הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 55578-12-18

לפני
כב' השופט הבכיר (עמית) יהודה פרגו

התובעת/המשיבה:

נועה דבי סימיס
ע"י ב"כ עו"ד: עידן זהר

נגד

הנתבעים/המבקשים:

1.אפרת בלפר
2.איתי דניאל גנץ
ע"י ב"כ עו"ד: הילה קרקו

החלטה

מבוא

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 10.8.2020.

לאחר שעיינתי בבקשה ובדברי התגובה ההדדיים אני מחליט לדחות את הבקשה.

בע"א 2464/91 (ב"ש 3158/91) שמואל פלטו שרון ואח' נגד קומפני פריז'ין דה פרטיסיפסיון ואח' פד"י מה (5) 499 אומר בית המשפט מפי כב' סגן הנשיא כב' השופט מ. אלון :

"5. הכלל שנקבע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הוא, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, אך לפי תקנות 467 ו-468 רשאים בית-משפט שנתן את פסק הדין או בית המשפט שלערעור לצוות על עיכוב הביצוע. הכלל הוא איפוא, כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע כי קיים נימוק אשר יצדיק להיעתר לבקשתו (ב"ש 646/82 [1], בעמ' 18).

הלכה היא, כי בבקשה כגון זו יבחן בית-משפט שניים אלו: האחד – מה מידת הסיכויים שיש למערער להצליח בערעורו, השני – אם יהא זה מן הנמנע – או קשה מאוד – להשיב את המצב לקד מותו אם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק הדין (ב"ש 227/87 [2], בעמ' 715; ב"ש 216/89 [3], בעמ' 174).

כמו כן ישקול בית משפט את מאזן הנזקים והנוחות, את התוצאות שתיגרמנה לכל אחד מן הצדדים אם תתקבל הבקשה או תידחה, את מהות הנזקים שייגרמו ואת האפשרות לתקנם (ב"ש 396/86 [4], בעמ' 136; ב"ש 894/85 (ע"א 490/85) [5], בעמ' 531). כשכפות המאזניים מעוינות ולשני הצדדים עלול להיגרם נזק שיקשה מאוד לתקנו, אין לעכב את ביצוע פסק הדין, שהרי הכלל הוא, שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין (ב"ש 894/85 (ע"א 490/85) [5] הנ"ל; ב"ש 633/89 (ע"א 515/82) [6], בעמ' 681 ). "

בעניין הנדון;

סיכויי הערעור אינם רבים, אם בכלל;

מאזן הנזקים והנוחות הוא לקיים את פסק הדין ויפה שעה אחת קודם .

לתובעת נגרם כבר שנתיים וחצי נזק מתמשך.

לנתבעים לא נגרם עד כה נזק כלשהו. גם אם יתקבל הערעור של הנתבעים, מה שלא נראה שיש סיכוי כלשהוא לכך, לא יגרם להם כל נזק שלא ניתן לפצות עליו. נהפוך הוא, על הנתבעים יהיה להחזיר לתובעת סכומי כסף נכבדים אותם שילמה התובעת – מלוא מחיר הדירה – כתנאי לקבלת זכות בדירה.

בעניין הנדון, יש נימוק נוסף לדחיית הבקשה: שיהוי וחוסר תום לב של הנתבעים בהגשת בקשה זו היוצרים מניעות להגשתה.

תקציר פסק הדין

עסקינן בתביעה לאכיפת "חוזה מכר" שנכרת ביום 7.7.2016 בין תאודור גנץ לבין נועה דבי (התובעת) בו מכר תאודור גנץ לנועה דבי א ת דירתו ברח' בלפור 22(א) בבת-ים תמורת 800,000 ₪ (להלן: "הדירה").

בהתאם לחוות דעת שמאי המקרקעין שלום יעקב, מחיר זה תאם את שווי הדירה.

בדירה התגוררה אמו של תאודור גנץ הגב' לוטי גנץ, אשר אמורה הייתה לפנות את הדירה.

על הדירה רבצו שתי משכנתאות לטובת הבנק הבינלאומי הראשון ( להלן: "הבנק") כדי להבטיח את תשלום הלוואות אותן קיבל תאודור גנץ מהבנק.

משכנתא על סך 300,000 ₪ שנרשמה ביום 17.2.2016.

משכנתא על סך 99,000 ₪ שנרשמה ביום 30.5.2016.

להלוואות אלו נדרש תאודור גנץ לצורך מימון עסקאותיו והחזרת הלוואות אותן נטל, חלקן בשוק האפור, כפי שהעיד בנו איתי דניאל גנץ.

לצורך קבלת הלוואות אלו, נעזר תאודור גנץ ב "חברת פסגה".

ב"חברת פסגה" נעזר תאודור גנץ ב השקעותיו השונות ומימונם.

עת ביקש תאודור גנץ למכור את דירתו הוא ביקש את עזרתה של "חברת פסגה".

"חברת פסגה" - באמצעות העד ואדים דבו סקין - היא זו שהכירה וקישרה בינו לבין התובעת נועה דבי אשר נעזרה גם היא ב" חברת פסגה" בהשקעותיה.

את "חוזה המכר" בין "תאודור גנץ" והתובעת נועה דבי ערך עו"ד דן אבירם.

בהתאם ל"מכתב הכוונות" מהבנק נכון למועד החתימה על "חוזה המכר" חוב הלוואותיו של תאודור גנץ לבנק אשר המשכנתא על הדירה נועד להבטיח את החזרתו, עמד על סך של 409,608.92 ₪.

בהתאם ל"חוזה המכר":

- תאודור גנץ היה צריך לשלם את מלוא המשכנתא לבנק ו להסיר אותה כליל בתוך 10 ימי עסקים ממועד מסירת התשלום השלישי.

- תאודור גנץ אמור היה לפנות מהדירה את אמו- לוטי גנץ שהתגוררה בה.

- להעביר את הדירה לבעלות וחזקת נועה דבי כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ.

דא עקא, שעקב קשיים כלכליים לא היה מסוגל תאודור גנץ לשאת בתשלומי המשכנתא.

קושי נוסף אליו נקלע תאודור גנץ, הוא היעדר היכולת לפנות מהדירה את אמו לוטי גנץ, אם משום שלא היה לו את הכסף להעבירה לבית אבות , אם משום סירוב האם לפנות/לעזוב את הדירה .

בשל קשיים אלו, בחודש אוגוסט 2016, פנה תאודור גנץ לנועה דבי ובפיו הצעה חדשה ;

האם לוטי גנץ תמשיך להתגורר בדירה לתקופה ממושכת – מיום 2.8.2016 ועד ליום 2.8.2026 בדמי שכירות מופחתים של 1,750 ₪ במקום 3,500 ₪.

נועה דבי תשל ם את המשכנתא השוטפת שרובצת על הדירה כהשלמה לתשלום מחיר מכירת הדירה.

לנועה דבי שקנתה את הדירה להשקעה, התאימו תנאים אלו והיא קיבלה הצעה זו.

ביום 8.8.2016 נחתם "נספח להסכם מכר מתאריך 7/7/2016 הסכם הבנות" בין תאודור גנץ לבין נועה דבי ובו מופיעים התנאים א, ב, דלעיל והשינויים המתחייבים מכך (להלן: " הסכם ההבנות").

ביום 2.8.2016 נחתם "חוזה השכירות" בין נועה דבי (" המשכיר") לבין ל וטי גנץ ("השוכר") .

להבטחת תשלום דמי השכירות השוטפים ניתנו שיקים בחתימת תאודור גנץ.

(בעמ' 36 לפסק הדין מוסבר מדוע טכנית נחתם " חוזה השכירות" ביום 2.8.2016 ו"הסכם ההבנות" ביום 8.8.2016).

שלושת החוזים – "חוזה המכר" "הסכם ההבנות" ו"חוזה השכירות" – מבטאים הסכמות אלו בין הצדדים.
עד ליום 8.8.2016 – המועד בו נחתם " הסכם ההבנות" - שילמה נועה דבי לתאודור גנץ סכום של 370 אלף ₪.

לביצוע תשלומים אלו יש תיעוד מהימן.

ממועד זה – כפי המתחייב "מהסכם ההבנות" - החלה נועה דבי לשלם באופן שוטף ישירות לבנק את המשכנתא על הדירה במקום תאודור גנץ.

דא עקא, שביום 11.3.2018 ארע אירוע טרגי בו נפטרו תאודור גנץ ז"ל ואמו לוטי גנץ ז"ל.

בסעיף 10 לכתב ההגנה מפורטות נסיבות טרגיות אלו:

"10. המנוח, מר תאודור גנץ ז"ל, הלך לבית עולמו ביום 11.3.2018 בנסיבות אשר לכאורה הינן: רצח אימו ולאחר מכן התאבדותו (להלן ייקרא: "המקרה"). הסיבה שהנתבעים נוקטים בלשון "לכאורה" הינה כי החקירה המשטרתית, גם בחלוף שנה, טרם הסתיימה נוכח נסיבות אשר יתוארו בהמשך. "

עד למועד פטירתו של תאודור גנץ ז"ל שילמה התובעת נועה דבי תבדל"א באופן שוטף את כל תשלומי המשכנתא במקומו של תאודור גנץ.

בפסק הדין נאמר:

"לקראת הדיון בבית המשפט קיבלו הנתבעים את דפי החשבון של תאודור גנץ ז"ל.

בדפי חשבון הבנק של תאודור גנץ, אין תיעוד על כך שהוא שילם את המשכנתא.

נהפוך הוא; לתיק המוצגים אותו הגישו הנתבעים לבית המשפט הם צירפו הודעות מהבנק שנשלחו לתאודור גנץ על כך שהוראות הקבע שנתן מחשבונו לתשלום המשכנתא "לא כובד והוחזר מסיבה: "ביטול הוראת הקבע".

הוראות הקבע בוטלו על ידי תאודור גנץ, משום שעל פי "הסכם ההבנות" ממועד כריתתו, נועה דבי היא זו שהתחייבה לשלם את המשכנתא ואף שילמה אותה בפועל באופן שוטף עד למותו של תאודור גנץ ז"ל.

בדיון שהתקיים ב- 29.5.2019, אישר עו"ד שעיה קטן, ב"כ הבנק הבינלאומי הראשון לישראל, שעד מותו של המנוח תאודור גנץ ז"ל שולמה המשכנתא באופן סדיר ושוטף:

"היה תשלום שוטף של המשכנתא עד הפטירה. למועד זה שולם חשבון המשכנתא כשנה וחצי.".

בדיון שהתקיים ביום 23.2.2020 התייחסה לכך עו"ד קרקו ב"כ הנתבעים:

"עו"ד זוהר: יש לך דפי חשבון של המנוח,
...
עו"ד קרקו: הוא לא שילם, לא רק שאין לי דפי חשבון של המנוח שמראים שהוא שילם לי דפי חשבון שצרפתי בתיק המוצגים.
...
עו"ד קרקו: אני לא טוענת שהמנוח שילם את המשכנתא.
.....
אני קובע שהתובעת נועה דבי שילמה את התשלומים השוטפים של המשכנתא עד למותו של תאודור גנץ ז"ל. זאת, על אף ששיקים שניתנו על ידי תאודור גנץ עבור דמי השכירות לא כובדו ונועה דבי התקשתה לקבל ממנו את דמי השכירות הקבועים ב"חוזה השכירות". (עמ' 42,43)

עם פטירתם של תאודור גנץ ז"ל ואמו לוטי גנץ ז"ל, ביקשה התובעת להשלים את התחייבויותיה על פי "חוזה המכר" ו"הסכם ההבנות" הנספח לחוזה זה, כדי לקבל לידיה את מלוא הבעלות והחזקה בדירה.

