הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 56661-10-18

מספר בקשה:1
לפני
כבוד השופט הבכיר אליהו בכר

מבקשים

  1. כרמל שאמה הכהן
  2. סיעת רמת גן חוזרת להוביל בראשון כרמל שאמה הכהן

המבקשים 1-2 ע"י המבקש 1
3. פנחס שאמה
ע"י ב"כ עו"ד נעמה זר-כבוד ו/או רן מחלב ואח'
ממשרד עו"ד מ. פירון ושות'

נגד

משיבים

  1. ישראל זינגר
  2. רשימת יז בראשות ישראל זינגר

המשיבים 1-2 ע"י ב"כ עו"ד אילן בומבך ו/או יריב רונן ואח'
3. מרקעים שילוט חוצות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד חיים בן יעקב ואח'

החלטה

לפני בקשת המבקשים – מר כרמל שאמה הכהן המתמודד לראשות עיריית רמת גן (להלן גם "המבקש"), הסיעה בראשותו של המבקש ואביו של המבקש מר פנחס שאמה – להוציא צווים שיורו למשיבים למנוע את המשך פרסומ ם וכן יורו על ה סרתם לאלתר של פרסומים על גבי שלטי חוצות ברמת גן הנושאים את הכיתוב "ב-30.10.18 בוחרים זינגר הכי טוב לרמת גן אומרים לא למשפחת שאמה", לצדו נלוו תמונות של המבקש ואביו, ו"כל פרסום דומה בכל מדיום".
רקע
ביום 18.10.2018 (יום חמישי בערב), פרסמו המשיבים 1-2 – ראש עיריית רמת גן והמתמודד לראשות העירייה (להלן גם: " המשיב") והסיעה בראשותו – שלטי חוצות ברחבי העיר הפונים לבוחרים לקראת הבחירות הקרובות ביום 30.1 0.2018, ובהם קריאה להצביע למשיב. בשלטים מופיעות בנוסף תמונות של המבקש ואביו ונלווה להן הכיתוב "אומרים לא למשפחת שאמה" (נספח 1 לבקשה).
לטענת המבקש, הוא נחשף לפרסום ביום שישי 19.10.2018 לאחר שבנו בן ה-17 נתקל בו בדרכו לבית הספר, ובמשך סוף השבוע עסק בהרגעת ילדיו ובני משפחתו הקטינים אשר נפגעו מהפרסום.
ביום ראשון 21.10.2018 פנו המבקשים באמצעות ב"כ הקודם למשיבה 3 – היא החברה האחראית על הפרסום לטענתם, וביקשו ממנה להסיר את השלטים המהווים לשיטתם לשון הרע, פגיעה בשם הטוב והסתה.
ביום 22.10.2018 הגיבה דוברות המשיבים במסגרת תכנית הרדיו "מה בוער" עם רזי ברקאי בגלי צה"ל לפרסומים כדלקמן: "לא היה ולא נברא אין שום קשר לגזענות. המטרה באזכור אביו של שאמה היא לא להבליט את המוצא אלא כי שמו באמת על פי פרסומים מסוימים נקשר בצורה כלשהי לעולם הפשע... " (ס' 14 לבקשה).
ביום שלישי 23.10.2018 לקראת השעה 16:00 הגישו המבקשים את הבקשה דנן, לאחר שהשלטים לא הוסרו לבקשתם. הבקשה הוגשה מבלי שהוגש במקביל אליה כתב תביעה, כאשר המבקשים מתחייבים להגיש כתב תביעה בתוך 7 ימים מהגשתה. באותו יום ניתן למבקשים צו מניעה ארעי במעמד צד אחד ע"י כב' השופטת אילני, המורה שלא להמשיך ולפרסם את הפרסומים, אך לא מורה על הסרתם.
