הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 57955-12-16

מספר בקשה:26
לפני
כבוד ה שופטת נועה גרוסמן

המבקשת

די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ
על-ידי ב"כ עו"ד גיורא ארדינסט, עו"ד רן שפרינצק, עו"ד מודי שפרסקי,
עו"ד עדי לויצקי

נגד

המשיבות
1. נגה תקשורת (1995) בע"מ
על-ידי ב"כ עו"ד שמוליק קסוטו ועו"ד רונן בוך
2. סלקום ישראל בע"מ
על-ידי ב"כ עו"ד תמיר גליק, עו"ד ירון חנין, עו"ד מיטל רבינוביץ'
3. פרטנר תקשורת בע"מ
על-ידי ב"כ עו"ד אלירם בקל ועו"ד עודד גזית

החלטה

עניינה של הבקשה

1. הדרא קושיא לדוכתא. שבה אל שולחן הדיונים שאלת שידורה של הסדרה "או בוי", אשר נדונה כבר לפני בית משפט זה (כב' השופט הבכיר אליהו בכר) במסגרת בקשה מס' 1 בתיק זה.
בענייננו, עותרת המבקשת די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ (להלן – YES ו/או המבקשת) למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבות לעשות כל שימוש, ובכלל זה לשדר או להעמיד לרשות הציבור בדרך כלשהי את הסדרה "או בוי", שתקרא להלן גם "הסדרה", וזאת עד להכרעה בתביעה העיקרית.
המשיבה 1 – נגה תקשורת (1995ׂׂ) בע"מ (תיקרא להלן - נגה);
המשיבה 2 – סלקום ישראל בע"מ (תיקרא להלן – סלקום);
המשיבה 3 – פרטנר תקשורת בע"מ (תיקרא להלן – פרטנר).

2. בקשה זו לצו מניעה, הינה בקשה מס' 26 בתיק. כאמור, בעניין הסדרה "או בוי" נדונה בקשה קודמת בתיק זה . בנוסף, בעניינם של צדדים אלו נדונה לפני בקשה לצו מניעה בעניין הסדרה "מריו", במסגרת של ת.א. 39368-02-18. על ההחלטה שיצאה תחת ידי ביום 23.2.18 בעניין "מריו" הוגשה בר"ע לבית המשפט העליון, אשר נדחתה בהחלטת כב' השופט סולברג ברע"א 1639/18 מיום 28.2.18.
התביעה הנוכחית הוגשה ביום 27.12.16, תוקנה ביום 12.6.17, ותוקנה שוב בהחלטת כב' השופט בכר מיום 24.4.18 במסגרתה התיר הוא לתובעת להוסיף עילות, סעדים וכן לצרף את המשיבות סלקום ופרטנר כצדדים להליך.

3. עם זאת, קם הצורך לשוב ולפרט את שורשי המחלוקת בין הצדדים גם במסגרת הנוכחית.
בין נגה לבין YES נכרת הסכם להפקת ערוץ הילדים וערוץ לוגי. בין הצדדים הוחלפו כמה וכמה טיוטות עובר לחתימת ההסכם, כאשר הגרסה הסופית המודפסת נכרתה ביום 7.12.12. יחד עם הגרסה המודפסת, נחתם, באותו יום, מסמך נלווה. מסמך זה הוגדר כ"מכתב סודי" שהוטמן בכספת הצדדים, וראה אור רק עם פרוץ הסכסוך ביניהם.
לטענת YES, החוזה החתום הגלוי בין הצדדים מיום 7.12.12, הסכם ההפקות הבלעדיות שיקרא להלן
גם : "ההסכם הגלוי", מעניק לה זכויות בלעדיות למשך 10 שנים, החל מיום שידורה הראשון בערוץ של כל סדרה (ראו סעיפים 2.4, 2.8 להסכם הגלוי מיום 7.12.12).
במכתב הסודי שעל משמעותו עמד כבר כב' השופט הבכיר אליהו בכר בהחלטתו מיום 4.1.17, ואף אנוכי נדרשתי אליו בהחלטתי בעניין הסדרה "מריו" בת.א. 39368-02-18, הייתה התייחסות לזכותה של YES להמשיך בשידור התכניות, אותן הפיקה עבורה נגה, באופן בלעדי,א זאת למשך עשור נוסף מיום השידור הראשון של ההפקה.
על פרשנותו של מכתב זה חלוקות הדעות בין YES לבין נגה.
לטענת YES, לשונו של המכתב הסודי חופפת את ההתחייבויות שנטלו עליהם הצדדים גם בהסכם הגלוי.
לטענת נגה, כל תכליתו של המכתב הסודי הייתה לאיין את ההסכמה הגלויה בדבר זכות שידור בלעדית ל-YES, גם במקרה של פקיעת ההסכם, שכן אחרת מה טעם בכל הסודיות הזו?
ביום 26.12.16 הודיעה YES לנגה על הפסקת ההתקשרות ביניהן , כך שהחל מיום 1.1.17 ערוץ הילדים אינו משודר עוד עבור מנויי חברת YES.
ההליך הנוכחי, כמו גם ההליכים הקודמים בין הצדדים, עוסק בשאלת זכויות השידור בסדרה שהפיקה נגה עבור YES, הפעם בהמשכה של סדרת "או בוי", פרקים 20 – 46.

4. בקשה מס' 1 בתיק זה הוגשה ביום 27.12.16, והתייחסה לסדרה "או בוי". באותו שלב, YES כבר הספיקה לשדר עשרים פרקים של סדרת "או בוי" בערוץ הילדים. השאלה שם הייתה, מה יעלה בגורל חמישה פרקים נוספים (21 – 25), שבאותה עת כבר הופקו על-ידי נגה, אך טרם שודרו על-ידי YES. במסגרת ערוץ הדרמה שידרה YES מאחר יותר, שני פרקים נוספים (21 – 22) .
כב' השופט הבכיר אליהו בכר, קבע בהחלטתו מיום 4.1.17, כדלקמן:

"1. הפרקים של סדרת "או בוי" שהועברו ליס במסגרת הצו הארעי עד פרק 20 ושודרו בערוץ הילדים במסגרת שידורי יס, יוותרו בחזקתה.
צו זה נועד לשמר את המצב הקיים, לפיו עד ליום 15.12.2016 העבירה נגה את הפרקים ליס כחלק מחובתה על פי ההסכם וכן מהטעם שנגה לא הראתה בתגובתה טעם להפרת ההסכם על ידה ולא העלתה טענות כנגד סעד זה.
2. פרקים 21-25 יוותרו בידי נגה עד הכרעה בתובענה, מתוכם פרקים 21 ו-22 שהועברו ליס במסגרת הדיון בבקשה יוחזרו לידי נגה, זאת מהטעם שהמבקשת לא עמדה בנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקבלת סעד זמני בנוגע לפרקים אלו, בהתחשב בסיכויי התביעה, במאזן הנוחות ובטענות הסף.
3. הערובות שהופקדו יוותרו על כנן לצורך הבטחת הצו הזמני".
5. כשבועיים לאחר מתן ההחלטה ביום 4.1.17, ביצעה YES קיזוז כספי בסכום של 21.6 מיליון ₪, מתוך כספים שהייתה אמורה להעביר לנגה.
בה בעת, נגה פעלה למכירת זכויות שידור של הפקותיה לידי המשיבות סלקום ופרטנר.
בענייננו, נגה חפצה למכור את זכויות השידור בסדרה "או בוי" לסלקום ופרטנר.
מדובר הן בפרקים שכבר שודרו על-ידי YES (1 – 20);
הן בחמשת הפרקים לגביהם התנהל ההליך בבקשה מס' 1 בתיק זה, וניתנה החלטה ביום 4.1.17 (21 – 25);
והן בפרקים שטרם הופקו, אך לדעת כל הצדדים מהווים חלק מן העונה הראשונה של הסדרה "או בוי"
(26 – 46).
מכאן הבקשה הנוכחית.

6. YES עותרת למתן צו מניעה, אשר יאסור על המשיבות או מי מהן, לעשות כל שימוש בסדרה "או בוי", ולא לשדרה עד למתן פסק דין סופי בתובענה דכאן.
לטענת YES, צו מניעה, כאמור, נחוץ לצורך שימור המצב הקיים ועל-מנת שלא לסכל את הסעד העיקרי הנתבע על ידה בתיק העיקרי . שכן, אם לא יינתן הצו עד להכרעה בתביעה העיקרית, המשיבות ישדרו את הסדרה "או בוי" למנויי סלקום ופרטנר, במלואה. עוד טוענת YES, כי היא שילמה את מלוא התמורה עבור כל העונה בת 46 הפרקים, אולם רק פרקים 1 – 20 שודרו על ידה, חלקה השני של העונה לא הועבר לידיה. חמשת הפרקים שהופקו נותרו בידי נגה על-פי החלטת בית המשפט מיום 4.1.17. פרקים 26 – 46 אשר טרם הופקו, עומדים להיות מופקים ומועברים לידי סלקום ופרטנר. YES סבורה כי התנהלות זו מהווה הפרה של זכויותיה הבלעדיות בסדרה זו, לפי ההסכם הגלוי מיום 7.12.12 (סעיפים 2.4 ו- 2.8 שם). לטענתה, שידור הסדרה המצליחה "או בוי" אצל מתחרותיה, עלול להביא לנטישת מנויים ולמעבר אל הפלטפורמות האינטרנטיות. מדובר בפגיעה בלתי הפיכה, אשר צו המניעה הזמני דרוש כדי לבלום אותה.

