הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 61906-02-18

לפני
כבוד השופט דורון חסדאי

המבקשים/הנתבעים

  1. ציון שלום
  2. רמין שלום

ע"י ב"כ עו"ד משה רז כהן

נגד

המשיב/התובע
שאול ימין
ע"י ב"כ עו"ד דוד קירשנבוים

החלטה

1. התובע הגיש תובענה לבית משפט זה למתן פסק דין הצהרתי, בהתאם לה נ תבקש בית המשפט "...ליתן פסק דין הצהרתי ולפיו לתובע זכות בעלות במגרש בשטח 159.61 מ"ר המצוי ברחוב בועז 39א בשכונת התקווה בתל אביב בהתאם למפת המדידה – נספח ג [ ...] וכפועל יוצא להורות לנתבעים לסלק ידם מחלק המגרש שבבעלות התובע אליו פלשו ואותו סיפחו שלא כדין אל הבית שרכשו ולהשיב את החזקה בו לידי התובע " (ר' סעיף 28 לכתב התביעה).

2. לפניי בקשת המבקשים – הנתבעים – לדחיית התובענה על הסף. לשיטתם, התובע אינו זכאי לסעד העיקרי המבוקש על ידו. המבקשים מדגישים כי הבעלות בחלקה 26 בגוש 6135 (בשכונת התקווה) משותפת לבעלים שונים (ר' נספח 1 – נספח רישום מקרקעין). לשיטת המבקשים, בהתאם לדין, הבעלות במושע משתרעת על כל אתר ואתר ולפיכך ולא ניתן להעניק לתובע את הסעד המבוקש על ידו, כמובא בסעיף 28 רישה לכתב התביעה, " ...וליתן פסק דין הצהרתי ולפיו לתובע זכות בעלות במגרש בשטח 159.61 מ"ר המצוי ברחוב בועז 39א בשכונת התקווה...".

3. המשיב – התובע – בתגובתו לבקשה הפנה למעשה לאמור בגוף תביעתו וטען בין היתר ובתמצית כי ביתם של המבקשים והמגרש בו הוא מחזיק מצויים בחלקה ששטחה 2,453 מ"ר המוחזקת במושע על ידי לא פחות מ־27 בעלים ומאחר שהבעלות בחלקה אינה במושע וטרם בוצע בה הליך פרצלציה, הבעלים אינם רשומים כבעלים של מגרש/חלקה ספציפיים כי אם כבעלים ערטילאיים של חלקים בלתי מסוימים במושע בחלקה. עוד הוסיף המשיב כי בפועל חלק מהבעלים, כדוגמת המבקשים, מחזיקים פיזית בבתים/דירות שנבנו בחלקה ומצויים בחזקתם הבלעדית, ואחרים כדוגמת המשיב מחזיקים פיזית במגרש המצוי בחזקתם הבלעדית.

4. עוד טען המשיב כי כשנתיים וחצי לאחר רכישת הבית על ידי המבקשים, הם הגישו התנגדות להיתר הבנייה שהוא הגיש עוד ביום 11.9.15 וכי בעקבות ההתנגדות שהוגשה על ידם אל הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ניתנה החלטת הוועדה בה נקבע בין היתר כי "לא לאשר את הבקשה שכן נוכח הנסיבות בהן שני מחזיקים טוענים לבעלות על אותו תא שטח, אין הוועדה מוסמכת לדון בבקשה בשלב זה ועל הצדדים לפנות לערכאות המוסמכות לפתרון המחלוקת" (ר' נספח יב לכתב התביעה).

5. המבקשים בתשובתם בדעה כי בהתאם לדין, לא ניתן להעביר או להקנות זכויות בעלות בחלק מגרש מסוים במקרקעין. לדבריהם, בניגוד לנטען בתגובת המשיב, הבקשה אינה " משמיטה את זכותם של המבקשים עצמם להחזיק ולהתגורר בביתם" שכן זכות החזקה – להבדיל מזכות הבעלות – עשויה להשתרע על חלק מסוים מהחלקה.

