הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 53541-01-15

התובעת

דוד עזרא עבודות בע"מ

נגד

הנתבעת/שולחת הודעה לצד ג'

הצד שלישי

עיריית הרצליה

נגד

החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ

החלטה

בקשה לבזיון בית המשפט (בקשה מס' 31) במסגרתה מבקשת התובעת לאכוף בקנס או בכל דרך אחרת על הנתבעת ועל הצד השלישי לקיים החלטת בית המשפט מיום 15.1.2019.
רקע בתמצית
המבקשת הגישה תביעה לקבלת תשלומים בגין עבודות שביצעה עבור הנתבעת. הנתבעת צרפה את הצד שלישי, החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי, אשר העניקה שירותי ניהול ופיקוח לנתבעת.
טענות המבקשת
המבקשת טוענת בפתח בקשתה שמסרה למפקח לעיון 3 קלסרים הכוללים מסמכים הדרושים להשלמת בדיקת כמויות ואישור חשבון סופי במועד. פנייתו של בא כח המבקשת אל הצד השלישי, החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי (להלן: "משכ"ל"), לשם קבלת הקלסרים בחזרה הושבה ריקם מאחר שהחומר משמש כראיה בתיק וניתן לעיין בו בלבד.

לאחר שהחלטת בית המשפט מיום 15.01.2019 (כב' השופט נפתלי שילה) הורתה למשכ"ל להעביר לידי התובעת העתק מהחשבון הסופי, (להלן: "ההחלטה"), נמסר לתובעת קלסר שאינו כולל את החשבון הסופי כי אם מסמכי כמויות החסרים פרטים מהותיים. לטענת המבקשת, נתוני החשבון הסופי השלמים, שנמסרו על ידה כחלק מהחשבון הסופי, נמצאים בידי שתי המשיבות. הדבר נלמד לשיטתה מקטעי תכתובות דואר אלקטרוני ומתמלול של הקלטת ישיבה בין הצדדים מיום 24.3.2019, התמלול צוטט בחלקו בבקשה וצורף בשלמותו לתשובה לתגובת המשיבות.
המבקשת חוזרת על טענותיה כי משכ"ל מנהלת את ההליך המשפטי עבור הנתבעת, עיריית הרצליה, תוך שהיא מזכירה כי התנגדותה לצירוף משכ"ל כצד שלישי – נדחתה.
טענות הנתבעת
הנתבעת (להלן: "העירייה") טוענת בפתח תשובתה כי דין הבקשה להידחות על הסף בהיעדר עילה נוכח העובדה כי ההחלטה הופנתה כלפי משכ"ל ולא כנגדה ואין כל החלטה שהעירייה לא קיימה כמצוות סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית המשפט. יתר על כן לא מתקיימים תנאי סעיף 6(2) לפקודת בזיון בית המשפט.
העירייה מציינת כי טרם הסתיימו ההליכים המקדמיים בתיק ואף לא הוגשה בקשה למתן צו לגילוי מסמכים והכל כאשר מדובר במסמכים אשר הוכנו על ידי המבקשת עצמה והאחריות לכך שלא שמרה בידה את העתק המסמכים מוטלת לפתחה. מכל מקום על פי בדיקת העירייה, המסמכים לא נמצאים בידה.
עוד מוסיפה העירייה כי הקלטת הפגישה בוצעה בחוסר תום לב, העתק ההקלטה או תמלול מלא ממנה לא נחשף אלא ציטוטים נבחרים, ובלא שצורף תצהיר.
לבסוף מתקוממת העירייה כנגד הטענות בדבר שיתוף הפעולה שלה, לכאורה, עם משכ"ל ומפנה להחלטה מיום 16.1.2019 שבה נדחו טענות דומות מצד המבקשת.
טענות משכ"ל
