הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 48758-08-19

המבקשת:
פלקו בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גלעד וקסלמן ואח'

נגד

המשיב:
שמעון בן חמו ת.ז. XXXX267
ע"י ב"כ עו"ד יובל דמול ואח'

החלטה

1. בפניי בקשה אשר הוכתרה "בהולה" למתן סעדים זמניים כנגד המשיב. בתמצית נטען כי בין המבקשת, חברה מובילה ובעלת מוניטין אשר עוסקת מאז שנת 1945 בפיתוח, ייצור, מכירה, שיווק והפצה של מוצרי גלידה, הנושאת את סימן המסחר " פלדמן" (להלן: "המבקשת") לבין המשיב נחתם הסכם להפצת מוצריה וזאת ביום 18.7.03 (להלן: "הסכם ההפצה", צורף כנספח 7 לבקשה). המשיב הינו מפיצה של המבקשת באזור אשדוד, קריית גת וקריית מלאכי.

2. המבקשת הפנתה למערכת ההסכמים שבינה לבין המשיב. בהסכם ההפצה נקבע, בין היתר בסעיף 4, שתוקפו של ההסכם הוא מיום 18.7.03 למשך שנה. בסעיף 4.2 נקבע "תוקפו של הסכם זה לשנה עפ"י סעיף 4.1. לא הודיע צד מן הצדדים למשנהו בכתב עד 60 יום לפני תום תקופת החוזה על רצונו שלא להאריך את החוזה לתקופה נוספת וחוזר חלילה בתום כל תקופת ההסכם". בסעיף 7.3 להסכם נקבע "הסוכן מצהיר שאין לו כל זכות קניינית בנוגע לאזור ואין לו כל זכות למנוע מהחברה, אם הסכם זה יבוא לקיצו, למסור את זכויות המכירה, לשיווק והפצה באזור ו/או בכל חלק מהאזור לאחר". הוסף בכתב יד "ידוע כי בן חמו הביא עמו את לקוחותיו". בסעיף 8.6 נאמר "הסוכן מאשר ומצהיר כי אין לו ולא תהיה לו כל דרישות מהחברה ומכל הנובע ממוניטין החברה ומזכויותיה לשווק באזור, למעט האמור בהסכם זה לעיל. למען הסר ספק מובהר בזאת כי מיד עם סיום תקופת ההסכם, יחדל הסוכן מלהשתמש בשמה של החברה ו/או בשם מוצריה ו/או במוניטין שלה." (הדגשות שלי).

3. המבקשת מפרטת כי לצורך מילוי תפקידו של המפיץ כסוכן השאילה המבקשת למשיב ציוד, בנוגע אליו נחתמו שני סוגים של הסכמי השאלה - האחד הסכמים להשאלת מכולות קירור גדולות שנועדו לאחסון והובלה שלמוצרי המבקשת. במסגרת זו נטען כי הושאלו למשיב 3 מכולות קירור גדולות שעלות כל אחת מהן כ-150,000 ₪. ההסכם השני הינו הסכם להשאלת מקררי גלידה שנועדו לעמוד בחנויות, עליהם מוטבעים סימניה של המבקשת. במסגרת זו נטען כי המבקשת השאילה למשיב כ-455 מקררי גלידות (הציוד המושאל יכנה להלן "מכולות הקירור ומקררי הגלידות", בהתאמה. ראו גם נספחים 8-10 לבקשה).

4. המבקשת טוענת בבקשתה, כי הצדדים פעלו עפ"י הסכם ההפצה משנת 2003 וזה חודש באופן אוטומטי במהלך כל שנה. לשיטתה, במהלך השנים האחרונות החלו להגיע למבקשת תלונות רבות מצד קמעונאים מאזור ההפצה בו פעל המשיב, על שירות לא איכותי ולא יעיל. ראו בעניין זה גם תצהירו של מר דרור אשל ומקבץ המסמכים אשר צורפו לתצהירו כנספח 1, המתעדים את אותן תלונות כביכול וחילופי הדברים שהיו עם המבקשת.

