הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 56773-02-16

לפני
כבוד השופט הבכיר אליהו בכר

תובע

משה לוינקורן
ע"י ב"כ עוה"ד אייל עוז ו/או עוה"ד אייל חריף

נגד

נתבעים

1.SUSITA LTD-חברה זרה
2.דב נסיס
הנתבע 2 ע"י ב"כ עו"ד יצחק סלע

פסק דין

רקע
1. לפני תביעת התובע להשבת הלוואה, אותה מסר לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") בחודש נובמבר 1995. לטענת התובע, ההלוואה בסך 263,500 דולר נמסרה לתקופה של 12 חודשים כאשר תנאיה היו ריבית חודשית בשיעור 1.25% ובחישוב שנתי 15%, מה שמעמיד את עלות האשראי לשנה על 42,491.5 דולר, כאשר במהלך 12 החודשים התחייבה הנתבעת להשיב את שיעור הריבית באופן חודשי בסך 3,541 דולר ובתום התקופה התחייבה להשיב את הקרן בסך 263,500 דולר. לטענת התובע, הנתבעים שילמו במהלך חודש דצמבר 2001 סך של 100,000 דולר על חשבון הריבית , ול פיכך נותרה יתרת ההלוואה לפירעון בצירוף ריבית בסך של 2,462,593 דולר וכפי ערכם בשקלים 9,641,051 ₪. לצרכי אגרה הועמדה התביעה על הסך של 3,000,000 ₪ . התובע הוסיף, כי למרות שההלוואה נמסרה לנתבעת 1, זו בפועל אינה סולבנטית או פעילה, ולפיכך קמה חבותו האישית של הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"). הנתבע, כך נטען, עוסק במתן הלוואות בחיי היומיום. מאחר וניהל את הנתבעת בתרמית והונאה, רשלנות והטעייה, תוך הסתתרות מאחורי אישיותה המשפטית הנפרדת כי אז יש לחייב את הנתבעים יחד ולחוד בסכום התביעה, לאחר הרמת מסך ההתאגדות. לשם הוכחת ההלוואה צרף התובע לתביעתו מסמכים מתאריכים שונים שבכותרתם צוין שם הנתבעת 1 והמלמדים על הודאת הנתבעת 1 בקיום החוב.

2. הנתבעת לא התגוננה. הנתבע טען, כי התביעה הינה כל כולה גיבוב מופרך של טענות חסרות שחר ובסיס תוך יצירת עלילה בדיונית והזויה באופן מכוון וציני ובתוך זלזול מוחלט בביהמ"ש, כאשר בפועל התובע הינו זה שחב לנתבע חובות רבים שערכם הריאלי עולה כדי מיליוני ₪ כאשר הנתבע פועל לגבייתם ממנו, עוד משנת 2014. הנתבע הדגיש, כי אין מח לוקות בדבר חובות ה תובע כלפיו, כאשר התובע אף הבריח בטוחה שנמסרה לנתבע להבטחת ההלוואות. עוד ט ען הנתבע, כי עסקינן בטענות כבושות ושקריות שמועלות לראשונה במסגרת תביעה זו ללא תימוכין במסמכים מהותיים בדבר קיומה של הנתבעת או כי הנתבע הינו בעל מניות בה או נושא משרה בה או הצגת הסכם הלוואה או אסמכתא כלשהי להעברת כספים, או מכתבי התראה/דרישה וכיוצ"ב. כל התביעה, כך הנתבע, לא נועד אלא לתקוע טריז בהליכי הגבייה המבוצעים כנגדו ע"י הנתבע ולעכבם תוך הטרדת הנתבע. הנתבע הדגיש, כי אין כל יריבות בינו לבין התובע נשוא חוב הלוואה לכאורי זה, שלא נמסר ה לו ע"י התובע ו אף לא התקבלה על ידו. כך גם טען הנתבע, כי אין לו כל קשר לנתבעת והוא לא היה מעולם בעל מניותיה, מנהלה, שליחה, נושא משרה בה וכו', אם כי עשה בעבר שימוש בשם המסחרי Susita, אך לא דובר בחברה כלל.

הנתבע הכחיש מכל וכל נטילת הלוואה מהתובע, לא באופן ישיר ולא באמצעות חברה כלשהי ואף לא באופן עקיף והדגיש, כי נפל קורבן להתנהלות התובע לאחר שהלווה לתובע ולחברותיו כספים ואלה לא הושבו לו. הנתבע אף הכחיש כל קשר למסמכים שצורפו לכתב התביעה וציין, כי אין לו שום היכרות עם הגורם שהפיק המכתבים או המסמכים הללו. כך גם לא ערך ולא חתם על מסמכים אלה. הנתבע חזר והדגיש, כי בכל התקופה בה הינו פועל באמצעים משפטיים כנגד התובע וחברה שבבעלותו בשם טופאל, לא טען התובע דבר באשר לחובות לכאורה אותם חב הנתבע לתובע. אשר להרמת המסך טען כי , אין בנסיבות כל סיבה להרמת מסך והטלת אחריות אישית על הנתבע, במיוחד עת מוטלת חובה על התובע לציין מהן העובדות המצדיקות את הרמת המסך ואלה לא נטענו במקרה דנא. לפיכך עתר לדחיית התביעה כנגדו.

הפלוגתות שבין הצדדים
3. לאור כתבי הטענות, הפלוגתות שבין הצדדים הינן התיישנות התביעה, כמו גם האם נכרת הסכם הלוואה בין התובע לנתבעת בחודש נובמבר 1995 במסגרתו הלווה התובע לנתבעת סך של 263,500 דולר. ככל שנכרת הסכם הלוואה, מהם תנאי השבת ההלוואה והאם שולם דבר על חשבון ההלוואה . האם הפרה הנתבעת את הסכם ההלוואה והאם בשל הפרה זו נגרם לתובע נזק ומה שיעורו.

לצורך הוכחת תביעתו הגיש התובע תצהיר מטעמו, אליו צרף מסמכים המעידים לטעמו על עצם מתן ההלוואה ושיעורה, לאלה הוסיף חוות דעת גרפולוגית מטעם הגב' איה שוחט שקבעה כי קיימת סבירות שחתימת הנתבע מופיעה על פני המסמכים השונים, כאשר המסמכים מעידים לכאורה אודות מתן ההלוואה ושיעורה.

