הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 62096-02-17

לפני כבוד השופט גרשון גונטובניק

התובעים:
יוסף לוי ו-231 אח'
על-ידי באי-כוחם - עורכי-הדין גלעד נרקיס ולימור ביתן

נ ג ד

הנתבעים:
.1 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
על-ידי באי-כוחו - עורכי-הדין תום דרמן, רן פלדמן ואהוד ארצי
.2 עו"ד ירון כהן (ניתן צו פשט"ר)
.3 אלון סלומון
.4 גלובאל פראגון בע"מ

בקשה לגילוי מסמכים ועיון בהם
החלטה

לפניי בקשת התובעים (להלן: המבקשים) למתן צו לנתבעים לגילוי ועיון במסמכים שברשותם.
רקע
1. הנתבע 2, עו"ד ירון כהן (להלן: הנאמן) הוא המנהל ומבעלי הנתבעת 4, חברת גלובאל פראגון בע"מ הישראלית (להלן: החברה), שעסקה בשיווק מיזמי נדל"ן בארה"ב לקבוצות רכישה מישראל. התובעים (232 במספר) הם חלק מכ-450 משקיעים שהשקיעו כספים רבים בעשרה פרויקטים שונים, שנוהלו על-ידי החברה במסגרת קבוצות רכישה. הנתבע 3, הוא שותפו של הנאמן בחברה וניהל את פעילות החברה בארה"ב. הנתבע 1, הבנק הבינלאומי הראשון סניף רחובות (להלן: הבנק) הוא סניף הבנק שבו ניהל הנאמן ארבעה חשבונות בנק, שבהם הפקידו המשקיעים את כספם לצורך השקעתם במיזמי הנדל"ן. שלושה חשבונות רשומים על שם הנאמן בשיתוף עם אנשים נוספים, והחשבון הרביעי רשום על שם החברה (להלן: ארבעת החשבונות).
ביום 25.11.12 הודיעה החברה למשקיעים על הפסקת פעילותה בשל קשיים כלכליים, וזמן מה לאחר מכן הוכרז הנאמן כפושט רגל. המבקשים טוענים כי לאחר הפסקת הפעילות הם גילו מעשי הונאה ותרמית חמורים מצד הנתבעים 2-4, שבעטיים מחצית מכספי המשקיעים נעלמה. מאחר שהנאמן והבנק סירבו לספק למבקשים את מסמכי החשבונות, על מנת שיוכלו להתחקות אחר גורל כספם, הגישו שישה מתוך 232 המבקשים דנן (להלן: ששת המבקשים) המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בת"א נגד הנתבעים 1-4 (להלן: המרצת הפתיחה).
בהמרצת הפתיחה נטען כי ששת המבקשים הם חברי ועד הפעולה הארצי של משקיעי החברה, והם עתרו לכך שבית המשפט יורה לנתבעים למסור לידיהם את מלוא המידע בנוגע לחשבונות הנאמנות. כמו כן עתרו ששת המבקשים גם לסעד הצהרתי לפיו הבנק נחשב לנאמן מכוח חוק הנאמנות, התשל"ט – 1979, ולשומר מכוח חוק השומרים, התשכ"ז – 1967, ביחס לכספים שהופקדו בחשבונות האמורים. בדיון המקדמי ויתרו המבקשים על הסעד ההצהרתי ביחס לבנק, והסתפקו בצו עשה שיורה לו למסור לידיהם את הפרטים בנוגע לחשבונות הנאמנות. הנאמן טען כי אינו רשאי למסור את המידע לאור חסיון עורך-דין - לקוח שחל כלפי כל יתר המשקיעים שלא הסכימו למסירת המידע. הבנק טען כי אינו רשאי למסור את המידע לאור חסיון בנק - לקוח, מאחר שששת המבקשים אינם בעלי החשבונות אלא רק נהנים מכוח החשבונות האל ה, כאשר בעלי החשבונות הם הנאמן, החברה ועוד מספר משקיעים בודדים נוספים.
