הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 58734-12-15

מספר בקשה:24
לפני
כבוד ה שופטת מיכל עמית - אניסמן

המבקשים

  1. אורלי פידלמן
  2. מיכה הרצנו
  3. מריאנה הרצנו
  4. M&M VENTURES 2014 LIMITED
  5. MM VENTURES LIMITED

נגד

המשיבים

  1. דן גלאי
  2. פי-כמה אר & די בע"מ
  3. P KAMA INTERNATIONAL LIMITED
  4. נועם-חיים אופיר

החלטה

לפני בקשת המבקשים לאיחוד התובענה דנן ( להלן: "התביעה הכספית") עם התובענה בת"א 5264-01-15 ( להלן: "התביעה הקניינית").
רקע עובדתי
ביום 4.1.2015 הגישו המבקשים וכן למדע תעשיות קלות בע"מ נגד המשיבים ( למעט המשיבה 2) את התביעה הקניינית, בטענה לעוולות והפרות חמורות שביצעו בפיתוחו והפעלתו של משחק המפר את זכויות הקניין הרוחני של המבקשים במשחק הרמיקוב ( להלן: "המשחק המפר").
ביום 28.12.2015 הגישו המבקשים את התביעה הכספית נגד המשיבים, בסדר דין מקוצר. עילתה של תביעה זו הינה טענת המבקשים לאי תשלום תמלוגים על ידי המשיבים בסך של למעלה מ-1.7 מיליון דולר. במסגרת התביעה הכספית ניתנה למשיבים רשות להתגונן, והיא הועברה לבירור בפסים של תובענה בסדר דין רגיל. ערעור שהגישו המבקשים על החלטת כב' הרשמת גרוסמן מיום 23.7.2017, במסגרתה ניתנה למשיבים רשות להתגונן, נדחה על ידי בית משפט זה ( כב' השופטת דותן). ערעור נוסף נדחה על ידי בית המשפט העליון ביום 5.6.2018.
ביום 25.6.2018 הגישו המבקשים את הבקשה דנן, להורות על איחוד הדיון בתובענות.

