו לאישור הסדר הנושים מיום 26.2.14, פירט את הצעת ההסדר ולפיה בנוסף לכספים הצבורים בקופת הנושים (10,307.99 ₪) וכ־13,000 ₪ אצל הנאמן, ישלם המשיב בתוך 30 ימים מיום אישור הסדר הנושים סך נוסף של 17,000 ₪, בתוך 60 ימים לאחר מכן ישלם סכום נוסף של 10,000 ₪ ובנוסף לסכומים אלו ישלם המשיב תשלום חודשי של 1,000 ₪ בכל חודש למשך 30 חודשים החל מיום אישור ההסדר (ר' גם פרוטוקול הדיון בתיק הנ"ל מיום 28.1.14).

במסגרת תשובתו לבקשה דנן טען המשיב בין היתר כי אין למבקשים מידע באשר למצבו הכלכלי, כי הוא נקלע להליך פש"ר בשנת 2011 ובשנת 2016 קיבל הפטר, כי הסתבכותו הכלכלית נבעה מהתנהלות הנתבעים לפי שמיזם האינטרנט היה עיקר עיסוקו ומטה לחמו שנגדע. לדבריו, "מאותו שלב שבו נותרתי קירח מכל הכיוונים, ללא מקור פרנסה... החלה התדרדרותו הכלכלית שהסתיימה למרבה הצער בפשיטת רגלו, כאשר גם הליכים אלה כבר מצויים מאחוריו" (שם, סעיף 38; ר' גם סעיפים 33–37).

עינינו הרואות, אם כן, כי יש ממש בטענת המבקשים לפיה בגדרי הבקשה דנן ובמסגרת תשובתו לה, לא התייחס המשיב בפירוט המתחייב למצבו הכלכלי וזאת אפילו בהשוואה לאשר נאמר בתצהירו שתמך את בקשתו למתן פטור מאגרה בהליך הקודם. אין כל התייחסות מצד המשיב לאופן בו נשא בתשלומים השונים במסגרת הפטרו בתיק הפש"ר. המשיב לא צירף מסמכים כלשהם אשר יתמכו בטענתו כי הוא נטול יכולת כלכלית, ולא סיפק מידע כלשהו – ולו ראשוני – על אודות השתכרותו בהווה.

במהלך הדיון בבקשה הוצג למשיב על ידי ב"כ המבקשים כי בתיק דנן הוא החליף כבר שני עורכי דין והוא נשאל כמה שילם להם. תשובתו "זה עניין ביני לבין עורכי הדין. לעורכי הדין.. זה עניין לגמרי ביני לבין עורכי הדין, לא של אף אחד, במיוחד כשבתיק הקודם יש לך הודעה לבית המשפט מטעמו של עו"ד רוזנברג על מה חלקו, איך הוא מקבל שכר וכל הדברים, יש את זה שם ברור" (עמוד 2, שורות 11–14).
בהמשך הוצג לו כי היום הוא מרוויח כסף ומשלם לעורכי דין, תשובתו: "זה את אמרת, לא אני אמרתי. אני לא אמרתי שום דבר לגבי תשלום לעורכי דין" (עמוד 4, שורות 8–9).

לדברי המשיב בחקירתו:
מצבי הכלכלי הוא די פשוט. יש לי הכנסות היום של 4,000 ₪ בחודש שמהן אני מתקיים. זהו. חצי מזה זה... זה ההכנסות שיש לי.
ש. ממה ההכנסות?
ת. מביטוח לאומי. בטח את יודעת, ראית בבקשה לפטור מאגרה את תיקי ההוצל"פ לזכותי שעומדים... (עמוד 3, שורות 6–10).

