הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 54476-03-15

1. ליעד וטשטיין, עו"ד
2. חברת ל.וו.אי.פי.אק בע"מ
3. ליעד וטשטיין ושות' משרד עורכי דין
ע"י משרד עוה"ד פירט, וילנסקי, מזרחי, כנעני

התובעים בת.א. 54476-03-15
הנתבעים בת.א. 8753-04-15
הנתבעים בת.א. 24478-11-17
נ ג ד

  1. ד"ר שלמה כהן
  2. שלמה כהן, עו"ד

ע"י ב"כ עוה"ד גורניצקי ושות'
הנתבעים בת.א. 54476-03-15
התובעים בת.א. 8753-04-15
התובעים בת.א. 24478-11-17

החלטה

כללי
מונחות לפניי מספר בקשות הדדיות במסגרת הליכים מקדמיים בתיקים שבכותרת. מטעמי נוחות אכריע בהן במאוחד:

השתלשלות ההליכים
עו"ד ד"ר שלמה כהן ( להלן: "כהן") ועו"ד ליעד וטשטיין ( להלן: "וטשטיין") עבדו זה לצד זה במשרד ד"ר שלמה כהן ושות', עורכי דין ( להלן: "משרד כהן"), קרוב ל- 22 שנים. כהן כיהן כמייסד ומנהל המשרד ווטשטיין שימש כמנהל מחלקת ליטיגציית פטנטים במשרד. בתקופת עבודתם המשותפת, מערכת היחסים בין השניים ידעה עליות וירידות, זאת עד אשר התגלע סכסוך בין השניים ודרכיהם נפרדו ביום 28.11.14, עת וטשטיין עזב את משרד כהן במפתיע והקים משרד עצמאי – " ליעד וטשטיין ושות' משרד עורכי דין" (להלן: "משרד וטשטיין"). היפרדות זו לא עלתה יפה ולוותה בתביעות הדדיות של השניים וכמפורט להלן:

סמוך לעזיבת וטשטיין את משרד כהן, ביום 11.12.14 הגיש האחרון תביעה בבית הדין האזורי לעבודה ( סע"ש 25953-12-14 ) נגד מספר עורכי דין לשעבר במשרד כהן אשר עזבו למשרדו של וטשטיין. ההליך דנן עוכב בהחלטת בית הדין מיום 20.7.16 עד להכרעה בהליכים שבכותרת.

ביום 2.4.15 הגיש וטשטיין את התביעה שבכותרת נגד כהן ( ת"א 54476-03-15 ) שעניינה, כפי שפורט בהרחבה בהחלטות קודמות, תובענה למתן חשבונות על רקע יחסי שותפות נטענים.

ביום 7.4.15 הגיש כהן את התביעה שבכותרת נגד וטשטיין (ת"א 8753-04-15 ) שעניינה חיוב בתשלום כספי וסעד הצהרתי בעילות של הפרת חובת אמונים ותום לב; רשלנות; גזל סוד מסחרי; הפרת חוזה; עשיית עושר ולא במשפט ועילות סל נזיקיות.

כהן הגיש ביום 12.11.17 תביעה נוספת נגד וטשטיין ( ת"א 24478-11-17 ) שבבסיסה עילות תביעה זהות כנגד וטשטיין ובטענה שוטשטיין ממשיך לשדל ולגזול לקוחות ממשרד כהן.

ביום 4.2.18 הורתי על איחוד שלושת התביעות שבכותרת.

רקע
במסגרת ההליכים המקדמיים המציאו הצדדים שאלונים ודרישות גילוי מסמכים באופן הדדי וזאת בהתאם להחלטתי מיום 2.6.16. ביום 28.7.16 השיב כל צד למשנהו. כל צד הגיש נגד משנהו בקשות להורות לגלות ולעיין במסמכים ( בקשות 21, 22, 23, 24) ביום 13.12.16 ניתנה החלטתי המפורטת בבקשות אלו.
על ההחלטה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ( רע"א 428/17) בהחלטה מיום 23.4.17 קיבל בית המשפט העליון ( כב' השופט הנדל) את טענתו של כהן שלפיה על וטשטיין לגלות ולהציג "כל התקשרות בין וטשטיין לבין לקוחות משרד ד"ר כהן, בקשר עם פרישת וטשטיין ממשרד ד"ר כהן ו/או הענקת שירותים משפטיים על ידו" (סעיף ג(1) לבקשה

בהמשך, ביום 4.6.17 ניתנה על ידי החלטה נוספת בבקשות הדדיות ( בקשות 24, 29) שבה ניתן צו לצדדים לקיים את ההחלטה מיום 13.12.16 וכמפורט שם ( להלן: "ההחלטה מיום 4.6.17 "). שני הצדדים משיגים בשנית על המענה שקיבלו, הן לפי החלטת בית המשפט העליון והן לפי החלטתי מיום 4.6.17. מכאן הבקשות שמונחות עתה לפתחי;

בקשה 42 : בקשת כהן להורות לוטשטיין למלא אחר ההחלטה מיום 4.6.17 בדבר מענה לשאלונים לגילוי ועיון במסמכים במסגרת ההליכים שבכותרת.

בקשה 51: בקשת כהן למחיקת כתבי הטענות של וטשטיין מאחר שלא מילא אחר צו הגילוי והעיון שנקבע בהחלטת בית המשפט העליון ( רע"א 428/17) ( להלן: " החלטת בית המשפט העליון").

בקשה 52: בקשת וטשטיין לחייב את כהן להמציא לו רשימה מגובה בתצהיר של כלל המסמכים אשר כהן צירף להליך במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמו. נטען שמסמכים אלה לא גולו קודם לכן כמתחייב מההחלטה מיום 4.6.17 שלפיה נדחו טענותיו של כהן באשר לתחולת רע"א 4249/98 שמעון סויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ , נה (1) 515 (1998) ומשכך הוריתי לכהן: לגלות את המסמכים האמורי ם ( להלן: "מסמכי הלכת סויסה"); להעביר לוטשטיין את חומרי הגלם ששימשו את מומחה המחשבים מטעם כהן לעריכת חוות דעת; להורות לכהן להמציא לוטשטיין את המסמכים אשר כהן צירף לתצהירו כשהם נקיים מהשחרות.

המסגרת הנורמטיבית
אפתח בסקירה נורמטיבית הרלוונטית לבקשות דנן ולאחר מכן אעבור ליישום בכל בקשה בנפרד.
גילוי מסמכים
הליכי גילוי מסמכים מוסדרים בתקנות 112-118 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") הליכים אלו מבוססים על התפיסה כי ביסוד ההליך המשפטי עומד החתירה לגילוי האמת והתקיימות ההליך " בקלפים פתוחים" (ר' רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ, [פורסם בנבו, 15.10.2018] (פיסקה 7 להחלטה) (להלן: "עניין גרבר"). כך שבפני הצדדים ובית המשפט נפרסת תמונה עובדתית רחבה ומלאה ככל האפשר אשר תורמת להתדיינות הוגנת ויעילה תוך חתירה לגילוי האמת.

מול תכלית זו, ניצבים אינטרסים חשובים לא פחות. בית המשפט עמד לא פעם על האפשרות שמתדיינים נעזרים בהכשר של בית המשפט לאפשר גילוי מסמכים רחב על מנת לבצע "מסע דיג" פסול של מסמכים, אשר בין היתר גורם להכבדה וסרבול של ההליך. לכן, כאשר נדרש בית המשפט להכריע בבקשה לגילוי מסמכים, שומה עליו לאזן בין עקרון הגילוי המרבי, קידום התדיינות הוגנת ויעילה שחותרת לגילוי האמת לבין מניעת סרבול והכבדה מעבר לנדרש (רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' זאב איזנברג, ס(3) 264 (2005), פיסקה 6 וההפניות שם) (להלן: "עניין מחסני ערובה").