טענות הצדדים
לטענת המבקשים, שתי התביעות קשורות להסכם הרישיון בין הצדדים ולאירועים שהתרחשו בזמן שהיה בתוקף ולאחר סיומו, הגם שהן מתבססות על עילות שונות. המבקשים טוענים, כי מאחר ששתי התביעות מבוססות על עילות שונות היו הם רשאים לתבוע את המשיבים בגין שתי העילות האמורות בתביעה אחת או בשתי תביעות נפרדות, בהתאם להוראות תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). המבקשים בחרו להגיש את התביעה הכספית בסדר דין מקוצר, מתוך מחשבה כי הליך זה יתברר מהר יותר, אלא שלאחר שהתביעה הכספית הועברה לפסים של סדר דין רגיל יש מקום לאחד הדיון בה יחד עם הדיון בתביעה הקניינית.
המבקשים טוענים, כי שתי התביעות הן בעיקרן בין אותם צדדים, עוסקות בנושאים משיקים של מערכת היחסים בין המבקשים למשיבים, ואותם עדים צפויים להעיד בשני ההליכים. בנוסף, חלק מטענות ההגנה של המשיבים בשני ההליכים דומות עד זהות, כך שאיחוד הדיון עתיד למנוע כפל דיון בטענות אלו ואת החשש להכרעות סותרות.
עוד טוענים המבקשים, כי שני ההליכים מצויים בשלב מוקדם ודומה. במסגרת התביעה הקניינית נקצבו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית. לטענת המבקשים, במסגרת התובענה דנן חלף המועד למשלוח דרישות מקדמיות, והמשיבים לא שלחו דרישות כאמור, אלא באיחור של חודש. חלק לא מבוטל מהדרישות המקדמיות ששלחו המשיבים הינו מיחזור של הדרישות שהפנו למבקשים במסגרת התביעה הקניינית, דבר שמחזק את הצורך באיחוד ההליכים.
משכך, טוענים המבקשים, איחוד הדיון יאפשר לבית המשפט להכריע במלוא המחלוקות בין הצדדים באופן סופי ומוחלט, מבלי להיזקק להליכים נוספים בעניין, ימנע הכרעות סותרות בטענות ההגנה המשותפות לשני ההליכים ויפרוש בפני בית המשפט את מלוא התמונה העובדתית ואת מכלול הפלוגתאות בין הצדדים.
להשלמת התמונה העובדתית מציינים המבקשים, כי בעבר הגישו המשיבים בקשה לסילוק על הסף של התביעה הכספית, במסגרתה ביקשו לדחות את התביעה הכספית על הסף, ולחילופין לעכבה עד להכרעה בתביעה הקניינית. במסגרת בקשה זו הביעו המשיבים את עמדתם הברורה, לפיה המסכת העובדתית בין שתי התביעות זהה, והשאלות שבמחלוקת אף הן זהות. בקשתם נדחתה וערעור שהוגש על ההחלטה לדחות את הבקשה נמחק על ידי המשיבים.
לטענת המבקשים, בעוד שבקשת המשיבים לסילוק התביעה על הסף התבססה על טענה לזהות עילות בין שני ההליכים, המבחן לאיחוד בין התובענות הוא שונה, ולפיו די בכך שבשני ההליכים כרוכות שאלות דומות של עובדה ומשפט. בנוסף, בעת שנדונה הבקשה לסילוק על הסף טרם הוגש כתב הגנה על ידי המשיבים ולא ניתן היה לדעת שבכוונתם להעלות טענות הגנה דומות בשני ההליכים. בנוסף, גם העובדה שהתביעה הכספית נדונה בסדר דין מקוצר היוותה שיקול חשוב בדחיית הבקשה לסילוק על הסף. כעת, משהועברה התביעה להתברר בפסים של סדר דין רגיל, איחוד הדיון יסייע דווקא בבירור התובענה.
מנגד, המשיבים טוענים, כי הצדדים לשתי התובענות אינם זהים לחלוטין. אחת התובעות בתביעה הקניינית, למדע תעשיות קלות בע"מ, אינה תובעת בתביעה הכספית. כמו כן, חברת פי כמה אר&די בע"מ הינה נתבעת בתביעה הכספית ואינה נתבעת במסגרת התביעה הקניינית. ממילא בכל אחד מההליכים בפי הנתבעים טענות להיעדר יריבות ואיחוד ההליכים יגרור אל ההליכים, בעל כורחם, בעלי דין שההליכים אינם רלוונטיים לגביהם.
