הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 55183-05-17

לפני כבוד השופט גרשון גונטובניק

התובע:
עו"ד רמי קוגן
בעצמו ועל-ידי בא-כוחו - עו"ד עומרי חממה
נ ג ד

הנתבע:
אורי אלטרץ
על-ידי בא-כוחו - עו"ד אלון לוין
פסק דין
עורך דין ייצג את לקוחו. ההסכם שכרתו קבע כי שכר טרחתו יעמוד על 25% (בתוספת מע"מ) מהסכום שייפסק לטובת הלקוח, ושזה ישולם גם אם הלקוח יפסיק את הייצוג. הייצוג הופסק. האם הלקוח פעל באופן מלאכותי וחסר תום לב, כדי להתחמק מתשלום שכר הטרחה? האם טענת עורך הדין כי הגיע לפש רה עם הצד שכנגד מזכה אותו בשכר טרחה בשיעור המוסכם, למרות שמייצגו החדש של הלקוח המשיך בניהול ההליך? אלה הן השאלות המרכזיות בהן יש להכריע.
רקע

  1. עו"ד קוגן (להלן גם התובע) ייצג את מר אלטרץ (להלן גם הנתבע) בסכסוך עסקי שהיה לו עם בני משפחתו, שעניינו זכויותיו בחבר ות המשפחתי ות. ביום 15.11.15 התקשרו השניים בהסכם שכר טרחה. ההסכם נוסח כפניה של הנתבע אל התובע בזו הלשון:
  2. אני פניתי אליך לקבל שירותים משפטיים וטיפול בעניין: קבלת זכויותיי מכל מקור שהוא בחברות בהן אני שותף ו/או הייתי אמור להיות שותף ו/או מכוח היותי עובד בחברות ו/או מכח זכויותיי...

אשלם לך דמי פתיחת תיק בסך 50,000 ₪ בצירוף מע"מ בהתאם להכנסות שיהיו לי.
בנוסף, אשלם לך 25% בצירוף מע"מ מכל סכום בין בכסף ובין בשווי כסף כגון מניות ו/או זכויות אחרות שיגיעו בכל שלב שלאחר חתימתי על הסכם שכר טרחה זה מכל מקור שהוא.
....
4. הנני מתחייב שלא אפסיק את הטיפול המשפטי מכל סיבה שהיא שכן הוא תלוי תוצאות ובאם אעשה כן, אשלם את מלוא שכר הטרחה שהיית מקבל אילו אפשרתי לך להשלים את העבודה.
עו"ד קוגן אכן פעל בשם מרשו. הוא הגיש המרצת פתיחה (ה"פ 2294-12-15) למחלקה הכלכלית בבית משפט זה, ולצידה בקשה לסעדים זמניים. המשיבים להמרצת הפתיחה טענו כי יש להעביר את בירור הסכסוך לבוררות בפני רו"ח של החברות, רו"ח קודנצ'יק, וזאת מכוח שטר בוררות. עו"ד קוגן הגיש המרצת פתיחה נוספת (ה"פ 16505-01-16) בה טען כי שטר הבוררות בטל.
2. בית משפט זה (חברתי כב' השופטת רונן) קיים (ביום 21.2.16) דיון בו הוסכם שיש לכבד את שטר הבוררות. עו"ד קוגן, בשם לקוחו, התנגד למינוי רו"ח קודנצ'יק כבורר ועתר למינוי שופט בדימוס. נטען כי רואה החשבון מצוי בניגוד עניינים, שכן הוא בעל קשרים עסקיים עם משפחת אלטרץ ומתפרנס מהחברה הנשלטת על-ידה. בית המשפט החליט (ביום 10.4.16) כי אין למנות את רו"ח קודנצ'יק כבורר, ותחת זאת מונה רו"ח ברדיצ'ב. הליך הבוררות החל להתברר אפוא.
3. תיאור הדברים שיבוא להלן נשען, בעיקרו, על טענות התובע בכתב התביעה.
4. התובע ייצג את מר אלטרץ בחלקה הראשון של הבוררות. הוא הגיש כתבי טענות שונים (כתב תביעה; בקשה לגילוי מסמכים; חוות דעת מומחה; טיעונים בעניין היותו של הנתבע עובד שכיר; טיעונים בעניין שווי אחזקותיו בחברות ועוד). במקביל העלה טענות אודות פגיעה בזכויות הנתבע עקב פיטוריו. ב"כ הנתבעים בהליך הבוררות העביר לתובע המחאה לפקודת הנתבע על סך 307,482 ₪. התובע לא גבה שכר טרחה מתשלום זה, על אף שטרם שולמו לו דמי פתי חת התיק בהתאם להסכם. כזאת עשה מתוך התחשבות במצבו של הנתבע, שנותר אותה עת ללא מקור פרנסה.
ביום 27.9.16 הציעו הנתבעים בהליך הבוררות לשלם לנתבע תשלום בן 7-6.5 מיליון ₪ כפשרה. הנתבע דחה ההצעה (ביום 29.9.16).
5. התובע טוען כי ביום 5.10.16 פנה אליו הנתבע וביקש ממנו במפתיע למחוק את התביעה שהגיש בבית המשפט ולהפסיק את הליך הבוררות. מדוע? משום שמשפחתו פנתה אליו בבקשה לשלום בית ולהחזירו לעבודה. התובע ביקש להסביר לו את הסכנות שבמהלך ואת הדרך הנאותה להתנהל. ביום 9.10.16 הגיע הנתבע למשרדו של התובע בליווי חברו, מר אהרן זנגי (להלן: מר זנגי), וחתם על מסמך (נספח 15 לכתב התביעה) בו ציין כי עו"ד קוגן הסביר לו הדברים לאשורם, אך הוא מעוניין להגיע לשלום בית עם משפחתו. עוד צוין במכתב (בפסקה 11):
מוסכם עלי כי ישנה סוגיה בדבר שכר הטרחה שמגיע לך בגין עבודתך עד כה בהתאם להסכם שחתמתי עבורך בתחילת ההליכים. מובן לי כי ביקשת שלא לשוחח על סוגיית שכר הטרחה שמגיע לך בגין עבודתך וזאת על מנת ליתן לי שהות בת מספר חודשים לבחון את נכונות רצונם של בני משפחתי לקבל אותי בלב שלם לחיקם בחזרה. לצורך סוגיה זו, אנו קובעים מועד פגישה לשוחח על שכר הטרחה ליום 6.12.16 שעה 16:00.
ועוד צוין (בפסקה 12):
לאור היכרותי את עבודתך ושביעות רצוני מכך שלא לקחת את המקדמה שבהסכם שכר הטרחה עד כה לאור מצבי הכלכלי שלא עבדתי, הנני נותן לך בהערכה רבה 50,000 ₪ בצירוף מע"מ סכום המקדמה על חשבון שכר הטרחה שבבוא היום נשב ונסכם אותו.
ואכן, עו"ד קוגן הגיש בקשה למחיקת הליך הבוררות, אך ביום 26.10.16 הגיש ב"כ הנתבעים בבוררות, עו"ד נטר, הודעה ממנה השתמע שמשפחת הנתבע כלל לא פנתה למר אלטרץ בהצעה לשלום בית. התובע טוען כי אז הבין שהנתבע מנסה להשתחרר מהייצוג שלו, כדי להימנע מתשלום שכר טרחתו. הוא ניסה ליצור קשר עם הנתבע ועם רעייתו באמצעות הודעות ווטסאפ אך הם לא חזרו אליו.
6. ביום 1.11.16 שלח הנתבע מכתב לתובע בו כתב שהוא משחרר אותו מייצוגו המשפטי. הוא טען כי עו"ד קוגן מצוי בניגוד עניינים בייצוג מול משפחתו. עו"ד קוגן ט ען בתגובה כי לא מתקיים ניגוד עניינים כלשהו.
ביום 16.11.16, לאחר פגישה בין עו"ד קוגן לבין מר אלטרץ שהשתתף בה גם מר זנגי, חתמו שני הצדדים על הסכמה לפיה "הצדדים יישבו את מלוא המחלוקות ביניהם וחוזרים לעבודה משותפת בהתאם לתנאי ההתקשרות בין הצדדים כך שעו"ד רמי קוגן ייצג את אורי [אלטרץ] בנאמנות בכל דבר ועניין כפי שהיה בטרם קבלת ההודעה על הפסק הייצוג...שני הצדדים מצהירים כי ליבנו את מלוא המחלוקות ביניהם וממשיכים בדרך משותפת כאשר לאיש אין על ליבו דבר כלפיי האחר כאילו לא היתה כל הודעה בדבר הפסקת הייצוג" (נספח 20 לכתב התביעה).
7. ביום 20.11.16 הורה הבורר על העברת מקדמה על חשבון שכר טרחתו, בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ לכל צד. מר אלטרץ סירב לשלם הסכום, והתובע שילם אותו בעצמו.
ביום 30.11.16 ניתנה החלטת הבורר לפיה מר אלטרץ זכאי לסך 37,3447 ₪ בגין היעדר הודעה מוקדמת נוכח פיטוריו. עו"ד קוגן טוען שסכום זה הועבר לנתבע ללא שגבה את חלקו בהתאם להסכם שכר הטרחה, וזאת מתוך המשך התחשבות במצבו הכלכלי.
ביום 9.1.17 ניתנה החלטת הבורר לפיה על הצדדים לבוררות להיפרד ושעל בני משפחתו של מר אלטרץ לרכוש את מניותיו לפי שווי הוגן אותו הבורר יקבע. הצדדים הגישו טיעון בנושא.
8. התובע טוען כי בחודש פברואר 2017 הוא והנתבע שוחחו על האפשרות לסיים התביעה בהסכם פשרה. הנתבע נתן לתובע אישור לסיים ההליך בפשרה ככל שזו תכלול תשלום בן 15 מיליון ₪ ברוטו או 10 מיליון ₪ נטו (כך שתשלום המיסים יחול על הנתבעים בבוררות). לשיטת התובע מר אלטרץ הבין כי יהיה עליו לשלם שכר טרחה בסופו של יום. לכן, שלח לו (ביום 1.3.17) הודעת דואר אלקטרוני בה הודיע על הפסקת הייצוג. גם הפעם התקיימה פגישה בין הצדדים, אך היא הייתה טעונה, והתובע אף טוען שהנתבע הפגין אלימות, והטיח בו האשמות כוזבות.