ביום 25.10.2018 התקיים בפניי דיון בבקשה. מטעם המבקשים נחקר המבקש ומטעם המשיבים נחקר מר ג'קי אביטל – עוזרו האישי של המשיב. יצוין כי אביו של המבקש לא הגיע לדיו ן בשל בעיית בריאות על פי אישור רפואי שהוצג בפניי, ואילו המשיב לא הגיע לדיון לפי הנטען, לאור עיסוקיו כראש העיר וכמתמודד בבחירות (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 26-30).
טענות הצדדים
לטענת המבקשים, הפרסומים מהווים לשון הרע ופגיעה קשה בשמם הטוב ובשם משפחתם – כזה שיש בו כדי למנוע מהמבקש להתמודד בצורה הוגנת על ראשות העירייה, ומפנים בעניין זה לסעיפים 1(1) ו1(3) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: " חוק איסור לשון הרע"). נטען, שאמנם המבקש מתמודד על ראשות העירייה אך שמו הטוב אינו הפקר, והדברים נכונים שבעתיים לגבי אביו ומשפחתו של המבקש, שה ינם גורמים פרטיים, כאשר מבוקש להעביר לגביהם מסר כי הם בבחינת "משפחת פשע". עוד נטען, כי הפרסומים פוגעים בפרטיות אביו של המב קש, בהיותם מפרסמים את תצלומו ברבים בנסיבות בהן הפרסום עלול להשפילו או לבזותו ללא הסכמתו, וזאת בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981 (להלן: " חוק הגנת הפרטיות", ובפרט סעיף 2(4)), וכן תוך הפרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
המשיבים 1-2 (להלן יחד: "המשיבים") טענו כי בית המשפט נעדר סמכות לדון בבקשה; כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר באופן המאיין א ת הדיון בה; כי לא קיימת הצדקה לתן סעד זמני בטרם הוגש כתב התביעה, וכי לא הייתה כל מניעה להגיש כתב תביעה במקביל לבקשה; כי הבקשה הינה במהותה לצו עשה על הנסיבות המאוד מיוחדות המצדיקות מתן צו עשה זמני. לגופו של עניין נטען, כי הפרסום אינו מהווה הוצאת דיבה ואינו פוגע בפרטיות, כי אביו של ה מבקש הוא דמות ציבורית כיוון שהינו ספונסר דומיננטי במערכת הבחירות של המבקש ולאור פועלו רב השנים והמתמיד עבור המבקש במשרותיו הציבוריות, כי לפי פרסומים באינטרנט הוגשה תלונה למשטרה המייחסת למבקש הפרת אמונים וניגוד עניינים בעת שהיה חבר בוועדה לתו"ב ברמת גן, וכי כחלק במערכת בחירות נהוג להטיח דברי ביקורת ואדם סביר אינו מייחס משקל רב להאשמות אלו.
המשיבה 3 הודיעה כי היא מותירה את ההחלטה בידי בית המשפט ותכבד כל החלטה שתתקבל.
דיון והכרעה
כידוע, בבקשה לסעד זמני, יבחן בית המשפט את קיומה של עילת תביעה לכאורית ואת מאזן הנוחות , כאשר בשלב זה נדרש המבקש להראות זכות לכאורה בלבד . בין שני התנאים קיים יחס של "מקבילית הכוחות" (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, נו(1) 529 (2001)).
בנסיבות העניין שלפניי ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים והמסמכים שצורפו, מצאתי להיעתר לבקשה.
סמכות בית המשפט
המשיבים טענו כי בית המשפט נעדר סמכות עניינית למנוע פרסום הנוגע לבחירות, כאשר זו נתונה ליו"ר ועדת הבחירות בהתאם לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959 (להלן: "חוק דרכי תעמולה"); המבקשים הפנו בעניין זה לדנג"ץ 1525/15 ח"כ ד"ר אחמד טיבי נ' מפלגת ישראל ביתנו (23. 8.2017) [להלן: " דיון נוסף טיבי"], שם נקבע כי טענות מהסוג הנטען בבקשה דנן יש לברר בערכאה המתאימה ולא בפני יו"ר ועדת הבחירות.