עוד טוענים המשיבים, כי המבקשים אינם חולקים על כך שמדובר בעילות תביעה נפרדות ושונות, כפי שמציינות הן בבקשתן, ועל כן לא יכולים לטעון כי מדובר בשאלות משפטיות דומות המצדיקות את איחוד ההליכים. המשיבים מפנים להחלטה של מותב זה בבקשה לאיחוד הליכים, במסגרתה נדחתה הבקשה, בין היתר נוכח העובדה שדובר בעילות תביעה שונות [ ת.א 13671-02-17 LIFESTYLE EQUITIES C.V נ' יפיז אופנה 200 בע"מ ואח' ( פורסם בנבו, 21.12.2007)].
לטענת המשיבים, שני ההליכים מצויים בשלבים דיוניים שונים. כך, בעוד שבמסגרת התביעה הקניינית נקצבו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ועל המבקשים להגיש תצהירים בימים אלה, בתביעה הכספית טרם הסתיימו ההליכים המקדמיים. לטענת המשיבים אין לקבל את טענת המבקשים, לפיה המשיבים שלחו את דרישותיהם המקדמיות באיחור, שכן עד להכרעת בית המשפט העליון בערעור שהוגש על ההחלטה לתת להם רשות להתגונן, לא היה ידוע באילו פסים תתברר התובענה, ולכן לא היה בידי המשיבים לשלוח דרישות מקדמיות. עוד טוענים המשיבים לעניין זה, כי דרישותיהם המקדמיות אינן מהוות מיחזור של הדרישות שנשלחו על ידם במסגרת התביעה הקניינית, ולכל הפחות מדובר בשאלות שלא נענו לגופן במסגרת התביעה הקניינית.
לטענת המשיבים, ברי כי עומדת להם הזכות למצות את מלוא הליכי הגילוי על מנת שהגנתם תהיה אפקטיבית, ואיחוד ההליכים בשלב זה, תוך ביטול זכותם להשלים כדין את הליכי הגילוי והעיון יהווה פגיעה ביכולתם להציג הגנה אפקטיבית.
נוכח האמור, טוענים המשיבים, יש לדחות הבקשה לאיחוד ההליכים. לחילופין, טוענים המשיבים כי ככל שיאוחדו ההליכים, יש לדחות את הגשת תצהירי העדות הראשית מטעמם עד לסיום ההליכים המקדמיים בתביעה הכספית. כמו כן, טוענים הם כי יש לחייב את המבקשים בהוצאות שישקפו באופן אמיתי את ההוצאות להן נדרשו המשיבים עד כה בשל בחירת המבקשים להגיש ולנהל במשך 3 שנים הליכים נפרדים, כאשר ברור כי סברו כי ניתן לנהלם במאוחד מלכתחילה.
במסגרת תגובתם לתשובת המשיבים, טוענים המבקשים, כי טענת המשיבים לחוסר זהות בין הצדדים בשני ההליכים הינה חסרת יסוד ומקוממת. כך, 5 מתוך 6 תובעים בתביעה הקניינית ו-3 מתוך 4 נתבעים בתביעה הכספית משותפים לשני ההליכים והעובדה שתובעת אחת ונתבעת אחת אינם משותפים לשני ההליכים, אינה הופכת את ההליכים לכאלו שאינם בין אותם צדדים וממילא אינה מהווה שיקול דעת לדחיית הבקשה, כפי שכבר נקבע בפסיקה.
כמו כן, טוענים המבקשים, ככל שמדובר בלמדע תעשיות קלות בע"מ, המשיבים לא הבהירו מדוע אם תהיה צד לתביעה הכספית הדבר יעורר קושי כלשהו, בפרט כאשר היא עצמה מבקשת את איחוד הדיון ואינה נגררת להליך כלשהו בניגוד לרצונה. באשר לפי כמה אר&די בע"מ, הרי שלטענת המבקשים לא מדובר בצד זר לתביעה הקניינית, אלא בחברה ש-100% ממניותיה מוחזקות בידי המשיבה 1 ולמעשה כל הפעילות של המשיבה 1 בהפעלת המשחק המפר התבצעה באמצעותה. משכך, בוודאי שמדובר בצד נכון ומתאים גם לתביעה הקניינית.
עוד טוענים המבקשים, כי אין לקבל את טענת המשיבים לפיה אין מחלוקת שמדובר בעילות תביעה שונות, שכן המשיבים עצמם טענו במסגרת בקשתם לסילוק התביעה הכספית על הסף כי מדובר בתביעות בעילות זהות, וברי כי אין בידם לטעון כעת טענה הפוכה.
המבקשים מוסיפים וטוענים, כי כיוון שהנתבעים צפויים להגיש ראיותיהם רק בחודש נובמבר, הרי שאין כל מניעה שיגישו תצהיריהם לאחר סיומו של שלב ההליכים המקדמיים, ומשכך איחוד הדיון לא יפגע בהם.