ביום 30.12.2013 ניתן פסק דינו של בית משפט זה (מפי חברתי כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן) בהמרצת הפתיחה (להלן: פסק הדין) בו הוא הורה לנאמן למסור לששת המבקשים את כל דפי החשבון של ארבעת החשבונות מיום שנפתחו ועד ליום מתן פסק הדין, למעט פרטיהם של המשקיעים שלא צורפה הסכמתם למסירת המסמכים (רובם המכריע של המשקיעים, כ- 330 במספר, הסכימו למסירת המסמכים). עוד קבע בית המשפט בפסק הדין, כי אם הנאמן לא ימציא את המסמכים במועד שקצב להם, הרי שהבנק יהיה מחויב להמציא מסמכים אלה. הנאמן לא המציא המסמכים במועד, ולפיכך הבנק המציא את המסמכים, אך התעוררה מחלוקת האם נמסרו כולם. המבקשים הגישו לבית המשפט שנתן את פסק הדין בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, ובית המשפט נתן שתי החלטות שמבהירות את כוונתו ושמחייבות את הבנק להשלים את המצאת המסמכים כפי שנקבע. בקשת רשות ערעור, שהגיש הנאמן נגד החלטות אלה לבית המשפט העליון , נדחתה על-ידי כבוד השופט הנדל ביום 7.12.15 (רע"א 5145/15).
2. בעקבות המידע שהתקבל מהמסמכים הגישו אותם מבקשים, יחד עם עוד 226 משקיעים מתוך כלל המשקיעים בחברה, את התביעה שלפני נגד אותם ארבעת הנתבעים (הנאמן, שותפו, החברה והבנק), ובה עתרו לפיצויים בסך 15,000,000 ₪ בגין נזקיהם.
3. במסגרת תביעה זו הגישו התובעים (המבקשים) בקשה לגילוי ועיון במסמכים. לשיטתם, הם לא קיבלו מסמכים שהיו אמורים לקבל במסגרת מימוש פסק הדין בהמרצת הפתיחה, וכן עתרו למסירה של מסמכים נוספים.
לטענת המבקשים, המסמכים המבוקשים על ידם רלוונטיים לבירור המחלוקת מושא התביעה הנוכחית. הבנק לא המציא את כל המסמכים שחויב להמציאם בפסק הדין הקודם, והמבקשים נאלצו לפתוח בהליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט, וגם לאחריה המציא הבנק רק חלק מזערי מהמסמכים אותם נדרש להמציא, כאשר חלק ניכר מהפרטים הושחרו על ידו. לפיכך אין כפילות בבקשת גילוי המסמכים הנוכחית יחסית למה שנתקבל במסגרת המרצת הפתיחה, ויש לחייב את הבנק במסירת המסמכים המבוקשים. המבקשים פירטו בבקשתם את פרטי החשבונות והמסמכים המבוקשים, והפנו לפסיקה רלוונטית התומכת בבקשתם. לטענתם, הבנק הוא זה שהמציא להם, במסגרת יישום פסק הדין של המרצת הפתיחה, מסמכים חלקיים, מבולבלים ובלתי מסודרים, ולכן לא הצליחו לפרט באופן מדויק אלו מסמכים קיבלו ואלו טרם. לטענתם, הבנק עשה מאמצים על מנת למנוע מהם לגלות מה עלה בגורל כספם, ונקט בסחבת בניהול ההליכים.
עוד טענו המבקשים, כי יש לדחות על הסף את טענת הבנק למעשה בית דין, מאחר שאין המדובר באותם צדדים ובאותן העילות. המרצת הפתיחה הוגשה, כזכור, רק על-ידי 6 מתוך 232 התובעים כאן. לטענתם, הבנק לא פירט את רשימת המסמכים שלכאורה המציא בעבר. לעומת זאת המבקשים פירטו המסמכים הנדרשים להם. בקשתם אינה טעונה תצהיר, שהרי היא מבוססת על כתבי הטענות ועל טענות משפטיות שאינן שנויות במחלוקת, מה גם שהבנק עצמו לא צירף תצהיר לתגובתו. למען הסר ספק צירפו המבקשים תצהיר לתגובתם לתשובת הבנק, התומך הן בבקשתם והן בתשובתם לתגובה.