בקשתה של התובעת נועה דבי לשלם את מלוא המשכנתא, נתקלה בהתנגדות של הבנק.

הבנק דרש את אישור היורשים לכך.

לא ניתן היה לקבל את אישור היורשים לכך.

המנוח תאודור גנץ ז"ל הותיר צוואה, על פיה אמו גנץ לוטי תקבל את מלוא עזבונו וככל שלא תאריך ימים, עזבונו יחולק בין מוסדות שונים ובין בת זוגתו ככל שתהיה כזו.

לילדיו – הנתבעים 1 ו-2 – הוא לא הותיר דבר בצוואה זו.

היות ותאודור גנץ ז"ל ואמו לוטי גנץ ז"ל נפטרו באותו היום ולא הייתה למנוח בת זוג טוענת,
היורשים על פי הצוואה היו אותם הגופים והמוסדות המפורטים בה.

הנתבעים לא קיבלו את צוואת אביהם והגישו לבית המשפט לענייני משפחה התנגדות לקיום צוואת אביהם תאודור גנץ ז"ל.

בפסק הדין נאמר:

"לתיק המוצגים של הנתבעים צורף "כתב כוונות" של הבנק מיום 10.4.2018 (חודש לאחר מותו של תאודור גנץ ז"ל) המופנה ל-בלפר אפרת ול-גנץ איתי דניאל ול- סימיס – דבי נועה ממנו עולה, שנכון ליום 31.3.2018 חוב המשכנתא היה 354,763 ₪.

ביום 21.5.2018, שלחה ב"כ הנתבעים מכתב לעו"ד זהר ב"כ התובעת:

"עו"ד עידן זהר שלום רב,

בהמשך להתכתבויות בינינו, ולאור העובדה כי במכתבך רשמת כי מרשתך "פועלת להסדר המשכנתא" הריני להודיעך כי מרשיי אינם מוכנים להמשיך ולאכוף את ההסכם קרי: לתת למרשתך להשלים את יתרת התמורה באמצעות ביטול המשכנתא.
.... "

בכך מנעו הנתבעים מנועה דבי את האפשרות לשלם את חוב המשכנתא, מה שהביא עמו גם לחיוב בריבית פיגורים.

בכך מנעו הנתבעים מהתובעת נועה דבי לסלק את חוב המשכנתא ולקבל לידיה את החזקה בדירה כאשר ה ם מחזיקים בידם את מפתחות הדירה. " (עמ' 44)

ביום 24.7.2018 פנתה התובעת נועה דבי פעם נוספת לבנק - באמצעות עו"ד שמחה זהר – וביקשה לשלם את חוב המשכנתא.

במכתב תשובה מיום 5.8.2018 ממשרדו של עו"ד שעיה קטן נאמר:

"לצורך קבלת מידע על ההלוואה ו/או החוב המובטח בשעבוד לטובת הבנק של הנכס שבנדון, נא להמציא ייפוי כוח בלתי חוזה מהמנוח או ייפוי כוח מיורשי המנוח".
(עמ' 45 לפסק הדין)

טיעון שחזר על עצמו בסעיפים 14, 24 לכתב ההגנה של הבנק (המצוטט בעמ' 45 לפסק הדין).

דא עקא, שהתובעת נועה דבי התקשתה לעמוד בדרישת הבנק נוכח הסכסוך ואי הבהירות של זהות היורשים של המנוח תאודור גנץ ז"ל.

ביום 11.11.2019 ניתן בבית משפט לענייני משפחה צו ירושה על פיו יורשיו של המנוח תאודור גנץ ז"ל הם ילדיו – הנתבעים 1 ו-2 אפרת בלפר ואתי דניאל גנץ יבדל"א.

מתן צו זה התאפשר, לאחר שהיורשים על פי הצוואה – המוסדות והגופים השונים – הסתלקו מהצוואה.

דא עקא הנתבעים דבקו בהתנגדותם לאפשר את השלמת ביצועו של "חוזה המכר" ורישום הזכויות בדירה ע"ש התובעת.

בהתנגדותם טענו הנתבעים, שחתימותיו של תאודור גנץ על "מסמך ההבנות" ועל המסמך המאשר קבלה במזומן של הסך 100,000 ₪, הן חתימות מזוי פות וכי התובעת הפרה את "חוזה המכר" עת לא שילמה את מלוא הכספים כפי התחייבותה על פי חוזה זה.

טענות אלו של הנתבעים נדחו כולן ע"י ביהמ"ש.

במהלך הדיון הוצגו מסמכים התומכים ומשלימים זה את זה המפריכים לחלוטין טענות אלו של הנתבעים.

עדויותיהם של התובעת נועה דבי והעד ואדים דבוסקין "מחברת פסגה" היו מהימנות על בית המשפט והתיישבו לחלוטין אם המסמכים שהוצגו.

בפסק הדין נאמר, בין השאר :

ב-מוצג ת/5 מפורטים התשלומים אותם קיבל תאודור גנץ עבור הדירה.

לכל התשלומים יש תיעוד המאשר את קבלת ע"י תאודור גנץ.

חלק מהתשלומים קיבל תאודור גנץ במזומן ואישר את קבלתם בחתימת ידו, חלק מהתשלומים בוצעו באמצעות שיקים לפקודתו וחלק מהתשלומים הוא קיבל באמצעות העברות בנקאיות לחשבונו אם על ידי נועה דבי אם באמצעות "חברת פסגה".
...
סה"כ עד שנחתם "הסכם ההבנות" שילמה נועה דבי 370,000 ₪ על חשבון מחיר רכישת הדירה." (עמ' 20)

בהתייחס לתשלום במזומן בסך 100,000 ₪ אותו קיבל תאודור גנץ נאמר , בין השאר, בפסק הדין :

"הוכח בפני, שביום 8.8.2016 במשרד "חברת פסגה קיבל תאודור גנץ לידיו במזומן 100,000 ₪ מידיו של ואדים דבוסקין.
...
מאמין אני לואדים דבוסקין שבעת שהוא מסר את הסכום במזומן לתאודור גנץ הוא חתם בפניו על ההצהרה המאשרת קבלתם וגם צולם עם הצהרה זו. ואדים דבוסקין היה גם נכון ללכת לבדיקת פוליגרף כדי להוכיח שכל שנאמר על ידו הוא אמת:

"העד: כבוד השופט אני מוכן ללכת לפוליגרף ולהעיד על זה גם, אין לי בעיה".
(עמ' 81)
פעמיים בחתימת ידו אישר תאודור גנץ קבלת סכום זה:

לראשונה ביום 8.8.2016 עת חתם על "הצהרה בדבר קבלת כספים":

"אני תאודור גנץ ת.ז. ___ מצהיר בזאת כי קיבלתי היום (8.8.2016) סך של 100,000 ₪ במזומן מנועה דבי בהמשך לעסקת המכר מתאריך 7.7.2016 תאודור גנץ".

פעם נוספת ביום 8.8.2016 עת חתם על "מסמך ההבנות" בו נאמר ב סעיף 1:

"1. הצדדים מסכימים במפורש, כי עד ליום החתימה על נספח זה היום 8.8.2016 קיבל המוכר מאת הרוכש סך של 370,000 (שלוש מאות ושבעים אלף) ₪ על חשבון מחיר תמורת הדירה".

בסכום זה כלולים גם ה-200,000 ₪ וגם ה-100,000 ₪ אותם קיבל תאודור גנץ ועוד 10,000 ₪ הלוואת המשכנתא אותה שילמה נועה דבי במקומו.

בהתייחס ל"הסכם ההבנות" נאמר, בין השאר, בפסק הדין:

"כאמור, שני ההסכמים- "הסכם ההבנות ו"חוזה השכירות" – נערכו על ידי ואדים דבוסקין ונחתמו במשרדו ב"חברת פסגה" על ידי נועה דבי, תאודור גנץ ואמו לוטי גנץ.
...
מהימנה עלי עדותו של ואדים דבוסקין ש"הסכם ההבנות" אותו הוא ערך, נחתם במשרדו ובנוכחותו על ידי נועה דבי ותאודור גנץ.

מהימנותו ואמיתותו של "הסכם ההבנות" הוכחה בפניי מכלל הראיות אשר הוצגו ונשמעו בבית המשפט.

לא היה כל צורך בהבאת עדים נוספים להוכחתו. די היה בראיות האחרות כדי להוכיח את מהימנותו ואמיתותו.

בהתאמה לנאמר ולקבוע ב"הסכם ההבנות", נחתם "חוזה שכירות בלתי מוגנת בין נועה דבי ובין לוטי גנץ אמו של תאודור גנץ שעל מהימנותו ואמיתותו אין מחלוקת.
(עמ' 32)

אלמלא "הסכם הבנות" זה, אין "חיות" ותוקף ל" חוזה השכירות" בין התובעת נועה דבי לבין לוטי גנץ.

אלמלא "הסכם ההבנות" וההתחייבות שלקחה על עצמה נועה דבי בהסכם זה לתשלום המשכנתא לבנק במקום תאודור גנץ, נועה דבי לא הייתה משלמת ישירות לבנק באופן שוטף משכנתא זו.

בפסק הדין נאמר:

"אם לא היה קשר בין "הסכם ההבנות" והסכמות שבו, לבין "חוזה השכירות" לשם מה נחתם חוזה זה שתנאיו תואמים את "הסכם ההבנות"?

אם לא "הסכם ההבנות" ותנאיו ששינו חלקים/סעיפים מסויימים ב"חוזה המכר", תאודור גנץ היה צריך לקבל כסף נוסף מנועה דבי ולא לשכור את הדירה מנועה דבי עבור אמו לוטי גנץ ולשלם לנועה דבי דמי שכירות.

ללמדך, על הקשר ההדוק בין "חוזה המכר", "הסכם ההבנות" ו-"חוזה השכירות" ועל קיומם, מהימנותם ואמינותם של כל השלושה. "
(עמ' 36)

ניסיון הנתבעים להסתמך על חוות דעת גרפולוגית הקובעת שמדובר בחתימות מזוי פות של תאודור גנץ על מסמכים אלו, נדחה על ידי ביהמ"ש.

חוות דעת זו נמצאה בלתי אמינה לחלוטין, בהיותה "לוקה בלוגיקה ובחסר מקצועי" תוך הסתמכות על הנחות יסוד שגויות שתוצאתן: "בהשערות ובמסקנות מרחיקות לכת שאין להן – במקרה הנדון – כל תימוכין ואחיזה במציאות והן ה וכחו כלא נכונות", תוך התעלמות ואי התייחסות הגרפולוגית למסמכים נוספים אותנטיים אשר נמסרו לה - שאין מחלוקת על אמיתותם ומהימנותם – אותם לא בדקה כלל הגרפולוגית, שאם היו נבדקים על ידה כפי שהתחייב היה שיעשה, יכול והיו משנים את מסקנותיה.

בנוסף, הוכח בבית המשפט, שבמסקנותיה נמצאו גם בקיעים מקצועיים מהותיים נוספים.
המבחנים על פיהם קבעה שמדובר בחתימות מזויפות ויישומם על המסמכים אותם בדקה, מצביעים דווקא על כך שמדובר בחתימות אמת ולא בחתימות מזוי פות כפי שקבעה הגרפולוגית.

הוסף לכך, שחוות דעת זו אינה מתיישבת עם שאר הראיות המהימנות שהוצגו בבית המשפטים הקשורים למסמכים אותם בדקה הגרפולוגית – לרבות מסמכים הנושאים את חתימתו של תאודור גנץ – אשר אין מחלוקת על מהימנותם ואמיתותם.

(ראה דיון בהרחבה בחוות דעת זו בעמ' 63-78 לפסק הדין).

ניתן לסכם בנאמר בפסק הדין:

"אני דוחה את טענת הנתבעים שנועה דבי הפרה חוזה/הסכם כלשהו.

