הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 61624-12-14

לפני
כבוד ה שופטת תמר אברהמי

תובעות

1.קליל תעשיות בע"מ
2.פלמט רילאיינס בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יוסי מרקוביץ, נתניאל אגו ואסף טננבאום
[פרל כהן צדק לצר ברץ]

נגד

נתבעים

.2 Milano for Aluminum &shutter
( KING) .3 AL- Neiroukh for Aluminum Co
.7 ד"ר ניירוך מאג'ד
.8 ניירוך מורטדה
ע"י ב"כ עו"ד עווני יג'מור

פסק דין

1. לפני תובענה בעניין הפרה נטענת של זכויות קניין רוחני בתחום מוצרי הפרזול.

2. התובעות הן חברות העוסקות בייצור ושיווק מערכות אלומיניום לענף הבנייה והתעשייה. לתובעות יש סימני מסחר, מדגמים ופטנטים רשומים.

לטענת התובעות, עניינה של התביעה באחד ממעשי ההפרה הגדולים ביותר שנראו בנוף הקניין הרוחני בישראל. התביעה הוגשה מלכתחילה כנגד 23 נתבעים ונטען כי אלה החלו להפיץ בארץ כמויות אדירות של מוצרי פרזול המפרים את המדגמים והפטנטים של התובעות או נושאים את סימניהן המסחריים.

3. את הנתבעים שנכללו בכתב התביעה ניתן לחלק לשלוש "קבוצות":
נתבעים 8-1 – אלה הנתבעים אשר לשיטת התובעות נמצאים בלב הפרות הזכויות. התובעות מייחסות לנתבעים אלה הקמת "רשת מחתרתית, מתוחכמת ואדירה של ייבוא, ייצור והפצה" של מוצרי פרזול מזויפים או מפרים (עמ' 3 לכתב התביעה). פירוט נוסף לגבי נתבעים 8-1 יינתן להלן.
נתבעים 22-9 – אשר כונו " לקוחות"; צרכנים/לקוחות בשוק הרלוונטי הם מתקיני חלונות ודלתות הזזה ובתי עסק המספקים ציוד וחומרים למתקינים.
נתבע 23 שהוא, לפי הנטען, סוכ ן של הנתבעים 8-1.

4. ה"קבוצה" הראשונה של נתבעים ( "הנתבעים העיקריים" אם תרצה) , מורכבת משלושה עסקים הרשומ ים ברשות הפלסטינאית ו מבני משפחת ניירוך השולטים בעסקים אלה .

מדובר בעסק משפחתי אשר בשלב מסוים התפצל למספר עסקים באותו תחום: הנתבעת 1 ("מאסטר") (שהוקמה ע"י הנתבע 4 והנתבעים 5 ו-6 שהם בניו); הנתבעת 2 ("מילאנו") אשר בבעלותו וניהולו של הנתבע 7 (אחיו של הנתבע 4); והנתבעת 3 ("קינג") אשר בבעלותו וניהולו של הנתבע 8 ( שהוא אחיין - בנו של אח נוסף, ד"ר עלי).

הנתבעים 1, 4, 5 ו-6 יוצגו וכונו יחדיו: "קבוצת מאסטר". נתבעים 2, 3, 7 ו- 8 יוצגו וכונו יחדיו "קבוצת מילאנו" או "קבוצת מילאנו וקינג".

5. בכתב התביעה מתארות התובעות את מוצריהן ואת זכויותיהן ולאחר מכן נדרשות לנתבעים השונים ומייחסות לכל אחד מהם מעשי הפרה של זכויות.

כתב התביעה כולל בין השאר, טבלאות לגבי הפרות של פטנטים ומדגמים וכן התייחסות להפרות של סימני מסחר. התובענה נסמכת על שפע עילות ובהן גם דיני עשיית עושר ועוולות שונות, לרבות גניבת עין.

6. הנתבעים הגישו מספר כתבי הגנה ובהם הם דוחים את טענות התובעות מכל וכל וגורסים כי לפנינו תביעה שנועדה להוציא מה ם כספים שלא כדין. בכל כתב הגנה מועלות טענות המתייחסות לחלק המופנה אל הנתבע הרלוונטי , אך באופן כללי דוחים כל הנתבעים את טענות התביעה ובחלק מהמקרים אף נטען כי יש מקום לסילוקה על הסף.

7. לנוכח הטענות בכתבי ההגנה ומבלי לגרוע מטענות הנתבעים או לאשר כי בוצעה בעבר הפרה כלשהיא, במהלך קדם המשפט הראשון בהליך, ניתנו בהסכמה צווי מניעה כמבוקש בכתב התביעה.

8. לאורך ההליך ובאופן הדרגתי, ניתנו פסקי דין כלפי רוב הנתבעים – בין כתוצאה מהסכמי פשרה והסכמי גישור ובין בשל העדר הגנה. בכלל האמור ובפרט הסתיים ההליך כנגד קבוצת מאסטר בהסדר גישור. ההליך כנגד נתבע 12 וכנגד נתבע 22 הסתיים בהסדרי פשרה תוך כדי שמיעת הראיות.

9. בתום שמיעת הראיות נותר ההליך תלוי ועומד רק בין התובעות לבין קבוצת מילאנו וקינג (נתבעים 2, 3, 7 ו- 8). מעתה יכונו נתבעים אלה לשם הקיצור: "הנתבעים".

נזכיר - הנתבעת 2 (מילאנו) היא בבעלותו וניהולו של הנתבע 7 (להלן גם: "הנתבע"). הנתבעת 3 (קינג) היא בבעלותו וניהולו של הנתבע 8 (להלן גם: "מורטדה"), אחיינו של הנתבע 7.

תמצית עמדות הצדדים (שנותרו)
10. להלן תמצית טיעוני הצדדים שנותרו בהליך. האמור אינו מהווה פירוט מלא אלא נועד למתן רקע כללי בלבד.

11. עמדת התובעות בכתב התביעה
הנתבעים מייבאים או מייצרים בגדה המערבית מוצרים מפרים ומשווקים אותם בישראל. מעשי הנתבעים התגלו במסגרת פעולות שגרתיות של התובעות לאכיפת זכויותיהן; התובעות נקטו הליכים כנגד מחסנים בישראל ששווקו פרזול מזויף או מפר ואלה הודו בהפרה, חתמו על כתבי התחייבות ומסרו תצהיר על אודות מקור המוצרים המפרים ואת מסמכי הרכישה.
הנתבעים גם הפיקו קטלוגים לשיווק סחורה, אשר מציעים למכירה מספר רב של מוצרים מפרים. חלק מהקטלוגים מפורסם באינטרנט. חלק כתוב בעברית ומופנה ללקוחות בישראל.
מבדיקות של חוקר פרטי עלה כי הנתבעים משווקים את המוצרים המפרים בכל רחבי הארץ באמצעות סוכנים, דוגמת הנתבע 23 (להלן: "אמג'ד"), בעלי תעודות זהות ישראליות או אשרות כניסה לישראל הנוסעים ברכבי הפצה בעלי לוחיות צהובות.
המוצרים המפרים נבדקו ונמצא שהם לא יוצרו ע"י התובעות אך הם זהים, עד לפרטים הקטנים ביותר, למדגמים הרשומים שלהן. בחלק מהמחסנים גם נרכשו מוצרי פרזול מזויפים, שלא רק מפרים מדגמים רשומים של התובעת 1 (להלן גם: "קליל") אלא גם נושאים את סימן המסחר הרשום והמוכר היטב שלה ומפרים זכויות סימן מסחר.
הנתבעים מפרים גם את סימן "7000" שהפך מזוהה מזה שנים עם סדרת מערכת חלונות ודלתות איכות מתוצרת קליל. הם עושים שימוש מפר בסימן מסחר זה בפרסומי קטלוגים ובאינטרנט. כמו כן, מילאנו עושה בקטלוגים ובפרסומים שימוש בשם וסימן מסחר KALIL כאשר צרכנים רבים בארץ הוגים כך את שמה של קליל (ואין בהוספת A כדי לאיין חשש להטעיה). קליל לא התירה לנתבעים לעשות שימוש בסימני מסחר אלה, והשימוש בהם לא נעשה בתום לב אלא כדי 'לרכב' על גבי הצלחתה.

עמדת הנתבעים (קבוצת מילאנו וקינג) בכתב ההגנה
12. הנתבעים טוענים כי מעולם לא ייצרו, הציעו או מכרו בישראל סחורות מפרות, סחורה הזהות לסחורה של התובעות או הנושאת את שמן. לדידם, הם שורבבו לתביעה שלא לצורך וההליכים המשפטיים נכפו עליהם ללא עילה או יריבות. נטען כי עסקינן בשימוש ציני ונפסד בהליכי משפט וגרירת חברות זרות ותושבים זרים להליך משפטי שמלכתחילה לא אמורים להיות צד לו, על מנת להפעיל עליהם לחץ לשלם כספים ללא הצדקה.

13. עוד טוענים הנתבעים בין השאר:
מילאנו וקינג מייבאות (בנפרד) אל שטחי הרשות הפלשתינית (הרש"פ), כמות שנתית נכבדה של טובין מסין, איטליה, ספרד ותורכיה, וכן רוכשות (בנפרד) מהשוק המקומי טובין וחלקי סחורות. הסחורה נמכרת בשטחי הרש"פ.
מילאנו וקינג מייבאות את הסחורה אל שטחי הרש"פ דרך ישראל; כל מטען נבדק ידנית ע"י מכס וע"י הביטחון הישראליים, וסחורה מיובאת המפרה סימן מסחר רשום בישראל, אינה מורשה לעבור את שערי המכס; מטענים וסחורות שיובאו ע"י הנתבעים לא עוכבו ע"י המכס ולא העלו כל חשד לדמיון לסימן מסחר ישראלי.
אין לחברות קשר עסקי עם אמג'ד (הנתבע 23). הנתבע 7 הכיר את אמג'ד באירוע חברתי אחד או שניים. קינג ומורטדה מכירים את אמג'ד כנהג העובד בהובלות.
הנתבעים לא שיווקו ואינם משווקים כל סחורה לנתבעים 22-9, אינם מכירים כלל נתבעים אלה ואין להם ידיעה על מקור הסחורה שנתבעים אלה רכשו, אם בכלל.
בכל מקרה ולנוכח עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של תאגיד, אין לייחס אחריות אישית לנתבעים 7 ו-8. אלה לא פעלו מטעם עצמם או בכוונת מרמה ולא מתקיימים תנאים להרמת מסך.

