הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 55704-06-15

לפני כבוד השופטת חדוה וינבאום וולצקי

התובע

י.מ.ל.
ע"י ב"כ עוה"ד דפנה רוזן זינגר ז"ל ואח'

נגד

הנתבעים
.1 בוריס כץ

.2 הפניקס חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שלמה ברקוביץ ואח'

פסק דין

התובע יליד 7.10.64, נפגע בתאונת דרכים, כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"), ביום 5.9.14.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות ועל כן המחלוקת נסבה בשאלת גובה הנזק בלבד.

הדיון בתביעה החל בבית משפט השלום ולאחר שהתקבלו חוות הדעת הרפואיות ולבקשת התובע, הועבר הדיון לבית המשפט המחוזי ביום 12.2.18.

מטעם התובע העידו הוא עצמו, אשתו, הגב' ש.ל (להלן: "אשת התובע"), מר ד.ק, חבר לעבודה של התובע וממלא מקומו לאחר התאונה (להלן: "מר ד.ק"), מר א.ב, חבר של התובע לרכיבה על אופניים (להלן: "מר א.ב"), מר ד.ת, יו"ר מועצת המנהלים בחברה בה עבד התובע (להלן: "מר ד.ת"), מר ש.ש., דירקטור בחברה בה עבד התובע ובסוף שנת 2015 עד לשנת 2017, שימש כיו"ר פעיל של החברה (להלן : "מר ש.ש") ורו"ח גיא פייגנבוים, אשר ערך חוות דעת חשבונאית בעניין הנזק הכספי שנגרם לתובע בגין אובדן השתכרותו כתוצאה מהתאונה (להלן: "רו"ח פייגנבוים").
מטעם הנתבעים העידה רו"ח שגית סבאג, אשר ערכה חוות דעת חשבונאית בעניין הנזק הכספי שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה (להלן: "רו"ח הגב' סבאג" ). כן הוגשו שמונה מעקבים שבוצעו אחר התובע והוגשו מסמכים.

המומחים הרפואיים, שמונו בתיק זה, ד"ר אילן בלט, בתחום הנוירולוגי (להלן: "ד"ר בלט"), ד"ר נח גונן, בתחום הנפשי (להלן: "ד"ר גונן") ופרופ' אלי שטיינברג, בתחום האורתופדי (להלן: "פרופ' שטיינברג"), נחקרו על חוות דעתם.

הפגיעה והנכות הרפואית

התובע נפגע בתאונת דרכים עת רכב על אופניו במסגרת אימונים לטריאתלון ורכב אשר היה נהוג על ידי הנתבע 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 1, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעים"), פגע בו (להלן: "התאונה").

ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לבית החולים בילינסון כשהוא סובל מחבלות קשות בראש, בבית החזה מימין לרבות אמפיזמה תת עורית משמעותית. התובע הורדם ועבר אינטובציה והכנסת נקז בחזה מימין. כן בוצע CT כלל גופי אשר הדגים כי התובע סובל מהמופנאומוטרקס מימין, פנאומומדיאסטינום, שברים בצלעות 1-11, שבר בגוף חוליה C7 , סימני BLUSH בכבד ובטחול ושברים ב זיזי חוליות L4-L1 בגב התחתון .

לאחר עשרה ימים בהם היה התובע מאושפז בבית החולים, הוא שוחרר להמשך שיקום בבית לוינשטיין.

בקבלתו של התובע לבית לוינשטיין הוא התנייד בכיסא גלגלים והתהלך לסירוגין עם הליכון למרחקים קצרים. התובע טופל על ידי צוות שיקומי רב מקצועי הכולל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, עו"ס ופסיכולוגים. ביום 7.10.14 שוחרר התובע לביתו עם המלצות להמשך טיפול תרופתי, מעקב אורתופד ופסיכולוג, והמשך טיפול ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה.

חרף טיפולי הפיזיותרפיה אותם עבר, המשיך התובע להתלונן על כאבים בלתי פוסקים בצוואר ובכתף ימין.

כך גם החל לסבול מנוירופתיה בכף רגל ימין ופנה לבדיקה על ידי נוירולוג אשר מצא בבדיקתו הפרעה בתחושה בפיזור של שורש L5 עם פרסטזיות בכף רגל ימין, והעריך כי מדובר בכאבים נוירופתיים והמליץ על שימוש בליריקה.

במקביל בשל מצבו הרגשי עבר התובע טיפולי CBT ו כן טופל באופן פרטי אצל פסיכיאטר אשר המליץ על נטילת טרזודיל, קלונקס וסרנדה.

לאור אופי פגיעותיו של התובע מונו לצורך הערכת נכותו הרפואית, שלושה מומחים רפואיים כמפורט לעיל.

בתחום האורתופדי

פרופ' אלי שטיינברג המציא לצדדים את חוות דעתו ביום 13.6.16. בבדיקתו את התובע ביום 9.11.15, מצא כי קיימת רגישות מעל שרירי הצוואר והגב העליון עם הקרנה לשכמה הימנית; דלדול של שרירי חגורת הכתף הימנית; הגבלה קלה בכל מרכיבי התנועה בעמוד השדרה הצווארי; רגישות בקדמת הכתף הימנית; רגישות מותנית תחתונה; רגישות מעל העכוז השמאלי; בעכוז השמאלי שקע רוחבי בעומק של 1 ס"מ ואורך 10 ס"מ; לסג שלילי; הגבלה קלה בתנועת הכפיפה, היישור והצידוד של עמוד שדרה מותני; נוירולוגית התחושה שמורה אך מלווה ברגישות יתר בחלק האחורי של הברך השמאלית עם הקרנה לאורך החלק האחורי של השוק.

המומחה קבע בחוות דעתו כי : "בתאונה הנדונה נפגע התובע בגבו עם מעורבות גרמית של החוליות הצוואריות והמותניות ושברים בצלעות. ממצאים מעין אלו מעידים על פגיעה בעוצמה מאוד גבוהה. נגרם נזק לרקמות הגרמיות וגם לרקמה הרכה, כאשר הפגיעה ברקמה הגרמית והשברים בחוליות הצוואריות והמותניות התחברו. אולם, הנזק המוסף ברקמה הרכה גורם להצטלקויות והגבלות עתידיות בתנועה. עדות לפגיעה הנרחבת היא הנזק שנגרם גם לרקמות העצביות של עה"ש הצווארי והמותני. בנוסף לחבלה בעה"ש, בעת הנפילה נגרם גם נזק לכתף הימנית, כאשר על פי ממצאי הבדיקה הקלינית ובדיקת התהודה המגנטית קיים נזק במעטפת מפרק הכתף הימנית.".

נוכח ממצאיו אלה, העריך המומחה את נכותו הזמנית של התובע בשיעור של 100% לתקופה של 3 חודשים מיום התאונה, לאחר מכן בשיעור של 50% לתקופה של עוד 6 חודשים והחל מיום 5.6.15 העריך את נכותו הצמיתה בשיעורים כדלקמן:

בגין השבר בחוליה הצווארית C7- 5% לפי סעיף 37 (8) א' למבחני הנכות שמכוח תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1965 (להלן: "מבחני הנכות").

בגין הגבלה בתנועות עמ"ש צווארי - 10% לפי סעיף 37 (5) א' למבחני הנכות.

בגין הגבלה בתנועות עמ"ש מותני- 7% לפי סעיף 37 (7) א' למבחני הנכות.

בגין הנזק בכתף הימנית - 5% לפי סעיף מותאם 35 (1) ב' למבחני הנכות.

סה"כ קבע המומחה נכות רפואית אורתופדית משוקללת בשיעור של 24.5%.

המומחה התייחס בחוות דעתו גם למצבו התפקודי של התובע וקבע כי נוכח מוגבלויותיו תוצאת התאונה, התובע יתקשה בפעולות הדורשות מאמץ גופני, הרמת משאות כבדים, קושי בהליכה או בעמידה ממושכת או עבודה ממושכת בישיבה. עוד קבע כי התובע זקוק לטיפול פיסיקלי ותרופות לשיכוך כאבים.

למומחה נשלחו שאלות הבהרה על ידי התובע, אולם המומחה לא מצא לשנות מקביעותיו.

המומחה זומן לחקירה על חוות דעתו על ידי הנתבעים.

במסגרת חקירתו התבקש המומחה להתייחס לממצאים שעלו מתוך סרטי המעקב שבוצעו אחר התובע ביום 29.3.19. במסגרת אותו מעקב נצפה התובע כשהוא יוצא מביתו לבדו בבגדי ספורט ונוסע ברכב אל חניית פארק אזורי שהם. שם במשך מספר דקות נצפה מתארגן לריצה, כאשר בין לבין הוא לוקח ומוציא מתא המטען ומהמושב האחורי ציוד, תוך שהוא מתכופף ומזדקף, מזיז את צווארו ומנער את שתי ידיו בחופשיות וללא מגבלות תנועה הנראות לעין.

בהמשך, מצטרפים לתובע שני בחורים צעירים ממנו, ותוך כדי שהם מדברים, התובע חגר למותניו חגורת ריצה עליה היו 4 בקבוקי מים מלאים.

בשעה 8:30 התובע ושני חבריו החלו בריצה קלה על האספלט, אל עבר הכניסה לשביל ישראל ובהמשך עברו לריצת שטח, על מצע כורכר לא יציב. כעבור כשעתיים, שבו התובע וחבריו מהריצה. התובע הגיע אל רכבו ובמשך מספר דקות נצפה כשהוא מחליף בגדים ונעליים, תוך שהוא מרים את שתי ידיו מעל גובה הכתפיים, מניע את ידיו בחופשיות, מתכופף, מזיז את צווארו לכל הכיוונים, בחופשיות וללא כל מגבלות תנועה נראות לעין.

לאחר שהמומחה צפה בסרטוני המעקב הוא הסביר כי מבחינת הכתף, הוא קבע נכות לפי סעיף של פגיעה בתוך הכתף ולא לפי סעיף שמתייחס לטווח התנועה, כאשר פגיעה בתוך הכתף יכול שתביא בעתיד לכאבים ולשחיקה מואצת של הכתף;

מבחינת השבר בחוליה C7 הסביר כי אין בסרט משמעות ביחס לקביעת הנכות בגין עצם קיומו של השבר בחוליה;

לגבי התנועה בעמוד השדרה הצווארי הסביר כי בבדיקתו הקלינית את התובע הוא מצא הגבלה בכל הטווחים, בעוד שמצפייה בסרט קשה מאוד לאמוד את טווחי התנועה. המומחה העיד כי התובע אינו נכה לגמרי ואישר כי התובע יכול לרוץ עם אותה הגבלה בטווחי התנועה שמצא.

