הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 44782-01-19

מספר בקשה:66
לפני
כבוד ה שופטת סיגל רסלר-זכאי

מבקש
תובע

אלן ג'פרי פיינבלום
ע"י ב"כ עו"ד שמואל ברטלר

נגד

משיב
נתבע 1

1. יעקב(סימו) אלבז
ע"י ב"כ עו"ד ניסים בוזגלו

החלטה

לפני בקשה להארכת צו עיכוב יציאה מהארץ. בקשה לפי תקנה 124(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"). הצו צפוי לפקוע ביום 12.3.21. לאור בקשה להארכת מועד להגשת התגובה על ידי ב"כ המשיב, הוארך היום הצו עד להחלטה אחרת.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה, החלטתי לקבל הבקשה להארכת הצו.

הצווים הקודמים

ההליך העיקרי הוא תביעה כספית על סך של 10,643,000 ₪ שהגיש המבקש נגד המשיב ואשתו (בהליכי גירושין), הגב' נעמי אן צימרמן, בגין סכומים שהעביר לפי הטענה למשיב ולאשתו כהלוואות לצורך פעילות עסקית, ולא הוחזרו לו. ביסוד התביעה טענות למעשה מרמה ומצגי שווא ונטילת כספי המבקש שלא כדין.

ביום 03.06.2019 ניתן נגד המשיב צו ארעי לעיכוב יציאה מהארץ. לאחר דיון במעמד שני הצדדים, בהחלטה מיום 23.6.2019 נקבע כי יש "לקבל את הבקשה למתן צו זמני לעיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ ולהותיר את הצו הארעי על כנו". בסיפא להחלטה נקבע כי "הצו יבוטל והמשיב יוכל לצאת מן הארץ בהתקיים התנאים הבאים במצטבר: המשיב יפקיד בקופת בית המשפט סך של 100,000 ₪ במזומן... וערבות צד ג' של תושב ואזרחי ישראל שהינו חברה בסך 50,000 ₪... " (להלן: "הצו הראשון"). הערבויות הופקדו בדצמבר 2019, ובהחלטה מיום 18.12.2019 - הצו הראשון בוטל, והמשיב יצא את הארץ.

ביום 09.03.2020 פנה המשיב לבית המשפט הודיע כי שב לארץ וביקש להשיב לו את הערבויות שהפקיד. בית המשפט נעתר לבקשה והורה ל משיב להתייצב במזכירות על מנת שיוצא נגדו צו חדש. ואכן – ביום 12.03.2020 הוצא צו חדש לעיכוב יציאה מהארץ והערבויות הושבו ל משיב.

ביום 18.8.20 נד חתה בקשת המשיב לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ . כב' סגנית הנשיא, השופטת יהודית שבח, קבעה כי הצו החדש לעיכוב יציאה מהארץ יעמוד בתוקפו עד ליום 12.03.2021, בחלוף שנה ממועד הפקדת הערובה. בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה על ידי כב' השופט עופר גרוסקופף ביום 11.10.2020 (רע"א 6503/20 יעקב (סימו) אלבז נ' אלן ג'פרי פיינבלום).

ביום 9.3.21 הוגשה הבקשה שלפני להארכת תוקפו של הצו בשנה נוספת. לאור סד הזמנים והסמיכות למועד פקיעתו של הצו התבקש הסבר להתנהלות וכן התבקשה תגובתו של המשיב עד היום. הסבר ותגובה הוגשו היום. אציין כי לשון תגובת ב"כ המשיב הינה משתלחת ובלתי ראויה, שקלתי להשיבה לשם הגשתה בנוסח הולם ואולם לנוכח סד הזמנים לא עשיתי זאת.

הרקע העובדתי לתביעה וטענות הצדדים פורטו בהרחבה בהחלטתה של כב' השופטת יעל בלכר מיום 23.6.19, במסגרתה הוטל הצו הראשון. לא מצאתי לנכון לחזור על שנכתב. בבקשה להארכת הצו חוזר ב"כ המבקש על טענותיו, מפנה למסקנותיה של כב' השופטת בלכר ומוסיף כי דיוני ההוכחות במסגרת ההליך קבועים לחודש מאי 2021. הארכת תוקף עיכוב היציאה תאפשר ותבטיח את קיומן של ישיבות ההוכחות (ארבע במספר). בנוסף, טוען המבקש כי עובדות חמורות שהתגלו לו לאחר הטלת הצו הראשון מחייבות הארכת תוקפו של הצו . נטען כי המשיב היה נתון במעצר בית באוקראינה תחת עיקוב אלקטרוני ולמרות הצו ברח מאוקראינה. לתמיכה בנטען צורף מכתב מאת ממלא מקום ראש מחלקת ההסגרה במנהל הפעולה המשפטי הבינלאומי באוקראינה מיום 15.7.2020 - נספח 5 ו-6 לבקשה. בנוסף, נטען כי המשיב מסתיר רכוש שיש לו בארץ, משתמש בשלושה דרכונים וצירף מסמכים מזוייפים לכתב ההגנה (בהתאם לחו"ד שהוגשה לתיק על ידי עו"ד הלנה ר. קאלו).

