הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 5524-07-17

לפני
כבוד השופט דורון חסדאי

התובעת/הנתבעת שכנגד
בנפיט קד"מ מערכות שיווק בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רם ג'אן

נגד

הנתבעים

התובעת שכנגד

ובעניין: תובעת שכנגד

  1. איילה תומר, ת"ז XXXXXX977
  2. דין תומר, ת"ז XXXXXX274

ע"י ב"כ עו"ד יאיר דוד
3. רמי י. בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יצחק יונגר

יהושע TBWA פרסום ושיווק בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יצחק יונגר

החלטה

עניינה של החלטה זו הוא בבקשת התובעת, חברת בנפיט קד"מ מערכות שיווק בע"מ, (להלן:"בנפיט") לחייב את הנתבעת 1, איילה תומר , (להלן: "איילה תומר") לגלות ולמסור לעיון את המסמכים בחשבון הדוא"ל [email protected] (להלן: "הבקשה לגילוי תכתובות חשבון הדוא"ל"). החלטה זו נתנית בהמשך להחלטתי מיום 27.10.2019 במסגרתה נתנה הכרעתי בבקשות גילוי ועיון מסמכים שהוגשו על ידי הצדדים.

רקע עובדתי בקצירת האומר
ביום 27.10.2019 נתנה החלטת בית המשפט לעניין מספר בקשות גילוי ועיון במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים.
בין הבקשות שהוגשו הייתה בקשת בנפיט לגילוי תכתובות חשבון הדוא"ל של איילה תומר. עיקר טענותיה של בנפיט במסגרת בקשה זו פורטו במסגרת החלטתי מיום 27.10.2019 [לעניין זה ר' סעיפים 290-298 להחלטה מיום 27.10.2019]. בין היתר טענה בנפיט כי יש להורות על מתן הצווים שכן בעוד נטען על ידי איילה תומר כי מחקה את תיבת הדוא"ל האמורה, אין כך הדבר. לביסוס טענה זו צירפה בנפיט חוות דעת מומחה מטעמה .
איילה תומר הגישה תשובה מטעמה. במסגרת תשובתה טענה כי סברה שביצעה פעולות למחיקת תיבת הדוא"ל אולם לא ור חוות דעת המומחה שהוגשה התברר לה כי תיבת הדוא"ל לא נמחקה. לאור האמור היא נכנסה לחשבון הדוא"ל וביצעה בחומרים המצויים בתיבה חקירה ו דרישה בשקידה ראויה.
לטענתה, איתרה מסמכים רלבנטיים העוני ם לדרישת גילוי המסמכים של בנפיט. המסמכים הרלוונטיים צורפו לתשובה מטעמה. המדובר שבעה תכתובות אשר לגבי שלושה מתוכן נטען כי הם חוסים תחת חיסיון עו"ד לקוח.
בנפיט הגישה תגובה מטעמה. במסגרת התגובה טענה כי לאור טענותיה של איילה תומר לעניין תיבת הדוא" ל מתבקש בית המשפט להורות על אחד מן הסעדים אשר פורטו בתגובה [ר' סעיף א-ו לתגובה]. יצוין כי המשמעות האופרטיבית של כל אחד מן הסעדים אשר התבקשו הוא ביצוע פעולת ניטור בתיבת הדוא"ל הפרטית של איילה תומר.
בנפיט טענה כי בשים לב לגרסאות השונות שהוצגו לעניין תיבת הדוא"ל, הרי שהיא לא בוחלת באמצעים כדי להכמין ולהסתיר כל מידע שיכול לשפוך אור ע ל נסיבות הקשר בינה לבין הנתבעת 3, חברת רמי, כי אין בכוונתה למסור מסמכים מתיבת הדוא"ל וכי היא אף פועלת להשמדת תיבת הדוא"ל והראיות הרלוונטיות המצויות בה ( לעניין זה ר' סעיפים 301-315 להחלטתי מיום 27.10.2019].