7. המשיבות מצידן, מציגות עמדה נוגדת. המשיבות גורסות כי הסכם ההפקות הבלעדיות עליו נסמכת YES לא העניק ל- YES זכויות שידור בלעדיות; כי הקיזוז שביצעה YES לאחר מתן החלטת כב' השופט הבכיר א. בכר מיום 4.1.17 שינה את המצב העובדתי שעמד בבסיס מתן החלטתו, באופן בו YES בפועל לא שילמה עבור הסדרה "או בוי" ולכן לא קנתה זכויות בה; כי זכויותיה הנטענות של YES בסדרה אינן מסוג של זכויות יוצרים או זכויות קנייניות, אלא לכל היותר, זכויות חוזיות; כי הזכויות החוזית הללו פקעו מכוח "המכתב הסודי", שתוכנו גובר על "ההסכם הגלוי"; כי זכות הציבור ליהנות מהיצירה – גוברת; כי אין לאפשר ל- YESו-"הוט" ליצור דואופול, אשר ימנע תחרות הוגנת בשוק הטלוויזיה בישראל;
בנוסף, מעלות המשיבות טיעונים מתחום הסעדים הזמניים: שיהוי, מאזן הנוחות, הסעד הכספי יהווה מזור ומרפא הולם.

השאלות המצריכות הכרעה

8. ממסכת העובדות שפרשו הצדדים לנגד עיניי, מתבלטות השאלות הבאות הדרושות להכרעה:

(א) טענת השיהוי.

(ב) טיב הזכויות הנטענות על-ידי YES – זכו יות יוצרים, זכויות קנייניות או זכויות חוזיות .

(ג) האם מדובר בזכויות בלעדיות למשך 10 שנים על-פי ההסכם הגלוי ומה תוקפו של המכתב הסודי.

(ד) מדרג הפרקים ומשמעותו.

(ד) משמעותו של הקיזוז שביצעה YES לאחר ההחלטה מיום 4.1.17 .

(ה) מאזן הנוחות ושאלת הכימות הכספי .

(ו) הרגולציה ומשמעותה.

(ז) זכות הציבור ליהנות מהיצירה.

(ח) עקרון התחרות החופשית בשוק הטלוויזיה בישראל ומשמעותו בהליך הנוכחי.

אבחן את השאלות אחת לאחת.

שיהוי

9. זוהי טענת סף, ועל כן אדון בה תחילה.
המשיבות גרסו כי YES השתהתה באופן ניכר בפניה הנוכחית לבית המשפט. לטעמה של נגה, YES ידעה עוד בחודש דצמבר 2016 כי נגה מתעתדת לשדר את כל הסדרות ששודרו בזמנו ב- YES, לרבות ספציפית הסדרה "או בוי" בפלטפורמות אחרות. ברם, הבקשה לצו מניעה (מס' 1 בתיק) שהוגשה ביום 26.12.16 התייחסה אך ורק לחמשת פרקי סדרת "או בוי" (21 – 25) ולא ליתר פרקי הסדרה או לסדרות אחרות.
נגה הודיעה ל- YES בכתב, עוד בחודש ינואר 2017, כי YES אינה אוחזת בזכויות השידור, בתכניות שבבעלות נגה. על כך חזרה במכתב מחודש יוני 2017. מכאן, סבורות המשיבות כי את השיהוי יש למנות ממועד מכתבים אלה, ולא כפי שטוענת YES בבקשתה הנוכחית, כי רק החל מחודש מרץ 2018 התחוור לה כי הסדרה "אוי בוי" תשודר החל מיום 13.3.18 אצל סלקום ופרטנר.
לחלופין, נטען כי ל- YES נודע ביום 26.2.18, באמצעות התכנית של גיא פינס, אודות כוונת שידור הסדרה "או בוי" בסלקום ופרטנר. הבקשה הנוכחית הוגשה רק ביום 7.3.18.
לפי גישה זו, מדובר בשיהוי של תשעה ימים.
כך או כך, סוברות המשיבות כי זהו שיהוי המכשיל את הבקשה.

10. אכן, שיהוי בהגשת בקשה לצו מניעה עשוי לעמוד בעוכריה. לא אכחד כי בהליך המקביל בעניין "מריו" השיהוי היווה רכיב משמעותי במתן ההחלטה.
בענייננו, אני סבורה כי אין המדובר בשיהוי, ומכל מקום, לא בשיהוי כזה המכשיל את הבקשה.
אינני תמימת דעים עם המשיבות, כי היה מקום ש-YES תפעל בהגשת בקשה גורפת לצו מניעה, באשר לכל הסדרות שהפיקה נגה עבורה , עוד מחודש ינואר 2017 או לחילופין מחודש יוני 2017 עם קבלת מכתביה של נגה.

הלכה היא, כי טענת שיהוי המועלית לגבי סעד זמני, נבחנת ביחס למועד אשר ממנו קם הצורך בסעד הזמני.
ראו:
ע"א 4220/12 סלימאן נ' מדינת ישראל, פס' 7 (פורסם בנבו, 6.5.13);
רע"א 8630/05 ניר שיתופי - אגודה ארצית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' עיריית הוד השרון, פס' 7-5 (פורסם בנבו, 10.4.07);
רע"א 3851/11 נדב נ' לוי, פס' 5-4 (פורסם בנבו, 7.6.2011);

אין להקל ראש במילה הכתובה, אך גם אין להיחפז בהגשת בקשות לצווי מניעה, כל אימת שנשלח מכתב התראה כזה או אחר. לטעמי, רק ידיעה פוזיטיבית על קיומו של מהלך צפוי, מצדיקה נקיטת מהלך של הגשת בקשה לצו מניעה זמני.

בענייננו, YES הגישה בקשתה לאחר שנודע לה, על כוונה מובהקת לשדר את תכנית "או בוי" בפלטפורמה של המתחרים, כולל פרקים 21 – 25, ופרקים 26 – 46. הגשת הבקשה אינה נגועה אפוא בשיהוי מתמשך של חודשים, כפי שטענו המשיבות.
אשר לכך שביום 26.2.18 בתכנית של גיא פינס, נחשפה YES לכוונת המשיבות לביצוע השידור העתידי (סעיף 110 לבקשה) , אומר כי בתצהירה של עו"ד קרן גלייכר – מנהלת מחלקת רכש ותוכן ב- YES, הייתה התייחסות לכך בסעיפים 68 – 76, שם.
עוד יצוין, כי באותו מועד (26.2.18) הוגשה בקשת רשות ערעור אזרחי 1639/18 לבית המשפט העליון בעניין ההחלטה על הסדרה "מריו". הדעת נותנת כי כל הצדדים בתיק , המתינו להכרעת בית המשפט העליון אשר ניתנה ביום רביעי 28.2.18 ו פורסמה ביום חמישי 1.3.18. מקובל עלי כי בראשית השבוע שלאחר מכן, החלו להתפרסם ידיעות ברשתות החברתיות ובאתרים שונים באינטרנט , אודות כוונת סלקום ופרטנר לשדר את הסדרה "או בוי" למנוייהן, כמפורט בסעיף 76 לתצהיר עו"ד גלייכר. לפיכך, הפניה לבית המשפט במחצית אותו שבוע – יום שלישי 7.3.18 – נעשתה בסבירות זמנים ולא לקתה בשיהוי.
טענת הסף בעניין שיהוי נדחית בזו.
במסגרת זו של טענות סף, אומר בקצירת האומר, כי גם הטענה שהעלו המשיבות בדבר חוסר ניקיון כפיים והסתרת נתונים על-ידי YES, לא בוססה די הצורך ו אינה מקובלת עליי כטענה החוסמת דרכה של YES בהליך הנוכחי.
טיב הזכויות הנטענות על-ידי YES – זכות יוצרים, זכות קנייניות או זכות חוזיות

11. YES טוענת לזכויות בסדרה "או בוי". על כך נסמכת בקשתה. מכאן, יש לבחון מהו טיב זכויותיה: האם מדובר בזכות יוצרים ? כמשמעותה בסעיף 53 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן – חוק זכות יוצרים).
האם YES הינה בעלת רישיון ייחודי כמשמעותו של ביטוי זה בסעיף 37(ד) לחוק זכות יוצרים? האם בידיה זכות קניינית? האם בידיה זכות חוזית?
נראה שאין מחלוקת כי יוצרת הסדרה שהינה בגדר "יצירה קולנועית" היא נגה , החל מהיסוד וכלה במוצר המוגמר , יצירה אשר מוגנת ללא ספק בזכות יוצרים (ראו בספרו של המלומד טוני גרינמן זכויות יוצרים (מהדורה שנייה, 2007), 171 (להלן: "גרינמן")). זכויותיה של YES, ככל וקיימות, אינן כשל יוצרת הסדרה אלא, לכל היותר, כשל רוכשת הזכויות בה.