בנסיבות אמנם מצאתי כי לבית המשפט נתונה הסמכות למתן צווים זמניים במקרה דנן. בדיון נוסף טיבי נקבע באופן מפורש ברוב דעות כי " תעמולה שתהווה הפרה של חוק, שאינו מנוי בסעיף 17ב(א), תוסדר במסגרת הדינים הרלוונטיים ובאמצעות פנייה לערכאה המתאימה" (שם, בפס' 25 לחוו"ד כב' הנשיאה נאור).
ס' 17ב(א) לחוק דרכי תעמולה קובע כי:
" יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת רשאי, לאחר שנתן לנוגע בדבר הזדמנות להביא טענותיו לפניו, ליתן צו המונע ביצוע מעשה עבירה לפי חוק זה, לפי פרק י"א לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969, לפי פרק ט' לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965, או לפי סעיף 4ט לחוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות), התשנ"ד-1994...".
בענייננו נטען כי הופרו הוראות חוק איסור לשון הרע, חוק הגנת הפרטיות וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חוקים אלו אינם נמנים על הוראות החוק המנויות בס'17ב(א) לחוק דרכי תעמולה. בהתאם לאמור בדיון נוסף טיבי עסקינן בהסדר שלילי ו לפיכך הסמכות להוציא צווי מניעה מוקנית כאמור לבית המשפט האזרחי.
סיכויי התביעה
ס' 1 לחוק איסור לשון הרע אליו הפנו המבקשים קובע כי "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול – (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; ... (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו"; לטענת המשיבים פרשנות המבקשים היא פרשנות דמיונית ולא נכתב בפרסומים כי משפחת שאמה היא "משפחת פשע", ואין במילים "אומרים לא למשפחת שאמה" הוצאת דיבה.
מהראיות שהובאו בפניי מצאתי כי לכאורה הפרסומים מושא הבקשה מהווים לשון הרע. פרשנות המבקשים אינה דמיונית אלא מבוססת על אמירה מפורשת מטעמו של המשיב בתוכנית הרדיו כפי שצוטטה לעיל, לפיה הפרסום נועד לקשור את משפחת שאמה לעולם הפשע. י ובהר שאמירה זו לא הוכחשה על ידי המשיבים בתגובה מטעמם, ואף נטען בה כי משפחתו הקרובה של המבקש, ובמיוחד אביו, נודעת ברמת גן "כמי שנקשרה לעסקים ולמהלכים כאלה ואחרים שהשתיקה יפה להם" (ס' 41 לתגובה). זאת ועוד, המצהיר מטעמם של המשיבים לא ידע להבהיר כיצד הדברים שנאמרו בתוכנית מתיישבים עם טענת המשיבים לפיה הפרסום לא התבקש לקשור את משפחת שאמה למשפחת פשע (עמ' 9 ש' 30-32). בעניין זה ראוי לציין כי ראש העיר לא הגיע להעיד בעצמו, והמצהיר מטעמו התקשה להגן על עצם הפרסום, אם כי טרח לציין כי אין כוונה לייחס למשפחת שאמה כל קשר להיותה משפחת פשע מה שמעיד לטעמי על חוסר תום הלב שבהעלאת הטענה הן בפרסום והן בתכנ ית הרדיו. כידוע, חזקה היא שהימנעות מהבאת עד רלוונטי פועלת לרעת אותו צד שנמנע מלהביא את הראיה .
כבר נפסק כי "ככלל, התבטאות איננה נאמרת בחלל ריק במנותק מהקשר הנסיבות... לפיכך, נקבע כי יש לפרש את ההתבטאות 'באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת'" (רע"א 9647/17 בהט נ' דגן, פס' 10 וההפניות שם (31.12.2017); ר' גם רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר, פס' 39 (12. 11.2006)). בענייננו, ההיגיון והשכל הישר, לאור תכנית הרדיו ולאור הקשרם של הדברים, מלמדים לכאורה כי כוונת הפרסום היא לקשור את משפחתו של המבקש, ובפרט את אביו, למשפחת פשע, ו דבר זה בולט באופן מובהק מההקשר המתקבל אצל המתבונן במודעה.