נהפוך הוא, נועה דבי עשתה כיכולתה על מנת להשלים את התחייבויותיה על פי "חוזה המכר" ו"הסכם ההבנות" על מנת לקבל את הבעלות והחזקה בדירה. הנתבעים היו אלו אשר מנעו ממנה את הדבר בהתנגדותם לאפשר לה לשלם את מלוא חוב המשכנתא של תאודור גנץ ז"ל ובכך להשלים את תשלום מלוא מחיר הדירה, ובטענותיהם הנוספים - שנדחו על ידי - על זכותה לדירה זו.

התנגדות זו של הנתבעים לאפשר לתובעת נועה דבי לשלם את חוב המשכנתא ולקבל לידיה את החזקה בדירה כשהם מחזיקים במפתחות הדירה, הביאה את הבנק לפתוח בהליכים למכירת הדירה לצורך סילוק חוב המשכנתא בתיק הוצל"פ 524920-11-18. רק צו מניעה שניתן על ידי בית המשפט מנע את הדבר.

ביום 30.3.2020 השאיר בית המשפט על כנו את הצו המעכב את הליכי המימוש וכינוס הנכסים בתיק הוצל"פ 524920-11-18. " (עמ' 46)

בסיום פסק הדין נאמר :

"4. סוף דבר

אני קובע שהתובעת נועה דבי ת.ז. XXXXXX384 זכאית להירשם כבעלת הזכויות בדירת המגורים הנמצאת ברח' בלפור 22(א) בעיר בת ים והידועה כתת חלקה 10 בחלקה 89 בגוש 7146 בהתמלא התנאים הבאים:

- עד ליום 25.9.2020, על התובעת לשלם את מלוא חוב המשכנתא, כולל ריבית הפיגורים וההוצאות כפי שייקבעו בתיק ההוצל"פ אלא אם כן, תגיע להסדר אחר עם הבנק הממשכן – הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ.

לא יעשה הדבר, יהיה רשאי הבנק להמשיך בהליכים בתיק ההוצל"פ 524920-11-18 לרבות הליך מכירת הדירה לצורך תשלום מלוא חוב המשכנתא כולל ריבית הפיגורים וההוצאות כפי שייקבעו בתיק ההוצל"פ.
ביתרה שתוותר ינהג הבנק כדלקמן:

הבנק יעביר לידי התובעת את הסכום של 370,000 ₪ כשהוא נושא הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום 8.8.2016 (מועד חתימת הסכם ההבנות) ועד מועד ההחזר אליו יתווספו סכומי המשכנתא ששולמו מיום 8.8.2016 ועד יום 11.3.2018 יום מותו של תאודור גנץ ז"ל כאשר כל סכום ששולם יישא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מיום התשלום ועד ההחזר בפועל.
ברי שההחזר דלעיל תלוי בסכום שיוותר לאחר שהבנק ייפרע על מלוא המשכנתא, לרבות ריבית הפיגורים וההוצאות כפי שיקבעו בתיק ההוצל"פ. סכום ההחזר לא יעלה על הסכום שיוותר לאחר שהבנק יקבל את כל שנקבע לעיל.

ככל שתוותר יתרה נוספת, לאחר שהבנק והתובעת קיבלו את שנקבע לעיל, היא תעבור לידי היורשים – הנתבעים בלפר אפרת ואיתי דניאל גנ ץ.

אם לא תוותר יתרה להחזר לאחר ניכוי ממחיר מכירת הדירה את הסכומים אשר זכאים לנכות תחילה הבנק (ראשון) ולאחר מכן התובעת (שניה), לא יקבלו היורשים סכום כסף כלשהו.

- תסיר התובעת את חוב המשכנתא ו/או תגיע להסדר אחר עם הבנק באופן שיפטור את היורשים מתשלום המשכנתא לרבות ריבית הפיגורים, תשלם התובעת ליורשים/הנתבעים סך של 30,000 ₪ היתרה שלא שולמה על מחיר רכישת הדירה וששימש בטוחה לתשלום דמי השכירות.

סכום זה יישא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מיום 11/3/2018, הוא היום בו החזקה בדירה אמורה הייתה להימסר לתובעת עם מותם של תאודור גנץ ז"ל ולוטי גנץ ז"ל ועמו סיום "חוזה השכירות".

אמנם הנתבעים הם אלו שמנעו מן התובעת את קבלת החזקה בדירה ביום 11/3/2018 אולם ההצמדה והריבית החוקית נועדו לשמור על הערך הכספי של סכום זה."

- הנתבעים/היורשים הם אלו שמנעו מהתובעת לשלם את חוב המשכנתא על מנת לקבל לידיה את הבעלות והחזקה בדירה.

אשר על כן, על הנתבעים לשלם את ריבית הפיגורים.

ככל שהתובעת תשלם את מלוא המשכנתא כולל ריבית הפיגורים ו/או תגיע עם הבנק הממשכן להסדר תשלום אחר אשר פוטר את היורשים/הנתבעים מתשלום חוב המשכנתא, מהתשלום דלעיל של 30 אלף ₪ בתוספת ההצמדה והריבית כמפורט לעיל, תנוכה ריבית הפיגורים שנוספה למשכנתא עקב העיכוב בתשלום המשכנתא תוצאת סירוב היורשים/הנתבעים לאפשר את תשלומה.

רק לאחר שיתמלאו התנאים המפורטים לעיל, ובהתאמה להם, תוגש בקשה לחתימת פסיקתא לחתימה על ידי בית המשפט.

אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הוצאותיה בהליך זה לרבות שכ"ט עורך דין בסך כולל של 30,000 ₪ בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום כ' באב תש"פ 10 באוגוסט 2020 בהעדר הצדדים. "

ביום 22.9.2020 שילמה התובעת נועה דבי את חוב המשכנתא בסך 391,207.84 ₪ וקיבלה את אישור הבנק – באמצעות עו"ד שעיה קטן – "כי החוב המובטח בשעבוד סולק" וכי הבנק יפעל "בהתאם לקדם ההליכים הדרושים להסרת השעבוד"

(נספחים א, ב, ג לתגובת התובעת לעיכוב ביצוע פסק הדין).

עם תשלום זה והסרת חוב המשכנתא, זכאית התובעת נועה דבי שהדירה תירשם על שמה בבעלות ובשלמות בלשכת רישום המקרקעין וכי תימסר לה החזקה בדירה.

ג. סיכויי הערעור

סיכויי הערעור אינם רבים – אם בכלל .

נימוקי הערעור המופיעים בבקשה כדי לשכנע בסיכויי הערעור, הם דלים ביותר.

מי שביקש למכור את הדירה היה תאודור גנץ.

הבן הנתבע דניאל איתי גנץ הע יד שידע על כוונת אביו למכור את הדירה נוכח המצוקה הכספית אליה נקלע וניסה ללא הצלחה להניא אותו מכך.

מי שסייע לתאודור גנץ למכירת הדירה ה ייתה "חברת פסגה" באמצעות ואדים דבוסקין .

ב"חברת פסגה" נעזר תאודור גנץ בעסקיו והיא זו שגם סייעה לו לקבל את ההלוואות מהבנק אשר להבטחתן נרשמה המשכנתא על הדירה.

ואדים דבוסקין הוא אשר הכיר בין תאודור גנץ ובין נועה דבי.

גם נועה דבי נעזרה ב" חברת פסגה" בעסקיה.

ביום 7.7.2020 נחתם "חוזה המכר" במשרדו של עו"ד אבירם דן.

ביום 17.4.2018 אישר עו"ד אבירם את חתימתו של "חוזה מכר " זה בפניו:

"
לכל מאן דבעי, 17 אפריל 2018

הנדון: הסכם מכר מיום 7.7.2016
דירת מגורים הנמצאת בגוש 7146, חלקה 89, תת חלקה 10

לבקשת הגב' נועה דבי, ת.ז. XXXXXX384, הריני לאשר כי ביום 7.7.2016 הופיעו בפניי המנוח תאודור גנץ ז"ל, ת.ז. XXXXXX133 והגב' נעה דבי במשרדי שהיה בכתובת דרך מנחם בגין 52 בתל אביב, וחתמו על הסכם המכר שערך הח"מ לבקשת המנוח והגב' דבי ואשר העתקו מצ"ב כנספח א'.
בכבוד רב ובברכה,
אבירם דן, עו"ד "
על "חוזה מכר" זה וחתימתו ע"י תאודור גנץ - אין מחלוקת.
עד ליום 8.8.2016 – הוא המועד בו נחתם "מסמך ההבנות" – קיבל תאודור גנץ 370 אלף ₪.

פירוט מדויק של התשלומים ומועדם מפורט בעמ' 20 לפסק הדין:

"ב-מוצג ת/5 מפורטים התשלומים אותם קיבל תאודור גנץ עבור הדירה.

לכל התשלומים יש תיעוד המאשר את קבלתם ע"י תאודור גנץ.

חלק מהתשלומים קיבל תאודור גנץ במזומן ואישר את קבלתם בחתימת ידו, חלק מהתשלומים בוצעו באמצעות שיקים לפקודתו וחלק מהתשלומים הוא קיבל באמצעות העברות בנקאיות לחשבונו אם על ידי נועה דבי אם באמצעות "חברת פסגה".
......
(פרוט התשלומים י.פ.)"

ב"מסמך ההבנות" שנחתם ביום 8.8.2016 יש הודאה של תאודור גנץ שעד למועד זה הוא קיבל לידיו סכום של 370 אלף ₪ ע"ח מחיר מכירת הדירה:

"1. הצדדים מסכימים במפורש, כי עד ליום החתימה על נספח זה היום 8.8.2016 קיבל המוכר מאת הרוכש סך של 370,000 (שלוש מאות ושבעים אלף) ₪ על חשבון מחיר תמורת הדירה."

תשלומים אלו קיבל תאודור גנץ באמצעות העבר ות ישירות לחשבונו בבנק ע"י נועה דבי – (ראה העברה של 200 אלף ₪ ביום 1.8.2016) ועל ידי "חברת פסגה" לאחר שקיבלה לצורך העברה זו כסף במזומן מנועה דבי, באמצעות שיקים שקיבל ובתשלום במזומן של 100,000 ₪ שאת קבלתם אישר בחתימת ידו.

להעברות בנקאיות אלו ולשיקים אותם קיבל תאודור גנץ ז"ל יש תיעוד בתדפיס חשבון הבנק של תאודור גנץ ז"ל.

הנתבעים אומנם מכחישים את הצהרתו וחתימתו של תאודור גנץ על המסמך מיום 8.8.2016 בו הוא מאשר קבלת 100 אלף ₪ במזומן מנועה דבי בטענה שמדובר במסמך מזויף , אולם טענה זו נדחתה ע"י ביהמ"ש ונקבע שמדובר במסמך אמיתי, אותנטי התואם ומתיישב עם שאר הראיות בתיק ואת הודאתו ב"מסמך ההבנות" שעד ליום 8.8.2016 הוא קיבל מנועה דבי סכום של 370 אלף ₪ (ראה עמ' 25-22 לפסק הדין).

חלק מהתשלומים הועברו באמצעות "חברת פסגה" היות ושני הצדדים היו קשורים עמה, בטחו בה ובמנהלה ואדים דבוסקין שב מהלך השנים סייע לשניהם בעסקים והיה גם האדם שהפגיש ב יניהם והיה מעורב ב"חוזים" שנקשרו ביניהם.

