הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 6537-09-20

מספר בקשה:1
לפני
כבוד השופטת לימור ביבי

המבקשת

הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שלומית ארליך, שושי רוזן, עדי זונדר

נגד

משיבה

היי ביז בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד גדעון פישר, אופיר רונן, רפי יולזרי, איתן ברקוביץ, יקיר אלב

החלטה

לפני בקשה במסגרתה התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה זמני אשר יעמוד בתוקפו עד למתן פסק דין סופי בתביעה העיקרית והמורה למשיבה – היי ביז בע"מ (להלן: "המשיבה" או " החברה"), כדלקמן:
להימנע מלהפסיק את ההתקשרות עם המבקש - הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (להלן: "הבנק");
להימנע מכל מעשה ו/או מחדל הנובע מהודעת ביטול ההסכם בין הצדדים, לרבות הסרת הבנק מפרסום בפלטפורמות השונות המנוהלות על ידי המשיבה, משלוח הודעה לחברי מועדון המשיבה אודות ביטול ההסכם עם הבנק ו/או ביצוע כל פרסום אחר בקשר לביטול ההסכם עם הבנק.
ככל שהמשיבה הזדרזה לבצע איזו מהפעולות שמניעתן התבקשה לעיל, לרבות הסרת הבנק מפרסום באתר המשיבה ובאפליקציה הסלולרית שלה - שכבר בוצעה, להודיע לבנק איזה פעולות בוצעו על ידה ולהורות לה להשיב את המצב לקדמותו.
כבר בשלב זה יצוין כי במסגרת הבקשה עתר הבנק גם למתן צו ארעי במעמד צד אחד וזה ניתן כמבוקש על ידי כבוד השופט קירש ביום 3/9/20.

מבוא;
הצדדים להליך הם: מצדו האחד של המתרס - המבקש: הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ שהוא בנק מסחרי במדינת ישראל ומהצד השני של המתרס – המשיבה: שהיא בעלת הזכויות במועדון הצרכנות "הייטק זון" (להלן: "הייטק זון") ובעלת הזכויות והמפעילה של אתר הסחר האלקטרוני www.htzone/co/il המיועד לשימוש חברי מועדון הייטק זון והמשמש פלטפורמה מקוונת לפרסום ולמכירה של שירותים ו/או מוצרים ללקוחות.

ביום 3/12/17 נחתם בין הבנק לבין המשיבה הסכם במסגרתו התחייבה המשיבה להעניק לבנק שירותי פרסום שונים של שירותי ומוצרי הבנק ללקוחות המועדון וזאת, מתוך מטרה שלקוחות המועדון יצרכו שירותים מהבנק (להלן: "ההסכם"). לאור חשיבות הדברים להמשך, אציין כי ההסכם כלל הוראות כדלקמן:
בסעיף 5.1 הסכימו הצדדים כי ההטבות שיפורסמו ללקוחות יהיו כמפורט בנספח א' ואולם, הצדדים יכולים להסכים בכתב על שינוין. עוד הוסכם בסעיף 5.5 כי הבנק יהיה אחראי לכל דבר ועניין הנוגע לתוכן ההטבות, "לרבות לעניין נכונותו ודיוקו ו/או זכויותיו לפרסמו ו/או להציע את השירותים הבנקאיים המוצעים בהטבה".
נקבע כי בהמשך להסכם יתקשרו הצדדים עם חברת טלמרקטינג שתפעיל מוקד טלפוני לשם פנייה לחברי מועדון המשיבה, כי המשיבה תעביר מיד עם חתימת ההסכם את פרטי ההתקשרות של 10,000 חברי מועדון ובתוך 3 חודשים נוספים יועברו פרטי 10,000 חברי מועדון נוספים וזאת על מנת שניתן יהיה להעביר פרטים אלו לחברת הטלמרקטינג. נוסף על כך הוסכם כי בתום תקופת הפיילוט (שנקבעה לפרק זמן של שישה חודשים), יוסכם על ידי הצדדים קצב המשך העברת הפרטים למוקד.
המשיבה התחייבה לאפשר לבנק איסוף לידים באתר הסחר שניתנו על ידי חברי מועדון הייטק זון, על מנת שנציג הבנק ייצור איתם קשר. עוד התחייבה המשיבה לקיים שני קמפיינים לפחות לשנה במסגרתם ישלח לכלל הלקוחות ניוזלטר ייעודי הכולל את הצעת הבנק. נוסף על כך התחייבה המשיבה להזמין את הבנק להשתתף במינימום 5 ירידים בחודש בשיתוף עם חברת כרטיסי אשראי.
בסעיף 8 להסכם נקבעו הוראות הנוגעות לתקופת ההתקשרות כדלקמן:
8.1 הסכם זה הינו לתקופה קצובה שתחילתה במועד חתימת הסכם זה וסיומה בתום חמש וחצי שנים ממועד זה (להלן: "תקופת ההסכם").
8.2 מבלי לגרוע מן האמור לעיל, בתום 6 חודשים מתחילת תקופת ההסכם (להלן: "תקופת הפיילוט"), כל צד יהא רשאי להודיע למשנהו על סיום ההתקשרות מכל סיבה שהיא, על ידי מתן הודעה בת 30 ימים מראש ובכתב, לצד השני. בגין סיום ההתקשרות כאמור, לא יהיו הצדדים זכאים לפיצויים כלשהם הנובעים מהפסקת ההתקשרות, למעט תשלום יתרת התמורה (כהגדרתה להלן) לחברה, עד תום תקופת הפיילוט.
8.3 במידה שאף אחד מן הצדדים לא סיים את ההתקשרות כאמור בסעיף 8.2 לעיל, ההסכם יתחדש מעצמו לתקופות נוספות שכל אחת מהן תהא בת שנה אחת (1) קלנדארית, אלא אם הודיע מי מן הצדדים מראש ובכתב 60 יום לפני סיומה של כל שנה קלנדארית כאמור, כי הוא חפץ לסיים את התקשרותו בהסכם זה.".

בסעיף 9 להסכם הועמדה התמורה למשיבה על תשלום קבוע בסך 40,000 ש"ח בתקופת הפיילוט וסך 52,000 ש"ח לחודש לאחר תקופת הפיילוט ובמשך כל תקופת ההסכם.

בהמשך לכך נחתם ביום 25/1/18, הסכם משולש בין הצדדים לבין חברת טלמרקטינג, אשר תפקידה המרכזי היה לפנות ללקוחות פוטנציאליים החברים במועדון הייטק זון ולעדכן אותם בהטבות או מוצרי הבנק להם זכאים חברי המועדון על מנת לשכנע אותם לפתוח חשבון בבנק.

במהלך חודש אוקטובר 2019, הודיעה המשיבה לבנק כי היא עתידה להתקשר בהסכם הדומה להסכם בין הצדדים עם הבנק עם בנק הפועלים ומשכך, כי היא מבקשת לבחון את המשך התקשרותה עם הבנק. בכלל כך, נשלחה על ידי המשיבה לבנק, ביום 31/10/19, הודעה במסגרתה נכתב כי המשיבה תשמח להיפגש לבחון את המשך ההתקשרות עם הבנק ולדון מחדש בתנאי ההסכם לשיתוף פעולה בין הצדדים ואולם, ככל שהצדדים לא יגיעו לכדי הסכמות ביחס לשינוי תנאיו המסחריים של ההסכם "נא ראו בהודעה זו הודעה על סיום ההתקשרות בין הצדדים, בהתאם למוסכם בסעיף 8.3 להסכם".

הצדדים אינם חלוקים על כך שלאחר קבלת פנייתה של המשיבה מיום 31/10/19, התנהל בין הבנק לבין המשיבה דין ודברים וזאת, תוך שהבנק מבקש להמשיך את התקשרותו עם המשיבה. יחד עם זאת, חלוקים הצדדים באשר לתוכן המשא ומתן אשר התנהל ביניהם. כך לטענת המשיבה במסגרת המשא ומתן בינה לבין הבנק הסכים הבנק להשוות את תנאי ההסכם בינו לבינה לתנאים כפי שהוצעו למשיבה על ידי בנק הפועלים, העומדים – לטענת המשיבה – על היקף כספי שהוא פי חמש מהתמורה הקבועה בהסכם בין הצדדים.
הבנק מצדו טוען ראשית כי בבסיס המשא ומתן אשר נוהל בשלב זה, חוסר מודעות של נציגות הבנק לכך שבניגוד לנטען על ידי המשיבה, לא זכאית המשיבה להפסיק את ההסכם בין הצדדים, אלא שהיא מחויבת להמשך בהתקשרותה עם הבנק עד למאי 2023. נטען כי לאור סברתן זו המוטעית של נציגות הבנק, אמנם התקיים דין ודברים בינן לבין מנהל המשיבה באשר להמשך ההתקשרות בין הבנק לבין המשיבה. יחד עם זאת, לטענת הבנק הוא לא הסכים להשוות את תנאי ההסכם עם המשיבה לאלה שהוצעו למשיבה על ידי בנק הפועלים, אלא שנציגותיו רק ביקשו לדעת מה התנאים אשר הוצעו למשיבה על ידי בנק הפועלים וזאת, על מנת לנסות ולקבל אישור לשיפור התנאים במסגרת ההתקשרות בין הצדדים. עוד נטען על ידי הבנק כי מר דגן רונן (מנכ"ל משותף של המשיבה– להלן: "דגן"), הציג לבנק מצג ולפיו בנק הפועלים עומד על כך שתוקנה לו במסגרת התקשרותו עם המשיבה בלעדיות ומשכך, המשיבה מעוניינת לסיים את ההתקשרות בינה לבין הבנק.

