הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 54345-08-10

בפני: כבוד השופטת דניה מאיר-קרת

ת.א. 54345-08-10
התובעים: 1. יעקב הרפז
2. אלפא בול בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עמי אסנת ו/או מזור מצקוביץ' ו/או הדר חלווה – ממשרד מ. פירון ושות', עורכי דין

נ ג ד
הנתבעים: 1. אקסלנס צמיחה ני"ע והשקעות בע"מ
2. גיל צבי דויטש
3. אהרון בירם
4. אקסלנס נשואה מוצרים פיננסיים בע"מ
(לשעבר א.ק. גלובל מרקטס החזקות (2001) בע"מ)
ע"י ב"כ משרד עוה"ד ברקמן וקסלר בלום ושות'

תא"ק 52437-03-11
התובעת: אלפא בול בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עמי אסנת ו/או מזור מצקוביץ' ו/או הדר חלווה – ממשרד מ. פירון ושות', עורכי דין

נ ג ד
הנתבעות: 1. אקסלנס צמיחה ני"ע והשקעות בע"מ
2. אקסלנס נשואה מוצרים פיננסיים בע"מ
(לשעבר א.ק. גלובל מרקטס החזקות (2001) בע"מ)
ע"י ב"כ משרד עוה"ד ברקמן וקסלר בלום ושות'

פסק דין

1. עילות התביעה
התביעה הראשונה הוגשה על ידי מר יעקב הרפז (להלן: " הרפז" או "התובע") וחברת אלפא בול בע"מ (להלן: " אלפא בול" או " התובעת" – לעניין התביעה הקטנה ) כנגד ארבעה נתבעים (להלן: " התביעה הגדולה").
בכתב התביעה נאמר כי התביעה מבוססת על שני עניינים הקשורים בנתבעת 4, אקסלנס נשואה מוצרים פיננסים בע"מ, (לשעבר א.ק גלובל מרקטס החזקות (2001) בע"מ (להלן: "גלובל" או "החברה") אשר פעלה בהצלחה תוך שותפות בין התובע לבין הנתבעים.
התובע טען כי הנתבעים החלו לרוקן את החברה מפעילותיה בניגוד מוחלט להסכמות מוקדמות, להסכם כתוב בין התובע לנתבעים, לרוח השותפות ולדין - על מנת להעשיר את הנתבעים על חשבון התובע.
העניין השני הוא כי לאחר שהנתבעים רוקנו את החברה מחלקים נכבדים מעסקיה והפחיתו את רווחיה, הציגו הנתבעים לתובע מצגי שווא בדבר החברה והסתירו ממנו פרטים מהותיים.
כל זאת, כדי לשכנע אותו למכור את מניותיו בחברה.
נטען כי הנתבעים הפעילו על התובע לחץ רב עד שנאלץ למכור את מניותיו בערך שהיה רחוק מלשקף את ערכה של החברה.
לדברי התובע, הוא מומחה בעל שם עולמי במוצרים פיננסיים מתוחכמים, בין היתר, בתחום הנגזרות הפיננסיות.
התמחותו המיוחדת היא תחום המסחר והייעוץ במטבע חוץ ויצירה של מכשירים פיננסים במטבע חוץ.
התובע ציין את העבודות השונות בהן עבד במהלך השנים.
לקראת סוף שנות ה-90' הצטרף לבנק מזרחי כמנהל חדר עסקאות של הבנק והקים את מערך המסחר באופציות מט"ח .

עוד נאמר בכתב התביעה כי הנתבעת 1, אקסלנס צמיחה ני"ע והשקעות בע"מ (להלן: "אקסלנס צמיחה") , היא חברת בת בבעלות מלאה של חברת אקסלנס השקעות בע"מ (להלן: " אקסלנס השקעות" או " אקסלנס").
אקסלנס השקעות היא חברה ציבורית העוסקת בהשקעות פיננסיות ריאליות ובשליטתה חברה שונות כגון: אקסלנס צמיחה; אקסלנס נשואה ו -ק.ס.ם ( להלן: "קבוצת אקסלנס").
הנתבעים 2 ו – 3 מר גיל דויטש ומר אהרון בירם (להלן: " דויטש" ו-"בירם") שלטו בקבוצת אקסלנס להלכה ולמעשה והחזיקו יחד עם רעייתו של דויטש בלמעלה מ- 56% במניות אקסלנס השקעות.
בשנת 2000 גייסו דויטש ובירם את הרפז על מנת שינהל ויקים חברת בת שתרכז את פעילות מטבע, החוץ לרבות המוצרים הפיננסיים המתוחכמים, של אקסלנס צמיחה.
בין הצדדים נחתם ביום 16.7.00 הסכם העסקה (להלן: "הסכם ההעסקה" ).
על פי תנאי הסכם זה היה הרפז שותף ברווחי חברת המט"ח העתידית.

בשנת 2001 התאגדה החברה אשר נועדה, כאמור, לרכז את פעילות המט"ח של קבוצת אקסלנס.
התובע והנתבעים שימשו כדירקטורים בחברה ובירם שימש כיו"ר החברה.
במאי 2003 נחתם הסכם נוסף בין הרפז לבין החברה, לפיו הוארכה העסקתו ושותפ ותו ברווחים הוחלפה בכך שהוקצו לו 33% ממניות החברה (להלן: " הסכם חלוקת המניות" או " הסכם ההקצאה").
אלפא בול היא חברה בבעלותו המלאה של הרפז אשר החזיקה את מניותיו בחברה.

התובע חזר ופירט בכתב התביעה את ניסיונו הרב בתחום המט"ח ומכשירים פיננסיים ואת המוניטין שנצברו על ידו במשך עשרות שנים של פעילות בשוקי הארץ ובחו"ל.
לדבריו, הפך את אקסלנס צמיחה לגוף מוביל בתחום המוצרים הפיננסים המתוחכמים.
עוד נאמר, כי הרפז, בירם ודויטש ראו עצמם כשותפים בחברה .
כמו כן, תיאר התובע את הרחבת פעילות קבוצת אקסלנס בתחומי ה מט"ח, בין היתר באמצעות הנפקות פרטיות של המוצרים הפיננסים המיוחדים צמודי מדד החוץ , והנפקתם לאחר מכן לציבור בישראל.
התובע השתמש במונח "גיור" של המוצרים הפיננסים בדרך של רכישת אגרות חוב ממוסד פיננסי מבוסס ובעל שם באירופה שכונו "NOTES".
בד בבד עם רכישת כמות מספקת של NOTES - הנפיקה חברה מיוחדת אג"חים שנרשמו למסחר בישראל על בסיס גיבוי של ה- NOTES.
ה-NOTES שנרכשו בחו"ל נרשמו , כאמור, על שם חברה מיוחדת שהוקמה בישראל (להלן: " SPC"), בשותפות בין החברה לבין חברת החיתום של קבוצת אקסלנס , אקסלנס נשואה חיתום (1993) בע"מ (להלן: " חיתום").
ההסדר שהושג היה שותפות מלאה בין החברה לבין חברת החיתום, כך שבמקום עמלת הפצה צנועה זכתה חברת החיתום ב- 50% מהבעלות ב- SPC.
כתוצאה מכך דוללו אחזקותיו של התובע ב- SPC משליש לשישית.

התובע תיאר צירוף תחום נוסף לעסקי החברה – הנפקת תעודות פיקדון המתבססות על מטבע חוץ . גם לעניין זה הוקמו חברות SPC לצורך הנפקה של תעודות פיקדון שהיו צמודות לסלי מטבעות אקזוטיים, תחת השם סדרת פז.
התובע טען כי בעקבות הצלחה סדרת פז סוכם בין בירם ודויטש להרפז כי החברה תנפיק גם תעודות פיקדון הצמודות לדולר וליורו.
בסוף שנת 2005 מכרו בירם, דויטש ורעייתו של דויטש כ-16% מאחזקותיהם באקסלנס השקעות לחברת הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס") לפי שווי חברה בסיסי של 775 מיליון ₪ (להלן: "הסכם הפניקס" או "עסקת הפניקס").
לדברי התובע, לא גילו דויטש ובירם את פרטי הסכם הפניקס.
מהדוח המידי אשר פורסם ביום 13.11.05 יכול היה הציבור, ובכללו התובע , לדעת רק כי כתוצאה מהסכם הפניקס תהיה לפניקס אחזקה שווה לאחזקת בירם ודויטש באקסלנס השקעות, בשיעור של 41% , וכי לפניקס ניתנה אופציית קול למשך שנה ולבירם ודויטש ניתנה אופציית פוט למשך שנה.
לא היה ידוע לציבור ולתובע כי דויטש, בירם והפניקס חתמו על הסכם מפורט ביום 5.1.06, אשר כלל נוסחאות מפורטות וחריגות למימוש האופציות - שהוסתרו מהציבור.
נטען כי בהסכם זה נקבעה נוסחה למימוש אופציות הפוט של בירם ודויטש הכוללת, כבסיס לחישוב מחיר המניות נשוא האופציה, את ההון העצמי של אקסלנס השקעות בתוספת מכפלת הרווח השנתי שלה, במכפיל 11.5 אשר אף הוגדל למכפיל 12 בתיקון להסכם מיום 19.6.056.
מכאן עולה, כי מחיר האופציות שיקף לאורך זמן ערך חברה גבוה בהרבה מהסכום של 775 מיליון ₪, שנקבע בהסכם הפניקס.
הסכם זה כונה על ידי התובע "הסכם האופציות הסודי".
התובע טען כי פרטי הסכם האופציות הסודי הובאו לידיעתו רק ביום 6.11.08, כאשר חייבה הרשות לניירות ערך את הפניקס לפרסם דוח מידי מתאים.
עוד נאמר בכתב התביעה כי משעה שנחתם הסכם האופציות הסודי עם הפניקס גמרו בירם ודויטש אומר להשתלט על כל רווחיה של החברה, בדרך של רכישת מניות התובע בה .
עד שיסכים לכך, פעלו להסטת רווחי החבר ה לחברות אחרות בקבוצה תוך חליבת החברה וגזלת הזדמנויות עסקיות שלה.
התובע ציין כי בסוף נובמבר 2005 לקה באירוע לבבי חמור אשר הצריך התערבות כירורגית וצנתור.

בכתב התביעה נאמר כי על פי ההסכמה בין התובע לבין בירם ודוישט תבוצע כל פעילות מטבע החוץ והמכשירים הפיננסים המתוחכמים של קבוצת אקסלנס על ידי החברה.
דויטש ובירם מעלו באמונו של הרפז ובניגוד לסיכום העבירו בשנת 2006 את הנפקת תעודות הפיקדון צמודות הדולר והיורו לחברות קבוצת הקסם, בהן לא היו לחברה מניות , אך שיעור אחזקותי הם של בירם ודויט ש בהן היה 80%.
כמו כן, הסיטו בירם ודויטש את הנפקת אגרות החוב הצמודות לביצוע מדדי מניות, סדרת כוכב עולם, לאקסלנס השקעות.
התובע תיאר פעולות נוספות של בירם ודויטש שנועדו, לדבריו, לגזול פעילות מהחברה.
המשמעות הכלכלית המידית של גזלת פעילות זו מהחברה בשנת 2006 לבדה הייתה בסכום של למעלה מ- 9.5 מיליון ₪ – כאשר שליש הגיע לתובעים.
בירם ודויטש אף פגעו במוניטין של החברה והתובעים העריכו נזק זה בסכום של למעלה מ- 45 מיליון ₪.
חלק מהעסקים הנגזלים הוחזרו לתחום עיסוקי החברה לאחר שהנתבעים הצליחו, בהטעיה, להביא את התובע למכור את מניותיו בחברה.
עוד נאמר, כי הנזק שנגרם לחברה כתוצאה מהקפאת פעילותה בשנים 2005 ו- 2006 מגיע לסכום של למעלה מ- 10.5 מיליון ₪.

התובע טען כי דויטש ובירם הפעילו עליו לחץ רב למכור להם את מניותיו בגלובל ופגעו במוניטין האישי שלו. מחשש שאם לא ייעתר ללחצי הנתבעים תמשיך החברה להתרוקן מעיסוקיה והונה העצמי יתאיין, ולאור מצבו הבריאותי והנחייתם המפורשת של רופאיו , נאלץ התובע להיע תר ללחץ האגרסיבי של הנתבעים וביום 13.2.07 חתם על הסכם למכור לבירם ולדויטש את מניותיו בחברה (להלן: "הסכם מכר המניות " או " הסכם המכר").

התובע הבהיר כי אין בהסכם זה כל ויתור מטעמו על תביעות כנגד מי מהנתבעים . אף בהסכם הפרישה מעבודתו ויתר התובע רק על טענות ותביעות בקשר ליחסי עובד ומעביד.
התובע ציין עוד כי הופעל עליו לחץ אשר כתוצאה ממנו הופרש שליש מסכום התמורה לו היה זכאי במסגרת הסכם המכר , לכיסוי תביעה שעמדה כנגד אקסלנס השקעות, בירם, דוישט והחברה.
בזמן חתימת הסכם המכר היה התובע כבר מודע לדוח המידי של הפניקס מאפריל 2006, ממנו התגלה כי אופציית הפוט לא הייתה במחיר קבוע אלא במחיר שיוסכם וייגזר מהביצועים העתידיים של אקסלנס השקעות .
התובע הוטעה במתכוון בכך שלא נאמר לו כי קיימת נוסחה לחישוב המחיר בהפעלת אופציית הפוט, אשר מרכיב חשוב בה הוא שהמחיר יקבע על בסיס מכפיל 12 של הרווח של קבוצת אקסלנס בשנים 2009 - 2008 .
עוד נאמר על ידי התובע, כי אילו היו ידועים לו הנתונים לעיל היה מצליח לקבל מחיר כפול לפחות מהמחיר בו מכר את מניותיו. כלומר, סכום של כ- 20 מיליון ₪.

עילות התביעה שצוינו על ידי התובעים הן: הפרת ההסכם; הטעייה ואי גילוי ; הפרת חובות בעלי מניות ; הפרת חובות אמונים; הפרת חובות חקוקות; גזל; חוסר תום לב במו"מ ועשיית עושר ולא במשפט.
במסגרת כתב התביעה פורטו טענות הגזל ועשיית העושר של הנתבעים וכן הטענה בדבר אי גילוי והטעייה.
כל יתר העילות צוינו באופן כללי ביותר ללא כל פירוט.

התובע ביקש לחייב את הנתבעים לשלם את נזקי התובעים בסך 15 מיליון ₪.
בשלב מאוחר יותר, הפחיתו התובעים את סכום התביעה לסך של 10 מיליון ₪.

התביעה השנייה הוגשה בסדר דין מקוצר על ידי אלפא בול (להלן: "התביעה הקטנה").
במסגרת תביעה זו ביקשה אלפא בול לחייב את הנתבעות 1 ו- 4 בתביעה העיקרית לשלם את הסכום שהוקפא על פי הסכם המכר.

2. טענות ההגנה
- התביעה הגדולה
הנתבעים טענו כי מדובר בתביעה סחטנית, הזויה ומופרכת.
הטענה העיקרית של התובעים הינה למצג שווא בקשר עם מחיר העסקה שנכרתה למכירת מניות הנתבעים 2 ו- 3 בחברת אקסלנס השקעות – שהיא חברת סבתא של החברה – לחברת הפניקס.
עם זאת, מאשרים התובעים כי ידעו שעסקת הפניקס לא הייתה במחיר קבוע אלא במחיר שיוסכם וייגזר מהביצועים של אקסלנס.
ברור לכן כי הטענה בדבר מצג שווא והטעייה אינה יכול ה לעמוד.

הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה על הסף משלושה טעמים:
במסגרת מסמך סיום התקשרות עליו חתם התובע בשנת 2008 ניתן לנתבעים שחרור מלא וסופי מכל טענה ודרישה.
גם במסגרת הסכם מכר המניות נכלל סעיף המבטל מצג, הבנה או התחייבות שקדמו לחתימת ההסכם.
עוד נאמר, כי הטענות לפיהן הנתבעת 1 רוקנה וגזלה את פעילותה של החברה יוצרות לכל היותר עילת תביעה לחברה אותה יש להגיש בתביעה נגזרת.

יתרה מזאת, טענת ההטעיה וטענת הכפייה לפיה נכפה על התובע למכור את מניותיו במחיר הנמוך משווין – אינן יכולות לדור זו עם זו.
אם התובע היה מודע במועד המכירה לכך שהתמורה המשולמת לו בגין מניותיו נמוכה משווין, הרי שלא הוטעה. אם הוטעה ולא ידע שמדובר בתמורה נמוכה - לא נכפה עליו למכור את מניותיו בסכום הנמוך משווין.
גם אם היה בסיס לטענות ההטעיה והכפייה – ממילא חלף הזמן הסביר להסתמך עליהן.

עוד נטען, כי אין כל בסיס ל הטיל חובת גילוי על הנתבעים באשר לעסקת הפניקס, אשר בבסיסה קיימת הנחה כאילו ישנה התאמה בקשר חד ערכי בין שווי המניות בחברת הסבתא - לבין שווי המניות של כל יתר החברות בקבוצת אקסלנס.
הנחה זו שגויה וחסרת בסיס.
גבולות חובת הגילוי אינם א ינסופיים והם מוגבלים לעניינים רלוונטיים שיש בהם כדי להשפיע על שווי המניות בחברה נשוא העסקה.
התובע אינו טוען כל טענה לגבי מידע שהוסתר ממנו בקשר לפעילות החברה בה החזיק במניות.
התובע כיהן במועדים הרלוונטיים כמנכ"ל החברה וכדירקטור בחברה וידע את כל המידע הנוגע לה.
במצב דברים זה לא הפרו הנתבעים כל חובת גילוי כלפי התובע.

בהמשך כתב ההגנה נטען כי אין התובע יכול לבסס כל עילת תביעה על הסעיפים בהם נטען כי אקסלנס צמיחה רוקנה וגזלה את פעילותה של החברה.
מדובר בטענות שאף לשיטת התובעים יוצרות לכל היותר עילת תביעה לחברה. לכן, אין לתובעים עילת תביעה אישית בכל הקשור לנזקים שנגרמו לכאורה לחברה.

לגופה של טענת הנזקים – נאמר על ידי הנתבעים כי אין כל מקום לטענות בדבר ריקון החברה החל משנת 2006.
הירידה בהכנסות וברווחי החברה החלה כבר בשנת 2004, והיא תוצאה של מספר גורמים חיצוניים כגון כניסה של שחקנים נוספים לשוק המקומי; פגיעה בשערי הריביות ושינוים רגולטוריים.

בכתב ההגנה הבהירו הנתבעים כי לא העניקו לחברה בלעדיות בקשר עם פעילות המט"ח של הקבוצה ואף לא העבירו פעילות מהחברה לחברות אחרות בקבוצה.
הובהר, כי כחלק מהאסטרטגיה העסקית ניהולית של קבוצת אקסנלס, אקסלנס השקעות אינה מגבילה את פעילותן של החברות בקבוצה לתחום מסוים ואין היא מעניקה למי מהן בלעדיות לעסוק בתחום מסוים.
עוד נטען, כי התנהלות התובע פגעה בחברה והיוותה גורם משמעותי בירידה בהכנסותיה.

הנתבעים התייחסו לסיום יחסי העבודה ולהוראות הסכם סיום ההתקשרות.

בכתב התשובה נאמר כי כתב התביעה פורס אכן את מערכת ההטעייה של הנתבעים את התובעים.
התובעים טענו, ועודם טוענים, כי הוטעו במתכוון על ידי אי גילוי נאות בדבר מהות ההסכם עם הפניקס וכי הוטעו באופן ישיר על ידי הנתבעים בכך שאמרו לתובע כי מחיר האופציה יותאם למחיר המנייה.
עם זאת, ציינו התובעים, כי בכתב התביעה לא נטענה טענת כפייה במובנה על פי סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים").
כמו כן, נאמר כי בחלק ה' לכתב התביעה, המונה את עילות התביעה , לא מוזכרת כפייה בין שלל הטענות כנגד הנתבעים, בעוד "הטעייה ואי גילוי נמנים ללא כחל ושרק".
יש לציין כבר בשלב זה, כי במסגרת אותה הבהרה אין טענה בדבר קיפוח המיעוט.

באשר לטענת חלוף הזמן הסביר לעניין טענת ההטעייה – הרי שהתובעים אינם מבקשים את ביטול החוזה אלא פיצוי בגין הנזק שנגרם להם . הזמן הקבוע לתביעה מעין זו מוגבל אך ורק בחוקי ההתיישנות הרגילים.
הויתור התייחס אך ורק ליחסי עובד ומעביד ולא לזכות הקשורה בהיותו של התובע בעל מניות ושותף בחברה.
התובעים טענו כי אין מקום לטענה לפיה על הטענות בדבר "חליבת החברה" להתברר בתביעה נגזרת.
הזכות לתביעה נגזרת בשם החברה בגין חובות מנהלים ובעלי מניות רוב שהופרו כלפי החברה ובגין נזקים שנגרמו לחברה - לא מוציאה את זכותם של ניזוקים אחרים לתבוע את בעלי מניות הרוב והמנהלים בגין חובות שהופרו כלפיהם ו בגין נזק שנגרם להם.
הוספת האפשרות לתביעה נגזרת לא נועדה לצמצם את בעלי הדין היכולים לעמוד על זכויותיהם ולקבל פיצוי עבור נזקים שנגרמו להם בגין עוולות שהופנו כלפיהם.

באשר לעסקת הפניקס – נטען כי עסקה זו, אשר כללה את החברה, נתנה אינדיקציה לשוויה של החברה ולכן הי וותה פרט מהותי שהיה צריך לגלות לבעלי מניות המיעוט בחברה .
בנוסחת חישוב מניות האופציה של החברה הסבתא ניתן משקל רב יחסית לרווחיות שמקורה בחברה.
מכאן, ניתן ללמוד כי לחברה היה מקום מרכזי בביצועי קבוצת אקסנלס וברווחיותה.
נוסחת המחיר בעסקת הפניקס היוותה תמריץ לחליבת גלובל ולרצונם של הנתבעים דויטש ובירם לרכוש את מניות התובע.

- כתב ההגנה בתביעה הקטנה
לנתבעות 1 ו-2 ניתנה רשות להגן לאחר דיון שהתקיים בבקשה למתן רשות להתגונן.
הנתבעות טענו, בתמצית, כי הסכם מכר המניות כלל מנגנון התחשבנות.
בהתאם למנגנון זה ובהתאם להתחשבנות שנערכה, על אלפא בול לשפות את הנתבעות בסכומים של מיליוני שקלים.