בנסיבות אלו נטען כי הארכת תוקף הצו נדרשת למניעת נזקים ללא תקנה. בעת שהמשיב ממאן לשלם חוב אדיר בו הודה, מוסר פרטים שגויים לרשויות וגרסאות שקריות לביהמ"ש. בנוסף נטען כי המשיב הודיע למבקש כי יפעל לסיכולו של ההליך המשפטי ולכן "אין ספק כי המשיב יחמוק מהארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת כפי שעשה כבר בשתי מדינות אחרות..."

בתשובה דוחה ב"כ המשיב את הנטען וטוען כי המבקש מוליך שולל את ביהמ"ש. בנוסף טוען למושכלות יסוד ולפיהן היעתרות לבקשה שוללת באופן משמעותי את חופש התנועה וזכויות היסוד של המשיב. ב"כ המשיב מפנה לשינוי בתקנות החדשות ולפיו יש להוכיח כיום קיומו של "חשש ממשי" שהמשיב עומד לצאת מן הארץ בשונה מחשש סביר וכן הוכחת "חשש סביר" שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסה"ד.

לגופו של עניין נטען כי הניסיון להצביע על המשיב כעבריין נמלט, המחליף זהויות אינה נכונה. נטען כי המשיב משתף פעולה עם ההליך והותרת הצו על כנו פוגעת בפרנסתו ועסקיו של המשיב וכן מונעת ממנו לפגוש את שלושת ילדיו הקטינים המתגוררים עם אימם בחו"ל.

דיון והכרעה

בדיון בבקשה מסוג זה על בית המשפט לשוות לנגד עיניו כי עיכוב יציאה מן הארץ הוא סעד קיצוני ויש לעשות שימוש בסמכות זו במשורה ובזהירות, שעה שמנגד עומדת זכות היסוד של המשיב לצאת מן הארץ באופן חופשי (ראו אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה 12 (תשע"ו-2015), בעמ' 947, 950-953).

בהתאם לתקנה 124(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות החדשות"), בשונה מ תקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות הישנות"), סעד של עיכוב יציאה מן הארץ יינתן כנגד המשיב אם שוכנע בית המשפט "כי קיים חשש ממשי שהמשיב עומד לצאת מן הארץ לתקופה ממושכת". בעת שבתקנות הישנות "...שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת". בנוסף, בהתאם לתקנות החדשות נדרש להוכיח כי "העדרו מהארץ עלול להכ ביד באופן ממשי על ביצוע פסה"ד", בהתאם לתקנות הישנות נדרש להוכיח " כי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין".

עוד יש לזכור כי עסקינן בסעד זמני שחלות עליו גם התקנות הכלליות והדין בעניין זה ולפיכך, בנוסף ליסודות הספציפיים שנקבעו לצורך סעד זמני של עיכוב יציאה מן הארץ יש להוכיח קיומה של עילת תביעה לכאורה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה; כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש; וכי הבקשה הוגשה בתום לב והסעד מידתי ואינ ו פוגע במידה העולה על הנדר ש – תקנה 95 .

מן הכלל אל הפרט

לקיומם של התנאים למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ - המשיב אינו מתכחש לטענה כי הוא מבקש לצאת את הארץ ואף לתקופה ממושכת לשם שיקום עסקיו. כך בתצהיר שהגיש בתמיכה לבקשה שלפני (סעיף 43 ו- 45 לתצהיר) וכך גם במסגרת הדיונים שהתקיימו במסגרת הליך זה. (ראו למשל פרוטוקול דיון מיום 24.12.2019) – לפיכך, הוכחה הדרישה לקיומו של " חשש ממשי שהמשיב עומד לצאת מן הארץ לתקופה ממושכת " בהתאם לנדרש. בנוסף, לאור איומיו הנטענים של המשיב וכן טענתו של המשיב כי הוא נעדר נכסים בארץ די בה כדי לשכנע בקיומו של " חשש סביר שהעדרו של המשיב מן הארץ עלול להכביד מאד על ביצועו של פסה"ד".

לקיומה של עילת תביעה- במסגרת ההחלטה בצו הראשון, נקבע כי עלה בידי המבקש להוכיח קיומה של עילת תביעה לכאורה כנדרש לאותו שלב. "הומצאו אישורים על העברת הכספים, שלמעשה כשלעצמה, אינה מוכחשת. נחתם הסכם הלוואה שצורף, שתומך על פניו בטענה שמדובר בהלוואות שיש להשיב (לפחות ביחס לסכומים הנזכרים שם)."