בעדותה הסבירה נועה דבי:

"ש: האם בכל נושא התשלומים על פי הסכם בין הסכם המכר למה שבפועל שולם, מה הייתה רמת המעורבות שלך וההחלטה שלך?
ת. מועטה מאוד, אני בעצם מתי שאומרים לי להעביר כסף אני מעבירה כסף, לא מתעסקת מעבר, אני לא מבינה בדברים האלה בגלל זה אני לא עושה את זה לבד.
ת: אני אגיד לך איך זה עובד, אמרתי את זה גם קודם,
ש: כן.
ת: אני בעצם מעבירה כסף ואדים מטפל בזה, אני,
ש: את מעבירה כסף לפסגה ופסגה למעשה מעבירה את הכסף,
ת: פסגה מטפלת בזה,
ש: על חשבון רכישת הדירה
...
ת: מה שצריך לעשות היא עושה, אני בסך הכל מעבירה כסף מתי שאומרים לי.
ש: אוקי, אבל את מעבירה וזה היה הנוהל מאחר וזה פסגה,
כב' השופט: מעבירה למי?
העדה: לפסגה.
עו"ד קרקו: מעבירה לפסגה משכנתאות,
ת: נכון.
ש: ולמעשה הם דרכם מעבירים באמצעות צ'ק שלהם כי ראינו שיש צ'קים שהם הוציאו למנוח והעברות בנקאיות מהחשבון של פסגה את התשלומים על חשבון הדירה.
ת: נכון. " (עמ' 32, 33)

"הודאת" תאודור גנץ ב" מסמך ההבנות" מיום 8.8.2016 כי הוא קיבל לידיו 370 אלף ₪ מלמדת שכל הסכומים המפורטים בת/5 והמפורטים בעמ' 20 לפסק הדין, הם סכומים אותם קיבל תאודור גנץ על חשבון מחיר הדירה.

מהימנותו, אמיתות והאותנטיות של "מסמך ההבנות" נדונו בהרחבה בעמ' 32-26 בפסק הדין.

"מסמך ההבנות" נחתם ע ל פי בקשתו של תאודור גנץ אשר לא יכול היה לעמוד בתשלומי המשכנתא וגם לא היה מסוגל כלכלית ואישית מוסרית, לפנות מהדירה את אמו לוטי גנץ שהתגוררה בה.

ב"הסכם ההבנות" התובעת נועה דבי לקחה על עצמה את תשלום תשלומי המשכנתא במקום תאודור גנץ ואפשרה לאם לוטי גנץ להמשיך ולגור בדירה לתקופה ממושכת של 10 שנים בדמי שכירות מופחתים.

בהתאם ובהתאמה ל" הסכם ההבנות" נחתם "חוזה השכירות" בין נועה דבי ("המשכיר") לבין האם לוטי גנץ ("השוכר") .

להבטחת תשלומי השכירות ניתנה ע"י תאודור גנץ סדרה של שיקים בחתימת ידו בסכום דמי השכירות 1,750 ₪.

לא הייתה מחלוקת על מהימנותם אמינותם והאותנטיות של "חוזה השכירות" וסדרת השיקים שניתנו בחתימת ידו של תאודור גנץ.

על פי "חוזה המכר", "מסמך ההבנות" ו"חוזה השכירות" נהגו הצדדים מאז 8.8.2016 ועד ליום 11.3.2018, עת ארע האירוע הטרגי המתואר בסעיף 10 לכתב ההגנה בו נפטרו תאודור גנץ ז"ל ואמו לוטי גנץ ז"ל.

מאז שנחתם "הסכם ההבנות" נועה דבי שילמה באופן שוטף את המשכנתא.

נציג הבנק – עו"ד שעיה קטן – אישר שעד לאירוע טרגי זה שולמה המשכנתא במלואה.

מנגד, דמי השכירות לא שולמו במלואם ושיקים שניתנו ע"י תאודור גנץ להבטחת תשלומים אלו.

בנסיבות אלו, נשגב מבינתי, כיצד ניתן לטעון ש"מסמך ההבנות" מזויף??

כיצד ניתן לטעון שהאישור/ההצהרה שנחתם ביום 8.8.2016 ע"י תאודור גנץ שהוא קיבל לידיו 100,000 ₪ הוא מסמך מזויף, הגם שב"מסמך ההבנות", הוא מודה פעם נוספת בסכום זה בהיותו כלו ל בהודאתו בקבלת הסכום של 370 אלף ₪ ??

בבקשה לעיכוב ביצוע כותבים הנתבעים :

"ב. סיכויי הערעור – על אף כי המועד להגשת הערעור טרם הגיע והערעור בשלבי הכנה, יאמר כבר עתה כי קיימים סיכויים טובים לכאורה.

דוגמה אחת הינה כי בפסק הדין, עמוד 25 פסק בית המשפט כי:
"חתימתה מופיעה על המסמך מיום 4.7.2016 בו היא העבירה העברה בנקאית מחשבונה לחשבונו של תאודור גנץ 20,000 ₪ כמקדמה על חשבון "חוזה מכר" שטרם נחתם.

מכאן הצורך לתעד זאת במסמך עליו חתמו תאודור גנץ ו"חברת פסגה".
....
הסכומים הנוספים, שולמו לאחר שנחתם "חוזה המכר", על ידי העברות בנקאיות, בשקים ובמזומן ולא היה כל צורך לקשור תשלומים אלו ל"חוזה המכר".

קביעה זו הינה, בכל הכבוד הראוי – אינה נכונה עובדתית שכן, הצ'קים הינם צ'קים של חברת פסגה וההעברות כולן בסך כולל של 60,000 ₪ בוצעו – אך ורק דרך חשבון של חברת פסגה בלבד – גם לאחר חתימת הסכם המכר.

זאת ועוד. בעדותה, המשיבה עצמה אישרה כי אופן התשלום בעסקה היה אך ורק דרך פסגה – ראה עמוד 19 לפסק הדין.
בית משפט נכבד זה הסיק כי "לא היה כל צורך לקשור תשלומים אלו ל"חוזה המכר" כאשר התנהלות הצדדים גם לאחר חתימת החוזה וגם מעדות המשיבה הינה חד משמעית כי זו היתה מתכונת העסקה ולהתנהלות הצדדים בעסקה משמעות אקוטית על פי הלכות העליון. "

הגם שמדובר בהתייחסות לא מהותית בפסק הדין במענה לטענה אותה העלו הנתבעים בדברי סיכום טענותיהם בכ תב, כנראה שהנתבעים לא הבינו כהלכה את שנאמר בפסק הדין.

אותו סכום של 20,000 ₪ שהועברו לתאודור גנץ ע"י נועה דבי, באמצעות "חברת פסגה "- שיש עליו תיעוד בדף החשבון של תאודור גנץ ז"ל - הועבר לחשבונו ביום 4.7.2016 בטרם נחתם "חוזה המכר".

בעדותו הסביר העד ו אדים דבו סקין:

"ש: כל מה שקרה בין מה שחתמתם למה שקרה בפועל, תסביר לנו.
ת: אוקי, אני אספר את כל ההשתלשלות, ההשתלשלות התחילה בזה שהוא היה לחוץ כי עוד פעם ממש שזכור לי מה שהוא סיפר לי, היה לו קבלן שהוא שיפץ איזה עסק שהוא עשה והקבלן ברח לו עם הכסף אז הוא היה לחוץ לכסף הזה בשביל להמשיך את השיפוץ, אני הוצאתי כספים לטובת חוזה המכר, להקדים עד שנרשמה הערת אזהרה כי עוד לא נרשמה הוא כבר קיבל כסף על חשבון הסכם המכר שזה משהו שהוא לא מקובל בדרך כלל, לאחר מכן הוא קיבל את שאר הכספים. " ( עמ' 63)

היות ותאודור גנץ קיבל סכום זה עוד בטרם נחתם "חוזה המכר" דאגה "חברת פסגה" להחתים את תאודור גנץ על מסמך בו הוא מצהיר שסכום זה שהו קדם לו, הוא קיבל כמקדמה על חשבון "חוזה המכר" כשבכותרת המסמך מופיע : "תצהיר קבלת מקדמה".

כאשר נחתם "חוזה המכר" לא היה עוד צורך בכך . כל התשלומים היו עבור "חוזה המכר".

יש ראיות ברורות לכך שכל הסכומים המפורטים בת/5 התקבלו על ידי תאודור גנץ, לרבות הסכום במזומן 100,000 ₪ אשר הנתבעים הכחישו את קבלתו.

היות והתשלום של 100,000 ₪ היה במזומן – ולא בהעברה בנקאית או בשיק – היה צורך להחתים אותו על קבלת סכום זה ב-"הצהרה בדבר קבלת כספים" עליה חתם.

על רקע האמור נאמר בע"מ 25 לפסק הדין:

"פעמיים בחתימת ידו אישר תאודור גנץ קבלת סכום זה:

לראשונה ביום 8.8.2016 עת חתם על "הצהרה בדבר קבלת כספים":

"אני תאודור גנץ ת.ז. ____ מצהיר בזאת כי קיבלתי היום (8.8.2016) סך של 100,000 ₪ במזומן מנועה דבי בהמשך לעסקת המכר מתאריך 7.7.2016 תאודור גנץ".

פעם נוספת ביום 8.8.2016 עת חתם על "מסמך ההבנות" בו נאמר בסעיף 1:

"1. הצדדים מסכימים במפורש, כי עד ליום החתימה על נספח זה היום 8.8.2016 קיבל המוכר מאת הרוכש סך של 370,000 (שלוש מאות ושבעים אלף) ₪ על חשבון מחיר תמורת הדירה.".

בסכום זה כלולים גם ה-200,000 ₪ וגם ה-100,000 ₪ אותם קיבל תאודור גנץ ועוד 10,000 ₪ הלוואת המשכנתא אותה שילמה נועה דבי במקומו.

אני דוחה את טענת הנתבעים שהעדר חתימת "חברת פסגה" על המסמך פוגעת באמינות מסמך זה.

כל הכספים שהועברו לתאודור גנץ הם כספים של נועה דבי אשר עברו אליו ישירות או באמצעות "חברת פסגה".

לא היה כל הכרח ש"חברת פסגה" תטביע את חותמתה על מסמכי העברה אלו.

חתימתה מופיעה על המסמך מיום 4.7.2016 בו היא העבירה בהעברה בנקאית מחשבונה לחשבונו של תאודור גנץ 20,000 ₪ כמקדמה על חשבון "חוזה מכר" שטרם נחתם.

מכאן הצורך לתעד זאת במסמך עליו חתמו תאודור גנץ ו"חברת פסגה":

תאודור גנץ מצהיר וחותם על ההצהרה הבאה:

"אני מר תאודור גנץ ת.ז. ... מצהיר בזאת כי קיבלתי מקדמה בסך 20,000 ₪ בהעברת בנקאית ביום 04.07.2016 כחלק מתשלום המקדמה בהתאם לחוזה המכר ביני לבין הגברת נועה דבי ת.ז.....".

לאחר הצהרה זו מופיעה חתימת "חברת פסגה":

הסכומים הנוספים, שולמו לאחר שנחתם "חוזה המכר", על ידי העברות בנקאיות, בשק ים ובמזומן ולא היה כל צורך לקשור תשלומים אלו ל"חוזה המכר". "

הנה כי כן, זכאותה של התובעת נועה דבי לדירה הוכחה באופן וודאי ומוחלט, באמצעות חוזים ומסמכים רבים כמפורט בפסק הדין ועדויות שנמצאו מהימנות על ידי בית המשפט.

מול ראיות איתנות אלו המעוגנות במסמכים שונים ומהימנים , העלו הנתבעים השערות והשגות בלתי מבוססות לחלוטין.

החלפת המסרים באמצעות הטלפון הנייד בין תאודור גנץ לבין נועה דבי תומכים דווקא את התביעה ולא את השערתם והשגתם הבלתי מבוססת של הנתבעים (ראה על כך דיון בעמ' 50-55 לפסק הדין).