הנתבע מצדו הגיש תצהיר מטעמו המכחיש מכל וכל דבר קיומו של הסכם הלוואה בין הצדדים בו הלווה התובע סכום כסף לנתבעת , עוד הכחיש את עצם מסירת סכום ההלוואה וכן את תנאי השבתה. הנתבע צירף אף הוא חוות דעת גרפולוגית מטעם עו"ד יונתן נפתלי ולפיה קיימת אפשרות סבירה שמסמכי המחלוקת לא נחתמו ע"י הנתבע, וכי יתכן שנעשה ניסיון לחקות היבטים מחתימותיו. התובע ויתר על חקירת מומחה הנתבע (עמ' 28 מול 29).

כבר עתה, עוד בטרם נצלול לבחינת חומר הראיות אומר, כי לנוכח התנהלות הצדדים במהלך הדיון, וטענותיהם זה כלפי רעהו, נדמה כי לשני הצדדים, הן לתובע והן לנתבע, היה ועדיין יש מה להסתיר במערכת היחסים "החברית" שבניהם ונדמה כי במערכת יחסים זו, רב הנסתר על הגלוי כאשר הנסתר מוכמן היטב והסיבות עם הצדדים. ניתן להניח, בדרגת סבירות גבוהה, ששיקולי מס הם אלה שהנחו את שני הצדדים בהתנהלותם כמו גם בגילוי טפח אך הסתרת טפחיים.

התיישנות התביעה
4. ההלוואה נמסרה לטענת תובע בחודש נובמבר 1995 התביעה עצמה הוגשה בחודש פברואר 2016 היינו למעלה מעשרים שנה לאחר נטילתה. גם אורכות לכאורה אותן נתן התובע לנתבעים לתשלום כפי שמופיע במסמכים השונים הינה 25.2.2009 מכאן שהגשת התביעה ב-25.2.2016 עומדת לכאורה בלוחות הזמנים היינו תביעה המוגשת בדיוק במועד 7 השנים לאחר הודאה בקיומו של החוב ולו בחלקו. מכאן שככל שיתברר שהמסמכים אותנטיים, כי אז התביעה מוגשת במועד וטרם נכנסה להתיישנות בכל הקשור עם הנתבעת.
יחד עם זאת, וכפי שנראה להלן, לא מוכח שהנתבע חתם על מסמכים אלה או כי נחתמו על ידי מי מטעמו, ולפיכך אין מנוס מלקבוע כי התביעה התיישנה.

הסכם הלוואה עם הנתבעת ותנאיו
5. אין חולק, כי הסכם הלוואה "מסודר" ובכתב לא נערך בין הצדדים. לפיכך, נדרש התובע להוכיח הן את עצם מתן הלוואה והן את תנאיה. לצורך כך, צרף התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו (ת/2) . במסגרת תצהירו מבקש התובע להוכיח, כי בין הצדדים נכרת הסכם למתן הלוואה בסך 263,500 דולר במזומן, כאשר סכום זה נמסר לנתבעת. עוד ציין, כי הנתבעת הינה אישיות משפטית נפרדת שהתאגדה כחברה בע"מ וקשורה בטבורה לנתבע, למרות טיעוני הנתבע המבקש שלא לראות בה אלא שם של פירמה. להוכחת היות הנתבעת חברה בע"מ, הפנה התובע לפרוטוקול דיון שהתנהל בפני כב' השופט עמית יריב בבימ"ש השלום בת"א בת"א 55707-08-15 בו מודה הנתבע, כי הינו קשור לחברה בשם סוסיתא, וכי "זה חברת יחיד שרשומה בארצות הברית כחברה שלי" (ר' נספח א' לת/2). עוד ציין, כי הנתבע חזר והצהיר בפניו בעל פה כי כך הם פני הדברים וכי הנתבעת הינה אמנם חברה בע"מ הרשומה בארה"ב ואף ציין מהם תחומי פעילותה שם. עוד הפנה התובע למכתב דרישה שנכתב בכתב ידו של הנתבע ודרש מהתובע כסף (ת/5) והועבר לתובע במכשיר הפקס' שבכותרתו מצויין "FROM: Susita_BVI_Ltd" ואף הפנה לצוואתו של הנתבע (ת/4) שם צוין ברחל ביתך הקטנה בסעיף 7(ה) כי "כל הכספים ופירותיהם המוחזקים/מופקדים בחשבונות ע"ש החברות שבבעלותי המליאה susita Ltd והמוחזקים/מופקדים בחשבונות חברת הברוקרים carles schab בח שבונות מס' XXXX-XXXX (נמחק במכוון על ידי א.ב.) ע"ש susita LTD הנני מצווה, הנני מצווה לילדי, בחלקים שווים ביניהם" (כך במקור א.ב.) . התובע הדגיש, והנתבע הסכים לכך, כי בעבר היו הצדדים חברים קרובים.

6. אשר לעצם מתן ההלוואה ציין, כי במהלך חודש ספטמבר 1995 פנה אליו הנתבע וביקש הלוואה לשם קידום עסקיו ועסקי הנתבעת. בין התובע לנתבע נערכו מספר פגישות עסקיות בהן הוסכם כי סכום ההלוואה יעמוד על הסך של 263,500 דולר . בחודש נובמבר 1995 מסר התובע את ההלוואה במזומן לנתבע. תנאי ההלוואה המוסכמים כטענת התובע הינם כי הנתבעת תשלם ריבית חודשית קבועה בשיעור 1.25% ובחישוב שנתי 15% ובסה"כ לשנה 42,491.5 דולר, כאשר ההלוואה הינה לפרק זמן של 12 חודשים. שיעור ההשבה החודשי יעמוד על 3,541 דולר והקרן תושב בתום תקופת ההלוואה. בחודש דצמבר 2001 שילמו הנתבעים 100,000 דולר ע"ח הריבית , ולפיכך נכון לינואר 2016 עמד שיעור החוב על 2,462,593 דולר כטענת התובע. לא מיותר לציין כבר עתה כי בחקירתו הנגדית מציין התובע כי תנאי ההלוואה "לא היו תנאים מוגדרים מלכתחילה" (עמ' 26 מול 22). התובע הדגיש, כי ההלוואה נמסרה במזומן באופן אישי לנתבע וכי בעת הרלוונטית שהה התובע בארה"ב (נספח ד' לתצהירו המהווה תעודת משרד הפנים בדבר בירור פרטים על נוסע המעיד כי לא שהה בישראל באותה עת ). התובע הסביר, כי הסיבה לכך שהסכם הלוואה "מסודר" לא נערך בכתב, הינה מאחר ועסקינן בצדדים שהיו חברים קרובים בתקופה הרלוונטית וכי התובע בטח בנתבע והאמין לו, במיוחד לאחר שהומצאו אישורים למכביר על מתן ההלוואה והצורך בפירעונה (סעיף 15 לת/2). אשר לבטוחות מתאימות ציין התובע, כי אלה לא הועמדו אף זאת בשל מערכת היחסים הקרובה, אם כי במהלך התקופה נפרע כאמור חלק מהחוב ובהמשך הוצע לתובע נכס מסחרי בטמפה פלורידה כבטוחה .