הערות דיוניות
14. בשלבים מוקדמים של הליך זה התקיים בפני כב' השופט חסדאי (בסמכותו אז כרשם), דיון בענייני המצאה בין הנתבעים הקונקרטיים (קבוצת מילאנו וקינג) לבין התובעות. לאחר חקירות וסיכומי טיעונים בכתב, נקבע בהחלטת כב' השופט חסדאי מיום 20.2.2016 כי ההמצאה לנתבעים בוצעה כדין והנתבעים חויבו בהוצאות (להלן: "החלטת 2016" או "ההחלטה"). החלטת 2016 תוזכר בהמשך.

15. בשלב ההוכחות נשמעו העדים הבאים:
מטעם התובעות – מר אבי סומך ( מנהל מסחרי בקליל) ("סומך"), מר אבנר מילוא (מנכ"ל התובעת 2 שתכונה גם: " פלמט"), והחוקר מר דוד אדר (" אדר" או "החוקר הפרטי").
מטעם הנתבעים - הנתבעים 7 ו־8 עצמם .

16. עדויות הנתבעים תורגמו מערבית. הדיונים הוקלטו. הצדדים סיכמו את טיעוניהם בכתב.

17. הפניות למוצגים, יעשו באורח הבא: מוצג המסומן ב"מספור" באותיות א'-ב' (מוצג א', מוצג טו' וכדומה), הוא מוצג מתיק מוצגי התובעות. לעתים יצוין בסמוך גם מספר עמוד בו מסומן המסמך לפי המספור הרציף של תיק המוצגים מטעם התובעות.
מוצגים שהוגשו תוך כדי הדיון, יכונו כפי שסומנו (ת/__, נ/__).

ההפניות לעמודים ושורות הן הפניות אל פרוטוקולי ישיבות ההוכחות, אלא אם מצוין או משתמע אחרת.

המחלוקת
18. משמיעת הראיות ועיון בטיעונים עולה כי המחלוקת בין הצדדים היא במידה רבה ראייתית. היינו – האם הורם הנטל המוטל על התביעה להוכיח כי הנתבעים ביצעו מעשים המיוחסים להם בתביעה והפרו זכויות קניין רוחני של התובעות או מי מהן. בסיכומיהם מדגישים הנתבעים בפרט טענות כלפי הראיות וגורסים כי "התביעה הינה השערות בעלמא" (סע' 21 לסיכומים).

19. לנוכח האמור ולאחר הערה מקדימה בהיבט הטריטוריאלי, יערך תחילה דיון בסוגיות העובדתיות והראייתיות. הדיון יערך בהקשר שני הנושאים העיקריים אשר אליהם התייחסו הטיעונים: (א) קטלוגים של מוצרים (נושא העומד בפני עצמו וכן מהווה היבט ראייתי בעניין שיווק מוצרים); (ב) המוצרים.

הערה בהיבט הטריטוריאלי (ההפרה הנטענת היא בישראל)
20. כתב התביעה הוגש בעניין הפרות נטענות של זכויות התובעות "בישראל". נטען כי מוצרים מיובאים אל שטחי הרש"פ או מיוצרים שם, ואז משווקים בשטח מדינת ישראל. התובעות העלו בטיעוניהן הערכה כי הנתבעים 8-1 (קבוצות מאסטר, מילאנו וקינג) סבורים שהימצאותם בשטחי הגדה המערבית מהווה מגן מפני הליכים משפטיים.

זוהי נקודת המוצא של הדיון בתביעה. היא שזורה בכתב התביעה מראשיתו ועד סופו, אותה יש להוכיח ואליה יש להדרש. בהתאם, אין רלוונטיות לטענה שסימני מסחר ופטנטים של התובעות אינם רשומים אצל רשם של הרש"פ.

הקטלוגים
21. הוגשו לתיק קטלוגים של מילאנו לשנת 2013 ולשנת 2015 (מוצג טו'). במענה לשאלון, אישר הנתבע 7 למעשה כי מדובר בקטלוגים של מילאנו וכן השיב כי הוא האחראי על הפקתם, עיצובם והצילומים שבהם (מוצג כט', שאלות 29-25). גם בחקירה הנגדית אושר כי הקטלוגים הוזמנו והופקו על ידו ועבורו לצרכי מילאנו (עמ' 116 ש' 11-4 וש' 23-22). תמונתו של הנתבע 7 מופיעה בקטלוג.

22. כן הוגש לתיק קטלוג של קינג לשנת 2014 (מוצג טז'). קטלוג נוסף של קינג, משנת 2012, לא אותר (עמ' 197 ש' 13-11). במענה לשאלון אישר הנתבע 8 כי החל להפיק קטלוגים משנת 2012 וכי הוא האחראי על הפקתם, עיצובם והצילומים שבהם (מוצג לג', שאלות 22, 26-24). גם בחקירה אישר הנתבע 8 כי הוא שהזמין והפיק את שני הקטלוגים של קינג (עמ' 197 ש' 10-9) . בהמשך הוסיף , כי הוא שפיקח ואחראי לכך, ובפועל הדבר בוצע ע"י עובד ומעצב (עמ' 207 ש' 20-15; עמ' 213 ש' 28-22).

23. הקטלוגים כוללים מוצרים הנחזים להיות מוצרים של התובעות. מוצג ת/1 כולל טבלת השוואה בין מוצרים המופיעים בקטלוג מילאנו 2013 לבין מדגמים, פטנטים ומוצרים מקוריים של התובעות. הנתבע 7 העיד כי מדובר בתמונות של מוצרים של התובעות (עמ' 143 ש' 17-3). מוצג ת/7 כולל טבלת השוואה בין מוצרים המופיעים בקטלוג קינג 2014 לבין מדגמים ומוצרים מקוריים של התובעות. הנתבע 8 העיד שיתכן שאלה תמונות של מוצרים של התובעות (עמ' 198 ש' 24 – עמ' 199 ש' 18).

24. כמו כן, הקטלוגים כוללים סימני מסחר הדומים או זהים לחלק מסימני המסחר של קליל (מס' 172379, 228322, 228333). למשל: מילאנו - מוצג טו', עמ' המסומנים בכרך המוצגים 305-301; קינג – מוצג טז', עמ' המסומנים 391-388.

25. לא הייתה מחלוקת כי הנתבעים לא קיבלו היתר לעשות שימוש בזכויות התובעות בפטנטים, במדגמים או בסימני המסחר שלהן בישראל (סע' 42 לכתב התביעה, סע' 52 לכתב ההגנה).

26. ראיות שהובאו בהליך מגבות את הטענה כי הקטלוגים שימשו את הנתבעים לצורך שיווק מוצרים בישראל (גם אם לא בישראל בלבד).

כך למשל ניתן לראות כי קטלוג 2013 של מילאנו (מוצג טו') הוא מסמך שחלק ניכר ממנו בעברית. על הכריכה כתוב: "פרזול לאלומיניום 2013". שמות המוצרים מופיעים על פי רוב בעברית. טענת הנתבעים כי הסקת מסקנה מעובדה כזו (ע"י העד סומך) היא אסורה בשל היותה עדות סברה, כבודה במקומה מונח, אולם בית המשפט רשאי להתייחס לכך כראייה נסיבתית.

27. החוקר הפרטי אדר העיד כי קיבל את קטלוג 2013 של מילאנו מאדם שהציג עצמו כסוכן של העסק (חאסם עבד אל האב) (סע' 29 לתצהירו). מעקב מטעם התובעות אחרי מי שהוצג כסוכן של קינג, הוביל בין השאר לבית עסק בבית שמש בו אותר בין השאר קטלוג של קינג. לעניין הסוכנים נשוב בפרק אחר.

28. סיכום ביניים: קטלוגים של מילאנו ושל קינג כוללים מוצרים הנחזים כמוצרי התובעות וכן סימני מסחר של התובעת 1. יש ראיות לכך שהקטלוגים שימשו לצרכי שיווק בישראל.

ועתה למוצרים עצמם.

המוצרים
29. ראינו כי תמונות של מוצרים הנחזים כמוצרי התובעות הופיעו בקטלוגים של מילאנו ושל קינג. הנתבעים טוענים שלמרות שהמוצרים נכללים בקטלוגים שלהם (לרבות קטלוג בעברית), לא היתה מכירה של מוצרים אלה בפועל, וודאי לא בשטח ישראל.

30. אדר, החוקר מטעם התובעות, עמד בקשר עם אמג'ד, הנתבע מס' 23 בתובענה, אשר הוצג כסוכן של מילאנו ובהמשך כסוכן של קינג.

החוקר נפגש ושוחח עם אמג'ד פעמים רבות. החוקר נחקר בחקירה נגדית על תצהירו . הוגשו הקלטה (וידאו) ותמלול של פגישה בין החוקר לאמג'ד ומסמכים שהגיעו אל החוקר מאמג'ד.

31. בהחלטת 2016 קבע כב' השופט חסדאי, בין השאר, כי אמג'ד הוא סוכן של מילאנו וקינג וכי המצאה אל אמג'ד היא המצאה כדין לחברות אלה ולבעליהן. ההחלטה מתייחסת בפירוט לתוכנה של הקלטת הפגישה בין החוקר אדר לבין אמג'ד, ובכלל האמור – להצגת קטלוג של מילאנו, פירוט מוצרים, כמויות, מחירים, צבעים, ודברים נוספים שנאמרו ובוצעו ב פגישה.

החלטת 2016 גם מפנה לכך שלפי מסמך שהוגש לתיק בית המשפט ע"י בא כוחם של הנתבעים (עו"ד יג'מור), שימש עורך דין זה גם כבא כוחו של אמג'ד (הנתבע 23). בהמשך הודיע עורך הדין כי אינו מייצג את נתבע 23, אולם כב' השופט חסדאי מצא לנכון לדחות "טענה מאוחרת וכבושה זו מטעם ב"כ הנתבע... לפיה הוא אינו מייצג את הנתבע 23, טענה אשר הועלתה בפני בית המשפט, לאחר שהוא הבין את משמעות המצג שהציג " (סע' 32 להחלטה).

32. התובעות טוענות כי קביעתו של השופט חסדאי בעניין היחסים בין אמג'ד למילאנו וקינג הפכה ל"פסק דין חלוט". טענה זו לא מצאתי לקבל. החלטת 2016 נגעה לסוגיות של המצאת כתבי בי דין והקביעות בה מתייחסות לסוגיה זו על השלכותיה. הן אינן מחייבות את בית המשפט שדן בתיק העיקרי, בשאלת מהות הקשר בין הצדדים לצרכי ההליך לגופו.

33. במקביל, בתום החקירות הנגדיות ולאחר צפייה חוזרת בקלטת ועיון במכלול הראיות והטיעונים, אף אני סבורה שהראיות מלמדות ברמה הדרושה לצרכינו, כי אמג'ד שימש כסוכן של מילאנו ושל קינג וכי הפיץ ושיווק מטעמן מוצרי פרזול בישראל, לרבות מוצרים הנחזים כמוצרי התובעות. מסקנותיו של השופט חסדאי הולמות גם את המצב הראייתי בסיום ההליך.

