הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 57000-01-20

לפני
כבוד ה שופטת חנה פלינר

התובעות/המבקשות

  1. שרונה בבלר
  2. חנה בולנדי

ע"י ב"כ עוה"ד נעם מחלב ואח'

נגד

הנתבעים/המשיבים

1. טל שפייזמן
ע"י ב"כ עו"ד תומר ריטרסקי

2. עו"ד יפית משה לבון

החלטה (בבקשה מס' 1)

השאלה העומדת לדיון, בתמצית

האם יש מקום להאריך את הצו הארעי שניתן על ידי כב' הנשיא אורנשטיין ביום 17.2.20 (להלן: "הצו הארעי"), זאת בטרם נערך דיון במעמד הצדדים, המורה על עיכוב ההליכים במסגרת תיק הוצל"פ מספר 533117-07-19 (להלן "תיק ההוצל"פ")?
תיק ההוצל"פ עניינו מימוש משכון שנרשם לטובתו של המשיב 1 (להלן: "טל") על הבית ברחוב בקונגרס 4 בחולון, גוש 6021, חלקה 452, תת חלקה 2 (להלן: "הנכס"), נכס הרשום על שם המבקשת 1 (להלן: "שרונה"), בו מתגוררת אחותה המשיבה 2 (להלן: "חנה") וילדיה.

זה המקום לציין כי הבקשה למתן צו מניעה זמני לא הוגשה במעמד צד אחד ולפיכך ובטרם מתן הצו הארעי התבקשה תגובת המשיבים; משזו לא ניתנה במועד, ניתן הצו הארעי , אגב חיוב בהפקדת פיקדון על סך 25,000 ₪ (להלן "הפיקדון"); לאחר שניתן צו זה, הוגשה תגובת המשיבים ואלו בקשו את ביטול הצו. בשלב זה הועבר התיק לטיפולי, ומצאתי להותיר את הצו הארעי בתוקף עד לדיון במעמד הצדדים, ראו החלטתי מיום 19.3.20. ביום 5.5.20 התקיים בפניי דיון בבקשה למתן סעד זמני.

בתחילת הדיון הצעתי לקבוע מועד דיון קרוב בתיק העיקרי ולהותיר את הצו הארעי שניתן בתוקפו עד לדיון זה (ראו עמ' 2 לפרו, שו' 23-24) . המבקשות קיבלו את ההצעה, ב"כ המשיב סירב וטען כי אין להותיר את הצו הארעי על כנו ( ראו טעמיו בעמ' 2 שו' 30-34) . משכך נערכה חקירה לחנה, אשר הגישה תצהיר תומך בבקשה למתן סעד זמני; נערכה חקירה לטל, שנתן תצהיר בתמיכה לתשובה לבקשה. ב"כ המשיב בחר שלא לחקור את שרונה, אשר הגישה תצהיר בתמיכה לתשובה לתגובה (ראו דבריו בפרוטוקול הדיון בעמ' 3 שו' 10-11 ). עוד אציין כי המשיבה מס' 2, עו"ד יפית לבון (להלן: "יפית") לא תמכה את תגובתה לבקשה בתצהיר, ובמהלך הדיון נחקרה קצרות ע"י באי כוח הצדדים, ראו פרוטוקול הדיון בעמ' 20-24.

בסיום הדיון ניתן צו לסיכומים; לאחר הדיון הגיש ב"כ המשיב בקשה לצירוף ראיות הזמה (ראו בקשה מס' 7 בתיק). ב"כ המבקשות התנגד, וביום 24.5.20 קבעתי כי אין להתייחס לראיות אלו במסגרת הסיכומים, אולם ככל שאמצא לנכון אתייחס בהחלטתי זו לראיות המבוקשות, אגב התייחסות לנאמר בגדרי בקשה מס' 7 (להלן: " הבקשה להגשת ראיות הזמה"). גם הגשת הסיכומים נתקלה בקשיים, שכן המבקשות חרגו מהיקף העמודים שנקצב להן לסיכומי תשובה והוגשו בקשות בעניין (ראו בקשות 10,12,13 בתיק). כעת, משהוגשו מלוא הסיכומים, אלא אין לי לתת את הכרעתי בבקשה למתן צו מניעה זמני.

העובדות הדרושות, בתמצית + גרסת המבקשות

שרונה היא אחותה של חנה. חנה הינה אלמנתו של מר ירון בולנדי ז"ל (להלן: "ירון"). יפית שימשה במשך שנים רבות כעורכת הדין של ירון, ועל פי עדותה "ירון היה בן בית אצלי" (ראו עדותה בעמ' 23 שו' 7) וכן "זאת הייתה חברות" (עמ' 23 שו' 13).