ממשיך התובע וטוען כי סוכם שיעשה מאמץ אחרון לנסות ולהגיע לפשרה בתיק עם הנתבעים בהליך הבוררות. הוא לא שוחח עם מר אלטרץ ישירות, והמגעים בין השניים התקיימו באמצעות מר הררי. התובע קיים פגישה עם עו"ד נטר ועם רו"ח קודנצ'יק וכתוצאה ממנה הועלה סכום הפשרה ל-11.5 מיליון ₪ נטו (5.5 מיליון מתוכם במזומן והיתרה בפריסה לתשלומים על פני עשר שנים). גובשה טיוטת הסכם פשרה. התנהל מו"מ ובמהלכו הועמד סכום הפשרה על 11 ורבע מיליון ₪ תוך שינוי במתכונת פריסת התשלומים כך שתהיה נוחה יותר לנתבע ). חברו של מר אלטרץ הודיע לעו"ד קוגן כי הנתבע מסכים להצעת הפשרה בתנאים מסוימים, והתובע תיאם פגישת חתימה על ההסכם ליום 15.5.17 במשרדו של רו"ח קודנצ'יק; והנה, הנתבע לא הגיע לפגישה, והמשיך בניהול הבוררות בייצוג אחר.
9. בינתיים, ובמהלך בירורה של תובענה זו, הסתיימה הבוררות.
טענות הצדדים
10. התובע טוען כי הנתבע "הן בעיתוי והן באופי בו סיים את ההתקשרות עם התובע -הפסיק את הייצוג אך ורק בשל רצונו להתחמק בצורה מחפירה מתשלום שכר טרחה" (פסקה 65 לכתב התביעה). עד כה שילם הנתבע 50,000 ₪ בצירוף מע"מ. שכר הטרחה לו זכאי התובע הוא 25% בצירוף מע"מ מסכום הפשרה אותו הצליח לסכם מול הצד השני לבוררות שעמד על 11,250,000 ₪. לכן, הוא זכאי לתשלום של 3,290,625 ₪ בצירוף מע"מ. בנוסף, על הנתבע להשיב לתובע סך של 8,775 ₪ ששולם על-ידי התובע לבורר בגין שכר טרחתו. סכום התביעה הועמד אפוא על 3,299,400 ₪.
התובע טוען כי הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים הוא ברור ומחייב. עו"ד קוגן נטל על עצמו את הטיפול בתיק בהסתמך על שכר הטרחה העתידי, המותנה בתוצאות. למעשה מלאכתו הסתיימה עם השגת הפשרה, אותה הסמיכו הנתבע להשיג. עוד מציין התובע כי לשיטתו הסכום שקיבל הנתבע בהליך הבוררות קרוב לזה שהשיג עבורו במסגרת הסכם הפשרה, נתון המחזק את זכאותו לשכר הטרחה.
התובע טוען כי הנתבע מנסה לצייר עצמו כקורבן, כאדם מפוחד, אך מדובר באדם כוחני, שלא בוחל גם לא באלימות פיסית כדי להשיג מטרותיו. הוא היכה באגרוף את אחיו (סעיף 114.4 לתצהיר התובע); ובמהלך הפגישה בין הצדדים ביום 23.3.17 בנוכחות מר הררי ומר זנגי קם הנתבע להכות את התובע. מוסיף התובע וטוען כי הוא מצדו נהג בהוגנות. הוא השקיע את כל מרצו כדי להעניק לתובע שירותים משפטיים מעולים, תוך ראיה רחבה של הסכסוך כמשפחתי ולא כעסקי גרידא. לכן היה חשוב להגיע להסכם פשרה עם בני המשפחה של הנתבע, כדי לשמור על יחסיו עמם, והכול מבלי לפגוע בזכויותיו ובאינטרסים שלו. הוא גם לא גבה מהנתבע שכר טרחה בשל התחשבות במצבו; וגם כאשר קיבל הנתבע סכומי כסף במהלך הדרך לא גבה את חלקו .
התובע טוען כי דחיית התביעה תעביר מסר שלילי לציבור רחב של עורכי דין, בעיקר לאלה המייצגים בהלכים משפטיים על בסיס הצלחה. אפשרות תשלום זו חיונית במיוחד ללקוחות שידם אינה משגת לשלם באופן שוטף לעורכי דינם, והשלמה עם יכולת קלה של מיוצג להסתלק ממחויבותו לשכר טרחה תפגע בהסכמים מסוג זה. התנהגות הנתבע היא פסולה ויש להוקיעה.
על רקע זה טוען התובע כי משהופסק הייצוג בחוסר תום לב וללא הצדקה, הוא זכאי לפיצויי קיום שיעמידוהו במקום בו היה עומד אילו אפשר לו התובע להשלים מלאכתו. התובע טוען כי הוא זכאי לתבוע מהנתבע סכום נוסף בן 103,181 ₪ בגין שכר טרחה מתוך הסכומים שנגבו בגין זכויותיו כעובד ובגין אגרות משפט ששילם . סכומים אלה לא נתבעו בכתב התביעה בשל טעות בתום לב, והתובע לא עתר לתיקונו כדי שלא לעכב את בירור ההליך.
11. הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה.
הנתבע מעולם לא חתם על הסכם הפשרה, עליו נשענת תביעת התובע; הוא לא הועבר לעיונו, ואין הוא משקף את זכויותיו. מכאן שאין לגזור ממנו שכר טרחה כלשהו. התובע אף לא הזמין את הנתבע לאותה פגישה בה עתיד היה להתגבש הסכם הפשרה האמור. מר אלטרץ המשיך בניהול הליך הבוררות, לאחר שהחליף את בא כוחו. הליך הבוררות נוהל עד תום, ללא הגעה להסדר פשרה כזה או אחר. גם הנתבעים בהליך הבוררות לא ציינו כי ישנם מגעים לפשרה, גם לא בישיבת הבוררות שהתקיימה ביום 17.5.17, יומיים לאחר שלטענת התובע סוכם הסכם הפשרה. הנתבע אינו חייב עוד לתובע דבר, לאחר ששילם לו 50,000 ₪ בצירוף מע"מ. מכל מקום, לאחר החלפת הייצוג עמד בא-כוחו החדש של הנתבע על קבלת מסמכים חשבונאיים, ושעה שלא נעתר נקט בהליך בבית משפט זה, עד שקיבל את המסמכים הרלוונטיים. אז יכול היה להתקדם ולברר כדבעי את זכויותיו של הנתבע בהליך הבוררות, וכזאת עשה.
הנתבע הפסיק את ייצוגו של התובע מסיבות ראויות ובתום לב. עו"ד קוגן נטל את הייצוג שעה שהוא מצוי בניגוד עניינים מובהק מול רו"ח קודנצ'יק. האחרון היה רואה החש בון של הנתבעים בבוררות, היה אמור לשמש מומחה מטעמם, ואף ניסה לפגוע בזכויותיו של הנתבע. והנה אותו גורם שימש גם כרואה החשבון של התובע. בנסיבות שכאלה לא אמור היה התובע ליטול על עצמו את מלאכת הייצוג מלכתחילה. בנוסף, כאשר ביקש להפסיק את ייצוגו, איים עליו התובע, וכדי לא לסכן את הליך הבוררות הסכים להמשיך בייצוג. כל זאת היה בשנת 2016 לפני הסכם פשרה כזה או אחר, וללא קשר אליו. לאחר מכן, הבורר פסק לטובתו סכום מאכזב ביותר בגין הפסקת עבודתו בחברות המשפחתיות. החלטה זו שברה את ליבו. התובע לא ביקש לקיים דיון הוכחות בנושא, לא קיבל את תלושי השכר וכיו"ב. על רקע מכלול זה, הנתבע הודיע לו על הפסק ת הייצוג ביום 1.3.17 , שעה שההכרעות העיקריות בבוררות עוד צפויות היו להינתן בעתיד. לא רק ניגוד העניינים היה הבסיס לפיטורי התובע אלא נזקים כספיים שנגרמו לו כתוצאה ממחדליו. אין אפוא כל בסיס לחיוב הנתבע בתשלום אחוזים כלשהם. הנתבע ציין בכתב ההגנה כי בכל הנוגע בדרישה לשכר ראוי אין בתביעה ראשית ראיה לגבי שכר זה.
12. הטענות הוצגו כאן בתמצית. הצדדים טענו טענות רבות נוספות, ולחלקן אתייחס גם במהלך הניתוח שיבוא. בשאר לא מצאתי בסיס לסטות מהתוצאה אליה הגעתי.
דיון והכרעה
גבולות יכולת ההסדרה של שכר טרחת עורך דין
13. עורך דין מספק ללקוחו שירות אישי. הלקוח מפקיד בידי עורך דינו את ענייניו החשובים ביותר. לפעמים הדברים עולים כדי דיני נפשות של ממש . אין המדובר בהתקשרות מסחרית רגילה. בבסיסה יחסי אמון רגישים. מערכת היחסים המיוחדת שבין עורך הדין ללקוחו הובילה להתחשבות מיוחדת של הדין. כך, למשל, הוכר חסיון על "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו" שיש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין (סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). ובנוסף, וככלל, לא ניתן לחייב לקוח להיות מיוצג על ידי עורך דין שעה שאין הוא מעוניין עוד בשירותיו.
על רקע זה פסק כב' השופט ד' לוין בע"א 136/92 בייניש-עדיאל נ' דניה סיבוס בע"מ, פ"ד מז(4) 114, 124 (1993):
בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו .
ברירה זו העומדת בפני הלקוח, להפסיק את שירותיו של עורך דינו , מקנה בידו זכות. זכות זו היא קוגנטית. עורך דין לא יכול לכפות את שירותיו על לקוחו, אם זה אינו מעוניין בהם , והלקוח אינו יכול להתחייב להעסיק את עורך דינו בכל מקרה. מדובר, על פי רוב, ב"שירות אישי" כמובנו בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, שאין לאוכפו (סעיף 3(2) לחוק). לא ניתן לכפות שירות שכזה שעה שאבד האמון בין הלקוח לעורך דינו.