בין הסוגיות עליהן ניתן לתת את הדעת בהקשר זה, אזכיר דוגמאות כדלקמן: הדרך בה הגיע החוקר מלכתחילה אל אמג'ד (פנייה טלפונית אל מספר טלפון המופיע בקטלוג של מילאנו, בה הופנה אל אמג'ד כאיש מכירות של מילאנו שעובד בישראל); תוכנה של הפגישה (לרבות: הסבריו של אמג'ד על הסחורה, הצבעים, המחירים, הדרך בה הסחורה מתקבלת אצל הלקוחות, היכן היא מיוצרת, איזו סחורה אין למילאנו בשלב זה, וכן הלאה ; אין טענה כי הפרטים שנאמרו אינם נכונים) (מוצג לא'); שליחת הצעת מחיר של מוצרי מילאנו - ע"י אמג'ד אל החוקר - ממספר הפקס' של מילאנו (מוצג לב'), שאף מופיע על קטלוג שמסר לחוקר; שיחה טלפונית מטעם החוקר אל מספר הטלפון המופיע בקטלוג של קינג, בה הפנה הדובר אל אמג'ד כסוכן מכירות שלהם בישראל ומסר מספר טלפון שהיה אכן מספר טלפון מעודכן של אמג'ד (מוצג לה'; החוקר אדר העיד כי השיחה נערכה בנוכחותו, עמ' 95 ש' 25 – עמ' 96 ש' 8 וש' 23-22; עמ' 107 ש' 21-18); הזמנת מוצרים מקינג ע"י החוקר באמצעות אמג'ד וקבלתם, תוך שהחוקר מדבר עם קינג בין השאר לצרכי סיכום חשבון; אישורו של מורטדה, גם אם בדוחק, כי אמג'ד פעל בינו לבין לקוחות (הגם שניסה לראות בו אך מוביל) (עמ' 212 ש' 17 – עמ' 213 ש' 18).

34. אמג'ד הראה לחוקר סחורה ברכבו בארגזים ממותגים של מילאנו (עמ' 87 ש' 10-9). מעקב אחרי רכבו של אמג'ד הוביל למקומות ממכר של מוצרי פרזול בישראל, לרבות בתי עסק של נתבעים 9, 10 ו-12 בהם אותרו מוצרים הנחזים כמוצרי התובעות (ולטענת התובעות הם מוצרים מפרים). לכל הפחות באחד המקרים, המוצר שנרכש היה באריזה ממותגת של מילאנו (מוצג יח'4, רכישה מהנתבע 13; לטענת אדר בחקירתו הנגדית, כך היה גם ברכישה מהנתבע 12, עמ' 102 ש' 6-3, עמ' 103 ש' 6-3).

35. החוקר ביצע רכישה ישירה של מוצרים מקינג ואלה סופקו לו ע"י אמג'ד בישראל (מוצג לד'). גם כאן מדובר במוצרים הנחזים כמוצרי התובעות.

36. הסחורה שסופקה במישרין לחוקר הפרטי הייתה בארגז ממותג של קינג שאושר ע"י מורטדה (מוצג לד', עמ' 718). על הארגז יש מדבקה עם סמל של קינג ועם האותיות KNG (קרי, אותו מיתוג, למעט אות אחת) (מוצג לד', עמ' 719). מורטדה טען כי המוצרים שבארגז הממותג אינם של קינג וכן כי המדבקה אינה שלו (עמ' 207 ש' 21 – עמ' 208 ש' 13 ; עמ' 210 ש' 15-11). יוער כי על ארגז אחר, לא ממותג (ת/8), יש מדבקה עם תמונת ומספר מוצר שתואם למספר המוצר בקטלוג קינג. מורטדה הכחיש קשר לארגז ומדבקה אלו (עמ' 208 ש' 28-25; עמ' 210 ש' 10-7 וש' 23-16).

טענות אלה אינן מסתברות ולא ניתן הסבר סביר (לאפשרות "הפללה", ר' עמ' 210 ש' 24 – עמ' 211 ש' 11). הניסיון להתכחש למוצרים שסופקו בישראל אינו יכול להתקבל, מה גם שבמעמד אספקת המוצרים, שוחח החוקר טלפונית עם קינג לצורך סיכום כספי של התשלום שעליו לשלם עבור ההזמנה (והכסף נמסר לידיו של אמג'ד, עמ' 110 ש' 14-11).

37. די בראיות אלה, שהן בעיקרן ראיות ישירות, על מנת להוביל אל המסקנה הנזכרת בעניין פעילותו של אמג'ד מטעם מילאנו וקינג בישראל לגבי מוצרים הנחזים כמוצרי התובעות.

38. אמג'ד לא זומן לעדות על ידי מי מהצדדים. בשים לב לראיות שהובאו מטעם התובעות, לרבות הקלטת פגישה עם אמג'ד (וראיות נוספות שחלק פורט לעיל) ובהינתן החלטת 2016, היה מקום לצפות כי הנתבעים יזמנו את אמג'ד למתן עדות. ברם, אמג'ד לא זומן לעדות ולא אותר לכך הסבר, קל וחומר הסבר של ממש.

39. קיימות גם ראיות נוספות לגבי פעילות הנתבעים בישראל.

בשנת 2014 נפגש החוקר אדר עם אדם נוסף שהוצג כאיש מכירות מטעם מילאנו, מר חאזם עבד אלוהאב (להלן: "חאזם"). החוקר קיבל מחאזם קטלוג וכרטיס ביקור ממותג של מילאנו (נ/2). מספרי הטלפון על כרטיס הביקור הם מספרי הטלפון המופיעים בקטלוג 2013 של מילאנו (עמ' 100 ש' 8 – עמ' 101 ש' 1). כך גם הלוגו (עמ' 127 ש' 24-18). בחקירתו הנגדית של אדר, הוצב בפני העד כאילו חאזם אינו מוכר כלל לנתבע 7 (עמ' 106 ש' 23-22, עמ' 107 ש' 1 וש' 8) אך בחקירתו הנגדית אמר הנתבע 7 כי הכיר את חאזם בזמנו (עמ' 128 ש' 17-14), כי חאזם עבד בחברות הקודמות "חפיף" (עמ' 128 ש' 27-26) וכי הוא נזכר בכך רק עכשיו כאשר הוצג בפניו כרטיס הביקור (עמ' 129 ש' 3-2).

40. החוקר עקב אחרי רכב ש לטענתו הוא רכב חלוקה של מילאנו (לא צוין מספר הרכב ואין תיעוד ויזואלי). המשאית לא נשאה מיתוג של מילאנו. לפי עדות החוקר, הארגזים היו ממותגים בשם זה (עמ' 103 ש' 20-14). אחד המקומות בהם נפרקה סחורה הוא בית עסק של הנתבע 12 בישוב טירה. החוקר רכש מוצרים מהנתבע 12, ולפי עדותו, הלה הוציא את המוצרים (שקיות) מתוך קופסא של מילאנו (עמ' 102 ש' 6-3, עמ' 103 ש' 6-3). ביצוע הרכישה אצל הנתבע 12 הוקלט בקלטת שמע.

41. החוקר ביצע רכישת מוצרים גם אצל הנתבע 13 (בישוב אום אל פאחם). המוצרים שנרכשו היו ארוזים בשקית ממותגת של מילאנו (מוצג ל').

42. בנוסף, התקיימו בשנת 2013 לערך פגישות ישירות עם הנתבע 7, הבעלים והמנהל של מילאנו.

תחילה התקיימה פגישה בין החוקר לבין הנתבע. הפגישה צולמה ותועדה ע"י החוקר, שהעיד בהליך. צורף קובץ ובו הסרטון המתעד וכן תמלול בתרגום חופשי (מאנגלית וערבית). הנתבעים לא הצביעו על פערים בין הסרטון ולבין התמליל (וב"כ הנתבעים ציין בדיון כי הקשיב להקלטה "פעמיים או שלוש או ארבע ואולי יותר", עמ' 94 ש' 16-15). העובדה שעל הקלטת צוינה שנת 2008, כנראה בשל סוגיה טכנית (עמ' 90 ש' 16-6) אינה מערערת את משקל הראיה. הנתבע מצולם בקלטת מחזיק את קטלוג שנת 2013 וכן אישר בחקירתו הנגדית כי הפגישה שצולמה התקיימה בתחום השנים 2013-2012 (עמ' 138 ש' 19).

43. צפיתי בסרטון, עיינתי בתמליל, המשתתפים בפגישה - החוקר והנתבע 7 - נחקרו בחקירות נגדיות.

מבחינת הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע 7, הלכה למעשה והגם שבעקיפין, אישר כי הוא מייצר או מייבא מוצרים הנחזים כמוצרי התובעות ומוכר אותם בישראל. לעתים אמר הנתבע 7 בפגישה שהוא אינו "מזייף" (וכדומה), אך מההקשר עולה כי בעיקרם של דברים ולכל היותר (קרי, בנוסף לניסיון להדוף טיעון המועלה כלפיו), התייחס הנתבע לכך שעל מוצרים מסוימים הנחזים כמוצרי התובעות, אין סימון של שמן של התובעות. במקביל אושר למעשה כי הנתבע מייבא מוצרים הדומים עד זהים למוצריהן.

"מוצרים כמו שיש פלמט אני מייצר בחו"ל, לא כתוב פלמט... לדוגמא מוצרים של קליל שמייצר באיטליה, אבל זה לא מגיע עם השם של קליל" (מוצג יא', עמ' 154 ב מספור הרציף).

בהמשך הנתבע אף מאשר לעתים קיומם של מוצרים עם סימון של התובעות תוך שבמקביל הוא ממשיך לשזור אמירות כי אינו עושה כן.

