הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 50124-06-19

לפני
כבוד ה שופטת נועה גרוסמן

התובעת

איילת רונה טל
ע"י ב"כ עו"ד ענבר ברקוביץ אפרים

נגד

הנתבע

שחר בן פורת
ע"י ב"כ עו"ד סער גרשוני והילה נטע

פסק דין

התביעה:

1. לפני תביעה שעניינה הפרת סימן מסחר וגניבת עין. הסעד המבוקש הינו צו מניעה ופיצויים כספיים.

2. שני הצדדים משווקים מרכולת רוחנית. התובעת היא בעלת סימן מסחר רשום שמספרו 297926 אשר נרשם כדין ביום 7.9.2017 תחת השם "מסרים מהיקום", כולל שמה המלא - איילת רונה טל, ושרטוט גרפי של יד המחזיקה כדור בדולח (להלן גם : "שרטוט גרפי"). התובעת יצרה ערכת קלפי תיקשור תחת השם הנ"ל והיא משווקת אותו לקהל לקוחותיה.
כנטען בסעיף 5 לכתב התביעה, הנתבע פעל לאורך הזמן תחת השם המסחרי "טוהר" כמתקשר עם מספר ישויות העונות לשם זה.

3. התובעת טוענת, כי בחודש מאי 2017 לאחר שכבר החלה לפרסם את סימן המסחר ואת השם "מסרים מהיקום" העלה הנתבע מדור במגזין "חיים אחרים", שקהל היעד שלו פונה לאפיקי הרוחניות. המדור החדש של הנתבע פורסם גם כן תחת השם "מסרים מהיקום". במדור הנ"ל העביר הנתבע מסרים תחת השם "טוהר" ופרסם שירותים אישיים כולל יעוץ רוחני באמצעות קלפים.

4. לעמדת התובעת מדובר בשימוש בשמה המסחרי, דבר שעשוי להוות הטעייה כלפי לקוחות פוטנציאליים הצורכים את אותו תחום שירות . התובעת ביקשה לדבריה, לפתור את הנושא באופן ידידותי, פנתה טלפונית אל הנתבע וביקשה ממנו להחליף את שם המדור. לבקשת הנתבע העלתה את הדברים על הכתב ואף שלחה לו את סימן המסחר.
התובעת הופתעה לקבל תשובה מפרקליט של הנתבע אשר שלל את כל טענותיה. הנתבע עצמו השאיר את שם הטור "מסרים מהיקום" והמשיך לפרסם בו מאמרים ושירותי יעוץ ותקשור בעזרת הקלפים, הגם שמדובר בסימן מסחר רשום של התובעת.
התובעת לא פנתה מיד אל הערוץ המשפטי וניסתה שוב כוחה בפניה אל הנתבע במכתב שסומן כנספח ח' לכתב התביעה.
טענותיה נדחו ע"י ב"כ הנתבע במכתב נספח ט' לכתב התביעה.

5. התובעת טוענת, כי אין ממש בטענת הנתבע לפיה עשה כביכול שימוש במותג "מסרים מהיקום" הרבה לפני שהתובעת עשתה זאת. התובעת מציינת כי הטור "מסרים מהיקום" של הנתבע יצא לאור רק לאחר שהתובעת החלה לפרסם את צמד המילים ברבים ול אחר שרשמה עליהם סימן מסחר.
התובעת מוסיפה כי בעולם העיסקי – רוחני בו מתנהלים עסקיהם של שני הצדדים, צרוף המילים "מסרים מהיקום" הוא ייחודי לשירות שנותנת התובעת. לשיטתה, הנתבע ראה כי טוב וביקש להיבנות ממנה. לפני כן פרסם הנתבע רק בשמו ובשם קבוצת היישויות "טוהר" וציין כי מסריו הם "מסרים מטוהר" ולא "מסרים מהיקום". כאסמכתא צרפה כנספח י"א לכתב התביעה דף חיפוש תחת שמו של הנתבע ממנו עולה האמור לעיל.

6. התובעת גורסת, כי מדובר בשימוש אסור בסימן מסחר ועוולה מסחרית בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"). התובעת טוענת עוד כי מדובר אף בעוולת גניבת עין וכי מאחר ופנתה אל הנתבע שוב ושוב על מנת שיסיר את הפרסומים ולמרות שהיה מודע לטענותיה ולסימן המסחר הרשום הוא לא עשה כן, הרי לא עומדת לו הגנה של מפר תמים.

7. התובעת מוסיפה, כי אין לדעת כמה לקוחות הפסידה כתו צאה מהתנהלות זו של הנתבע ולפיכך יש מקום לתביעה נגדו גם מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט").

8. מכאן התביעה, המבוססת על זכויות שהתובעת טוענת להן מתחום דיני הקניין הרוחני .

ההגנה:

9. הנתבע שולל את התביעה מכל וכל. לשיטתו, מדובר בחוסר הבנה בסיסי של התובעת במהות זכויות בקניין רוחני בכלל ובסימני המסחר הרשום בפרט.

10. לגופם של דברים, מסביר הנתבע, כי הוא עוסק שנים רבות בתחום ההילינג התקשור והאימון האישי, דהיינו בתחום חיבור גוף ונפש וחיבור בין האדם לבין היקום הסובב אותו. במסגרת זו מפרסם הנתבע מאמרים במגזינים ובכתבי עת שונים , היוצאים לאור בתחום התרבות הרוחנית. הוא אף הקים אתר תחת השם " טוהר – תקשור עם העולם שבפנים " בכתובת www.tohar.co.il.
לעומת זאת, התובעת מפרסמת עצמה בדף הפייסבוק "מטפלת אנרגטית הילרית ומתקשרת. מטפלת בכל אתגרי החיים: בעיות בריאות, זוגיות, שפע פרנסה ועוד, יוצרת את ערכת הקלפים 'מסרים מהיקום'".

11. לטענת הנתבע המילים "מסרים מהיקום" היו בשימוש אצלו עוד לפני התובעת. הוא והתובעת עושים בשימוש באותן מילים, באופנים שונים ובתחומים שונים.
אשר לטענה, כי לתובעת ישנו סימן מסחר רשום במילים אלה, סבור הנתבע כי סימן התובעת מוגן בצורתו המעוצבת בלבד, הכוללת גם את שם התובעת ו שרטוט גרפי. הסימן הרשום מוגן רק כאשר הוא כולל את השרטוט הגרפי ואילו המילים "מסרים מהיקום" צריכות להישאר נחלת הכלל. לכן לטענתו, אין להעניק לסימן התובעת הגנה מעבר לאופן עיצובי הספציפי. מדובר במילים השגורות בפי העוסקים בתחום ואף משמשות כמילות מפתח לצורך חיפוש וקבלת מידע רוחני. לפיכך לא ניתן להפקיע מן הציבור בכלל ומן העוסקים בתחום בפרט את השימוש במילים הללו. הנתבע מצרף לאישוש טענתו צילומים מדפי אתרים שעלו בתוצאות החיפוש במילות המפתח "מסרים מהיקום" , נספח 2 לכתב ההגנה.

12. הנתבע פרט בכתב הגנתו ובתצהירו, כיצד עשה במילים "מסרים מהיקום" שימוש קודם לשימוש שעשתה בהן התובעת.
לדבריו, במהלך עבודתו העיתונאית עמד בקשר עם עורכת הירחון העוסק בתחומי הרוח וסגנון החיים , "חיים אחרים" הגב' דפנה רובינסון. ביום 21.11.2016 פנה אליה בדואר אלקטרוני והציע לפרסם בירחון מאמרים מפי עטו בתחום התקשור. ההתכתבות נמשכה עוד ועוד ובסופו של דבר הוחלט כי הנתבע יפרסם מדור בעיתון וגובש השם "מסרים מהיקום". ראו נספח 4 לכתב ההגנה.
כבר עתה יוער, כי מנספח 4 עולה כי במייל ששלחה גב' רובינסון ביום 13.3.2017 היא הציעה שני שמות חלופיים: "מסרים מהיקום" או "מסרים מלמעלה" והנתבע הוא שהחליט לבחור בשם "מסרים מהיקום".

13. לטענת הנתבע בסעיף 30 לכתב התביעה, המדור פורסם לראשונה בגליון של חודש אפריל 2017. לאחר מכן פורסם מדור שני במסגרת ירחון חודש מאי 2017 וכך הלאה. בחודש אפריל 2019 המדור חדל מלהתפרסם בירחון.
צילום דפי הירחון, כאסמכתא לכך שהמדור הראשון פורסם בחודש אפריל 2017 צורף כנספח 5 לכתב ההגנה.

14. הנתבע מסכם ואומר, כי כבר במחצית חודש מרץ 2017 עלה הרעיו ן לשימוש במילים "מסרים מהיקום". השימוש בפועל בהן החל בשנת 2017. לעומת זאת, הוא טוען כי סימן המסחר של התובעת הוגש לרישום רק בחודש ספטמבר 2017 כאשר הרעיון הבשיל בה רק בחודש אפריל 2017. לכן, לטענתו, הנתבע עשה שימוש בצרוף המילים האמור עוד לפני השימוש שעשתה בהן התובעת ולפני אישור סימן המסחר. הנתבע עשה בהן שימוש בתחום העיתונות, תחום שונה משל התובעת, מדובר במילים הנוהגות במסחר בתחום הרוחני ולכן אינן זכאיות להגנה רחבה כזו שטוענת לה התובעת. הסימן נרשם באופן מעוצב כולל רישום ולכן המילים לבדן אינן זכאיות להגנה.