12. חוק זכות היוצרים נועד לתת תמריץ ליצירה, והוא מעניק לבעל זכות היוצרים את הזכות המשפטית לשלוט בעשיית הפעולות המוגדרות ביצירה, לרבות מתן רישיון ושימוש בתמורה כספית. תפיסת היסוד של חוק זכות יוצרים היא כי לבעלי היצירה הזכות לשלוט בה, לרבות להתיר או למנוע שימושים מוגדרים בה ( ראו בספרו של המלומד תמיר אפורי חוק זכות יוצרים תשע"ב-2012, 144 (להלן: "אפורי"); סעיף 22 לפסק דינה של כב' השופטת ענת ברון בת.א. ( מחוזי ת"א) 52923-12-10 רון נ' שונייה (פורסם בנבו, 27.10.15) ).

זכות יוצרים היא נכס כלכלי לכל דבר, וכפי שקובע סעיף 11 לחוק זכות יוצרים, לבעל היצירה "...הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לסוג היצירה...".
בתוך כך, רשאי בעל היצירה להעביר זכותו לאחר ולבצע בה עסקאות, לרבות מתן רישיון, כפי שמלמדנו סעיף 37 לחוק זכות יוצרים:
"(א) זכות יוצרים ניתנת להעברה בחוזה או על פי דין, ורשאי בעל הזכות לתת לגביה רישיון ייחודי או רישיון שאינו ייחודי".
(ב) העברת זכות היוצרים או מתן הרישיון, כאמור בסעיף קטן (א), יכול שיהיו לגבי זכות היוצרים, כולה או חלקה, וניתן להגבילם למקום מסוים, לתקופה מסוימת או לעשיית פעולה מסוימת ביצירה.
(ג) חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה, טעון מסמך בכתב.
(ד) בסעיף זה, "רישיון ייחודי" – רישיון המעניק לבעליו זכות ייחודית לעשות פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, כפי שנקבע בו, ומגביל את בעל זכות היוצרים מלעשות ומלהרשות לאחר לעשות פעולה כאמור".

13. עסקה כאמור, משתקפת בהסכם בין YES לבין נגה, אך מהו טיבה של עסקה זו?
האם מדובר בהעברה של זכות היוצרים מידי נגה לידי YES? האם מדובר בהענקת רישיון – זכות ייחודית מנגה ל- YES לעשות שימוש ביצירה זו? או שמא מדובר ברישיון שאינו ייחודי ומתן רשות שנותן בעל זכות היוצרים לעשיית פעולה מהפעולות המנויות בסעיף 11 האמור?

חוק זכות יוצרים מבחין בין שני סוגים עיקריים של עסקאות:
א. העברת זכות היוצרים, קרי – מכירת הזכות.
ב. הענקת רישיון.
כל עסקה מביאה לתוצאה שונה ולפיכך ההבחנה בין סוגי העסקאות מהותית . מדובר בהבחנה שלעתים אינה ברורה כלל ומגיעה לפתחם של בתי המשפט אשר נדרשים ל הכריע ולסווג את סוג העסקה.
המלומד גרינמן עמד על כך בספרו:
"...חוק זכות יוצרים מבחין בין שני סוגים עיקריים של עסקאות: העברת זכות יוצרים, שהיא, למעשה, מכירה של הזכות; והענקת רישיון...
ההבחנה בין סוגי העסקאות – מהותית, שכן כל עסקה מולידה תוצאות שונות. לכן, הבחירה בסוג העסקה שברצון הצדדים לבצע חשובה ביותר. ההחלטה תלויה בשיקולים שונים ובנסיבות המקרה. בין היתר, יש לשקול את מטרותיו של בעל הזכות, את עיסוקו הרגיל , את רצונו להמשיך ולהחזיק בזכויות ביצירה, את מצבו הכלכלי, את סוג ההכנסה שהוא מבקש להפיק מהיצירה, את הפוטנציאל הכלכלי המשוער של היצירה, את אופייה וייחודה של היצירה, את אפשרויות השימוש והעיבוד ושיקולי מיסוי. עם זאת, ההבחנה האמורה אינה ברורה תמיד, אף לא לצדדים המעורבים בעסקה, ולעתים מגיעים לבתי המשפט מסמכים הלוקים בסתירות פנימיות עד שבית המשפט נדרש להכריע, בראש ובראשונה, באיזה סוג של עסקה מדובר . הצורך בפרשנות מתעורר, בין היתר, משום שצדדים משתמשים לעתים במונחים שונים להגדרת העסקות, כגון "מתן זכות שימוש". נוסף לאמור לעיל, ניתן להבחין, בין היתר, בין העברות מלאות של זכות היוצרים לבין העברות חלקיות, ובין רשיונות שאינם ייחודיים לבין רשיונות ייחודיים" .
(שם, עמ' 545-546).
רישיון הוא מתן היתר לאחר לעשות ביצירה פעולה שיוחדה לבעל זכות היוצרים על פי דין, שאין בו משום העברה של הזכות. הרישיון מתיר למקבלו לבצע שימוש ביצירה על פי התנאים שנקבעו בו ו אינו בגדר זכות קניינית ביצירה.
רישיון הוא חוזה בין בעל זכות היוצרים לבין מקבל הרישיון, לפיכך חלים על יחסים אלו גם דיני החוזים לעניין כריתה, פרשנות, ביטול וכד', זאת בנוסף לדיני זכויות יוצרים.
רישיון ייחודי מוגדר בסעיף 37(ד) לחוק זכות יוצרים כך: "רישיון המעניק לבעליו זכות ייחודית לעשות פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, כפי שנקבע בו, ומגביל את בעל זכות היוצרים מלעשות ומלהרשות לאחר לעשות פעולה כאמור".
רישיון ייחודי אינו שקול לבעלות בזכות יוצרים, ומכאן בעל הרישיון הייחודי אינו יכול להקנות לאח ר את הבעלות בזכות היוצרים ביצירה ואין הוא רשאי לנצל זכות שאינה כלולה ברישיון.
(ראו גרינמן בעמ' 554-558).
על-פי סעיף 37(ב) לחוק , רישיון עשוי להיות מוגבל בזמן, במקום או בהיקף הפעילות (ראו בספרו של המלומד אפורי, שם, בעמ' 295).

הנה כי כן, עומדת לפתחו של בית המשפט, סוגיה שאינה פשוטה להכרעה באשר לטיב וסוג הזכויות (אם בכלל) של YES בסדרה. ברי כי אין מקום להכריע בשאלה זו בשלב התחלתי זה של ההליך העוסק בסעד הזמני בלבד , שאלה אשר דורשת בירור עובדתי וליבון משפטי, לאחר ביצוע חקירות מקיפות יותר.
הכרעה בעניין זה תישמר להמשך התיק ותינתן על ידי המותב העיקרי שדן בו, כב' השופט הבכיר א. בכר, על פי שיקול דעתו.
באופן הלכאורי הדרוש לצורך השלב הדיוני הנוכחי, כי על פני הדברים, נראה כי זכויותיה של YES אינן מסוג זכות יוצרים .
בענייננו, דומה כי זכויותיה הנטענות של YES נובעות מכוחו של הרישיון שהוענק לה על-ידי נגה. זהו רישיון שאינו ייחודי. גם לפי שיטתה של YES תוקפו הוגבל בזמן ל- 10 שנים ממועד שידור הסדרה הראשונה .

האם מדובר בזכות קניינית או חוזית ? סיווג הזכות שמור להליך העיקרי. מכל מקום, ברי כי זכות זו נקנתה באמצעות מערכת חוזית – ההסכם הגלוי מיום 7.12.12, והמכתב הסודי מאותו מועד.

היקף הזכויות של YES

14. לאחר שמצאנו, לצורך ההליך הנוכחי, כי זכויותיה של YES נובעות ממערכת היחסים החוזית בינה לבין נגה, יש לבחון האם כטענת YES, זכויותיה אלה עומדות לה גם עתה, ולמשך 10 שנים ממועד השידור הראשון של הסדרה, כעולה מסעיפים 2.4 ו- 2.8 להסכם הגלוי מיום 7.12.12, או שמא פקעו זכויותיה עם מסירת הודעתה לנגה על הפסקת ההתקשרות ביניהן ביום 26.12.16?

בפתח הדברים, אבחן טענה שהועלתה, והיא האם אותן זכויות בלעדיות מתייחסות לסדרה כולה או לכל פרק בנפרד? אחת הטענות שהעלו הצדדים היא כי גם אם קיימת זכות בלעדית, הרי זכות זו עומדת רק "ממועד השידור הראשון" . השאלה היא האם שידורו של הפרק הראשון בסדרה יוצר זכאות לסדרה כולה, או רק לאותו פרק ששודר?

מסקנתי היא, לצורך החלטת ביניים זו בלבד, כי הזכות האמורה נפרשת לסדרה כולה ואינה מוקנית רק לפרק ששודר. אם לא נאמר כן, נימצא מעקרים מתוכן את המשמעות של הקניית הזכויות.
מהי סדרה?
ב "מילוג המלון העברי החופשי ברשת" מוגדרת "סדרה", בין השאר: "תכנית טלוויזיה המחולקת לפרקים" וכן "קבוצת עצמים בעלי מכנה משותף הערוכים לפי סדר הגיוני".
במילון אבן שושן, "המילון החדש" הוצאת קריית ספר בע"מ, ירושלים מוגדרת "סדרה" בין השאר: " מערכת של עצמים או עניינים ממין אחד או הדומים זה לזה והמצטרפים לחטיבה אחת".

