הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 63680-10-17

מספר בקשה:4
לפני
כבוד ה שופטת עידית ברקוביץ

המבקשת/הנתבעת

עיריית חולון
ע"י ב"כ עוה"ד ברג-סגל

נגד

המשיבה/התובעת

יובל כהן עבודות עפר ופיתוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עירוני

החלטה

לפני בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת (להלן: "הבקשה").
במסגרת הבקשה, עותרת המבקשת (להלן: "המבקשת" או "הנתבעת") כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 353(א) ל חוק החברות ויורה למשיבה (להלן: "המשיבה" או "התובעת") להפקיד ערובה בקופת בית משפט לתשלום הוצאות המבקשת, בסכום שלא יפחת מ-300,000 ש"ח.
רקע
עניינה של התביעה - פרויקט של עבודות פיתוח ותשתיות שהוזמנו על ידי המבקשת ברחוב הגאונים בחולון (להלן: "פרויקט הגאונים" או "הפרויקט").
תמצית כתב התביעה - המשיבה זכתה במכרז שהוציאה המבקשת (להלן: המכרז") וביצעה את הפרויקט. המשיבה הגישה למבקשת דרישת תשלום, שאף אושרה על ידי מפקח מטעם המבקשת. חרף כך, סירבה המבקשת לשלם למשיבה את מלוא התמורה המגיעה לה.
נוסף על כך, דורשת המשיבה תשלומים עבור תיקונים ותוספות שביצעה בפרויקט הגאונים, ולא קבלה תשלום עבורם.
רכיב נוסף בכתב התביעה, ולמעשה העיקרי, הוא דרישת תשלום בגין אבדן רווחים. לעניין זה טוענת המשיבה, כי נוכח התחייבותה לביצוע עבודות עבור המבקשת, היא נמנעה מנטילת פרויקטים אחרים, אלא שהמבקשת הפסיקה להעביר לה עבודות, ועקב זאת, היא נאלצה לצמצם פעילותה ואף ליטול הלוואות.
סכום התביעה הועמד ע"ס 3,237,577 ₪
תמצית כתב ההגנה- בכתב הגנתה, דחתה המבקשת את טענות המשיבה. לדבריה, המשיבה קיבלה את מלוא התשלום בגין הפרויקט. החשבון המצורף לתביעה לא היה החשבון שאושר אלא טיוטה מוקדמת בלבד, שלא אושרה על ידי הגורמים המוסמכים אצל המבקשת.
המשיבה חתמה על כתב ויתור והסכמה, על פיו לא תהיה לה כל טענה לעניין מסירת עבודות, בגינן היא תובעת כעת סכום מופרך של מעל 2 מיליון ₪. מה גם שההסכם בין הצדדים לא הוארך לאחר שנת 2014, ועל כן לא הייתה צריכה להיות למשיבה כל ציפייה לקבלת עבודות נוספות מידי המבקשת.
תמצית עמדת המבקשת
כאמור, במוקד הבקשה, דרישה להפקדת ערובה על סך 300,000 ₪, כ-10% מסכום התביעה.
לטענת המבקשת, קיים סיכוי גדול כי התביעה תידחה וכן חשש כבד כי הוצאות המבקשת לא ישולמו.
לעמדת המבקשת, התביעה נעדרת עילה. אין בכתב התביעה כל תשתית לסכומים הנטענים ולא פירוט בסיסי מה הם הרכיבים בגינם מגיעים למשיבה הסכומים שנדרשו, כיצד בוצע החישוב ועוד.
מעבר לכך, חלק הארי בתביעה הוא עילה בגין אובדן רווחים, שנעשה על פי תחשיב תיאורטי לקבלת עבודות מהמבקשת למשך שש שנים נוספות. המדובר בעילה מופרכת, עת ההסכם היה קצוב בזמן ללא כל ציפייה לעבודות עתידיות, מה גם שהמשיבה ויתרה במסגרת ההסכם בין הצדדים על הזכות לתבוע בגין טענה זו והותירה את שיקול הדעת המלא לעניין העברת הזמנות עבודה בידי המבקשת.
