הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 56718-07-15

מספר בקשה:21
לפני
כבוד ה שופטת אסתר נחליאלי חיאט

מבקשת

עירית תל-אביב-יפו
ע"י ב"כ עו"ד חגית כץ, השירות המשפטי

נגד

משיבה

איבקו בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד כץ, גבע איצקוביץ – KGI משרד עורכי דין

החלטה

1. האם לסלק על הסף את התביעה דנא עקב העדר סמכות עניינית מאחר שמקומם של הטענות שבתביעה, תקיפת חוקי עזר, להתברר במסגרת הליך מנהלי? שאלה זו היא הבסיס לבקשת הסילוק שהגישה עיריית תל אביב-יפו, הנתבעת (להלן: "העירייה").

2. התביעה שהגישה איבקו בע"מ (להלן: "איבקו") היא תביעה להשבת היטלים שגבתה העירייה מהתובעת בשווי 34,527,105 ₪, כתנאי למתן היתר בנייה להקמת נכס ברחוב יגאל אלון 94 בתל-אביב, הידועים כגוש 7095 חלקה 3 ו-24 (להלן: "הנכס"). המדובר בהיטל סלילה והיטל תיעול שכבר שולמו על ידי התובעת, ונגבו מכוח חוק עזר לתל-אביב-יפו (סלילת רחובות), התשע"ב-2011, וחוק העזר לתל-אביב-יפו (תיעול), התשע"ב-2011 (להלן יקראו: " חוק העזר סלילה" ו"חוק העזר תיעול" בהתאמה).

3. כתב התביעה כולל טענות שונות של הנתבעת עליהן היא מבססת את תביעתה להשבת כספי ההיטלים שנגבו ממנה, לטענתה, שלא כדין שכן יש פגם בזיקה, כנדרש, בין ההיטלים שנגבו לבין המטרה שלשמה נגבו הכספים. וליתר דיוק, נטען כי ההיטל שגבתה העירייה עבור פיתוח תשתיות הרחוב הגובל בנכס חרג מההוצאות הנדרשות לעבודות אלו, ולמעשה משמש להעשרת קופת העירייה (ראו סעיף 11 לכתב התביעה).

במסגרת זאת טענה התובעת בין השאר:
א. כי העירייה אינה רשאית לחייב את התובעת בהיטל סלילת רחובות מאחר שכבר גבתה בעבר תשלום עבור סלילת רחוב יגאל אלון הגובל בנכס, וכבר כיסתה את עלויות ביצוע העבודות (פרק ג.3. לכתב התביעה).
ב. העירייה לא היתה יכולה לחייב את התובעת בהיטל סלילת רחובות מאחר שהתשתיות ברחוב יגאל אלון שצמוד לנכס הונחו/נסללו לפני שנכנסו לתוקפם חוקי העזר מכוחם נגבה ההיטל, כך אמרה כי היטל סלילה אפשרי "רק לגבי כבישים ומדרכות גובלות אשר ייסללו לאחר כניסתו לתוקף של חוק העזר מכוחו היא מבקשת לחייב" (סעיף 29 לכתב התביעה), וכי חיוב על תשתיות שהותקנו טרם חוק העזר הוא חיוב רטרואקטיבי אסור (פרק ג.3. לכתב התביעה; סעיפים 32-27).
ג. עוד נטען כי העירייה אינה רשאית לחייב את התובעת בהיטלי הסלילה והתיעול מאחר שאינה הגורם שמימן את שיפוץ התשתיות ברחוב הגובל לנכס, ועבודות אלו בוצעו במימונו של יזם פרטי (פרק ג.4. לכתב התביעה).
ד. נטען כי תעריפי ההיטלים שנגבו מכוח חוקי העזר אינם סבירים וסוטים באופן ניכר מהעלויות שנדרשו בפועל לשם ביצוע עבודות הבניית התשתיות (פרק ג.8. לכתב התביעה);
המשיבה הוסיפה וטענה טענות נוספות כמו למשל כי החיובים שהוטלו עליה נעדרים כל בסיס עובדתי, מאחר ש"לא צורפו לדרישת התשלום הפרטים ששימשו יסוד לחישוב ההיטל" (סעיף 1 לכתב התביעה). ועוד טענות שלא ראיתי צורך לפרטן במסגרת זו.