בהמשך חקירתו העיד כי המקום היחיד שמעלה התלבטות לכאורה הוא בקטע שבו נראית התנועה של ההתכופפות בתוך הרכב, שכן בבדיקתו מצא הגבלה בכפיפה ביישור ובצידוד, אולם מעיון בסרט המעקב, נוכח העובדה כי כל הכפיפות היו ברכב, הסביר כי לא ניתן לדעת בבירור אם התובע נכנס ונשען על יד אחת. לכן קבע כי הוא לא משנה דבר מבחינת הבדיקה הקלינית שלו, אך מבחינת התפקודיות, השאיר את ההכרעה לבית המשפט (ראה עמ' 58- 59 לפרוטוקול).

בהמשך חקירתו אישר המומחה כי אם במועד בדיקתו הוא היה רואה את התובע רץ, הוא היה מבקש לבדוק אותו בשנית ואף אישר שיש שיפור בתפקוד של התובע. המומחה אישר כי אין לתובע קושי בהליכה, אך לגבי הישיבה הסביר כי בתנוחת ישיבה הלחץ על עמוד השדרה הוא הכי גבוה, יותר מאשר בהליכה ובריצה . לכן יכול להיות שיש לתובע קושי בישיבה ממושכת (ראה עמ' 60 לפרוטוקול).

בסיכומיהם לא חלקו הצדדים על קביעת הנכות הרפואית, אלא שלטענת הנתבעים בסיכומים, לאור תשובותיו של המומחה אין ספק כי נכותו האורתופדית של התובע אינה תפקודית בכלל ובעיסוקו של התובע בפרט.

משכך, ראיתי לקבוע כי נכותו הרפואית האורתופדית המשוקללת של התובע הינה בשיעור של 24.5%.

בתחום הנוירולוגי

ד"ר אילן בלט, המומחה בתחום הנוירולוגי, בדק את התובע ביום 7.1.16. בבדיקתו מצא כי התובע מוסר את תולדות אירוע התאונה בצורה שוטפת ורהוטה, ללא סימן להפרעה קוגניטיבית; עצבי הגולגולת תקינים; תנועות עיניים תקינות ללא ניסטגמוס; בגפיים עליונות ותחתונות אין דלדול שרירים; טונוס שרירים תקין; כוח השרירים תקין; זריזות תקינה; החזרים גידיים בארבע גפיים תקינים וסימטריים; החזרי אכילס חלשים; תגובות פלנטריות פלקסוריות תקינות ; מבחן הרמת רגל ישרה תקין; מדווח על ירידה קלה ותחושת קור בכף רגל ימין בחלק המדיאלי; תחושה ירודה למגע, דקירה וקור בצד האחורי של ברך שמאל; תחושה בשאר אזורי הגוף תקינה; תפקודי מוחון תקינים; מבחן רומברג תקין; הליכה ללא צניחת כף הרגל או תבנית נוירולוגית חולנית אחרת; הליכת טנדם תקינה.

המומחה קבע כי כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בעיקר בבית החזה ובבטן, אך נגרמו גם זעזוע מוח ופגיעה בעמוד השדרה הצווארי והמותני ובאגן.

המומחה קבע כי חבלת הראש הקלה גרמה להפרעה קלה אך חולפת בריכוז ובזיכרון ש לא הותירה נכות. כך גם החבלה בעמוד השדרה הצווארי לא הותירה נכות נוירולוגית.

המומחה ציין כי הממצאים הכרוניים הקלים שנמצאו בגפיים העליונות בבדיקת EMG מיום 31.10.14, אינם מהווים נכות וככל הנראה גם אינם קשורים לתאונה.

המומחה ציין כי תלונותיו של התובע היום מבחינה נוירולוגית כוללות תחושת בע ירה בכף רגל ימין, כאב נוירופתי עם תחושה לא נעימה באזור זה בגינה הוא מטופל תרופתית בליריקה, נמלול ותחושה לא נעימה במשטח האחורי של רגל שמאל מאחורי הברך.

לאור תלונותיו של התובע וממצאי בדיקתו, העריך המומחה את נכותו של התובע, בגין הפגיעה השורשית מותנית קלה, בשיעור של 5% לפי סעיף 32 (1)(א)(I) חלקי למבחני הנכות.

למומחה נשלחו שאלות הבהרה על ידי התובע במסגרתן התבקש, בין היתר, להסביר כיצד באו לידי ביטוי ב קביעת הנכות הירידה בתחושות בשתי הגפיים התחתונות וכן תלונות על תחושת בעירה בכף רגל ימין עם כאב נוירופטי. כן התבקש להתייחס לנזק התפקודי וההשלכה על הנכות של הכאב הנוירופטי. עוד התבקש להסביר מדוע לא נכון להעניק לתובע נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 32(1)(א)( I) למבחני הנכות, זאת לאור העובדה כי מדובר בפגיעה בשורשים ובעצבים היקפיים בצורה קלה.

במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה השיב המומחה כי הממצאים הנוירולוגיים הינם תחושתיים בלבד, קלים מאוד, חלקיים ומוגבלים לאזורים מצומצמים מאוד וחסרי משמעות תפקודית. כך שההתייחסות אליהם, על ידי ב"כ התובע, בשאלות ההבהרה כ"ירידה בתחושות בשתי הגפיים התחתונות", הינה מוגזמת ומטעה. הוא הסביר כי קבע את אחוזי הנכות יותר עקב הכאב הנלווה להפרעה התחושתית, מאשר עקב הירידה הקלה בתחושה, אשר אין לה השפעה תפקודית.
המומחה השיב כי בענייננו הכאב הנוירופתי אותו תיאר התובע מתאים לדרגת נכות של5% ולא יותר. ב אשר להצעה להעניק נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 32(1)(א)(I) למבחני הנכות, השיב כי אין מדובר בענייננו בשיתוק חלקי של העצב הסיאטי ולכן מצא להתאים את הסעיף לענייננו ולהעניק רק 5% נכות.

המומחה זומן לחקירה על חוות דעתו על ידי התובע.

בחקירתו אישר המומחה כי התלבט בחוות דעתו למצוא את הסעיף שמתאים לפגיעתו של התובע (ראה עמ' 28 לפרוטוקול), אך כאשר הציעה לו ב"כ התובע לעשות שימוש בסעיף 32(1)(א)(I) למבחני הנכות בשלמותו ולא באופן חלקי , ולהעניק לתובע 10% נכות, השיב כי חלק ניכר ממרכיב הכאב קשור לפגיעות האורתופדיות הגרמיות שהן מעמוד השדרה הצווארי ועד לצלעות וחוליות וזיזים רוחביים שאינם גורמים לנזק נוירולוגי כלשהו. הוא הסביר כי הסעיף שבו הוא השתמש התייחס לשיתוק חלקי של העצב הסיאטי, בעוד שבענייננו כלל לא מדובר בשיתוק. לשיטתו, במקרה דנן אנו עוסקים מבחינה נוירולוגית בפגיעה תחושתית מסוימת קלה ובמרכיב של כאב שמתייחס לאותה פגיעה תחושתית קלה. הנכות נקבעה בגין הכאבים שמקורם בפגיעה הנוירולוגית ולא אחרת (ראה עמ' 29 לפרוטוקול).

לשאלת בית המשפט האם שקלל באותה פגיעה נוירולוגית של הפרעת התחושה גם את הכאב שיכול להשפיע על התפקוד, השיב כי קבע את אחוזי הנכות יותר עקב הכאב בגלל הפגיעה התחושתית מאשר עקב עצם הירידה התחושתית הקלה שאין לה משמעות תפקודית. הוא הסביר כי התסמינים עליהם מתלונן התובע, אינם קבועים והם מופיעים רק במצבים מסוימים ובתנוחות מסוימות. לכן לשיטתו אחוז הנכות שקבע מתאים לענייננו. (ראה עמ' 30 לפרוטוקול).

בהמשך חקירתו התבקש המומחה להתייחס לנכויותיו הזמניות של התובע ואישר כי בתקופה של חודש עד חודשיים לאחר התאונה הוא היה מעריך את נכותו של התובע בשיעור של 10%. (ראה עמ' 34 לפרוטוקול).

התובע בסיכומיו טען כי בתשובותיו של המומחה בחקירתו הי יתה מגמתיות. זאת בהתעקשותו שלא להכיר בנכות רפואית משמעותית יותר, בפגיעה העצבית שנגרמה לו, הן באופן מובהק מיד לאחר התאונ ה והן בשל התלונות הנוירולוגיות על תחושת השריפה ברגל והפגיעה העצבית ב- L5 שיכלה להתאים גם לנכות בשיעור של 10% לפי סעיף 32(1)(א)( I) למבחני הנכות.

עוד טען התובע כי בנסיבות העניין היה מקום ל קבוע אחוזי נכות גבוהים יותר משניתנו על ידי המומחה והעובדה שהתובע בחר להמשיך הלאה ולשקם את עצמו, חרף סבלו, כאביו וההפרעה התחושתית ממנה הוא סובל, לא צריכה להיזקף לחובתו . להיפך , היא מחזקת את המסקנה כי נכותו של התובע כתוצאה מהכאבים גבוהה יותר, שכן במסגרת עבודתו הוא נדרש לישיבה ממושכת המעצימה את כאביו.

לאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה, בתשובותיו לשאלות ההבהרה, שמעתי את עדותו ועיינתי בטענות התובע, לא מצאתי לשנות מקביעתו של המומחה.

המומחה הסביר ונימק בהרחבה ובבהירות את קביעתו. אין בידי לקבל את טענת התובע כי עדותו של המומחה הייתה מגמתית. הסיבה להתעקשותו של המומחה על קביעת הנכות נבעה אך ורק מהסיבה כי לשיטתו במקרה זה אנו עוסקים מבחינה נוירולוגית בפגיעה תחושתית קלה ובמרכיב של כאב שמתייחס לאותה פגיעה תחושתית קלה. כך גם הבהיר המומחה כי אין מקום להעריך את נכותו של התובע בשיעור של 10% לפי סעיף 32(1)(א)(I) למבחני הנכות בשלמותו, שכן בענייננו אין מדובר בשיתוק כלל. רצונו של התובע לייחס לו סימפטומים שלא קיימים וחזרתו על השאלות בוורסיות שונות, אין בה כדי ללמד על מגמתיות של המומחה .