לאור ההגדרות הלשוני ות לעיל, טענת המשיבות לפיה הקניית הזכות צריכה להיעשות עם שידורו של כל פרק ופרק בנפרד – נשללת. מששודר פרק ראשון בסדרה או למצער, בעונה הראשונה. בענייננו, YES שדרה כבר 20 פרקים מתוך העונה הראשונה של הסדרה, לכאורה הוקנו לה הזכויות בעונה זו של הסדרה כולה.
לפי גישה זו, YES וודאי רכשה את הזכויות בפרקים 1 – 20 שכבר שודרו אצלה, ואף עומדת לה הזכות החוזית לדרוש את הפרקים הנוספים של העונה הראשונה, ואין היא מוגבלת ב של כך שמדובר בפרקים שטרם שודרו על ידה.

15. אשר לטיב זכויותיה של YES – ככלל, יש לחזור ולהידרש לנושאים שהועלו בהחלטות קודמות, הן בתיק הנוכחי – ההחלטה של כב' השופט הבכיר א. בכר מיום 4.1.17, והן בהחלטה בעניין "מריו" שעמדה למבחנו של בית המשפט העליון בתיק רע"א 1639/18.
כאמור, סעיף 2.4 להסכם הגלוי מיום 7.12.12, אכן מקנה ל-YES רישיון לשידור כל תכנית למשך 15 שנה החל מיום שידורה הראשון בערוץ, כאשר ב-10 השנים הראשונות לתקופת הזכויות, הן תהיינה בלעדיות. ברם, המכתב הסודי שנוסח ונחתם בד בבד עם מועד חתימת ההסכם הגלוי, סותר לטענת נגה את האמור שם. אמנם, לשונו של המכתב סודי, לכאורה אינה סותרת את האמור שם.

כך נאמר בסעיף 2 לאותו מכתב: "עם ביטולו כדין של ההסכם להפקת הערוצים מיום 7.12.2012 אנו מתחייבים שלא להוסיף ולשדר את התוכניות אשר הופקו על פי ההסכם הנוסף להפקת תוכנית על ידי ערוץ מיום 7.12.2012".
כב' השופט הבכיר א. בכר, מצא בסעיף 36 להחלטתו מיום 4.1.17, כי בשלב הלכאורי עלה בידי YES להוכיח כי המכתב הסודי אינו חל על ההפקות הבלעדיות. עם זאת, בסעיף 32 להחלטתו האמורה, מצא כי " קיימת מחלוקת אמיתית באשר לפרשנות הסעיף שלא זה המקום להכריע בה"; ובסעיף 33 להחלטתו האמורה, קבע: "משאלו פני הדברים, כפות המאזניים בכל הנוגע לסיכויי התביעה בדבר זכויות YES לקבל את הפרקים הנוספים בסדרה נוטות לכיוון נגה ולכל היותר הינן מעויינות ".
כשלעצמי סברתי, ועודני סבורה, כי משמעותו של "המכתב הסודי" מול ההסכם הגלוי, אמורה להיבחן בהליכי משפט לגופם, ולא בשלב לכאורי של צו מניעה זמני, אז תיפרש מלוא התמונה העובדתית ויובאו מלוא הראיות בפני בית המשפט.

כב' השופט סולברג בתיק רע"א 1639/18 קבע כי: "... אילו היה בית המשפט המחוזי משתכנע, כי טענותיה של נגה על המסמך הנוסף הן טענות קלושות, אכן ניתן היה להכריע בבקשה זו על סמך סיכויי ההליך החזקים. ברם, בית המשפט מצא לנכון לנקוט עמדה זהירה יותר, ומשראה כי קיימות מחלוקות מהותיות בין הצדדים. גישה זו, ככלל, מקובלת עלי. בחינת סיכוייו של הליך בשלב הסעד הזמני דורשת הערכה זהירה ולכאורית. בדרך כלל קיימת עדיפות לכך שבשלב זה ייבחנו הסיכויים באופן כללי ובמבט-על, מבלי לקבוע ממצאים קונקרטיים. בין היתר מטעם זה, נקבע לא אחת שבאיזון שבין סיכויי ההליך לבין שיקולי מאזן הנוחות – יש להתמקד בשיקולים מן הסוג האחרון " (שם, סעיף 18).

16. הצדדים ייחדו חלק משמעותי מסיכומיהם לנושא משמעותו של המכתב הסודי מול ההסכם הגלוי. כך למשל, השליכה YES יה בה על לשון הסעיפים, ומנגד, כל אחת מן המשיבות טענה כי בכוונת המכתב הסודי לעקר את הזכויות הבלעדיות של YES, עם הפסקת ההתקשרות בין הצדדים. נגה ציינה כי העדה היחידה מטעם YES בבקשה הנוכחית, הגב' גלייכר, לא נכחה בדיון בנושא המכתב הסודי. שם נכח מנכ"ל YES רון אילון, ובא-כוחה של YES – עו"ד בר-נתן. דבר קיומו של המכתב הסודי נודע לה שנים מאוחר יותר, לכן עמדתה של גב' גלייכר בנוגע למשמעות המכתב הסודי, היא לכל היותר, עדות מפי השמועה (ראו עמ' 51 לפרוטוקול ישיבת יום 21.3.18 שורות 27-30; עמ' 53 שורה 16).
נגה הוסיפה וציינה כי היה נכון להביא את מנכ"ל YES, רון אילון, המכהן עדיין בתפקידו כדי לתמוך בגרסה שהעלתה המבקשת בעניין משמעות המכתב הסודי, זאת משום שהוא לקח חלק ממשי בגיבושו, בשונה מהגב' גלייכר. אמנם מר אילון העיד לפני כב' השופט בכר בבקשה מס' 1 בתיק, אך הואיל ומדובר ב"בקשת ביניים" ולאור הוראות תקנה 246 לתסד"א, תשמ"ד-1984, אין לגזור מעדות שנשמעה בהליך ביניים אחד על הליך ביניים אחר.
מר אילון העיד בפני כבוד השופט הבכיר א. בכר בדיון בבקשה מספר 1, אולם לא העיד בהליך הנוכחי.
עוד יוער, כי מר רון אילון, מנכ"ל YES נמנע מלהעיד גם בהליך הביניים בת.א.39368-02-18 בעניין "מריו".

17. YES גורסת, כי הודיעה שתצהירו של מר אילון משמש ראיה גם בהליך הנוכחי, אלא שחקירתו לא נתבקשה ולפיכך יש לראותו כמי שמסר עדות. מנגד, בבקשה שהוגשה אך לאחרונה ביום 25.4.18 מקופלת הערתה של סלקום, כי דרשה את התייצבותו של מר אילון לחקירה.

בהקשר זה אפנה לספרו של המלומד גורן , שם בעמ' 715.
"תצהיר שאומנם לא הוגש כראיה עצמאית במסכת הראיות אך לא התנגדו להגשתו ואף המצהיר לא נדרש להיחקר עליו, ייחשב כחלק מההליך שהתנהל בתיק העיקרי בתור שכזה – אין מניעה מלכלול אותו בתיק המוצגים ".
כן ראו בעניין זה בספרו של המלומד ד"ר יואל זוסמן " סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית 1995, עמ' 446.

לעדותו של מר אילון במסגרת בקשה מספר 1 בתיק, ישנה חשיבות מוגבלת אם בכלל, בהליך הנוכחי. חקירתו הנגדית של המצהיר זה לא נשמעה לפני. אף המשיבות סלקום ופרטנר, לא קיבלו הזדמנות לחקור אותו נגדית, משום שבאותה עת לא היו צד להליך. הראיה, כי גב' גלייכר שאף היא היתה מצהירה בבקשה מס' 1 הגישה תצהיר עדכני מטעמה בהליך הנוכחי, והתייצבה להיחקר עליו.

נגה מצידה מצביעה על כך, ש בשונה מ YES, היא עצמה הביאה לעדות את מר מודי פרידמן - מנכ"ל RGE, אשר נגה כפופה לה, זאת הגם שמר פרידמן כבר אינו מכהן בתפקידו.
מר פרידמן הבהיר בתצהירו ובעדותו כי הקטע הרלוונטי במכתב הסודי נוסח על-ידי מנכ"ל YES, מר אילון, ופרקליטה – עו"ד בן נתן, כאשר יתר הנוכחים התבקשו לצאת מהחדר בזמן החתימה, מה שמדגיש את הסודיות של ההסכמה. לעדותו, המכתב הסודי ביטל את ההסכמות בהסכם הגלוי, וקובע " שאין לי שום זכות לכלום ביום שמחליטה להיפרד מערוץ הילדים" (עמ' 68 לפרוטוקול מיום 21.3.18 שורות 5-6), וכן "יש מסמך סודי המבטל את כל מה שכתוב. אחרת הוא לא היה סודי" (עמ' 74 לפרוטוקול מיום 21.3.18 שורות 22-23).
לסיכום סוגיה זו אומר כי, הפולמוס בנושא התייצבותו של מר אילון לחקירה בישיבת יום 21.3.18, הוא בעל חשיבות מוגבלת בעיני. עדות זו נדרשה בנושא משמעותו ההסכם הגלוי מול המסמך הסודי. ברם, אינני קובעת מסמרות בשלב דיוני זה. את הקביעה יש להניח להליך ההוכחות. שם תתעורר ביתר שאת שאלה זו.