44. להלן מובאה מתוך התמלול, כאשר החוקר מציע לנתבע 7 לחדול מלשווק בישראל ולבדוק אפשרות של שיתוף פעולה בו יקבל אפשרות לשווק את מוצרי התובעות ברש"פ:

"[אדר]: כדי שנתקדם, אני מציע את הרעיון הבא, בשביל להתחיל אתה לא מכניס לישראל מוצרי קליל ופלמט... אנחנו נעשה פגישה במפעל בכרמיאל... נשב ביחד ונראה איך נעבוד ונמצא דרך ונהיה מבסוטים. איך אני רואה את העניין? אני רוצה ללכת בדרך הישר.
[נתבע 7]: ואני עוד יותר. קליל תרוויח ממני, יש לי קשרים, יכול לשלוח לירדן, אני שולח לעזה ולירדן....אני דברים רבים שיש לכם, אפסיק להביא אותם מסין, אני אפסיק להביא מסין, אביא מוצרים שלכם – אמכור בשמכם, אני אמכור "בפנים" – טוב לכם ולי.
...
[אדר]: ואתה מרגע זה עד שנשב, אתה לא מוכר בישראל.
[נתבע 7]: גם הכמות שיש לי עכשיו היא כמות קטנה מהרגע שאגיע אתכם להסכם, אני לא מביא מסין. לגבי ההסכם, יש לי תוצרת של קליל, לא זיופים, אמיתי. אז אוכל להביא כמויות.
....
[אדר]: קליל זה שם, אם יהיה לך קליל מקורי יקנו יותר.
[נתבע 7]: בשוק תמיד אתה שומע "קליל".
...
[נתבע 7]: אני יכול לקנות מקליל? אתה באת אליי היום. אם תביא סחורת קליל אקנה הכל ממך.
[אדר]: מוכרים רק למחסנים גדולים.
[נתבע 7]: כן, אני יודע. אתה תגיד לי ד"ר מאג'ד תפתח מחסן גדול... הרבה אומרים לי אם יש לי תוצרת קליל ואני אומר להם לא. זה מה שיש לי, אין קליל. אם תלכו אתי אוכל למכור קליל. אם אגיד שיש לי תוצרת קליל, אני אמכור קליל. מהיום סחורה שיש עליה את הסימון שלכם אני לא מוכר."

מוצג יא', עמ' 155-154 ב מספור הרציף.

45. בהמשך הפגישה התקיימו שיחות טלפוניות עם מנהלי התובעות. בשיחה עם מנכ"ל התובעת 2 אומר הנתבע 7, בין השאר:

"…Many people ask me here in west bank or in Israel or in Jordan or in Gaza, many they need Palmat items. It's my pleasure to sit with you and to find agreement about all these things… and it's better for me instead to bring it from China or from here – I have it from Palmat." (שם, עמ' 156)

46. התקיימה פגישה נוספת, בכרמיאל, בה נטלו חלק הנתבע, החוקר, מנהל בקליל (סומך) ומנכ"ל פלמט (פגישה זו לא הוקלטה). החוקר הצהיר כי (גם) בפגישה בכרמיאל התחייב הנתבע 7 להפסיק לשווק מוצרים מפרים (סע' 19 לתצהיר; ר' גם עדות סומך עמ' 33 ש' 25-24, עמ' 41 ש' 6-4), וכי התובעות סברו כי בכך יסתיים העניין, סברה אשר התבדתה.

47. לעניין אמירתו של הנתבע 7 בפגישות כי יפסיק לשווק מוצרים מסוימים כדי לעבוד ישירות עם התובעות, ר' גם חקירתו הנגדית, בה התייחס העד בין השאר למוצג ת/1 (המוצרים בקטלוג הנחזים כמוצרי התובעות) (עמ' 169 ש' 27-22) ולכך שיפסיק להביא מוצרים מסין (עמ' 170 ש' 22-21).

48. הנתבעים, אשר טוענים כי אין לפרש את הפגישות באורח הנטען על ידי התובעות, מפנים כתימוכין לכך, לעדותו של הנתבע 7 בחקירתו הנגדית.

הנתבע 7 הוא בעל דין, על המשתמע מהדבר מבחינה ראייתית. יתר על כן, מההליך עולה כי על עדותו של הנתבע 7 אין לבסס ממצאים עובדתיים, וזאת בלשון זהירה. העד נתן תשובות מוקשות, עמדותיו סתרו את עצמן לפרקים, גרסאות השתנו, ועוד.

49. כך, כדוגמא מינורית, העיד הנתבע כי הוא "בתחום" אלומיניום החל מ-2007 וכי קודם לכן שימש כרופא (עמ' 114 ש' 15-10). בהמשך השיב כי עוד לפני שנת 2007 ותוך כדי עבודתו במשרד הבריאות, הוא הקים את "מילאנו אלומיניום", כי מילאנו אלומיניום נסגרה בשנת 2006 והוא פתח ב-2007 את מילאנו (כהגדרתה בפסק דין זה, קרי – הנתבעת 2) (עמ' 118 ש' 20-6). עמדתו של העד, כאילו קודם לכן הבין את השאלה כנוגעת לנתבעת 2 באופן קונקרטי, אינה מסתברת, אף לא מהקשר השאלות (עמ' 118 ש' 22-21).

50. כך למשל, הצהיר הנתבע בתצהיר העדות הראשית כי אינו מכיר את הנתבעים האחרים הנזכרים בכתב התביעה, למעט משפחת ניירוך ואמג'ד (סע' 38 לתצהיר). בחקירתו אישר הנתבע כי הוא מוכר סחורה לנתבעים 11-10. לא היה הסבר של ממש לסתירה (עמ' 178 ש' 4 – עמ' 179 ש' 4).

51. ניתן לעיין גם בתשובות שנתן הנתבע כאשר נשאל מדוע לא שולמו הוצאות בסך 12,000 ₪ שנפסקו לחובת הנתבעים עוד בחודש פברואר 2016 (ע"י כב' השופט חסדאי) והאם אין בכך כדי ללמד על מידה של זלזול במערכת המשפט הישראלית. התשובות היו מתחמקות ובלתי סבירות (תחילה – "איזה הוצאות?" ובהמשך – "אף אחד לא אמר לי שאני צריך לשלם", עמ' 136 ש' 26-11). יוער כי בהמשך התערב בא כוחו ואמר שהתיק לא הסתיים ו"זכותו לא לשלם", ומשנשאל מה מקור הזכות, המענה היה – "הוא מעדיף לא לשלם" (והוסיף: "זה לא אומר שהוא מזלזל בבית המשפט", עמ' 137 ש' 9-2). בשלב ובהקשר אחר אמר הנתבע – "לא שמעתי על ההחלטה הזו" (עמ' 182 ש' 2).

52. קשיים דומים, הגם שלא באותו היקף, עלו גם בעדותו של מורטדה, הנתבע 8. כך למשל, בדומה לדודו הצהיר מורטדה בתצהיר העדות הראשית כי אינו מכיר את הנתבעים האחרים הנזכרים בכתב התביעה, למעט משפחת ניירוך ואמג'ד (סע' 38 לתצהיר). בחקירתו אישר הנתבע כי הוא מוכר סחורה לנתבעים 11-10 (סע' 29 לתצהירו, עמ' 205 ש' 24-4).

לטענת הנתבע 8 בחקירתו הנגדית, הוא כלל בקטלוג את תמונות המוצרים מושא התביעה אך לא הייתה לו סחורה כזו בפועל, ואם לקוח ביקש את המוצרים, הוא אמר שאין לו (עמ' 199 ש' 27-21; עמ' 200 ש' 6-4 וש' 27-21, עמ' 203 ש' 16 – עמ' 204 ש' 19). יצוין כי קינג ממשיכה כנראה לכלול באתר החברה את אותם מוצרים, שאינם נמכרים לכאורה מזה שנים (עמ' 224 ש' 19 – עמ' 225 ש' 15). הנתבע 8 הוסיף: "אף אחד לא אמר [לי] לא למכור את המוצרים האלה" (עמ' 225 ש' 27).

בנוסף לתהייה בעניין סבירותה של גירסה זו ומעבר לכך שהיא לא הועלתה עד לשלב החקירה הנגדית, הגרסה אינה מתיישבת, בין השאר, עם העובדה שהחוקר אדר הזמין מקינג סחורה של התובעות, קיבל אותה בישראל, והיה בקשר טלפוני עם קינג בזמן אמת לגבי סכום ההזמנה.

53. האמור לעיל אינו אלא דוגמאות ספורות ואף לא הבולטות שבהן. לאורך פסק דין זה משולבות במקומות רלוונטיים דוגמאות נוספות לעניין קשיים בעדויות הנתבעים.

54. אחת הסוגיות בהן הודגמו קשיי העדויות באופן ניכר, הייתה שאלת מקוריותם של המוצרים אשר שיווקם מיוחס לנתבעים. שכן, בשלב מסוים בחקירתו הנגדית טען הנתבע 7 כי הוא עסק בשיווק מוצרים מקוריים של התובעות (עמ' 138 ש' 27 - עמ' 139 ש' 2, עמ' 139 ש' 11-5, עמ' 143 ש' 17-16, עמ' 146 ש' 11-4).

55. טענה זו של הנתבע, לגבי שיווק מוצרים מקוריים של התובעות, היא טענה כבושה שלא הועלתה עד לשלב מאוחר ואף עומדת בסתירה לרצף הצהרות וטענות אחרות של הנתבעים לאורך הדרך.

במענה לשאלון השיב הנתבע 7, כי מילאנו אינה משווקת ולא שיווקה אי פעם מוצרים מקוריים של התובעות ואף הסביר כי הטעם לכך הוא שהמחירים יקרים מדי (מוצג כט, שאלות 22 ו-73 והתשובות להן). כן הצהיר הנתבע באותו מענה, כי במוצרי התובעות הוא נתקל בפגישה במשרדי התובעות (שם, שאלה ותשובה 126).

גם בתצהיר העדות הראשית ציין הנתבע כי הוא מוכר סחורות באזור הרש"פ, עזה וירדן, "שאינן מסחורות התובעות", ובהקשר תיאור הפגישה עם החוקר אדר, הצהיר כי אם שואלים אותו אם יש לו תוצרת של קליל הוא אומר שלא (סע' 10 ו-15 לתצהיר).

56. בשלב מוקדם יותר בחקירתו הנגדית, עת התייחס לקטלוג באופן כללי, הצהיר הנתבע 7 כי המוצרים שנמצאים בקטלוג הם מוצרים שנמצאים אצל מילאנו ("ש. מי בוחר או מי בחר את סל המוצרים שמופיעים בקטלוג? ת. ... הסוגים האלה נמצאים אצלנו, הדגמים האלה נמצאים אצלנו" (עמ' 117 ש' 22-20). הדברים אינם מתיישבים עם טענתו המאוחרת יותר, כאשר הוצבה לפניו השוואה בין המוצרים בקטלוג לבין מוצרים מקוריים, כי מוצרים בקטלוג "חלק... נמצאים אצלי וחלק אחר אני לוקח מסוחרים שמוכרים את הסחורה של פלמט ושל קליל" (עמ' 143 ש' 17-16, ור' גם עמ' 161 ש' 14-11) וכי אם לקוח רוצה את מוצרי קליל ופלמט, הוא משיג לו מסוחר של התובעות בשטחי הרש"פ (עמ' 143 ש' 28 – עמ' עמ' 144 ש' 23; עמ' 145 ש' 22-15).