3. דיון והחלטה בתביעה הגדולה
בתחילת הדיון בכללותו יש להתייחס לתיאור אשר ניתן על ידי התובע לניסיונו הרב בתחום המט"ח והמכשירים הפיננסיים.
בתצהירו העיד התובע כי הוא בוגר הפקולטה לכלכלה של אוניברסיטה העברית בירושלים בה סיים תואר ראשון ותואר שני.
בין השנים 78' עד 82' – עבד בחדר עסקאות מט"ח של בנק ישראל . בתקופה זו היה מנהל מדור בתחום מסחר אגרות חוב ומטבעות. בין היתר, עסק במסחר בריביות שקליות ומט "ח ומסחר בפיקדונות מט"ח.
בשנת 82' נסע לארה"ב ועד שנת 87' עבד בחברה בשם BANKERS TRUST.
התובע כיהן בחברה זו כסגן נשיא הממונה על מסחר באגרות חוב במטבע זר; מסחר בנגזרים פיננסיים; מסחר באופציות ומוצרים פיננסיים שונים וכן היה ממונה על כלל הפעילות החוץ דולרית של הבנק.
התובע ציין כי במסגרת עבודה זו עמד בקשרים עסקיים ואישיים עם גורמים פיננסיים מכל העולם.
לאחר שובו לישראל עבד במהלך 1988 – 1999 כעוזר מנכ"ל בבנק הספנות וכממונה על חדר העסקאות בבנק. במהלך עבודתו בבנק הספנות פנה אליו בנק פועלים בהצעה להקים ח דר עסקאות בחברת בת של הבנק.
לאחר שקיבל את ההצעה עבד בין השנים 1989 ל- 1993 כסמנכ"ל של אותה חברה; הממונה על תחום המט "ח וחדר העסקאות במט"ח, וכחבר בצוות ניהול והתחייבות של הבנק.
בין היתר, החלה חברה זו לעסוק בתחום העסקאות העתידיות ואופציות על מטבעות שונים וכן בגידור.
בשנת 1994 הקים את אלפא בול, באמצעותה ריכז התובע את פעילותו העסקית.
בין לקוחות החברה נמנו אז וגם היום אנשים פרטים וגופים גדולים במשק.
בין השנים 96 ו- 97 – ניהל את חברת " כור שווקים עתידיים" והקים בה חדר עסקאות במט"ח.
כמו כן, עסק בפיתוח מסחר באופציות שקל מול דולר בבורסה בת"א.
בשנת 1997 קיבל הצעה ממנכ"ל בנק מזרחי בזמנו, לכהן כמנהל חדר עסקאות של הבנק.
במהלך עבודתו בבנק מזרחי, בין השנים 1997 – 2000, עסק בפיתוח חדר המסחר של הבנק לרבות הכנסת תחומי פעילות חדשים.
במסגרת עבודתו בבנק מזרחי, החל התובע לעסוק, לראשונה בישראל, במוצרים מובנים ("סטרקצ'רים") אליהם התוודע באמצעות קשריו בוול סטריט.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר למומחיותו של התובע בנושאים שפורטו לעיל.
בתצהירו ציין בירם, תוך התייחסות לתיאור המפורט שניתן על ידי התובע למעלותיו וניסיונו המקצועי, כי אין הנתבעים חולקים על כך שהתובע היה עתיר ידע וניסיון בתחום המט"ח.
עוד נאמר על ידי בירם, כי אילמלא היה לתובע את הניסיון המתואר על ידו - לא הייתה סיבה להעסיקו בקבוצת אקסלנס ולתגמלו בסכומי מיליוני ₪ במהלך השנים.

א. הטענה בדבר הסכמה לבלעדיות והפרת ההתחייבות
- התקשרות בהסכם ההעסקה מיום 16.7.2000
בתצהירו העיד התובע כי במהלך שנת 2000, במהלך עבודתו בבנק מזרחי, נוצר קשר בינו לבין בירם ודוישט, באמצעות מכר משותף.
בירם ודוישט הביעו בפניו את רצונם כי יגיע לקבוצת אקסלנס לצורך הקמת פעילות מט"ח של הקבוצה.
למיטב זכרונו, הוצגה בפניו פעילות קבוצת אקסלנס, שהייתה מצומצמת למסחר באופציות מעוף ; ניהול תיקים קטנים וכן פעילות מצומצמת בתחום החיתום.
התובע טען כי כל אחת מפעולות אלה נעשתה באופן אקסקלוסיבי על ידי כל חברה בתחום פעילותה.
כעיקרון, הקבוצה לא עסקה בפעילות מט"ח לרבות מכשירים פיננסיים כגון מוצרים מובנים ונגזרות.
עוד טען התובע, כי כל אחת מהחברות בקבוצת אקסלנס עוסקת בתחום נפרד של השוק הפיננסי, הביטוח וההון, באופן אקסקלוסיבי בתחום פעילותה "מבלי לנגוס ולהתחרות בחברות מתוך הקבוצה".
בתצהיר העיד התובע כי קיים מספר פגישות עם בירם ודוישט במהלכן הוסכם כי יגיע לקבוצת אקסלנס וכי ירכז וינהל בה את פעילות המט"ח של הקבוצה.
התובע פירט בתצהירו שורה ארוכה של נושאים לגביהם טען כי הגיע לסיכום עם בירן ודויטש.
כמו כן, טען התובע כי סוכם בכתב על תנאיי העסקתו וכן על כך שכל פעילות המט"ח של הקבוצה, לרבות הפעילות לגביה טען כי הצדדים הגיעו לסיכום, תרוכז באופן אקסקלוסיבי בחברת בת "אקסלנס מט"ח" (סעיף 18 לתצהיר) .
בסופו של דבר הקומה גלובל והפעילות בוצעה על ידה.
יש לציין, כי המונח "אקסקלוסיבי" הופיע לראשונה בתצהירו של התובע.
בכתב התביעה נאמר בקצרה כי בשנת 2000 גיסו דויטש ובירם את התובע על מנת שיקים וינהל חברת בת "שתרכז" את פעילות מטבע החוץ לרבות המוצרים הפיננסיים המתוחכמים של אקסלנס צמיחה.

באשר להסכם ההעסקה – נאמר בכתב התביעה כי על פי הסכם זה היה התובע שותף ברווחי חברת המט"ח העתידית. ניתנה לו על פיו זכות להקצאת מניות בתנאים מועדפים וזכות לתגמול נוסף על תרומה עסקית מעבר "למרכז הרווח שבניהולו" (סעיף 8 לכתב התביעה).
בסעיף 36 לכתב התביעה נאמר כי " יסוד מוסד בהסכמה בין הרפז לבירם ודויטש היה כי כל פעילות מטבע החוץ והמכשירים הפיננסיים המתוחכמים של קבוצת אקסלנס תבוצע על ידי גלובל מרקטס".
נטען כי הסכמה זו באה לידי ביטוי, בין היתר, בחוזה ההעסקה של התובע ובמצגים שהוצגו לו ולציבור.
עוד טען התובע, כאמור, כי בניגוד לסיכום על ריכוז פעילות המט"ח בגלובל - נגזלה פעילות זו לטובת חברות אחרות בקבוצת אקסלנס.
אותו ריכוז וביצוע כל פעילות המט"ח על ידי גלובל - הפכו בתצהיר לסיכום על כך שכל פעילות המט"ח של הקבוצה תרוכז באופן אקסקלוסיבי בגלובל, תוך הפנייה לאמור בהסכם ההעסקה.

במסגרת הסיכומים נעשה שימוש במונח חדש ונטען כי התובע והנתבעים התקשרו בהסכם שכלל "ייחוד עיסוק בפעילות מט"ח" ("פעילות מט"ח" הוגדרה על ידי התובעים "לרבות מכשירים פיננסיים מיוחדים מבוססי מט"ח").
נטען, כי ייחודיות העיסוק מתחייבת מקיומו של ההסכם המפורש; מהתנהגות הצדדים ומהנוהג בשוק הרלוונטי.
יש לציין, כי גם טענת הנוהג עלתה לראשונה במסגרת הסיכומים.

אינני רואה מקום לטענות התובעים בדבר התחייבות ל אקסקלוסיביות או לייחוד העיסוק – טענות ש הן למעשה טענות של בלעדיות.
לשון ה"הואיל" המצוי בסעיף 2 להסכם ההעסקה אינו מלמד על בלעדיות כלשהי.
הסעיף קובע "בכוונת החברה להקים חברת בת שתרכז פעילות מט"ח"
בהפניית התובעים להגדרה המילונית של המילה "תרכז" – "כינוס במקום אחד או קיבוץ", אין אינדיקציה לבלעדיות; ייחוד או אקסקלוסיביות.
אין ספק, כי כוונת הצדדים הייתה אכן לרכז את פעילות המט"ח בחברה החדשה שתוקם ו לשם ניהול ה נשכרו שירותיו של התובע. אולם, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי ריכוז של פעילות מסו ימת אין משמעותו בלעדיות.

במאמר מוסגר יש לציין, כי אינני רואה מקום לטענת הנתבעים לפיה הסעיף אינו עוסק במכשירים פיננסיים אלא בפעילות מט"ח בלבד וכי אין מקום להגדרת התובעים בסיכומים, לפיה פעילות מט"ח כוללת גם מכשירים פיננסיים.
כפי שעולה מעדותו של בירם, ברור לחלוטין כי מטרתו של ההסכם וההתקשרות עם הרפז הייתה הקמה של פעילות מט"ח הכוללת גם מכשירים פיננסיים בהם לא עסקה הקבוצה עד לאותו מועד.
בירן אישר בעדותו כי גלובל הקימה חדר עסקאות מט"ח, כולל ולרבות החלפת מטבעות ומסחר בריביות מט"ח; מסחר באג"ח זרות; מסחר בניירות ערך זרים.
בירם נשאל האם החברה עסקה גם במסחר בנגזרים פיננסיים הכוללים אופציות קול ופוט המערבות מטבע חוץ או ריביות על מטבע זר.
תשובתו לכך הייתה "מסחר במט"ח בדרך כלל הוא לא נעשה במטבע פיזית אלא בנגזרים. אז מטבע הדברים כשסוחרים במט"ח אז סוחרים או באופציות או בחוזים עתידיים.
ש. גלובל מרקטס עשתה את זה?
ת. מן הסתם.
ש. במוצרים מובנים הכוללים ריביות מטבעות מדדים גידול במטבע זר.
ת. נכון הכל לטובת החברה עשתה את זה". (עמ' 141 – 142 לפרוטוקול).

אין לכן מקום לאבחנה הטכנית שנעשתה על ידי הנתבעים בסיכומים, בין עיסוק במכשירים פיננסיים לבין פעילות מט"ח בקשר להסכם ההעסקה או לגבי הפעילות בכללותה בגינה נעשתה, כאמור, ההתקשרות עם הרפז מלכתחילה.
אין באמור לעיל כדי לשנות את המסקנה לפיה הסכם ההעסקה לא כלל תניית בלעדיות – לא לגבי מט"ח ולא לגבי מכשירים פיננסיים הקשורים למט"ח.
בחקירה הנגדית נשאל בירם האם הוא יכול להראות הסכם או מסמך בהם מופיעה הבהרה לפיה לא תהיה בלעדיות לגלובל.
תשובתו של בירם הייתה כי הרפז ידע מהיום הראשון כי אקסלנס לא נותנת אקסקלוסיביות לשום גוף ולשום עובד "הרפז הגיע כעובד לחברה כמנהל פעילות. למנהל פעילות לא נותנים אף פעם אקסקלוסיביות... אבל אף אחד לא נתן לו שום .... אקסקלוסיביות בשום דבר לא לו ולא לפעילויות האחרות. זו המדיניות בחברה לאורך כל השנים" (עמ' 143 לפרוטוקול).

מעבר לעובדה כי עדותו של בירם באשר לדרך פעילותה של קבוצת אקסלנס אמינה עלי לגופה והגיונית מבחינה עסקית – הרי ש אין לבחון בלעדיות על ידי אלמנט שלילי.
על מי שטוען לבלעדיות להוכיח קיומו של אלמנט חיובי – כגון תניית בלעדיות - שאיננה מופיעה בהסכם ההעסקה במקרה שלפניי .

התובע טען בחקירתו הנגדית כי גלובל הייתה אמורה לעסוק באופן אקסקלוסיבי ייחודי בתחום המט"ח כי "ככה זה פועל בכל השווקים, בכל המקומות שאני מכיר" (עמ' 4 לפרוטוקול).
אמירה זו הינה אמירה כללית שלא הונחה לה כל תשתית ראייתית.
עוד העיד התובע בקשר לטענת הבלעדיות "... בוודאי משתמע מזה וזה ברור שגם לא הייתי בא חד משמעי, בכל מקום מקובל שיש חברות וגם אקסלנס כך נוהגת" (עמ ' 5 לפרוטוקול).
בהמשך העיד התובע כי הנושא של הבלעדיות היה מהותי עבורו באותה עת "בוודאי, זה ברור. כשעסק מתנהל הוא צריך להתנהל בצורה מסודרת ולא שכל אחד עושה מה שבא לו" (עמ' 5 לפרוטוקול).
משהופנה התובע להוראות הסכם ההעסקה ונשאל האם נכון שלא כתוב בו "באופן בלעדי" השיב "יש דברים שהם מובנים מאליהם וחד משמעיים..." (עמ' 6 לפרוטוקול).

אין מקום לקבל את טענתו של התובע בדבר בלעדיות מובנת מאליה וחד משמעית.
אין כל הסבר מדוע לא דרש התובע כי עניין הבלעדיות יוסדר בצורה מסודרת בהסכם ההעסקה, למרות שהיה לפי עדותו עניין מהותי עבורו .
זאת במיוחד, לאור העובדה כי הסכם ההעסקה כולל פירוט רב ביותר של תנאים הנלווים להעסקתו של התובע . סעיף 7 להסכם הדן בתנאי השכר מתפרש על פני עמוד שלם מתוך שניים וחצי עמודים של הסכם ההעסקה.
קשה גם לקבל את טענתו של התובע כי מי שניסח את ההסכם הוא בירם (עמ' 7 לפרוטוקול).
אין מקום להניח כי הסעיפים המפורטים המתייחסים לחלוקת הרווח המגיע לתובע; ביטוח מנהלים; הפרשה לפיצויי פיטורין; הפרשה עבור ביטוח אובדן כושר עבודה; הפרשה לקרן השתלמויות; זכאות לחופשה שנתית; זכאות למענק הבראה; זכאות לקבל הקצאת מניות; הלוואה לרכישת רכב; הוצאות רכב ו- 40% מדמי הניהול שנגבו עבור הבאת לקוחות בתחום ניהול תיקים – הם כולם סעיפים אשר נכללו בהסכם ונוסחו ביוזמתו של בירם ולא ביוזמתו, ניסוחו ודרישתו של התובע.
בנסיבות אלה, המחשבה כי מובן מאליו ומשתמע כי לגלובל בניהולו של התובע קיימת בלעדיות – איננה מספקת על מנת להוכיח קיומה של בלעדיות מעין זו.

ברע"א 6679-03-08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטין הנדסה וקבלנות בע"מ, נדונה, בין היתר, תניה בהסכם שכירות אשר קבעה כי המשיבה, אשר השכירה למבקשת חנות בהתאם להסכם שכירות, לא תיתן הסכמתה לצדדים שלישיים לפתוח כל נקודת ממכר במרכז המסחרי שעיקר עיסוקה הינו ממכר סבונים, נרות ומוצרי אמבט.
נטען על ידי המערערת כי המשכירה הפרה התחייבות זו וביקשה סעד זמני בהתאם.
באותו מקרה, עלה מן התכתובות בין הצדדים לפני כריתת הסכם השכירות, כי רצונה של המבקשת היה להשיג בלעדיות לתחום פעילותה במרכז המסחרי ולמנוע כל תחרות אפקטיבית בעסקיה.
בית המשפט העליון קבע כי התנייה אשר המשכירה נאותה להכליל בסופו של דבר בהסכם השכירות מקנה הגנה מצומצמת בלבד בפני תחרות – האיסור על המתחרה הפוטנציאלית הוא רק על כך שעיקר עיסוקה יהיה במכירת מוצרים מסוימים.
נקבע, כי אין מקום לבקשה כי בית משפט יתערב במערכת היחסים החוזיים בין המבקשת לבין המשכירה "מקום שבו היא לא השכילה (או לא הצליחה) לזכות בהגנה חוזית מספקת לאינטרסים שלה (בהנחה שהגנה כזו אפשרית, ואף עניין זה איננו נקי מספקות בשל דיני ההגבלים העסקיים)" (סעיף 10 לפסק דינו של כב' השופט מלצר) .

במקרה שלפניי, לא רק שהסכם ההעסקה אינו כולל תניית בלעדיות - אלא שאף לא הוצגה כל ראייה באשר לרצון או דרישה של התובע להכללת תניית בלעדיות, אותה לא השכיל או לא הצליח לכלול בהסכם.
אף בהנחה שהיה מוכח רצון אקטיבי של התובע או דרישה להכללת תניית בלעדיות, ולא רק הסתמכות על בלעדיות משתמעת, הרי שההסכם הסופי לא מקנה הגנה חוזית מספקת – בעוד שהוא דן לפרטי פרטים בתנאים כספיים שונים הנוגעים להעסקת הת ובע מבלי שיש בו זכר לנושא לגביו טען התובע, בדיעבד, כי היה נושא מהותי עבורו בעת ההתקשרות.
אין לכן לומר כי מהסכם ההעסקה עולה הסכמה בדבר בלעדיות או אקסקלוסיביות.

- התנהלות הצדדים בתקופה הרלוונטית
אין בעובדה אליה התייחסו התובעים בסיכומים, לפיה ריכזה גלובל עד סוף שנת 2005 את פעילות המט"ח של הקבוצה – כדי להעיד על בלעדיות.
בירם העיד אכן כי "פעילות המט"ח הייתה באקסלנס צמיחה עד שהקמנו חברה ייעודית לרכז את הפעילות, כמו שריכזנו חברות ייעודיות לכל פעילות ופעילות שהייתה באקסלנס... קיבלנו את מר הרפז כמנהל של פעילות חדשה..." (עמ' 132 לפרוטוקול).
גם בעדות זו, המתייחסת לריכוז הפעילות, כפי שנאמר בהסכם ההעסקה, אין משום ראייה לבלעדיות. אין ספק כי עיקר הפעילות בתחום המט"ח בהגדרתה הרחבה רוכזה על ידי גלובל, כפי שאכן התכוונו הצדדים לעשות מלכתחילה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי עד סוף שנת 2005 כללה הפעילות של גלובל פעילות של פיתוח והנפקה של המכשירים הפיננסיים אשר כונו "הרים" – אג"ח מובנות סחירות המגובות ב- NOTE זר ו-" הפזים" – תעודות פיקדון על בסיס מטבעות זרים.
אולם, גם במהלך התקופה בה רוכזה פעילות המט"ח בגלובל התנהלו הצדדים בדרך שאינה מצביעה על "אקסקלוסיביות" כלשון התובעים.
החל משנת 2002 הונפקו למעלה מכ-20 חברות הרים על ידי גלובל וחיתום במשותף.
פירוט ההנפקות של חברות ההרים מצוי בסעיף 49 לתצהירו של בירם.
הנפקות אלה נעשו על ידי גלובל וחיתום בחלקים שווים והרווח מהפעילות חולק אף הוא באופן שווה – כלומר , הנפקת חברות ההרים לא נעשתה באופן בלעדי על ידי גלובל.

בתצהירו טען התובע כי הסכים לשותפות זאת למרות שהיה ביכולתו ובאפשרותו להשאיר את הפעילות תחת גלובל בלבד. אולם, יחסיו הטובים עם חבריו בקבוצת אקסלנס ורצונו לתרום לפיתוח אקסלנס וחברת החיתום בפרט – גרמו לכך שהעדיף לחלק את הרווח בין שתי החברות.
בין אם נקבל את עדותו של התובע בדבר מניעיו והסכמתו, אם בכלל הייתה נדרשת, ובין אם לאו – הרי שהתוצאה היא כי ההנפקות בוצעו בפועל בשותפות מלאה בין גלובל לבין חיתום בהסכמתו המלאה של התובע, מבלי שהועלו על ידו טענות כלשהן בעניין הסטת פעילות או גזל.
יש לציין כי בסיכומים נאמר, בהערת שולים 1 , כי אין מחלוקת שבהנפק ות ההרים שיתפה גלובל פעולה עם חיתום ולכן הוחזקו חברות ההרים במשותף על ידי גלובל וחיתום.
הובהר, כי טענת הגזל מתייחסת רק לאותם 50% שהיו בבעלות גלובל ואין לתובעים טענות לגבי חלקה של חיתום.
בטענה זו יש כשל לוגי, שכן עצם השותפות בין גלובל לבין חיתום מצביע ה על העדר הבלעדיות של גלובל ומשמיטה את הבסיס לטענת האקסקלוסיביות.
דרך זו של הנפקה משותפת על ידי גלובל וחיתום נעשתה גם לגבי הפזים - פעילות אשר החלה במהלך שנת 2005. (עדות בירם עמ' 188 לפרוטוקול).

פעילות מט"ח נוספת בוצעה אף היא ללא שיתוף של גלובל.
כפי שעולה מנ/13 - דוח תקופתי של אקסלנס השקעות לשנת 2005 - הוקמה ביוני 2004 חברת גלבוע דולר בע"מ (להלן: " גלבוע") אשר הנפיקה אגרות חוב צמודות דולר לציבור.
גלבוע הוחזקה על ידי חיתום ועל ידי דש ניירות ערך בע"מ ו -כלל פיננסיים חיתום בע"מ.
כשלושה חודשים לאחר הקמת גלבוע העבירה חיתום את מניותיה בגלבוע לכלל פיננסיים.
בחקירתו הנגדית נשאל בירם אם הוא זוכר עניין זה.
תשובתו לכך הייתה "אם משהו זכור לי בעניין הזה, כן. זה רק מראה שלא הייתה אקסקלוסיביות, זה מחזק את הטענה שלי שלא הייתה אקסקלוסיביות... כי כל אחד יכול לעשות שיתוף פעולה עם מי שהוא רוצה, גם מחוץ לבית".
עדות זו מקובלת עלי לחלוטין ואינני רואה מקום לטענת התובעים בסיכומי התשובה כי מדובר ביוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
אינני רואה גם כל מקום לטענה כי הוסתרה מהתובעים השותפות הקצרה בין אקסלנס לבין כלל פיננסיים ודש ניירות ערך.
מדובר, כאמור, באגרות חוב צמודות דולר אשר הונפקו לציבור על פי תשקיף שפורסם ביולי 2004.
בפרק הכללי של התשקיף נאמר באופן חד משמעי כי גלבוע הינה חברה ייעודית אשר הוקמה על ידי אקסלנס חיתום, כלל פיננסיים חיתום ודש ניירות ערך והשקעות.
מידע זה פורסם לציבור וחזקה על התובעים, במיוחד לאור הרקע המקצועי של התובע אשר פורט לעיל, כי היו מודעים למידע הנכלל בתשקיף.

כמו כן, באוגוסט 2005 הונפקה קשת אגרות חוב בע"מ (להלן: " קשת") כאשר המחזיקות בה הן חיתום וחברה פרטית בשם פאי מוצרים פיננסיים (2004) בע"מ (להלן: "פאי").
דיווח על נתוני פתיחה להחזקת בעלי עניין של קשת הוגש כ- ת/4 – בו נאמר כי המדווח האלקטרוני הוא התובע שתפקידו דירקטור.
בחקירתו הנגדית טען התובע כי לא מדובר בחברת הרים. לדבריו, קשת הונפקה למעשה על ידי פאי אשר ניסתה להנפיק נייר ערך נייר שקלי שהיה צמוד לחברות אשראי בארה"ב ולא הצליחה.
לדבריו, בירם שאל אותו אם הוא יכול לעזור "פתרתי להם את הבעיה כתמורה הזאת אקסלנס קיבלה חלק מההנפקה אקסלנס השקעות ו-25% מהרווחים הפרישו לגלובל מרקטס" (עמ' 85 לפרוטוקול) .

אין מקום לעדות התובע לפיה לא מדובר בחברת הרים .
בדוח השנתי של אקסלנס השקעות לשנת 2007, ת/6,מצוינת קשת כאחת מהחברות ההרים, תחת פירוט אגרות החוב המובנות שהונפקו על ידי הקבוצה.
בתשקיף קשת, אשר צורף כנספח י"ב לסיכומי הנתבעים , מתוארת קשת כאגרת חוב המגובה ב-NOTE בהתחייבות של בנק ההשקעות לימן ברדרס .
יש לזכור, כי התובע הוא שהעיד כי על מנת להגדיר מוצר כמוצר מט"ח די שה- NOTE המגבה הוא של בנק זר ונדרש לגביו הליך של "גיור".
כך, בחקירתו הנגדית נשאל התובע לגבי טענתו בדבר הסטת פעילות המתייחסת לחשמל פלוס, שיאון ב' והשחר הארוך.
התובע אישר כי בסיס ההצמדה של מוצרים אלה הוא שקלי. אולם, לדבריו, היה מקום להנפיק את המוצרים בגלובל " משום שהעיקרון פה זה עקרון של בניית מוצרים מובנים בגיבוי בנקים זרים והגיור שלהם פה בישראל. וריבית דולרית, שקלית, או עשינו גם ביורו.... הריבית השקלית איננה שונה מזה" (עמ' 85-86 לפרוטוקול).
העובדה אשר צוינה על ידי התובעים בסיכומי התשובה לפיה ראו הנתבעים בגלובל בעלים של מחצית מחלקה של קבוצת אקסנלס בהנפקת קשת, כמו בכל חברות ההרים, אינה משנה את העובדה כי מדובר בהנפקה של מוצר מט"ח על פי הגדרת התובעים, אשר נעשתה בשיתוף פעולה בין חיתום לבין חברה פרטית חיצונית.