5. כך או כך, והמבקשת מדגישה והדגישה זאת גם במהלך הדיון שהתקיים בפניי (ראו פרוטוקול הדיון מיום 22.9.19, דברי ב"כ המבקשת בעמ' 1 שו' 28-29) כי החליטה היא שלא להביא את ההסכם לסיומו מחמת הפרתו אלא החליטה להשתמש בזכות המעוגנת בסעיף 4.2 להסכם ולהביא לסיומם את יחסי ההפצה בהתאם למנגנון הקבוע שם. משכך, הודיעה המבקשת בכתב למשיב ביום 7.5.19 על אי חידוש אוטומטי של ההסכם ועל כך שההסכם יבוא לסיומו ביום 17.7.19, ראו נספח 11 לבקשה (יכונה להלן: "מכתב סיום היחסים"). במכתב זה נדרש המשיב, בין היתר, להעביר את כל התשלומים במועד. בסעיפים 5 ו-6 למכתב צוין שעל המשיב להשיב למבקשת את המכולות והמקררים ותוך 14 יום נדרש המשיב להעביר לידי המבקשת את רשימת המקררים אשר ברשותו ולתאם את החזרתם. המבקשת מפנה למכתבים נוספים שנשלחו למשיב בעקבות מכתב סיום היחסים, ראו נספח 12 לבקשה.

6. בסעיפים 18-32 לבקשה מפרטת המבקשת את מעשיו ומחדליו של המשיב למן מתן הודעת סיום היחסים. המבקשת טוענת שהמשיב מסרב להשיב לה את הציוד השייך לה; אינו משתף פעולה ואינו מוסר את הרשימה המלאה של פריסת מקררי הגלידה; המבקשת טוענת שהמשיב ממשיך לעשות בציוד של המבקשת כבתוך שלו, תוך שהוא מתחזה למפיץ של גלידות פלדמן ואף מאפסן באותם מקררים סחורה של מתחריה. המבקשת צירפה לבקשה תמלילי שיחות והקלטות שנערכו בין המשיב לבין משווקים, ראו גם תצהירו של ישראל וקנין אשר צורף לבקשה וחקירתו בעמודים 15-17.

7. המבקשת מציינת כי מדובר בדוגמאות המהוות רק את קצה הקרחון אולם מעשיו ומחדליו אלו של המשיב מסבים למבקשת נזק רב, כמו גם למפיצה שקיבלה את אזורו של המשיב במקומו, הגב' טופז (להלן: "טופז"). בשל מעשיו אלו של המשיב הגישה המבקשת כתב תביעה במסגרתו התבקש צו מניעה קבוע וכן פיצוי כספי על סך 2.6 מיליון ₪, לצרכי אגרה בלבד. עילות התביעה מבוססות על הפרת ההסכם; הפרה של סימני מסחר; גניבת עין; התערבות לא הוגנת; גזל; מצג שווא רשלני; התעשרות שלא כדין.

8. בד בבד כאמור עם הגשת התביעה הכספית והבקשה לצו מניעה קבוע, הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי. הסעדים להם עותרת המבקשת הינם חמישה במספר, וראו עמוד 2 לבקשה. בין היתר מתבקש ביהמ"ש להורות למשיב:
א. לחדול ולהימנע מהצגה עצמית כמפיץ של פלדמן; לחדול ולהימנע מכל שימוש בסימני המסחר שלהם ולהפר את זכויותיה הקנייניות.
ב. לחדול ולהימנע ממניעת גישה ללקוחותיה של המבקשת, מפגיעה בשמה הטוב ובהכחשתה.
ג. לחדול ולהימנע מכל שימוש במקררי הגלידה.
ד. למסור לידי המבקשת באופן מידי רשימה מלאה של פריסת מקררי הגלידה ולהשיב למקומם מקררים שכבר ניטלו מנקודות המכירה.
ה. לחדול ולהימנע משימוש במכולות הקירור שהושאלו לו ולהשיבן באופן מידי.

9. המשיב הגיב לבקשה לסעד זמני ותמך את תגובתו בתצהירו. בתמצית טען המשיב שהינו מפיץ גלידות של המבקשת כבר משנת 1974, ומתאר את יחסי הצדדים בעבר, ראו סעיפים 8-17 לתצהירו. בין היתר מציין המשיב בסעיף 14 לתצהירו שאין חולק לעובדה שמכולות הקירור המותקנות ע"ג משאיות המשיב הושאלו לו ע"י המבקשת ונמצאות בבעלותה. כן מאשר הוא בסעיף 16 לתצהירו שהמקררים הנמצאים אצל הלקוחות הינם רכושה, והלקוחות חתומים על הסכמים ישירות מול המבקשת. בין היתר משכך טוען המשיב שהמבקשת אוחזת בידה בעותקים מההסכמים ואמורה לדעת היכן נמצא כל מקרר ומקרר .