באשר לחוות הדעת הגרפולוגית אותה הגישו הנתבעים אליה כבר התייחסתי כבר בעמ' 11 להחלטה זו.

בעמ' 63-78 לפסק הדין יש התייחסות נרחבת לחוות דעת זו שמסקנותיה נדחו על ידי בית המשפט, לרבות ביקורת על כך שהגרפולוגית לא בדקה ולא השוותה בין חתימותיו של תאודור גנץ על " מסמך ההבנות" ועל ההצהרה על קבלת הסכום של 100,000 ₪ שעל פי מסקנתה חתימותיו עליהם מזויפת , לבין חתימותיו של תאודור גנץ על המסמכים הנוספים שנמסרו לה הקשורים לעסקת המכר (המפורטים בעמ' 73 לפסק הדין) שעל אמיתות מסמכים אלו וחתימתם על ידי תאודור גנץ לא הייתה מחלוקת . אם הייתה עושה כן כמתבקש, ייתכן ומסקנותיה היו שונות. יש להצר על כך שבחוות הדעת היא אף לא מציינת שמסמכים מהותיים אלו נמסרו לה ונמצאים אצלה. רק בעקבות שאלות בית המשפט התברר הדבר ומסמכים אלו נמסרו לבית המשפט על ידי הגרפולוגית. טענתה שאין למסמכים אלו כל רלוונטיות, נדחתה על ידי.

אסתפק עתה רק בחלק מהנאמר בפסק הדין בהתייחס לחוות דעת זו:

"לאחר שקראתי את חוות דעת הגרפולוגית ושמעתי את עדותה בבית המשפט והמענה שלה לשאלות שנשאלה , מסקנתי היא: שלא ניתן לקבל את חוות הדעת הגרפולוגית.

חוות דעת זו אינה מתיישבת עם חומר הראיות.

סבור אני, שחוות הדעת הגרפולוגית - במקרה הנדון - לוקה גם בלוגיקה ובחסר מקצועי.

לצערי, ממקרא חוות הדעת של הגרפולוגית ולמשמע עדותה בבית המשפט, התרשמתי שהיא מיהרה להגיע למסקנות שגויות, היות ונקודת המוצא שלה כבסיס למסקנות אלו היתה: ש"לא קיים מקור המסמך לבדיקה כיוון שהמזייף יודע כי המקור יחשוף את פעולות הזיוף" וכי "זייפן המבצע פעולת זיוף שכזו לא משאיר את המסמך המקורי אלא מצלם, ובמקרה זה אף שולח בפקס את היצירה המורכבת.." וכי "כמובן שבמקרים כגון אלו, בדיוק כמו במקרה שלפנינו, לא יהיה קיים מקור המסמך לבדיקה כיוון שהמזייף יודע כי המקור יחשוף את פעולות הזיוף".
...
התרשמתי שהגרפולוגית הגיעה למסקנות חוות הדעת על אף היעדר מסמכי המקור וללא בדיקה והשוואה עם כל המסמכים האחרים שנמסרו לה עם חתימתו של תאודור גנץ, נוכח הנחת היסוד שלה, שבהעדרם של מסמכי המקור מדובר במסמכים מזוייפים.
...
הוסף על כך, שבמסקנות אותן הסיקה הגרפולוגית לגבי המסמכים שבמחלוקת: "הסכם ההבנות"והצהרת תאודור גנץ על קבלת 100,000 ש"ח במזומן – נמצאו בקיעים הפוגעים במסקנות חוות הדעת.
...
"בעדותה בבית המשפט הוסיפה הגרפולוגית:

ת. בעמ' 4 בחווה"ד, כאשר שמים את החתימות האחת ליד השנייה, וכפי ששמתי אחד על השנייה, רואים חפיפה מוחלטת, וזה דבר שאדם לא יכול להבחין.
ש. כלומר, מהעובדה שיש חפיפה מוחלטת בין החתימות, הגעת למסקנה שזה מזוייף?
ת. נכון, כיוון שאדם באופן טבעי לא יכול ליצור תבנית, ואף גם לא שתי דוגמאות בודדות האחת ליד השנייה. "
....
"דא-עקא שבבחינת חתימות תאודור גנץ בבית המשפט בעין בלתי מזויינת ניתן היה להבחין שמסקנותיה של הגרפולוגית - "כי חלקי החתימה, כולל כל הזויות, החיתוכים, מפגשי הקווים והפרופורציות דומים לחלוטין" וכי " כאשר שמים את החתימות האחת ליד השנייה, וכפי ששמתי אחד על השנייה, רואים חפיפה מוחלטת, וזה דבר שאדם לא יכול להבחין" - הן מסקנות לא מדוייקות.

במענה לשאלות שנשאלה, הסכימה הגרפולוגית שהחתימות שבדקה במסמכים שבמחלוקת, אינן "דומים לחלוטין" ואינן "חפיפה מוחלטת" עם המסמך בו השתמשה להשוואה – "חוזה המכר":
...
אני קובע, ש"הסכם ההבנות" מיום 8.8.2016, וה"הצהרה בדבר קבלת כספים" מיום 8.8.2016 הם מסמכים אותנטיים, מהימנים ואמיתיים בחתימת ידו של תאודור גנץ. "

הנה כי כן, נראה, שאין כל סיכוי לערעור הנתבעים, ככל שיוגש כזה אם עדיין לא הוגש.

אסכם ואומר;

הוכח בפני, שהתובעת נועה דבי לא הפרה את " חוזה המכר" "מסמך ההבנות" ו"חוזה השכירות".

נהפוך הוא, לוטי גנץ ותאודור גנץ הם אלו שהפרו חוזים אלו עת לא שילמו במלואם את דמי השכירות והשיקים שניתנו להבטחתם לא כובדו.

הנתבעים הם אלו אשר לא כיבדו את " חוזה המכר" ואת "הנספח לחוזה המכר – "הסכם ההבנות" , עת מנעו מנועה דבי את תשלום יתרת המשכנתא וקבלת הדירה לחזקתה ו לבעלותה כבר ביום 11.3.2018 ועת מנעו ממנה עד היום את האפשרות להשכיר את הדירה ולקבל עבורה דמי שכירות.

הנתבעים הם אלו שגרמו, וממשיכים לגרום, לתובעת את הנזקים הנוספים המפורטים בהתנגדות שהוגשה על ידה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

ד. מאזן הנזקים והנוחות

כבר נאמר שככל שיוגש ערעור, אין לו סיכוי רב .

גם אם יוגש ערעור, מאזן הנזקים והנוחות נוטה באופן ברור ומובהק לקיום פסק הדין ויפה שעה אחת קודם.

בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין טוענים הנתבעים :

"א. השבת המצב לקדמותו – דחיית הבקשה עלולה להפוך את הערעור לתיאורטי במידה רבה באם תיחתם פסיקתא המאפשרת את רישום הבעלות על שמה של המשיבה וכן גם מתן מפתחות הדירה למשיבה...
הדבר עלול להקשות ואף לאיין את האפשרות של השבת המצב לקדמותו שכן יש חשש כבד לחוסר יכולת להשיב את המצב לקדמותו שעה שדרכה של המשיבה פתוחה לבצע כל פעולה שהיא בדירה לרבות מכירתה לצד שלישי ו/או לבצע בה שיפוץ ו/או להשכירה לצד שלישי. בכל אחד מן המקרים הללו, למערערים לא תהיה אפשרות סבירה לתקן מצב זה – ועל כן יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין. "

על טיעון זה חזרו הנתבעים בתגובתם לתגובת התובעים בהתנגדות לעיכוב ביצוע פסק הדין.

אני דוחה טיעון זה של הנתבעים.

הדירה מעולם לא הייתה שייכת לנתבעים.

הדירה הייתה שייכת לתאודור גנץ אשר בתאריך 7.7.2016 מכר אותה לנועה דבי.

הנתבעים ידעו שאביהם תאודור גנץ עומד למכור את הדירה ולא הצליחו להניא אותו מכך .

הנתבעים לא התגוררו בדירה.

בדירה התגוררה אמו/ סבתם לוטי גנץ שנפטרה ביום 11.3.2018.

נועה דבי שילמה את מלוא מחיר הדירה (עד ליום 8.8.2015 370 אלף ₪ והיתרה בתשלום המשכנתא ששימשה כבטחון לכיסוי הלוואותיו של תאודור גנץ).

הנתבעים לא שילמו ולא השקיעו דבר בדירה זו.

בפסק הדין נקבע שעל הנתבעים לשלם לבנק – כיורשי המנוח תאודור גנץ ז"ל – את חוב ריבית הפיגורים שנצברה עקב אי תשלום המשכנתא מיום 11.3.2018 יום מותו של תאודור גנץ ז"ל ואילך.

תשלום חוב ריבית פיגורים זה היה נחסך מהם אם היו מאפשרים ולא מונעים מנועה דבי לשלם את מלוא המשכנתא עם פטירתו של אביהם תאודור גנץ ז"ל.

(על פי אישור הבנק - עו"ד שעיה קטן – במכתבו מיום 13.8.2020 , ריבית הפיגורים הסתכמה בסכום לא גבוה -11,984.57 ₪ - אותו שילמו הנתבעים ישירות לבנק בעקבות חיובם בפסק הדין לעשות כן.

(ראה האישור שצורף לתגובת הנתבעים שהוגשה לבית המשפט ביום 13.9.2020 בתגובה לבקשת התובעת לקבלת מפתחות הדירה).

ביום 11.3.2018 ארע האירוע הטרגי בו נפטרו תאודור גנץ ז"ל ואמו לוטי גנץ ז"ל.

ממועד זה ועד היום עומדת הדירה כשהיא לא מאוכלסת.

בצוואה אותה הותיר תאודור גנץ ז"ל אין כל א יזכור לדירה זו ולא בכדי – הדירה נמכרה לנועה דבי.

בצוואה – לילדיו הנתבעים – לא הותיר תאודור גנץ ז"ל דבר .

את אשר הותיר הוא הוריש לגופים ועמותות שונות.

הנתבעים הוכרזו כיורשיו בבית המשפט לענייני משפחה לאחר שהיורשים על פי הצוואה הסתלקו מהצוואה.

ללמדך, שלנתבעים לא היה כל קשר לדירה זו.

הנתבע איתי דניאל גנץ העיד שהדירה הי יתה מיועדת להבטיח את מגוריה של סבתו לוטי גנץ ז"ל.

זכות המשך המגורים של לוטי גנץ בדירה הובטחו באמצעות " חוזה השכירות" אשר אפשר לה את המגורים בדירה ל-10 שנים נוספות עד לשנת 2026.

ביום 11.3.2018 נפטרה לוטי גנץ ז"ל. כך שגם נימוק זה אינו קיים.

הדירה נרכשה ע"י נועה דבי לצורך השקעה.

מאז 11.3.2016 עומדת הדירה ריקה בשל התנגדות הנתבעים למסירת החזקה לנועה דבי והחזקת מפתחות בידיהם.

רק בעקבות פסק הדין מיום 10.8.2020 והחלטת בית המשפט והוראתו מיום 14.9.2020 הופקדו מפתחות הדירה במזכירות בית המשפט.

מאז 11.3.2018 – במשך שנתיים וחצי – נגרמים לתובעת נעה דבי - בעלת הזכויות בדירה - נזקים והפסדים מתמשכים עקב אי השכרת הדירה.

מ"מסמך ההבנות" ו"חוזה השכירות" עולה, שדמי השכירות המלאים עבור דירה זו היו 3500 ₪ נכון לחודש אוגוסט 2016. צא ולמד את שיעורו של הנזק המתמשך והמצטבר מדי חודש לנועה דבי בשל אי השכרת הדירה ותוצאותיו העקיפות על הלוואותיה והשקעותיה האחרות ב של היעדר היכולת להשתמש בכספים אלו.