התובע סמך ידו על 3 מסמכים שבכותרתם מופיע שם הנתבעת והמעידים לטעמו על עצם מתן ההלוואה כמו גם מתן ארכה לפירעונה. כך למשל, הפנה למסמך מ- 15.10.96 (נספח ה' לתצהירו), המציין כדלקמן:
Susita Ltd.
350 Fifth Avenue. Suite 1901
New York, NY 10118, USA
Tel: 212-629-5177
Fax: 212-594-7865

October 15, 1996

Mr. Moshe Levinkron
5, Gershom St.
Ramat Gan, Israel

Dear Moshe,

.I hope this letter finds you well
This correspondence represents the status of our over due debts to you in the agreeable amount of us$ 263,500.00.
We are doing our best to fulfill this obligation in a prompt fashion. We further acknowledge that as of the above stated date no payments whatsoever has been paid by our organization to you, which can be credited or offset the above mentioned over due amount.
I appreciate your trust in us and we are looking forward to seeing you in New York during the upcoming New York toy fair.

Sincerely yours.

Dave O'nes

7. התובע ציין, כי מומחית כתב היד מטעמו אישרה שמסמך זה נחתם ע"י הנתבע. עוד הדגיש, כי הסכים להמתין עם השבת החוב והודיע זאת לנתבע בשיחותיו עמו. משהחוב לא נפרע במלואו והתובע כטענתו, התריע בפני הנתבעים כי ינקוט נגדם בהליכים משפטיים, הוסכם בין הצדדים על סילוק ההלוואה והסכמות אלה הועלו על הכתב בתאריך 30.11.2001 (נספח ו' לתצהיר התובע) ובו בתמצית ההסכמות הן, כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 100,000 דולר בחודש דצמבר 2001 לצורך עיכוב ההליכים המשפטיים, וכי במהלך המחצית השנייה של שנת 2002 ישולם לתובע סך של 100,000 דולר נוספים ואת יתרת החוב בצירוף ריבית בסך 140,000 דולר תשלם לא יאוחר מ- 20.4.2003. מסמך זה נחתם ע"י אדם בשם איזי הבר שלפי דברי הנתבע, כך התובע, הינו אחד מנציגי הנתבעת בארה"ב, וכפי שהינו מפרט בהמשך תצהירו אותו איזי הבר הינו בפועל שותפו של הנתבע לעסקים ולפטנט שנרשם בארה"ב. מכתב זה נמסר לתובע במקור בישראל עם העתק מקור שנמסר האחד לו והאחר לנתבע (סעיף 19 לתצהיר). התובע הוסיף וציין, כי חתם על מסמך זה לפני הנתבע והותיר בידיו עותק, אלא שמעבר לסך של 100,000 דולר לא שילמו הנתבעים סכום נוסף. לפיכך, ההסכמה לאופן השבת החוב מבוטלת, כאשר הס ך של 100,000 דולר, כך נטען, שולמו לתובע ע"י הנתבע ולא ע"י הנתבעת לחשבונו הפרטי של התובע (סעיף 20). לא מיותר לציין כבר עתה , כי אין כל אישור בכתב על ביצוע הפקדה בסכום זה לחשבונו הפרטי של התובע.

8. מכתב נוסף אליו מפנה התובע הינו מיום 15.2.2006 בו הנתבעים כטענתו מודים בחוב בסך 163,500 דולר נומינלית ובו הם מתחייבים לסלק החוב בעתיד הקרוב (צורף כנספח ז' לתצהיר התובע). עפ"י חוו"ד המומחית מטעמו, אף מסמך זה חתום על ידי הנתבע בחתימת ידו, נושא כותרת של הנתבעת ונשלח לתובע במכשיר פקס' מביתו של הנתבע ברעננה. זהו נוסחו:

Susita Ltd.
350 Fifth Avenue. Suite 1901
New York, NY 10118, USA
Tel: 212-629-5177
Fax: 212-594-7865
12/15/2006
Mr. Moshe Levinkron
3, Raziel Street.
Ramat-Hasharon< Israel.

To whom it may concern;

As per your request, our record shows that as of December 31, 2004 the remaining outstanding balance (in nominal terms) of the loan provided by you is US $ 163,500.00.

We will pursue our best efforts to settle the remaining balance in the nearest future.

Sincerely yours,

Dave O'nes

9. בתאריך 10.1.2007 שלחו הנתבעים, כך נטען, מכתב נוסף (נספח ח' לתצהיר התובע) ובו הודו בחובם בסך נומינלי של 163,500 דולר, לאחר תשלום 100,000 דולר על חשבון ההלוואה, כמו כן ציינו כי הוסכם שבמהלך השנה (2007) תשולם יתרת ההלוואה בתוספת 40,000 דולר בשל פיחות בשער הדולר. גם במכתב זה התחייבו הנתבעים לסלק את החוב בעתיד הקרוב. על המכתב חתום Dave O'nes, בהתייחס לחתימה, ועפ"י חוות דעת מומחית התובע, אף חתימה זו בוצעה ע"י הנתבע. אף מכתב זה נשלח ממכשיר פקס' שעל פי מספאו מצוי בבית הנתבע שברעננה.

10. בתאריך 25.2.2009 שלחו הנתבעים, כך נטען, מכתב נוסף בו שוב הודו בחובם בסך 163,500 דולר נומינלית, ציינו כי החברה מצויה במשבר כלכלי והציעו להבטיח את כספי ההלוואה באמצעות שעבוד נכס מסחרי בטמפה פלורידה. המכתב עצמו חתום בידי מר Leslie Hertz שצוין כשותף (נספח ט' לתצהיר התובע). בהמשך למכתב זה, נפגש התובע עם הנתבע מספר פעמים נוספות ובין היתר בחודש נוב' 2010 וביולי 2011, כאשר במפג שים אלה התחייב הנתבע, כך טען התובע , לפרוע את החוב.