15. מכל האמור לעיל, עותר הנתבע לדחיית התביעה.

הסמכות העניינית:

16. הנתבע העלה טענת סף, של העדר סמכות עניינית.
טענה זו לא מצאה ביטוי בכתב ההגנה והועלתה לראשונה בישיבת קדם המשפט מיום 19.1.2020. הטענה נדחתה על ידי בו ביום. הנתבע חזר על טענה זו בבקשה מספר 7 מיום 11.5.2020 כאשר הבקשה נסמכה על פסק דינו של בית המשפט העליון מיום 7.5.2020 בתיקים מאוחדים רע"א 6500/19 גבריאל נ' אשד ו-רע"א 7052/19 וטורי נ' טבע הדברים החברה לחקר האדם והסובב בע"מ ואח' (להלן: " עניין אשד"). פסק הדין ניתן מפי כבוד השופט גרוסקופף בהרכב כבוד השופטים סולברג, מזוז וגרוסקופף (פורסם בנבו).
הנתבע חזר והזכיר את הנושא גם בסיכומיו (סעיפים 1 ו- 2).

17. לאלתר אומר, כי העובדה שהנתבע לא העלה טענה זו בהזדמנות הראשונה בכתב הגנתו ולא הקדים לישיבת קדם המשפט הראשונה בקשה סדורה בכתב בעניין זה, אינה מעלה ואינה מורידה. נושא של סמכות עניינית, הוא נושא שבית המשפט מוסמך ואף חייב להעלות ביוזמתו. יש לדון בו בשלביו המוקדמים של ההליך.

ראו:
ע"א 3901/11 דוד מחקשווילי נ' רשות המסים בישראל ואח', ניתן ביום 7.8.2012 בהרכב כב' השופטים רובינשטיין, דנציגר, ברק-ארז. שם, פסקה 11.
ספרו של המלומד ד"ר יואל זוסמן "סדרי דין האזרחי" מהדורה שביעית 1995, עמ' 819.

18. עם זאת, מצאתי ואני שבה ומוצאת, כי הסמכות העניינית לדון בהליך זה מוקנית לבית המשפט המחוזי ולא אל בית משפט השלום. אחזור ואביא את ההחלטה שנתתי בקצירת האומר בישיבת קדם המשפט מיום 19.1.2020.

"ראשית ועיקר אתייחס לנושא הסמכות העניינית שהועלתה בפתח ישיבת היום.
לטעמי, עניינו של תיק זה עוסק בקניין רוחני במובן אליו כיוון המחוקק בסעיף 40(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 ועל כן מקומו בבית המשפט המחוזי.
בתיק ספציפי זה ראוי להחיל את מבחן העילה ולא את מבחן הסעד.
לא זו אף זו, התובעת טוענת כי מעבר לזכות יוצרים בביטוי "מסרים מהיקום" היא אוחזת גם בסימן מסחר רשום. על כך באה תגובתו של הנתבע, כי סימן המסחר הרשום מתייחס רק לעיצוב שאושר אך לא לתוכן המילולי.
עניינים אלה, על ב"כ הצדדים לפרוש לנגד עיני בהליך השיפוטי גופו. אך אין ספק כי הדיון בנושא זה צריך להיערך בבית המשפט המחוזי.
בהקשר זה יוער, כי כתב תביעה נוסף מעבר לכתב התביעה של סימן מסחר רשום עומד לתובעת לפי חוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999. אף זה עניין של זכות יוצרים אשר לטעמי מקומו בבית המשפט המחוזי.
אשר על כן, בהקשר של סמכות עניינית אני מוצאת כי ראוי לדון בתיק זה בבית משפט המחוזי".

חזרתי על כך בהחלטתי מיום 11.5.2020 שניתנה בבקשה מספר 7 בתיק זה וזו לשון ההחלטה:
"1. הנושא כבר עלה, נדון והוכרע בישיבת יום 19.1.2020.
2. כפי שכבר ציינתי באותה ישיבה, בית משפט זה סבר מאז ועולם כי יש לסווג סוג מסוי ם של תיקי קניין רוחני כתיקים הראויים להתברר בבית המשפט השלום. ההלכה החדשה שנקבעה ע"י כבוד השופט גרוסקופף אף ציינה זאת בסעיף 36 לפסק דינו. אני מברכת על ההלכה החדשה שיצאה תחת ידו של כבוד השופט גרוסקופף אך זו היתה גישתי גם קודם לכן וגם במתן החלטתי ביום 19.1.2020.
3. עם זאת וכפי שכבר ציינתי בהחלטתי בתיק דכאן, מבחן הסעד של סכום התביעה אינו חזות הכל. בצדו קיים גם מבחן העילה שהוכר בסעיף 40(4) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984.
4. מצאתי כי בענייננו כאשר לטענת התובעת מדובר בפגיעה בזכויות פרי יצירתה, ראוי ליתן עדיפות למבחן העילה ולברר את הטענה בבית המשפט המחוזי, כפי שציוונו המחוקק.
5. הואיל וההלכה החדשה לא שינתה בעיני מאומה מן הגישה בה אחזתי בעבר, אלא שלא ראיתי ואינני רואה ליישמה בענייננו, אינני רואה מקום לשוב ולפתוח את ההחלטה בנושא הסמכות העניינית שניתנה על ידי בישיבת יום 19.1.2020.
6. הבקשה נדחית כיון שהצד השני לא הוטרח במתן תשובה, אינני עושה צו להוצאותיה".

19. אוסיף ואנמק גם במסגרת הנוכחית. סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984 (להלן: " חוק בתי המשפט") מסמיך את בתי המשפט המחוזיים לדון בתביעות בענייני זכויות קנין רוחני. הסמכה זו אינה אות מתה. לא ניתן לבטל סעיף חשוב ומהותי בספר החוקים. תולדת הסעיף הינה בעקבות הפסיקה בתיק רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות נ' שוורץ, פד"י נ"ג (1) עמ' 670 מפי כב' השופט תאודור אור. שם נקבע, כי כאשר ת ובעים שני סעדים שאינם נמצאים בסמכותו של בית משפט אחד, אין מנוס מפיצול הדיון לשתי ערכאות שונות. כך נקבע כי תביעה לסעד כספי שאינו עולה על 2.5 מיליון ₪ ובמקביל לו עתירה לצו מניעה, תחייב בדרך כלל הגשה של שני כתבי תביעה נפרדים לשתי ערכאות שונות. הסעד הכספי לבית משפט השלום ואילו הסעד של צו מניעה לבית המשפט המחוזי. כיוון שהיה ברור לכל כי מצב זה אינו רצוי מטעמים רבים – העדר יעילות, חשש מהכרעות סותרות, הטרחת שני מותבים שיפוטיים באותו עניין ומעשה וככלל בזבוז של אנרגיה משפטית רבה, נחקק סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט.
שם נקבע, כי מקום בו ישנן שתי תביעות או יותר בעניינים הכרוכים זה בזה, ואם אחת מהן מצויה בסמכות בית המשפט המחוזי, נמשכת כל הסמכות והולכת לבית המשפט המחוזי.

"כללי הסמכות הענינית הקיימים, כפי שפורשו לאחרונה בפסיקת בית המשפט העליון [עניין הפדרציה, עמ' 670], מובילים פעמים רבות לפיצול של תביעות בענייני קנין רוחני בין בית המשפט המחוזי לבין בית משפט השלום;

[...]

הצעת חוק זו באה למנוע את הצורך בפיצול סעדים במקרים האמורים, על ידי מתן אפשרות לכרוך סעדים כספיים בתביעות לצו מניעה וצו עשה בתחום הקנין הרוחני, המוגשות לבית משפט מחוזי".

(מתוך דברי ההסבר להצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 34) (כריכת סעדים בתביעות בעניני קנין רוחני), התשס"ג-2003, ה"ח הממשלה 478, 478 (2003)).

וזו לשון סעיף 40 (4) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984:

"(4)  תביעה בענייני קנין רוחני, הכרוכה בתביעה בענייני קנין רוחני שהיא בסמכות בית המשפט המחוזי לפי פסקה (1), אף אם סכום התביעה או שווי נושא התביעה אינו עולה על הסכום כאמור בסעיף 51(א)(2); בפסקה זו, "תביעה בעניני קנין רוחני" – תביעה אזרחית לפי אחד או יותר מהחוקים המפורטים להלן:
(א)   חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007;
(ב)   (נמחק);
(ג)    פקודת הפטנטים והמדגמים;
(ד)   חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים, התשכ"ה-1965;
(ה)   חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967;
(ו)    פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972;
(ז)    חוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג-1973;
(ח)   חוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד-1984;
(ט)   חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999;
(י)    חוק העיצובים, התשע"ז-2017;"

20. בצניעות רבה אומר, כי הייתה לי זכות לפתוח פתח ראשון בנושא זה בהחלטתי מיום 13.3.2018 במסגרת ת"א 39830-09-17 (מחוזי ת"א, דרוקר נ' אליאסי (פורסם בנבו)). במסגרתה שמתי את הדגש על הסעד הכספי שהתבקש והוריתי על העברת ההליך אל בית משפט השלום. טיפין טיפין החלו פ סקי דין נוספים בבית המדרש של מחוזי תל-אביב בנושא זה, עד שעלה ההליך אל פתחו של בית המשפט העליון הנכבד בעניין אשד. בית המשפט העליון לא קבע באופן נחרץ כי הסעד הכלכלי הוא חזות הכל בקביעת הסמכות העניינית של תיקי קניין רוחני. בית המשפט העליון היה ער לכך שיש מקרים ובהם הערך הכלכלי של האינטרס שהגנתו נתבעת אינו ניתן להערכה כספית ולכן גם שוויו של הסעד שאינו כספי לא ניתן יהיה להערכה (סעיף 33 שם).
עוד הוסיף בית המשפט העליון, כי כאשר שווי התביעה אינו ניתן להערכה ולא ניתן לקבוע אפילו על דרך של אומדן את הערך הכלכלי של האינטרס עליו מבקש התובע להגן באמצעות הסעד שאינו כספי אזי במקרים כאלה הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט המחוזי. שם סעיף 37.