לכן, במקום בו הפסיק הלקוח, מסיבות ענייניות, את העסקת עורך דינו, לא ניתן יהיה לכפות עליו לשלם לו פיצויי ציפייה, בדמות שכר הטרחה שהיה מגיע לו אם לא הייתה מופסקת ההתקשרות. כשם שלא ניתן לאוכפו להשלים את ההעסקה, כך לא ניתן לאוכפו לשלם את תמורתה, גם אם זו סוכמה קודם לכן בין הצדדים. עמד על כך כב' השופט דנציגר בע"א 8854/06 עו"ד קורפו נ' סורוצקין (פורסם במאגרים; 2008)(להלן: עניין עו"ד קורפו) בפסקה 17 לפסק דינו:
חוזה מסוג זה [בין עו"ד ללקוח] מבוסס על אמון הדדי, וברי כי מקום בו לקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עורך הדין וסיבתו להפסקת החוזה הינה סיבה הוגנת, לא יטיל עליו בית המשפט לשלם לעורך דינו פיצויי ציפייה. זאת, מתוך הבנה כי יש לשמר את אותו יסוד אמון ולהבטיח כי ימשיך להתקיים ביחסים שבין עורכי דין לבין לקוחותיהם. החשש הוא, כי אם יידע לקוח, מבעוד מועד, כי בכל מקרה ומקרה יחויב בתשלום פיצויי ציפייה לעורך דינו, הרי שיימנע מלהפסיק את הייצוג וימשיך בהתקשרות שאינה רצויה לו, גם באותם מקרים בהם יסוד האמון של הלקוח בעורך דינו אינו קיים עוד.
14. טלו, על רקע זה, את סעיף 4 להסכם שכר הטרחה שגובש בין הצדדים שלפניי (פסקה 1 לעיל לפסק הדין). הלקוח הצהיר שם כי " הנני מתחייב שלא אפסיק את הטיפול המשפטי מכל סיבה שהיא שכן הוא תלוי תוצאות ובאם אעשה כן, אשלם את מלוא שכר הטרחה שהיית מקבל אילו אפשרתי לך להשלים את העבודה." להתחייבות זו אין תוקף משפטי. היא מתעלמת מהקוגנטיות של הדינים החלים בתחום. היא לא לוקחת בחשבון את מערכת היחסים המיוחדת והרגישה שבין הלקוחות לעורכי דינם. כאמור, במקום בו עומדות לימין הלקוח סיבות לגיטימיות להפסקת ההתקשרות עם עורך דינו, לא ניתן להתחייב להימנע מהפסקתה. וגם לא ניתן להתחייב לשלם את מלוא שכר הטרחה, חרף הפסקה מוצדקת של ייצוג.
15. זוהי נקודת המוצא של הדיון אך אין היא נקודת הסיום. לרשות הלקוח עומד כוח רב, אך כוח זה חייב להיות מופעל בתום לב. הדבר יפה מכוח דיני השליחות הכלליים, המטילים חובה על השולח לנהוג בתום לב בבואו לבטל השליחות (אהרן ברק חוק השליחות 106-105 (כרך ראשון, 1996)). כך באופן כללי וכך גם במקרה הקונקרטי של היחסים שבין הלקוח לעורך דינו. כפי שציין כב' השופט דנציגר בעניין עו"ד קורפו (בפסקה 17 לפסק הדין) אין ביכולת של הלקוח להשתחרר משירות עורך הדין " באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין לנהוג בתום לב." ועוד נפסק (שם, בפסקה 18) כי:
...יש להבדיל בין שימור יסוד האמון לבין הפיכת ההסכם בין עורך הדין ללקוח לנייר אשר הינו בגדר המלצה בלבד עבור הלקוח. אין מקום לאפשר ללקוח להשתחרר מן ההסכם אותו כרת עם עורך דין פלוני מבלי להיות חייב בתשלום פיצויי ציפייה, רק משום שהגיעה אליו הצעה מפתה יותר מעורך דין אלמוני.
דברים אלה משקפים את הצורך להגן הגנה ראויה לא רק על הלקוחות אלא גם על עורכי הדין, המשקיעים מאמצים רבים בקידום עניינם של שולחיהם. הגנת חסר על עורכי הדין תפגע במיוחד באלה המסכימים לגבות שכר טרחתם בהתאם להצלחתם. ערעורם של חוזי שכר טרחה על בסיס הצלחה יפגע במיוחד בלקוחות שאינם יכולים לשאת בעלויות השוטפות של הייצוג, ומעדיפים לשלם יותר בהמשך הדרך.
16. על רקע זה שעה שהלקוח מבקש להשתחרר מהייצוג, יש לבדוק היטב האם מדובר בפעולה שנעשתה בתום לב. יש לסכל פעולה שנעשתה תוך ניסיון מלאכותי להימנע מתשלום שכר טרחה. פגיעה באמון היא עניין סובייקטיבי. לפעמים האמון נפגע, ואין עוד רצון בהמשך הייצוג למרות שעורך הדין לא התרשל ופעל במקצועיות. יחד עם זאת, שעה שבאים אנו לבחון במבט ביקורתי את תום ליבו של הלקוח, ניתן להיעזר בנסיבות האובייקטיביות העומדות ברקע הדברים. נסיבות אלה תסייענה לנו בבדיקה האם הפסקת הייצוג נעשתה בתום לב או שמא מדובר באמתלה, שמטרתה להשתחרר מתשלום שכר טרחה. כך, ניתן לבחון האם אכן ביצע עורך הדין את חלקה הארי של המלאכה המצופה ממנו. ככל שהפסקת הייצוג נעשית בשלבים מוקדמים יותר, קל יהיה יותר ללקוח לשכנע שפעל בתום לב. שעה שהעבודה רובה ככולה כבר נעשתה, והטיפול בעניינו של הלקוח הגיע לשלבים סופיים, קל יהיה לעורך הדין לשכנע שהפסקת ההתקשרות עמו אינה אלא אמתלה.
בנוסף, יש לבחון האם אכן מדובר בפגיעה באמון המצדיקה הפסקת ייצוג אם לאו. כך פסק כב' השופט דנציגר בעניין עו"ד קורפו (בפסקה 20 לפסק הדין) :
...הפסקת ההתקשרות לא בוצעה בשל אי שביעות רצון של המשיבים מעבודתם של המערערים. לפיכך, אין לקבוע כי יסוד האמון, אותו ביקשה הלכת ביניש-עדיאל לשמר, אבד. אמנם, יטען הטוען כי במקום בו לקוח מבקש להשתחרר מהסכם עם עורך דינו, אפילו הדבר אינו נובע מאי שביעות רצונו מתיפקודו של עורך הדין, הרי שממילא אבד יסוד האמון של אותו לקוח בעורך דינו. לנו נראה, כי פרשנות זו הינה הרחבה מוגזמת ולא רצויה של יסוד האמון עליו ראוי להגן. דעתנו היא כי כל עוד לא מועלות על ידי הלקוח טענות, המבוססות עובדתית, כי הוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי הניתן לו על ידי עורך דינו, וכל עוד המטרה למענה שכר את עורך דינו עדיין קיימת, לא יוכל אותו לקוח להשתחרר מההסכם באופן חד צדדי מבלי שיחויב בפיצויי ציפייה, אלא אם יוכיח כי לולא השתחררות זו לא היה יכול, באמצעים סבירים, להגשים את אותה מטרה. בענייננו, כאמור, לא הוכח כי המשיבים לא היו יכולים להשלים את הפרויקט תוך פנייה ליזמים או לקבלנים אחרים שיסכימו לייצוגם של המשיבים על ידי המערערים, או, לכל הפחות, תוך שיתוף פעולה בין המערערים לבין עורכי הדין של אותם יזמים וקבלנים.
במקרים בהם לא הייתה הצדקה להפסקת ההתקשרות עם עורך הדין, ניתן יהיה להלום את טענתו כי מגיע לו לקבל פיצויי ציפייה נוכח פעולה בחוסר תום לב מצד הלקוח.
17. הנה כי כן, הכול תלוי בנסיבות שהובילו להפסקת ההתקשרות, כל מקרה ומאפייניו.
בחינת הפסקת ההתקשרות בנסיבות המקרה הנוכחי
18. האם הנתבע שחרר את עורך דינו מייצוג בתואנה כזו או אחרת, והכול כדי להימנע מתשלום שכר הטרחה עליו התחייב?
19. האזנתי ברוב קשב לעדותו של מר אלטרץ. עדותו הייתה כעוסה והוא הלין על התנהלותו של התובע, עו"ד קוגן. הרושם שהתקבל אצלי הוא שמר אלטרץ הפריז בתיאור הדברים. במהלך החקירה הנגדית הוא מיהר להציג תשובות, כשהוצבו בפניו שאלות מאתגרות, שהתבררו כבלתי מבוססות, או ככאלה שלא הופיעו בכתבי הטענות שהגיש. כך, מר אלטרץ טען שעו"ד קוגן לא עמד על תשלום מיידי של 50,000 ₪ כדמי פתיחת תיק כדי שאשתו לא תדע ותעצור את הייצוג [עמ' 232 ש.19]. הוא ציין שעו"ד קוגן איים עליו שעה שביקש להשתחרר בפעם הראשונה מהייצוג שלו בכך שהוא יישאר ללא עורך דין [עמ' 191 ש. 32 ואילך]. מר אלטרץ גם העיד שנדרש זמן רב עד שהתובע הסכים לבקשתו להגיש בקשת מחיקה שעה שעמדה על הפרק התפייסות עם המשפחה, ולא נראה כי הדברים מבוססים [עמ' 199, ש.18 ואילך]. הוא העיד שרצה להפסיק את הייצוג של עו"ד קוגן גם שעה שביקש למחוק את הליך הבוררות נוכח הפשרה האפשרית עם בני משפחתו, כבר בראשית אוקטובר 2016, ולדברים אין עיגון בת/15 [עמ' 217 ש.32]. קיימות דוגמאות נוספות, אך התמונה המצטיירת היא ברורה למדי.