במהלך הדיון הציע בית המשפט לצדדים להשכיר את הדירה ולשלם באמצעות דמי השכירות את המשכנתא הצוברת ריביות חריגות . הדבר לא הסתייע.

בדיון שהתקיים ביום 23.2.2020 אמר עו"ד זוהר ב"כ התובעת :

"אכן הועלו רעיונות על ידי כך שהנכס יושכר על ידי הצדדים ותשלומים אלו ישמשו לשם תשלומי המשכנתא השוטפים. יחד עם זאת בין היתר מאחר ודיון ההוכחות נקבל לתקופה קצרה של תוך 60 יום כפי שחברי ציין מדובר בנכס שעומד ריק מזה כשנתיים על מנת להשמיש אותו ולהעמיד אותו להשכרה ישנו צורך גם להכין אותו לעניין שזה כולל ניקיון, פינוי שלו, סיוד וכיוצא בזה, דבר שממילא לוקח זמן וגם כרוך בהוצאות כאשר כרגע הצדדים חלוקים ביניהם.
כל תשלום גם פיגורי המשכנתא בשלב הזה וכל הוצאות שיהיו קשורות בקשר עם הנכס עלולים אחר כך להוביל לתביעות הדדיות נוספות בין הצדדים על התחשבנויות מי שילם על מה והצד השני יידרש להשיב לו.".

ללמדך, על הנזקים הנוספים לדירה עצמה כל עוד היא עומדת ריקה ולא מושכרת.

זאת ועוד, בסעיף 22 לתצהירה כותבת התובעת נועה דבי:

"22. אם לא די בכך, אלא שכתוצאה מכך שהדירה עומדת ריקה מזה כשנתיים וחצי, נצברו חובות לעירייה בגין תשלומי ארנונה שלא שולמו בסך של כ-11,000 ₪, סכום אשר נאלצתי לשלם ממש בימים אלו, לשם העברת הבעלות בדירה על שמי עפ"י פסה"ד. "

קרי, גם את החובות לעירייה נאלצה התובעת נועה דבי לשלם, למרות שהנתבעים מנעו ממנה במשך כל השנים לי הנות מהדירה ומפירותיה – דמי שכירות.

הדיון המשפטי המתנהל מנע מהתובעת את האפשרות לקבל הלוואה מהבנק על מנת לשלם את יתרת הלוואותיו של תאודור גנץ לבנק ובכך להסיר את המשכנתא הרובצת על הדירה ולהשלים את תשלום מחיר הדירה.

בתצהירה כותבת התובעת נועה דבי:

"24. מאחר ובמצב המשפטי הנתון של הדירה והליך זה, לא הצלחתי לקבל משכנתא מבנק והייתה עלי חובה לשלם את המשכנתא כאמור בפסה"ד וכן לסלק את החוב שנצבר לעירייה בגין תשלומי ארנונה נאלצתי לקבלת הלוואה מגורם חוץ בנקאי, תוך התחייבות לרשום לטובתו את המשכנתא לאחר שזכויותיי יירשמו על הדירה בהתאם לפסה"ד. "

"25. מכאן, שישנה חשיבות רבה להעברת הבעלות בדירה על שמי, וזאת על מנת שאוכל לרשום את המשכנתא לטובת צד ג' שנתן לי הלוואה לשם סילוק המשכנתא בהתאם לפסה"ד.

26. אי רישום הבעלות בדירה על שמי, עלולה לגרום לי לנזק כספי בלתי יתואר ויפגע בצד ג' שנתן לי הלוואה לשם סילוק המשכנתא וכעת לא יוכל לרשום משכנתה לטובתו להבטחת תשלום חובי אליו.
# מצ"ב העתק תשלום המשכנתא ע"י צד ג', מסומן "ג".

27. במצב המתואר לעיל, הייתי רשאית להסתמך על פסה"ד, לקחתי על עצמי התחייבויות, ועיכוב ביצועו על פסה"ד, יש בו כדי לפגוע בזכות קניינית שלי, ובשים לב לכך שהערת האזהרה לטובתי נרשמה על הדירה כבר מיד בסמוך לחתימת הסכם המכר בין המנוח לביני, אשר עליו אין חולק. "

את ההלוואה קיבלה התובעת מחברת "טופ (ויזי) מימון והשקעות בע"מ אשר העניק לה הלוואה זו בהסתמך על כך שיוכל לרשום משכנתא על הדירה להבטחת החזר הלוואתו.

בתצהיר אותו הגיש כותב ואדים דבוסקין:

"3. ידוע לי מב"כ התובעת כי ביום 25.8.2020, פנה בא כוחה לב"כ הנתבעים באמצעות דואר אלקטרוני וביקש ממנה לקבל את מפתחות הדירה וכי במענה לפנייתו הנ"ל, הודיעה לו ב"כ הנתבעים כי בכוונת הנתבעים לשלם את ריבית הפיגורים שהצטברה על המשכנתא וכן, כי לאחר שהמשכנתא תסולק ע"י התובעת, תוכל התובעת לקבל את מפתחות הדירה.

4. בהמשך לכך, ידוע לי מב"כ התובעת כי ביום 14.9.2020, שלח ב"כ הבנק לב"כ התובעת הודעה לפיה הנתבעים שילמו לבנק את ריבית הפיגורים שנצברה ובהתאם העביר ב"כ הבנק לידי ב"כ התובעת מסמך כוונות עדכני ליום 25.9.2020, בהתאם למועד האחרון לתשלום יתרת המשכנתא שנקבע בפסה"ד.

5. כפי שהוסבר הן על ידי התובעת והן על ידי במסגרת חקירתנו, הדירה נרכשה ע"י התובעת כדירת השקעה, וכי את הכספים עבור סילוק המשכנתא, היה על התובעת לקחת בהלוואה מובטחת במשכנתא.

6. אני מצהיר כי מאחר ובמצב המשפטי הנתון של הדירה והליך זה, לא הצלחתי לסדר לתובעת לקבל משכנתא מאף בנק מסחרי בארץ ועל כן, ועל מנת שהתובעת תוכל לקיים את תנאי פסה"ד, הסכמתי להעמיד לתובעת הלוואה, מחברת מימון חוץ בנקאית שנמצאת בבעלותי – טופ (וי.די.) מימון והשקעות בע"מ (להלן – החברה ), אשר תשמש לסילוק המשכנתא, תשלום החוב לעירייה וכ"ד, וכי להבטחת תשלום הלוואה זו, תרשם לטובת החברה שבבעלותי משכנתא.
מצ"ב אישור כי תשלום המשכנתא בוצע מחשבון החברה הנ"ל, מסומן "א".

7. נוכח ההיכרות רבת השנים שלי עם התובעת ונוכח הבנתי את המצב המשפטי של הדירה כיום, לא דרשתי כתנאי למתן ההלוואה כי תירשם מראש משכנתא לטובת החברה והסכמתי לשלם את המשכנתא, מתוך הבנה מהמייל הנ"ל ששלחה ב"כ הנתבעים, כי מיד לאחר שהמשכנתא תסולק ופסה"ד יקויים, תוכל הנתבעת להירשם כבעלים של הדירה ואז תרשום התובעת את המשכנתא לטובת החברה.

8. לאור זאת, אי רישום הבעלות בדירה על שם התובעת כתוצאה מבקשת הנתבעים לעיכוב ביצוע פסה"ד או כתוצאה מערעור שהנתבעים יגישו על פסה"ד, עלולה לגרום לחברה לנזק כספי בלתי יתואר ויפגע בחברה שלי שנתנה לתובעת הלוואה לשם סילוק המשכנתא וכעת לא תוכל לרשום משכנתה לטובת החברה להבטחת תשלום חובה של התובעת לחברה.

9. אציין, כי לו היה לי חשש או הרושם שבכוונת הנתבעים להתנגד לפסה"ד, לא הייתה החברה נותנת לתובעת את ההלוואה ללא שקודם לכן תובטח ברישום משכנתא.

10. זהו שמי, זו חתימתי ותוכן תצהירי אמת. "

צא ולמד, שעיכוב ביצוע פסק הדין לא רק שימשיך לגרום לתובעת נועה דבי נזק מתמשך ומצטבר מאז 11.3.2018 ואילך של אובדן דמי שכירות, הוא יגרום לה נזק נוסף.

עיכוב פסק הדין עשוי לגרום גם נזק לצד שלישי – חברת טופ (וי.די) מימון והשקעות בע"מ - שלא תוכל להבטיח את תשלום ההלוואה שנלקחה ע"י נועה דבי באמצעות רישום משכנתא על הדירה.

בדברי התגובה להתנגדות התובעת לעיכוב ביצוע פסק הדין כותבים הנתבעים:

"ב. הלכה ידועה היא כי כאשר מדובר בחיוב כספי ב מסגרת פסק דין הנטייה היא לא לעכב את ביצוע פסק הדין וככלל, בתי המשפט לא מאפשרים ע יכוב כספי אלא בנסיבות מיוחדות ביותר. "

נימוק זה הוא נימוק נוסף המצדיק דווקא לא לעכב את ביצוע פסק הדין.

יש לזכור, שהנתבעים לא השקיעו דבר בדירה זו.

הדירה מעולם לא הייתה שייכת להם והם גם לא התגוררו בה.

קרי, כל רצונם הוא להשיג באמצעות דירה זו רווח כלכלי/כספי.

בכתב הגנתם הם כותבים:

"15 ....המדובר בדירה שממוקמת קו שני לחוף בת ים ועליה קיימת תכנית פינוי בינוי.."

גם אם יזכו הנתבעים בערעור ככל שיוגש, שסיכויים לכך לא רבים אם בכלל, יהיה עליהם כתנאי לקבלת הדירה לשלם לתובעת נועה דבי את הסך של 800,000 ₪ אותם שילמה עבור הדירה ואת כל ההוצאות אותן הוציאה על הדירה, כשסכומים אלו נושאים הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית ממועד התשלום של כל אחד מהתשלומים ועד התש לום בפועל.

התובעת רכשה את הדירה להשקעה ולעת הזו לא הוכח כלל שבכוונתה למכור את הדירה, בוודאי כאשר לטענת הנתבעים "...המדובר בדירה שממוקמת קו שני לחוף בת ים ועליה קיימת תכנית פינוי בינוי.."

קרי, גם אם יתקבל הערעור של הנתבעים- והסיכויים לכך לא רבים - תמיד ניתן יהיה להעריך את שווי הדירה למועד פסק הדין בערעור, להפחית את הסכומים ששילמה התובעת על הדירה כמפורט לעיל , בתוספת ההצמדה והריבית החוקית ממועד התשלום של כל אחד מהתשלומים ועד התשלום בפועל, והנתבעים יהיו זכאים להפרש בלבד בין סכומים אלו אם יהיה כזה .

הנה כי כן, מאזן הנזק והנוחות נוטה באופן ברור ומובהק לכך שפסק הדין לא יעוכב ; יבוצע כבר עתה; ויפה שעה אחת קודם .

ה. שיהוי, חוסר תום לב, מניעות

בקשה זו לעיכוב פסק הדין הוגשה בשיהוי ובחוסר תום לב של הנתבעים.

פסק הדין ניתן ביום 10.8.2020 .

הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הוגשה רק ביום 1.10.2020 ; לאחר שהתובעת שילמה לבנק את מלוא המשכנתא בגין הלוואותיו של תאודור גנץ ז"ל ; לאחר שהתובעת הגישה ביום 24.9.2020 " בקשה לחתימה על פסיקתא"; ורק לאחר שבקשה זו נשלחה לתגובת הנתבעים בטרם חתימתה.

