הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 47680-05-17

מספר בקשה:4
לפני
כבוד ה שופטת עינת רביד

מבקשים

  1. אינווסיקס בע"מ
  2. אליס פרידריך

ע"י ב"כ עו"ד אריאלי

נגד

משיבה

עינת הדס
ע"י ב"כ עו"ד גליצה ועו"ד רוזנברג

החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת המבקשים לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.
רקע
המשיבה, אחות במקצועה העוסקת בתחום הקוסמטיקה הרפואית, הגישה התביעה הנדונה אשר הוכתרה על ידה כתביעה כספית, קניין רוחני, עשיית עושר ולא במשפט, פגיעה בפרטיות וצו מניעה.
בכתב התביעה נטען כי בין השנים 2010 – 2015 עבדה המשיבה כאחות במרפאתו של ד"ר רונן גלזינגר (להלן: ד"ר גלזינגר). ד"ר גלזינגר ביקש ממנה, בהיותה דוגמנית לשעבר, להצטלם לסרטון אשר יסייע בקידום מכשיר ייחודי של המבקשת 1 בשם FRACTORA FIRM. לטענת המשיבה הסרטון הועלה לרשת בשנת 2011, וכי אישורה לשימוש בסרטון ניתן לאותו מוצר ולאותה העת ולאותו הפרסום בלבד.
בשנת 2017 גילתה המשיבה כי סרטון ותמונות שלה מופיעים על פרסום של מכשיר אחר, תחת מותג אחר אשר נחזה להיות קשור במבקשת 1, וזאת ללא שניתנה לכך הסכמתה של המשיבה .
המשיבה טענה, כי על אף פניות למבקשות לא פעלו הללו להסרת הסרטון וזאת עד למועד הגשת תביעתה.
המשיבה הגישה התביעה הנדונה במסגרתה עתרה למתן צו מניעה קבוע , אשר יאסור על המבקשות לעשות שימוש בתמונותיה ובסרטונים בהם היא מופיעה , וכן להסיר מהאינטרנט כל פרסום כזה. בנוסף עתרה המשיבה לתשלום פיצוי ושכר ראוי בגין השימוש בתמונותיה וסרטוניה בסך של 300,000 ₪.
בקדם המשפט שנערך בתיק, הסכימו המבקשות למתן צו המניעה המבוקש, שכן טענו כי הן אינן עושות שימוש בתמונות והסרטון, אך עמדו על טענתן אשר הועלתה כבר בכתב ההגנה, באשר לחוסר סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתביעה, ועל כן נקבע כי המבקשות יגישו בקשה בנושא והיא תידון על ידי לאחר קבלת תשובת המשיבה .
בבקשתן טענו המבקשות, כי יש לסלק את התביעה על הסף , שכן סכום התביעה עומד על סך של 300,000 ₪, סכום אשר הסמכות העניינית לדון בו נתונה לבית משפט השלום.
לטענת המבקשות כבר בכתב ההגנה נטען להיעדר סמכות של בית המשפט זה, וכי המשיבה לא הגישה כתב תשובה לטענה. מכאן שאין כל נימוק מדוע התביעה הוגשה לבית משפט המחוזי ולא לבית משפט השלום.
לחילופין עתרו המבקשות למתן אורכה למשלוח הודעת צד שלישי נגד ד"ר רונן גלזינגר, אשר על פי כתב התביעה הוא זה אשר ביקש ממנה להצטלם והוא זה אשר אמר לה כי ייעשה שימוש בסרטון לזמן קצר. לטענת המבקשות מי שהטעה את המשיבה הוא ד"ר גלזינגר, על כן וככל שהתביעה תתקבל עליו לשאת באחריות לנזק שנגרם למשיבה.
המשיבה הגישה תגובתה לבקשה וטענה, כי הבקשה הוגשה לאחר שניתן פסק דין חלקי במסגרתו ניתן צו מניעה קבוע נגד המבקשות לחדול מהפרת זכויותיה בסרטונים ובתמונות מושא התביעה.
עוד טוענת המשיבה כי בשלב זה, לאחר שכבר ניתן פסק דין חלקי, לא ניתן להעביר התביעה לבית משפט השלום, וכי על פי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) ככל שאין סמכות יש מקום למחוק התביעה ולא להעבירה.
עוד טוענת המשיבה כי טענת היעדר סמכות עניינית לא תשמע גם אם היא נכונה ככל שהועלתה בשלב מאוחר של ההליך.