בתגובתה הוסיפה המבקשת וטענה כי המשיבה לא הוכיחה איתנות כלכלית כנדרש, כאשר צירפה דו"ח כספי לשנת 2018 בלבד. אין כל מידע בדבר מצבה הכלכלי ונכסיה הנזילים נכון למועד זה.
מעבר לכך, המשיבה עצמה טענה בכתב התביעה כי נגרמו לה נזקים כלכליים משמעותיים וכי היא הקטינה פעילותה.
החשש ליכולת הכלכלית של המשיבה גובר נוכח משבר הקורונה.
למבקשת צפויות הוצאות מרובות בניהול תיק זה, באופן שיחייב הגשת תחשיבים כלכליים, חוות דעת, בדיקת מסמכים ועוד.
בהתייחס לעיתוי הגשת הבקשה ציינה המבקשת כי הבקשה הוגשה בשלב זה, בעקבות כישלון הליך הגישור.
תמצית עמדת המשיבה
הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, שכן התביעה הוגשה כבר בחודש אוקטובר 2017 ואילו הבקשה דנן הוגשה רק בחודש מאי 2020.
לגופו של עניין, טענת המבקשת כי התביעה נעדרת עילת תביעה היא טענת סרק, מה גם שהמבקשת לא מצאה לנכון לעתור למחיקת התביעה בגין טענה זו. לעניין עילת תביעה בגין אובדן רווחים, הרי שהמדובר בעילה מוכרת בדין והמשיבה אף ביססה טענה זו.
באשר לחשש מפני אי תשלום הוצאות על ידי המשיבה, היה ואלו ייפסקו לחובתה, הבהירה המשיבה כי על אף הנזקים הרבים שגרמה המבקשת למשיבה, הרי שמצבה הכלכלי עודנו איתן, וכי היא עומדת בכל התחייבויותיה.
לחילופין, טענה כי ההוצאות המבוקשות על ידי המבקשת הן חסרות פרופורציה, וכי לא סביר כי ייגרמו למבקשת הוצאות כתוצאה מניהול התיק, מעבר לסך מוערך של 15,000 שח.
דיון ומסקנות
תקנה 519(א) ל תקנות סדר הדין האזרחי התשמ "ד- 1984 (להלן: "התקנה") קובעת:
"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."
תכליתה של התקנה, כפי שנקבע עוד מקדמת דנא, היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח, כי הוצאותיו של הנתבע ישולמו מקום בו תידחה התביעה נגדו, בייחוד כאשר סיכויי הצלחת התביעה נראים לכאורה קלושים (רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 11.02.2009) להלן: " ענין ל.נ הנדסה"; רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ [פורסם בנבו] (1990), להלן: "עניין אויקל"; וכן ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ פ"ד מז (3) 846 (1993)).
התקנה מעניקה לבית המשפט שיקול דעת רחב, כאשר הפסיקה פיתחה כללים ועקרונות להפעלת שיקול הדעת, תוך שנקבע כי "הוראה על הפקדת ערובה לא תינתן כדבר שבשגרה וחובת הפקדה כאמור תיקבע "לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד" (רע"א 5738/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו] (14.11.13), להלן: "עניין אבו סעלוק").
בתקנות לא נקבעו קריטריונים אותם יש לשקול, עת בא בית המשפט להכריע בבקשה להפקדת ערובה, אולם בפסיקה התפתחו מספר שיקולים אותם יש להביא בחשבון.
בין השיקולים ניתן למנות, את מקום מושבו של התובע, מצבו הכלכלי, סיכויי התביעה, מורכבות ההליך, השיהוי בנקיטתו ומידת תום ליבו של התובע (עניין אבו סעלוק והאסמכתאות בו).
כאשר התובע הינו תאגיד, קבע המחוקק כללים ספציפיים במסגרת סעיף 353א' ל חוק החברות (להלן בהתאמה: " הסעיף" ו"חוק החברות") בו נאמר:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."
בהתאם לפסיקה, תכליתו העיקרית של הסעיף הינה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים. (ראו: רע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ [פורסם בנבו] (14.02.2016), להלן: "ענין אור בנמל"; רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר [פורסם בנבו] פס' 6 (13.7.2008) להלן "ענין נאות אואזיס"; וכן אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 684 (מהדורה 12, 2015)).