10. בסעיף 18-20 לתצהירו טען המשיב שבמהלך שנת 2017 התקיימה פגישה בנוכחות המנכ"ל דרור אשל (להלן: "אשל"), ולאחריה סוכם על תוכנית עבודה ל – 10 שנים. לאחר סיכום זה רכש המשיב משאית והגדיל את מצבת עובדיו; בסעיפים 21-27 מפרט המשיב את התנכלויותיו של אשל כלפיו והפגיעה היזומה בעסקיו אל מול לקוחותיו. המשיב מציין כי בתחילת שנת 2019 הבעלות במבקשת התחלפה, המשיב בקש לפתוח דף חדש עם אשל אולם זה האחרון הטיח בו : "פתחת איתי חזית". לגרסת המשיב, אשל פעל למימוש איומיו ושיגר מכתב התראה בדבר הפרה כביכול של ההסכם (נספח ד' לתצהיר המשיב) . לאחר משלוח מכתב זה קיבל המשיב מכתב נוסף (נספח ה'), בדבר רכישת מוצרי "מרס", ממנו הסיק המשיב שהמבקשת חזרה בה מטענותיה ואינה מעוניינת להביא את ההסכם לידי סיום . בסעיף 33 מאשר המשיב שקיבל ביום 20/5/19 את מכתב סיום ההתקשרות, שהיכה אותו בזעזוע עמוק. המשיב מציין מכתבים נוספים שקיבל ושיחות שקיים מהם הבין שרוע הגזירה בוטל וכי הוא ימשיך לשמש כמפיץ למצער עד סוף חודש נובמבר 2019, עוד מוסיף המשיב וטוען כי ביום 16/7/19 סיפקה לו המבקשת סחורה בהיקפים גדולים. למרות דברים מפורשים שנאמרו לו, מכתבים והתנהגות בשטח ממנה ניתן להסיק כאמור על המשך היחסים, מבין המשיב ביום 24/7/19 כי המבקשת פונה ללקוחות ומבהירה כי אזור ההפצה עבר לטופז, כשהיא מותירה אותו מול שוקת שבורה ושוברת את מטה לחמו.

11. המשיב דוחה את בקשת המבקשת לסעדים זמניים וטוען כי המבקשת פועלת בחוסר תום לב, חומדת שלא כדין את אזור ההפצה שלו ומבקשת להעביר את אזור ההפצה לטופז, וזאת ממניעים פסולים וזרים. לטענת המשיב אין ולא יכולה להיות למבקשת בדל טענה כנגדו ואין כל ממש בטענות ההפרה המיוחסות לו; לשיטתו, הסכם ההפצה שריר וקיים, הוא מפיץ של המבקשת ועובד מטעמה כדין. המשיב טוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן סילוקו מאזור ההפצה שלו יגדע את מקור פרנסתו.

12. המבקשת הגישה תגובה לתשובה וטענה שדי באמור ע"י המשיב בתגובתו כדי לקבל את הבקשה, שכן מודה הוא שהמקררים והמכולות שייכים למבקשת; מודה הוא שממשיך להציג את עצמו כמפיץ של המבקשת, וזאת למרות שאינו מכחיש שקיבל את מכתב סיום היחסים. המבקשת מדגישה כי לא ביטלה את הסכם ההפצה בשל הפרה אלא הודיעה על אי חידושו, על פי המנגנון שנקבע בהסכם ההפצה. המבקשת טוענת כי יש ליתן את הצווים המבוקשים, שכן סיכוי התביעה גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתה.

13. ביום 22/9/19 התקיים דיון בבקשה לסעד זמני. במהלך הדיון נחקרו מגישי התצהירים מטעם המבקשת (מר רונן זוהר; מר דרור אשל ומר וקנין), וכן המשיב. הוגשו סיכומים קצרים על פי הסכמות הצדדים ואין לי אלא לתת את הכרעתי.

14. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בסיכומים ושמעתי את העדויות הנוגעות לצו הזמני קובעת אני כי דין הבקשה להתקבל. סבורה אני כי אין בטענות שהעלה המשיב כדי למנוע את מתן הצווים המבוקשים ומקומם של טענות אלו (אם בכלל, ומבלי להביע עמדה), הוא בשלב של התיק העיקרי – וגם אז יהא על המשיב להתגבר על משוכות גבוהות, אבהיר דבריי אלו .