בנוסף לחוק איסור לשון הרע, ס' 2(4) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה: " פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו". נדמה, כי גם לעניין זה , ולו לכאורה בשלב זה של ההליך, פרסום תמונות אביו של המבקש במסגרת פרסום מתמודד אחר לראשות העירייה על הכיתוב שצורף אליה מהווה פגיעה בפרטיותו.
המשיבים טענו טענות כלליות בלבד בהתייחס לגופם של חוקים אלו (לרבות אי הפנייה לסעיפי ההגנה הקשורים אליהם), ומיקדו את טענ ותיהם בכך שאביו של המבקש הינו דמות ציבורית וככזה הוא אינו בגדר "נפגע". המשיבים סמכו ידם על פסק הדין בעניין ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, מג(3) 840 (1989) (להלן: " עניין אבנרי"), בו נקבע כי לא יינתן צו מניעה זמני האוסר פרסום בטרם נקבע שהפרסום מהווה לשון הרע, וזאת אלא אם התקיימו אחד משני החריגים הבאים: (1) בית המשפט השתכנע כי מדובר בהגנת סרק; או (2) כאשר אין עניין ציבורי בפרסום. כך נטען כי היותו של אדם דמות ציבורית תלוי ת הקשר , ולגישתם בענייננו אביו של המבקש הוא דמות ציבורית בשל מעורבותו בעיסוקו הפוליטי של המבקש.
יובהר ויודגש, כי המקרה דנן הוא מקרה חריג. כ כלל "מקום בו הפרסום מתייחס לאדם הממלא תפקיד ציבורי, משקלו של האינטרס בהגנה על שמו הטוב של הנפגע עשוי להיחלש, בפרט אם מדובר בפרסומים הנוגעים לחוסר מקצועיות של איש הציבור או להתנהלות מושחתת מצדו... הוא הדין מקום בו מדובר בהשמעת ביקורת ציבורית-פוליטית על אישי ציבור, שאז, ככלל, גובר משקלו של חופש הביטוי..." (ע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל, פס' 20 וההפניות שם (30. 4.2017)). הדברים נכונים במיוחד בתקופת בחירות, בה מבוקש להציג לבוחרים את תמונת המועמדים באופן מלא שלא לומר להציגם ב"מערומיהם" ויש חשיבות רבה לפרסומים הנוגעים למתמודד או למי שקשור למתמודד ויכול להעיד על פועלו.
בענייננו, אין מחלוקת שהמבקש הוא דמות ציבורית. לפיכך, ככל שהפרסומים היו נוגעים למבקש בלבד, או ככל שהיה מוכח בפניי כי אביו או מי מבני מפחתו מעורבים במועמדות המבקש או כי קיימת לו השפעה אחרת על המבקש, באופן המעיד על חוסר מקצועיות או התנהלות מושחתת, הרי שלא הייתי מורה על הסרת המודעות. אולם בענייננו, הוכח בפניי דווקא להיפך, בשלב לכאורי זה, כי אביו של המבקש וכך גם בני משפחתו, אינם מעורב ים במערכת הבחירות ואין להם השפעה המעידה על התנהלות המועמד שעל הציבור לתן עליה את הדעת. בנסיבות אלו, באיזון שבין חופש הביטוי לזכותו של אביו של המבקש ומשפחתו לשם טוב ולפרטיות, מצאתי כי הכף נוטה בנסיבות לכיוון הסרת הפרסום.