עוד התרשמתי כי עו"ד קוגן נקט באסטרטגיה לגיטימית לניהול הסכסוך. הוא ביקש לנהל ליטיגציה תקיפה, אך תוך שמירת פתח להגעה לפשרה עם הנתבעים בהליך הבוררות, בני משפחתו של הנתבע; וזאת כדי שלא לסגור השער על אפשרות הגעה לשלום בית.
ועדיין, בחינת המכלול הובילה אותי למסקנה כי הפסקת הייצוג לא הייתה אמתלה שמטרתה התחמקות מתשלום שכר טרחה. כפי שעולה מכתב התביעה עצמו, מערכת היחסים שבין עורך הדין ללקוחו ידעה עליות ומורדות, זמן משמעותי לפני שהייתה היתכנות לפשרה כזו או אחרת; לאחר מכן באו טענות הנתבע לניגוד עניינים של בא כוחו, טענות שאינן כבדות משקל בנסיבות העניין. אך אליהן הצטרפה אכזבה מתוצאות הבוררות בכל הנוגע בכימות הפיצוי המגיע לנתבע בגין הפסקת עבודתו בחברות המשפחתיות. התרשמתי כי אכזבה זו הייתה אותנטית. אין המדובר רק במילים. היא הובילה למעשים. היא באה לידי ביטוי בשינוי האסטרטגיה בניהול הבוררות לאחר החלפת הייצוג. הנתבע עמד על קבלה של מסמכים הנוגעים בשווי זכויותיו בחברות, ואף פנה לבית משפט זה בבקשה לביטול הבוררות. חלק משמעותי ביותר של הבוררות נוהל לאחר הפסקת הייצוג על-ידי התובע. שעה שהתרשמתי שאין המדובר ברצון מלאכותי, ושעה שחלק ניכר מהבוררות המשיך להתנהל תחת הייצוג החדש, נחרץ דינה של התובענה להידחות ככל שהדברים נוגעים בסעד המרכזי לו עתר התובע, פיצויי קיום.
אשר להסכם הפשרה שעליו נסמכת התביעה, ושממנו מבקש עו"ד קוגן לגזור את שכר הטרחה, הרי שהתובע ניהל את המשא ומתן לאחר שלקוחו הודיע לו כי אין הוא מוסמך עוד לייצגו. הנתבע לא חתם על הסכם הפשרה, ולא הוכח שהוא הסכים לו. עו"ד קוגן לא קיבל מלקוחו לשעבר ייפוי כוח ישיר לנהל משא ומתן בשמו. השניים לא דיברו בשלב זה. בתווך אמור היה לעמוד מר הררי, שהתובע טוען כי מסר את כל הדרוש לנתבע. אלא שהתובע נמנע מלהעיד אותו ועניין זה פועל לחובתו.
20. הפתרון הצודק אפוא היה להכיר בשכר טרחה ראוי בגין מאמציו של עו"ד קוגן עד להפסקת ההתקשרות עמו. שעה שהשירותים שהעניק למרשו היו ראויים, מגיע לו תשלום בגינם. אלא שעו"ד קוגן לא הציג ראיות בעניין זה, והוא נמנע מלעשות כן גם שעה שהנתבע טען במפורש - במהלך ההוכחות ובכתבי הטענות - כי התובע זנח את קו הטיעון של תשלום שכר ראוי. על רקע זה, אין בפני תשתית המאפשרת מתן סעד בקו טיעון חלופי זה. יש לדחות אפוא את התביעה, למעט תשלומים שמגיעים לתובע בגין פעולותיו עד להפסקת ההתקשרות עמו.
21. אפנה להציג הדברים ביתר פירוט.
השתלשלות הדברים עד הפסקת ההתקשרות הראשונה
22. הקשר בין התובע לנתבע נוצר על-ידי עו"ד ועקנין. מר אלטרץ פנה אליו תחילה וזה הפנה אותו לעו"ד קוגן [עמ' 49, ש. 18]. הנתבע טען כי היה שרוי באותה עת במצב נפשי קשה. הדברים עלו כדי פגיעה בכשרותו הנפשית, ולכן הוא חתם על הסכם שכר טרחה הן עם עו"ד ועקנין הן עם התובע [עמ' 226 ש. 25 ואילך]. אני סבור כי בעניין זה מר אלטרץ הרחיק לכת. אין ספק כי הסכסוך עם בני משפחתו פגע בו עמוקות, הן במישור הכלכלי הן במישור הנפשי, ועדיין שוכנעתי שכשירותו הנפשית לא נפגעה במידה ששללה את קיומה. גם בתצהיר עליו חתם במסגרת המרצת הפתיחה שהוגשה לבית משפט זה (ה"פ 2294-12-15) שלל הנתבע את טענות בני משפחתו אודות מצבו הנפשי [עמ' 249, ש.15 ואילך]. מכל מקום, הנתבע לא שכנע כי נפל פגם ברצון בכריתת הסכם שכר הטרחה שלו עם התובע. הסכם שכר הטרחה שריר וקיים אפוא.
23. כזכור, לאחר שהחל הליך הבוררות פנה מר אלטרץ לבא כוחו וציין כי נוכח ההתכנות להגעה לשלום בית עם משפחתו, הוא מבקש למחוק את הליך הבוררות.
עו"ד קוגן טען כי דובר באמתלה מצד הנתבע. לשיטתו, מר אלטרץ סתר עצמו. הוא טען כי בני משפחתו הם שהיו מעוניינים בשלום בית, ושהם העמידו הדרישה למחוק ההליך. הדברים גם הועלו על הכתב ביום 9.10.16 (ת/15) שם ציין הנתבע כי "אבי המשפחה, מר אברהם אלטרץ, פנה למר דוד חליפי חבר משותף כדי שיתווך ביני לבין משפחתי בדבר חזרה לחיק המשפחה" (שם, בפסקה 1). והנה התברר כי הדרישה למחיקת ההליך לא באה מטעם המשפחה אלא מטעם מר חליפי, שהכיר את הנתבע ואת בני משפחתו, רצה לסייע ביישוב ההדורים, והעיד כי לדעתו מחיקה שכזו תגדיל הסיכוי להגעה לשלום בית [188 ש.16-4; 190 ש. 9-7]. מר חליפי ציין כי במקרה פגש בנתבע שאמר לו [עמ' 183 ש. 28 ואילך] "אני רוצה לחזור למשפחה, אני מוכן להפסיד הכל, כל מה שיבקשו ולחזור הביתה למשפחה. אמרתי לו תקשיב טוב, אחרי שסיפרת לי את כל הסיפור, תן לי לבדוק מה ניתן לעשות...אמרתי לאורי תקשיב, בכדי שיהיה לאבא משהו ביד שאני אוכל לבוא אליו ולהגיד לו, הנה, אתה עושה צעד, תביא לי מכתב מעוה"ד שלך שאתה מבטל את כל התביעה."
אכן, נראה כי הנתבע לא דייק כשציין שדרישה זו באה מצד משפחתו, אך אינני סבור שמדובר באמתלה מצידו. התרשמתי כי הוא אכן היה מעוניין להגיע לפיוס עם בני משפחתו. לשם כך היה מוכן למחוק את ההליך, וכזאת לא נעשה לצורכי התחמקות מתשלום שכר טרחה. גם עדותו של מר חליפי, שהותירה אצלי רושם מהימן, הייתה שכוונותיו של הנתבע היו טובות, ושהוא עצמו ניסה לעזור ולתווך.
אין חולק שהנתבע שילם לתובע בשלב זה 50,000 ₪ בצירוף מע"מ, שהוגדרו בת/15 כמקדמה "על חשבון שכר הטרחה שבבוא היום נשב ונסכם אותו" (שם, בפסקה 12). במסמך שנוסח כפנייה של הנתבע לתובע, ציין הנתבע כי הוא מכיר בעבודת התובע והוא שבע רצון מכך שלא נדרש לשלם עד כה שכר טרחה נוכח מצבו הכלכלי.
24. מכל מקום, הנתבע לא הגיע לפשרה עם בני משפחתו, ובסופו של דבר המשיך התובע לייצג את הנתבע בהליך הבוררות.
הטענה לניגוד עניינים
25. הפעם הראשונה ששלח הנתבע הודעה על הפסקת הייצוג של התובע הייתה ביום 1.11.16 [ת/19]
בהמשך לפגישתנו האחרונה ולהודעות אשר שלחתי לך לפני הפגישה, לגבי הפסקת הייצוג המשפטי שלי במסגרת תיק ה.פ 2294-12-15 וכל תיק אחר אשר הועבר לטיפולך על ידי. אני רוצה להודיע לך על סיום עבודתך כעו"ד מייצג שלי וזאת בגלל ניגוד העניינים שלך בייצוג בתיקים אלו מול משפחתי, אותו גיליתי לאחרונה, שאם הייתי מודע מראש שיש לך הכרות קודמת אישית עם הגורמים המעורבים בתיקים, לא הייתי שוכר את שירותיך.
הנה כי כן, הודעה זו כללה התייחסות לנושא ניגוד העניינים המיומר. לשיטת הנתבע, עו"ד קוגן הכיר את רו"ח קודנצ'יק, שהיה נאמן לבני משפחתו של הנתבע, המסוכסכים עמו. מר אלטרץ טען כי רו"ח קודנצ'יק אף פעל באופן אישי לפגוע בזכויותיו. רו"ח קודנצ'יק היה, לפי הנטען, רואה החשבון של עו"ד קוגן, ומכאן ניגוד העניינים. היה על עו"ד קוגן להתעמת עם בני משפחתו של מר אלטרץ ועם רו"ח קודנצ'יק שטיפל בעניינם, וזאת שעה שאותו רואה חשבון מטפל בענייניו.
