הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 47794-03-10

לפני
כב' השופט שאול שוחט, סגן נשיא

תובעים

מנרב הנדסה ובניו בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד בועז פייל ויהושע ליברמן
ממשרד יגאל ארנון ושות'

נגד

נתבעים

רשות שדות התעופה בישראל
ע"י ב"כ עו"ד אביאל פלינט, אלון בראל ורעות אושרי
ממשרד יוסי לוי ושות'

פסק דין חלקי

ההליכים והצדדים שלפניי

התובעת (להלן: "מנרב") חברת בניה שימשה כחברה קבלנית לבניית הטרמינל האווירי בפרוייקט נתב"ג 2000, פרוייקט עליו ניצחה הנתבעת ( להלן: "רשות שדות התעופה" או "רש"ת"), תאגיד הפועל על פי דין ומפעיל בין היתר את שדות התעופה במדינת ישראל.

בתביעה שלפניי עותרת מנרב לחיוב רש"ת בסכום של למעלה מ-85 מיליון ₪ בגין ביצוע עבודות נוספות שלטענתה לא היו כלולות בהסכם המקורי; אי התאמה בין תוכניות וליקויי תכנון; חיובים שגויים; פיצוי בגין הארכת משך ביצוע בגין עיכובים להם גרמה רש"ת, ועוד.

רש"ת הכחישה בכתב הגנה את טענות מנרב והגישה מצידה כתב תביעה שכנגד, על סכום של 80 מיליון ₪ (לצרכי אגרה) כשסכום זה מורכב כולו מפיצויים מוסכמים שנקבעו בהסכם בגין איחור בהשלמת "אבני דרך" פנימיות וסופיות, המצטבר לכדי 10,916 ימי איחור בהשלמת "אבני הדרך הפנימיות" ו-514 ימי איחור בהשלמת "אבן דרך סופית".

העובדות הצריכות לעניין

בשנות ה-90 של המאה הקודמת החליטה המדינה על ביצוע הפרויקט הידוע כ"נתב"ג 2000". העבודה הועברה לטיפולה של רש"ת, אשר בשל מורכבות הפרוייקט, התקשרה עם חברת ניהול בינלאומית אשר תפקידה היה לנהל את הפרויקט ולשמש כזרוע הארוכה של רש"ת (חברת Bovis International Ltd ולהלן: " חברת הניהול" או "בוביס").

רש"ת החליטה לפצל את הפרוייקט למספר מכרזים שונים, כאשר בכל אחד מהם נבחר קבלן מבצע לביצוע חלק מן הפרוייקט. החלקים השונים שבוצעו בנפרד, כאמור, כללו את מבנה הבידוק, מבנה הטרמינל האווירי, הכביש הרב מפלסי והחניונים, כביש הגישה ועוד.

מבנה הטרמינל האווירי הוא המתחם אליו נכנסים הנוסעים היוצאים לחו"ל מעת שהשלימו את בדיקת הדרכונים ועד לעלייה למטוס. מדובר במתחם עצום בגודלו שתוכנן להשתרע על שטח של כ-100,000 מ"ר של בנייה, אשר כולל את שערי העלייה למטוסים, הטרקלינים, אולמות הנוסעים, ואת כל מתחם ה"דיוטי פרי".

הקבלן שנבחר בתחילה לשמש כקבלן הממונה על בניית הטרמינל האווירי, הוא חברת Ceylan הטורקית (להלן: " ג'יילן") . ביצוע העבודות בפרוייקט החל בחודש מאי 1998. ברם, עקב הפרת חוזה מצידה של ג'יילן והיעדר יכולתה להמשיך בביצוע העבודות, שהופסקו בשנת 2000, ביטלה עמה רש"ת את החוזה.
באותה העת הושלמה הקמת רוב חלקי השלד של מבנה הטרמינל וחלק מעבודות הצנרת, אולם עבודות הגמר היו בראשיתן.
משהופסקה עבודת ג'יילן בפרוייקט, פנתה רש"ת להתקשר עם קבלן מבצע אחר, שיכנס בנעליה של ג'יילן וישלים במקומה את עבודות הקמת הטרמינל. בשל הדחיפות בהמשך העבודות ומניעת נזקים נוספים, בחרה רש"ת לקיים מכרז פנימי סגור, בין קבלנים מבצעים שכבר נשכרו על ידי רש"ת לביצוע חלקים אחרים של הפרוייקט, ומנרב בתוכם. המכרז להשלמת העבודות פורסם בחודש ינואר 2001.

מנרב זכתה במכרז הסגור ובעקבות כך נכרת עמה הסכם הבנייה להקמת המבנה האווירי (להלן: "הסכם הבנייה". צורף כנספח 2 לתצהיר מר אטשטיין) כאשר רש"ת הוסיפה את חתימתה להסכם רק ביום 5.8.01.

ביום 17.4.01 הוצא צו התחלת עבודות ומועד הסיום החוזי נקבע ליום 27.8.02.

בהתאם לסעיפים 3.1-3.2 להסכם הבנייה, מסמכי ההתקשרות עם מנרב כוללים את מסמכי המכרז בו זכתה; הצעת מנרב למכרז; הסכם הבנייה; כתב הכמויות; מסמך התנאים הכללים להסכם (General Terms and Conditions of Agreement- GTC ולהלן: " התנאים הכללים". צורפו כנספח 4 לתצהיר אטשטיין); מסמך הדרישות הכלליות ( General Requiement – GR. ולהלן: "הדרישות הכלליות". צורפו כנספח 5 לתצהיר אטשטיין); ונספחים נוספים (להלן ביחד: "מסמכי ההסכם").

ביום 8.12.04, עם השלמת העבודות בפרוייקט, ערכה מנרב ניתוח של כל העיכובים שנגרמו בפרוייקט שלטענתה היו באחריות רש"ת, ושל השלכותיהם והגישה דרישה לפקודת שינויים ( RCCO) בה מנתה 82 אירועים שונים שאירעו במהלך ביצוע העבודות, שגרמו לטענתה לעיכוב מצטבר של 805 ימים בהשלמת הפרוייקט מעבר למועד החוזי המוסכם. דרישה זו הוגדרה כ- RCCO34a (להלן: " התביעה להארכת ביצוע". הדרישה צורפה כנספח י"ב לכתב התביעה).

אין מחלוקת כי לאחר תכתובת שהוחלפה בין הצדדים, התביעה להארכת ביצוע נדחתה ע"י רש"ת. אין גם מחלוקת כי רש"ת בדקה את מכלול האילוצים שהוצגו בתביעה באופן פרטני והביאה בפני מנרב את מסקנותיה באשר לכל אחד ואחד מהם ( מכתב רש"ת מיום 5.1.06 והתייחסותה לתביעה צורפו כנספח י"ג לכתב התביעה). עם זה, לטענת מנרב, בתשובת רש"ת הדוחה את התביעה יש גם הודאה כי חלק מהעיכובים נגרמו באחריות רש"ת והם שמסבירים את העיכוב בהשלמת הפרוייקט במלואו.

נוכח דחיית תביעתה להארכת ביצוע, תובעת מנרב במסגרת התביעה שלפניי סך של 18,940,348 ₪, בגין 805 ימי עיכוב בהשלמת הפרוייקט, להם לטענתה אחראית רש"ת. תביעת מנרב בהקשר זה נסמכת על חוות דעת של מומחה ללוחות זמנים מטעמה ( ד"ר אורי שקד) שבחן את תביעתה להארכת הביצוע שהוגשה לרש"ת, כמו גם תשובת רש"ת לה והתייחסותה לכל עיכוב ועיכוב נטען.

בכתב הגנתה דחתה רש"ת את טענות מנרב בהקשר זה משורה של טעמים וטענה כי מנרב אינה זכאית להארכת משך ביצוע או לכל פיצוי כספי בגינה. בין השאר טענה רש"ת כי דין תביעתה של מנרב בהקשר זה להידחות על הסף מאחר שלא הוגשה בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם להגשת דרישה לתשלום בגין ארכת ביצוע, ומשום שההסכם קובע מפורשות כי דרישות שלא תוגשנה בהתאם לתנאים אלה תידחנה על הסף (ס' 229-240 לכתב ההגנה) . עוד טוענת רש"ת, כי בדחייתה את תביעת מנרב לארכת ביצוע אין כל הודאה או הכרה באחריותה לעיכובים הנטענים, ובדאי לא הכרה בזכאותה של מנרב לקבל פיצוי כספי בגין עיכובים נטענים אלה (ס' 264 לכתב ההגנה).

בישיבת יום 14.4.13 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה בשלב ראשוני יישמעו הוכחות ותינתן הכרעה רק בשלוש שאלות שמתעוררות (ר' הניתוח בס' 1-4 לסיכומי התובעת וס' 1 לסיכומי הנתבעת):

האם תביעת מנרב להארכת ביצוע הוגשה בהתאם להוראות ההסכם?
במידה שייקבע כי תביעתה של מנרב הוגשה שלא בהתאם להוראות ההסכם, האם הסכימה רש"ת – במפורש, במשתמע או בהתנהגות – לקבל את התביעה כפי שהוגשה?
במידה שהתשובה לשתי השאלות הנ"ל היא בשלילה – האם ישנם נימוקים אחרים המצדיקים דיון לגופה של התביעה, תחת דחייתה על הסף?

ביום 5.5.16 ניתנה החלטתי בתביעת מנרב להארכת ביצוע בה הכרעתי במחלוקות שהובאו לפתחי במסגרת ההסכמה הדיונית מיום 14.4.13. בעקבות החלטה זו התקיים דיון ביום 2.11.16 במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה באשר למתווה הראוי להמשך ניהול התביעה. בין השאר הוסכם על מינוי מומחה ללוחות זמנים לצורך הכנת חוות דעת במחלוקות שנותרו לאחר החלטתי בעניין תביעת מנרב להארכת ביצוע. בהחלטה נוספת מיום 29.5.2018 נדרשתי לבקשת מנרב למתן הוראות למומחה לוחות הזמנים.
במקביל, בישיבת יום 2.11.16 הוחלט, כי הצדדים יעבירו לביהמ"ש רשימה של מוסכמות ופלוגתאות בכל הנוגע לרכיבי התביעה האחרים של מנרב, תוך התייחסות לרכיבי התביעה בפן המקצועי שלגביו יהיה צורך במינוי מומחה הנדסי, ולרכיבי התביעה האחרים.

ביום 12.5.17 הגישו הצדדים הודעה משותפת ובה פירוט מוסכמות ופלוגתאות בכל הנוגע לרכיבי התביעה של מנרב (למעט נושא לוחות הזמנים שהועבר למומחה לוחות הזמנים לצורך מתן חוות דעתו), תוך התייחסות לרכיבי התביעה בפן המקצועי שלגביו יהיה צורך במינוי מומחה הנדסי ולרכיבי התביעה האחרים.
תביעת מנרב מורכבת מב-280 דרישות תשלום שונות ( Rcco) בנושאים שונים. הצדדים הסכימו כי מאחר שייתכן ועלות הבדיקה של הדרישות בעלות שווי כספי נמוך באמצעות מומחה תעלה על שווי המחלוקת "יהיה נכון יותר יהיה להתמקד תחילה בבדיקת הפריטים הגדולים, אשר שווים עולה על 100,000 ₪. סביר להניח שההכרעות בפריטים אלה ייתרו מהמחלוקות בפריטים הקטנים וייתכן גם שניתן יהיה לנהל מו"מ לגביהם לאחר ההכרעה בחלק הארי של התביעה. עם זאת, מאחר שגם הליך הבדיקה של הפריטים הגדולים צפוי לארוך זמן, סבורים הצדדים כי יהיה נכון יותר להתמקד בו תחילה." (ס' 4 להודעה).
בהמשך ההודעה הצדדים פירטו בטבלה את דרישות התשלום ששוויין עולה על 100,000 ₪ ואת המחלוקות לגבי כל אחת ואחת מהן כמו גם את הסכמות הצדדים לגביהן כאשר הודגש כי "המחלוקת לגבי כל רכיב מוצגת באופן מתומצת בלבד, ואין בה כדי למצות את טענות מי מהצדדים לגבי אותו רכיב" (ס' 6 להודעה).
בהמשך להודעה המשותפת התקיים ביום 17.5.17 דיון במסגרתו הסכימו הצדדים על מתווה לפיו כל אחד מהם יגיש סיכומי טענות מטעמו בקשר לאותן מחלוקות משפטיות הכלולות בהודעה המשותפת, כאשר במקביל ימונה מומחה הנדסי שאמור לתת את חוות דעתו בנוגע למחלוקות המקצועיות שפורטו באותה הודעה.
ביום 5.11.17 הגישה מנרב את סיכומי טענותיה המונים כ-70 עמודי תוכן ועוד מאות עמודי מסמכים.
ביום 12.3.18 הגישה רש"ת את סיכומי טענותיה שלה המונים למעלה מ-200 עמודי תוכן (המחולקים לכ-1350 סעיפים) , ועוד כ-1500 עמודי נספחים.
ביום 29.5.18 נדרשתי לבקשת מנרב להורות לרש"ת להגיש מחדש את סיכומי הטענות מטעמה ולחילופין לתקנם ולעדכן את רשימת הפלוגתות שהוגשה על ידי הצדדים ולהוסיף לרשימה זו את שלל המחלוקות החדשות שלטענתה רש"ת כללה בסיכומיה. בקשת מנרב נדחתה אך התרתי למנרב להגיש סיכומי תשובה מטעמה במסגרתם תוכל לטעון טענותיה לגבי הרחבת חזית כזו או אחרת שלטענתה קיימת בסיכומי רש"ת.
ביום 23.7.2018 הגישה מנרב את סיכומי התשובה מטעמה המונים 137 עמודים.
בעקבות זאת הגישה רש"ת ביום 7.10.2018 בקשה מטעמה להתיר תשובה קצרה בהיקף של עד 4 עמודים לסיכומי התשובה של מנרב ולחילופין למחיקת סעיפים מסיכומי התשובה. הבקשה המדוברת מנתה 13 עמודים וכללה פירוט של 12 דרישות תשלום שלטענת רש"ת מנרב העלתה לגביהן טענות חדשות במסגרת סיכומי התשובה מטעמה. ביום 22.11.2018 הכרעתי בבקשת רש"ת וקבעתי כי ההיתר שניתן למנרב להגשת סיכומי תשובה אין משמעותו כי בסופו של דבר, במסגרת פסה"ד, אדרש לטענות שכלולות בסיכומים אלו אם אסבור כי מקומן לא יכירן במסגרת סיכומי תשובה (אלא במסגרת סיכומים ראשיים). עוד קבעתי כי אדרש לבקשה במסגרת פסה"ד.
במסגרת פסק-דין חלקי זה לקחתי בחשבון טענות רש"ת בבקשה זו (במסגרתה רש"ת כבר פירטה את אותן 12 דרישות תשלום שבהן לטענתה מנרב הרחיבה את חזית המריבה באופן חמור והעלתה גרסה או טענה שלרש"ת לא ניתנה הזדמנות להתמודד עמה) ואף התייחסתי לכך ככל שהדבר נדרש.

להלן אדון בדרישות התשלום לפי סדרן בסיכומי הצדדים:

RCCO # 007 – המחלוקת הוגדרה כ" תיקון עבודות בטון שג'יילן החלה. לטענת רש"ת העבודה כלולה במסגרת תכולת העבודה של מנרב. לטענת מנרב מדובר בעבודה נוספת. ". המחלוקת המשפטית הוגדרה כ"האם העבודה כלולה במסגרת התכולה החוזית או לא".

מסיכומי הצדדים עולה כי אין מחלוקת שג'יילן לא השלימה את עבודות יציקת קירות הבטון בשלד המבנה בסטנדרט הנדרש ממנה. פרק 02 למפרט המיוחד קובע, כי יציקת קירות הבטון כוללת בניית תבניות, יציקת הבטון, פירוק התבניות והכנת קירות האיטום כולל חיתוך קוצים והורדת בליטות ליצירת משטח נקי לאיטום. הקירות אמנם נבנו ע"י ג'יילן אבל לא הוכנו לאיטום. אין מחלוקת כי עבודות האיטום כלולות בתכולת העבודה החוזית של מנרב.

בדרישת תשלום זו שהגישה מנרב ביום 21.10.01 (נספח 1א לסיכומי מנרב) דרשה מנרב תשלום בגין עבודה נוספת אשר לטענתה נבעה מכך שקירות הבטון של המבנה לא היו ברמת גימור הולמת ליישום איטום מה שחייב אותה לבצע שורה של פעולות "כולל חיתוך מוטות פלדה בולטים, מילוי בטון בנקודות שונות, סיתות והחלקה של הקירות וניקיון של אבק ושמן" (בתרגום חופשי מאנגלית). בדרישת התשלום טענה מנרב, כי התשלום האמור מגיע לה כי עבודה זו לא כלולה באף כתב כמויות שנכלל במסמכי ההסכם.

בסעיף 4.1 לתנאים הכלליים לקחה על עצמה מנרב אחריות בקשר לעבודת ג'יילן :

"The contractor hereby represents acknowledges and warrants that he accept full liability for the Work already performed by the previous contractor. For all remedial or replacement Work or any other Work of any nature whatsoever, in order to complete the entire Work in accordance with the agreement documents"
בהמשך, בסעיף 7.4.1 לתנאים הכללים נקבע כי:
"The contractor shall, prior to the initiation of any work at the site, verify the correctness, position, levels, dimensions and alignment of all work in place performed by the former contractor and of all work in place, performed by other, as to which the work abuts or is dependent. Any variation or deviation in such work performed in place by the former contractor shall be corrected at the sole cost of the contractor".

לטענת רש"ת, מסעיפים אלו עולה כי מנרב התחייבה להשלים את כל העבודה שג'יילן לא השלימה, ולתקן את כל הליקויים בעבודה שביצעה ג'יילן , ללא דרישה לתשלום בגין עבודה נוספת.
לטענת מנרב, במסגרת סעיפים אלו בהסכם היא אכן התחייבה לתקן פגמים או ליקויים בתוצרי עבודות ג'יילן ללא עלות נוספת לרש"ת - אלא שבמקרה דנן העבודות שביצעה אינן בגדר אלו (remedial work, replacement work, variation or deviation) ומהוות השלמה לעבודות שג'יילן לא ביצעה , " וחלק זה פשוט לא תומחר בהסכם בין רש"ת למנרב, משום שלא היה כלול בעבודתה ואינו אלא עבודה נוספת" (ס' 41 לסיכומי התשובה מטעם מנרב).

מקור נוסף שמוצאת רש"ת לפרשנותה לפיה עבודות ההכנה של קירות הבטון לאיטום כלולה בתכולת העבודה החוזית שנמסרה למנרב נמצא בפרק 5 למפרט הכללי לעבודות העוסק בעבודות איטום. שם, במסגרת מספר תתי פרקים המפרטים הנחיות לעבודות הכנה למשטחי בטון, נכתב כי בין השאר כי שטחי הבטון נדרשים להיות נקיים, יבשים, ללא בליטות גבשושיות או חורים וכי על הקבלן לבדוק ולתקן כל מה שנדרש לתקן, לרבות הסרת בליטות וגבשושיות, מילוי חורים, שקעים או גומות, ולרבות החלקה של שטחי הבטון בהתאם להנחיות הקבועות בפרק 02 למפרט המיוחד ( ר' ס' 58-60 לסיכומי רש"ת). טענת מנרב בהקשר זה היא כי בהתאם לס' 3.2 להסכם הבנייה, בהירארכיה בין מסמכי המכרז , המפרט המיוחד גובר על המפרט הכללי ובפרק 02.05 למפרט המיוחד נאמר כי על מבצע עבודות הבטון להשלים את גימור עבודות הבטון עד למצב שיאפשר יישום איטום.

מקריאת הסעיפים להם הפנו הצדדים לא שוכנעתי כי קיימת סתירה ביניהם. בפרק 5 למפרט הכללי הוטלה על מבצע עבודות האיטום חובה עצמאית לדאוג ששטחי הבטון יהיו ראויים לאיטום , ולבצע את כל שנדרש לתיקונם (לרבות הסרת בליטות וגבשושיות, מילוי חורים, החלקה וכו') לפי הסטנדרטים בפרק 02 למפרט המיוחד, וזה לא סותר את העובדה שפרק 02 למפרט המיוחד מטיל חובה עצמאית על מבצע עבודות הבטון להשלים את הגימור באופן כזה שיאפשר את יישום האיטום.

מן המקובץ עולה כי העבודה אותה ביצעה מנרב ועליה מושתתת דרישת התשלום , עבודה שכללה תיקון קירות הבטון והכנתם לאיטום, על ידי "חיתוך מוטות פלדה בולטים, מילוי בטון בנקודות שונות, סיתות והחלקה של הקירות וניקיון של אבק ושמן" היא עבודה שלפי טיבה היה עליה לבצעה בין כתיקון ליקויים בעבודת ג'יילן בין כחלק בלתי נפרד מעבודת האיטום הכלולה בחוזה. מוכן אני להניח כי לו הייתה ג'יילן משלימה את עבודת בניית הקירות כנדרש ממנה, אז היקף העבודה שהייתה מוטלת על מנרב היה קטן בהרבה. אלא שלדידי אין די בכך כדי להגיע למסקנה כי מנרב עמדה בנטל הנדרש ממנה להוכיח כי העבודה אינה כלולה במסגרת התכולה החוזית של ההסכם.

טוענת מנרב כי העבודות נשוא רכיב זה לא נמצאות באף כתב כמויות שצורף להסכם עמה ( מכיוון שמהוות הן חלק מעבודות הבטון שעל פי ההסכם וכתב הכמויות הניח שהושלמו ע"י ג'יילן ולא הועברו אליה) ולכן גם לא תומחרו על ידה וכי העבודות הללו גם אינן מהוות "תיקון ליקוי" משום שבזמן אמת רש"ת לא כללה את העבודות הללו ברשימת הליקויים בעבודות ג'יילן המפורטים ב-NCN שצירפה למסמכי המכרז (ס' 36-37 לסיכומי התשובה מטעם מנרב). מבחינה עובדתית כנראה שטענות מנרב אינן שנויות במחלוקת – העבודות לא נכללו בכתב כמויות שצורף לנספח להסכם עמה וגם לא צויין ברשימת הליקויים שרש"ת צירפה למסמכי המרכז ולהסכם כי הקירות שנבנו טעונים גימור נוסף טרם איטומם. עם זאת, בפרק 5 למפרט הכללי לעבודות העוסק בעבודות איטום נאמר כי עבודות הכנה לאיטום כלולות בתכולת עבודת האיטום בחוזה (עמוד 79 למפרט צורף כנספח 13 לסיכומי רש"ת) ואין במסמכי ההסכם כל התחייבות שלקחה על עצמה רש"ת לספק רשימה מלאה של ליקויים שנמצאה בעבודת הקבלן הקודם שעל מנרב לתקן. ההפך הוא הנכון: במסמכי ההסכם נאמר כי באחריותו המלאה של הקבלן הבא בנעלי ג'יילן לערוך בדיקות מקיפות וחקירות בשטח, כדי לקבל תמונת מצב מהימנה, מלאה ומדויקת על מצב העבודות שבוצעו עד למועד שהופסקו, טיב העבודה וכל הליקויים שקיימים בה, כדי לדעת בדיוק אלו עבודות יש להשלים ואילו תיקונים יש לתקן בעבודות שבוצעו (ס' 2.3 למסמכי המכרז, ס' 4 ו- 11.7 לתנאי ההסכם הכלליים). המכרז שערכה רש"ת ובו זכתה מנרב היה מכרז סגור בין שלושה קבלנים שפעלו באתר מתוך נקודת הנחה כי הם יוכלו להיכנס לנעלי ג'יילן ביתר קלות מאשר קבלן חיצוני. מטרתו הברורה והמוצהרת של המכרז הייתה להשלים את העבודה שג'יילן החלה לבצע ולא סיימה. אין גם מחלוקת כי במסגרת מסמכי המכרז, בסעיף B.1 לSOW ציינה רש"ת מפורשות כי מבני הבטון והפלדה לא הושלמו בכל האזורים וכי הדבר נכון גם לגבי הקירות הפנימיים (ר' ס' 38 לסיכומי רש"ת וס' 35 לסיכומי התשובה מטעם מנרב) אלא שלטענת מנרב מדובר בסעיף כללי ותיאורי שכלל אינו מלמד על אחריותה לבצע זאת במסגרת עבודתה. מדובר בטענה מיתממת משום האחריות הרחבה לתיקון פגמים בעבודת ג'יילן שלקחה על עצמה מנרב בהסכם ללא עלות נוספת לרש"ת (ראו במיוחד ס' 11.7 לתנאי ההסכם הכלליים) כאשר מנרב מודה כי במסגרת עבודתה היה עליה לבצע גם תיקון ליקויים בקירות ומשום ששוכנעתי כי כחלק מעבודת האיטום שהוטל עליה היה עליה להביא את הקירות שנבנו לרמת גימור שתאפשר איטום ראוי. העבודה מבחינת טיבה הייתה מסוג העבודות שהוטל על מנרב לעשות במסגרת התכולה החוזית והשילוב בין העבודה שנטלה על עצמה מנרב לתיקון עבודות ג'יילן בקירות והעבודה שנטלה על עצמה באיטום כנדרש לאותן קירות ממש , מקשה עליי לקבל פרשנות מנרב לפיה מדובר בעבודה שאינה כלולה במסגרת התכולה החוזית. ייתכן ומנרב לא נתנה דעתה בהצעת המחיר שהגישה להיקף העבודה הנדרש, ואולי אף טעתה בכדאיות העסקה מבחינתה בגלל היקף זה- אבל לא שוכנעתי כי עלה בידיה להוכיח כי היקף העבודה מוציא אותה ממסגרת התכולה החוזית. מבחינה לשונית ומבחינה תכליתית סבורני כי הפרשנות הנכונה למסמכי ההסכם היא כי העבודה נכללת במסגרת התכולה החוזית. גם התנהגות הצדדים בזמן אמת אינה תומכת בפרשנות מנרב להסכם ואין בה כדי להוות השתק מצד רש"ת כעת: תשובתה המקורית של חברת הניהול לדרישת התשלום הייתה כי מדובר בעבודה הכלולה בתכולת העבודה של מנרב לתקן ללא כל תשלום נוסף משמהוה היא ליקויים של הקבלן הקודם ( התשובה מיום 25.11.2011. נספח 8 לסיכומי רש"ת); בהמשך ההתכתבות ידעה גם חברת הניהול להפנות את מנרב לפרק 5 למפרט וטענה כי עבודות ההכנה לאיטום כלולות במחיר עבודת האיטום ( התשובה מיום 18.2.2002 צורפה כנספח 14 לסיכומי רש"ת). מנרב טוענת כי לאחר התכתבות זו התקיימו שתי ישיבות עם נציגי חברת הניהול (בימים 10.8.03 ו-17.5.05) ובסופו של דבר חברת הניהול חזרה בה מסירובה העקרוני לשלם בגין רכיב זה והסכימה לדון בדרישת התשלום. הדבר נלמד לגישתה מפרוטוקול הישיבה מיום 10.8.2003 ( צורף כנספח 1ו' לסיכומי מנרב). מעיון במסמך עולה כי נאמר בקשר לתביעה זו כי מנרב תספק אסמכתאות נוספות לטענותיה בגין עבודה לא מושלמת ו "קירות נסתרים" (בתרגום חופשי) והן יבדקו. אין כל אינדיקציה לכך שבסופה של הבדיקה (שכנראה לא נעשתה משחברת הניהול סיימה את עבודתה סמוך לאחר שמנרב הגישה את אותן אסמכתאות נוספות) הייתה חברת הניהול ממליצה על קבלת תביעתה של מנרב.

לסיכומו של פרק זה – המחלוקת המשפטית מוכרעת לטובת רש"ת.

122 #RCCO - המחלוקת הוגדרה כ" התקנת חיפוי חיצוני – האם מנרב זכאית לתשלום בגין עבודה שביצעה צ'דרגולו אשר על פי הנטען מהווה עבודה נוספת בשל כשל בתכנון". המחלוקת המשפטית הוגדרה כ"האם מנרב יכולה לתבוע למרות שהרכיב לא נתבע על ידי צ'דרגולו" וכן הוגדרה מחלוקת מקצועית כ"האם הכשל הנטען הינו כשל בתכנון או בביצוע". הסכמת הצדדים הייתה כי "בית המשפט יכריע במחלוקת המשפטית, כאשר במקביל המומחה יבחן את המחלוקת המקצועית".

למרות הסכמות הצדדים, שני הצדדים הקדישו כר נרחב מסיכומיהם לשאלה המקצועית ולנגזרות שלה ( כך לדוגמא טוענת רש"ת בסיכומיה, בין השאר, כי דין טענות מנרב להידחות נוכח הוראות ההסכם הקובעות שהיא תשא בעלות כל שינוי שהתבקש על ידה, כאשר רש"ת מנמקת את טענתה כי מדובר בשינוי שהתבקש על ידי מנרב משום שמדובר היה בכשל בביצוע של מנרב וקבלן המשנה ספק האלומיניום שלה צ'דרגולו. דוגמא נוספת היא טענת רש"ת כי מנרב מושתקת מלטעון לפגם בייצור משום שבהליך אחר, בין צדדים אחרים, הודתה לכאורה כי לא נפלו ליקויים בחלקי הקונסטרוקציה שיוצרו ע"י נורול). איני מתכוון להתייחס לכל אלו ואצמד לרשימת ההסכמות והפלוגתאות לה הגיעו הצדדים.

המחלוקת נסובה אחר התקנת חיפוי חיצוני בגג היציאה לשרוולים בפאנל אלומיניום. אין מחלוקת כי במהלך עבודת מנרב במתחם התברר כי באזור מבני היציאה לשרוולים קיים מרווח בין גג המבנה העשוי קונסטרוקציות פלדה שסופקה ע"י חברת נורול שמונתה ע"י רש"ת, לבין קיר זכוכית שנבנה ע"י מנרב. הפער חופה באמצעות פרופיל אלומיניום בעובי 2 מ"מ לאחר שהצעה טכנית שהגישה מנרב ( RFI #1333 ) אושרה ע"י רש"ת. דרישת תשלום זו הוגשה בגין אותו חיפוי שנבנה והותקן ע"י צ'דרגולו, קבלן משנה מטעם מנרב ( ר' נספח 2ג' לסיכומי מנרב).

בחודש מאי 2011 הגישה צ'דרגולו תביעה נגד מנרב בגין שורה של עבודות אלומיניום שביצעה עבורה כקבלן משנה בפרויקט נושא דיוננו ואלו מנרב מצידה מיהרה והגישה הודעת צד ג' נגד רש"ת ( ת"א 13854-05-11). אין מחלוקת כי במסגרת התביעה המדוברת לא תבע קבלן המשנה צ'דרגולו את מנרב לתשלום בגין העבודה נושא דרישת התשלום הנדונה בפרק זה, והמחלוקת המשפטית היא כאמור האם המשמעות שיש ליתן לעובדה זו היא כי מנרב מנועה מלתבוע את רש"ת בגין אותה עבודה שבוצעה.

בסיכומיה הפנתה רש"ת לעובדה כי בכתב ההגנה של מנרב באותה תביעה של צ'דרגולו , כמו גם בהודעת צד ג' שהגישה, טענתה המרכזית הייתה שהחוזה עם צ'דרגולו הוא חוזה "גב אל גב" מול רש"ת וכי מנרב משמשת בהקשר זה אך ורק כצינור להעברת הכספים וכי "מעורבותה של מנרב בסכסוך אינו אלא ניסיון לסייע בפתרון המחלוקת בין התובעת לבין רש"ת ותו לא" (ר' ס' 22-24 לכתב ההגנה נספח 25 לסיכומי רש"ת). מנרב מפנה מנגד לגרסתה של רש"ת באותה תביעה שם טענה כי יש להבחין בין החוזה שלה מול מנרב לבין החוזה של מנרב מול קבלני המשנה שלה וכי " השאלה אם רש"ת חייבת בתשלום לא נגזרת מהחוזה בין מנרב לתובעת, כפי שמנרב מנסה להציג זאת, אלא מהחוזה בין רש"ת למנרב" (ס' 2 לסיכומי רש"ת בתביעה מוצג 2ו' לסיכומי מנרב). עוד בסיכומים באותה תביעה נתנה רש"ת דוגמאות לעמדתה: כך במקרה בו מנרב חתמה מול רש"ת על כתב ויתור בנוגע לעבודה מסוימת היא לא תהא זכאית לתשלום נוסף בגינה אבל לא מן הנמנע כי מנרב תהא חייבת בתשלום לקבלן המשנה שביצע את אותה עבודה (ס' 3 לסיכומים); כך גם לגבי עבודה הכלולה בתכולת העבודה החוזית של מנרב לפי ההסכם מול רש"ת שבוצעה ע"י קבלן משנה מטעמה (ס' 4 לסיכומים).
במסגרת פסה"ד שניתן בתביעת צ'דרגולו לא התקבלה טענת מנרב כי יש בתניית "גב אל גב" כדי לבטל את חבותה כקבלן ראשי לשלם לצ'דרגולו כקבלן משנה. רש"ת אינה טוענת אחרת וגם אינה טוענת כי בית המשפט במסגרת פסה"ד באותה תביעה דחה את גרסתה שלה לפיה חבותה שלה כלפי מנרב נגזרת אך ורק מהחוזה בינה לבין מנרב . בנסיבות אלו יש לפנות למסמכי ההסכם בין מנרב לרש"ת ולבחון אם קיימת בהם תנייה הפוטרת את רש"ת מתשלום למנרב בגין עבודות שבוצעו ע"י קבלני משנה מטעמה בנסיבות דומות. רש"ת מפנה רק לסעיף אחד בהקשר האמור: לטענתה סעיף A.3.8. לפרק 2-20 לדרישות הכלליות "מחייב את מנרב- כתנאי לאישור החשבון הסופי – להציג אסמכתאות על תשלומים לקבלני המשנה. בהיעדר אסמכתאות לכך, ברור לחלוטין שמנרב אינה זכאית לתשלום כלשהו, ואידך זיל גמור" (ס' 163 לסיכומי רש"ת).

עיון בסעיף האמור מלמד כי הוא קובע כדלקמן:

"Contractor shall provide evidence of payments to all Sub-contractors and suppliers as required by the GC. "

הסעיף האמור מחייב את מנרב לספק אסמכתאות תשלום לקבלני המשנה שלה לפי דרישת רש"ת אבל לא נאמר בו כי בהיעדר אסמכתאות אין זכאות למנרב לתשלום כלשהו (כטענת רש"ת). מסקנה לפיה הסעיף נועד לקשור חובת רש"ת לתשלום למנרב בגין עבודה שבוצעה עם מערכת היחסים החוזית בין מנרב לקבלני המשנה מטעמה, אינה עולה בקנה אחד הוראת סעיף 15.1.3 לתנאים הכללים לפיה אישור רש"ת לקבלן המשנה מטעם מנרב לא תיצור עמו מערכת יחסים חוזיים ועם הסבר מר אקשטיין, המנהל הבכיר בחברת הניהול מטעמה של רש"ת שהעיד בתביעת צ'דרגולו כי "המטרה שלנו לא הייתה להסדיר את מערכת היחסים בין התובעת לנתבעת, וגם לא להתערב ביניהן. המטרה היחידה שלנו הייתה לקצר את זמן ההתארגנות מחדש לאור העיכוב שכבר נצבר כתוצאה מעזיבת הקבלן הקודם. קבענו רק את הסכום, תכולת העבודה – שרטוטים מפרטים וסכום. לא קבענו את היחסים החוזיים ביניהם. המחיר אמנם נקבע אך לא מערכת היחסים בין התובעת לנתבעת" ( הציטוט מתוך ס' 34 לפסה"ד בתביעה. נספח 2ז' לסיכומי מנרב).

הן רש"ת הן מנרב מאשרים כי בין מנרב לצ'דרגולו נערך הסכם פשרה לפיה קיבלה צ'דרגולו סכום מסוים לסילוק תביעות שהיו לה נגד מנרב שלא נכללו בתביעה אותה הגישה נגדה (כך גם אישרה צ'דרגולו בס' 18-19 לכתב תביעתה שצורף כנספח 24 לסיכומי רש"ת). לטענת רש"ת, מהסכם זה מול צ'דרגולו (שתוכנו לא נחשף) משתמע כי מערכת היחסים בין מנרב לצ'דרגולו תמה ונשלמה ומנרב לא תעביר לה שקל אחד נוסף אם תזכה בתביעתה מול רש"ת בגין רכיב זה (ס' 160 לסיכומי רש"ת). מנרב מצדה טוענת, כי " הבהירה בשעתו לקבלני המשנה כי בגין כל רכיב הנוגע לעבודה של קבלן משנה ספציפי שיתקבל בתביעה הנוכחית, מנרב תשלם לקבלן המשנה את החלק היחסי המגיע לו" (ס' 34 לסיכומי מנרב). אני לא סבור כי יש לדבר חשיבות של ממש. משעה שהוכח כי בין מנרב לבין צ'דרגולו היו התקזזויות שונות במסגרת היחסים החוזיים ביניהם בפרויקט, התקזזויות שכללו העברת כספים ממנרב לצ'דרגולו לסילוק טענות שהיו לצ'דרגולו כלפי מנרב גם בגין העבודה נושא דרישת התשלום הנדונה בפרק זה - לא ניתן לומר כי לא ניתנה תמורה ממנרב לקבלן המשנה שלה בגין אותה עבודה. ייתכן ומשיקולי סיכון-סיכוי שלקחה על עצמה צ'דרגולו או משיקולים עסקיים אחרים התמורה שניתנה בפועל קטנה משמעותית מדרישת התשלום בה נקבה מנרב בדרישת התשלום. ייתכן וההסכמה הייתה גם כי תתקבל תמורה עתידית נוספת בהתאם לתוצאות התובענה. כך או כך, הסעיף אליו הפנתה רש"ת בתנאים הכללים אינו קובע כי בהיעדר אסמכתאות אין זכאות למנרב לתשלום כלשהו בגין עבודה שביצעה (ע"י קבלן משנה מטענה) ובכל מקרה אינו גוזר את גובה התשלום למנרב כקבלן ראשי מהסכום ששולם בפועל על-ידה לקבלן המשנה. משכך, לשאלה המשפטית שהובאה להכרעתי – האם מנרב יכולה לתבוע למרות שהרכיב לא נתבע ע"י צ'דרגולו יש להשיב בחיוב. גובה הסכום ששילמה מנרב לצ'דרגולו לסילוק תביעתה בגין רכיב זה, ככל שניתן להצביע על סכום מוגדר, יכול אולי להוות ראייה לתמיכה בטענת מי מהצדדים בקשר לשאלה המקצועית האם עסקינן בכשל בתכנון או בביצוע (שכן אם יסתבר כי שולם לצ'דרגולו סכום סמלי בגין רכיב זה יש בכך כדי לחזק לכאורה את גרסת רש"ת לפיה העבודה כולה נוצרה בגלל פגם בביצוע מצד צ'דרגולו , שלטענת רש"ת אף הכירה באחריותה לפגם וכי צ'דרגולו מעולם לא דרשה כספים בגינה – וההפך במקרה ויתברר כי הסכום ששולם או שישולם הוא בסדר הגודל של הסכום שנתבע מרש"ת). כאמור, בהתאם להסכמות הצדדים, השאלה המקצועית האם במקרה דנן הכשל הנטען הוא כשל בתכנון או בביצוע נמסרה למומחה ההנדסי מטעמם.

לסיכומו של פרק זה – המחלוקת המשפטית מוכרעת לטובת מנרב.

230RCCO#- המחלוקת הוגדרה כ"עיטוף שטיחים בניילון. מנרב טוענת כי היה צורך בכך בשל פקודת האצה של רש"ת, רש"ת טוענת שלא הייתה פקודת האצה, וגם שלא ניתנה הוראה להשתמש בניילונים". הצדדים הסכימו כי מדובר במחלוקת עובדתית, שלא מעוררת סוגיה שבמקצועיות ומקומה להתברר בבית המשפט.

אין מחלוקת כי כחלק מעבודות בניית הטרמינל, נדרשה מנרב להתקין שטיחים בקונקורסים. לטענתה, מבחינה מקצועית היה צריך לבצע את מלאכת התקנת השטיחים סמוך למסירת המבנה על מנת שהשטיחים לא יפגעו מעבודות הבינוי המתבצעות באתר וכך תכננה את ביצוע העבודה בלוח הזמנים שהגישה לרש"ת ושאושר על ידה. מנרב טוענת כי בניגוד ללוח הזמנים שהוגש ואושר דרשה רש"ת, בהוראת שינוי CRN 553/1 שניתנה ביום 15.1.14 כי הקונקורסים ימסרו באופן מלא, כולל השטיחים, וזאת עוד בטרם יסתיימו עבודות הבינוי בחנויות ע"י קבלני הזכיינים שאינם תחת אחריותה של מנרב. משהתריעה מנרב כי עלול להיגרם נזק לשטיחים מקבלנים אחרים, הטילה רש"ת עליה את האחריות להגן מראש על השטיחים מפני הנזקים הצפויים. בלית ברירה התקינה מנרב ניילונים להגנה על השטיחים. מנרב הגישה ביום 18.2.14 לרש"ת את הדרישה לתשלום נושא דיוננו בגין עלויות הניילונים וההתקנה; חברת הניהול דחתה את הדרישה ביום 16.3.2004 (מכתב הדחייה צורף כנספח 3ג לסיכומי מנרב) ובעקבות זאת הגישה מנרב הודעה על תביעה ( NOC) ביום 12.7.2004 (צורפה כנספח 3ד' לסיכומי מנרב).

לטענת רש"ת יש לדחות תביעה זו של מנרב על הסף משום שבמסגרת פקודת שינויים 144 שנחתמה ביום 4.8.2005 ויתרה מנרב על דרישתה לפיצוי בגין עבודתה זו. בנוסף, לגישתה יש לדחות הטענות גם לגופן הן משום שעלות ההגנה על השטחים הינה חלק בלתי נפרד מהתשלום שמנרב קיבלה בגין רכיב זה והן משום שאותה "האצה" או הוראה לשינוי סדר העבודות לה מכוונת מנרב – לא הייתה ולא נבראה.
אבחן תחילה טענת רש"ת לויתור מצד מנרב על רכיב תביעה זו, שכן אם זו תתקבל יתייתר הצורך בבחינה האם הייתה כלל קיימת זכאות למנרב לפיצוי בגין עבודתה והאם כלולה היא במסגרת התכולה החוזית אם לאו.

אין מחלוקת כי ביום 12.7.2004 מנרב לא השלימה עם דחיית דרישתה לפיצוי בגין עלויות ההגנה על השטיחים לפי הדרישה אותה הגישה ביום 18.2.14 וכי במסגרת ההודעה על תביעה אותה הגישה התייחסה לנימוקי חברת הניהול שדחתה דרישתה זו .

טענת הויתור של רש"ת מושתתת על פקודת שינויים מס' 144 (שהעמודים הרלוונטים מתוכה צורפו כנספח 31 למוצגי רש"ת) , שהוגשה למעלה משנה לאחר מכן (ביום 4.8.2005) שמפרטת מספר שינויים בגינם הוכרה זכאותה של מנרב בתשלום נוסף, אך גם מתייחסת במפורש לתכולת העבודה בגינה דרשה מנרב תשלום נוספת במסגרת RCCO#230 , כמו גם להסבר מנרב מדוע זו נדרשת (משום ה"האצה" שבאה בהוראת שינוי #553/1 CRN):
CRN # 553 – PWD#001 – Furnish and install protective layer of polyethylene with glue over carpets installed prior the completion of other contractors work – as per PMF accelerated schedule in CRN # 553/1 – Rejected.

בפקודת השינויים המדוברת נאמר שדרישת מנרב בהקשר זה נדחית וכי היא לא תהא זכאית לתשלום בגינה.
לטענת רש"ת, מנרב חתמה על פקודת השינויים כשהיא מסתייגת ממספר קביעות בפקודת השינויים אך מבלי שהסתייגה מהקביעה האמורה ביחס לכיסוי ההגנה על השטחים. הסתייגויותיה של מנרב לפקודת השינויים המדוברת צוינו בכתב יד ( עמ' 176 לסיכומי רש"ת. עמוד ראשון לנספח 31 לסיכומי רש"ת) שמפנים למכתב מיום 10.7.2005 שצורף לאותה פקודה ושאין בו כל הסתייגות מקביעת רש"ת ביחס לסוגית כיסויי ההגנה על השטיחים (עמ' 183 לסיכומי רש"ת. חלק מנספח 31 לסיכומים). רש"ת מפנה בהקשר זה לסעיף 3.6 לפרק 3-4 לדרישות הכלליות (נספח 32 לסיכומיה) שקובע לטענתה כי אם הקבלן חתם על פקודת שינויים אז הוא מוותר בכך על כל הטענות בנוגע לעבודות הכלולות בפקודת השינויים, למעט אם הסתייג מהן במפורש:

"Change order All Inclusive
Should any co be issued by the IAA and accepted by the contractor, such acceptance indicates contractor's certification that all cost and impact on his work are accounted for therein. No further claim for change in either Agreement consideration, time for Performance or Term shall be made by the contractor, and any and all amount due the contractor's sub- contractors and/ or suppliers shall be paid from the amount agreed to by the IAA. Contractor shall not make, nor be entitled to make any additional claim against the work included in the change order or the change order at any subsequent time".

בהתאם, גם בפקודת השינויים עצמה, בעמוד הראשון, על גביו חתמה מנרב, נאמר כי:
"Payment of this change order by the IAA ( In accordance with the provisions of the construction agreement) shall constitute full and final settlement of all contractors financial claims; subject to clause 8.3.6 of the general terms and conditions for executing the scope of work outlined on this change order"

מנרב מצדה, בסיכומי התשובה מטעמה, טוענת כי לא ויתרה על תביעתה בנוגע לרכיב זה עם חתימתה על פקודת השינויים בחודש יולי 2005. לטענתה, אין בהשמטת הסתייגותה מפקודת השינויים בקשר לעבודה המדוברת משום ויתור על טענותיה בהקשר זה ומשהגישה הודעה על תביעה בעקבות דחיית תשלום בגין רכיב זה (NOC) שנה קודם לכן "לא מצאה צורך לחזור על טענות אלה גם במסגרת פקודת השינויים" ולכל היותר "מדובר בהשמטה טכנית בלבד מתוך הבנה כי פקודת השינויים נוגדת רק לרכיבים תחת חוזה העבודה, ולא לרכיבים נוספים שלא תומחרו ולא היו חלק מחוזה העבודה, כבענייננו" (ס' 83 לסיכומי התשובה).
אני מתקשה לקבל הסברים אלו מצד מנרב. מנרב טוענת כי בסעיף 3.6 הנ"ל בתנאים הכללים דובר על כך שהויתור, במידה ולא הובאה הסתייגות, הוא על "work included in the change order" ולפי סעיף ההגדרות בדרישות הכלליות המונח WORK מכוון לתכולת העבודה החוזית המקורית בלבד (ס' 81-82 לסיכומיה). דא עקא, שהנוסח של סעיף 3.6 לתנאים הכללים הינו גורף יותר וקובע שאם הקבלן לא הביע הסתייגות מפקודת השינויים אז הוא אינו רשאי לדרוש כל דרישות נוספות בגין העבודה הכלולה בפקודת השינויים או כלפי פקודת השינויים בכלל:
"Contractor shall not make, nor be entitled to make any additional claim against the work included in the change order or the change order at any subsequent time".
(הדגשות שלי ש'ש')

אך טבעי הוא כי פקודת שינויים תכלול שינויים ועבודות נוספות שאינן כלולות בתכולת העבודה המקורית (ומכאן גם הצורך של רש"ת בודאות לגבי עלות השינויים וקבלת הסתייגות של מנרב לגביהן בזמן אמת). בנוסף, על פני הדברים, עיון במכתב ההסתייגות מטעם מנרב לפקודת השינויים 144 ( צורף כחלק מפקודת השינויים – נספח 31 למוצגי רש"ת) מעלה כי מנרב ידעה לכלול בו גם הסתייגויות שנגעו לעבודות שאינן כלולות בתכולת העבודה המקורית (נזקים לבניין שנוצרו ע"י אחרים וכו') . טענת מנרב כי מחמת "השמטה מקרית" לא כללה את הסתייגותה בנוגע לדרישת התשלום נושא דיוננו במסגרת הסתייגויותיה לפקודת שינויים 144 (שכאמור התייחסה מפורשות לעבודה הכלולה במסגרת דרישת תשלום זו) היא טענה עובדתית הטעונה הוכחה – ומנרב לא הביאה בפניי עדות או ראייה כלשהי לתמיכה בגרסה זו. זאת ועוד, אין מחלוקת כי במהלך הפרויקט ביצעה רש"ת שינויים רבים והוסיפה עבודות רבות לתכולת העבודה של מנרב. רש"ת טוענת כי בגין אלו שולמו למנרב בסופו של דבר תוספת כספית של כ-35 מיליון ₪ וכי מנרב הגישה לא פחות מ-850 דרישות לתוספת תשלום ו/או זמן בגין ביצוע העבודות ( ס' 10,26 לכתב ההגנה של מנרב). הוגשו גם לא מעט הודעות על תביעה מטעם מנרב (NOC) ואם היה קיים "נוהג" כלשהו בין הצדדים לפיו עם הגשת NOC בגין דחיית בקשה כלשהי לפקודת שינויים ( RCCO) מטעם מנרב, אז האחרונה פטורה מלהתייחס לעבודה נושא אותה פקודת שינויים מקום בו היא נזכרת מאוחר יותר בפקודת שינויים שהוציאה רש"ת – מצופה היה ממנרב להביא דוגמאות לכך. הדבר לא נעשה ולכן בסופו של דבר, במבחן של הטיית מאזן ההסתברויות, עדיפה עליי גרסת רש"ת לפיה מנרב ויתרה על דרישתה לתשלום נוסף שבמוקד פרק זה עם חתימתה על פקודת שינויים 144 ללא הסתייגות בהקשר זה.

לסיכומו של פרק זה – המחלוקת מוכרעת לטובת רש"ת.

564 #RCCO - המחלוקת הוגדרה כ" הזזת משרדים זמניים – מנרב טוענת שעל רש"ת לשאת בעלות העתקת המשרדים שכן לשיטתה הדבר אינו כלול בהוראות החוזה, ואילו רש"ת טוענת שעל פי החוזה על מנרב לשאת בכך". הצדדים הסכימו כי מדובר במחלוקת משפטית על פרשנות ההסכם בה על בית המשפט להכריע, ובמקביל קיימת מחלוקת מקצועית בשאלת העלות והתמחור אשר תיבחן ע"י המומחה המקצועי.

מנרב הקימה משרדים זמניים באתר העבודות, לצורך ביצוע עבודות הפרויקט, ובהתאם למיקום שנקבע בתוכניות ההסכם. בתאריך 20.8.03 פנתה רש"ת למנרב בדרישה כי תעביר את משרדיה הזמניים באתר למקום חלופי וזאת על מנת לאפשר את הקמתו של אזור החניה התפעולי המערבי על השטח בו היו ממוקמים המשרדים. באותו מכתב דרישה (אשר צורף כנספח 36 לסיכומי רש"ת) עיגנה רש"ת את זכותה לדרוש זאת ממנרב בהוראת סעיף 1.2.b.8 לפרק 2-3 לדרישות הכלליות. מנרב בתשובתה מיום 9.9.2003 ציינה כי האתר החלופי למשרדים אינו מקובל עליה (המכתב צורף כנספח 37 לסיכומי רש"ת). לבסוף התרצתה מנרב והודיעה זאת במכתבה מיום 15.10.03 בו גם ציינה כי היא צפויה להשלים את המעבר עד ליום 17.10.03.

ביום 6.11.03 הגישה מנרב את דרישת התשלום נושא ענייננו במסגרתה עתרה לתשלום בגין העתקת המשרדים לאתר החלופי (העתק צורף כנספח 4ד' לסיכומי מנרב). דרישתה של מנרב נדחתה במכתב רש"ת מיום 6.1.2004 אשר הפנה את מנרב להוראת סעיף 1.2.b.8 לפרק 2-3 לדרישות הכלליות ונטען כי דרישתה עומדת בניגוד לאמור בו. מנרב לא השלימה עם הדחייה ועם נימוק זה והגישה הודעה על תביעה ( NOC) ביום 8.1.2004.

כפי שעולה גם מסיכומי הצדדים, במוקד המחלוקת הפרשנות שיש ליתן להוראת סעיף 1.2.b.8 לפרק 2-3 לדרישות הכלליות, שקובע כי בין תכולת העבודה של מנרב כקבלן:

"Disconnecting, relocating as required and/or directed and removing of all temporary facilities and utilities not part of permanent construction when the project is complete".

המחלוקת האמיתית בין הצדדים היא למעשה בתחולת הסיפא של הסעיף.

מנרב אינה חולקת על כך שנטלה על עצמה בין היתר גם חובה לפרק את משרדיה הזמניים ולהעבירם ממקומם אלא שלטענתה מסיפת הסעף הבינה כי אמורה לעשות כן פעם אחת בלבד עם סיום הפרוייקט ("When the project is complete")ולכשתפנה את השטח, ותמחרה זאת בהתאם. דרישת רש"ת להזיז את המשרדים ולבנות אותם שוב במקום אחר בשטח האתר, לאחר שהוקמו כבר במקום אשר נבחר בהסכם, מנוגדת לטענתה לתנאי ההסכם ולהוראת הסעיף וגרמה לה להוצאות נוספות שלא תומחרו.

רש"ת מצידה טוענת כי הסיפא ("When the project is complete") אינה מתייחסת לרישת הסעיף ולסמכות ההעתקה כי אם למילים " facilities and utilities not part of permanent construction ". מדובר לטענתה במילים שנועדו לתאר את המתקנים והתשתיות שיפורקו ויועתקו ככאלו ש"אינם חלק מהמבנה הסופי בעת סיום הפרוייקט" (בתרגום חופשי). לטענת רש"ת, הוקנתה לה במסגרת סעיף זה סמכות מפורשת וברורה להורות למנרב על העתקה –Relocating - של המשרדים לפי הצורך ובהתאם לנדרש והדבר נכלל בתכולת העבודה. רש"ת מוסיפה וטוענת כי מבחינה לשונית פרשנותה של מנרב נעדרת הגיון כי אחרי שהפרויקט מסתיים אין כל סיבה להורות על העתקת המשרדים אלא רק על פירוקם והעתקה של משרדים היא בעלת הגיון רק כאשר הפרוייקט טרם הסתיים.

רש"ת מוצאת תימוכין לפרשנותה את הוראת הסעיף גם בהוראת סעיף 3.9 (V) לפרק 3-2 לדרישות הכלליות (ס' 246 לסיכומיה) , בהוראת סעיף 3.5.b לפרק 2-3 לדרישות הכלליות (ס' 252 לסיכומיה) כמו גם בעובדה שבמכתב מנרב מיום 15.10.2003 שנשלח בעקבות דרישתה להעתקת המשרדים מנרב לא טענה כי מדובר בעבודה המזכה אותה בתוספת תשלום ודרישה זו הועלתה רק בשלב מאוחר יותר (ס' 235 לסיכומי רש"ת).

אינני מקבל טענת רש"ת לפיה בזמן אמת מנרב לא טענה שמדובר בעבודה המזכה אותה בתוספת תשלום. המענה שניתן מטעם מנרב ביום 9.9.03 (נספח 37 לסיכומי רש"ת) נגע למקום המיועד להעתקת המשרדים וסירוב מצד מנרב לקבלו. עם ההגעה להסכמה בעניין המקום (בתשובת מנרב מיום 15.10.03 ( נספח 38 לסיכומי רש"ת) וביצוע המעבר (ביום 17.10.03) הוגשה מטעם מנרב גם דרישת התשלום (ביום 5.11.03). רש"ת לא סברה בזמן אמת כי מנרב מושתקת או מנועה מלהעלות דרישה זו מחמת עמדתה במכתבים מיום 9.9.03 ומיום 15.10.03 והראייה שלא ציינה זאת בין הסיבות לדחיית הדרישה לתשלום בנימוקיה שלה במכתבה מיום 6.1.04 ( צורף כנספח 4ה' למוצגי מנרב).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי לשון הסעיף ניתנת לשני פירושים סבירים – הן לזה של רש"ת והן לזה של מנרב. עם זאת, בנסיבות העניין אני בוחר להעדיף את הפרשנות שהציגה מנרב, בגלל הצטברותם של מספר טעמים:

ראשית, רש"ת מייחסת את המילים " When the project is complete " לתיאור המתקנים והתשתיות שיועתקו. לטענת רש"ת הסעיף קובע, כי "מנרב מחויבת, להעתיק את כלל המתקנים והתשתיות שאינם חלק מהמבנה הסופי בעת סיום הפרויקט, אם תידרש לכך" (ס' 232 לסיכומים. הדגשות שלי ש'ש'). טוענת רש"ת (בהקשר אחר בס' 248 לסיכומיה) כי חזקה היא ש"אין מסמך משפטי משחית מילותיו לריק" (רע"א 344/03 פיליפ צוקרמן נ' כלל החזקות עסקי ביטוח בע"מ) . חזקה זו עומדת לחובתה שעה שבסעיף כבר קיים תיאור קודם לאותם מתקנים ותשתיות והם מוגדרים כזמניים (" temporary") . אם מחבר המסמך כבר הגדיר מראש את המתקנים כזמניים וקבע שאותם יש להעתיק מדוע נדרש תיאור נוסף לאותם מתקנים והגדרתם גם כאלו ש" אינם חלק מהמבנה הסופי בעת סיום הפרוייקט". כיצד יכול להיות מוגדר מתקן כ"זמני" ובמקביל גם להוות "חלק מהמבנה הסופי בעת סיום הפרוייקט"?

שנית, סעיף 3.9 ( V) לפרק 3-2 לדרישות הכלליות נמצא בפרק העוסק בתמחור פריטים המצויים בכתב כמויות. בסעיף נקבע כי בתמחור של כל פריט בכתב הכמויות כלולה גם העלות של הקמת כל המבנים הזמניים הנדרשים לצורך ביצוע העבודה של מנרב לרבות פינוי והסרת אותם מבנים עם סיום העבודה. בסעיף האמור לא נאמר כי התמחור גם כולל העתקת מבנים זמניים במהלך העבודה השוטפת לפי דרישת מזמינת העבודה – רש"ת.

שלישית, גם סעיף 3.5.b לפרק 2-3 לדרישות הכלליות לא מטה את הכף לטובת פרשנותה של רש"ת. הסעיף אכן קובע כי הקבלן אחראי, בין השאר, לעלויות מעבר והעתקה של משרדיו הזמניים - אבל הדבר סוייג במסגרת הסעיף למקרים בהם הדבר:
"Required for operation of its temporary field office and storage facilities"
ובתרגום חופשי - כאשר הדבר נדרש ע"י הקבלן לצורך ביצוע עבודתו שלו במהלך הפרוייקט. אין בסעיף התייחסות או דרישה להזזת משרדים על חשבון הקבלן לצורך עבודתם של קבלנים אחרים – ומכלל הן אתה למד על הלאו.

רביעית, מנרב הביאה ראיות לכך שבנוגע לתביעתה בעניין זה הציעה רש"ת , בזמן אמת, בפגישה שהתקיימה ביום 22.1.04, לשלם לה סך של 67,500 ₪ בעוד שהיא (מנרב) דרשה 100,000 ₪ וסוכם כי העניין יידון בישיבה הבאה (סיכום הישיבה צורף כנספח 4ז' לסיכומי מנרב). רש"ת לא הכחישה את הדברים בסיכומיה וגם לא נתנה הסבר כיצד הצעה זו עולה בקנה אחד עם פרשנותה שלה את הוראת הסעיף וטענתה כי במקרה דנן לשון ההסכם ברורה וחד משמעית (ס' 249 לסיכומיה).

המסקנה כי יש לפרש את הסעיף כך שלא בא למנוע ממנרב קבלת תשלום בגין העתקת מתקנים זמניים (שהוצבו מלכתחילה במקום המוסכם לכך בהתאם להנחיית רש"ת) במהלך הפרוייקט (ולא עם סיומו) ובנסיבות בהן הדבר נדרש ע"י רש"ת (ולא על ידי מנרב בעצמה או לצרכי עבודתה שלה) מתחזקת על יסוד כלל הפרשנות כנגד המנסח במקרה של ספק פרשני (המעוגן כיום בסעיף 25(ב1) לחוק החוזים. ראו עוד: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ג 283-280 (2003)). ניתן אף לומר שתחולתו של כלל זה יפה במיוחד כאשר המנסחת היא רשות שלטונית, אשר לרשותה עומדים אנשי מקצוע מומחים, בה בשעה שיכולתה שלמנרב להשפיע על עיצוב ההסכם היתהמוגבלת (ראו למשל: ע"א 8729/07 אירונמטל בע"מ נ' קרן קיימת לישראל ( פורסם בנבו, 12.11.2009); ע"א 1527/16 ‏ ‏ כאמל מוחמד שיבלי נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל, פורסם בנבו 29.3.18; ; אהרן ברק פרשנות במשפט כרך רביעי – פרשנות החוזה 639-634 (2001)).

לסיכומו של פרק זה – המחלוקת המשפטית מוכרעת לטובת מנרב.

Rcco # 757- המחלוקת בין הצדדים הוגדרה כמחלוקת משפטית – פרשנות ההסכמה בין הצדדים בשאלה "האם התשלום לזכייני רש"ת שנותנים שירותים יש לחשבו לפי מטרים רבועים או לפי תקופת זמן".