לטענת חנה בתצהירה (ת/1), ביקשו היא וירון לרכוש בשנת 2011 נכס. באותו שלב היחסים בין הצדדים היו רעועים ולפיכך הוסכם כי בני הזוג ירכשו את הנכס מידי בני הזוג נוימרק (ראו הסכם מכר נספח 4 לת/1), אך זה ירשם על שמה של שרונה. בעדותה הסבירה חנה כי היא עשתה כך על מנת להבטיח את זכויותיה ככל שיחסיה עם ירון יעלו על שירטון, ראו עדותה בעמ' 7 שו' 24-26. כך או כך, אין מחלוקת כאמור כי הנכס נרשם אך ורק על שם שרונה; שרונה נטלה הלוואה מבנק מזרחי ונרשמה משכנתא לטובת הבנק המממן. לטענת חנה, היא וירון נשאו בתשלום החודשי של החזר המשכנתא, ראו נספח 5 לת/1.

בשנת 2015 נפתח תיק גירושין בין חנה וירון, ראו נספח 6 לת/1; חנה טוענת כי ירון שכנע אותה לסגור את התיק והם נותרו נשואים עד ליום מותו של ירון ביום 5.12.2018, כתוצאה ממפרצת במוחו.

מעדותה של חנה וכן מעדות יפית (עמ' 20 שו' 33-34) עולה כי לירון היו מספר עסקים במהלך חייו (ראו גם עדות חנה בעמ' 10 שו' 8-17 ) כאשר מרבית הנכסים שצבר לא היו רשומים על שמו, כך אישרה חנה בחקירתה לגבי הא ופנוע (עמ' 10 שו' 21-34) לגבי הסירה ( עמ' 11 שו' 4) לגבי העסק לממכר פיצה ( עמ' 10 שו' 12-13). עוד עלה כי עסק נוסף של ירון אשר עסק במכירת מזון יבש למסעדות (חברת "קשת רימונים", ראו עדות יפית בעמ' 20 שו' 33-34; עמ' 21 שו' 1-14) עמד בסכנת קריסה כלכלית, ומשכך ביקש הוא לגייס הלוואה ו להזרים כסף לעסק, בתקווה שבכך תמנע קריסתו (עדות טל בעמ' 11 שו' 31-34 ).

על הרקע הנ"ל נחתמה מערכת של הסכמים העומדת במרכז דיון זה. ביום 3.9.2017 נחתם "הסכם הלוואה ללא ריבית" (ראו נספח 7 לת/1, יכונה להלן "הסכם ההלוואה"). הסכם ההלוואה נחתם בין טל כמלווה לבין שרונה כלווה. בהסכם ההלוואה מצהירה שרונה כי היא בעלת הזכויות היחידה בנכס; ב הואיל השלישי להסכם ההלוואה נאמר: "ובנכס מתגוררים הלווה מס' 1 ביחד עם רעייתו הלווה מס' 2". על פי הסכם ההלוואה העמיד טל לשרונה הלוואה בסך של 1,700,000 ₪ (להלן: "סכום ההלוואה"), לתקופה של עשרה חודשים. עוד נקבע כי תשלום ההלוואה יעשה במזומן (ביורו); נקבע כי ניתן להאריך את תקופת ההחזר ב – 12 חודשים נוספים; ואם לא תושב ההלוואה במועד הקובע (או המוארך), ולאחר מתן הודעה מראש של 60 יום, ניתן יהא לממש את הנכס, שמושכן להבטחת החזר ההלוואה (ראו סעיפים 5, 8 ו-9 להסכם ההלוואה). להבטחת החזר ההלוואה נקבעו בנוסף חמישה ערבים (ראו סעיף 8.6 להסכם, להלן: " הערבים"). על הסכם ההלוואה חתומים לכאורה טל ושרונה.

להסכם ההלוואה צורף נספח, אשר נחתם כביכול ביום 4.9.17 (להלן : "הנספח", ראו נספח 8 לת/1). הצדדים לנספח הם טל מצד אחד וירון, חנה ושרונה מצד שני. ביום 4.9.2017 נערכה בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת טל (ראו נספח 9 לת/1). יפית היא המופיעה כמטפלת בבקשה; חתימתה בצירוף חותמת שלה מתנוססת על גבי בקשה זו, וכן הבקשה נחזית להיות חתומה ע"י שרונה וטל. מכוח הבקשה, נרשמה הערת אזהרה לטובת טל על הנכס ביום 4.9. 2017 (ראו נספח 9 לת/1).