11. התובע הדגיש בתצהירו, כי התנהלות הנתבע הייתה מתוחכמת ומלווה במעשה מרמה, הטעייה וזדון כמו גם בהלבנת כספים, תוך שהנתבע עושה שימוש בתובע ובכספי ההלוואה שנטל מהתובע על מנת לזכות בהכנסה חודשית קבועה, והכל על מנת להעלים את הכנסותיו הרבות בארה"ב מעיני רשויות המס בישראל. משביקש התובע במהלך שנת 2014 לערוך התחשבנות על ההלוואות ההדדיות ולסלקן, לרבות בהליך גישור בפני רו"ח, סרב הנתבע לשלם את חלקו בשכ"ט המגשר, הכשיל את הגישור ופנה לערכאות בתביעה למימוש ההלוואות שנתן לתובע, כטענתו, תוך שהינו מסתיר כי התובע שילם לו סכומי הכסף להסדרת החוב באמצעות רכישות שביצע התובע עבור הנתבע. בימ"ש השלום בת"א אף קבע, כך נטען, כי התובע אמנם ביצע עבור הנתבע רכישות שונות, הן באופן אישי והן באמצעות חברות שבבעלותו כחלק מפירעון ההלוואה. הנתבע, כך נטען, אף איים על התובע (נספח י"א לתצהירו), והתובע אף הגדירו כאדם מסוכן ביותר, ערמומי ומתוחכם.

12. בכל הקשור עם הנתבעת ציין התובע, כי הנתבע הבריח את כלל נכסיה ולפיכך זו כיום אינה סולבנטית ואינה פעילה. עוד ציין, כי בצוואתו של הנתבע מצווה הנתבע את כספי ופירות הנתבעת לילדיו ואף מצהיר, כי נכסים אלה מצויים בחשבונות חברת ברוקרים, אליהם כאמור הבריח את נכסיו. לפיכך, ובהמשך לעדותו בפני כב' השופט עמית יריב כאמור לעיל, מבימ"ש השלום בתל אביב, בדבר הקשר שבין הנתבעת לבינו, הוכח לטענת התובע כי קיים קשר בין הנתבע לנתבעת. הוכחה נוספת לקשר זה הציג התובע באמצעות בקשה לרישום פטנט שהוגשה הן על ידי הנתבע והן על ידי הנתבעת בארה"ב (נספח י"ד לתצהירו), שם אף מצוינת כתובת הנתבעת שהינה זהה לזו המופיעה בנספח ט' לתצהירו, כאשר הכתובת הינה כתובת מגוריו של הנתבע בהרצליה ברח' מוהליבר 7. התובע אף הציג בקשה נוספת לרישום פטנט מ- 30.7.09 (נספח ט"ו לתצהירו), המציינת את כתובת הנתבעת 1 ככתובת שצוינה במכתב ההודעה של הנתבעת בחוב (נספח ג' לתצהיר), ואילו כתובת הנתבע הינה רח' מוהליבר 7, הרצליה. כך גם רשומים הנתבעים כבעלי זכויות יוצרים במשחק שהומצא על ידם (נספח ט"ז לתצהיר התובע).

13. התובע הדגיש, כי עפ"י חוו"ד הגרפולוגית מטעמו (נספח י"ז לתצהירו), נספחים ה', ז' ו- ח' לתצהירו חתומים בחתימת יד הנתבע ולפיכך החתימות מהוות הודאה בעצם קיום חוב הנתבעת כלפי התובע. מעבר לכך, נספחים ז' ו- ח', שאף הם הודאה בחוב, נשלחו ממכשיר פקס' שמספרו משויך לכתובת ביתו של הנתבע ברעננה, מספר הפקס' מופיע גם בנספח כ' שהינו מכתב מהנתבעת לתובע, ולפיכך הן הנתבע והן הנתבעת חד הם.

14. התובע צרף, כאמור לעיל, לראיותיו דף מצוואתו המקורית של הנתבע (נספח כ"ב לתצהירו), לפיו הינו מצווה את מניותיו בנתבעת לילדיו, כאשר נכסי החברה – Susita Ltd. כפי המצוין באותה צוואה, מופקדים בחברת ברוקרים. בכך הנתבע מודה במו ידיו במסגרתו צוואתו, שהנתבעת הינה חברה בע"מ, כי הוא בעל המניות היחיד בה וכי היא בבעלותו המלאה, כאשר נכסי החברה מוחזקים בידי חברת ברוקרים ומכאן שטענות הנתבע בעניין זה ולפיהן אין כל קשר בינו לבין הנתבעת, הינן שקר.
התובע אף הפנה להצהרות הון שאותן הגיש ביום 31.12.96 ו- 26.3.07 לרשויות המס ובהן מופיע חובה של הנתבעת כלפיו. הצהרות אלה לטעמו נמסרו מזמן אמת (ר' נספח כ"ג לתצהיר התובע).

התובע סבר, כי יש בכלל הראיות שהציג כדי להוכיח את קיומו של הסכם ההלוואה, כמו גם את עובדת הפרתו ע"י הנתבעים, כאשר לנתבע אחריות אישית מאחר וניהל את הנתבעת בתרמית, הונאה, רשלנות והטעייה, תוך הסתתרות מאחורי התאגיד וניצול אישיותה המשפטית של החברה, ומכאן שיש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בחוב כלפי התובע, שהועמד כזכור על 3 מיליון ₪ לצרכי אגרה.

15. בכל הקשור עם חוות הדעת הגרפולוגית מטעם התובע, הגב' איה שוחט (ת/1), נציין כי מומחית זו בדקה 1 0 מסמכים שונים ובהם מופיעה חתימ ת הנתבע לכאורה ובהם:

  1. צילום מכתב הנתבעת 1 מתאריך 15.10.96, בתחתיתו חתם אדם בשם Dave O'nes וליד שמו חתימה .
  2. צילום מכתב הנתבעת 1 מ- 12.15.06, בתחתיתה אותו שם כותב וחתימה.
  3. מכתב הנתבעת 1 מ- 1.10.07 עם אותו שם בתחתיתו וכן חתימה.
  4. מסמך מקורי שכותרתו: נספח להסכם ובו שתי חתימות של הנתבע (סומנו על ידה 4 ו- 5).
  5. צילום מסמך שכותרתו: Letter of intent מתאריך 15.12.95 נושא חתימת D. Nesis (סומן על ידה 6).
  6. הסכם מקורי בין הנתבע לתובע וחברת טופאל נכסים בע"מ ובסופו חתימת הנתבע.
  7. צילום מכתב בנק דיסקונט מ- 22.11.01 ובו חתימת הנתבע בראשי תיבות (סומן 8).
  8. צילום דף ממסמך שמאי מקרקעין בו חתום הנתבע בראשי תיבות.
  9. צילום מסמך מנורה מ- 20.11.01 בו חתום הנתבע בראשי תיבות.
  10. צילום מסמך תוספת להסכם הלוואה ומשכון ובו שתי חתימות הנתבע (סומנו 11 ו- 12).