מהוראות הסעיף אנו למדים, כי במידה והנתבע מבקש, רשאי בית המשפט לצוות על חברה תובעת ליתן ערובה אם מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת.
לכלל הקבוע בסעיף 353א לחוק החברות, קיימים שני חריגים:
אם החברה הוכיחה כי יש בידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין;
לחילופין, אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב החברה התובעת בהפקדת ערובה.

אכן, לשון הסעיף אינה מתייחסת לשאלת סיכויי ההליך, אולם הפסיקה הביאה שיקול זה בחשבון במסגרת שיקול הדעת הרחב המוקנה לבית המשפט במסגרת האיזון בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הנתבע שלא ייצא נפסד במידה ויזכה בדין.
נטל ההוכחה, כי קיימת הצדקה לפטור את החברה התובעת מהפקדת ערובה, מוטל על כתפי החברה התובעת (רע"א 4128/17 Lauderdale Yachts LTD נ' טאוב (פורסם בנבו, 29.6.2017), להלן: "עניין טאוב").
באשר ליחס שבין תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי לסעיף 353א', קבעה הפסיקה, כי כאשר נדון עניינה של חברה תובעת, "גובר" סעיף 353א' על תקנה 519, בהיותו חלק מדבר חקיקה ראשית המהווה חוק ספציפי לעומת תקנה 519 שהיא בגדר חקיקת משנה ומוקדמת יותר (ר' עניין ל.נ הנדסה).
המשותף לשני ההסדרים האמורים, הוא היותם פרי איזון בין תכליות נוגדות רבות משקל: מחד גיסא, זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין מושכות את החבל לכיוון התובע, ומצדדות בגישה לפיה יש לאפשר לו לקבל את יומו בבית המשפט, מבלי להיתקל במכשולים כלכליים. מאידך גיסא, החיוב בהפקדת ערובה נועד למנוע תביעות סרק, ולהבטיח כי נתבע שיצא מן ההליך השיפוטי שנכפה עליו כשידו על העליונה, לא ייאלץ לשאת בהוצאותיו (רע"א 4381/17 תועלת לציבור נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 2.10.2017), להלן: " עניין תועלת לציבור").
הסטנדרט המחמיר ביחס לחברה בעירבון מוגבל, נועד למנוע שימוש פסול באישיותה המשפטית הנפרדת כדי להימנע מתשלום הוצאות לנתבע – ומשקף תפיסה לפיה זכות הגישה לערכאות של חברה, שהיא אישיות משפטית נטולת קיום "טבעי", משמעותית פחות (עניין תועלת לציבור).
מן המקובץ עולה, כי ביחס לחברה בעירבון מוגבל קיימת "חזקת חיוב בהפקדת ערובה". עם זאת, מדובר, כאמור, בחזקה הניתנת לסתירה על בסיס מספר שיקולים אשר עיקרם הם: מצבה הכלכלי של החברה וסיכויי ההליך (עניין תועלת לציבור).

המסגרת הנורמטיבית
בהינתן כי המשיבה הינה חברה בע"מ, הרי שהסעיף הרלוונטי ביחס אליה הוא סעיף 353א' ל חוק החברות.
משכך, המבחנים ביחס למבקשת הם בהתאם למבחנים שהותוו ביחס לסעיף 353 א' לחוק החברות.
שלבי הדיון
במסגרת דיון על פי סעיף 353א' ל חוק החברות, יש לערוך בדיקה תלת שלבית (ראו: עניין אור בנמל וכן עניין טאוב).
בשלב הראשון -בודק בית המשפט אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתיפסקנה.
בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של החברה התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטרחה הצפוי, וסיכויי התביעה.
אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני.
בשלב השני- בוחן בית המשפט, אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. בהקשר זה יש לזכור כי כאמור, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הינה הכלל ולא החריג.
בשלב השלישי- קובע בית המשפט את גובה הערובה (ראו: רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין, [פורסם בנבו] פס' 8 (13.11.2014); רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ [פורסם בנבו] (‏23.5.2011); וכן עניין ל. נ הנדסה).
בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לערוך איזון בין זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע מחד גיסא, לבין זכותו של נתבע ש"נגרר" להליך משפטי, שלא ייצא נפסד ולא ייפגע בקניינו גם אם יזכה, מאידך גיסא (ראו עניין ל.נ. הנדסה).
כאמור, החזקה היא כי התובעת בהיותה חברה צריכה להפקיד הערובה. על כן, עליה הנטל להראות כי אין הצדקה להפקדה זו.
לאור המקובץ לעיל, נפנה לבחינת הבקשה.
עיתוי הגשת הבקשה
הבקשה להפקדת ערובה הוגשה ביום 6.5.2020 (כאשר התביעה הוגשה באוקטובר 2017).
הגם שנתתי דעתי למועדים האמורים, אין לי אלא לדחות את טענת השיהוי שהעלתה המשיבה.
ראשית, יצוין כי אין בדין מגבלה בדבר עיתוי הגשת בקשה להפקדת ערובה. אכן, מקובל וכך על פי שורת ההיגיון, כי בקשה להפקדת ערובה תוגש בסמוך לאחר הגשת התביעה, זאת כיוון שמטרתה להבטיח כיסוי הוצאות, וככל שמתקדם ההליך גדלות ההוצאות בלא בטוחה לתשלומן ( רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן (פורסם בנבו, 16.01.2013, להלן: " ענין יגרמן")‏‏ .
דא עקא, הדגש הוא על השלב הדיוני בו הוגשה הבקשה, ולאו דווקא לסמיכות המועדים ביחס למועד הגשת התביעה. כך בעניין יגרמן, כאשר נדונה בקשה להפקדת ערובה לאחר שכבר נשמעה פרשת התביעה, הובא נימוק זה בחשבון במסגרת השיקולים אשר היטו את הכף לחובת הבקשה.
אין זה המקרה בענייננו. הבקשה הנדונה הוגשה בשלב מקדמי של ההליכים, עוד בטרם הסתיים קדם המשפט, וקודם שניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית. מקובל עלי הסבר המשיבה כי לא הגישה את הבקשה אלא לאחר שהליך הגישור הסתיים ללא הצלחה. בנסיבות האמורות, אין מקום לדחות את הבקשה מחמת שיהוי ויש לבררה לגופה.
המצב הכלכלי של המשיבה
המבקשת סומכת ידיה על החזקה לפיה יש לחייב את המשיבה, בהיותה חברה בע"מ, בהפקדת ערובה. עוד הדגישה המבקשת כי המשיבה עצמה ציינה כי בעקבות הפרויקט נגרמו לה נזקים כלכליים וכי הקטינה את פעילותה.
המשיבה בתשובתה, הכחישה את טענות המבקשת וטענה כי מצבה הכלכלי איתן וכי אין חשש כי לא תעמוד בתשלום הוצאות, באם ייפסקו לחובתה.
המשיבה צירפה דו"ח כספי לשנת 2018, על פיו היה לה רווח נקי של מעל 900,000 ₪ לאותה השנה. כמו כן, צירפה "חותם אמינות" של חברת דן אנד ברדסטריט, וטוענת כי עמדה בקריטריונים להוכיח לאיתנות פיננסית.
נתתי דעתי לתצהיר כמו גם למסמכים שצורפו לו, ברם, לא מצאתי כי יש בהם כדי להעיד על איתנות כלכלית.
המשיבה הציגה ראיות כוללניות מדי, אשר אין בהן כדי ללמד על מצבה הכספי של המשיבה נכון למועד זה.
כך, הוצגו אסמכתאות דלות, אשר אין די בהן.
לא די בדו"ח כספי בודד לשנת 2018, כדי להעיד על איתנותה הכלכלית של המשיבה נכון להיום.
המשיבה נמנעה מלהציג דו"חות כספיים נוספים ועדכניים, לא צירפה דו"ח תזרים מזומנים, לא הציגה דפי חשבון בנק, לא מסגרות אשראי, לא דו"ח זכויות בנכסים ולא כל מסמך בדבר היקף התחייבויותיה ומצבת חובותיה.