15. התביעה העיקרית המונחת בפניי הוגשה על ידי המבקשת. נקודת המוצא היא כי הסכם ההפצה בוטל במכתב סיום ההתקשרות, שאת קבלתו לא מכחיש המשיב (ראו עדותו בעמ' 10 שו' 10,13) . סעד של ביטול הסכם הינו סעד חד צדדי, ובמקרה הנדון, לפחות לכאורה ולצורך השלב בו אנו נמצאים, נחזה להיות על פי המנגנון שנקבע בסעיף 4.2 להסכם ההפצה. רוצה לומר – הסכם ההפצה בוטל; היחסים בין הצדדים הגיעו לידי סיום; ולפיכך על הצדדים לנהוג על פי ההוראות שנקבעו בו לאחר סיום היחסים, ובין היתר השבת הציוד המושאל; אי שימוש בשמה המסחרי של המבקשת וכו' – ראו סעיף 8.6 להסכם ההפצה.

16. זו התביעה המונחת בפניי ובשלב זה אין בילתה. המשיב לא הגיש תביעה מטעמו במסגרתה בקש להצהיר שביטול הסכם ההפצה נעשה שלא כדין; המשיב לא בקש לאכוף את המשך היחסים המסחריים בין הצדדים. יתכן ולא בכדי לא עשה כן המשיב, בהיותו מודע לסעיף 7.3 להסכם ההפצה וכן לסעיף 3 (2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970. כבר זה המקום להפנות להלכות המוצקות של בית המשפט העליון, לחלקן היה שותף המשיב, במסגרתן נקבע כי לא ניתן לכפות על יצרן המשך יחסי עבודה עם מפיץ, ראו למשל דברי כב' השופטת שטרסברג כהן בע"א 2850/99 בן חמו נ' טנא נוגה בע"מ, פ"ד נד (4) 849 בעמ' 858: "סיווגה המשפטי של זכות ההפצה הבלעדית נדון בכמה פסקי-דין של בית-משפט זה. על-פי ההלכה שיצאה מלפני בית-המשפט, זכות ההפצה הינה זכות חוזית, ולא קניינית, וטיב הקשר של המפיץ עם היצרן אינו יוצר זכויות קנייניות, אלא זכויות חוזיות המבוססות על יחסי אמון, ואינו מקים עילה לדרוש המשך קיום הקשר או אכיפתו" (הדגשות שלי).

17. המשיב למעשה מנסה להתגונן בטענה שביטול הסכם ההפצה נעשה שלא כדין וטוען שיש להורות על המשך היחסים העסקיים (ושוב אדגיש, מבלי שהוגשה תביעה לאכיפה). סבורה אני כי הטענה בדבר סיום היחסים שלא כדין אמורה להתברר במסגרת התיק העיקרי, ו ככל שיתברר שלטענת הגנה זו יש יסוד, אזי לכל היותר יהיה זכאי המשיב לסעד כספי עקב אותו ביטול שלא כדין. ממילא – המשיב לא יהא זכאי לאכיפה וזכותו של יצרן להביא יחסי הפצה לסיומם בכל עת , גם מקום בו קבעו הצדדים שלא ניתן לעשות כן (ראו פס"ד בן חמו שצוטט לעיל, וכן ע"א 1319/06 משה שלק נ' טנא נוגה (שיווק) 1981 בע"מ , (20.3.07)[פורסם במאגרים], בפסקה 20 לפסק הדין.

18. המשיב הפנה בדיון (עמ' 1 שו' 20-21) ובסיכומיו לת.א (ת"א) סוכני הדואר נ' דואר ישראל (להלן: " פס"ד סוכני הדואר") וכן לבג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים פ"ד לה (1) 828, על מנת לתמוך את טענתו בדבר בטלות הודעת סיום היחסים, זאת בין היתר לטענה של העדר שימוע; חוסר תום לב וכו', ראו סעיף 4 סיכומי המשיב. סבורה אני כי אין הנדון דומה לראיה, וגם בראיה עצמה אין לסייע למשיב בטיעוניו: ראשית, לא יכולה להיות מחלוקת שבעניין סוכני הדואר נדונו נורמות מתחום המשפט הציבורי, לנוכח מעמדו דואר ישראל, וכן ממשפט העבודה – דוגמת זכות השימוע. במקרה שלפנינו, מדובר בחברה פרטית, על כל המשתמע מכך. מעבר לכך – התביעה שהונחה בפני כב' השופטת אגמון גונן הייתה תביעה כספית, שהוגשה לאחר שיחסי הצדדים הובאו לסיומם . הנושא שעמד על הפרק היה בין היתר, שאלת מתן פיצויים לסוכני הדואר, אם וככל שיקבע שהביטול היה שלא כדין. לא עלתה כלל שאלת אכיפת יחסי ההפצה . מכאן – שאם וככל שעומדת למשיב טענה שיחסי ההפצה הובאו לסיומם "שלא כדין", אזי לכל היותר עומדת לו זכות תביעה כספית, שאינה יכולה להוות הגנה כנגד מתן הצווים המבוקשים על ידי המבקשת.

