הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 61698-05-21

לפני כבוד השופטת חדוה וינבאום וולצקי

המבקשת

סאן הייטק בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ענבל נבות אייזנטל ואח'

נגד

המשיבה
הידרו-נע 1988 בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יהודה נויבואר ואח'

החלטה

בפניי בקשה לסעד זמני על פיה מתבקש בית המשפט ליתן צו מניעה זמני שיורה למשיבה לחדול מכל ניצול, במישרין ו/או בעקיפין , של הטכנולוגיה המוגנת בפטנט רשום על שם המבקשת שמספרו 206839 . במסגרת זו מתבקש למנוע מהמשיבה כל ייצור, מכירה, הצעה למכירה, שיווק, פרסום וייצוא של המוצרים המפרים את הפטנט.

עוד מבוקש לחייב את המשיבה לאסוף לאלתר את כל המוצרים המפרים ולהעבירם לידי המבקשת או להשמידם בנוכחות נציגיה.

הבקשה הוגשה במקביל להגשת תביעה ליתן צו מניעה קבוע, מתן חשבונות ופיצויים, מכוח חוק הפטנטים, התשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק"). במסגרת התביעה לצו מניעה קבוע מבוקשים אותם סעדים שהתבקשו במסגרת הבקשה לסעד זמני.

ואלה העובדות הצריכות לבקשה:

המבקשת והמשיבה הינן חברות פרטיות שעוסקות בייצור ושיווק של ערכות פריצה וחילוץ מסוגים שונים. הן מתחרות על אותו שוק הן בארץ והן בחו"ל וניגשות לאותם מכרזים . בין הצדדים הל יכים קודמים שנוגעים לאותו עיסוק ולמוצרים שהן מייצרות ומשווקות.

למבקשת ערכת פריצה שמוגנת בפטנט ישראלי רשום שמספרו 206839 שכותרתו: "מערכת כוח הידראולית" (להלן: "הפטנט").

הבקשה לרישום הפטנט הוגשה ביולי 2010, התקבלה ופורסמה בפברואר 2016 והפטנט ניתן ב – 30.5.2016.

למשיבה פטנט רשום מספר 184211 שכותרתו: "מערכת והתקן לאפשר פריצה בכוח" שנרשם על שם בעל המניות במשיבה, מר מרדכי ירמיהו באוגוסט 2009.

המשיבה הגישה בדצמבר 2009 תביעה לבית המשפט המחוזי חיפה כנגד המבקשת בטענה כי הערכה שהיא מייצרת ומשווקת מפרה את הפטנט הרשום של המשיבה (ת"א 34912-11-09) .

ביום 22.8.2010 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מפי כב' השופט זרנקין, ועל פיו נדחתה תביעת המשיבה ונקבע כי המוצר של המבקשת כאן אינו מפר את הפטנט של המשיבה.

הצדדים המשיכו לגשת למכרזים של גורמים דוגמת סיירת מטכ"ל, יחידת דובדבן, שייטת 13 ועוד. בחלקם זכתה המבקשת ובחלקם זכתה המשיבה.

בשנת 2018 הפסידה המבקשת למשיבה בשני מכרזים לצבא איטליה וליחידת הכבאות של מומבאי הודו.

גרסת המבקשת

בעקבות ההפסד של המכרזים לצבא איטליה וכבאות הודו, החלה המבקשת לחשוש שמא המשיבה מפרה בדרך כלשהי את הפטנט.

הסתבר למבקשת כי המשיבה מוכרת את הערכה במחיר נמוך משמעותית מהמחיר שהיא מוכרת אותו וזאת ככל הנראה בשל כך שלא היו לה ההוצאות לרישום הפטנט.

רק בחודש נובמבר 2019 השיגה המבקשת תמונות של הערכה של המשיבה, מהמפיץ ההודי. אז גילתה כי הערכות שהמשיבה משווקת כעת שונות מאלו ששיווקה בשנים עברו והן דומות מבחינת המראה באופן כמעט מוחלט לערכות הפריצה של המבקשת.

משכך פנתה המבקשת לייעוץ משפטי וזה הורה ל ה לקבל דוגמה פיזית של הערכה על מנת שניתן יהיה לבחון האם מדובר בהפרה של הפטנט.

