הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 44217-06-12

לפני
כבוד ה שופטת חדוה וינבאום וולצקי

התובע

י. ב. ח.
ע"י ב"כ עו"ד צבי הרצוג

נגד

הנתבעים
1.רוני רם
2.איילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד משה עבדי ואח'

פסק דין

התובע, יליד 21.2.1951, נפגע בתאונת דרכים, כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"), ביום 24.5.11.

התובע נפגע בהיותו נוסע באוטובוס, אשר תוך כדי נסיעתו התנגש במשאית שניצבה בשול הדרך ובלטה אל תוך נתיב הנסיעה.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי. המחלוקת הינה בעיקרה אודות הקשר הסיבתי שבין התאונה למצבו הרפואי של התובע לאחריה, ועל שיעור נזקיו של התובע.

מטעם התובע העידו הוא עצמו, בתו הגב' ש., גרושתו, הגב' ר.ב.ח ומר משה קצין, המומחה בתחום הניידות.

מטעם הנתבעת העידו מר שלמה ברכה, כלכלן ומומחה לביטוחי חיים מנהלים ופנסיה, אשר נתן חוות דעת לעניין זכאות התובע לפיצוי מאת מופ"ת צה"ל, מר בועז מוגילבקין, המומחה בתחום הניידות וכן נציג משרד הבריאות , ד"ר אהרון כהן.

כמו כן נחקרו המומחים הרפואיים פרופ' מנחם שדה, בתחום הנוירולוגיה ופרופ' עמירם כ"ץ, בתחום השיקום.

לבסוף נחקר שמאי המקרקעין, מר חיים גלנצר, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט ונתן חוות דעת לעניין אומדן עלויות התאמת דיור, שווי דירת מגורים ובחינת דיור חלופי.

הפגיעה והנכות

כאמור, התובע נפגע בתאונת דרכים בעת שישב כנוסע באוטובוס.

בתעודת חדר המיון של בית החולים אסף הרופא צוין כי התובע נחבל בפנים ובידיים וכי התלונן כי אינו יכול להזיז את רגל שמאל. בבדיקה על ידי אורתופד לא נמצאה הגבל ה בתנועות ולא ה ייתה רגישות מקומית משמעותית, אולם בבדיקה על ידי רופא המיון נמצאו כאבים במישוש הצוואר והגבלה בתנועות הסיבוביות. בדיקתו הנוירולוגית הייתה תקינה. בבדיקה על ידי פלסטיקאי נמצא קרע בשפה שנתפר ושתי שיניים בלסת העליונה שנפלו. בבדיקת רופא א.א.ג צוין כי נמצאה חבלה באף ללא שבר ושפשוף במצח. הומלץ על שחרורו לביתו ומעקב אמבולטורי.

על פי תעודת חדר מיון של בית החולים תל-השומר, מאותו היום, עולה כי התובע פנה לטיפול בחדר המיון בבית חולים זה לאחר שחרורו מבית חולים אסף הרופא. בהגיעו לתל-השומר התלונן התובע כי אינו יכול להזיז את האצבעות בשתי הידיים ועל כבדות בשתי הרגליים, יותר משמאל.

בבדיקתו נמצאה חולשה באצבעות הידיים וספסטיות ברגליים והוא אושפז במחלקה הנוירוכירורגית.

בבדיקה במחלקה נמצאה חולשה בכפות הידיים דו צדדית וחולשה של מישרי רגל שמאל. ב בדיקת - MRI צווארי נמצאו שינויים ניווניים קשים בגבהים C4-C7 עם אות פתולוגי בחוט בגובה C7. התובע הועבר לשיקום עם הזמנה לניתוח שחרור צווארי אלקטיבי.

בעת קבלתו למחלקת השיקום הוא נזקק לעזרה בכל תפקודי היומיום. בגפה השמאלית העליונה נמצא כי הכוח הפרוקסימלי - 4/5 והדיסטאלי - 0-1/5. ביד ימין נמצאה חולשה בינונית. בגפים התחתונות היה טונוס ספסטי בשתי הרגליים, ונמצאה חולשה בינונית.

לאחר 5 חודשים שוחרר התובע ממסגרת השיקום, כשהוא מסוגל ללכת בעזרת הליכון מרחקים של 50-100 מטר בהשגחה ומעבר לזה מתנייד בעזרת כסא גלגלים.

התובע סירב לעבור את הניתוח הצווארי שהוצע לו.

לאור אופי פגיעותיו של התובע כתוצאה מהתאונה מונו בתחילה שני מומחים רפואיים בתחומים האורתופדיה והנוירולוגיה. בהמשך, מונה מומחה נוסף בתחום השיקום.

הנכות בתחום האורתופדי

בתחום האורתופדי מונה ד"ר אלי שטיינברג (להלן: "ד"ר שטיינברג"). בחוות דעתו מיום 4.5.13, ציין המומחה כי מצא בבדיקתו הקלינית שהתובע סובל מהגבלה בתנועות עמ וד שדרה צווארי וחולשה בכוח הגס של גפיו.

במסגרת חוות דעתו נדרש לשאלה האם חלה החמרה במצבו האורתופדי של התובע כתוצאה מהתאונה ועל כך השיב בשלילה.

הוא ציין כי מעיון בתיקו הרפואי של התובע עולה כי התובע סבל מכאב גבי מזה שנים. התובע עבר בדיקות והיה ב מעקב רפואי רצוף כולל בדיקות CT ו- MRI ואף עבר ניתוח לד ה-קומפרסיה בשל לחץ בעמוד השדרה הצווארי בשנת 2002. לאחר הניתוח המשיך טיפול רפואי ומעקב במסגרת קופ"ח וסבל באופן קבוע מתופעות הקשורות לבעייתו בעמוד השדרה.

המומחה ציין כי מעיון בשתי בדיקות תהודה מגנטית, האחת שבוצעה לפני התאונה, בשנת 2006 והשנייה שבוצעה לאחריה, בשנת 2011, לא מצא שינויים. לכן לשיטתו ההגבלה שמצא בבדיקת עמ וד שדרה צווארי הי יתה קיימת עוד עובר לתאונה על רקע מצבו הרפואי.

המומחה העריך את נכותו הזמנית של התובע בשיעור של 100% לתקופה של 4 חודשים לאחר התאונה ולאחר מכן 50% לתקופה של חודשיים נוספים .

כאמור המומחה לא מצא לקבוע נכות צמיתה בתחום האורתופדי שהיא תולדת הפגיעה בתאונה .

המומחה לא זומן לחקירה על חוות דעתו.

הנכות בתחום הנוירולוגי

פרופ' מנחם שדה מונה כמומחה בתחום הנוירולוגי (להלן: "פרופ' שדה"). המומחה בדק את התובע פעמיים ונתן שתי חוות דעת.

בחוות דעתו הראשונה, מיום 6.6.13 , התייחס המומחה לעברו הרפואי של התובע וציין כי התובע סובל ממחלה ניוונית של עמוד השדרה הצווארי. בשנת 2002 נותח לכריתת דיסקים וקיבוע בגבהים C3-C6. לאחר הניתוח השתפרה החולשה ממנה סבל בגפה ימנית עליונה ותחתונה. בשנת 2003 נבדק בעקבות אירוע של שיתוק ביד ימין למשך 10 דקות ונמצא כוח ירוד במקצת ביד ימין. פרט לאלו לא נמצאו בתיקו של התובע בקופת חולים ממצאים רלוונטיים נוספים.

המומחה בדק את התובע ומצא בגפיים העליונות: בגפה השמאלית הטונוס מוגבר, כוח השרירים הפרוקסימליים תקין אך קיימת חולשה קשה 2/5 של מישרי האצבעות ושרירי היד הקטנים וכן חולשה של 4/5 של מכופפי האצבעות; החזרי ביצפס וברכיורדליאליס תקינים; החזרי טריצפס ערים מאד דו צדדית; ירידה קלה בתחושה ביד שמאל; בגפה ימנית ה עליונה הכוח תקין.

בגפיים תחתונות: בגפה ימנית הכוח תקין; בגפה שמאלית הטונוס ספסטי מעט; הכוח הפרוקסימלי תקין; קיימת חולשה קשה 2/5 של ההמסטרינגס של הקוודריצפס ושל מיישרי הרגל והבהונות; החזרים גידיים ערים מאד דו צדדית עם סימן בבינסקי דו צדדי; ירידה קלה בתחושה בחלק התחתון של הגפה; תחושת מנח שמורה.
התובע אינו יכול להתרומם בכוחות עצמו מכיסא הגלגלים וזקוק לעזרה ניכרת של המטפל.

המומחה קבע כי חרף העובדה שמעברו הרפואי של התובע ניתן ללמוד על מיאלופתיה צווארית, התאונה היא זו שגרמה ללחץ ולנזק לחוט השדרה על רקע של ההיצרות השדרתית. הניתוח שעבר בשנת 2002 הביא לשחרור הלחץ על חוט השדרה ופרט לחולשה זמנית בגפה ימנית בשנת 2003 שלטעמו הייתה על רקע וסקולרי, אין בתיק הרפ ואי עדות לחולשה של הגפיים. הוא הוסיף כי הפער שבין בדיקת הרופא במיון באסף הרופא, שלא מצא ממצא נוירולוגי בבדיקתו, לבין ממצאי הבדיקה, מספר שעות לאחר מכן בבית חולים תל-השומר , מלמד על החמרה בפגיעה בהדרגה באותן שעות.

לכן לדעתו יש לייחס את כל חולשתו של התובע, כפי שנמצאה בבדיקתו, לפגיעה בתאונה.

פרופ' שדה הוסיף כי השינויים הניווניים מהם סבל התובע עובר לתאונה לא גרמו לסימנים נוירולוגיים ולכן לא ניתן לקבוע האם היו מתבטאים מבחינה קלינית ומתי.

הוא ציין כי אמנם במהלך השיקום מצבו של התובע השתפר, אך הוא נותר עם חולשה בגפיים השמאליות, קושי רב בהליכה ובתפקוד היומיומי.

בחוות הדעת הראשונה העריך פרופ' שדה את נכותו של התובע בשיעור של 60% לפי סעיף 29 (1) א' III למבחני הנכות.

בהמשך, התבקש המומחה לבדוק את התובע בשנית, זאת בעקבות החמרה שחלה במצבו של התובע לאחר מספר נפילות בביתו כאשר רגליו קרסו.