האיזון האמור מתבצע באמצעות שני תנאים אשר יש לבחון בעת הכרעה בבקשה לגילוי מסמכים: האחד שהמסמכים המבוקשים יהיו רלוונטיים לדיון; השני שאין מדובר בהכבדה על בעל הדין שכנגד. בית המשפט העליון עמד ברע"א 6955/16 חברת אולמי אחים סעד אל הוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ, [פורסם בנבו, 09.11.2016] על היחס בין רלוונטיות להכבדה וקבע כי:
ודוק: בין הרלוונטיות המסמכים ובין ההכבדה על הצד שכנגד ישנם יחסי גומלין: ככל שמידת ההכבדה גדולה יותר, כך יש להקפיד במידת הרלוונטיות של המסמכים; ככל שהמסמך יותר רלוונטי לליבת המחלוקת, ייטה בית המשפט להיעתר לדרישה על אף ההכבדה הכרוכה בה.
(ההדגשה אינה במקור – א.א.)
גילוי מסמכים הנמצאים ברשותו או בשליטתו של בעל הדין בלבד

תקנות 112-118 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעות כי הליך הגילוי והעיון במסמכים נעשה בין בעלי הדין ועניינו במסמכים שנמצאים ברשותם או בשליטתם של בעלי הדין. בית המשפט העליון עמד על כך בעניין מחסני ערובה (פיסקה 7 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס (כתוארו אז)) וקבע כי:

"חובת גילוי המסמכים חלה אך ורק על מסמכים שנמצאים בידיו של אחד מבעלי הדין או בשליטתו. חובת זו אינה משתרעת מטבע הדברים על מסמכים אשר טרם נוצרו. לשון אחר: חובת הגילוי חלה על מסמכים קיימים; אין משמעה חיוב בעל הדין לבצע בירורים עובדתיים כאלו ואחרים ולייצר מסמכים מסוימים במיוחד לצורכי המשפט"

ובהמשך נקבע החריג לכלל זה בכך שהכנת המסמך לא דורש מאמץ מיוחד:

"כמובן, שאין להוציא מכלל אפשרות מקרים שבהם הנתונים הנדרשים בצו הגילוי נמצאים ברשותו של בעל הדין ובאפשרותו לייצר את המסמך המבוקש בלא להידרש לפעולות הכרוכות במאמץ מיוחד"
(פיסקה 9 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס(כתוארו אז)

הליך גילוי המסמכים הינו שלב מקדמי ואין הוא בא להחליף את שלב ההוכחות במשפט
עוד נקבע על ידי בית המשפט העליון ברע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' רונית פלץ [פורסם בנבו, 14.8.2015] (פיסקה 6 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס (כתוארו אז)) (להלן: "עניין בנק המזרחי"), כי אין להפוך את שלב הגילוי והעיון במסמכים, שהוא שלב מקדמי, לתחליף לשלב ההוכחות במשפט:

"יחד עם זאת, יש צורך להבדיל באופן ברור בין השלב המקדמי-המכין לבין שלב ההוכחות. אין להפוך את שלב הגילוי והעיון, בין אם הוא עומד בפני עצמו, ובין אם הוא בא כחלק מקדם המשפט, לתחליף לשלב ההוכחות. יש לזכור כי בדרך כלל אין ולא כלום אחרי תצהיר גילוי המסמכים (...) יתכן, שבמקרה קיצוני כאשר לא יכול להיות כלל ספק שבעל דין אינו דובר אמת באומרו כי מסמך כלשהו אינו בידיו, יעשה בית המשפט שימוש בסנקציה שבתקנה 122 (...). אפשר, שלאחר שלב ההוכחות יקבע בית המשפט קמא כי המבקש מסתיר את המסמך המבוקש ונמנע במכוון מלהציגו. ממצא כאמור יכול שישליך באופן שלילי מבחינה ראייתית על עניינו של המבקש. ייתכן אף שהממצא יוביל לקביעה כי התנהלותו של המבקש מגיעה כדי גרימת נזק ראייתי (...). כאמור, השלב הנכון לבירור העניין הינו שלב ההוכחות ולא שעה שבית המשפט דן בסוגיה של גילוי ועיון במסמכים".

(ההדגשות אינן במקור – א.א.)

סנקציית מחיקת כתבי טענות
הסנקציה שיש בידי בתי המשפט כאשר מי מהצדדים לא מקיים את הצווים לגילוי מסמכים ומענה על שאלונים הינה מחיקת כתבי הטענות של הצד המפר את הצו, זאת כקבוע בתקנה 122 לתקנות סדר דין האזרחי. מחיקת כתב טענות, עקב מחדל של צד מתדיין, מהווה סנקציה חריפה והפעלתה תעשה במשורה ובמקרים קיצוניים בלבד. יפים לעניין זה דברי כב' השופט חשין (פיסקה 6 לפסק דינו) בע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר ( קרני שומרון) בע"מ נ' אמיר מרדכי ו- 123אח' , מו (3) 793, (1993):

"אין פלא בדבר, איפוא, שבתי המשפט חזרו שוב ושוב על האזהרה כי אין מוחקים כתב הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך...הכלל הוא שמחיקת כתב הגנה - בשל אופיה הדרסטי - בית המשפט לא ינקוט בה אלא אם שוכנע שכלו כל הקיצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו..."

משפרשנו את ההלכה הרלבנטית לעניינו, אעבור כעת להכריע בבקשות דנן;
דיון והכרעה בבקשה 42
הבקשה הוגשה במסגרת ההליכים המקדמיים בתביעות ההדדיות שהגישו הצדדים באשר להיפרדות וטשטיין ממשרד כהן שהדיון בהן נעשה במאוחד.

בבקשה שלפניי משיג כהן על המענה המשלים של וטשטיין ומבקש להורות לו לקיים את ההחלטה כמות שנקבע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, סבורני שיש לקבל את הבקשה באופן חלקי. אפרט; ההפניות בחלק זה הן לסעיפי בקשה 42.

סעיף ב(1) לבקשה – תכתובות עם לקוחות באשר להתנהלות כהן: בסעיף ג(25) לבקשת גילוי המסמכים, התבקש וטשטיין לגלות את הודעות הדואר האלקטרוני ששלחו אליו לקוחות בקשר להתנהלות כהן. כהן טוען שתשובת וטשטיין שלפיה " המסמכים נמסרו במסגרת הגילוי מכוח החלטת ביהמ"ש העליון" אינה מזהה את המסמכים ולכן הוא מבקש שוטשטיין יצרף את המסמכים ולחלופין יזהה אותם. וטשטיין טוען שבקשת כהן היא בפועל בקשה לסידור וארגון המסמכים ומשכך אין מקום להיעתר אליה.

מעיון במסמכים עולה שתשובתו של וטשטיין אכן אינה מזהה את המסמכים הנדרשים במסגרת הסעיף, לכן אני נעתר לבקשת כהן ומורה לוטשטיין לצרף את המסמכים ולחלופין לזהות בתצהיר את המסמכים הנדרשים לפי הסעיף מבין המסמכים שנמסרו במסגרת הליכי הגילוי כמתחייב מהחלטת בית המשפט העליון.

סעיף ב(2) לבקשה – פניית הלקוחות לעניין המשך ייצוגם ע"י וטשטיין: בסעיף ג(23) לבקשת גילוי המסמכים התבקש וטשטיין לציין את המועד שבו פנו אליו הלקוחות והודיעו לו שהם מעוניינים להיות מיוצגים על ידו. באשר ללקוחות גילעד ( סעיף 8.7) ונוברטיס ( סעיף 8.13) טוען כהן שוטשטיין ציין את המועד שבו הועבר לו ייפוי כוח מלקוחות אלו אך לא את המועד שבו פנו אליו הלקוחות. וטשטיין בתשובתו טוען שענה באופן מלא על הדרישה שבסעיף והפנה לתשובתו בעניין הלקוח " ויאקום". כהן בתגובתו הדגיש שהבקשה בסעיף הנ"ל היא לגבי 2 הלקוחות שצוינו כאמור.

בהחלטה נעתרתי לבקשת כהן וקבעתי שוטשטיין ינקוב במועד שבו פנו אליו הלקוחות בהודעה שהם מעוניינים להיות מיוצגים על ידו ולא במועד שבו העבירו אליו את הטיפול בעניינם. מעיון בתשובותיו של וטשטיין עולה כי בקשר ללקוחות גילעד ונוברטיס, נקב וטשטיין במועד שבו הם שלחו אליו את טפסי ייפוי הכוח אך לא מסר את המועד שבו הודיעו לו שהם מעוניינים להיות מיוצגים על ידו. נוכח האמור אני נעתר לבקשת כהן. אעיר שככל שהמועד זהה, קרי המועד שבו הודיעו הלקוחות שמעוניינים בטיפולו והמועד שבו נשלח ייפוי הכוח, על וטשטיין לציין זאת.

