הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 54870-08-20

לפני
כבוד ה שופט ארז יקואל

המבקשות

  1. אינרום תעשיות בנייה בע"מ
  2. כרמית מיסטר פיקס בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד א' רוזובסקי ואח' ועו"ד ר' בר-קהן ואח'

נגד

המשיבות

  1. פז חברת נפט בע"מ
  2. פז תעשיות ושירותים (נפט) בע"מ
  3. חברה ישראלית לרשומים בע"מ
  4. פזקר בע"מ
  5. פז שמנים כימיקאלים

ע"י ב"כ עו"ד ד' זילר ואח'

החלטה

בבקשה שלפניי עותרות המבקשות לפיצול סעדים. זאת, במסגרת תביעה שהגישו כ נגד המשיבות ל צו הצהרתי - בדבר כריתת הסכם מחייב למכירת המשיבה 4 ולצו עשה (אכיפה) - בדבר עשיית הנדרש לצורך השלמת העסקה .

רקע ותמצית טענות הצדדים

המבקשת 1 היא חברת האם של המבקשת 2 (להלן ביחד: "אינרום"); המשיבה 1 היא חברת האם של המשיבות 2-5 (להלן ביחד: "פז"). בכתב התביעה טוענת אינרום להסכם בין הצדדים, לפיו תרכוש אינרום מפז את מניות המשיבה 4 בתמורה לסכום של 135,000,000 ₪ (להלן: " העסקה").

אין חולק כי במשך חודשים ארוכים נערך מו"מ לקראת העסקה. לטענת אינרום, בשלהי חודש יוני 2020 הגיע המו"מ ל- "נקודת האל חזור". זאת, לאחר שהצדדים הצהירו באופן מפורש על רצונם לחתום על הסכם למימוש העסקה, אשר היה ערוך וגמור ונדרשו לו "השלמות מינוריות". אף על פי כן, ביום 30.7.2020 הודיעה פז לאינרום כי לא התגבשה כל עסקה מחייבת בין הצדדים ותהליך המו"מ הופסק . בעקבות כך הגישה אינרום את התביעה דנא.

בתביעתה וכנזכר, עתרה אינרום לסעד הצהרתי , לפיו נכרת הסכם תקף ומחייב וכן לצו עשה, המורה לפז לעשות את הנדרש לצורך השלמת העסקה. כן התבקש צו לפיצול סעדים שיאפשר לאינרום לתבוע בהמשך, במקרה הצורך, פיצוי בגין נזקים בעקבות פרישת פז מהמו"מ כאמור.

בדיון שהתקיים ביום 9.9.2020 הסכימו הצדדים על מתווה דיוני לבירור התביעה לגופה, חלף דיון בבקשה לסעד זמני שהגישה אינרום , כרוח תקנה 369 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ( להלן: "התקנות"). בתוך כך, ביום 24.9.2020 נשמעו עדים מטעם הצדדים ומועד לשמיעת סיכומים בעל-פה קבוע לעוד שבועיים - 25.11.2020.

ביני לביני, הגישה פז בקשה לסילוק על הסף מחמת אגרה שנישומה בחסר. התבקשה עמדת המדינה בנושא ובין היתר, נמסר בתגובתה כי קיים ספק אם התביעה הוגשה במתכונת ראויה. בהקשר זה נאמר כי ייתכן כי שהיה מקום לכלול בתביעה את מלוא הסעדים הנובעים מאותה עילה, לרבות סעד כספי.

בהחלטה מיום 21.10.2020 הוריתי ל אינרום להגיש בקשה נפרדת ביחס לפיצול סעדים, תוך הבהרה כי אין בכוונתי להכריע בנושא בגדרי פסק הדין.

בבקשה שלפניי, שבה אינרום על עתירתה לקבל היתר לפיצול סעדים. לדידה, בקשה זו הוגשה "מטעמי זהירות", שכן על פי הפסיקה הנוהגת מקום בו מוגשת תביעה לסעד הצהרתי - כפי שנעשה בענייננו - אזי ניתן לתבוע סעדים נוספים בגין אותה עילה אף מבלי לקבל היתר לכך.