בחוות דעתו השנייה, מיום 7.8.14, קבע המומחה כי הקושי בהליכה, שנבע כתוצא ה מהתאונה, הוביל לנפילות חוזרות. מתוך המסמכים הרפואיים עלה כי בינואר 2014 נפל התובע פעמיים ואושפז בבית חולים תל-השומר במשך כ - 3 חודשים במחלקה הגריאטרית עם החמרה בחולשה. עם שובו הביתה, במרץ 2014, נפל פעם נוספת וחלה החמרה נוספת במצבו. בעקבות אותו מצב הוא נותח בשנית בבית חולים תל-השומר והועבר לשיקום נוירולוגי אשר לא הביא לשיפור בתפקודו.

נכון למועד בדיקתו השנייה מצא המומחה כי בגפה ימנית עליונה הכוח הפרוקסימלי תקין; קיימת חולשה של מיישרי ומכופפי האצבעות ושל שרירי היד הקטנים. בגפה שמאלית עליונה קיים שיתוק ספסטי מלא, פרט לתנועות מזעריות של האצבעות והגפה אינה תפקודית בכלל.

בגפיים התחתונות קיים שיתוק ספסטי מלא; החזרים גידיים ערים מאד דו צדדית עם סימן בבינסקי דו צדדי וקלונוס קרסולי. התחושה שמורה בארבע הגפיים.

המומחה שב וציין כי לאחר הניתוח בשנת 2002 לא נותרה לתובע חולשה כתוצאה ממחלתו הניוונית בעמוד השדרה הצווארי. התאונה נשוא התביעה גרמה ללחץ ולנזק לחוט השדרה על רקע ההיצרות של התעלה השדרתית הצווארית והותירה את התובע, גם לאחר השיקום, עם חולשה בגפיים שמאליות, קושי רב בהליכה ובתפקוד היומיומי.

פרופ' שדה קבע כי הנפילות החוזרות הן ללא ספק תוצאה של הנזק הנוירולוגי שנותר בשל הפגיעה בתאונה נשוא התביעה, כאשר הנפילות הן אלו שגרמו להחמרת מצבו הנוירולוגי והביאו בסופו של יום למצבו הנוכחי.

המומחה ייחס את ההידרדרות הנוירולוגית במצבו, לתאונה.

את נכותו הנוירולוגית הנוכחית העריך בשיעור של 100% לפי סעיף 29 (3) ג' למבחני הנכות.

עוד ציין המומחה כי התובע זקוק לעזרה מתמדת במשך כל שעות היממה בכל פעולות היום-יום.

המומחה זומן לחקירה על חוות דעתו.

עיקר חקירתו התמקדה בעברו הרפואי של התובע ובקשר שבין נפילותיו ושיעור נכותו, לבין הפגיעה בתאונה.

המומחה עמד על קביעתו כי יש לייחס את מלוא נכותו הנוירולוגית לתאונה ולא למצבו הרפואי הקודם.

המומחה הופנה למספר מסמכים בשנים 2003-2010 שמהם עלה כי התובע פנה לרופאים בשל תלונות על הפרעות הליכה וחולשה ביד שמאל, תנועה בלתי רצונית בגפיים, כאב גב תחתון ונוקשות בבקרים, התכווצויות בלילה וזרמים בידיים ובבקרים שיתוק ביד שמאל.

המומחה השיב כי אין מחלוקת שלתובע מחלה ניוונית בעמוד השדרה וכי ייתכן שנותר לו קושי מסוים לאחר הניתוח בשנת 2002 אבל יחד עם זאת העיד:

"את מפנה אותי לחוות דעתי מיום 6.6.13 (חוות הדעת הראשונה – ח.ו.ו.) עמ' אחרון ושואלת אותי כאשר אני כותב שהיות ולאחר הניתוח ב – 2002 לא הייתה לו חולשה יש לייחס את כל החולשה לתאונה, אז אולי זה לא מדויק, ואני משיב לך שאני חושב שזה כן מדויק. היו לו תלונות שונות על חולשה חולפת ביד ימין, על תלונות על קושי בהליכה. בבדיקה הנוירולוגית אין בשום מקום תיעוד של חולשה של הגפיים, למרות שהוא נבדק במרפאה הנוירוכירורגית אחרי הניתוח. יכול להיות שהיו תלונות סובייקטיביות או חולשה מזערית שלא ניתן להבחין בה, אבל לא משהו משמעותי.
את אומרת לי שכל התלונות של התובע מאז הניתוח ועד לתאונה אין להן לטעמי שום משמעות, אני משיב לך שהן בטלות בשישים לעומת החולשה לאחר התאונה.
את שואלת אם הייתי בודק אותו יום לפני התאונה, האם הייתי קובע שאין לו שום נכות, אני משיב לך שאיני יכול לדעת. יכול להיות שהייתה לו נכות קלה, אבל לא משמעותית.
את אומרת לי אם יש לו נכות שגורמת לו להרדמות בידיים, חולשה בגפיים והליכה על בסיס רחב וחוסר יציבות אלה לא היו מביאים לנכות, אני משיב לך שאולי נכות מזערית.". (ראה עמ' 33 לפרוטוקול).

ובהמשך,

"לשאלת בית משפט – זה נכון שמה שאני מתכוון זה שאם המחלה הניוונית הייתה מתקדמת אחרי הניתוח ב – 2002 באופן משמעותי, היינו רואים לכך התבטאות במסמכים הרפואיים עם המלצה לניתוח. מכאן אני מסיק שמצבו לפני התאונה לא היה משמעותי מבחינת המחלה הניוונית לפני התאונה." (עמ' 35 לפרוטוקול).

"לשאלת בית המשפט- זה נכון שהדעה שלי היא שלאחר התאונה הייתה חולשה בגפיים התחתונות שהצריכה שימוש בהליכון ואותה חולשה היא שהובילה אחר כך לנפילות ומכאן של ההחמרה בהמשך נובעת מהתאונה." (ראה עמ' 39 לפרוטוקול).

עוד התבקש המומחה להתייחס לסתירה לכאורה שעלתה בינו ובין המומחה בתחום האורתופדי, ד"ר שטיינברג, אשר קבע כי אין לייחס לתאונה את נכותו האורתופדית של התובע והסביר:
"אתה אומר לי שחוות הדעת של ד"ר שטיינברג עמדה לפניי ולא התייחסתי אליה ושואל אותי מדוע, אני משיב לך שהוא התייחס לתחום האורתופדי ולא לתחום הנוירולוגי.
אתה אומר לי שיש טענה שיש סתירה בין שתי חוות הדעת שלי ושל ד"ר שטיינברג ושואל אותי אם גם לדעתי ישנה סתירה בין שתי חוות הדעת כאשר אתה מצביע על כך שד"ר שטיינברג בדק בעיקר את תנועות הצוואר, אני משיב לך שאני לא רואה סתירה. זו התייחסות לנושאים שונים." (ראה עמ' 40 לפרוטוקול).

לטענת ב"כ הנתבעים חרף התיעוד הרפואי שעמד בפנ י המומחה ואשר הוצג לו במסגרת חקירתו, התבצר המומחה מאחורי חוות דעתו. לטעמו, המומחה לא נתן משקל ראוי להתפתחות המחלה הניוונית ממנה סובל התובע עוד עובר לתאונה.

לטענתו, מצבו של התובע כיום אינו נובע מן הפגיעה בתאונה אלא מהתקדמות פרוגרסיבית של מחלתו. כך גם נפילותיו בשנת 2014 נבעו מהתקדמות המחלה ולא מן הפגיעה בתאונה.

ב"כ התובע טוען מנגד כי יש לאמץ את חוות דעתו של פרופ' שדה שכן גם בחקירתו ולשאלה ישירה שלו, הוא נתן הסבר מדוע אין סתירה בין חוות דעתו לזו של ד"ר שטיינברג מן הטעם שמדובר בתחומים שונים.

דיון

לאחר שעברתי על חוות הדעת של שני המומחים ועל חקירת פרופ' שדה, אני סבורה כי עמדתו של פרופ' שדה בסופו של יום הייתה כי גם אם הייתה לתובע נכות נמוכה עובר לתאונה, הרי שעיקר הנזק נגרם כתוצאה מן הפגיעה בתאונה ועל כן יש לשייך, אם בכלל , אחוז נמוך של נכות נוירולוגית למחלה הניוונית.

מצבו היום תואם לנכות בשיעור – 100% .

מתוך המסמכים הרפואיים שהוצגו למומחה עלה כי התובע התלונן מספר פעמים במשך השנים, שמן הניתוח בשנת 2002 ועד התאונה, על תחושות של שיתוק ביד או חולשה בגפיים.

יחד עם זאת מקובל עלי הסברו של פרופ' שדה שלא היה מדובר בממצאים משמעותיים שכן אחרת הם היו זוכים לציון על ידי הגורמים המטפלים. כך גם מצאתי תמיכה לעמדה זו בקביעת המומחים, לרבות פרופ' שטיינברג כי לא היו ממצאים שונים בין בדיקת ה – MRI שבוצעה לתובע לאחר הניתוח בשנת 2002 לבין זו שבוצעה לו לאחר הפגיעה בתאונה.

עוד מצאתי להביא בחשבון את העובדה שהתאונה אירעה לתובע בעת שעשה שימוש באוטובוס כשהוא מתנייד ללא אביזרי עזר. כלומר במועדים הסמוכים לתאונה לא היה מצבו של התובע כזה שחייב אותו בשימוש בתחבורה פרטית או בתמיכה של אביזרי עזר בשל חולשה בגפיים. גם לא צוינו נפילות זולת פעם אחת בשנת 2009 עם סיום יום עבודה , כאשר על נסיבות הנפילה לא הובאו כל נתונים.

36. אני סבורה כי הגם שמדובר במחלה שבדרך כלל היא בעלת מאפיינים פרוגרסיביים, ההתקדמות שלה אצל התובע לא הייתה מהירה ועד לתאונה הוא שמר על מירב התפקודים היום-יומיים שלו. כן אני קובעת כי הנפילות שמהן סבל התובע לאחר התאונה הן תולדת הפגיעה בתאונה ולא מחלתו הבסיסית.

אלא שחרף זאת ראיתי להביא בחשבון כי לתובע היו תלונות גם לאחר הניתוח בשנת 2002 שכן אחרת לא הייתי מצפה לראות תלונות כפי שפורטו אצל הרופאים. מכאן שהניתוח לא הח זיר את התובע למצב של העדר נכות כלל, הגם שהוסיף לעבוד ולתפקד ביום -יום. כאמור מדובר במחחלה בעלת אופי פרוגרסיבי.