סעיף ג(1) לבקשה – זהות הלקוחות שוטשטיין יצר עמם קשר טלפוני: עניינה של שאלה 78 הוא זהות הלקוחות שוטשטיין עמד עמם בקשר טלפוני ביחס למתן שירותים משפטיים שניתנו על ידי משרדו. כהן טוען שמתשובתו של וטשטיין לא ניתן ללמוד מתי נערכו השיחות עם הלקוחות וכן האם וטשטיין פנה אל הלקוחות או שמא אלו פנו אליו, בהקשר זה מפנה כהן לתשובותיו של וטשטיין בקשר ללקוחות " נוברטיס" (סעיף 4.2), " דיסני" (סעיף 4.13), " לונדבק" (סעיף 4.3), " קרוקס" (סעיף 4.9) ( להלן: "הלקוחות") ו-"פי אנד ג'י". וטשטיין בתשובתו טוען שאין לו מה להוסיף על שנאמר בתשובה.

בהחלטה נעתרתי לבקשת כהן והורתי לוטשטיין לענות על השאלה כך שיהיה ניתן ללמוד מתשובתו מתי נערכו שיחות הטלפון וכן על ידי מי ומתי בוצעה הפניה.

באשר ללקוחות נוברטיס וקרוקס; מעיון בתשובתו המשלימה של וטשטיין עולה שוטשטיין ציין את מועד השיחה שנערכה וכן על ידי מי בוצעה הפניה אך לא מתי בוצעה הפניה. לכן אני מקבל באופן חלקי את הבקשה כך שוטשטיין יפרט את מועדי הפניה של הלקוחות הנ"ל אליו לאחר ששלח להם את מכתב העזיבה.

באשר ללקוחות לונדבק ודיסני; מעיון בתשובתו המשלימה של וטשטיין עולה שוטשטיין ציין את המועד שבו התקיימה השיחה הטלפונית בינו לבין הלקוחות, אך לא ציין מי ביצע את הפניה ומתי. משכך באשר ללקוחות אלו אני נעתר באופן חלקי לבקשה כך שוטשטיין יגלה את מועד הפניה ומי פנה, האם הוא ללקוח או הלקוח אליו.

יוער כי הלקוח פי אנד ג'י לא מופיע ברשימת הלקוחות שנמנו בשאלה ולכן הקביעה בסעיף זה אינה חלה לגביו.

סעיף ג(2) לבקשה – פירוט הלקוחות שנעשתה אליהם פניה להתקשרות: בשאלה 95 התבקש וטשטיין לפרט מיהם הלקוחות שלהם שלח הודעה שבה הציע להם לעבור למשרדו, מתי פנה ולצרף את תוכן ההודעה. כהן טוען שוטשטיין לא ענה על השאלה בשלמות. לטענתו, וטשטיין אמנם ציין את שמות הלקוחות אך לא את מועד הפניה ותוכנה, למעט 3 פניות חלקיות שצרף וטשטיין. וטשטיין טוען שהוא צירף את פניותיו ללקוחות ויתר הפניות היו למשרדי עוה"ד שהיה עמם בקשר ואלו אינן רלוונטיות ולא התבקשו על ידי כהן. כהן טוען מנגד שוטשטיין בתשובתו הודה שפנה ל-66 לקוחות ומשרדי עו"ד ובפועל צירף אסמכתאות ל-3 פניות בלבד. עוד טוען כהן שבתשובה וטשטיין הוא שהעלה שפנה למשרדי עו"ד המייצגים לקוחות, ומהיותם ידם הארוכה של הלקוחות יש לצרף גם את ההודעות ששלח להם לרבות הצרופות להודעות.

בהחלטה הורתי לוטשטיין לציין את מועד הפניה ללקוחות וכן לצרף את תוכן הפניה. מעיון בתשובתו המשלימה של וטשטיין עולה כי הוא לא ציין את מועד הפניה ללקוחות ולא את תוכן הפניה. לכן אני נעתר לבקשת כהן ומורה לוטשטיין לציין את מועד הפניה ולצרף את הפניה באופן מלא, לרבות הצרופות לדואר האלקטרוני. לא נעלם מעיני שוטשטיין פנה לעורכי הדין של חלק מהלקוחות, אך לא מצאתי שיש מניעה להמצאת כל ההודעות. עם זאת ולמניעת אפשרות של פגיעה בצדדים שלישיים, יקדים וטשטיין פניה לכל לקוח, בין במישרין ובין באמצעות בא כוחו, ויברר האם יש מניעה לגילוי ולעיון בהודעות אלו.

סעיף ד לבקשה – אי צירוף תצהיר כדין: לטענת כהן, וטשטיין לא צירף תצהיר ערוך כדין שתומך במסמכים שגולו על ידו במסגרת הגילוי המשלים, אלא צירף רשימה של מסמכים כאשר התיאור הוא כוללני וסתמי ואף לא ציין לאיזה חלק מההחלטה מתייחס כל מסמך. וטשטיין בתגובתו הפנה לתצהירים שהגיש עד כה בהליך וטוען שכהן בעצמו לא צירף תצהירים.

מעיון בתצהיר שהוגש על ידי וטשטיין עולה כי התצהיר כוללני ולא ניתן ללמוד ממנו באיזה מסמך מדובר וכן לאיזה חלק בהחלטה כל מסמך מתייחס. לכן אני נעתר לבקשה ומורה לוטשטיין להגיש תצהיר לתמיכה במסמכים שגולו על ידו ערוך כדין ומפורט באופן שיהיה ניתן לזהות ולשייך את המסמכים.

דיון והכרעה בבקשה 51
עניינה של בקשה זו הוא בהפרה נטענת של החלטת בית המשפט העליון שלפיה קיבל בית המשפט העליון את טענתו של כהן שעל וטשטיין לגלות ולהציג " כל התקשרות בין וטשטיין לבין לקוחות משרד ד"ר כהן, בקשר עם פרישת וטשטיין ממשרד ד"ר כהן ו/או הענקת שירותים משפטיים על ידו" ( סעיף ג(1) לבקשה לגילוי מסמכים ( בקשה 24)) בית המשפט העליון תחם את הגילוי האמור לתקופה של שנה לפני עזיבתו של וטשטיין את המשרד וכן שנה לאחר עזיבתו את משרד כהן ( מיום 28.11.13 ועד ליום 28.11.15).

ההפניות בחלק זה הן לסעיפי בקשה 51.

סעיף ג(1) לבקשה – העברת צרופות לתכתובות: לטענת כהן: וטשטיין מסרב להעביר צרופות של מסמכים שקשורים להתקשרות בין וטשטיין ללקוחות לשעבר של משרד כהן; מסרב להסיר השחרת חלקים מהודעות הדואר האלקטרוני; מסתיר ומוחק שרשורי דואר אלקטרוני.

כהן טוען כי החלטת בית המשפט העליון חייבה את וטשטיין לגלות כל התקשרות בין וטשטיין לבין הלקוחות של משרד כהן וכן כל התקשרות להענקת שירותים משפטיים על ידי משרד וטשטיין. במילים אחרות, כהן טוען כי בית המשפט העליון בהחלטתו הורה על מסירת כל המסמכים שעניינם בעזיבת וטשטיין את המשרד והן ביחס להתקשרות של משרד וטשטיין עם הלקוחות של משרד כהן. כהן מלין על כך שבהתכתבויות שוטשטיין צירף, הוא לא גילה את הצרופות הנלוות להתכתבות, שעה שעל פי החלטת בית המשפט העליון היה עליו לגלות את כל ההתכתבות לרבות הצרופות.

כהן טוען שיש לחייב את וטשטיין בגילוי מלא, לרבות צרופות, של ההתכתבויות הבאות: תכתובת מול חברת דיסני; תכתובת מול חברת קרוקס; תכתובת מול חברת קרוקס שנעלמה; תכתובת מול חברת BMS; תכתובת מול חברת אלקרמיס; תכתובת מול חברת אמילין פרמסטויקלס; תכתובת מול חברת אבווי; תכתובת מול גילעד; תכתובת מול ;P&G תכתובת מול פייזר; תכתובת מול הוגו בוס; תכתובת מול לונדבק; תכתובת מול לואי ויטון; תכתובת מול מרק; תכתובת מול נוברטיס; תכתובת מול SIB; תכתובת מול סוני; תכתובת מול טורי ברץ; תכתובת מול אלביט ותכתובת מול פיפא.