איילה תומר התנגדה לבקשה. לטענתה המדובר בבקשה למתן צו לתפיסת נכסים, במסגרתו התבקש בית המשפט ליתן צו המורה על חיפוש ותפיסה של "ראיות פוטנציאליות". עוד נטען כי לא מתקיימים התנאים למתן צו מעין זה וכי יש במתן כדי להסב לה נזקים כבדים בדמות פגיעה בפרטיות בעוד לבנפיט לא ייגרם כל נזק בהיעדר הצו המבוקש.
ביום 27.10.2019 הוריתי כי טרם מתן החלטה סופית בבקשה תמציא איילה תומר לעיון בית המשפט את כלל ההתכתבויות שאיתרה בתיבת הדוא"ל האמורה, לרבות תכתובות שאינן רלוונטיות לטענתה וכן אלו שנטען לגביהם חיסיון עורך דין לקוח [לעניין זה ר' סעיף 334להחלטתי מיום 27.10.2019]. ביום 21.11.2019 המציאה איילה תומר את המסמכים לעיונו של בית המשפט.
דיון והכרעה
נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם היא גילוי מרבי. ביסודו של כלל זה מונח ערך גילוי האמת, אשר מותנה בין היתר בפרישת תמונה עובדתית רחבה. (ר' יצחק עמית, קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר , ספר אורי קיטאי 247, 248 (2008)). יש בערך גילוי האמת כדי לשרת הן את הצדדים להליך, בעשייתו למען משפט צדק, והן את הציבור בכללותו, בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה.
חובת הגילוי אינה מוחלטת, וייתכנו מצבים בהם יהיו קיימים ערכים אחרים, כגון חיסיון (ססטוטורי או הלכתי) או הגנת הפרטיות, שההגנה עליהם, בנסיבות העניין, תוביל לצמצום היקף הגילוי. ( רע"א 6872/11 כהן נ' בן דוד (פורסם בנבו, 13.2.12); רע"א 4781/12 י.מ עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 6.3.13); בג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים (פורסם בנבו, 31.1.11) וכן ר' רע"א 6553/14 דן פלדמן נ' Deutsche Apotheker und Arztebank Eg (פורסם בנבו, 16.3.2015)
באשר לדרישת הרלוונטיות נקבע כי יש לפרש אותה בהרחבה. כל מסמך שיש בו כדי לסייע לתביעה וכל מסמך הכולל מידע המאפשר לצד לקדם את עניינו הוא רלוונטי, כאשר מסע דיג של מסמכים המצויים ברשות הצדדים אינו אסור בהכרח. ר' רע"א 2062/15 פלוני ואח' נ' הרשות לני"ע (פורסם בנבו, 3.6.15) וכן ר' י' עמית במאמרו קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר , ספר אורי קיטאי 247 (2008), עמוד 251 וההפניות שם) ור' רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ (פורסם בנבו, 14.2.2013)).
הלכה זו משליכה על ההכרעה בשאלת הרלוונטיות, האמורה להיחתך "ברוחב לב" ולא "ביד קפוצה". עוד ראו לעניין זה בדומה נפסק ברע"א 8181/15 אריה את עופר נ' בנק המזרחי (פורסם בנבו, 31.1.16). אין צורך להצביע על זיקה ממשית ודי להראות כי למסמכים עשויה להיות רלוונטיות ישירה או עקיפה להליך (ר' רע"א 3860/16 וויספרס נ' אלרוב (פורסם בנבו, 22.6.16)).