על כן, ראיתי להביא בחשבון נכות רפואית נמוכה תולדת המחלה הניוונית ואני מעמידה אותה על 10%. נכותו הרפואית של התובע תולדת התאונה עומדת על 90% נכות. כפי שיסתבר להלן אין לכך משמעות גדולה בנסיבותיו של התובע.

נכות תפקודית

37. בעת התאונה היה התובע בן 60 ועבד כאזרח עובד צה"ל בתפקיד דפס. כאמור אין חולק כי עובר לתאונה תפקד התובע בחיי היום-יום באופן רגיל ואף עשה שימוש בתחבורה ציבורית.

38. כתוצאה מן התאונה לא יכול היה התובע לשוב לעבודתו ואף נדרש לעזרה רבה במרבית תפקודי היום-יום . לאחר הנפילות בשנת 2 014 נדרש התובע לסיוע של צד ג' באופן צמוד.

39. פרופ' עמירם כ"ץ, שמונה כמומחה בתחום השיקום , קבע בחוות דעתו כי נכותו של התובע עומדת על 100%. נכות זו תואמת את קביעת המומחה בתחום הנוירולוגי במסגרת חוות דעתו השנייה. הוא מציין כי התובע אינו יכול להתנייד בכוחות עצמו ונזקק לכסא גלגלים ולסיוע של מטפלים בשינוי תנוחה בלילה ובמעברים מכסא הגלגלים למיטה וכו'. התובע יכול לאכול לבדו אם האוכל הוכן לו ונחתך עבורו. יתרת הפעולות דורשות סיוע של אדם נוסף.

40. כאן המקום לציין כי פרופ' כ"ץ ראה להתייחס גם לשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו של התובע כעת לבין הפגיעה בתאונה וציין כי לשיטתו מצבו הנוכחי של התובע נובע לא רק מפגיעתו בתאונה אלא גם ממחלתו הניוונית.

כאמור באתי למסקנה דומה מבלי שעשיתי שימוש בחוות דעתו של המומחה השיקומי.

41. לסיכום הדיון בשאלת נכותו התפקודית של התובע, ברי כי נכותו עומדת על 100% וכי הוא נזקק לעזרה מלאה של צד ג' לאורך שעות היום והלילה. באשר לשיעור אחריותה של התאונה למצבו הנוכחי ראיתי להעמידה , כפי החלוקה בנכות הרפואית, דהיינו ש – 90% ממצב ו ומצרכיו נובעים מהפגיעה בתאונה והיתרה למחלתו הניוונית.

באשר לצרכים השיקומיים יתקיים דיון בהתאם לראשי הנזק.

שיעור השתכרות התובע עובר לתאונה

42. כאמור לעיל עבד התובע כאזרח עובד צה"ל כדפס. זאת חרף מחלתו הבסיסית הניוונית.

דומה כי הצדדים אינם חלוקים ביניהם על שיעור השתכרותו עובר לתאונה, על בסיס תלושי השכר לשנה וחצי לפניה שעמד על - 8,970 ₪ לחודש נומינלי לאחר ניכוי מס הכנסה. סכום זה לאחר הצמדה להיום (מאמצע תקופה) עומד על – 9,560 ₪ במעוגל.

אלא שדרך חישוב זו אינה מתיישבת עם הפסיקה. על פי הפסיקה יש לחשב את שיעור שכרו הממוצע של התובע ברוטו, לשערכו להיום ורק אז לנכות מס הכנסה. ראו לעניין זה את דבריו של כב' השופט ריבלין ב ע"א 7062/02 מיכאל שפירא ואח' נ' אלי פינטו, מיום 13.2.05:

"בפסק הדין נפלו טעויות בכל הנוגע לחישוב הפסדי השכר של המשיב... את סכום השכר יש לשערך ליום מתן פסק הדין קודם לניכוי המס ומן הסכום המשוערך יש לנכות את שיעורי המס החלים על הניזוק, לאור נתוניו האישיים, במועד חישוב הפיצויים – הוא מועד פסק הדין."

חישוב זה מביא אותי לתוצאה גבוהה במקצת, מזו שהביאו הצדדים בחשבון ולפיה שכרו הממוצע של התובע כשהוא משוערך להיום עומד על – 10,825 ₪ ובניכוי מס- 9,946 ₪.

על כן ראיתי להביא בחשבון בסיס שכר בסך של - 9,950 ₪ במעוגל .

43. איני סבורה שיש להביא בחשבון עליית שכר אצל התובע לאור גילו וסמיכות המועד ליציאתו לגמלאות.

תוחלת חיים

44. המומחה בתחום השיקום קבע בחוות דעתו כי הוא מעריך את תוחלת חיי התובע ב – 12.5 שנים נוספות ממרץ 2014, מועד הנפילה שהביאה להחמרה משמעותית במצבו של התובע. על פי קביעה זו יש לחשב את הפיצוי עד ספטמ בר 2026. כלומר נכון למועד פסק הדין את הפיצוי לעתיד יש לחשב ל – 7.5 שנים במעוגל.

45. הצדדים לא טענו כנגד קביעתו זו של המומחה ומכאן שראיתי להביא בחשבון הפיצוי את תוחלת החיים שנקבעה על ידי המומחה.

תשלום עיתי או חד פעמי?

46. לטענת ב"כ הנתבעים נסיבותיו של תיק זה מחייבות לפסוק את הפיצוי לעתיד על דרך של תשלום עיתי ולא תשלום חד פעמי. הוא מבקש להפנות לעדותו של ד"ר אהרון כהן, ממנה ניתן ללמוד כי ככל שלתובע לא יהיה כסף לממן את אשפוזו במוסד, המוסד יצטרך לתבוע את חברת הביטוח ואז המימון הופך להיות ציבורי.

לטענתו, לאור הראיות העומדות בפני בית המשפט, נכון ורצוי יותר כי התשלום י יפסק בדרך של תשלום עיתי , הן כדי להגן על התובע מפני משפחתו או למצער מפני החלטות פזיזות שלו , בין היתר בלחץ של בני משפחתו , והן כדי להגן על הנתבעת שלאור התנהלות התובע ולאחר שתפצה אותו על נזקיו עקב התאונה, עלולה להיות חשופה לתביעת משרד הבריאות היה והתובע יאבד את כספו, וימצא עצמו שוב מאושפז במוסד, הפעם במימון המדינה - משרד הבריאות.

47. ב"כ הנתבעים מפנה לספרו של המחבר דוד קציר "פיצויים בשל נזקי גוף" מהדורה חמישית , שם מפנה המחבר לע"א 1532/97 חייזגאייב נ' כלל ומציין:

"כן הזכיר בית המשפט "(...) את החששות הממשיים הקיימים, נוכח קיומן של נסיבות משפחתיות מיוחדות, שבסכום חד פעמי גדול שיינתן לתובע ייעשה שימוש לא נאות , אשר בסופו של דבר יפגע באינטרסים חיוניים של התובע.".

48. ב"כ התובע טוען, בסיכומי התשובה, כי בעניינינו אין הצדקה לסטות מהכלל הנוהג בשיטתנו של פסיקת הפיצויים בדרך של תשלום חד פעמי.

לטענתו, בענייננו לא קיימת אי וודאות באשר לתוחלת חייו של התובע. המדובר בתקופה קצרה יחסית ועל פי ההלכה הפסוקה אין זה מסוג המקרים שבהם יש הגיון ללכת בשיטת התשלום העיתי.

כך גם הנסיבות המשפחתיות של התובע אינן מצדיקות חריגה מהכלל הנוהג של פסיקת פיצויים בסכום חד פעמי. הנתבעים נתלי ם בעניין שולי ומציגים את היחסים בין התובע לבנו בצורה מעוותת ומגמתית. התובע אדם מבוגר, אשר נפגע בגופו ולא בראשו ומבחינה קוגנטיבית צלול בראשו וחד.

49. עו הוא מוסיף כי יש להתחשב במצבו המשפחתי המורכב של התובע, אשר עובר לתאונה תמך בשלושת ילדיו המוגבלים ששניים מהם גרו עמו בדירה והשלישי היה בא אחת לשבועיים לסוף שבוע . חרף מצבו לאחר התאונה הוסיף התובע לתמוך בהם כלכלית ואינו יכול ואף אינו רוצה לעזוב אותם ללא דירה. אילולא התאונה יכול היה התובע להוסיף ולגור בדירה אך בשל מצבו הפיזי הוא יידרש למצוא בית מותאם לצרכיו ולצרכי ילדיו. על מנת להיות מסוגל לרכוש דירה כאמור, הוא נזקק לתשלום חד פעמי של מלוא הפיצוי.

דיון

50. פסיקת פיצוי עיתי אינה נעשית כעניין שבשגרה. על פי הפסיקה אין חולק כי לבית המשפט סמכות לפסוק פיצויים על דרך תשלומים עיתיים וכי לאלה ישנם יתרונות מסוימים כמו דיוק בקביעת הפיצוי, שכן תשלום עיתי אינו מצריך הערכה של התקופה בה יידרש הפיצוי אלא הוא מותאם למציאות כפי שהיא מתבטאת בפועל.

יחד עם זאת קבעה הפסיקה כי לצד היתרונות של הפיצוי העיתי הוא אינו חף מחסרונות. ראו בעניין זה דבריו של בית המשפט העליון מפי כב' השופט ריבלין בע"א 1819/03 אבישג אברהם ואח' נ' ש.ר.ב. (בי"ח מעייני הישועה), מיום 12.3.06 וכן דבריו של כב' השופט (כתוארו אז) ברק בע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו (3) 762 בעמ' 780-782, מיום 15.7.82. הגם שש ני איזכורים אלו מתייחסים לתביעות מכוח פקודת הנזיקין, שבה אין הסדר סטטוטורי לתשלום עיתי כפי שמצוי בחוק, הפסיקה אימצה, במקרים שבהם החוק חל, את אותה גישה לפיה דרך המלך היא תשלום חד פעמי ורק במקרים חריגים ייפסק הפיצוי על דרך תשלום עיתי.