המבנה האווירי והמבנה היבשתי של פרוייקט נתב"ג 2000 כוללים, בנוסף לשערי העלייה למטוס ומתקנים חיוניים נוספים, גם מתחמי קניות ובילוי המופעלים על ידי זכיינים לרווחת הנוסעים. הזכיינים שהפעילו את החנויות ונקודות המכירה עם פתיחת הטרמינל לתנועות נוסעים, קיבלו את שטח הזכיינות בתצורת מעטפת, דהיינו, ללא עבודות גמר, והם היו אחראים לביצוע עבודות העיצוב והגמר, בהתאם לחנויות שביקשו להפעיל. כפועל יוצא מכך, היה צורך לספק לזכיינים שירותים שונים לצורך ביצוע העבודות, כגון שירותי בטיחות, חשמל זמני, פינוי פסולת וכיוצ"ב.
לטענת מנרב, רש"ת ביקשה ממנה לספק שירותים אלו לתקופה של 6 חודשים ובין הצדדים נכרת הסכם הקובע שכר של 100,000 ₪ לחודש בגין שירותים אלו , כאשר על מנת להקל על רש"ת בגביית התשלום מהקבלנים האחרים, תורגמו העלויות לחישוב לפי מטרים. לטענתה, הובהר בגוף ההסכם כי שינוי החישוב הינו אך ורק לבקשת רש"ת ולהקלת גביית הכספים על-ידה, אך הובהר שבסיס ההסכם נותר 100,000 ₪ לכל חודש עבודה באתר, בהתאם לעלויות המפורטות בהסכם.
ההסכם בין הצדדים בא לידי ביטוי, לטענת מנרב, במסמך מיום 11.12.03 הנושא כותרת "ניתוח מחיר בגין שירותי אתר לזכיינים" המופנה למר עודד לוביץ, מנהל הפרוייקט מטעם רש"ת . אין מחלוקת כי המסמך לא נחתם ע"י רש"ת או מי מטעמה (המסמך צורף כנספח 5א' לסיכומי מנרב).

לטענת מנרב, העבודה המתוכננת התארכה במשך פרק זמן כפול ממה שסוכם ( 12 חודשים במקום 6 חודשים) ורש"ת סירבה לשלם לה עבור יתרת החודשים מעבר לשישה הראשונים ובסה"כ 600,000 ₪. מנרב דרשה יתרת תשלום מעבר ל-6 החודשים באמצעות הודעה על תביעה ( NOC ) מיום 27.5.04 (צורפה כנספח 5ב' לסיכומי מנרב) . מנרב טוענת כי ביום 8.12.04 ביקשה רש"ת (באמצעות חברת הניהול) השלמת מידע בנושא וכי השיבה לה ביום 2.1.05 . לטענת מנרב, במקביל נוהל גם מו"מ עם מנהל הפרוייקט מטעם רש"ת, מר אבינועם הראל, ומנרב הגיעה עמו להסכמה כי לפנים משורת הדין רש"ת תשלם למנרב 400,000 ₪ נוספים בלבד ( כלומר עבור 4 חודשים נוספים ולא עבור 6 חודשים כנדרש) ובהתאם להסכמה זו הגישה מנרב ביום 30.12.04 את דרישת התשלום נושא ענייננו שהתייחסה ל-10 חודשים בלבד (צורף כנספח 5ד' לסיכומי מנרב).
לטענת מנרב, דרישתה נדחתה בניגוד להסכמות האמורות במכתב דחייה לאקוני הנעדר נימוק ענייני או התייחסות כלשהי לטענותיה (מכתב הדחייה מיום 4.4.05 צורף כנספח 5ה' לסיכומי מנרב).
מנרב טוענת כי היא זכאית לפי ההסכם לסך של 600,000 ₪ עבור החודשים שלא שולמו לה אך לפנים משורת הדין מגבילה את תביעתה לסכום של 400,000 ₪ כפי שהוסכם לטענתה בינה ובין מנהל הפרויקט מטעם רש"ת.
לטענת רש"ת, ה"הסכם" לו מכוונת מנרב, שנכרת ביום 11.12.03 לא היה הסכם אלא בסה"כ הצעה מטעמה של מנרב. לאחר שנשלחה ההצעה, ובתום המו"מ, וכדרכו של מו"מ, סוכמו עמה תנאי הסכם אחרים ולפיהם התמורה תהיה לפי מ"ר ובכל מקרה תקבע תקרה של 600,000 ₪ לתמורה הכוללת שתשולם. לתמיכה בטענתה זו מציגה רש"ת סיכום של צוות המו"מ מטעמה (של רש"ת) אשר הוגש למנכ"ל רש"ת בתאריך 8.2.04 ובו ציין צוות המו"מ כי הגיע להסכמה עם רש"ת לפיה " התשלום החודשי יבוצע על פי מ"ר (כ-56,000 מ"ר) ולא יותר מאשר 600,000 ₪ (במחירים נוכחיים ועל פי 10.70 ₪ למ"ר ). התקופה בה תשולם התמורה לא תיחשב כהארכת זמן בצוע החוזה המקורי של החברה" (סיכום המו"מ צורף כנספח 43 מטעם רש"ת).

לטענת רש"ת, בהתאם להסכמה זו הונפקה ביום 14.4.04 פקודת שינויים מס' 95 אליה צורפה הוראת עבודה CRN 620 PWD#1 כאשר במסגרתה עוגן הכלל שנקבע במו"מ לפיו קיימת תקרת תשלום של 600,000 ₪ בגין השירותים האמורים ונאמר בה כי " בכל מצב הסכום המצטבר של התשלום בגין שירותי הקבלן לזכיינים במהלך כל תקופת העבודה, לא יעלה על 600,000 ₪ (שש מאות אלף שקל)"
לפיכך דחתה רש"ת את דרישת התשלום שהגישה מנרב תוך שהיא מפנה לפקודת השינויים הנ"ל בתשובתה. רש"ת מוסיפה וטוענת כי אין כל ממש בטענות מנרב אודות המו"מ שנוהל, כביכול, עם מר אבינועם הראל, בגדרו הוסכם על תשלום נוסף של 400,000 ₪ ולא בכדי לא צירפה מנרב מסמך כלשהו התומך בטענה זו וגם בהודעה על תביעה שהגישה מנרב ביום 27.5.04 לא צוין שהיא מוגשת על יסוד ההסכמה עם מר הראל או על בסיס הסכום שהוסכם עמו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וראיותיהם נחה דעתי כי במקרה דנן לא הוכחה גמירת דעת מצד רש"ת להתקשר בהסכם לפי הצעת מנרב מיום 11.12.03 ומצד שני גם לא הוכחה גמירת דעת מצד מנרב להתקשר בהסכם לפי הסיכום שלכאורה הושג ע"י צוות המו"מ מטעמה של רש"ת כפי שמצא את ביטויו במכתב למנכ"ל רש"ת מיום 8.2.04 וכפי שהדברים עוגנו בפקודת השינויים מס' 95 שהונפקה ביום 14.4.04. הוכחה קיומה של הסכמה כי העבודה תבוצע ע"י מנרב, הוכחה קיומה של הסכמה כי שכרה של מנרב לא יפחת בגינה מסך של 600,000 ₪ (שאכן שולמו ע"י רש"ת) אך גם הייתה הסכמה, מאוחרת יותר, כי על הפער בין עמדות הצדדים יגשר תשלום של 400,000 ₪ שישולם למנרב, וזה לא שולם לה בסופו של דבר. אבהיר להלן את הטעמים שהביאו אותי למסקנה זו:

א. ה"הסכם" לו מכוונת מנרב, שנכרת לטענתה ביום 11.12.03 , לא היה הסכם אלא בסה"כ הצעה מטעמה. מדובר במכתב המופנה למר עודד לוביץ מנהל הפרוייקט מטעם רש"ת כאשר בתום המסמך מבוקש אישורו. כלומר, במסגרת אותה הצעה התבקש במפורש אישור רש"ת– ומנרב לא הביאה כל ראייה שזה ניתן בסופו של דבר. מדובר, אפוא, בהצעה שלא ניתן לה קיבול.

ב. ברם, גם המסמך אליו מפנה רש"ת כ"כהסכם" בין הצדדים מיום 8.2.04 הינו דו"ח פנימי שנשלח למנכ"ל רש"ת. לטענת מנרב בסיכומי התשובה מטעמה – היא כלל לא הכירה את המסמך בזמן אמת. רש"ת לא הציגה כל ראייה ממנה ניתן ללמוד שמסמך זה הוצג בפני מנרב וכי היא הייתה מודעת לסיכום שהובא בו. מכאן שגם לא הוכחה גמירת דעת מצד מנרב להתקשר בהסכם לפי התנאים שננקבו באותו סיכום של צוות המו"מ מטעם רש"ת שמוען למנכ"ל רש"ת.

ג. המסמך הפומבי הראשון שעיגן את תנאי העסקה לפי גרסת רש"ת היה פקודת שינויים מס' 95 אליה צורפה הוראת העבודה שבה נכתב במפורש, כי "בכל מצב הסכום המצטבר של התשלום בגין שירותי הקבלן לזכיינים במהלך כל תקופת העבודה, לא יעלה על 600,000 ₪ (שש מאות אלף שקל)". דא עקא, אם תנאי זה היה מקובל על מנרב לא היינו מצפים כי בסמוך למועד בו הונפקה הפקודה (ביום 14.4.04) כבר תתכחש לו בהודעה על תביעה ( NOC ) מיום 27.5.04. באותה הודעה על תביעה פירטה מנרב במפורש את השגותיה והסבירה כי אומד דעתה היה להתקשר בהסכם לפי תנאי התשלום המדוברים (שירותי קבלן בגינם ישולמו לה 600,000 ₪) לתקופת עבודה של 6 חודשים ועל בסיס הנחת רש"ת כי רוב הקבלנים יזקקו לשירותים בין 1.1.04 ועד ל-30.6.04. רש"ת ציינה כי תיאור העבודה בפקודת השינויים נעדר תאריך סיום לשירותיה ומשכך אם רש"ת מעוניינת בשירותיה מעבר לתאריך 30.6.04 תתכבד ותנפיק פקודת שינויים חדשה.

ד. לאחר הגשת אותה הודעה על תביעה אנו עדים לתקופה של למעלה כחצי שנה של "שקט" במהלכה ממשיכה מנרב ומספקת שירותיה לזכיינים. ניתן בהחלט להסביר "שקט תעשייתי" זה, במהלכו מנרב ממשיכה לספק שירותים לזכיינים בתקופה שלאחר הגשת ההודעה על תביעה וגם לאחר יום 30.6.04 , בכך שבין הצדדים התקיימו באותה תקופה מגעים והתקיים מו"מ עם מנהל הפרוייקט מטעם רש"ת, מר אבינועם הראל, כטענת מנרב בס' 74-75 לסיכומיה. ביום 8.12.04 לאחר שהעבודה עבור הזכיינים כבר הסתיימה, פנתה חברת הניהול למנרב בבקשה להשלמת מידע על העבודה בפועל שביצעה מנרב עבור הזכיינים. מנרב מספקת מענה לכך, ברשימה מסודרת הכוללת פירוט כל זכיין וזכיין, מועדים לתחילת העבודה ולסיום העבודה עבורו, כמו גם תקופה כוללת של חודשי עבודה עבורו; שטח עבודה ועלות לפי מחיר חודשי של 10.71 ₪ למ"ר (מכתב השלמת המידע צורף כנספח 5ג' לסיכומי מנרב).

ה. ממסמך השלמת המידע עולה כי בהתאם לעלות הכוללת (הנגזרת מחודשי עבודה עבור כל זכיין במכפלת שטח העבודה ועלות לפי מחיר חודשי של 10.71 ₪ למ"ר) למנרב הגיע לכאורה רק סכום של 539,189 ₪ ולכן מלכתחילה לא ברור מדוע רש"ת "התנדבה" לשלם לרש"ת עוד קודם לכן סכום של 600,000 ₪ כאשר לטענתה הסיכום המחייב (שמצא את ביטויו בפקודת השינויים) קובע כי התשלום החודשי יבוצע על פי מ"ר וסכום של 600,000 ₪ נקבע כתקרה שבמקרה דנן מנרב כלל לא הגיעה אליה. ניתן להסביר זאת בכך שרש"ת סברה, כבר אז, כי לא ניתן לשלול את דרישת מנרב לקבלת כספים נוספים בגין שירותיה לזכיינים משום שלא היתה בנמצא כל ראייה המעידה על גמירת דעת מצד מנרב להסכים לתנאי העסקה שמצאו את ביטויים בפקודת השינויים ולוותר על דרישתה שמצאה את ביטוייה בהצעה מטעמה (מיום 11.12.2003) לפיה בסוף תקופת העבודה יכוסו העלויות אותן נקבה בסך של 100,000 ₪ לחודש.

ו. עוד עולה ממסמך השלמת המידע כי העבודה בפועל מטעם מנרב עבור הזכיינים החלה עוד בסוף חודש אוקטובר 2003 (עבור חברת אל-על) והסתיימה בתחילת חודש נובמבר 2004. מדובר בנתון בעייתי עבור רש"ת אשר טוענת כי אומד דעתה שלה באשר לתנאי העסקה הובע בפני מנרב בצורה ברורה ומפורשת במסגרת הוראת העבודה שצורפה לפקודת השינויים (שהונפקה כאמור 14.4.04) ומשכך היא אינה יכולה לטעון שהחוזה בין הצדדים היה אחר. המו"מ בין הצדדים בנושא החל למעלה מ-5 חודשים קודם לכן (לכל המאוחר בהצעת מנרב מיום 11.12.13) והעבודה עבור הזכיינים החלה בפועל עוד קודם לכן – כך שהיה צריך להיות ברור לרש"ת כי אם מנרב לא תסכים לתנאי העבודה שפורטו במסגרת פקודת השינויים או אם יסתבר בדיעבד כי הצדדים לא הגיעו בנושא לעמק השווה לגבי תנאי מתנאי העבודה שפורטו בפקודת השינויים, רש"ת עדיין תצטרך לשפות את מנרב בגין עבודתה (במשך תקופה של למעלה מחצי שנה) עבור הזכיינים ולו מכוח דיני עשיית עושר. כקבלן שכבר היה בשטח וסיפק בפועל את השירותים עבור הזכיינים היה אינטרס לרש"ת שלא "לפוצץ" את העסקה מול מנרב, גם במחיר של תשלום נוסף שישולם לה מעבר לתקרה שפורטה בפקודת השינויים (של 600,000 ₪) ושלה התנגדה מנרב בזמן אמת (באמצעות הגשת ההודעה על תביעה). הואיל ואין מחלוקת כי בפועל אספקת השירותים לזכיינים נמשכה שנה תמימה (לא מצאתי הכחשה של טענה זו בסיכומי רש"ת) העובדה שעם סיום העבודה הגישה מנרב את דרישת התשלום נושא ענייננו (RCCO # 757 ) רק עבור 4 חודשים נוספים (ולא 6 חודשים) מחזקת את גרסת מנרב כי אכן קיימה מו"מ עם גורם מטעם רש"ת בעניין ואכן הובטח לה כי תוספת תשלום זו, שנקבעה לצרכי פשרה, תאושר.

לסיכומו של פרק זה – המחלוקת המשפטית מוכרעת לטובת מנרב.

Rcco # 369 +85 +214 - המחלוקת הוגדרה כ"שינוי במרווח סינר גבס – מחלוקת אם מתמחרים פרו רטה לפי סעיף בכתב הכמויות או בדרך אחרת". הצדדים הסכימו כי מדובר במחלוקת משפטית שתועבר להכרעת ביהמ"ש (כיצד יש לבצע את התמחור לפי החוזה) וכי במקביל קיימת מחלוקת עובדתית בשאלת המחיר (אם מתקבלת עמדת מנרב) אשר תועבר למומחה ההנדסי.

בתאריך 11.3.2002 הגישה מנרב בקשתה לקבלת מידע (RFI) שמספרה Rfi#597 (צורפה כנספח 6א' לסיכומי מנרב) שעניינה חיבורים בין תקרה אקוסטית לסינרי גבס (לוחות צד) לאחר שתוכניות הפרויקט שנכללו בהסכם מראות מפגש בין התקרות לסינרי הגבס. במענה העבירה רש"ת את תשובת המתכנן לרבות סקיצות שונות מהן עולה כי יש להתקין סינרי גבס בקונקרסים (המסדרונות המובילים לשערי העליה למטוסים) ובקונקטור, תוך יצירת מרווח של 1 ס"מ בין הגבס לתקרה, והוציאה פקודת שינויים מטעמה.

בעקבות כך הגישה מנרב את RCCO# 85A בגדרה דרשה תשלום של 121,489 בגין התקנת סינרי הגבס, על יסוד ניתוח מחיר של קבלן המשנה מטעמה; את RCCO# 214 במסגרתה דרשה תשלום של 41,275 ₪ מאותם טעמים ועל יסוד ניתוח מחיר של קבלן המשנה; ואת RCCO #369 במסגרתו דרשה תשלום של 107,709 ₪ מאותם טעמים, ועל יסוד ניתוח מחיר של קבלן המשנה.

סעיף 3.1 בפרק 3-4 לדרישות הכלליות מסדיר כיצד תתומחר עבודה נוספת הכלולה בפקודת השינויים. בהתאם להוראותיו יש לבדוק תחילה את כתב הכמויות ולראות האם יש רכיב זהה או דומה לרכיב השינוי. כאשר יש רכיב זהה, המחיר יהיה על פי המחיר הנקוב בכתב הכמויות. כאשר הרכיב הוא דומה, קובע ההסכם כי יש לערוך חישוב בהתבסס על המחיר בכתב הכמויות, אשר אמור לשמש כבסיס החישוב ("פרו רטה").

בכתב הכמויות קיים סעיף העוסק בסינרי גבס וסגירות מלוח גבס – סעיף 01.22.04.570 לכתב הכמויות (BOQ):
"01.22.04.570 Gypsum boards, aprons, closures; type GWB-1; inc. Vertical and sloped areas` galvanized steel constructions as per detail (Horizontal areas are measured as part of ceiling)."

בשלושת דרישות התשלום לעיל אותן הגישה מנרב היא דרשה תשלום על העבודה שביצעה בתמחור "פרו רטה" לסעיף זה.

דרישת תשלום מס'85A אותה הגישה מנרב ביום 24.6.02 ( צורפה כנספח 8ד' לסיכומיה) אושרה חלקית ע"י רש"ת ביום 1.7.2002 (האישור צורף כנספח 48 לסיכומי רש"ת) כאשר רש"ת דחתה את החישוב " פרו רטה" והמירה אותו לחישוב לפי התמחור הנקוב בכתב הכמויות של הסעיף הנ"ל (גם תוך המרה של יחידות החישוב). מנרב שלא השלימה עם אישור חלקי זה והגישה בגין ההפרש הודעה על תביעה (NOC) ביום 27.8.2002 (צורפה כנספח 8ו' לסיכומי מנרב).

דרישת תשלום מס' 369 שהוגשה ביום 12.6.03 (צורפה כנספח 6ד' לסיכומי מנרב) ודרישת תשלום מס' 214 שהוגשה ביום 3.11.2002 (צורפה כנספח 7ג לסיכומי מנרב)גם הן נערכו בתמחור "פרו רטה" לסעיף זה בכתב הכמויות. לטענת מנרב, דרישות אלו נדחו בתשובת רש"ת מיום 23.7.2003 (צורפה כנספח 49 לסיכומי רש"ת) ולאור זאת הגישה הודעות על תביעות (NOC) . בגין דחיית דרישת תשלום 369 הגישה NOC ביום 12.8.2003 ( נספח 6ו' לסיכומי מנרב) ובגין דחיית דרישת תשלום 214 הגישה NOC ביום 7.8.13 ( צורף כנספח 7ה' לסיכומי מנרב).

לטענת רש"ת, דרישות תשלום אלו כלל לא נדחו אלא עמדת חברת הניהול הייתה כי מדובר ברכיבים הכלולים בסעיף 01.22.04.570 שבכתב הכמויות והתשלום המדויק בגינם יחושב בשלב "יישור הקו" בסוף הפרויקט אז נבדקות כל הכמויות שסופקו ונעשה תשלום סופי המחושב על פי הכמויות שסופקו בפועל.

עיון בתשובת רש"ת מיום 23.7.2003 (שצורפה כנספח 49 לסיכומי רש"ת כמו גם כנספח 7ד' לסיכומי מנרב) מעלה כי אכן דרישת מנרב לא נדחתה כליל אלא עמדת חברת הניהול הייתה אכן כי קיים בכתב הכמויות סעיף רלוונטי וכי דרישות התשלום הללו עניינם למעשה בחישובים של כמויות לאותו סעיף שיבוצעו בהמשך. רש"ת אף טוענת כי בפועל, לאחר שלב "יישור הקו" (Re-measurement) בפרוייקט קיבלה מנרב את מלוא התשלום בגין העבודות שביצעה מושא דרישות התשלום הללו. כראייה מציגה רש"ת את העמודים הרלוונטים מהחשבון הסופי (עמ' 52 לפקודת שינויים מס' 151 שצורף כנספח 51 מטעמה). עיון במסמך מגלה כי בכתב הכמויות המקורי הייתה אמורה מנרב לבצע 637.339 מ"ר של עבודה לפי סעיף 01.22.04.570 בכתב הכמויות וכי בפועל נמצא בגמר כי ביצעה כמות גבוהה בהרבה של 4711.34 מ"ר בגינה גם שולם לה לכאורה סכום גבוה פיה כמה מהסכום המקורי עבור רכיב זה ( 584,206 ₪ במקום 79,036 ₪ ).
לטענת מנרב, בסיכומי התשובה מטעמה, המסמך הנ"ל מטעם רש"ת אינו מוכיח תשלום שכן הוא אינו כולל תשלום עבור הרכיבים שנוספו בפרויקט (ס' 111 לסיכומי התשובה מטעם מנרב). ככל שקיימת מחלוקת בין הצדדים בסוגיה זו הרי היא חורגת להסדר הדיוני ולא זה המקום להידרש לה.

עמדת רש"ת פשוטה – העובדה שמנרב נדרשה להתקין סינרי גבס במקום שבו לא תוכנן להתקין אותם מלכתחילה, אין משמעותה שאין סעיף רלוונטי לכך בכתב הכמויות. סעיף שכזה קיים בענייננו, ולכן ברור שמנרב זכאית לקבל תשלום אך ורק בגין סעיף זה, ועל פי המחיר שבו נקבה בעת הגשת הצעתה למכרז. רש"ת טוענת כי חברת הניהול מטעמה לא קבעה שמדובר ברכיב זהה בכתב הכמויות אלא רק לאחר שנערכה בעניין זה פנייה למתכנן אשר דחה טענות אלה והבהיר כי מדובר בעבודה זהה לזו הכלולה ברכיב הרלוונטי בכתב הכמויות (ס' 288 לסיכומי רש"ת שמפנה לנספחים 49-50 לסיכומיה). לטענת רש"ת, סעיף 01.22.04.570 בכתב הכמויות עוסק בהתקנת סינרי גבס שיותקנו בתקרות המבנה, ובו מודגש כי את סינר הגבס יש להתקין באמצעות פרופיל מתכת ( (Galvanized steel constructions ו" אלה הם בדיוק הרכיבים שבגינם מנרב דורשת כעת תשלום, כפי שעולה בבירור מסעיפים 100,101, ו-111 לסיכומי מנרב".

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבור כי במבחן של הטיית מאזן ההסתברויות מנרב הצליחה להוכיח את גרסתה כי בגין העבודות נושא דרישות התשלום הנ"ל הייתה קיימת הצדקה לתמחור פרו רטה לפי סעיף 01.22.04.570 לכתב הכמויות (יודגש כי איני מתערב בנושא המקצועי של התמחור שיועבר למומחה המקצועי) או במילים אחרות - כי העבודות נושא דרישות תשלום אלו לא היו זהות לעבודות הכלולות בסעיף 01.22.04.570 שבכתב הכמויות.

מנרב בסיכומיה טענה כי פקודת השינויים שהוצאה ע"י רש"ת דרשה יצירת מרווח של 1 ס"מ בין הגבס לאלמנטים של תקרת הבטון (ס' 91 לסיכומיה). בעוד שבמקור סינר הגבס היה אמור להגיע עד לקורת הבטון, ללא כל מרווח, פקודת השינויים דרשה יצירת "סינר גבס צף, ללא מגע עם קורות הבטון, כך שישאר מרווח של 1 ס"מ בין הגבס לבטון" (ס' 100 לסיכומיה). עוד הסבירה, כי שינוי זה חייב אותה לבנות מערכת חדשה, כפולה, מפרופיל מתכת שתאפשר הרכבת גבס ללא מגע עם קורת הבטון ומדובר במערכת שונה לחלוטין מהמתוכנן ויקרה משמעותית (ס' 101 לסיכומיה). בגין העבודה נושא דרישת תשלום מס' 85 A דובר היה אמנם בביצוע סינרי גבס בין אלמנטים מבטון לתקרות אקוסטיות אלא שלטענת מנרב פקודת השינויים דרשה במקרה זה התקנת חלקים קטנים מאוד בלמעלה מ-1300 מקומות שונים ובגובה 15 מטר והסעיף בכתב הכמויות עוסק בשטחי גבס גדולים ואינו מתאים לעבודה שבוצעה בפועל (ס' 113 לסיכומיה).

טענות אלו של מנרב אינן טענות חדשות שמוצאות את ביטוין לראשונה במסגרת סיכומיה הראשיים. הטענות כולן נטענו, וביתר פירוט, במסגרת ההודעות על תביעות אותן הגישה ( ה-NOC אותן ציינתי לעיל). בנסיבות אלו מצופה הייתה מרש"ת, במסגרת סיכומיה שלה, לשכנעני כי אותם אלמנטים מיוחדים נטענים להן כיוונה רש"ת (בעיקר יצירת סינר גבס צף להבדיל מסינר גבס שבא עם מגע עם קורות הבטון כמו גם הטענה כי לצורך יצירת סינר גבס צף נדרשת בניית מערכת כפולה מפרופיל מתכת ולא רגילה) הם חלק מהרכיבים הנמצאים בסעיף 01.22.04.570 שבכתב הכמויות.
הדבר אינו נלמד מהתיאור של סעיף זה בכתב הכמויות אליו הפנתה רש"ת (שצורף כנספח 47 לסיכומי רש"ת). גם לא מהסבר רש"ת בסעיף 286 לסיכומיה (עליו עמדתי לעיל).

לא השתכנעתי גם מטענת רש"ת, כי "חברת הניהול לא קבעה סתם כך שמדובר ברכיב זהה בכתב הכמויות אלא לאור טענותיה של מנרב, נערכה בעניין זה פנייה למתכנן, אשר דחה טענות אלה והבהיר כי מדובר בעבודה זהה לזו הכלולה ברכיב הרלוונטי בכתב הכמויות. דברים אלה עולים בבירור מתשובת חברת הניהול מתאריך 23.7.2003 ל- 369 RCCO בה צויין כי דחיית ה RCCO מבוססת על תשובתה של TRA לבקשה לקבלת מידע שמנרב הגישה RFI#369. " בהקשר זה מפנה רש"ת לתשובת חברת הניהול מיום 23.7.2003 (הדוחה את דרישות התשלום מס' 214 ו-369) שצורפה כנספח 49 לסיכומיה כמו גם לתשובת המתכנן ( TRA) שצורפה כנספח 50 לסיכומיה. בהמשך סיכומיה טוענת ש"חברת הניהול, לאחר תשובת המתכנן, בדקו את טענות מנרב לגופן ומצאו שאין בה ממש וכי העבודה שביצעה היא בדיוק העבודה שנקובה בסעיף הרלוונטי בכתב הכמויות כפעי שעולה גם מלשונו הברורה של הסעיף" (ס' 301 לסיכומיה).

ראשית, מסעיף 6.2 לתנאים הכללים אליו מפנה רש"ת בס' 300 לסיכומיה לא עולה כי למתכנן סמכות להיות גורם מכריע בכל מחלוקת הנוגעת לתכולת העבודה בכתב הכמויות או סמכות להכרעה במחלוקות הכספית בין הצדדים. ושנית, טענת רש"ת כי המתכנן ""דחה טענות אלה (של מנרב ש'ש') והבהיר כי מדובר בעבודה זהה לזו הכלולה ברכיב הרלוונטי בכתב הכמויות " רחוקה מלהיות מדוייקת. מהראיות שלפניי עולה כי המתכנן כלל לא עורב במחלוקת נושא ענייננו. המחלוקת היא האם העבודה מושא פקודת השינויים נקובה בסעיף הרלוונטי בכתב הכמויות אם לאו ובענייננו תשובת המתכנן ניתנה ביום 21.3.2002 (צורפה כנספח 50 לסיכומי רש"ת) בעקבות ה- RFI שהגישה מנרב ביום 11.3.2002 . כך שמעורבות המתכנן בנושא התחילה והסתיימה מספר חודשים טרם הגישה מנרב את דרישת התשלום הראשונה בעניין (בחודש יוני 2002 – דרישת תשלום מס' 85A) וסעיף 01.22.04.570 לכתב הכמויות כלל לא נזכר בתשובת המתכנן, בודאי שגם לא פרשנות מצדו מה נכלל בגדרו ומה לא.

ברור שבעקבות תשובת המתכנן הוצאה פקודת שינויים – כך שברור שתכולת העבודה השתנתה. מנרב הסבירה במסגרת ההודעה על תביעות אותן הגישה מדוע שונתה העבודה הכלולה בסעיף האמור בכתב הכמויות לעבודה הספציפית שאותה נדרשה לבצע במסגרת פקודת השינויים – ולכך לא ניתן מענה ענייני לא בתשובת המתכנן (שכאמור כלל לא ניתנה בקשר לדרישת תשלום כלשהי אלא עוד הרבה קודם לכן) ולא בהתייחסות חברת הניהול שדחתה את דרישותיה. לרש"ת הייתה הזדמנות נוספת להדוף את טענות מנרב במסגרת סיכומיה כאן – אם אכן דין "סינר גבס צף" כדין סינר גבס רגיל ואם אכן גם לצורך ביצוע העבודה הכלולה בסעיף 01.22.04.570 לכתב הכמויות נדרשה מנרב לבצע לעיתים מערכת כפולה מפרופיל מתכת (ולא מערכת רגילה) היה עליה להתכבד ולהפנות אותי ולו לעבודה המשתרעת על פני מטר רבוע אחד (וזאת מתוך ה-4711 מ"ר של עבודה לפי רכיב זה שמנרב ביצעה בפועל כפי שטוענת רש"ת בעצמה וכפי שעולה מנספח 51 לסיכומיה) של התקנת סינרי גבס שמקורו אינו בפקודת השינויים שבו ביצעה מנרב התקנה של סינר גבס צף או השתמשה בפרופיל מתכת כפול, לפי התכנון המקורי של המתכנן. רש"ת לא עשתה כן.

לסיכומו של פרק זה – המחלוקת המשפטית מוכרעת לטובת מנרב.
Rcco # 290a– המחלוקת הוגדרה כ"מחלוקת על הסכום המגיע למנרב בגין הרכבת פלנום. מנרב טוענת שיש לתמחר עבודה זו כעבודה חריגה (היינו תמחור עלות + רווח) ואילו רש"ת טוענת שיש לתמחר לפי רכיבי כתב הכמויות". הצדדים ציינו כי מדובר במחלוקת משפטית (האם יש לתמחר לפי מחירי כתב הכמויות או לפי עבודה חריגה) וכי במקביל מקום בו תתקבל עמדת מנרב תקום מחלוקת מקצועית בשאלה איך יש לתמחר, וזו תועבר למומחה שיבחן את שאלת העלות.

במסגרת תוכנית שינויים 1362 #ASI נדרשה מנרב לבצע פלנום (תעלה בחלל הגג למעבר אוויר) מגבס לשחרור עשן ברוטונדה (הכיפה המהווה חלק מתקרת אולם הנוסעים). בעבודה חדשה זו נדרשה מנרב לבנות תקרת גבס מלוחות גבס ולהקים רשת נגד ציפורים בצמוד לרפפות האלומיניום. לטענת מנרב, הפרטים שנדרשו לעבודה זו אינם מופיעים בתוכניות המקוריות ובכתב הכמויות ולכן חל בענייננו סעיף 3.1 בפרק 3-4 בדרישות הכלליות שמסדיר כיצד תתומחר עבודה נוספת הכלולה בפקודת השינויים. בהתאם להוראותיו יש לבדוק תחילה את כתב הכמויות ולראות האם יש רכיב זהה או דומה לרכיב השינוי. כאשר יש רכיב זהה, המחיר יהיה על פי המחיר הנקוב בכתב הכמויות (ס"'ק A) כאשר הרכיב הוא דומה, קובע הסעיף (בס"ק B )כי יש לערוך חישוב בהתבסס על המחיר בכתב הכמויות, אשר אמור לשמש כבסיס החישוב (" פרו רטה"). במקרה שלישי בו אין מדובר ברכיב דומה או זהה בכתב הכמויות אז התמחור נעשה פרו רטה על בסיס מחירון דקל (ס"ק C).

לטענת מנרב בסיכומיה, הגישה דרישת תשלום אשר ערכה פרו-רטה לסעיפי כתב הכמויות הקיימים (לפי ס' B 3.1 לדרישות הכלליות העוסק בסעיפים שיש להם רכיבים דומים אך לא זהים בכתב הכמויות) וכאשר לא היה סעיף מתאים פעלה לפי מחירון דקל ( בהתאם לס' 3.1 C לדרישות הכלליות). מנרב הגישה את דרישת התשלום נושא ענייננו ביום 31.8.03 בה נקבה בתשלום נוסף ע"ס 544,573 ₪ ( מוצג 9ב לסיכומי מנרב). עוד טוענת מנרב (בס' 122 לסיכומיה) כי רש"ת אישרה מתוך דרישת התשלום תשלום חלקי בלבד בהתבסס על תמחור שגוי לחלוטין ובניגוד להוראות ההסכם, תוך שהיא מסתמכת על רכיבים קיימים בכתב הכמויות, בהתעלם מכך שמדובר בשינויי תכניות ובכך שהפריטים הנדרשים לנוכח השינויים אינם זהים לאלו שבכתב הכמויות ( תגובת חברת הניהול לדרישת התשלום צורפה כנספח 9ג' לסיכומי מנרב וממנה עולה כי אושר תשלום נוסף של 361,958 ₪ ). מנרב לא השלימה עם האישור החלקי והגישה הודעה על תביעה ( NOC) ביום 6.1.2004 (צורפה כנספח 9ד' לסיכומי מנרב).

רש"ת בסיכומיה מודה, כי העבודה שבוצעה ע"י מנרב ברכיב זה הינה עבודה נוספת. לטענת רש"ת, כל טענות מנרב מבוססות על כך שהיא אישרה לה תשלום על פי מחירי כתב הכמויות, בעוד שהיה עליה לאשר תמחור "פרו-רטה". רש"ת טוענת שעיון בתגובת חברת הניהול לדרישת התשלום (נספח 9ג' לסיכומי רש"ת) מעלה כי חברת הניהול קיבלה את טענות מנרב שיש לבצע תמחור פרו-רטה לרכיבי כתב הכמויות. ההבדל היחיד בין הצדדים הוא סעיף כתב הכמויות שצריך לשמש בסיס לחישוב, ובעניין זה מנרב לא הציגה תשתית המצדיקה התערבות בקביעה מקצועית זו, שתצדיק הפנייתה להכרעת המומחה המקצועי בפרט כאשר לא זו חזית המחלוקת שהוצגה ע"י מנרב. מנרב טוענת מנגד כי טבלת המוסכמות והפלוגתאות שהוגשה לבית המשפט נערכה על ידי שני הצדדים יחדיו וכי ככל שתיאור המחלוקות בהודעה המשותפת, ובהתאם לכך בסיכומיה , אינו עולה בקנה אחד עם טענות רש"ת – אין לרש"ת להלין אלא על עצמה, שכן היא שגיבשה יחד עמה את תיאור המוסכמות והפלוגתאות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני מחליט לקבל באופן חלקי את טענות מנרב.

התמחור שהגישה מנרב במסגרת דרישת התשלום פורט בטבלה בת שבעה סעיפים שצורפה כחלק מתוך אותה דרישת תשלום. שלושת הסעיפים הראשונים לטבלה כוללים תמחור פרו-רטה של סעיפים מכתב הכמויות. סעיף 4 לטבלה עוסק בהתקנת רשת הציפורים. סעיף 5 הוא בגין "עלויות נוספות בקשר לעבודות האלומיניום: מיסים, הובלה, אחסון וכו'" . סעיף 6 עוסק בדרישה לקבלת תשלום בגין רכיב נוסף שהותקן על ידי מנרב (פרופיל אלומיניום) וסעיף 7 עוסק בדרישה לקבלת תוספת תקורה ורווח בסך של 12%.

סעיפים 2 ו-3 בטבלה הם תמחור פרו רטה של סעיפים מכתב הכמויות שאושרו על ידי רש"ת בדיוק לפי דרישת מנרב (כך עולה ממוצג 9ג' ). לפיכך בעניין זה אין כל מחלוקת ומנרב קיבלה את מלוא מבוקשה.

סעיף 1 לטבלה הוא תמחור פרו רטה לסעיף מסוים בכתב הכמויות כאשר חברת הניהול קיבלה את טענות מנרב שיש לבצע תמחור פרו רטה וההבדל בין הצדדים הוא סעיף כתב הכמויות שצריך לשמש בסיס לחישוב. לטענת רש"ת, בעוד שמנרב ביססה את החישוב שלה על סעיף 01.22.01.0070 לכתב הכמויות, העוסק בלוח גבס עמיד לאש, חברת הניהול ביססה את החישוב על סעיף 01.22.04.545 לכתב הכמויות, העוסק בלוח גבס כפול בעובי של 1/2 אינץ ללוח וערכה לו תמחור פרו רטה על מנת לחשב מהו המחיר של לוח גבס כפול בעובי של 10/8 אינץ שהוא העובי הכולל של לוח הגבס שהיה צריך להשתמש בו לעבודה (ס' 308 לסיכומיה). רש"ת מצידה, בסיכומי התשובה מטעמה (בס' 136), טוענת כי השגגה שבתמחור שביצעה חברת הניהול הוא בכך שביצעה תמחור פרו רטה לפי רכיב כמויות העוסק בלוח גבס רגיל שאינו עמיד לאש בעוד שמנרב ביצעה את התמחור בהתבסס ברכיב בהסכם העוסק בלוח גבס עמיד לאש. מנרב מסבירה כי רש"ת יודעת היטב כי בפועל לוחות הגבס שנדרשו עבור העבודה בה עסקינן – תעלה לצורך שחרור עשן ברוטונדה – נדרש להיות מהסוג העמיד לאש (ס' 137 לסיכומי התשובה מטעם מנרב).

אם כן, מסתבר כי המחלוקת העיקרית ברכיב זה (שהוא המקור לרוב הפער הכספי בין דרישת התשלום שהתבקשה לעומת זו שאושרה) היא מחלוקת מקצועית גרידא. בטבלת המוסכמות והפלוגתאות הציבו הצדדים לפתחי הכרעה בשאלה המשפטית "האם יש לתמחר לפי מחירי כתב הכמויות או לפי עבודה חריגה". שעה ששני הצדדים מסכימים עתה כי מדובר בעבודה חריגה וכי את רכיב זה אין לתמחר לפי כתב הכמויות כמו שהוא אלא פרו רטה והמחלוקת היא למעשה לגבי "פרו רטה" לאיזה סעיף בכתב הכמויות – אז המחלוקת המשפטית לגבי רכיב זה בדרישת התשלום מוכרע לטובת מנרב ובמחלוקת המקצועית ( " אך יש לתמחר") יכריע המומחה המקצועי שיבחן את שאלת העלות , פרו רטה לסעיף הרלוונטי בכתב הכמויות שימצא אותו המתאים ביותר בנסיבות העניין.

סעיף 4 לטבלה עוסק בהתקנת רשת ציפורים. דרישה זו נדחתה ע"י חברת הניהול כשמהסימון בכתב יד על גבי הטבלה (שצורפה כנספח 9ג' לסיכומי רש"ת) אני למד כי כיוונה לכך שהרשת כבר כלולה בסעיף 3 לטבלה שמתייחס לתמחור שביצעה מנרב לפריט 01.12.01.0020. לטענת מנרב בסיכומיה השרטוט של פריט זה בכתב הכמויות מראה כי אינו כולל רשת נגד ציפורים (ס' 130 לסיכומי מנרב) ולכן היא זכאית לתמחרו בנפרד. רש"ת בסיכומיה מתעלמת מדרישה זו ולא נותנת לה הסבר. לפיכך אני קובע כי גם המחלוקת מושא סעיף זה תוכרע ע"י המומחה המקצועי, וככל שזה שימצא כי רשת הציפורים אינה כלולה בעבודה שפורטה בסעיף 3 לטבלה המבוססת על פריט 01.12.01.0020, תשלם רש"ת למנרב את הסכום אותו דרשה בגין רכיב זה בדרישת התשלום ובהמשך בהודעה על תביעה .

לגבי סעיף 5 בטבלה – ההפרש בין הסכום שהתבקש לסכום שאושר הוא פחות מ-1000 ₪. מאישור חברת הניהול עולה כי היא אישרה את הרכיב פרו רטה לאותו סעיף שהתבקש בכתב הכמויות. לא נטען אחרת בסיכומי מנרב (שלמעשה גם נעדרים התייחסות לרכיב זה). מכאן, בעניין זה, דרישת מנרב נדחית.

סעיף 6 לטבלה עוסק בפרופיל אלומיניום שהותקן. רכיב זה נדחה ע"י חברת הניהול. לא מצאתי התייחסות לכך בסיכומי מנרב. יתכן משום שמדובר ברכיב שדרישת התשלום בגינו הייתה צנועה יחסית (פחות מ-2000 ₪). לפיכך, גם בעניין זה דרישת מנרב נדחית.

סעיף 7 לטבלה עניינו 12% רווח על סעיפים 3 ו-4 לטבלה. דרישה זו נדחתה כליל ע"י חברת הניהול. בהודעה על תביעה אותה הגישה מנרב (נספח 9ד') לא מצאתי התייחסות ספציפית לרכיב זה בטבלה ונימוק מטעם מנרב מדוע היה על רש"ת לשלם לה בגינו. אם לא די בכך – אין כל התייחסות לכך בסיכומיה הראשיים של מנרב. רק בסיכומי התשובה מטעמה טורחת מנרב להסביר מדוע לגישתה מגיע לה תשלום בגין אותו סעיף בטבלה – מדובר לטענתה ברווח קבלני שעוגן בהסכם בינה לבין רש"ת, בגין עבודות אלומיניום בנסיבות בהן על מנרב נכפתה עבודה עם קבלן אלומיניום מטעם רש"ת (ס' 142-143 לסיכומי התשובה). עם כל הכבוד, גם אם כל טענות מנרב בעניין זה נכונות, מדובר בטענות שחורגות משמעותית מהמחלוקת נושא דרישת תשלום זו כפי שבאה לידי ביטוי בטבלת המוסכמות והפלוגתאות וגם אם ניתן להבליג על כך - מקומן היה להיטען במסגרת סיכומיה הראשיים של מנרב. לפיכך, לעניין דרישת התשלום המדוברת הטענות נדחות מבלי שהדבר יהווה השתק פלוגתא מבחינתה של מנרב ככל שהטענות יועלו במסגרת אחרת.

לסיכומו של פרק זה- המחלוקת המשפטית מוכרעת באופן חלקי לטובת מנרב, בכל הנוגע לסעיפים 1 ו-4 לטבלה המהווה חלק בלתי נפרד מדרישת התשלום, לפי ההנחיות שפירטתי לעיל.

057 RCCO # - המחלוקת בין הצדדים הוגדרה כמשפטית בשאלה "האם יציקת רשת ברזל כלולה בכתב הכמויות או מהווה עבודה חריגה".

דרישה זו עוסקת בטענות מנרב לעלויות נוספות בגין ביצוע רצפת הרוטונדה של בניין הטרמינל האווירי. עפ"י תוכניות ההסכם, אמורה הייתה רצפת הרוטונדה להיבנות בשיפוע גדול. במהלך ביצוע העבודה החליט האדריכל של רש"ת למתן את שיפוע הרצפה, תוך יצירת רצפה משלימה מבטון מזוין. מנרב טוענת כי כפועל יוצא מפקודת השינויים היא נדרשה ליצוק מעל הרצפה שכבר בוצעה רצפה משלימה מבטון מזוין תוך שימוש ברשת ברזל וסרגלי אלומיניום מסוג "דיוקית" אשר קובעו לרצפה הקיימת, באופן מעגלי לגבהים שסומנו בשטח ע"י מודד מוסמך. מנרב טענה כי היות ומדובר בעבודה נוספת ומורכבת יותר מהעבודה המקורית, היא זכאית לתוספת תשלום. לטענת מנרב, הגישה את דרישת התשלום נושא ענייננו, המבוססת על העלויות בפועל , לפי סעיף 3.1 Dלפרק 3-4 לדרישות הכלליות, אשר מסדיר את אופן תימחורם של סעיפים אשר אינם מופיעים בכתב הכמויות המוסכם ובמחירון דקל, וזאת משום שתיקון שיפוע לאחר שנוצרה רצפה בשיפוע מסוים אינו רכיב הקיים בכתב הכמויות או במחירון.

דרישת התשלום שהוגשה ביום 12.5.2002 (שצורפה כנספח 10 א' לסיכומי מנרב) נדחתה ע"י חברת הניהול ביום 11.6.2002 (שצורפה כנספח 10ב' לסיכומי מנרב). מנרב לא השלימה עם כך והגישה הודעה על תביעה (NOC ) ביום 18.6.02 (שצורפה כנספח 10ג' לסיכומיה).

במסגרת דרישת התשלום האמורה, דרשה מנרב תוספת כספית בסך של 223,945 ₪ המורכבת משני רכיבים מרכזיים:
א. תשלום בסך של 120,057 ₪ בגין עבודה של ביצוע בטון יצוק עם רשת ברזל, לפי סעיפים 01.02.07.660 ו- 01.02.08.030 לכתב הכמויות בחוזה ( פריטים 1-2 בטבלה).
ב. תשלום בסך של 103,888 ₪ בגין תשומות מיוחדות אשר לטענתה נדרשו לביצוע העבודה ושאינן כלולות לטענתה במחירי היחידה הנ"ל בחוזה ( פריטים 3-7 בטבלה).

לטענת מנרב בסיכומיה "דרישת התשלום נדחתה ע"י רש"ת בטענה השגויה והמופרכת כי העבודה שבוצעה, דהיינו "יציקת בטון וברזל" תואמת לסעיפים יציקת בטון וברזל בכתב הכמויות ועל כן אין צורך בתמחור נפרד לביצוען במסגרת זו. זאת בהתעלם לחלוטין מהשינויים המהותיים שנדרשו ע"י רש"ת ולמורכבות ויוקר העבודה שנדרשו ביחד לרכיבים שבכתב הכמויות" (ס' 139 לסיכומיה). עוד טוענת מנרב, כי "רש"ת יודעת היטב שהעבודה שנדרשה אינה כלולה ברכיב המופיע בכתב הכמויות, שכן מדובר בעבודה חריגה שדרשה אביזרים מיוחדים כאמור, ובוצעה לאחר שפורק המנוף ולאחר דחיות שונות באחריות רש"ת. הניסיון להיתלות ברכיב שכלל אינו דומה לאופי העבודה שבוצעה ולנסיבותיה חסר תום לב. האם ניתן לטעון ברצינות כי העלויות של יציקת בטון אינן משתנות במידה שתנאי העבודה הכוללים משתנים? האם יציקה בשיפוע עולה כמו יציקת רצפה אופקית? האם עבודות ריצוף מעגליות בגבהים משתנים שקולים לריצוף רצפה פשוטה וישרה?" (ס' 143 לסיכומי מנרב).

סיכומי רש"ת נותנים דגש להתפתחויות שחלו לאחר הגשת ההודעה על תביעה ( הNOC) מטעם מנרב. מסתבר כי לאחר הגשתה (ביום 18.6.02) התקיים דיון בין הצדדים (ביום 6.11.03) ובסופו של דבר הסכימה רש"ת לשלם למנרב בגין עבודה לביצוע בטון יצוק עם רשת ברזל, בהתאם לעמדת מנרב, את התשלום בסך של 120,057 ₪, לפי סעיפים 01.02.07.660 ו- 01.02.08.030 לכתב הכמויות בחוזה ( פריטים 1-2 בטבלה שצורפה לדרישת התשלום). רש"ת סירבה לדרישת מנרב לתוספת תשלום בסך של 103,888 ₪ בגין תשומות מיוחדות שלטענתה נדרשו לביצוע העבודה ושאינן כלולות לטענתה במחירי היחידה הנ"ל בחוזה ( פריטים 3-7 בטבלה). רש"ת מסבירה סירוב זה בכך שמחיר היחידה שנקבע במסגרת סעיף 01.02.07.660 לכתב הכמויות אשר עוסק בעבודות יציקות בטון "במידות וצורות שונות לרבות בתוואי מעוגן למזרקה לפי פרטים..." נקבע לאחר שקלול של כל הקשיים וקשת המקרים והמורכבויות למיניהן המפורטות במפרט המיוחד. רש"ת בסיכומיה (בס' 335) מפנה בהקשר זה לסעיף 02.08 למפרט המיוחד שקובע, בין השאר, כי מחיר היחידה לביצוע עבודות בטון יצוק באתר כולל בתוכו את כל העלויות הכרוכות בהכנה ובהטמעה של יציקת הבטון באתר, לרבות יציקת בטון בשיפוע, בהבדלי מפלסים, או בכל צורת יציקה אחרת מזו המופיעה בתכניות, ככל שיש צורך בכך ( העמודים הרלוונטים מהמפרט המיוחד צורפו כנספח 56 לסיכומי רש"ת).

מנרב, בסיכומי התשובה מטעמה, טוענת כי המפרט העוסק בסעיף 01.02.07.660 לכתב הכמויות כולל עבודות "הכנה" ו"התאמה" של רצפת הבטון לצורך היציקה "אך הסעיף והמפרט בענייננו עסקו ביציקה פשוטה שאין לה המאפיינים הייחודיים של העבודה שבוצעה כאן בפועל לפי דרישת רש"ת"(ס' 154 לסיכומים). לטענת מנרב, במקרה זה כדי להבטיח שהיציקה תבוצע ברמת דיוק של מ"מ ובכדי למנוע מעבר סדקים אל האבן נדרשה מנרב לחרוץ חריצים בבטון – נדרשו תשומות חריגות של חומר ועבודה, שאינן כלולות בעבודה סטנדרטית של ריצוף רגיל הכלול בסעיף 01.02.07.660 לכתב הכמויות (ס' 157 לסיכומי התשובה מטעם מנרב).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לרבות את הסעיפים הרלוונטים מכתבי הכמויות (שהעמודים הרלוונטים צורפו כנספח 55 לסיכומי רש"ת) ואת העמודים הרלוונטים מהמפרט המיוחד (שצורפו כנספח 56 לסיכומי רש"ת) נחה דעתי כי במבחן של הטיית מאזן ההסתברויות, עדיפה בעיניי גרסת רש"ת לפיה העבודה הכלולה בסעיף 01.02.07.660 לכתב הכמויות כוללת את התשומות שאותן פירטה מנרב בסעיפים 3-6 לטבלה הכלולה בדרישת התשלום. מנרב לא הביאה ראייה לתמיכה בטענתה כי המפרט העוסק בסעיף 01.02.07.660 עניינו "בעבודה סטנדרטית של ריצוף רגיל" (ס' 154,157 לסיכומי התשובה מטעמה). המפרט הכלול בסעיף 01.02.07.660 לפי תיאורו התמציתי הוא של יציקה מורכבת יותר מהרגיל (" במידות וצורות שונות לרבות בתוואי מעוגן למזרקה לפי פרטים...") ונראה שגם תומחר בהתאם. ראייה לכך היא העובדה שהוא תומחר במחיר כמעט כפול מתמחור עבודת היציקה בסעיף אחר של כתב הכמויות ( סעיף 01.02.06.200 ) , אותו סעיף שרש"ת סברה בתחילה שיש לתמחר לפיו את עבודת מנרב ( ראו פרוטוקול הדיון מיום 6.11.03 שצורף כנספח 54 לסיכומי רש"ת וכן העמודים הרלוונטים מכתב הכמויות שצורפו כנספח 55 לסיכומי רש"ת). בהתאם להוראות פרק 02.08 למפרט המיוחד מחיר היחידה לביצוע עבודות בטון יצוק באתר כולל עבודות שהן מעבר ל"הכנה" ו"התאמה" כטענת מנרב (בס' 154 לסיכומיה) ומדובר שם במפורש על יציקת בטון בהבדלי מפלסים.

עם זאת, מנרב טענה במסגרת הודעתה על התביעה (NOC) כמו גם בסיכומיה כי במקרה דנן נדרשו לה עלויות נוספות בגלל שמנוף צריח שהוצב במרכז הרוטונדה פורק טרם השינוי בתוכנית השיפועים ברוטונדה מה שדרש ממנה להשתמש בפתרונות הנפה והובלה חילופיים, בין היתר בכלי מכני הנדסי כבד מסוג JCB לצורך שינוע הבטון את הרוטונדה. עלות נוספת זו פורטה בסעיף 7 לדרישת התשלום ותומחרה בסך של 22,340 ₪ לפי פירוט שהובא שם (תשומת הלב כי מנרב בסיכומי התשובה מטעמה טוענת כי השימוש בטרקטור נדרש לאורך 11 ימי עבודה ואלו בדרישת התשלום התחשיב נעשה לפי 10 ימי עבודה). לטענה זו לא מצאתי מענה בסיכומי רש"ת. לאור הסכמת הצדדים כי שאלת התמחור היא מחלוקת מקצועית שתועבר למומחה מטעם הצדדים – בעניין זה בלבד ( סעיף 7 בטבלה לדרישת התשלום) מתקבלת עמדת מנרב ותמחורו של רכיב זה בלבד יוכרע ע"י המומחה המקצועי.

לסיכומו של פרק זה- המחלוקת המשפטית מוכרעת באופן חלקי לטובת מנרב, רק בכל הנוגע לסעיף 7 לטבלה המהווה חלק בלתי נפרד מדרישת התשלום, לפי ההנחיות שפירטתי לעיל.

647 # RCCO - המחלוקת הוגדרה ע"י הצדדים כ" החלפת חיפוי נירוסטה- המחלוקת אם יש לתמחר על פי כתב הכמויות או על פי תמחור נפרד". הצדדים סיווגו את המחלוקת כמחלוקת משפטית (כיצד יש לבצע את התמחיר לפי החוזה) כאשר בנוסף קיימת מחלוקת מקצועית (אם מתקבלת עמדת מנרב בשאלה מה יהיה המחיר) והוסכם כי האחרונה תועבר להכרעת המומחה ההנדסי.

אין מחלוקת כי לפי התוכנית המקורית וההסכם מנרב נדרשה להתקין חיפוי נירוסטה לתקרת הרוטונדה. מנרב טוענת בסיכומיה כי במהלך הפרויקט החליטה רש"ת שהחיפוי יוחלף מחיפויי נירוסטה לחיפוי גבס. לטענתה, העבודה נותרה זהה ורק החומר שממנו בוצע החיפוי השתנה ממתכת לגבס ו"מדובר בעבודה מורכבת ויקרה מעבודת גבס רגילה , מאחר שמנרב נדרשה לבצע חיפוי מעוגל בשני מימדים, בשונה מהשימוש הסטנדרטי בגבס הכולל פלטות ישירות" (ס' 148 לסיכומי מנרב).
מנרב טוענת כי פעלה לפי סעיף 3.1 בפרק 3-4 בדרישות הכלליות והגישה דרישת תשלום כשהיא מתמחרת את החיפויים החדשים בהתאמה לסעיפים הקיימים בכתב הכמויות, בפרק הקונסטרוקציה, אשר עוסקים בחיפויים מעוגלים, תוך שהיא מחליפה את עלויות החומרים (גבס במקום ברזל נירוסטה). העתק דרישת התשלום מטעם מנרב צורפה כנספח 11 א' לסיכומיה.
רש"ת דחתה את דרישת התשלום תוך שהיא מתמחרת את שינויי העבודה בהתאם לסעיפים בכתב הכמויות העוסקים בגבס ( הודעת הדחייה צורפה כנספח 11ב' לסיכומי מנרב).
בעקבות זאת שלחה מנרב הודעה על תביעה (NOC) ביום 12.10.2004 אשר צורפה כנספח 11ג' לסיכומיה.

רש"ת בסיכומיה מפרטת בהרחבה עובדות מהן עולה כי מנרב היא שיזמה את ביצוע השינוי לפיו יוחלפו חיפוי הנירוסטה בחיפויי גבס. הראיות שהביאה רש"ת בעניין זה תומכות בגרסתה, אך אין בכך רלוונטיות של ממש למחלוקת , שכן משאושר השינוי יש לשלם בגין העבודה הנוספת בהתאם להוראות ההסכם והשאלה מי יזם את השינוי אינה רלוונטית.

אין מחלוקת כי בשונה מדרישות התשלום האחרות עניינה של דרישת התשלום נושא פרק זה הוא בזיכוי המגיע לרש"ת בגין שינוי סוג העבודה לחומרים זולים יותר ולא בתוספת תשלום לרש"ת.
כעולה מדרישת התשלום שהגישה מנרב היא סברה שהזיכוי שמגיע לרש"ת צריך לעמוד על סך של 166,442 ₪ ואלו רש"ת שדחתה את דרישת התשלום הציגה תחשיב ותמחור מצידה המעלה כי הזיכוי שצריך להגיע לה הוא על סך של 213,491 ₪ (הנתונים עולים ממוצג 11א לסיכומי מנרב). בנסיבות אלו לא נותר אלא לתהות מדוע סוברת מנרב כי המחלוקת בין הצדדים נסובה על סכום של 171,959 ₪ (זה הסכום המופיע בטבלת הפלוגתאות והמוסכמות כמו גם בNOC ). לא מצאתי תימוכין להסבר שנותנת רש"ת לכך (אותו פירטה בס' 348 לסיכומיה) ובכל מקרה אין לנושא זה רלוונטיות של ממש משום שהמחלוקת שהובאה לפתחי היא אך המחלוקת המשפטית ולא המחלוקת המקצועית של התמחור.

המחלוקת המשפטית היא פשוטה למדי – כזכור, סעיף 3.1 בפרק 3-4 בדרישות הכלליות מסדיר כיצד תתומחר עבודה נוספת הכלולה בפקודת השינויים. בהתאם להוראותיו יש לבדוק תחילה את כתב הכמויות ולראות האם יש רכיב זהה או דומה לרכיב השינוי. כאשר יש רכיב זהה, המחיר יהיה על פי המחיר הנקוב בכתב הכמויות. כאשר הרכיב הוא דומה, קובע ההסכם כי יש לערוך חישוב בהתבסס על המחיר בכתב הכמויות, אשר אמור לשמש כבסיס החישוב ("פרו רטה"). רש"ת טוענת כי העבודה שבוצעה ע"י מנרב היא עבודה של התקנת לוחות גבס ומאחר שכתב הכמויות כולל פרקים ייעודיים המתייחסים לעבודות להתקנת לוחות חיפוי מגבס (פרקים 11 ו-22 לכתב הכמויות) בדחייתה את דרישת התשלום מטעם מנרב פעלה לתמחור שווי העבודה לפי מחירי כתב הכמויות הרלוונטים להתקנת לוחות חיפוי מגבס. לטענתה, מנרב פעלה שלא כדין משבחרה לקחת את פרק הנירוסטה של כתב הכמויות והחליפה בין הנירוסטה לגבס וערכה תמחור משלה בהתאם להחלפה האמורה. לטענת רש"ת, אין בסיס לטענת מנרב כי פרק הגבס מתייחס רק להתקנה של לוחות גבס שהינם ישרים ושטוחים ולא ללוחות גבס מעוגלים או משופעים ורש"ת מפנה בהקשר זה לסעיף 22.00.14 (ב) למפרט הכללי שעוסק בין השאר בתמחור תקרות גבס וקובע כי:
"No additional payment shall bemade for small areas, sloped areas or areas with sharp angles"
משכך סבורה רש"ת כי אין בסיס לדרישת מנרב לתוספת תשלום בגין שימוש בלוחות גבס משופעים (Sloped areas) .

בהודעה על תביעה (NOC) מטעם מנרב מפרטת האחרונה מדוע היא אינה מסכימה עם התמחור שביצעה רש"ת שנעשה לפי פרק הגבס:
"1. The PMF cost is based on other BOQ items which are not similar to the curved & sloped gypsum cladding and it is not relevant to the work performed.
2. The PMF is well aware to the fact that in the agreement document there is special BOQ item which refers to a detailed specific location, this was priced by Minrav in the tender proposal as shown on plans. The AEDF replaced only the cladding material from stainless steel to gybsum."

מנרב חזרה על טענתה בסעיף 2 הנ"ל להודעה על תביעה, לפיה בכתב הכמויות קיים סעיף מיוחד לחיפוי במקום הספציפי, גם בסיכומיה הראשיים (בס' 153-154 לסיכומים) שם טענה כי העבודה שביצעה הייתה חיפוי של מבנה שצורתו היא צורת כיפה ומשכך תמחרה את העבודה פרו רטה לפי הסעיף הדומה הקיים בכתב הכמויות שעסק בחיפוי דומה (חיפוי של כיפה שצורתה מעגלית) וגם בסיכומי התשובה מטעמה (בס' 170) שם ציינה כי בכתב הכמויות יש סעיף ספציפי ומפורש לעבודה הזו עצמה של חיפוי הרוטונדה .

רש"ת לא נתנה מענה לטענות אלו בסיכומיה והסתפקה בטיעון לפיו מנרב דרשה את התשלום לפי סעיף ב"פרק הנירוסטה המקורי של כתב הכמויות" למרות שהחליפה בין הנירוסטה לגבס (ס' 352 לסיכומיה).