מחדלה של המשיבה מלהוכיח יכולת כלכלית מקבלת משנה תוקף, בשים לב לכך שעל פי דו"ח רשם החברות, רובצים על נכסי המשיבה 17 שעבודים פעילים לטובת בנק הפועלים, לרבות, שעבוד עדכני מחודש פברואר 2020 על סך של 196,788 ₪.
כך גם "חותם אמינות" של חברת דן אנד ברדסטריט, אינו מלמד על איתנות כלכלית.
בכדי להדוף את הבקשה היה על המשיבה לפרוס בפני בית המשפט תמונה מלאה ומפורטת אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות ככל שיושתו עליה, וזאת לא נעשה.
ויודגש, בשים לב לטיב התביעה, היקפה וסכומה, קיימת סבירות כי ההוצאות הצפויות בגין ניהול ההליך תהיינה משמעותיות.
על יסוד המקובץ, הריני קובעת כי לא עלה בידי המשיבה לעמוד בנטל המוטל עליה להראות כי תוכל לשלם את הוצאות ההליך, ככל שיושתו עליה.
סיכויי התובענה
בהתייחס לסוגיית סיכויי התובענה נקבע כי:
"שאלת סיכויי ההליך ... גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל).
עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:
(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).
(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד" (עניין ל.נ. הנדסה לעיל).
כאמור, התביעה מתייחסת לשלושה רכיבים מרכזיים:
חוב בגין עבודות שבוצעו בפרויקט ושלא שולם עבורן - סך 433,979 ₪ (בצירוף הפרשי הצמדה ובצירוף ריבית).
תיקונים ותוספות שבוצעו בפרויקט ולא שולם עבורם - 406,069 ₪
אבדן רווחים - 2,166,117 ₪.
עוד נתבעים סכומים בגין עלות הזרמת הלוואות בעלים למשיבה, עמלות בנק בגין הארכת תוקף ערבויות והוצאות נלוות.
באשר למרכיב אובדן הרווחים, המהווה את עיקר סכום התביעה - מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי סיכויי התביעה לגבי רכיב זה אינם גבוהים, בלשון המעטה.
כאמור, המשיבה דורשת פיצוי עבור אובדן הכנסות עתידיות, ומעמידה אותו ע"ס 2,166,117 ₪ על פי תחשיב של השוואה למצב תיאורטי כאילו הייתה מקבלת מה מבקשת עבודות במשך 6 שנים קדימה (!) .
המדובר בטענה אשר הוכחתה, מעצם טיבה וטבעה מורכבת וקשה למדי.
הקושי הרובץ לפתחה של המשיבה מתעצם בשים לב לכך שההסכם עליו חתמה מכוח המכרז היה קצוב עד שנת 2014. על פי דיני המכרזים לא אמורה להיות למשיבה הסתמכות על התקשרות עתידית מובטחת לעבודות נוספות בעתיד.
נוסף על כך, יהא על המשיבה להתמודד עם ההסכמות המיוחסות לה, כי לא תהא לה זכות תביעה בגין עבודות נוספות וכי למבקשת יהיה שיקול דעת מלא לגבי העברת הזמנות עבודה למי מהקבלנים.
על פני הדברים, ספק רב ביותר אם יעלה בידי המשיבה להוכיח את דרישתה לאובדן רווחים, כמו גם את שיעורה.
באשר לרכיב התשלום עבור תיקונים ותוספות - הנטל מוטל על המשיבה להוכיח את זכאותה הנטענת . לעת הזו, אין מקום לקבוע כי הסיכויים של המשיבה להוכיח רכיב זה הם אפסיים, ברם עם זאת, אין בידי להתרשם כי סיכויי ההצלחה ל הוכחתו גבוהים במיוחד.
באשר לרכיב המתייחס לחוב בגין עבודות שבוצעו – הצדדים חלוקים בשאלה העובדתית האם החשבון שהציגה המשיבה למבקשת אושר על ידי המבקשת אם לאו. ביחס לרכיב זה, אין בידי לשלול את סיכויי התביעה, ואולם, מדובר בסכום של כ -433,979 ₪ (נומינלי) מתוך כלל סכום התביעה.