מכתבו של הנתבע נענה במכתב מטעם התובע בו ביום (ת/20 מיום 1.11.16). הוא ציין כי "הנני תחת תחושה קשה כי נעשתה קנוניה מאחורי גבי, כאשר הודעת לי כי הגעת לסולחה עם הוריך וביקשת למחוק את הליך הבוררות, מהטעם כי אביך דרש כי רק לאחר מכן, תסכים המשפחה לקבל אותך לחיקם. ברם, ככל שחולף הזמן, מתבהר כי לא היו דברים מעולם וכל שהנך מעוניין בו הוא להפר את הסכם שכר הטרחה שנחתם בינינו" (פסקה 2 למכתב). עוד ציין התובע כי בנסיבות אלה יהיה על הנתבע לשלם לו את מלוא שכר הטרחה המוסכם, וכן שהוא מעכב את המסמכים המצויים ברשותו לשם הבטחת שכר הטרחה.
26. לוּ טיעון ניגוד העניינים היה עומד לבדו, הוא היה מתקשה לשאת על גבו את ההצדקה להפסקת ההתקשרות. מחומר הראיות שבפניי עולה כי מר אלטרץ היה ער לכך שרו"ח קודנצ'יק העניק שירותים לתובע פרק זמן ניכר לפני הודעתו מיום 1.11.16.
הן עו"ד קוגן הן עו"ד ועקנין ציינו כי נמסר למר אלטרץ, כבר בראשית הדרך, כי עו"ד קוגן מכיר את רו"ח קודנצ'יק, שמשמש כרואה חשבון שלו. כך עו"ד ועקנין העיד שהדברים נאמרו עוד כשהעביר את הטיפול בתיק לתובע [עמ' 51 ש.5 ואילך]. עו"ד ועקנין גם ציין שעו"ד קוגן התנגד לכך שרו"ח קודנצ'יק ישמש כבורר, אך לא התנגד לכך שישמש כמגשר [עמ' 52 ש.10]. הנתבע הכחיש כי אלה היו פני הדברים; אך גם אם נקבל את עמדתו כי לא ידע אודות הקשר בעת ההתקשרות עם התובע, הוא ידע על כך שעה שהתובע הגיש בשמו הליך בבית משפט זה. מר אלטרץ העיד כי בהליך בפני כב' השופטת רונן, התנגד בא כוחו לכך שהבוררות תהיה בפני רו"ח קודנצ'יק שכן הוא משמש כרו"ח שלו [עמ' 252 ש.20]. התובע הכחיש שכך אמר בדיון, אך לשיטת הנתבע עצמו, הוא ידע על כך עוד לפני שהחלה הבוררות.
ברמה המעשית, עו"ד קוגן מילא אחר הנחיות לקוחו, וייצג אותו נאמנה שעה שזה התנגד לקיום הבוררות בין הצדדים בפני רו"ח קודנצ'יק כפי שנקבע בשטר הבוררות. התובע טען כי היכרותו עם רו"ח קודנצ'יק יכלה לסייע בגיבוש פשרה נאותה, וגם מר אלטרץ עצמו הכיר בכך.
הצדדים העלו טענות נוספות בעניין זה אך אין צורך להרחיב. הנתבע ידע על הקשר בין התובע לבין רו"ח קודנצ'יק בשלבים מוקדמים; לא הוצגו בפני ראיות כי התובע פעל בניגוד לאינטרס של הנתבע. על רקע זה קשה לראות בהתפתחות זו כסיבה מוצדקת לאובדן אמון בתובע וחוסר רצון להמשיך להתקשר עמו. יחד עם זאת יש לשים לב כי בשלב זה לא עמד עדיין סיכוי סביר לגיבוש הסכם פשרה כזה או אחר עם הצד שכנגד, שהצריך השתחררות מייצוגו של התובע כדי להתחמק מתשלום שכר הטרחה. יש לראות אפוא בהודעת הנתבע כי אין הוא מעוניין בהמשך ההתקשרות עם התובע משום סימן לחוסר שביעות רצון שבהמשך יוביל להפסקה נוספת של הייצוג.
27. מכל מקום, לאחר דין ודברים התובע והנתבע ערכו הסכמה (מיום 16.11.16)(ת/21) בה נכתב כי יושרו ההדורים ויושבו המחלוקו ת. כפי שנראה מיד רגיעה זו לא החזיקה מעמד זמן רב.
מחלוקות בעניין מתכונת ניהול הבוררות
28. מחומר הראיות שהוצג לי עולה כי לאחר ההסכמה מיום 16.11.16 לאורה חזר התובע לשמש כבא כוח הנתבע, קיבל הבורר, רו"ח ברדיצ'ב, החלטה שאכזבה מאוד את מר אלטרץ. היה זה בעניין טענותיו אודות זכויותיו מכוח היותו עובד בחברות הנתבעות בבוררות. ההחלטה התקבלה בתאריך 30.11.16 (נספח 48 לתצהיר הנתבע).
הנתבע עבד בחברות המשפחתיות במשך 25 שנה. כתב התביעה שהוגש במסגרת הבוררות על ידי עו"ד קוגן (נספח 9 לכתב התביעה שלפני) כלל התייחסות לעילות מכוח דיני העבודה (פסקה 49) הכוללות הפרשי פיצויי פיטורין בסך 628,693 ₪; דמי הבראה 7,560 ₪; פדיון חופשה 121,680 ₪; הודעה מוקדמת 37,447 ₪; הלנת פיצויי פיטורין 769,168 ₪ ואי תשלום חלקו של המעביד לקופת הגמל 26,962 ₪ (ובסה"כ למעלה ממיליון וחצי ₪).
הבורר דחה בהחלטתו את רוב רכיבי התביעה בעניין זה. הנתבע טען שכך נעשה משום שלא הוצגו מסמכים רלוונטיים עובר לקבלת ההחלטה. מר אלטרץ העיד כי "לא הגיעו מסמכים. הבורר נתן לך התראה, אמר לך בבקשה תגישו מסמכים עד שאני אתן החלטה, לא הגשת, נתן החלטה, אורי לא קיבל פיצוי כלום. מ-1.3 מיליון ₪ נהיה 300,000 ₪ שהם נתנו לחשבון" [עמ' 284 ש.12].
התובע אישר שגם הוא לא היה שבע רצון מההחלטה [עמ' 119 ש.8]. הבורר דחה את הפניה שלו לחייב בעניין זה את משפחת הנתבע להציג נתונים נוספים. אך הוא טוען כי אין לגלגל את האחריות להחלטה לפתחו. מר אלטרץ היה שותף למהלך לכלול את הטענות מתחום דיני העבודה בהליך הבוררות, כדי לברר הדברים במהירות. בני משפחתו של מר אלטרץ הציגו תלוש שכר לחודש דצמבר 2003 [ת/49] ותדפיס חשבון בנק של הנתבע [ת/50] שמעידים כי קיבל פיצויי פיטורין באותה תקופה ולכן הדבר הפחית משמעותית את הסכום המגיע לו. מר אלטרץ ביקש מעו"ד קוגן להכחיש כי קיבל פיצויי פיטורין ולטעון כי הכסף המופיע בחשבון הבנק הוא פיקדון שהפקיד, אך טענה זו אינה מסתברת לאור המסמכים. עו"ד קוגן ביקש ממר אלטרץ לפנות לרשויות המס כדי לברר האם בני משפחתו דיווחו על ההפקדה אך מר אלטרץ לא שיתף פעולה וסיבותיו עמו.
29. לצורכי ההליך שלפני אין לי צורך לקבוע האם התנהלות התובע הייתה מקצועית אם לאו. די לי בכך שהרשמתי שתחושות האכזבה של מר אלטרץ היו כנות. לתחושות אלה יש תימוכין בזמן אמת. עו"ד ועקנין שאליו פנה, כזכור, מר אלטרץ בתחילה, ושהעביר התיק לטיפולו של עו"ד קוגן, ציין שנותק הקשר בינו לבין הנתבע. והנה בסוף שנת 2016 " הוא התקשר לכאן, צורח בטלפון, הכנסת אותי לעורך דין הזה, תוציא אותי מעורך הדין הזה, וטרק את הטלפון, ודיבר לא יפה" [עמ' 52 ש.27].
מר אלטרץ ציין כי היה מוטרד נוכח השלב הבא של הבוררות, השלב בו צריך היה לקבוע מה שיעור זכויותיו בחברות המשפחתיות ומה שוויון. הבורר לא אפשר הצגה של מלוא הנתונים על-ידי העברתם לתובע בהליך הבוררות. מר אלטרץ ציין כי דבר זה הטריד אותו. "לא התעמתנו עם הבורר, הכל היה עניין מקצועי, יסודי, שלא יהיה לנו כמו שהיה לנו בפיצוים שלא הגשנו מסמכים ואכלנו אותה" [עמ' 298, ש. 27]. ת/32 הוא תכתובת ווטסאפ בין הצדדים (מיום 21.2.16), ממנה עולה שעדיין לא הוגשו מסמכים לעניין שווי החברות מטעם התובע, למרות שהבורר ביקש כי אלה יוגשו לעיונו [ראו גם חילופי הדברים בעמ' 346 לפרוטוקול].
על רקע זה העיד מר אלטרץ על הסיבות לחוסר שביעות הרצון שלו "דיברנו שאני לא מרוצה שאתה בקשר עם נחום קודנצ'יק כל הזמן, אכלתי אותה בתנאים הסוציאליים, את החומר אנחנו לא מקבלים. די, לאן אני אגיע, בסוף אני אצא בלי כלום" [עמ' 310 ש.22]. כאמור, נותרתי ספקן לגבי החלק הראשון של הדברים (עניין ניגוד העניינים), אך מצאתי את עדותו של הנתבע מהימנה ביחס לאחריתם.
30. חיזוק משמעותי לעדותו של הנתבע מצויה בהתנהלות הדיונית לאחר החלפת הייצוג. בא כוחו החדש של הנתבע הגיש – לאחר החלפת הייצוג - בקשה לביטול הליכי הבוררות נוכח אי מתן מסמכים חשבונאיים רלבנטיים הנוגעים בחברות [ת/48]. בבקשה כתב כי " בתיק דנן שעניינו הסרת קיפוח בעל מניות המיעוט...שרובו ככולו עוסק בשווי מניותיו של [מר אלטרץ] ורכישתן על ידי בעלי מניות הרוב, נמנע מ[מר אלטרץ] לקבל לידיו את המסמכים החשבונאיים הנוגעים לחברות, ולהגיש חוות דעת שמאית מטעמו, נגרם עיוות דין קיצוני (אובייקטיבי) היורד לשורשו של ההליך" (פסקה 1.3 לבקשה).