לאור דבריי אלה, אני קובעת כי נכותו הרפואית הנוירולוגית של התובע הינה בשיעור של 5%.
בתחום הנפשי

ד"ר נח גונן, המומחה בתחום הנפשי, בדק את התובע ביום 9.4.17, והמציא לצדדים את חוות דעתו ביום 9.8.17. בחוות דעתו הוא קובע כי התובע נחבל בתאונה באופן רב מערכתי כולל חבלת ראש, אובדן הכרה ואמנזיה אנטרו-רטרו-גראדית. הוא קובע כי כתוצאה מהתאונה התובע התקשה להתמודד עם הפציעה והשלכותיה: איבוד העצמאות והיותו נטל על אחרים; חרדה; הנמכת סף הגירוי וסימפטומים דיכאוניים.

המומחה ציין כי בשנה הראשונה שלאחר התאונה התובע הדגים אינקומפטנטיות נרחבת. בהמשך חל שיפור פיזי אך עדיין נותרו מוגבלויות פיזיות לגביהן התפתחה תובנה שלא יחלפו וכי הוא לא יוכל בעתיד לעשות כל שירצה , כשם שהיה בעבר.

המומחה קבע כי האבחנה התואמת את מצבו של התובע היא הפרעת הסתגלות.

הוא העריך את נכותו הנפשית הזמנית של התובע, למשך שנה מיום האירוע , בשיעור של 15% לפי סעיף 34 (ב)(2)- 34(ב)(3) למבחני הנכות . החל מיום 5.9.15 , לאור השיפור במצבו , העריך את נכותו הנפשית הצמיתה בשיעור של 8%.

המומחה קבע כי אין לצפות להחמרה במצבו של התובע ואף ציין כי ייתכן שיפור, בכפוף לשיפור תפקודי.

בנוסף קבע כי נוכח העובדה שהתובע אינו נמצא במעקב פסיכיאטרי ראוי, קשה להעריך אם עדיין קיים צורך בטיפול תרופתי אם לאו. כאשר להערכתו ניתן להפסיק את הטיפול התרופתי ואף אין התוויה לחידוש הטיפול הפסיכותרפי.

עוד קבע המומחה כי אין תקופות אי כושר מסיבות פסיכיאטריות למעט ימים ספורים עם שובו להכרה, עת היה התובע דלירנטי ובלבולי.

המומחה זומן לחקירה על חוות דעתו על ידי התובע והוא לא מצא לשנות מקביעותיו.

המומחה הסביר כי העריך את נכותו של התובע בהתאם למסמכים שהוצגו בפניו ובהתאם לבדיקתו הקלינית את התובע.

הוא העיד כי התובע דיווח על שיפור בסימפטומים הרפואיים, הסימפטומים החרדתיים דעכו כולם, מצב הרוח השתפר וגם ההפרעות בשינה. מנגד הוא ציין כי נשארו סימפטומים דיכאוניים פעילים כדוגמת ירידה בעניין, אנהדוניה ודימוי עצמי נמוך . לכן לשיטתו אין כאן החלמה מלאה. הוא ציין כי קיימת פגיעה תפקודית אבל היא לא באותה עוצמה ובאותו היקף כפי שהייתה בהתחלה (ראה עמ' 55 לפרוטוקול).

התובע בסיכומיו טען כי המומחה קיפח אותו בקביעתו, שכן מאז התאונה הוא סובל מחרדות, חוסר שינה, אנהדוניה והוא מטופל בהקשר זה.

התובע בסיכומיו לא ביקש לשנות את שיעור הנכות הרפואית שנקבע על ידי המומחה, אך ביקש להתייחס לקביעותיו של המומחה במסגרת הדיון של הנכות התפקודית.

למעשה לא חלקו הצדדים על קביעת הנכות הרפואית שקבע המומחה . משכך, מצאתי לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע בתחום הנפשי הינה בשיעור של 8%.

לאור כל זאת, סה"כ נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה בשיעור של 34%.

הנכות התפקודית

טענות התובע:

נכותו התפקודית של התובע גבוהה בצורה ניכרת מנכותו הרפואית. פגיעותיו תוצאת התאונה שינו כליל את שגרת חייו, תפקודו ואפשרויות השתכרותו.

עובר לתאונה היה התובע אדם בריא לחלוטין, אנרגטי, משפחתי, חדור מוטיבציה ומלא חדוות חיים. התובע תפקד באופן מלא ללא כל מגבלות, סייע בניהול משק הבית ובטיפול בילדיו, התנייד וביצע פעילות יומיומית וכל זאת ללא כל עזרה.

עובר לתאונה עבד התובע במשרה בכירה ביותר, שימש כמנכ"ל חברת ביו-טק, והרוויח מעל לשילוש השכר הממוצע במשק.

במסגרת עבודתו נדרש לטוס באופן מוגבר בטיסות טראנס אטלנטיות ולבצע "רוד- שואו".

במסגרת תפקידו היה עליו לגייס כספים ולאור אופי תפקידו נדרש ליכולות וכישורים חברתיים ברמה גבוהה.

לאור פגיעותיו בתאונה, הכישורים שנדרשו ממנו לצורך מילוי תפקידו נפגעו.

גרסתו חוזקה על ידי העדים מטעמו, אשר פרט לאשתו, העדים האחרים אינם בעלי אינטרס או עניין בתוצאות ההליך.

קביעתו של המומחה בתחום האורתופדי, לפיה בישיבה ממושכת מופעל הלחץ הכי גבוה על עמוד השדרה (עמ' 60 לפרוטוקול), מחזקת ומקבעת את טענותיו בדבר נכותו התפקודית והפגיעה בכושר השתכרותו.

המומחה בתחום הנפשי לא התייחס בקביעת נכותו למרכיב הכאב ממנו סובל התובע, בייחוד בעת ישיבה ממושכת, דבר המשפיע באופן ישיר על נכותו התפקודית ומחזק את הפגיעה בדימוי העצמי, בביטחונו העצמי, ביכולת להוביל שינויים ולהניע מהלכים הנדרשים מעצם עיסוקו, גורם לו להסחת דעת ולתחושת "כישלון" והעדר יכולת.

כמו כן ד"ר גונן לא נתן דעתו לחוסר המוטיבציה אשר מאפיין את התובע לאחר התאונה הן לאור הכאבים מהם הוא סובל, המשפיעים בצורה ישירה על היכולות שלו במסגרת עבודתו, הן לאור הירידה בביטחון העצמי ובתחושת הערך העצמי של התובע אשר ממנכ"ל "כל יכול" הפך ל"צל של עצמו".

קביעתו של ד"ר גונן מקפחת את התובע שכן נכותו התפקודית גבוהה הרבה יותר מהנכות הרפואית שנקבעה בתחום זה.

הנתבעים שלחו חוקרים רבים בניסיון ל"הלך אימים" על התובע, אולם התובע נותר נאמן לעצמו ולאורחות חייו ולא ניסה מעולם להסתיר או להאדיר את מצבו. אכן התובע מבצע פעילות ספורטיבית בזמנו החופשי, התובע יכול להזיז את אבריו והוא איננו משותק וגם לא טען אחרת. אך כמובן שהתובע מאוד מוגבל ביכולתו הספורטיבית לעומת העבר. התובע מבצע פעילות ספורטיבית למען בריאותו ולצורך שיקומו. יחד עם זאת, בכל הנוגע למסגרת עבודתו, קשה לו מאוד לבצע את הנדרש.

טענות הנתבעים

בהסתמך על הראיות, ברור כי לא נותרה לתובע נכות הפוגעת בתפקודו בכלל ובכושר השתכרותו בפרט.

החברה בה עבד התובע, מחייבת ניהול מוקפד ומדוקדק ואין שום סיכוי שבעלי המניות של החברה, אשר משקיעים בה סכומים של מיליוני דולרים, וחברי הדירקטוריון אשר האחריות למצב החברה מוטלת על כתפיהם, יתנו לחברה להיות מנוהלת על ידי מנכ"ל מוגבל בתפקודו, בוודאי לא ברמת המגבלות הדרמטית הנטענת על ידי התובע.

התובע חזר לעבודתו תקופה קצרה לאחר התאונה, המשיך ושימש כמנכ"ל החברה משך חמש שנים ללא כל דופי וללא כל עדות למגבלות או בעיות כלשהן בתפקוד.

התנהגותו, אורח חייו, עבודתו הרצופה כמנכ"ל בחברה, תכיפות נסיעותיו לחו"ל, עיסוקו הרב בספורט, עריכת קניות לבית, נהיגה וכו' והעובדה כי אין אף תלונה או עדות מצד מנהליו או עמיתיו לקיומה של מגבלה כלשהי בביצוע עבודתו או בכלל, כל אלה מעידים כאלף עדים כי תפקודו של התובע הוא ברמה גבוהה, אינו נופל מתפקודו לפני התאונה ובוודאי שאיננו נופל מתפקודו של אדם סביר הדומה לו.

בשיעור הנכות אשר קבע המומחה בתחום האורתופדי לתובע בשנת 2016 חל שינוי משמעותי.

עיון בתמונות, שצולמו במעקבים אחר התובע , אינן מצריכות כל ידע אורתופדי כדי לקבוע כי לא רק שהתובע אינו סובל מהמגבלות להן הוא טוען, אלא שתפקודו גבוה מהרמה המקובלת לבני גילו.

הנכות הנוירולוגית שנקבעה לתובע, חופפת לנכותו האורתופדית ולא ניתן לייחס לה תפקודיות כלל.

באשר לנכות בתחום הנפשי אין מדובר בנכות תפקודית כפי שהעיד המומחה הן בחוות דעתו והן בחקירתו.

גם אם לתובע נותרה נכות רפואית, הרי שבפועל נוכח יכולת התפקוד הגבוהה של התובע, כפי שהוכחה בראיות באופן חד משמעי, אין באותה נכות כדי לפגוע בכושר תפקודו או בכושר השתכרותו כמנכ"ל ואין מקום לחישובים אקטואריים.