בנסיבות העניין, נוכח השלב בו מצוי ההליך, ובטרם הוגשו ראיות מטעם הצדדים, לא ניתן להעריך בוודאות את סיכויי התביעה. ככל שהדבר נחוץ לצורך הכרעה בבקשה שבפני, נראה כי אין מדובר ברמה כזו גבוהה של סיכויי תביעה, אשר מצדיקה שלא לחייב בהפקדת ערובה.
סיכום ביניים
לאחר ששקלתי את הדברים בכובד ראש, לא שוכנעתי כי עלה בידי המשיבה לסתור את החזקה המצדיקה לפטור אותה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, ככל שייפסקו.
אוסיף ואדגיש, כי הגם שנתתי דעתי בכובד ראש לזכות הגישה לערכאות של המשיבה, לא מצאתי כי יש בכך כדי לשנות מן התוצאה.
משכך, קיים יסוד לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת.
שיעור הערובה
המבקשת עותרת לחייב המשיבה בהפקדת סכום בסך 300,000 ₪, המהווים כ-10% מסכום התובענה.
המשיבה, הדוחה את דרישת המבקשת, טוענת טענה חלופית, לפיה גובה הערובה לא צריך לעלות על 15,000 ₪.
בנסיבות העניין, סבורני כי יש לחייב את המשיבה בסכום הפקדה משמעותי. ברם, הסכום המבוקש על ידי המבקשת הינו מופרז.
בקביעת שיעור הערובה וטיבה, יש מקום לאזן בין זכות הקניין של המשיבה לבין זכות הגישה לערכאות. יש לשמור על עקרון המידתיות, תוך איזון ראוי בין כלל השיקולים הרלבנטיים לעניין.
בסוגייה זו יש ליתן את הדעת לתכלית שבבסיס האפשרות לחיוב בערובה - מניעתה של הסתתרות מאחורי אישיות משפטית ערטילאית, כדי להימנע מלשאת בתשלום הוצאות, שיכול ויושתו על תובעות, שאינן אדם פרטי (עניין נאות אואזיס; עניין ל.נ. הנדסה). תכלית זו מחייבת לא רק את עצם חיוב המשיבה במתן ערובה, אלא גם את העמדת הערובה על סכום הולם, שייתן ביטוי ריאלי להוצאות העשויות להיפסק לטובת המבקשת, אם תידחה התובענה.
תפקיד בית המשפט בקביעת גובה הערובה, הוא בהערכת סכום ההוצאות בו המשיבה עשויות להיות מחויבות, ולאו דווקא בהערכת ההוצאות הצפויות בפועל של המבקשת בניהול הגנתה.
אחד הכלים להערכת גובה ההוצאות העשויות להיפסק בתום המשפט הוא סכום התביעה, שהרי תקנה 512(ב) ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת :
" בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון" (בסוגיה זו ראו ע"א (מחוזי ירושלים) 11257/07 עיריית אילת נ' קנדרה (ישראל) בע"מ (פורסם בנבו), 24.07 .2008)).
בהתחשב במכלול השיקולים ולאחר עריכת האיזונים הנדרשים, תוך יישום הדין והפסיקה ביחס למקרה הקונקרטי, הריני סבורה כי חיוב המשיבה להפקיד 65,000 ₪, מהווה איזון נכון וראוי, בין הצורך להבטיח את הוצאות המבקשת, אם ובמידה שתזכה בדין, לבין הצורך שלא לפגוע יתר על המידה בזכות הגישה לערכאות.
בסיום הדברים יצויין כי אין בהחלטה זו משום נקיטת עמדה מכרעת ביחס לטענות הצדדים בהליך העיקרי.
סוף דבר
הבקשה מתקבלת בחלקה.
המשיבה תפקיד בקופת בית משפט סך של 65,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית.
בשים לב לצוק העיתים נוכח משבר הקורונה, ובהתחשב בפגרת הקיץ, הריני קובעת כי ההפקדה תהיה עד ולא יאוחר מיום 14.9.2020.
בהיעדר הפקדה תוך המועד שהוקצב - תימחק התביעה.
נוכח התוצאה , הריני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.
בכדי לוודא את ביצוע ההפקדה במועד שהוקצב, ייקבע התיק לתזכורת פנימית ליום 15.9.2020.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תש"פ, 14 יולי 2020, בהעדר הצדדים.