4. לטענת הבנק, יש לדחות הבקשה לגילוי מסמכים על הסף, ולחילופין לגופה. בהמרצת הפתיחה פעלו ששת המבקשים בשם כלל המשקיעים בהיותם ועד הפעולה הארצי של משקיעי החברה, ובתוכם גם 232 התובעים בתביעה הנוכחית. לפיכך, יש לדחות על הסף את הבקשה, בשל מעשה בית דין שנוצר מכוח פסק הדין בהמרצת הפתיחה. הבנק השקיע משאבים רבים מאד על מנת למלא אחר פסק הדין בהמרצת הפתיחה, ואף שכר עובדת במיוחד למטרה זו שעבדה על כך מספר שבועות.
גם לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה מאחר שמדובר בבקשה גורפת וכוללנית של מסמכים רבים שאינם רלוונטיים לבירור התביעה, וכל מטרת המבקשים היא לערוך מסע דיג פסול. כמו כן המבקשים לא מילאו אחר הערות בית משפט זה בישיבת קדם המשפט האחרונה שהתקיימה בתיק, ולא צמצמו את בקשתם המקורית. כך למשל דרשו המבקשים עשרות נהלים פנימיים סודיים של הבנק שאינם רלוונטיים לתביעה דנן, וכך גם דרשו מסמכים בעניין רווחיות הסניף או מנהלת האזור שמשוללות כל רלוונטיות לבירור התביעה. באשר לדרישת המבקשים לגילוי נהלים בעניין איסור הלבנת הון, הפנה הבנק לפסיקה הקובעת כי חשיפתם תפגע באינטרס הציבורי, באופן שעולה על התועלת ליחיד שמבקש את גילויים. עוד טען הבנק כי הוא לא הפר החלטות שיפוטיות של בית המשפט במסגרת המרצת הפתיחה, וכי המבקשים נמנעו מלצרף תצהיר לאימות עובדות בקשתם, לרבות אימות טענתם כי הבנק הפר החלטות שיפוטיות. לטענת הבנק, המבקשים לא פירטו באופן ברור ומסודר מהם המסמכים שקיבלו מהבנק במסגרת המרצת הפתיחה. באשר לדרישה לגילוי דוחות ביקורת של בנק ישראל, הפנה הבנק לפסיקה הקובעת כי חל חיסיון על דוחות אלה, ואין למסרם.
דיון
5. על פי הפסיקה, זכות העיון במסמכים נגזרת מזכות היסוד של הגישה לערכאות, שכוללת בחובה גם את הזכות להליך ראוי. הכלל הנקוט בבקשה לגילוי ועיון במסמכים הוא להעדיף את הגילוי המירבי, אלא אם כן יש טעמים של ממש להגביל את זכות העיון, כאשר החיסיון הוא החריג (ראו הדיון אצל משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי – הלכה ומעשה 789-788 (כרך ראשון, 2007). הפסיקה פירשה בהרחבה את הרלוונטיות שצריכה לעמוד בבסיס בקשת הגילוי (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, פ"ד מט(4) 54 (1995), בפסקה 7 לפסק הדין)(להלן: פרשת אזולאי). הדין ידוע, ואין מקום להאריך.
6. להלן אבחן את סוגי המסמכים השונים המבוקשים:
7. נהלים פנימיים של הבנק ושל בנק ישראל (סעיף 10 לבקשה)–
א) אכן נהליו של בנק יכולים להיות רלוונטיים להוכחת עוולת הרשלנות ולהוכחת הפרות חוזיות, שכן אם יוכח כי הבנק הפר את הקבוע במפורש בנהליו שלו עצמו, יכולה להיות לכך משמעות נורמטיבית. כפי שעולה מהפסיקה שהביאו המבקשים בבקשתם (ת.א. (מרכז) 50473-02-17 צפורה גוטמן נ' בנק דיסקונט – סניף ירושלים (פורסם במאגרים, 2018, להלן: פרשת ציפורה גוטמן) פיסקאות 8-5; ע.א. (חיפה) 4469/97 שלי בירנהק נ' בנק מסד בע"מ (פורסם במאגרים, 1999) פיסקאות 16-11) אכן היו מקרים שבתי המשפט הורו לבנקים לגלות נהליהם. יפים לעניינו דבריו של כב' השופט צבי ויצמן בפרשת ציפורה גוטמן (פיסקאות 8-7):
ראשית לא שוכנעתי מתוך הנטען כי אכן עסקינן ב"סוד מסחרי" וכי הנהלים הנזכרים עונים על הגדרת הדיבור "סוד מסחרי" הנזכרת בסע' 5 לחוק העוולות המסחריות ...