21. מן הכלל אל הפרט : בענייננו אני מוצאת, כי האינטרס הכלכלי עליו מבק שת התובעת להגן אינו ניתן לאומדנה. אומנם, בראשית ההתכתבות בין הצדדים היא שיגרה מכתב לנתבע ובו ציינה כי תסתפק בפיצוי של 10,000 ₪ אם אך יחדל באופן מיידי מן השימוש בסימן המסחר שלה "מסרים מהיקום". אולם אין לומר כי זוהי הערכה כספית של המותג ושל שווי התביעה בכלל. העולם העיסקי – רוחני בו פועלים שני הצדדים , לא בהכרח ניתן להגדרה כספית מיידית . ישנם אלמנטים נוספים שיש לקחת בחשבון, כמו השם וההילה שנוצרת סביב אדם שזהו עיסוקו, והלקוחות נוהרים אליו לשלל עצות בתחומי החיים. לא רק רכישת מרצ'נדייז מסוג חפיסות הקלפים שמשווקת התובעת. ביסוס מעמד של מתקשר, שבכוחו ליצור קשר עם יישויות מטפיסיות הוא מעבר להערכה כלכלית נטו. אין המדובר בזיוף של זוג מכנסיים, שעונים, או כל מוצר בר קיימא אחר.
מעבר למוצר הספציפי שהובא לפני בהליך הנוכחי – חפיסות הקלפים אותם משווקת התובעת ת/2 ו- ת/3 – מדובר בביסוס שמה של התובעת כ"גורו" רוחני בקרב הקהילה הספציפית הצורכת סגנון חיים זה.
משכך, אני קובעת כי בענייננו, יש לשים את כובד המשקל על כוונת המחוקק בהוראות סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט ולהעניק את הסמכות העניינית להידרש להליך, אל בית המשפט המחוזי ולא לבית משפט השלום.

רישום סימן מסחר והחלטת רשם סימני המסחר בבקשת הנתבע למחיקה:

22. כפי שפורט, התובעת רשמה סימן מסחר על צמד המילים "מסרים מהיקום" כאשר שמה המלא ושרטוט גרפי לווה לכך. לאור זאת טען הנתבע כי סימן המסחר כשלעצמו אינו מונע ממנו שימוש בביטוי האמור מאחר והשימוש שלו אינו מכיל את השרטוט הגרפי. האומנם?
למשמעותו של סימן המסחר שרשמה התובעת אדרש בפרק להלן.

23. ראשית, ראוי לציין, כי רישום סימן המסחר של התובעת לא היה קל. תחילה, ביקשה התובעת לרשום סימן מסחר על ביטוי רחב יותר "איילת רונה טל, מסרים מהיקום, הבלתי יאמן – יאמן ". אולם, רשם סימני המסחר סרב לרשום את המסר המילולי במתכונת זו. לאחר שבדק ומצא כי המסר " הבלתי יאמן- יאמן" מצוי בשימוש גורם אחר כסימן מסחר סורבה בקשתה. לאור זאת, ויתרה התובעת על מילים אלה והסתפקה במילים "מסרים מהיקום". ראו סעיפים 19 – 24 לתצהיר עדות הראשית מטעמה.
כן ראו כנספח ד' לתצהיר עדות הראשית של התובעת את ההתכתבות עם רשם סימני המסחר המאששת טענתה זו.
מכאן, אני למדה כי הביטוי "מסרים מהיקום" שהנתבע טוען כי הוא גנרי ומוכר היטב לא נמצא ככזה ע"י רשם סימני המסחר , לעומת הביטוי "הבלתי יאמן – יאמן".

24. לא נתקררה דעתו של הנתבע והוא אף פנה אל רשם סימני המסחר בבקשה למחיקת סימן המסחר הרשום של התובעת. עם סיומה של ישיבת ההוכחות ביום 16.2.2021 הודיע הנתבע על עצם הבקשה ואף הוסיף, כי ימים ספורים לאחר מכן ביום 21.2.2021 צפוי להתקיים דיון אצל רשם סימני המסחר בנושא זה.
ציינתי כי מאחר ולדיון זה ולתוצאותיו עשויה להיות השפעה גם על ההליך הנוכחי, עליהם לעדכן את בית המשפט בתוצאות הדיון כאשר החלטת רשם סימני המסחר תוגש כראיה נוספת בתיק. ביום 11.5.2021 הוגשה החלטת רשם סימני המסחר לתיק בית המשפט. קבעתי בהחלטה מיום 16.5.2021 כי ההחלטה מתקבלת כמוצג ומסומנת במ/1 וכל אחד מן הצדדים יהיה רשאי להתייחס אליה בסיכומיו.

25. מן ההחלטה במ/1 עולה, כי התנהל דיון מקיף לפני הרשם ביחס לסימן המסחר ואופן רישומו. בסעיף 13 להחלטתו נכתב: "להבנת בעלת הסימן משמעות המונח 'מסרים מהיקום 'לקבלת מסרים ממקורות שונים חיצוניים ממקבל המסר. בעלת הסימן הסבירה כי בעוד אחרים מתקשרים רק עם יישויות מסוימות, ולפיכך אינם מתקבלים מסרים מכל 'היש' אלא מחלקים מסוימים שלו, היא מתייחסת למסרים מ-'כל היש'".
לעומת זאת, מבקש המחיקה, הנתבע בענייננו, טען, כי יש בישראל עסקים נוספים העושים שימוש בצרוף המילים "מסרים מהיקום" וכי מדובר בביטוי מתאר. רשם סימני המסחר צידד לעניין זה בעמדתו של הנתבע, סעיף 17 להחלטתו. יחד עם זאת, קבע הרשם כי: " אולם, הקביעה כי הרכיב 'מסרים מהיקום' הינו רכיב מתאר אינה סוף הדרך. הכלל הוא כי סימן מסחר נבחן בכללותו... לכן גם אם סימן מסחר כולל רכיב מתאר, הרי שהסימן כולו יכול ויהיה כשיר לרישום אם הרכיבים האחרים בסימן מקנים לסימן 'אופי מבחין'... סבור אני כי זה המצב בענייננו, הסימן כולל רכיבים נוספים ובהם השם 'איילת רונה טל' ו'צורת כדור הבדולח המונח על כף יד'. רכיבים אלה הינם משמעותיים בסימן והם מקנים לו את היכולת להבחין בין השירותים של בעלת הסימן לשירותים של אחרים בתחום. התוצאה היא כי הסימן בכללותו הינו בעל אופי מבחין " (שם סעיפים 18 – 20, ההדגשה במקור – נ.ג.).
בהמשך, סעיף 21 שם מדגיש הרשם כי: "משמעות הקביעה כי הסימן כולו כשיר לרישום, אין משמעותה כי שימוש בכל חלק הכלול בסימן מהווה הפרה של הסימן. כפי שבעת בחינת הכשירות לרישום נבחן הסימן בכללותו ולא נבחנה כשירותו של כל רכיב בנפרד, יש לבחון כך גם לנושא ההפרה – יש לבחון את כלל רכיבי הסימן, את הרושם הכללי שמותיר הסימן כולו, כולל הרכיבים המילוליים והלא מילוליים ".

ובסעיף 25 שם: "אילו רצתה המבקשת הגנה מילולית לסימן 'מסרים מהיקום' היה עליה לבקש לרשום סימן זה בצורה מילולית, אולם אז הייתה נתקלת לטעמי, בסירוב, שכן מדובר בסימן מתאר".

וכן בסעיף 32 שם: "לא מצאתי כי בעלת הסימן הביאה ראיות לכך שהצרוף 'מסרים מהיקום' רכש אופי מבחין והוא מזוהה עמה, או כי מבקש המחיקה מעוניין להיבנות ממוניטין שרכשה בסימן".

בשורה התחתונה של החלטתו, דחה רשם סימני המסחר את בקשתו של הנתבע למחיקת סימן המסחר הרשום במתכונת בה נרשם כולל שמה של התובעת והשרטוט הגרפי אך קיבל את עמדתו המהותית כי הצרוף "מסרים מהיקום" הוא סימן מתאר.