ביום 5.9.2017 הוגשה לרשם המשכונות הודעת מישכון, ראו נספח 12 לת/1. המשכון התבקש לתקופה של שנה אחת. על הודעת המשכון חתמו כביכול טל ושרו נה, והתקבל אישור שמישכון זה נרשם.

ביום 22.11.2018 נשלח לכאורה על ידי בא כוחו של טל מכתב המודיע על הפרת הסכם ההלוואה (להלן: "מכתב ההתראה", ראו נספח 13 לת/1). במכתב זה, אשר נשלח לחנה וירון, נאמר בין היתר שההלוואה טרם הוחזרה; בסעיף 3 למכתב נאמר : "זאת ועוד, אפשרתם את פקיעת השעבוד אשר נועד להבטיח את פרעון ההלוואה תוך שמר בולונדי מונע את חידושו והארכתו תוך הפרה יסודית של ההסכם". בסיום המכתב נדרשים חנה וירון לדאוג לסילוק ההלוואה, אחרת יפעל טל למיצוי זכויותיו על פי דין.

מהמסמכים שהוצגו בפניי במסגרת התיק עולה כי ביום 28.11.2017, דהיינו מספר ימים לאחר משלוח מכתב ההתראה בו הודע על פקיעת השעבוד, הוגשה בקשה חדשה לרישום משכון לתקופה של 99 שנה, ומשכון חדש נרשם מכוחה של בקשה זו. טל טען בתצהירו בסעיף 11 כי יפית חתמה על הבקשה החדשה מכוח ייפוי הכוח שהיה ברשותה, על מנת לתקן טעות סופר.

יש לציין כי לתצהירה צירפה חנה גם עותק יפוי כוח בלתי חוזר מיום 3.9.17 הנחזה להיות חתום ע"י שרונה, לטובת יפית, במסגרתו מוסמכת האחרונה "לרשום הערת אזהרה לטובת טל", וראו נוסח יפוי הכוח במלואו, נספח 15 לת/1. כן צורף נוסח אחר של הסכם הלוואה מיום 3.9.2017, שם בכותרת מצוינים כלווים ירון, חנה ושרונה (בעוד שבהסכם ההלוואה נספח 7 נזכרת שרונה בלבד); הסכם ההלוואה בנוסח זה חתום לכאורה על ידי שרונה, חנה וירון.

ביום 13.8.2019 פתח טל בהליכי מימוש הנכס. בעקבות הליכים אלו הוגשה הבקשה שבפניי, כשלצידה הוגש כתב תביעה. הסעדים המבוקשים בכתב התביעה הינם הצהרתיים: (א) להצהיר ולהורות שחנה היא בעלת הזכויות היחידה בנכס; (ב) שהמסמכים אשר צורפו לכתב התביעה (ולת/1) הינם מסמכים מזויפים, שאינם נושאים את חתימת שרונה וחנה או מי מהן והם חסרי תוקף משפטי; (ג) להורות על עיכוב הליכי ההוצל"פ.

הן במסגרת כתב התביעה והן במסגרת הבקשה לסעד זמני טוענות המבקשות כי טל הינו גורם עברייני; מכחישות את קבלת ההלוואה; לחילופין טוענות כי ההלוואה לא הגיעה לידיהן; לחילופי חילופין נטען כי ההלוואה סולקה, במלואה או בחלקה. עיקר טענותיהן של המבקשות מתרכזות בטענת הזיוף. בעניין זה מפנות המבקשות לחתימות השונות בין המסמכים, כשלטענתן גם בעין בלתי מזויינת ניתן להבחין בחוסר האחידות בחתימות . עוד מפנות המבקשות לציר הזמן בו נחתמו המסמכים; לשוני בנוסחים של הסכם ההלוואה; לפקיעת המשכון בחלוף שנה ועוד בטרם משלוח מכתב ההתראה; לעובדה שמשכון חדש נרשם כביכול לאחר משלוח מכתב ההתראה, בו מודיע טל שירון מתכחש לחובתו לפעול להחזר ההלוואה.

גרסת טל

טל הגיש כתב הגנה בהליך העיקרי וכן הגיש תגובה לבקשה לסעד זמני, תגובה נתמכת בתצהיר (סומן נ/1). בין היתר טען טל כי היה על המבקשות לצרף להליך את בנק מזרחי טפחות (טענה שנדחתה ע"י בימ"ש, ראו פרו' עמ' 3 שו' 18-24). כן טען טל כי דווקא ירון היה בעל עבר פלילי בתחום ההונאה והמרמה, ואף נקלע להליכי פשיטת רגל בשנת 2016 (ראו סעיף 3 לנ/1).