גם עניין אבנרי, אליו הפנו המשיבים , אינו שולל לחלוטין הוצאת צווי מניעה במקרים כאלו, ובענייננו מתקיים החריג המצדיק מתן סעד זמני. כך נפסק בנוגע ל חריג בעניין הציבורי בפרסום ברע"א 5395/09 פלוני נ' פלונית אלמונית, פס' 5 (27. 8.2009):
"בנושא זה הוזכרו בעניין אבנרי שני גורמים שיש ליתן להם משקל: האחד, זהות הנפגע מן הפרסום. נקבע, כי יש ליתן משקל מיוחד לחופש הביטוי כאשר מדובר באנשים הנושאים משרות ציבוריות או ממלאים תפקידים שלציבור יש עניין בהם (עניין אבנרי, עמ' 863; ראו גם, עניין רשת, עמ' 316-315); השני, טיב הפרסום. יש חשיבות לשאלה האם הפרסום עוסק בפעילות ציבורית או בעניין פרטי שלציבור אין עניין בו (עניין אבנרי, עמ' 870). יודגש, כי שאלת העניין הציבורי בפרסום אינה בינארית. לא נדרש כי ייקבע שאין בפרסום כל עניין ציבורי, על מנת שניתן יהיה לשקול מתן צו מניעה זמני. כאשר מדובר בפרסום שקיים בו עניין ציבורי מסוים, אולם בדרגה נמוכה יחסית, פתוחה הדרך לשקול מתן צו מניעה זמני"
בענייננו, לא השתכנעתי כי אביו של המבקש הינו דמות ציבורית או שהוא ממלא תפקיד שלציבור יש עניין בו למעט היותו אביו של המבקש . המבקשים הוכיחו ברף הלכאורי הנדרש בשלב זה של ההליך, כי אביו של המבקש אינו מעורב בבחירות הנוכחיות לראשות העירייה, כי הוא לא תרם למבקש כספים ו כי ביקש להתנתק מהסיטואציה הפוליטית אליה ביקש המבקש להצטרף (עדות המבקש בעמ' 7 ש' 24-27, עמ' 8 ש' 3-5). המשיבים לא הציגו כל ראשית ראיה לכך שאביו של המבקש מעורב בבחירות הקרובות או שיש לו אינטרס עסקי בהן, ואף המצהיר מטעמם העיד כי " המערכת הזו לא יודע שהוא הספונסר הדומיננטי" (עמ' 10 ש' 4). בהמשך העיד כי "ביחס לבחירות האחרונות" אין לו כל ידיעה בנוגע לפועלו של אביו של המבקש במשרותיו הציבוריות (עמ' 10 ש' 11-12 ביחס לס' 28 לתצהירו). יצוין , כי בס' 28 לתצהיר, שהינו סעיף מהותי, נטען כי פועלו רב השנים של אבי המבקש הופכת אותו למי שיש לו נגיעה לענייני ציבור והשפעה עליהם, מה שהופך אותו לדמות ציבורית וכך גם לא בהתייחס למשפחת המבקש . בהעדר כל ראיה, ולו לכאורה, לכך שיש לאביו של המבקש מעורבות או אינטרס כלשהו בבחירות הנוכחיות, לא מצאתי שמדובר ב"דמות ציבורית". יובהר לעניין זה, כי עצם היותו של אדם בעל נכסים או בעל ממון, אינה הופ כת אותו לדמות ציבורית . כל "חטאו" של אבי המבקש, ובוודאי של יתר בני משפחתו, הוא שהמבקש החליט להתמודד לראשות העירייה.
מעבר לאמור, גם טיב המידע המפורסם בענייננו מוטל בספק. המשיבים סמכו ידם בעניין זה על פרסום של תנועת אומ"ץ בעניין תלונה שהוגשה למשטרה בשנת 2014 בה עלה חשש לניגוד עניינים והפרת אמונים מצדו של המבקש. המבקש עצמו הכחיש את הדברים וטען כי על אף שהתלונה הוגשה לפני מעל 4 שנים, עד היום לא ננקטו נגדו הליכים כלשהם (עמ' 8 ש' 6-9). מצהיר המשיבים אף הודה בעדותו כי אין לו כל ידיעה על העניין (עמ' 10 ש' 9-10).