עוד מוסיפה המשיבה כי על פי סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט, בית משפט לו מוקנית סמכות בעניין קניין רוחני וסעד של צו מניעה קבוע הוא בית המשפט המחוזי, אשר רשאי לדון בסעד נלווה של פיצוי כספי, גם אם זה מצוי בסמכות בית משפט השלום.
לטענת המשיבה המבקשות השתמשו בסרטונים והתמונות של המשיבה, ללא ידיעתה והסכמתה, לצורך קידום מכשיר של חברה מסוימת, כאשר הן מודעות ויודעות כי הצילום נעשה למטרת קידום מכשיר אחר ובכך הן עוולו כלפיה בעילות של גניבת עין ותיאור כוזב כמשמעותן לפי חוק עוולות מסחריות תשנ" ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות).
באשר לבקשה למשלוח הודעת צד שלישי לד"ר גלזינגר, טוענת המשיבה כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר וזאת בניגוד לתקנה 220(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 הקובעת כי זו תוגש במועד הגשת כתב הגנתו של הנתבע ולא יאוחר מכן.
המבקשות הגישו תשובה לתגובה וטענו כי הטענה להעדר סמכות הועלתה בהזדמנות הראשונה הן בכתב ההגנה והן בדיון הראשון שהתקיים בתיק, זאת בנוסף לכך שהמדובר בטענה שניתן להעלותה בכל עת.
בהתייחס לצו המניעה שניתן בתיק טוענות המבקשות כי לא התנגדו למתן הצו וכלל לא היה צורך לבקשו שכן חודשיים טרם הגשת התביעה הודיעו המבקשות כי לא יעשו בו שימוש.
עוד טוענות המבקשות כי טענותיה של המשיבה בהתייחס לחוק עוולות מסחריות מהוות הרחבת חזית שכן תביעתה לא התבססה על עילה לפי חוק זה אלא לפי חוק הגנת הפרטיות תשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות) וחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר ולא במשפט). על כן והיות והתביעה אינה מבוססת על אף אחד מהחוקים המנויים בסעיף 40(4) לחוק בתי המשפט הרי שהסמכות לדון בתביעה מסורה לבית משפט השלום.
באשר לבקשה למתן אורכה למשלוח הודעה לצד שלישי טוענות המבקשות כי המדובר במקרה מובהק המצדיק שליחת הודעה לצד שלישי וזאת נוכח טענותיה של המשיבה באשר לחלקו המרכזי של ד"ר גלזינגר במערכת העובדתית, והן נוכח העובדה כי התיק מצוי בשלב מקדמי עת טרם הוגשו תצהירים, לא נערכו חקירות והתקיים קדם משפט אחד בתיק.
דיון והכרעה
ראשית אציין כי יש לדחות טענת המשיבה בדבר העלאת טענת הסמכות העניינית באיחור שעה שטענה זו נטענה על ידי המבקשות כבר בכתב ההגנה וכן בקדם המשפט הראשון בתיק.
אף לגופו של עניין אני סבורה כי יש ממש בטענת המבקשות.
סעיף 40 לחוק בתי המשפט מגדיר את סמכותו של בית המשפט המחוזי, כאשר סעיף 40(4) לחוק קובע כדלקמן:
"(4) תביעה בעניני קנין רוחני, הכרוכה בתביעה בעניני קנין רוחני שהיא בסמכות בית המשפט המחוזי לפי פסקה (1), אף אם סכום התביעה או שווי נושא התביעה אינו עולה על הסכום כאמור בסעיף 51(א)(2); בפסקה זו, "תביעה בעניני קנין רוחני" – תביעה אזרחית לפי אחד או יותר מהחוקים המפורטים להלן:
(א) חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007;
(ב) (נמחק);
(ג) פקודת הפטנטים והמדגמים;
(ד) חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים, התשכ"ה-1965;
(ה) חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967;
(ו) פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972;
(ז) חוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג-1973;
(ח) חוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד-1984;
(ט) חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999;
(י) חוק העיצובים, התשע"ז-2017;"