סה"כ אם כן בחנה 15 חתימות וראשי תיבות ומצאה בהן מן המשותף, תוך התייחסות לשטף כתיבה, מיקום החתימות בשטח הכתיבה; צורת הכתיבה – אות ראשונה של השם הפרטי ותנועות המייצגות את שם המשפחה; נקודות אחרי האות הראשונה; מיקומן וצורתן; רווחים בין אותיות ותנועות; תנועות זוויתיות; גודל יחסי של אותיות ותנועות; שיפוע יחסי של האות D המשופעת מאד שמאלה, כאשר יתר האותיות/תנועות משופעות ימינה; מבנה האות D – כיוון הכתיבה, סיום בקו ארוך ומתעגל; מבנה התנועה הנראית כאות N.
מכל אלה הסיקה, כי "קיימת סבירות גבוהה מאד ש- 15 החתימות וראשי התיבות במסמכים שנבדקו נכתבו על ידי אותו אדם".

16. הנתבע מצדו הגיש אף הוא תצהיר (נ/5) במסגרת ו הכחיש נמרצות את היותו הבעלים ו/או בעל המניות, ו/או מנהל ו/או שליח ו/או נושא משרה ו/או פועל מטעם ו/או מקבל החלטות בלעדי בנתבעת . עוד ציין, כי כלל לא ידוע מה מספרה הרשום של הנתבעת בארה"ב. כך גם הכחיש נטילת הלוואה כלשהי מהתובע, לא באופן ישיר ולא באמצעות חברה שבבעלותו וכי אינו חב לתובע דבר, מה גם שהתובע לא מצרף כל הסכם או אסמכתא או העתק טופס משיכת כספים מבנק כלשהו או גוף פיננסי שיהווה מקור לטענה בדבר העברת סכומי כסף לנתבעת שהינה לכאורה חברה זרה. כך גם הכחיש נמרצות את עצם קבלת ההלוואה כעולה מכתב התביעה או כל הלוואה אחרת, לא אישית ולא באמצעות תאגיד מטעמו והדגיש שוב , כי התובע נמנע מלהציג כל הסכם, מזכר כוונות או מסמך אחר המלמד על אותה הלוואה. עוד הוסיף, כי המכתבים הנטענים שנכתבו ע"י הנתבעת בהיותה חברה בבעלות הנתבע הינה כוזבת ושקרית ואף דמיונית, כמו גם הצעה לשעבד נכס מסחרי בטמפה פלורידה, כאשר מעולם הנתבע לא היה בעלים אישית או באמצעות חברה, של נכס נדל"ן בטמפה פלורידה וכי ההיפך הוא הנכון, היינו כי הנתבע דווקא היה זה שהעמיד לרשות התובע שורת הלוואות כספיות מחסכונותיו וממימוש אחזקותיו בחברת סטארט אפ שבבעלותו , וזאת לראשונה עוד ב- 25.11.01 כנגדה אמור היה התובע וחברת טופ אל נכסים בע"מ (להלן: "חברת טופאל") שבשליטתו ובעלותו להעמיד שעבוד ומשכון באמצעות נכס נדל"ן, אלא שלאחר קבלת ההלוואה מכר התובע את נכס הנדל"ן לצד ג' ואח"כ לצד ד' והעלימו . על פני השנים 2011 ו- 2012 ניתנו לתובע ולחברת טופ אל שבבעלותו הלוואות שלמעט אחת לא הושבו לנתבע ובגין כך נאלץ הנתבע לפתוח כנגדם מספר תיקי הוצל"פ. שיעור החוב בתיקים אלה עולה על 5 מיליון ₪. למרות פעולות הוצל"פ שהתבצעו ע"י הנתבע בין 2014 עד 2016 במסגרתן הגיש התובע כתבי בית דין ותצהירים רבים, התובע לא טען מעולם ולו ברמז כי מסר לנתבעים הלוואה ואף לא העלה טענת קיזוז בגין אותה הלוואה דמיונית.
בכל הקשור עם הנתבעת, ביחס אליה הכחיש את היותו בעליה ובעל מניותיה ומנהל בה או נושא משרה, ציין הנתבע כי מבדיקות שערך, אין כל תיעוד בארה"ב בדבר רישומה של חברה בשם Susita Ltd.. יחד עם זאת ציין, כי עשה שימוש בשם Susita Co. כשם מסחרי, כאשר הבקשות לרישום פטנטים שצורפו לתצהיר התובע הם של Susita Company מהשנים 2008-9, ואף צרף צילום תעודת רישום שם העסק בשם זה.
בכל הקשור לפרו' הדיון בו נחקר בפני השופט עמית יריב ב- 17.9.15, ובו צוינה חברת Susita כחברה פרטית בבעלותו הצהיר הנתבע, כי התכוון ל-Susita Company כאשר רק בשלהי 2007 הוגשה בקשה למדינת ניו-יורק לעשיית שימוש בשם מסחר זה.
בכל הקשור לצוואתו, ציין כי מדובר בטעות סופר וכי אין מדובר בחברה דמיונית הרשומה כביכול בארה"ב, מה גם שלא מדובר בנוסח סופי של צוואתו מאותה תקופה.
אשר להלוואה הוסיף כי התובע לא צרף כל מכתב דרישה בכתב אודות הצורך בתשלום החוב, לאורך כ- 15 שנים. באשר למסמכים ה'-ט' שצורפו לתצהיר התובע ומלמדים על אותה הלוואה ציין, כי מדובר בבדיה, הנתבע אינו חתום עליהם וכי ב- 10.1.07, מועד משלוח נספח ח' לכאורה מביתו ברעננה, כלל לא היה בארץ ואף צרף תעודת פרטי נוסע ממשרד הפנים המעידה על כך. מכאן הסיק, כי התובע פעל מאחורי ג בו, עת היה בביתו, בהיותו חברו באותה העת, וזייף מסמכים ו/או שלח פקסים, כמו גם גנב העתק צוואתו שלימים שונתה לחלוטין. לחלופין טען, כי בתכנות פשוט ניתן לציין בכותרת המסמך את מספר הפקס' ממנו נשלח ומועד המשלוח. עוד הוסיף, כי אינו מכיר אדם בשם איזי הלבר, להבדיל מישראל הבר, כך גם לא את לזלי הרץ או דייב אוניס ששמותיהם מתנוססים על פני המכתבים – נספחים ה' – ט' לתצהיר התובע. הנתבע הדגיש, כי אינו עוסק במתן הלוואות וכי אלה ניתנו לתובע מטעמו בשל יחסי החברות שביניהם. בכל הקשור עם חובות התובע וחברת טופ אל כלפי הנתבע ציין, כי במהלך השנים דרש הן מהתובע והן מחברת טופאל להשיב את ההלוואות והתראה בנקיטת הליכים משפטיים נשלחה רק ב- 1.11.13 לאחר המתנה ארוכה, כאשר בהמשך נשלחו מכתבי דרישה נוספים שלא נענו ומכאן שנאלץ באוג' 2014 לפעול בהליכים משפטיים לגביית החובות כלפיו, אלא שכאמור גם לאחר שהתובע התגונן בפני טענות הנתבע כלפיו, לא טען ולו ברמז, כי נתן לנתבעים הלוואה כלשהי, תוך הונאתו באופן חמור עת העלים את הדירה שאמורה הייתה לשמש כבטוחה להלוואות. מעבר לכך, טענת התובע כאילו הנתבע איים עליו הינה כוזבת, כך גם טענותיו כי הינו מסוכן, ערמומי ואלים, וכי הינו נוכל רב סדרתי, הינן טענות כוזבות המועלות בפני ביהמ"ש רק על מנת להימנע מתביעת דיבה, שכן התובע הינו מי שפועל במרמה ובעורמה.

