בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 5808-03-19

מספר בקשה:10
לפני
כבוד ה רשמת רחל ערקובי

מבקשים/תובעים שכנגד

1. תמיר פרידמן
2. יהודית מרים סופיוב

ע"י ב"כ עו"ד רבי

נגד

משיב/נתבע שכנגד

אמיר דרור
ע"י ב"כ עו"ד קשלס

ובעניין נתבעת שכנגד 6 ANIMURE TECHNOLOGIES SL

החלטה

לפניי בקשה להכיר במסירה שבוצעה למר אמיר דרור בעבור הנתבעת שכנגד 6.

המבקשים הגישו כנגד הנתבעת 6 ואחרים כתב תביעה שכנגד. הנתבעת 6, חברה זרה, על פי טענת המבקשים הוקמה על מנת להבריח את קניינה הרוחני של הנתבעת 5, ולהביא לנישולם של המבקשים מזכויותיהם בנכסי הנתבעת 5.
על פי הנטען בבקשה, המשיב 1, מר אמיר דרור , הינו דירקטור של הנתבעת 6 ולכן מסרו המבקשים את כתב התביעה שכנגד עבור הנתבעת 6 לידיו, זאת בהתאם להוראות תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי.
כעת עותרים התובעים שכנגד להכיר בהמצאה זו כמסירה כדין.
המשיב 1 בתגובתו טען כי טענות המבקשים כלל לא נסמכו בתצהיר, ומשכך לא הונחה בפני ביהמ"ש התשתית העובדתית הדרושה לצורך קבלת הבקשה בכלל ובענייננו בפרט. הטענה הנוגעת לכהונתו של המשיב 1 כדירקטור לא נסמכה בכל תצהיר, ויותר מכך , תנאי התקנה כלל לא מולאו, הואיל ולא נטען כי המשיב 1 "עוסק באותה שעה בעצמו או מטעם האדם בהנהלת אותו העסק או אותה עבודה באותו איזור שיפוט".

דיון והכרעה:
תקנה 482(א) לתקנות קובעת כי "הייתה התובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, בהמצאת הכתב למנהל או מורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו איזור שיפוט".
בעניין הפ (ת"א) 29544-01-20 ד. ד. גולדשטיין נכסים והשקעות בע"מ נ' סימיגון בע"מ [פורסם במאגרים, 24.2.20], פירט כבוד סגן הנשיא השופט כאבוב, את התנאים להכרה במסירה על פי הוראות תקנה 482(א) כדלקמן:
"תקנה 482(א) לתקנות מאפשרת לתובע להמציא כתב תביעה לידי "מורשה בהנהלת עסקים" של נתבע, אשר נמצא מחוץ לתחום השיפוט שבו מוגשת התביעה, ואף מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל; זאת, בתנאי ש'המורשה' מצוי בשעת ההמצאה בשטח ישראל. אם בוצעה המצאה כדין לפי תקנה זו, התובע אינו נדרש לבקש היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה 500 לתקנות [עניין אוזן, פסקה 3; רע"א 11822/05Philip Morris Products Inc נ' אל רואי פסקה ה(2) (8.5.2006); רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חימו פסקאות 7-6 (27.2.2006); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 395-394 (מהדורה שתים עשרה, 2015) (להלן: "גורן")].
בפסיקה נקבעו שני מבחנים מצטברים לצורך הגדרת 'מורשה': על-פי המבחן הראשון – החשוב והעיקרי מבין השניים – 'מורשה' הוא "מי שדרגת האינטנסיביות של הקשר שבינו לבין הנתבע הגיעה לרמה כזו, שמותר להניח, כעניין שבדין, שהוא יעביר לידיעתו של הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו" [רע"א 39/89 General Electric Corp נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(4) 762, פסקה 8 (1989); וכן ראו: רע"א 77/16 צ'מפיון מוטורס בע"מ נ' נאסר פסקה 3 (24.1.2016)]. אינטנסיביות ז ו, כך נקבע, היא 'עניין של דרגה'. לא ניתן לטעת בה מסמרות מראש ויש לבחון אותה מנקודת מבט נורמטיבית, כל עניין על-פי נסיבותיו [רע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ פסקה 6 (25.8.1994) (להלן: עניין טנדלר)].
המבחן השני הינו מבחן 'אותו העסק'. מבחן זה הינו משני בחשיבותו למבחן אינטנסיביות הקשר [ראו רע"א 1607/16 Amazon.com.inc נ' פריימיר ים המלח מעבדות קוסמטיקה בע"מ פסקה 18-17 (10.4.2016)], ובתי המשפט אשר נדרשו לפרשנותו קבעו לא פעם כי כל שנדרש להוכיח במסגרת מבחן זה הוא זהות בין עניינה של התובענה לבין עסקו של המורשה [ראו למשל רע"א 7804/17 כרמל דיירקט בע"מ נ' R.H. PETERSON CO ס' 9-11 (28.12.2017) (להלן: עניין כרמל דיירקט)]. "
בענייננו, לבקשה לא צורף תצהיר, ולכן התובעים שכנגד, הם המבקשים, לא ביססו את הטענה כי המשיב 1 הוא דירקטור בנתבעת 6 , למעט בצירוף מסמך שלא פורט מה טיבו וכלל לא פירטו האם לטענתם המשיב 1 מ נהל איזה עסק בעבור הנתבעת 6 בישראל. בהעדר תצהיר המפרט את העובדות שאמורות להיות מונחות בתשתית הבקשה, אין בידי לקבוע כי ה משיב 1 אכן משמש כדירקטור בנתבעת 6 , או כי הקשר בינו לבין הנתבעת 6 הינו אינטנסיבי, או כי הוא מנהל איזה עסק בארץ הקשור או הכרוך בנתבעת 6 באיזה אופן. התובעים שכנגד לא פירטו כל עובדה בעניין זה.
דרך המלך בביצוע מסירה למי שמוגדר כ"זר" לסמכות השיפוט בישראל, כגון חברה זרה, כפי הדבר בענייננו, הינה באמצעות קבלת היתר המצא ה אל מחוץ לתחום. ככל והתובעים שכנגד מבקשים להכיר בביצוע מסירה שלא בדרך זו כמסירה כדין, שומה לטעמי היה עליהם להגיש תצהיר ולפרט את העובדות המשמ שות כבסיס לטענתן והמצדיקות את ביצוע המסירה למשיבה 1 בעבור הנתבעת 6.
אינני סבורה כי די בטענה, בלא תצהיר, כי המשיב 1 הינו הדירקטור של הנתבעת 6, כדי לאשר את ביצוע ההמצאה, מקום שכלל לא נטען כי המדובר באדם "העוסק ..מטעם האדם בהנהלת אותו העסק באות ואזור שיפוט". כלומר כלל לא נטען כי המשיב 1 עוסק בישראל באיזה עסק הקשור לנתבעת 6, ומשכך העדרו של תצהיר אינו מאפשר בענייננו להיעתר לבקשה.
אני דוחה את הבקשה לאישור ההמצאה.
התובעים שכנגד יישאו בהוצאות הבקשה בסוכם של 2,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ג אדר תש"פ, 19 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.