עוד נטען בבקשה, כי ככל שתתקבל תביעתה זו של אינרום, ממילא לא יידרש כל הליך משפטי נוסף. צוין, כי אך במקרה שלא יוענקו לאינרום הסעדים המבוקשים בתביעתה והעסקה לא תתממש, לא מן הנמנע שתוגש תביעה לסעד כספי. מכאן סבורה אינרום שאין מקום להידרש להוכחת נזקים כספיים בגדרי ההליך דנא ו מודגש, כי הדבר יצריך איסוף נתונים וחוות דעת מומחים, בעוד שייתכן שכלל לא יהיה בכך צורך. באותו הקשר נטען, כי במקרים בהם הכללת סעד כספי חלופי תסרבל את ההליך המשפטי, אזי יש מקום להורות על פיצול סעדים. אינרום חזרה ועמדה על כך שבהליך זה התקיים דיון מהיר ומקוצר, שלא איפשר עיסוק בסעד הכספי הדורש הוכחה מורכבת.

מנגד, פז טוענת, כי מקרה זה אינו מהווה חריג לכלל לפיו תובע נדרש למצות את מלוא הסעדים בגין אותה עילת תביעה בגדרי הליך אחד. לשיטתה, הדברים הם בבחינת קל וחומר במקרה זה, בו "ברור" כביכול שהתביעה לאכיפת העסקה תידחה, משלא התקיימו התנאים הקבועים בדין למתן סעד שכזה.

עוד נאמר, כי קושי מצד אינרום לאמוד את נזקיה אינו מהווה צידוק לגיטימי לפיצול הסעדים המבוקש . הודגש, כי ככל שנגרם לאינרום נזק מכך שהעסקה לא יצאה אל הפועל, נזק זה כבר התגבש ואין כל מקום להמתין לשלב מאוחר יותר על מנת להעריכו. לשיטת פז , בנסיבות אלו היתר לפיצול הדיון יפגע ביעילות הדיונית עליה נסבות טענות הצדדים.
פז שבה ומדגישה, כי היתר לפיצול סעדים יחייב ניהול הליכים כפולים. זאת, משום שככל שבהמשך הדרך תוגש תביעה לפיצויים בטענה לניהול מו"מ בחוסר תום לב, הדבר יחייב אף שמיעת ראיות בהקשר זה. כלומר, התביעה הנוספת, ככל שתוגש, לא תעסוק אך בסוגיית שיעור הנזק, אלא אף בסוגיית גרימתו.
לסברת פז, אין ממש בהפניית אינרום לסוג הסעד המבוקש ולגישתה לאורו משמע לא נדרש היתר לפיצול סעדים. ראשית כך , משום שהתביעה אינה כוללת סעד הצהרתי גרידא, אלא אף סעד אופרטיבי בדמות אכיפה. שנית כך , משום ש רק כאשר זכה תובע בתביעתו לסעד הצהרתי אז הוא רשאי לתבוע אף סעד אופרטיבי ללא קבלת היתר לפיצול סעדים. אולם, כנטען, אין זה המצב בענייננו, שכן בקשת אינרום לפיצול סעדים מתייחסת אך למצב בו התביעה לסעד הצהרתי תידחה.
לבסוף, טוענת פז, כי התביעה במתכונתה הנוכחית, נועדה להימנע מתשלום אגרה כדין ובכך מתהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

בתשובתה לתגובת פז, שבה אינרום וטוענת , כי היה ותידחה הבקשה כפי עמדת פז , יווצר מצב לפיו חרף ההסכמה על מתווה דיוני ממוקד ומקוצר, ההליך שיכלול כבר עתה את סוגיית הנזק יהיה ארוך , מורכב ומסורבל ויצריך בזבוז משאבים פרטיים וציבוריים . עוד נאמר, כי אף אם תוגש בהמשך הדרך תביעה לסעד כספי, לא יהיה בכך משום כפל הליכים נוכח שקביעות בגדרי פסק הדין ממילא תיצורנה השתק פלוגתא.

שני הצדדים הפנו למקורות משפטיים בתימוכין בטענותיהם.

דיון והכרעה

ביקשתי את אינרום לבחון אפשרות לתקן את תביעתה על מנת שתכלול סעדים חלופיים. אינרום בחרה למקד את מעייניה וטענותיה באכיפת העסקה האסטרטגית עבורה. בנסיבות אלו, אין לי אלא להכריע בבקשה על פי הנתונים הייחודיים שמלפניי ולאור הוראות הדין.