6. עוד יצוין כי בהתאם לנסח רישום המקרקעין שצורף כנספח א לכתב התביעה, המשיב הינו בעלים של 2,873/44,154 חלקים מהמקרקעין, שהינם שווי ערך לכ־159.44 מ"ר, ואילו המבקשים רכשו 1,352/19,624 חלקים במקרקעין, שהינם שווי ערך לכ־166.8 מ"ר.

7. ביום 7.11.18 התקיים דיון בבקשה. ב"כ הצדדים טענו טענותיהם כמפורט בפרוטוקול, איש–איש כמידתו בתמיכה לעמדת שולחו. בסופו של דיון ונוכח המלצת בית המשפט הסכים ב"כ המשיב לכך כי למעשה המדובר בתביעה שהסעד המהותי שלה ועניינה הם חזקה ושימוש – פינוי – וכי הסמכות העניינית מוקנית לבית משפט השלום. בנסיבות אלה נתבקש בית המשפט להורות על מחיקת הסעד הנטען בסעיף 28 רישה (הצהרה על בעלות) ולהותיר את סעד הפינוי המוגדר בסעיף 28 סיפה לכתב התביעה, לאמור " להורות לנתבעים לסלק ידם מחלק המגרש שבבעלות התובע אליו פלשו ואותו סיפחו שלא כדין אל הבית שרכשו ולהשיב את החזקה בו לידי התובע".

8. ב"כ המבקשים התנגד להעברת הדיון לבית משפט השלום. לדבריו, מן הראוי להורות על דחיית התובענה כאן על הסף. לשיטתו יכול והדרך למתן סעד הצהרתי לייחוד בעלות במקרקעין מסוימים היא על דרך הגשת בקשה לפירוק שיתוף במקרקעין בבית משפט השלום. עוד ציין ב"כ המבקשים כי הוא מסכים שהיה מקום להגיש את התביעה לבית משפט השלום והדבר לא נעשה. הוגשה תובענה לפסק דין הצהרתי בבית משפט זה ולחלופין לסילוק יד, ולפיכך אין סמכות עניינית לבית המשפט ואין עילה לגופה מכוח הוראת סעיף 13 לחוק המקרקעין. ב"כ המבקשים אף ציין ברוב הגינותו כי ככל שהמשיב מבקש לגרוע סעד מתביעתו, אין המדובר בהליך של תיקון כתב התביעה.

9. כמו כן טענו הצדדים באשר לסוגיית פסיקת הוצאות שנתבקשה על ידי המבקשים בנסיבות העניין.

10. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, מצאתי להורות על העברת הדיון – כתובענה לסעד פינוי – לבית המשפט המוסמך, הוא בית משפט השלום, תוך חיוב המשיב בהוצאות הבקשה .

11. סעיף 51(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, קובע את הסמכות העניינית בתביעות במקרקעין כדלקמן:
(3) תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהם שעניינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שווי של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין;

12. הלכה היא כי ההכרעה בשאלת הסמכות העניינית נעשית על פי מבחן הסעד, במסגרתו נבחן הסעד כפי שנתבקש בכתב התביעה, תהא עילת התביעה אשר תהא (ר' ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561; ע"א 8130/01 מחאג'נה נ' אגבאריה (פורסם בנבו, 4.5.03); ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529).

13. נפסק כי סילוק תובענה על הסף היא תוצאה קשה לתובע, שכן שערי המשפט ננעלים בפניו, עוד לפני שניתנה לו ולבעלי הדין האחרים האפשרות להשמיע את טענותיהם. הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בסילוק על הסף בדרך של דחייה, שכן דחייה על הסף יוצרת מעשה בית דין וסותמת את הגולל על עילת התביעה. בית המשפט מחויב אפוא לנהוג בבקשות לסילוק על הסף "בזהירות רבה ולהשתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" ( ר' ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724). ככלל, "יעדיף בית המשפט [...] שלא לנקוט באמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה" ( ר' ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נח(1) 577; ע"א 693/83 מעון שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668; ע"א 7218/10 שיליאן נ' בנק המזרחי (פורסם בנבו, 29.1.12)).