כך או כך, אין חולק כי ביום 23/12/19 נשלח על ידי הבנק מכתב תשובה למשיבה על מכתבה מיום 31/10/19, במסגרתו חלק הבנק על זכותה של המשיבה לסיים את ההסכם קודם ליום 2/5/23 וטען כי הסתמכות המשיבה על הוראות סעיף 8.3 להסכם אינה רלוונטית לעניין וזאת, בהינתן שלטענת הבנק מדובר בהוראה החלה רק מתום תקופת ההסכם קרי רק לאחר יום 2/5/23 וכי ממועד סיום תקופת הפיילוט, לא יכול אף אחד מהצדדים לסיים את ההסכם קודם ליום 2/5/23.

בתשובה למכתב זה נשלחה על ידי המשיבה לבנק ביום 13/1/20 תשובה ובהתאם לה המשיבה עדיין מעוניינת לסיים את ההתקשרות עם הבנק החל מיום 15/1/20 ויחד עם זאת, ככל שהבנק אינו מעוניין בסיום ההתקשרות, הרי שהמשיבה תמשיך "בקיום ההסכם ככתבו וכלשונו. עם ההתחייבויות המדויקות כפי שהוגדר בהסכם ולא מעבר לכך". עוד נשלחה על ידי דגן ביום 19/1/20, הודעת וואטסאפ אשר במסגרתה, במענה לפניית הבנק בבקשה לתיאום פגישה כמו גם במענה לשאלתו האם לאחר הפגישה ישתנה משהו ותהיה עם אנרגיות להמשיך כרגיל את הפעילות כולל פעילויות ודאטה, השיב דגן:
"אנחנו רוצים לסיים את ההסכם, אז את יכולה לשער מה יהיו האנרגיות שלנו... אם נמשיך נכבד את כל סעיפי החוזה אבל בלי אנרגיות!!!"

בהמשך לכך והואיל ולטענת הבנק הפרה המשיבה את ההתקשרות בינה לבינו, נשלח על ידי הבנק ביום 28/1/20, מכתב התראה במסגרתו נדרשה המשיבה לחזור בה לאלתר מהפרת ההסכם על ידה וכן הוצע שהצדדים יפגשו על מנת ללבן פנים אל פנים את כל הנושאים המפורטים. במכתב זה, טען הבנק בין היתר כי הפרות תנאי ההתקשרות מצאו ביטוין בכך שהמשיבה ביטלה פגישות עבודה שנקבעו באופן חד צדדי; לא העבירה לידים בהיקף שתאם את ההתנהלות השוטפת בין הצדדים (המשיבה הציעה להעביר 10 לידים בשעה שלטענת הבנק היקף העברת הלידים עמד בפעם האחרונה שהועברו- בספטמבר 2019- על 8,000 לידים); לא פירסמה ניוזלטר ייעודי במשך השנה האחרונה; לא בוצעו פעולות יחסי ציבור; הופסק הפרסום של הבנק בפייסבוק, הגם שאושר הפרסום בינואר על ידי הבנק; לא התקיימו שני קמפיינים; המשיבה ביטלה השתתפותו של הבנק בירידים וכן, לא הזמינה את הבנק לירידים בהתאם לממוצע שנהג במהלך תקופת ההסכם; ולא פורסמו הטבות שנמסרו על ידי הבנק.

במענה לכך, השיבה המשיבה ביום 10/2/20 כי כלל טענותיו של הבנק מוכחשות וכי בינה לבין הבנק נוצר משבר אמון. כך, לטענת המשיבה, במהלך הפעילות השוטפת הוצגו למשיבה על ידי נציגי הבנק מצגי שווא ובהתאם להם ההסכם בין הבנק לבין המשיבה אינו כלכלי לבנק. לטענת המשיבה מצגי שווא אלו הובילו את המשיבה (לטענתה בכחש, במרמה ובסחטנות) לתת לבנק שירותים בהיקפים הגדולים מאלו שהתחייבה להם בהסכם ולהקצות לשם כך משאבים גדולים מאלו שהתחייבה להקצות לו. אלא, שלטענת המשיבה משבמסגרת המשא ומתן אשר נוהל בינה לבין הבנק בנובמבר 2019 הציע לה הבנק הצעה העומדת על פי 8 מהתמורה החוזית, התחוור לה כי הבנק הסתיר את האמת על הצלחת שיתוף הפעולה עם המשיבה, רימה, הונה וסחט אותה במשך כל תקופת ההתקשרות, תוך שהוא מפר את ההסכם ומסתיר ממנה נתונים על מספר מממשי ההטבה בזמן האמת. בנסיבות אלו- טענה המשיבה - כי היא תקיים את ההסכם רק ככתבו וכלשונו ולא תשקיע כל השקעת משאבים מעבר לקבוע בהסכם. עוד נטען על ידי המשיבה כי בניגוד לטענות הבנק הרי שהמשיבה קיימה את כלל התחייבויותיה כפי שנקבעו בהסכם ואף מעבר לכך. בכלל כך נטען כי במהלך שנת 2018 בוצעו על ידי המשיבה פעולות כדלקמן: פורסם באנר של הבנק בפי שניים מהניוזלטרים להם התחייבה המשיבה; נעשו פעולות יחסי ציבור ובכלל כך הפעילה המשיבה את משרד יחסי הציבור הפרטי שלה ואולם, לא זכתה לשיתוף פעולה עם הבנק; הועלה קמפיין real time; בוצע פרסום בפייסבוק מידי חודש, הגם שהמשיבה התחייבה לעשות כן רק מעת לעת; והמשיבה הזמינה את הבנק לירידים בהיקף העולה על המוסכם. עוד נטען כי, בלא שהייתה מחויבת לכך, הקצתה המשיבה לבנק אמצעי פרסום נוספים ובכלל כך- עמודי מוצר בעודף, זום אליטיקס, פרסום בטלגרם ועמוד נחיתה "משכנתאות, תכנית תמריצים". זאת ועוד, המשיבה הכחישה הטענה ולפיה ביטלה באופן חד צדדי פגישות עבודה וטענה כי אלו התקיימו באופן סדיר.
עוד נטען כי הבנק היה זה אשר הפר את ההסכם עם המשיבה עת הקטין את ההטבה אשר ניתנה ללקוחות וכן לא מסר למשיבה מידע כנדרש.
במסגרת פנייה זו נדרש הבנק למסור למשיבה מידע ובכלל כך- פירוט של סך הרשומות שנאספו על ידי נציגי הבנק בירידים בהם השתתף הבנק ופירוט של סך מממשי כלל ההטבות שפורסמו על ידי המשיבה בחלוקה לסוג המוצר/השירות. המשיבה הודיעה כי ככל שלא תקבל את הדוחות במועד הנדרש היא תחדל מכל פעילות של קידום מכירות ותסיר כל פרסום קיים של הבנק מאמצעי הפרסום. המשיבה הוסיפה וטענה כי כפועל יוצא מהקצאת המשאבים העודפים שלה לבנק נגרם לה נזק העומד על סך 5 מיליון ש"ח, אשר המשיבה שמרה על זכויותיה לתובעו בהמשך.

על מכתבה זה של המשיבה השיב הבנק ביום 24/2/20 ובתשובתו פתח וציין כי לדידו הסיבה האמיתית בעטיה מבקשת המשיבה להפסיק את ההתקשרות עם הבנק, נעוצה בדרישת בנק הפועלים להתקשרות בלעדית עם המשיבה והעדפת המשיבה את ההתקשרות עם בנק הפועלים על פני ההתקשרות עם הבנק. נטען כי רק משהוברר למשיבה שבהתאם להסכם בין הצדדים, אין היא רשאית להפסיקו, כפי שנעשה על ידה, הועלו על ידי המשיבה טענות שקריות הנוגעות להפרות על ידי הבנק. באופן ספציפי פורט על ידי הבנק כי הטענה ולפיה הבנק הפר את ההסכם בהחלטתו להפחית את גובה ההטבה למצטרפים חדשים, דינה דחייה וזאת, ראשית הואיל והבנק מוסמך בהתאם להסכם לעשות כן מטעמי מדיניות ונוסף על כך בהינתן שהשינוי נעשה בעצה אחת עם המשיבה אשר אף פרסמה אותו קודם למועד התחלתו. זאת ועוד, נטען כי הבנק אמנם הוריד את סכום המענק הכספי ואולם, תחת זאת נתן הטבה משמעותית נוספת בדרך של פטור לחברי המועדון מעמלת הקצאת אשראי.
עוד נטען כי אין ממש בטענת המשיבה ובהתאם לה נדרשה על ידי הבנק להקצות משאבים גדולים מאלו שנדרשו על פי ההסכם ולא בכדי לא פנתה המשיבה קודם לכן בטענות אלו. יתרה מכך, נטען כי המשיבה הייתה זו אשר דרשה מהבנק להקצות משאבים כספים בנוסף לתשלום הריטיינר, למשל לשם מימון מחצית מעלויות הגברת הפרסום בפייסבוק וכן, לשם מימון פעילויות קידום מכירות בירידים עבור דוכני מזון.
זאת ועוד, נטען כי כל הדוחות אשר התבקשו על ידי המשיבה נמסרו לה על ידי הבנק וכי ממילא דו"חות הלידים מהפרסום נמצאים אצל המשיבה המחזיקה בכלים הפרסומיים.
הבנק הוסיף וטען כי המשיבה הייתה זו אשר הפרה את ההתקשרות בין הצדדים עת הודיעה - שלא כדין - על הפסקת ההסכם ובכך יצרה משבר אמון ביחסים. זאת ועוד, נטען כי המשיבה הפרה את ההסכם עת הודיעה באופן חד צדדי לחברת הטלמרקטינג על הפסקת ההתקשרות איתה.
לסיכום חזר הבנק על דרישתו כפי שפורטה במכתב מיום 28/1/20 וכן, הציעה לקיים פגישה לשם ליבון הנושא.