4. כאמור, הגישה העירייה בקשה לסלק התביעה על הסף בשל העדר סמכות עניינית. הבסיס לבקשה הוא הטענה כי התביעה נשענת למעשה על טענות לאי חוקיות הוראות חוקי העזר שמכוחן גבתה העירייה את ההיטלים וכן לאי סבירותן ; כדי להשיג על חוקיות חוקי העזר יש לתקוף את חוקי העזר בתקיפה ישירה במסגרת ההליך המנהלי, ואין לאפשר דיון במסגרת תביעה אזרחית בדרך של תקיפה עקיפה.

5. העירייה התבססה על פסק הדין בע"א 4291/17 אלפריח נ' עיריית חיפה (13.2.2019), שם נקבע לטענתה כי על הטוען נגד חוקיותו וסבירותו של חוק עזר עירוני בקשר לגבייה שנעשתה מכוחו, לפנות בדרך של תקיפה ישירה בהליך מנהלי, ולא בדרך של תקיפה עקיפה בתביעה אזרחית. לדבריה בית המשפט הדגיש כי תקיפה עקיפה תתאפשר רק בהתקיים כמה תנאים, כי הסוגיה העיקרית היא עניין בסמכות בית משפט אזרחי ואילו השאלה המנהלית היא משנית לסוגיה העיקרית, כשאלה הנדרשת לצורך ההכרעה בעניין האזרחי; וכן כי יש לוודא שההכרעה בשאלה המנהלית רלוונטית לצורך העניין האזרחי הנדון בפני בית המשפט ואינה מהווה הכרעה כללית בעלת השלכות רוחב (עניין אלפריח, 11 ו-15).

6. העירייה הוסיפה כי ההלכה שנקבעה בעניין אלפריח הביאה לגל של בקשות לדחייה על הסף של תביעות אזרחיות נגד רשויות מקומיות שבהן ביקשו התובעים השבה של כספים שהרשות גבתה תוך העלאת טענות מנהליות נגד הגבייה שנעשתה מכוח חוקי עזר עירוניים. לטענתה היא עצמה הגישה בקשות לסילוק בכ-20 תיקים, שבחלקם אף ניתנו פסקי דין הדוחים את התביעות להשבה עקב יישום הקביעות בעניין אלפריח (למשל בת"א 35048-08-14 תדהר בניה בע"מ נ' עיריית תל אביב (11.6.2020), (להלן: " עניין תדהר")). כן ציינה כי בחלק מהתיקים עוכב ההליך האזרחי עד הכרעת בית המשפט העליון בערעורים שונים שהוגשו בסוגיות דומות (העירייה הפנתה למשל להליכים רלוונטים הממתינים להכרעת בית המשפט העליון - ע"א 4151/20 ‏ נוה-גד בניין ופתוח בע"מ נ' עיריית באר שבע, שם נדרש בית המשפט העליון לדון בפסק הדין בת"א (מחוזי ב"ש) 12736-10-19; וכן ע"א 6593/20 ביג מרכזי קניות בע"מ נ' עיריית יהוד- מונוסון‏, שם נדרש בית המשפט לדון בערעור על פסק הדין בת"א (מחוזי מרכז) 51155-06-19‏).

7. העירייה ציינה כי עקב ההשלכה הרחבית שמעוררת הסוגיה, התבקש היועץ המשפטי לממשלה לתת את חוות דעתו בעניין אלפריח (למשל, בת"א 54573-10-18 אסותא נ' עיריית תל אביב, ובעניין תדהר). היועץ המשפטי מסר עמדתו בעניין תדהר וציין כי בעניין אלפריח יישם בית המשפט ההלכות שנקבעו בסוגיית הסמכות הנגררת לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט, וכי פסק הדין בעניין אלפריח ניתן אמנם בתובענה ייצוגית אך התייחס לתקיפת חוקי עזר עירוניים ועל כן הוא רלוונטי לא רק לתובענות ייצוגיות.
אומר כי העירייה הרחיבה והבהירה מדוע יש לסלק את התביעה והתייחסה באופן מפורט לטענות של התובעת וטענה כי כל אחת מהן נוגעת בשאלת החוקיות של חוקי העזר או סבירות הסכומים שנגבו מכוחן, ולכולן יש השלכות רוחב החורגות מהמקרה הנקודתי הנדון בהליך זה – אך לאור החלטתי בהמשך, לא ראיתי לפרט ולדון בטענות אלה, רק אומר שעמדת העירייה היתה כי ככל שלא תתקבל עמדתה לסלק את התביעה עתרה לחלופין, לפעול כמו במקרים דומים ולעכב את ה הליכים בדנא עד הכרעת בית המשפט העליון במקרים דומים.