וטשטיין מנגד טוען כי הצרופות שמבוקשות הינן ברובן ייפוי כוח סטנדרטים מטעם הלקוחות למשרד וטשטיין ועל פי החלטת בית המשפט העליון אין הוא מחויב למסור את ייפוי הכוח. באשר לשאר המסמכים המבוקשים, וטשטיין טוען כי המסמכים גולו במסגרת ההליכים בין הצדדים.

האם החלטת בית המשפט העליון לגילוי מסמכים כוללת גם מסירת ייפוי כוח?

אני סבור כי דין הבקשה לעניין זה להידחות ואפרט; החלטת בית המשפט העליון התירה לכהן לקבל את ההתכתבויות שבין וטשטיין לבין לקוחות משרד כהן אשר " סובבות סביב עזיבת המשיב [ וטשטיין, א.א.] את המשרד" (פיסקה 1 להחלטת כב' השופט הנדל). זכותו של כהן לקבלת ההתכתבויות ענינה רק בקשר לעזיבת וטשטיין את משרד כהן ובזיקה למחלוקות דנן, קרי, טענתו של כהן לגזל לקוחות ושידולם על ידי וטשטיין ערב עזיבתו את משרד כהן, עניין אשר נמצא במוקד המחלוקת בין הצדדים.

אינני מקבל את פרשנותו של כהן שלפיה החלטת בית המשפט העליון חלה על כל המסמכים שקשורים הן לסוגיית העזיבה והן לסוגיית ההתקשרות וכי ההגבלה היחידה לשיטת כהן הינה הגבלה על פרק הזמן שעליו תחול חובת הגילוי . סבורני שהחלטת בית המשפט העליון מדברת בעד עצמה וחלה רק על המסמכים אשר קיימת להם זיקה למחלוקות דנן, ודוק – כל פרשנות אחרת של החלטת בית המשפט העליון, מרחיבה וכן תחטא למסוימות שעולה מהחלטת בית המשפט העליון ותטיל הכבדה יתרה על וטשטיין לגלות אלפי מסמכים שהקשר בינם לבין המחלוקת דנן אינו דרוש.

מסקנתי מקבלת משנה תוקף נוכח קביעת בית המשפט העליון בהחלטה שבה נדחו טענותיו האחרות של כהן וזאת בגין העדר מסוימות ( ר' פיסקה 2 להחלטת כב' השופט הנדל). לאור האמור, הרי שלייפוי הכוח כשלעצמם אין כל חיוניות למחלוקות דנן ואינם חוסים תחת החלטת בית המשפט העליון.

על מנת שלא אצא חסר, אוסיף שבכתבי טענותיו, ציין וטשטיין כי מתוך 40 המסמכים שלגביהם כהן טוען שהם נעדרים צרופות, 27 מסמכים מכילים רק צרופות של ייפוי כוח סטנדרטים, מאחר וצרופות אלו לא הובאו בפני, הרי שאני מורה על וטשטיין להצהיר כי הצרופות הנמצאות ב-27 המסמכים ושלא גולו הינן ייפוי כוח בלבד אשר גולו זה מכבר ואינן מכילות מידע או צרופות נוספות.

משקבעתי שכהן אינו רשאי לקבל את ייפוי הכוח האמורים, נבחן את התכתובות אשר כהן דורש לקבלן:

תכתובת מול חברת דיסני: הכרעה בתכתובת זו מתייתרת זאת מאחר והמסמכים המצויים בידי וטשטיין לעניין תכתובת זו כבר גולו לידי כהן ואף צורפו לכתבי הטענות בבקשה דנן וכן בבקשות קודמות ( בקשה מס' 7 תשובת וטשטיין לבקשה לסעד זמני מיום 28.5.15), משכך אני דוחה את הבקשה בעניין זה.

תכתובת מול חברת קרוקס: וטשטיין טוען כי ארבעה מתוך הנספחים לחמשת המסמכים אשר כהן טוען כי לא גולו הינם ייפוי כוח. משכך, לאור האמור לעיל לעניין ייפוי הכוח, אני דוחה את הבקשה בעניין זה. באשר למסמך החמישי במסגרת ההתכתבות מול חברת קרוקס, וטשטיין טוען כי מדובר בפורטפוליו סימני המסחר והפטנטים של חברת קרוקס בישראל. דין הבקשה להידחות אף בעניין זה. אינני רואה כל רלוונטיות בדבר פורטפוליו חברת קרוקס למחלוקות דנן, לא כל שכן נוכח הפגיעה האפשרית לצדדים שלישים בחשיפת מסמכים מסוג זה.

באשר לנספח 6 בבקשה דנן, כהן טוען שוטשטיין העלים דואר אלקטרוני מיום 4.12.14. וטשטיין טוען לעומתו שאין לו מסמכים נוספים והוא מסר לכהן את כל שיש ברשותו. משכך, אין בידי להיעתר לבקשה שכן גילוי מסמכים כשמו כן הוא – גילוי, שעה שווטשטיין גילה את המסמכים אשר נמצאים בידו תמה מלאכת הגילוי ואין חובה ליצור מסמכים יש מאין ( ר' עניין מחסני ערובה לעיל). אדגיש כי אין באמור כדי למנוע את בירור העניין בחקירות במסגרת שמיעת הראיות בתובענה ( ר' עניין בנק מזרחי לעיל)

תכתובת מול BMS: וטשטיין טוען כי בהתכתבות זו צורפו שני מסמכים. האחד ייפוי כוח אשר אינו חוסה תחת צו הגילוי כאמור. השני הינו חשבונית מטעם מומחה חיצוני שפעל בתיק. דין בקשה זו להידחות. החשבונית האמורה הועברה זה מכבר לכהן במסגרת סיום היחסים בין BMS לבין משרד כהן. משכך, התייתרה ההכרעה במסמך האמור. מעבר לצורך, דין הטענה להידחות אף לגופה מאחר ולטעמי אין כל רלוונטיות לחשבונית מטעם מומחה חיצוני בתיק אחר למחלוקת דנן.

תכתובת מול חברת אלקרמיס ואמלין : הצרופות בתכתובת זו הינן ייפוי כוח בלבד משכך אני דוחה את הבקשה לגלות את הצרופות בהתכתבות זו.

תכתובת מול חברת אבווי: הצרופה בתכתובת בין הצדדים מיום 5.12.14 הינה ייפוי כוח בלבד ומשכך אני דוחה את הבקשה בעניין זה. באשר לתכתובת מיום 16.1.15, וטשטיין צירף את הנספח לכתבי טענותיו. הנספח הינו עדכון מקצועי אשר וטשטיין שולח ללקוחותיו. מאחר שוטשטיין צירף את הנספח לכתב טענותיו כאמור, ההכרעה בבקשה דנן מתייתרת. מעבר לצורך ולגופם של דברים אציין כי לא ראיתי כל רלוונטיות של הנספח לגדר המחלוקת דנן. באשר לתכתובת מיום 12.3.15, עסקינן בייפוי כוח שלפי החלטתי לעיל, וטשטיין אינו חייב לגלותו. מעבר לצורך אציין כי ייפוי הכוח האמור עוסק בייצוג אל מול משרד הפטנטים בישראל, ייפוי כוח זה גולה כבר לכהן במסגרת גילוי ההתכתבויות בין וטשטיין והלקוחות השונים.

תכתובת מול חברת גילעד: עסקינן בייפוי כוח אשר וטשטיין לא חייב לגלות לפי החלטת בית המשפט העליון, לא כל שכן ייפוי הכוח כבר גולה במספר תכתובות שונות ומשכך הבקשה לעניין זה נדחית. התכתובת מיום 5.1.15 הינה תכתובת בין וטשטיין לבין נציגת גילעד לפיה הנציגה העבירה לוטשטיין את ייפוי הכוח החתום ומשכך אני דוחה את הבקשה אף לעניין זה.

תכתובת מול P&G : עניינה של התכתובת היא ההחלטה של P&G להמשיך בהתקשרות עם משרדו החדש של וטשטיין לעניין תיק מסוים. במסגרת התכתובת העבירה P&G צרופה של מסמכים אשר לטענתו של וטשטיין הם מסמכים סטנדרטים של התקשרות. אני מקבל באופן חלקי את בקשתו של כהן לעניין זה כך שוטשטיין ימציא לעיון בית המשפט את הצרופות האמורות במעטפה סגורה ולאחר עיון בצרופות אורה על המשך בירור מחלוקת זו.

באשר לנספח 7 לתכתובת דנן, בדומה לנספח 6 בתכתובת קרוקס, וטשטיין טוען כי אלו המסמכים שיש ברשותו ומשכך תמה מלאכת הגילוי.