לגופו של עניין טען טל בתצהירו (ראו סעיפים 4 ו-5 לנ/1) כי הן שרונה והן חנה חתמו בפני יפית על הסכם ההלוואה ועל כתבי הערבות. טל טען כי ביום 4.9.2017 מסר לידיו של ירון סך במזומן של 250,000 יורו, כאשר תשלום זה תועד בוידאו (ראו נספח 5). טל טוען כי יתרת ההלוואה שולמה ביום 7.9.2017, וצירף להוכחת טענתו תמונה של ירון יושב ברכבו וסופר שטרות, ראו נספח 6 לנ/1. עוד צירף טל לתצהירו את נספח 7 – הוא תצהירה של שרונה מיום 8.9. 2017 (יכונה להלן : "תצהיר שרונה"), בו היא מצהירה (בלשון זכר משום מה) כי ביום 4.9.2017 היא חתמה על הסכם ההלוואה כנגד רישום הערת אזהרה ומשכון לטובת טל; כי היא זו שקיבלה לידיה את ההלוואה והיא העבירה את הסך מרצונה החופשי לירון. מעמד חתימת שרונה על תצהירה תועד אף הוא בוידאו והוצג לבית המשפט במהלך הדיון (ראו עמ' 5 שו' 20-23 ).

טל טען כי חרף תזכורות לא פרע ירון את ההלוואה (סעיף 9 לנ/1). או אז הסתבר כי עקב טעות נרשם המשכון לשנה אחת בלבד, ומשכך, ולאחר משלוח מכתב ההתראה, הוא הורה ליפית לפעול מכוח ייפוי הכוח שברשותה "לתיקון טעות הסופר והארכת תוקף המשכון הנדרש", ראו סעיף 11 לנ/1. עוד טוען טל כי בחודש יולי 2019 נפתח תיק ההוצל"פ ולמרות שהמבקשות ידעו על קיומו (בעניין זה בין היתר התבקש בימ"ש להתיר הגשת ראיות הזמה) הן ישבו בחיבוק ידיים ופעלו בשיהוי ניכר, עת הגישו את הבקשה למתן צו זמני רק בחלוף שישה חודשים מיום פתיחת תיק ההוצל"פ.

במסגרת הטיעונים המשפטיים, הן בבקשה והן בסיכומים, טוען טל כאמור שיש לדחות את הבקשה לצו זמני בשל אי צירוף גורם מתאים (הבנק, ראו סעיף 3 לסיכומים; בשל שיהוי רב, ראו סעיף 1 לסיכומים); מאחר ששרונה נמנעה מלתת תצהיר בתמיכה לטענותיה, ולא היה כל מקום לחקור אותה על התצהיר שהוגש בתשובה לתגובה (ראו סעיף 2 לסיכומים). טל הפנה להלכות המשפטיות המחייבות לעניין מתן סעד זמני וטוען כי סיכויי ההליך שננקט על ידי המבקשות קלושים עד לא קיימים. טל טוען כי אין מקום לתת את הסעד ההצהרתי המבוקש לגבי בעלותה של חנה בנכס, שכן טענה זו עומדת בסתירה לטענות קודמות של חנה (ראו בעניין זה חקירת חנה בעמ' 8 שו' 20-31). טל מבקש לדחות את טענת הזיוף, שלא נתמכה בחוות דעת מתאימה; טל טוען כי לא נטען לזיוף חתימה על גבי ייפוי הכוח; טל טוען כי גם במהלך הדיון לא הכחישה חנה את קבלת ההלוואה (עמ' 7 שו' 7-10) ; טל טוען שהמבקשות הסתירו מסמכים, בין היתר את התצלומים, הוידאו ותצהיר שרונה, המוכיחים מעל לכל ספק את קבלת ההלוואה ואת הידיעה על רישום המשכון. טל מפנה להלכות המשפטיות הקובעות כי על המבקש סעד זמני, שהינו סעד מן היושר, לבוא בידיים נקיות לבית המשפט, ובמקרה זה, בין היתר עקב הסתרת המסמכים והעלאת טענות שקריות, הן בעניין החתימה על מסמכים והן לעניין קבלת ההלוואה, אין להעניק למבקשות את הסעד הנדרש.

גרסת יפית

יפית הגישה עמדה מקדמית לבקשה וסברה כי יש לסלקה על הסף, בשל אי צירוף הבנק; בשל שיהוי בהגשת הבקשה. יפית לא הגישה כתב הגנה בתיק העיקרי ולא הגישה תצהיר מטעמה עובר לדיון בצו הזמני, אך נחקרה קצרות על ידי הצדדים (פרו' עמ' 20-24) . בסיכומיה טענה יפית כי חנה שיקרה במהלך עדותה, בין היתר לגבי נכסיה; יפית טענה שחנה ידעה כבר בחודש יולי 2019 על פתיחת תיק ההוצל"פ והגישה את בקשה בשיהוי ניכר; יפית טענה כי חרף הטענות הקשות, לא הוגשה תלונה על זיוף; יפית טענה כי המבקשות לא תקפו בזמנו את רישום הערת האזהרה ואת רישום המשכון; יפית טענה כי בטרם חתמה שרונה על התצהיר, היא הסבירה לה את כל המשמעויות.