ביום 25/3/20 השיבה המשיבה על תשובתו של הבנק, דחתה את כלל טענותיו של הבנק ועמדה על טענותיה. עוד הוסיפה המשיבה והדגישה כי בהתאם להסכם בין הצדדים היא רשאית להתקשר עם בנק נוסף בהתאם לשיקול דעתה וכי בנק הפועלים – בניגוד לנטען - לא דרש מהמשיבה בלעדיות בהתקשרות עמה. המשיבה הוסיפה והדגישה כי אינה מעוניינת בסיום ההתקשרות עם הבנק אלא בקיום ההסכם ככתבו וכלשונו על ידי שני הצדדים. עוד חזרה המשיבה על טענותיה ובהתאם להן הוסתר ממנה מידע בזמן אמת וכן הוצגו בפניה מצגי שווא בדבר אי הכדאיות הכלכלית בהתקשרות עמה וזאת, בכוונת מכוון על מנת לסחוט את משאביה מעל ומעבר למוסכם.

בהמשך למכתב זה שלחה המשיבה לבנק ביום 16/8/20 התראה לפני ביטול ההסכם שנכרת בין הצדדים. במסגרת מכתב ההתראה טענה המשיבה כי הבנק הפר את ההסכם בין הצדדים בשורה של הפרות אשר מצאו ביטוין בין היתר בכך שהבנק הפחית את סכום מענק ההטבה הניתן לחברי המועדון של המשיבה מסכום של 1,600 ש"ח לסכום של 1,200 ש"ח. נוסף על כך הבנק הציג בפני המשיבה מצגי שווא בנוגע לחוסר הכדאיות של ההסכם והוביל לכך שהמשיבה השקיעה משאבים הגבוהים מאלו שהושקעו בעבר (וזאת, כפי שפורט בתכתובת הקודמת שנזכרה לעיל). עוד פורטה התכתובת בין הצדדים כפי שנסקרה לעיל.

נוסף על כך נטען כי הבנק הוסיף והפר את ההתקשרות בין הצדדים עת לא העביר למשיבה התייחסותו למכתב תלונה של חבר מועדון אשר הועבר לבנק על ידי המשיבה וכן, משפירסם תשדירי פרסומת ב YOUTUBE במסגרתם הוא עשה שימוש בשמה של המשיבה בלא ידיעתה והסכמתה, תוך הפרת פקודת סימני מסחר ותוך התעשרות שלא כדין על חשבונה של המשיבה ועל מנת לנצל את המוניטין שלה. המשיבה טענה כי אשר לתשדיר הפרסומת האמור דרשה כבר ביום 29/7/20 להסיר ממנו את שמה וכן לפצותה בגין הפגיעה בזכויותיה בתשדיר ואולם, לא נענתה. זאת ועוד, נטען כי הבנק מציע לחברי מועדון "חבר" הטבות טובות יותר מאלו המוצעות למועדון המשיבה.
בנסיבות אלו נטען כי המשיבה זכאית להביא את ההסכם בין הצדדים לידי סיום הן בהתאם להוראות ההסכם והן מפאת הפרתו. עוד נדרש הבנק - לשלם לחברי המועדון את ההטבה כפי שהוסכם, להעביר דוחות מפורטים הנוגעים לפעילות הצדדים, רווחי הבנק מהפעילות, רשימת חברי המועדון שלא קיבלו את מלוא ההטבות אותם הם זכאים לקבל, רשימת כל העובדים שלהם נפתח חשבון דרך המועדון , להשיב למשיבה את כל העלויות אשר נגרמו לה כפועל יוצא מהוצאותיה העודפות, לשלם לה את הרווח שהפיק הבנק מפעילויות נוספות אלו, להעביר כתב שיפוי בגין התלונה ולהפסיק לעשות שימוש בשמה של המשיבה לא רשותה ואישורה. נטען כי ככל שהבנק לא יעשה כן בתוך 7 ימים המשיבה תאלץ לבטל את ההסכם ולפעול למימוש זכויותיה כנגד הבנק.

בהמשך למכתב התראה זה ומשלטענת המשיבה לא פעל הבנק בהתאם לדרישותיה, הודיעה המשיבה לבנק ביום 24/8/20 על ביטול ההסכם.

הבנק מצדו במכתב מיום 24/8/20, שב ודחה טענותיה של המשיבה, עמד על קיומו של ההסכם, דרש כי המשיבה תחזור בה מהודעת הביטול ושב והציע כי הצדדים יפגשו לרבות תוך שיעזרו במגשר מוסמך.
מכתבו זה של הבנק לא נענה ונוסף על כך המשיבה החלה להסיר את הבנק מהפרסום בפלטפורמות השונות המנוהלות על ידה. כיוון שכך ומשניסיונות לתאם פגישה בין הצדדים לא צלחו, הוגשה על ידי הבנק ביום 10/9/20 תביעה כנגד המשיבה. במסגרת התביעה עתר הבנק לפסק דין הצהרתי ובהתאם לו ההסכם בין הצדדים תקף, המשיבה הפרה את ההסכם ויש להורות על אכיפת ההסכם.
בצד זאת הוגשה על ידי הבנק בקשה לסעד זמני- היא הבקשה נשוא החלטה זו.

טענות הצדדים:
טענותיהם של הצדדים כפי שיפורטו להן, מהוות ריכוז טענותיהם כפי שהובאו במסגרת כתבי הטענות מטעמם, כמו גם בסיכומיהם אשר נשמעו ביום 25/10/20.

בהינתן מסגרת הדיון בסעד הזמני – את טענותיהם מחלקים הצדדים לשני חלקים עיקריים. הראשון – נסב על סיכוי התביעה והשני – נסב על נטייתו של מאזן הנוחות ככל שינתן הסעד הזמני מזה וככל שתדחה הבקשה למתן צו זמני מזה.

בכל הנוגע לסיכוי התביעה – ניתן לחלק את טענותיהם של הצדדים והמחלוקות העיקריות ביניהם לשלושה עיקריים-
ראשית – טענות הנסבות על פרשנותו של ההסכם וביתר דיוק על השאלה האם יכול מי מהצדדים להסכם להביא לכדי הפסקתו, בתקופת תחולתו עד למאי 2023, בהודעה מוקדמת בת 60 יום קודם לתחילתה של כל שנה קלנדרית. בשאלה זו טוען הבנק מצדו האחד של המתרס כי לשונו של ההסכם ברורה ובהתאם לה בתקופת חמש השנים לאחר סיום הפיילוט לא קיימת זכות למי מהצדדים להפסיקו בסיומה של כל שנה קלנדרית. אלא שהתחדשותו האוטומטית של ההסכם בכל פעם לשנה נוספת ובצדה הזכות להפסיקו 60 יום קודם להתחדשותו בסיום שנה קלנדרית, תחילתה רק בסיום תקופת ההסכם הנקובה בסעיפים 8.1 ו – 8.2 קרי רק בחלוף הפיילוט (חצי שנה) וכלל תקופת ההסכם (כולל הפיילוט- חמש וחצי שנים). מבלי לגרוע מהאמור מוסיף הבנק וטוען כי הגם שבהינתן לשונו הברורה של ההסכם אין צורך להידרש לנסיבות חיצוניות לכריתתו, הרי שממילא גם אלו מלמדות על אופן הפרשנות בו דוגל הבנק. כתימוכין לטענתו זו מפנה הבנק לכך שלאחר שהבנק הודיע למשיבה כי אין היא זכאית להביא לביטול ההסכם כפי שנטען על ידה, קרי בהודעה מוקדמת בת 60 יום קודם לסיום השנה הקלנדרית אלא בחלוף תקופת ההסכם – חזרה בה המשיבה מהודעתה המבוססת על זכאותה זו, הודיעה מפורשות כי היא תמשיך בקיום ההסכם ובשיחות עמה כמו גם במכתב מיום 10/2/20, לא חזרה על הטענה ולפיה היא זכאית להפסיק את ההסכם לפי פרשנותו, אלא העלתה רק טענות ולפיהן הבנק הפר את ההסכם וכי נוצר משבר אמון ביחסי הצדדים.
המשיבה מנגד טוענת כי לשונו של ההסכם תומכת בפרשנותה ובהתאם לה תקופת ההסכם בת 5 וחצי השנים נקבעה כ"תקופת מסגרת" וכי לאחר תקופת הפיילוט ניתן להפסיק את ההסכם בהודעה מוקדמת בת 60 יום מידי שנה, שאם לא כן יתחדש ההסכם באופן אוטומטי לשנה נוספת. לטענת המשיבה תימוכין לפרשנותה זו ניתן למצוא בתכתובת דואר אלקטרוני בין הצדדים במסגרת המשא ומתן קודם לחתימה על ההסכם, ממנה עולה כי ביום 20/7/20 השיבה הגב' שרית דור בשמו של הבנק למר דגן במענה לדרישתו ולפיה ההסכם יהיה ל3.5-5.5 שנים ולאחר חצי שנה תהיה נקודת יציאה הדדית מההסכם כי :"נכון, כאשר בתקופת הארכת החוזה ל 3.5-5.5 שנים נקודת היציאה תהיה כל שנה". לטענת דגן, הודעת דואר אלקטרוני זו – אשר לא גולתה על ידי הבנק במסגרת בקשתו ואשר הוגשה לבית המשפט על ידי המשיבה במסגרת בקשה לצירוף ראיות נוספות לאחר סיום הדיון בצו המניעה, מחדל עליו תוסיף המשיבה טיעון בהמשך– מלמדת תימוכין לפרשנות המשיבה ובהתאם לה קיימת לכל אחד מהצדדים הזכות להפסיק את ההסכם מידי שנה קלנדרית כפי שנעשה על ידי המשיבה. לטענת המשיבה כיוון שכך הרי שממילא סיכויי התביעה במסגרתם עותר הבנק להצהרה בדבר המשך תוקפו של ההסכם, נמוכים.