18. מול לשונו המובהקת של אותו סעיף במכתב הסודי, ניצבות נסיבות כתיבתו, ויש לבחון את הגיונם של דברים. שכן אם אכן קיימת התאמה לשונית כה מובהקת בין המכתב הסודי לבין התוכן הגלוי, לשם מה היה צורך בכל הסודיות הזו?

לצורך ההליך שלפנינו, יש לומר כי טענותיה של YES לבלעדיות מכוח ההסכם הגלוי, נענות בטענות נגד של נגה לביטולה של אותה בלעדיות מכוח המכתב הסודי. נגה מספקת טעם לביטול הסודי, בכך ש- YES ביקשה להעלים מן הרגולטור את אותו ביטול, ועל כן דאגה באמצעות המנכ"ל והפרקליט שייצג אותה, לערוך מכתב סודי ששינה מהותית את תוכן ההסכם הגלוי.
ההכרעה בין גרסתה של YES לבין גרסתה של נגה בשאלת הבלעדיות, תיעשה כאמור, לאחר שמיעת הראיות בהליך גופו.
לצורך ההליך הזמני הנוכחי, יש לומר כי YES לא ביססה את טענותיה לבלעדיות לתקופה של 10 שנים, באופן מובהק, המצדיק מתן צו מניעה זמני.

מדרג הפרקים ומשמעותו

19. במקרה הנוכחי הנדון, הסדרה "או בוי" מפוצלת רעיונית לשלוש יחידות: האחת – פרקים 1- 20 שכבר הופקו, נמסרו ל- YES ושודרו על-ידה; השנייה – פרקים 21 – 25 שכבר הופקו אך לא נמסרו ל- YES ונותרו בידיה של נגה, מכוח החלטת כב' השופט הבכיר א. בכר מיום 4.1.17 בתיק זה; השלישית – פרקים 26 – 46 שטרם הופקו, ועל-פי הנתונים שנמסרו בבקשה זו, בדעת נגה להפיקם ולמוסרם לשידור אצל סלקום ופרטנר. כאמור, YES טוענת כי היא זכאית לזכויות בכל שלוש היחידות הללו. למצער, מכוח החלטת כב' השופט הבכיר א. בכר, אשר קבע כי פרקים 21 – 25 יישארו בידי נגה, היא טוענת כי יש למנוע מסירתם של פרקים אלה מנגה והלאה לידי סלקום ופרטנר. כפועל יוצא, היא טוענת כי אף פרקים 26 – 46 הינם פרקים שאמורים להגיע לידיה בסופו של ההל יך, ועל כן אין למוסרם, או למוכרם לשידור, בפלטפורמות האינטרנטיות של סלקום ופרטנר.

20. האם יש לאפיין ולהקנות מעמד שונה לכל אחת מאותן יחידות?

אשר לפרקים 1 – 20 – נקבע בהחלטה מיום 4.1.17 כי אלה כבר שודרו ב- YES. אמנם נקבע שם בסעיף 55 פיסקה 1, כי הפרקים של סדרת "או בוי" שהועברו ל-YES ושודרו במסגרת שידורי YES, ייוותרו בחזקתה. YES מבקשת לר אות בכך משום קביעה פוזיטיבית, כי רק לה יש את הזכויות באותם פרקים. עם זאת, אני סבורה כי לא נקבע באותה החלטה כי YES קנתה בהם בלעדיות באופן שאינו מאפשר את שידורה בפלטפורמות נוספות. נכון לאותה שעה, אכן, זה היה המצב הקיים, ובית המשפט (כב' השופט הבכיר א. בכר) ראה לנכון לשמרו. אך, מאז חלו שינויי נסיבות. כפי שיפורט YES ביצעה קיזוז חד צדדי, שבועיים לאחר מתן אותה החלטה בסכום של 21.6 מיליון ₪, שעל משמעותו אעמוד בהמשך. בכך השתנה המצב הקיים ביוזמתה של YES. שינוי זה מקרין ומשליך גם על פרקים 1 – 20. שכן, קיבוע המצב הקיים צרי ך להיות אחיד לכל הצדדים ולא רק כלפי צד אחד. כאשר מתרחש שינוי הוא משפיע לאורך כל הגזרה.

אשר לפרקים 21 – 25 – נקבע באותה החלטה מיום 4.1.17, כפי שציטטתי בהחלטה הנוכחית, כי פרקים 21 – 25 ייוותרו בידי נגה עד הכרעה בתובענה. לא זו אף זו, פרקים 21 ו- 22 שהועברו ל- YES יוחזרו לידי נגה, משום ש- YES לא עמדה בנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקבלת סעד זמני, בנוגע לפרקים אלה. כל אחד מ ן הצדדים העניק פרשנות שונה לקביעה זו. באשר YES סברה כי פרקים אל ה צריכים להישאר בידי נגה, ולא להיות מועברים לצדדי ג' כגון סלקום ופרטנר, עד להכרעה בתובענה. לעומת זאת, נגה סברה כי משנמסרו לידיה פרקים אלה, היא רשאית לנהוג בהם מנהג בעלים, ולהעבירם הלאה, לפי ראות עיניה, לרבות לסלקום ופרטנר.
במישור זה, אני מצדדת בעמדתה של נגה, ובמיוחד נוכח אלמנט הקיזוז עליו ארחיב בהמשך.

אשר לפרקים 26 – 46 – פרקים אלו לא נדונו כלל בבקשה מס' 1 בתיק זה, שכן טרם הופקו. גם כיום הפרקים עדיין לא הופקו, אך מוצהר ומובהר, כי נגה מתעתדת להפיקם ולמוסרם לידי סלקום ופרטנר, לצורך שידורם. YES טוענת כי פרקים אלה מהווים חלק מן העונה הראשונה אותה רכשה, ושילמה את תמורתם במלואה, ועל כן גם בגינם יש להורות על מתן צו מניעה זמני.

זהו האפיון הנפרד לכל אחד ואחד מאותן יחידות, אך לטעמי, ההכרעה מתנקזת לאותו מקום, והוא הקיזוז שביצעה YES לאחר שניתנה החלטה מיום 4.1.17, ומשמעותו לצורך השלב הנוכחי.

משמעותו של הקיזוז שביצעה YES לאחר ההחלטה מיום 4.1.17

21. אין מחלוקת כי YES קיזזה סך של 21.6 מיליון ₪ מתוך כספים שהייתה אמורה לשלם לנגה. YES טוענת כי נקטה בצעד זה כדין, ואם אכן יימצא כי כך הוא, הרי אין לנגה בסיס לטענה כי זכויותיה קופחו, שכן גם קיזוז, אם נעשה כדין, מהווה תשלום לכל דבר ועניין. אך אם יימצא כי מדובר בקיזוז חד צדדי שלא היה מוצדק, כלל ועיקר, הרי בעצם ביצועו, משכה YES את השטיח תחת רגליה; אם הקיזוז א ינו כדין, ועניין זה ייקבע בסיום ההליך לאחר שמיעת ראיות, הרי YES איבדה את זכותה לטעון כי רכשה את זכויות השידור בכל מגוון הפרקים של הסדרה "או בוי".

22. בנושא הקיזוז, העידה הגב' קרן גלייכר, מטעם YES. נגה הצביעה על סתירות בעדותה. כך למשל, הטענה כאילו הקיזוז היה בגין פרקי העונה השנייה, פרק 47 והלאה, שכלל לא באו אל העולם (ראו פרוטוקול ישיבת יום 21.3.18 מעמ' 47 שורה 20 עד עמ' 48 שורה 5). אולם, בהמשך (עמ' 48 שורות 6-10) לא ניתן הסבר ראוי לשאלה כיצד טענה זו מתיישבת עם סעיף 133 לתצהירה, שם הבהירה כי YES לא שילמה עבור הפרקים שלא התקבלו, לרבות פרקים 22 – 46 שהם חלק מהעונה הראשונה. עוד עלתה הטענה כי הקיזוז האמור נובע מנזקים שנגרמו ל- YES ו אינם מהווים החזר תשלום בגין פרקים שלא התקבלו (סעיפים 6-8 לתצהיר שתמך בבקשה מס' 11 לתיקון כתב התביעה).
אכן, כתב התביעה המתוקן מיום 12.6.17 סעיפים 146-149, מדבר על כך שאי העברת חמשת הפרקים הנ וספים (21 – 25) ל- YES, גרם לה נזק, אותו היא מעריכה בסכום של 10.9 מיליון ₪.
כל נושא הקיזוז טעון בירור יסודי בהליכי המשפט לגופם, כאשר ככל ובוצע קיזוז, כאמור באופן חד צדדי וללא לגיטימציה, הרי ממילא YES לא קנתה את הזכויות להן היא טוענת.
ככל ויימצא כי הקיזוז היה לגיטימי, ו-YES קנתה את הזכויות, יוענק לה הפיצוי הכספי בסופו של הליך.