תשובת המבקשות ועמדתן המשפטית

המבקשות הודפות את טענות המשיבים בדבר הצורך בהוכחת הזיוף – אם בדרך של הגשת חוות דעת מתאימה , אם בשל העובדה ששרונה הגישה תצהיר תומך רק בתשובה לתגובה. לשיטתן, גם מעדויות טל ויפית עולה כי לכל היותר חתמה שרונה על התצהיר, הא ותו לא. לא זו אף זו, המבקשות הפנו לעדותה של יפית עצמה אשר הודתה שירון החזיק חותמת שלה בידו, ראו עמ' 23 שו' 7-8 . המבקשות חזרו על טענותיהן לפיהן לא חתמו על המסמכים אשר צורפו לת/1. חנה אישרה בעדותה כי היא מזהה את חתימת שרונה על התצהיר (פרו' עמ' 5 שו' 3-6 ) אך בעניין זה טענה כי לא די בחתימה על התצהיר כדי להכשיר את רישום המשכון המאוחר, לאחר שהרישום הראשון פקע, ובמיוחד שהרישום השני נעשה לאחר שטל ידע שירון מתנגד להארכת תוקפו (ראו מכתב ההתראה). משכך טוענות המבקשות כי אין תוקף למשכון.

מוסיפות המבקשות וטוענות כי סיכויי התביעה טובים; כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן באופן מובהק, שכן מדובר בדירת המגורים של חנה וילדיה, ועובדה זו הייתה ידועה לטל; המבקשות טוענות כי טל נתפס בשקריו בין היתר כאשר התברר שהצהרתו בנ/1 לפיה שרונה וחנה חתמו כל ההסכמים התבררו כחסרות כל בסיס. בסיכומי התשובה דוחות המבקשות את טענת השיהוי; טוענות כי אין צורך בחוות דעת להוכחת הזיוף ודי בעדויות שנשמעו בהליך זה כדי לקבוע שהמסמכים לא נחתמו על ידי שרונה וחנה. לגבי תצהיר שרונה נטען כי בוידאו שומעים ששרונה שואלת " על מה אני חותמת" ויפית עונה: "על הכסף שנתקבל פשוט", הא ותו לא.

ההכרעה, וראשית ההלכה המשפטית המחייבת לעניין מתן סעד זמני

מפנה אני לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: " התקנות") הקובעות את התנאים למתן סעד זמני. בבוא ביהמ"ש לפסוק האם ליתן סעד זמני עליו לבחון האם הוכחה, על בסיס ראיות לכאורה, קיומה של עילת תביעה; מהו הנזק שעלול להיגרם למבקש אם תידחה בקשתו, לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם תתקבל הבקשה; יש לבחון את תום הלב בהגשת הבקשה; יש לבחון האם מדובר בסעד צודק וראוי בנסיבות העניין שאינו פוגע במידה העולה על הנדרש. בין התנאים הראשונים קיים יחס גומלין המכונה לעיתים "מקבילית הכוחות", ומשמעות הדבר הוא כי ככל שסיכויי התביעה להתקבל גבוהים יותר, מתמתנת הדרישה בעניין מאזן הנוחות ולהיפך, ראו רע"א 2397/06 יהודה אברג'יל נ' מינהל מקרקעי ישראל מחוז ת"א (6.8.2006) (פורסם במאגרים).

בכל הנוגע לעיכוב הליכים הנוגעים לדירת מגורים נקבע כדלקמן: "אמת, בתי-המשפט נוטים להיענות לבקשות עיכוב ביצוע שעניינן בנכסי מקרקעין מסוימים, כגון דירות מגורים, וזאת, בשל ההשלכות המידיות החמורות של פינוי אדם ומשפחתו ממקום מושבם הקבוע", ראו ע"א אמינוף נ' א. לוי השקעות ובניו בע"מ (30.8.06) [פורסם במאגרים], ראו גם ע"א 1237/13 דרור קונין נ' חיים גפני (7.4.13) [פורסם במאגרים]. על פי ההלכה, "דירת מגורים" אינה מילת קסם שתגרור בהכרח עיכוב ביצוע, ויש לבחון בין היתר האם אכן משמשת היא למגורים, וזאת ביחד עם מכלול השיקולים העומדים לבחינה – ראו בעניין זה רע"א 1288/20 שמחה דאון נ' עו"ד נועם ברם ואח' (17.3.20) [פורסם במאגרים].