רק בסוף ינואר 2021 הצליחה המבקשת להשיג ערכת פריצה אלקטרו הידראולית של המשיבה ואזי פנתה לבחון אותה מבחינת הישגי היעדים של המערכת. עם סיום הניסויים בהפעלתה, העבירה המבקשת את הערכה לפירוק ולבדיקת מהנדסים מטעמה וזאת בחודש פברואר 2021.

הפירוק של המערכת הביא למסקנה כי שתי הערכות של המבקשת ושל המשיבה מורכבות מאותם חלקים ממש ומאותן סכמות הידראוליות וחשמליות.

בתחילת מרץ 2021 ולאחר בדיקות עם מספר משרדי עורכי דין ופטנטים בחרה המבקשת להתקשר עם המייצגים הנוכחיים לצורך בחינה מקצועית של שאלת הפרת הפטנט.

הבקשה נתמכה בתצהיר רן נקש שמכהן כמנכ"ל המבקשת מאז 2013.

גרסת המשיבה

בשנת 2009 פיתחה המשיבה ערכת פריצה הידראולית חשמלית בשם 4019HEN. תחילת הפיתוח הייתה בשנת 2008 כאשר שני סטודנטים להנדסה (מר פטל ומר שלזינגר) ביקשו לעשות במפעל המשיבה את פרויקט הגמר שלהם. פרויקט הגמר עסק בשיפור וייעול מערכת לפריצת דלתות כשהמטרה הייתה ליצור ערכה קלה, קטנה ושקטה יותר מאלו שהיו קיימות בשוק.

בסיום הפרויקט הלימודי המשיכה המשיבה בפיתוח הערכה כאשר מר שלזינגר מייעץ לה בתשלום. הדגם שהוצג והודגם על ידי המשיבה כבר כלל שינויים שנעשו בו.

בפברואר 2010 הציגה המשיבה את הדגם לצורך מכירתו לסיירת מטכ"ל ובחודש מאי 2010 הוצג הדגם ליחידת דובדבן. בשני אירועי רכש אלה הציגה גם המבקשת ואף זכתה באירוע הראשון והשני בוטל.

במסגרת הליכי פיתוח בלעדיים ליחידת דובדבן, עלה הרעיון לעשות שימוש במשאבה מסוג מסוים. החלפת המשאבה הצריכה ביצוע שינויים גם ברכיבים אחרים בערכה, אך לא את המנוע.

באפריל 2016 יוצר האבטיפוס הראשון של הערכה המשודרגת שכונה 1MR. היתרון שהושג בפיתוח זה היה הקטנת משקלה של הערכה מ – 14.5 ק"ג ל – 6 ק"ג בלבד.

הערכה 1MR נמכרה לראשונה בעקבות זכיית המשיבה במכרז ליחידת שלדג מיום 4.6.17.

פיתוח הערכה הנ"ל נעשה באופן עצמאי לחלוטין וללא שום קשר לפטנט של המבקשת ולערכה שהיא משווקת.

טענות המשיבה נתמכו בתצהיר של מר שי ירמיהו שמשמש כסמנכ"ל השיווק במשיבה ועובד בה החל משנת 1998 בתפקידים שונים. כן נתמך האמור בתגובה בתצהירו של מר שלזינגר.

דיון

ביום 14.6.21 התקיים דיון בבקשה והצדדים הוסיפו טיעונים בעל פה.

בבוא בית משפט לדון בבקשה לסעד זמני הוא נדרש להשיב על מספר שאלות ואדון בהן כסדרן.

עילת תביעה לכאורה

המבקשת טוענת כי התנהלות המשיבה מהווה פגיעה בזכות קניינית שלה בפטנט וכתוצאה מכך נגרמים לה וייגרמו לה נזקים כספיים ופגיעה במוניטין.

המשיבה טוענת מנגד כי אין למבקשת עילת תביעה שכן הפטנט שלה חסר תוקף ענייני בשל ניצול קודם של האמצאה הגלומה בו. המשיבה פיתחה את הערכה 4019HEN עוד בשנת 2009 ועובר למועד הגשת הבקשה מצד המבקשת לרישום הפטנט ביולי 2009.