משכ"ל טוענת לגופו של ענין כי קיימה את ההחלטה כלשונה, בקשת המבקשת מתייחסת למסמכים שכלל לא פורטו בהחלטה ובהם 4 קלסרי התובעת אשר שימשו את המפקח להכנת החשבון הסופי. (בהערת אגב אציין, שהמבקשת בפתיח לבקשתה טענה ל-3 קלסרים, בתמלול שצוטט דובר על 4 קלסרים ). יתר על כן, המבקשת הגישה את הבקשה באופן קנטרני ולא המתינה למענה במסגרת ההליכים המקדמיים, ומתיימרת לבסס את הבקשה על טענות עובדתיות רבות ללא תצהיר ואף אינה בוחלת בהפרת חיסיון החל על הליך גישור ועל משא ומתן לפשרה.
תגובת המבקשת
המבקשת הגישה תשובה רחבת היקף, רחבה מידי, לתגובות הצדדים אליה צורפו נספחים שונים ותצהיר בנוסח בג"צי. תשובת המבקשת כוללת, בין היתר, התייחסות פרטנית וארוכה לכל סעיפי תשובת משכ"ל וכן התייחסות לתשובת העירייה.
ביחס לעירייה מתבססת המבקשת על הלכת מוניות הדר (ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' אמיל ביטון (24.6.1980)) אשר לשיטת המבקשת מחייב את העירייה יחד ולחוד כי משכ"ל תציית להחלטה.
דיון והכרעה
מושכלות יסוד הן כי תנאי להטלת סנקציה על פי פקודת בזיון בית משפט (להלן: "הפקודה") מחייב את המבקש להוכיח הפרה של צו שיפוטי. יתר על כן, השימוש בפקודה שמור למקרים קיצוניים ובפרט כאשר לא קיימים אמצעיים פחות חריפים. בהתאם לכך פסק זה לא מכבר כב' השופט ד' מינץ ב- בש"פ 1478/20 פלוני נ' בית הדין הרבני, בפסקה 38 ((‏5.5.202):
"כלל הוא כי את השימוש בכלי האכיפה לפי פקודת בזיון בית משפט ראוי להגביל למקרים המתאימים והקשים בלבד, כאשר מדובר בהליך שיורי אשר יש לנקוט בו רק אם לא קיימת דרך אחרת לאכוף ביצוע פסק דין באמצעים פוגעניים פחות (בש"פ 7491/18 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 5 (5.12.2018); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי כרך א 944-943 (מהדורה 13, 2020))."
דחיית הבקשה על הסף
אדון תחילה בבקשה נגד העירייה. אומר כבר עתה כי מקובלת עלי עמדת העירייה לפיה יש לדחות את הבקשה כלפיה על הסף, ולו מהטעם כי ההחלטה עליה מבססת המבקשת את בקשתה לביזיון בית המשפט הופנתה כלפי משכ"ל ולא כלפי העירייה, ומהטעם שלא צורף תצהיר לבקשה.
המבקשת מבססת את טיעוניה בבקשתה להטלת הסנקציה מכח הפקודה על העירייה, על הלכת מוניות הדר, כגורם "זר" לצו השיפוטי שהופר כביכול. אכן, במצבים מסוימים ניתן להפעיל את הפקודה כלפי מי שלא כלפיו הופנה הצו השיפוטי, בהקשר לכך אף נפסק:
"הלכה היא כי כאשר הנסיבות מחייבות זאת, ניתן להוציא צו לפי פקודת בזיון בית משפט כלפי כל אדם שסייע או הביא להפרת הצו השיפוטי, אף אם הוא "גורם זר" להליך העיקרי ולא היה בעל דין בו ( ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון פ"ד לד(4) 232, 239-238 (1980) (להלן: עניין מוניות הדר לוד); בש"פ 2137/16, [פורסם בנבו] פסקה כ"ב; רע"א 8718/17 אקטיב ויז'ן בע"מ נ' מוקד הפרסום הארצי – פרסום מטרה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 (25.3.2018))"
(שם, בפסקה 40).