26. מהחלטתו זו של רשם סימני המסחר עולה, כי עצם העובדה שנרשם סימן מסחר לזכותה של התובעת אינו מועיל לה לתובענה הנוכחית. אומנם המילים "מסרים מהיקום" כלולות בסימן המסחר שלה, אולם אין הן ניצבות לבדן. נלווה אליהן שמה המלא של התובעת וכן שרטוט גרפי. כל שלושת המרכיבים הללו יחדיו מהווים את סימן המסחר הרשום, שעה שהרשם ציין מפורשות בהחלטתו צמד המילים "מסרים מהיקום" לבדו, לא היה מקבל גושפנקא של סימן מסחר רשום.

27. אכן, בספרו של המלומד עו"ד עמיר פרידמן "סימני מסחר" מהדורה שלישית התש"ע-2010
כרך א', עמ' 78 נאמר: "פקודת סימני המסחר קובעת שסימן מסחר יכול להיות מורכב גם משילוב של מרכיבים. סימן המורכב משילוב של מספר מרכיבים יפול על פי רוב לקטגוריה של סימנים הקשורים לרישום מבלי להוכיח את אופיים המבחין, שכן סימן כזה ייתפס, בדרך כלל, כבעל חזות ייחודית ומקורית". ובהמשך שם בעמ' 79: "...סימן המשלב מספר מרכיבים יקנה לבעל הסימן הגנה במתכונת שבה נרשם בלבד".

28. דומה, כי החלטתו של רשם סימני המסחר מעמידה את שני הצדדים במידה מסוימת במעמד שווה לצורך ענייננו. מחד גיסא, סימן המסחר הרשום של התובעת לא בוטל ונשאר על כנו. מאידך גיסא, הרשם הבהיר את עמדתו כי סימן המסחר הרשום של התובעת אינו מתייחס אך ורק לצמד המילים "מסרים מהיקום" אלא הוא כולל שלושה רכיבים שלובים זה בזה, שמה של התובעת איילת רונה טל, המילים "מסרים מהיקום" והשרטוט הגרפי.

השאלות המצריכות הכרעה:

29. לאחר שכל זאת נאמר יש לפנות אל מלאכת ההכרעה.
השאלות המצריכות הכרעה הן כדלקמן:
א. סימן המסחר הרשום ומשמעותו.
ב. גניבת עין, האומנם?
ג. עשיית עושר ולא במשפט, האומנם?
ד. הסעדים.
אבחן את השאלות אחת לאחת.

סימן המסחר הרשום:

30. לדיני סימני המסחר תכלית כפולה: מצד אחד, הגנה על הצרכן מפני טעות בזיהוי המוצר ורכישת מוצר שונה מכפי שהתכוון; ומצד שני, הגנה על המוניטין של היצרן ועל קניינו בסימן המסחר (פסק דינו של כב' המשנה לנשיא דאז השופט ריבלין (פסק הדין העיקרי ניתן על ידי כב' השופטת (כתוארה אז) חיות ב ע"א 563/11 ADIDAS SALOMON A.G נ' יאסין , פסקה (נבו 27.8.2012) (להלן: "עניין אדידס").

31. סעיף 46(א) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: "פקודת סימני מסחר") מעניק לבעליו של סימן מסחר תקף שנרשם בישראל זכות בעלת אופי קנייני לשימוש ייחודי בסימן המסחר על הטובין שעליהם נרשם ובהתייחס אליהם (ראו: ע"א 7629/12 סוויסה נ' TOMMY HILFIGER LICENSING LLC, פסקה 18 (נבו 16.1.2014) (להלן: "עניין סוויסה").

סעיף 57 ל פקודת סימני מסחר קובע שרק לבעל סימן מסחר רשום (או לבעל סימן מסחר מוכר היטב שאינו רשום) יש עילת תביעה בגין הפרת סימן המסחר ( עניין סוויסה, פסקה 30).

32. בענייננו, מדובר בטענה להפרת סימן מסחר רשום בסימן הדומה לו, זאת מאחר שהנתבע עושה שימוש בצמד המילים "מסרים מהיקום" בלבד ולא במכלול הצירופים המרכיבים את סימן המסחר : צמד המילים "מסרים מהיקום", השם 'איילת רונה טל' ו'צורת כדור הבדולח המונח על כף יד.
בנוסף, ניתן לומר כי הן התובעת והן הנתבע עושים שימושים במילים "מסרים מהיקום, במסגרת עיסוקם בתחום או בעולם הרוחניות או בתחומים משיקים לו.

לפיכך, עסקינן בהפרה נטענת המוגדרת בסעיף 1 לפקודת סימני מסחר כ-
"שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך –
בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר...".

33. המבחן לקיומה של הפרת סימן מסחר רשום ביחס לטובין מאותו הגדר, כאשר מדובר בסימן דומה, הוא מבחן הדמיון המטעה. לפי מבחן זה, יש לבחון האם הסימן המפר דומה לסימן הזכאי להגנה, עד כדי קיומו של חשש סביר להטעיה של הציבור. לצורך בחינת הדמיון המטעה פיתחה הפסיקה שלושה מבחנים עיקריים, שזכו לכינוי "המבחן המשולש": מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות; ומבחן יתר נסיבות העניין. המבחן המשולש זהה בעיקרו לזה הנוהג לגבי יסוד ההטעיה בעוולת גניבת העין.
עם זאת, מושא הבדיקה בשני המקרים הוא שונה: ככלל, בהפרת סימן מסחר נבדק אך ורק הדמיון בין הסימן המפר לבין סימן המסחר הרשום, בעוד שבגניבת עין המבחן רחב יותר.
ראו:
עניין אדידס, פסקה 12 לפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) חיות;
רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ, פסקה 8 (נבו 12.1.10);
רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, 453-450 (2003) (להלן: "עניין טעם טבע");

34. עתה יש לבחון האם סימן המסחר הרשום הופר ע"י הנתבע.

העדויות:

35. התובעת והנתבע העידו לפני בישיבת יום 16.2.2021.
לא הובאו עדים נוספים פרט לשניהם. יוער כי התובעת הגישה מלכתחילה תצהיר של מעצבת הלוגו וסימן המסחר שהוגש לרישום הגב' עדי קרני. מדובר בתצהיר קצר בן שבעה סעיפים פוזיטיביים שהתייחס לאופן רישום סימן המסחר.
גב' עדי קרני לא התייצבה להיחקר על תצהירה ומשכך הוריתי כי התצהיר יימשך מן התיק ולא ישמש כראיה. אציין, כי מאחר ונושא סימן המסחר כבר הוכרע בין היתר באמצעות ההליך שהתנהל לפני רשם סימני המסחר, ממילא תצהירה לא היה מעלה ולא היה מוריד לצורך דיון ענייני, בנושאי גניבת העין ועשיית עושר ולא במשפט.
לטענת הנתבע כי יש ליתן להעדר התייצבותה של גב' קרני בשקילת פסיקת הוצאות, אתייחס בפרק הרלוונטי בו אדון בנושא הוצאות המשפט.

36. מעדויות שני הצדדים לפני עלה בבירור, כי שניהם מכוונים לאותו חוג לקוחות המתעניין בעולם ההילינג והרוחניות. התובעת משווקת חפיסות קלפים ועורכת קורסים, סדנאות וטיפולים למעוניינים בכך. גם הנתבע עוסק באותו תחום.
אביא לעניין זה מדברי התובעת בעדותה מיום 16.2.2021 עמ' 13 ש' 9-13:
"כן, ברגע שיש שימוש באותו תחום דעת, ברגע שיש בתחתית העמוד שהוא עושה סדנאות, עושה קורסים, עושה דברים, זאת אומרת שהוא לגמרי משיק לתוך התחום שלי. זה לא היה ספרות יפה. הוא לא כתב סיפור. הוא כתב טור שעוסק ברוחניות תחת השם "מסרים מהיקום" ותחת זה מופיע סדנאות וקורסים".

37. במהלך חקירתה אומתה התובעת עם גורמים נוספים שלטענת הנתבע השתמשו בביטוי נשוא ההליך. התובעת הבהירה כי הגב' סיגלית סרספי (כך בפרוטוקול המוקלט וככל הנראה הכוונה לסיגלית צמח – עמ' 23 ש' 28) הפועלת ככל הנראה בתחום הרוחני מפרסמת את עצמה תחת השם "מסרים מהיקום" אך היא לא פנתה אליה בתלונה שכן התובעת פועלת תחת השם "מסרים מהיקום" בשתי מילים. אך אותה גב' סיגלית פועלת תחת השם "מסרים מן היקום" בשלוש מילים וכך נמנעת לטענתה התחרות (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 20 – 22).
גם גורמים אחרים שהשתמשו בשילוב מילים דומה אך לא זהה לביטוי "מסרים מהיקום" אינם מטרידים את מנוחתה של התובעת. לטענתה, במקרה שהיא מזהה פעילות הפוגעת בזכויותיה היא פונה לאנשים והם משתפים פעולה ומסירים את המילים הללו (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 2 – 19). במעמד הדיון הוצג לעדה גם המוצג ת/7 שם פרסמה הגב' סיגלית סרספי ביום 17.3.2016 "מסרים מהיקום" וכן המוצג ת/8 דף פייסבוק בו פרסמה גב' רונית אליה קדם ביום 2.4.2020 "מסרים מהיקום". מן הדפים הללו לא עולה כי נעשה שימוש שנעשה ע"י גורם מסחרי, אלא אלה הן מילות ברכה מן הפן הדתי – רוחני.