משכך, זכאית המשיבה להמשיך ולנצל את האמצאה מכוח סעיף 53 לחוק.

בהקשר זה טוענת המשיבה כי המבקשת הטעתה את רשם הפטנטים בעת הליך הבחינה, ומוסיפה וטוענת כי בקשת המבקשת לרשום את הפטנט בארה"ב – נדחתה בנימוק כי האמצאה הגלומה בו כבר פורסמה במידע קודם.

אין להכיר בגזל מצד המשיבה בכך שהצעותיה במכרזים נמוכות יותר.

לטעמי, למבקשת עילת תביעה לכאורה שכן אין חולק כי היא אוחזת בשלב זה בפטנט תקף שלא בוטל. אין חולק גם כי הפטנט של המשיבה לא רשום על הערכה שפותחה לטענתה בהמשך (4019HEN ו/או 1 MR).

לצורך הדיון בבקשה לסעד זמני נקודת המוצא היא כי הפטנט תקף. לעניין זה ראו דבריו של כב' השופט גרוניס ברע"א 920/05 חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ, מיום 28.3.05 (להלן: "עניין חסין אש").

עוד אין חולק כי גם המשיבה מסכימה כי הערכה שהיא מייצרת כיום דומה מאד אם לא זהה לערכה של המבקשת. מכאן שלא מצאתי צורך להתעכב על המאפיינים של הערכות לצורך הדיון שבפניי.

מנגד, למשיבה טענת הגנה לכאורה שכן היא טוענת שניים:

ראשית, כי במועד שבו הוגש הפטנט לרישום היא כבר החלה בפיתוח של ערכה דומה. לטענתה כבר בפברואר 2010 הוצג הדגם של הערכה המשודרגת לסיירת מטכ"ל וליחידת דובדבן ומכאן שבעת הגשת הפטנט של המבקשת לרישום ביולי 2010, כבר הייתה קיימת האמצאה של המשיבה.

במסגרת טענתה זו היא מציינת כי יש ללמוד מסירובו של רשם הפטנטים האמריקאי לרשום את הפטנט של המבקשת מן הטעם שאין בו חידוש.

שנית, כי היא הגיעה לפיתוח האמצאה בעצמה ועל כן עומדת לה ההגנה של סעיף 53 לחוק. דיון בנטל המוטל על המשיבה בהעלותה טענה זו ראו בפסק דינו של כב' השופט גרוניס, כתוארו אז, ברע"א 1521/05 טוינה פלסט מערכות (2003) בע"מ ואח' נ' חיים אזולאי ואח', מיום 28.3.05

מכאן שלצורך הדיון שבפניי אני יוצאת מנקודת הנחה כי המאזניים מעוינים בכל הנוגע לעילת התביעה.

מאזן נוחות

המבקשת טוענת כי אם לא יינתן הצו ייגרם לה נזק בלתי הפיך מבחינה כלכלית עד כדי סגירת המפעל שלה בקריית שמונה.

עוד היא טוענת כי אם לא יינתן הצו היא צפויה לפגיעה קשה במוניטין. הדבר גם פוגע בקשרים הטובים שיצרה המבקשת לאורך שנים עם ספקים בחו"ל.

המבקשת טוענת כי למשיבה לא ייגרם נזק אם יינתן הצו שכן היא תוכל להמשיך ולמכור מוצרים נוספים שהיא מייצרת שאינם מפרים את הפטנט של המבקשת.

המשיבה טוענת מנגד כי הערכות שלה נמכרות בשוק כבר משנת 2018 ואין כל סיבה כעת לחרוג מהסטטוס קוו שקיים זה מכבר. טענת המבקשת כי המשיבה יכולה למכור מוצרים אחרים משמעה כי המשיבה תחזור ותציע מוצרים שכבר נחשבים ישנים ולו בשל כובד משקלם והאיטיות שבפעולתם.

למשיבה ייגרם נזק בלתי מידתי אם יינתן הצו שכן היא תימצא מפרה הסכמים עם ספקים שהתחייבה זה מכבר לספק להם ערכות. דבר זה יכול להכניס אותה ל"רשימה שחורה" של ספקים.