אין הנדון דומה לראיה - ענייננו אינו נכלל בגדר אותם מקרים ייחודיים בהם ניתן להטיל את הסנקציה כלפי העירייה בתור מי שבהתנהגותו הביא להפרת הצו השיפוטי. דבר זה אף לא נטען. לא נטען שהעירייה מנעה מצד ג' להמציא את המסמכים. בעניין מוניות הדר, נהג מונית הפר צו מניעה שהופנה כלפי חברות מוניות אשר בשרותן הוא עבד. בשונה מאותו עניין, העירייה אינה גורם "זר" אלא בעלת דין בהליך דנן, לו רצה התובע להפנות את הצו כלפיה היה עליו לבקש החלת הצו לעיון במסמכים על העירייה. אין לומר כי בענייננו העירייה הפרה את ההחלטה השיפוטית שהופנתה כלפי משכ"ל. כמו כן, העירייה איננה אורגן של משכ"ל, איננה עובדת של משכ"ל ואין לומר כי סייעה למשכ"ל להפר את הצו. אמנם רשימת ה"זרים" עליהם עשויה הפקודה לחול איננה רשימה סגורה, אולם לא נטען ובוודאי שלא הוכח שהעירייה גרמה למשכ"ל להפר כביכול את הצו. מכאן כי דין הבקשה כנגד העירייה להידחות על הסף.
גם ביחס להפניית הבקשה כלפי משכ"ל מצאתי שיש לדחות את הבקשה על הסף מהטעם שלא צורף תצהיר לבקשה. מדובר בבקשה הנשענת על עובדות פרטניות אשר חובה לתמוך אותן בתצהיר. אף לתגובת המבקשת לתשובות העירייה ומשכ"ל לא צורף תצהיר כדבעי אלא רק תצהיר בנוסח בג"צי מטעם המבקשת ושומה היה עליה לצרף תצהיר התומך בכל העובדות הנזכרות בתגובתה העמוסה בפרטים.
גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. המבקשת מודה כי מיד לאחר ההחלטה קיבלה ממשכ"ל קלסר עם נתונים אולם מלינה כי אין בהם להוות את החשבון הסופי אשר היא עצמה ערכה, כזכור. המבקשת מנסה להתבסס על קטעי תכתובות ועל הקלטה של פגישה בין הצדדים. בהקשר זה טענה משכ"ל כי מדובר בהפרת חיסיון השמור למגעים לפשרה. לא ראיתי צורך להכריע אם אכן הופר חיסיון כנטען משלא מצאתי שהתמליל כשלעצמו מהווה הוכחה לקיומו של חומר נוסף בידי המשיבה. המשיבה הצהירה כי העבירה את כל המסמכים שברשותה ושאותרו על ידה. לא ניתן לחייב את המשיבה להמציא מסמכים שלטענתה לא מצויים בידה. במסגרת בקשה זו לא ניתן לערוך תחקיר אם אכן בידי המשיבה מסמכים נוספים, למבקשת שמורות כל הטענות בנושא זה ככל שתצליח להוכיח טענה זו במהלך הדיון בתובענה.
יחד עם זאת מצאתי להעיר למשיבה כי אמירותיה בסעיף 37 לתגובתה שאם יימצאו מסמכים נוספים היא תמציאם – אינן מקובלות. הצו להמצאת המסמכים ניתן ביום 15.1.2019. מיום זה חלף זמן רב שמחייב את המשיבה לערוך ברור מקיף ולתת הודעה חד משמעית בדבר המסמכים הנוספים. המשיבה תערוך את חיפושיה היסודיים הנוספים עד ליום 9.7.2020 ותמסור תצהיר אם יש בידיה מסמכים נוספים אם לאו. תצהיר זה יחייבה.
בנסיבות העניין משהבקשה נדחתה, המבקשת תשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות בסך 10,000 ₪.

ניתנה היום, י"ט סיוון תש"פ, 11 יוני 2020, בהעדר הצדדים.