23. המקור החוקי להפעלת זכות קיזוז הינו סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים) הקובע כי "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה בתוך עסקה אחת והגיע מועד לקיומם ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו". במישור העקרוני, ניתן לקזז חיוב כספי-נזיקי גם כנגד חיוב חוזי. סעיף זה דר בכפיפה אחת עם סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1971 " חובות שהצדדים חבים זה לזה על-פי חוק זה ניתנים לקיזוז ".
הקיזוז לפי סעיף 53 הנ"ל מותר כאשר עסקינן בחיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה, אשר הגיע המועד לקיומם, כאשר נודעת משמעות גם לשאלות האם מדובר בחיובים בסכומים קצובים, והאם נמסרה הודעה על הקיזוז לצד שכנגד ( פסק דינו של כב' השופט דנציגר בהסכמת כב' השופטים זילברטל ומזוז בע"א 1232/12 דוד צלאח ובניו בע"מ נ' איתן ארז ( בתוקף תפקידו כמפרק חברת קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ), פס' 20 (פורסם בנבו, 21.1.16), וכן ההפניות שם).
לא למותר לציין כי בפסיקה נקבע שההבחנה בין עסקה אחת לבין עסקאות נפרדות, הינה שאלה עובדתית אשר תיבחן על-פי עובדותיו של כל מקרה לגופו (ע"א 1776/97 ליבוביץ' בית מלאכה לתפירה נ' גדעון אוברזון (1976) בע"מ פ"ד נד(3) עמ' 49; ע"א 636/89; ד"ר אברהם כחולי נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ פ"ד מה(3) עמ' 267).

24. כפועל יוצא, השאלה העובדתית של הקיזוז על מגוון היבטיה, תיבחן בשלב הראיות. לצורך ענייננו, די בכך שקיזוז כאמור, בוצע, וזאת לאחר שניתנה החלטה מיום 4.1.17, באופן בו השתנתה התשתית שהייתה מונחת לנגד עיני בית המשפט עובר למתן אותה החלטה. לקיזוז זה עשויה להיות השלכה ומשמעות על טענתה של YES בהליך העיקרי, בשאלה האם אכן קנתה את הזכויות בפרקי הסדרה "או בוי", בכל שלושת המרכיבים שהוזכרו לעיל.
אחזור ואדגיש, הקיזוז האמור מעמיד בסימן שאלה את עמדתה של YES כי רכשה כדין את כל פרקי העונה הראשונה של הסדרה "או בוי" מהפרק הראשון ועד פרק 46.
גב' גלייכר שתמכה בגרסתה של YES בהליך הנוכחי, אישרה כי היא לא רואת חשבון, ולא אשת כספים בחברה (עמ' 49 לפרוטוקול מיום 21.3.18 שורה 6; שורות 9-10). לעומת זאת, מטעם נגה, העיד מר ירון שגב, אשר ציין כי גם אם שולמו כספים עבור הפקת "או בוי" במאי 2016, הרי בינואר 2017 – הכל קוזז (ראו עמ' 77 לפרוטוקול ישיבת יום 21.3.18 שורות 21-24).
העד שגב הסביר עוד כי כיוון שמינואר 2017 נוצר מצב בו YES קיזזה כספים, והקיזוז גרם לנגה בעיה כלכלית משמעותית, נאלצה נגה לפנות אל חברות סלקום ופרטנר כדי לשדר בפלטפורמה שלהם את ערוץ הילדים, לרבות מכירת ההפקה של "או בוי" לשידור אצלן (עמ' 78 לפרוטוקול שורה 31 - עמ' 79 שורה 3).
בכך מקופלת גם הטענה, כי לא זו בלבד ש- YES לא שילמה, ואף קיזזה כספים עבור הסדרה "או בוי" ובכלל, אלא שסלקום ופרטנר, גם אם בדיעבד, סייעו לנגה לממן את הפקת הפרקים הנוספים מפרק 26 ואילך, ואף לכסות על הפסדים שנגרמו כתוצאה מהקיזוז הכספי וגריעת כספים שנזקפו בעבר לטובת הפרקים הקודמים.

השיקולים, מאזן הנוחות ושאלת הכימות הכספי

25. ההליך הנוכחי הינו בקשה לצו מניעה זמני. ייעודו העיקרי של הליך מסוג זה, הינו הקפאתן ושימורן של הנסיבות הקיימות עובר להגשת התביעה, כדי שפסק הדין שיינתן בסופו של דבר, לא יצא ריק מתוכן.
(ראו גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי ( מהדורה 12, 2015), עמ' 860) (להלן: "גורן").
כב' השופטת נאור (כתוארה אז) שבה והדגישה ברע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (פורסם בנבו (28.6.10) את השיקולים שעל בית המשפט לשקול עת הוא דן בבקשה לסעד זמני:
"השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע אם להיעתר לבקשת סעד זמני הם: קיומה לכאורה של עילת תביעה- בשלב זה די בכך כי בית משפט ישתכנע באורח לכאורי כי התובענה מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון, ואיננה בגדר תביעת סרק על פניה (ראו: תקנה 362 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984;). מאזן הנוחות- "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר"- כלשון תקנה 362(ב)(1). ושיקולים שביושר ובצדק- "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין" –כאמור בתקנה 362(ב)(2). בין שני התנאים הראשונים קיים יחס גומלין המוכר  כ"מקבילית-כוחות" (רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בגס ([פורסם בנבו], 25.12.2005)). משמעות הדבר היא שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת, וכן להיפך ..."
ויובהר – בשלב זה לא מוטלת על בית המשפט החובה לנתח את הראיות לעומקן. עם זאת, כאשר בסעד הזמני יש כדי לפגוע בזכויות קניין, מתגברת הדרישה באשר לאיכות וטיב הראיות התומכות בתובענה ומבססות את עילתה. כבר קבע עמיתי, כב' השופט הבכיר א. בכר, כי כפות המאזניים בעניינו הן מעויינות. קביעה זו נעשתה כאמור ביום 4.1.17, ולאחריה נטתה כף המאזניים ביתר שאת לחובת YES לאור הקיזוז אותו ביצעה.

26. כאמור, נדרש בית המשפט בהליך של צו מניעה זמני להביא בחשבון את השיקול בדבר "מאזן הנוחות", כלומר – הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני (ראו תקנה 362(ב)(1) לתסד"א, התשמ"ד-1984). במסגרת זו, על בית המשפט לערוך איזון בין האינטרסים של הצדדים. מצד אחד, האינטרס של מבקש הסעד לשמר את המצב הקיים עד מתן פסק הדין הסופי, מצד שני, האינטרס של המשיב שזכות קניינו לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית לכאורית, שטרם בוססה.
YES העלתה טענות שונות לפגיעה במוניטין, לחשש מאובדן משמעותי של לקוחות וכו'. ברם, YES לא כימתה את טענותיה לפגיעה במוניטין ואת המשמעות הכספית של אובדן הלקוחות, די הצורך.

על העותר בבקשה לסעד של צו מניעה זמני להראות כי אם לא יינתן לו הסעד המבוקש, הנזק שייגרם לו משמעותי ביותר (רע"א 5095/93 פ.א ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר שותפות לבנין ופיתוח, פ"ד מט(1) עמ' 730).
זאת ועוד, כאשר ניתן להיטיב את הנזק הנטען בתשלום של פיצוי כספי, לא ייטה בית המשפט להעניק את הסעד הזמני .
(ראו בעניין זה: החלטת כב' השופט סולברג ב רע"א 7171/17 קנפלר נ' איי.די.אן גלובל אקוויטי בע"מ פס' 22 (פורסם בנבו, 21.11.17)).
ככל שהסעד הסופי הנדרש בכתב התביעה הינו סעד כספי, אין מקום להתערבות יתרה של בית המשפט בזכויות של מי מן הצדדים כבר בשלב המקדמי של ההליך [ראו מפי כב' השופט הנדל : רע"א 4848/13 דרים בוטס בע"מ נ' TAI הונג קונג (16.2.2014)].

בענייננו, את הטענות בדבר פגיעה במוניטין וזליגת לקוחות עקב שידור הסדרה "או בוי" בפלטפורמות אחרות של המשיבות 2 ו- 3, לא הצליחה YES לכמת. עם זאת, התביעה העיקרית כאן היא תביעה לסעד כספי, כאשר הסעד הכספי הועמד על סך של 20.9 מיליון ₪ בכתב התביעה המתוקן מיום 12.6.17 , וכאשר בבקשה לתיקון כתב התביעה מיום 14.3.18, שנתקבלה בהחלטה מיום 24.4.18, נתבקש צירופן של סלקום ופרטנר להליך. הווה אומר, בסופו של יום דיונים, אם תזכה YES בתביעה, היא תקבל את הסעד לו עתרה. לפיכך, אין הצדק לפגוע בזכויות המשיבות, בשלב מקדמי זה על דרך של הוצאת צו מניעה.

בהקשר זה ראיתי להפנות לדברי כב' השופט ריבלין (בהסכמת כב' הנשיא דאז ברק וכב' השופט ג'ובראן) ברע"א 2516/06 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' חברת אול יו ניד בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 7.5.06), אשר יפים אף לענייננו:

"...במקום אחר כתבנו, כי דחיית בקשה למתן סעד זמני משמעותה היא, לעיתים, הטלת הערכת הסיכונים והסיכויים על "השוקל הטוב" לכאורה, לאמור: מי שנמצא בעמדה הטובה ביותר להעריך את העלות הפוטנציאלית אל מול התועלת הפוטנציאלית של כל אחת מאפשרויות הפעולה, ולבחור, בהתאם, באפשרות היעילה ביותר (עע"ם 11615/05 קיו.אל.סי ישראל בע"מ נ' עיריית תל-אביב (לא פורסם)). דברים שאמרנו שם יפים בשינויים המתבקשים גם לכאן. אכן, דחיית הבקשה בענייננו אין משמעותה, כלל וכלל, הכרעה בסוגיות השנויות במחלוקת, וממילא, גם אין בה משום "אור ירוק" למשיבים ליטול מידע מאצל המערערת. החלטת בית המשפט המחוזי, שלא ליתן צו מניעה זמני, מותירה על כתפי המשיבים את הבחירה להמשיך בפעילות כלפיה מופנית התביעה, כאשר אם יצאו בסופו של יום כשידם על התחתונה, יידרשו לשאת בתוצאות הכספיות של בחירתם זו, ככל שתהיינה..."
ראו בעניין זה גם החלטת כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס ברע"א 8304/09 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' דפי זהב בע"מ, פס' 5 (פורסם בנבו, 1.12.09).