בכל הנוגע לפעילות בחו"ל ממילא יש ספקים אחרים שמתחרים למול המבקשת והמשיבה.

למבקשת לא ייגרם נזק שיביא לקריסתה כפי שלא נגרם לה נזק כזה עד היום. איתנות המבקשת ידועה.

כל מטרת הבקשה היא לדחוק מתחרה לגיטימית מהשוק ואין לתת לכך יד.

בבואי לבחון את מאזן הנוחות נדמה שידה של המשיבה על העליונה. שתי החברות מתחרות על שוק צר. כפי שניתן ללמוד מן העבר כל אחת זוכה לעיתים במכרז ולעיתים מפסידה לאחרת. בכל הנוגע לחוזים מול גורמים בחו"ל, ישנם שחקנים נוספים שמתחרים בשוק העולמי.

מזה מספר שנים שהמבקשת חושדת, ולאחר מכן יודעת לטענתה , כי המשיבה מציעה ערכות דומות מאד ל ערכה שלה ובכל זאת שרדה עד עתה. עובדה שלא הוכחשה היא שבשנת 2018 הייתה זו המבקשת שזכתה במכירה לסיירת מטכ"ל ולא המשיבה, הגם שנטען שבאותו אירוע הציגה המשיבה את הערכה "המפרה" לטענתה. גם לא נטען כי מזה זמן ארוך שהמבקשת אינה זוכה בכל עסקה אלא רק המשיבה.

אכן לאלמנט הזמן יש רלוונטיות בבחינת מאזן הנוחות. ככל שקיים מצב כמתואר לעיל במשך מספר שנים, הדעת נותנת שמאזן הנוחות לא נוטה דווקא לכיוון המבקשת, שכן מזה שנים מספר ששתי החברות פועלות זו לצד זו ללא שהמבקשת קרסה או נותרה ללא הזמנות והתחייבויות. ראו לעניין זה דבריו של כב' השופט מצא בע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ ואח', פ"ד מז (1) 45 בעמ' 50 סעיף 6 (להלן: "עניין חלמיש"):

"מטרתו השכיחה של צו זמני היא לשמור על מצב קיים ולמנוע את שינויו בעוד ההליך תלוי ועומד, אך יש גם שהצידוק לתתו נעוץ בצורך להפסיק מיטרד קשה או פגיעה חמורה. ברם השאלה המנחה, הניצבת בפתחו של כל הליך שעניינו במתן צו ביניים, היא, אם מתן הצו הוא הכרחי במידה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם ולפני בירור התביעה (ראה י זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש לוין, 1990) 576-577). נמצא, שעל המבקש צו ביניים מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת. מבקש שהשהה את בקשתו איננו יוצא ידי חובה זו, שהלוא בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו, שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי. ודוק: אינני אומר, ששיהוי כשלעצמו יביא, בכל הנסיבות, להשבת פני המבקש ריקם; אך למצער ניתן לומר, שבהיעדר נימוקים כבדי משקל להיפוכו של דבר כך בדרך כלל יש לנהוג. קל וחומר שאין להיענות לבקשה מושהית, אם מצטרפים לכך שיקולים נוספים, הכרוכים בשיהוי ומשולבים בו."
(ההדגשות שלי – ח.ו.ו.).

למבקשת יכול להיגרם נזק כספי ככל שהצו לא יינתן שכן בטווח שעד לבירור התביעה ייתכן שתפסיד עסקאות שאחרת אולי הייתה זוכה בהן. מנגד, למשיבה ייגרם נזק כספי ככל שייאסר עלי ה להמשיך ולמכור את הערכה שפיתחה זאת מאחר ולטענתה הערכה שהיא מוכרת היום היא הערכה נשוא המחלוקת ולא ערכות קודמות וכבדות משקל שכבר אין להן שוק.