נדמה, כי אין די בפרס ום תנועת אומ"ץ כדי להצדיק את הותרת הפרסומים המהווים לשון הרע לכאורה כלפי אביו ומשפחתו של המבקש , להבדיל מהמבקש עצמו. יצוין, כי ב"כ המשיבים טען במהלך הדיון שלאור סד הזמנים הקצר, די בכך שיוצג "משהו בסיסי" (עמ' 3 ש' 9-17). לדידי אין די בכך. קודם שאדם מפרסם על חברו פרסום שעלול להוות לשון הרע, עליו לבחון התאמת הנאמר לדרישות הדין בכל הקשור עם חוק איסור לשון הרע על ההגנות הקיימות בו. עמוד אחד משנת 2014 מאתר אינטרנט של תנועת אומ"ץ, שהעלתה טענות שלא הבשילו ל חקירה, אינו מהווה "בסיס" לפרסום פוגעני כלפי אבי המבקש ובני משפחתו.
מכל מקום, אף אם היה ממש במידע, האופן שבו בוצע הפרסום אינו משקף את המידע כפי המוצג באתר אומ"ץ. כאמור, פרסום החוצות רומז להיותה של משפחת שאמה "משפחת פשע", לרבות צילומים לא מחמיאים של המבקש ואביו. ככל שהמשיב ביקש להזהיר את ציבור המצביעים מפני חשש לניגוד עניינים והפרת אמונים של המבקש, ודאי שהדרך בה בחר אינה הדרך לעשות זאת , בהיות הפרסום לכאורה פרסום פוגעני כלפי משפחת שאמה בכלל, ואביו בפרט.
לאור האמור לעיל, לא מצאתי שיש בפרסום, ובמיוחד באופן בו בוצע, עניין ציבורי המצדיק פרסומו.
המשיבים הקדישו חלק מטענותיהם לכך שמדובר במערכת בחירות "סוערת" בה צפויים דברי ביקורת ולפיכך מה שייחשב לשון הרע בימי שגרה, לא בהכרח ראוי שיחשב לשון הרע כעת. דברים אלו יכולים היו להיות רלוונטיים ככל שהייתה מוגשת בקשה בעניין פרסומים הנוגעים למבקש עצמו או למי שקשור אליו ויש בדברים כדי להעיד על המבקש בהתמודדותו לראשות העירייה . כך גם המבקש עצמו הודיע במהלך הדיון שלגבי פרסומים שכאלה הוא לא היה מגיש כל בקשה להסירם, ו כי הבקשה הוגשה לאור הפגיעה במשפחתו. בענייננו, כללו הפרסומים של המשיבים את תמונת אביו והפניה לכלל בני משפחתו של המבקש. כאמור לעיל, השתכנעתי כי אביו של המבקש אינו דמות ציבורית וכך בוודאי בני משפחתו של המבקש לגביהם אף לא נטען דבר. אין כל הוכחה כי הפרסום נדרש כחלק מזכות הציבור לדעת מיהו המועמד העומד לפניו על מנת שיוכל להעריכו כנדרש. משאלו פני הדברים, הטענות כי מדובר בתקופת בחירות אינן יכולות להועיל למשיבים. כך, בעניין ת"א (שלום י-ם) 11137-07-18 משה ליאון נ' יוסף סעידוב (22.07.2018) – בו פורסמו בדף פייסבוק דברים נגד מועמד לראשות עיריית ירושלים אליו הפנו המשיבים, הנפגע הוא איש ציבור המועמד לראשות העירייה, הדברים פורסמו נגדו בלבד, הבקשה הוגשה באופן כוללני ורחב ולא בהתייחס לפרסום ספציפי , והמבקש לא התייצב לדיון באופן שלא אפשר לבחון את אמיתות הטענות בפוסט שפורסם. ענייננו שונה כאמור לעיל.