תכתובת מול פייזר: עניינה של תכתובת זו הינה בתחילה בשיחת טלפון בין וטשטיין לבין פייזר מיום 29.11.14 ( ערב עזיבת וטשטיין את משרד כהן). לטענתו של וטשטיין באותה שיחה הוסכם בין הצדדים כי וטשטיין ימשיך לטפל בתיקי פייזר ובהמשך נציג של פייזר ישלח בדואר אלקטרוני סיכום של כלל ההליכים המתנהלים בישראל. וטשטיין טוען כי הצרופה אותה כהן מבקש היא אותו סיכום. מאחר שהצרופה האמורה לא הובאה לעיוני הרי שעל וטשטיין להמציא לעיון בית המשפט את הצרופה במעטפה סגורה ולאחר עיון אורה על המשך בירור מחלוקת זו.

תכתובת מול הוגו בוס: עניינה של התכתובת מיום 2.12.14 הוא בהעברת לקוח ממשרדו של כהן למשרדו של וטשטיין אשר במסגרתה הועברו ייפוי כוח חתומים לוטשטיין. לאור החלטתי לעיל בדבר ייפוי הכוח אני דוחה את הבקשה לעניין זה. באשר להודעה מיום 14.1.16 הרי שמדובר בהודעה אשר החלטת בית המשפט העליון לא חלה עליה מאחר ולפי החלטת בית המשפט הוגבלה תקופת הגילוי לשנה בלבד לאחר עזיבתו של וטשטיין את משרד כהן ( גילוי עד ליום 28.11.15) ולכן אין וטשטיין חייב לגלותה.

תכתובת מול לונדבק: הנספח לתכתובת הינו ייפוי כוח, משכך ולאור החלטתי לעיל, אני דוחה את הבקשה לעניין זה בכפוף לאמור בהחלטתי לפיה וטשטיין יצהיר כי מלבד ייפוי הכוח הסטנדרטי אשר כבר גולה זה מכבר, אין כל מידע בנוסף לנספח.

תכתובת מול לואי-ויטון: עניינה של תכתובת זו הוא בהעברת חלק מהתיקים של לואי ויטון בישראל לידי המשרד של וטשטיין. במסגרת התכתבות זו צורף ייפוי כוח כצורפה לתכתובת בין הצדדים. עסקינן בייפוי כוח סטנדרטי, בדומה לשאר ייפוי הכוח אשר קבעתי בהחלטתי לעיל כי וטשטיין אינו חייב לגלותם, על אף שהאחרון כבר גילה אותם במסגרת הגילוי הדדי, משכך אני דוחה את הבקשה בעניין זה.

תכתובת מול מרק: עניינה של תכתובת זו הוא בהעברת תיקי מרק לטיפולו של עו"ד וטשטיין. לטענת וטשטיין עסקינן בייפוי כוח סטנדרטים וכן בתנאי ההתקשרות של מרק עם משרדי עו"ד הנותנים לה שירותים משפטיים. מאחר והצרופות לא גולו לבית המשפט ימציא וטשטיין את הנספחים לעיון בית המשפט במעטפה סגורה ולאחר עיון באלה אכריע בעניין.

תכתובת מול חברת נוברטיס: תכתובת זו עוסקת בשרשור מייל פנימי של נוברטיס לנושאי משרה רלבנטיים בחברה. בהמשך להתכתבות זו צורפו ייפוי כוח חתומים על ידי החברה להעברת הייצוג בתיקי החברה ממשרדו של כהן לידי משרדו של ווטשטיין. לאור האמור בהחלטתי לעניין ייפוי הכוח האמורים אני דוחה את הבקשה לעניין זה.

באשר למייל של וטשטיין לנציגת נוברטיס מיום 29.11.14 לו צורפה טבלה המכילה את מספרי ההליכים של החברה המתנהלים בישראל בייצוג של וטשטיין, הרי שלא ראיתי כל רלוונטיות של הטבלה האמורה למחלוקת דנן ומשכך אני דוחה את הבקשה אף לעניין זה.

תכתובות מול SIB ;SONY ו- Tory Burch: הצרופות לתכתובות אלו עניינם בייפוי כוח ומשכך בדומה להחלטתי לעיל בעניין זה, דין הבקשה לעניין זה להידחות.

תכתובת מול אלביט: ענינה של תכתובת זו מיום 7.12.14 הוא העברת תיקי הלקוח ממשרדו של כהן למשרדו של וטשטיין ולתכתובת זו צורפו ייפוי כוח כנספחים. לאור החלטתי לעיל לעניין ייפוי הכוח דין הבקשה לעניין תכתובת זו להידחות.

באשר לתכתובת מיום 26.4.15 אשר כללה כצרופות חוזי התקשרות של חברת אלביט עם עו"ד וטשטיין. החוזים מושא המחלוקת לא גולו לבית המשפט על מנת שזה יבחן בצורה אובייקטיבית את רלוונטיות החוזים למחלוקת דנן, אולם מעיון בנספחים לתצהיר העדות הראשית של וטשטיין ( נספח 100 לתצהירו של וטשטיין) עולה שוטשטיין צירף מספר חוזי התקשרות סטנדרטים של מדינת ישראל עם משרד כהן. לכן, ככל שהחוזים משוא המחלוקת זהים לחוזים בנספח האמור הרי שאין צורך לגלות את החוזים האמורים ודי בתצהיר מטעם וטשטיין כי החוזים זהים לחוזים בנספח 100 לתצהיר עדותו. לטעמי, אין כל רלוונטיות בין חוזי התקשרות לבין המחלוקת דנן ולכן אין מקום לגלות חוזים אלו אשר בבסיסם הינם חוזי התקשרות סטנדרטים עם לקוחות, לא כל שכן כאשר עסקינן בצד להתקשרות שהינו מדינת ישראל, לקוח אשר אין לו כל נגיעה למחלוקת דנן.

תכתובת מול FIFA: עניינה של תכתובת זו הוא בהעברת הלקוח FIFA ממשרד כהן למשרד וטשטיין. במסגרת ההודעה מיום 1.12.14 לפיה הודיעה FIFA כי בכוונתה להעביר את התיקים למשרד וטשטיין, צירפה נציגת FIFA צרופה של ייפוי כוח חתום. באשר לצרופה זו, וכפי שקבעתי בהחלטתי לעיל, אני דוחה את הבקשה לעניין זה שכן וטשטיין אינו חייב למסור את ייפוי הכוח האמורים.

באשר להודעה מיום 13.1.15, לטענתו של וטשטיין וכפי שעולה מעיון בתכתובת מדובר בצרופה שהיא חשבון שכ"ט של משרד כהן עצמו ומשכך ברי כי למשרד כהן יש את הצרופה האמורה. יחד עם זאת, על וטשטיין להצהיר שהצרופה בתכתובת הינה חשבונית שכ"ט של משרד כהן בלבד.

סעיף ג(2) לבקשה – העברת תכתובת עם משרדי עורכי דין חיצוניים

לטענת כהן, בקשתו לגילוי מסמכים מיום 21.6.18 כללה במפורש כל התקשרות של וטשטיין עם הלקוחות של משרד כהן בכל הקשור לפרישתו מהמשרד וההתקשרות עמם לרבות עורכי דין חיצוניים.

כהן מוסיף וטוען לעניין זה שבהחלטת בית המשפט העליון נקבע שעל וטשטיין למסור את האמור במגבלת הזמן שנקבעה בהחלטה ( שנה עד ליום העזיבה ושנה לאחר העזיבה). עוד טוען כהן לעניין זה כי לא רק שהחלטת בית המשפט העליון מחייבת את וטשטיין לגלות את המסמכים אלא הוא אף נהג כך בעת שגילה בעצמו בגילוי המסמכים תכתובות שלו עם משרדי עורכי דין חיצוניים.

לטענת וטשטיין החלטת בית המשפט העליון אינה כוללת גילוי של תכתובות עם משרדי עורכי דין חיצוניים ולכן הוא אינו מחויב בדין לגלות אותם. עוד טוען וטשטיין כי מדובר בדרישת גילוי חדשה אשר לא נדרשה במסגרת בקשת הערעור לבית המשפט העליון ואין זה המקום לעלות דרישה זו שכן אנו מצויים באכסניה של מחיקת כתבי טענות מחמת אי קיום צו לגילוי מסמכים ולא הליך de-novo לגילוי מסמכים.