17. לתצהירו צרף הנתבע כאמור לעיל את חוות דעתו של הגרפולוג מר יונתן נפתלי, ובהם נבחנו שלושת המכתבים ובהם חתימת Dave O'nse, מ- 15.10.96; 15.12.06 ו- 1.10.07, כמו גם 7 דוגמאות חתימה של הנתבע שאינן מוכחשות ובנוסף דוגמאות אקראיות שסומנו 8-19. המומחה ציין בחוות דעתו, כי לא הומצאו לו מסמכי המחלוקת במקור, למרות שהתיימרו להיות כאלה, מה שמהווה מגבלה ביכולות בדיקת תכונות הכתב שכן עסקינן בצילום, בעוד שמובן כי בחתימה מקורית ניתן גם לבדוק את לחץ הכתיבה ומבנה הקו מיקרוסקופית. במסגרת הבדיקה בדק המומחה את טווח הווריאציה הטבעי של חותם הדוגמאות. כך גם נעשתה השוואה בין החתימות שבמחלוקת לבין הדוגמאות ולרבות נבדקו תכונות התנועה והמהירות, הגודל, המרחקים, נקודות התארגנות, קווי פתיחה וסיום, חיבורי, נטייה, מבנה קו ולחץ במסמכי מקור, פריסה במרחב, פרופורציות פנימיות, מיקום יחסי, רישות, עיצוב ועוד. כמו כן בוצעו למסמכים בדיקות תאורה, הגדלות ועיבודי מחשב והמסקנות הינן כי "קיימת שונות ניכרת בחלק מתכונות הכתב הניתנות לבדיקה בצילום, בהשוואה בין חתימות המחלוקת לבין הדוגמאות". השונות נמצאה בין היתר בתכונות הכתב ובהן האות D, הכתוב באופן יותר נפוח בחתימות שבמחלוקת והקשת העליונה מעוגלת יותר בהשוואה לדוגמאות; חלק החתימה השני מתחיל בלולאה מימין לשמאל שלא מצויה בדוגמאות ומסתיים בקו משופע אנכי שלא קיים בדוגמאות; חתימות המחלוקת מבוצעות בפריסה קצת אנכית מאשר בדוגמאות; חלק מהקווים בחתימות המחלוקת צפופים מהעולה בדוגמאות ובחתימות שבמחלוקת הפריסה במרחב יותר אנכית. עוד ציין, כי קיים דמיון מסוים בין חתימות המחלוקת לבין חלק מהדוגמאות בנטיית ציר האותיות ובאופן חלקי באות D ובאות N, וכן "ככל הנראה, ניתן להסיק כי הדמיון האמור הושג בדרך של חיקוי". כמו כן הגיע המומחה לכלל מסקנה, כי "בנתונים הקיימים – קיימת אפשרות סבירה שמסמכי המחלוקת לא נחתמו על ידי מר דב נסיס וכי יתכן שנעשה ניסיון לחקות היבטים מחתימותיו בניסיון לשייך את חתימות המחלוקת אליו". ולבסוף ציין, כי "יתכן שהמצאת מסמכי מקור תאפשר מסקנות ברמת וודאות גבוהה יותר".

הוכחת הסכם ההלוואה
18. כבר עתה אומר, כי למרבה צערו של התובע, ומבלי להתייחס בשלב זה לטענות הנתבע בדבר זיוף מסמכים מטעם התובע, הנני מתקשה עד מאד לקבוע כי אמנם נערך הסכם הלוואה אמיתי בין התובע לנתבעת או לנתבעים, וכי אמנם סכום כסף במזומן בסך של 263,500 דולר הועברו ע"י התובע לידי הנתבע. סימני השאלה שעלו במהלך הדיון הינם רבים מדי ולא נתקבלו ביחס אליהם, כפי שיובהר להלן, הסברים המניחים את דעתי בדבר עצם מסירת ההלוואה כאמור, להבדיל מאפשרות העברת מסמכים כאלה ואחרים בין הצדדים, שנועדו אולי להציג מערכת יחסים משפטית כזו או אחרת, אך אינם מוכיחים בפועל כי עומדת מאחוריהם פעילות עסקית אותנטית במסגרתה כאמור הועבר סכום ההלוואה.