דיון והכרעה
תקנה 520 לתקנות קובעת, כי:
"520. ענינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין לפי בקשת אחד מבעלי הדין ובין מיזמת עצמו, ובתנאים שייראו לו."

מלשון תקנה 520 לתקנות עולה, כי הסמכות הנתונה לבית המשפט או הרשם, להורות על איחוד תובענות התלויות ועומדות בבית המשפט, הינה סמכות שברשות ובית המשפט רשאי להפעיל שיקול דעתו ולהורות על איחודן. בית המשפט אינו מחויב לעשות כן. נקבע בפסיקה כי שיקול הדעת המסור לערכאה המבררת הינו רחב [ ראו: רע"א 1072/13 כפר שמריהו אגודה שיתופית חקלאית בע"מ וחברי האגודה נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ ( פורסם בנבו, 7.4.2013)].
תכליתה של תקנה 520 לתקנות הינה שיקולים של ייעול הדיון, חיסכון בזמן שיפוטי וזמנם של הצדדים וכן החשש שכפל דיונים יביא לכך שבתי המשפט השונים יגיעו למסקנות עובדתיות שונות וייתנו הכרעות שיפוטיות סותרות בסוגיות זהות או דומות בין אותם הצדדים. השיקולים אותם ישקול בית המשפט בדונו בבקשה לאיחוד תובענות הינם השלב הדיוני, במסגרתו תישקל פגיעה דיונית בתביעה " המתקדמת", השפעת קביעות אפשריות בתובענה אחת על האחרת, מיהות הצדדים ובחינת שאלות דומות של עובדה ומשפט [ ראו רע"א ( חי') 25785-06-17 איל מנחם נ' אהרון צור ( פורסם בנבו, 13.6.2017)].
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הדין הנוהג, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אמנם מקובלת עלי טענת המשיבים, לפיה מדובר בשתי עילות תביעה שונות, כפי שאף נקבע בהחלטת כב' השופט חסדאי מיום 2.8.2016 שניתנה במסגרת בקשת המשיבים לסילוק התביעה על הסף, אך בכך אין כדי לשלול את העובדה כי שתי התובענות מעלות שאלות דומות של עובדה ומשפט, ואפרט.
אכן התביעה הכספית דנה בתביעת המבקשים לתשלום תמלוגים עבור התקופה בה היה הסכם הרישיון בין הצדדים בתוקף בעוד שהתביעה הקניינית דנה בטענות המבקשים להפרת זכויות יוצרים שלהם, לאחר סיומו של הסכם הרישיון. עם זאת, במסגרת שתי התובענות, כאמור, מעלים המשיבים טענות הגנה זהות. כך בשני כתבי ההגנה שהוגשו מטעמם טענו המשיבים, כי המבקשים הטעו אותם במסגרת המו"מ לכריתת הסכם הרישיון בעניין זכויותיהם הקנייניות במשחק הרמיקוב; כי המבקשים הפרו את הסכם הרישיון בכך ששללו מהמשיבים את הבלעדיות במשחק; כי ברשת האינטרנט קיימים משחקים רבים הדומים למשחק הרמיקוב; וכי השקיעו השקעה רבה בפיתוח משחק הרמיקוב המקוון והפעלתו.
בנסיבות אלה ברי כי שתי התובענות מעלות שאלות דומות של עובדה ומשפט, שהרי במסגרת שתי התובענות יהיה מקום להכריע בטענות ההגנה האמורות של התובעים. משכך, איחוד הדיון יהיה בו כדי לייעל בדיון, לחסוך בזמן והוצאות ולמנוע הכרעות סותרות.
לעניין זה מקובלת עלי טענת המבקשים, לפיה הגם שבמסגרת החלטת כב' השופט חסדאי מיום 2.8.2016 נקבע כי בשני ההליכים לא עומדת להכרעה שאלה מהותית דומה, הרי שלשם בחינת בקשה לאיחוד הליכים, בהתאם להוראות תקנה 520 לתקנות, נדרש בית המשפט לבחון הם שני ההליכים מעלים שאלות דומות של עובדה ומשפט, וכאמור לעיל סבורתני כי התשובה לכך הינה בחיוב.
אין בהחלטתי במסגרת ת.א. 13671-02-17, אליה מפנים המשיבים, כדי להועיל להם שעה שבמסגרת החלטה זו נדחתה בקשה לאיחוד הליכים, לא רק בהסתמך על שוני בעילות התביעה, אלא אף על החלטות קודמות שניתנו במסגרת ההליכים שנדונו שם, היעדר זהות בין הצדדים, התנהלות הצדדים והעובדה כי ההליכים לא העלו שאלות דומות של עובדה ומשפט ואיחודם לא היה מביא לייעול הדיון. לא כך הדבר בענייננו.
זאת ועוד, מקובלת עלי טענת המבקשים, לפיה הגם שאין דמיון מלא בין הצדדים, רובם של הצדדים משותף לשתי התובענות. זאת ועוד, בפסיקה נקבע כי ניתן לאחד שני הליכים, להם צדדים זהים, אף אם בהליך אחד צדדים נוספים שאינם צדדים להליך השני, וכי אין צורך בזהות מלאה בין הצדדים [ ראו למשל: ת.א ( מחוזי ת"א) 41117-06-15 שיר שרון אחזקות בע"מ נ' קרור אחזקות בע"מ ( פורסם בנבו, 20.9.2015)].
באשר לשלב הדיוני בו מצויים ההליכים, אמנם התביעה הקניינית מצויה בשלב מתקדם יותר, שעה שכבר נקצבו מועדים להגשת תצהירים ועל המבקשים להגיש תצהיריהם בימים הקרובים. עם זאת, המשיבים אינם מצביעים על כל נזק שייגרם להם מאיחוד ההליכים, למעט טענתם כי הדבר ימנע מהם להשלים ההליכים המקדמיים במסגרת התביעה הכספית. לעניין זה, מבלי להכריע בשאלה האם חלף המועד למשלוח דרישות מקדמיות במסגרת התביעה הכספית אם לאו, ונוכח עמדת המבקשים, כפי שבאה לידי ביטוי בתגובתם לתשובת המשיבים, מצאתי כי יש לאפשר לצדדים להשלים ההליכים המקדמיים ביניהם במסגרת התביעה הכספית בטרם יוגשו תצהירי המשיבים.
נוכח כל האמור לעיל הבקשה לאיחוד הדיון בתובענה זו יחד עם הדיון בתביעה הקניינית מתקבלת.
הצדדים ישלימו ההליכים המקדמיים ביניהם תוך 30 יום. בנסיבות העניין, ועל מנת שלא לעכב יתר על המידה את בירור ההליכים אשר מתנהלים מאז שנת 2015, ימי הפגרה יבואו במניין הימים.
הנתבעים בהליכים המאוחדים יגישו תצהירי עדות מטעמם 45 יום לאחר מכן.
התובענות ישמעו במאוחד בפני במועד הדיון הקבוע ליום 18.11.18.
בשלב זה לא מצאתי לעשות צו להוצאות. הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בסיום ההליך.
בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם מצאתי לשוב ולהציע לצדדים למצות הליכי המו"מ ביניהם בניסיון להגיע לסיום המחלוקות ביניהם מחוץ לכתלי בית המשפט.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ו' אב תשע"ח, 18 יולי 2018, בהעדר הצדדים.