51. לטעמי, לתובע אין כל בעיה קוגניטיבית לנהל את ענייניו. לאורך כל התקופה שהתיק מתנהל ואף קודם לכן, התובע היה בקשר עם הבנק ודאג לתשלומים החודשיים. העובדה שעד היום הוא מסרב להעביר את הכספים שהוא מקבל, מפנסיה וביטוח לאומי למוסד בו הוא מתגורר , לא נ ובעת מחמת שאין לו הבנה לעניין , אלא מחמת שהוא חש מחויב לילדיו וסבר שכל עוד המשפט מתנהל הוא זכאי לתשלום מלוא שהייתו במוסד מחברת הביטוח, בלי להביא בחשבון את הכנסותיו הוא ששימשו אותו עובר לתאונה לפרנסתם.

52. אני סבורה כי מיום שהתובע יקבל את הפיצויים לידיו הוא יהיה כשיר להחליט כיצד לעשות בהם שימוש. בתיק זה עולה שאלה האם יש מקום לפסוק את הפיצוי בהתאם לשהיית התובע במוסד או שמא לפסוק פיצוי שעל פיו התובע ישוב לגור בבית מותאם לצרכיו. גם אם יוחלט כי הנסיבות הן כאלה שנכון לפסוק פיצוי על פי עלות שהייתו של התובע במוסד, עדיין זכאי התובע ליטול את הכספים ולרכוש לעצמו דירה מותאמת או לשכור דירה כאמור . פסיקת פיצוי עיתי תחבל באוטונומיה זו של התובע להחליט כיצד יוסיף לחיות את חייו.

53. כך גם אין בענייננו קושי בקביעת תוחלת חיים כפי שהדבר קורה במקרים של פגיעות ילדים צעירים ואף הנזק והצרכים כתוצאה מהפגיעה ברורים.

על כן לא ראיתי כי במקרה כאן נכון לפסוק פיצוי עיתי בניגוד לרצונו של התובע.

בית או מוסד?

54. לאחר הפגיעה בתאונה, ועובר להחמרה במצבו , התגורר התובע בביתו. מתוך העדויות עלה כי מדובר בדירה אל יה מגיעים באמצעות גרם של 3 מדרגות. הדירה אינה מותאמת לשימוש בכסא גלגלים שכן המעברים צרים .

בדירה התגוררו, עובר לתאונה, מלבד התובע גם אשתו, שהיום היא גרושתו, וכן שלושה מילדיו ה בוגרים. הבת ש. שרק לאחר התאונה עזבה את הבית, אחד הילדים שהינו נכה מילדות ומוכר ככזה על ידי המוסד לביטוח לאומי ונטען שהתובע תמך בו כל השנים, הבן השני נפגע בתאונת דרכים, כנטען, שעה שנהיגתו לא הייתה מבוטחת ומכאן שהוא אינו זכאי לפיצוי ממבטחת כלשהי. בעניינו של בן זה נטען כי הוא נפגע באורח קשה . על פי עדות התובע גם פרנסתו של ילד זה עליו.

לתובע בן נוסף , שאינו מתגורר בבית אלא בהוסטל בשל נכותו, אך התובע נהג להביאו לביקורים בבית אחת לשבועיים לסוף שבוע.

55. לאחר ההחמרה במצבו של התובע ועם שחרורו מבית חולים תל-השומר ב – 24.7.14, לא יכול היה התובע לשוב לביתו והוא עבר להתגורר במוסד הסיעודי "הדסים" שם הוא מתגורר עד היום.

56. התובע טוען כי שהייתו ב"הדסים" נעשית רק מחמת שאין באפשרותו בשלב הזה לשוב לביתו. הוא העיד כי השוהים באותו מוסד מבוגרים ממנו ובעיקר אינם יכולים לשמש לו חברה שכן הם סובלים מבעיות דמנציה ובעיות קוגניטיביות אחרות. בשל מצב זה הוא סובל מבדידות חברתית במוסד.

לכל אורך הדרך טען התובע כי הוא מבקש לשוב לביתו ולהתגורר עם ילדיו. מטעם זה עמד ב"כ התובע על בקשתו למנות מומחה מטעם בית המשפט לבחינת עלות התאמת דיור.

57. בסיכומיו מעלה ב"כ התובע שתי אפשרויות לפיצוי. האחת, המשך שהייה במוסד אך במוסד אחר שיתאים יותר לצרכיו של התובע, שהוא מעריך את עלותו בסכום שהינו כפול מזה שהתובע משלם היום. השנייה, החזרת התובע לביתו או לבית אחר שיתאים לצרכיו.

58. ב"כ הנתבעים טוען בסיכומיו כי אין זה סביר בנסיבותיו של התובע שהוא ישוב לביתו או לבית מותאם אחר ונכון יותר שהוא יישאר להתגורר במוסד. זאת בין היתר בשל המצב הקשה של משפחתו שאינה מסוגלת לתמוך בו אם ישוב לביתו. יחד עם זאת גם ב"כ הנתבעים מתייחס לעלות התאמת הדיור ועלות עזרת צד ג' ככל שייפסק שהתובע זכאי לשוב להתגורר בביתו או בבית מותאם אחר עם סיוע של צד ג'.

דיון

59. המומחה בתחום השיקום, פרופ' כ"ץ, קבע בחוות דעתו ואף עמד על כך בחקירתו, כי יש לאפשר לתובע לשוב למסגרת ביתית. הוא הבהיר כי מחקרים מוכיחים שתוחלת חיי נפגעים ארוכה יותר מקום שהם מצויים במסגרת ביתית מאשר כאשר הם מתגוררים במוסד.

עוד הוא ציין כי מצבו של התובע מחייב מטפל אחד עם החלפות בסופי שבוע שכן התובע נדרש לעזרה בכל פעולות היום-יום.

60. על פי הפסיקה יש ברגיל לכבד את רצונו של אדם לחיות את חייו עם משפחתו בסביבתו הביתית, ככל שהדבר ניתן. בכך יש לשרת את העיקרון של השבת המצב לקדמותו. לעניין זה ראו את דברי כב' השופט (כתוארו אז) אור בעניין ע"א 6978/96 סמדר עמר (קטינה) נ' קופת חולים הכללית של ההסתדרות, פ"ד נה (1) 920, מיום 15.11.99:

"דין הוא שקביעת הפיצוי בנזיקין תעשה על יסוד בחינת מצבו של הניזוק העומד בפני בית המשפט ומתוך ניסיון לקבוע את הדרך הנכונה לפיצויו בהתאם לנסיבותיו המיוחדות, כשלנגד עיני בית המשפט עומדת המטרה להשיב את המצב לקדמותו. אם השהות של הניזוק בביתו ולא במוסד תחזיר את מצבו לקדמותו בצורה הטובה ביותר, די בכך כדי להצדיק פתרון זה אפילו כרוך הדבר בהוצאה כספית נוספת משמעותית למזיק. במסגרת זו ייתן בית המשפט את דעתו גם לכך ששהות הניזוק בבית תאפשר לו נגישות רבה יותר אל אחרים, דבר שיאפשר לו לשמור על אורח חיים התואם את מצבו, ומאפשר לו גירוי אינטלקטואלי ואפשרות ליהנות מאותם עיסוקים ומגע עם אחרים אשר הוא מסוגל להם בנכותו...".

וכן ראו ע"א 6143/14 פלונית ואח' נ' פלוני, מיום 4.1.16 מפי כב' המשנה לנשיאה, השופט רובינשטיין :

"המגמה הכללית היא להגיע לטיפול בבית ובקהילה ולא במוסד, דבר המועיל לתחושת האדם, לאוטונומיה שלו ולמימושו העצמי".

61. התובע העיד, ועדותו לא נסתרה , כי הוא סובל מבדידות חברתית במוסד הסיעודי בו הוא מתגורר מאחר והוא במצב מנטלי טוב בהרבה מאלו של הסובבים אותו שם. מבחינה זו יש הגיון בטענתו כי טוב יהיה לו שישוב לביתו ויחיה במחיצת ילדיו כפי שעשה עובר לתאונה. יתרה מכך, חיים בסביבת מגוריו מזה שנים יאפשרו לו לצאת מחוץ לביתו ולפגוש מכרים ושכנים או להצטרף לפעילות בקהילה בסיוע של מטפל שיביאו לשם.

גם אם תחילה סברתי שנוכח מצבו המשפחתי הקשה של התובע נכון יהיה שהוא ימשיך לשהות במוסד הסיעודי שבו הוא מתגורר היום, באתי בסופו של יום לידי מסקנה כי בשל צלילות דעתו של התובע ונוכח הדאגה הרבה שהוא מפגין כלפי ילדיו, נכון יהיה לחשב את הפיצוי בהתאם למגורים בבית ולא במוסד ובכך לכבד את רצונו של התובע ולהשיג, עד כמה שניתן, את השבת המצב לקדמותו.

62. לכן אני קובעת כי הפיצוי ייעשה בהתאם לאפשרות של התובע לשוב להתגורר בבית לאחר התאמת דיור ומתן מענה לצרכיו במסגרת ביתית.

דיון בראשי הנזק

63. ראיתי להעיר בפתח פרק זה כי החישובים בוצעו על בסיס ריבית היוון של 3% בהתאם להלכה הנוהגת בבית המשפט העליון עד עתה.

הפסדי השתכרות

64. כאמור ראיתי להעמיד את שיעור השתכרות של התובע על סך - 9,950 ₪.

כתוצאה מהתאונה נאלץ התובע להפסיק את עבודתו. עד ליום 1.6.2012 קיבל התובע שכר על חשבון ימי מחלה . לאחר מכן יצא לפנסיית נכות והוא מקבל מאז תשלומים בהתאם לתלושים שהוגשו על ידי הצדדים . סכומים אלה יהיה מקום לנכות בפרק הניכויים.

חישוב שיעור הפסדי ההשתכרות של התובע למן מועד התאונה והפסקת עבודתו ועד הגיעו לגיל 67 ב – 21.2.2018, סה"כ 81 חודשים, מביא לסך של - 805,950 ₪. סכום זה בצירוף ריבית מאמצע תקופה עומד על – 843,000 ₪ במעוגל .

65. החל מיום 21.2.2018 ממילא זכאי התובע לפנסיה מחמת גיל ועל כן אין הוא סובל הפסדי השתכרות ממועד זה ואילך.