19. תחילה יש להפנות לעובדה ולפיה, התקשיתי עד מאד להאמין כי למרות הסכומים הלא מבוטלים הנטענים שנמסרו כהלוואה לנתבעת, לא נחתם כל הסכם בכתב שיעיד על העברת סכומים אלה כהלוואה ואף לא צוינו במסגרתו תנאיה. מאידך, אין חולק, כי כאשר הנתבע היה זה שנתן לתובע או לחברת טופאל שבבעלותו הלוואות, הדבר הוסדר בכתב (ר' לעניין זה דוגמאות ההסכמים שצרף הנתבע לתצהירו כנספח א', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א,) במסמכים אלה מפורטים, כבכל הסכם הלוואה אחר, מהם סכומי ההלוואה, מועדי פירעונה, שיעורי הריבית, סעדים בגין הפרות וכיוצ"ב, עניינים ש נהוג כאמור לציין ב הסכם הלוואה. מאידך, כל שהציג התובע הם מספר מסמכים שאף לא אחד מהם חתום על ידי הנתבע באופן מובהק אלא נטען לגביו באמצעות הגרפולוגית שהחתימה המופיעה על גבי חלקם הינה חתימתו של הנתבע. הנתבע כאמור הכחיש נתון זה, ומומחית התובע אינה מגיעה לתוצאה ברורה ביחס לחתימה זו ומציינת אך כי "קיימת סבירות גבוהה מאוד ש-15 הח תימות וראשי התיבות במסמכים שנבדקו נכתבו על ידי אותו אדם". בפועל, המסמכים עליהם סומך התובע את ידו ככאלה החתומים ע"י הנתבע ומעידים כי התקבלה אצלו הלוואה נחתמו על ידי אנשים ששמם אינו שם הנתבע, כמו כן, הם אינם מסמכי מקור ולכן קשה עוד יותר לקבוע כי נחתמו ע"י הנתבע (ר' עדות הגב' איה שוחט עמ' 1 1 מול 12 שם מציינת: "אם היו לי החתימות המקוריות יכולתי להגיע לדרגת דיוק ג בוהה יותר, אולי אחת למעלה"). בכל מקרה מומחה זו מציינת בתום חקירתה הנגדית כי "יכול להיות ש-3 החתימות במחלוקת נכתבו ע"י אדם אחר ולא נסיס שניסה לע שות חיקוי או לדמות את החתימה, ואז כתב את הסיומת הארוכה הזו, ניסה לחקות את ה-D והיתר הוא משלו. אפשרות שניה שנסיס כתב בשם אחר ושינה את ההרגל וכתב S שונה בסוף "

ובמילים אחרות, הסבירות הגבוהה מאוד ש-15 החתימות וראשי התיבות נכתבו על ידי אותו אדם כעולה מחווה"ד כבר אינה כה גבוהה בחקירה הנגדית. שאלה נוספת הינה מדוע, מקום בו לכאורה התובע ער לחתימות שאינן של הנתבע, לא מבקש התובע מהחותם להזדהות בשם הנתבע באותם מסמכים, מדוע יש צורך בשם אחר והרי עסקינן בחברים קרובים במערכת יחסים טובה בתקופה הרלוונטית, ומדוע שלא יינתן אישור בחתימת ידו של הנתבע עצמו ולא בחתימה דומה לחתימתו בשם אחר שתעיד כי אמנם החוב קיים ומה שיעורו. בכך, יש כדי להביע שאלה ותמיהה אמתית באשר לעצם מתן ההלוואה או שמא עסקינן בצורך להציג מסמך המעיד לכאורה על קיומה של הלוואה בידי גורמים שאינם ידועים בהכרח על מנת שלא ניתן יהיה להתחקות אחריהם באמצעות מערכות גביית המס בישראל .

20. מעבר לאמור, חוות דעת מומחה ההגנה מציין במפורש כי ניתן לקבוע כאפשרות סבירה שהנתבע כלל לא חתם על המסמכים שבמחלוקת, אם כי יתכן שנעשה ניסיון לחקות חלק מהיבטי חתימותיו על מנת לנסות ולשייך לו חתימות אלה. מכאן, שמעבר לכך שחוו"ד מומחית התובע הולכת ומאבדת מערכה בעקבות החקירה הנגדית, מומחה ההגנה שולל למעשה את האפשרות כי הנתבע הינו זה שחתם על מסמכים א לה. מכאן, שלא ניתן לאשש דבר הודאת הנתבע בכתב כי הנתבעת חבה לתובע סכום כסף כלשהו.

21. אפילו אין תיעוד בכתב בדבר קיומו של הסכם כאמור, כידוע הסכמים ניתן לעשות גם בעל פה. לפיכך, לא ברור כיצד נעלמה כל ראיה לעצם העברת התמורה החוזית לנתבעת באמצעות הנתבע, והרי אין עסקינן בסכום כסף מבוטל. במועד הדיון הציג הנתבע לביהמ"ש חבילות נייר בכמות המעידה לכאורה על גודל ה"חבילה" הנדרשת על מנת לעמוד בסכום ההלוואה הניתן במזומן ואין חולק כי עסקינן בכמות כסף רבה ביותר. כמות שכזו בוודאי הי יתה צריכה להימסר בתיק. כשנשאל התובע היכן החזיק כמות כזו של כספים, השיב כי בתוך כספת בבנק לאומי בארה"ב (עמ' 17 מול ש' 13), וכי את חבילת השטרות קיבל הנתבע באזור הבנק, בשדרה החמישית בניו-יורק. מסירת הכסף הייתה מחוץ לבנק כאשר הנתבע נטל את חבילת הכסף ושם אותה בתיק. את הכסף מסר בתוך המבואה לבנק (עמ' 17 מול ש' 19-21). יחד עם זאת, לא הומצא שום אישור בדבר קיומה של הכספת או כי אדם כלשהו היה עד לאותה מסירת סכום כסף לא מבוטל.

22. מעבר לאמור, לא הצליח התובע להסביר מדוע לאורך שנים כה רבות בהן לכאורה לא עומדים הנתבעים או מי מהם בהשבת ההלוואה, הוא לא טרח להוציא ולו מכתב התראה אחד, לרבות לא לאחר שהנתבע החל פועל למימוש זכויותיו בגין ההלוואות אותן נטל ממנו התובע, כשגם אז התובע לא מתייחס להלוואות שנתן לכאורה לנתבע. ניסיונותיו להסביר, כי סבר שיוכל לסגור את החובות הדדית, היינו חוב ההלוואה לנתבעים למול חובותיו הוא כלפי הנתבע, אינו מהווה הסבר המניח את הדעת (ר' עמ' 21 לפרו'), כך גם טענת התובע כי מכתב הדרישה הינו כתב התביעה בתיק דנא (עמ' 26 מול 4), אינה מניחה את הדעת במיוחד לאחר שהודה כי קיבל כאמור הלוואה מהנתבע עצמו באותה העת .

23. מעבר לאמור לא טרח התובע להציג פלט שיחות שניהל לכאורה עם מי מהנתבעת (עמ' 26 מול 5-7), ואף לא הצליח להשיב באופן מניח את הדעת מדוע הנספחים שצורפו לתצהירו והצביעו על קיום הסכם הלוואה (נספחים ז' וח' לתצהירו), לא מצאו את מקומם במלואם כחלק מכתב התביעה או תצהיר גילוי המסמכים מטעמו (עמ' 26 מול 8-12).

תהייה נוספת עלתה בכל הקשור עם תנאי ההלוואה. בכתב התביעה ובתצהירו ציין התובע מהם תנאי ההלוואה אך כשנשאל מהם השיב: "לא היו תנאים מוגדרים מלכתחילה. הוא קיבל את הכסף לשנה אחת" (עמ' 26 מול 22). מעבר לכך איש לא נכח בזמן מתן ההלוואה, ולא נרשם , גם לא "פתק" , כי זו נמסרה (עמ' 26 מול 25-28).