הנה כי כן החלפת הייצוג הביאה עמה נקיטה בגישה שונה, ונתנה מענה לחשש שהעלה הנתבע. נתון אובייקטיבי זה מחזק את עדותו כי חשש זה לא היה בגדר תואנת שווא שמטרתה להתחמק מתשלום שכר טרחה. יש לזכור עוד בעניין זה שהחלפת הייצוג נעשתה בשלב שבו נותר עוד ללבן את השאלות העיקריות בבוררות הטעונות הכרעה. לצד ההשקעה הרבה שהשקיע התובע בייצוג התרשמתי כי גם בא כוחו החדש של הנתבע השקיע מאמצים רבים בהמשך הדרך. אין המדובר במקרה שבו עורך הדין היוצא עשה את רובה המכריע של העבודה, ואחרים קצרו הפירות.
31. התובע טוען כי גם בעניין זה פעל במקצועיות ראויה. הוא נועץ ברואה חשבון מומחה, והגיש בקשה רחבת יריעה לגילוי מסמכים, אך הבורר החליט לפתוח "חדר מידע" במשרדו. גם הפעם אין אני נדרש לקבוע מסמרות בעניין זה. די לי בכך שחוסר שביעות הרצון של הנתבע לא היה בגדר אמתלה מהסיבות עליהן עמדתי.
32. ביום 1.3.17 כתב הנתבע לתובע [ת/33] כי הוא מודיע על "הפסקת הייצוג מטעמי באופן מיידי "בתיק 2294-12-15, בתיק 16505-01-16, בפני הבורר חן ברדיצ'ב, ובכל דבר ועניין הקשור אלי. מרגע זה הנכם מתבקשים שלא לפנות אל מי מהצדדים האחרים לתיק, לבית המשפט ולבורר חן ברדיצ'ב בכל דבר הקשור לענייני ולא לעשות כל שימוש בייפוי הכוח המצוי בידיכם."
33. התובע מצביע על כך שקיים שיחה עם מר אטרץ בחודש פברואר 2017 עובר להפסקת הייצוג [ת/31], במהלכה אמר מר אלטרץ כי יוכל להסכים לפשרה בסך 15 מיליון ברוטו או 10 מיליון נטו (עמ' 2 ש.10 לתמלול השיחה). הוא ציין כי הסיבה שבגינה מר אלטרץ הפסיק את הייצוג נבעה מהחשש שלו כי יעלה בידי התובע להשיג פשרה שכזו, ואז יאלץ לשלם את שכר הטרחה המוסכם. הנתבע ציין מצדו כי אם היה מדובר בהצעה רצינית " אם הייתי רואה מול העיניים חתום על ידי הצדדים עם תאריך, הסכם מסודר בפגישה מסודרת או אצל יעקב נטר או אצל מישהו, צחי, מישהו רציני שהוא לא עושה דברים בשביל תביעות, אז הייתי חותם, אם זה היה רציני" [עמ' 340 ש.22], אבל הוא לא רצה עוד להמתין להסכמי פשרה כאלה ואחרים שלא הגיעו [עמ' 373 ש. 30 ואילך].
אינני סבור כי הפסקת הייצוג מיום 1.3.17 באה כדי לגדוע סיכוי של הגעה לפשרה, ותשלום שכר טרחה נכבד לתובע. כאמור, בחודש פברואר עוד לא עמדה הצעת פשרה קונקרטית על הפרק, וכל הטעמים שמניתי לעיל להפסקת הייצוג היו יפים עדיין. כאמור, התרשמתי שמר אלטרץ לא היה שבע רצון מהאופן שבו התנהלו ענייני הבוררות לאחר ההחלטה המאכזבת בעניין זכויותיו מתחום דיני העבודה. החלפת הייצוג אכן הובילה לשינוי באסטרטגיה הליטיגטורית. ניהול הבוררות עד תום היה כרוך בסיכונים. איש לא הבטיח לנתבע כי יצליח בדרכו. איש לא הבטיח לו כי ייפסקו לטובתו 15 מיליון ₪ ברוטו או 10 מיליון ₪ נטו. הבורר כבר פסק לרעת מר אלטרץ בעניין דיני העבודה. תקדים זה יכול היה לחזור על עצמו גם בעניין הזכויות בחברות המשפחתיות. הנתבע גם הגיש, כזכור, בקשה להפסקת הבוררות, מכאן שלא היה ברור כלל ועיקר כי תוצאותיה מובטחות. מר אלטרץ החליט לקחת הסיכון, ולהמשיך לנהל הבוררות. זו נוהלה, ובא כוחו הנוכחי השקיע בניהולה משאבים ניכרים. אם הבוררות הייתה מצויה כבר בשלביה הסופיים, ואם אכן לא היה קיים סיכון מבחינת מר אלטרץ, היו טענותיו של עו"ד קוגן כבדות משקל יותר. אך לא אלה הם פני הדברים.
34. התובע טוען כי הנתבע אינו יכול להציג כיום עילות שבגינן ביטל את ההתקשרות עמו, שלא העלה בזמן אמת. בזמן אמת הוא טען לניגוד עניינים המצדיק, לשיטתו, את הפסקת ההתקשרות (ראו לעיל בפסקה 25); אך בפנייתו הבאה (מיום 1.3.17), בה הודיע על הפסקת הייצוג, הוא לא ציין טעם כלשהו המסביר את הצעד שצעד. כשם שבביטול חוזה רגיל הודעת הביטול צריכה לכלול את טעמי הביטול, כך גם כשמדובר בביטול התקשרות עם עורך דין. והנה כעת טוען הנתבע לטעמים נוספים לביטול ההתקשרות, ובהם חוסר שביעות רצון מהאופן שבו טופל התיק. כיוון שלא טען טענות אלה בזמן אמת לא יוכל לטעון אותן כעת.
לא אוכל לקבל טיעון זה של התובע, ככל שהדברים מובילים לטענת השתק. אכן, לעובדה שהדברים לא נטענו בזמן אמת יש משמעות, אך המשמעות היא ראייתית. כאשר טוען הלקוח טיעונים שלא טען בזמן אמת, הרי שיהיה לו קשה יותר לשכנע שאכן הם שעמדו בבסיס התנהלותו הלכה למעשה; אך מכאן ועד השתק מוחלט רחוקה הדרך. במקרה הנוכחי, מר אלטרץ העלה את טיעון ניגוד העניינים בתחילת נובמבר 2016. חוסר שביעות הרצון מהתקדמות הליך הבוררות התעורר בסוף נובמבר 2016 עת קיבל הבורר את ההחלטה בעניין דיני העבודה . לא ניתן היה להעלות את טעם חוסר שביעות הרצון בתחילת החודש. הדברים התפתחו עד לחודש מרץ 2017. אכן, בהפסקת הייצוג בחודש זה לא פורטו הטעמים להפסקת ההתקשרות, אך כאן באים המעשים שנעשו בזמן אמת, ומדברים בעד עצמם. לאחר הפסקת ההתקשרות שינה בא כוחו החדש של הנתבע את האסטרטגיה לניהול ההליך, ונאבק באופן תקיף על קבלת מסמכים ונתונים. הוגשה בקשה לביטול הליך הבוררות. התנהלות זו תומכת בטענות הנתבע, ומהווה ראיה כבדת משקל כי הסיבות אותן הוא מונה כעת להפסקת ההתקשרות עמדו לנגד עיניו גם בזמן אמת. לכן, הוא עמד בנטל המוטל עליו להראות כי הטעמים הללו אינם אמתלה.
35. השתכנעתי שהתנהלות הדברים בזמן אמת הובילה לעכירות במערכת היחסים שבין התובע לנתבע. אינני אומר כי ברמה האובייקטיבית פעל התובע באופן לא מקצועי, אך תחושותיו של הנתבע בעניין זה היו אותנטיות. הפסקת הייצוג לא הייתה אמתלה, ובנסיבות אלה לא היה טעם בכפיית המשך הייצוג על ידי התובע. בכך שונה המקרה שלפנינו מעניין עו"ד קורפו שהתובע נסמך עליו בסיכומיו. כפי שפסק כב' השופט דנציגר (שם, בפסקה 20) באותו המקרה " הפסקת ההתקשרות לא בוצעה בשל אי שביעות רצון של המשיבים מעבודתם של המערערים. לפיכך, אין לקבוע כי יסוד האמון, אותו ביקשה הלכת ביניש-עדיאל לשמר, אבד." במקרה שלפני הפסקת ההתקשרות בוצעה בשל אי שביעות רצון כאמור.
המשך המגעים לפשרה שניהל התובע
36. התובע לא אמר נואש, וגם אחרי הפסקת ההתקשרות עמו המשיך לנהל מו"מ עם בני משפחתו של הנתבע, והכול במטרה להגיע להסכם פשרה.
למעשה התובע המשיך לנהל מגעים לפשרה, ללא שקיבל ייפוי כוח או הסכמה לכך ממר אלטרץ. הוא הודה בכך בחקירתו הנגדית [עמ' 74, ש. 5]. התובע טוען כי כזאת עשה מכוח "האור הירוק" שקיבל מהתובע לסגור פשרה בשיחה ביניהם בפברואר 2017 (ראו לעיל בפסקה 33). אלא שבהודעת מר אלטרץ על הפסקת הייצוג נכתב במפורש כי "מרגע זה הנכם מתבקשים שלא לפנות אל מי מהצדדים האחרים לתיק, לבית המשפט ולבורר חן ברדיצ'ב בכל דבר הקשור לענייני ולא לעשות כל שימוש בייפוי הכוח המצוי בידיכם" (ראו לעיל בפסקה 32). בנסיבות אלה, ניהול המו"מ בשמו של הנתבע לא יכול היה להתבצע מכ וח אותה שיחה מחודש פברואר 2017, ונדרשה הסכמה להמשך ניהול ההליכים. כזאת לא ניתנה.