עיון בדרישת התשלום מטעם מנרב מראה כי זו כיוונה למספר פרטים בכתב הכמויות ( 01.06.9.930 / 940/ 945 /955) שלפי העמודים של כתבי הכמויות הרלוונטים (שצורפו גם הם כחלק מדרישת התשלום) העבודה בגינם הייתה צריכה להיות על פני שטח מצומצם יחסית (220 מטר לכל היותר וזה לפריט 01.06.9.940). עובדה זו מחזקת את גרסת מנרב כי פריט זה בפרק הנירוסטה שבכתב הכמויות יועד לעבודה ייחודית של חיפוי המבנה הכיפתי של הרוטונדה. רש"ת לא הביאה כל ראייה לסתור זאת (לא רק שלא הכחישה את טענות מנרב בהקשר זה אלא גם לא טרחה לנסות לסתור אותה על ידי הבאת ראייה לכך שפריטים ספציפיים אלו בכתב הכמויות היו בשימוש גם במקומות אחרים בטרמינל ולא בהכרח עסקו בחיפוי בצורת כיפה). בנסיבות אלו, עדיפה בעיניי גרסת מנרב לפיה הייתה קיימת לה זכות לתמחר את עבודתה הנוספת פרו רטה לסעיפים הנ"ל בכתב הכמויות והמחלוקת המשפטית מוכרעת לטובתה.

RCCO # 560 – המחלוקת הוגדרה כ"פירוק תקרת גבס והרכבתה – יש מחלוקת על המצב העובדתי בעת קבלת ההוראה ומה היה היקף התקרות שהיה צורך לפרקן". הצדדים סיווגו את המחלוקת כמחלוקת משפטית שתוכרע ע"י ביהמ"ש כאשר במקביל יבחן המומחה ההנדסי את שאלת העלות.

דרישה זו עוסקת בהוצאות נוספות שלטענת מנרב היא נדרשה להוציא לצורך פירוק והתקנה מחדש של תקרות גבס בקונקורסים B, C ו- D לפי דרישות רש"ת. אין מחלוקת כי לפי מסמכי ההסכם והתוכנית המקורית הייתה צריכה מנרב להתקין תקרות גבס בקצה הקונקורסים בגובה של 3.15 מטר ואין מחלוקת כי הוצאה פקודת שינויים מטעמה של רש"ת לשנות את גובה מפלס התקרה לגובה של 3.3 מטר.
לטענת מנרב, השינויים התבקשו לאחר שסיימה התקנת התקרות בגובה המקורי (3.15 מטר) מה שחייב אותה לפרק את התקרות שבנתה ולהתקינן מחדש בגובה 3.30 מטר. מנרב טוענת שביצעה את העבודה והגישה דרישת תשלום על בסיס העבודות שביצעה (דרישת התשלום מיום 22.10.03 צורפה כנספח 12 א' לסיכומי מנרב). מנגד, רש"ת דחתה את דרישת התשלום ואישרה חלק קטן ממנה בלבד כשהנימוק לכך הוא כי התקנת התקרה המקורית (בגובה 3.15 מטר) בוצעה רק בקונקורס B (מכתב הדחייה מטעם רש"ת מיום 4.7.04 צורף כנספח 12 ב' לסיכומי מנרב).

מנרב טוענת כי מדובר בטענה "מוזרה" מצד רש"ת היות ובמסגרת דרישת התשלום שהגישה צירפה את כל המסמכים שטענה רש"ת שיש בהם כדי לבסס את ביצוע העבודה ב-3 הקונקורסים. מנרב מציינת כי במסגרת הדרישה צירפה "שרטוטים " AS MADE" של הגג שבנתה לפני שפירקה אותו. מנרב אף ביקשה ממים חיים גרוסמן, מפקח מטעם רש"ת, מר ששון גורי, דף ריכוז כמויות המראה באופן ברור כי תקרות הגבס הותקנו בשלושת הקונקורסים ולא רק בקונקורס B" (ס' 163 לסיכומי מנרב).
בעקבות דחיית הדרישה הגישה מנרב הודעה על תביעה (NOC) שגם לה צירפה את אותם המסמכים ( צורפה כנספח 12ג' לסיכומי מנרב).

רש"ת בסיכומיה טוענת כי מנרב כשלה בהוכחת טענותיה לפיהן פירקה והרכיבה מחדש את התקרות בקונקורסים, מלבד קונקורס B, ונמנעה מלהביא את האסמכתאות הנדרשות ממנה לשם כך, בהתאם להוראות ההסכם ובכלל.
בסיכומי התשובה מטעמה חוזרת מנרב וטוענת כי סיפקה בזמן אמת בדיוק את האסמכתאות שנתבקשה לספק לפי דרישת רש"ת. המסמכים צורפו הן לדרישת התשלום (RCCO) הן להודעה על תביעה (NOC) ; רש"ת היא שבחרה להימנע מלהתייחס למסמכים עניינית עת דחתה את התביעה ו"הניסיון כעת לדרוש מסמכים שונים ומשונים, אותם לא דרשה כלל בזמן אמת ולא ראתה אותם כנחוצים לדיון בתביעה – אינו אלא ניסיון לבנות יש מאין עמדה אחרת לחלוטין מהעמדה בה אחזה הנתבעת בזמן אמת" (ס' 187 לסיכומי התשובה מטעם מנרב).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וראיותיהם נחה דעתי כי במבחן של הטיית מאזן ההסתברויות, עדיפה עליי גרסת רש"ת לפיה מנרב כשלה מלהוכיח את המצב העובדתי התומך בדרישתה לקבלת תשלום בגין עבודה נוספת מעבר לזו שהוכרה ע"י רש"ת.

בעקבות הגשת דרישת התשלום מטעם מנרב (ביום 22.10.2003) ועוד בטרם זו נדחתה ע"י רש"ת, פנתה חברת הניהול למנרב במספר ניסיונות לקבלת המידע החסר לתמיכה בתביעה ולהוכחת הטענה לפיה התקרות הותקנו בקונקורסים טרם הפירוק. ביום 23.12.2003 הורתה חברת הניהול למנרב כי לצורך ההכרעה בדרישת התשלום היא נדרשת לספק מידע נוסף לתמיכה בטענתה , לרבות:
"Superposition drawings that the work has been performed"
וגם :
"Submit directives to dismantle existing steel constructions, SVR, pictures, etc."
המכתב מטעם חברת הניהול, שלא מוזכר כלל בסיכומי מנרב, צורף כנספח 68 לסיכומי רש"ת.
רש"ת טוענת בסיכומיה כי דרישות אלו נותרו ללא מענה מצד מנרב (ס' 378 לסיכומי רש"ת) וגם מנרב לא טוענת אחרת (בסיכומי התשובה מטעמה).
עם זאת, בישיבה שהתקיימה ביום 12.1.04 ,בה נדונו מספר דרישות תשלום פתוחות, הגיעו הצדדים לסיכום בקשר לדרישת התשלום המדוברת ולפיו "חברת מנרב נתבקשה לפנות למפקח על ביביס חיים גרוסמן ולקבל את אישורו למצב הקיים לפני הפירוק. לאור קבלת האישור למצב הקיים ניתן יהיה להתקדם באישור התביעה" (סיכום הישיבה מיום 12.1.14 צורף כנספח 69 לסיכומי רש"ת).
אין מחלוקת כי לא עלה בידי מנרב לקבל את אישור המפקח גרוסמן ובכלל לספק מסמכים נוספים בהתאם לדרישת חברת הניהול מיום 23.12.03, ובעקבות זאת נדחתה דרישת התשלום של מנרב בהודעת חברת הניהול מיום 4.7.04 (שצורפה כמוצג 12ב' לסיכומי מנרב).

עיון בהודעת הדחייה מעלה כי היא נומקה בכך שהמפקח, מר גורי, עומד על דעתו שהעבודה של התקנת התקרה המקורית בוצעה רק בקונקרס B וגם עוזרו, מר חיים גרוסמן, מחזיק באותה עמדה.
עוד נאמר בהודעת הדחייה כי למנרב היו מספר אפשרויות חלופיות להוכחת תביעתה:
"1. Sending a letter to PMF with "as made" drawings of existing condition for PMF approval, previous to implementing the alleged extra work.
2. to take photographs of existing condition of areas involved and include as part of RCCO 560.
3. To record the Event in daily reports and send daily reports immediately for PMF comments and approval.
4. to address the PMF General superintendant and get a signature for approval."

מנרב טוענת בסיכומיה, כמו גם בסיכומי התשובה מטעמה, כי צירפה שרטוטי "AS MADE" בדיוק כמו שנדרשה ע"י רש"ת , המוכיחים שבוצעה עבודה ב-3 הקונקורסים לפני פירוק התקרה וכי העובדה כי שרטוטים אלה אינם חתומים ע"י המפקח מטעם רש"ת, נובעת מהעובדה הפשוטה "שמדובר במפקח מטעם הנתבעת, אשר ככל הנראה סירב לחתום בכדי שרש"ת תוכל לנסות לחמוק מתשלום, בדיוק כפי שהיא עושה כעת" (ס' 163 וס' 184 לסיכומי התשובה).

מנרב לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה להוכחת טענה זו ולא הוכיחה כי גרסתה מתקבלת יותר על הדעת מאשר גרסת רש"ת.

ראשית, לאחר שעיינתי בדרישת התשלום כמו גם בהודעה על תביעה, נוכחתי לדעת כי לא צורפו להם מסמכים המעידים על כל שהתקרות בקונקורסים הותקנו ע"י מנרב טרם פירוקן. עיון בתוכניות שמנרב צירפה מגלה כי לא מדובר בתכניות ""AS MADE. תוכניות ""AS MADE הן תוכניות החתומות בידי מודד מוסמך, שבהן מתועדות העבודות שבוצעו בשטח ושאושרו ע"י רש"ת (ראו פרק 2-11 לדרישות הכלליות שהעמודים הרלוונטים מתוכו צורפו כנספח 64 לסיכומי רש"ת). התוכניות שמנרב צירפה אינן תוכניות מאושרות וחתומות בידי מודד מוסמך אלא לטענת רש"ת, שלא נסתרה, מהוות תכניות הביצוע של העבודות שצורפו למסמכי החוזה ושמתארות את העבודות המתוכננות שעל הקבלן לבצע במסגרת הפרויקט. כך גם לגבי דף ריכוז הכמויות שמנרב צירפה לדרישת התשלום. מדובר בדף חישוב כמויות שערכה מנרב עצמה ולא צורפה חשבונית או קבלה או אסמכתה אחרת שממנה עולה שהכמויות שנקובות באותו כתב כמויות אכן סופקו לצורך ביצוע אותה עבודה וכי מנרב שילמה עבורן.
שנית, עצם העובדה שלגבי אחד הקונקורסים אישרה רש"ת תשלום, זאת משום שלגבי העבודה בקונקורס B היה אישור של המפקח לכך שהתקרה הותקנה בפועל לפני השינוי כך שהיה צורך בפירוקה והתקנתה מחדש, מלמדת כי הבחינה הייתה עניינית.
שלישית, על מנרב הוטלה החובה לתעד ביצוע העבודה שבמחלוקת (במקרה זה ההתקנה המקורית של התקרות בקונקורסים) במגוון דרכים ואמצעים (לרבות בתוכניות AS MADE כמו גם במסגרת דו"חות יומיים. זאת בהתאם להוראת סעיף 1.2 לפרק 1-4 לדרישות הכלליות שצורף כנספח 65 לסיכומי רש"ת) ובדו"חות הדו שבועיים הנדרשים להגשה בעקבות שינויים בעבודה בהוראת רש"ת (בהתאם לסעיף B3.5. לפרק הדרישות הכלליות. צורף כנספח 66 לסיכומי רש"ת). ככל שבידי מנרב התיעוד הנדרש ולא מצאה לנכון להגישו אז ההימנעות מהבאת הראיה פועלת לחובתה. ככל שהתיעוד לא בוצע ע"י מנרב (וכך הדבר נראה ) הרי שאין לה להלין אלא על עצמה.
רביעית, במסגרת ההודעה על תביעה טענה מנרב כי:
"Minrav performed site observation with the PMF inspector Mr. Chaim Grossman and asked his signature of the existing conditions but he refused to sign."
הדעת נותנת כי ככל שאכן בזמן אמת הייתה קיימת מחלוקת בין מנרב לבין המפקח וזה האחרון סירב לחתום על תוכניות AS MADE שהוגשו לו והמעידות על התקנת התקרות המקוריות הייתה מנרב פועלת בזמן אמת לפתור את אותה מחלוקת, ובכל מקרה טרם פירוק התקרות. לא סביר בעיני כי מנרב תפרק תקרה שבנתה בעקבות פקודת שינויים שהוצאה כאשר היא יודעת כי המפקח מטעם רש"ת מסרב לאשר את כי אותה תקרה כלל נבנתה, ולכל הפחות לא תמצא לנכון לתעד באמצעים חזותיים את קיומה של התקרה המקורית טרם הפירוק.

לאור כל האמור לעיל, המחלוקת המשפטית בעניין זה מוכרעת לטובת רש"ת.

407 # RCCO - המחלוקת בין הצדדים הוגדרה כ" מחלוקת על תמחור עבודות הנירוסטה". הצדדים סיווגו את המחלוקת כמחלוקת משפטית בשאלה האם יש למנרב זכות לקבלת פיצוי בגין התייקרות הנירוסטה ומחלוקת מקצועית אודות תמחור יתר הרכיבים.

דרישה זו עוסקת בטענת מנרב לפיה היא נדרשה לבצע עבודה נוספת, שאינה כלולה בתכולת העבודה המקורית, ולהתקין מעקות מנירוסטה בקונקורסים, במסגרת הוראת עבודה CRN#292 PWD#1 (צורפה כנספח 13א' לסיכומי מנרב). לצורך התקנת המעקות נדרשה מנרב להתקין בסיסים מברזל בעובי 12 מ"מ עם קידוח חורים לברגי עיגון פיליפס. דרישת התשלום מטעם מנרב אשר הוגשה ביום 5.5.03 ( צורפה כנספח 13ב') אושרה באופן חלקי ע"י חברת הניהול ביום 4.6.03 ( התשובה צורפה כנספח 13ד' לסיכומי מנרב) . משכך הגישה מנרב הודעות על תביעות בימים 16.7.03 ו-26.8.03 ( צורפו כנספח 76 לסיכומי רש"ת).

מנרב בסיכומיה מלינה על 3 רכיבים שלא אושרו או אושרו באופן חלקי בדרישת התשלום מטעמה:
"175. התמחור שביצעה רש"ת אינו עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 3.1 לדרישות הכלליות. הבסיסים תומחרו עלידי רש"ת לפי מחיר קונסטרוקציית פלדה במשקלים גדולים ללא התחשבות בתשומות העבודה הריאליות וללא ביצוע ההתאמות פרו-ראטה כנדרש לפי ההסכם.
176. עוד התעלמה רש"ת מכך שמנרב נדרשה להשתמש בברגי העיגון בקוטר 1/2" למרות שיש סעיף מיוחד בכתב הכמויות המסדיר מחיר מפורש לכך. התמחור שנעשה ע"י רש"ת לא כולל סעיף זה או כל סעיף רלוונטי אחר, ועקב כך התשלום למנרב לא כלל הוצאה זו.
177. פרט נוסף אשר קיים בתמחור שבוצע על ידי מנרב, אך זכה להתעלמות מוחלטת מצד רש"ת בתמחור שעשתה, נוגע לעלויות הנירוסטה. מנרב התבססה על מחיר חוזה דומה אך התאימה אותו לעלויות הנירוסטה אשר צמחו בלמעלה מ-50% מאז נקבע המחיר בחוזה ועד לתקופה בה מנרב התבקשה להתקין את המעקות באופן בלתי צפוי. רש"ת בחרה להתעלם מעליית מחירים זו."

רש"ת השיבה לטענות אלו בסיכומיה ומנרב התייחסה לטענות רש"ת בסיכומי התשובה מטעמה.
אדון בטענות לפי סדרן.
ביחס לתמחור בסיסי הפלדה - עיון בדרישת התשלום מטעם מנרב מעלה כי מנרב דרשה מחיר יחידה של 12,360 ₪ לטון עבור 6.07 טונות ובסה"כ 75,000 ₪ בגין רכיב זה ואלו רש"ת מצידה אשרה כמות של 5.493 טון לפי אותו מחיר ואותו סעיף בכתב כמויות מה שהביא לתשלום בסך של 67,900 ₪ (הפרש של 7,100 ₪). במסגרת תשובתה לדרישת התשלום נימקה רש"ת פער זה בכך שנעשה עיצוב מחדש לבסיס שהביא למשקל מופחת. בניגוד לטענת מנרב, בס' 175 לסיכומיה (שצוטט לעיל) כמו גם בס' 185 לסיכומיה שם טענה כי רש"ת "ביססה את התמחור מטעמה על סעיפים שגויים בכתב הכמויות שכלל אינם דומים לעבודות שביצעה מנרב והעדיפה אותם על פני רכיבים מתאימים שיושמו במסגרת התמחור שביצעה מנרב" - ההפרש המבוקש למחיר שאושר ע"י רש"ת אינו נובע משימוש במחיר יחידה שונה מזה בו השתמשה מנרב (אלא מדובר בדיוק על אותו פריט בכתב הכמויות לו טוענת מנרב) אלא מתיקון קל שביצעה רש"ת בכמויות בהתאם לשרטוט העדכני הרלוונטי שאף צורף לתשובתה. מנרב, בסיכומי התשובה מטעמה, הודתה לפתע כי התחשיב של רש"ת נעשה על בסיס כמויות אחרות (ס' 222) אך לטענתה "בניגוד לטענת רש"ת, מנרב השיגה על חישוב הכמויות של רש"ת בזמן אמת" ולכן כעת למעשה רש"ת היא זו שדורשת מביהמ"ש "לסמוך על מילתה" (ס' 223 לסיכומי התשובה מטעם מנרב).
עם כל הכבוד, מנרב לא השיגה על חישוב הכמויות של רש"ת בעניין זה בסיכומיה הראשיים בפניי; לא הביאה אסמכתאות לסתרו (לא בסיכומיה הראשיים וגם לא בסיכומי התשובה מטעמה) וגם עיון בהודעות על תביעות שהגישה בהקשר זה ( הNOC מיום 26.8.03 אשר מפנה בקשר לבסיסי המתכת ל NOC מיום 16.7.03 ) מעלה כי גם בזמן אמת לא השיגה על חישוב הכמויות של רש"ת.

לפיכך, בעניין זה מנרב לא עמדה בנטל הנדרש לבסס את תביעתה והיא נדחית.

ברגי העיגון – חברת הניהול מטעם רש"ת, בדחייתה רכיב זה בדרישת התשלום, ציינה כי רכיב זה כבר כלול בפריט הנוגע לבסיסי הפלדה בגינו קיבלה מנרב תשלום (הפריט שנדון לעיל). מנרב טענה, הן בהודעותיה על תביעות שהגישה בזמן אמת הן בסיכומיה, כי רש"ת לא חישבה את מחיר הברגים בהם עשתה שימוש לצורך התקנת בסיס הפלדה. לטענתה, העבודות הנוספות מזכות אותה גם בתשלום בגין פריט 01.39.01.470 לכתב הכמויות הקובע את מחיר היחידה עבור " קידוח והחדרת עוגני פיליפס 1/2" כולל מוטות פלדה מוברגים 50 ס"מ".
רש"ת בסיכומיה הפנתה לסעיפים שונים במפרט הכללי כמו גם במפרט המיוחד מהם היא לומדת כי העבודה בגין הברגים כלולה במחיר היחידה של בסיס הפלדה (ס' 423-426 לסיכומים).
קריאת הסעיפים הנ"ל יכולה הייתה לשכנעני כי מחיר בסיס הפלדה כולל בתוכו גם את העלות הנדרשת לצורך התקנתו לרבות עלות הברגים לו הייתה רש"ת נותנת מענה לתהייה העולה מקבלת גרסתה- מדוע בכל זאת לברגי העיגון בקוטר 1/2" קיים סעיף ספציפי ומפורש בכתב הכמויות?
למרות שהסתמכות זו של מנרב על הסעיף הספציפי בכתב הכמויות מצאה את ביטוייה כבר בהודעה על תביעה שהגישה בזמן אמת - לא טרחה רש"ת, בתמיכה בגרסתה, להסביר באלו מקרים (אם בכלל) תהא מנרב זכאית (או הייתה זכאית במהלך ניהול הפרוייקט ושולמה לה תמורה) לתשלום בגין סעיף זה בכתב כמויות, או במילים אחרות באלו מקרים תהא מנרב זכאית לתשלום עבור התקנת ברגי עיגון לפי סעיף ספציפי זה בכתב הכמויות והתשלום לא יהיה כלול בעבודה עצמה בגין הרכיב הטעון עיגון. תהייה זו שנותרה ללא מנעה מטה במקרה זה את הכף לטובת העדפת גרסת מנרב על פני גרסת רש"ת.

התייקרות מחירי הנירוסטה –בגין עבודות הנירוסטה הכלולות בעבודה הנוספת השתמשה מנרב במחיר הפריט הרלוונטי בכתב הכמויות אך התאימה אותו "פרו רטה" לעלויות הנירוסטה "אשר צמחו בלמעלה מ-50% מאז שנקבע המחיר בחוזה ועד לתקופה בה מנרב התבקשה להתקין את המעקות באופן בלתי צפוי" (ס' 177 לסיכומיה). מנרב טוענת כי הייתה קיימת לה זכות לעשות כן מכוח הוראת סעיף 3.1 B בפרק 3-4 לדרישות הכלליות אשר מסדיר את אופן תימחורם של סעיפים אשר אינם מופיעים בכתב הכמויות המוסכם. לטענת מנרב " התחשבות בעליית מחירים, הינה בדיוק בגדר הדברים שיש להתחשב בהם לפי סעיף 3.1 B ולשם כך נקבע שיש לבצע התאמות פרו ראטה כאשר הסעיף המופיע בכתב הכמויות אינו משקף את העלויות הכרוכות בעבודה הנדרשת. סעיף זה דורש ביצוע התאמות על מנת שהקבלן לא ייצא נפסד כתוצאה משינויים בלתי צפויים בהסכם ועבודות נוספות אשר התמחור בכתב הכמויות אין בו כדי לכסות את עלויותיהן " (ס' 178 לסיכומיה).
רש"ת טוענת מצדה כי דרישת התשלום של מנרב נדחתה בהקשר זה כאשר רש"ת תמחרה את הרכיב בהתאם למחירי החוזה לרכיב הנירוסטה. מדובר במחיר שמנרב עצמה נקבה בהצעתה למכרז וככל שחלו התייקרויות מאז חתימת החוזה, קיים מנגנון ברור ומפורש אחר המיועד לפצות את הקבלן בגין כך. מנרב התחייבה לבצע את החוזה ואת העבודות הנוספות שיידרשו במהלכו במחיר מסוים. מחיר זה לא הוצע על ידה בכדי או על דרך הסתם, אלא בסביבה תחרותית, על מנת לזכות במכרז. בנסיבות אלה, לא ניתן ואין כל הצדקה לשנות בדיעבד את מחיר החוזה.

מנרב טוענת בסיכומי התשובה מטעמה כי מדובר בעבודה נוספת שלא תוכננה בהסכם המקורי ושאין לה רכיב זהה בכתב הכמויות ובסיטואציה כזו "קובע ההסכם מפורשות כי יש לתמחר את העבודה הנוספת "פרו-ראטה" , כלומר: בהתבסס אמנם על רכיב דומה אך לא זהה המופיע בכתב הכמויות, אך תוך התאמתו לעבודה שנעשתה בפועל, מבחינת אופיה, מורכבותה ועלויותיה" ו"זו בדיוק משמעותו של סעיף 3.1B וזה ההבדל שבינו ובין סעיף 3.1 A העוסק בעבודה נוספת שיש לה רכיב זהה ומפורש בכתב הכמויות " (ס' 209-210 לסיכומי מנרב). עוד טוענת מנרב בסיכומי התשובה מטעמה כי " רש"ת אינה חולקת על כך שהסעיף הרלוונטי לעבודה בה עסקינן הוא סעיף 3.1 B וכי אין רכיב זהה בכתב הכמויות לעבודה שלפנינו. משמעות הדבר, כי יש לבנות תמחור חדש לעבודה זו, על בסיס רכיב דומה בכתב הכמויות אך תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות בכדי שהתמחור ישקף את מורכבות העבודה ועלויותיה. קל וחומר, כאשר עלויות חומרי הגלם התייקרו באופן כה דרמטי וקיצוני שלא ניתן היה לצפותו" (ס' 211 לסיכומיה).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בהקשר זה גרסת רש"ת עדיפה בעיני על פני גרסת מנרב. אבהיר:
ראשית, אין מחלוקת כי החוזה כולל מנגנון לחישוב ההתייקרויות ממועד כריתת החוזה, על דרך של הצמדת 65% מהתשלום החוזי למדד תשומות הבנייה, ו-35% מהתשלום החוזי לשער הדולר. המנגנון נקבע תחילה בסעיף 7.3 להסכם הבנייה, ולאחר מכן עודכן במסגרת תיקון מס' 11 למסמכי המכרז. על פני הדברים, ולאור האמור בסעיף זה, המנגנון נועד לפצות את מנרב בין השאר על ההתייקרויות שחלו בחומרי הגלם או בשער המטבע מאז כריתת החוזה (העמודים הרלוונטים צורפו כנספח 53 לסיכומי רש"ת). מנרב לא סיפקה התייחסות עניינית לטענת רש"ת בעניין זה ונראה כי היענות לדרישתה, בד בבד עם קיומו של המנגנון האמור, תביא לכפל תשלום.
שנית, אני מתקשה להבין את ההיגיון מאחורי ההבחנה של מנרב והסברה כי בגלל שמדובר בעבודה שאין לה רכיב זהה בכתב הכמויות אז התמחור " פרו ראטה" בגינה נועד גם לשפות אותה בגין התייקרות חומר הגלם וכי " זו בדיוק משמעותו של סעיף 3.1 B וזהו ההבדל שבינו ובין סעיף A 3.1 העוסק בעבודה נוספת שיש לה רכיב זהה ומפורש בכתב הכמויות " (ס' 210 לסיכומי התשובה מטעם מנרב) וכי "בדיוק למצב כזה נקבע בהסכם הספציפי שבין הצדדים מנגנון תמחור המבצע התאמה בין רכיב דומה אך לא זהה המופיע בכתב הכמויות לבין אופי העבודה ועלויותיה" (ס' 214 לסיכומי התשובה מטעמה).
כזכור, סעיף 3.1 בפרק 3-4 לדרישות הכלליות מסדיר כיצד תתומחר עבודה נוספת הכלולה בפקודת השינויים. בהתאם להוראותיו יש לבדוק תחילה את כתב הכמויות ולראות האם יש רכיב זהה או דומה לרכיב השינוי. כאשר יש רכיב זהה, המחיר יהיה על פי המחיר הנקוב בכתב הכמויות (ס"'ק A) כאשר הרכיב הוא דומה, קובע ההסכם (בס"ק B ) כי יש לערוך חישוב בהתבסס על המחיר בכתב הכמויות, אשר אמור לשמש כבסיס החישוב (" פרו רטה"). לדידי גם מקום בו קיימת זכות לתמחור פרו רטה לפי ס"ק B תמחור זה כלל לא אמור לקחת בחשבון התייקרות שחלה בחומר הגלם ולא נועדה לשפות את הקבלן בגין אותה התייקרות. לא זו מטרת התמחור "פרו רטה" הנקובה בס"ק B.
טול מקרה בו קיים במסגרת כתב הכמויות בהסכם רכיב שעניינו דלת פלדה במשקל טון. אין מחלוקת כי אם ניתנה פקודת שינויים ועל הקבלן להוסיף ולבנות 10 דלתות נוספות זהות אז התשלום שהוא יקבלם בגינם הוא התשלום החוזי ואין בלתו (לפי ס"ק A). אם לעומת זאת התבקש לבנות דלת פלדה נוספת בודדת אחת עם עיטור מסויים זו תתומחר כבר פרו רטה לאותו רכיב (לפי ס"ק B ). אם כוונת הצדדים בסעיף זה הייתה לשפות את הקבלן גם בגין התייקרויות בחומרי הגלם שהתרחשו מאז כריתת ההסכם מצופה היה לראות התייחסות דומה לתמחור פרו רטה לפחות בכל הנוגע לעלויות חומר הגלם גם בס"ק A (שמכוחו כאמור ולפי דוגמא זו ניתן לחייב את הקבלן לבנות גם עוד 10 דלתות זהות במשקל 10 טון בסה"כ לפי המחיר החוזי הבסיסי) ולא רק בס"ק B (שחל רק כאשר מדובר בעבודה דומה אך לא זהה) .
שלישית, טענות מנרב כי ההתייקרות בעלות חומר הגלם הייתה "באופן כה דרמטי וקיצוני שלא ניתן היה לצפותו" ( הדגשות שלי 'שש'. ס' 211 וס' 216 לסיכומי התשובה מטעם מנרב) היא טענה חדשה שלא בא זכרה בסיכומים הראשיים אלא רק בסיכומי התשובה. בנסיבות אלו, איני נותן לה כל משקל.

לסיכומו של פרק זה, המחלוקת מוכרעת לטובת מנרב רק בכל הנוגע לרכיב הברגים בדרישת התשלום.

RCCO# 411– המחלוקת בין הצדדים הוגדרה "כיצד יש לתמחר עבודות גבס ברוטונדה – האם לפי רכיב דומה בכתב הכמויות או לפי תמחור אחר". הצדדים הגדירו את המחלוקת המשפטית בנושא שתוכרע ע"י ביהמ"ש בשאלה "כיצד יש לבצע את התמחור לפי החוזה" כשבמקביל הסכימו כי המומחה המקצועי יכריע במחלוקת העובדתית "אם מתקבלת עמדת מנרב, מה המחיר".

אין מחלוקת כי במסגרת פקודת שינויים מס' 52, נדרשה מנרב לבצע עבודות גבס ברוטונדה, לצורך התקנת מסכי מידע לגבי המראות ונחיתות. לשם כך נדרשה מנרב להקים קירות גבס רחבים בעומק של 50 ס"מ עם נישות בעומק של 20 ס"מ לקליטת המסכים בגובה של 15 מטרים מעל הרצפה.
לטענת מנרב, היא הגישה דרישת תשלום המתבססת על תמחור של העבודה המיוחדת שבוצעה, לאור השוני בעבודה זו מהסעיפים שבכתב הכמויות המקורי. מנרב טוענת כי תמחרה את העבודה פרו רטה לרכיבים דומים שנמצאו בהוראת שינויים אחרת, מס' 12 (וזאת מכוח הוראת סעיף סעיף 3.1 Bבפרק 3-4 בדרישות הכלליות) וביחס לסעיפים שאינם קיימים בכתב הכמויות התבססה על מחירון דקל ( בהתאם להוראות סעיף 3.1 C לפרק האמור).
דרישת התשלום הוגשה ביום 13.5.02 ( צורפה כנספח 14א' לסיכומי מנרב ונספח 80 לסיכומי רש"ת).
לטענת מנרב, רש"ת אישרה רק חלק קטן מדרישת התשלום "על בסיס תמחור שגוי לחלוטין. רש"ת התבססה על סעיפים קיימים בכתב הכמויות, שלא רק שאינם זהים לעבודה הנוספת שנדרשה בהוראת השינויים, אלא אך אינם דומים כלל, ואף אינם כוללים את מלוא העבודות שנדרשו" (ס' 190 לסיכומי מנרב).
תשובת רש"ת לדרישת התשלום, בגדרה אושר תשלום בסך של 141,143 ₪ , צורפה כנספח 14ב' לסיכומי מנרב ונספח 82 לסיכומי רש"ת).
מנרב לא השלימה עם התשלום החלקי והגישה הודעה על תביעה (צורפה כנספח 14ג' לסיכומי מנרב).
רש"ת בסיכומיה מבקשת להעמיד דברים על דיוקם – טבלת התמחור שצירפה מנרב לדרישת התשלום מטעמה לא התבססה על סעיפים מכתבי הכמויות המקוריים "כפי שהיא מנסה להציג את הדברים בסיכומיה" (ס' 439 לסיכומי רש"ת) אלא על רכיבים שנקבע להם מחיר במסגרת פקודת שינויים מס' 12 להם ביקשה מנרב להוסיף תוספות שונות וביצעה להם תמחור פרו רטה. רש"ת טוענת כי פקודת שינויים מס' 12 הייתה חריגה ויוצאת דופן וניתנה על רקע נסיבות מיוחדות ו"לא ניתן להסתמך על כתב הכמויות של פקודת שינויים מס' 12 , כבסיס לתמחורי פרו ראטה של עבודה אחרת לגמרי, במקום להסתמך על כתב הכמויות המקורי. מטרתה של פקודת השינויים לא הייתה להחליף את כתב הכמויות המקורי, כי אם לספק תמחור ייעודי וספציפי לעבודה נקודתית בהיקף חריג, הא ותו לא" (ס' 443 לסיכומי רש"ת).
מנרב, בסיכומי התשובה מטעמה, חולקת על גרסת רש"ת בהקשר זה וטוענת כי "כל פקודת שינויים שהוצאה ע"י רש"ת הוטמעה הלכה למעשה בכתב הכמויות. בהתאם לכך ברי כי לפי סעיף 3.1 B לצורך תמחור עבודה נוספת שאין לה רכיב זהה בכתב הכמויות, יש לפנות לרכיב הדומה ביותר ואין נפקות לשאלה אם מדובר ברכיב שהיה קיים שם במועד כריתת ההסכם, או ברכיב שהוסף לכתב הכמויות במסגרת פקודת שינויים שהכניסה רש"ת. זו בדיוק מהותה של פקודת שינויים – היא מכניסה שינויים בכתב הכמויות ומצרפת רכיבים נוספים בהתאם לתמחור שמאשרת רש"ת" (ס' 232 לסיכומי התשובה).
טענת מנרב כי מטרת פקודת שינויים היא להכניס שינויים אל תוך כתב הכמויות עצמו, לרבות על דרך של הוספת רכיבים חדשים, כך שבכל מקרה של תמחור עבודה נוספת יש לפנות לסעיף הדומה ביותר , בין שהוא כלול בכתב הכמויות ובין שהוא נכלל באיזה מהוראות השינוי שניתנו בפרוייקט – היא טענה חדשה שלא בא זכרה במסגרת הסיכומים הראשיים ומשכך לא התאפשר לרש"ת להשיב לה (בין השאר רש"ת עותרת לכך במסגרת בקשה שהגישה להתיר לה הגשת תשובה קצרה). סבורני כי לצורך ההכרעה במחלוקת נושא דרישת תשלום זו, גם מבלי שאקבל את הטענה הכללית לה מכוונת מנרב, המחלוקת המשפטית צריכה להיות מוכרעת לטובתה. הטעם לכך הוא שבמסגרת התייחסות רש"ת לרכיב מסוים בדרישת התשלום הקודמת שנדונה בהחלטתי (רכיב עבודות הסיליקון של דרישת התשלום מס' 407 – רכיב אליו לא נדרשתי במסגרת החלטתי משום שמנרב לא טענה לגביו בסיכומי הראשיים, מה שלא מנע מרש"ת להתייחס אליו בסיכומים מטעמה) ידעה רש"ת לתמחר עבודה שביצעה מנרב פרו רטה למחיר עבודה שנכללה במסגרת אותה פקודת שינויים מס' 12. כך, בסעיפים 429-430 לסיכומיה, טוענת רש"ת כי את תמחור עבודות הסיליקון שנכללו במסגרת דרישת תשלום מס' 407 ביצעה מנרב "בהתאם להצעת ספק מסתורית שלא הובאה לעיונה של רש"ת" ולכן יש לדחותה וכי היא מצידה השתמשה בתמחור שהוסכם על הצדדים במסגרת פקודת שינויים מס' 12 "ועל כן מנרב מושתקת מלטעון נגד התמחור שביצעה רש"ת".
למטבע ישנם שני צדדים ולפיכך, ובהקשר זה, במבחן של הטיית מאזן ההסתברויות, עדיפה בעיני גרסת מנרב לפיה הייתה רשאית לתמחר רכיבי העבודה שנכללו בדרישת התשלום גם פרו רטה לפי פריטים דומים שהופיעו בפקודת שינויים מס' 12 ולא בהכרח פרו רטה לפריטים שהופיעו בכתב הכמויות המקורי שצורף להסכם. יצויין כי הכרעה במחלוקת המשפטית לטובת מנרב בהקשר זה אין בה די כדי לפסוק לטובתה את הסכום השנוי במחלוקת. כאמור, המחלוקת העובדתית בסוגיה "אם מתקבלת עמדת מנרב מה המחיר" הועברה למומחה מטעם הצדדים. להבנתי, זה האחרון הוסמך לקבוע תמחור שונה לפריטים הכלולים בדרישת התשלום אם יסבור שהעבודה שבוצעה בפועל אינה דומה דיה לפריט הרלוונטי עליו נסמכה מנרב בדרישת התשלום או שהתמחור פרו רטה בגינה אינו מוצדק.

לגבי פריט אחד בדרישת התשלום אני דוחה את טענות מנרב באופן מלא. מדובר בפריט מס' 8 בטבלה שעניינו תמחור שכירות פיגומים לתקופה בת 4 חודשים במהלכה לא היו בשימוש בשל הוראת רש"ת על הפסקת עבודה. המחלוקת לגבי רכיב זה חורגת באופן קיצוני למחלוקת אותה הציגו הצדדים בטבלת הפלוגתאות והמוסכמות שהוגדרה כאמור "כיצד יש לתמחר עבודות גבס ברוטונדה – האם לפי רכיב דומה בכתב הכמויות או לפי תמחור אחר ". התמחור של רכיב זה נעשה לפי מחירון דקל ( בהתאם להוראת סעיף 3.1 C לפרק 3-4 בדרישות הכלליות) בהיעדר כל סעיף רלוונטי בכתב הכמויות. זאת ועוד, מעיון באישור רש"ת (החלקי) לדרישת התשלום עולה כי לגבי רכיב זה לא ניתן לומר כי "רש"ת התבססה על סעיפים קיימים בכתב הכמויות, שלא רק שאינם זהים לעבודה הנוספת שנדרשה בהוראת השינויים, אלא אף אינם דומים כלל, ואף אינם כוללים את מלוא העבודות שנדרש" (ס' 190 לסיכומי מנרב). רש"ת תמחרה רכיב זה במקום לשכירות פיגומים לתקופה של 4 חודשים לפי מחירון דקל לעלות רכיב של הקמה ופירוק פיגומים לפי מחירון דקל שמביא לעלות זולה יותר בסופו של יום (כך שבגין רכיב זה אושר סכום של 13,823 ₪ במקום 27,646 ₪ שנדרש בגין השכרת פיגומים ל-4 חודשים). במסגרת ההודעה על תביעה שהגישה מנרב (נספח 14ג' לסיכומיה) היא טוענת בהקשר זה כלפי רש"ת כי ניתן היה להסכים לתמחור לפי סעיף זה במחירון דקל (של הקמה ופירוק פיגומים) אם הייתה יודעת מראש כי הפסקת העבודה תימשך 4 חודשים אבל היא לא ידעה זאת והתמחור שביצעה בהתאם לשכירות פיגומים לפי מחירון דקל זו דרך הוגנת לשפות אותה.
בנושא זה של אישור התשלום החלקי אין מילה או חצי מילה בסיכומי מנרב , גם לא על הרכיב במחירון דקל עליו התבססה רש"ת בדחייתה דרישת התשלום ובגינה קיבלה מנרב תשלום חלקי. מנרב גם לא פרשה בפניי, במסגרת פרק זה של סיכומיה, כל הסבר משפטי מדוע לא היה עליה לפעול להקטנת הנזק שנבעה מהוראת רש"ת להפסקת עבודה ולא הפנתה אותי להוראות ההסכם מהם ניתן היה אולי ללמוד כי בהינתן הוראה על הפסקת עבודה מטעם רש"ת היה עליה לפעול כפי שלטענתה פעלה עת הותירה את הפיגומים במקומם. ייתכן ואם היו מובאות ראיות מטעם מנרב בהקשר זה ניתן היה לקבל את עמדתה כפי שבאה לידי ביטוי בהודעה על תביעה שהגישה (וזאת לאחר שלרש"ת הייתה ניתנת הזדמנות במסגרת סיכומיה שלה להתייחס לטענות) אך הדבר לא נעשה ולמעשה הסוגיה לא לובנה אפילו ברמה העובדתית (האם אכן בפועל הפיגומים נותרו עומדים במקומם בכל אותה תקופה כטענת מנרב או שמא הם פורקו ונבנו מחדש כמו שניתן אולי להסיק מהאישור החלקי של דרישת התשלום בהקשר זה ע"י רש"ת).

לסיכומו של פרק זה – המחלוקת המשפטית מוכרעת לטובת מנרב , למעט בכל הנוגע לרכיב מס' 8 בטבלה שצורפה לדרישת התשלום (השכרת הפיגומים) כשבעניין אחרון זה נדחית דרישת מנרב לתוספת תשלום מעבר למה שאישרה רש"ת.

RCCO# 055– המחלוקת בין הצדדים הוגדרה "העלות של האבנים שסופקו על פי החוזה התייקרה עקב הקונפליקט בשטחים, ובשל כך נגרמו עלויות נוספות". הצדדים הגדירו את המחלוקת המשפטית בנושא שתוכרע ע"י ביהמ"ש בשאלה "על מי מוטל הסיכון החוזי בהקשר זה" כשבמקביל הסכימו כי המומחה ההנדסי יכריע במחלוקת העובדתית "אם מתקבלת גרסת מנרב, ורש"ת צריכה לשאת בעלויות, מה הן העלויות".

בהתאם להוראות המפרט (סעיף 14.04) נדרש כי חיפוי האבן של בניין הטרמינל האווירי יבוצע תוך שימוש באבן ירושלמית טלטיש מסוג ח'לילה. מדובר באבן המכונה "אבן חברון" משום שמקור אספקתה הראשית הוא מחברון. עבודות החיפוי בוצעו בתקופת האינתיפאדה, בה לטענת מנרב לא התאפשרה גישה חופשית וסדירה לחברון, ובוודאי שלא ניתן היה לסמוך בתקופה זו על אספקת חומרים סדירה מאזור זה. על מנת שלא לעכב את ביצוע העבודה, הציעה מנרב לספק אבן אשר תעמוד בהגדרה של הוראות המפרט, אך תסופק ממקומות אחרים מחוץ לתחומי הרשות הפלסטינית. האדריכל של רש"ת סירב לחלופות. בס' 199 לסיכומיה טוענת מנרב כי המצב המלחמתי גרם לה לנזקים גדולים בעניין זה בשלושה תחומים:
"א. עלויות האבן – לאור הקושי בהגעה לחברון וביציאה ממנה עם סחורה, הוכפלו עלויות אבן ח'לילה מ-56 ₪ למ"ר ל-110 ₪ למ"ר.
ב. התמשכות שכירות הפיגומים – מנרב הקימה פיגומים לביצוע החיפוי בכל היקף הבניין, בשטחים של עשרות אלפי מטרים(!). בשל אספקת האבן הדלילה והלא-סדירה התנהלו עבודות החיפוי באופן לא סדיר והתמשכו על פני תקופה ארוכה משמעותית מהמתוכנן, דבר שהגדיר את עלויות השכירות של הפיגומים.
ג. עלויות כח אדם – בשל אספקת חומר לא רציפה נוצר קושי בגיוס עובדים בכל פעם שהגיע משלוח אבן מוגבל מהרשות הפלסטינית. דבר זה גרם גם להתייקרות עלויות כח האדם, שהועסק באופן מזדמן ולא רציף. "

מנרב טוענת כי סעיף 16.1.2 לתנאי ההתקשרות הכלליים דן באחריות הקבלן בקשר לעבודה ו"נקבע במפורש כי מלחמה, פעילויות עויינת, טרור וכדומה ייחשבו כ"כוח עליון" ויוחרגו מאחריותו של הקבלן". לאור המצב הקיצוני והבלתי צפוי שנוצר ובהינתן סירובה של רש"ת לחלופה אחרת, הגישה מנרב דרישת תשלום בגין הנזקים שלטענתה נגמרו לה בעקבות אספקת האבן המקורית בתקופת האינתיפאדה ( דרישת התשלום צורפה כנספח 15א' לסיכומיה . מכתב מיום 27.10.02 הכולל את נימוקי דרישת התשלום צורף כנספח 15ב' לסיכומיה).
עוד טוענת מנרב כי בישיבה שהתקיימה ביום 5.5.05 אישור נציגי חברת הניהול מטעם רש"ת כי ימליצו לראות באינתיפאדה כח עליון ולאשר לה את התשלום המבוקש, אלא שזמן קצר לאחר מכן יצאה חברת הניהול מהאתר ועל אף המלצתה לא שולם לה סכום כלשהו מדירשת התשלום. מנרב טוענת כי את עמדת חברת הניהול ניתן ללמוד מהעתק פרוטוקול ישיבה מיום 5.5.05 שצורף כנספח 15ג' לסיכומיה.
מנרב טוענת כי הימנעות רש"ת מלשלם למרב בהתעלם מעמדת חברת הניהול היא חסרת תום לב וכי היא הסתמכה על אותה עמדה. כמו כן מנרב מפנה בסיכומיה לפסיקה שלטענתה הכירה באירועי האינתיפאדה השנייה ותוצאותיה כשינוי נסיבות קיצוני אשר יש בו כדי להוביל לשינוי הוראות מהותיות בחוזה עד כדי סיכולו כליל.

רש"ת בסיכומיה מכחישה מכל וכל את טענות מנרב. לטענתה, האינתיפאדה פרצה בשנת 2000, בעוד שמנרב הגישה את הצעתה למכרז רק בתחילת שנת 2001 בזמן שהאינתיפאדה הייתה בשיאה ולכן לא מדובר באירוע בלתי צפוי שלא ניתן היה לשקלל (ס' 464 לסיכומים); חברת הניהול מעולם לא המליצה לאשר לה תוספת תשלום בגין ההתייקרויות הנטענת של האבנים ורש"ת בוודאי לא אישרה זאת (ס' 467 לסיכומים); דרישתה של מנרב לתוספת תשלום אינה עולה בקנה אחד עם החוזה ובפרט עם סעיף 16.1.2 לתנאים הכלליים עליו נסמכת מנרב בסיכומיה. עוד טוענת רש"ת כי לא רק שהוראות ההסכם מובילות למסקנה שיש לדחות את דרישת מנרב, אלא גם הדין הכללי מוביל לאותה מסקנה והנסיבות שהתקיימו בפסיקות להן הפנתה מנרב היו שונות לחלוטין מענייננו.

לטענות אלו מטעם רש"ת השיבה מנרב בסיכומי התשובה מטעמה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיהם, ועיינתי בנספחים השונים אליהם הפנו, נחה דעתי כי במבחן של הטיית מאזן ההסתברויות מנרב לא הוכיחה את זכותה לקבל את הסכומים שפורטו בדרישת התשלום, הוצאות שנגרמו לה, לטענתה, בשל פרוץ האינתיפאדה, ועדיפה בעיני גרסת רש"ת על פני גרסתה. אבהיר להלן מסקנתי זו.

א. במוקד המחלוקת המשפטית הוראת סעיף 16.1.2 לתנאים הכללים בהסכם, אשר קובע כהאי לישנה:
"Notwithstanding the above, the contractor shall not be responsible for any loss or damage to the work arising out of either one of the following events: war (whether declared or not), hostilities, invasion, rebellion, revolution, insurrection or military or usurped power, civil war and/ or riot and/or act of terror"
לטענת רש"ת, הסעיף כלל לא עוסק בנזקים שנגרמו למנרב (הקבלן) אלא הוא מסדיר את אחריות הקבלן לנזקים שנגרמו לה (לרש"ת) עקב המקרים המפורטים בסעיפי המשנה. הסעיף עוסק בסיטואציה של נזק או אובדן של עבודה – במקרה שבו עקב הנסיבות המפורטות בסעיפים המשנה, נגרם נזק או אובדן לעבודה שבוצעה, בעניינו לא מדובר בנזק שנגרם לעבודה שבוצעה אלא בעלויות נוספות שלטענת מנרב נדרשו על מנת לבצע את העבודה.
מנרב בסיכומי התשובה מטעמה טוענת כי הסעיף הנ"ל "מחריג במפורש מצב של מלחמה, טרור פעילות עויינת מגדר האירועים הצפויים" ומלינה על כך ש"חרף הוראות הסעיף הברורות וההגיון המסחרי המובהק שעומד מאחוריהם, רש"ת עושה כל שביכולתה כדי לחמוק שלא כדין מאחריותה לשלם למנרב עבור העלויות הנוספות שנגרמו על ידה" (ס' 251 לסיכומי התשובה). בהמשך סיכומיה מסבירה מנרב כי "כאשר שני צדדים להסכם מסכימים על סעיף אשר מגן מפני פגיעה של כוח עליון, הם מצהירים כי ישנם דברים אשר הם מבינים כי אינם יכולים לצפות ולכן ברצונם להתגונן ולהפחית את הנזק הבלתי צפוי ובלתי נמנע. הרציונאל שעומד מאחורי סעיף מסוג זה הוא ברור, שכן אם מתרחש אירוע אשר אדם סביר לא מסוגל לצפות ולהיערך לקראתו, הרי שאין זה הוגן להתבסס על התמחור המקורי ולגלגל את העלויות הנוספות, הבלתי צפויות, על הקבלן, חלף המזמין. אולם במקרה דנן רש"ת ניסתה להפוך לחלוטין את הרציונאל המסחרי הפשוט ולטעון כי הסעיף האמור מספק הגנה חד צדדית רק למזמין, ואין לו נפקות עבור הקבלן" (ס' 252 לסיכומי התשובה).

פרשנות רש"ת לסעיף הנ"ל סבירה בעיניי הרבה יותר מהפרשנות המרחיבה אותה מציגה מנרב להוראות הסעיף. הסעיף במפורש מדבר על אחריות של הקבלן (מנרב) לנזק שנגרם לעבודה ולרש"ת ומחריג אחריות זו מקום והנזק נגרם בעקבות מצבים של מלחמה, טרור, פעילות עוינת ואירועים בלתי צפויים אחרים שנמנו בסעיף (כמו גם בסעיף הקטן שלאחריו – ס"ק B שעוסק בכוחות טבע לא צפויים ושלא ניתנים לחיזוי).

עיון בפרק הרלוונטי של התנאים הכלליים ( אשר צורפו כחלק מתצהיר יוסי אטשטיין) מגלה כי הסעיף מצוי בפרק שכולו עוסק בחובות החלות על הקבלן. סעיף 16 נושא כותרת :
"Contractor's responsibility for the work, liabilities and Insurance"
סעיף 16.1.1 קובע באופן רחב את אחריות הקבלן לכל נזק או הפסד שיגרם לעבודה וסעיף 16.1.2 בא לסייגו (ולכן פותח במילים "Notwithstanding the above…").

בנסיבות אלו, איני יכול לקבל את עמדת מנרב לפיה רש"ת מפרשת את הסעיף בצורה "א-סימטרית ועקומה " (ס' 255 לסיכומי התשובה) וכי מדובר "בפרשנות מתחמקת ובלתי סבירה, בטענה שעליית מחיר לא מהווה נזק והסעיף עוסק אף ורק בסיטואציה של "נזק או אובדן עבודה" ולא בעלויות משתנות היא מגוחכת" (ס' 254 לסיכומי התשובה). העובדה שההסכם מתייחס במפורש לאירועים המהווים כוח עליון וכולל הסדר ספציפי ביחס אליהם (לפיו הקבלן לא יהא חב בתשלום פיצויים בשל נזק שנגרם בגין אותם אירועים) והעובדה שהמקרים והנסיבות בהם זכאי הקבלן להגיש תביעה לקבלת תוספת תשלום מפורטים היטב ובהרחבה בחוזה (ומקרים אלו אינם נמנים עמהם) תומכת בעמדת רש"ת כי אין מדובר בהשמטה מקרית ויש בה כדי להעיד על כך שאומד דעת הצדדים היה ליצור הסדר שלילי ביחס לתשלומים נוספים למנרב בגין עלויות נוספות שנגרמו לה בגין אותם אירועים בלתי צפויים. בכל מקרה לא ניתן ללמוד מהוראות הסעיף את זכותה הנטענת של מנרב לקבל תוספת עלויות שנגרמה לה עקב אירוע מלחמתי.

אוסיף ואומר בהקשר זה כי טענתה של מנרב לפיה "במקרה שלנו רש"ת ומנרב מצויות לאחר כריתת ההסכם, הן כבר הסכימו על סעיף משמעותי בחוזה שתכליתו המרכזית היא להגן על שתיהן מאירוע חיצוני ולא צפוי. מנרב לא העלתה על דעתה שלאחר פרוץ אירועי האינתיפאדה תבחר רש"ת לטעון שהסעיף נכתב כדי להגן רק על צד אחד להסכם" (ס' 256 לסיכומי התשובה) נסתרת הלכה למעשה מהתנהלותה שלה בזמן אמת. מהמכתב אותו צירפה לדרישת התשלום ( צורף כנספח 15ב' לסיכומיה וכנספח 86 לסיכומי רש"ת) עולה כי דרישתה לתוספת התשלום נסמכה על הוראת סעיף 7.13.1 לתנאים הכללים העוסק ב- Changes in the work . בתאריך 13.11.02 ביקשה חברת הניהול לקבל ממנרב מידע נוסף הנוגע לזכותה הנטענת לתוספת תשלום והיא התבקשה במפורש :
"We expect you to reference contract language describing such conditions warrant any consideration for extra compensation"
מנרב השיבה למכתב רק כשנתיים לאחר מכן, ביום 27.3.2005 ונסמכה במכתב התשובה על הוראת סעיף 7.13.3 לתנאים הכלליים שקובע כי אם הקבלן סבור שנגרם לו תוספת תשלום כתוצאה משינוי באתר העבודה, טעות בתכנון, פעולה של קבלן אחר וכיוצ"ב הוא רשאי להגיש בקשה לפקודת שינויים. בשום מקום, לא בדרישת התשלום ולא במכתב התשובה לא נסמכה או הפנתה מנרב להוראת סעיף 16.1.2 לתנאים הכלליים (מכתב התשובה צורף כנספח 88 לסיכומי רש"ת).

ב. מנרב טוענת כי בישיבה שהתקיימה ביום 5.5.05 אישרו נציגי חברת הניהול מטעם רש"ת כי ימליצו לראות באינתיפאדה כח עליון "ולאשר למנרב את התשלום המבוקש" (ס' 202 לסיכומיה). על טענה זו חוזרת מנרב גם בסיכומי התשובה מטעמה. רש"ת מצידה טוענת כי כל שנאמר באותו מסמך (שרש"ת בס' 477 לסיכומיה אינה מוכנה לאשר כי מדובר בפרוטוקול הישיבה או בדו"ח ומי בכלל ערך אותו ותהיות אלו לא הובהרו לגמרי בהתייחסותה של מנרב לטענות בסיכומי התשובה מטעמה) הוא כי בכוונת חברת הניהול להעביר את עמדתה ביחס לתביעת מנרב שאותה הכתירה מנרב כתביעה בגין כוח עליון.

עיון במסמך, שלצורך העניין אניח כי מדובר אכן בחלק כלשהו מפרוטוקול הישיבה (או סיכום ישיבה) ומדובר במסמך אותנטי שנערך בזמן אמת והיה בידיעת רש"ת, מגלה כי האמת היא בתווך בין שתי הגרסאות. בהקשר זה של דרישת התשלום המדוברת צויין :
"PMF's View of the claim as FORCE MAJOR will be submitted to the IAA committee".
בתרגום חופשי: לא נאמר רק כי בכוונת חברת הניהול להעביר לרש"ת את עמדתה ביחס לתביעת מנרב (כטענת רש"ת) אלא כי עמדת חברת הניהול היא כי יש לראות בדרישה כתביעה בגין "כוח עליון" . עם זאת, גם לא נאמר כי בכוונת חברת הניהול להמליץ לרש"ת לאשר את התשלום המבוקש (כטענת מנרב). עיון במסמך מגלה כי באותה ישיבה נדונו גם דרישות תשלום נוספות ולגביהן היו המלצות של חברת הניהול גם להסכמה (Agreed) וגם לאשרן ( (Approved. במקרה זה ההתייחסות לדרישת התשלום הייתה אחרת והדבר אינו תומך בגרסת מנרב לפיה חברת הניהול המליצה על אישור התשלום המבוקש, כי אנשי המקצוע מטעם רש"ת (חברת הניהול) "קיבלו בזמן את את עמדת מנרב" וכי מנרב הסתמכה על עמדת חברת הניהול (כנטען בס' 209-210 לסיכומי מנרב).

ג. מנרב מפנה לדברי ביהמ"ש העליון בע"א 6328/97 עזרא רגב נ' משרד הביטחון, פ"ד נד (5) 506 (200) שם נקבע כי "מתקשר העומד על ביצוע דווקני של החוזה על-אף השינוי המהותי שחל בו בשל נסיבות חיצוניות – מתקשר כזה אינו נוהג בתום-לב. לכן, למשל, אין לראות התנהגות בתום לב מצד בעל חוזה הדורש מן הצד האחר לקיים את החוזה תמורת המחיר החוזי המקורי אף שעלות הביצוע גדלה בשל אירוע חיצוני חריג עשרות מונים" ומבקשת להחילם גם בענייננו.

גם בהנחת עבודה לפיה ההסכם בין הצדדים אינו מתייחס לנסיבות של כוח עליון ולשאלה מי נושא בסיכומים בשל כוח עליון ואינו כולל הסדר שלילי בעניין זה אני מוצא קושי ללמוד הלכה כלשהי מפס"ד זה לענייננו.

ראשית, עיון בפסה"ד מגלה כי הדברים נאמרו שם בהערת אגב במסגרת דיון בטענת סיכול שנזנחה (ר' ס' 20 לפס"ד של השופט אנגלרד).
שנית, באותו מקרה דובר היה בסוחרים שכרתו בשנת 1990 חוזה מול משרד הביטחון לפיו התחייב האחרון לספק להם 60,000 מסכותאב"כ ישנות שביקש להוציא מרשותו, תמורת סכום של 0.6 דולר למסכה. במקביל, התקשרו הסוחרים בחוזה עם חברה אמריקנית , ולפיו החברה תקנה מהם את רוב המסכות במחיר של 0.8 דולר למסכה. הסוחרים שילמו למשרד הביטחון את התמורה המלאה בעבור כל המסכות, ובסוף חודש יולי 1990 קיבלו לרשותם חלק מהן ושלחו אותן לחברה. אולם לאחר שבראשית חודש אוגוסט 1990 פלשה עיראק לכוויית, הודיע משרד הביטחון לסוחרים כי לא יספק להם את יתרת המסכות. הערעור בביהמ"ש העליון נסוב על היקף הפיצויים שנפסקו לזכות הסוחרים בביהמ"ש המחוזי. בענייננו –הצעת מנרב למכרז בוצעה בחודש פברואר 2001 בעוד שהאינתיפאדה פרצה עוד קודם לכן בשנת 2000.
שלישית, עוד נאמר באותו פרק בפס"ד של השופט אנגלרד כי "את מבחן הצפיות יש להחיל לא על עצם פרוץ המלחמה, אלא על ההשלכות המעשיות של האירוע על מהות היחסים החוזיים" (ס' 19 לפסה"ד) וכי באותו המקרה "התוצאות המיוחדות של משבר המפרץ הפרסי היו בבחינת יצירת נסיבות שעשו את קיום החוזה שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים. המסכות שנמכרו היו ישנות, תוקפן פג, ולא הייתה כוונה להשתמש בהן עוד במדינת ישראל לצורכי הגנת העורף. פרוץ המשבר שינה את הנתונים הבסיסיים האלה, ונוצר צורך להשתמש במסכות אלה שימוש נוסף. את הנסיבות האלה לא יכלו המתקשרים לראות מראש ואף לא למונען. יצוין, כי ההפרש בין המחיר המוסכם לבין מחירן של חלק מהמסכות שפג תוקפן עלה כדי 1,500% " (ס' 21 לפסה"ד).
בענייננו, המשכה של האינתיפאדה (שהחלה עוד טרם נכרת החוזה והוצעה הצעת מנרב למכרז) שמנרב לטענתה לא צפתה אותה, לא ערערה את הבסיס לחוזה בין הצדדים אלא רק את גודל רווחיה של מנרב מהפרויקט, בשל ייקור מחירים נטען באחד מתוך אלפי חומרי הגלם שמנרב נדרשה לספק לצורך אחת מיני שלל העבודות והחומרים שהיה עליה לספק לפרויקט. יש לזכור בהקשר זה כי היקף החוזה עם מנרב עמד על כ-100 מיליון ₪ כך שמדובר בייקור נטען של פחות מאחוז אחד מערך החוזה.

ד. אין מחלוקת כי על מנרב היה לבצע את חיפוי קירות האבן באמצעות אבן ירושלמית ייחודית שמקורה בחברון ( מנרב אף מאשרת זאת במכתבה לחברת הניהול מיום 27.3.2005 שצורף כנספח 88 לסיכומי רש"ת).סעיף 3.4 לפרק 2-6 לדרישות הכלליות (צורף כעמ' 242 לנספחי תצהיר אטשטיין) נושא כותרת Consideration of substitutions וקובע כדלקמן:
The IAA will only consider substitutions after award of contract, and only under one of the below listed conditions:
1. the specified product is not available due to strike, lockout, bankruptcy, discontinuance of the manufacture of a product or acts of god, and the proposed substitution will maintain the quality standards established by the agreement documents while either expediting the work or providing the IAA with a cost saving.
בתרגום חופשי הסעיף קובע שני תנאים מצטברים שצריכים להתקיים על מנת שרש"ת תשקול קבלת תחליף – הפריט המקורי אינו זמין בשל הפסקת ייצורו, סגר, שביתה או בשל כוח עליון וכי בנוסף איכותו של התחליף עומדת בדרישות החוזה המקורית. בענייננו הפריט המקורי – האבן החברונית הייחודית - הייתה זמינה , אך במחיר יקר יותר (יצויין כי מנספחי דרישת התשלום עולה כי לפי מחירון דקל מתחילת שנת 2001 עובר להגשת ההצעה למכרז, מחיר האבן עמד על 70 ₪ למ"ר ולטענת מנרב היא נאלצה לשלם עבורה בפועל בשנת 2002 בגין עליית המחיר 110 ₪ למ"ר) ולכן נראה שבדין סירבה רש"ת , שאינה שותפתה של מנרב לא בהפסדים ולא ברווחים (מקום בו לדוגמא מחיר חומר הגלם היה יורד במהלך תקופת החוזה) , לדרישת התחליף (גם אם איכותו עומדת בדרישות החוזה המקוריות) ולא ניתן לקבוע כי סירוב זה נבע מחוסר תום לב.