פנסיה

66. לטענת ב"כ הנתבעת, במסגרת הראיות ה וגשה חוות דעתו של מר שלמה ברכה, כלכלן ויועץ פנסיוני (עמ' 227- 229 לתיק המוצגים). בחוות דעתו ציין המומחה כי :

"מאחר והתובע המשיך לקבל שכרו ואת קצבת הנכות במלואה ממעבידו, לא יגרמו לו כל הפסדי פנסיה. בהגיעו לגיל הפרישה 67 יהיה זכאי לקצבת הזקנה בשיעורה המלא, מקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה במלואה בשיעור של 70% משכרו הקובע. כפי שהיה זכאי לה גם באם היה ממשיך בעבודתו לולא התאונה" (ראה עמ' 3 לחוות הדעת).

67. לטענתו, לאור האמור בחוות דעתו של מר ברכה וכן לאור עדותו, אין לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה.

68. ב"כ התובע טוען כי יש לפסוק פיצוי בגין הפסדי פנסיה בהתאם להלכה הפסוקה.

דיון

69. התובע לא הציג כל תלוש שכר מיום שהגיע לגיל פרישה של הפנסיה שהוא מקבל. זאת הגם שבא כוחו המציא מסמכים נוספים (הנוגעים לעלות שהותו ב"הדסים") גם אחרי הגשת הסיכומים. לו היה מוגשים תלושי שכר החל ממרץ 2018, ניתן היה לדעת מהו שיעור הפנסיה שמקבל התובע והאם הוא נופל מ – 70%.

משלא הובאה כל עדות לסתור את חוות דעתו של מר ברכה, ומשהתובע קיבל פנסית נכות בשיעור 70% ראיתי לקבל את חוות הדעת ומכאן שהתובע לא הוכיח הפסדי פנסיה.

הוצאות עזרה וסיעוד בעבר

70. ב"כ התובע טוען כי מיום 24.7.14 ועד היום מאושפז התובע במרכז הגריאטרי "הדסים" בעלות של 16,000 ₪ לחודש, כאשר מדי פעם הוא נאלץ לשלם עבור אמבולנסים מיוחדים עם מעלון המניידים אותו.

ב"כ התובע מסכים כי עד היום, וכל עוד התובע מתגורר במוסד "הדסים" , הוא מקבל את כל הטיפולים הרפואיים והסיעודיים להם הוא נזקק (סעיף 88 לסיכומים).

71. לטענתו, עלות צרכיו הסיעודיים של התובע לא נעשית במימון המדינה שכן אינו מוכר כחולה סיעודי מורכב. מכאן שכל הטענות שהעל ו הנתבע ים כי מימון הסיעוד הוא על המדינה, הוכחו כלא נכונות.

גם מתן אביזרים ושירותים רפואיים אינו ניתן לתובע בשלב זה שכן הוא מוגדר כמי שנפגע בתאונת דרכים והמימון חל על המבטחת. בעניינים אלו מפנה ב"כ התובע לתעודת עובד ציבור של ד"ר אהרון כהן, ראש אגף גריאטריה במשרד הבריאות ולחקירתו בבית המשפט.

72. עוד הוא טוען כי עד מועד כניסתו של התובע למוסד "הדסים" הוא קיבל עזרה רבה מביתו ש. שבאותה תקופה התגוררה אף היא בדירה וסייעה לו על בסיס יום-יומי.

ב"כ התובע מפנה לתצהירה שם הצהירה כי בשל הצורך לסייע ולסעוד את אביה, היא עזבה את מקום עבודתה שבו השתכרה כ – 4,500 ₪ לחודש ובהמשך החלה לעבוד במשרה חלקית.

73. על פי חוות דעתו של המומחה בתחום השיקום נזקק התובע לעזרה בהיקף של 12 שעות ביממה עד לסוף מרץ 2014.

74. לטענת ב"כ הנתבעים מהסכום ששולם לתובע, על דרך של תשלומים תכופים , לצורך שהייתו של התובע במוסד "הדסים", יש לנכות את ההוצאות הנחסכות עקב שהותו הממושכת במוסד זה.

כפי שעלה מעדותו של התובע, ההוצאות שלו מתוך ההכנסות שהיו לו בששת החודשים שקדמו לתאונה, היו עבור הכלכלה שלו ושל בני משפחתו שגרים בביתו, חשמל, משכנתא, ארנונה, הוצאות רכב, ניקיון ואחזקת הדירה בשווי כל המשכורת ואף יותר. על כן יש להעמיד את ההוצאות הנחסכות עקב אשפוזו של התובע על כ- 2,500 ₪ לחודש שכן גם אם לא כל ההוצאות שהוציא התובע עובר לתאונה נחסכות, הרי שלא כולן עדיין מתקיימות.

כמו כן יש להביא בחשבון רק את חלקה של התאונה בהוצאות התובע לצרכי סיעוד.

75. עוד הוא טוען כי באשר לדרישה לפיצוי קרובים – הרי שלא הוכח כי הבת של התובע סבלה הפסדי שכר ומאחר ומדובר בנזק מיוחד הוא דורש הוכחה. על פי תצהירה עזבה הבת את דירת ההורים במחצית אוקטובר 2013 ולא עולה מתצהירה שלאחר אותו מועד הוסיפה לסייע לתובע.

עוד יש להביא בחשבון כי התובע היה מאושפז תקופות ארוכות בבית החולים.

דיון

76. עד למועד כניסתו של התובע למוסד "הדסים" שהה בביתו ואין חולק שנדרש לעזרה בתפקודי היום-יום. בנסיבות מצבו המשפחתי ה קשה של התובע מי שסייעה לו על פי העדויות הייתה בתו ש.

הבת אכן לא צירפה תלושי שכר להוכיח את שיעור השתכרותה עובר לתאונה ולא אסמכתא על הפסקת עבודתה, אך ראיתי לקבל את עדותה כי עול הטיפול בתובע ובצרכיו נפל עליה.

77. גם בתקופות שהתובע היה מאושפז הוא נדרש לעזרת הבת, גם אם במידה מופחתת.

78. העזרה שהבת נתנה עולה על העזרה המצופה מבן משפחה ולכן לדעתי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת קרובים.

את שיעור הפיצוי אני מעמידה על - 50,000 ₪.

79. באשר לתקופה שהתובע שוהה במוסד "הדסים", אכן יש להביא בחשבון את ההוצאות הנחסכות.

80. במקרה שבפניי נשא התובע בהוצאות אחזקת הבית וילדיו הנכים עובר לתאונה ואף לאחריה וגם במועד שהייתו ב"הדסים". משכך רק חלק מן ההוצאות נחסכות. התובע העיד כי עובר לתאונה נהג לקנות אוכל לעצמו והוצאה זו בוודאי נחסכת בעת שהותו ב"הדסים" כמו גם הוצאות רכב .

81. את שיעור ההוצאה החודשית הנחסכת ראיתי להעמיד על - 1,500 ₪.

82. עלות שהייתו של התובע ב"הדסים" עומדת על 16,000 ₪ לחודש. מכאן שיש להביא בחשבון הפיצוי סך של 14,500 ₪ לחודש במכפלת החודשים שממועד כניסתו - 24.7.14 ועד היום וסה"כ – 55 חודשים.

סה"כ עלות השהייה במוסד "הדסים" לאחר ניכוי הוצאות נחסכות עומד על - 797,500 ₪.

מסכום זה יש לפסוק רק 90% מהסכום בגין חלקה של התאונה בצורך בשהייתו במוסד ועל כן הסכום לפיצוי עומד על – 717,750 ₪. מאחר והסכום לא השתנה לא ראיתי לפסוק הפרשי הצמדה וריבית.

83. סה"כ הפיצוי בגין עזרה וסיעוד לעבר עומד על - 767,750 ₪.

הוצאות עזרה וסיעוד בעתיד

84. בחוות דעתו פירט המומחה בתחום השיקום, פרופ' כ"ץ, את צרכיו הסיעודיים והשיקומיים של התובע.

עלות העסקת מטפל

85. על פי חוות הדעת התובע נדרש למטפל שילווה אותו במשך כל שעות היממה ויסייע לו בכל התפקודים הנדרשים לו. כן הוא נדרש לעזרה בעבודות הבית וקניות שאת חלקן היה עושה בעצמו אילולא התאונה. המומחה ציי ן צורך במטפלים במשמרות של 8 שעות בממוצע ובתוספת 8 שעות ליום שבהן הביא בחשבון החלפת המטפלים בשבתות וחופשות ועזרה נוספת בבית ומחוצה לה כמו קניות וניקיון.

86. אין חולק כי התובע יידרש להעסקה של מטפל מעת עזיבתו את "הדסים". זאת הן על פי חוות דעתו של פרופ' שדה והן על פי חוות דעתו של פרופ כ"ץ.

87. ב"כ התובע עותר לפיצוי בסך של כ – 12,000,000 ₪ על בסיס 129,000 ₪ עלות המטפל לחודש.

88. ב"כ הנתבעים טוען מנגד כי יש להעמיד את הפיצוי בגין עלות עובד זר על – 10,000 ₪ לחודש כשסכום זה כולל את כל עלויות העסקת עובד זר. מתוך סכום זה יש להביא בחשבון את שיעור תרומתה של התאונה לצרכיו של התובע בעובד זר.

דיון

89. ראשית יש לציין כי חוות דעתו של המומחה פרופ' כ"ץ אינה מתיישבת עם הפסיקה. בעניין ע"א 8536/06 ירון כוכבי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', מיום 13.7.09, קבע המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין בעניין העסקת מטפל כך:

"חשוב להבהיר כי הפיצוי שנקבע בעניין אקסלרד נועד לשקף את הצרכים הטיפוסיים של נכים קשים הסובלים מנכות כגון קוודרופלגיה, הזקוקים לסיעוד ולעזרה במשך כל שעות היום. ברי כי בכל מקרה ומקרה ייתכנו מאפיינים ספציפיים באופי העזרה, אולם כל עוד המסגרת הכללית של העזרה מתאימה להנחות של עניין אקסלרד, הנטייה תהיה שלא לסטות מהסכום שנקבע שם, לכאן או לכאן. כך, בענייננו, העלו הצדדים היבטים ספציפיים כאלה ואחרים של העזרה לנפגע – עזרה הדרושה בכל שעות היממה – ובית המשפט עמד על הצורך לסייע לנפגע בביצוע שינויי תנוחה במיטתו, אולם לא מדובר בשינויים המצדיקים סטייה מהלכת אקסלרד."