יתרה מזאת, לטענת התובעים בדבר הפרת ההתחייבות לבלעדיות או לאקסקלוסיביות - לא ניתן על ידם כל ביטוי בזמן אמת.
ההנפקה המשותפת של ההרים על ידי גלובל וחיתום הייתה ידועה לתובע במהלך כל התקופה בין השנים 2000 ל- 2005. כך גם לגבי הנפקת גלבוע וקשת.
גם הנפקת חברת ההרים מטבעות עולם בע"מ (להלן: "מטבעות עולם") בפברואר 2006, שלא על ידי גלובל, הייתה ידועה לתובע בזמן אמת, כאשר הנפקה זו מתוארת על ידי התובע במסגרת "גזלת ההרים".
תאריך ההנפקה מצוין בסעיף 9.2 לדוח התקופתי לשנת 2007 – ת/6.

לטענות החמורות אשר הועלו על ידי התובע במסגרת ההליך שלפניי – אין זכר בפרוטוקול ישיבת דירקטוריון של גלובל שהתקיימה ביום 22.3.06 (נספח 9 לתצהיר בירם) .
יש לזכור, כי התובע הוא בעל מניות בחברה, דירקטור ומנכ"ל שלה.
אין ספק כי כל החובות אותן הוא מייחס לנתבעים כלפי החברה – חלות גם עליו כאורגן של החברה.
לכן, אילו סבר כי החברה נגזלת או כי מוסטים ממנה עסקים היה עליו לפעול בעניין זה ולפחות להביאו לידיעת הדירקטוריון.
כל מה שנאמר על ידי התובע בישיבת דירקטוריון זו, לאחר האירועים המתוארים לעיל, היא אמירה במסגרת הסבר אשר ניתן על ידו בדבר הרכב הרווחים והירידה בהכנסות החברה לשנת 2005.
התובע הסביר, בין היתר, כי אין לחברה מקורות הכנסה קבועים וכי הרווחים תלויים מאוד בנפח העסקאות ובצרכים האמיתיים של לקוחות גדולים.
עוד נאמר על ידי התובע כי רווחים אחרים נובעים ממכירת אג"ח מובנה.
"זה נושא שמלווה בתנודתיות גבוהה בגיוס לקוחות. התחרות הולכת וגדלה, ויש גם תחרות על מוצרים מבית. זה ההסבר לירידה בהכנסות..."
העובדה כי יש תחרות על מוצרים מבית צוינה על ידי התובע כעובדה . לא נשמעה מפיו, כדירקטור של החברה, טענה של גזל או הסט ת פעילות.

גם לטענות התובע בדבר גזל והסטת עסקאות בחודשים מאי ויולי 2006 – אשר פורטו על ידו במסגרת הפרק בתצהיר הנושא את הכותרת "חליבת גלובל מרקטס" (בעניין שיאון וקסם מטבעות) – אין זכר בישיבות דירקטוריון שהתקיימו לאחר מכן.
בישיבת דירקטוריון שהתקיימה ביום 10.8.06 (נ/8) נדון אישור פרוטוקול הדירקטוריון מיום 23.5.06.
לא היו הערות כלשהן למי מהמשתתפים לרבות לתובע.
התובע התייחס בישיבה זו לאופי העבודה שהפניקס מבקשת מהחברה.
כמו כן, נדון אישור דוחות כספיים ליום 30.6.06.
התובע התייחס, בין היתר, להפסד בנוסטרו של כמעט חצי מיליון דולר.
גם בפרוטוקול זה אין זכר לטענות של גזל והסטה כפי שפורטו בכתב התביעה ובתצהיר - לגבי הנפקות שכבר בוצעו והושלמו עד אוגוסט 2006.

פרוטוקול נוסף שהוצג במהלך הדיון הוא פרוטוקול ישיבת דירקטוריון מיום 20.11.06 ( נ/11).
בישיבה זו אושר הפרוטוקול הקודם; שונו זכויות החתימה של החברה ונסקרו הדוחות הכספיים ליום
30.9.06.
מאזן בוחן של החברה למועד זה היווה בסיס, יחד עם הדוחות הכספיים המבוקרים ליום 31.12.05, להסכם המכר של מניות התובע.
באותה ישיבת דירקטוריון, בה נכח התובע, אושרו הדוחות הכספיים ליום 30.9.06 ובירם והתובע הוסמכו לחתום עליהם.
באותה ישיבה גם הוחלט לאשר את מכירת המניות של התובע בהתאם לתמורה ולתנאי הסכם שיסוכמו בין הצדדים.
גם בישיבה זו, במועד בו אושרה מכירת המניות, לא הועלתה על ידי התובע כל טענה בדבר גזל או הסטה.
בחקירתו הנגדית נשאל התובע מדוע לא העלה את הטענות השונות בדבר גזל והסטה בישיבות דירקטוריון של החברה.
תשובותיו לכך לא היו תשובות ענייניות.
בתחילה השיב כי רישום הפרוטוקול הוא רישום של בירם וכי "אני גם לא ייחסתי סופר חשיבות לדברים כי אני כמו שציינתי לקח לי זמן להבין".
לאחר מכן, נשאל במפורש מדוע לא אמר בישיבת הדירקטוריון "לקחו לי, גזלו לי, לקחו לי עסקאות מט"ח".
לכך ענה "זה לא דירקטוריון של בנק לאומי או בנק פועלים זה דירקטוריון של חברה קטנה שהתנהלה ביחסי חברות...".
משנשאל על ידי בית משפט מדוע לא העלה את הנושא אם היה, לדבריו, כל כך חמור השיב "אני העליתי את זה בעל פה לבירם כי מי שקבע פה זה בירם, הדירקטוריון פה זה היה רק לצורך נהלים".
תשובה זו אינה עולה בקנה אחד עם הדיון המפורט בישיבת הדירקטוריון מיום 22.3.06 בדוחות הכספיים לשנת 2005 – דיון אשר בבירור לא היה רק דיון בנושא נהלים.
התובע נשאל מדוע לא פנה להתייעץ עם עורך דין.
לכך השיב "הם שלטו בחברה ללא עוררין".
משנשאל על ידי בית משפט מדוע לא התלונן, לא כתב מכתב ולא פנה לעו"ד לאחר שכבר הבין, לטענתו, שמשהו לא בסדר השיב כי "עולם המשפט לא היה מוכר לי עד שלא הגעתי... מעולם לא הייתי בבית משפט".
קשה לקבל תשובות אלה כתשוב ות ענייניות וסבירות ממי שעבד במשך שנים רבות במערכת הבנקאית והוא מנהל מקצועי ודירקטור בחברה, שהיא חלק מקבוצה הנשלטת על ידי חברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה.

הזדמנות נוספת שהייתה לתובע להעלות את טענותיו, כפי שקיבלו ביטוי בכתב התביעה, הייתה במסגרת הסכם המכר אשר נחתם, כאמור, בפברואר 2007.
הסכם זה מתייחס לאותם דוחות כספיים של גלובל לדצמבר 2005, אליהם התייחס התובע בישיבת הדירקטוריון אשר פורטה לעיל.
כמו כן, צורף להסכם המכר מאזן בוחן של החברה ליום 30.9.06.
כל הצדדים להסכם הצהירו כי למיטב ידיעתם הדוחות הכספיים נכונים ומדויקים ומשקפים נכונה את ההון, הנכסים וההתחייבויות של החברה וכי מאז עריכת הדוחות הכספיים ועד למועד חתימת ההסכם "החברה המשיכה לנהל את עסקיה כרגיל, במהלך עסקים רגיל, באופן שהוא עקבי עם ניהול עסקיה בעבר, לא חל שינוי לרעה בפעילותה, בנכסיה ובהתחייבויותיה..." .

התובעים טענו בסיכומים כי מדובר בסעיף סטנדרטי המופיע בהסכמי מכר מניות , אשר מטרתו להבטיח לרוכש כי לא חל שינוי לרעה במצב החברה לעומת הדוחות הכספיים האחרונים .
אף אם מדובר בסעיף סטנדרטי - הרי אישור האמור בו על ידי התובע בחתימתו על ההסכם אינו עולה בקנה אחד עם טענותיו המאוחרות בדבר גזל והסטה של נכסי החברה ופעילותה.

התוצאה מכל האמור לעיל היא כי לא הוכחה על ידי התובעים הטענה כי התובע והנתבעים התקשרו בהסכם שכלל ייחוד עיסוק בפעילות מט"ח.
לאור זאת, אף אין בסיס לטענה בדבר הפרת ייחוד העיסוק כפי שנטען בסיכומים.
תוצאה זו מהווה אף קביעה לפיה לא הוכחה עוולת הגזל אשר צוינה בכתב התביעה ופורטה בכתב התשובה כבסיס להגשת התביעה באופן אישי על ידי התובע.

ב. מכירת מניות התובע בגלובל
בעניין מכירת מניותיו בגלובל - טען התובע בכתב התביעה כי הנתבעים לא גילו לו את פרטי עסקת הפניקס – הסכם האופציה הסודי; כי משעה שנחתם הסכם זה פעלו להסטת רווחי גלובל תוך חליבת החברה וגזלו הזדמנויות עסקיות שלה.
כתוצאה מפעולות גזל נטענות אלה יציר כפיו של התובע , עליו עמל במשך חמש שנים עמד בפני כיליון, תוך מספר חודשים ו-"הדבר לא הותיר לו ברירה אלא לפעול להצלת המעט שנותר על ידי מכירת מניותיו " (סעיף 90 לסיכומים).
כמו כן, טען התובע כי הנתבעים המשיכו לגזול את ההרים; הפזים ופעילויות הסולו באופן שהגביר "את הלחץ על הרפז למהר ולמכור את מניותיו" ( סעיף 97 לסיכומים).

בטענה זו בדבר העדר ברירה ולחץ בעניין מכירת המניות - שלובות מספר טענות שיש לדון בהן בסדר כרונולוגי כדי להכריע בהן.

- טענות התובע בדבר עסקת הפניקס
מדובר באירוע הראשון מבחינה כרונולוגית אליו היפנה התובע ברצף הטענות באשר לסיבה למכירת מניותיו.
התובע לא חזר על המונח "הסכם האופציות הסודי" אשר הופיע בכתב התביעה במסגרת תצהירו.
בתצהירו התייחס התובע לעסקת הפניקס במסגרת סעיף הנושא את הכותרת "הליך התדרדרות השותפות ופתיחת מסע הצלב כנגד חברת גלובל מרקטס וכנגדי".
התובע ציין כי במהלך חודש נובמבר 2005 פנה אליו בירם וביקש כי ישיג לשניהם הזמנה להשתתף במרתון בניו-יורק. במהלך השהות המשותפת שלו ושל בירם בניו-יורק הזכיר בפניו בירם, על קצה המזלג, כי מתנהל מו"מ להכנסת הפניקס כשותף אסטרטגי בקבוצת אקסלנס. (סעיף 57 לתצהיר).
עוד טען התובע כי באותו חודש, כנראה כתוצאה מהשתתפות בריצת המרתון, לקה באירוע לבבי אשר הצריך התערבות ניתוחית ואשפוז וכי ביקר בירם אותו במהלך אשפוזו וסיפר לו על עסקת המכירה לפניקס. (סעיף 58 לתצהיר).
התובע העיד בתצהירו כי מתיאור העסקה על ידי בירם, באותו ביקור, ובשיחות שהיו להם לאחר מכן, לא עלה בליבו חשש למעמדו . הוא ידע כי אם דבר מה במכירת המניות לפניקס אמור להשפיע עליו – בירם בוודאי היה מספר לו. בירם לא סיפר לו דבר לגבי מכירת כלל המניות שלו ושל דויטש לפניקס. (סעיף 59 לתצהיר).

עוד התייחס התובע בתצהיר לדיווח המידי לבורסה של אקסלנס השקעות, מיום 13.11.15, לפיו רוכשת הפניקס 16% ממניות אקסלנס שהוחזקו על ידי בירם ודויטש ולנוסחת המחיר המוסכמת מראש הנגזרת מהביצועים העתידיים של החברה . כמו כן, התייחס התובע לדוח מידי נוסף מיום 9.4.06.
התובע העיד בתצהיר כי שאל את בירם למה הכוונה בדיווח ובירם אמר לו כי המחירים יותאמו למחיר מניות אקסלנס בבורסה. (סעיף 60 לתצהיר).
לאחר שחרורו של התובע מבית החולים ציוו עליו רופאיו מנוחה וחזרה הדרגתית לעבודה במהלך הרבעון הראשון של שנת 2006. (סעיף 61 לתצהיר).
בעודו מחלים התברר לתובע כי בירם ודויטש החלו במכוון להעביר פעילויות אשר היו ייחודיות לגלובל לגורמים אחרים בחברה. (סעיף 62 לתצהיר).

מרצף האירועים כפי שתואר בתצהיר ניתן היה להבין כי האירוע הלבבי התרחש לפני הדיווח לציבור על עסקת הפניקס וכי במסגרת ביקורו של בירם את התובע במהלך האשפוז סיפר לו בירם על העסקה. כלומר, מדברי התובע עלה למעשה כי עסקת הפניקס "נרקמה" על ידי בירם ודויטש בעת שהותו בבית חולים.
בחקירתו הנגדית שב וטען התובע כי רצף האירועים היה אכן כפי שתואר בתצהיר (עמ' 36 לפרוטוקול).
מהמשך החקירה עלה בבירור כי רצף האירועים היה שונה מכפי שתואר בתצהיר וכי אף לא היה כל בסיס לטענתו של התובע בכתב התביעה - לפיה מדובר בהסכם סודי או שעצם ההתקשרות לא גולתה לו על ידי הנתבעים.
התובע אישר בחקירתו כי, כפי שכתב בכתב התביעה, מרתון ניו-יורק נערך ביום 6.11.05.
עוד העיד התובע כי אותה שיחה שצוינה בתצהיר, בה סיפר בירם לתובע על המו"מ להכנסת הפניקס כשותף אסטרטגי נערכה בבוקר בו התקיימה ריצת המרתון.
"השיחה הייתה, לקחו אותנו באוטובוס בשעה כנראה 05:45 או בין 05:45 ל-06:00 בבוקר לריצת המרתון.... לקחו אותנו לסטטן איילנד ואתה יושב שם ואין לך מה לעשות 4-5 שעות ".
התובע נשאל האם באותה הזדמנות סיפר לו בירם על המו"מ עם הפניקס ותשובתו הייתה "כן, הוא סיפר לי את זה שם" (עמ' 38 לפרוטוקול).
עוד נאמר על ידי התובע כי בירם סיפר לו כי בכוונת פניקס לקנות את חלקו של בנק מזרחי "הוא לא אמר לי באיזה אחוזים הוא מוכר מה הם מוכרים... אם אני זוכר את השיחה פחות או יותר שהפניקס נכנסים כשותפים אסטרטגיים קונים את חלקם של בנק מזרחי." (עמ' 38 לפרוטוקול).
יש לציין כי בכתב התביעה, כאשר התייחס התובע למרתון, כלל לא נזכרה השיחה שהתנהלה, לטענתו, עם בירם בעניין המו"מ להכנסת הפניקס כשותפה אסטרטגית בבוקר בו התקיימה ריצת המרתון.
עלתה למעשה טענה הפוכה – בסעיף 27 לכתב התביעה נאמר כי נודע לתובע זמן מה לאחר ששב מהמרתון, בסמוך ל- 13.11.05 , כי בירם, דויטש ורעייתו מכרו חלק מאחזקותיהם באקסלנס השקעות לפניקס.
התובע העיד בחקירתו הנגדית כי אינו יודע מדוע לא נזכרה ה שיחה בכתב התביעה וגם לא זכר אם סיפר על השיחה הנטענת לבא כוחו.
התובע עמד על כך שהתקיימה שיחה.
ביחס לאמור בסעיף 27 לכתב התביעה - העיד התובע כי בניו-יורק כבר ידע שמתנהל מו"מ וכי כך הבין. אולם, "ועד שזה לא מתפרסם זה לא אמור להיות public knowledge ".
עם זאת, חזר ואישר התובע כי בירם אמר לו כי מתנהל מו"מ עם הפניקס. (עמ' 43 לפרוטוקול) .

התובע נחקר בעניין תיאור רצף האירועים בתצהיר ממנו עלה, לכאורה, כי לאחר השיחה הנטענת עם בירם ביום המרתון, לקה באירוע הלבבי; כי בירם שוחח איתו על העסקה בעת ביקורו בבית החולים וכי לאחר מכן, ב- 13.11.05, דווח לבורסה על עסקת הפניקס.
הסתבר כי האירוע הלבבי היה לאחר ה- 13.11.05. כלומר, לאחר פרסום הדיווח לבורסה.
התובע העיד אומנם כי איננו זוכר בדיוק מתי היה האירוע הלבבי, אולם זכר כי הוא היה אחרי פרסום הדיווח לבורסה.
התובע גם אישר כי "כנראה שכן", לפי השתלשלות הדברים האמיתית, כאשר לקה באירוע הלבבי כבר ידע על עסקת הפניקס לפחות שבועיים שכן היא פורסמה ב- 13.11. 05 (עמ' 44 לפרוטוקול).
התובע נשאל מדוע לא הציג מסמך לגבי מועד האירוע הלבבי.
תשובתו לכך הייתה כי אין הוא חושב שדברים אישיים שלו נוגעים לכלל הציבור.
משנאמר לו כי הטענה בדבר האירוע הלבבי הועלתה על ידו כטענה עיקרית במסגרת הטענה בדבר הסכם האופציה הסודי, השיב כי הוא לא רואה את החשיבות במועד האירוע הלבבי אבל אם זה חשוב "נביא את התאריכים ונבדוק" (עמ' 45 לפרוטוקול).
בדיון שלאחר חקירה זו, ביום 18.10.15, הוגש ת/1 - ממנו עולה כי האירוע הלבבי התרחש ביום 22.11.05.

מכאן עולה בבירור, כי אין כל מקום לטענתו של התובע לפיה מדובר בעסקה שפרטים לגביה נמסרו לו באופן כללי בעת אשפוזו על ידי בירם וכי רק לאחר מכן פורסם הדוח המידי.
התובע כבר ידע על העסקה מהדיווח המידי שהתפרסם ביום 13.11.05 - כעשרה ימים לפני האירוע הלבבי וביקורו הנטען של בירם.
עדותו של התובע בעניין זה הייתה מתחמק ת ולדבריו אין הוא זוכר את התאריכים.
התובע נשאל מספר פעמים על ידי בית משפט האם בזמן שהתנהלה השיחה בבית חולים עם בירם ידע על הדיווח המידי לבורסה ועל מה שדווח בדיווח.
בסופו של דבר השיב "אני ידעתי על הדיווח" (עמ' 48 לפרוטוקול).

ניסיונו של התובע לקשור בין האירוע הלבבי לבין טענה בדבר הסתרת פרטי עסקת הפניקס - פוגע באופן משמעותי באמינותו ושומטת את הבסיס מטענת אי הגילוי וההטעיה שהועלתה בכתב התביעה .
זאת במיוחד מאחר ו הסתבר במהלך הדיון כי התובע כבר טען בעבר עובדות מסוימות על יסוד הטענה בדבר אותו אירוע לבבי - כאשר העובדות לא היו נכונות.
התובע אישר כי נתן תצהיר בה"פ 8456/09 בבית המשפט המחוזי בירושלים בו ניתן פסק דין ביום 22.1.12.
כב' השופט מינץ ציין בפסק הדין כי התובע העיד בדיון שלא ראה דואר אלקטרוני מסוים שנשלח אליו בדצמבר 2006, שכן באותו מועד היה מאושפז בבית חולים בשל אירוע לב שעבר (סעיף 13
לפסק הדין).

התובע אישר בדיון שלפניי כי לקה באירוע לבבי אחד בלבד.
התובע נשאל כיצד הוא מסביר שבתיק אחר העיד כי היה מאושפז בגין האירוע הלבבי בסוף דצמבר 2006 כאשר בתיק הנוכחי העיד כי האירוע הלבבי היה בשנת 2005.
תשובתו הייתה כי מדובר בטעות "ואני הודעתי שזה היה טעות והכל בסדר" (עמ' 61 לפרוטוקול).
עוד טען התובע כי לא העיד כפי שכתוב בפסק הדין "זה צוין פשוט שכחו להקליד את זה, ואני לא, זה ממש פרט שולי".
בעקבות תשובה זו הוצג לתובע פרוטוקול הדיון ( נ/10) אליו התייחס כב' השופט מינץ בפסק דינו .
מ-נ/10 עולה במפורש כי התובע אכן העיד כי לא ראה את המייל שכן היה בבית חולים "קיבלתי אירוע לב, הייתי בשיבא, הייתי עשרה ימים עברתי צנתור..."
העד נשאל מתי היה מאושפז ולכך ענה "מ- 22.11"
העד נשאל:
"ש. איזה שנה?
ת. העד מתמהמה בתשובתו... אני מנסה להיזכר. לא זוכר".

משהופנה התובע לפרוטוקול זה במהלך הדיון שבפניי עיין בפרוטוקול וציין "כתוב פה 22.11".
ברור כי תשובה זו מהווה התחמקות שכן התשובה ב-נ/10 ניתנה בהתייחסות למייל משנת 2006.

מכל האמור לעיל עולה כי התובע ידע על עסקת הפניקס לפני אשפוזו בבית חולים ואין בין מועד העסקה לבין האירוע הלבבי - קשר כלשהו.

אין גם כל מקום לטענה לפיה, מאחר ולא ניתן כל הסבר או פירוט לאופציות בעסקת הפניקס ונוסח ההסכם הוסתר מן הציבור, הוטעה התובע לחשוב כי מתקיים המקובל והשגרתי בעסקות מעין אלה. כלומר, כי מכירת האופציות תבוצע במחיר הקרוב או הנגזר ממחיר המכירה המקורי.
טענה זו אינה עולה בדרך כלשהי בקנה אחד עם האמור בדיווח המידי אשר פורסם ביום 13.11.05 (נספח 14 לתצהיר בירם) - דיווח לו היה התובע מודע, כאמור, בזמן אמת .
בדיווח נאמר כי בעלי השליטה באקסלנס השקעות, בירם ודויטש, הודיעו לחברה כי הגיעו להסכמה על מכירת חלק מאחזקותיהם (בשלב ראשון כ- 16% מהון החברה) לפניקס או לחברה בשליטתה לפי שווי חברה בסיסי של 775 מיליון ₪ בהתאם לעקרונות שפורטו בהודעה.
בין היתר, נאמר כי החל מיום 1.1.09 תהיה לפניקס אופציית קול והחל מיום 1.2.09 תהיה לבעלי השליטה (בירם ודויטש) אופציית פוט שתוצאתן "רכישת מלוא השליטה בחברה על ידי הפניקס ולפי נוסחאות מחיר מוסכמות מראש הנגזרות מהביצועים העתידיים של החברה (וזאת בנוסף לאופציית פוט קצרה של המוכרים לתקופה של כשנה הניתנת למימוש בשווי החברה הבסיסי הנ"ל)".
מדיווח זה עולה באופן חד משמעי כי האופציות העתידיות מבוססות על נוסחאות מחיר הנגזרות מהביצועים העתידיים של אקסלנס השקעות. זאת בנוסף לאופציה הקצרה לתקופה של שנה, שרק היא ניתנת למימוש בשווי החברה הבסיסי אשר צוין ברישא של הדיווח.
לאור האמור בדיווח ועל רקע ניסיונו המקצועי הנרחב של התובע - אין כל מקום לטענתו כי "הפרשנות שלי, היא שהעסקה בוצעה לפי מחירי הבורסה" א ו כי הבין שהעסקה תתבצע לפי מחירי הבורסה (עמ' 57 לפרוטוקול וסעיף 80 לסיכומים ).
אותה פרשנות או הבנה נטענים נוגדים את האמור בדיווח מידי זה ואף בדיווחים מאוחרים יותר.