מאזן הנוחות
לטענת המבקשים, בכל עת שהפרסום נמשך נגרמים למשפחה כולה ולמבקשים בפרט נזקים בלתי הפיכים שלא ניתנים לכימות , באופן המצדיק קבלת צו עשה זמני. כן נטען, כי הפרסומים מסכלים את זכותו של המבקש להתמודדות הוגנות לראשות העירייה וכי מטרת הסעד הזמני היא למנוע מהנתבע לנצל את הימשכות ההליכים המשפטיים כדי לסכל את מטרת הסעד הזמני. נטען כי הבחירות בעוד מספר ימים ולכן מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, כאשר למשיבים לא יגרם כל נזק כתוצאה מהצווים כיוון שכל מטרת הצווים היא הסרת הפרסומים מושא הבקשה ולא פרסומים אחרים המקדמים את המשיבים במסגרת הבחירות. כן נטען, שאין למבקשים אינטרס לגיטימי להמשך הפרסומים.
המשיבים לא פירטו טענותיהם בכל הקשור עם מאזן הנוחות ונדמה כי גם בעניין זה טענתם מתמצה בכך שמדובר בעניין ציבורי, וכן נטען כי מדובר "לכל היותר בתביעה כספית" .
בנסיבות נדמה, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. כאמור לעיל, לא מצאתי אינטרס ציבורי בפרסום באופן בו פורסם. כך גם, לכאורה אין מדובר רק בהתנהלות הניתנת לפיצוי כספי. המבקש שב וחזר בדיון בצורה מהימנה על הפגיעה הנפשית שנגרמה למשפחתו כתוצ אה מהפרסומים. ס' 9(א)(2) לחוק איסור לשון הרע מאפשר סעד של פרסום תיקון הוא הכחשה של דבר המהווה לשון הרע, וכך גם ס' 29(א)(2) לחוק הגנת הפרטיות מורה על פרסום פסק הדין, ללמדך שבהפרות חוקים אלו המחוקק ראה לנגד עיניו לא רק סעדים כספיים כי אם גם סעדים הבאים לתיקון הפגיעה בשם הטוב ובפרטיות .
כמו כן, לא ניתן להתעלם מהקשר הבחירות. יחד עם ההבנה לכך שחופש הביטוי הוא ערך עליון בישראל במיוחד בתקופה זו של בחירות , משמצאתי שאין בפרסום תועלת לציבור בכלל ובתקופת הבחירות בפרט , לאור הקונוטציה השלילית שהפרסום מעורר ללא טעם ראוי כאמור, כי אז יש להורות על הסרת הפרסומים ובהקדם.
יתרה מכך, לפי עדות המצהיר מטעם המשיבים הפרסום ממילא צפוי להיות מוסר במוצ"ש -לפנות בוקר יום ראשון 28.10.2018 (עמ' 10 ש' 19) ו לא מצאתי שהסרת הפרסום פחות מ-48 שעות קודם למועד זה תביא לפגיעה לא מידתית במשיבים. פגיעה כאמור גם לא נטענה לא במסגרת התגובה ולא במסגרת הטיעונים בדיון בפניי.
אופיו של הסעד הזמני
סמכות בית המשפט למתן סעד זמני טרם הגשת תביעה קבוע ה בתקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (על הבעייתיות במתן סעד זה ר' ת"א (מחוזי ת"א) 21179-02-17 אאורה ישראל - יזמות והשקעות בע"מ נ' לקרץ ( 9.2.2017)). בנסיבות דנן מצאתי כי קיימים טעמים המצדיקים מתן סעד זמני גם קודם להגשת כתב תביעה. מדובר בפרסום שנעשה על רקע הבחירות לראשות העירייה ובמטרה להשפיע עליהן. הבחירות מתקיימות בעוד מספר ימים, ויתרה מכך, בדיון נלמד כי הפרסומים צפויים להיות מוסרים בעוד כיומיים. משאלו פני הדברים, הכרעה בעניין רק לאחר הגשת כתב תביעה תייתר את הבקשה ככל שהיא נוגעת להשפעת הפרסומים על הבחירות.