בענייננו, ואף כי המשיבה הגדירה בכותרת תביעתה את התביעה כתביעה ב"קניין רוחני" אזי ומעיון בכתב התביעה עולה כי עילות התביעה הן עשיית עושר ולא במשפט, וכן הפרת סעיפים שונים בחוק הגנת הפרטיות, כאשר בסעיף 50.1 לכתב התביעה נטען כי יש לשלם למשיבה סך של 300,000 ₪ וזאת כפיצוי ושכר ראוי בגין שימוש בתמונותיה וסרטוניה.
בתגובתה טענה המשיבה כי עילות תביעתה מבוססות אף על גניבת עין ותיאור כוזב וזאת כמשמעותן לפי פרק א' לחוק עוולות מסחריות, טענות אשר לגביהן טענו המבקשות כי הן מהוות הרחבת חזית שכן לא נטענו בכתב התביעה, ועל כן יש לדחותן.
בכתב התביעה, התובע אינו מחויב לפרט את טענותיו המשפטיות ואת סעיפי החוק עליהם הוא מבקש לבסס את תביעתו, כפי שמורה לנו תקנה 74(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, שזו לשונה:
"מותר להביא בכתב טענות כל הוראת דין שהטוען מתכוון להסתמך עליה, אך אין בעל דין מנוע מהסתמך על הוראת דין כאמור מחמת שלא הביא אותה בכתב טענותיו."
על פי סעיף 74(ב) לתקנות סדר הדין אין צורך לפרט בכתב התביעה הוראות דין מפורשות, כל עוד הטענה המשפטית עולה מהמסכת העובדתית שפורטה בכתב התביעה ומעילת התביעה.
אף כי בהתאם לאמור לעיל אין חובה על צד לפרט את סעיפי החוק עליהם הוא מבסס תביעתו, אזי ובשים לב כי בתיק הנדון עתרה המשיבה לחיוב המבקשות על פי סעיפי החוק האמורים, וכאשר המסכת העובדתית אשר תוארה בכתב התביעה אינה תואמת לעילות של גניבת עין ותיאור כוזב [לעניין זה ראו ת"א (מחוזי ירושלים) 8323/06 המכינה הבינתחומית לעיצוב ואדריכלות בע"מ נ' שורשים מכינות לעיצוב ואדריכלות בע"מ (21.11.2007) , שם דן בית המשפט במקרים אליהם מכוונים סעיפים 1 – 2 לחוק עוולות מסחריות , וכן ראו ע"א 634/89 אסי ריין נ' Fuji Electronics Mfg Co., פ"ד מה(4) 837, (1991), ע"א 7629/12 סוויסה נ' TOMMY HILFIGER LICENSING LLC (16.11.14) ]. ובנוסף, בסעיף 50.1 לכתב התביעה טענה המשיבה כי הסך הנתבע הוא בגין פיצוי ושכר ראוי, ולא נטען כי הפיצוי הוא בין היתר לפי חוק עוולות מסחריות. אזי יש לקבל את טענת המבקשות כי הישענות המשיבה על חוק עוולות מסחריות מהוות בנסיבות אלו הרחבת חזית אסורה, אשר אין לה בסיס עובדתי בכתב התביעה.
על אף האמור, מתוך זהירות, ובשים לב לטענת המשיבה כי תביעתה נשענת גם על חוק עוולות מסחריות, ניתנת למשיבה האפשרות לתקן את המסכת העובדתית בתביעתה, כך שתוכל לעמוד בנדרש לסמכות עניינית של בית משפט מחוזי, תיקון, אשר ככל שיבוצע, יצריך תיקון כתב הגנת המבקשות, ועלול לחייב המשי בה בהוצאות.
על כן תודיע המשיבה האם ברצונה לתקן את כתב התביעה בכל הנוגע לעילות גניבת העין ותיאור כוזב. ככל שתודיע המשיבה כי היא מעוניינת לתקן את כתב התביעה, וככל שהתיקון יהיה בו די כדי להותיר את התביעה בבית משפט זה, אזי יהיה מקום להותיר התביעה בבית משפט זה.
ככל שהמשיבה אינה מעוניינת לתקן את כתב התביעה יהיה מקום להורות על העברת התביעה לבית משפט השלום, וזאת בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט המאפשר העברת התביעה אף כאשר המדובר בטענה של חוסר סמכות עניינית , זאת בניגוד לטענת המשיבה כי במקרה זה יש להורות אך על מחיקת התביעה.
הודעת המשיבה תוגש עד ליום 25.3.18.
לאחר קבלת הודעת המשיבה תינתן החלטה אף באשר לבקשת המבקשות למשלוח הודעה לצד שלישיים.
תז"פ ליום 27.3.18.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ח, 18 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.