דיון והכרעה
דומני שהכרעתי לעיל חלה אף בהקשר זה אולם על מנת שלא אצא חסר אבהיר את הדברים בשנית.

אין בידי לקבל את טענתו של כהן לפיה החלטת בית המשפט העליון מחייבת גם גילוי של התקשרות עם עורכי הדין החיצונים. מדובר בבקשה מכבידה יתר על המידה אשר תחייב את וטשטיין לחשוף מסמכים רבים שאין להם רלוונטיות למחלוקת דנן.

יחד עם זאת, יש מקום לגלות מסמכים של עורכי דין חיצונים הקשורים למחלוקת דנן שהיא סוגיית העזיבה בלבד ולא סוגיית ההתקשרות, וכפי שהיטיב להבהיר זאת בית המשפט העליון " הסובבים סביב עזיבת המשיב את המשרד" ובזיקה למחלוקות דנן וללקוחות אשר עזבו את משרד כהן. משכך, אני מורה לוטשטיין לגלות את ההתכתבויות עם המשרדי עורכי דין החיצונים בכל הנוגע לסוגיית העזיבה בלבד. ככל שאין התכתבויות כאלה, יצהיר עו"ד וטשטיין על כך.

סעיף ג(4) תכתובת מול חברת לוראל – ענינה של תכתובת זו הוא בעזיבתו של וטשטיין את משרד כהן. לטענת כהן, על וטשטיין לגלות את ההתכתבות האמורה. מנגד וטשטיין טוען כי הוא גילה את כל ההתכתבויות הנמצאות ברשותו עם הלקוח. דין הבקשה להידחות. שעה שוטשטיין גילה את כל הנמצא ברשותו לעניין זה, תמה מלאכת הגילוי ואין מקום להמציא מסמכים יש מאין וכקבוע בהלכות הפסוקות דלעיל.

סעיף ג(5) ו – ג(6) ו – ג(7) תכתובות עם לקוחות בקשר עם העברת הערבויות למכס ולהעברת מוצגים מהמחסנים וגילוי תעריפי שכר הטרחה:
לטענת כהן, החלטת בית המשפט העליון מחייבת גילוי גם של תכתובות של וטשטיין עם לקוחות כהן לשעבר בקשר עם העברת ערבויות למכס, העברת מוצגים מהמחסנים וכן גילוי תכתובת לעניין שכר הטרחה שגבה וטשטיין מהלקוחות של משרד כהן לשעבר. וטשטיין טוען לעומתו כי עסקינן בדרישות גילוי חדשות שאין להן זכר בבקשה המקורית ואין זו האכסניה הראויה לדון בכך. וטשטיין מוסיף וטוען לעניין זה כי החלטת בית המשפט העליון אינה כוללת את התכתובות האמורות ואין כל רלבנטיות להליך דנן ובכל מקרה, כל תכתובת אשר הייתה באמתחתו לעניין זה והיא רלוונטית למחלוקת דנן, כבר גולתה.

אין בידי לקבל את טענתו של כהן לעניין זה ואפרט. ראשית, וטשטיין ציין כי כל התכתובות אשר נמצאות ברשותו לעניין זה כבר גולו. די בכך כדי לדחות את טענתו של כהן לעניין זה.

מעבר לצורך אציין כי התכתובת שבין וטשטיין לבין לקוחות העבר של משרד כהן לעניין העברת ערבויות למכס או מוצגים של מחסנים, עניינן הוא טכני וסטנדרטי בעת העברת ייצוג ממשרד עורכי דין אחד למשנהו. לא ראיתי כל רלבנטיות בין תכתובת העוסקת בדבר שהוא טכני במהותו לבין המחלוקת דנן אשר עוסקת בגזל לקוחות ושידול.
ודוק, אין בכוונתי שוטשטיין ככלל אינו צריך לגלות תכתובת רק מכיוון שהתכתובות בין הצדדים עוסקת בעניין טכני ושגרתי. אם במסגרת ההתכתבות ניתן ללמוד או להסיק במרומז על אפשרות לשידול לקוח, הרי שתכתובת זו קשורה למחלוקות דנן ולכן היא חוסה תחת הבקשה לגילוי מסמכים, שאותה על וטשטיין לגלות.

הדין דומה באשר לתכתובות בנוגע לתעריפי שכר הטרחה שוטשטיין גבה מלקוחות משרד כהן בעבר, לא ראיתי לעת הזו כל רלבנטיות למחלוקות דנן.

סעיף ג(8) העברת תכתובות לעניין רשימת תיקים.
לטענת כהן רבים מהלקוחות שעברו למשרדו של וטשטיין הינם לקוחות עם תיקי ליטיגציה רבים בישראל ואשר טופלו במשרדו של כהן. רשימה זו של התיקים לא צורפה לגילוי של וטשטיין ולפיכך מבקש כהן לגלות את רשימת התיקים שעבורו לטיפולו.

וטשטיין טוען מנגד שבעקבות סירובו של כהן לעמוד בקשר עם וטשטיין לעניין העברת הייצוג למשרדו, הלקוחות פנו ישירות אל משרד כהן והם אלו שקבעו אילו תיקים יועברו לוטשטיין. וטשטיין מוסיף וטוען כי המידע אודות התיקים שהועברו נמצא כבר אצל כהן שכן הם היו לקוחותיו בעבר.

דין הבקשה להידחות. אכן ניתן לסבור כי רשימת תיקי לקוחות עלולה להיות רלבנטית במידה כזו או אחרת למחלוקת דנן. כך למשל על מנת לכמת את הנזק בעקבות גזל הלקוחות הנטען יש צורך לדעת מה הם אותם תיקים שהועברו מכהן אל וטשטיין.
אולם מעיון בתצהיר עדות ראשית מטעם כהן (נספח 74 עמ' 3990), פרש כהן את כלל התיקים אשר הועברו לוטשטיין תחת רשימה סדורה של כל לקוח. משכך גם אם הייתי רואה ברשימת התיקים האמורה רלבנטיות למחלוקת דנן, הרי שרשימה זו נמצאת כבר בחזקתו של כהן ומשכך אני דוחה את הבקשה לעניין זה.

סעיף ג(9) תכתובות לגבי ההליכים בבית הדין לעבודה וההליך דנן
לטענת כהן, התכתבויות של וטשטיין עם הלקוחות שעברו ממשרד כהן לעניין ההליכים בבית הדין לעבודה וכן ההליך דנן רלבנטיים למחלוקת דנן; ומשכך על וטשטיין לגלות אותן. וטשטיין טוען מנגד כי החלטת בית הדין לעבודה ניתנה ביום 18.1.2015, קרי, לאחר עזיבת וטשטיין את המשרד ושעה שמרבית הלקוחות כבר העבירו את הייצוג.

אני נעתר לבקשתו של כהן לעניין זה. רלבנטיות התכתובת כלל לא תלויה במועד שבו היא נכתבה אלא נבחנת מבחינה מהותית האם קיימת לתכתובת האמורה זיקה למחלוקת דנן. סבורני כי לתכתובות האמורות אכן קיימת רלבנטיות למחלוקת דנן, מדובר בלקוחות אשר עזבו את משרד כהן ובעקבות עזיבה זו כהן הגיש תביעה בבית הדין לעבודה נגד מספר עורכי דין אשר עזבו ביחד עם וטשטיין, כמו כן כהן הגיש את ההליך דנן אשר עוסק, בין היתר, בטענות של כהן כלפי וטשטיין על גזל לקוחות ושידולם. תכתובות של הלקוחות עם וטשטיין על ההליך דנן וכן על ההליך בבית הדין לעבודה נסובות באשר לעזיבת וטשטיין את המשרד ולכן יכולות לסייע לצד שכנגד בתביעתו. משכך, על וטשטיין לגלות את התכתובות לעיל לגבי כלל הלקוחות אשר עזבו את משרד כהן ועברו למשרד וטשטיין, וזאת לתקופה שנקבעה בהחלטת בית המשפט העליון. ככל שוטשטיין גילה את כל אשר נמצא ברשותו ובשליטתו, יצהיר על כך.

סעיף ג(10) תכתובות בקשר עם הסדרת חשבונות וחיובים של לקוחות משרד כהן לשעבר
לטענת כהן, התכתובות בנוגע להסדרת החשבונות והחיובים של לקוחות משרד כהן לשעבר עבור השירות המשפטי שנתן משרד כהן הן רלבנטיות למחלוקת דנן, זאת על מנת לברר מה נאמר ללקוחות על ידי וטשטיין בהקשרים אלו. וטשטיין טוען לעומתו כי הסדרת החשבונות והחיובים הינה בין הלקוחות לבין משרד כהן שכן מדובר בחשבונות של משרד כהן ללקוחות ולא של משרד וטשטיין.