לצד נזק זה נדמה כי למשיבה עלול להיגרם גם נזק של פגיעה בשמה הטוב, יותר מאשר למבקשת , ככל שיינתן הצו. המשיבה התחייבה כלפי ספקים ומשמעות הצו תהא הפרתן של אותן התחייבויות. מנגד , אם לא יינתן הצו הזמני, המבקשת תוסיף לספק לאותם גורמים שמולם התחייבה לצד המשיבה שתספק לגופים שמולם התחייבה , בתקופה שעד לבירור התביעה, כפי שהיה עד היום והמוניטין שלה לא צפוי להיפגע ולכל הפחות לא צפוי להיפגע באופן משמעותי , כפי שלא נפגע עד היום. מכל מקום לא הובאו כל ראיות ולו לכאוריות לכך.

משהמצב שורר לפחות מספר שנים, והמבקשת לא קרסה כפי שהיא מתארת שצפוי לה, כי אז נדמה שאם תזכה בהליך תוכל להיפרע נזקיה הכספיים מהמשיבה.

מכאן שמאזן הנוחות נוטה לכיוון המשיבה.
שיהוי

המבקשת טוענת כי פעלה בזריזות האפשרית תחת אילוצים של תקופת הקורונה ומבצע "שומר חומות" בהינתן שמשרד בא כוחה מצוי בדרום. היא הבהירה בבקשה את הקשיים שעמדו בפניה ואת ההליכים שנדרשו לה לצורך הגשת התביעה ובהם קבלת מוצר של המשיבה, בחינתו, עריכת טבלת השוואה של חלקיו ועוד.

המשיבה טוענת כי המבקשת פעלה בשיהוי ניכר עד כדי שדי בכך כדי לדחות את הבקשה. בעניין זה היא מפנה הן לעניין חסין אש והן לעניין חלמיש.

אכן לא ניתן להתעלם מן העובדה שהמבקשת לא עשתה דבר עד לאחרונה, עת פעלה להגשת התביעה נשוא הדיון שבפניי. מדובר במספר שנים שבהן המבקשת חושדת ולאחר מכן גם מאמתת את החשש ולו לכאורה בעת שקיבלה את התצלום של הערכה "המפרה" ועדיין לא פועלת כלל. לא נשלח מכתב התראה כלשהו.

גם הטענה כי משנת 2018 עת עלה חשש ממשי שהערכה של המשיבה מפרה את הפטנט, ועד לשנת 2021 לא הצליחה המבקשת לקבל לידיה די נתונים כדי להתחיל תהליך כנגד המשיבה, נראה לי מוקשה. שהרי שתי החברות הן שחקניות חוזרות בכל הנוגע למוצרים אלו בארץ. האם במשך השנים שמאז 2018 ועד היום לא התחרו זו מול זו? שהרי אם המבקשת מפסידה במכרז למשיבה, והיא סבורה שהזכייה של האחרונה היא כתוצאה מהפרת הפטנט, היה מקום להגיש בקשה מתאימה כבר אז.

גם הניסיון להישען על תקופת הקורונה ומבצע "שומר החומות" אינו יכול לאיין את השיהוי. ראשית, מבצע "שומר החומות" ארך 11 ימים. שנית, גם בתקופת הקורונה ניתן היה לעבוד ולו באופן חלקי. בדיקת הערכה אינה מגלמת סכנת הידבקות ואם היה הדבר דחוף, היה נמצא פתרון לקבל את תוצאות הבדיקה מהר.

צודק ב"כ המשיבה כי בעניין חסין אש, הכירו בשיהוי של ממש כאשר המבקשת שם השתהתה שנה. במקרה שבפניי מדובר על זמן ארוך יותר. מכאן, שאכן שיהוי של ממש יש במקרה שבפניי שמצביע, ולו לכאורה, על כי אין הכרח במתן הצו הזמני.

מקבילית הכוחות

בחינה של האמור לעיל במסגרת מקבילית הכוחות מביאה למסקנה כי ידה של המבקשת על התחתונה שכן המקבילית נוטה לצידה של המשיבה באופן ברור.

משבאתי למסקנתי זו לא מצאתי לקבוע מסמרות בכל הנוגע לטענות הצדדים לעניין תום הלב שכן מדובר בשלב מקדמי בלבד.

סוף דבר

הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה בסך של 15,000 ₪ ישולמו ללא קשר לתוצאות ההליך.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים ובמקביל תדאג להעביר את התיק לניתוב.

ניתנה היום, י' תמוז תשפ"א, 20 יוני 2021, בהעדר הצדדים.