ומההלכה – ליישומה

על מנת לבחון את סיכויי התביעה, יש להזכיר את שלושת הסעדים ההצהרתיים המבוקשים – (א) בעלות חנה בנכס; (ב ) בטלות המשכון; (ג) עיכוב הליכי ההוצל"פ. הסעד האחרון חופף לסעד הזמני ואין מקום להתייחס אליו בשלב זה. לגבי הסעד הראשון – מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי אם היה מדובר בסעד זה בלבד, הייתי קובעת כי סיכויי התביעה נמוכים מאוד באופן שאינו מצדיק מתן סעד זמני. במסגרת שיקולי לקחתי בחשבון את הצהרות חנה בתצהירה לפיהן היא וירון בחרו מדעת לבצע את הרישום על שמה של שרונה; לקחתי בחשבון את מעמדו של הרישום כלפי צדדי ג' ואת דרגת ההוכחה הדרושה על מנת לבטלו; לקחתי בחשבון את קיומם של נושים באותה תקופה (ראו עדות ה המתחמקת של חנה בעמ' 7 שו' 29-34 ) ואת המניע של "הרחקת" חנה וירון מרכוש זה; לקחתי בחשבון את דברי יפית באשר להצהרות קודמות לעניין רכוש זה וחקירת חנה בעקבות דברים אלו (ראו עדותה בעמ' 8 שו' 20-31). די בדברים האמורים כדי לקבוע שהסיכוי למתן סעד כמבוקש בעתירה א' הינו נמוך ביותר, וזאת מבלי להזדקק לראיה שצורפה במסגרת בקשה מס' 7.

איני יכולה לקבוע דברים דומים לגבי עתירה ב', הצהרה על בטלות המשכון. ודוק – איני קובעת כי סיכויי התביעה טובים או שגרסת המבקשות עדיפה על גרסת המשיבים. כל שקובעת אני במסגרת החלטה זו שאין לשלול את טענות המבקשות ויש לפעול לבירור מלוא הטענות בעניין זה, אגב האפשרות לכל צד להציג את מלוא ראיותיו, וזאת על מנת שבית משפט יקבל החלטה מושכלת באשר לתוקף המשכון עליו מושתת בקשת המימוש (ומדובר במשכון השני שנרשם, לאחר שהמשכון הראשון פקע).

שוב, מבלי לקבוע מסמרות ועל מנת שלא לייתר את ההליך העיקרי, דומה שאיש מהמעורבים שהעידו בפניי לא ראה את מי מהמבקשות חותמות על מסמך כלשהו, למעט על תצהיר שרונה. ראו בעניין זה עדות חנה בעמ' 4 שו' 22-25 ; עדות טל: "הם לא חתמו בפניי", עמ' 14 שו' 13; עדותה המתחמקת של יפית בעמ' 21, כשנשאלה האם המסמכים נחתמו בפניה או שמא נחתמו בפני ירון: "הכל נחתם" (עמ' 21 שו' 30); אישורה של יפית שהודעת המשכון לא נחתמה בפניה (עמ' 21 שו' 32); תשובתה של יפית לשאלה האם חנה חתמה בפניה: "לא שאני זוכרת" (עמ' 22 שו' 32, עמ' 23 שו' 34).

איני סבורה שתצהיר שרונה שנחתם על ידה סותם את הגולל על טענת הזיוף/ אי תוקפו של המשכון. יהיה מקום לברר מה הוסבר לשרונה על ידי יפית עת חתמה על תצהיר זה, ואזכיר שיפית בחרה שלא להגיש תצהיר בהליך זה; ואילו בא כוח המשיב בחר שלא לחקור את שרונה על התצהיר שהוגשה בתשובה לתגובת המשיב, תצהיר בו התייחסה מפורשות לעניין נסיבות חתימתה על התצהיר נספח 7, ראו סעיפים 26-32 לתצהירה. אזכיר את החזקות הקובעות כי צד שנמנע מהגשת תצהיר או צד שנמנע לחקור עד בעניין מסוים (וראו גם הערות בימ"ש בעת הדיון בעמ' 3 שו' 18-24 ), אזי חזקה שאותה עדות הייתה פועלת לרעתו.