כך לא הובהר בתגובת הבנק מדוע יש בנהלים משום סוד המקנה לבעליו יתרון עיסקי על פני מתחריו, קשה גם לראות מהו הנזק העלול להיגרם לבנק כתוצאה מחשיפתו של נוהל שתכליתו, לכאורה, היא הסדרת אופן פתיחת חשבונות נאמנות והפיקוח עליהם. 
מכל מקום, גם אם נראה בנהלים משום סוד מסחרי הרי שהחסיון הנוגע להם הוא יחסי ובית המשפט רשאי לשקול בדעתו את חסיונם בהתחשב בנזק העלול להגרם למי מהצדדים. 
בנדון דומה כי הנזק העלול להיגרם למבקשת ואף לתובעים מאי גילוי נהלי הבנק לעניין פתיחת חשבונות נאמנות עולה על הנזק העלול להגרם לבנק כתוצאה מכך וכי הענין שיש בגילוי הראיה לצורך עשית צדק עדיף על הנטען באשר לחסיונה. 
אולם, בטרם קבלת החלטה, וכדי שככל שאורה על גילוי תתלווה אליו פגיעה מינימלית בבנק, אבקש לעיין במעמד צד אחד בנהלים המבוקשים (ראו רע"א 637/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. אברת - סוכנות ביטוח בע"מ, פד"י נה(3) 661, 664 (2001) ).
ב) לפיכך אני מורה לבנק להמציא לעיונ י (במעמד צד אחד), את נהליו הפנימיים שנתבקשו בסעיף 10 לבקשה, על מנת שאוכל לקבוע האם יש מקום לחשוף אותם או חלקים מהם. יש לציין כי בתחילת סעיף 10 לבקשה דרשו המבקשים שיגולו להם – "נוהלים פנימיים הנוגעים לסוגיות המתעוררות בתובענה, לרבות...", ואז המשיכו ופירטו המבקשים בהמשך סעיף 10 לבקשתם, את הנהלים המבוקשים על ידם. הפירוט שהביאו המבקשים בהמשך סעיף 10 יכול להיות רלוונטי לתובענה דנן, אולם הפתיח הגורף שצוטט לעיל, מהווה דרישה גורפת, כוללנית וסתמית, ללא שום תיחום והגדרה, ולפיכך אין להעתר לה.
נהלים אלה יימסרו לעיון עד תאריך 18.7.19.
ג) באשר לנהלי בנק ישראל המבוקשים בסעיף 10 לבקשה, הרי שככל שמדובר בנהלים שמפורסמים לציבור, על הבנק למסור למבקשים את שמו המלא של הנוהל הרלוונטי, ולהפנות את המבקשים למקום שבו הוא מתפרסם. באשר לנהלי בנק ישראל שאינם מפורסמים, ככל שקיימים כאלה, תימסר הודעה מתאימה בדבר עצם קיומם , ואז יוכלו המבקשים לכלכל צעדיהם. לא אקבע מסמרות בשאלה האם יש למסור אותם, או בדבר המתכונת הדיוניות שיש לנקוט בה בעניין זה.
הודעה כאמור תימסר עד תאריך 18.7.19.
ד) בנוגע לנהלים בעניין איסור הלבנת הון, שהוזכרו בסעיף 10 לבקשה, לא שוכנעתי כי נהלים אלה רלוונטיים לסכסוך הנוכחי, ויש לשים לב לפסיקה אליה הפנו באי-כוח הבנק בדבר החשש בעתיד לנזק לכלל הציבור בשל חשיפת נהלים רגישים אלה (ראו: ת"א 38805-10-16 שילת לעד בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם במאגרים, 2018) בפיסקאות 42-38 ). אני מחריג אפוא את נהלי איסור הלבנת הון מתוך כלל הנהלים המבוקשים שהוריתי לעיל לבנק להמציאם לעיוני.