ככל שייפסק פיצוי לעתיד, הרי שבמקרה זה מתאים כי ייפסק סכום גלובלי כלשהו.

דיון

69. עובר לתאונה עבד התובע כמנכ"ל חברת ביו-טק (להלן: "החברה") והרוויח מעל לשילוש השכר הממוצע במשק. בנוסף כיהן כדירקטור בחברת ד.פ בע"מ.

70. במסגרת תצהירו פירט התובע את השפעתה של התאונה על תפקודו בכלל ועל עבודתו בפרט:

לדבריו עד למועד התאונה מילא את תפקידו כמנכ"ל החברה בצורה מלאה ותקינה, נהג להגיע למשרדי החברה מדי יום ולעבוד מספר רב של שעות, טס רבות לחו"ל, התאפיין במוטיבציה גבוהה מאוד, נחשב לאדם א מביציוזי ו"בלתי ניתן לעצירה", דחף וקידם פרוייקטים, היה נחוש ותחרותי (ראה סעיפים 5- 8, 11, 35 ו- 40 לתצהיר התובע).

71. התובע הסביר כי בעקבות התאונה נגרם לו נזק בלתי הפיך וקשה ביותר, אשר שינה את חייו והפך אותו "לשבר כלי של ממש". הוא העיד כי חרף המאמצים, הבדיקות הרבות והטיפולים האינטנסיביים שביצע, הרגישות והכאבים העזים בצוואר, כמו גם הכאבים העזים והנוקשות בכתף ימין, לא פסקו; טווח התנועות של הצוואר והכתף מוגבלים; מעבר ל פגיעה האסתטית בישבנו, הוא מתקשה מאוד בישיבה; סובל מתחושה מוזרה באחורי ברך שמאל, תחושה המובילה לקושי ואי נוחות בלבישת מכנסיים ארוכים, דבר המשפיע על התאמת בגדיו לעבודה, לפגישות ולאירועים; סובל מנוירופתיה ומתחושת "שריפה" בכף רגל ובשוק ימין; סובל מבעיית זיכרון לטווח הקצר, מחרדות, סחרחורות, בלבול, עייפות מוגברת, בעיות שינה, חוסר סבלנות, חוסר ריכוז, קושי בקבלת החלטות ומתנודות קיצוניות במצב הרוח.

התובע העיד כי הוא נעדר מעבודתו למשך 3 חודשים, כאשר בתקופה זו נכנס בנעליו חברו מר ד.ק.

72. בהמשך, עם שובו לחברה בחודש דצמבר 2014, מצבו לא אפשר לו לעבוד כפי שעבד בעבר ולכן תחילה עבד רק יום בשבוע, בהדרגה עבר ליומיים בשבוע בהמשך, בהתאם להמלצת רופא תעסוקתי ורופא שיקום חזר לעבוד בחצי משרה, כ- 4 שעות ביום בלבד וביום 5.4.20, כפי שעולה מנספח יא' לתוספת לתיק המוצגים של התובע, הוא סיים את עבודתו בחברה.

73. התובע הסביר כי יכולתו לשמש כמנכ"ל בחברה הושפעה בצורה דרמטית כתוצאה מהתאונה. כך למשל העיד כי יכולת ההתמדה והריכוז שלו נפגעו בצורה משמעותית וכי הוא מתקשה בקבלת החלטות ובארגון ובתכנון נתונים. בנוסף העיד כי הוא אינו מסוגל לטוס לחו"ל בתכיפות הנדרשת ממנכ"ל בשל הקושי הפיזי הכרוך בכך, דבר שמשפיע ישירות על יכולותיו. כך גם אינו מסוגל לעמוד בדרישות התפקיד, אשר מצריכות ממנו נסיעות ממקום למקום, עבודה מול מחשב, שבמהותה נעשית תוך ישיבה ממושכת במהלך היום.

התובע קשר את ההתדרדרות במצבה הכלכלי של החברה לתפקודו הלקוי בעקבות התאונה.

בנוגע לעבודתו כדירקטור בחברת ד.פ בע"מ העיד כי הוא נאלץ בעקבות התאונה לצמצם את משרתו, שכן נבצר ממנו להמשיך ולהגיע לפגישות הדירקטוריון ובלית ברירה נאלץ לפעמים לבצע פגישות טלפוניות, אך לא שולם לו על כך אותו שכר שקיבל כאשר הגיע פיזית לפגישות.

74. בנוגע להשפעתה של התאונה על תפקודו בביתו העיד כי מאז התאונה הנטל המכריע לקיום עבודות הבית מוטל בעיקרו על אשתו, אשר מתחזקת את משק הבית כמעט בגפה. (ראה סעיפים 10-11, 14, 26- 28 ו- 40 לתצהיר התובע).

75. בחקירתו בבית המשפט חזר התובע על עדותו כפי שעלתה בתצהירו. התובע העיד כי עובר לתאונה, במסגרת תפקידו כמנכ"ל החברה, הוא היה טס רבות לחו"ל ומבצע במשך שבוע עד שבועיים "רוד- שואו", היינו נסיעה מעיר לעיר, מפגישה לפגישה במטרה לגייס כספים. לדבריו, לאחר התאונה, הוא לא הצליח לבצע רוד- שואו, שכן מעבר לעניין הפיזי זה לוקח הרבה אנרגיה שאין לו ומצריך ריכוז לזמן רב לפעמים מבוקר ועד ערב. לכן לטענתו החברה לא הצליחה לגייס כספים, דבר שהוביל את החברה להפסדים ולאיבוד ערכה.(ראה עמ' 19 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו הכחיש את טענת הנתבעים כי ההחלטה על ההפחתה בהיקף משרתו לא היתה קשורה למצבו הרפואי, אלא היתה קשורה למצבה של החברה (ראה עמ' 20 לפרוטוקול).

77. בהמשך חקירתו הוצגו לתובע התמונות מתוך המעקבים שבוצעו אחריו. התובע אישר כי הוא יוצא לריצות ארוכות, מטייל עם כלבו, הולך לקאנטרי מספר פעמים בשבוע, מרים את יד ימין מעל לכתף לצורך פתיחת השער בביתו או לצורך סגירת תא המטען של רכבו ועורך קניות, אך טען כי אין בכך ללמד על הקושי שלו בביצוע הפעולות הללו. (ראה עמ' 22 לפרוטוקול).

78. לצורך הוכחת השפעתה של התאונה על תפקודו של התובע הוזמנו למתן עדות שני חברים של התובע ואשתו.

79. מר ד.ק, חברו של התובע במקום עבודתו, העיד בתצהירו כי עד לתאונה בה נפגע התובע, התובע היה אדם בעל מוטיבציה גבוהה, בעל יכולות התמדה גבוהות, דוחף ומקדם פרויקטים וממש בלתי ניתן לעצירה. בעוד שלאחר התאונה, חלו תמורות ברורות ומשמעותיות בהתנהלותו ובהתנהגותו.

מר ד.ק. סיפר כי התובע חזר לעבודה בצורה הדרגתית, כאשר בתחילה עבד יום בשבוע, בהמשך מספר ימים בודדים בשבוע, משך כארבע שעות עבודה בכל פעם , ועד שהגיע לעבוד בחצי משרה. לדבריו המוטיבציה של התובע נפגעה, יכולות ההתמדה והריכוז שלו אינן כשהיו קודם לכן, התובע איבד את הפוקוס ונהפך חסר סבלנות כלפי הסובבים אותו. כל אלה לדבריו לא אפיינו את התובע קודם לתאונה, אשר היה צפוי לו עתיד מזהיר. (ראה סעיפים 5-6, 9- 10 לתצהירו של מר ד.ק.).

מר א.ב., חברו של התובע לפעילויות הספורט, העיד בתצהירו כי עובר לתאונה נהג להיפגש עם התובע, לרכיבות אופניים, מספר פעמים בכל שבוע, אולם כיום, נוכח פגיעתו, התובע אינו מסוגל להצטרף אליו לרכיבות על האופניים ולמעשה הוא חדל מכך לחלוטין. הוא העיד כי הפעילות הספורטיבית שהתובע יכול לעשות היום היא מוגבלת, וכוללת לכל היותר ריצה קלה לזמן קצר וקצוב, ובהמשך העיד על ההבדל בין התובע, כפי שהיה עובר לתאונה: אדם מצליח ומוכשר, חכם ומהיר מחשבה, בעל כושר גופני מצוין, בנוי לתלפיות ומוקף בחברים, לבין התובע כפי שהוא היום, לאחר התאונה: בעל קשיים פיזיים וכמי שסביבתו נדרשת לגלות סבלנות רבה כלפיו בכל אינטראקציה (ראה סעיפים 9- 11 לתצהירו של מר א.ב.).

בחקירתו בבית המשפט אישר מר א.ב. כי היום הוא והתובע נפגשים פעם עד פעמיים בשבוע לצורך ריצה שנמשכת כשעה עד שעתיים, אך העיד כי לא כל הזמן הם רצים ובחלק מהזמן הם הולכים והסביר כי הריצות אליהן הוא יוצא עם התובע היום הן לצרכי בריאות, קצרות, בלי לחץ ובלי מאמץ גבוה, והן אינן קרובות למה שהתובע היה מסוגל לעשות עובר לתאונה (ראה עמ' 10 לפרוטוקול).

אשת התובע העידה בתצהירה כי עובר לתאונה היה התובע אדם בריא לחלוטין, בשיא כושרו, אשר נהג להשתתף באופן תדיר בשלל תחרויות ספורט דוגמת: טריאתלון, מרתונים, "איש הברזל" ומירוצי שחייה שונים. היא העידה כי בטרם התאונה התובע תפקד באופן מלא וללא כל מגבלות, נהג לסייע בניהול משק הבית, בטיפול בילדים, בביצוע הקניות ובעזרה בניקיונות (ראה סעיפים 4, 13 לתצהירה של אשת התובע)

בהמשך פירטה בהרחבה את השפעתה של התאונה על תפקודו של התובע. הוא אינו מסייע בעבודות משק הבית; נדרש לעזרת בני המשפחה לסייע לו להגיע לטיפולים; אופי הבילויים של המשפחה השתנה בהתאם למוגבלויותי ו; הוא כבר אינו יוזם ודוחף לעשייה כפי שהיה בעבר; אינו מסוגל לטוס לחו"ל בתדירות שביצע עובר לתאונה; אינו מסוגל לעבוד בהיקף השעות שעבד קודם; סובל מתנודתיות רגשית ומצב רוח רע בשל מצבו הגופני. (ראה סעיפים 8, 10, 11- 17 לתצהיר אשת התובע).