יצוין כי מתן הסעד הזמני אינו מייתר את התביעה. בענייננו יכולים המבקשים להגיש תביעה כספית, כמו גם תביעה לפרסום תיקון והכחשה.
בכל הקשור להיותו של הצו המבוקש צו עשה – שיו רה על הסרת המודעות שכבר נתלו. מצאתי כי מדובר בסוג המקרים המצדיקים צו מסוג זה כבר עתה. בנסיבות, לא ניתן להסתפק בצו מניעה בלבד המותיר מצב קיים אלא יש להורות על השבת המצב לזה שקדם למועד הפרסום. המשך הפרסום יהא בו משום המשך פגיעה ב שמו הטוב ופרטיות אביו של המבקש ושל משפחתו שלא הוכח כי היא מעורבת במהלך הבחירות, אלא להיפך , השתכנעתי כי התנגדה למהלך זה של המבקש . אם כך, אין מדובר בצו עשה המורה למשיבים לבצע פעולה פוזיטיבית (כגון החלפת מודעה או פרסום התנצלות), אלא בצו שמטרתו למנוע את המשך הפרסום על דרך של הסרת המודעות והשבת המצב לדמותו ערב פרסומן באופן המונע, כחלק מצו המניעה, את המשך הפגיעה באבי המבקש ובמשפחתו.
שיהוי ושיקולי יושר
לא התעלמתי מטענות המשיבים כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר וללא מיצוי הליכים מול המשיבים. עם זאת לא מצאתי כי מדובר בהתנהלות המאיינת את הבקשה כטענת המשיבים. בכל מקרה קיומם של הפרסומים הגיע לידיעת המבקשים רק לאחר הפרסום כאשר הפרסום נרכש מראש למשך 10 ימים (עדות נציג המשיבים עמ' 10 ש' 19-20). על פניו לא נראה שהגשת הבקשה במועד בו הוגשה גרמה נזק למשיבים, והדבר אף לא נטען ובוודאי לא הוכח ולו לכאורה. משאלו הם פני הדברים, ולאור הפגיעה לכאורית במבקשים כמפורט לעיל ומשלא מצאתי בהתנהלותם חוסר תום לב , ואין בשיהוי או באי פניה מוקדמת למבקשים כדי לסכל את הבקשה במיוחד לאור הבהילות המוצדקת שבהגשתה .
אשר לטענות המשיבים לחוסר ניקיון כפיו של המבקש, גם בהן לא מצאתי ממש. המשיבים לא הראו התנהלות לא ראויה של המבקש במסע הבחירות הנוכחי, וברי כי פרסום השלטים לא בא כתגובה למעשיו. לא מצאתי כי רצונו של המבקש להגן על משפחתו ועל שמה הטוב נעשה בחוסר תום לב או כי מדובר בהתנהגות הסותרת הצהרות קודמות של המבקש. מכל מקום, אף אם המבקש התנהל בעבר בצורה זו או אחרת, אין בכך כדי למנוע ממנו להגיש את הבקשה דנן, שבדין יסודה, ושלגביה לא הוכח כי נעשתה בחוסר ניקיון כפיים.
סוף דבר
הבקשה מתקבלת.
המשיבים, ובכלל זה המשיבה 3, ידאגו להסיר את הפרסום המפורט בסעיף 1 להחלטה זו עד ליום שישי 26.10.2018 בשעה 14:00. הפיקדון שהוגש לצורך הצו הארעי ישמש גם לצורך הצו הזמני.
כתב תביעה יוגש עד 30.10.2018 .
המשיבים 1-2 יישאו בהוצאות המבקשים בסך 10,000 ₪.

ניתנה היום, י"ז חשוון תשע"ט, 26 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.