8. מסמכי פתיחת החשבונות מושא התובענה (סעיף 11.א. לבקשה):
מסמכי הפתיחה של שלושת חשבונות הנאמנות שבבעלות הנאמן (חוץ מהחשבון הרביעי שבבעלות החברה), צורפו ע"י הנאמן כנספחים 3-1 לכתב הגנתו. אולם זאת עשה הנאמן לפנים משורת הדין, שכן בית המשפט בפסק הדין בהמרצת הפתיחה לא נעתר לדרישת ששת המבקשים להמצאת מסמכים אלו, למרות שהדבר צוין בסיכומיהם בהמרצת הפתיחה (ראו: סעיף 41 לסיכומי המבקשים, וסעיף 21 לסיכומי התשובה מטעם המבקשים, אשר מציינים שניהם כי מבוקש להמציא לידיהם את כל המסמכים שפורטו במכתבם מיום 29.5.13. במכתב זה, שנשלח על-ידי ב"כ ששת המבקשים בהמרצת הפתיחה לב"כ הבנק מיום 29.5.13, בעניין המסמכים שאת גילויים מבוקש, אכן צוינו בסעיף 6.1 מסמכי פתיחת החשבונות, להלן: "מכתב דרישת הגילוי").
מכל מקום, מאחר שהנאמן בחר מיוזמתו לצרף לכתב ההגנה מטעמו את מסמכי פתיחת החשבונות של שלושה מתוך ארבעת החשבונות שבנדון, הרי שיש לראותו כמי שוויתר על זכותו לפי פסק הדין שלא להמציא מסמכים אלה. כמו כן, משיקולי צדק וסבירות נראה כי מן הראוי שהבנק יצרף גם את מסמכי פתיחת החשבון הרביעי, שרשום על שם החברה שבבעלות וניהול הנאמן, אחרי שכבר ממילא כבר הונחו לפנינו מסמכי הפתיחה של שלושת החשבונות האחרים. זאת גם לאור העובדה, שבית המשפט בפסק הדין התייחס לחשבון זה וחייב את המצאת דפי החשבון שלו, בדיוק כמו שהוא התייחס לשלושת החשבונות האחרים.
לפיכך אני מורה לבנק להמציא לידי המבקשים את מסמכי פתיחת החשבון הרביעי, שמספרו 409-207535. המסמכים הרלוונטיים יימסרו עד תאריך 18.7.19.
9. "דפי חשבונות בנק נשוא התובענה...למעט דפי חשבון אשר הומצאו בהליך המרצת הפתיחה" (סעיף 11.ב. לבקשה) –
בעניין דפי החשבון, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים, האם הבנק קיים את פסק הדין בהמרצת הפתיחה, אם לאו. אין בכוונתי להכריע במחלוקת זו, שמשמעותה ניהול מחודש של הליך מורכב שבירורו הסתיים, לטוב ולרע. לפיכך, על המבקשים, ככל שהם מעוניינים בכך, לחזור לערכאה שנתנה את פסק הדין בהמרצת הפתיחה, ולפעול כפי שימצאו לנכון. כך למשל הם יוכלו לשקול לנקוט בבקשה נוספת לביזיון בית המשפט, כפי שכבר נקטו בעבר. תוצאה זו מתבקשת הן משיקולי הצדק וההוגנות והן משיקולי יעילות, שכן הסוגיה נדונה בבית משפט זה בהרחבה ובאריכות.
אני מקבל את טענת הבנק כי יש לדחות על הסף את בקשת המבקשים באשר למסמכים אלה בשל מעשה בית דין שנוצר מכוח פסק הדין בהמרצת הפתיחה.
אינני מקבל את טענת המבקשים כי לא קם מעשה בית דין מאחר שהמרצת הפתיחה הוגשה רק על-ידי 6 מתוך 232 המבקשים (התובעים) דנן, ובעילות תביעה אחרות. מעשה בית דין פועל גם כלפי כלל הגורמים ש הם בעלי קרבה משפטית לאותם הצדדים, שהיו בעלי דין בהליך הקודם, שיצר את מעשה בית הדין (ראו אצל גבריאל הלוי תורת הדיון האזרחי 514-512 (כרך שני, 2017)). עוד נקבע בפסיקה, כי לצורך החלת הדוקטרינה של מעשה בית דין, אין צורך בזהות העילות או בזהות הסעדים, אלא די בזהות העניין, דהיינו זהות בתוכן העובד תי שמקים את העילה המשפטית (שם, בעמ' 516-514).