אינני רואה גם כל מקום לקבל כאמינה את עדותו של התובע בתצהיר (סעיף 60) לפיה פנה לבירם ושאל אותו למה הכוונה בדיווח המידי וכי בירם השיב לו כי המחירים הותאמו למחיר המניות בבורסה.
זאת לאור העובדה, כי מחקירתו של התובע עולה בבירור כי לא נשאלו על ידו כל שאלות בקשר לפרטי העסקה ולמחיר.
במסגרת עדותו של התובע בחקירה הנגדית בקשר לשיחה שהתנהלה, לטענתו, בבוקרו של יום ריצת המרתון, טען התובע כי לא שאל דבר בקשר למחיר ובקשר לאחוזים, שכן היה מרוכז בריצה ומדובר היה בשיחה אקראית.
התובע נשאל על ידי בית המשפט האם כאשר הסתיימה ריצת המרתון שאל את בירם שאלות נוספות.
תשובתו לכך הייתה "שהמרתון הסתיים אני נכנסתי לצערי פחות או יותר לבית החולים... שבוע ומשהו."
התובע העיד כי גם בשבוע שלאחר המרתון לא דיבר עם בירם על הכנסת הפניקס כשותף אסטרטגי שכן נסע לבקר את בנו בחוף המערבי. (עמ' 39 לפרוטוקול).

גם לאחר הדיווח לא שאל התובע את בירם כמה אחוזים נמכרו, לפי איזה שווי וכיצד משפיע הדבר על גלובל.
התובע העיד כי חשב שמדובר בעסקה טובה שעומדת להגדיל את הפעילות המט"חית של גלובל. (עמ' 48 לפרוטוקול).

התובע נשאל במפורש על ידי בית משפט האם, לאור טענתו בדבר אופן הבנתו את העסקה, לא שאל שאלה כלשהי לאחר שקרא את האמור בדיווח המידי בקשר לנוסחאות המחיר הנגזרות מהביצועים.
התובע שב וענה "לא. אני הבנתי וכך הבנתי וכך הרבה אנשים הבינו באותה תקופה שמדובר בסך הכל בעסקה נורמאלית שבה למעשה החברות נקנו כולן במחיר הבורסה."
התובע העיד כי לא שאל דבר בקשר לנוסחאות. (עמ' 57 לפרוטוקול).

לאור מכלול עדויות אלה, אי ן כל בסיס לקבל כאמינה את עדותו של התובע לפיה פנה לבירם ושאל למה הכוונה בדיווח וכי בירם השיב לו כי המחירים הותאמו למחיר המניות בבורסה.

בסיכומי התובעים נותרה למעשה מטענת ההטעיה ואי הגילוי רק הטענה כי אי גילוי מכפיל 12 בעסקת הפניקס הינו רלוונטי, שכן היווה מניע משמעותי במעשיי הנתבעים.
לעניין המכפיל – אתייחס בדיון בעניין התמורה.

- בקשת התובע למכור את מניותיו ומועד הבקשה
אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי התובע ביקש למכור את מניותיו, לכל המאוחר, באפריל 2006.
עובדה זו עולה במפורש מנספח 19 לתצהירו של התובע, מזכר בכתב ידו, אשר נכתב ביום 28.9.06.
במזכר זה, הנושא את הכותרת "מכירת חלקי בגלובל מרקטס" מתייחס התובע לסחבת בעניין המכירה.
התובע כותב לבירם "מזה חמישה חודשים אתה מסכים איתי אך שום דבר לא מתבצע".
בירם העיד בתצהירו כי התובע פנה אליו עוד בסוף שנת 2005 ודרש למכור את מניותיו בגלובל.
זאת, בטענה כי כל הונו " כלוא בחברה" והוא ביקש "לחלץ אותו" לצרכיו האישיים.
עדות זו של בירם ועדותו בחקירה הנגדית לפיה ביקש התובע למכור את מניותיו כדי לחלץ את הונו מהחברה וכי לגלובל לא היה כל אינטרס לקנות את המניות – אמינה עלי לג ופו של עניין.
אף אם נצא מהנחת עבודה לפיה פנה התובע בבקשה או בדרישה למכור את מניותיו רק לקראת אפריל 2006 – הרי ש התובע ציין את הסיבה לבקשה זו במסגרת אותו מזכר – נספח 19.
התובע כתב במפורש "לאור שינויים הבעלות [כך במקור – ד.ק.] ביקשתי למכור את חלקי".
כלומר, הסיבה לבקשתו של התובע בזמן אמת ולפי גרסתו הוא היא שינויי הבעלות, עסקת הפניקס - ללא כל קשר לטענות הרבות בדבר גזל, חנק או העכרת יחסי העבודה כפי שפורטו בכתב התביעה; בתצהירו של התובע ובסיכומים.
התובע נשאל כיצד לא ציין באותו מזכר את כל טענות הגזל וההסטה אותן פירט בהליך הנוכחי כסיבות שהביאו אותו למכור את מניותיו.
התובע טען כי מדובר במזכר כללי וקצר "זה בסך הכל פתק קצר ולא פתק מנוסח משפטית".
אין בתשובה זו כדי לשנות את אמירתו החד משמעית של התובע בזמן אמת, לפיה ביקש למכור את חלקו בחברה עוד באפריל 2006, לאור השינוי בבעלות לאחר עסקת הפניקס.

- טענות התובעים בדבר "חליבת גלובל מרקטס"
על רקע הקביעה לעיל, באשר למועד בקשתו של התובע למכור את מניותיו והסיבה שניתנה לכך על ידו בזמן אמת – יש לבחון את טענותיו השונות בעניין "חליבת גלובל" ואת טענתו כי נאלץ למעשה למכור את מניותיו (סעיף 48 לכתב התביעה) .
בתצהירו טען התובע, כאמור, כי לאחר ששוחרר מבית החולים ובעודו מחלים, התחוור לו כי בירם ודויטש פועלים במכוון להעביר פעילויות שהיו ייחודיות לגלובל לגורמים אחרים באקסלנס.
לדברי התובע, הוא עמד חסר אונים אל מול התנהגות זו שהיא, יחד עם " חניקת גלובל" והעכרת יחסי העבודה, טענות אליהן אתייחס בהמשך, הביאו לכך שחשש כי אם ימתין עוד יאבד את השקעותיו. לכן, החליט להרים ידיים ופנה לבירם ודויטש לגבי מכירת חלקו בגלובל.

חלק הארי של פעולות הגזל והסטת הפעילות אליהן התייחס התובע בתצהירו במסגרת הפרק הדן ב"חליבת גלובל" - התרחש לאחר אפריל 2006.
התובע התייחס לגזל של ארבעה מוצרים פיננסיים: חברת ההרים מטבעות עולם; חברת ההרים שיאון אגרות חוב בע"מ (להלן: "שיאון"); תעודות פ יקדון סדרה א' (דולר) ותעודות פיקדון סדרה ב' (יורו) שהונפקו על ידי חברת קסם מטבעות בע"מ (להלן: "קסם מטבעות").
לדברי התובע, הונפק מוצר מובנה בשם מטבעות עולם בבעלות אקסלנס השקעות ולא בבעלות גלובל במרץ 2006. הרווחים שהניבה סדרה זו לקבוצת אקסלנס הגיעו ל- 2.7 מיליון ₪. 50% מסכום זה היה אמור להיות של גלובל ונגזל.
גם שיאון הונפקה על שם אקסלנס השקעות, במאי 2006 , ולא על שם גלובל.
הרווחים שהניבה סדרה זו לקבוצת אקסלנס הגיעו ל- 1.85 מיליון ₪. 50% מסכום זה היה אמור להיות של גלובל ונגזל.
עוד טען התובע, כי במהלך יוני או יולי 2006, התברר לו כי אקסלנס השקעות , באמצעות חיתום וללא שיתוף גלובל, החלה בהנפקת פיקדונות סל אשר הוא עמל רבות על פיתוחם, על בסיס אירו ודולר .
פיקדונות אלה והיוו למעשה הרחבה של סדרת הפזים שעסקה בהנפקת מטבעות של מדינות שונות.
ההנפקות בוצעו על ידי קסם מטבעות.
לדברי התובע, כבר במועד פיתוח פיקדונות הסל על בסיס המטבעות האקזוטיים פנה לבירם ואמר לו כי כד אי לפתח פיקדונות סל מבוססי דולר ואירו.
התובע אף העיד כי פיתח אסטרטגיה מורכבת לשיווקם.
במהלך 2006, נאמר לו על ידי בירם, כי הוא מבקש לדחות את ההנפקה. אז , מאחורי גבו וגבה של גלובל, החל ה אקסנלס לשווק את המוצרים באמצעות קסם מטבעות .
כאשר גילה זאת התובע פנה לבירם אשר מסר לו כי גלובל תקבל את חלקה ברווחים.

טענת הגזל בעניין מטבעות עולם ושיאון – אינה רלוונטית לגופה.
אין מחלוקת, לעמדת כל הצדדים, כי היה מקום לייחס את הרווח ממטבעות עולם ושיאון לגלובל.
כך עולה מ-ת/3 ומעדותו של בירם במהלך הדיון (עמ' 151-152 לפרוטוקול).
בסיכומים אף מאשרים התובעים כי בחישוב שנערך לשווי מניות התובע בגלובל נלקחו בחשבון רווחים אלה.
טענת התובעים כי הנתבעים לא סיפקו הסבר סביר לכך שמלכתחילה לא הונפקו מטבעות עולם ושיאון על ידי גלובל – כלל אינה רלוונטית לטענת הגזל משלא נגזל חלקו של התובע מרווחים אלה .

לגופו של עניין, ניתן על ידי בירם הסבר סביר והגיוני לדרך פעולה זו.
בירם העיד כי הנפקת מטבעות עולם ושיאון לא נרשמה על שם גלובול, אלא "באקסלנס למעלה, למרות שהתמורה חולקה בין שתי החברות, חיתום וגלובל 50% 50%, משום שהיו חילוקי דעות גדולים בין גלובל וחיתום" (עמ' 148 לפרוטוקול).
עוד נאמר על ידי בירם, כי ההעברה נעש תה לאור אי היכולת של הצדדים להגיע להבנות והכוונה לא הייתה להשאיר סידור זה לאורך זמן.
עדותו של בירם באשר למחלוקות בין גלובל לחיתום אמינה עלי ואף היא נתמכת בעקרון במסמך אמנה לשיתוף פעולה צורפה כנספח 5 לתצהירו של התובע.
מסמך זה התגבש על פי עדותו של התובע לאחר שנתיים של שיתוף פעולה והצלחה עסקית בין גלובל לחיתום.
באמנה עצמה, שלא נחתמה, מדובר על הצלחה משותפת בהנפקת אגרות חוב בשנתיים האחרונות. לאור זאת, הניח ב"כ התובעים בחקירה הנגדית של בירם כי הטיוטה נוסחה בשנת 2005.
באמנה עצמה התחייבו הצדדים, גלובל וחיתום, לשמור על אווירה טובה, להימנע מביטוים לא מתאימים ואף ציינו כי הם חוזרים בהם מביטוים לא מתאימים שנאמרו ומתחייבים לפעול בפתיחות תוך כדי עדכון.
עוד נאמר, כי שני הצדדים מסכימים לקבל ברוח טובה את פסיקתו של בירם בכל מחלוקת.
מסמך זה מצביע אכן על חילוקי דעות.
אומנם, אין במסמך שהתגבש בשנת 2005 כדי להצביע באופן חד משמעי על כך שההחלטה לבצע את ההנפקות שלא באמצעות גלובל במהלך שנת 2006 – נעוצה דווקא ב אותם חילוקי דעות. אולם, עצם המחלוקות העולות מהמסמך תומכות בעדותו של בירם בדבר חילוקי דעות גם בשנת 2006.
בכל מקרה, לאור ההסכמה כי יש לייחס רווחים מהנפקות אלה בשיעור של 50% לגלובל והעובדה כי הרווחים נלקחו בחשבון בחישוב מחיר מכירת המניות – אין רלוונטיות לטענת הגזל בקשר למטבעות עולם ושיאון.

בעניין קסם מטבעות – העיד בירם בתצהירו כי תעודות אלה נועדו מלכתחילה להיות מונפקות על ידי חברות הקסם, לאחר ניסיונה הכושל של גלובל בהנפקת שלוש תעודות מסוג פז וכי התובע היה מודע והסכים לכך בזמן אמת.
הטענה הרלוונטית היחידה בעניין זה היא הטענה כי לא הוסכם מראש כי קסם, שהיא חלק מקבוצת אקסלנס - לא תעסוק בתעודות פקדון מבוססות מט"ח.
לאור זאת, גם סבירה והגיונית עדותו של בירם לפיה לא נדרש תיאום עם התובע בעניין ביצוע ההנפקה על ידי חברות קסם.
העובדה כי התובע כעס או שההנפקה על ידי קסם לא מצאה חן בעיניו, כפי שעולה מעדותו של בירם (עמ' 194 לפרוטוקול) או שהתווכח עם בירם והביע מחאה בעניין זה שאף הגיע ה לריב קולני , כפי שעולה מתצהירה של גב' בלה קרון (להלן: " קרון") - אינה מהווה בסיס לקביעה בדבר גזל או הפרת התחייבות לבלעדיות שלא הייתה קיימת מלכתחילה.

בסיכומי התשובה היפנו התובעים בהקשר זה למזכר התובע (נספח 19 לתצהירו) מספטמבר 2006 בו נאמר כי כפועל יוצא מ"גניבת" הקסם דולר והיורו – נוצר מצב לא בריא.
גם בעובדה זו, לפיה סבר התובע כי מדובר בגניבה, אין כדי לתמוך בטענת הגזל המושתת על טענת הבלעדיות שנדחתה.
יש לציין גם בהקשר זה כי לא הועלתה על ידי התובע, כדירקטור וכמנכ"ל גלובל, טענה מסודרת או פורמאלית במסגרת ישיבת דירקטוריון כלשהי במהלך שנת 2006.
אין גם מקום לטענת התובעים (סעיף 64 לסיכומים) כי בירם דאג לכך שללא ידיעתו של התובע יונפקו פזי הדולר והיורו בחברה אחרת בקבוצת אקסלנס, בה אחוזי האחזקה של אקסלנס היו גבוהים במידה ניכרת.
מעדותו של בירם עולה כי אחוז אחזקות אקסלנס בחברת קסם היו 80% ואילו אחזקתה של אקסלנס ב חברות הפז עמדה על 83%.
גם מעדותו של התובע עולה במפורש כי אין מקום לטענה אשר הועלתה על ידי בחקירה הנגדית, לפיה היה לנתבעים תמריץ להעביר פעילות של גלובל "למקומות שבה ם הייתה להם שליטה ב-90% עד 100%" (עמ' 90 לפרוטוקול).
מיד לאחר עדות זו אישר התובע כי לא הייתה לנתבעים שליטה של 90% בפזים ובהרים.
בהקשר זה מקובלת עלי עדותו של בירם בתצהירו, כי מתוך ההסתכלות על הרווח המתקבל אצל אקסלנס צמיחה מפעילות זו אקסלנס הייתה אדישה אם הנפקת תעודות המטבע תתבצע על ידי חברת קסם , או על ידי שיתוף פעולה בין גלובל לבין חיתום.

התוצאה היא כי אף אם דרך התנהלות עסקית זו הכעיסה את התובע אין בכך כדי להוות בסיס לטענת גזל. לכן, אין גם מקום לטענה בדבר לחץ או מכירת המניות בלית ברירה.

- טענות התובעים בדבר התדרדרות מערכת היחסים בגלובל
בין יתר הגורמים אשר צוינו על ידי התובעים כאלה שהביאו את התובע למכור את מניותיו - נאמר על ידו בתצהיר כי הועכרו יחסי העבודה בגלובל.
בין היתר, ציין התובע כי בירם ודויטש רמזו על כוונתם להעביר את גלובל מקומת ההנהלה לקומת הכניסה של הבניין שהיא קומה אפלה ונידחת וכי כוונה זו מומשה לאחר זמן מה.
בחקירה הנגדית טען התובע כי מדובר בטעות.
התברר כי בסופו של דבר הועברו אכן משרדי גלובל לקומה 18 של הבניין ולא ל" קומה אפלה ונידחת", אם כי, לטענת התובע, היה צריך לעבור דרך ה- BACK OFFICE של אקסלנס.
אותה ההעברה בוצעה בתחילת 2008 - כשנה לאחר שכבר נמכרו המניות על ידי התובע .
עוד התייחס התובע בתצהירו לכנס הנהלה שנערך בתחילת נובמבר 2006 בו הוצגו תכניות לפיהן חברת החיתום תיכנס ותפעל בתחומים מקבילים לגלובל.
פעילות מקבילה זו של חיתום נעשתה, כאמור, עוד משנת 2000.
אין לראות בה כמעכירת אווירה ובוודאי לא כבסיס לעדותו של התובע כי "... הרצון שלי לא היה לעזוב את החברה, פשוט לא השאירו לי ברירה ואנסו אותי. אחרי שראיתי שהחברה מאלצת..."
זאת במיוחד לאור העובדה כי כנס זה נערך מספר חודשים לאחר שהתובע כבר דרש למכור את מניותיו עקב השינוי בבעלות.

בסיכומים היפנו התובעים לתצהירה של קרון.
קרון הצטרפה לגלובל כסמנכ"ל במהלך שנת 2003 , כאשר הייתה לה הכרות עסקית קודמת עם התובע.
בתצהירה תוארה פעילותו של התובע וצוין כי היה ברור וידוע כי גלובל בלבד עוסקת בתחום המט"ח לרבות המוצרים הפיננסים הקשורים בכך.
גם קרון קשרה בתצהירה בין אשפוזו של התובע לבין עסקת הפניקס, קשר אשר התברר לעיל כי איננו נכון. לכן, אין גם בסיס לטענה כי מאותו מועד – אשפוזו של התובע במקביל לעסקת הפניקס – חשה בשינוי מהותי בהתייחסות לגלובל ולתובע בפרט.
לדבריה, בירם ודויטש החלו מתבטאים בגנותו של התובע.
כמו כן, חזרה קרון בתצהירה על הטענות בדבר פגיעה בפעילות גלובל.
בחקירה הנגדית התברר כי קרון עובדת כיום באלפא בול.
מקובלת עלי טענת הנתבעים כי אין מקום לייחס משקל משמעותי לעדותה, שכן בתשובה לחלק ניכר מהשאלות שנשאלה ענתה כי איננה זוכרת ואיננה יודעת.
העולה מכל האמור לעיל הוא כי אין מקום לטענת התובע, לפיה לא "השאירו לו ברירה ואנסו אותו לעזוב ", בין היתר, בגין התדרדרות מערכת היחסים והעכרת יחסי העבודה.

טענה נוספת אשר הועלתה על ידי התובע – היא כי "חנקו את פעילות הסולו של גלובל".
התובע טען בתצהירו כי בירם ודויטש מנעו מגלובל להמשיך ולעסקות במגוון פעילויות סולו, כאשר הדבר בא לידי ביטוי בהפסקת עסקאות מט"ח באמצעות גלובל והפסקת עסקאות עתידיות.
בחקירתו הנגדית נשאל התובע האם יש בידו ראיה כלשהי לטענות אלה.
תשובתו הייתה "אם צריך נביא אותה, זה היה ידוע הפסיקו את העסקאות" (עמ' 88 לפרוטוקול).
תשובה זו אינה מהווה בסיס ראייתי לטענה.
יתרה מזאת, התובע אישר כי גם נושא זה לא הועלה על ידו לדיון בדירקטוריון (עמ' 88 שורה 22 ואילך לפרוטוקול) .

יש לחזור ולציין כי משנדחתה טענת הבלעדיות, אין גם מקום לגופה של הטענה שכן לא הייתה מניעה שעסקאות מט"ח יבוצעו על ידי גורמים אחרים מלבד גלובל.

ג. טענות התובע בדבר סכום התמורה בהסכם המכר
כסיכום ביניים עומדות הקביעות הבאות:
אין בסיס לטענת התובע בדבר התחייבות ל בלעדיות. לכן , אין גם כל מקום לטענה בדבר הפרת התחייבות זו.
כמו כן, אין מקום לטענות בדבר גזל; הסטת פעילות וחנק החברה.
אין גם מקום לטענה שהופיעה בכתב התביעה, לפיה נאלץ התובע להיעתר ללחץ האגרסיבי של דויטש ובירם ולחתום על הסכם המכר , או לטענה בסיכומים לפיה נסיבות אלה לא הותירו לו ברירה "אלא לפעול להצלת המעט שנותר על ידי מכירת מניותיו", או כי פנה לבירם " כמי שבורח מספינה טובעת" בבקשה למכור את מניותיו .
התובע החליט, כאמור, למכור את מניותיו בחברה באופן עצמאי לאור שינוי הבעלות לאחר עסקת הפניקס עוד באפריל 2006.
התובע היה ער לחלוטין לעסקת הפניקס ואין כל מקום לטענתו בדבר הטעייה ואי גילוי – לא לעניין עצם העסקה ואף לא לעניין נוסחאות המחיר שנקבעו לאופציות, אשר נגזרות מביצועים עתידיים של אקסלנס השקעות.
לאור קביעות אלה, יש לבחון את טענותיו של התובע באשר לתמורה שנקבעה בהסכם המכר ותביעתו לתשלום סכום נוסף של 10 מיליון ש"ח .

- טענת התובע בדבר אי קיום מו"מ
בכתב התביעה טען התובע כי התמורה שנקבעה בהסכם המכר התבססה על נתונים הופקו על ידי אנשי הכספים והנהלת החשבונות המרכזית של קבוצת אקסלנס , ש סרו למרות בלעדית של דויטש ובירם.
לדבריו, דויטש ובירם שלטו בנתונים באופן בלעדי; קבעו את הפרמטרים וחישבו בלעדית את התמורה ששולמה לו.
עוד נאמר על ידי התובע, כי בעת המו"מ הציגו לו הנתבעים נתונים וניסו לשכנעו שהמחיר מבוסס על שוויה הנכון של גלובל.
נטען, כי בנסיבות שתוארו לא הייתה לו ברירה אלא לקבל את התמורה שהוצעה לו, על אף ומשום שהיה מודע לחליבת החברה על ידי הנתבעים וניצולה לטובתם הפרטית, תוך קיפוחו ופגיעה אנושה בעסקי החברה.

בתצהירו העיד התובע כי טיוטת הסכם המכר נוסחה לראשונה בסוף שנת 2006 על ידי בירם או מי מטעמו. בטיוטה נקבע מחיר שחישובו לא הוסבר לו על ידי בירם או דויטש .
התובע טען כי פנה אליהם בנושא המחיר ונאמר לו כי המחיר אשר "הועמד" על ידי בירם ודויטש, המוערך בכ- 8.8 מיליון ש"ח, הינו סופי ובבחינת "Take it or leave it".
מאחר והובהר לתובע כי נושא התמורה אינו נתון למו"מ המשיכו הצדדים לנהל מו"מ לגבי עניינים אחרים כגון: מנגנון ההתחשבנות. (סעיפים 75 ו- 79 לתצהיר).
בחקירתו חזר התובע וטען כי בעניין המחיר מדובר היה בהצעה חד צדדית של בירם וכי בירם לא היה מוכן לנהל מו"מ לגבי המחיר . (עמ' 66, 69 ו- 81 לפרוטוקול).

התובע ניסה לבצע הפרדה בין התמורה שנקבעה בהסכם המכר לגביה טען כי לא התאפשר לו לנהל מו"מ - לבין מנגנון ההתחשבנות לגביו טען כי ניהל מו"מ ובעניין זה אף צירף מספר טיוטות לתביעה הקטנה.
לטענתו של התובע "אני פשוט אמרתי חד משמעית שהגישו לי הסכם Take it or leave it אני חתמתי על ההסכם הזה כאשר ניהלתי מו"מ על פרטים מסוימים שלא הייתי מוכן להיות שותף להם, זה בתביעה הקטנה. ובזה סגרנו את העניינים..." (עמ' 81 לפרוטוקול).
עדות זו אינה אמינה עלי והיא אף לא עולה בקנה אחד עם המו"מ אשר התנהל בין הצדדים לעניין ההתחשבנות, כפי שעולה מהטיוטות השונות אשר צורפו על ידי התובעים בתביעה הקטנה.