57. לא ניתן לסתירות מענה של ממש בחקירה (למשל: עמ' 139 ש' 12 - עמ' 140 ש' 4; עמ' 148 ש' 29-22; עמ' 163 ש' 22-6; עמ' 165 ש' 14-4; עמ' 166 ש' 29 – עמ' 167 ש' 28).

58. למותר לציין כי הטענה לשיווק מוצרים מקוריים של התובעות, שלא הועלתה קודם לכן, גם לא גובתה בראייה כלשהיא כמו חשבוניות רכישת המוצרים מסוכן של התובעות ("אף אחד לא ביקש ממני להביא את זה", עמ' 171 ש' 19). הטענה גם אינה מסתברת ברמה הכלכלית והשיווקית (ר' סע' 19 לסיכומי התובעות).

59. לאורך הדרך הכחישו הנתבעים כל קשר למוצרים ולהפרות הנטענות כנגדם. טיעוני התביעה, לרבות היותם של המוצרים מפרים, הוכחשו באופן כללי. בגדרה של גירסה פוזיטיבית, עמדת הנתבעים הייתה כי אין להם קשר למוצרים אלה וכי מנסים "להלביש" עליהם את המוצרים . בהתאם, הדגש שניתן בשלב הראיות היה לסוגיות שנחזו להיות במחלוקת.

בסיכומיהם טוענים הנתבעים כי התובעות לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהן משום שלא הגישו חוות דעת בעניין המוצרים (מקוריים למול מפרים). הנתבעים הדגישו כי לצורך הוכחת טענה חמורה של זיוף, יש צורך בתשתית ראייתית מוצקה.

60. הנטל הבסיסי לגבי היותם של המוצרים מפרים אכן מוטל על התובעות. היקף הראיות הדרוש לצורך הרמת נטל כזה תלוי בנסיבות העניין. במקרה דנן ניתן לתת את הדעת גם לכך שלא הוצבה מחלוקת של ממש בסוגיה זו לאורך הדרך ועד לשלבים המאוחרים.

61. בהקשר זה ניתן להזכיר את דבריו של בית המשפט העליון לפיהם, "אמנם, כעניין שבשגרה 'נתבעים טורחים להרבות הכחשות בכתב הגנתם'..., דבר שהוא מן המפורסמות וההתייחסות אליו היא לא אחת בהתאם. ברם, תקנות 85 ו-86 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעות כללים באשר לטיבה של ההכחשה הנדרשת" וכי "בסופו של דבר יש לאחוז את השור בקרניו ולבדוק מהי לאמיתה המחלוקת..." (רע"א 9952/08 כלב (לרון) נ' עירית הרצליה (11.2.2009) (עניין כלב)).
 
תקנה 85 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, אליה הפנה בית המשפט, קובעת כידוע כי "לא די בהכחשה כללית אלא חייב בעל דין לדון במפורש בכל טענה שבעובדה שאין הוא מודה באמיתותה, חוץ מטענה לדמי נזק". לפי תקנה 86, "בעל דין המכחיש בכתב טענותיו עובדה שבעל הדין שכנגד טוען לה בכתב טענותיו הוא, לא יעשה זאת על דרך ההתחמקות, אלא ישיב לגופו של ענין; לדוגמה – אם הטענה היא שקיבל סכום כסף פלוני, לא די שיכחיש קבלת אותו סכום, אלא צריך שיכחיש כי קיבל אותו סכום או כל חלק ממנו, או שיציין כמה קיבל; נטענה עובדה אגב תיאור נסיבותיה, לא די שיכחיש אותה לגבי אותן נסיבות בלבד".
 
בעניין כלב דחה בית המשפט העליון השגה על קביעת בית המשפט המחוזי שיש להסיק כי טענות מסוימות אינן שנויות במחלוקת לאור הכחשות כלליות שבכתב ההגנה ואמירה של פרקליט בקדם משפט.

62. משלא הועלו השגות לגבי טענת הזיוף (העדר המקוריות) לאורך ההליך עד לקראת סיומו, הרי שגם אם לא נאמר כי הייתה הסכמה לכך, יש להתייחס לרף הראייתי בנושא זה בהתאם. אין זה הכרחי להגיש חוות דעת של מומחה.

63. בהליך העיד מנהל מסחרי ותיק בקליל, מר סומך, אשר בהקשר אחר כונה על ידי הנתבעים "המקצוען בסחורות התובעות" (סיפא סע' 1ה' לסיכומיהן; ר' הפנייה בסיכומי התשובה). סומך אישר כי כל המוצרים שנחשדו כמפרים הם בוודאות לא מוצרים של קליל (עמ' 65 ש' 14-9), וכן ציין כי המוצרים נבדקו "אחד לאחד" על ידי אנשיו (השוו: ע"פ 816/10 גולד נ' מדינת ישראל (3.9.2012); ע"פ 566/89, 601/89 מרציאנו נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(4) 539 (1.9.1992)). הוסכם על הצדדים כי עדות סומך תחול גם לגבי פלמט והנתבעים ויתרו על חקירתו של מנכ"ל פלמט (למעט שאלות ספורות) (עמ' 74 ש' 17 – עמ' 75 ש' 1).

בנוסף, יש לפנינו הצהרות של הנתבעים עצמם כי מעולם לא סחרו במוצרי התובעות (נתבע 7 - מוצג כט', שאלות ותשובות מס' 22 ומס' 73; הנתבע 8 – עמ' 203 ש' 19-16). משכך, בכל הנוגע למוצרים שניתן לקשרם לנתבעים, יש לנו את אישורם של אלה כי אין מדובר במוצרים של התובעות.

64. די באמור על מנת להרים את הנטל המוטל על התובעות במשפט האזרחי להוכיח את העדר מקוריותם של המוצרים אליהם מתייחסת התובענה.

סיכום ביניים
65. מן המקובץ וממכלול החומר הראייתי עולה בין השאר, כי קטלוגים של מילאנו ושל קינג כוללים מוצרים הנחזים כמוצרי התובעות וכן סימני מסחר של קליל, והם שימשו לצרכי שיווק בישראל; כי אמג'ד שימש כסוכן של מילאנו (תחילה) ושל קינג (לאחר מכן) והפיץ ושיווק מטעמן מוצרי פרזול בישראל, לרבות מוצרים הנחזים כמוצרי התובעות; כי קיימות ראיות נוספות המקשרות בין הנתבעים לבין שיווק מוצרים כאלה בישראל; כי הנתבע 7 אישר למעשה כי ייצר או ייבא מוצרים הנחזים כמוצרי התובעות ושיווק אותם בישראל; וכי הורם הנטל להוכיח כי המוצרים אליהם מתייחסת התובענה אינם מוצרים מקוריים.

66. התובעות הפנו אל ראיות נוספות לגיבוי טיעוניהן. חלק מההפניות של התובעות הן מוקשות בהיבט הראייתי.

כך למשל, הוצג כתב התחייבות ותצהיר של בעל עסק בבית שמש, לפיהם הוא רכש ושיווק מוצרים (המפרים את זכויות התובעות) מקינג באמצעות אמג'ד וכן קיבל מאמג'ד קטלוג של קינג (מוצג יג', העמודים המסומנים 162-161). הוצגו גם הקלטה ותמליל של שיחה בין אותו בעל עסק לבין אמג'ד (מוצג כ'). ברם, נותן התצהיר לא זומן לעדות ולא ניתן היה לבחון את גרסתו בחקירה נגדית.

וכך למשל, בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, הצהיר הנתבע 12 כי בדרך שגרה פורקות משאיות של מילאנו סחורה בעסקים בקרבת מקום עסקו, לרבות בעסק של קרוב משפחה שלו (במ/1, פסק דין (חלקי) מיום 19.6.2019). גם כאן, לא התאפשר לנתבעים להעמיד את ההצהרה במבחן החקירה הנגדית. הדברים נכונים מבחינת קל וחומר לגבי ההפנייה להסכם פשרה עם נתבעים 15-14 בו נכללת הצהרה לגבי רכישת מוצרים מפרים מאמג'ד (מוצג מה', עמ' 816-815 למספור הרציף), באשר ההתייחסות באותה הצהרה אינה מבדילה בין מאסטר, מילאנו וקינג.

67. מובהר כי די בראיות הקבילות ובעלות המשקל שהוגשו והובאו בהליך על מנת לבסס את המסקנות שצוינו לעיל. המסקנות בוססו בראיות מספקות לצרכי המשפט האזרחי. זאת, גם אם ניתן היה בסוגיות מסוימות להוסיף ולבססן בראיות נוספות וגם לאחר שלקחתי בחשבון את טענת הנתבעים כי יש לזקוף לחובת התובעות את אי הבאתם של עדים מסוימים.

68. הנתבעים מצדם טוענים שרבות מראיות התובעות קשורות לקבוצת מאסטר (אשר ההליך מולה הסתיים). טיעון כזה, נכון ככל שיהא, אינו מעלה ואינו מוריד. בעת הנחת הראיות בתיק טרם הסתיים ההליך למול מאסטר (ומספר נתבעים נוספים). משכך, הראיות שהונחו התייחסו לכל הנתבעים אשר התביעה כנגדם הייתה תלויה ועומדת אותה עת.

ראיות לפעילות של קבוצת מאסטר בשיווק מוצרים בישראל, אינן מאיינות ראיות לגבי פעילותן של מילאנו וקינג, כאשר יש כאלה. הראיות והמסקנות בפסק דין זה נוגעות לקבוצת מילאנו וקינג.

מן הפן המשפטי
הדין הרלוונטי
69. בסיום חקירות העדים הודיעו התובעות כי הן מוותרות על דרישתן למתן חשבונות ועותרות חלף זאת לפיצויים סטטוטוריים (פיצוי ללא הוכחת נזק).

70. בסיכומיהן טענו התובעות באופן כללי, כי תובע "בגין הפרת זכויות קניין רוחני" רשאי לבחור בכל שלב בין הוכחת נזק לבין פיצוי סטטוטורי (סע' 24 לסיכומים).

הפסיקה אליה הפנו עוסקת בדיני זכויות יוצרים. בדיני זכויות יוצרים, הן בעבר (פקודת זכות יוצרים) והן כיום (חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, "חוק זכות יוצרים"), יש הוראה המאפשרת פיצוי סטטוטורי.

התובענה דנן אינה עוסקת בזכויות יוצרים. התובעות לא הפנו להוראות דומות בדיני סימני מסחר, פטנטים ומדגמים בישראל או לפסיקה רלוונטית המחילה על דינים אלה את הוראות הפיצוי הסטטוטורי.

71. בית המשפט העליון עמד על כך ששני חיקוקים מתחום הקניין הרוחני בדין הישראלי קובעים הוראות בדבר פיצוי לנפגע ללא הוכחת הנזק שנגרם בפועל: סעיף 56 ל חוק זכות יוצרים וסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999 ("חוק עוולות מסחריות" או "החוק") (ע"א 3853/11 רונית דגלי אומות בע"מ נ' שטן (13.05.2013) (עניין דגלי אומות), סע' 70).