הוצג למשיב כי הוא מנהל הליכים משפטיים, גם הליך זה וגם אחר, שוכר שירותי עורכי דין פרטיים ומשלם להם, וזאת מתוך הנחה שאנשים אלה אינם עובדים לשם שמיים. תשובתו: "זו הנחה שאת לא יכולה לבסס אותה ואלה שאלות קלצ'קס שאת לא יכולה להוכיח" (עמוד 3, שורות 1–4).

הוצג למשיב כי בשנת 2013 הוא יצא לחו"ל בזמן שהיה בהליך הפש"ר והוא נתבקש לומר להיכן נסע ומי מימן את נסיעתו. תשובתו:
אני נסעתי... אני מצאתי עבודה בארץ זרה...
ש. סליחה, לפני זה, האם החזירו לך את הדרכון לפני הנסיעה?
ת. תני לי לסיים. אני נסעתי באישור של בית המשפט, מצאתי עבודה במדינה זרה, בית המשפט אישר לי את כל הנסיעות, יותר נכון הנאמן, ונסעתי לעבוד. עבדתי עד 2013. ב-2013 הסתיימה העבודה, עם זה אגב שילמתי את ההסדר שנעשה בכינוס. העבודה הייתה בדרום אמריקה, בוונצואלה. עם זה שילמתי את ההסדר, כי בסופו של יום הסתבר שכל הליך הפש"ר הזה לא היה צריך לבוא לעולם כי כל החוב... (עמוד 3, שורות 22–30).

הוצג למשיב כי מנתונים שקיבלו המבקשים עולה כי היו לו הכנסות בשנת 2017 כעצמאי (5,618 ₪) והוא נשאל בתור מה הוא עבד כעצמאי ומהיכן הכנסות אלו, תשובתו: "ב-2017 הקמתי איזשהו דוכן בשוק האיכרים שמוכר שם כל מיני דברים, וזה..." (עמוד 4, שורות 1–5).

המשיב נשאל מהו מקור המימון שממנו הוא משלם כספים, תשובתו "מאיפה את יוצאת מתוך הנחה שאני משלם?" (עמוד 4, שורות 23–24). לדבריו הוא הגיע לבית המשפט עם בנו, שלקח אותו באוטו, הבן לא מחכה לו, "יש רכבת". לדבריו הוא משלם שכירות 1,000 ₪ לחודש מתוך
ה־4,000 ₪, "יש הסכם שכירות" (עמוד 4, שורות 25–32). הוא נשאל האם יש ברשותו טלפון נייד והשיב "אני מציג את המכשיר הנייד שלי, זה 19 ₪ לחודש" (עמוד 5, שורות 2–3).
יצוין כי לקראת סוף הדיון בבקשה צלצל טלפון סלולרי נוסף מתוך תיקו של המשיב .
המשיב נשאל אם יש לו מניות בחברות והשיב "כל החברות שהיו לי סגורות, נעולות, לא קיימות, אין שום דבר. אז אני לא יכול לענות לך אם יש לי מניות בחברות. היו לי מניות בחברות..." (עמוד 5, שורות 2–3 ו־6–8).

הוצג למשיב הסכם שכר הטרחה שלו עם עו"ד גיא רוזנברג מיום 10.9.14, בו הוא מציין כי "אני מודע לקשיי התביעה והגבייה ומסכים כי בכל מקרה שבו אתפשר שלא על דעתכם או אם אפסיק מיוזמתי את טיפולכם או לא אמשיך לשתף פעולה בתביעה או במימוש בהוצאה לפועל, אהיה חייב לשלם לך שכר טרחה מינימאלי של 500,000 ₪, בלא לפגוע בזכויותיך לקבל שכר מלא ע"פ הסכם זה" (שם, סעיף 5). הוא נשאל האם עם סיום ייצוגו על ידי עו"ד רוזנברג הוא שילם לו חצי מיליון ₪, תשובתו "אני לא פרשתי, הוא פרש. כבר היינו בקטע הזה, כבר דשת ודשת בזה" (עמוד 2, שורות 15–19).