האמור חל והולם את ענייננו.

הרגולציה ומשמעותה

27. כמבואר לעיל, רכיב מהותי במתן צו מניעה זמני, הוא סיכויי ההצלחה בתובענה. במישור זה, טענו המשיבות כי שידורה של הסדרה "או בוי" אצל YES אינו אפשרי עוד לאחר סגירת ערוץ הילדים. זאת, משום שלטעמן, הרגולטור ימנע שידורה של סדרה המיועדת לילדים/נוער במסגרת הכללית, וללא קיומו של ערוץ ילדים תומך. YES חלקה על גרסה זו, וסברה כי גם בהעדר ערוץ ייעודי, תוכל לשדר את הסדרה "או בוי" בפלטפורמה שלה.

המשיבה נגה צירפה לכתב תשובתה, כנספח 8, את מכתבו של הרגולטור, משרד התקשורת המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין מיום 1.1.17 חתום על-ידי ד"ר יפעת בן חי שגב, יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין, שם נבחנה השאלה האם YES תהיה רשאית לשדר פרקים מהסדרה "או בוי" בערוך YES דרמה ו/או בשירותי ה- VOD. נקבע שם, כי:

"11. ... מדובר בשאלה מורכבת שהמועצה טרם נדרשה אליה בעבר והכרעה בה תיגזר בהמשך, בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים , ולרבות לאור תכליתו של סעיף 17א(ב) לכללים.
12. ואולם, בכל אופן ברור כבר עתה כי שידור ראשוני של הסדרה או-בוי בערוץ יס דרמה ו/או בשירות ה-VOD של יס אינו יכול לבוא בגדרי הוראת סעיף 17א(ב) ואינו עולה בקנה אחד ם האופן בו יס ביקשה להכיר בסדרה ועם האופן בו פעלה עד עתה ויש בו לכאורה כדי להוות הפרה של הור אות כלל זה. מכך כמובן עליכם להימנע.
13. לפיכך, וכל עוד לא ניתנה החלטה אחרת שידור הסדרה או-בוי בערוצים המופקים על-ידי בעל הרישיון – כמו ערוץ יס דרכה – חותר תח ת תכליתו של סעיף 17א(ב), מנוגד לאופן בו הוכרה הסדרה ואף עלול להביא את יס לכדי הפרה של חובת ההשקעה בקטגוריה זו על כל המשתמע מכך".

28. לנושא הרגולציה התייחס כב' השופט הבכיר א. בכר בהחלטתו מיום 4.1.17, וראו בפסקה 15 (תיאור המצב) ופסקאות 38 – 42, שם נקבע כי עמדת הרגולטור היא כי שידור פרקי הסדרה "או בוי" בערוץ YES דרמה ולא בערוץ ילדים ייעודי, הינו מעשה המפר את כללי הרגולציה. כאז כן עתה, YES לא הציגה כל פניה לקבלת אישור לשידור הסדרה בערוץ שאינו ערוץ ילדים, אף שהצורך באישור כאמור, היה ידוע לה עוד מחודש דצמבר 2016, וללא ספק, מאז מתן החלטת כב' השופט הבכיר א. בכר בעניין זה מיום 1.4.17.

העדה, גב' גלייכר נחקרה על כך בישיבת יום 21.3.18, ולדבריה: "ניתן למצוא פתרון איך לשדר. לכל היותר תיפגע היכולת שלנו להזדכות... השופט סבור כי יש עניין רגולטורי. אני סבורה כי אנו יכולים לשדר אותם. אני לא יכולה טכנית כמובן " (עמ' 60 שורות 11-15).

29. הווה אומר, לצורך ההליך שלפניי, YES לא הרימה את הנטל בנושא הרגול ציה, ולא הראתה כי פעלה בעקבות מכתב הרגולטור אשר אסר עליה לשדר את הסדרה "או בוי" בערוץ שאיננו ערוץ ילדים. דברי העדה, גב' גלייכר, כי הפרקים ישודרו כך או כך, ולכל היותר, יימצא הדבר באיזון כספי מול הרגולטור, לא זכו לתימוכין. וודאי שבהליך ביניים זה של צו מניעה זמני, המחייב ניקיון כפיים מלא, אין בית המשפט יכול להושיט סעד לבעל דין אשר מודיע הלכה למעשה כי בדעתו שלא לקיים את הוראות הרגולטור, וכי דברי בית המשפט שנקבעו בהחלטה מיום 4.1.17 יהיו ל"אות מתה", וכי לכל היותר, ימצא לכך ביטוי כספי "להזדכות".
כידוע, כלל הוא כי הליך של צו מניעה מקורו בדיני היושר, ובנסיבות בהן מבקש הצו אינו מקפיד קלה כבחמורה על הוראות הדין וקביעות בית המשפט, לא יוכל בית המשפט להושיט לו סעד מן היושר.
(ראו בעניין זה גורן, שם בעמ' 896).

זכות הציבור ליהנות מהיצירה

30. YES מבקשת צו מניעה זמני, ולצורך כך, אוחזת היא בדגל "שימור המצב הקיים". אך, האם באמת זהו שימור המצב הקיים? האם אין כאן משום שינוי המצב הקיים בדרך של "קיפאון ושיתוק"? אם נמנע בדרך של סעד זמני את שידור היצירה "או בוי" בשלב דיוני זה, ונמתין עד סיום ההליך העיקרי, נימצא לטעמי, גורמים נזק העולה על התועלת. גם מחדל, ובענייננו, הימנעות משידור יצירה – עשוי לגרום נזק.
אמנם לצורך מתן צו מניעה נקבעו ערובות האמורות לכסות את הנזק האמור. אך, כאשר מדובר בשידור יצירה, לנזק הרוחני והאינטלקטואלי שייגרם, לא ניתן למצוא כימות כספי.
היצירה "או בוי" היא סדרת טלוויזיה המכוונת לילדים/בני נוער. ההליך הנוכחי נמצא בראשית דרכו כאשר אך זה עתה, ביום 14.3.18, הוגשה בקשה (נוספת) לתיקון כתב התביעה, שנתקבלה בהחלטה מיום 24.4.18. הדעת נותנת כי כאשר יסתיים ההליך, אותה אוכלוסיית יעד תאבד עניין בסדרה. לזכותה של העדה גב' קרן גלייכר, ייאמר כי התייחסה לכך במפורש בעדותה, וציינה כי "הדור התחלף והדור שידע את או בוי לא ייטה להמשיך " (עמ' 61 לפרוטוקול ישיבת יום 21.3.18 שורה 11); ובהמשך הוסיפה: "אם זה יהיה בקרוב ונשדר זאת יהיה לכך ערך" (שם, שורה 12).

31. כל הצדדים בהליך הנוכחי מכוונים את מאבקם למישור הכספי. הם מבקשים להפיק רווח משידור או אי שידור הסדרה "או בוי". לגיטימי ביותר לצפות לתמורה כספית בהליך משפטי, אך פרק זה של ההחלטה אני מייחדת לתמורה שאינה כספית דווקא. כל האמנים שהיו מעורבים ביצירת הסדרה "או בוי": תסריטאים, מפיקים, כותבים, שחקנים והשובל הנלווה שלהם - כולם השקיעו את מרצם ביצירת סדרה טלוויזיונית. המגמה היא לא רק כספית. יש כאן גם יצירה אומנותית. מכלול הגורמים המעורבים ביצירה, זכאים להפיק מהם ממנה את חדוות השידור. הם זכאים לקצור את פרי עמלם. אותו פרי אינו רק כלכלי, אלא גם רוחני – שידור הסדרה.