לסיכומו של פרק זה – המחלוקת המשפטית מוכרעת לטובת רש"ת.

029RCCO# – המחלוקת בין הצדדים הוגדרה "במהלך העיצומים של עובדי רש"ת נעשו הפסקות חשמל יזומות – מנרב טוענת כי בשל הפסקות החשמל נגרמו לה נזקים בשל העיכובים. " הצדדים הגדירו שתי מחלוקות משפטיות בנושא בשאלות "האם הרכיב צריך להיות כלול במסגרת הרכיבים שכלולים בתביעת לוחות הזמנית" ו"אם טענת מנרב נכונה, האם לרש"ת יש אחריות משפטית לנזקים בשל עיצומי עובדים"כשבמקביל הסכימו כי המומחה ללקוחות זמנית יכריע במחלוקת העובדתית שעניינה תמחור הנזקים.

אין מחלוקת כי במהלך תקופת העבודה, בסוף שנת 2001, נערך מאבק של עובד רש"ת על תנאי שכרם. במסגרת המאבק השביתו עובדי רש"ת את זרם החשמל באתר בהפתעה מספר פעמים למספר שעות כל פעם.
ביום 2.1.02 מנרב הגישה דרישת תשלום לפיצוי בגין נזקים שלטענתה נגרמו לה עקב שיבושי עבודה אלו (צורפה כנספח 16א' לסיכומיה). חברת הניהול מטעם רש"ת דחתה את דרישת התשלום תוך הפניית מנרב לשני סעיפים במערכת ההסכמית – סעיף 12.2.2 לתנאים הכללים וסעיף 3.4 לפרק 2-4 לדרישות הכלליות.
לטענת מנרב, הוראות סעיפים אלו אינן פוטרות את רש"ת מאחריותה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו "שכן אין מדובר בשינוי נסיבות חיצוני שאין לרש"ת כל שליטה או שייכות אליו אלא בהשבתות חשמל יזומות של עובדי רש"ת עצמה ועל כן רש"ת נושאת ללא ספק באחריות מלאה על נזקים שנגרמו מפעילויות ו/או מחדלים של עובדיה שלה" (ס' 218 לסיכומיה). לטענתה, הפסקות החשמל שנגרמו ע"י עובדי רש"ת גרמו לה לנזק כלכלי משמעותי, אשר ודאי אינו יכול להיות חלק מהסיכונים והתמחור שערכה מנרב בעת שנגשה למכרז (ס' 221 לסיכומיה).

רש"ת בסיכומיה טוענת כי דרישת התשלום משוללת יסוד. רש"ת חוזרת ומפנה להוראות ההסכם אליהן הפנתה חברת הניהול בדחייתה את דרישת התשלום וטוענת כי לשונם חדה וברורה ופוטרת אותה מאחריות לכל סוג של כשל או מחסור בחשמל כפי שהתרחש בפועל. לטענתה, מנרב מפרשת באופן מלאכותי הוראות סעיפים אלו. בנוסף טוענת רש"ת כי יש לדחות את דרישת התשלום משלל סיבות נוספות: מחמת היעדר עילה; מחמת מעשה בית דין שמקורו בהחלטת לוחות הזמנים; מחמת היעדר אחריות שילוחית שלה למעשי עובדי רש"ת שגרמו להפסקות החשמל ועוד.

לחלק מן הטענות מתייחסת מנרב בסיכומי התשובה מטעמה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וראיותיהם נחה דעתי כי במבחן של הטיית מאזן ההסתברויות, עדיפה בעיניי גרסת רש"ת לפיה מנרב כשלה מלהוכיח מקור חוזי התומך בדרישתה לקבלת תשלום בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהשיבושים באספקת החשמל נושא דרישת התשלום בענייננו.

כאמור, חברת הניהול נימקה את דחיית דרישת התשלום בהפניית מנרב לשני סעיפים בהסכם, שהצדדים חלוקים על פרשנותם.
סעיף 12.2.2 לתנאים הכלליים נמצא בפרק העוסק בדרכי הגישה לאתר ובתחזוקה וקובע כך:

"The IAA shall provide and maintain, through designated contractor(s), site access roads and utility connection points for contractor use. The IAA shall not at any time be held liable to the contractor in any fashion or manner, for delays, inconveniences, outages, blockages, or any similar disruption in site access roads or utilities. The contractor acknowledges that site access roads and utilities are provided for the convenience of the contractor, and he shall have no claim against the IAA for their use, disruption or inadequacy".

סעיף זה מסיר אחריות מרש"ת על הפרעות או שיבושים או אי התאמה, ליקויים או פגמים בדרכי הגישה ובשירותי האתר. לטענת מנרב בסיכומיה, הוראת היעדר האחריות הקבועה בסעיף זה חלה על "Disruption" באספקת החשמל ובכך מכוונת היא ל" תקלות וכשלים צפויים ונקודתיים" (ס' 216 לסיכומיה).
התרגום המילולי למונח "Disruption " הינו " הפרעה" ולכן לכאורה ניתן לקבל פרשנות זו מטעם מנרב. דא עקא, הסעיף פוטר מאחריות גם בגין Outages"" באופן כללי - הפסקות חשמל – והפטור מאחריות לא סוייג להפסקות חשמל קצרות או מקומיות בלבד.
נראה שמנרב הפנימה בסיכומי התשובה את הקושי בפרשנותה את הסעיף וטוענת בהתייחסה לסעיף זה כי הפסקות החשמל נגרמו בשל "פעולה מכוונת של עובדי רש"ת ולכן "הפטור" שהסעיף מגדיר אינו רלוונטי לענייננו" (ס' 280א' לסיכומי התשובה).

באופן דומה מבקשת מנרב גם להתמודד עם הוראת סעיף 3.4.A.6 לפרק 2-4 לדרישות הכלליות הנמצא בפרק העוסק באחריות הקבלן להרחיב את שירותי החשמל הזמניים (לצורך הבנייה) באתר. בסעיף זה נאמר כי :

"in the event of electrical failure, the designated contractor shall ensure that a generator is on standby on site at all times. Electrical failures of any kind shall not be grounds for any claims for time or cost by any contractor".
גם כאן, בעוד שבסיכומיה הראשיים נתנה מנרב את הדגש למונח "Electrical failures" וטענה כי יש לפרשו ככולל "תקלה נקודתית", בסיכומי התשובה מטעמה היא נותנת את הדגש לגורם לתקלה ולא למשכה או היקפה, וטוענת כי " במקרה זה אין מדובר במחסור בחשמל או בכשל נקודתי, טכני כלשהו, אלא בהתנהלותה הרשלנית של רש"ת, ומהשבתה מכוונת, יזומה ומלאה של כל אספקת החשמל ע"י עובדיה" (ס' 280ב' לסיכומי התשובה).

רש"ת מצידה טוענת כי הסעיף קובע כי כל סוג של כשל או מחסור בחשמל לא יהווה בסיס לתביעה כלשהי מצד הקבלן כלפיה, לא בגין זמן ולא בגין עלות, כשעל הקבלן מוטלת האחריות להבטיח שבכל העת נמצא באתר גנרטור בכוננות על מנת להבטיח אספקת חשמל סדירה בכל מקרה של כשל או מחסור באספקת החשמל לאתר .

מקובלת עליי פרשנות רש"ת לסעיף כפוטר אותה מאחריות לקשת רחבה של כשלים באספקת החשמל לאתר. כל כשל (""failure) באספקת החשמל מכל סוג ("of any kind") נאמר בסעיף ואין לי שום סיבה להניח שכוונת הצדדים הייתה רק לכשל נקודתי וצפוי באספקת החשמל, כמו במקרה של תקלה נקודתית או של טיפול בתחזוקה ברשת החשמל, כפי שטוענת מנרב. מדובר בסייגים שמנרב מנסה לקרוא אל תוך הוראות הסעיף שפשוט אינם כתובים בו. הוראת הסעיף גם לא מסייגות את הפטור מאחריות רק לכשלים באספקת החשמל שמנרב או קבלן סביר יכול היה לצפות (כפי שטוענת מנרב בס' 217 בסיכומיה). כשל באספקת חשמל יכול להיגרם כתוצאה מאירועים שכיחים יותר (כמו מזג אויר סוער) או פחות ( לדוגמא התחשמלות של ציפור גדולה) אך גם משלל גורמים שלא ניתן לצפותם מראש (כדוגמת מתקפת האקרים על מחשוב מרוחק הקשור למערכת החשמל) והפטור מאחריות של הקבלן בעניין זה לא סויג בכל הנוגע לסבירות גרם הכשל. יש להניח כי מתוך הנחת הבסיס לפיה לא ניתן לצפות או להיערך לכל כשל באספקת החשמל לצורך מניעתו מראש חוייבה מנרב לדאוג להימצאות גנרטורים במסגרת אותו סעיף ממש.

הצד השני של המטבע הוא שלא ניתן לקרוא לתוך הוראות הסעיף וגדרי הפטור כשל באספקת חשמל שנובע מהתנהגות מכוונת של רש"ת. לא יעלה על הדעת כי רש"ת תפעל, באמצעות מי מטעמה, באופן מכוון, למניעת אספקת החשמל - ותבקש לחסות תחת הוראות הפטור. המונח כשל (failure) באספקת החשמל אינו יכול לסבול פרשנות של פעולה מכוונת להפסקת חשמל הנגרמת ע"י רש"ת או גורם המצוי תחת אחריותה.
מטעם זה נטייתי הראשונית הייתה לראות את דרישת מנרב כדרישה מוצדקת. טענת מנרב לפיה הכשל באספקת החשמל נגרם בעקבות אירוע "שבו עובדי רש"ת ניהלו את מאבקם על גבה של מנרב, ובוודאי שמנרב אינה צריכה לשאת בעלויות החריגות שנגרמו לה עקב מאבק זה בין רש"ת לעובדיה" (ס' 214 לסיכומי מנרב) היא טענה שובת לב. ברם, הדברים מעט יותר מורכבים. רש"ת הסבירה בסיכומיה כי אותם שיבושים באספקת החשמל שנגרמו ע"י עובדיה ( כאמור מספר פעמים למספר שעות) נבעו מעיצומים שעובדי רש"ת נקטו באותם ימים, כחלק משביתה לא חוקית שהם פתחו בה ושלא הייתה לרש"ת כל חלק בה, לא הייתה בשליטתה ולא הייתה באפשרותה למנוע אותה (ס' 553-556 לסיכומיה). רש"ת הסבירה כי פעולות אלו לא אושרו על ידה ולא היו פעולות שנעשו כחלק מתפקידם של עובדיה אלא מחוץ לתפקידם ולטובת מטרותיהם האישיות. ככאלו, היא אינה חבה באחריות שילוחית בגינם מחמת יחסי עובד ומעביד זאת לאור הוראת סעיף 13 ל פקודת הנזיקין [נוסח חדש] שקובעת כי:
"(א) לעניין פקודה זו יהא מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו-
אם הרשה או אשרר את המעשה.
אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו.
(ב) רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד, אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה, אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד; אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לעניין המעביד".

לטענות אלו לא ניתן מענה הולם בסיכומי התשובה מטעם מנרב. פרשנות סבירה בעיני להוראות הפוטרות מאחריות את רש"ת בגין הפסקות חשמל או מכשלים באספקת החשמל לאתר היא גם כאשר אלו נגרמו ע"י עובדיה בנסיבות בהן הפעולות לא נעשו ברשותה, לא היו בשליטתה, היא לא יכלה למנוע אותן והיא אינה חבה באחריות שילוחית בגינן. בנסיבות אלו המחלוקת המשפטית מוכרעת לטובת רש"ת גם מבלי שאדרש ואבחן את יתר טענות רש"ת לדחיית דרישת התשלום.

177RCCO# – המחלוקת בין הצדדים הוגדרה " מנרב טוענת כי נגרמו לה נזקים בגין הארכת תקופת שכירות המנוף, בשל איחורים באספקת פלדה. " הצדדים הגדירו את המחלוקת כ"עובדתית/משפטית" והסכימו כי היא תתברר בבית המשפט.

במתחם הדיוטי פרי שבמבנה האווירי (המכונה רוטונדה) נבנה מבנה גג ייחודי של כיפה הפוכה המצוי במרכז המתחם, ומתחתיו מזרקה. לצורך התקנת הכיפה היה צורך בייצור קונסטרוקציית פלדה מיוחדת והתקנתה בשטח העבודות.
לטענת מנרב, רש"ת התקשרה עם חברת נורול מטורקיה לייצור ואספקת קונסטרוקציית הפלדה למבנה הכיפה על גג הרוטונדה ובאחריותה של מנרב היה לקבל את הקונסטרוקציה באתר ולהרכיבה על המבנה. מנרב טוענת כי היא תאמה את מועד האספקה באתר עם חברת נורול, וזאת בהתאם ללוח הזמנים של הפרויקט אשר נמסר הן לרש"ת והן לנורול. לצורך זה שכרה מנרב עגורן אשר היה אמור לשמש להתקנת הכדור ולהתפרק לאחר הרכבת הקונסטרוקציה. עגורן זה עמד הכן במועד המיועד לאספקת הקונסטרוקציה לאתר על פי ההסכם. נורול, שפעלה מטעם רש"ת, לא עמדה במועד האספקה שהוסכם ופיגרה בלוחות הזמנים שנקבעו לאספקת הקונסטרוקציה לאתר. מנרב טענה כי בהתאם לחוזה בינה לבין רש"ת היה עליה לסיים להתקין את גג הרוטונדה עד לתאריך 19.9.01. היא יכלה לסיים את העבודות במועד ואז לפרק את המנוף שהתקינה לשם הקמת הגג, אולם בשל העובדה שנורול התעכבה באספקה של אלמנטים מפלדה הקשורים לעבודות הקמת הגג נבצר ממנה לסיים את מלאכתה והיא נאלצה להותיר את המנוף על כנו עד ליום 28.1.02. איחור זה הוביל להתמשכות תקופת השכירות של עגורן הצריח וצוות ההפעלה לתקופה של 4.5 חודשים, עד אשר סופקה הקונסטרוקציה והסתיימה הרכבתה. לאור התמשכות זו, ביום 2.9.02 הגישה מנרב דרישת תשלום בגין תקופת השכירות העודפת ( צורפה כנספח 17א' לסיכומיה).
ביום 11.3.04 הודיעה חברת הניהול למנרב על דחיית דרישת התשלום בטענה כי היה על מנרב לדאוג לתיאום מועדי האספקה מול נורול וכי דרישת התשלום הוגשה באיחור (מכתב הדחייה צורף כנספח 17ב' לסיכומי מנרב).

ביום 16.3.04 הגישה מנרב הודעה על תביעה אליה צירפה אסמכתאות שונות לתמיכה בטענותיה ( זו צורפה כנספח 17ג' לסיכומי מנרב).

רש"ת בסיכומיה טוענת כי יש לדחות מכל וכל את דרישת התשלום מטעם מנרב. לטענתה, יש לדחות את הדרישה על הסף מחמת מעשה בית דין שמקורו בהחלטת לוחות הזמנים. בנוסף יש לדחות את הדרישה נוכח המועד בו הועלתה דרישתה התשלום, חודשים ארוכים לאחר שהאירוע הסתיים והמנוף כבר פורק וכאשר נבצר מרש"ת לנקוט בכל צעד שהוא לצמצום הנזק הנטען. בנוסף יש לדחות את דרישת מנרב נוכח אחריותה החוזית לתיאום העבודות: רק בכל הנוגע לייצור האלמנטים מפלדה נורול הייתה קבלן ישיר של רש"ת ואלו בכל הנוגע להתקנתם נורול הייתה קבלן משנה של מנרב. בהתאם להוראות החוזה מנרב הייתה אחראית על תיאום עבודות הקבלנים ומועדי האספקה וככל שנפל פגם בתיאום בין מועדי האספקה לבין המועדים שבהם מנרב נדרשה להתקין את האלמנטים, הפגם הוא באחריותה ובאשמתה של מנרב, אשר הייתה צריכה לנהל את עבודת נורול, ולהתריע בפני רש"ת בזמן אמת, אם נורול לא עומדת בלוחות הזמנים.

מנרב התייחסה בסיכומי התשובה מטעמה לטענות רש"ת.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וראיותיהם נחה דעתי כי הגם שבמספר סוגיות שבמחלוקת עדיפה בעיניי גרסת מנרב על פני גרסת רש"ת, איני רואה מנוס מדחיית התביעה בקשר לדרישת תשלום זו. אבהיר:

א. דרישת התשלום נושא ענייננו היא דרישה נפרדת מדרישת התשלום שהגישה מנרב העוסקת בתביעת ארכת הביצוע ( RCCO#34a ). תביעת ארכת הביצוע עוסקת בנזקים נטענים שמנרב טוענת כי נגרמו לה בגין התארכות הזמנים של הפרויקט כולו. דרישת התשלום נושא ענייננו אינה עוסקת בכך אלא בנזקים ישירים בגין השכרת עגורן וצוותו שלא לצורך ומעבר לנדרש שנבעה מאיחור בין מספר חודשים באספקה של אלמנטים מפלדה שלטענת מנרב היה מחובתה של נורול לספקם במועד ובאחריותה של רש"ת לדאוג לכך (כקבלן משנה מטעמה), וזאת ללא כל קשר להתמשכות הפרויקט כולו או לנתיב הקריטי. לפיכך, אני דוחה טענת רש"ת כי החלטתי מיום 5.5.16 שעסקה במספר מחלוקות מתוך תביעת מנרב להארכת ביצוע מקימה מעשה בית דין המונע את בירורה.

ב. רש"ת טוענת בסיכומיה כי "בכל הנוגע לייצור האלמנטים מפלדה, נורול היא קבלן ישיר של רש"ת. בכל הנוגע להתקנתם אין התקשרות חוזית ישירה בין נורול לרש"ת, ונורול היא קבלן משנה בלבד של מנרב, כאשר חלק בלתי נפרד מתכולת העבודה של מנרב הוא להקים את קונסטרוקציית הפלדה" (ס' 593 לסיכומיה). בין שלב ייצור האלמנטים מהפלדה לשלב ההקמה של קונסטרוקציית הפלדה קיים שלב נוסף שהוא האספקה של האלמנטים מהפלדה שנוצרו ע"י נורול בטורקיה לישראל. שלב זה, אותו גימדה רש"ת בסיכומיה, נמצא היה באחריותה . הדבר עולה מתיקון 6 למסמכי המכרז הסגור אותם צירפה רש"ת לסיכומיה (נספח 93) שם נאמר כי :
"Nurol will supply the structural steel under a direct agreement with the IAA."

ג. אין מחלוקת כי אחת החובות שהוטלו על מנרב הייתה סוגיית תיאום העבודה בין הקבלנים השונים במבנה הטרמינל האווירי (ר' האסמכתאות שהובאו בס' 10 לסיכומי רש"ת עליהן מנרב אינה חולקת). לטענת רש"ת, מנרב טוענת כי נגרמו לה הוצאות נוספות כתוצאה מ"היעדר תיאום בין המועד שבו היא נדרשה לסיים את הגג לבין המועד שבו סופקו חלק מהרכיבים לאתר" וכי בנסיבת אלו אין לה להלין אלא על עצמה משום ש" מנרב היא זו שהייתה אחראית לתאם את העבודה באופן שכזה שלא יהיה היעדר תיאום שכזה, ונזכיר כי נורול עצמה טענה שכל מועד האספקה תואמו עם מנרב" (ס' 625 לסיכומי רש"ת). רש"ת מציגה את הדברים באופן שאינו מדויק. מנרב לא טענה כי העלויות הנוספות שפורטו בדרישת התשלום נגרמו לה בגין "היעדר תיאום" מצד רש"ת בין המועד בו נורל תספק את הרכיבים לבין המועד שנקבע ע"י מנרב להתקנתם. מנרב לא חלקה על כך שמלאכת התיאום מול נורול הייתה על כתפיה ולא התכחשה לכך. כך, במסגרת ההודעה על תביעה מטעם מנרב ( נספח 17ג' לסיכומיה) מנרב מציינת במפורש כי עובדה זו ידועה לה וכי הדבר נעשה בפועל על ידה:
"The PMF statement that "nurol's supply agreement is integral to the agreement between the IAA and Minrav regarding Minrav's responsibilities to coordinate directly with Nurol and/or the IAA as the erector's delivery requirement" is known to us and it was implemented"
במילים אחרות, טענת מנרב היא לא כי רש"ת כשלה ב"היעדר תיאום" אלא כי נורול כשלה בהיעדר אספקה של הרכיבים במועד חרף התיאום שבוצע, וכי האחריות לכך רובצת על כתפי רש"ת בעניין זה משום שנורול הייתה קשורה עמה בחוזה ישיר (לעניין הייצור והאספקה).
באשר לתיאום, במסגרת ההודעה על תביעה צירפה מנרב ראייה לתיאום הנטען:
"Enclosed please find minrav's integrated time schedule which was submitted to your office and was coordinated and given to all contractors including nurol. This is the project record showing that minrav did coordinate its work with the IAA supplier Nurol"

הראייה – לוח הזמנים המשולב – הוא אותו מסמך שלפי מסמכי ההסכם הייתה אחראית מנרב לערוך על מנת לאפשר תיאום עבודות בין הקבלנים בתנאי השטח הנתונים ומטרתו היא לאפשר ניהול שוטף של הפרויקט מבחינת התיאום בין הקבלנים השונים. אין מחלוקת כי בפועל, לצורך ביצוע הפרוייקט, לכל אורך הדרך, התנהלה מנרב לפי לוח הזמנים המשולב אותו ערכה ובו הוצעו אלפי תתי-פעילות, עד שבסה"כ פורטו בו קרוב ל-10,000 פעולות (ר' ס' 25 להחלטתי מיום 5.5.16). לטענה עובדתית זו של מנרב, שכאמור נסמכת על ראייה אותה צירפה להודעה על תביעה מטעמה, לא נמצא כל מענה או התייחסות בסיכומי רש"ת. רש"ת לא טענה כי לא ניתן ללמוד על תיאום מול נורול מלוח הזמנים המשולב שצורף להודעה על תביעה או כי נורול לא יכלה להבין מאותה ראייה את המועד בו הייתה צריכה לספק את הרכיבים או כי לוח הזמנים המדובר לא ניתן לה (חרף טענת מנרב). בנסיבות אלו , אין לי אלא לקבוע כי מנרב הוכיחה ברמה הנדרשת של הטיית מאזן ההסתברות את גרסתה לפיה ביצעה תיאום מול נורול בקשר לאספקת הרכיבים.

ד. בין השאר טוענת רש"ת בסיכומיה כי משהועברה דרישתה של מנרב להתייחסות נורול, זו הכחישה את טענותיה וטענה כי עמדה בדרישות החוזיות לעניין מוכנות קונסטרוקציות הפלדה הנדרשות וכי אספקת האלמנטים בוצעה עד לתאריך 6.9.2001 (ר' ס' 599 וס' 625 לסיכומי רש"ת וכן תשובת נורול שצורפה כנספח 95 לסיכומי רש"ת). מנרב מצידה הכחישה את הטענות ואף הביאה ראיות לסותרן במסגרת ההודעה על תביעה מיום 20.1.04 (צורפה כנספח 97 לסיכומי רש"ת). להודעה על תביעה זו צירפה מנרב אסופת מסמכים מהם לטענתה עולה כי המשלוח של הרכיבים הגיע לישראל רק ביום 25.12.2001 ולאתר העבודה רק ביום 17.1.02. טענות אלו מצד מנרב, כמו גם הראיות שצירפה להודעה על תביעה לתמיכה בטענותיה, לא זכו לכל התייחסות במסגרת סיכומי רש"ת. בנסיבות אלו, גם בעניין זה עמדה מנרב בנטל הנדרש ממנה להוכיח ברמה העובדתית הנדרשת כי אספקת הרכיבים מטעם נורול נעשתה באיחור.

ה. סעיף 7.4.1 לתנאים הכלליים קובע כי אם הקבלן (בענייננו מנרב) נתקל בשינוי או חריגה של קבלנים אחרים, אשר עשויה להשפיע על עבודתו, הוא מחויב להודיע על כך באופן מיידי לרש"ת. סעיפים 7.13.3-7.13.4 לתנאים הכללים קובעים כי בכל מקרה בו הקבלן נתקל בסיטואציה שבגינה הוא סבור שמגיעה לו תוספת תשלום עליו להגיש לרש"ת באופן מיידי, ולא יאוחר מ-10 ימים ממועד היווצרות הסיטואציה או גילויה, דרישה לקבלת תשלום ובתוך 30 ימים ממועד היווצרות הסיטואציה או גילויה נדרש לבססה. אם לא עשה כן נקבע בס' 7.13.4 כי הקבלן מאבד את זכאותו להגדלת התמורה או לתוספת תשלום.

בכל הנוגע לדרישות התשלום נושא ענייננו - מנרב לא עמדה בחובות אלו. מנרב הגישה את ההודעה הראשונה בעניין, את דרישת התשלום, לא פחות מ- 447 יום לאחר שנורול הייתה צריכה לספק את הרכיבים ו-232 יום לאחר שהמנוף בגינו היא דורשת תוספת תשלום פורק ממקומו. משמנרב לא מכחישה את הטענות ומודה כי משלא הסכימה לחריגה של נורול מהמועדים החוזיים או מכל אלמנט חוזי אחר הגישה רק ביום 4.9.02 את דרישת התשלום בגין תקופת השכירות העודפת ( ס' 292 לסיכומי התשובה מטעמה) לא ברור מדוע היא סבורה כי מדובר "באיחור קל מהמועד הקבוע בהסכם" (ס' 292 לסיכומי התשובה).

טענות לאיחור מצד מנרב בהגשת דרישת התשלום ולכך שאין בתיעוד הפרוייקט שום ראייה לכך שמנרב סיפקה בזמן אמת הודעה לנורול על כך שאינה עומדת במועד האספקה עלו במסגרת תשובת חברת הניהול הדוחה את דרישת התשלום ( שצורפה כנספח 17ב' לסיכומי מנרב). אלו זכו להתייחסות מנרב במסגרת ההודעה על תביעה, שם מנרב טענה כי גם רש"ת כשלה מלעמוד במועדים הנקובים בהסכם והשיבה באיחור , לעיתים של שנה ויותר, לדרישות תשלום שונות ולא בפרק הזמן החוזי שנקבע לכך (בתוך 15 ימים). עוד טענה מנרב כי העבודה נושא דרישת התשלום היא עבודה גלויה שניתן להציג אותה גם באיחור וצריכה להיבחן באופן הוגן ולא בהתאם לדרישות החוזה שעה שחברת הניהול בעצמה כשלה מלעמוד בהם (נספח 17 ג' לסיכומי מנרב). על טענות אלו חוזרת מנרב גם במסגרת סיכומיה (ס' 233-235 לסיכומים).

במקרה זה אני מתקשה להגיע למסקנה לפיה טענות רש"ת בהקשר זה הדוחות את דרישת התשלום בגין האיחור היא "טענה פרוצדוראלית על כך שה-RCCO הוגש באיחור " שנטענת בחוסר תום לב ובניסיון להתחמק מתשלום (כטענת מנרב בס' 233-235 לסיכומים. ס' 293 לסיכומי התשובה). ניתן לומר כי קיימים מקרים בהם האיחור בהגשת הדרישה לא יכלה לגרום לנזקים, אך קיימים גם מקרים בהם הגשת דרישת התשלום באיחור עלולה הייתה למנוע מרש"ת לנקוט צעדים בזמן אמת שהיו יכולים לשנות את פני התמונה - כפי שלדידי התרחש בענייננו. רש"ת טענה בסיכומיה כי אם מנרב הייתה פונה בזמן אמת ומלינה על כך שנורול מתעכבת, ובעקבות כך היא נדרשת להעמיד מנוף לתקופה נוספת , רש"ת הייתה יכולה לנקוט בצעדים שונים כדוגמת מתן פקודת האצה לנורול או לעמוד על כך שמועדי המשלוחים יוקדמו או לשנות את סדר העבודה של מנרב, כך שלא יהיה צורך בתשלום נוסף מיותר על מנוף וכיוצ"ב. בכך שמנרב הודיעה לראשונה על האירוע רק חודשים ארוכים לאחר שהסתיים היא מנעה מרש"ת לנקוט בצעדים לצמצום הנזק הנטען (ס' 620-621 לסיכומי רש"ת). מנרב בסיכומי התשובה מטעמה לא חולקת על כך שביכולתה של רש"ת היה לפתור את הבעייה שנוצרה בשל התקלה מצד נורול במועדי האספקה לפי הדרכים שציינה (ס' 300 לסיכומי התשובה) אלא שלטענתה של מנרב "אין ספק שרש"ת הכירה היטב את העיכוב בזמן אמת ועדיין לא עשתה דבר בנדון. לא סייעה להקטין את הנזק ולא זרזה את נורול" (ס' 295 לסיכומי התשובה מטעם מנרב). עוד טענה מנרב, לראשונה בס' 298 לסיכומי התשובה מטעמה, כי הודיעה לרש"ת בישיבות שבועיות על מוכנות המבנה לקבל את קונסטרוקצית הפלדה; כי לחצה על נורול אשר מחלקה אחרת שלה שימש קבלן הרכבות שלה לנצל את השפעתה באגף הייצור של נורול על מנת לזרז את אספקת הקונסטרוקציה בהתאם לחוזה אולם כל המאמצים לא נשאו פרי; וכי "במקביל לעדכון של רש"ת נכתבו באותה תקופה מכתבים אל נורול" . טענות אלו היה על מנרב לטעון ולבסס במסגרת סיכומיה הראשיים (ולא במסגרת סיכומי התשובה) בפרט בנסיבות בהן כאמור דחיית דרישת התשלום מטעם חברת הניהול נשענה בין השאר על היעדר ראייה לכך שמנרב הודיעה בזמן אמת על עיכוב באספקה מטעם נורול (צורפה כנספח 17ב' לסיכומי מנרב) וכאשר מנרב לא סיפקה כל ראייה בהקשר זה בזמן אמת לחברת הניהול (גם לא במסגרת ההודעה על תביעה שהוגשה ביום 16.3.04 ושצורפה כנספח 17ג' לסיכומי רש"ת). לא מצאתי תימוכין לטענות הללו בהפניית מנרב לעמודים 512-514 לנספחיה (המרכיבים את מוצג 17ג' לסיכומיה).

בנסיבות אלו, לאור אי עמידתה של מנרב בהוראות החוזה המחייבות אותה להודיע לרש"ת באופן מיידי על כל שינוי או חריגה אשר עשויה להשפיע על עבודה ולזכות אותה בתוספת תשלום; לאור הסנקציה הקבועה בחוזה בגין אי עמידה בחובה זו ( הקבועה בסעיף 7.13.14 לתנאים הכללים); כמו גם לאור כישלון מנרב להוכיח כי רש"ת ידעה בזמן אמת על העיכוב מצד נורול באספקת הרכיבים וכי עיכוב זה אינו על דעתה של מנרב – אני נאלץ לדחות את דרישת התשלום מטעם מנרב, חרף העובדה כי חלק מהסוגיות המשפטיות והעובדתיות הוכרעו לטובתה.

60RCCO# – המחלוקת בין הצדדים הוגדרה "היה שינוי בגודל האבנים, שלטענת מנרב מצדיק תוספת תשלום, והמחלוקת היא כיצד לתמחר את השינוי. בנוסף מנרב טוענת שנגרמה לה עבודה נוספת בשל התקנת אבנים על משטח משופע במקום מישור". הצדדים סיווגו את המחלוקת כ"מחלוקת מקצועית – כיצד יש לתמחר את השינוי בגודל האבנים. מחלוקת משפטית (ולעמדת מנרב גם מקצועית) – האם התקנת אבנים על משטח משופע מצדיקה תוספת תשלום לאור הוראות החוזה. ככל שתתקבל עמדת מנרב ישנה מחלוקת מקצועית איך לתמחר את העבודה". הסכמת הצדדים הייתה כי "יש להעביר את המחלוקת למומחה על מנת שייתן חוות דעתו באשר למחלוקות המקצועיות, תוך שכל צד שומר על טענותיו בקשר למחלוקת המשפטית".

דרישת תשלום זו עוסקת בריצוף שטחים מסוימים של הפרויקט ובגדרה מנרב עותרת לקבל שני תשלומים נוספים מעבר למחיר הנקוב בכתב הכמויות לעבודת הריצוף:

התשלום הראשון הוא בגין עלויות של אריחי הריצוף בטרמינל האוירי אשר לטענת מנרב סופקו לאתר מחו"ל ע"י ספק הריצוף של רש"ת כשהם שבורים והיא נדרשה להשקיע זמן בחיתוכם והתאמתם.
התשלום השני הוא בגין ריצוף חלק מהותי ברוטונדה, שהוא האולם המרכזי בו עוברים הנוסעים היוצאים, שנעשה בשיפוע. לטענת מנרב, בכתב הכמויות תומחרה עבודה לריצוף בחלק האופקי בלבד של הרוטנדה, ולא ניתנה התייחסות לריצוף בחלק המשופע. לטענת מנרב, קיים הבדל מהותי בין ריצוף משטח אופקי לבין ריצוף משטח משופע ומעוגל, והרכיב בכתב הכמויות אינו לוקח בחשבון את העובדה כי הריצוף באותו קטע שטח נעשה בשיפוע.
דרישת התשלום אותה הגישה מנרב ביום 7.1.03 (צורפה כנספח 18א' לסיכומיה) נדחתה ברובה בתשובת חברת הניהול (צורפה כנספח 18ב' לסיכומי מנרב).

בכל הנוגע לסוגית חיתוך האבנים, חברת הניהול ערכה הערכה גסה בדבר כמות האבנים שהגיעה לכאורה פגועה, ואישרה למנרב תשלום של כ-63,000 ₪. בכל הנוגע לסוגית הנחת הריצוף בשיפוע, חברת הניהול מצאה שאין כל יסוד לטענות מנרב, היות שגם על פי התוכניות וגם על פי הוראות החוזה, ריצוף הרצפה המשופעת כלול בתכולת העבודה של מנרב, ותומחר על ידה בעת הגשת הצעתה.

בעקבות זאת הגישה מנרב הודעה על תביעה ביום 18.6.15 (צורפה כנספח 18ג' לסיכומיה).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיהם, ועיינתי בנספחים השונים אליהם הפנו, נחה דעתי כי במבחן של הטיית מאזן ההסתברויות מנרב לא הוכיחה את זכותה לקבל את הסכומים שפורטו בדרישת התשלום בגין חיתוך האבנים (מעבר למה שאושר לה ע"י חברת הניהול). בכל הנוגע לסוגיית הנחת הריצוף בשיפוע המחלוקת המשפטית מוכרעת לטובת מנרב. אבהיר להלן מסקנתי זו.

תחילה לעניין חיתוך האבנים:
מסיכומיה של רש"ת נלמדות העובדות הבאות (שלא הוכחשו ע"י מנרב וגם לא אוזכרו בסיכומיה הראשיים אלא רק בסיכומי התשובה מטעמה):
בתאריך 1.8.2002 שלחה מנרב לחברת הניהול מכתב בעניין האבנים שסופקו. על פי הנטען במכתב זה, האבנים שסופקו על ידי הספק מטעם רש"ת (חברת לפידי האיטלקית) הגיעו כאשר יחידות רבות שבורות בפינות, דבר שחייב את מנרב לחתוך את האבנים הפגומות לאורכן. מנרב ביקשה את עזרת רש"ת בקבלת משלוח דחוף נוסף של אבנים, וכן ציינה כי בכוונתה להגיש דרישת תשלום בגין העבודה הנוספת שהייתה כרוכה בחיתוך האבן (המכתב צורף כנספח 100 לסיכומי רש"ת). בתאריך 19.8.02 השיבה חברת הניהול לפניית מנרב וביקשה לקבל אומדן לגבי כמות האבנים הנוספות הנדרשת. כן התבקשה מנרב לספק ביסוס נאות לעניין כמות האבנים שהגיעו לאתר שבורים.

אין מחלוקת כי מנרב לא טרחה להשיב למכתב זה ולא סיפקה מידע כלשהו בזמן אמת על כמות האבנים החסרה או כמות האבנים שהגיעו פגומות.

בסיכומי התשובה מטעמה טוענת מנרב כי משהתבררה התקלה החמורה לפיה כמות משמעותית של אבנים איננה מתאימה למלאכת הריצוף "דאגו עובדי מנרב לכך שכל רמות הפיקוח של רש"ת ובוביס יכיר את התקלה ...ונחשפו לכך שמנרב מנסה להקטין את הנזק ולחתוך את האבנים בשטח הפרוייקט כדי להתאימן לריצוף הדרוש" (ס' 307 לסיכומי התשובה). מנרב טוענת כי בכך פעלה ככל שיכולה להקטנת הנזק בעוד ש" רש"ת צופה בה מהצד ואינה עושה דבר" (ס' 309 לסיכוי התשובה). עוד טוענת מנרב כי "רש"ת הייתה מודעת היטב לאחריותה לדאוג לאספקת אבנים תקינות, ולמרות זאת לא עשתה דבר, ומאידך ידעה היטב על העבודות המבוצעות בשטח ע"י עובדי מנרב ונתנה הסכמתה שבשתיקה לכך שעבודות אלה על דעתה וכי היא תשלם עבורם (כמתחייב על פי דין ועל פי ההסכם)" (ס' 312 לסיכומי התשובה). מנרב מנמקת את היעדר המענה למכתב שנשלח ביום 19.8.02 מחברת הניהול משום ש"בשלב המוקדם של העבודה לא ידעה מנרב את כמות האבנים הפגומות, משום שנדרש לה פרק זמן מסויים כדי להבין מה היקף האבנים הפגומות מתוך כלל האבנים שסופקו וכמה מתוכן תקינות" (ס' 315 לסיכומיה). מנרב טוענת כי במסגרת ההודעה על תביעה (שצורפה כנספח 18ג' לסיכומיה) " השיבה מנרב לשאלת רש"ת באשר לכמות האבנים הפגומות, ורש"ת, מצידה, לא טרחה להשיב לNOC" (ס' 316 לסיכומיה). עוד טוענת מנרב כי האבנים סופקו ע"י ספק מטעם רש"ת ולכן מי שהיה צריך לספק מידע על הפגם היא רש"ת (ס' 317 לסיכומיה).
עם כל הכבוד, בכל הטענות הללו, שחלקן מהן נטען לראשונה במסגרת סיכומי התשובה, לא מצאתי תמיכה לטענות מנרב שיכולות לזכות אותה בתשלומים נוספים בגין חיתוך האבנים מעבר למה שאושר לה ע"י רש"ת. אבהיר:

ראשית, לא ניתן הסבר מדוע לדרישתה הברורה של חברת הניהול מיום 19.8.02 (בו השיבה חברת הניהול לפניית מנרב וביקשה לקבל אומדן לגבי כמות האבנים הנוספים הנדרשת ומנרב ביקשה לספק ביסוס נאות לעניין כמות האריחים שהגיעו לאתר שבורים), דרישה שבאה בעקבות פניית מנרב (בה ציינה כי בכוונתה להגיש דרישת תשלום בגין העבודה הנוספת שהייתה כרוכה בחיתוך האבן) מנרב לא טרחה להשיב כלל ובפרט לא לציין ולו אחד מהנימוקים המקוריים שהעלתה במסגרת סיכומי התשובה בעניין (קרי – כי חברת הניהול מפקחת במקום ומודעת לכמות האבנים הפגומות; כי מדובר בשלב מוקדם של העבודה בו לא ניתן להעריך את כמות האבנים הפגומות ונדרש " פרק זמן מסויים" כדי להגיע לאומדן בעניין ; או כי זו תפקידה של רש"ת לספק לה מידע בדבר כמות האבנים הפגומות והיא לא צריכה לספק לה כל נתונים).
רש"ת בסיכומיה טוענת כי מידע זה שהתבקש בזמן אמת היה דרוש לה על מנת לפנות לספק האבנים ולדרוש ממנו לספק אבנים חלופיות, במקום אלו שנשברו, כפי שעשתה במקרים אחרים דומים (ס' 633 לסיכומים) וטענה זו מקובלת עליי במלואה, מה גם שלא נסתרה ע"י רש"ת.
אמנם, גם אם המידע היה מסופק ע"י מנרב בזמן אמת לא היה בכך כדי לחסוך כליל תשלום מרש"ת למנרב בגין ביצוע עבודה נוספת (כפי שטוענת רש"ת בס' 634 , 659 ו- 664 לסיכומיה – כי מנרב מנעה ממנה את האפשרות להזמין אבנים חלופיות ובמקום זאת החליטה לכפות עליה ביצוע עבודה נוספת) – והראייה לכך שבפניית מנרב מיום 1.8.2002 היא הודיע לחברת הניהול כי היא חייבת לחתוך את האבנים הפגומות לאורכן וחברת הניהול בתשובתה לא הורתה לה לחדול מכך לאלתר. ברם, לא יכול להיות חולק כי מדובר עדיין בנתון בסיסי ואלמנטרי שהיה חיוני לרש"ת לקבלו על מנת להעריך את כמות העבודה הנוספת שמנרב ביצעה בפועל ולכלכל את צעדיה שלה. נתונים אלו היה על מנרב חובה לתעד (במסגרת הדו"חות היומיים לאור הוראת סעיף 1.2 לפרק 1-4 לדרישות הכלליות אשר קובע כי על מנרב היה להגיש דו"ח יומי המפרט את הנעשה מדי יום באתר העבודה. סעיף 1.5 לאותו פרק קובע כי על הדו"ח לכלול בין היתר את העבודה שנעשתה באותו יום וכן בעיות שעלו) וכן להמציא לידי רש"ת לפי דרישתה, בפרט כשמבקשת לחייבה בתשלום נוסף (ראו סעיפים 7.13.3-7.13.4 לתנאים הכללים).

שנית, בעוד שמנרב טוענת כי במסגרת ההודעה על תביעה "השיבה מנרב לשאלת רש"ת באשר לכמות האבנים הפגומות, ורש"ת, מצידה, לא טרחה להשיב לNOC" (ס' 316 לסיכומיה) עיון בהודעה על תביעה (שצורפה הן כנספח 18ג' לסיכומי מנרב הן כנספח 103 לסיכומי רש"ת) מעלה כי אין בו כל נתון כמותי באשר לאבנים הפגומות וגם לא צורפה לו כל ראייה.

שלישית, אם המחלוקת בין הצדדים בנושא זה, שהביאה לאישור חלקי של דרישת מנרב היא אכן בכמות האבנים הפגומות ובהנחה שמנרב צודקת בטענתה כי דרג הפיקוח מטעם מחברת הניהול נכח באתר מדי יום והכיר את התקלה (ס' 307 לסיכומי התשובה מטעמה) – מדוע סבורה מנרב כי קבלת גרסתה העובדתית באשר להיקף העבודה הנטען עדיפה על פני גרסת חברת הניהול (שאישרה את דרישתה באופן חלקי תוך הפחתה בכמויות)?

לפיכך, בעניין זה של הדרישה לתשלום נוסף (מעבר למה שאישרה רש"ת) בגין חיתוך האבנים, תביעת מנרב נדחית.

לעניין הנחת הריצוף בשיפוע –
מדרישת התשלום, תשובת חברת הניהול כמו גם ההודעה על תביעה אני למד כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בקשר לרכיב הרלוונטי בכתב הכמויות לפיו תומחרה העבודה.
מנרב טוענת כי ריצוף אותו חלק ברוטנדה נדרש להיעשות בשיפוע (לפי התוכניות המקוריות) אלא שבכתב הכמויות תומחרה עבודה לריצוף בחלק האופקי בלבד של הרוטונדה, ולא ניתנה התייחסות לריצוף בחלק המשופע.

כעולה מדרישת התשלום מנרב דרשה תשלום בגין תכולת עבודה זו, לה לטענתה לא נקבע רכיב מתאים בכתב כמויות, לפי פריט 01.14.06.030 בכתב הכמויות שכותרתו:

"Additional to price of interior cladding, wet system, for circular/round layout"

הסעיף האמור מתייחס לתוספת מחיר לעבודות המפורטות בסעיף קודם המופיע בכתב הכמויות שמספרו 01.14.06.020 ושעוסק ב"חיפוי פנימי בקבוע רטוב בלוחות אבן ירושלמית מטיפוס ST-1...."

רש"ת מצדה טענה, בדחייתה את דרישת התשלום, כי התמחור צריך להיעשות לפי פריט 01.12.05.320 שתיאורו "ריצוף בלוחות אבן בשילוב של טיפוסים ST-5/ ST-7 באזור ישיבה ברוטנדה קטע R1 מפלס 1 לפי פרט...." (הדגשה שלי ש'ש').

כזכור, סעיף 3.1 בפרק 3-4 לדרישות הכלליות מסדיר כיצד תתומחר עבודה נוספת הכלולה בפקודת השינויים. בהתאם להוראותיו יש לבדוק תחילה את כתב הכמויות ולראות האם יש רכיב זהה או דומה לרכיב השינוי. כאשר יש רכיב זהה, המחיר יהיה על פי המחיר הנקוב בכתב הכמויות. כאשר הרכיב הוא דומה, קובע ההסכם כי יש לערוך חישוב בהתבסס על המחיר בכתב הכמויות, אשר אמור לשמש כבסיס החישוב ("פרו רטה").

טענתה של מנרב היא פשוטה – הרכיב בכתב הכמויות לו מפנה רש"ת ועל בסיסו מבקשת היא לתמחר את עבודתה רלוונטי במפורש לאזור מסוים ברוטונדה, איזור ישיבה, שבו הריצוף בשטח מישורי ולא בשיפוע ולכן אין מדובר ברכיב רלוונטי.

עם כל הרצון הטוב, כל הפניות רש"ת בס' 644-650 לסיכומיה, מהן מבקשת היא ללמוד כי הנחת אבנים על משטח משופע מהווה חלק בלתי נפרד מתכולת העבודה של מנרב - אינן מניחות את דעתי כיצד ניתן לתמחר עבודת על פני שטח לא קטן (של 2480 מ"ר לפי דרישת התשלום וההודעה על תביעה) שלטענת מנרב כולו רוצף בשיפוע (כנטען בסיכומים כמו שעולה גם מדרישת התשלום וההודעה על תביעה) לפי רכיב בכתב כמויות שמתייחס מפורשות לריצוף חלק אחר ברוטונדה (אזור ישיבה קטע R1), בשטח דומה ( של 2800 מ"ר) כאשר רש"ת לא סותרת טענת מנרב לפיה בקטע המדובר היה ריצוף אופקי בלבד. מדובר בעבודות ריצוף שונות, שתיהן בשטחים רחבים, ואם אחת נדרשת להיעשות באופן מלא בשיפוע ואלו השנייה על קרקע מישורית - איני רואה כיצד ניתן לומר כי הן זהות לעניין הסיווג בכתב הכמויות (ובפרט כשרש"ת מכוון לרכיב בכתב הכמויות שלא כיוון לריצוף באופן כללי ברוטונדה לפי התוכניות אלא לריצוף של קטע מסוים שלא הוכחש שנעשה במישור).
מן הפן האחר – לא מצאתי כל דמיון, גם לא קלוש, לסעיף בכתב הכמויות שעליו ניסתה מנרב להשתית את דרישת התשלום ( סעיף 01.14.06.030) ומנרב גם לא הצליחה לספק הסברים לתהיות רש"ת בעניין זה (בס' 655-656 בסיכומיה) בסיכומי התשובה מטעמה.

בנסיבות אלו, לדידי זה בדיוק המקרה בו התמחור של תוספת התשלום בגין הריצוף בשיפוע צריך להיעשות פרו רטה בהתבסס על מחיר רכיב אחר דומה בכתב הכמויות – כשהרכיב הדומה בענייננו הוא הרכיב לו מפנה רש"ת שעוסק בריצוף בשטח אחר ברוטונדה ( 01.12.05.320 ) והמחלוקת כיצד יש לתמחר את העבודה הנוספת היא, בהתאם להסכמת הצדדים, עניין למומחה ההנדסי מטעמם.

לסיכומו של פרק זה – המחלוקת המשפטית מוכרעת לטובת מנרב רק בכל הנוגע לדרישת התשלום שעניינה התוספת בגין הריצוף בשיפוע.

056RCCO # - המחלוקת הוגדרה כ "עבודות אלומיניום נוספות בעקבות הרחבת תחנות אוטובוס. המחלוקת היא אודות הזכאות (לטענת רש"ת יש השתק). בנוגע לאופן התמחור – האם יש לתמחר את רכיב זה בהתאם לכתב הכמויות או לפי עבודות חריגות". המחלוקות המשפטיות הוגדרו כך: " האם אי תביעת הרכיב על ידי צ'דרגולו מקימה השתק כנגד מנרב לתבוע רכיב זה" ו" האם יש לתמחר לפי מחירי כתב הכמויות או לפי עבודה חריגה" וכן הוגדרה מחלוקת עובדתית " אם מתקבלת עמדת מנרב איך יש לתמחר". הסכמת הצדדים הייתה כי "בית המשפט יכריע במחלוקת המשפטית, כאשר במקביל המומחה יבחן את שאלת העלות".

בתאריך 10.12.2002 ניפקה רש"ת למנרב הוראת עבודה (פקודת השינויים צורפה כנספח 19א' לסיכומי מנרב) אשר כללה הנחיה לביצוע תכנון ולהקמת תחנות הסעה בכל הקונקורסים, ואשר צורפו לה תכניות וכתבי כמויות.

לטענת מנרב, העבודה תומחרה ע"י קבלן האלומיניום מטעמה (צ'דרגולו), תוך התייחסות לעובדה שמדובר בעבודה בהיקף קטן, דבר המייקר את מחירי הייצור וההובלה הימית. בתאריך 16.1.2003 הגישה מנרב דרישת תשלום על סך 1,693,830 ₪ בגין ביצוע התכנון והעבודה. דרישת תשלום זו התבססה על ניתוח בפרו-ראטה שערכה מנרב לסעיפי העבודה הנ"ל בכתב הכמויות ( דרישת התשלום צורפה כנספח 19ב' לסיכומי מנרב).

חברת הניהול מטעם רש"ת לא קיבלה את התמחור שביצעה מנרב וערכה תמחור אחר לעבודה נוספת זו, שהסתכם בסך של 1,011,801 ₪, כשהוא מתבסס על מחירי הפריטים בכתב הכמויות ( תשובת חברת הניהול מטעם רש"ת ודחיית יתרת התשלום צורפה כנספח 19ג' לסיכומי מנרב).
מנרב הגישה לרש"ת מכתב הסתייגות במסגרתו טענה כי התמחור שביצעה חברת הניהול לא לקח בחשבון עלויות נוספות לרכיבי האלומיניום והזכוכית שנבעו ממשלוח חלקי ומהזמנת הזכוכית בהיקף קטן.

על טענות אלו חוזרת מנרב גם בסיכומיה. לטענתה, התמחור שביצעה על בסיס רכיבי הכמויות פרו ראטה נעשה לפי הוראות ההסכם, שכן צריך לקחת בחשבון גם את ההתייקרות לנוכח המועד שבו נדרשה לבצע את העבודה הנוספת ולנוכח היקפה הקטן. לטענת מנרב, "בדיוק לנסיבות שכאלה נקבע במפורש בסעיף 3.1 B לפרק 3-4 בדרישות הכלליות כי כאשר מדובר בתמחור עבודות נוספות שאינן זהות לסעיפים בכתב הכמויות המוסכם, אלא רק דומות להם, יש לבצע תמחור פרו ראטה תוך שקלול ההבדלים שבין הסעיפים לבין העבודות שבוצעו " (ס' 263 לסיכומי מנרב).

רש"ת מצדה טוענת כי בדין דחתה חברת הניהול את דרישת מנרב לתשלום נוסף (מעבר למה שאישרה). הוראות החוזה, קובעות מדרג ברור ומפורש לתמחור עבודות נוספות ושינויים, והחלטתה של חברת הניהול מבוססת על מנגנון התמחור הקבוע בסעיף 3.1 פרק 3-4 לדרישות הכלליות כאשר מנרב מבקשת לדלג ישר לס"ק B במקום לפעול לפי ס"ק A אשר קובע כי במידה והרכיב זהה – המחיר יהיה על פי המחיר הנקוב בכתב הכמויות. בנוסף טוענת רש"ת להשתק כלפי מנרב הואיל וקבלן האלומיניום ( צ'דרגולו) לא כלל את הרכיב נושא דרישת התשלום שלפנינו בתביעה שהגיש בקשר לפרויקט נגד מנרב ולטענתה מנרב ביססה את עילת התביעה שלה על כך שהיא שילמה כספים לקבלן המשנה ומעוניינת בהשבתם.

מנרב בסיכומי התשובה מטעמה טוענת כי ביצעה את תמחור העבודה הקונקרטית לפי העלות שהציג לה קבלן האלומיניום וכי "עמדתה של רש"ת לפיה יש להתבסס על תמחור רכיבים בכתב הכמויות ולהתעלם ממאפייני דרישת העבודה הקונקרטית, נוגדת את ההגיון שבבסיס החוזה ואף את הוראות החוזה עצמן" (ס' 334 לסיכומי התשובה). לטענתה, "הנסיבות הספציפיות וכן העלויות של הרכיבים בביצוע העבודה בפועל רלוונטית ביותר לצורך תמחור הרכיבים, וכתוצאה מכך גם לצורך השאלה אם מדובר ברכיב "זהה" או "שונה" לרכיב המופיע בכתב הכמויות" (ס' 337 לסיכומי התשובה). מנרב טוענת כי במסגרת חשבון סופי בין צ'דרגולו לבינה שולם סכום כולל שתפקידו היה ליישב את המחלוקות בין הצדדים (למעט אותם רכיבים מעטים שבעניינם הוגשה תביעת צ'דרגולו נגדה) כך שבשורה התחתונה חברת צ'דרגולו תוגמלה ע"י מנרב גם בהקשר לדרישת תשלום זו ותביעתה נגדה אינה רלוונטית לדרישת התשלום שלפנינו ומנרב זכאית לתבוע את רש"ת בגינן.

המחלוקת המשפטית המקדמית שהובאה לפתחי בשאלה "האם אי תביעת הרכיב על ידי צ'דרגולו מקימה השתק כנגד מנרב לתבוע רכיב זה" היא מחלוקת זהה לזו שנדונה במסגרת דרישת תשלום מס' 122 אותה הגדירו הצדדים שם כ"האם מנרב יכולה לתבוע למרות שהרכיב לא נתבע על ידי צ'דרגולו".
טענות הצדדים במחלוקת זו הן כמעט אותן טענות ולפיכך גם החלטתי בסוגיה זו, כפי שניתנה במסגרת הדיון לעיל בדרישת תשלום מס' 122, נותרת בעינה, מאותם הנימוקים שהובאו בה בשינויים המחויבים. מחלוקת משפטית זו מוכרעת אפוא לטובת מנרב וטענת ההשתק שהעלתה רש"ת נדחית.

לגופם של דברים – גם בעניין דרישת תשלום זו המחלוקת המשפטית בין הצדדים נסובה אחר יישום הוראות סעיף 3.1 בפרק 3-4 לדרישות הכלליות שמסדיר כיצד תתומחר עבודה נוספת הכלולה בפקודת השינויים. בהתאם להוראותיו יש לבדוק תחילה את כתב הכמויות ולראות האם יש רכיב זהה או דומה לרכיב השינוי. כאשר יש רכיב זהה, המחיר יהיה על פי המחיר הנקוב בכתב הכמויות (ס"'ק A) כאשר הרכיב הוא דומה, קובע הסעיף (בס"ק B) כי יש לערוך חישוב בהתבסס על המחיר בכתב הכמויות, אשר אמור לשמש כבסיס החישוב ("פרו רטה").

אין מחלוקת של ממש כי מבחינת תכולת העבודה שנכללה בעבודה הנוספת, מדובר בעבודה שלגביה קיימים סעיפים זהים בכתב הכמויות שתומחרו ע"י מנרב בעת הגשת הצעתה למכרז. מנרב אינה טוענת בסיכומיה כי נדרשה לבצעה עבודה שונה לעבודה הכלולה בכתב הכמויות. מנרב גם מסכימה כי במידה והרכיב הוא זהה לפי הוראת סעיף 3.1 A לפרק 3-4 לדרישות הכלליות המחיר בגינו הוא המחיר הנקוב בכתב הכמויות. בסיכומי התשובה מטעמה מסבירה מנרב כי " הנסיבות הספציפיות וכן העלויות של הרכיבים בביצוע העבודה בפועל רלוונטיות ביותר לצורך תמחור הרכיבים, וכתוצאה מכך גם לצורך השאלה האם מדובר ברכיב "זהה" או "שונה" לרכיב המופיע בכתב הכמויות" (ס' 337 לסיכומיה) ולכן לטענתה "הפריטים החדשים בתחנת האוטובוס אינם זהים לסעיפים המצויים בכתב הכמויות, אלא דומים וכך הסעיפים הדומים משמשים כבסיס פרו-ראטה לקביעת המחיר המעודכן. במסגרת זאת על רש"ת היה לקחת בחשבון את הפער שבין היקף ההזמנה הקטן לבין הזמנות גדולות שנעשו בתחילת דרכו של הפרויקט" (ס' 339 לסיכומים).

טענת מנרב למעשה היא כי בגין ביצוע אותה עבודה ממש הכלולה בכתב הכמויות היא רשאית לדרוש תוספת תשלום כעבודה "דומה" לפי הוראת סעיף 3.1 B לפרק 3-4 לדרישות הכלליות ולתמחר אותה פרו ראטה (ולא כעבודה "זהה" לפי הוראת ס"ק A המתומחרת לפי המחיר הנקוב בכתב הכמויות), בנסיבות בהן השתנו "הנסיבות הספציפיות וכן העלויות של הרכיבים בביצוע העבודה בפועל ". לפרשנות זו אין כל עיגון בלשון החוזה. טענת מנרב כי פרשנותה של רש"ת הדורשת ממנה להתבסס על תמחור הרכיבים בכתב הכמויות "ולהתעלם מאפייני דרישת העבודה הקונקרטית, נוגדת את ההגיון שבבסיס החוזה " (ס' 334 לסיכומי התשובה) גם היא דינה להידחות. מנרב, במסגרת הצעתה למכרז, הציעה מחיר מסוים לכל אחד מרכיבי העבודה הכלולים בכתב הכמויות. מנרב התחייבה לבצע את החוזה ואת העבודות הנוספות שיידרשו במהלכו לפי המחירים אותה הציעה לכל רכיבי העבודה הכלולים בכתב הכמויות. פתיחת המחיר לתמחור מחדש לעבודה הנדרשת והכלולה בכתב הכמויות בהתאם ל"נסיבות הספציפיות וכן העלויות של הרכיבים בביצוע העבודה בפועל" תביא לכך שלמעשה כל ביצוע עבודה נוספת תחייב תמחור פרו ראטה שכן מטבע הדברים כל ביצוע עבודה נוספת ( גם זו שכוללת רכיבים הקיימים בכתבי הכמויות) מבוצעת בנסיבות שונות ייחודיות לה וטומנת בחובה עלויות שלא חייבות להיות זהות לתכולת העבודה המקורית. מנרב לא הוכיחה כי הצדדים התכוונו לדאוג שכל עבודה נוספת שתבוצע ע"י מנרב, בתקופת חיי הפרויקט, תהא כלכלית עבורה באותה מידה בה בוצעה העבודה המקורית. ככל שרכיבי העבודה זהים - התמחור בגינם צריך להיות זהה לפי המוסכם ואין זה משנה אם העבודה הנוספת נדרשה בתחילת חיי הפרויקט או לקראת סופו או שאם הייתה מתבקשת במועד העבודה המקורית הכלולה בתכולת העבודה הייתה מנרב נהנית מהנחת כמות מול קבלן המשנה שלה. מנרב אינה שותפתה של רש"ת לרווחים או להפסדים. נראה שעובדה זו נשכחה במסגרת טענת מנרב בסיכומי התשובה כי לו הייתה רש"ת "מתכננת כראוי את הפרוייקט" ומגישה את הבקשה לביצוע העבודה הנוספת תוך זמן סביר הייתה מנרב יכולה לשלב את ההזמנה של האלומיניום עם ההזמנה הגדולה ומשלא עשתה כן לא פעלה לפי חובתה להקטנת הנזק ותרמה תרומה ישירה לעלויות בגין העבודה הנוספת (ס' 351 לסיכומי התשובה).

לאור כל האמור לעיל, המחלוקת המשפטית בנודע לדרישת התשלום הזו מוכרעת לטובת רש"ת.

142RCCO# - המחלוקת הוגדרה כ" "תפר שלוכטר ברצפות – האם יש לתמחר לפי דקל או לפי כתב הכמויות". המחלוקות המשפטיות הוגדרה " האם יש לתמחר לפי מחירי כתב הכמויות או לפי מחירון דקל" וכן הוגדרה מחלוקת עובדתית " אם מתקבלת עמדת מנרב – איך יש לתמחר".