38. מול הפרסומים הללו, שלא הטרידו כאמור את מנוחתה של התובעת , היא הוטרדה מאד מן הפרסומים של הנתבע, משום ששניהם עוסקים בתקשורים מן התחום בפן הפסיכולוגי עם יישויות ואנרגיות שמתקבלות - בין מאנשים חיים ובין מאנשים מתים (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 9 – 32). גם הנתבע עוסק בתקשור ובהילינג ומשכך לעמדתה של העדה השימוש במונחים הזהים מכוון ממש לאותו חוג לקוחות (ראו סעיפים 24 - 25 לתצהירה): " הסימן שלי נבדק באופן דקדקני ואושר בדין לרישום! ואני זכאית לפיצוי על כך שהנתבע לא קיבל את הסימן ואת החוג, עשה ממון משימוש בו, הסיט אליו לקוחות פוטנציאליים שלי ונהנה מפירות השקעתי הן הכלכלית והעיסקית והריגשית. הסימן אינו סימן גנרי, ובקרב לקוחותיי ובלקוחות הפוטנציאליים בענף, כמו גם בקרב עמיתים בענף, הסימן מזוהה עם עיסקי ואיתי...".

39. התובעת הציגה שתי ערכות קלפים אותן היא משווקת תחת המילים "מסרים מהיקום" – ת/2 (ערכה בעברית) ת/3 (ערכה באנגלית).
בשתי הערכות המילים "מסרים מהיקום" ו- "Messages from the universe" מוגדלות ומודגשות מעל דמות נערה רוקדת , כאשר בפינה השמאלית העליונה של החפיסה מופיע האיור הגרפי שמצא ביטוי בסימן המסחר הרשום, וכן שמה של התובעת איילת רונה טל. התובעת העידה כי מכרה מעל 300 חפיסות בשפה העברית ומעל 50 חפיסות בשפה האנגלית (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 29 – 33). מחירה של ערכת קלפים כזו הוא כ- 180 ₪ (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 4 – 5).
בחישוב גס ובהנחה שנמכרו כדברי התובעת 300 ערכות בעברית ו-40 ערכות באנגלית, מדובר בסכום של 63,000 ₪. דו"ח כספי לא הוגש.
התובעת הוסיפה כי חפיסות הקלפים אינן הדבר היחיד של המותג אלא היא מקיימת גם סדנאות תחת השם "מסרים מהיקום" ומשווקת מדבקות לווטסאפ (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 11 – 15).

40. גם הנתבע נחקר על תצהירו בישיבת יום 16.2.2021. הנתבע העיד כי הוא מתקשר עם קבוצת יישויות בשם טוהר, כצינור עבור אנשים אחרים (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 6 – 9). בנוסף תיקשר עם יישות נוספת (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 15 – 16). הנתבע איש ר כי הוא מפיק רווח כלכלי מהתיקשורים שהוא מבצע (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 12 – 15).
הנתבע לא הכחיש כי בדף הפייסבוק שלו הפועל תחת השם "טוהר" מפורסמים שירותים של תקשור, סדנאות, העצמה, ריפוי, טוהר יישויות, אך לא מופיעות המילים "מסרים" או "יקום" ( עמ' 35 לפרוטוקול ש' 1 – 3). הנתבע הוסיף יחד עם זאת כי המילים "מסרים מהיקום" הוא ביטוי שגור בעולם הרוח. הוא גם ציין כי פרט להיותו מתקשר הוא גם עיתונאי במקצועו (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 24).

41. הנתבע העיד, כי שקל בשעתו לרשום את המילה "טוהר" כסימן מסחר שלו. לאחר שהבין כי מדובר במילה גנרית שלא יוכל לרשום אותה כסימן מסחר פרטני שלו, וכמותג אישי, הוא נמנע מכך. לשיטתו כך דינו של הביטוי "מסרים מהיקום" (עמ' 37 ש' 11 – 25).

42. הנתבע אישר, כי התובעת פנתה אליו טלפונית בבקשה להסיר את הכותרת "מסרים מהיקום". לדבריו , כאשר נעשתה פנייתה של התובעת, המדור שהתפרסם תחת השם "מסרים מהיקום" היה פעיל כבר כשנה ו חצי והוא ראה בכך משום ניסיון השתקה. למרות שלא הכחיש שהתובעת לא ביקשה ממנו להפסיק לכתוב בעיתון , אלא רק לשנות את כותרת המדור (עמ' 38 לפרוטוקול ש' 2 – 14). הנתבע אישר עוד כי התובעת לא ביקשה ממנו תמורה כספית כלשהי אלא רק הפסקת השימוש בביטוי "מסרים מהיקום".
הנתבע לא הכחיש כי מטרתו בפרסום המדור היתה פרסום עצמי. כלשונו בעמ' 38 לפרוטוקול ש'' 29 – 33:
" או. קיי. אז מדור "מסרים מהיקום", המטרה שלו היתה לקדם את תחום התקשור בארץ. לקדם, זאת אומרת לחשוף יותר אנשים למידע שמגיע בערוצים האלה. אני רציתי לקדם את עצמי אז לכן יזמתי את זה. זה היה מדור בהתנדבות. אף אחד מכל המשתתפים בו לא קיבל כסף. גם אני לא. מה שקיבלנו זה חשיפה בעיתון אבל לא מעבר לזה...".

43. הנתבע נשאל, האם לאורך עשרים השנים האחרונות, בהן היה פעיל בתחום הרוחני עשה שימוש בביטוי "מסרים מהיקום" פרט לאותו מדור. השאלה חזרה על עצמה בכמה ורסיות אך הנתבע לא ידע, לא זכר ולא סיפק תשובה חד משמעית לשאלה חשובה זו (עמ' 39 לפרוטוקול ש' 5 – 25).
התובעת גרסה, כי הנתבע בחר להשתמש בביטוי "מסרים מהיקום" בדיוק בתקופה שהחלה לשווק את חפיסות הקלפים תחת שם זה. לטענתה המרומזת, בכדי להטות לקוחות פ וטנציאליים שלה לכיוונו של הנתבע, או בשפה פשוטה יותר "לגנוב לקוחות" לאחר שהשם "מסרים מהיקום" התחיל לצבור תאוצה. הנתבע הכחיש זאת מכל וכל (עמ' 42 לפרוטוקול ש' 6 – 17).

44. הנתבע נשאל מדוע לא נענה לבקשתה המנומסת של התובעת לחדול מן השימוש בביטוי "מסרים מהיקום" והשיב:
"כי זה לא המילים שלה. זה נושא פשוט. זה שהיא הוציאה לוגו שיש את המילים, לא מקנה לה בעלות על עצם המילים עצמן"
(עמ' 43 לפרוטוקול ש' 13 – 14).
הכרעה בנושא סימן המסחר :

45. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות שהונחו לפני, אני סבורה כי התובעת לא הרימה את הנטל הנדרש להראות כי קיים לצמד המילים "מסרים מהיקום" אופי מבחין באופן שהם מזוהים עמה או עם השירותים שהיא מעניקה. לפיכך, השימוש שביצע הנתבע בצירוף זה לא הפר את סימן המסחר של התובעת.

46. התובעת לא הצליחה להראות לטעמי כי קיים חשש להטעיה בין סימן המסחר בכללותו לבין השימוש עושה הנתבע במילים "מסרים מהיקום".
מעדויות שני הצדדים כפי שפורט לעיל, התברר כי חוג הלקוחות הן של התובעת והן של הנתבע דומה עד זהה. אנשים ששמים בסגנון החיים שלהם את הדגש על הרוחניות, אנשים המעוניינים בשירותי תיקשור, סדנאות טיפוליות בתחום הרגש, חפיסות קלפים וכו'.
נתון זה עולה מפורשות מן העדויות של הצדדים הישירים להליך ואין צורך בעדים חיצוניים לצורך כך.
ניתן גם לומר ש"סוג הסחורה", ובענייננו השירות או העיסוק של הצדדים, הוא בעל דמיון, בהיותו בעל זיקה לעולם הרוח והתיקשור.
יחד עם זאת, נתון זה אינו מספיק בעיני כדי לומר שלפנינו חשש להטעיה.

47. אכן נראה כי התובעת השקיעה אנרגיות וממון כדי לרשום את סימן המסחר נושא התביעה, אך יש לזכור כי מדובר בסימן מסחר הכולל כאמור שני אלמנטים נוספים מלבד המילים "מסרים מהיקום".
בענייננו, הנתבע אינו עושה שימוש בסימן המסחר בכללותו אלא ברכיב אחד בלבד שלו – צמד המילים "מסרים מהיקום". לכך יש משמעו ת כבדת משקל בכל הנוגע לטענות התובעת להפרת סימן המסחר הרשום שלה.
יש לבחון איפוא את הדמיון בין סימן המסחר בשלמותו (עניין טעם טבע) לבין השימוש שנעשה על ידי הנתבע בצמד המילים הנ"ל בלבד.