לא זו אף זו. סבורה אני כי גם אם לא נפל רבב ברישום המשכון הראשון, בהסתמכות על תצהיר שרונה, אזי עולות שאלות הדורשות ליבון בנוגע לרישום השני של המשכון. מהראיות עולה כי רישום זה נעשה רק לאחר משלוח מכתב ההתראה; לאחר שטל כבר היה מודע לסירובו של ירון להאריך את תוקף המשכון ולאחר שבא כוחו ציין במכתב ההתראה שהשעבוד פקע . תעלה שאלה האם בנסיבות אלו הייתה רשאית יפית לעשות שימוש בי יפוי הכוח שנחתם (ככל שנחתם, והדבר מוכחש על ידי שרונה). אזכיר כי יפית שימשה במשך שנים כעורכת הדין של ירון (עדותה בעמ' 21 שו' 1-15; עמ' 23 לפרו') ובעסקה זו פע לה מטעם שני הצדדים (ראו עדות טל בעמ' 14 שו' 28), על כל המשתמע מכך. עוד אציין, בזהירות המתחייבת, כי יש לבחון לעומקו את ייפוי הכוח והאם איפשר את רישום המישכון, זאת כאשר בפתיח לו (להבדיל מהסעיפים הכללים, שאף הם דורשים פרשנות) נכתב כי ניתן הוא לצורך רישום הערת אזהרה.

עוד יש לציין, ודברים אלו יפים גם לבחינת תום הלב של המעורבים, שכל עסקת ההלוואה, החתימה על המסמכים, הרישומים שבוצ עו בעקבותיה, התשלומים במזומן בשטרות ירוקים וסגולים – לא נעשתה "על פי הספר". עולות תמיהות רבות הדורשות הבהרה, כך לעניין קיומם של שני הסכמ י הלוואה בשני נוסחים שונים; כך לעניין ההואיל השלישי בהסכם ההלוואה (נספח 7 לת/1) שאינו מסתדר עם ההגדרות, שכן הלווה מס' 1 מוגדרת כשרונה, והיא אינה מתגוררת בנכס; כך לעניין מועדי החתימה – אם וככל שהמסמכים נחתמו על ידי או בידיעת שרונה וחנה, מדוע היה צורך בהחתמה על התצהיר? מדוע תועדה חתימת התצהיר בוידאו, כמו גם ספירת השטרות במזומן? מדוע נעשה תשלום במזומן? מדוע המשכון הראשון נרשם לשנה בלבד? מדוע התנגד ירון להארכתו?

טל נשאל בחקירתו ע"י בימ"ש מדוע בחר שלא להיות נוכח בחתימה על המסמכים, וענה: "אלה שהיו ערבים חברים שלי מילדות, עברתי איתם דרך ארוכה ואני לא מדבר בפן הכספי. סמכתי עליהם. אמרתי שאם תהיה תקלה הם יעזרו לי עם עו"ד, זה עולה הרבה כסף עורכי דין. עכשיו הם גם פושטי רגל ואני סמכתי עליהם. זאת הייתה טעות. זאת הייתה פזיזות, הייתי צריך לעמוד על זה. כיוון שהיה כאן יותר פן חברי ולא חשבתי שאני אגיע למצב הזה. רציתי גם להסתדר עם הצד שהבאתי לו את הכסף בכל דבר שיש ולא הגענו לעמק השווה" (עמ' 15 שו' 4-8). אציין כי לא ברור מדוע בחר טל "לסמוך" על ירון, שרונה וחנה, איתם לא הייתה לו היכרות מוקדמת (עדותו בעמ' 12 שו' 11-12).

גם יפית עצמה העלתה תהיות באשר לכשרות המסמכים שנחתמו והודתה שאולי חלק מהמסמכים נחתמו בפני מזכירתה, ראו עדותה בעמ' 21 שו' 26-28. חמור מכך, יפית הודתה שירון עשה בעבר שימוש בחותמות שלה כעורכת דין (!) אך היא לא מצאה לנכון לפנות למשטרה: "הוא היה מסובך בפלילים. ידעתי עליו הרבה דברים ולא ידעתי עליו הרבה דברים. אני מרשה לעצמי לומר זאת, זאת הסיבה שאמרתי שזאת לא חתימתי, ירון היה בן בית אצלי, אני יודעת שהוא החזיק סוג של חותמת שלי, אמרתי לו שזה אסור, שאני צריכה לפנות למשטרה ואני לא רוצה לפגוע בו. ביקשתי ממנו שזה לא ייעשה יותר. ממה שאני רואה פה זאת לא החתימה שלי ולא פעם ולא פעמיים נתקלתי בסוחרים שפנו אליי ואמרו שאני חתומה על כל מיני מסמכים וזה רק היה ירון " (עמ' 21 שו' 1-14, הדגשות שלי).