בענייננו, הקרבה המשפטית בין התובעים שלפני לתובעים בהמרצת הפתיחה ברורה, והמדובר למעשה באותו עניין ובאותה פרש ה. התביעה שלפני היא המשכה הטבעי של המרצת הפתיחה, שכן ברור שהמסמכים שהתבקשו שם אמורים היו להוות בסיס לתביעת המשך, ככל שיימצא להגישה. כמו כן ששת התובעים בהמרצת הפתיחה, שהינם חלק מ-232 התובעים דנן, הציגו עצמם בהמרצת הפתיחה כחברי ועד הפעולה הארצי של משקיעי גלובאל פראגון בע"מ, המייצגים קבוצה של 450 משקיעים שהשקיעו בעשרה פרויקטים שונים שנוהלו ע"י החברה (סעיף 1.1 להמרצת הפתיחה, נספח 4 לכתב ההגנה של הנאמן בתיק דנן). כמו כן, הבנק צירף לתגובתו (נספח 1) את פרוטוקול ישיבת הועד הארצי מיום 8.1.12 שבו צוין כי עשרת חברי הוועד הארצי (שחמישה מתוכם הם חמישה מתוך ששת המבקשים בהמרצת הפתיחה) הם הנציגים של כ-450 משקיעי החברה, ושהם החליטו פה אחד לייפות את כוחו של עו"ד גונן בן יצחק לבדוק את חשבונות הנאמנות של הפרו יקטים השונים שנוהלו בבנק. ואכן, מאוחר יותר, עו"ד גונן בן יצחק הוא שהגיש ב שם ששת המבקשים את המרצת הפתיחה נגד הבנק, הנאמן, שותפו של הנאמן והחברה. כמו כן צוין בפסק הדין הקודם כי המבקשים הודיעו שרוב מכריע של המשקיעים, 330 מתוך כ- 450, חתם על הסכמה למסירת מסמכי הבנק בחשבונות הנאמנות לידי המבקשים בהמרצת הפתיחה.
צבר הנסיבות הללו מכונן קרבה משפטית ברורה, שדי בה לכונן מעשה בית דין. המבקשים טוענים כי הבנק בכתב התשובה להמרצת הפתיחה הכחיש את היותם של ששת המבקשים ועד הפעולה של המשקיעים, מאחר שהם לא הציגו ייפויי כוח. אולם מעבר לעובדה שהכחשה בכתב התשובה מתפרשת בדרך כלל כהיגד של "הוכח את טענתך", הרי שבהמשך ההליך של המרצת הפתיחה, לאחר הגשת כתב התשובה של הבנק, התקבלו הסכמות בכתב של מרבית המשקיעים לכך שמסמכי החשבונות יימסרו לאותם ששת המבקשים בהמרצת הפתיחה.
10. "מסמכים על שמות מעבירי/מפקידי כספים...למעט מסמכים שהומצאו במסגרת בהליך המרצת הפתיחה" (סעיף 11.ג. לבקשה) –
מאחר שמסמכים אלו כבר נדרשו ע"י המבקשים במסגרת המרצת הפתיחה, ובית המשפט במסגרת פסק הדין בהליך הקודם לא נעתר לדרישה זו, הרי שאין למוסרם במסגרת ההליך בתיק הנוכחי בשל מעשה בית הדין.
11. "מסמכי ההעברות והחשבונות בשקלים, בדולרים או במטבע אחר" (סעיף 11.ד. לבקשה) –
מאחר שמסמכים אלו כבר נדרשו ע"י המבקשים במסגרת המרצת הפתיחה, ובית המשפט בפסק דינו לא נעתר לדרישת התובעים בעניין זה, הרי שאין למוסרם במסגרת ההליך בתיק דנן לאור מעשה בית הדין.
12. ההסכם שהיה לבנק עם ירון לגבי המרת שקלים לדולרים בחשבונות לרבות פירוט באיזה שער ואיזה עמלות המרה (סעיף 11.ד. לבקשה) –
פריט זה אינו מוזכר במכתב דרישת הגילוי, והוא רלוונטי על מנת להתחקות אחר היעלמותם הנטענת של כספים רבים וגלגוליהם השונים. לפיכך אני מורה לבנק למסור הסכם זה למבקשים, לרבות שיעורי השערים והעמלות.