8. מנגד סבורה התובעת כי אין הקביעות בעניין אלפריח רלוונטיות לענייננו. לטענתה בשונה מעניין אלפריח עוסקת התביעה בפרשנות ויישום חוקי העזר ולא מבוקש להורות על בטלות החוקים או על אי סבירות תעריפי החיוב, כך גם אינה תוקפת את חוקיות הוראות חוקי העזר אלא עוסקת בתקינות הגבייה של העירייה בראי חוקי העזר.
כן טענה כי על בית המשפט לפעול בהתאם ל'מבחן הסעד' ולקבוע כי בתביעה כספית להשבה עסקינן ולא הליך בעל אופי מנהלי שעניינו תקיפת חוקי עזר. בהקשר זה הפנתה התובעת להליכים שונים, כולם הוכרעו לפני עניין אלפריח, ומכוחן טענה כי לבית משפט זה הסמכות לדון בטענה להשבה של כספים שכבר שולמו לרשות ונגבו מכוח נורמה חקיקתית (ראו ההפניות הרבות בסעיפים 18-13 לתשובת התובעת).
גם את כל טיעוני התובעת לא ראיתי להביא עם זאת ראיתי לציין כי התובעת הפנתה לת"א (מחוזי ב"ש) 11963-01-20 ביג מרכזי קניות בע"מ מ' עיריית באר שבע (1.10.2020), וביקשה ללמוד מהליך זה גם למקרה בענייננו. לטענתה הטענות בתביעה זו זהות לאלו כאן, ונקבע כי שאלת הסמכות העניינית תתברר בסיום ההליך, מאחר שרק חלק מהטענות בכתב התביעה נוגעות לשאלות הסבירות שהן תקיפה עקיפה, לכן ביקשה לדון ולהכריע בשאלה הסמכות בסיום ההליך, ולא לסלק על הסף את התובענה, וגם לא לעכב את ההליכים.
לחלופין, ככל שיש טענות מנהליות אגביות מבוקש בהן מכוח הסמכות הנגררת שבסעיף 76 לחוק בתי המשפט. לחלופי חלופין מבוקש לערוך הבחנה בין עילות התביעה המנהליות שאין לדון בהן במסגרת תקיפה עקיפה, ובין אלו שניתן לדון בהן, וגם/או התבקש להורות על העברת הדיון לבית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט המנהלי.

דיון והכרעה
9. לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, כמו גם נתתי דעתי לכתב התביעה והתייחסתי לעילות שבו בראי הטענות שהעלו הצדדים בבקשה לסילוק התביעה על הסף, הגעתי למסקנה כי יש להורות על עיכוב ההליכים עד הכרעה בבית המשפט העליון.

10. בעניין אלפריח קבע בית המשפט כי כאשר דרישות תשלום של רשות מקומית שולמו על ידי הנישום, והנישום מעלה טענות מנהליות הנוגעות לחוקיות תעריפי הגבייה בחוקי העזר וסבירותם, עליו לעשות זאת במסגרת ההליך המנהלי בדרך של תקיפה ישירה. זאת על בסיס הגישה כי מקומן של טענות מנהליות הנוגעות לחוקי העזר העירוניים להתברר בהליך המתאים ובפני הערכאה המנהלית הרלוונטית. בעניין זה קבע פסק הדין בעניין אלפריח כי מבחן הסעד אינו המבחן היחידי שיש לבחון בשאלת הסמכות העניינית ומקום בו מבוקש סעד של השבה של כספים שגבתה רשות ניתן לדון בכך בהליך אזרחי (ראו למשל את חוות הדעת של השופט פוגלמן בבר"ם 8689/16 עיריית רמת השרון נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול ( 26.9.2017); (להלן: "עניין הכפר הירוק") ואולם מקום בו השבת הכספים נובעת מטענה לחוקיות חוקי העזר כי אז מבחן הסעד אינו המבחן היחידי.