לצד דרישת הרלוונטיות יש לאזן בין הערכים השונים העומדים בבסיס הבקשה. במסגרת זו על בית המשפט לשקול אלה לעומת אלה, מן הצד האחד – את עיקר ון הגילוי ועוצמת התלות של המבקש במסמכים לשם בירור המחלוקת; ומנגד – את מידת ההכבדה על הצד האחר, יעילות ההליך המשפטי, פגיעה אפשרית בזכויות מוגנות ואינטרסים לגיטימיים של הצד שכנגד וצדדים שלישיים. במסגרת מלאכת איזון זו נשקלת גם עוצמתה של רלוונטיות הגילוי בהתאם לנסיבות ולערכים המונחים ע ל כל אחת מכפות המאזניים (ר' רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות נ' לוין (פורסם בנבו, 13.10.09); פרשת Gerber לעיל).
יתכנו מצבים שבהם קיימים ערכים אחרים, כגון חיסיון שההגנה עליהם תוביל לצמצום היקף הגילוי. גישת הפסיקה כלפי חסיונות היא במידה רבה חשדנית ורק במצבים מיוחדים וחריגים יוכר חסיון או אינטרס נוגד שבנסיבות העניין יהיה בו כדי לגבור על ערך גילוי האמת ( לעניין זה ר' רע"א  7598/14 תיאופולוס ג'גאנופולוס ואח'  נ' הימנותא בע"מ ואח' ( פורסם בנבו,6.1.15) (פסקה 11) ).
ככלל, דיון בטענת חיסיון נחלק לשלושה שלבים מרכזיים. תחילה, על מבקש הגילוי להוכיח כי המסמך המבוקש הינו רלבנטי לזירת המחלוקת. באם נמצא כי המסמך רלוונטי כאמור, נקודת המוצא היא כי יש להורות על גילויו, אלא אם כן יצביע הצד השני על קיומו של חיסיון או אינטרס הראוי לגבור.
השלב השני מתמקד בשאלת קיומו של חיסיון או ערך מרכזי נוגד אחר. אם הוכח שאמנם קיים חיסיון או ערך כאמור – יש לבחון האם החיסיון הינו יחסי או מוחלט.
בשלב השלישי, ואם החיסיון הוא יחסי, וככל שנמצא כי קיים ערך נוגד בנסיבות העניין, יידרש בית המשפט להכריע בשאלה האם יש להעדיף את הסתרת המסמך על פני גילויו (ר' רע"א 4781/12 י.מ עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 6.3.13); הש' י' עמית במאמרו לעיל עמודים 266–267).
בין שאלת הרלוונטיות ושאלת החיסיון קיימת מעין 'מקבילית כוחות'. ככל שעוצמת הרלוונטיות של המסמך המבוקש גבוהה, יהיה לכך משקל בהחלטת בית המשפט אם להורות על הסרת חיסיון יחסי ולעניין זה ר' רע"א 3860/16 וויספרס נ' אלרוב (פורסם בנבו, 22.6.16); רע"א 9153/12 מנהל מס ערך מוסף אשדוד נ' הקורנס מפעלי עופרת בע"מ (פורסם בנבו, 25.2.13 ).
בעניינו, טענה איילה תומר כי המסמכים אשר צורפו לתשובה מטעמה הם הרלוונטיים העונים על דרישת גילוי המסמכים של בנפיט. לגבי חלק מן המסמכים נטען כי הם חוסים תחת חיסיון עו"ד לקוח.
באשר לטענה בדבר חיסיון עו"ד לקוח, חיסיון עו"ד לקוח מעוגן בסעיף 48 לפקודת הראיות. הסדר משלים לסעיף זה מצוי בסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961. החיסיון האמור שייך ללקוח ומכאן שרק הוא רשאי לוותר עליה. כמו כן מקובל לראות חיסיון עו"ד-לקוח כחיסיון מוחלט, ולפיכך אין לבית המשפט שיקול דעת האם להורות על הסרת החיסיון (ר' רע"א 3694/06 חביב נ' הלה הנדסה (פורסם בנבו, 13.8.2006)).
בענייננו, מבחינת המסמכים שהוגשו לעיונו של בית המשפט עולה כי המדובר בהתכתבויות בינה לבין באי כוחה. משכך, הם חוסים תחת חיסיון עו"ד לקוח ואין מקום להתיר את גילויים.
באשר לטענת היעדר הרלוונטיות הרי שמצאתי כי יש לדחות הטענה.