דין הבקשה להידחות וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, תכתובות אלו הם חשבונות של משרד כהן עבור השירות המשפטי שמשרד כהן סיפק ללקוחות שעזבו. אין כל קשר בין הסדרת חשבון אישי של משרד עם לקוח לבין עורך דין שעזב את אותו משרד אשר הוציא את החשבון האמור ללקוח. דברים אלה נאמרים ביתר שאת שעה שוטשטיין ניסה לסייע ללקוחות אלו עם הסדרת החשבון אך משרד כהן סירב והבהיר כי לא יעמוד בקשר עם וטשטיין בקשר לסוגיה זו. זאת ועוד, וטשטיין ציין בכתב טענתו כי כל המסמכים אשר כללו סוגיות של הסדרת חיובים גולו זה מכבר ומשכך תמה מלאכת הגילוי לעניין זה.

סעיף ג(11) – תכתובות עם לקוחות בהן מוזכר גם נושא ניפוח החשבונות על ידי וטשטיין
לטענת כהן, מחויב וטשטיין לגלות את התכתובות עם הלקוחות לשעבר של משרד כהן וזאת בהינתן הטענה כי וטשטיין הגדיל את חשבונות שכר הטרחה של משרד כהן וחייבם ביתר. לצורך הוכחת טענתו לעיל מבקש כהן מוטשטיין לגלות את כל ההתכתבויות עם הלקוחות לעניין זה.

וטשטיין טוען לעומתו כי הוא גילה במסגרת הבקשה לגילוי מסמכים את כל התכתובות הקיימות לעניין זה.

דין הבקשה להידחות לעניין זה. כפי שקבעתי לעיל, בקשה לגילוי מסמכים כשמה כן היא – גילוי. שעה שוטשטיין גילה את כל המסמכים הנמצאים ברשותו לעניין זה תמה מלאכת הגילוי ומשכך דין הבקשה להידחות.

סעיף ב לבקשה: תצהיר גילוי מסמכים ספציפי ערוך כדין
לטענת כהן, החלטת בית המשפט העליון מחייבת את וטשטיין לגלות ולהציג את כל התכתובות בין וטשטיין לבין הלקוחות, שנה לפני עזיבתו ושנה לאחר עזיבתו בכל הקשור לפרישת וטשטיין ממשרד כהן וכן כל התקשרות עם לקוחות העבר של משרד כהן להענקת שירותים משפטיים על ידי וטשטיין.

כהן טוען כי וטשטיין לא מילא אחר הוראות החלטת בית המשפט העליון מכיוון שלא הצהיר כי אין ברשותו או בשליטתו תיעוד על תקשורת עם לקוחות העבר של כהן בקשר עם סוגיית ההתקשרות, קרי הענקת שירותים משפטיים על ידו. כהן מוסיף וטוען לעניין זה כי וטשטיין גם לא הצהיר כי המסמכים שהעביר הינם כל המסמכים המצויים ברשותו והסתפק באמירה כי צורפו מסמכים לתצהיר.
וטשטיין טוען מנגד כי הגיש עד כה לא פחות מ- 5 תצהירי גילוי מסמכים וההליך נמצא כבר בשלב של תצהירי עדות ראשית ומשכך אין מקום להתפלמס על תצהירי גילוי מסמכים.

דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. למעשה עסקינן בהמשך פרק ד' של בקשה 42 ואף חזרה על הדברים. משכך, לא נותר לי אלא להפנות להחלטתי לעיל לעניין התצהיר וכן להדגיש כי על וטשטיין להצהיר כי המסמכים שגילה ואשר הוא עתיד לגלות, הינם כל המסמכים אשר נמצאים ברשותו לעניין סוגיות אלו ואין ברשותו או בשליטתו כל תיעוד תקשורת בינו לבין לקוחות העבר של משרד כהן לעניין סוגיות אלו.

דיון והכרעה בבקשה 52
מסירת רשימה מגובה בתצהיר של מסמכי הלכת סויסה
לטענת וטשטיין, כהן אמנם צירף את המסמכים בהתאם להלכת סויסה כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 4.6.17, אולם כהן צירף את המסמכים האמורים יחד עם אלפי מסמכים במסגרת תצהיר עדות מטעמו. וטשטיין טוען שמציאת מסמכי הלכת סויסה מכלל המסמכים מהווה הכבדה יתרה, לא כל שכן שעה שכהן יכול להמציא לוטשטיין רשימה מגובה בתצהיר המפרטת היכן ממוקמים המסמכים האמורים בתצהיר העדות הראשית מטעם כהן.

לטענת כהן אין לדרוש ממנו למסור רשימה מפורטת של מסמכי הלכת סויסה שעה שוטשטיין בתצהיר גילוי המסמכים מטעמו סיפק רשימה כוללנית הכוללת " קבוצות מסמכים" בלבד ועל כן אין להחיל דין שונה לצד אחד על פני משנהו. עוד מוסיף כהן שוטשטיין כלל לא סיפק סיבה מדוע הוא דורש רשימה מפורטת כאמור ובמה היא תועיל לו והרי ממילא וטשטיין יצטרך לעבור ולבחון את כלל המסמכים האמורים במסגרת ההליך, בין אם מדובר במסמכי סויסה ובין אם מדובר במסמכים אחרים.

דין טענות כהן להידחות. בעת בחינת בקשתו של וטשטיין שלפיה על כהן לזהות את מסמכי הלכת סויסה מכלל המסמכים האמורים, אין בכך שהוא סיפק לצד שכנגד רשימה " כוללנית" ולא מפורטת כפי שהוא מבקש מאותו צד כדי לשנות. בנוסף, אין צורך שוטשטיין ייתן הסברים לבקשתו ואף אין זה משנה שוטשטיין ממילא במסגרת ההליך יעבור על כלל המסמכים. בעת בחינת בקשת המבקש על בית המשפט לבחון האם ההכבדה המוטלת על וטשטיין לזהות את מסמכי הלכת סויסה מתוך תצהיר המכיל כ- 4500 עמודים, גוברת על ההכבדה המוטלת על כהן להכין רשימה המזהה את המסמכים האמורים – בנסיבות דנן סוברני כי איתור מסמכי הלכת סויסה בתוך אסופת מסמכים המכילה אלפי מסמכים, מהווה הכבדה יתרה על וטשטיין שלא לצורך, לא כל שכן שהכנת רשימה כאמור על ידי כהן, אשר הוא זה שצירף את המסמכים ובעל היכולת לזהות אותם, לא כרוכה במאמץ מיוחד ( ר' עניין מחסני ערובה) משכך אני נעתר לבקשתו של וטשטיין ומורה לכהן להעביר לוטשטיין רשימה מפורטת וסדורה אודות מסמכי סויסה ומקומם בראיות שצורפו מטעם כהן.

מסירת חומרי הגלם אשר שימשו את מומחה המחשבים מטעם כהן
לטענת וטשטיין יש למסור לו את חומרי הגלם אשר שימשו את המומחה מטעם כהן להכנת חוות דעתו ( להלן: "חוות דעת המומחה") זאת מאחר ובכוונתו להכין חוות דעת נגדית. וטשטיין טוען כי המומחה מטעמו מתחייב לסודיות מוחלטת של החומר אשר ימסר לידיו. וטשטיין מוסיף וטוען לעניין זה כי לפי תקנה 134 א והפסיקה שפירשה תקנה זו יש לצרף את כל החומרים שהמומחה הסתייע בהם להכנת חוות דעתו.

לטענת כהן הוא מוכן: להיעתר למסירת הדיסקים הקשיחים בהינתן סודיות מוחלטת של המומחה מטעם וטשטיין לרבות הימנעות מהעברת המידע כולו או חלקו לידי וטשטיין; שנציג מטעם כהן יהיה נוכח בעת ביצוע הבדיקה; שהבדיקה תוגבל רק לשאלות נשוא חוות הדעת שהוגשה ולקבצים הנזכרים בחוות הדעת בלבד; בתום הבדיקה לא יוותרו העתקים של הדיסקים הקשיחים בידי המומחה של ווטשטיין.