ההסכם יימסר עד תאריך 18.7.19.
13. תכתובת פנימית (סעיף 12 לבקשה)–
מסמכים אלו כלולים במכתב דרישת הגילוי שהוגש במסגרת בהמרצת הפתיחה, בסעיף 6.2 למכתב: "העתק מכל התכתובות, מכל מין ו/או סוג, אשר נערכו בין הבנק לבין הנאמנים עו"ד ירון כהן ושותפיו ו/או מי מטעמו". אולם גם ביחס לרכיב בית המשפט בפסק דינו לא נעתר לדרישת המבקשים, אלא הסתפק בדפי החשבונות בלבד. אם המבקשים סבורים בכל זאת שגם מסמ כים אלה היה על הבנק לגלות לפי פסק הדין בהמרצת הפתיחה, הרי שבאפשרותם לנסות למצות את אכיפת פסק הדין ביחס לפריט זה בערכאה שנתנה את פסק הדין. לא אנקוט עמדה בעניין זה. מכל מקום, אין להכריע בסוגיה זו מחדש במסגרת הליך זה.
14. דוחות ביקורת (סעיף 13 לבקשה) –
מסמכים אלו כלולים במכתב דרישת הגילוי, בסעיף 6.3 למכתב: "העתק מכל הדוחות הפנימיים שהיו בקשר עם חשבונות הבנק המפרטים לעיל". לפיכך, כפי שהוסבר לעיל העניין מוצה בהליך הקודם, וקיים מחסום של מעשה בית דין לפתוח שוב את הדיון באותו נושא.
באשר לדוחות הביקורת של בנק ישראל והמפקח על הבנקים, הרי שנקבע בפסיקה, שלהבדיל מדוחות ביקורת פנימיים של הבנק, שאינם חסויים מפני גילויים לצד שכנגד במסגרת הליך משפטי, הרי שדוחות ביקורת של בנק ישראל עומדים בחסיונם במסגרת גילוי מסמכים שבין הצדדים. כך תוארו הדברים ע"י כבוד המשנה לנשיא (כתוארו אז) ברק בפרשת אזולאי, בעמ' 67 :
נראה לי אפוא, כי אין לגלות את דו"ח בנק ישראל. נמצא כי יש להבחין בין גילויו של דו"ח הביקורת הפנימית לבין גילויו של דו"ח בנק ישראל. את הראשון יש לגלות. את השני אין לגלות. תוצאה זו מוצדקת היא לאור השוני בהוראות הדין החלות על דו"חות אלה ותכליתן. ההוראה בדבר דו"ח הביקורת הפנימית קובעת הוראת היעדר קבילות. ממנה אין להסיק חיסיון מפני גילוי לצד. אמת, הן לעניין דו"ח הביקורת הפנימית והן לעניין דו"ח בנק ישראל מצויה הוראת סודיות. לעניין דו"ח הביקורת הפנימית מסקנתי הינה כי אין לגזור מדין הסודיות דין חיסיון. לעומת זאת, לעניין דו"ח בנק ישראל, מסקנתי הינה כי יש לגזור מדין הסודיות דין חיסיון. השוני בתוצאה נגזר מהשוני בתכלית המונחת ביסוד הוראות הסודיות. הביקורת הפנימית נועדה, בראש ובראשונה, להגן על האינטרס של התאגיד שבו מתקיימת הביקורת. הביקורת היא "פנימית". לעומת זאת, הביקורת של בנק ישראל נועדה להגן, בראש ובראשונה, על אינטרס הציבור. הביקורת היא "חיצונית". בעוד שלעניין הביקורת הראשונה לא נדרש חיסיון הדו"ח המוכן על-ידיה, ודי בדיני אי הקבילות, לעניין הביקורת השנייה נדרש חיסיון אשר יגן על חילופי המידע בין הבנק המרכזי לבין הבנק המסחרי.