מעבר לאמור מציין התובע כי לא נפגש עם חותם מכתבי ההודאה בחוב מטעם הנתבעת (עמ' 27 מול 18). בכל מקרה הודה כי עשה שימוש במכתבים אלה כחלק מהצהרת ההון שמסר לשלטונות המס להלוואה שמסר לאותה חברה (עמ' 28 מול 25).

24. תהייה נוספת עלתה באשר למיהות הגורם לו ניתנה ההלוואה כאשר בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית מוסר התובע כי ההלוואה נמסרת לנתבעת, ואילו בעדותו בביהמ"ש הוא כבר משנה גרסתו ומוסר כי את ההלוואה מסר לנתבע בלבד (עמ' 22 מול ש' 15).

25. בכל הקשור לנתבעת, הודה התובע כי לא מצא כל חברה בשם Susita Ltd. בארה"ב למרות שהפעיל לשם כך חוקר פרטי. ב- 2008 מצא Susita Co. , לא Susita Ltd. (עמ' 22 מול ש' 30-32) , ולאחר מכן הסביר כי החברה רשומה באיי הבהאמס (עמ' 23 מול ' 5) אלא שבכך יש כדי להוות הרחבת חזית. מכל מקום, הודה התובע ש לא פגש נציגים של חברת סוסיתא למעט הנתבע, לא אדם בשם דייב אוונס, לא איזי הלבר ואף לא שוחח עמם בטלפון (ר' עמ' 24 מול ש' 19-28). אודה כי בנושא הנתבעת כאישיות משפטית נפרדת המאוגדת כחברה עלו בי תהיות לא מבוטלות הן בשל הודעת הנתבעת בפני כב' הש' עמית יריב כי אמנם מדובר בחברה בבעלותו כמו גם בצוואתו וההסברים אינם כאלה שניתן לסמוך עליהם באופן מובהק. יחד עם זאת, לאחר שהתובע העיד כי חיפש באמצעות חוקר פרטי וכי זה לא איתר החברה וכאשר לא אמורה להיות בעיה לאתר חבה שכזו ברשם החברות האמריקאי וראיה לכך כאמור לא הוצגה כי אז לא ניתן לקבוע במאזן הסתברויות שאמנם חברה שכזו ששמה כשם הנתבעת אמנם קמה והיכן ולא ניתן לכן לקבוע כי עסקינו באישיות משפטית נפרדת אותה ניתן לתבוע במדגרת הליך זה. כידוע אופן הוכחת קיומה של אישיות משפטית נפרדת נקבע בישראל בסעיף 5 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 הקובע:

"5. קיומה של חברה הוא מיום ההתאגדות המצוין בתעודת ההתאגדות ועד לפקיעת ההתאגדות, כתוצאה מחיסולה של החברה".

במילים אחרות על מנת להוכיח, בהעדר מידע אודות הדין האמריקאי אותו אמור היה התובע להציג בעניין זה ותוך אימוץ חזקת שיון הדינים לדיני החברות בישראל, קיומה של חברה ניתן לעשות זאת באמצעות תעודת התאגדות שלה , לפחות זו שהייתה תקיפה בתקופה הרלוונטית ביחס אליה ניתנה לכאורה ההלוואה, כך נדרש אישור מתאים מרשם החברות בארה"ב או בכל מדינה אחרת אודות קיומה של החברה, נתון שלא נמסר כאמור בנסיבות אלה. כך גם לא ניתן לקבוע מיהם בעלי מניותיה, מנהלי וכיוצ"ב מידע המצוי ברישום שיכול היה לקשור אליה את הנתבע. מכאן, שאין הוכחה לקיומה של החברה והסבריו, הלוקים יש לומר של הנתבע, יכול ויהיו הסברים שיניחו את הדעת בדבר קיומה של פירמה בשם susita co., על התקלות שבשימוש בשם susita LTD בצוואת הנתבע או במסמכים נוספים שמעלים תהיות בנושא זה כמו קיומה של חברת susita bvi ltd שאינה כאמור שמה של הנתבעת 1 אם כי השם דומה, אך כל אלה למרבה צערו של התובע, אינם מעידים באמת על קיומה של הנתבעת כמי שנטלה הלוואה מהתובע.

סוף דבר
26. המשמעות של האמור לעיל הינה, כי התובע אינו מוכיח מתן הלוואה בסכום כלשהו למי מהנתבעים. כמו כן, לא הוכח , כנדרש במשפט אזרחי , דבר קיומה של הנתבעת כאישיות משפטית נפרדת ולפיכך גם לא כזו שיכולה הייתה לקבל ההלוואה, או כי ניתן להרים את מסך ההתאגדות על מנת לגלות את הנתבע שיחוב במקומה כמי שניהל לטענת התובע עסקיה תוך רמיה. כך גם לא יכולה לעמוד לתובע הטענה כי ללא הנתבעת הנתבע הינו מי שחב בחוב בהעדר אישיותה המשפטית הנפרדת של הנתבעת, שכן עדיין היה על התובע להוכיח את עצם מתן ההלוואה, ומתן הלוואה שכזו לא מוכח בסיכומו של יום עפ"י מאזן ההסתברויות היינו בין באמצעות מסמך המעיד על ההלוואה או נטילתה מחשבון התובע או הכספת שבבעלותו או מסירתה למי מהנתבעים או על דרך דרישה מסודרת לתשלומה לאורך שנים רבות מאוד. במצב דברים זה אין מנוס מדחיית התביעה.
יובהר כי לא התעלמתי מהעובדה ולפיה התובע מצרף להצהרות ההון מטעמו את עצם מתן ההלוואה אלא שכפי שציינתי, נדמה כי עצם מתן ההלוואה נועד יותר ל"צרכי רישום" כאשר בפועל הלוואה שכזו לא הוכח שנמסרה בפועל.

בנסיבות, ומשסברתי כי התנהלות שני הצדדים בהעלאת הרישומים לעצם מסירת וקבלת ההלוואה מעלה תהיות לא מבוטלות בדבר הסיבות לרישומים כאשר מוכח לטעמי שלא נמסרה הלוואה בפועל, כי אז לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

זכות ערעור לביהמ"ש העליון בתוך 45 ימים מיום קבלת עותק פסה"ד.

המזכירות תשלח עותק פסה"ד בדואר לצדדים.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ט, 04 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.