מדובר בעבודה שביצעה מנרב של התקנת תפרי שלוכטר ברצפת גרניט. לטענת מנרב, התברר לה מבעוד מועד כי צפויה חריגה של מעל 50% מהכמות הצפויה בכתב הכמויות ומשום כך ובהתאם להוראות ההסכם הגישה לרש"ת הודעה על החריגה הצפויה. מנרב הגישה ביום 2.6.2002 את דרישת התשלום שבו דרשה תמחור של כמות התפרים ברצפת הגרניט הגדולה מהכמות אשר צוינה בכתב הכמויות, לפי תמחור העבודה המקורית במחירי כתב הכמויות ( דרישת התשלום צורפה כנספח 20א' לסיכומי מנרב).
לטענת מנרב, על חברת הניהול היה להשיב לדרישת התשלום בתוך 15 ימי עסקים אך היא השתהתה והשיבה לדרישת התשלום עם הסתייגויותיה רק ביום 3.3.03, כ-9 חודשים לאחר הגשת דרישת התשלום ולאחר שכבר סיימה את ביצוע העבודה (מענה חברת הניהול מיום 3.3.03 לדרישת התשלום צורף כנספח 120 לסיכומי רש"ת).
מנרב טוענת כי ביום 16.11.03 רש"ת אישרה לה תשלום מופחת עבור העבודה שביצעה, לא לפי מחירי כתב הכמויות (העתק PWD מטעם רש"ת צורף כנספח 20ב' לסיכומי מנרב).

עוד טוענת מנרב כי ביום 26.6.03 נערכה פגישה בינה לבין נציגי רש"ת לדון בזכות מנרב לתשלום בין השאר לפי דרישת התשלום נושא ענייננו וכי בישיבה זו קיבלה רש"ת את דרישת התשלום של מנרב והסכימה לשפותה בהתאם למחירי כתב הכמויות והדבר עוגן בפרוטוקול הישיבה (העתק פרוטוקול הישיבה מיום 26.6.03 צורף כנספח 20 ג' לסיכומיה).

מנרב טוענת כי הודיעה לפני תחילת העבודות שצפויה חריגה של 50% וכי תבצע את העבודה החריגה בכפוף לכך שיישאר בתמחור המקורי לפי כתב הכמויות. רק לאחר ביצוע העבודות דחתה רש"ת את דרישתה וזאת למרות שמנרב הסתמכה על הסכמתה בשתיקה במהלך ביצוע העבודות וכאשר לפי ההסכם היה על רש"ת להגיב לדרישת התשלום בתוך 15 ימי עבודה. בעקבות זאת התקיים אותו דין ודברים בינה לבין לרש"ת במסגרתו ניאותה לבסוף האחרונה לשפות את מנרב בהתאם למחירי כתב הכמויות אלא שלטענת מנרב גם מהתחייבות זו שהועלתה על הכתב , התנערה רש"ת.

למעשה, טענות מנרב מתחלקות לשני רבדים - האחד: הסתמכות נטענת מצידה על שתיקת רש"ת ביחס לתמחור העבודות שהגישה עד לאחר שהסתיימו והשני: הסכמה מטעם רש"ת לדרישתה במסגרת הפגישה שהתקיימה ביום 26.6.03.
רש"ת בסיכומיה דוחה את טענות מנרב מכל וכל על שני הרבדים הללו. לטענת רש"ת, מנרב לא צירפה כל ראייה לביסוס טענותיה לפיה עד שהתקבלה תשובת רש"ת היא כבר ביצעה את מרבית העבודה או כולה וגם אם כן – טענותיה מנוגדות להוראות החוזה הברורות שלא מקנות לה במקרה כזה כל זכות "להסתמך" על כך שישולם לה בהתאם למחיר הנקוב בכתב הכמויות.
באשר לטענות מנרב בכל הנוגע לסיכום הישיבה שהתקיימה ביום 26.6.2003 – גם בעניין זה מציגה רש"ת פרשנות שונה לדברים ולטענתה באותה ישיבה העלתה רש"ת הצעת פשרה אבל מנרב לא קיבלה אותה ולא פעלה בהתאם לה ולפיכך היא אינה יכולה להסתמך על הצעה שלא קיבלה בזמן אמת.

מנרב בסיכומי התשובה מטעמה דוחה מכל וכל את פרשנות רש"ת להסכמה (לטענת מנרב) אליה הגיעו הצדדים בישיבה שהתקיימה ביום 26.6.03 וטוענת, בין השאר, כי יש להניח שההסבר לאותה הסכמה מצד רש"ת נובע מחוסר תום הלב מצד חברת הניהול שהגיבה על ההודעה על הגידול בכמויות ודחתה את דרישת התשלום באיחור ניכור ולאחר שהעבודה כבר הושלמה.

לאחר שבחנתי את כל טענות הצדדים ועיינתי בנספחים הרלוונטים שצורפו לסיכומיהם אני בוחר במקרה זה לדון תחילה בטענות מנרב הנוגעות לאותה הסכמה לכאורה שהושגה ביום 26.6.03. הטעם לכך נובע כי אם יתקבלו טענות מנרב בקשר למהות ההסכמה הנטענת שהושגה , ויהיו הסיבות להגעה להסכמה אשר יהיו, יהיה בכך כדי לייתר, ולו בשלב זה, דיון בטענות העוסקות בשאלת הזכות החוזית לקבלת דרישת התשלום ובהשלכות הקיימות, אם בכלל, למועד בו ניתנה לה התייחסות רש"ת באמצעות חברת הניהול.

אין מחלוקת כי הישיבה שהתקיימה ביום 26.6.03 ובה נכחו את נציגי רש"ת, חברת הניהול ונציגי מנרב, עסקה, בין השאר, בדרישת התשלום נושא ענייננו. כעולה מפרוטוקול אותה ישיבה תחילה פורטו העובדות, בינהן גם אלו עליהן נשענות הסתייגות רש"ת מדרישת התשלום, כמו גם העובדה לפיה מבחינה פורמלית מענה חברת הניהול לדרישת התשלום ניתן רק בחודש מרץ 2003 למרות שדרישת התשלום מטעם מנרב הוצאה ביוני 2002.
לאחר מכן , בסעיף 1 לפרוטוקול שיוחד לדרישת התשלום נושא ענייננו, מובא הקטע הבא שעל פרשנותו חלוקים הצדדים:
"Notwithstanding these facts, the IAA offered to reimburse Minrav for all quantities for work which was done before the IAA advised Minrav about its intend to analyze these figures (even though they exceed the BOQ by 1000%) at the unit rate of the BOQ. "
בעוד שמנרב טוענת כי קטע זה מפרוטוקול הישיבה מעיד על כך שרש"ת קיבלה את דרישת התשלום והסכימה לשפותה בהתאם למחירי כתב הכמויות (ס' 276 לסיכומיה) , רש"ת חולקת עליה. לטענת רש"ת, קטע זה מהפרוטוקול מעיד רק כי היא הציעה( (Offered הצעת פשרה בישיבה לשלם למנרב על פי מחירי כתב הכמויות לפי הכמות שבוצעה לפני תשובת רש"ת לדרישת התשלום וזאת בכפוף לכך שמנרב תספק מידע מתאים באשר לכמות העבודה לפני התשובה האמורה. רש"ת מסבירה כי "הצעה זו לא התקבלה על ידי מנרב, ולכן גם צוין שמדובר רק בהצעה של רש"ת ולא שכך סוכם. לכן גם לא צוין "Action item" לביצוע בסעיף זה. בניגוד למשל לסעיף 2 שבו מנרב קיבלה על עצמה לבצע ניתוח מחיר, ולכן נרשמה משימה לביצוע " (ס' 857 לסיכומים).
מנרב מצדה , בסיכומי התשובה מטעמה , דוחה מכל וכל את פרשנות רש"ת לדברים. לטענתה, באותו דיון הושגה הסכמה לעניין דרישתה של בשל הנסיבות הייחודיות הנוגעות לעניין (ס' 355 לסיכומי התשובה) .השימוש במילה Offered ממנה מנסה רש"ת להיבנות אינו מעלה ואינו מוריד כי גם אם מדובר בהצעה ולא בהסכמה – לא נדרש ממנרב דבר ולכן מדובר בהצעה מזכה לגביה מתקיימת חזקת קיבול. היעדרו של Action Item לאחר אותה הצעה גם הוא לא מעיד על הצעה שנדחתה אלא בדיוק על ההפך – כי לא נדרשו כל פעולות מצד מנרב כקבלן על מנת לקבל את כספה. הושגה הסכמה על התשלום ולפיכך לא היה צורך בשום פעולה להמשך.

במבחן של מאזן ההסתברות גרסת מנרב לדברים שנכתבו בפרוטוקול עדיפה בעיני על פני הגרסה שהציגה רש"ת. אבהיר:

ראשית, אם מדובר היה רק בהצעה שהועלתה ע"י רש"ת ולא התקבלה ע"י מנרב במעמד הישיבה – מצופה היה למצוא לדבר ביטוי במסגרת הפרוטוקול. קרי אמירה ברורה לפיה מנרב דחתה את ההצעה (גם ללא הבאת הטעמים לכך). לדחייה כביכול מצד מנרב של ה"הצעה" אין כל ביטוי בפרוטוקול.
שנית, טוענת רש"ת כי ההצעה הייתה " בכפוף לכך שמנרב תספק מידע מתאים באשר לכמות העבודה לפני התשובה האמורה" (הכוונה לתשובת חברת הניהול מחודש מרץ 2003) וכי " דומה שלא בכדי מנרב לא קיבלה הצעה זו, אלא משום שהיא ידעה שהיא ביצע את העבודה לפני שהיא פנתה מלכתחילה לרש"ת" (ס' 859 לסיכומים) . למקרא הדברים מצופה היה למצוא במסגרת הפרוטוקול התייחסות לכך שרש"ת או חברת הניהול חולקות על טענת מנרב לפיה כל העבודה בוצעה בפרק הזמן שבין שליחת דרישת התשלום לתשובת חברת הניהול. לא רק שאין טענה כזו בפרוטוקול אלא שגם לא מצאתי רמז לכך שהייתה קיימת בנושא מחלוקת בזמן אמת מול חברת הניהול. הראייה לכך היא שדרישה זו לא התבקשה במסגרת תשובת חברת הניהול מיום 3.3.03 (צורפה כנספח 120 לסיכומי רש"ת). רש"ת טוענת כי במענה למכתב חברת הניהול השיבה מנרב במכתב מיום 9.3.03 ובו ציינה כי לדרישת התשלום צירפה "כמויות מעודכנות של הביצוע" ומכאן נלמד כי " בעת פנייתה הראשונית של מנרב לרש"ת, היא כבר חצתה את רף ה-150% כך שטענתה כאילו היא ביצעה את העבודה בהסתמך על שתיקת רש"ת, שעה שהעבודה – ולפחות מרביתה – התבצעה לפני שלרש"ת הייתה הזדמנות כלל "לשתוק" ולא להשיב לפניות מנרב, היא טענה תמוהה, בלשון עדינה"( ס' 828 לסיכומי רש"ת). איני מקבל את טענת רש"ת בהקשר זה. עיון במכתב מיום 9.3.03 מעלה כי מנרב מציינת כי במועד הגשת דרישת התשלום צירפה remeasured quantities"" של אותה תכולת עבודה. לא נאמר שם שהכמות המעודכנת בדרישת התשלום שהתבקשה היא בהתאם לביצוע בפועל ובסעיף 2 לאותו מכתב נאמר במפורש כי דרישת התשלום הוגשה In advance of it's implementation"" - קרי בטרם הביצוע. יצויין כי גם רש"ת לא הבינה אחרת את דרישת התשלום מטעם מנרב ובסיכומי התשובה מטעמה מציינת כי במסגרת דרישת התשלום "ציינה מנרב כי הכמויות בפועל של הרכיב מושא הדרישה, עולות על הכמות שנקובה בכתב הכמויות, כף שבמקום כמות מוערכת של 500 מ' שצוינה בכתב הכמויות, הכמות שנדרשת בפועל על פי התכניות היא 5000 מ', היינו הגדלה פי 10 לעומת הכמות החוזית ...." (הדגשות שלי ש'ש').
שלישית, בעמוד השני לפרוטוקול, בסעיף 2, נדון נושא אחר שעניינו מחלוקת בקשר לתקרות הגבס. כאן לא הביעה רש"ת את אותה הסכמה ותחת סעיף 2 מופיע Action Item שדרש ממנרב לבצע ניתוח מחיר. בסעיפים 3-5 לפרוטוקול נדונים נושאים נוספים שבסופם מופיע Action Item נוסף המתייחס לאותם סעיפים ודורש ממנרב להגיש טבלה ובה נתונים במועד סביר (in a timely manner). נראה שקיומם של Action Item נמצא באותם דיונים בדרישות התשלום שלגביהם בחרה רש"ת להטיל על מנרב דרישות שונות לצורך המשך הדיון באותן מחלוקות ובירורן. בנסיבות אלו היעדרו של "סעיף פעולה" ביחס לדרישת התשלום נושא עניינו תומך יותר בגרסת מנרב מאשר בגרסת רש"ת לפיה מדובר היה בהצעה שלא ניתן לה קיבול בזמן אמת או הסכמה מסויימת שניתנה בכפוף לתנאי שמנרב בחרה לא לעמוד בו (גם בזמן אמת ולמרות שהדבר לא צויין בפרוטוקול).

לאור כל האמור לעיל, המחלוקת המשפטית בפרק זה מוכרעת לטובת מנרב כאשר מובהר כי מסקנה זו נובעת רק משום שקבלתי את גרסתה כי בישיבה שהתקיימה ביום 26.6.03 הגיעו הצדדים להסכמה בעניין "בשל הנסיבות הייחודיות הנוגעות לעניין" (ס' 355 לסיכומי התשובה) ו" למרות כל הסתייגויות חברת הניהול" (ס' 356 לסיכומי התשובה) ומבלי שרש"ת הכירה בזכות מכוח החוזה או הדין לקבלת הדרישה (או לכל הפחות – מבלי שמנרב הוכיחה כי הסכמת רש"ת נבעה מהכרה בכך שמדובר בדרישה מוצדקת לאור הוראות החוזה או הדין).

463RCCO# - המחלוקת הוגדרה כ" "תקרת גבס – המחלוקת אם יש לתמחר על פי כתב הכמויות או על פי תמחור נפרד".הצדדים הסכימו כי קיימת מחלוקת משפטית ומקצועית בשאלה "כיצד יש לתמחר" והסכימו להעביר את המחלוקת המקצועית למומחה על מנת שייתן את חוות דעתו תוך שכל צד שומר על טענותיו בקשר למחלוקת המשפטית.

דרישה זו עוסקת בטענת מנרב לפיה היא זכאית לקבל את המחיר החוזי הנקוב בכתב הכמויות בגין התקנת תקרות גבס למרות חריגה של למעלה מ-50% מהכמות החוזית של תקרות גבס.
לטענת מנרב, במקרה של כמות ביצוע החורגת מעל 50% מהכמות הצפויה בכתב הכמויות, נקבע בדרישות הכללית, בסעיף 3.1.F כי מנרב רשאית לתמחר מחדש את מחיר היחידה מראשיתו.
לטענתה, הודיעה לרש"ת עוד קודם תחילת העבודות, על חריגה צפויה של מעל 50% בעבודה על תקרות הגבס ובהתאם להסכם הגישה דרישת תשלום לעבודה זו תוך תמחור מחדש עדכני הגבוה יותר מהמחיר שנקבע בכתב הכמויות בהתאם לעלויותיה בפועל (דרישת התשלום מיום 30.6.03 צורפה כנספח 21 לסיכומי מנרב).
לטענת מנרב, רש"ת לא הגיבה לדרישתה אלא לאחר שרוב רובה של העבודה בוצעה ומשהשיבה לדרישה לא אשרה את תמחור מנרב אלא הפחיתה משמעותית אף מן התמחור שנקבע בכתב הכמויות וערכה תמחור שגוי שאינו כולל פרטי עבודה שונים הכלולים בעבודה ( תשובת רש"ת מיום 16.11.03 צורפה כנספח 21 ב' לסיכומי מנרב).
לאור השגיאות הנטענות הגישה מנרב ביום 23.2.05 הודעה על תביעה בצירוף אסמכתאות לתמחור מטעמה (זו צורפה כנספח 21 ג' לסיכומיה). בהודעה על תביעה המקורית המתייחסת לדרישת התשלום נושא ענייננו תבעה מנרב את מלוא הסכום לפי תמחור שביצעה מחדש שצורף לדרישת התשלום. עם זה, בעקבות הגשת דרישת תשלום נוספת (מס' 14A) אותה ייחדה מנרב לתמחור מחדש לגבי פריטים שבהם היו חריגות כמויות העולות על 50%, החליטה במסגרת דרישת התשלום הנוכחית לתבוע רק את סכום ההפחתה שביצעה רש"ת ביחס לתמחור העבודה המקורי בכתב הכמויות. יתרת הסכום הנתבע בגין דרישת התשלום (קרי ההפרש בין המחיר החוזי בכתב הכמויות לבין התמחור העדכני של מנרב) כלולה בדרישת תשלום מס' 14A.
לסיכום: מנרב טוענת כי היא הודיעה לרש"ת לפני תחילת העבודות שצפויה חריגה של למעלה מ-50%; רש"ת לא הודיעה לה על כוונתה לפתוח את התמחור שנקבע בכתב הכמויות אלא חודשים ארוכים אח"כ לאחר שרוב רובה של העבודה כבר בוצעה; רש"ת לא רק שלא קיבלה את התמחור של מנרב לגבי תוספת תשלום בגין העלויות הגבוהות יותר בפועל (על כך הוגשה דרישת תשלום מס' 14A) אלא אף ביצעה הפחתה ממחיר החוזה המקורי (ועל כך נסובה דרישת התשלום שבפניי) וכי הפחתה זו סותרת את הוראות ההסכם ואת הוראות הדין.

עוד טוענת מנרב כי בעקבות דין ודברים בינה לבין רש"ת השתכנעה רש"ת בעמדתה והתחייבה עקרונית כי בכל אותם רכיבים לגביהם הודיעה רש"ת על פתיחת התמחור בהם באיחור לאחר ביצוע העבודות תשלם רש"ת לפי כתב הכמויות המקורי ללא ההפחתה. לטענת מנרב, התחייבות זו הועלתה על הכתב במסגרת פרוטוקול הישיבה שהתקיימה ביום 26.6.03 ( שצורף כנספח 21 לסיכומי מנרב).

רש"ת בסיכומיה דוחה מכל וכל את טענות מנרב. לטענתה, מנרב התריעה בפני חברת הניהול כי חל גידול בכמות הביצוע של תקרות הגבס רק לאחר שהוציאה אל הפועל את העבודה ובכל מקרה הגישה את הדרישה לתשלום לאחר שהיא ביצעה את העבודות בפועל; לאור הגידול בכמות לא הייתה למנרב כל זכות חוזית או זכות בדין לדרוש תמחור לפי המחיר החוזי הנקוב בכתב הכמויות; בישיבה שהתקיימה ביום 26.6.03 לא הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התשלום יבוצע לפי המחיר החוזי אלא ההפך –מנרב הסכימה כי יש לבצע ניתוח מחיר לעבודה והיא קיבלה את הנחיית חברת הניהול בעניין והמחלוקת היחידה בין הצדדים באותה נקודת זמן הייתה מהו ניתוח המחירים הנכון של העבודות והעלויות הכרוכות בהן. ניתוח המחירים שערכה מנרב היה לקוי ומגמתי ולא עולה בקנה אחד עם המציאות ולפיכך דחתה חברת הניהול את דרישתה ועדכנה את המחיר הראוי והריאלי לעבודה בהתאם לניתוח מחיר שערכה היא לתמחור שהגישה מנרב.

מנרב בסיכומי התשובה מטעמה טוענת כי ביום 12.2.03 שלחה מכתב לרש"ת בעניין הגידול בכמויות אליו צורפו העתקי החלקים הרלוונטים מן החשבונות החלקיים כך שחברת הניהול יכלה לעקוב אחר ביצוע העבודה והגידול בכמויות המצטברות. לבסוף טוענת מנרב כי "המחלוקת המצויה בפני בית המשפט הנכבד היום היא למעשה מחלוקת הנוגעת לדרך הנכונה לתמחור העבודה, תחת ההנחה שאכן יש לפתוח את המחיר החוזי. מנרב הגישה ניתוח מחיר מסויים, ואילו חברת הניהול הגישה תמחור אחר" (ס' 387 לסיכומי התשובה). מנרב טוענת כי התמחור שערכה חברת הניהול התעלם ממרכיבים מסוימים הכלולים בעבודה והתבסס על סעיפים שאינם מתאימים מתוך מחירון דקל ו"מדובר בשגיאות עובדתיות פשוטות" שבפורטו במסגרת ההודעה על תביעה ( שצורפה כנספח 21 ג' לסיכומי מנרב) ובמסגרת הסיכומים (בס' 295 ואילך) וחברת הניהול לא השיבה לטענות בזמן אמת , סיכומי רש"ת נעדרים התייחסות להן, ולכן יש לקבל את הטענות במלואן.

לאחר שבחנתי את כל טענות הצדדים ועיינתי בנספחים הרלוונטים שצורפו לסיכומיהם אני בוחר להכריע במחלוקת המשפטית שהונחה בפניי לטובת רש"ת. אבהיר.

סעיף 3.1.F לחלק 3-4 לדרישות הכלליות שפרשנותו ויישומו עומדים במרכז דרישת התשלום קובע כך:
"If as a result of a change, either by re-measurement or by a CO, the quantities of the agreement BOQ will be increased by more than 50%, then the unit price of the line item will be substituted by a unit price resulting from a price analysis as detailed in paragraph 4 , above".

סעיף D.3.1 , שאוזכר כבר בפרקים קודמים ואליו מפנה סיפת הסעיף (נראה כי קיים טעות סופר בסיפת הסעיף שמפנה לפסקה 4 בעוד שהפסקה מסומנת באות D) מבאר, בין השאר, כיצד נעשה אותו "ניתוח מחיר" (price analysis) :
"If there is a line item in the CO's BOQ for which no identical or similar line item can be found, neither in the Agreement's BOQ nor in the DEKEL book of prices, the contractor will submit a detailed price analysis for this line item, including labor, material, equipment, overhead and profit` and any other expenses considered to be direct result of the execution of the change in Work; or"

א. טענת מנרב (בס' 284 לסיכומיה) לפיה מהוראת סעיף 3.1.F נלמד כי במקרה של כמות ביצוע החורגת מעל 50% מהכמות הצפויה בכתב הכמויות אז היא " רשאית" לתמחר מחדש את מחיר היחידה מראשיתו אינה נתמכת בלשון הסעיף. בסעיף נאמר במפורש בנסיבות האמורות שבהן עלתה הכמות בפועל של פריט מסוים ב—50% מהכמות הנקובה בכתב הכמויות "the unit price of the line item will be substitute…." . כלומר נאמר כי המחיר יוחלף ולא כי מדובר ברשות או בפריבילגיה של הקבלן (שלפי שיקול דעתו יבחר אם לדרוש את המחיר החוזי הנקוב בכתב הכמויות או לפעול לפי הוראות הסעיף ולתמחר לפי ניתוח מחיר). מכיוון שמנרב לא הציגה כל טיעון לתמיכה בפרשנותה להוראת הסעיף אין לי אלא לדחותה.

ב. טענת מנרב (בס' 285 לסיכומיה) לפיה עוד קודם תחילת העבודות התריעה על חריגה צפויה של מעל 50% בעבודה על תקרות הגבס, לא נתמכה בשום ראייה. טענה זו נסתרה למעשה במכתב שהציגה רש"ת שנשלח אליה ע"י מנרב ביום 19.2.03 ובו הודיעה מנרב על כך שחל גידול בכמות הביצוע של תקרות הגבס. במסגרת המכתב הוסיפה מנרב וציינה שחברת הניהול הייתה ערה לכך וכיוון שהיא לא הודיעה לה עד כה באופן פורמאלי על כוונה לפתוח את מחירי היחידה לתמחור אחר אז העבודה הוצאה אל הפועל על בסיס מחירי היחידה של העבודה בכתב הכמויות:
"since your office has never notified Minrav formally of its intent to open the BOQ items' Minrav implanted the work based on its BOQ contract prices"
דרישת התשלום מטעם מנרב הוגשה רק ביום 30.6.03 (צורפה כנספח 21א') כך שטענת מנרב בסיכומיה לפיה "רש"ת לא הגיבה לדרישתה של מנרב אלא לאחר שרוב רובה של העבודה בוצעה" (ס' 286 לסיכומים) היא טענה נכונה אבל היא מתעלמת מהעובדה שדרישת התשלום מטעם מנרב הוגשה רק חודשים ארוכים לאחר שמנרב כבר החלה בביצוע העבודה.

ג. בסיכומי התשובה מטעמה טוענת מנרב כי נמסרו הודעות לחברת הניהול לפני ביצוע העבודה ותוך כדי התקדמותה מהן ניתן היה ללמוד על הגידול האדיר בכמויות לעומת הכמות החוזית ומלינה על כך ש"לאורך כל תקופת ביצוע העבודה לא הודיעה חברת הניהול ולו ברמז כי יש לה כוונה כלשהי לפתוח את מחיר היחידה החוזי" (ס' 378 לסיכומיה). לראייה מפנה מנרב להעתקים של חשבונות חלקיים שהוגשו באופן שוטף בפרויקט ושצורפו למכתב מיום 19.2.03 (שצורף ע"י רש"ת כנספח 122 לסיכומיה) אשר לטענתה ניתן ללמוד מהם כי בוצעה כמות העולה פי כמה מן הכמות החוזית. איני סבור כי יש בעובדה זו כדי לשנות את התמונה.
ראשית, העובדה כי מנרב לא הוכיחה שהיא פנתה אל רש"ת לפני ביצוע העבודות והודיעה לה על החריגה הצפויה של מעל 50% בכמות נותרת בעינה.
שנית, גם במכתב עצמו מיום 19.2.03 לא נאמר כי צפויה חריגה של מעל 50% מהכמות החוזית (אלא נאמר רק שיש עלייה בכמות) והטענה כי רש"ת הייתה אמורה לדעת על שיעור החריגה הצפויה ולהסיק זאת לבד מהדוחות שצורפו למכתב –היא טענה חדשה שאין מקומה להיטען במסגרת סיכומי תשובה.
שלישית, במכתב נאמר כי דרישת תשלום מטעם מנרב (RCCO ) תוגש על ידה בהמשך הדרך, כאשר היקף העבודה יתברר. בנסיבות אלו עולה התהייה מדוע בכלל הייתה אמורה חברת הניהול להתייחס קודם לכן למכתב בשעה שדרישת תשלום כנדרש לפי החוזה טרם הוגשה וכיצד ניתן להעלות נגדה טענת השתק בשל העובדה שהיא לא השיבה לדרישה שלא נשלחה? .
רביעית, גם אם חברת הניהול מודעת לעלייה בכמויות – משמסקנתי היא כי הוראת סעיף 3.1.F אינה פרורגטיבה הנתונה לקבלן לתמחור העבודה (במקרה של עבודה שהיקפה גדל ב-50% מהכמות החוזית) אין כל סיבה שחברת הניהול תודיע ותתריע בפני הקבלן על כך שעליו לקיים את הוראות החוזה ויכול שבסופו של יום לא יזכה למחיר לפי הנקוב בכתב הכמויות. יצויין כי הציטוט מתוך הפסיקה הזרה שהביאה מנרב בס' 384 לסיכומי התשובה מטעמה אינו תומך בטענתה. באותו קטע הוטחה ביקורת על הצד מזמין העבודה (האוניברסיטה) שכאשר במהלך התנהלות הפרויקט הבין כי חל שינוי בכמויות שהוערכו ו:
"had the opportunity to seek an equitable adjustment. However. The university did not tell pavers to stop the work and did not attempt to seek an equitable adjustment before the work had been performed".
מהקטע הנ"ל כמו גם מהציטוט בכללותו עולה כי באותו מקרה ההסכם בין מזמין העבודה לקבלן שתק בכל הנוגע לתמחור בנסיבות בהם הכמויות הוגדלו ולכן לא הייתה רשאית האוניברסיטה (מזמינת העבודה), שהייתה מודעת לכך ושתקה בזמן אמת, לדרוש את הפחתת המחיר החוזי לאחר שהעבודה כבר בוצעה. בענייננו אנו – ההסכם בין הצדדים אינו שותק אלא קובע מפורשות את המנגנון לפיו תתומחר העבודה במקרה כזה ואין זה מתפקידה של חברת הניהול לבוא ולהתריע בפני מנרב בעת ביצוע העבודה (המקורית או החורגת) כי התמורה שהיא תקבל בגין עבודתה תהא בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם בין הצדדים (ולא בהתאם למחיר החוזי הנקוב בכתב הכמויות).
ד. אין מחלוקת כי בהמשך למכתבה הנ"ל של מנרב מיום 19.2.03 התקיימה ביום 26.6.03 פגישה בנוכחות הצדדים שעסקה בין השאר בטענות מנרב בקשר לדרישת התשלום נושא ענייננו . לטענת מנרב באותה פגישה השתכנעה רש"ת בעמדתה ו"התחייבה עקרונית כי בכל אותם רכיבים בהם הודיעה רש"ת על פתיחת התמחור בהם באיחור לאחר ביצוע העבודות תשלם רש"ת למנרב לפי כתב הכמויות המקורי ללא הפחתה". (ס' 293 לסיכומי מנרב). עיון בפרוטוקול הישיבה אליו הפנתה מנרב (באופן כללי ולא לקטע ספציפי מתוכו) אינו תומך בטענתה. ס' 2 לפרוטוקול עסק בדרישת התשלום נושא ענייננו ופרק זה הסתיים ב"סעיף פעולה" (Action item). לפי הוראות הסעיף מנרב נדרשה להציג בפני חברת הניהול ניתוח מחיר של העבודה :
"Minrav to produce a price analysis of unit cost of GWB ceiling per the agreement previous for being reimbursed for this BOQ line Item…"
קרי – בדיוק ההפך מטענת מנרב. הישיבה המדוברת הסתיימה בדחיית טענתה של מנרב לפיה היא זכאית לקבלת תמחור לפי המחירים הנקובים בכתב הכמויות המקורי.

ראייה נוספת לכך שמנרב הפנימה כי הישיבה הסתיימה באופן הזה היא העובדה כי דרישת התשלום אותה הגישה מנרב בעקבות אותה ישיבה (ביום 30.6.03. צורפה כנספח 21ג' לסיכומיה) נערכה על בסיס של "ניתוח מחיר" (ולא על בסיס מחירי כתב הכמויות) ומנרב אף ציינה כי היא נערכת לפי דרישת חברת הניהול.

ה. טוענת מנרב בס' 387 לסיכומי התשובה מטעמה כי "המחלוקת המצויה בפני בית המשפט הנכבד היא למעשה מחלוקת הנוגעת לדרך הנכונה לתמחור העבודה, תחת ההנחה שאכן יש לפתוח את המחיר החוזה. מנרב הגישה ניתוח מחיר מסוים, ואילו חברת הניהול הגישה תמחור אחר". האמנם? הרי בהודעה המשותפת מטעם הצדדים, שעל בסיסה נערכו סיכומיהם, הוגדרה המחלוקת במפורש כמחלוקת בשאלה "האם יש לתמחר על פי כתב הכמויות או על פי תמחור נפרד" ובסוגיה זו עסק כל הניתוח שהובא לעיל. כעת טוענת מנרב כי אין בכלל מחלוקת שנדרש תמחור נפרד, במילים אחרות - "ניתוח מחיר" לעבודה, והמחלוקת היא בכלל מקצועית למעשה – איזה תמחור נכון יותר לעבודה שנעשתה בפועל, כאשר לטענתה התמחור של חברת הניהול מתעלם ממרכיבים מסוימים הכלולים בעבודה. אמנם, הטענות כי ניתוח המחיר שביצעה רש"ת לקוי כשלעצמו בגין מספר סוגיות מקצועיות (חסרים מחברים; השתמשה בתחשיב לפי גבס רגיל ולא גבס חסין אש; תמחרה לפי פרופילים בעובי 0.6 מ"מ ולא 0.8 מ"מ ועוד) הן טענות שגם נטענו במסגרת סיכומיה הראשיים של מנרב (ס' 295-296 לסיכומיה הראשיים) ורש"ת אכן לא התייחסה להן. ברם, ספק בעיני אם נדרש היה מרש"ת להתייחס לטענות לאור הגדרת המחלוקת המשפטית שהובאה להכרעתי (להבדיל מהמחלוקת המקצועית שהועברה למומחה מטעם הצדדים) :
א. הסעד לו עתרה מנרב בסיכומיה הראשיים תחת פרק זה היה " לקבוע כי על רש"ת לשלם למנרב את התשלום המגיע לה, בהתאם לתמחור המקורי בכתב הכמויות..." (ס' 298 לסיכומים) . ב. מנרב עצמה טוענת בסיכומי התשובה מטעמה (בס' 388) כי " פריט התביעה הנוכחי עוסק אך ורק בניסיונה של חברת הניהול להפחית מן המחיר החוזי סכומים ניכרים" ובכך כיוונה היא לכך שהמחיר החוזי הוא בבחינת "רצפה" לה היא זכאית מטעמים שונים (שנבחנו לעיל).
ג. בסיכומיה הראשיים ובסיכומי התשובה טענה מנרב כי ההפרש בין המחיר החוזי לבין התמחור העדכני לפי ניתוח המחיר שהגישה נלקח בחשבון במסגרת דרישת תשלום 14A שידון בפרק נפרד (ר' בס' 289 לסיכומים וס' 388 לסיכומי התשובה) כך שיש להניח כי במסגרת הדיון באותו פרק יועלה לדיון ניתוח המחיר שהציגה מנרב שהביא לסכום שהוא מעבר לסכום החוזי (ושאליו הגיבה חברת הניהול בהתייחסותה לדרישת התשלום ( נושא ענייננו שמספרה 463) ובה פירטה את השגותיה לניתוח המחיר מטעם מנרב וביצעה ניתוח מחיר משל עצמה.

לאור כל האמור לעיל, המחלוקת המשפטית בפרק זה מוכרעת לטובת רש"ת.

A 14 RCCO # - המחלוקת הוגדרה כ "בקשה לתמחור מחדש של 44 פריטים בעקבות חריגה מ-150%. עמדת רש"ת היא שיש השתק למנרב מלתבוע זאת ואם פותחים את מחירי הרכיבים, יש לפתוח את כל הרכיבים שחרגו מ-150%". המחלוקות המשפטית הוגדרה " זכאות בדבר פתיחת המחיר, ואיך מתמחרים לפי הוראות החוזה" וכן הוגדרה מחלוקת עובדתית " אם מתקבלת עמדת מנרב –מחלוקת מקצועית בדבר התמחור".

בתאריך 26.1.04 הגישה מנרב את דרישת תשלום מס' 14 (Rcco #14 ) במסגרתה דרשה תוספת כספית בסך של כ-1.9 מיליון ₪ על בסיס " ניתוח מחירים" שערכה עבור 44 פריטים שכמות הביצוע בהם גדלה ביותר מ-50% מהכמות הנקובה באותם פריטים בכתב הכמויות ( העתק דרישת התשלום צורפה כנספח 113 לסיכומי רש"ת).

ביום 1.6.04 דחתה חברת הניהול מטעם רש"ת את הדרישה ממספר טעמים. בין היתר הדרישה נדחתה לאור טענת חברת הניהול כי על מנרב היה להגיש ניתוח מחיר לכל הפריטים שבהם הכמות בפועל חרגה ביותר מ-50% מהכמות הנקובה בכתב הכמויות (ולא רק אלו שבחרה) וכי מנרב לא ערכה ניתוח מחיר לפי הוראות ההסכם אלא על בסיס מחירון "דקל" (הודעת הדחייה מטעם חברת הניהול צורפה כנספח 22א לסיכומי מנרב וכנספח 114 לסיכומי רש"ת).
מנרב לא השלימה עם הדחייה והגישה ביום 6.6.04 הודעה על תביעה שבה היא חלקה על טענותיה של חברת הניהול. בכלל זאת, מנרב טענה שאין כל חובה בהתאם להוראות החוזה להגיש ניתוח מחירים לכלל הפריטים שבהם חל גידול של יותר מ-50% בכמויות. עוד טענה מנרב כי בהתאם להוראות החוזה, כאשר קיים מחיר מתאים במחירון "דקל" לעבודה, ניתן לתמחר את העבודה לפיו ואין צורך בניתוח מחיר (ההודעה על תביעה צורפה כנספח 22ב' לסיכומי מנרב וכנספח 115 לסיכומי רש"ת).
ביום 16.11.04 השיבה חברת הניהול להודעה על תביעה ודחתה את טענות מנרב מכל הטעמים שעמדה עליהן במכתב הדחייה הראשון ( העתק מכתב הדחייה צורף כנספח 116 לסיכומי רש"ת).

בעקבות מכתב הדחייה מיום 16.11.04 הגישה מנרב ביום 4.1.05 את דרישת התשלום נושא דיוננו (שמספרה 14A) בה הוצג בשלב ראשון תמחור מחדש לקבוצה ראשונה של פריטים שכמותם חרגה מ-50%.
חברת הניהול דחתה גם את דרישת תשלום זו ( על כך אין מחלוקת בין הצדדים – ר' ס' 304-305 לסיכומי מנרב וס' 757 לסיכומי רש"ת. אין מחלוקת גם כי חברת הניהול לא נתנה למנרב מענה מנומק בכתב לטענותיה ואין מחלוקת כי גם לא העלתה טענות חדשות לדחיית דרישת התשלום מס' 14A שלא הועלו במסגרת דחיית דרישת התשלום המקורית שמספרה 14).

מסיכומי הצדדים, שנכתבו באריכות יתרה, עולה כי קיימות שתי מחלוקות עיקריות בין הצדדים בקשר לדרישת התשלום:
הראשונה, האם הייתה רשאית חברת הניהול לדרוש ממנרב להגיש ניתוח מחירים לכלל הפריטים שבהם חל גידול של יותר מ-50% בכמויות כתנאי לבחינת דרישת התשלום (שכאמור הוגשה בגין חלק מהפריטים בלבד אותם בחרה מנרב).
שנית, האם צדקה חברת הניהול עת דחתה את דרישת התשלום בגלל האופן שבו הוגשה . קרי – האם התמחור של פריטים שהכמות שסופקה מהם בפועל חורגת ב-50% ומעלה מן הכמות שבכתב הכמויות צריך להיעשות באמצעות ניתוח מחיר מפורט דווקא, או שטרם עריכת ניתוח מחיר מפורט יש לבחון האם קיים פריט מקביל במחירון דקל ובמידה וקיים יש לתמחר על בסיסו, כפי שערכה מנרב.

לאחר שבחנתי בעיון רב את טענות הצדדים בסיכומיהם, ועיינתי בנספחים השונים, נחה דעתי כי במחלוקת המשפטית הראשונה יש להכריע לטובת מנרב ואלו בשנייה – לטובת רש"ת. להלן הנמקותיי.

האם הייתה רשאית חברת הניהול לדרוש ממנרב להגיש ניתוח מחירים לכלל הפריטים שהם חל גידול של יותר מ-50% בכמויות כתנאי לבחינת דרישת התשלום?

א. הוראת ההסכם העומדת בבסיס המחלוקת נושא דיוננו היא אותה הוראה שצוטטה ונדונה בפרק שעסק בדרישת התשלום הקודמת (מס' 463). מדובר בסעיף 3.1.F לחלק 3-4 לדרישות הכלליות אשר קובע כי במקום שבו בוצע רכיב מסויים בכתב הכמויות בכמות העולה ב-50% ויותר על הכמות הנקובה בכתב הכמויות, אז התמורה שתשולם בגין אותו רכיב לא תהא התמורה הנקובה בכתב הכמויות. אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בהוראה המקובלת בחוזים קבלניים רבים. רש"ת טוענת כי תכלית ההוראה היא להגן על מזמין העבודה מפני " תכססנות של הקבלן" מסוג "העמסת מחירים"– ניצול מצד הקבלן של טעות במכרז בו קיים רכיב שלפי הערכת הקבלן יבוצע בפועל בכמות גבוהה יותר מאשר הכמות הנקובה בכתב הכמויות שאז הקבלן מציע מחירים גבוהים לרכיבים שכמותם קטנה על פי כתב הכמויות אך הוא צופה שתגדל בעת הביצוע (ר' ס' 715-718 לסיכומי רש"ת והפסיקה המוזכרת שם). מנרב מצידה טוענת שמדובר בסעיף שמאפשר פתיחת מחיר של פריט שכמותו גדלה בשיעור מהותי, וזו נועדה למעשה לאפשר לכל אחד מן הצדדים בחוזה להתמודד עם שינוי בלתי צפוי, שלא נצפה על ידו בשלב התמחור החוזי. אכן, במקרים מסוימים יכול הגידול בכמות להוביל לירידה במחיר היחידה. ואולם – במקרים אחרים עלול הדבר להוביל דווקא לעלייה במחיר היחידה. מנרב הפנתה גם היא לפסיקה לתמיכה בטענתה (בס' 437 לסיכומיה). לא מדובר בפסיקה סותרת לפסיקה שהביאה רש"ת אלא פסיקה המשלימה אותה. מדובר, אם כן, בסעיף שנועד לספק הגנה הן לקבלן והן למזמין.

ב. האם השימוש בסעיף הוא פרורגטיבה של הקבלן שיכול לבחור שלא לבקש את השינוי בגין השינוי בכמות ואז יזכה במחיר לפי מחירי היחידה הנקובים בכתב הכמויות? המענה לשאלה זו, על בסיס ניתוח לשון הוראת הסעיף, ניתנה כבר בפרק הקודם (בו דנתי בדרישת תשלום מס' 463) ובו השבתי בשלילה לשאלה. זו מסקנתי גם עתה והיא מתחזקת גם לאור המסקנה לפיה תכלית הסעיף היא הגנה דו צדדית הן לקבלן והן למזמין (וזו גם עמדת מנרב עצמה) כמו גם לאור עמדת מנרב עצמה כי מחירי היחידה הנקובים בכתב הכמויות ישמשו ברירת מחדל כאשר הקבלן בוחר שלא לבקש את השינוי בגין שינוי הכמות "וגם רש"ת בוחרת שלא לעשות זאת" (ס' 418 לסיכומי התשובה מטעם מנרב). מנרב מודה, אם כן, כי גם רש"ת רשאית לדרוש את יישום הסעיף כך שהתמחור לא יבוצע לפי מחירי כתב הכמויות.

בסיכומי התשובה מטעמה טוענת מנרב, לראשונה, כי טענת רש"ת לפיה מדובר בחובה המוטלת על הקבלן ולא ברשות נסתרת מהוראת סעיף 1.1(b) הנמצא באותו פרק (פרק 3-4 לדרישות הכלליות) אשר קובע כי :
"The contractor shall have the right to suggest elective changes to the agreement documents, whether related to cost or time, in the form of an Request for Construction Change Order (RCCO)".
מסעיף זה מבקשת מנרב ללמוד כי "לקבלן בהחלט נתון שיקול דעת האם לבקש שינוי (בין היתר בשל שינוי בכמויות), אם לאו....." (ס' 418 לסיכומי התשובה).

אני דוחה פרשנות זו של מנרב מכל וכל. עיון בפרק הרלוונטי בו מצוי הסעיף מלמד כי סעיף 1.1(b) נמצא בחלק הכללי של הפרק. הסעיף קובע באופן כללי כי לקבלן יש זכות (ולא חובה) להציע שינויים הנתונים לבחירה והמשליכים על עלויות וזמני העבודה וכי עליו יהיה להגישם באמצעות דרישת תשלום ( RCCO). הסעיף הבא לאחריו (סעיף 1.1(c) ) מדבר על חובה של הקבלן להמליץ ולייעץ לרש"ת במקרה של שינויים הנדרשים למסמכי ההסכם, גם באמצעות דרישת תשלום. סעיף 3.1.F נושא דיוננו נמצא בפרק הספציפי (ולא הכללי) שקובע את הפרוצדורה לתשלום בגין כל שינוי (פרק הנושא כותרת EXECUTION) ,הוא גובר על הפרק הכללי, וקובע מפורשות כי בהתקיים התנאים הנקובים בסעיף המחיר "יוחלף" ולא מותיר זאת לשיקול דעת הצדדים.

ג. סעיף 3.1.F לחלק 3-4 לדרישות הכלליות מתייחס לשתי סיטואציות שונות שבהן מתעורר הצורך בניתוח מחיר וקביעת מחיר יחידה חדש במקום מחיר היחידה החוזי בכתב הכמויות: האחד, במקרה שבו הכמות משתנה עקב פקודת שינויים שניתנה.
השני במקרה, שבו הכמות משתנה עקב המדידה הסופית של הכמויות בפועל שנערכת בסוף הפרויקט (שלב הRe-Measurement. שלב זה נערך לאחר שכבר הושלמו 85% מכמויות העבודה הנקובות בכתב הכמויות, וזהו למעשה שלב המדידה שעל יסודו נערך החשבון הסופי. ראו סעיף 1.1 לפרק 3-5 לדרישות הכלליות).
ברם, הסעיף אינו מבחין באשר ליישום הסעיף בין השלבים ומתייחס במפורש לתמחור מחדש של סעיף ספציפי יחיד (line Item) כאשר מדובר בחריגה של מעל 50% . למעשה, סעיף 3.1 בכללותו עוסק בהוראות הנוגעות לתמחור מחדש של רכיב ספציפי ("Line item"). רש"ת בסיכומיה אינה חולקת על כך שזו לשון הסעיף אלא שלטענתה את ההנחייה שהסעיף קובע לביצוע ביחס לפריט ספציפי בכתב הכמויות "יש ליישם ביחס לכל אחד ואחר מהפריטים בכתב הכמויות ולא ביחס לפריט אחד או 14 בלבד" ( ס' 788 לסיכומיה). בהמשך סיכומיה מבהירה רש"ת שטענתה זו היא לגבי יישום הסעיף בשלב המדידה בסוף הפרוייקט , שכן " אין כל היגיון והצדקה לכך שיבוצע ניתוח מחיר סלקטיבי ופרטני רק לחלק מהפריטים בכתב הכמויות, תוך התעלמות מפריטים אחרים שידוע וגלוי שגם בהם השתנתה הכמות החוזית ביותר מ-50%" (ס' 798 לסיכומיה). טענת רש"ת לפיה בשלב המדידה שנערך בסוף הפרוייקט אין הגיון לבצע ניתוח מחיר סלקטיבי רק לחלק מהפריטים בכתב הכמויות לפי בקשת הקבלן, כאשר ממילא בשלב זה אמור להתבצע ניתוח מחיר לכל הפריטים החורגים בכתב הכמויות (משקבעתי כי לא מדובר בפרורגטיבה של הקבלן) – מקובלת עליי. לאור עמדת מנרב לפיה יישום הסעיף היא בגדר " זכות הקבועה בהסכם והשימוש בה נתון לשיקול דעתם של הצדדים" וכי גם רש"ת רשאית לדרוש פתיחת המחיר עבור פריט מסוים כשמדובר על חריגה של מעל 50% (ס' 309 לסיכומיה) וכי "הסעיף מאפשר לכל אחד מן הצדדים פתיחת מחיר במקרה של גידול בכמות העולה על 150%. אין צורך להמתין לשם כך לסיום העבודה או למדידה הסופית..." (ס' 431 לסיכומי התשובה) דומה שאין מחלוקת של ממש כי בשלב המדידה הסופית, אז גם הוגשה דרישת התשלום נושא דיוננו, רשאית הייתה רש"ת לדרוש ממנרב להגיש ניתוח מחירים לכלל הפריטים שבהם חל גידול של יותר מ-50% בכמויות, כפי שאכן עשתה בפועל (באמצעות חברת הניהול) בדחיית דרישת התשלום המקורית (מס' 14) ביום 1.6.04 ומאוחר יותר במסגרת התשובה מיום 16.11.04 להודעה על תביעה. השאלה האמיתית היא האם הייתה רשאית חברת הניהול לדחות את בדיקת דרישת התשלום (שהוגשה ע"י מנרב בגין חלק מהפריטים) מהטעם שמנרב לא פעלה לפי הנחייתה ולא הגישה דרישת תשלום בגין הפריטים כולם. במילים אחרות- הייתה קיימת חובה על מנרב לפעול להגשת ניתוח מחירים לכל הרכיבים שחרגו אבל האם עמידה בחובה זו היא תנאי לבירור דרישת התשלום שהגישה מנרב (לגבי מספר סעיפים שחרגו לפי בחירתה) במסגרת דרישת התשלום? נראה כי מדובר בחיובים עצמאיים החלים על כל אחד מהצדדים. בלשון ההסכם אין כל זכר לכך שמדובר בחיובים שלובים. על מנרב הוטלה החובה ליישם בסופו של דבר את הוראת הסעיף רוחבית ביחס לכל הסעיפים בחוזה שחל בהם גידול – אבל חיוב זה הינו חיוב עצמאי ואינו חיוב שלוב עם חובתה של רש"ת לבחון דרישת תשלום שתוגש גם בגין רק חלק מהרכיבים, בין אם זו תוגש בשלב המדידה הסופית או קודם לכן. אם היה מדובר בחיובים שלובים היינו מצפים למצוא ביטוי להוראת סעיף 3.1.F לחלק 3-4 לדרישות הכלליות בפרק הרלוונטי בהסכם העוסק בשלב המדידה הסופית - ואין לכך זכר שם. טענת רש"ת כי בהתאם להוראות החוזה לחברת הניהול נתונה הסמכות לתת לקבלן הנחיות ביחס למכלול הנושאים הנוגעים לביצוע העבודות לרבות הגשת דרישות תשלום ועריכת החשבון הסופי ולפיכך אפילו אם הוראות החוזה לא היו קובעות במפורש שיש לבצע ניתוח מחירים לכל הפריטים הרלוונטים בכתב הכמויות מנרב לא הייתה סוברנית לסרב לדרישה (ס' 788-789 לסיכומי רש"ת) יכולה אולי להצביע על מקור חיוב נוסף ומקביל על מנרב המטיל עליה חובה לפעול להגשת ניתוח מחירים לכל הרכיבים שחרגו – אך לא על חיוב השלוב בחובה של רש"ת לבחון דרישת תשלום.

ד. כאמור, ביום 16.11.04 השיבה חברת הניהול להודעה על תביעה ודחתה את טענות מנרב מכל הטעמים שעמדה עליהן במכתב הדחייה הראשון ( העתק מכתב הדחייה צורף כנספח 116 לסיכומי רש"ת). בעקבות מכתב הדחייה מיום 16.11.04 הגישה מנרב ביום 4.1.05 את דרישת התשלום נושא דיוננו (שמספרה 14A) בה הוצג בשלב ראשון תמחור מחדש לקבוצה ראשונה של פריטים שכמותם חרגה מ-50%.
בתווך שבין המועדים (16.11.04 ו- 4.1.05) השיבה מנרב לדחיית הודעתה על תביעה ע"י חברת הניהול במכתב מיום 24.11.04.
במכתב זה כתבה מנרב כי:
"In Response to your letter in reference, Minrav would like to inform the PMF that we started the process of the price analysis for the items included in your letter (more than 180). I am sure that PMG is aware to the fact that this procedure is very slow and it might take few months to conclude it".
מתוכנו של מכתב זה לומדת רש"ת כי "מנרב למעשה קיבלה את כל טענותיה של חברת הניהול והודיעה לה שבכוונתה להגיש לחברת הניהול ניתוח מחירים מלא על פי דרישתה"(ס' 751 לסיכומי רש"ת).
מנרב בסיכומיה טוענת כי "מדובר במכתב טכני, שאיינו אלא הודעה לפיה מכתבה של חברת הניהול (מיום 16.11.04 – שבוע קודם לכן), התקבל אצל מנרב, ומנרב לומדת את האמור בו" (ס' 464 לסיכומי התשובה).
תוכנו של המכתב מדבר בעד עצמו. אין מדובר במכתב טכני המאשר קבלת מכתב קודם ו"לימוד" של תוכנו כטענת מנרב. מצד שני אין במכתב גם הודאה מצד מנרב כי היא "קיבלה את כל טענותיה של חברת הניהול". אני סבור כי ניתן לדלות מהמכתב הודאה מצד מנרב לפיה עליה להגיש ניתוח מחירים מלא לכל הפריטים החורגים (180 במספר שנמנו במסגרת מכתב חברת הניהול מיום 16.11.04) ואישור כי בכוונתה לעשות כן. אין במכתב הודאה מצד מנרב כי מקובלת עליה טענת רש"ת לפיה דרישת תשלום שלא תכלול ניתוח מלא של כל הפריטים החורגים לא תיבדק על ידה. הדבר נלמד גם מהתנהגותה בפועל, עת במסגרת דרישת התשלום נושא ענייננו (שהוגשה כאמור ביום 4.1.05, בסה"כ חודש וחצי לאחר מכתב זה) עתרה מנרב לתמחור של 14 פריטים תוך שהיא ציינה לגביהם שהם מהווים קבוצה ראשונה של פריטים (14 מתוך 179 פריטים):
"Price analysis of group 1 ( 14 out of 179 items)….

לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי רש"ת לא הייתה לדחות את דרישת התשלום אותה הגישה מנרב מהטעם כי זו לא הגישה ניתוח מחירים לכלל הפריטים שבהם חל גידול של יותר מ-50% בכמויות .
לפיכך – רש"ת לא הייתה רשאית לדחות את דרישת התשלום מהטעם שהיא לא הוגשה עם כל יתר הפריטים.

האם התמחור של פריטים שהכמות שסופקה מהם בפועל חורגת ב-50% ומעלה מן הכמות שבכתב הכמויות צריך להיעשות באמצעות ניתוח מחיר מפורט דווקא, או שטרם עריכת ניתוח מחיר מפורט יש לבחון האם קיים פריט מקביל במחירון דקל ובמידה וקיים יש לתמחר על בסיסו, כפי שערכה מנרב?

מנרב מודה בסיכומיה שדרישות התשלום נושא פרק זה ( דרישת תשלום מס' 14A כמו גם מס' 14 שקדמה לה) נערכו על בסיס מחירון "דקל". אין גם מחלוקת על כך שעובדה זו הייתה אחד הנימוקים לכך שחברת הניהול דחתה את דרישתה של מנרב (ר' ס' 320 לסיכומי מנרב). המחלוקת היחידה בסוגיה זו היא מה קובעות הוראות ההסכם בנושא זה. לטענת מנרב, אין כל פסול שהיא ערכה את דרישת התשלום על בסיס מחירון "דקל" משום סעיף D.3.1 אליו מפנה סעיף F.3.1 קובע כי החובה להגיש ניתוח מחיר מפורט היא "רק כאשר אין רכיב מתאים במחירון דקל. משבמקרה זה הרכיב קיים במחירון דקל, ולכן ההגשה הייתה לפי הוראות ההסכם" (ס' 320 לסיכומי מנרב).
כאמור בפרקים הקודמים: סעיף 3.1 בפרק 3-4 בדרישות הכלליות מסדיר כיצד תתומחר עבודה נוספת הכלולה בפקודת השינויים. בהתאם להוראותיו יש לבדוק תחילה את כתב הכמויות ולראות האם יש רכיב זהה או דומה לרכיב השינוי. כאשר יש רכיב זהה, המחיר יהיה על פי המחיר הנקוב בכתב הכמויות (ס"'ק A.3.1) כאשר הרכיב הוא דומה, קובע הסעיף (בס"ק B.3.1 )כי יש לערוך חישוב בהתבסס על המחיר בכתב הכמויות, אשר אמור לשמש כבסיס החישוב ("פרו רטה"). במקרה שלישי בו אין מדובר ברכיב דומה או זהה בכתב הכמויות אז התמחור נעשה פרו רטה על בסיס מחירון דקל (ס"ק C.3.1.)

כאמור, סעיף 3.1.F לחלק 3-4 לדרישות הכלליות קובע כי במקרה של חריגה בכמויות בשיעור של למעלה מ-50% התמחור צריך להיעשות :
"by a unit price resulting from a price analysis as detailed in paragraph 4 , above".

אין מחלוקת כי ההפנייה דלעיל היא לסעיף D.3.1 (נראה כי קיים טעות סופר בסיפת הסעיף שמפנה לפסקה 4 בעוד שהפסקה מסומנת באות D) , שגם הוא אוזכר כבר בפרקים קודמים והוא מבאר, בין השאר, כיצד נעשה אותו "ניתוח מחיר" (price analysis) :
"If there is a line item in the CO's BOQ for which no identical or similar line item can be found, neither in the Agreement's BOQ nor in the DEKEL book of prices, the contractor will submit a detailed price analysis for this line item, including labor, material, equipment, overhead and profit` and any other expenses considered to be direct result of the execution of the change in Work; or"

מן המקובץ עולה כי בעוד שסעיף C.3.1 קובע מתי ייעשה שימוש במחירון דקל, סעיף D.3.1 ( שאליו מפנה סעיף F.3.1) קובע כיצד יבוצע ניתוח מחיר (Price Analysis) במקרה שבו לא נעשה שימוש במחירון דקל. הסעיף מבהיר כי לצורך ניתוח שכזה יש להתחשב בעבודה, חומרים, ציוד, תקורה, רווח וכל הוצאה נוספת שנובעת מהוצאת השינוי בהסכם אל הפועל.
כאמור, סעיף F.3.1 מפנה לסעיף D.3.1 בהתייחסו לניתוח המחיר. במילים אחרות סעיף F.3.1 קובע מקרה נוסף שבו יש לבצע ניתוח מחיר של העבודה, מעבר למקרה של היעדר סעיף במחירון דקל, ומפנה לסעיף D.3.1 שמפרט כיצד מבצעים ניתוח מחיר שכזה. מבחינה לשונית אין כל עיגון לטענות מנרב, שכן אם היו רוצים עורכי ההסכם לקבוע שבמקרה של גידול בכמות מעל 50% מהכמות החוזית ייעשה תמחור לפי מחירון דקל הוא היה מפנה להוראת סעיף C.3.1 שעוסק בתמחור על פי מחירון דקל, ובוודאי שלא היה עושה שימוש במינוח Price analysis המופיע בסעיף D.3.1.
בניסיון נואש למדי להוכיח כי מבחינה לשונית תומך ההסכם בפרשנותה, טוענת מנרב כי סעיף F.3.1 הוא חלק מסעיף 3.1 אשר הפתיח לו כולל מנגנון מדורג של הוראות לתמחור מחדש של סעיפים, תוך עדיפות ביניהן לפי סדר הופעתן בסעיף וכך גם סעיף D.3.1 עצמו "אשר מכיל בתוכו את כל הרצף- המדרג הנורמטיבי – של מנגנוני התמחור שנזכרו בסעיפים שלפניו". (ס' 450-452 לסיכומי התשובה). טענה זו של מנרב מתעלמת מהעובדה הפשוטה לפיה סעיף F.3.1 לא קובע כי במקרה של גידול בכמות התמחור ייעשה לפי הוראות סעיף 3.1 או לפי הוראות סעיף D.3.1 אלא נאמר כי התמחור ייעשה לפי ניתוח מחיר (Price analysis) אשר מפורט בסעיף D.3.1 ("price analysis as detailed in paragraph 4 , above". ).
מנרב תוהה בסיכומי התשובה מטעמה " איזו סיבה יכולה להיות לכך שהצדדים יוותרו על מנגנוני מחירים ברורים ואובייקטיביים ודווקא במקרה של גידול בכמות יעדיפו תמחור שיגרור מחלוקות ופרשנויות?" (ס' 457 לסיכומי התשובה). רש"ת בסיכומיה טוענת כי "כאשר הכמות גודלת בכל יחידה, כך יורד מחיר אספקתה. לכן, יש צורך לבחון מה היו העלויות האמיתיות של הקבלן, בתוספת רווח סביר, לצורך תשלום המחיר. שימוש במחירון דקל מעקר תכלית זו במקרה הספציפי, משום שגם אז ישולם המחיר שלא על פי העלות האמיתית ומבלי להביא בחשבון את הירידה במחיר בעקבות הכמות" (ס' 813 לסיכומיה). אמנם לא ניתן לקבל כאקסיומה את טענת רש"ת לפיה בכל מקרה של הגדלת הכמות מחיר אספקתה יירד, והיו מקרים בהם המחיר גם עלה (ומנרב הוכיחה זאת באופן כללי ופרטני) אך לרוב הנחת רש"ת היא הנחה נכונה (הגדלת כמות תביא להפחתת מחיר) ולכן היה לה אינטרס ברור להכללת סעיף כזה בהסכם.

טוענת מנרב כי רש"ת עצמה הסתמכה על מחירון דקל בדיוק באותן נסיבות – ביחס לדרישת תשלום מס' 463 (ס' 448 לסיכומי התשובה). טענה זו אינה מדויקת. בפרק הדן בדרישת תשלום מס' 463 עמדתי על כך שבאותו מקרה דרישת מנרב הייתה לתמחור לפי המחירים בכתב הכמויות. עת נדחתה ע"י חברת הניהול, זו אכן ביצעה "ניתוח מחיר" של העבודה, בין השאר בהתבסס על מחירון דקל, ואישרה אותה באופן חלקי. כלומר, רש"ת מעולם לא טענה לפני מנרב, במסגרת הדיונים שעסקו באותה דרישת תשלום, כי עליה להגיש "ניתוח מחיר" בהתבסס על מחירון דקל. ברם, במסגרת המענה לדרישת התשלום שהוגשה, בחרה רש"ת שלא לדחות את דרישת התשלום באופן גורף אלא לאשר אותה באופן חלקי בניתוח מחיר שהתבסס בין השאר על מחירון דקל. לפי סעיף D.3.1 "ניתוח מחיר" צריך להתחשב בעבודה, חומרים, ציוד, תקורה, רווח וכל הוצאה נוספת שנובעת מהוצאת השינוי בהסכם אל הפועל. מדובר בנתונים שהם בידיעת הקבלן אבל לא בהכרח בידיעת המזמין - ולכן בבחירה בין האפשרות לדחות כליל את דרישת התשלום (כפי שעשתה רש"ת בנוגע לדרישת התשלום נושא ענייננו) לבין לאשרה באופן חלקי בניתוח מחיר על בסיס נתונים חלקיים שהם נחלת הכלל (במקרה זה על בסיס מחירון דקל) האחרונה עושה חסד עם מנרב ואין לזקוף התנהלות זו לחובת רש"ת.

לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי התמחור של פריטים שהכמות שסופקה מהם בפועל חורגת ב-50% ומעלה מן הכמות שבכתב הכמויות צריך להיעשות באמצעות ניתוח מחיר מפורט ולא על בסיס מחירון דקל. המחלוקת המשפטית בסוגיה זו מוכרעת אפוא לטובת רש"ת.

042 # RCCO - המחלוקת בין הצדדים הוגדרה " עבודה שנדרשה לצורך הכנסת שערים שנבנו על ידי אשקריט. מנרב טוענת שבשל פגם בתכנון היה צורך בעבודה נוספת; רש"ת טוענת שהצורך בעבודה נוספת נגרם בשל אי עמידת מנרב בלוחות הזמנים". הצדדים סיווגו את המחלוקת כמחלוקת עובדתית בשאלה " מה היו העובדות בשטח בפועל" ומחלוקת משפטית בשאלה "מי מהצדדים צריך לשאת בעלויות, בשים לב לעובדות שנקבעו".

העבודות לייצור, אספקה והקמת האלמנטים הטרומיים מבטון, אשר נועדו, בין היתר, לצורך בניית השערים הסובבים את הרוטונדה, היו חלק מכלל העבודות שנועדו להתבצע במקור בידי הקבלן הטורקי ג'יילין. זו התקשרה עם קבלן אלמנטים טרומיים מבטון, אשקריט, אשר שימש כקבלן משנה מטעמה. בעקבות ביטול החוזה עם ג'יילין ובמטרה לאפשר לקבלן הראשי שיזכה במכרז וייכנס בנעליה להתקשר עם אשקריט לצורך המשך העבודות באופן רציף נחתם בין אשקריט לבין רש"ת מיזכר הבנות. במסגרת מזכר הבנות זה, התחייבה אשקריט להתקשר בחוזה עם הקבלן הזוכה שייבחר, וזאת תחת מכלול התנאים והמחירים בהצעת המחיר שהיא נתנה לרש"ת לצורך השלמת העבודות. מזכר ההבנות והצעתה הכספית של אשקריט צורפו כתוספת למסמכי המכרז במסגרת תיקון מס' 8 (addendum #8 . צורף כנספח 126 לסיכומי רש"ת).

לטענת מנרב, על פי התכנון המקורי במכרז, היה אמור כל שער ברוטונדה להיות אלמנט טרומי מבטון, כיחידה אחת, במשקל של עשרות טונות. לטענתה, "כבר בשלב החתימה על מזכר ההבנות בין רש"ת לאשקריט הבהירה האחרונה כי התכנון אינו ניתן לביצוע בין היתר כיוון שאין בארץ מנוף המסוגל להרים שער במשקל שכזה בתנאי המקום. בהתאם, הוחלט על שינוי ותכנון מחדש של עבודות השער והרכבתו" (ס' 324 לסיכומיה). מנרב מסבירה כי "לאור זאת תומחרו האלמנטים בחוזה בהתאם לאלמנטים מופחתי משקל לאחר שינוי תכנון, והרכבתם באמצעות מנוף צריח שימוקם במרכז הרוטונדה במהלך בנייתה. הליך בדיקת התכנון החדש שהגישה אשקריט לרש"ת ארך מספר חודשים, ועד להגשת האישור המיוחל הסתבר כי כעת רש"ת כבר עומדת על סגירת גג הרוטונדה, בין היתר מפאת החורף המתקרב והחשש מגשמים" (ס' 325 לסיכומים). מנרב טוענת כי בעקבות זאת רש"ת הורתה לאשקריט למצוא פתרונות הרכבה אחרים, כאשר נושא התשלום בגינם יידון בנפרד (ס' 326 לסיכומים) ואשקריט נאלצה לתכנן ולבנות מתקני שינוע מיוחדים להרמת האלמנטים והכנסתם למבנה (ס' 327 לסיכומים).
בגין ההתקנה המורכבת המפרכת והיקרה שדרשה שינויי תכנון הגישה מנרב דרישת תשלום ביום 10.2.02 (נספח 23א' לסיכומיה). זו נדחתה ע"י חברת הניהול ביום 28.2.02 בין השאר בנימוק כי השינוי בתכנון נבע מרצונם של מנרב או אשקריט וכי הצעת המחיר של אשקריט כללה ייצור האלמנטים המקוריים והנפתם למקומם (תשובת חברת הניהול צורפה כנספח 23ב' לסיכומי מנרב).

לטענת מנרב בסיכומיה, התכנון המקורי של העבודה היה לקוי ובלתי סביר. היא הסכימה לבצע את השינויים בתכנון ובעבודות – אך לא על חשבונה וללא תוספת תשלום ולא הייתה כל הצדקה כי תסכים לכך. מעבר לכך, העיכוב החמור והבלתי סביר של רש"ת באישור שינוי התכנון הראשון שהציעה (מנוף צריח) הוא שהוביל לכך שמועד הביצוע התאחר ונדרש שינוי תכנון נוסף (שני) שכלל פתרון יקר יותר מהראשון – ורש"ת אחראית הן לשינויים שנדרשו בתכנון ובעבודות והן להחלפת פתרונות השינוע וההרכבה לפתרונות יקרים עוד יותר בשל התכנון המקורי הכושל שלה ובשל העיכובים מטעמה באישור שינוי התכנון הראשון.

רש"ת בסיכומיה מצביעה על כך שלמעשה מנרב טוענת כי היא "נאלצה" לבצע את העבודות בדרך חלופית אחרת ויקרה יותר מהעלות שהיא הייתה נדרשת לשאת בה אילו היה מתאפשר לה, כפי שהיא תכננה, לסטות מהתכנון המקורי במרכז ולבצע את העבודות על פי התכנון החלופי שהיא בנתה עליו בתחילת הדרך. לטענת רש"ת, במקרה זה לא הייתה קיימת כל דרישה ולא התקיים כל צורך בשינוי התכנון של עבודות המכרז, שהוא התכנון המחייב את הקבלן ואת אשקריט, וכי רש"ת דאגה להבהיר להם, עוד במסגרת מסמכי המכרז , כי כל שינוי שאשקריט או הקבלן הזוכה יהיו מעוניינים לעשות בעניין זה, יהיה משיקוליהם ועל חשבונם המלא בלבד, ללא כל תוספת כספית בגין כך.

לתמיכה בטענותיה מפנה רש"ת לתיקון נוסף למכרז, תיקון מס' 11 (Addendum #11) שהוצא לאחר תיקון מס' 8 עליו מסתמכת מנרב בטענותיה, וטוענת כי בתיקון מס' 11 עודכנו המציעים על כך שהסתייגותה של אשקריט הוסרה, תוך הדגשה שתכנון המכרז מחייב את המציעים ושהצעתם למכרז תכלול את כל העלויות הנדרשות לצורף האספקה וההתקנה של שערי הבטון.
מנרב בסיכומי התשובה מטעמה מתייחסת לטענות רש"ת ולראשונה גם לאותו תיקון מס' 11.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וראיותיהם נחה דעתי כי במבחן של הטיית מאזן ההסתברויות, עדיפה עליי גרסת רש"ת וכי מנרב כשלה מלהוכיח את המצב העובדתי התומך בדרישתה לקבלת תשלום בגין עבודה נוספת.

בסיכומיה טוענת מנרב כי כאשר הגישה את הצעתה למכרז היא הניחה שבמועד ביצוע העבודות היא לא תצטרך להתקין את שערי האבן המקיפים את הרוטונדה על פי התכנון המקורי של המכרז, אלא יתאפשר לה לסטות ממנו ולחלק את האלמנטים של השערים למספר רב יותר של חלקים מהמתוכנן (על מנת להקל בדרך זו על אספקתם, הנפתם והרכבתם) וכי בהתאם לכך הציעה את הצעתה במכרז, במחיר שלא שיקף את עלות העבודה על פי התכנון המקורי של המכרז. לא מדובר בטענה חדשה שכן גם בדרישת התשלום ציינה מנרב כי בראש ובראשונה זו נובעת מכך שבמסמכי המכרז הוצהר ע"י אשקריט כי לא ניתן לייצר את האלמנטים מהבטון לפי התכנון המקורי (מה שחייב תכנון וייצור מחדש שלהם):
"Ashcrete in their contract with IAA included a statement saying that the above mentioned elements are not produced and can not be produced according to the original design. The approval of the changes in those elements took a very long time. And today all the production and installation methods should be modified".
טענה זו הנטענת מפי מנרב (כמו גם מפי אשקריט כפי שעולה מנספח 23ד' הוא מכתב משנת 2005 הממוען למנרב מאת אשקריט) מוצאת תימוכין בתיקון מס' 8 למסמכי המכרז שכלל את הצעת המחיר של אשקריט. שם, בעמ' 2 להצעת המחיר (המהווה חלק מהתיקון שצורף כנספח 126 לסיכומי רש"ת) ציינה אשקריט מספר הערות בקשר למסמכי המכרז ובין השאר ציינה כי קיים לטעמה קושי עם הרמת האלמנטים הטרומיים מבטון הרלוונטים לענייננו ושלצורך כך יהיה צורך לדון בפתרון טכני:
"Elements p55-p64 ( 37 units) could not be erected and have to be discussed technically".
דא עקא, עובדה ממנה התעלמה מנרב כליל במסגרת סיכומיה היא כי לאחר תיקון מס' 8 למסמכי המכרז, פורסם ביום 6.3.11 תיקון נוסף, תיקון מס' 11, שכלל הבהרה מטעם רש"ת ביחס להערה הנ"ל שכללה אשקריט בהצעת המחיר שצורפה כחלק מתיקון 8 . מפאת חשיבות הדברים, אביא את לשון ההבהרה במלואה:
"Preferring to ashcrete no. 4 on page 2, it is stated that 37 units cannot be erected. Following the clarifications with ashcrete it is confirmed that the supply and erection of the units are included in ashcrete proposal. Erection is not now possible due to limited access. There is no requirement to change the design of the units, unless the Offeror/Ashcrete consider these to be the most cost effective method of facilitating erection. The Offeror should further liaise with Achcrete and ensure that any additional works/costs as a result of this access issue are included in the offeror financial proposal."

לטענת רש"ת, הבהרתה זו במסמכי המכרז, שנעשתה לאחר בירור מול אשקריט, הבהירה למציעים כי אין כל דרישה וצורך בשינוי התכנון של עבודות המכרז שהוא התכנון המחייב את הקבלן ואת אשקריט ושכל שינוי שאשקריט והקבלן הזוכה יהיו מעוניינים לעשות בעניין זה, יהיה משיקוליהם ועל חשבונם המלא בלבד, ללא כל תוספת כספית בגין כך.

מנרב, לראשונה בסיכומי התשובה מטעמה, מתייחסת לתיקון מס' 11 לעיל. מנרב ממשיכה לטעון כי כבר בעת עריכת המכרז הסתייגה אשקריט מתוכניותיה של רש"ת והבהירה כי הן אינן ישימות וכי האמור בתיקון מס' 11 רק "מוכיח מעל לכל ספק כי אשקריט לא חזרה בה מהסתייגויותיה וכי היה הכרח בתיקון התוכניות לאור חוסר הישימות שלהן." לטענתה, בתיקון מס' 11 אימצה רש"ת את הסתייגותה של אשקריט על חוסר ישימות התוכניות המקוריות שכללו אלמנטים גדולים מדי להנפה במילים :
"Erection is not now possible due to limited access"
וזו הראייה לכך שגם רש"ת הכירה בכך שלא ניתן ליישם את התוכניות המקוריות שלה, כפי שהבהירה לה אשקריט, וכי היה נדרש תיקון התוכניות ותכנון מחדש ( פריטים שאינם בגדר אחריותה של מנרב. לטענת מנרב "משמעות ההבהרה בתיקון מס' 11 היא כי על הקבלן המבצע להיערך לכך שהתוכניות ישונו ולהתחשב בכך בעת הגשת ההצעה" (ס' 483 לסיכומיה).

הפרשנות של מנרב להבהרה שנכללה במסגרת תיקון מס' 11 היא פרשנות מאולצת, שרובה ככולה אינה נתמכת בלשון הטקסט, ולא אוכל לקבלה.

ראשית, נשאלת השאלה אם לטענת מנרב התיקון תומך בטענותיה (כך בס' 477 ואילך לסיכומי התשובה) מדוע לא מצאה מנרב להתייחס לתיקון זה (מס' 11 במסגרת סיכומיה הראשיים) להבדיל מתיקון מס' 8 לו התייחסה ועליו סמכה את תביעתה?
שנית, טוענת מנרב כי בתיקון מס' 8 נכתב ביחס לאלמנטי הבטון כי לא ניתן להניפם וכי במסגרת תיקון מס' 11 :" אשקריט לא סייגה את ההערה על כך שלא ניתן להניף את אלמנטי הבטון הגדולים. לעומת זאת, בהבהרה נכתב כי אשקריט מאשרת כי הנפת האלמנטים תיכלל בגדר הצעתה. ההבהרה עסקה בהנפת האלמנטים, ולא בתכנונם מחדש בו היה ברור לצדדים כי יהיה צורך" (ס' 480 לסיכומי התשובה). יש בטענה זו סתירה פנימית. כיצד יתכן הדבר שמצד אחד אשקריט תטען כי אלמנטי הבטון הגדולים לא ניתנים להנפה (במסגרת תיקון 8) ומצד שני תבהיר כי " הנפת האלמנטים תיכלל בגדר הצעתה" (במסגרת תיקון מס' 11 ) זאת כאשר במסגרת תיקון מס' 11 לא נאמר כי הכוונה היא לאלמנטים אחרים קטנים יותר שיתוכננו מחדש? כיצד ניתן לתמחר משהו שלכאורה אינו ניתן לביצוע?

שלישית, לא רק שבמסגרת ההבהרה בתיקון מס' 11 לא נאמר כי התמחור של אשקריט הוא לייצור והנפת אלמנטים קטנים יותר לפי תכנון מחדש ש"היה ברור לצדדים כי יהיה צורך" (ס' 480 לסיכומי התשובה מטעמם מנרב), אלא נאמר בדיוק ההפך. במסגרת ההבהרה ציינה רש"ת כי אין כל צורך בשינוי התכנון של היחידות אלא אם המציע או אשקריט ישקלו זאת מיוזמתם:
"There is no requirement to change the design of the units, unless the Offeror/Ashcrete consider these to be the most cost effective method of facilitating erection "
רביעית, במסגרת ההבהרה נאמר כי הנפת האלמנטים אינה אפשרית בשלב זה ומטעמים של גישה מוגבלת. כלומר - כי ישנה מגבלה קיימת אך לא בהכרח קבועה בהנפת האלמנטים והיא מגבלה של גישה. אם היה בידיעת רש"ת כי מדובר היה במגבלה קבועה של הנפת האלמנטים לא היה מקום לציין כי אין כל צורך בשינוי התכנון של היחידות ולא היה מקום לתאר זאת בהמשך כ" סוגיית הגישה" (Access issue) .
חמישית, עוד נאמר בסיפת ההבהרה, בקשר לאותה מגבלת גישה, כי על המציע להיות בקשר מול אשקריט כדי לוודא כי כל עבודה נוספות או עלויות נוספות הנובעת מאותה מגבלת גישה תהיה כלולה בהצעת המחיר. מאמירה זו עולה כי הנחת היסוד הייתה כי התוכנית המקורית עודנה ישימה. לא פחות חשובה העובדה כי מאמירה זו עולה כי העלויות הנוספות ככל שקיימות בגין הוצאת התוכנית המקורית אל הפועל חרף מגבלת הגישה צריכה הייתה להיות מתומחרת ע"י מנרב מראש בעת הצעתה למכרז.

שישית, טוענת מנרב בסיכומי התשובה מטעמה (ס' 492 לסיכומי התשובה) כי טענתה של רש"ת לאורך סיכומיה לפיה התכנית הראשונית הייתה ישימה מעלה תמיהה. שאם אכן התוכניות היו ישימות – מדוע הסכימה רש"ת לשינוי התוכניות ולהקטנת האלמנטים בסופו של דבר? סבורני כי התשובה לשאלה זו נמצאת גם היא בתיקון האמור. כאמור, רש"ת לא הסתירה את העובדה כי היה קיים קושי טכני באותה העת בהנפת האלמנטים בגלל מגבלה של גישה והיא הזמינה את המציעים למצוא פתרון לכך מול אשקריט ולתמחר זאת בהצעה. ניתן להגיע לאותה תוצאה בכמה דרכים ולרש"ת לא היה קיים שום אינטרס להקשות על הקבלן המבצע. ברוח זו ניתנה גם תשובת חברת הניהול לדרישת התשלום. חברת הניהול ציינה באותה תשובה כי מנרב יכלה לבחור בייצור האלמנטים והנפתם לפי התוכנית המקורית ללא שינויין ולא ניתן לשנות את החוזה לצורך הקלה על הקבלן בביצוע תהליך ההתקנה (ראו בעמ' 2 לתשובת חברת הניהול שצורפה כנספח 23ב' לסיכומי מנרב).

שביעית, לא נעלמה מעיני העובדה כי במכתב אותו שלחה אשקריט למנרב ביום 20.3.05 (צורף כנספח 23ד' לסיכומי מנרב), אשקריט תומכת בגרסתה של מנרב כי היה פגם בתכנון המקורי של העבודה בשלב המכרז וכי "המנוף הגדול ביותר שקיים בארץ לא היה יכול להרכיב את האלמנטים הנ"ל." אשקריט מציינת באותו מכתב כי בנסיבות אלו התעקשה לציין את ההערה בכתב הכמויות (הכוונה היא להערכה שכלולה כחלק מתיקון מס' 8). דא עקא, אשקריט נמנעה מלהתייחס במכתב להבהרה שהובאה במסגרת תיקון מס' 11 שבמסגרתה ציינה רש"ת מפורשות כי היא ניתנה לאחר קבלת הבהרות ממנה (מאשקריט). בנסיבות אלו, כמו גם לאור העובדה שאשקריט היא בעלת אינטרס בתוצאה לטובת מנרב (שימשה כקבלן משנה מטעמה לצורך ביצוע העבודה) עדיפה בעיני הגרסה העובדתית הנטענת ע"י רש"ת והנתמכת באמור בתיקון מס' 11 למסמכי המכרז על פני גרסת אשקריט במכתב הממוען למנרב שנכתב שנים לאחר ביצוע העבודה, ובתמיכה לדרישת התשלום שהגישה מנרב אשר נדחתה.

מן המקובץ עולה כי גרסת מנרב לפיה ממסמכי המכרז היה ברור כי התוכנית המקורית אינה ניתנת ליישום עקב חוסר יכולת להניף את אלמנטי הבטון במשקל המתוכנן; כי ממסמכי המכרז היה ברור כי יהיה צורך בתכנון מחדש של האלמנטים; וכי העלויות הנוספות הכרוכות בתכנון, ייצור, שינוע והנפת האלמנטים החדשים שייוצרו לא יהיו בתכולת העבודה של הקבלן ויזכו בתשלום נוסף – פשוט נסתרת מכל וכל בהבהרה שפורטה בתיקון מס' 11, שהיא חלק מהמערכת ההסכמית בין הצדדים. בנסיבות אלו, בהן מנרב כשלה מלהוכיח כי היה קיים פגם בתכנון שחייב תכנון מחדש של האלמנטים וכי לא ניתן היה לבצע את העבודה לפי התכנון המקורי, ובפרט בנסיבות בהן הקושי הידוע, תלוי הגישה, בהנפת האלמנטים, נדרש היה להיות מתומחר ע"י מנרב במסגרת הצעתה – המחלוקת העובדתיות כמו גם המשפטית מוכרעת לטובת רש"ת.

102RCCO# - המחלוקת הוגדרה כ"האם פרזול הדלתות תומחר על ידי מנרב במסגרת הצעתה המקורית או לא". הצדדים סיווגו את המחלוקת כמחלוקת משפטית בשאלת פרשנות חוזה, כשבמקביל קיימת מחלוקת עובדתית, במקרה בו מתקבלת עמדת מנרב, והיא כיצד יש לתמחר.

בעקבות ביטול החוזה עם ג'יילין נדרשה מנרב, כתנאי לזכייתה במכרז, להתקשר עם שלושה קבלני משנה של ג'יילין וביניהם קבלן האלומיניום צ'דרגולו. לטענת מנרב, רק במהלך ביצוע הפרוייקט התחוור לה כי בהסכם הישיר ("מזכר ההבנות") שנחתם בין צ'דרגולו לרש"ת הוחרגו פרזולי דלתות האלומיניום (הידיות השונות לסוגיהן) מביצוע הדלתות עצמן וכי פריטי הפרזול המוחרגים לא קיבלו סעיף נפרד מתאים בכתב הכמויות.

לנוכח האמור, סיפקה מנרב את הפרזול לדלתות והגישה לרש"ת דרישת תשלום בגין עבודות הפרזול, אשר לא תומחרו בכתב הכמויות (העתק דרישת התשלום צורפה כנספח 24א' לסיכומי מנרב).

רש"ת דחתה את התביעה הכספית במלואה בטענה שעלות הפרזול כלולה בתמחור הדלתות בכתב הכמויות, תוך הפנייה לסעיפים במפרט הטכני (הודעת הדחייה מטעם חברת הניהול צורפה כנספח 24ב' לסיכומי מנרב).
בהמשך חלה התכתבות נוספת בין הצדדים אך רש"ת לא התרצתה.

רש"ת בסיכומיה טוענת כי במסגרת המכרז נדרשה מנרב לבחון היטב את כתבי הכמויות ואת תכולת העבודה של צ'דרגולו ולתמחר את כל עבודות האלומיניום בפרויקט שאינן בתכולת העבודה של צ'דרגולו, תוך הדגשה מפורשת שהעבודות שהיא נדרשת לבצע ולתמחר כוללות גם את רכיבי הפרזול הנדרשים שלא יבוצעו על ידי צ'הדרגולו . בהתאם, בכתב הכמויות נכלל סעיף מפורש וספציפי של עלויות נוספות לעבודות האלומיניום שאינן כלולות בסעיפים אחרים, ומנרב התבקשה לתמחר סעיף זה במסגרת הצעתה למכרז. כך עשתה מנרב, ותמחרה רכיב זה בסך של 1,587,444 ₪, כאשר על יסוד מחיר תחרותי זה היא זכתה במכרז.
עוד טוענת רש"ת כי בזמן אמת, בניגוד לטענותיה כעת בסיכומים, מנרב הודתה שהיא עשתה טעות בתום לב בכך שלא תמחרה את הרכיבים האמורים, וביקשה מרש"ת להתחשב בכך לפנים משורת הדין, דבר שעל פי דיני המכרזים אינו אפשרי ואינו מוצדק.

מנרב בסיכומי התשובה מטעמה מתייחסת לסעיפי ההסכם להם מפנה רש"ת לתמיכה בגרסתה וחוזרת וטוענת כי עבודות הפרזול לא נכללו בפריטים בכתב הכמויות ולפיכך לא תומחרו על ידה. מדובר לטענתה בטעות של רש"ת ששכחה לעדכן את כתבי הכמויות בהתאם להבטחותיה במסגרת התיקונים למכרז.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בנסיבות העניין אני בוחר להעדיף את הפרשנות שהציגה מנרב, בגלל הצטברותם של מספר טעמים:

א. רש"ת מפנה להוראות סעיף 1200.02 לפרק 12 למפרט הכללי שכותרתו "Method of measurement of Aluminum framework" אשר קובע כך (העמוד הרלוונטי צורף כנספח 146 לסיכומי רש"ת):
"The price of Aluminum parts includes glazing, aluminum, painting , all sealers and if required polishing will be paid separately. Price includes assembly and installation, all hardware fitting found in the parts list for framework – including rails of all types, doorstops….
כמו גם להוראת סעיף 12.22.B.1 למפרט המיוחד שעוסק בעבודות אלומיניום אשר קובע כי:

"The rate for aluminum works as described in this section shall include: 1. All releated works to ensure complete installation as described in this section and in association with the item".
רש"ת טוענת כי מסעיפים אלו עולה כי עבודות האלומיניום כוללת את כל העבודה הנדרשת לצורך ההתקנה המלאה, לרבות כל האביזרים הנדרשים . לפיכך טוענת רש"ת כי "ברור שלא ניתן לטעון ברצינות שניתן או צריך להתקין דלתות ללא ידיות והדברים מדברים בעד עצמם".

אני מתקשה לקבל את פרשנות רש"ת לאמור לעיל.
ראשית, מבחינה לשונית Hardware Fitting" " מתקשר יותר לרכיבים שעניינם התקנה וקיבוע (במקרה זה של הדלתות) בדומה לצירים או כמו מסילות או מעצורים (פריטים שהובאו בסעיף במסגרת הדוגמאות). רכיבי פרזול של ידיות הם כמובן רכיבים חשובים כמו רכיבים אחרים הרלוונטים לדלתות (מנעולים לדוגמא) אבל לא נראה שמבחינה לשונית אלו כלולים בהגדרה.
שנית, סעיף 1200.02 לפרק 12 למפרט הכללי קובע כי העבודות כוללות התקנה והרכבה "Assemble and installation" . כך גם סעיף 12.22.B.1 למפרט המיוחד קובע כי העבודה כוללת את ההתקנה "All related works to ensure complete installation". הסעיפים אינם מציינים כי הם כוללים בתוכם גם את הרכיבי הפרזול.

שלישית, "מכלל הן אתה שומע לאו". מסתבר כי בסעיף אחר של המפרט המיוחד, סעיף 12.22. C.9, שעוסק בדלתות אוטומטיות, ידעה רש"ת לציין במפורש כי עלול הפרזול (Hardware ) כלולה בתמחור הדלתות:
"The rates for the automatic doors shall include doors. fixed sidelights and fascia, all glass and glazing, aluminum frames control wiring and hardware…."
(העמוד הרלוונטי מהמפרט המיוחד צורף כנספח 24 ט' לסיכומי מנרב).

ב. טוענת רש"ת כי במסגרת תיקון מס' 6 למסמכי המכרז ( Addeundum 6) צורפו, בין היתר, מזכר ההבנות עם צ'דרגולו וכתב הכמויות של עבודת צ'דרגולו הכולל את המחירים בהם צ'הדרגולו תבצע את העבודה. בסעיף E.1.C לתיקון מס' 6 נכתב כי בנוסף לכתב הכמויות של עבודת צ'דרגולו המציע במכרז נדרש לתמחר בנפרד את העבודות הנוספות שאינן כלולות בתכולת העבודה של צ'הדרגולו ואת הרווח והתקורה שהוא מבקש לקבל בגין הפיקוח על עבודת צ'הדרגולו, אשר תשמש כקבלן משנה של הזוכה במכרז . בהתאם לכך, פרק 01.12.15 לכתב הכמויות למכרז כלל שני סעיפים נוספים אותם המציע נדרש לתמחר:
סעיף 01.12.15.010 דרש מהקבלן להגיש הצעת מחיר ל:
"Additional costs associated with the completion of aluminum works including, but not limited to, customs clearance and transportation to Israel, storage, carnage, etc. to achieve full scope as per the agreement documents"
ובסעיף 01.12.15.020 נדרש הקבלן לתמחר את תוספת התקורה והרווח שהוא מבקש לקבל בגין העבודות שיבוצעו על ידי צ'הדרגולו.

עוד טוענת רש"ת גם במסגרת תיקון מס' 11 למסמכי המכרז (Addendum 11 ) "הובהר בצורה חד משמעית כי הזוכה במכרז יידרש להשלים את כל עבודות האלומיניום, לרבות אלה שאינן בתכולת העבודה של צ'הדרגולו " וכי " לתיקון מספר 11 צורפה רשימת הביצוע האמורה (Execution list ) ובסעיף 12.22.c.3 לרשימה זו צוין במפורש כי עבודת הפרזול של הדלתות היא חלק מרשימת הביצוע של הקבלן שיזכה במכרז (Hardware for aluminum doors).(ס' 984-985 לסיכומי רש"ת).

בחינת הראיות שהציגה רש"ת מגלה מספר אי דיוקים בטענותיה.
ראשית, רש"ת טוענת כי "רשימת הביצוע" צורפה כחלק מתיקון מס' 11 להסכם ומפנה בעניין זה לנספח 137 לסיכומיה שהוכתר כ" העתק תיקון מס' 11 ורשימת הביצוע שצורפה אליו" . בפועל, נספח 137 כולל את תיקון מס' 11 אבל לא צורפה אליו כל "רשימת ביצוע" יצויין כי גם ניסיוני לאתר את אותה רשימת ביצוע כחלק מתיקון מס' 11 שצורף כנספח י' לתביעה לא צלח – הרשימה לא צורפה לתיקון זה. מסיכומי התשובה של מנרב למדתי כי הרשימה המדוברת צורפה לתיקון מס' 6 למסמכי המכרז. למען ההגינות אציין כי לא איתרתי את הרשימה המדוברת גם כחלק מתיקון מס' 6 שצורף כנספח 136 לסיכומי רש"ת וכנספח י' לתביעה.

שנית, הרשימה המדוברת צורפה כנספח 138 לסיכומי רש"ת. למען הדיוק יש לומר כי לא מדובר ברשימת ביצוע (Execution list) כפי שרש"ת כינתה אותה (ומנרב המשיכה בכך בסיכומי התשובה מטעמה כטעות מגלגלת) אלא ברשימה הנושאת כותרת " "Execlusion list. בתרגום חופשי "רשימת החרגה"- רשימה שנועדה להוציא מן הכלל פריטים מתכולת העבודה החוזית. עם זאת, אין מחלוקת כי במסגרת תיקון מס' 11 נקבעה הוראה לפיה המציע אחראי על העבודות הנוספות המפורטות ברשימה, שהיא כאמור רשימת המטלות שהוחרגו מתכולת עבודת צ'דרגולו.

שלישית, רש"ת טוענת כי בסעיף 12.22.C.3 לרשימה צוין במפורש כי עבודת הפרזול של הדלתות היא חלק מתכולת העבודה של הקבלן שיזכה במכרז ומפנה למילים "Hardware for aluminum doors"
אין מחלוקת כי רכיב זה מתאר את רכיבי הפרזול לדלתות. דא עקא, עיון ברשימה (שצורפה ע"י רש"ת כחלק מנספח 129 לסיכומיה, מזכר ההבנות עליו מנרב חתמה מול צ'דרגולו) מגלה כי הפריט האמור לא צויין בסעיף המדובר אלא דווקא מתחתיו (שורה מתחת) ללא ציון מספר סעיף. במקום ציון מספר סעיף צויין לידו סימן כלשהו (הוגש צילום באיכות גרועה ולא ניתן להבין אם מדובר במקף או כוכבית. לצורך העניין אניח שמדובר במקף) כשבתחתית הרשימה מופיע ביאור כדלקמן:
All items with "-" are not in our scope of bill of quantities, they have been priced separately in the ….[ שתי מילים לא ברורות]

מן המקובץ עולה כי מקריאת הרשימה ניתן להסיק כי דווקא רכיב פרזול הדלתות אינו צריך להילקח בחשבון ע"י הקבלן המציע בתמחור עבודת האלומיניום שאינן כלולות בעבודת צ'דרגולו במסגרת סעיף 01.12.15.010 לכתב הכמויות, שכן הוא כבר נלקח בחשבון בתמחור במקום אחר כלשהו.

ג. טוענת רש"ת כי בגין רכיב עבודות האלומיניום שעליה היה להשלים ושלא היו כלולות בעבודת צ'דרגולו (01.12.15.010 לכתב הכמויות) הציעה מנרב סך מדויק של 1,587,544 ₪ וכי סכום זה, שאינו "עגול", מצביע, לפחות על פני הדברים, על עריכת בדיקה וחישוב שווי העבודות שיש להשלים. טענה זו אינה מוכחשת ע"י מנרב. היא לא טוענת אחרת אלא טענתה היא כי במסגרת סכום זה לא לקחה בחשבון את פרזול הדלתות. לתמיכה בטענתה זו הציגה מנרב לפני רש"ת בזמן אמת, ולפי הצעת חברת הניהול מיום 14.1.04 (שצורפה כנספח 24ו' לסיכומי מנרב) תחשיב מפורט באשר לפריטים שכללה בתמחור רכיב זה ופרזול הדלתות אכן אינו נכלל בתוכו (הפירוט צורף למכתב מנרב מיום 23.2.04 שצורף כנספח 24ז' לסיכומיה). המסקנה כי יש לפרש את ההוראות שנכללו בתיקונים למכרז ככאלו שלא באו למנוע ממנרב קבלת תשלום בגין רכיב פרזול הדלתות אותו לא תמחרה בפועל במסגרת סעיף 01.12.15.010 לכתב הכמויות בנסיבות בהן לא ברור אם היה עליה לתמחרו במסגרת סעיף זה (לאור ההערה לגביו ברשימת ההחרגה) מתחזקת על יסוד כלל הפרשנות כנגד המנסח במקרה של ספק פרשני (המעוגן כיום בסעיף 25(ב1) לחוק החוזים. ראו עוד: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ג 283-280 (2003)). ניתן אף לומר שתחולתו של כלל זה יפה במיוחד כאשר המנסחת היא רשות שלטונית, אשר לרשותה עומדים אנשי מקצוע מומחים, בה בשעה שיכולתה של מנרב להשפיע על עיצוב ההסכם היתה מוגבלת (ראו למשל: ע"א 8729/07 אירונמטל בע"מ נ' קרן קיימת לישראל ( פורסם בנבו, 12.11.2009); ע"א 1527/16 ‏ ‏ כאמל מוחמד שיבלי נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל, פורסם בנבו 29.3.18; ; אהרן ברק פרשנות במשפט כרך רביעי – פרשנות החוזה 639-634 (2001)).
ד. לא מצאתי בסיס לטענת רש"ת לפיה מנרב הודתה בזמן אמת כי היא עשתה טעות בתום לב בכך שלא תמחרה את רכיבי הפרזול וביקשה מרש"ת להתחשב בכך מלפנים משורת הדין (ס' 976 לסיכומי רש"ת). המכתב לחברת הניהול מיום 13.1.14 עליו סומכת רש"ת את טענתה זו (צורף כנספח 24 לסיכומי מנרב) נפתח במפורש באמירה "לפרוטוקול" ( "For the record") לפיה מנרב אינה מסכימה עם המסקנות של רש"ת בעניין. רק לאחר מכן מציינת רש"ת כי למרות זאת היא מעוניינת להעלות מספר נקודות שיבהירו את עמדתה בנושא. באחת מאותן נקודות מציינת מנרב כי גם אם תתקבל פרשנות רש"ת לפיה רכיבי כתב הכמויות העוסקים בדלתות בהן עסקו התיקונים למסמכי המכרז כוללים את רכיבי פרזול הדלתות, הדבר לא תומחר בפועל על-ידה בגלל מגוון סיבות אותן פירטה. במכתב המדובר לא זנחה מנרב את טענתה לפיה פרזול הדלתות הינו פריט שהיה צריך להופיע בכתב הכמויות ולא הופיע בפועל ולכן לא תומחר על ידה.

לאור כל האמור לעיל, המחלוקת המשפטית פרשנית בסוגיה זו מוכרעת לטובת מנרב.

76RCCO#- המחלוקת הוגדרה כ" האם מנרב זכאית לתוספת תשלום בגין התקנת מוצרים מפלדת אל חלד, מקום בו הייתה – לטענת מנרב, סתירה בין התוכניות". הצדדים סיווגו את המחלוקת כמחלוקת משפטית בשאלה " האם רש"ת זכאית לבחור את החלופה הטובה ביותר במקרה של סתירה" ומחלוקת מקצועית בשאלה " אם מתקבלת עמדת מנרב, כיצד יש לתמחר". הצדדים הסכימו כי ביהמ"ש יכריע במחלוקת המשפטית ובמקביל יבחן המומחה את המחלוקת המקצועית (שאלת העלות).

עניינה של העבודה שבמוקד דרישת תשלום זו היא מתקני ההצללה מעל חלונות במבנה הטרמינל. לטענת מנרב, במפרט הטכני המיוחד, בפרק 6B.12.08 הדן ספציפית במתקני הצללה, מצוין במפורש כי המתלים של מתקני ההצללה יבוצעו מברזל מגולוון או צבוע. מאידך, בשרטוטים שצורפו להסכם הוצגו מתקני ההצללה עם מתלים מנירוסטה.
לטענת מנרב, סעיף 3.2 להסכם הבנייה קובע כי במקרה של סתירה גוברות הוראות המפרט המיוחד על השרטוטים. לפיכך, לטענתה, לפי הוראות ההסכם היא נדרשה להתקין מתלים מברזל מגולוון למתקני ההצללה.
במסגרת בקשת מידע שהגישה מנרב ציינה את טענתה בדבר הסתירה הנטענת וביקשה הנחייה האם להתקין מתלים מנירוסטה או מברזל (העתק פניית מנרב לקבלת מידע צורפה כנספח 151 לסיכומי רש"ת).
חברת הניהול השיבה לפנייה ביום 18.6.02 עם תשובת המתכנן לפיה המתלים יבוצעו מנירוסטה.
מנרב פעלה כמצוות חברת הניהול והתקינה מתלים מנירוסטה למתקני ההצללה. בגין הפער בין המחיר היקר של הנירוסטה למחיר הברזל המגולוון הגישה מנרב ביום 30.7.02 את דרישת התשלום נושא ענייננו ( צורפה כנספח 25 ג' לסיכומי מנרב).

חברת הניהול דחתה את דרישת התשלום ביום 6.8.2002 בהפנייתה לסעיף G.19.08 למפרט המיוחד שלטענתה קובע כי על המתלים להיות עשויים מנירוסטה (הודעת הדחייה צורפה כנספח 25ד' לסיכומי מנרב).
מנרב לא השלימה עם דחייה זו והגישה הודעה על תביעה ( צורפה כנספח 25ה' לסיכומי מנרב).
במסגרת ההודעה על תביעה טענה כי ההפנייה של רש"ת לפרק 19 למפרט המיוחד אינו רלוונטי לאלמנטים להצללה ואין לגזור מהוראותיו כי על המתלים הכלולים במתקני ההצללה להיות עשויים מנירוסטה ולא מברזל מגולוון. על טענות אלו חוזרת מנרב גם במסגרת סיכומיה. עוד טוענת מנרב במסגרת סיכומיה כי לכל היותר מדובר במצב של סתירה בין שני פרקים במפרט המיוחד – בין פרק ספציפי העוסק בעבודות הספציפיות של מתקני ההצללה לבין פרק כללי, ויש להעדיף את הפרק הספציפי הוא פרק 12.

רש"ת בסיכומיה טוענת כי פרק 19 למפרט המיוחד עוסק במערכת המתלים של הפרויקט בכללותן וקובע מפורשות את הדרישות לחומרים, בעוד שפרק 12 עוסק בכלל במערכת ההצללה, וכולל התייחסות צרה לאביזרי החיבור שיעשו מפלדה. לטענת רש"ת, הסעיף הספציפי אכן גובר אלא שבענייננו מדובר בסעיף G.19.08 אשר קובע כי על המתלים להיות עשויים מנירוסטה.

עוד טוענת רש"ת כי גם אם קיימת סתירה כלשהיא אז הסתירה אינה בין הוראות המפרט להוראות החוזה הכלליות אלא בין הוראה אחת במפרט לבין השנייה ובמקרה כזה יש עדיפות לסעיף הספציפי העוסק במתלים. בנוסף טוענת רש"ת כי גם בהנחה שקיימת סתירה בין המפרט לבין הוראות החוזה יש לדחות את טענות מנרב שכן סעיף 3.1.3 למסמך התנאים הכללים קובע כי במקרה כזה תגבר ההוראה אשר לפי שיקול דעתה הבלעדי של רש"ת תביא לביצוע העבודה האיכותית ביותר, והקבלן יבצע אותה ללא תוספת תשלום על המחיר שנקבע בכתב הכמויות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והראיות שצירפו לסיכומיהם אני סבור כי אין מנוס מלדחות את דרישת מנרב לתשלום נוסף.

משלל טעמים, שאיני מוצא צורך לפרטם, עדיפה בעיני גרסת מנרב לפיה הוראות המפרט המיוחד דרשו ממנה התקנת מתלים למתקני הצללה מברזל מגולוון (לפי הוראת סעיף 6B.12.08 למפרט המיוחד) ולא מנירוסטה (לפי גרסת רש"ת הנסמכת על הוראת סעיף G.19.08 למפרט המיוחד). דא עקא, אין בכך די כדי להכריע במחלוקת המשפטית לטובת מנרב (ומשום כך איני מוצא מקום להתעכב על פירוט הטעמים שהביאו אותי להעדיף את גרסת מנרב על פני גרסת רש"ת בשאלה איזו הוראה במפרט המיוחד רלוונטיות יותר לענייננו).

אין מחלוקת כי הסעיף הרלוונטי לעבודה כלל הפנייה לתוכנית אשר כללה שרטוט ממנו עולה באופן חד משמעי כי על המתלים למתקני ההצללה להיות עשויים מנירוסטה. מנרב אינה חולקת על כך ולמעשה כל דרישת התשלום מטעמה מבוססת על ההנחה בדבר קיומה של סתירה בין מסמכי ההסכם ועל הנחה נוספת לפיה הוראות המפרט המיוחד גוברות על השרטוטים (ומשכך אם נאלצה להתקין מתלים מחומר יקר יותר מזה שמופיע במפרט המיוחד - היא זכאית לתוספת תשלום).

רש"ת מבקשת לשמוט את הקרקע תחת אותה הנחה נוספת בהסתמכה על הוראת סעיף 3.1.3 לתנאים הכללים אשר קובעת כדלקמן:

"Any Item of the Work mentioned in any component part of the Agreement documents shall be provided as if shown and mentioned in all component parts. If there is a discrepancy within the agreement Documents, then the discrepancy shall be resolved in favor of providing the better quality of work with no increase in line item price quoted in the Bill of Quantities or any extension to the period for completion and/ or any milestone. The Contractor shall, notwithstanding any dispute relating to any discrepancy, promptly perform the work in accordance with the IAA's sole interpretation".
( העמוד הרלוונטי צורף כנספח 156 לסיכומי רש"ת. הדגשות שלי ש'ש').

מן המקובץ עולה כי הוראת סעיף 3.1.3 לתנאים הכלליים קובעת באופן נחרץ למדי כי במקרה של הוראות סותרות במסמכי ההסכם, תגבר ההוראה אשר לפי פרשנות רש"ת תביא לביצוע העבודה האיכותית ביותר, והקבלן יבצע אותה ללא תוספת תשלום על המחיר שנקבע בכתב הכמויות.

מנרב, בסיכומי התשובה מטעמה, מציגה פרשנות אחרת לתוכנה של הוראת סעיף 3.1.3 לתנאים הכלליים. לטענתה, "הסעיף האמור כלל אינו עוסק במחלוקת מהסוג שלפנינו. הסעיף עוסק במקרה בו ישנה סתירה פנימית בתוך אחד ממסמכי ההסכם. כך לדוגמא- במקרה בו יש שרטוט אחד שמראה עבודה מסוימת ושרטוט שני שמתאר את אותה עבודה באופן שונה, יש צורך במנגנון הכרעה בסתירה בין השרטוטים. במקרה כזה, על פי הסעיף , שיקול דעתה של רש"ת יכריע ....ואולם, הסעיף האמור כלל אינו רלוונטי במקרה של סתירה בין סוגי מסמכים שונים בהסכם. במצב של סתירה בין נספחים שונים להסכם, נקבע סעיף ספציפי וברור (סעיף 3.2 להסכם הבניה לעיל) אשר קובע את ההיררכיה הברורה בין סוגי המסמכים – ולענייננו נקבע כי המפרט גובר על השרטוטים....קבלת פרשנותה המלאכותית של רש"ת יוצרת סתירה חזיתית בין ס' 3.1.3 לתנאים הכללים ובין סעיף 3.2 להסכם הבניה המובא לעיל – מאחר שהיא מובילה למצב בו לגבי אותה סתירה ניתן יהיה להגיע להכרעות מהותיות שונות.....יתרה מכך, הפרשנות השגויה של רש"ת מרוקנת מכל תוכן את הסעיף הקובע את ההיררכיה בין סוגי מסמכי החוזה (ולענייננו – שהמפרט גובר על התוכניות), משום שבכל סתירה כזו תבחר רש"ת להחיל את הסעיף המעניק לה זכות הכרעה ללא ערעור, ולא את ההיררכיה של מסמכי ההסכם. גם מסיבה זו הפרשנות של רש"ת אינה מתקבלת על הדעת" (ס' 595-598 לסיכומי מנרב).

לאחר בחינה מדוקדקת הן של הוראת סעיף 3.2 להסכם הבנייה עליו סומכת מנרב את טענותיה, הן של סעיף 3.1.3 לתנאים הכללים שצוטט לעיל - אני מחליט לדחות את פרשנות מנרב להוראת סעיף 3.1.3, ממספר טעמים.

ראשית, סעיף 3.2 להסכם הבנייה קובע אמנם סדר עדיפויות בין מסמכי ההסכם במצב של סתירה ביניהם וממקם את הוראות המפרט המיוחד בדרגה גבוהה יותר מאשר השרטוטים או כתבי הכמויות, כך שאכן לפי הוראותיו המפרט המיוחד גובר על השרטוטים. ברם, ככל הנראה נעלמה מעיני מנרב העובדה כי הסעיף המדובר (סעיף 3.2 להסכם הבנייה) מתייחס מפורשות גם לסעיף 3.13 לתנאים הכלליים. עוד בטרם סעיף 3.2 שמפרט את סדר העדיפויות בין מסמכי ההסכם שיחול במקרה של סתירה נאמר בסעיף, כי ההוראות הללו יחולו בכפוף להוראת סעיף 3.1.3 לתנאים הכלליים (!) :
""In the event of any discrepancy or conflict between them, subject to the provisions of GC 3.1.3 , the following order of documents precedence shall prevail:…."
(הדגשות שלי ש'ש').
אם ההוראה שקובע סעיף 3.2 להסכם הבנייה הינה בכפוף להוראה אחרת שקבועה בסעיף 3.1.3 לתנאים הכללים אך ברור הוא שיש לדחות את טענת מנרב לפיה מתקיימת " סתירה חזיתית בין ס' 3.1.3 לתנאים הכללים ובין סעיף 3.2 להסכם הבניה המובא לעיל – מאחר שהיא מובילה למצב בו לגבי אותה סתירה ניתן יהיה להגיע להכרעות מהותיות שונות..... ". אין כל סתירה מהטעם הפשוט שסעיף 3.1.3 לתנאים הכלליים גובר על הוראת סעיף 3.2 להסכם הבנייה ולכן יש להכריע בהתאם לסעיף 3.1.3 לתנאים הכלליים כאשר הוא חל.

שנית, טענת מנרב לפיה סעיף 3.1.3 לתנאים הכלליים " עוסק במקרה בו ישנה סתירה פנימית בתוך אחד ממסמכי ההסכם " וכי " הסעיף האמור כלל אינו רלוונטי במקרה של סתירה בין סוגי מסמכים שונים בהסכם" אינה עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף.
הסעיף נוקט בלשון רבים בכל הנוגע לסתירה בתוך מסמכי ההסכם ולא בתוך מסמך בודד:
" If there is a discrepancy within the agreement Documents…."
שלישית, אם הכוונה הייתה לסייג את הכלל האמור בסעיף 3.1.3 לתנאים הכלליים רק לסתירה פנימית בתוך אותו מסמך אז לא ברור מדוע היה צריך להכפיף את הוראת סעיף 3.2 להסכם הבנייה (שעוסקת בסתירה בין מסמכים שונים במדרגים שונים) לאמור בו . היה מצופה, אם זו הפרשנות הנכונה לסעיף 3.1.3 לתנאים הכללים, למצוא את הוראת הסעיף באותו פרק בו נמצא סעיף 3.2 להסכם הבנייה כהוראה משלימה.

לאור כל האמור לעיל, המחלוקת המשפטית בפרק זה מוכרעת לטובת רש"ת.

402RCCO# - המחלוקת הוגדרה כ"שינויים בגובה ספרינקלרים – האם מדובר בעבודה נוספת או עבודה שכלולה בכתב הכמויות". הצדדים סיווגו את המחלוקת כמחלוקת מקצועית ומשפטית הנוגעת לפרשנות ההסכם.

כחלק מתכולת עבודתה של מנרב היא נדרשה להתקין מתזי מים (ספרינקלרים) בתקרות. בחלק מהמקרים הדבר דרש התקנתם בתוך תקרות אקוסטיות, מה שדורש התקנה מיוחדת. לטענת מנרב, כתב הכמויות בפרויקט לא כלל תמחור להתאמת הספרינקלרים לתקרות אקוסטיות. דרישה זו עוסקת בדרישת מנרב לתוספת תשלום בגין עבודות שבוצעו לצורך התאמת הספרינקלרים לגובה התקרות האקוסטיות. לטענת מנרב, הרכיב הרלוונטי בכתב הכמויות עוסק אך ורק בהתקנה "רגילה" של ספרינקלרים בתקרות, בעוד שהיא נדרשה להתקין חלק מהספרינקלרים על גבי תקרות אקוסטיות.
בהינתן כי אין בכתב הכמויות רכיב זהה או דומה לעבודות התאמת הספרינלקלרים, טוענת מנרב לתחולת הוראת סעיף 3.1 C בפרק 3-4 לדרישות הכלליות ותמחרה את העבודה החסרה לפי מחירון דקל, אשר לטענתה כולל סעיף מפורש העוסק בעבודה זו (סעיף 34.03.0471 ). מנרב מדגישה כי במחירון דקל ישנו סעיף נפרד לתמחור ראשי הספרינקלרים וסעיף נפרד לתמחור עבודות ההתאמה לתקרות וכי כך מקובל בתחום.

דרישת התשלום מטעם מנרב (שנסמכה כאמור על מחירון דקל) הוגשה ביום 7.4.03 (צורפה כנספח 26א' לסיכומי מנרב). ביום 22.6.03 דחתה חברת הניהול את דרישת התשלום בטענה כי כתב הכמויות ומסמכי ההסכם כוללים את מלוא העבודה הנדרשת לצורך התקנת המתזים, לרבות בתקרות אקוסטיות (הודעת הדחייה צורפה כנספח 26ב' לסיכומי מנרב).
מנרב לא השלימה עם קביעה זו והגישה ביום 11.12.03 הודעה על תביעה (צורפה כנספח 26ג' לסיכומי מנרב).

מנרב טוענת בסיכומיה כי בכתב הכמויות הושמטה העבודה העוסקת בהתאמת הראשים מהתקרות האקוסטיות לצינור הראשי ולכן עבודה זו לא תומחרה על-ידה (ס' 387 לסיכומים). לטענתה, בחוזים העוסקים בעבודה מסוג זה נהוג לבצע הפרדה בתמחור בין ראשי הספרינקלרים לבין התאמתם לתקרות האקוסטיות - ולראיה מחירון דקל כולל סעיף העוסק בראשים וסעיף נפרד להתאמת הספרינקלרים בתקרות אקוסטיות עליו התבססה דרישת התשלום (ס' 388 לסיכומים).

רש"ת בסיכומיה מכחישה את טענות מנרב וחוזרת על עמדת חברת הניהול. לטענתה, כבר בעת הגשת ההצעה למכרז ידעה מנרב שיהיה עליה להתקין חלק מהספרינקלרים על גבי תקרות אקוסטיות ותמחרה זאת, או הייתה צריכה לתמחר זאת, בהתאם. אם סברה שיש לשלם לה תמורה נוספת היה עליה להגיש שאלת הבהרה מתאימה. הוראות החוזה לא עורכות בהקשר זה כל הבחנה בין התקנה על גבי תקרות אקוסטיות לבין התקנה על תקרות רגילות, אלא מדגישות במפורש כי עשויים להיות סוגים שונים של התקנות, חלקן על גבי תקרות אקוסטיות, וכל ההתקנות כלולות במחיר העבודה.
בסיכומי התשובה מטעמה טוענת מנרב כי היא "איננה חולקת על טענת רש"ת לפיה מחיר הספרינקלרים כלל אף את מחיר ההתקנה. אף לגישת מנרב הוראות ההסכם כללו את התקנת הספרינקלרים. אלא שטענת מנרב מתייחסת לעבודה המובחנת, שלא ניתן לכלולה בבמסגרת עבודת ההתקנה – התאמת הספרינקלרים לתקרות האקוסטיות . כפי שיפורט להלן, עבודות ההתקנה אינן כוללות, ולא יכולות לכלול, את עבודת ההתאמה. ויודגש – בניגוד לעבודות התקנה סטנדרטיות, המוגדרת בכוללניות וכחלק ממסגרת אספקת המוצר, עבודת התאמת הספרינקלרים יוצרת למעשה מוצר חדש – ספרינקלר המותאם לתקרה אקוסטית" (ס' 607-608 לסיכומי התשובה).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והראיות שצירפו לסיכומיהם אני סבור כי אין מנוס מלדחות את דרישת מנרב לתשלום נוסף. מצאתי קושי לקבל את פרשנות מנרב לפיה "העבודה הנוספת" שנדרשה לעשות לצורך התקנת הספרינקלרים בתקרות אקוסטיות הינה עבודה שאינה כלולה במסגרת התכולה החוזית. אבהיר להלן את הטעמים שהביאו אותי למסקנה זו.

א. מנרב טוענת כי העבודה הנוספת לא תומחרה על ידה משום ש"הסעיף בכתב הכמויות עוסק אך ורק בראשי הספרינקלרים. בכתב הכמויות הושמטה העבודה העוסקת בהתאמת הראשים מהתקרות האקוסטיות לצינור הראשי" (ס' 387 לסיכומי מנרב). עיון בדרישת התשלום אותה הגישה מנרב מעלה כי בזמן אמת אחזה בטענה שונה במקצת. לדרישת התשלום מטעמה צירפה מנרב פנייה של קבלן המשנה מטעמה שעסק בהתקנת הספרינלקרים (חברת כ.ר.א.מ מערכות בע"מ) אשר פנה למנרב בבקשה כי תגיש את דרישת התשלום המדוברת. במכתב טען קבלן המשנה כי להבנתו המחיר שנכלל בכתב הכמויות כולל רק את הספרינקלרים עצמם ולא את העבודה הנוספת שנדרשה להתאמתם לתקרה האקוסטית והבהיר כי התמחור שביצע כלל רק את הספרילנקלר עצמו משום שמהתשריטים היה בלתי אפשרי להבין מתי הספרינקלרים מותקנים בתקרות אקוסטיות ואימתי לא. במסגרת דחיית דרישת התשלום דחתה חברת הניהול טענה זו מכל וכל וטענה כי השרטוטים מראים את התקרות האקוסטיות המונמכות (סעיף 2 A לתשובה שצורפה כנספח 26ב' לסיכומי מנרב). במסגרת ההודעה על תביעה שהגישה מנרב צירפה האחרונה מכתב מענה מטעם קבלן המשנה להודעת הדחייה של חברת הניהול. במכתב זה הודה קבלן המשנה כי :
"We agree that there are drawing where sprinklers are shown within acoustical ceilings".
בהתאם, מנרב אינה טוענת בסיכומיה כי בגלל כשל בהוראות ההסכם או בתשריטים לא ניתן היה להסיק מתי יותקנו ספרילנקלרים בתקרות אקוסטיות ומתי בתקרות רגילות ולכן היא זכאית לתוספת תשלום בגין מורכבות העבודה שהייתה כרוכה בהתקנת הספרינקלרים בתקרות האקוסטיות .

ב. גרסת מנרב בסיכומי התשובה מטעמה היא כי מחיר הספרינקלרים כולל אמנם את מחיר ההתקנה (כשמנרב אינה מבחינה בין התקנה על גבי תקרה רגילה או תקרה אקוסטית) אלא שלטענתה המחיר אינו כולל את " העבודה המובחנת, שלא ניתן לכוללה במסגרת עבודת ההתקנה – התאמת הספרינקלרים לתקרות אקוסטיות....עבודות ההתקנה אינן כוללות, ולא יכולות לכלול, את עבודת ההתאמה...עבודת התאמת הספרינלקרים יוצרת למעשה מוצר חדש – ספרינקלר המותאם לתקרה אקוסטית" (ס' 607-608 לסיכומי מנרב). עם כל הכבוד, טענות אלו לפיהן עבודות ההתאמה הן עבודות נפרדות מעבודות ההתקנה הרגילות, כי הן לא יכולות בהגדרה להיכלל במסגרת עבודות ההתקנה, וכי הן " יוצרות מוצר חדש"– הן כולן טענות חדשות שאין מקומן להישמע במסגרת סיכומי התשובה.

ג. בהמשך סיכומי התשובה סוקרת מנרב את הוראות ההסכם עליהן סומכת רש"ת את טענותיה לפיהן עבודות ההתקנה של הספרינקלרים בתקרות (ללא הבחנה בין תקרות) כלולות בתכולת העבודה ומאשרת כי "העבודות כללו את עבודת ההתקנה, אלא שבספרינלקרים שהותקנו בתקרות האקוסטיות, עוד בטרם ניתן לבצע את עבודות ההתקנה, יש לבצע עבודות התאמה מיוחדות מורכבות ויקרות, שלא תומחרו בכתב הכמויות" (ס' 615 לסיכומי התשובה) .בהמשך, מנרב גם מתייחסת לסעיף 0083 לפרק 008 למפרט הכללי (העמ' הרלוונטי צורף כנספח 160 לסיכומי רש"י) אשר קובע כי מחירי היחידה הנקובים בכתב הכמויות כוללים בין השאר את
"The entire work, all the equipment and the materials, including the depreciation, and including ready-made products, as well as accessory works and auxiliary materials, required for the work to be executed according to the contract's documents."
בתרגום חופשי, סעיף זה קובע כי מחירי היחידה הנקובים בכתב הכמויות, כוללים בתוכם את כל העבודות הנדרשות להוצאת העבודה אל הפועל לפי הוראות ההסכם, לרבות כל הציוד, האביזרים כלי העבודה והציוד המכני הדרושים לשם כך.
מנרב מבקשת להעניק פרשנות מצמצמת לסעיף ולטענתה הוא עוסק ב " עבודות ההשלמה ועבודות הלוואי של עבודות ההתקנה" אבל לא בא לעסוק "בעבודה המורכבת, הייחודית והנפרדת, המהווה כאמור לעיל מוצר נפרד (כפי שמתומחרת בנפרד במחירון דקל כאמור" (ס' 619 לסיכומי התשובה מטעם מנרב).
זה המקום לציין כי בזמן אמת, במסגרת התשובה של קבלן המשנה מטעם מנרב לדחיית חברת הניהול, הודה קבלן המשנה כי סעיף 0083 לפרק 008 למפרט הכללי גם כולל:
"all additional accessories for the installation of the sprinkler but nor the additional work of matching the to the ceiling"
מסיכומי התשובה מטעם מנרב עולה התמונה הבאה: מנרב מודה כי הספרינלקרים עצמם כלולים במסגרת התכולה החוזית. היא גם מודה שהתקנתם , בין בתקרה רגילה ובין בתקרה אקוסטית כלולה בהוראות החוזה . היא גם מודה בסיכומי התשובה כי " עבודות ההשלמה ועבודות הלוואי של עבודות ההתקנה" כלולות במחיר העבודה וגם הודתה, בזמן אמת, כי האביזרים הנדרשים לצורך התקנת הספרינלקר לתקרה האקוסטית כלולים במחיר.

רק על סמך הודאות אלו מצד מנרב (הכוללות פרשנות מצמצמת לסעיף 0083 לפרק 008 למפרט הכללי אשר אינה עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף ושאיני יכול לקבלה) לא ניתן להלום את התנהלותה בזמן אמת בשלב הגשתה את הצעתה למכרז. ככל שמנרב סברה באמת ובתמים שקיים חוסר במכרז ובחוזה בהקשר זה וקיים בכל זאת רכיב מסוים שנדרש "להתאמת" הספרלינקלרים לצורך התקנתם בתקרות האקוסטיות (עליהן ידעה) שאינו כלול במחיר הפריט בכתב הכמויות (שכאמור כולל את עלות ההתקנה) - היה עליה להגיש על כך שאלת הבהרה. יצויין כי סעיף 2.3 להזמנה להציע הצעות עליה חתמה מנרב כולל אישור מצדה כי בדקה היטב את כל המסמכים והתניות וכי הצעתה נסמכת על המסמכים שהומצאו לה ע"י רש"ת עובר להגשת ההצעה וכי ניתנה לה מלוא ההזדמנות לברר ולבקש מידע נוסף והבהרות לפי הצורך וכי לא יהיו לה כל טענות כלפי רש"ת כי המידע שסופק לה בקשר לפרוייקט או לעבודה היה חסר או לא מספיק.