14. אין חולק כי בעלותו של המשיב במקרקעין רשומה, על פי נסח הרישום הוא בעלים במושע של כ־159 מ"ר. למעשה, מבקש המשיב כי בית המשפט יערוך "זיהוי מיקום" של המקרקעין וקביעת גבולותיהם. המדובר בעניין של חזקה ושימוש. ניכר בתביעה לכאורה כי הסעד האמיתי המבוקש בה למעשה הינו סעד של סילוק יד באצטלה של עתירה לסעד הצהרתי. המשיב מבקש למעשה בגדרי התובענה שהובאה לבית משפט זה ייחוד שטח אגב הצהרה על בעלותו תוך הפרדת בעלויות בקרקע המצויה בבעלות משותפת. חלוקה זו, כמו גם פירוק שיתוף, מצויים בסמכות בית משפט השלום .

15. המשיב ציין בסעיף 9.3 לכתב התביעה כי בבוא היום "במועד עריכת פרצלציה [...] יקבל כל אחד מן הבעלים חלקה ספציפית בבעלותו בגודל היחסי המוקצה לו משטח החלקה...". אין מקום כי בית משפט זה יעשה כעת את מלאכת הרשות ויעניק למשיב את הסעד הצהרתי המבוקש בדמות ייחוד דה-יורה של חלקה ספציפית.

16. נוכח האמור, נראה כי הסעד הנכון והאמיתי הינו סעד של פינוי, המצוי בסמכותו של בית משפט השלום, לפי שתביעה להחזרת חזקה בנכס הינה בבחינת תובענה "בדבר חזקה במקרקעין"
(ר' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12, 2015, עמוד 59).

17. כפי שצוין לעיל, ב"כ המשיב הסכים לגרוע את הסעד ההצהרתי שנתבקש בסעיף 28 רישה לכתב התביעה, וב"כ המבקשים ציין כי אין מניעה שדבר זה ייעשה. הלכה היא כ כלל, בית המשפט לא יסלק תביעה על הסף בשל העדר עילה " אלא במקרים נדירים בהם התביעה על פניה אינה מגלה ולו צל של עילה". על מנת שתתקבל בקשה למחיקתה על הסף של תביעה על הנתבע לשכנע כי אין אפשרות, ולו קלושה, שהתובע יזכה בסעד לו עתר ( ר' רע"א 10091/02 SiemensAktiengesellschaft נ' תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ, (פורסם בנבו, 14.3.04 ). בענייננו, ולאחר שהתובע הדגיש כי הסעד היחיד המבוקש הינו סעד של סילוק יד, לא ניתן לומר בשלב מקדמי זה של דיון,לכאורה, ונוכח המפורט בכתב התביעה, כי אין סיכוי שהוא יזכה בסעד זה.

18. נתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים בדבר ההוצאות, כפי שקיבלו ביטוי בפרוטוקול הדיון. לא מצאתי לשלול מהמבקשים ההוצאות הריאליות והסבירות להן הם זכאים בגין הגשת הבקשה
(ר' תקנה 511(א) לתקסד"א; ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391; ע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה,נצרת עילית, פ"ד ס(1) 600, 615 ; ע"א 9466/05 שוויקי נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(3) 806).

19. אשר על כן ובהינתן כל האמור לעיל, הנני מורה כדלקמן:

א. בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, הנני מורה על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בתל־אביב–יפו.

ב. למען הסר ספק, הסעד המתבקש בתובענה המועברת הינו סעד של פינוי – סילוק יד בלבד.

ג. הנני מחייב את המשיב לשלם למבקשים הוצאות הבקשה מס' 5 בסך כולל של 4,000 ₪ בתוך 30 ימים מהיום. לאחר מועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ד. הוצאות ההליך שהתקיים בפני בית משפט זה עד כה , לבד מהדיון בבקשה, בסך כולל של 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, יילקחו בחשבון על ידי הערכאה המבררת לזכות הצד שיזכה בהליך שיתקיים שם, ובהתאם לשיקול דעתה.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשע"ט, 07 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.