11. בענייננו, עולה כי טענות התובעת מדברות על השבת כספים שגבתה העירייה שלא כדין ולמעשה אך ההשבה מבוססת על תקיפת חוקיות חוקי העזר, ולטעמי מעלות סוגיות מנהליות להן השפעה רוחבית. על כן בהתאם לעניין אלפריח עולה לכאורה כי ראוי לסלק את התובענה על הסף.
כך למשל, העילה הנטענת בפרק ג.2 היא עילה מנהלית מובהקת, עילה שנלקחה 'מספרי המשפט המנהלי', והיא כי הנמקת העירייה בקשר לדרישת התשלום מהתובעת אינה מספקת, והיה על העירייה לצרף את המסמכים ששימשו יסוד לחישוב. מדובר כאמור בטענה מנהלית, ואין ספק כי השפעתה של הטענה חורגת מהמקרה הפרטני של התובעת .
כתב התביעה רצוף עילות המדברות בחוקיות הגביה מכוח חוקי העזר (ראו פרקים ג.3.–ג.5), בין עקב החלה רטרואקטיבית של חוקי העזר ובין בטענה כי ההיטל אינו מממן את עבודות העירייה כנדרש בחוק , גם אם נטענו באופן פרטני לגבי התובעת ונסיבות גביית ההיטלים.
הגם שטענות התובעת מכוונות למקרה הפרטי שלה, ולהשבת כספי ההיטלים ששילמה, אין ספק כי הטענות הללו מהוות תקיפה של חוקיות הוראות חוקי העזר ומכאן שיש להן השלכות רוחביות החורגות מהמקרה הנקודתי. לציין כי הדבר נכון גם לגבי העילה בפרק ג.7. לכתב התביעה שבמסגרתו נטען באופן עמום לגבי הכספים שהעיריה גובה מההיטלים, ובוודאי גם לטענות שבפרק ג.8. לכתב התביעה שכותרתו "סבירות חוקי העזר" ובו נטען כי תעריפי חוקי העזר אינם סבירים (ראו סעיף 66 לכתב התביעה).
לכן, ככל שנדרש ליישם את הלכת אלפריח מן הראוי כי את הטענות הללו תטען התובעת במסגרת תקיפה ישירה בהליך מנהלי.

12. הגם שהבהרתי את הדברים, הרי שמאחר שהקביעות בעניין אלפריח עומדות כעת במבחן בבית המשפט העליון וראו בעניין זה את ההליכים הפתוחים בע"א 4151/20 ובע"א 6593/20, אני סבורה כי נכון יהיה בשלב זה לעכב את ההליכים עד הכרעה בהם. זאת בוודאי לנוכח העובדה כי נראה שבבית המשפט העליון הובעו עמדות שונות בעניין הסמכות לברר טענות מהסוג הנדון בהליך דנא (ראו בג"ץ 280/21 האחים מאיה תמ"א 38 בע"מ נ' מועצת העיר פתח תקווה , פסקאות 5, 6 (25.2.2021), שם מפנה כבוד השופטת פוגלמן לעמדתו שהוצגה בעניין הכפר הירוק, וכן לעמדת השופט גרוסקופף ברע"א 7497/20 עיריית באר שבע נ' ביג מרכזי קניות בע"מ (11.1.2021)).

13. ולציין כי באופן דומה פעלו בתי משפט מחוזיים אליהם הוגשו תביעות דומות, ועכבו את ההליכים עד להכרעה בערעורים שהוגשו לבית משפט העליון (ראו למשל ת"א (מחוזי ת"א) 54573-10-18 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' עיריית תל אביב (8.7.2020); ת"א (מחוזי מרכז) 32854-06-15 דור-אל ש. הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ' עיריית הוד השרון (5.8.2020); ת"א (שלום ת"א) 44154-12-14 מגדלי הרב קוק בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו (6.7.2020)).

14. לאור האמור אני מעכבת את ההליכים בתיק דנא עד הכרעה בבית המשפט העליון בע"א 4151/20 ובע"א 6593/20.
על הצדדים לפנות במידת הצורך לחדש ההליכים.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשפ"א, 10 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.