ד. בס' 620 לסיכומי התשובה מטעמה מפרטת מנרב את אותה "עבודת ההתאמה" בגינה דורשת היא תשלום נוסף כמו גם את דרך ביצועה. קראתי את התיאור בדקדוק ושוכנעתי כי התקנת הספרינקלרים בתקרות אקוסטיות היא מלאכה מורכבת יותר מהתקנתם בתקרות רגילות וכי מלאכה זו כוללת בין השאר התאמה מסוימת שאינה נדרשת בהתקנה בתקרה רגילה. ברם, מכאן ועד למסקנה כי מדובר במלאכה שלא תומחרה ש" יוצרת למעשה מוצר חדש – ספרינלקר המותאם לתקרה אקוסטית" (ס' 608 לסיכומי התשובה) המרחק הוא מרחק רב. מנרב אינה טוענת, לשם הדוגמא, כי ספרינקלר רגיל כולל בתוכו X נקבים ואלו לתקרה אקוסטית נדרשת התאמתו באמצעות קידוחים שונים כך שיכלול Y נקבים. מלאכת ההתאמה היא הרכבת הספרינקלר במקום על הצנרת הראשית (ישירות לתקרה רגילה) לצנרת משנית (היורדת מהצנרת הראשית) על גבי התקרה המונמכת והאקוסטית. אכן, מדובר בהתקנה יותר מורכבת. מדובר גם בהתקנה הדורשת שימוש באביזרים נוספים (הספרינקלר מתחבר אל הצנרת הראשית בצנרת נוספת) – אך אלו כלולים במסגרת התכולה החוזית, גם לפי פרשנות מנרב את הוראות ההסכם (עליה עמדתי לעיל).

ה. כאמור, במסגרת דרישת התשלום נסמכה מנרב על סעיף במחירון דקל אשר לטענתה "כולל סעיף נפרד להתאמת הספרינקלרים בתקרות אקוסטיות" (ס' 388 לסיכומי מנרב). אין מחלוקת כי מחירון "דקל" אינו קובע את תכולת העבודה של מנרב אלא החוזה על נספחיו. לטענת מנרב "שיטת התמחור במחירון דקל מעידה על היות עבודה ההתאמה עבודה נפרדת שאינה כלולה בעבודת ההתקנה, והדבר משליך על פרשנות החוזה בין הצדדים" (ס' 622 לסיכומי התשובה מטעם מנרב. הדגשות שלי ש'ש').
מנרב לא הצליחה להוכיח טענה זו מהבחינה העובדתית.
במסגרת דרישת התשלום טענה מנרב כי :
"In Dekel prices there is similar price for the sprinkler head (see 34.03.0390) and a separate item for installation of sprinkler in lowered ceiling (See 34.03.0471)"
כלומר במסגרת דרישת התשלום מנרב טענה טענה העומדת בסתירה לטענתה כאן והתייחסה לפריט 34.03.0471 כפריט שעניינו עבודת התקנת הספרינקלר על תקרה מונמכת .
גם במסגרת מכתב קבלן המשנה שצורף לדרישת התשלום מתוארת העבודה לפי הפריט הנ"ל במחירון דקל (34.03.0471) באופן הבא:
"Installation of sprinkler and adjustment to acoustical ceiling "
(הדגשות שלי ש'ש')
הדברים מדברים בעד עצמם ועומדים בסתירה חזיתית לטענת מנרב לפיה " שיטת התמחור במחירון דקל מעידה על היות עבודה ההתאמה עבודה נפרדת שאינה כלולה בעבודת ההתקנה" (הדגשות שלי ש'ש').

העולה מן המקובץ – מנרב כשלה מלהוכיח כי עבודת "התאמת" הספרינקלרים לתקרה אקוסטית היא בגדר עבודה נוספת שאינה כלולה בתכולה החוזית. הרושם שנוצר הוא כי מנרב ו/או קבלן המשנה מטעמה לא טרחו לקרוא את מסמכי ההסכם כנדרש, בשים לב לשרטוטים שנכללו בהם, וכנראה שלא לקחו בחשבון את העובדה כי חלק מהספרינקלרים אמורים להיות מותקנים על גבי תקרות אקוסטיות ולא תקרות רגילות ולא תמחרו זאת במסגרת הצעתם. שגגה זו שנתגלתה בדיעבד על-ידם ניסו לגלגל לפתחה של רש"ת על דרך של טענות לפרשנות ההסכם, לאחר שטענתם המקורית כי הנתונים העובדתיים בדבר התקנת ספרינלקלרים על תקרות אקוסטיות לא עלו מהשרטוטים התבררה כשגויה. המחלוקת המשפטית מוכרעת אפוא לטובת רש"ת.

444A RCCO # - המחלוקת הוגדרה כ"התקנת גב עץ מתחת למראות – האם כלול בכתב הכמויות או לא". הצדדים סיווגו את המחלוקת כמחלוקת משפטית על פרשנות ההסכם (מה הוא המפרט הקובע) ומחלוקת מקצועית בשאת העלות והתמחור. הצדדים הסכימו כי בית המשפט יכריע במחלוקת המשפטית ואלו המומחה יבחן את שאלת העלות.

במסגרת ההסכם נדרשה מנרב להתקין מראות בחדרי השירותים השונים ובחזיתות שונות. לטענתה, במפרט ובכתב הכמויות תוארה מראה עם מסגרת נירוסטה בלבד. אף על פי כן, דרשה רש"ת במסגרת השרטוטים שצורפו להסכם כי למראה יוצמד גב עץ. זאת ועוד, במהלך הביצוע נדרשה מנרב לצבוע את גב העץ בצבע מוגן אש, דרישה שלא הופיע בכל מסמך שהוא, לרבות בשרטוטים.
בגין גב העץ וצביעתו בצבע מוגן אש הגישה מנרב דרישת תשלום ביום 29.12.03 שמספרה 444A ( צורפה כנספח 27א' לסיכומיה).
דרישת התשלום נדחתה ע"י רש"ת במכתב דחייה שלטענת מנרב היה לאקוני ונעדר התייחסות עניינית (יצוין כי מנרב מפנה בהקשר זה לנספח 27ב' לסיכומיה אלא שעיון במסמך מגלה כי מדובר בהודעת הדחייה של התביעה הקודמת שמספרה 444 ולא של נושא דיוננו 444A).
לטענת מנרב, רש"ת סירבה לתשלום בטענה כי התוספות הללו (התקנת גב עץ וצבע מוגן אש) "כלולות במסמכי החוזה" וכי על מנרב לבצע את העבודות " על פי התקן". זאת, מבלי להפנות ל"מסמכי החוזה" או "לתקן" עליו מבקשת להסתמך ובשעה שהוכח כי הן המפרט המיוחד הן כתב הכמויות אינם כוללים את התוספות הללו.

רש"ת בסיכומיה דוחה את טענות מנרב. לטענתה, יש לדחות את הטענות על הסף מחמת היותן כבושות ומעושות. בהקשר זה מכוונת רש"ת לכך שטרם הוגשה דרישת תשלום 444A הגישה מנרב את דרישת תשלום מספר 444 וזו עסקה בעבודה נוספת נטענת אחת בלבד – צביעת גב העץ בצבע חסין אש (העתק הדרישה צורף כנספח 166 לסיכומי רש"ת). דרישה זו נדחתה על ידי חברת הניהול ביום 25.11.03 בהסבר כי בהתאם לסעיף 3.2.3 לתנאים הכלליים כל ההתאמות הנדרשות לצורך עמידה בדרישות התקן, לרבות בנושא בטיחות ועמידה באש – מהוות חלק בלתי נפרד מתכולת העבודה.
לטענת רש"ת, משנוכחה מנרב לדעת שטענותיה בכל הנוגע לצבע העץ מעוררות קושי הגישה את הדרישה המתוקנת, היא דרישת תשלום 444A נושא ענייננו. במסגרתה הגדילה את סכום התביעה וטענה שגם התקנת גב העץ עצמו לא מהווה חלק מתכולת העבודה המקורית ומכאן שממילא גם צביעתו אינה חלק מהעבודה.
לטענת רש"ת גם בטענות אלה אין כל ממש ויש לדחותן: רש"ת טוענת כי הוראות המפרט מחייבות את הקבלן לבצע יחד עם המראות גם את אביזרי החיבור והעיגון הדרושים להתקנתן על קיר הבטון, כאשר התוכניות השונות מלמדות על סוג העיגון הנדרש בעניין זה והוא אותו גב עץ.
במסגרת סיכומיה מפנה רש"ת למספר סעיפים מתוך המפרט המיוחד מהם מבקשת היא ללמוד כי "בניגוד גמור לעמדת מנרב, חלק בלתי נפרד מתכולת העבודה שלה הוא להתקין את כל אביזרי העיגון הנדרשים להתקנת המראות – וכפי שהוסבר לעיל – זהו בדיוק לוח העץ שהותקן על ידה. החוזה מבהיר במפורש כי העלות של אביזרים אלה כלולה במחיר העבודה, וזו גם הסיבה לכך שלוח העץ הופיע בשרטוטים השונים והתכניות, כל שברור שאין כל סתירה בין המפרט לבין השרטוטים בהקשר זה". (ס' 1114 לסיכומים). משמנרב חוייבה לפי החוזה להתקין גם את גב העץ שיש לחבר למראה – הדרישה לצבע חסין אש היא דרישה של התקן הישראלי ולכן, ובהתאם להוראה אחרת במפרט המיוחד , אשר מפנה גם להוראות המפרט הכללי, גם היא מהווה חלק בלתי נפרד מהחוזה בין הצדדים ומתכולת העבודה של מנרב.

מנרב בסיכומי התשובה מטעמה מתייחסת לטענות רש"ת בסיכומיה, לרבות לסעיפים השונים במפרט המיוחד אליהם הפנתה.

מנרב מנסה לגמד את המשמעות שיש ליתן להתנהלותה סביב הגשת דרישת התשלום נושא דיוננו (444A) תוך משיכת דרישת התשלום הקודמת (444). לטענתה, הדרישה הקודמת איננה רלוונטית משעה שהוגשה המעודכנת ;"ההסכם לא מנע בשום צורה הגשת דרישת תשלום מעודכנת"; וכי "קיבלה את תשובת רש"ת לדרישה המקורית, ולאחר בדיקה עצמית התברר כי הדרישה המקורית לא הייתה שלמה ולפיכך תוקנה בהתאם" (ס' 654-655 לסיכומי התשובה). מבחינה עובדתית, צודקת מנרב בטענתה כי לא הייתה קיימת מניעה חוזית להגשת דרישת התשלום המתוקנת כפי שהגישה. ברם, מנרב לא הסבירה מה מקור הטעות שהביאה לכך שלא כללה את גב העץ בדרישה המקורית (מס' 444) ובנסיבות אלו יש באי הכללה זו כדי לחזק את גרסת רש"ת לפיה פרט זה היה כלול בתכולה החוזית וכי זו הייתה גם עמדת מנרב באותה העת. עם זאת, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור שבכל זאת עלה בידי מנרב להוכיח, ברמה הנדרשת של הטיית מאזן ההסתברות, כי יש להעדיף את פרשנותה להוראות ההסכם לפיה התקנת גב העץ לא נכללה במסגרת התכולה החוזית ומזכה בתשלום נוסף, זאת משום הצטברותם של מספר טעמים:

1. אין מחלוקת כי כתב הכמויות לא כלל התייחסות לגב העץ. הרכיב הרלוונטי בכתב הכמויות (01.10.14.190) מפנה לשרטוט ספציפי (שרטוט A-A 85.858) שלטענת מנרב, שלא נסתרה, אינו כולל גב עץ (מנרב טוענת כי השרטוט המדובר צורף כנספח 27ג' לסיכומיה. עיון בנספח מגלה כי מדובר במידע הטכני של המראה, כולל הוראות התקנה, מאת היצרן, ללא ציון מספר השרטוט המדובר. מצד שני, רש"ת בסיכומיה אינה מכחישה כי מדובר בשרטוט המדובר). עם זאת, אין מחלוקת כי הן מהשרטוטים שצירפה מנרב לדרישה המקורית ( שרטוטים A-A97.165 ו- A-A97.167) הן מהשרטוט שצורף לדרישה נושא ענייננו ( שרטוט A-A97.154) עולה בבירור קיומו של גב עץ בין המראות לבין הקיר (ראו נספחים 167 ו-170 לסיכומי מנרב). סעיף 3.2 להסכם הבנייה קובע את ההירארכיה בין מסמכי ההסכם במקרה של סתירה ביניהם. לפי סעיף זה השרטוטים (התוכניות) גוברים אמנם על כתב הכמויות אך הוראות המפרט נמצאות בדרגה גבוהה יותר וגוברות על השרטוטים (התוכניות). על כך שככל שקיימת סתירה בין המפרט לשרטוט הוראות המפרט אמורות לגבור מסכימה הן רש"ת (ס' 1101 לסיכומיה) והן מנרב (ס' 648 לסיכומי התשובה). המחלוקת תוכרע אפוא בהתאם לשאלה האם יש לפרש את הוראות המפרט ככאלו אשר מחייבות את הקבלן להתקין יחד עם המראות גם את גב העץ.

2. סעיף 30.11 למפרט המיוחד כותרתו "Materials for sanitary fixtures ( Toilet Accessories)".
לטענת מנרב, סעיף זה הוא הרלוונטי לענייננו , כולל התייחסות ספציפית למראות (בס"ק B )ואינו מזכיר כלל גב עץ.
רש"ת אינה חולקת על הטענה העובדתית לפיה הסעיף אכן אינו כולל כל התייחסות לגב עץ אך מסבירה זאת בכך ש"סעיף זה אינו כולל אזכור ללוח העץ, משום שסעיף זה אינו מתייחס לאופן ההתקנה של המראה אלא למוצר עצמו, שלוח העץ אינו מהווה חלק אינטגרלי ממנו. תפקידו של לוח העץ הוא אך ורק לאפשר את עיגון המראה לקיר הבטון" (ס' 1111 לסיכומיה).

יש קושי לקבל את פרשנות רש"ת לסעיף זה משום שעיון בסעיף מגלה כי הסעיף מתייחס הן למראה ( בס"ק B ) והן למתקני החיבור לקיר והחומרים מהם נדרשים להיות עשויים ( בס"ק C ובס"ק D ). לאור טענת רש"ת כי לוח העץ נועד לאפשר את עיגון המראה לקיר הבטון מצופה היה לראות התייחסות ללוח עץ במסגרת סעיף זה (ולו באחד מתתי הסעיפים שבו) אך הסעיף נעדר התייחסות. גם ס"ק E שעוסק בהוראה שיורית לגבי כל יתר החומרים, מפנה לחומרים הנדרשים לפי סטנדרט היצרן. בענייננו, אין טענה כי דרישת היצרן של המראה היא להתקנתה עם גב עץ (ולמעשה משרטוט A-A 85.858 עולה כי אין דרישה כזו).

3. לטענת רש"ת ההתייחסות ללוח העץ מופיעה בפרק העוסק בהתקנת המראות. בנושא זה עוסק סעיף 30.32 למפרט המיוחד שכותרתו "Installation of sanitary fixtures (Toilet accessories)" שבס"ק A שבו נאמר:
"Templates and Instructions: the contractor shall furnish templates of accessories for drilling, tapping and cutouts. The contractor shall furnish directions for preparing cutouts, installation of anchorage devices, substrate perparations and any other installation information required for work by other trades"

דא עקא, גם בסעיף זה לא מוזכר לוח עץ כלל. אמנם נאמר בסעיף כי על הקבלן להתקין את התקני העיגון ("anchorage devices" ) אבל הוראה זו לא יכולה להצביע על כך שהעבודה כוללת התקנת לוח עץ דווקא, שעה שהיצרן סיפק את המראה עם התקני עיגון אחרים.
בדומה איני מוצא תמיכה של ממש לגרסת רש"ת בהפנייתה להוראת סעיף 30.36 למפרט המיוחד אשר עוסקת במדידות ובתשלומים. אמנם נאמר בה כי אביזרים והתקנים לחיבור פריטים לקירות ולבטון כלולים בתכולת העבודה - אבל אין בה כדי לקבוע אלו אביזרים יש להתקין. גב העץ אינו התקן בלעדיו לא ניתן להתקין את המראה.

4. מנרב הביאה ראיות לכך שבמסגרת עבודה קודמת עם רש"ת, שעניינה פרויקט ביצוע החניונים בנתב"ג, בפריט הרלוונטי בכתב הכמויות למראות ידעה רש"ת להכליל במפורש גם את גב עץ (PLYWOOD ) כשרצתה בכך. טענה זו שנטענה ע"י מנרב בסיכומיה הראשיים תוך הפנייה לרכיב הרלוונטי בכתב הכמויות באותו פרוייקט קודם (ס' 403-404 לסיכומי מנרב ונספח 27ד' לסיכומיה) לא זכתה לכל התייחסות בסיכומי רש"ת. העובדה כי הצדדים ידעו להשתמש במונח ייחודי הנותן ביטוי לרצונם לכלול בתכולת העבודה של המראות גם התקנת גב עץ תחתיהן, ולא השתמשו בו בענייננו גם היא בעלת משמעות פרשנית (במקרה זה לטובת מנרב) לאור הוראת סעיף 25(ג) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, כמו גם לאור הוראת סעיף 26 לחוק החוזים שקובע כי במקרה של חסר בחוזה, זה יושלם בעדיפות ראשונה לפי " הנוהג הקיים בין הצדדים" ( ורק בנסיבות בהן אין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג).

משעלה בידי מנרב להוכיח את גרסתה לפיה לוחות העץ לא תומחרו על ידה במסגרת הצעת המחיר במכרז משום שלא נכללו בתכולת עבודתה לפי מסמכי המכרז והפרשנות שיש ליתן להוראות שונות במפרט עליהן הסתמכה רש"ת – המסקנה המתבקשת היא כי גם צביעת אותן לוחות עץ בצבע מוגן אש לא הייתה כלולה במסגרת התכולה החוזית, ונכון לתמחרה בנפרד.
לאור כל האמור לעיל, המחלוקת המשפטית מוכרעת לטובת מנרב.

646RCCO # - המחלוקת הוגדרה כ "התקנת גרילים- המחלוקת היא כיצד מודדים את הגרילים בהתאם להוראות ההסכם". הצדדים סיווגו את המחלוקת כ" שאלה משפטית של פרשנות, המערכת בתוכה יסודות מקצועיים".

על פי תוכניות ההסכם, נדרשה מנרב להתקין בפתח כל חנות באזור הדיוטי-פרי סורגי רשת חשמליים מתגלגלים ("גרילים"). בכתב הכמויות היו 10 סוגים שונים של תריסי גלילה אשר בגינם התבקשה מנרב להציע מחיר פאושלי בגין התריס כולו. לצד זאת, היו מספר תריסים שרש"ת לא ידעה בשלב המכרז מה תהיה המידה הסופית שלהם ונוכח זאת כתב הכמויות כלל גם סוג תריס אחד, תריס גלילה מסוג RD-3 , סעיף 01.06.03.867 לכתב הכמויות, בגינו התבקשו המציעים להציע מחיר למ"ר של תריס גלילה חשמלי כאשר הכמות שננקבה הייתה 830 מ"ר.
ביום 25.12.03 הגישה מנרב את דרישת התשלום נושא דיוננו בשל גידול שחל לשיטתה בכמויות תריסי הגלילה מסוג RD-3 שנדרשה להתקין במבנה האווירי ולטענתה בסך של 290 מ"ר נוספים (דרישת התשלום צורפה כנספח 28 א' לסיכומי מנרב).
הפער בכמויות נבע מכך שרש"ת ביקשה לשלם למנרב לפי שטח הסורגים הנראה לעין ("פתח האור") בעוד שמנרב דרשה תשלום לפי גודל הסורגים המלא, לרבות החלקים הנסתרים. לטענת מנרב, עבור פתח חנות ששטחו 3X4 מ"ר, היינו 12 מ"ר, שטח התריס בפועל היה 3.82 X 4.1 מ"ר ובסה"כ 15.6 מ"ר. ההפרש מקורו ב-10 ס"מ נוספים של התריס בצדדים (5 ס"מ בכל צד) שאינו גלוי לעין המצוי במסילות שמשני צדי הפתח וכן 83 ס"מ נוספים המצויים בארגז הגלגלת.
לעמדת מנרב, הואיל והרכיב בכתב הכמויות מתומחר לפי מ"ר יש למדוד גם את שטח התריס המצוי במסילות ובארגז הגלגלת.
ביום 24.5.04 דחתה חברת הניהול את דרישת מנרב (מכתב הדחייה צורף כחלק מנספח 28ב' לסיכומי מנרב). בעקבות זאת, הגישה מנרב הודעה על תביעה ביום 3.6.04 (צורפה כנספח 177 לסיכומי רש"ת).

רש"ת טוענת בסיכומיה כי לגבי יתר תריסי הגלילה (מסוגים RD-1 ו- RD-2 לדוגמא ) לא הייתה כל מחלוקת ששטחם יחושב לפי שטח האור, ועל כן אין מקום להבחין ביניהם לבין סורגים מסוג RD-3. העובדה שמנרב הציגה מחירון לפיו נמדדת עלות הסורג לפי מ"ר, אין בה כדי להצדיק שיטת מדידה שונה מזו שמקובלת בתעשייה ושהופיעה במסמכי המכרז לכל תריסי הגלילה למעט פריט אחד שמידותיו הסופיות לא היו ידועות.
עוד טענה רש"ת, על בסיס ניתוח של הצעת המחיר של מנרב לפי מ"ר של תריס ברכיבים בהם רש"ת ביקשה לקבל מחיר פאושלי, כי בפריט היחידי שמנרב נדרשה לתמחר לפי מ"ר, הוא תריס הגלילה מסוג RD-3, היא תמחרה לפי סך הגבוה בכ-23% מהמחיר הממוצע שביקשה לקבל לפי מ"ר של התריסים האחרים. נתון זה דומה לנתון העולה מדרישת התשלום נושא ענייננו (בו מכוונת מנרב לכך שבכל מדידה של תריס מושא המחלוקת יש להגדיל את השטח הנמדד בכ-24% בגלל שטח התריס המצוי בצידי הפתח ובארגז הגלגלת) ו"עובדות אלה מעידות כאלף עדים שמנרב ידעה היטב – עוד בעת הגשת הצעתה למכרז- כי השטחים מחושבים נטו, ועל מנת לפצות את עצמה בגין התריסים שיותקנו במסילות ובארגז הגלגלת, היא ייקרה מראש את מחיר הסעיף, וגילמה את התמורה בגינם במחירו" (ס' 1146 לסיכומי רש"ת).

מנרב בסיכומי התשובה מטעמה דוחה מכל וכל את טענות רש"ת , לרבות טענות רש"ת לגבי הנוהל המקובל בשוק של תמחור התריס המדובר, ולרבות התאוריה שהציגה רש"ת לפיה במסגרת התמחור לקחה מנרב בחשבון כי המחיר כולל את שטח התריס החבוי.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור כי עלה בידי מנרב להוכיח, ברמה הנדרשת של הטיית מאזן ההסתברות, כי יש להעדיף את פרשנותה להוראות ההסכם לפיה זכאותה היא לתשלום כספי הנגזר ממ"ר של תריס מסוג RD-3 בו נעשה שימוש בפועל ואין נפקא מינה אם גלוי הוא אם או נסתר, זאת משום הצטברותם של מספר טעמים:

א. רש"ת טוענת כי לגבי תריסי הגלילה האחרים בכתב הכמויות, לא הייתה כל מחלוקת ששטחם יחושב לפי שטח האור ועל כן אין מקום להבחין בינם לבין הסורגים נושא דרישת התשלום מסוג RD-3. מבחינה עובדתית רש"ת צודקת כי כל התריסים האחרים (למעט RD-3) נוקבים בשטח מוגדר (לדוגמא RD -1 עניינו תריס גלילה חשמלי במידות 300 X400 ס"מ) וכי מנרב אינה חולקת על כך שהשטח הנקוב בהם הוא שטח הפתח הנראה לעין. ברם, התמחור של התריסים הוא שונה והמחלוקת בענייננו היא בשאלת התמחור. כאמור, כל יתר התריסים תומחרו 'פאושלי' – מחיר קבוע ליחידת תריס בגודל ידוע. הגודל של תריס הגלוי לעין היה ידוע אבל התמחור לא נעשה בהתאם לשטח הנראה לעין דווקא או בהתאם לשטח בכלל. אין מחלוקת כי אם מבחינת תכולת העבודה הייתה נדרשת מנרב להתקין לפי התוכניות את אותו תריס חשמלי במידות 300 X400 ס"מ לדוגמא אשר תומחר פאושלית באופן שיביא שרק מחצית מהשטח של התריס יהיה גלוי לעין והיתר יהיה בתוך מסילות הקיר – היא הייתה זכאית לאותו תשלום שננקב בכתב הכמויות בגין הפריט המדובר ולא במחצית בלבד. מנרב ידעה מראש באיזה פריט ספציפי מדובר ותמחרה זאת בהתאם. הפריט בכתב הכמויות הנוגע לסורגים הנדונים בדרישת התשלום נושא דיוננו תומחר לפי שטח, במ"ר, ולא לפי יחידה ולא כיוון לפריט ספציפי כלשהו (היה ברור כי אין תריס גלילה חשמלי בודד ששטחו 830 מ"ר).

ב. בס' 1143 לסיכומיה מפרטת רש"ת את התאוריה על בסיסה היא מניחה כי בעת הגשת ההצעה למכרז מנרב כבר פיצתה את עצמה בגין התריסים שיותקנו במסילות ובארגז הגלגלת , וייקרה מראש את מחיר הסעיף בשיעור אותו חלק נסתר (כ-24%). בתאוריה זו מצאתי מספר לא מבוטל של כשלים:
ראשית, רש"ת הגיעה למסקנה למחיר פאושלי של 1,027 ₪ למ"ר תריס על בסיס ממוצע שערכה ל-10 תריסים שתומחרו פאושלית. עיון בתחשיב (בה"ש 49 בעמ' 187 לסיכומים) מגלה כי הממוצע מורכב, בין היתר, מתריס עבורו דרשה מנרב 811 ₪ למ"ר ומתריס אחר לחלוטין עבורו דרשה מנרב 1342 ₪ למ"ר. מדובר בפער עצום בין מחירי התריסים המעיד על חוסר רלוונטיות של עריכת ממוצע בין כלל התריסים ויש בו כדי להעיד כי מחירי התריסים לא תומחרו פאושלית רק בהתאם לשטחם אלא כל תריס מיועד למטרה אחרת, מיוצר כנראה מחומרים שונים או כולל רכיבים שונים, ורק כך ניתן להסביר את מקור הפער ביניהם.
שנית, אם לא די בכך שקיים פער עצום פנימי בין מחירי התריסים שתומחרו פאושלית , עיון מדוקדק בפריט נושא ענייננו, המוגדר אמנם גם הוא כתריס גלילה חשמלי, מגלה כי המונח הלועזי לגביו בכתב הכמויות הוא שונה מכל יתר התריסים. בעוד כל יתר התריסים (שתומחרו פאושלית) מכונים DOORS הוא מכונה GRILL. כלומר, גם בהתאם למונח המקצועי המוגדר בכתב הכמויות מדובר במוצר שונה ומובחן מיתר התריסים.
שלישית, בהמשך לפגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 13.5.04, ולפי דרישת חברת הניהול, מנרב הציגה מחירונים של אותו יצרן לסורגים נגללים ולתריסי גלילה נגללים ומהם עלה באופן ברור כי התמחור של סורג נגלל ( GRILL) יקר משמעותית מתריס גלילה אטום (SERVICE DOOR ) לאותה יחידת שטח במ"ר. המחירונים צורפו למכתב מנרב מיום 16.5.04 שצורף כנספח 175 לסיכומי רש"ת. רש"ת אינה חולקת על הנתונים הללו.
רביעית, להודעה על תביעה שגישה מנרב צורף מכתב מחברת 'פזגל', ספקית התריסים של מנרב, ובו הסבר מפורט על שיטת התמחור לפיה תומחרו התריסים וכן הוצגו חישובים מפורטים המציגים את אופן קביעת המחירים. גם ממסמך זה עולים ההבדלים המהותיים בין סוגי התריסים (בין סורג נגלל נושא דיוננו לבין תריס גלילה). רש"ת לא חלקה על טענות הספק במכתבו ולמעשה לא מתייחסת לכך בסיכומיה.

ג. טענת רש"ת לפיה שיטת המדידה של מנרב מנוגדת למקובל בחוזים קבלניים , היא טענה שנטענה ע"י חברת הניהול במכתבה מיום 24.5.04 בדחייתה את דרישת התשלום (ראו נספח 176 לסיכומי רש"ת). ברם, הטענה לא נתמכה בראייה כלשהיא למעט מחירוני היצרן שסיפקה מנרב במצורף למכתבה מיום 16.5.04 מהם עולה כי היצרן תימחר הן את תריסי הגלילה והן את הסורגים הנגללים לפי שטח הפתח ("Opening size"). מעיון במחירונים עולה כי מחירוני יצרן הסורגים והתריסים הם לפריטים ספציפיים לפי גובה ורוחב מוגדר של כל תריס וסורג נגלל. המחירונים אינם כוללים מחיר למ"ר ולכן לא הוכחה טענת רש"ת לפיה בחוזים קבלניים , בהם המחיר הוא לכמות תריסים הנמדדת לפי מ"ר ולא לפי יחידות, לא מקובל לתמחר לפי השימוש בחומר אלא לפי שטח הפתח. איני יכול לקבל את טענת רש"ת לפיה מחלוקת מסוג זה צריכה להיות מוכרעת על ידי חברת הניהול או המתכנן (ס' 1152 לסיכומי רש"ת). הפניית רש"ת להוראות סעיף 6.2 לתנאים הכללים (המצוטט בס' 300 לסיכומיה ) מעידה על כך שגם לגישתה שלה קביעות המתכנן וחברת הניהול מחייבות מבחינה מקצועית בכל הנוגע ל" מחלוקות הנוגעות לפרשנות הנוגעת למרכיבי התכנון ותכולת העבודה" ואלו המחלוקת בעניינו היא בשאלת אופן התמחור.

ד. רש"ת טוענת כי "גם אם נניח שיש חוסר בחוזה, בשים לב לכך שאין מחלוקת בין הצדדים כי המפרט אינו קובע כיצד ימדדו תריסי הגלילה שלא תומחרו באופן פאושלי, אזי יש להשלימו לפי סעיף 26 לחוק החוזים, הקובע כי "פריטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים". בענייננו, הנוהג בין הצדדים – כפי שעולה מיתר סעיפי החוזה – הוא מדידה לפי שטח הפתח, וזהו גם הנוהג המקובל בשוק, כפי שציינה חברת הניהול במכתבה, ומנרב לא כפרה בכך, גם מהטעם הזה ברור שאין מקום לקבל את טענות מנרב, וניסיונה לקבל כפל תשלום בגין אותה עבודה." (ס' 1154-1155 לסיכומי רש"ת).
גם טענות אלו איני יכול לקבל.
ראשית, לא נכון לומר כי קיים חוסר בחוזה וכי אין קביעה כיצד ימדדו תריסי הגלילה שלא תומחרו באופן פאושלי. כתב הכמויות מציין במפורש כי אלו ימדדו לפי מ"ר. המחלוקת היא האם לפי מ"ר של תריסים בפועל או לפי מ"ר של התריסים בשטח הפתח.
שנית, כפי שציינתי לעיל רש"ת לא הוכיחה כי הנוהג בין הצדדים בנוגע לתריסים האחרים , שתומחרו פאושלית, נגזר לפי שטח הפתח.
שלישית, כפי שציינתי לעיל רש"ת לא הוכיחה כי הנוהג המקובל בחוזים קבלניים בשוק הוא מדידה לפי שטח הפתח ומנרב בהחלט כפרה בכך.
רביעית, מנרב הציגה חישובים מפורטים מאת ספקית התריסים מטעמה, מהם עולה כי בתמחור לפי מ"ר של התריס נושא דיוננו נלקח בחשבון כי יתקבל תשלום גם בגין חלק התריס החבוי והכל לפי אותו שיעור רווח קבלני בו נעשה התמחור לתריסים האחרים. החישובים פורטו במכתב הספקית שצורף להודעת מנרב על תביעה ואלו לא נסתרו ע"י רש"ת.
חמישית, בעוד שרש"ת טוענת כי " הנוהג בין הצדדים – כפי שעולה מיתר סעיפי החוזה – הוא מדידה לפי שטח הפתח" ידעה מנרב להפנות בסיכומי התשובה מטעמה (בס' 689) לכך שהיו תמחורים אחרים וחריגים בכתבי הכמויות שתומחרו לפי מ"ר ולגביהם צויין במפורש בכתב הכמויות כי " המדידה תחושב לפי מ"ר הנראה לעין".הערה כזאת אינה קיימת בפריט בענייננו והיוצא מן הכלל מעיד על הכלל. אציין שאיני מקבל את טענת רש"ת בס' 57 לבקשתה להתרת תשובה או למחיקת סעיפים מסיכומי התשובה לפיה העלאת הטיעון המדובר מהווה הרחבת חזית אסורה. רש"ת היא שהעלתה טענה במסגרת סיכומיה כי הנוהג בין הצדדים שעולה מיתר סעיפי החוזה הוא בתמחור לפי שטח הפתח, ומנרב ניצלה את זכותה בסיכומי התשובה מטעמה לסתור זאת מתוך סעיפי החוזה. איני רואה בכך כל פסול.
לאור כל האמור לעיל, המחלוקת המשפטית מוכרעת לטובת מנרב.

חיובים שונים -פרק זה בסיכומי מנרב (ס' 418-432 לסיכומים) הוקדש ללא פחות מ-12 הודעות על תביעות שהגישה במהלך ניהול הפרוייקט, בשווי מצטבר של 197,967 ₪, שהמשותף לכולן הוא שמקורן בהוראות שינויים מטעם רש"ת במסגרתן גרעה רש"ת ממנרב סכומים שונים, בין בגין עבודה שהייתה כלולה בתכולת העבודה של מנרב (לטענת רש"ת) ושלא בוצעה על ידה, בין בגין נזקים או ליקויים שרש"ת נאלצה לתקן על חשבונה.

מנרב טוענת כי במסגרת כל אחת מההודעות על תביעות שהגישה נימקה וביססה את טענתה כי אין לה אחריות לנזקים הנטענים או לעבודה שלא בוצעה וכי הבהירה לרש"ת כי לא הוצגו לה ראיות כלשהן באשר לאחריות ולנזקים המיוחסים לה. מנרב טוענת כי הודעותיה וטענותיה נותרו ללא מענה ובהתאם לכך לא הייתה רשאית רש"ת להטיל על מנרב חיובים מבלי לבססם כדין.
לטענת מנרב, במסגרת אותן פקודות שינויים ביצעה רש"ת קיזוז של התמורה החוזית המגיעה לה. על פי דין נטל ההוכחה חל על המקזז ולא על הצד שכנגד ו" על המקזז להציג תשתית עובדתית וראייתית מספרת, הן בהיבט האחריות של הצד החייב והן בהיבט של הנזקים הנטענים, דבר שלא נעשה כלל בענייננו" (ס' 425 לסיכומיה).

רש"ת מצדה טוענת כי אין כל ממש בטענות מנרב לפיהן הסכומים האמורים "קוזזו" מחשבונה, זאת משום שקיזוז מתבצע אך ורק כאשר חיוב חוזי מתגבש לחוב. כאשר קיימים חיובים חוזיים של מנרב כלפי רש"ת, ושל רש"ת כלפי מנרב, ויש לערוך התחשבנות בגין חיובים הדדיים אלה, לא מדובר בקיזוז כי אם בהתחשבנות (כאשר רק בתום ההתחשבנות הופך החיוב החוזי לחוב אותו ניתן לקזז). לטענתה, כאשר נערך חשבון סופי ולצורך עריכת החשבון המזמין מחשב את הסכומים שיש להפחית מתשלומי הקבלן בשל ליקויים כאלה ואחרים "לא מדובר ב"קיזוז", ובוודאי שלא מדובר ב"הודאה והדחה" . המזמין כופר בהקשר זה בדרישותיו של הקבלן לשלם סכום פלוני, וטוען כי הסכום הוא אלמוני. לכן הנטל נותר בהקשר זה על התובע" (ס' 1161 לסיכומי רש"ת).

מנרב התייחסה לעמדת רש"ת בסיכומי התשובה מטעמה והצדדים שניהם הביאו פסיקה שונה לתמיכה בטענותיהם.
אדרש תחילה למחלוקת משפטית זו בטרם אפנה לבחון את התביעות השונות לפי סדרן.

הפסיקה אליה מפנה מנרב בתמיכה בטענתה כי בקיזוז עסקינן היא ת"א (שלום טב') 2239/03 רוקסי בנייה והשקעות בע"מ נ' פלקובי חברה לבנין והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 24.5.07). עיון בפסה"ד מגלה כי באותו מקרה היה מדובר בזכות קיזוז הקבועה בהסכם בין הצדדים, שלא הייתה שנויה במחלוקת, והמחלוקת הייתה אך על דרך יישומה. הדברים עולים מהקטע הרצ"ב בפסה"ד שבו גם צוטט הסעיף הרלוונטי מתוך ההסכם בין הצדדים:

"השאלה שיש לבחון היא האם על פי המוסכם בין הצדדים הייתה רשאית פלקובי לשלם ישירות לספקים ולקבלני משנה כספים על מנת שאלו יוכלו להמשיך בעבודתם ולקזז את הסכומים הנ"ל מחובה לרוקסי.
לטעת רוקסי פלקובי הפרה את ההסכם כשלא שילמה לתובעת את החשבונות המאושרים והנהיגה שיטת תשלום , לפיה, היא תשלם את כל התשלומים לספקים ו/או לקבלני המשנה של רוקסי .
לטענת פלקובי, נוכח הסכומים ששולמו לרוקסי ונוכח העיכוב בבנייה וכן בשל מצבה הכלכלי של רוקסי שלא יכלה לעמוד ברכישת חומרים ותשלום לבעלי מקצוע ובפרט לאור הוראות ההסכם נאלצה פלקובי לשלם במקום רוקסי לקבלנים ולספקים ( על פי נספח ב' לתצהיר חקובו) ועל כן שיטה זו נכפתה עליה.
בס' 16 ( ה) להסכם נקבע כי רוקסי (שהוגדרה בהסכם כ"הקבלן") מתחייבת :
" לשלם לקבלני המשנה ו/או לספקים את הסכומים שיגיעו להם על פי ההסכמים ביניהם לבין הקבלן במלואם ובמועדם .
היה והקבלן לא יעמוד בהתחייבותו כאמור יהיה רשאי המזמין , לאחר שנתן על כך הודעה לקבלן 7 ימים מראש לשלם לספקים ו/או לקבלני משנה וזאת ע"מ למנוע עיכובים בביצוע העבודות ו/או למנוע ו/או לצמצם נזקים והכל מתוך הסכומים המגיעים לקבלן . עשה כן המזמין יקזז כל תשלום ששילם כאמור מתוך כספים המגיעים לקבלן וזאת מבלי לגרוע מכל זכות אחרת העומדת לו כלפי הקבלן על פי הסכם זה ו/או עפ"י כל דין.
המחאת זכותו של הקבלן לקבלת כספים והתשלום ישירות לקבלני המשנה ו/או לספקים הינה בלתי חוזרת ".
בס' זה מצוי פתרון למצב בו הקבלן (רוקסי) לא יכול לעמוד בהתחייבותו לשלם לקבלני המשנה ולספקים והוא, שהמזמין (פלקובי ) רשאי לשלם לספקים ו/או לקבלני משנה ישירות על מנת למנוע עיכובים בביצוע העבודות ולהקטין את הנזק על פי ס' 14 לחוק החוזים תרופות...."

פס"ד אליו מפנה רש"ת לתמיכה בטענתה כי מדובר ב"התחשבנות" ולא ב"קיזוז" הוא ת"א (שלום ת"א) 164464/09 דראושה סובחי בע"מ נ' החברה המרכזית לפיתוח השומרון בע"מ (פורסם בנבו, 7.7.01) . בפסה"ד נדון מכרז להנחת קו מים בו זכה קבלן (החברה התובעת). לאחר שהקבלן סיים את עבודתו והגיש חשבון בגין העבודה שביצע בפועל , מזמינת העבודה אישרה בגין עבודתו סכום מופחת בטענה כי תכולת עבודתו כללה עבודות דיפון של קו המים וכי אלו לא בוצעו כראוי. הקבלן תבע את מזמינת העבודה בגין הסכום שלא שולם לו (בגין היעדר דיפון) וטען, בין השאר, שנטל ההוכחה כי עבודות הדיפון לא בוצעו כראוי מוטל על כתפיה. ביהמ"ש דחה את טענת הקבלן וקבע כי עליו היה להוכיח את תביעתו ואת זכותו לקבל את הסכום שלא שולם לו, משום שהמזמינה מעולם לא אישרה כי בוצעה כראוי ולכן אין כאן "הודאה והדחה":

"נטל ההוכחה מונח על כתפי התובעת, ועליה להוכיח את הסכום המגיע לה מהנתבעת.
ב"כ התובעת בסיכומיו יוצא מנקודת הנחה ולפיה טענות הנתבעת וצד ג' הן טענות "הודאה והדחה" ולפיכך, הנטל על הנתבעת להוכיח כי בוצע קיזוז כראוי ולטענת ב"כ התובעת, חל"פ לא עמדה בנטל.
על מנת להראות שמדובר בטענת "הודאה והדחה", טוען ב"כ התובעת בסעיף 7 לסיכומיו, כי מאחר שחל"פ מודה בהסכם עם התובעת ומודה כי העבודות על פי ההסכם הסתיימו, ומנגד טוענת כי יש לקזז מהתשלום סכומים עקב טיב עבודת דיפון הצינור, (מעבר לסכום שניתן היה לנכות על פי ההסכם בגין הוצאות ביטחון ודמי ניהול), אזי במקרה של "טענת קיזוז" מדובר בטענות "הודאה והדחה".
ב"כ התובעת ציין, כי לא הוצגה בפני בית משפט חוות דעת מטעם הנתבעת להוכחת טיבן של עבודות דיפון הצינור והנתבעת לא הוכיחה וממילא לא הציגה בפני בית משפט ראיה בדבר "הוצאות" שהוציאה לתיקון הליקויים הנטענים ו/או בגין "הנזקים" המוכחשים ולפיכך, יש לדחות את התביעה.
ב"כ התובעת בסיפא של סיכומיו ציין שורה ארוכה של פסקי דין בהם נטענה טענת קיזוז כטענת הגנה ונקבע באותם מקרים, כי מדובר בטענת "הודאה והדחה".
אלא שבמקרה דנן, אין מדובר כלל בטענת "הודאה והדחה".
התובעת דורשת בכתב התביעה סכומים שלא שולמו לה ולא אושרו גם על פי גרסתה, בחשבון הסופי אשר הגישה בגין העבודות אשר ביצעה.
מדובר בחוב מוכחש. לא הנתבעת ולא צד ג' הודו אי פעם בחבותם לשלם את החוב הזה, ואין מדובר במקרה דנן בטענת קיזוז המהווה טענת הגנה, כאשר נתבע מודה בעובדות שטען להם התובע בפרשת התביעה, אך מחמת עובדות נוספות שהוא מפרט בכתב ההגנה, הוא טוען כי התובע לא זכאי לסעד המבוקש או לחלקו.
במשפט אזרחי הכלל הוא, כי "המוציא מחברו - עליו הראיה".
לפיכך, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו, ואילו הנתבע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של טענת הגנתו. (ראה בהרחבה לעניין זה ספרו של השופט קדמי, על הראיות, חלק רביעי, מהדורת תש"ע - 2009 בעמוד 1723 ואילך).
לגבי השאלה – מי הוא "המוציא מחברו", הולכים דיני הראיות אחרי הדין המהותי.
וראה לעניין זה הדוגמאות הרבות אשר הובאו בספרו של כב' השופט קדמי, שם, בעמודים 1736 – 1745.
לענייננו גם יפים דברי כב' הנשיא שמגר (כתוארו אז) בע"א 748/88 בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' יוחנן רכטשפר ואח' פ"ד מה (4) 696, 701:
"מבחינת דיני הראיות, טענת ההגנה של המשיבים אינה מסוג טענת "הודאה והדחה" (שלפיה החוב אינו מוכחש, ועל הנתבע הנטל להוכיח עובדה נוספת שטען ושמשמעותה ניכויו מחובו, ראה: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, לעיל, בעמ' 300; א' הרנון, דיני ראיות (הדפוס האקדמי, כרך א', תש"ל) 201), ולכן אין שינוי בכלל הבסיסי, לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה", והמערער שלפנינו אינו פטור מנטל השכנוע לקיומו של החוב".
אם תתקבל טענת התובעת ולפיה נטל ההוכחה הוא על חל"פ / מקורות, פירושו של דבר קבלת טענה ולפיה כאשר קבלן מבצע עבודה על פי הסכם ואמור להגיש חשבון סופי לאישור, והמפקח לא מאשר לתשלום חלק מהתשלום שהתבקש, אזי מועבר הנטל להוכיח שהקבלן לא זכאי לתשלום, על המפקח, אשר יצטרך להוכיח כי הקבלן לא זכאי לתשלום, ולא הקבלן הוא זה שיצטרך להראות למפקח כי אכן ביצע את העבודה כמוסכם.
קבלת טענה שכזו הופכת למעשה קבלן מבצע למי שיכול להגיש חשבון סופי, ולנקוב בכל סכום אשר יחפוץ, והמפקח הוא זה אשר יהיה חייב לאשר את החשבון הסופי אלא אם כן יוכיח שהחשבון אינו נכון.
מדובר בהיפוך נטל ראיה שאינו מקובל ואינו מוצדק.
כאשר קבלן מבצע עבודה ודורש תשלום בגינה ובהסכם נקבע כי התשלום טעון אישור של המפקח, אזי המפקח אינו מחויב לאשר כל סכום שהתבקש לאשר, אלא צריך לאשר רק סכום שהוא סבור כי הוא תואם את העבודה אשר בוצעה בשטח כמוסכם.
העובדה שהצדדים השתמשו במינוח "קיזוז" בסעיף 9 להסכם, ואף השתמש במילה "קיזוז" כפועל יוצא מסעיף 9 בהסכם, גם בתכתובת ביניהם, אין פירושו של דבר שהם מכירים בכך שהעבודה בוצעה על פי ההסכם ובכל זאת מסיבה כלשהי הם מקזזים מהסכום שהגיע לתובעת את הסכום המקוזז.
מדובר בפועל בטענה הברורה הן של חל"פ והן של מקורות ולפיה התובעת לא ביצעה את עבודות דיפון הצינור כפי שהוסכם בהסכם ועל כן, היא לא זכאית לקבל את הסכומים המבוקשים.
משכך הדבר, וחל"פ ומקורות לא הודו בכל העובדות אשר מצויות בבסיס התביעה, אין כל אפשרות לטעון שטענותיהן הן בגדר טענות "הודאה והדחה" וכי נטל השכנוע מוטל עליהן.
בכל זאת, ובניגוד לתובעת אשר הגישה תביעה ולא הוכיחה כי היא ביצעה את העבודות כראוי ולפיכך היא זכאית ליתרת הסכומים המבוקשים על ידה על פי ההסכם, אזי מקורות וחל"פ ביצעו עבודה יסודית בשטח והביאו ראיות מספיקות ומעבר לנדרש על מנת להוכיח שעבודות דיפון הצינור לא נעשו בהתאם למוסכם. "

בשים לב לכך שבענייננו הסכומים אותם תובעת מנרב הן בגין סכומים שהופחתו מהתמורה שנקבעה בהסכם (בין אם הדבר נעשה במסגרת "קיזוז" או "התחשבנות") כשטעמי רש"ת לכך היו כי מדובר בסכומים ששולמו לקבלנים אחרים (במקום למנרב) למרות שמדובר בעבודה שהייתה כלולה בתכולת העבודה של מנרב (לטענת רש"ת) ושלא בוצעה על ידה, או נזקים או ליקויים שרש"ת נאלצה לתקן על חשבונה– אני סבור כי התשובה שאלת נטל ההוכחה ברורה למדי.

פקודות שינויים שהוציאה רש"ת אשר הפחיתו מהתמורה החוזית סכומים המגיעים למנרב בטעמים לפיהם מנרב גרמה לנזקים כאלו ואחרים וכי רש"ת נאלצה לתקנם – הן טענות שעל רש"ת נטל ההוכחה. הן באשר לקיומו של נזק הן באשר לאחריות מנרב לנזק.
פקודות שינויים שהוציאה רש"ת אשר הפחיתו מהתמורה החוזית סכומים ששולמו לקבלנים אחרים, מהטעם כי מנרב לא ביצעה את העבודה שנדרשה ממנה לפי הוראות ההסכם (ושאם הייתה מבצעת אותה הייתה זכאית לקבלם)– הן טענות שעל מנרב הנטל לסתור אותן ככל שעמדתה היא שאין מדובר בעבודה הכלולה במסגרת תכולת עבודתה החוזית וכי הייתה זכאית למלוא התשלום גם ללא ביצוע אותן עבודות. מדובר למעשה בסוג דומה של טענות שעלו חזור ושוב במסגרת הדיון בדרישות תשלום שונות של מנרב בהן עסקתי לעיל ושבהן מנרב, היא התובעת, נדרשה להוכיח את פרשנותה לתכולת העבודה הרלוונטית לפי הוראות ההסכם המקנות לה את מלוא הסכום שדרשה במסגרת דרישות התשלום.

עתה אפנה לבחון את התביעות השונות לפי סדרן.

635/1 CRN– הפחתת סכום של 32,400 ₪ בגין עבודות שנדרשו לצורך התקנת גופי תאורה בתקרות האקוסטיות. התקנת התקרות האקוסטיות נכללה בתכולת העבודה של מנרב. מקורו של חיוב זה בעבודה שביצע קבלן עבודות החשמל, חברת מנורה (להלן: " מנורה") לצורך התקנת גופי תאורה בתקרות אקוסטיות בקומה השנייה ברוטנדה.
לטענת מנרב, עבודות אלה היו בתחום אחריותה של מנורה ולא בתחום אחריותה שלה כך שלא היה מקום להפחית ממנה סכום כלשהו בגין ביצוע העבודות שבוצעו על ידי קבלן אחר. לטענת רש"ת, אין בטענות אלו ממש משום שבהתאם להוראות המפרט המיוחד, האחריות לביצוע כל העבודות הנדרשות לצורך שילוב גופי התאורה בתקרות, לרבות עבודות חיזוק שונות של התקרה, מוטלת על מנרב.
מקריאת סיכומי הצדדים נראה כי המחלוקת בנושא היא מחלוקת עובדתית בשאלת טיבן של העבודות שבוצעו. בסיכומיה הראשיים מנרב מתייחסת לעבודות, שלטענתה אינן כלולות בתכולת עבודתה, כעבודות "חיזוק מנורות" ו" התקנת תמיכה למנורות" (ס' 420א' לסיכומיה) . רש"ת מתייחסת לעבודות כעבודות " חיזוק תקרות לצורך התקנת גופי תאורה" (ס' 1166 לסיכומים) ומאשרת כי עבודות החיזוק שמנורה צריכה הייתה לבצע "הן עבודות של חיבור גוף התאורה לתקרה, ולא עבודות לחיזוק התקרה, כך שתוכל לשאת את העומס של גופי התאורה. זו עבודה שהיא בבירור תפקידו של מי שבונה את התקרה, כפי שקובע גם המפרט של מנרב" (ס' 1174 לסיכומי רש"ת). מנרב, בסיכומי התשובה מטעמה מחדדת את טענתה ומסבירה כי רש"ת חייבה אותה בגין עבודה שהיא "חיזוק מנורות לתקרת השלד" (ס' 737 לסיכומי התשובה) . לטענתה, מפרט יצרן התקרות אוסר על חיבור המנורות לתקרה עצמה ואת המנורות יש לחבר ישירות לשלד הבטון שיכול לשאת את משקלן וחיבור זה, מהמנורות אל שלד הבטון – הוא באחריות מתקין המנורות (ס' 745, 750 לסיכומי התשובה). בהמשך סיכומי התשובה מודה מנרב כי עבודות "חיזוק התקרות האקוסטיות" (להבדיל מחיזוק המנורות לשלד הבטון) היה באחריותה ולטענתה אף בוצע על ידה בסופו של דבר (ס' 752 לסיכומי התשובה).

לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים אני סבור כי מנרב לא הוכיחה את טענתה כי העבודה בגינה בוצע החיוב הינה עבודה של " חיזוק מנורות לתקרת השלד" להבדיל מעבודת חיזוק של התקרות האקוסטיות שנדרשה בעקבות התקנת המנורות (וזו מצויה בתכולה החוזית) ולכן לא הוכיחה כי חיובה ע"י רש"ת לא נעשה כדין. הראיות המרכזיות עליהן נסמכת מסקנתי זו הן אלו:

א. העבודה המתוארת בפקודת השינויים ( נספח 29א' לסיכומי מנרב ) אשר בגינה נעשה החיוב היא:
"Back charge to ATBC for reinforcement made from aluminum provided by ATEC for AP-9 Ceiling at rotunada level 2 to accept light fixtures"

בתרגום חופשי מתואר חיוב של מנרב (ATBC ) בגין חיזוק עשוי מאלומיניום שסופק ע"י מנורה ( ATEC) לתקרה האקוסטית לקבלת גופי התאורה.
לפקודת השינויים צורף מסמך רקע שמתאר את הדברים בצורה דומה:
"The Decoustic ceiling (ap-9) needs a reinforcement in order to prevent decline due to the light fixtures weight"
קרי – מדובר בחיזוק לתקרה האקוסטית אשר נדרש לצורך מניעת ירידת התקרה בעקבות משקל גופי התאורה.

ב. מנרב טענה בסיכומיה כי בזמן אמת סוכם עם חברת הניהול שהאחריות לביצוע העבודות מושא החיוב היא של מנורה. רש"ת הכחישה את הדברים והביאה לתמיכה בטענתה דף מתוך סיכום התקדמות שבועית מחודש פברואר 2004 שבו נכתב כדלקמן:
"Installation of light fixtures in acoustical ceiling – ATEC & ATBC disputing responsibility for reinforcing acoustical ceilings to accept light fixtures. PMF to schedule meeting with ATEC. ATBC and AEDF to resolve. (232) Meeting held. PMF and AEDF expressed opinion that reinforcement of ceilings as required is included in the ceiling scope. ATBC to provide. ATEC stated that they have begun to fabricate and install supports as required due to ATBC refusal to provide based on their opinion that it is not in their scope. Work Proceeding. PMF will review contractual responsibilities upon submittal of RCCO(s)"/
ממסמך זה עולה מפורשות כי העבודה שהאחריות בגינה הייתה במחלוקת בין מנרב לבין מנורה הייתה עבודה של חיזוק התקרות האוקוסטיות לקבלת גופי התאורה:" reinforcing acoustical ceilings to accept light fixtures "
עוד עולה כי בזמן אמת חברת הניהול הביעה את דעתה כי מדובר בעבודה הנמצאת בתחום אחריותה של מנרב הכלולה בתכולת העבודה הנוגעת לתקרות.

מנרב בסיכומי התשובה מטעמה טוענת כי הקטע שצוטט לעיל מתוך יומן העבודה אינו עוסק בחיזוק המנורות לשלד הבטון. לטענתה, הקטע המדובר עוסק בחיזוק התקרות האקוסטיות ולטענתה עבודה זו בוצעה על ידה בסופו של דבר.
קיים קושי של ממש לקבל את פרשנות מנרב לדברים הואיל ונאמר בקטע המדובר כי מנורה הצהירה כי החלה בביצוע העבודה של התקנת התמיכות שנדרשו בעקבות סירוב מנרב מהטעם שהדבר לא כלול בתכולת עבודתה:
"ATEC stated that they have begun to fabricate and install supports as required due to ATBC refusal to provide based on their opinion that it is not in their scope"
כלומר , האמור במסמך הזה סותר את טענת מנרב כי היא שביצעה את עבודת חיזוק התקרות (ולא מנורה) . זאת ועוד, מנרב לא שטחה בזמן אמת או בסיכומיה הראשיים גרסה לפיה בזמן אמת היו קיימות שתי מחלוקות (באשר לאחריות לחיזוק התקרות האקוסטיות ובאשר לחיזוק מנורות לתקרת השלד) וכי הראשונה נפתרה על דרך זה שהיא ביצעה אותה בסופו של דבר (כנטען לראשונה בס' 752 לסיכומי התשובה) והשנייה לא (וההודעה על תביעה שהגישה עוסקת בשנייה) . כאמור, המסמך מתייחס למחלוקת אחת בלבד– חיזוק התקרות האקוסטיות ומתאר כי זו נפתרה בסופו של דבר על דרך של ביצוע העבודה ע"י מנורה בעקבות סירוב מנרב.

לאור כל האמור לעיל, המחלוקת בנוגע לחיוב זה מוכרעת לטובת רש"ת.

779/1 CRN– הפחתת סכום של 30,657 ₪ בגין נזק שנגרם למסוע של חברת שינדלר באזור תחנת המעבר
לטענת מנרב חיובה בסכום זה אינו מוצדק משום שרש"ת לא טרחה להציג כל ראיה לפיה היא זו שאחראית לנזק שנגרם ובשעה שבאזור ניתנו הוראות שינויים למספר רב של קבלנים ולא רק למנרב. עוד טוענת מנרב כי בתכולת עבודתה של חברת שינדלר היה להגן על עבודתה עד למסירת הפרוייקט למזמינה והיא לא עשתה זאת.

טענות אלו נטענו ע"י מנרב במסגרת ההודעה על תביעה אותה הגישה ביום 10.3.05 (צורפה כנספח 29ד' לסיכומיה).
רש"ת בסיכומיה טוענת כי שינדלר מתקינת הדרגנועים סיימה את כלל עבודות ההתקנה במבנה בחודש מאי 2002 והנזק נגרם בתאריך 24.5.04 או סמוך לכך ; כי מבחינת חברת הניהול ובניגוד לטענות מנרב הקבלן שעבד באזור בו נגרם הנזק באותו פרק זמן היתה מנרב ולכן היא אחראית לנזק; כי מנרב הייתה הקבלן הממונה על המבנה האווירי ותפקיד זה הטיל עליה אחריות מיוחדת בכל הנוגע לשטח העבודות לרבות נקיטת אמצעי הגנה מתאימים להגן על כל עבודות הקבלנים במתחם ואחריות לשאת בכל סיכון לכל נזק לעבודות במבנה; וכי מנרב בשים לב להוראות החוזה ולתפקידה בפרויקט נכחה באופן הדוק באתר והיה עליה לתעד את העבודות שמבוצעות באופן שוטף ויומיומי ואם הייתה עושה כן היו אמורות להיות בידיה הראיות המצביעות בדיוק על הסיבה שגרמה לנזק ומשלא עשתה כן גרמה לרש"ת נזק ראייתי.

מנרב בסיכומי התשובה מטעמה טוענת כי עובדי שינדלר עבדו במתחם עד סוף שנת 2004 לכל הפחות; וכי פרשנות רש"ת להוראות ההסכם אינה נכונה – אחריותה של מנרב נסובה על נזקים הנגרמים לעבודותיה ובאחריותה להגן על העבודות שהיא ביצעה ולא של קבלנים אחרים ובדומה חובותיה של מנרב היה לתעד את העבודות שהיא ביצעה (וזאת היא אכן עשתה) ולא את כלל העבודות שמתבצעות במתחם האוירי (ס' 781 לסיכומי התשובה).

אין מחלוקת על כך שנגרם נזק ומנרב גם אינה חולקת על גובה הנזק.
הטענה המרכזית אותה העלתה מנרב במסגרת הודעתה על תביעה היא כי :
"Each contractor is responsible to protect its work until it is handed over to the client. The PMF should check if Schindler performed it's obligation to protect it's equipment before issuing backcharge to Minrav"

טענה עובדתית זו של מנרב, לפיה כל קבלן מחוייב להגן על עבודתו עד למסירתה למזמין (רש"ת) לא הוכחשה ע"י רש"ת בסיכומיה. רש"ת בסיכומיה מתמודדת איתה בטענה עובדתית לפיה שינדלר סיימה את כלל עבודות התקנת הדרגנועים במבנה האווירי בחודש מאי 2002 והנזק נגרם בתאריך 24.5.04 או בסמוך לכך ( ס' 1183 לסיכומי רש"ת ) ובהפנייה לסעיפים שונים ממסמכי ההסכם (ה SOW ) מהם לומדת היא כי על מנרב כקבלן הממונה של המבנה האווירי היתה מוטלת החובה לנקוט באמצעי הגנה מתאימים להגן על כל העבודות של כל הקבלנים (ס' 1185 לסיכומי רש"ת).

מבחינת הראיות שהביאו הצדדים נחה דעתי כי רש"ת לא הוכיחה את טענותיה אלו ברמה המצדיקה הטלת אחריות על מנרב בגין הנזק בעקבותיו הושת עליה החיוב, ולפיכך חיוב זה לא היה מוצדק:

א. מהמסמכים שצירפה רש"ת ( העתק דו"ח יולי של בקרת לוחות זמנים שצורף כנספח 181 לסיכומיה) עולה כי התקנת הדרגנועים במבנה האווירי אכן הסתיימה בחודש מאי 2002 אך לא נאמר במסמך כי עבודת שינדלר במתחם הסתיימה באותה העת. לפי הדו"ח הנ"ל עולה כי המבחנים והביקורות של שינדלר על הדרגנועים שהתקינה במתחם תוכננו להתחיל רק בחודש יולי 2002 (ס' 10.3 למסמך). מדרישת התשלום שהגישה שנדלר לרש"ת בגין הנזק לדרגנוע (נספח 182 לסיכומי רש"ת) עולה כי הוא הוגש במסגרת סיום הביקורת של שינדלר על עבודותיה ( שלב שהוגדר כ:Punchlist substantial completion"" ) כך שנראה כי עבודת שינדלר במתחם אכן לא נמסרה למזמין בעת קרות הנזק (דרישת התשלום בגין הנזק היא מיום 24.5.04 ). רש"ת כאמור לא הכחישה את טענת מנרב לפיה הייתה קיימת חובה חוזית לשינדלר להגן על עבודתה עד שלב המסירה ולגבי מנרב טענה רש"ת כי חובתה היא להגן על עבודותיה עד לשלב המסירה (ראו לדוגמא טענות רש"ת בנוגע לדרישת תשלום מס' 230 שעסקה בכיסויי הניילון לשטחים בס' 221 לסיכומיה).

