הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 58358-01-20

מספר בקשה:15
לפני
כבוד ה שופטת הדס עובדיה

המבקשת
(הנתבעת)

הלן אייזן
ע"י ב"כ עו"ד אליעזר פני גיל

נגד

המשיב
(התובע)

אמיר יואלי
ע"י ב"כ עו"ד רפאל נבון

צדדי ג' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד חיים מאיר

מגדל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שאול איבצן

אילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אלישע אטיאס

החלטה

לפני בקשת הנתבעת להפקדת ערובה על-ידי התובע להבטחת הוצאותיה.

דברי רקע בתמצית
עניינה של התביעה בטענת התובע לנזקים כלכליים שגרמה לו הנתבעת, עקב רשלנות מקצועית כעורכת הדין, אשר ייצגה אותו ואת יתר בעלי הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 6632 חלקה 433 ברח' פאגלין 7 בתל אביב (להלן:"המקרקעין") בהסכם קומבינציה ורכישת שירותי בנייה שכרתו עם חברת יעקב ואלעזר אברהמי חברה לבניה בע"מ (להלן: "הקבלן"). לטענת התובע נזקים אלה כוללים בין היתר אובדן זכויותיו לשתי דירות בבנין שעתיד היה לקום על המקרקעין.

התובע העמיד תחילה את תביעתו על סך 10,000,000 ₪, ועתר בבקשה לפטור אותו מתשלום אגרת משפט. בהחלטת כב' השופטת בלכר מיום 19.3.2020 ניתן לתובע פטור מתשלום אגרה עד סך 2,500,000 ₪. בר"ע על החלטה זו נדחתה בפסק דינה של כב' הש' העמיתה דותן מיום 15.6.2020 (להלן: "החלטת הפטור").
התובע לא הסתפק בתביעה בסכום זה ואף היה נכון להפקיד אגרה ממקורותיו לצורך הגדלתו. סכום התביעה נגד הנתבעת, לאחר שתוקן בידי התובע בהמשך להחלטת הפטור הועמד על-ידי התובע על סך 5,500,000 ₪. בהתאם לכך הפקיד התובע בקופת בית המשפט סך 37,500 ₪ כהשלמה של חלקה הראשון של האגרה.

הנתבעת כפרה בכתב הגנתה בטענות התובע וטענה, בין היתר, כי היא אינה מייצגת את התובע מאז 6.8.2007 בהתאם להודעת סיום ייצוג מטעמו, וכי בכל ההליכים הנזכרים על- ידי התובע בכתב התביעה, הנתבעת לא ייצגה אותו ואין לה כל אחריות כלפיו; כי התביעה התיישנה; כי התובע מסתיר מסמכים חשובים רבים; וכי החלטות, שניתנו בהליכי בוררות שונים ובבתי המשפט, דחו את הטענות שמעלה התובע בהליך זה.
בנוסף, הגישה הנתבעת הודעה לצדדים שלישיים כנגד שלוש חברות ביטוח בטענה, כי היא זכאית לשיפוי מהן אם תחוייב בפיצוי התובע כמבטחותיה וכנגד לשכת עורכי הדין בישראל (להלן: "לשכת עורכי הדין") בטענה, כי לשכת עורכי הדין היא זו שבחרה בחברות הביטוח כחברות ביטוח מומלצות מטעמה.
בהחלטתי מיום 8.2.2021 בקשת הנתבעת לסילוק התביעה נגדה על הסף נדחתה, ובקשת לשכת עורכי הדין לסילוק ההודעה נגדה על הסף התקבלה וההליך נגדה נמחק.

טענות הצדדים
לטענת הנתבעת, התביעה הוגשה בניגוד לתקנות החדשות ואף בניגוד ל הקודמות; ללא ציון כתובתו של התובע; ולאחר תקופת ההתיישנות בהינתן כי הנתבעת הפסיקה לייצגו כעורכת דין החל מיום 6.8.2007. לטענת הנתבעת, התובע היה מעורב בהליכים רבים במסגרת בוררויות ווהליכים משפטיים שהתנהלו כנגדה ונגד יתר בעלי הזכויות במקרקעין, ותביעותיו נדחו, לרבות תלונה אשר הגיש התובע נגד הנתבעת בלשכת עורכי הדין, אשר נדחתה ביום 4.7.2012, והוא בחר למכור את זכויותיו במקרקעין מרצונו.
הנתבעת טוענת עוד, כי סיכויי התביעה אפסיים, אין בסיס לתביעה נגדה ואין כל קשר סיבתי בינה ובין מכירת זכויותיו של התובע במקרקעין.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי מצבו הכלכלי של התובע אינו ברור. התובע שילם את האגרה המופחתת, אשר הטיל עליו בית המשפט, אך הוא לא הציג תעודת זהות בנקאית; לא הציג הצהרת הון לשנת 2019 למרות שהגיש אסמכתא על הגשתה; לא הציג אישור של ביטוח לאומי; לא גילה על העברת מגרש לבנייה לשני ילדיו הבגירים; לא גילה על רכוש שברשותו כגון מניותיו בחברת אווזי בע"מ וכספים בהיקף של מאות אלפי ₪ שקיבל מעיריית תל אביב ומהמנהל המיוחד בפירוק חברה קבלנית. לטענת הנתבעת, התובע סיפק תמונה חלקית מאוד על מצבו הכלכלי, כך שלטענה בדבר עוניו לפי הנטען יש לייחס משקל קטן כשלעצמו וביתר שאת בשים לב לסיכויי התביעה האפסיים. משכך, ולאור הסיכונים בהם העמיד אותה התובע לאורך השנים ונסיונו הנוסף חסר הסיכויים בתובענה זו והשלכותיה הפוגעניות, ראוי לחייב את התובע בערובה משמעותית בסך 100,000 ₪ שסכומה נגזר מהתחייבות התובע לשלם לבא כוחו באחוזים; ובשים לב להצהרה שניתנה מטעם התובע בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בה הוצהר, כי "מה שבית המשפט יקבע אנחנו נעמוד בו".