אין כל היגיון בטענה כי נמנעה מהתובע אפשרות לנהל מו"מ לגבי התמורה הכוללת, בעוד שאין מחלוקת כי התנהל מו"מ לגבי מנגנון ההתחשבנות שהוא חלק בלתי נפרד ומשמעותי מהסכם המכר.
גם התחשבנות זו, כמו התמורה, מתייחסת לפעילות החברה עד יום 30.9.06, כאשר מאזן בוחן של החברה למועד זה היווה חלק מהדוחות הכספיים לצורך חישוב התמורה.
בהקשר זה אמינה עלי לחלוטין עדותו של בירם לפיה לא הייתה למעשה מחלוקת באשר לדרך חישוב התמורה.
כפי שכבר ציינתי לעיל, העיד בירם, ועדות זו הייתה אמינה בעיני, כי התובע פנה אליו וביקש לחלץ את חלקו בהון העצמי.
בירם העיד "הרפז שהוא בא אלי הוא ביקש לחלץ את חלקו בהון העצמי, הוא ביקש לצאת, הוא אמר – אני אם החברה הזאת הרווחיות שלה יורדת, לא צפויים לי לשנה דיבידנד, אני אין לי כסף מול אקסלנס אני רוצה לחלץ את ההון העצמי שלי, ואני יודע שהבעלות בחברה משתנה ואני רוצה שתוציא אותי זה מה שהוא ביקש." (עמ' 203 לפרוטוקול).
עדות זו נתמכה, כאמור, במזכרו של התובע - נספח 19.
בירם נשאל כיצד הוסכם המועד של ההון העצמי לצורך חישוב התמורה .
תשובתו הייתה כי הוא מניח שבאותו שלב הייתה "הסכמה יחסית סופית אז לוקחים את הדוחות הכספיים הידועים באותה עת" (עמ' 203 לפרוטוקול).
הסכם המכר נחתם בסופו של דבר בפברואר 2007.
בירם נשאל מתי ידעו על הדוחות הכספים של ספטמבר 2006, המצוינים בהסכם המכר.
תשובתו הייתה כי דוחות ספטמבר תקפים עד שמפרסמים את הדוחות הכספיים של דצמבר - בדרך כלל באפריל בשנה לאחר מכן.
בירם הבהיר כי כבר בנובמבר 2006 ידעו את המספרים של ספטמבר שכן אקסלנס השקעות הינה חברה ציבורית ובסוף נובמבר מפרסמים את הדוחות לציבור "אז בסוף נובמבר (2006 – ד.ק.) כבר ידענו את המספרים של ספטמבר (2006 – ד.ק.) " (עמ' 204 לפרוטוקול).
כלומר, ההון העצמי הרלוונטי אליו מתייחס הסכם המכר היה ידוע לכל הצדדים במועד החתימה על ההסכם.
בירם אף העיד כי חישוב התמורה היה חישוב מאוד פשוט והתבסס על ההסכמה שהייתה בין הצדדים בשנת 2000, כאשר הבסיס לחישוב הוא ההון העצמי.
"ההיפרדות הייתה לפי הון עצמי כי זה היה לפי דוחות כספיים, אז על זה עשינו שתי התאמות, זה הכל, זה החישוב שהוסכם הון עצמי פלוס שתי התאמות... זה היה מוסכם אני חושב שעל זה לפי דעתי לא היה אפילו עניין של דיבור. היה ברור לשנינו, ברור לשנינו שבסיס היציאה הוא לפי ההסכם שהיה ב-2003 הון עצמי ואנחנו באנו לקראתו, שגם עשינו התאמות מלמעלה, שנתנו לו בעצם שווי עתידי של מוצרים פיננסיים שעדיין בחיים" (עמ' 201 לפרוטוקול).
בירם חזר והעיד כי העקרונות הוסכמו "כמובן שידענו מה ההון העצמי של החברה הזאת, אז ידענו פחות או יותר על מה מדובר." (עמ' 202 לפרוטוקול).
את חלקו בהון העצמי רצה, כאמור, התובע לחלץ מהחברה.
עדות זו בדבר ההסכמה לעניין החישוב על יסוד ההון העצמי בצירוף התאמות מסוימות - אמינה עלי לחלוטין, הגיונית ומסבירה את העדר הצורך בניהול מו"מ לגבי עצם החישוב.
גם התובע אינו טוען למעשה כי המתודולוגיה איננה נכונה, אלא כי להון העצמי (שכל הנתונים לגביו היו ידועים לו) היה מקום להוסיף, בין היתר, את אותן עסקאות אשר נגזלו, לטענתו.

הנתבעים היפנו בסיכומים לעניין חישוב התמורה להוראה הקבועה בהסכם חלוקת המניות שנחתם בשנת 2003.
סעיף 7.3 להסכם חלוקת המניות קובע:
"7.3 במקרה והרפז יתן הודעה לאקסלנס גלובל על סיום ההתקשרות על פי הסכם זה, מכל סיבה שהיא, לפני תום תקופת ההסכם:
יעניק הרפז לצמיחה אופצית CALL לתקופה של שישה חודשים מהיום שנקבע לסיום ההתקשרות, לרכישת מניותיו באקסלנס גלובל וזאת על פי שוויה של אקסלנס גלובל שיקבע בהתאם להון העצמי שלה בתוספת היתרות הבלתי מחולקות במועד סיום ההתקשרות"

התובעים השיבו בסיכומי התשובה כי ההפניה להוראות סעיף זה הינה בגדר "ניסיון מתחכם ונפסד שכן תקופת ההסכם הסתיימה ביום 31.12.05".

אינני רואה מקום לטענת התובעים. יש אכן בסיס לטענת הנתבעים לפיה היווה ההון העצמי בסיס לחישוב התמורה וכי בסיס זה היה מוסכם גם לעניין ה סכם המכר בשנת 2007.
ההסכם הראשון אשר נחתם, כאמור , בין הצדדים היה הסכם ההעסקה בשנת 2000.
במסגרת הסכם זה, אשר נערך בין אקסלנס צמיחה לבין התובע נקבעו תנאיי העסקתו של התובע, כמנכ"ל חברת הבת שתרכז את פעילות המט"ח, בכפוף לתנאים שנקבעו באותו הסכם.
הסכם זה היה בתוקף ל- 45 חודש ונקבע בו כי הוא יתחדש אוטומטית לאחר מכן.
על פי הסכם זה היה התובע אמור להיות שותף ברווחי אקסלנס מט"ח בשיעור 25% מהרווח התפעולי.
בשנת 2003 נחתם, כאמור, הסכם ההקצאה במסגרתו הוקצו לתובע 33% ממניות החברה.
התובע ציין בתצהירו כי באותה שנה זכה למספר הצעות עבודה בשוק ההון. אולם, לאור מחויבותו לגלובל וקבוצת אקסלנס פנה לבירם בבקשה להפוך לשותף בגלובל – בקשה לה הסכים בירם מיד.
הוסכם כי התובע יקבל 33% ממניות גלובל שיוחזקו על ידי אלפא בול תמורת התחייבות מצדו לכהן כמנכ"ל במשך שלוש שנים והסכמה לאי תחרות שלוש שנים לאחר עזיבתו (סעיף 48 לתצהיר התובע).
הסכם הקצאת המניות כלל סעיף בדבר התחייבותו של התובע לעבודה בחברה.
סעיף 5.1 להסכם ההקצאה קובע כי התחייבותו של התובע לעבוד בחברה תהיה בהתאם להסכם ההעסקה שנחתם בשנת 2000.
ההתחייבות לעבודה הייתה אכן לתקופה של שלוש שנים עד ליום 1.12.05.
ההסכם ערך הקשר ישיר בין תקופת עבודתו של התובע לבין החזקתו במניות גלובל.
לאור זאת, נקבע כי כל אחד מהצדדים רשאי להביא את ההתקשרות לסיום על ידי הודעה מראש לפחות 180 יום לפני סיום מועד ההתקשרות.
ההסכם קבע מנגנון של רכישת המניות ממועד סיום ההתקשרות כך שעם סיום עבודתו של התובע לא ימשיך להיות עוד בעל מניות בחברה.
המנגנון שנקבע לעניין המכירה הוא שווי גלובל בהתאם להון העצמי שלה בתוספת היתרות הבלתי מחולקות.
התובע המשיך לעבוד בחברה ולא נערך הסכם חדש בין הצדדים גם עם סיומו .
נראה כי הצדדים התייחסו להסכם זה כהסכם אשר ממשיך להיות בתוקף עד שהתובע הפסיק בפועל את עבודתו בגלובל.
כך עולה במפורש ממסמך סיום ההתקשרות מאפריל 2008, אשר נשלח על ידי התובע לאקסלנס צמיחה, כאשר המסמך נחתם על ידי ש ני הצדדים.
בתחילת המסמך נאמר:
"בהמשך למגעים קודמים ביננו, בהמשך לחוזה העסקה האישי שלי מיום 16.7.00, אני מתכבד לשוב ולנסות לגבש עמכם הבנות כדלקלן:
1. תקופת העסקתי בחברתכם הסתיימה, מועד ניתוק הקשרים חל ביום 31.3.08..."

מכאן עולה בבירור שגם התובע ראה בהסכם ההעסקה משנת 2000, כפי שאומץ בהסכם ההקצאה משנת 2003, כהסכם אשר תקף וחל על העסקתו ע ד לסיומה.
לכן, עם סיום ההעסקה על פי אותו הסכם – אמור לחול, בעקרון, גם מנגנון הערכת השווי של המניות.
כך גם נעשה בפועל תוך שתי התאמות: אחת - להון העצמי ואחת - ליתרות הבלתי מחולקות.
כפי שגם העידה גב' נועה דרייבלט סמנכ"לית הכספים של קבוצת אקסנלס (להלן: " דרייבלט") בחקירתה הנגדית בעניין המכפיל המתייחס ליתרות - באותו עמוד בפרוטוקול אליו היפנו התובעים בסיכומים (עמ' 326 לפרוטוקול) .

התוצאה מכל האמור לעיל היא שאין לקבל את טענתו של התובע לפיה לא התאפשר לו לנהל מו"מ בעניין המחיר , שכן כלל לא היה צורך לנהל מו"מ לגבי נוסחה ידועה ומוסכמת.
יתרה מזאת, התובע הכיר את כל הנתונים הכספיים והעסקיים של החברה ואת דוחותיה הכספיים אשר על חלקם חתם בהיותו דירקטור ומנכ"ל החברה.
התובע העיד "אני ידעתי את הנתונים, הנתונים הם חד משמעיים ברורים".
כמו כן, אישר כי הכיר את הדוחות הכספיים של החברה כאשר חתם על הסכם המכר. (עמ' 66 לפרוטוקול).
התובע שב ואישר בהמשך חקירתו כי היה חשוף לכל הנתונים הכספיים של החברה (עמ' 73 לפרוטוקול) .
התובע נשאל האם ידע גם מה צפי ההכנסות של ההרים ושל הפזים בשנים הבאות.
תשובתו לכך הייתה "כן, באופן כללי כן".
התובע נשאל איזה מידע נוסף היה צריך כדי להעריך בעצמו או יחד עם מומחה את שווי המניות שלו.
תשובתו לכך הייתה כי לא ידע בדיוק מה ההוצאות ומה המסים. אולם, בהכנסות הוא שלט. (עמ' 73 לפרוטוקול).

בהמשך התברר כי תשובתו, לפיה ידע מה צפי ההכנסות של ההרים רק באופן כללי - אינה מדויקת.
התובע הופנה לנספח 9 לתצהירו, מסמך המפרט את חישוב שווי רווחי ההרים שנערך על ידי דרייבלט.
התובע ציין כי מסמך זה צורף לתצהירה מיום 10.5.10 אשר הוגש על ידי הנתבעים במסגרת הליך שהתקיים בבית הדין לעבודה.
התובע נשאל, האם כאשר הוא ובירם ניהלו מו"מ באשר למכירת המניות, הכיר את החישוב.
התובע עיין במסמך וענה "אני לא ראיתי את הדבר הזה, אבל אני ידעתי מה יש... זה לא הוגש לי"
התובע נשאל פעם נוספת:
"ש. את הטבלה בחלק העליון שמפרטת את כל ההרים והפזים, כל אחד מה היתרה שלה והמרווח וכו' טבלה כזו אתה לא הכרת את הטבלה הזו?
ת. למיטב זכרוני, זו פעם ראשונה שראיתי את זה בצורה מסודרת כזו... זה כשהיא הגישה את התצהיר הזה לבית דין לעבודה. בגדול, אני כמובן הכרתי את הנתונים אבל לא בצורה כזו מסודרת בצורת טבלה" (עמ' 74 לפרוטוקול).

בהמשך החקירה בעניין זה הופנה התובע ל- נ/12, עמוד מתוך גילוי המסמכים אשר נמסר על ידי התובעים לנתבעים.
מסמך זה שונה במעט מנספח 9 – לא מצוינת בו טבלת הוצאות; שיעור המס; המכפיל וחלק גלובל, אשר היוו חלק מהחישוב לעניין התמורה עבור מניות התובע.
עם זאת, כל הנתונים הכספיים המפורטים בטבלה העיקרית מצויים גם בטבלה זו.
נאמר לתובע כי מדובר בנייר עבודה פנימי שהיה מועבר אליו כל רבעון כמנכ"ל בו תיאור מלא של כל המכשירים הפיננסים, החיים שלהם, היתרה, המרווח וכו'.
התובע טען "אני לא זוכר דבר כזה".
התובע אף טען כי הוא לא רואה מה ההבדלים בין שני המסמכים – הבדלים שהם ברורים ונראים לעין.
התובע התחמק מלהתייחס ישירות למסמך והעיד כי לא קיבל טבלאות כאלה. עם זאת, אישר "זה שידעתי כי אני יצרתי את המוצרים האלה" (עמ' 77 לפרוטוקול).
גם כאשר נשאל על ידי בית משפט האם עדותו היא כי את נ/12 לא ראה בזמן העבודה השוטפת, השיב "לא זכור לי שהגישו את זה בצורה כזו מסודרת". אולם, לדבריו, "את כל החלקים הכרתי" (עמ' 78 לפרוטוקול).
יש לציין כי דרייבלט ובירם העידו כי מדובר בניירות עבודה אשר הועברו לתובע באופן מסודר כל רבעון (דרייבלט עמ' 326 בפרוטוקול; בירם עמ' 205 לפרוטוקול).
עדות זו, יחד עם העובדה כי הטבלה ללא הנתונים הנוספים אשר נכללו ב-נ/9 הייתה בידו והוגשה לנתבעים במסגרת תצהיר גילוי מסמכים של התובעים – מביא ים למסקנה כי אין לתת אמון בעדותו של התובע ובטענתו כי ראה את הטבלה לראשונה משצורף נספח 9 לתצהירה של דרייבלט בבית הדין לעבודה.
התוצאה היא כי כל הנתונים הרלוונטיים היו בפני התובע כאשר התקשר בהסכם המכר.

אינני רואה גם מקום לטענתו של התובע בעניין ההצעה הנגדית שניתנה על ידו (עמ' 67 לפרוטוקול).
התובע נשאל האם נתן לבירם הצעה נגדית למחיר שננקב על ידו כתמורה עבור המניות.
בתשובה לכך היפנה התובע לתצהירו בו נאמר כי הציע הצעות נגד, כגון הבאת משקיע במקומו, אשר נפסלו על הסף.
בהקשר זה נשאל התובע על ידי בית משפט האם נקב בסכום כלפי בירם.
תשובתו לכך הייתה "לא, כי אם מישהו אומר לך – תשמע זה המחיר ואני יודע שזה לא המחיר, כן, הם לא שאלו אותי".
התובע נשאל על ידי בית משפט האם ההצעה הנגדית הייתה רק בדבר עצם מכירת המניות לצד ג'.
לכן, ענה התובע "כן, כי רצי תי, כי ידעתי מה המחיר".
התובע נשאל:
"ש. אבל לא נקבת במחיר
ת. לצד השלישי כן נקבתי... למישהו מבחוץ, היה לי קונה... מחיר בסביבות 20 מיליון ₪"
(עמ' 68- 67 לפרוטוקול).

מעדות זו עולה כי גרסתו של התובע היא שלא נקב במחיר של 20 מיליון ₪ כהצעה נגדית כלפי בירם.
התובע נשאל מדוע לא הזמין את אותו צד ג' להעיד .
תשובתו לכך הייתה "להעיד פה, מה הוא יעיד?
ש. להעיד פה שנתת לו הצעה למכור את החברה ב-20 מיליון ₪ באותו מועד?
ת. לא רלוונטי... על השווי אין ויכוח על השווי של החברה."

משנשאל מדוע לא הציג התכתבות עם אותו צד ג', איתו דובר לכאורה על מכירת המניות ב סכום של 20 מיליון ₪, היפנה התובע לחוות דעתו של פרופ' ברנע.

בהמשך החקירה התבקש התובע על ידי בית משפט להבהיר האם לגרסתו אמר או לא אמר לבירם כי יש לו הצעה מצד ג' בסכום של 20 מיליון ₪.
בשלב זה, טען התובע כי כן אמר לבירם שיש לו הצעה נגדית בסכום של 20 מיליון ₪, בעוד שקודם העיד, כאמור, כי נקב במחיר רק כלפי הצד השלישי.
התובע העיד כי בירם בא אליו ואמר לו "זה ההסכם" התובע אמר לו "זה לא מחיר רציונאלי" ובירם השיב , כפי שהעיד התובע קודם לכן "Take it or leave it".
לאחר מכן, פגש התובע כמה חברים שהם בתחום ושאל אותם "אם מעניין אותם".
לדבריו, "אמרו בעקרון כן... שאלו מה המחיר ואני אמרתי להם לדעתי זה השווי של החברה , כן, אמרו זה מעניין, אבל כמובן זה לא הבשיל כי הם, והלכתי לבירם ואמרתי לו - תשמע יש לי הצעות הרבה יותר גבוהות".
התובע נשאל פעם נוספת האם אמר לבירם כי יש לו הצעה בסדר גודל של 20 מיליון ₪.
התובע השיב "כן, הוא אמר לי שבשום פנים ואופן, כן שלא יתבצע... שהוא לא מוכן להתחלף בשותף או משהו במקומי..." (עמ' 71 - 72 לפרוטוקול).

הסתירה בגרסת התובע לעניין ציון סכום ההצעה בפני בירם יחד עם העובדה כי לתובע לא היה בסופו של דבר כל הסבר מדוע לא נאמר הדבר בתצהירו – משאירים בסימן שאלה של ממש את קיומו של אותו צד ג'; את קיומה של ההצעה ; את סכומה, והאם נאמר על ידי התובע לבירם מה הוא סכום ההצעה הנטען.

תמיהה משמעותית נוספת לגבי עדותו של התובע בעניין ההצעה שקיבל מצד ג' - עולה מתשובתו של התובע לשאלת בית משפט האם הייתה מניעה כלשהי למכור את המניות לצד ג'.
התובע השיב בחיוב לשאלה זו ואמר "בוודאי, כן, כי החברה היא בתוך אקסלנס ואתה לא יכול לקנות משהו שאתה בא מבחוץ לקנות את זה..."
לאור תשובה זו, נשאל התובע על ידי בית משפט:
"ש. אם אתה אומר שאי אפשר היה, אז למה בכלל פנית בהצעה לצד שלישי?
ת. כי רציתי לראות אם אני אקבל שווי יותר הוגן, אולי אני טועה, אבל לא טעיתי, כלומר האנשים היה להם עניין... גלובל מרקטס הייתה מותג ידוע בשוק.
ש. אז הייתה או לא הייתה מניעה למכור את זה לצד שלישי?
ת. אף אחד לא ילך לקנות שליש בחברה שבה יש שני שותפים דומיננטיים.
ש. ... לפני כן אמרת שאותו אדם שפנית אליו, כבר אמר שיש על מה לדבר, אז היה או לא היה?
ת. הוא התכוון על המחיר, הוא לא התכוון שזה יבשיל לכל זה" (עמ' 70-71 לפרוטוקול).

נראה כי לגרסתו של התובע בעניין קיומה של הצעה נגדית במחיר של 20 מיליון ₪, אשר עלתה לראשונה במהלך החקירה הנגדית – אין לתת משקל של ממש.
מסקנה זו תומכת אף היא בעדותו של בירם לפיה לא הייתה למעשה מחלוקת בעניין המחיר ודרך חישוב התמורה.

התוצאה מכל האמור לעיל היא כי התובע שהוא מומחה בשוק ההון; בעל ניסיון מקצועי רב וארוך שנים; אשר כיהן כדירקטור ומנכ"ל בחברה והיה ער ומודע לכל נתוניה הכספיים ואף לטענות אשר הועלו על ידו במסגרת כתב התביעה והתצהיר (טענות הבלעדיות והגזל – אותן דחיתי לעיל) – הסכים וחתם ללא כל אילוץ , לחץ או חוסר ברירה למכירת מניותיו בהתאם לתנאים ולסכום שנקבעו בהסכם המכר .
סופיות הסכום והסכמתו של התובע קיבלה ביטוי מפורש בסעיף 4.3 להסכם המכר בו נקבע כי "התמורה האמורה על פי הסכם זה משקפת את הסכמת הצדדים למכירת כל מניות אלפא ביום 30.9.06 ומהווה סכום סופי ומוחלט ולא ניתנת לשינוי בהתאם להתאמות על פי האמור בסעיף 4.4 להלן".
די היה בכל האמור לעיל, כדי לדחות את תביעתו של התובע לתשלום סכום נוסף מעבר לסכום שנקבע בהסכם המכר.
עם זאת, אתייחס להלן גם לטענות התובע בעניין חישוב סכום התמורה.

- סכום התמורה
בכתב התביעה טען, כאמור, התובע כי מכר את מניותיו בערך שהיה רחוק מלשקף את ערכה של החברה, לאחר "חליבת גלובל וגזלת הפעילות העסקית שלה".
כמו כן, נטען על ידי התובע כי הוטעה במכוון על ידי אי גילוי נאות על ידי הנתבעים, בעיקר בכך שלא נאמר לו כי קיימת נוסחה לחישוב המחיר בהפעלת האופציה בעסקת הפניקס, תוך קביעה של מכפיל 12 של הרווח של קבוצת אקסלנס.
התובע טען כי אילו היו נתונים אלה בידו היה מצליח לקבל מחיר כפול מהמחיר בו מכר את מניותיו, וזאת בנוסף לסכומים שהיה אמור להנות מהם כבעל מניות אלמלא מעשיי הגזלה.
לדברי התובע, בחישוב מחיר המניות הראוי לטענתו, בסכום של 20 מיליון ₪, מחיר כפול מהמחיר בו מכר את מניותיו – לא אימץ מכפיל 12 אלא הסתפק במכפיל קטן בהרבה.