עו"ד קוגן טען כי יכול היה להשיג פשרה בת 10 מיליון ₪ נטו כבר בחודש פברואר 2017, אך "חטאו" היה שחשב שיוכל להשיג יותר עבור לקוחו, ולכן המשיך במשא ומתן, ובינתיים הנתבע ביטל את הייצוג. מדובר בהשערה. לא נדע מה היה קורה אילו התובע היה משכלל פשרה בחודש זה. עובדה היא שזו לא שוכללה לפני הפסקת הייצוג, והשערת התובע אינה יכולה לשמש בסיס לחיוב הנתבע.
מכל מקום, בשלב זה שלאחר הפסקת הייצוג, לא התקיימה תקשורת ישירה בין התובע לבין הנתבע. גם התובע מודה בכך [עמ' 62 ש.22], אך תלה האשמה בנתבע, שלא רצה לתקשר באופן ישיר. עו"ד קוגן ציין כי התקשורת התנהלה באמצעות מר יוסי הררי, שהוא חברו של הנתבע [עמ' 61 ש.3 ואילך]. הוא טוען כי מר הררי הגיע אליו ביוזמת הנתבע [עמ' 78 ש.30]. הנתבע טוען אחרת. לשיטתו, התובע הוא ששלח אליו את מר הררי. כך או כך, עדותו של מר הררי הייתה חשובה מבחינת התובע. רק באמצעותו יכול היה להראות שהמצגים שביקש להעביר לנתבע אכן הועברו אליו. כפי שנראה בהמשך התובע ויתר על העדתו של מר הררי, וויתור זה פועל לחובתו.
37. המגעים שניהל התובע לשם השגת הפשרה כללו כמה נקודות ציון.
א) לאחר הפסקת הייצוג שלח התובע לנתבע כמה הודעות ווטסאפ [ת/33] ואף ציין (ביום 29.3.17) כי "יש מומנט עכשיו לקבל 15 מיליון ₪ ולשים הכל מאחוריך". בנוסף בשיחה שקיים התובע (ביום 29.3.17) עם מר הררי ת/37 אמר מר הררי שהנתבע מעודכן במספרים שהוחלפו אגב ניהול המו"מ (עמ' 2 ש.23);
למחרת (30.3.17) התקיים מפגש בין התובע לנתבע במגדלי ב.ס.ר ברמת גן, שהצדדים חלוקים אודותיו. מר אלטרץ טוען כי הגיע למקום לצורך אחר [עמ' 356 ש.24] ופגש בתובע במקרה. באותו בניין מצוי היה משרדו של רו"ח קודנצ'יק. התובע ביקש לנצל ההזדמנות ולעלות לשם כדי לסכם פשרה, והתברר כי הוא לא היה במשרד [עמ' 358 ש.1 ואילך]. התובע ציין דובר בפגישה שתוכננה מראש. הוא שלח הודעה לנתבע אודות הפגישה [עמ' 360 ש. 23], באמצעות מר הררי [ראו תמליל השיחה ת/39]. אינני נדרש להכריע בעניין זה, שכן ברור שלא צמח דבר ממפגש זה. מכל מקום, ככל שאכן הייתה עומדת על הפרק פשרה ממשית מצד משפחת הנתבע בשלב זה , סביר שרו"ח קודנצ'יק היה מצוי במשרדו.
ב) נראה כי לקראת אמצע חודש אפריל 2017 התקדמו המגעים בין עו"ד קוגן לבין בא כוחם של בני משפחת הנתבע לשם הגעה לפשרה. ת/41 הוא הסכם פשרה מוצע (מיום 16.4.17) מטעם הנתבעים בבוררות. סכום הפשרה הועמד של על 11.5 מיליון ₪ כש-6 מיליון מתוכו ישולם ב – 120 תשלומים חודשיים שווים ורצופים (פסקה 7 להסכם המוצע).
הטיוטה של הסכם הפשרה לא נחתמה על ידי אף אחד מהצדדים לה. התובע הודה כי הנתבע לא חתם על הסכם פשרה או על טיוטת הסכם פשרה [עמ' 84 ש.12]. המסמך עצמו לא הועבר למר אלטרץ בזמן אמת. יחד עם זאת, התובע טוען כי תוכנו של המסמך הועבר לנתבע על ידי מר הררי [עמ' 60 ש.32-20]. עניין זה לא בוסס, שכן מר הררי לא העיד. אין לנו עדות בדבר המצגים שהציג מר הררי למר אלטרץ. התובע ביקש לזמן את מר הררי לעדות, אך ויתר על עדותו [עמ' 383 ש. 24].
ג) על פי עמדת התובע הסיכום היה למעשה סופי. מר הררי הודיע לו בשם הנתבע כי יסכים לפשרה אם פריסת התשלומים של חלק מסכום תצומצם לארבע שנים, ואם לא יידרש לשלם מס כלל. התובע הגיע לסיכום עם עו"ד נטר כי מרשיו יישאו בכל תשלומי המס, ללא הגבלה, כנגד הפחתה של סכום הפשרה ל-11,250,000 ₪, ופריסת תשלום החלק השני של סכום הפשרה צומצמה ל-4 שנים בלבד (במקום 10 שנים) [פסקאות 91-89 לתצהיר התובע].
ד) מאוחר יותר עלו המגעים לפשרה על שרטון. הנתבעים בהליך הבוררות גילו שעו"ד קוגן נושא ונותן ללא ייפוי כוח מהתובע, ועל רקע זה עמדו על קבלת ייפוי כוח ממנו. גם כאן, המתווך אמור היה להיות מר הררי. ת/42 הוא תמלול שיחה שקיים התובע עם מר הררי (מיום 4.5.17). התובע ציין שם שסכום הפשרה יעמוד על 11 ורבע מיליון ₪. וכך אמר התובע (עמ' 1 ש.21):
התקשרתי לנשר [עו"ד של הנתבעים בבוררות] אמרתי לו, יש אישור על נטו תדבר עם הלקוח שלך אפשר לחתום, בעזרת השם, ביום ראשון. הוא אומר לי, בזה הסתיימו השיחה בינינו. אמרתי לו, מה קרה? הוא אומר לי, אני לא מדבר איתך יותר, אתה לא מייצג, אין לך ייפוי-כח ואיתי אל תדבר סיג ושיח יותר, אני פגישה אעשה עם העו"ד שמייצג ושיש לו ייפוי-כוח. אתה אין לך ייפוי-כוח, אתה לא מייצג....
עכשיו בשביל שאנחנו נוכל לחתום שבוע הבא אתה יכול לתרום לזה שאורי ייתן לי ייפוי-כוח רק לצורך ניהול משא ומתן.
יוסי [הררי]: כן...אני מחר, בעזרת השם, אעשה טלפון לאורי אני אביא אותו לפה ואני אעשה לך את הייפוי...
התובע הודה כי בסופו של דבר לא הגיע הנתבע לחתום על ייפוי כוח, אך הוא תלה זאת בבא כוחו הנוכחי [עמ' 85 ש.32 ואילך].
ה) ביום 14.5.17 שוחח התובע עם מר הררי [ת/43]. הוא אמר לו "תשמע, יש לנו מומנט חזק מאוד, תשאל אותו אם 4 שנים פריסה הוא בא לחתום." על כך השיב מר הררי "אם תביא נייר של 4 שנים והזה מזומן שיש נייר כזה הוא יחתום. תביא נייר. תביא נייר. תביא נייר." התובע שאל "אתה רוצה לבדוק איתו [עם מר אלטרץ]"? ונענה "לא צריך, תכין נייר אני בא איתו לחתום אצלך במשרד, נייר אותנטי שמסכימים אפשר לחתום, הוא יבוא לחתום, הוא אמר את זה 100 פעם".
מר אלטרץ לא הגיע לחתום על הסדר פשרה כזה או אחר, ואפיק זה התפוגג.
38. הנה כי כן, התובע השקיע מאמצים ניכרים באפיק הפשרה לאחר הפסקת הייצוג. נראה כי מאמצים אלה יכולים היו להוביל - בהסתברות משמעותית - לתוצאה של פשרה, אך אינני סבור שאפיק זה משנה את התוצאה. עו"ד קוגן נטל על עצמו לנסות להשיג פשרה חרף הפסקת הייצוג וחרף הודעתו הברורה של לקוחו כי אין הוא מייצג אותו עוד. הוא פעל ללא ייפוי כוח. טיוטת הסכם הפשרה לא הוצגה ללקוח. נטען כי הוא היה מעודכן בכל הפרטים בזכות תיווכו של מר הררי, אך מר הררי לא הגיע לעדות. התובע ביקש להעידו, אך הוא לא התייצב. התובע ויתר על העדתו למרות שניתן היה לנקוט בצעדים הרגילים המחייבים התייצבות לעדות. ויתור זה פועל לחובתו. קמה חזקה כי אם היה מתייצב מר הררי לעדות, לא היה משמיע דברים המסייעים לתביעה (ראו דברי כב' השופטת, כתוארה אז, בן-פורת בע"א 240/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי ושות' בע"מ, פ"ד לד(1) 701, 705 (1979)). ואפילו אם לא ניישם חזקה זו, התובע אינו יודע אם הנתבע היה מודע לכל פרטי המשא ומתן. הוא נשען על מר הררי, אך עדותו של זה אינה בפני. אין די בתמלולים של השיחות, שבהם מר הררי טוען כי הנתבע מודע להכל. טענות לחוד, והצהרה תחת אזהרה באולם בית המשפט או בתצהיר לחוד. מכאן שלא עלה בידי התובע להוכיח מרכיב חיוני של טיעוניו. הדברים אינם פשוטים מבחינת התובע גם שעה שמעבירים אנו את המבט אל בני משפחתו של מר אלטרץ. אלה היו נכונים להתפשר, אך נסוגו אחור לאחר שהתברר שאין לתובע ייפוי כוח.