לטענת התובע, בהיותו אדם פרטי, להבדיל מתאגיד, חלה עליו ההלכה הקובעת, כי חיוב בהפקדת ערובה ייעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, אשר אינם מתקיימים בנסיבות העניין. התובע טוען בנוסף כי הנתבעת מנסה באמצעות הבקשה לחסום את בירור ההליך ולמנוע ממנו את יומו בבית המשפט.
סיכויי התביעה טובים ביותר בהינתן רשלנותה של הנתבעת בהתנהלות מולו ומול הקבלן, רשלנות שבאה לידי ביטוי ברישום שגוי של הערת אזהרה על זכויות התובע במקרקעין; טעות שהנתבעת הודתה בה בזמן אמת ואינה כופרת בה גם היום; רשלנות בסירוב הנתבעת להסיר את הערת האזהרה; רשלנות בבחירת קבלן כושל; רשלנות באי הכנת הסכם שיתוף בין בעלי המקרקעין; רשלנות באי העמדת בטוחות מספיקות על ידי הקבלן; רשלנות באי ביטולו של ההסכם עם הקבלן לאחר שזה הפר אותו; רשלנות בהתנהלות משפטית כושלת מול הקבלן.
מעשיה ומחדליה הרשלניים של הנתבעת הביאו לכך שאיבד את זכויותיו במקרקעין, אשר נמכרו בכינוס נכסים (מכירה שאושרה ביום 19.2.2013) וכן איבד דמי שכירות עבור הדירות שלהן היה זכאי בפרוייקט במקרקעין.

התובע כופר בטענת ההתיישנות שהועלתה על-יד התובעת, באשר לטענתו התביעה הוגשה בטרם חלפו שבע שנים ממועד אישור מכירת המקרקעין בכינוס נכסים. הנזק מאובדן דמי שכירות הנתבע בתביעה הוא בגין שבע שנים אשר קדמו להגשתה בלבד.

התובע ציין את כתובתו במסגרת הבקשה לפטור מאגרה שהגיש ואף צירף עותק מחוזה השכירות שלו ביחס לאותה כתובת. התובע מוסיף וטוען, כי מצבו הכלכלי רעוע ופרט בפני בית המשפט את מצבו הכלכלי בבקשתו לפטור מאגרה, ואכן בית המשפט מצא את מצבו הכלכלי של התובע ככזה המצדיק פטור, ולו חלקי, מתשלום אגרה.
ההוצאות הצפויות לנתבעת הן נמוכות, בין היתר נוכח ייצוגה העצמי בפועל של הנתבעת ונוכח הסכמת התובע להצעת בית המשפט למתן פסק דין בתיק על בסיס תיקי המוצגים וסיכומי הצדדים.

דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ראיתי לנכון להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת. להלן נימוקיי:
תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות החדשות") קובעת:
"ערובה לתשלום הוצאות:
(א)בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע.
(ב) לא ניתנה הערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה."
תקנה 157 מחליפה את תקנה 519 לתקנות הקודמות וחלה על תובע שאינו חברה. בדומה לתקנה 519 אין התקנה מפרטת את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בגדרי הפעלת הסמכות להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאות נתבע וההלכה כפי שהתגבשה בפסיקת בית המשפט ביחס לתקנה הקודמת עומדת בעינה.