בהעדר רלוונטיות לזכויות יוצרים, משמעות הודעת התובעות לגבי עתירה לפיצוי סטטוטורי היא למעשה, כי לצורך הסעד הכספי מתמקדות התובעות בעילה של גניבת עין לפי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות. בכתב התביעה עצמו, כאשר עתרו התובעות באופן חילופי לפיצויים סטטוטוריים, אף צוין במפורש שמדובר פיצוי ללא הוכחת נזק "כקבוע בחוק עוולות מסחריות" (סע' 85.8(ג) לכתב התביעה). לא בכדי.

72. סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות קובע:

"(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.
(ב) שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין."

73. כמפורט בפסיקה רבה ובספרות , לצורך ביסוסה של עילת גניבת עין יש להוכיח שני יסודות מצטברים: קיום מוניטין וחשש להטעיית הציבור כי נכס שמציע הנתבע הוא למעשה נכס של התובע או קשור לתובע .

לעניין זה ר' למשל: ע"א 8191/16 דיאליט בע"מ נ' הרר (17.6.2019) (עניין דיאליט); ע"א 1248/15 Fisher Price Inc נ' דוורון - יבוא ויצוא בע"מ (31.8.2017) (עניין פישר פרייס); ע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל (30.4.2017) (עניין איי די איי); ע"א 1898/12 מרכז המתנות 2006 בע"מ נ' קארשי אינטרנשיונל בע"מ (9.9.2014) (עניין מרכז המתנות); רע"א 2960/15 הרצנו נ' P-Kama International Limited (7.9.2015) (עניין הרצנו); ע"א 5066/10 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ (30.5.2013) (עניין אנג'ל); ע"א 9070/10 דדון-יפרח נ' א.ת סנאפ בע"מ (12.3.2012) (עניין דדון-יפרח); ע"א 5207/08 World ORT נ' אורט ישראל (1.2.2011) (ענין אורט); רע"א 4322/09 ש.א. פורמט סחר ושירותים (1994) בע"מ נ' א.ש. שניר בע"מ ( 3.8.2009) (עניין פורמט סחר); ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' צארום, פ"ד נט(1) 873 (26.9.2004) (עניין טוטו זהב); רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438 (4.2.2003) ( עניין טעם טבע); מיגל דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר ( תשס"ב) (" דויטש").

עמדת הנתבעים
74. בהתייחסם לעוולת גניבת העין (סע' 10 לסיכומיהם), מפנים תחילה הנתבעים לאחד מסעיפי כתב ההגנה וכותבים כי הם חוזרים על הנטען שם.

לטיעון מסוג זה, החוזר בסיכומי הנתבעים מספר פעמים, אין משמעות. ראשית, ככלל אין להיזקק לטיעון על דרך ההפניה ( ע"א 9678/05 חב' בתימו בע"מ נ' ARRABON -HK- limited ( 3.8.2008) (עניין בתימו), סע' 13). אף לא ניתן באמצעות כך לחרוג מהיקף שנקבע לסיכומים. שנית, גם אם לא תמצא לומר כי על דרך הכלל אין לנסח סיכומים בדרך של הפנייה לכתבי טענות אחרים, הרי שבהליך הנוכחי ניתנו הנחיות קונקרטיות לגבי הסיכומים ובכללן ההוראה: "הסיכומים לא יכללו טענות על דרך של הפניה לכתבי טענות אחרים" (עמ' 229 ש' 6-5). בפתח הסיכומים שהוגשו הוצהר - בהתאם להוראה נוספת שניתנה - כי אלה עונים על הוראות ההחלטה. בכל הנוגע להפניות לכתבי טענות אחרים, הצהרה זו אינה תואמת את המצב בפועל.

75. פרט להפניה לסעיף בכתב ההגנה, טוענים הנתבעים בהקשר עוולת גניבת עין, כי התובעות לא הגישו לתיק השוואה בין הסחורה המקורית שלהן לבין סחורה מזויפת ששווקה על ידי נתבעים אחרים (סחורה אשר, לטענת הנתבעים, התובעות מנסות "להלביש אותה" עליהם שלא כדין). הנתבעים מוסיפים כי לפי עדות סומך, שמה של קליל אינו מופיע בצילומים בקטלוגים וכן לא ניתן לדעת מהן מידות המוצר ומה החומר ממנו הוא עשוי. מן האמור למדים הנתבעים כי אין בתמונות שבקטלוגים משום ראייה לגניבת עין.

יסודות העוולה בנסיבות המקרה
76. התנאי הראשון והמרכזי לביסוסה של העוולה הוא הוכחת מוניטין.

עוולת גניבת עין נועדה להגן על תובע מפני פגיעה בזכות קניינית במוניטין; אין מדובר בעוולה שנועדה להגן על הצרכן מפני תחרות לא הוגנת (עניין דיאליט, סע' 92; עניין איי די איי, סע' 57 (סיפא) ; עניין אנג'ל, סע' 8; ע ניין דדון-יפרח, סע' 8-7;  עניין אורט, סע' 16).

המוניטין הוא "יסוד מכונן של העוולה" אשר ההגנה עליו "היא-היא תכליתה" (ענין  אורט, סע' 20).

77. ככל שירדתי לדעת הנתבעים בסיכומיהם, הללו אינם מתכחשים לקיום יסוד המוניטין בעוולה וטוענים כי לא התקיים היסוד הנוסף לעוולה זו. לפנים משורת הדין, בחנתי גם את הסעיף בכתב ההגנה אליו מפנים הנתבעים (סע' 67). גם בו אין התייחסות ליסוד המוניטין.

78. למען הסדר הטוב יצוין כי המוניטין של התובעות הוצהר, לא הוכחש ולא היה שנוי במחלוקת. עדי התובעת לא נחקרו בעניין. עדי הנתבעים העלו בעצמם על נס את מוניטין התובעות ומוצריהן.

79. כך למשל, בפגישה הראשונה שהתקיימה בין החוקר לבין הנתבע 7 וצולמה, אמר הנתבע, בין השאר, "בשוק תמיד אתה שומע 'קליל'... כל הענף זה רק קליל" (מוצג יא', עמ' 155 ב מספור הרציף).

כך גם בחקירה הנגדית: "...אמרתי לו הרבה אנשים מבקשים ממני סחורה של קליל ואז אני ניגש וקונה את הסחורה מהם ואם הם יאפשרו לי או יתחילו לעבוד איתי קליל ופלמט, אז אני אפסיק לייבא סחורה מאיטליה. ...אני הלכתי אליהם כדי שניצור שיתוף פעולה ואמרתי להם... שהסחורה שלהם, של פלמט וקליל, זה כמו מרצדס, שאם אני אהיה סוכן שלהם אני אהיה מבסוט ואז אני אפסיק לייבא מסין. הדברים האלה אני אמרתי להם " (עמ' 149 ש' 25-28).

ניתן להעיר בהקשר זה, כי במענה לשאלון, כאשר נשאל הנתבע 7 - "האם אתה מכיר את מוצריהן של התובעות?", תשובתו הייתה – "לא" (מוצג כט', שאלה ותשובה 125; תשובה דומה ניתנה על ידו לשאלות דומות; השוו גם סע' 68 לכתב ההגנה). הפער בין התשובות לשאלון לבין הראיות, מדבר בעד עצמו בכל הנוגע לעדותו של נתבע זה.

80. יסוד המוניטין מתקיים אפוא.

81. היסוד הנוסף הדרוש לצורך ביסוס עילת גניבת עין הוא חשש להטעיה כי נכס אותו מציע הנתבע הוא נכס של התובע או שיש לו קשר לתובע . לצורך כך די בקיום חשש סביר כי מעשי הנתבע יגרמו לקונה לחשוב בטעות כי יש קשר בין הטובין לתובע בעוד למעשה הטובין אינם כאלה, ובכך ינוצל מוניטין השייך לתובע. יסוד החשש הסביר נמדד בהקשר האובייקטיבי ובקיום סכנה להטעיה ואין צורך בהוכחת כוונת הטעיה או בהוכחת הטעיה בפועל ( אורט, סע' 18-16).

קביעת קיומו של חשש סביר להטעיה נעשית באמצעות "המבחן המשולש" המוכר גם בדיני סימני מסחר (הגם שיש הבדלים בין התחומים): חזות וצליל – מבחן עיקרי; סוג הסחורה וחוג הלקוחות; שאר נסיבות העניין. לכך מצטרף מבחן השכל הישר (עניין אנג'ל, סע' 25).

82. בדיון שנערך בחלק קודם ראינו כי קטלוגים של מילאנו וקינג כוללים מוצרים הנחזים כמוצרי התובעות והם שימשו לצרכי שיווק בישראל. עוד ראינו כי אמג'ד שימש כסוכן של מילאנו ושל קינג והפיץ ושיווק מטעמן מוצרי פרזול בישראל, לרבות מוצרים הנחזים כמוצרי התובעות, כי קיימות ראיות נוספות המקשרות בין הנתבעים לבין שיווק מוצרים כאלה בישראל, וכי הורם הנטל להוכיח כי המוצרים אליהם מתייחסת התובענה אינם מוצרים מקוריים.

בהינתן האמור, כאשר מבוצע זיוף של מוצר ומיוצר מוצר הדומה עד זהה למוצר המקורי, מתקיים מבחן המראה, שהוא המבחן המרכזי גם לצרכי עוולת גניבת עין ( ע"פ 7500/19 אור רז נ' עמינח תעשיות רהיטים ומזרונים בע"מ (11.12.2019), סע' 11). במידה רבה, המבחנים האחרים משמשים כפרמטרים המסייעים במבחן עיקרי זה (עניין אנג'ל, סע' 26).

83. לא נעלמה מעיני העובדה שעל רבים ממוצרי הנתבעים (הנחזים למוצרי התובעות), שמא על כולם, לא מופיע השם או הלוגו של התובעות. הנתבעים הרבו להדגיש את הדבר בטיעוניהם ובעדותם. לעתים היה נראה כי מבחינת הנתבעים, כל זמן שאין ציון של שם התובעות, הם אינם מפרים דין.

84. כאשר שם או לוגו מסוימים מהוו ים סימן מסחר, במקומות בהם לא נעשה שימוש בשם או בלוגו, אין לומר שהופר סימן מסחר. אפשרות של הפרת מדגם או פטנט יכולה לעלות על הפרק גם אם המוצר אינו נושא סימן מסחר כאמור, אבל הוא דומה עד זהה למוצר המקורי. על פני הדברים אכן בוצעו הפרות כאלה. השאלה עתה היא לגבי עוולת גניבת עין, שהיא העילה עליה נסמכות התובעות לצרכי הסעד הכספי שהוא הסעד היחיד שנותר על הפרק והתבקש בשלב הסיכומים.