בשלב הגשת הראיות צורפה על ידי התובעים חוות דעתו של פרופ' אמיר ברנע (להלן: "פרופ' ברנע").
חוות הדעת ניתנה לגבי שוויה ההוגן של גלובל ליום 30.9.06, מועד הדוחות הכספיים אשר עמדו בפניי הצדדים בעת הליך מכירת אחזקות אלפא בול לאקסלנס צמיחה.
בחוות הדעת נאמר כי הערכת השווי כוללת הערכת נכסים של החברה אשר, לגרסת התובעים, הוסטו מהחברה באופן שאינו לגיטימי לחברות אחרות.
עוד הובהר, כי אין למעשה ויכוח לגבי המתודולוגיה הראויה להערכת שווי של חברה, שעיסוקה הוא תיווך פיננסי.
מקובל ששווי החברה הוא סכום שני המרכיבים הבאים: הון עצמי בהתאמות מסוימות לתאריך הערכת השווי ורווח נקי יציג כשהוא מוכפל במכפיל רווח ראוי.
אין גם ויכוח בין הצדדים לגבי מרכיב ההון העצמי המחושב על פי ערכו בדוחות הכספיים של החברה, ערב מועד המכירה.
השאלה שבמחלוקת היא חישוב מרכיבי הרווח היציג וקביעת מכפיל רווח ראוי.
פרופ' ברנע ציין את הנתונים אותם קיבל מאת התובעים.
מצג מהותי להערכת השווי אותו קיבל פרופ' ברנע מאת התובעים הוא, כי רווחיות החברה בשנת 2006 הושפעה מהסטת פעילויות על ידי הנתב עים.
לאור זאת, הוצבו בחישוב ההון העצמי רווחים שוטפים שהוסטו, לטענת התובעים, מהחברה בשנת 2006.
כמו כן, נלקחו על יד י פרופ' ברנע בחשבון נתוני החברה לשנת 2005 כ נתונים יציגים.
עוד התייחס פרופ' ברנע למכפיל הרווח 4 בו השתמשה דרייבלט בחישוביה.
מכפיל זה אינו עקבי עם מעמד החברה בתחום עיסוקה ועם מכפילי הרווח שנקבעו בעסקת אקסלנס.
מכפיל הרווח היציג הראוי שנקבע בחוות הדעת הוא 7.
בסיכום חוות הדעת נאמר כי הערכת השווי מתבססת על מתודולוגיה בה הוערכה אקסלנס, תוך שימוש בפרמטרים נמוכים מהותית.
כמו כן, המתודולוגיה זהה לזו הכלולה בהערכת השווי של דרייבלט, תוך תיקון פרמטרים מסוימים.
השווי שנקבע לחברה הוא 58.1 מיליון ₪.
שווי זה מצוי בטווח האמצעי בין ההערכה הנמוכה של דרייבלט בסכום של 33.7 מיליון ₪ לבין השווי שהיה מתקבל לו היו מיישמים את הפרמטרים שנקבעו בעסקת אקסלנס שהוא כ-90 מיליון ₪.

פרופ' ברנע הינו מומחה מקצועי בעל שם ומוערך ביותר. לכך, מסכימים גם הנתבעים.
עם זאת, כפי שציינו הנתבעים בסיכומים, התבסס פרופ' ברנע על מידע ונתונים שנמסרו לו על ידי התובעים.
פרופ' ברנע ציין במפורש בחוות הדעת כי היא כלכלית בלבד ואינה עוסקת בהיבטים המשפטיים הקשורים לכתב התביעה, או למעמדו המשפטי של הסכם המכר.
מאחר ודחיתי את טענותיהם של התובעים בדבר גזל והסטת פעילות, הרי שאין מקום "להחזיר" פעילות נטענת זו לחישוב ההון העצמי, כפי שנעשה בחוות הדעת.

נותר אם כן להתייחס לעניין המכפיל הראוי.
בהסכם מכירת המניות נקבע מכפיל 4.
בחוות הדעת הבהיר פרופ' ברנע כי לחברה מעמד ומומחיות בתחומי פעילותה המצדיקים מכפיל רווח גבוה.
ההמחשה הברורה ביותר לאותו מעמד ומומחיות הוא מכפיל הרווח הגבוה (12) שנקבע בעסקת אקסלנס לשווי הקבוצה, כאשר לחברה משקל מהותי ברווחי הקבוצה.
בהקשר זה יש לציין כי בחוות הדעת נעשתה הפנייה לסעיף 1.3 להסכם אקסלנס בו מוזכרת החברה כמהותית.
עם זאת, סעיף 2.2 להסכם מבהיר כי חברות בנות מהותיות נבחנות על פי שיעור האחזקה של אקסלנס השקעות, שיעור שאינו עולה על 10%.
אין לכן כל מקום להסיק על מהותיות החברה ביחס לקבוצה בהקשר לפעילותה, הכנסותיה או רווחיה.
לגופו של עניין, נקבע על ידי פרופ' ברנע כי מכפיל רווח תפעולי נקי של 7 משקף נכון את נתוני השוק ואת הענף למועד המכירה.

מדובר, למעשה, בדיון שהוא תיאורטי לחלוטין.
לאור כל הקביעות לעיל, לפיהן מדובר בהסכם מכר מניות שנערך על ידי התובע בהמשך לבקשתו למכור את מניותיו לאור שינוי הבעלות בחברה; בידיעה ברורה ומלאה לגבי כל הנתונים הכספיים של החברה, לגביה נקבע כי לא קיימת כלפיה התחייבות לבלעדיות או ייחוד העיסוק; כי ההתקשרות נעשתה ללא לחץ או חוסר ברירה , בניגוד ל מכלול טענות התובע בעניין זה , תוך ניסיון לקשור מצב נטען זה עם אירוע לבבי ואי גילוי לעניין עסקת הפניקס – טענות שאף הן נדחו – הרי שאין מקום לבחון את ה תמורה שנקבעה בהסכם המכירה על פי חוות דעת כלכלית בדבר שוויה ההוגן של החברה.
בחינה זו נעשית על ידי בית משפט כאשר מדובר ברכישת מניות כפויה של מניות מיעוט על ידי בעלי מניות הרוב.
כך נבחן שווי הוגן במקרה של הצעת רכש כפויה – בין במסגרת סעד הערכה לפי סעיף 338 לחוק החברות ובין בתביעה הכוללת עילות מן הדין הכללי המתייחסות למחיר שנקבע בהצעת הרכש כפויה.
ראה לעניין זה רע"א 779/03 קיטאל אחזקות ופיתוח בינלאומי בע"מ נ' ממן ואח' (להלן: " פסק-דין קיטאל"); ת"צ 36881-09-14 אורן שביט נ' מלון ריג'נסי ירושלים בע"מ ואח'.
קביעת השווי ה הוגן של חברה נדרשת גם בעסקת מיזוג (ע"א 3136/14 יעל כבירי שמי ע ואח' נ' אי.די.בי חברה לפיתוח בע"מ , תוך הפנייה לע"א 2718/09 גדיש קרנות תגמולים בע"מ נ' אלסינט ו-ת"צ (ת"א) 26809-01-11 כהנא נ' מכתשים אגן תעשיות בע"מ).
לעניין עסקת מיזוג שמשמעותה "רכישה החוצה" של בעלי מניות מיעוט בתמורה למזומן - ראה
פסק-דין קיטאל בסעיף 61 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר.

במקרה שלפניי לא מדובר ברכישה כפויה של מניות מיעוט על ידי בעלי השליטה.
בסיכומים נטען על ידי התובעים כי הצטברות התנהגויות ומעשיי הנתבעים עולה כדי קיפוח בעל מניות.
אינני רואה כל מקום לטענה זו.
בהקשר זה היפנו התובעים לת"א 22395-07-12 אודי ברקי נ' אלי מאנע ואח' (להלן: "פסק-דין ברקי ").
במסגרת הפנייה זו בעניין טענת הקיפוח ציינו התובעים הפנייה אשר נעשתה בפסק דין ברקי לספרה של צ. כהן בעלי מניות בחברה זכויות תביעה ותרופות (2008) כרך ב' עמ' 197:
"כאשר המכירה נכפית על בעל מניות המיעוט עקב קיפוח על ידי בעלי מניות השליטה, אין להתייחס לכך כאל מכירה מרצון ואין להביא בחשבון את היותן מניות מיעוט".
הפנייה זו לפסק-דין ברקי ולדברי צ. כהן אינה רלוונטית כלל למקרה שלפניי.
בפסק-דין ברקי נדונה תביעה בעילה של קיפוח בעל מניות מיעוט וטענה להפרת חובות נאמנות וזהירות של בעלי מניות.
התובע היה בעלים של שליש ממניות של חברה פרטית המפתחת ומשווקת מוצרי פלסטיק.
החברה הוקמה יחד עם אחיו, הנתבע 2, ושניהם נרשמו כמנהלים ובעלי החברה באופן שווה והועסקו על ידה.
לאחר מכן, הצטרף בעל מניות נוסף, הנתבע 1, אשר מונה כמנהל החברה.
התובע טען, בין היתר, כי התקבלו החלטות בחברה אשר הובילו אותה לגרעון וכי הנתבעים דחקו אותו מהחברה והודיעו לו באופן חד צדדי על הפסקת עבודתו בחברה.
כמו כן, דרשו ממנו להחזיר רכב ופעלו לניתוק התובע מתשתיות טלפון ואינטרנט.
התובע טען כי מעשיי הנתבעים מהווים הפרות שונות של חובות המוטלות עליהם ועולים כדי קיפוח זכויותיו.
התובע עתר לסעדים שתכליתם רכישת מניותיו בסכום של 460,000 ש"ח או בסכום בו תוערך החברה על ידי מומחה מטעם בית משפט.
השאלה שנדונה בפסק דין היא האם זכויותיו של התובע כבעל מניות מיעוט קופחו באחת מהדרכים הבאות: הפסקת העבודה; אי חידוש תשלום שכר דירקטורים של התובע, אי מסירת מידע ומידורו מתהליכי קבלת החלטות בחברה.
נקבע בפסק הדין כי יש לראות בחברה כמעין שותפות.
מדובר בחברה קטנה ביותר אשר במשך שנים רבות הועסקו בה התובע והנתבעים ופעילותה הושתתה בעבר על יחסי אמון.
עוד נקבע כי הצטברות פעולות שונות של הנתבעים בעניין היוזמה להפסקת העיסוק; אי חידוש תשלום שכר דירקטורים של התובע; מידור ממידע ומתהליכי קבלת החלטות בחברה בניגוד לציפיותיו של התובע כבעל מניות להיות שותף לניהול – מקימה לתובע עילת קיפוח.
כמו כן, נקבע בפסק הדין כי הוראה לנתבעים לרכוש את מניות התובע היא בגדר הסעד המתאים לשם הסרת הקיפוח בהתאם להוראות סעיף 191 לחוק החברות.
זאת במיוחד לאור העובדה כי בין התובע ובין הנתבעים לא שורר עוד אמון והם אינם מסוגלים לשתף פעולה והגיעו למבוי סתום בניהול החברה.
(לעניין סעד של רכישה כפויה כאשר קיים מבוי סתום ראה לעניין זה ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת (להלן: " פסק-דין אדלר")).

במסגרת הדיון בסעד של רכישה כפויה בפסק-דין ברקי, נקבע כי מחיר המניות ברכישה כפויה צריך להיגזר משווי החברה ולא מהתמורה שהייתה מתקבלת בעסקה בין מוכר מרצון לקונה מרצון, כאשר בעסקה מעין זו היה הערך מושפע מהעובדה שהתובע הוא מיעוט בחברה .
בהקשר זה נעשתה הפנייה לדברים של צ. כהן אשר צוטטו לעיל.
(התייחסות לשאלה האם יש לבצע ניכיון בגין רכישה כפויה של מניות מיעוט ראה פסק-דין קיטאל סעיף 84 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר).

הערכת שווי החברה לשם ביצועה של רכישה כפויה במסגרת סעד בגין קיפוח או במקרה של מבוי סתום - תעשה בדרך כלל על ידי מעריך שווי אובייקטיבי אשר ימונה על ידי בית משפט (סעיף 85
לפסק-דין אדלר).
הערכת השווי עצמה תבוצע על פי הקביעות אשר נקבעו בפסק-דין קיטאל.
יש לציין, כי ההיפרדות יכולה להתבצע גם בדרך של התמחרות בין הצדדים המבטיחה כי רכישת המניות תעשה בשווי הוגן כלפי שני הצדדים ללא תלות במעריך שווי חיצוני.

להלכות אלה בדבר רכישה כפויה של מניות בסיטואציה של קיפוח או מבוי סתום - אין כל תחולה או רלוונטיות למקרה שלפניי, לאור מכלול הקביעות אשר פורטו לעיל.
זאת, אף מבלי להידרש כלל לשאלה בדבר האפשרות של מי שמכר את מניותיו מספר שנים לפני הגשת תביעה – לטעון במסגרתה טענות של קיפוח המתייחסות לעובדות ואירועים שהיו ידועים ל תובע בזמן אמת לפני מכירת המניות .
לסקירה בעניין מועד הבעלות במניות לשם הגשת עילת קיפוח ראה ע' שפינדל ו-י' זכות מאבק בעלי מניות עילת הקיפוח בחברה פרטית וציבורית פרק 3.3 (יש לציין, כי פסקי הדין והספרות אליהם מפנים המחברים אינם מתייחסים לאפשרות של הגשת תביעת קיפוח על ידי תובע שאינו בעל מניות במועד הגשת התביעה).
התוצאה היא כי אין מקום לפסוק לתובעים פיצוי כלשהו בדרך של שינוי התמורה שנקבעה בהסכם המכר .

דין התביעה הראשונה – להידחות.

4. דיון והחלטה בתביעה הקטנה
א. פירוט טענות הצדדים
בכתב התביעה היפנה התובע להוראת סעיף 4.4 להסכם מכר המניות, בו הוסכם בין התובעת לנתבעות כי סכום של 7 מיליון ש"ח יופרש על ידי הצדדים לכיסוי התחייבויות החברה וכי ביום 31.12.10 תערך התחשבנות בנוגע להתחייבויות אלה.

סעיף 4.4 רישא קובע כלהלן:
"ביום 31.12.2010 ("המועד הקובע") יערכו הצדדים התחשבנות ביניהם לגבי התחייבויות הקשורות לפעילות החברה עד ליום 30.9.2006 ואשר לא הייתה לצדדים אפשרות לאמוד אותן במועד החתימה על הסכם זה מאחר שטרם התבררו או נודעו לחברה (להלן: "ההתחייבויות").
הוראות שיפוי הדדיות נקבעו בסעיפים 4.4.1 ו- 4.4.2.
סעיפים אלה מתייחסים להוצאות שיגרמו לחברה כתוצאה "מפסק דין חלוט, נזקים, תביעות, דרישות רשויות המס ו/או כל הוצאה אחרת שהוציאה החברה או שעליה להוציא בקשר עם ההתחייבויות...".
היה וההוצאות יעלו על סכום מצטבר של 7 מיליון ₪ תשפה אלפא בול את אקסלנס ובמידה ואלה לא יעלו על סכום של 7 מיליון ₪ תשפה אקסלנס את אלפא בול. כל זאת , בפער שבין סכום ההפרשה - לבין סכום ההוצאות שנגרמו בהתאם לחלקה היחסי של אלפא בול בהון המניות של החברה עובר להסכם מכר .
בכתב התביעה נאמר על ידי התובע כי כתוצאה מהוראת סעיף 4.4 ה וקפאו 33% מסכום זה, כלומר, 2.31 מיליון ₪ מתוך התמורה לה הייתה זכאית אלפא בול במסגרת הסכם המכר לתקופה של 4 שנים .
סכום זה נושא ריבית שנתית בשיעור של 4% והפרשי הצמדה.
הסכום הנכון ליום 31.12.10 עמד על סך 3.06 מיליון ₪.
סכום זה לא הושב לאלפא בול ולא הובאו בפניה ראיות לגבי קיזוז כלשהו שיש לבצע מסכום החוב .
מספר ימים לפני תאריך ההתחשבנות, ביום 29.12.10, שלחו הנתבעות מכתב לתובעת שאיננו עונה על דרישות סעיף 4.4 להסכם המכר (נספח 7 לתצהירו של התובע) .
ביום 19.1.11 שלחה אלפא בול מכתב תשובה וביקשה פרטים לגבי קיזוזים, לכאורה, אותם ביקשו הנתבעות לבצע ונענתה בתשובה מתחמקת.

בבקשת הרשות להגן שהפכה לכתב הגנה - טענו הנתבעות כי בהתאם למנגנון ההתחשבנות לא עליהן לשלם לאלפא בול אלא שעליה לשפות את הנתבעות במיליוני שקלים.
נטען, כי התובעת קיבלה את התמורה על פי ההסכם – שתי אגרות חוב בשווי של כ- 2.06 מיליון דולר ארה"ב.
נקבע כי תמורה זו היא סופית ומוחלטת ואינה ניתנת לשינוי.
לחברה היו התחייבויות שונות הקשורות לפעילותה כגון תביעות, דרישות של רשויות המס והוצאות שונות שהיה בהן כדי להטיל עליה הוצאות כספיות משמעותיות בשנים הקרובות שלאחר חתימת ההסכם .
במועד חתימת ההסכם לא ניתן היה לאמוד התחייבויות אלה, מאחר שטרם התבררו או טרם נודעו לחברה.
לכן, הוסכם על ביצוע התחשבנות ביום 31.12.10.
הנתבעות ערכו התחשבנות ושלחו מכתב לאלפא בול ב ו פרטו את ההוצאות שהוצאו ואת התחייבות החברה הנובעות מתביעות, שהוגשו, בין השאר, נגד החברה על ידי אלפא בול והרפז.
בכתב ההגנה פורטו הוצאות החברה בקשר עם תביעות משפטיות והליכים אחרים; הוצאות בקשר עם דרישות רשויות המס והוצאות שנגרמו בקשר עם תביעות אלפא בול והתובע.
כמו כן, נטען כי קמה לנתבעות זכות קיזוז בסכום של מיליון ₪ אותו קיבל התובע במסגרת הסכם סיום ההתקשרות.
סכום זה שולם תוך הבנה כי התובע לא יגרור את הנתבעות להליך מופרך כגון התביעות המתבררות במסגרת ההליך הנוכחי.

ב. מכתב פירוט ההתחשבנות של הנתבעות מיום 29.12.10
על מנת להתייחס לטענות הצדדים באשר לפירוש הוראות מנגנון ההתחשבנות בהסכם מכר המניות, יש לפרט את האמור במכתב הנתבעות המהווה למעשה את הבסיס למחלוקת.
במכתב, אשר נשלח לאלפא בול על ידי החברה ואקסלנס נשואה, צוין כי מצורף אליו תחשיב המפרט את ההתחשבנות בהתאם להוראות סעיף 4.4 להסכם מכר המניות .
צוין במכתב כי התחשיב איננו מביא בחשבון את התביעה הגדולה וההוצאות בגינה ואת התביעה שהוגשה בבית הדין לעבודה וההוצאות בגינה .

בתחשיב אשר צורף כנספח א' למכתב – צוינו הוצאות משפטיות , תשלום עבור פשרה בוגייבסקי; פשרה אבי בן דב ופשרה מנחם בן דב; הסכם שומות מע"מ; קנס ביטוח לאומי; שומת מס הכנסה 2005; שומת מס הכנסה 2006.

כמו כן, פורטו הסכמי הפשרה עם ה"ה בן דב: נאמר כי במסגרת ההסכם עם מנחם בן דב רכשה ממנו אקסלנס את אגרות החוב שמכרה לו, לאחר ששלח מכתב באמצעות בא כוחו בו טען טענות שונות לגבי הייעוץ שקיבל בגינו נגרמו לו הפסדים. הוסכם, כי אקסלנס תרכוש את הניירות המוחזקים על ידו במחיר גבוה משווי השוק ובכך תסתיים הפרשה. החישוב ציין את ההפסד ביום התשלום – 08.10.06.
הסדר דומה נערך עם אבי בן דב. גם חישוב זה ציין את ההפסד ביום התשלום – 22.7.07.

בטבלה נוספת הנושאת את הכותרת "ריכוז משפטיות" – מופיעות הוצאות משפטיות בגין בוגייבסקי; סכום הפשרה עם בוגייבסקי, והוצאות משפטיות בגין תביעת עמירם דויטש; תביעת שמאל רוזנבויים ותביעת שי עברון.

במכתב תשובה מיום 18.1.11 נאמר על ידי התובע כי עד שלא יתקבל כל המידע הרלוונטי אלפא בול והתובע חולקים על כל האמור במכתב ובתחשיב.
ביום 3.2.11 שלחו הנתבעות מכתב תשובה בו נאמר, באופן כללי , כי בשלב זה נבחנות בקשותיו של התובע לקבל מידע וכי תשובה מפורטת ת ינתן בשלב מאוחר יותר.

ג. פרשנות התובע לסעיף 4.4 להסכם מכר המניות
לדברי התובע, התנהל מו"מ עם בירם בעניין ההתחשבנות במהלכו הוחלפו מספר טיוטות.
בתחילת המו"מ דרש בירם כי ההסכם יכלול סעיף העוסק בהתחשבנות עתידית, אשר מטרתה לכסות חבויות שנוצרו בגין פעילות החברה לפני המו"מ על מכירת המניות, עד ליום 30.9.06.
התובע הדגיש כי מדובר בחבויות שלא היו צפויות במועד חתימת ההסכם.
התובע העיד בתצהירו כי הסכים בעקרון להכללת מנגנון התחשבנות מעין זה, משום שהבין שהרציונל העומד מאחוריו נובע מאופי הפעילות של החברה, חברה העוסקת בשיווק מוצרים פיננסיים.
כאשר אלפא בול מכרה את מניותיה החזיקו לקוחות רבים במוצרים פיננסים .
מניסיונו של התובע, כמו גם מניסיונו של בירם, העלו לקוחות מידי פעם טענות חודשים רבים אחרי המועד בו רכשו את המוצר הפיננסי.

התובע חזר וטען בתצהיר כי האמור בסעיף 4.4 באשר להתחייבויות "אשר לא הייתה לצדדים אפשרות לאמוד אותן במועד החתימה על הסכם מזה, מאחר שטרם התבררו או נודעו לחברה" - מתייחס להתחייבויות בלתי צפויות שיתגלו בעתיד.
עוד נטען על ידי התובע, כי הוסכם שסוג ההתחייבויות הבלתי צפויות שיכללו במנגנון ההתחשבנות הן תביעות משפטיות ו דרישות מס.
עוד הוסכם, כי תביעת צד ג' תיכלל במנגנון ההתחשבנות רק על סמך פסק דין חלוט; כי תינתן הודעה לאלפא בול לא יאוחר מאשר שבעה ימים לאחר הגשת התביעה וכי תינתן לה אפשרות להשתתף בהגנה ולקבל עדכונים שוטפים.
לדברי התובע, ביקש בירם בתחילת המו"מ לכלול באופן מפורש בסעיף התחשבנות שלוש דרישות ספציפיות כלפי גלובל או אקסלנס, אשר היו ידועות באותה עת: תביעת בוגיינסקי; דרישת מנחם בן דב ודרישת עו"ד גרינהויז-לנדוי.
התובע סירב לכך הן מהטעם העקרוני – שכן דרישות אלה לא עמדו ברציונל של התחשבנות בקשר להתחשבנויות בלתי צפויות שיתגלו בעתיד, והן מהטעם - כי היו לתובע הסתייגויות עקרוניות לגבי האחריות והמעורבות של החברה בנושאים אליהם התייחסו הדרישות.
התובע טען כי בסופו של המו"מ הוסכם באופן מפורש שדרישות אלה לא יכללו בהתחשבנות.
התובע היפנה לתיקונים שונים שנעשו בטיוטות הסכם המכר , מהן יש ללמוד, לטענתו, כי דרישות אלה הוצאו באופן מפורש מכלל פי סקת ההתחשבנות.
בהקשר זה התייחס התובע לטיוטה 3 להסכם המכר – בה נמחק פעמיים המשפט שכלל את שלוש הדרישות במנגנון ההתחשבנות , המפנה לתביעות ודרישות אשר מפו רטות בסעיף 2.4 להסכם.
פרשנותו של התובע היא כי סעיף 2.4 להסכם המכר נותר כסעיף מבהיר המציג את קיומן של שלוש הדרישות כתביעות משפטיות והליכים שהיו קיימים וידועים בעת החתימה . לכן , לא היה להם מקום במנגנון ההתחשבנות.
מאחר ודרישות אלה הוצאו ממנגנון ההתחשבנות לפי דרישתו של התובע – הוסכם גם כי מי שיישא בהוצאות המשפטיות בגין דרישות אלה תהיה החברה או אקסלנס.
דבר זה בא, לדבריו, לידי ביטוי ברור בנוסח הסופי של ההסכם.

התובע הוסיף וטען כי ההתחשבנות נערכה ללא פרטים ומבלי שנמסרו לו המסמכים הרלוונטיים.
לכן ביקש, כאמור, אסמכתאות מהן ניתן יהיה לבדוק אם טענת הנתבעות לגבי סכומי ההוצאות היא טענת אמת.