כידוע, ההלכה קובעת, כי בבחינת השאלה האם לחייב תובע בשר ודם בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע יש לאזן בין זכות התובע לגישה לערכאות, שהיא זכות חוקתית רבת חשיבות ותנאי לקיום זכויות היסוד הנוספות, לבין זכות הנתבע שלא ייצא בהפסד באם התביעה נגדו תידחה, ובנוסף למניעת הגשת תביעות סרק.
בגדר השיקולים הנלקחים בחשבון בשקילת השאלה הנוגעת לחיוב תובע בהפקדת ערובה נמנים סיכויי ההליך; מורכבותו; שיהוי בהגשת התביעה; זהות הצדדים ומצבו של התובע האם מדובר בתושב חוץ או בתושב הארץ; מצבו הכלכלי של התובע; ציון מענו העדכני בתביעה; וכן תום הלב בנקיטת ההליך ובניהולו על-ידי הצדדים. אין מדובר ברשימה סגורה. שיקול דעתו של בית המשפט בעניין זה פורש בפסיקה באופן רחב.
בעניין זה בואר על-ידי כב' השופט גרוסקופף:

"בבסיס סמכותו של בית המשפט לחייב צד להליך בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד, שתי תכליות מרכזיות: הראשונה, הנלמדת מלשונה, היא הבטחת תשלום הוצאותיו של הצד הפסיבי ("הנתבע"), ככל שבסופו של יום יידחה ההליך בו מדובר וייפסקו הוצאות לטובתו; השנייה, היא מניעת ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות והרתעה מפני הגשת הליכי סרק – תביעות, בקשות, או ערעורים, לפי העניין. בבוא בית המשפט להכריע בבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות, עליו לאזן בין שתי תכליות אלו – הבטחת תשלום הוצאות הצד הפסיבי והרתעה מפני הגשת הליכי סרק – עם זכות הגישה של יוזם ההליך לערכאות, אשר מהווה זכות יסוד בשיטתנו במשפטית (ראו: רע"א 7687/18 מנהל מע"מ לוד נ' מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ, פסקה 9 והאסמכתאות שם (15.7.2020)). במסגרת מלאכת האיזון האמורה, על בית המשפט לשקול, בין היתר, את סיכויי התביעה ומורכבות ההליך, מצבו הכלכלי של יוזם ההליך, מועד הגשת הבקשה ומועד הדיון בה בהתאם לשלב שבו מצוי ההליך, זהות הצדדים, התנהלותם ותום לבם.."
ראו: רע"א 1875/21 שחם נ' אגף מס הכנסה (פסקה 12 ) ( 23.5.2021); א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, כרך ב, 1611 – 1613 (מהדורה 13, 2020).

בענייננו, בשים לב לסיכויי התביעה שאיני מעריכה אותם כגבוהים, זאת אומר לצורך ההחלטה שלפני ומבלי לקבוע מסמרות ביחס להמשך ההליך; למועד הגשת התביעה, זאת בשיהוי ניכר ולכל הפחות על סף תקופת ההתיישנות אם לא התיישנה, ובכך אכריע במסגרת בירור ההליך לגופו; בשים לב לרקע ההתדיינויות הרבות בין התובע כחלק מבעלי הזכויות במקרקעין, הקבלן והנתבעת בהליכים משפטיים ובבוררות, ולאפשרות כי נוצר בגדרן מעשה בית-דין כנטען על-ידי הנתבעת; למורכבות התביעה; למצבו הכלכלי של התובע; הפטור שניתן לו מתשלום האגרה; להפקדת סכום האגרה שהפקיד התובע ממקורותיו לאחר שזכה לפטור מאגרה ביחס לסכום תביעה מופחת, לצורך הגדלת סכום התביעה; ובשים לב אף לנכונות התובע לקבל את הצעתי כי המחלוקת תוכרע על סמך סיכומי הצדדים ותיקי המוצגים מטעמם ולאיזון בין זכויות הצדדים; ראיתי לנכון להורות כי התובע יפקיד בקופת בית המשפט ערובה בסך 50,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת.

אעיר לסיום, כי משראיתי לנכון להתחשב בנכונות התובע לייעל ולקצר את ההליך, איני סבורה כי יש מקום לקבל את בקשתו לעכב את ההחלטה בבקשת הנתבעת להפקדת ערובה להוצאותיה עד לאחר קבלת עמדת הנתבעת, כמבוקש על ידו.
בנוסף אציין, כי בהתאם להוראות תקנה 180 לתקנות החדשות - על בקשה זו חלות הוראות התקנות החדשות, ואף הצדדים הגישו טיעוניהם בהתאם להוראותיהן. משכך, ובהתאם להוראות תקנה 50 לתקנות החדשות, אשר אינן מתירות עוד לצדדים זכות להגיש תגובה לתשובה לבקשה, תגובת הנתבעת לתשובת התובע לבקשתה למתן ערובה נמחקת בזאת. הבקשה נדונה לפיכך על יסוד בקשת הנתבעת ותשובת התובע.

התוצאה
על התובע להפקיד בקופת בית המשפט 50,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת עד יום 3.10.2021 שאם לא כן תמחק התביעה.
התובע יישא בהוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ שישולמו לנתבעת עד יום 3.10.2021.

לתז"פ במועד זה.

ניתנה היום, כ' אב תשפ"א, 29 יולי 2021, בהעדר הצדדים.