אמת נכון הדבר, איני סבורה שאי הדיוקים והתהיות הינם מנת חלקם של המשיבים בלבד. חנה למעשה הודתה בקבלת ההלוואה על סך של 400,000 יורו (עמ' 7 שו' 10) , ושרונה חתמה על התצהיר בו מודעת היא למשכון הנכס. דרכן של השתיים להוכחת תביעתן בסעד זה אינה קלה כלל ועיקר. עם זאת, ולנוכח הדברים שציינתי לעיל, איני סבורה שסיכויי התביעה קלושים.

בעוד שניתן להתלבט לגבי סיכויי התביעה, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקשות. הנכס משמש למגורי חנה וילדיה, וטל הודה בפה מלא שידע שירון, חנה וילדיהם מתגוררים בנכס, ראו עדותו בעמ' 14 שו' 18-22. עוד מפנה אני לסעיף 5.4 להסכם ההלוואה שם נכתב, באותיות מודגשות, כי הוסבר ללווים את משמעות וויתור ההגנה על בית המגורים (האמנם הוסבר?). אי מתן הצו הזמני יגרור את פינוי חנה וילדיה מהנכס, ומאידך הותרת הצו הארעי על כנו יגרור בסופו של יום, אם תדחה התביעה, לעיכוב בהליך הפינוי, עיכוב עליו ניתן לפצות בכסף – ככל שיתקיימו התנאים לכך .

באשר לניקיון הכפיים של הצדדים המעורבים – אין ספק כי ניתן היה להתנהל אחרת בעסקת ההלוואה ורישום המשכון. טל למעשה הודה בכך: "זאת הייתה טעות. זאת הייתה פזיזות". איני סבורה כי אוזלת היד ועצימת העינים הם נחלתו של אחד בלבד. כן, איני סבורה כי יש לדחות את הבקשה עקב שיהוי, ובמסגרת ההליך העיקרי יהיה מקום לברר בין היתר מתי ידעו המבקשות על הליך ההוצל"פ.

לאור כל האמור לעיל, קובעת אני כי יש להותיר את הצו הארעי על כנו עד למתן פסק דין בהליך העיקרי. עם זאת, בין היתר לנוכח סיכויי התביעה ברכיבים האחרים אותם ציינתי; לנוכח הודאת חנה בדבר מתן ההלוואה ובהעדר כל ראיה לסילוקה; מצאתי מקום להגדיל את הערובה שנקבעה בצו הארעי מהסך של 25,000 ₪ לסך של 200,000 ₪. הסכום הנוסף (175,000 ₪) יופקד על ידי המבקשות תוך 30 יום מהיום. לא יופקד הסך האמור, יפקע הצו הארעי.

לאור מסקנותיי כמפורט לעיל בחרתי שלא לעשות בשלב זה צו להוצאות. אתחשב בהוצאות ההליך הזמני בעת פסיקת הוצאות סופיות ובין היתר לאור התוצאות.

להלן הוראותיי לקידום התיק העיקרי: ככל שלא הוגש כתב טענות במועד, רשאי כל צד להגיש כל בקשה שימצא לנכון. עד ליום 30.7.20 ישגרו הצדדים האחד לרעהו תצהיר גילוי מסמכים כללי וכן כל בקשה מקדמית, ככל וישנה. המענה לדרישות ינתן עד ליום 15.9.20 (וזאת בהתחשב בפגרת הקיץ המקוצרת). אם צד סובר שלא קיבל את המבוקש, עליו להגיש בקשה מתאימה עד לא יאוחר מיום 25.10.20 וזו תועבר לתגובות על פי התקנות. לאחר השלמת ההליכים המקדמיים יוגשו תצהירי עדות ראשית: התובעות עד ליום 22.11.20; הנתבעים עד ליום 22.12.20. יש לצרף לתצהירים כל מסמך שברצון הצדדים להסתמך עליו במהלך דיון ההוכחות ובלבד שגולה בגילוי המסמכים. צד המבקש לזמן עד ללא תצהיר יגיש בקשה מתאימה המפרטת את תמצית העדות, מועדי הפניה לעד וסיבת הסירוב. בקשה שכזו יש להגיש עד למועד שנקבע להגשת תצהירים והוא תועבר לתגובת הצד השני.

מזמנת את הצדדים לישיבת קדם משפט לאחר תצהירים ליום 21.1.2021 בשעה 09:00. טוב יעשו הצדדים אם יבואו בדברים ואם ברצונם במינוי מגשר מטעם בימ"ש, יגישו בעניין זה בקשה משותפת.

ניתנה היום, כ"ו סיוון תש"פ, 18 יוני 2020, בהעדר הצדדים.