התובע הבהיר מדוע לא הייתה הדרישה של בירם לכלול את תביעת בוגיי בסקי במנגנון ההתקשרות - מקובלת עליו.
הסירוב לכלול דרישה זו נבע ראשית משום שתביעת בוגיי בסקי הייתה ידועה בעת החתימה על הסכם מכירת המניות, שכן התביעה הוגשה כבר בבית המשפט המחוזי בשנת 2004 וסכום התביעה היה ברור.
כמו כן, לא התובע ולא אלפא בול היו נתבעים בתביעה.
התובע הסביר מדוע לא הסכים לקחת אחריות לתביעת בוגיי בסקי וטען כי העסקה נעשתה ללא ידיעתו וללא אישורו.
בעניין זה פירט התובע באריכות את השתלשלות העניינים.
התובע טען כי בירם קיבל את התנגדותו הנמרצת ולכן הוחלט, כאמור כי ההתחשבנות לא תכלול את תביעת בוגייבסקי.

התובע ציין כי במכתב שנשלח אליו ביום11.5.10 מהמחלקה המשפטית של אקסלנס, נאמר כי מסתמנת פשרה בתיק בסכום של כ-2 מיליון ₪ .
מסכום זה תידרש אקסלנס לשלם ככל הנראה בין 850,000 ₪ למיליון ₪ והיתרה תשולם על ידי חברת הביטוח.
מאחר והמכתב נגע לתביעת בוגייבסקי אשר הוחרגה במפורש ממנגנון ההתחשבנות ו במכתב אף נאמר כי התשלום יבוצע על ידי אקסלנס ולא על ידי החברה - לא מצא התובע את המכתב רלוונטי ולכן לא התייחס אליו.

התובע הבהיר כי אינו מתייחס לתביעת גריינהויז-לנדוי, שכן אלפא בול לא חויבה בגינה.
התובע הבהיר גם את הסתייגותו מהתשלום עבור פשרת מנחם בן דב ואבי בן דב והדגיש כי בירם הגיע להסכמה בדבר הפשרה ללא הסכמתו וללא ידיעתו .

עוד טען התובע כי ההסכם לפיו תרכוש גלובל ממנחם בן דב את אגרות החוב והרכישה עצמה במסגרת הסכם הפשרה - בוצעו שלושה חודשים לפני שנחתם הסכם המכר. לכן, עלות רכישת אגרות החוב הייתה ידועה במועד החתימה ולא היה מקום להכניסה למנגנון ההתחשבנות.
לגופו של עניין, לא הפסידה החברה מהעסקה אלא הרוויחה.

באשר לפשרת אבי בן דב – לא ניתן לחייב את אלפא בול במנגנון ההתחשבנות גם אם לא הוחרג ה דרישה זו במפורש, שכן לא מדובר בתביעה משפטית ולא מתמלאות ההוראות אשר נקבעו בהסכם ביחס לדרישה הנובעת מתביעות צד שלישי.
גם בעניין זה טען התובע כי לא נגרם נזק לחברה.

באשר לתשלום עבור הוצאות משפטיות – אין להכיר בהן כחלק ממנגנון ההתחשבנות ולחלופין לא בסכומים אותן ביקשו הנתבעות לקזז.
מנגנון ההתחשבנות לא כלל הוצאות שגרתיות אגב פעילות רגילה של החברה כגון: הוצאות משפטיות שוטפות .

באשר להוצאות המשפטיות הקשורות בתביעות עברון, דויטש ורוזנבויים (להלן: "התביעות הייצוגיות") - טען התובע כי אין לחייב את אלפא בול בהוצאות אלה מטעמים שונים.
בין היתר, לא הוצגו אסמכתאות לביצוע התשלומים; מנגנון ההתחשבנויות לא נגע לתביעות בעלמא אלא להליכים שמוצו והגיעו לפסק דין חלוט או לכל הפחות לפסק דין; התובע היה אמור לקבל אפשרות להשתתף בניהול ההגנה ועדכונים שוטפים והדבר לא נעשה.

באשר להוצאות המשפטיות הקשורות בתביעת בוגייבסקי – בנוסף לטענה בדבר ההחרגה אשר פורטה לעיל , טען התובע כי הטלת מלוא סכום ההוצאות על גלובל נעשתה בחוסר תום לב ובאופן מלאכותי, שכן גלובל הייתה רק אחת מששת הנתבעים בתביעה מקבוצת אקסלנס.

באשר לתשלום לרשויות המס – אישר התובע כי מנגנון ההתחשבנות כלל אפשרות לכלול תשלום עבור מסים.
אולם, כדי שענייני המסים יכללו במנגנון ההתחשבנות " הם היו צריכים להיות בלתי ניתנים לאומדן, משום שלא הייתה לצדדים אפשרות לאמוד אותם, מאחר שטרם התבררו או נודעו לחברה".
שומות המס אינן בגדר "בלתי צפויים" כמתבקש ממנגנון ההתחשבנות.
התובע טען בתצהיר כי דרישות רשויות המס הן עניין צפוי והיו סוגיות שנדונו עוד בתקופה בה היה התובע בעל מניות בגלובל.
עמדת מס הכנסה באשר לטענת אקסלנס כי יש לשום את ניירות הערך המוחזקים על ידה על בסיס שווי שוק ולא על בסיס מימוש – הייתה ידועה וגלויה כל העת ולכן אין בהסכם השומות עם מס הכנסה כל הפתעה.
לדברי התובע "הגשת השומה מלכתחילה על בסיס שווי שוק, הייתה מבחינת "שיטת מצליח" - כולם ידעו כי ספק רב אם תתקבל".
עוד טען התובע כי הנתבעות לא חישבו ריבית והצמדה כפי שנקבע בהסכם מכירת המניות.

ד. פרשנות הנתבעות להוראות סעיף 4.4 להסכם מכר המניות
בתצהירו של בירם נאמר כי בהתאם להסכם המכר רכשה אקסלנס צמיחה את מניות אלפא בול בתמורה לניירות ערך בסכום של כ- 2.06 מיליון דולר של ארה"ב.
במהלך המו"מ בינו לבין התובע, לאור העובדה כי ההון העצמי של החברה מושקע בנכסים שקשה לממשם ובמטרה למנוע מחלוקת בעניין שווי נכסי החברה, הוסכם על חלוקת הנכסים בעין על פי יחס האחזקה בין בעלי המניות בחברה (אלפא בול ואקסלנס צמיחה).
מתוך הבנה כי קיימים חובות, הוצאות והתחייבות של החברה בגין הפעילות בתקופה שקדמה ליום 30.9.06, אשר לא הייתה לצדדים אפשרות לאמוד אותן - מאחר שטרם התבררו או נודעו לחברה - ומטבע הדברים לא קיבלו ביטוי בדוחות הכספיים של החברה ליום 30.9.06 – הוסכם בינו לבין התובע כי ההסכם יכלול מנגנון התחשבנות עתידית.

בירם חזר ופירט את הוראות סעיף 4.4 להסכם המכר והסביר כי ההיגיון מאחורי הסעיף ברור:
אלפא בול מוכרת את מניותיה לאקסלנס צמיחה ומקבלת סכום שהוסכם ויוצאת מן החברה.
הדוחות הכספיים של החברה ליום 30.9.06 – מהווים את הבסיס לחישוב התמורה ומועד זה מהווה את נקודת הייחוס לביצוע ההתחשבנות.

מצב דברים זה מעמיד את אקסלנס צמיחה בחוסר וודאות בקשר לשני סוגי עניינים:
דרישות ותביעות בלתי ידועות אשר יוגשו נגד החברה בעתיד, בגין תקופת הפעילות של החברה עד ליום 30.9.06.
דרישות ותביעות ידועות אשר החברה מודעת לקיומן ביום 30.9.06 אך הן טרם התבררו והחברה אינה יודעת כמה תידרש לשלם בגינן, אם בכלל.

ביום 30.9.06 היה ידוע לצדדים על קיומה של תביעת בוגייבסקי; דרישת מנחם בין דב והדרישה לשלם תשלומי מס משמעותיים בגין השנים 2003 – 2006. אולם, הסכום המדויק לתשלום טרם התברר.
עם זאת, ברור היה כי מדובר בסכומים משמעותיים ולכן הסכים התובע מלכתחילה "לשים בצד" סכום של 7 מיליון ₪.

בירם טען כי טענותיו של התובע הן טענות סרק שמטרתן לרוקן את הסכם המכר מתוכן.
לשיטתו של התובע , כל ההוצאות נשוא ההתחשבנות לא היו צריכות להיכלל בה.
אין כל מקום לטענה לפיה הוסכם כי סוג ההתחייבויות שתכללנה בהתחשבנות יהיו רק תביעות משפטיות ודרישות מס.
אין גם מקום לטענה כי לא כל דרישה או תביעה משפטית תיכלל במנגנון ההתחשבנות וכי על מנת שתביעת צד ג' תיכלל במנגנון היא תעשה על סמך פסק דין חלוט.
דברים אלה לא הוסכמו והם אף עומדים בסתירה מפורשת לאמור בהסכם מכר המניות.
סעיף 4.4.1 מפרט וקובע כי מדובר בהוצאות שיגרמו "מפסק דין חלוט, נזקים , תביעות , דרישות רשויות המס ו/או כל הוצאה אחרת שהוציאה החברה או שעליה להוציא בקשר להתחייבויות".

מדובר אם כן גם על נזקים ותביעות ולא רק על פסק דין סופי .
מדובר בהגדרה רחבה ופתוחה וכוונת הצדדים לא הייתה לצמצמה.
אילו היה ממש בטענת התובע לא היה צורך במילים נזקים, תביעות וכל הוצאה אחרת וניתן היה לסיים את הסעיף לאחר המילים "פסק דין חלוט".

בירם גם טען כי אין כל מקום לטענתו של התובע בעניין החרגה מפורשת של תביעת בוגייבסקי ודרישת ה"ה בן דב.
היה ברור שהתביעה והדרישות הן חלק ממנגנון ההתחשבנות. במיוחד, כאשר כולן קשורות לאירועים אשר התרחשו לפני 30.9.06 הנוגעים לפעילותה של גלובל.
טרם היה ידוע מה יעלה בגורלן של התביעה והדרישות ומה הסכום אותו תידרש החברה לשלם בגינן אם תידרש .
תביעת בוגייבסקי הייתה התביעה היחידה והמשמעותית שהייתה תלויה ועומדת נגד גלובל.
לכן, הוסכם מלכתחילה להפריש סכום של 7 מיליון ₪, בין היתר, בגין התשלום שייתכן וגלובל תידרש לשלם בגין תביעה זו.

התובע טוען למעשה כי כל מה שהיה ידוע אינו חלק מההתחשבנות שכן הוא צפוי.
טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 4.4 להסכם המכר המדבר הן על התחייבויות שטרם נודעו והן על התחייבויות שטרם התבררו.

אין גם כל מקום למסקנות השונות אותן מסיק התובע מטיוטות קודמות של הסכם המכר.
הנוסח הקובע הוא הנוסח הסופי, בו אף נאמר במפורש שהוא מגלם וממצה את כל המוסכם בין הצדדים ומבטל כל מצג או הבנה הקודמים לחתימת ההסכם.

גם לגופו של עניין, אין מקום לטענתו של התובע כאילו מהטיוטות עולה כי תביעת בוגייבסקי ודרישות בן דב מנחם ובן דב אבי – הוחרגו מן ההסכם.
סעיף 2.4 להסכם מכר המניות נוקב בתביעות משפטיות והליכים אחרים אשר היו ידועים לגלובל נכון ליום 30.9.06.
סעיף זה כולל את דרישת מנחם בן דב ואת תביעת בוגייבסקי.

מחיקת המלים "לרבות בגין התביעות ו/או הדרישות המפורטות בסעיף 2.4 לעיל" אינה נובעת מדרישה של התובע או מהסכמה שלו להחרגת התביעות אלא משינוי כל נוסח סעיף 4.4.
נוסח הסעיף עבר שינויים רבים ובסופו של דבר נכתב הסעיף מחדש.
הטיוטה הועברה לתובע אשר העיר עליה הערות בכתב יד.

בירם התייחס אף לגופה של ההתחשבנות ולהסכם עם רשויות המס.
תצהירה של דרייבלט חזר בעיקרו האמור בתצהירו של בירם.

ה. פרשנות ההוראות בעניין ההתחשבנות בהסכם המכר
לשון ההסכם היא ברורה לחלוטין ואין כל צורך בפרשנות חיצונית מעבר לקריאת ההוראות הברורות והחד משמעיות של הסכם מכירת המניות.
מקריאת סעיף 4.4 עולה בבירור כי אין כל מקום לפרשנות הנטענת של התובע, לפיה מתייחס מנגנון ההתחשבנות לחבויות שנוצרו בגין פעולות גלובל לפני יום 30.9.06 אך הן לא היו צפויות במועד חתימת ההסכם.
הסעיף מתייחס, כאמור, ל" התחייבויות הקשורות לפעילות החברה עד ליום 30.9.06 ואשר לא הייתה לצדדים אפשרות לאמוד אותן במועד החתימה על הסכם זה, מאחר שטרם התבררו או נודעו לחברה".
הסעיף רחב ומתייחס הן להתחייבויות שהיו ידועות לחברה אך טרם התבררו - והן להתחייבויות שטרם נודעו לחברה.
למעשה, אישר התובע בחקירתו הנגדית פרשנות זו של ההסכם בניגוד לטיעון עליו חזר גם במסגרת הסיכומים בעניין התחייבויות בלתי צפויות.
התובע נשאל, תוך הפנייה לסעיף 4.4 :
"ש. זאת אומרת שכל מה שלא התברר דהיינו היה קיים וכל מה שגם לא נודע הוא נכנס לתוך ההתחשבנות ביניכם?
ת. נכון, זה רוח ההסכם... זה הייתי מוכן לקחת אחריות הייתי בטוח שלא יקרה כלום ולא קרה כלום" (עמ' 95 לפרוטוקול).

אין גם מקום לטענה לפיה הוסכם כי סוג ההתחייבויות שיכללו במנגנון ההתחשבנות הן "רק תביעות משפטיות וכן תביעות מס" (סעיף 153.7 לסיכומים).
טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 4.4.2 המתייחס להוצאות שיגרמו לחברה "כתוצאה מפסק דין חלוט, נזקים, תביעות, דרישות רשויות המס ו/או כל הוצאה אחרת שהוציאה החברה או שעליה להוציא בקשר עם ההתחייבויות".
ההתחייבויות מוגדרות בסיפא של סעיף 4.4 אליו התייחסתי לעיל.
נוסח הסעיף הוא רחב ובוודאי שאיננו מוגבל רק לתביעות משפטיות ותביעות מס.

כמו כן, אין מקום לטענת התובעת כי הוסכם שלא כל דרישה או תביעה משפטית תיכלל במנגנון ההתחשבנות וכי על מנת שתביעת צד ג' תיכלל במנגנון ההתחשבנות אמור להיות פסק דין חלוט בתביעה .
הסעיף מתייחס, כאמור, להוצאות מסוגים שונים.
פסק דין חלוט הינו אחד ממקרי ההוצאות הנכללים בהתחשבנות.
סעיף 4.5 מגדיר מה הוא פסק דין חלוט ביחס לדרישה הנובעת מתביעת צד שלישי, כלפי מי מהצדדים להסכם או החברה או נושאי המשרה בחברה.
הסעיף אף קובע חובת עדכון ומתן אפשרות להשתתף בניהול ההגנה במסגרת הליך משפטי מעין זה.
אין בהגדרת פסק דין חלוט בסעיף 4.5 להסכם המכר, כדי למנוע התחשבנות בקשר להוצאות הנכללות באחד בכל המקרים שפורטו במסגרת סעיף 4.4.1.

כמו כן, מקובלת עלי טענת הנתבעות כי התובעת איננה חולקת על סכומי ההתחשבנות כפי שנדרשו ממנה. לכן, נטל ההוכחה ביחס לכל טענה לפיה הוצאה מסוימת או תשלום מסוים אינם חלק מההתחשבנות וכן הטענה בדבר ההחרגה מההתחשבנות - מוטל על התובעת.

ו. התייחסות פרטנית לסעיפי ההתחשבנות
לאור הקביעות לעיל, יש לבחון את הטענות הפרטניות של התובעת.

- הטענה בדבר החרגת תביעת בוגייבסקי ודרישת מנחם בן דב מהסכם מכר המניות
בתצהירו טען, כאמור, התובע כי בתחילת המו"מ ביקש בירם לכלול בסעיף ההתחשבנות שלוש דרישות ספציפיות, אשר היו ידועות באותה עת , ובין היתר תביעת בוגייבסקי ודרישת מנחם בן דב.
התובע העיד כי סירב לכך מהטעם העקרוני שהדרישות לא עמדו ברציונל ההתחשבנות שנועדה לתת מענה להתחייבות בלתי צפויות שיתגלו בעתיד, בעוד שעניינים אלה היו ידועים וגם עלותם ידועה, והן מן הטעם שהייתה לו השגה עקרונית בדבר האחריות בגינם.
התובע העיד כי הוסכם באופן מפורש שדרישות אלה לא יכללו בהתחשבנות.
בהקשר זה, היפנה התובע, כאמור, למספר טיוטות שהוחלפו בין הצדדים וטען כי סעיף 2.4 נותר אך ורק כדי להבהיר את עניין ההחרגה.

אינני רואה צורך להידרש להשתלשלות הטיוטות בין הצדדים, לאור ההוראה הברורה של סעיף 2.8.1 להסכם מכר המניות.
בסעיף נקבע כי ההסכם, על כל נספחיו , מגלם וממצה את כל המוסכם בין הצדדים ועם חתימתו הוא מבטל כל מצג, הבנה או התחייבות לרבות כל מסמך שנחתם בין הצדדים עובר למועד חתימתו של ההסכם.
סעיף 2.4 מפרט את התביעות המשפטיות ואת ההליכים האחרים הקיימים וידועים במועד חתימת ההסכם – פברואר 2007.
בין עניינים אלה מנויה דרישת מנחם בן דב ותביעת בוגייבסקי בבית המשפט המחוזי בת"א.
אין בציון עובדתי זה כדי להחריג התחשבנות כלשהי העומדת בתנאי סעיף 4.4: כלומר, התחייבויות הקשורות לפעילות החברה עד יום 30.9.06, שלא הייתה לצדדים אפשרות לאמוד אותן מאחר וטרם התבררו או טרם נודעו לחברה במועד חתימת ההסכם.

- ההתחשבנות בעניין תביעת בוגייבסקי
עולה במפורש מן הראיות כי התובע התייחס במהלך השנים לתביעת בוגייבסקי כעניין הנכלל במנגנון ההתחשבנות.
בסעיף 53 לכתב התביעה בתביעה העיקרית – נאמר על ידי התובעים כי סכום של 7 מיליון ₪ ממחיר המכירה הופרש לכיסוי תביעה שעמדה נגד אקסלנס השקעות, בירם, דויטש וגלובל ו נקבע כי רק ביום 31.12.10 תערך התחשבנות בין הצדדים בנוגע להתחייבויות אלה.
מסעיף 2.4 להסכם עולה במפורש כי תביעת בוגייבסקי הייתה התביעה היחידה שהייתה קיימת באותו מועד.
העמוד הראשון לכתב התביעה המתוקן של בוגייבסקי צורף כנספח 10 לתצהירו של התובע.
סכום התביעה הינו כ- 7 מיליון ₪.
העובדה שסכום התביעה היה ידוע בוודאי אינה בסיס לקביעה לפיה מדובר בתביעה שכבר התבררה, כפי שנטען על ידי התובעת בסעיף 32 לסיכומי התשובה.
הסכום שבסופו של דבר תחויב החברה לשאת בו לא היה ידוע במועד החתימה על הסכם המכר, שכן בירור התביעה טרם הסתיים באותו מועד .
לכן, ברור כי היה צורך לבצע התחשבנות בהתאם לתוצאה, כפי שתהיה ידועה ביום 31.12.10.
התובע נשאל בחקירתו הנגדית כיצד עולה התיאור בכתב התביעה בעניין ההפרשה עבור תביעת בוגייבסקי עם טענת ההחרגה.
לכך, ענה התובע "הניסוח הוא לא שלי אני לא יודע" (עמ' 115 לפרוטוקול).

כמו כן, התייחס התובע לתביעת בוגייבסקי במסגרת הליך אשר נוהל על ידו בבית הדין לעבודה בתיק עב' 11191/08 .
מוצג נ/16 – הוא בקשה לפיצול סעדים באותו הליך, בו התבקש בית המשפט לאשר לתובע לפצל את סעדיו .
התובע ציין בבקשה כי מגיעים לו תשלומי שכר באחוז מהרווח התפעולי [ של החברה - ד.ק.] שאינם כלולים בתביעה.
כמו כן, נאמר בבקשה כי במועד הגשת התביעה "המשיבות עדיין מחזיקות כספים וזכויות המגיעים למבקש עד לסיום הליכים בתביעה מטעם לקוחותיהם ועד להשלמת התחשבנות מיסוי עם רשויות מס הכנסה וטרם ניתן להעריך או לכמת הפגיעה במבקש במעמדו כבעל מניות או בזיקה לזכויות במניות".
בקשה זו הוגשה בשנת 2009 ואף ממנה עולה כי התובע מתייחס לתביעת בוגייבסקי , אשר הייתה התביעה היחידה שהתנהלה כנגד החברה וגורמים אחרים באותו מועד , כחלק ממנגנון ההתחשבנות.
במסגרת חקירתו הנגדית בדיון שלפניי נשאל התובע כיצד לא צוינה ההחרגה הנטענת בעניין תביעת בוגייבסקי באותה בקשה ובאותו הליך.
גם בעניין זה טען התובע כי אין הוא יודע מדוע הדברים נכתבו בבקשה.
בשלב ראשון ענה כי היה לו עורך דין שייצג אותו והוא לא יודע מדוע נכתב הדברים כפי שנכתבו .
הובהר על ידי בית משפט כי השאלה היא למה התייחס התובע בתביעת לקוח שנזכרה בבקשת לפיצול סעדים ואם לא התייחס לתביעת בוגייבסקי, שהייתה התביעה היחידה, למה כן התייחס.
גם לאחר הבהרה זו ולאחר עיון ב-נ/16 השיב התובע "את זה אני לא כתבתי את זה, אין לי מושג על מה מדובר" (עמ' 11 לפרוטוקול).
עוד הופנה התובע למכתב אשר צורף על ידו כנספח 2 לתביעה הקטנה – מכתב ההתחשבנות שנשלח לתובעת ביום 29.12.10.
על גבי המסמך מופיע כתב ידו של התובע בו נאמר "תביעות שאינן קשורות לבוגייבסקי אינן קשורות אלי".
התובע אישר בחקירה כי מדובר בכתב ידו.
משהתבקש להסביר את הכיתוב ממנו עולה במפורש כי תביעת בוגייבסקי כן קשורה להתחשבנות איתו השיב "בוגייבסקי לא קשור אלי, סליחה רציתי לפרט כי זה משהו חדש שהיא [באת כוחו – ד.ק.], לא ידעה מה זה, על תשים דברים בפי... סליחה זה ביני לבין עורכת הדין שלי זה לא עניינך". (עמ' 113-114 לפרוטוקול).
משצורף המסמך על ידי התובעת לכתב התביעה אין מקום לטענה כי מדובר בעניין שבי ן התובע לבין עורכת הדין שלו.
לגופו של עניין, אין בתשובה כדי להסביר מדוע לא טען התובע, עם קבלת מכתב הדרישה, כי תביעת בוגייבסקי הוחרגה כפי שטען לראשונה בתצהיר עדות ראשית .