שנית- טוענים הצדדים טענות הנסבות על הפרת ההסכם - כך לטענת המשיבה בהינתן שהבנק הפר את ההסכם – הפרות אשר פורטו לעיל בהרחבה במסגרת תיעוד התכתובת בין הצדדים – הרי שקמה לה הזכות לבטל את ההסכם, כפי שנעשה על ידה בפועל בהודעתה מיום 24/8/20. עוד מוסיפה המשיבה וטוענת בהקשר זה, כי משבוטל ההסכם ממילא לא ניתן להידרש לסעד האוכף את ההסכם שאינו קיים עוד. הבנק מצדו טוען כי אין ממש בטענות המשיבה בדבר הפרת ההסכם על ידו וכי לא זו בלבד שלא הפר את ההסכם אלא שכפי שפורט לעיל, היה זה הוא אשר פעל בהתאם להסכם והמשיבה זו אשר לא קיימה את מלוא התחייבויותיה בהתאם לו ובפרט לאחר שגמלה בליבה ההחלטה להביא את ההסכם לידי סיום הואיל והעדיפה על פני הבנק את ההתקשרות עם בנק הפועלים השווה לה יותר מבחינה כלכלית. בהקשר זה מוסיף הבנק וטוען כי טענותיה של המשיבה בדבר הפרת הסכם (כמו גם טענותיה הנסבות על משבר אמון) נטענות בחוסר תום לב ונוצרו יש מאין באופן מלאכותי רק על מנת להקים למשיבה עילה להפסקת ההסכם וזאת, משהתחוור למשיבה כי אין לה זכות להפסקת ההסכם מידי שנה קלנדרית כפי שסברה תחילה.
שלישית – טוענת המשיבה כי ממילא אין מקום להורות על אכיפת ההסכם – וזאת בהתאם לפסיקה במסגרתה נקבע כי אין לאכוף הסכמים מסוג זה אשר יש בהם מימד של אמון אישי ובמיוחד בהינתן משבר אמון ביחסים בין הצדדים. לטענת המשיבה משבר האמון מקורו במצגי שווא אשר הוצגו על ידי הבנק לאורך תקופת הפעילות המשותפת ובהתאם להם ההתקשרות עם המשיבה אינה כלכלית לבנק ואינה עונה על ציפיותיו. לטענת המשיבה כפועל יוצא ממצגי שווא אלו, הגדילה המשיבה את פעילותה ואת אמצעי הפרסום אשר הוקצו לבנק והכל כאשר היא נושאת בעלויות נוספות. אלא, שלטענת המשיבה משביקשה היא להפסיק את ההסכם התחוור לה כי מצגי הבנק אינם אלא מצגי שווא וזאת, הואיל ולא זו בלבד שהבנק סירב להפסיק את ההתקשרות (כפי שהיה מצופה ממנו לו אמנם לא היה שבע רצון ממנה), אלא שהבנק אף הסכים להעלות את התמורה המשולמת למשיבה באופן משמעותי. לטענת המשיבה בנסיבות אלו לא זו בלבד שהבנק עשה עושר ולא במשפט במהלך ההתקשרות החוזית הואיל וגרם לה להוצאות עודפות נוספות, אלא שחל משבר אמון ביחסי הצדדים אשר לאורו אין מקום - בהתאם לדין - להורות על אכיפת המשך ההתקשרות בין הצדדים. עוד טוענת המשיבה כי ממילא במסגרת התקשרותה עם בנק הפועלים לא התחייבה לבלעדיות ומשכך , אין ממש בטענה ולפיה היא מבקשת להפסיק את ההסכם לאור התקשרותה עם בנק הפועלים. ההפך – נטען כי ההסכם עם הבנק כדאי למשיבה כלכלית הואיל והוא מקים לה תמורה נוספת.
הבנק מנגד טוען ראשית, כאמור לעיל, כי כלל טענותיה של המשיבה נוצרו יש מאין ובחוסר תום לב, רק משהתחוור לה כי אינה יכולה להפסיק את ההתקשרות בין הצדדים בהודעה מידי שנה ומשגמלה בליבה של המשיבה ההחלטה להפסיק את ההתקשרות לאור העדיפות בהתקשרותה עם בנק הפועלים. עוד נטען כי גם ככל שההסכם עם בנק הפועלים אינו מחייב את המשיבה לבלעדיות (הגם שכך טען מנכ"ל המשיבה בשיחות עם נציגות הבנק) הרי שממילא המשיבה מעדיפה להפסיק את עבודתה עם הבנק הואיל ובנסיבות בהן תעבוד רק עם בנק הפועלים התמורה לה תזכה במסגרתה מוקנית לה עמלה על כל לקוח- תגדל. לגופם של דברים נטען כי אין ולא היה משבר אמון ביחסי הצדדים ובכל מקרה בוודאי שלא הופר האמון של המשיבה בנציגי הבנק. זאת ראשית הואיל והבנק לא הציג בפני המשיבה כל מצג בדבר חוסר שביעות רצון אלא שאמירותיה של שרית דור כלפי נציגי המשיבה לא חרגו מאמירות של צד המנסה להמריץ את משנהו לפעול להצלחת הפעילות. יתרה מכך, נטען כי המשיבה פעלה כפי שפעלה מתוך אינטרס להצלחת הפעילות, איש לא שם אקדח על רקתה וממילא כל הפעילות הנוספת – ככל שהייתה – מומנה על ידי הבנק.
עוד נטען כי אין ממש בטענת המשיבה- המהווה בסיס לטענתה בדבר משבר האמון – ולפיה הבנק הסכים להשוואת התמורה החוזית לזו המשולמת על ידי בנק הפועלים. בהקשר זה מפנה המשיבה לעדויות העדות מטעמה, כמו גם לתכתובת בין הצדדים ממנה עולה כי המשיבה כלל לא העבירה לבנק את הצעתו של בנק הפועלים ומשכך, קל וחומר שנציגות הבנק לא יכלו להעביר לאישור הגורמים המוסמכים בבנק את השוואת התמורה החוזית שאת פרטיה לא ידעו. זאת ועוד, הבנק טוען כי ראייה לכך שלא היה כל משבר אמון ניתן למצוא, בשיחות בין נציגות הבנק לבין דגן מתאריכים 15/12/19 ו – 14/1/20 מהן עולה ברורות כי חילופי הדברים בין הצדדים הם על מי מנוחות ואין בהם כל תיעוד למשבר אמון ביחסי הצדדים. נוסף על כך נטען כי ממילא וגם ככל שהיה משבר אמון, הרי שאין בכך בכדי לאיין זכותו של הבנק לאכיפת ההסכם – שהוא הסכם לאספקת שירותים, אשר בהתאם לדין אכיפתו היא הסעד הראשון במעלה.

בשים לב לטענות הצדדים כפי שפורטו – טוען הבנק מצדו האחד של המתרס כי סיכויי התביעה גבוהים ואילו המשיבה, מצדו האחר של המתרס- טוענת כי סיכויי התביעה נמוכים.

בכל הנוגע למאזן הנוחות – טען הבנק כי ביטול ההסכם באופן מיידי יגרום לו לנזקים בלתי הפיכים ובכלל כך- אובדן לקוחות קיימים אשר יכול שיינטשו את הבנק כפועל יוצא מהודעת המשיבה בדבר הפסקת הפעילות המשותפת. לטענת הבנק מדובר בנזק בלתי הפיך באשר סביר כי אלו יעברו לבנק הפועלים ולא יחזרו לבנק בסיום ההליך. עוד נטען כי יגרם לבנק נזק הנובע מפגיעה משמעותית ביכולתו לגייס לקוחות חדשים במשך תקופת ההסדר. נוסף על כך נטען כי יגרמו לבנק נזקי מוניטין ככל שתימסר הודעת המשיבה בדבר הפסקת הפעילות המשותפת. הבנק מדגיש כי בהינתן שהוא בנק מסחרי בינוני הרי שמלבד ירידתה לטימיון של השקעתו בקשר עם המשיבה ובפעילות הפונה אל קהל היעד אליו הוא מכוון – הפסקת הפעילות באופן חד צדדי ומיידי, יהא בה בכדי לפגוע בתחרות המסחרית של הבנק אל מול בנק הפועלים, תוך שלבנק הפועלים - שהוא בנק גדול בהרבה - תינתן אף עדיפות בתחרות. הבנק מוסיף וטוען כי אל מול נזקיו המשמעותיים והבלתי הפיכים בחלקם הגדול, הרי שלא זו שלמשיבה לא יגרם כל נזק ככל שתמשך ההתקשרות ולו לתקופת ביניים, אלא, שכפי שהעיד מנהל המשיבה- דגן, המשך הפעילות עם הבנק אף תצמיח למשיבה תמורה נוספת. המשיבה מנגד טוענת כי כל נזקיו של הבנק הנטענים הם ברי שיפוי כספי ומשכך, כי המזור לבנק אינו בסעד אכיפה זמני, אלא בתביעה כספית במסגרתה יתבע הבנק את נזקיו המוכחשים שנגרמו על ידי המשיבה. עוד נטען על ידי המשיבה כי אכיפתה להמשך התקשרות עם הבנק בנסיבות בהן איבדה אמון בבנק ובנסיבות בהן אין לבנק זכות לאכיפת ההסכם יש בה בכדי לפגוע בזכויות היסוד של המשיבה לרבות חופש העיסוק וזכות הקניין. כיוון שכך טוען כל אחד מן הצדדים כל מאזן הנוחות נוטה לכיוונו. זאת ועוד, נטען כי ככל שחשש הבנק מנזקי מוניטין הרי שלא היה עותר לפרסום כתבה בדבר ההליך המשפטי בין הצדדים.