לא למותר לציין כי כל האמור לעיל לא זכה להתייחסות ולפירוט בתצהירו של המשיב, אשר הוא דל בנתונים ולא מספק מידע כלשהו לגבי הכנסותיו; תלושי שכר/דו"חות מע"מ; תדפיסי חשבון בנק; ביחס להסכם השכירות הנוכחי במסגרתו נטען כי המשיב משלם 1,000 ₪ לחודש, לא הובא פירוט באשר לאותן חברות שאת מניותיהן הוא מחזיק על מנת שניתן יהיה לבחון האם אכן חברות אלה פסקו מלפעול ולמניות אין שווי כלל; לא הובא מידע בגדרי התצהיר ביחס לעבודתו של המשיב בחו"ל ואופיה, גובה הכנסותיו שם והאופן שבו שימשו אלה לתשלום חובותיו במסגרת תיק הפש"ר. ההתרשמות היא כי המשיב אכן נוהג בעמימות, 'מגלה טפח ומ כסה ט פחיים' ככל שהדברים נוגעים למצבו הכלכלי.

לא למותר לציין כי המשיב נמנע בכוונת מכוון מלהתייחס לתשלומי שכר הטרחה שהוא שילם לבאי כוחו, ותשובתו "זה עניין ביני לבין עורכי הדין" פועלת לחובתו. כך גם המעיין בהסכם השכר הטרחה שנעשה בחודש ספטמבר 2014 למד כי המשיב התחייב במסגרתו בין היתר כי ככל שיפסיק באופן חד־צדדי את ההתקשרות עם עו"ד ג' רוזנברג הוא יהיה חייב לו שכר טרחה מינימלי בסך 500,000 ₪. לא הובא כל הסבר על ידי המשיב כיצד נטל על עצמו התחייבות שכזו וכיצד חשב לעמוד בה, נוכח מצבו הכלכלי הנטען באותה עת.

לעניין סיכויי ההליך, תוך בחינתם בזהירות המתחייבת בשלב זה (ר' רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 17.4.01)), בשים לב לכל המובא לעיל, לרבות הפסיקות בהליכים השונים בעניינו של המשיב והקשיים הלא מעטים העומדים בדרכו במסגרת תביעתו כנגד המבקשים ונתבע נוסף המתגורר בחו"ל (אשר לא ברור מצב המצאת כתבי הטענות אליו – ר' החלטת בית המשפט מיום 7.1.20) , ומועד התרחשות האירועים מושא התובענה, הרי שלכאורה נראה כי המדובר בהליך שאינו חף מסיכונים וסיכוייו להתקבל אינם מן הגבוהים.

בע"א 2877/92 אללטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פ "ד מז(3) 846 נפסק בין היתר כי:
אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה קלושים. עם זאת אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי התובענות, ולהגביל את היכולת הגישה לבית המשפט ואותם תובעים אשר לאיל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות.
הבקשה למחיקת סיכומים (בקשה מס' 30)
בגדרי בקשה זו טען המשיב בין היתר ובתמצית כי יש להורות על מחיקת סיכומי המבקשים בבקשה לחיובו בהפקדת ערובה. לדבריו ב"כ המבקשים צירפה ללא רשות בית המשפט מסמכים שלא הוצגו לו בחקירתו ולא סומנו על ידי בית המשפט, ואף ציטטה בסיכומיה מתצהירי המבקשים – תצהירים שנמחקו.

המבקשים בתגובתם טענו בין היתר כי הבקשה אינה ברורה ונטענה באופן סתמי. לגוף העניין השיבו כי המשיב נחקר לגבי נספח 1 – הסכם שכר הטרחה עם עו"ד רוזנברג (ר' עמוד 2, שורות 15 –28). יש ממש בטענת המבקשים. המשיב אכן נחקר על הסכם שכר הטרחה ועומת עם האמור בו, ומעבר לכך הרי שמדובר במסמך שנחתם על ידו; נספח 2 הוא פסק דין של בית המשפט השלום בפתח תקווה בעניינו של המשיב, כך שאין מניעה שיצורף לסיכומים. עיינתי אף בתגובת המשיב לתשובת המבקשים מיום 6.4.20.