48. ברע"א 7836/09 ג.ו.פ. שמש השקעות בע"מ נ' מנשה ( נבו 13.12.2009) , שב והבהיר כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס:

"מקובל להבחין, הן לעניין גניבת עין והן לעניין סימני מסחר, בין ארבעה סוגי שמות: שמות גנרים; שמות תיאוריים; שמות מרמזים; ושמות שרירותיים או דמיוניים (ראו, ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ – עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ – עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933 (2001) (להלן - עניין משפחה); ע"א 8981/04 אבי מלכה - "מסעדת אווזי הזהב" נ' אווזי שכונת התקווה (1997) ניהול מסעדות בע"מ, פיסקאות 19-15, 29-27 (טרם פורסם, 27.9.06) (להלן - עניין אווזי); ע"א 491/05 אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב נ' חברת הכרם בע"מ פיסקאות 20-19 (לא פורסם, 17.10.06)). עוצמת ההגנה המוענקת לשמות נגזרת מסיווגם לאחת מן הקטגוריות הנזכרות. יודגש, ההבחנה בין הקטגוריות השונות אינה משליכה רק על השאלה האם זכאי השם להגנה כלשהי, אלא גם על היקף ההגנה לה הוא יזכה ( ע"א 4116/06 Gateway Inc נ' פסקול טכנולוגיות מתקדמות בע"מ, פיסקאות 17-13 (טרם פורסם, 20.6.07)). ככלל, שמות גנריים אינם בני הגנה. שמות תיאוריים אינם זוכים להגנה, אלא אם הוכח כי הם רכשו "משמעות שנייה" או "אופי מבחין" (ראו, עניין משפחה, עמ' 946-945; ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נט(1) 873, 891-890 (2004)). המבחנים לגבי רכישת אופי מבחין דומים לאלו הנוהגים להוכחת מוניטין (ע"א 3559/02 הנ"ל, עמ' 891). גם במקרים בהם זוכה שם תיאורי להגנה מכיוון שהוכח שהוא רכש משמעות נוספת, היקף ההגנה יהיה מצומצם יותר מזה העשוי להינתן לשמות מרמזים או שרירותיים. אחת המגבלות המשמעותיות היא שההגנה על שם תיאורי ניתנת ביחס למילה המדויקת המכילה את השם בלבד. אין ההגנה משתרעת על הטיות של המילה או על צירופים המכילים אותה (עניין משפחה, עמ' 946; עניין אווזי, פיסקאות 22-21) ".
(שם, פסקה 4).

49. ראוי לציין, כי הפסיקה קבעה כי כאשר בסימן המסחר משולבים כמה אלמנטים הרי המסר המילולי לבדו אינו זכאי בעיקרון להגנה.
ראו:
רע"א 5554/95 אגודת התורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון- לציון וזיכרון-יעקב בע"מ ואח' נ' יצרני יינות ומשקאות אפרת בע"מ ואח' מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן (19.11.95) (להלן: "עניין אגודת התורמים").

50. אני סבורה, כי הצירוף "מסרים מהיקום" הוא ביטוי מתארי ואולי אף גנרי, כשהוא עומד לבדו וכאשר עסקינן בתחום הרוח והתקשור . צירוף זה אינו יכול להיות זכאי להגנה כאשר עסקינן בעולם התקשור והרוח ממנו מגיעים הצדדים. לטעמי, מדובר בביטוי שגור למי שמעניק שירותי ייעוץ רוחני או שירותים אחרים הנוגעים למישור זה ולא ייתכן שמאן דהוא יזכה לבעלות או בלעדיות באותו מונח.
כפי שאני רואה את הדברים, אדם אשר פונה לקבלת ייעוץ רוחני או לשירותים כאלה ואחרים בעלי זיקה לתחום זה במטרה לקבל "מסרים מהיקום", מעוניין למעשה לקבל מסר מגורם חיצוני כלשהו בעלי משמעות באמצעות אותו נותן שירות . אם נייחד ביטוי זה רק לתובעת, נימצא כמי שפוגעים ביכולת של מתקשרים ויועצים בתחום הרוח לבטא ולתאר את האופן בו ניתנים המסרים נושא השירות שניתן על ידם.
מדובר, אם כן, בביטוי גנרי אשר משמש את העוסקים בתחום לתיאור מסר שמתקבל ממקור כלשהו – הא ותו לא.
התובעת לא הצליחה להראות כי הביטוי "מסרים מהיקום" מזוהה דווקא עמה או עם שירותי הייעוץ שהיא מעניקה , או כי ביטוי זה זוכה לאופי מבחין ביחס אליה , להבדיל ממכלול הרכיבים המבטאים את סימן המסחר שלה.

51. התובעת חוששת, כי השימוש בביטוי "מסרים מהיקום" במדור שפרסם הנתבע עלול ואולי אף בפועל גרם לכך שלקוחות פוטנציאליים שלה הגיעו בטעות אל הנתבע. כפי שפירטתי , הנתבע אישר בכנות בעדותו כי המטרה העיקרית בפרסום המדור הייתה החשיפה לציבור צרכני הרוחניות.
מדובר בציבור מצומצם ועל כן החשש לזליגת לקוחות המעוניינים בשירות של "מסרים מהיקום" אינו מופרך כלל ועיקר, אך לא די בעצם העלאת הטענה כדי לומר שמבחינה משפטית הופר סימן המסחר הרשום של התובעת.
יצוין, כי התובעת העידה שהופנתה לפעילותו של הנתבע תחת צמד המילים האמור ע"י צד ג'. התובעת לא נקבה בשמו של אותו צד ג' ואף לא הביאה אותו לעדות. הקושי בזימון עדים חיצוניים להליך שאין להם חלק ממשי בו, מוכר וידוע היטב. עם זאת, העדר מוחלט של עדות חיצונית שכזו הוא בעייתי. לשאלה אם הייתה או לא הייתה הטעיה אנו מגיעים כעת על דרך ההסתברות וזו אינה דרך ראויה דיה כדי להרים את הנטל הנדרש בהליך משפטי.

52. התובעת גם ניהלה הליך פרטני מול רשם סימני המסחר כפי שפורט לעיל, כדי להותיר את סימן המסחר על כנו. ראינו, כי רשם סימני המסחר לא אישר תחילה סימן מסחר הכולל מלל נוסף "הבלתי יאמן – יאמן" משום שראה כי המלל מצוי בשימוש אצל גורם אחר. הרשם אישר גם מלכתחילה וגם בדיעבד לאחר הליך שיפוטי את המלל "מסרים מהיקום" אך רק כאחד משלושה אלמנטים המרכיבים את סימן המסחר הרשום של התובעת.
רשם סימני המסחר שהוא הגורם האמון על הנושא הבהיר בהחלטתו מיום 10.5.2021 כי "לא מצאתי כי בעלת הסימן הביאה ראיות לכך שהצרוף 'מסרים מהיקום' רכש אופי מבחין והוא מזוהה עמה". קביעה זו מדברת בעד עצמה והיא מצטרפת לאמור לעיל .
הרשם בשעתו לא ראה לנכון למחוק את צמד המילים "מסרים מהיקום" אך כן מחק את צרוף המילים "הבלתי יאמן – יאמן".
רשם סימני המסחר לא מצא כי הצירוף "מסרים מהיקום" רכש אופי מבחין באופן המ זוהה עם התובעת כשהוא עומד לבדו, אך כן הכיר בו והתיר רישומו כסימן מסחר יחד עם מכלול האלמנטים. קביעה זו של רשם סימני המסחר מקובלת עלי ואני מאמצת אותה איפוא גם לענייננו.

53. לפיכך, אני קובעת, כי אין לראות את הנתבע כמי שהפר את סימן המסחר הרשום של התובעת בעצם השימוש שעשה במילים "מסרים מהעולם .

גניבת עין:

54. לאחר שמצאתי כי אין המדובר בהפרה של סימן מסחר, יש לבחון האם הנתבע ביצע כלפי התובעת עוולה של גניבת עין כאשר השתמש בצירוף "מסרים מהיקום" במדור שבמגזין "חיים אחרים".

55. עוולת גניבת עין מעוגנת בסעיף 1 (א) לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט- 1999 וזו לשונו:

"לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר, או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".

56. עוולת גניבת עין נועדה לאזן בין שני אינטרסים: מצד אחד האינטרס העסקי של עוסק אשר צבר מוניטין בעסקו, כדי למנוע מאחרים לנצל מוניטין זה תוך הטעיית הציבור לחשוב שהנכס שהוא מוכר או השירות שהוא מעניק, הם של העוסק בעל המוניטין. מצד שני, בית המשפט מביא בחשבון את הצורך להגן על ערכים חשובים נוספים ובהם: חופש העיסוק וחופש התחרות התורמים לפיתוח המשק ומשרתים את כלל הציבור (ראו דברי כב' השופט מלצר בבע"א 1248/15 Fisher Price Inc נ' דורון-ייבוא ויצוא בע"מ (נבו 31.7.2017) (להלן: "עניין פישר פרייס"), שם בפיסקה 4 בפסק דינו).