מבלי לגרוע מכלל טענותיה כפי שפורטו בכל הנוגע לסיכויי התביעה ומאזן הנוחות, מוסיפה המשיבה וטוענת כי אין להיעתר לבקשה למתן סעד זמני גם מהטעם שבפועל עסקינן בצו עשה זמני ולא בצו מניעה זמני כפי שהוצג על ידי הבנק. לטענת המשיבה זהו טיבו של הסעד נשוא הבקשה וזאת, בהינתן שבגדרו עותר הבנק לחידוש פעילות בהתאם להסכם אשר בוטל על ידי המשיבה והפעילות לפיו הופסקה בפועל. כיוון שכך ובנסיבות כפי שפורטו, נטען כי אין מקום להיעתרות לבקשה ומתן צו עשה זמני אשר ממילא בהתאם לפסיקה ניתן במשורה. עוד נטען כי האמור חל ביתר שאת בהינתן שהסעד הזמני חופף ואף עולה על הסעד הקבוע בתיק. כך, נטען כי לאור הצפי להתמשכות ההליך הקבוע, הרי שממילא עד לסוף השנה הקלנדרית ואף עד למאי 2023 לא יסתיים ההליך כולו ומשכך, בפועל יזכה הבנק לאכיפה מעל ומעבר לסעד הקבוע הנתבע ואשר לו הוא זכאי – טענה המוכחשת – בהתאם לתביעה.

יתרה מכך, לטענת המשיבה אין להיעתר לבקשה גם מפאת שיקולי יושר. אשר לכך טוענת המשיבה כי הבנק הסתיר מבית המשפט ולא גילה במסגרת בקשתו את מלוא תכתובת הדואר האלקטרוני בין הצדדים ובכלל כך בפרט, לא הציג בפני בית המשפט את הודעת הדואר האלקטרוני יום 20/7/17 אשר נשלחה על ידי הגב' דור למר דגן רונן, הודעה התומכת ברורות באופן פרשנות ההסכם כפי הנטען על ידי המשיבה ולפיה ניתן להפסיק את ההסכם גם בתוך תקופת תחולתו בסוף כל שנה קלנדרית. לטענת המשיבה מדובר בראייה משמעותית ורלוונטית אשר ברי כי הייתה מצויה בידי הבנק ואשר הוסתרה על ידו. משכך, נטען כי הבנק הגיע לבית המשפט בידיים אשר אינן נקיות ואף מטעם זה אין להיעתר לבקשתו לסעד זמני, שהוא סעד עליו חולשים דיני היושר. הבנק מנגד טוען כי יש לדחות טענה זו ולדידו, אין מדובר בראייה משמעותית, אלא חוליה במשא ומתן אשר לאחריה הגיעו הצדדים לכדי נוסח ההסכם אשר מדבר בעד עצמו. עוד נטען כי המשיבה במומה היא פוסלת באשר היא זו אשר התנהלה בחוסר תום לב, עת לאחר שהתחוור לה כי אינה יכולה להפסיק את ההסכם בהודעה מוקדמת, המציאה יש מאין טענות שונות בדבר הפרה ואובדן אמון והכל על מנת להתקשר עם בנק הפועלים בהסכם המקנה לה תמורות גבוהות יותר.

דיון והכרעה;
לדיון בסעד הזמני יוחדו שני מועדים- באחד, אשר התקיים ביום 17/9/20 - נחקרו העדים מטעם הצדדים על תצהיריהם אשר נמסרו בתמיכה לבקשה לסעד הזמני, התשובה לה והתגובה לתשובה. נוסף על כך – ולאור בקשת הצדדים שלא לסכם טענותיהם בעל פה ביום 17/9/20 הואיל ולא עמד בפניהם באותו מועד פרוטוקול הדיון שנערך בהקלטה - התקיים דיון נוסף ביום 25/10/20. בחלקו הראשון של דיון זה נחקר מנהל המשיבה - מר דגן רונן על תצהיר נוסף אשר נמסר על ידו במסגרת בקשה לצירוף ראיות ובחלקו השני – סיכמו הצדדים את טענותיהם.

אקדים אחרית לראשית, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך והמגבלות הנגזרות על הכרעות בית המשפט כפועל יוצא מכך, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי והכל כפי שיפורט להלן.

קודם שאדרש לבחינת קיומם של התנאים למתן סעד זמני במקרה דנן, הנני מוצאת להכריע בטענות המשיבה באשר לטיבו של הסעד הזמני נשוא ההליך וביתר דיוק בשאלה האם מדובר בצו עשה זמני, כטענת המשיבה, או בצו מניעה זמני כפי שנטען על ידי הבנק. הצורך בקביעת טיבו של הסעד נעוץ בהלכה הפסוקה אשר בהתאם לה: "על בית המשפט לנקוט משנה זהירות טרם שיצווה על צו עשה זמני המשנה את המצב הקיים, עוד לפני שניתנה ההכרעה הסופית בתובענה. צו עשה זמני המשנה מצב קיים ראוי שיינתן במקרים חריגים, אך כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו הינה חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם ...". (רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ, (3.12.2005). לגופם של דברים, נקבע על ידי בית המשפט כי השאלה האם מדובר בצו מניעה זמני אשר יעודו לשמור את המצב הקיים או בצו עשה זמני המשנה את המצב הקיים
- נבחנת ביחס למצב הדברים המשפטי ערב מעשה חד צדדי אשר נעשה על ידי צד להסכם ולא ביחס למצב הצברים שלאחריו. יפות לעניין זה קביעות בית המשפט העליון ברע"א 5711/12 נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ (25.02.2013), בסעיף 11 לפסק הדין:
"...מוצא אני לנכון להדגיש את הרציונאל שעובר כחוט השני בכל ההחלטות שהוזכרו דלעיל – ואשר מקובל עלי במלואו – לפיו הסעד הזמני נועד לשמור על המצב הקיים בהתאם לחוזה ערב ההפרה, וכי הזכות החוזית הינה זכות שראוי להגן עליה כבר בשלב הסעד הזמני, ככל שסיכויי התביעה טובים וככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בנסיבות אלה סבורני כי יש להיזהר מליתן משקל יתר לטענה – הנטענת במסגרת מאזן הנוחות – כי כאשר מדובר בחוזה מסחרי, הנזק תמיד ניתן לפיצוי כספי ולכן אין הצדקה למתן סעד זמני....בבחינת למעלה מן הצורך אעיר כי ספק בעיניי אם בנסיבות כאלה יש מקום לקבל את טענת המשיבה כי לא מדובר בצו מניעה זמני שנועד לשמור על המצב הקיים אלא מדובר בצו עשה שנועד לשנותו. טענה זו הינה במידה רבה טענה מלאכותית לנוכח העובדה כי "המצב הקיים" ערב הגשת התביעה הינו תוצר ישיר של פעולות חד-צדדיות שננקטו על ידי המשיבה, ולפיכך הינו שונה מהותית מהמצב שהתקיים ערב ההפרה, ובמשך שנים רבות קודם לכן, בהתאם לחוזה ובטרם ננקטו פעולות חד-צדדיות על ידי המשיבה. לא למותר לציין בנקודה זו כי המבקשת לא השתהתה ומיהרה לפנות לבית המשפט בתביעה, ויש לכך משקל ניכר בכגון דא."
הנני סבורה כי החלת קביעות בית המשפט העליון על המקרה דנן יש בה בכדי לתמוך בטענת הבנק ובהתאם לה עסקינן בצו מניעה זמני ולא בצו עשה זמני. זאת בהינתן שהפסקת חלק מפעילות הפרסום אשר בוצעה על ידי המשיבה, נעשתה בעקבות הודעתה החד צדדית (אשר לעניין תוקפה אתייחס, בזהירות המתחייבת להלן) בדבר ביטול ההסכם. הנה כי כן, בנסיבות אלו, קביעה ולפיה המשיבה תמשיך לקיים את הוראות ההסכם בין הצדדים, כפי שהיה ערב הודעתה בדבר בטלותו (והכל בכפוף לקיום התנאים למתן צו מניעה לגופן) - אינה בגדר צו עשה זמני אלא בגדר צו מניעה זמני. למעלה מן הצורך אציין כי בנסיבות דנן כפי שתפורטנה להלן ובכלל כך בבחינת סיכוי התביעה ומאזן הנוחות, סבורני כי ממילא וגם ככל שיוגדר הסעד כצו עשה זמני, הרי שיש מקום להורות על מתן הצו כמבוקש.