39. כל אלה מובילים למסקנה שלא גובשה פשרה שממנה ניתן לגזור התחייבות של הנתבע לשלם לתובע 25% כשכר טרחה. הסכם שכזה לא נחתם. הנתבע לא קיבל תשלום כלשהו מבני משפחתו. תחת זאת, הוא ניהל הליך בוררות שלם עד סיומו. הכספים שקיבל בפסק הבורר הסופי הם תוצאה של מאמץ דיוני שעומד על רגליו שלו. אכן, עו"ד קוגן הגיש את מסמכי היסוד, והתקבלה החלטה לפיה על בני משפחת הנתבע לרכוש את חלקו בחברות המשפחתיות, אך הוכחת זכויותיו של הנתבע נעשתה שעה שבא כוחו החדש מנצח על המלאכה. על כן, אין לומר שמגיעים לתובע אחוזים מהתוצאה שנפסקה לטובת הנתבע בהליך הבוררות.
נותרה טענת התובע כי הנתבע התחמק מאפיק הפשרה כדי להתחמק מתשלום שכר טרחה. לא אוכל לקבל הטענה. הנתבע לקח על עצמו סיכון בניהול הבוררות. גם אם ידע שבני משפחתו מוכנים לשלם לו מעל 11 מיליון ₪, הוא לא ידע בוודאות כי תוצאה זו תושג בבוררות בסופו של יום. התוצאה שהושגה ב בוררות נבעה מהצגת נתונים פרי עמלו של בא כוחו הנוכחי של הנתבע. ייתכן שהדברים היו שונים אם החלפת הייצוג והפסקת הקשר עם התובע הייתה נעשית בשלבים מאוחרים יותר של הבוררות, שעה שכל שנותר היה הוא לקטוף את פרי עמלו של התובע, אך לא אלה הם פני הדברים.
40. התובע הצביע על החלטת בית המשפט העליון ברע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים; 22.10.17) אך גם בה אין לשנות. מדובר בדחיית בקשת רשות ערעור ע ל ההחלטה בעניין עיקול זמני שניתנה לטובת ו בהליך זה. היא נשענת על תשתית ראייתית לכאורית. שעה שהתשתית הראייתית המלאה גובשה, ונשמעו טענות הצדדים, נחה דעתי כי הדין עומד לימין הנתבע.
שכר ראוי
41. עו"ד קוגן לא הצליח לבסס כי מגיע לו לקבל שכר טרחה בהתאם להסכם שכר הטרחה שגובש עובר להפסקת הייצוג. בנסיבות אלה האפיק האלטרנטיבי צריך היה לאפשר לו לקבל שכר ראוי בגין עבודתו. בניגוד לטענת הנתבע, התרשמתי כי עו"ד קוגן השקיע מאמץ משמעותי ומקצועי בייצוגו בשלבים משמעותיים של ניהול הסכסוך עם בני משפחתו. מדובר היה בסכסוך מורכב ומסועף, שהצריך פנייה לבית משפט זה, ולאחר מכן הצריך מאמצים רבים במסגרת ניהול הבוררות.
על רקע זה, לוּ הייתה התביעה כוללת סעד של שכר ראוי, הייתי נוטה להיעתר להעניקו. אלא שהתובע ויתר על טיעון באפיק זה. גם בסיכומיו הוא ציין שאין הוא עותר לשכר ראוי. זאת משום שקיים הסכם שכר טרחה הקובע במפורש מה השכר המגיע לו במקרה של הפסקת הייצוג. הוא הסביר שסעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 נכנס לפעולה רק במקום בו לא הוסכם על התמורה, וכאן הוסכם עליה. במקרה של הפסקת ייצוג ללא סיבה מוצדקת, יהיה עורך הדין זכאי למלוא השכר שהיה משולם לו אילו התאפשר לו להשלים מלאכתו. אלא שנמצא שהפסקת הייצוג לא הייתה אמתלה. ובאשר לשכר ראוי, לא הוצגו לי ראיות כלשהן בעניין היקף העבודה שהושקע, מה התמחור הראוי של עבודה זו וכיו"ב. ומכאן שאין בפני תשתית עובדתית ולו מינימלית, שתאפשר לי לפסוק לתובע שכר ראוי בנסיבות המקרה.
משכך, לא אפסוק לתובע שכר ראוי בגין עבודתו.
רכיבי תביעה נוספים שנתבעו ושלא נתבעו
42. כתב התביעה כלל עתירה לתשלום 2,812,500 ₪ בצירוף מע"מ ובסה"כ – 3,290,625 ₪. רכיב זה של התביעה נדחה.
43. כתב התביעה כלל בנוסף עתירה לתשלום סך של 8,775 ₪ ששולם על ידי התובע לבורר בגין שכר טרחתו. לא שמעתי טיעון של ממש מצד הנתבע מדוע אין מקום להורות על תשלום זה, שנראה שהיה עליו לשלמו בעצמו. לפיכך, התביעה בעניין זה מתקבלת.
44. בסיכומיו עתר התובע לתשלום נוסף בן 103,181 ₪. סכום זה מורכב כך:
א) 25% בתוספת מע"מ מהתשלום שקיבל הנתבע בגין זכויותיו כעובד בחברות המשפחתיות (307,482 ₪ ת/11). מכאן שיש לשלם בגין רכיב זה 76,870 ₪ בצירוף מע"מ;
ב) 25% בתוספת מע"מ מהתשלום שקיבל הנתבע בגין הודעה מוקדמת (37,447 ₪ ת/25). מכאן שיש לשלם בגין רכיב זה 9,362 ₪ בצירוף מע"מ.
ג) אגרות משפט ששילם התובע בגין ההליכים בה"פ 2294-12-15 וה"פ 16505-01-16 בסך 2,290 ₪.
45. הקושי הניצב בפני התובע הוא שסעד זה לא התבקש בכתב התביעה. אלא שקושי זה אינו בלתי עביר. הדברים לובנו בעניין עו"ד קורפו בפסקה 22 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר, שפסק סעד הצהרתי למרות שלא נתבקש בתביעה. וכך נקבע:
ואולם, סבורים אנו כי מקרה זה הינו מקרה מתאים להענקת סעד אשר לא נדרש בתביעה. ראו לעניין זה ע"א 69/98 נהאד מחמד אסעד מחאג'נה נ' לביבה מחאג'נה [פורסם בנבו], 8.6.05): 'שנית, כידוע, בנסיבות מיוחדות רשאי בית-המשפט היושב לדין ליתן סעד שלא התבקש לו מפורשות, אם ראה כי הדבר מתחייב מן הרצון להגיע לתוצאה צודקת, או מתוך צורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת. בית-משפט זה חזר ושינן את הדבר בפרשות רבות שבאו לפניו' [...]. הפסיקה מנתה שלושה תנאים אשר בהתקיימם, במצטבר, ניתן להפעיל כלל זה. התנאי האחד הוא, כפי שכבר צוין, כי הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד על אף שלא התבקש [...]; השני הוא כי מדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד שהתבקש [...]; ו השלישי הוא כי כל העובדות הדרושות להענקת הסעד בוררו, ובפני בית-המשפט מונחות כל הראיות המאפשרות לו ליתן הכרעה לגבי הסעד הנוסף, עד כי אין עוד צורך בקיומה של התדיינות נוספת [...]'."
46. תנאים אלה מתקיימים, לטעמי, במקרה שלפני. מדובר בסכומים שקיבל הנתבע, או שהיה עליו להוציא מכיסו, שעה שהיה מיוצג על ידי התובע, ושעה שהסכם שכר הטרחה שנכרת ביניהם עמד על תילו. הסכם זה קבע כי התובע יקבל 25% " מכל סכום בין בכסף ובין בשווי כסף כגון מניות ו/או זכויות אחרות שיגיעו בכל שלב שלאחר חתימתי על הסכם שכר טרחה זה מכל מקור שהוא". הנתבע לא התייחס בסיכומיו לדרישה זו של התובע, וגם לא לעניין החזר התשלום ע"ח שכר הטרחה של הבורר, אלא הסתפק בהעלאת הטענה כי שילם לו 50,000 ₪ בתוספת מע"מ ובכך יצא ידי חובתו. אלא שכפי שראינו, שעה ששילם הנתבע את אותו סכום הוא הכיר במפורש שאין המדובר בתשלום המכסה את שכר הטרחה, ונאמר שמדובר בתשלום על חשבון שכר הטרחה ( ראו לעיל בפסקה 5). הנתבע ציין שדרישת התובע לקבל שכר טרחה מהסכום שנפסק בהליך הבוררות מהווה הרחבת חזית והפנה בעניין זה לפסקה 158 לסיכומי התובע, אך לא התייחס לפסקה 153 לסיכומים בה עתר התובע לתוספת זו .
47. אני סבור ששורת הצדק מצדיקה תשלום זה שנגזר מעבודת התובע, ומתשלומים שנשא בהם שהיה על הנתבע לשלמם.
התוצאה
48. על רקע כל אלה אני דוחה את התביעה ברובה.
49. הנתבע ישלם לתובע סכום של 111,956 ₪ (בהתאם לאמור בפסקאות 44-43 לעיל). סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין החל מיום 1.3.17 (ולא ממועד מוקדם יותר, שכן התובע היה מוכן לחכות עם התשלום ולכן המועד הקובע צריך להיות מועד הפסקת הייצוג).
50. התובע יישא בהוצאות הנתבע בגין תובענה זו בסך נמוך של 30,000 ₪ (שכן נראה שהיה מגיע לו שכר ראוי בגין עבודתו, אך הוא נמנע מלתבוע אותו בהליך הנוכחי; במסגרת זו לקחתי בחשבון את הסכום שנפסק לטובתו כאמור בפסקה 49 לעיל; ואת תשלום ה – 50,000 ₪ בתוספת מע"מ ששולמו ב סוף שנת 2016).
51. עד תאריך 6.10.19 יגישו הצדדים הודעה לבית המשפט האם עלה בידיהם להגיע להסכמות אודות תשל ום ההוצאות מתוך הפיקדון שהפקיד התובע או מהסכומים המעוקלים, ואתן אז הוראות מתאימות בעניין השבת הפיקדון או חלקו (בין אם תוגש הודעה ובין אם לאו).
52. המזכירות מתבקשת לשלוח פסק הדין ולסגור התיק.
53. זכות ערעור כדין.
ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ט, 26 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.