בחקירתה בבית המשפט, אישרה אשת התובע כי התובע עושה ספורט, יוצא לריצה, הולך לחדר כושר, עוזר לה בקניות, ומוציא את הכלבים שלהם לסיבוב. (ראה עמ' 17 לפרוטוקול).

כאשר נשאלה מהי העזרה לה נדרש התובע, השיבה כי קשה לתובע להגיע להחלטות, וסיפרה כי היא זו אשר אחראית על כל התחזוקה של הבית והטיפול בילדים.

בהמשך נדרשה להתייחס לעניין הטיסות לחו"ל, כאשר בניגוד לאמור בתצהירה כי התובע אינו מסוגל לטוס כפי שטס בעבר (סעיפים 13 ו- 15 לתצהיר אשת התובע), עיון בדו"ח יציאות וכניסות העלה כי כבר בשנה שלאחר התאונה התובע טס יותר פעמים ממה שטס בשנת התאונה. אשת התובע העידה כי רוב הטיסות שלאחר התאונה היו לאירועים משפחתיים והתובע יכול היה לנוח ולעצור, בעוד שבטיסות לצרכי עבודה צריך מיד להיכנס למונית ולעבור מישיבה ולישיבה (ראה עמ' 18 לפרוטוקול).

אל מול עדויותיהם של התובע, אשתו וחבריו, הציגה הנתבעת מספר מעקבים אשר בוצעו אחר התובע במועדים שונים:

במסגרת מעקב מיום 22.3.19 נצפה התובע בשעה 6:16 יוצא מביתו ברכבו, ביחד עם רעייתו וילדיו כשהם מחופשים (חג פורים). הם הגיעו לשדה התעופה ונכנסו אל אולם הנכנסים. מספר דקות לאחר מכן פגשו בבתם אשר שבה ארצה. התובע ומשפחתו עמדו מספר של דקות בחניית שדה התעופה, דיברו, צחקו והצטלמו, כאשר התובע עושה פוזות למצלמה, פושט את התחפושת ונשאר לבוש בגופיה. משם הגיעו לבית קפה אכלו ושתו והמשיכו חזרה לביתם.

במסגרת מעקב מיום 29.3.19 נצפה התובע בשעה 7:14 יוצא לבדו מביתו כשהוא לבוש בבגדי ספורט ונוהג ברכב. בסמוך לשעה 7:52 הגיע התובע לחניית פארק אזורי שוהם, שם נצפה במשך מספר דקות מתארגן לריצה. תוך כדי ההתארגנות, פגש בשני בחורים צעירים ובסמוך לשעה 8:30 החלו בריצה לשביל ישראל, אשר נמשכה כשעתיים. בשעה 10:52 חזר התובע לביתו.

במסגרת מעקב מיום 3.5.19, נצפה התובע בשעה 7:11 יוצא רגלית מביתו כאשר הוא לבוש בבגדי ספורט, בהמשך הוא נפגש עם חבריו והחל לרוץ איתם אל עבר הפרדסים. לאחר כשעה וחצי, בסמוך לשעה 8:42, נצפו התובע וחבריו חוזרים בריצה. התובע נפרד מחבריו וחזר לביתו.

בסמוך לשעה 9:04 נצפה התובע יוצא שוב את ביתו עם אשתו. השניים צעדו יחדיו כאשר התובע נכנס אל בית מאפה רכש חלות ובהמשך נפרד מאשתו אשר פנתה לעיסוקיה.
התובע שב לביתו, כאשר בטרם נכנס לביתו התעכב לשוחח עם אישה שחלפה ברחוב. מספר רגעים לאחר שנכנס לביתו יצא שוב לטייל עם כלבו במשך כחצי שעה.

במסגרת מעקב מיום 10.5.19 נצפה התובע בשעה 7:11 יוצא מביתו לבוש בגדי ספורט וצועד ברחוב עד שנפגש עם שתי חברות. התובע נצפה מבצע מתיחות ומתחיל בריצה עם שתי החברות עד שפנו לתוך הפרדסים. כשעתיים לאחר מכן, בשעה 9:11 חזר התובע לביתו. בשעה 9:22, נצפה התובע יוצא עם כלבו לטיול אשר ערך כחצי שעה.

במסגרת מעקב מיום 19.8.19, נצפה התובע בשעה 6:57 יוצא את ביתו בבגדי ספורט, נכנס לרכב ומתחיל בנסיעה. כעבור כחמש דקות מגיע לקאנטרי, מחנה את רכבו והולך בצעידה מהירה לקאנטרי. בשעה 10:05 יוצא התובע מהקאנטרי, ונוסע חזרה לביתו. בהמשך, בשעה 10:41 י וצא התובע מביתו ביחד עם אשתו ובתו ונוסע איתן לפנסיון כלבים. לאחר השתהות קצרה במקום הם ממשיכים בנסיעה לסופרמרקט ואז מסתיים המעקב.

במסגרת מעקב מיום 25.8.19, נצפה התובע בשעה 6:50, יוצא את ביתו ברגל לכיוון בית הכנסת. בסמוך לשעה 7:30 הוא יוצא מבית הכנסת וחוזר לביתו. מספר דקות ספורות לאחר מכן הוא יוצא מביתו לבוש בגדי ספורט קצרים ומטייל עם כלבו וחוזר בשעה 8:00.

במסגרת מעקב מיום 23.12.19, נצפה התובע בשעה 7:59 כשהוא יוצא מביתו עם כלבו ובמשך כעשר דקות מטייל עם כלבו ברחבי השכונה. כמה דקות לאחר חזרתו לביתו, יוצא התובע בשנית כשהוא נוהג ברכב. לאחר נסיעה של כמה מאות מטרים, החנה את רכבו ויצא רגלית בהליכה מהירה ולעיתים בריצה קלה אל עבר הקאנטרי, עלה במדרגות ונכנס לקאנטרי. בסמוך לשעה 10:33 יצא מהקאנטרי וחזר אל רכבו ומשם נסע לסופר מרקט וערך קניות . בסמוך לשעה 11:14 נצפה יוצא מהסופר עם עגלה עמוסת קניות, אותה דחף ללא כל קושי, הגיע לרכבו והחל להעמיס את השקיות לתוך תא המטען, עזב את המקום וחזר לביתו.

במסגרת מעקב מיום 5.6.20, נצפה התובע בשעה 7:22 כשהוא יוצא את ביתו ביחד עם אשתו ובתו להליכה / ריצה ברחובות השכונה. בדרכם חזרה נכנס התובע למכולת השכונתית וקנה שתי תבניות ביצים. בהמשך בשעה 8:30 נצפה התובע יוצא לטיול בן חצי שעה בשכונה עם הכלב. בשעה 9:29 עוזב התובע את ביתו ברכבו ונוסע לקאנטרי. בשעה 10:57 חוזר אל רכבו ונוסע לביתו.

לא בכדי פירטתי את תלונות התובע ועדיו על הפגיעה בתפקודו למול המעקבים שבוצעו אחר התובע. מתוך עיון במעקבים ניתן היה לראות כי למעשה התובע מבצע פעולות ללא כל מגבלה. התובע מבצע פעילות ספורטיבית אינטנסיבית, יוצא לריצות, מטייל עם כלביו, נוהג ברכבו, עורך קניות לביתו, מתעמל בחדר כושר וכו'. כל זאת ללא שניתן היה להבחין באיזה שהוא קושי או מגבלה.

מתוך עיון במעקבים התרשמתי כי פגיעתו של התובע אינה כצעקתה. גם אם אני מקבלת שהתובע לא יכול לשוב לאותה פעילות ספורטיבית מאומצת שביצע עובר לתאונה הרי שלצורך בחינת מידת הפגיעה בכושר התפקוד בחיי היום-יום אין בנכויותיו הרפואיות כדי להגבילו בתפקודו כפי שניסה לתאר. מעיון במעקבים ניתן להתרשם כי התובע מנהל שגרת חיים רגילה לחלוטין וללא כל מגבלה.

בכל הנוגע להשפעתה של התאונה על תפקודו של התובע בעבודתו ועל הקשר בין מצבה הכלכלי של החברה לבין מצבו הרפואי של התובע, העיד מר ש.ש, אשר משמש היום כדירקטור בחברה ולקראת סוף שנת 2015 עד 2017 היה יו"ר פעיל של החברה.

מר ש.ש. זומן לחקירה על הסכם ה העסקה של החברה עם התובע מיום 3.8.17. בחקירתו אישר כי בשנת 2017, כאשר הדירקטוריון החליט להפחית את היקף המשרה של התובע מ- 70% ל- 50% משרה , לא היה זה בגלל פגיעתו של התובע בתאונה, אלא בגלל נסיבות שקשורות בצרכי החברה עצמה . הוא העיד כי למיטב זכרונו התובע קיבל אופציות כפיצוי על ההפחתה של היקף המשרה ( ראה עמ' 36 לפרוטוקול).

בהמשך עדותו אישר כי מצבה של החברה לא נבע אך ורק מתפקודו או אי תפקודו של התובע, אלא ממספר סיבות נוספות כמו למשל: מצב השוק, מצב הפטנט והעובדה שמשקיעים פוטנציאליים לא אהבו שתרופה אחרת נכשלה בעבר. (ראה עמ' 39 לפרוטוקול).

בנוסף, גם המומחה בתחום האורתופדי, אישר בחקירתו כי חל שינוי משמעותי בתפקודו של התובע ממועד בדיקתו אותו בשנת 2016 ועד למועד חקירתו בשנת 2020 אז הוצגו לו סרטוני המעקב שבוצעו אחר התובע.

המומחה אישר בחקירתו כי יש שיפור בתפקודו של התובע והותיר לבית המשפט את ההכרעה בשאלת מידת תפקודו של התובע.