כיום, לפני ביהמ"ש פרוסה תמונה רחבה יותר ובזהירות המתבקשת דומה כי עילת התביעה מבוססת אף יותר. בתיק ביהמ"ש מונחים תצהירי הצדדים – לתצהיר התובע צורפו הסכמי ההלוואה וכן אסמכתאות לביצוע העברות לחשבונם המשותף של הנתבעים בארץ בסך של 250 אלף דולר ולחשבונם המשותף של המבקש והמשיב בפיליפינים בסך של 2,650,000 דולר. בנוסף, צורף מסמך (נספח 5) ובו מודה המשיב בחובו למבקש ומציע לשלם לו "150" . עוד, טוען המבקש כי מסמכים שצורפו לכתב ההגנה של המשיב (נספח 6 ומסמך 5 ) הינם מזויפים. בתצהירי הנתבעים, נטען מנגד, כי המבקש הביע רצונו להשקיע בחברה של המשיב סך של 5 מיליון דולר. בד בבד נטען כי סך של 650 אלף דולר הוחזרו למבקש, חלק בהעברה בנקאית וחלק במזומן (תצהירו של השליח, אשר בהתאם לנטען העביר את הכספים צורף גם הוא). עוד לטענת המשיב מסמכים לתמיכה בטענותיו נמצאים במחשבו האישי בפיליפינים ואולם בשל צו העיכוב ומשבר הקורונה נבצר ממנו להציגם. בנוסף, בניגוד לגרסה הראשונית, נטען כי הכספים שהועברו על ידי המבקש למשיב נמסרו לו בכדי ל"פצותו" (כך במקור) על הנזק שנגרם לחברה של המשיב , בעקבות המהלך העסקי שכשל. הטענות לנזקים נטענו ללא כל אסמכתא או חו"ד.

אשר למאזן הנוחות סבורני, כי הוא נוטה בנסיבות העניין לטובת המבקש. שוכנעתי כי אם לא יינתן הצו, הנזק שייגרם למבקש הוא כבד יותר מן הנזק שעלול להיגרם למשיב ממתן הצו ובמיוחד בעת שהמשיב רשאי, כפי שעשה בעבר לצאת את הארץ בכפוף להפקדת ערבויות . אם לא יינתן הצו, ולאור כוונתו של המשיב לצאת את הארץ – שוכנעתי כי העדרו עלול להכביד באופן ממשי על ביצוע פסה"ד. עוד, עולה חשש כי המשיב אינו נרתע מאימת הדין ואף יצא מאוקראינה בעת שהיה נתון במעצר בית.

מכל אלו, החלטתי לקבל את הבקשה להארכת תוקפו של צו עיכוב היציאה מן הארץ לשנה נוספת או עד תום ההליכים המשפטיים, לפי המוקדם.

בכדי להבטיח כי הצו הינו מידתי ומאזן בין זכותו של המשיב לצאת את הארץ, כדי לאפשר למשיב לבקר את ילדיו ול דאוג לעסקיו, לאור הראיות המצויות בתיק, הצו יבוטל בהתקיים התנאים הבאים במצטבר:
המשיב יפקיד בקופת בית המשפט סך של 200,000 ₪ במזומן או ערבות בנקאית אוטונומית צמודת מדד ובלתי מוגבלת בזמן בסכום זה וערבות צד ג' של תושב ואזרח ישראל שאינו חברה, בסך של 100,000 ₪. הכל לצורך הבטחת התייצבותו בארץ לצורך קיומו התקין של ההליך וכל שיידרש בקשר אליו, לרבות דיונים בבית המשפט ותשלום פסה"ד ככל שיינתן בהעדרו .

לסכומים שננקבו על ידי, אני סבורה, כפי שגם קבעה כב' השופטת בלכר בהחלטתה בצו הראשון, כי הערבויות בסכומים שנקבעו על ידה היו על הצד הנמוך, ואולם היו ראויים בנסיבות כפי שפורטו על ידה ולאור השלב המוקדם של ההליך. כיום, ולאחר שהוגשו הראיות על ידי הצדדים דומה כי ישנה הצדקה להורות למשיב להפקיד סכומים גבוהים יותר ולו בשיעור הסכום שהסכים לשלם למבקש (כפי שצווין בנספח 5 לתצהיר המבקש). אדגיש, כי הסכומים שנקבעו על ידי, גם הם על הצד הנמוך, זאת בכדי שלא לפגוע באפשרותו של המשיב להשיג הבטחונות ולאפשר לו לצאת מן הארץ אם ירצה.

לאור המועד בו הוגשה הבקשה, אשר חייב את המשיב להגיש התגובה בסד זמנים כה קצר, על כל המשתמע , איני מחייבת המשיב בהוצאותיו הבקשה וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ז אדר תשפ"א, 11 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.