לאחר עיון בטענות הצדדים שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה. אני סבור כי בנסיבות העניין נכון יהיה לאפשר לצדדים למצות את ההליך כמתכונתו , שממילא קבוע לשמיעת סיכומים בסמוך ולגמר. ככל שבעקבות תוצאות הליך זה תראה אינרום להגיש תביעה לסעד כספי, הדבר יותר לה. להלן נימוקיי.

אכן, כטענת פז , הכלל הוא שעל תובע למצות באותו הליך את מלוא הסעדים הנובע ים מעילת תביעה אחת . כך קובעת הוראת תקנה 44 בתקנות, כי: "תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי בו בשל עילת התובענה".

אולם, לעיתים יאפשר בית המשפט לתובע לפצל לתובענות שונות סעדים הנובעים מאותה עילה. כך קובעת הוראת תקנה 45 בתקנות, כי: "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם, אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו" (ראו אף ע"א 512/08 שופרסל בע"מ נ' מוחמד עבד אלקאדר ושות' בע"מ (16.5.11) – כהפניית פז).

אכן, כטענת פז, היתר לפיצול סעדים יינתן אך במקרים חריגים, במטרה להימנע מפגיעה מיותרת במשאבים פרטיים וציבוריים ואף באינטרס פז שלא להיות מוטרדת מספר פעמים בהליכים משפטיים בגין העסקה. בכך אף מודגשת חובתם היתרה של המתדיינים להקפיד על היעילות הדיונית ולהימנע מעומס יתר דיוני באמצעות "תמרונים" כגון הגשת תביעה נוספת. הכל, בהינתן הסיכוי הקיים שההליך דנא יהווה "שלב אחד בלבד בהתדיינות נוספת" (ראו ספרו של א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהד' 13 עמ' 523-524 ; ע"א 372/85 פרץ נ' פרץ פד"י מ(4) 781; ע"א 734/83 חברת החשמל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ (שותפות רשומה) פד"י לח(1) 613 – כהפניית פז).

אכן, כטענת פז, נחזה כי לא נמנעה מאינרום היכולת להעריך את שוויים של נזקיה ולשלם אגרה בהתאם להערכה זו , אף אם סכום הנזק המדויק אינו ידוע במועד הגשת התביעה (ראו ת"א 410719-05-19 ל.ח פנסו השקעות בע"מ נ' פרקליטות מחוז ת"א אזרחי (1.3.20); ת"א 4959-07-18 קבוצת סיגמא פתרונות בע"מ נ' סגל ואח' (22.5.19) – כהפניית פז).

עם זאת, אני סבור כי בנסיבותיו הייחודיות של המקרה הנדון, ניתן להכליל את עניינה של אינרום בגדרי המקרים החריגים בהם יש לאפשר את פיצול הסעדים המתבקש.

היעילות הדיונית מהווה את השיקול העיקרי עת נבחנת שאלה האם יש לאפשר את פיצול הדיון בסעדים שונים לתובענות שונות. ייחסתי חשיבות רבה למתווה הדיוני עליו הסכימו הצדדים, לפיו התביעה העיקרית תתברר לגופה חלף דיון בבקשה לסעד זמני. כנזכר, כבר התקיים דיון הוכחות והתיק קבוע לשמיעת סיכומים ביום 25.11.2020. מתווה זה - המאפשר בירור מהיר ויעיל של התובענה כ פי מתכונתה כעת - יסוכל ככל שתדחה הבקשה, וכתב התביעה יתוקן כדי תוספת סעדים כספיים . לא מן הנמנע כי לצורך הוכחתם תידרשנה ראיות נוספות כתחשיבים ואף חוות דעת בעניינים שבמומחיות כפי שטענה אינרום .

נוסף על כך, במקרה זה עסקינן בסעדים חלופיים – הצהרה ו אכיפה, מחד -גיסא, למול אפשרות עתידית לתביעת פיצויים משום הפרת הסכם או חוסר תום לב במו"מ, מאידך -גיסא. סעדים אלו מוציאים זה את זה. טרם נשמעו סיכומי הצדדים ו אין לכחד כל אפשרות שקיום דיון בשאלת הפיצויים בשלב זה יתייתר בהינתן תוצאת ההליך.