עוד ראיתי להתייחס גם לטענתו של התובע ואשתו בנוגע לקושי שלו לבצע טיסות לחו"ל כפי שביצע בעבר, זאת נוכח הקושי שלו בישיבה. מתוך תעודת עובד ציבור בדבר כניסות ויציאות מהארץ של התובע , הוכח כי למעשה לאחר התאונה ממשיך התובע לצאת מהארץ מספר רב של פעמים. גם אם אקבל את טענת אשת התובע כי יש הבדל בין טיסה לארה"ב שנעשית לצורך נסיעה משפחתית לבין נסיעה לארה"ב שנעשית לצרכי עבודה, הרי שהוכח שהתובע מסוגל לעבור טיסה כזו ונדמה שניתן היה ליצור תנאים שבהם היה יכול לנוח עובר לתחילת הפגישות או ביניהן.

מנגד, אין ספק כי לאחר התאונה התובע לא חזר לתפקד בעבודתו כפי שתפקד בעבר. התובע צמצם את היקף משרתו ל- 50%, כאשר לצורך מילוי תפקידו נשכרו שרותיהם הן של מר ד.ק והן של מר ש.ש (ראה עדותו של מר ש.ש. בעמ' 36 לפרוטוקול).

המומחה בתחום הנפשי אישר בחקירתו כי מצב רוחו וקשיי השינה של התובע השתפרו אך לא הדיכאון ואישר כי יש פגיעה תפקודית, אך היא לא באותה עוצמה ובאותו היקף כפי שהיה בתחילה (ראה עמ' 55 לפרוטוקול).

בשוקלי את כל אלה ובעיקר נוכח עיסוקו של התובע, מצאתי לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה משמעותית מנכותו הרפואית. לא מצאתי פגיעה תפקודית בעלת משמעות ביכולת לבצע את מטלות משק הבית כפי שעלה מן הסרטונים.

באשר לשיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות הרי שהיא נמוכה מזו הרפואית וכפי שניתן יהיה ללמוד להלן, אין בהפחתה בשיעור ההשתכרות כדי ללמד שהיא נובעת אך ורק בשל הפגיעה בתאונה.

בסיס השכר

טענותיו של התובע בעניין בסיס השכר נסמכו על חוות דעתו של רו"ח פייגנבוים אשר קבע בחוות דעתו כי בתקופה שלאחר התאונה ועד לחודש ינואר 2019, בסיס השכר של התובע עמד על סך של 40,000 ₪, והחל מחודש ינואר 2019 ועד הגיעו של התובע לגיל 67, מצא להעמיד את בסיס השכר של התובע על סך של 52,159 ₪ לחודש.

95. לטענתו בהתאם לע"א 252/86 יצחק גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 4.7.91 מפי כבוד השופט ברק (להלן: "עניין גולדפרב"), יש לחשב את נזקו של התובע בגין הפסדי השתכרותו בפועל , בשני שלבים: בשלב הראשון, יש לחשב את נזקו בגין הפגיעה בכושר השתכרותו כהפרש בין שכרו החל ממועד התאונה (בגין משרה חלקית) לבין השכר אשר היה משולם לו בגין משרה מלאה בה היה מועסק, אילולא התאונה. בשלב השני, יש לחשב את נזקו מהיעדר האפשרות להשביח את שכרו.

96. לטענת הנתבעים הוראות החוק באשר לתקרת השילוש השכר הממוצע במשק ידועות, ובענייננו יש לחשב את הפסדי השכר של התובע לפי הפגיעה התפקודית הנובעת מהתאונה מתוך שילוש השכר הממוצע במשק.

97. הנתבעים מפנים בסיכומים לת.א (י-ם) 24237-02-15 פלונית נ' אלמוני וחברת 'הפול', ניתן ביום 12.8.20 מפי כב' השופט דראל (להלן: "עניין פלונית"), בו נקבע כי בשים לב להטיית הנתונים בשל משבר הקורונה ולמען אחידות הפסיקה, יש לערוך חישוב על פי שכר ממוצע במשק בשיעור ברוטו של 10,650 ₪.

לשיטתה, בהתאם לפסק דין זה שילוש השכר הממוצע במשק הינו בסך של 31,950 ₪ ברוטו, שהם 24,000 ₪ נטו במעוגל נטו .

דיון

98. אין מחלוקת בין הצדדים כי עובר לתאונה השתכר התובע מעל לשילוש השכר הממוצע במשק.

אין בידי לקבל את חישוביו של התובע לפיהם הביא בחשבון בסיס שכר העולה על שילוש השכר הממוצע במשק.

100. בסעיף 4(א)(1) לחוק נקבע כי:
"(1) בחישוב הפיצויים בשל אבדן השתכרות ואבדן כושר השתכרות לא תובא בחשבון הכנסה העולה על שילוש השכר הממוצע במשק (להלן – הכנסה מרבית); היה שיעור אבדן השתכרותו ואבדן כושר השתכרותו של הנפגע פחות ממאה אחוזים. תופחת גם ההכנסה המרבית שתובא בחשבון בחישוב הפיצויים, בשיעור שבו פחת ממאה אחוזים;
לענין פסקה זו, "השכר הממוצע במשק" – השכר הממוצע במשק לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או השכר הממוצע, כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח 1968, כפי שהם ערב קביעת הפיצוי, הכל לפי הגבוה יותר".

באשר לפרשנות שיש ליתן לסע' זה בחוק, נפסק בעניין גולדפרב:

"על רקע הוראה זו דעתי הינה, כי שגתה הערכאה הראשונה בגישתה לחישוב הפסד ההשתכרות. אין זה נכון לקבוע, כי בחישוב הפיצויים להם זכאי ניזוק בגין אובדן ההשתכרות מחליף הנתון של שילוש ההכנסה הממוצעת במשק את הנתון של ההשתכרות לולא התאונה. הקביעה הנכונה הינה, כי בחישוב הפיצויים להם זכאי ניזוק אין להעניק פיצוי מעבר להכנסה העולה על שילוש השכר הממוצע במשק. טול ניזוק, שנכותו התפקודית היא 50% ואשר הכנסתו לפני התאונה ולאחריה עולה על שילוש השכר הממוצע במשק. על פי שיטתה של הערכאה הראשונה לא יזכה ניזוק זה לכל פיצוי, שכן תחת נתוני ההשתכרות שלו לולא התאונה יבוא שילוש השכר הממוצע במשק, ועל בסיס הנחה זו לא נגרם לאותו ניזוק כל נזק. תוצאה זו שגויה היא. ניזוק זה זכאי לפיצוי, אך פיצוי זה לא יעלה על 50% משילוש השכר הממוצע במשק (ראה דברי השופט גולדברג בע"א 395/81 [1], בעמ' 541). הנה כי כן, הנתון של שילוש השכר הממוצע במשק אינו יוצר נתון עליון, המחליף בצורה פיקטיבית את ההכנסה האמיתית של הניזוק. הנתון של שילוש השכר הממוצע במשק נכנס לפעולה לאחר שנקבע ההפסד האמיתי של הניזוק על בסיס השתכרותו לולא התאונה ולאחריה, והוא משמש אמת מידה להכנסה, שאחוזים ממנה – אחוזי הנכות התפקודית שנקבעה לניזוק – נפסקו כפיצוי. אמת הדבר, כפי שעולה מלשונו של סעיף 4(א)(1) ל חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שילוש השכר הממוצע במשק הוא נתון שיש לקחתו בחשבון לענין השכר, אך מכאן לא נובע שהוא מחליף בכל חישוב את השכר האמיתי.
הגישה הפרשנית עליה נתמכת גישתי עולה כאמור מלשונו של סעיף 4(א)(1) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כפי ניסוחו בעת התאונה. היא נתמכת בתיקון שנעשה לחוק לאחר התאונה (חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5), תשמ"ה-1985 ושבא להבהיר את ההסדר הראוי".

אין בידי ללמוד את אשר מבקש התובע ללמוד מקביעתו של השופט ברק בעניין גולדפרב. השופט ברק קבע בצורה חד משמעית כי הנתון של שילוש השכר הממוצע במשק הוא המדד לחישוב הפיצויים וכי לא ניתן לפסוק פיצוי בגין הפסדי השתכרות מעבר לתקרת השילוש. הנתון של ההכנסה בפועל הינו נתון משמעותי לצורך הכרעה בשאלת הגריעה מכושר ההשתכרות, אולם לאחר שנקבע שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, יש לחזור ולהציב במשוואה את הנתון של שילוש השכר הממוצע במשק ומכאן לגזור את גובה הפיצוי.

לאור דברים אלו ובהתאם להוראות הדין והפסיקה, בסיס השכר אשר יובא בחשבון לצורך פסיקת הפיצויים הינו שילוש השכר הממוצע במשק.

102. מקובלת עליי טענת הנתבעים כי יש לחשב את השכר הממוצע במשק בהתאם לקביעתו של השופט דראל בעניין פלונית שכן הוראת סעיף 2 לחוק השכר הממוצע (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א-2020 (ס"ח 2891 מיום 29.12.20) קובעת:

"בשנת הכספים 2021 יקראו את ההגדרה "השכר הממוצע במשק" שבסעיף 4(א)(1) סיפה לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, כך שבמקום "ערב קביעת הפיצוי" יבוא "ביום ד' בניסן התש"ף (29 במרס 2020)"."
103. משמעות של הוראה זו היא שעד לסוף שנת 2021 חישוב הפסדי השכר בתיקים המתנהלים מכוח החוק, שהיו מבוססים על השכר הממוצע במשק, לא יחושבו לפי השכר הממוצע לישראלים ועובדים זרים כפי שפורסם על ידי הלמ"ס ערב מתן פסק-הדין אלא לפי השכר שפורסם ביום 29.3.2020.

104. בהתאם להוראה זו ולנתוני הלמ"ס, השכר הממוצע במשק הינו בסך של 10,591 ₪ ברוטו. שילוש השכר הינו בסך של 31,773 ₪. בניכוי מס עומד בסיס השכר על סך של 24,300 ₪ במעוגל.

הפסדי השתכרות לעבר

לטענת התובע בהתאם לקביעתו של רו"ח פייגנבוים בחוות דעתו, יש לפסוק פיצוי בגין הפסדי השתכרותו בעבר סך של 1,709,510 ₪.