דיון והכרעה
סעיף 134 א לתקנות סדר הדין האזרחי, 1984 התשמ"ד ( להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") עוסק בחוות דעת מומחה מטעם בעל דין:

134א. חוות דעת של מומחה מטעם בעל דין או שמינה בית המשפט, תוגש בצירוף רשימת האסמכתאות אשר המומחה הסתמך עליהן בחוות דעתו; אסמכתאות אשר לא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת.

אין חולק כי במקרה דנן עסקינן בסיפא של הסעיף, קרי אסמכתאות אשר לא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת. זאת מכיוון שהדיסקים הקשיחים כלל לא נגישים למומחה מטעמו של וטשטיין ואין ביכולתו לאתרם. משכך, השאלה שעלינו להכריע בה היא האם גם נתונים גולמיים כדוגמת דיסק קשיח אשר שימשו את המומחה מטעם כהן בגיבוש חוות דעתו אמורים להיות מצורפים לחוות הדעת.

הפסיקה פירשה את המונח " אסמכתאות" המצוין בסעיף 134 א לתקנות סדר הדין האזרחי בהרחבה וכללה כל מסמך שהמומחה הסתמך עליו בגיבוש חוות הדעת. לעניין זה אפנה לע"א
3079/08 מדינת ישראל נ' הקדש קרן עזרה ע"ש יעקב הייטנר, [ פורסם בנבו, 4.7.12] (פס' 31 לפסק דינו של כב' השופט עמית):

"פשוטו של מקרא כי במילה "אסמכתאות", להבדיל מניירות עבודה של המומחה, נתכוון מתקין התקנות למאמרים, ספרים וכיו"ב ספרות מקצועית שהמומחה מסתמך עליהם בחוות דעתו, וכך עולה גם מהסיפא של התקנה לגבי אסמכתאות שלא ניתן לאתרן באמצעים סבירים. עם זאת, אני סבור כי יש ליתן פירוש מרחיב למילה אסמכתאות, במובן זה שעל מומחה המגיש חוות דעת לבית המשפט לצרף את מסד הנתונים והחומרים עליהם הסתמך בחוות דעתו, כמו חשבוניות, חוזים, קבלות  וכיו"ב."
(ההדגשות אינן במקור – א.א.)

כפי שקבעתי לעיל, הכלל בשיטת המשפט בישראל הוא משחק " בקלפים פתוחים" תוך חתירה לגילוי האמת. (ר' עניין גרבר; רע"א 7264/95 ראש קש מסחר 88 בע"מ נ' רוכביץ, פ"ד מט(5) 793,795 (1996)). כלל זה מצדד בכך שיש לגלות את החומרים הגולמיים, קרי הדיסקים הקשיחים, שעליהם התבסס המומחה בחוות דעתו.

מאידך, מתן הדיסקים הקשיחים ללא הגבלה ופיקוח על הבדיקה עלול לפגוע בצדדים שלישיים ובלקוחות של משרד כהן אשר הייתה להם את הציפיה הסבירה כי מידע הנמסר לידי המשרד לא יתגלגל אל תוך תביעות עתידות אשר הם לא צד להם. זאת ועוד תיתכן אף פגיעה בפרטיות הלקוחות וביצוע מסע דיג של וטשטיין לאתר חומר לא רלוונטי למחלוקת דנן, שימוש אשר כבר הוכר זה מכבר בפסיקה כשימוש פסול בזכות לגילוי ועיון מסמכים ( ר' עניין מחסני ערובה).

סבורני כי בנסיבות המקרה דנן, האיזון הנכון יהיה שמומחה מטעמו של וטשטיין יקבל גישה אל הדיסקים הקשיחים במלואם, תוך התחייבותו לסודיות מוחלטת. בעת ביצוע הבדיקות כאמור, יהיה נוכח נציג מטעמו של כהן אשר יפקח על הליך הבדיקה כאמור כאשר הקו המנחה הוא שכל מידע בעל זיקה למחלוקת דנן יהיה חייב בגילוי, בכפוף לטענת חיסיון. ככל שלא תתגבש הסכמה בין הצדדים לעניין מידע כזה או אחר שיש לגלותו, תוגש בקשה מתאימה לבית המשפט תוך שבעה ימים והיא תוכרע נקודתית.

על מנת שלא אצא חסר אדגיש כי אין בידי לקבל את טענתו של כהן לפיה הבדיקה תוגבל רק לשאלות נושא חוות הדעת. בדומה להלכת סויסה אשר קבעה כי צד להליך חייב לחשוף הן את המסמכים " המועילים" לו והן את המסמכים " המזיקים" לו. כך גם בחוות דעת מומחה, צד להליך לא יכול להגביל את הצד שכנגד רק לשאלות אשר מועילות לו ובו בעת למנוע מהצד שכנגד לבחון את חוות דעת המומחה בצורה אובייקטיבית וללא יד מכוונת.

העברת המסמכים שצורפו כנספחים כשהם נקיים מהשחרות
לטענת וטשטיין, מסמכים אשר צורפו כנספחים לתצהירו של כהן הושחרו בחלקם על ידי האחרון שלא לצורך ויש לחייב את כהן להעביר את המסמכים האמורים כשהם נקיים מהשחרות.

כהן טוען כי וטשטיין השתהה בעת הגשת בקשתו מאחר והמסמכים אליהם הוא מפנה צורפו באותה תצורה שהם הועברו עוד בשלב גילוי המסמכים המוקדם להליך האמור. עוד מוסיף כהן כי המסמכים האמורים חסרי כל רלוונטיות להליך.

אני דוחה את בקשתו של וטשטיין לעניין זה. עיינתי במסמכים אשר צורפו נקיים מהשחרות, לטעמי הנתונים המושחרים במסמכים אינם רלוונטיים למחלוקות בין הצדדים לעת הזו, וחלקם אף חוסים תחת פרטיות הלקוחות, לא כל שכן שהחלק הארי מהמסמכים המושחרים הינם תכתובות בין וטשטיין עצמו לבין הלקוחות ומשכך ברי כי וטשטיין עצמו יודע את זהות הלקוח איתו הוא התכתב. בדומה לאמור לעיל, אדגיש כי אין באמור כדי למנוע בירור העניין בחקירות במסגרת שמיעת הראיות בתובענה וככל שיהיה הצורך בגילוי זהות הלקוחות בעתיד, הרי שאורה על כך בהתאם ( ר' עניין בנק מזרחי).

מחיקת כתבי הטענות
בהינתן התוצאה שהגעתי אליה בהחלטה זו, ובהינתן שמחיקת כתבי הטענות הינו סעד קיצוני ביותר השמור למקרים חריגים מאוד, לא ראיתי מקום למחוק את כתבי טענותיו של וטשטיין.

סוף דבר;
על כל אחד מהצדדים לפעול בהתאם לקביעות אשר בהחלטה דלעיל לרבות באשר להגשת מסמכים לעיון בית המשפט .

את האמור יש לבצע לא יאוחר מיום 19.8.18. ער אני לכך שהחיוב הוא במהלך הפגרה, אך סבורני שנוכח התנהלות שני הצדדים כאחד בהגשת אין ספור בקשות ביניים, ולמעשה על כל תג ותו קיים ויכוח שמצריך את בית המשפט להידרש אליו, ולאחריו בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון ובאופן שההליכים לא מקודמים, נכון יהיה לחייב את הצדדים לבצע את האמור גם במהלך הפגרה.

בשולי ההחלטה אך לא בשולי הדברים;
שני הצדדים כאחד לא השכילו לקדם את ההליכים כמצופה. תחת זאת, הם העדיפו להגיש פעם אחר פעם, בקשות מקדמיות לגילוי ועיון במסמכים ומענה לשאלונים, הגם שלא כל אלה היו דרושות, לעתים תוך מענה חלקי וגילוי לא שלם ותוך עמידה דווקנית על מיצוי ההליכים האמורים. דיונים במעמד הצדדים לא קידמו את ההליכים המקדמים, כך שלא היה מנוס מאשר להידרש לבקשות תוך מסע התשות של צד כלפי משנהו. מצופה שעם מתן החלטה זו והשלמת הדרוש לפיה, יפנימו בעלי הדין שהגיעה העת לעבור מהמבוא לטרקלין ולקדם את ההליכים בשמיעת הראיות.

המזכירות תסרוק את ההחלטה בכל הבקשות שבכותרת, ותשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.

מעקב מזכירות ליום 19.8.18.

ניתנה היום, י"ט אב תשע"ח, 31 יולי 2018, בהעדר הצדדים.