85. ראינו כי הקטלוגים של מילאנו וקינג כללו לא רק מוצרים הנחזים כמוצרי התובעות אלא כללו, אי פה אי שם, גם סימני מסחר של התובעות או מי מהן. כמו כן, מילאנו וקינג מצהירות על עמדה מובילה בשוק, עמידה בסטנדרטים הגבוהים ביותר, איכות ויושרה ועוד כהנה וכהנה (קטלוג מילאנו משנת 2013, קטלוג קינג 2014).

הנתבע 7 עצמו טען בשלב מסוים בחקירה (ובניגוד לגרסה קודמת), לגבי תמונות בקטלוג של מילאנו, כי מוצרים המופיעים שם הם מוצרים מקוריים של התובעות ולא מוצרים מזויפים/מפרים (עמ' 143 ש' 19-16; עמ' 152 ש' 13-9). לאחר מכן השיב הנתבע כי אינו יודע אם המוצרים המופיעים בתמונות הם מקוריים או מזויפים (עמ' 173 ש' 7-5; עמ' 174 ש' 24-22). גם הנתבע 8 אמר בחקירתו כי אינו יודע לומר אם המוצרים בקטלוג של קינג הם מקוריים או מזויפים (עמ' 198 ש' 24 – עמ' 20).

86. לפי הפסיקה, בעניין גניבת עין - להבדיל מדיני סימני מסחר – נבחנים המוצרים והמעשים כמכלול, האם היה בהם לגרום להטעיה ביחס למקור המוצר (עניין הרצנו, סע' 11; ענין מרכז המתנות, סע' 17; ענין אנג'ל, סע' 25; ע"א 11487/03 August Storck KG נ' אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע"מ, סע' 16 (23.3. 2008); עניין טעם טבע, עמ' 451-450; התייחסות כמכלול יכולה לעתים לצמצם ולעתים להרחיב את היקף ההגנה הניתנת בגדר עוולת גניבת העין ביחס להגנה הניתנת בגדרם של דינים אחרים, עניין פורמט סחר, סע' 4). בנסיבות המקרה שלפני, המכלול יכול לתמוך בקיומו של חשש אובייקטיבי להטעיה גם כאשר לא נחזה שם התובעות על כל מוצר.

87. סוגיה שהיא אולי מוקשה יותר, נוגעת לסוג הסחורה וחוג הלקוחות. הסחורה היא מוצרי פרזול ו לקוחות המוצרים הם מתקיני חלונות ודלתות הזזה ובתי עסק המספקים ציוד וחומרים למתקינים (סע' 13 לכתב התביעה; ור' גם: עמ' 7 ש' 24-23 לפרוטוקול). לנוכח זאת יכולה לעלות תהייה, האם אין מדובר בציבור לקוחות מקצועי אשר מידת הסיכון להטעיה כלפיו היא פחותה (עניין מרכז המתנות, סע' 20; עניין טעם טבע, סע' 13(ב)).

לאור הדמיון-עד-זהות בהיבט החיצוני, מוטל הנטל על הנתבעים לשכנע כי לנוכח מהותם של הלקוחות ( למשל) לא מתקיים מבחן ההטעיה. לחובת כל בעל דין לבסס בראיות טענה המקדמת את עניינו , ר' למשל: ע"א 8398/17 תאופילוס ג'אנופולוס, פטריארך הכנסייה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' Berisford Investments Limited (10.6.2019) , סע' 19; ע"א 9096/11 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות נ' ג'בארין (10.7.2012) , סע' 15). נטל זה לא הורם.

88. בהקשר החשש להטעיה ניתן לתת את הדעת גם לכך ש כוונה של נתבע לחקות את המוצר של התובע אמנם אינה יסוד הכרחי לגיבוש עוולת גניבת העין, אך היא עשויה להטות את הכף לחובת המחקה ולהקל על התובע את הוכחת החשש להטעיה (עניין פישר פרייס, סע' 10 לפסק דינו של השופט, כתוארו אז, מלצר; עניין מרכז המתנות, סע' 17). הראיות מבססות קיומה של כוונה כזו מצד הנתבעים.

89. על רקע האמור והמארג הראייתי הכולל שהובא בהליך, יש לומר כי מתקיים גם היסוד השני בעוולת גניבת עין ובהתאם, כי הוכחה עוולה זו.

הפיצוי
90. סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות קובע: "בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים".

פיצויים סטטוטוריים נפסקים לפי בקשת תובע ובכפוף לשיקול דעת בית המשפט, גם כאשר התובע יכול היה להוכיח נזקים ממשיים אולם בחר משיקוליו-שלו לתבוע דווקא את הסעד של הפיצוי ללא הוכחת נזק (עניין דגלי אומות, סע' 71).

91. התובעות הקדישו לשאלת היקף הפיצוי חלק ניכר מסיכומיהן. לטענת התובעות, מדובר ב-30 הפרות שונות אשר על כל אחת מהן יש לקבוע את סכום הפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק (100,000 ₪) ובסך הכל יש לחייב את הנתבעים ב-3 מיליון ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק. הנתבעים, שמא בשל עמדתם כי אין מקום לקבוע את עצם חבותם, לא התייחסו בסיכומיהם לשאלת היקף הפיצוי.

92. ההנמקות המקובלות לסעד הפיצוי הסטטוטורי בחוק עוולות מסחריות ובדיני זכויות יוצרים, נוגעות לקושי המיוחד שבהוכחת נזק בגין פגיעה בזכויות הקניין הרוחני ולמגמה הרתעתית-עונשית בהינתן קלות יחסית של גזל בתחומים אלה ( ע"א 1203/13 טומשובר נ' ארט אופיק בע"מ (6.5.2015) , פסק דינו של כב' השופט סולברג; ע"א 45/08 מיגדור בע"מ נ' גייל (29.12.2010) , סע' 59; עניין טוטו זהב, סע' 17; דויטש, עמ' 94- 88).

רשימת השיקולים אשר אותם ישקול בית המשפט בבואו להכריע בדבר שיעור הפיצויים הסטטוטוריים לפי חוק עוולות מסחריות, איננה סגורה. בין היתר יתחשב בית המשפט בעוצמת ההפרות, מספרן, מִשכן, מידת אשמתו של המפר, אופיו וגודלו של העסק המפר. במסגרת שיקול הדעת הנתון לו, רשאי בית המשפט לפסוק את הפיצוי המרבי הקבוע בחוק, גם כאשר ההפרות הן מינוריות אך נמשכות על פני תקופה ניכרת, או כאשר היקפן הוא נרחב (עניין דגלי אומות, סע' 73; ע"א 5671/11 אנדרסון מדיקל בע''מ נ' אוניפארם בע''מ (15.7.2012), סע' 6). ברקע הדברים יש לזכור את "ההיבט ה'עונשי' הרתעתי " (עניין טוטו זהב, שם). סעיף 13(ב) לחוק עוולות מסחריות מורה כי "לענין סעיף זה יראו עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת".

93. במקרה שלפנינו מדובר בהפרות שבוצעו לאורך שנים ו באופן שיטתי.

ההפרות נעשו על ידי גורם עסקי המצהיר על עצמו כמוביל, והן נעשו בכוונת מכוון.

94. היקף המכירות של מוצרים המפרים זכויות מוגנות של התובעות על ידי הנתבעים, אינו ידוע. התובעות טוענות כי הנתבעים ייבאו מכולות רבות ושיווקו בישראל מאות אלפי פריטים בשנה. הנתבעים הכחישו שיווק והפרה. ראיות פוזיטיביות לגבי מכירות של מוצרים מפרים על ידי או מטעם הנתבעים, הובאו אך לצורך הוכחת קישור ראייתי בין הנתבעים לבין מעשי ההפרה ואינן ראיות לגבי היקף המכירות. כמו כן, בהיבט הראייתי יש להתייחס רק לאלה הנוגעות לקבוצת מילאנו וקינג ולא לקבוצת מאסטר.

95. לתמיכת טיעוניהן לגבי היקף המכירות בישראל, מפנות התובעות לדברים שאמר אמג'ד לגבי כמות המכולות והיקף השיווק בישראל. לכך יש להתייחס בזהירות, בשים לב לעובדה ש האמירות לא עמדו במבחן של חקירה נגדית וכן לכך שהדברים נאמרו תוך כדי פעולה שתכליתה לשווק מוצרים, על שיכול להשתמע מכך.

כן יצוין כי טענות התובעות לגבי איכות ירודה של המוצרים שהובילה ועלולה להוביל לנזקי ממון ואף נזקים בנפש, הועלו על דרך הסתם. טענות לגבי התנהלות הנתבעים בהליך, קשורות יותר להוצאות ההליך מאשר לפיצוי הסטטוטורי לפי חוק עוולות מסחריות (ור' הביטוי המרענן "הוצאות סטטוטוריות" שאותר בסע' 27 לסיכומי התובעות).

96. המספר "30" בו נעשה שימוש לצורך ספירת ההפרות הוא כנראה סיכום של התיעוד בעניין הקטלוגים (ת/1 – לגבי מילאנו: 20 רכיבים; ת/7 לגבי קינג: 10 רכיבים; ר' גם טבלה מס' 3 לתצהירו של סומך). בקטלוג מילאנו לשנת 2013 פורסמו הפרות של 20 זכויות מוגנות (הרשומות כל אחת כפטנט, מדגם או סימן מסחר), ובקטלוג קינג לשנת 2014 פורסמו הפרות של 10 זכויות מוגנות כאמור. הזכויות שפורסמו בקטלוג קינג, מופיעות גם בקטלוג מילאנו.

97. התובעות לא ביצעו ניתוח של מנגנון "נקודת ייחוס" באורח שהופעל בעניין דגלי אומות אליו הפנו, ונראה כי יש קושי לעשות כן בהעדר נתונים לגבי מכירות. כמו כן, חרף העובדה שהנתבעים לא העלו טענות בעניין זה, שקלתי האם אין לראות בפרסום כל אחד מהקטלוגים משום "מסכת אחת של מעשים" לפי סע' 13(ב) לחוק ובנסיבות העניין מצאתי שאין לעשות כן וכי ראייה כזו לא תשרת את האינטרסים שבבסיס הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק . יש ראיות לגבי מכירות בפועל לאורך שנים למגוון עסקים וקיימת הצדקה להתייחס לכל אחת מ הזכויות המוגנות שזוהתה לגביהן הפרה של הנתבעים, כאל הפרה נפרדת, גם אם לא בהכרח בקנה המידה הנטען על ידי התובעות.