כן ראו דבריו של כב' שופט עמית בעניין זה בע"א 3590/08 יצחק פת נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, מיום 13.5.10 (להלן: "עניין פת"):

"הלכת אקסלרד היא ללא ספק קו מנחה בקביעת הפיצוי בראש הנזק של עזרת צד ג'. עם זאת, וכפי שנאמר פעמים רבות בפסיקה, כל מקרה ונסיבותיו. בתי המשפט דנים מעשה של יום ביומו במשרעת רחבה של נכויות ומגבלות קשות, החל מפראפלגים שאין להם כל מגבלה בפלג גוף עליון ואשר שולטים על הסוגרים, וכלה בקוודרופלגים שאינם יכולים להזיז איבר ואינם שולטים על הסוגרים. לכך יש להוסיף מגוון רחב של פגיעות ומוגבלויות בתחום הקוגניטיבי והשכלי. מטעם זה, וכפי שנאמר על ידי חברי השופט ריבלין ( כתוארו דאז) בע"א 8083/02 כהן נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, ( לא פורסם, 10.8.05), הרף שנקבע בעניין אקסלרד נתון לבחינה קונקרטית בכל מקרה ומקרה על פי אופי הפגיעה וצרכי הנכה.

מאחר שכל מקרה יש לבחון על פי נסיבותיו, יש לטעמי ליתן משקל רב להתרשמותה של הערכאה הדיונית לגבי מגבלותיו של הניזוק וצרכיו בעקבות התאונה, כאשר הלכת אקסלרד משמשת מעין מצפן וקו מנחה באשר לגובה הפיצוי. "

90. מצבו של התובע אינו כפי זה שנדון בהלכת אקסלרד (ע"א 3375/99 אריה אקסלרד ואח' נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נד (4) 450, מיום 5.9.00 (להלן: "הלכת אקסלרד").

כך למשל, התובע אינו משותק בידיו באופן מלא והוא גם הרבה יותר מבוגר ו מסוגל מבחינה קוגניטיבית לפקח על הנעשה בביתו ועל ענייניו הכספיים . מכאן שמצבו אינו תואם בדיוק למצבו של התובע בהלכת אקסלרד. מנגד, גם התובע כאן נזקק למספר שעות ביום של טיפול אישי וביתר הזמן הוא נדרש להשגחה , כשלצד ההשגחה יכול המטפל הזר לבצע גם את עבודות הבית.

משכך, ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין עלות העסקת עובד זר על כל מרכיביה, לרבות החלפות בסופי שבוע, ביטוח בריאות, חופשות וכו' , על סך 1 3,000 ₪ לחודש. בסכום זה כבר הבאתי בחשבון הפחתה בשיעור של 10% על צרכיו של התובע שאינם נובעים מן התאונה.

91. חישוב הפיצוי בגין עלות מטפל זר לעתיד החל מחודש מאי 2019 ( כפי שיובהר להלן לאחר התאמת הדיור) ועד תוחלת חיי התובע , כפי שנקבעה בחוות דעת המומחה (עד ספטמבר 2026) עומדת על – 1,017,000 ₪ במעוגל.

התאמת דיור

92. בנושא זה מונה השמאי חיים גלנצר כמומחה מטעם בית המשפט. על פי חוות דעתו יש לבחור באחת משתי אופציות:

הראשונה, רכישת דירה בעלות של 1,120,000 ₪ ובתוספת 125,000 ₪ לצורך התאמתה לצרכי התובע.

השניה, התאמת דירתו הנוכחית של התובע לצרכיו בעלות של - 163,000 ₪.

המומחה אף קבע את שוויה של הדירה שבה התגורר התובע עד לכניסתו ל"הדסים" שהינה בבעלותו ובבבעלות גרושתו. על פי שומתו שוויה של הדירה עומד על 1,360,000 ₪ וחלקו של התובע על פי הסדר הגירושין עומד על – 680,000 ₪.

93. ב"כ התובע מבקש לפסוק פיצוי מלא של עלות דירה מותאמת לצרכיו של התובע.

94. ב"כ הנתבעים טוען כי לאור מצבו האישי של התובע עשויות להתרחש 3 אפשרויות שכולן היו קיימות גם עובר לפגיעתו בתאונה.

הוא מוסיף שעל פי חוות דעת השמאי עלויות התאמת דיור נעות בין 163,000 ₪ לדירה שבבעלותו ל – 125,000 ₪ לדירה חדשה אם ירכוש אחת.

דיון

95. אין ספק שהתובע זכאי רק להוצאות העודפות הנדרשות לו לצורך התאמת הדיור בשל צרכיו בעקבות הפגיעה בתאונה. מכאן שלדרישת ב"כ התובע אין כל בסיס. העובדה שהתובע גרוש ובינו לבין אשתו לשעבר יש הסכם לחלוקת רכוש אינה מעניינם של הנתבעים. לעניין זה אין לי אלא להפנות לדבריו של כב' השופט עמית בעניין ע"א 3590/08 יצחק פת נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, מיום 13.5.10 (להלן: "עניין פת"):

"פעמים רבות הצדדים טורחים ומביאים חוות דעת שמאי על מנת להוכיח עלות רכישת דירה חדשה לניזוק או עלות בנייה של דירה חדשה. ברם, הפסיקה חזרה וקבעה כי הניזוק אינו זכאי לעלות של רכישת דירה חדשה אלא לעלות של התוספת הנדרשת בגין נכותו כגון הצורך בדירה בקומת קרקע או בדירה בבניין עם מעלית; הצורך בחדר נוסף עקב שרות מטפל זר, והצורך להתאים את הדירה למגורי הנכה. על כך יש להוסיף, לעיתים, את האצת הצורך לרכישת דירה."

96. מנגד, לא ניתן להתעלם מן העובדה שהתובע מחויב לילדיו שתלויים בו, ועל כן פיתרון יצטרך להביא בחשבון גם מחויבות זו.

97. בסופו של יום ולאחר שעברתי על חוות דעתו של המומחה ועל טענות הצדדים אני סבורה כי יש לפסוק בראש נזק זה סך של 200,000 ₪. סכום זה גבוה במקצת מהסכום שראה לקבוע השמאי בגין התאמת דירת התובע וזאת מאחר והבאתי בחשבון גם תקופה נוספת בה יידרש התובע להוסיף ולהתגורר ב"הדסים עד שביתו יותאם לצרכיו והוא יוכל לשוב אליו .

פתרון זה יאפשר לתובע להוסיף ולהתגורר בדירה בה גרים ילדיו הנכים.

סכום זה מתיישב גם עם הסכומים שנקבעו בפסיקה בשים לב להתאמה שיש לעשות מקום שמדובר בתובע מבוגר שנפגע בגיל מבוגר, יחסית לתובעים צעירים הרבה יותר.

בחישוב הסכום ראיתי להביא בחשבון גם את קביעתי באשר לשיעור תרומתה של התאונה למצבו וצרכיו של התובע.

98. על כן הפיצוי בגין התאמת דיור עומד על – 200,000 ₪.

ניידות עבר ועתיד

99. על פי חוות דעתו של המומחה בתחום השיקום, נדרש לתובע רכב מרווח ממוזג ואמין עם אפשרות נוחה למעבר עצמאי של כסא גלגלים לתוכו ומתקנים להרמה וקיבוע של כסא הגלגלים.

100. ב"כ התובע סומך על חוות דעתו של מר משה קצין. על פי חוות הדעת זכאי התובע לרכב מסוג ואן שהעלות החודשית שלו מוערכת על ידי מר קצין בסך של – 2,183 ₪. הסכום המהוון של עלות רכב מסוג זה עם האביזרים הוערך על ידו בסך של - 473,600 ₪ לערך ולסכום זה יש להוסיף את עלות הרכישה הראשונית בסך של 56,326 ₪. לסכומים אלו יש להוסיף עלות שכרו של נהג במשרה חלקית שכן רישיונו של התובע נשלל ממנו. את עלות שכרו של הנהג הוא מעריך בין 4,600 ₪ - 2,300 ₪ לחודש וסה "כ הוא מבקש להעמיד את הפיצוי בגין הנהג על 310,000 ₪ בקירוב.

באשר להוצאות ניידות בעבר מפנה ב"כ התובע לעדות התובע ובתו ועותר לפסיקת פיצוי בסך של - 50,000 ₪.

101. ב"כ הנתבעת טוען מנגד כי ראשית נפלה טעות בחוות דעתו של מר קצין שכן הוא חישב את הסכומים בהתאם לתוחלת חיים גבוהה מזו שיש להביא בחשבון.

שנית, הוא טוען כי מר קצין הביא בחשבון ואן יוקרתי במיוחד (מחברת פולקסווגן) ואין בכך הכרח אף לשיטת המומחה בתחום השיקומי.

שלישית, מר קצין לא הביא בחשבון את הוצאותיו של התובע על רכב עובר לתאונה. לפי חישובי ב"כ הנתבעים עומד הסכום על 1,150 ₪ לחודש.

רביעית, הצורך בנהג לא הוכח. המומחה בתחום השיקום לא קבע צורך כזה ואף התובע לא צירף אישור משרד הבריאות כי הוא אינו רשאי לנהוג. אין כל מניעה כי המטפל או מי מבני המשפחה יוכלו לנהוג את הרכב כשהתובע יידרש לכך.

על פי חוות הדעת של מר מוגילבקין מטעם הנתבעים, עומדת ההוצאה עבור הרכישה הראשונית על 30,700 ₪ ולכך יש לצרף סך של 320 ₪ הוצאות שוטפות עודפות לאחר ניכוי ההוצאות שממילא נשא בהן התובע עובר לתאונה.

באשר להוצאות נסיעה לעבר מציע ב"כ הנתבעים פיצוי בסך של 5,000 ₪.

דיון

102. אין בידי לקבל את עמדת מר מוגילבקין כי התובע יכול להסתפק ברכב שאינו מיועד לנכים לרבות באמצעים לא בטוחים להעלאת כסא הגלגלים והורדתו מהרכב. ככלל, מקובל שנכים משותקים שיושבים בכסא גלגלים זכאים לרכב מותאם לנכותם מסוג ואן.

מנגד צודק ב"כ הנתבעים כי החישוב שערך מר קצין הביא בחשבון תקופה ארוכה מזו שנכון להביא בחשבון.

103. עוד מקובלת עלי עמדתו של ב"כ הנתבעים כי אין מקום להביא בחשבון עלות שכרו של נהג. כבר בהלכת אקסלרד נקבע כי במסגרת העלות של העובד הזר יש להביא בחשבון גם את הצורך שלו ברשיון נהיגה לשם הסעת הנכה.