106. לטענת הנתבעים אין שום הבדל בתעסוקתו של התובע לפני ואחרי התאונה.לטענתם מעבר לשלושת החודשים הסמוכים לתאונה , עבד התובע בהיקף המשרה כנדרש על פי משימות החברה ולא פחות מכך.

107. לטענתם מעיון בחוות הדעת של רו"ח הגב' סבאג, עדויותיהם של חברי הדירקטוריון מר ש.ש. ומר ד.ת ואף עדותו של מר ד.ק, עולה כי בשנים 2015- 2016 היתה בחברה התקדמות ופעילות, נרשם גיוס הון של 4 מיליון דולר, נרשמו הישגים ודירקטוריון החברה החליט ב- 28.4.15 לתת מענק, אופציות ושאר הטבות לתובע.

היחלשות החברה בהמשך וההפסדים שלה בשנים שלאחר מכן, לא מיוחסים ולא קשורים ליכולותיו ולתפקודיו של התובע.

108. לטענתם אין כל אינדיקציה לכך שהתובע עבד רק בהיקף השעות המופיע בתלוש. מעמדו של התובע כמנכ"ל החברה איפשר לו לקבוע מה יירשם בתלוש השכר ואין כל חשיבות לסיבה בגללה נרשמו כך הדברים. וגם אם התובע עבד רק את כמות השעות המופיעות בתלושי השכר, אין כל קשר בין הפחתת השעות למגבלות הקשורות לנזקי התאונה.

109. לטענתם, בהתאם לקביעת המומחה בתחום האורתופדי, יש לפסוק לתובע פיצוי מלא לתקופה בת שלושה חודשים לאחר התאונה, לאחר מכן ולתקופה בת שישה חודשים פיצוי בשיעור של 50% והחל מיוני 2015, אין לפסוק פיצוי, שכן לשיטתם לא נגרם לתובע כל הפסד שכר כתוצאה מהתאונה.

110. הנתבעים מעמידים את הפיצוי על סך של 144,000 ₪.

דיון

111. לצורך הוכחת הפסדי ההשתכרות של התובע, המציא התובע את חוות דעתו של רו"ח פייגנבוים.

112. רו"ח פייגנבוים קבע בחוות דעתו כי הנזק שנגרם לתובע בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות, כתוצאה מאירוע התאונה, נובע מחד, מחוסר האפשרות להיות מועסק במשרה מלאה ולכן אמד את ההפרש בין שכרו של התובע, החל ממועד התאונה (בגין משרה חלקית) לבין השכר אשר היה משולם לו בגין משרה מלאה בה היה מועסק, אילולא נקלע לתאונה וכשירותו לא היתה נפגעת.
ובנוסף קבע כי נגרם לתובע נזק נוסף, אשר נובע משינויי שכר אשר חלו בענף בו פועלות חברות, דוגמת זו בה הוא הועסק , ואשר אילולא התרחשה התאונה, התובע יכול היה להנות מהם, ואמד את הנזק בהתאם.

113. בחקירתו בבית המשפט הסביר רו"ח פייגנבוים כי השאלה עליה נדרש להשיב במסגרת חוות דעתו היא מהו הנזק הכספי שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה. לכן הוא לא מצא להתייחס בחוות הדעת למצבה של החברה. הוא אישר כי סקר את תלושי השכר של התובע מלפני התאונה ועד לחודש ינואר 2019 כאשר ההפרש שלקח כבסיס לחישוב הפסדי השכר של התובע הינו ההפרש במשכורות הברוטו, והביא בחשבון אך ורק את רכיב השכר ולא את ההטבות. המומחה אישר כי לא התחשב במגבלת השכר שעל פי החוק ואישר כי לא ידע כי בשנת 2015 היתה בחברה הפחתה בשיעור של 10% מהשכר הבסיסי, מבלי קשר להיקף השעות (ראה עמ' 12 לפרוטוקול).

בהמשך חקירתו אישר גם כי לא הביא בחשבון בונוס שקיבל התובע בשנת 2015 בסך של 218,900 ₪.(ראה עמ' 13 לפרוטוקול).

114. חישוביו של רו"ח פייגנבוים בחוות הדעת מתעלמים מהוראות החוק והפסיקה באשר לתקרת שילוש השכר הממוצע במשק. מעבר לכך, חוות הדעת מעלה קשיים: המומחה לא הביא בחשבון, במסגרת חישוביו, את ההטבות שקיבל התובע בין אם במניות, באופציות ובבונוסים. רכיבים אלו הינם רלוונטיים ביותר לצורך קביעת הפסד ההשתכרות; המומחה לא ידע על ההפחתה בשכר שנעשתה בחברה בשנת 2015, מבלי קשר לתאונה של התובע אלא בשל מצבה של החברה; המומחה לא בחן את מצבה הכלכלי של החברה.

115. לאור כל אלה, לא ניתן לקבל את הקביעות שבחוות הדעת של רו"ח פייגנבוים או את דרך חישוביו.

116. אל מול חוות דעת רו"ח פייגנבוים, המציאו הנתבעים את חוות הדעת של רו"ח הגב' סבאג.

117. רו"ח הגב' סבאג סקרה את מצבה של החברה ואת תנאי העסקתו של התובע עם החברה. היא קבעה בחוות דעתה כי תנאי העסקתו של התובע עם החברה לא הושפעו או הסתיימו בעקבות אירוע התאונה . במשך תקופת העסקתו אישר דירקטוריון החברה לתובע תמריצים הוניים ובמזומן, בהתא ם להוראות שנקבעו במסגרתם. היא קבעה כי הירידה בהיקף המשרה במה לך חודש אוגוסט 2017 ל- 50%, הינה כתוצאה ישירה של מצבה הפיננסי של החברה, כוונותיה והצהרותיה, כפי שיושמו בפועל, והן: לצמצם בעלויות החברה עד לגיוס מקורות הון שיתמכו בהמשך פעילותה העיסקית.

118. בחקירתה בבית המשפט אישרה רו"ח הגב' סבאג כי לאחר התאונה עבר התובע לעבוד בהיקף משרה חלקית (ראה עמ' 44 לפרוטוקול). היא אישרה כי עד לשנת 2017 לא היו שינויים במספר העובדים שהועסקו במשרה מלאה ורק בשנת 2017 ראתה ירידה משמעותית במספר העובדים שמועסקים בהיקף משרה מלאה. הפרשנות שנתנה לכך היתה הצהרת הנהלת החברה ורצונם לצמצם בעלויות.

בהמשך חקירתה התבקשה להסביר את העובדה כי מתוך עיון בתלושי השכר של התובע נלמד כי גם עד לשנת 2017, התובע צמצם את היקף עבודתו ב- 50% והיא השיבה כי ככל הנראה מדובר בסיטואציה שבה הדירקטוריון העריך כי באותה תקופה היקף המשרה שבו עבד התובע והתרומה שלו תואם את צרכי החברה (ראה עמ' 47 – 48 לפרוטוקול).

119. חוות הדעת של רו"ח הגב' סבאג מנתחת את מצבה של החברה. היא אינה מתייחסת לכך כי בפועל מתוך עיון בתלושי השכר עולה כי לאחר התאונה, התובע צמצם את היקף משרתו לכדי 50%.

גם בחקירתה, לא ידעה להסביר את העובדה כי עד לשנת 2017, כאשר מחד גיסא לדבריה היתה בחברה פעילות אקטיבית, הרי שמאידך גיסא התובע צמצם את היקף עבודתו ב- 50%. היא הניחה כי ככל הנראה מדובר בסיטואציה שבה הדירקטוריון העריך כי באותה תקופה היקף המשרה שבו עבד התובע והתרומה שלו תואם את צרכי החברה.

120. אין בידי לקבל את קביעתה של רו"ח הגב' סבאג בחוות דעתה כי תנאי העסקתו של התובע לא הושפעו כלל כתוצאה מהתאונה, כאשר מתוך עיון בתלושי השכר אשר הומצאו לעיוני, ניתן להיווכח כי לאחר התאונה צימצם התובע את היקף משרתו ב- 50%. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם ממצבה של החברה וההחלטות שהתקבלו במהלך השנים שלאחר התאונה. לצורך הכרעה בשאלת ההפסדים של התובע לא ניתן להתעלם גם ובעיקר מעדותו של מר ש.ש, אשר העיד כי ההחלטה להוריד את היקף משרתו של התובע בשנת 2017 ל- 50% לא נבעה משיקולים הקשורים בתובע, אלא נבעה משיקולים כלכליים של החברה (ראה עמ' 36- 37 לפרוטוקול).

121. לאור כל האמור, לא ניתן לטעמי לערוך חישוב אריתמטי של ההפסדים ונכון להעריכם על דרך החישוב הגלובלי.

122. לצורך חישוב הפסדי עבר ראיתי להביא בחשבון כי במשך 3 חודשים ועד לחודש דצמבר 2014 התובע לא עבד. משכך עמד הפסדו על 73,000 ₪ בקירוב.

החל מחודש דצמבר 2014 ועד לחודש אוגוסט 2017 עבד התובע בהיקפי משרה שונים. כאמור לא מצאתי שקיצוץ בהיקפי המשרה נבע רק מהפגיעה בתאונה אלא גם ממצבה של החברה. בהמשך, יכול היה בנתונים שקבעתי לחפש לו עבודה אחרת. עבודה בתחומים שהתובע עוסק בהם אינה תמיד רציפה ולא תמיד עומדת באותו שיעור שכר. לגיל יש משמעות בסוג זה של תפקידים וככל שהוא עולה, קשה יותר למצוא עבודה. לא השתכנעתי כי התובע עשה מאמצים של ממש למצוא ולו תעסוקה חדשה לאחר תום עבודתו בחברה ומכל מקום נכותו אינה מצדיקה קביעה כי אינו כשיר לכל עבודה.

123. לאור כל האמור לעיל, ראיתי להעמיד את שיעור הפסדי השכר של התובע בעבר על –470,000 ₪.

הפסדי השתכרות בעתיד

124. התובע בן 56.6 שנים ונותרו לו עוד 10.6 שנים עד הגיעו לגיל פרישה (67). כאמור קבעתי כי כי השפעת הנכות של התובע על יכולת ההשתכרות שלו נופלת משיעור נכותו הרפואית בהרבה. על כן, גם ברכיב אובדן השתכרות בעתיד ראיתי להביא בחשבון סכום גלובלי כשבסיס השכר הוא 24,300 ₪.