98. התובעות טוענות כי אין להפריד בין מילאנו לבין קינג.

נכון הוא שרבות מהראיות מתייחסות לשני העסקים וקיים עירוב מסוים שלא הובהר עד תום. הנתבע אישר בשלב מסוים כי נעשה שימוש של מילאנו וקינג באותו מספר פקס' (עמ' 123 ש' 23 – עמ' 124 ש' 7; השוו עמדת מורטדה בעמ' 223 ש' 26-21). העסקים נמצאים "באותו מפעל, קומה למעלה, קומה למטה" (עמ' 123 ש' 25; עמ' 197 ש' 28-27; עמ' 228 ש' 11-10). העסקים משתמשים לעתים באותן תמונות בקטלוגים, לרבות לגבי מכונות שמקורן נותר בסימן שאלה (עמ' 289 ועמ' 407 למספור הרציף; עמ' 188 ש' 3 – עמ' 189 ש' 7; עמ' 219 ש' 19-4).

עם זאת, בנוגע לשאלת היקף הפיצוי הסטטוטורי, להבדיל משאלת הוצאות ההליך , יש מקום להפריד בין מילאנו לקינג. זאת בהינתן בין השאר השנים הנפרדות אליהן מתייחס כל קטלוג (ממנו נמנות הפרות), ההבדל בין שנות פעילות מילאנו לבין שנות פעילות קינג והקשיים בטיעוניהם של הצדדים לאורך ההליך. השיקולים מחמירים יותר בכל הנוגע למילאנו.

99. הדעת תינתן גם לכך שחלק מהמדגמים והפטנטים פקעו לאורך השנים הרלוונטיות (ר' פירוט בהערות שוליים בתצהיר סומך) וההפרות לגבי מדגמים אלה יכולות להתייחס רק לשנים שקדמו לפקיעה. כך למשל, בכל הנוגע לקינג בהתבסס על קטלוג 2014 (שבבסיס ת/7) ותוך ספירה כדרכן של התובעות, יש להדרש ל-7 הפרות (במקום ל-10). הפחתה דומה נוגעת לקטלוג 2013 של מילאנו (טבלת השוואה ת/1).

100. בסופו של יום, אני מוצאת כי יש לחייב את מילאנו בפיצוי סטטוטורי בסך 625,000 ₪ ואת קינג בפיצוי סטטוטורי בהיקף של 350,000 ₪.

אחריותם של הנתבעים 7 ו-8
101. התובעות עתרו לאורך הדרך לחיובם האישי של הנתבעים 7 ו-8 בהפרות הרלוונטיות.

102. בראשית ההליך דחו הנתבעים דרישה זו ואף עתרו לסילוק התביעה האישית על הסף אך בשלב הסיכומים, לא נדרשו הנתבעים לסוגיית האחריות האישית ולא הכחישו קיומה של אחריות כזו ( ככל שיתברר כי יש אחריות למילאנו וקינג). מטעם טוב נהגו כך הנתבעים ולהלן יובאו אך הערות ספורות בסוגיה זו.

103. בתצהיר העדות הראשית, הצהיר הנתבע 7 כי מילאנו כלל אינה חברה, אלא עסק המבוסס על מספר הזהות שלו (סע' 8-5 לתצהירו; עמ' 129 ש' 15-6). גם בשלב הסיכומים נכתב כי מילאנו היא עוסק מורשה ולא חברה (סע' 17 לסיכומי הנתבעים). אשר לקינג – מורטדה העיד כי זהו עסק משפחתי (עמ' 194 ש' 5-4), הגם שבסיכומיהם התייחסו הנתבעים גם אל עסק זה כאל בעל מספר עוסק מורשה (סע' 7 לסיכומים).

104. עמדת הנתבעים, לכל הפחות לגבי מילאנו (כעסק מורשה), אינה מתיישבת עם הדרך בה הוצגו הדברים על ידם בהליך ובכלל.

הקטלוג שהופק לבקשת הנתבע מתייחס אל מילאנו כאל "company", ואף כתוב בו כי מילאנו (תוך שימוש בשם הלא של הנתבעת 2) נוסדה כחברה פרטית בשנת 1993 (was founded 1993 as a private company) (עמ' 330 למספור הרציף; כן ר' שם בעמ' 290). עמדת הנתבע בעניין זה היא כי "אצלנו נהוג להגיד שכל מי שיש לו עסק הוא אומר חברה", אבל חוקית משפטית זה עסק פרטי לפי תעודת הזהות שלו (עמ' 130 ש' 10-8).

בכתב ההגנה נטען כי מילאנו היא חברה שנוסדה ע"י הנתבע 7 בשטחי הרש"פ (סע' 6 לכתב ההגנה). עוד נטען בכתב ההגנה ובהדגשה, כי אין אחריות אישית של נתבעים 7 ו-8 שכן מילאנו וקינג הן "חברות בע"מ.... והנן תאגידים בעלי ישות משפטית נפרדת... וגו'" (סע' 21-19 לכתב ההגנה). כתב ההגנה הוגש על ידי בא כוחם של הנתבעים ולא על ידם באופן אישי, והטענה לגבי חוסר ידע משפטי של הנתבע (סע' 17 לסיכומיהם) היא מוקשית.

105. הנתבעים אישרו שכל שנעשה במילאנו וקינג, אשר בבעלותם ובניהולם, הוא בידיעתם, באישורם ובאחריותם (נתבע 7: עמ' 115 ש' 20 – עמ' 116 ש' 2; נתבע 8: עמ' 197 ש' 8-1).

106. בנסיבות העניין, ככל שמילאנו או קינג הן חברות, יש מקום לחיובם האישי של הנתבעים 7 ו-8 שהם הרוח החיה והם אשר ביצעו או אישרו את המהלכים המהווים עוולה (רע"א 2991/07 אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל בע"מ נ' קפוצ'ין עסקי מזון בע"מ (8.6.2009); עניין בתימו, סע' 14; ע"א 811/02 י.פ.ע.ם שיווק והפצה בע"מ נ' צדיק ( 9.7.2003); ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' ‎קאר סקיוריטי בע"מ, פ''ד מח(5) 661 (25.10.1994)).

הערה וסיום
107. לא מצאתי בטיעוניהם האחרים של הצדדים או בשיקולים אחרים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של ענין (ע"א 578/17 יבלינוביץ נ' פרטנר תקשורת בע"מ (18.11.2018); ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ (2.9.2018); רע"א 1491/16 פלונית נ' פלוני (14.4.2016); רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (25.3.2010); ע"א 4861/05 שיכון עובדים נ' מנהל מיסוי מקרקעין (11.8.2008); ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (15.6.1983)), ובכלל האמור לגבי טעות שנעשתה בתחילת ההליך, עת צוין מספר זהות של אדם ששמו כשם הנתבע 7 אך הוא אדם שונה (הדבר תוקן; החלטה מיום 24.11.2015); החשבוניות בעמ' 16 5-163 למוצגי התובעות (סע' 7 לסיכומי הנתבעים); אחיזת הנתבע 7 בשלב מסוים בחקירתו בתצהירו של הנתבע 8; עמדות הצדדים מדוע לא העידה לבסוף גב' הירש; העדר ביקור פיזי של התובעות במקום מושבן של מילאנו וקינג בבית לחם; הסכמת הנתבעים בשלב קדם משפט למתן צווי מניעה (הדבר נעשה מבלי לגרוע מטענות הנתבעים ולנוכח טיעוניהם בכתבי ההגנה, עמ' 4 ש' 20 – עמ' 5 ש' 4); משמעות ייבוא דרך ישראל לצרכי העוולות שעל הפרק (השוו: רע"א 2736/98 Habboub Bros. Co. נ' Nike International Ltd. פ"ד נד(1) 614 (6.3.2000)); דרישת הנתבעים בסיכומים לאחר שמיעת ראיות, לדחות את התביעה "על הסף"; העסק "מילאנו" בירדן (מדובר באחיין נוסף העושה שימוש בשם מילאנו באותו תחום; אתר האינטרנט שלו כולל גם תמונות של הנתבע 7; עמ' 89 ש' 27-2; עמ' 182 ש' 21-19; עמ' 183 ש' 16-1); היחס בין מילאנו "הישנה" לבין העסק של הנתבע (לוגו על כרטיס ביקור שנטען כי שייך לתקופה הקודמת הוא הלוגו על קטלוג שנת 2013 של העסק הנוכחי וכך גם השלט על גבי הבניין המוצג בתמונה בקטלוג (מוצג טו', עמ' 287 ועמ' 289 למספור הרציף). אותו לוגו מופיע גם בחשבונית שצורפה מטעם הנתבעים לגבי העסק הנוכחי (נספח ע/2 לתצהיר הנתבע 7; עמ' 134 ש' 12-8)); הטענות בעניין תצהיר שצורף לסיכומי התובעות לגבי הוצאותיהן; ועוד.

108. סוף דבר, הנתבעים מחוייבים בזאת כלפי התובעות כדלקמן: הנתבעים 2 ו-7 (ביחד ולחוד) – 625,000 ₪; הנתבעים 3 ו-8 (ביחד ולחוד) – 350,000 ₪.

109. בכל הנוגע להוצאות יש לתת את הדעת למגוון שיקולים, לרבות דרך ניהול ההליך, היקף הנושא השנוי במחלוקת, מורכבות התיק, העדויות שהובאו, מידתיות והכרחיות, ועוד (בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת, פ"ד ס(1) 600 (30.6.2005)).

בשיקולים הפועלים לחובת הנתבעים ניתן לציין בין השאר את היקף ההליך ואת המורכבות שנבעה מדרך ניהולו ומשינויים בגרסאות ובעמדות הנתבעים.

במקביל ניתנת הדעת בין השאר למידתיות וסבירות, להוצאות ההליך אותן יש לייחס לנתבעים האחרים ו לכך שהתובעות חרגו מהיקף הסיכומים הראשיים ולו על דרך עמוד פתיחה הכולל טיעון לגופו, וכן הגישו סיכומי תשובה חרף העובדה שככל שעלה בידי לראות, ההחלטה שהורתה על הגשת סיכומים לא התירה כאלה, לא ניתנה החלטה אחרת המתירה סיכומי תשובה והיקפם לא נקבע .

לאחר בחינה, מחוייבים הנתבעים (2, 3, 7, 8) ביחד ולחוד בהוצאות התובעות בסך 200,000 ₪.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ( תשומת לב המזכירות כי בכך הסתיים ההליך כנגד כל הנתבעים וניתן לסגור את התיק).

ניתן היום, כ' ניסן תש"פ, 14 אפריל 2020, בהעדר.

____________________
תמר אברהמי, שופטת