104. הפיצוי בגין הוצאות ניידות ואחזקת רכב צריך לשקף את ה הוצאות העודפות הנגרמות לתובע, שהן מעבר להוצאות הסבירות שהיה מוציא במהלכם הרגיל של החיים אילולא נפגע בתאונה. עוד קבעה הפסיקה כי יש להביא בחשבון את התועלת הצומחת לבני משפחתו של הניזוק מהשימוש ברכב.

ראו לעניין זה דבריו של כב' השופט רובינשטיין בע"א 9499/07 מימי פלאס נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' מיום 8.12.2009, בפסקה ט"ו לפסק הדין:

"על הפיצוי לשפות את המערערת אך בגין אותן הוצאות שנוספו לה בגין האירוע הנזיקי. לשון אחר, לאחר שבית המשפט אומד את סכום ההוצאות שהוצאו ושיוצאו בגין ניידות, עליו להפחית אותם סכומים שהיה הניזוק מוציא ממילא. כך לגבי הוצאות רכישת הרכב (ע"א 1249/04 רבאח נ' רבאח [פורסם בנבו] פסקה י"ג), וכך לגבי ההוצאות השוטפות ( ע"א 3263/96 קופת חולים הכללית נ' שבודי, פ"ד נב(3) 817, 831; ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' אייגר, פ"ד מה(1) 580, 595)."

וכן את דבריו של כב' השופט אור בע"א 3263/96 קופת חולים הכללית נ' ינון שבודי, פ"ד נב (3) 817, מיום 1.9.1998, בעמ' 831:

"לדעתי, טעה בית-המשפט בעניין זה. כבר נפסק לא אחת, שבפסיקת עלות הוצאות רכישת רכב לניזוק והחזקתו יש להתחשב בתועלת שתצמח מכך גם לבני משפחה אחרים אשר יעשו שימוש ברכב."

105. התובע יידרש להוצאות רכב החל מעת שישוב למגורים בבית. הערכתי את שיבתו בחודש מאי 2019 ועל כן מאותו מועד יידרש פיצוי בגין הוצאות ניידות למשך כשבע וחצי שנים.

בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין ניידות לעתיד על סך של – 160,000 ₪.

106. לסכום זה יש לצרף סכום גלובלי על הוצאות נסיעה בעבר , כאשר התובע נדרש לנסיעות מביתו ולאחר מכן מהמוס ד "הדסים" לצרכים רפואיים ואחרים. על כן ראיתי להעמיד את הסכום הכולל על - 180,000 ₪.

הוצאות בגין אביזרים וציוד מתכלה

107. על פי חוות דעתו של המומחה בתחום השיקום יידרש התובע לכסא גלגלים קל משקל בתוך הבית ולעגלת שירותים . כן יזדקק לכסא גלגלים עם הנעה חשמלית ליציאות מחוץ לבית . החלפת כסא גלגלים ועגלת שירותים נדרשת כל 5 שנים וכסא רזרבי כל 10 שנים. כן יזקק לכרית מתאימה למניעת פצעי לחץ שיש להחליפה כל שנתיים. לצרכי תרגול עמידה והליכה טיפולית הוא זקוק להליכון וסדים ארוכים, שיש להחליפם כל 5 שנים וכן רצוי מתקן עמידה יעודי. עוד הוא זקוק למיטה עם אפשרות הרמה ועדיף חשמלית, מזרון למניעת פצעי לחץ וכן למנוף לביצוע המעברים.

באשר לציוד המתכלה ציין המומחה כי התובע עדיין לא נזקק לצינתור של שלפוחית השתן אך יש אפשרות שיצטרך לכך בעתיד. אזי, יש לצייד אותו בכל הנדרש לצינתור כמו צנטר חד-פעמי, כפפות, חומר חיטוי, חומר שימון פדי גזה ועוד. ככל שלא תהיה הסדרה של השליטה בסוגרים יידרש התובע ל - 2-4 טיטולים ביממה בממוצע, כביסות מוגברות ובלאי מוגבר של בגדים ומצעים.

108. ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי הוא מעריך את עלות הוצאות אלו ב – 250,000 ₪.

109. ב"כ הנתבעים טוען כי התובע לא הציג קבלות על רכישת אביזרים ואילו המנוף נכלל במסגרת הוצאות הדיור כפי שעלה מחוות הדעת של השמאי גלנצר.

באשר ליתרת האביזרים על התובע לפנות למשרד הבריאות ולקבלם כפי שהוא זכאי מכוח התוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. הוא סומך על תעודת עובד ציבור של המשנה למנכ"ל משרד הבריאות שהוגשה בתיק זה בשעתה ביום 19.1.16 (בבקשה 47).

בגין טיטולים והוצאות כביסה מוגברות מציע ב"כ הנתבעים פיצוי בסך של 250 ₪ לחודש.

דיון

110. כל האביזרים שציין המומחה כי יידרשו לתובע מצויים במסגרת התוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. מכאן שאם עד היום לא רכש התובע ציוד זה אין מקום לפסוק פיצוי בגין אותם אביזרים שיידרשו לתובע לאחר מתן פסק הדין , שכן התובע יהיה זכאי לקבלם בהתאם לזכויותיו שבתוספת השלישית.

111. באשר לציוד מתכלה, גם הנתבעת מסכימה כי התובע יידרש להוצאה בגין טיטולים והוצאות כביסה מוגברות. לצד הוצאה זו ראיתי להביא בחשבון גם הוצאות נוספות שעלול התובע להידרש להן שלא יהיו כלולות בסל הבריאות, אם כי מדובר בסכומים נמוכים.

בין היתר יש להביא בחשבון גם הוצאות עודפות של ביגוד ומצעים בשל בלאי גבוה.

112. בשוקלי כל אלה ראיתי לפסוק סך של - 40,000 ₪ בגין ראש נזק זה כשיעור חלקה של הפגיעה בתאונה בצרכיו אלו של התובע.

הוצאות מיזוג

113. ב"כ התובע טוען כי לתובע יידרשו הוצאות מיזוג מוגברות שאת עלותן הוא מעריך בשיעור של - 400 ₪ לחודש . עוד הוא טוען להוצאות חשמל עודפות בגין כביסות מוגברות שאותן הוא מעריך בשיעור של - 200 ₪ לחודש.

סה"כ עותר ב"כ התובע לפיצוי בראש נזק זה בסך של - 50,000 ₪.

114. ב"כ הנתבעים טען כי המומחה בתחום השיקומי לא מצא לציין, במסגרת חוות דעתו , כי התובע יזקק להוצאות מוגברות בגין מיזוג ולכן אין מקום לפיצוי בראש נזק זה.

דיון

115. הגם שהמומחה לא נדרש באופן מפורש לעלויות עודפות בגין שימוש במזגן, סביר בעיני שהתובע יידרש לשימוש מוגבר במזגן בשל נכותו והיותו ישוב בכסא גלגלים מרבית שעות היממה.

116. את הפיצוי ראיתי להעמיד על סך של - 15,000 ₪ בראש נזק זה כשסכום זה מביא בחשבון את חלקה של התאונה בצרכים אלו.

הוצאות רפואיות שאינן כלולות בסל הבריאות

117. המומחה בתחום השיקומי קבע כי התובע נדרש לטיפולים פיסיותרפיים וריפוי בעיסוק בממוצע שעתיים בשבוע; טיפול פסיכולוגי כ – 40 שעות מעת כתיבת חוות הדעת; סקסולוג בשיעור של 20 שעות ויתכן גם טיפול תרופתי .

118. התובע טוען כי בהתאם לחוות הדעת של המומחה בתחום השיקומי ושל המומחה בתחום הנוירולוגי זכאי התובע לפיצוי בגין הוצאות עבור טיפולים שיידרשו לו בשל הפגיעה בתאונה וכן מחמת העובדה שאת הטיפולים הוא יידרש לבצע בביתו. משכך עלות הטיפולים תהיה גבוהה יותר.

את עלות ההוצאות האלה הוא מעריך בסך של - 400,000 ₪.

119. ב"כ הנתבעים טוען כי כל צרכיו של התובע מכוסים בסל הבריאות לרבות טיפולי פיסיותרפיה וריפוי בעיסוק. ככל שהתובע היה פונה לרופא המנהלי בקופת החולים היה מקבל אישור לקבלת טיפולים פיסיותרפיים בהתאם לצורך הרפואי וללא כל מגבלה.

באשר לטיפולים פסיכולוגים התובע זכאי לקבל טיפולים אלו מקופת החולים ללא כל עלות מצידו.

עוד הוא טוען כי משעד היום לא נשא התובע בעלות של טיפולים כאמור, אין מקום לפסוק בגינ ם פיצוי, זאת למעט עלות של עשרות שקלים בחודש עבור רכישת תרופות.

את הפיצוי בראש נזק זה מעמידים הנתבעים על 500 ₪ לחודש.

דיון

120. נקודת המוצא היא שהתובע נדרש להקטנת נזקו. מכאן שעליו לנצל את זכאותו מכוח סל הבריאות. עם זאת מקום שתובע נזקק לטיפולים שהם מעבר לכלול בסל הבריאות הוא זכאי לקבלם כפיצוי בגין הוצאות רפואיות עודפות.

121. במקרה שבפניי לא הובאה כל ראשית ראיה לצורך של התובע בטיפולים נפשיים גם במהלך שהותו ב"הדסים" לאורך השנים. יחד עם זאת אני מוכנה להניח שהתובע יידרש למספר טיפולים בשנה שכאמור כלולים בסל הבריאות.

122. באשר לצורך בטיפולי פיסיותרפיה, ריפוי בעיסוק והוצאות על תרופות שאינן בסל, אני סבורה כי לא ניתן לסמוך על קביעת גורם רפואי בקופת חולים, שלו הסמכות לאשר או לשלול זכא ות לקבלת טיפולים כאמור. הצורך של התובע בטיפולים אלו מוכתב על ידי המומחה בתחום השיקומי וחוות דעתו בעניין זה מקובלת עלי . על פי חוות דעתו של המומחה בתחום השיקום נדרשים לתובע טיפולי פיסיותרפיה וריפוי בעיסוק בשיעור ניכר מעל השיעור לו הוא זכאי ברגיל מכוח סל הבריאות.