משהובהר טיבו של הסעד כצו מניעה זמני, אפנה לבחון האם במקרה דנן מתקיימים התנאים כפי שנקבעו בדין ובהלכה הפסוקה למתן צו כאמור. אשר לכך, הרי שעל מבקש סעד זמני, שתביעתו טרם התבררה , לעמוד בשני תנאים מצטברים כתנאי להוצאת צו מניעה זמני – הראשון הוא קיומה של זכות לכאורית אשר למענה דורש המבקש סעד והגנה עד לתום הדיונים – קרי, עליו להראות שקיימים סיכויים טובים לקבלת תביעתו. השני נסב על מאזן הנוחות קרי - אי נוחות שתיגרם לתובע אם לא יינתן הצו, לעומת אי הנוחות שתיגרם לנתבע אם יינתן וכן שאלת הפיכותו של הצו ובכלל זה האם נזקו של הנתבע ניתן להטבה על ידי פיצוי כספי, בהבדל מנזקו של התובע (ראו לדוגמא: זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית,613); פסק דינו של כבוד השופט לוין בע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' ג.ב. א.ג.ר. שולפות לבנין ופיתוח , פ"ד מט(1) 730, 736; ע"א 483/85 לב נ' דגם מערכות בע"מ, פ"ד לט(4) 729).
בין שני התנאים למתן צו זמני - קרי- סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, מתקיים יחס המוכר כ"מקבילית כוחות" לפיו ככל שיתרשם בית המשפט כי סיכויי התביעה גבוהים כך יקל הוא בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך (רע"א 6685/17 הר של הצלחה וברכה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (10.09.2017); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי,(2015) 862; רע"א 2592/17 עמית בניה וייזום בע"מ נ' יצחק דהן, עו"ד (26.4.2017); רע"א 2815/16 בנק הפועלים בע"מ נ' חנאי (7.7.2016)).

בנוסף, הואיל ומדובר בבקשה מתחום דיני היושר, הרי ששומה על בית המשפט להביא, במסגרת שיקוליו, שיקולי יושר (שיקולים אקוויטביליים) המונעים מתן הסעד ובכללם – ניקיון כפיו של המבקש, שיהוי מצדו בהגשת הבקשה וכיוצא בכך (תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי).

משהוצג המתווה הנורמטיבי, אבחן להלן את קיומם של התנאים במקרה לפני.

סיכויי התביעה, קיומה של עילה לכאורה -
תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת כי:
"הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה..."
באשר לבחינת קיומה של עילת תביעה וקביעת סיכוייה, יש להדגיש, כבר בפתח הדברים, כי הואיל ומדובר בבקשה למתן סעד זמני, אך מובן הוא שתהליך קביעת ושקילת סיכויי התביעה והראיות המונחות לפני בית המשפט, נעשה על בסיס לכאורי בלבד. בנסיבות אלו, בית המשפט ככלל, אינו קובע ממצאים מוחלטים ואף אינו נדרש לקביעת מסמרות בשאלת טיבן ומהימנותן של עדויות. יתרה מכך, שומה על בית המשפט להימנע מניסוח קביעות מוחלטות המתיימרות להכריע את גורל המשפט וככל שהוא מביע דעתו או קובע ממצאים, שומה עליו לעשות כן במסגרת הדיונית של הסעד הזמני. יחד עם זאת, על מבקש הסעד הזמני להציג בפני בית המשפט תשתית ראייתית ולו ההתחלתית, העומדת להם בבסיס התביעה. ודוק- התובע המבקש סעד זמני כלשהו, אינו נדרש לשכנע כי תביעתו העיקרית מוצדקת ואין מקום לספק שהוא יצליח בה, אלא שעליו לשכנע רק, כי "יש לו סיכוי להצליח בה".(ראו בין היתר - בע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4), 105, 109-108; רע"א 2516/05 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' חברת אול יו ניד בע"מ (7/5/06); רע"א 8553/07 כתאני נ' שכטר(27.2.08); רע"א 10873/07 חבשי נ' חבשי ( 17.2.08); רע"א 5288/07 נפטי נ' באר טוביה, מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ (25/6/07); רע"א 10910/02 פז חברת נפט בע"מ נ' פרץ, פ"ד נח (1) 385, 390 (2003)). קביעות אלו חלות ביתר שאת בכל הנוגע לגיבוש עמדה לכאן או לכאן בטענות הנסבות על פרשנות הסכם – כפי הטענות העומדות בליבת הדיון לפנינו. אשר לגיבוש עמדה בסוגיות פרשניות, נקבע על ידי בית המשפט העליון ברע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית נ' אשרז עיבוד נתונים, מז(1) 45, מפי כבוד השופט מצא, כי בשאלה המהותית אשר ניצבת ביסוד המחלוקת בין הצדדים בעניין פרשנות ההסכם, אין בית המשפט אמור לעסוק בשלב הדיון בסעד הזמני. באותו העניין, הבהיר כבוד השופט מצא כי מדובר בשאלה מורכבת "להכרעתה יש פנים לכאן ולכאן, ולטעמי עשויה זו להיות כרוכה גם בבדיקת אומד דעתם של הצדדים המתקשרים. הכרעתה תידרש – וכך מוטב שייעשה – במסגרת הכרעת התובענה בשלמותה". (שם. בעמוד 49; ראו גם ת"א (כלכלית) 42959-11-11 המילניום השלישי - תיירות ונופש החזקות בע"מ נ משה הוכמן (14/12/11), בעמוד 12 להחלטה).

מן הכלל אל הפרט - כפי שפורט לעיל, טענותיהם של הצדדים, הנסבות על סיכויי התביעה מתמקדות בשלוש סוגיות - פרשנות ההסכם והאפשרות להפסיקו, הפרות ההסכם והשאלה האם ניתן להורות על אכיפת ההסכם בכלל ובמסגרת הסעד הזמני בפרט. הנני סבורה - לאחר בחינת טענות הצדדים בסוגיות אלו והראיות אשר הוצגו על ידם ובכלל כך עדויות העדים מטעמם והכל בראי אופן בחינת הטענות לאור אופיין בשלב זה של הדיון – כי לשלב זה של הדיון הציג הבנק ראיות מספיקות התומכות בכך שלתביעתו סיכויים טובים. למצער הנני סבורה כי המאזניים - בכל הנוגע לסיכויי התביעה - מאוינות באופן שבאיזון במקבילית הכוחות עם מאזן הנוחות – נוטה הכף בסיכומו של דבר לכיוון מתן סעד זמני אם כי בהיקף מצומצם והכל כפי שיפורט להלן.

כך וראשית, לעניין פרשנותו של ההסכם – כפי שפורט לעיל, השאלה המרכזית במחלוקת לעניין זה היא האם בהתאם להסכם, בתקופת תחולתו כאמור בסעיף 8.1, קיימת לכל אחד מהצדדים הזכות להודיע על הפסקת ההסכם בכל שנה קלנדרית בהודעה מוקדמת בת 60 יום קודם לכן. אשר לאופן בו יש לפרש הסכמים, אציין בקצרה כי בתחום פרשנות ההסכמים חלה התפתחות משפטית אשר תחילתה בפסק הדין בעניין ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום בע"מ פ"ד מט(2) 265, (להלן: " פסק דין אפרופים"), במסגרתו נקבע על ידי כב' הנשיא דאז השופט ברק, כי במוקד פרשנות ההסכם – אומד דעתם של הצדדים עליו ניתן ללמוד – כשני מקורות קבילים – מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. וכן, הוסיף בית המשפט העליון ודייק כי גם מקום בו החוזה פשוט וברור, על פניו עדיין מוטלת על בית המשפט החובה לבחון את אומד דעתם של הצדדים ובמידת הצורך, בהתאם לנסיבות ליתן לאומד דעתם, עדיפות גם על הכתובים. המשכה של ההתפתחות בתחום בתיקון מספר 2 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, מינואר 2011, במסגרתו תוקן נוסחו של סעיף 25(א) לחוק החוזים, אשר לאחר תיקונו לשונו העדכנית קובעת:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
ובהמשך להתפתחות בתחום - הגישה, אשר דומה כי היא זו השולטת בכיפה גם כיום -ובהתאם לה לאחר תיקון 25(א) לחוק החוזים עלה משקלה של הלשון באופן שככל שהחוזה ברור יותר מתוכו, על-פי לשונו, פוחת משקלן של הנסיבות החיצוניות ואולם, ככל שלשון ההסכם ניתנת למספר פרשנויות, יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, עד כי, לעיתים, נדירות, תזכה הלשון למעמד בלעדי (כב' השופט סולברג בע"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום (06.06.2013) (בעמוד 9 ואילך לפסק הדין).