הצדדים הפנו לשלל אסמכתאות משפטיות. אני סבור כי לא ניתן לגזור מעיקרן גזרה שווה לעניין הנדון (כדוגמת סעד השבה שלא התבקש מלפניי מאחר שאינו רלוונטי כלל וכפי הפניית פז ל-רע"א 7886/11 בנק לאומי למשכנתאות נ' ביריאן (27.3.12) ) ובעיקר כך בשים לב ל הסדר הדיוני שהושג בין הצדדים.

מקרה הכולל נקודות השקה לעניינם של הצדדים שמלפניי נדון ב -ע"א 466/89 צברי נ' מסוארי, פ''ד מה(1) 177, כהפניית אינרום. כמו בתביעה דנא, עתרו התובעים שם לסעד הצהרתי כי הסכם שנערך בין הצדדים הוא בעל תוקף וביקשו את אכיפתו. בית המשפט פסק כי ההסכם אמנם תקף, אך מנגד, אינו בר-אכיפה. הערעור נסב על החלטת בית המשפט לאפשר פיצול סעדים, על מנת שיעלה בידי התובעים להגיש תביעה נפרדת לפיצוי בגין נזקיהם. וכך נפסק :
"...גיבושו של הנזק אינו אמת המידה היחידה לשיקול הדעת של בית המשפט הבא להחליט בבקשת פיצול הסעדים. השיקול הדומינאנטי הוא ייעול הדיון כדי לא להטריח את היריב ואת בית המשפט לשוא. כך, למשל, כאשר עילה אחת מקימה סעדים שונים שאינם מתיישבים זה עם זה וניתן לתובעם רק לחלופין (...) קיום דיון בכל הסעדים האפשריים רק יאריך את הדיון ללא צורך, בייחוד במקרים בהם הוכחתו של שיעור הנזק הנתבע כרוכה בראיות רבות. כך (...) סעד של אכיפה אינו מתיישב עם סעד של פיצוי על נזק בשל אי-קיום החוזה (...) הדרך היעילה היא דווקא לפצל את הדיון ולדון תחילה בשאלת האכיפה, שאם ייענה בית המשפט לסעד זה, יימצא הדבר מיותר לברר את שיעור הנזק היכול להיתבע רק לחלופין... 'אין מקום לדון בתביעתה השנייה של המערערת, המכוונת לפסיקת פיצויים בשל הפרת ההסכם, כל עוד לא ניתנה הכרעה סופית ומחייבת בעניין תביעתה לסעד של אכיפת החוזה'...".
יוער כי לא מצאתי ממש בניסיונה של פז לאבחן עניין זה מענייננו. ראשית כך , לא נקבע שם כי נזקם של התובעים טרם התגבש, וכי מטעם זה יש מקום לפצל את הדיון. ההפך. באותו הקשר נאמר כי אף אם הנזק כבר התגבש, אין בכך להכריע את הכף נגד פיצול סעדים באשר שיקול יעילות הדיון הוא השיקול הדומיננטי. שנית כך , אמנם בדיעבד, כלל לא נדרש שם היתר לפיצול סעדים, מאחר שהתביעה הכספית הוגשה לבית משפט השלום ולא לבית המשפט המחוזי. ואולם, בעת שניתנה ההחלטה בדבר פיצול סעדים (שאושרה על ידי בית המשפט העליון), טרם היה ידוע לאיזה בית משפט תוגש התביעה הכספית. באותה מידה , אין לכחד את האפשרות ולו התיאורטית, כי תביעה לפיצוי כספי במקרה דנא תוגש לבית משפט השלום.

 יפים לעניין זה אף הדברים שהובאו בספרו של ד' שוורץ "סדר דין אזרחי: חידושים, תהליכים ומגמות", תשס"ז, עמ' 221, כפי הפניית אינרום, לאמור:

"כאשר עילת תביעה מצמיחה, למשל, סעד של אכיפה וסעד של פיצויים, והדעת נותנת כי הסעד המרכזי שהתובע מבקש הוא סעד של אכיפה (...) מעניק בית המשפט לתובע היתר לפיצול סעדים. האינטרס של הנתבע והאינטרס הציבורי באו על סיפוקם משום שמתן היתר לפיצול סעדים עשוי דווקא לגרום לתובע להסתפק בסעד האכיפה, בעוד דחיית בקשתו להיתר תיאלץ אותו לתבוע גם סעד אשר טרם גמלה במוחו החלטה נחושה לתובעו".