32. הנאה רוחנית מן היצירה, מפיק לא רק היוצר אלא אף הציבור עצמו. קהל היעד זכאי ליהנות מ צפיה בסדרה. זכות הציבור לצרוך תרבות וליהנות ממנה הוכרה בדין ובפסיקה.
ראו בעניין זה דברי בית המשפט העליון כב' השופט חנן מלצר בע"א 10717/05 פלוריסט דה קוואקל ב.וו נ' ברוך חג'ג' (3.9.2013) בהרכב השופטים רובינשטיין, ג'ובראן ומלצר, וכך נקבע:
"יצוין עם זאת כי בשנים האחרונות מתפתחת אצלנו גם מגמה אחרת – כזו המבקשת לסייג את זכות הקניין, לרבות זכות הקניין הרוחני, במקרים של "שרירות בעלים" או משיקולים "ציבוריים". ביטוי לגישה זו ניתן למצוא בהוראת סעיף 53 לחוק זכות יוצרים, הקובע את: "בתביעה בשל הפרת זכות יוצרים זכאי התו בע לסעד בדרך של צו מניעה, אלא אם כן מצא בית המשפט כי קיימים טעמים המצדיקים שלא להורות כן". הכתיבה המשפטית, שדנה בסעיף 53 לחוק זכות יוצרים, מצביעה על מספר סוגים של שיקולים העשויים להצדיק את שלילת סעד המניעה: הסוג הראשון – עניינו במצבים שבהם התערבותו של בית המשפט נדרשת לפתרון של כשל שוק וזאת כאשר קיימות עלויות עסקה גבוהות המונעות את ניצולן של היצירות; הסוג השני – עניינו בקידום התחרות החופשית והצרתה של התנהלות אנטי-תחרותית מצד בעל הזכות; הסוג השלישי – עניינו באיזון בין אינטרס ההגנה על יצירות לבין האינטרס בשימוש ביצירות ובהגברת נגישותן לציבור".

עוד ראו בחיבורה של המלומדת פרופ' אורית פישמן-אפורי "זכויות תרבותיות וזכויות אדם" משפטים לז' תשס"ז עמ' 499, שם בעמ' 511:
""גישה לתרבות" מוגדרת כשוויון הזדמנויות קונקרטי – לרבות יצירת תנאים סוציו-אקונומיים – להשגה חופשית של מידע, ידע, הכשרה והבנה וכן של הנאה מערכי תרבות ונכסי תרבות; "השתתפות בחיי התרבות" מוגדרת כשוויון הזדמנויות קונקרטי המובטח לכול – פרט או קבוצה – לביטוי עצמי חופשי, לתקשר, לפעול וליטול חלק בפעילות יצירתית לשם פיתוח מלא של האישיות, חיים הרמוניים וקדמה תרבותית של החברה... למעשה, המלצה זו עומדת על הקשר שבין שמירה על הזכויות התרבותיות של הפרט והאוכלוסייה לבין ערובות לקיומה של חברה דמוקרטית-מודרנית. ההכרה היא באינטרסים של כלל חברי הציבור – כל אחד כפרט בודד – להשתתף בחיי התרבות בדרך זו או אחרת, ועל כן מדובר בזכות אדם של הפרט. כפי שיוסבר להלן, המלצה זו מדגישה גם את הפן הכלכלי-חברתי של הזכות, ומספקת הסבר אפשרי לתכליתה של הזכות להשתתף בחיי התרבות – פיתוח ומימוש של אישיות האדם ".

33. במידה ויינתן הסעד המבוקש של צו מניעה, הסדרה "או בוי" בפועל, תאבד מחינה ומערכה. YES ייחדה חלק נכבד מטיעוניה הן בבקשה מס' 1 והן בבקשה הנוכחית (26), לעוגמת הנפש אשר עלולה להיגרם לציבור מעריצי הסדרה "או בוי"' מנוייה של חברת YES, מאי שידור הסדרה בפלטפורמה שלהם. האם יש לה גן רק על עוגמת הנפש של המעריצים מנויי YES? האם הציבור הכללי, לרבות מנוייהן של המשיבות 2 ו-3, סלקום ופרטנר בענייננו, אינו זכאי ליהנות משידור הסדרה? כאשר ברור, גם לפי עדותה של גב' גלייכר, עדת YES, כי הטעם וההנאה העיקריים משידור/צפייה בסדרה, יהיה עם שידורה של הסדרה כאן ועכשיו. המתנה עד לסיום ההליך השיפוטי, תאיין את משמעותה של הסדרה ואת ההנאה שהציבור עשוי להפיק ממנה.
כאן המקום לציין כי YES אמנם הגישה ביום 29.3.18 את בקשה מס' 38 בתיק, שכותרתה " בקשה מטעם התובעת להחשת בירור ההליך העיקרי". הצדדים התייחסו לכך גם בסיכומיהם בבקשה זו, כאשר מצד המשיבות נטען כי בקשה זו הינה אך מס שפתיים מצידה של YES.
בזהירות אומר, כי אין בדעתי להכניס ראשי בין שני הרים אלה, אך אומר כי גם אם יפעלו כל הנוגעים בדבר במהירות המקסימאלית, עדיין נוכח השלב הראשוני בו אנו מצויים, כאשר תלויה ועומדת בקשת לתיקון כתב התביעה, הדעת נותנת כי ההכרעה הסופית לא תהא בטווח זמנים קרוב, כזה שיישמר את רעננותה ותוקפה של הסדרה "או בוי" בפני קהל היעד הנוכחי.

34. לסיכום פרק זה אומר, כי הגישה המתפתחת אצלנו, לפיה זכות הציבור לצרוך תרבות ולהיחשף למגוון של יצירות אומנות, ניצבת אף היא כנגד בקשה זו למתן צו מניעה. אילו זכויותיה שלYES היו ברורות ומהודקות, קנייניות או אפילו חוזיות במובהק, היה בכך משום משקל נגד לזכות זו של הציבור. אך כאשר זכויותיה של YES, כשלעצמן, טעונות בירור והוכחה, וכאשר הסעד הסופי ש-YES מכוונת אליו הוא בסופו של דבר סעד כספי, אין למנוע מציבור היוצרים, וא ף לא מציבור הצופים, את ההנאה המידית מיצירת התרבות האמורה, על דרך של מתן צו מניעה זמני.

עקרון התחרות החופשית בשוק הטלוויזיה בישראל ומשמעותו בהליך הנוכחי

35. שוק הטלוויזיה הרב-ערוצית בישראל, עובר שינויים לאחרונה. השינויים משתקפים גם בהליך הנוכחי. מבנה התשומות בעולם הטלוויזיה הישראלית משתנה לנגד עינינו. החברות הוותיקות (YES ו- HOT) הפיצו באמצעות לוויין וממירים את שידוריהן לבתי אב רבים בישראל. מולן, קמו לאחרונה מתחרות חדשות אשר מסתייעות במרשתת (אינטרנט) לצורך העברת שידוריהן . המשיבות 2 ו- 3 – סלקום ופרטנר, נמנות עליהן.

לכך נדרש כב' השופט סולברג גם בתיק רע"א 1639/18, שהתנהל בין אותם צדדים, אך בעניין הסדרה "מריו", וכך אמר שם, בפיסקה 23: " פגיעה כזו במשיבות היא פגיעה חריפה, תדמיתית וכלכלית. במיוחד בשים לב לכך שמדובר ב'שחקי המשנה' בשוק הטלוויזיה, מתחרות צעירות עם בסיס מנויים קטן. יש לשקול גם את התסבוכת הכלכלית שעלולה להיווצר ביחס שבין סלקום ופרטנר לבין נגה, עם מתן סעד כזה. דומני כי הקושי לשקם נזק שכזה בפיצוי כספי, גדול באופן משמעותי מן הקושי להחזיר את מצבה של יס לקדמותו אם תזכה בדין".

36. אכן, סלקום ופרטנר עמדו בטיעוניהן על כך ש-YES יחד עם חברת HOT מהוות כיום מעין דו-אופול רב עוצמה בשוק הטלוויזיה בישראל. מעמדן כשחקניות משנה צעירות הוא מעמד מוחלש, ועל כן ראוי לבחון בעין קפדנית וזהירה כל פגיעה בהן. וודאי בשלב ראשוני זה בטרם נוהל הדיון בתיק לגופו. זאת ועוד, גם נגה המשיבה, עלולה להינזק באופן משמעותי ממתן צו המניעה באופן שספק אם הערבויות שתעמיד YES, תוכלנה לכסות.

בדיון ביום 21.3.18, אמנם מיאנו עדיה של נגה לחשוף את המשמעויות הכספיות של ההסכמים בינם לבין סלקום ופרטנר, לרבות סעיפי הפיצוי, אך נגה התייחסה בעדויות מטעמה ל"מכה הכלכלית" שקיבלה עם הפסקת ההתקשרות שלה מול YES והקיזוז שביצעה YES לאחר מכן, ואף הסבירה כי נאלצה לפנות לסלקום ופרטנר כדי להקטין ולצמצם את הפגיעה בה. מה תהיה הנפקות הכלכלית של צו המניעה, אם יינתן? הדעת נותנת כי תהא לכך משמעות נכבדה (ראו עדותו של מר ירון שגב, בעמ' 79 לפרוטוקול ישיבת יום 21.3.18 שורות 14-26 ; עמ' 80 שורות 5 – 29).

משכך, גם נתון זה מוליך ומחזק את המסקנה כי נזקו המצרפי של צו המניעה הזמני המבוקש, רב על תועלתו, ואין מקום לתיתו.

סיכום

37. מן המקובץ לעיל, אני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני.

הצו הארעי אשר ניתן ביום 7.3.18 על-ידי עמיתי, כב' השופט הבכיר אליהו בכר – בטל בזה.

משיקולי יעילות, ייכנס הביטול לתוקף תוך 14 יום מקבלת החלטה זו במשרד ב"כ המבקשת .

המבקשת תשלם לכל אחת מן המשיבות הוצאות הדיון בבקשה בסך של 18,000 ₪ (בסך הכל 54,000 ₪) כשסכום זה צמוד למדד ונושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, י"ב אייר תשע"ח , 27 אפריל 2018 , בהעדר הצדדים.

חתימה