במהלך תקופה זו – בין 10.8.2020 ועד ליום 24.9.2020 - היו מודעים הנתבעים לפעולות הנעשות ע"י התובעת לתשלום המשכנתא ואף דרשו שתעשה כן כתנאי לקבלתה את מפתחות הדירה אותם הם החזיקו.

הנתבעים המתינו שהתובעת תשלם את המשכנתא ללא שהם מיידעים אותה שבכוונתם להגיש ערעור על פסק הדין.

מאז מתן פסק הדין שניתן 10.8.2020 ועד להגשת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ביום 1.10.2020 חלפו 50 ימים ו טרם הוגש ערעור על פסק הדין. כאמור, גם נימוקי הערעור המופיעים בבקשה כדי לשכנע בסיכויי הערעור, הם דלים ביותר.

במערכת העובדות והנסיבות שיפורטו בהמשך, הטיעון שהמועד להגשת הערעור עדיין לא חלף בשל פגרת בית המשפט - לא משכנע. בוודאי שלא הייתה כל הצדקה לא להגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, לדרוש מהתובעת לקיים את חלקה בפסק הדין – תשלום המשכנתא – כתנאי למסירת מפתחות הדירה, להמתין שהתובעת תשלם את המשכנתא, לקבל את אישור הבנק על כך, ורק אז להודיע על כוונת הנתבעים לערער על פסק הדין ולהגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

תמים דעים אני עם התובעת שהתנהלות ושיהוי מכוון זה של הנתבעים נגועה בחוסר תום לב היוצרת מניעות להגשתה עתה של הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

בתגובה - התנגדות התובעת - לבקשת הנתבעים לעיכוב פסק הדין נטען :

"3. פסה"ד ניתן, כאמור, ביום 10.8.2020. מיד לאחר מתן פסה"ד, פנתה התובעת לבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן – הבנק), אשר לטובתו היתה רשומה המשכנתא, וביקשה לקבל מסמך כוונות לשם סילוק המשכנתא, על מנת שהתובעת תוכל להתארגן ולפעול לסילוק המשכנתא במועד שנקבע בפסה"ד – עד ליום 25.9.2020.

4. ביום 25.8.2020, פנה ב"כ התובעת לב"כ הנתבעים באמצעות דואר אלקטרוני וביקש ממנה לקבל את מפתחות הדירה וכן, הודיע לה כי לאחר שהתובעת תסלק את המשכנתא, תקוזז מחלקם של הנתבעים ריבית הפיגורים שתשלם התובעת, אשר הנתבעים חוייבו לשאת בה.

5. במענה לפניה זו, השיבה ביום 26.8.2020 ב"כ הנתבעים לב"כ התובעת כי "פסק הדין מסדיר כיצד ואימתי יבוצע הקיזוז" וכן "בשלב זה מרשיי (הנתבעים) פועלים מול הבנק ועל כן לא עומדת למרשתך (התובעת) כל זכות להודיע קיזוזים עד לקבלת הודעה מסודרת מהח"מ (ב"כ הנתבעים) בנושא" (תוספות שלי ע.ז.).

6. בהמשך, ציינה ב"כ הנתבעים כי "תיאום מועד ייעשה בכפוף לאמור שם (בפסה"ד) ולאחר אישור תשלום המשכנתא וקבלת אישור הבנק בכתב לכך כי המשכנתא שולמה במלואה". (תוספות שלי ע.ז.).
# מצ"ב העתק המייל מב"כ הנתבעים לב"כ התובעת, מסומן "א".

7. ביום 14.9.2020, שלח ב"כ הבנק לב"כ התובעת הודעה לפיה הנתבעים שילמו לבנק את ריבית הפיגורים שנצברה ובהתאם העביר ב"כ הבנק לידי ב"כ התובעת מסמך כוונות עדכני ליום 25.9.2020, בהתאם למועד האחרון לתשלום יתרת המשכנתא שנקבע בפסה"ד.

8. התובעת פעלה לתשלום המשכנתא בהתאם למועד שנקבע בפסה"ד ועפ"י מסמך הכוונות וביום 24.9.2020 אישר ב"כ הבנק כי המשכנתא שולמה ע"י התובעת וסולקה.
# מצ"ב אישור ב"כ הבנק, מסומן "ב".

9. מהאמור לעיל, ניתן להיווכח כי הנתבעים בעצמם החלו לפעול בהתאם לפסה"ד בכך שפעלו בעצמם אל מול הבנק לתשלום ריבית הפיגורים בטרם תעשה כן התובעת.

10. אם לא די בכך, אלא שהנתבעים גרמו בעצמם לתובעת להסתמך על פסה"ד ולפעול בפיו, בכך שהודיעו לה שקיזוז בין הצדדים יבוצע לאחר סילוק המשכנתא וכי את מפתחות הדירה תקבל התובעת לאחר סילוק המשכנתא.

11. כעת, ולאחר שהתובעת שילמה את יתרת המשכנתא בסך של 391,207.84 ₪, לפתע החליטו הנתבעים כי ברצונם להקפיא מצב ולבקש את עיכוב ביצועו של פסה"ד.

12. בפועלם של הנתבעים כאמור, גורמים הנתבעים לתובעת נ זק כספי כבד, שכן כפי שהעידה הנתבעת, את סילוק המשכנתא בכוונתה לשלם מהלוואה שבכוונת ליטול ולא מהון אישי.

13. על כן, התובעת נאלצה לקחת הלוואה לשם סילוק המשכנתא, וכעת, לאחר שהתובעת כבר פעלה עפ"י פסה "ד ועפ"י הנחיה של הנתבעים, לקחה הלוואה לשם סילוק המשכנתא ושילמה את המשכנתא, מבקשים הנתבעים להקפיא מצב ולעכב את ביצוע פסה"ד.

14. התנהלותם זו של הנתבעים נגועה בחוסר תום לב מוחלט, עת גרמו לתובעת להסתמך על פסק הדין, להסתמך על התנהלות הנתבעים שפעלו בעצמם בהתאם לפסה"ד ודרשו מהתובעת כי תפעל בהתאם לאמור בפסה"ד כתנאי לקבלת מפתחות הדירה וכעת, לאחר שהתובעת לקחה הלוואה לסילוק המשכנתא, מבקשים הנתבעים לעכב את פסה"ד.

15. על הנתבעים היה להודיע לתובעת מראש ובטעם תפעל התובעת לסילוק המשכנתא, כי בכוונתם לבקש את עיכוב פסק הדין וכי בהתאם אין התובעת צריכה לפעול לסילוק המשכנתא ולא לעשות זאת רק לאחר שהתובעת סילקה את המשכנתא.

16. כמו כן, ולכל הפחות, יכולים היו הנתבעים להגיש בקשה זו לאחר ששילמו את ריבית הפיגורים ובטרם סילקה התובעת את המשכנתא.

17. התנהלות והתנהגות הנתבעים מצביע בעליל על כך שפעלו בערמה כדי לגרום לתובעת לשלם את המשכנתא תוך הטעיה והצבעה על כוונתם לקבל את פסה"ד ולפעול לפיו ולאחר שהתובעת שינתה את מצבה לרעה ונטלה הלוואה לשם סילוק המשכנתא, התגלה כי כנראה מלכתחילה פעלו בכוונה לגרום לתובעת להיות במצב הנוכחי ומיד בסמוך לכך, להודיע על הכוונה לערעור על פסה"ד ולבקש את עיכוב ביצועו.

18. יתרון בלתי הוגן נוסף שישיגו הנתבעים באם בקשתם תתקבל, הינה שהנתבעים דרשו מהתובעת לקיים את פסק הדין ולסלק את המשכנתא שרבצה על הנכס ביחס לזכויות אביהם המנוח כבר עתה ובאופן מיידי ואילו אם הערעור שיוגש על ידם יתקבל, יצטרכו הנתבעים להשיב לנתבעת כספים אלו רק בעתיד, לאחר שהערעור יתקבל. בכך ייגרם לתובעת חסרון כיס מיידי בעוד הנתבעים בינתיים "נהנים" מכך שהתובעת מימנה את תשלום וסילוק המשכנתא.

19. במצב דברים זה, קיימת מניעות על הנתבעים לבקש ולקבל את עיכוב ביצועו של פסק הדין. "

הנאמר נתמך במסמכים שצורפו.

ביום 26.8.2020 במענה לפניית התובעת לקבל את מפתחות הדירה, כותבת ב"כ הנתבעים:

פניה לקבלת מפתחות וחזקה – סימיס-גנץ

עו"ד זהר שלום רב,

פסק הדין מסדיר כיצד ואימתי יבוצע קיזוז. בשלב זה מרשיי פועלים מול הבנק ועל כן לא עומדת למרשתך כל זכות להודיע על קיזוזים עד קבלת הודעה מסודרת מהח"מ בנושא.

לגבי המפתחות – הרי שראשית על מרשתך לכסות את המשכנתא לפי פסק הדין שאחרת הדירה עוברת למימוש של הבנק, כך לפי פסק הדין.

על כן, תיאום מועד יעשה בכפוף לאמור שם ולאחר אישור תשלום המשכנתא וקבלת אישור הבנק בכתב לכך כי המשכנתא שולמה במלואה.

יובהר כי אין במייל זה כדי לפגוע בזכויות מרשיי בכל הנוגע לפסק הדין שניתן ולזכויותיהם על פי כל דין.

בכבוד רב ובברכה,
הילה קרקו, עו"ד
במכתב זה אין כל אמירה מפורשת שבכוונת הנתבעים להגיש ערעור על פסק הדין ו/או בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. נהפוך הוא; הנתבעים מתנים את קבלת מפתחות הדירה בתשלום המשכנתא. הנתבעים נוטעים בתובעת את האמונה, שלאחר שתשלם את המשכנתא לבנק הם ימסרו לה את מפתחות הדירה. ( מה שסירבו לעשות לאחר מכן).

על סמך התנהלות זו של הנתבעים, הייתה נכונות של חברת טופ (וי.די) מימון והשקעות בע"מ – חברת מימון חוץ בנקאית – ליתן הלוואה לתובעת לתשלום המשכנתא מתוך ידיעה שכאשר תוסר המשכנתא והדירה תירשם בבעלות ע"ש התובעת , תירשם משכנתא על הדירה לצורך הבטחת החזרת הלוואה זו.

בתצהירה כותבת התובעת:

"9. ידוע לי מבא כוחי כי ביום 14.9.2020, שלח ב"כ הבנק לבא כוחי הודעה לפיה הנתבעים שילמו לבנק את ריבית הפיגורים שנצברה ובהתאם העביר ב"כ הבנק לידי בא כוחי מסמך כוונות עדכני ליום 25.9.2020, בהתאם למועד האחרון לתשלום יתרת המשכנתא שנקבע בפסה"ד.

10. בהתאם לזאת, פעלתי לתשלום המשכנתא בהתאם למועד שנקבע בפסה"ד ועפ"י מסמך הכוונות וביום 24.9.2020 אישר ב"כ הבנק כי המשכנתא שולמה על ידי וסולקה.
# מצ"ב אישור ב"כ הבנק, מסומן "ב".

11. מהאמור לעיל ניתן להיווכח כי הנתבעים בעצמם החלו לפעול בהתאם לפסה"ד בכך שפעלו בעצמם אל מול הבנק לתשלום ריבית הפיגורים בטרם אעשה כן.

12. אם לא די בכך, אלא שהנתבעים גרמו לי בעצמם להסתמך על פסה"ד ולפעול פיו, בכך שהודיעו לי, באמצעות בא כוחי, שקיזוז בין הצדדים יבוצע לאחר סילוק המשכנתא וכי את מפתחות הדירה אקבל לאחר סילוק המשכנתא.