57. עוולת גניבת עין מותנית בהוכחת יסודות מצטברים של מוניטין; חשש סביר להטעיה של קהל הצרכנים, כי השירות או הנכס שמציע הנתבע הם למעשה שירות או נכס של התובע ;

ראו:
רע"א 1521/18 רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ נ' Barilla G. e R. Fratlli - S.p.A, פסקה 28 לפסק דינו של כב' השופט סולברג (נבו, 22.4.18);

אשר ליסוד ההטעיה, כב' השופט עמית התייחס ליסוד זה באריכות ע"א 5066/10 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ (נבו 30.5.2013) (להלן: "ענין אנג'ל"), עת חזר והדגיש כי "המבחן המשולש" בו נעשה שימוש בדיני סימני מסחר, ייושם גם לצורך בחינת חשש סביר להטעיה במסגרת עוולת גניבת עין:

"קביעת קיומו של חשש סביר להטעיה נעשית באמצעות "המבחן המשולש" (המשמש גם בדיני סימני המסחר) שיסודותיו הם: (א) החזות והצליל; (ב) סוג הסחורה וחוג הלקוחות; (ג) שאר נסיבות העניין (עניין אורט, בפסקה 32; עניין כהן, בעמ' 363). למבחן זה צירפה הפסיקה את מבחן השכל הישר, אשר על פיו כאשר הדמיון שבין המוצרים מגלם מסר רעיוני כלשהו, מעין "אוּמנות קונספטואלית", יש להשוות את מידת הדמיון בין הרעיונות המועברים על ידי שני המוצרים. במקרים שבהם המסר הרעיוני זהה, או דומה מהותית לזה העולה מסימנו של התובע, עשוי בית המשפט לראות בכך הפרה אף אם הסימנים שונים זה מזה בחזות ובצליל (עניין טעם טבע, בעמ' 453; ע"א 8981/04 אבי מלכה "מסעדת אווזי הזהב" נ' אווזי שכונת התקווה 1997 ניהול מסעדות בע"מ, בפסקה 12 לפסק דינו של השופט חשין [פורסם בנבו] (27.9.2006) (להלן: עניין אווזי); עניין דדון, בפסקה 11). יצויין, כי אף שהמבחן המשולש זהה בשמו בעילה של הפרת סימן מסחר ובעילה של גניבת עין, הרי שהוא שונה במהותו, באשר בהפרת סימן מסחר הבחינה תחומה לדמיון בין הסימנים גופם בלבד, בעוד שבגניבת עין נבדק המוצר בכללותו והאם מכלול מעשיו של העוסק גרמו להטעיה ביחס למקור המוצר (עניין טעם טבע, בעמ' 451-450; רע"א 10804/04 Prefetti Van Melle Benelux B.V נ' אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע"מ, פ"ד נט (4) 461 (2005), סעיף 16 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) גרוניס (להלן: ענין אלפא)). על אף האמור, בהעדר טעם לאבחן ביניהן, ההלכות הנוגעות למבחני ההטעיה בדיני סימני המסחר יפות גם לתחום של גניבת עין". (שם, פסקה 25 לפסק דינו של כב' השופט עמית).

58. בפסיקה הובהר כי:

"...לשם התגבשות עוולת גניבת עין, אין הכרח שהצרכן יזהה את העוסק בשמו. די בכך שהצרכן מתכוון לרכוש מוצר מסוים (אותו הוא מקשר בתודעתו למקור "ערטילאי" כלשהו), אך עלול לרכוש מוצר ממקור שונה לאחר שהוטעה לחשוב שמדובר בתוצרת המקורית בה היה מעוניין..."
(עניין אנג'ל, פסקה 21).

59. אשר ליסוד המוניטין, נקבע בפסיקה כי הוכחת קיומו נעשית כאשר התובע מראה שבנסיבות המקרה הספציפי, השם, הסימן או התיאור זכו להכרה בקהל המזהה אותם עם עסקו או סחורותיו.
להרחבה ראו: ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ'les verreies de saint gobain, פ"ד מה (3) 224 (1991);
עניין אנג'ל, פסקאות 10-23;
בכלל זה נקבע כי:
"...ככלל, ככל שהייחודיות העובדתית של המוצר קטנה יותר, נדרש שימוש נרחב יותר כדי לגבש מוניטין. בדומה, כאשר מדובר במצרך עממי המשמש את הציבור הרחב, נטל ההוכחה אינו קל, שכן לעתים הצרכן בוחר במוצר לא מפני שהוא מיוצר על ידי יצרן מסוים אלא מפני שהוא מעדיף את צורתו, את נוחיות השימוש בו או את המחיר שלו (עניין פניציה, בעמ' 241). מצדו השני של המטבע, ניתן לומר כי ככל שמדובר במוצר ייחודי הפונה לקהל לקוחות מצומצם, ניתן להסתפק בשימוש פחות נרחב וממושך. ודוק: שימוש נרחב יכול להוכיח רכישת מוניטין, ולרוב מהווה תנאי נדרש, אולם אין הוא תנאי מספיק. "מהותו של השימוש שנעשה היא החשובה. על התובע להוכיח כי נעשה שימוש כזה שהקונה בשוק מזהה את הסחורה כסחורתו שלו. זוהי בעצם הגדרתם של המוניטין..." (שם, בעמ' 243)"
(עניין אנג'ל, פסקה 10).

מן הכלל אל הפרט:

60. אשר ליסוד המוניטין, בעניין זה אין לנו לסמוך אלא על עדותה של התובעת. התובעת לא הביאה כל ראיה חיצונית לכך שצברה מוניטין בתחום הרוחני. יחד עם זאת, דווקא מן החקירה הנגדית שקוימה לה ע"י ב"כ הנתבע עלה, כי התובעת מתחזקת דף פייסבוק בתחום זה תחת שמה האישי ותחת הלוגו " טל הטבע" וכי יצרה את המותג "מסרים מהיקום" ועמלה לרשום אותו כסימן מסחר רשום, כדי למתג את עצמה תחת צמד המילים "מסרים מהיקום". היא גם סברה, כפי שפורט לעיל, שהנתבע בחר בשם הספציפי הזה למדור אותו פרסם בכוונת מכוון.

61. עוד עלה מן החקירה הנגדית, כי קהילת המתקשרים וההילרים אינה גדולה וכי מדובר באלפים בודדים (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 26 – 27) . משכך צבירת מוניטין בקהילה כזו היא משמעותית. פעילות התובעת נמשכה לאורך שנים. גם בהעדר עדויות חיצוניות אחרות פרט לעדותה של התובעת, הרי התנהלותה של התובעת, העובדה שפעלה לרישום סימן מסחר ומיתוג אישי מלמדת כי התובעת עמלה ליצור לעצמה מוניטין בתחום.
האם הצליחה בכך?
לטעמי התובעת לא הצליחה להרים את הנטל הנדרש בעניין זה, משום שהתובעת כאמור לא הביאה ראיות חיצוניות ואפילו לא הציגה דו"חות רווח והפסד המעידים על פעילות כלכלית ענפה כתוצאה מפעילותה הרוחנית. כמו כן עלה מן החקירה הנגדית כי התובעת שינתה כמה פעמים את המיתוג תחתיו פעלה (עמ' 9- 10 לפרוטוקול). דבר זה אינו מעיד בהכרח על מוניטין מובהק ללוגו "מסרים מהיקום".

62. אשר על כן, סבורה אני כי בהעדר ראיות אובייקטיביות וחיצוניות מתאימות ומספקות, לא ניתן לקבוע כי יסוד המוניטין מתקיים בעניינו.

63. משלא הוכח מוניטין על ידי התובעת, די בכך כדי לדחות קיומה של עוולת גניבת עין במקרה שלפני.
אוסיף ואציין, כי ממילא גם לא הוכח לטעמי חשש סביר להטעיה, כפי שפירטתי בפרק המתייחס לסימן המסחר הרשום.
אני סבורה כי התובעת לא הצליחה להניח לפני ראיות טובות המלמדות על קיומו של חשש לפיו מאן דהוא אשר צורך את מרכולתה, עלול לחשוב כי השימוש שנעשה על ידי הנתבע בצמד המילים "מסרים מהיקום", מזוהה בצורה כזו או אחרת עם השירותים או עיסוקה של התובעת. לא די בתצהיר התובעת, בעדותה ובחומר שהונח לפני. מכאן, שגם יסוד ההטעיה לא הוכח.

64. אשר על כן, אני נאלצת לקבוע, כי התובעת לא ביססה את טענותיה ולא הוכיחה כי עוולת גניבת עין התקיימה בענייננו.
עשיית עושר ולא במשפט:

65. רכיב זה הופיע באופן ברור ומובהק בכתב התביעה שהגישה התובעת, סעיף 26 שם.
משום מה בחר הנתבע בסיכומיו לטעון כי התובעת זנחה חלק זה בתביעתה (סעיף 3שם). בכל הכבוד דעתי שונה. לא ראיתי כי התובעת ויתרה על רכיב זה בכתב תביעתה.
ההכרעה השיפוטית בהליך הנוכחי ובסוגיה המרכזית שעלתה בו בכלל, מצריכה התייחסות גם ליסוד עשיית עושר ולא במשפט. יסוד זה משתלב גם עם המבחן הרביעי שטבע בית המשפט העליון ביחס לעוולת גניבת עין והוא מבח ן "יתר נסיבות העניין".
ראו:
דברי כבוד השופט המשנה לנשיאה (כתוארו אז) רובינשטיין בפרשת רע"א 8236/15 LEAPFROG נ' Sony (נבו 26.12.2015) שם נוסד מבחן "השכל הישר שאין להדירו משום הכרעה".