לסיכום היבט זה . בענייננו, היעילות הדיונית - השיקול העיקרי בכגון דא - מורה כי יש מקום להשלים את הדיון בסוגיית אכיפת ההסכם שסיומו מעבר לפינה ולאפשר לאינרום הגשת תביעה נפרדת, הנובעת מאותה עילה, ככל שתמצא לנכון.

לבד מכך, בהתייחס לסעדים המבוקשים עצמם, נמצא ממש בהפניית אינרום לכלל לפיו כאשר מוגשת תביעה לסעד הצהרתי אזי התובע אינו נדרש להיתר לפיצול סעדים כדי להגיש תביעה נוספת הנובעת מאותה עילה. כך נקבע ב-רע"א 903/18 אביב ס.ה.ר נכסים מניבים בע"מ נ' חבר (29.4.2018) , כהפניית אינרום, לאמור:

"... אף אם בעת שהתבקש הסעד ההצהרתי כבר התגבשה לתובע עילה לפיה ניתן לתבוע סעד מהותי, לא נדרש לקבל היתר לפיצול סעדים על מנת לתבוע את הסעד המהותי בנפרד... גישת הפסיקה שהוצגה מייתרת את הדיון בשאלת הסכמתה של המבקשת לפיצול הסעדים, שכן בכל מקרה לא נדרש היתר לפיצול הסעדים כאשר התובענה הראשונה הינה למתן סעד הצהרתי".

בענייננו, עיקרה של התביעה הוא לסעד הצהרתי . בשונה מעמדת פז, לא מצאתי יש בסעד הנוסף הנכלל בתביעה ל השלמת פעולות הקשורות באכיפת העסקה, כדי לשמוט את הקרקע מתחת לכלל זה. כך, בגדרי ע"א 4796/95‏ אלעוברה נ' אלעוברה, פ''ד נא(2) 669, עתר התובע הן לסעד הצהרתי בדבר זכויותיו מכוח הסכם והן לאכיפת ההסכם. בית המשפט חיווה את דעתו כי בנסיבות ו בשים לב לסעד ההצהרתי שניתן לתובע, אין צורך במתן היתר לפיצול סעדים לצורך הגשת תביעה כספית.

יתרה מכך, אין בידי לקבל את טענת פז לפיה אך מקום בו תביעת האכיפה מתקבלת, תותר הגשת תביעה כספית , בעוד שבענייננו מתבקש היתר להגשת תביעה כספית במקרה שהתביעה לסעד הצהרתי תדחה . בנסיבות העניין, סבורני כי אין לתלות את שאלת קיומו של היתר לפיצול סעדים בתוצאה הפורמלית של ההליך (קבלה או דחייה של הסעד ההצהרתי ). התשובה לשאלה האמורה תשתנה מעניין לעניין בהתאם לאופיו וטיבו של הסעד ההצהרתי המתבקש. ככל שהסעד ההצהרתי נדחה, קיימת חשיבות אף לנימוק שבבסיס הדחייה ו אין משמעות הדבר שבהכרח "ננעלת הדלת" מ פני קיום הליכים עתידיים. אף לשיטת פז, כאשר ניתן סעד הצהרתי לפיו הסכם בין שני צדדים הופר, אזי ניתן ל הגיש תביעת פיצויים נפרדת בעקבות הפרת ההסכם (סע' 62 לתגובת פז) .
טרם שוכנעתי מהצדק לשינוי מצב הדברים במקרה בו התביעה לסעד הצהרתי נדחית , מטעמים ש אינם סותמים את הגולל על מכלול זכויותיו של התובע. כך, כדוגמת מקרה בו נדחית תביעתו של פלוני להצהיר כי הוא בעל זכויות בנכס מסוים , בנימוק שאלמוני מכר את הנכס בתנאי תקנת השוק, כך שפלוני אינו עוד בעל הזכויות. אפנה בהקשר זה לדברים שנקבעו ב-ע"א 6637/05‏ ‏ נג'אר נ' דולה (15.3.2007). שם עתר המערער לסעד הצהרתי בדבר זכויות בנכס, אך תביעתו נדחתה משום שהפסיד בתחרות לפי כללי העסקאות הנוגדות. נקבע כי אין הדבר שולל את יכולתו להגיש תביעת פיצויים נגד בעל הדין אשר ביצע את העסקאות הנוגדות בנכס , כאשר ייתכן כי בנסיבות המתוארות כלל לא נדרש היתר לפיצול סעדים . ודברים בלשון אומרם:
"אין חולק, כי לאחר שניתנה הבכורה למשיבים (לפי כללי העסקאות הנוגדות – א' י') , בידי המערער לתבוע את אברהים (שמכר את הנכס פעמיים – א' י') בגין הנזקים שנגרמו לו: "אין כל סיבה למנוע מהקונה השני זכות לפיצויים כלפי המוכר בגין הנזק, שנגרם לו בשל עדיפות זכותו של הקונה הראשון" ... דומה איפוא, כי עסקינן בתביעה ל סעד חלופי, אותה רשאי המערער להגיש. במצב דברים זה, בו מוגשת תביעה כספית בעקבות תביעה לפסק דין הצהרתי שנדחתה, נפסק כי יתכן שכלל אין צורך בפיצול סעדים (ע"א 3790/02 אשורי נ' אביזאדה, פ"ד נז(4) 337, 344 (השופט - כתארו אז - מצא); נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991) 127, 131 - 132, 134). מבלי לקבוע מסמרות בשאלה זו, אניח, כמו בעלי הדין שלפנינו, כי היתר כאמור אכן נדרש" (ההדגשות במקור – א' י').