וראו עוד בעניין זה פסיקה שניתנה לאחרונה, לפיה גם מכוח חוק חופש המידע לא ניתן לקבל דוחות ביקורת של בנק ישראל, וזאת על מנת להבטיח את איכות הפיקוח על הבנקים. כך תיאר את הדברים כבוד השופט עמית בעע"מ 5089/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' בנק ישראל (פורסם במאגרים, 2018) בפיסקה 21:
למערכת הפיננסית מאפיינים ייחודים [...]. אין להקל ראש בעמדה המקצועית של בנק ישראל, לפיה פרסום דוחות ביקורת עלול לגרום לזעזועים במערכת הפיננסית נוכח רגישותה, בהתחשב בכך שזעזוע בבנק אחד עשוי "להדביק" בנקים ומוסדות פיננסיים אחרים. ... כפי שעולה מטיעוני המשיבים, בין הבנקים לבין הפיקוח על הבנקים מתקיים דיאלוג שוטף והיוועצות במגוון של נושאים ותחומים, ולא רק יחסי פיקוח-ביקורת במובן הצר והפורמלי. האפשרות כי דיאלוג זה ייחשף בהליכים אחרים, ובמיוחד בהליך פומבי מטבעו כמו הליך לפי חוק חופש המידע, עלולה להביא לאפקט מצנן (chilling effect). לכך עשויה להיות השלכה של ממש ביחסים השוטפים בנק-פיקוח על הבנקים, והדיאלוג הדינמי בנק-המפקח על הבנקים עלול להיפגע. כך, לדוגמה, שני הצדדים עשויים להקצין את עמדותיהם, תוך "פזילה" לאפשרות כי הדברים ייחשפו לעין הציבור ודיבור לפרוטוקול, חלף דו-שיח ענייני ומקצועי.
אכן, הליך הפיקוח והביקורת אינו וולונטרי, אך מטבע הדברים איכותו ויעילותו מושפעת ממידת הפתיחות, השקיפות והנכונות לשתף פעולה מצד הבנקים המפוקחים. חשש לחשיפת המידע המוחלף בין הפיקוח על הבנקים לבין הבנקים, עלול להקשות, להאריך ולסרבל משמעותית את הליך הביקורת. הסודיות שהטיל המחוקק באה לעודד אפוא שקיפות ופתיחות ביחסים בין הגורם המפקח לגורם המפוקח, ולא שקיפות כלפי כולי עלמא.
15. מסמכים בעניין רווחיות הסניף ומנהלת האזור (סעיפים 14.א. ו – 14.ב. לבקשה) -
המבקשים לא הצליחו לשכנע בדבר הרלוונטיות של המסמכים להוכחת התובענה. כל שציינו בבקשתם היה ש "מסמכים אלו חיוניים ורלבנטיים, שכן יש בהם כדי לחשוף את המניעים האמיתיים של הבנק בהתנהלותו, ולסייע בחקר האמת ובחשיפת התשתית העובדתית השלמה והמלאה" (סעיף 14.1 לבקשה). בתגובתם לתשובת הבנק אין התייחסות ספצי פית נוספת של המבקשים למסמכים אלה, זאת למרות שהבנק טען שאינם רלוונטיים כאמור (ראו: סעיפים 97-92 לתגובת הבנק). לא ברור מהנמקה זו של המבקשים, כיצד יש במסמכים אלו בעניין רווחיות הסניף ומנהלת האזור כדי להוכיח את רכיבי עוולת הרשלנות, או הפרות חוזיות, או כי הייתה כאן הפרה של נהלי הבנק וניהול לא הגון של הכספים כפי שנטען בתביעה. לא זו אף זו, באשר לדרישת המבקשים במסגרת מסמכי הרווחיות לקבל לידיהם ריכוז של העמלות והאגרות ששולמו בגין החשבונות שבנדון, הרי שהבנק טען בתגובתו כי נתונים אלו נמצאים בדפי החשבון שהבנק כבר העביר למבקשים במסגרת המרצת הפתיחה, אולם המבקשים בתשובתם לתגובה זו של הבנק לא התייחסו כלל לעניין העמלות ולא לטיעון זה של הבנק.
הבקשה בעניין זה נדחית אפוא.
תוצאה
16. יש לפעול כאמור בפסקאות 7(ב)-(ג), 8 ו-12 להחלטה.
17. לאור התוצאה המעורבת כל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות מתבקשת להמציא עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ט, 01 יולי 2019, בהעדר הצדדים.