66. הלכה פסוקה היא, שדיני עשיית עושר ולא במשפט , חלים רק במקום שאין חוזה בין הצדדים. ראו ד"נ 20/82 אדרס חומרי בניין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס ג.מ.ב.ה. (ניתן ביום 11.2.1988 בהרכב כב' השופטים מ. בן פורת, א. ברק, ש. לוין, ד. לוין, ג. בך).

רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצוא והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ פד"י נ"ב(4) עמ' 289 ו-ע"א 2287/00 שוהם מכונות ומבלטים בע"מ נ' הרר. נקבע , כי גם כאשר התנהגות הנתבע אינה עולה כדי הטעיה, הפרת אמון או עוולה אחרת, עדיין עשוי להתקיים יסוד נוסף מעבר להעתקה, כאשר התנהגות הנתבע נוגדת את תחושת המצפון והיושר ומאופיינת בחוסר תום לב, או בהתנהגות פסולה הפוגעת בחוש ההגינות והצדק.
(ראו בעניין זה גם פסקאות פ"ג - פ"ד לפסק דינו של כבוד השופט המשנה לנשיאה (כתוארו אז) רובינשטיין, בעניין פישר פרייס).

67. נשקלל את עמדות הצדדים - התובעת מול הנתבע - לעניין דיני עשיית עושר ולא במשפט.
התובעת החלה לעשות שימוש בביטוי "מסרים מהיקום" ולמתג עצמה תחת שם זה בקהילה לא גדולה המונה כמה אלפי צרכני רוחניות. הנתבע ששנים ארוכות פעל תחת השם "טוהר" והוא מציג מרכולת דומה לאותו חוג לקוחות, החל לפרסם עצמו בירחון המיועד לקהל הספציפי תחת שם זהה לשמה של התובעת. מדובר בירחון ולא בדף פייסבוק פרטני. לא הובאו לפני נתונים על היקף התפוצה של הירחון לעומת היקף תפוצת דף הפייסבוק של התובעת, הנתבע או מי מהגורמים האחרים שהוזכרו במהלך הדיון ואשר עשו שימוש בביטו יים דומים לביטוי "מסרים מהיקום". אך הנתבע העיד בכנות שמטרתו העיקרית הייתה פרסום עצמי. מדוע משתמש הנתבע דווקא בשם המזוהה עם התובעת? מדוע מיאן לשנות את שם המדור למרות שנעשתה אליו פנייה - תחילה מנומסת ולאחר מכן משפטית? האם לא ניתן היה לבחור שם רוחני אחר למדור זה? התובעת משערת ואני נוטה להסכים, כי בשימוש בביטוי זה ובסירוב הנחרץ לבצע שינוי ולו הקל ביותר בשמו של המדור, ביקש הנתבע לזרוק רשת רחבה ככל האפשר כלפי חוג הלקוחות הפוטנציאליים. הנתבע ביקש לברר האם התובעת רשמה סימן מסחר רשום על הביטוי האמור. קיבל מהתובעת את כל הפרטים כולל מסמכי רשם סימני המסחר והתבצר בעמדתו. עמדתו אושרה ע"י כב' הרשם כמפורט לעיל. יחד עם זאת, לא ניתן לבטל ביד קלה את טרחתה של התובעת ברישום סימן מסחר על שמה המכיל את צמד המילים האמור.

68. נסיבות החיים הכתיבו את הפסקת הפעילות של הנתבע בירחון. המדור "מסרים מהיקום" חדל להתפרסם בחודש אפריל 2019. לאור זאת הדיון בענייננו הינו למעשה תיאורטי.

69. לא הוכח לפני באופן פוזיטיבי, כי הנתבע אכן הצליח להגשים את מטרתו ולקנות לעצמו לקוחות כתוצאה מפרסום שמו כמתקשר במדור "מסרים מהיקום" שהתפרסם בירחון "חיים אחרים" מאז מאי 2017 עד אפריל 2019.
לא הוכח לפני באופן פוזיטיבי, כי הנתבע עשה עושר ולא במשפט והגדיל את רווחיו על חשבון התובעת.
לא שמעתי כי לקוחות שחיפשו באופן פרטני את התובעת הגיעו דווקא אל הנתבע בעקבות הפרסום האמור.
על כן, אינני רואה לנכון להעניק לתובעת סעד כספי גם לא בגין רכיב עשיית עושר ולא במשפט.

הסעדים:

70. התובעת עתרה הן לסעד כספי והן לסעד של צו מניעה.

71. כאמור, עילות התביעה לא הוכחו ונדחו . בבחינת למעלה מן הצורך, יצוין כי התובעת גם לא הוכיחה נזק כלכלי שנגרם לה בפועל, לא הגישה דו"חות כספיים ולא הצביעה פוזיטיבית על לקוחות שנגרעו ממנה כתוצאה מפעילותו של הנתבע תחת השם "מסרים מהיקום".
מן האמור, דין התביעה למתן סעד כספי להידחות.

72. אשר לסעד של צו מניעה שיאסור על הנתבע ולמעשה על כל גורם אחר לעשות שימוש "מסרים מהיקום" לאור סימן מסחר רשום על שמה, אני מוצאת, כי הכרעתי זו יחד עם החלטת רשם סימני המסחר מיום 10.5.2021, סתמו את הגולל גם על סעד זה.

אוסיף בנקודה זו, כי בעניין אגודת הכורמים סימן המסחר הרשום שם, הורכב מכמה אלמנטים כולל ציור גרפי ספציפי של אשכול ענבים והמילים " תירוש" ו-"מיץ ענבים טבעי". משכך, נקבע כי אין מקום ל העתר לבקשת חברת כרמל מזרחי בע"מ, למתן צו מניעה כנגד יצרני יינות ומשקאות אפרת בע"מ שאף הם עשו שימוש במילה "תירוש" ובציור גרפי אחר של אשכול ענבים.
קביעה זו נעשתה בשנת 1995 לפני עידן האינטרנט אך כוחה יפה גם היום.

התובעת אומנם הצביעה על כך שחיפוש אינטרנטי לא נערך לפי מסר גרפי, אלא לפי מסר מילולי . אולם , כאשר הסימן שנרשם לא מעניק זכות לשימוש ייחודי במסר המילולי בלבד, וכאשר התובעת לא הוכיחה כי המותג שלה מזוהה באופן בלעדי עם צמד המילים "מסרים מהיקום" וכאשר ישנם גורמים נוספים המשתמשים בו, לא קמה זכאותה להגנה ולקבלת צו מניעה.

73. אני מאמינה לתובעת כי השקיעה אנרגיה וממון לרישום סימן מסחר על שמה, מתוך רצון לבדל עצמה מגורמים אחרים בתחום הרוחני תחת המותג "מסרים מהיקום". אולם, כאשר המיתוג נעשה תחת סימן מסחר רשום המכיל אלמנטים נוספים, וכאשר הסתבר לפני בדיון כי למעשה מדובר בשם גנרי וכי גורמים נוספים פרט לתובעת ולנתבע עושים שימוש בצרוף המילים "מסרים מהיקום" הרי עם כל ההבנה למאמציה של התובעת, לא מצאתי לנכון להעניק לה סעד.

הוצאות ההליך:

74. הדיון בענייננו התנהל תחת המסגרת של תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). הנתבע סבר כי הוא זכאי להוצאות ואפילו מוגדלות שכן עדת התביעה גב' קרני לא התייצבה לדיון והוא נערך לחקירתה. גב' קרני היא עדה חיצונית. מעצבת גרפית שסייעה בהכנת סימן המסחר הרשום. תצהירה קצר וענייני ולא היה משנה הרבה מן התוצאה הסופית. יתר על כן, ידוע כי לבעלי דין לא תמיד יש שליטה על עדים חיצוניים שאינם מתייצבים. משכך, לא ראיתי להחמיר עם התובעת בגין העדר התייצבותה של העדה החיצונית.
ככלל, בנושא ההוצאות ראיתי שלא להכביד יתר המידה על התובעת הגם שתביעתה נדחתה. יוער, כי רשם סימני המסחר ראה שלא להשית הוצאות כלל על מי מהצדדים. נימוקיו יפים וטובים גם לענייננו.
התובעת פעלה בתום לב כאשר פנתה אל הנתבע בבקשה להסרת השימוש בביטוי "מסרים מהיקום". מתוך אמונה תמימה שהיא מוגנת ע"י סימן מסחר רשום בו השקיעה רבות.
הנתבע מצדו בדק משפטית את הנושא וקיבל החלטה מושכלת המבוססת על אדני הדין והפסיקה, שלא לחדול מן השימוש בביטוי האמור.
שני הצדדים פעלו בתום לב. לכל אחד מהם היה טעם ונימוק סביר.
על מנת שלא להרבות מחלוקות בין הצדדים החברים באותה קהילה צרה ומצומצמת, ובשים לב לכך שבכל זאת התקיימו שלושה דיונים (וביניהם דיון הוכחות אחד) וכי תביעתה של התובעת נדחתה בסופו של יום, אני מחייבת אותה לשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום מופחת בסך כולל של 10,000 ₪.

סיכום:

75. מן המקובץ לעיל, נדחית התביעה.
התובעת תישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד הנתבע בסך כולל של 10,000 ₪.

ניתן היום, כ"א אלול תשפ"א, 29 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.