אין במסגרת תשובתה של איילה תומר כל פירוט או הסבר מדוע לדעתה רק המסמכים שצורפו לתשובה מטעמה הם המסמכים שיש בהם כדי לענות על דרישת גילוי המסמכים של בנפיט ואשר רלוונטיים לתובענה. גישת הפסיקה בנושא הרלוונטיות היא רחבה למדי, כאשר נקבע כי כל מסמך שיש בו לסייע לתביעה וכל מסמך הכולל מידע המאפשר לצד לקדם את עניינו הוא רלוונטי. לאחר שעיינתי במסמכים אשר הוגשו ביום 21.11.2019 מצאתי כי יש בהם כדי לענות על דרישה זו.
אשר על כן הנני מורה כי איילה תומר תעביר לעיונה של בנפיט את כלל המסמכים אשר הוגשו לעיונו של בית המשפט, וזאת למעט המסמכים לגביהם נטען כי הם חוסים תחת חיסיון עו"ד לקוח (כפי שפורטו בסעיפים 7.4,7.3 ו-7.6 לתצהירה של אילה תומר מיום 15.5.19) , וכן דוא"ל מיום 12.9.17 שעה 11:51 , ולמעט התכתובת שעניינה מצבם הרפואי של הוריה של איילה תומר [מיום 3.2.2018].
באשר לבקשת בנפיט למתן צווים שעניינם ביצוע חיפוש בתיבת הדוא"ל של איילה תומר הרי שמצאתי לדחות את הבקשה.
הסעדים האמורים נתבקשו במסגרת תגובת בנפיט לתשובת איילה תומר לבקשה לגילוי תכתובות חשבון הדוא"ל. למעשה, המדובר בבקשה למתן סעד זמני אשר הוגשה במסגרת תגובה לתשובה. בהיעדרה של בקשה למתן סעד זמני בהתאם להוראות הדין לא מצאתי מקום להיעתר לה.
למעלה מן הצורך יצוין כי גם לגופה של בקשה לא מצאתי כי יש להיעתר לה . תקנה 387א לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט :"..רשאי למנות בצו, בכפוף להוראות סימן א', למנות אדם לשם ביצוע חיפוש, צילום, העתקה או תפיסה של נכסים המצויים בחצרים (להלן – תופס נכסים) אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש ממשי שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים את הנכסים או להשמידם, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך."
צו מסוג "אנטון פילר" נועד לאפשר לתובע לתפוס ראיות המצויות בשליטת הנתבע כאשר המדובר בראיות הדרושות להנחת התשתית העובדתית בתביעה עצמה. המדובר בסעד זמני דרסטי אשר זכה בפסיקה האנגלית לכינוי "נשק גרעיני". מתן צו כאמור במעמד צד אחד, יש בה כדי לפגוע בפרטיות, להוות חדירה לרשות הפרט. כמו כן קיים סיכון לחשיפתם של סודות מסחריים. מכאן , שבית המשפט ייעתר לבקשה למתן הצו רק בהתקיים נסיבות מיוחדות ( ר' רע"א 7257/17 חשבים ה.פ.ס מידע עסקי בע"מ נ' חשב מערכות מידע (2012) בע"מ (פורסם בנבו, 30.10.2017)).
בענייננו הצו האמור נתבקש בקשר עם תיבת הדואר האלקטרונית הפרטית של איילה תומר. לעניין ניטור תיבת דואר אלקטרונית פרטית נקבע בפסיקה כי תיבת הדואר האלקטרונית הפרטית של אדם מכילה מאגר עצום של מידע רגיש השייך לבעליה, ואין מדובר רק בארכיון מסמכים (ר' רע"א 129/17 נאמן על נכסי החייב נ' סטריקובסקי (פורסם בנבו, 7.4.2017); רע"א 2187/18 די.אר.יוניק השקעות וסחר בע"מ נ' רן כהן (פורסם בנבו,9.4.2018)).