13. כעת, ולאחר ששילמתי את יתרת המשכנתא בסך של 391,207.84 ₪, לפתע החליטו הנתבעים כי ברצונם להקפיא מצב ולבקש את עיכוב ביצועו של פסה"ד.

14. בפועלם זה של הנתבעים, גורמים לי הנתבעים נזק כספי כבד, שכן כפי שכבר העדתי, את סילוק המשכנתא בכוונתי היה לשלם מהלוואתה שבכוונתי ליטול ולא מהון אישי.

15. על כן, נאלצתי לקחת הלוואה לשם סילוק המשכנתא, וכעת, לאחר שכבר פעל תי עפ"י פסה"ד ועפ"י הנחיה של הנתבעים, לקחת י הלוואה לשם סילוק המשכנתא ושילמ תי את המשכנתא, מבקשים הנתבעים להקפיא מצב ולעכב את ביצוע פסה"ד.
16. התנהלותם זו של הנתבעים נגועה בחוסר תום לב מוחלט, עת גרמו ל י להסתמך על פסק הדין, להסתמך על התנהלות הנתבעים שפעלו בעצמם בהתאם לפסה"ד ודרשו מ מני כי אפעל בהתאם לאמור בפסה"ד כתנאי לקבלת מפתחות הדירה וכעת, לאחר שלקחתי הלוואה לסילוק המשכנתא, מבקשים לעכב את פסה"ד.

17. על הנתבעים היה להודיע לי מראש ובט רם אפעל לסילוק המשכנתא, כי בכוונתם לבקש את עיכוב פסק הדין וכי בהתאם אין אני צריכה לפעול לסילוק המשכנתא ולא לעשות זאת רק לאחר שסילק תי את המשכנתא.

18. התנהלות והתנהגות הנתבעים מצביע בעליל על כך שפעלו בערמה כדי לגרום לי לשלם את המשכנתא תוך הטעיה והצבעה על כוונתם לקבל את פסה"ד ולפעול לפיו ולאחר ששיניתי את מצבי לרעה ונטלתי הלוואה לשם סילוק המשכנתא, התגלה כי כנראה מלכתחילה פעלו בכוונה לגרום לי להיות במצב הנוכחי ומיד בסמוך לכך, להודיע על הכוונה לערער על פסה"ד ולבקש את עיכוב ביצועו.

19. כפי שהוסבר לי ע"י בא כוחי, במצב זה קיימת מניעות על הנתבעים לבקש ולקבל עיכוב בהליכי מימוש פסק הדין."

בדברי התגובה להתנגדות התובעת לעיכוב ביצוע פסק הדין כותבים הנתבעים :

"5. לענין תשלום ריביות הפיגורים –

המשיבה מנסה לטעון כי היתה לה הסתמכות על ההתנהלות וכיסוי ריביות פיגורים. מוזר. בהתכתבויות מטעם ב"כ המבקשים ציינה לא אחת כי לא יהיה בכך כדי לפגוע בזכות הערעור העומדת למבקשים הגם שאין עליה חובה לציין כך שכן זכות זו הינה זכות על פי חוק.
לענין זה מופנה כבוד בית המשפט לנספח א' לתגובת המשיבה בשורה האחרונה של המייל "יובהר כי אין במייל זה כדי לפגוע בזכויות מרשיי בכל הנוגע לפסק הדין שניתן ולזכויותיהם על פי כל דין".
...
המבקשים, אשר היה עליהם להביא ענין זה בחשבון במתחם השיקולים, שילמו את ריביות הפיגורים גם אם הם מעוניינים במימוש זכות הערעור העומדת להם- ואין בכך שום הסתמכות הרי זכות הערעור טרם חלפה ופסק הדין לא הפך לחלוט. "

מדובר בניסיון לא מוצלח של הנתבעים להסביר את התנהלותם חסרת תום הלב המתוארת לעיל.

האמירה במייל "יובהר כי אין במייל זה כדי לפגוע בזכויות מרשיי בכל הנוגע לפסק הדין שניתן ולזכויותיהם על פי דין" אין בה די.

פסק הדין ניתן ביום 10.8.2020 .

מייל/דואר אלקטרוני זה נכתב ביום 26.8.2020.

מייל/מכתב זה נשלח בתשובה לפניית התובעת לקבל את מפתחות הדירה .

במועד זה יש להניח שהנתבעים כבר ידעו אם בכוונתם להגיש ערעור על פסק הדין ו/או להגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

היה עליהם לומר את הדבר במפורש ולא להסתפק באמירה כללית " מבלי לפגוע בזכויות".

נהפוך הוא, בהחלט ניתן היה להבין ממכתב זה שאין בכוונת הנתבעים להגיש ערעור על פסק הדין וכי גם אם יוגש ערעור הדבר לא יימנע את מסירת מפתחות הדירה לתובעת .

"לגבי המפתחות – הרי שראשית על מרשך לכסות את המשכנתא לפי פסק הדין..."

"על כן תיאום מועד יעשה בכפוף לאמור שם ולאחר אישור תשלום המשכנתא וקבלת אישור הבנק בכתב לכך כי המשכנתא שולמה במלואה".

ניתן להבין מהאמור, שאין בכוונת הנתבעים להגיש ערעור על פסק הדין וכי עם תשלום המשכנתא , יימסרו מפתחות הדירה לתובעת. בוודאי שאין להסיק מהאמור שבכוונת הנתבעים להגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולסרב לתת את מפתחות הדירה לתובעת.

כוונה נוספת של הנתבעים לכבד את פסק הדין מצו יה במייל אותו שלחה ביום 12.8.2020 ב"כ הנתבעים – עו"ד הילה קרקו – לב"כ התובעת – עו"ד עידן זהר – בעניין תשלום המשכנתא.

"ככל שיבוצע תשלום שהוא, נא להעביר במקביל אסמכתא על מנת לוודא שהתשלום זוכה בחשבון ההלוואה".

מכתב נוסף שלחה עו"ד הילה קרקו לעו"ד עידן זהר ביום 30. 8.2020:

"בעניין המפתחות הרי נרשם כי הבעלות על הדירה תירשם על שם מרשתך בכפוף למילוי התנאים המנויים בפסק הדין והראשון שבהם : כיסוי המשכנתא.

לכן, כל עוד לא כוסתה המשכנתא הרי שהבעלות איננה של מרשתך וככל ולא תכסה אותה – הדירה תעבור לרשות הבנק.

משכך, ומכוח חובת הזהירות שלי הרי שאינני יכולה להעביר מפתחות למי שטרם השלים את התנאים בפסק הדין.

היה ולא תכסה את המשכנתא - הבנק יבוא בטענה לח"מ מדוע הועברו המפתחות למרשתך שעה שלא עמדה בתנאים וכי נפגעה זכותו של הבנק לממש את הדירה. "

במכתב זה כבר לא נאמר : "אין במייל זה כדי לפגוע בזכויות מרשיי בכל הנוגע לפסק הדין שניתן ולזכויותיהם על פי כל דין".

ועוד;

ביום 13.9.2020 בתגובה שהוגשה לבית המשפט לבקשת התובעת לקבלת מפתחות הדירה, כותבים הנתבעים באמצעות עו"ד קרקו:

"2...
ז. כפי שצויין במייל תגובה מטעם ב"כ הנתבעים המצ"ב נספח א' לעיל כי ברגע שתציג אישור מהבנק כי המשכנתא כוסתה – תעביר לידיה את המפתחות ללא כל דיחוי."

הוכחה נוספת לכוונת הנתבעים לכבד את פסק הדין ו/או להימנע מהגשת בקשה לעיכובו, מצויה בכך שהנתבעים שילמו לבנק את ריבית הפיגורים על ההלוואות של אביהם, כפי שחויבו לעשות כן בפסק הדין.

תמים דעים אני עם הנאמר בסיום תצהיר התובעת נועה דבי:

"27. במצב המתואר לעיל, הייתי רשאית להסתמך על פסה"ד, לקחתי על עצמי התחייבויות, ועיכוב ביצועו של פסה"ד, יש בו כדי לפגוע בזכות קניינית שלי, ובשים לב לכך שהערת האזהרה לטובתי נרשמה על הדירה כבר מיד בסמוך לחתימת הסכם המכר בין המנוח לביני, אשר עליו אין חולק.

28. לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לכך ש:
א. הנתבעים בעצמם פעלו בהתאם להוראות פסק הדין, גרמו לי בהתנהגותם ובהודעת באת כוחם, להסתמך על פסק הדין.
ב. פעלתי לקבל הלוואה לשם סילוק המשכנתא והתחייבתי לרשום משכנתא על הדירה לטובת הגורם שנתן לי הלוואה.
ג. כפי שהוסבר לי ע"י בא כוחי, סיכויי הערעור קלושים ביותר, עד אפסיים.
ד. בכך שהנתבעים דרשו ממני כי אפעל בהתאם לאמור בפסה"ד ואסלק את המשכנתא.
ה. בכך שנוכח התנהלות והתנהגות הנתבעים למעשה המחלוקת שנותרה הינה כספית בלבד ביחס לכספים ששולמו למנוח בהתאם להסכם המכר.
ו. לנתבעים אין זיקת מגורים לדירה.
ז. אני זכאית לקבל את מפתחות הדירה לאור סילוק המשכנתא.

אזי מבוקש לדחות את בקשת הנתבעים לעיכוב ביצועו של פסה"ד, לאפשר לי לרשום את המשכנתא לטובת הגורם שנטלתי ממנו הלוואה ולהורות למזכירות בית המשפט למסור לידי את מפתחות הדירה אשר הופקדו בכספת בית המשפט. "

הנתבעים האיצו בתובעת לשלם את המשכנתא ושילמו בעצמם את ריבית הפיגורים משום שהיו מודעים להליכי ההוצל"פ בתיק 524920-11-18 במסגרתם מונה ב"כ הבנק – עו"ד שעיה קטן – לכונס נכסים לצורך מכירת הדירה לכיסוי חוב הלוואותיו של אביהם תאודור גנץ ז"ל לבנק, אשר להבטחתם נרשמה המשכנתא.

לנתבעים לא הייתה כל הגנה היכולה למנוע את הדבר.

ביהמ"ש הוא זה שעצר בצו זמני את מכירת הדירה עד למתן פסק דין.

(ראה החלטה מיום 10.2.2020 ומיום 30.3.2020 ).

הנתבעים היו מודעים לכך שבהתאם לפסק הדין עת תימכר הדירה לאחר שהבנק יממש את חוב המשכנתא כולל ריבית הפיגורים – למעלה מ-400 אלף ₪ – יהיה על הבנק להעביר לידי התובעת את הסכומים אותם שילמה עבור הדירה 370 אלף ₪ בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית ואת סכומי המשכנתא אותם שילמה התובעת לאורך השנים כשגם סכומים אלו נושאים הצמדה וריבית חוקית.

במצב עובדתי זה, האיצו הנתבעים בתובעת לשלם את המשכנתא של אביהם, כתנאי לקבלת מפתחות הדירה אותם הם החזיקו, כאשר הם מבטיחים לאחר מכן לתאם עמה מועד למסירת המפתחות.

רק לאחר מכן שהתובעת שילמה לבנק את מלוא חוב המשכנתא של אביהם תאודור גנץ ז"ל והוסר החשש למכירת הדירה ע"י הבנק, סירבו התובעים למסור לתובעת את מפתחות הדירה ו "נזכרו" להגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

כאמור, התנהלות ושיהוי מכוון זה של הנתבעים נגועה בחוסר תום לב היוצרת מניעות להגשתה עתה של הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. נימוק נוסף לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

ו. סוף דבר

מכל הנימוקים המצטברים דלעיל, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הוצאותיה בבקשה זו, לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

סכום זה יישא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום , ד' בחשון, 22 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.