19. גם טענתו החלופית של המשיב, כמפורט בסעיף 7 לסיכומיו, ולפיה לא ניתנה הודעה מספקת בנסיבות העניין – שוב, טענה זו עשויה להצמיח זכות תביעה כספית (או זכות קיזוז, ואיני מביעה עמדה) – הא ותו לא. אין בטענה זו כדי להורות על אכיפת יחסי ההפצה, כשתביעה שכזו כלל אינה מונחת בפניי.

20. גם יתר טענות המשיב אינן מונעות את הסעדים הזמניים המבוקשים. כך, טענותיו לעניין קיומו של הסכם הפצה מוקדם יותר יתבררו בהליך העיקרי, ובכל מקרה, עת הודה המשיב שחתם על הסכם ההפצה משנת 2003 (פרו' עמ' 9 שו' 21), אזי גם אם חתימת המבקשת אינה מתנוססת עליו, אין בכך כדי לפגוע בתקפות הסכם זה. כך, טענותיו להתנכלויות מצד גורמים כאלו או אחרים; שיקולים זרים וכו', אינם מעלים ואינם מורידים, עת מבקשת המבקשת שלא לחדש את הסכם ההפצה על פי המנגנון המוסכם בהסכם.

21. למעשה, מעדותו של המשיב עולה כי הוא קיבל את הודעות המבקשת בדבר סיום היחסים (עמ' 10 שו' 10,13); הודיע כי יחזיר את הציוד (עמ' 10 שו' 27); ואף הצהיר " אני מודה שהציוד לא שלי, המכולות לא שלי, המקררים לא שלי" (עמ' 12 שו' 1-2). אם כך, באיזו זכות ממשיך המשיב להחזיק בציוד זה ? כשנשאל על כך המשיב, השיב: "אני רוצה להמשיך לעבוד. אני רוצה פרנסה. אני לא בעל הבית. אני סך הכול רוצה להתפרנס" (עמ' 12 שו' 26-27). מאמינה אני למשיב כי זהו מבוקשו, אולם משכשלו המגעים עם המבקשת והצדדים לא הגיעו לסיכום בדבר המשך היחסים החוזיים, אין אלא לקבוע שהסכם ההפצה הגיע לסיומו וליתן את הצווים המבוקשים. במסגרת התיק העיקרי (ותיקים כספיים נוספים, ככל שיהיו), תעשה ההתחשבנות הסופית בין הצדדים, במסגרתה ילקחו בחשבון מכלול הטענות, והכל כפי שנעשה בע"א 966/08, 1546/08 שמעון בן חמו נ' טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ ואח' (30.4.12) [פורסם במאגרים].

סוף דבר

22. לבקשת המבקשת, הנני מורה בזאת למשיב:
א. לחדול ולהימנע מהצגה עצמית כמפיץ של פלדמן; לחדול ולהימנע מכל שימוש בסימני המסחר שלהם ולהפר את זכויותיה הקנייניות.
ב. לחדול ולהימנע ממניעת גישה ללקוחותיה של המבקשת, מפגיעה בשמה הטוב ובהכחשתה.
ג. לחדול ולהימנע מכל שימוש במקררי הגלידה.
ד. למסור לידי המבקשת באופן מידי (ולכל המאוחר תוך 7 ימים) רשימה מלאה של פריסת מקררי הגלידה ולהשיב למקומם מקררים שכבר ניטלו מנקודות המכירה.
ה. לחדול ולהימנע משימוש במכולות הקירור שהושאלו לו ולהשיבן באופן מידי (ולכל המאוחר תוך 7 ימים).

23. המשיב ישלם למבקשת את הוצאות בקשה זו בסך של 15,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.
בכך בא ההליך הזמני לסיומו. בכל הנוגע להליך העיקרי – טרם הוגש כתב הגנה. יש להגישו במועדים הקבועים בחוק, ולאחר הגשתו ינתנו הוראותיי להמשך ההליך. למעקב ליום 31.10.19.

ניתנה היום , י"א תשרי תש"פ, 10 לאוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.