במקרה לפנינו, בזהירות המתבקשת הנני סבורה כי ניתן לקבוע שגישתו של כל אחד מהצדדים באשר לפרשנות ההסכם אינה מופרכת. כך הם פני הדברים באשר לטענת הבנק ובהתאם לה במהלך תקופת ההסכם (קרי במשך 5 השנים שלאחר הפיילוט) לא ניתן להפסיק את ההסכם בהודעה מוקדמת וההוראה הקבועה בסעיף 8.3 חלה רק לאחר סיום תקופת ההסכם. אשר לפרשנות זו הרי שאינני סבורה כי אין זה מופרך לטעון שפרשנות ולפיה ניתן להפסיק את ההסכם מידי שנה אינה קוהרנטית לקביעת תקופה בת 5 שנים להסכם – שכן, מה רבותא בקביעת תקופת הסכם ובה בעת בקביעת הוראה המרוקנת תקופה זו מכל משמעות. עוד לא מופרך לטעון כי הבנק אמנם ביקש כי ככל שתיקבע תקופת הסכם ארוכה תינתן לצדדים הזכות לצאת מההסכם מידי שנה ואולם, משהוספה אפשרות היציאה בתקופה הפיילוט, בסיכומו של דבר הוסכם על תקופת התקשרות ארוכה בלא אפשרות ליציאה מוקדמת. עוד הנני סבורה כי – כפי שנטען על ידי הבנק - תימוכין נוסף לפרשנות זו ניתן למצוא גם בהתנהלות המשיבה לאחר ההסכם ובכלל זאת בפרט בכך שלאחר שבמכתב הבנק מיום 28/1/20 שלל הבנק טענת המשיבה ולפיה היא זכאית להפסיק את ההסכם מידי שנה - לא עמדה המשיבה על פרשנותה זו והסכימה להמשיך בהתקשרות –כפי העולה הן מהשיחות בין מנהל המשיבה מר דגן רונן לבין נציגות הבנק והן ממכתב באת כוחה של המשיבה – עו"ד רונן – מיום 10/2/20.
מאידך, לא ניתן לשלול הפרשנות המוצעת על ידי המשיבה ובהתאם לה תקופת ההסכם נקבעה רק כתקופת מסגרת וגם בתקופת ההסכם ניתן להפסיקו בהודעה מוקדמת כל שנה קלנדרית- פרשנות הנתמכת על פניו בהודעת הדואר האלקטרוני מיום 20/7/17 אשר נשלחה על ידי הגב' דור מטעמו של הבנק, במסגרתה נכתב כאמור כי ככל שיוסכם על תקופת הסכם שבין 3.5 ל – 5.5. הרי שבתקופת ההסכם תהיה נקודת יציאה תוך שנה.

אשר לטענות המשיבה בנוגע להפרת ההסכם, הרי שכפי שפורט לעיל, בפני הבנק טענות וראיות אשר יש בהן לכאורה משום מענה לטענות המשיבה לגופן – מענה אשר די בו בשלב זה של הדיון. לכך יש להוסיף כי צודק הבנק בטענותיו ולפיהן בכל הנוגע לאותנטיות של טענות ההפרה, לא ניתן להתעלם מכך שטענות ההפרה הועלו על ידי המשיבה רק בשלב מאוחר יותר ורק משהתחוור לה כי אינה יכולה להפסיק את ההסכם מידי שנה קלנדרית. זאת ועוד, בהינתן שטענות ההפרה הועלו על ידי המשיבה על מנת לבסס זכאותה להודיע על ביטול ההסכם, הרי שממילא במסגרת הדיון בהליך העיקרי יידרש בית המשפט לא רק לעצם קיומן של הפרות, אלא גם לבחינת השאלה האם מדובר בהפרות אשר יש בהן בכדי לזכות המשיבה באפשרות להודיע על ביטול ההסכם – בחינה החורגת ממסגרת הדיון בשלב זה.

כך הם גם פני הדברים בכל הנוגע לטענות הנסבות על משבר אמון שחל ביחסים בין הבנק לבין המשיבה. אשר לכך, הרי שכאמור לטענת המשיבה בבסיס משבר האמון - הבנה של המשיבה כי הבנק הציג לה מצגי שווא ולפיהם אין הוא מרוצה מההתקשרות בין הצדדים – מצגים אשר הובילו להשקעות נוספות מצדה של המשיבה. בה בשעה שבפועל התחוור למשיבה – הואיל והבנק הסכים להגדיל את התמורה החוזית משהיא ביקשה להפסיק את ההתקשרות – כי הבנק היה שבע רצון מההתקשרות בין הצדדים. אשר לטענות אלו, הרי שגם באשר אליהן מעלה הבנק טענות נגדיות אשר אינן מופרכות ובכלל כך טוען הבנק כי המצגים כלפי המשיבה לא חרגו מאמירות אשר נועדו להמריץ אותה לפעול. עוד טוען הבנק ותומך טענותיו אלו בראיות לכאוריות, כי הוא אף נשא בתשלום בגין פעילו יות פרסומיות נוספות וכן, כי אין ממש בטענת המשיבה ולפיה הסכים להשוות את התמורה החוזית לתמורה המשולמת על ידי בנק הפועלים. זאת ועוד, גם לעניין זה לא ניתן להתעלם מכך שגם הטענות בדבר משבר אמון הועלו בשלב מאוחר יותר ולא מראשית הדין והדברים הנסב על הפסקת ההסכם. בנסיבות אלו ובשלב זה של הדיון הנני מוצאת כי קיימת מחלוקת בשאלה האם חל משבר אמון ביחסי הצדדים אם לאו.

טענה נוספת המתקשרת לטענת המשיבה בדבר משבר אמון ואשר משבר האמון הנטען מהווה בסיס לה, היא טענת המשיבה ובהתאם לה לאור משבר האמון לא ניתן לאכוף את המשך ההתקשרות בין הצדדים, בכלל ובצו מניעה בפרט. אשר לטענה זו הרי שראשית משבשלב זה של הדיון נחה דעתי כי קיימת מחלוקת בשאלה האם אמנם נקלעו היחסים לכדי משבר אמון, הרי שעל פניו גם הטענה המבוססת על טענה זו ולפיה לא ניתן לאכוף את ההסכם מפאת משבר האמון – דינה דחייה, בבחינת "נפל הסוס ונפל רוכבו".
מבלי לגרוע מהאמור ובבחינת למעלה מן הצורך, הנני מוצאת להדגיש כי לטעמי ממילא אין לקבל את הטענה ולפיה בהתאם להלכה הפסוקה לא ניתן להורות על אכיפת הסכם מטיבו של ההסכם נשוא הדיון. אשר לכך, הרי שגם לו אלך כברת דרך עם המשיבה ואצא מנקודת מוצא ולפיה קיימת פסיקה התומכת בטענת המשיבה שבנסיבות נשוא תיק זה אין מקום להורות על אכיפת ההסכם– ודוק – על פניו אינני סבורה כי ניתן להקיש מהפסיקה כפי שהוצגה לענייננו, בהינתן השוני בנסיבות בתיק זה אל מול הפסיקה שהוצגה – הרי שכך או כך, לא ניתן להתעלם מכך שמנגד קיימות פסיקות מפורשות של בית המשפט העליון ובהתאם להן, סעד האכיפה הוא הסעד הראשון במעלה ובהתאמה לכך, כי רק במקרים חריגים לא יזכה צד לסעד של אכיפה – פסיקה אשר למצער יש בה בכדי לשלול את הטענה ולפיה סיכויי התביעה נמוכים מכיוון שבית המשפט לא יורה על אכיפת הסכם זה. כך ולשם הדוגמא נקבע לעניין זה ברע"א 1516/05 למיט אחזקות בע"מ נ' מנשה ח.אלישר בע"מ (22.02.2005), בסעיף 5 לפסק הדין:
"דין הבקשה להידחות, אך שלא מטעמיו של בית משפט קמא. ההסכם בו עסקינן הינו חוזה מסחרי הדן בהפצתם ובשיווקם של טובין מתוצרת המשיבה 3 על ידי המבקשות. ספק אם מתקיים בו אותו מימד אישי היכול להכניס את המקרה שבפנינו לגדר סעיף 3(2) לחוק התרופות. זאת, במיוחד לאור הפרשנות המצמצמת שיש ליתן לחריגים לסעד האכיפה, בהיותו הסעד הראשון במעלה שמקנים דיני החוזים בישראל בגין הפרת חוזה (לעניין מרכזיותו של סעד האכיפה, ראו סעיף 3 רישא לחוק התרופות; ע"א 846/75 עוניסון - חברה לבניין בע"מ נ' דויטש, פ"ד ל(2) 398, 406-405; ע"א 48/81 פומרנץ נ' ק.ד.ש בניין והשקעות בע"מ, פ"ד לח(2) 813, 817). אכן, ביצועו היעיל של ההסכם מצריך מידה מסוימת של יחסי אמון בין הצדדים לו, אך אין בעובדה זו כשלעצמה בכדי לשלול מדעיקרא כל אפשרות לאכיפתו."
וכן, נקבע ברע"א 4801/06 Cardo Systems Inc נ' Suganet Technologies International 2001 (30.07.2006):
"טענתה של קרדו, לפיה אין לאכוף את ההסכם בהיותו הסכם הפצה המחייב יחסי אמון בין הצדדים לו, אינה משכנעת בנסיבות העניין. עצם העובדה שביצועו של ההסכם מחייב מידה מסוימת של אמון בין הצדדים אין די בה כדי לשלול אפשרות של אכיפתו."

הנה כי כן ריכוז האמור מלמד לדידי כי הבנק הציג ראיות מספקות, לשלב זה של ההליך באשר לסיכויי תביעתו ומשכך, הנני סבורה כי הרים את הנטל הנדרש לשלב זה של הדיון על מנת לעמוד בתנאי הראשון למתן סעד זמני.