125. על כן ראיתי להעמיד את שיעור הפסדי השכר של התובע בעתיד על – 600,000 ₪.

הפסדי פנסיה

126. נוכח החובה שבחוק להפריש עבור עובד סכומים לצורך קרן פנסיה ובהתאם לפסיקה הנוהגת, ראיתי לפסוק סך של - 130,000 ₪ במעוגל בגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים.

הוצאות בגין טיפולים רפואיים

טענות התובע

127. התובע נזקק לאשפוזים ממושכים ולאחר מכן לביקורים רבים בקופת החולים.

128. לתובע נגרמו ותגרמנה הוצאות רפואיות מרובות כתוצאה מהתאונה.

129. התובע נשא בעלות ביקורים אצל רופאים מומחים, טיפולים פרא רפואיים אינטנסיביים, טיפולי פיזיותרפיה אשר נערכו על בסיס שבועי לאחר התאונה ועדיין נערכים, טיפול פסיכיאטרי, טיפולי רפואה משלימה, ריפוי בעיסוק. בנוסף נזקק לסיוע במשככי כאבים במהלך כל התקופה.

130. חלק ניכר מהטיפולים, הבדיקות והתרופות אינו מסובסד על ידי חוק בריאות ממלכתי ואינו נכלל בסל הבריאות.

131. התובע מעריך את הפיצוי באב נזק זה על בסיס הוצאה חודשית לעבר בסך של 1,500 ₪ ולעתיד בסך של 2,000 ₪ ועותר לפיצוי גלובלי בסך של 732,000 ₪.

טענות הנתבעים

132. התובע זכאי לסל בריאות חינמי רחב ביותר לרבות החזרים בגין השתתפויות עצמיות והיטלים בגין טיפולים רפואיים שבסל, הנובעים מהתאונה.

133. לא היתה כל תרופה או בדיקה שביקש התובע לקבל ושקופת החולים סירבה להעניק לו.

134. אף אחד מהמומחים לא סבר כי התובע זקוק לתרופה או לטיפול רפואי, שלא נמצא בסל התרופות.

135. לפי מסמכי התובע ותיקו הרפואי, הוא לא פנה, לא ביקש ולא ביצע כל טיפול פיזיותרפי בקופת החולים מעבר לשנת 2015.

136. יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 4,600 ₪ בלבד.

דיון

137. בהתאם לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), תשס"ט – 2009, התובע זכאי לקבלת מלוא הוצאותיו הרפואיות, במסגרת סל הבריאות, מכוח חברותו בקופת החולים.

138. התובע צירף לראיותיו קבלות בגין רכישת תרופות, טיפולי פיזיותרפיה, טיפולי CBT, התייעצויות עם מומחים, טיפולי הידרותרפיה וכו'.

139. מקובלת עלי טענת הנתבעים לפיה התובע לא הוכיח כי פנה לקופת החולים בה הוא חבר לצורך קבלת טיפול רפואי או החזר בגין רכישת תרופה וכי הוא סורב על ידה.

140. יחד עם זאת אין להתעלם מכך כי לאור פגיעותיו של התובע הוא נדרש לשימוש בתרופות נוגדות דיכאון וכאב. כך גם אין חולק כי לפחות בתקופה שסמוכה לתאונה נדרש התובע לקבלת טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וטיפולים נפשיים רבים, כאשר קופת החולים לא מכסה כמות בלתי מוגבלת של טיפולים.

141. בנסיבות העניין מצאתי לפסוק פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 70,000 ₪.

הוצאות ניידות

טענות התובע

142. לתובע קיים צורך מיוחד להוצאות נסיעה וניידות בגין נסיעות לטיפולים רפואיים ופרא רפואיים להם נזקק ויזדקק בעתיד, לרבות נסיעות מיוחדות באמצעות שירותי מוניות להן נזקק התובע תדיר עקב נכותו ומגבלותיו התפקודיות, אשר מאופיינות בקושי בישיבה ממושכת ובכאבים.

143. לתובע אושר על ידי משרד התחבורה תו נכה.

144. יש לפסוק פיצוי לפי הוצאה חודשית מוגברת בסך של 1,500 ₪ לחודש לעבר ולעתיד ובסך גלובלי של 576,000 ₪.

טענות הנתבעים

145. לא רק שהתובע אינו מוגבל בניידות אלא שיכולותיו המוטוריות וכושר הניידות שלו הינם ברמה גבוהה משל אדם ממוצע בגילו, והתובע איננו זכאי לכל פיצוי בראש נזק זה.

146. לתובע ולאשתו רכב חברה צמוד שכל הוצאותיו על המעסיק וגם מסיבה זו לא נגרמו לו כל הוצאות עודפות של ניידות כתוצאה מהתאונה.

147. התובע לא הוכיח כל הוצאה הקשורה לנסיעה או לטיפול.

דיון

148. סביר בעיני כי בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה ובעיקר בתקופה בה היה התובע מצוי באשפוז ובשיקום בבית לוינשטייין, הוא ובני משפחתו נדרשו להוצאות נסיעה וחניה מוגברות.

149. כך גם מצאתי להביא בחשבון את קביעותיו של המומחה בתחום האורתופדי אשר מצא לקבוע את נכויותיו הזמניות של התובע בשיעור של 100% למשך 3 חודשים מיום התאונה ובשיעור של 50% לתקופה נוספת בת שישה חודשים.

150. בהמשך, לאור הממצאים שעלו מהמעקבים שבוצעו אחר התובע, ניתן להתרשם כי התובע אינו מוגבל כלל בניידות. התובע מבצע פעילות ספורטיבית אינטנסיבית, הוא רץ, הולך ונוהג לכל מקום ללא כל מגבלה או קושי.

כמו כן איני סבורה כי התובע נדרש להוצאות ניידות מוגברות בעתיד זולת לטיפולים רפואיים שאינם אינטנסיביים בשנים האחרונות. העובדה שהמוסד לביטוח לאומי מצא לאשר לתובע תו נכה אינה מתיישבת עם קביעות המומחים שבפניי.

151. בשוקלי את כל אלה, מצאתי לפסוק פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 30,000 ₪.

עזרת צד ג'

טענות התובע

152. לאחר התאונה נזקק התובע לסיוע בפעולות היומיום הבסיסיות.

153. התובע זקוק ויזדקק בעתיד לעזרת צד ג' בהיקף משמעותי, שכן בשל נכותו הוא אינו מסוגל לבצע מטלות יומיומיות בהן טיפול במשק הבית, פעולות ניקיון, תיקונים, נשיאת משאות כבדי משקל ועוד.

154. בחודשים הסמוכים לתאונה, לאור מצבו, הוא נזקק לעזרת קרובים מוגברת. יש להעמיד את הפיצוי על בסיס 5,000 ₪ לשלושת החודשים הראשונים וכן על 3,000 ₪ בגין העזרה שניתנה לו עד לחזרתו לשגרה.

155. בשל מגבלותיו והעדר היכולת להרמת משאות, יזדקק התובע לעזרה במטלות הבית באופן תמידי. כאשר יש לפסוק פיצוי על בסיס הוצאה חודשית בסך של 2,000 ₪ לחודש.

156. יש לפסוק פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסך של 783,000 ₪.

טענות הנתבעים

157. פגיעתו של התובע בתאונה לא הצריכה ולא הצדיקה עזרת צד ג' למעט אולי בתקופה קצרה ביותר בסמוך לקרות התאונה.

158. בשום שלב לא נשכרה עזרה בשכר והעזרה שהושטה לתובע, אם בכלל, ניתנה לו על ידי בני משפחתו, ללא כל תמורה וללא ציפייה לתמורה.

159. הנכויות שנקבעו על ידי המומחים הרפואיים אינן מקימות צורך בעזרה.

160. הוכח כי התובע נמצא בכושר מעולה וכי הוא אינו נזקק לעזרה.

161. לפנים משורת הדין מוצע פיצוי בגין עזרת צד ג' בשלושת החודשים הסמוכים לתאונה בסך של 10,000 ₪.

דיון

162. סביר בעיניי, כי במהלך תשעת החודשים שלאחר התאונה, כאשר בהתאם לקביעת פרופ' שטיינברג, סבל התובע מנכויות אורתופדיות זמניות גבוהות, אשתו סייעה לו באופן החורג מהעזרה המצופה מבן משפחה. מכאן שיש לפסוק פיצוי בגין תקופה זו.

163. בהמשך, הנכויות הרפואיות שנקבעו על ידי המומחים, אינן מצדיקות את העזרה לה טוען התובע כאשר אף מעיון במעקבים שבוצעו אחר התובע ניתן להתרשם כי מוגבלויותיו אינן כפי שהוא טוען וכי למעשה הוא אינו נדרש לעזרה בביצוע פעולות היום-יום.

164. יחד עם זאת וחרף הצגת סרטוני המעקבים למומחה בתחום האורתופדי, לא מצא האחרון לחזור בו לחלוטין מממצאיו לפיהם קיימת פגיעה בכתף, בעמוד שדרה צווארי ומותני.

164. בשוקלי את כל אלה, מצאתי לפסוק סכום גלובלי בגין עזרת צד ג' לה נזקק ויזקק התובע ואני מעמידה אותה על - 90,000 ₪ לעבר ולעתיד.

כאב וסבל

165. התובע יליד 7.10.64. לתובע נקבעה נכות רפואית בשיעור של 34%. התובע אושפז במשך 33 ימים בגין התאונה. חישוב הפיצוי בראש נזק זה עומד על – 64,000 ₪ במעוגל.

סוף דבר

166. בטרם חתימה ראיתי לציין בצער רב כי ב"כ התובע, עו"ד דפי רוזן זינגר, הלכה לבית עולמה בטרם עת, לאחר סיום שמיעת הראיות אך בטרם ניתן פסק הדין וצר לי מאד על כך.

167. ראיתי להעמיד את הפיצוי המגיע לתובע, בגין פגיעתו בתאונה מיום 5.9.14, על סך של – 1,454,000 ₪.

168. לסכומים אלו יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21%.

169. כן זכאי התובע להוצאות משפט כנגד קבלות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל.

170. המזכירות תעביר את העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' סיוון תשפ"א, 18 מאי 2021, בהעדר הצדדים.