על מבקש הצו להוכיח כי קיים חשש ממשי שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים את הנכסים המבוקשים או להשמידם וכי יהיה בכך כדי להכביד באופן ממשי על קיום ההליך.
באשר לתנאי לעניין של העלמת נכסים או השמדתם אומנם איילה תומר הודתה לראשונה במסגרת התשובה לבקשת בנפיט כי תיבת הדוא"ל עדיין קיימת אך לטענתה במועד שניתן תצהיר גילוי המסמכים מטעמה והמענה לדרישת גילוי המסמכים הספציפי סברה כי התיבה אינה קיימת ולכן השיבה כפי שהשיבה.
הגם שמדובר גרסא תמוהה לא מצאתי בה בעת הזו כדי להצדיק מתן צו בדמות הסעד אשר נתבקש על ידי בנפיט.
עוד יצוין כי לכאורה אף מהתנהגות בנפיט עולה כי היא לא מצאה בזמן אמת סעד זה כרלוונטי מבחינתה. בנפיט ידעה על קיומה של תיבת הדוא"ל האמורה כבר בחודש אוגוסט 2017, זאת לאחר שהתקבלו תוצאות דוח הניטור בתיבת הדוא"ל העסקית של איילה תומר, וזאת בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 30.7.2017.
בנפיט לא מצאה לנכון להגיש בקשה למתן צווים לעריכת חיפוש בתיבת הדוא"ל הפרטית של איילה תומר, אלא המתינה לשלב גילוי המסמכים בהליך והגישה בקשה למתן צו לגילוי המסמכים המצויים בתיבת הדואר האמורה. ככל שהיה חשש כבר באותו מועד לעניין העלמת נכסים הרי שהיה מצופה כי באותו מועד תגיש בנפיט בקשה לניטור תיבת הדוא"ל הפרטית וזאת לאור המידע שהיה מצוי בידה באותה עת . השיהוי בהגשת הבקשה משמעותי ופועל לחובת בנפיט.
בנפיט אף לא עמדה בנטל ההוכחה לעניין התנאי בדבר הכבדה ממשית על קיום ההליך.
בפסיקה נקבע כי מידת ההכבדה על ניהול ההליך שאותו נדרש מבקש הצו להוכיח תלויה במידת הפגיעה שתיגרם למי שהצו מופנה כלפיו. ככל שהפגיעה בפרטיות היא ממשית כך על מבקש הצו להוכיח כי אי מתן הצו יגרום להכבדה על ניהול ההליך במידה כזו שתוביל לסיכולו של ההליך או תמנע מהמבקש להוכיח את תביעתו (ר' רע"א 2187/18 די.אר.יוניק השקעות וסחר בע"מ נ' רן כהן (פורסם בנבו, 9.4.2018) ).
בעניינו, כל שנטען על ידי בנפיט הוא בהיעדר מתן צו שיפוטי שיפרוץ את "קשר השתיקה" בין איילה ודין תומר לבין חברת רמי הרי שהם ימשיכו להסתיר את המסמכים הרלוונטיים לתביעה מ פני בנפיט. אין בדברים עלומים וכלליים אלו כדי לבסס את דרישת ההכבדה הממשית על קיום ההליך.
מכל הטעמים האמורים, וכן לאור העובדה שהוריתי על גילוי ועיון המסמכים שאותרו על ידי איילה תומר בתיבת הדוא"ל הרי שלא מצאתי לנכון להיעתר לסעד המבוקש לעניין ניטור תיבת הדוא"ל .
סוף דבר
איילה תומר תעביר לעיונה של בנפיט, בתוך 20 ימים, את כלל המסמכים אשר אותרו בתיבת הדוא"ל הפרטית שלה, והוגשו לעיון בית המשפט, למעט המסמכים אשר נטען לגביה ם כי חוסים תחת חיסיון עו"ד-לקוח, ה מייל מיום 12.9.17 ולמעט התכתובת שעניינה מצב ם הרפואי של הוריה ( ר' סעיף 24 לעיל).
בקשתה של בנפיט למתן סעדים לעניין תיבת הדוא"ל הפרטית של איילה תומר נדחית.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז טבת תש"פ, 14 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.