123. לא מצאתי ממש בטרוניה שהפנה ב"כ הנתבעים כלפי התובע שלא המציא עד היום אסמכתאות על עלות טיפולים אלו. אם מוסכם כי התובע קיבל טיפולים אלו במוסד "הדסים", הרי שלא נשא באופן נפרד בעלויות אלו אלא במסגרת עלות שהייתו במוסד.

124. משראיתי לקבוע כי התובע זכאי למטפל זר ולהוצאות ניידות, הרי שיהיה באפשרותו לקבל את הטיפולים מחוץ לביתו. ככל שהדבר לא יסתייע מסיבות רפואיות יהיה התובע זכאי לקבל טיפולי בית, ככל שמדובר בטיפולים להם הוא זכאי במסגרת סל הבריאות.

125. חישוב של ההוצאות בגין הטיפולים להם יידרש התובע, מעבר לאלו שהוא זכאי להם בסל הבריאות ובתוספת של ההוצאות בגין התרופות בעבר וסכום כלשהו עבור העתיד , ראיתי לפסוק סך של - 100,000 ₪ בראש נזק זה שמביא בחשבון את חלקה של התאונה בצורך זה .

כאב וסבל

126. לתובע 90% נכות מכוח הפגיעה בתאונה והוא היה מאושפז ימים רבים. משכך אין הצדדים חלוקים כי התובע זכאי לסכום המקסימלי של כאב וסבל.

סכום זה נכון להיום עומד על - 190,667 ₪.

סה"כ הנזק לפני ניכויים עומד על - 3,353,417 ₪.

ניכויים

שכר ממעביד

127. למן פגיעתו בתאונה ועד ליום פרישתו 1.6.12 קיבל התובע שכר על חשבון ימי מחלה. הסכומים ששולמו מגיעים לסך של 127,128 ₪ כפי שעולה מסעיף 146 לסיכומי ב"כ הנתבעים. התובע לא העמיד חישוב נגדי.

כאמור ראיתי לקבוע כי התובע לא הוכיח שיכול היה לפדות את כל ימי המחלה ומכאן שיש לנכות את הסכומים שהמעביד מצא לשלם לו בתקופה שעד לפרישתו לפנסיית נכות.

יחד עם זאת לא נוכה מענק פרישה.

פנסיית נכות עד גיל פרישה

128. התובע קיבל פנסיה בשיעור 70% משכרו הקובע מיום 1.6.12 ועד פרישתו לגמלאות ביום 21.2.18 וסה"כ 69 חודשים.

129. ב"כ הנתבעים הפנה לחוות דעתו של הכלכלן מר ברכה שעל פיה עומד שיעור התשלומים שקיבל התובע בתקופה זו על - 441,612 ₪.

130. התובע לא המציא כל חוות דעת נגדית וכן לא טען בעניין זה בסיכומיו ולא בסיכומי התשובה.

131. מעיון בתלושי השכר המתייחסים לתקופת פנסית הנכות, הסכום הנטען הינו סביר ועל כן ראיתי לקבלו.

132. על כן שיעור הניכוי של פנסיית נכות עומד על 441,612 ₪.

גמלאות המוסד לביטוח לאומי

קצבת נכות כללית לעבר ולעתיד

133. לאחרונה הומצאה חוות דעת אקטוארית מעודכנת ולפיה עומדת קצבת נכות כללית לעבר ולעתיד על 258,999 ₪ ובצירוף ריבית על תשלומי העבר סך של - 266,171 ₪.

134. התובע בסיכומיו התייחס לחוות דעת קודמות שבהן הובאה בחשבון גם האפשרות של חישוב לפי תוחלת חייו של התובע בהתאם לקביעת המומחה שהיא גבוהה יותר מזו שעל פי לוחות חיים לנכים בנכות כללית.

בחוות הדעת העדכנית הובאו בחשבון לוחות החיים שמקובלים במל"ל ועל כן ניתנה הסכמתו של ב"כ התובע לחוות דעת עדכנית זו.

135. ב"כ התובע טען כי את גמלאות המל"ל יש לנכות בהתאם לשיעור הנכות שיקבע בית המשפט מתוך סך נכותו של התובע.

אכן גמלאות אלו משולמות לתובע בהתאם לנכות בשיעור של 100% כאשר ראיתי לקבוע כי שיעור חלקה של התאונה במצבו הכולל עומד על 90% ועל כן יש לנכות מסכומי הקצבאות בנכות כללית סך של 10%.

136. על כן ראיתי לקבוע כי שיעור קצבת הנכות הכללית שיש לנכות עומד על - 239,554 ₪.

קצבת שירותים מיוחדים

137. עד לכניסתו של התובע למוסד "הדסים" הוא קיבל תקופה מסוימת גמלת שירותים מיוחדים.

138. ב"כ הנתבעים הציג חוות דעת עדכנית ועל פיה עומדת גמלת שירותים מיוחדים בעבר על - 51,479 ₪.

באשר לקצבת שירותים מיוחדים לעתיד מציגה חוות הדעת 3 אפשרויות בהתאם למידת הזדקקותו לעזרת הזולת. הסכומים נעים בין 249,000 ₪ במעוגל לקצבה בשיעור 112% לבין 399,000 ₪ במעוגל לקצבה בשיעור 188%.

139. הצורך לנכות ניכוי רעיוני את קצבת הנכות בגין שירותים מיוחדים עולה לאחר שמצאתי לקבל את טענת התובע כי יש לאפשר לו לשוב לגור בביתו.

140. מאחר והתובע טרם שב לביתו, ראיתי לעכב בידי הנתבעת 2 סך של 399,000 ₪ בגין אותן קצבאות למשך חצי שנה מיום מתן פסק הדין על מנת שהתובע יוכל לפנות למל"ל ולקבל את החלטת המל"ל מהו שיעור הקצבה לה הוא זכאי. בהתאם ייערך החישוב של ניכוי קצבת שירותים מיוחדים.

מתוך הסכום שיתקבל יהיה מקום לעשות חישוב של 90% בלבד לאור שיעור תרומתה של התאונה למצבו ולצרכיו אלו. מכאן שקצבת נכות ששולמה בעבר שהיא ברת ניכוי עומדת על - 51,479 X 90% = 46,331 ₪.

קצבת ניידות

141. על פי חוות דעת עדכנית של קצבת ניידות צפויה קצבת הניידות לה יהיה זכאי התובע לעמוד על כ - 270,000 ₪ במירב שכן התובע יידרש לנהג ואינו משתכר בהיותו בפנסיה.

142. גם בעניין קצבת הניידות לא ניתן כעת לדעת מה בדיוק יהיה שיעורה שכן זה ייקבע לאחר שהתובע ישוב לגור בביתו. מאותו הטעם ראיתי לעכב בידי הנתבעת 2 סך של - 270,000 ₪ עד לקבלת החלטת המל"ל וזאת לתקופה בת חצי שנה מהיום.

מהסכום שיתקבל לאחר החלטת המל"ל יהיה מקום לנכות רק 90% בהתאם לקביעה באשר לשיעור חלקה של התאונה במצבו של התובע.

143. הנתבעת זכאית לנכות כבר עתה את קצבת הניידות שקיבל התובע בעבר, בתקופה שעובר לכניסתו ל"הדסים", בסך של - 79,728 ₪ X 90% = 71,755 ₪.

סיכום ביניים לעניין הניכויים

144. מכאן ששיעור הקצבאות לניכוי מיידי עומד על - 239,544 ₪ (קצבת נכות כללית) +46,331 ₪ (קצבת שירותים מיוחדים בעבר) + 71,755 ₪ (קצבת ניידות בעבר) = 357,630 ₪.

לאלה יש לצרף את הסכומים ששולמו לתובע כשכר בסך של - 127,128 ₪ + הסכומים ששולמו כפנסיית נכות עד הגיעו לגיל פרישה בסך של – 441,612 ₪.

סה"כ הסכומים לניכוי מיידי עומד על - 926,370 ₪.

145. שיעור הסכומים שיעוכבו עד לקבלת החלטת המל"ל בעניין שיעור זכאותו של התובע לקצבת שרותים מיוחדים וניידות עומד על - 399,000 ₪ (קצבת שרותים מיוחדים בעתיד) + 270,000 ₪ (קצבת ניידות בעתיד) וסה"כ – 669,000 ₪.

תשלומים תכופים

146. התובע קיבל מספר רב של תשלומים תכופים לאורך השנים. הסכומים מפורטים בסיכומי ב"כ הנתבעים בסעיפים 153-154 וכן תשלום נוסף ששולם לאחר הגשת הסיכומים בסך של -34,563 ₪.

מירב התשלומים כוללים גם שכר טרחת עו"ד.

147. סכומים אלו יש לשערך ממועד התשלומים ועד התשלום בפועל ולנכותם מתוך הסכום לתשלום לאחר תוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ.

סוף דבר

148. ראיתי להעמיד את נזקו של התובע לפני ניכויים על סך של – 3,353,417 ₪ בהתאם לפירוט הבא:

הפסדי שכר בעבר - 843,000 ₪.
עזרה וסיעוד בעבר – 767,750 ₪.
עזרה וסיעוד בעתיד – 1,017,000 ₪.
התאמת דיור - 200,000 ₪.
ניידות לעבר ולעתיד 180,000 ₪
אביזרים וציוד מתכלה – 40,000 ₪.
מיזוג - 15,000 ₪.
הוצאות רפואיות שלא בסל - 100,000 ₪.
כאב וסבל - 190,667 ₪.

149. מסכום זה יש לעכב בשלב זה כספים שצפויים להשתלם לתובע בגין קצבת שרותים מיוחדים וקצבת ניידות בסך של – 669,000 ₪ (ראו סעיף 145 לעיל).

150. מיתרת הסכום שיתקבל יש לנכות תשלומים שקיבל התובע כשכר, כפנסיית נכות וקצבאות מל"ל , וסה"כ – 926,370 ₪ בהתאם לאמור בסעיף 144 שלעיל.

151. על הסכום שיתקבל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%.

152. כן זכאי התובע להוצאות משפט בהתאם לקבלות, כשה סכומים משוערכים ממועד הוצאת ם ועד התשלום בפועל.

153. מהסכום שיתקבל בסעיף 150 שלעיל יש לנכות את התשלומים התכופים בהתאם לאמור בסעיפים 146-147 שלעיל.

154. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום.

155. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א אדר א' תשע"ט, 26 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.