מכאן שאף אם תידחה התביעה לסעד הצהרתי, אין בכך משום מניעה "אוטומטית" מהגשת תביעה נוספת לפיצויים.

בשלב זה, נמנעתי מלייחס משקל משמעותי לטענת פז לפיה "ברור לכל" שאכיפת ההסכם לא תתאפשר ומכאן שאינרום הייתה מחויבת לכלול את סעד הפיצויים בתביעתה זו. דומני כי פז רתמה את העגלה לפני הסוסים לנוכח אמונתה בצדקת טענותיה לצד הערות לא מחייבות כפי שנשמעו במהלך הדיון. ההליך טרם הסתיים ותוצאתו אינה ידועה . מכל מקום, אין בהערכת סיכויי התביעה הנעשית מטעמו של נתבע, כדי להכתיב את הסעדים שעל התובע לכלול בתביעתו .

בזהירות המתבקשת אציין כי לא שוכנעתי שהתביעה הוגשה, כנוסחה , במטרה לחמוק מתשלום אגרה ב גין תביעה כספית. אינרום הבהירה חזור והבהר את רצונה הלכאורי בקיום העסקה האסטרטגית עבורה , כשכל מטרתה לשלם לפז את התמורה שלטענתה הוסכמה ביניהן בסכום של 135 מיליון ₪ ולקבל בעלות במניות המשיבה 4. ככל שתוגש תביעה כספית בעתיד , ממילא תידרש אינרום לשלם אגרה מתאימה.
סוף דבר

בהינתן עמדות הצדדים, אני סבור כי אין מקום למצות את ההתדיינות הכפולה האפשרית בגדרי ההליך שמלפניי כפי מתכונתו והתקדמותו. זאת, בהינתן ההסדר הדיוני הספציפי בין הצדדים ומיקודה של אינרום באכיפת העסקה האסטרטגית כגרסתה. אלו מטים את הכף לעבר אינרום ו לאור המקובץ, הבקשה לפיצול סעדים מתקבלת.

על אף התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב במכלול נסיבות העניין, לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות. הבקשה הוגשה ביוזמת בית המשפט לאחר שאינרום עצמה סברה כי ניתן להכריע בפיצול הסעדים המבוקש בגדרי פסק הדין לאור רשימת הסעדים שבכתב התביעה. ביקשתי להקדים דיון בנושא גם כדי לגדר את מתכונת התובענה ולסייע בגיבוש מסקנות ביחס לבקשה לסילוק על הסף. אתייחס להתנהלותם הדיונית הכוללת של הצדדים בבחינת סוגיית ההוצאות בגדרי פסק הדין.

פועל יוצא של החלטה זו הוא מסקנה כי לאור מכלול ייחודי של נסיבות - הנלמד מהעובדות ומהסכמת הצדדים - התובענה הוגשה במתכונת ראויה. אציע לפז, מבלי לחייבה, לשקול את משיכת בקשתה לסילוק על הסף תוך אימוץ עמדת המדינה בנושא. תגובתה להצעה תוגש עד ליום 15/11/20. תז"פ למועד זה.
ניתנה היום, כ"ד חשוון תשפ"א, 11 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.