ב. רש"ת טוענת כי הוראת סעיף 16.1 לתנאים הכלליים (שפורטה בעמ' 158 לנספחי תצהיר אטשטיין) מטילה על מנרב אחריות "לשאת בכל סיכון, לכל סוג של נזק, אשר עשוי להיגרם מכל סיבה שהיא, לעבודות במבנה האווירי, וזאת עד למועד קבלת אישור למבנה האווירי כולו" (ס' 1187 לסיכומיה).
עיון בסעיף מגלה כי הוא עוסק באחריות הקבלן (בענייננו מנרב) לעבודה:

"Contractor's responsibility for the work"
והוא אמנם מטיל אחריות רחבה למדי על הקבלן בדומה לתיאור של רש"ת, אך אינו מגדיר את היקף תחולת האחריות לפי שטח גאוגרפי ("לעבודות במבנה האווירי") כטענת רש"ת אלא משתמש במונח WORK בלבד כשמונח זה מוגדר בסעיף ההגדרות בתנאים הכללים ( נספח ה' לתביעה בעמ' 270) במתייחס לעבודת הקבלן עצמו שהוגדרה בתכולת העבודה שלו. יצויין כי בסעיף ההגדרות קיים מונח אחר לכלול את עבודות כל הקבלנים והוא WORKS:
"Works" means the works to be completed by all the contractors for all the project"

מן המקובץ עולה כי הסעיף המדובר עוסק באחריות מנרב לנזקים הנגרמים לעבודותיה ומטיל על מנרב אל האחריות להגן על העבודה שביצעה – אך לא מטיל על מנרב אחריות לנזקים הנגרמים לעבודות של קבלנים אחרים (בענייננו שינדלר) יהא הגורם אשר גרם להם אשר יהא (כפי שמפרשת רש"ת את הסעיף).

לאור כל האמור לעיל, המחלוקת בנוגע לחיוב זה מוכרעת לטובת מנרב.

140/1 CRN– הפחתת סכום של 19,950 ₪ בגין ניקוי ברגי עיגון הנמצאים בבסיס הבטון עבור השרוולים לעלייה למטוס.

במסגרת ההודעה על תביעה שהגישה מנרב בעקבות החיוב ( צורפה כנספח 29ה' לסיכומיה) טענה מנרב כי ברגי העיגון נמצאים מחוץ לתחום העבודות שלה ; כי הברגים הורכבו ע"י חברת שפיר והיו באחריותה, כוסו בבטון ע"י עובדיה שלה וכי אין באחריותה להגן על עבודות של קבלנים אחרים המצויים מחוץ לתכולת עבודתה.

רש"ת טוענת בסיכומיה כי ממסמך ההנמקה שערכה חברת הניהול בזמן אמת אשר מהווה חלק מהוראות העבודה שיצאה בהקשר זה (עמ' 2 לנספח 186 לסיכומי רש"ת) עולה כי בשל עבודות הבטון שמנרב ביצעה באזור כוסו הברגים בבטון והיה הכרח לנקותם.

מנרב בסיכומי התשובה מטעמה טוענת כי ברגי עיגון נחשפים לבטון בדרך כלל בעת ביצוע כלונסאות, אלו בוצעו ע"י שפיר במתחם, ולכן גרסתה כי ברגי העיגון התכסו בבטון עקב עבודותיה של שפיר עצמה שלא הגנה עליהם מתיישבת עם השכל הישר ועם הנסיבות. מכתב ההנמקה מטעם חברת הניהול נעדר משקל ראייתי ואינו כולל בדל הוכחה אלא מסתכם בקביעה שרירותית ולכן אינו מהווה אסמכתא מהימנה לחיוב.

לאחר עיון בראיות הצדדים נחה דעתי כי רש"ת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש ממנה לצורך השתת החיוב המדובר על מנרב.

עסקינן במחלוקת עובדתית בשאלה מי גרם לנזק לאותם ברגי עיגון (שהבטון שנשפך עליהם הצריך את ניקויים).

במכתב ההנמקה מאת חברת הניהול , מיום 2.6.02, נאמר כי פסולת הבטון נשפכה על אותם ברגי עיגון ע"י מנרב במהלך עבודתה באזור השער.
מדובר בטענה עובדתית של חברת הניהול כאשר מול גרסתה זו הציגה מנרב גרסה אחרת: לטענתה, במסגרת הודעתה על תביעה, ברגי העיגון הותקנו ע"י שפיר טרם כניסתה של מנרב לפרוייקט וכבר אז היו מכוסים באותה פסולת בטון.

אין חולק כי ברגי העיגון המדוברים לא היו במתחם הטרמינל האווירי בו עבדה מנרב (אלא מחוצה לו). אין חולק כי לא מדובר במתחם שהיה על מנרב חובה לתעד אותו וכי הפיקוח על עבודת שפיר לא היה באחריותה. בהנחה כי ברגי העיגון הותקנו ע"י שפיר טרם כניסתה של מנרב לפרוייקט (כטענת מנרב שלא נסתרה) יכלה רש"ת לתמוך בגרסת חברת הניהול ולסתור בנקל את גרסת מנרב בהגשת ראיות מתאימות – תיעוד עבודת שפיר במתחם עובר לכניסת מנרב לפרוייקט או לחילופין אישור מפקח על עבודת שפיר במתחם שיעיד כי לא נמצא אז דופי בעבודה והברגים לא היו מכוסים בפסולת בטון. ראיות אלו לא סופקו ונותרנו במצב של גרסה מול גרסה. לאור קביעתי כי נטל ההוכחה להצדקת חיוב מנרב בגין נזקים שלכאורה גרמה מוטל על רש"ת – הרי שרש"ת לא עמדה בנטל במקרה הזה.

לאור כל האמור לעיל, המחלוקת בנוגע לחיוב זה מוכרעת לטובת מנרב.

635798 CRN– הפחתת סכום של 18,992 ₪ בגין אי אספקת חשמל זמני לחברת המעליות "חרות". אין חולק כי חובתה של מנרב הייתה לספק לחרות את החשמל הזמני ולשאת בעלותו. חרות חיברה את עצמה לחשמל הזמני שסיפקה מנרב באמצעיה שלה ורש"ת נעתרה לדרישת תשלום מטעמה (של חרות) בגין התשתית שנדרשה ממנה לשם כך (בערכי חוזה מנרב) והפחיתה סכום זה ממנרב. מנרב, במסגרת ההודעה על תביעה שהגישה, טענה כי חיוב זה נעשה שלא כדין.
לטענת מנרב בסיכומיה, רש"ת לא הציגה כל הוכחה לניסיונות לתיאום העבודה בין חרות למנרב ובדיקה שביצעה מנרב מול נציג חרות העלתה כי חרות כלל לא הגישה בקשה מפורטת בנוגע לקבלת אספקת החשמל אלא רק ביקשה מידע בלבד בנוגע לחשמל זמני ולא ביקשה ממנרב לבצע כל עבודה בעניין.

רש"ת בסיכומיה טוענת שיש לדחות את טענות מנרב ממספר טעמים: מנרב הייתה אחראית לתאם בין העבודות של כלל הקבלנים ולפיכך גם אם חירות לא פנתה למנרב לצורך אספקת החשמל על מנרב היה לפנות אליה בעניין; בניגוד לטענת מנרב, בתאריך 3.3.02 העבירה חרות למנרב "בקשה סדורה" לחבור לרשת החשמל הזמנית, אשר כללה רשימה מפורטת של האמפר הנדרש ותאריכי אספקתו ומנרב אישרה את קבלת הבקשה בזמן אמת בחתימתה; בסופו של יום מנרב לא ביצעה את העבודה שהיה עליה לבצע וחירות ביצעה אותה ולכן רש"ת נאלצה לשלם לה ואין סיבה או הצדקה שרש"ת תשלם עבור אותה עבודה פעמיים.
מנרב בסיכומי התשובה מטעמה דוחה את טענות רש"ת וטוענת כי חרות לא עדכנה אותה בדבר צרכי פריסת התשתית שלה ולא ביקשה זאת ולכן לא ביצעה זאת עבורה כפי שביצעה עבור קבלנים אחרים. עוד טוענת מנרב כי גם לרש"ת היה ברור כי חרות צריכה לבקש את החשמל ממנה וכי היא לא צריכה "לרדוף" אחריה.

לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים אני סבור כי מנרב לא הוכיחה את טענתה לפיה חיובה ע"י רש"ת בסכום המדובר, שעניינו תשתית פריסת חשמל זמנית בגין עלויות שהיו לחרות ושזו דרשה אותן ממנה (מרש"ת), לא היה מוצדק. אבהיר להלן את הטעמים שהביאו אותי למסקנה זו:

א. רש"ת מפנה למסמך שנשלח ממנרב ע"י חרות, שאותו מכנה רש"ת כ"בקשה סדורה לחיבור לרשת החשמל הזמנית, אשר כללה רשימה מפורטת של האמפר הנדרש ותאריכי אספקתו". המסמך צורף חלקית כנספח 189 לסיכומי רש"ת ובמלואו (2 עמודים) כחלק מנספח 188 לסיכומי רש"ת. מנרב בסיכומיה הראשיים מציינת באופן כללי כי " חרות ביקשה מידע בלבד בנוגע לחשמל זמני" ואלו בסיכומי התשובה מטעמה מתייחסת למסמך המדובר וטוענת שכלל "דיווח על סוגי המעליות ועל החשמל שיידרש לבדיקתן. אין פירוט בדבר העבודות מושא התשלום –פריסת תשתית. מסמך זה נשלח למעשה על מנת שמנרב תוכל לדעת מראש כמה חשמל יידרשו קבלני המשנה ולהיערך מבחינת תכנון מערכת אספקת החשמל. ואכן, מנרב נערכה בהתאם ומערכת החשמל שהקימה הייתה מסוגלת לספק לחרות את החשמל שהייתה זקוקה לו (ואף סיפקה אותו בפועל)." (ס' 802-804 לסיכומי התשובה).
עיון במסמך המדובר מגלה כי מדובר בהודעת פקס מטעם חרות מיום 28.2.03 (לפי חותמת "נתקבל" התקבלה אצל מנרב ביום 3.3.02) שנושאת כותרת: RE: Power needed for airside Elevators מה שמעיד, לכאורה , כי היא נשלחה במענה לתכתובת קודמת (שלא צורפה).

במכתב מופנית מנרב לרשימת המעליות ולכמות האמפר הנדרשת לכל אחת מהן לצורך התקנתה. בטבלה המצורפת להודעה גם נרשם לגבי כל מעלית ומעלית מתי נדרשת אספקת החשמל כאשר התאריך הקרוב ביותר הוא ה-3.3.02 .
עיון במסמך מגלה, כטענת מנרב, כי הוא אכן נעדר פירוט מדויק בדבר העבודות מושא התשלום – פריסת תשתית לאספקת חשמל זמני. עם זאת, מנרב לא הסבירה כיצד אמורה להיראות "בקשה סדורה" לאספקת חשמל זמנית לטעמה ומה בדיוק חסר בהודעה זו.

ב. אין מחלוקת כי אחת החובות שהוטלו על מנרב במסגרת תפקידה כקבלן הממונה על המבנה האווירי הייתה גם סוגיית תיאום העבודה בין הקבלנים השונים במבנה, שאחד מהם הייתה חרות. דרישות תפקיד זה פורטו במסגרת סעיף B.4.O ל- SOW ובסעיף 7.5 לתנאים הכלליים. גם אם אאמץ פרשנות מצמצמת לדרישת תפקיד זו סבורני כי במקרה דנן התפקיד חייב את מנרב, בעקבות הודעת הפקס שהתקבלה מחרות ביום 28.2.03 שעסקה באספקת החשמל הזמני, לאור תוכנה וכאשר נאמר בה כי האספקה נדרשת כבר למועד קרוב (3.3.03) לפנות לחרות ולהבין ממנה אם דרישתה היא רק כי מנרב תדאג למספיק אמפר למעליות באותם מועדים או שמנרב גם נדרשת לחבר את חרות בפועל לאספקת החשמל הזמנית. בירור זה היה יכול לייתר את כל המחלוקת העובדתית בסוגיה.

ג. מנרב טוענת בסיכומיה כי "בדיקה שביצעה מול נציג חרות העלתה כי חרות כלל לא הגישה בקשה מפורטת בנוגע לקבלת אספקת חשמל". דא עקא, לא נמצאה כל אסמכתא לכך. מתי נעשתה הבדיקה? מול איזה נציג? היכן התיעוד לכך? המסמך שמנרב טוענת שמהווה את ההודעה על תביעה שהגישה מטעמה בעניין (נספח 29ח') כלל אינו הודעה על תביעה (NOC) ולא צורפו אליו כל אסמכתאות התומכות בטענתה, לרבות באשר לאותה בדיקה נטענת. גם בסיכומי התשובה מטעמה לא סיפקה מנרב מענה בעניין זה.

לאור כל האמור לעיל, המחלוקת בנוגע לחיוב זה מוכרעת לטובת רש"ת.

260/1CRN– הפחתת סכום של 18,193 ₪ בגין עלות תיקון נזקים שנגרם לראשי כלונס שנבנו ע"י חברת שפיר
עניינו של החיוב בנזק לראשי כלונס בשטח הנמצא מחוץ למתחם הטרמינל האווירי אשר נבנו ע"י חברת שפיר. הנזק התגלה ע"י חברה אחרת (חברת אלקו) ביום 18.7.02. מנרב אינה חולקת על כך שנגרם נזק לראשי הכלונס ואינה חולקת על כך שעלות התיקון הייתה 18,193 ₪.
לטענת רש"ת – הנזק נגרם ע"י מנרב. במסגרת מסמך הרקע להודעת החיוב ( שצורפה כנספח 29ט' לנספחי מנרב) נאמר כי חברת הניהול הגיעה למסקנה שהנזק נגרם ע"י ציוד כבד וכי מנרב אחראית לנזק משום שמנרב עשתה שימוש באזור והייתה הקבלן היחיד באותו זמן שהשתמש בציוד כבד.

במסגרת ההודעה על תביעה שהגישה מנרב ( צורפה כנספח 29י לסיכומיה) הכחישה מנרב את טענות שפיר ורש"ת כלפיה. מנרב טענה כי הנזק שנגרם לא נמצא בתחומי הפרוייקט שלה והיא לא ביצעה באותו מיקום כל עבודה וכי חברת הניהול לא המציאה כל ראיה לפיה מנרב היא האחראית לנזק שנגרם. עוד הלינה מנרב על כך שחברת הניהול מצאה לנכון לחייב אותה בלי לברר את העובדות בפגישה משותפת עמה ועם שפיר.
על טענות אלו חוזרת מנרב גם בסיכומיה.
רש"ת בסיכומיה חוזרת על נימוקי חברת הניהול בהודעת החיוב. רש"ת טוענת כי גם מנרב וגם שפיר כפרו באחריותן לנזק וניסו להטיל את האחריות האחת על כתפי רעותה. לטענת רש"ת, "על פי ממצאי רש"ת בזמן אמת, הנזקים נגרמו על ידי מנרב, שבאותה עת קיבלה את השטח לאחריותה ופעלה בו" (ס' 1200 לסיכומיה). רש"ת מפרטת את ממצאיה לתמיכה בטענה זו (בס' 1201 לסיכומיה) ומוסיפה וטוענת כי מנרב הייתה קבלן ממונה ואחראית על שטחי העבודה ( ס' 1202 לסיכומיה).

מנרב בסיכומי התשובה מטעמה חוזרת על טענותיה במסגרת ההודעה על תביעה לפיהן לא ביצעה עבודות באזור ומדובר בהאשמות שווא וטוענת כי רש"ת בחרה באופן שרירותי לאמץ את גרסת שפיר בלי להתמודד עם טענותיה.

לאחר עיון בראיות הצדדים נחה דעתי כי רש"ת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש ממנה לצורך השתת החיוב המדובר על מנרב.

בדומה ל140/1 CRN (ברגי העיגון) גם כאן עסקינן במחלוקת עובדתית בשאלה מי גרם לנזק (במקרה זה לראשי הכלונס).
מצאתי כי טענת רש"ת לפיה "על פי ממצאי רש"ת בזמן אמת, הנזקים נגרמו על ידי מנרב, שבאותה עת קיבלה את השטח לאחריותה ופעלה בו" (ס' 1200 לסיכומי רשת) אינה נתמכת בראיות מספיקות לצורך השתת החיוב על מנרב.

אין מחלוקת כי הנזק התגלה ע"י קבלן אחר, חברת אלקו, ביום 14.7.02 ( צורף כחלק מנספח 191 לסיכומי רש"ת). למחרת קבלת ההודעה, ביום 15.7.02 , הוציאה חברת הניהול מכתב לשפיר לפיה עליה לתקן את הנזקים עד סוף החודש (המכתב מיום 15.7.02 צורף כחלק מנספח 193 לסיכומי רש"ת). במכתב זה, מזמן אמת, לא מציינת חברת הניהול כי מנרב היא האחראית לנזק וגם לא כי שפיר תשופה על הנזק שתתקן משום שהדבר אינו כלול באחריותה.
ביום 8.8.12 שלחה שפיר מכתב בו מחתה על הטלת האחריות עליה בגין הנזקים וטענה כי הנזק שנגרם והמתואר במכתב אלקו נגרם ע"י קבלן הטרמינל האווירי אשר השתלט על השטח ועבד בו ולכן אם רש"ת רוצה כי שפיר תתקן את הנזקים שתוציא פקודת שינויים מתאימה.
רק בעקבות מכתב זה נכתב ביום 13.8.02 מכתב מאת צוות ניהול העבודות באותו המתחם לנציג חברת הניהול שאישר כי שפיר אכן סיימה את העבודות שניזוקו טרם כניסת מנרב לאתר וכי נזקים שנגרו ע"י מנרב יתוקנו ע"י שפיר ואלקו תוך העברת החיוב למנרב.
רוצה לומר – המכתב המדובר אליו מפנה רש"ת לא נערך בזמן אמת, במועד בו נגרמו הנזקים או טרם גילויים, אלא רק לאחר שאלו התגלו ולאחר ששפיר דחתה את דרישת רש"ת לתקנם ללא קבלת תשלום נוסף. המכתב מיום 13.8.02 יוצא מנקודת הנחה כי משעבודות שפיר בוצעו טרם כניסת מנרב לפרוייקט – אז תיקון הנזקים שנגרמו לעבודות הוא באחריות מנרב.

להודעת החיוב מטעם רש"ת צורף מסמך רקע בו הסבירה חברת הניהול כי השתת החיוב על מנרב נעשתה משום שהגיעה למסקנה כי הנזק נגרם ע"י כלי כבד וכי מנרב אחראית לנזק משום שמנרב עשתה שימוש באזור והייתה הקבלן היחיד באותו זמן שהשתמש בציוד כבד.

אלא שמנרב דחתה טענות אלו עובדתית במסגרת הודעתה על תביעה וטענה כי הנזק נגרם לא בתחומי הפרוייקט שלה; כי לא ביצעה כל עבודה באותו איזור וכי רש"ת לא סיפקה כל ראייה לכך שהיא אחראית לנזק.

אין חולק כי הנזק נגרם לכלונס שלא היו במתחם הטרמינל האווירי בו עבדה מנרב (אלא מחוצה לו). אין חולק כי לא מדובר במתחם שהיה על מנרב חובה לתעד אותו. לפיכך, על מנת להשית אחריות על מנרב לתיקון הנזקים לא הייתה רש"ת להסתפק בהערכה המקצועית של חברת הניהול לפיה הנזק נגרם ע"י ציוד כבד ובאמירה כללית כי באזור "נעשה שימוש ע"י מנרב" שהייתה הקבלן היחיד באותה העת שהשתמש בציוד כבד – אלא לתמוך טענתה כי מנרב עשתה שימוש באותו מתחם (שהיה כאמור מחוץ לשטח עבודתה) בתקופה שלאחר ששפיר סיימה את עבודתה וטרם גילויי הנזק. יצוין כי מנרב, במסגרת ההודעה על תביעה, לא חלקה על טענת רש"ת לפיה הנזק נגרם ע"י ציוד כבד – ולכן כל שהייתה רש"ת צריכה לעשות לצורך סתירת טענת מנרב להיעדר אחריותה לנזק הוא להביא ראיות לכך שמנרב עשתה שימוש במתחם המדובר באותו פרק זמן. ראיות אלו לא סופקו ונותרנו במצב של גרסה מול גרסה. לאור קביעתי כי נטל ההוכחה להצדקת חיוב מנרב בגין נזקים שלכאורה גרמה מוטל על רש"ת – הרי שרש"ת לא עמדה בנטל במקרה הזה.
לאור כל האמור לעיל, המחלוקת בנוגע לחיוב זה מוכרעת לטובת מנרב.
635824CRN– הפחתת סכום של 9,031 ₪ בגין מודד לביצוע "AS MADE" .
מדובר בחיוב מנרב בגין אי ביצוע עבודות מדידה של "מצב קיים" לצורך הוצאת אישור לאכלוס. לטענת מנרב בסיכומיה חיוב זה היה שגוי משום שכלל לא נדרשה לבצע את עבודות המדידה של "מצב קיים" עבור רש"ת ומדידות "מצב קיים" של השלד הן בגדר תכולת העבודה שבוצעה על ידי הקבלן הקודם, ג'יילן, שהגישה את עבודות המדידה ו" מנרב לא נדרשה מרש"ת להשלים את המדידה, ולכן אין כל סיבה לחייב אותה במידה שהמדידות לא בוצעו במלואן".
הודעת החיוב מטעם רש"ת צורפה כנספח 29יא לסיכומיה. ההודעה על תביעה מטעם מנרב צורפה כנספח 29יב לסיכומיה.
רש"ת בסיכומיה טוענת כי הוראות ההסכם קובעות במפורש שהחובה לבצע את המדידות מוטלת על מנרב. רש"ת מפנה להוראות שונות מההסכם מהן לומדת היא כי "תפקידו של מקים המבנה האווירי היה לספק את כל התכניות הנדרשות של המבנה האווירי בתום הפרויקט ובכללם את תוכניות הAS MADE" הנדרשות" (ס' 1207 לסיכומי רש"ת). עוד טוענת רש"ת כי גם אם ג'יילן הייתה צריכה לבצע מדידות אלו ולא ביצעה אותן – מנרב הייתה צריכה להשלים את עבודתה לאור הוראות אחרות בהסכם (אותן פירטה רש"ת בס' 30-45 לסיכומיה) וכי מנרב קיבלה תמורה מלאה על כך.

בסיכומי התשובה מטעמה מודה לפתע כי מדידות המבנה "As made" היו בתכולת עבודתה החוזית, אלא שלטענתה החיוב שהושת עליה התייחס לביצוע מדידת "As built"– מדידת שלד המבנה לצורכי הרישוי ועבודה זו הייתה באחריות הקבלן שבנה את השלד – ג'יילן. לטענת מנרב, בסעיפי ההסכם אליהם הפנתה רש"ת מופיע חיובה להגשת מדידות "As made" שנועדו לכך שרש"ת תוכל לעקוב אחר התקדמות הביצוע לאור התוכניות אבל " אין בסעיפים אלו כדי להטיל אחריות על מנרב לבצע את מדידת השלד שכאמור נועדה בכלל לצורכי רישוי. מדידת השלד צריכה הייתה להיעשות על ידי ג'יילן מייד עם סיום עבודות בניית השלד" (ס' 836 לסיכומי התשובה). עוד טוענת מנרב כי רש"ת לא עדכנה את מגישי ההצעות כי ג'יילן לא השלימה את ביצוע מדידת השלד כפי שנדרש ממנה וכי "מנרב לא יכולה הייתה לנחש זאת לאור העובדכ כי המדידה אמורה הייתה להתבצע מיד עם סיום בניית השלד, זמן רב טרם זכיית מנרב במכרז" (ס' 837 לסיכומי התשובה).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וראיותיהם אני סבור כי מנרב לא הוכיחה את טענתה כי העבודה בגינה בוצע החיוב הינה עבודת מדידה החורגת מתכולת עבודתה החוזית ולכן לא הוכיחה כי חיובה ע"י רש"ת לא נעשה כדין. להלן אפרט את טעמיי:

ראשית, המחלוקת הוגדרה בסיכומיה הראשיים של מנרב כ" מודד לביצוע AS MADE" ובסיכומיה הראשיים התייחסה מנרב לעבודות מדידה של "מצב קיים" וטענה כי אלו לא היו באחריותה. לטענות אלו השיבה רש"ת. ההבחנה בין עבודות מדידה "As made" לעבודות מדידה "AS BUILT" והטענה כי הסוג הראשון של העבודות דווקא בוצע ע"י מנרב – אלו טענות חדשות שלא היה מקומן להיטען במסגרת סיכומי תשובה.
שנית, מנרב בסיכומי התשובה מטעמה כשלה מלהפנות לאסמכתא ממנה ניתן ללמוד המונח מדידת AS BUILT"" כלל בא לידי ביטוי בהסכם ובפרט כי אינו נמצא בתכולת עבודתה שלה. כל ההפניות להן הפנתה רש"ת מהתנאים הכלליים ומהדרישות הכלליות הן למדידות "As made" .יתרה מכך, גם בסעיף 13.1.3 לתנאים הכלליים (שצוטט במלואו בס' 1206.2 לסיכומי מנרב) אליו מפנה מנרב בסיכומי התשובה מטעמה וטוענת כי "לאור האמור בסעיף זה, ג'יילן היא זו שהייתה צריכה לבצע את מדידת השלד מיד לאחר סיום הבניה וכתנאי לתשלום הבא (מדידה זו מכונה כאמור AS BUILT והיא נועדה לצורכי רישוי" (ס' 834) אין זכר לביטוי זה להבדיל ממדידה AS MADE אליה כן מתייחס הסעיף.
שלישית, גם הטענה העובדתית לפיה רש"ת לא עדכנה את מגישי ההצעות כי ג'יילן לא השלימה את ביצוע מדידת השלד כפי שנדרש ממנה וכי מנרב לא יכלה לדעת זאת בעצמה (ס' 837 לסיכומי התשובה) היא טענה שלא יכולה הייתה להיטען לראשונה במסגרת סיכומי התשובה ומדובר בהרחבת חזית שעה שבסיכומיה הראשיים הסתפקה מנרב רק בטענה לפיה מדובר בעבודה הכלולה בתכולת עבודתה של ג'יילן.
רביעית, הטענה האחרונה גם לא הוכחה מבחינה עובדתית ועומדת בסתירה לנאמר בסעיף B.1 ו- B.2 ל SOWשם ציינה רש"ת מפורשות כי מבני הבטון והפלדה הושלמו באופן חלקי בכל האזורים וכי על מנרב יהיה להשלים את עבודות ג'יילן כחלק בלתי נפרד מעבודתה (ר' בנספח 5 לסיכומי רש"ת).

לאור כל האמור לעיל, המחלוקת בנוגע לחיוב זה מוכרעת לטובת רש"ת.

260/1CRN– הפחתת סכום של 8,285 ₪ בגין עלות החלפת מעקה זכוכית המסוע של אלקטרה.
למעקה במסוע בשטח הטרמינל האוירי נגרם נזק שעלות תיקונו עמדה על 8,285 ₪. רש"ת שלחה הודעת חיוב למנרב בגין הנזק שנגרם בטענה כי עובדי מנרב שעבדו באיזור במועד בו נשברה הזכוכית (הודעת החיוב צורפה כנספח 29יג לסיכומי מנרב). מנרב הגישה הודעה על תביעה במסגרתה טענה כי רש"ת לא סיפקה כל הוכחה לכך שעובדי מנרב שברו את הזכוכית והכחישה טענה זו. עוד טענה מנרב כי עבדו במתחם קבלנים אחרים שכולם ביצעו את עבודתם באותו זמן וקיימת אפשרות שאחד מהם שבר את הזכוכית. רש"ת התבקשה לבטל את החיוב עד שתמציא ראיה להנחתה כי עובדי מנרב היו מעורבים בשבירת הזכוכית (ההודעה על תביעה צורפה כנספח 29יד לסיכומי מנרב).
רש"ת בסיכומיה טוענת כי החיוב מוצדק וכי טענות מנרב לפיהן נטל ההוכחה להראות שעובדי מנר גרמו לנזר אינן נכונות זאת משום שבהתאם להוראות החוזה למרב ישנה אחריות חוזית כלפי רש"ת בגין נזקים שנגרמו לעבודות קבלנים אחרים, גם אם צד ג' גרם להן (ס' 1212 לסיכומי רש"ת); כי מנרב היתה הקבלן הממונה על כל המתחם האווירי "והיתה אחראית על פעילות קבלנים אחרים ועל נקיטת אמצעים כאלה ואחרים במסגרת העבודות" (ס' 1213 לסיכומי רש"ת) וכן כי מנרב הייתה בשליטה מלאה על אזור העבודות ובהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] המסקנה שהיא אחראית לנזק באזור שהיא עבדה בו מתיישבת יותר עם העובדות מאשר המסקנה ההפוכה.

מנרב משיבה לטענות אלו בסיכומי התשובה מטעמה.

לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם נחה דעתי כי רש"ת לא הוכיחה את טענותיה אלו ברמה המצדיקה הטלת אחריות על מנרב בגין הנזק בעקבותיו הושת עליה החיוב, ולפיכך חיוב זה לא היה מוצדק. אבהיר להלן את טעמיי:

א. בפרק לעיל שעסק ב 779/1 CRN ,הנזק שנגרם למסוע של חברת שינדלר באזור תחנת המעבר, כבר נדרשתי לטענת רש"ת לפיה הייתה קיימת למנרב אחריות חוזית לשאת בכל נזק שייגרם לעבודות במבנה האווירי, לרבות עבודות קבלנים אחרים, וזאת לאור פרשנות רש"ת להוראת סעיף 16.1 לתנאים הכלליים (שפורטה בעמ' 158 לנספחי תצהיר אטשטיין). דחיתי פרשנות זו וקבעתי כי הסעיף המדובר עוסק באחריות מנרב לנזקים הנגרמים לעבודותיה שלה ומטיל על מנרב את האחריות להגן על העבודה שביצעה – אך לא מטיל על מנרב אחריות לנזקים הנגרמים לעבודות של קבלנים אחרים יהא הגורם אשר גרם להם אשר יהא (כפי שמפרשת רש"ת את הסעיף). אין צורך לחזור על הדברים.
ב. באשר לטענה כי מנרב אחראית לנזק שנגרם מתוקף היותה הקבלן הממונה על כל המתחם האווירי. לצורך בחינת טענה זו בחנתי את האחריות שהטיל תפקיד זה על מנרב אשר הוגדרה בSOW של מנרב בפרק B.4 על כל סעיפיו הקטנים (העמודים הרלוונטים צורפו כחלק מנספח ג' לתביעה וגם במסגרת נספח 185 לסיכומי רש"ת). הסעיפים מטילים אחריות רחבה על מנרב כלפי קבלנים אחרים במתחם בשלל נושאים לרבות מתן גישה, ניקיון,תיקון פתחים (ס"ק H);הגנה מפני אש ( ס"ק K) והגנה מפני אלמנטים זרים כמו מים ואבק לרבות אספקה לסגירה זמנית של מעטפת הבניין (ס"'ק M). אני לא מצאתי בסעיפים הללו סעיף המטיל אחריות על מנרב לנזקים שגורמים קבלנים אחרים לעבודות של קבלנים אחרים בתוך המתחם (ואציין כי בחנתי בין השאר את הטענות בס' 1213 לסיכומי רש"ת תוך בחינת ההפניות לסעיפים עליהם עמדה רש"ת בס' 1185 לסיכומיה).
ג. בפרק שעסק ב 779/1 CRN , הנזק שנגרם למסוע של חברת שינדלר באזור תחנת המעבר, נטענה ע"י מנרב טענה עובדתית לפיה כל קבלן מחוייב להגן על עבודתו עד למסירתה למזמין (רש"ת) וטענה זו לא הוכחשה אז ע"י רש"ת בסיכומיה. על טענה זו חוזרת מנרב גם במסגרת סיכומי התשובה מטעמה בפרק הנוכחי.
ד. הנזק לא נגרם בנסיבות בהן לרש"ת לא הייתה יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לנזק וגם לא בנסיבות בהן המתחם היה בשליטה מלאה של מנרב. מנרב הייתה אכן הקבלן הממונה על המתחם אבל במתחם עבדה גם חברת ניהול מטעם רש"ת שתפקידה היה לפקח על העבודות. במתחם גם עבדו קבלנים אחרים, שהיו קבלני משנה של רש"ת – כך טענה מנרב במסגרת ההודעה על תביעה מטעמה וטענה זו לא הוכחשה ולא נסתרה ע"י רש"ת בסיכומיה. על מנרב לא הוטלה חובה לתעד בכל רגע נתון מה עושה כל אדם ואדם במתחם, גם אם מדובר בעובדי קבלנים אחרים. לפיכך, בקרות נזק ובשעה שהייתה קיימת בזמן אמת מחלוקת באשר לזהות גורם הנזק על רש"ת שהפעילה חברת ניהול באתר היה לפעול לתחקור האירוע או לכל הפחות לאיסוף ראיות כלשהן עליהן תוכל אח"כ להסתמך בתמיכה בטענתה כי הגורם לנזק הם מי מעובדי מנרב ולא להסתפק באמירה כללית לפיה "עובדי מנרב עבדו באזור בזמן השבירה" (כנטען בהודעת החיוב) בשעה שהיא יודעת כי גם עובדי קבלנים אחרים עבדו באזור באותה העת (וגם לא טענה אחרת בהודעה על החיוב או בסיכומיה).

לאור כל האמור לעיל, המחלוקת בנוגע לחיוב זה מוכרעת לטובת מנרב.

441/1CRN– הפחתת סכום של 2,713 ₪ בגין אי אספקת מנעולים זמניים עבור חברת משב.

חיוב זה עוסק בעלות מנעולים זמניים שמנרב נדרשה לספק לחברת משב שעבדה במתחם הטרמינל האוירי. לטענת מנרב, לפי ההסכם על מנרב היה לספק מנעולים זמניים לחדרים המכניים פעם אחת בלבד – ואלו סופקו על ידה. רש"ת דרשה ממנרב להחליף את המנעולים הזמניים בעקבות פניית משב לפיה גורמים רבים נכנסו לחדרים וגרמו נזק. לטענת מנרב את המפתחות הזמניים סיפקה רק לגורמים שכניסתם לחדרים נדרשה וכל שהתרחש לאחר מתן המפתחות אינו באחריותה אלא באחריות רש"ת או חברת משב. הודעת החיוב צורפה כנספח 29טו לסיכומי מנרב וההודעה על תביעה שהוגשה בגינה צורפה כנספח 29טז לסיכומי מנרב.

רש"ת בסיכומיה טוענת כי יש לדחות את טענות מנרב משום ש"כל אמצעי ההגנה הנדרשים על מנת להגן על העבודות באתר, מהווים חלק בלתי נפרד ממחויבותה של מנרב וכלולים בתמורה החוזית. כאמור, בהתאם להוראות החוזה, על מנרב כקבלן הממונה באתר, הוטלה האחריות לנקוט באמצעי הגנה מתאימים להגן על כל העבודות של כל הקבלנים, מנזקים שונים (סעיף B.4.N ) וכן נקבע, כאמור, שהיא אחרית לכל נזק במבנה האווירי עד למסירתו לרש"ת." (ס' 1221 לסיכומיה).

עוד טוענת רש"ת כי ככל שהחלפת המנעולים התחייבה בנסיבות העניין – אז רש"ת לא הייתה צריכה לדרוש ממנרב מאום ואין הבדל בין החובה של מנרב להחליף את המנעולים הזמניים לבין החובה שמוטלת על מנרב לנקוט בכל אמצעי הבטיחות והזהירות על מנת להגן על העבודות ולמנוע נזק להן. כשם שלא היה עולה על הדעת לטעון כי מנרב לא תצטרך לספק צינור כיבוי אש חדש משום שלראשון שסיפקה נגרם נזק- אין הבדל בין חובתה זו לחובתה לספק מנעולים זמניים פעם נוספת. עוד טוענת רש"ת כי סעיף 06.06D-8.B למפרט המיוחד עליו הסתמכה מנרב בהודעה על תביעה מטעמה לא תומך בטענותיה וצויין בו במפורש כי "אחריותה של מנרב בהקשר זה כוללת את החובה לספק את המנעולים הזמניים בהתאם לצורכי רש"ת" (ס' 1228 לסיכומי רש"ת).
מנרב בסיכומי התשובה מטעמה מכחישה את טענות רש"ת ואת פרשנותה להוראות הסעיפים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וראיותיהם אני סבור כי מנרב הוכיחה את טענתה כי העבודה בגינה בוצע החיוב (אספקת מנעולים זמניים נוספים) הינה עבודה החורגת מתכולת עבודתה החוזית ולכן הוכיחה כי חיובה ע"י רש"ת לא נעשה כדין. להלן אפרט את טעמיי:

א. הודעת החיוב מטעם רש"ת מגלה כי זו נולדה בעקבות דרישת תשלום (RCCO) שהגישה חברת משב לרש"ת ביום 20.8.03. בדרישת התשלום מאשרת חברת משב כי קבלה מנעולים זמניים ממנרב. חברת משב עתרה לתשלום נוסף בגין החלפת המנעולים משום שלטענתה "תפוצת המפתחות יצאה מכלל שליטה" וכי נגרם נזק לציוד שאוחסן בחלק מהחדרים שנבע מכניסה לא מורשית לאותם חדרים. ברם, הן בדרישת התשלום הן בהודעת החיוב לא נאמר כי מנרב הייתה אחראית לגורם שהביא לכך שתפוצת המפתחות יצאה מכלל שליטה ולא נאמר כי מנרב נתנה מפתח כלשהו לגורם בלתי מורשה כך שהיה לה אשם כלשהו בסיבה בגינה נדרשה החלפת המנעולים .
ב. כבר נדרשתי לטענת רש"ת לפיה הייתה קיימת למנרב אחריות חוזית לשאת בכל נזק שייגרם לעבודות במבנה האווירי, לרבות עבודות קבלנים אחרים, וזאת לאור פרשנות רש"ת להוראת סעיף 16.1 לתנאים הכלליים (שפורטה בעמ' 158 לנספחי תצהיר אטשטיין) ודחיתי אותה.
ג. הסתמכות רש"ת על אחריות מנרב כקבלן ממונה כפי שהוגדרה בSOW של מנרב בסעיף B.4.N. הסעיף האמור נושא כותרת SAFETY ונאמר בו כדלקמן:
"The airside terminal building contractor shall assume all responsibilities and liabilities associated with the obligations of supervising, directing and maintaining all laws, regulations, rules, guidelines and other directives and procedures concerning safety at the work place. The physical limit lines for which obligation applies shall be contained within the work areas of all contractors associated with the airside terminal building"
בתרגום חופשי הסעיף מטיל על מנרב את כל האחריות וההתחייבויות הקשורות בחובות פיקוח ושמירה על חוקים, תקנות, כללים, קווים מנחים והוראות ונהלים אחרים הנוגעים לביטחון במקום העבודה, וזאת בכל אזור העבודה של הקבלנים הקשורים בבניין הטרמינל האווירי. הסעיף לא מטיל על מנרב אחריות לשמור על תוצרי עבודותיהם של קבלנים אחרים במתחם הטרמינל האוירי בגין נזקים שנגרמו ע"י אחרים.
ד. האנלוגיה שמבקשת רש"ת לעשות בין החלפת המנעולים לצינור כיבוי אש שנפגם אינה נכונה.
ראשית, משום שבמסגרת ה SOW קיים סעיף ספציפי שמדבר על אחריות מנרב לספק ולתחזק ( maintain) התקני הגנה זמניים מפני אש לצורך הגנה מפני נזקי אש לפי חוקים ורגולציות מתאימות ( סעיף B.4.K) ואין סעיף דומה לשמירה על חדרים מכניים מפני כניסה בלתי מורשית או פיקוח על חלוקת מפתחות לאחר שסופקו ע"י קבלנים אחרים.
שנית, אין עסקינן כלל במקרה שבו מנעול התקלקל (במקרה כזה אין מחלוקת כי על מנרב היה לספק מנעול חדש) אלא בכשל שנבע מהתנהגות מחזיקי המפתחות (עובדי חברת משב) שהפיצו את המפתחות ללא שליטה לאחרים. באנלוגיה לסעיף העוסק באחריות מנרב לספק צינורות כיבוי אש הדבר דומה למקרה בו מנרב הייתה עומדת בדרישה זו ומספקת צינורות מתאימים והתקני כיבוי אש מתאימים , רש"ת הייתה נוטלת אותם ומעבירה אותם מחוץ לטרמינל האווירי ועושה בהם שימוש לצרכיה, ואז פונה בדרישה למנרב לספק התקנים וצינורות נוספים ללא תשלום נוסף בגין חובתה להגנה מפני אש בטרמינל האווירי...

ה. עיון בסעיף 06.06D-8.B למפרט המיוחד עליו הסתמכה מנרב בהודעה על תביעה מטעמה כפי שצוטט בס' 1227 לסיכומי רש"ת מעלה כי אכן לא נאמר בו במפורש כי אחריות מנרב היא לאספקת מערכת מנעולים זמנית פעם אחת בלבד. עם זאת, מבחינה תכליתית זו הפרשנות שיש לתת ללשון הסעיף. הפרשנות לפיה מבחינה לשונית האחריות שהוטלה בסעיף היא אספקת מנעולים זמניים מעבר לפעם אחת, ככל שיידרש " בהתאם לצורכי רש"ת" (ס' 1228 לסיכומי רש"ת) אינה נכונה לטעמי. המילים "Conforming to the IAA's needs" בסיפת המשפט לפני האחרון מתייחסות בכלל למערכת המנעולים הקבועה (שתחליף את הזמנית) והכוונה היא שזו צריכה לענות לדרישות רש"ת.

לאור כל האמור לעיל, המחלוקת בנוגע לחיוב זה מוכרעת לטובת מנרב.

185/1CRN– הפחתת סכום של 1,254₪ בגין הזזת מחסומים של שפיר.

חיוב זה עוסק בעלות הזזת מחסומים שרש"ת נאלצה לשלם לשפיר בעבורה. רש"ת טענה כי מנרב הזיזה מחסומים של חברת שפיר דבר שחייב את שפיר להזיזם בחזרה. מנרב טוענת בסיכומיה כי החיוב שגוי כי מנרב לא הזיזה את המחסומים בפועל ורש"ת לא סיפקה כל הוכחה לטענותיה.
הודעת החיוב צורפה כנספח 29יז לסיכומי מנרב וההודעה על תביעה מצד מנרב כנספח 29יח לסיכומיה.
רש"ת בסיכומיה טוענת כי מההודעה על תביעה וסיכום הישיבה שאליו היא מפנה ניתן ללמוד שבין מנרב לבין שפיר היה סיכום על ביצוע תיאום ביניהן שנועד לאפשר לשפיר גישה לביצוע עבודה באזורים שבהם עבדה מנרב. לטענתה, מס' 2-3 להודעה על תביעה עולה כי הצורך בהזזת המחסומים בחזרה נבע עקב כשל בתכנון ובתיאום העבודות בין שפיר לבין מנרב, כשמנרב סירבה לשאת בעלות שנגרמה עקב כך, משום שלטענתה היא אמנם התחייבה לתאם את העבודות עם שפיר, אך לא התחייבה גם לשאת בעלות הכרוכה במתן הגישה לשפיר.
לטענת רש"ת, תיאום העבודות הינה אחת המטלות המרכזיות המוטלות על הקבלן הממונהץ משהצורך בהזזת המחסומים נבע מלכתחילה מכישלון בתיאום העבודות בין שפיר לבין מנרב ומכיוון שמנרב מתוקף מתפקידה הייתה אחראית כלפי רש"ת על תיאום מכלול העבודות במתחם האווירי, מנרב היא שנושאת באחריות המלאה על העלויות שנגרמו עקב הכשלון בתכנון ובתיאום.
מנרב בסיכומיה טוענת כי רש"ת מצגה את הדברים באופן הפוך וכי מה שעולה מסיכום הישיבה אליה מפנה ההודעה על תביעה הוא כי התיאום בין מנרב לשפיר היה על מנת לאפשר למנרב גישה לביצוע עבודה באיזורים שבהם עבדה שפיר (ולא להיפך כפי שרש"צ מציגה). המחסומים ניצבו בכניסה לאיזור שבשליטתה של שפיר, מחוץ לתחום האחריות של מנרב ו"בהתאם להנמקה של רש"ת על שפיר לשאת באחריות הכוללת לתיאום ועליה לשאת בעלות הזזת המחסומים (ככל ואכן הוזזו, דבר שמוטל בספק" (ס' 879 לסיכומי התשובה).

לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם נחה דעתי כי רש"ת הוכיחה את טענותיה אלו ברמה המצדיקה הטלת אחריות על מנרב בגין הנזק בעקבותיו הושת עליה החיוב, ולפיכך חיוב זה היה מוצדק. אבהיר להלן את טעמיי:

א. כעולה מדרישת התשלום שהגישה מנרב סופקו לה ע"י שפיר פרטי הכלי ההנדסי שברשותה לרבות מספרו והיום והשעה המדויקת שבה נכנס לשטח שבו הוצבו המחסומים. במסגרת ההודעה על תביעה מיתממת מנרב וטוענת כי לא נאמר במכתב כי הוסרו המחסומים, על-ידי מי , מי השיב את המחסומים למצבם המקורי ו"מי הקנה לשפיר את הזכות לחסום את אתר העבודה שלנו ולגבות כספים בכניסה לשער" (בתרגום חופשי). מנרב לא הכחישה במסגרת ההודעה על תביעה כי אותו נהג בכלי ההנדסי הספציפי היה במקום או נכנס למקום מבלי ששפיר נאלצה להסיר את המחסומים ודי לי בכך.
ב. התיאור של רש"ת לפיו מס' 2-3 להודעה על תביעה עולה כי היה תיאום בין שפיר למנרב בכל הנוגע למתן גישה וכי הכשל בתיאום הזה הוא שהביא לעלות – מדוייק. מנרב צודקת בכך שמסיכום הישיבה עולה כי התיאום בין מנרב לשפיר היה על מנת לאפשר למנרב גישה לביצוע עבודה באיזורים שבהם עבדה שפיר (ולא ההיפך כפי שרש"ת מצידה). לעובדה זו משמעות בכל הנוגע לטענת רש"ת בסיכומים לפיה מנרב בתור קבלן ממונה באזור הייתה צריכה לאפשר גישה לשפיר ומשכשלה לעשות זאת עליה לשאת בעלות הזזת המחסומים (והפניית רש"ת בהקשר זה להוראת סעיף b.4.e ל- SOW שקובע כי בתכולת העבודות של הקבלן הממונה כלולות כל המטלות הנדרשות לצורך אספקת הגישה לאתר העבודות לקבלנים אחרים). מנרב טוענת כי בגלל שהמחסומים ניצבו בכניסה לאזור שבשליטתה של שפיר, מחוץ לתחום אחריותה של מנרב אז על שפיר היה לשאת באחריות הכוללת לתיאום (ס' 879 לסיכומי התשובה מטעם מנרב). טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם סעיף b.3 ל- SOW שם הוטלה על מנרב אחריות לתיאום עבודותיה גם מול קבלנים הנמצאים מחוץ למתחם הטרמינל האווירי:
"All Airside Terminal Contractors will coordinate and schedule their work with the work of all other contractors working within and outside of the airside terminal building to ensure timely and efficient completion of the project"

וראו גם בהקשר זה סעיפיםb.3.a ו- B.3.B ל- SOW.

לאור כל האמור לעיל, המחלוקת בנוגע לחיוב זה מוכרעת לטובת רש"ת.

820/1 CRN– הפחתת סכום של 7,045 ₪ בגין ניקוי שנדרש למסוע של חברת שינדלר

אין מחלוקת כי למסוע של חברת שינדלר נגרם נזק שחייב אותה לבצע ניקוי נוסף שלו. רש"ת חייבה את מנרב בהוצאות על כך בטענה כי הנזק נגרם עקב התרשלות מנרב בשמירה על המסוע (הודעת החיוב מטעם רש"ת צורפה כנספח 29יט לסיכומיה). מנרב טענה מנגד, במסגרת ההודעה על תביעה מטעמה, כי באחריות שינדלר היה להגן על המסוע עד למועד המסירה וכי האחריות של מנרב, כקבלן הממונה על הטרמינל, הייתה למנוע נזקים עקב גורמים חיצוניים כגשם וכאבק חיצוני ובנוסף כי רש"ת לא הציגה ראיות לכך שהנזק נגרם ע"י מנרב ולא על ידי קבלנים אחרים שעבדו במתחם ( ההודעה על תביעה צורפה כנספח 29כ' לסיכומי מנרב).

רש"ת בסיכומיה טוענת כי הטענות משוללות כי יסוד משום ששינדלר סיימה את תפקידה טרם המועד בו נגרם הנזק וכי מנרב הייתה אחראית לנזקים בתחום המבנה האווירי.

מנרב בסיכומי התשובה מטעמה חוזרת על גרסתה כפי שפורטה בפרק הנוגע לתיקון הדרגנוע של חברת שינדלר (779/1 CRN), לרבות הטענה כי שינדלר לא סיימה את עבודתה באתר בשנת 2002 ובשנת 2004 עובדיה עדיין עבדו באתר וכי אחריותה לא כללה את החובה להגן עבור שינדלר על עבודותיה.

מבחינת הראיות שהביאו הצדדים נחה דעתי כי רש"ת לא הוכיחה את טענותיה ברמה המצדיקה הטלת אחריות על מנרב בגין הנזק בעקבותיו הושת עליה החיוב, ולפיכך חיוב זה לא היה מוצדק. הטעמים שהביאו אותי למסקנה זו הם אותם טעמים שפירטתי במסגרת הדיון בפרק הנוגע לתיקון הדרגנוע של חברת שינדלר (779/1 CRN) : היעדר אינדיקציה לכך שהנזק בוצע לאחר שעבודת שינדלר במתחם הסתיימה ונמסרה למזמין כמו גם דחיית פרשנות רש"ת להוראת סעיף 16.1 לתנאים הכלליים (שפורטה בעמ' 158 לנספחי תצהיר אטשטיין). לאלו אוסיף כי פרשנות מנרב להוראת סעיף B.4.m ל- SOW, כפי שפורטה בהודעה על תביעה מטעמה, והמטילה על מנרב אחריות להגנה מפני אבק שמקורו חיצוני ולא פנימי (יצוין כי במסגרת הודעת החיוב נאמר כי הניקוי נדרש בגין נזקי אבק אך שמקורו בסיוד וצביעת קירות – ולהבנתי מדובר בקירות פנימיים) היא פרשנות מקובלת עליי ועולה בקנה אחד עם לשון הסעיף מבחינת תוכנו (שמדבר על אבק החודר לבניין) וכותרתו (שמתייחסת להגנה מפני אלמנטים חיצוניים).

לאור כל האמור לעיל, המחלוקת בנוגע לחיוב זה מוכרעת לטובת מנרב.

822/1 CRN– הפחתת סכום של 26,392 ₪ בגין תיקון שנדרש לדרגנוע של חברת שינדלר

אין מחלוקת כי למסועים באזור שערי האוטובוסים, אשר הותקנו ע"י חברת שינדלר, נגרם נזק. רש"ת חייבה את מנרב בגין ההוצאות שנגמרו לתיקונן וטענה במסגרת הודעת החיוב כי עובדיה של מנרב גרמו את הנזק (הודעת החיובם צורפה כנספח 29כא לסיכומי מנרב). מנרב טענה במסגרת ההודעה על תביעה שהגישה כי אין כל ראייה לפיה הנזק נגרם על ידי עובדיה ולא ע"י קבלנים אחרים וכי שינדלר הייתה מחויבת לשמור על מתקניה עד למסירה בהתאם להוראות ההסכם עמה ( ההודעה על תביעה צורפה כנספח 29כב לסיכומי מנרב).

רש"ת בסיכומיה טוענת כי הטענות משוללות כי יסוד משום ששינדלר סיימה את תפקידה טרם המועד בו נגרם הנזק וכי מנרב הייתה אחראית לנזקים בתחום המבנה האווירי.

מנרב בסיכומי התשובה מטעמה חוזרת על גרסתה כפי שפורטה בפרק הנוגע לתיקון הדרגנוע של חברת שינדלר (779/1 CRN), לרבות הטענה כי שינדלר לא סיימה את עבודתה באתר בשנת 2002 ובשנת 2004 עובדיה עדיין עבדו באתר וכי אחריותה לא כללה את החובה להגן עבור שינדלר על עבודותיה.

מבחינת הראיות שהביאו הצדדים נחה דעתי כי רש"ת לא הוכיחה את טענותיה ברמה המצדיקה הטלת אחריות על מנרב בגין הנזק בעקבותיו הושת עליה החיוב, ולפיכך חיוב זה לא היה מוצדק. הטעמים שהביאו אותי למסקנה זו הם אותם טעמים שפירטתי במסגרת הדיון בפרק הנוגע לתיקון הדרגנוע של חברת שינדלר (779/1 CRN) : היעדר אינדיקציה לכך שהנזק בוצע לאחר שעבודת שינדלר במתחם הסתיימה ונמסרה למזמין כמו גם דחיית פרשנות רש"ת להוראת סעיף 16.1 לתנאים הכלליים (שפורטה בעמ' 158 לנספחי תצהיר אטשטיין) . ההודעה על חיוב מטעם רש"ת נעדרת כל ראייה לכך שהנזק בוצע ע"י עובדי מנרב דווקא וגרסת מנרב (במסגרת ס' 1.5 להודעה על תביעה מטעמה) לפיה במתחם עבדו עוד למעלה מ-10 קבלנים אחרים שייתכן ותרמו לנזק לא הוכחשה ולא נסתרה ע"י רש"ת.

לאור כל האמור לעיל, המחלוקת בנוגע לחיוב זה מוכרעת לטובת מנרב.

828/1 CRN– הפחתת סכום של 23,015 ₪ בגין עבודות תכנון נוספות ע"י TRA.

חיוב זה עוסק בהחלטתה של רש"ת לחייב את מנרב בעלות שירותים הנדסיים מיוחדים שלטענתה נדרשה להזמין מהמתכנן של המבנה האווירי, TRA, בנוסף לתכולת עבודתו לאספקת שירותי פיקוח , וזאת "עקב מקרים ספציפיים וחריגים שבהם מנרב כשלה בביצוע העבודה, שחייבו מתן חוות דעת הנדסית מיוחדת על מנת שניתן יהיה לגבש פתרון ראוי לתיקון הכשלים של מנרב" (ס' 1237 לסיכומי רש"ת). כעולה מהודעת החיוב (שצורפה כנספח 29כג לסיכומי מנרב) החיוב עוסק בעבודת המתכנן בשלושה אירועים מרכזיים: בדיקת אירוע של כשל ביצירת תקרה אלכסונית שביצעה מנרב; נוכחות המתכנן בעת ביצוע בדיקות ל- MOCKUP של קיר המסך; ובדיקה של שטיח פגום.
מנרב בסיכומיה, כמו גם בהודעה על תביעה מטעמה, טענה כי הליווי של המתכנן לא בוצע מעבר לדרוש ובאופן המחייב תשלום נוסף לרש"ת וכי לא נכשלה בביצוע המוטל עליה באופן שהצדיק עבודתו הנוספת של המתכנן.
רש"ת בסיכומיה טוענת כי במסגרת הודעת החיוב סיפקה ראיות לאותן כשלונות של מנרב שהצריכו את עבודתו הנוספת של המתכנן וכי החיוב מקורו בכספים שנדרשה לשלם למתכנן בגין העבודה הנוספת וגם נאלצה לשלם לו בפועל לאחר בדיקה בעבור עבודתו ו"רש"ת לא הייתה נדרשת ומשלמת למתכנן תשלום כפול על עבודה שכבר שולם לו עליה, כך שברור שגם בעניין זה מדובר בלא יותר מסיסמאות".

לטענות אלו מתייחסת מנרב בסיכומי התשובה מטעמה.
לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם נחה דעתי כי רש"ת הוכיחה את טענותיה ברמה המצדיקה הטלת אחריות על מנרב בגין התשלום הנוסף למתכנן, בעקבותיו הושת עליה החיוב, רק לגבי אירוע אחד. לגבי יתר האירועים בגינם שילמה רש"ת למתכנן תשלום נוסף אני סבור כי השתת החיוב על מנרב לא הייתה מוצדקת. אבהיר להלן את טעמיי:

האירוע של כשל ביציקת תקרה אלכסונית – מדו"ח ביקור באתר מטעם המתכנן אשר צורף כחלק מהודעת החיוב (נספח 29כג לסיכומי מנרב) עולה כי מדובר באירוע שהתרחש ביום 4.9.01. המתכנן מתאר כי "בתאריך 4.9.01 ביקרתי באתר הבנייה במסגרת פיקוח עליון שוטף לפי תכנית סדר יום שנתקבלה בתאריך 3.9.01"... (הדגשות שלי ש'ש'). המתכנן מתאר כי במהלך ישיבה שהתחילה בשעות הבוקר קיבל מהנדס הביצוע של מנרב טלפון וביקש לסיים את הישיבה מיידית בגלל בעיות שנוצרו בזמן היציקה באזור קונקורס D ועזב את הישיבה. המתכנן מציין כי בעקבות זאת יצא הוא ומתכנן נוסף ( דני) " לראות מה קרה". במילים אחרות – מתאור המתכנן משתמע כי במהלך עבודת הפיקוח השוטפת התרחש אירוע חריג וכי לא הוזמנו ע"י רש"ת שירותים נוספים מטעמו בעקבות אותו אירוע אלא החליט על דעת עצמו " לראות מה קרה". בהמשך הדו"ח מתאר המתכנן את שראו עיניו (קריסת קטע מהתקרה האלכסונית שמנרב יצקה באותו היום) והעלה השערה באשר לגורם לכך. הדו"ח מסתיים בבקשה לקבל ממנרב את יומן העבודה הרלוונטי והמסמכים הפורמליים הקשורים ליציקת התקרה. כלומר – ממסמך זה לא עולה כלל כי רש"ת נאלצה להזמין פיקוח נוסף מטעם המפקח וגם לא כי פיקוח זה נדרש בגלל כשל של מנרב דווקא בגין יציקת התקרה. לפיכך, השתת החיוב על מנרב בגין העלות הנוספת שנדרשה ע"י המפקח בגין אירוע זה לא הייתה מוצדקת.

האירוע של השטיח הפגום שהותקן באתר ואינו עונה לדרישות המפרט – אין מחלוקת כי בשל מחדל זה נדרש המתכנן לעבוד ביחד עם יועץ הבטיחות ועם מנרב כדי לתכנן את העבודה מחדש ולבדוק את סוג השטיח החדש שהוצע ע"י מנרב בניגוד למפרט ( כפי שרש"ת טוענת בסעיף 1237.3 לסיכומיה). אני מחליט במקרה זה לקבוע שבכל זאת השתת החיוב על מנרב לא היה מוצדתק בגלל סיבה אחת בלבד – במסגרת ההודעה על תביעה טענה מנרב כי בגין השטיח הפגום חייבה אותה רש"ת ב-10% ממחיר השטיח וכי חיוב זה כולל בתוכו גם את חיוב רש"ת בגין העלות הנוספת למפקח. טענה זו לא זכתה לכל התייחסות במסגרת סיכומי רש"ת שהייתה יכולה בנקל לשלול אותה אם לא הייתה נכונה. בנסיבות אלו, בהן מנרב חזרה ועמדה על טענה זו גם במסגרת סיכומי התשובה מטעמה ( ס' 904) אין לי אלא לקבוע כי גם בעניין זה חיובה של מנרב לא היה מוצדק.

האירוע של קיר המסך – נוכחות המפקח נדרשה לטענת רש"ת עקב העובדה שמנרב לא הגישה תכנית בקרת איכות שהוכנה ע"י בודק עצמאי מוסמך כפי שנדרשה במפרט. בהיעדר תכנית מתאימה נדרשה רש"ת להשלים את החסר באמצעות המתכנן (כך נטען במכתב המתכנן מיום 7.4.05 שצורף כחלק מנספח 29כג' לסיכומי מנרב). מנרב טענה במסגרת ההודעה על תביעה כי חיובה בגין העלויות הנוספות של המפקח עבור עבודתו זו היא חסרת בסיס משום שחברת הניהול לא סיפקה כל הוכחה לכשל מטעמה וזה מבוסס כולו על מכתב המפקח מיום 7.4.05. להודעה על תביעה לא צירפה מנרב כל ראייה לכך שסיפקה את תוכנית בקרת האיכות שנדרשה – ולפיכך טוענת רש"ת בסיכומיה כי חיובה של מנרב בגין עלות המפקח הייתה מוצדקת וכי אם מנרב סברה אחרת כל שהיה עליה לעשות זה להגיש את אותה תוכנית בקרת איכות חסרה (ס' 1242 לסיכומיה). מנרב בסיכומי התשובה מטעמה טוענת שרש"ת לא סיפקה הוכחה כי לא ביצעה כראוי את המוטל עליה ו" בכלל זה גם סיפקה את תוכנית בקרת האיכות שנדרשה" אבל לא מפנה לשום ראייה מטעמה כי אותה תוכנית בקרת איכות שנדרשה נערכה והוגשה לרש"ת. מדובר בראייה שאם הייתה קיימת הייתה צריכה להיות בשליטתה ועל מנרב היה להפנות אליה בתמיכה בטענותיה. לאור היעדר הצגת הראייה – בעניין זה חיוב מנרב בעלות הנוספת של המפקח מוצדקת.

לאור כל האמור לעיל, המחלוקת בנוגע לחיוב זה מוכרעת לטובת מנרב באופן חלקי כמתואר לעיל.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ט, 15 יולי 2019, בהעדר הצדדים.