במהלך הדיון הוצג לתובע מכתב נ/15 מיום 11.5.10, בו מודיעה לו סמנכ"ל רגולציה משפטית ראשית של אקסלנס השקעות , כי בעקבות מגעים המתנהלים בין הצדדים מסתמנת פשרה בתביעת בוגייבסקי בסכום של כ-2 מיליון ₪, לא כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
עוד נאמר במכתב, כי מתוך הסכום הנ"ל תידרש אקסלנס לשלם, ככל הנראה, בין 850,000 ₪ לבין 1 מיליון ₪ והיתרה תשלום על ידי חברת הביטוח.
לפי חוות דעת עורכי הדין המטפלים מטעם החברות בקבוצת אקסלנס מדובר בהצעה טובה שכדאי להיענות לה.
התובע לא ענה למכתב זה.
בחקירתו הנגדית נשאל התובע מדוע לא ענה למכתב וטען כי תביעת בוגייבסקי מוחרגת מההתחשבנות.
תשובתו לכך הייתה "לא מצאתי אותו רלוונטי, לא התייחסתי אליו, לא נוגע אלי לא התייחסתי אליו" (עמ' 111 לפרוטוקול).
תשובה זו אינה תשובת עניינית.
קבלת המכתב והעדכון במסגרתו, שלוש שנים לאחר כריתת ההסכם, מבלי שניתנה על ידי התובע תשובה כלשהי - מצביעה כי התובע היה מודע לחלוטין לכך שתביעת בוגייבסקי הינה חלק מההתחשבנות ואף לא מצא מקום להתערב במו"מ לאחר קבלת העדכון.
לגופו של עניין, כללו הנתבעות בהתחשבנות תשלום בסך856,000 ₪ בגין הפשרה בתביעת בוגייבסקי.
עצם תשלום הסכום אינו שנוי במחלוקת והוא אמור אכן להיכלל בהתחשבנויות, על פי הוראת סעיף 4.4 להסכם המכר.
יש לציין, כי הסכום ששולם על ידי חברת הביטוח לא נכלל בהתחשבנות.

כמו כן, נכלל בהתחשבנות סכום של 722,150 ₪ עבור הוצאות משפטיות בגין התביעה.
טענת הנתבעות לפיה לא השתתפה חברת הביטוח בתשלום ההוצאות – לא נסתרה.
בעניין ההוצאות בקשר לתביעת בוגייבסקי העלתה התובעת מספר טענות:
התובעת טענה כי מסעיף 2.4 ניתן ללמוד כי אקסלנס לקחה על עצמה את ניהול ההליך ואת תשלום ההוצאות הכרוכות בהליך. זאת לאור העובדה כי הסעיף קובע "אקסלנס תמשיך ותנהל את ההל יכים האמורים בסעיף זה לעיל, והחברה ו/או אקסלנס תישא בהוצאות המשפטיות בקשר עם ניהול ההליכים"
עוד נטען, כי על חברת הביטוח היה להשתתף בתשלום חלק ניכר מההוצאות המשפטיות.
בכל מקרה, היה מקום להטיל על גלובל רק שישית מההוצאות המשפטיות, שכן הייתה רק אחת משישה נתבעים.

אינני רואה מקום לטענות אלה.
אין למעשה מחלוקת כי העסקה אליה מתייחסת תביעת בוגייבסקי בוצעה על ידי גלובל ונרשמה בספריה, הופיעה בדוחות הכספיים שלה וגלובל אף זכתה להכנסות ממנה.
גלובל שילמה מראשית הדרך ובמהלך השנים 2004-2007 את ההוצאות בגי ן התביעה, כפי שעולה מהחשבוניות נספח 12 לתצהיר דרייבלט . במהלך שנים אלה היה התובע מנכ"ל החברה .

אין גם מקום להפנייה לסעיף 2.4 להסכם המכר כאסמכתא לכך שאקסלנס התחייבה לשלם את ההוצאות בגין התביעה .
מקובלת עלי עדותו של בירם כי התביעות והדרישות המצוינות בסעיף נמשכו מעבר למועד החתימה על ההסכם.
"יכול להיות שאקסלנס גלובל מרקטס הייתה נסגרת בשלב מסוים מישהו צריך לנהל את התביעה הזו? התביעה הזו לא תיעלם? יכול להיות שאקסלנס צריכה לנהל את זה בשם אקסלנס גלובל מרקטס. הכוונה שגם אם זה אקסלנס או אקסלנס גלובל מרקטס מנהלות את התביעה הזאת, הן מיוחסות ההוצאות בגין התביעות האלה והתשלומים שיהיו בגינן יהיה אחראי לזה גלובל מרקטס."
בירם המשיך והעיד כי עיקר הנתבעים בתביעה היו גלובל ועובד או עובדים מטעמה.
אומנם, לדבריו, יש עוד רשימה של נתבעים בתביעה "אבל העיקר, המהות של זה, זה היה גלובל מרקטס והעובדים מטעמה" (עמ' 216-217 לפרוטוקול).
כמו כן, העיד בירם כי גלובל אחראית לנזקים הנטענים של בוגייבסקי "כי גלובל מרקטס עשתה את העסקה הזו והיא הרוויחה בגינה את הכסף שנכנס כולו לקופתה של גלובל מרקטס. אני יודע שמי שנהנה מהפירות אחראי גם על הנזקים... זו הלוגיקה היחידה." (עמ' 219 לפרוטוקול).
לוגיקה זו היא אכן סבירה ולכן אינני רואה צורך להידרש לשאלה מי יזם את העסקה באופן אישי ; מה היה אופי העסקה ומה הייתה דעתו של התובע לעסקה .
די בכך כי מדובר בעסקה שנעשתה על ידי גלובל. לכן, אין מקום לפיצול ההוצאות בין הנתבעים השונים, משהגיעו הצדדים להסכם פשרה.

התוצאה מכל האמור לעיל, כי אין מקום להחריג את התשלומים השונים אשר בוצעו בגין תביעת בוגייבסקי, כפי שפורטו במכתב הדרישה.

- דרישות מנחם ואבי בן דב
למרות העובדה שלא קיבלתי את טענת ההחרגה של דרישת מנחם בן דב ממנגנון ההתחשבנות, ואין מחלוקת כי דרישת אבי בן דב נכללת בהתחשבנות – אינני רואה מקום לכלול את התשלום שבוצע בהתאם לפשרות אליהן הגיעו הצדדים בקשר לדרישות אלה - במסגרת ההתחשבנות בין התובעת לבין הנתבעות.
הנתבעות טוענות, הן בקשר לדרישת מנחם בן דב והן בקשר לדרישת אבי בן דב – כי די בכך שעת רכישת אגרות החוב מידי הם, בעקבות ההסדר אליו הגיעו הצדדים, נגרם לחברה נזק בסכום ההפרש שבין תמורת התשלום לשווי השוק של אגרות החוב.
לטענת הנתבעות מדובר בנזק אותו יש לקחת בחשבון במסגרת ההתחשבנות.

אינני רואה מקום לטענה זו.
בהקשר זה מקובלת עלי לחלוטין טענת התובעת כי אין מקום לקחת בחשבון סכומים אלה, לאור העובדה כי לא נגרם לחברה נזק.
כפי שהעיד בירם בתצהירו, הדוחות הכספיים ליום 30.9.06 היוו את הבסיס להסכמות אליהן הגיע עם הרפז.
עוד העיד בירם כי מתוך הבנה שקיימים חובות, הוצאות והתחייבויות של החברה בגין הפעילות בתקופה שקדמה למועד זה, ולא הייתה לצדדים אפשרות לאמוד א ותם נכון ליום 30.9.06, הוסכם על מנגנון התחשבנות הדדית. (סעיף 31 לתצהיר בירם).
בסעיף 54 לתצהיר הבהיר בירם כי הוסכם לקיים התחשבנות בעניינים אלה בעתיד, ביום 31.12.10 "פרק זמן שבו העריכו הצדדים שחוסר הוודאות כאמור יגיע לכדי סיום, שכן זה הוא פרק זמן מספיק לקבל תביעות ודרישות בלתי ידועות וזה הוא גם פרק זמן מספק, לכאורה, לסיים את הבירור בתביעות ובדרישות הידועות".
מטרת ההתחשבנות הייתה לברר הוצאות שהוצאו בפועל במהלך אותן שנים ולא לבצע בירור חשבונאי תיאורטי .
לכן, אם בסוף התקופה יסתבר כי הוצאה מסוימת לא גרמה לחברה נזק - אין מקום לבצע את החישוב על פי נזק תיאורטי שנגרם בתחילת התקופה ולא להתחשב במלוא הנתונים הקיימים והידועים בסוף התקופה שנקבעה לעריכת ההתחשבנות .
לכאורה, לא היה כלל מקום לכלול בהתחשבנות את דרישת מנחם בן דב, שכן רכישת אגרות החוב על ידי גלובל נעשתה כבר ביום 8.10.06, כארבעה חודשים לפני החתימה על ההסכם.
במועד החתימה כבר היה ההפסד התיאורטי, המהווה את ההפרש בין מחיר הרכישה לבין מחיר השוק , ידוע לצדדים.
עם זאת, העובדה כי לא נגרם נזק כלשהו למרות ההפסד התיאורטי שכבר היה ידוע, שכן איגרות החוב נפדו בשנת 2008 והעסקה לא הסתיימה בהפסד אלא ברווח, הייתה ידועה בסוף התקופה במועד עריכת ההתחשבנות.
בהתאם לרוח ההסכמה בין הצדדים, כפי שקיבלה ביטוי בעדותו של בירם, הנתון הרלוונטי אינו ההפסד החשבונאי בזמן ביצוע העסקה - אלא התוצאה הסופית ממנה עלה, כאמור, כי היא הסתיימה ברווח ולא בהפסד.
לכן, אין מקום לקחת בחשבון במסגרת ההתחשבנות לא את התשלום שבוצע בגין פשרת מנחם בן דב
ובהתאמה גם לא התשלום שבוצע בגין פשרת אבי בן דב, שאגרות החוב שנרכשו ממנו נפדו ברווח בשנת 2009.

התוצאה היא כי יש להפחית מסכום ההתחשבנות את הסכומים ששולמו בגין פשרות בן דב.

- תשלום הוצאות משפטיות
למכתב הדרישה שהוציאה אקסלנס לתובעת צורף, כאמור, ריכוז הוצאות משפטיות.
הסכום הכולל שצוין הוא כ- 1,080,000 ₪.
בהוצאות המשפטיות בגין תביעת בוגייבסקי שהגיעו לסכום של כ- 772,000 ₪ – דנתי לעיל.
יש לציין, כי בגין ההוצאות המשפטיות שהתייחסו לתביעות הייצוגיות, בסכום של 358,000 ₪, כפי שנדרשו במכתב הדרישה הבהיר רו"ח ברטוב בחוות דעתו מטעם הנתבעות כי לצורך השמרנות לקח בחשבון רק שני שליש מסכום זה, המהווים 50% מההוצאות ששולמו , כלומר, סכום של כ- 239,000 ₪.
בחישוב אשר נערך על ידו בסעיף 3.4.3.4 לחוות הדעת נלקחו בחשבון גם הוצאות בגין תביעות אלפא בול והתובע בסכום כולל של כ- 34 1,000 ₪ אליו אתייחס בהמשך.
הסכום הכולל בגין ההוצאות המשפטיות הגיע בחוות הדעת של רו"ח ברטוב לסך של 1.3 מיליון ₪.

התובעת טענה כי אין מקום לחייב אותה בגין הוצאות משפטיות הקשורות בתביעות הייצוגיות (כ- 238,000 ₪ - בהתאם לחוות הדעת של רו"ח ברטוב) .
בין היתר, נטען כי גלובל לא הייתה בין הנתבעים בתביעות אלה וכי מנגנון ההתחשבנות ביקש לכלול רק התחייבויות בלתי שגרתיות וצפויות ולא הוצאות שגרתיות כגון הוצאות משפטיות.

אין מקום לטענות אלה של התובעת.
מדובר בהוצאות משפטיות ספציפיות בגין טיפול בתביעות ייצוגיות ולא בתשלומים קבועים ושוטפים .
התביעות הוגשו בגין פעילות גלובל עד יום 30.9.06 בקשר לחברות קשת ומטבעות עולם.
התמורה ששולמה לתובעת בגין המניות כללה גם רווחים עתידיים של שתי חברות אלה.
בנסיבות אלה, בהתאם לכל היגיון עסקי סביר, יש לכלול במנגנון ההתחשבנות גם הוצאות משפטיות המתייחסות לתביעות ה קשורות לעסקיה של החברה.

- התשלומים לרשויות המס
דרייבלט פירטה בתצהירה את התשלומים השונים אשר בוצעו לרשויות המס.
הסכום הכולל של כ-3.6 מיליון ₪ מורכב מסכומים ששולמו למע"מ, למל"ל ותשלומים ששולמו לרשויות מס הכנסה, בעקבות דיון שומות לשנים 2003 – 2006.
במסגרת הביקורת של אגף ניכויים של מל"ל הסתבר כי הועברו סכומים בחסר בגין השנים
2005-2006.
הסכום ששולם הגיע לסך של כ- 14,000 ₪.
ההמחאה לתשלום צורפה כנספח 15 לתצהיר.
באשר לתשלום למס הכנסה – הבהירה דרייבלט כי בשנים הרלוונטיות עסקה גלובל במתן שירותים פיננסיים לרבות אגרות חוב מובנות זרות (סטרקצ 'רים).
אגרות חוב אלה מבוססות על ריבית בסיסית, הנקבעת כפונקציה של אגרות חוב שהונפקו על ידי ממשלת ארה"ב ועל ריבית הבנק המרכזי של ארה"ב והתניה עליהם , אשר מאפשרת תשואה עודפת כל זמן שההתניה מתקיימת.
הרווח של גלובל היה המרווח בין עלות הקניה ועלות המכירה ללקוחות.
במקרים מסוימים נשארו חלק מהסטרקצ'רים שנרכשו על ידי גלובל ברשותה.
אותו מלאי היה חשוף לשינויים בריבית וכאשר החלה עליה בשיעור הריבית נפגע נייר הערך.
לאור זאת, ביצעה גלובל עד ליום 30.9.06 הפרשה בשל ירידת ערך בחברה בסכום של כ- 7.8 מיליון ₪.
הפרשה זו הקטינה את ההון העצמי בדוחות הכספיים.
מאחר וההתייחסות לסטרקצ'רים הייתה כאל מלאי - הרי שבדוחות המס שהוגשו על ידי גלובל לא תואמה ההפרשה לירידת ערך כמתואר לעיל.
המשמעות, לדבריה, היא שהמס בגין הרווחים של גלובל הוקטן בסכום של כ- 7.8 מיליון ₪.
דרייבלט הדגישה כי לצורך חישוב התמורה בהסכם מכר המניות נלקח ההון העצמי של החברה נכון ליום 30.9.06.
אולם, אך על פי ההסכמה בין בירם לתובע הוסף סכום ההפרשה לעיל להון העצמי.
אין ספק כי גם מהסכום "שנוטרל" אמור היה להיות מנוכה מס כדין.
מאחר ובמועד חתימת הסכם המכר היו מספר מחלוקות בענייני מיסוי שטרם התבררו כגון: נושא סיווג החברה כמוסד כספי, נכלל גם סכום המס הנגזר מתוספת ההפרשה להון העצמי, כחלק מסכום ההתחשבנות שנקבע בין הצדדים .
לאורך השנים התנהלו דיונים שונים עם רשויות המס, כפי שעולה באופן מפורש מהתכתובות השונות אשר צורפו לתצהיר של דרייבלט כנספח 16.
בסופו של דבר, הגיעה החברה להסכם שומה עם מס הכנסה ביוני 2008.
הסכום ששולם למס הכנסה הוא כ- 1.7 מיליון ₪ לשנת 2005 וכ- 984,000 ₪ לשנת 2006.

באשר למס ערך מוסף – לאחר דיון ארוך שהתקיים בעקבות ביקורת מע"מ נדרשה גלובל לשלם סך של כ- 1.1 מיליון ₪ לשנים 2003-2007.
אסמכתא לסכום ששולם צורפה כנספח 20 לתצהיר.

התובעת לא העלתה טענות באשר לתשלומים לביטוח לאומי ולמע"מ וגם בחוות הדעת של רו"ח גיא גזית שהוגשה מטעמה אין התייחסות לתשלומים אלה.
טענתה העיקרית של התובעת בעניין תשלום המסים – היא כי שומ ות מס הכנסה אינן בגדר "בלתי צפויים" כמתבקש ממנגנון ההתחשבנות וכי הסוגיות שהועלו על ידי מס הכנסה נדונו במהלך תקופת עבודתו בחברה.

התובעת טענה כי ניתן היה לאמוד ולצפות את עמדת מס הכנסה - אשר לא קיבלה את טענת אקסלנס כי יש לשום את ניירות הערך על בסיס שווי שוק. שכן, העמדה ל פיה יש לשום את ניירות הערך על בסיס מימוש, היא הגישה המקובלת על מס הכנסה .
לחלופין, גם אם תדחה טענת התובעת לפיה אין לכלול את רכיבי המס ממנגנון ההתחשבנות – הרי האופן בו חישבו הנתבעות את רכיב המסים לוקה בטעויות ואי דיוקים , כפי שפורטו בחוות הדעת של רו"ח גזית .

אין מקום לטענה כי דרישות מס הכנסה לא עמדו במבחן ההתחשבנות על פי הסכם המכר .
העובדה כי טיב המחלוקות עם מס הכנסה הייתה ידוע ה לצדדים בעת החתימה על הסכם המכר - אינה משנה את העובדה כי תשלומי המס השונים, אשר שולמו בסופו של דבר בפועל, טרם היו ידועים.
החיוב המוטל על התובעת לשלם את חלקה במס הנדרש על פי מנגנון ההתחשבנות, מקבל משנה תוקף לאור העובדה כי להון העצמי אשר היווה בסיס לחישוב תמורת המניות - הוסף סכום ההפרשה בגינו טרם שולם המס למס הכנסה בעת החתימה על ההסכם.
הסכום אותו נדרשה החברה לשלם התברר רק לאחר ש הוצאו השומות השונות ו לאחר שהצדדים הגיעו להסכם בעניין שומת מס הכנסה ביוני 2008 – למעלה משנה לאחר החתימה על הסכם המכר.

אין גם כל מקום להעלות טענות בדיעבד באשר לסכומים ששולמו בפועל - על בסיס חוות דעת המצביעה על טעויות לכאורה שהוגשו ע ל ידי אקסלנס לרשויות המס או באשר להטבות מס תיאורטיות, במיוחד כאשר לא הוכח שהחברה נהנתה מהן בפועל.

התוצאה היא כי התשלומים ששולמו למס הכנסה אמורים להיכלל בהתחשבנות.

- הוצאות בגין תביעות הרפז וקיזוז סכום של 1 מיליון ₪
בתצהירי העדות הראשית טענו בירם ודרייבלט כי במסגרת ההתחשבנות יש לקחת בחשבון הוצאות שהוציאה החברה בקשר לתביעות שהוגשו על ידי התובע – התביעה בבית הדין לעבודה והתביעה הגדולה.
בגין התביעה בבית הדין לעבודה – נטען כי שולם סכום של כ-175,000 ₪ שכר טרחה ליועצים המשפטיים .

באשר לתביעה הגדולה – נטען כי יש לכלול בהתחשבנות שכר טרחה ששולם ליועצים המשפטיים עד ליום 31.12.10 בסך של 165,000 ₪.
כמו כן, יש לקזז סכום של מיליון ₪ אותו קיבל התובע במסגרת הסכם סיום ההתקשרות תמורת ויתור על טענות ודרישות.
נטען, כי עצם הגשת כל אחת מהתביעות מהווה הפרה יסודית של הסכם סיום ההתקשרות המקימה לנתבעות זכות לקזז סך של 1 מיליון ₪ מכל סכום שייפסק, ככל ש ייפסק, לטובת אלפא בול.

אינני רואה כל מקום לא לטענת הקיזוז ולא לטענה כי יש לכלול במסגרת ההתחשבנות את ההוצאות המשפטיות בגין התביעה בבית הדין לעבודה.
התביעה בבית הדין לעבודה הסתיימה בסופו של דבר בפסק דין לפיו שילמה אקסלנס לתובע סכום של כ- 72,000 ₪ ביום 13.11.12.
מדובר בתביעה המתייחסת ליחסי העבודה בין התובע לבין החברה.
אין לתביעות במישור זה ולהוצאות שהוצאו בגינן, במיוחד כאשר תביעתו של התובע התקבלה באופן חלקי, מקום בהתחשבנות בין הצדדים בקשר להסכם מכירת המניות המתייחס ליחסים שבין התובע כבעל מניות לבין החברה.

כך גם אין מקום לקיזוז הסכום בסך 1 מיליון ₪ אותו קיבל התובע במסגרת הסכם סיום ההתקשרות.
הסכם זה מתייחס לחוזה ההעסקה האישי של התובע משנת 2000, בו נקבעו, כאמור, תנאיו של התובע כמנכ"ל החברה .
הסכם זה אף כלל, בין היתר, תנאים שונים לעניין שכרו של התובע; התחייבות החברה לביטוח לאומי, ימי חופשה, ימי הבראה, הלוואה לרכישת רכב.
גם בהסכם סיום ההתקשרות, המפנה להסכם ההעסקה, מוסדרים בעיקר נושאים הקשורים במפורש ליחסי עובד ומעביד.
הסיכום בעניין יחסים אלה פורט בסעיף 2 להסכם: הותרת הטלפון בידי התובע; החזרת הרכב; שחרור פוליסות הביטוח ; קרנות הגמל וקרנות ההשתלמות – כאשר נושאים אלה הינם במובהק נושאים הקשורים ליחסי עובד-מעביד .
בסיפא של סעיף 2 נקבע כי " אקסלנס צמיחה תשלם את המענק החד פעמי בסך של 1,000,000 (מיליון) ₪ בלבד (לפני מס) כגמר חשבון לא יאוחר מיום 28.04.08 כגמר חשבון על התשלומים המגיעים לי ".
בהמשך, נקבע בסעיף 3.1, כי לא יהיו לתובע טענות ודרישות "בזיקה ליחסי עובד ומעביד ו/או סיומם לרבות בקשר להסכם ההעסקה מי ום 16.7.00 וניתן שחרור מלא וסופי לחברה ולבעלי מניותיה מכל טענה ודרישה, בכפוף לביצוע מלא ובמועד של האמור במכתב זה".

האמור בסעיף 3.1 מתייחס באופן מפורש לטענות ודרישות בזיקה ליחסי עובד ומעביד וגם השחרור שניתן מתייחס להקשר זה.
אין מקום לטענת הנתבעות כי אותו מענק שולם בתמורה לוויתור כלשהו , שכן בסעיף 2 קיימת התייחסות מפורשת לכך שהתשלום הוא כגמר חשבון.
גמר החשבון מתייחס ליחסי עובד ומעביד, כפי שעולה ממכלול ההסכם ומסעיף 2 בפרט.
אין כל מקום לבצע קיזוז של סכום שהתקבל כגמר חשבון בגין סיום יחסי עובד ומעביד – במסגרת התחשבנות שנקבעה לעניין מכירת מניותיו של התובע בחברה, כלומר, בכובעו כבעל מניות.

באשר להוצאות בסכום של כ- 166,000 ₪ בגין התביעה הגדולה – מאחר והתביעה מתייחסת ליחסי הצדדים על פי הסכם מכר המניות – יש מקום לכלול את סכומי ההוצאות של הנתבעות בגין טיפול בתביעה עד ליום 31.12.10 במסגרת ההתחשבנות.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, כי יש להפחית מסכומי ההתחשבנות שפורטו בטבלה בסעיף 1.4 לחוות הדעת של רו"ח ברטוב - את הסכומים ששולמו במסגרת פשרות ה"ה בן דב; את הקיזוז שבוצע בסכום של מיליון ₪ ואת ההוצאות המשפטיות בקשר לתביעה בבית הדין לעבודה (סכום של 175,422 ₪).

אין למעשה מחלוקת בין הצדדים, כפי שעולה במפורש מסעיף 1.4 לחוות דעתו של רו"ח ברטוב, כי יש ל בצע חישוב הצמדה וריבית כמפורט בסעיף 4.4 להסכם מכר המניות – הן בגין סכום ההפרשה והן בגין כל התשלומים עד למועד ביצועם.
חישוב יערך בהתאם לאמור לעיל.

התובעת תגיש פסיקתא בהתאם, תוך 14 יום מהיום.

התובעים בתביעה הגדולה יישאו בהוצאות הנתבעים, יחד ולחוד, ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 200,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
תשלום זה לוקח בחשבון את התוצאה בתביעה הקטנה ולכן לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות בנפרד בגין תביעה זו.

ניתן היום, כ"א אלול תשע"ז, 12 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.