מאזן הנוחות;
משעמד הבנק בתנאי הראשון, אפנה לבחינת התנאי השני – קרי מאזן הנוחות. בחינת קיומו של התנאי הנוגע למאזן הנוחות, היא בעיקרה מעשה של איזון אינטרסים ומטרתה לבחון האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני אם לא יינתן הסעד, גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד (ראו: א. וינוגרד צווי מניעה חלק כללי בעמוד 148; ע"א 342/83 ג' גלוזמן נ' א' גלוזמן, פ"ד לה (2) 645; רע"א 5095/93 ארבן בע"מ נ' א.ג.ר שותפות לבניין בע"מ, פ"ד מט (1) 730; ת"א (מחוזי חי') 1735-03-11 עוליגלי יזמים בע"מ נ' לב המפרץ בע"מ (30/3/11)). בבחינת מאזן הנוחות כרוכה גם השאלה "אם ניתן לפצות את התובע בכסף מקום שלא יינתן לו הסעד הזמני, ומנגד – מהו הנזק שהסעד הזמני עלול לגרום לנתבע, אם תידחה התביעה" (ראו א' גורן סדר דין אזרחי בעמודים 507-508 והאסמכתאות שם; זוסמן בעמודים 579-580; רע"א 2739/98 HABBOUB BROS.CO נ' NIKE INTERNATIONAL, פ"ד נד (1) 614).
במקרה לפני, הנני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה לעת עתה לכיוון הבנק וזאת, הואיל והנזק האפשרי לבנק אינו רק נזק כספי. כך וראשית, יש ממש בטענת הבנק ולפיה הודעה בדבר הפסקת הפעילות המשותפת יכולה לגרום לבנק לנזקי מוניטין. לעניין זה אציין כי לא נעלמה מעיני טענת המשיבים ולפיה ככל שאמנם חשש הבנק מנזקי מוניטין הרי ששומה היה עליו להמנע מפרסום כתבה בדבר ההליכים המשפטיים. אלא, שבהינתן שהכתבה נשוא טיעון זה לא הוצגה בפני – הרי שאינני יכולה לקבוע האם אמנם יש בכתבה כאמור בכדי לגרום לנזקי מוניטין כטענת המשיבים או בכדי לצמצם נזקים כאמור כטענת הבנק. נוסף על כך כפי שטען הבנק יכול שהפסקת ההתקשרות עם הבנק מחד והתקשרות עם בנק הפועלים מאידך, יהא בהן בכדי לפגוע בתחרותיות בענף הבנקאות וזאת, במיוחד בשים לב לכך שהבנק הוא בנק הקטן מבנק הפועלים. זאת ועוד, יש אף ממש בטענת הבנק ולפיה הוא עלול לאבד חלק מלקוחותיו הקשורים למועדון המשיבה וכן כי תפגע יכולתו לגייס לקוחות מתחום ההייטק בתקופה הקרובה. אשר לנזקים האפשריים למשיבה – הרי שמשנשללו לעת עתה טענותיה של המשיבה בדבר משבר אמון, אינני סבורה כי ימצא למשיבה נזק אשר אינו בר פיצוי כספי ככל שימשך ההסכם. הנני סבורה כי תימוכין לקביעתי זו ניתן למצוא בעדותו של דגן, מיום 25/10/20 בעמוד 111 שורות 1-4 ולפיה המשיבה הסכימה לקיים את ההסכם: "מתוך שמרנות מה גם שמבחינה כלכלית זה לא פגע בנו אלא ההפיך."

יחד עם זאת, הנני סבורה כי נטייתו של מאזן הנוחות לכיוון הבנק נכונה לשלב זה ואולם, בחלוף הזמן יחול גם שינוי בנטיית מאזן הנוחות. כך, הנני סבורה כי חלקם הארי של הנזקים לבנק נובע מכך שביטול ההסכם בהתראה קצרה אינו מאפשר לבנק היערכות עם גורם פרסומי חלופי בתחום ההייטק. אלא, שהנני סבורה כי חלק ניכר מהנזקים להם טוען הבנק יכול שיתאיין או למצער יצטמצם, ככל שתינתן לבנק השהות להתקשר עם גורמים חלופיים. לאור האמור, הנני סבורה כי באיזון הנכון שהות בת שנה להיערכות הבנק היא בגדר פרק זמן סביר וכי בחלוף פרק זמן זה לא יטה עוד מאזן הנוחות לכיוון הבנק.
בהתאמה לאמור, הנני קובעת כי הסעדים הזמניים יעמדו בתוקפם לפרק זמן של שנה ממועד מסירת הודעת הפסקת ההתקשרות קרי עד ליום 24/8/21 או עד להכרעה בהליך העיקרי – לפי המוקדם.

שיקולי יושר:
כפי שכבר צוין לעיל, בהינתן שהסעד של צו מניעה זמני הוא סעד מן היושר, הרי שרלוונטיים במסגרת שיקולי בית המשפט, גם שיקולי יושר ובכלל זה תום לב וניקיון כפיים וכלשון תקנה 362(ב)(1) "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין". בכלל כך בוחן בית המשפט האם המבקש בא לבית המשפט נקי כפיים או שמא העלים עובדות חשובות בניסיון לקבל את הצו הזמני (ראה: רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות יצור ושווק ארוחות מוכנות (1984) בע"מ ואח', פ"ד מז(5) 165). עוד בודק בית המשפט האם המבקש השתהה ללא סיבה ראויה בטרם הגיש את הבקשה, שהרי בעצם השיהוי יש כדי לסתור את הטענה שהסעד הזמני חיוני ונתינתו אינה סובלת דיחוי (ראה: רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ ואח', פ"ד מז(1) 45).
במקרה דנן טוענת המשיבה כי הבנק הגיש הבקשה בחוסר ניקיון כפיים וזאת, הואיל ולא גילה בפני בית המשפט את תכתובת הדואר האלקטרוני המלאה שהוחלפה בין הצדדים ובפרט ובכוונת מכוון, לא גילה את הודעת הדואר האלקטרוני אשר נשלחה על ידי הגב' דור ביום 20/7/17 אשר יש בה בכדי לתמוך בפרשנות אשר הוצגה על ידי המשיבה להסכם. הבנק מנגד טוען שראייה זו אשר הוצגה על ידי המשיבה אין בה בכדי לתמוך בגרסתה הפרשנית. זאת הואיל לטענת הבנק המשיבה הייתה זו אשר ביקשה התקשרות לתקופה ארוכה מ- 12 חודשים כפי שהוצע בתחילה על ידי הבנק. הבנק היה נכון להסכים לתקופה ארוכה ואולם, התנה זו אמנם (כפי שבא לידי ביטוי בהודעה האמורה) ביכולת להפסיק את ההסכם בכל פרק זמן. אלא, שלאחר משא ומתן הסכימו הצדדים מחד על תקופת הסכם ארוכה ומאידך על תקופת פיילוט במסגרתה ניתן יהיה להפסיק את ההסכם וזאת, כפי שנקבע בסיכומו של דבר בהסכם. לטענת הבנק בנסיבות אלו וכן, בשים לב לראיות האחרות כפי שהוצגו על ידו, לא סבר כי מדובר בראייה רלוונטית ומשמעותית. עוד מוסיף הבנק ומקשה לעניין זה ומבלי לגרוע מהאמור- לו אמנם סברה המשיבה כי מדובר בראייה משמעותית- ובהינתן שמדובר בראייה אשר בהקשת מקלדת ניתן להשיגה- מדוע המשיבה לא הציגה ראייה זו במסגרת תשובתה ועתרה להצגתה רק לאחר שהסתיימו חקירות העדים בדיון וקודם סיכמו הצדדים טענותיהם?!.
הנני סבורה כי ההסבר אשר ניתן על ידי הבנק- אשר נכונותו לגופם של דברים תתברר על ידי בית המשפט בהליך העיקרי – מניח את הדעת לעת עתה ולאורו אינני סבורה כי שיקולי יושר יש בהם בכדי להטות את הכף באופן שתדחה הבקשה.

זהות בין הסעד העיקרי והסעד הזמני
עוד כאמור טוענת המשיבה כי קיימת זהות בין הסעד העיקרי בתיק לבין הסעד הזמני. טענה זו אין בידי לקבל ראשית הואיל ואין בה ממש ובמיוחד בשים לב לכך שתקופת הסעד הזמני הוגבלה לפרק זמן הקצר מתקופת ההסכם הנטענת על ידי הבנק. מבלי לגרוע מהאמור, אציין כי ממילא נקבע בפסיקה שזהות הסעדים אינה מהווה סיבה כשלעצמה להימנע ממתן הסעד הזמני, אולם זאת בתנאי שבית המשפט שוכנע כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת מבקש הסעד – וזאת, כפי הנסיבות במקרה דנן (ראו - רע"א 2059/98 וולטה נ' PRS, פ"ד נב(4) 721, 732; רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 - שידורי הערוץ החדש בע"מ, (20/1/13); רע"א 5711/12 נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ (25.02.2013) בסעיף 11)

ערובה;
לאור כל האמור והמפורט סבורני כי הבנק הרים את הנטל המוטל עליו על מנת לזכות בסעד זמני ומשכך, הנני נדרשת, בהתאם להנחיות תקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, לקביעת ערובה לשיפוי המשיבה בגין כל נזק שייגרם לה, אם "תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת". אשר לכך והואיל ומבקש הסעד הוא תאגיד בנקאי, הרי שבהתאם להלכה הנוהגת, לא מצאתי לחייבו בהפקדת ערובה כתנאי למתן הצו וזאת, מעבר לבטוחות כפי שנקבעו על ידי בית המשפט במסגרת מתן הצו הארעי.

סוף דבר;
הסעד הארעי כפי שניתן ביום 3/9/20 – קרי בהתאם למבוקש והמפורט ברישא להחלטה זו - יהפוך לסעד זמני אשר יעמוד בתוקפו עד ליום 24/8/21.
המשיבה תישא בהוצאות הבנק בגין בקשה זו בסך של 7,000 ש"ח אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום.
המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י' חשוון תשפ"א, 28 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.