נספח 4.2 הוא החלטה של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 28.3.12 במסגרת תיק הפש"ר; נספחים 5–6 הם החלטות רשמת ההוצל"פ בראשון לציון מיום 4.11.19 ומיום 27.8.19 לגביהן נחקר המשיב, כעולה מפרוטוקול הדיון בעמוד 7, שורה 27 ואילך. לא מצאתי פסול בכך ששלושת המסמכים לעיל צורפו לסיכומים.

לדברי המבקשים, נספח 8 הוא תצהיר שהוגש על ידי המשיב במסגרת ת"א 33301-08-15 והוא נחקר לגביו בדיון בבקשה (ר' עמוד 5 החל משורה 24). יש ממש בטענה זו, ובהינתן העובדה כי מדובר בתצהיר המשיב אין מקום לפסול את צירופו לסיכומים; נספח 9 הוא החלטה שיפוטית של רשם בית המשפט העליון מיום 20.4.17 בעניינו של המשיב, ואיני רואה כל קושי בצירופו לסיכומים; כך גם ביחס לנספח 10, שהוא תצהיר של המשיב אשר הוגש במסגרת ת"א 66253-03-18 בתמיכה לתשובתו בבקשה לסילוק על הסף שהוגשה על ידי המבקשים.

באשר לנספחים האחרים – 3, 4.1, 7 ו־11 – שהם תדפיסים שונים מתיק ההוצל"פ, מצאתי להתעלם מהם ולא ליתן להם כל משקל.

בגדרי בקשה מס' 30 אין צו להוצאות.

סוף דבר
הלכה היא כי החלטה בנושא חיוב תובע להפקיד ערובה להוצאות הנתבע היא החלטה דיונית, ולערכאה הדיונית מסור בעניין זה שיקול דעת רחב (רע"א 4744/17 ארוך נ' בנק ירושלים (פורסם בנבו, 14.6.17), פסקה 8; רע"א 3514/14 איפרגן נ' טחנת קמח אשדוד בע"מ (פורסם בנבו, 2.6.14)). לבית המשפט מסור, אם כן, שיקול דעת רחב, ועליו לשקול בכל מקרה על פי נסיבותיו את סיכויי ההליך, מורכבותו, מיהות הצדדים ותום ליבם , את מצבו הכלכלי של המשיב והתנהלותו, גם בהליכים קודמים . לא ניתן להתעלם אף מהעובדה כי הגם שהמשיב הגיש את תביעתו כתביעה 'למתן חשבונות', הרי שהלכה למעשה מדובר בתביעה שסכומה/שוויה כפי שעולה מההליך הקודם, עומד לשיטת המשיב, על כ־45 מיליון ₪ (ושהועמדה אך לצורכי אגרה על סך של 24 מיליון ₪ ).

בנסיבות העניין ובהינתן כל האמור לעיל, לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, ובאיזון האינטרסים המתחייב, הנני מורה בזאת כי המשיב–התובע יפקיד כערובה להוצאות המבקשים–הנתבעים 1 ו־3, סך של 150,000 ₪.
המשיב יכול, חלף ההפקדה הכספית, להמציא ערבות בנקאית אוטונומית צמודת מדד בסכום זה.

המשיב יפקיד את סכום הערובה עד ליום 1.9.20. ככל שלא יעשה כן, תידחה התובענה.

המשיב ישלם למבקשים הוצאות בקשה זו בסך כולל של 8,000 ₪ עד ליום 2.8.20, וממועד זה ואילך יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתנה היום, כ"ו סיוון תש"פ, 18 יוני 2020, בהעדר הצדדים.